gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שירת התורה · Shiras Hatorah — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪314‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫ביאור מנהג שטיחת עשבים בשבועות‪ ..............‬יט‬ ‫דברים חדשים משנה זו מסומנים בכוכב‬ ‫פסוק יהי כבוד לפני ההקפות בשמחת תורה ‪ ....‬יט‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫החיזוק ב"יהי כבוד" כל יום ‪ ...........................‬יט‬ ‫חיזוקים ללימוד התורה לרגל זמן החורף ‪.........‬ד‬ ‫*בקריאה בשמחת תורה נראה שלא חטא האדם‬ ‫דברי חיזוק בענין שנים מקרא‪ ,‬ולימוד חומש‬ ‫כלל ‪ .............................. ................................‬יט‬ ‫רש"י ‪.............................. ................................‬ד‬ ‫*טעם שברא הקב"ה את העולם ‪.......................‬כ‬ ‫דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ ‪ .......................‬ה‬ ‫*הקב"ה בוחר בעמו גם שהם בבחינת ערבה ‪......‬כ‬ ‫פרשת בראשית ‪......................................‬ז‬ ‫*דוד ניצח את גלית עם כח הערבה ‪ .................‬כא‬ ‫הבהיר ות בא מידיעת השורש וההתחלה ‪ ............‬ז‬ ‫הקאפיטל שלא במקום הנכון ‪ ........................‬כא‬ ‫הכופרים לא מסתכלים אל השורש ‪ ...................‬ז‬ ‫הקנאה במעשה בראשית ‪ ...............................‬כא‬ ‫תכלית הבריאה להתחבר אל הראשית ‪ ..............‬ז‬ ‫איזון והשוואה בין עליונים ותחתונים‪.............‬כב‬ ‫הקשר בין בראשית לסוף התורה ‪ ......................‬ז‬ ‫*משמעות הסמ"ך שלא נזכר עד יציאת האשה‪.‬כב‬ ‫כל התורה כולה הוא כמו דף גמרא אחד ‪ ...........‬ח‬ ‫*איך שטן עם שי"ן שייך לסמ"ך ‪.....................‬כב‬ ‫טעם אתנחתא תחת תיבת אלקים ‪ ....................‬ח‬ ‫*המוסלמים מחליפים שי"ן ימנית לסמ"ך ‪.......‬כב‬ ‫יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית ‪ ..........‬ח‬ ‫במקום נר לא נזכר סמ"ך שאין שטן ‪ ...............‬כג‬ ‫בראשית מורה על ישרותו של הקב"ה ‪ ..............‬ח‬ ‫*שי"ן ימנית לקדושה ושי"ן שמאלית לקליפה ‪ .‬כג‬ ‫בראשית היא שירת התורה ‪ .............................‬ט‬ ‫*מה שנקרא שטן עם שי"ן כדי לרמות את האדם‬ ‫ביאור פסוק הראשון בתורה ‪ ............................‬ט‬ ‫‪ .................................... ................................‬כג‬ ‫הדבר הראשון הי' חומר היולי ‪ .........................‬ט‬ ‫*הקהה את השיניים של הרשע ‪.......................‬כד‬ ‫ביאור "מעשה בראשית" ו"יוצר בראשית" ‪ ........‬י‬ ‫*כוחו של עשיו בשי"ן שבו ‪..............................‬כד‬ ‫מאמר בראשית הוא שורש קיום הבריאה להיות‬ ‫צורת קבלת התשובה לדורות ‪.........................‬כד‬ ‫דבוק אל הראשית ‪ ...........................................‬י‬ ‫*הכפיות טובה במה שלא שואל את אשתו איך‬ ‫ביאור ענין בריאת עצם הימים ‪ .......................‬יא‬ ‫הכינה את האוכל ‪ .........................................‬כה‬ ‫ההשפעה המיוחדת לכל יום מימות השבוע ‪ ......‬יא‬ ‫ביאור העונש של צער לידה והריון וגידול בנים כה‬ ‫הקב"ה לא ברא יותר מששה ימים ‪ ..................‬יב‬ ‫האשה מייקרת ביותר חיי ילדיה ‪ ...................‬כה‬ ‫שיר של יום אינו מצד זכר למקדש ‪ ..................‬יב‬ ‫קריאת שם חוה אחרי החטא ‪ ........................‬כה‬ ‫שיר של יום הוא שיר על עצם יום הבריאה ‪ ......‬יב‬ ‫השם חוה הוא חיזוק ותיקון לתפקידה בחיים ‪ .‬כו‬ ‫ביאור שי' הגר"א בענין שיר של יום ‪ .................‬יג‬ ‫השם חוה הוא ביטוי להכרת הטוב ‪ .................‬כו‬ ‫יש לעורר כל יום היום בשבוע ולקשרו לש"ק ‪ ....‬יג‬ ‫הכתנות עור הוא סיוע מהקב"ה ‪ .....................‬כו‬ ‫נחלת גוים שניתן לכלל ישראל ‪ ........................‬יד‬ ‫תוכחת הקב"ה לקין ‪ ......................................‬כו‬ ‫התורה התלבש בצורה גשמית ‪ ........................‬יד‬ ‫מיתת קין ותובל קין ‪ ......................................‬כז‬ ‫בריאת האש וענין ברכה על האש במוצ"ש ‪ .......‬טו‬ ‫א"א להתחכם נגד הקב"ה ‪ .............................‬כח‬ ‫בכל אדם טמונים כוחות נפלאים ‪ ....................‬טו‬ ‫אשת חיל מי ימצא זו נעמה אשתו של נח ‪ ........‬כח‬ ‫התורה הוא כמו גחלת של אש ‪ ........................‬טו‬ ‫הספר של תולדות אדם ‪ .................................‬כח‬ ‫מה שלא נגמר מלאכת המים ביום השני ‪..........‬טז‬ ‫ימי חיי האדם הרי הם כספר ‪ .........................‬כט‬ ‫סוד ההבדלה הוא בשני דוקא ‪.........................‬טז‬ ‫אפשר לפתוח דף חדש ‪ ...................................‬כט‬ ‫מחלוקת קרח היה ביום שני בשבוע ‪ .................‬יז‬ ‫מה שנזכר מיתה רק בדורות לפני המבול ‪ ........‬כט‬ ‫ביאור הק"ו של הדשאים ‪ ................................‬יז‬ ‫מיתה מרמז לניתוק הדורות שגורם למבול ‪ .....‬כט‬ ‫האם חנוך ומט"ט ושר העולם אחד הוא ‪ ...........‬יז‬ ‫אצלינו הדורות הקודמים לא מתו ‪ ....................‬ל‬ ‫עיקר נח"ר להקב"ה ממי שקשה לו ‪ .................‬יח‬ ‫החסד שיכולים לעשות לדורות הקודמים ‪ ..........‬ל‬ ‫רק מלאך מט"ט מבין הנסיונות של בשר ודם ‪ ..‬יח‬ ‫לשלוח חבילות לנשמות במוצ"ש ‪ ......................‬ל‬ ‫ורצית שבח ואבית תהלה ‪ ...............................‬יח‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫חשיבות קריה"ת ולימוד חורש"י ושמו"ת ‪ ......‬לא‬ ‫הנפטר בא להזכירו ללמוד משניות ‪...................‬ל‬ ‫*השלמות לחג הסוכות ושמע"צ ושמחת תורה לב‬ ‫דברי חיזוק לשבת בראשית וחשיבותו של פרשת‬ ‫בראשית ‪ ......................................................‬לא‬ ‫כל שנה נפתחים מעיינות חדשות של תורה ‪ .....‬לא‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫חיזוקים ללימוד תורה‬ ‫שירת‬ ‫שנפתח דלת חדרו‪ ,‬כשהעביר הסדרא‪ ,‬מגודל הקדושת‬ ‫‪1‬‬ ‫חיזוקים ללימוד התורה לרגל זמן החורף‬ ‫שנשפע שם‪ .‬וידוע שמרן החת"ס הי' לומד בכל שבוע עם‬ ‫כיון שתחלת השנה יש התחדשות‪ ,‬ובפרט בתחלת זמן‬ ‫תלמידיו חומש רש"י‪ ,‬ופעמים שהי' בוכה מרוב התרגשות‪,‬‬ ‫החורף שהוא ראשית זמני גשמים‪ ,‬שהם רומזים על השפעה‬ ‫והי' זה מצוי גם בפרשיות של הלכה כתזריע מצורע מחמת‬ ‫מחודשת של תורה‪ ,‬וכן כל פרשת נח הבעל"ט מרמז על‬ ‫גודל ה קדושה‪ .‬והי' תלמידים שלא הלכו לשיעורים אלו וכל‬ ‫השפעת התורה המיועדת במקום המבול‪ ,‬דכל שנה בזמן זה‬ ‫ימיהם התחרטו ע"ז‪ .‬והעידו על החת"ס [כמדומה המחנה‬ ‫ארובות השמים נפת חים למבול של תורה‪[ ,‬וזה נפק"מ למה‬ ‫חיים] שמה שנתגדל על כל בני דורו הי' עבור שהתחזק גם‬ ‫דקי"ל כר' אליעזר דבחשון הי' המבול דהוא לענין ההשפעה‬ ‫בנערותו בלימוד חומש רש"י‪ ,‬אף שהרבה צחקו עליו בזה‪,‬‬ ‫המחודשת של תורה שיורד כל שנה בתקופה זו‪ ,‬וכן הי' אמור להיות‬ ‫ולכן תורתו נתפשטה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬והעיד על עצמו‬ ‫בדור המבול] וכבר אמרו צדיקים שלילות החורף מיועדות‬ ‫שבכל שבוע בעת שמו"ת האיר לו הקב"ה הארות חדשות‬ ‫להתעלות בתורה‪ ,‬לכן הנני להביא כאן קצת דברי חיזוק‬ ‫בעניני הפרשה והי' לו בכל שנה ושנה קונ' מיוחד לכתוב‬ ‫מרבותינו על לימוד תורה שבכתב ועל תורה שבע"פ‪.‬‬ ‫הערות אלו‪[ .‬והי' לומד בחדרו לעצמו חומש עם רמב"ן‪,‬‬ ‫ונתגלה פעם ע"י אא"ז הג"ר מנחם כ"ץ זצ"ל שהחביא עצמו‬ ‫[הגה"צ ר' אבגדור מילר זצ"ל נשאל למה נזדמן שבחודש מרחשון אין‬ ‫שום יו"ט ולא תענית ולא שום יומא דפגרא? והשיב שכיון שחשון‬ ‫הארון‪ ,‬שהחת"ס הי' לומד עם הרמב"ן בעצמו וי"א ששורש‬ ‫הוא מיד אחרי חודש תשרי והפסדנו כ"כ הרבה זמן מלימוד תורה אז‬ ‫נשמתו של החת"ס הי' מרמב"ן]‬ ‫עכשיו צריך להשלימו‪ ,‬וכמו שאחד עובר אצל אחד במשרד ובמשך‬ ‫תקופה הי' לו כל כמה ימים עוד סבה למה לא לבוא לעבודה‪ ,‬אז יש‬ ‫ואיתא בספה"ק‪ ,‬דא' מעיקרי העבודות של קריה"ת ושמו"ת‬ ‫לבעה"ב הפסד מזה לכן צריך לראות אח"כ להשלים ולעבוד יותר‬ ‫ולימוד חורש"י‪ ,‬הוא להתעורר ולהתחזק ולחיות עם עניני‬ ‫חזק‪ ,‬ובכן בא עכשיו חודש שלם שאפשר להתעלות בתורה ועבודה‬ ‫הפרשה‪ ,‬וכ"כ בשלה"ק שילמד חומש במתינות וישכיל‬ ‫בלי הפסק כלל‪ ,‬אין ימים טובים אין תעניתים ואין שום תירוץ‬ ‫בדברים היטב וישים לבו להתבונן בכל ענין איזה תועלת‬ ‫להפסיק מלימוד תורה‪ .‬ויש להוסיף דהרי קיבל ע"ע להשתפר בעבודת‬ ‫יוכל לקחת מזה‪ ,‬ולכן פתח בספרו בכל סדרה‪ ,‬מה שיש‬ ‫ה' ובכן צריך להראות להקב"ה שבאמת השתפר]‬ ‫ללמוד ו כתב שממנו יראו וכן יעשו כי התורה אין לו ערך‪,‬‬ ‫דברי חיזוק בענין שנים מקרא‪ ,‬ולימוד חומש רש"י‬ ‫ושהלומדים יהיו כמעין המתגבר‪ ,‬וכל יחיד הוא עולם מלא‬ ‫וכל אחד יכול למצוא עצמו באיזה פרט‪ ,‬הן מה שמתעורר‬ ‫בתחלה אביא קצת מדברי מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א‬ ‫מעצמו או ע"י מש"כ בספה"ק על הפרשה‪ .‬וכבר ממנחה‬ ‫בענין שנים מקרא ולימוד חומש רש"י וקריה"ת‪:‬‬ ‫שבת צריך לחיות את הפרשה הבאה‪ ,‬כמו במנחה שבת‬ ‫א' מעיקרי העבודה של תחלת השנה הוא להתחזק בענין‬ ‫פרשת נח יש לחיות ש"הנה נולד אברהם" "אתה הוא ה"א‬ ‫שנים מקרא ולימוד פרשת השבוע וקריאת התורה וכל‬ ‫אשר בחרת באברם"‪" ,‬שמעי בת וראי" וגו' כבר חיים‬ ‫השייך לזה‪ ,‬וא' הסבות שחוזרים כל שנה על כל תורה‬ ‫ונושמים הלימודים של א"א ע"ה‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬כי יש ס' רבוא פנים לתורה ובכלל זה שיש לכל‬ ‫פעם שמע הבית אהרן איך שהמלמד מפרש לבנו פירש"י‬ ‫יחיד גוון מיוחד לתורה‪ ,‬וכל פנים בתורה מחולק לע' פנים‪,‬‬ ‫עה"פ ויען לבן ובתואל "רשע הי' וקפץ להשיב לפני אביו"‬ ‫שנכלל בזה שכל שנה ושנה של ימי שנותינו בהם שבעים‬ ‫בלי שום התלהבות‪ ,‬ונכנס לחדר ואמר בהתעוררות גדול וכי‬ ‫שנה‪ ,‬מאיר לכל יחיד ויחיד פן מיוחד בתורה בשביל שנה‬ ‫כך לומדים פירש"י‪ ,‬הרי צריך לצעוק "רשע הי' רשע הי'"‬ ‫זו‪[ .‬ומי שזוכה ליותר שנים זוכה ליותר פנים] ועד כמה‬ ‫וקפץ להשיב לפני אביו כדי להחדיר בלב הילד חומר כיבוד‬ ‫שמתחזקים בלימוד פרשת בשבוע ושמו"ת וקריה"ת‪ ,‬כך‬ ‫אב‪ .‬וע"י שמשתדלים במשך ימות השבוע לחיות עם‬ ‫זוכים להשפעה המיוחדת לתורה בשנה זו‪.‬‬ ‫הפרשה ולדבר בעניני הפרשה עם חבריו‪ ,‬וכן כשהולך‬ ‫ובדורות הקודמים‪ ,‬הי' גם אצל הפשוטים וכש"כ אצל‬ ‫לשמחה ופוגש מישהו ומדבר בעניני הפרשה‪ ,‬זה גופא‬ ‫הצדיקים עבודה גדולה בשמו"ת ולימוד פרשת השבוע‪,‬‬ ‫מביא שזוכה לחיות עם הפרשה ומקבל מזה חיזוק לכל‬ ‫ופעם ברחו תלמידי המגיד הק' ממעזריטש מביהמ"ד בשעה‬ ‫עניני חייו‪ .‬וזה נכלל בהבטחת חז"ל כל המשלים פרשיותיו‬ ‫כו' מאריכין לו ימיו ושנותיו שיש לו חיים אחרים‪.‬‬ ‫‪ 1‬מה שמאחלים א' לשני "א געזונטע ווינטער" [חורף בריא] הג"ר שמואל‬ ‫רוזובסקי זצ"ל לא הי' ניח"ל בזה דהווינטער בעצמותו אינו זה שיהי' בריא‬ ‫הרה"ק ר' מרדכי מנאדורנער זי"ע אמר שהכיר ת"ח גדולים‬ ‫דחורף בעצם הוא קר וגשום‪ ,‬אלא הגברא צריך שיהי' בריא במשך החורף‪,‬‬ ‫שבזקנותם נפלו ממדרגתם מאד‪ ,‬כיון שלא השקיעו בחומש‬ ‫ולכן הנכון לאחל "זייט געזונט אין דעהם ווינטער" שתהיו בריאים במשך‬ ‫רש"י‪ ,‬וכתב הח"ח בזכור למרים דעיקר העצה להתחזק‬ ‫החורף‪ -‬מפי הג"ר חיים ברוורמן שליט"א‪ .‬ומה שמאחלים רק על החורף‬ ‫דהרי כל השנה צריך להיות בריא [באמת מתחלת קיץ אומרים "א געזונטע‬ ‫באמונה בזמנינו‪ ,‬הוא לימוד חומש רש"י‪ ,‬עוד אמרו צדיקים‬ ‫זומער" אבל למה מחלקין את זה] י"ל דהשנה מחולק לשתים‪ ,‬וחורף הוא‬ ‫דכיון דפסק בשו"ע דירא שמים ילמד חומש רש"י‪ ,‬א"כ‬ ‫זמן החרישה מה שאנו צריכין לבנות הרוחניות שלנו ואין ימים טובים‬ ‫גמורים רק כולו עבודה‪ ,‬ובקיץ אנו קוצרים התוצאות‪ ,‬והקב"ה משפיע עלינו‬ ‫לימוד חומש רש"י בכוחו להשפיע יר"ש על האדם‪.‬‬ ‫הימים טובים שבא ע"י עבודתינו בחורף‪ ,‬ולכן צריכין ברכה מיוחדת שיהי'‬ ‫לנו כח לעבודה שלנו בחורף הארוך‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫חיזוקים ללימוד תורה‬ ‫שירת‬ ‫קריאת הלל‪ ,‬ומש"כ בית אהרן ועוד לענין פרשת פרה שמתעורר‬ ‫ואין לנו השגה בקדושתו של פירש"י‪ ,‬והרי כ' החיד"א בשם‬ ‫טהרת פרה ע"י הקריאה‪ ,‬ופרשת אחרי קדושת יו"כ‪ ,‬וברמתיים צופים‬ ‫הגדולים‪ ,‬שקיבל דרש"י התענה תרי"ג תעניות לפני שכ'‬ ‫על תנדב"א זוטא פי"ז לענין פרשת אמור שמעורר קדושת הרגלים‪,‬‬ ‫פירושו עה"ת‪ ,‬ולזה אמר ר"ת דהגם דיכול לעשות פי'‬ ‫והגרח"א ממונקטש דבפרשת וירא מתעורר קדושת ר"ה שיש בה שני‬ ‫הקריאות דר"ה‪ ,‬וגם בק"ש שלא בזמנה פי' הר"ר ברוך והרר"י מרוזין‬ ‫כזקינו על הש"ס אבל לא על התורה‪ ,‬ורש"י כ' פירושו ע"פ‬ ‫זי"ע יכולין להמשיך קצת הארת ק"ש כאדם הקורא בתורה וזה הפי'‬ ‫סודות גדולות‪ ,‬ומשה רבינו אמר לרש"י אשריך‪ ,‬והמקובל ר'‬ ‫במשנה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה‪ ,‬והפליג‬ ‫נחמן בן שמואל הלך על קבר רש"י ועשה הרבה סיגופים‬ ‫רבינו השפ"א בפרשת בא תרמ"ח לחדש שהלומד בפרשת הגליות‬ ‫כדי להבין ד' רש"י עה"פ ויתנכלו אליו להמיתו וכ' רש"י‬ ‫כאילו התייסר בעצמו בגלות ובשיעבוד‪ ,‬וכ"ז כיון שהתורה למעלה‬ ‫אתו עמו כלומר אליו‪ ,‬וגילה לו רש"י סודות עליונים בזה‬ ‫מן הזמן ממילא ע"י תורה אפשר להתקשר לכל בחינה וכל קדושה‬ ‫ע"כ מחיד"א‪ .‬ובתשובות איתן האזרחי ח"ב הוסיף‬ ‫בכל עת ובכל זמן‪ ,‬ובקדושת לוי פסח ד"ה מה ביאר בזה הסתירא אי‬ ‫מילת אברהם הי' בפסח או ביו"כ [ עי' תוס' ר"ה יא‪ .‬ד"ה אל ופרדר"א‬ ‫שהמקובל הנ"ל האריך לבאר הסודות בד' רש"י‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫פכ"ט] דאחד הי' אברהם שהי' ביכולתו לעורר כל הבחינות בה זמנית‬ ‫לקברו א"ל רש"י שהתענה תרי"ג תעניות רצופין עד שחיבר‬ ‫וכעין מה שביכולתינו לעשות ע"י קריאת התורה‪ .‬ואחרי הקדמה זו‬ ‫פי' עה"ת ועל הגמ'‪ ,‬ושפמליא של מעלה מוצאין נח"ר‬ ‫נוכל ביותר להשקיע בפרשת השבוע דכמה שיותר משקיעים בפרשה‬ ‫בדבריו‪ ,‬וכ"ב שנים היה מפלפל מלאך מט"ט עם הקב"ה על‬ ‫ככה אנו מתקשרים לאותם בחינות המושפעים באותה פרשה‪].‬‬ ‫דברי רש"י מסויים‪ ,‬ולא הוי נח"ר למלאך מט"ט עד שבא בן‬ ‫עמרם ותקן הדברים‪ ,‬ואמר אשריך שלמה בן יצחק שכל‬ ‫דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ‬ ‫כוונתך לש"ש‪ .‬והמקובל הנ"ל מבאר הסוד בדברי הרש"י‬ ‫הנני להביא דברי חיזוק לעמל תורה שבע"פ ממו"ר הג"ר‬ ‫הנ"ל ומי שיודע הפי' בזה יודע המחלוקת בין מלאך מט"ט‬ ‫אשר אריאלי שליט"א בתחלת זמן חורף בא' השנים‪.‬‬ ‫והקב"ה‪ ,‬והאות י' של ירד והאות ת' של ויתנכלו קח בידך‬ ‫ואז תעשה שלום בין יוסף ואחיו ותבין ענין גילגול עצמות‬ ‫ברוך שהחיינו וכו' בתחלת כל זמן עלינו להודות להקב"ה‬ ‫יהודה במדבר‪ ,‬וסימנך שהקב"ה עוסק כל יום בב' של‬ ‫על זמן מיוחד שאנו מקבלים כעת שהוא כולו חיים‪ ,‬והוא‬ ‫בראשית ובל' של לעיני כל ישראל‪.‬‬ ‫עיקר החיים ובמיוחד על "ווינטער זמן" [זמן חורף] שהוא‬ ‫המשך הימים הנוראים‪ ,‬וראשית דבר יש לקבל עול תורה‪,‬‬ ‫וכמובן דאין לנו שום השגה לכל הנ"ל‪ ,‬אבל עכ"פ יהי' לנו‬ ‫וכמ"ש הגר"א דראשית היום יש לקבל עליו עול תורה‬ ‫מזה התעוררות גדול כשאנו לומדים חומש רש"י כשאנו‬ ‫הה"ד בראשית הזמן‪.‬‬ ‫יודעים גודל קדושת הפירוש‪ .‬ומסופר על א' הבחורים‬ ‫מישיבת פרשבורג בא"י‪ ,‬שנהרג בתאונת דרכים לפני בערך‬ ‫ובפרט לענין המשך ימי ר"ה ויו"כ‪ ,‬שהיו ימי תשובה‬ ‫‪ 50‬שנה‪ ,‬והתגלה בחלום לא' מחבריו וגילה לו שכיון שהי'‬ ‫ותיקון‪ ,‬דהרי עיקרה של תשובה הוא התחברות לתורה‪,‬‬ ‫לו קביעות חזקה בלימוד חומש רש"י וגם זיכה לעוד חברים‬ ‫לעזוב רשע דרכו ולילך בדרך של עמל התורה‪ ,‬וזהו עיקרה‬ ‫להתחזק בזה‪ ,‬לכן זוכה עכשיו ללמוד בהיכלו של רש"י‬ ‫של תשובה‪ ,‬ועוד יותר הרי איתא בקידושין ל‪ :‬דנמשלה‬ ‫וא"א לתאר הנעימות שיש לו שם‪.‬‬ ‫תורה לסם חיים‪ ,‬משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה‬ ‫והניח לו רטי' על מכתו וא"ל בני כ"ז שהרטי' זו על מכתך‬ ‫ובענין קריאת התורה ידועים דברי הזוה"ק ויקהל גודל העת‬ ‫אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין החמין בין‬ ‫רצון בפתיחת הארון‪ ,‬ושבשעת הקריאה צריך לעמוד באימה‬ ‫בצונן ואי אתה מתיירא‪ ,‬ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה‬ ‫וביראה ולכוון את לבו כאילו הוא עומד בהר סיני‪ ,‬ואם‬ ‫נומי‪ .‬כך הקב"ה א"ל לישראל בני בראתי יצה"ר בראתי‬ ‫העבודה של קריאה"ת ושמו"ת נעשית כדבעי עולה הפרשה‬ ‫תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים‬ ‫למעלה ואומרת אני פרשה פלוני שהשלים הציבור פלוני‪,‬‬ ‫בידו‪ ,‬שנא' הלא אם תטיב שאת וכו' ופירש"י אם תטיב‬ ‫ומסיים הזוהר אשרי חלקו של מי שמשלים הפרשה כדבעי‪.‬‬ ‫תתנשא על יצרך היינו דיצה"ר בא עם הרבה פיתויים וע"י‬ ‫ואחרי קריעת ים סוף שהיו גילויים גדולים עדיין היה‬ ‫עסק התורה הוא מתרומם מעל כל ההבלים והקטנות כיון‬ ‫מרירות‪ ,‬עד שתיקנו ענין קריה"ת ועי"ז זכו לוהאזנת‬ ‫שדבוק עם דבר ה' ונצחיות‪ ,‬וכבר כ' מס"י פ"ה דאם הבורא‬ ‫למצוותיו שכ' שם לקמן‪ ,‬ושיסיר ממנו כל מחלה‪ ,‬כמבואר‬ ‫לא ברא למכה זו אלא רפואה זו ל"ש שירפא כלל בלי‬ ‫בח"ח שם‪ ,‬וקריאה"ת הוא הצינור לכל התורה של השבוע‪.‬‬ ‫רפואה זאת‪ ,‬ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח‬ ‫ע"כ חלק מדברי מו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫רפואה זאת לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות‬ ‫[ ובענין זה יש להזכיר בקיצור מה שמבואר בספרים הא דקריאה‬ ‫בחטאו ויאבד נשמתו‪.‬‬ ‫מעורר הזמן והקדושה של היום‪ ,‬ובעיקר כ' בספרים על קריאה דיו"ט‬ ‫עוד מבואר בקידושין שם תנא דבי רי"ש אם פגע בך מנוול‬ ‫וכמ"ש הרמח"ל בדרך ה' ח"ד פ"ח‪ ,‬והשל"ה הק' בתחלת מס' פסחים‪,‬‬ ‫לענין קריאת פרשת הנשיאים‪ ,‬אבל כבר למדינו רבותינו דגם כשמצד‬ ‫זה משכהו לביהמ"ד וכו' היינו אם כבר התלכלך ולבו‬ ‫הזמן אין כאן סגולה בעצם‪ ,‬מ"מ ע"י הקריאה תתעורר אותה קדושה‪,‬‬ ‫ניטמטם‪ ,‬יש רק עצה אחת והיא עסק התורה‪ ,‬וא"כ נמצא‬ ‫וכמו שהרגיש רמ"ל מסאסוב הארת קדושת פסח בפרשת בא עד כדי‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫חיזוקים ללימוד תורה‬ ‫שירת‬ ‫לו תורת יום בעצמותו‪ ,‬דכאו"א גם אברכים יכולים‬ ‫דתורה היא העצה היחידה נגד היצה"ר בין לפני החטא בין‬ ‫להתעלות בו‪[ .‬עי' מה שהרחבנו בענין זה בתחלת הפרשה שזהו‬ ‫לאחר החטא‪ .‬ועיקר התשובה היא בתורה כמבואר בברכה‬ ‫עצם הענין של שיר של יום לבטא מעלתו וכוחו של כל יום]‬ ‫חמישית דשמו"ע שהיא ברכת התשובה כמבואר במגילה‬ ‫ובטור‪ ,‬ומ"מ התחלת הבקשה הוא על תורה "השיבנו אבינו‬ ‫יש גם להזהיר לא לדבר באמצע הסדר הרי זהו מדינא‬ ‫לתורתך" ולכך נקטינן לשון אבינו דעל האב מוטל ללמד‬ ‫דגמרא‪ ,‬וללמוד סדר ברציפות הוא שונה בתכלית‪ ,‬ואין‬ ‫בנו תורה וזהו עיקר המהלך של תשובה ולכן להגיע‬ ‫לשער כמה קדושת התורה יש בזה‪ ,‬ולא יתכן לעמוד‬ ‫להחזירנו בתשובה שלמה לפניך הוא רק ע"י תורה‪ ,‬וכל‬ ‫בביהמ"ד ולדבר דברים בטלים‪ .‬וכשאנו מדברים על זמן‬ ‫הקבלת עול תורה של ראשית הזמן הוא הוא הקיום של‬ ‫חורף הכוונה מר"ח חשוון עד ר"ח ניסן‪ ,‬וחלילה חלילה לא‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫לפרוץ גדר גם ביום אחד‪ ,‬תמחלו לי שאני אומר לכם זה אני‬ ‫מתבייש מזה‪ ,‬אבל זה גורם רפיון גדול בביהמ"ד‪ .‬ועל‬ ‫ועיקר סגולת התורה נאמרה על עמלה של תורה דוקא דאם‬ ‫חתונה שלא נוסעים בב' חשוון לא נוסעים גם בכ"ט אדר‪,‬‬ ‫יגע ועמל בהבנת דברי התורה ומתקשר לתורה‪ ,‬אז יש לו כל‬ ‫היינו הך‪ ,‬זה מקשה אחת של זמן‪ ,‬כל יום הוא יום של תורה‬ ‫הסגולות‪ .‬ובכלל זה להיות שקוע בתורה בכל המצבים‪.‬‬ ‫שנא' עלי' כי טוב יום בחצריך מאלף ול"ש לוותר ע"ז‪ .‬ויש‬ ‫ודבר ראשון ביגיעה הוא לעמול על עצם הסוגיא בסברא‬ ‫לקבל אחריו ע"ז דאם לא יוכל לעמוד בזה א"כ לא יקח‬ ‫וחשבון‪ ,‬בכל מסכתא קשה מאד עד שמגיעים לתורה של‬ ‫מקום בביהמ"ד לכתחלה‪.‬‬ ‫הסוגיא‪ ,‬ובפרט ע"י כל המפריעים והנסיונות שסובבים‬ ‫האדם‪ ,‬אבל ע"י שמתגבר על כל הנסיונות ומנסה להיות‬ ‫ובענין סדר הלימוד הרי על מס' זו [הי' מס' ב"ב] יש כ"כ‬ ‫שקוע בתורה בכל עת הוא מתקשר יותר ויותר להקב"ה וזהו‬ ‫הרבה תורה מרבותינו הראשונים ול"ש ללמוד כל‬ ‫עיקר הקבלה של ראשית הזמן‪ ,‬שיהי' כל כולו עמל התורה‪,‬‬ ‫הראשונים‪[ ,‬עכ"פ אני לא יכול] ואנו משתדלים ללמוד‬ ‫דכל השאר הוא רק הבל הבלים‪.‬‬ ‫עיקרם של דברים‪ ,‬ומי שיש לו חשק להוסיף ללמוד איזה‬ ‫רמב"ן בוודאי טוב‪ ,‬או שרוצה להרחיב ולהקיף במה שלא‬ ‫והנה ברמב"ן בפרשת נח כ' דכל ענין תיבת נח הי' נס של‬ ‫הרחבנו כ"כ‪ ,‬שיקח שבת קודש או לילה אחד להכניס עצמו‬ ‫מועט המחזיק את המרובה‪ ,‬וא"כ קשה למה הי' צריך‬ ‫בזה‪[ ,‬עיקר מכוון השיעור אינו כדי לחזור ע"ז דאין אני אומר קבלו‬ ‫לעשות תיבה אורך ג' מאות אמה‪ ,‬ותי' דדרך כל הנסים‬ ‫דעתי‪ ,‬דהרבה פעמים אני טועה‪ ,‬רק ללמד דרך איך ללמוד הסוגיא‪,‬‬ ‫לעשות מה שבידו ואז הקב"ה מביא נס‪ ,‬והה"ד ברוחניות‬ ‫ויש לחזור על הסוגיא ע"ד עצמו ולדבר ולהרחיב יותר על הסוגיא‬ ‫וכמ"ש רבינו יונה לענין תשובה שיעזור ה' לשבים כאשר‬ ‫ומינה ומינה רווחא שמעתתא‪ ,‬וכך היא דרכה של תורה ורק אז‬ ‫מתגדלים ולומדים איך ללמוד סוגיא]‬ ‫אין יד טבעם משגת‪ ,‬וכן הוא דכדי לקבל סייעתא דשמיא‬ ‫בלימוד על האדם לעמול ולהתייגע ולהתקשר לתורה בכל‬ ‫ועל כולם העיקר הוא תפלה‪ ,‬דהא בלא הא לא סגיא בפרט‬ ‫כוחו ואז יש סייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫באהבה רבה‪ ,‬ותורה תבלין כולל גם תורת המוסר‪ ,‬כמבואר‬ ‫במס"י וגם ע"ז צריך תפלה‪ ,‬וה' יעזור שנזכה לעליי' גדולה‬ ‫ויש להעיר במה שאפשר להתעלות גם בעש"ק דנר'‬ ‫בתורה‪ .‬עכ"ד מו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫בשטחיות כאילו זה בגדר יום ביניים‪ ,‬שכולו רק להכנה‬ ‫לשבת‪ ,‬אבל כיון שאומרים היום יום שישי בשבת הרי דיש‬ ‫‪‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫לכל פרט בהנהגת הבריאה‪ ,‬וכמו המשל הידוע באחד‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שבא לבית מדרש וראה שהגבאי נתן עלי' לאחד ולא‬ ‫לשני ולא ידע שכבר קיבל בפעם אחר‪ ,‬וזה יתן חיזוק‬ ‫פרשה זו נקראת פרשת בראשית‪ ,‬וגם כל ספר ראשון של‬ ‫לאדם בכל מצב‪ .‬וזה היסוד של תיבת בראשית‪.‬‬ ‫התורה נקרא בראשית‪ .‬ובוודאי כיון שזה תיבה הראשון‬ ‫הכופרים לא מסתכלים אל השורש‬ ‫בתורה הקדושה יש בה היסוד לכה"ת כולה ויש להתבונן‬ ‫בו טובא‪ .‬והנה תיבת בראשית היא היא שורש חומש זה‬ ‫והנה זהו בעצם יסוד החסרון אצל אלו שאינם מאמינים‬ ‫בכללות‪ ,‬ובפרטות פרשה זו‪ .‬והביאור‪ ,‬כיון דבספר‬ ‫בהקב"ה ותורתו‪ ,‬שהם לא מסתכלים על העבר‪ ,‬אלא‬ ‫בראשית נתפרש השורש של כל הבריאה כולה‪ ,‬ושורש‬ ‫שחושבים שהכל התחיל היום ובזים לדורות שעברו‬ ‫כל ההתהוות שלנו‪ ,‬וגם השורש של כל התכלית של‬ ‫שלא ידעו כלום‪ ,‬ולא לומדים לקח ממה שקרה בדורות‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫הקודמים ולא מקיימים מש"כ "זכור ימות עולם בינו‬ ‫שנות דור ודור" וגו' דאם היו מתבוננים מאיפה הם‬ ‫הבהירות בא מידיעת השורש וההתחלה‬ ‫מגיעים ואיזה חסדים עשה הקב"ה לאבותיהם עד שהם‬ ‫וה נה בכל ענין וענין כדי להיות ברור בזה יש צורך‬ ‫חיים וקיימים היום‪ ,‬ממילא היו נכנעים להקב"ה‪ .‬ובפרט‬ ‫לחזור אל שורש והתחלת הדבר‪ ,‬ואז מתברר הכל‪.‬‬ ‫הכופרים שחושבים שהעולם קדמון הרי אין להם כלל‬ ‫לדוגמא כשלומדים סוגיא‪ ,‬אם שורש הענין לא יהיה‬ ‫התחלה וחושבים רק על מה שיהי'‪ ,‬איך לעשות העתיד‬ ‫ברור אצלו‪ ,‬לא יוכל אח"כ להבין שום דבר ברור‪ ,‬ולכן‬ ‫שלהם יותר טוב‪ ,‬אבל אנו לומדים עם הילדים שלנו‬ ‫צריך תמיד להתחיל ממקור הראשון של עצם הדין האם‬ ‫סיפורי מעשה בראשית וסיפורי האבות הקדושים‬ ‫הוא מה"ת או מדרבנן ואז לבאר היסודות שעלי' נבנו‬ ‫וסיפורי אבותינו איך שמסרו נפשם‪ ,‬וממילא הם מבינים‬ ‫הדינים המסתעפים‪ ,‬וממילא יהי' לו בהירות גדול בכל‬ ‫שיש להם אחריות להמשיך שלשלת הדורות כיון שהם‬ ‫הענין ויוכל להתחבר לזה ולחדש בזה ולזכור אותו‪,‬‬ ‫מחוברים אל השורש וההתחלה‪.‬‬ ‫ועד"ז כשלומד גמרא ותוס' עד כמה שלא יהי' ברור לו‬ ‫תכלית הבריאה להתחבר אל הראשית‬ ‫במאה אחוזים ביאור דברי הגמרא יחסר לו ממילא הבנת‬ ‫דברי התוס'‪.‬‬ ‫ולמעמיקים מה שפתחה התורה בתיבת בראשית דבעצם‬ ‫עיקר תכלית הבריאה הוא לחבר כל דבר אל השורש כמו‬ ‫וכן עד"ז במצב החיים של האדם הוא מוצא עצמו‬ ‫שמוזכר בספרי רבינו השפת אמת כמעט בכל קטע שבכל‬ ‫באיזה מצב שלא כ"כ נח לו וכדו' אז אם יתחיל מן‬ ‫דבר ודבר בעוה"ז התפקיד שלנו לחברו אל השורש‬ ‫ההתחלה‪ ,‬ואיך הי' כל העבר שלו וכדו' הרבה פעמים‬ ‫ולהחזיר הכל אל הקב"ה ראה בקטע הראשון של ספרו‪,‬‬ ‫יתברר לו למה הגיע למצב זה ושיתכן שהוא עצמו אשם‬ ‫דזהו ענינו של מנוחת שבת שהיא שביתת הכל ומקום‬ ‫במצב שלו‪ ,‬ושאולי מגיע לו כפי מעשיו‪ .‬וגם אם לא‬ ‫ושורש הכל וז"ש ויכולו מלשון כלתה נפשי כי הוא‬ ‫מובן לו הרי ידוע לו שהי' לו חיים לפני שנולד בגילגול‬ ‫הביטול שכל דבר מתבטל לנקודת החיות שיש בו‬ ‫אחר‪ ,‬ומי יודע מה הי' מצבו אז שממילא הי' ברור לו‬ ‫מהקב"ה וזה ע"י השבת עי"ש‪ .‬וראה לקמן שהרחבנו‬ ‫שככה בדיוק צריך להיות המצב שלו‪.‬‬ ‫בביאור דבריו‪.‬‬ ‫ועד"ז כתב רש"י בהתחלה דלמה פתח בבראשית שלא‬ ‫הקשר בין בראשית לסוף התורה‬ ‫יאמרו הגוים ליסטים אתם‪ ,‬ור"ל אם מסתכלים על המצב‬ ‫כמות שהוא נראה מאוד לא טוב‪ ,‬שבאים בני ישראל‬ ‫עוד יש לרמז בענין הראשית וההתחלה‪ ,‬דהנה כבר נכתב‬ ‫והורגים אנשים חפי פשע וגוזלים מהם מדינתם‪ ,‬אבל‬ ‫רבות לקשר סוף התורה ותחלתה‪ ,‬עי' בדרשות חת"ס‬ ‫אם מתחילים מההתחלה ורואים למי הי' שייך בתחלה‪,‬‬ ‫קונטרס שלם של בערך מ"ו אופנים לקשר סוף התורה עם‬ ‫וגם רואים איזה מעשים רעים עשו הגוים‪ ,‬ואיזה מעשים‬ ‫תחלתה‪ .‬וכן השפת אמת ‪ 2‬הי' אומר בשמחת תורה כל‬ ‫עצומים ונפלאים עשו האבות הקדושים‪ ,‬ואיך היו כ"כ‬ ‫שנה על השולחן מאמר לקשר סוף התורה בתחלתה‪.‬‬ ‫נאמנים להקב"ה‪ ,‬הרי ברור לכל בר דעת שמגיע לכלל‬ ‫והנראה בעז"ה לפרש הקשר בדרך העבודה‪ ,‬דהנה סוף‬ ‫ישראל הארץ הכי טובה‪ ,‬ומגיע לגוים הרשעים האלו‬ ‫התורה שכתוב [דברים ל"ד י"ב] "לעיני כל ישראל"‬ ‫שיסתלקו משם‪.‬‬ ‫פירש"י שם דקאי על שבירת הלוחות‪ ,‬ובעצם זה הי'‬ ‫וכל זה הלימוד גם בשבילינו‪ ,‬שהקב"ה הוא זוכר כל‬ ‫ביטוי לירידה עצומה של כלל ישראל דהרי הפסידו‬ ‫המפעל מתחלת הבריאה‪ ,‬ורואה וזוכר הכל מן ההתחלה‬ ‫עד הסוף ועפי"ז הוא מנהיג הבריאה והכל בצדק‬ ‫‪ 2‬מכתב הרה"ח רבי בערל מוניש עקשטיין ז"ל מסקריהיצ'ין "ראש גולת‬ ‫אריאל" ח"א ע' קנ"ה‪.‬‬ ‫ובמשפט‪ ,‬ואילו הי' האדם רואה הכל הי' מסכים מאוד‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫להאדם להניח אף פרט אחד‪ ,‬ואז תצא התכלית הנדרשת‬ ‫רבות ע"י חטא העגל‪ ,‬וי"ל דכלול בזה רמז לכל מיני‬ ‫כהוגן"‪.‬‬ ‫מכשולות ונפילות וירידות של כאו"א מישראל עד‬ ‫שרואה שכבר הפסיד הרבה ולא יתכן כלל לחזור למה‬ ‫טעם אתנחתא תחת תיבת אלקים‬ ‫שכבר הי' מקודם‪ ,‬לזה מתחילים שוב מבראשית להורות‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪:‬‬ ‫שתמיד אפשר לפתוח דף חדש ולהתחיל הכל שוב‬ ‫[א' א']‬ ‫מההתחלה‪ ,‬ובפרט בימים אלו אחרי ר"ה ויו"כ בא‬ ‫החיזוק שאפשר לפתוח שוב מבראשית‪ .‬עוד לימוד יש‬ ‫והנה הטעמים בפסוק הראשון צ"ב‪ ,‬דהרי זה מקרא קצר‬ ‫בזה שגם אם יתכן דלא שייך כלל לחזור ממש למה שהי'‬ ‫ולא הו"ל להיות אתנחתא תחת תיבת אלקים כיון שאת‬ ‫מקודם‪ ,‬מ"מ יותן לאדם עבודה חדשה במצב שהוא בו‪,‬‬ ‫השמים ואת הארץ הוא המשך ישיר לברא אלקים‪ ,‬ותי'‬ ‫וזה גופא מה שהקב"ה רוצה ממנו וכמו שנראה בעבודת‬ ‫הג"ר יעקב קמינצקי זצ"ל בספר אמת ליעקב דבא לרמז‬ ‫אדם הראשון אחרי שאכל מעץ הדעת וכפי שיבואר‬ ‫דהקב"ה ברא עצם המושג של ראשית שהוא הזמן‪ ,‬או‬ ‫לקמן בעז"ה‪.‬‬ ‫לרמז דעצם הבריאה בשביל מה שנקרא ראשית כמבואר‬ ‫ברש"י‪ .‬ולדברינו לעיל יל"פ בדרך דרוש דהקב"ה ברא‬ ‫כל התורה כולה הוא כמו דף גמרא אחד‬ ‫עצם המושג שתמיד אפשר לפתוח דף חדש‪ ,‬ואחרי כל‬ ‫וע"ע בדברי ר' ירוחם בדעת תורה [באורים כאן] שהק'‬ ‫מה שקלקל ועוות בדרכו‪ ,‬יכול לפתוח החומש מחדש‬ ‫בדברי רש"י בשם ר' יצחק דאיך יתכן דעיקר סיפור‬ ‫ולהתחיל מבראשית והקב"ה יתן לו עבודה חדשה לפי‬ ‫מעשה בראשית רק בשביל כיבוש הארץ‪ ,‬ותי' ד"כלל‬ ‫התחדשותו‪.‬‬ ‫ועיקר גדול צריך לידע‪ ,‬כי אף שהתורה רבו עניניה לאין‬ ‫יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית‬ ‫מספר‪ ,‬מכל מקום כל התורה כולה הרי היא כמו "דף גמ'‬ ‫אחד"‪ ,‬בכל התורה כולה יש תכלית אחת שעליה סובבים‬ ‫והנה היצר הרע מפחד מאד מן הראשית דיודע שהאדם‬ ‫הולכים כל הענינים‪ ,‬אנחנו לומדים הרבה בתורה ואינה‬ ‫יש לו תוספת חשק וסייעתא דשמיא בהתחלת ענין וכמו‬ ‫אצלנו אלא פרקים פרקים‪ ,‬זה אינו טוב‪ ,‬העיקר הוא שכל‬ ‫בתחלת הזמן או בהתחלת סדר או בתחלת מסכתא או‬ ‫התורה כולה צריכה להיות המשך אחד וסוגיא אחת כמו‬ ‫בהתחלת התפלה‪ ,‬ולכן מנסה בכל כוחו להפיל את‬ ‫פרק המפקיד‪ .‬מבראשית עד לעיני כל ישראל היא סוגיא‬ ‫האדם ולהכשילו מיד בהתחלה ואז יחשוב הרי בין כך‬ ‫אחת‪ ,‬ורבי יצחק מבאר לנו שהסוגיא של כל התורה‬ ‫כבר איבדתי ההתחלה ולכן כבר אחכה לסיבוב הבא‪,‬‬ ‫כולה היא ארץ ישראל‪ ,‬הנשמה של כל התורה כולה היא‬ ‫ובפעם הבא מכשילו שוב עד שבזה הוא מפסיד כל חייו‪,‬‬ ‫כיבוש הארץ‪ ,‬ז"א לעשות מקום להשראת השכינה‪ ,‬וכמו‬ ‫ולכן הרבה יש להתחזק בזה לדעת דפעמים המכשול לא‬ ‫שהכתוב אומר מכון לשבתך פעלת ה'‪ .‬תכלית זאת כבר‬ ‫הי' כ"כ באשמתו‪ ,‬ואם ימשיך להתחזק עדיין יהי' לו כח‬ ‫מתגלה לנו בפ' נח‪ ,‬שהכתוב מדלג על כל יחוסי‬ ‫הראשית‪ ,‬ודבר זה נוגע מאד בפרשה זו וכפי שמרבה‬ ‫המשפחות ומגיע מיד לאברהם אבינו‪ ,‬וכל החומש‬ ‫להזהיר ע"ז מו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א דברוב‬ ‫בראשית מדבר מהאבות‪ ,‬ואח"כ על שיעבוד מצרים‪,‬‬ ‫שנים יש רק קצת ימים ללמוד פרשת בראשית‪ ,‬ופרשה זו‬ ‫גאולה‪ ,‬מעמד הר סיני‪ ,‬וכל הפלפול הגדול‪ ,‬עד שמגיע‬ ‫יש כ"כ הרבה מה ללמוד בכמות ובאיכות‪ ,‬ורוצה‬ ‫לכיבוש הארץ שזה תכלית כל משנה תורה‪.‬‬ ‫להתחזק להתחיל בשנה ללמוד הפרשה היטב עם‬ ‫מפרשים ומחמת ריבוי הענינים וקוצר הזמן אינו מצליח‪,‬‬ ‫זהו שאומרים לנו חז"ל שתכלית זאת של כל התורה‬ ‫ואז מתייאש כבר וחושב שאולי בשנה הבאה יהי' לי‬ ‫כולה‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬מיד בהתחלת התורה‪ ,‬במעשה‬ ‫זמן‪ ,‬וכ"ז עצת היצר‪ ,‬ויעשה בחכמה ויקח רק כמה‬ ‫בראשית‪ ,‬משם היא מתחילה‪ .‬וכמו בבונה בית הנה מיד‬ ‫פסוקים ללמוד היטב והשאר בבקיאות‪ ,‬ובשנה הבאה יש‬ ‫כשמניח את היסוד הנה התכלית האחרונה כבר עומדת‬ ‫פסוקים אחרים וכן בכל סדרה‪ ,‬ובזה בעז"ה יוחלש קצת‬ ‫לנגד עיניו‪ ,‬כן מיד בהתחלת הבריאה‪ ,‬הנה התכלית‪,‬‬ ‫עצת הנחש‪.‬‬ ‫דהיינו ארץ ישראל‪" ,‬לתת להם נחלת גוים"‪ ,‬היתה‬ ‫במחשבה תחילה‪.‬‬ ‫להמשך דברי חיזוק ממו"ר שליט"א בענין פרשת‬ ‫בראשית ושבת בראשית ראה בסוף הפרשה‪.‬‬ ‫כלל זה הוא בכל התורה כולה‪ ,‬הן בתורה שבכתב והן‬ ‫בתורה שבע"פ‪ ,‬ללמוד כסדר ולא לדלג על שום פרט‬ ‫בראשית מורה על ישרותו של הקב"ה‬ ‫ופרט‪ ,‬ואז תצא התכלית המכוון מכל התורה כולה‪ ,‬האדם‬ ‫והנה הרבה רמזים נאמרו בתיבת בראשית אשר כולם‬ ‫צריך להתבונן ולהסתכל על כל הבריאה כמו על בית‬ ‫באים לרמז על תכלית הבריאה ואכמ"ל בזה‪ ,‬אולם מה‬ ‫קטן שהכל יש לו תכלית אחת‪ ,‬התכלית היא "רוצה ה'‬ ‫שנרמז בתיבת בראשית הוא גם תיבת ישר וגם תיבת שיר‪,‬‬ ‫את יראיו"‪" ,‬וא־להים עשה שייראו מלפניו"‪ ,‬ואין לו‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫השמים ואת הארץ ולמה נקט לשון בראשית דמשמע‬ ‫ויל"פ ענין ישר דהנה כל ספר בראשית נקראת ספר‬ ‫נסמך לתיבה שלאחריו‪ ,‬ועוד דהרי אינו נכון ששמים‬ ‫הישר ובפשטות דהאבות נקראים ישרים‪ ,‬אולם יל"פ‬ ‫וארץ קדמו דהרי בתחלה נבראו המים שנא' ורוח אלקים‬ ‫דקאי על ישרותו וצדקותו של הקב"ה עם ברואיו‪,‬‬ ‫מרחפת ע"פ המים‪ ,‬ועוד שהשמים נבראו מאש וממים‬ ‫דלמתבונן היטב בספר בראשית בכלל ופרשת בראשית‬ ‫הרי בהכרח דהמים קודמים‪ ,‬ולכ"כ רש"י דצ"ל דלא בא‬ ‫בפרט יראה ‪ 3‬דהרבה מעניניו באים לבטא צדקותו‬ ‫הכתוב להורות סדר הבריאה כלל‪ ,‬ובהכרח דאינו‬ ‫וישרותו של הקב"ה עם האדם אשר מצדו העמיד בריאה‬ ‫כפשוטו רק ע"פ דרוש דבשביל ראשית ברא ה' את‬ ‫כ"כ טובה ויפה בתכלית השלמות והאדם הוא זה‬ ‫‪4‬‬ ‫העולם‪ .‬אבל אם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו‪,‬‬ ‫שקלקל מעשיו וגרם לעצמו מיתה‪ ,‬וכן דור המבול‬ ‫דנמשך הכל לענין בריאת האור דבתחלת בריאת שמים‬ ‫והפלגה גרמו לעצמם להאבד מן העולם‪ ,‬אבל הצדיקים‬ ‫וארץ הרי הי' מצב של תוהו ובוהו‪ ,‬והוצרך לתיקון לכן‬ ‫כמו האבות הקדושים כיון שהלכו בדרך הישר קבלו‬ ‫התחיל הקב"ה בתיקונו וברא האור‪ .‬ולפ"ז צ"ב למה‬ ‫מהקב"ה טובות עצומות והבטחות נפלאות‪.‬‬ ‫הוצרך לכתוב בצורה כזו‪ ,‬ועוד דא"כ הו"ל להיות פסוק‬ ‫אחד עם פסוק ב' ולמה זה פסוק נפרד עם אתנחתא‬ ‫וגם אחרי שכבר חטאו‪ ,‬רואים איך הקב"ה ברוב חסדו‬ ‫באמצע דמשמע דמדבר על עצם בריאת שמים וארץ‪.‬‬ ‫שיתף מדת הדין במדת הרחמים ולא הענישם תיכף‬ ‫ומיד‪ ,‬כמו בחטא עץ הדעת שנכנס אתם בדברים ועשה‬ ‫ואכן רבים מהראשונים [רד"ק רמב"ן חזקוני רבינו בחיי ועוד]‬ ‫עצמו כאילו לא ידע כדי שיוכלו להודות על פשעם‬ ‫פירשו שבאמת זה דבר בפני עצמו ובא הכתוב להורות‬ ‫מעצמם וכדכתבנו שם‪ ,‬וכן בקין שא"ל הקב"ה "ַאיכה"‬ ‫דתחלת הבריאה הי' בריאת שמים וארץ‪ ,‬ומלת בראשית‬ ‫כאילו אינו יודע כדי שיוכל להודות על חטאו ואז יקבלנו‬ ‫יכול ג"כ להתפרש בהתחלה‪ ,‬או י"ל דחסר תיבה וכאילו‬ ‫בתשובה‪ ,‬וכן בדור המבול שלח להם את נח להרבה‬ ‫אמר בראשית הכל ברא שמים וארץ‪ ,‬או הכוונה בראשית‬ ‫שנים‪ ,‬ונתן להם ארכא של ק"כ שנים לפני שהענישם‬ ‫הזמן ברא שמים וארץ‪ ,‬ומש"כ כאן שמים וארץ כ'‬ ‫ומכ"ז חזינן שהצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט‪.‬‬ ‫הרמב"ן לקמן בפסוק ח' היינו השמים והארץ שמפורש‬ ‫לקמן ומכונים כך ע"ש שה' עתיד אח"כ לקרוא להם כך‪.‬‬ ‫בראשית היא שירת התורה‬ ‫אלא דעדיין ק' קושיית רש"י דהרי מוכח דהמים נבראו‬ ‫ובזה יל"פ מה שנרמז בתיבת בראשית ענין השירה‪,‬‬ ‫קודם ועוד דלכ' כל הכתוב מיותר דהרי ידענו מהמשך‬ ‫להורות דספר הישר הוא כמו השירה של התורה דהיינו‬ ‫הפסוקים בריאת שמים וארץ ול"ל לדעת דזה הי' הדבר‬ ‫היופי של התורה‪ ,‬ע"ד שביארנו בשירת האזינו דנקראת‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫שירת התורה‪ ,‬ע"פ הספורנו שם דע"י שזוכר ימות עולם‬ ‫וגו' ומתבונן בחסדו של הקב"ה עם כלל ישראל‬ ‫הדבר הראשון הי' חומר היולי‬ ‫מהתחלה‪ ,‬הוא מלא שירה והודאה להקב"ה על חסדו‬ ‫עוד כתב הרמב"ן שכוונת הכתוב ליסוד דק מאד שאין‬ ‫וישרו וטובו‪ ,‬עד כדי שמתמלא רגש של בושה על‬ ‫בו ממש אלא הוא כח ממציא המוכן לקבל הצורה‬ ‫שהמרה את פי הקב"ה ומרגיש מעצמו שראוי להעונשים‬ ‫ולצאת מן הכח אל הפועל‪ ,‬והוא החומר הראשון‬ ‫הכתובים בפרשה שם‪ ,‬וא"כ ענין זה הוא ההשלמה‬ ‫שהיוונים מכנים היולי שממנו נבראו הכל השמים וכל‬ ‫לעצם התורה דע"י התבוננות זה באים לקיים כל התורה‬ ‫אשר בהם חומר אחד והארץ וכל אשר בה חומר אחד‪,‬‬ ‫מתוך שמחה והכרת טובה להקב"ה‪ ,‬וזהו גם התכלית‬ ‫והקב"ה ברא את שניהן מאין ושניהם לבדם הם‬ ‫בהתבוננות בספר בראשית בכללו ופרשת בראשית‬ ‫הנבראים הראשונים וכל שאר הברואים נעשו מהם‪.‬‬ ‫בפרטות שבאים לשיר להקב"ה על טובו וישרו‪,‬‬ ‫ועד"ז כ' בשו"ת הרשב"א ח"ה קט"ו ופירש כמה‬ ‫ומתחברים היטב לעצם מצוות התורה וקבלת מלכותו‪.‬‬ ‫ביאור פסוק הראשון בתורה‬ ‫‪4‬‬ ‫בדרך כלל רש"י הוא זה שבא לעולם לפרש פשוטו של מקרא כמו‬ ‫שכותב הרבה פעמים ואני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא וכ"כ‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪:‬‬ ‫לקמן ג' ח' עה"פ וישמעו קול את קול ה' אלקים בפעם הראשון‪ ,‬וז"ל‬ ‫[שם]‬ ‫"יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר‬ ‫מדרשות‪ ,‬ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת‬ ‫הנה פשוטו של פסוק הראשון בתורה צריך ביאור רב‪,‬‬ ‫דברי המקרא דבר דבור על אופניו" אולם כאן כתב רש"י דהמקרא גופא‬ ‫צועק ואומר דרשני‪ ,‬שכאן גם הפשטנים צריכים לכח הדרוש‪ ,‬ואם בא‬ ‫וכפי שכבר העיר בזה רש"י הקדוש‪ ,‬דמשמע שבא‬ ‫אחד לפרש ע"פ פשט אי"ז רש"י רק מישהו אחר לכן כתב רש"י "אם‬ ‫להורות סדר הבריאה דדבר ראשון ברא ה' שמים וארץ‪,‬‬ ‫באת" היינו כאן לא אני זה שבא רק אתה זה שבא‪ ,‬ועלי להזהירך שאם‬ ‫כבר תפרש כפשוטו תפרש דוקא כן ולא באופן אחר‪ .‬וזה א' מיסודי‬ ‫והקשה רש"י דא"כ הול"ל בראשונה ברא אלקים את‬ ‫המח' בין רש"י ורמב"ן בכה"ת‪ ,‬דרש"י נטה הרבה פעמים מעומק‬ ‫הפשט מפני דרשת חז"ל‪ ,‬ורמב"ן מנסה קודם כל להעמיד עצם הפשט‬ ‫ורק אח"כ יביא לך ד' חז"ל או ע"פ סוד‪.‬‬ ‫‪ 3‬וכן ברש"י הראשון כ' הלשון שהקב"ה נתן א"י למי שישר בעיניו‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫בראשית הכוונה על מעשה ששה ימים אחרי בריאת‬ ‫פסוקים לפ"ז‪ ,‬וכתב שדעת הפילוסופים היתה שחומר‬ ‫הזמן וכל מקום שאומר עושה בראשית או יוצר בראשית‬ ‫ההיולי הוא דבר קדמון ופסוק זה מכחישם‪ .‬ולפ"ז‬ ‫הכוונה על בריאת הזמן גופא וכ"פ המלבי"ם בביאור‬ ‫מיושב היטב דנתחדש בפסוק זה דאכן הדבר הראשון‬ ‫מלת בראשית דקאי על עצם בריאת הזמן‪ .‬אולם אכתי‬ ‫שנברא הי' החומר ההיולי של שמים וארץ וזה ענין בפני‬ ‫צ"ב דל"ל תמיד להודות להקב"ה או רק על חלק בריאת‬ ‫עצמו‪ .‬אלא דאכתי לא א"ש היטב לשון בראשית‬ ‫הזמן או להודות על עיקר הבריאה ולהדגיש שזה אחרי‬ ‫דהול"ל לשון בראשונה כקושיית רש"י‪ ,‬ועוד קשה מה‬ ‫בריאת הזמן‪ ,‬דאה"נ דבלי זה לא הי' שייך שום קיום‬ ‫שהקשה האברבנאל שכיון שאנו מאמינים שה' יכול‬ ‫לבריאה אבל עדיף הי' לכלול גם עיקר מעשה בראשית‬ ‫לברוא הכל יש מאין ל"ל לחדש שמתחלה ברא ה' חומר‬ ‫שבא אח"כ‪.‬‬ ‫היולי וממנו נוצר הכל ואיזה ענין יש בזה‪ ,‬דהרי הקב"ה‬ ‫יכול לכתחלה לברוא הכל בצורתו הסופית וכדאמרו‬ ‫עוד קשה עדיין מה שאנו אומרים המחדש בטובו בכל‬ ‫חז"ל ר"ה יא‪ .‬כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן‬ ‫יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬כאמור לעושה אורים גדולים‬ ‫נבראו בצביונם נבראו‪ ,‬דהרי מקור ענין חומר היולי הוא‬ ‫כי לעולם חסדו‪ ,‬וביאר בנפש החיים שער א' דהקב"ה‬ ‫מהפילוסופים שכפרו בחידוש העולם והוכרחו לחדש‬ ‫ברא העולם יש מאין ומאז עד היום כל רגע ממש כל כח‬ ‫שיש חומר היולי קדמון אבל למאמינים א"צ לזה‪ .‬וע"ע‬ ‫מציאותם תלוי בזה שהקב"ה משפיע להם חיות בכל עת‪,‬‬ ‫ביישוב ד"ז בדרשות הר"ן דרוש א' ובספר מעשה ה'‬ ‫ואילו הי' מסלק מהם השפעתו אף רגע אחד מיד היו‬ ‫ובמלבי"ם ואכמ"ל בזה‪ .‬וע"ע שכתבנו כעי"ז בשם אור‬ ‫מתבטלים‪ ,‬היינו שנקט לעושה ולא שעשה מבואר‬ ‫החיים הק'‪.‬‬ ‫דעושה כן תמיד ותמיד היינו כל רגע ממש‪ ,‬וקשה דא"כ‬ ‫דמה ענין "כל יום" הרי הקב"ה מחדש הבריאה כל רגע‬ ‫ביאור "מעשה בראשית" ו"יוצר בראשית"‬ ‫ורגע ומה ענינו של היום כאן‪.‬‬ ‫עוד יש לעיין במה שאומרים בקידוש של ליל שבת‬ ‫מאמר בראשית הוא שורש קיום הבריאה להיות‬ ‫דשבת הוא זכר למעשה בראשית‪ ,‬וצ"ע הרי מעשה‬ ‫בראשית הי' בששת ימים‪ ,‬ובשבת הי' מנוחה וא"כ‬ ‫דבוק אל הראשית‬ ‫הול"ל זכר לשביתה ממעשה בראשית‪ ,‬ועוד צ"ע בלשון‬ ‫והנראה בכ"ז בעז"ה ע"פ דבריו הנפלאים של השפת‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬דבראשית הרי הכוונה ההתחלה ולא‬ ‫אמת שנת תרנ"ה שכתב "ותיקנו בקידוש היום זכרון‬ ‫קאי הבריאה על ההתחלה רק על מה שנתהווה בששת‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬והענין כי בראשית ברא את השמים‬ ‫הימים והול"ל זכר למעשה ששה ימים וכדו'‪ .‬וכן הבי"ת‬ ‫ואת הארץ הוא מאמר אחד הכולל כל הבריאה‪ ,‬והוא‬ ‫של בראשית הוא בי"ת השימוש ולא מעצם התיבה‪,‬‬ ‫שורש הבריאה הדבוק בראשית‪ ,‬ואח"כ דכתיב והארץ‬ ‫ועד"ז ק' בעלינו לשבח שאומרים לתת גדולה ליוצר‬ ‫היתה וגו' התחילו ששת ימי המעשה‪ ,‬ומאמר הראשון‬ ‫"בראשית" ובמודים דרבנן יוצרינו "יוצר בראשית"‬ ‫הוא חופף על הבריאה ומזה המאמר נמשך ברכה וקיום‬ ‫ובברוך שאמר "ברוך עושה בראשית" וכן בפסחים קד‪.‬‬ ‫אל הבריאה‪ ,‬וז"ש התחיל בב' לשון ברכה והלואי‬ ‫בחתימת ברכת הבדלה וחותם בסדר בראשית [שבמוצ"ש‬ ‫שיתקיים‪ ,‬פי' כי מאחר שאין עולם הטבע יכול לקבל‬ ‫התחיל הקב"ה לסדר מעשה בראשית ‪ 5‬רש"י] ואחרים אומרים‬ ‫האלקות לכן ברא השי"ת להיות קיום העולם ע"י ברכה‬ ‫ביוצר בראשית וקשה הרי לא ה"בראשית" הוא שנוצר‬ ‫שנמשך מן השורש אלקות אל הבריאה‪.‬‬ ‫אלא שמים וארץ וכל אשר בו נוצרו‪.‬‬ ‫וזו הברכה בשבת וזה זכרון למעשה בראשית הוא‬ ‫ובסידור הגר"א בפי' שיח יצחק על ברוך עושה בראשית‬ ‫המאמר של בראשית‪ ,‬ויברך את יום השביעי ויקדש אותו‬ ‫שבברוך שאמר ציין שכן אנו אומרים בעלינו לשבח‪,‬‬ ‫פי' להיות קדוש ונבדל מן הזמן כי גם הזמן נברא ושבת‬ ‫והק' כקושיות הנ"ל‪ ,‬ותי' עפמש"כ המקובלים דהזמן‬ ‫הוא למעלה מן הזמן‪ ,‬כמ"ש וקדשתו מכל הזמנים וע"ז‬ ‫בעצמו הוא נברא ובלי בריאת הזמן לא הי' מציאות לכל‬ ‫דרשו ימים יצרו ולו אחד בהם יום השבת וכ' לו בו' ולא‬ ‫הנבראים‪ ,‬וזה"פ בראשית ברא אלקים שע"י בריאת‬ ‫בא' לומר כי הוא בחי' אין למעלה מן הזמן דבוק‬ ‫הזמן ברא ה' שמים וארץ‪ ,‬וא"כ כל מקום שכתוב מעשה‬ ‫באחדות אלקות וז"ש כי ששת ימים עשה את השמים‬ ‫ואת הארץ‪ ,‬דבכל הימים כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫‪ 5‬יל"פ ע"פ מש"כ רש"י לקמן פסוק י"ד דכל תולדות שמים וארץ נבראו‬ ‫אחד שני שלישי‪ ,‬פי' שאלה הימים שנק' ע"ש ההארות‬ ‫ביום הראשון וכאו"א נקבע ביום שנגזר עליו וא"כ עיקר מעשה‬ ‫כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום אותם ההארות מתגלים‬ ‫בראשית הוא הסדר שבדבר‪ ,‬אלא דא"כ תק' למה נקרא ששת ימי‬ ‫בראשית הרי לא הי' רק לשם סדר בעלמא‪ ,‬ומוכרח דדבר שאינו מסודר‬ ‫בלבוש הבריאה כל יום ויום כפי מה שנברא בו‪ ,‬ועשה‬ ‫הוא חסר תועלת וחסר בעצם הווייתו‪ ,‬ולכן עיקר הברכה הוא זה שסודר‬ ‫הימים באמצעיות מלאכת שמים וארץ וביום השביעי‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬וכידוע מה שאחד בא לבדוק אם בנו לומד טוב ובדק‬ ‫רק את חדרו וארונו אם הכל מסודר‪ -‬הגרי"ד שלזינגר שליט"א בשם רבו‬ ‫ראש ישיבת לוצרן הגרי"ד קופלמן זצ"ל‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫ממעשה בראשית‪ ,‬כיון דקאי על המאמר הראשון שלא‬ ‫שבת שהוא עצם היום בעצמותו כמ"ש שבת יעשה כולו‬ ‫הי' בששת ימי המעשה‪ ,‬וזה ענינו של שבת קודש שהוא‬ ‫תורה בלי התלבשות‪.‬‬ ‫למעלה מן הזמן ומקושר לשורש הבריאה‪.‬‬ ‫ואיתא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ויש‬ ‫וראה לקמן ביאור ענין מחדש בטובו בכל יום תמיד‪.‬‬ ‫בנוסחאות שאין אומרים ביוצר של שבת המחדש בטובו‬ ‫מעשה בראשית אבל באמת יש לאמרו‪ ,‬כי כמו שבכל‬ ‫ביאור ענין בריאת עצם הימים‬ ‫יום מתחדש מעשה בראשית כן בשבת מתחדש זה‬ ‫ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי‬ ‫השורש של מעשה בראשית כמ"ש ז"ל ויכל ביום‬ ‫ערב ויהי בקר יום אחד‪[ :‬שם ה']‬ ‫השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה באה שבת באה‬ ‫מנוחה נגמרה המלאכה‪ ,‬א"כ שבת הוא גמר המלאכה‬ ‫צ"ב דבתחלת הפסוק משמע דרק חלק ששולט בו האור‬ ‫וזה המנוחה מתחדש בכל שבת ושבת וזהו שורש‬ ‫נקרא יום‪ ,‬אבל זמן החשך נקרא לילה‪ ,‬ובסוף הפסוק‬ ‫הבריאה כמ"ש לעיל‪ ,‬ובחי' מעשה בראשית א"י‬ ‫משמע דכל הכ"ד שעות שכולל יום ולילה נקרא יום‪,‬‬ ‫להתגלות רק כשנעקר תוהו ובוהו‪ ,‬כדאיתא במד' ולכן‬ ‫ונראה שעמד בזה האבן עזרא‪ ,‬וכתב דאחרי שכבר אמר‬ ‫יש ביטול מלאכה בשבת ואז חל מעשה בראשית הנ"ל‬ ‫שהאור יקרא יום לא יתכן שגם הערב יקרא יום רק‬ ‫והעושה מלאכה נקרא מחלל שבת שכשיש תוהו ובוהו‬ ‫פירושו הי' ערב‪ ,‬וגם הי' בקר של יום אחד ואילו הי'‬ ‫אין מעשה בראשית נראה ונתגלה כמ"ש שם במדרש‬ ‫הערב והבקר יום אחד מה טעם יום שני‪ .‬וצ"ב‪ .‬אולם‬ ‫לכן בני ישראל מעידין על מעשה בראשית כנ"ל ע"כ‬ ‫הפשטות וודאי משמע דכל הכ"ד שעות נקראו בשם יום‪,‬‬ ‫דברי השפת אמת‪.‬‬ ‫ומה שהוצרך הכתוב לסיים כן ויהי ערב ויהי בקר יום‬ ‫אחד והרי החשך כבר נברא משעה ראשונה של הלילה‪,‬‬ ‫העולה מדבריו‪ ,‬דכדי שיהי' לעולם הגשמי והטבע קיום‬ ‫תי' החזקוני דסמוך לחשיכה חוזר ואומר ויהי ערב ויהי‬ ‫הוצרך להיות קשור אל שורש האלקות שמשם נמשך‬ ‫בקר כלומר שחוזר וכולל בבת אחת כל מלאכת יום‬ ‫הברכה והקיום לכל הבריאה‪ ,‬וכיון שאין עולם הטבע‬ ‫ראשון וכן בימים אחרים‪ .‬וצ"ב ל"ל לכלול הכל ביחד‬ ‫יכול לקבל אלקות הי' מאמר אחד כוללת לפני התחלת‬ ‫ולא מספיק לומר סתם דנגמר יום הראשון‪.‬‬ ‫הבריאה ולפני בריאת עצם הזמן שזה הי' דבוק בעצם‬ ‫הראשית ומשם נמשך ברכה וקיום לכל הבריאה‪ ,‬וזה מה‬ ‫והנה לפי שטחיות ההבנה שלנו‪ ,‬אותם ששת ימי‬ ‫שנקרא עצם היום בלי התלבשות‪ ,‬ואח"כ כשנברא הזמן‬ ‫בראשית כבר היו פעם‪ ,‬ומאז כבר עברו רבבות ימים‬ ‫התלבשו האורות בששת הימים שהי' להם ערב ובוקר‬ ‫מששת ימי בראשית‪ ,‬רק ששת ימים הראשונים של‬ ‫והם מקושרים לשורש הימים שהוא עצם היום בלי‬ ‫הבריאה הם מיוחדים שאז נעשה מעשה בראשית‪ ,‬אבל‬ ‫התלבשות‪ ,‬ובשבת קודש מתעורר ומתחדש כח זה ע"י‬ ‫המשך הימים אח"כ אין להם שום קשר בעצם לאותם‬ ‫שאנו שובתים ממלאכה‪ ,‬וזה הכוונה זכר למעשה‬ ‫הימים רק שהשבוע נסדר לששת ימים בתוספת יום‬ ‫בראשית היינו מאמר ראשון זה שנותנת ברכה לכל‬ ‫השבת כדי שנזכור כי ששת ימים עשה ה' את השמים‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש‪.‬‬ ‫לפ"ז מיושב הכל‪ ,‬דפסוק ראשון בתורה הוא דבר חשוב‬ ‫ההשפעה המיוחדת לכל יום מימות השבוע‬ ‫מאד שזה מה שנותן קיום וברכה לכל הבריאה‪ ,‬ולכן נקט‬ ‫אולם באמת יש מקורות דאותה כח שנעשה באותה יום‬ ‫לשון בראשית כיון שדבוק לשורש הראשית והתחיל‬ ‫דששת ימי בראשית מתעורר מחדש כל שבוע דהנה‬ ‫בבי"ת שמאמר זה הוא מה שנותן ברכה וקיום לכל‬ ‫מבואר בתענית כז‪ :‬דאנשי מעמד לא היו מתענין באחד‬ ‫הבריאה‪ ,‬וא"ש דפסוק זה הוא עוד לפני בריאת המים‬ ‫בשבת מפני שהוא שלישי ליצירה דאדם נברא ביום‬ ‫דזה עוד לפני עצם בריאת הזמן ועדיין לא התחיל כלל‬ ‫השישי‪ ,‬וצ"ב מה זה קשור לבני אדם החיים כבר אלפי‬ ‫המושג של ששת ימי המעשה‪.‬‬ ‫שנים אח"כ‪ ,‬ומבואר דכח ששת ימי המעשה מתעוררים‬ ‫כל שבוע מחדש‪ ,‬וביום שישי שנברא האדם חוזר מחדש‬ ‫וא"ש ענינו של יוצר בראשית ועושה בראשית דקאי על‬ ‫אותה כח יום השישי‪ ,‬ונעשה כעין התחדשות בריאת‬ ‫מאמר הראשון והעקרי ד"בראשית ברא אלקים את‬ ‫האדם‪ ,‬וכעי"ז מצינו ריש כתובות דאלמנה נישאת‬ ‫השמים ואת הארץ" שמכוחה מתפשט הברכה‬ ‫בחמישי שנאמר בה ברכה לדגים‪ ,‬וכן מה שיום שלישי‬ ‫וההשפעה לכל הבריאה‪ ,‬וע"ז עיקר ההודאה והשבח כדי‬ ‫יש בו סימן טוב שנכפל בו כי טוב והרי זה הי' רק אז‬ ‫שמכח זה ימשיך הקב"ה להשפיע לעולם מברכתו‪.‬‬ ‫בשעת הבריאה ומבואר דכח יום שלישי של ששת ימי‬ ‫וא"ש ענינו של שבת קודש שמתעורר כח מאמר זה‪ ,‬וזה‬ ‫בראשית מתעורר מחדש בכל יום שלישי‪ ,‬וכן ביארנו‬ ‫מה שאנו אומרים זכר למעשה בראשית ולא לשביתה‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫בתמיד של ערב‪ ,‬וי"א דלא מעכב‪ ,‬וע"ע במג"א שם דמה‬ ‫לקמן ע"פ זוה"ק בענין כח המחלוקת שמתעורר תמיד‬ ‫שאין אנו מקפידים לשנות השיר שיהי' בדיוק כפי‬ ‫ביום השני שאז נברא המחלוקת‪.‬‬ ‫שאמרו במקדש ביו"ט ור"ח כיון דבלא"ה הי' רק זכר‬ ‫למקדש אין להקפיד בזה‪ ,‬עכ"פ מבואר דמה שאנו‬ ‫הקב"ה לא ברא יותר מששה ימים‬ ‫אומרים שיר של יום הוא רק זכר למקדש‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫והביאור בזה נר' בעז"ה ע"פ מש"כ באור החיים הק'‬ ‫בסדר היום דמה שאנו אומרים שיר של יום כל יום הוא‬ ‫[לקמן ב' ג' ד"ה אכן] דבשעת הבריאה לא ברא ה' כח‬ ‫לזכור חורבן ביהמ"ק ולדאג ע"ז ולבקש מאת אלקינו‬ ‫בעולם זולת לעמוד ששת ימים‪ ,‬וכל שבת קודש מתחדש‬ ‫להחזיר עטרה ליושנה‪ ,‬וביסוד ושורש העבודה שער‬ ‫כח חדש לעוד ששה ימים‪ ,‬והוסיף בהגהות נר למאור‬ ‫חמישי פ"ט דראוי לאמרו מעומד‪ ,‬וכן הי' מקפיד מהר"א‬ ‫דזה הכוונה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ .‬ומה"ט פסק בשו"ת מחזה אליהו סי' כ'‬ ‫הארץ ולא כתוב כי בששת ימים וגו' היינו שהקב"ה ברא‬ ‫לפטור נשים משיר של יום דאין לנשים חלק בקרבן‬ ‫באמת רק ששה ימים ולא יותר‪ .‬ויומתקו הדברים ע"פ‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫משנ"ת לעיל בשם שפ"א דכל מציאות של יום הוא‬ ‫התלבשות אור מסויים לתוך גבולות הטבע והזמן‪ ,‬וזה‬ ‫אולם באמת כ"ז א"ש אם לא הי' שום הקדמה לשיר של‬ ‫הכוונה ויקרא אלקים לאור יום‪ ,‬וש"ק הוא היום‬ ‫יום‪ ,‬וכפי שהוא מנהג התימנים‪ ,‬או עכ"פ לפי הנוסח‬ ‫בעצמותו בלי שום התלבשות והוא למעלה ממערכת‬ ‫המופיע בסדר היום שם ובחסד לאלפים סי' קל"ב אות‬ ‫הזמן‪ ,‬וכל ששת ימי המעשה מקושרים לאותה נקודה‬ ‫כ"א שמקדימים לשיר של יום "השיר שהיו הלויים‬ ‫של ראשית שהוא למעלה ממערכת הזמן שמתגלה‬ ‫אומרים בבית המקדש בראשון בשבת" אולם לפמש"כ‬ ‫בשבת קודש ועי"ז יש להם קיום‪ ,‬וא"כ א"ש דמתחלה‬ ‫בקיצור של"ה שמצא בסידור אריז"ל דכשאמר שיר של‬ ‫ברא הקב"ה רק ששה מיני התלבשיות בששה ימים‪ ,‬וכל‬ ‫יום הי' אומר היום יום כך בשבת שבו היו הלוים אומרים‬ ‫שבוע אנו חוזרים לאותם ששה ימים‪ ,‬ומובן דכל יום‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬וכ"כ בן איש חי כי תשא י"ז ובספר שלמי‬ ‫בשבוע מתעורר מחדש אותה כח שנתן הקב"ה בבריאה‬ ‫ציבור קנו‪ .‬ועוד‪ ,‬וכן הוא מנהגינו‪ ,‬הרי משמע דיש ענין‬ ‫באותה יום‪.‬‬ ‫מסויים להגיד איזה יום בשבוע הוא עכשיו‪ ,‬וצ"ב וכי לא‬ ‫ידענו איזה יום הוא הרי העיקר לומר שבבית המקדש‬ ‫ובזה יתבאר היטב לשון הפסוק שקרא אלקים לאור יום‬ ‫אמרו ביום זה בשבוע שיר זה‪ .‬עוד צ"ב דאי מצד זכר‬ ‫היינו שנתלבש בצימצום הטבע והזמן שנקרא יום‪ ,‬וכן‬ ‫למקדש למה לא אומרים זה בתחלת התפלה ביחד עם‬ ‫עשה לחושך‪ ,‬ואח"כ כשהי' ערב ובוקר ביחד ברא‬ ‫הקרבנות וכמ"ש באמת בספר יוסף אומץ עמוד ‪ 34‬דיגיד‬ ‫הקב"ה המושג של יום שזה בריאה מיוחדת שנקרא יום‬ ‫שיר של יום אחר קרבנות ויאמר אח"כ היה"ר כאילו‬ ‫שמורכב מערב ובוקר וזה יום מיוחד לעצמו שנקרא יום‬ ‫הקרבתי קרבן‪.‬‬ ‫ראשון או יום שני‪ .‬וכל הימים האלו מקושרים לשורש‬ ‫הראשית ולזה יש בו ברכה וקיום לעולם‪.‬‬ ‫שיר של יום הוא שיר על עצם יום הבריאה‬ ‫אולם כשנתבונן בגמ' ר"ה לא‪ .‬על מה נתייסדו אלו‬ ‫ובזה יתבאר לנו היטב ענינו של מחדש בטובו בכל יום‬ ‫השירים נראה דזה קשור להבריאה של כל יום ויום‪,‬‬ ‫תמיד מעשה בראשית‪ ,‬והערנו דהרי ביאר בנפש החיים‬ ‫דביום הראשון אמרו לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה‬ ‫דהכוונה שהשפעת הקב"ה לא נפסק לרגע‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫ע"ש שקנה והקנה ושליט בעולמו‪ ,‬וביום השני גדול וגו'‬ ‫ענינו של "כל יום"‪ ,‬ולהנ"ל א"ש דיש התלבשות‬ ‫וכן בכל יום ויום הפרק שמדבר במה שנברא באותו יום‪,‬‬ ‫מיוחדת לכל ששת ימי המעשה וכל יום לעצמו מקושר‬ ‫ובכן יתכן דגם אם הלויים אמרו כן גם מדין שיר על‬ ‫לשורש "בראשית" וע"ז אנו מודים שמחדש בטובו בכל‬ ‫הקרבן אבל לבד מזה יש ענין לשיר להקב"ה כל יום על‬ ‫יום תמיד מעשה בראשית‪ ,‬שכל יום ויום מתחדש שוב‬ ‫בריאת יום זה גם בלי שיהי' שם מקדש ונסכים‪ .‬וכן‬ ‫אותה השפעה וההתלבשות המיוחדת לאותה יום‪.‬‬ ‫משמע במס' סופרים פי"ח דמבואר שם סדר מנהג שיר‬ ‫שיר של יום אינו מצד זכר למקדש‬ ‫של יום דרשב"ל אמר דלכן נהגו העם לומר שיר של יום‬ ‫גם בלי נסכים שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו‬ ‫עפי"ז גם יתיישב היטב ענינו של שיר של יום שאמרו‬ ‫כאילו בנה מזבח ומקריב עליו קרבן‪ ,‬וזה כמבואר בר"ה‬ ‫במקדש ומה שאנו אומרים אותו כל יום‪ ,‬דכפשוטו נראה‬ ‫לא‪ .‬דשיר של כל יום שייך למה שנברא באותו יום וא"כ‬ ‫דענין השיר שייך לקרבנות דבעי שירה ומה שאנו עושין‬ ‫זה שיר השייך לבריאה של כל יום‪ ,‬דיום ראשון יש לו‬ ‫כן היום הוא מדין זכר למקדש‪ ,‬וכ"ה פשטות ד' הטור‬ ‫בעצם שיר ששייך לו וכן יום שני וכן הלאה ואי"ז שייך‬ ‫סי' קל"ב שכתב דלכן לא אומרים שיר של יום במנחה‬ ‫למקדש דוקא‪.‬‬ ‫כמו בקטורת כיון דקטורת הי' גם בערב ולא השיר‪ ,‬וכבר‬ ‫נתחבטו הנו"כ בפרישה ומג"א סק"ד הרי הי' שיר גם‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫שוב כח אותו יום של ששת ימי בראשית‪ ,‬וגם יוסבר‬ ‫ויסוד זה מבואר בליקוטים הנדפס במשניות סו"מ תמיד‬ ‫למה אמר אריז"ל להקדים היום יום א' בשבת דהרי בזה‬ ‫שהקשה בשם ספר באר שבע במה שנאמר שם במשנה‬ ‫אנו מקשרים ימות השבוע לש"ק וכמבואר ברמב"ן‬ ‫האחרונה "השיר שהיו הלויים אומרים" וכו' אחרי‬ ‫עה"ת פרשת יתרו [שמות כ' ח'] ע"פ המכילתא שם דעלינו‬ ‫שכבר גמר סדר העבודה וכבר אמר במשנה הקודמת‬ ‫לקרוא ימות השבוע לשם שבת אחד בשבת ושני בשבת‪,‬‬ ‫"זהו סדר התמיד לעבודת בית אלקינו יה"ר" וכו' והרי‬ ‫ובזה אנו מקיימים זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬והזכירו‬ ‫השיר הוא חלק מסדר עבודת התמיד‪ .‬ותי' דשירים הללו‬ ‫בקצרה בפרשת בא [שם י"ב ב'] וכ"כ הריטב"א ר"ה ג‪.‬‬ ‫אין להם שום יחס לסדר העבודה אלא שהם שבח‬ ‫ע"פ המכילתא‪ ,‬והחת"ס בספרו תורת משה פר' בא עה"פ‬ ‫והודאה כל יום ויום מעין ברכותיו ואין שום הבדל בזה‬ ‫החדש הזה לכם‪ ,‬והרחיב בזה בספר חרדים פרק ט' אות‬ ‫בין זמן המקדש ואחר המקדש‪.‬‬ ‫ל"ג‪ .‬ויש שאכן הקדימו לשיר של יום הנני מוכן לקיים‬ ‫מ"ע של זכור את יום השבת לקדשו‪.‬‬ ‫וכן מבואר באריכות בס' חקרי לב או"ח סי' ל"ב שמאריך‬ ‫בדיני שיר של יום ומזמורי המועדים שרבו הדעות‬ ‫והאריז"ל בשער הכוונות סא‪ :‬הביא ד' המכילתא‪ ,‬וביאר‬ ‫ותמיהות בכך והמנהגים‪ ,‬וביאר דענין שירים אלו לא‬ ‫כי כל המשך ימות החול תלויים ונקשרים ונמשכים מיום‬ ‫תלוי אם היו אומרים אותו במקדש כמבואר במס'‬ ‫השבת וזהו עומק מצות עשה למנות ימות החול בענין‬ ‫סופרים שאמרו אותו בבית הכנסת‪ ,‬ואינו מצד לויים‬ ‫זה‪ ,‬והמשך הקדושה הוא בשלשה חלקי נר"ן כי הנשמה‬ ‫שאין אנו לויים ולאו במקדש יתבינן וכל ענינו הוא מדין‬ ‫מתקיימת עד יום א' והרוח עד יום ב' והנפש עד יום ג'‬ ‫קורא פסוק בעונתו‪ ,‬ולכן גם הראשונים לא הקפידו לומר‬ ‫וברביעי מתחיל להאיר חלק הנפש של שבת הבאה‪,‬‬ ‫דוקא השיר הכ' במס' סופרים דהרי עיקרו משום פסוק‬ ‫וע"ע בקיצור של"ה שהביא מתלמידי אריז"ל שבשעה‬ ‫בעונתו וכיון שכבר אמר שיר השייך לעונה ההוא סגי‬ ‫שאומר היום יום ראשון בשבת יכוין שישאר בו באותו‬ ‫בזה עי"ש‪.‬‬ ‫היום הארת תוספת נשמה יתירה משבת שעברה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫יגיד כל המזמור לדוד מזמור‪ ,‬וביום השני בשעה שאומר‬ ‫ביאור שי' הגר"א בענין שיר של יום‬ ‫היום יום שני וכו' יכוון שישאר בו הארת רוח יתירה של‬ ‫וכן מצינו יסוד זה בספר דברי שלמה להג"ר שלמה הכהן‬ ‫שבת שעברה‪ ,‬ובשלישי יכוון על הארת נפש שישאר‬ ‫מווילנא שנדפס במעשה רב החדש של הגר"א במה‬ ‫אצלו‪ ,‬וברביעי יכוון שיאיר בו הארת נפש יתירה משבת‬ ‫שהשיג אחיו הג"ר בצלאל הכהן בספרו ראשית ביכורים‬ ‫הבאה וכן הלאה עד יום שישי‪ .‬ומסיים ומי שחננו ה'‬ ‫סי' ח' במה שסבר הגר"א [במעשה רב סי' קנ"ח] דאין‬ ‫בינה ישכיל ויבין סגולת אמירת ענינים אלו והיא סגולה‬ ‫אומרים שני מזמורים ביום אחד‪ ,‬והק' הג"ר בצלאל הרי‬ ‫נפלאה להאיר נפשו ורוחו ונשמתו שיוכלו להשיג‬ ‫בשבת ויו"ט בוודאי היו שתי שירים אחד לתמיד של‬ ‫בעוה"ז מה שראוי להשיג לעוה"ב‪.‬‬ ‫שחר שזה השיר של יום של ימות השבוע שלא נדחה‬ ‫לעולם‪ ,‬ועוד שיר של מוסף שמתחלף לפי שבת ויו"ט‪,‬‬ ‫הרי למדנו עכ"פ דענינו של שיר של יום גדול מאד‬ ‫ותי' הגר"ש דבאמת בשירה לא מצינו כלל ענין ונשלמה‬ ‫להשריש בלבינו ענינם של ששת ימי המעשה שבכל יום‬ ‫פרים‪ ,‬דזה רק בעיקר פרשיות הקרבנות‪ ,‬ולא במה‬ ‫ראשון אנו חוזרים לאותה יום ראשון של ששת ימי‬ ‫שנאמר להודאה להקב"ה‪ ,‬ולשירה בעי' יין דוקא‪ ,‬ולכן‬ ‫בראשית שאין לו שום קיום ואחיזה בלי שיהי' מקושר‬ ‫לא מצינו כלל שיתקנו רבותינו שיאמרו של השירים‬ ‫לשבת קודש‪ ,‬ובכל פעם שאנו אומרים היום יום נזכור‬ ‫והמזמורים שאמרו במקדש‪ ,‬רק השיר של תמיד של‬ ‫היסוד של "יוצר בראשית" שהיום הזה הוא מקושר‬ ‫שחר שבכל יום תיקנו כיון דהוזכר כל יום היצירה של‬ ‫לשורש הראשית וקדושת שבת קודש‪ ,‬ויכוון להמשיך‬ ‫אותו יום וכל הקורא פסוק בזמנו מביא גאולה לעולם‪,‬‬ ‫על עצמו מאותה כח הראשית‪ ,‬ובשעת אמירת המזמור‬ ‫רק שהגר"א תיקן לומר גם המזמורים שאמרו הלויים‬ ‫יכוון להודות על הבריאה המיוחדת של אותה יום‪ ,‬ועי"ז‬ ‫במוספין כיון דגם בהם מוזכר עניניא דיומא‪ ,‬ואינו מצד‬ ‫יהי' לו בוודאי סייעתא דשמיא עצומה בכל ענינו כמו‬ ‫זכר למקדש דהרי תיקן נמי מזמור לחנוכה ופורים דלא‬ ‫שהבטיח א ריז"ל כיון שימיו מקושרים לשורש הברכה‪.‬‬ ‫שינו במקדש כלל‪ ,‬ולכן לא תיקן יותר ממזמור אחד ליום‬ ‫ולפ"ז בוודאי גם נשים יגידו שיר של יום כיון שגם הם‬ ‫דכבר הזכירו ענינו של יום ודי בכך ומעוטי במזמורים‬ ‫שייכים לבריאת ששת ימי המעשה וגם הם צריכים‬ ‫עדיף‪ .‬ע"ש עוד‪.‬‬ ‫לקשר ימיהם לקדושת ש"ק‪.‬‬ ‫יש לעורר כל יום היום בשבוע ולקשרו לש"ק‬ ‫ובכן כשאנו באים לשבת בראשית בוודאי לא דבר רק‬ ‫הוא שנקרא כל השבת ע"ש "בראשית" דיש בכח שבת זו‬ ‫ולדברינו לעיל יומתק היטב למה אנו מעוררים כל יום‬ ‫אותו יום יצירה‪ ,‬כיון שכל יום מימות השבוע מתעורר‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫וכבר התפלא הרמב"ן הרי נצרך להקדים זה בשביל‬ ‫במיוחד לקשר כל ימינו לכח המיוחד של בראשית שהוא‬ ‫יסודות האמונה‪ ,‬עוד צ"ע דלכ' נתינת א"י הוא רק א'‬ ‫שורש הברכה והקיום לכל ימינו‪.‬‬ ‫מפרטי התורה הגם דזה חשוב מאד אבל כבר היינו‬ ‫בגלות אלפי שנים בלי א"י‪ ,‬עוד צ"ע וכי בשביל כמה‬ ‫נחלת גוים שניתן לכלל ישראל‬ ‫גוים נצרך להפך כל סדר התורה‪ ,‬וגם מי יאמר שהם‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יסתכלו בתורה‪.‬‬ ‫[שם]‬ ‫התורה התלבש בצורה גשמית‬ ‫וברש"י אמר רבי יצחק ‪6‬לא הי' צריך להתחיל את התורה‬ ‫אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דבריו היסודיים של השפ"א שהביא‬ ‫בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו‬ ‫קושיית הרמב"ן ותי' "כי בתורה יש כמה מדרגות שכל‬ ‫הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים‪ ,‬שאם יאמרו אומות‬ ‫התורה שמותיו של הקב"ה‪ ,‬ובדרך זה מתפרשת למעלה‪,‬‬ ‫העולם ליסטים אתם וכו' הוא בראה והוא נתנה לאשר‬ ‫ולנו מתפרשת כפי הדינים והמשפטים אשר לפנינו‬ ‫ישר בעיניו וכו'‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬גם כל הדברים שנעשו בעולם וכל הבריאה הכל‬ ‫מהתורה‪ ,‬כמ"ש הביט בתורה וברא עלמא‪ ,‬וכי לא הי'‬ ‫יכול לברוא הכל בלי אמצעות התורה‪ ,‬רק כ"ז הי'‬ ‫‪ 6‬כתב בפי' ר' חיים פלטיאל כאן "זאת המימרא דר' יצחק כל בעלי‬ ‫בשביל ישראל שכל הבריאה יתמשך אחריהם‪ ,‬ולכן‬ ‫מדרשים ביקשוה ולא מצאו מקומה אך קבלה היא שרבי' שלמה אמ'‬ ‫החזיר הקב"ה התורה לכל האומות ובוודאי לא הי' שייך‬ ‫בשם ר' יצחק אביו ופתח פי' החומש בא' וסיים בת'" [ייש"כ ששברת]‪.‬‬ ‫ובפרדס יוסף ציין שכ"ה באמת במדרש רבה [שהש"ר א‪ ,‬ד אות ב] על‬ ‫למסור להם התורה כמו שניתנה לבנ"י‪ ,‬רק שהתורה‬ ‫הפסוק [שיר השירים א‪ ,‬ד] כתב זה בשם ר' ינאי‪ ,‬ובבראשית רבה [א‪ ,‬ב]‬ ‫באמת אין לו סוף וכמו שיש עומק רום יש עומק תחת‪,‬‬ ‫איתא בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי‪ ,‬ועיין עוד בזוהר הקדוש (בא‬ ‫ל"ט ע"ב) וזה לשונו‪ ,‬א"ר יצחק לא אצטריך אורייתא למכתב אלא‬ ‫ולכ"כ ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' היינו שניתנה‬ ‫מהחדש כו'‪ ,‬אבל שם לא כתוב התי' שרש"י הביא כאן‪ ,‬אולם בתנחומא‬ ‫לישראל בכל המדרגות אשר בה וכמו שהיא אש דת כך‬ ‫כאן סימן יא כתוב כדברי רש"י בשם רבי יצחק רק שסיום הלשון הוא‬ ‫"להודיע כח גבורתו‪ ,‬שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת‬ ‫ניתנה לישראל‪ ,‬אבל מצידינו לא הי' צריך להתלבש בכל‬ ‫גוים" ולא כתוב מה שגוים מונין את ישראל ליסטים אתם‪ ,‬ורש"י‬ ‫אלה המעשים רק כדי לתת להם נחלת גוים‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫תהילים קיא ו' הביא דבריו כאן בשם מדרש תנחומא‪ .‬אולם בילקוט‬ ‫שמעוני בא רמז קפז מובא שם כל דברי רבי יצחק כמש"כ כאן‪ ,‬אולם ר'‬ ‫בזוה"ק אמור דתורה נקראת עץ חיים כמו אין שיש בו‬ ‫שמעון הדרשן חיברו וליקטו ואולי לקחו מדברי רש"י‪.‬‬ ‫פירות ועלין וקליפות ושרשים וגוף האילן‪ ,‬כך התורה‬ ‫וז"ל הט"ז בספרו דברי דוד "נהירנא כד הוינא טליא ראיתי כתב אחד‬ ‫ישן נושן מאוד ביאור רש"י‪ ,‬כתוב בו שזה המאמר בשם ר' יצחק‬ ‫ולכל דבר יש אחיזה בתורה‪ ,‬זה בקליפה וזה בעלה‪,‬‬ ‫שמביא רש"י אינו מוזכר בשום מדרש או תלמוד‪ ,‬אלא שמה שאמר‪:‬‬ ‫ובנ"י דבוקים בגוף האילן‪ ,‬ואע"פ שעתה גם לפשוטי‬ ‫מ"ט פתח בבראשית כו'‪ ,‬הוא מדרש‪ ,‬ולא דברי ר' יצחק‪ ,‬אלא שזה ר'‬ ‫בנ"י אינה מתפרשת רק בהתלבשות‪ ,‬כ"ז נעשה כדי‬ ‫יצחק היה אביו של רש"י ולא היה למדן גדול‪ ,‬ורש"י רצה לכבד אביו‬ ‫ולהזכירו בתחילת חבורו ואמר לו‪ :‬שאל איזה קושיא ואכתבנה על‬ ‫שיוכלו בנ"י לקרב כל הברואים והמעשים להקב"ה ע"י‬ ‫שמך‪ ,‬והקשה לו סתם‪ :‬למה התחילה התורה בבראשית כו'‪ .‬וע"כ אין‬ ‫התורה לכן זה באמת קצת נחות דרגא לבנ"י‪ ,‬אבל הוא‬ ‫קשה למה הקשה בכפל‪ ,‬כי הקושיא ראשונה אינה אלא מצד כבוד אביו‪.‬‬ ‫כך ראיתי שם‪ .‬אלא דמה שכתב שר' יצחק אביו של רש"י לא היה למדן‬ ‫ירידה לצורך עלי' כי עומק רום תלוי בעומק תחת‪ ,‬וכמו‬ ‫גדול‪ ,‬זה אינו דבפרק בתרא דע"ז מביא רש"י פירוש על הגמרא וז"ל‪:‬‬ ‫שגוף התורה נמשכת מראש עד סוף‪ ,‬כמו כן בנ"י צריכין‬ ‫לשון אבא מורי מנוחתו כבוד והוא נראה כו' עכ"ל" עכ"ד הט"ז‪ .‬אולם‬ ‫בהערות ביכורי דוד לפרדס יוסף ציין לספר זכור אברהם על רש"י‬ ‫לירד עד התהום‪ ,‬ולעלות עד איגרא רמא‪ ,‬ומיושב קו'‬ ‫שאינה ראיה משם‪ ,‬כי פירוש רש"י על ע"ז רובו הוא מרשב"ם‪ ,‬והוא‬ ‫הרמב"ן דוודאי עתה נצרך אמונה אבל עצם בנ"י לא היו‬ ‫משתמש ג"כ במקום אחר כמו שם אבא מארי‪ ,‬וגם פירוש רש"י על נדה‬ ‫מעורב כמה עם פירוש רשב"ם‪ ,‬וציין לקובץ המאסף (שנה י"ז תרע"ב‬ ‫צריכין אמונה‪ ,‬כי הם דבקים בגוף התורה שהוא בחי'‬ ‫כרך א' סימן י)‪.‬‬ ‫אמת רק עתה צריכין לבוא לאמת ע"י האמונה‪ ,‬וכ"ז כדי‬ ‫ובדרך צחות י"ל למשנ"ת בעניני סוכות באושפיזא דיצחק‪ ,‬דשם האדם‬ ‫יכול לקשר אותו לשורש אותו גדול שהי' נקרא כן‪ ,‬והראנו שר' יצחק‬ ‫לתת להם נחלת גוים‪ .‬והדברים ברורים למבין‪[ .‬תרל"ו]‬ ‫בש"ס אומר הרבה מימרות בעניני דין דר"ה [בר"ה טז‪ ]:‬כיון שכל ענינו‬ ‫דר"ה הוא יצחק אבינו והוא זה שמעמיד מדת הדין בעולם‪ ,‬עוד כתבנו‬ ‫העולה מדברי שפ"א שבעצם לכלל ישראל הי' התורה‬ ‫דלכן ר' יצחק בש"ס דריש איש זוכה ואין קטן זוכה‪ ,‬והוא זה שפותח‬ ‫מתפרשת בדר גה גבוה בלי התלבשות בגשמיות ולא הי'‬ ‫הסוגיא דאלו מציאות דקב בארבע אמות‪ ,‬דיצחק אבינו הי' הילד היהודי‬ ‫הראשון בכלל ישראל‪ ,‬ולכן יש לו מימרא בעניני קטן‪ ,‬וכל הילדים‬ ‫נצרך לאמונה וגם לא לסיפור מעשה בראשית‪ ,‬רק כיון‬ ‫מתחילים גמרא עם מימרא שלו‪ ,‬וא"כ י"ל דגם הרש"י הראשון בתורה‬ ‫שעלינו מוטל התפקיד להעלות כל הבריאה הגשמית‬ ‫שכל ילד מתחיל צריך להתחיל עם ר' יצחק‪.‬‬ ‫עוד יש להוסיף במה שנרמז ענין יצחק בתחלת התורה ע"פ דברי‬ ‫לשורשה לכן צריך התורה להתפרש התלבשות גשמית‪.‬‬ ‫החת"ס כאן על מש"כ בתיקוני זהר [תיקון תניינא תיקון ד'] על מלת‬ ‫בראשית [הובא ברבינו בחיי ובש"ך עה"ת] דבראשית אותיות ברא‬ ‫תי"ש היינו אילו של יצחק‪ ,‬וצ"ע הרי זה הי' איל שזה כבש גדול ותיש‬ ‫‪ 7‬וז"ל צידה לדרך כאן "כל המפרשים נתקשו באגדה זו יותר ממה‬ ‫הוא שעיר גדול‪ ,‬ותי' החת"ס דמעיקרא רצה הקב"ה לברוא את העולם‬ ‫שנתקשה משה רבינו במצות החודש הזה לכם‪ ,‬כי מלבד מה שנתחבטו‬ ‫במדת הדין וכפי מחשבה זו הי' צ"ל שעיר שמרמז על דין וכפי מדת‬ ‫בקושיית ותירוץ הרמב"ן ז"ל על אגדה זו זה סותר וזה בונה דבריו‪ ,‬אלא‬ ‫יצחק‪ ,‬ורק אח"כ ע"י עקידה של אברהם שהוא מדת החסד נתהפך‬ ‫גם שאר קושיות ותירוצים רבו למעלה‪ .‬ואם אבוא להביא כל דבריהם‬ ‫לאיל‪ ,‬וזה כ' רק אח"כ אלה תולדות השמים והארץ "בהבראם"‬ ‫ילאה הקורא למצוא הפתח אך אחד מהם אינו מעכב"‪.‬‬ ‫באברהם‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫דהרי יש הרבה דברים שאנו נהנים כל יום ומברכים עליו‬ ‫ולדבריו יל"פ טענת הגוים ליסטים אתם והתשובה לזה‪,‬‬ ‫רק כשבא לידו ההנאה?‬ ‫דהנה ההבנה של הגוי הוא שכיון שיש חלוקה בין יעקב‬ ‫לעשיו ליעקב מגיע עוה"ב ולעשיו עוה"ז ממילא אין‬ ‫בכל אדם טמונים כוחות נפלאים‬ ‫ליעקב שום קשר לעוה"ז‪ ,‬ולא יהי' להם שום אחיזה‬ ‫ולהנ"ל א"ש‪ ,‬דכשמתחילים שבוע חדש של ששת ימי‬ ‫ונחלה כאן בעולם וכל עסקם יהי' רק בעניניים מופשטים‬ ‫המעשה ועל האדם מוטל תפקיד לייצר דברים בעולמו‬ ‫רוחניים‪ ,‬וכל נחלת א"י הוא סתירה לזה שזה מורה‬ ‫של הקב"ה בין ברוחניות בין בגשמיות‪ ,‬הנה הבן אדם‬ ‫שכלל ישראל מקבלים החלק הכי טוב בעולם ושמה הם‬ ‫אינו מאמין בעצמו‪ ,‬ובכח היצירה שלו‪ ,‬ויכול לעבור‬ ‫גרים עם הקב"ה ומשמה הם שולטים על כל העולם‬ ‫ששת ימי המעשה גם אם לא יעשה עבירות וגם יעשה‬ ‫הגשמי‪ ,‬ולזה יש להם טענות על ישראל שהם ליסטים‪.‬‬ ‫קצת מצוות‪ ,‬אבל אינו מנצל כלל הכחות העצומים‬ ‫לזה באה התשובה דכיון דהתלבשה התורה בעניני‬ ‫הטמונים בו‪ .‬ולזה בא התורה ללמדו‪ ,‬דכמו שהקב"ה‬ ‫גשמיות ושם מסופר צורת הבריאה הגשמית וזה נתן‬ ‫ברא בתחילת הבריאה דברים שטמונים בתוך ד"א‪,‬‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬הרי בזה נתן הקב"ה נחלת הגוים לכלל‬ ‫שמבחוץ נראה כמו חתיכת עץ בעלמא‪ ,‬אבל ע"י יגיעה‬ ‫ישראל דכן הוא ישר בעיניו שכל העולם יהי' לו תיקון‬ ‫אפשר לבנות ולהחריב עולמות‪ ,‬כן האדם ע"י יגיעה‬ ‫ועלי' ע"י כלל ישראל וזה גופא לטובתן של הגוים‬ ‫יכול להוציא כוחות עצומים הטמונים בתוכו לייצר‬ ‫שכלל ישראל יקבלו נחלתם וזה הכל מרוב טובו וישרו‬ ‫דברים נפלאים כמו חידושי תורה‪ ,‬שע"י שחוזר בו עוד‬ ‫של הקב"ה וכדנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫הפעם ועוד הפעם מוצא בה טעמים חדשים וכן הלאה‪,‬‬ ‫והעיקר הוא ע"י הדעת שניתן לאדם וזה הרמז במה‬ ‫בריאת האש וענין ברכה על האש במוצ"ש‬ ‫שהוציא אדם הראשון אש במוצ"ש הראשון‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪:‬‬ ‫התורה הוא כמו גחלת של אש‬ ‫[שם]‬ ‫והראוני לדברי הרמח"ל בדרך עץ חיים וז"ל ד"שכל‬ ‫ותמוה הרי השמים נברא מאש וממים וא"כ בהכרח כבר‬ ‫האדם והתורה המשכלת אותו בתכונה אחת נבראו‪ ,‬ועל‬ ‫נברא האש קודם‪ ,‬ורש"י כבר פירש ע"פ חז"ל דאין‬ ‫התורה נאמר הלא כה דברי כאש וגו' כי התורה אינו‬ ‫הכוונה הראשונה רק דזהו ההתחלה דאין התורה מתכוון‬ ‫כידיעות החול שהוא ידיעה בעלמא‪ ,‬אבל התורה הוא‬ ‫להגיד כלום בסדר המוקדמים והמאוחרים עי"ש‪ .‬עי'‬ ‫אור אשר תאיר בנשמתו בדרך הארה ופעולה חזקה‬ ‫לעיל שהרחבנו בזה‪.‬‬ ‫ונמשלה לאש בדקדוק גדול‪ ,‬כי כאשר תראה הגחלת‬ ‫שאינה מלהבה והשלהבת היא בתוכה כמוסה וסגורה‪,‬‬ ‫ובאור החיים הק' כתב כאן דבעצם ברא ה' בתחילה כל‬ ‫אשר בהפיח בה אז תתפשט ותתלהב ותצא מתרחבת‬ ‫הבריאה במאמר אחד והכל הי' מעורב יחד דהיינו א'‬ ‫והולכת ובשלהבת ההיא נראית כמה גוונים מה שלא‬ ‫בתוך השני‪ ,‬וכמו שכח האש נמצא בתוך העצים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫נראה בתחלה בגחלת והכל מן הגחלת יוצא‪ ,‬כן התורה‬ ‫הוציא הקב"ה כ"א ביום המיוחד לו [וזה כעין דברי‬ ‫הזאת אשר לפנינו‪ ,‬כי כל מילותיה ואותיותי' כמו גחלת‬ ‫הרמב"ן שהבאנו לעיל בענין כח היולי] ועי"ש למה‬ ‫הן אשר בהצית אותם כן כאשר הן לא יראו כי אם גחלים‬ ‫עשה ה' ככה‪ .‬וכוונת פסוק ראשון הוא שה' ברא הכל‬ ‫וגם כמעט עמומות‪ ,‬ומי שישתדל לעסוק בה אז תתלהב‬ ‫ביחד ואת השמים כולל כל הפרטים הנכללים בשמים‬ ‫מכל אות שלהבת גדולה ממלאה מכמה גוונים וכו' אך‬ ‫וכן בארץ‪ ,‬וממילא נכלל בזה האש‪ ,‬ואח"כ כשיצא כל‬ ‫אין מגיע לנשמת הרואה את האותיות ההן אלא אור אחד‬ ‫כח לפועל השאיר כח האש מובלע במקומו דאל"כ יהי'‬ ‫סתום כמו הגחלת‪.‬‬ ‫חורבן עולם‪ ,‬ועוד שהקב"ה רוצה שנבין איך הי'‬ ‫בתחילת הבריאה דבלי זה לא היינו מבינים איך יתכן‬ ‫אך כשמשתדל האדם להבין וקורא וחוזר וקורא‬ ‫דבר כזה שכח אחד מובלע בתוך דבר אחר עכ"ד בקיצור‬ ‫ומתחזק להתבונן‪ ,‬הנה כל כך מתלהטים האורות ההם‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת וכו' וכנגדה שכל האדם‬ ‫הוא כן כי ג"כ יש לו כח השגה רבה אך כאשר תתלהט‬ ‫והנה עפי"ז יהי' לנו הבנה חדשה במה שאנו מברכין על‬ ‫בכח התבוננות וכו' הנה ע"כ חוב הוא מוטל על האדם‬ ‫האור במוצ"ש ואבוקה מצוה מן המובחר‪ ,‬דאמרו חז"ל‬ ‫לשים עצמו להתבונן כי אם אינו מתבונן נשאר בחושך‬ ‫דאז נתן ה' דעת באדם הראשון להוציא אש מן הרעפים‬ ‫בלא ידיעה וסוף דבר יתן דין וחשבון על שלא נשתמש‬ ‫וצ"ב מה ענינו דוקא במוצ"ש‪ ,‬וגם למה אנו עושין זכר‬ ‫מן החכמה ומן הכח אשר הטביע בו לעשותו חול וכו'"‬ ‫מיוחד לבריאה אחד מתוך מליוני נבראים‪ ,‬ואי נימא מצד‬ ‫עי"ש באריכות דבריו הנפלאים‪.‬‬ ‫שנתן דעת באדם הי' לנו לברך על הדעת ולא על האור‪,‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫דביום השני נברא המחלוקת וגם הגיהנם וכבר הרחבנו‬ ‫הרי זה ממש כדברינו וזה אפשר להתבונן בשעה‬ ‫בפרשת קרח בזה עפ"י דברי הזוה"ק כאן י"ז א' הובא‬ ‫שמברכים בורא מאורי האש שגם לכל בן אדם ניתן בתוך‬ ‫בריקאנטי שם‪ ,‬וזה תוכן דברי הזוה"ק "דביום השני‬ ‫שכלו דוגמת אש וכן בתוך תורתו שלומד ומוטל עליו‬ ‫דששת ימי בראשית נברא המחלוקת שהוא סוד השמאל‪,‬‬ ‫להלהיב אש זה ולהוציאו מן הכח אל הפועל‪.‬‬ ‫וימין הוא שלימות הכל‪ ,‬וכשמתעורר שליטת השמאל‬ ‫ממילא מתעורר המחלוקת‪ ,‬ובאותה מחלוקת נתגבר אש‬ ‫וע"ע בדברי החת"ס בפרשת תצוה עה"פ ואתה תדבר אל‬ ‫וכעס‪ ,‬ומשם נברא הגיהנם ובמעשה בראשית הי' מח'‬ ‫כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה היינו שתגיד להם‬ ‫בין ימין ושמאל‪ ,‬ויום השלישי שהוא התפארת נכנס‬ ‫זה גופא אשר מלאתיו רוח חכמה דאם לא ידעו את‬ ‫והפריד ביניהם‪ ,‬והסיר המח' בין שני הצדדים‪ ,‬וגיהנום‬ ‫הכוחות שיש להם לא ינצלוהו‪.‬‬ ‫נפרד מימין וירד למטה לשאול‪ ,‬והשמאל נכלל בימין‬ ‫מה שלא נגמר מלאכת המים ביום השני‬ ‫והי' הכל שלום‪.‬‬ ‫ויעש אלקים את הרקיע וגו' [שם ז']‬ ‫סוד ההבדלה הוא בשני דוקא‬ ‫וברש"י ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום השני ‪ 8‬לפי‬ ‫וממשיך בזוה"ק‪ :‬וכעין זה הי' המחלוקת של קרח על‬ ‫שלא הי' נגמר מלא כת המים עד יום השלישי‪ ,‬והרי‬ ‫אהרן דהשמאל חלק על הימין‪ ,‬והסתכל משה במעשה‬ ‫התחיל בה בשני‪ ,‬ודבר שלא נגמר אינו במילואו וטובו‪,‬‬ ‫בראשית ואמר ראוי לי [שאני התפארת מדת התורה‬ ‫וכו' עי"ש‪ .‬וצ"ב הרי לפחות חלק רקיע והמלאכים נגמר‬ ‫שהוא דרך האמצעי] להסיר המח' בין ימין ושמאל‪ ,‬אבל‬ ‫ולמה ע"ז לא נאמר כי טוב‪ ,‬ותי' רבינו בחיי כי מכאן‬ ‫קרח נתחזק על אהרן בגבורתו‪ ,‬אמר משה דבוודאי‬ ‫ראי' עצומה כי העולם השפל בזמן שישראל עושים‬ ‫שבגבורת המח' של השמאל צריך הגיהנם להתדבק‪,‬‬ ‫רצונו של מקום הוא עיקר המציאות שאע"פ שרקיע‬ ‫וקרח שלא רצה להתדבק למעלה לימין נצטרך לירד‬ ‫ומלאכים נגמרו שהם העולם העליון לא הי' בזה‬ ‫למטה לשאול‪ ,‬וע"כ לא רצה קרח להתפשר כיון שלא‬ ‫שלימות עד שנגמרה מלאכת עולם השפל ויהי' מקום‬ ‫הי' לש"ש ולא חשש לכבוד עליון והכחיש למעשה‬ ‫בעולם ליישוב בני אדם‪9 .‬‬ ‫בראשית‪ ,‬וכיון שראה משה שהוא מכחיש למעשה‬ ‫בראשית ונדחה לחוץ מהקדושה‪ ,‬חרה למשה מאד‪[ ,‬אבל‬ ‫וצ"ב למה באמת לא גמר הקב"ה מלאכת המים ביום‬ ‫מח' שמאי והלל שהוא לש"ש הוא מח' שהקב"ה מסכים לו‪ ,‬וזה‬ ‫השני‪ .‬ותי' הג"ר אליהו דיסקין שליט"א בפשיטות‪,‬‬ ‫מח' שהוא בסוף אחרי שכבר שקט הרוגז והכעס עי"ש באריכות]‬ ‫עפמש"כ רש"י [לקמן ב' ז'] דברא האדם מן העליונים‬ ‫וזה סוד ויהי מבדיל בין מים למים שרצה הקב"ה להסיר‬ ‫ותחתוני ם כיון שביום ראשון ברא שמים וארץ‪ ,‬בשני‬ ‫המח' והדינים‪ ,‬וכל ענין הבדלה נוהג דוקא בשני‬ ‫ברא רקיע מעליונים ובשלישי ותראה יבשה לתחתונים‪,‬‬ ‫ושמאל‪ ,‬וכן אצל לוי שהוא בשמאל כתוב לשון הבדלה‬ ‫ברביעי מאורות לעליונים‪ ,‬בחמישי ישרצו המים‬ ‫שנא' המעט מכם כי הבדיל וגו' וכתיב בעת ההיא הבדיל‬ ‫לתחתונים‪ ,‬הוזקק בשישי לבראות בו לעליונים‬ ‫ה' את שבט הלוי‪ ,‬ומה שאין הבדלה בשמעון שהוא שני‬ ‫ותחתונים‪ ,‬דאם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו‬ ‫ליעקב רק בלוי שהוא השלישי‪ ,‬אלא דאחרי שעשינו‬ ‫אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד ע"כ וא"כ א"ש דאם‬ ‫הבדלה בשני כבר השלישי הוא באופן ישר וטוב‪.‬‬ ‫הי' נגמר מלאכת המים גם ביום השני‪ ,‬א"כ ביום השני‬ ‫הי' בו גם בריאה לארץ‪ ,‬וא"כ יהי' לעליונים קנאה‪ ,‬ולזה‬ ‫וזהו ענין ההבדלה במוצ"ש‪ ,‬להבדיל בין הכוחות‬ ‫הוצרך לצרפו ליום ג'‪.‬‬ ‫השולטים בימות החול להקדושה השולט בשבת‪ .‬דעם‬ ‫יציאת השבת עולה צד אחד מגיהנם בבחי' עין רעה‬ ‫אולם זה צ"ב דהרי מבואר דכל מה שברא האדם‬ ‫הרוצה לשלוט בעולם‪ ,‬וכשישראל אומרים ויהי נעם וגו'‬ ‫מעליונים ומתחתונים הי' שלא יהי' קנאה‪ ,‬וא"כ אילו הי'‬ ‫יוצא מדרגה הנקראת שאול ורוצה להתערב בזרע‬ ‫בורא בשני גם לתחתונים שוב לא יצטרך בשישי לצרף‬ ‫ישראל‪ ,‬וישראל עושין מעשה מצוה בהדס ויין ועושים‬ ‫אדם משניהם‪ .‬ולכן נראה באופ"א‪ ,‬דהנה כ' בחז"ל‬ ‫הבדלה והסט"א נפרשת מהם‪ ,‬וכיון שמבדילים על הכוס‬ ‫נשפל אותו הצד ובא למקומו לשאול מקום שקרח‬ ‫‪ 8‬באמת גם ביום השישי נכפל בו טוב אבל לא כי טוב ויל"ע מה‬ ‫וסייעתו שמה‪ ,‬וקרח וסייעתו ג"כ לא ירדו לשאול עד‬ ‫המשמעות בכי טוב יותר מטוב‪ -‬אמת ליעקב‪.‬‬ ‫‪ 9‬ועד"ז יש ליישב מה שכ' רש"י לקמן פסוק ט"ז שהכוכבים הם רק‬ ‫שעשו ישראל הבדלה מהם שנא' הבדלו מתוך העדה‬ ‫בגדר צבא לירח כדי להפיסה‪ ,‬וצ"ע והרי כוכב אחד גודלו פי כמה מכל‬ ‫הרעה הזאת‪ ,‬ולעולם הבדלה נוהגת רק בשני שהוא צד‬ ‫הירח ואיך יתכן שיהיו כל הכוכבים רק בגדר משמשים לירח ותי' ידידי‬ ‫הרב מנחם קסל שליט"א דערכם של צבא השמים נמדד רק כפי השפעתו‬ ‫שמאל וכו' עי' ריקאנטי שמרחיב בזה‪.‬‬ ‫ותועלתו על עוה"ז וכיון דהשפעת הכוכבים לא ניכר כ"כ בעולם כמו‬ ‫הירח לכן כל המליוני כוכבים הם רק בגדר משמשים לירח‪ .‬והוסיף דכן‬ ‫הוא עיקר ערך האדם רק כפי מה שמועיל לאחריני וכמבואר בהקדמה‬ ‫לספר נפש החיים‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫וענפיהם מרובין ואין ראויים ליגדל רצופים ותכופים כי אם‬ ‫והבאנו שם ממטה משה דבמוצ"ש שופכין מכוס הבדלה‬ ‫מפוזרים ‪ -‬רש"י] אמר הקב"ה למינהו [שיצא כל אילן בעצמו‬ ‫לקרח ועדתו וענינו כנ"ל‪.‬‬ ‫ברחוק מחבירו שיהא לו היכר רש"י] אנו [שרבים אנו ודרכינו‬ ‫לצאת תכופין ומעורבבין ואם אין אנו נזהרים לצאת כל אחד לבד‬ ‫מחלוקת קרח היה ביום שני בשבוע‬ ‫הרי אין אנו נכרין זה מזה רש"י] על אחת כמה וכמה‪ .‬מיד‬ ‫וראה עוד ש"ך עה"ת פרשת שמות עה"פ ויהי ביום השני‬ ‫כאו"א יצא למינו‪ ,‬פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה'‬ ‫ויצא משה וירא שני אנשים עברים ניצים‪ ,‬דלכן היה‬ ‫לעולם ישמח ה' במעשיו‪[ .‬שכולם זהירין במצוותיו רש"י]‬ ‫ביום השני כיון שבשני הוא המחלוקת‪ ,‬וכ' שם דמח'‬ ‫והנה כיון שרק לפני כמה ימים אמרנו בהתלהבות הפסוק‬ ‫קרח על משה הי' ג"כ ביום שני‪ ,‬ולפ"ז א"ש דבשיר של‬ ‫"יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" בעת פתיחת‬ ‫יום אומרים שיר מזמור לבני קרח דוקא ביום שני דאז‬ ‫הארון להקפות‪ ,‬ובעז"ה בימים אלו נכפול ונשלש פסוק‬ ‫הוא התעוררות קרח ועדתו ע"י הבני קרח אנו מתקנים‬ ‫זה בשני ימי ר"ח חשוון הבעל"ט בקאפיטל ברכי נפשי‪,‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫וכן בש"ק הבעל"ט לאלו המתחילים לומר ברכי נפשי‬ ‫ולפ"ז א"ש דכל ענינו של יום השני הוא בריאת הפירוד‬ ‫אחרי מנחה כמש"כ הרמ"א סי' רצ"ב ס"ב‪ ,‬וזה בנוסף‬ ‫והמח' ושליטת השמאל וכל ענינו של יום השלישי הוא‬ ‫למה שאומרים פסוק זה כל יום כהקדמה לפסוקי דזמרה‬ ‫כמדת התפארת שבא להסיר המח' והפירוד‪ ,‬ולכן בוודאי‬ ‫[דעצם פסוקי דזמרה מבואר ברש"י שבת קיח‪ :‬במה שאמר ר' יוסי‬ ‫יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ופריך מקורא הלל בכל יום ה"ז‬ ‫היום השני ל"ש שיהי' בו גמר ענין וטובה‪ ,‬וכל ענינו של‬ ‫מחרף ומגדף ומשני דקאי ר' יוסי על פסוקי דזמרה ופירש"י דקאי‬ ‫יום השלישי הוא להסיר הפירוד והמח' וכל ענין יקוו‬ ‫על מזמורי תהילים הללו קל בקדשו והללו את ה' מן השמים‬ ‫המים מורה ע"ז להעמיד כ"א במקומו ולגלות היבשה‪,‬‬ ‫ובב"י או"ח סוף סי' נ' משבלי הלקט בשם מס' סופרים פי"ז הי"א‬ ‫ולכן לא נגמר מלאכת המים רק ביום השלישי וא"ש‬ ‫דהיינו מתהלה לדוד עד סוף תהילים] שיש בהם כ"א אזכרות‬ ‫דאנו עושים ענינים דוקא ביום השלישי לסימנא טבא‬ ‫וכמ"ש בלבוש סי' נ"א ס"ח‪ .‬ובכן עלינו להעמיק‬ ‫שיהי' רק שלום ושלוה וגמר והשלמת ענין‪10 .‬‬ ‫ולהתבונן בפסוק זה דמה התכוון שר העולם באמרו זה‪,‬‬ ‫ולמה דוקא שר העולם אמרו‪ ,‬ואיזה חיזוק יכולים אנו‬ ‫ביאור הק"ו של הדשאים‬ ‫לקחת מפסוק זה‪ ,‬ואיך זה מקשר אותנו משמחת תורה עד‬ ‫ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע‬ ‫שבת בראשית ולכל השנה כולה‪.‬‬ ‫זרע וגו' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע‬ ‫למינהו וגו' [שם י"א י"ב]‬ ‫ובכן נביא מדבריו הנפלאים של הג"ר ישראל דוד‬ ‫שלזינגר שליט"א בענין זה‪.‬‬ ‫וברש"י אע"פ שלא נאמר למינהו בדשאים בציווייהן‪,‬‬ ‫שמעו שנצטוו האילנות על כך ונשאו ק"ו בעצמן‬ ‫הנה צ"ב איזה מין ק"ו עשו הדשאים‪ ,‬דאדרבה כיון‬ ‫כמפורש באגדה בשחיטת חולין‪[ .‬חולין ס‪].‬‬ ‫שאין דרכן לצאת בנפרד כך הוא עיקר בריאתם שיהיו‬ ‫בערבוביא ושלכן לא ציווה להם הקב"ה לצאת‬ ‫ואם רש"י מציין לנו "כמו שמפורש בשחיטת חולין"‬ ‫בערבוביא‪ .‬עוד קשה מה התפעל כ"כ שר העולם מזה‬ ‫כוונתו שנעיין בגוף הסוגיא כדי שנבין איזה ק"ו עשו‪11 .‬‬ ‫עד כדי שהכריז ע"ז הפסוק "יהי כבוד ה' לעולם ישמח‬ ‫והנה לשון הגמ' שם "דרש ר"ח בר פפא יהי כבוד ה'‬ ‫ה' במעשיו" איזה שמחה ונחת רוח מיוחדת היה בזה‬ ‫לעולם ישמח ה' במעשיו [תהילים ק"ד ל"א סוף קאפיטל‬ ‫להקב"ה בזה שיצאו הדשאים למינם גם בלי ציווי‪ .‬עוד‬ ‫ברכי נפשי] פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר‬ ‫יל"ע למה דוקא שר העולם אמרו‪.‬‬ ‫הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן [‪-‬היינו‬ ‫המזל וה מלאך הממונה עליהם דאין לך כל עשב שאין לו מזל‬ ‫האם חנוך ומט"ט ושר העולם אחד הוא‬ ‫ומלאך שאומר לו גדל – מהרש"א בח"א] אם רצונו של הקב"ה‬ ‫והנה התוס' בחולין שם ד"ה פסוק זה התחבטו טובא‬ ‫בערבוביא למה אמר למינהו באילנות‪ ,‬ועוד ק"ו ומה‬ ‫בזהותו של שר העולם‪ ,‬דהרי יש מפרשים דחנוך בן ירד‬ ‫אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא [שהרי גדולים הם‬ ‫המוזכר בסוף הפרשה זה מטטרון‪ ,‬וכמו שיסד הפייט‬ ‫ביוצר לשמחת תורה "תקיף מטטרון ושר הנהפך לאש‬ ‫‪ 10‬ומיושב הערת האמת ליעקב דמ"ש מיום השישי‪ ,‬דשאני שלישי דכל‬ ‫מבשר ואומר" והוא שר העולם כמו שיסד הפייט "שר‬ ‫ענינו הוא להשלים ולאחד הפירוד שנעשה בשני‪.‬‬ ‫‪ 11‬הנה בתחלת לימוד שלנו חומש ורש"י עלינו להדגיש דבהרבה‬ ‫המשרת נער נקרא הוא מטטרון הנכבד והנורא" וביבמות‬ ‫מקומות כתב רש"י שלא בא לעולם רק ליישב פשוטו של מקרא‪ ,‬אולם‬ ‫טז‪" :‬נער הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו"‬ ‫בתחלת התורה במלת בראשית התחיל שאין המקרא הזה אומר אלא‬ ‫דרשני וכן אח"כ בפסוק ד' עה"פ וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל‬ ‫וקשה מכאן דמשמע דשר העולם הי' מששת ימי‬ ‫"אף בזה אנ ו צריכים לדברי אגדה" היינו שזה מצטרף למש"כ על מלת‬ ‫בראשית ושמא אגדות הם שחלוקות זו מזו ומי שסובר‬ ‫בראשית שאין לנו ברירה רק לפרש ע"פ דרוש‪ ,‬אבל כאן לא כתב כן רק‬ ‫שציין לאגדה שכתבו בשחיטת חולין‪ - .‬הגרי"ד שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫נמצא כן‪ ,‬וכמ"ש באבות אל תדין את חבירך עד שתגיע‬ ‫דמטטרון הוא שר העול ם לית לי' דחנוך זה מטטרון וכו'‬ ‫למקומו‪ ,‬וכיון שמלאך מט"ט הי' מקודם בשר ודם שהי'‬ ‫עי"ש עוד תי'‪ .‬וצ"ב בכ"ז‪.‬‬ ‫בזמן שהיו כולם רעים וחטאים הרי הי' לו אותם נסיונות‬ ‫לכן רק הוא יכול להבין עוצם ההתגברות של בני אדם‬ ‫עיקר נח"ר להקב"ה ממי שקשה לו‬ ‫ולכן רק הוא נבחר לכתוב זכיותיהם של ישראל‪ ,‬וא"ש‬ ‫ודבר נפלא מצינו בזה בספר בן יהוידע בחולין שם‪,‬‬ ‫מה שנמצא במצב של ישיבה שהוא צורה של ילוד אשה‬ ‫דבאמת שר העולם הוא מלאך מט"ט שהי' כבר בתחלת‬ ‫כדי שגם עכשיו ירגיש ההרגשות של ילוד אשה‪ .‬אבל‬ ‫הבריאה‪ ,‬רק שאח"כ הוריד הקב"ה נשמתו לעולם הזה‬ ‫שאר מלאכים אין להם מבוא להבין דרכי האדם כדאיתא‬ ‫ולקחה חנוך בן ירד‪ ,‬ואחר אשר חי בעוה"ז שס"ה שנים‬ ‫בילקוט בראשית על שני המלאכים שמחזאי ועזאל‬ ‫העלה הקב"ה את גופו למעלה והפכו לאש והשליטו על‬ ‫שאמרו להקב"ה הלא אמרנו לפניך מה אנוש כי תזכרנו‪,‬‬ ‫המלאכים‪ ,‬ומה שעשה כן הקב"ה להעלות גוף אדם‬ ‫אנו נרד לארץ ונעמיד עולם בשבילך‪ ,‬אמר להם הקב"ה‬ ‫חומרי להשליטו על המלאכים‪ ,‬מפני שהאדם שהוא‬ ‫גלוי וידוע לפני שאם אתם יורדים לארץ ישלוט בכם‬ ‫חומרי אשר מקדש עצמו ע"י שמקיים רצונו ית'‪ ,‬הוא‬ ‫יצה"ר יותר מבני אדם‪ ,‬אמרו לו מ"מ נרד ונקדש ש"ש‪,‬‬ ‫יותר חביב לפני הקב"ה מן המלאך שהוא עיקרו רוחני‬ ‫ואעפ"כ כשירדו מיד קלקלו‪.‬‬ ‫ועשייתו רצונו ית' הוא כפי טבעו ודרכו בכך‪ ,‬משא"כ‬ ‫האדם הוא עיקרו חומרי ואין דרכו בכך‪ ,‬לכן בחר‬ ‫וע"ע בחי' חת"ס חולין שם שהפליא בגודל נשמת הצדיק‬ ‫הקב"ה להעלות גוף חומרי ולהשליטו על המלאכים‪.‬‬ ‫יותר מן המלאכים כי בדור ההוא דור המבול השליך‬ ‫[וזה כבר ידוע מהרבה ספרי קודש שחביב לפני הקב"ה עובדות‬ ‫הקב"ה אותם שני המלאכים שמחזאי ועזאל והגשימם‬ ‫האדם יותר מן המלאכים]‬ ‫במלבוש גשמים הם הנפילים אשר בארץ והם הריעו‬ ‫מכל אשר לפניהם והשחיתו הארץ והביאו מבול לעולם‪,‬‬ ‫והנה הק"ו של הדשאים מיוסד על סברא זו דמה אילנות‬ ‫ולעומת זה באותו דור עצמו העלה נשמת הצדיק ממטה‬ ‫שדרכן בכך אמר הק ב"ה למינהו וכו' דיותר חביב לפני‬ ‫למעלה ונעשה ממנו מטטרון שר העולם שולט על כל‬ ‫הקב"ה מי שעושה רצון ה' כשקשה לו ואין דרכו בכך‬ ‫מלאכי מעלה ואמרו יהי כבוד ה' לעולם וגו' כלפי‬ ‫וצריך להתגבר על עצמו‪ ,‬ואם הקב"ה אומר למינהו‬ ‫שבדור המבול ע"י זנות ותערובות המינים נתעצב‬ ‫היינו דכך הוא רצונו ית' ויש לו נחת רוח בזה שכ"א יצא‬ ‫כביכול אל לבו‪ ,‬ע"כ אמר שר העולם בשעת הבריאה‬ ‫מסודר למינו‪ ,‬והדשאים הבינו שיהי' להקב"ה יותר כבוד‬ ‫הלואי שיהי' כבוד ה' לעולם שיהיו נזהרים מתערובות‬ ‫ויותר נחת רוח אם יעשו כן‪ ,‬נמצא דבק"ו גופא מונח‬ ‫כמו הדשאים אז ישמח ה' במעשיו ואל יתעצב אל לבו‪.‬‬ ‫הלימוד שהאדם שיש לו גוף חומרי עדיף מן המלאכים‪,‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ולכן אחרי שנודע סברא זו ידע שר העולם שזה נוגע‬ ‫אליו‪ ,‬שגם הוא ירד לעוה"ז לגוף חומרי ואח"כ יעלהו‬ ‫הרי לנו עכ"פ דהק"ו של הדשאים הי' בזה לימוד בדרך‬ ‫שוב ולהשליטו על המלאכים‪ ,‬כיון שמי שהתנהג‬ ‫העבודה שיש להקב"ה נח"ר מיוחד באלו שקשה להם‬ ‫בקדושה בגוף חומרי עדיף לפני הקב"ה‪ ,‬ולכן אמר פסוק‬ ‫ואין דרכם בכך ומתגברים על עצמם ועושים רצון ה'‪,‬‬ ‫יהי כבוד ה ' לעולם‪ ,‬וכוונתו דכבודו של הקב"ה יוצא‬ ‫וא"ש דזה חיזוק גדול גם בשבילינו שאנו קרוצי חומר‬ ‫באמת מכל דבר‪ ,‬אבל עיקר שמחה שלו הוא ממש"כ בו‬ ‫וקשה לנו מאד להתגבר על יצרינו‪ ,‬ואם אעפ"כ אנו‬ ‫לשון עשיי' דקאי על האדם שאמר נעשה אדם וגו' וכ'‬ ‫משתדלים לעשות רצון ה' יש בזה להקב"ה נח"ר עצום‪.‬‬ ‫בסה"פ כי נחמתים כי עשיתים‪.‬‬ ‫ורצית שבח ואבית תהלה‬ ‫רק מלאך מט"ט מבין הנסיונות של בשר ודם‬ ‫ועדיין שפתינו מרחשין פיוטי ימים נוראים שהדגשנו ד"ז‬ ‫ויש לצרף בזה דברי הג"ר אלי' גוטמכר זצ"ל בספרו על‬ ‫שוב ושוב בשחרית ומוסף של יוה"כ‪ ,‬בשחרית אשר‬ ‫חגיגה טו‪ .‬בהא דאיתא שם דאלישע בן אבוי' יצא‬ ‫אומץ תהלתך באילי שחק וכו' ורצית שבח מהומי ברגש‬ ‫לתרבות רעה כיון שראה מלאך מט"ט יושב וכותב‬ ‫‪ 12‬ועורכי שוע זועקי תחנה וכו' ממעוטי ימים נשויי טובה‬ ‫זכותם של ישראל‪ ,‬והי' קשה לו דהרי למעלה אין ישיבה‬ ‫שבעי רוגז עגומי נפש והיא תהלתיך‪ .‬ובמוסף אשר‬ ‫ולא תחרות ולא עורף וכו' שמא ח"ו שתי רשויות הם‪.‬‬ ‫אימתך באראלי אומן וכו' ואבית תהלה מגלומי גוש‬ ‫וצ"ע דלמה באמת הי' במצב ישיבה‪ ,‬ועוד מדוע ניתן רק‬ ‫למלאך מט"ט לכתוב הזכותים של ישראל ולא שרי‬ ‫ישראל מיכאל וגבריאל‪.‬‬ ‫‪ 12‬הגרי"ד שלזינגר שליט"א ביאר דקאי על שפלות בשר ודם שיש להם‬ ‫תנודות במצב רוח שלהם ‪ MOODY‬בלע"ז ואעפ"כ הקב"ה רוצה‬ ‫בהם אבל במחזור המפורש פי' "מישראל המרעישים את קדושתך ברוב‬ ‫ותי' דל"ש שום רגש בדבר אא"כ הי' בעצמו שם‪ ,‬וגם‬ ‫עם"‪ .‬וכן משמע דחלק זה קאי על הצורות איך מתפללים לפניו‪ ,‬ורק‬ ‫אם הי' שם אין לו כ"כ הרגש ממי שעוד עכשיו עדיין‬ ‫בקטע הבאה מדובר על שפלות בשר ודם‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫הקב"ה שירד בגוף חומרי‪ ,‬ממילא מתמלא שמחה וחשק‬ ‫מגרי גיא מדלולי פעל מדלי מעש וכו' מזיו שונה מזהר‬ ‫להגיד פסוקי דזמרה‪ ,‬וכן בכל ר"ח שאנו מתחדשים‬ ‫כבה מחסרי שכל וכו'‪ .‬וכן בפיוטי סוכות ביום א' ובכן‬ ‫בעבודת ה' אנו מתחזקים בפסוק זה‪.‬‬ ‫ויהי בשלם סוכו וכו' וחן בצנועי צדק וכו' עי"ש‪.‬‬ ‫וכ"ז חיזוק גדול לעבודת השנה הבעל"ט שעלולים אנו‬ ‫ביאור מנהג שטיחת עשבים בשבועות‬ ‫להתייאש ביודעינו גודל היצה"ר השוכן בקרבינו‪ ,‬עלינו‬ ‫ובזה יל"פ מה שכתב הרמ"א סי' תצ"ד ס"ג דנוהגים‬ ‫לדעת דאדרבה זהו עיקר שמחתו ית"ש בזה שקרוצי‬ ‫לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר‬ ‫חומר שיש להם יצה"ר מנסים ומשתדלים להתגבר על‬ ‫לשמחת מתן תורה‪ .‬ובמשנ"ב סק"י כיון שהיו שם‬ ‫יצרם‪.‬‬ ‫עשבים סביב הר סיני כדכתיב גם הצאן והבקר אל ירעו‬ ‫ולהשלמת הדברים אכתוב מה ששמעתי מידידי הג"ר‬ ‫אל מול ההר ההוא [שמות ל"ד ג']‪ .‬וצע"ט דל"ל לעשות‬ ‫דוד סיימון שליט"א לפרש הא דבפסוק זה גופא כתוב‬ ‫זכר לדבר כ"כ טפל‪ ,‬ועוד הרי פסוק זה לא כתוב בלוחות‬ ‫"ועץ עושה פרי" ופירש"י לעיל דלא עשתה כפי ציווי ה'‬ ‫ראשונות רק בלוחות שניות אחרי חטא העגל וכדפירש"י‬ ‫שיהי' טעם העץ טעם הפרי‪ ,‬וקשה איך יתכן דעשבים‬ ‫בתענית כא‪ :‬דלא נסתלקה שכינה מהר סיני עד לוחות‬ ‫עשו יותר מציווי ה' והאילן יעשה להיפך‪ ,‬ותי' דעיקר‬ ‫האחרונות שניתנו ביום הכיפורים וגם כל ימות החורף‬ ‫כבוד ה' בא רק כשיש בחירה לעשות היפך רצון ה' דמה‬ ‫שעסקו במשכן וכו' ובוודאי עדיף לנו לעשות זכר לעיקר‬ ‫שעושים מתווך הכרח איננו כבוד בעצם רק שנראה‬ ‫מעמד הר סיני בלוחות ראשונות‪.‬‬ ‫כמעשה בעלמא של כבוד‪ ,‬וכמו שיש בהרבה מלכים‬ ‫אולם להנ"ל י"ל דהרי מבואר בשבת פח‪ :‬דכשעלה משה‬ ‫שיש אלו שתפקידם לכבד המלך מתוך הכרח‪ ,‬ולכן כאן‬ ‫למרום טענו המלאכים שאין להוריד תורה לבשר ודם‬ ‫רק ע"י שהי' נראה ששייך לצמחים לעשות היפך רצון ה'‬ ‫וענה להם משה רבינו כלום יצה"ר יש ביניכם וכו' ויל"פ‬ ‫מזה גופא נראה הכבוד איך שהצמחים הבינו רצון ה'‬ ‫דכוונתו דעיקר נחת רוח שיש להקב"ה הוא מאלו‬ ‫ויצאו למינה ולכן אמר שר העולם "יהי כבוד ה' לעולם"‬ ‫המתגברים על יצרם הרע ועושים שלא לפי טבעם‬ ‫דמזה הי' נראה כבוד ה'‪.‬‬ ‫ובזכות טענה זו קיבלנו תורה‪ .‬וא"כ י"ל דהדשאים‬ ‫*בקריאה בשמחת תורה נראה שלא חטא האדם כלל‬ ‫והעשבים שגדלו בהר סיני מזכירים ענין זה שיש‬ ‫וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד‬ ‫להקב"ה יותר נח"ר באלו שעושים שלא לפי דרכם‪ ,‬ולכן‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪[ :‬שם ל"א]‬ ‫אנו לוקחים דוקא העשבים לתלות בב"ה ובבתים‪ ,‬וא"ש‬ ‫דדוקא בלוחות האחרונות נאמר ענין זה אחרי שנכשלו‬ ‫הנה בפ' בראשית יש כמה אופני קריאת התורה‪ ,‬א‪ :‬בשני‬ ‫בעגל ואעפ"כ נתקבל התשובה שלהם ורואים גודל כח‬ ‫וחמישי שברוב מקומות קוראים רק עד סוף יום שלישי‪.‬‬ ‫התשובה שהוא ההתגברות אחרי הנפילה‪.‬‬ ‫ב‪ :‬בשבת קודש קוראים כל הפרשה‪ .‬ג‪ :‬ביום שמחת‬ ‫תורה קוראים חתן בראשית עד סוף ויכולו‪ .‬ובשנה זו‬ ‫פסוק יהי כבוד לפני ההקפות בשמחת תורה‬ ‫[תשפ"ז] בשעת הקריאה לחתן בראשית‪ ,‬התעורר‬ ‫ולפ"ז א"ש דלפני שאנו פותחים הארון בשמחת תורה‬ ‫להגה"צ הגרצ"מ זילברברג שליט"א‪ ,‬שלאיש פשוט שלא‬ ‫אנו אומרים בהתלהבות הפסוק יהי כבוד ה' לעולם וגו'‬ ‫מכיר פרשת בראשית יצא מקריאה זו שאכן הבריאה הוא‬ ‫ובפרט בשמחת תורה דמבואר בשפת אמת סוכות‬ ‫מושלם ויפה מאד‪ ,‬עם אדם שנברא בצלם אלקים‪,‬‬ ‫דשבועות הי' נגד לוחות ראשונות ושמחת תורה נגד‬ ‫וכמ"ש בפסוק זה‪ ,‬ולא יוכל להאמין שבעצם קרה כאן‬ ‫לוחות אחרונות ולכן לא נרמז בתורה כיון שלוחות‬ ‫באמצע חורבן נורא לכל האנושות וקילקול עצום לכל‬ ‫אחרונות הי' בצנעא‪ ,‬ודוקא בשמחת תורה מתבטא‬ ‫הבריאה ע"י חטא עץ הדעת‪ ,‬וזה באמת קצת הערה על‬ ‫חביבות הקב"ה לא רק לילוד אשה שלא חטא רק אפי'‬ ‫הפסוק שסתם כל ענין החטא ומתחלה כתב כל ענין‬ ‫לילודי אשה שחטאו ונכשלו מ"מ חביבים הם להקב"ה‬ ‫השבת ורק אח"כ גילה את החטא ונראה כאילו עצם‬ ‫וניתן להם לוחות אחרונות‪.‬‬ ‫הבריאה והשבת שאחריו הם בשלימות גמור‪.‬‬ ‫החיזוק ב"יהי כבוד" כל יום‬ ‫ואמר בזה הרב שליט"א שיש בזה לימוד נפלא‪ ,‬ורק‬ ‫וזה יש לאדם לכוון כל יום בהקדמה לפסוקי דזמרה‬ ‫בשמחת תורה קוראים בצורה כזו‪ ,‬כיון שע"י ר"ה שהוא‬ ‫דאדם מייאש עצמו דלמה ירצה הקב"ה בהלל שלו‬ ‫"יום השישי" וכן יוכ"פ וסוכות והתשובה מאהבה‬ ‫בשעה שיש לו רבבות מלאכים שמהללים לפניו‪ ,‬אבל‬ ‫המונח בו‪ ,‬נהפך הכל לזכיות ונחשב כאילו לא הי' כאן‬ ‫כיון שמתחזק בלימוד של יהי כבוד שהוא הק"ו של‬ ‫חטא וקילקול כלל‪ ,‬ואכן אפשר להכריז על העולם שהוא‬ ‫הדשאים ונזכר בהכרזת שר העולם והטעם למה רצה‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫עלמא" כאן כתוב תי' למה בא את העולם לפי שכך עלה‬ ‫טוב מאד ומושלם ביופיו‪ ,‬וכן שיש לאדם הצלם אלקים‬ ‫ברצונו ועל רצון א"א לשאול שאלות‪[ .‬כמו שא"א לשאול‬ ‫שלו בשלימות‪.‬‬ ‫על אחד למה אוהב צבע מסויים] ועד"ז ס"ל למהר"ל בטעם‬ ‫שבחר הקב"ה באברהם אבינו שזה הי' רצונו הפשוט‬ ‫והנה באמת אם נתבונן בדברי חז"ל נראה שרמזו גוף‬ ‫ללא סבה מה שהי' נאמן לפניו‪ ,‬דרק אחר שבחר באברם‬ ‫פסוק זה הקילקולים שנגרמו מחמת חטא עץ הדעת‪,‬‬ ‫"נמצא" שלבבו הי' נאמן לפניו‪ ,‬וכמו מי שזכה בפייס‬ ‫שכתוב במדרש [ב"ר ט' ה'] כמה ענינים הנרמזים בטוב‬ ‫שנמצא למפרע שהמספר שבחר בו הי' טוב‪ .‬והנה גם‬ ‫מאד‪ ,‬מות‪ ,‬יצה"ר‪ ,‬יסורים‪ ,‬והכל לטובה כדי להשפיל‬ ‫בבחירת הקב"ה את עם קרובו הוא ללא טעם ורצון‬ ‫את הרשעים‪ ,‬ולהכניע את האדם ולהביאו עי"ז לחיי‬ ‫ויעקב הוא חבל נחלתו לעולם גם אם אינו ראוי מצד‬ ‫עוה"ב‪ ,‬וא"כ גם אחרי שעשה אדה"ר תשובה שלימה‪,‬‬ ‫מעשיו‪.‬‬ ‫מ"מ ראה הקב"ה שמחמת טובת האנושות שלא יבואו‬ ‫לידי חטא לעתיד ושיזכו לשכר נצחי טוב שיהי' שם‬ ‫*הקב"ה בוחר בעמו גם שהם בבחינת ערבה‬ ‫יצה"ר‪ ,‬ושיהי' לו יסורים ומיתה‪ ,‬ואי"ז סתירא למה‬ ‫והנה חג הסוכות שעבר עלינו לטובה לקחנו ארבע מינים‬ ‫שע"י תשובה מאהבה נחשב כאילו לא הי' כאן קילקול‬ ‫שהם מסמלים ארבע סוגים בכלל ישראל האתרוג עם‬ ‫דסו"ס האדם עלול לחטא‪.‬‬ ‫תורה ומעש"ט הלולב טעם ללא ריח הוא תורה ללא‬ ‫*טעם שברא הקב"ה את העולם‬ ‫מצוות‪ ,‬הדס ריח ללא טעם הוא מצוות ללא תורה‪,‬‬ ‫והערבה שאין לה לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מצוות‬ ‫והנה עי' באור החיים הק' כאן שכ' שעוד רמז כאן טעם‬ ‫וע"י שהם מאוגדים עם השאר הם מתכפרים עם כולם‪.‬‬ ‫וסבה לעצם הבריאה‪ ,‬שכיון שידענו כי עיקר הכל הוא‬ ‫ולפ"ז צ"ב איך יתכן שבהושענא רבא לוקחים דוקא‬ ‫האדם ובשבילו ואליו ברא ה' כל ברואיו‪ ,‬וא"כ נשאלת‬ ‫הערבות שהם הפחותים ובזה מבקשים הושענא‪ ,‬וביאר‬ ‫השאלה ל"ל הבריאה הרי נשמתו הוא מעליונים וכבר‬ ‫הגרמ"י רייזמן שליט"א ע"פ השפת אמת [לסוכות שנת‬ ‫הוא טוב ומעולה בלא"ה‪ ,‬ולזה ענה והנה טוב מאוד‬ ‫תרל"ד ועו"מ] ועוד‪ ,‬דהנה מה שלוקחים ד' מינים הוא‬ ‫פירוש שהגם שבחינת נשמת האדם הוא מבחינת הטוב‬ ‫להורות נצחון נגד אומות העולם שבאים ומקטרגים על‬ ‫עכ"ז בראו ה' לעלות במעלות הטוב יותר ממה שהוא‬ ‫ישראל כל שנה מחדש שאין הם ראויים להיות עם ה'‬ ‫והוא אומרו מאד שעל ידי מעשה האדם מתעלית נשמתו‬ ‫שהרי הרבה מהם דומים במעשיהם לכל הגוים והם‬ ‫ממדרגה למדרגה "אשרי אנוש יעשה זאת"‪ .‬וזה מתאים‬ ‫משחקים בכדור רגל כמו הגוים‪ ,‬ומתעניינים גם בכל מה‬ ‫עם מש"כ הרמח"ל [דעת תבונות אות יח ונרמז בדבריו במס"י‬ ‫שהגוים מתענינים‪ ,‬ולזה אנחנו עושים תשובה ומכפרים‬ ‫פ"א] בביאור טעם הבריאה ממה שנוכל להשיג‪ ,‬כיון‬ ‫גם על הערבות שבתוכינו שאין יודעים על ר"ה ויו"כ‬ ‫שמחק הטוב הוא להיטיב‪ ,‬ולזה רצה הקב"ה לברוא‬ ‫ואין עושים תשובה‪ ,‬אבל הקב"ה אינו מרוצה מזה לבד‬ ‫נבראים כדי שיוכל להיטיב להם כי אם אין מקבל הטוב‬ ‫דהרי הסט"א יכול לקטרג גם על האתרוגים שבתוכינו‬ ‫‪ -‬אין הטבה‪ .‬אבל כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה‪,‬‬ ‫שאינם בשלימות כפי מה שראוי לכבוד הקב"ה‪ ,‬הרי‬ ‫ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה‬ ‫התורה והמצוות שלנו פגומים עם פניות וגאות וכדומה‪,‬‬ ‫מקבלים אותה ביגיע כפם‪ ,‬כי רק אז יהיו הם הבעלים על‬ ‫וכן גם על הערבות שבתוכינו לא יועיל הכפרה רק עד‬ ‫הטוב‪ ,‬ולא יהי' להם בושת פנים בקבלם הטוב‪ ,‬כמו מי‬ ‫כמה הם משתתפים אתנו באיזה מדה ונותנים לנו‬ ‫שמקבל צדקה מאחר‪ .‬וכמ"ש בירושלמי ערלה פ"א ה"ג‬ ‫היכולת ללמוד תורה ולקיים מצוות‪ ,‬אבל אם יגיע זמן‬ ‫"מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה"‪ .‬וכן‬ ‫שלא ישתפו אתנו פעולה ומה גם שיצאו לנגדינו מחמת‬ ‫כל ענין גילוי היחוד שנתבאר שם באריכות שמשלים את‬ ‫עומק התרחקותם מההשקפה הנכונה‪ ,‬א"כ כבר לא יהי'‬ ‫ענין הטבתו לנבראים דהרי טובתם היא לפי השגתם את‬ ‫להם קיום ח"ו‪ ,‬לזה רצה הקב"ה לגלות שחביבותו‬ ‫יחודו יתברך‪.‬‬ ‫לישראל עם קרובו איננו תלוי בשום סבה‪ ,‬וגם אם הם‬ ‫אולם הרמח"ל בעצמו מדגיש שטעם זה הוא "מה שנוכל‬ ‫בבחינת ערבות ללא טעם וריח וגם אינם מצורפים כלל‬ ‫להשיג" היינו שבוודאי יש טעם כמוס שאין ביכולתינו‬ ‫על שאר המינים מ"מ הקב"ה מחבבם‪ ,‬ולזה ל"ש שיהי'‬ ‫להשיג‪ ,‬ויש להוסיף דמוכרח הוא כן דאל"כ ל"ל‬ ‫שום קיטרוג שהרי הקב"ה כך אוהב ורוצה ללא שום‬ ‫להקב"ה לברוא מציאות נהמא דכיסופא ושממילא‬ ‫סבה שמושג לנו‪ ,‬ולזה דוקא בהושענא רבא שהוא גמר‬ ‫יצטרך לעבוד כדי לקבל את הטוב הרי יכול להקב"ה‬ ‫הדין אנו באים עם הערבות לפני ה' ומבקשים שיבחר‬ ‫לעשות שלא יורגש שום בושה בבואם לקבל הטוב‪.‬‬ ‫אותנו לעם קרובו וישגיח בנו‪.‬‬ ‫ובאמת כ"ה לשון אריז"ל בתחלת עץ חיים "כשעלה‬ ‫ועוד נקודה נפלאה יש בזה מש"כ השפ"א בשנת תרלז‬ ‫ברצונו הפשוט לברוא את העול ם" [וכ"ה לשון זוה"ק‬ ‫דערבה דומה לשפתים שהוא הפה‪ ,‬להורות על אלו שאין‬ ‫[אחרי סא‪" ]:‬דקודשא בריך הוא סליק ברעותיה למברי האי‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫הקאפיטל שלא במקום הנכון‬ ‫להם טעם וריח שהדבר היחיד שנשאר להם הוא כח הפה‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' [ב' א']‬ ‫והתפלה‪ ,‬שקולם ערב לפני הקב"ה‪ ,‬וזהו בחי' דוד המלך‬ ‫ע"ה נעים זמירות י שראל‪ ,‬שאושפיזא שלו בהוש"ר‪,‬‬ ‫כאן מתחיל קאפיטל ב'‪ ,‬והנה ידוע שהקאפיטלעך עשה‬ ‫ולכן תיקנו הרבה תפלות בהוש"ר וזה הכנה לשמחת‬ ‫כומר אחד‪ ,‬ואינו מדוייק כלל‪ ,‬ולכן הדפיס הג"ר משה‬ ‫תורה עי"ש וזה רואים בחוש שגם אלו הרחוקים מאד‬ ‫אליעזר פויזן זצ"ל חומש לפי המסורה ויש בו הסכמות‬ ‫מתורה ומצות אבל כשבא להם שעת צרה הם פונים‬ ‫חשובות גם של דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל‪ .‬ואמר מו"ז‬ ‫להקב"ה וכשניצולים הם מודים לו שזה הדבר היחיד‬ ‫הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל ‪ 14‬דלכן סיבב הקב"ה‬ ‫שנשאר להם‪.‬‬ ‫שהכומר יעשה כאן קאפיטל ב' שיהא בולט שכומר הוא‬ ‫שקבע הקאפיטלך‪ ,‬כיון שניכר שלא מתאים כלל שיהי'‬ ‫*דוד ניצח את גלית עם כח הערבה‬ ‫כאן קאפיטל דהרי שבת הוא ההשלמה למעשה בראשית‬ ‫ובזה יל"פ מש"כ כשבא דוד המלך להלחם עם גלית‪,‬‬ ‫והו"ל לעשותו לקמן בסוף ויכולו‪.‬‬ ‫שבחר לו ח ֲִמשה חַ לֻּקֵ י אֲבנִים מִ ן הַ נַחַ ל [שמואל א יז מ]‬ ‫וכשראה גלית מה שהביא אתו להלחם עמו אמר "הֲכלב‬ ‫הקנאה במעשה בראשית‬ ‫ָאנֹ כִי כִי אַ תה בא אֵ לַי בַמַ ְקלוֹת" [שם מ"ג] וצ"ב פתח‬ ‫וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח‬ ‫באבנים וסיים במקלות‪ ,‬ועוד מה איכפ"ל שהביאם מן‬ ‫באפיו נשמת חיים‪[ :‬ב' ז']‬ ‫הנח ל וכן למה דוקא חמש‪ ,‬וביארו שהי' זה יום הושע"ר‬ ‫וחוץ מהאבנים לקח גם חמשה בדי ערבה הנראים‬ ‫ועי' רש"י כדי שלא יהי' קנאה במעשה בראשית עי"ש‬ ‫כמקלות‪ ,‬וזהו "חלוקי" היינו חלקים ולא צפצפה‪ ,‬ועיקר‬ ‫וצע"ט האם זהו כל הסבה למה הקב"ה צירף באדם גוף‬ ‫נצחונו נגד גלית הי' ע"י כח הערבות‪ ,‬ולהנ"ל הביאור‬ ‫ונשמה כדי שלא יהי' מריבה‪ ,‬הרי עיקר תכלית הבריאה‬ ‫דכל שבעת הימים הביאו ד' מינים ולא עזר שגלית‬ ‫הוא בעבור האדם שיש לו נשמה ושיעבוד להקב"ה‬ ‫וסט"א קטרגו שהמצוות שלכם אינן בשלימות וזה נכלל‬ ‫וישמור מצוותיו ויקבל שכר ואיך יתכן זה בלי נשמה‬ ‫במה שאחז"ל עה"פ "וַיִ גַׁש הַ פְ לִ ׁשְ תִ י הַ ׁשְ כֵם וְ הַ עֲרֵ ב" [לעיל‬ ‫מעליונים? גם צ"ע איזה מריבה יש כאן‪ ,‬דמשמע דיש‬ ‫שם טז] שזה הי' כדי לבטלם מקריאת שמע‪ ,‬היינו ליתן‬ ‫כאן שני צדדים עליונים ותחתונים‪ ,‬והלא הכל בריאה‬ ‫פגם בתורה ומצוות שלהם‪ ,‬ולומר בזה שאין הם ראויים‬ ‫אחת של הקב"ה‪ ,‬ומה שנצרך לתכלית הבריאה יהי'‬ ‫להיות חלק ה'‪ ,‬לזה בא דוד עם כח הערבות שבזה ל"ש‬ ‫נעשה גם אם יהי' יותר בריאה בחלק הארץ?‬ ‫כלל קיטרוגו של גלית ונצח אותו‪ .‬ע"כ מדברי הגרמ"י‬ ‫רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫ֵאֹלהים ז ְַמרּו ְׁשמ ֹו סֹלּו ל ֹרכֵב‬ ‫עפי"ז יל"פ מש"כ " ִׁשירּו ל ִ‬ ‫בעֲרבוֹת בְ יּה ְׁשמ ֹו וְ עִ לְ זּו לְ פניו" [תהלים סח ה] היינו שיש‬ ‫מאוחר מדי והי' נס עצום שלא התפרק המטוס מעוצם הנפילה ה‪ :‬זימן‬ ‫להודות להקב"ה ע"ז שרוכב גם על אלו שהם בבחינת‬ ‫הקב"ה שיהי' שם אחד שלא הי' טייס כלל רק שהי' לו התעניינות תמיד‬ ‫איך מחלצים מטוס בשעת חירום‪ ,‬ולכן ברגע האחרון הצליח להעלות‬ ‫ערבות‪ ,‬ובגמ' חגיגה יב‪ :‬מבואר שמכל השבעה רקיעים‬ ‫את המטוס לקו ישר‪ ,‬וזה גופא נס מה שהי' לו התעניינות בזה גם שלא‬ ‫העליון והגבוה מכולם הוא ערבות‪ ,‬לרמז להטעם העליון‬ ‫הי' שייכות לפרנסתו ה‪ :‬עצם זה שהי' לו האומץ והגבורה והיישוב‬ ‫הדעת לעשות כן בפועל‪ ,‬ו‪ :‬נזדמנו שם לפונדק אחד שני טייסים‬ ‫והפשוט שאין לנו שום השגה שבזה נכלל טעם לעצם‬ ‫מיומנים משני קצוות תבל שיכלו להתחלף עם הטייסים הפצועים‬ ‫הבריאה וכן לאהבתו לכלל ישראל גם שהם בבחינת‬ ‫ולהביאו למקום מבטחים‪ .‬ז‪ :‬המטוס הצליח להמשיך בנסיעתו גם שהי'‬ ‫הזנב של המטוס שבור‪.‬‬ ‫ערבה שזה מראה שאהבתו לכלל ישראל הוא למעלה‬ ‫‪13‬‬ ‫והנה אכן שמעו עמים ירגזון מעוצם הנס שהי' כאן שאף אחד לא יכול‬ ‫מהשגה‪.‬‬ ‫לתלות אותו במקרה‪ ,‬ואכן היו אלו שהכריזו שברוך ה' אלקי ישראל‬ ‫ששמר על עמו‪ ,‬וכש"כ אלו היהודים שהיו על המטוס שבשעה שהיו‬ ‫בסכנה והיו בטוחים שעוד מעט הם מתים‪ ,‬צעקו שמע ישראל והתפללו‬ ‫להקב"ה מעומק לבם‪ ,‬וכשניצלו שרו "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך‬ ‫‪ 13‬ומסמנא מילתא שבשנת תשפ"ו בהושענא רבא נשתחררו ממנהרות‬ ‫ושהקב"ה אוהב אותנו" והרי לן ממש קיום דברי השפת אמת שאלו‬ ‫של עזה שארית החטופים שהיו שם שהיו כולם בבחינת ערבה‪ ,‬וכן‬ ‫שהם בבחינת ערבה נשאר להם כח הפה וקולם ערב לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫בהאי שעתא תשפ"ז בימים הסמוכים להושענא רבא קרה נס עצום ונורא‬ ‫ושמעתי שהיו מאלו שהגיעו לבית הכנסת שהבינו שצריכים להודות‬ ‫למטוס מלא יהודים בחינת ערבות הרחוקים בתורה ומצוות‪ ,‬שהיו כבר‬ ‫להקב"ה ולא ידעו מה עליהם לעשות בבית הכנסת‪ ,‬ואחד הזדמן‬ ‫קרובים לא"י והטייס המשנה תכנן להוביל את המטוס ע"י רציחת‬ ‫לביהכ"נ בשמחת תורה ללא ידיעה מה זה בכלל שמחת תורה‪ ,‬ונתנו לו‬ ‫הטייס העקרי סמוך לא"י ולרסקו על שדה התעופה בלוד‪ ,‬ולגרום אסון‬ ‫עלי' לתורה והזדמן שקראו לפניו הפסוק "אֵ ין כאֵל ְיׁשֻּרּון ֹרכֵב ׁשמַ יִם‬ ‫נורא שתוצאותיו מי ישורנו‪ ,‬והיו כאן כמה ניסים א‪ :‬שהמחבל לא הי'‬ ‫בְ עזְרָך ּובְ ַגאֲות ֹו ׁשְ חקִ ים" [דברים לג כו] ולדברינו יש בזה תוספת טעם‬ ‫רוצח מאומן שיוכל להרוג את הטייס השני מיד‪ ,‬וכענין קין והבל‬ ‫שהרי בגמ' חגיגה יב‪ :‬ילפי' מפסוק זה גופא מגז"ש שערבות הוא שמים‬ ‫ושממילא הי' יכול להלחם אתו‪ .‬ב‪ :‬מה שהצליח הטייס העקרי להודיע‬ ‫שהרי כתוב "סלו לרכב בערבות" וכתיב כאן "רכב שמים בעזרך" וזה‬ ‫לעולם שהמטוס נכנס למצב חירום ג‪ :‬שהצליח במצב עלפון לפתוח‬ ‫רמז שהקב"ה עוזר בשמים למטוס מלא יהודים שהם בחינת ערבות וזה‬ ‫הדלת שלא הי' שייך ליכנס בו רק עם קוד שהמחבל הצליח לקלקלו‪ ,‬ד‪:‬‬ ‫למעלה מהשגה ללא טעם ורצון כרקיע העליון שנקרא ערבות‪.‬‬ ‫ע"י שראה המחבל שלא יוכל להמשיך במזימתו ניסה לרסק את המטוס‬ ‫‪ 14‬הרב יעקובאוויטש שליט"א בשמו‪.‬‬ ‫מיד ואכן איבד גובה במהירות עצומה שעוד חצי דקה במצב זה הי' כבר‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫תחלת שמו הוא בסמ"ך‪-[ .‬סמא"ל] [וצ"ע דלשון המדרש‬ ‫איזון והשוואה בין עליונים ותחתונים‬ ‫משמע שבעיקר אנו מתייחסים לשם שטן] עוד כתב דגם בשי"ן‬ ‫וכנראה עומק דברי רש"י הוא דהרי כ' בראשית ברא‬ ‫שמאלית גופא נרמז יותר יצה"ר דבשי"ן ימנית אין שטן‬ ‫אלקים את השמים ואת הארץ היינו שיש כאן עליונים‬ ‫ואין פגע רע‪ ,‬אלא בשי"ן שמאלית הנקרא במבטא‬ ‫ותחתונים‪ ,‬והקב"ה ברא שתי ענינים נפרדים‪ ,‬כל מה‬ ‫כסמ"ך‪ ,‬ולזה גופא נרמז בסמ"ך שין שמאלית‪ .‬והטעם‬ ‫שנכלל בשמים ובעליונים וכל מה שנכלל בארץ‬ ‫כי שורש השטן הוא יצר הרע מצד שמאל כדכתיב [קהלת‬ ‫ובתחתונים‪ .‬והנה יסוד תכלית הבריאה הוא לחבר‬ ‫י ב] לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו‪ ,‬ולכן נאחז דוקא‬ ‫ולקשר בין עליונים ותחתונים‪ ,‬ולזה צריך שיהי' מקודם‬ ‫באשה ששורשה ג"כ מסטרא דשמאלא כנודע ומצא מין‬ ‫איזון והשוואה מלאה בין עליונים ותחתונים‪ ,‬דאם‬ ‫את מינו וניער ולזה אמר כיון שנבראת נברא שטן עמה‪.‬‬ ‫למשל יהי' יותר משקל לתחתונים אז ימשך הכל‬ ‫ובעץ יוסף הביא ממתנות כהונה דבדוקא רמז אליו‬ ‫לתחתונים והי' גשמי מאוד ויתרחקו מהקב"ה‪ ,‬ואם יהי'‬ ‫בסמ"ך דא"א לטעות ולקרות באופן אחר‪ ,‬אבל בשי"ן‬ ‫יותר משקל לעליונים ממילא יתבטל הבחירה ולא יהי'‬ ‫אם יקרא בשי"ן ימינית אין שטן ופגע רע‪[ .‬בכל העדיות‬ ‫והחוגים אין הבדל בין שי"ן שמאלית לסמ"ך‪ ,‬והחיד"א ז"ל‬ ‫מקום לעבודה כלל ולא יהי' להקב"ה שום נח"ר‪ ,‬ולכן‬ ‫בקונטרס ברית עולם (סימן תשמ"ח) הביא מעשה באחד שהיה‬ ‫הי' צריך להיות איזון גמור‪ ,‬ואח"כ יבוא האדם שיש בו‬ ‫אומר בברכת אתה חונן‪ ,‬וחננו מאתך בינה והשכל בשין ימנית‪,‬‬ ‫משניהם מעליונים ותחתונים‪ ,‬והוא יהי' לו הכח לחבר‬ ‫והיה קובר את בניו בר מינן‪ ,‬כמו שאמרו גורי האר"י ז"ל]‬ ‫ולקשר ביניהם‪ ,‬וזה הכוונה שיהי' מריבה היינו שלא יהי'‬ ‫השוואה ואיזון ביניהם ולא יתקיים תכלית הבריאה ולכן‬ ‫ומפי הגרמ"י רייזמן שליט"א שמעתי לבאר יותר‪ ,‬ע"פ ד'‬ ‫נפח באפו נשמת חיים כדי שיוכל לחבר ולקשר כל דבר‬ ‫המתנות כהונה‪ ,‬שנמצא לפ"ז ששטן עם שי"ן שמאלית‬ ‫בבריאה אל השורש למעלה וכמש"כ לעיל בביאור ענין‬ ‫אינו שטן מוחלט כיון שאם תחליפו לשי"ן ימנית אין‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫שטן כלל‪ ,‬אבל סטן עם סמ"ך הוא סטן מוחלט‪ ,‬ואם‬ ‫נעיין במחזור יו"כ כ' הרבה פעמים מסטין וסוטן הכל‬ ‫*משמעות הסמ"ך שלא נזכר עד יציאת האשה‬ ‫עם סמ"ך‪ ,‬הרי שעיקר שמו עם סמ"ך‪ ,‬וכל מה שאנו‬ ‫ויפ ל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח‬ ‫קוראין אותו עם שט"ן עם שי"ן שמאלית כי שנוכל‬ ‫אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה‪[ :‬שם כ"א]‬ ‫להחליפו לשי"ן ימנית ואז יתבטל כוחו‪ .‬אבל באמת‬ ‫עיקר כוחו בסמ"ך‪ ,‬ולכן בריאתו נרמז דוקא בסמ"ך‪.‬‬ ‫ובמדרש [יז ו] "א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר‬ ‫והנה יצ"ר בגי' ‪ 300‬כמס' שי"ן ולכן יש שתי שיני"ן‬ ‫ועד כאן אין כתיב סמ"ך‪ 15 ,‬כיון שנבראת נברא שטן‬ ‫בתפילין לעבוד את ה' בשני יצריך‪ ,‬דרק אם כ' יצר‬ ‫עמה‪-[ ,‬ר"ל התעורר כוחו ע"י האשה דעיקר בריאתו הוא בכלל‬ ‫השי"ן יש כח לעבוד את ה' ולאכללא שמאלא בימינא‪.‬‬ ‫המלאכים שנבראו ביום ב' ‪16‬ורבינו אפרים פי'] ואם יאמר לך‬ ‫אדם‪ ,‬הוא הסובב‪-[ ,‬שנזכר בו ג"כ סמ"ך] תאמר לו בנהרות‬ ‫*המוסלמים מחליפים שי"ן ימנית לסמ"ך‬ ‫הכתוב מדבר [‪-‬המסבבים בארצות שנתישבו לאחר הבריאה‪,‬‬ ‫ואם נתבונן דבר פלא אצל המוסלמים שלשון ערבי קרוב‬ ‫אבל בענין הבריאה ועשייה אין סמ"ך‪ .‬אי נמי דשאני נהרות דלאו‬ ‫בעלי נפש נינהו וע"ע חמרא טבא להרב מברנוב זצ"ל שביאר תי'‬ ‫קצת ללשה"ק הרבה דברים שאצלינו עם שי"ן ימנית‬ ‫זה ע"פ סוד]‪.‬‬ ‫אצלם הוא עם סמ"ך כגון שמים‪ -‬סַ מַ א‪ .‬שלום עליכם –‬ ‫סַ לַם עליּך‪ .‬עיקר שם "מוסלמים" ו"איסלם" הוא במקום‬ ‫*איך שטן עם שי"ן שייך לסמ"ך‬ ‫"מושלמים" ושלום הם אוחזים עצמם מושלמים‪.‬‬ ‫ובמה שרמז שטן בסמ"ך צ"ע שהרי שטן נכתב בשי"ן‬ ‫ישמעאל‪ -‬איסמעאיל שבת‪ -‬סבת‪ ,‬שלמה‪ -‬סלמון זה‬ ‫וביפה תאר נדחק דבאמת עיקר הרמז הי' צריך להיות‬ ‫קליפה גדולה להחליף השי"ן ימנית לסמ"ך‪ .‬וכן הנאצים‬ ‫בשי"ן רק מחוסר ברירה שכבר נכתב אות שי"ן הרבה‬ ‫ימ"ש לקחו שתי אותיות מא"ב שלהם ונעשה מזה ‪SS‬‬ ‫פעמים בפרשה לפני זה ולא הי' שייך לרמז בו לכן סמך‬ ‫זה שטן פעמיים‪ .‬והשמאלנים במדינה כאן מנסים לעשות‬ ‫על מה דאותיות זשסר"ץ מתחלפות לרמז שטן בסמ"ך‪.‬‬ ‫שלום עם הערבים ע"י כח השמאל ונעשה מזה ההיפך‬ ‫ובנזר הקדש כתב כי השטן שהוא שר הידוע באמת‬ ‫משלום‪ .‬ומה שאפרים לא היו יכולים להגיד שי"ן ימנית‬ ‫[שופטים יב ו] כ' בספר קהלות יצחק שזה ממה שיעקב‬ ‫‪ 15‬הי' ראוי להיות בששת ימי בראשית כל האותיות שהרי הקב"ה ברא‬ ‫שכל את ידיו ולא רצה לשנות את מעמדם ונשאר אפרים‬ ‫את העולם עם כ"ב אותיות התורה‪.‬‬ ‫בצד שמאל‪ ,‬אז לדורות כשרצה להתגאות על אפרים הי'‬ ‫‪ 16‬אולם עי' נחל קדומים כאן בשם רבינו אפרים "אחת מצלעותיו ויסגור‬ ‫מרמז לזה שאפרים עמד על שמאל יעקב‪.‬‬ ‫בשר תחתנה" ס"ת תורה ותיבת בשר מפסקת רמז למה שאמרו ז"ל‬ ‫השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ותיבת בשר הפסק רמז למה שאמרו‬ ‫חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה‪ .‬והוסיף החיד"א שתיבת בשר ר"ת בלי‬ ‫רוב שיחה‪ ,‬הרי שמצד אחד רק ע"י האשה יכול להגיע לתורה וזה גופא‬ ‫מביא היצה"ר שיכול על ידה גם להגיע להיפך‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫החשבון נט"ס להפך סט"ן‪ ,‬לכך הוא להפך כשתקרא‬ ‫ובענין זה שמחליפים שי"ן שמאלית וסמ"ך עי' בערוגת‬ ‫להפך תשר"ק צפ"ע סטן‪ ,‬קצף ע' סט"ן שיקצוף על ע'‬ ‫הבשם ח"ג עמ' צו שהביא עוד רמז מספר הכבוד לפי‬ ‫אומות'‪.‬‬ ‫שנולד של שין הוא י"ן בגימט' ס'‪ ,‬וכן אם תקח הגימ'‬ ‫של כל אות של המלה סמ"ך ותצרפם יחד עולה שי"ן‬ ‫[ובזה מיושב מה שנשאלתי ע"י מורינו הג"ר אפרים‬ ‫כיצד סמ"ך גימ' ‪ 120‬מ"ם גימ' ‪ 80‬וכ"ף בגי' ‪ 100‬הנה‬ ‫רוטשילד שליט"א למה בהושענות כמעט תמיד‬ ‫ביחד ‪.300‬‬ ‫מחליפים אות סמ"ך לשי"ן שמאלית‪ ,‬ובאמת שכ"ה‬ ‫בפיוטי ר"ה וכן בעל חטא של יו"כ ולהנ"ל א"ש שאנו‬ ‫במקום נר לא נזכר סמ"ך שאין שטן‬ ‫רוצים לגרש את השטן]‬ ‫והנה בבעל הטורים פ' תרומה בפ' מנורה [שמות כה לא]‬ ‫*שי"ן ימנית לקדושה ושי"ן שמאלית לקליפה‬ ‫"ואין ב פרשת מנורה אות סמ"ך וכן במעשה בראשית‬ ‫ורמח"ל בס' קנאת ה' צבאות בביאור השי"ן שסוד‬ ‫(ב"ר יז ו)‪ .‬לומר במקום נר אין סטן ואין מזיק‪ .‬ובזכות‬ ‫הנהגת הבורא הוא עם שי"ן ימנית שיש לו ג' קווין‪,‬‬ ‫נר מצוה ותורה אור סותם פיו של שטן מלהשטין" גם‬ ‫שם בפ' מנורה יש הרבה שי"ן ורק סמ"ך ליכא והביאור‬ ‫וענינים חסד גבורה ורחמים‪ ,‬נגד ג' אבות‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫בזוה"ק ח"א ב‪ :‬אתוון דקשוט והוא אות קדוש מאד‪,‬‬ ‫כנ"ל‪ .‬ובפירוש רבינו אפרים פר' תרומה עמ' רפח כתב‬ ‫שבת‪ ,‬שופר‪ ,‬שפע‪ ,‬שלום‪ ,‬והי' רצון ה' לברוא בה את‬ ‫" ס' נעלם בפ' מנורה‪ ,‬אין שטן שולט במקום נר‪ ,‬ובנרות‬ ‫דזכריה נעלם ס' פ'‪ ,‬מבריחים שטן וסותמים פיו כמו ס'‬ ‫העולם לולא שהשקר יקח אותה לראשה שכל שקר שאין‬ ‫שהיא סתומה‪ ,‬ובשמות של השבטים אין ס' לבד מיוסף‬ ‫בו אמת מתחלתו אינה נשמעת‪ ,‬ולזה נקרא שבת‬ ‫שהוא שטנו של עשו'‪ .‬וכ"כ בחומת אנך [פר' תרומה אות‬ ‫שהשי"ן שהם כח ג' אבות נותנים ומשפיע לכנסת‬ ‫ה] בשם רבינו אליעזר מגרמיזא‪[ .‬ובעל קורא אחד הבחין‬ ‫ישראל הנקראים בת‪[ ,‬ושי"ן יש לה בסיס חזק וכ"ה באותיות‬ ‫שבכל הפרשיות של שבת לא כתוב סמ"ך]‬ ‫של הספרדים] אבל זה רק כשהיא ימנית‪ ,‬שאז נוטה הכל‬ ‫לצד ימין שהוא חסד‪ ,‬וזה רצון הקדושה וכן הקו‬ ‫וברוקח הנדפס מכת"י [במוריה תכז‪-‬תכט] כ' בטעם הדלקת‬ ‫האמצעי יעקב יש לו יותר נטי' למצד ימין כמו שרואין‬ ‫הנרות ביוה"כ ע"פ מה שבמנורה בפ' תרומה ובפר'‬ ‫בצורת האות‪ ,‬אבל הקליפה רוצה שהדין של יצחק בצד‬ ‫ויקהל נעלם ס'‪ ,‬שבמקום נר אין שטן כדגרסינ' בברכות‬ ‫שמאל יתגבר ולכן רוצה לשים הנקודה והאבן בצד‬ ‫מב‪ ,:‬גם במנורת זכריה [ד‪ ,‬א ‪-‬ז הפטרת בהעלתך] נעלם‬ ‫השמאל [וזה רצון השמאלנים במדינה זו שרוצים להפריע‬ ‫ס'‪ ,‬ולזה כתוב שם "יגער יי' בך השטן" [שם ג‪ ,‬ב]‪ ,‬וכן‬ ‫לקדושה] ומה שיצחק נקרא בתחלה "ישחק" בשי"ן‬ ‫בקריאה של מנחת יו"כ בפ' עריות במנחה‪ 12‬נעלם ס'‪,‬‬ ‫שמאלית [תהילים קה ט ‪ ]17‬וע"ש השחוק כיון שעיקרו דין‬ ‫לכך מדליקי' נרות ביו"כ שאין שטן אצל נרות‪.‬‬ ‫רק שהקב"ה שינה את שמו ליצחק‪ ,‬ואם הי' נקרא ישחק‬ ‫לא היו ישראל יוצאים ממצרים ובזכות שמו יצחק‬ ‫ובענין ס' להצלה מהסטן עיין עוד ב'סודות התפילה'‬ ‫ההבדל בגימ' הוא ‪ 210‬כדי שיוכלו לצאת קודם‪[ ,‬עי' פי'‬ ‫[סידור הרוקח עמ' תמב] 'וי"א פסוקים שראשן וסופן נו"ן‬ ‫הרא"ש עה"ת שמות ו' א' רבינו חיים פלטיאל ר"פ וארא רבינו‬ ‫אין בהם ס'‪ ,‬לומר אין שטן מסטין לקרוא הפסוקים כל‬ ‫בחיי ויקרא כו מד והארכנו בזה טובא בפ' וירא] ועיקר תקיעת‬ ‫יום'‪[ .‬וזהו סגולת הרמב"ן שנדפס במוצ"ש שכבר אין נרות לגרש‬ ‫שופר להעמיד הנקודה בצד ימין וזה השי"ן במלת‬ ‫את השטן] וברוקח [פר' תזריע‪ ,‬עמ' רמ] 'באילו י"א פסוק‬ ‫שופר‪ ,‬ובשבת שיש כבר שי"ן וא"צ שופר‪.‬‬ ‫נעלם ס' ף'‪ ,‬כי ף' אילו שממונים על אף אנף שצף קצף‬ ‫זעף נגף‪ ,‬ס' סטן‪ ,‬כי היודע לאומרם בכיוון בלי דילוג לא‬ ‫*מה שנקרא שטן עם שי"ן כדי לרמות את האדם‬ ‫ישלטו בו מלאכי חבלה לשטן לו'‪.‬‬ ‫עוד בחינה כתוב בספר יעלת חן להג"ר ארי' לייב‬ ‫תאומים זצ"ל בסו"פ בראשית ששמו האמיתי של השטן‬ ‫וע"ע בספר חסידים סי' רנט [והוא שוה לסידור הרוקח עמ'‬ ‫הוא עם סמ"ך ומה שנקרא שטן עם שי"ן הוא הצגה‬ ‫תרפט‪ ,‬והגירסא להלן משולב משניהם] בדבריו על פיוט של‬ ‫שרוצה לפתות את האדם שלא יהי' ניכר‪ ,‬ורק שי"ן‬ ‫מלכיות לראש השנה ביאר מש"כ שהשטן נברא בויסגור‬ ‫שמאלית מתחלף עם סמ"ך‪ ,‬אבל לא עם שי"ן ימנית‪.‬‬ ‫בשר תחתנה דכשאתה מונה א' ב' ג' עד נ"ט ס' כשתגיע‬ ‫לאות ס' יהיה להיפך סטן ולכך התחיל בפסוקים של‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות בס'‪ ,‬להגן מן הסט"ן‪ .‬ואמרנו‬ ‫‪" 17‬אֲׁשר כ ַרת את ַאבְ רהם ּוׁשְ בּועת ֹו לְ יִשְ חק" וא"ש למה בהודו שאנו‬ ‫אומרים כל יום אנו לא אומרים של ספר תהילים רק של דברי הימים [א‬ ‫טז טז] שאחד מן השינויים הוא מש"כ שם "אֲׁשר כרַ ת את ַאבְ רהם‬ ‫‪ . 12‬עי' רוקח עה"ת פ' קדושים 'לכך נעלם ס' בעריות‪ ,‬כי תרגום של עזר‬ ‫ּוׁשְ בּועת ֹו לְ יִצְ חק" שאנו מעדיפים שם יצחק‪.‬‬ ‫(בראשית ב) סמך‪ ,‬כי כשהקב"ה מזווג אשה לאיש עזר כנגדו‪ ,‬ואינו‬ ‫מזוויג לאדם האסור לו‪ ,‬אלא סטן הוא יצר הרע מזויג לו כדי להכניסו‬ ‫בגיהנם שזה האש מס' לגיהנם'‪.‬‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫*כוחו של עשיו בשי"ן שבו‬ ‫*הקהה את השיניים של הרשע‬ ‫ובזה גם א"ש מש"כ אצל עשיו שנפל על צוארי יעקב‬ ‫ובספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן מאמר ה ‪ -‬סיפור יציאת‬ ‫וישקהו [בראשית לג ה] ואחז"ל שרצה לנשכו ונעשה‬ ‫מצרים] כתב לבאר מש"כ רשע מה הוא אומר וכו' ואף‬ ‫צוארו של יעקב כשיש וקהו שיניו של עשו ונמסו כדונג‬ ‫אתה הקהה את שיניו וכו' וכן מש"כ "שיני רשעים‬ ‫והבכי' של עשו הי' על שיניו שקהו וכן כעס וחרק‬ ‫שברת" [תהלים ג ח] וכתיב ברוך י"י שלא נתננו טרף‬ ‫בשיניו ועליו נאמר [תהלים קיב י] רשע יראה וכעס שניו‬ ‫לשיניהם" [שם קכד ו]‪ ,‬וצ"ע למה נקט שיניהם דוקא‪ ,‬ותי'‬ ‫יחרק ונמס‪[ .‬ב"ר עח ט שהש"ר ז א ד ובפרקי דרבי אליעזר פרק‬ ‫ע"פ הנ"ל דאות השי"ן הוא אתווא דקשוט והוא החיות‬ ‫לז] ולהנ"ל א"ש שעיקר כוחו של עשו הוא בשי"ן שלו‬ ‫של שקר ניצוץ המחיה‪ ,‬וכן הוא באותיות רש"ע הנה הוא‬ ‫ורצה לפתות את יעקב שיראה כאילו מנשק לו וזה ע"י‬ ‫ר"ע וכך הי' צריך להיות שמו‪ ,‬אבל כיון שיש לו עדיין‬ ‫שיש לו שי"ן שנראה כשי"ן ימנית ובזה גופא רוצה‬ ‫מציאות בע"כ י ש בתוכו איזה ניצוץ קדוש שמחייהו הנה‬ ‫לנשכו‪ ,‬וי"ל שהוא לא מסכים שיתחלף שמו של אביו‬ ‫הוא אות השי"ן‪ ,‬וכל החיות וכח שלו הוא מאות השי"ן‪,‬‬ ‫ליצחק שהוא רוצה לרשת ממנו את כח השי"ן‪ ,‬ולזה‬ ‫וכיון שמוציאין ממנו הניצוצים הקדושים נשאר רע ואין‬ ‫כשראה שנאבד כוחו בכה וכעס שרואה שאין ביכולתו‬ ‫לו מציאות והולך לחרפות‪ ,‬וזה"פ "יגמר נא רע רשעים"‬ ‫לפתות את יעקב וכן שכנראה שם של אביו הוא יצחק‬ ‫[תהלים ז י]‪ ,‬וזהו גם כן אוי לרשע רע [ישעיה ג יא]‪ ,‬אוי‬ ‫ואז יצאו ישראל ממצרים לפני הזמן וירשו כל הנצחיות‪.‬‬ ‫לרשע כשנעשה רק רע אזי אז בודאי וגמול ידיו יעשה‬ ‫לו‪ ,‬וזהו שאמר שיני רשעים שברת היינו השיני"ן של‬ ‫ובזה גם אפשר לרמז מש"כ בב"ק כג‪" :‬ארס נחש בין‬ ‫ר שעים‪ ,‬וכן ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניהם לשיני"ן‬ ‫שיניו הוא עומד" דעיקר כח הנחש הקדמוני והיצה"ר‬ ‫שלהם‪ ,‬שכל זמן שהשיני"ן בתוכם יכולים לפעול‬ ‫הוא בשין שיש בשמו‪[ .‬וביאור עמוק במאמר זה תמצא‬ ‫ברשעות‪ .‬ע"כ מדברי הבני יששכר‪.‬‬ ‫בליקוטי מאמרים לר' צדוק הכהן מלובלין עמוד סז]‬ ‫והנה עפ"י הנ"ל נבין איך יכול לקחת לעצמו שי"ן ימנית‬ ‫צורת קבלת התשובה לדורות‬ ‫דכיון שיכול להתחלף מסמ"ך לשי"ן שמאלית לכן קל‬ ‫וישמעו את קול ה"א מתהלך בגן לרוח היום וגו'‬ ‫לו אח"כ להתחלף לשי"ן ימנית שבזה אין היכר ולזה בא‬ ‫ויקרא ה"א אל האדם ויאמר לו איכה‪[ :‬ג' ח ‪-‬ט']‬ ‫לפתות את האדם‪ .‬ויש להקהות את שיניו ולצעוק עליו‬ ‫ולומר יש לך רק סמ"ך ולא שי"ן כלל‪ .‬והלחש לגרש את‬ ‫צ"ב ל"ל לפרש איך הי' צורת הילוך הקב"ה שהי' בגן‬ ‫השטן צ"ל דוקא עם סמ"ך ולכן בנר מגרשים את השטן‬ ‫ושהי' לרוח היום‪ ,‬וברמב"ן כ' כי בדרך כלל גילוי‬ ‫שבפ' הנרות לא כתוב סמ"ך‪ .‬ורוסלנד שהוא אדום‬ ‫השכינה יבוא ר וח גדולה וחזק מפרק הרים‪ ,‬ולזה קמ"ל‬ ‫[קדמוני] כמ"ש בפני משה על ירושלמי ביכורים‪ ,‬ויש‬ ‫כי שמעו קול ה' שנתגלה השכינה בגן כמתקרב אליהם‬ ‫לה ככר אדום‪ ,‬הבנינים שם מבונה בצבע אדום‪ ,‬כותבים‬ ‫לרוח היום‪ ,‬כי רוח ה' נשבה בו בגן כרוח הימים לא רוח‬ ‫בלשה"ק רוסיא בסמ"ך אבל הגוי קורא לעצמו עם שי"ן‬ ‫גדולה וחזק כשאר נבואות כדי שלא יפחדו ויבהלו‪,‬‬ ‫כמו "רשע" שהם עקרו את האמונה ממליוני יהודים‪.‬‬ ‫ובאור החיים הק' הוסיף דקמ"ל שהי' ברוח מערב שבזה‬ ‫ע"כ מדברי הגרמ"י רייזמן שליט"א עם קצת השלמות‪.‬‬ ‫ידעו לבחון מקום שיהיו נחבאים לפניו‪ .‬כיון שהם עמדו‬ ‫באמצע הגן‪.‬‬ ‫לפ"ז יאיר לנו ביאור נפלא בגמ' עלומה בחולין קכז‪.‬‬ ‫"אמר רב פפא בשמתא נרש [כלומר כל יושביה רשעים כולם‬ ‫ונר' להוסיף ע"פ מש"כ רש"י שמה שאמר הקב"ה לאדם‬ ‫יהיו בשמתא] תרביה משכיה ואליתיה [החלב והעור עם הבשר‬ ‫"איכה" דוודאי ידע הקב"ה היכן הוא‪ ,‬אלא ליכנס עמו‬ ‫והאליה כלומר כולן כקטן כגדול] ארץ ארץ ארץ שמעי דבר‬ ‫בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום וכן‬ ‫ה'‪ ,‬אמר רב פפא‪ :‬לא אבה נרש שמוע דבר ה'‪-[ .‬לפי שכולן‬ ‫בקין וכן בבלעם וכו'‪ .‬והנה כתב רש"י במחזור ויטרי סי'‬ ‫היו רשעים] אמר רב גידל אמר רב‪ :‬נרשאה נשקיך ‪ -‬מני‬ ‫קס"א [הובא בחומש המאור] ד"אתה מוצא בראשית ברא‬ ‫ככיך" [‪-‬אם נשקך אחד מיושבי נרש מנה שניך אם תמצאם כולם‬ ‫אלקים‪ ,‬ויברא אלקים את האדם‪ ,‬במדת הדין התחיל‬ ‫כי מוחזק גנב הוא] וצ"ב וכי למה ירצה לגנוב את השיניים‪,‬‬ ‫לבראתו‪ ,‬לאחוז בחרץ המשפט‪ ,‬כיון שסרח אדם וראה‬ ‫אולם להנ"ל א"ש שהרי הוא רשע באמת ומה שמפתה‬ ‫שאי אפשר לעולם בדין‪ ,‬עמד ועירב ועשאו במדת‬ ‫אותך הוא ע"י השי"ן ימנית ולכן תזהר מאד שעדיין יהי'‬ ‫הרחמים‪ ,‬הה"ד וישמעו את קול ה"א מתהלך בגן‪,‬‬ ‫ברור אצלך מהו השי"ן האמיתי‪.‬‬ ‫כשירד לדין שיתף הרחמים בדין ליכנס לפנים מן‬ ‫השורה" הרי לן דכאן נתגלה ענין השיתוף מדת הרחמים‬ ‫במדת הדין‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫והנה מה שנענשה בזה שתשתוקק לבעלה א"ש כדפי'‬ ‫וא"כ י"ל דכל צורת ההילוך בגן הי' ביטוי לגילוי מדת‬ ‫הרמב"ן דזה מדה נגד מדה כי היא נתנה גם לאישה‬ ‫הרחמים‪ ,‬דהיינו שלא יהי' ברוח חזק מפרק הרים‪ ,‬וגם‬ ‫ויאכל כמצותה וענשה שלא תהי' מצוה עליו עוד‪ ,‬אלא‬ ‫מה שהודגש שהתהלך בגן‪ ,‬הוא ביטוי שהרקע של גילוי‬ ‫הוא יצוה עלי' כל רצונו‪ .‬אולם צ"ב מה הענין בצער‬ ‫השכינה הוא בצורה יפה עם רוח נעימה‪ ,‬ושאז הקב"ה‬ ‫הריון וצער גידול בנים‪.‬‬ ‫שואל אותו איכה ונכנס עמו בדברים כדי לתת לו‬ ‫אפשרות להודות לבד ושיוכל לשוב מאליו‪ ,‬וכאן נקבע‬ ‫ובאור החיים הק' פי' כי כיון שרצתה להשתעשע‬ ‫שורש צורת קבלת התשובה של הקב"ה לעולם דהיינו‬ ‫ולהתענג היפך רצונו ית' הרבה עצבונה ואפי' בזמן‬ ‫שהקב"ה מתגלה מקודם אל האדם בצורה נעימה ע"י‬ ‫שמחה בעצב תלדי בנים‪ .‬אלא דא"כ לא קשור ללידה‬ ‫השפעת חסדו וטובו שע"י קצת התבוננות יראה האדם‬ ‫דוקא אלא דבמקרה אז יש זמן שמחה וגם אז לא תוכל‬ ‫שגם שהמרה את פי הקב"ה כמ"פ מ"מ הקב"ה מתנהג‬ ‫לשמוח‪.‬‬ ‫עמו בצורה נעימה‪ ,‬ושולח לו רמז כאן ורמז שם‪ ,‬עד‬ ‫האשה מייקרת ביותר חיי ילדיה‬ ‫שיש לו הרבה הזדמניות לשוב אל הקב"ה מאליו‪ .‬וכן‬ ‫מהתבוננות ביופי הבריאה שמתבטא ב"גן" יוכל האדם‬ ‫והנראה בעז"ה שעונשי הקב"ה אינם סתם להעניש רק‬ ‫להתמלא בושה על שהמרה את פי הקב"ה וכפר‬ ‫כולו להעמיד האדם בצורת עבודה חדשה כדי שבזה‬ ‫בטובתו‪.‬‬ ‫יוכל לתקן את אשר עוות‪ ,‬וכמו שידוע בענין עבד עברי‬ ‫שהי' גנב שמכניסים אותו דוקא בבית יהודי כמו הח"ח‬ ‫*הכפיות טובה במה שלא שואל את אשתו‬ ‫זי"ע כדי שבזה יתקן את עצמו‪ ,‬אבל בנתינה לבית סוהר‬ ‫איך הכינה את האוכל‬ ‫הרי יתחבר לעוד גנבים כמוהו וילמד לגנוב עוד‪ ,‬וא"כ‬ ‫י"ל לענין חוה כיון שזלזלה בערך החיים וגרמה מיתה‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה‬ ‫לכל תולדותי'‪ ,‬העמידה הקב"ה בצורת חיים כזה שמאוד‬ ‫לי מן העץ ויאכל [שם י"ב]‬ ‫תייקר את החיים‪ ,‬והיינו ע"י שכל לידה עולה לה בכ"כ‬ ‫וברש"י אשר נתת עמדי כאן כפר בטובה‪ .‬וכפשוטו זה‬ ‫הרבה קושי א"כ אהבתה ודאגתה לילדי' הוא הרבה יותר‬ ‫מדוייק ממש"כ אשר נתת עמדי שמיותר דהול"ל‬ ‫כיון שלכל דבר שעמל האדם מאד להשיגה הוא שומר‬ ‫"האשה נתנה לי"‪ .‬אולם מפי הגרמ"י רייזמן שליט"א‬ ‫ע"ז יותר‪ ,‬ולכן גם יש לה הרבה צער גידול בנים כיון‬ ‫שמעתי לפרש בדרך צחות דהכפיות טובה היא לחוה‪,‬‬ ‫שדואגת ומפחדת מאד על חיי ילדי' וטבע זה הכניס לה‬ ‫עפמש"כ החזקוני על "היא נתנה לי" דהיינו שטען שלא‬ ‫הקב"ה כדי שתשמור מאד על חיי תולדותי' ועצם זה‬ ‫ידע מאיזה ע ץ היא ולכן לא מחה בזה‪ .‬וי"ל דזה גופא‬ ‫שמגדלת בני' בכ"כ הרבה צער זה גורם לעוד יותר‬ ‫כפיות טובה שאם חוה מביאה לו כוס יין יבין מעצמו‬ ‫שמירה עליהם כיון שעלה לה כ"כ בקושי‪ ,‬וכ"ז עצה‬ ‫שיש כאן טירחה להכנת דבר זה שהרי אין יין גדל על‬ ‫עמוקה של הקב"ה להעמידה במה שבאמת היא עבודתה‬ ‫העץ‪ ,‬וא"כ אם הי' מכיר לה טובה הי' שואל אותה איך‬ ‫בחיי' להיות האם ומגדלת של כל בני אדם‪ .‬וראה מש"כ‬ ‫הצלחת להכין כזה משקה חשוב‪ ,‬ואז הי' מתברר לו שזה‬ ‫לקמן בקטע הבאה‪.‬‬ ‫מעץ הדעת ולא הי' נכשל‪ ,‬ומזה ילמד כל אדם אם אשתו‬ ‫קריאת שם חוה אחרי החטא‬ ‫מכינה לו אוכל יש לו לשאול אותה איך הכינה את זה‬ ‫ושבטח לקח לה זמן רב‪ ,‬ובפרט אם זה תוך כדי כל שאר‬ ‫ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם‬ ‫עיסוקי הבית‪.‬‬ ‫כל חי ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור‬ ‫וילבישם‪[ .‬שם כ‪ -‬כ"א]‬ ‫ביאור העונש של צער לידה והריון וגידול בנים‬ ‫צ"ב איך נכנס ענין זה לכאן הרי זה שייך לפרשת‬ ‫אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב‬ ‫ראשונה כש קרא אדם לכולם שמות‪ ,‬ואם באמת לא‬ ‫תלדי בנים ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך‪:‬‬ ‫[שם ט"ז]‬ ‫קראה רק עכשיו למה באמת המתין עד עכשיו‪ ,‬וברש"י‬ ‫כ' דחזר לענינו הראשון ויקרא האדם שמות‪ ,‬ולא הפסיק‬ ‫וברש"י עצבונך זה צער גידול בנים ‪ 18‬והרנך זה צער‬ ‫אלא ללמדך שע"י קריאת שמות נזדווגה לו חוה כמ"ש‬ ‫העיבור בעצב תלדי בנים זה צער הלידה‪.‬‬ ‫ולאדם לא מצא עזר כנגדו לפיכך ויפל עליו תרדמה וע"י‬ ‫שכתב ויהיו שניהם ערומים סמך לו פרשת הנחש וכו'‬ ‫‪ 18‬מה שהוקדם צער גידול בנים לצער ההריון והלידה כ' בדברי דוד דכך‬ ‫הי' הסדר אצל חוה דבשעת הקללה כבר היו לה בנים‪ ,‬וי"א בדרך צחות‬ ‫ילדים לעולם בקושי ובזה תייקר את חייהם א"כ עיקר התיקון הוא‬ ‫כיון דאשה תמיד שומרת על הילדים הקטנים בבית גם לפני נישואיה‪,‬‬ ‫בעצם הגידול‪.‬‬ ‫ולדברינו בפנים א"ש כיון דעיקר העונש הי' עצם זה שמגדלת ומביאה‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫הכתנות עור הוא סיוע מהקב"ה‬ ‫ומ' מרש"י דבאמת קראה כן מקודם‪ ,‬אולם פשטות‬ ‫פרשת שקראה רק אח"כ‪.‬‬ ‫ולדברינו יובן מ ש"כ מיד אח"כ ויעש ה"א כתנות עור‬ ‫וגו' ואיך זה קשור לקריאת השם חוה‪ ,‬אלא דאחרי‬ ‫עוד צ"ב אם קראה כן כיון שהיתה אם כל חי הו"ל‬ ‫שראה הקב"ה שאדם וחוה לא נופלים בעצמם רק מיד‬ ‫לקרותה חיה ולא חוה שהוא רק לשון נופל על לשון‬ ‫מתחילים צורת חיים חדשה עם התחזקות‪ ,‬ומשתמשים‬ ‫כדכ' רש"י‪.‬‬ ‫עם הנסיונות כדי להתעלות‪ ,‬אז מיד עשה להם הקב"ה‬ ‫כתנות עור להלבישם ולכבדם במצבם החדש‪ .‬וא"ש‬ ‫ובאור החיים הק' פי' כי חוה באמת היתה צריכה להקרא‬ ‫מש"כ בתרגום יונתן דהלבוש הי' גופא מעורו של הנחש‪,‬‬ ‫"אדם" לפני החטא אלא שאיבדה ממעלתה הראשונה‬ ‫לרמז שמנחש גופא תיקן להם לבוש כיון שהם לקחו‬ ‫וחסרה שם המעולה‪ ,‬לכן קראה אדם שם חדש ע"ש‬ ‫עצם שם הנחש להכניסו בשם של חוה לעזר וסיוע‬ ‫מעשי' כי היא היתה אם כל חי ומה שקראה חוה ולא חי'‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כן עשה להם הקב"ה‪.‬‬ ‫ע"ש הנחש שנקרא חויא וכ"כ בזוה"ק‪ ,‬וקראה חוה ולא‬ ‫חויא לרמז כי היא היתה אם כל חי כיון שהיא סובלת‬ ‫תוכחת הקב"ה לקין‬ ‫ההריון והלידה ולא האב‪ ,‬והפסוק נקט רק טעם למה לא‬ ‫ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪:‬‬ ‫נקרא חויא כיון דשם הנחש יותר פשוט הוא‪.‬‬ ‫הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת‬ ‫השם חוה הוא חיזוק ותיקון לתפקידה בחיים‬ ‫רובץ וגו'‪[ :‬ד' ו‪-‬ז]‬ ‫בביאור מלת שאת פירש"י מלשון כפרה ונשיאות עון‪,‬‬ ‫והנראה בעז"ה לפרש ע"פ מה שהקדמנו דשורש עונש‬ ‫אולם ברמב"ן וספורנו פירשו דהוא מלשון התנשאות‬ ‫הקב"ה הוא בדרך תיקון להעמידה בצורת חיים שתייקר‬ ‫דאם תטיב מעשיך אז מוכן לך ההתנשאות והגדולה‪.‬‬ ‫את חיי תולדותי' ביותר‪ ,‬א"כ כאן רצה אדם הראשון‬ ‫לקרוא אותה בשם כזה שיבטא צורת העבודה החדשה‪,‬‬ ‫והנה מה שחרה לקין הי' זה שהבל הצליח יותר בעבודת‬ ‫שתזכור ענין הנחש שבזה תדאג ותפחד על נפש עוללי'‬ ‫ה'‪ ,‬ולזה הי' לו שתי ענינים‪:‬‬ ‫כסדר‪ ,‬ושתזכור כי היא היתה אם כל חי‪ ,‬ועלי' להמשיך‬ ‫בתפקיד זה‪ .‬אבל עיקר מה שרצה שתזכור הוא חלק‬ ‫א‪ :‬שחרה לו והי' בכעס על הבל למה הצליח יותר ממנו‪,‬‬ ‫חיובי שנתן לה הקב"ה התפקיד להיות אם כל חי‪ ,‬וענין‬ ‫וזה בא מצד גאוה‪.‬‬ ‫הנחש הוא רק לרמז לבאר לה למה העמידה הקב"ה‬ ‫ב‪ :‬מה שנפלו פניו‪ ,‬וזה בא מייאוש מוחלט שלעולם לא‬ ‫בצורת חיים כזה שיש לה צער לידה והריון שזה הכל‬ ‫יוכל להצליח לזה‪.‬‬ ‫שלא תכשל שוב במכשול של הנחש‪.‬‬ ‫והנה יש להדגיש מה שהרחיב בזה הגה"צ ר' אבגדור‬ ‫השם חוה הוא ביטוי להכרת הטוב‬ ‫מילר זצ"ל דאין אנו משיגים גודל ההשתוקקות שהי'‬ ‫והג"ר אליהו דיסקין שליט"א השווה דברי הגמ' יבמות‬ ‫לקדמונים למצוא חן בעיני ה' ולקבל מממנו הארת‬ ‫סג‪ :‬דאשתו של ר' חייא היתה מצערת אותו תמיד‬ ‫פנים‪ ,‬דהרי אנ ו מרוצים בעצמינו בזה שאנו מקיימים‬ ‫ואעפ"כ קנה לה מתנות בתור הכרת הטוב דדיינו‬ ‫מש"כ בשו"ע ובאים להתפלל ג"פ ביום ולומדים‬ ‫שמגדלות את בנינו ומצלים אותנו מן החטא‪ ,‬ולזה בא‬ ‫ועושים צדקה וחושבים שמגיע לנו יישר כח ע"ז ואף‬ ‫כאן אדם הראשון ללמד דגם אם לא נשאר החלק של‬ ‫מנסים אנו לבטא אהבה שלנו להקב"ה‪ ,‬ואף פעם לא‬ ‫מצילות אותנו מן החטא שהרי הכשילה אותו בחטא עץ‬ ‫עולה בדעתינו המחשבה דמה אני יכול לעשות שהקב"ה‬ ‫הדעת מ"מ עדיין יש להכיר טובה ע"ז שמגדלות את‬ ‫ירצה בי ויקבל נחת רוח ממני‪ ,‬ולכן אנו חושבים קין‬ ‫בנינו‪ ,‬ולכן קראה חוה כי היא היתה אם כל חי‪ ,‬וכל פעם‬ ‫למושחת ובעל מדות רעות‪ ,‬אבל באמת בשביל קין הי'‬ ‫שיקרא אותה יזכור החלק החיובי שיש לו להכיר לה‬ ‫זה הדבר הכי חשוב בחיים למצוא חן בעיני ה' ולכן‬ ‫טובה וגם להקב"ה‪ ,‬ולתקן בזה חטא כפיות טובה שאמר‬ ‫השקיע כל מרצו ומחשבתו מה הוא יכול לעשות לגרום‬ ‫האשה אשר נתת עמדי‪.‬‬ ‫נחת רוח להקב"ה ושיתרצה בו ושיאיר לו הקב"ה פניו‪,‬‬ ‫ולזה נפל לו הרעיון להקריב מפרי האדמה אשר לו והי'‬ ‫ומו"ר הגרצ"מ זילברברג שליט"א תמיד בונה מפסוקים‬ ‫מקווה שיקבלו הקב"ה ברצון‪ ,‬ובאמת שזה הי' דבר‬ ‫אלו חיזוק דגם אחרי שנפל אדם הראשון מיד התחזק‬ ‫חשוב מאד דהרי לא הי' לקין ממי ללמוד ד"ז והכל עשה‬ ‫והמשיך בעבודתו בקריאת שמות‪ ,‬וכן כל אדם גם אם‬ ‫ביוזמה עצמית למצוא דרך איך להתרצות לפני ה'‪ ,‬ובכן‬ ‫נכשל מיד יתחזק וימשיך בעבודתו כאילו לא קרה דבר‪.‬‬ ‫אחרי שראה שאחיו הבל שלא חשב להקריב קרבן רק‬ ‫אחרי שראה כן אצלו‪ ,‬ומ"מ פנה ה' אליו והראה לו‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫זה ל חבירו שהוא באמת הרבה יותר מוכשר ויותר ת"ח‬ ‫התרצות ונח"ר מובן מאד למה כ"כ הצטער וחרה לו‬ ‫וכדו'‪ ,‬אז הוא מתמלא בהרגשות של ייאוש שלעולם לא‬ ‫שהי' חסר לו ההתרצות מהקב"ה‪ .‬ע"כ חלק מדברי הרב‬ ‫יוכל להגיע לדרגה כזו עכ"פ ברוחניות‪ ,‬וגם הוא מאשים‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫את עצמו בזה וחושב שאילו הי' גם מנצל זמנו בשנים‬ ‫שעברו הי' גם בדרגה זו עכשיו‪ ,‬אבל במצב שלו היום‬ ‫וע"ז א"ל הקב"ה הלא אם תטיב ותתגבר בעצמך לתקן‬ ‫כבר מאוחר מדאי‪.‬‬ ‫ולשוב‪ ,‬הלא תהי' יותר גדול מאחיך שהרי אתה הבכור‪,‬‬ ‫ויש לך בעצם יותר כוחות וכידוע שהנשמות שבאים‬ ‫לזה צריך לדעת שפעמים אותו חבר הוא באמת בדרגה‬ ‫משורש קין הם יותר גבוהים‪ .‬ומה שאתה מתייאש גם‬ ‫קטן יותר‪ ,‬ובאמת הי' קל יותר בשבילו ולא הי' לו כ"כ‬ ‫אינו נכון שהרי הסבה שיותר קשה לך הוא דייקא כיון‬ ‫הרבה נסיונות‪ ,‬אבל הוא מצד כוחותיו הוא בדרגה יותר‬ ‫שאתה יותר גדול‪ ,‬ולזה כ' ואליך תשוקתו דהיינו עיקר‬ ‫גבוה‪ ,‬ומחמת זה גופא היצה"ר מתגבר עליו ביותר ואם‬ ‫התשוקה של היצה"ר הוא אליך‪ ,‬כיון שאתה במדרגה‬ ‫יתגבר עכשיו ויכניע עצמו לחבירו ויגיד לו איך הוא כ"כ‬ ‫יותר גבוה ולא איכפ"ל כ"כ בהבל‪ ,‬שאם מכשילך יש לו‬ ‫מתפעל ממנו וכדו' וישתדל להתחזק מהיום והלאה יתכן‬ ‫הרבה יותר ריווח מאילו הי' מכשיל את הבל‪ ,‬ועיקר‬ ‫שזה גופא הנסיון לגדלותו ויגיע בעז"ה למדרגה עצומה‬ ‫נסיון זה עכשיו הי' דייקא להביאך למדרגה גדולה‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬וכמו שכ' הספרים לענין קרח שאילו הי'‬ ‫מאוד‪ ,‬ותהי' חכם ותכניע עצמך לאחיך‪ ,‬ותגיד לו כמה‬ ‫מתגבר על נסיונו הי' נבחר להיות לוי גדול‪.‬‬ ‫אתה נתפעל מעבודה שלו‪ ,‬ושגם אתה תשתדל לעשות‬ ‫כן‪.‬‬ ‫והנה בתחלה חשב קין שאם הבל לא יהיה בעולם אז יהי'‬ ‫רגוע במקומו ולא יהי' אף אחד שיפריע לו במקומו‬ ‫ואף שנראה לך שבזה אתה נעשה יותר קטן זה שקר‬ ‫ובסוף נגרם ההיפך שנתחייב לגלות ממקומו ולא מצא‬ ‫וכזב‪ ,‬שאדרבה זה יביא אותך לדרגה הרבה יותר גבוה‬ ‫שום מקום כלל‪ ,‬ועד"ז יש לימוד לאדם‪ ,‬שחושב שאם‬ ‫מאחיך‪ ,‬ודע לך ותזהר שאם לא תתגבר ותתחזק אל‬ ‫ההוא שמוצלח לא הי' כאן הייתי אני בראש והייתי‬ ‫תחשוב שרק תשאר במצב כזה‪ ,‬שאצלך אם היצה"ר‬ ‫מקבל הרבה כבוד‪ ,‬ולא יודע שאדרבה עיקר נסיונו‬ ‫יראה שאתה לא מתחזק ישתדל להכשילך בעבירות‬ ‫להגיע לגדלותו הוא ע"י שחבירו יהי' כאן‪ ,‬ואם יגרום‬ ‫חמורות מאוד‪ ,‬שבשבילו יש בזה ריווח עצום והוא‬ ‫לסלקו מכאן ממילא יעשה הקב"ה שהוא לא ימצא‬ ‫ימשול עליך עד כדי שכבר לא תוכל להתגבר נגדו ע"כ ד'‬ ‫מקום ויצטרך לילך ממקום למקום וירצו להשפילו‬ ‫הקב"ה אליו‪.‬‬ ‫ויצטרך להגנה מיוחדת שלא יקרה לו כלום‪ .‬סוף דבר‪:‬‬ ‫טוב לו לאדם באיזה מצב שהוא נמצא בין אם זה‬ ‫והנה קין לא שמע לדברי הקב"ה ולא התחזק ולכן‬ ‫באשמתו או שלא באשמתו תמיד יוכל להגיע להמצב הכי‬ ‫באמת נכשל בעבירה חמורה עד מאוד של רציחת אחיו‬ ‫טוב בשבילו במצבו עכשיו‪.‬‬ ‫שבאמת קשה מאוד להבין מה חשב להרויח מזה‪ ,‬הלא‬ ‫אם עיקר מה שחרה לו הוא שאין הוא מצליח לגרום‬ ‫מיתת קין ותובל קין‬ ‫נח"ר להקב"ה‪ ,‬האם חשב שבזה שיהרוג את קין ואז יהי'‬ ‫לבד ממילא כבר יקבל ה' קרבנו‪.‬‬ ‫ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך‬ ‫האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד‬ ‫ועי' אור החיים הק' שחידש שבאמת רק גרם בעקיפין‬ ‫לחבורתי‪ :‬כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים‬ ‫להריגתו עי"ש ובספורנו כ' שחשב שה' לא יודע‬ ‫ושבעה‪[ :‬ד‪ -‬כ"ג כ"ד]‬ ‫הפרטים רק למי שדבק בו וצ"ע‪ .‬אבל להנ"ל י"ל דזה‬ ‫וברש"י שהיו פורשות ממנו בתשמיש לפי שהרג את קין‬ ‫מה שאמר לו הקב"ה שאם לא יתחזק כשיש לו עדיין‬ ‫ואת תובל בנו‪ .‬שהי' למך סומא‪ ,‬ותובל קין מושכו וראה‬ ‫הבחירה ממילא יגיע למצב שהיצה"ר ימשול עליו ולא‬ ‫את קין ונדמה לו כחי'‪ ,‬ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו‬ ‫יהי' לו שום כח להתנגד גם לעבירה חמורה‪ ,‬וממילא הי'‬ ‫‪19‬וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את‬ ‫קל מאוד ליצה"ר לפתותו במצב זה שאם רק יהרוג את‬ ‫אחיו ממילא יהי' הכל טוב שכבר לא רואה את האמת‬ ‫הפשוט‪.‬‬ ‫‪ 19‬מה שנהרג דוקא בחץ ביאר הג"ר אלי' דיסקין שליט"א דזה מדין‬ ‫וכ"ז הוא מוסר גדול בשבילינו שפעמים האדם רואה‬ ‫רוצח שחייב סייף וגם חץ יש לו דין חרב וכמבואר בסנהדרין מח‪:‬‬ ‫דקללת דוד את יואב שיפול בחרב נתקיים אצל נכדו יאשי' בזה שנהרג‬ ‫שחבירו מצליח הרבה יותר ממנו ברוחניות ובגשמיות‬ ‫בחיצים ככברה‪ ,‬וביאר דכיון ששפך דם האדם לא יתכפר כי אם בדם‬ ‫גם אם הוא בגיל שלו‪ ,‬ומצד אחד הוא בכעס והוא מלא‬ ‫שופכו והריגה בסייף או בחץ הוא מכה המוציאה דם‪ ,‬ובזה ביאר מה‬ ‫שאמר למך כי איש הרגתי לפצעי ופירש"י דפצעי הכוונה מכת חרב או‬ ‫קנאה ושנאה וחושב שלא מגיע לחבירו ושהוא לא כ"כ‬ ‫חץ וברש"י פרשת משפטים [שמות כ"א כ"ה] עה"פ פצע תחת פצע‬ ‫טוב באמת‪ ,‬ומצד שני גם אם הוא מסכים שבאמת מגיע‬ ‫ביאר דגדר פצע הוא מכה המוציאה דם‪ ,‬וכוונת למך לומר לנשיו דכיון‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫דברו ולא שייך כלל להנצל מידיו ועולים שפיר בקנה‬ ‫בנו ביניהם והרגו‪ .‬והיה נשיו פורשות ממנו בתשמיש‬ ‫אחד דרש דר' תנחומא ודברי המדרש‪.‬‬ ‫והוא מפייסן וכו' כך דרש רבי תנחומא‪ .‬ומדרש בראשית‬ ‫רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו‬ ‫אשת חיל מי ימצא זו נעמה אשתו של נח‬ ‫פו"ר לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר‬ ‫ובמדרש על אשת חיל מי ימצא זו אשתו של נח שזה‬ ‫שבעה דור ות אמרו מה אנו יולדות לבהלה וכו'‪.‬‬ ‫נעמה הרי דהיתה אשת חיל ובלא"ה מסתמא הי' כן אם‬ ‫ויל"ע למה עשה כך הקב"ה שיהרג קין דוקא בצורה כזה‬ ‫זכתה להנצל‪ ,‬מאידך היא נקראת ע"ש תובל קין שנא'‬ ‫ונגרם בזה צער גדול ללמך‪ ,‬הלא הרבה דרכים למקום‬ ‫ואחות תובל קין נעמה ותובל קין לא הי' כ"כ צדיק‬ ‫איך יהרג‪ ,‬ד הרי ברגע שכבר לא ישמור עליו הקב"ה ע"י‬ ‫כלעיל ונראה דזה גופא ע"י שהתבוננה במה דקרה‬ ‫האות ממילא הוא מוכן ליהרג ע"י כל חי' או בן אדם?‬ ‫לאחי' תובל בזה התחזקה באמונה וכדלעיל‪.‬‬ ‫וכן למה הי' צריך להיות דוקא ע"י תובל קין וגם שתובל‬ ‫הספר של תולדות אדם‬ ‫יהרג? עוד יל"ע דדרש דרבי תנחומא לכ' ל"ש כלל‬ ‫למש"כ במדרש דלר' תנחומא היו פורשות ממנו מצד‬ ‫זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלקים אדם וגו'‬ ‫[ה' א']‬ ‫הרציחה ולמדרש הי' חשבון אחר לגמרי?‬ ‫צ"ב למה נקט ספר תולדות אדם ולא כ' זה תולדות אדם‬ ‫א"א להתחכם נגד הקב"ה‬ ‫ורש"י פי' ספר מלשון סיפור דברים ועדיין צ"ב למה‬ ‫והנראה בעז"ה דהנה אף דידע קין דהקב"ה אמר דיוקם‬ ‫נקטו‪ .‬ורמב"ן פי' דמרמז לכל התורה כי כל התורה כולה‬ ‫אחר ז' דורות מ"מ חשב שכשיבוא הזמן יוכל לשמור‬ ‫ספר תולדות אדם‪ 20 .‬ובתרגום יונתן פי' דספר תולדות‬ ‫עצמו מכל משמר ע"י כלי זיין וכדומה‪ ,‬והרי למך הי' זה‬ ‫הכוונה ספר יוחסין‪ .‬ובסנהדרין לח‪" :‬אמר ריש לקיש‬ ‫שלימד את בנו אומנות נחשת וברזל‪ ,‬ובכלל זה הי' כלי‬ ‫מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקדוש‬ ‫זיין לרוצחים וכדפי' רש"י לעיל דזה הפי' תובל קין‬ ‫ברוך הוא דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו" וביאר‬ ‫"תובל אומנתו של קין תובל לשון תבלין תיבל והתקין‬ ‫באילת השחר הטעם שהראהו זה דכיון דכל הנשמות‬ ‫אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים" וא"כ יתכן‬ ‫כלולים באדם הראשון וכשחטא עשה קלקול בכל‬ ‫דאותם כלי זיין הי' ג"כ להגן על סבו קין וגם על עצמו‬ ‫הנשמות וצריכים לבוא על תיקונם‪ ,‬לכן הראהו איך‬ ‫שהוא בכלל זרע קין שעומדים להכלות‪ ,‬ובאמת לא הי'‬ ‫שכולם יבואו לתיקון‪.‬‬ ‫לתובל קין פחד הרי הוא הלך ביער עם אביו למך כדי‬ ‫לצוד חיות ולא פחד כלל‪.‬‬ ‫ואור החיים הק' פי' דבא הכתוב להזכיר מיתת אדם‬ ‫ויוצאי חלציו‪ ,‬לכן הקדים להסיר טענת הטוען כנגדו ית'‬ ‫והנה אם הי' קין נהרג בצורה אחרת היו יכולים לתלות‬ ‫איך ימאס יגיע כפו כביכול דהאם יש יוצר אשר ישבר‬ ‫זה במקרה‪ ,‬אבל כיון שנעשה ע"י נכדו בטעות וע"י מי‬ ‫כליו‪ ,‬ויותר יגדל התמיה‪ ,‬בהגדיל ערך ההווה וההפסד‬ ‫שבשום אופן לא רצה שיקרה דבר כזה‪ ,‬הרי נראה‬ ‫דלמה יעשה ככה הוא היוצר הוא הבורא הוא הבונה‬ ‫בבירור דיד ה' עשתה זאת‪ .‬ובזה הראה הקב"ה שלא‬ ‫עולמות לצורך האדם וישברנו בפתע‪ ,‬ונמצא חמדת הכל‬ ‫יעזור שום עצה ותבונה נגד ה' ויכול הקב"ה לעשות‬ ‫מופסדת‪ ,‬לכן הקדים הכתוב כל מעשה אדם וחוה‬ ‫הגזירה ע"י אנשיו הכי קרובים‪ ,‬וזה רואים ע"י שנהרג‬ ‫להורות כי לא מה' יצא הדבר אלא הוא סובב לעצמו‬ ‫ע"י תובל קין שהוא זה שהמציא הכלי זיין כדי להגן‬ ‫למות והוא אומרו זה ספר תולדות פי' אשר הוליד אדם‬ ‫עליו ועל סבו‪ ,‬ואעפ"כ סיבב הקב"ה שהוא זה שסיבב‬ ‫באמצעות מעשיו‪ ,‬כי תולדות יאמר על הבנים ועל‬ ‫מיתת זקנו ולא עזר שום תחבולה‪ ,‬וכן נהרג הוא עצמו‬ ‫ה מעשים‪ ,‬וקאי תולדות על הנהגת האדם‪ ,‬כי ביום ברא‬ ‫באופן שלא הי' יכול להעלות בדעתו ולא הי' שייך כלל‬ ‫אלקים את האדם בעצם בראו לחיות לעולם‪ ,‬אלא‬ ‫שיעזור לו כלי זיין‪ ,‬כיון שאף אחד לא בא נגדו להלחם‬ ‫שהאדם הוא זה שקלקל מעשיו וגרם לעצמו מיתה‬ ‫רק בטעות עמד בדיוק בין שתי ידיו של אביו‪ ,‬ואביו כלל‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫לא רצה להרוג בנו וזה הראה כולו יד ה' ממש‪.‬‬ ‫ואחרי שנשיו התבוננו בזה הרי ראו שדבריו של הקב"ה‬ ‫חיים וקיימים ולא יעזור שום תחבולה‪ ,‬לכן דוקא עכשיו‬ ‫‪ 20‬וכ' ר' ירוחם בדעת תורה כאן לבאר ענין זה‪ ,‬דזה מהיסוד הגדול כי‬ ‫זולת אדם אין כלום‪ .‬אמרו חז"ל על אלה תולדות נח (עיין רש"י ו‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫אמרו דמה לנו להוסיף בפו"ר הרי בלא"ה יקיים הקב"ה‬ ‫ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים‪ .‬רואים אנו מזה‬ ‫כי תולדות האדם הנה זה עצם האדם‪ .‬לא כמו שרגילים לפרש כי היינו‬ ‫היוצא מהאדם‪ ,‬אלא כי עצם האדם הנה הן תולדותיו באמת‪ ,‬ומעשיו‬ ‫הטובים שהם בנין האדם הן הם תולדותיו‪ ,‬וגם הבנים בכלל תולדותיו‪,‬‬ ‫שנהרג במכת פצע היינו מכה המוציאה דם נראה מזה שהגיע לו עונש‬ ‫כי הבנים הם חלק האדם גם כן‪ ,‬והוא האדם ותולדותיו‪.‬‬ ‫סייף על רציחה וא"כ אינני אשם בכך ודפח"ח‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫כבר מלא עם מכשולות ונפילות אולם בכוחה של‬ ‫וזה מצטרף למש"כ בתחלת הפרשה דעיקר הפרשה‬ ‫הבראשית וההתחדשות שקיבלנו אחרי ימים הנוראים‬ ‫ענינו להורות הגינות וישרו של הקב"ה דמצדו ית' הי'‬ ‫הוא שנוכל להתחיל דף חדש בספר תולדות שלנו‬ ‫האדם זוכה לכל טוב והי' חי לעולם רק האדם בעצמו‬ ‫ולמחוק הישן‪.‬‬ ‫הוא זה שגורם לעצמו הצרות והעונשין‪.‬‬ ‫מה שנזכר מיתה רק בדורות לפני המבול‬ ‫אבל עדיין לא נתבאר בכ"ז למה צריך ספר דוקא‪.‬‬ ‫ויהיו כל ימי אדם אשר חי וגו' וימות‪ :‬ויהיו כל‬ ‫ימי חיי האדם הרי הם כספר‬ ‫ימי שת וגו' וימת‪ :‬ויהיו כל ימי אנוש וגו' וימת‪:‬‬ ‫וכן עד סוף הפרשה‪[ :‬קאפיטל ה']‬ ‫ודו"ז הג"ר בצלאל ראקאוו זצ"ל אב"ד גייטסהעד ‪ 21‬פי'‬ ‫מה שנאמר בפסוק זה "זה ספר תולדות אדם" דכשנולד‬ ‫ויל"ע דבסוף פרשת נח כתוב ויחי שם אחרי הולידו וגו'‬ ‫אדם הרי הוא כספר חדש עם דפים רקים ובמשך חייו‬ ‫ויולד בנים ובנות‪ :‬ויחי ארפכשד אחרי הולידו וגו' ויולד‬ ‫נכתבים מעשיו בכל דף ודף‪ ,‬וזה הביאור בפרקי אבות‬ ‫בנים ובנות‪ :‬וכן עד סוף הפרשה [קאפיטל י"א] ולא‬ ‫פ"ב מ"א דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת‬ ‫כתוב "וימות"‪.‬‬ ‫וכל מעשיך בספר נכתבים‪ ,‬ובסוף ימיו נסגר הספר ושם‬ ‫כתובים כל מעשי האדם מתחלה ועד סוף ולא נשמט‬ ‫ובכלי יקר פי' דקמ"ל דלפני המבול לא נמצא בהם שום‬ ‫שום דבר עד הנקודה הקטנה ביותר‪ .‬ונפק"מ במה‬ ‫חסרון רק המות הזה‪ ,‬ועוד דקמ"ל שכולם מתו על‬ ‫שנכתב שלא יאמר האדם אחטא ואשוב דבכתיבה גם אם‬ ‫מטתם ולא נמחו במבול [ועד"ז כ' רבינו בחיי דקמ"ל‬ ‫נמחק עדיין נשאר רושם‪.‬‬ ‫שהיו צדיקים ולא נמחו במבול] אבל אחר המבול‬ ‫נשתנה העולם ולא היו כל ימיהם שווים לטובה וע"כ גם‬ ‫ולשון כל מעשיך בא לרבות כל חלקי העבירה גם מה‬ ‫לא חזר וכללם יחד‪ ,‬גם לא הזכיר וימת בכולם כי היו‬ ‫שרואה וחושב ומדבר בשעת פעולת העבירה‪ ,‬והביא‬ ‫חסרונות בכולם זולת המות ויעוד שאחר המבול א"צ‬ ‫מעשה במגיד מוצלח ומפורסם ביותר‪ ,‬שהעולם הושפעו‬ ‫להזכיר המות כי פשיטא שמתו כי מי גבר יחי' ולא יראה‬ ‫כ"כ מדבריו ומניגון דרשותיו עד שהיו מגיעים לידי בכי‪,‬‬ ‫מות‪ .‬ובפענח רזא כ' להיפך דכיון דלא נשאר כלום מאלו‬ ‫ופעם שאלוהו למה אינו כותב דרשותיו על ספר‪ ,‬וענה‬ ‫שלפני המבול חוץ מנח לכ"כ מיתה אצלם‪ ,‬וצ"ב דהרי‬ ‫להם כי יהא חסר בניגון‪ ,‬כי גם זה חלק מדבריו ולא ניתן‬ ‫ע"י נח הי' לכל השלשלת זכר‪ .‬ובאמת ליעקב דקדק‬ ‫להכתב‪ ,‬וכ"ז רק בבשר ודם‪ ,‬אבל אצל הקב"ה הוא כותב‬ ‫דמנין השנים מוטעם באתנחתא ואח"כ מוטעם מלת‬ ‫עם כל הניגון והצורה‪ ,‬הכל שום פרט לא חסר‪ ,‬וזהו כל‬ ‫וימות בסוף פסוק כאילו הוא לבדו משפט שלם‪ ,‬מ' דזה‬ ‫מעשיך בספר נכתבים‪ .‬ע"כ מדברי דו"ז‪.‬‬ ‫חידוש דאף שחיו קרוב לאלף שנים מ"מ מתו בסוף‬ ‫מחמת חטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫וזה השלמה למה שנתבאר דהאדם הוא זה שכותב קורות‬ ‫ימי חייו והוא במעשיו גורם למצבו ואין לו לבוא‬ ‫מיתה מרמז לניתוק הדורות שגורם למבול‬ ‫בטענות להקב"ה‪ ,‬ולכן הקדים הפסוק זה ספר תולדות‬ ‫ואאמו"ר שליט"א אמר [ב בר מצוה של בן דודי הרב משה‬ ‫אדם שבעצם כל התורה הוא סיפור בני אדם שכתבו את‬ ‫בהג"ר אברהם אשר הלוי כהן שליט"א בגייטסהד]‪ ,‬דהחילוק‬ ‫קורותיהם מעצמם דע"י מעשיהם זכו לטוב או לרע‪.‬‬ ‫ביניהם הוא דבבראשית כ' אחרי כל אחד וימת היינו‬ ‫וצדיקים משאירים אחריהם ספרים טובים ונאים שכל מי‬ ‫שהי' כאן ניתוק מוחלט בין דור אחד לשני ולא הי' שום‬ ‫שקורא בו מתפעל ולומד ממנו מעשים טובים‪ ,‬וגם שלא‬ ‫מסורת והערכה לדור הקודם ולכן יצא דור המבול‪ ,‬אבל‬ ‫השאיר ספר גשמי מ"מ כשנזכרים בהם כבר מתעוררים‬ ‫אחרי נח לא הי' ניתוק דכל אחד החזיק במסורת אבותיו‬ ‫לטובה‪ ,‬מאידך רשעים משאירים אחריהם ספרים מלאים‬ ‫ולא הי' גדר מיתה לדור הקודם ולכן לא כ' וימות‪ ,‬ולכן‬ ‫רשעות והשחתה וכשרק נזכרים בהם מיד מקללים אותם‬ ‫לא הי' מבול ויצא אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שיהיו לדראון עולם‪.‬‬ ‫ובענין זה דרש מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א‬ ‫אפשר לפתוח דף חדש‬ ‫[בשבת בראשית תש"פ] על ענין מסורה‪ ,‬והביא הגמ'‬ ‫וכבר ביארנו בתחלת הפרשה דהקשר בין בראשית‬ ‫בסנהדרין יא‪" .‬כשישב רבי ודרש והריח ריח שום‪ ,‬אמר‬ ‫לשבירת הלוחות המרומז ב"לעיני כל י שראל"‪ ,‬הוא‬ ‫מי שאכל שום יצא‪ ,‬ועמד ר' חייא ויצא ויצאו כולם‪,‬‬ ‫דתמיד גם אחרי הנפילות והמכשולות‪ ,‬אפשר לפתוח דף‬ ‫ואיתא שם דר' חייא גמר לה מרבי מאיר‪ ,‬ורבי מאיר‬ ‫חדש ולהתחיל מבראשית‪ ,‬ולכן גם אם חושב שספרו‬ ‫משמואל הקטן‪ ,‬ושמואל הקטן משכניה בן יחיאל‪,‬‬ ‫שגמרו מיהושע או ממשה‪ ,‬חזינן דגם בעניני מדות‬ ‫‪ 21‬בצל הקודש עמוד ע"א ע"פ הספד דו"ז על ר' מרדכי אליעזר פרלמן‬ ‫ומשיעוריו בפרקי אבות‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫לשלוח חבילות לנשמות במוצ"ש‬ ‫שלכאורה הוא סברא טובה ג"כ צריכין מסורת וא"א‬ ‫לעשות שום דבר לבד ולכן מה שר' חייא יצא מבית‬ ‫והמשגיח מפונוביז הג"ר יחזקאל לוונשטיין זצ"ל‪ ,‬הי'‬ ‫המדרש הי ' רק לפי שלמדו וקבלו מרבו עד הקב"ה‬ ‫מספר על הג"ר אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫ששום דבר א"א לעשות בלי מסורת‪.‬‬ ‫מיר כי אביו הסבא מסלבודקא רבי נתן צבי זצ"ל נתגלה‬ ‫אליו בחלום בתוך השנה להסתלקותו וביקש ממנו "שיק‬ ‫אצלינו הדורות הקודמים לא מתו‬ ‫מיר פעקעלך"‪"-‬שלח לי חבילות"!! ובפרט במוצאי‬ ‫שבתות!‬ ‫ובעצם זהו עיקר היופי של כלל ישראל שהדורות‬ ‫הקודמים מעולם לא מתו ועדיין הם חיים וקיימים אתנו‬ ‫הנפטר בא להזכירו ללמוד משניות‬ ‫ולכן לא יתכן שישלוט עלינו כוחות המבול והבילבול‬ ‫ובדידי הוי עובדא‪ ,‬שמחמת רוב הכרת טובה להג"ר‬ ‫שיש בעולמינו‪ ,‬דתמיד יש לנו אלו שמביאים לנו‬ ‫אברהם יצחק ברזל זצ"ל על כל מה שקיבלתי ממנו‬ ‫הדברים שאמרו הדורות הקודמים‪ ,‬ובשמחת תורה שנת‬ ‫במשך השנים‪ ,‬קיבלתי ע"ע ללמוד משניות עבורו בכל‬ ‫תשפ"ב הזכיר הרב שליט"א את מורינו הג"ר אברהם‬ ‫מוצ"ש גם אחרי שכבר עבר השנה‪ ,‬ובאחד ממוצאי‬ ‫יצחק ברזל זצ"ל איך שהיתה השפעתו נכרת על כל העיר‬ ‫שבתות נטרדתי ונאנסתי ושכחתי ללמוד‪ ,‬ולפני השינה‬ ‫וכמה שהי' אדם מיוחד וכמה שמתבוננים יותר בדרכיו‬ ‫רציתי לשמוע איזה דברי תורה במערכת קול הלשון‪,‬‬ ‫מרגישים גודל ההפסד שיש לנו מזה שאינו אתנו עוד‪,‬‬ ‫והחלטתי לשמוע שיעור כל דהו ע"י שנכנסתי לאידיש‬ ‫וזה גופא שאנו מתבוננים בדרכיו ולומדים ממנו גורם‬ ‫ואח"כ הקשתי רק מספר ‪ 1‬כמ"פ והגעתי לשיעורו‬ ‫שאין כאן "וימת" כלל‪.‬‬ ‫הראשון של הג"ר אברהם אבוהב שליט"א מקרית צאנז‬ ‫החסד שיכולים לעשות לדורות הקודמים‬ ‫נתני' שאף פעם לא שמעתי ממנו‪ 22 ,‬וההוא מסר שיעור‬ ‫בעיר "קדימה" על יד נתני' והקדים לשיעורו סיפור‪:‬‬ ‫ויש לדעת דכמו שאנו יכולים להמשיך דרכיו של‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫הקודמים אנו יכולין גם לעשות אתם חסד וללמוד‬ ‫עבורם משניות או לעשות כל דבר טוב עבורם‪ ,‬והרי הם‬ ‫"כשנכנסתי לעיר זו‪ ,‬נזכרתי במעשה שהי' כאן‪ ,‬יש כאן‬ ‫מאד מכירים טובה וגם אנשים גדולים יש להם תועלת‬ ‫בית ספר של חינוך עצמאי‪ ,‬וכל בית ספר יש לו שומר‪,‬‬ ‫מזה לפי ששמה ל"ש לעשות עוד מצוות וכל מה‬ ‫יש ביקתא שיושב שם בן אדם‪ ,‬הי' שם בן אדם חילוני‬ ‫שנעשה לזכותם גורם לעילוי שלהם‪[ .‬ובסו"פ שופטים‬ ‫שישב שם כמה שנים טובות‪ ,‬אדם צעיר‪ .‬בערך כ"ח או‬ ‫עה"פ כפר לעמך ישראל הבאנו עוד סיפורים נוראים‬ ‫שלשים שנה‪.‬‬ ‫בענין זה]‬ ‫יש שם רבי בת"ת שיש לו הנהגה‪ ,‬דיש הרבה חילונים‬ ‫ובפרט לימוד התורה והמשניות שמועיל שבעתיים‬ ‫בעיר‪ ,‬מסורתיים אנשים טובים‪ ,‬ויש כשהולכים לעולמם‬ ‫מתפלה לפני התיבה ומאמירת הקדיש וכפי שהגדיל‬ ‫מבקשים ממנו שילמד משניות ויאמר תהילים בביתו של‬ ‫לכתוב הרידב"ז בצוואתו הנדפס בראש ספרו שו"ת בית‬ ‫הנפטר פעם בשבוע‪[ ,‬כן יש מנהג אצל הספרדים]‬ ‫רידב"ז ש"תזהרו ביום שתאמרו קדיש ללמוד דף גמ'‬ ‫השומר הזה‪ ,‬בזמן האחרון כבר התחיל להתקרב והתחיל‬ ‫בזה היום‪ .‬ואם יהי' איזה ח"ו איזה סיבה ותבטלו‬ ‫להניח תפילין‪ ,‬והוא ידע מזה שהמלמד לוקח הילדים‬ ‫השיעור הזה‪ ,‬תזהרו מאד מאד שלא לומר קדיש בזה‬ ‫היום כלל‪ ,‬כי לא תעשו נח"ר לנשמתי באמרכם קדיש בלי‬ ‫לבתים אלו‪ ,‬לומר משניות ותהילים‪ .‬הנה פעם אחת ביום‬ ‫לימוד דף גמ' בזה היום תזהרו בזה"! וכן ידוע מהרבה‬ ‫שישי‪ ,‬יוצא המלמד מן החדר [אני מכיר אותו הרי הוא‬ ‫צוואות של גדולי עולם‪ ,‬ונביא רק אחדים מהם‪ .‬רעק"א‬ ‫גר כאן וה וא סיפר לי המעשה ואז עשה רעש גדול] עצרו‬ ‫[מכתבי רעק"א קע"ח ב'] ביקש שיפרסמו בעיתון את‬ ‫השומר‪ ,‬ואמר לו‪" :‬אני רוצה לבקש ממך טובה‪ ,‬שגם‬ ‫אחרי המאה ועשרים שנה שלי תביא את הילדים לביתי‬ ‫פטירתו בצירוף הערה שמבקש שילמדו עבורו משניות‬ ‫ללמוד משניות ולומר תהילים"‪ ,‬אמר לו הרבי "מה אתה‬ ‫במשך שנה הראשונה כל יום ויום פרק משניות לזכות‬ ‫סח הרי יש לך עוד הרבה שנים לחיות"‪ ,‬התעקש ואמר‬ ‫את נשמתו‪ ,‬וכן ביום היארצייט בכל שנה ושנה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫"לא לא‪ ,‬אני רוצה שתבטיח לי שתארגן הילדים אצלי‬ ‫הנתיבות בצוואתו‪ ,‬כפי שנדפס בספר נחלת יעקב‪ ,‬וכ"כ‬ ‫אחרי מאה ועשרים"‪ .‬ענה לו‪" ,‬וודאי‪ ,‬אחרי מאה‬ ‫ר' אליהו רוגלר זצ"ל בפתח ספרו שו"ת יד אליהו‪ ,‬ובעל‬ ‫ועשרים למה לא"‪.‬‬ ‫יסוד ושורש העבודה מבקש מבניו שילמדו עבורו ב'‬ ‫פרקי משניות כל יום‪.‬‬ ‫‪ 22‬אח"כ פגשתי אותו ואישר את הסיפור ואמר שבשעתו פרסמו בכמה‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שירת‬ ‫המדבר וכו' וכ"ז נכלל בפרשת בראשית וכלל כללי‬ ‫זה הי' ביום שישי‪ ,‬ביום ראשון חוזר השומר למקומו‬ ‫הכללים בפרשת ראשון בז' תיבות כמ"ש בפ"א דספרא‬ ‫מחוץ לת"ת‪ ,‬ועומד שם כהרגלו‪ ,‬ילדים נכנסים ילדים‬ ‫דצניעותא‪.‬‬ ‫יוצאים‪ ,‬כשנגמר יום הלימוד בשעה רבע לשלש אחה"צ‪,‬‬ ‫ואז יוצא מביקתא שלו ובשעה שלש מחכה על הילדים‬ ‫והי' מנהג דכמו שבוזאת הברכה כולם עולים וקוראים‬ ‫האחרונים שיצאו‪ ,‬פתאום הוא אומר שהוא לא מרגיש‬ ‫אותו הרבה פעמים‪ ,‬וכן הי' מנהג שהיו מוכרים העליי'‬ ‫טוב ואמר לאחד שיזמין אמבולנס מיד‪ ,‬והזמינו‬ ‫הראשונה של שבת בראשית כמו החתן תורה והחתן‬ ‫אמבולנס וקיבל התקף לב‪ ,‬והביאו טיפול נמרץ‪[ ,‬אני‬ ‫בראשית וביקשו מכהנים לצאת‪[ ,‬מהרי"ד מבעלזא הי'‬ ‫בעצמי ראיתי שלוקחים אותו באמבולנס] ותוך רבע‬ ‫בראצפערט במלחמה הראשונה והי' סבה שקראו שוב פרשת‬ ‫בראשית והי' לו שמחה עצומה דכל מנהג הרי יש לו שורש‪,‬‬ ‫שעה כבר הסתלק מן העולם‪ .‬כנר' איהו לא חזי מזלי'‬ ‫והקב"ה סיבב כאן שהי' לו שייכות עם המנהג לקרוא פרשת‬ ‫חזא‪.‬‬ ‫בראשית כמ"פ] ופנימיות הענין הוא‪ ,‬דרוב השנים של‬ ‫השאיר אחריו רק בן אחד קטן מאד‪ ,‬והמלמד הרי‬ ‫תורה שבכתב נמצאים בפרשת בראשית‪ ,‬שמהבריאה עד‬ ‫הבטיח לו שילמד עבורו‪ ,‬ובאמת קיים הבטחתו וכל‬ ‫נח הוא רוב שנות התורה‪ ,‬והי' הנהגה לשמוע הפסוק‬ ‫שבוע בא אל ביתו עם קבוצת ילדים ללמוד משניות‬ ‫הראשון של בראשית מקדושי עליון כיון שהכל נכלל‬ ‫ולומר תהילים‪.‬‬ ‫בפסוק ראשון‪ ,‬וזהו הזמן שכ"א מקבל חלק התורה‬ ‫החדשה של שנה זו‪.‬‬ ‫אחרי כמה חדשים‪ ,‬הי' פעם אחד שהמלמד לא הי' יכול‬ ‫להגיע לפי שהי' לו שמחה‪ ,‬ולכן ביקש ממלמד אחר‬ ‫כל שנה נפתחים מעיינות חדשות של תורה‬ ‫שיהי' ממלא מקומו‪ ,‬אמר לו במדוייק באיזה שעה‬ ‫כל שנה נפתחים נביעי דאורייתא כמ"ש ר' צדוק [פרי‬ ‫להגיע‪ ,‬שמונה וחצי בערב‪ ,‬משך שעה‪ .‬באותה ערב הגיע‬ ‫צדיק חשון] דכל שנה עד שלמה המלך ראו בחודש‬ ‫המלמד הקבוע לביתו בערך בשעה ‪ 12‬והלך לישון‪.‬‬ ‫חשון שמתחיל התעוררות של מבול עד שחינך שלמה‬ ‫ואחר שעתיים בא אליו אותו שומר בחלום‪ ,‬וצעק "איפה‬ ‫את בית המקדש בחודש חשון‪ ,‬ופנימיות הדברים דבימי‬ ‫המשניות איפה התהילים למה החסרת"!! ענה לו בחלום‬ ‫המבול נפתחו מעינות תהום רבה ותרעין דחכמתא‬ ‫"לא החסרתי הרי הי' לי ממלא מקום"‪ .‬צעק שוב‪" ,‬איפה‬ ‫דתורה שבכתב ואז בזמן המבול הי' עת רצון לקבה"ת‬ ‫המשניות איפה התהילים איפה הם"!!‬ ‫[ולכן בזמן מתן תורה הי' נראה כמו התעוררות למבול‬ ‫כמו שחשבו הגוים] בזמן מ' יום דגשמים יש התעוררות‬ ‫הוא התעורר והמתין עד נץ "שש וחצי" והתקשר אל‬ ‫לתורה‪ ,‬חכמי ישראל מונין למבול לר"א דכשזוכים‬ ‫המלמד השני‪ ,‬ואמר לו "מה קרה עם המשניות" ענה לו‬ ‫נעשים מזה גשמי ברכה‪ ,‬והוא השפעת תורה‪ ,‬ובכל שנה‬ ‫"איך אתה יודע שלא הייתי"‪ ,‬באמת לא יכולתי להגיע‪.‬‬ ‫מרגישים טעם מחודש בתורה‪.‬‬ ‫אמר לו "השומר הגיע אלי בחלום" ע"כ המעשה‪".‬‬ ‫חשיבות קריה"ת ולימוד חורש"י ושמו"ת‬ ‫כששמעתי המעשה‪ ,‬מיד נזכרתי שעדיין לא למדתי‬ ‫משניות לע"נ הרב ומיד למדתי‪ .‬עכ"פ למדנו מכאן גודל‬ ‫פנימיות ענין קריאת התורה ושמו"ת הוא שכל ש"ק‬ ‫החשיבות במה שאנו יכולין לעשות עבור אלו שכבר‬ ‫ושבוע הקודם ושבוע אח"כ הקב"ה משפיע אור חדש‬ ‫הלכו לעולמם ועי"ז אנו גורמים שלא יהי' ניתוק בין דור‬ ‫של פרשה זו‪ ,‬וכל חלקו של בן אדם בתורה שבע"פ‬ ‫לחבירו ואז ניצולין מכל הבחינות של דור המבול‪.‬‬ ‫מקבל רק ע"י פרשת השבוע‪ ,‬וזהו עומק ענין ג' ימים‬ ‫בלא מים ותיקנו קריה"ת כדי שלא ילינו ג"י בלי תורה‪,‬‬ ‫דברי חיזוק לשבת בראשית וחשיבותו של פרשת בראשית‬ ‫עי' מנוחה וקדושה הפלגות בזה‪ ,‬והח"ח כ' בספר זכר‬ ‫נביא חלק ממה שמפליג מו"ר הגרצ"מ זילברברג‬ ‫למרים לפני הסתלקותו דהעצה היעוצה לחזק האמונה‬ ‫שליט"א בחשיבותו של פרשת בראשית והחיזוק‬ ‫הוא ללמוד פרשת השבוע בכל שבוע וחומש רש"י‪,‬‬ ‫להשפעת התורה בימים אלו‪.‬‬ ‫דפנימיות הפרשה ממשיך כל חלקו בתורה ולכן בפרשת‬ ‫בראשית יש להתחזק בזה‪ .‬וראה בפתיחה הרחבת דברי‬ ‫"הנה הגר"א בפי' ספרא דצניעותא הביא דכל יהודי‬ ‫מו"ר בענין זה‪.‬‬ ‫במשך ימי חייו יש לו בסדר חייו כל עניני תורה שבכתב‪,‬‬ ‫קין הבל דור המבול אבות הקדושים קבלת התורה ודור‬ ‫‪‬‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫הח"ח במכתב שאין שום הלכה ברור לו וכן הרבה גולי‬ ‫*השלמות לחג הסוכות ושמע"צ ושמחת תורה‬ ‫ישראל אמרו לשונות כאלו מחמת עניוות שלהם‪.‬‬ ‫א] סוכה לו‪ :‬באתרוג שנקבוהו עכברים ללישנא קמא‬ ‫ב] סוכה מב‪" :‬יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת‬ ‫קאמר רב דאי"ז הדר וממילא פסול כל שבעה‪ ,‬ופריך‬ ‫מוליכין את לולביהן להר הבית‪ ,‬והחזנין מקבלין מהן‬ ‫מרב חנינא שהי' מטביל האתרוג שלו ואוכל קצתו‬ ‫וסודרין אותן על גבי איצטבא‪ ,‬והזקנים מניחין את שלהן‬ ‫בשאר ימות החג וממשנה שפוסל חסר כ"ש לא קשה‬ ‫בלשכה‪ .‬ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע לולבי לידו‬ ‫שזה רק ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל לרב פסול כל שבעה ומשני‬ ‫‪ -‬הרי הוא לו במתנה" הקשה מרן הג"ר דוב לאנדא‬ ‫שאני עכברים דמאיסי‪ ,‬ללישנא בתרא קאמר רב על‬ ‫שליט"א [במעמד כבוד התורה] שהרי מסתמא לכל שאר‬ ‫אתרוג שנקבוהו עכברים "זה הדר" וגי' ר"ח "אין זה‬ ‫המינים היו צריכים לעשות כן‪ ,‬וא"כ לשי' ב"ש דס"ל‬ ‫הדר" ור"ל בלשון בתמי' וכי אין זה הדר‪ ,‬ומוכיח כן‬ ‫דאתרוג של דמאי פסול‪[ ,‬שם לד‪ ]:‬ואם ננקוט שרוב‬ ‫מהא דרב חנינא‪.‬‬ ‫ישראל היו ע"ה [שהרי לקבל דברי חברות אינו כ"כ קל וצריך‬ ‫ומעולם תמהתי וכי לא מצא ר' חנינא מה לאכול חוץ‬ ‫לקבל אות לפני ג' חברים] איך יצא באתרוג סתם הרי יש לו‬ ‫מהאתרוג שלו‪ ,‬ובפרט לפמש"כ האתרוגים דלא אכל‬ ‫לחשוש שזה אתרוג של דמאי‪ ,‬ולא מהני מה שכל‬ ‫האתרוג שיצא בו היום דהרי זה מוקצה למצותו אלא‬ ‫ישראל חברים ברגל שזה רק לענין טומאה וטהרה ולא‬ ‫אכל מן האתרוג שהזמין בשביל מחר‪ ,‬וא"כ הי' לו כמה‬ ‫לענין הפרשת תרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫אתרוגים ואם יש לו כסף לכמה אתרוגים בוודאי הי' לו‬ ‫והנראה בעז"ה בכמה אופנים א‪ :‬הרי במח' ב"ש וב"ה‬ ‫כסף לקנות קצת לחם‪ ,‬ודחוק לומר שעשה כן להורות‬ ‫קי"ל כב"ה וא"כ רוב ישראל עשו כב"ה ולא הי' להם‬ ‫הלכה לתלמידים שחסר כשר בשאר הימים‪ .‬ולפני הרבה‬ ‫פסול באתרוג של דמאי ואה"נ היחידים שנהגו כב"ש‬ ‫שנים שאלתי כן למו"ר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל‬ ‫[למ"ד עשו כדבריהם יבמות יד‪ ].‬הקפידו בזה ואולי נשארו‬ ‫ודחה את השאלה בקש‪ ,‬והתבטא "עס זענען דא אסאך‬ ‫שם כל הלילה להשגיח על אתרוגיהם‪.‬‬ ‫שווערע גמרות" [‪-‬ישנם הרבה גמרות קשות להבנה]‪.‬‬ ‫ב‪ :‬גם אם הע"ה לא הפרישו תרו"מ‪ ,‬מ"מ כשבאו לקיים‬ ‫אולם בהאי שעתא תשפ"ז שמעתי פי' נפלא ע"פ דרוש‬ ‫ארבע מינים הי' פשוט להם שכיון שאין הם יודעים‬ ‫ממו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א שהאריך בהא שהאתרוג‬ ‫ההלכות כלל הם צריכים לשאול ת"ח שיורה להם אם‬ ‫מסמל מי ששלם ומהודר בתורה ומצוות‪ ,‬שאמנם הוא‬ ‫כשר‪ ,‬וא"כ הוא אמר להם ג"כ שידעו שאם זה טבל לא‬ ‫הכי חשוב מכל המינים ומוזילים עבורו הכי הרבה כסף‪,‬‬ ‫יצאו כלל‪ .‬ויתכן גם שארבע מינים נראה להם גם כמו‬ ‫מ"מ בו יש יותר סכנה שיבוא לידי גאוה‪ ,‬וכמו הר"ת של‬ ‫ענין סגולי ואם לא יהי' לו הכשר רב לא יהי' להם כל‬ ‫אתר"ג ַאל תְ בוֹאֵ נִי רגל ַגאֲוה [תהלים לו יב] ולכן עושים‬ ‫הסגולה בזה‪ ,‬אבל באיסורי אכילה הם סומכים על הרבה‬ ‫כמה פעולות להשפיל גאותו‪ ,‬מהפכים רק אותו בשעת‬ ‫קולות‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬הוא נאחז ביד שפל יותר מכל המינים‪ ,‬הוא‬ ‫משחיר ע"י המישמוש בו ובסוף עושים ממנו ריבה‪ .‬וזה‬ ‫ג‪ :‬בספר דף על הדף סוכה שם הביא מספר מרפסין אגרי‬ ‫רמז שגם מי שהוא ת"ח מופלג ועובד ה' מ"מ אם חסר‬ ‫שעמד בזה ותי' שעיקר תקנת דמאי נגזרה בימי יוחנן‬ ‫לו מדת הענוה איננו הדר כלל‪ .‬ולפ"ז מבואר למה‬ ‫כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק וכמ"ש הרמב"ם‬ ‫הקפיד ר' חנינא לחסר מן האתרוג שלו דעד כמה שזה‬ ‫בפ"ט מהלכות מעשר ה"א‪ ,‬והוא היה בן בנו של מתתיהו‬ ‫כשר ע"פ דין נתוסף להדר שלו ע"י שמתחסר‪ ,‬שזה‬ ‫בן יוחנן מנס חנוכה‪ ,‬כמו שהוכיחו מספר "יוסיפון"‬ ‫מרמז במה שמרגיש עצמו חסר מתורה ומצוות‪.‬‬ ‫וכמובא בדרך אמונה פ"א ממעשר ה"ד בביאור ההלכה‬ ‫ד"ה קנס‪ ,‬וא"כ י"ל שהמנהג של המשנה הי' רק בבית‬ ‫עפ"י זה הוספתי בעז"ה [בתוס' דברים של מו"ר‬ ‫ראשון ובבית שני עד אחרי נס חנוכה‪ ,‬אבל אח"כ באמת‬ ‫שליט"א] במה דאמרי' בלישנא בתרא שאתרוג שנקבוהו‬ ‫נשתנה המנהג‪.‬‬ ‫עכברים "זה הדר" ולגי' ר"ח "אי"ז הדר"?? ומשמע‬ ‫דיש בזה תוס' הדר בזה שנקבוהו עכברים עד כדי‬ ‫ג] עוד שאל הגאון שליט"א במי שביו"ט שחל בשבת‬ ‫שקורא עליו "זה הדר" ולר"ח קא מתמיה "האם זה לא‬ ‫בבוקר שכח שזה שבת וקידש בפה"ג על דעת יו"ט לחוד‬ ‫הדר" ולהנ"ל י"ל דנשיכת העכברים מרמז לשכחת‬ ‫ונטל ידיו ואכל פחות מכזית‪ ,‬איזה עצה יש לתת לו‬ ‫הלימוד‪ ,‬כמבואר בהוריות יג‪ .‬דמי שאוכל ממה שאכל‬ ‫עכ שיו כדי להשלים קידוש של שבת כדי שיוכל להמשיך‬ ‫עכבר משכח את הלימוד‪ ,‬וא"כ הרמז הוא שת"ח‬ ‫לאכול שהרי אסור לאכול לפני קידוש‪ ,‬והרי עיקר קידוש‬ ‫שמרגיש בעצמו ששולט בו השכחה ואינו מתגאה לומר‬ ‫היום הוא רק ברכת בפה"ג והוא א"צ לברכה כעת‪,‬‬ ‫שזוכר כל מה שלמד זה גופא הידור גדול‪ ,‬וכן כותב‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫סוברים שעיקר החיוב הוא רק הברכה ולא יותר‪ .‬ואכן‬ ‫ובהמ"ז גם אינו יכול לעשות כדי להפסיק הברכה שהרי‬ ‫היו גדולים שהקפידו לא להקדים שום פסוקים לברכת‬ ‫אכל רק פחות מכזית‪ ,‬ולהביא יין חדש לא מהני תוך‬ ‫בפה"ג להורות שרק זהו הקידוש ולא יותר [ערוה"ש סי'‬ ‫סעודת פת‪ ,‬ואם תאמר שיבוא מישהו שעדיין לא קידש‬ ‫רפ"ט סק"ט והעיד שכן ראה בילדותו לגדולים שלא אמרו כלום‬ ‫ויוציאנו בברכת בפה"ג מי יאמר ששייך להוציא ברכת‬ ‫קודם קידוש היום ובתשובות והנהגות ח"ב סי' קסד כתב שכן נהג‬ ‫בפה"ג למי שלא מחוייב בה כלל‪ ,‬רק העצה שהוא יוציא‬ ‫הגר"ח ובארחות רבינו ח"ב עמ' ק"ט שכן נהג החזו"א]‬ ‫מי שעדיין לא קידש ואז ממילא יש לו ברכת בפה"ג‬ ‫ונראה שיש בזה שינוי בראשונים והיותר מפורש בענין‬ ‫וא"כ מה יעשה כשאין לו אחר‪ .‬ויש עוד עצה לכאורה‬ ‫זה הוא בחי' רבינו דוד‪ ,‬שמתחלה הק' למה נקרא‬ ‫שיצא לשוק ומבואר במשנ"ב סי' קע"ח סקכ"ח שבאכל‬ ‫קידושא רבא הרי ל"ש לקידוש כלל שאינו מברך רק‬ ‫פחות מכזית נחשב הפסק ביצא לשוק גם בדברים‬ ‫בפה"ג בלבד‪ ,‬ואם רק עשו זכר לקידוש הלילה לא היו‬ ‫שטעונים ברכה לאחריהם במקומם‪.‬‬ ‫סומכין אותו לכתוב‪ ,‬ולזה כ' שאין ברכת בפה"ג רק כדי‬ ‫והנה לעיקר ההנחה שאם לא כוון לשם שבת לא יצא‪ ,‬זה‬ ‫שיהא האדם קובע סעודתו על היין בשבתות וימים‬ ‫שאלה בכל שבת בבוקר אם שכח שלא קידש ושתה כוס‬ ‫טובים וקרי לי' קידוש שסומך בה סעודתו כמו שסומכין‬ ‫יין ללא כונה האם יצא ידי קידוש‪ ,‬וכדי להבין שורש‬ ‫אותה על קידוש ומצוה זו של קביעות היין סמכו אותה‬ ‫השאלה עלינו לברר עצם מהותו של חובת קידושא רבא‬ ‫על הכתוב‪[ .‬ולפ"ז הי' צריך לקדש גם בסעודה שלישית שהרי‬ ‫שנר אה שנתחבטו בה מרבותינו בעלי הגמרא עד פוסקי‬ ‫לא מדין קידוש הוא לומר שכבר יצא יד"ח‪ ,‬וברמב"ם יש סתירא‬ ‫בזה] ומוכח כן שאינו מדין קידוש שהרי דין הוא שהי'‬ ‫זמנינו‪.‬‬ ‫סגי במה שכבר קידש בלילה שהרי הכל יום אחד ולמה‬ ‫בגמ' פסחים קה‪ .‬בברייתא שרק בלילי שבת ויו"ט‬ ‫יצטרך לקדש שוב ביום‪ .‬ולפ"ז הו"ל בכלל ברכת הלחם‬ ‫אומרים קדושה על הכוס אבל ביומו אין קדושה על‬ ‫וברכת היין שאם יצא אינו מוציא ואינה כברכת קידוש‬ ‫הכוס ומוסיף רשב"ם דאומרים רק בפה"ג וכ' מאירי שזה‬ ‫היום של הלילה שאע"פ שלא יצא וגם אינו נהנה עמהם‬ ‫לא נקרא קידוש‪ ,‬ובגמ' קו‪ .‬יש ברייתא שנראה שמרבה‬ ‫שמוציא‪[ ,‬וכ"כ הריטב"א בשם הר"י קרהקושא ז"ל שהוא‬ ‫קידוש של לילה מיתור תיבת זכור את "יום" השבת‬ ‫כברכת הנהנין דעלמא שאם יצא אינו מוציא] ולפ"ז ל"ש איסור‬ ‫לקדשו‪ ,‬ופריך הרי עיקר קידוש בכניסת היום‪ ,‬ועוד איך‬ ‫טעימה לפניו כמו קידוש הלילה ולא כשי' הרמב"ם‬ ‫מרבים לילה ממלת יום‪ ,‬ולכן מהפך הגירסא ועיקר‬ ‫פכ"ט משבת ה"י אלא כשי' הראב"ד שמשיג עליו‪ .‬ע"כ‬ ‫הריבוי הוא בשביל קידוש של יום‪ ,‬ושואל מה מברך‬ ‫דברי רבינו דוד‪.‬‬ ‫ומשני בורא פרי הגפן‪ ,‬ומספר שרב אשי הגיע למקום‬ ‫הרי לן מדבריו להדיא שיש שתי דרכים איך להבין חובת‬ ‫ובקשו ממנו שיוציא אותם בקידושא רבא‪ ,‬ולא ידע מה‬ ‫קידושא רבא‪ ,‬ויש בזה נפק"מ לדינא דאם זה כעין קידוש‬ ‫זה והחליט להתחיל עם בפה"ג שכך זה בוודאי ההתחלה‬ ‫הו"ל כקידוש הלילה שברכתה כברכת המצוות וגם אם‬ ‫ומיד שגמר ראה שאיזה זקן גחן כדי לשתות הבין שאין‬ ‫יצא ואינו נהנה עמהם מוציא‪ ,‬וכן שיש בו איסור טעימה‬ ‫כאן המשך וקרא על עצמו החכמה תחי' בעליה‪ .‬והטעם‬ ‫כקידוש הלילה ושי' הרמב"ם‪ ,‬אבל אם זה מדין קביעות‬ ‫שזה באמת נקרא קידושא רבא יש כמה פי' בראשונים או‬ ‫ס עודתו על היין הו"ל כברכת הנהנין שאם יצא או אינו‬ ‫לפי שאומרים אותו בכל קידוש‪ ,‬או מפני שברכה זו לפני‬ ‫נהנה עמהם אינו מוציא‪ ,‬וכן ל"ש כלל איסור טעימה‬ ‫כל הברכות או מפני ש הוא קטן ועל דרך שקוראים לקטן‬ ‫לפניו וכס"ל לרבינו דוד וריטב"א למעשה‪ .‬ולפ"ז‬ ‫סגי נהור‪ ,‬ורבינו דוד כתב בשם רבו שזה סוד נעלם‪.‬‬ ‫הרמב"ם והראב"ד שנחלקו באיסור טעימה לפני‬ ‫ומעתה יש לחקור מהו חובת קידוש של יום‪ ,‬האם באמת‬ ‫קידושא רבא נחלקו בזה ולרמב"ם זה חובת קידוש‪,‬‬ ‫אין עליו שם קידוש כדמשמע בברייתא קה‪ .‬וכל ברייתא‬ ‫ולראב"ד זה מדין קביעות על היין‪ .‬וכשי' רבינו דוד‬ ‫זו הוא אסמכתא בעלמא‪ ,‬ועיקר החיוב הוא לקבוע‬ ‫והראב"ד כך מבואר במאירי שכ' בד"ה מ"ע שאע"פ‬ ‫סעודתו על היין והברכה הוא בגדר ברכת הנהנין גרידא‪,‬‬ ‫שברכה זו אין בה קידוש ליום והרי אף בחול אם בא‬ ‫או שגם אם נימא שזה אסמכתא מ"מ חז"ל קבעו את‬ ‫לשתות צריך לברך כן מ"מ הואיל ועל ידי תקנה הוא בא‬ ‫עצם הברכה להיות כעין קידוש ונעשה כחובת קידוש‬ ‫ברכת חובה היא‪ ,‬ומאחר שהיא ברכת חובה אף היא‬ ‫הלילה‪ ,‬והו"ל א"כ כברכת המצוות והעיקר הוא הברכה‬ ‫קרויה קידוש שאף היא לכך תקנוה שיהא היום מתקדש‬ ‫ולא השתי'‪ .‬ויתכן שבזה גופא נסתפק רב אשי בשמעו‬ ‫על ידו להיות סעודתו חשובה כשהיא נקבעת על היין‬ ‫שקוראים לזה קידושא רבא וחשש שיש שלהם נוסח‬ ‫והביא שי' הרמב"ם שאסר טעימה לפניו והשיג עליו‬ ‫ארוך דהיינו שהברכה ותוספת הנוסח הוא עצם הקידוש‬ ‫כהשגת הראב"ד שהרי אי"ז קידוש שכבר נתקדש היום‪.‬‬ ‫כמו קידוש של לילה רק שאח"כ נתברר לו שגם הם‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫ועיקרו נתקן שלא בשביל הנאה אלא מצוה עליו כשאר‬ ‫ועד"ז מבואר במהר"ם חלאווה ד"ה ביום דמה שנקרא‬ ‫מצות משו"ה מוציא אחרים אף על פי שאינו נהנה‬ ‫קידוש אף שאין בה זכר לקדוש כלל כיון שהיא קודם‬ ‫כקידוש הלילה ולא דמי לברכת המוציא של שבת של‬ ‫סעוד' ובפריסת מפה כקדוש הלילה קרו לי' קדוש' רבה‪.‬‬ ‫כל השלש סעודות דאינו מוציא אם אינו אוכל עמהם‬ ‫ומ"ש הרמב"ן ז"ל שאסור לטעום כלום קודם קדוש זה‬ ‫דאף שהם חוב אין החוב עליו משום מצוה אלא כדי‬ ‫של יום כמו בקדוש הלילה אינו מחוור דאין זה קדוש‬ ‫שיהנה מסעודת שבת ואין להמצוה עצמה חוב דהא אם‬ ‫ממש שכבר נתקדש היום פעם אחת ולא מצינו לקדוש‬ ‫הוא נהנה ממה שמתענה א"צ לאכול כדאיתא בסי'‬ ‫ב"ד ללילה וליום אלא שהחכמים תקנו לקבוע סעודתו‬ ‫רפ"ח ע"כ אין מוציא אחרים אם אינו אוכל עמהם‪.‬‬ ‫על היין ומסמכי לי' אקרא אבל מדרבנן הוא הילכך‬ ‫מותר לטעום‪.‬‬ ‫עכ"פ לפ"ז עולה לנו להלכה לעיקר החקירה שחז"ל‬ ‫תיקנו את הקידוש של שחרית כמו קידוש של הלילה‬ ‫ובר"ן על הרי"ף [כב‪ .‬מדפי הרי"ף ד"ה אין לי] כ' דבהכרח‬ ‫והברכה הוא מדין אין אומרין שירה על היין ודינו‬ ‫הדרשא בברייתא על קידושא רבא הוא רק אסמכתא דאי‬ ‫כברכת המצוות שגם יצא וגם אם אינו נהנה מוציא וגם‬ ‫דאורייתא היא איך אומרים רק בפה"ג ולא יותר והלא‬ ‫יש בו איסור טעימה כמו קידוש הלילה‪ .‬ולפ"ז גם אין‬ ‫ברכה זו ברכת הנהנין היא ולאו מעין קידושא היא‬ ‫חובה לכל המסובין לטעום מן היין כיון שאינו ברכת‬ ‫ובהכרח דעיקר קידוש הוא בלילה בכניסתו‪ ,‬אלא משום‬ ‫הנהנין‪.‬‬ ‫דכבוד יום עדיף מכבוד לילה ראו חכמים לעשות ביום‬ ‫זכר לקידוש והיינו בורא פרי הגפן ותו לא שהוא התחלת‬ ‫אולם בתשובות והנהגות ח"א סימן רסד ושש"כ פ"נ‬ ‫קידוש של לילה‪ ,‬ועוד שלפי שאין אומרים שירה אלא על‬ ‫הערה יז הביאו בשם הגרי"ז שיש להקפיד שיטעמו כל‬ ‫היין כיון שמברכין על היין תחלה שלא כדרך שאר‬ ‫המסובין‪ ,‬אולם יש שינוי ביניהם בביאור הנהגת הגרי"ז‬ ‫הסעודות הוי כעין שבח ושירה לקדושתו של יום וכיון‬ ‫בשש"כ פירש דכיון דעיקר קידוש היום הוא מפני‬ ‫שאינו אלא מדרבנן לא ראו להאריך בו יותר כדי שלא‬ ‫חשיבות הסעודה [שצריך לשתות יין לפני הסעודה מפני‬ ‫להשוותו לקידושא של לילה‪ .‬ומ"מ כיון דתקנוהו רבנן‬ ‫חשיבותה] צריכין כל המסובין לטעום מכוס של קידוש‪.‬‬ ‫כעין קידוש אפשר שאף ביום אסור לטעום קודם שיקדש‬ ‫אולם בתשובות והנהגות פירש‪ ,‬דכיון שקידוש היום הינו‬ ‫ואפשר שצריך ג"כ שיהא במקום סעודה כקידוש של‬ ‫ברכת הנהנין בלבד [היינו ברכת בפה"ג] לא שייך שיצאו‬ ‫לילה והביא בזה מח' רמב"ם וראב"ד הנ"ל‪.‬‬ ‫המסובין בברכת הנהנין אלא א"כ יהנו בטעימה‪.‬‬ ‫ולדברינו הנ"ל שני הסברות תלויים זה בזה‪ ,‬ונראה‬ ‫הרי לפי ב' בר"ן עכ"פ גם אם זה אסמכתא מ"מ ל"ה‬ ‫שנקט כסברת הרבה ראשונים הנ"ל שעיקר דין קידושא‬ ‫כברכת הנהנין גרידא רק תיקנו עצם הברכה מדין שירה‬ ‫רבא הוא מדין קביעות סעודה על היין והברכה אינו רק‬ ‫על היין ונתנו עליו דיני קידוש כגון איסור טעימה ושיהי'‬ ‫כברכת הנהנין גרידא‪ ,‬ותמוה שזה אינו מתאים להלכה‪.‬‬ ‫במקום סעודה‪.‬‬ ‫ואכן בתשובות והנהגות שם כבר העיר שאומנם שיטת‬ ‫והנה אם נבוא לחקור איך קי"ל להלכה בשאלה זו‪ ,‬הנה‬ ‫הגרי"ז מבואר ברבינו דוד וריטב"א‪ ,‬אבל בר"ן מבואר‬ ‫זה תלוי בב' הנידונים שנתבאר ברבינו דוד האם יש‬ ‫שזה בגדר שירה על היין‪ ,‬וא"כ יוצאין בלי טעימה בגדר‬ ‫איסור טעימה לפניו והאם גם ביצא מוציא‪ ,‬ולענין איסור‬ ‫שירה ולא כברכת הנהנין‪ ,‬וכ"מ מתוס' פסחים קו‪ .‬ד"ה‬ ‫טעימה פסק בשו"ע סי' רפ"ט ס"א כשי' הרמב"ם‬ ‫הוה ורא"ש שם סימן טז‪[ ,‬וכ"כ שש"כ פרק נ' הערה יח בשם‬ ‫שאסור‪ ,‬ולענין אם יצא מוציא או אינו נהנה הביא ב"י‬ ‫הגרשז"א‪ ,‬וכן נהג החזו"א כמ"ש במעשה איש ח"ה עמוד צא]‬ ‫[סי' רע"ג ד"ה ומ"ש] מח' ראשונים דדעת המרדכי בפרק‬ ‫והנצי"ב [בהעמק שאלה שאילתא נג] כתב דשפיר מינכר‬ ‫ערבי פסחים לה‪ .‬דאינו יכול להוציא אחרים אם הוא‬ ‫חשיבותה וכבודה של סעודה בכך שבעל הבית קובע‬ ‫מתענה כיון שאינו מברך אלא ברכת הנהנין לבד‪ ,‬אבל‬ ‫סעודתו על היין‪ ,‬וא"צ שכאו"א ישתה מכוס של הקידוש‬ ‫רבינו ירוחם כתב בח"א (סו‪ ).‬שאע"פ שאינו מברך אלא‬ ‫[וזה מתאים לפי הבנת השש"כ בגרי"ז שעיקר סברתו רק מדין‬ ‫ברכת הנהנין כיון דמשום דמצוה לקדש הוא מברך‬ ‫קביעות על היין אבל אי מצד ברכת הנהנין לא מספיק סברא זו]‬ ‫מוציא את אחרים וכיו"ב כ' הטור בסי' תפ"ד לענין‬ ‫וכן עולה מפסק הרמ"א הנ"ל שגם אם יצא מוציא‪ ,‬וכן‬ ‫ברכת בורא פרי האדמה של הכרפס וכן נקטינן להלכה‪.‬‬ ‫נוהגין בכל הישיבות שאין כל אחד טועם שאין בו כדי‬ ‫ובשו"ע בס"ד סתם בזה אבל הרמ"א הוסיף הכרעת ב"י‬ ‫טעימה לכל אחד‪ ,‬וסברת הגרי"ז גופא הי' רק לחומרא‬ ‫שגם בקידוש של שחרית אם יצא מוציא וגם באינו נהנה‬ ‫ולא פסק כן לדינא‪ ,‬והמיקל בזה כמנהג ישראל יש לו על‬ ‫ופי' במשנ"ב שם ס"ק יט ביאור החידוש דאף דשם כל‬ ‫מה לסמוך‪ ,‬והמחמיר לעצמו תע"ב‪.‬‬ ‫הקידוש הוא רק בפה"ג לבד מ"מ כיון דהיא מצוה‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫בגדר קידוש‪ ,‬ונקרא לפ"ז גם ברכת המצוה‪ ,‬בודאי‬ ‫וכתב ששמע מאחד מב"ב של הגרי"ז שמרן זצ"ל סיפר‬ ‫לדידהו צריך לכוין לשם קידוש‪ ,‬א"כ בנדון דילי' שלא‬ ‫שהציע חידוש זה לאביו הגר"ח זצ"ל ולא קיבל הדברים‬ ‫כיון לכך לכאורה לא יצא וצריך שוב לקדש על יין לפני‬ ‫שהפוסקים לא השמיעו חידוש זה שבקידוש היום חייבין‬ ‫שממשיך בסעודתו‪ .‬אלא שמסתפק אם כוונת קידוש‬ ‫דוקא לטעום‪ ,‬אבל אח"כ כשביקר אצל אביו ראה שאביו‬ ‫לרמב"ם ושו"ע ודעימי' מעכב דיעבד‪ ,‬דאפי' אי ננקוט‬ ‫מדקדק כן‪ ,‬והיינו כמ"ש שאין זו הוראה‪ ,‬אחר שברמ"א‬ ‫שמצוות דרבנן בעי כוונה י"ל דכו"ע מודים הכא כיון‬ ‫לא פסק כן‪ ,‬אבל לחומרא לבד הסכים שכדאי להחמיר‬ ‫שכל הקידוש הוא רק פרי הגפן דכוונה זאת לשתות יין‬ ‫בזה כל אחד לעצמו‪ .‬ע"כ מתשובות והנהגות‪.‬‬ ‫כוס שלם ולברך עליו ברכת היין מספיק לזה‪ ,‬אלא‬ ‫דחז"ל אמרו שיעשה זה לפני טעימה לחשיבות סעודת‬ ‫עכ"פ אם נבוא לחקור בעיקר שאלתינו במי ששתה יין‬ ‫שבת‪ ,‬וא"כ אם שתה כוס שלם באמצע סעודה וברך פרי‬ ‫לפני הסעודה ללא כוונה האם יצא‪ ,‬הנה לראשונים שזה‬ ‫הגפן יצא עכ"פ דיעבד דין קידוש שחרית מעיקר הדין‪,‬‬ ‫מדין קביעות סעודה על היין יתכן שא"צ כוונה כלל וכן‬ ‫וזה מתירו לאכול מכאן ואילך‪ ,‬ולכן פסק למעשה שלא‬ ‫פשוט שאם כבר בירך בפה"ג ל"ש לברך שוב וא"כ‬ ‫יברך עוה"פ בשם ומלכות עכ"פ‪[ .‬ונראה שנקט בפשיטות‬ ‫הגרי"ז בוודאי הי' מחמיר בזה‪ ,‬אבל אי זה מדין שירה‬ ‫שע ל הצד שלא יצא יברך שוב בפה"ג הגם שמצד ברכת הנהנין‬ ‫על היין י"ל שתלוי אי מצוות דרבנן בעי כונה מאידך י"ל‬ ‫א"צ לכך ואולי מיירי רק באופן שלא כוון לשתות עוד אולם לכ'‬ ‫דהו"ל כמתעסק ולא יצא‪ .‬ואי נימא דלא יצא אכתי יל"ע‬ ‫הו"ל לפרש]‬ ‫מה עליו לעשות באופן שלא הפסיד ברכת בפה"ג ואין‬ ‫לו עצה להפסיק את הברכה כגון שכבר נטל ידיו ואכל‬ ‫גם הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל [בשלחן שלמה סי'‬ ‫פחות מכזית וא"א לברך בהמ"ז וגם אסור לו להמשיך‬ ‫רפ"ט] הסתפק בענין זה די"ל שגם אי מצוות דרבנן‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫בעלמא א"צ כוונה שאני הכא שבלא הכוונה הרי זה‬ ‫ברכת הנהנין‪ ,‬ועיקר הקידוש היא הכוונה למצות היום‪,‬‬ ‫ובשש"כ פרק נב סכ"ב כתב בפשיטות שאם לא כוון‬ ‫ולענין הקידוש הרי זה כמתעסק בעלמא‪ ,‬וכ' שם שאולי‬ ‫לצאת יד"ח קידוש לא יצא‪ ,‬ואם לא הי' בדעתו לשתות‬ ‫א"צ כוונת קידוש ממש אלא צריך רק שיכוין למצות‬ ‫עוד יין יברך שוב על היין לשם קידוש אבל אם הי'‬ ‫היום וא"כ כבר יצא בלחם משנה שכיון ודאי לקדושת‬ ‫בדעתו לשתות עוד וא"כ א"א לו לברך שוב על היין‬ ‫היום‪ .‬והביא שם בשלחן שלמה מהגרש"ז זלזניק זצ"ל‬ ‫יברך המוציא על הפת לשם קידוש‪ ,‬ואם שכח לקדש‬ ‫שהעיר‪ ,‬דנכון שיקח כוס וישתהו בלא ברכה לכבוד‬ ‫לגמרי ונטל ידיו והתחיל לאכול יברך על היין לשם‬ ‫שבת‪ .‬אבל הגרשז"א דחה דבריו‪ ,‬מפסק הרמ"א הנ"ל‬ ‫קידוש בתוך הסעודה‪ ,‬ובהערה צ"ב שלא שייך שיקח‬ ‫דאפשר להוציא את אחרים ללא שיהנה בעצמו‪ ,‬ואם‬ ‫חמר מדינה שהרי תוך הסעודה לא מברכין עליו ובמה‬ ‫עיקר המצוה הוא השתיה לא שייך להוציא אחרים ללא‬ ‫יהא ניכר ששותה לשם קידוש ע"כ משש"כ‪ .‬ופלא שלא‬ ‫שתי'‪ .‬שוב הסתפק שאולי עיקר המצוה הוא מה שאוחז‬ ‫גמר הציור שהתחיל בו שבירך על היין ללא כונת קידוש‬ ‫יין ביד לכבוד שבת‪ ,‬וכעין כוס ברהמ"ז שאין מברכין‬ ‫ונטל ידיו והתחיל לאכול דגם אז אין לו עצה כלל‪.‬‬ ‫בסעודה ג' לדעת הסוברים דאסור בשתיה קודם שיבדיל‬ ‫עי' מג"א סי' רצ"ט סק"ז‪ ,‬אבל גם בזה ק' דא"כ איך‬ ‫אבל באמת כבר נתחבטו פוסקי זמנינו בשאלה זו‬ ‫מוציא אחרים יד"ח‪ ,‬וסיים שם‪ ,‬סוף דבר שיש ספק גדול‬ ‫ובשו"ת שבט הלוי [ח"י סי' נג] נשאל ממו"ר הג"ר זאב‬ ‫בעיקר קידוש היום מהו‪ ,‬ופסק למעשה דבכה"ג יקדש על‬ ‫פעלדמאן שליט"א רב ור"מ תורה עץ חיים לונדון במי‬ ‫הכוס ויאמר כנוסח הכל בו ברוך מקדש השבת בלא שם‪.‬‬ ‫שבשבת בבקר בסעודה שני' שכח לקדש על היין‪,‬‬ ‫ובאמצע הסעודה ברך בפה"ג אם זה עולה לו לקידוש‪,‬‬ ‫והנה כאן הסתפק בזה אולם בשו"ת מנחת שלמה [תניינא‬ ‫ואם לאו אם יש לו תקנה אחרת‪ ,‬וכ' שלא מצא ספק זה‬ ‫סימן יד] צידד דמי ששכח לקדש בשבת בבוקר והתחיל‬ ‫בפוסקים אחרונים‪ .‬והשיב שאכן תולה במח' ראשונים‬ ‫בסעודה ואכל פת ושתה גם יין ונזכר בתוך הסעודה‬ ‫שהבאנו לעיל‪ ,‬שהראב"ד ורבינו דוד ומהר"ם חלאווה‬ ‫שעדיין לא קידש‪ ,‬דשפיר יוכל ליקח כוס יין או שכר‬ ‫ומאירי‪ ,‬דעתם שוה שקידוש של שחרית אינו בגדר‬ ‫ולומר עליו פסוקים כגון על כן ברך וכו' שיהא מוכח‬ ‫קידוש ממש‪ ,‬ומוכח לדבריהם דא"צ כלל לכוין לשם‬ ‫שזה לשם קידוש וישתה‪ ,‬ושפיר יכול לצאת לעצמו בכך‬ ‫מצות קדוש דהרי דעתם שוה דלא נתקן רק כדי לקבוע‬ ‫וגם להוציא אחרים‪ ,‬וכ"ש אם בירך בפה"ג על יי"ש אף‬ ‫סעודה על היין‪ ,‬ומדלא תי' קושיתם דלענין מה נקרא‬ ‫על גב דברכתו לבטלה ולאו כלום הוא‪ ,‬מ"מ הו"ל כמי‬ ‫קידוש ונדחקו בחי' ולא תי' דנפ"מ דצריך לכוין לקידוש‬ ‫ששותה רביעית יין באופן שמוכח שזה לשם קידוש‬ ‫היום פשוט להו דאין צריך באמת לכוין‪ ,‬אבל דעת‬ ‫שיצא אף על גב שלא בירך‪ ,‬ואף גם בקידושא רבא של‬ ‫הרמב"ם והשו"ע סי' רפ"ט דאסור לטעום לפני זה והוא‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫והנה בשש"כ פרק מ"ד ס"ה ובפסקי תשובות סי' רס"ג‬ ‫שחרית אפשר דאין הברכה מעכבת והעיקר הוא השתיה‬ ‫אות יז כתבו ע"פ שו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' קי"ב‪,‬‬ ‫לשם קידוש כי נראה לו דאף אלה שכתבו שהעיקר הוא‬ ‫שאם נכשלה בלשונה ולא הזכירה רק של שבת יצתה‬ ‫הברכה עיקר כוונתם לברך על יין ולשתות או אפי' לברך‬ ‫בדיעבד דיו"ט בכלל שבת כמבואר לענין תפלה סי'‬ ‫רק עבור אחרים כשהוא שרוי בתענית כשיטת רבינו‬ ‫תפ"ט‪ ,‬אבל בהזכירה רק של יו"ט הו"ל כהדליקה נרות‬ ‫ירוחם‪ ,‬אבל לא מצינו בשום מקום שתהא חשיבות‬ ‫שבת ללא ברכה‪ ,‬שאם לא קיבלה שבת בזה תחזור‬ ‫לברכת בפה"ג בלבד בלא שום צירוף עם ברכה אחרת‪.‬‬ ‫ותדליק ותברך של שבת ויו"ט ביחד אבל אם כבר‬ ‫קיבלה שבת תגיד לאחר להדליק בשבילה‪ .‬אולם כ"ז‬ ‫והג"ר שאול ברייש זצ"ל אב"ד צירך בשו"ת שאילת‬ ‫ברק נכשלה בלשונה אבל כוונתה הי' לשם שבת ויו"ט‬ ‫שאול ח"א סי' ל"ה נשאל מאברך שביום א' של פסח‬ ‫אבל באם התכוונה רק לשם שבת או לשם יו"ט הוא‬ ‫בבוקר שכח ונטל ידיו לסעודת יו"ט ובירך על קצת יין‬ ‫צריכה להדליק שוב בכל אופן אם לא קיבלה את השבת‬ ‫בפה"ג ונזכר שלא קידש‪ ,‬והאריך שם בספק האם קידוש‬ ‫עדיין‪ .‬ובשש"כ בהערה כ"ב העיר על ההתעוררות‬ ‫של היום הוא השתיי' או הברכה‪ ,‬וגם אם זה הברכה‬ ‫תשובה שדימה לתפלה דאינו דומה כלל דשם העיקר‬ ‫האם אפשר לברך שוב לשם קידוש‪ ,‬ומסקנתו ע"פ‬ ‫היא התפלה ואם לא הזכיר כדין אין תפלתו תפלה‪ ,‬אבל‬ ‫הראשונים דטעם בפה"ג של היום הוא מדין אין אומרים‬ ‫בנרות עיקר המצוה היא ההדלקה והברכה אינה מעכבת‪,‬‬ ‫שירה אלא על היין‪ ,‬וברמ"א יו"ד סי' רס"ה לענין מילה‬ ‫והעיקר שהנרות הם דלוקים וגם מה איכפ"ל אם כיונה‬ ‫שביו"כ נמי מברכים על הכוס ונותנים בפי התינוק‬ ‫לשם שבת ויו"ט או לא העיקר שהם דלוקים‪ .‬נקט‬ ‫הנימול‪ ,‬הרי ששייך ברכה ללא שתי' וא"כ ה"נ כל‬ ‫בפשיטות שאין הכוונה בנרות מעכבת כלל‪.‬‬ ‫בפה"ג שנתקן על כוס יין מחמת השיר שייך הברכה גם‬ ‫ללא השתי'‪ ,‬ולא מצד ברכת הנהנין‪ ,‬ולכן גם שכבר בירך‬ ‫עכ"פ עיקר שאלתנו אי מועיל לקבל יו"ט ללא שבת עדיין‬ ‫לשם ברכת הנהנין יכול לברך שוב לשם קידוש‪.‬‬ ‫בעינה עומדת‪.‬‬ ‫ונחזור כעת לעיקר שאלת מרן שליט"א‪ ,‬הנה נקט‬ ‫ה] במה שמזכירים בהושענות לשבת בפיוט אום נצורה‬ ‫בפשיטות שאם כבר בירך בפה"ג אין שום עצה לחזור‬ ‫שכלל ישראל גומרת הלכות שבת‪ ,‬אבל מפרטי ההלכות‬ ‫לברך‪ ,‬ולכ' טעמו כיון שהוא בנוי על הצורך לברך ברכת‬ ‫לא מזכירים רק ענין הוצאה מרשות לרשות ויציאה חוץ‬ ‫הנהנין או שחשש לחומרת הגרי"ז שהחמיר כראשונים‬ ‫לתחום וכבוד ועונג שבת‪ ,‬י"ל דהנה עיקר מה שלא‬ ‫שבפה"ג של קידוש הוא מדין ברכת הנהנין‪ ,‬עוד נקט‬ ‫מקיפין כעת בד' מינים הוא מחשש הוצאה‪ ,‬והעומק בזה‬ ‫בפשיטות שאם לא כוון להדיא לשם שבת לא יצא‪ ,‬וגם‬ ‫כתב בשפת אמת [סוכות שנת תרנ] דהנה ד' מינים הם מנא‬ ‫אם כוון לשם קדושת יו"ט מ"מ בעי' כוונה מיוחדת‬ ‫דקרבא נגד הסט"א שמקטרגים על ישראל‪ ,‬ולזה צריך‬ ‫לשבת‪ ,‬עוד הסתפק אם שייך שאחר יוציאו יד"ח אם אין‬ ‫לצאת לרה"ר שהוא עלמא דפרודא להלחם בהם‪ ,‬וזה רק‬ ‫לו צורך לברכת הנהנין וצ"ע‪ .‬ויל"ע אם כל האחרונים‬ ‫בששת ימי המעשה שאז הוא זמן מלחמה ליעקב‪ ,‬אבל‬ ‫שהבאנו לעיל היה להם הבדל אם סתם שתה יין או‬ ‫בשבת קודש שהוא יום מנוחה אין כלל סט"א ואין כלל‬ ‫שכוון לקידוש של יו"ט דאולי בכה"ג עדיף‪.‬‬ ‫צורך לצאת ולהלח ם‪ ,‬ואנו יושבים תוך רשות יחידו של‬ ‫עולם‪ ,‬ומתענגים להיות יושב על שלחנו ולזה אנו‬ ‫ד] כעין שאלה הנ"ל בשכחה שהי' צירוף בין שבת ליו"ט‬ ‫מכבדים אותו בכניסתו ויציאתו ועם סעודות שבת‬ ‫שמעתי בהיותי אצל מורינו הג"ר יצחק לוקסנבורג‬ ‫להורות עד כמה אנחנו מאושרים להיות על שלחנו‪ ,‬ולכן‬ ‫שליט"א באושפיזא של יצחק‪ ,‬באשה שהדליקה נרות‬ ‫בעת שבא לידי ביטוי מה שאין אנו לוקחין הד' מינים‬ ‫ע"ש ויו"ט של סוכות ושכחה שזה שבת ובירכה רק‬ ‫להקיף ולהלחם‪ ,‬אנו מדגישים שהטעם בזה לפי שאנחנו‬ ‫להדליק נר של יו"ט ואחרי שהתחילה להדליק נזכרה‬ ‫נמצאים תחת רשותו של הקב"ה ויושבים על שלחנו‬ ‫שלא בירכה על של שבת‪ ,‬והרי המנהג שבשבת מדליקין‬ ‫ומתענגים בו ואין לנו מה לחפש בחוץ‪.‬‬ ‫לפני הברכה שע"י הברכה מקבלת שבת ושוב א"א לה‬ ‫להדליק‪ ,‬אבל ביו"ט מברכת לפני ההדלקה [משנ"ב סי'‬ ‫ו] נשאלתי מידידי הרב אליהו לאבנשטיין שליט"א במה‬ ‫רס"ג סקכ"ז כאמו של הדרישה ולא כמג"א] וא"כ הנדון האם‬ ‫שנאמר במערבית לשמיני עצרת בברכת השכיבנו "פונים‬ ‫יכול ה להמשיך להדליק או של"ש לחלק בין שבת ליו"ט‬ ‫מסוכה לביתם לישב [‪-‬פונים הם ישראל ללכת מהסוכה לחזור‬ ‫דעד כמה שקיבלה עלי' יו"ט כבר ממילא חלה עלי'‬ ‫לביתם לשבת בו] צקון לחשם הקשב [‪-‬אנא את שפיכת תפלתם‬ ‫שבת ואסורה להדליק‪ ,‬או שמא יכולה לקבל יו"ט ללא‬ ‫תקשיב ותקבל]‪ ...‬וצ"ב וכי עצם זה שחוזרים לבתיהם הוא‬ ‫שבת‪ .‬וזה שאלה כללית האם ביו"ט שחל בשבת שייך‬ ‫סבה שהקב"ה ישמע תפלתם‪ ,‬והלא לעיל כתוב שם‬ ‫לקבל אחד ללא השני‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫לעשות סיום הוא מייאש אותנו לומר שלא סיימנו באמת‬ ‫"שמיני ויתר לסוכה עוצרים" [‪-‬בשמע"צ התיר ה' לישראל‬ ‫שהרי לא למדנו עם תוס' או שלא שלא למדנו בהבנה‬ ‫המתאספים בסוכה] לישב בבתים וחצרים [ ‪-‬שיוכלו לשבת‬ ‫הראוי' או שלא זוכרים וכדו' טענות וטענות שונות‬ ‫בבתים וחצרות] היינו שזה וויתור מצדו יתברך שהם‬ ‫העיקר שלא נרגיש איזה סיפוק ושמחה עם הסיום‪ ,‬לזה‬ ‫רשאים לחזור לבתיהם‪ ,‬ובשלמא מש"כ שם "מחיל אל‬ ‫אנו רוקדים ושמחים דוקא לפני הסיום להורות שגם‬ ‫חיל הולכים נסעו מסוכה ולשמח בשמיני נמלכים" היינו‬ ‫לשיטתי' שלא סיימנו מ"מ אנו שמחים ומאושרים בכל‬ ‫שמי שסיימו מצוה אחת כבר נמלכים ומתיעצים איך הם‬ ‫‪24‬‬ ‫טפה וטפה שאנו וכן מצליחים ללמוד‪.‬‬ ‫יכולים לקיים עוד מצוה שמחת שמיני עצרת‪ ,‬אבל עצם‬ ‫החזרה לבתיהם לכאורה אינו זכות‪ .‬ותי' שזה להורות‬ ‫ח] נשאלתי ע"י ידידי הרב פרץ ריין שליט"א במש"כ‬ ‫שעיקר הישיבה בסוכה הי' לשם מצוה‪ ,‬וכמו שהקפיד‬ ‫"ויהי" בישורון מלך ובמגילה י‪" :‬דבר זה מסורת בידינו‬ ‫הגר"א להבדיל במוצאי פסח על שכר‪.‬‬ ‫מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא‬ ‫לשון צער" וכי איזה צער יש בזה אדרבה שמחה היא זו‬ ‫ואמרתי עוד בעז"ה ע"פ מש"כ ר' צדוק הכהן זי"ע [פרי‬ ‫והאם צריך גם בזה למסקנת הגמ' שם שלא תמיד ויהי‬ ‫צדיק שמיני עצרת אות מ"א] לבאר מש"כ אצל יעקב אבינו‬ ‫לשון צער ורק כשכתוב ויהי בימי?‬ ‫ע"ה [בראשית ל"ג י"ז] "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית‬ ‫ולמקנהו עשה סוכות" שזה רמז יעקב עם סוכות כמ"ש‬ ‫ואמרתי שבאמת שנרמז קושיא זו בשתי מילים בגמ'‬ ‫הטור‪ ,‬וצ"ב שלמה רק למקנהו עשה סוכות ולעצמו בית‪,‬‬ ‫מגילה י‪ :‬דפריך על האי כללא "והאיכא ויהי ערב ויהי‬ ‫הרי גם יעקב יושב בסוכה‪ ,‬וביאר דמש"כ ויבן לו בית‬ ‫בקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי" ומוסיף‬ ‫היינו שעשה מעצם קדושת הסוכה בית וקביעות ושלא‬ ‫"והאיכא טובא" וא"כ בכלל זה הי' שואל גם מויהי‬ ‫תמוט ממנו לעולם‪ ,‬והיינו שזה היה עיקר מגמתו להיות‬ ‫בישורון וע"ז צריך תירוצו של רב אשי ש"כל ויהי איכא‬ ‫בכל עניניו חוסה בצלו יתברך‪ .‬ורק ולמקנהו היינו‬ ‫הכי ואיכא הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער" וא"כ‬ ‫לדורות הבאים עשה סוכות הגם שלא יוכלו עוד להגיע‬ ‫ויהי בישורון אינו מאלו שהוא לשון צער‪ .‬אולם באמת‬ ‫למדריגה זו להיות להם קביעות בקדושתו יתברך על כל‬ ‫י"ל שגם בזה יש לשון צער שראה משה רבינו ע"ה שעד‬ ‫פנים יעשו סוכות שיהיה כל עניני עולם הזה אצלם‬ ‫ביאת המשיח שכמעט שלא יהי' מצב כזה שאכן כל‬ ‫כדירת עראי‪ .‬ולרמז זה א"צ לישב בשמיני עצרת בסוכה‬ ‫ראשי העם וכל שבטי ישראל יתאחדו ביחד‪ ,‬וע"ז שפיר‬ ‫רק בבית כי כבר נקשר הקדושה בפנימיות הלב להיות‬ ‫יש להצטער‪.‬‬ ‫נקרא בית‪ .‬עכ"ד ר' צדוק‪.‬‬ ‫ט] במה שהבאתי ממו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל‬ ‫ולפ"ז א"ש מה שמזכירים במערבית מה שחוזרים‬ ‫שהקפיד לא לרקוד עם הס"ת שכשאוחזו במרחק מגופו‬ ‫ישראל לביתם היינו שהם עושים מקדושת הסוכה בית‬ ‫בתפיסת עצי החיים לפי שכן דרך הגוים באחיזת הצלב‬ ‫וקביעות וזה זכות בשבילם שיענה הקב"ה תפלתם‪.‬‬ ‫שלהם בבית תפלתם‪ ,‬סיפר לי ידידי הרב נחמי' וורמזר‬ ‫שליט"א שגם הרב דניאל לוי זצ"ל מצירך הקפיד ע"ז‬ ‫ז] נשאלתי למה עיקר הריקודים וההקפות הוא לפני‬ ‫ומטעם אחר שלא יהי' ס"ת כמשחק ומחשש נפילה‪ ,‬אכן‬ ‫שסיימנו את התורה‪ ,‬והלא לכ' עיקר השמחה הוא‬ ‫שיש ת"ח שכן אוחזים הס"ת כן ועל ת"ח אחד שמעתי‬ ‫לגמרה של תורה?‬ ‫שאוחז כן הס"ת בשעת כל נדרי‪ ,‬ואמי ע"ה זוכרת היטב‬ ‫פעם בהקפות ראתה מעזרת נשים איך שאחד מחשובי‬ ‫ואמרתי בעז"ה דהנה הסט"א מתנגד מאד לסיומים‬ ‫הקהלה בבאזל אחז כן הס"ת וכעס מו"ז וגער בו‪ ,‬שכל‬ ‫וכנרמז בר"ת של שמו סמא"ל "סיום מסכתא אין‬ ‫לעשות" [ולעו"ז סלם ר"ת סיום מסכתא לעשות‪ ,‬דזהו סולם‬ ‫דבר שהקפיד בו הלך בזה עד הסוף‪ ,‬ואמרה אמי השערה‬ ‫העלי'‪ ,‬ועי' לבוש תרס"ט ס"א שלכן לא מסיימים את התורה בר"ה‬ ‫שבמסעי הצלב [קרויץ צוגע בגרמנית] שהיו שיירות של‬ ‫כדי לערבב את השטן‪ 23 ,‬וזה רמז שהוא מתנגד לסיומים ולכן‬ ‫אלפי גוים שבדרכם לכבוש את ירושלים טחבו במאות‬ ‫הבילבול נעשה דוקא ע"י סיום – שמעתי מפי ידידי הרה"ח ר'‬ ‫קהלות באכזריות היה תפור על בגדיהם תמונת הצלב‬ ‫משה רויזנבוים שליט"א מטורונטו] וגם אם כבר מצליחים‬ ‫ובראש השיירא הלך אחד עם צלב גדול‪ ,‬ואולי אז אחזו‬ ‫‪ 24‬הראני ידידי הרב אליהו לאבנשטיין שליט"א לשון ספר החינוך סוף‬ ‫‪ 23‬ז"ל הלבוש " ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות‬ ‫מצוה ג' "פ' וישב‪ ,‬מקץ‪ ,‬ויגש‪ ,‬ויחי‪ ,‬אין בהן מצוות נשלם ספר בראשית‬ ‫ולא בראש השנה שהוא יום ראשון מן השנה‪ ,‬הוא גם כן להטעות את‬ ‫תהילה לאל" וצ"ב הרי ביחס לכל תר"י מצוות שעוד צריך לכתוב במה‬ ‫השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה שהוא יום הדין ולא יקטרג על‬ ‫נחשב ג' מצוות שבכל ספר בראשית‪ ,‬אלא שהוא הי' מאושר ושמח גם‬ ‫ישראל‪ ,‬וכיון שנדחה הסיום וההתחלה מיום ראש השנה דחוהו עד‬ ‫בכתיבת ג' מצוות ושנחשב לו שסיים כל ספר בראשית ושראוי לעשות‬ ‫כלות כל הימים טובים‪ ,‬כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום‬ ‫עליו סיום‪.‬‬ ‫טוב‪".‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫השלמות לחג הסוכות‬ ‫שירת‬ ‫מתייחדים עם הקב"ה ומגרשים את הגוים הדומים‬ ‫אותו בצורה כזו ומשם בא המנהג בתפלות וא"כ בוודאי‬ ‫לפרים‪ ,‬וגם מלאכים אינם מורשים להכנס והם צריכים‬ ‫יש בזה כעס גדול אם אוחזים הס"ת כן‪.‬‬ ‫לשאול לישראל מה פעל אל‪ ,‬אבל הגוים אמונתם שוא‬ ‫ותפל הבל וריק ואין בו שום סיפוק ואהבה‪ ,‬ולא שייך‬ ‫ואם כנים הדברים י"ל העומק בזה ע"פ מה ששמעתי‬ ‫שיאחזו את הצלב צמוד ללבם רק העיקר מה שרוצים‬ ‫מידידי הג"ר שלמה זלמן כהן שליט"א שנראה לו‬ ‫הוא להשתלט על העולם ולכפות דתם על כולם ולכן הם‬ ‫מסברא לאחוז הס"ת דוקא בצמוד ללבו להראות‬ ‫אוחזים את הצלב במרחק מגופם כמה שיותר קרוב‬ ‫שחבוקה ודבוקה בך‪ ,‬א"כ י"ל דבזה יש הבדל בין‬ ‫לאחרים ולהזהיר בזה שמי שיעיז להתנגד לאמונתם‬ ‫ישראל לעמים שישראל מרגישים כ"כ אהבה וסיפוק‬ ‫יטבחו בו ללא רחם‪.‬‬ ‫בתורתם עד שלא איכפ"ל כלל מאחרים ואדרבה הם‬ ‫מגרשים את הגוים שרוצים להצטרף‪ ,‬וביום שמע"צ אנו‬ ‫‪‬‬ ‫לח‬