שפתותם · Sifsoisam — בראשית (2026-10-05)

-
פרש ﬩בראשית
תשפ"ז Iגﬦיון קכו' Iשנה ג'
צבי לצדיק וזאת ליהודה ישמח לב
הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א
.בשפﬨו יהגﬣ .
הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א
אבדק"ק ניישטאדט אבדק"ק יאקא ופרויקירכען
תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א
מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א תלמיד למרן השבט סופר זיע"א
משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ביאור 'נעשה' -גמר היצירה על ידי האדם
לד׳ ,והוא קשה להבנה.
ונראה לי פירושו ,על פי מאמר המדרש (ילקוט
ויאמר אלקים נעשה אדם (א ,כו) .עיין רמב"ן למה
אמר 'נעשה אדם' בלשון רבים ,ולא 'אעשה אדם'
ִמ ַּּמעֲ לַּ ת עַּ צְ ִמ ּיוּ תוֹ ֶׁשל ָא ָדם קוֹ ֶׁדם ַּה ֵח ְטא שמעוני רמז תתמג) ומובא בילקוט אליעזר (ערך שבת ויום
טוב אות צא) וזה לשונו' :רבי שמעון אומר המזמור הזה בלשון יחידא.
וּ נְ פִ ילָ תוֹ לְ ִהזְ דַּּ ְקקוּ ת ַּה ִּס ּיוּ עַּ דְּ ִס ַּ ּיעְ ָּתא דִּ ְש ַּמ ָ ּיא אדם הראשון אמרו ,לפי שבא יום השבת ונעשה ולי נראה יען כי כל הברואים נעשו ונבראו
בצביונם ,ובפרט בעלי חיים ,כדאמרינן בגמרא (בבא קמא
סניגור לאדם לפני הקדוש ברוך הוא ,ואמר ,רבון
בגדר "מיעוטו" של אדם הראשון – מעבודה בכוח עצמו וגבורת העולם ,בששת ימי המעשה לא נהרג איש בעולם ,ובי סה' ):שור בן יומו קרוי שור' ,וכן שאר כל הברואים ,ורק
נפשו אל הצורך בסמיכת ידו של הקב"ה מול יצרו אתה מתחיל ,זו היא קדושתי וזו היא ברכתי .ונוצל האדם נברא ערום מכל עד שיוגדל ויעשה לאיש,
בארץ ,ולהוציא יקר מזוללג ,לזכך וישלחהו ד׳ אלקים מגן עדן אדם הראשון מדינה של גיהנם בזכות השבת, ונראה גרוע מכל בעלי חיים אשר הם עומדים על
וללבן מעשהו ,ויקדשו ידיו לעושיהןד, וגו' (ג ,כג) .איתא במדרש (ילקוט וכשראה אדם כחה של השבת ,התחיל משורר מזמור מעמדם תיכף בשעת בריאתםב .ואמת שבכוונה נברא
יודע אותיות לצרף בהן שמים שמעוני רמז כ) וכן הוא בחגיגה (יב.א) שיר ליום השבת ,אמר ליה השבת ולי אתה אומר האדם כן כי האדם נברא להשלים את עצמו ,ואף אם
וארץ ,שיהיה אדם קרוץ מחומר ומביאו דמשק אליעזר (בראשית אות הימנון ,אני ואתה נאמר הימנון להקדוש ברוך הוא יחיה אלף שנה לא יגיע לשלימות שאפשר להגיע
מגיע בחשק לבו ואהבת ד׳ עד פב)' ,אדם הראשון [קומתו] מן 'טוב להודות לד׳'. וצריך חיזוק ואימוץ להשלמת הנפש.
לשמים ,וכל זה מהסכמת עצמו, הארץ עד לרקיע ,שנאמר (דברים ד, וזהו ממש פירושו של המאמר ויום השביעי וזהו שנאמר 'נעשה אדם' ,כלומר ,אני בורא את
מלא עצה וגבורה ,מבלי שיצטרך לב) 'למן היום אשר ברא אלקים משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת -בתמיה ,הרי האדם ,אבל אחר כך נעשה ונגמר על ידי אחרים ,ובעיקר
עזר וסיוע לעבודת אלקים ,כי אם אדם על הארץ' ,וכיון שסרח - ישמח לב טוב להודות לד׳. על ידי שמשלים עצמו להגיע למדריגה העליונה.
להתהלך לפני ד׳ בארצות החיים הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, לעבוד את ד' בפועל בתורה ומצוות ומעש"ט 'כי ו) ט, ובזה נראה לפרש מה שאמר הכתוב (להלן
(תהילים קטז ,ט) ,כך עלה במחשבה. שנאמר (תהילים קלט ,ה) 'אחור וקדם 'כי בצלם אלקים ברא אותו' ,הלא כתיב (דברים ד ,טו)
צרתני וַּ ָת ֶּשת עלי כַּ ֶּפכָ ה''. אשר ברא אלקים לעשות (ב ,ג) .המפרשים ג
אבל לאחר שחטא ,ירד לא ראיתם כל תמונה' .אך לפי הנאמר לעיל ניחא ,נתקשו בלשון 'לעשות' האמור כאןה.
ממדריגה זו ,ולא היה ביכלתו עוד והנה מתחלת ברייתו של אדם דהכוונה שהאדם השלם לא נעשה על ידי הבריאה,
ויש לפרש ,דהנה כבר נודע מה שפירש המדרש
לשרת בקודש מכח עצמו ,כי יצר היה מעותד וראוי ,שהוא בעצמו כי האדם צריך לעזור בזה להשלים בריאתו ,ובזה
(ילקוט שמעוני רמז טז ד"ה אמר רבי שמעון ) כי עמודי שמים
ו
הרע מתגבר עליו ,ולולא מרוח עצה וגבורה שבקרבו ,יעלה שהאדם משלים עצמו יש לו חלק בבריאת האדם ,וזה
וארץ ירופפו כל זמן שלא קבלו ישראל את התורה,
שהקדוש ברוך הוא עוזרו -אינו מעלה בקודש ,ויזדכך ויתעלה, 'בצלם אלקים -ברא אותו' שהאדם שייך אל הבריאה
כי בראשית ברא אלקים בשביל התורה שנקראת
יכול לו (סוכה נב :קידושין ל):ה. ב
ויהיה יודע צדיק נפש בהמתו וזאת ליהודה שהוא צלם אלקיםד.
ראשיתז ,ורק בשביל שיקיימו ישראל תורה ומצוות
וזה עומק מליצתם הניח להעלות את כל הנעשה בארץ ברא את העולם ומלואוח. 'את האור' – היינו תורה שבעל פה
הקב״ה ידו עליו ומיעטו ,כי לאחר למטה ,עד גבהי רום שמים
וזה מפורש יוצא בפסוק זה אשר ברא אלקים וירא אלקים את האור כי טוב (א ,ד) .נראה לי היינו
החטא ,רק על ידי שידו של למעלה ,כי כל פעולותיו ומעשיו
תורה שבעל פה ,ואע"ג שאין ראיה ,מ"מ זכר יש ,צא לעשות ,שכל מה שברא הוא לעשות ,כלומר,
הקדוש ברוך הוא תכוון עמו, בעולם השפל הזה יהיו מוקדשים
חשוב 'את האור כי טוב' סופי תיבות (בגימטריא) ברי"ת ,שיעבדוהו עמו ונחלתו בפועל ולא בכח ,במעשה
וסמך ידיו עליו ,היה יכול לעמוד ומטוהרים למעלה ,על דרך שאמרו
זו תורה שבעל פה ,כמ"ש (שמות לד ,כז) 'על פי הדברים המצוות ולא רק בהכרת בוראם ועדות על יחודו בפה
לשרת בשמו ,ומיעוט נפלא הוא חכמים (יבמות קה' ):המתפלל צריך
האלה כרתי אתך ברית' ,ואמרו רז"ל (גיטין ס ):לא כרת ולשון ,כמו ענין ומצות זכירת השבת בקידוש היום,
זה ,דהרי תחת אשר היה מעותד שיתן עיניו למטה ולבו למעלה',
צבי לצדיק – באנהארד שבא הצווי להזכיר עדות על בריאת העולם בפה, ברית רק על תורה שבעל פה.
להיות דורך נפשו עוזו ,יוצא ביד והורו בזה -אף שבעל כרחך צריך
אלא כי אם גם בעשייה ופעולת הגוף ,בקבלת עול
רמה להשיב את אויב פנימי אדם לבקש צרכיו בתפלתו ועיניו השבת זרז את אדם להודות לד'
מצוות ,וייחוד כל פרטי החיים לשמו ולעבודתו .וזה
ּלֹוכדז .ממדריגה גבוהה ולהנצל ִמ ֵּ יתן למטה ,כלומר שיבקש את
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' (ב ,א) .בסדר עיקר ענין 'עדות' שמעידין על יחודו בפה כדי לקבל
הלזו ירד ונפל עד שרק עם אלקים אשר נמצא בארץ מתחת להביא
ישמח לב התפלה של שבת -ביוצר ,אמרינן 'ויום השביעי עול מלכותו בלעשות.
התהלך ,ולבו עליו ְּדוָ י על טרף לביתו ,אמנם בכל זה יניפנו
תנופה לפני ד׳ ,על ידי שיתוף א .ברמב"ן' :והפשט הנכון במלת 'נעשה' הוא ,מפני שכבר הראית לדעת (לעיל פסוק א) כי האלקים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו ,ואחר כך מן
שנתמעט כבודו שהוצרך לזה היסודות ההם הנבראים יצר ועשה .וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה והיה המאמר בהם 'ישרצו המים' ,והיה המאמר בבהמה 'תוצא
להיות 'ותשת עלי ַּכ ֶּפ ָכה' ,כיון מחשבותיו להיות מתחזק בעבודתו הארץ' ,אמר באדם 'נעשה' ,כלומר אני והארץ הנזכרת נעשה אדם ,שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה ,כדכתיב (להלן ב ,ז)
שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל ולבו למעלה. ב .שונה ומובדל תכלית 'וייצר ד' אלקים את האדם עפר מן האדמה' ,ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון ,כדכתיב (שם) 'ויפח באפיו נשמת חיים''.
שינוי מציאות האדם ממציאות כלל בעלי החיים .דהנה בכלל הברואים ובעלי החיים ,תיכף משעת יצירתם ולידתם עומדים הם על מעמדם
יום ,ואלמלא הקב״ה עוזר לו אינו ככה היתה הארץ תפקיד ותכונתם בשלמות גמורה ,כשהם מזויינים בכל הכוחות והתכונות הצרכים לקיומם .מה שאין כן ביצירת האדם דנברא בלתי שלם ,כשהוא ערום
יכול לו ,וכמה נגרע על ידי זה תיקונו של אדם הראשון שיהיה מכל תכונה וכוח מוכן ,וזקוק לגידול ממושך ולעסק רב לאורך ימים ושנים ,עד שיצא מגדר קטן ויבוא לכלל גדלות ולשלמות תכונתו .ואף ברגע
מערכו הקדום ,רם ונשא .ישמח לב מגבורי כח ,לעבוד את עבודתו למטה ג .כלומר ,שאין לבורא ב"ה דמות או תמונה. לידתו ויציאתו לאוויר העולם ,נראה מראהו במדרגה הירודה והדלה ביותר מכל שאר היצורים.
ד .ביאור הענין ,דתואר 'צלם' בזה אינו מורה על תמונה וציור גשמי ,אלא על כוח היצירה וההשלמה שניתן באדם .דכיון שאין האדם בא לכלל
השלמה בעצם יצירתו הראשונה ,אלא מוטל עליו להשלים את עצמו במעשיו ובמידותיו – הרי הוא נעשה שותף במלאכת בריאתו .וזו הידמותו
ג .מלשון ב .מלשון הכתוב בספר משלי (יב ,י). א .וכן איתא בסנהדרין (לח.):
לפעולת הבורא יתברך ,וזהו עניין 'צלם אלקים' .ה .ראה ברש"י שפירש וזה לשונו' :המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי,
ד .מלשון הגמרא בנדרים (פה .):דשם איתא דהיכא הכתוב בספר ירמיה (טו ,יט).
כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ,ט)' .ובאבן עזרא והרד"ק פירשו ,דהכוונה שנתן בנבראים כח ויכולת לעשות תולדות כמותם .הרמב"ן פירש וזה
דאמרה אשה 'יקדשו ידי לעושיהן' — כלומר שלא אסרה רק את מעשי ידיה ,אלא
לשונו' :ששבת מכל מלאכתו אשר ברא יש מאין ,לעשות ממנו כל המעשים הנזכרים בששת הימים' .עוד כתב לישב וזה לשונו' :ויתכן שיהיה
הקדישה את 'ידיה' בעצמן בקונם על בעלה — כל מה שיוצא מידיה נאסר ,כיוון
'לעשות' נמשך [מוסב] למעלה[ ,והכוונה] כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא מלעשות' .עכ"ל .ובחזקוני פירש הכוונה וזה לשונו' :אלו המזיקים
שידיה הן האסורות בקונם ,ואין זה נחשב דבר שלא בא לעולם .והגמרא קוראת
שברא הקב"ה נשמתם ,וכביכול לא הספיק לבראות את ג ופם עד שקדש עליו היום ,ונבראו בין השמשות ,ואין להם גויה רואין ואינן נראין ,דבר
ה .בגמרא סוכה: לנדרים אלו בלשון 'הקדש' ,לפי שקונם דינו כהקדש (שם י.).
אחר 'לעשות' כל עשייה האמורה במעשה בראשית ענין תקון הוא ,וכן הפירוש מכל המלאכות 'אשר ברא' לתקן בה את העולם' .וכן איתא בתנחומא
'אמר רבי שמעון בן לקיש ,יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו,
ז .בראשית רבה (א ,א) והובא ו .וכן איתא בשבת (פח ,).ובעבודה זרה (ג ,).ובילקוט שמעוני (תהילים רמז תתיא ד"ה נמוגים .רמז תתטו ד"ה שמה). ישן (סי' יז).
שנאמר (תהילים לז ,לב) 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו' ,ואלמלא הקב"ה שעוזר לו
ברש"י (לעיל א ,א ד"ה בראשית ברא) .ח .בילקוט שמעוני' :אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי' ,מלמד שהתנה הקדוש
ו. -אינו יכול לו ,שנאמר (שם פסוק לג) 'ד׳ לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו'.
ברוך הוא עם מעשה בראשית ,אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימים ,ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו ,היינו דכתיב (שם) 'משמים
ז .פירוש :להינצל מהיצר מלשון הכתוב בספר שופטים (ה ,כא) ִ'ת ְּד ְּרכִ י נַּ ְּפ ִשי עֹז'.
השמעת דין ארץ יראה ושקטה' אם יראה ,למה שקטה ,ואם שקטה ,למה יראה ,אלא בתחלה [טרם שקיבלו ישראל את התורה] יראה [הארץ,
הרע המבקש ללכדו בתחבולותיו.
מפחדה שמא לא יקבלו את התורה ,ותחזור לתהו ובהו] ולבסוף [כשקבלו את התורה] שקטה'.
.. עוד יזﬤור úנו
מדור מיוחד להנצחת נכדי רבינו זיע"א
. הכה למעשﬣ
יום רביעי פרשת נח – ג' חשון
הילד יעקב בן יבלחט"א הרה"ח ר' יוסף
האם מותר להשתמש בחצובה ) )tripodשעל גבי
אוסטערליטץ שליט"א
נלב"ע תשפ"ה
כיריים של גז ( )Gas stoveגם לבשר וגם לחלב
תשובה :נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש אם יש קצת רטיבות בין החצובה לקדירה ,הא
שלשלת הדורות :הילד יעקב בן יבלחט"א ,הרה"ח
בחצובה אחת הן לבשר והן לחלב ,וכן נתפשט קיימא לן כדעת החוות דעת (ס' צ"ב ס"ק כ') שמעט
ר' יוסף אוסטערליטץ שליט"א ,חתן מוה"ר שלמה המנהג בהרבה בתים חשובים בארץ ישראל לחלוחית אינו בגדר רוטב המעביר בליעה מכלי
מאיר בינעטה שליט"א ,בן מוה"ר יעקב זצ"ל ,חתן לכלי ,ועוד ,שהלחלוחית מתאדה מיד מכוח שמשתמשים בחצובה אחת לבשר ולחלב.
הגאון ר' אלעזר עקיבא פשקוס מטשארנא זצ"ל, האש]( ,ועי' עוד טעם בשו"ת כת"ס שם).
חתן רבינו הגה"ק זיע"א. וישנם הרבה מדקדקים הנוהגים להחמיר
דעת האחרונים להלכה להשתמש בשני חצובות אחד לבשר ואחד לחלב,
ת.נ.צ.ב.ה או שמניחים נייר כסף על החצובה כשמשתמשים
ובאמת נתפשט המנהג בהרבה בתי ישראל בו לחלב.
להקל בדבר ואין להם חצובה מיוחדת לבשר
שהשמחﬣ במעונﬧ כתב הרמ"א (יו"ד ס' צ"ב סע' ח') שמותר להניח ולחלב (שו"ת אג"מ יו"ד ח"א ס' נ"ט) ,אמנם כתבו
שתי קדירות שאחד בשר ואחד חלב זו ליד זו ואין האחרונים שיש לירא שמים להקפיד שיהיו לו
לידידנו נכדי רבינו זיע"א אחד אוסר את חברתה ,כיון שאין קדירה יכול חצובות נפרדות לבשר ולחלב ותבוא עליו ברכה
לתת בליעות איסור לחברתה אלא כשיש (שו"ת כת"ס יו"ד ס' נ"ד "אבל כל הירא דבר השם מדקדק
ונזהר ,יהיה לו חתיכת ברזל לקדירה חולבת ,וכן נוהגין פה כל
הרב יהודה דוב רוזנבורג שליט"א הירא וחרד לדבר השם וכן ראוי להזהיר ולהנהיג ולהשומע
לחלוחית ביניהם ,אבל אם אין שום לחלוחית
(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל) ביניהם אין הבליעות עוברות מקדירה אחת יונעם" ,ויד יהודה שם פיה"ק ס"ק ע"ג).
הרב משה אריה רוזנבורג שליט"א לקדירה השניה ,אבל מסיים הרמ"א את דבריו
וכתבו פוסקי זמנינו "שביותר בזמנינו שאדם "מיהו לכתחילה יש להיזהר בכל זה" ,ומבארים
בית שמש
האחרונים ב' ביאורים בחומרא זו .א .לצאת ידי מוציא על נוחיתו בבית סכומים עצומים ,למה
לרגל שמחת הנכד /הבן למזל טוב בשעטו"מ המחמירים הסוברים שקדירה יכול לתת בליעות יגרע מצות אלוקינו ותורתו שניכנס בפירצה
יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח ,אמן. לקדירה השניה ,אף שאין שום לחלוחית ביניהם להקל בשעה שאפשר להיכנס ברוחב" (תשובות
(הגהות שערי דורא ס' נ"א ס"ק ג') .ב .דחיישינן שמא יזוב והנהגות ח"ב ס' שפ"ז ,ועי"ש עוד "ונראה שהחוסך בעניני
הרב יהודה ישכר בנדיקט שליט"א כשרות עתיד ליתן את הדין שעל נוחיתו לא היה אכפת לו
(חתן מוה"ר מנחם צבי רוזנבורג ז"ל) מקדירה אחת לחברתה (עי' פמ"ג ס' צ"ז מש"ז ס"ק ג' ,להוציא הוצאות מרובות ,ואילו על הידורי כשרות מחששות
איסור חסך בכסף ,וכן המנהג כהיום אצל יראי השם לדקדק בשם תורת חטאת כלל ל"ה ס"ט).
הרב משה שמואל פרידמן שליט"א בזה ,ואלו שבאפשרותם יותר מדקדקים לעשות לחלבי כירים
בני ברק נפרדים לגמרי ותבוא עליו ברכה"). דעת החכמת אדם להחמיר בחצובה
לרגל שמחת הנכדה /הבת למזל טוב בשעטו"מ ויש שייעצו שמי שאינו יכול לייחד כיריים וכתב החכמת אדם (כלל ע"ד ס"ד) שעל פי מה
נפרדות לבשר ולחלב מחמת ההוצאה או חוסר שכתבנו שלדעת הרמ"א יש להחמיר לכתחילה
יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח ,אמן.
מקום ,יקנה כירה חשמלית קטנה לשימוש חלבי, שלא לתת קדירה של בשר ליד קדירה של חלב,
הרב אשר אנשיל רוזנבורג שליט"א שבדרך כלל אין צריך יותר מזה. ועל פי ביאור הגהות שערי דורא שכוונתו לצאת
(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל) ידי המחמירים שסוברים שעובר בליעות
הרב ברוך יהודה ויזל שליט"א אבל מכל מקום המשתמש לבשר ולחלב מקדירה אחת לקדירה השניה בלא שום
בחצובה אחת יש לו להיזהר בכמה דברים .א. לחלוחית ביניהם ,שעולה להלכה שאין
ירושלים -בית שמש
יקפיד שהקדירות שמניח על החצובות יהיה להשתמש לכתחילה באותם החצובות לבשר
לרגל שמחת הנכד /הבן למזל טוב בשעטו"מ מנוגבים מתחתיהם .ב .יזהר מלנקות החצובות ולחלב כיון שעוברות בליעות מהבשר שנשתמש
יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח ,אמן. במים חמים מעל לכלים שבכיור ,כיון שהכלים על גבי החצובה להקדירה החלבית שעל גבי
שנמצאים בכיור עלולים להיטרף .ג .שלא יניח החצובה ,וכן על פי מה שביאר בתורת חטאת,
הרב שאול חיים רוזנבורג שליט"א לבשל קדירה חלבית על מקום המלוכלך שם שאין להניח קדירה של בשר ליד קדירה של חלב
(בן מוה"ר מנחם צבי ז"ל)
משאריות בשר וכן להיפך ,כיון שמאכל שהוא שחיישינן שמא יזוב מקדירה אחת לחברתה,
הרב אברהם שפיצער שליט"א בעין מבליע לתוך כלי אפילו בלא רוטב .ג .שלא ואם כן אף הכי חיישינן שיבשל בשר ויישפך
בני ברק יחמם על החצובות ממש דברי מאכל ,אלא על גבי ממנו על החצובה ,ות וך עשרים וארבע שעות
לרגל שמחת הנכד /הבן למזל טוב בשעטו"מ קדירה או נייר כסף. יבשל על החצובה חלב בקדירה ,והקדירה
החלבית יקבל בליעות מבשר הבלוע בחצובה
יה"ר שיזכו לרוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח ,אמן.
האם מותר להשתמש עם מבערים (שמהם יוצאת (על ידי הרטיבות שבין החצובה לקדירה).
האש) המיועד הן לבשר והן לחלב (ללא החצובה)
המברכים ומשתתפים בשמחתכם והנה כל מה שכתבנו עד כה שלירא שמים טוב
דעת שאילת היעב"ץ להקל בחצובה
אמנם לדעת שאילת היעב"ץ (ח"א ס' צ"ג) אין בזה
כלל קוראי הגליון בא"י ובחו"ל להחמיר שלא להשתמש בחצובה אחת הן לבשר איסור מצד הדין ,וזה לשונו "ותדע שהרי מעשים
והן לחלב ,אבל המבערים (שמהם יוצאת האש) מותר בכל יום שמבשלין בשר בתנור וכיריים שמבשלין
לו להשתמש לשתיהם ,כי האש שולט שם היטב, שם חלב וכן להיפך באין מונע ,אף על פי שאי
לנדב 'פרנס השבוע' ויש לו ליבון תמידי לבשר ולחלב (עפ"ד המשנ"ב
הנ"ל) ,וכן במגש שמתחת המבערים (שמהם יוצאת
האש) אין להחמיר מלבשל עליהם בשר וחלב ,כי
אפשר שלא נשפך שם מהתבשיל מאומה מעולם
לא עלה על הדעת לאסור הבשר ,וכל אלה דברים
ניתן לחייג למס' פשוטים כמעט לא נתנו להיכתב" ,ומתיר מחמת
אין נגיעה בין המגש לקדירה ,כיון שאין שום כמה טעמים .א .כי יש לתלות שהאש שורפת את
079-9697-784 לחלוחית ביניהם (ויש הרבה שהחמירו שלא לאכול
מאכלים שנפלו על גבי המגש שמתחת המבערים ,כי חוששים
שנפלו מהקדירה הבשרית וגם מהקדירה החלבית על גבי
הנשפך בעת הבישול ,ואם כן לא נבלע כלום
מצוי בחצובות (עי' משנ"ב ס' תנ"א ס"ק ל"ד) ,ב .כי אין
או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען שיהיה רוטב בין הקדירה לחצובה (משנ"ב שם)[ ,וגם החצובה וזה נטרף).
