שארית מנחם · She'eiris Menachem — בראשית (2026-10-05)

פרשת בראשית
מדה"ר בורא קצות הארץ ,היינו שברא העולם בשיתוף מדת בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה
הרחמים ,ועכ"ח דמהני תשובה ,וא"ת קושית העיקרים איך תוהו וגו' ורוח אלהים מרחפת וגו' ויאמר אלהים יהי אור ויהי
אפשר לומר שינוי רצון אצלו יתברך ,עז"א אין חקר לתבונתו אור .ונ"ל לנעוץ התוה"ק סופה בתחלתה ,דהנה העקרים מקשה
וא"א להשיגו וד"ל. איך מהני תשובה לשנות רצון הש"י ,ומתרצים שתחלת בריאת
והנה בתחילת הבריאה ששיתף הקב"ה מדת הרחמים ,אבל אז העולם היה על דרך זה ,כמו שפירש"י שבתחלה ברא את
היה לפנים משורת הדין כי מלך שמחל על כבודו אינו מחול, העולם במדת הדין ואח"כ שותף מדת הרחמים .וממילא אין זה
וא"כ ההנהגה ברחמים אין נראה כ"כ אמת ,ע"כ הס"ת של שינוי רצונו ית' ,ובזה יל"פ מה שאומרים אל ארך אפים אתה
בראשית ברא אלהים הוא אמת ,אבל לא ביושר כסידרו ,אבל ובעל הרחמים נקראת ,בזה ששיתף אח"כ מדת הרחמים ,עי"ז
כשבא שבת שמורה שהוא כבי' בחינת אב ואנו בנים למקום, ודרך תשובה הורית ,שתשובה מועלת.
ולכן אנו משתמשים בשרביטו ולא הוי בכלל משתמש והנה משרבע"ה עשה מורא גדול לישראל באמרו (דברים ד' כ"ו)
בשרביטו של מלך שחייב מיתה ,עיין בבני יששכר (מאמרי כי אבד תאבדון וכדומה ,כאילו ח"ו אין תשובה מועילה לחוטא
השבתות מאמר ט') ובחיד"א דשבת נקרא שרביטו של מלך ולכן וא"א לשנות הגזרה ,וזשה"כ (בסוף פר' וזאת הברכה) ולכל היד
גוי ששבת חייב מיתה ,הרי דשבת מורה שאנו בבחי' בנים ,ואב החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל,
שמחל על כבודו כבודו מחול וא"כ יכול לרחם עלינו אפילו דהמורא על שאין מועיל תשובה לשנות הגזירה לא היה רק
במדת אמת ,וזה רומז בס"ת ברא אלהים לעשות שהוא ס"ת לעיני כל ישראל ,כדי שלא יאמרו אחטא ואשוב ,אבל באמת
אמת ביושר כסידרו .דבשבת שאנו בבחי' בנים אז הנהגת בראשית ברא אלהים שהוא מדה"ד את השמים ואת הארץ,
הרחמים אפי' עפ"י מדת אמת כנ"ל .והנה שבת הוא מתנת וכשראה והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום אז ורוח
חלקו של משרבע"ה ,כמבואר במד"ר (שמות א' ל"ב מובא בטוא"ח אלהים מרחפת על פני המים ,עפי"מ דאי' בירושלמי (מכות פ"ב
סי' רפ"א) שמשה בחר לישראל את השבת ליום מנוחה במצרים הל"ו) שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים
וע"כ אומרים בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו. תרדוף רעה ,שאלו לנבואה וכו' אמרה להן הנפש החוטאת היא
ומשרע"ה הוא שורש האמת כמאמרם ז"ל (ב"ב ע"ד ע"א) משה תמות ,שאלו לקוב"ה וכו' אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו,
אמת ,וכן הוא ג"כ עמוד הרחמים ,כרועה על צאנו .והנה שלמה וזה"פ ורוח אלהים שאמר נפש החוטאת תעשה תשובה דלא
המלך ע"ה רמז ג"כ תיבת אמת (בקהלת י"ב י"ג) בס"ת של את כנבואה שאמרה תמות ,מרחפת על פני המים ,ע"כ ויאמר
אלהים ירא אבל הוא שלא ביושר ,אבל גבי משה שהוא בבחינת אלהים יהי אור מדת הרחמים.
שבתא דכולא שתא ,כמבואר ,ואז אף במדת האמת מוצדק ובזה יל"פ הפסוק (ישעי' מ' כ"ז) למה תאמר יעקב וגו' נסתרה
הנהגת הרחמים כנ"ל .וזה יש לפרש מאחז"ל (ר"ה כ"א ע"ב) בקש דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור ,ר"ל למה תאמר שנסתר
קהלת להיות כמשה ,היינו במדת אמת ,שיהי' ביושר כמו ההנהגה במדת הרחמים ורק מאלהי שהוא מדה"ד משפטי
במשרע"ה ,יצאה ב"ק ואמרה כתב "יושר" דברי אמת .שזה רק יעבור וכיון שהנהגה במידת הדין לא יועיל תשובה ,ועוד מוסיף
במשרע"ה שהוא שורש האמת כנ"ל .והנה אי' בשבת (ק"ד ע"א) ישעי' הנביא דמבריאת העולם ששיתף הקב"ה מדת הרחמים
קושטא קאי ,ע"כ משה שהוא שורש האמת לא מת עיין סופ"ק יש ראי' דמהני תשובה וזש"א הלא ידעת וגו' אלהי עולם ה'
דסוטה (י"ג ע"ב) והוא עוד גם עתה נביא בישראל .וזה יש לרמז בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו ,אלהי וגו' ה' שהוא
המחשבה שהיה במידת הדין ,ועי"ז ברוך מרחם על הארץ .ויש ג"כ בפסוק בסוף פר' וזאת הברכה ולא קם נביא עוד בישראל
לרמז זה גם בדברי רש"י זבחים (ב' ע"ב) ד"ה לשם ה' על הגמ' כמשה ,היינו "קם" פי' שיהי' עדיין קיים בבחי' קושטא קאי,
שם לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם כמשה שיהי' עוד נביא גם עתה בישראל וזכותו תעמוד לנו
ה'( ,עיי"ש ובהגהות הב"ח) שפירש לשם ה' שאמר והיה העולם סלה.
עכ"ל ,מרומז בתיבת "שאמר" ,דהאמירה בבריאה הי' ברחמים בראשית ברא אלהים וגו' .וברש"י ולא אמר ברא ה' שבתחלה
כנ"ל .וכמו"כ גם הקרבן הוא מצד הרחמים בלתי לה' לבדו עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וכו' ושתפה למדת הדין
שהוא מדת הרחמים ,ולא לאלהים שרומז לדין( ,עיין בזוה"ק והיינו דכתיב (להלן ב' ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים .י"ל
משפטים דף קי"ט ע"ב עה"פ זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו) .וע"כ בהקדם הפסוק (תהלים קכ"א ב') אשא עיני אל ההרים מאין יבוא
ראוי שיכוין בעת הקרבן שהוא מצד הרחמים לשם ה' "שאמר" עזרי ,עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ,דהנה ידוע דשמים
והיה העולם שגם זה מצד מדת הרחמים. מרמזים על דין כהא דכתיב (שם ע"ו ט') משמים השמעת דין,
בראשית .י"ל דאותיות של תחלה ואמצע וסוף של התורה והארץ על רחמים ,ולכך בתחילה כתיב בראשית ברא אלהים
שהם מתיבות בראשית ,גחון ,ישראל הוא אותיות בו"ל ר"ת את השמים שרומז לדין ,הזכיר רק שם אלהים שהוא מדת
בפיך ובלבבך לעשותו ,והוא ג"כ אותיות לב"ו כי רחמנא לבא הדין ,ואח"כ כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ,הזכיר גם
בעי (סנהדרין ק"ו ע"ב). ארץ שרומז על רחמים ,שהזכיר שם הוי' שהוא מדת הרחמים,
בראשית .איתא בתיקוני זהר (תיקונא תשיעאה) שבראשית משום דהעיקר הי' השמים דהיא מדת הדין ,ואח"כ הזכיר ביום
אותיות ירא שבת .וי"ל דמי שמשיג קצת גדלות הבורא יתב"ש עשות וכו' ארץ ושמים ,הזכיר ארץ דמורה על רחמים מקודם,
יש לו יראה ובושה מפני הדר גאונו ,ולכן אמרו חז"ל נדרים (כ' דשיתפה למדת הדין ,והנה מצינו בגמ' (סוכה נ"ב ע"א) דהיצה"ר
ע"א) עה"פ (שמות כ' י"ז) בעבור תהיה יראתו על פניכם ,זהו נדמה לצדיקים כהר ,ובזה יל"פ הפסוק ,אשא עיני אל ההרים,
הבושה ,לבלתי תחטאו ,מלמד שהבושה מביאה לידי יראת היינו אל היצה"ר וכת דילי' ,מאין יבוא עזרי ,ממדת הדין ,לז"א,
חטא .והנה שבת קודש מסוגל להשגה ביראת ה' ,ועי"ז ירא עזרי מעם ה' ,שהוא שם הרחמים דאע"פ דהאדם אינו הגון
שבת אותיות בש"ת ,ואוצרו של הקב"ה הוא היראה כמש"נ ואינו כדאי מ"מ דרכו של הקב"ה להיטיב לבריותיו ,והראי' לזה,
(ישעי' ל"ג ו') יראת ה' הוא אוצרו ,וזשחז"ל בפ"ק דשבת (י' ע"ב) עושה שמים וארץ ,דקודם רצה לברוא העולם רק במדת הדין
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ,ר"ל שבת אותיות ולכך הקדים שמים דמרמז ע"ז ,וראה שאינו יכול להתקיים לכך
בש"ת ,ובושה מביא ליראה כנ"ל ,והיינו בושה ויראה יש לי חזר אח"כ ועשה להיפך ומזה ראי' שהוא רוצה ברחמים.
בבית גנזי ,יראת ה' הוא אוצרו. בראשית ברא אלהים .פירש"י שבתחלה עלה במחשבה
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת
תוהו ובוהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור וגו' .לנעוץ סוף התורה רחמים ושתפה למדת הדין ,וי"ל הכוונה דעפ"י מדת הדין אין
בתחלתה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל לקבל תשובה מאדם שחטא ,וממילא לא היה קיום לעולם ,לכן
ישראל ,י"ל עפ"י הידוע ההבדל בין רם לגדול דבחינת רם הוא שיתף מדת הרחמים ומועיל תשובה ויהיה קיום לעולם ,והנה
דבר שעומד רק למעלה ,ובחינת גדול הוא מלמעלה למטה, כ"ז באדם שמכיר ומבין שחטא ועליו לחזור בתשובה ,אבל מי
וזש"נ (תהלים צ"ט ב') ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים, שאינו מכיר שחטא א"כ אינו נותן לב לשוב ,וזה י"ל בפ' הכתוב
דאצל ישראל המצוינים בתורה ומצוות ומאמינים בהשגחתו בתהלים (פ"ב ה') לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל
יתברך הפרטית בשמים ובארץ על כל הברואים ,הוא גדול, מוסדי ארץ ,פי' אלה שלא ידעו שהולכים בחשיכה שהם בעלי
היינו בחינת גדול ,ורם הוא על כל העמים ,היינו לאוה"ע עבירה ואינם נותנים לב לשוב ,ע"כ ימוטו כל "מוסדי הארץ",
שאומרים רק בשמים כבודו ועזב ה' את הארץ ,ע"כ אצלם הוא הוא התשובה ,וא"כ אין קיום לעולם ח"ו.
רק בחינת רם .וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני בראשית ברא אלהים וגו' ביום עשות אלהים .וברש"י
כל ישראל ,שמרבע"ה השריש את האמונה בישראל שהקב"ה בתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין ,והבריאה
בבחי' "גדול" והראי' לכך מתחלת התורה בראשית ברא אלהים במעשה שהיה בעשרה מאמרות הי' בשיתוף מידת הרחמים,
את השמים ואת הארץ ,והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ויאמר וזש"נ (תהלים ל"ג ו') בדבר ה' שהוא רחמים שמים נעשו.
אלהים יהי אור ,שאורו של הקב"ה יהיה גם בארץ ,ויהי אור, דהבריאה במעשה הי' במידת רחמים .ובזה יל"פ מה שאומרים
ועי"כ הוא כבי' בבחי' גדול. בתפילה ברוך שאמר והיה העולם דהיינו שמהללין להשי"ת על
אמירתו דייקא בשעת הבריאה שהי' ברחמים ולא על
גליון שארית מנחם -ב
המגיד הגוה"ק ממעזריטש זי"ע ועכי"א לפרש הכ' (תהלים י"ט י') ורוח אלהים מרחפת על פני המים .איתא בבעה"ט ורוח
יראת הם טהורה ,באם שהיא טהורה בלי שום פניה אזי עומדת אלהים מרחפת עם התיבות והכולל עולה "וזה הוא רוחו של
לעד ומקיימת את התורה לעד ,ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו מלך המשיח" עם הכולל (עיין בס' מצרף לכסף) .ואפשר לומר דאי'
בידו כבפסחים (נ' ע"א). בספרים ע"פ מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) דהגאולה תהיה
ועיי"ש (ע"ב) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי בזכות ענוי ארץ ,וזש"נ (תהלים ע"ה י"א) וכל קרני רשעים אגדע
גדול מעל שמים חסדך ,הא כיצד כאן בעושים לשמה וכאן תרוממנה קרנות צדיק ,דהנה הר"ת וס"ת של רשעים הוא רם,
בעושים שלא לשמה ,ואפ"ל הטעם דשלא לשמה הוא רק עד ושל צדיק הוא קץ ,והיינו כשקרני רשעים שהם אותיות ר"ם
שמים כיון דהיא בלי יראה אינה עומדת לעד ,וז"ש מה יתרון לו המרומז בר"ת וס"ת ,אגדע ,אז תרוממנה קרנות צדיק יבוא
לאדם בזמן הסתלקותו מעוה"ז בכל עמלו שיעמול "תחת הקץ ,שהם הקרנות של צדיק ,וזה שאמר הכתוב ורוח אלהים
השמש" תורה שלא לשמה ,אבל למעלה מהשמש תורה מרחפת זו היא רוחו של מלך המשיח על פני המים ע"י מדת
לשמה יש לו יתרון .וזש"א המשנה באבות (פ"א מ"ג) אל תהיו הענוה ,כי מים רומז לענוה שהולכים למקום נמוך (עיין תענית ז'
כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים ע"א).
המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי' מורא ויקרא אלהים לאור יום וגו' .יו"ם ר"ת מודה ועוזב ירוחם ,וזה
"שמים" עליכם ,היינו שלא יהיה רק עד שמים חסדו בגבול ויקרא אלהים לאור יו"ם ,ע"י שיהודי מודה ועוזב זוכה להאיר.
ותכלית. ויהי ערב ויהי בקר יום אחד .י"ל עפי"מ דאיתא בספה"ק דיש
והנה המבדיל בין מעל שמים לעד שמים הוא הרקיע ,וז"ש פ"ר דינים שמשם באים הדינים ר"ל (מאותיות מנצפ"ך העולים פ"ר
ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים ,מים רומז לתורה אין עיין בנ"י) והוא ע"י מדת הגאוה שמחזיק עצמו נא"ה גימ' נ"ו,
מים אלא תורה (עיין ב"ק פ"ב ע"א) ,אשר מתחת לרקיע ,היינו וה"פ נ"ו גימ' פ"ר ,ומשו"ה המתגאה הוי כעובד ע"ז (סוטה ד'
תורה שלא לשמה ,ובין המים אשר מעל הרקיע ,תורה לשמה, ע"ב) כיון שנותן כח להדינים לשלוט ,והעצה לזה לתקן בחינת
והנה כשאדם לומד תורה בזמן שבנ"א שומעים קשה מאד יו"ם שגם גימ' נא"ה הרומז לגאוה ,ע"י מדת לילה שידע
לכוון לשמה בלי שום פניות ,משא"כ כשהם ישנים והוא בדד שבחושך מעשהו ויבוא לידי שפלות הרוח ,ואזי אני את דכא
ינחנו ,אזי אין עמו אל נכר שרומז על פניות שח"ו הוי כע"ז, שהקב"ה מרכין שכינתו אצלו עיין סוטה (ה' ע"א) וכשמוסיפין
כמבואר בחוה"ל (פ"ד משער יחיד המעשה) ,ומשו"ה אמחז"ל א' לנ"ו עולה ז"ן ,שהוא מספר א"ל הוי"ה ,שמות הרחמים ,ויאר
בעירובין (ס"ה ע"א) אמר רב יהודא לא איברי ליליא אלא לנו (תהלים קי"א) ,להאיר מתוך החשכה ,ומשו"ה ענו"ה גימ' יו"ם
לגירסא ,דאמר רשב"ל קאי על דברי רב יהודא מטעם שלא ליל"ה .וזש"ה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ,היינו ערב בוקר
אברי ליליא אלא לשינתא ובנ"א ישינים ויכול אז לעסוק בתורה שהם יום ולילה וכנ"ל שתיקון יו"ם ע"י לילה במה שמתבונן
לשמה ומיושב קו' התוס' שם בזה .ולפעמים גם ביום יכול לכוון בחשכותו ובשפלותו וממשיך עליו אלופו של עולם ,וע"כ יו"ם,
מחשבתו לשמה אבל רוב תורתו שיהיה לשמה הוא רק בלילה, עם אחד ,עולה נ"ז כנ"ל ,א"ל ד' ויאר לנו.
ומכוון לשון הרמב"ם רוב תורתו ,וממילא מגלין לו אז רזי תורה ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע
כמבואר בפרק קנין תורה ,וזה שאמר שלמה המלך אין כל ובין המים אשר מעל לרקיע וגו' .יל"פ בהקדם מה שפרשנו
"חדש" בתוה"ק תחת השמש ,היינו שקשה לחדש דבר הפסוק בקהלת (א' ט') ואין כל חדש תחת השמש ,דהנה במס'
לאמיתה של תורה כשלומד תחת השמש ,והיינו ביום שהוא שבת (ל' ע"ב) עה"פ שם מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול
ח"ו שלא לשמה ,משא"כ כשמקדיש הלילה בלימוד תורה הוי תחת השמש ,אמרי דבי רב ינאי תחת השמש הוא דאין לי,
כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה .השי"ת יעזרנו ע"ד כבוד קודם שמש יש לו ,רומז על התורה ,ועי' בפרש"י שם ,יעמול
שמו. בתורה שקדמה לשמש ,וכדאיתא בפסחים (נ"ד ע"א) ז' דברים
ויהי כן .דהמע"ה בתהילים (א' ד') אמר לא כן הרשעים כי אם נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה וכו' ,ויש להבין
כמוץ אשר תדפנו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט וגו' ,ואי' דעכ"פ מדוע התוה"ק נקראת ונרמז בד"ז של "קודם השמש",
במד"ר אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן ואתם אמרתם לא כן ויש לומר עפ"י דברי הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג ,מובא ברמ"א יו"ד סי'
ע"כ לא יקומו רשעים במשפט ,וי"ל עפ"י מה שאי' בשם רמ"ו סכ"ג) שאין אדם לומד רוב תורתו אלא בלילה ,והנה כ'
היהודי הק' דמי שעוסק בחקירות הוא בבחינת "פן" ,כי מזמן ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א י') ,והיינו שהיראה היא
לזמן משתנה דעתו בעבודת השי"ת כפי שכלו בעת ההוא המקיימת את החכמה (עיין מס' שבת ל"א ע"א) ,ונאמר בשם
ותמיד חושב פן כך הדרך ,לכן הוא בבחי' "פן" שמשמעותו הוא
גליון שארית מנחם -ג
משפטי צדקך. ספק ,משא" כ מי שהולך בתום בדרכי התורה הוא אצלו כיתד
נעשה אדם וגו' .במד"ר (ח' ה') חסד אמר יברא האדם ואמת שלא תמוט לא לסור ימין ושמאל ממצות הש"י הוא בבחינת
אמר אל יברא שכולו שקר ,מה עשה הקב"ה השליך אמת "כן" ,שעושה תמיד בלי שום ספק ושינוי ,וז"ש פרעה (שמות א'
ארצה .ורבו הקושיות במדרש זה ,וי"ל בדרך צחות עפ"י הידוע י') הבה "נתחכמה" לו פן ירבה ,היינו שנתן עצה שיעסקו
דחסד הוא מה שעושים עם הגוף ולא עם הממון ובזה שוים בחכמה וחקירה ,ואז פן ירבה ר"ל ירבה בחי' "פן" היינו הספק
העני והעשיר דגם העני יכול לגמול חסד בגופו ,וזה שטען כנ"ל אצל בני ישראל ,אמנם הכתוב מעיד וכאשר יענו אותו
האמת שהחסד שעושים בני אדם זה עם זה אינו חסד של אמת "כן" ירבה היינו שנתרבה אצלם בחי' "כן" כנ"ל ,וזה יש לרמז
רק לתשלום גמול דכיון שחסד הוא בגוף גם העני יכול לשלם מה שהביא רש"י (בפסוק י"ב) בשם המדרש אתם אמרתם פן
גמולו בגופו ,ע"כ השליך אמת ארצה להראות שהרבה הם ירבה ואני אומר "כן" ירבה ,דהיינו שהמצרים רצו להכניס בהם
כפויי טובה ואינם משלמים גמול וממילא חסד של אמת הוא, ספיקות בעבודת ה' והיינו בחי' "פן" ואני אומר "כן" ירבה ,היינו
ובצדקה שהוא בממון ושייך רק לעניים ואינו מצפה לתשלום בחינת האמת והאמונה שהוא כן מלשון כן בנות צלפחד
גמול ,לא נצרך להשלכת ארץ ,וזה יש לרמז בתהלים (פ"ה י"ב) דוברות.
אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ,דההוכחה שהחסד וכן מרומז זה בפר' נצבים (כ"ט י"ז) בפסוק פן יש בכם שרש פרה
הוא אמיתית הוא רק ע"י שהשליכו ארצה ,אבל וצדק שהוא ראש ולענה ,היינו אם יש בכם "פן" שהוא בחינת ספקות אזי
צדקה ,משמים נשקף ,דגם בשמים רואים שהצדקה הוא אמת הוא שורש פורה ראש ולענה .ובזה יבואר על נכון הא דאי'
ולא משום תשלום גמול. בספה"ק לכוון במצות שופ"ר רק מטעם רחמנא אמר תקעו,
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו' .ובמד"ר דשופר ר"ת שורש פורה ראש ולענה ,וזה רומז על ספיקות
(ט' י') טוב זה החיים מאד זה המות אפשר לומר והנה טוב זה בעבודת ה' ,וכשמקיים מצות שופר בלי חיפוש טעמים רק
החיים ,היינו המסתפק בהכרחיות רק מה שצריך לחיים חיותו משום שהוא חק לישראל ,אזי הוא מתקן כ"ז .וכן יל"פ בזה
זהו טוב ,ומאוד זה שהולך אחרי המותרות זהו המות בעוה"ז הפסוק (דברים י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם ,דאם
שנעשה עני החשוב כמת ומכש"כ לעוה"ב ,ולזה מצינו במס' תכניסו בלבבכם בחי' "פן" אזי ח"ו וסרתם ועבדתם וגו'.
סוכה (ל"ז ע"ב) שכל העם היו מנענעין את לולביהן באנא וזה יש לרמז בגמ' ברכות (כ"ח ע"ב) כשחלה ר' יוחנן בן זכאי
הצליחה ,כלומר על מותרות שכן מורה לשון הצלחה ור"א ור' ונכנסו תלמידיו לבקרו התחיל לבכות ,אמרו לו תלמידיו מפני
יהושע רק בהושיעה נא ,כלומר שהתפללו רק על הכרחיות. מה אתה בוכה ,אמר להם וכו' עכשיו שמוליכים אותי לפני
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי ממ"ה הקב"ה וכו' ואיני יכול לפייסו ,ולא עוד אלא שיש לפני
בקר יום השישי .עיין ברמב"ם ריש ספר האגרות דמנוחת הגוף שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע להיכן
בשבת נגד מילת ערלת בשר של אאע"ה ומנוחת הנפש נגד מוליכין אותי ,דמקשים העולם הלא מקודם ג"כ בכה ע"ז שאינו
מילת ערלת הלב של משרבע"ה ,והגם שמילת הבשר מקיימים יודע אם יוליכו אותו לג"ע או לגיהנם ,ומה הוסיף לאמר ולא
ישראל בשמחה כמבואר בגמ' שבת (ק"ל ע"א) תניא רשב"ג עוד ,אך עפ"י הנ"ל אפשר שבכה שחשש לפי ענותנותו שמא
אומר כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה וכו' עדיין ח"ו לא יצא ידי חובת האמונה בשלימות ונשאר אצלו מבחינת
עושין אותה בשמחה ,מ"מ עיקר השמחה בא ע"י טהרת הלב, פן ,וזה מרומז באמרו ויש לפניו שני דרכים ,וע"ז ודאי יש
דעי"ז הוא נאמן בעבודתו כי אחר כונת הלב הן הן הדברים ,וזה לבכות כי חקירה יכולה להביא לידי מינות ח"ו אשר אין להם
מרומז בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו ,היינו מנוחת חלק לעוה"ב (עיין ריש פי"א סנהדרין) .ובזה יבואו דברי המדרש
הנפש בשבת שהיא כנגד מילת ערלת הלב של משרבע"ה כנ"ל שלפנינו על נכון ,לא כן הרשעים וכו' אמר הקב"ה אני אמרתי
וזה דווקא גורם לשמחה ,והטעם כי עבד נאמן קראת לו ,דוקא, ויהי כן היינו שיהיה בחי' "כן" שהוא יציב וקיים ואתם אמרתם
ע"י מילת מרבע"ה כנ"ל. לא כן ובאו לידי פן שהוא מינות ,ע"כ לא יקומו במשפט,
ואולי מה"ט קודם ביאת עמלק שהלב לא נפגם עדיין היה די השי"ת יאיר עינינו בתורתו ועבודתו.
בשמירת שבת אחד כלומר מנוחת הגוף ,רק אח"כ שנפגם הלב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו .אחז"ל (נדה ל' ע"ב) בשעה
באמרם היש ה' בקרבנו אם אין ח"ו ונכשלו ב"ספק" שעולה שנולד אדם משביעין אותו תהי צדיק ,ואפשר לומר שלזה
בגימטריא עמל"ק ,הוצרכו לשתי שבתות למנוחת הגוף וטהרת נאמר נעשה אדם בצלמנו ,ר"ל בשעה שנעשה אדם שהוא
הלב( ,כדאיתא במס' שבת קי"ח ע"ב) ,ומיושב בזה הא דאחז"ל (שם) בשעת יציאתו לעולם ,משביעין אותו תהי צדיק ,ומרומז
אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה בתיבת צלמנ"ו שהוא נוטריקון נשבעתי ואקיימה לשמור
גליון שארית מנחם -ד
א"ל הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם ולשון ,ומאידך איתא (שם) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות
כאילו שמרתם כל המצות שבתורה וכו' ,וכן אחז"ל (שבת קי"ח וכו' ,ולהנ"ל ניחא דקודם ביאת עמלק הי' סגי בשבת אחד כנ"ל.
ע"ב) כל המשמר שבת כהלכתו אפי עובד ע"ז כדור אנוש (עיין פרשת אמור מש"כ עוד בביאור ענין שתי שבתות) .ויש לרמז בזה
מוחלין לו .וממילא השומר שבת נוח לו שנברא ,דהלא נחשב מ"ש חז"ל במתני' ר"ה (כ"ט ע"א) כאשר הרים משרבע"ה ידו
לו כאילו קיים ושמר את כל המ"ע .וכן לגבי המצות ל"ת שהמה וישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם
מרובים הכל נמחל לו מכש"כ דעבודה זרה דחמורה מכולם, שבשמים וגבר ישראל ,דייקו בלשונם ומשעבדין את לבם דכדי
וא"כ אינו קרוב להפסד יותר מלשכר ,וזי"ל הפסוק ,וירא להתגבר על עמלק היו צריכים במיוחד להתחזק במילת ערלת
אלוקים וכו' והנה טוב מאוד ,ואמנם זהו רק באופן זה ,ויהי ערב הלב.
ויהי בוקר יום הששי ,ויכולו השמים וגו' שישמור האדם את ובזה אפשר לומר כוונת הכתוב (שמות ל"א י"ג) אך את שבתותי
השבת ואז טוב לו שנברא שיהא קרוב יותר לשכר מלהפסד, תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה'
וזה יל"פ מה שאומרים בזמירות ,נפש כי נאנחה ,בימות השבוע מקדשכם ,ומדוייק בלשון שבתותי היינו בחינת שבת דקוב"ה
מטעם דטוב לו שלא נברא ,אבל בא שבת באה מנוחה ,דע"י כבי' שלא שייך אצלו מנוחת הגוף לדעת כי אני ה' מקדשכם
שמירתה טוב לו שנברא ,ובזי"ל הרמז בהפ' (תהילים קי"ט ב') מנוחת הנפש ,ולזה אמר "אך" שהוא מיעוט ,כי בני עליה
אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו ,דהנה שב"ק הוא עדות הזוכים לקדש השבת בדרך זו במנוחת הנפש כדבעי מועטין
ע"ז שהקב"ה ברא העולם ומנהיגו (שבת קי"ט ע"ב) כל המתפלל המה ,עיין סוכה (מ"ה ע"ב) ,וזה אות הוא ביני וביניכם ,קדושת
בע"ש ואומר ויכולו וכו' נעשה שותף להקב"ה במעשה השבת בבחי' זו של מנוחת הנפש הוא מעין שבתו כבי'.והנה י"ל
בראשית וכו' וזהו אשרי נוצרי עדותיו דהוא שמירת שב"ק דע"י מילת ערלת הלב זוכה לתשובה מאהבה שהוא בחינת
שהוא עדות על חידוש העולם ,בכל לב ידרשוהו. שב"ת שהוא ר"ת שבת בו תשוב ,והתשובה שעושים בשבת
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי היא מאהבה ,כי שבת ניתנה באהבה וברצון בחי' מתנה ,עיין
בקר יום השישי .נודע פלוגתת ב"ש וב"ה בעירובין (י"ג ע"ב) שבת (י' ע"ב) א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי
שב"ש אמרו טוב לו לאדם שלא נברא וב"ה אמרו טוב שנברא, ושבת שמה ,ובתשובה מאהבה ,נהפכים גם זדונות לזכיות (עיין
ואפשר לומר שב"ש הם מסטרא דדין ומשו"ה אמרו נוח לו סוף יומא פ"ו ע"ב) ,והנה ידוע מש"כ המהרש"א בפי' הגמ' עירובין
שלא נברא ,דמדת הדין אומרת נפש החוטאת תמות כדאי' (י"ג ע"ב) הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא
בירושלמי מכות (פ"ב הל"ו) שאלו לנבואה חוטא מה עונשו וכו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא ,ופירש דנמנו התרי"ג
אמרה הנפש החוטאת תמות ,וב"ה הם מסטרא דחסד ומהני מצוות וראו שהל"ת מרובין ועלול לצאת שכרו בהפסדו ע"כ
תשובה לכך טוב שנברא ,והנה על נמנו וגמרו שטוב שלא נברא גמרו טוב שלא נברא ,לפי"ז עכ"פ ע"י שמירת שבת בטהרת
פירש המהרש"א במס' מכות (כ"ג ע"ב) שנמנו הל"ת והעשין הלב המביא לידי שמחה ואהבה ולתשובה מאהבה שגם
וראו שהל"ת מרובין לכך נמנו וגמרו שטוב שלא נברא שקרוב מעונותיו נעשים עשין נמצא שהעשין מרובין ,וממילא טוב
להפסד עכת"ד .אבל אפשר לומר כיון שאחז"ל במס' מנחות שנברא ,וזשה"כ ויכל אלהים ,מלשון כלתה נפשי ,שחמד,
(ק"י ע"א) כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ,נמצא מלאכתו אשר עשה "ביום השביעי" ,פי' על ידי השבת כי על
שע"י לימוד הלכות של המ"ע הוי כאילו קיימם ,ממילא המ"ע ידו טוב שנברא .ובזה ילפ' גם הפסוק שהתחלנו וירא אלהים
הם כפולים והם מרובים מהל"ת ושוב הוי קרוב לשכר ונוח את כל אשר עשה והנה טוב מאד ר"ל שטוב שנברא ,ומסיים
שנברא .ובזה יל"פ הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה הטעם ע"י ויהי ערב ויהי בקר יום השישי שהוא הכנה לשבת
טוב מאד ,ולכאורה הא נמנו וגמרו דטוב שלא נברא ,ע"ז בא שמביא טהרת הלב ואז כל אשר עשה טוב מאד.
כמתרץ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ,ודרשו חז"ל במסכת וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי
שבת (פ"ח ע"א) יום הששי בסיון יום קבלת תוה"ק ,וע"י התורה בוקר יום הששי ,ויכולו השמים וגו' .י"ל עפי"מ דאי' בגמ'
טוב שנברא כי ע"י לימוד התוה"ק הוי קרוב לשכר כנ"ל. (עירובין י"ג ע"ב) נמנו וגמרו נח לו לאדם שלא נברא יותר
ולכאורה הי' אפשר לומר דדוקא ע"י תורה לשמה נחשב כאילו משנברא וכו' ולכאורה קשה הלא נאמר בבריאת האדם והנה
קיים המצוה בפועל ,אך כיון דאחז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם טוב מאוד ,וי"ל דהנה כ' המהרש"א בחיא"ג (מכות כ"ג ע"ב)
יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לפרש הגמ' שנמנו הל"ת והמ"ע ,וראו שהל"ת מרובים מן
לשמה בא לשמה ,ממילא כל התורה ומצוות הוי כלשמה וטוב המ"ע ,אז נמנו וגמרו דטוב לו שלא נברא ,דהוא קרוב להפסד
שנברא .והנה זה וודאי דמי שיכול לכלול א"ע בתוך כלל ישראל יותר מלשכר ,יעש"ד ,והנה מצינו דדחז"ל (שמו"ר פ' כ"ה ט"ז)
גליון שארית מנחם -ה
במס' יומא (ל"ח ע"ב) אמר ר' יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד אשר בודאי יש ביניהם עוסקים לשמה בודאי מה טוב ,רק
קיים העולם שנאמר (משלי י' כ"ה) וצדיק יסוד עולם ,וא"כ אפילו מי שאינו במדרגה זו צ"ל דמ"מ מועיל תורתו דמתוך
כשהעיד נמרוד שיש צדיק אחד ממילא שמים וארץ אינם שלא לשמה בא לשמה כנ"ל .וזה שאמרו חז"ל עירובין (ס"ד
נוגעין בעדותם דממילא יתקיימו בזכות אברהם ,ובזה ילה"כ כי ע"א) הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה ,היינו
אמרתי עולם חסד יבנה ,פי' בשביל צדיק אחד המתחסד עם הנפטר מחבירו שאינו יכול לכלול את עצמו בתוך העוסקים
קונו נברא כל העולם ,ומביא ראיה לכך ,שמים תכין אמונתך לשמה ,מ"מ אל יפטור אלא מתוך דבר הלכה על ידי לימוד
בהם ,דהיינו שהם יעידו ,וקשה הלא נוגעין הם ,וע"כ כנ"ל, תורת המצות ,ואעפ"י שלאו כל אדם זוכה ללמוד לשמה ,מ"מ
דבשביל צדיק אחד נברא העולם וממילא אינם נוגעין ,וז"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה .וזה יש לרמז בתפלת ראש השנה
עולם חסד שהוא אאע"ה כמו שכתוב חסד לאברהם יבנה ובכן תן פחדך על כל מה שבראת ,שיאמרו ח"ו חסרון במעשה
בעבורו ,ובזה מובן הדרש אל תקרא בהבראם אלא באברהם. בראשית כיון דטוב שלא נברא ,עז"א ויעשו כולם אגודה אחת,
ומתורץ גם מה שלכאורה קשה הלא נמרוד וכל המנויים שמה בהתכללם בתוך כלל ישראל דוודאי יש ביניהם שלומדים
לבן וכו' מעידין רק על יחידים ולא על כלל ישראל ,אבל מכיון לשמה ,וא"כ טוב שנברא ,ומסיים לעשות רצונך בלבב שלם
שצדיק יסוד עולם ובעבורו העולם יכול להתקיים ,א"כ שמים דאף מי שאינו כולל עצמו ,מ"מ טוב שנברא כמש"נ לעיל
וארץ כבר אינם נוגעים בעדותם והם כשרים להעיד על כלל דמתוך שלא לשמה וכו' וזה מרומז בלבב שלם ,בחינת ל"ב
ישראל ,נמצא דבצירוף שניהם היינו מה שלבן או נמרוד יעידו, של"ם שהוא ר"ת מתוך שלא לשמה בא לשמה.
ושפיר יש כבר זכות קיום לעולם משום צדיק יסוד עולם ,ולכך אשר ברא אלהים לעשות .י"ל דקאי על מצות תשובה שהוא
שמים וארץ כבר אינם נוגעים( .ובזה יש לפרש מה דאיתא במס' אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם עיין גמ'
שבועות (ל"ט ע"א) דבשעה שנאמר לא תשא נזדעזע כל העולם, פסחים (נ"ד ע"א) ,ועפי"ז יפה מכוון הר"ת אשר ברא אלהים
מכיון שבעון שבועה נפרעין מכל העולם ואז גם אוה"ע נוגעין לעשות לר"ת של בנים אתם לה' אלהיכם (דברים י"ד א') ,עפ"י
הם ואין ח"ו עדות). הידוע מספה"ק דהא דתשובה מהני הוא משום דאנו נקראים
והנה התוס' בע"ז שם מקשים על הגמ' שמים וארץ נוגעים בנים למקום .וקיימ"ל בקידושין (ל"ב ע"א) אב שמחל על כבודו
בעדותן הא מ"מ אכתי יש ראי' שקיימו התורה דכיון ששמים כבודו מחול .עיין בני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ז'),
וארץ עומדים יש ראיה שישראל קיימו התורה עיי"ש ,ואפשר וזה שרמז אשר ברא אלהים לעשות דקאי על תשובה כנ"ל הוא
ליישב קושיית התוס' עפ"י המבואר מדברי חז"ל במס' ברכות משום דבנים אתם לד' אלהיכם .וי"ל דזה גם מרומז בפסוק
(ז' ע"א) דדיבור לרעה של הקב"ה חוזר ,וא"כ אפשר שחזר בו (מיכה ז' ח') כי אשב בחושך ד' אור לי כי הר"ת של כי אשב
כבי' מהדיבור שאם לא יקיימו התורה לא יתקיימו שמים וארץ בחשך יי אור לי ,הוא אותיות כא"ב אל"י ,ומהני תשובה לעשות
וממילא אין ראי' מקיום שמים וארץ שקיימו התורה ,אמנם מחושך אור .והוא עפי"מ שכתבנו שהקב"ה מתייחס לכנס"י
לפי"ז לכאורה הא לא הוי נוגעים דהא קיומם לא תלוי בקיום כאב אל בנים ואפילו כשאינם עושין רצונו של מקום וכמאמרם
התורה ,אך י"ל דעכ"פ הם נוגעים בעדות כפי שיטת רבינו ברוך ז"ל בקידושין (ל"ו ע"ב) בין כך ובין כך קרויים בנים ,ולכך מהני
בטוח"מ סס"י ל"ג בב"י דגם בפסול נוגע בעדות צ"ל תחילתו תשובה.
בכשרות ,וכיון דבתחלה בשעת התנאי קודם החזרה היו נוגעים, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם .ובמדרש אל תקרא
שוב פסולים לעדות .והנה ידוע קושיית המפורשים על ענין בהבראם אלא באברהם ,ויש ליישב המדרש ונקדים הפסוק
הידיעה והבחירה ,דכיון שידיעתו יתב' מוכרחת ,שוב אין בתהילים (פ"ט ג') כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין
בחירה ,וכ' לתרץ עפי"מ דקיי"ל שהקב"ה חוזר מדיבור לרעה אמונתך בהם .י"ל בדרך דרוש עפ"י מה דאי' במס' ע"ז (ג' ע"א)
וא"כ כ"ש שחוזר ממחשבה ,והידיעה הלא הוא רק מחשבה שהאו"ה יטענו לפני הקב"ה ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה
וא"כ לא הוי סתירה לבחירה ,וזה יוצדק לגבי ידיעה לרעה ,אבל וכו' והקב"ה יאמר ששמים וארץ יעידו שישראל קיימו את
גבי ידיעה לטובה מה שמשלם הקב"ה שכר בעד המצוות הוא התורה ,וע"ז אומרים אוה"ע שהם נוגעים בעדותם משום
חסד דכיון דלטובה אינו חוזר ממילא הידיעה מוכרחת ושוב שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים
ליכא בחירה לטוב .וזהו שאומרים בתפלת 'יגדל' ,צופה ויודע וארץ לא שמתי ,אומר הקב"ה יבוא נמרוד ויעיד באברהם
סתרינו מביט לסוף דבר בקדמתו גומל לאיש חסד כמפעלו, אע"ה שלא עבד ע"ז ,יבוא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על
אבל נותן לרשע רע כרשעתו ,דכיון דישנה ידיעה לטובה הגזל .ומקשין העולם בתחלה מאי קסבר כשאמר שמים וארץ
ממילא השכר הוא חסד .ועפי"ז יש ליישב הקושיא המפורסמת יעידו הלא הם נוגעים בעדותם .ומתרצים עפ"י מה שאחז"ל
גליון שארית מנחם -ו
לעולם ,וכמו שפירש"י שמטר חי לעולם ,וא"כ אינם נוגעים על הפסוק בתהלים (ס"ב י"ג) ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש
בעדות דהא לטובה אינו חוזר .אכן כ"ז אם נאמר שבריאת כמעשהו ,אם כמעשהו מה החסד ,ולפי"ז מיושב דהחסד הוא
העולם טובה היא אבל אם נסבור דנח לו לאדם שלא נברא א"כ דאף שהידיעה לטובה מוכרחת כנ"ל ,עכ"ז גומל לאיש חסד.
הבריאה הוא רעה ומרעה הוא חוזר וא"כ שוב השמים וארץ אבל לרשע נותן כרשעתו בדין דמרעה חוזר וא"כ שוב אין
נוגעים .ובזה יתפרש הפסוק בתהלים שהתחלנו בו כי אמרתי הידיעה מכרחת כנ"ל .ואולם יש עוד תירוץ על העונש דהידיעה
עולם חסד יבנה ,וטוב שנברא ,והראיה לכך שמים תכין אמונתך שאינה אלא מחשבה אינה מכרחת רק המחשבה ומש"ה
בהם וכשרים לעדות. מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה ,והעונש הוא רק על
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים המעשה.
ארץ ושמים .וברש"י שם שמתחילה עלה להקב"ה לברוא והנה ממה שאמרנו למעלה דקיום העולם הוא אף ע"י צדיק
העולם במידת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים הקדים מידת אחד יש ראיה שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהן כדאי'
הרחמים ושתפה למידת הדין ,י"ל דכשנברא העולם במדה"ד בחולין (ז' ע"ב) דהא אברהם אבינו ע"ה אינו בחיים ,ועכ"ז עמדה
היו המלאכים גדולים מנשמת צדיקים ,כי בשר ודם עלול זכותו לקיום העולם כמבואר בגמ' ע"ז הנ"ל יבוא נמרוד ויעיד
לחטוא ח"ו ובדין אין תשובה מועיל ונפש החוטאת תמות, באברהם ,אבל ממה שאמר מרע"ה (דברים ל"א כ"ז) הן בעודני חי
כדאי' בירושלמי (מכות פ"ב הל"ו) רק אח"כ ששתפו ברחמים, ממרים הייתם וגו' מוכח דגדולים המה בחייהם מבמיתתם,
צדיקים גדולים שהם בעלי תשובה ומקום שבעלי תשובה וממילא אין ראיה מאאע"ה דהא זכותו אינה עומדת אלא בחייו,
עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד( ,עי' ברכות ל"ד ע"ב) וא"כ שוב קשה קושיית המפורשים מה ס"ד דגמ' דשמים וארץ
וז"ש אלה תולדות השמים רומז למלאכי מעלה ,קודם ,ואח"כ יעידו הא שמים וארץ נוגעים הם ,ואין לתרץ כנ"ל דבשביל
והארץ רומז לבני אדם ,אמנם לו היה רק בהבראם ,אבל ביום צדיק אחד העולם קיים וא"כ אינם נוגעים ,דהא לא מועיל אלא
עשות ה' אלהים ששיתף גם מדה"ר הרומז בשם הויה ,אזי ארץ בחייהם ,וע"כ צ"ל כקושיית התוספות דכיון ששמים וארץ
ושמים הארץ קודם .ולזה נקבע ר"ה ביום שנברא העולם קיימים מזה גופא יש ראיה שקיימו התורה ,ולפי"ז ע"כ
ששיתף גם רחמים .וז"ש (דברים כ"ט ט') אתם נצבים היום זהו מוכרחים לאמר דגם לרעה אינו חוזר דהא אם חוזר שוב אין
ר"ה כנודע ,כלכם ,אפילו מי שאינו הגון ,מטעם לפני ה' אלהיכם ראי' מהא דשמים וארץ קיימים .וכמו שתירצנו באמת לעיל כן
ששיתף מדה"ר ומהני תשובה ,על כן כולכם נצבים וקיימים. קושיית התוס' ,וא"כ שוב קשה למה יש עונש כיון דהידיעה
ויהי האדם לנפש חיה .הנה בענינים גשמיים עם ישראל הוא מכרחת דהא אין לתרץ כנ"ל דכיון דלרעה חוזר א"כ אין הידיעה
בעוה"ר לחרפה נגד העמים שיש להם כל טוב ,רק בעניני מכרחת ,דהא קיימינן השתא דע"כ גם לרעה אינו חוזר ,וע"כ
רוחניות שמרומז בנפש חיה שהוא הקדושה שהוא המביא צ"ל כתירוץ השני כי הידיעה הוא רק מחשבה ולא מעשה ואינה
חכמה ובינה לישראל ,בזה הם עולים על אומות העולם ,ולכן מכריחה את המעשה ,והעונש הוא רק על המעשה .ובזה
ואני הייתי חרפה להם (תהלים ק"ט כ"ה) הר"ת הם ויהי האדם יתפרש הפסוק בפרשת וילך (ל"א כ"ט) וקראת אתכם הרעה
לנפש חיה ,וכן חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד' ו') ,ר"ל באחרית הימים כי תעשו וגו' ,ולכאורה קשה למה מגיע לנו
שע"י חיות דקדושה אנו מתעלים וזה חכמתכם ובינתכם לעיני עונש הלא הידיעה מכרחת ,לזה אמר אשר תעשו את הרע
העמים ומציל את ישראל שלא להיות לחרפת עמים ח"ו ,רק להכעיסו במעשה ידיכם דוקא ,כי העונש הוא רק בעד המעשה
וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. שעליה אין הידיעה מכרחת וכתירוץ הב'.
וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה .עיין מס' ב"מ (ק"ט ע"ב) גבי ממילא לפי"ז שאנו נקטינן לקושיית התוס' לאמת ,ששמים
ההוא שתלא שתבע שכרו מה שהשביח ,דסבר רב אשי ליתן לו וארץ אינם נוגעים ,אפ"ל דהטעם הוא כיון דלטובה אפילו נאמר
שתות וא"ל רב אחא בר"י ליתן לו רביע וע"ז אמר רב אשי כי על תנאי אינו חוזר כדאי' במס' ברכות (ז' ע"א) גבי משה ,וכ"ה
מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי עיי"ש בסוגיא ובפי' מפורש בישעי' (נ"ה י"א) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב
רש"י .וקשה מאד תשובת ר"א שדחה אותו עד שילמדו מס' אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו,
קדשים ומה שייכות יש זל"ז ,ולהבין דברי חכמים וחדותם י"ל וא"כ אף על פי שהיתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית
בד"ז דהנה גם אדה"ר שנאמר עליו וינחהו בג"ע לעבדה בתנאי שיקיימו התורה ,מ"מ כיון שלטובה אינו חוזר על כרחך
העולם קיים ,ולכך אינם נוגעים .ובזה יל"פ הפסוק (דברים ל"ב א')
ולשמרה היה לו דין שתלא ,ואם נאמר שלוקח שתות י"ל דזהו
הטעם שחי תתק"ל שנים ועם השבעים שנה שנתן לדהמע"ה האזינו השמים וגו' יערוף כמטר לקחי ,ר"ל שתהיו עדים ,ואם
כנודע ,יוצא שחי ממש שתות מימי עולם דהם שית אלפי שנין תאמר נוגעים הם ,על זה אמר יערוף כמטר לקחי שאינו חוזר
גליון שארית מנחם -ז
ה' ,ולשמירת הלשון זוכים ע"י שידע שכל אחד ואחד מישראל (עיין ע"ז ט' ע"א ) ,רק לשיטת רב אחא דדינו ברביע תיקשי שהיה
הוא עצם מעצמיו ,וממילא וחרפה לא נשא על קרובו .וזש"ה צריך לחיות אלף וחמש מאות שנה ,וי"ל דנודע ששנותיהם של
זאת הפע"ם עצם מעצמי ובשר מבשרי ע"י שאדע שכל ישראל האבות היו חמש מאות כי ב' שנים קודם שהכיר אאע"ה את
הם עצם מעצמי ובשר מבשרי אזכה להפע"ם שהוא נוטריקון בוראו (עיין נדרים ל"ב ע"א בן ג' שנים ,ר"ל ב' שנים) אינו נחשב לחיים,
הסר ממך עקשות פה ונשמר הלשון מכל דיבור רע. וכיון שהם היו תיקונו של אדה"ר כנודע בשם האר"י ז"ל ,א"כ
ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון .עיין בפרש"י לקח רביע ממש היינו שנותיו ושנות אבות העולם.
שהנחש בהסתתו הראה לחוה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין והנה איתא במס' ב"ב (י"ז ע"א) תנו רבנן ששה לא שלט בהן
מיתה באכילה ,ואם חוה היתה עושה גדר שלא לנגוע לא היתה מלאך המות ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים.
באה לכל זה ,וזה נרמז בפסוק (קהלת י' ט') ופורץ גדר ישכנו נחש. והנה בשלמא משה רבינו ע"ה ניחא דהוא נצחו (עיין שבת פ"ט
ותתן גם לאשה עמה .גם לאשה עמה ר"ת עג"ל ,שהכל נמשך ע"א) וכן באהרן היה לו סימני קטורת ,וכן במרים י"ל טעם ,אבל
מחטא הקדום ,וכן גם ר"ת לכן גלה עמי (ישעי' ה' י"ג) שגם באבות צריך טעם למה ,וא"ל דכיון דהלכה פסוקה דכל הזבחים
הגלות נמשך מכך. שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה
נתנה לי מן העץ ואוכל .ובמד"ר ואכלתי אין כתיב כאן אלא (עיין זבחים ב' ע"א) ,ועין תוס' מנחות (ק"י ע"א) ד"ה ומיכאל
ואוכל אכלתי ואוכל עוד ,ומקשים היתכן יציר כפיו של הקב"ה דמיתת צדיקים הוא ענין קרבן ,משו"ה מתו ע"י הקב"ה בעצמו
יאמר כן .ואפשר לומר בדרך צחות עפי"מ דאי' באבות דר' נתן דאז הוי כנקרב לשמו שיעלו לחובת הבעלים ויתכפר חטא
(פרק ל"א) דאם אדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואוכל כדי אדה"ר ,עפ"י מה שנתבאר לעיל בשם האר"י ז"ל ,ומוכח מזה
שביעה ולא יותר ,אבל האוכל משל אחרים ואפילו אוכל משל דהם השלימו שנותיו של אדם הראשון ולקח ממש רביע
אביו ומשל בניו ממשיך לאכול יותר מכדי צרכו והוי כאילו אינו בשבחא דהאי עלמא ,אבל אם נימא דגם ע"י שלא לשמה
שבע כי אינו שלו ,וזה יש לרמז בפסוק להלן (ל"א ט"ו) ויאכל גם נתכפרו הבעלים ,אז אין ראיה שהאבות השלימו ,ומה שמתו
אכול את כספנו ,שאמרו רחל ולאה דכיון שאכל יותר מדי סימן רק ע"י הקב"ה יש למצוא טעם אחר ,ולפי"ז לרב אחא דשתלא
שהוא כספנו .ובזה יל"פ גם הפסוק (דברים ח' י') ואכלת ושבעת דינו ברביע נשאר עדיין הקושיא דהי' לו לחיות אלף ות"ק שנה,
וברכת ,דאם אינו שבע סימן שאינו שלו והוי בוצע ברך ח"ו וע"כ צ"ל כרב אשי דס"ל דדינו דשתלא בשתות ,וז"ש רב אשי
דאסור לברך כדאי' בב"ק (צ"ד ע"א) ,וזה שאמר אדה"ר כמתודה כי מטית לשחיטת קדשים ,היינו מס' זבחים דתנן התם דשלא
אכלתי ואכל עוד ,דהיינו שלא שבעתי דזה סימן שאינו שלו לשמו לא עלו לבעלים להתכפר ,דלפי"ז שפיר מתיישב התי'
וע"ז התוודה. דהאבות השלימו ודינו כשתלא ברביע ,ושפיר תקשי לי
ועפר תאכל כל ימי חייך .הר"ת מכוונים לויבואני חסדך יי שאמרתי שתות ודו"ק כי נכון.
תשועתך כאמרתך (תהלים קי"ט מ"א) ,רומז שע"י הכנעת הנחש ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת
שהוא השטן המקטרג שירד לעפר ,זוכים לישועה. יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת .בדרך צחות י"ל ,הרבה
הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב .עפ"י מאמרם ז"ל (שבת קטטות שבין איש לאשתו נגרמות מחמת שהוא אומר שיחוסו
ק"ה ע"ב) כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר יותר גדול והיא אומרת שיחוסה יותר גדול ,ובאדה"ר שחוה
אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז ,וזה שאמר הכתוב היתה עצם מעצמיו לא שייך זאת ,וזשה"כ זאת הפעם עצם
(משלי כ"ז א') אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום ,ר"ל מעצמי ואין בא לידי קטטה ,לזאת יקרא אשה שיש בה אות ה'
אל תתהלל שיבטיחך היצר שלא יסיתך ליום מחר לעבור מן משם הויה ב"ה ,כי מאיש שיש בו יו"ד לקחה זאת ,ושם "יה"
הקל אל החמור ,כי לא תדע מה יולד יום שיבוא יום שיסיתך שרוי ביניהם ע"י השלום ,וזה שאמר על כן יעזוב איש את אביו
אף לעבוד ע"ז ח"ו .וזה שאמרו חכז"ל (ברכות ה' ע"א) לעולם ואת אמו ר"ל הדורות אחריהם יעזבו יחוסם והיו לבשר אחד.
ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וזה שאומרים בברכת אירוסין שמח תשמח כשמחך יצירך
וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' יזכיר לו יום המיתה ,וקושית בג"ע מקדם ,היינו כאדה"ר שלא היה מקום לקטטות ,ודו"ק.
המפרשים ידועה כיון שעצה של הזכרת המיתה הוא יותר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי .אפשר לומר עפ"י
מועילה הו"ל לומר מיד שיזכיר לו המיתה ,רק י"ל הכוונה הידוע מספה"ק שבאם הפה נפגם אינו יכול להודות להקב"ה כי
שיזכיר לו יום שנגזרה בו המיתה שהוא ע"י חטא עץ הדעת אין קטיגור נעשה סניגור ,וכאשר מתקנים ברית הלשון טוב
שגם נגרם ע"י כך שתחילה היה בדבר קל שהוא נגיעה ,ועי"ז להודות לד' ,ובזה אפשר לפרש הכתוב (בראשית כ"ט ל"ה) הפעם
אודה את ה' ,הפעם ר"ת הסר ממך עקשות פה ,אזי אודה את
גליון שארית מנחם -ח
והבל הביא גם הוא וגו' .ידוע מספה"ק פירוש הפסוק (ויקרא כ"ג בא לחמור שהוא אכילה .וזש"נ (קהלת י' ח') ופורץ גדר ישכנו
מ') ולקחתם לכם ,שהאדם מחויב לקחת את עצמו ולהכניס נח"ש ,דייקא ,ר"ל שיקח מוסר מהסתת הנחש בעץ הדעת
עצמו תחת כנפי השכינה ,וכן פירשו בזה והבל הביא גם הוא, כנ"ל.
היינו שהביא גם את עצמו לקרבן ,ומשו"ה שעה הקב"ה אל וזה יש לרמז בפסוק הוא ישופך ראש ,ר"ל שהאדם ינצח כאשר
מנחתו ,דזהו עיקר הקרבן לדמות בעצמו כאילו הוא נשחט ישכיל מראש ויזהר לא להכשל אף בקלות ,ואתה תשופנו עקב
(וכמובא ברמב"ן עה"ת פר' ויקרא) ,לכן והב"ל נוטריקון ולקחתם הנחש ינצח אם האדם לא ישגיח על הקלות המרומז בעקב
לכם ביום הראשון ודחכז"ל במדרש ראשון הוא לחשבון (ערש"י תחלת פר' עקב) דעי"ז יביאנו אל החמורות ח"ו .ועד"ז יש
עוונות ,ויל"פ עפ"י הידוע פירוש הרה"ק בעל קדושת לוי זי"ע, לפרש הגמ' ביומא (כ"ג ע"א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנח"ש
עפ"י הידוע שבר"ה וביוהכ"פ עושים תשובה מיראה ואז נעשים אינו תלמיד חכם ,היינו שאינו נוקם ונוטר כנח"ש להבין סוף
העבירות שגגות ,אבל בימי הסוכות זמן תשובה מאהבה דבר מתחלתו אינו ת"ח .ועל דרך זה יש לפרש מאמרם ז"ל
מתהפכים לזכיות ,ע"ד אמרם ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) שע"י תשובה (שבת י"ד ע"א) האוחז ספר תורה ערום ,ר"ל בלי גדרים וסייגים,
מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות ,וזהו ראשון לחשבון עוונות כי נקבר ערום ,ר"ל גם מאותה מצוה ,מגוף המצוה ,שג"כ יכשל בה
עתה שהכל נעשה זכיות א"כ שפיר יש לחשבם. ח"ו.
והנה והב"ל הוא גם ר"ת הצופה לרשע וחפץ בהצדקו ,וע"י וקוץ ודרדר וגו' .בסוף פסחים (קי"ח ע"א) כיון ששמע אדה"ר
תשובה מאהבה נזכה לקידוש השם ומרומז בר"ת ונקדשתי וקוץ ודרדר וגו' ,זלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד
בכם לעיני הגוים (יחזקאל כ' מ"א) ,וגם הוא נוטריקון והגדת לבנך כששמע בזעת אפך וגו' נתקררה דעתו .איתא בספה"ק הטעם
ביום ההוא (שמות י"ג ח') להמשיך הבנים לתשובה ,וזהו בעשור שאדם מתיגע בפרנסתו הוא כדי שלא יחטא ,כמאמרם ז"ל
לחודש הזה ויקחו (שם י"ב ג') דהיינו שיקחו את עצמם בתשובה. במסכת אבות (פ"ב מ"ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת
וזה באדם ובבהמה לי הוא (שם י"ג ג') שגם יקריב עצמו שניהם משכחת עון ,וגם כדי למרק עונותיו ,משא"כ בבהמה
במחשבתו ועי"ז יהיה גם האדם חלק בהקרבן ,כי בלא זה הנביא ל"ש אצלה טעמים אלו ,לכך מתפרנסת בלא יגיעה ,וז"ש בסוף
אומר החפץ לה' בעולות וזבחים (שמואל א' ט"ו כ"ב) רק בצירוף קידושין (פ"ב ע"א) במתני' רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית
מחשבת האדם שמקריב עצמו לה' ,אז מרוצה לה' .וכולם מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער
מרומזים בר"ת של והב"ל ,וכן המשפילי לראות בשמים ובארץ והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני
(תהלים קי"ג ה') הוא ר"ת הנ"ל ,שהקב"ה רואה הקרבן בשמים, אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא הרעותי את מעשי וקפחתי
רומז לחלק אדם שראשו מגיע השמימה וחלק בהמה היורדת את פרנסתי .וזשה"כ תהלים (קכ"ח ב') יגיע כפיך כי תאכל
לארץ. אשריך וטוב לך ,ר"ל דמה שנצרך יגיעה לפרנסה הוא מטעם
וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אשריך בעוה"ז שלא יהיה לך מלחמת היצר ,וטוב לך לעוה"ב
הנה הגם שהשי"ת מבקש מאתנו אתערותא דלתתא מקודם ע"י מירוק העוונות בעוה"ז .וז"ש בפרק שירה ,שדות אומרות
כמו שנאמר שובה אלי ואח"כ ואשובה אליכם (עיין מדרש איכה ה' בחכמה יסד ארץ ,היינו בשביל החכמה שבא לאדם אחרי
פרק ה') ,מ"מ אין הקב"ה מבקש מאתנו רק ההתחלה בחי' הכנה ניקוי העוונות יסד ארץ לעבדה בזעת אפים .וזהו שכיון ששמע
והוא יגמור בעדינו ,כי כל מה שנעשה אתערותא דלתתא אדה"ר וקוץ ודרדר זלגו עיניו דמעות שאני וחמורי נאכל בלא
אלמלא הקב"ה עוזרו ח"ו לא יכול לו (עיין סוכה נ"ב ע"א) ,וזה יש יגיעה ולא יזכה למירוק עוונות ,רק מששמע בזעת אפך תאכל
לרמז בדברי חכמינו ז"ל (ברכות ל"ב ע"ב) שחסידים הראשונים לחם נתקררה דעתו.
היו שוהין שעה אחת קודם התפילה וכו' ,היינו שהיו שוהין וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לקח
שעה אחת בתשובה ומעש"ט לשם הכנה .וזה שאמר הכתוב משם .אפשר לרמוז עפ"י המשנה (אבות פ"ג מ"א) הסתכל
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו היינו שעשה הכנה למצוה בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן
בבחי' התנאה לפניו במצות שהוא ר"ת הב"ל והוא עפ"י אתה הולך ,וזהו וישלחהו ה' אלהים את הנשמה ,מג"ע ,רמז
מאמרם ז"ל שבת (קל"ג ע"ב) דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו למאין באת ,לעבוד את האדמה ,לעבוד את השי"ת ע"י
במצות וכו' ,ולכך ע"י הכנתו וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ,ואל האדמה ,פי' שידע לאן אתה הולך שהוא ר"ת של לעבוד את
קין ואל מנחתו לא שעה ,כי לא עשה הכנה שהוא בחי' שוהין האדמה ,וגם אשר לקח משם ,אשר ר"ת שתקות אנוש רימה,
שע"ה אחת. ג"כ רומז לאן אתה הולך ,וכן רמז מאין באת באשר לקח משם,
ואל קין ואל מנחתו לא שעה וגו' .עיקר מעלת ישראל היא ויעבוד גם בזה את השי"ת.
גליון שארית מנחם -ט
הזדונות נעשים לזכיות כמו שנתבאר שהוא מטעם מחשבה במה שמקבל עליו מלכותו ית"ש ,ע"כ הם דווקא נקראים אדם
שמצטרף למעשה .ועפי"ז יתפרש הפסוק (ישעי' נ"ה ז') יעזוב ולא אוה"ע כדאי' בגמ' (יבמות ס"א ע"א) ,והנה שע"ה במילואו
רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, כזה שי"ן עי"ן ה"א ,עולה מלכות ,וזש"נ ואל קין ואל מנחתו לא
פי' שיעשה תשובה מאהבה שהוא גם במחשבה ואז אל אלהינו "שעה" שפרק ממנו עול מלכותו ,ובזה יל"פ הפסוק ויקרא (א'
כי ירב"ה לסלוח שגם מהעבירות יעשה מצוות מכח המחשבה ב') אד"ם כי יקריב מכ"ם קרבן לד' ,פי' ע"י מסירות נפש לקבל
הטובה שנתהפך למעשה ,ומסיים הטעם כי לא מחשבותי מלכותו יתב' ,הנרמז בתיבות כי יקריב מכם ,אז נקרא אדם.
מחשבותיכם ,היינו מחשבה רעה שלכם ,שמחשבה טובה הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ
מצטרפת ומחשבה רעה אינה מצטרפת. וכו' .ונ"ל עפי"מ דאחז"ל (אבות פ"ה מי"ח) כל המזכה את הרבים
והנה המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה אין חטא בא על ידו ,דע"י הזכות של הרבים הוי ליה שמירה
כדאי' ביומא (פ"ז ע"א) משום שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידו וסיוע לבל יוכל היצה"ר להחטיאו ,וזהו שאמר הפסוק ,הלא אם
בגיהנם ,אך י"ל דהנ"מ בשב מיראה אבל בשב מאהבה תיטיב ,היינו לאחרים לזכותם ,שאת ,דהוא מלשון הגבהה
מתקבלת תשובתו כדמוכח ביומא (פ"ו ע"ב) דאפילו יחיד ששב והסרה שיסירו ויגביהו ממך העבירות שלא תגיע אליהם ח"ו
מוחלין לכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם "אהבם" והיצה"ר לא יוכל להכשילך בהם ח"ו ,ואם לא תיטיב ,היינו
נדבה ,ממילא לא שייך הטעם דתלמידו בגיהנם כי מוחלים גם לזכות אחרים ,אז ,לפתח חטאת רובץ ,דהיצה"ר יכול להכשילך
לתלמידו .והנה הטעם דמוחלין לכל העולם ,פירש הרי"ף בחטאים ועוונות דאין לך השמירה דזכות הרבים.
בחידושי אגדות ,דבעושה תשובה מאהבה כיון דזדונות נעשו והייתי נע ונד בארץ וגו' .לכאורה קשה הלא קין לא היה שוגג
זכיות ע"כ מכריע את העולם שהוא מחצה זכות ומחצה וכו' בהריגת הבל ומדוע נקנס בגלות ,רק י"ל בהקדם עפי"מ
לזכות .וזשה"כ (הושע י"ד א') שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו שאומרים בשם צדיק אחד שקין הצטדק באומרו השומר אחי
תשובה מאהבה ,כי כשלת בעוונך ,שמא הכשלת אחרים והוי אנכי (לעיל פסוק ט') ,האם אחי שומר "אנכי" ה' אלוקיך ,שסבר
בכלל מחטיא את הרבים דרק ע"י תשובה מאהבה המגיע עד ה' שהבל אינו שומר את אנכי עכת"ד .ולפי דה"ק אתי שפיר שזה
תשובתו מתקבלת. היה שגגתו שסבר שהבל עובד ע"ז ,ועבודה זרה הוא מז' מצוות
ועפ"י הנ"ל נבין המדרש שהתחלנו בו ,דהנה אדה"ר חטא שנצטוו בני נח ואזהרתן זהו מיתתן ,כדאי' במס' סנהדרין (נ"ז
שפגם בתאווה קנאה וכבוד ,בתאווה כמש"כ (לעיל ג' ו') וכי ע"א) ,ולכן נתכפר בגלות.
תאוה הוא לעינים ,קנאה וכבוד ,כמו שכ' (שם ה') כי יודע אלהים לבלתי הכות אותו כל מוצאו .הבל האמין בהשגחתו יתב'
כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים ,והכשיל עי"כ את קין בעליונים ובתחתונים ,ע"כ והב"ל ר"ת המשפילי לראות בשמים
בזה שנתאווה לכל העולם ולתאומתו של הבל ,והתקנא בהבל ובארץ ,וקין חשב רק על השמים כבודו שאינו משגיח ח"ו
שהיה לו כבוד בזה ששעה השי"ת למנחתו ,וא"כ הי' בכלל בתחתונים ,ואח"כ כששב בא לאמונת ההשגחה גם בתחתונים,
חוטא ומחטיא ,ע"כ ירא אדה"ר לנפשו שלא יקבלהו בתשובה ע"כ מרומז בר"ת לבלתי הכות אותו כל מוצאו ,שהוא ר"ת של
וממילא אין לו חלק לעוה"ב ,ומשו"כ לא הרגיש טעם בשבת מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות.
שהוא מעין עוה"ב ,אך כששמע שקין עשה תשובה ונסלח לו ויצא קין וגו' .במד"ר פגש אדה"ר בקין ,שאלו מה נעשה בדינך
וממילא גם תשובתו יכולה להתקבל פתח ואמר מזמור שיר
אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי מיד פתח ואמר מזמור שיר
ליום השבת.
ליום השבת .אפשר לומר ידוע הטעם דבתשובה מאהבה
ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר .אפשר זדונות נעשות כזכיות דאזי יש מחשבה טובה המצטרפת
לומר דהנה לבר"י לב"ב הוא ר"ת של לא ידון רוחי באדם למעשה ומחשבה רעה אינה מצטרפת ממילא נעשה מהרע
לעולם בשגם בשר .ויש לרמוז בזה הפסוק בתהלים (ע"ג א') אך טוב .ומגמרא שבת (י"ב ע"ב) מוכח דע"כ מלאכי השרת אינם
טוב לישראל אלהים לברי לבב ,פי' שצ"ל אך טוב לישראל יודעים מחשבה ,דאל"כ קשה הא דאיתא בגמ' דאינם מבינים
בהשפעות טובות ,ואם תאמר ,אלהים ,מה יש לענות למה"ד, לשון ארמית כקושיית תוס' שם דע"כ צ"ל דיודעים ארמית
ע"ז אמר לבר"י לב"ב שהוא ר"ת הנ"ל לא ידון רוחי באדם מק"ו ממחשבה שבלב שיודעים ,נמצינו למדין מזה דלסוגיית
לעולם בשגם בשר ,היינו שהחומר גורם החטא ואין האשמה הגמ' דאין יודעין ארמית כ"ש שאינם יודעים מחשבה .ובזה י"ל
כ"כ בהאדם ,ע"ד רצוננו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה דברי הגמרא ביומא (פ"ו ע"א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא
מעכב( ,עיין ברכות י"ז ע"א) ה' ירחם. הכבוד וכיון שהשי"ת יודע מחשבות לכך מצרפה למעשה וגם
ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר .בחולין
גליון שארית מנחם -י
שנאמר בשגם הוא בשר בשג"ם בגימ' מש"ה עיי"ש ,והנה (קל"ט ע"ב) איתא משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר ,ואפשר
מובא בספה"ק אור פני משה שמשה רבע"ה נולד במזג רע לפרש כוונת הגמ' משה מה"ת מנין ,פי' שיוכל להמליץ טוב על
והפכו ע"י התורה לטוב (עיין גם תפא"י קידושין פ"ד) ,וזה שאמרה ישראל ,ובאה התשובה "בשגם" גימ' מש"ה ורישא דקרא הוא
הגמ' משה שהפך מזגו הרע לטוב ממה הוא ,מן התורה ,מנין לא ידון רוחי באדם לעולם ,שבזכותו של "בשגם" משה רבינו
שנאמר בשגם הוא בשר שנולד עם נטיות חומריות והפכו ע"ה ינוצלו ,והנה עוד שם בגמ' אסתר מן התורה מנין ,ואנכי
לאיש אלהים. הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה (דברים ל"א י"ח),
ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' ונח מצא חן .י"ל המשך שני והחילוק בין קרא דמשה ,והקרא דאסתר הוא שאין בהאי קרא
פסוקים האלו ,דהנה כשהרשע הוא בפני עצמו י"ל קצת נשיאת פנים אדרבה הסתרת פנים ח"ו ,משא"כ במשה ,וזה י"ל
אמתלא שלא היה לו ממי ללמוד ,ויצרו של אדם מתגבר עליו הא דאי' במס' מגילה (ט"ו ע"ב) שכיון שהגיעה אסתר לבית
בכל יום ומתחדש עליו בכל יום שנא' (להלן ח' כ"א) רק רע כל הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני
היום (עיין קידושין ל' ע"ב) ,אבל כשהוא בין צדיקים אין שום טענה רחוק מישועתי דברי שאגתי (תהלים כ"ב ב') ,וזה יש לכוון גם
ואמתלא שהרי יש לו ממי ללמוד ,ובזה יל"פ הפסוק בתהלים בהא דאמרינן (מגילה י"ב ע"א) כלום משא פנים יש בדבר ,היינו
(א' ה') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, בקרא דאנכי אסתיר שאין בה נשיאת פנים רק הסתרת פנים
שזה נתינת טעם דלכך אין להם שום אמתלא יען שהיו וחטאים משא"כ בקרא דמשה.
בעדת צדיקים והיה להם ממי ללמוד ,וזשה"כ ויאמר ה' אמחה והנה עיי"ש בגמ' שעל כלום משא פנים יש בדבר השיב רשב"י
את האדם אשר בראתי וגו' כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן הם לא עשו אלא לפנים ,והקשו המפרשים הלא ע"ז הוא יהרג
בעיני ה' ,היינו כיון שנח מצא חן בעיני ה' ואיש צדיק תמים היה, ואל יעבור (עי' סנהדרין ע"ד ע"א) ואיך שייך לומר בזה לא עשו
ואלו הרשעים ביחד עם נח היו ולא למדו ממנו ,ע"כ כי נחמתי אלא לפנים הלא היו מחוייבין ליהרג מצד מצות קדוש השם,
כי עשיתם רח"ל. וי"ל ע"ד דאיתא בשבת (פ"ח ע"א) עה"פ ויתיצבו בתחתית ההר
הפטרה מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם
מי נתן למשיסה יעקב וגו' הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו מקבלין את התורה מוטב ואם לאו וכו' א"ר אחא בר יעקב
בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו (ישעי' מ"ב כ"ד) .אפשר לומר מכאן מודעה רבה לאורייתא ,אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו
כי בעוה"ר מטיחין כלפי מעלה ואומרים מי נתן למשיסה יעקב בימי אחשורוש ברצון ,וכדכתיב קימו וקיבלו ,קיימו מה שקיבלו
וגו' הלא ה' ,דהיינו שהשי"ת גורם לנו הצרות והגלות ,וע"ז כבר ,הרי שקודם לזה הי' להם טענת אונס ופטורין ממצות
מסיים הפסוק זו חטאנו לו ,דבזה גופא שאנו אומרים כך אנו התורה ,ונהי דגם בן נח מוזהר על ע"א שהוא משבע מצות
חוטאים ,כי אנו אשמים מטעם ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שנצטוו בני נח (עי' שם בסנהדרין) ,וא"כ אין מועיל טענת אונס
שמעו בתורתו. לגבי עבודה זרה ,מ"מ י"ל דהיינו דווקא על ע"ז אבל לא על
קידוש השם כמבואר בגמ' שם (סנהדרין ע"ד ע"ב) דב"נ אינם
מוזהרים על קידוש השם ,וא"כ על עצם ע"ז שפיר מועיל הא
שעשו רק לפנים ,ועוד ראי' לזה ממה דאי' במדרש שהשי"ת
השיב לשרו של ים בשעת קריעת ים סוף שטען הללו והללו
עובדי ע"ז ,שמא אתה דן אונס כרצון שוגג כמזיד (עי' מכילתא פר'
בשלח) ,הרי מוכח דבן נח אינו מצווה על קדה"ש ,ומכיון שיש
להם דין בן נח מכח טענת אונס ,א"כ פטורים הם מקידוש
השם ,וע"כ יפה השיב הם רשב"י שהם לא עשו אלא לפנים,
ועל כן גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים עיי"ש ,וזה
שאמר במדרש שאמרה אסתר אלי בים ואלי בסיני ,היינו
שממה שאמר השי"ת בים שמא אתה דן אונס כרצון ושוגג
כמזיד מוכח שבן נח אינו מחויב בקדה"ש ,ואלי בסיני ממה
שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית מוכח שהיו אנוסים ,א"כ למה
עזבתני ונענתה ,וגם הקב"ה לא עשה אלא לפנים.
בשגם הוא בשר .בגמ' חולין (קל"ט ע"ב) משה מן התורה מנין
גליון שארית מנחם -יא
