gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: הלכה בפרשה · Halacha Beparasha

שבוע: בראשית (2026-10-05)

הלכה בפרשה · Halacha Beparasha — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית‪ :‬האם מותר לבשל לבבות עוף‬ ‫בס''ד‬ ‫פתיחה‬ ‫בפרשת השבוע כותבת התורה (ו‪ ,‬ה ‪ -‬ו) ‪ ,‬על דור המבול שמחשבות ליבו רעות‪ ,‬ועל הקב''ה שהתעצב אל ליבו מחמת מעשיהם‪:‬‬ ‫ל־יצֶ רֵ֙ מַ ְח ְש ֹבת לבָ֔ ֹו ַ ִּ֥רק ַ ָ֖רע כל־הַ ּֽ יֹום‪ .‬וַינחֶ ם יְקֹ ָ֔וק‪ ...‬וַי ְתעַ צָ֖ב אֶ ל־ל ּֽבֹו''‪ .‬מדברי הפסוק משמע‬ ‫''וַיַ ְַּ֣רא יְקֹ ָ֔וק ִּ֥כי ַר ָּ֛בה ר ַ ִּ֥עת הא ָ֖דם ב ָ֑א ֶרץ וְכ ֵ֙‬ ‫שהקב''ה הופתע ממעשי אדם‪ ,‬וכיוון שההבנה המקובלת שהקב''ה יודע את כל העתיד‪ ,‬דנו המפרשים כיצד ייתכן שהופתע‪:‬‬ ‫א‪ .‬המדרש (בראשית רבה שם) הציע השוואה ללידת תינוק‪ ,‬שלמרות ויודעים שאותו תינוק עתיד למות שיזדקן ויבכו על מותו‪ ,‬כרגע‬ ‫שמחים‪ .‬באותה מידה הקב''ה שמח בבריאת העולם‪ ,‬והצטער בקלקולו‪ ,‬לא בגלל שלא ידע שכך יהיה‪ ,‬אלא כיוון שהגיע העת‪,‬‬ ‫הצטער על כך‪ .‬ב‪ .‬אור החיים (שם) צעד בכיוון שונה‪ ,‬וסבר שעל אף שהקב''ה יכול היה לדעת את העתיד‪ ,‬הוא בחר להעלים‬ ‫מעצמו את הדברים הרעים העתידים לקרות‪ ,‬ולכן נעצב ממעשי הרשעים‪ .‬ראייה הביא לפירושו מהפסוק אותו אמר בלעם '' ּֽל ֹא־‬ ‫ה ִּ֥ביט ֵ֙אוֶןֵ֙ ְב ַיעֲקָֹ֔ ב ְול ֹא־ר ִּ֥אה ע ָ֖מל ְבי ְשר ָ֑אל''‪ ,‬שלשיטתו מתפרש שהקב''ה לא רואה און ביעקב‪ ,‬שכן הוא לא יודע מכך מראש‪:‬‬ ‫''כשירצה האדון‪ ,‬מה שאין כח באנוש לעשות זאת‪ ,‬שתגיע אליו הידיעה ולא ידענה‪ ,‬והוא שרמז רמב"ם באומרו ואין דעתו‬ ‫של אדם יכולה להשיג וכו'‪ ...‬והוא שאמר הכתוב (במדבר‪ ,‬כג) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל‪ ,‬הנך רואה כשירצה ה'‬ ‫שלא לדעת יושלל הידיעה הגם שהידיעה ישנה מעצמה‪ ...‬ואחרי הודיע א‪-‬להים אותנו את זה‪ ,‬אין תמיהה באומרו וינחם‬ ‫ה' וגו'‪ ,‬כי נחמתי‪ ,‬כי הוא עצמו שלל ידיעה זו ממנו‪''.‬‬ ‫בעקבות התורה הכותבת על יצר לב האדם‪ ,‬ועל 'ליבו' של הקב''ה‪ ,‬נעסוק השבוע בשאלה‪ ,‬כיצד ניתן להכשיר לב לאכילה‪ ,‬מוצר‬ ‫שבניגוד לשאר הבשרים‪ ,‬נמכר כשאינו מוכשר לאכילה‪ .‬נראה קודם כל את הדין המיוחד שיש בדם הלב‪ ,‬לעומת דם הנמצא בשאר‬ ‫האיברים‪ ,‬דבר המצריך קריעה לפני בישולו‪ .‬עוד נעסוק בשאלה‪ ,‬מה הדין כאשר שכחו לקרוע את הלב לפני הבישול והצלייה‪,‬‬ ‫וכיצד יש לחשב 'פי שישים' במקרים מעין אלו‪ .‬כמו כן נראה‪ ,‬מדוע רבים מהאשכנזים נוהגים רק לצלות את הלב‪ ,‬ולא לבשלו‪.‬‬ ‫דם הלב‬ ‫הגמרא במסכת כריתות (כב ע''א) כותבת‪ ,‬שיש חילוק בין דם הנמצא בלב‪ ,‬לבין דם הנמצא בשאר איברי הבהמה או העוף‪ .‬האוכל‬ ‫דם הנמצא בשאר האיברים‪ ,‬עובר על אכילתו בלאו בלבד‪ .‬גם בלב יש דם האיברים שעוברים על אכילתו לאו‪ ,‬אך זה רק דם‬ ‫הנמצא בבשר הלב‪ ,‬דם הכנוס בתוך חדרי הלב‪ ,‬כיוון שהוא דם הנפש‪ ,‬חייבים על אכילתו כרת‪ .‬בדומה לכך כותבת הגמרא‪,‬‬ ‫שהרוצה לצלות עוף שלם‪ ,‬צריך לקרוע קודם את הוורידים‪ ,‬שכן בשעת השחיטה דם הנפש זורם בוורידים אלו‪.‬‬ ‫מעבר לכך שההבדל בין הדמים משליך על רמת האיסור‪ ,‬ישנה השלכה מעשית‪ ,‬עד כמה חובה להשתדל להוציא דמים אלו‪ .‬בדם‬ ‫הנמצא בשאר האיברים‪ ,‬יש חובה להוציאו (באמצעות מליחה וכו') רק כאשר כבר פרש מאבריה‪ ,‬אך כל עוד הוא נשאר במקומו‬ ‫הטבעי‪ ,‬אין חובה להוציאו‪ .1‬דם הנמצא בלב‪ ,‬חובה להוציאו בכל עניין‪ .‬משום כך כותבת המשנה במסכת חולין (קט ע''א)‪ ,‬שיש‬ ‫לקרוע את הלב לפני בישולו‪ ,‬ואפילו צלייה לא תועיל להוציאו ללא קריעה‪ ,‬למרות שפעמים רבות צלייה פוטרת ממליחת הבשר‪.‬‬ ‫לב שייע‬ ‫במקרה בו בישלו בשר ללא מליחה‪ ,‬את הנעשה אין להשיב‪ ,‬ובמקרים רבים הבשר ייאסר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר בישלו את הלב‬ ‫ללא קריעה (אך עם מליחה)‪ ,‬למרות שכאמור דמו בכרת‪ ,‬כותבת הגמרא (חולין שם‪ ,‬ע''ב) שניתן לקרעו לאחר מכן‪ ,‬שכן כפי שכותבת‬ ‫הגמרא במסכת פסחים (עד ע''ב) בשר הלב שייע‪ ,‬דהיינו חלק ואינו בולע‪ .‬נחלקו הראשונים‪ ,‬האם דבריה נפסקו להלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬רבינו תם (פסחים שם‪ ,‬ד''ה שאני) סבר שאין הלכה כאותה מימרא‪ ,‬ולא פוסקים כמאן דאמר שהלב חלק ואינו בולע‪ ,‬ולכן לב שבושל‬ ‫ללא קריעה בולע מדמו ונאסר‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר צלו את הלב ללא קריעה‪ ,‬הלב אינו נאסר‪ ,‬וניתן לקרעו לאחר הצלייה‪ ,‬שכן הצלייה‬ ‫מוציאה את הדם מהלב‪ ,‬ולאחר הקריעה דם זה נשפך החוצה‪ .‬לטענתו‪ ,‬הגמרא כותבת שלב שבישלו אינו נאסר שכן הוא חלק‪,‬‬ ‫בעקבות קושיה בתחילת הסוגיה‪ ,‬אך למסקנה אין צורך בתירוץ זה והוא נדחה‪ .‬ובלשון הב''ח (יו''ד עב‪ ,‬ג) שסיכם את דבריו‪:‬‬ ‫''אבל התוספות בשם רבינו תם‪ ,‬דהאי שינויא קאי למאי דסלקא אדעתין‪ ,‬דלא אמרינן בצלי כבולעו כך פולטו‪ ,‬והא דקורעו‬ ‫לאחר בישולו הוה מטעמא דשאני לב דשיע ולא בלע‪ ...‬אבל למאי דקיימן לו דאמרינן בצלי כבולעו כך פולטו‪ ,‬הא דקורעו‬ ‫לאחר בישולו בצלי קאמר‪ ,‬דצלי נמי קרי בישול‪ ,‬ושרי לקרעו אחר צלייתו משום דכבולעו כך פולטו והדם נופל לחוץ‪ ,‬והוא‬ ‫הדין במליחה‪ ,‬אבל בבישול ממש אף הלב אסור‪ ,‬משום דלא אמרינן דשיע ולא בלע‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬הרמב''ם (מאכלות אסורות ו‪ ,‬ו) חלק וסבר‪ ,‬שאכן אומרים בלב שהוא חלק ואינו בולע‪ ,‬ולכן לב שבישלו ללא קריעה (אך כאמור עם‬ ‫מליחה)‪ ,‬ניתן לקרעו לאחר הבישול ולאוכלו‪ .‬עם זאת‪ ,‬וודאי שגם לשיטתו‪ ,‬במקרה בו בישלו לב זה עם בשר נוסף‪ ,‬אותו בשר‬ ‫נאסר‪ ,‬שכן גם אם הלב אינו בולע את הדם אותו הוא פולט‪ ,‬הבשר שהתבשל עימו בוודאי בולע‪ ,‬ונאסר מחמת כך‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שערי דורא (סי' כח) בגישה המחמירה ביותר‪ ,‬אמנם סבר כרבינו תם‪ ,‬שרק כאשר צלו לב ללא קריעה ניתן לקרעו לאחר הבישול‪,‬‬ ‫אך הוסיף וכתב שמשום כך גזרו שכלל לא לבשל לבבות‪ ,‬שמא ישכחו לקרוע את הלב לפני הבישול‪ .‬בדומה לכך יש שסברו‪,‬‬ ‫שאמנם ניתן לבשל את הלב‪ ,‬אך גזרו לא לבשלו עם בשר‪ ,‬מאותה הסיבה‪ ,‬שמא ישכחו לקרעו‪ ,‬והבשר יבלע מדם הלב (כפי‬ ‫שהעיר הב''ח (יו''ד עב) לא מדובר בגזירה ממש כגזירת התלמוד‪ ,‬אלא שכך נהגו העולם במקומו)‪.‬‬ ‫‪ 1‬כיוון שלא ניתן לראות דם שפרש בתוך איברי הבהמה‪ ,‬כיוון ש לא יצא ממנה‪ ,‬פעמים רבות נחלקו הפוסקים האם במקרה זה פרש חלק מדם‬ ‫האיברים‪ ,‬או לא פרש‪ .‬לדוגמא‪ ,‬הרא''ש (חולין ח‪ ,‬מה) מביא מחלוקת‪ ,‬האם במקרה בו בישלו בשר בלי מליחה‪ ,‬הדם שנשאר בבהמה נחשב‬ ‫כדם האיברים שלא פרש‪ ,‬וממילא החתיכה מותרת באכילה אם יש פי שישים היתר מהדם שנפלט (וכפי שפסק השולחן ערוך)‪ ,‬או שנשאר דם‬ ‫שפרש בתוך איברי הבהמה‪ ,‬ולכן החתיכה נאסרת באכילה (וכן פסק הרמ''א‪ ,‬שהקל רק בערב שבת) (דוגמא נוספת ברא''ש ח‪ ,‬מט ועוד)‪.‬‬ ‫להלכה‬ ‫נחלקו האחרונים בפסק ההלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬השולחן ערוך (יו''ד עב‪ ,‬ב) פסק כדעת רבינו תם‪ ,‬שמותר לבשל לב אם מולחים וקורעים אותו קודם הבישול‪ ,‬וודאי שמותר‬ ‫לצלותו‪ ,‬אך במקרה בו שכחו לקורעו‪ ,‬רק אם צלו אותו ניתן לקורעו אחר כך‪ ,‬ולא אם בישלו אותו‪ .‬ב‪ .‬הרמ''א (שם) חלק ופסק‬ ‫כדעת השערי דורא‪ ,‬שמחשש שמא יבשלו לב ללא קריעה‪ ,‬גזרו שניתן לבשלו רק אם צולים אותו קודם לכן‪ .‬כך פסק גם הב''ח‬ ‫(שם‪ ,‬ה) ‪ ,‬שהוסיף שבדיעבד במקרה בו בישלו את הלב קודם צלייה‪ ,‬בוודאי שאין לאוסרו מחמת כך‪.2‬‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬שלמרות שפעמים רבות פוסקי אשכנז החמירו כדברי הרמ''א בענייני איסור והיתר (לדוגמא ביחס להכנת כבד)‪ ,‬במקרה‬ ‫זה רבים נטו משיטתו‪ ,‬ופסקו שניתן לבשל לבבות לכתחילה‪ ,‬וכדעת השולחן ערוך‪ ,‬וכפי שמעיד הרמ''א בעצמו (דרכי משה שם)‬ ‫שרבים במקומו נוהגים‪ .‬כך לדוגמא פסק המהרש''ל (ים של שלמה כח‪ ,‬יא)‪ ,‬וכן פסקו גם הט''ז (שם‪ ,‬א) וערוך השולחן (שם‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מתי הלב נאסר‬ ‫כאמור‪ ,‬במקרה בו לא הכשירו את הלב כראוי‪ ,‬ובישלו או צלו אותו עם בשר נוסף‪ ,‬דם מהלב נפלט ונבלע באותו הבשר‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫במקרה בו יש בבשר פי שישים כנגד דם הלב‪ ,‬אותו בשר מותר‪ ,‬כפי שבשאר מקרים בהם יש פי שישים היתר כנגד האיסור‪ ,‬מותר‬ ‫לאוכלו‪ .‬נחלקו הראשונים כיצד לחשב כמה דם נפלט מהלב אל החתיכה שבושלה עימו‪:‬‬ ‫א‪ .‬בשערי דורא (איסור והיתר י‪ ,‬כח) כתב‪ ,‬שלמרות שבדרך כלל כאשר מבשלים או מולחים חתיכה עם דם יחד עם חתיכה אחרת‪,‬‬ ‫מסתכלים על החתיכה עם הדם כאילו כולה מלאה דם‪ ,‬והיא פלטה את כל דמה לעבר החתיכה אחרת (ולכן צריך פי שישים בחתיכה זו‬ ‫כנגד כל החתיכה השניה)‪ ,‬כאשר מדובר בלב שלא נקרע ונמלח‪ ,‬הדין שונה‪ ,‬ורק הדם הכנוס בלב‪ ,‬נפלט‪ ,‬ולא דם הבלוע בבשר‪.‬‬ ‫בטעם החילוק נימק‪ ,‬שהסיבה שבדרך כלל קובעים שכל החתיכה מלאה דם וכולו נפלט‪ ,‬היא מחמת כך שלא יודעים לשער כמה‬ ‫דם נפלט מאותה חתיכה (כך דעת רוב הראשונים וכך להלכה‪ ,‬ובניגוד לראב''ד שסובר שניתן לשער כמה נפלט)‪ .‬הלב לעומת זאת‪ ,‬כשם שבשרו‬ ‫חלק ולא בולע‪ ,‬כך הוא לא פולט את הדם הנמצא בבשרו‪ ,‬ורק הדם הכנוס בלב נפלט‪ ,‬ולכן יש לשער כנגדו‪ .‬ובלשונו‪:‬‬ ‫''וראב"ן כתב‪ ,‬לב עוף שנתבשל בלא קריעה‪ ,‬אם הוא דבוק בעוף העוף מבטל דם שבלב‪ .‬שהלב אינו בולע כלל מן הדם‬ ‫אשר בחללו‪ ,‬ואינה נעשית נבילה לאסור עצמה‪ ,‬דשיע הוא מבפנים ומבחוץ ואינו בולע מהדם שבחללו‪ ,‬וגם אינו פולט‬ ‫מדם הנבלע בבשרו‪ .‬ואפילו לב בהמה שנתבשל עם הדם שבבשרו ושבחללו‪ ,‬אין משערינן הלב עצמו באיסור‪ ,‬אלא הדם‬ ‫שבחללו משערינן ומבטלין בס' עם קיפה ורוטב‪''.‬‬ ‫ב‪ .‬הטור (יו''ד עב) חלק וסבר‪ ,‬שגם כאן יש לשער כאילו כל הדם הנמצא בלב נפלט ונבלע בחתיכה השנייה‪ ,‬וכפי שמשערים בשאר‬ ‫חתיכות מחמת שלא יודעים כמה נפלט מהם‪ ,‬וכן פסק השולחן ערוך (שם‪ ,‬ב) על פי הבנת הש''ך (שם‪ ,‬ה)‪ .‬ונימקו‪ ,‬שלמרות שהלב‬ ‫אינו בולע דם בגלל חלקלקותו‪ ,‬בכל זאת אין זה מונע ממנו לפלוט דם במהלך בישולו‪ .‬עם זאת הראשונים כתבו‪ ,‬שכאשר מבשלים‬ ‫תרנגולת שלמה עם ליבה‪ ,‬יש בתרנגולת פי שישים מהדם הנמצא בלב‪ ,‬ולכן היא מותרת (ודנו מה הדין כאשר הורידו חלק מאיבריה)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬הב''ח (שם) הביא שיש המפרשים שלמעשה אין מחלוקת בין השערי דורא לבין הטור‪ ,‬וכל אחד מדבר על מקרה שונה‪ .‬הטור‬ ‫דיבר במקרה בו בישלו את הלב ללא מליחה‪ ,‬ולכן תולים שכל הדם הנמצא בלב נפלט ממנו‪ ,‬ואילו השערי דורא דיבר כאשר כבר‬ ‫מלחו את הלב‪ ,‬אז הדם הנמצא בבשר הלב יצא בעקבות המליחה‪ ,‬ורק דם הכנוס בלב נשאר בו‪ ,‬שממנו קל לשער כמה נשאר‬ ‫ונפלט‪ .‬רוב האחרונים לא קיבלו פירוש זה‪ ,‬אך יש שסמכו עליו בהפסד גדול‪ ,‬וכפי שכתב ערוך השולחן (שם‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫''דהנה זהו ודאי אם לא נמלח הלב כלל‪ ,‬פשיטא דצריך שישים נגד כל הלב‪ ,‬ולא גרע משאר בשר שלא נמלח‪ .‬אמנם אם‬ ‫נמלח הלב שכל דם שבבשר הלב יצא על ידי מליחה ולא נשאר רק הדם בעין הכנוס בחללו‪ ,‬בזה יש אומרים שאין צריך‬ ‫שישים נגד כל הלב אלא נגד הדם שבחלל‪ ,‬דזה קל לשער כמה מחזיק החלל‪ ...‬ויש אומרים דאפילו בנמלח צריך ס' נגד‬ ‫כל הלב‪ ,‬מפני שגם בזה אי אפשר לשער‪ ...‬ונראה לי שבהפסד מרובה יש לסמוך אדיעה ראשונה‪''.‬‬ ‫איסור דבוק‬ ‫כאמור‪ ,‬במקרה בו יש בתרנגולת פי שישים כנגד דם הלב‪ ,‬התרנגולת מותרת באכילה‪ .‬מה הדין כאשר אין בתרנגולת פי שישים‪,‬‬ ‫אך היא מתבשלת בתבשיל שיחד עימו יש פי שישים? השולחן ערוך (יו''ד עג‪ ,‬ג) בעקבות הרשב''א סבר‪ ,‬שבמקרה זה כל התבשיל‬ ‫מצטרף לבטל את דם הלב‪ .‬ואילו הרמ''א (שם) בעקבות האיסור והיתר חלק וסבר‪ ,‬שאם הלב 'דבוק' לבשר תרנגולת‪ ,‬קודם כל‬ ‫התרנגולת נאסרת מחמת הדם‪ ,‬ורק אז אחר כך מתערבת בתבשיל‪ ,‬ולכן יש לחשב האם יש שישים בתרנגולת כנגד כל התבשיל‪.‬‬ ‫מדוע שהתרנגולת תאסר ולא תחשב עם חלק מהתבשיל? הש''ך (שם‪ ,‬ח) כתב‪ ,‬שכיוון שהלב דבוק אליה‪ ,‬היא ממהרת לבלוע‬ ‫מהאיסור קודם שנפלט לשאר הקדרה‪ ,‬ונאסר מיד קודם שנתבטל האיסור בשאר התבשיל‪ .‬הדרכי משה (שם) העלה אפשרות‬ ‫נוספת‪ ,‬שייתכן שהיה מצב בו במהלך הבישול התרנגולת שהתה בנפרד משאר התבשיל‪ ,‬נאסרה‪ ,‬ורק אחר כך התערבה בו‪.‬‬ ‫כפי שכתבו האחרונים‪ ,‬נפקא מינה בין הטעמים תהיה כאשר האיסור שנבלע בתרנגולת הוא איסור דרבנן‪ .‬לפי דעת הש''ך‪ ,‬גם‬ ‫במקרה זה התרנגולת נאסרת‪ ,‬כמו באיסור דאורייתא‪ .‬לעומת זאת לפי הדרכי משה‪ ,‬כיוון שיש רק ספק האם התרנגולת שהתה‬ ‫בנפרד‪ ,‬יש להחמיר רק כאשר האיסור מדאורייתא‪ ,‬שכן ספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬אך לא במקרה בו האיסור מדרבנן‪.‬‬ ‫שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת‪ ,‬או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו‪...3‬‬ ‫‪ 2‬יש להוסיף‪ ,‬שישנן חומרות נוספות שנהגו בני אשכנז ולא נהגו בני ספרד‪ ,‬אך הן אינן ייחודיות דווקא לצליית לבבות‪ ,‬אלא רלוונטיות בכל צלייה‬ ‫שהיא (כבד‪ ,‬עוף וכו')‪ .‬לדוגמא‪ ,‬האשכנזים בעקבות שיטת רש''י‪ ,‬נוהגים גם לפני צלייה למלוח מעט את הבשר (אם כי ערוך השולחן כתב שמליחה זו‬ ‫אינה מעיקר הדין)‪ .‬בנוסף‪ ,‬לאחר הצלייה נוהגים לשטוף את הבשר הנצלה (ועיין עוד בדף לפרשת תצווה שנה ו')‪.‬‬ ‫‪ 3‬מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל‪ tora2338@gmail.com :‬או בערוץ הוואטסאפ 'הלכה בפרשה'‪.‬‬