שירת התורה · Shiras Hatorah — בראשית (2026-10-05)

פרשת בראשית
תשפ"ז
שנה ז' גליון 314
תוכן העניינים
ביאור מנהג שטיחת עשבים בשבועות ..............יט דברים חדשים משנה זו מסומנים בכוכב
פסוק יהי כבוד לפני ההקפות בשמחת תורה ....יט תוכן העניינים
החיזוק ב"יהי כבוד" כל יום ...........................יט חיזוקים ללימוד התורה לרגל זמן החורף .........ד
*בקריאה בשמחת תורה נראה שלא חטא האדם דברי חיזוק בענין שנים מקרא ,ולימוד חומש
כלל .............................. ................................יט רש"י .............................. ................................ד
*טעם שברא הקב"ה את העולם .......................כ דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ .......................ה
*הקב"ה בוחר בעמו גם שהם בבחינת ערבה ......כ פרשת בראשית ......................................ז
*דוד ניצח את גלית עם כח הערבה .................כא הבהיר ות בא מידיעת השורש וההתחלה ............ז
הקאפיטל שלא במקום הנכון ........................כא הכופרים לא מסתכלים אל השורש ...................ז
הקנאה במעשה בראשית ...............................כא תכלית הבריאה להתחבר אל הראשית ..............ז
איזון והשוואה בין עליונים ותחתונים.............כב הקשר בין בראשית לסוף התורה ......................ז
*משמעות הסמ"ך שלא נזכר עד יציאת האשה.כב כל התורה כולה הוא כמו דף גמרא אחד ...........ח
*איך שטן עם שי"ן שייך לסמ"ך .....................כב טעם אתנחתא תחת תיבת אלקים ....................ח
*המוסלמים מחליפים שי"ן ימנית לסמ"ך .......כב יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית ..........ח
במקום נר לא נזכר סמ"ך שאין שטן ...............כג בראשית מורה על ישרותו של הקב"ה ..............ח
*שי"ן ימנית לקדושה ושי"ן שמאלית לקליפה .כג בראשית היא שירת התורה .............................ט
*מה שנקרא שטן עם שי"ן כדי לרמות את האדם ביאור פסוק הראשון בתורה ............................ט
.................................... ................................כג
הדבר הראשון הי' חומר היולי .........................ט
*הקהה את השיניים של הרשע .......................כד
ביאור "מעשה בראשית" ו"יוצר בראשית" ........י
*כוחו של עשיו בשי"ן שבו ..............................כד
מאמר בראשית הוא שורש קיום הבריאה להיות
צורת קבלת התשובה לדורות .........................כד דבוק אל הראשית ...........................................י
*הכפיות טובה במה שלא שואל את אשתו איך ביאור ענין בריאת עצם הימים .......................יא
הכינה את האוכל .........................................כה
ההשפעה המיוחדת לכל יום מימות השבוע ......יא
ביאור העונש של צער לידה והריון וגידול בנים כה
הקב"ה לא ברא יותר מששה ימים ..................יב
האשה מייקרת ביותר חיי ילדיה ...................כה
שיר של יום אינו מצד זכר למקדש ..................יב
קריאת שם חוה אחרי החטא ........................כה
שיר של יום הוא שיר על עצם יום הבריאה ......יב
השם חוה הוא חיזוק ותיקון לתפקידה בחיים .כו
ביאור שי' הגר"א בענין שיר של יום .................יג
השם חוה הוא ביטוי להכרת הטוב .................כו
יש לעורר כל יום היום בשבוע ולקשרו לש"ק ....יג
הכתנות עור הוא סיוע מהקב"ה .....................כו
נחלת גוים שניתן לכלל ישראל ........................יד
תוכחת הקב"ה לקין ......................................כו
התורה התלבש בצורה גשמית ........................יד
מיתת קין ותובל קין ......................................כז
בריאת האש וענין ברכה על האש במוצ"ש .......טו
א"א להתחכם נגד הקב"ה .............................כח
בכל אדם טמונים כוחות נפלאים ....................טו
אשת חיל מי ימצא זו נעמה אשתו של נח ........כח
התורה הוא כמו גחלת של אש ........................טו
הספר של תולדות אדם .................................כח
מה שלא נגמר מלאכת המים ביום השני ..........טז
ימי חיי האדם הרי הם כספר .........................כט
סוד ההבדלה הוא בשני דוקא .........................טז
אפשר לפתוח דף חדש ...................................כט
מחלוקת קרח היה ביום שני בשבוע .................יז
מה שנזכר מיתה רק בדורות לפני המבול ........כט
ביאור הק"ו של הדשאים ................................יז
מיתה מרמז לניתוק הדורות שגורם למבול .....כט
האם חנוך ומט"ט ושר העולם אחד הוא ...........יז
אצלינו הדורות הקודמים לא מתו ....................ל
עיקר נח"ר להקב"ה ממי שקשה לו .................יח
החסד שיכולים לעשות לדורות הקודמים ..........ל
רק מלאך מט"ט מבין הנסיונות של בשר ודם ..יח
לשלוח חבילות לנשמות במוצ"ש ......................ל
ורצית שבח ואבית תהלה ...............................יח
ב
תוכן העניינים
חשיבות קריה"ת ולימוד חורש"י ושמו"ת ......לא הנפטר בא להזכירו ללמוד משניות ...................ל
*השלמות לחג הסוכות ושמע"צ ושמחת תורה לב דברי חיזוק לשבת בראשית וחשיבותו של פרשת
בראשית ......................................................לא
כל שנה נפתחים מעיינות חדשות של תורה .....לא
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה חיזוקים ללימוד תורה שירת
שנפתח דלת חדרו ,כשהעביר הסדרא ,מגודל הקדושת 1
חיזוקים ללימוד התורה לרגל זמן החורף
שנשפע שם .וידוע שמרן החת"ס הי' לומד בכל שבוע עם
כיון שתחלת השנה יש התחדשות ,ובפרט בתחלת זמן
תלמידיו חומש רש"י ,ופעמים שהי' בוכה מרוב התרגשות,
החורף שהוא ראשית זמני גשמים ,שהם רומזים על השפעה
והי' זה מצוי גם בפרשיות של הלכה כתזריע מצורע מחמת
מחודשת של תורה ,וכן כל פרשת נח הבעל"ט מרמז על
גודל ה קדושה .והי' תלמידים שלא הלכו לשיעורים אלו וכל
השפעת התורה המיועדת במקום המבול ,דכל שנה בזמן זה
ימיהם התחרטו ע"ז .והעידו על החת"ס [כמדומה המחנה
ארובות השמים נפת חים למבול של תורה[ ,וזה נפק"מ למה
חיים] שמה שנתגדל על כל בני דורו הי' עבור שהתחזק גם דקי"ל כר' אליעזר דבחשון הי' המבול דהוא לענין ההשפעה
בנערותו בלימוד חומש רש"י ,אף שהרבה צחקו עליו בזה, המחודשת של תורה שיורד כל שנה בתקופה זו ,וכן הי' אמור להיות
ולכן תורתו נתפשטה למעלה מדרך הטבע ,והעיד על עצמו בדור המבול] וכבר אמרו צדיקים שלילות החורף מיועדות
שבכל שבוע בעת שמו"ת האיר לו הקב"ה הארות חדשות להתעלות בתורה ,לכן הנני להביא כאן קצת דברי חיזוק
בעניני הפרשה והי' לו בכל שנה ושנה קונ' מיוחד לכתוב מרבותינו על לימוד תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ.
הערות אלו[ .והי' לומד בחדרו לעצמו חומש עם רמב"ן,
ונתגלה פעם ע"י אא"ז הג"ר מנחם כ"ץ זצ"ל שהחביא עצמו [הגה"צ ר' אבגדור מילר זצ"ל נשאל למה נזדמן שבחודש מרחשון אין
שום יו"ט ולא תענית ולא שום יומא דפגרא? והשיב שכיון שחשון
הארון ,שהחת"ס הי' לומד עם הרמב"ן בעצמו וי"א ששורש הוא מיד אחרי חודש תשרי והפסדנו כ"כ הרבה זמן מלימוד תורה אז
נשמתו של החת"ס הי' מרמב"ן] עכשיו צריך להשלימו ,וכמו שאחד עובר אצל אחד במשרד ובמשך
תקופה הי' לו כל כמה ימים עוד סבה למה לא לבוא לעבודה ,אז יש
ואיתא בספה"ק ,דא' מעיקרי העבודות של קריה"ת ושמו"ת לבעה"ב הפסד מזה לכן צריך לראות אח"כ להשלים ולעבוד יותר
ולימוד חורש"י ,הוא להתעורר ולהתחזק ולחיות עם עניני חזק ,ובכן בא עכשיו חודש שלם שאפשר להתעלות בתורה ועבודה
הפרשה ,וכ"כ בשלה"ק שילמד חומש במתינות וישכיל בלי הפסק כלל ,אין ימים טובים אין תעניתים ואין שום תירוץ
בדברים היטב וישים לבו להתבונן בכל ענין איזה תועלת להפסיק מלימוד תורה .ויש להוסיף דהרי קיבל ע"ע להשתפר בעבודת
יוכל לקחת מזה ,ולכן פתח בספרו בכל סדרה ,מה שיש ה' ובכן צריך להראות להקב"ה שבאמת השתפר]
ללמוד ו כתב שממנו יראו וכן יעשו כי התורה אין לו ערך, דברי חיזוק בענין שנים מקרא ,ולימוד חומש רש"י
ושהלומדים יהיו כמעין המתגבר ,וכל יחיד הוא עולם מלא
וכל אחד יכול למצוא עצמו באיזה פרט ,הן מה שמתעורר בתחלה אביא קצת מדברי מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א
מעצמו או ע"י מש"כ בספה"ק על הפרשה .וכבר ממנחה בענין שנים מקרא ולימוד חומש רש"י וקריה"ת:
שבת צריך לחיות את הפרשה הבאה ,כמו במנחה שבת א' מעיקרי העבודה של תחלת השנה הוא להתחזק בענין
פרשת נח יש לחיות ש"הנה נולד אברהם" "אתה הוא ה"א שנים מקרא ולימוד פרשת השבוע וקריאת התורה וכל
אשר בחרת באברם"" ,שמעי בת וראי" וגו' כבר חיים השייך לזה ,וא' הסבות שחוזרים כל שנה על כל תורה
ונושמים הלימודים של א"א ע"ה. שבכתב ,כי יש ס' רבוא פנים לתורה ובכלל זה שיש לכל
פעם שמע הבית אהרן איך שהמלמד מפרש לבנו פירש"י יחיד גוון מיוחד לתורה ,וכל פנים בתורה מחולק לע' פנים,
עה"פ ויען לבן ובתואל "רשע הי' וקפץ להשיב לפני אביו" שנכלל בזה שכל שנה ושנה של ימי שנותינו בהם שבעים
בלי שום התלהבות ,ונכנס לחדר ואמר בהתעוררות גדול וכי שנה ,מאיר לכל יחיד ויחיד פן מיוחד בתורה בשביל שנה
כך לומדים פירש"י ,הרי צריך לצעוק "רשע הי' רשע הי'" זו[ .ומי שזוכה ליותר שנים זוכה ליותר פנים] ועד כמה
וקפץ להשיב לפני אביו כדי להחדיר בלב הילד חומר כיבוד שמתחזקים בלימוד פרשת בשבוע ושמו"ת וקריה"ת ,כך
אב .וע"י שמשתדלים במשך ימות השבוע לחיות עם זוכים להשפעה המיוחדת לתורה בשנה זו.
הפרשה ולדבר בעניני הפרשה עם חבריו ,וכן כשהולך ובדורות הקודמים ,הי' גם אצל הפשוטים וכש"כ אצל
לשמחה ופוגש מישהו ומדבר בעניני הפרשה ,זה גופא הצדיקים עבודה גדולה בשמו"ת ולימוד פרשת השבוע,
מביא שזוכה לחיות עם הפרשה ומקבל מזה חיזוק לכל ופעם ברחו תלמידי המגיד הק' ממעזריטש מביהמ"ד בשעה
עניני חייו .וזה נכלל בהבטחת חז"ל כל המשלים פרשיותיו
כו' מאריכין לו ימיו ושנותיו שיש לו חיים אחרים.
1מה שמאחלים א' לשני "א געזונטע ווינטער" [חורף בריא] הג"ר שמואל
רוזובסקי זצ"ל לא הי' ניח"ל בזה דהווינטער בעצמותו אינו זה שיהי' בריא
הרה"ק ר' מרדכי מנאדורנער זי"ע אמר שהכיר ת"ח גדולים דחורף בעצם הוא קר וגשום ,אלא הגברא צריך שיהי' בריא במשך החורף,
שבזקנותם נפלו ממדרגתם מאד ,כיון שלא השקיעו בחומש ולכן הנכון לאחל "זייט געזונט אין דעהם ווינטער" שתהיו בריאים במשך
רש"י ,וכתב הח"ח בזכור למרים דעיקר העצה להתחזק החורף -מפי הג"ר חיים ברוורמן שליט"א .ומה שמאחלים רק על החורף
דהרי כל השנה צריך להיות בריא [באמת מתחלת קיץ אומרים "א געזונטע
באמונה בזמנינו ,הוא לימוד חומש רש"י ,עוד אמרו צדיקים זומער" אבל למה מחלקין את זה] י"ל דהשנה מחולק לשתים ,וחורף הוא
דכיון דפסק בשו"ע דירא שמים ילמד חומש רש"י ,א"כ זמן החרישה מה שאנו צריכין לבנות הרוחניות שלנו ואין ימים טובים
גמורים רק כולו עבודה ,ובקיץ אנו קוצרים התוצאות ,והקב"ה משפיע עלינו
לימוד חומש רש"י בכוחו להשפיע יר"ש על האדם. הימים טובים שבא ע"י עבודתינו בחורף ,ולכן צריכין ברכה מיוחדת שיהי'
לנו כח לעבודה שלנו בחורף הארוך.
ד
התורה חיזוקים ללימוד תורה שירת
קריאת הלל ,ומש"כ בית אהרן ועוד לענין פרשת פרה שמתעורר ואין לנו השגה בקדושתו של פירש"י ,והרי כ' החיד"א בשם
טהרת פרה ע"י הקריאה ,ופרשת אחרי קדושת יו"כ ,וברמתיים צופים הגדולים ,שקיבל דרש"י התענה תרי"ג תעניות לפני שכ'
על תנדב"א זוטא פי"ז לענין פרשת אמור שמעורר קדושת הרגלים,
פירושו עה"ת ,ולזה אמר ר"ת דהגם דיכול לעשות פי'
והגרח"א ממונקטש דבפרשת וירא מתעורר קדושת ר"ה שיש בה שני
הקריאות דר"ה ,וגם בק"ש שלא בזמנה פי' הר"ר ברוך והרר"י מרוזין כזקינו על הש"ס אבל לא על התורה ,ורש"י כ' פירושו ע"פ
זי"ע יכולין להמשיך קצת הארת ק"ש כאדם הקורא בתורה וזה הפי' סודות גדולות ,ומשה רבינו אמר לרש"י אשריך ,והמקובל ר'
במשנה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה ,והפליג נחמן בן שמואל הלך על קבר רש"י ועשה הרבה סיגופים
רבינו השפ"א בפרשת בא תרמ"ח לחדש שהלומד בפרשת הגליות כדי להבין ד' רש"י עה"פ ויתנכלו אליו להמיתו וכ' רש"י
כאילו התייסר בעצמו בגלות ובשיעבוד ,וכ"ז כיון שהתורה למעלה אתו עמו כלומר אליו ,וגילה לו רש"י סודות עליונים בזה
מן הזמן ממילא ע"י תורה אפשר להתקשר לכל בחינה וכל קדושה
ע"כ מחיד"א .ובתשובות איתן האזרחי ח"ב הוסיף
בכל עת ובכל זמן ,ובקדושת לוי פסח ד"ה מה ביאר בזה הסתירא אי
מילת אברהם הי' בפסח או ביו"כ [ עי' תוס' ר"ה יא .ד"ה אל ופרדר"א שהמקובל הנ"ל האריך לבאר הסודות בד' רש"י ,וכשהגיע
פכ"ט] דאחד הי' אברהם שהי' ביכולתו לעורר כל הבחינות בה זמנית לקברו א"ל רש"י שהתענה תרי"ג תעניות רצופין עד שחיבר
וכעין מה שביכולתינו לעשות ע"י קריאת התורה .ואחרי הקדמה זו פי' עה"ת ועל הגמ' ,ושפמליא של מעלה מוצאין נח"ר
נוכל ביותר להשקיע בפרשת השבוע דכמה שיותר משקיעים בפרשה בדבריו ,וכ"ב שנים היה מפלפל מלאך מט"ט עם הקב"ה על
ככה אנו מתקשרים לאותם בחינות המושפעים באותה פרשה]. דברי רש"י מסויים ,ולא הוי נח"ר למלאך מט"ט עד שבא בן
עמרם ותקן הדברים ,ואמר אשריך שלמה בן יצחק שכל
דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ כוונתך לש"ש .והמקובל הנ"ל מבאר הסוד בדברי הרש"י
הנני להביא דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ ממו"ר הג"ר הנ"ל ומי שיודע הפי' בזה יודע המחלוקת בין מלאך מט"ט
אשר אריאלי שליט"א בתחלת זמן חורף בא' השנים. והקב"ה ,והאות י' של ירד והאות ת' של ויתנכלו קח בידך
ואז תעשה שלום בין יוסף ואחיו ותבין ענין גילגול עצמות
ברוך שהחיינו וכו' בתחלת כל זמן עלינו להודות להקב"ה יהודה במדבר ,וסימנך שהקב"ה עוסק כל יום בב' של
על זמן מיוחד שאנו מקבלים כעת שהוא כולו חיים ,והוא בראשית ובל' של לעיני כל ישראל.
עיקר החיים ובמיוחד על "ווינטער זמן" [זמן חורף] שהוא
המשך הימים הנוראים ,וראשית דבר יש לקבל עול תורה, וכמובן דאין לנו שום השגה לכל הנ"ל ,אבל עכ"פ יהי' לנו
וכמ"ש הגר"א דראשית היום יש לקבל עליו עול תורה מזה התעוררות גדול כשאנו לומדים חומש רש"י כשאנו
הה"ד בראשית הזמן. יודעים גודל קדושת הפירוש .ומסופר על א' הבחורים
מישיבת פרשבורג בא"י ,שנהרג בתאונת דרכים לפני בערך
ובפרט לענין המשך ימי ר"ה ויו"כ ,שהיו ימי תשובה 50שנה ,והתגלה בחלום לא' מחבריו וגילה לו שכיון שהי'
ותיקון ,דהרי עיקרה של תשובה הוא התחברות לתורה, לו קביעות חזקה בלימוד חומש רש"י וגם זיכה לעוד חברים
לעזוב רשע דרכו ולילך בדרך של עמל התורה ,וזהו עיקרה להתחזק בזה ,לכן זוכה עכשיו ללמוד בהיכלו של רש"י
של תשובה ,ועוד יותר הרי איתא בקידושין ל :דנמשלה וא"א לתאר הנעימות שיש לו שם.
תורה לסם חיים ,משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה
והניח לו רטי' על מכתו וא"ל בני כ"ז שהרטי' זו על מכתך ובענין קריאת התורה ידועים דברי הזוה"ק ויקהל גודל העת
אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין החמין בין רצון בפתיחת הארון ,ושבשעת הקריאה צריך לעמוד באימה
בצונן ואי אתה מתיירא ,ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה וביראה ולכוון את לבו כאילו הוא עומד בהר סיני ,ואם
נומי .כך הקב"ה א"ל לישראל בני בראתי יצה"ר בראתי העבודה של קריאה"ת ושמו"ת נעשית כדבעי עולה הפרשה
תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים למעלה ואומרת אני פרשה פלוני שהשלים הציבור פלוני,
בידו ,שנא' הלא אם תטיב שאת וכו' ופירש"י אם תטיב ומסיים הזוהר אשרי חלקו של מי שמשלים הפרשה כדבעי.
תתנשא על יצרך היינו דיצה"ר בא עם הרבה פיתויים וע"י ואחרי קריעת ים סוף שהיו גילויים גדולים עדיין היה
עסק התורה הוא מתרומם מעל כל ההבלים והקטנות כיון מרירות ,עד שתיקנו ענין קריה"ת ועי"ז זכו לוהאזנת
שדבוק עם דבר ה' ונצחיות ,וכבר כ' מס"י פ"ה דאם הבורא למצוותיו שכ' שם לקמן ,ושיסיר ממנו כל מחלה ,כמבואר
לא ברא למכה זו אלא רפואה זו ל"ש שירפא כלל בלי בח"ח שם ,וקריאה"ת הוא הצינור לכל התורה של השבוע.
רפואה זאת ,ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח ע"כ חלק מדברי מו"ר שליט"א.
רפואה זאת לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות
[ ובענין זה יש להזכיר בקיצור מה שמבואר בספרים הא דקריאה
בחטאו ויאבד נשמתו. מעורר הזמן והקדושה של היום ,ובעיקר כ' בספרים על קריאה דיו"ט
עוד מבואר בקידושין שם תנא דבי רי"ש אם פגע בך מנוול וכמ"ש הרמח"ל בדרך ה' ח"ד פ"ח ,והשל"ה הק' בתחלת מס' פסחים,
לענין קריאת פרשת הנשיאים ,אבל כבר למדינו רבותינו דגם כשמצד
זה משכהו לביהמ"ד וכו' היינו אם כבר התלכלך ולבו הזמן אין כאן סגולה בעצם ,מ"מ ע"י הקריאה תתעורר אותה קדושה,
ניטמטם ,יש רק עצה אחת והיא עסק התורה ,וא"כ נמצא וכמו שהרגיש רמ"ל מסאסוב הארת קדושת פסח בפרשת בא עד כדי
ה
התורה חיזוקים ללימוד תורה שירת
לו תורת יום בעצמותו ,דכאו"א גם אברכים יכולים דתורה היא העצה היחידה נגד היצה"ר בין לפני החטא בין
להתעלות בו[ .עי' מה שהרחבנו בענין זה בתחלת הפרשה שזהו לאחר החטא .ועיקר התשובה היא בתורה כמבואר בברכה
עצם הענין של שיר של יום לבטא מעלתו וכוחו של כל יום] חמישית דשמו"ע שהיא ברכת התשובה כמבואר במגילה
ובטור ,ומ"מ התחלת הבקשה הוא על תורה "השיבנו אבינו
יש גם להזהיר לא לדבר באמצע הסדר הרי זהו מדינא
לתורתך" ולכך נקטינן לשון אבינו דעל האב מוטל ללמד
דגמרא ,וללמוד סדר ברציפות הוא שונה בתכלית ,ואין
בנו תורה וזהו עיקר המהלך של תשובה ולכן להגיע
לשער כמה קדושת התורה יש בזה ,ולא יתכן לעמוד
להחזירנו בתשובה שלמה לפניך הוא רק ע"י תורה ,וכל
בביהמ"ד ולדבר דברים בטלים .וכשאנו מדברים על זמן
הקבלת עול תורה של ראשית הזמן הוא הוא הקיום של
חורף הכוונה מר"ח חשוון עד ר"ח ניסן ,וחלילה חלילה לא
התשובה.
לפרוץ גדר גם ביום אחד ,תמחלו לי שאני אומר לכם זה אני
מתבייש מזה ,אבל זה גורם רפיון גדול בביהמ"ד .ועל ועיקר סגולת התורה נאמרה על עמלה של תורה דוקא דאם
חתונה שלא נוסעים בב' חשוון לא נוסעים גם בכ"ט אדר, יגע ועמל בהבנת דברי התורה ומתקשר לתורה ,אז יש לו כל
היינו הך ,זה מקשה אחת של זמן ,כל יום הוא יום של תורה הסגולות .ובכלל זה להיות שקוע בתורה בכל המצבים.
שנא' עלי' כי טוב יום בחצריך מאלף ול"ש לוותר ע"ז .ויש ודבר ראשון ביגיעה הוא לעמול על עצם הסוגיא בסברא
לקבל אחריו ע"ז דאם לא יוכל לעמוד בזה א"כ לא יקח וחשבון ,בכל מסכתא קשה מאד עד שמגיעים לתורה של
מקום בביהמ"ד לכתחלה. הסוגיא ,ובפרט ע"י כל המפריעים והנסיונות שסובבים
האדם ,אבל ע"י שמתגבר על כל הנסיונות ומנסה להיות
ובענין סדר הלימוד הרי על מס' זו [הי' מס' ב"ב] יש כ"כ
שקוע בתורה בכל עת הוא מתקשר יותר ויותר להקב"ה וזהו
הרבה תורה מרבותינו הראשונים ול"ש ללמוד כל
עיקר הקבלה של ראשית הזמן ,שיהי' כל כולו עמל התורה,
הראשונים[ ,עכ"פ אני לא יכול] ואנו משתדלים ללמוד
דכל השאר הוא רק הבל הבלים.
עיקרם של דברים ,ומי שיש לו חשק להוסיף ללמוד איזה
רמב"ן בוודאי טוב ,או שרוצה להרחיב ולהקיף במה שלא והנה ברמב"ן בפרשת נח כ' דכל ענין תיבת נח הי' נס של
הרחבנו כ"כ ,שיקח שבת קודש או לילה אחד להכניס עצמו מועט המחזיק את המרובה ,וא"כ קשה למה הי' צריך
בזה[ ,עיקר מכוון השיעור אינו כדי לחזור ע"ז דאין אני אומר קבלו לעשות תיבה אורך ג' מאות אמה ,ותי' דדרך כל הנסים
דעתי ,דהרבה פעמים אני טועה ,רק ללמד דרך איך ללמוד הסוגיא, לעשות מה שבידו ואז הקב"ה מביא נס ,והה"ד ברוחניות
ויש לחזור על הסוגיא ע"ד עצמו ולדבר ולהרחיב יותר על הסוגיא
וכמ"ש רבינו יונה לענין תשובה שיעזור ה' לשבים כאשר
ומינה ומינה רווחא שמעתתא ,וכך היא דרכה של תורה ורק אז
מתגדלים ולומדים איך ללמוד סוגיא] אין יד טבעם משגת ,וכן הוא דכדי לקבל סייעתא דשמיא
בלימוד על האדם לעמול ולהתייגע ולהתקשר לתורה בכל
ועל כולם העיקר הוא תפלה ,דהא בלא הא לא סגיא בפרט כוחו ואז יש סייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע.
באהבה רבה ,ותורה תבלין כולל גם תורת המוסר ,כמבואר
במס"י וגם ע"ז צריך תפלה ,וה' יעזור שנזכה לעליי' גדולה ויש להעיר במה שאפשר להתעלות גם בעש"ק דנר'
בתורה .עכ"ד מו"ר שליט"א. בשטחיות כאילו זה בגדר יום ביניים ,שכולו רק להכנה
לשבת ,אבל כיון שאומרים היום יום שישי בשבת הרי דיש
ו
התורה פרשת בראשית שירת
לכל פרט בהנהגת הבריאה ,וכמו המשל הידוע באחד פרשת בראשית
שבא לבית מדרש וראה שהגבאי נתן עלי' לאחד ולא
לשני ולא ידע שכבר קיבל בפעם אחר ,וזה יתן חיזוק פרשה זו נקראת פרשת בראשית ,וגם כל ספר ראשון של
לאדם בכל מצב .וזה היסוד של תיבת בראשית. התורה נקרא בראשית .ובוודאי כיון שזה תיבה הראשון
הכופרים לא מסתכלים אל השורש בתורה הקדושה יש בה היסוד לכה"ת כולה ויש להתבונן
בו טובא .והנה תיבת בראשית היא היא שורש חומש זה
והנה זהו בעצם יסוד החסרון אצל אלו שאינם מאמינים בכללות ,ובפרטות פרשה זו .והביאור ,כיון דבספר
בהקב"ה ותורתו ,שהם לא מסתכלים על העבר ,אלא בראשית נתפרש השורש של כל הבריאה כולה ,ושורש
שחושבים שהכל התחיל היום ובזים לדורות שעברו כל ההתהוות שלנו ,וגם השורש של כל התכלית של
שלא ידעו כלום ,ולא לומדים לקח ממה שקרה בדורות הבריאה.
הקודמים ולא מקיימים מש"כ "זכור ימות עולם בינו
שנות דור ודור" וגו' דאם היו מתבוננים מאיפה הם הבהירות בא מידיעת השורש וההתחלה
מגיעים ואיזה חסדים עשה הקב"ה לאבותיהם עד שהם וה נה בכל ענין וענין כדי להיות ברור בזה יש צורך
חיים וקיימים היום ,ממילא היו נכנעים להקב"ה .ובפרט לחזור אל שורש והתחלת הדבר ,ואז מתברר הכל.
הכופרים שחושבים שהעולם קדמון הרי אין להם כלל לדוגמא כשלומדים סוגיא ,אם שורש הענין לא יהיה
התחלה וחושבים רק על מה שיהי' ,איך לעשות העתיד ברור אצלו ,לא יוכל אח"כ להבין שום דבר ברור ,ולכן
שלהם יותר טוב ,אבל אנו לומדים עם הילדים שלנו צריך תמיד להתחיל ממקור הראשון של עצם הדין האם
סיפורי מעשה בראשית וסיפורי האבות הקדושים הוא מה"ת או מדרבנן ואז לבאר היסודות שעלי' נבנו
וסיפורי אבותינו איך שמסרו נפשם ,וממילא הם מבינים הדינים המסתעפים ,וממילא יהי' לו בהירות גדול בכל
שיש להם אחריות להמשיך שלשלת הדורות כיון שהם הענין ויוכל להתחבר לזה ולחדש בזה ולזכור אותו,
מחוברים אל השורש וההתחלה. ועד"ז כשלומד גמרא ותוס' עד כמה שלא יהי' ברור לו
תכלית הבריאה להתחבר אל הראשית במאה אחוזים ביאור דברי הגמרא יחסר לו ממילא הבנת
דברי התוס'.
ולמעמיקים מה שפתחה התורה בתיבת בראשית דבעצם
עיקר תכלית הבריאה הוא לחבר כל דבר אל השורש כמו וכן עד"ז במצב החיים של האדם הוא מוצא עצמו
שמוזכר בספרי רבינו השפת אמת כמעט בכל קטע שבכל באיזה מצב שלא כ"כ נח לו וכדו' אז אם יתחיל מן
דבר ודבר בעוה"ז התפקיד שלנו לחברו אל השורש ההתחלה ,ואיך הי' כל העבר שלו וכדו' הרבה פעמים
ולהחזיר הכל אל הקב"ה ראה בקטע הראשון של ספרו, יתברר לו למה הגיע למצב זה ושיתכן שהוא עצמו אשם
דזהו ענינו של מנוחת שבת שהיא שביתת הכל ומקום במצב שלו ,ושאולי מגיע לו כפי מעשיו .וגם אם לא
ושורש הכל וז"ש ויכולו מלשון כלתה נפשי כי הוא מובן לו הרי ידוע לו שהי' לו חיים לפני שנולד בגילגול
הביטול שכל דבר מתבטל לנקודת החיות שיש בו אחר ,ומי יודע מה הי' מצבו אז שממילא הי' ברור לו
מהקב"ה וזה ע"י השבת עי"ש .וראה לקמן שהרחבנו שככה בדיוק צריך להיות המצב שלו.
בביאור דבריו.
ועד"ז כתב רש"י בהתחלה דלמה פתח בבראשית שלא
הקשר בין בראשית לסוף התורה יאמרו הגוים ליסטים אתם ,ור"ל אם מסתכלים על המצב
כמות שהוא נראה מאוד לא טוב ,שבאים בני ישראל
עוד יש לרמז בענין הראשית וההתחלה ,דהנה כבר נכתב והורגים אנשים חפי פשע וגוזלים מהם מדינתם ,אבל
רבות לקשר סוף התורה ותחלתה ,עי' בדרשות חת"ס אם מתחילים מההתחלה ורואים למי הי' שייך בתחלה,
קונטרס שלם של בערך מ"ו אופנים לקשר סוף התורה עם וגם רואים איזה מעשים רעים עשו הגוים ,ואיזה מעשים
תחלתה .וכן השפת אמת 2הי' אומר בשמחת תורה כל עצומים ונפלאים עשו האבות הקדושים ,ואיך היו כ"כ
שנה על השולחן מאמר לקשר סוף התורה בתחלתה. נאמנים להקב"ה ,הרי ברור לכל בר דעת שמגיע לכלל
והנראה בעז"ה לפרש הקשר בדרך העבודה ,דהנה סוף ישראל הארץ הכי טובה ,ומגיע לגוים הרשעים האלו
התורה שכתוב [דברים ל"ד י"ב] "לעיני כל ישראל" שיסתלקו משם.
פירש"י שם דקאי על שבירת הלוחות ,ובעצם זה הי' וכל זה הלימוד גם בשבילינו ,שהקב"ה הוא זוכר כל
ביטוי לירידה עצומה של כלל ישראל דהרי הפסידו המפעל מתחלת הבריאה ,ורואה וזוכר הכל מן ההתחלה
עד הסוף ועפי"ז הוא מנהיג הבריאה והכל בצדק
2מכתב הרה"ח רבי בערל מוניש עקשטיין ז"ל מסקריהיצ'ין "ראש גולת
אריאל" ח"א ע' קנ"ה. ובמשפט ,ואילו הי' האדם רואה הכל הי' מסכים מאוד
ז
התורה פרשת בראשית שירת
להאדם להניח אף פרט אחד ,ואז תצא התכלית הנדרשת רבות ע"י חטא העגל ,וי"ל דכלול בזה רמז לכל מיני
כהוגן". מכשולות ונפילות וירידות של כאו"א מישראל עד
שרואה שכבר הפסיד הרבה ולא יתכן כלל לחזור למה
טעם אתנחתא תחת תיבת אלקים שכבר הי' מקודם ,לזה מתחילים שוב מבראשית להורות
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ: שתמיד אפשר לפתוח דף חדש ולהתחיל הכל שוב
[א' א'] מההתחלה ,ובפרט בימים אלו אחרי ר"ה ויו"כ בא
החיזוק שאפשר לפתוח שוב מבראשית .עוד לימוד יש
והנה הטעמים בפסוק הראשון צ"ב ,דהרי זה מקרא קצר
בזה שגם אם יתכן דלא שייך כלל לחזור ממש למה שהי'
ולא הו"ל להיות אתנחתא תחת תיבת אלקים כיון שאת
מקודם ,מ"מ יותן לאדם עבודה חדשה במצב שהוא בו,
השמים ואת הארץ הוא המשך ישיר לברא אלקים ,ותי'
וזה גופא מה שהקב"ה רוצה ממנו וכמו שנראה בעבודת
הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל בספר אמת ליעקב דבא לרמז
אדם הראשון אחרי שאכל מעץ הדעת וכפי שיבואר
דהקב"ה ברא עצם המושג של ראשית שהוא הזמן ,או
לקמן בעז"ה.
לרמז דעצם הבריאה בשביל מה שנקרא ראשית כמבואר
ברש"י .ולדברינו לעיל יל"פ בדרך דרוש דהקב"ה ברא כל התורה כולה הוא כמו דף גמרא אחד
עצם המושג שתמיד אפשר לפתוח דף חדש ,ואחרי כל
וע"ע בדברי ר' ירוחם בדעת תורה [באורים כאן] שהק'
מה שקלקל ועוות בדרכו ,יכול לפתוח החומש מחדש
בדברי רש"י בשם ר' יצחק דאיך יתכן דעיקר סיפור
ולהתחיל מבראשית והקב"ה יתן לו עבודה חדשה לפי
מעשה בראשית רק בשביל כיבוש הארץ ,ותי' ד"כלל
התחדשותו.
ועיקר גדול צריך לידע ,כי אף שהתורה רבו עניניה לאין
יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית מספר ,מכל מקום כל התורה כולה הרי היא כמו "דף גמ'
אחד" ,בכל התורה כולה יש תכלית אחת שעליה סובבים
והנה היצר הרע מפחד מאד מן הראשית דיודע שהאדם
הולכים כל הענינים ,אנחנו לומדים הרבה בתורה ואינה
יש לו תוספת חשק וסייעתא דשמיא בהתחלת ענין וכמו
אצלנו אלא פרקים פרקים ,זה אינו טוב ,העיקר הוא שכל
בתחלת הזמן או בהתחלת סדר או בתחלת מסכתא או
התורה כולה צריכה להיות המשך אחד וסוגיא אחת כמו
בהתחלת התפלה ,ולכן מנסה בכל כוחו להפיל את
פרק המפקיד .מבראשית עד לעיני כל ישראל היא סוגיא
האדם ולהכשילו מיד בהתחלה ואז יחשוב הרי בין כך
אחת ,ורבי יצחק מבאר לנו שהסוגיא של כל התורה
כבר איבדתי ההתחלה ולכן כבר אחכה לסיבוב הבא,
כולה היא ארץ ישראל ,הנשמה של כל התורה כולה היא
ובפעם הבא מכשילו שוב עד שבזה הוא מפסיד כל חייו,
כיבוש הארץ ,ז"א לעשות מקום להשראת השכינה ,וכמו
ולכן הרבה יש להתחזק בזה לדעת דפעמים המכשול לא
שהכתוב אומר מכון לשבתך פעלת ה' .תכלית זאת כבר
הי' כ"כ באשמתו ,ואם ימשיך להתחזק עדיין יהי' לו כח
מתגלה לנו בפ' נח ,שהכתוב מדלג על כל יחוסי
הראשית ,ודבר זה נוגע מאד בפרשה זו וכפי שמרבה
המשפחות ומגיע מיד לאברהם אבינו ,וכל החומש
להזהיר ע"ז מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א דברוב
בראשית מדבר מהאבות ,ואח"כ על שיעבוד מצרים,
שנים יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית ,ופרשה זו
גאולה ,מעמד הר סיני ,וכל הפלפול הגדול ,עד שמגיע
יש כ"כ הרבה מה ללמוד בכמות ובאיכות ,ורוצה
לכיבוש הארץ שזה תכלית כל משנה תורה.
להתחזק להתחיל בשנה ללמוד הפרשה היטב עם
מפרשים ומחמת ריבוי הענינים וקוצר הזמן אינו מצליח, זהו שאומרים לנו חז"ל שתכלית זאת של כל התורה
ואז מתייאש כבר וחושב שאולי בשנה הבאה יהי' לי כולה ,ארץ ישראל ,מיד בהתחלת התורה ,במעשה
זמן ,וכ"ז עצת היצר ,ויעשה בחכמה ויקח רק כמה בראשית ,משם היא מתחילה .וכמו בבונה בית הנה מיד
פסוקים ללמוד היטב והשאר בבקיאות ,ובשנה הבאה יש כשמניח את היסוד הנה התכלית האחרונה כבר עומדת
פסוקים אחרים וכן בכל סדרה ,ובזה בעז"ה יוחלש קצת לנגד עיניו ,כן מיד בהתחלת הבריאה ,הנה התכלית,
עצת הנחש. דהיינו ארץ ישראל" ,לתת להם נחלת גוים" ,היתה
במחשבה תחילה.
להמשך דברי חיזוק ממו"ר שליט"א בענין פרשת
בראשית ושבת בראשית ראה בסוף הפרשה. כלל זה הוא בכל התורה כולה ,הן בתורה שבכתב והן
בתורה שבע"פ ,ללמוד כסדר ולא לדלג על שום פרט
בראשית מורה על ישרותו של הקב"ה ופרט ,ואז תצא התכלית המכוון מכל התורה כולה ,האדם
והנה הרבה רמזים נאמרו בתיבת בראשית אשר כולם צריך להתבונן ולהסתכל על כל הבריאה כמו על בית
באים לרמז על תכלית הבריאה ואכמ"ל בזה ,אולם מה קטן שהכל יש לו תכלית אחת ,התכלית היא "רוצה ה'
שנרמז בתיבת בראשית הוא גם תיבת ישר וגם תיבת שיר, את יראיו"" ,וא־להים עשה שייראו מלפניו" ,ואין לו
ח
התורה פרשת בראשית שירת
השמים ואת הארץ ולמה נקט לשון בראשית דמשמע ויל"פ ענין ישר דהנה כל ספר בראשית נקראת ספר
נסמך לתיבה שלאחריו ,ועוד דהרי אינו נכון ששמים הישר ובפשטות דהאבות נקראים ישרים ,אולם יל"פ
וארץ קדמו דהרי בתחלה נבראו המים שנא' ורוח אלקים דקאי על ישרותו וצדקותו של הקב"ה עם ברואיו,
מרחפת ע"פ המים ,ועוד שהשמים נבראו מאש וממים דלמתבונן היטב בספר בראשית בכלל ופרשת בראשית
הרי בהכרח דהמים קודמים ,ולכ"כ רש"י דצ"ל דלא בא בפרט יראה 3דהרבה מעניניו באים לבטא צדקותו
הכתוב להורות סדר הבריאה כלל ,ובהכרח דאינו וישרותו של הקב"ה עם האדם אשר מצדו העמיד בריאה
כפשוטו רק ע"פ דרוש דבשביל ראשית ברא ה' את כ"כ טובה ויפה בתכלית השלמות והאדם הוא זה
4
העולם .אבל אם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו, שקלקל מעשיו וגרם לעצמו מיתה ,וכן דור המבול
דנמשך הכל לענין בריאת האור דבתחלת בריאת שמים והפלגה גרמו לעצמם להאבד מן העולם ,אבל הצדיקים
וארץ הרי הי' מצב של תוהו ובוהו ,והוצרך לתיקון לכן כמו האבות הקדושים כיון שהלכו בדרך הישר קבלו
התחיל הקב"ה בתיקונו וברא האור .ולפ"ז צ"ב למה מהקב"ה טובות עצומות והבטחות נפלאות.
הוצרך לכתוב בצורה כזו ,ועוד דא"כ הו"ל להיות פסוק
אחד עם פסוק ב' ולמה זה פסוק נפרד עם אתנחתא וגם אחרי שכבר חטאו ,רואים איך הקב"ה ברוב חסדו
באמצע דמשמע דמדבר על עצם בריאת שמים וארץ. שיתף מדת הדין במדת הרחמים ולא הענישם תיכף
ומיד ,כמו בחטא עץ הדעת שנכנס אתם בדברים ועשה
ואכן רבים מהראשונים [רד"ק רמב"ן חזקוני רבינו בחיי ועוד] עצמו כאילו לא ידע כדי שיוכלו להודות על פשעם
פירשו שבאמת זה דבר בפני עצמו ובא הכתוב להורות מעצמם וכדכתבנו שם ,וכן בקין שא"ל הקב"ה "ַאיכה"
דתחלת הבריאה הי' בריאת שמים וארץ ,ומלת בראשית כאילו אינו יודע כדי שיוכל להודות על חטאו ואז יקבלנו
יכול ג"כ להתפרש בהתחלה ,או י"ל דחסר תיבה וכאילו בתשובה ,וכן בדור המבול שלח להם את נח להרבה
אמר בראשית הכל ברא שמים וארץ ,או הכוונה בראשית שנים ,ונתן להם ארכא של ק"כ שנים לפני שהענישם
הזמן ברא שמים וארץ ,ומש"כ כאן שמים וארץ כ' ומכ"ז חזינן שהצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט.
הרמב"ן לקמן בפסוק ח' היינו השמים והארץ שמפורש
לקמן ומכונים כך ע"ש שה' עתיד אח"כ לקרוא להם כך. בראשית היא שירת התורה
אלא דעדיין ק' קושיית רש"י דהרי מוכח דהמים נבראו ובזה יל"פ מה שנרמז בתיבת בראשית ענין השירה,
קודם ועוד דלכ' כל הכתוב מיותר דהרי ידענו מהמשך להורות דספר הישר הוא כמו השירה של התורה דהיינו
הפסוקים בריאת שמים וארץ ול"ל לדעת דזה הי' הדבר היופי של התורה ,ע"ד שביארנו בשירת האזינו דנקראת
הראשון. שירת התורה ,ע"פ הספורנו שם דע"י שזוכר ימות עולם
וגו' ומתבונן בחסדו של הקב"ה עם כלל ישראל
הדבר הראשון הי' חומר היולי מהתחלה ,הוא מלא שירה והודאה להקב"ה על חסדו
עוד כתב הרמב"ן שכוונת הכתוב ליסוד דק מאד שאין וישרו וטובו ,עד כדי שמתמלא רגש של בושה על
בו ממש אלא הוא כח ממציא המוכן לקבל הצורה שהמרה את פי הקב"ה ומרגיש מעצמו שראוי להעונשים
ולצאת מן הכח אל הפועל ,והוא החומר הראשון הכתובים בפרשה שם ,וא"כ ענין זה הוא ההשלמה
שהיוונים מכנים היולי שממנו נבראו הכל השמים וכל לעצם התורה דע"י התבוננות זה באים לקיים כל התורה
אשר בהם חומר אחד והארץ וכל אשר בה חומר אחד, מתוך שמחה והכרת טובה להקב"ה ,וזהו גם התכלית
והקב"ה ברא את שניהן מאין ושניהם לבדם הם בהתבוננות בספר בראשית בכללו ופרשת בראשית
הנבראים הראשונים וכל שאר הברואים נעשו מהם. בפרטות שבאים לשיר להקב"ה על טובו וישרו,
ועד"ז כ' בשו"ת הרשב"א ח"ה קט"ו ופירש כמה ומתחברים היטב לעצם מצוות התורה וקבלת מלכותו.
ביאור פסוק הראשון בתורה
4
בדרך כלל רש"י הוא זה שבא לעולם לפרש פשוטו של מקרא כמו
שכותב הרבה פעמים ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא וכ"כ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:
לקמן ג' ח' עה"פ וישמעו קול את קול ה' אלקים בפעם הראשון ,וז"ל [שם]
"יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר
מדרשות ,ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת הנה פשוטו של פסוק הראשון בתורה צריך ביאור רב,
דברי המקרא דבר דבור על אופניו" אולם כאן כתב רש"י דהמקרא גופא
צועק ואומר דרשני ,שכאן גם הפשטנים צריכים לכח הדרוש ,ואם בא וכפי שכבר העיר בזה רש"י הקדוש ,דמשמע שבא
אחד לפרש ע"פ פשט אי"ז רש"י רק מישהו אחר לכן כתב רש"י "אם להורות סדר הבריאה דדבר ראשון ברא ה' שמים וארץ,
באת" היינו כאן לא אני זה שבא רק אתה זה שבא ,ועלי להזהירך שאם
כבר תפרש כפשוטו תפרש דוקא כן ולא באופן אחר .וזה א' מיסודי והקשה רש"י דא"כ הול"ל בראשונה ברא אלקים את
המח' בין רש"י ורמב"ן בכה"ת ,דרש"י נטה הרבה פעמים מעומק
הפשט מפני דרשת חז"ל ,ורמב"ן מנסה קודם כל להעמיד עצם הפשט
ורק אח"כ יביא לך ד' חז"ל או ע"פ סוד. 3וכן ברש"י הראשון כ' הלשון שהקב"ה נתן א"י למי שישר בעיניו.
ט
התורה פרשת בראשית שירת
בראשית הכוונה על מעשה ששה ימים אחרי בריאת פסוקים לפ"ז ,וכתב שדעת הפילוסופים היתה שחומר
הזמן וכל מקום שאומר עושה בראשית או יוצר בראשית ההיולי הוא דבר קדמון ופסוק זה מכחישם .ולפ"ז
הכוונה על בריאת הזמן גופא וכ"פ המלבי"ם בביאור מיושב היטב דנתחדש בפסוק זה דאכן הדבר הראשון
מלת בראשית דקאי על עצם בריאת הזמן .אולם אכתי שנברא הי' החומר ההיולי של שמים וארץ וזה ענין בפני
צ"ב דל"ל תמיד להודות להקב"ה או רק על חלק בריאת עצמו .אלא דאכתי לא א"ש היטב לשון בראשית
הזמן או להודות על עיקר הבריאה ולהדגיש שזה אחרי דהול"ל לשון בראשונה כקושיית רש"י ,ועוד קשה מה
בריאת הזמן ,דאה"נ דבלי זה לא הי' שייך שום קיום שהקשה האברבנאל שכיון שאנו מאמינים שה' יכול
לבריאה אבל עדיף הי' לכלול גם עיקר מעשה בראשית לברוא הכל יש מאין ל"ל לחדש שמתחלה ברא ה' חומר
שבא אח"כ. היולי וממנו נוצר הכל ואיזה ענין יש בזה ,דהרי הקב"ה
יכול לכתחלה לברוא הכל בצורתו הסופית וכדאמרו
עוד קשה עדיין מה שאנו אומרים המחדש בטובו בכל חז"ל ר"ה יא .כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן
יום תמיד מעשה בראשית ,כאמור לעושה אורים גדולים נבראו בצביונם נבראו ,דהרי מקור ענין חומר היולי הוא
כי לעולם חסדו ,וביאר בנפש החיים שער א' דהקב"ה מהפילוסופים שכפרו בחידוש העולם והוכרחו לחדש
ברא העולם יש מאין ומאז עד היום כל רגע ממש כל כח שיש חומר היולי קדמון אבל למאמינים א"צ לזה .וע"ע
מציאותם תלוי בזה שהקב"ה משפיע להם חיות בכל עת, ביישוב ד"ז בדרשות הר"ן דרוש א' ובספר מעשה ה'
ואילו הי' מסלק מהם השפעתו אף רגע אחד מיד היו ובמלבי"ם ואכמ"ל בזה .וע"ע שכתבנו כעי"ז בשם אור
מתבטלים ,היינו שנקט לעושה ולא שעשה מבואר החיים הק'.
דעושה כן תמיד ותמיד היינו כל רגע ממש ,וקשה דא"כ
דמה ענין "כל יום" הרי הקב"ה מחדש הבריאה כל רגע ביאור "מעשה בראשית" ו"יוצר בראשית"
ורגע ומה ענינו של היום כאן. עוד יש לעיין במה שאומרים בקידוש של ליל שבת
מאמר בראשית הוא שורש קיום הבריאה להיות דשבת הוא זכר למעשה בראשית ,וצ"ע הרי מעשה
בראשית הי' בששת ימים ,ובשבת הי' מנוחה וא"כ
דבוק אל הראשית הול"ל זכר לשביתה ממעשה בראשית ,ועוד צ"ע בלשון
והנראה בכ"ז בעז"ה ע"פ דבריו הנפלאים של השפת מעשה בראשית ,דבראשית הרי הכוונה ההתחלה ולא
אמת שנת תרנ"ה שכתב "ותיקנו בקידוש היום זכרון קאי הבריאה על ההתחלה רק על מה שנתהווה בששת
למעשה בראשית ,והענין כי בראשית ברא את השמים הימים והול"ל זכר למעשה ששה ימים וכדו' .וכן הבי"ת
ואת הארץ הוא מאמר אחד הכולל כל הבריאה ,והוא של בראשית הוא בי"ת השימוש ולא מעצם התיבה,
שורש הבריאה הדבוק בראשית ,ואח"כ דכתיב והארץ ועד"ז ק' בעלינו לשבח שאומרים לתת גדולה ליוצר
היתה וגו' התחילו ששת ימי המעשה ,ומאמר הראשון "בראשית" ובמודים דרבנן יוצרינו "יוצר בראשית"
הוא חופף על הבריאה ומזה המאמר נמשך ברכה וקיום ובברוך שאמר "ברוך עושה בראשית" וכן בפסחים קד.
אל הבריאה ,וז"ש התחיל בב' לשון ברכה והלואי בחתימת ברכת הבדלה וחותם בסדר בראשית [שבמוצ"ש
שיתקיים ,פי' כי מאחר שאין עולם הטבע יכול לקבל התחיל הקב"ה לסדר מעשה בראשית 5רש"י] ואחרים אומרים
האלקות לכן ברא השי"ת להיות קיום העולם ע"י ברכה ביוצר בראשית וקשה הרי לא ה"בראשית" הוא שנוצר
שנמשך מן השורש אלקות אל הבריאה. אלא שמים וארץ וכל אשר בו נוצרו.
וזו הברכה בשבת וזה זכרון למעשה בראשית הוא ובסידור הגר"א בפי' שיח יצחק על ברוך עושה בראשית
המאמר של בראשית ,ויברך את יום השביעי ויקדש אותו שבברוך שאמר ציין שכן אנו אומרים בעלינו לשבח,
פי' להיות קדוש ונבדל מן הזמן כי גם הזמן נברא ושבת והק' כקושיות הנ"ל ,ותי' עפמש"כ המקובלים דהזמן
הוא למעלה מן הזמן ,כמ"ש וקדשתו מכל הזמנים וע"ז בעצמו הוא נברא ובלי בריאת הזמן לא הי' מציאות לכל
דרשו ימים יצרו ולו אחד בהם יום השבת וכ' לו בו' ולא הנבראים ,וזה"פ בראשית ברא אלקים שע"י בריאת
בא' לומר כי הוא בחי' אין למעלה מן הזמן דבוק הזמן ברא ה' שמים וארץ ,וא"כ כל מקום שכתוב מעשה
באחדות אלקות וז"ש כי ששת ימים עשה את השמים
ואת הארץ ,דבכל הימים כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום 5יל"פ ע"פ מש"כ רש"י לקמן פסוק י"ד דכל תולדות שמים וארץ נבראו
אחד שני שלישי ,פי' שאלה הימים שנק' ע"ש ההארות ביום הראשון וכאו"א נקבע ביום שנגזר עליו וא"כ עיקר מעשה
כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום אותם ההארות מתגלים בראשית הוא הסדר שבדבר ,אלא דא"כ תק' למה נקרא ששת ימי
בראשית הרי לא הי' רק לשם סדר בעלמא ,ומוכרח דדבר שאינו מסודר
בלבוש הבריאה כל יום ויום כפי מה שנברא בו ,ועשה הוא חסר תועלת וחסר בעצם הווייתו ,ולכן עיקר הברכה הוא זה שסודר
הימים באמצעיות מלאכת שמים וארץ וביום השביעי מעשה בראשית ,וכידוע מה שאחד בא לבדוק אם בנו לומד טוב ובדק
רק את חדרו וארונו אם הכל מסודר -הגרי"ד שלזינגר שליט"א בשם רבו
ראש ישיבת לוצרן הגרי"ד קופלמן זצ"ל.
י
התורה פרשת בראשית שירת
ממעשה בראשית ,כיון דקאי על המאמר הראשון שלא שבת שהוא עצם היום בעצמותו כמ"ש שבת יעשה כולו
הי' בששת ימי המעשה ,וזה ענינו של שבת קודש שהוא תורה בלי התלבשות.
למעלה מן הזמן ומקושר לשורש הבריאה.
ואיתא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ויש
וראה לקמן ביאור ענין מחדש בטובו בכל יום תמיד. בנוסחאות שאין אומרים ביוצר של שבת המחדש בטובו
מעשה בראשית אבל באמת יש לאמרו ,כי כמו שבכל
ביאור ענין בריאת עצם הימים יום מתחדש מעשה בראשית כן בשבת מתחדש זה
ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי השורש של מעשה בראשית כמ"ש ז"ל ויכל ביום
ערב ויהי בקר יום אחד[ :שם ה'] השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה באה שבת באה
מנוחה נגמרה המלאכה ,א"כ שבת הוא גמר המלאכה
צ"ב דבתחלת הפסוק משמע דרק חלק ששולט בו האור וזה המנוחה מתחדש בכל שבת ושבת וזהו שורש
נקרא יום ,אבל זמן החשך נקרא לילה ,ובסוף הפסוק הבריאה כמ"ש לעיל ,ובחי' מעשה בראשית א"י
משמע דכל הכ"ד שעות שכולל יום ולילה נקרא יום, להתגלות רק כשנעקר תוהו ובוהו ,כדאיתא במד' ולכן
ונראה שעמד בזה האבן עזרא ,וכתב דאחרי שכבר אמר יש ביטול מלאכה בשבת ואז חל מעשה בראשית הנ"ל
שהאור יקרא יום לא יתכן שגם הערב יקרא יום רק והעושה מלאכה נקרא מחלל שבת שכשיש תוהו ובוהו
פירושו הי' ערב ,וגם הי' בקר של יום אחד ואילו הי' אין מעשה בראשית נראה ונתגלה כמ"ש שם במדרש
הערב והבקר יום אחד מה טעם יום שני .וצ"ב .אולם לכן בני ישראל מעידין על מעשה בראשית כנ"ל ע"כ
הפשטות וודאי משמע דכל הכ"ד שעות נקראו בשם יום, דברי השפת אמת.
ומה שהוצרך הכתוב לסיים כן ויהי ערב ויהי בקר יום
אחד והרי החשך כבר נברא משעה ראשונה של הלילה, העולה מדבריו ,דכדי שיהי' לעולם הגשמי והטבע קיום
תי' החזקוני דסמוך לחשיכה חוזר ואומר ויהי ערב ויהי הוצרך להיות קשור אל שורש האלקות שמשם נמשך
בקר כלומר שחוזר וכולל בבת אחת כל מלאכת יום הברכה והקיום לכל הבריאה ,וכיון שאין עולם הטבע
ראשון וכן בימים אחרים .וצ"ב ל"ל לכלול הכל ביחד יכול לקבל אלקות הי' מאמר אחד כוללת לפני התחלת
ולא מספיק לומר סתם דנגמר יום הראשון. הבריאה ולפני בריאת עצם הזמן שזה הי' דבוק בעצם
הראשית ומשם נמשך ברכה וקיום לכל הבריאה ,וזה מה
והנה לפי שטחיות ההבנה שלנו ,אותם ששת ימי שנקרא עצם היום בלי התלבשות ,ואח"כ כשנברא הזמן
בראשית כבר היו פעם ,ומאז כבר עברו רבבות ימים התלבשו האורות בששת הימים שהי' להם ערב ובוקר
מששת ימי בראשית ,רק ששת ימים הראשונים של והם מקושרים לשורש הימים שהוא עצם היום בלי
הבריאה הם מיוחדים שאז נעשה מעשה בראשית ,אבל התלבשות ,ובשבת קודש מתעורר ומתחדש כח זה ע"י
המשך הימים אח"כ אין להם שום קשר בעצם לאותם שאנו שובתים ממלאכה ,וזה הכוונה זכר למעשה
הימים רק שהשבוע נסדר לששת ימים בתוספת יום בראשית היינו מאמר ראשון זה שנותנת ברכה לכל
השבת כדי שנזכור כי ששת ימים עשה ה' את השמים הבריאה.
ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש.
לפ"ז מיושב הכל ,דפסוק ראשון בתורה הוא דבר חשוב
ההשפעה המיוחדת לכל יום מימות השבוע מאד שזה מה שנותן קיום וברכה לכל הבריאה ,ולכן נקט
אולם באמת יש מקורות דאותה כח שנעשה באותה יום לשון בראשית כיון שדבוק לשורש הראשית והתחיל
דששת ימי בראשית מתעורר מחדש כל שבוע דהנה בבי"ת שמאמר זה הוא מה שנותן ברכה וקיום לכל
מבואר בתענית כז :דאנשי מעמד לא היו מתענין באחד הבריאה ,וא"ש דפסוק זה הוא עוד לפני בריאת המים
בשבת מפני שהוא שלישי ליצירה דאדם נברא ביום דזה עוד לפני עצם בריאת הזמן ועדיין לא התחיל כלל
השישי ,וצ"ב מה זה קשור לבני אדם החיים כבר אלפי המושג של ששת ימי המעשה.
שנים אח"כ ,ומבואר דכח ששת ימי המעשה מתעוררים
כל שבוע מחדש ,וביום שישי שנברא האדם חוזר מחדש וא"ש ענינו של יוצר בראשית ועושה בראשית דקאי על
אותה כח יום השישי ,ונעשה כעין התחדשות בריאת מאמר הראשון והעקרי ד"בראשית ברא אלקים את
האדם ,וכעי"ז מצינו ריש כתובות דאלמנה נישאת השמים ואת הארץ" שמכוחה מתפשט הברכה
בחמישי שנאמר בה ברכה לדגים ,וכן מה שיום שלישי וההשפעה לכל הבריאה ,וע"ז עיקר ההודאה והשבח כדי
יש בו סימן טוב שנכפל בו כי טוב והרי זה הי' רק אז שמכח זה ימשיך הקב"ה להשפיע לעולם מברכתו.
בשעת הבריאה ומבואר דכח יום שלישי של ששת ימי וא"ש ענינו של שבת קודש שמתעורר כח מאמר זה ,וזה
בראשית מתעורר מחדש בכל יום שלישי ,וכן ביארנו מה שאנו אומרים זכר למעשה בראשית ולא לשביתה
יא
התורה פרשת בראשית שירת
בתמיד של ערב ,וי"א דלא מעכב ,וע"ע במג"א שם דמה לקמן ע"פ זוה"ק בענין כח המחלוקת שמתעורר תמיד
שאין אנו מקפידים לשנות השיר שיהי' בדיוק כפי ביום השני שאז נברא המחלוקת.
שאמרו במקדש ביו"ט ור"ח כיון דבלא"ה הי' רק זכר
למקדש אין להקפיד בזה ,עכ"פ מבואר דמה שאנו הקב"ה לא ברא יותר מששה ימים
אומרים שיר של יום הוא רק זכר למקדש ,וכן מבואר והביאור בזה נר' בעז"ה ע"פ מש"כ באור החיים הק'
בסדר היום דמה שאנו אומרים שיר של יום כל יום הוא [לקמן ב' ג' ד"ה אכן] דבשעת הבריאה לא ברא ה' כח
לזכור חורבן ביהמ"ק ולדאג ע"ז ולבקש מאת אלקינו בעולם זולת לעמוד ששת ימים ,וכל שבת קודש מתחדש
להחזיר עטרה ליושנה ,וביסוד ושורש העבודה שער כח חדש לעוד ששה ימים ,והוסיף בהגהות נר למאור
חמישי פ"ט דראוי לאמרו מעומד ,וכן הי' מקפיד מהר"א דזה הכוונה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת
מבעלזא זי"ע .ומה"ט פסק בשו"ת מחזה אליהו סי' כ' הארץ ולא כתוב כי בששת ימים וגו' היינו שהקב"ה ברא
לפטור נשים משיר של יום דאין לנשים חלק בקרבן באמת רק ששה ימים ולא יותר .ויומתקו הדברים ע"פ
תמיד. משנ"ת לעיל בשם שפ"א דכל מציאות של יום הוא
התלבשות אור מסויים לתוך גבולות הטבע והזמן ,וזה
אולם באמת כ"ז א"ש אם לא הי' שום הקדמה לשיר של
הכוונה ויקרא אלקים לאור יום ,וש"ק הוא היום
יום ,וכפי שהוא מנהג התימנים ,או עכ"פ לפי הנוסח
בעצמותו בלי שום התלבשות והוא למעלה ממערכת
המופיע בסדר היום שם ובחסד לאלפים סי' קל"ב אות
הזמן ,וכל ששת ימי המעשה מקושרים לאותה נקודה
כ"א שמקדימים לשיר של יום "השיר שהיו הלויים
של ראשית שהוא למעלה ממערכת הזמן שמתגלה
אומרים בבית המקדש בראשון בשבת" אולם לפמש"כ
בשבת קודש ועי"ז יש להם קיום ,וא"כ א"ש דמתחלה
בקיצור של"ה שמצא בסידור אריז"ל דכשאמר שיר של
ברא הקב"ה רק ששה מיני התלבשיות בששה ימים ,וכל
יום הי' אומר היום יום כך בשבת שבו היו הלוים אומרים
שבוע אנו חוזרים לאותם ששה ימים ,ומובן דכל יום
בבית המקדש ,וכ"כ בן איש חי כי תשא י"ז ובספר שלמי
בשבוע מתעורר מחדש אותה כח שנתן הקב"ה בבריאה
ציבור קנו .ועוד ,וכן הוא מנהגינו ,הרי משמע דיש ענין
באותה יום.
מסויים להגיד איזה יום בשבוע הוא עכשיו ,וצ"ב וכי לא
ידענו איזה יום הוא הרי העיקר לומר שבבית המקדש ובזה יתבאר היטב לשון הפסוק שקרא אלקים לאור יום
אמרו ביום זה בשבוע שיר זה .עוד צ"ב דאי מצד זכר היינו שנתלבש בצימצום הטבע והזמן שנקרא יום ,וכן
למקדש למה לא אומרים זה בתחלת התפלה ביחד עם עשה לחושך ,ואח"כ כשהי' ערב ובוקר ביחד ברא
הקרבנות וכמ"ש באמת בספר יוסף אומץ עמוד 34דיגיד הקב"ה המושג של יום שזה בריאה מיוחדת שנקרא יום
שיר של יום אחר קרבנות ויאמר אח"כ היה"ר כאילו שמורכב מערב ובוקר וזה יום מיוחד לעצמו שנקרא יום
הקרבתי קרבן. ראשון או יום שני .וכל הימים האלו מקושרים לשורש
הראשית ולזה יש בו ברכה וקיום לעולם.
שיר של יום הוא שיר על עצם יום הבריאה
אולם כשנתבונן בגמ' ר"ה לא .על מה נתייסדו אלו ובזה יתבאר לנו היטב ענינו של מחדש בטובו בכל יום
השירים נראה דזה קשור להבריאה של כל יום ויום, תמיד מעשה בראשית ,והערנו דהרי ביאר בנפש החיים
דביום הראשון אמרו לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה דהכוונה שהשפעת הקב"ה לא נפסק לרגע ,וא"כ מה
ע"ש שקנה והקנה ושליט בעולמו ,וביום השני גדול וגו' ענינו של "כל יום" ,ולהנ"ל א"ש דיש התלבשות
וכן בכל יום ויום הפרק שמדבר במה שנברא באותו יום, מיוחדת לכל ששת ימי המעשה וכל יום לעצמו מקושר
ובכן יתכן דגם אם הלויים אמרו כן גם מדין שיר על לשורש "בראשית" וע"ז אנו מודים שמחדש בטובו בכל
הקרבן אבל לבד מזה יש ענין לשיר להקב"ה כל יום על יום תמיד מעשה בראשית ,שכל יום ויום מתחדש שוב
בריאת יום זה גם בלי שיהי' שם מקדש ונסכים .וכן אותה השפעה וההתלבשות המיוחדת לאותה יום.
משמע במס' סופרים פי"ח דמבואר שם סדר מנהג שיר שיר של יום אינו מצד זכר למקדש
של יום דרשב"ל אמר דלכן נהגו העם לומר שיר של יום
גם בלי נסכים שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו עפי"ז גם יתיישב היטב ענינו של שיר של יום שאמרו
כאילו בנה מזבח ומקריב עליו קרבן ,וזה כמבואר בר"ה במקדש ומה שאנו אומרים אותו כל יום ,דכפשוטו נראה
לא .דשיר של כל יום שייך למה שנברא באותו יום וא"כ דענין השיר שייך לקרבנות דבעי שירה ומה שאנו עושין
זה שיר השייך לבריאה של כל יום ,דיום ראשון יש לו כן היום הוא מדין זכר למקדש ,וכ"ה פשטות ד' הטור
בעצם שיר ששייך לו וכן יום שני וכן הלאה ואי"ז שייך סי' קל"ב שכתב דלכן לא אומרים שיר של יום במנחה
למקדש דוקא. כמו בקטורת כיון דקטורת הי' גם בערב ולא השיר ,וכבר
נתחבטו הנו"כ בפרישה ומג"א סק"ד הרי הי' שיר גם
יב
התורה פרשת בראשית שירת
שוב כח אותו יום של ששת ימי בראשית ,וגם יוסבר ויסוד זה מבואר בליקוטים הנדפס במשניות סו"מ תמיד
למה אמר אריז"ל להקדים היום יום א' בשבת דהרי בזה שהקשה בשם ספר באר שבע במה שנאמר שם במשנה
אנו מקשרים ימות השבוע לש"ק וכמבואר ברמב"ן האחרונה "השיר שהיו הלויים אומרים" וכו' אחרי
עה"ת פרשת יתרו [שמות כ' ח'] ע"פ המכילתא שם דעלינו שכבר גמר סדר העבודה וכבר אמר במשנה הקודמת
לקרוא ימות השבוע לשם שבת אחד בשבת ושני בשבת, "זהו סדר התמיד לעבודת בית אלקינו יה"ר" וכו' והרי
ובזה אנו מקיימים זכור את יום השבת לקדשו ,והזכירו השיר הוא חלק מסדר עבודת התמיד .ותי' דשירים הללו
בקצרה בפרשת בא [שם י"ב ב'] וכ"כ הריטב"א ר"ה ג. אין להם שום יחס לסדר העבודה אלא שהם שבח
ע"פ המכילתא ,והחת"ס בספרו תורת משה פר' בא עה"פ והודאה כל יום ויום מעין ברכותיו ואין שום הבדל בזה
החדש הזה לכם ,והרחיב בזה בספר חרדים פרק ט' אות בין זמן המקדש ואחר המקדש.
ל"ג .ויש שאכן הקדימו לשיר של יום הנני מוכן לקיים
מ"ע של זכור את יום השבת לקדשו. וכן מבואר באריכות בס' חקרי לב או"ח סי' ל"ב שמאריך
בדיני שיר של יום ומזמורי המועדים שרבו הדעות
והאריז"ל בשער הכוונות סא :הביא ד' המכילתא ,וביאר ותמיהות בכך והמנהגים ,וביאר דענין שירים אלו לא
כי כל המשך ימות החול תלויים ונקשרים ונמשכים מיום תלוי אם היו אומרים אותו במקדש כמבואר במס'
השבת וזהו עומק מצות עשה למנות ימות החול בענין סופרים שאמרו אותו בבית הכנסת ,ואינו מצד לויים
זה ,והמשך הקדושה הוא בשלשה חלקי נר"ן כי הנשמה שאין אנו לויים ולאו במקדש יתבינן וכל ענינו הוא מדין
מתקיימת עד יום א' והרוח עד יום ב' והנפש עד יום ג' קורא פסוק בעונתו ,ולכן גם הראשונים לא הקפידו לומר
וברביעי מתחיל להאיר חלק הנפש של שבת הבאה, דוקא השיר הכ' במס' סופרים דהרי עיקרו משום פסוק
וע"ע בקיצור של"ה שהביא מתלמידי אריז"ל שבשעה בעונתו וכיון שכבר אמר שיר השייך לעונה ההוא סגי
שאומר היום יום ראשון בשבת יכוין שישאר בו באותו בזה עי"ש.
היום הארת תוספת נשמה יתירה משבת שעברה ,ואח"כ
יגיד כל המזמור לדוד מזמור ,וביום השני בשעה שאומר ביאור שי' הגר"א בענין שיר של יום
היום יום שני וכו' יכוון שישאר בו הארת רוח יתירה של וכן מצינו יסוד זה בספר דברי שלמה להג"ר שלמה הכהן
שבת שעברה ,ובשלישי יכוון על הארת נפש שישאר מווילנא שנדפס במעשה רב החדש של הגר"א במה
אצלו ,וברביעי יכוון שיאיר בו הארת נפש יתירה משבת שהשיג אחיו הג"ר בצלאל הכהן בספרו ראשית ביכורים
הבאה וכן הלאה עד יום שישי .ומסיים ומי שחננו ה' סי' ח' במה שסבר הגר"א [במעשה רב סי' קנ"ח] דאין
בינה ישכיל ויבין סגולת אמירת ענינים אלו והיא סגולה אומרים שני מזמורים ביום אחד ,והק' הג"ר בצלאל הרי
נפלאה להאיר נפשו ורוחו ונשמתו שיוכלו להשיג בשבת ויו"ט בוודאי היו שתי שירים אחד לתמיד של
בעוה"ז מה שראוי להשיג לעוה"ב. שחר שזה השיר של יום של ימות השבוע שלא נדחה
לעולם ,ועוד שיר של מוסף שמתחלף לפי שבת ויו"ט,
הרי למדנו עכ"פ דענינו של שיר של יום גדול מאד
ותי' הגר"ש דבאמת בשירה לא מצינו כלל ענין ונשלמה
להשריש בלבינו ענינם של ששת ימי המעשה שבכל יום
פרים ,דזה רק בעיקר פרשיות הקרבנות ,ולא במה
ראשון אנו חוזרים לאותה יום ראשון של ששת ימי
שנאמר להודאה להקב"ה ,ולשירה בעי' יין דוקא ,ולכן
בראשית שאין לו שום קיום ואחיזה בלי שיהי' מקושר
לא מצינו כלל שיתקנו רבותינו שיאמרו של השירים
לשבת קודש ,ובכל פעם שאנו אומרים היום יום נזכור
והמזמורים שאמרו במקדש ,רק השיר של תמיד של
היסוד של "יוצר בראשית" שהיום הזה הוא מקושר
שחר שבכל יום תיקנו כיון דהוזכר כל יום היצירה של
לשורש הראשית וקדושת שבת קודש ,ויכוון להמשיך
אותו יום וכל הקורא פסוק בזמנו מביא גאולה לעולם,
על עצמו מאותה כח הראשית ,ובשעת אמירת המזמור
רק שהגר"א תיקן לומר גם המזמורים שאמרו הלויים
יכוון להודות על הבריאה המיוחדת של אותה יום ,ועי"ז
במוספין כיון דגם בהם מוזכר עניניא דיומא ,ואינו מצד
יהי' לו בוודאי סייעתא דשמיא עצומה בכל ענינו כמו
זכר למקדש דהרי תיקן נמי מזמור לחנוכה ופורים דלא
שהבטיח א ריז"ל כיון שימיו מקושרים לשורש הברכה.
שינו במקדש כלל ,ולכן לא תיקן יותר ממזמור אחד ליום
ולפ"ז בוודאי גם נשים יגידו שיר של יום כיון שגם הם
דכבר הזכירו ענינו של יום ודי בכך ומעוטי במזמורים
שייכים לבריאת ששת ימי המעשה וגם הם צריכים
עדיף .ע"ש עוד.
לקשר ימיהם לקדושת ש"ק.
יש לעורר כל יום היום בשבוע ולקשרו לש"ק
ובכן כשאנו באים לשבת בראשית בוודאי לא דבר רק
הוא שנקרא כל השבת ע"ש "בראשית" דיש בכח שבת זו ולדברינו לעיל יומתק היטב למה אנו מעוררים כל יום
אותו יום יצירה ,כיון שכל יום מימות השבוע מתעורר
יג
התורה פרשת בראשית שירת
וכבר התפלא הרמב"ן הרי נצרך להקדים זה בשביל במיוחד לקשר כל ימינו לכח המיוחד של בראשית שהוא
יסודות האמונה ,עוד צ"ע דלכ' נתינת א"י הוא רק א' שורש הברכה והקיום לכל ימינו.
מפרטי התורה הגם דזה חשוב מאד אבל כבר היינו
בגלות אלפי שנים בלי א"י ,עוד צ"ע וכי בשביל כמה נחלת גוים שניתן לכלל ישראל
גוים נצרך להפך כל סדר התורה ,וגם מי יאמר שהם בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:
7
יסתכלו בתורה. [שם]
התורה התלבש בצורה גשמית וברש"י אמר רבי יצחק 6לא הי' צריך להתחיל את התורה
אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו
והנראה בעז"ה ע"פ דבריו היסודיים של השפ"א שהביא
בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו
קושיית הרמב"ן ותי' "כי בתורה יש כמה מדרגות שכל
הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ,שאם יאמרו אומות
התורה שמותיו של הקב"ה ,ובדרך זה מתפרשת למעלה,
העולם ליסטים אתם וכו' הוא בראה והוא נתנה לאשר
ולנו מתפרשת כפי הדינים והמשפטים אשר לפנינו
ישר בעיניו וכו'.
בתורה ,גם כל הדברים שנעשו בעולם וכל הבריאה הכל
מהתורה ,כמ"ש הביט בתורה וברא עלמא ,וכי לא הי'
יכול לברוא הכל בלי אמצעות התורה ,רק כ"ז הי' 6כתב בפי' ר' חיים פלטיאל כאן "זאת המימרא דר' יצחק כל בעלי
בשביל ישראל שכל הבריאה יתמשך אחריהם ,ולכן מדרשים ביקשוה ולא מצאו מקומה אך קבלה היא שרבי' שלמה אמ'
החזיר הקב"ה התורה לכל האומות ובוודאי לא הי' שייך בשם ר' יצחק אביו ופתח פי' החומש בא' וסיים בת'" [ייש"כ ששברת].
ובפרדס יוסף ציין שכ"ה באמת במדרש רבה [שהש"ר א ,ד אות ב] על
למסור להם התורה כמו שניתנה לבנ"י ,רק שהתורה הפסוק [שיר השירים א ,ד] כתב זה בשם ר' ינאי ,ובבראשית רבה [א ,ב]
באמת אין לו סוף וכמו שיש עומק רום יש עומק תחת, איתא בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ,ועיין עוד בזוהר הקדוש (בא
ל"ט ע"ב) וזה לשונו ,א"ר יצחק לא אצטריך אורייתא למכתב אלא
ולכ"כ ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' היינו שניתנה מהחדש כו' ,אבל שם לא כתוב התי' שרש"י הביא כאן ,אולם בתנחומא
לישראל בכל המדרגות אשר בה וכמו שהיא אש דת כך כאן סימן יא כתוב כדברי רש"י בשם רבי יצחק רק שסיום הלשון הוא
"להודיע כח גבורתו ,שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת
ניתנה לישראל ,אבל מצידינו לא הי' צריך להתלבש בכל גוים" ולא כתוב מה שגוים מונין את ישראל ליסטים אתם ,ורש"י
אלה המעשים רק כדי לתת להם נחלת גוים ,וכמ"ש תהילים קיא ו' הביא דבריו כאן בשם מדרש תנחומא .אולם בילקוט
שמעוני בא רמז קפז מובא שם כל דברי רבי יצחק כמש"כ כאן ,אולם ר'
בזוה"ק אמור דתורה נקראת עץ חיים כמו אין שיש בו שמעון הדרשן חיברו וליקטו ואולי לקחו מדברי רש"י.
פירות ועלין וקליפות ושרשים וגוף האילן ,כך התורה וז"ל הט"ז בספרו דברי דוד "נהירנא כד הוינא טליא ראיתי כתב אחד
ישן נושן מאוד ביאור רש"י ,כתוב בו שזה המאמר בשם ר' יצחק
ולכל דבר יש אחיזה בתורה ,זה בקליפה וזה בעלה, שמביא רש"י אינו מוזכר בשום מדרש או תלמוד ,אלא שמה שאמר:
ובנ"י דבוקים בגוף האילן ,ואע"פ שעתה גם לפשוטי מ"ט פתח בבראשית כו' ,הוא מדרש ,ולא דברי ר' יצחק ,אלא שזה ר'
בנ"י אינה מתפרשת רק בהתלבשות ,כ"ז נעשה כדי יצחק היה אביו של רש"י ולא היה למדן גדול ,ורש"י רצה לכבד אביו
ולהזכירו בתחילת חבורו ואמר לו :שאל איזה קושיא ואכתבנה על
שיוכלו בנ"י לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה ע"י שמך ,והקשה לו סתם :למה התחילה התורה בבראשית כו' .וע"כ אין
התורה לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבנ"י ,אבל הוא קשה למה הקשה בכפל ,כי הקושיא ראשונה אינה אלא מצד כבוד אביו.
כך ראיתי שם .אלא דמה שכתב שר' יצחק אביו של רש"י לא היה למדן
ירידה לצורך עלי' כי עומק רום תלוי בעומק תחת ,וכמו גדול ,זה אינו דבפרק בתרא דע"ז מביא רש"י פירוש על הגמרא וז"ל:
שגוף התורה נמשכת מראש עד סוף ,כמו כן בנ"י צריכין לשון אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה כו' עכ"ל" עכ"ד הט"ז .אולם
בהערות ביכורי דוד לפרדס יוסף ציין לספר זכור אברהם על רש"י
לירד עד התהום ,ולעלות עד איגרא רמא ,ומיושב קו' שאינה ראיה משם ,כי פירוש רש"י על ע"ז רובו הוא מרשב"ם ,והוא
הרמב"ן דוודאי עתה נצרך אמונה אבל עצם בנ"י לא היו משתמש ג"כ במקום אחר כמו שם אבא מארי ,וגם פירוש רש"י על נדה
מעורב כמה עם פירוש רשב"ם ,וציין לקובץ המאסף (שנה י"ז תרע"ב
צריכין אמונה ,כי הם דבקים בגוף התורה שהוא בחי' כרך א' סימן י).
אמת רק עתה צריכין לבוא לאמת ע"י האמונה ,וכ"ז כדי ובדרך צחות י"ל למשנ"ת בעניני סוכות באושפיזא דיצחק ,דשם האדם
יכול לקשר אותו לשורש אותו גדול שהי' נקרא כן ,והראנו שר' יצחק
לתת להם נחלת גוים .והדברים ברורים למבין[ .תרל"ו] בש"ס אומר הרבה מימרות בעניני דין דר"ה [בר"ה טז ]:כיון שכל ענינו
דר"ה הוא יצחק אבינו והוא זה שמעמיד מדת הדין בעולם ,עוד כתבנו
העולה מדברי שפ"א שבעצם לכלל ישראל הי' התורה דלכן ר' יצחק בש"ס דריש איש זוכה ואין קטן זוכה ,והוא זה שפותח
מתפרשת בדר גה גבוה בלי התלבשות בגשמיות ולא הי' הסוגיא דאלו מציאות דקב בארבע אמות ,דיצחק אבינו הי' הילד היהודי
הראשון בכלל ישראל ,ולכן יש לו מימרא בעניני קטן ,וכל הילדים
נצרך לאמונה וגם לא לסיפור מעשה בראשית ,רק כיון מתחילים גמרא עם מימרא שלו ,וא"כ י"ל דגם הרש"י הראשון בתורה
שעלינו מוטל התפקיד להעלות כל הבריאה הגשמית שכל ילד מתחיל צריך להתחיל עם ר' יצחק.
עוד יש להוסיף במה שנרמז ענין יצחק בתחלת התורה ע"פ דברי
לשורשה לכן צריך התורה להתפרש התלבשות גשמית. החת"ס כאן על מש"כ בתיקוני זהר [תיקון תניינא תיקון ד'] על מלת
בראשית [הובא ברבינו בחיי ובש"ך עה"ת] דבראשית אותיות ברא
תי"ש היינו אילו של יצחק ,וצ"ע הרי זה הי' איל שזה כבש גדול ותיש
7וז"ל צידה לדרך כאן "כל המפרשים נתקשו באגדה זו יותר ממה הוא שעיר גדול ,ותי' החת"ס דמעיקרא רצה הקב"ה לברוא את העולם
שנתקשה משה רבינו במצות החודש הזה לכם ,כי מלבד מה שנתחבטו במדת הדין וכפי מחשבה זו הי' צ"ל שעיר שמרמז על דין וכפי מדת
בקושיית ותירוץ הרמב"ן ז"ל על אגדה זו זה סותר וזה בונה דבריו ,אלא יצחק ,ורק אח"כ ע"י עקידה של אברהם שהוא מדת החסד נתהפך
גם שאר קושיות ותירוצים רבו למעלה .ואם אבוא להביא כל דבריהם לאיל ,וזה כ' רק אח"כ אלה תולדות השמים והארץ "בהבראם"
ילאה הקורא למצוא הפתח אך אחד מהם אינו מעכב". באברהם.
יד
התורה פרשת בראשית שירת
דהרי יש הרבה דברים שאנו נהנים כל יום ומברכים עליו ולדבריו יל"פ טענת הגוים ליסטים אתם והתשובה לזה,
רק כשבא לידו ההנאה? דהנה ההבנה של הגוי הוא שכיון שיש חלוקה בין יעקב
לעשיו ליעקב מגיע עוה"ב ולעשיו עוה"ז ממילא אין
בכל אדם טמונים כוחות נפלאים ליעקב שום קשר לעוה"ז ,ולא יהי' להם שום אחיזה
ולהנ"ל א"ש ,דכשמתחילים שבוע חדש של ששת ימי ונחלה כאן בעולם וכל עסקם יהי' רק בעניניים מופשטים
המעשה ועל האדם מוטל תפקיד לייצר דברים בעולמו רוחניים ,וכל נחלת א"י הוא סתירה לזה שזה מורה
של הקב"ה בין ברוחניות בין בגשמיות ,הנה הבן אדם שכלל ישראל מקבלים החלק הכי טוב בעולם ושמה הם
אינו מאמין בעצמו ,ובכח היצירה שלו ,ויכול לעבור גרים עם הקב"ה ומשמה הם שולטים על כל העולם
ששת ימי המעשה גם אם לא יעשה עבירות וגם יעשה הגשמי ,ולזה יש להם טענות על ישראל שהם ליסטים.
קצת מצוות ,אבל אינו מנצל כלל הכחות העצומים
לזה באה התשובה דכיון דהתלבשה התורה בעניני
הטמונים בו .ולזה בא התורה ללמדו ,דכמו שהקב"ה
גשמיות ושם מסופר צורת הבריאה הגשמית וזה נתן
ברא בתחילת הבריאה דברים שטמונים בתוך ד"א,
לכלל ישראל ,הרי בזה נתן הקב"ה נחלת הגוים לכלל
שמבחוץ נראה כמו חתיכת עץ בעלמא ,אבל ע"י יגיעה
ישראל דכן הוא ישר בעיניו שכל העולם יהי' לו תיקון
אפשר לבנות ולהחריב עולמות ,כן האדם ע"י יגיעה
ועלי' ע"י כלל ישראל וזה גופא לטובתן של הגוים
יכול להוציא כוחות עצומים הטמונים בתוכו לייצר
שכלל ישראל יקבלו נחלתם וזה הכל מרוב טובו וישרו
דברים נפלאים כמו חידושי תורה ,שע"י שחוזר בו עוד
של הקב"ה וכדנתבאר לעיל.
הפעם ועוד הפעם מוצא בה טעמים חדשים וכן הלאה,
והעיקר הוא ע"י הדעת שניתן לאדם וזה הרמז במה בריאת האש וענין ברכה על האש במוצ"ש
שהוציא אדם הראשון אש במוצ"ש הראשון.
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:
התורה הוא כמו גחלת של אש [שם]
והראוני לדברי הרמח"ל בדרך עץ חיים וז"ל ד"שכל ותמוה הרי השמים נברא מאש וממים וא"כ בהכרח כבר
האדם והתורה המשכלת אותו בתכונה אחת נבראו ,ועל נברא האש קודם ,ורש"י כבר פירש ע"פ חז"ל דאין
התורה נאמר הלא כה דברי כאש וגו' כי התורה אינו הכוונה הראשונה רק דזהו ההתחלה דאין התורה מתכוון
כידיעות החול שהוא ידיעה בעלמא ,אבל התורה הוא להגיד כלום בסדר המוקדמים והמאוחרים עי"ש .עי'
אור אשר תאיר בנשמתו בדרך הארה ופעולה חזקה לעיל שהרחבנו בזה.
ונמשלה לאש בדקדוק גדול ,כי כאשר תראה הגחלת
שאינה מלהבה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה, ובאור החיים הק' כתב כאן דבעצם ברא ה' בתחילה כל
אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת הבריאה במאמר אחד והכל הי' מעורב יחד דהיינו א'
והולכת ובשלהבת ההיא נראית כמה גוונים מה שלא בתוך השני ,וכמו שכח האש נמצא בתוך העצים ,ואח"כ
נראה בתחלה בגחלת והכל מן הגחלת יוצא ,כן התורה הוציא הקב"ה כ"א ביום המיוחד לו [וזה כעין דברי
הזאת אשר לפנינו ,כי כל מילותיה ואותיותי' כמו גחלת הרמב"ן שהבאנו לעיל בענין כח היולי] ועי"ש למה
הן אשר בהצית אותם כן כאשר הן לא יראו כי אם גחלים עשה ה' ככה .וכוונת פסוק ראשון הוא שה' ברא הכל
וגם כמעט עמומות ,ומי שישתדל לעסוק בה אז תתלהב ביחד ואת השמים כולל כל הפרטים הנכללים בשמים
מכל אות שלהבת גדולה ממלאה מכמה גוונים וכו' אך וכן בארץ ,וממילא נכלל בזה האש ,ואח"כ כשיצא כל
אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד כח לפועל השאיר כח האש מובלע במקומו דאל"כ יהי'
סתום כמו הגחלת. חורבן עולם ,ועוד שהקב"ה רוצה שנבין איך הי'
בתחילת הבריאה דבלי זה לא היינו מבינים איך יתכן
אך כשמשתדל האדם להבין וקורא וחוזר וקורא דבר כזה שכח אחד מובלע בתוך דבר אחר עכ"ד בקיצור
ומתחזק להתבונן ,הנה כל כך מתלהטים האורות ההם עי"ש.
ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת וכו' וכנגדה שכל האדם
הוא כן כי ג"כ יש לו כח השגה רבה אך כאשר תתלהט והנה עפי"ז יהי' לנו הבנה חדשה במה שאנו מברכין על
בכח התבוננות וכו' הנה ע"כ חוב הוא מוטל על האדם האור במוצ"ש ואבוקה מצוה מן המובחר ,דאמרו חז"ל
לשים עצמו להתבונן כי אם אינו מתבונן נשאר בחושך דאז נתן ה' דעת באדם הראשון להוציא אש מן הרעפים
בלא ידיעה וסוף דבר יתן דין וחשבון על שלא נשתמש וצ"ב מה ענינו דוקא במוצ"ש ,וגם למה אנו עושין זכר
מן החכמה ומן הכח אשר הטביע בו לעשותו חול וכו'" מיוחד לבריאה אחד מתוך מליוני נבראים ,ואי נימא מצד
עי"ש באריכות דבריו הנפלאים. שנתן דעת באדם הי' לנו לברך על הדעת ולא על האור,
טו
התורה פרשת בראשית שירת
דביום השני נברא המחלוקת וגם הגיהנם וכבר הרחבנו הרי זה ממש כדברינו וזה אפשר להתבונן בשעה
בפרשת קרח בזה עפ"י דברי הזוה"ק כאן י"ז א' הובא שמברכים בורא מאורי האש שגם לכל בן אדם ניתן בתוך
בריקאנטי שם ,וזה תוכן דברי הזוה"ק "דביום השני שכלו דוגמת אש וכן בתוך תורתו שלומד ומוטל עליו
דששת ימי בראשית נברא המחלוקת שהוא סוד השמאל, להלהיב אש זה ולהוציאו מן הכח אל הפועל.
וימין הוא שלימות הכל ,וכשמתעורר שליטת השמאל
ממילא מתעורר המחלוקת ,ובאותה מחלוקת נתגבר אש וע"ע בדברי החת"ס בפרשת תצוה עה"פ ואתה תדבר אל
וכעס ,ומשם נברא הגיהנם ובמעשה בראשית הי' מח' כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה היינו שתגיד להם
בין ימין ושמאל ,ויום השלישי שהוא התפארת נכנס זה גופא אשר מלאתיו רוח חכמה דאם לא ידעו את
והפריד ביניהם ,והסיר המח' בין שני הצדדים ,וגיהנום הכוחות שיש להם לא ינצלוהו.
נפרד מימין וירד למטה לשאול ,והשמאל נכלל בימין מה שלא נגמר מלאכת המים ביום השני
והי' הכל שלום.
ויעש אלקים את הרקיע וגו' [שם ז']
סוד ההבדלה הוא בשני דוקא
וברש"י ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום השני 8לפי
וממשיך בזוה"ק :וכעין זה הי' המחלוקת של קרח על שלא הי' נגמר מלא כת המים עד יום השלישי ,והרי
אהרן דהשמאל חלק על הימין ,והסתכל משה במעשה התחיל בה בשני ,ודבר שלא נגמר אינו במילואו וטובו,
בראשית ואמר ראוי לי [שאני התפארת מדת התורה וכו' עי"ש .וצ"ב הרי לפחות חלק רקיע והמלאכים נגמר
שהוא דרך האמצעי] להסיר המח' בין ימין ושמאל ,אבל ולמה ע"ז לא נאמר כי טוב ,ותי' רבינו בחיי כי מכאן
קרח נתחזק על אהרן בגבורתו ,אמר משה דבוודאי ראי' עצומה כי העולם השפל בזמן שישראל עושים
שבגבורת המח' של השמאל צריך הגיהנם להתדבק, רצונו של מקום הוא עיקר המציאות שאע"פ שרקיע
וקרח שלא רצה להתדבק למעלה לימין נצטרך לירד ומלאכים נגמרו שהם העולם העליון לא הי' בזה
למטה לשאול ,וע"כ לא רצה קרח להתפשר כיון שלא שלימות עד שנגמרה מלאכת עולם השפל ויהי' מקום
הי' לש"ש ולא חשש לכבוד עליון והכחיש למעשה בעולם ליישוב בני אדם9 .
בראשית ,וכיון שראה משה שהוא מכחיש למעשה
בראשית ונדחה לחוץ מהקדושה ,חרה למשה מאד[ ,אבל וצ"ב למה באמת לא גמר הקב"ה מלאכת המים ביום
מח' שמאי והלל שהוא לש"ש הוא מח' שהקב"ה מסכים לו ,וזה השני .ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בפשיטות,
מח' שהוא בסוף אחרי שכבר שקט הרוגז והכעס עי"ש באריכות] עפמש"כ רש"י [לקמן ב' ז'] דברא האדם מן העליונים
וזה סוד ויהי מבדיל בין מים למים שרצה הקב"ה להסיר ותחתוני ם כיון שביום ראשון ברא שמים וארץ ,בשני
המח' והדינים ,וכל ענין הבדלה נוהג דוקא בשני ברא רקיע מעליונים ובשלישי ותראה יבשה לתחתונים,
ושמאל ,וכן אצל לוי שהוא בשמאל כתוב לשון הבדלה ברביעי מאורות לעליונים ,בחמישי ישרצו המים
שנא' המעט מכם כי הבדיל וגו' וכתיב בעת ההיא הבדיל לתחתונים ,הוזקק בשישי לבראות בו לעליונים
ה' את שבט הלוי ,ומה שאין הבדלה בשמעון שהוא שני ותחתונים ,דאם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו
ליעקב רק בלוי שהוא השלישי ,אלא דאחרי שעשינו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד ע"כ וא"כ א"ש דאם
הבדלה בשני כבר השלישי הוא באופן ישר וטוב. הי' נגמר מלאכת המים גם ביום השני ,א"כ ביום השני
הי' בו גם בריאה לארץ ,וא"כ יהי' לעליונים קנאה ,ולזה
וזהו ענין ההבדלה במוצ"ש ,להבדיל בין הכוחות
הוצרך לצרפו ליום ג'.
השולטים בימות החול להקדושה השולט בשבת .דעם
יציאת השבת עולה צד אחד מגיהנם בבחי' עין רעה אולם זה צ"ב דהרי מבואר דכל מה שברא האדם
הרוצה לשלוט בעולם ,וכשישראל אומרים ויהי נעם וגו' מעליונים ומתחתונים הי' שלא יהי' קנאה ,וא"כ אילו הי'
יוצא מדרגה הנקראת שאול ורוצה להתערב בזרע בורא בשני גם לתחתונים שוב לא יצטרך בשישי לצרף
ישראל ,וישראל עושין מעשה מצוה בהדס ויין ועושים אדם משניהם .ולכן נראה באופ"א ,דהנה כ' בחז"ל
הבדלה והסט"א נפרשת מהם ,וכיון שמבדילים על הכוס
נשפל אותו הצד ובא למקומו לשאול מקום שקרח 8באמת גם ביום השישי נכפל בו טוב אבל לא כי טוב ויל"ע מה
וסייעתו שמה ,וקרח וסייעתו ג"כ לא ירדו לשאול עד המשמעות בכי טוב יותר מטוב -אמת ליעקב.
9ועד"ז יש ליישב מה שכ' רש"י לקמן פסוק ט"ז שהכוכבים הם רק
שעשו ישראל הבדלה מהם שנא' הבדלו מתוך העדה בגדר צבא לירח כדי להפיסה ,וצ"ע והרי כוכב אחד גודלו פי כמה מכל
הרעה הזאת ,ולעולם הבדלה נוהגת רק בשני שהוא צד הירח ואיך יתכן שיהיו כל הכוכבים רק בגדר משמשים לירח ותי' ידידי
הרב מנחם קסל שליט"א דערכם של צבא השמים נמדד רק כפי השפעתו
שמאל וכו' עי' ריקאנטי שמרחיב בזה. ותועלתו על עוה"ז וכיון דהשפעת הכוכבים לא ניכר כ"כ בעולם כמו
הירח לכן כל המליוני כוכבים הם רק בגדר משמשים לירח .והוסיף דכן
הוא עיקר ערך האדם רק כפי מה שמועיל לאחריני וכמבואר בהקדמה
לספר נפש החיים.
טז
התורה פרשת בראשית שירת
וענפיהם מרובין ואין ראויים ליגדל רצופים ותכופים כי אם והבאנו שם ממטה משה דבמוצ"ש שופכין מכוס הבדלה
מפוזרים -רש"י] אמר הקב"ה למינהו [שיצא כל אילן בעצמו לקרח ועדתו וענינו כנ"ל.
ברחוק מחבירו שיהא לו היכר רש"י] אנו [שרבים אנו ודרכינו
לצאת תכופין ומעורבבין ואם אין אנו נזהרים לצאת כל אחד לבד מחלוקת קרח היה ביום שני בשבוע
הרי אין אנו נכרין זה מזה רש"י] על אחת כמה וכמה .מיד וראה עוד ש"ך עה"ת פרשת שמות עה"פ ויהי ביום השני
כאו"א יצא למינו ,פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' ויצא משה וירא שני אנשים עברים ניצים ,דלכן היה
לעולם ישמח ה' במעשיו[ .שכולם זהירין במצוותיו רש"י] ביום השני כיון שבשני הוא המחלוקת ,וכ' שם דמח'
והנה כיון שרק לפני כמה ימים אמרנו בהתלהבות הפסוק קרח על משה הי' ג"כ ביום שני ,ולפ"ז א"ש דבשיר של
"יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" בעת פתיחת יום אומרים שיר מזמור לבני קרח דוקא ביום שני דאז
הארון להקפות ,ובעז"ה בימים אלו נכפול ונשלש פסוק הוא התעוררות קרח ועדתו ע"י הבני קרח אנו מתקנים
זה בשני ימי ר"ח חשוון הבעל"ט בקאפיטל ברכי נפשי, זה.
וכן בש"ק הבעל"ט לאלו המתחילים לומר ברכי נפשי ולפ"ז א"ש דכל ענינו של יום השני הוא בריאת הפירוד
אחרי מנחה כמש"כ הרמ"א סי' רצ"ב ס"ב ,וזה בנוסף והמח' ושליטת השמאל וכל ענינו של יום השלישי הוא
למה שאומרים פסוק זה כל יום כהקדמה לפסוקי דזמרה כמדת התפארת שבא להסיר המח' והפירוד ,ולכן בוודאי
[דעצם פסוקי דזמרה מבואר ברש"י שבת קיח :במה שאמר ר' יוסי
יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ופריך מקורא הלל בכל יום ה"ז
היום השני ל"ש שיהי' בו גמר ענין וטובה ,וכל ענינו של
מחרף ומגדף ומשני דקאי ר' יוסי על פסוקי דזמרה ופירש"י דקאי יום השלישי הוא להסיר הפירוד והמח' וכל ענין יקוו
על מזמורי תהילים הללו קל בקדשו והללו את ה' מן השמים המים מורה ע"ז להעמיד כ"א במקומו ולגלות היבשה,
ובב"י או"ח סוף סי' נ' משבלי הלקט בשם מס' סופרים פי"ז הי"א ולכן לא נגמר מלאכת המים רק ביום השלישי וא"ש
דהיינו מתהלה לדוד עד סוף תהילים] שיש בהם כ"א אזכרות דאנו עושים ענינים דוקא ביום השלישי לסימנא טבא
וכמ"ש בלבוש סי' נ"א ס"ח .ובכן עלינו להעמיק שיהי' רק שלום ושלוה וגמר והשלמת ענין10 .
ולהתבונן בפסוק זה דמה התכוון שר העולם באמרו זה,
ולמה דוקא שר העולם אמרו ,ואיזה חיזוק יכולים אנו ביאור הק"ו של הדשאים
לקחת מפסוק זה ,ואיך זה מקשר אותנו משמחת תורה עד ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע
שבת בראשית ולכל השנה כולה. זרע וגו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע
למינהו וגו' [שם י"א י"ב]
ובכן נביא מדבריו הנפלאים של הג"ר ישראל דוד
שלזינגר שליט"א בענין זה. וברש"י אע"פ שלא נאמר למינהו בדשאים בציווייהן,
שמעו שנצטוו האילנות על כך ונשאו ק"ו בעצמן
הנה צ"ב איזה מין ק"ו עשו הדשאים ,דאדרבה כיון
כמפורש באגדה בשחיטת חולין[ .חולין ס].
שאין דרכן לצאת בנפרד כך הוא עיקר בריאתם שיהיו
בערבוביא ושלכן לא ציווה להם הקב"ה לצאת ואם רש"י מציין לנו "כמו שמפורש בשחיטת חולין"
בערבוביא .עוד קשה מה התפעל כ"כ שר העולם מזה כוונתו שנעיין בגוף הסוגיא כדי שנבין איזה ק"ו עשו11 .
עד כדי שהכריז ע"ז הפסוק "יהי כבוד ה' לעולם ישמח והנה לשון הגמ' שם "דרש ר"ח בר פפא יהי כבוד ה'
ה' במעשיו" איזה שמחה ונחת רוח מיוחדת היה בזה לעולם ישמח ה' במעשיו [תהילים ק"ד ל"א סוף קאפיטל
להקב"ה בזה שיצאו הדשאים למינם גם בלי ציווי .עוד ברכי נפשי] פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר
יל"ע למה דוקא שר העולם אמרו. הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן [-היינו
המזל וה מלאך הממונה עליהם דאין לך כל עשב שאין לו מזל
האם חנוך ומט"ט ושר העולם אחד הוא ומלאך שאומר לו גדל – מהרש"א בח"א] אם רצונו של הקב"ה
והנה התוס' בחולין שם ד"ה פסוק זה התחבטו טובא בערבוביא למה אמר למינהו באילנות ,ועוד ק"ו ומה
בזהותו של שר העולם ,דהרי יש מפרשים דחנוך בן ירד אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא [שהרי גדולים הם
המוזכר בסוף הפרשה זה מטטרון ,וכמו שיסד הפייט
ביוצר לשמחת תורה "תקיף מטטרון ושר הנהפך לאש 10ומיושב הערת האמת ליעקב דמ"ש מיום השישי ,דשאני שלישי דכל
מבשר ואומר" והוא שר העולם כמו שיסד הפייט "שר ענינו הוא להשלים ולאחד הפירוד שנעשה בשני.
11הנה בתחלת לימוד שלנו חומש ורש"י עלינו להדגיש דבהרבה
המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא" וביבמות מקומות כתב רש"י שלא בא לעולם רק ליישב פשוטו של מקרא ,אולם
טז" :נער הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו" בתחלת התורה במלת בראשית התחיל שאין המקרא הזה אומר אלא
דרשני וכן אח"כ בפסוק ד' עה"פ וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל
וקשה מכאן דמשמע דשר העולם הי' מששת ימי "אף בזה אנ ו צריכים לדברי אגדה" היינו שזה מצטרף למש"כ על מלת
בראשית ושמא אגדות הם שחלוקות זו מזו ומי שסובר בראשית שאין לנו ברירה רק לפרש ע"פ דרוש ,אבל כאן לא כתב כן רק
שציין לאגדה שכתבו בשחיטת חולין - .הגרי"ד שלזינגר שליט"א.
יז
התורה פרשת בראשית שירת
נמצא כן ,וכמ"ש באבות אל תדין את חבירך עד שתגיע דמטטרון הוא שר העול ם לית לי' דחנוך זה מטטרון וכו'
למקומו ,וכיון שמלאך מט"ט הי' מקודם בשר ודם שהי' עי"ש עוד תי' .וצ"ב בכ"ז.
בזמן שהיו כולם רעים וחטאים הרי הי' לו אותם נסיונות
לכן רק הוא יכול להבין עוצם ההתגברות של בני אדם עיקר נח"ר להקב"ה ממי שקשה לו
ולכן רק הוא נבחר לכתוב זכיותיהם של ישראל ,וא"ש ודבר נפלא מצינו בזה בספר בן יהוידע בחולין שם,
מה שנמצא במצב של ישיבה שהוא צורה של ילוד אשה דבאמת שר העולם הוא מלאך מט"ט שהי' כבר בתחלת
כדי שגם עכשיו ירגיש ההרגשות של ילוד אשה .אבל הבריאה ,רק שאח"כ הוריד הקב"ה נשמתו לעולם הזה
שאר מלאכים אין להם מבוא להבין דרכי האדם כדאיתא ולקחה חנוך בן ירד ,ואחר אשר חי בעוה"ז שס"ה שנים
בילקוט בראשית על שני המלאכים שמחזאי ועזאל העלה הקב"ה את גופו למעלה והפכו לאש והשליטו על
שאמרו להקב"ה הלא אמרנו לפניך מה אנוש כי תזכרנו, המלאכים ,ומה שעשה כן הקב"ה להעלות גוף אדם
אנו נרד לארץ ונעמיד עולם בשבילך ,אמר להם הקב"ה חומרי להשליטו על המלאכים ,מפני שהאדם שהוא
גלוי וידוע לפני שאם אתם יורדים לארץ ישלוט בכם חומרי אשר מקדש עצמו ע"י שמקיים רצונו ית' ,הוא
יצה"ר יותר מבני אדם ,אמרו לו מ"מ נרד ונקדש ש"ש, יותר חביב לפני הקב"ה מן המלאך שהוא עיקרו רוחני
ואעפ"כ כשירדו מיד קלקלו. ועשייתו רצונו ית' הוא כפי טבעו ודרכו בכך ,משא"כ
האדם הוא עיקרו חומרי ואין דרכו בכך ,לכן בחר
וע"ע בחי' חת"ס חולין שם שהפליא בגודל נשמת הצדיק
הקב"ה להעלות גוף חומרי ולהשליטו על המלאכים.
יותר מן המלאכים כי בדור ההוא דור המבול השליך [וזה כבר ידוע מהרבה ספרי קודש שחביב לפני הקב"ה עובדות
הקב"ה אותם שני המלאכים שמחזאי ועזאל והגשימם האדם יותר מן המלאכים]
במלבוש גשמים הם הנפילים אשר בארץ והם הריעו
מכל אשר לפניהם והשחיתו הארץ והביאו מבול לעולם, והנה הק"ו של הדשאים מיוסד על סברא זו דמה אילנות
ולעומת זה באותו דור עצמו העלה נשמת הצדיק ממטה שדרכן בכך אמר הק ב"ה למינהו וכו' דיותר חביב לפני
למעלה ונעשה ממנו מטטרון שר העולם שולט על כל הקב"ה מי שעושה רצון ה' כשקשה לו ואין דרכו בכך
מלאכי מעלה ואמרו יהי כבוד ה' לעולם וגו' כלפי וצריך להתגבר על עצמו ,ואם הקב"ה אומר למינהו
שבדור המבול ע"י זנות ותערובות המינים נתעצב היינו דכך הוא רצונו ית' ויש לו נחת רוח בזה שכ"א יצא
כביכול אל לבו ,ע"כ אמר שר העולם בשעת הבריאה מסודר למינו ,והדשאים הבינו שיהי' להקב"ה יותר כבוד
הלואי שיהי' כבוד ה' לעולם שיהיו נזהרים מתערובות ויותר נחת רוח אם יעשו כן ,נמצא דבק"ו גופא מונח
כמו הדשאים אז ישמח ה' במעשיו ואל יתעצב אל לבו. הלימוד שהאדם שיש לו גוף חומרי עדיף מן המלאכים,
ע"כ. ולכן אחרי שנודע סברא זו ידע שר העולם שזה נוגע
אליו ,שגם הוא ירד לעוה"ז לגוף חומרי ואח"כ יעלהו
הרי לנו עכ"פ דהק"ו של הדשאים הי' בזה לימוד בדרך שוב ולהשליטו על המלאכים ,כיון שמי שהתנהג
העבודה שיש להקב"ה נח"ר מיוחד באלו שקשה להם בקדושה בגוף חומרי עדיף לפני הקב"ה ,ולכן אמר פסוק
ואין דרכם בכך ומתגברים על עצמם ועושים רצון ה', יהי כבוד ה ' לעולם ,וכוונתו דכבודו של הקב"ה יוצא
וא"ש דזה חיזוק גדול גם בשבילינו שאנו קרוצי חומר באמת מכל דבר ,אבל עיקר שמחה שלו הוא ממש"כ בו
וקשה לנו מאד להתגבר על יצרינו ,ואם אעפ"כ אנו לשון עשיי' דקאי על האדם שאמר נעשה אדם וגו' וכ'
משתדלים לעשות רצון ה' יש בזה להקב"ה נח"ר עצום. בסה"פ כי נחמתים כי עשיתים.
ורצית שבח ואבית תהלה רק מלאך מט"ט מבין הנסיונות של בשר ודם
ועדיין שפתינו מרחשין פיוטי ימים נוראים שהדגשנו ד"ז ויש לצרף בזה דברי הג"ר אלי' גוטמכר זצ"ל בספרו על
שוב ושוב בשחרית ומוסף של יוה"כ ,בשחרית אשר חגיגה טו .בהא דאיתא שם דאלישע בן אבוי' יצא
אומץ תהלתך באילי שחק וכו' ורצית שבח מהומי ברגש לתרבות רעה כיון שראה מלאך מט"ט יושב וכותב
12ועורכי שוע זועקי תחנה וכו' ממעוטי ימים נשויי טובה זכותם של ישראל ,והי' קשה לו דהרי למעלה אין ישיבה
שבעי רוגז עגומי נפש והיא תהלתיך .ובמוסף אשר ולא תחרות ולא עורף וכו' שמא ח"ו שתי רשויות הם.
אימתך באראלי אומן וכו' ואבית תהלה מגלומי גוש וצ"ע דלמה באמת הי' במצב ישיבה ,ועוד מדוע ניתן רק
למלאך מט"ט לכתוב הזכותים של ישראל ולא שרי
ישראל מיכאל וגבריאל.
12הגרי"ד שלזינגר שליט"א ביאר דקאי על שפלות בשר ודם שיש להם
תנודות במצב רוח שלהם MOODYבלע"ז ואעפ"כ הקב"ה רוצה
בהם אבל במחזור המפורש פי' "מישראל המרעישים את קדושתך ברוב ותי' דל"ש שום רגש בדבר אא"כ הי' בעצמו שם ,וגם
עם" .וכן משמע דחלק זה קאי על הצורות איך מתפללים לפניו ,ורק אם הי' שם אין לו כ"כ הרגש ממי שעוד עכשיו עדיין
בקטע הבאה מדובר על שפלות בשר ודם.
יח
התורה פרשת בראשית שירת
הקב"ה שירד בגוף חומרי ,ממילא מתמלא שמחה וחשק מגרי גיא מדלולי פעל מדלי מעש וכו' מזיו שונה מזהר
להגיד פסוקי דזמרה ,וכן בכל ר"ח שאנו מתחדשים כבה מחסרי שכל וכו' .וכן בפיוטי סוכות ביום א' ובכן
בעבודת ה' אנו מתחזקים בפסוק זה. ויהי בשלם סוכו וכו' וחן בצנועי צדק וכו' עי"ש.
וכ"ז חיזוק גדול לעבודת השנה הבעל"ט שעלולים אנו ביאור מנהג שטיחת עשבים בשבועות
להתייאש ביודעינו גודל היצה"ר השוכן בקרבינו ,עלינו
ובזה יל"פ מה שכתב הרמ"א סי' תצ"ד ס"ג דנוהגים
לדעת דאדרבה זהו עיקר שמחתו ית"ש בזה שקרוצי
לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר
חומר שיש להם יצה"ר מנסים ומשתדלים להתגבר על
לשמחת מתן תורה .ובמשנ"ב סק"י כיון שהיו שם
יצרם.
עשבים סביב הר סיני כדכתיב גם הצאן והבקר אל ירעו
ולהשלמת הדברים אכתוב מה ששמעתי מידידי הג"ר אל מול ההר ההוא [שמות ל"ד ג'] .וצע"ט דל"ל לעשות
דוד סיימון שליט"א לפרש הא דבפסוק זה גופא כתוב זכר לדבר כ"כ טפל ,ועוד הרי פסוק זה לא כתוב בלוחות
"ועץ עושה פרי" ופירש"י לעיל דלא עשתה כפי ציווי ה' ראשונות רק בלוחות שניות אחרי חטא העגל וכדפירש"י
שיהי' טעם העץ טעם הפרי ,וקשה איך יתכן דעשבים בתענית כא :דלא נסתלקה שכינה מהר סיני עד לוחות
עשו יותר מציווי ה' והאילן יעשה להיפך ,ותי' דעיקר האחרונות שניתנו ביום הכיפורים וגם כל ימות החורף
כבוד ה' בא רק כשיש בחירה לעשות היפך רצון ה' דמה שעסקו במשכן וכו' ובוודאי עדיף לנו לעשות זכר לעיקר
שעושים מתווך הכרח איננו כבוד בעצם רק שנראה מעמד הר סיני בלוחות ראשונות.
כמעשה בעלמא של כבוד ,וכמו שיש בהרבה מלכים
אולם להנ"ל י"ל דהרי מבואר בשבת פח :דכשעלה משה
שיש אלו שתפקידם לכבד המלך מתוך הכרח ,ולכן כאן
למרום טענו המלאכים שאין להוריד תורה לבשר ודם
רק ע"י שהי' נראה ששייך לצמחים לעשות היפך רצון ה'
וענה להם משה רבינו כלום יצה"ר יש ביניכם וכו' ויל"פ
מזה גופא נראה הכבוד איך שהצמחים הבינו רצון ה'
דכוונתו דעיקר נחת רוח שיש להקב"ה הוא מאלו
ויצאו למינה ולכן אמר שר העולם "יהי כבוד ה' לעולם"
המתגברים על יצרם הרע ועושים שלא לפי טבעם
דמזה הי' נראה כבוד ה'.
ובזכות טענה זו קיבלנו תורה .וא"כ י"ל דהדשאים
*בקריאה בשמחת תורה נראה שלא חטא האדם כלל והעשבים שגדלו בהר סיני מזכירים ענין זה שיש
וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד להקב"ה יותר נח"ר באלו שעושים שלא לפי דרכם ,ולכן
ויהי ערב ויהי בקר יום הששי[ :שם ל"א] אנו לוקחים דוקא העשבים לתלות בב"ה ובבתים ,וא"ש
דדוקא בלוחות האחרונות נאמר ענין זה אחרי שנכשלו
הנה בפ' בראשית יש כמה אופני קריאת התורה ,א :בשני בעגל ואעפ"כ נתקבל התשובה שלהם ורואים גודל כח
וחמישי שברוב מקומות קוראים רק עד סוף יום שלישי. התשובה שהוא ההתגברות אחרי הנפילה.
ב :בשבת קודש קוראים כל הפרשה .ג :ביום שמחת
תורה קוראים חתן בראשית עד סוף ויכולו .ובשנה זו פסוק יהי כבוד לפני ההקפות בשמחת תורה
[תשפ"ז] בשעת הקריאה לחתן בראשית ,התעורר ולפ"ז א"ש דלפני שאנו פותחים הארון בשמחת תורה
להגה"צ הגרצ"מ זילברברג שליט"א ,שלאיש פשוט שלא אנו אומרים בהתלהבות הפסוק יהי כבוד ה' לעולם וגו'
מכיר פרשת בראשית יצא מקריאה זו שאכן הבריאה הוא ובפרט בשמחת תורה דמבואר בשפת אמת סוכות
מושלם ויפה מאד ,עם אדם שנברא בצלם אלקים, דשבועות הי' נגד לוחות ראשונות ושמחת תורה נגד
וכמ"ש בפסוק זה ,ולא יוכל להאמין שבעצם קרה כאן לוחות אחרונות ולכן לא נרמז בתורה כיון שלוחות
באמצע חורבן נורא לכל האנושות וקילקול עצום לכל אחרונות הי' בצנעא ,ודוקא בשמחת תורה מתבטא
הבריאה ע"י חטא עץ הדעת ,וזה באמת קצת הערה על חביבות הקב"ה לא רק לילוד אשה שלא חטא רק אפי'
הפסוק שסתם כל ענין החטא ומתחלה כתב כל ענין לילודי אשה שחטאו ונכשלו מ"מ חביבים הם להקב"ה
השבת ורק אח"כ גילה את החטא ונראה כאילו עצם וניתן להם לוחות אחרונות.
הבריאה והשבת שאחריו הם בשלימות גמור.
החיזוק ב"יהי כבוד" כל יום
ואמר בזה הרב שליט"א שיש בזה לימוד נפלא ,ורק
וזה יש לאדם לכוון כל יום בהקדמה לפסוקי דזמרה
בשמחת תורה קוראים בצורה כזו ,כיון שע"י ר"ה שהוא
דאדם מייאש עצמו דלמה ירצה הקב"ה בהלל שלו
"יום השישי" וכן יוכ"פ וסוכות והתשובה מאהבה
בשעה שיש לו רבבות מלאכים שמהללים לפניו ,אבל
המונח בו ,נהפך הכל לזכיות ונחשב כאילו לא הי' כאן
כיון שמתחזק בלימוד של יהי כבוד שהוא הק"ו של
חטא וקילקול כלל ,ואכן אפשר להכריז על העולם שהוא
הדשאים ונזכר בהכרזת שר העולם והטעם למה רצה
יט
התורה פרשת בראשית שירת
עלמא" כאן כתוב תי' למה בא את העולם לפי שכך עלה טוב מאד ומושלם ביופיו ,וכן שיש לאדם הצלם אלקים
ברצונו ועל רצון א"א לשאול שאלות[ .כמו שא"א לשאול שלו בשלימות.
על אחד למה אוהב צבע מסויים] ועד"ז ס"ל למהר"ל בטעם
שבחר הקב"ה באברהם אבינו שזה הי' רצונו הפשוט והנה באמת אם נתבונן בדברי חז"ל נראה שרמזו גוף
ללא סבה מה שהי' נאמן לפניו ,דרק אחר שבחר באברם פסוק זה הקילקולים שנגרמו מחמת חטא עץ הדעת,
"נמצא" שלבבו הי' נאמן לפניו ,וכמו מי שזכה בפייס שכתוב במדרש [ב"ר ט' ה'] כמה ענינים הנרמזים בטוב
שנמצא למפרע שהמספר שבחר בו הי' טוב .והנה גם מאד ,מות ,יצה"ר ,יסורים ,והכל לטובה כדי להשפיל
בבחירת הקב"ה את עם קרובו הוא ללא טעם ורצון את הרשעים ,ולהכניע את האדם ולהביאו עי"ז לחיי
ויעקב הוא חבל נחלתו לעולם גם אם אינו ראוי מצד עוה"ב ,וא"כ גם אחרי שעשה אדה"ר תשובה שלימה,
מעשיו. מ"מ ראה הקב"ה שמחמת טובת האנושות שלא יבואו
לידי חטא לעתיד ושיזכו לשכר נצחי טוב שיהי' שם
*הקב"ה בוחר בעמו גם שהם בבחינת ערבה יצה"ר ,ושיהי' לו יסורים ומיתה ,ואי"ז סתירא למה
והנה חג הסוכות שעבר עלינו לטובה לקחנו ארבע מינים שע"י תשובה מאהבה נחשב כאילו לא הי' כאן קילקול
שהם מסמלים ארבע סוגים בכלל ישראל האתרוג עם דסו"ס האדם עלול לחטא.
תורה ומעש"ט הלולב טעם ללא ריח הוא תורה ללא *טעם שברא הקב"ה את העולם
מצוות ,הדס ריח ללא טעם הוא מצוות ללא תורה,
והערבה שאין לה לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מצוות והנה עי' באור החיים הק' כאן שכ' שעוד רמז כאן טעם
וע"י שהם מאוגדים עם השאר הם מתכפרים עם כולם. וסבה לעצם הבריאה ,שכיון שידענו כי עיקר הכל הוא
ולפ"ז צ"ב איך יתכן שבהושענא רבא לוקחים דוקא האדם ובשבילו ואליו ברא ה' כל ברואיו ,וא"כ נשאלת
הערבות שהם הפחותים ובזה מבקשים הושענא ,וביאר השאלה ל"ל הבריאה הרי נשמתו הוא מעליונים וכבר
הגרמ"י רייזמן שליט"א ע"פ השפת אמת [לסוכות שנת הוא טוב ומעולה בלא"ה ,ולזה ענה והנה טוב מאוד
תרל"ד ועו"מ] ועוד ,דהנה מה שלוקחים ד' מינים הוא פירוש שהגם שבחינת נשמת האדם הוא מבחינת הטוב
להורות נצחון נגד אומות העולם שבאים ומקטרגים על עכ"ז בראו ה' לעלות במעלות הטוב יותר ממה שהוא
ישראל כל שנה מחדש שאין הם ראויים להיות עם ה' והוא אומרו מאד שעל ידי מעשה האדם מתעלית נשמתו
שהרי הרבה מהם דומים במעשיהם לכל הגוים והם ממדרגה למדרגה "אשרי אנוש יעשה זאת" .וזה מתאים
משחקים בכדור רגל כמו הגוים ,ומתעניינים גם בכל מה עם מש"כ הרמח"ל [דעת תבונות אות יח ונרמז בדבריו במס"י
שהגוים מתענינים ,ולזה אנחנו עושים תשובה ומכפרים פ"א] בביאור טעם הבריאה ממה שנוכל להשיג ,כיון
גם על הערבות שבתוכינו שאין יודעים על ר"ה ויו"כ שמחק הטוב הוא להיטיב ,ולזה רצה הקב"ה לברוא
ואין עושים תשובה ,אבל הקב"ה אינו מרוצה מזה לבד נבראים כדי שיוכל להיטיב להם כי אם אין מקבל הטוב
דהרי הסט"א יכול לקטרג גם על האתרוגים שבתוכינו -אין הטבה .אבל כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה,
שאינם בשלימות כפי מה שראוי לכבוד הקב"ה ,הרי ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה
התורה והמצוות שלנו פגומים עם פניות וגאות וכדומה, מקבלים אותה ביגיע כפם ,כי רק אז יהיו הם הבעלים על
וכן גם על הערבות שבתוכינו לא יועיל הכפרה רק עד הטוב ,ולא יהי' להם בושת פנים בקבלם הטוב ,כמו מי
כמה הם משתתפים אתנו באיזה מדה ונותנים לנו שמקבל צדקה מאחר .וכמ"ש בירושלמי ערלה פ"א ה"ג
היכולת ללמוד תורה ולקיים מצוות ,אבל אם יגיע זמן "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" .וכן
שלא ישתפו אתנו פעולה ומה גם שיצאו לנגדינו מחמת כל ענין גילוי היחוד שנתבאר שם באריכות שמשלים את
עומק התרחקותם מההשקפה הנכונה ,א"כ כבר לא יהי' ענין הטבתו לנבראים דהרי טובתם היא לפי השגתם את
להם קיום ח"ו ,לזה רצה הקב"ה לגלות שחביבותו יחודו יתברך.
לישראל עם קרובו איננו תלוי בשום סבה ,וגם אם הם אולם הרמח"ל בעצמו מדגיש שטעם זה הוא "מה שנוכל
בבחינת ערבות ללא טעם וריח וגם אינם מצורפים כלל להשיג" היינו שבוודאי יש טעם כמוס שאין ביכולתינו
על שאר המינים מ"מ הקב"ה מחבבם ,ולזה ל"ש שיהי' להשיג ,ויש להוסיף דמוכרח הוא כן דאל"כ ל"ל
שום קיטרוג שהרי הקב"ה כך אוהב ורוצה ללא שום להקב"ה לברוא מציאות נהמא דכיסופא ושממילא
סבה שמושג לנו ,ולזה דוקא בהושענא רבא שהוא גמר יצטרך לעבוד כדי לקבל את הטוב הרי יכול להקב"ה
הדין אנו באים עם הערבות לפני ה' ומבקשים שיבחר לעשות שלא יורגש שום בושה בבואם לקבל הטוב.
אותנו לעם קרובו וישגיח בנו. ובאמת כ"ה לשון אריז"ל בתחלת עץ חיים "כשעלה
ועוד נקודה נפלאה יש בזה מש"כ השפ"א בשנת תרלז ברצונו הפשוט לברוא את העול ם" [וכ"ה לשון זוה"ק
דערבה דומה לשפתים שהוא הפה ,להורות על אלו שאין [אחרי סא" ]:דקודשא בריך הוא סליק ברעותיה למברי האי
כ
התורה פרשת בראשית שירת
הקאפיטל שלא במקום הנכון להם טעם וריח שהדבר היחיד שנשאר להם הוא כח הפה
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' [ב' א']
והתפלה ,שקולם ערב לפני הקב"ה ,וזהו בחי' דוד המלך
ע"ה נעים זמירות י שראל ,שאושפיזא שלו בהוש"ר,
כאן מתחיל קאפיטל ב' ,והנה ידוע שהקאפיטלעך עשה ולכן תיקנו הרבה תפלות בהוש"ר וזה הכנה לשמחת
כומר אחד ,ואינו מדוייק כלל ,ולכן הדפיס הג"ר משה תורה עי"ש וזה רואים בחוש שגם אלו הרחוקים מאד
אליעזר פויזן זצ"ל חומש לפי המסורה ויש בו הסכמות מתורה ומצות אבל כשבא להם שעת צרה הם פונים
חשובות גם של דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל .ואמר מו"ז להקב"ה וכשניצולים הם מודים לו שזה הדבר היחיד
הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל 14דלכן סיבב הקב"ה שנשאר להם.
שהכומר יעשה כאן קאפיטל ב' שיהא בולט שכומר הוא
שקבע הקאפיטלך ,כיון שניכר שלא מתאים כלל שיהי' *דוד ניצח את גלית עם כח הערבה
כאן קאפיטל דהרי שבת הוא ההשלמה למעשה בראשית ובזה יל"פ מש"כ כשבא דוד המלך להלחם עם גלית,
והו"ל לעשותו לקמן בסוף ויכולו. שבחר לו ח ֲִמשה חַ לֻּקֵ י אֲבנִים מִ ן הַ נַחַ ל [שמואל א יז מ]
וכשראה גלית מה שהביא אתו להלחם עמו אמר "הֲכלב
הקנאה במעשה בראשית ָאנֹ כִי כִי אַ תה בא אֵ לַי בַמַ ְקלוֹת" [שם מ"ג] וצ"ב פתח
וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באבנים וסיים במקלות ,ועוד מה איכפ"ל שהביאם מן
באפיו נשמת חיים[ :ב' ז'] הנח ל וכן למה דוקא חמש ,וביארו שהי' זה יום הושע"ר
וחוץ מהאבנים לקח גם חמשה בדי ערבה הנראים
ועי' רש"י כדי שלא יהי' קנאה במעשה בראשית עי"ש כמקלות ,וזהו "חלוקי" היינו חלקים ולא צפצפה ,ועיקר
וצע"ט האם זהו כל הסבה למה הקב"ה צירף באדם גוף נצחונו נגד גלית הי' ע"י כח הערבות ,ולהנ"ל הביאור
ונשמה כדי שלא יהי' מריבה ,הרי עיקר תכלית הבריאה דכל שבעת הימים הביאו ד' מינים ולא עזר שגלית
הוא בעבור האדם שיש לו נשמה ושיעבוד להקב"ה וסט"א קטרגו שהמצוות שלכם אינן בשלימות וזה נכלל
וישמור מצוותיו ויקבל שכר ואיך יתכן זה בלי נשמה במה שאחז"ל עה"פ "וַיִ גַׁש הַ פְ לִ ׁשְ תִ י הַ ׁשְ כֵם וְ הַ עֲרֵ ב" [לעיל
מעליונים? גם צ"ע איזה מריבה יש כאן ,דמשמע דיש שם טז] שזה הי' כדי לבטלם מקריאת שמע ,היינו ליתן
כאן שני צדדים עליונים ותחתונים ,והלא הכל בריאה פגם בתורה ומצוות שלהם ,ולומר בזה שאין הם ראויים
אחת של הקב"ה ,ומה שנצרך לתכלית הבריאה יהי' להיות חלק ה' ,לזה בא דוד עם כח הערבות שבזה ל"ש
נעשה גם אם יהי' יותר בריאה בחלק הארץ? כלל קיטרוגו של גלית ונצח אותו .ע"כ מדברי הגרמ"י
רייזמן שליט"א.
ֵאֹלהים ז ְַמרּו ְׁשמ ֹו סֹלּו ל ֹרכֵב
עפי"ז יל"פ מש"כ " ִׁשירּו ל ִ
בעֲרבוֹת בְ יּה ְׁשמ ֹו וְ עִ לְ זּו לְ פניו" [תהלים סח ה] היינו שיש
מאוחר מדי והי' נס עצום שלא התפרק המטוס מעוצם הנפילה ה :זימן להודות להקב"ה ע"ז שרוכב גם על אלו שהם בבחינת
הקב"ה שיהי' שם אחד שלא הי' טייס כלל רק שהי' לו התעניינות תמיד
איך מחלצים מטוס בשעת חירום ,ולכן ברגע האחרון הצליח להעלות ערבות ,ובגמ' חגיגה יב :מבואר שמכל השבעה רקיעים
את המטוס לקו ישר ,וזה גופא נס מה שהי' לו התעניינות בזה גם שלא העליון והגבוה מכולם הוא ערבות ,לרמז להטעם העליון
הי' שייכות לפרנסתו ה :עצם זה שהי' לו האומץ והגבורה והיישוב
הדעת לעשות כן בפועל ,ו :נזדמנו שם לפונדק אחד שני טייסים והפשוט שאין לנו שום השגה שבזה נכלל טעם לעצם
מיומנים משני קצוות תבל שיכלו להתחלף עם הטייסים הפצועים הבריאה וכן לאהבתו לכלל ישראל גם שהם בבחינת
ולהביאו למקום מבטחים .ז :המטוס הצליח להמשיך בנסיעתו גם שהי'
הזנב של המטוס שבור. ערבה שזה מראה שאהבתו לכלל ישראל הוא למעלה
13
והנה אכן שמעו עמים ירגזון מעוצם הנס שהי' כאן שאף אחד לא יכול מהשגה.
לתלות אותו במקרה ,ואכן היו אלו שהכריזו שברוך ה' אלקי ישראל
ששמר על עמו ,וכש"כ אלו היהודים שהיו על המטוס שבשעה שהיו
בסכנה והיו בטוחים שעוד מעט הם מתים ,צעקו שמע ישראל והתפללו
להקב"ה מעומק לבם ,וכשניצלו שרו "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך 13ומסמנא מילתא שבשנת תשפ"ו בהושענא רבא נשתחררו ממנהרות
ושהקב"ה אוהב אותנו" והרי לן ממש קיום דברי השפת אמת שאלו של עזה שארית החטופים שהיו שם שהיו כולם בבחינת ערבה ,וכן
שהם בבחינת ערבה נשאר להם כח הפה וקולם ערב לפני הקב"ה. בהאי שעתא תשפ"ז בימים הסמוכים להושענא רבא קרה נס עצום ונורא
ושמעתי שהיו מאלו שהגיעו לבית הכנסת שהבינו שצריכים להודות למטוס מלא יהודים בחינת ערבות הרחוקים בתורה ומצוות ,שהיו כבר
להקב"ה ולא ידעו מה עליהם לעשות בבית הכנסת ,ואחד הזדמן קרובים לא"י והטייס המשנה תכנן להוביל את המטוס ע"י רציחת
לביהכ"נ בשמחת תורה ללא ידיעה מה זה בכלל שמחת תורה ,ונתנו לו הטייס העקרי סמוך לא"י ולרסקו על שדה התעופה בלוד ,ולגרום אסון
עלי' לתורה והזדמן שקראו לפניו הפסוק "אֵ ין כאֵל ְיׁשֻּרּון ֹרכֵב ׁשמַ יִם נורא שתוצאותיו מי ישורנו ,והיו כאן כמה ניסים א :שהמחבל לא הי'
בְ עזְרָך ּובְ ַגאֲות ֹו ׁשְ חקִ ים" [דברים לג כו] ולדברינו יש בזה תוספת טעם רוצח מאומן שיוכל להרוג את הטייס השני מיד ,וכענין קין והבל
שהרי בגמ' חגיגה יב :ילפי' מפסוק זה גופא מגז"ש שערבות הוא שמים ושממילא הי' יכול להלחם אתו .ב :מה שהצליח הטייס העקרי להודיע
שהרי כתוב "סלו לרכב בערבות" וכתיב כאן "רכב שמים בעזרך" וזה לעולם שהמטוס נכנס למצב חירום ג :שהצליח במצב עלפון לפתוח
רמז שהקב"ה עוזר בשמים למטוס מלא יהודים שהם בחינת ערבות וזה הדלת שלא הי' שייך ליכנס בו רק עם קוד שהמחבל הצליח לקלקלו ,ד:
למעלה מהשגה ללא טעם ורצון כרקיע העליון שנקרא ערבות. ע"י שראה המחבל שלא יוכל להמשיך במזימתו ניסה לרסק את המטוס
14הרב יעקובאוויטש שליט"א בשמו. מיד ואכן איבד גובה במהירות עצומה שעוד חצי דקה במצב זה הי' כבר
כא
התורה פרשת בראשית שירת
תחלת שמו הוא בסמ"ך-[ .סמא"ל] [וצ"ע דלשון המדרש איזון והשוואה בין עליונים ותחתונים
משמע שבעיקר אנו מתייחסים לשם שטן] עוד כתב דגם בשי"ן
וכנראה עומק דברי רש"י הוא דהרי כ' בראשית ברא
שמאלית גופא נרמז יותר יצה"ר דבשי"ן ימנית אין שטן
אלקים את השמים ואת הארץ היינו שיש כאן עליונים
ואין פגע רע ,אלא בשי"ן שמאלית הנקרא במבטא
ותחתונים ,והקב"ה ברא שתי ענינים נפרדים ,כל מה
כסמ"ך ,ולזה גופא נרמז בסמ"ך שין שמאלית .והטעם
שנכלל בשמים ובעליונים וכל מה שנכלל בארץ
כי שורש השטן הוא יצר הרע מצד שמאל כדכתיב [קהלת
ובתחתונים .והנה יסוד תכלית הבריאה הוא לחבר
י ב] לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ,ולכן נאחז דוקא
ולקשר בין עליונים ותחתונים ,ולזה צריך שיהי' מקודם
באשה ששורשה ג"כ מסטרא דשמאלא כנודע ומצא מין
איזון והשוואה מלאה בין עליונים ותחתונים ,דאם
את מינו וניער ולזה אמר כיון שנבראת נברא שטן עמה.
למשל יהי' יותר משקל לתחתונים אז ימשך הכל
ובעץ יוסף הביא ממתנות כהונה דבדוקא רמז אליו
לתחתונים והי' גשמי מאוד ויתרחקו מהקב"ה ,ואם יהי'
בסמ"ך דא"א לטעות ולקרות באופן אחר ,אבל בשי"ן
יותר משקל לעליונים ממילא יתבטל הבחירה ולא יהי'
אם יקרא בשי"ן ימינית אין שטן ופגע רע[ .בכל העדיות
והחוגים אין הבדל בין שי"ן שמאלית לסמ"ך ,והחיד"א ז"ל
מקום לעבודה כלל ולא יהי' להקב"ה שום נח"ר ,ולכן
בקונטרס ברית עולם (סימן תשמ"ח) הביא מעשה באחד שהיה הי' צריך להיות איזון גמור ,ואח"כ יבוא האדם שיש בו
אומר בברכת אתה חונן ,וחננו מאתך בינה והשכל בשין ימנית, משניהם מעליונים ותחתונים ,והוא יהי' לו הכח לחבר
והיה קובר את בניו בר מינן ,כמו שאמרו גורי האר"י ז"ל] ולקשר ביניהם ,וזה הכוונה שיהי' מריבה היינו שלא יהי'
השוואה ואיזון ביניהם ולא יתקיים תכלית הבריאה ולכן
ומפי הגרמ"י רייזמן שליט"א שמעתי לבאר יותר ,ע"פ ד' נפח באפו נשמת חיים כדי שיוכל לחבר ולקשר כל דבר
המתנות כהונה ,שנמצא לפ"ז ששטן עם שי"ן שמאלית בבריאה אל השורש למעלה וכמש"כ לעיל בביאור ענין
אינו שטן מוחלט כיון שאם תחליפו לשי"ן ימנית אין בראשית.
שטן כלל ,אבל סטן עם סמ"ך הוא סטן מוחלט ,ואם
נעיין במחזור יו"כ כ' הרבה פעמים מסטין וסוטן הכל *משמעות הסמ"ך שלא נזכר עד יציאת האשה
עם סמ"ך ,הרי שעיקר שמו עם סמ"ך ,וכל מה שאנו ויפ ל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח
קוראין אותו עם שט"ן עם שי"ן שמאלית כי שנוכל אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה[ :שם כ"א]
להחליפו לשי"ן ימנית ואז יתבטל כוחו .אבל באמת
עיקר כוחו בסמ"ך ,ולכן בריאתו נרמז דוקא בסמ"ך. ובמדרש [יז ו] "א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר
והנה יצ"ר בגי' 300כמס' שי"ן ולכן יש שתי שיני"ן ועד כאן אין כתיב סמ"ך 15 ,כיון שנבראת נברא שטן
בתפילין לעבוד את ה' בשני יצריך ,דרק אם כ' יצר עמה-[ ,ר"ל התעורר כוחו ע"י האשה דעיקר בריאתו הוא בכלל
השי"ן יש כח לעבוד את ה' ולאכללא שמאלא בימינא. המלאכים שנבראו ביום ב' 16ורבינו אפרים פי'] ואם יאמר לך
אדם ,הוא הסובב-[ ,שנזכר בו ג"כ סמ"ך] תאמר לו בנהרות
*המוסלמים מחליפים שי"ן ימנית לסמ"ך הכתוב מדבר [-המסבבים בארצות שנתישבו לאחר הבריאה,
ואם נתבונן דבר פלא אצל המוסלמים שלשון ערבי קרוב אבל בענין הבריאה ועשייה אין סמ"ך .אי נמי דשאני נהרות דלאו
בעלי נפש נינהו וע"ע חמרא טבא להרב מברנוב זצ"ל שביאר תי'
קצת ללשה"ק הרבה דברים שאצלינו עם שי"ן ימנית
זה ע"פ סוד].
אצלם הוא עם סמ"ך כגון שמים -סַ מַ א .שלום עליכם –
סַ לַם עליּך .עיקר שם "מוסלמים" ו"איסלם" הוא במקום *איך שטן עם שי"ן שייך לסמ"ך
"מושלמים" ושלום הם אוחזים עצמם מושלמים.
ובמה שרמז שטן בסמ"ך צ"ע שהרי שטן נכתב בשי"ן
ישמעאל -איסמעאיל שבת -סבת ,שלמה -סלמון זה
וביפה תאר נדחק דבאמת עיקר הרמז הי' צריך להיות
קליפה גדולה להחליף השי"ן ימנית לסמ"ך .וכן הנאצים
בשי"ן רק מחוסר ברירה שכבר נכתב אות שי"ן הרבה
ימ"ש לקחו שתי אותיות מא"ב שלהם ונעשה מזה SS
פעמים בפרשה לפני זה ולא הי' שייך לרמז בו לכן סמך
זה שטן פעמיים .והשמאלנים במדינה כאן מנסים לעשות
על מה דאותיות זשסר"ץ מתחלפות לרמז שטן בסמ"ך.
שלום עם הערבים ע"י כח השמאל ונעשה מזה ההיפך
ובנזר הקדש כתב כי השטן שהוא שר הידוע באמת
משלום .ומה שאפרים לא היו יכולים להגיד שי"ן ימנית
[שופטים יב ו] כ' בספר קהלות יצחק שזה ממה שיעקב
15הי' ראוי להיות בששת ימי בראשית כל האותיות שהרי הקב"ה ברא
שכל את ידיו ולא רצה לשנות את מעמדם ונשאר אפרים את העולם עם כ"ב אותיות התורה.
בצד שמאל ,אז לדורות כשרצה להתגאות על אפרים הי' 16אולם עי' נחל קדומים כאן בשם רבינו אפרים "אחת מצלעותיו ויסגור
מרמז לזה שאפרים עמד על שמאל יעקב. בשר תחתנה" ס"ת תורה ותיבת בשר מפסקת רמז למה שאמרו ז"ל
השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ותיבת בשר הפסק רמז למה שאמרו
חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה .והוסיף החיד"א שתיבת בשר ר"ת בלי
רוב שיחה ,הרי שמצד אחד רק ע"י האשה יכול להגיע לתורה וזה גופא
מביא היצה"ר שיכול על ידה גם להגיע להיפך.
כב
התורה פרשת בראשית שירת
החשבון נט"ס להפך סט"ן ,לכך הוא להפך כשתקרא ובענין זה שמחליפים שי"ן שמאלית וסמ"ך עי' בערוגת
להפך תשר"ק צפ"ע סטן ,קצף ע' סט"ן שיקצוף על ע' הבשם ח"ג עמ' צו שהביא עוד רמז מספר הכבוד לפי
אומות'. שנולד של שין הוא י"ן בגימט' ס' ,וכן אם תקח הגימ'
של כל אות של המלה סמ"ך ותצרפם יחד עולה שי"ן
[ובזה מיושב מה שנשאלתי ע"י מורינו הג"ר אפרים כיצד סמ"ך גימ' 120מ"ם גימ' 80וכ"ף בגי' 100הנה
רוטשילד שליט"א למה בהושענות כמעט תמיד ביחד .300
מחליפים אות סמ"ך לשי"ן שמאלית ,ובאמת שכ"ה
בפיוטי ר"ה וכן בעל חטא של יו"כ ולהנ"ל א"ש שאנו במקום נר לא נזכר סמ"ך שאין שטן
רוצים לגרש את השטן]
והנה בבעל הטורים פ' תרומה בפ' מנורה [שמות כה לא]
*שי"ן ימנית לקדושה ושי"ן שמאלית לקליפה "ואין ב פרשת מנורה אות סמ"ך וכן במעשה בראשית
ורמח"ל בס' קנאת ה' צבאות בביאור השי"ן שסוד (ב"ר יז ו) .לומר במקום נר אין סטן ואין מזיק .ובזכות
הנהגת הבורא הוא עם שי"ן ימנית שיש לו ג' קווין, נר מצוה ותורה אור סותם פיו של שטן מלהשטין" גם
שם בפ' מנורה יש הרבה שי"ן ורק סמ"ך ליכא והביאור
וענינים חסד גבורה ורחמים ,נגד ג' אבות ,וזה נקרא
בזוה"ק ח"א ב :אתוון דקשוט והוא אות קדוש מאד, כנ"ל .ובפירוש רבינו אפרים פר' תרומה עמ' רפח כתב
שבת ,שופר ,שפע ,שלום ,והי' רצון ה' לברוא בה את " ס' נעלם בפ' מנורה ,אין שטן שולט במקום נר ,ובנרות
דזכריה נעלם ס' פ' ,מבריחים שטן וסותמים פיו כמו ס'
העולם לולא שהשקר יקח אותה לראשה שכל שקר שאין
שהיא סתומה ,ובשמות של השבטים אין ס' לבד מיוסף
בו אמת מתחלתו אינה נשמעת ,ולזה נקרא שבת
שהוא שטנו של עשו' .וכ"כ בחומת אנך [פר' תרומה אות
שהשי"ן שהם כח ג' אבות נותנים ומשפיע לכנסת
ה] בשם רבינו אליעזר מגרמיזא[ .ובעל קורא אחד הבחין
ישראל הנקראים בת[ ,ושי"ן יש לה בסיס חזק וכ"ה באותיות
שבכל הפרשיות של שבת לא כתוב סמ"ך]
של הספרדים] אבל זה רק כשהיא ימנית ,שאז נוטה הכל
לצד ימין שהוא חסד ,וזה רצון הקדושה וכן הקו וברוקח הנדפס מכת"י [במוריה תכז-תכט] כ' בטעם הדלקת
האמצעי יעקב יש לו יותר נטי' למצד ימין כמו שרואין הנרות ביוה"כ ע"פ מה שבמנורה בפ' תרומה ובפר'
בצורת האות ,אבל הקליפה רוצה שהדין של יצחק בצד ויקהל נעלם ס' ,שבמקום נר אין שטן כדגרסינ' בברכות
שמאל יתגבר ולכן רוצה לשים הנקודה והאבן בצד מב ,:גם במנורת זכריה [ד ,א -ז הפטרת בהעלתך] נעלם
השמאל [וזה רצון השמאלנים במדינה זו שרוצים להפריע ס' ,ולזה כתוב שם "יגער יי' בך השטן" [שם ג ,ב] ,וכן
לקדושה] ומה שיצחק נקרא בתחלה "ישחק" בשי"ן בקריאה של מנחת יו"כ בפ' עריות במנחה 12נעלם ס',
שמאלית [תהילים קה ט ]17וע"ש השחוק כיון שעיקרו דין לכך מדליקי' נרות ביו"כ שאין שטן אצל נרות.
רק שהקב"ה שינה את שמו ליצחק ,ואם הי' נקרא ישחק
לא היו ישראל יוצאים ממצרים ובזכות שמו יצחק ובענין ס' להצלה מהסטן עיין עוד ב'סודות התפילה'
ההבדל בגימ' הוא 210כדי שיוכלו לצאת קודם[ ,עי' פי' [סידור הרוקח עמ' תמב] 'וי"א פסוקים שראשן וסופן נו"ן
הרא"ש עה"ת שמות ו' א' רבינו חיים פלטיאל ר"פ וארא רבינו אין בהם ס' ,לומר אין שטן מסטין לקרוא הפסוקים כל
בחיי ויקרא כו מד והארכנו בזה טובא בפ' וירא] ועיקר תקיעת יום'[ .וזהו סגולת הרמב"ן שנדפס במוצ"ש שכבר אין נרות לגרש
שופר להעמיד הנקודה בצד ימין וזה השי"ן במלת את השטן] וברוקח [פר' תזריע ,עמ' רמ] 'באילו י"א פסוק
שופר ,ובשבת שיש כבר שי"ן וא"צ שופר. נעלם ס' ף' ,כי ף' אילו שממונים על אף אנף שצף קצף
זעף נגף ,ס' סטן ,כי היודע לאומרם בכיוון בלי דילוג לא
*מה שנקרא שטן עם שי"ן כדי לרמות את האדם ישלטו בו מלאכי חבלה לשטן לו'.
עוד בחינה כתוב בספר יעלת חן להג"ר ארי' לייב
תאומים זצ"ל בסו"פ בראשית ששמו האמיתי של השטן וע"ע בספר חסידים סי' רנט [והוא שוה לסידור הרוקח עמ'
הוא עם סמ"ך ומה שנקרא שטן עם שי"ן הוא הצגה תרפט ,והגירסא להלן משולב משניהם] בדבריו על פיוט של
שרוצה לפתות את האדם שלא יהי' ניכר ,ורק שי"ן מלכיות לראש השנה ביאר מש"כ שהשטן נברא בויסגור
שמאלית מתחלף עם סמ"ך ,אבל לא עם שי"ן ימנית. בשר תחתנה דכשאתה מונה א' ב' ג' עד נ"ט ס' כשתגיע
לאות ס' יהיה להיפך סטן ולכך התחיל בפסוקים של
מלכיות זכרונות ושופרות בס' ,להגן מן הסט"ן .ואמרנו
" 17אֲׁשר כ ַרת את ַאבְ רהם ּוׁשְ בּועת ֹו לְ יִשְ חק" וא"ש למה בהודו שאנו
אומרים כל יום אנו לא אומרים של ספר תהילים רק של דברי הימים [א
טז טז] שאחד מן השינויים הוא מש"כ שם "אֲׁשר כרַ ת את ַאבְ רהם . 12עי' רוקח עה"ת פ' קדושים 'לכך נעלם ס' בעריות ,כי תרגום של עזר
ּוׁשְ בּועת ֹו לְ יִצְ חק" שאנו מעדיפים שם יצחק. (בראשית ב) סמך ,כי כשהקב"ה מזווג אשה לאיש עזר כנגדו ,ואינו
מזוויג לאדם האסור לו ,אלא סטן הוא יצר הרע מזויג לו כדי להכניסו
בגיהנם שזה האש מס' לגיהנם'.
כג
התורה פרשת בראשית שירת
*כוחו של עשיו בשי"ן שבו *הקהה את השיניים של הרשע
ובזה גם א"ש מש"כ אצל עשיו שנפל על צוארי יעקב ובספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן מאמר ה -סיפור יציאת
וישקהו [בראשית לג ה] ואחז"ל שרצה לנשכו ונעשה מצרים] כתב לבאר מש"כ רשע מה הוא אומר וכו' ואף
צוארו של יעקב כשיש וקהו שיניו של עשו ונמסו כדונג אתה הקהה את שיניו וכו' וכן מש"כ "שיני רשעים
והבכי' של עשו הי' על שיניו שקהו וכן כעס וחרק שברת" [תהלים ג ח] וכתיב ברוך י"י שלא נתננו טרף
בשיניו ועליו נאמר [תהלים קיב י] רשע יראה וכעס שניו לשיניהם" [שם קכד ו] ,וצ"ע למה נקט שיניהם דוקא ,ותי'
יחרק ונמס[ .ב"ר עח ט שהש"ר ז א ד ובפרקי דרבי אליעזר פרק ע"פ הנ"ל דאות השי"ן הוא אתווא דקשוט והוא החיות
לז] ולהנ"ל א"ש שעיקר כוחו של עשו הוא בשי"ן שלו של שקר ניצוץ המחיה ,וכן הוא באותיות רש"ע הנה הוא
ורצה לפתות את יעקב שיראה כאילו מנשק לו וזה ע"י ר"ע וכך הי' צריך להיות שמו ,אבל כיון שיש לו עדיין
שיש לו שי"ן שנראה כשי"ן ימנית ובזה גופא רוצה מציאות בע"כ י ש בתוכו איזה ניצוץ קדוש שמחייהו הנה
לנשכו ,וי"ל שהוא לא מסכים שיתחלף שמו של אביו הוא אות השי"ן ,וכל החיות וכח שלו הוא מאות השי"ן,
ליצחק שהוא רוצה לרשת ממנו את כח השי"ן ,ולזה וכיון שמוציאין ממנו הניצוצים הקדושים נשאר רע ואין
כשראה שנאבד כוחו בכה וכעס שרואה שאין ביכולתו לו מציאות והולך לחרפות ,וזה"פ "יגמר נא רע רשעים"
לפתות את יעקב וכן שכנראה שם של אביו הוא יצחק [תהלים ז י] ,וזהו גם כן אוי לרשע רע [ישעיה ג יא] ,אוי
ואז יצאו ישראל ממצרים לפני הזמן וירשו כל הנצחיות. לרשע כשנעשה רק רע אזי אז בודאי וגמול ידיו יעשה
לו ,וזהו שאמר שיני רשעים שברת היינו השיני"ן של
ובזה גם אפשר לרמז מש"כ בב"ק כג" :ארס נחש בין ר שעים ,וכן ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניהם לשיני"ן
שיניו הוא עומד" דעיקר כח הנחש הקדמוני והיצה"ר שלהם ,שכל זמן שהשיני"ן בתוכם יכולים לפעול
הוא בשין שיש בשמו[ .וביאור עמוק במאמר זה תמצא
ברשעות .ע"כ מדברי הבני יששכר.
בליקוטי מאמרים לר' צדוק הכהן מלובלין עמוד סז]
והנה עפ"י הנ"ל נבין איך יכול לקחת לעצמו שי"ן ימנית
צורת קבלת התשובה לדורות דכיון שיכול להתחלף מסמ"ך לשי"ן שמאלית לכן קל
וישמעו את קול ה"א מתהלך בגן לרוח היום וגו' לו אח"כ להתחלף לשי"ן ימנית שבזה אין היכר ולזה בא
ויקרא ה"א אל האדם ויאמר לו איכה[ :ג' ח -ט'] לפתות את האדם .ויש להקהות את שיניו ולצעוק עליו
ולומר יש לך רק סמ"ך ולא שי"ן כלל .והלחש לגרש את
צ"ב ל"ל לפרש איך הי' צורת הילוך הקב"ה שהי' בגן
השטן צ"ל דוקא עם סמ"ך ולכן בנר מגרשים את השטן
ושהי' לרוח היום ,וברמב"ן כ' כי בדרך כלל גילוי
שבפ' הנרות לא כתוב סמ"ך .ורוסלנד שהוא אדום
השכינה יבוא ר וח גדולה וחזק מפרק הרים ,ולזה קמ"ל
[קדמוני] כמ"ש בפני משה על ירושלמי ביכורים ,ויש
כי שמעו קול ה' שנתגלה השכינה בגן כמתקרב אליהם
לה ככר אדום ,הבנינים שם מבונה בצבע אדום ,כותבים
לרוח היום ,כי רוח ה' נשבה בו בגן כרוח הימים לא רוח
בלשה"ק רוסיא בסמ"ך אבל הגוי קורא לעצמו עם שי"ן
גדולה וחזק כשאר נבואות כדי שלא יפחדו ויבהלו,
כמו "רשע" שהם עקרו את האמונה ממליוני יהודים.
ובאור החיים הק' הוסיף דקמ"ל שהי' ברוח מערב שבזה
ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א עם קצת השלמות.
ידעו לבחון מקום שיהיו נחבאים לפניו .כיון שהם עמדו
באמצע הגן. לפ"ז יאיר לנו ביאור נפלא בגמ' עלומה בחולין קכז.
"אמר רב פפא בשמתא נרש [כלומר כל יושביה רשעים כולם
ונר' להוסיף ע"פ מש"כ רש"י שמה שאמר הקב"ה לאדם
יהיו בשמתא] תרביה משכיה ואליתיה [החלב והעור עם הבשר
"איכה" דוודאי ידע הקב"ה היכן הוא ,אלא ליכנס עמו
והאליה כלומר כולן כקטן כגדול] ארץ ארץ ארץ שמעי דבר
בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום וכן
ה' ,אמר רב פפא :לא אבה נרש שמוע דבר ה'-[ .לפי שכולן
בקין וכן בבלעם וכו' .והנה כתב רש"י במחזור ויטרי סי'
היו רשעים] אמר רב גידל אמר רב :נרשאה נשקיך -מני
קס"א [הובא בחומש המאור] ד"אתה מוצא בראשית ברא
ככיך" [-אם נשקך אחד מיושבי נרש מנה שניך אם תמצאם כולם
אלקים ,ויברא אלקים את האדם ,במדת הדין התחיל
כי מוחזק גנב הוא] וצ"ב וכי למה ירצה לגנוב את השיניים,
לבראתו ,לאחוז בחרץ המשפט ,כיון שסרח אדם וראה
אולם להנ"ל א"ש שהרי הוא רשע באמת ומה שמפתה
שאי אפשר לעולם בדין ,עמד ועירב ועשאו במדת
אותך הוא ע"י השי"ן ימנית ולכן תזהר מאד שעדיין יהי'
הרחמים ,הה"ד וישמעו את קול ה"א מתהלך בגן,
ברור אצלך מהו השי"ן האמיתי.
כשירד לדין שיתף הרחמים בדין ליכנס לפנים מן
השורה" הרי לן דכאן נתגלה ענין השיתוף מדת הרחמים
במדת הדין.
כד
התורה פרשת בראשית שירת
והנה מה שנענשה בזה שתשתוקק לבעלה א"ש כדפי' וא"כ י"ל דכל צורת ההילוך בגן הי' ביטוי לגילוי מדת
הרמב"ן דזה מדה נגד מדה כי היא נתנה גם לאישה הרחמים ,דהיינו שלא יהי' ברוח חזק מפרק הרים ,וגם
ויאכל כמצותה וענשה שלא תהי' מצוה עליו עוד ,אלא מה שהודגש שהתהלך בגן ,הוא ביטוי שהרקע של גילוי
הוא יצוה עלי' כל רצונו .אולם צ"ב מה הענין בצער השכינה הוא בצורה יפה עם רוח נעימה ,ושאז הקב"ה
הריון וצער גידול בנים. שואל אותו איכה ונכנס עמו בדברים כדי לתת לו
אפשרות להודות לבד ושיוכל לשוב מאליו ,וכאן נקבע
ובאור החיים הק' פי' כי כיון שרצתה להשתעשע שורש צורת קבלת התשובה של הקב"ה לעולם דהיינו
ולהתענג היפך רצונו ית' הרבה עצבונה ואפי' בזמן שהקב"ה מתגלה מקודם אל האדם בצורה נעימה ע"י
שמחה בעצב תלדי בנים .אלא דא"כ לא קשור ללידה השפעת חסדו וטובו שע"י קצת התבוננות יראה האדם
דוקא אלא דבמקרה אז יש זמן שמחה וגם אז לא תוכל שגם שהמרה את פי הקב"ה כמ"פ מ"מ הקב"ה מתנהג
לשמוח. עמו בצורה נעימה ,ושולח לו רמז כאן ורמז שם ,עד
האשה מייקרת ביותר חיי ילדיה שיש לו הרבה הזדמניות לשוב אל הקב"ה מאליו .וכן
מהתבוננות ביופי הבריאה שמתבטא ב"גן" יוכל האדם
והנראה בעז"ה שעונשי הקב"ה אינם סתם להעניש רק להתמלא בושה על שהמרה את פי הקב"ה וכפר
כולו להעמיד האדם בצורת עבודה חדשה כדי שבזה בטובתו.
יוכל לתקן את אשר עוות ,וכמו שידוע בענין עבד עברי
שהי' גנב שמכניסים אותו דוקא בבית יהודי כמו הח"ח *הכפיות טובה במה שלא שואל את אשתו
זי"ע כדי שבזה יתקן את עצמו ,אבל בנתינה לבית סוהר איך הכינה את האוכל
הרי יתחבר לעוד גנבים כמוהו וילמד לגנוב עוד ,וא"כ
י"ל לענין חוה כיון שזלזלה בערך החיים וגרמה מיתה ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה
לכל תולדותי' ,העמידה הקב"ה בצורת חיים כזה שמאוד לי מן העץ ויאכל [שם י"ב]
תייקר את החיים ,והיינו ע"י שכל לידה עולה לה בכ"כ וברש"י אשר נתת עמדי כאן כפר בטובה .וכפשוטו זה
הרבה קושי א"כ אהבתה ודאגתה לילדי' הוא הרבה יותר מדוייק ממש"כ אשר נתת עמדי שמיותר דהול"ל
כיון שלכל דבר שעמל האדם מאד להשיגה הוא שומר
"האשה נתנה לי" .אולם מפי הגרמ"י רייזמן שליט"א
ע"ז יותר ,ולכן גם יש לה הרבה צער גידול בנים כיון
שמעתי לפרש בדרך צחות דהכפיות טובה היא לחוה,
שדואגת ומפחדת מאד על חיי ילדי' וטבע זה הכניס לה
עפמש"כ החזקוני על "היא נתנה לי" דהיינו שטען שלא
הקב"ה כדי שתשמור מאד על חיי תולדותי' ועצם זה
ידע מאיזה ע ץ היא ולכן לא מחה בזה .וי"ל דזה גופא
שמגדלת בני' בכ"כ הרבה צער זה גורם לעוד יותר
כפיות טובה שאם חוה מביאה לו כוס יין יבין מעצמו
שמירה עליהם כיון שעלה לה כ"כ בקושי ,וכ"ז עצה שיש כאן טירחה להכנת דבר זה שהרי אין יין גדל על
עמוקה של הקב"ה להעמידה במה שבאמת היא עבודתה העץ ,וא"כ אם הי' מכיר לה טובה הי' שואל אותה איך
בחיי' להיות האם ומגדלת של כל בני אדם .וראה מש"כ
הצלחת להכין כזה משקה חשוב ,ואז הי' מתברר לו שזה
לקמן בקטע הבאה. מעץ הדעת ולא הי' נכשל ,ומזה ילמד כל אדם אם אשתו
קריאת שם חוה אחרי החטא מכינה לו אוכל יש לו לשאול אותה איך הכינה את זה
ושבטח לקח לה זמן רב ,ובפרט אם זה תוך כדי כל שאר
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם עיסוקי הבית.
כל חי ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור
וילבישם[ .שם כ -כ"א] ביאור העונש של צער לידה והריון וגידול בנים
צ"ב איך נכנס ענין זה לכאן הרי זה שייך לפרשת אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב
ראשונה כש קרא אדם לכולם שמות ,ואם באמת לא תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך:
[שם ט"ז]
קראה רק עכשיו למה באמת המתין עד עכשיו ,וברש"י
כ' דחזר לענינו הראשון ויקרא האדם שמות ,ולא הפסיק וברש"י עצבונך זה צער גידול בנים 18והרנך זה צער
אלא ללמדך שע"י קריאת שמות נזדווגה לו חוה כמ"ש העיבור בעצב תלדי בנים זה צער הלידה.
ולאדם לא מצא עזר כנגדו לפיכך ויפל עליו תרדמה וע"י
שכתב ויהיו שניהם ערומים סמך לו פרשת הנחש וכו'
18מה שהוקדם צער גידול בנים לצער ההריון והלידה כ' בדברי דוד דכך
הי' הסדר אצל חוה דבשעת הקללה כבר היו לה בנים ,וי"א בדרך צחות
ילדים לעולם בקושי ובזה תייקר את חייהם א"כ עיקר התיקון הוא כיון דאשה תמיד שומרת על הילדים הקטנים בבית גם לפני נישואיה,
בעצם הגידול. ולדברינו בפנים א"ש כיון דעיקר העונש הי' עצם זה שמגדלת ומביאה
כה
התורה פרשת בראשית שירת
הכתנות עור הוא סיוע מהקב"ה ומ' מרש"י דבאמת קראה כן מקודם ,אולם פשטות
פרשת שקראה רק אח"כ.
ולדברינו יובן מ ש"כ מיד אח"כ ויעש ה"א כתנות עור
וגו' ואיך זה קשור לקריאת השם חוה ,אלא דאחרי עוד צ"ב אם קראה כן כיון שהיתה אם כל חי הו"ל
שראה הקב"ה שאדם וחוה לא נופלים בעצמם רק מיד לקרותה חיה ולא חוה שהוא רק לשון נופל על לשון
מתחילים צורת חיים חדשה עם התחזקות ,ומשתמשים כדכ' רש"י.
עם הנסיונות כדי להתעלות ,אז מיד עשה להם הקב"ה
כתנות עור להלבישם ולכבדם במצבם החדש .וא"ש ובאור החיים הק' פי' כי חוה באמת היתה צריכה להקרא
מש"כ בתרגום יונתן דהלבוש הי' גופא מעורו של הנחש, "אדם" לפני החטא אלא שאיבדה ממעלתה הראשונה
לרמז שמנחש גופא תיקן להם לבוש כיון שהם לקחו וחסרה שם המעולה ,לכן קראה אדם שם חדש ע"ש
עצם שם הנחש להכניסו בשם של חוה לעזר וסיוע מעשי' כי היא היתה אם כל חי ומה שקראה חוה ולא חי'
בעבודת ה' ,כן עשה להם הקב"ה. ע"ש הנחש שנקרא חויא וכ"כ בזוה"ק ,וקראה חוה ולא
חויא לרמז כי היא היתה אם כל חי כיון שהיא סובלת
תוכחת הקב"ה לקין ההריון והלידה ולא האב ,והפסוק נקט רק טעם למה לא
ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך: נקרא חויא כיון דשם הנחש יותר פשוט הוא.
הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת השם חוה הוא חיזוק ותיקון לתפקידה בחיים
רובץ וגו'[ :ד' ו-ז]
בביאור מלת שאת פירש"י מלשון כפרה ונשיאות עון, והנראה בעז"ה לפרש ע"פ מה שהקדמנו דשורש עונש
אולם ברמב"ן וספורנו פירשו דהוא מלשון התנשאות הקב"ה הוא בדרך תיקון להעמידה בצורת חיים שתייקר
דאם תטיב מעשיך אז מוכן לך ההתנשאות והגדולה. את חיי תולדותי' ביותר ,א"כ כאן רצה אדם הראשון
לקרוא אותה בשם כזה שיבטא צורת העבודה החדשה,
והנה מה שחרה לקין הי' זה שהבל הצליח יותר בעבודת שתזכור ענין הנחש שבזה תדאג ותפחד על נפש עוללי'
ה' ,ולזה הי' לו שתי ענינים: כסדר ,ושתזכור כי היא היתה אם כל חי ,ועלי' להמשיך
בתפקיד זה .אבל עיקר מה שרצה שתזכור הוא חלק
א :שחרה לו והי' בכעס על הבל למה הצליח יותר ממנו, חיובי שנתן לה הקב"ה התפקיד להיות אם כל חי ,וענין
וזה בא מצד גאוה. הנחש הוא רק לרמז לבאר לה למה העמידה הקב"ה
ב :מה שנפלו פניו ,וזה בא מייאוש מוחלט שלעולם לא בצורת חיים כזה שיש לה צער לידה והריון שזה הכל
יוכל להצליח לזה. שלא תכשל שוב במכשול של הנחש.
והנה יש להדגיש מה שהרחיב בזה הגה"צ ר' אבגדור השם חוה הוא ביטוי להכרת הטוב
מילר זצ"ל דאין אנו משיגים גודל ההשתוקקות שהי' והג"ר אליהו דיסקין שליט"א השווה דברי הגמ' יבמות
לקדמונים למצוא חן בעיני ה' ולקבל מממנו הארת סג :דאשתו של ר' חייא היתה מצערת אותו תמיד
פנים ,דהרי אנ ו מרוצים בעצמינו בזה שאנו מקיימים ואעפ"כ קנה לה מתנות בתור הכרת הטוב דדיינו
מש"כ בשו"ע ובאים להתפלל ג"פ ביום ולומדים שמגדלות את בנינו ומצלים אותנו מן החטא ,ולזה בא
ועושים צדקה וחושבים שמגיע לנו יישר כח ע"ז ואף כאן אדם הראשון ללמד דגם אם לא נשאר החלק של
מנסים אנו לבטא אהבה שלנו להקב"ה ,ואף פעם לא מצילות אותנו מן החטא שהרי הכשילה אותו בחטא עץ
עולה בדעתינו המחשבה דמה אני יכול לעשות שהקב"ה הדעת מ"מ עדיין יש להכיר טובה ע"ז שמגדלות את
ירצה בי ויקבל נחת רוח ממני ,ולכן אנו חושבים קין בנינו ,ולכן קראה חוה כי היא היתה אם כל חי ,וכל פעם
למושחת ובעל מדות רעות ,אבל באמת בשביל קין הי' שיקרא אותה יזכור החלק החיובי שיש לו להכיר לה
זה הדבר הכי חשוב בחיים למצוא חן בעיני ה' ולכן טובה וגם להקב"ה ,ולתקן בזה חטא כפיות טובה שאמר
השקיע כל מרצו ומחשבתו מה הוא יכול לעשות לגרום האשה אשר נתת עמדי.
נחת רוח להקב"ה ושיתרצה בו ושיאיר לו הקב"ה פניו,
ולזה נפל לו הרעיון להקריב מפרי האדמה אשר לו והי' ומו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א תמיד בונה מפסוקים
מקווה שיקבלו הקב"ה ברצון ,ובאמת שזה הי' דבר אלו חיזוק דגם אחרי שנפל אדם הראשון מיד התחזק
חשוב מאד דהרי לא הי' לקין ממי ללמוד ד"ז והכל עשה והמשיך בעבודתו בקריאת שמות ,וכן כל אדם גם אם
ביוזמה עצמית למצוא דרך איך להתרצות לפני ה' ,ובכן נכשל מיד יתחזק וימשיך בעבודתו כאילו לא קרה דבר.
אחרי שראה שאחיו הבל שלא חשב להקריב קרבן רק
אחרי שראה כן אצלו ,ומ"מ פנה ה' אליו והראה לו
כו
התורה פרשת בראשית שירת
זה ל חבירו שהוא באמת הרבה יותר מוכשר ויותר ת"ח התרצות ונח"ר מובן מאד למה כ"כ הצטער וחרה לו
וכדו' ,אז הוא מתמלא בהרגשות של ייאוש שלעולם לא שהי' חסר לו ההתרצות מהקב"ה .ע"כ חלק מדברי הרב
יוכל להגיע לדרגה כזו עכ"פ ברוחניות ,וגם הוא מאשים זצ"ל.
את עצמו בזה וחושב שאילו הי' גם מנצל זמנו בשנים
שעברו הי' גם בדרגה זו עכשיו ,אבל במצב שלו היום וע"ז א"ל הקב"ה הלא אם תטיב ותתגבר בעצמך לתקן
כבר מאוחר מדאי. ולשוב ,הלא תהי' יותר גדול מאחיך שהרי אתה הבכור,
ויש לך בעצם יותר כוחות וכידוע שהנשמות שבאים
לזה צריך לדעת שפעמים אותו חבר הוא באמת בדרגה משורש קין הם יותר גבוהים .ומה שאתה מתייאש גם
קטן יותר ,ובאמת הי' קל יותר בשבילו ולא הי' לו כ"כ אינו נכון שהרי הסבה שיותר קשה לך הוא דייקא כיון
הרבה נסיונות ,אבל הוא מצד כוחותיו הוא בדרגה יותר שאתה יותר גדול ,ולזה כ' ואליך תשוקתו דהיינו עיקר
גבוה ,ומחמת זה גופא היצה"ר מתגבר עליו ביותר ואם התשוקה של היצה"ר הוא אליך ,כיון שאתה במדרגה
יתגבר עכשיו ויכניע עצמו לחבירו ויגיד לו איך הוא כ"כ יותר גבוה ולא איכפ"ל כ"כ בהבל ,שאם מכשילך יש לו
מתפעל ממנו וכדו' וישתדל להתחזק מהיום והלאה יתכן הרבה יותר ריווח מאילו הי' מכשיל את הבל ,ועיקר
שזה גופא הנסיון לגדלותו ויגיע בעז"ה למדרגה עצומה נסיון זה עכשיו הי' דייקא להביאך למדרגה גדולה
בעבודת ה' .וכמו שכ' הספרים לענין קרח שאילו הי' מאוד ,ותהי' חכם ותכניע עצמך לאחיך ,ותגיד לו כמה
מתגבר על נסיונו הי' נבחר להיות לוי גדול. אתה נתפעל מעבודה שלו ,ושגם אתה תשתדל לעשות
כן.
והנה בתחלה חשב קין שאם הבל לא יהיה בעולם אז יהי'
רגוע במקומו ולא יהי' אף אחד שיפריע לו במקומו ואף שנראה לך שבזה אתה נעשה יותר קטן זה שקר
ובסוף נגרם ההיפך שנתחייב לגלות ממקומו ולא מצא וכזב ,שאדרבה זה יביא אותך לדרגה הרבה יותר גבוה
שום מקום כלל ,ועד"ז יש לימוד לאדם ,שחושב שאם מאחיך ,ודע לך ותזהר שאם לא תתגבר ותתחזק אל
ההוא שמוצלח לא הי' כאן הייתי אני בראש והייתי תחשוב שרק תשאר במצב כזה ,שאצלך אם היצה"ר
מקבל הרבה כבוד ,ולא יודע שאדרבה עיקר נסיונו יראה שאתה לא מתחזק ישתדל להכשילך בעבירות
להגיע לגדלותו הוא ע"י שחבירו יהי' כאן ,ואם יגרום חמורות מאוד ,שבשבילו יש בזה ריווח עצום והוא
לסלקו מכאן ממילא יעשה הקב"ה שהוא לא ימצא ימשול עליך עד כדי שכבר לא תוכל להתגבר נגדו ע"כ ד'
מקום ויצטרך לילך ממקום למקום וירצו להשפילו הקב"ה אליו.
ויצטרך להגנה מיוחדת שלא יקרה לו כלום .סוף דבר:
טוב לו לאדם באיזה מצב שהוא נמצא בין אם זה והנה קין לא שמע לדברי הקב"ה ולא התחזק ולכן
באשמתו או שלא באשמתו תמיד יוכל להגיע להמצב הכי באמת נכשל בעבירה חמורה עד מאוד של רציחת אחיו
טוב בשבילו במצבו עכשיו. שבאמת קשה מאוד להבין מה חשב להרויח מזה ,הלא
אם עיקר מה שחרה לו הוא שאין הוא מצליח לגרום
מיתת קין ותובל קין נח"ר להקב"ה ,האם חשב שבזה שיהרוג את קין ואז יהי'
לבד ממילא כבר יקבל ה' קרבנו.
ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך
האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד ועי' אור החיים הק' שחידש שבאמת רק גרם בעקיפין
לחבורתי :כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים להריגתו עי"ש ובספורנו כ' שחשב שה' לא יודע
ושבעה[ :ד -כ"ג כ"ד] הפרטים רק למי שדבק בו וצ"ע .אבל להנ"ל י"ל דזה
וברש"י שהיו פורשות ממנו בתשמיש לפי שהרג את קין מה שאמר לו הקב"ה שאם לא יתחזק כשיש לו עדיין
ואת תובל בנו .שהי' למך סומא ,ותובל קין מושכו וראה הבחירה ממילא יגיע למצב שהיצה"ר ימשול עליו ולא
את קין ונדמה לו כחי' ,ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו יהי' לו שום כח להתנגד גם לעבירה חמורה ,וממילא הי'
19וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את קל מאוד ליצה"ר לפתותו במצב זה שאם רק יהרוג את
אחיו ממילא יהי' הכל טוב שכבר לא רואה את האמת
הפשוט.
19מה שנהרג דוקא בחץ ביאר הג"ר אלי' דיסקין שליט"א דזה מדין וכ"ז הוא מוסר גדול בשבילינו שפעמים האדם רואה
רוצח שחייב סייף וגם חץ יש לו דין חרב וכמבואר בסנהדרין מח:
דקללת דוד את יואב שיפול בחרב נתקיים אצל נכדו יאשי' בזה שנהרג שחבירו מצליח הרבה יותר ממנו ברוחניות ובגשמיות
בחיצים ככברה ,וביאר דכיון ששפך דם האדם לא יתכפר כי אם בדם גם אם הוא בגיל שלו ,ומצד אחד הוא בכעס והוא מלא
שופכו והריגה בסייף או בחץ הוא מכה המוציאה דם ,ובזה ביאר מה
שאמר למך כי איש הרגתי לפצעי ופירש"י דפצעי הכוונה מכת חרב או קנאה ושנאה וחושב שלא מגיע לחבירו ושהוא לא כ"כ
חץ וברש"י פרשת משפטים [שמות כ"א כ"ה] עה"פ פצע תחת פצע טוב באמת ,ומצד שני גם אם הוא מסכים שבאמת מגיע
ביאר דגדר פצע הוא מכה המוציאה דם ,וכוונת למך לומר לנשיו דכיון
כז
התורה פרשת בראשית שירת
דברו ולא שייך כלל להנצל מידיו ועולים שפיר בקנה בנו ביניהם והרגו .והיה נשיו פורשות ממנו בתשמיש
אחד דרש דר' תנחומא ודברי המדרש. והוא מפייסן וכו' כך דרש רבי תנחומא .ומדרש בראשית
רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו
אשת חיל מי ימצא זו נעמה אשתו של נח פו"ר לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר
ובמדרש על אשת חיל מי ימצא זו אשתו של נח שזה שבעה דור ות אמרו מה אנו יולדות לבהלה וכו'.
נעמה הרי דהיתה אשת חיל ובלא"ה מסתמא הי' כן אם
ויל"ע למה עשה כך הקב"ה שיהרג קין דוקא בצורה כזה
זכתה להנצל ,מאידך היא נקראת ע"ש תובל קין שנא'
ונגרם בזה צער גדול ללמך ,הלא הרבה דרכים למקום
ואחות תובל קין נעמה ותובל קין לא הי' כ"כ צדיק
איך יהרג ,ד הרי ברגע שכבר לא ישמור עליו הקב"ה ע"י
כלעיל ונראה דזה גופא ע"י שהתבוננה במה דקרה
האות ממילא הוא מוכן ליהרג ע"י כל חי' או בן אדם?
לאחי' תובל בזה התחזקה באמונה וכדלעיל.
וכן למה הי' צריך להיות דוקא ע"י תובל קין וגם שתובל
הספר של תולדות אדם יהרג? עוד יל"ע דדרש דרבי תנחומא לכ' ל"ש כלל
למש"כ במדרש דלר' תנחומא היו פורשות ממנו מצד
זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלקים אדם וגו'
[ה' א']
הרציחה ולמדרש הי' חשבון אחר לגמרי?
צ"ב למה נקט ספר תולדות אדם ולא כ' זה תולדות אדם א"א להתחכם נגד הקב"ה
ורש"י פי' ספר מלשון סיפור דברים ועדיין צ"ב למה והנראה בעז"ה דהנה אף דידע קין דהקב"ה אמר דיוקם
נקטו .ורמב"ן פי' דמרמז לכל התורה כי כל התורה כולה אחר ז' דורות מ"מ חשב שכשיבוא הזמן יוכל לשמור
ספר תולדות אדם 20 .ובתרגום יונתן פי' דספר תולדות עצמו מכל משמר ע"י כלי זיין וכדומה ,והרי למך הי' זה
הכוונה ספר יוחסין .ובסנהדרין לח" :אמר ריש לקיש שלימד את בנו אומנות נחשת וברזל ,ובכלל זה הי' כלי
מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקדוש זיין לרוצחים וכדפי' רש"י לעיל דזה הפי' תובל קין
ברוך הוא דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו" וביאר "תובל אומנתו של קין תובל לשון תבלין תיבל והתקין
באילת השחר הטעם שהראהו זה דכיון דכל הנשמות אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים" וא"כ יתכן
כלולים באדם הראשון וכשחטא עשה קלקול בכל דאותם כלי זיין הי' ג"כ להגן על סבו קין וגם על עצמו
הנשמות וצריכים לבוא על תיקונם ,לכן הראהו איך שהוא בכלל זרע קין שעומדים להכלות ,ובאמת לא הי'
שכולם יבואו לתיקון. לתובל קין פחד הרי הוא הלך ביער עם אביו למך כדי
לצוד חיות ולא פחד כלל.
ואור החיים הק' פי' דבא הכתוב להזכיר מיתת אדם
ויוצאי חלציו ,לכן הקדים להסיר טענת הטוען כנגדו ית' והנה אם הי' קין נהרג בצורה אחרת היו יכולים לתלות
איך ימאס יגיע כפו כביכול דהאם יש יוצר אשר ישבר זה במקרה ,אבל כיון שנעשה ע"י נכדו בטעות וע"י מי
כליו ,ויותר יגדל התמיה ,בהגדיל ערך ההווה וההפסד שבשום אופן לא רצה שיקרה דבר כזה ,הרי נראה
דלמה יעשה ככה הוא היוצר הוא הבורא הוא הבונה בבירור דיד ה' עשתה זאת .ובזה הראה הקב"ה שלא
עולמות לצורך האדם וישברנו בפתע ,ונמצא חמדת הכל יעזור שום עצה ותבונה נגד ה' ויכול הקב"ה לעשות
מופסדת ,לכן הקדים הכתוב כל מעשה אדם וחוה הגזירה ע"י אנשיו הכי קרובים ,וזה רואים ע"י שנהרג
להורות כי לא מה' יצא הדבר אלא הוא סובב לעצמו ע"י תובל קין שהוא זה שהמציא הכלי זיין כדי להגן
למות והוא אומרו זה ספר תולדות פי' אשר הוליד אדם עליו ועל סבו ,ואעפ"כ סיבב הקב"ה שהוא זה שסיבב
באמצעות מעשיו ,כי תולדות יאמר על הבנים ועל מיתת זקנו ולא עזר שום תחבולה ,וכן נהרג הוא עצמו
ה מעשים ,וקאי תולדות על הנהגת האדם ,כי ביום ברא באופן שלא הי' יכול להעלות בדעתו ולא הי' שייך כלל
אלקים את האדם בעצם בראו לחיות לעולם ,אלא שיעזור לו כלי זיין ,כיון שאף אחד לא בא נגדו להלחם
שהאדם הוא זה שקלקל מעשיו וגרם לעצמו מיתה רק בטעות עמד בדיוק בין שתי ידיו של אביו ,ואביו כלל
עי"ש. לא רצה להרוג בנו וזה הראה כולו יד ה' ממש.
ואחרי שנשיו התבוננו בזה הרי ראו שדבריו של הקב"ה
חיים וקיימים ולא יעזור שום תחבולה ,לכן דוקא עכשיו
20וכ' ר' ירוחם בדעת תורה כאן לבאר ענין זה ,דזה מהיסוד הגדול כי
זולת אדם אין כלום .אמרו חז"ל על אלה תולדות נח (עיין רש"י ו ,ט), אמרו דמה לנו להוסיף בפו"ר הרי בלא"ה יקיים הקב"ה
ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים .רואים אנו מזה
כי תולדות האדם הנה זה עצם האדם .לא כמו שרגילים לפרש כי היינו
היוצא מהאדם ,אלא כי עצם האדם הנה הן תולדותיו באמת ,ומעשיו
הטובים שהם בנין האדם הן הם תולדותיו ,וגם הבנים בכלל תולדותיו, שנהרג במכת פצע היינו מכה המוציאה דם נראה מזה שהגיע לו עונש
כי הבנים הם חלק האדם גם כן ,והוא האדם ותולדותיו. סייף על רציחה וא"כ אינני אשם בכך ודפח"ח.
כח
התורה פרשת בראשית שירת
כבר מלא עם מכשולות ונפילות אולם בכוחה של וזה מצטרף למש"כ בתחלת הפרשה דעיקר הפרשה
הבראשית וההתחדשות שקיבלנו אחרי ימים הנוראים ענינו להורות הגינות וישרו של הקב"ה דמצדו ית' הי'
הוא שנוכל להתחיל דף חדש בספר תולדות שלנו האדם זוכה לכל טוב והי' חי לעולם רק האדם בעצמו
ולמחוק הישן. הוא זה שגורם לעצמו הצרות והעונשין.
מה שנזכר מיתה רק בדורות לפני המבול אבל עדיין לא נתבאר בכ"ז למה צריך ספר דוקא.
ויהיו כל ימי אדם אשר חי וגו' וימות :ויהיו כל ימי חיי האדם הרי הם כספר
ימי שת וגו' וימת :ויהיו כל ימי אנוש וגו' וימת:
וכן עד סוף הפרשה[ :קאפיטל ה'] ודו"ז הג"ר בצלאל ראקאוו זצ"ל אב"ד גייטסהעד 21פי'
מה שנאמר בפסוק זה "זה ספר תולדות אדם" דכשנולד
ויל"ע דבסוף פרשת נח כתוב ויחי שם אחרי הולידו וגו' אדם הרי הוא כספר חדש עם דפים רקים ובמשך חייו
ויולד בנים ובנות :ויחי ארפכשד אחרי הולידו וגו' ויולד נכתבים מעשיו בכל דף ודף ,וזה הביאור בפרקי אבות
בנים ובנות :וכן עד סוף הפרשה [קאפיטל י"א] ולא פ"ב מ"א דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת
כתוב "וימות". וכל מעשיך בספר נכתבים ,ובסוף ימיו נסגר הספר ושם
כתובים כל מעשי האדם מתחלה ועד סוף ולא נשמט
ובכלי יקר פי' דקמ"ל דלפני המבול לא נמצא בהם שום שום דבר עד הנקודה הקטנה ביותר .ונפק"מ במה
חסרון רק המות הזה ,ועוד דקמ"ל שכולם מתו על
שנכתב שלא יאמר האדם אחטא ואשוב דבכתיבה גם אם
מטתם ולא נמחו במבול [ועד"ז כ' רבינו בחיי דקמ"ל נמחק עדיין נשאר רושם.
שהיו צדיקים ולא נמחו במבול] אבל אחר המבול
נשתנה העולם ולא היו כל ימיהם שווים לטובה וע"כ גם ולשון כל מעשיך בא לרבות כל חלקי העבירה גם מה
לא חזר וכללם יחד ,גם לא הזכיר וימת בכולם כי היו שרואה וחושב ומדבר בשעת פעולת העבירה ,והביא
חסרונות בכולם זולת המות ויעוד שאחר המבול א"צ מעשה במגיד מוצלח ומפורסם ביותר ,שהעולם הושפעו
להזכיר המות כי פשיטא שמתו כי מי גבר יחי' ולא יראה כ"כ מדבריו ומניגון דרשותיו עד שהיו מגיעים לידי בכי,
מות .ובפענח רזא כ' להיפך דכיון דלא נשאר כלום מאלו ופעם שאלוהו למה אינו כותב דרשותיו על ספר ,וענה
שלפני המבול חוץ מנח לכ"כ מיתה אצלם ,וצ"ב דהרי להם כי יהא חסר בניגון ,כי גם זה חלק מדבריו ולא ניתן
ע"י נח הי' לכל השלשלת זכר .ובאמת ליעקב דקדק להכתב ,וכ"ז רק בבשר ודם ,אבל אצל הקב"ה הוא כותב
דמנין השנים מוטעם באתנחתא ואח"כ מוטעם מלת עם כל הניגון והצורה ,הכל שום פרט לא חסר ,וזהו כל
וימות בסוף פסוק כאילו הוא לבדו משפט שלם ,מ' דזה מעשיך בספר נכתבים .ע"כ מדברי דו"ז.
חידוש דאף שחיו קרוב לאלף שנים מ"מ מתו בסוף
מחמת חטא עץ הדעת. וזה השלמה למה שנתבאר דהאדם הוא זה שכותב קורות
ימי חייו והוא במעשיו גורם למצבו ואין לו לבוא
מיתה מרמז לניתוק הדורות שגורם למבול בטענות להקב"ה ,ולכן הקדים הפסוק זה ספר תולדות
ואאמו"ר שליט"א אמר [ב בר מצוה של בן דודי הרב משה
אדם שבעצם כל התורה הוא סיפור בני אדם שכתבו את
בהג"ר אברהם אשר הלוי כהן שליט"א בגייטסהד] ,דהחילוק קורותיהם מעצמם דע"י מעשיהם זכו לטוב או לרע.
ביניהם הוא דבבראשית כ' אחרי כל אחד וימת היינו וצדיקים משאירים אחריהם ספרים טובים ונאים שכל מי
שהי' כאן ניתוק מוחלט בין דור אחד לשני ולא הי' שום שקורא בו מתפעל ולומד ממנו מעשים טובים ,וגם שלא
מסורת והערכה לדור הקודם ולכן יצא דור המבול ,אבל השאיר ספר גשמי מ"מ כשנזכרים בהם כבר מתעוררים
אחרי נח לא הי' ניתוק דכל אחד החזיק במסורת אבותיו לטובה ,מאידך רשעים משאירים אחריהם ספרים מלאים
ולא הי' גדר מיתה לדור הקודם ולכן לא כ' וימות ,ולכן רשעות והשחתה וכשרק נזכרים בהם מיד מקללים אותם
לא הי' מבול ויצא אברהם אבינו. שיהיו לדראון עולם.
ובענין זה דרש מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א אפשר לפתוח דף חדש
[בשבת בראשית תש"פ] על ענין מסורה ,והביא הגמ' וכבר ביארנו בתחלת הפרשה דהקשר בין בראשית
בסנהדרין יא" .כשישב רבי ודרש והריח ריח שום ,אמר לשבירת הלוחות המרומז ב"לעיני כל י שראל" ,הוא
מי שאכל שום יצא ,ועמד ר' חייא ויצא ויצאו כולם, דתמיד גם אחרי הנפילות והמכשולות ,אפשר לפתוח דף
ואיתא שם דר' חייא גמר לה מרבי מאיר ,ורבי מאיר חדש ולהתחיל מבראשית ,ולכן גם אם חושב שספרו
משמואל הקטן ,ושמואל הקטן משכניה בן יחיאל,
שגמרו מיהושע או ממשה ,חזינן דגם בעניני מדות 21בצל הקודש עמוד ע"א ע"פ הספד דו"ז על ר' מרדכי אליעזר פרלמן
ומשיעוריו בפרקי אבות.
כט
התורה פרשת בראשית שירת
לשלוח חבילות לנשמות במוצ"ש שלכאורה הוא סברא טובה ג"כ צריכין מסורת וא"א
לעשות שום דבר לבד ולכן מה שר' חייא יצא מבית
והמשגיח מפונוביז הג"ר יחזקאל לוונשטיין זצ"ל ,הי'
המדרש הי ' רק לפי שלמדו וקבלו מרבו עד הקב"ה
מספר על הג"ר אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת
ששום דבר א"א לעשות בלי מסורת.
מיר כי אביו הסבא מסלבודקא רבי נתן צבי זצ"ל נתגלה
אליו בחלום בתוך השנה להסתלקותו וביקש ממנו "שיק אצלינו הדורות הקודמים לא מתו
מיר פעקעלך""-שלח לי חבילות"!! ובפרט במוצאי
שבתות! ובעצם זהו עיקר היופי של כלל ישראל שהדורות
הקודמים מעולם לא מתו ועדיין הם חיים וקיימים אתנו
הנפטר בא להזכירו ללמוד משניות ולכן לא יתכן שישלוט עלינו כוחות המבול והבילבול
ובדידי הוי עובדא ,שמחמת רוב הכרת טובה להג"ר שיש בעולמינו ,דתמיד יש לנו אלו שמביאים לנו
אברהם יצחק ברזל זצ"ל על כל מה שקיבלתי ממנו הדברים שאמרו הדורות הקודמים ,ובשמחת תורה שנת
במשך השנים ,קיבלתי ע"ע ללמוד משניות עבורו בכל תשפ"ב הזכיר הרב שליט"א את מורינו הג"ר אברהם
מוצ"ש גם אחרי שכבר עבר השנה ,ובאחד ממוצאי יצחק ברזל זצ"ל איך שהיתה השפעתו נכרת על כל העיר
שבתות נטרדתי ונאנסתי ושכחתי ללמוד ,ולפני השינה וכמה שהי' אדם מיוחד וכמה שמתבוננים יותר בדרכיו
רציתי לשמוע איזה דברי תורה במערכת קול הלשון, מרגישים גודל ההפסד שיש לנו מזה שאינו אתנו עוד,
והחלטתי לשמוע שיעור כל דהו ע"י שנכנסתי לאידיש וזה גופא שאנו מתבוננים בדרכיו ולומדים ממנו גורם
ואח"כ הקשתי רק מספר 1כמ"פ והגעתי לשיעורו שאין כאן "וימת" כלל.
הראשון של הג"ר אברהם אבוהב שליט"א מקרית צאנז החסד שיכולים לעשות לדורות הקודמים
נתני' שאף פעם לא שמעתי ממנו 22 ,וההוא מסר שיעור
בעיר "קדימה" על יד נתני' והקדים לשיעורו סיפור: ויש לדעת דכמו שאנו יכולים להמשיך דרכיו של
וז"ל: הקודמים אנו יכולין גם לעשות אתם חסד וללמוד
עבורם משניות או לעשות כל דבר טוב עבורם ,והרי הם
"כשנכנסתי לעיר זו ,נזכרתי במעשה שהי' כאן ,יש כאן מאד מכירים טובה וגם אנשים גדולים יש להם תועלת
בית ספר של חינוך עצמאי ,וכל בית ספר יש לו שומר, מזה לפי ששמה ל"ש לעשות עוד מצוות וכל מה
יש ביקתא שיושב שם בן אדם ,הי' שם בן אדם חילוני שנעשה לזכותם גורם לעילוי שלהם[ .ובסו"פ שופטים
שישב שם כמה שנים טובות ,אדם צעיר .בערך כ"ח או עה"פ כפר לעמך ישראל הבאנו עוד סיפורים נוראים
שלשים שנה. בענין זה]
יש שם רבי בת"ת שיש לו הנהגה ,דיש הרבה חילונים ובפרט לימוד התורה והמשניות שמועיל שבעתיים
בעיר ,מסורתיים אנשים טובים ,ויש כשהולכים לעולמם מתפלה לפני התיבה ומאמירת הקדיש וכפי שהגדיל
מבקשים ממנו שילמד משניות ויאמר תהילים בביתו של לכתוב הרידב"ז בצוואתו הנדפס בראש ספרו שו"ת בית
הנפטר פעם בשבוע[ ,כן יש מנהג אצל הספרדים] רידב"ז ש"תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמ'
השומר הזה ,בזמן האחרון כבר התחיל להתקרב והתחיל בזה היום .ואם יהי' איזה ח"ו איזה סיבה ותבטלו
להניח תפילין ,והוא ידע מזה שהמלמד לוקח הילדים השיעור הזה ,תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש בזה
היום כלל ,כי לא תעשו נח"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי
לבתים אלו ,לומר משניות ותהילים .הנה פעם אחת ביום
לימוד דף גמ' בזה היום תזהרו בזה"! וכן ידוע מהרבה
שישי ,יוצא המלמד מן החדר [אני מכיר אותו הרי הוא
צוואות של גדולי עולם ,ונביא רק אחדים מהם .רעק"א
גר כאן וה וא סיפר לי המעשה ואז עשה רעש גדול] עצרו
[מכתבי רעק"א קע"ח ב'] ביקש שיפרסמו בעיתון את
השומר ,ואמר לו" :אני רוצה לבקש ממך טובה ,שגם
אחרי המאה ועשרים שנה שלי תביא את הילדים לביתי פטירתו בצירוף הערה שמבקש שילמדו עבורו משניות
ללמוד משניות ולומר תהילים" ,אמר לו הרבי "מה אתה במשך שנה הראשונה כל יום ויום פרק משניות לזכות
סח הרי יש לך עוד הרבה שנים לחיות" ,התעקש ואמר את נשמתו ,וכן ביום היארצייט בכל שנה ושנה ,וכ"כ
"לא לא ,אני רוצה שתבטיח לי שתארגן הילדים אצלי הנתיבות בצוואתו ,כפי שנדפס בספר נחלת יעקב ,וכ"כ
אחרי מאה ועשרים" .ענה לו" ,וודאי ,אחרי מאה ר' אליהו רוגלר זצ"ל בפתח ספרו שו"ת יד אליהו ,ובעל
ועשרים למה לא". יסוד ושורש העבודה מבקש מבניו שילמדו עבורו ב'
פרקי משניות כל יום.
22אח"כ פגשתי אותו ואישר את הסיפור ואמר שבשעתו פרסמו בכמה
מקומות.
ל
התורה פרשת בראשית שירת
המדבר וכו' וכ"ז נכלל בפרשת בראשית וכלל כללי זה הי' ביום שישי ,ביום ראשון חוזר השומר למקומו
הכללים בפרשת ראשון בז' תיבות כמ"ש בפ"א דספרא מחוץ לת"ת ,ועומד שם כהרגלו ,ילדים נכנסים ילדים
דצניעותא. יוצאים ,כשנגמר יום הלימוד בשעה רבע לשלש אחה"צ,
ואז יוצא מביקתא שלו ובשעה שלש מחכה על הילדים
והי' מנהג דכמו שבוזאת הברכה כולם עולים וקוראים האחרונים שיצאו ,פתאום הוא אומר שהוא לא מרגיש
אותו הרבה פעמים ,וכן הי' מנהג שהיו מוכרים העליי' טוב ואמר לאחד שיזמין אמבולנס מיד ,והזמינו
הראשונה של שבת בראשית כמו החתן תורה והחתן אמבולנס וקיבל התקף לב ,והביאו טיפול נמרץ[ ,אני
בראשית וביקשו מכהנים לצאת[ ,מהרי"ד מבעלזא הי'
בעצמי ראיתי שלוקחים אותו באמבולנס] ותוך רבע
בראצפערט במלחמה הראשונה והי' סבה שקראו שוב פרשת
בראשית והי' לו שמחה עצומה דכל מנהג הרי יש לו שורש, שעה כבר הסתלק מן העולם .כנר' איהו לא חזי מזלי'
והקב"ה סיבב כאן שהי' לו שייכות עם המנהג לקרוא פרשת חזא.
בראשית כמ"פ] ופנימיות הענין הוא ,דרוב השנים של השאיר אחריו רק בן אחד קטן מאד ,והמלמד הרי
תורה שבכתב נמצאים בפרשת בראשית ,שמהבריאה עד
הבטיח לו שילמד עבורו ,ובאמת קיים הבטחתו וכל
נח הוא רוב שנות התורה ,והי' הנהגה לשמוע הפסוק שבוע בא אל ביתו עם קבוצת ילדים ללמוד משניות
הראשון של בראשית מקדושי עליון כיון שהכל נכלל ולומר תהילים.
בפסוק ראשון ,וזהו הזמן שכ"א מקבל חלק התורה
החדשה של שנה זו. אחרי כמה חדשים ,הי' פעם אחד שהמלמד לא הי' יכול
להגיע לפי שהי' לו שמחה ,ולכן ביקש ממלמד אחר
כל שנה נפתחים מעיינות חדשות של תורה
שיהי' ממלא מקומו ,אמר לו במדוייק באיזה שעה
כל שנה נפתחים נביעי דאורייתא כמ"ש ר' צדוק [פרי להגיע ,שמונה וחצי בערב ,משך שעה .באותה ערב הגיע
צדיק חשון] דכל שנה עד שלמה המלך ראו בחודש המלמד הקבוע לביתו בערך בשעה 12והלך לישון.
חשון שמתחיל התעוררות של מבול עד שחינך שלמה ואחר שעתיים בא אליו אותו שומר בחלום ,וצעק "איפה
את בית המקדש בחודש חשון ,ופנימיות הדברים דבימי המשניות איפה התהילים למה החסרת"!! ענה לו בחלום
המבול נפתחו מעינות תהום רבה ותרעין דחכמתא "לא החסרתי הרי הי' לי ממלא מקום" .צעק שוב" ,איפה
דתורה שבכתב ואז בזמן המבול הי' עת רצון לקבה"ת המשניות איפה התהילים איפה הם"!!
[ולכן בזמן מתן תורה הי' נראה כמו התעוררות למבול
כמו שחשבו הגוים] בזמן מ' יום דגשמים יש התעוררות הוא התעורר והמתין עד נץ "שש וחצי" והתקשר אל
לתורה ,חכמי ישראל מונין למבול לר"א דכשזוכים המלמד השני ,ואמר לו "מה קרה עם המשניות" ענה לו
נעשים מזה גשמי ברכה ,והוא השפעת תורה ,ובכל שנה "איך אתה יודע שלא הייתי" ,באמת לא יכולתי להגיע.
מרגישים טעם מחודש בתורה. אמר לו "השומר הגיע אלי בחלום" ע"כ המעשה".
חשיבות קריה"ת ולימוד חורש"י ושמו"ת כששמעתי המעשה ,מיד נזכרתי שעדיין לא למדתי
משניות לע"נ הרב ומיד למדתי .עכ"פ למדנו מכאן גודל
פנימיות ענין קריאת התורה ושמו"ת הוא שכל ש"ק
החשיבות במה שאנו יכולין לעשות עבור אלו שכבר
ושבוע הקודם ושבוע אח"כ הקב"ה משפיע אור חדש
הלכו לעולמם ועי"ז אנו גורמים שלא יהי' ניתוק בין דור
של פרשה זו ,וכל חלקו של בן אדם בתורה שבע"פ
לחבירו ואז ניצולין מכל הבחינות של דור המבול.
מקבל רק ע"י פרשת השבוע ,וזהו עומק ענין ג' ימים
בלא מים ותיקנו קריה"ת כדי שלא ילינו ג"י בלי תורה, דברי חיזוק לשבת בראשית וחשיבותו של פרשת בראשית
עי' מנוחה וקדושה הפלגות בזה ,והח"ח כ' בספר זכר נביא חלק ממה שמפליג מו"ר הגרצ"מ זילברברג
למרים לפני הסתלקותו דהעצה היעוצה לחזק האמונה שליט"א בחשיבותו של פרשת בראשית והחיזוק
הוא ללמוד פרשת השבוע בכל שבוע וחומש רש"י, להשפעת התורה בימים אלו.
דפנימיות הפרשה ממשיך כל חלקו בתורה ולכן בפרשת
בראשית יש להתחזק בזה .וראה בפתיחה הרחבת דברי "הנה הגר"א בפי' ספרא דצניעותא הביא דכל יהודי
מו"ר בענין זה. במשך ימי חייו יש לו בסדר חייו כל עניני תורה שבכתב,
קין הבל דור המבול אבות הקדושים קבלת התורה ודור
לא
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
הח"ח במכתב שאין שום הלכה ברור לו וכן הרבה גולי *השלמות לחג הסוכות ושמע"צ ושמחת תורה
ישראל אמרו לשונות כאלו מחמת עניוות שלהם. א] סוכה לו :באתרוג שנקבוהו עכברים ללישנא קמא
ב] סוכה מב" :יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת קאמר רב דאי"ז הדר וממילא פסול כל שבעה ,ופריך
מוליכין את לולביהן להר הבית ,והחזנין מקבלין מהן מרב חנינא שהי' מטביל האתרוג שלו ואוכל קצתו
וסודרין אותן על גבי איצטבא ,והזקנים מניחין את שלהן בשאר ימות החג וממשנה שפוסל חסר כ"ש לא קשה
בלשכה .ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע לולבי לידו שזה רק ביו"ט ראשון ,אבל לרב פסול כל שבעה ומשני
-הרי הוא לו במתנה" הקשה מרן הג"ר דוב לאנדא שאני עכברים דמאיסי ,ללישנא בתרא קאמר רב על
שליט"א [במעמד כבוד התורה] שהרי מסתמא לכל שאר אתרוג שנקבוהו עכברים "זה הדר" וגי' ר"ח "אין זה
המינים היו צריכים לעשות כן ,וא"כ לשי' ב"ש דס"ל הדר" ור"ל בלשון בתמי' וכי אין זה הדר ,ומוכיח כן
דאתרוג של דמאי פסול[ ,שם לד ]:ואם ננקוט שרוב מהא דרב חנינא.
ישראל היו ע"ה [שהרי לקבל דברי חברות אינו כ"כ קל וצריך ומעולם תמהתי וכי לא מצא ר' חנינא מה לאכול חוץ
לקבל אות לפני ג' חברים] איך יצא באתרוג סתם הרי יש לו מהאתרוג שלו ,ובפרט לפמש"כ האתרוגים דלא אכל
לחשוש שזה אתרוג של דמאי ,ולא מהני מה שכל האתרוג שיצא בו היום דהרי זה מוקצה למצותו אלא
ישראל חברים ברגל שזה רק לענין טומאה וטהרה ולא אכל מן האתרוג שהזמין בשביל מחר ,וא"כ הי' לו כמה
לענין הפרשת תרומות ומעשרות. אתרוגים ואם יש לו כסף לכמה אתרוגים בוודאי הי' לו
והנראה בעז"ה בכמה אופנים א :הרי במח' ב"ש וב"ה כסף לקנות קצת לחם ,ודחוק לומר שעשה כן להורות
קי"ל כב"ה וא"כ רוב ישראל עשו כב"ה ולא הי' להם הלכה לתלמידים שחסר כשר בשאר הימים .ולפני הרבה
פסול באתרוג של דמאי ואה"נ היחידים שנהגו כב"ש שנים שאלתי כן למו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל
[למ"ד עשו כדבריהם יבמות יד ].הקפידו בזה ואולי נשארו ודחה את השאלה בקש ,והתבטא "עס זענען דא אסאך
שם כל הלילה להשגיח על אתרוגיהם. שווערע גמרות" [-ישנם הרבה גמרות קשות להבנה].
ב :גם אם הע"ה לא הפרישו תרו"מ ,מ"מ כשבאו לקיים אולם בהאי שעתא תשפ"ז שמעתי פי' נפלא ע"פ דרוש
ארבע מינים הי' פשוט להם שכיון שאין הם יודעים ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א שהאריך בהא שהאתרוג
ההלכות כלל הם צריכים לשאול ת"ח שיורה להם אם מסמל מי ששלם ומהודר בתורה ומצוות ,שאמנם הוא
כשר ,וא"כ הוא אמר להם ג"כ שידעו שאם זה טבל לא הכי חשוב מכל המינים ומוזילים עבורו הכי הרבה כסף,
יצאו כלל .ויתכן גם שארבע מינים נראה להם גם כמו מ"מ בו יש יותר סכנה שיבוא לידי גאוה ,וכמו הר"ת של
ענין סגולי ואם לא יהי' לו הכשר רב לא יהי' להם כל אתר"ג ַאל תְ בוֹאֵ נִי רגל ַגאֲוה [תהלים לו יב] ולכן עושים
הסגולה בזה ,אבל באיסורי אכילה הם סומכים על הרבה כמה פעולות להשפיל גאותו ,מהפכים רק אותו בשעת
קולות. הברכה ,הוא נאחז ביד שפל יותר מכל המינים ,הוא
משחיר ע"י המישמוש בו ובסוף עושים ממנו ריבה .וזה
ג :בספר דף על הדף סוכה שם הביא מספר מרפסין אגרי רמז שגם מי שהוא ת"ח מופלג ועובד ה' מ"מ אם חסר
שעמד בזה ותי' שעיקר תקנת דמאי נגזרה בימי יוחנן לו מדת הענוה איננו הדר כלל .ולפ"ז מבואר למה
כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק וכמ"ש הרמב"ם הקפיד ר' חנינא לחסר מן האתרוג שלו דעד כמה שזה
בפ"ט מהלכות מעשר ה"א ,והוא היה בן בנו של מתתיהו כשר ע"פ דין נתוסף להדר שלו ע"י שמתחסר ,שזה
בן יוחנן מנס חנוכה ,כמו שהוכיחו מספר "יוסיפון" מרמז במה שמרגיש עצמו חסר מתורה ומצוות.
וכמובא בדרך אמונה פ"א ממעשר ה"ד בביאור ההלכה
ד"ה קנס ,וא"כ י"ל שהמנהג של המשנה הי' רק בבית עפ"י זה הוספתי בעז"ה [בתוס' דברים של מו"ר
ראשון ובבית שני עד אחרי נס חנוכה ,אבל אח"כ באמת שליט"א] במה דאמרי' בלישנא בתרא שאתרוג שנקבוהו
נשתנה המנהג. עכברים "זה הדר" ולגי' ר"ח "אי"ז הדר"?? ומשמע
דיש בזה תוס' הדר בזה שנקבוהו עכברים עד כדי
ג] עוד שאל הגאון שליט"א במי שביו"ט שחל בשבת שקורא עליו "זה הדר" ולר"ח קא מתמיה "האם זה לא
בבוקר שכח שזה שבת וקידש בפה"ג על דעת יו"ט לחוד הדר" ולהנ"ל י"ל דנשיכת העכברים מרמז לשכחת
ונטל ידיו ואכל פחות מכזית ,איזה עצה יש לתת לו הלימוד ,כמבואר בהוריות יג .דמי שאוכל ממה שאכל
עכ שיו כדי להשלים קידוש של שבת כדי שיוכל להמשיך עכבר משכח את הלימוד ,וא"כ הרמז הוא שת"ח
לאכול שהרי אסור לאכול לפני קידוש ,והרי עיקר קידוש שמרגיש בעצמו ששולט בו השכחה ואינו מתגאה לומר
היום הוא רק ברכת בפה"ג והוא א"צ לברכה כעת, שזוכר כל מה שלמד זה גופא הידור גדול ,וכן כותב
לב
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
סוברים שעיקר החיוב הוא רק הברכה ולא יותר .ואכן ובהמ"ז גם אינו יכול לעשות כדי להפסיק הברכה שהרי
היו גדולים שהקפידו לא להקדים שום פסוקים לברכת אכל רק פחות מכזית ,ולהביא יין חדש לא מהני תוך
בפה"ג להורות שרק זהו הקידוש ולא יותר [ערוה"ש סי' סעודת פת ,ואם תאמר שיבוא מישהו שעדיין לא קידש
רפ"ט סק"ט והעיד שכן ראה בילדותו לגדולים שלא אמרו כלום ויוציאנו בברכת בפה"ג מי יאמר ששייך להוציא ברכת
קודם קידוש היום ובתשובות והנהגות ח"ב סי' קסד כתב שכן נהג בפה"ג למי שלא מחוייב בה כלל ,רק העצה שהוא יוציא
הגר"ח ובארחות רבינו ח"ב עמ' ק"ט שכן נהג החזו"א]
מי שעדיין לא קידש ואז ממילא יש לו ברכת בפה"ג
ונראה שיש בזה שינוי בראשונים והיותר מפורש בענין וא"כ מה יעשה כשאין לו אחר .ויש עוד עצה לכאורה
זה הוא בחי' רבינו דוד ,שמתחלה הק' למה נקרא שיצא לשוק ומבואר במשנ"ב סי' קע"ח סקכ"ח שבאכל
קידושא רבא הרי ל"ש לקידוש כלל שאינו מברך רק פחות מכזית נחשב הפסק ביצא לשוק גם בדברים
בפה"ג בלבד ,ואם רק עשו זכר לקידוש הלילה לא היו שטעונים ברכה לאחריהם במקומם.
סומכין אותו לכתוב ,ולזה כ' שאין ברכת בפה"ג רק כדי והנה לעיקר ההנחה שאם לא כוון לשם שבת לא יצא ,זה
שיהא האדם קובע סעודתו על היין בשבתות וימים שאלה בכל שבת בבוקר אם שכח שלא קידש ושתה כוס
טובים וקרי לי' קידוש שסומך בה סעודתו כמו שסומכין יין ללא כונה האם יצא ידי קידוש ,וכדי להבין שורש
אותה על קידוש ומצוה זו של קביעות היין סמכו אותה השאלה עלינו לברר עצם מהותו של חובת קידושא רבא
על הכתוב[ .ולפ"ז הי' צריך לקדש גם בסעודה שלישית שהרי
שנר אה שנתחבטו בה מרבותינו בעלי הגמרא עד פוסקי
לא מדין קידוש הוא לומר שכבר יצא יד"ח ,וברמב"ם יש סתירא
בזה] ומוכח כן שאינו מדין קידוש שהרי דין הוא שהי' זמנינו.
סגי במה שכבר קידש בלילה שהרי הכל יום אחד ולמה בגמ' פסחים קה .בברייתא שרק בלילי שבת ויו"ט
יצטרך לקדש שוב ביום .ולפ"ז הו"ל בכלל ברכת הלחם אומרים קדושה על הכוס אבל ביומו אין קדושה על
וברכת היין שאם יצא אינו מוציא ואינה כברכת קידוש הכוס ומוסיף רשב"ם דאומרים רק בפה"ג וכ' מאירי שזה
היום של הלילה שאע"פ שלא יצא וגם אינו נהנה עמהם לא נקרא קידוש ,ובגמ' קו .יש ברייתא שנראה שמרבה
שמוציא[ ,וכ"כ הריטב"א בשם הר"י קרהקושא ז"ל שהוא קידוש של לילה מיתור תיבת זכור את "יום" השבת
כברכת הנהנין דעלמא שאם יצא אינו מוציא] ולפ"ז ל"ש איסור לקדשו ,ופריך הרי עיקר קידוש בכניסת היום ,ועוד איך
טעימה לפניו כמו קידוש הלילה ולא כשי' הרמב"ם מרבים לילה ממלת יום ,ולכן מהפך הגירסא ועיקר
פכ"ט משבת ה"י אלא כשי' הראב"ד שמשיג עליו .ע"כ הריבוי הוא בשביל קידוש של יום ,ושואל מה מברך
דברי רבינו דוד. ומשני בורא פרי הגפן ,ומספר שרב אשי הגיע למקום
הרי לן מדבריו להדיא שיש שתי דרכים איך להבין חובת ובקשו ממנו שיוציא אותם בקידושא רבא ,ולא ידע מה
קידושא רבא ,ויש בזה נפק"מ לדינא דאם זה כעין קידוש זה והחליט להתחיל עם בפה"ג שכך זה בוודאי ההתחלה
הו"ל כקידוש הלילה שברכתה כברכת המצוות וגם אם ומיד שגמר ראה שאיזה זקן גחן כדי לשתות הבין שאין
יצא ואינו נהנה עמהם מוציא ,וכן שיש בו איסור טעימה כאן המשך וקרא על עצמו החכמה תחי' בעליה .והטעם
כקידוש הלילה ושי' הרמב"ם ,אבל אם זה מדין קביעות שזה באמת נקרא קידושא רבא יש כמה פי' בראשונים או
ס עודתו על היין הו"ל כברכת הנהנין שאם יצא או אינו לפי שאומרים אותו בכל קידוש ,או מפני שברכה זו לפני
נהנה עמהם אינו מוציא ,וכן ל"ש כלל איסור טעימה כל הברכות או מפני ש הוא קטן ועל דרך שקוראים לקטן
לפניו וכס"ל לרבינו דוד וריטב"א למעשה .ולפ"ז סגי נהור ,ורבינו דוד כתב בשם רבו שזה סוד נעלם.
הרמב"ם והראב"ד שנחלקו באיסור טעימה לפני ומעתה יש לחקור מהו חובת קידוש של יום ,האם באמת
קידושא רבא נחלקו בזה ולרמב"ם זה חובת קידוש, אין עליו שם קידוש כדמשמע בברייתא קה .וכל ברייתא
ולראב"ד זה מדין קביעות על היין .וכשי' רבינו דוד זו הוא אסמכתא בעלמא ,ועיקר החיוב הוא לקבוע
והראב"ד כך מבואר במאירי שכ' בד"ה מ"ע שאע"פ סעודתו על היין והברכה הוא בגדר ברכת הנהנין גרידא,
שברכה זו אין בה קידוש ליום והרי אף בחול אם בא או שגם אם נימא שזה אסמכתא מ"מ חז"ל קבעו את
לשתות צריך לברך כן מ"מ הואיל ועל ידי תקנה הוא בא עצם הברכה להיות כעין קידוש ונעשה כחובת קידוש
ברכת חובה היא ,ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא הלילה ,והו"ל א"כ כברכת המצוות והעיקר הוא הברכה
קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש ולא השתי' .ויתכן שבזה גופא נסתפק רב אשי בשמעו
על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין שקוראים לזה קידושא רבא וחשש שיש שלהם נוסח
והביא שי' הרמב"ם שאסר טעימה לפניו והשיג עליו ארוך דהיינו שהברכה ותוספת הנוסח הוא עצם הקידוש
כהשגת הראב"ד שהרי אי"ז קידוש שכבר נתקדש היום. כמו קידוש של לילה רק שאח"כ נתברר לו שגם הם
לג
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
ועיקרו נתקן שלא בשביל הנאה אלא מצוה עליו כשאר ועד"ז מבואר במהר"ם חלאווה ד"ה ביום דמה שנקרא
מצות משו"ה מוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה קידוש אף שאין בה זכר לקדוש כלל כיון שהיא קודם
כקידוש הלילה ולא דמי לברכת המוציא של שבת של סעוד' ובפריסת מפה כקדוש הלילה קרו לי' קדוש' רבה.
כל השלש סעודות דאינו מוציא אם אינו אוכל עמהם ומ"ש הרמב"ן ז"ל שאסור לטעום כלום קודם קדוש זה
דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי של יום כמו בקדוש הלילה אינו מחוור דאין זה קדוש
שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם ממש שכבר נתקדש היום פעם אחת ולא מצינו לקדוש
הוא נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסי' ב"ד ללילה וליום אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו
רפ"ח ע"כ אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עמהם. על היין ומסמכי לי' אקרא אבל מדרבנן הוא הילכך
מותר לטעום.
עכ"פ לפ"ז עולה לנו להלכה לעיקר החקירה שחז"ל
תיקנו את הקידוש של שחרית כמו קידוש של הלילה ובר"ן על הרי"ף [כב .מדפי הרי"ף ד"ה אין לי] כ' דבהכרח
והברכה הוא מדין אין אומרין שירה על היין ודינו הדרשא בברייתא על קידושא רבא הוא רק אסמכתא דאי
כברכת המצוות שגם יצא וגם אם אינו נהנה מוציא וגם דאורייתא היא איך אומרים רק בפה"ג ולא יותר והלא
יש בו איסור טעימה כמו קידוש הלילה .ולפ"ז גם אין ברכה זו ברכת הנהנין היא ולאו מעין קידושא היא
חובה לכל המסובין לטעום מן היין כיון שאינו ברכת ובהכרח דעיקר קידוש הוא בלילה בכניסתו ,אלא משום
הנהנין. דכבוד יום עדיף מכבוד לילה ראו חכמים לעשות ביום
זכר לקידוש והיינו בורא פרי הגפן ותו לא שהוא התחלת
אולם בתשובות והנהגות ח"א סימן רסד ושש"כ פ"נ קידוש של לילה ,ועוד שלפי שאין אומרים שירה אלא על
הערה יז הביאו בשם הגרי"ז שיש להקפיד שיטעמו כל היין כיון שמברכין על היין תחלה שלא כדרך שאר
המסובין ,אולם יש שינוי ביניהם בביאור הנהגת הגרי"ז הסעודות הוי כעין שבח ושירה לקדושתו של יום וכיון
בשש"כ פירש דכיון דעיקר קידוש היום הוא מפני שאינו אלא מדרבנן לא ראו להאריך בו יותר כדי שלא
חשיבות הסעודה [שצריך לשתות יין לפני הסעודה מפני להשוותו לקידושא של לילה .ומ"מ כיון דתקנוהו רבנן
חשיבותה] צריכין כל המסובין לטעום מכוס של קידוש. כעין קידוש אפשר שאף ביום אסור לטעום קודם שיקדש
אולם בתשובות והנהגות פירש ,דכיון שקידוש היום הינו ואפשר שצריך ג"כ שיהא במקום סעודה כקידוש של
ברכת הנהנין בלבד [היינו ברכת בפה"ג] לא שייך שיצאו לילה והביא בזה מח' רמב"ם וראב"ד הנ"ל.
המסובין בברכת הנהנין אלא א"כ יהנו בטעימה.
ולדברינו הנ"ל שני הסברות תלויים זה בזה ,ונראה הרי לפי ב' בר"ן עכ"פ גם אם זה אסמכתא מ"מ ל"ה
שנקט כסברת הרבה ראשונים הנ"ל שעיקר דין קידושא כברכת הנהנין גרידא רק תיקנו עצם הברכה מדין שירה
רבא הוא מדין קביעות סעודה על היין והברכה אינו רק על היין ונתנו עליו דיני קידוש כגון איסור טעימה ושיהי'
כברכת הנהנין גרידא ,ותמוה שזה אינו מתאים להלכה. במקום סעודה.
ואכן בתשובות והנהגות שם כבר העיר שאומנם שיטת והנה אם נבוא לחקור איך קי"ל להלכה בשאלה זו ,הנה
הגרי"ז מבואר ברבינו דוד וריטב"א ,אבל בר"ן מבואר זה תלוי בב' הנידונים שנתבאר ברבינו דוד האם יש
שזה בגדר שירה על היין ,וא"כ יוצאין בלי טעימה בגדר איסור טעימה לפניו והאם גם ביצא מוציא ,ולענין איסור
שירה ולא כברכת הנהנין ,וכ"מ מתוס' פסחים קו .ד"ה טעימה פסק בשו"ע סי' רפ"ט ס"א כשי' הרמב"ם
הוה ורא"ש שם סימן טז[ ,וכ"כ שש"כ פרק נ' הערה יח בשם שאסור ,ולענין אם יצא מוציא או אינו נהנה הביא ב"י
הגרשז"א ,וכן נהג החזו"א כמ"ש במעשה איש ח"ה עמוד צא] [סי' רע"ג ד"ה ומ"ש] מח' ראשונים דדעת המרדכי בפרק
והנצי"ב [בהעמק שאלה שאילתא נג] כתב דשפיר מינכר ערבי פסחים לה .דאינו יכול להוציא אחרים אם הוא
חשיבותה וכבודה של סעודה בכך שבעל הבית קובע מתענה כיון שאינו מברך אלא ברכת הנהנין לבד ,אבל
סעודתו על היין ,וא"צ שכאו"א ישתה מכוס של הקידוש רבינו ירוחם כתב בח"א (סו ).שאע"פ שאינו מברך אלא
[וזה מתאים לפי הבנת השש"כ בגרי"ז שעיקר סברתו רק מדין ברכת הנהנין כיון דמשום דמצוה לקדש הוא מברך
קביעות על היין אבל אי מצד ברכת הנהנין לא מספיק סברא זו]
מוציא את אחרים וכיו"ב כ' הטור בסי' תפ"ד לענין
וכן עולה מפסק הרמ"א הנ"ל שגם אם יצא מוציא ,וכן ברכת בורא פרי האדמה של הכרפס וכן נקטינן להלכה.
נוהגין בכל הישיבות שאין כל אחד טועם שאין בו כדי ובשו"ע בס"ד סתם בזה אבל הרמ"א הוסיף הכרעת ב"י
טעימה לכל אחד ,וסברת הגרי"ז גופא הי' רק לחומרא שגם בקידוש של שחרית אם יצא מוציא וגם באינו נהנה
ולא פסק כן לדינא ,והמיקל בזה כמנהג ישראל יש לו על ופי' במשנ"ב שם ס"ק יט ביאור החידוש דאף דשם כל
מה לסמוך ,והמחמיר לעצמו תע"ב. הקידוש הוא רק בפה"ג לבד מ"מ כיון דהיא מצוה
לד
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
בגדר קידוש ,ונקרא לפ"ז גם ברכת המצוה ,בודאי וכתב ששמע מאחד מב"ב של הגרי"ז שמרן זצ"ל סיפר
לדידהו צריך לכוין לשם קידוש ,א"כ בנדון דילי' שלא שהציע חידוש זה לאביו הגר"ח זצ"ל ולא קיבל הדברים
כיון לכך לכאורה לא יצא וצריך שוב לקדש על יין לפני שהפוסקים לא השמיעו חידוש זה שבקידוש היום חייבין
שממשיך בסעודתו .אלא שמסתפק אם כוונת קידוש דוקא לטעום ,אבל אח"כ כשביקר אצל אביו ראה שאביו
לרמב"ם ושו"ע ודעימי' מעכב דיעבד ,דאפי' אי ננקוט מדקדק כן ,והיינו כמ"ש שאין זו הוראה ,אחר שברמ"א
שמצוות דרבנן בעי כוונה י"ל דכו"ע מודים הכא כיון לא פסק כן ,אבל לחומרא לבד הסכים שכדאי להחמיר
שכל הקידוש הוא רק פרי הגפן דכוונה זאת לשתות יין בזה כל אחד לעצמו .ע"כ מתשובות והנהגות.
כוס שלם ולברך עליו ברכת היין מספיק לזה ,אלא
דחז"ל אמרו שיעשה זה לפני טעימה לחשיבות סעודת עכ"פ אם נבוא לחקור בעיקר שאלתינו במי ששתה יין
שבת ,וא"כ אם שתה כוס שלם באמצע סעודה וברך פרי לפני הסעודה ללא כוונה האם יצא ,הנה לראשונים שזה
הגפן יצא עכ"פ דיעבד דין קידוש שחרית מעיקר הדין, מדין קביעות סעודה על היין יתכן שא"צ כוונה כלל וכן
וזה מתירו לאכול מכאן ואילך ,ולכן פסק למעשה שלא פשוט שאם כבר בירך בפה"ג ל"ש לברך שוב וא"כ
יברך עוה"פ בשם ומלכות עכ"פ[ .ונראה שנקט בפשיטות הגרי"ז בוודאי הי' מחמיר בזה ,אבל אי זה מדין שירה
שע ל הצד שלא יצא יברך שוב בפה"ג הגם שמצד ברכת הנהנין על היין י"ל שתלוי אי מצוות דרבנן בעי כונה מאידך י"ל
א"צ לכך ואולי מיירי רק באופן שלא כוון לשתות עוד אולם לכ' דהו"ל כמתעסק ולא יצא .ואי נימא דלא יצא אכתי יל"ע
הו"ל לפרש] מה עליו לעשות באופן שלא הפסיד ברכת בפה"ג ואין
לו עצה להפסיק את הברכה כגון שכבר נטל ידיו ואכל
גם הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל [בשלחן שלמה סי'
פחות מכזית וא"א לברך בהמ"ז וגם אסור לו להמשיך
רפ"ט] הסתפק בענין זה די"ל שגם אי מצוות דרבנן
לאכול.
בעלמא א"צ כוונה שאני הכא שבלא הכוונה הרי זה
ברכת הנהנין ,ועיקר הקידוש היא הכוונה למצות היום, ובשש"כ פרק נב סכ"ב כתב בפשיטות שאם לא כוון
ולענין הקידוש הרי זה כמתעסק בעלמא ,וכ' שם שאולי לצאת יד"ח קידוש לא יצא ,ואם לא הי' בדעתו לשתות
א"צ כוונת קידוש ממש אלא צריך רק שיכוין למצות עוד יין יברך שוב על היין לשם קידוש אבל אם הי'
היום וא"כ כבר יצא בלחם משנה שכיון ודאי לקדושת בדעתו לשתות עוד וא"כ א"א לו לברך שוב על היין
היום .והביא שם בשלחן שלמה מהגרש"ז זלזניק זצ"ל יברך המוציא על הפת לשם קידוש ,ואם שכח לקדש
שהעיר ,דנכון שיקח כוס וישתהו בלא ברכה לכבוד לגמרי ונטל ידיו והתחיל לאכול יברך על היין לשם
שבת .אבל הגרשז"א דחה דבריו ,מפסק הרמ"א הנ"ל קידוש בתוך הסעודה ,ובהערה צ"ב שלא שייך שיקח
דאפשר להוציא את אחרים ללא שיהנה בעצמו ,ואם חמר מדינה שהרי תוך הסעודה לא מברכין עליו ובמה
עיקר המצוה הוא השתיה לא שייך להוציא אחרים ללא יהא ניכר ששותה לשם קידוש ע"כ משש"כ .ופלא שלא
שתי' .שוב הסתפק שאולי עיקר המצוה הוא מה שאוחז גמר הציור שהתחיל בו שבירך על היין ללא כונת קידוש
יין ביד לכבוד שבת ,וכעין כוס ברהמ"ז שאין מברכין ונטל ידיו והתחיל לאכול דגם אז אין לו עצה כלל.
בסעודה ג' לדעת הסוברים דאסור בשתיה קודם שיבדיל
עי' מג"א סי' רצ"ט סק"ז ,אבל גם בזה ק' דא"כ איך אבל באמת כבר נתחבטו פוסקי זמנינו בשאלה זו
מוציא אחרים יד"ח ,וסיים שם ,סוף דבר שיש ספק גדול ובשו"ת שבט הלוי [ח"י סי' נג] נשאל ממו"ר הג"ר זאב
בעיקר קידוש היום מהו ,ופסק למעשה דבכה"ג יקדש על פעלדמאן שליט"א רב ור"מ תורה עץ חיים לונדון במי
הכוס ויאמר כנוסח הכל בו ברוך מקדש השבת בלא שם. שבשבת בבקר בסעודה שני' שכח לקדש על היין,
ובאמצע הסעודה ברך בפה"ג אם זה עולה לו לקידוש,
והנה כאן הסתפק בזה אולם בשו"ת מנחת שלמה [תניינא ואם לאו אם יש לו תקנה אחרת ,וכ' שלא מצא ספק זה
סימן יד] צידד דמי ששכח לקדש בשבת בבוקר והתחיל בפוסקים אחרונים .והשיב שאכן תולה במח' ראשונים
בסעודה ואכל פת ושתה גם יין ונזכר בתוך הסעודה שהבאנו לעיל ,שהראב"ד ורבינו דוד ומהר"ם חלאווה
שעדיין לא קידש ,דשפיר יוכל ליקח כוס יין או שכר ומאירי ,דעתם שוה שקידוש של שחרית אינו בגדר
ולומר עליו פסוקים כגון על כן ברך וכו' שיהא מוכח קידוש ממש ,ומוכח לדבריהם דא"צ כלל לכוין לשם
שזה לשם קידוש וישתה ,ושפיר יכול לצאת לעצמו בכך מצות קדוש דהרי דעתם שוה דלא נתקן רק כדי לקבוע
וגם להוציא אחרים ,וכ"ש אם בירך בפה"ג על יי"ש אף סעודה על היין ,ומדלא תי' קושיתם דלענין מה נקרא
על גב דברכתו לבטלה ולאו כלום הוא ,מ"מ הו"ל כמי קידוש ונדחקו בחי' ולא תי' דנפ"מ דצריך לכוין לקידוש
ששותה רביעית יין באופן שמוכח שזה לשם קידוש היום פשוט להו דאין צריך באמת לכוין ,אבל דעת
שיצא אף על גב שלא בירך ,ואף גם בקידושא רבא של הרמב"ם והשו"ע סי' רפ"ט דאסור לטעום לפני זה והוא
לה
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
והנה בשש"כ פרק מ"ד ס"ה ובפסקי תשובות סי' רס"ג שחרית אפשר דאין הברכה מעכבת והעיקר הוא השתיה
אות יז כתבו ע"פ שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קי"ב, לשם קידוש כי נראה לו דאף אלה שכתבו שהעיקר הוא
שאם נכשלה בלשונה ולא הזכירה רק של שבת יצתה הברכה עיקר כוונתם לברך על יין ולשתות או אפי' לברך
בדיעבד דיו"ט בכלל שבת כמבואר לענין תפלה סי' רק עבור אחרים כשהוא שרוי בתענית כשיטת רבינו
תפ"ט ,אבל בהזכירה רק של יו"ט הו"ל כהדליקה נרות ירוחם ,אבל לא מצינו בשום מקום שתהא חשיבות
שבת ללא ברכה ,שאם לא קיבלה שבת בזה תחזור לברכת בפה"ג בלבד בלא שום צירוף עם ברכה אחרת.
ותדליק ותברך של שבת ויו"ט ביחד אבל אם כבר
קיבלה שבת תגיד לאחר להדליק בשבילה .אולם כ"ז והג"ר שאול ברייש זצ"ל אב"ד צירך בשו"ת שאילת
ברק נכשלה בלשונה אבל כוונתה הי' לשם שבת ויו"ט שאול ח"א סי' ל"ה נשאל מאברך שביום א' של פסח
אבל באם התכוונה רק לשם שבת או לשם יו"ט הוא בבוקר שכח ונטל ידיו לסעודת יו"ט ובירך על קצת יין
צריכה להדליק שוב בכל אופן אם לא קיבלה את השבת בפה"ג ונזכר שלא קידש ,והאריך שם בספק האם קידוש
עדיין .ובשש"כ בהערה כ"ב העיר על ההתעוררות של היום הוא השתיי' או הברכה ,וגם אם זה הברכה
תשובה שדימה לתפלה דאינו דומה כלל דשם העיקר האם אפשר לברך שוב לשם קידוש ,ומסקנתו ע"פ
היא התפלה ואם לא הזכיר כדין אין תפלתו תפלה ,אבל הראשונים דטעם בפה"ג של היום הוא מדין אין אומרים
בנרות עיקר המצוה היא ההדלקה והברכה אינה מעכבת, שירה אלא על היין ,וברמ"א יו"ד סי' רס"ה לענין מילה
והעיקר שהנרות הם דלוקים וגם מה איכפ"ל אם כיונה שביו"כ נמי מברכים על הכוס ונותנים בפי התינוק
לשם שבת ויו"ט או לא העיקר שהם דלוקים .נקט הנימול ,הרי ששייך ברכה ללא שתי' וא"כ ה"נ כל
בפשיטות שאין הכוונה בנרות מעכבת כלל. בפה"ג שנתקן על כוס יין מחמת השיר שייך הברכה גם
ללא השתי' ,ולא מצד ברכת הנהנין ,ולכן גם שכבר בירך
עכ"פ עיקר שאלתנו אי מועיל לקבל יו"ט ללא שבת עדיין לשם ברכת הנהנין יכול לברך שוב לשם קידוש.
בעינה עומדת.
ונחזור כעת לעיקר שאלת מרן שליט"א ,הנה נקט
ה] במה שמזכירים בהושענות לשבת בפיוט אום נצורה בפשיטות שאם כבר בירך בפה"ג אין שום עצה לחזור
שכלל ישראל גומרת הלכות שבת ,אבל מפרטי ההלכות לברך ,ולכ' טעמו כיון שהוא בנוי על הצורך לברך ברכת
לא מזכירים רק ענין הוצאה מרשות לרשות ויציאה חוץ הנהנין או שחשש לחומרת הגרי"ז שהחמיר כראשונים
לתחום וכבוד ועונג שבת ,י"ל דהנה עיקר מה שלא שבפה"ג של קידוש הוא מדין ברכת הנהנין ,עוד נקט
מקיפין כעת בד' מינים הוא מחשש הוצאה ,והעומק בזה בפשיטות שאם לא כוון להדיא לשם שבת לא יצא ,וגם
כתב בשפת אמת [סוכות שנת תרנ] דהנה ד' מינים הם מנא אם כוון לשם קדושת יו"ט מ"מ בעי' כוונה מיוחדת
דקרבא נגד הסט"א שמקטרגים על ישראל ,ולזה צריך לשבת ,עוד הסתפק אם שייך שאחר יוציאו יד"ח אם אין
לצאת לרה"ר שהוא עלמא דפרודא להלחם בהם ,וזה רק לו צורך לברכת הנהנין וצ"ע .ויל"ע אם כל האחרונים
בששת ימי המעשה שאז הוא זמן מלחמה ליעקב ,אבל שהבאנו לעיל היה להם הבדל אם סתם שתה יין או
בשבת קודש שהוא יום מנוחה אין כלל סט"א ואין כלל שכוון לקידוש של יו"ט דאולי בכה"ג עדיף.
צורך לצאת ולהלח ם ,ואנו יושבים תוך רשות יחידו של
עולם ,ומתענגים להיות יושב על שלחנו ולזה אנו ד] כעין שאלה הנ"ל בשכחה שהי' צירוף בין שבת ליו"ט
מכבדים אותו בכניסתו ויציאתו ועם סעודות שבת שמעתי בהיותי אצל מורינו הג"ר יצחק לוקסנבורג
להורות עד כמה אנחנו מאושרים להיות על שלחנו ,ולכן שליט"א באושפיזא של יצחק ,באשה שהדליקה נרות
בעת שבא לידי ביטוי מה שאין אנו לוקחין הד' מינים ע"ש ויו"ט של סוכות ושכחה שזה שבת ובירכה רק
להקיף ולהלחם ,אנו מדגישים שהטעם בזה לפי שאנחנו להדליק נר של יו"ט ואחרי שהתחילה להדליק נזכרה
נמצאים תחת רשותו של הקב"ה ויושבים על שלחנו שלא בירכה על של שבת ,והרי המנהג שבשבת מדליקין
ומתענגים בו ואין לנו מה לחפש בחוץ. לפני הברכה שע"י הברכה מקבלת שבת ושוב א"א לה
להדליק ,אבל ביו"ט מברכת לפני ההדלקה [משנ"ב סי'
ו] נשאלתי מידידי הרב אליהו לאבנשטיין שליט"א במה רס"ג סקכ"ז כאמו של הדרישה ולא כמג"א] וא"כ הנדון האם
שנאמר במערבית לשמיני עצרת בברכת השכיבנו "פונים יכול ה להמשיך להדליק או של"ש לחלק בין שבת ליו"ט
מסוכה לביתם לישב [-פונים הם ישראל ללכת מהסוכה לחזור דעד כמה שקיבלה עלי' יו"ט כבר ממילא חלה עלי'
לביתם לשבת בו] צקון לחשם הקשב [-אנא את שפיכת תפלתם שבת ואסורה להדליק ,או שמא יכולה לקבל יו"ט ללא
תקשיב ותקבל] ...וצ"ב וכי עצם זה שחוזרים לבתיהם הוא שבת .וזה שאלה כללית האם ביו"ט שחל בשבת שייך
סבה שהקב"ה ישמע תפלתם ,והלא לעיל כתוב שם לקבל אחד ללא השני.
לו
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
לעשות סיום הוא מייאש אותנו לומר שלא סיימנו באמת "שמיני ויתר לסוכה עוצרים" [-בשמע"צ התיר ה' לישראל
שהרי לא למדנו עם תוס' או שלא שלא למדנו בהבנה המתאספים בסוכה] לישב בבתים וחצרים [ -שיוכלו לשבת
הראוי' או שלא זוכרים וכדו' טענות וטענות שונות בבתים וחצרות] היינו שזה וויתור מצדו יתברך שהם
העיקר שלא נרגיש איזה סיפוק ושמחה עם הסיום ,לזה רשאים לחזור לבתיהם ,ובשלמא מש"כ שם "מחיל אל
אנו רוקדים ושמחים דוקא לפני הסיום להורות שגם חיל הולכים נסעו מסוכה ולשמח בשמיני נמלכים" היינו
לשיטתי' שלא סיימנו מ"מ אנו שמחים ומאושרים בכל שמי שסיימו מצוה אחת כבר נמלכים ומתיעצים איך הם
24
טפה וטפה שאנו וכן מצליחים ללמוד. יכולים לקיים עוד מצוה שמחת שמיני עצרת ,אבל עצם
החזרה לבתיהם לכאורה אינו זכות .ותי' שזה להורות
ח] נשאלתי ע"י ידידי הרב פרץ ריין שליט"א במש"כ שעיקר הישיבה בסוכה הי' לשם מצוה ,וכמו שהקפיד
"ויהי" בישורון מלך ובמגילה י" :דבר זה מסורת בידינו הגר"א להבדיל במוצאי פסח על שכר.
מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא
לשון צער" וכי איזה צער יש בזה אדרבה שמחה היא זו ואמרתי עוד בעז"ה ע"פ מש"כ ר' צדוק הכהן זי"ע [פרי
והאם צריך גם בזה למסקנת הגמ' שם שלא תמיד ויהי צדיק שמיני עצרת אות מ"א] לבאר מש"כ אצל יעקב אבינו
לשון צער ורק כשכתוב ויהי בימי? ע"ה [בראשית ל"ג י"ז] "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית
ולמקנהו עשה סוכות" שזה רמז יעקב עם סוכות כמ"ש
ואמרתי שבאמת שנרמז קושיא זו בשתי מילים בגמ' הטור ,וצ"ב שלמה רק למקנהו עשה סוכות ולעצמו בית,
מגילה י :דפריך על האי כללא "והאיכא ויהי ערב ויהי הרי גם יעקב יושב בסוכה ,וביאר דמש"כ ויבן לו בית
בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי" ומוסיף היינו שעשה מעצם קדושת הסוכה בית וקביעות ושלא
"והאיכא טובא" וא"כ בכלל זה הי' שואל גם מויהי תמוט ממנו לעולם ,והיינו שזה היה עיקר מגמתו להיות
בישורון וע"ז צריך תירוצו של רב אשי ש"כל ויהי איכא בכל עניניו חוסה בצלו יתברך .ורק ולמקנהו היינו
הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער" וא"כ לדורות הבאים עשה סוכות הגם שלא יוכלו עוד להגיע
ויהי בישורון אינו מאלו שהוא לשון צער .אולם באמת למדריגה זו להיות להם קביעות בקדושתו יתברך על כל
י"ל שגם בזה יש לשון צער שראה משה רבינו ע"ה שעד פנים יעשו סוכות שיהיה כל עניני עולם הזה אצלם
ביאת המשיח שכמעט שלא יהי' מצב כזה שאכן כל כדירת עראי .ולרמז זה א"צ לישב בשמיני עצרת בסוכה
ראשי העם וכל שבטי ישראל יתאחדו ביחד ,וע"ז שפיר רק בבית כי כבר נקשר הקדושה בפנימיות הלב להיות
יש להצטער. נקרא בית .עכ"ד ר' צדוק.
ט] במה שהבאתי ממו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל ולפ"ז א"ש מה שמזכירים במערבית מה שחוזרים
שהקפיד לא לרקוד עם הס"ת שכשאוחזו במרחק מגופו ישראל לביתם היינו שהם עושים מקדושת הסוכה בית
בתפיסת עצי החיים לפי שכן דרך הגוים באחיזת הצלב וקביעות וזה זכות בשבילם שיענה הקב"ה תפלתם.
שלהם בבית תפלתם ,סיפר לי ידידי הרב נחמי' וורמזר
שליט"א שגם הרב דניאל לוי זצ"ל מצירך הקפיד ע"ז ז] נשאלתי למה עיקר הריקודים וההקפות הוא לפני
ומטעם אחר שלא יהי' ס"ת כמשחק ומחשש נפילה ,אכן שסיימנו את התורה ,והלא לכ' עיקר השמחה הוא
שיש ת"ח שכן אוחזים הס"ת כן ועל ת"ח אחד שמעתי לגמרה של תורה?
שאוחז כן הס"ת בשעת כל נדרי ,ואמי ע"ה זוכרת היטב
פעם בהקפות ראתה מעזרת נשים איך שאחד מחשובי ואמרתי בעז"ה דהנה הסט"א מתנגד מאד לסיומים
הקהלה בבאזל אחז כן הס"ת וכעס מו"ז וגער בו ,שכל וכנרמז בר"ת של שמו סמא"ל "סיום מסכתא אין
לעשות" [ולעו"ז סלם ר"ת סיום מסכתא לעשות ,דזהו סולם
דבר שהקפיד בו הלך בזה עד הסוף ,ואמרה אמי השערה
העלי' ,ועי' לבוש תרס"ט ס"א שלכן לא מסיימים את התורה בר"ה
שבמסעי הצלב [קרויץ צוגע בגרמנית] שהיו שיירות של כדי לערבב את השטן 23 ,וזה רמז שהוא מתנגד לסיומים ולכן
אלפי גוים שבדרכם לכבוש את ירושלים טחבו במאות הבילבול נעשה דוקא ע"י סיום – שמעתי מפי ידידי הרה"ח ר'
קהלות באכזריות היה תפור על בגדיהם תמונת הצלב משה רויזנבוים שליט"א מטורונטו] וגם אם כבר מצליחים
ובראש השיירא הלך אחד עם צלב גדול ,ואולי אז אחזו
24הראני ידידי הרב אליהו לאבנשטיין שליט"א לשון ספר החינוך סוף 23ז"ל הלבוש " ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות
מצוה ג' "פ' וישב ,מקץ ,ויגש ,ויחי ,אין בהן מצוות נשלם ספר בראשית ולא בראש השנה שהוא יום ראשון מן השנה ,הוא גם כן להטעות את
תהילה לאל" וצ"ב הרי ביחס לכל תר"י מצוות שעוד צריך לכתוב במה השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה שהוא יום הדין ולא יקטרג על
נחשב ג' מצוות שבכל ספר בראשית ,אלא שהוא הי' מאושר ושמח גם ישראל ,וכיון שנדחה הסיום וההתחלה מיום ראש השנה דחוהו עד
בכתיבת ג' מצוות ושנחשב לו שסיים כל ספר בראשית ושראוי לעשות כלות כל הימים טובים ,כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום
עליו סיום. טוב".
לז
התורה השלמות לחג הסוכות שירת
מתייחדים עם הקב"ה ומגרשים את הגוים הדומים אותו בצורה כזו ומשם בא המנהג בתפלות וא"כ בוודאי
לפרים ,וגם מלאכים אינם מורשים להכנס והם צריכים יש בזה כעס גדול אם אוחזים הס"ת כן.
לשאול לישראל מה פעל אל ,אבל הגוים אמונתם שוא
ותפל הבל וריק ואין בו שום סיפוק ואהבה ,ולא שייך ואם כנים הדברים י"ל העומק בזה ע"פ מה ששמעתי
שיאחזו את הצלב צמוד ללבם רק העיקר מה שרוצים מידידי הג"ר שלמה זלמן כהן שליט"א שנראה לו
הוא להשתלט על העולם ולכפות דתם על כולם ולכן הם מסברא לאחוז הס"ת דוקא בצמוד ללבו להראות
אוחזים את הצלב במרחק מגופם כמה שיותר קרוב שחבוקה ודבוקה בך ,א"כ י"ל דבזה יש הבדל בין
לאחרים ולהזהיר בזה שמי שיעיז להתנגד לאמונתם ישראל לעמים שישראל מרגישים כ"כ אהבה וסיפוק
יטבחו בו ללא רחם. בתורתם עד שלא איכפ"ל כלל מאחרים ואדרבה הם
מגרשים את הגוים שרוצים להצטרף ,וביום שמע"צ אנו
לח
