gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתרי תורה · Kisrei Torah — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: כתרי תורה · Kisrei Torah

שבוע: בראשית (2026-10-05)

כתרי תורה · Kisrei Torah — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רבי שלום ב"ר סעיד סיבהי זלה"ה‬ ‫רב בכולאן ובראשל"צ – כ"ט תשרי תשי"ז‬ ‫רבי יפת ב"ר אברהם אברהם זלה"ה‬ ‫מח"ס זכרון יוסף – כ"ט תשרי תשד"מ‬ ‫לק"י | ה ' תשפ" ז ב'של " ח | גיליון שכ" ג | פרשת בראשית‬ ‫רבי שלמה ב"ר נתן שרעבי זלה"ה‬ ‫ממקובלי ירושלים ‪ -‬כ"ט תשרי תשע"ב‬ ‫רבי שלום ב"ר שלום קלזאן זלה"ה‬ ‫ראש ישיבת סוכת שלום – ל' תשרי תש"מ‬ ‫רבי חיים ב"ר שלמה כסאר זלה"ה‬ ‫מחכמי צנעא – א' מרחשון תרע"ב‬ ‫רבי יחיא ב"ר יוסף קרואני זלה"ה‬ ‫אב"ד טוילה ‪ -‬א' מרחשון תרצ"ז‬ ‫רבי שלום ב"ר יוסף עוזירי זלה"ה‬ ‫מחכמי סדה – ב' מרחשון תר"מ‬ ‫רבי אברהם ב"ר אהרן שוכר זלה"ה‬ ‫רב הישוב דוגאם – ג' מרחשון תשס"א‬ ‫רבי חיים ב"ר שלמה עדני זלה"ה‬ ‫רב מושב אליכין – ג' מרחשון תשע"ז‬ ‫רבי שלום ב"ר דוד שאקי זלה"ה‬ ‫רב בכפר רבע אלמכלאף – ד' מרחשון תרע"ח‬ ‫רבי שלום ב"ר עובדיה בצלאלי זלה"ה‬ ‫מרבני רמת השרון – ד' מרחשון תשע"ד‬ ‫לע"נ מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון בן הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זלה"ה‪ .‬מרן הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף חיים בן מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זלה"ה‪ .‬מרן הגאון‬ ‫רבי יחיא (יעבץ) ב"ר יעקב יעבץ זלה"ה‬ ‫הגדול רבי שמעון ב"ר דוד בעדני זלה"ה • זקנתי אצילת המידות מרת ברכה שרעבי ע"ה ב"ר ישראל מגארי זלה"ה – כ"ג סיון התשפ"ו‪ .‬זקנתי אצילת המידות מרת שולמית מורחי ע"ה ב"ר שלום עצאר‬ ‫ראב"ד צעדה ‪ -‬ה' מרחשון תש"ב‬ ‫זלה"ה – ט"ז אב התשפ"ג‪ ,‬ואחיה רבי שלום ב"ר שלום עצאר זצ"ל ‪ -‬כ"ב מרחשון תשע"ו‪ .‬ר' עזרא ב"ר יעקב שרעבי זצ"ל – ל' סיון התשפ"ג‪ ,‬דודי הרב אברהם ב"ר דוד בדיחי זצ"ל‪ ,‬הרב אלעזר עוזרי‬ ‫זצ"ל בן יבלחט"א רבי אברהם‪ ,‬ר' זכריה ב"ר יוסף גהסי זצ"ל‪ ,‬ר' ישראל ב"ר יהודה חגבי זצ"ל‪ ,‬הבה"ח נפתלי צבי יעיש זצ"ל בן יבלחט"א רבי יגיל‪ .‬הרב יהודה זצ"ל ואחותו מרת יהודית ב"ר יוסף שרעבי‬ ‫ע"ה‪ .‬מרת בתיה שאלתיאל הלוי ב"ר עזר שרעבי זצ"ל – ט' סיון תשפ"ג • ולזכות הרבנים הגאונים הרב אהרן ב"ר יוסף שליט"א • הרב אלעזר ב"ר אהרן שליט"א‪ .‬מרת אסנת ב"ר צדוק תחי'‪ ,‬מרת צביה‬ ‫ב"ר יוסף תחי'‪ ,‬הנערה שרה בת שלומית תחי'‪ .‬לרפו"ש במהרה בתושח"י‪ ,‬ולהצלת והצלחת אחב"י‪ ,‬הנתונים בצרה ובשביה באה"ק ובשאר גליותיהם‪ ,‬והשם ירחם‪ ,‬עמו ינחם‪ ,‬על יד מנחם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ויראו בני הﭏהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו‬ ‫האם מותר לכלה לענות אמן על ברכת האירוסין‬ ‫להם נשים מכל אשר בחרו (ו'‪ ,‬ב')‪.‬‬ ‫א] שמעתי מ הגאון רבי נתן מחפוד שליט"א [במסגרת שיעורו ביום א' דחוה"מ סוכות בבית המדרש דק"ק‬ ‫א] איתא במדרש רבה (פכ"ו ה') ר' חנינא ור' שמעון בן‬ ‫עטרת אלעזר מודיעין עילית] ששאל‪ ,‬כי הרי המקובל בזמננו שנותנים לכלה לשתות מכוס ברכת האירוסין‬ ‫לקיש אמרין‪ ,‬שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין‪ .‬ופי'‬ ‫[כפי מה שהורגלו בהשפעת שאר קהילות‪ ,‬אך מנהג אבותינו‪ ,‬וכך עדיף להורות‪ ,‬שאין הכלה טועמת מכוס‬ ‫בעץ יוסף‪ ,‬דלפיכך נקראו בני הﭏהים‪ ,‬מלשון חשיבות‪.‬‬ ‫זה וכמבואר באריכות בשע"ה (ח"ז עמ' ק"נ)‪ ,‬יעו"ש]‪ .‬ולכאורה כיון שלדעת הרמב"ם (הלכות אישות פ"ג הכ"ג) ומרן‬ ‫ב] והטעם שזכו לאריכות ימים זו‪ ,‬מבואר שם במדרש‪,‬‬ ‫השו"ע (אהע"ז סי' ל"ד ס"א) ברכה זו היא ברכת המצוות והחתן שמקיים את המצווה הוא זה שמחויב בברכה‪,‬‬ ‫ר' חנא בשם ר' יוסי אמר‪ ,‬כדי לעמוד על התקופות‬ ‫נמצא שכאשר היא עונה אמן על ברכה זו יש בכך הפסק בין ברכת הגפן לשתייתה שהרי היא אינה מחויבת‬ ‫ועל החשבונות‪ ,‬ופי' רש"י שם‪ ,‬שיהיו בקיאין בהן‪ ,‬ויהיו‬ ‫בברכה זו‪ ,‬ומשום מה לא מצינו שאומרים לכלה שלא לענות אמן על ברכה זו‪ ,‬או לאידך גיסא לא אומרים‬ ‫מוסרים אותם לדורות הבאים אחריהם‪ ,‬שיש מזל‬ ‫לה לברך בפה"ג קודם שטועמת מן הכוס‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שגומר הילוכו לארבע מאות שנה‪ ,‬וקיימן הקב"ה עד‬ ‫גמר הילוכו כדי שיהיו רואין אותו ויהיו בקיאין בו‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬כעין זה כבר נחלקו הפוסקים על ברכת לישב בסוכה שבקידוש‪ ,‬האם הנשים הפטורות מסוכה יענו‬ ‫וילמדו את הדבר לדורות‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בעץ יוסף‪ ,‬שרוב‬ ‫אמן על ברכה זו או שיש בזה הפסק לברכת היין‪ .‬וסברות מחלוקתם הוא כיון שאצל המקדש היא ברכה‬ ‫חכמה זו לקחוה מן החוש‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫נצרכת‪ ,‬אין זה נחשב הפסק גם לגבי השומעים היוצאים ידי חובת קידוש ממנו ונגררים אחריו (אגר"מ או"ח ח"ד‬ ‫ג] ועוד טעם מובא במדרש‪ ,‬רבנן אמרי כדי שיטלו‬ ‫סי' ק"א)‪ ,‬וי"א שהשומע יש לו לחוש להפסק אף שאצל המברך לא הוי הפסק (שבט הלוי ח"ג סי' ס"ט)‪ .‬אמנם נראה‬ ‫שלהם ושל דורות הבאים אחריהם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ופירש"י שם‪,‬‬ ‫שאין הדבר דומה לברכת האירוסין‪ ,‬שהרי אין ברכה זו נצרכת כלל להרב מסדר הקידושין‪ ,‬והוא מברך רק‬ ‫לכך הרבו ימים בלא צער ובלא יסורין‪ ,‬שאלמלא היו‬ ‫בכדי להוציא ידי חובה את החתן‪ ,‬ובמקרה כזה לכאורה לכל הדעות עניית אמן של הכלה נחשבת הפסק‬ ‫מתייסרין‪ ,‬היה מתכפר להן‪ .‬אבל הגדיש הקב"ה‬ ‫לברכת היין ואכן יש שהקפידו בכך לכתחילה (הגר"ח קנייבסקי ויבלחט"א הגרב"ד פוברסקי כמובא בהמאור גיליון תע"ח‬ ‫סאתן מפני שעתידין לקבל פורענותן ופורענות‬ ‫עמ' ל"ג)‪ .‬אך נלע"ד כי אף שהברכה היא ברכת המצווה של החתן במה שמקדש אשה‪ ,‬מ"מ גם הכלה שייכת‬ ‫הדורות הבאים‪ ,‬שלקו כנגד דורות הבאים‪ .‬וכעי"ז‬ ‫במצווה זו ויש אומרים שפעמים מברכים ברכה זו רק בגללה וכגון בקידושי קטן לגדולה (באה"ט אהע"ז שם סק"ט‬ ‫כתב במתנות כהונה‪ ,‬שמתוך אריכות ימיהם נתמלאה‬ ‫בשם הכנה"ג)‪ .‬וטעם הדבר שאף הכלה שייכת במצוות הקידושין‪ ,‬הוא מפני מה שכתב הרמב"ם בתחילת הלכות‬ ‫סאתם‪ ,‬ויקבלו פורענותיהן‪ .‬ויקחו מוסר הדורות‬ ‫אישות (פ"א ה"ד) שהבא על אשה בלא קידושין יש בזה איסור דלא תהיה קדשה ואיסור זה הוא גם על האשה‪.‬‬ ‫הבאים אחריהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עוד יש שכתבו ע"פ מש"כ הר"ן (קידושין דף טז ע"ב) שאף שאין האשה מצוה על פו"ר מ"מ שייכת במצוה שהרי‬ ‫ובדרך אחרת הביא בעץ יוסף מהיפה תואר‪ ,‬שיקבלו‬ ‫מסייעת לבעל וא"כ הכלה היא חלק ממצוות הקידושין ובלעדיה אין מתקיימת המצווה כלל (בית חתנים ח"א‬ ‫בעוה"ז שכר קצת מצות שקיימו באורך ימיהם‪ ,‬וגם כן‬ ‫עמ' פ"ב‪ ,‬בתים לבדים ח"ב עמ' תפ"ט‪ ,‬רץ כצבי ח"א עמ' רס"ב)‪ .‬וכן דעת מרן הגר"י רצאבי שליט"א שאף שאין הרב‬ ‫שכר הרשעים שיבואו אחריהם‪ ,‬ר"ל שלא ישאר‬ ‫צריך לכוון להוציא את הכלה ידי חובה בברכת האירוסין‪ ,‬מ"מ היא שייכת לכל עניין הקידושין כאמור ואין‬ ‫זכותם לבניהם אחריהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ד] והנה עניין זה נרמז בפיוט אתה כוננת שבסדר‬ ‫חשש הפסק בענייתה אמן‪.‬‬ ‫העבודה ביום הכיפורים‪ ,‬הגדלת פריו וברכת זרעו‪,‬‬ ‫זמן אכילת סעודת שחרית בשבת‬ ‫והפרית בטובך והושבתם שקט‪ .‬וביאר שם מהרי"ץ‬ ‫ב] בשבת שעברה יום שמחת תורה‪ ,‬בהרבה בתי כנסיות נמשכו התפילות והשמחה באופן שלא הספיקו‬ ‫בעץ חיים (דף צג‪ ,‬א)‪ ,‬לדברי מדרש זה שהרבו ימים בלא‬ ‫לסיים קודם חצות היום ומחמת כך נגרם שסעודת שחרית של שבת נעשתה לאחר חצות‪ .‬בשל כך ראיתי‬ ‫צער ובלא יסורין‪ .‬אך ממשיך שם הפייטן ואומר‪,‬‬ ‫לברר עד כמה יש להקפיד בדבר זה‪ ,‬ובפרט יש לברר ענין זה‪ ,‬לקראת שבתות החורף הבעל"ט שחצות היום‬ ‫ויפרקו עול ויאמרו לﭏ סור ממנו‪ .‬ומיד נענשו‪ ,‬והסירות‬ ‫אז מוקדם משאר שבתות‪ ,‬ולעיתים יכולים להתאחר מלהתחיל בסעודה עד לאחר חצות‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬כרגע אומללו כחציר‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאר מהרי"ץ‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬כתב הרמב"ם (שבת פ"ל ה"ט) חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית‬ ‫הסירות השגחתך מעליהן‪ ,‬בלי חיילות‪ .‬וכרגע אומללו‬ ‫ואחת במנחה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומקור דבריו ממה שמצילין מזון שלש סעודות מפני הדליקה בליל שבת‪ ,‬ואם ארע כן‬ ‫כחציר‪ ,‬יעו"ש‪ .‬כלומר כל הטובה הזו הסירה הקב"ה‬ ‫בשחרית מצילין מזון שתי סעודות ובמנחה אחת (שבת קיז‪ ,:‬ב"ח סי' של"ד)‪ .‬והגאונים נחלקו בדבר זה אם יש זמן‬ ‫מעליהם ברגע אחד‪ ,‬בלא חיילות ומלחמה‪.‬‬ ‫מיוחד לכל סעודה‪ ,‬או שניתן לחלוק סעודת שחרית לשניים ולקיים סעודה שלישית לפי שאין זמן קבוע‬ ‫ואנו יש לנו ללמוד מכאן‪ ,‬שהאריך השי"ת ימיהם‪,‬‬ ‫לסעודות (ספר העתים סי' קצ"ג) ‪ .‬ולדעה זו האחרונה מה שהובא גבי דליקה ג' זמנים הוא מפני שכך הוא בדרך‬ ‫ולחד טעמא הוא לתועלת הדורות הבאים אחריהם‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אך אם לא אכל סעודה שניה והגיע זמן חצות יכול עדיין להציל מזון ב' סעודות (מגיד משנה שם‪ ,‬פמ"ג סי'‬ ‫שידעו חכמת התכונה ותקופות השמים‪ .‬אבל כל‬ ‫של"ד משב"ז סק"א‪ ,‬משנ"ב שם סק"ב)‪ .‬ולמעשה כתבו הפוסקים שיש להקפיד מאד לקיים כל סעודה בזמנה‬ ‫הטובה הזו‪ ,‬ברגע הסיר מהם כשנתמלאה סאתם‪.‬‬ ‫ולהתחיל את הסעודה השניה קודם חצות‪ .‬ורק בשעת דוחק ואונס יאכל לאחר חצות שתי סעודות‪ .‬וכן אם‬ ‫כך גם כשאנו רואים שמאריך השי"ת שלוותם של־‬ ‫לא אכל סעודה בליל שבת‪ ,‬יאכלנה ביום‪ ,‬כך שלכה"פ יאכל שלוש סעודות בשבת (שתילי זתים ס' רע"ד סק"ד‪,‬‬ ‫רשעים‪ ,‬יש בה סיבה ותועלת‪ ,‬ואין לנו להרהר אחר‬ ‫מידותיו‪ ,‬אבל אנו תפילה להשי"ת‪ ,‬שישובו מדרכם‬ ‫חידושי מהרי"ץ על שו"ע סי' רצ"א ס"א‪ ,‬שעה"צ רע"ד או' ח'‪ ,‬ערוך השלחן סי' רפ"ח ס"ב)‪ .‬וע"פ המקובלים חמור הדבר יותר‬ ‫הרעה‪ ,‬ויאבדו מחשבותיהם הרעות על עמו ותורתו‪,‬‬ ‫ויש עונש ח"ו למי שמחסר סעודה באחד משלושת הזמנים (כה"ח שם ס"ק י"ז)‪ .‬ובפרט לדידן‪ ,‬אמר לי מרן‬ ‫ובמהרה יראנו ישועות‪ ,‬ומתורתו נפלאות‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫שליט"א‪ ,‬כי דברי הרמב"ם עיקר‪ .‬ויש לעשות כל טצדקי שסעודה שניה תהיה בזמנה בשחרית‪ .‬וכבר הזהיר‬ ‫שבת שלום‬ ‫מרן שליט"א על הקדמת התפילה ביום שמחת תורה (שע"ה ח"ג סי' קי"ט סע' י"ז)‪.‬‬ ‫מיהם בני הﭏהים‬ ‫שת אנוש‪ ,‬עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך קנין קנטרנין (פי' פגומין א"נ משונים‬ ‫ויראו בני הﭏהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל‬ ‫ע"ש במפרשי המדרש)‪ ,‬ע"כ‪( .‬וע"ע כעי"ז בתו"ש כאן אות נ"א ממדרש כת"י)‪.‬‬ ‫אשר בחרו (ו'‪ ,‬ב')‬ ‫מלאכים ממש‬ ‫בני גדולי הדור‪ ,‬הדיינים ומנהיגי המדינות‬ ‫ו] ביאור רביעי מובא במדרשי חז"ל שהיו אלו מלאכים ממש‪ ,‬וכלשון הפסוק‬ ‫א] כתב הרמב"ם (מו"נ ח"א פ"ב)‪ ,‬כבר ידע כל עברי‪ ,‬כי שם ﭏהים‪ ,‬משתתף לשם‬ ‫באיוב (א'‪ ,‬ו'‪ .‬ב'‪ ,‬א') ויבאו בני הﭏהים‪ ,‬ותרגומו שם ואתו כיתי מלאכיא‪ .‬וכדאיתא‬ ‫ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואכן נחלקו רבותינו בביאור פסוק‬ ‫בזוה"ק (פנחס רכ"ה‪ ,‬א) ויבאו בני הﭏהים‪ ,‬אלין בית דין רברבא‪ .‬בני הﭏהים ודאי‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬ובס"ד נביא דבריהם דבר דבור על אופניו‪ .‬אונקלוס תרגם 'בני רברביא'‪ ,‬וכן‬ ‫בנוי דמלכא קריבין לגביה‪ .‬ואינון שבעין ממנן‪ ,‬דסחרין תדירא למלכא‪ .‬ואינון‬ ‫תרגם יונתן בן עוזיאל‪ .‬דהיינו בני האנשים הגדולים‪ ,‬החשובים‪ .‬ומדברי הרמב"ם‬ ‫חתכין דינא על עלמא ( אכן רס"ג בביאורו לאיוב שם כתב שהם 'נכבדי ה'‪ ,‬כפי שידוע באומה'‪.‬‬ ‫(שם) מתבאר 'רברביא' האמורים כאן‪ ,‬הם ה'שופטים ומנהיגי המדינות'‪ ,‬ע"ש‪( .‬והנה‬ ‫ובמדרש אור האפילה כאן כתב‪ ,‬שזהו מצב הכוחות הנפשיים שהמטרה בהם היא השלמות והשגת‬ ‫לעיל ג'‪ ,‬ה על הפסוק 'והייתם כﭏהים' תרגם אונקלוס כרברבין‪ ,‬וע"ש במרפא לשון‪ ,‬דלא תרגם לשון‬ ‫האמת‪ ,‬והוא להתיצב לפני ה'‪ ,‬ע"ש)‪ .‬ובספר אמונת ה' (פרק צ"ה) האריך ליישב מה שהביאו‬ ‫ﭏהות‪ ,‬כי אין ידיעת טוב ורע ﭏהות‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועל המקרא שלפנינו לא הוצרך המרפ"ל לבאר זאת‪ ,‬כי הדבר‬ ‫בב"ר דלעיל‪ ,‬רשב"י מקלל לכל מאן דקרי להו בני ﭏהיא‪ .‬דהיינו למי שמתרגם‬ ‫מפורש במדרשי חז"ל‪ ,‬וכדלקמן‪ .‬וטעם נוסף כתב הרב נתינה לגר ב'הקדמה כוללת' לחיבורו‪ ,‬כי‬ ‫'בני ﭏהיא'‪ ,‬אבל ח"ו שדעתו לקלל מי שאומר שבני הﭏהים מלאכים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אונקלוס נזהר בתרגומו מליחש אל האדם אף את מדרגת המלאכים‪ ,‬ולכן אמר כרברבין‪ ,‬ע"ש)‪.‬‬ ‫ז] ומיהם אותם מלאכים‪ ,‬עי' במדרש שמואל (פי"ח) שהם שרי האומות של מעלה‪,‬‬ ‫וכדאיתא במדרש רבה (פכ"ו ה') ר' שמעון בן יוחאי קרא להון 'בני דייניא'‪ .‬וביאר‬ ‫ע"ש‪ .‬ומצינו בחז"ל שנתפרשו שמותיהם ומעשיהם‪ ,‬ואעתיק לשון הרז"ה במדרש‬ ‫שם במתנות כהונה‪ ,‬כי הדיינים נקראים ﭏהים‪ ,‬כמ"ש (שמות כ"ב‪ ,‬ח') עד הﭏהים‬ ‫החפץ‪ ,‬אנשי אגדה אומרים‪ ,‬זה עוזא ועזיאל שהן יושבין ברקיע והיו שומעים‬ ‫יבוא דבר שניהם‪( .‬וכן משמע במדה"ג פרשת בהעלתך עה"פ והאספסף אשר בקרבו‪ ,‬במדבר י"א‪,‬‬ ‫כשאמר הקב"ה אמחה את האדם‪ ,‬אמרו ומה אדם‪ .‬אמר להם אתם תהיו בארץ‬ ‫ד'‪' ,‬בני הדיינים'‪ .‬וכ"ה בספרי שם מה היו בני הדיינים עושים‪ ,‬היו אוחזים נשים מן השוק ומענים אותם‪,‬‬ ‫ותראו נשים יפות‪ ,‬תטעו ותהיו כמותם‪ ,‬שישיאכם יצרכם‪ .‬כשאמר להם כן‪ ,‬אמרו‪,‬‬ ‫ואם כך היו בני הדיינים עושים‪ ,‬ק"ו לשאר הדיוטין)‪ .‬וכ"כ כאן במדרש אגדה‪' ,‬בני הדיינים'‪.‬‬ ‫נסינו‪ .‬והורידם וטעו ובקשו לחזור לרקיע‪ ,‬אמר להן הקב"ה כבר נטמיתם והורידם‪,‬‬ ‫וכ"כ רש"י על אתר‪' ,‬בני השרים והשופטים'‪ .‬והוסיף רש"י‪ ,‬כי כל ﭏהים שבמקרא‬ ‫והם שנפלו ממקום קדושתן‪ .‬וענין הכתוב‪ ,‬שטעו אפילו גדולי הדור והלכו אחר‬ ‫הוא לשון מרות‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬ולקחו נשים פרוצות שאינן הגונות להם וכו' (ועיקר המעשה בעוזה ועזאל הובא‬ ‫ב] וכ"כ רס"ג בתפסיר 'בני אלאשרף'‪ .‬וביאר דבריו מוהר"ע קורח זלה"ה בנוה‬ ‫בהרחבה בילקוט שמעוני רמז מ"ד‪ ,‬בשם מדרש אבכיר‪ .‬וע"ע בחמדת ימים לעיל פסוק ד'‪ .‬והובא בקצרה‬ ‫שלום‪' ,‬השרים השופטים' (אך מהרש"ש ב חמ"י דברים א' י"ז כתב‪ ,‬פי' רס"ג בני השרפים‪ ,‬הן‬ ‫במסכת כלה רבתי פ"ג‪ .‬וע"ע בדברים רבה פי"א סוף אות י' שאמרה כן נשמתו של מרע"ה להקב"ה‪.‬‬ ‫שבעים שרים דכתיב שרפים עומדים ממעל לו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וע"ע זוה"ק בראשית לז‪ ,‬א‪ .‬וצ"ע‪ .‬והנה אף שכאן‬ ‫ונזכר מעשה זה גם ביומא סז‪ ,‬ב ע"ש בפרש"י‪ .‬וע"ע במילי דאבות פרק שביעי משנה ד')‪ .‬וכ"ה‬ ‫תרגם רס"ג לשון דיינים‪ ,‬לעיל בפסוק 'והייתם כﭏהים'‪ ,‬תרגם כאלמלאיכה‪ .‬כלומר כמלאכים‪ .‬ובדומה‬ ‫במדרש הגדול ובפרקי דרבי אליעזר (פכ"ב) בשם רבי‪ ,‬רק ששם לא נזכר שמותיהם‬ ‫ליב"ע שתרגם שם 'כמלאכין רברבין'‪ .‬ויש ליישב)‪.‬‬ ‫וכל העניין‪ ,‬אלא שבני הﭏהים הם מלאכים שנפלו ממקום קדושתם כשראו את‬ ‫וכ"כ במדרש הביאור‪ ,‬וענין 'בני הﭏהים' הם גדולי דורם‪ ,‬וכאשר נטו כלפי‬ ‫בנות דורו של קין (ובפדר"א 'שראו את בנות קין'‪ .‬וע"ש ברד"ל דהכי איתא בזוה"ק דף יט‪ ,‬ב כי‬ ‫תענוגותיהם ותאוותיהם‪ ,‬נקראו נפילים‪ ,‬ע"ש (מאידך לקמיה בפרשת וישב עמ' רי"ז‪ ,‬הביא‬ ‫נעמה אחות תובל קין‪ ,‬היא שטעו אחריה‪ .‬וכ"ה שם נה א‪ .‬והכי איתא במדרש הגדול עה"פ ואחות תובל‬ ‫במעשה דר' מתיא בן חרש שנדמה לו השטן 'כאשה יפה שלא היה כמותה בעולם‪ ,‬מכמות נעמה אחות‬ ‫קין נעמה‪ ,‬לעיל ג' כ"ב‪ .‬לפי שהיתה נאה ביותר‪ ,‬עד שטעו בה מלאכי השרת‪ ,‬לפי כך נזכרה)‪.‬‬ ‫תובל קין שטעו בה מלאכי השרת‪ ,‬שנאמר ויראו בני הﭏהים את בנות האדם‪ ,‬ע"כ)‪.‬‬ ‫וכן הביא רש"י בפירוש שני‪ ,‬הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ג] והנה בפירוש רש"י על המדרש רבה כתב 'דייני סדום היו'‪ .‬כלומר דיינים שאינם‬ ‫וכתב הרמב"ן על ביאור זה‪ ,‬שהוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל‪ ,‬אלא שיש‬ ‫הגונים‪ .‬וכעי"ז כתב הרמב"ן כאן‪ ,‬יספר הכתוב כי הדיינים אשר להם לעשות‬ ‫צורך להאריך בסוד העניין ההוא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המשפט‪ ,‬בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר‪ ,‬שהדיינים לא‬ ‫ח] ועוד איתא במדרש הגדול (וכ"ה בפדר"א שם בשינויי לשון)‪ ,‬ר' יהושע בן קרחה אומר‪,‬‬ ‫התנהגו כראוי‪ ,‬ולא מנעו את בניהם מן החמס‪ .‬והכי איתא בהדיא בזוהר חדש (סוף‬ ‫המלאכים אש וכי אש נכנסת בגופו של אדם ואינה שורפתו‪ ,‬אלא מכאן אתה‬ ‫פ' בראשית)‪ ,‬מאן אינון בני הﭏהים ר' ירמיה אמר‪ ,‬גדולי הדור‪ ,‬שהיו אבותיהם גדולי‬ ‫למד שמשעה שנפלו ממקום קדושתן נעשה כוחן וקומתן כבני אדם ולבש בשרם‬ ‫הדור‪ ,‬ולא היו מוחין בידם‪ .‬אכן ראב"ע כתב‪ ,‬בני השופטים שהיו עושים בארץ‬ ‫גוש עפר ונדמו להם‪ ,‬ע"כ (ובמסכת כלה שם מבואר שלא שלט בהם יצה"ר אלא בדביקה‪ .‬ופי'‬ ‫משפט ﭏהים‪ ,‬ע"כ‪ .‬משמע שהתנהגו ושפטו ביושר ע"פ משפטי ה'‪.‬‬ ‫הגרח"ק דלא שייך בהו ביאה ודבקו בהן בקרבת בשר‪ ,‬ואח"כ ילדו מבעליהן בנים הדומים למלאכים)‪.‬‬ ‫בני החשובים שהאריכו ימים‬ ‫שם זה קודש או חול‬ ‫ד] ביאור נוסף מובא שם ר' חנינא ור' שמעון בן לקיש אמרין‪ ,‬שהרבו ימים בלא‬ ‫ט] כתב הרמב"ם בספרו שמות קדש וחול‪ ,‬ויראו בני הﭏהים‪ ,‬חול‪ .‬והם בני השרים‬ ‫צער ובלא יסורין‪ .‬ופי' בעץ יוסף‪ ,‬דלפיכך נקראו בני הﭏהים‪ ,‬מלשון חשיבות‬ ‫והשופטים‪ ,‬שידן תקיפה משאר האנשים שלקחו נשי ריעיהן בחזקה‪ .‬ותרגומו בני‬ ‫(בדבריו שם כתב 'לשון חשיבות ומרות' אך איני יודע מה שייך מרות לדרך זו‪ ,‬והעיקר שהיו חשובים‬ ‫רברביא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן הוא לביאור השני דלעיל שהוא לשון 'חשיבות'‪ .‬וכן לדעות‬ ‫ונכבדים באריכות ימיהם)‪ .‬וע"ע מעבר לדף מדוע זכו לכך‪.‬‬ ‫הסוברות שהם המלאכים‪ ,‬כתב שם בנזר הקודש (אות י') שהוא חול‪[ .‬ולכאורה יש‬ ‫בני אדם הראשון או בני הדורות הראשונים‬ ‫לחלק ‪ ,‬כי אם הכוונה למלאכים עצמם יתכן שהוא קודש שנקראו 'בני הﭏהים'‪,‬‬ ‫ה] ביאור שלישי כתב הרמב"ן (לקמן פסוק ד')‪ ,‬כי 'בני הﭏהים' היינו שהיו בשלמות‬ ‫כביכול בניו של הקב"ה‪ .‬אבל אם הכוונה לבני אותם מלאכים‪ ,‬א"כ מילת הﭏהים‬ ‫גדולה בגובה ובחוזק‪ ,‬כמו אדם וחוה שהיו בניו של הקב"ה ממש‪ ,‬שאין להם אב‬ ‫מתייחסת למלאכים עצמם (עי' ראב"ע תהלים פ"ב‪ ,‬א'‪ .‬בקרב ﭏהים ישפט‪ ,‬הם המלאכים שהם‬ ‫זולתו‪ .‬וז"ל‪ ,‬והנכון בעיני כי אדם ואשתו יקראו בני הﭏהים‪ ,‬בעבור שהיו מעשה‬ ‫הﭏהים‪ ,‬וצבא השמים בני הﭏהים‪ .‬כי ע"י המלאכים הם משפט כל ﭏהים בארץ‪ ,‬ע"ש)‪ ,‬והיא חול]‪.‬‬ ‫ידיו והוא אביהם‪ ,‬אין להם אב זולתו‪ .‬והוא הוליד בנים רבים‪ ,‬ככתוב (לעיל ה'‪ ,‬ד')‪,‬‬ ‫אך לדברי ראב"ע דלעיל שהיו שופטים משפטי ה'‪ ,‬יש לומר שהוא 'קודש'‪ ,‬דשם‬ ‫ויולד בנים ובנות‪ .‬והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות‬ ‫'ﭏהים' קאי על הקב"ה‪ .‬וכן לדרכו של הרמב"ן שהם אדם וחוה בני הקב"ה‪ ,‬נמצא‬ ‫גדולה מן הגובה והחוזק‪ ,‬כי נולדו בדמות אביהם‪ ,‬ע"ש‪ .‬עוד כתב‪ ,‬ויתכן שהיו כל‬ ‫שם זה קודש הוא‪ .‬ודבר חידוש ראיתי במסורת המדרש על המדרש רבה דלעיל‪,‬‬ ‫בני הקדמונים אדם‪ ,‬שת‪ ,‬אנוש‪ ,‬נקראים בני הﭏהים‪ ,‬כי היו ג' האנשים האלו‬ ‫כי אף לרבי חנינא ורשב"ל דאמרי שהאריכו ימים זהו קודש‪ ,‬שהרבו ימים שלוים‬ ‫בדמות ﭏהים‪ ,‬ואז הוחל לעבוד עבודה זרה‪ ,‬והחל לבא באנשים חולשה ורפיון‪.‬‬ ‫ושקטים על פני האדמה כﭏהים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫והביא ראיה ממה שאמרו בבראשית רבה (פכ"ד ו') דאמר אבא כהן ברדלא‪ ,‬אדם‬ ‫מעשה נפלא על פקחותו וחדות הבחנתו של מהרי"ץ זיע"א בילדותו‬ ‫ישנו מעשה על מהרי"ץ זיע"א‪ ,‬כי כבר בצעירותו כשהיה בגיל ‪ 11‬בערך‪ ,‬היה רבו מוהר"ר יהודה צעדי זלה"ה משתעשע איתו בדברי תורה ושואל אותו שאלות‪ ,‬וגם בבתי שמחות‪,‬‬ ‫בפני קהל ועדה‪ .‬פעם אחת שאל אותו רבו‪ ,‬הרי כתוב בירושלמי (שבת פ"ו ה"ט) ובשיר השירים רבה (פ"ז‪ ,‬ט')‪ ,‬כי כאשר נבוכדנאצר אמר את הפסוק‪ ,‬ורוה די רביעאה דמה לבר‬ ‫אלהין (דניאל ג'‪ ,‬כ"ה) ירד מלאך מיד השמים‪ ,‬וסטרו על פיו‪ .‬ואמר לו‪ ,‬תקן מילך‪ ,‬ובר אית ליה? וכי יש בן להקב"ה? ואכן‪ ,‬לאחר מכן הוא תיקן את עצמו‪,‬שלא להתבטא בצורה‬ ‫שאפשר להבין ממנה עניין של־כפירה‪ ,‬ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכה ושיזב לעבדוהי (שם‪ ,‬כ"ח)‪ .‬לא אמר בר ﭏהים‪ ,‬אלא מלאכה‪ ,‬דהיינו מלאך‪.‬‬ ‫שואל מהר"י צעדי את מהרי"ץ‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מה רוצים מנבוכדנצר‪ ,‬שהוא אמר דומה לבר ﭏהים? הרי גם בתורה כתוב כך‪ ,‬ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו'‪ ,‬ב')‪ .‬וכן כתוב‬ ‫בספר איוב‪ ,‬ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' (איוב א'‪ ,‬ו') ‪ .‬הכוונה היא‪ ,‬על המלאכים‪' .‬בני אלהים'‪ ,‬זה לא מחייב שיש להקב"ה בן גשמי ח"ו‪ ,‬אלא כך נקראים המלאכים‪ ,‬וא"כ‬ ‫למלה 'ﭏהים'‪ .‬יכולה להתפרש‬ ‫למה מאשימים את נבוכדנצר?‪ .‬מיד בענוה יתירה השיב לרבו ‪ ,‬אפשר שיש הבדל בין לשון הקודש לארמית‪ .‬בלשון הקודש‪ ,‬ישנם פירושים רבים‪ִ ,‬‬ ‫למלאכים‪ ,‬ולפעמים הדיינים נקראים כך‪ .‬אבל בלשון ארמית‪ ,‬אין למלה 'ﭏהים' פירוש אחר‪ ,‬אלא אך ורק על הקב"ה‪ ,‬ולכן נענש נבוכדנאצר‪ .‬והרב שלו‪ ,‬מיד כששמע רבו את‬ ‫התירוץ‪ ,‬נהרו פניו‪ .‬ואמר‪ ,‬מובטח אני בזה‪ ,‬שיורה הוראות בישראל‪ ,‬וכן הוה‪( .‬נערך ע"פ המובא בשערי יצחק הילולת מהרי"ץ התשע"ד‪ ,‬ושם הרחיב לפלפל בשאלת מהר"י צעדי‪ .‬סיפור זה הובא‬ ‫בקצרה גם בדברי חפץ כ' עמ' שע"ג‪ .‬וע"ע דברי חפץ כ"ו‪ .‬ומה שיש להקשות מנוסח בריך שמיה 'לא על בר ﭏהין סמיכנא'‪ ,‬תירץ שם בשער"י כי מההמשך אלא 'בﭏהא דשמיא'‪ ,‬משמע שהאמור לעיל 'ﭏהין' לחודיה‪,‬‬ ‫אין המדובר על הקב"ה‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וע"ע מה שהאריך הגר"א אכלופי שליט"א‪ ,‬בפרטי המעשה‪ ,‬וביישוב השאלה מבריך שמיה‪ ,‬בדברי חפץ כ"א עמ' רס"ג‪ ,‬וע"ע מה שהוסיף בזה בדברי חפץ כ"ו עמ' רפ"ה)‪.‬‬