gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שפתותם · Sifsoisam — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שפתותם · Sifsoisam

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שפתותם · Sifsoisam — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪-‬‬ ‫פרש‪ ﬩‬בראשית‬ ‫תשפ"ז ‪ I‬גﬦיון קכו' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות‬ ‫ביאור 'נעשה' ‪ -‬גמר היצירה על ידי האדם‬ ‫לד׳‪ ,‬והוא קשה להבנה‪.‬‬ ‫ונראה לי פירושו‪ ,‬על פי מאמר המדרש (ילקוט‬ ‫ויאמר אלקים נעשה אדם (א‪ ,‬כו)‪ .‬עיין רמב"ן למה‬ ‫אמר 'נעשה אדם' בלשון רבים‪ ,‬ולא 'אעשה אדם'‬ ‫ִמ ַּּמעֲ לַּ ת עַּ צְ ִמ ּיוּ תוֹ ֶׁשל ָא ָדם קוֹ ֶׁדם ַּה ֵח ְטא‬ ‫שמעוני רמז תתמג) ומובא בילקוט אליעזר (ערך שבת ויום‬ ‫טוב אות צא) וזה לשונו‪' :‬רבי שמעון אומר המזמור הזה‬ ‫בלשון יחידא‪.‬‬ ‫וּ נְ פִ ילָ תוֹ לְ ִהזְ דַּּ ְקקוּ ת ַּה ִּס ּיוּ עַּ דְּ ִס ַּ ּיעְ ָּתא דִּ ְש ַּמ ָ ּיא‬ ‫אדם הראשון אמרו‪ ,‬לפי שבא יום השבת ונעשה‬ ‫ולי נראה יען כי כל הברואים נעשו ונבראו‬ ‫בצביונם‪ ,‬ובפרט בעלי חיים‪ ,‬כדאמרינן בגמרא (בבא קמא‬ ‫סניגור לאדם לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואמר‪ ,‬רבון‬ ‫בגדר "מיעוטו" של אדם הראשון – מעבודה בכוח עצמו וגבורת‬ ‫העולם‪ ,‬בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם‪ ,‬ובי‬ ‫סה‪' ):‬שור בן יומו קרוי שור'‪ ,‬וכן שאר כל הברואים‪ ,‬ורק‬ ‫נפשו אל הצורך בסמיכת ידו של הקב"ה מול יצרו‬ ‫אתה מתחיל‪ ,‬זו היא קדושתי וזו היא ברכתי‪ .‬ונוצל‬ ‫האדם נברא ערום מכל עד שיוגדל ויעשה לאיש‪,‬‬ ‫בארץ‪ ,‬ולהוציא יקר מזוללג‪ ,‬לזכך‬ ‫וישלחהו ד׳ אלקים מגן עדן‬ ‫אדם הראשון מדינה של גיהנם בזכות השבת‪,‬‬ ‫ונראה גרוע מכל בעלי חיים אשר הם עומדים על‬ ‫וללבן מעשהו‪ ,‬ויקדשו ידיו לעושיהןד‪,‬‬ ‫וגו' (ג‪ ,‬כג)‪ .‬איתא במדרש (ילקוט‬ ‫וכשראה אדם כחה של השבת‪ ,‬התחיל משורר מזמור‬ ‫מעמדם תיכף בשעת בריאתםב‪ .‬ואמת שבכוונה נברא‬ ‫יודע אותיות לצרף בהן שמים‬ ‫שמעוני רמז כ) וכן הוא בחגיגה (יב‪.‬א)‬ ‫שיר ליום השבת‪ ,‬אמר ליה השבת ולי אתה אומר‬ ‫האדם כן כי האדם נברא להשלים את עצמו‪ ,‬ואף אם‬ ‫וארץ‪ ,‬שיהיה אדם קרוץ מחומר‬ ‫ומביאו דמשק אליעזר (בראשית אות‬ ‫הימנון‪ ,‬אני ואתה נאמר הימנון להקדוש ברוך הוא‬ ‫יחיה אלף שנה לא יגיע לשלימות שאפשר להגיע‬ ‫מגיע בחשק לבו ואהבת ד׳ עד‬ ‫פב)‪' ,‬אדם הראשון [קומתו] מן‬ ‫'טוב להודות לד׳'‪.‬‬ ‫וצריך חיזוק ואימוץ להשלמת הנפש‪.‬‬ ‫לשמים‪ ,‬וכל זה מהסכמת עצמו‪,‬‬ ‫הארץ עד לרקיע‪ ,‬שנאמר (דברים ד‪,‬‬ ‫וזהו ממש פירושו של המאמר ויום השביעי‬ ‫וזהו שנאמר 'נעשה אדם'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני בורא את‬ ‫מלא עצה וגבורה‪ ,‬מבלי שיצטרך‬ ‫לב) 'למן היום אשר ברא אלקים‬ ‫משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת ‪ -‬בתמיה‪ ,‬הרי‬ ‫האדם‪ ,‬אבל אחר כך נעשה ונגמר על ידי אחרים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫עזר וסיוע לעבודת אלקים‪ ,‬כי אם‬ ‫אדם על הארץ'‪ ,‬וכיון שסרח ‪-‬‬ ‫ישמח לב‬ ‫טוב להודות לד׳‪.‬‬ ‫על ידי שמשלים עצמו להגיע למדריגה העליונה‪.‬‬ ‫להתהלך לפני ד׳ בארצות החיים‬ ‫הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו‪,‬‬ ‫לעבוד את ד' בפועל בתורה ומצוות ומעש"ט‬ ‫'כי‬ ‫ו)‬ ‫ט‪,‬‬ ‫ובזה נראה לפרש מה שאמר הכתוב (להלן‬ ‫(תהילים קטז‪ ,‬ט)‪ ,‬כך עלה במחשבה‪.‬‬ ‫שנאמר (תהילים קלט‪ ,‬ה) 'אחור וקדם‬ ‫'כי‬ ‫בצלם אלקים ברא אותו'‪ ,‬הלא כתיב (דברים ד‪ ,‬טו)‬ ‫צרתני וַּ ָת ֶּשת עלי כַּ ֶּפכָ ה''‪.‬‬ ‫אשר ברא אלקים לעשות (ב‪ ,‬ג)‪ .‬המפרשים‬ ‫ג‬ ‫אבל לאחר שחטא‪ ,‬ירד‬ ‫לא ראיתם כל תמונה' ‪ .‬אך לפי הנאמר לעיל ניחא‪ ,‬נתקשו בלשון 'לעשות' האמור כאןה‪.‬‬ ‫ממדריגה זו‪ ,‬ולא היה ביכלתו עוד‬ ‫והנה מתחלת ברייתו של אדם‬ ‫דהכוונה שהאדם השלם לא נעשה על ידי הבריאה‪,‬‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬דהנה כבר נודע מה שפירש המדרש‬ ‫לשרת בקודש מכח עצמו‪ ,‬כי יצר‬ ‫היה מעותד וראוי‪ ,‬שהוא בעצמו‬ ‫כי האדם צריך לעזור בזה להשלים בריאתו‪ ,‬ובזה‬ ‫(ילקוט שמעוני רמז טז ד"ה אמר רבי שמעון ) כי עמודי שמים‬ ‫ו‬ ‫הרע מתגבר עליו‪ ,‬ולולא‬ ‫מרוח עצה וגבורה שבקרבו‪ ,‬יעלה‬ ‫שהאדם משלים עצמו יש לו חלק בבריאת האדם‪ ,‬וזה‬ ‫וארץ ירופפו כל זמן שלא קבלו ישראל את התורה‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא עוזרו ‪ -‬אינו‬ ‫מעלה בקודש‪ ,‬ויזדכך ויתעלה‪,‬‬ ‫'בצלם אלקים ‪ -‬ברא אותו' שהאדם שייך אל הבריאה‬ ‫כי בראשית ברא אלקים בשביל התורה שנקראת‬ ‫יכול לו (סוכה נב‪ :‬קידושין ל‪):‬ה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ויהיה יודע צדיק נפש בהמתו‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫שהוא צלם אלקיםד‪.‬‬ ‫ראשיתז ‪ ,‬ורק בשביל שיקיימו ישראל תורה ומצוות‬ ‫וזה עומק מליצתם הניח‬ ‫להעלות את כל הנעשה בארץ‬ ‫ברא את העולם ומלואוח‪.‬‬ ‫'את האור' – היינו תורה שבעל פה‬ ‫הקב״ה ידו עליו ומיעטו‪ ,‬כי לאחר‬ ‫למטה‪ ,‬עד גבהי רום שמים‬ ‫וזה מפורש יוצא בפסוק זה אשר ברא אלקים‬ ‫וירא אלקים את האור כי טוב (א‪ ,‬ד)‪ .‬נראה לי היינו‬ ‫החטא‪ ,‬רק על ידי שידו של‬ ‫למעלה‪ ,‬כי כל פעולותיו ומעשיו‬ ‫תורה שבעל פה‪ ,‬ואע"ג שאין ראיה‪ ,‬מ"מ זכר יש‪ ,‬צא לעשות‪ ,‬שכל מה שברא הוא לעשות‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא תכוון עמו‪,‬‬ ‫בעולם השפל הזה יהיו מוקדשים‬ ‫חשוב 'את האור כי טוב' סופי תיבות (בגימטריא) ברי"ת‪ ,‬שיעבדוהו עמו ונחלתו בפועל ולא בכח‪ ,‬במעשה‬ ‫וסמך ידיו עליו‪ ,‬היה יכול לעמוד‬ ‫ומטוהרים למעלה‪ ,‬על דרך שאמרו‬ ‫זו תורה שבעל פה‪ ,‬כמ"ש (שמות לד‪ ,‬כז) 'על פי הדברים המצוות ולא רק בהכרת בוראם ועדות על יחודו בפה‬ ‫לשרת בשמו‪ ,‬ומיעוט נפלא הוא‬ ‫חכמים (יבמות קה‪' ):‬המתפלל צריך‬ ‫האלה כרתי אתך ברית'‪ ,‬ואמרו רז"ל (גיטין ס‪ ):‬לא כרת ולשון‪ ,‬כמו ענין ומצות זכירת השבת בקידוש היום‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬דהרי תחת אשר היה מעותד‬ ‫שיתן עיניו למטה ולבו למעלה'‪,‬‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד שבא הצווי להזכיר עדות על בריאת העולם בפה‪,‬‬ ‫ברית רק על תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫להיות דורך נפשו עוזו‪ ,‬יוצא ביד‬ ‫והורו בזה ‪ -‬אף שבעל כרחך צריך‬ ‫אלא כי אם גם בעשייה ופעולת הגוף‪ ,‬בקבלת עול‬ ‫רמה להשיב את אויב פנימי‬ ‫אדם לבקש צרכיו בתפלתו ועיניו‬ ‫השבת זרז את אדם להודות לד'‬ ‫מצוות‪ ,‬וייחוד כל פרטי החיים לשמו ולעבודתו‪ .‬וזה‬ ‫ּלֹוכדז‪ .‬ממדריגה גבוהה‬ ‫ולהנצל ִמ ֵּ‬ ‫יתן למטה‪ ,‬כלומר שיבקש את‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' (ב‪ ,‬א)‪ .‬בסדר עיקר ענין 'עדות' שמעידין על יחודו בפה כדי לקבל‬ ‫הלזו ירד ונפל עד שרק עם אלקים‬ ‫אשר נמצא בארץ מתחת להביא‬ ‫ישמח לב‬ ‫התפלה של שבת ‪ -‬ביוצר‪ ,‬אמרינן 'ויום השביעי עול מלכותו בלעשות‪.‬‬ ‫התהלך‪ ,‬ולבו עליו ְּדוָ י על‬ ‫טרף לביתו‪ ,‬אמנם בכל זה יניפנו‬ ‫תנופה לפני ד׳‪ ,‬על ידי שיתוף‬ ‫א‪ .‬ברמב"ן‪' :‬והפשט הנכון במלת 'נעשה' הוא‪ ,‬מפני שכבר הראית לדעת (לעיל פסוק א) כי האלקים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו‪ ,‬ואחר כך מן‬ ‫שנתמעט כבודו שהוצרך לזה‬ ‫היסודות ההם הנבראים יצר ועשה‪ .‬וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה והיה המאמר בהם 'ישרצו המים'‪ ,‬והיה המאמר בבהמה 'תוצא‬ ‫להיות 'ותשת עלי ַּכ ֶּפ ָכה'‪ ,‬כיון‬ ‫מחשבותיו להיות מתחזק בעבודתו‬ ‫הארץ'‪ ,‬אמר באדם 'נעשה'‪ ,‬כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם‪ ,‬שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה‪ ,‬כדכתיב (להלן ב‪ ,‬ז)‬ ‫שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל‬ ‫ולבו למעלה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שונה ומובדל תכלית‬ ‫'וייצר ד' אלקים את האדם עפר מן האדמה'‪ ,‬ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון‪ ,‬כדכתיב (שם) 'ויפח באפיו נשמת חיים''‪.‬‬ ‫שינוי מציאות האדם ממציאות כלל בעלי החיים‪ .‬דהנה בכלל הברואים ובעלי החיים‪ ,‬תיכף משעת יצירתם ולידתם עומדים הם על מעמדם‬ ‫יום‪ ,‬ואלמלא הקב״ה עוזר לו אינו‬ ‫ככה היתה הארץ תפקיד‬ ‫ותכונתם בשלמות גמורה‪ ,‬כשהם מזויינים בכל הכוחות והתכונות הצרכים לקיומם‪ .‬מה שאין כן ביצירת האדם דנברא בלתי שלם‪ ,‬כשהוא ערום‬ ‫יכול לו‪ ,‬וכמה נגרע על ידי זה‬ ‫תיקונו של אדם הראשון שיהיה‬ ‫מכל תכונה וכוח מוכן‪ ,‬וזקוק לגידול ממושך ולעסק רב לאורך ימים ושנים‪ ,‬עד שיצא מגדר קטן ויבוא לכלל גדלות ולשלמות תכונתו‪ .‬ואף ברגע‬ ‫מערכו הקדום‪ ,‬רם ונשא‪ .‬ישמח לב‬ ‫מגבורי כח‪ ,‬לעבוד את עבודתו למטה‬ ‫ג‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין לבורא ב"ה דמות או תמונה‪.‬‬ ‫לידתו ויציאתו לאוויר העולם‪ ,‬נראה מראהו במדרגה הירודה והדלה ביותר מכל שאר היצורים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ביאור הענין‪ ,‬דתואר 'צלם' בזה אינו מורה על תמונה וציור גשמי‪ ,‬אלא על כוח היצירה וההשלמה שניתן באדם‪ .‬דכיון שאין האדם בא לכלל‬ ‫השלמה בעצם יצירתו הראשונה‪ ,‬אלא מוטל עליו להשלים את עצמו במעשיו ובמידותיו – הרי הוא נעשה שותף במלאכת בריאתו‪ .‬וזו הידמותו‬ ‫ג‪ .‬מלשון‬ ‫ב‪ .‬מלשון הכתוב בספר משלי (יב‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫א‪ .‬וכן איתא בסנהדרין (לח‪.):‬‬ ‫לפעולת הבורא יתברך‪ ,‬וזהו עניין 'צלם אלקים'‪ .‬ה‪ .‬ראה ברש"י שפירש וזה לשונו‪' :‬המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי‪,‬‬ ‫ד‪ .‬מלשון הגמרא בנדרים (פה‪ .):‬דשם איתא דהיכא‬ ‫הכתוב בספר ירמיה (טו‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫כמו שמפורש בבראשית רבה (יא‪ ,‬ט)'‪ .‬ובאבן עזרא והרד"ק פירשו‪ ,‬דהכוונה שנתן בנבראים כח ויכולת לעשות תולדות כמותם‪ .‬הרמב"ן פירש וזה‬ ‫דאמרה אשה 'יקדשו ידי לעושיהן' — כלומר שלא אסרה רק את מעשי ידיה‪ ,‬אלא‬ ‫לשונו‪' :‬ששבת מכל מלאכתו אשר ברא יש מאין‪ ,‬לעשות ממנו כל המעשים הנזכרים בששת הימים'‪ .‬עוד כתב לישב וזה לשונו‪' :‬ויתכן שיהיה‬ ‫הקדישה את 'ידיה' בעצמן בקונם על בעלה — כל מה שיוצא מידיה נאסר‪ ,‬כיוון‬ ‫'לעשות' נמשך [מוסב] למעלה‪[ ,‬והכוונה] כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא מלעשות'‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובחזקוני פירש הכוונה וזה לשונו‪' :‬אלו המזיקים‬ ‫שידיה הן האסורות בקונם‪ ,‬ואין זה נחשב דבר שלא בא לעולם‪ .‬והגמרא קוראת‬ ‫שברא הקב"ה נשמתם‪ ,‬וכביכול לא הספיק לבראות את ג ופם עד שקדש עליו היום‪ ,‬ונבראו בין השמשות‪ ,‬ואין להם גויה רואין ואינן נראין‪ ,‬דבר‬ ‫ה‪ .‬בגמרא סוכה‪:‬‬ ‫לנדרים אלו בלשון 'הקדש'‪ ,‬לפי שקונם דינו כהקדש (שם י‪.).‬‬ ‫אחר 'לעשות' כל עשייה האמורה במעשה בראשית ענין תקון הוא‪ ,‬וכן הפירוש מכל המלאכות 'אשר ברא' לתקן בה את העולם'‪ .‬וכן איתא בתנחומא‬ ‫'אמר רבי שמעון בן לקיש‪ ,‬יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו‪,‬‬ ‫ז‪ .‬בראשית רבה (א‪ ,‬א) והובא‬ ‫ו‪ .‬וכן איתא בשבת (פח‪ ,).‬ובעבודה זרה (ג‪ ,).‬ובילקוט שמעוני (תהילים רמז תתיא ד"ה נמוגים‪ .‬רמז תתטו ד"ה שמה)‪.‬‬ ‫ישן (סי' יז)‪.‬‬ ‫שנאמר (תהילים לז‪ ,‬לב) 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'‪ ,‬ואלמלא הקב"ה שעוזר לו‬ ‫ברש"י (לעיל א‪ ,‬א ד"ה בראשית ברא)‪ .‬ח‪ .‬בילקוט שמעוני‪' :‬אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי'‪ ,‬מלמד שהתנה הקדוש‬ ‫ו‪.‬‬ ‫‪ -‬אינו יכול לו‪ ,‬שנאמר (שם פסוק לג) 'ד׳ לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'‪.‬‬ ‫ברוך הוא עם מעשה בראשית‪ ,‬אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימים‪ ,‬ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו‪ ,‬היינו דכתיב (שם) 'משמים‬ ‫ז‪ .‬פירוש‪ :‬להינצל מהיצר‬ ‫מלשון הכתוב בספר שופטים (ה‪ ,‬כא) ִ'ת ְּד ְּרכִ י נַּ ְּפ ִשי עֹז'‪.‬‬ ‫השמעת דין ארץ יראה ושקטה' אם יראה‪ ,‬למה שקטה‪ ,‬ואם שקטה‪ ,‬למה יראה‪ ,‬אלא בתחלה [טרם שקיבלו ישראל את התורה] יראה [הארץ‪,‬‬ ‫הרע המבקש ללכדו בתחבולותיו‪.‬‬ ‫מפחדה שמא לא יקבלו את התורה‪ ,‬ותחזור לתהו ובהו] ולבסוף [כשקבלו את התורה] שקטה'‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫עוד יזﬤור ‪ú‬נו‬ ‫מדור מיוחד להנצחת נכדי רבינו זיע"א‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫יום רביעי פרשת נח – ג' חשון‬ ‫הילד יעקב בן יבלחט"א הרה"ח ר' יוסף‬ ‫האם מותר להשתמש בחצובה )‪ )tripod‬שעל גבי‬ ‫אוסטערליטץ שליט"א‬ ‫נלב"ע תשפ"ה‬ ‫כיריים של גז (‪ )Gas stove‬גם לבשר וגם לחלב‬ ‫תשובה‪ :‬נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש אם יש קצת רטיבות בין החצובה לקדירה‪ ,‬הא‬ ‫שלשלת הדורות‪ :‬הילד יעקב בן יבלחט"א‪ ,‬הרה"ח‬ ‫בחצובה אחת הן לבשר והן לחלב‪ ,‬וכן נתפשט קיימא לן כדעת החוות דעת (ס' צ"ב ס"ק כ') שמעט‬ ‫ר' יוסף אוסטערליטץ שליט"א‪ ,‬חתן מוה"ר שלמה‬ ‫המנהג בהרבה בתים חשובים בארץ ישראל לחלוחית אינו בגדר רוטב המעביר בליעה מכלי‬ ‫מאיר בינעטה שליט"א‪ ,‬בן מוה"ר יעקב זצ"ל‪ ,‬חתן‬ ‫לכלי‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהלחלוחית מתאדה מיד מכוח‬ ‫שמשתמשים בחצובה אחת לבשר ולחלב‪.‬‬ ‫הגאון ר' אלעזר עקיבא פשקוס מטשארנא זצ"ל‪,‬‬ ‫האש]‪( ,‬ועי' עוד טעם בשו"ת כת"ס שם)‪.‬‬ ‫חתן רבינו הגה"ק זיע"א‪.‬‬ ‫וישנם הרבה מדקדקים הנוהגים להחמיר‬ ‫דעת האחרונים להלכה‬ ‫להשתמש בשני חצובות אחד לבשר ואחד לחלב‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫או שמניחים נייר כסף על החצובה כשמשתמשים‬ ‫ובאמת נתפשט המנהג בהרבה בתי ישראל‬ ‫בו לחלב‪.‬‬ ‫להקל בדבר ואין להם חצובה מיוחדת לבשר‬ ‫שהשמחﬣ במעונﬧ‬ ‫כתב הרמ"א (יו"ד ס' צ"ב סע' ח') שמותר להניח ולחלב (שו"ת אג"מ יו"ד ח"א ס' נ"ט)‪ ,‬אמנם כתבו‬ ‫שתי קדירות שאחד בשר ואחד חלב זו ליד זו ואין האחרונים שיש לירא שמים להקפיד שיהיו לו‬ ‫לידידנו נכדי רבינו זיע"א‬ ‫אחד אוסר את חברתה‪ ,‬כיון שאין קדירה יכול חצובות נפרדות לבשר ולחלב ותבוא עליו ברכה‬ ‫לתת בליעות איסור לחברתה אלא כשיש (שו"ת כת"ס יו"ד ס' נ"ד "אבל כל הירא דבר השם מדקדק‬ ‫ונזהר‪ ,‬יהיה לו חתיכת ברזל לקדירה חולבת‪ ,‬וכן נוהגין פה כל‬ ‫הרב יהודה דוב רוזנבורג שליט"א‬ ‫הירא וחרד לדבר השם וכן ראוי להזהיר ולהנהיג ולהשומע‬ ‫לחלוחית ביניהם‪ ,‬אבל אם אין שום לחלוחית‬ ‫(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל)‬ ‫ביניהם אין הבליעות עוברות מקדירה אחת יונעם"‪ ,‬ויד יהודה שם פיה"ק ס"ק ע"ג)‪.‬‬ ‫הרב משה אריה רוזנבורג שליט"א‬ ‫לקדירה השניה‪ ,‬אבל מסיים הרמ"א את דבריו‬ ‫וכתבו פוסקי זמנינו "שביותר בזמנינו שאדם‬ ‫"מיהו לכתחילה יש להיזהר בכל זה"‪ ,‬ומבארים‬ ‫בית שמש‬ ‫האחרונים ב' ביאורים בחומרא זו‪ .‬א‪ .‬לצאת ידי מוציא על נוחיתו בבית סכומים עצומים‪ ,‬למה‬ ‫לרגל שמחת הנכד ‪ /‬הבן למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫המחמירים הסוברים שקדירה יכול לתת בליעות יגרע מצות אלוקינו ותורתו שניכנס בפירצה‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫לקדירה השניה‪ ,‬אף שאין שום לחלוחית ביניהם להקל בשעה שאפשר להיכנס ברוחב" (תשובות‬ ‫(הגהות שערי דורא ס' נ"א ס"ק ג')‪ .‬ב‪ .‬דחיישינן שמא יזוב והנהגות ח"ב ס' שפ"ז‪ ,‬ועי"ש עוד "ונראה שהחוסך בעניני‬ ‫הרב יהודה ישכר בנדיקט שליט"א‬ ‫כשרות עתיד ליתן את הדין שעל נוחיתו לא היה אכפת לו‬ ‫(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל)‬ ‫מקדירה אחת לחברתה (עי' פמ"ג ס' צ"ז מש"ז ס"ק ג'‪ ,‬להוציא הוצאות מרובות‪ ,‬ואילו על הידורי כשרות מחששות‬ ‫איסור חסך בכסף‪ ,‬וכן המנהג כהיום אצל יראי השם לדקדק‬ ‫בשם תורת חטאת כלל ל"ה ס"ט)‪.‬‬ ‫הרב משה שמואל פרידמן שליט"א‬ ‫בזה‪ ,‬ואלו שבאפשרותם יותר מדקדקים לעשות לחלבי כירים‬ ‫בני ברק‬ ‫נפרדים לגמרי ותבוא עליו ברכה")‪.‬‬ ‫דעת החכמת אדם להחמיר בחצובה‬ ‫לרגל שמחת הנכדה ‪ /‬הבת למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫ויש שייעצו שמי שאינו יכול לייחד כיריים‬ ‫וכתב החכמת אדם (כלל ע"ד ס"ד) שעל פי מה‬ ‫נפרדות לבשר ולחלב מחמת ההוצאה או חוסר‬ ‫שכתבנו שלדעת הרמ"א יש להחמיר לכתחילה‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬יקנה כירה חשמלית קטנה לשימוש חלבי‪,‬‬ ‫שלא לתת קדירה של בשר ליד קדירה של חלב‪,‬‬ ‫הרב אשר אנשיל רוזנבורג שליט"א‬ ‫שבדרך כלל אין צריך יותר מזה‪.‬‬ ‫ועל פי ביאור הגהות שערי דורא שכוונתו לצאת‬ ‫(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל)‬ ‫ידי המחמירים שסוברים שעובר בליעות‬ ‫הרב ברוך יהודה ויזל שליט"א‬ ‫אבל מכל מקום המשתמש לבשר ולחלב‬ ‫מקדירה אחת לקדירה השניה בלא שום‬ ‫בחצובה אחת יש לו להיזהר בכמה דברים‪ .‬א‪.‬‬ ‫לחלוחית ביניהם‪ ,‬שעולה להלכה שאין‬ ‫ירושלים ‪ -‬בית שמש‬ ‫יקפיד שהקדירות שמניח על החצובות יהיה‬ ‫להשתמש לכתחילה באותם החצובות לבשר‬ ‫לרגל שמחת הנכד ‪ /‬הבן למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫מנוגבים מתחתיהם‪ .‬ב‪ .‬יזהר מלנקות החצובות‬ ‫ולחלב כיון שעוברות בליעות מהבשר שנשתמש‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫במים חמים מעל לכלים שבכיור‪ ,‬כיון שהכלים‬ ‫על גבי החצובה להקדירה החלבית שעל גבי‬ ‫שנמצאים בכיור עלולים להיטרף‪ .‬ג‪ .‬שלא יניח‬ ‫החצובה‪ ,‬וכן על פי מה שביאר בתורת חטאת‪,‬‬ ‫הרב שאול חיים רוזנבורג שליט"א‬ ‫לבשל קדירה חלבית על מקום המלוכלך שם‬ ‫שאין להניח קדירה של בשר ליד קדירה של חלב‬ ‫(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל)‬ ‫משאריות בשר וכן להיפך‪ ,‬כיון שמאכל שהוא‬ ‫שחיישינן שמא יזוב מקדירה אחת לחברתה‪,‬‬ ‫הרב אברהם שפיצער שליט"א‬ ‫בעין מבליע לתוך כלי אפילו בלא רוטב‪ .‬ג‪ .‬שלא‬ ‫ואם כן אף הכי חיישינן שיבשל בשר ויישפך‬ ‫בני ברק‬ ‫יחמם על החצובות ממש דברי מאכל‪ ,‬אלא על גבי‬ ‫ממנו על החצובה‪ ,‬ות וך עשרים וארבע שעות‬ ‫לרגל שמחת הנכד ‪ /‬הבן למזל טוב בשעטו"מ‬ ‫קדירה או נייר כסף‪.‬‬ ‫יבשל על החצובה חלב בקדירה‪ ,‬והקדירה‬ ‫החלבית יקבל בליעות מבשר הבלוע בחצובה‬ ‫יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫האם מותר להשתמש עם מבערים (שמהם יוצאת‬ ‫(על ידי הרטיבות שבין החצובה לקדירה)‪.‬‬ ‫האש) המיועד הן לבשר והן לחלב (ללא החצובה)‬ ‫המברכים ומשתתפים בשמחתכם‬ ‫והנה כל מה שכתבנו עד כה שלירא שמים טוב‬ ‫דעת שאילת היעב"ץ להקל בחצובה‬ ‫אמנם לדעת שאילת היעב"ץ (ח"א ס' צ"ג) אין בזה‬ ‫כלל קוראי הגליון בא"י ובחו"ל‬ ‫להחמיר שלא להשתמש בחצובה אחת הן לבשר‬ ‫איסור מצד הדין‪ ,‬וזה לשונו "ותדע שהרי מעשים‬ ‫והן לחלב‪ ,‬אבל המבערים (שמהם יוצאת האש) מותר‬ ‫בכל יום שמבשלין בשר בתנור וכיריים שמבשלין‬ ‫לו להשתמש לשתיהם‪ ,‬כי האש שולט שם היטב‪,‬‬ ‫שם חלב וכן להיפך באין מונע‪ ,‬אף על פי שאי‬ ‫לנדב 'פרנס השבוע'‬ ‫ויש לו ליבון תמידי לבשר ולחלב (עפ"ד המשנ"ב‬ ‫הנ"ל)‪ ,‬וכן במגש שמתחת המבערים (שמהם יוצאת‬ ‫האש) אין להחמיר מלבשל עליהם בשר וחלב‪ ,‬כי‬ ‫אפשר שלא נשפך שם מהתבשיל מאומה מעולם‬ ‫לא עלה על הדעת לאסור הבשר‪ ,‬וכל אלה דברים‬ ‫ניתן לחייג למס'‬ ‫פשוטים כמעט לא נתנו להיכתב"‪ ,‬ומתיר מחמת‬ ‫אין נגיעה בין המגש לקדירה‪ ,‬כיון שאין שום‬ ‫כמה טעמים‪ .‬א‪ .‬כי יש לתלות שהאש שורפת את‬ ‫‪079-9697-784‬‬ ‫לחלוחית ביניהם (ויש הרבה שהחמירו שלא לאכול‬ ‫מאכלים שנפלו על גבי המגש שמתחת המבערים‪ ,‬כי חוששים‬ ‫שנפלו מהקדירה הבשרית וגם מהקדירה החלבית על גבי‬ ‫הנשפך בעת הבישול‪ ,‬ואם כן לא נבלע כלום‬ ‫מצוי‬ ‫בחצובות (עי' משנ"ב ס' תנ"א ס"ק ל"ד)‪ ,‬ב‪ .‬כי אין‬ ‫או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען‬ ‫שיהיה רוטב בין הקדירה לחצובה (משנ"ב שם)‪[ ,‬וגם החצובה וזה נטרף)‪.‬‬