gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית‬ ‫מדה"ר בורא קצות הארץ‪ ,‬היינו שברא העולם בשיתוף מדת‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה‬ ‫הרחמים‪ ,‬ועכ"ח דמהני תשובה‪ ,‬וא"ת קושית העיקרים איך‬ ‫תוהו וגו' ורוח אלהים מרחפת וגו' ויאמר אלהים יהי אור ויהי‬ ‫אפשר לומר שינוי רצון אצלו יתברך‪ ,‬עז"א אין חקר לתבונתו‬ ‫אור‪ .‬ונ"ל לנעוץ התוה"ק סופה בתחלתה‪ ,‬דהנה העקרים מקשה‬ ‫וא"א להשיגו וד"ל‪.‬‬ ‫איך מהני תשובה לשנות רצון הש"י‪ ,‬ומתרצים שתחלת בריאת‬ ‫והנה בתחילת הבריאה ששיתף הקב"ה מדת הרחמים ‪ ,‬אבל אז‬ ‫העולם היה על דרך זה‪ ,‬כמו שפירש"י שבתחלה ברא את‬ ‫היה לפנים משורת הדין כי מלך שמחל על כבודו אינו מחול‪,‬‬ ‫העולם במדת הדין ואח"כ שותף מדת הרחמים‪ .‬וממילא אין זה‬ ‫וא"כ ההנהגה ברחמים אין נראה כ"כ אמת‪ ,‬ע"כ הס"ת של‬ ‫שינוי רצונו ית'‪ ,‬ובזה יל"פ מה שאומרים אל ארך אפים אתה‬ ‫בראשית ברא אלהים הוא אמת‪ ,‬אבל לא ביושר כסידרו‪ ,‬אבל‬ ‫ובעל הרחמים נקראת‪ ,‬בזה ששיתף אח"כ מדת הרחמים‪ ,‬עי"ז‬ ‫כשבא שבת שמורה שהוא כבי' בחינת אב ואנו בנים למקום‪,‬‬ ‫ודרך תשובה הורית‪ ,‬שתשובה מועלת‪.‬‬ ‫ולכן אנו משתמשים בשרביטו ולא הוי בכלל משתמש‬ ‫והנה משרבע"ה עשה מורא גדול לישראל באמרו (דברים ד' כ"ו)‬ ‫בשרביטו של מלך שחייב מיתה‪ ,‬עיין בבני יששכר (מאמרי‬ ‫כי אבד תאבדון וכדומה‪ ,‬כאילו ח"ו אין תשובה מועילה לחוטא‬ ‫השבתות מאמר ט') ובחיד"א דשבת נקרא שרביטו של מלך ולכן‬ ‫וא"א לשנות הגזרה‪ ,‬וזשה"כ (בסוף פר' וזאת הברכה) ולכל היד‬ ‫גוי ששבת חייב מיתה‪ ,‬הרי דשבת מורה שאנו בבחי' בנים‪ ,‬ואב‬ ‫החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪,‬‬ ‫שמחל על כבודו כבודו מחול וא"כ יכול לרחם עלינו אפילו‬ ‫דהמורא על שאין מועיל תשובה לשנות הגזירה לא היה רק‬ ‫במדת אמת‪ ,‬וזה רומז בס"ת ברא אלהים לעשות שהוא ס"ת‬ ‫לעיני כל ישראל‪ ,‬כדי שלא יאמרו אחטא ואשוב‪ ,‬אבל באמת‬ ‫אמת ביושר כסידרו‪ .‬דבשבת שאנו בבחי' בנים אז הנהגת‬ ‫בראשית ברא אלהים שהוא מדה"ד את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫הרחמים אפי' עפ"י מדת אמת כנ"ל‪ .‬והנה שבת הוא מתנת‬ ‫וכשראה והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום אז ורוח‬ ‫חלקו של משרבע"ה‪ ,‬כמבואר במד"ר (שמות א' ל"ב מובא בטוא"ח‬ ‫אלהים מרחפת על פני המים‪ ,‬עפי"מ דאי' בירושלמי (מכות פ"ב‬ ‫סי' רפ"א) שמשה בחר לישראל את השבת ליום מנוחה במצרים‬ ‫הל"ו) שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים‬ ‫וע"כ אומרים בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו‪.‬‬ ‫תרדוף רעה‪ ,‬שאלו לנבואה וכו' אמרה להן הנפש החוטאת היא‬ ‫ומשרע"ה הוא שורש האמת כמאמרם ז"ל (ב"ב ע"ד ע"א) משה‬ ‫תמות‪ ,‬שאלו לקוב"ה וכו' אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו‪,‬‬ ‫אמת‪ ,‬וכן הוא ג"כ עמוד הרחמים‪ ,‬כרועה על צאנו‪ .‬והנה שלמה‬ ‫וזה"פ ורוח אלהים שאמר נפש החוטאת תעשה תשובה דלא‬ ‫המלך ע"ה רמז ג"כ תיבת אמת (בקהלת י"ב י"ג) בס"ת של את‬ ‫כנבואה שאמרה תמות‪ ,‬מרחפת על פני המים‪ ,‬ע"כ ויאמר‬ ‫אלהים ירא אבל הוא שלא ביושר‪ ,‬אבל גבי משה שהוא בבחינת‬ ‫אלהים יהי אור מדת הרחמים‪.‬‬ ‫שבתא דכולא שתא‪ ,‬כמבואר‪ ,‬ואז אף במדת האמת מוצדק‬ ‫ובזה יל"פ הפסוק (ישעי' מ' כ"ז) למה תאמר יעקב וגו' נסתרה‬ ‫הנהגת הרחמים כנ"ל‪ .‬וזה יש לפרש מאחז"ל (ר"ה כ"א ע"ב) בקש‬ ‫דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור‪ ,‬ר"ל למה תאמר שנסתר‬ ‫קהלת להיות כמשה‪ ,‬היינו במדת אמת‪ ,‬שיהי' ביושר כמו‬ ‫ההנהגה במדת הרחמים ורק מאלהי שהוא מדה"ד משפטי‬ ‫במשרע"ה‪ ,‬יצאה ב"ק ואמרה כתב "יושר" דברי אמת‪ .‬שזה רק‬ ‫יעבור וכיון שהנהגה במידת הדין לא יועיל תשובה‪ ,‬ועוד מוסיף‬ ‫במשרע"ה שהוא שורש האמת כנ"ל‪ .‬והנה אי' בשבת (ק"ד ע"א)‬ ‫ישעי' הנביא דמבריאת העולם ששיתף הקב"ה מדת הרחמים‬ ‫קושטא קאי‪ ,‬ע"כ משה שהוא שורש האמת לא מת עיין סופ"ק‬ ‫יש ראי' דמהני תשובה וזש"א הלא ידעת וגו' אלהי עולם ה'‬ ‫דסוטה (י"ג ע"ב) והוא עוד גם עתה נביא בישראל‪ .‬וזה יש לרמז‬ ‫בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו‪ ,‬אלהי וגו' ה' שהוא‬ ‫המחשבה שהיה במידת הדין‪ ,‬ועי"ז ברוך מרחם על הארץ‪ .‬ויש‬ ‫ג"כ בפסוק בסוף פר' וזאת הברכה ולא קם נביא עוד בישראל‬ ‫לרמז זה גם בדברי רש"י זבחים (ב' ע"ב) ד"ה לשם ה' על הגמ'‬ ‫כמשה‪ ,‬היינו "קם" פי' שיהי' עדיין קיים בבחי' קושטא קאי‪,‬‬ ‫שם לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם‬ ‫כמשה שיהי' עוד נביא גם עתה בישראל וזכותו תעמוד לנו‬ ‫ה'‪( ,‬עיי"ש ובהגהות הב"ח) שפירש לשם ה' שאמר והיה העולם‬ ‫סלה‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬מרומז בתיבת "שאמר"‪ ,‬דהאמירה בבריאה הי' ברחמים‬ ‫בראשית ברא אלהים וגו'‪ .‬וברש"י ולא אמר ברא ה' שבתחלה‬ ‫כנ"ל‪ .‬וכמו"כ גם הקרבן הוא מצד הרחמים בלתי לה' לבדו‬ ‫עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וכו' ושתפה למדת הדין‬ ‫שהוא מדת הרחמים‪ ,‬ולא לאלהים שרומז לדין‪( ,‬עיין בזוה"ק‬ ‫והיינו דכתיב (להלן ב' ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים‪ .‬י"ל‬ ‫משפטים דף קי"ט ע"ב עה"פ זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו)‪ .‬וע"כ‬ ‫בהקדם הפסוק (תהלים קכ"א ב') אשא עיני אל ההרים מאין יבוא‬ ‫ראוי שיכוין בעת הקרבן שהוא מצד הרחמים לשם ה' "שאמר"‬ ‫עזרי‪ ,‬עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ‪ ,‬דהנה ידוע דשמים‬ ‫והיה העולם שגם זה מצד מדת הרחמים‪.‬‬ ‫מרמזים על דין כהא דכתיב (שם ע"ו ט') משמים השמעת דין‪,‬‬ ‫בראשית‪ .‬י"ל דאותיות של תחלה ואמצע וסוף של התורה‬ ‫והארץ על רחמים‪ ,‬ולכך בתחילה כתיב בראשית ברא אלהים‬ ‫שהם מתיבות בראשית‪ ,‬גחון‪ ,‬ישראל הוא אותיות בו"ל ר"ת‬ ‫את השמים שרומז לדין‪ ,‬הזכיר רק שם אלהים שהוא מדת‬ ‫בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬והוא ג"כ אותיות לב"ו כי רחמנא לבא‬ ‫הדין‪ ,‬ואח"כ כתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים‪ ,‬הזכיר גם‬ ‫בעי (סנהדרין ק"ו ע"ב)‪.‬‬ ‫ארץ שרומז על רחמים‪ ,‬שהזכיר שם הוי' שהוא מדת הרחמים‪,‬‬ ‫בראשית‪ .‬איתא בתיקוני זהר (תיקונא תשיעאה) שבראשית‬ ‫משום דהעיקר הי' השמים דהיא מדת הדין‪ ,‬ואח"כ הזכיר ביום‬ ‫אותיות ירא שבת‪ .‬וי"ל דמי שמשיג קצת גדלות הבורא יתב"ש‬ ‫עשות וכו' ארץ ושמים‪ ,‬הזכיר ארץ דמורה על רחמים מקודם‪,‬‬ ‫יש לו יראה ובושה מפני הדר גאונו‪ ,‬ולכן אמרו חז"ל נדרים (כ'‬ ‫דשיתפה למדת הדין‪ ,‬והנה מצינו בגמ' (סוכה נ"ב ע"א) דהיצה"ר‬ ‫ע"א) עה"פ (שמות כ' י"ז) בעבור תהיה יראתו על פניכם‪ ,‬זהו‬ ‫נדמה לצדיקים כהר‪ ,‬ובזה יל"פ הפסוק‪ ,‬אשא עיני אל ההרים‪,‬‬ ‫הבושה‪ ,‬לבלתי תחטאו‪ ,‬מלמד שהבושה מביאה לידי יראת‬ ‫היינו אל היצה"ר וכת דילי'‪ ,‬מאין יבוא עזרי‪ ,‬ממדת הדין‪ ,‬לז"א‪,‬‬ ‫חטא‪ .‬והנה שבת קודש מסוגל להשגה ביראת ה'‪ ,‬ועי"ז ירא‬ ‫עזרי מעם ה'‪ ,‬שהוא שם הרחמים דאע"פ דהאדם אינו הגון‬ ‫שבת אותיות בש"ת‪ ,‬ואוצרו של הקב"ה הוא היראה כמש"נ‬ ‫ואינו כדאי מ"מ דרכו של הקב"ה להיטיב לבריותיו‪ ,‬והראי' לזה‪,‬‬ ‫(ישעי' ל"ג ו') יראת ה' הוא אוצרו‪ ,‬וזשחז"ל בפ"ק דשבת (י' ע"ב)‬ ‫עושה שמים וארץ‪ ,‬דקודם רצה לברוא העולם רק במדת הדין‬ ‫מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה‪ ,‬ר"ל שבת אותיות‬ ‫ולכך הקדים שמים דמרמז ע"ז‪ ,‬וראה שאינו יכול להתקיים לכך‬ ‫בש"ת‪ ,‬ובושה מביא ליראה כנ"ל ‪ ,‬והיינו בושה ויראה יש לי‬ ‫חזר אח"כ ועשה להיפך ומזה ראי' שהוא רוצה ברחמים‪.‬‬ ‫בבית גנזי‪ ,‬יראת ה' הוא אוצרו‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלהים‪ .‬פירש"י שבתחלה עלה במחשבה‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה‬ ‫לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת‬ ‫תוהו ובוהו וגו' ויאמר אלהים יהי אור וגו'‪ .‬לנעוץ סוף התורה‬ ‫רחמים ושתפה למדת הדין‪ ,‬וי"ל הכוונה דעפ"י מדת הדין אין‬ ‫בתחלתה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל‬ ‫לקבל תשובה מאדם שחטא‪ ,‬וממילא לא היה קיום לעולם‪ ,‬לכן‬ ‫ישראל‪ ,‬י"ל עפ"י הידוע ההבדל בין רם לגדול דבחינת רם הוא‬ ‫שיתף מדת הרחמים ומועיל תשובה ויהיה קיום לעולם‪ ,‬והנה‬ ‫דבר שעומד רק למעלה‪ ,‬ובחינת גדול הוא מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫כ"ז באדם שמכיר ומבין שחטא ועליו לחזור בתשובה‪ ,‬אבל מי‬ ‫וזש"נ (תהלים צ"ט ב') ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים‪,‬‬ ‫שאינו מכיר שחטא א"כ אינו נותן לב לשוב‪ ,‬וזה י"ל בפ' הכתוב‬ ‫דאצל ישראל המצוינים בתורה ומצוות ומאמינים בהשגחתו‬ ‫בתהלים (פ"ב ה') לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ימוטו כל‬ ‫יתברך הפרטית בשמים ובארץ על כל הברואים‪ ,‬הוא גדול‪,‬‬ ‫מוסדי ארץ‪ ,‬פי' אלה שלא ידעו שהולכים בחשיכה שהם בעלי‬ ‫היינו בחינת גדול‪ ,‬ורם הוא על כל העמים‪ ,‬היינו לאוה"ע‬ ‫עבירה ואינם נותנים לב לשוב‪ ,‬ע"כ ימוטו כל "מוסדי הארץ"‪,‬‬ ‫שאומרים רק בשמים כבודו ועזב ה' את הארץ‪ ,‬ע"כ אצלם הוא‬ ‫הוא התשובה‪ ,‬וא"כ אין קיום לעולם ח"ו‪.‬‬ ‫רק בחינת רם‪ .‬וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני‬ ‫בראשית ברא אלהים וגו' ביום עשות אלהים‪ .‬וברש"י‬ ‫כל ישראל‪ ,‬שמרבע"ה השריש את האמונה בישראל שהקב"ה‬ ‫בתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין‪ ,‬והבריאה‬ ‫בבחי' "גדול" והראי' לכך מתחלת התורה בראשית ברא אלהים‬ ‫במעשה שהיה בעשרה מאמרות הי' בשיתוף מידת הרחמים‪,‬‬ ‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ויאמר‬ ‫וזש"נ (תהלים ל"ג ו') בדבר ה' שהוא רחמים שמים נעשו‪.‬‬ ‫אלהים יהי אור‪ ,‬שאורו של הקב"ה יהיה גם בארץ‪ ,‬ויהי אור‪,‬‬ ‫דהבריאה במעשה הי' במידת רחמים‪ .‬ובזה יל"פ מה שאומרים‬ ‫ועי"כ הוא כבי' בבחי' גדול‪.‬‬ ‫בתפילה ברוך שאמר והיה העולם דהיינו שמהללין להשי"ת על‬ ‫אמירתו דייקא בשעת הבריאה שהי' ברחמים ולא על‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫המגיד הגוה"ק ממעזריטש זי"ע ועכי"א לפרש הכ' (תהלים י"ט י')‬ ‫ורוח אלהים מרחפת על פני המים‪ .‬איתא בבעה"ט ורוח‬ ‫יראת הם טהורה‪ ,‬באם שהיא טהורה בלי שום פניה אזי עומדת‬ ‫אלהים מרחפת עם התיבות והכולל עולה "וזה הוא רוחו של‬ ‫לעד ומקיימת את התורה לעד‪ ,‬ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו‬ ‫מלך המשיח" עם הכולל (עיין בס' מצרף לכסף)‪ .‬ואפשר לומר דאי'‬ ‫בידו כבפסחים (נ' ע"א)‪.‬‬ ‫בספרים ע"פ מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) דהגאולה תהיה‬ ‫ועיי"ש (ע"ב) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך וכתיב כי‬ ‫בזכות ענוי ארץ‪ ,‬וזש"נ (תהלים ע"ה י"א) וכל קרני רשעים אגדע‬ ‫גדול מעל שמים חסדך‪ ,‬הא כיצד כאן בעושים לשמה וכאן‬ ‫תרוממנה קרנות צדיק‪ ,‬דהנה הר"ת וס"ת של רשעים הוא רם‪,‬‬ ‫בעושים שלא לשמה‪ ,‬ואפ"ל הטעם דשלא לשמה הוא רק עד‬ ‫ושל צדיק הוא קץ‪ ,‬והיינו כשקרני רשעים שהם אותיות ר"ם‬ ‫שמים כיון דהיא בלי יראה אינה עומדת לעד‪ ,‬וז"ש מה יתרון לו‬ ‫המרומז בר"ת וס"ת‪ ,‬אגדע‪ ,‬אז תרוממנה קרנות צדיק יבוא‬ ‫לאדם בזמן הסתלקותו מעוה"ז בכל עמלו שיעמול "תחת‬ ‫הקץ‪ ,‬שהם הקרנות של צדיק‪ ,‬וזה שאמר הכתוב ורוח אלהים‬ ‫השמש" תורה שלא לשמה‪ ,‬אבל למעלה מהשמש תורה‬ ‫מרחפת זו היא רוחו של מלך המשיח על פני המים ע"י מדת‬ ‫לשמה יש לו יתרון‪ .‬וזש"א המשנה באבות (פ"א מ"ג) אל תהיו‬ ‫הענוה‪ ,‬כי מים רומז לענוה שהולכים למקום נמוך (עיין תענית ז'‬ ‫כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא היו כעבדים‬ ‫ע"א)‪.‬‬ ‫המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי' מורא‬ ‫ויקרא אלהים לאור יום וגו'‪ .‬יו"ם ר"ת מודה ועוזב ירוחם‪ ,‬וזה‬ ‫"שמים" עליכם‪ ,‬היינו שלא יהיה רק עד שמים חסדו בגבול‬ ‫ויקרא אלהים לאור יו"ם‪ ,‬ע"י שיהודי מודה ועוזב זוכה להאיר‪.‬‬ ‫ותכלית‪.‬‬ ‫ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪ .‬י"ל עפי"מ דאיתא בספה"ק דיש‬ ‫והנה המבדיל בין מעל שמים לעד שמים הוא הרקיע‪ ,‬וז"ש‬ ‫פ"ר דינים שמשם באים הדינים ר"ל (מאותיות מנצפ"ך העולים פ"ר‬ ‫ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים‪ ,‬מים רומז לתורה אין‬ ‫עיין בנ"י) והוא ע"י מדת הגאוה שמחזיק עצמו נא"ה גימ' נ"ו‪,‬‬ ‫מים אלא תורה (עיין ב"ק פ"ב ע"א)‪ ,‬אשר מתחת לרקיע‪ ,‬היינו‬ ‫וה"פ נ"ו גימ' פ"ר‪ ,‬ומשו"ה המתגאה הוי כעובד ע"ז (סוטה ד'‬ ‫תורה שלא לשמה‪ ,‬ובין המים אשר מעל הרקיע‪ ,‬תורה לשמה‪,‬‬ ‫ע"ב) כיון שנותן כח להדינים לשלוט‪ ,‬והעצה לזה לתקן בחינת‬ ‫והנה כשאדם לומד תורה בזמן שבנ"א שומעים קשה מאד‬ ‫יו"ם שגם גימ' נא"ה הרומז לגאוה‪ ,‬ע"י מדת לילה שידע‬ ‫לכוון לשמה בלי שום פניות‪ ,‬משא"כ כשהם ישנים והוא בדד‬ ‫שבחושך מעשהו ויבוא לידי שפלות הרוח‪ ,‬ואזי אני את דכא‬ ‫ינחנו‪ ,‬אזי אין עמו אל נכר שרומז על פניות שח"ו הוי כע"ז‪,‬‬ ‫שהקב"ה מרכין שכינתו אצלו עיין סוטה (ה' ע"א) וכשמוסיפין‬ ‫כמבואר בחוה"ל (פ"ד משער יחיד המעשה)‪ ,‬ומשו"ה אמחז"ל‬ ‫א' לנ"ו עולה ז"ן‪ ,‬שהוא מספר א"ל הוי"ה‪ ,‬שמות הרחמים‪ ,‬ויאר‬ ‫בעירובין (ס"ה ע"א) אמר רב יהודא לא איברי ליליא אלא‬ ‫לנו (תהלים קי"א)‪ ,‬להאיר מתוך החשכה‪ ,‬ומשו"ה ענו"ה גימ' יו"ם‬ ‫לגירסא‪ ,‬דאמר רשב"ל קאי על דברי רב יהודא מטעם שלא‬ ‫ליל"ה‪ .‬וזש"ה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד‪ ,‬היינו ערב בוקר‬ ‫אברי ליליא אלא לשינתא ובנ"א ישינים ויכול אז לעסוק בתורה‬ ‫שהם יום ולילה וכנ"ל שתיקון יו"ם ע"י לילה במה שמתבונן‬ ‫לשמה ומיושב קו' התוס' שם בזה‪ .‬ולפעמים גם ביום יכול לכוון‬ ‫בחשכותו ובשפלותו וממשיך עליו אלופו של עולם‪ ,‬וע"כ יו"ם‪,‬‬ ‫מחשבתו לשמה אבל רוב תורתו שיהיה לשמה הוא רק בלילה‪,‬‬ ‫עם אחד‪ ,‬עולה נ"ז כנ"ל‪ ,‬א"ל ד' ויאר לנו‪.‬‬ ‫ומכוון לשון הרמב"ם רוב תורתו‪ ,‬וממילא מגלין לו אז רזי תורה‬ ‫ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע‬ ‫כמבואר בפרק קנין תורה‪ ,‬וזה שאמר שלמה המלך אין כל‬ ‫ובין המים אשר מעל לרקיע וגו'‪ .‬יל"פ בהקדם מה שפרשנו‬ ‫"חדש" בתוה"ק תחת השמש‪ ,‬היינו שקשה לחדש דבר‬ ‫הפסוק בקהלת (א' ט') ואין כל חדש תחת השמש‪ ,‬דהנה במס'‬ ‫לאמיתה של תורה כשלומד תחת השמש‪ ,‬והיינו ביום שהוא‬ ‫שבת (ל' ע"ב) עה"פ שם מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול‬ ‫ח"ו שלא לשמה‪ ,‬משא"כ כשמקדיש הלילה בלימוד תורה הוי‬ ‫תחת השמש‪ ,‬אמרי דבי רב ינאי תחת השמש הוא דאין לי‪,‬‬ ‫כמעין המתגבר ומגלין לו רזי תורה‪ .‬השי"ת יעזרנו ע"ד כבוד‬ ‫קודם שמש יש לו‪ ,‬רומז על התורה‪ ,‬ועי' בפרש"י שם‪ ,‬יעמול‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫בתורה שקדמה לשמש‪ ,‬וכדאיתא בפסחים (נ"ד ע"א) ז' דברים‬ ‫ויהי כן‪ .‬דהמע"ה בתהילים (א' ד') אמר לא כן הרשעים כי אם‬ ‫נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה וכו'‪ ,‬ויש להבין‬ ‫כמוץ אשר תדפנו רוח על כן לא יקומו רשעים במשפט וגו'‪ ,‬ואי'‬ ‫דעכ"פ מדוע התוה"ק נקראת ונרמז בד"ז של "קודם השמש"‪,‬‬ ‫במד"ר אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן ואתם אמרתם לא כן‬ ‫ויש לומר עפ"י דברי הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג‪ ,‬מובא ברמ"א יו"ד סי'‬ ‫ע"כ לא יקומו רשעים במשפט‪ ,‬וי"ל עפ"י מה שאי' בשם‬ ‫רמ"ו סכ"ג) שאין אדם לומד רוב תורתו אלא בלילה‪ ,‬והנה כ'‬ ‫היהודי הק' דמי שעוסק בחקירות הוא בבחינת "פן"‪ ,‬כי מזמן‬ ‫ראשית חכמה יראת ה' (תהלים קי"א י')‪ ,‬והיינו שהיראה היא‬ ‫לזמן משתנה דעתו בעבודת השי"ת כפי שכלו בעת ההוא‬ ‫המקיימת את החכמה (עיין מס' שבת ל"א ע"א)‪ ,‬ונאמר בשם‬ ‫ותמיד חושב פן כך הדרך‪ ,‬לכן הוא בבחי' "פן" שמשמעותו הוא‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫משפטי צדקך‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬משא" כ מי שהולך בתום בדרכי התורה הוא אצלו כיתד‬ ‫נעשה אדם וגו'‪ .‬במד"ר (ח' ה') חסד אמר יברא האדם ואמת‬ ‫שלא תמוט לא לסור ימין ושמאל ממצות הש"י הוא בבחינת‬ ‫אמר אל יברא שכולו שקר‪ ,‬מה עשה הקב"ה השליך אמת‬ ‫"כן"‪ ,‬שעושה תמיד בלי שום ספק ושינוי‪ ,‬וז"ש פרעה (שמות א'‬ ‫ארצה‪ .‬ורבו הקושיות במדרש זה‪ ,‬וי"ל בדרך צחות עפ"י הידוע‬ ‫י') הבה "נתחכמה" לו פן ירבה‪ ,‬היינו שנתן עצה שיעסקו‬ ‫דחסד הוא מה שעושים עם הגוף ולא עם הממון ובזה שוים‬ ‫בחכמה וחקירה‪ ,‬ואז פן ירבה ר"ל ירבה בחי' "פן" היינו הספק‬ ‫העני והעשיר דגם העני יכול לגמול חסד בגופו‪ ,‬וזה שטען‬ ‫כנ"ל אצל בני ישראל ‪ ,‬אמנם הכתוב מעיד וכאשר יענו אותו‬ ‫האמת שהחסד שעושים בני אדם זה עם זה אינו חסד של אמת‬ ‫"כן" ירבה היינו שנתרבה אצלם בחי' "כן" כנ"ל‪ ,‬וזה יש לרמז‬ ‫רק לתשלום גמול דכיון שחסד הוא בגוף גם העני יכול לשלם‬ ‫מה שהביא רש"י (בפסוק י"ב) בשם המדרש אתם אמרתם פן‬ ‫גמולו בגופו‪ ,‬ע"כ השליך אמת ארצה להראות שהרבה הם‬ ‫ירבה ואני אומר "כן" ירבה‪ ,‬דהיינו שהמצרים רצו להכניס בהם‬ ‫כפויי טובה ואינם משלמים גמול וממילא חסד של אמת הוא‪,‬‬ ‫ספיקות בעבודת ה' והיינו בחי' "פן" ואני אומר "כן" ירבה‪ ,‬היינו‬ ‫ובצדקה שהוא בממון ושייך רק לעניים ואינו מצפה לתשלום‬ ‫בחינת האמת והאמונה שהוא כן מלשון כן בנות צלפחד‬ ‫גמול‪ ,‬לא נצרך להשלכת ארץ‪ ,‬וזה יש לרמז בתהלים (פ"ה י"ב)‬ ‫דוברות‪.‬‬ ‫אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף‪ ,‬דההוכחה שהחסד‬ ‫וכן מרומז זה בפר' נצבים (כ"ט י"ז) בפסוק פן יש בכם שרש פרה‬ ‫הוא אמיתית הוא רק ע"י שהשליכו ארצה‪ ,‬אבל וצדק שהוא‬ ‫ראש ולענה‪ ,‬היינו אם יש בכם "פן" שהוא בחינת ספקות אזי‬ ‫צדקה‪ ,‬משמים נשקף‪ ,‬דגם בשמים רואים שהצדקה הוא אמת‬ ‫הוא שורש פורה ראש ולענה‪ .‬ובזה יבואר על נכון הא דאי'‬ ‫ולא משום תשלום גמול‪.‬‬ ‫בספה"ק לכוון במצות שופ"ר רק מטעם רחמנא אמר תקעו‪,‬‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו'‪ .‬ובמד"ר‬ ‫דשופר ר"ת שורש פורה ראש ולענה‪ ,‬וזה רומז על ספיקות‬ ‫(ט' י') טוב זה החיים מאד זה המות אפשר לומר והנה טוב זה‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬וכשמקיים מצות שופר בלי חיפוש טעמים רק‬ ‫החיים‪ ,‬היינו המסתפק בהכרחיות רק מה שצריך לחיים חיותו‬ ‫משום שהוא חק לישראל‪ ,‬אזי הוא מתקן כ"ז‪ .‬וכן יל"פ בזה‬ ‫זהו טוב‪ ,‬ומאוד זה שהולך אחרי המותרות זהו המות בעוה"ז‬ ‫הפסוק (דברים י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם‪ ,‬דאם‬ ‫שנעשה עני החשוב כמת ומכש"כ לעוה"ב‪ ,‬ולזה מצינו במס'‬ ‫תכניסו בלבבכם בחי' "פן" אזי ח"ו וסרתם ועבדתם וגו'‪.‬‬ ‫סוכה (ל"ז ע"ב) שכל העם היו מנענעין את לולביהן באנא‬ ‫וזה יש לרמז בגמ' ברכות (כ"ח ע"ב) כשחלה ר' יוחנן בן זכאי‬ ‫הצליחה‪ ,‬כלומר על מותרות שכן מורה לשון הצלחה ור"א ור'‬ ‫ונכנסו תלמידיו לבקרו התחיל לבכות‪ ,‬אמרו לו תלמידיו מפני‬ ‫יהושע רק בהושיעה נא‪ ,‬כלומר שהתפללו רק על הכרחיות‪.‬‬ ‫מה אתה בוכה‪ ,‬אמר להם וכו' עכשיו שמוליכים אותי לפני‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי‬ ‫ממ"ה הקב"ה וכו' ואיני יכול לפייסו‪ ,‬ולא עוד אלא שיש לפני‬ ‫בקר יום השישי‪ .‬עיין ברמב"ם ריש ספר האגרות דמנוחת הגוף‬ ‫שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע להיכן‬ ‫בשבת נגד מילת ערלת בשר של אאע"ה ומנוחת הנפש נגד‬ ‫מוליכין אותי‪ ,‬דמקשים העולם הלא מקודם ג"כ בכה ע"ז שאינו‬ ‫מילת ערלת הלב של משרבע"ה‪ ,‬והגם שמילת הבשר מקיימים‬ ‫יודע אם יוליכו אותו לג"ע או לגיהנם ‪ ,‬ומה הוסיף לאמר ולא‬ ‫ישראל בשמחה כמבואר בגמ' שבת (ק"ל ע"א) תניא רשב"ג‬ ‫עוד‪ ,‬אך עפ"י הנ"ל אפשר שבכה שחשש לפי ענותנותו שמא‬ ‫אומר כל מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה וכו' עדיין‬ ‫ח"ו לא יצא ידי חובת האמונה בשלימות ונשאר אצלו מבחינת‬ ‫עושין אותה בשמחה‪ ,‬מ"מ עיקר השמחה בא ע"י טהרת הלב‪,‬‬ ‫פן‪ ,‬וזה מרומז באמרו ויש לפניו שני דרכים‪ ,‬וע"ז ודאי יש‬ ‫דעי"ז הוא נאמן בעבודתו כי אחר כונת הלב הן הן הדברים‪ ,‬וזה‬ ‫לבכות כי חקירה יכולה להביא לידי מינות ח"ו אשר אין להם‬ ‫מרומז בתפלת שבת ישמח משה במתנת חלקו‪ ,‬היינו מנוחת‬ ‫חלק לעוה"ב (עיין ריש פי"א סנהדרין)‪ .‬ובזה יבואו דברי המדרש‬ ‫הנפש בשבת שהיא כנגד מילת ערלת הלב של משרבע"ה כנ"ל‬ ‫שלפנינו על נכון‪ ,‬לא כן הרשעים וכו' אמר הקב"ה אני אמרתי‬ ‫וזה דווקא גורם לשמחה‪ ,‬והטעם כי עבד נאמן קראת לו‪ ,‬דוקא‪,‬‬ ‫ויהי כן היינו שיהיה בחי' "כן" שהוא יציב וקיים ואתם אמרתם‬ ‫ע"י מילת מרבע"ה כנ"ל‪.‬‬ ‫לא כן ובאו לידי פן שהוא מינות‪ ,‬ע"כ לא יקומו במשפט‪,‬‬ ‫ואולי מה"ט קודם ביאת עמלק שהלב לא נפגם עדיין היה די‬ ‫השי"ת יאיר עינינו בתורתו ועבודתו‪.‬‬ ‫בשמירת שבת אחד כלומר מנוחת הגוף‪ ,‬רק אח"כ שנפגם הלב‬ ‫ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו‪ .‬אחז"ל (נדה ל' ע"ב) בשעה‬ ‫באמרם היש ה' בקרבנו אם אין ח"ו ונכשלו ב"ספק" שעולה‬ ‫שנולד אדם משביעין אותו תהי צדיק‪ ,‬ואפשר לומר שלזה‬ ‫בגימטריא עמל"ק‪ ,‬הוצרכו לשתי שבתות למנוחת הגוף וטהרת‬ ‫נאמר נעשה אדם בצלמנו‪ ,‬ר"ל בשעה שנעשה אדם שהוא‬ ‫הלב‪( ,‬כדאיתא במס' שבת קי"ח ע"ב)‪ ,‬ומיושב בזה הא דאחז"ל (שם)‬ ‫בשעת יציאתו לעולם‪ ,‬משביעין אותו תהי צדיק‪ ,‬ומרומז‬ ‫אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה‬ ‫בתיבת צלמנ"ו שהוא נוטריקון נשבעתי ואקיימה לשמור‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫א"ל הקב"ה לישראל אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם‬ ‫ולשון‪ ,‬ומאידך איתא (שם) אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות‬ ‫כאילו שמרתם כל המצות שבתורה וכו'‪ ,‬וכן אחז"ל (שבת קי"ח‬ ‫וכו'‪ ,‬ולהנ"ל ניחא דקודם ביאת עמלק הי' סגי בשבת אחד כנ"ל‪.‬‬ ‫ע"ב) כל המשמר שבת כהלכתו אפי עובד ע"ז כדור אנוש‬ ‫(עיין פרשת אמור מש"כ עוד בביאור ענין שתי שבתות)‪ .‬ויש לרמז בזה‬ ‫מוחלין לו‪ .‬וממילא השומר שבת נוח לו שנברא‪ ,‬דהלא נחשב‬ ‫מ"ש חז"ל במתני' ר"ה (כ"ט ע"א) כאשר הרים משרבע"ה ידו‬ ‫לו כאילו קיים ושמר את כל המ"ע‪ .‬וכן לגבי המצות ל"ת שהמה‬ ‫וישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם‬ ‫מרובים הכל נמחל לו מכש"כ דעבודה זרה דחמורה מכולם‪,‬‬ ‫שבשמים וגבר ישראל‪ ,‬דייקו בלשונם ומשעבדין את לבם דכדי‬ ‫וא"כ אינו קרוב להפסד יותר מלשכר‪ ,‬וזי"ל הפסוק‪ ,‬וירא‬ ‫להתגבר על עמלק היו צריכים במיוחד להתחזק במילת ערלת‬ ‫אלוקים וכו' והנה טוב מאוד‪ ,‬ואמנם זהו רק באופן זה‪ ,‬ויהי ערב‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫ויהי בוקר יום הששי‪ ,‬ויכולו השמים וגו' שישמור האדם את‬ ‫ובזה אפשר לומר כוונת הכתוב (שמות ל"א י"ג) אך את שבתותי‬ ‫השבת ואז טוב לו שנברא שיהא קרוב יותר לשכר מלהפסד‪,‬‬ ‫תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה'‬ ‫וזה יל"פ מה שאומרים בזמירות‪ ,‬נפש כי נאנחה‪ ,‬בימות השבוע‬ ‫מקדשכם‪ ,‬ומדוייק בלשון שבתותי היינו בחינת שבת דקוב"ה‬ ‫מטעם דטוב לו שלא נברא‪ ,‬אבל בא שבת באה מנוחה‪ ,‬דע"י‬ ‫כבי' שלא שייך אצלו מנוחת הגוף לדעת כי אני ה' מקדשכם‬ ‫שמירתה טוב לו שנברא‪ ,‬ובזי"ל הרמז בהפ' (תהילים קי"ט ב')‬ ‫מנוחת הנפש ‪ ,‬ולזה אמר "אך" שהוא מיעוט‪ ,‬כי בני עליה‬ ‫אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו‪ ,‬דהנה שב"ק הוא עדות‬ ‫הזוכים לקדש השבת בדרך זו במנוחת הנפש כדבעי מועטין‬ ‫ע"ז שהקב"ה ברא העולם ומנהיגו (שבת קי"ט ע"ב) כל המתפלל‬ ‫המה‪ ,‬עיין סוכה (מ"ה ע"ב)‪ ,‬וזה אות הוא ביני וביניכם‪ ,‬קדושת‬ ‫בע"ש ואומר ויכולו וכו' נעשה שותף להקב"ה במעשה‬ ‫השבת בבחי' זו של מנוחת הנפש הוא מעין שבתו כבי'‪.‬והנה י"ל‬ ‫בראשית וכו' וזהו אשרי נוצרי עדותיו דהוא שמירת שב"ק‬ ‫דע"י מילת ערלת הלב זוכה לתשובה מאהבה שהוא בחינת‬ ‫שהוא עדות על חידוש העולם‪ ,‬בכל לב ידרשוהו‪.‬‬ ‫שב"ת שהוא ר"ת שבת בו תשוב‪ ,‬והתשובה שעושים בשבת‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי‬ ‫היא מאהבה‪ ,‬כי שבת ניתנה באהבה וברצון בחי' מתנה‪ ,‬עיין‬ ‫בקר יום השישי‪ .‬נודע פלוגתת ב"ש וב"ה בעירובין (י"ג ע"ב)‬ ‫שבת (י' ע"ב) א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי‬ ‫שב"ש אמרו טוב לו לאדם שלא נברא וב"ה אמרו טוב שנברא‪,‬‬ ‫ושבת שמה‪ ,‬ובתשובה מאהבה‪ ,‬נהפכים גם זדונות לזכיות (עיין‬ ‫ואפשר לומר שב"ש הם מסטרא דדין ומשו"ה אמרו נוח לו‬ ‫סוף יומא פ"ו ע"ב)‪ ,‬והנה ידוע מש"כ המהרש"א בפי' הגמ' עירובין‬ ‫שלא נברא‪ ,‬דמדת הדין אומרת נפש החוטאת תמות כדאי'‬ ‫(י"ג ע"ב) הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‬ ‫בירושלמי מכות (פ"ב הל"ו) שאלו לנבואה חוטא מה עונשו‬ ‫וכו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא‪ ,‬ופירש דנמנו התרי"ג‬ ‫אמרה הנפש החוטאת תמות‪ ,‬וב"ה הם מסטרא דחסד ומהני‬ ‫מצוות וראו שהל"ת מרובין ועלול לצאת שכרו בהפסדו ע"כ‬ ‫תשובה לכך טוב שנברא‪ ,‬והנה על נמנו וגמרו שטוב שלא נברא‬ ‫גמרו טוב שלא נברא‪ ,‬לפי"ז עכ"פ ע"י שמירת שבת בטהרת‬ ‫פירש המהרש"א במס' מכות (כ"ג ע"ב) שנמנו הל"ת והעשין‬ ‫הלב המביא לידי שמחה ואהבה ולתשובה מאהבה שגם‬ ‫וראו שהל"ת מרובין לכך נמנו וגמרו שטוב שלא נברא שקרוב‬ ‫מעונותיו נעשים עשין נמצא שהעשין מרובין‪ ,‬וממילא טוב‬ ‫להפסד עכת"ד‪ .‬אבל אפשר לומר כיון שאחז"ל במס' מנחות‬ ‫שנברא‪ ,‬וזשה"כ ויכל אלהים‪ ,‬מלשון כלתה נפשי‪ ,‬שחמד‪,‬‬ ‫(ק"י ע"א) כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה‪ ,‬נמצא‬ ‫מלאכתו אשר עשה "ביום השביעי"‪ ,‬פי' על ידי השבת כי על‬ ‫שע"י לימוד הלכות של המ"ע הוי כאילו קיימם‪ ,‬ממילא המ"ע‬ ‫ידו טוב שנברא‪ .‬ובזה ילפ' גם הפסוק שהתחלנו וירא אלהים‬ ‫הם כפולים והם מרובים מהל"ת ושוב הוי קרוב לשכר ונוח‬ ‫את כל אשר עשה והנה טוב מאד ר"ל שטוב שנברא‪ ,‬ומסיים‬ ‫שנברא‪ .‬ובזה יל"פ הפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה‬ ‫הטעם ע"י ויהי ערב ויהי בקר יום השישי שהוא הכנה לשבת‬ ‫טוב מאד‪ ,‬ולכאורה הא נמנו וגמרו דטוב שלא נברא‪ ,‬ע"ז בא‬ ‫שמביא טהרת הלב ואז כל אשר עשה טוב מאד‪.‬‬ ‫כמתרץ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי‪ ,‬ודרשו חז"ל במסכת‬ ‫וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי‬ ‫שבת (פ"ח ע"א) יום הששי בסיון יום קבלת תוה"ק‪ ,‬וע"י התורה‬ ‫בוקר יום הששי‪ ,‬ויכולו השמים וגו'‪ .‬י"ל עפי"מ דאי' בגמ'‬ ‫טוב שנברא כי ע"י לימוד התוה"ק הוי קרוב לשכר כנ"ל‪.‬‬ ‫(עירובין י"ג ע"ב) נמנו וגמרו נח לו לאדם שלא נברא יותר‬ ‫ולכאורה הי' אפשר לומר דדוקא ע"י תורה לשמה נחשב כאילו‬ ‫משנברא וכו' ולכאורה קשה הלא נאמר בבריאת האדם והנה‬ ‫קיים המצוה בפועל‪ ,‬אך כיון דאחז"ל (פסחים נ' ע"ב) לעולם‬ ‫טוב מאוד‪ ,‬וי"ל דהנה כ' המהרש"א בחיא"ג (מכות כ"ג ע"ב)‬ ‫יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא‬ ‫לפרש הגמ' שנמנו הל"ת והמ"ע‪ ,‬וראו שהל"ת מרובים מן‬ ‫לשמה בא לשמה‪ ,‬ממילא כל התורה ומצוות הוי כלשמה וטוב‬ ‫המ"ע‪ ,‬אז נמנו וגמרו דטוב לו שלא נברא‪ ,‬דהוא קרוב להפסד‬ ‫שנברא‪ .‬והנה זה וודאי דמי שיכול לכלול א"ע בתוך כלל ישראל‬ ‫יותר מלשכר‪ ,‬יעש"ד‪ ,‬והנה מצינו דדחז"ל (שמו"ר פ' כ"ה ט"ז)‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫במס' יומא (ל"ח ע"ב) אמר ר' יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד‬ ‫אשר בודאי יש ביניהם עוסקים לשמה בודאי מה טוב‪ ,‬רק‬ ‫קיים העולם שנאמר (משלי י' כ"ה) וצדיק יסוד עולם‪ ,‬וא"כ‬ ‫אפילו מי שאינו במדרגה זו צ"ל דמ"מ מועיל תורתו דמתוך‬ ‫כשהעיד נמרוד שיש צדיק אחד ממילא שמים וארץ אינם‬ ‫שלא לשמה בא לשמה כנ"ל‪ .‬וזה שאמרו חז"ל עירובין (ס"ד‬ ‫נוגעין בעדותם דממילא יתקיימו בזכות אברהם‪ ,‬ובזה ילה"כ כי‬ ‫ע"א) הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה‪ ,‬היינו‬ ‫אמרתי עולם חסד יבנה‪ ,‬פי' בשביל צדיק אחד המתחסד עם‬ ‫הנפטר מחבירו שאינו יכול לכלול את עצמו בתוך העוסקים‬ ‫קונו נברא כל העולם‪ ,‬ומביא ראיה לכך‪ ,‬שמים תכין אמונתך‬ ‫לשמה‪ ,‬מ"מ אל יפטור אלא מתוך דבר הלכה על ידי לימוד‬ ‫בהם‪ ,‬דהיינו שהם יעידו‪ ,‬וקשה הלא נוגעין הם‪ ,‬וע"כ כנ"ל‪,‬‬ ‫תורת המצות‪ ,‬ואעפ"י שלאו כל אדם זוכה ללמוד לשמה‪ ,‬מ"מ‬ ‫דבשביל צדיק אחד נברא העולם וממילא אינם נוגעין‪ ,‬וז"ש‬ ‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ .‬וזה יש לרמז בתפלת ראש השנה‬ ‫עולם חסד שהוא אאע"ה כמו שכתוב חסד לאברהם יבנה‬ ‫ובכן תן פחדך על כל מה שבראת‪ ,‬שיאמרו ח"ו חסרון במעשה‬ ‫בעבורו‪ ,‬ובזה מובן הדרש אל תקרא בהבראם אלא באברהם‪.‬‬ ‫בראשית כיון דטוב שלא נברא‪ ,‬עז"א ויעשו כולם אגודה אחת‪,‬‬ ‫ומתורץ גם מה שלכאורה קשה הלא נמרוד וכל המנויים שמה‬ ‫בהתכללם בתוך כלל ישראל דוודאי יש ביניהם שלומדים‬ ‫לבן וכו' מעידין רק על יחידים ולא על כלל ישראל‪ ,‬אבל מכיון‬ ‫לשמה‪ ,‬וא"כ טוב שנברא‪ ,‬ומסיים לעשות רצונך בלבב שלם‬ ‫שצדיק יסוד עולם ובעבורו העולם יכול להתקיים‪ ,‬א"כ שמים‬ ‫דאף מי שאינו כולל עצמו‪ ,‬מ"מ טוב שנברא כמש"נ לעיל‬ ‫וארץ כבר אינם נוגעים בעדותם והם כשרים להעיד על כלל‬ ‫דמתוך שלא לשמה וכו' וזה מרומז בלבב שלם‪ ,‬בחינת ל"ב‬ ‫ישראל‪ ,‬נמצא דבצירוף שניהם היינו מה שלבן או נמרוד יעידו‪,‬‬ ‫של"ם שהוא ר"ת מתוך שלא לשמה בא לשמה‪.‬‬ ‫ושפיר יש כבר זכות קיום לעולם משום צדיק יסוד עולם‪ ,‬ולכך‬ ‫אשר ברא אלהים לעשות‪ .‬י"ל דקאי על מצות תשובה שהוא‬ ‫שמים וארץ כבר אינם נוגעים‪( .‬ובזה יש לפרש מה דאיתא במס'‬ ‫אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם עיין גמ'‬ ‫שבועות (ל"ט ע"א) דבשעה שנאמר לא תשא נזדעזע כל העולם‪,‬‬ ‫פסחים (נ"ד ע"א)‪ ,‬ועפי"ז יפה מכוון הר"ת אשר ברא אלהים‬ ‫מכיון שבעון שבועה נפרעין מכל העולם ואז גם אוה"ע נוגעין‬ ‫לעשות לר"ת של בנים אתם לה' אלהיכם (דברים י"ד א')‪ ,‬עפ"י‬ ‫הם ואין ח"ו עדות)‪.‬‬ ‫הידוע מספה"ק דהא דתשובה מהני הוא משום דאנו נקראים‬ ‫והנה התוס' בע"ז שם מקשים על הגמ' שמים וארץ נוגעים‬ ‫בנים למקום‪ .‬וקיימ"ל בקידושין (ל"ב ע"א) אב שמחל על כבודו‬ ‫בעדותן הא מ"מ אכתי יש ראי' שקיימו התורה דכיון ששמים‬ ‫כבודו מחול‪ .‬עיין בני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר ד' דרוש ז')‪,‬‬ ‫וארץ עומדים יש ראיה שישראל קיימו התורה עיי"ש‪ ,‬ואפשר‬ ‫וזה שרמז אשר ברא אלהים לעשות דקאי על תשובה כנ"ל הוא‬ ‫ליישב קושיית התוס' עפ"י המבואר מדברי חז"ל במס' ברכות‬ ‫משום דבנים אתם לד' אלהיכם‪ .‬וי"ל דזה גם מרומז בפסוק‬ ‫(ז' ע"א) דדיבור לרעה של הקב"ה חוזר‪ ,‬וא"כ אפשר שחזר בו‬ ‫(מיכה ז' ח') כי אשב בחושך ד' אור לי כי הר"ת של כי אשב‬ ‫כבי' מהדיבור שאם לא יקיימו התורה לא יתקיימו שמים וארץ‬ ‫בחשך יי אור לי‪ ,‬הוא אותיות כא"ב אל"י‪ ,‬ומהני תשובה לעשות‬ ‫וממילא אין ראי' מקיום שמים וארץ שקיימו התורה‪ ,‬אמנם‬ ‫מחושך אור‪ .‬והוא עפי"מ שכתבנו שהקב"ה מתייחס לכנס"י‬ ‫לפי"ז לכאורה הא לא הוי נוגעים דהא קיומם לא תלוי בקיום‬ ‫כאב אל בנים ואפילו כשאינם עושין רצונו של מקום וכמאמרם‬ ‫התורה‪ ,‬אך י"ל דעכ"פ הם נוגעים בעדות כפי שיטת רבינו ברוך‬ ‫ז"ל בקידושין (ל"ו ע"ב) בין כך ובין כך קרויים בנים‪ ,‬ולכך מהני‬ ‫בטוח"מ סס"י ל"ג בב"י דגם בפסול נוגע בעדות צ"ל תחילתו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫בכשרות‪ ,‬וכיון דבתחלה בשעת התנאי קודם החזרה היו נוגעים‪,‬‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם‪ .‬ובמדרש אל תקרא‬ ‫שוב פסולים לעדות‪ .‬והנה ידוע קושיית המפורשים על ענין‬ ‫בהבראם אלא באברהם‪ ,‬ויש ליישב המדרש ונקדים הפסוק‬ ‫הידיעה והבחירה‪ ,‬דכיון שידיעתו יתב' מוכרחת‪ ,‬שוב אין‬ ‫בתהילים (פ"ט ג') כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין‬ ‫בחירה‪ ,‬וכ' לתרץ עפי"מ דקיי"ל שהקב"ה חוזר מדיבור לרעה‬ ‫אמונתך בהם‪ .‬י"ל בדרך דרוש עפ"י מה דאי' במס' ע"ז (ג' ע"א)‬ ‫וא"כ כ"ש שחוזר ממחשבה‪ ,‬והידיעה הלא הוא רק מחשבה‬ ‫שהאו"ה יטענו לפני הקב"ה ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה‬ ‫וא"כ לא הוי סתירה לבחירה‪ ,‬וזה יוצדק לגבי ידיעה לרעה‪ ,‬אבל‬ ‫וכו' והקב"ה יאמר ששמים וארץ יעידו שישראל קיימו את‬ ‫גבי ידיעה לטובה מה שמשלם הקב"ה שכר בעד המצוות הוא‬ ‫התורה‪ ,‬וע"ז אומרים אוה"ע שהם נוגעים בעדותם משום‬ ‫חסד דכיון דלטובה אינו חוזר ממילא הידיעה מוכרחת ושוב‬ ‫שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים‬ ‫ליכא בחירה לטוב‪ .‬וזהו שאומרים בתפלת 'יגדל'‪ ,‬צופה ויודע‬ ‫וארץ לא שמתי‪ ,‬אומר הקב"ה יבוא נמרוד ויעיד באברהם‬ ‫סתרינו מביט לסוף דבר בקדמתו גומל לאיש חסד כמפעלו‪,‬‬ ‫אע"ה שלא עבד ע"ז‪ ,‬יבוא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על‬ ‫אבל נותן לרשע רע כרשעתו‪ ,‬דכיון דישנה ידיעה לטובה‬ ‫הגזל‪ .‬ומקשין העולם בתחלה מאי קסבר כשאמר שמים וארץ‬ ‫ממילא השכר הוא חסד‪ .‬ועפי"ז יש ליישב הקושיא המפורסמת‬ ‫יעידו הלא הם נוגעים בעדותם‪ .‬ומתרצים עפ"י מה שאחז"ל‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬ ‫לעולם‪ ,‬וכמו שפירש"י שמטר חי לעולם‪ ,‬וא"כ אינם נוגעים‬ ‫על הפסוק בתהלים (ס"ב י"ג) ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש‬ ‫בעדות דהא לטובה אינו חוזר‪ .‬אכן כ"ז אם נאמר שבריאת‬ ‫כמעשהו‪ ,‬אם כמעשהו מה החסד‪ ,‬ולפי"ז מיושב דהחסד הוא‬ ‫העולם טובה היא אבל אם נסבור דנח לו לאדם שלא נברא א"כ‬ ‫דאף שהידיעה לטובה מוכרחת כנ"ל‪ ,‬עכ"ז גומל לאיש חסד‪.‬‬ ‫הבריאה הוא רעה ומרעה הוא חוזר וא"כ שוב השמים וארץ‬ ‫אבל לרשע נותן כרשעתו בדין דמרעה חוזר וא"כ שוב אין‬ ‫נוגעים‪ .‬ובזה יתפרש הפסוק בתהלים שהתחלנו בו כי אמרתי‬ ‫הידיעה מכרחת כנ"ל‪ .‬ואולם יש עוד תירוץ על העונש דהידיעה‬ ‫עולם חסד יבנה‪ ,‬וטוב שנברא‪ ,‬והראיה לכך שמים תכין אמונתך‬ ‫שאינה אלא מחשבה אינה מכרחת רק המחשבה ומש"ה‬ ‫בהם וכשרים לעדות‪.‬‬ ‫מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה‪ ,‬והעונש הוא רק על‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫ארץ ושמים‪ .‬וברש"י שם שמתחילה עלה להקב"ה לברוא‬ ‫והנה ממה שאמרנו למעלה דקיום העולם הוא אף ע"י צדיק‬ ‫העולם במידת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים הקדים מידת‬ ‫אחד יש ראיה שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהן כדאי'‬ ‫הרחמים ושתפה למידת הדין‪ ,‬י"ל דכשנברא העולם במדה"ד‬ ‫בחולין (ז' ע"ב) דהא אברהם אבינו ע"ה אינו בחיים‪ ,‬ועכ"ז עמדה‬ ‫היו המלאכים גדולים מנשמת צדיקים‪ ,‬כי בשר ודם עלול‬ ‫זכותו לקיום העולם כמבואר בגמ' ע"ז הנ"ל יבוא נמרוד ויעיד‬ ‫לחטוא ח"ו ובדין אין תשובה מועיל ונפש החוטאת תמות‪,‬‬ ‫באברהם‪ ,‬אבל ממה שאמר מרע"ה (דברים ל"א כ"ז) הן בעודני חי‬ ‫כדאי' בירושלמי (מכות פ"ב הל"ו) רק אח"כ ששתפו ברחמים‪,‬‬ ‫ממרים הייתם וגו' מוכח דגדולים המה בחייהם מבמיתתם‪,‬‬ ‫צדיקים גדולים שהם בעלי תשובה ומקום שבעלי תשובה‬ ‫וממילא אין ראיה מאאע"ה דהא זכותו אינה עומדת אלא בחייו‪,‬‬ ‫עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪( ,‬עי' ברכות ל"ד ע"ב)‬ ‫וא"כ שוב קשה קושיית המפורשים מה ס"ד דגמ' דשמים וארץ‬ ‫וז"ש אלה תולדות השמים רומז למלאכי מעלה‪ ,‬קודם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫יעידו הא שמים וארץ נוגעים הם‪ ,‬ואין לתרץ כנ"ל דבשביל‬ ‫והארץ רומז לבני אדם‪ ,‬אמנם לו היה רק בהבראם‪ ,‬אבל ביום‬ ‫צדיק אחד העולם קיים וא"כ אינם נוגעים‪ ,‬דהא לא מועיל אלא‬ ‫עשות ה' אלהים ששיתף גם מדה"ר הרומז בשם הויה‪ ,‬אזי ארץ‬ ‫בחייהם‪ ,‬וע"כ צ"ל כקושיית התוספות דכיון ששמים וארץ‬ ‫ושמים הארץ קודם‪ .‬ולזה נקבע ר"ה ביום שנברא העולם‬ ‫קיימים מזה גופא יש ראיה שקיימו התורה‪ ,‬ולפי"ז ע"כ‬ ‫ששיתף גם רחמים‪ .‬וז"ש (דברים כ"ט ט') אתם נצבים היום זהו‬ ‫מוכרחים לאמר דגם לרעה אינו חוזר דהא אם חוזר שוב אין‬ ‫ר"ה כנודע‪ ,‬כלכם‪ ,‬אפילו מי שאינו הגון‪ ,‬מטעם לפני ה' אלהיכם‬ ‫ראי' מהא דשמים וארץ קיימים‪ .‬וכמו שתירצנו באמת לעיל כן‬ ‫ששיתף מדה"ר ומהני תשובה‪ ,‬על כן כולכם נצבים וקיימים‪.‬‬ ‫קושיית התוס'‪ ,‬וא"כ שוב קשה למה יש עונש כיון דהידיעה‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה‪ .‬הנה בענינים גשמיים עם ישראל הוא‬ ‫מכרחת דהא אין לתרץ כנ"ל דכיון דלרעה חוזר א"כ אין הידיעה‬ ‫בעוה"ר לחרפה נגד העמים שיש להם כל טוב‪ ,‬רק בעניני‬ ‫מכרחת‪ ,‬דהא קיימינן השתא דע"כ גם לרעה אינו חוזר‪ ,‬וע"כ‬ ‫רוחניות שמרומז בנפש חיה שהוא הקדושה שהוא המביא‬ ‫צ"ל כתירוץ השני כי הידיעה הוא רק מחשבה ולא מעשה ואינה‬ ‫חכמה ובינה לישראל‪ ,‬בזה הם עולים על אומות העולם‪ ,‬ולכן‬ ‫מכריחה את המעשה‪ ,‬והעונש הוא רק על המעשה‪ .‬ובזה‬ ‫ואני הייתי חרפה להם (תהלים ק"ט כ"ה) הר"ת הם ויהי האדם‬ ‫יתפרש הפסוק בפרשת וילך (ל"א כ"ט) וקראת אתכם הרעה‬ ‫לנפש חיה‪ ,‬וכן חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד' ו')‪ ,‬ר"ל‬ ‫באחרית הימים כי תעשו וגו'‪ ,‬ולכאורה קשה למה מגיע לנו‬ ‫שע"י חיות דקדושה אנו מתעלים וזה חכמתכם ובינתכם לעיני‬ ‫עונש הלא הידיעה מכרחת‪ ,‬לזה אמר אשר תעשו את הרע‬ ‫העמים ומציל את ישראל שלא להיות לחרפת עמים ח"ו‪ ,‬רק‬ ‫להכעיסו במעשה ידיכם דוקא‪ ,‬כי העונש הוא רק בעד המעשה‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך‪.‬‬ ‫שעליה אין הידיעה מכרחת וכתירוץ הב'‪.‬‬ ‫וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה‪ .‬עיין מס' ב"מ (ק"ט ע"ב) גבי‬ ‫ממילא לפי"ז שאנו נקטינן לקושיית התוס' לאמת‪ ,‬ששמים‬ ‫ההוא שתלא שתבע שכרו מה שהשביח‪ ,‬דסבר רב אשי ליתן לו‬ ‫וארץ אינם נוגעים‪ ,‬אפ"ל דהטעם הוא כיון דלטובה אפילו נאמר‬ ‫שתות וא"ל רב אחא בר"י ליתן לו רביע וע"ז אמר רב אשי כי‬ ‫על תנאי אינו חוזר כדאי' במס' ברכות (ז' ע"א) גבי משה‪ ,‬וכ"ה‬ ‫מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי עיי"ש בסוגיא ובפי'‬ ‫מפורש בישעי' (נ"ה י"א) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב‬ ‫רש"י‪ .‬וקשה מאד תשובת ר"א שדחה אותו עד שילמדו מס'‬ ‫אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו‪,‬‬ ‫קדשים ומה שייכות יש זל"ז‪ ,‬ולהבין דברי חכמים וחדותם י"ל‬ ‫וא"כ אף על פי שהיתנה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית‬ ‫בד"ז דהנה גם אדה"ר שנאמר עליו וינחהו בג"ע לעבדה‬ ‫בתנאי שיקיימו התורה‪ ,‬מ"מ כיון שלטובה אינו חוזר על כרחך‬ ‫העולם קיים‪ ,‬ולכך אינם נוגעים‪ .‬ובזה יל"פ הפסוק (דברים ל"ב א')‬ ‫ולשמרה היה לו דין שתלא‪ ,‬ואם נאמר שלוקח שתות י"ל דזהו‬ ‫הטעם שחי תתק"ל שנים ועם השבעים שנה שנתן לדהמע"ה‬ ‫האזינו השמים וגו' יערוף כמטר לקחי‪ ,‬ר"ל שתהיו עדים‪ ,‬ואם‬ ‫כנודע‪ ,‬יוצא שחי ממש שתות מימי עולם דהם שית אלפי שנין‬ ‫תאמר נוגעים הם‪ ,‬על זה אמר יערוף כמטר לקחי שאינו חוזר‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ז‬ ‫ה'‪ ,‬ולשמירת הלשון זוכים ע"י שידע שכל אחד ואחד מישראל‬ ‫(עיין ע"ז ט' ע"א )‪ ,‬רק לשיטת רב אחא דדינו ברביע תיקשי שהיה‬ ‫הוא עצם מעצמיו‪ ,‬וממילא וחרפה לא נשא על קרובו‪ .‬וזש"ה‬ ‫צריך לחיות אלף וחמש מאות שנה‪ ,‬וי"ל דנודע ששנותיהם של‬ ‫זאת הפע"ם עצם מעצמי ובשר מבשרי ע"י שאדע שכל ישראל‬ ‫האבות היו חמש מאות כי ב' שנים קודם שהכיר אאע"ה את‬ ‫הם עצם מעצמי ובשר מבשרי אזכה להפע"ם שהוא נוטריקון‬ ‫בוראו (עיין נדרים ל"ב ע"א בן ג' שנים‪ ,‬ר"ל ב' שנים) אינו נחשב לחיים‪,‬‬ ‫הסר ממך עקשות פה ונשמר הלשון מכל דיבור רע‪.‬‬ ‫וכיון שהם היו תיקונו של אדה"ר כנודע בשם האר"י ז"ל‪ ,‬א"כ‬ ‫ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון‪ .‬עיין בפרש"י‬ ‫לקח רביע ממש היינו שנותיו ושנות אבות העולם‪.‬‬ ‫שהנחש בהסתתו הראה לחוה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין‬ ‫והנה איתא במס' ב"ב (י"ז ע"א) תנו רבנן ששה לא שלט בהן‬ ‫מיתה באכילה‪ ,‬ואם חוה היתה עושה גדר שלא לנגוע לא היתה‬ ‫מלאך המות ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים‪.‬‬ ‫באה לכל זה‪ ,‬וזה נרמז בפסוק (קהלת י' ט') ופורץ גדר ישכנו נחש‪.‬‬ ‫והנה בשלמא משה רבינו ע"ה ניחא דהוא נצחו (עיין שבת פ"ט‬ ‫ותתן גם לאשה עמה‪ .‬גם לאשה עמה ר"ת עג"ל‪ ,‬שהכל נמשך‬ ‫ע"א) וכן באהרן היה לו סימני קטורת‪ ,‬וכן במרים י"ל טעם‪ ,‬אבל‬ ‫מחטא הקדום‪ ,‬וכן גם ר"ת לכן גלה עמי (ישעי' ה' י"ג) שגם‬ ‫באבות צריך טעם למה‪ ,‬וא"ל דכיון דהלכה פסוקה דכל הזבחים‬ ‫הגלות נמשך מכך‪.‬‬ ‫שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה‬ ‫נתנה לי מן העץ ואוכל‪ .‬ובמד"ר ואכלתי אין כתיב כאן אלא‬ ‫(עיין זבחים ב' ע"א)‪ ,‬ועין תוס' מנחות (ק"י ע"א) ד"ה ומיכאל‬ ‫ואוכל אכלתי ואוכל עוד‪ ,‬ומקשים היתכן יציר כפיו של הקב"ה‬ ‫דמיתת צדיקים הוא ענין קרבן‪ ,‬משו"ה מתו ע"י הקב"ה בעצמו‬ ‫יאמר כן‪ .‬ואפשר לומר בדרך צחות עפי"מ דאי' באבות דר' נתן‬ ‫דאז הוי כנקרב לשמו שיעלו לחובת הבעלים ויתכפר חטא‬ ‫(פרק ל"א) דאם אדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו ואוכל כדי‬ ‫אדה"ר‪ ,‬עפ"י מה שנתבאר לעיל בשם האר"י ז"ל‪ ,‬ומוכח מזה‬ ‫שביעה ולא יותר‪ ,‬אבל האוכל משל אחרים ואפילו אוכל משל‬ ‫דהם השלימו שנותיו של אדם הראשון ולקח ממש רביע‬ ‫אביו ומשל בניו ממשיך לאכול יותר מכדי צרכו והוי כאילו אינו‬ ‫בשבחא דהאי עלמא‪ ,‬אבל אם נימא דגם ע"י שלא לשמה‬ ‫שבע כי אינו שלו‪ ,‬וזה יש לרמז בפסוק להלן (ל"א ט"ו) ויאכל גם‬ ‫נתכפרו הבעלים‪ ,‬אז אין ראיה שהאבות השלימו‪ ,‬ומה שמתו‬ ‫אכול את כספנו‪ ,‬שאמרו רחל ולאה דכיון שאכל יותר מדי סימן‬ ‫רק ע"י הקב"ה יש למצוא טעם אחר‪ ,‬ולפי"ז לרב אחא דשתלא‬ ‫שהוא כספנו‪ .‬ובזה יל"פ גם הפסוק (דברים ח' י') ואכלת ושבעת‬ ‫דינו ברביע נשאר עדיין הקושיא דהי' לו לחיות אלף ות"ק שנה‪,‬‬ ‫וברכת‪ ,‬דאם אינו שבע סימן שאינו שלו והוי בוצע ברך ח"ו‬ ‫וע"כ צ"ל כרב אשי דס"ל דדינו דשתלא בשתות‪ ,‬וז"ש רב אשי‬ ‫דאסור לברך כדאי' בב"ק (צ"ד ע"א)‪ ,‬וזה שאמר אדה"ר כמתודה‬ ‫כי מטית לשחיטת קדשים‪ ,‬היינו מס' זבחים דתנן התם דשלא‬ ‫אכלתי ואכל עוד‪ ,‬דהיינו שלא שבעתי דזה סימן שאינו שלו‬ ‫לשמו לא עלו לבעלים להתכפר‪ ,‬דלפי"ז שפיר מתיישב התי'‬ ‫וע"ז התוודה‪.‬‬ ‫דהאבות השלימו ודינו כשתלא ברביע‪ ,‬ושפיר תקשי לי‬ ‫ועפר תאכל כל ימי חייך‪ .‬הר"ת מכוונים לויבואני חסדך יי‬ ‫שאמרתי שתות ודו"ק כי נכון‪.‬‬ ‫תשועתך כאמרתך (תהלים קי"ט מ"א)‪ ,‬רומז שע"י הכנעת הנחש‬ ‫ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת‬ ‫שהוא השטן המקטרג שירד לעפר‪ ,‬זוכים לישועה‪.‬‬ ‫יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת‪ .‬בדרך צחות י"ל‪ ,‬הרבה‬ ‫הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב‪ .‬עפ"י מאמרם ז"ל (שבת‬ ‫קטטות שבין איש לאשתו נגרמות מחמת שהוא אומר שיחוסו‬ ‫ק"ה ע"ב) כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר‬ ‫יותר גדול והיא אומרת שיחוסה יותר גדול‪ ,‬ובאדה"ר שחוה‬ ‫אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך עבוד ע"ז‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫היתה עצם מעצמיו לא שייך זאת‪ ,‬וזשה"כ זאת הפעם עצם‬ ‫(משלי כ"ז א') אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום‪ ,‬ר"ל‬ ‫מעצמי ואין בא לידי קטטה‪ ,‬לזאת יקרא אשה שיש בה אות ה'‬ ‫אל תתהלל שיבטיחך היצר שלא יסיתך ליום מחר לעבור מן‬ ‫משם הויה ב"ה‪ ,‬כי מאיש שיש בו יו"ד לקחה זאת‪ ,‬ושם "יה"‬ ‫הקל אל החמור‪ ,‬כי לא תדע מה יולד יום שיבוא יום שיסיתך‬ ‫שרוי ביניהם ע"י השלום‪ ,‬וזה שאמר על כן יעזוב איש את אביו‬ ‫אף לעבוד ע"ז ח"ו‪ .‬וזה שאמרו חכז"ל (ברכות ה' ע"א) לעולם‬ ‫ואת אמו ר"ל הדורות אחריהם יעזבו יחוסם והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה‬ ‫וזה שאומרים בברכת אירוסין שמח תשמח כשמחך יצירך‬ ‫וכו' ואם לאו יקרא ק"ש וכו' יזכיר לו יום המיתה‪ ,‬וקושית‬ ‫בג"ע מקדם‪ ,‬היינו כאדה"ר שלא היה מקום לקטטות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫המפרשים ידועה כיון שעצה של הזכרת המיתה הוא יותר‬ ‫זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי‪ .‬אפשר לומר עפ"י‬ ‫מועילה הו"ל לומר מיד שיזכיר לו המיתה‪ ,‬רק י"ל הכוונה‬ ‫הידוע מספה"ק שבאם הפה נפגם אינו יכול להודות להקב"ה כי‬ ‫שיזכיר לו יום שנגזרה בו המיתה שהוא ע"י חטא עץ הדעת‬ ‫אין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬וכאשר מתקנים ברית הלשון טוב‬ ‫שגם נגרם ע"י כך שתחילה היה בדבר קל שהוא נגיעה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫להודות לד'‪ ,‬ובזה אפשר לפרש הכתוב (בראשית כ"ט ל"ה) הפעם‬ ‫אודה את ה'‪ ,‬הפעם ר"ת הסר ממך עקשות פה‪ ,‬אזי אודה את‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ח‬ ‫והבל הביא גם הוא וגו'‪ .‬ידוע מספה"ק פירוש הפסוק (ויקרא כ"ג‬ ‫בא לחמור שהוא אכילה‪ .‬וזש"נ (קהלת י' ח') ופורץ גדר ישכנו‬ ‫מ') ולקחתם לכם‪ ,‬שהאדם מחויב לקחת את עצמו ולהכניס‬ ‫נח"ש‪ ,‬דייקא‪ ,‬ר"ל שיקח מוסר מהסתת הנחש בעץ הדעת‬ ‫עצמו תחת כנפי השכינה‪ ,‬וכן פירשו בזה והבל הביא גם הוא‪,‬‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫היינו שהביא גם את עצמו לקרבן‪ ,‬ומשו"ה שעה הקב"ה אל‬ ‫וזה יש לרמז בפסוק הוא ישופך ראש‪ ,‬ר"ל שהאדם ינצח כאשר‬ ‫מנחתו‪ ,‬דזהו עיקר הקרבן לדמות בעצמו כאילו הוא נשחט‬ ‫ישכיל מראש ויזהר לא להכשל אף בקלות‪ ,‬ואתה תשופנו עקב‬ ‫(וכמובא ברמב"ן עה"ת פר' ויקרא)‪ ,‬לכן והב"ל נוטריקון ולקחתם‬ ‫הנחש ינצח אם האדם לא ישגיח על הקלות המרומז בעקב‬ ‫לכם ביום הראשון ודחכז"ל במדרש ראשון הוא לחשבון‬ ‫(ערש"י תחלת פר' עקב) דעי"ז יביאנו אל החמורות ח"ו‪ .‬ועד"ז יש‬ ‫עוונות‪ ,‬ויל"פ עפ"י הידוע פירוש הרה"ק בעל קדושת לוי זי"ע‪,‬‬ ‫לפרש הגמ' ביומא (כ"ג ע"א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנח"ש‬ ‫עפ"י הידוע שבר"ה וביוהכ"פ עושים תשובה מיראה ואז נעשים‬ ‫אינו תלמיד חכם‪ ,‬היינו שאינו נוקם ונוטר כנח"ש להבין סוף‬ ‫העבירות שגגות‪ ,‬אבל בימי הסוכות זמן תשובה מאהבה‬ ‫דבר מתחלתו אינו ת"ח‪ .‬ועל דרך זה יש לפרש מאמרם ז"ל‬ ‫מתהפכים לזכיות‪ ,‬ע"ד אמרם ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) שע"י תשובה‬ ‫(שבת י"ד ע"א) האוחז ספר תורה ערום‪ ,‬ר"ל בלי גדרים וסייגים‪,‬‬ ‫מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות‪ ,‬וזהו ראשון לחשבון עוונות כי‬ ‫נקבר ערום‪ ,‬ר"ל גם מאותה מצוה‪ ,‬מגוף המצוה‪ ,‬שג"כ יכשל בה‬ ‫עתה שהכל נעשה זכיות א"כ שפיר יש לחשבם‪.‬‬ ‫ח"ו‪.‬‬ ‫והנה והב"ל הוא גם ר"ת הצופה לרשע וחפץ בהצדקו‪ ,‬וע"י‬ ‫וקוץ ודרדר וגו'‪ .‬בסוף פסחים (קי"ח ע"א) כיון ששמע אדה"ר‬ ‫תשובה מאהבה נזכה לקידוש השם ומרומז בר"ת ונקדשתי‬ ‫וקוץ ודרדר וגו'‪ ,‬זלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד‬ ‫בכם לעיני הגוים (יחזקאל כ' מ"א)‪ ,‬וגם הוא נוטריקון והגדת לבנך‬ ‫כששמע בזעת אפך וגו' נתקררה דעתו‪ .‬איתא בספה"ק הטעם‬ ‫ביום ההוא (שמות י"ג ח') להמשיך הבנים לתשובה‪ ,‬וזהו בעשור‬ ‫שאדם מתיגע בפרנסתו הוא כדי שלא יחטא‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬ ‫לחודש הזה ויקחו (שם י"ב ג') דהיינו שיקחו את עצמם בתשובה‪.‬‬ ‫במסכת אבות (פ"ב מ"ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת‬ ‫וזה באדם ובבהמה לי הוא (שם י"ג ג') שגם יקריב עצמו‬ ‫שניהם משכחת עון‪ ,‬וגם כדי למרק עונותיו‪ ,‬משא"כ בבהמה‬ ‫במחשבתו ועי"ז יהיה גם האדם חלק בהקרבן‪ ,‬כי בלא זה הנביא‬ ‫ל"ש אצלה טעמים אלו‪ ,‬לכך מתפרנסת בלא יגיעה‪ ,‬וז"ש בסוף‬ ‫אומר החפץ לה' בעולות וזבחים (שמואל א' ט"ו כ"ב) רק בצירוף‬ ‫קידושין (פ"ב ע"א) במתני' רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית‬ ‫מחשבת האדם שמקריב עצמו לה'‪ ,‬אז מרוצה לה'‪ .‬וכולם‬ ‫מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער‬ ‫מרומזים בר"ת של והב"ל‪ ,‬וכן המשפילי לראות בשמים ובארץ‬ ‫והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני‬ ‫(תהלים קי"ג ה') הוא ר"ת הנ"ל‪ ,‬שהקב"ה רואה הקרבן בשמים‪,‬‬ ‫אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא הרעותי את מעשי וקפחתי‬ ‫רומז לחלק אדם שראשו מגיע השמימה וחלק בהמה היורדת‬ ‫את פרנסתי‪ .‬וזשה"כ תהלים (קכ"ח ב') יגיע כפיך כי תאכל‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫אשריך וטוב לך‪ ,‬ר"ל דמה שנצרך יגיעה לפרנסה הוא מטעם‬ ‫וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה‪.‬‬ ‫אשריך בעוה"ז שלא יהיה לך מלחמת היצר‪ ,‬וטוב לך לעוה"ב‬ ‫הנה הגם שהשי"ת מבקש מאתנו אתערותא דלתתא מקודם‬ ‫ע"י מירוק העוונות בעוה"ז‪ .‬וז"ש בפרק שירה‪ ,‬שדות אומרות‬ ‫כמו שנאמר שובה אלי ואח"כ ואשובה אליכם (עיין מדרש איכה‬ ‫ה' בחכמה יסד ארץ‪ ,‬היינו בשביל החכמה שבא לאדם אחרי‬ ‫פרק ה')‪ ,‬מ"מ אין הקב"ה מבקש מאתנו רק ההתחלה בחי' הכנה‬ ‫ניקוי העוונות יסד ארץ לעבדה בזעת אפים‪ .‬וזהו שכיון ששמע‬ ‫והוא יגמור בעדינו‪ ,‬כי כל מה שנעשה אתערותא דלתתא‬ ‫אדה"ר וקוץ ודרדר זלגו עיניו דמעות שאני וחמורי נאכל בלא‬ ‫אלמלא הקב"ה עוזרו ח"ו לא יכול לו (עיין סוכה נ"ב ע"א)‪ ,‬וזה יש‬ ‫יגיעה ולא יזכה למירוק עוונות‪ ,‬רק מששמע בזעת אפך תאכל‬ ‫לרמז בדברי חכמינו ז"ל (ברכות ל"ב ע"ב) שחסידים הראשונים‬ ‫לחם נתקררה דעתו‪.‬‬ ‫היו שוהין שעה אחת קודם התפילה וכו'‪ ,‬היינו שהיו שוהין‬ ‫וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לקח‬ ‫שעה אחת בתשובה ומעש"ט לשם הכנה‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫משם‪ .‬אפשר לרמוז עפ"י המשנה (אבות פ"ג מ"א) הסתכל‬ ‫והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו היינו שעשה הכנה למצוה‬ ‫בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן‬ ‫בבחי' התנאה לפניו במצות שהוא ר"ת הב"ל והוא עפ"י‬ ‫אתה הולך‪ ,‬וזהו וישלחהו ה' אלהים את הנשמה‪ ,‬מג"ע‪ ,‬רמז‬ ‫מאמרם ז"ל שבת (קל"ג ע"ב) דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו‬ ‫למאין באת‪ ,‬לעבוד את האדמה‪ ,‬לעבוד את השי"ת ע"י‬ ‫במצות וכו'‪ ,‬ולכך ע"י הכנתו וישע ד' אל הבל ואל מנחתו‪ ,‬ואל‬ ‫האדמה‪ ,‬פי' שידע לאן אתה הולך שהוא ר"ת של לעבוד את‬ ‫קין ואל מנחתו לא שעה‪ ,‬כי לא עשה הכנה שהוא בחי' שוהין‬ ‫האדמה‪ ,‬וגם אשר לקח משם‪ ,‬אשר ר"ת שתקות אנוש רימה‪,‬‬ ‫שע"ה אחת‪.‬‬ ‫ג"כ רומז לאן אתה הולך‪ ,‬וכן רמז מאין באת באשר לקח משם‪,‬‬ ‫ואל קין ואל מנחתו לא שעה וגו'‪ .‬עיקר מעלת ישראל היא‬ ‫ויעבוד גם בזה את השי"ת‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ט‬ ‫הזדונות נעשים לזכיות כמו שנתבאר שהוא מטעם מחשבה‬ ‫במה שמקבל עליו מלכותו ית"ש‪ ,‬ע"כ הם דווקא נקראים אדם‬ ‫שמצטרף למעשה‪ .‬ועפי"ז יתפרש הפסוק (ישעי' נ"ה ז') יעזוב‬ ‫ולא אוה"ע כדאי' בגמ' (יבמות ס"א ע"א)‪ ,‬והנה שע"ה במילואו‬ ‫רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו' ואל אלהינו כי ירבה לסלוח‪,‬‬ ‫כזה שי"ן עי"ן ה"א‪ ,‬עולה מלכות‪ ,‬וזש"נ ואל קין ואל מנחתו לא‬ ‫פי' שיעשה תשובה מאהבה שהוא גם במחשבה ואז אל אלהינו‬ ‫"שעה" שפרק ממנו עול מלכותו‪ ,‬ובזה יל"פ הפסוק ויקרא (א'‬ ‫כי ירב"ה לסלוח שגם מהעבירות יעשה מצוות מכח המחשבה‬ ‫ב') אד"ם כי יקריב מכ"ם קרבן לד'‪ ,‬פי' ע"י מסירות נפש לקבל‬ ‫הטובה שנתהפך למעשה‪ ,‬ומסיים הטעם כי לא מחשבותי‬ ‫מלכותו יתב'‪ ,‬הנרמז בתיבות כי יקריב מכם‪ ,‬אז נקרא אדם‪.‬‬ ‫מחשבותיכם‪ ,‬היינו מחשבה רעה שלכם‪ ,‬שמחשבה טובה‬ ‫הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ‬ ‫מצטרפת ומחשבה רעה אינה מצטרפת‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ונ"ל עפי"מ דאחז"ל (אבות פ"ה מי"ח) כל המזכה את הרבים‬ ‫והנה המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה‬ ‫אין חטא בא על ידו‪ ,‬דע"י הזכות של הרבים הוי ליה שמירה‬ ‫כדאי' ביומא (פ"ז ע"א) משום שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידו‬ ‫וסיוע לבל יוכל היצה"ר להחטיאו‪ ,‬וזהו שאמר הפסוק‪ ,‬הלא אם‬ ‫בגיהנם‪ ,‬אך י"ל דהנ"מ בשב מיראה אבל בשב מאהבה‬ ‫תיטיב‪ ,‬היינו לאחרים לזכותם‪ ,‬שאת‪ ,‬דהוא מלשון הגבהה‬ ‫מתקבלת תשובתו כדמוכח ביומא (פ"ו ע"ב) דאפילו יחיד ששב‬ ‫והסרה שיסירו ויגביהו ממך העבירות שלא תגיע אליהם ח"ו‬ ‫מוחלין לכל העולם כולו שנאמר ארפא משובתם "אהבם"‬ ‫והיצה"ר לא יוכל להכשילך בהם ח"ו‪ ,‬ואם לא תיטיב‪ ,‬היינו‬ ‫נדבה‪ ,‬ממילא לא שייך הטעם דתלמידו בגיהנם כי מוחלים גם‬ ‫לזכות אחרים‪ ,‬אז‪ ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ,‬דהיצה"ר יכול להכשילך‬ ‫לתלמידו‪ .‬והנה הטעם דמוחלין לכל העולם‪ ,‬פירש הרי"ף‬ ‫בחטאים ועוונות דאין לך השמירה דזכות הרבים‪.‬‬ ‫בחידושי אגדות‪ ,‬דבעושה תשובה מאהבה כיון דזדונות נעשו‬ ‫והייתי נע ונד בארץ וגו'‪ .‬לכאורה קשה הלא קין לא היה שוגג‬ ‫זכיות ע"כ מכריע את העולם שהוא מחצה זכות ומחצה וכו'‬ ‫בהריגת הבל ומדוע נקנס בגלות‪ ,‬רק י"ל בהקדם עפי"מ‬ ‫לזכות‪ .‬וזשה"כ (הושע י"ד א') שובה ישראל עד ה' אלהיך דהיינו‬ ‫שאומרים בשם צדיק אחד שקין הצטדק באומרו השומר אחי‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬כי כשלת בעוונך‪ ,‬שמא הכשלת אחרים והוי‬ ‫אנכי (לעיל פסוק ט')‪ ,‬האם אחי שומר "אנכי" ה' אלוקיך‪ ,‬שסבר‬ ‫בכלל מחטיא את הרבים דרק ע"י תשובה מאהבה המגיע עד ה'‬ ‫שהבל אינו שומר את אנכי עכת"ד‪ .‬ולפי דה"ק אתי שפיר שזה‬ ‫תשובתו מתקבלת‪.‬‬ ‫היה שגגתו שסבר שהבל עובד ע"ז‪ ,‬ועבודה זרה הוא מז' מצוות‬ ‫ועפ"י הנ"ל נבין המדרש שהתחלנו בו‪ ,‬דהנה אדה"ר חטא‬ ‫שנצטוו בני נח ואזהרתן זהו מיתתן‪ ,‬כדאי' במס' סנהדרין (נ"ז‬ ‫שפגם בתאווה קנאה וכבוד‪ ,‬בתאווה כמש"כ (לעיל ג' ו') וכי‬ ‫ע"א)‪ ,‬ולכן נתכפר בגלות‪.‬‬ ‫תאוה הוא לעינים‪ ,‬קנאה וכבוד‪ ,‬כמו שכ' (שם ה') כי יודע אלהים‬ ‫לבלתי הכות אותו כל מוצאו‪ .‬הבל האמין בהשגחתו יתב'‬ ‫כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים‪ ,‬והכשיל עי"כ את קין‬ ‫בעליונים ובתחתונים‪ ,‬ע"כ והב"ל ר"ת המשפילי לראות בשמים‬ ‫בזה שנתאווה לכל העולם ולתאומתו של הבל‪ ,‬והתקנא בהבל‬ ‫ובארץ‪ ,‬וקין חשב רק על השמים כבודו שאינו משגיח ח"ו‬ ‫שהיה לו כבוד בזה ששעה השי"ת למנחתו‪ ,‬וא"כ הי' בכלל‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ואח"כ כששב בא לאמונת ההשגחה גם בתחתונים‪,‬‬ ‫חוטא ומחטיא‪ ,‬ע"כ ירא אדה"ר לנפשו שלא יקבלהו בתשובה‬ ‫ע"כ מרומז בר"ת לבלתי הכות אותו כל מוצאו‪ ,‬שהוא ר"ת של‬ ‫וממילא אין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬ומשו"כ לא הרגיש טעם בשבת‬ ‫מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות‪.‬‬ ‫שהוא מעין עוה"ב‪ ,‬אך כששמע שקין עשה תשובה ונסלח לו‬ ‫ויצא קין וגו'‪ .‬במד"ר פגש אדה"ר בקין‪ ,‬שאלו מה נעשה בדינך‬ ‫וממילא גם תשובתו יכולה להתקבל פתח ואמר מזמור שיר‬ ‫אמר עשיתי תשובה ונתפשרתי מיד פתח ואמר מזמור שיר‬ ‫ליום השבת‪.‬‬ ‫ליום השבת‪ .‬אפשר לומר ידוע הטעם דבתשובה מאהבה‬ ‫ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר‪ .‬אפשר‬ ‫זדונות נעשות כזכיות דאזי יש מחשבה טובה המצטרפת‬ ‫לומר דהנה לבר"י לב"ב הוא ר"ת של לא ידון רוחי באדם‬ ‫למעשה ומחשבה רעה אינה מצטרפת ממילא נעשה מהרע‬ ‫לעולם בשגם בשר‪ .‬ויש לרמוז בזה הפסוק בתהלים (ע"ג א') אך‬ ‫טוב‪ .‬ומגמרא שבת (י"ב ע"ב) מוכח דע"כ מלאכי השרת אינם‬ ‫טוב לישראל אלהים לברי לבב‪ ,‬פי' שצ"ל אך טוב לישראל‬ ‫יודעים מחשבה‪ ,‬דאל"כ קשה הא דאיתא בגמ' דאינם מבינים‬ ‫בהשפעות טובות‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬אלהים‪ ,‬מה יש לענות למה"ד‪,‬‬ ‫לשון ארמית כקושיית תוס' שם דע"כ צ"ל דיודעים ארמית‬ ‫ע"ז אמר לבר"י לב"ב שהוא ר"ת הנ"ל לא ידון רוחי באדם‬ ‫מק"ו ממחשבה שבלב שיודעים‪ ,‬נמצינו למדין מזה דלסוגיית‬ ‫לעולם בשגם בשר‪ ,‬היינו שהחומר גורם החטא ואין האשמה‬ ‫הגמ' דאין יודעין ארמית כ"ש שאינם יודעים מחשבה‪ .‬ובזה י"ל‬ ‫כ"כ בהאדם‪ ,‬ע"ד רצוננו לעשות רצונך רק השאור שבעיסה‬ ‫דברי הגמרא ביומא (פ"ו ע"א) גדולה תשובה שמגעת עד כסא‬ ‫מעכב‪( ,‬עיין ברכות י"ז ע"א) ה' ירחם‪.‬‬ ‫הכבוד וכיון שהשי"ת יודע מחשבות לכך מצרפה למעשה וגם‬ ‫ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר‪ .‬בחולין‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬י‬ ‫שנאמר בשגם הוא בשר בשג"ם בגימ' מש"ה עיי"ש‪ ,‬והנה‬ ‫(קל"ט ע"ב) איתא משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר‪ ,‬ואפשר‬ ‫מובא בספה"ק אור פני משה שמשה רבע"ה נולד במזג רע‬ ‫לפרש כוונת הגמ' משה מה"ת מנין‪ ,‬פי' שיוכל להמליץ טוב על‬ ‫והפכו ע"י התורה לטוב (עיין גם תפא"י קידושין פ"ד)‪ ,‬וזה שאמרה‬ ‫ישראל‪ ,‬ובאה התשובה "בשגם" גימ' מש"ה ורישא דקרא הוא‬ ‫הגמ' משה שהפך מזגו הרע לטוב ממה הוא‪ ,‬מן התורה‪ ,‬מנין‬ ‫לא ידון רוחי באדם לעולם‪ ,‬שבזכותו של "בשגם" משה רבינו‬ ‫שנאמר בשגם הוא בשר שנולד עם נטיות חומריות והפכו‬ ‫ע"ה ינוצלו‪ ,‬והנה עוד שם בגמ' אסתר מן התורה מנין‪ ,‬ואנכי‬ ‫לאיש אלהים‪.‬‬ ‫הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה (דברים ל"א י"ח)‪,‬‬ ‫ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' ונח מצא חן‪ .‬י"ל המשך שני‬ ‫והחילוק בין קרא דמשה‪ ,‬והקרא דאסתר הוא שאין בהאי קרא‬ ‫פסוקים האלו‪ ,‬דהנה כשהרשע הוא בפני עצמו י"ל קצת‬ ‫נשיאת פנים אדרבה הסתרת פנים ח"ו‪ ,‬משא"כ במשה‪ ,‬וזה י"ל‬ ‫אמתלא שלא היה לו ממי ללמוד‪ ,‬ויצרו של אדם מתגבר עליו‬ ‫הא דאי' במס' מגילה (ט"ו ע"ב) שכיון שהגיעה אסתר לבית‬ ‫בכל יום ומתחדש עליו בכל יום שנא' (להלן ח' כ"א) רק רע כל‬ ‫הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני‬ ‫היום (עיין קידושין ל' ע"ב)‪ ,‬אבל כשהוא בין צדיקים אין שום טענה‬ ‫רחוק מישועתי דברי שאגתי (תהלים כ"ב ב')‪ ,‬וזה יש לכוון גם‬ ‫ואמתלא שהרי יש לו ממי ללמוד‪ ,‬ובזה יל"פ הפסוק בתהלים‬ ‫בהא דאמרינן (מגילה י"ב ע"א) כלום משא פנים יש בדבר‪ ,‬היינו‬ ‫(א' ה') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים‪,‬‬ ‫בקרא דאנכי אסתיר שאין בה נשיאת פנים רק הסתרת פנים‬ ‫שזה נתינת טעם דלכך אין להם שום אמתלא יען שהיו וחטאים‬ ‫משא"כ בקרא דמשה‪.‬‬ ‫בעדת צדיקים והיה להם ממי ללמוד‪ ,‬וזשה"כ ויאמר ה' אמחה‬ ‫והנה עיי"ש בגמ' שעל כלום משא פנים יש בדבר השיב רשב"י‬ ‫את האדם אשר בראתי וגו' כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן‬ ‫הם לא עשו אלא לפנים‪ ,‬והקשו המפרשים הלא ע"ז הוא יהרג‬ ‫בעיני ה'‪ ,‬היינו כיון שנח מצא חן בעיני ה' ואיש צדיק תמים היה‪,‬‬ ‫ואל יעבור (עי' סנהדרין ע"ד ע"א) ואיך שייך לומר בזה לא עשו‬ ‫ואלו הרשעים ביחד עם נח היו ולא למדו ממנו‪ ,‬ע"כ כי נחמתי‬ ‫אלא לפנים הלא היו מחוייבין ליהרג מצד מצות קדוש השם‪,‬‬ ‫כי עשיתם רח"ל‪.‬‬ ‫וי"ל ע"ד דאיתא בשבת (פ"ח ע"א) עה"פ ויתיצבו בתחתית ההר‬ ‫הפטרה‬ ‫מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית וא"ל אם אתם‬ ‫מי נתן למשיסה יעקב וגו' הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו‬ ‫מקבלין את התורה מוטב ואם לאו וכו' א"ר אחא בר יעקב‬ ‫בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו (ישעי' מ"ב כ"ד)‪ .‬אפשר לומר‬ ‫מכאן מודעה רבה לאורייתא‪ ,‬אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו‬ ‫כי בעוה"ר מטיחין כלפי מעלה ואומרים מי נתן למשיסה יעקב‬ ‫בימי אחשורוש ברצון‪ ,‬וכדכתיב קימו וקיבלו‪ ,‬קיימו מה שקיבלו‬ ‫וגו' הלא ה'‪ ,‬דהיינו שהשי"ת גורם לנו הצרות והגלות‪ ,‬וע"ז‬ ‫כבר‪ ,‬הרי שקודם לזה הי' להם טענת אונס ופטורין ממצות‬ ‫מסיים הפסוק זו חטאנו לו‪ ,‬דבזה גופא שאנו אומרים כך אנו‬ ‫התורה‪ ,‬ונהי דגם בן נח מוזהר על ע"א שהוא משבע מצות‬ ‫חוטאים‪ ,‬כי אנו אשמים מטעם ולא אבו בדרכיו הלוך ולא‬ ‫שנצטוו בני נח (עי' שם בסנהדרין)‪ ,‬וא"כ אין מועיל טענת אונס‬ ‫שמעו בתורתו‪.‬‬ ‫לגבי עבודה זרה‪ ,‬מ"מ י"ל דהיינו דווקא על ע"ז אבל לא על‬ ‫קידוש השם כמבואר בגמ' שם (סנהדרין ע"ד ע"ב) דב"נ אינם‬ ‫מוזהרים על קידוש השם‪ ,‬וא"כ על עצם ע"ז שפיר מועיל הא‬ ‫שעשו רק לפנים‪ ,‬ועוד ראי' לזה ממה דאי' במדרש שהשי"ת‬ ‫השיב לשרו של ים בשעת קריעת ים סוף שטען הללו והללו‬ ‫עובדי ע"ז‪ ,‬שמא אתה דן אונס כרצון שוגג כמזיד (עי' מכילתא פר'‬ ‫בשלח)‪ ,‬הרי מוכח דבן נח אינו מצווה על קדה"ש‪ ,‬ומכיון שיש‬ ‫להם דין בן נח מכח טענת אונס‪ ,‬א"כ פטורים הם מקידוש‬ ‫השם‪ ,‬וע"כ יפה השיב הם רשב"י שהם לא עשו אלא לפנים‪,‬‬ ‫ועל כן גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים עיי"ש‪ ,‬וזה‬ ‫שאמר במדרש שאמרה אסתר אלי בים ואלי בסיני‪ ,‬היינו‬ ‫שממה שאמר השי"ת בים שמא אתה דן אונס כרצון ושוגג‬ ‫כמזיד מוכח שבן נח אינו מחויב בקדה"ש‪ ,‬ואלי בסיני ממה‬ ‫שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית מוכח שהיו אנוסים‪ ,‬א"כ למה‬ ‫עזבתני ונענתה‪ ,‬וגם הקב"ה לא עשה אלא לפנים‪.‬‬ ‫בשגם הוא בשר‪ .‬בגמ' חולין (קל"ט ע"ב) משה מן התורה מנין‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬יא‬