בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — בראשית (2026-10-05)

בלבבי
תוכן הגיליון שיעורים שבועיים בס"ד
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������������א' בלבביפדיה מחשבה
יתקיים אי”ה כל יום ד’
לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'
רח’ קדמון 4חולון
ליקוטים בראשית ���������������������������������������������������������������ג'-ו' 20:30
סוגיות במחשבה ��������������������������������������������������������������� ז'-יב'
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה -הלכות תפילין ���������������������� יג'
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה ' -נטילת ידיים' של הרש"ש�����יד'
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה -יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה -יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון
חדש
משכן אבנה בלבביפדיה עבודת ה’
יתקיים אי”ה
כל יום ה’ 20:30
עץ חיים 21:00
רח’ הרב בלוי 33י-ם
בראשית ♦ תשפ"ז #470
שיעורים עדכניים מקול הלשון צורת אדם
בלבביפדיה מחשבה “דקר” #42765948 רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ שיעור הבא אי”ה
סוכות 075מים תשפ”ז #42768417 • 03.578.2270משלוח לרחבי העולם טו’ חשון • נושא:
צורת אדם בנושא “שערות האוזן” #42692815 חוטם נקב החוטם
נקודה מתוך הפרשה
בראשית -ערום
כתיב בפרשתן :ויהיו שניהם ערומים וגו' ,והנחש היה ערום.
לכאורה פירוש השורש 'ערמ' בשניהם אינו מאותו מובן ,שהראשון פירושו בלא בגדים ,והשני פירושו חכם ובעל מזימות .האם בכל זאת,
מכך שהתורה כתבה את אותו שורש אחד אחר רעהו בסמוך ,יש קשר ישיר או עקיף ביניהם?
ביאור מורינו הרב שליט"א
כתב רש"י (בראשית ג א) ,והנחש היה ערום -מהו ענין זה לכאן ,היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ,אלא למדך
מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם ,ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאוה לה ,עכ"ל .ולפ"ז י"ל שמהא שראו אותם ערומים,
נתעורר בו כח הערמה ,והבן .ובעומק ,כתיב (משלי ח יב) אני חכמה שכנתי ערמה ,וכיון שראה אותם עושים מעשה הנקרא "ידיעה" ,לכן
נכנס בו ערמה ,בבחינת אני חכמה שכנתי ערמה .ועיין עוד אבן עזרא על אתרא.
ובצרור המור (שם) כתב לחדש בפירוש לשון 'ערומים' שגם הוא מלשון חכמה ,וז"ל ,והנכון ,שהיו ערומים וחכמים בכל חכמה ,כמו כל
ערום יעשה בדעת (משלי יג טז) .ובא להודיע חכמתם ובינתם ,שהיו מגיעים לעומק הדברים בסודות התורה ולא היה דבר נעלם מהם,
לפי שאור ה' הופיע עליהם ונשקם מנשיקות פיהו ,עד שהיו משיגים כל הדברים הקשים והעמוקים בנקל בלי איחור ועיכוב ,וזהו "ולא
יתבוששו" כמו כי בושש משה (שמות לב א) ,עכ"ל .והבן ,שלא היו עיכוב ,הינו שלא היה שום דבר המכסה בעדם להסתיר אור ה' ,וזהו
ערומים ללא כיסוי המסתיר מהם ההשגה ,וזהו ערומים לטוב[ .ועוד אמרו חז"ל על הפסוק (ג ז) ויידעו כי ערומים הם ,עירומים מן המצוה שנצטוו
(פסיקתא זוטרתא ,וכעי"ז בבר"ר יט ו וברש"י) ,ולפ"ז י"ל אף כאן ,ערומים מן המצות ,ודו"ק].
אולם הנחש היה ערום לרע ,שלא היה דבר המסתיר ממנו הרע ,ודבק בו ,זה לעומת זה .ועל הכתוב והנחש היה "ערום" מכל ,דרשו חז"ל
(ב"ר יט א) ,תני בשם רבי מאיר ,לפי גדולתו של נחש היה מפלתו ,ערום מכל ,ארור מכל ,עכ"ל ,היינו ערום להשיג הארור ,דבקות בשורש
הרע ללא הסתרת לבוש כל שהוא.
וקרוב לכך כתב בתפארת יהונתן (שם ב כב) וז"ל ,והטעם הוא ,דקודם החטא לא יתבוששו להיות ערומים ,דאדרבא מצינו דוגמתו דצריך
להיות ערום ,כמו גבי שאול ,ויפשט גם הוא את בגדיו ואח"כ התנבא ,דמי שהוא נביא והשכינה שורה עליו ,צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין
הקודש ובין החול ,לכן צריך להיות ערום ,ועוד ,שכבוד ה' הוא לו למחסה ,עכ"ל .וזה לעומת זה ,הנחש היה ערום ללא מחיצה לרע ,כנ"ל.
וקרוב לכך כתב גם בהעמק דבר (שם ב כב) וז"ל ,והיינו כענין הכתוב בשמואל (א' יט כד) ויפל ערם כל היום ההוא ,שאין הכונה ערום בלי
לבוש ח"ו ,אלא התפשטות הגוף וצרכיו מעליו ,והוא נושא דיע ,ודבוק עם דעת עליון ,עכ"ל.
ועיין עוד במלבי"ם (שם ג ז) על ההבדל ,בין ערום בקמץ לעירום בציריב.
ובנר מצוה (להגרי"א חבר) כתב ,ש'ויהיו שניהם ערומים' היינו שלא היה להם לבושים של הטומאה ,ולכן הסט"א לא היה יונק מהם ,וז"ל,
ונסמך פסוק 'והנחש היה ערום' אחר פסוק 'ויהיו שניהם ערומים' וגו' ,לומר שאז הסט"א היה ערום ,ולא היה לו כח לאחוז במלבוש עליון
דקדושה ,עכ"ל עי"שג.
א ז"ל האבן עזרא :ופי' 'ערום' – חכם ,שיעשה דבריו בערמה .ואל תתמה בעבור היות 'ערום' אחר '[ויהיו שניהם] ערומים' ,והם שני טעמים [פי' שני פירושים שונים לשורש 'ערם'] .כי באלה
הצחות בלשון ,כמו 'בלחי החמור חמור חמורתים' (שופטים טו ,טז ,ו'חמור חמורתיים' היינו ערימות ,כמו 'חמרים חמרים') ,וכן '[רוכבים] על שלשים עיירים [פי' חמורים] ,ושלשים עיירים
[פי' עיירות] להם' (שם י ,ד).
ב ז"ל המלבי"ם :ומבואר אצלי ,שיש הבדל בין עָ רום בקמ"ץ ,והרבוי ממנו עֲרומים בחטף פת"ח ,ובין עֵ ירום בצר"י והרבוי ממנו עירומים ,שעירום ועירומים מורה על גילוי הערוה,
וערום וערומים מורה רק על חסרון בגד .לכן אמר תחלה ויהיו שניהם ערומים ,ר"ל מחוסרי בגדים ,ועתה יאמר שידעו כי עירומים הם ,היינו שגילוי ערוה הוא חסרון ובושה וצריך
לכסותה.
ג ז"ל הגרי"א חבר :והוא ענין כתנות אור שהיה אדה"ר לבוש בתחלה קודם החטא ,והוא מלבוש נשמתו ,שעל ידו היה רואה מסוף העולם ועד סופו ,והיה רואה תמיד פני ה' .ולכן
היה ישיבתו בגן עדן לבוש במלבושים ההם ,כמו בצדיקים אחר פטירתם .אבל אחר החטא נפשטו מלבושים אלו ממנו ,וכו' ,ונשמתו נתלבשה בלבושים צואים מסט"א ,והוא כתנות
עור משכא דחויא .ולכך תחלה קודם החטא נאמר ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו כו' ,ר"ל שהיו ערומים ממלבושים הצואים ההם ,והיו מלובשים מלבושי אור ,וכו' ,משא"כ אחר
החטא נאמר ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ,שנפשט מהם מלבוש העליון ,וכו' .ונסמך פסוק והנחש היה ערום אחר פסוק ויהיו שניהם ערומים כו' ,לומר שאז הסט"א
היה ערום ולא היה לו כח לאחוז במלבוש העליון דקדושה ,ולכן נתאוה להחטיאם בכדי שיהיה לו יניקה משם ,שכל תאותם להנות מאותם המלבושים ,כמ"ש (ברכות ו א) הני מאני
דרבנן דבלו מחופיא דידהו.
לקבלת העלון השבועי
יש לשלוח בקשה במייל bilvavi231 @ gmail.com
לחיות את הפרשה
לחיות את הפרשה -בראשית תש"פז
לחיות במדרגת ראשית
בראשית ברא אלקים (בראשית א ,א)
וכתב רש"י וז"ל ,דרשו רבותינו (ב"ר א א) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח כב) ,ובשביל ישראל
שנקראו ראשית תבואתה (ירמיה ב ג) ,עכ"ל.
וזו עבודתם של ישראל ,להיות בכל ענין וענין במדרגת ראשית.
וזה חלק ממצוות התורה ,מצוות של ראשית :בן ראשון – בכור ,חלק הראשית של התבואה – תרומה ,חלק
הראשית שבעיסה – חלה ,ועוד.
למעשה:
להקדיש את ראשית היום ,כמה דקות ראשונות ,לעבודת ה' טהורה ,כגון לכוון היטב בברכת 'אלקי נשמה
שנתת בי טהורה' ,וכן בתחילת סדר של לימוד ,ללמוד בתענית דיבור בתחלת לימודו ,וכן על זה הדרך ,לכוון
במילים הראשונות של ברכת המזון ,והמשכיל יבין כיצד לעשות זאת בכל היקף חייו ,בהדרגה.
בקרוב
ספר של
לחיות את הפרשה
לשנת תשפ”ו
מפרשת בראשית
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ בב
ליקוטים בראשית
עם מים ,שמביא תנועה וחמימות אל המים. בראשית
המים של יום ראשון דמעשה בראשית ,שלא היו בהם שום האור הגנוז לא מתחילה ב"יהי אור" שהוא מעשרה מאמרות
תנועה וחמימות ,שם היה הקב"ה יחידו של עולם .וזוהי בעצם שנברא העולם .זה היה רק גילוי של האור .האור כבר התחיל
סוד הקרירות העליונה הקדושה ,שהקב"ה ממלא את הכל. קודם לכן ,ב'בראשית שלאו מאמר הוא' ,בתורה שקדמה
שם אין תנועה ,אין חמימות. לעולם .ובעומק יותר ,האור התחיל בעצם אמונתנו בה' ית'.
'לית אתר פנוי מיניה' – בעומק ,זה ההגדרה של קרירות (דע את תורתך חיבור לתורה פרק יא – כח הכפרה בעסק התורה)
דקדושה.
את השמים ואת הארץ
מאז שהקב"ה סילק את אורו כביכול ,אז כל הזמן הכל בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ – השמים
מתנועעים לחזור איליו -וזה תנועה ,חמימות .אבל בעומק, זוהי תורה ,ארץ זוהי מצוות.
הכל מלא ממציאות ה' יתברך ,שהרי 'לית אתר פנוי מיניה',
"השמים שמים לה'" ,ועל זה ביקשו מלאכים מהקב"ה
וא"כ אין תשוקת תנועה .וזה עומק הקרירות דקדושה
שהתורה לא ימסור למשה כי התורה הוא "תנה עודך בשמים"
שממלא את הכל.
ואמר להם שיש בתורה מצוות כמו כיבוד אב ואם ודיני בשר
זה העומק של 'אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה בחלב וכו' שלא שייכים בשמים ,אבל התורה ביסודה בשמים,
זרעו של עמלק' ,שאז מתבטל הקרירות דעמלק ,כי יתגלה "תנה עודך בשמים" .לעומת כך ,מעשי המצוות כל יסודם
הקרירות דקדושה " -ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" .ואז ארץ ,ולכן המלאכים בשמים לא יכולים לקיים המצוות .אבל
מה מתגלה? יתגלה שכביכול המציאות הוא מציאות שאין בה ברור שהתורה מקומה היא בשמים ,ומקומם של מצוות הם
תנועה ,כי הכל מלא ממציאות ה' יתברך שמו .אם הכל מלא בארץ בעולם המעשה כאן בעולם השפל.
ממציאות ה' ,אין מקום לתנועה ואז אין מקום לחמימות ,אלא
מי שדבק במדרגת מעשה – אפילו שם זה מעשי מצוות –
יש מקום רק לקרירות .ואז יש רוויה ,שמצרף את שניהם.
מדרגתו הוא מדרגת ארץ ,זה נקרא עם הארץ ,כי שם מדרגתו,
מצד כך ,הקרירות של המים היא למעלה מיסוד הרוח מדרגת מעשה .אבל תלמיד חכם -זוהי מי שמדרגתו הוא
לעצמו .הרוח מתחיל בתנועה ,שמביא לחמימות .אבל תורה .כי איפה מקומו? בשמים.
כשמתגלה השורש דקרירות של יסוד המים ,זה בעצם מגלה
המעמקים הפנימיים של כל קומת המציאות ,ששם הקב"ה 'לא עם הארץ חסיד' ,אבל מעשי המצוות יכול העם הארץ
ממלא את הכל. לעשות אבל עדיין הוא נקרא עם הארץ ,כי הוא עוסק במדרגת
ארץ" ,והארץ נתן לבני אדם" .לעומת כך מי שדבק במדרגת
הדביקות השלימה היא למעלה מהחמימות ,והיא נמצאת שמים ,אז מציאותו שלו נמצא בשמים ,שם הוא נמצא ,זה
בקרירות -בקרירות דקדושה של יסוד המים .זה תכלית מדרגתו ומהותו" ,מן השמים ישמע את קולו" ומכח כך ניתנה
הבריאה כולה ,וזה התכלית של מחיית קרירות דעמלק -גילוי התורה ,זו מדרגת תורה שהוא מדרגת שמים( .דע את תורתך
סוד הקרירות דקדושה( .מהות המידות 035מים – כח הקרירות)
חיבור לתורה פרק יב – מרבה וממעיט בתורה)
תוהו ורוח אלוקים מרחפת על פני המים
וברש"י" ,תהו ,לשון תמה ושממון ,שאדם תוהה ומשתומם יש כח בלתי מתנועע המגיעה מהעפר .העפר אינו מתנועע.
על בהו שבה" .והוא העדר חיבור .והבן ,שיש העדר חיבור מצד האש והרוח בטבעם מתנועעת ,והמים בטבעם הולכים
השבירה ,מצד ביטול הדעת (דעת ,חיבור) .ויש העדר חיבור ממקום למקום .רק יסוד העפר עומד במקומו ואינו מתנועע.
מצד מדרגה שמעל הדעת ,שאז האדם אינו מחובר לכלום, וזה הקרירות של מות.
לשום נקודה בכל העולמות כולם ,ואזי אין לו חיבור אלא
עמו ית"ש .וזו עבודת האדם ,לנתק עצמו מחיבור לעולמות אבל הקרירות שמתגלה ביסוד המים ,מצד שהארץ בתחילת
ולנשמות מצד עצמם ,ולקשר ולדבק עצמו ביחידו של עולם בריאתה היה כולה מליאה מים ,לפני שנעשה ההבדלה ,שם
בלבד .וממילא דבוק בכל( .קול דממה דקה)
לא היה תנועה בהמים -אלא הכל היה מלא מן המים.
לאחר כך היה שני תנועות במים – ביום שני היה הבדלה
יהי אור בהמים ,וביום שלישי היה קיווי כל המים למקום אחד .אבל
רש"י אמר שהכל נברא ביום הראשון ,רק שלא יצאו הכל בתחילה שהיה העולם כולו מלא במים ,שם לא היה תנועת
מכח אל הפועל .ומה נברא להדיא ביום ראשון? "ויאמר מים ממקום למקום ,וא"כ מה מתגלה בשורש ביסוד המים?
אלוקים יהי אור ויבדל בין האור ובין החושך" ,מה היה העדר תנועה מוחלטת.
ההבדלה בין האור והחושך? שתבין שהדבר מאיר מצד עצמו וזה בעצם שורש הקרירות דקדושה של המים ביום ראשון
-ואז אין בו חושך! דמעשה בראשית .במים אלו שלא היו מתנועעים ,לא היו
אם אתה תופס בו שהאור מאיר לאחרים ,אז זה לא עצם בהם חמימות.
האור שנברא ביום ראשון ,אלא זה 'אור וחושך משתמשים במים של היום ,יש חמימות בהם ,כיון שיש תנועה בהם
בערבוביא' .הוא מחד מאיר ,אבל מאידך מסתיר את עצם מכח הרוח ,והתנועה יוצר חמימות ,וכמו שאומר הגר"א שגלי
האור של עצמו .אבל כאשר אני מבין שהדבר מאיר מעצמו ,אז הים נעשו מכח הרוח .זה בעצם יסוד הרוויה ,הצירוף של רוח
מה האור יאיר? "יהי אור"' ,מסוף העולם עד סופו' .הכל נברא
ג בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
ליקוטים בראשית
••• ביום בראשון ,ונמצא שהעצם של ההויה של כל דבר היא אור.
פרו ורבו נאמר לפני החטא ,ולא לאחר החטא .ולפני החטא כאשר אני תופס שהאור היא אור לעצמו ,אז כל הבריאה כולה
נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ,וא"כ במדרגת קודם מאירה .וכאשר אני תופס שהאור יאיר לאחרים ,מה מאיר?
החטא יכולים איש ואשה להגיע ל"אחד" על ידי פרו ורבו. זה רק אור של יום רביעי .אז הנרות מאירים ,אבל העולם לא
אבל היום אחרי החטא ,איבדנו את מדרגת ה"אחד" ,ואז כל מאיר.
א
ה"אחד" נפל למדרגת "פרו ורבו" .זה חלק ממהלך הנפילה של זה גם הבדל נוספת בין מדרגת 'נר מצוה' ו'תורה אור' .
אחר החטא ,שכל החיבור בין איש ואשה היא 'על מנת' פרו מדרגת 'נר מצוה' הוא אור שמאירה לאחרים .אבל מדרגת
ורבו .וכתוצאה מכך ,יש מציאות של נפל ,שהאשה מפלת ,כי 'תורה אור' היא לא אור שמאירה לאחרים ,אלא היא מאירה
כל החיבור ביניהם בא ממהלך של נפילה ,כי הוא חיבור רק בתוך ההיות של עצמה' .אסתכל באורייתא וברא עלמא' – כל
על מנת צורך אחרת ,חיבור על מנת פרו ורבו להוליד .חיבור דבר מתגלה מכח ה'אורייתא' ,ומצד כך ,הגילוי של ההארה
שהיא רק על מנת פרו ורבו – זה נקרא נפל ,כי היא חיבור הוא הארה מתוך כל דבר עצמו( .שם)
הבא ממהלך של נפילה של אחר החטא ,וזה הסיבה העמוקה שורש התורה הוא אור' ,תורה אור' ,ה'אורייתא' הוא מלשון
להמציאות של נפל. 'אור' .האור שמתגלה ביום ראשון דבמעשה ראשית" ,יהי
כל מדרגת קודם החטא עדיין קיימת ונסתרת גם לאחר אור" ,היה אור במדרגת הבריאה .אבל אור הזה נגנז לצדיקים
החטא [וכמ"ש הרמח"ל באדיר במרום] ,רק שאי אפשר לעת"ל .ומה נשאר לנו מאור של מעשה בראשית? רק הגילוי
להשיגו בשלימות .אנחנו לא חיים בעולם כדי לחיות במדרגת ההארה של אור דיום רביעי" ,יהי מאורות" ,שהיה לצורך
אחר החטא ,אלא אנחנו באים לעולם כדי לעשות תשובה 'להאיר שמש' ,מלשון 'דמות שמשי' כמבואר בדברי חז"ל
ולהתחבר להעולם של קודם החטא .אי אפשר להתחבר שכך אמר הקב"ה על המאורות שהם נבראו כדי להיות 'דמות
בשלימות אל מדרגת הקודם החטא ,אבל זאת לא אומרת שמשי' ,דבר שמשמשת ומאירה .והאור הזה של יום רביעי,
שאין להתחבר איליה כלל – כי אם כן ,אז מה אנחנו עושים שהוא האור של המאורות ,הם הרשימו שנשאר לנו מאור
כאן( ...דע את תורתך חיבור לתורה – פרק טז בית המדרש) דיום ראשון ,שהרי הרמב"ן אמר שאור יום רביעי הוא אחד
הממוצע בין תורה ומצוות היא המצוה הראשונה שבתורה, מחלקי האור של יום ראשון .ומצד כך ,כל השגה שלנו באור
שהיא הראשית .ו'נעוץ סופן בתחילתן' ,סופה של תורה הוא בא דייקא על ידי השמש ,דרך השמשות .ועל זה נאמר בעומק
תחילת המצוות – וסוף התורה היא "לעיני על ישראל" .נמצא 'גדול שמושה יותר מלמודה'.
שסוף התורה אות ל' ,וראשית התורה הוא בראשית ,אות ב'. ' ...עולם הזה דומה לפרוזדור ,ועולם הבא דומה לטרקלין'.
על זה נאמר בעומק 'ובלבד שיכוין לב-ו לשמים'. אדם היה ראשון אילו לא היה חטא היה נכנס לסעודה מיד.
מה מצרפת מדרגת תורה ומדרגת מצוות? זה המצוה כיון שחטא ,ולא יכנס להסעודה רק לעתיד לבוא .ומצד כך,
הראשונה שבתורה שהיא פרו ורבו. כל מה שאנו עושים השתא הוא רק להיות שמשים לאותו
סעודה .ומצד כך ,כל ההשגה עכשיו ,וכל התפיסה עכשיו
'אסתכל באורייתא וברא עלמא' – נמצא שהתורה עצמה
שלנו בתורה ,היא רק 'שמושה של תורה'.
היא ה'פרו ורבו' הראשון .הקב"ה הסתכל בתורה ,ומכח כך
ברא עלמא .זה השורש ל"והייתם אלוקים" והביא רש"י את 'גדול שמושה יותר מלמודה' ,כי בעומק ,כי הלימוד שיש
דברי חז"ל 'מה הוא בורא עולמות אף אתם בורא עולמות' בידינו השתא היא רק בבחינת 'גדול שמושה'( .דע את תורתך –
– מהיכן יש כח לאדם 'לברוא עולמות'? מה שהאדם מוליד חיבור לתורה פרק יד – גדול שמושה יותר מלימודה)
בצלמו וכדמותו .כל העולמות כולם יש בהם צורת אדם ,וגם
לאדם יש כח להוליד צורת אדם ,ועל זה נאמר 'מה הוא בורא
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד
ראשון לא נאמר ,אלא 'אחד' .ראשון זה ביחס למעשה
עולמות'" ,זה ספר תולדת אדם" ,התורה היא צורת אדם ,אדם
בראשית ומעשה מרכבה ,שיש שנים ויש שלישי ,אבל ראשון
מוליד אדם ,ובזה הוא דומה לבוראו .איפה שורש ההולדה של
לא נאמר אלא "אחד" .כלומר ,מתגלה ה'אחד' הגמור' ,הוא
התורה עצמה? ב'אסתכל באורייתא וברא עלמא' .כאן מונח
ראשית ,והוא אחרית' .זה אורו יתברך ,שאין לו סוף ,שעדיין
ה'פרו ורבו' הראשון שהיה הבריאה .מכח כך נעשה הבריאה.
נשאר וממלא את הכל ,באופן שוה( .מהות המידות 083רוחו של
אבל זה הממוצע בין תורה ומצוות .מה נתגלה ב'ברא עלמא'?
משיח)
"ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים" ,זה הפרו ורבו של
התורה. פרו ורבו
מצות עסק התורה ,ויתר על כן המצוה לחדש בדברי תורה הנה מזמן הבעש"ט הק' ירד לעולם שפע רב שהצדיק יכול
– מבואר בדברי רבותינו שמי שאין לו בנים יכול לקיים מצות לשנות הטבע .שורש הדבר .כתיב (בראשית א ,כח) "ויברך אתם
פרו ורבו על ידי חדושי תורה .לאיפה האדם צריך לדבק אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה
עצמו ל'פרו ורבו' של חדושי תורה? ב'אסתכל באורייתא ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ".
וברא עלמא' ,כאן מונח בעצם התפיסה שנקראת פרו ורבו. וכאשר פסוק זה מאיר בגילוי שהוא ביום הששי כנגד אלף
אבל צריך להבין ,ה'פרו ורבו' הזה חידש את עולם המעשה, הששי ,אזי ירד כח לעולם לשלוט בטבע( .קול דממה דקה)
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דד
ליקוטים בראשית
ודבק באשתו והיו לבשר אחד ולכן זה הממוצע בין תורה למצוות' .אסתכל באורייתא' זה
(בראשית ב ,כד) מדרגת תורה ,ו'ברא עלמא' זה מדרגת מעשה" ,ביום עשות
"אחד" ענינו ,לא רק אחדות של נפרדים ,אלא גילוי האחדות ה' אלוקים" .מה כח הממצע בין תורה למצוות? פרו ורבו .לכן
שלפני הפרוד ,שלפני הנסירה .שהרי תחלה היו אחד ואח"כ ב'אסתכל באורייתא' מתקיים בו 'פרו ורבו' כי בכך נולד עולם
ננסרו ,כאמרם ז"ל" .ויהיו לבשר אחד" ,הוא חזרה לקודם המעשה .ולכן המצוה הראשונה בעולם המעשה מהי? פרו
ורבו .כי מכח פרו ורבו נשתלשל כל התורה למציאות העלמא.
הנסירה( .קול דממה דקה)
וזה שורש לתפיסת 'אחד המרבה' .שורש הריבוי בדברי
עץ החיים תורה מגיע מהמצוה שנקראת פרו ורבו ,משם מגיע תפיסת
כתב הרמח"ל בתיקונים חדשים (תיקון שמיני) וז"ל" ,לבתר ריבוי בבריאה בכללות ,אבל בתורה זה מגיע מהשורש פרו
תבו ערב רב לקלקלא מלין ואהדרו פגימו דעץ הדעת לאתרה. ורבו של 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'( .דע את תורתך חיבור
אמתי .אלא בשעתא דכתיב "וירא העם כי בשש משה" (שמות לתורה פרק יב – מרבה וממעיט בתורה)
לד ,א) ,באה שש .ובא זמנא דאתפגים על ידוי דאדם קדמאה
נמי וכו' .ומשיח בן יוסף נמי ביומא שתיתאה ,בתר פלגו דיומא, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו
אתחיזאת לה מותא" וכו' ,עיי"ש. כלומר "מה יקרא לו" ,שיקרא לו "מה" ,בחינת חכמה ,כח
– מה ,ביטול החכמה .וכאשר מבטל את חכמתו ,אי אפשר
וזהו סוד בשנת "שש מאות לחיי נח" ,שכתב בזוה"ק
לקרוא להם שם .ומעתה הבן ,שהנה ידוע שהשם הוא הצינור
"שיתפתחון תרעי דחכמתא" ,שזהו גילוי של עץ החיים .והוא
והשביל שדרכו אדם יונק חיותו .אולם כל זה מצד הידע ,אולם
גילוי של חכמה עליונה ,עליון מגילוי חכמת עץ הדעת .וזה
כאשר האדם מתעלה מעל הידע ,ודבק בלא ידע ,אזי עליו
נקרא "בתר פלגו דיומא" .כלומר ,שנת שש מאות" .אתחיזאת לבטל את שמו .כי מצד הלא ידע ,השם מונע ממנו מלינוק
ליה מותא" .כלומר ,ביטול גילוי מדת עץ הדעת .ומשכ"ש מנקודה עליונה יותר ,כי כביכול זה יוצר לו שביל מכאן תינק
בהמשך דבריו "ועם כל דא אריכו דגלותא ,ותיקונין דאתתקנו ותו לא .ואדם צריך לבטל מחיצה ושביל זה ,ואזי יוכל לינוק
בה משיזבן לה ממותא" וכו' .ענינו ,שעץ הדעת אינו בטל, מכל צד.
אלא מקבל ומאיר מאור עץ החיים ,ואזי ההסתכלות על עץ
הדעת באופן ובאור שונה .והרי ההסתכלות הקודמת על עץ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים
הדעת בטלה ,וזה נקרא מיתת משיח בן יוסף .ובחינת "משיזבן ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
לה ממותא" ,הוא גילוי הסתכלות חדשה בעץ הדעת ,והבן. וטעם הדבר שהשמות נקבעו ע"י אדה"ר ,ולא ע"י הקב"ה.
(קול דממה דקה) דהנה שם ענינו מהות ,שורש חיות הדבר ,כנודע .והבן,
שאדה"ר קרא שמות לבהמה חיה ועוף לפי מבטו ,כלומר
והנחש היה ערום מכל חית השדה כיצד מתראה שורש חיותם ביחס להשגת עבודת האדם
מחד ,הנחש בחינת "ערום בדעת" .ומצד שני ,הוא אינו אדם,
ותכליתו .אולם מצד פנימיות הדברים ,מצד מבט של בורא,
אלא בגדר בהמות וחיות .וזה בחינת "ומשים עצמו כבהמה". יש יחס אחר ומהות אחרת לבהמה ,עוף וחיה .ולכך הוא קרא
ובזה הוא יתר על האדם ,שהוא אינו משים עצמו כבהמה, להם שמות ,כי הם שמות רק ביחס אליו.
אלא הוא בהמה בעצם .ולכך נחש בחינת משיח (נחש גימ'
משיח) ,שכולל ב' הפכים אלו. ומעתה הבן הסמיכות של קריאת שמות לענין של "ולאדם
לא מצא עזר כנגדו" .כי הנה מצד הבורא ,האדם נוק' דיליה
ובזה יובן ענין חטא אדה"ר .שהרי אדה"ר וחוה בחינת כביכול ,קב"ה דוכ' ,ואדם נוק'( .כשם שכנס"י נקראת כלתו של
"ערומים בדעת" ,ונסיונם היה שיהיו "משימים עצמם הקב"ה) .אלא שמצד הבחנת האדם ,נברא ,שחפש לו בן זוג
כבהמה"" ,לא ידע" .כל בחינת הויכוח של הנחש עם חוה ,היה נברא ,נתחדש מהלך של "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" .אולם
בבחינת "דעת" .ראית שנגעת ולא קרה כלום וכו' .מה היה אם מתחלה היה מסרב אדה"ר לקרוא שם לבהמה עוף וחיה,
שורש הטעות של חוה? בזה שהתעסקה עם "דעת" ,היה לה כלומר היה מבטל את השגתו" ,ידע" ,ודבק ב"לא ידע",
לשים עצמה כבהמה ,ולומר ,הקב"ה אמר לא ,נקודה! אינני בהשגת הבורא ,אזי גם לא היה מחפש לעצמו בן זוג .כי בזה
מבינה ,יש לי קושיות וכו' ,אולם זה אינו מפריע כלל לעבודה. גופא שבטל את דעתו ,ונתקשר בדעת קונו ,למעלה מדעתו,
זה בחינת "לא ידע" ,תמימות .עצם זה שנכנסה עמו לויכוח זהו גופא זיווגו עם קונו .אולם כאשר הגדיר את הבריאה כולה
בדעת ,זהו גופא מ"ש שנגעה בעץ ואכלה ממנו ,כלומר היא לפי דעתו ,מבט של נברא ,אזי גם חיפש זיווג עם נברא( .קול
התחברה במהותה לעץ הדעת ,לדעת .והבן. דממה דקה)
כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו ולאדם לא מצא עזר כנגדו
עינכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע וברש"י" ,אמר לכולם יש בן זוג ,ולי אין בן זוג ,מיד ויפל".
(בראשית ג ,כה) והנה עצם האמירה "ולי אין בן זוג" ,זהו גופא תחילת הנפילה
שורש הפגם ענינו ,הרצון לשנות .כי עד עתה היו במהלך של החטא .שהרי חיפש בן זוג לגופו ,ובאמת היה לו להבין
שאינם יודעים טוב ורע ,ומעתה יהיה שינוי שידעו טוב ורע. שבן זוגו הוא הקב"ה .הקב"ה דוכ' כביכול ,והוא נוק' .ובזה
ועצם הרצון לשינוי הוא חוסר באמונה ,שכביכול הוא מבין גופא נפל בעץ הדעת ,כדכתיב (שם ד ,א)" ,והאדם ידע את חוה
יותר טוב מה ראוי שיהיה מצבו ,והבן .ובאמת בפנימיות זהו אשתו" .ובזה" ,בידע את חוה אשתו" גופא ,נתחבר לעץ הדעת.
ה בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
ליקוטים בראשית
שורשו בתחתון ,בבחינת ארץ .הוא לא כולל את עצמו כל עבודת האדם ,לא לרצות לשנות כלום ,אלא רק לדבוק
בההפכיות העליונה ולכן הוא מקנא בההפכיות העליונה .אם במציאות של עתה .וכאשר יהיה ראוי שישתנה ,ישונה ע"י
קין היה כולל בתוכו את ההפכיות העליונה ,לעולם לא היה הקב"ה ,ולא על ידי הנברא .ולהאמין שכל זמן שלא שונה ,זהו
מקנא בהבל( .מהות המידות -רוח 083קנאת עליון בתחתון) רצונו הגמור של הקב"ה שכך יהיה .והוא ביטול פנימי ,אמיתי,
ועמוק מאוד.
ויתעצב אל לבו •••
כאשר מוזכר לשון עצב כלפי בני אדם ,בשר ודם ,כגון:
"בעצבון תאכלנה" "ארבה הרבה עצבונך והרונך בעצב תלדי כל מעשה בראשית "לרצונם נבראו ,לדעתם נבראו" .מה
בנים" וכו' -ניתן לומר שזהו עצבון של קלקול .אבל כשנאמר הוליד כל ההסתר? מה שהנחש אמר "והייתם כאלוקים" .זה
כביכול על השי"ת "ויתעצב ה' אל לבו" -לא יתכן שזהו היה החטא .אם אדם הראשון היה משתמש בעץ הדעת לשם
חסרון! על הבורא יתברך שמו נאמר "לא יגורך רע" .בהכרח דעת ,לא לשם "והייתם" ,אלא לשם דעת לעצמה ,לא היה
אפוא שזה עצבון שיש בו שורש של קדושה. מציאות של חטא( .שם)
הגמרא בחגיגה (ה ע"ב) שואלת" :ומי איכא בכיה קמיה זאת הפעם עצם מעצמי
הקדוש ברוך הוא? והאמר רב פפא :אין עציבות לפני הקדוש יש מדרגה של 'עצם מעצמי' ,שהוא לקיחת עצם מאדם
ברוך הוא" ומתרצת" :לא קשיא :הא בבתי גואי ,הא בבתי הראשון .ויש מדרגת 'בשר מבשרי' ,שאביו ואמו מתערבבים
בראי" .שואלת הגמרא" :ובבתי בראי לא? והא כתיב 'ויקרא בולד .לאחר חטא אדם הראשון ,אדם פירש ק"ל שנה מאשתו,
ה' צבא-ות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק'!" ונעשה פירוד בין איש לאשתו ,ואז נפל ממדרגת 'עצם מעצמי'
ומתרצת" :שאני חורבן בית המקדש ,דאפילו מלאכי שלום למדרגת 'בשר מבשרי' ,ועל זה נאמר "בשגם את בשר" ,ומצד
בכו". כך ,גם חיבור איש ואשה הפך להיות שימוש .כי השתא היא
הרי מבואר שחורבן בית המקדש מביא לעצבות פנימית רק לצורך 'בשר מבשרי' ,שהוא כח ההולדה .בשורש של
גמורה ,כביכול גם אצל הקב"ה .כאשר אדם חוטא והקב"ה החיבור איש ואשה ,אין צורך בהחיבור לכח הולדה ,ושם
צריך ליצור לו גבולות חדשים -נוצר מצב של "ויתעצב אל החיבור נקרא 'זווג נשיקין'" ,ישקני מנשיקות פיהו" .החיבור
לבו". בשורש איש ואשה היא לא לצורך משהו אחר -אלא זה
משעה שחרב בית המקדש נסתתמו כל מעיינות ההשפעה, חיבור לשם חיבור .אבל כאשר החיבור הוא לצורך הולדה ,זה
כפי שאומרים רבותינו .כלומר ,חורבן בית המקדש יצר שינוי נקרא שימוש .כי זה משמש ,זה לא חיבור לעצמו אלא משמש
בכל מערכת הבריאה ,והרי שיצר גבולות חדשים. למשהו אחר( .שם)
זה עניינה של אותה עצבות המוזכרת כלפי שמיא .ח"ו מעשה בראשית
שיש שם עצבות כפשוטה .עצבות כלפי המקום ב"ה עניינה איך האדם יכול למשש את מציאות הבורא? כאשר האדם
שהקב"ה מחדש גדרים חדשים .בדברי חז"ל הוזכרו כמה מצרף עצמו למעשה בראשית שזה נקרא שימוש לבורא ,מכח
וכמה דברים שניטלו מאיתנו "מיום שחרב בית המקדש" .כל כך הוא יכול למשש מציאות הבורא ולהרגיש את מציאות
השינויים שנעשו בעולם בזמן חורבן הבית עניינם הגדרת הבורא אבל הוא משיג שלא תפס בשלימות את מציאות
גבולות חדשים .זו העצבות כלפי שמיא שהיתה בחורבן הבית. הבורא .כמו שאותיות 'טעם' הוא אותיות 'מעט' ,כל טעם הוא
זהו "צער השכינה" ,על הגבולות החדשים ,כי הם אינם רק טעימה מועטת של הדבר ולא עצם השגת הדבר ,על אותו
הגבולות הראויים .אבל עצם העצבות היא העמדת הגבול. משקל ומעין זה ,בחוש המישוש של הנפש ,אני ממשש כל
"אין מעצבין את הקטן" -אין יוצרים לו צורה .הגבול של 'שם' ואני מבין שהדבר נשאר שם אבל הדבר לא מושג ונתפס
כל דבר הוא צורתו .הדוגמא הפשוטה :ישנם שני בני אדם, אצלי .זה חוש המישוש דקדושה כלפי הכרת הבורא( .שם)
ראובן ושמעון .שניהם באותו גובה -מטר ושבעים .היכן
אפוא הגבול של ראובן והיכן הגבול של שמעון? הצורה של ויתחבא האדם ואשתו
כל דבר -היא גבולו. מפני הוי"ה אלקים בתוך עץ הגן
וביאור ההתחבאות בתוך עץ הגן ,וכי שם אין קב"ה ח"ו?
העמדת גבולות ברורים -זה סוד תיקון העצבות בנפש
אלא ביאור הדבר ,בתוך עץ הגן ,הוא עץ הדעת ,כלומר
האדם .כאשר האדם מתקן את עצמו בעפר דעפר ,באפשרותו
שאדה"ר ואשתו נתחבאו בדעתם מן הבורא ,כלומר שהסיחו
להיות דבוק בצמצום הראשון ,שמכוחו הוא דבוק בבורא
דעתם מלחשוב על גילוי מציאותו של הבורא במקומם ממש.
העולם( .ספר דע את מדותיך – יסוד העפר)
והבן מאוד( .קול דממה דקה)
ויקם קין על הבל אחיו והרגו
קין היה איש אדמה ,והבל רועה צאנו .מה קורה כאשר
לא נתקבל מנחתו של קין ,ואל הבל ומנחתו שעה? כל קרבן
שעולה ,עולה מעלה לשמים ,והבל שורשו בעליון ,בשמים,
ששם יש כלילת הפכים ,אש ומים .אבל קין איש אדמה,
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ וו
סוגיות מחשבה בראשית
••• ויהי ערב ויהי בקר .בק-ר (בראשית א ,ה)
כתב הרד"ק ספר השורשים (ערך בקר) וז"ל" ,נקרא בקר ,כי וכתב בהכתב והקבלה (ויקרא ,יג ,מד) וז"ל ,שרש בק יורה על
בבקר יתבקר כל דבר לאור היום ,והפכו ערב ,שיתערבו כל ההתרוקנות הגמורה כשנתרוקן הדבר ונתמצה עד היסוד
הדברים ,ולא יכירם אדם". בה ,כמו בוקק הארץ (ישעיה ,כד) ,דהיינו בתמצית כל כח
הארץ ,הבוק תבוק הארץ ,ומבוקה ,דהיינו בוקה מצד עצמה
וכתב המאירי (נדה ח ע"א) ,וז"ל" :ביארנו בברכות ,שתמיד של ומבוקה על ידי אחרים ,עכ"ל.
שחר ,אינו קרב אלא עד ארבע שעות ,דבקר כתיב ,ועד כאן
הוא שקרוי בקר ,אבל לאחר זמן זה אינו קרוי בבוקר כלל", וכתיב (ישעיה ,יט ,ג) ונבקה רוח מצרים ,ופרש"י וז"ל ,תתרוקן
עכ"ל. חכמתו ,עכ"ל .וכתב באבן עזרא (בראשית ,יא ,ז) וז"ל ,ונבקה
רוח מצרים ,שהשורש בקק ,עכ"ל .וכן כתב בישעיה שם .וכן
אולם במלבי"ם (ויקרא ו ה) כתב וז"ל" :כי שם בקר יאמר ברד"ק שם ,ושאר מפרשים שם .וכן כתיב (ישעיה ,כד ,א) בוקק
בהרחבה על הנץ החמה ,כמ"ש והיה בבקר כזרוח השמש הארץ ובוקה .וכן כתיב (הושע ,י ,א) גפן בוקק .וכן כתיב (ירמיה,
(שופטים ט) ,וישכימו בבקר והשמש זרחה (מלכים ב ג), נא ,ב) ויבקקו את ארצה .וכתיב (נחום ,ב ,ג) בקקום בקקים.
ובמכילתא בשלח ,ויהי באשמורת הבקר ,בקר זה היה עם
הנה"ח .ומבואר בברכות (דף כז) שלרבנן מקרי בקר עד ונראה שעל שם כן נקרא בקר ,בק-ר ,כי בלילה עת החשך,
חצות ולר"י עד ד' שעות ,וכ"כ התוס' (רפ"ק דפסחים) ,אולם אי אפשר לרוקן דבר כראוי עד תומו ,אולם באור אפשר
בקר הנאמר על צד הדיוק ,הוא התחלת הבקר .ועל זה כפל לעשות פעולה מדויקת כראוי ולרוקן עד תומו.
בבקר בבקר ,שהשם השני מבאר שהבקר יהיה בבקר ,ר"ל ומשורש זה שורשו בקבק – בקבוק .וכמ"ש (מלכים ,א ,יד ,ג)
בהתחלתו וכו' .ועז"א "חלקהו לשני בקרים" הבקר האחד ובקבק דבש ,וכן (ירמיה ,יט ,א) הלוך וקנית בקבק יוצר חרש
הוא הנאמר בהרחבה שהוא בקר של היום כולו ,שעד חצות וגו' .וכן (שם ,יט ,י) ושברת הבקבק לעיני האנשים וגו'.
מקרי בקר ,ואח"כ מקרי ערב .והבקר של הבקר הזה ,הוא
בקר ממש שהוא בקר של הבקר הכללי( .וכן ערב נחלק לשני וכתב רש"י (ירמיה ,יט ,א) וז"ל ,בקבוק – צלוחית ,עכ"ל .ושם
ערבים) ,כי שם בקר הוא על ההשכמה ,ויהיה או השכמה (פסוק ז) כתב וז"ל ,ובקותי – ורוקנתי לשון בוקה ומבוקה,
בערך היום ,או השכמה וקדימה החלטית שהיא תיכף בהאיר וע"ש בקבוק שהוא מדבר בו לקח לשונו כן ,עכ"ל .ונראה
היום והוא בקר של חצי יום הראשון" ,עכ"ל .עי"ש אריכות מדבריו שהפעולה נקראת על שם הכלי ,ולא להיפך .ולדבריו
דבריו .ועין עוד בדבריו (אילת השחר ,פרק לה אות ש) וז"ל" :ויש נראה שנקרא בקבוק מלשון נקב ,נ-קב ,שנוקבים בו ,והוא
הבדל בין יום ובין לילה ,ששם יום נאמר על כל היום כולו, כלי עמוק.
ושם בוקר נאמר על ההשכמה" ,עכ"ל. אולם הרד"ק (מלכים ,א ,יד ,ג) כתב וז"ל ,ובקבוק – כלי שפיו
ואמרו (יומא כ ע"ב)" :א"ר יוחנן ,ממשמע שנאמר כל הלילה, צר ות"י זלוע ,עכ"ל .וכתב בספר השורשים שלו (ערך בקבוק)
איני יודע שהוא עד הבקר ,ומה ת"ל עד הבקר ,תן בקר וז"ל ,הוא כלי חרש או זולתו שפיו צר ,לפיכך נקרא בקבוק,
לבקרו של לילה" ,וכתב רש"י שם וז"ל" :בקורו של לילה הוא כי כאשר שותה בו האדם או שופך ממנו ,עושה בקבוק,
עלית השחר ,ונתן לך הכתוב בו בקר אחד ,לומר שאין צריך עכ"ל .ולדבריו על שם הפעולה שעושה ומשמיע בק-בק,
להקטיר מן השכמה ואילך ,וכיון שלא נתן זמן באותו בקר, נקרא בקבוק.
על כרחך הוא חצות לילה" ,וכו' עי"ש. ובמצודות דוד (ירמיה ,יט ,א) כתב וז"ל ,בקבק – צלוחית ,עכ"ל.
והבן שעיקר השכמה הוא באיילת השחר ,אולם יש השכמה אולם במלכים (א ,יד ,ט) כתב במצודות ציון וז"ל ,ובקבוק –
בחצות ,כמ"ש דוד על עצמו ,חצות לילה אקום להודות לך כלי שפיו צר ,וכן (ירמיה ,יט ,א) וקנית בקבוק ,עכ"ל .ויש לעיין.
וגו' (תהלים קיט סב) ,וכנודע מאוד מעלת קימת חצות ,מצד ולולי דבריו ,אולי היה מקום לחלק בין בקבק לבין בקבוק,
כך יש גם בחינה שבקר לשון השכמה ,וההשכמה בחצות. עם וא"ו .ועיין דבריו במצודות ציון בירמיה (יט ,פסוק א' ופסוק
ודו"ק .ומצד כן בקר זה אינו לשון "בוקר אור" ,כי חצות ז').
לילה אינו תחלת האור ,ודו"ק. אולם במלבי"ם (ירמיה ,יט ,א) כתב וז"ל ,בקבוק הוא כלי
וכתב הרש"ש (ברכות ע"א) וז"ל" :וכמו דערב נקרא מחצות שנותנים לתוכו דבש "ופיו צר" ,ואחר שנקפא הדבש בתוכו,
היום כדלקמן ,כן נקרא בקר מחצות הלילה" ,עכ"ל .וכתב א"א להוציאו רק ע"י שבירת הכלי ,עכ"ל .ולדבריו פיו צר,
בפרדס יוסף (שמות שמות יח ,ד) שבליל פסחמצרים ,במכת אולם לא נקרא ע"ש צורת הריקון ,בק-בק ,אלא שוברים
בכורות ,היה בקר מחצות ,והגיע ממש בוקר ,עי"ש ,ודו"ק. אותו ,ודו"ק.
בחינת בקר -ברק. עד נראה שנקרא בקבוק כי נותנין בו מים ומכשכשין בו
ועושה בק-בק .עיין שו"ת מן השמים (סימן יא).
ז בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
סוגיות מחשבה בראשית
ועל בבל כתיב (בראשית ,יא ,ז) הבה נרדה ונבלה שם שפתם ולמשל ביום ובלילה (בראשית א ,יח)
וגו' ,על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ וגו'. וזהו צירוף של בל ראשון בתורה .וכל לשון בל ,לשון העדר.
וזהו בבל לשון ונבלה שם שפתם ,לשון העדר ,כדבר הבלה וזמן ההעדר הוא הלילה
שנעדר .ובלה ע"י תערובת ,כלל שפת כל הארץ .וזהו בלבל,
בל-בל .ויש שבלה ע"י שנבל וע"י שנבלע ,וזהו בחינת מש"כ ומצוה כח חיובי ,והפכו עבירה כח שלילי .וכתיב (שם ,ג ,יא)
(שם ,יד ,ב) ומלך בלע היא צער .בסוד בלע – בלעם ,כנודע. המן העץ אשר צויתך לבלתי אכל ממנו אכלת .והיינו ,כי
מצות עשה כח חיובי ,ומצות לא תעשה כח שלילי .וזהו
ויברך אתם אלקים לאמר פרו ורבו ומלאו את לבלתי אכל ,בלתי ,בל-תי ,ואולם אכלת ,והיינו שדבק עי"ז
המים בימים והעוף ירב בארץ (בראשית א ,כב) בכח השלילה .וע"ז כתיב (תהלים ,מט ,יג) אדם ביקר בל ילין,
ולהלן (פסוק כז-כח) כתיב ,זכר ונקבה ברא אתם ,ויברך אתם והבן .ולכן מת הבל ע"י קין ,שכמו שאדה"ר וחוה ,ובפרט
אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה חוה ,שנקבה שורש השלילה ,דבקו בכללותם בכח השלילה,
וגו' ,וכן להלן ה בא ,ומעין כך כתיב גבי נח ,ט אב. כן זרעם קין ,דבק בכח השלילה ולכך הרגו להבל ,ה-בל.
אולם כאשר עשה קין תשובה ,מתקן מקצתו ,וכתיב (שם ,ד,
וכתב הרד"ק (א כב) וז"ל ,כלומר ,אני נותן בהם כח שיפרו,
והברכה שירבו ,עכ"ל (בשורש ב-ר-כ יש אותיות רב ,משורש ירב). טו) וישם ה' לקין אות ל"בלתי" הכות אתו כל מוצאו .ונהפך
אולם אצל אדם זו ברכה וגם מצוה ,להוליד זרע בעולם .ועין לבלתי אכול ממנו אכלת ,לבלתי הכות אותו ,שלילה דתיקון,
שלא יוכה .וכן היה תיקון מקצת לאדה"ר וחוה ,כמ"ש (שם,
אדרת אליהו לגר"א על אתרג ,ועין כתובות ה א ,ושל"ה ריש
פרשת נחד. ד ,כה) וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא שמו שת,
כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין .והיינו
וכתב ר' אברהם בן הרמב"ם (שם כח) וז"ל ,ברכה זו בה שני שהעדר הבל ,נתמלא.
טעמים ,אחד מהם כח הולדת דמותם הנרמז בפרו ורבו,
וכח העדר זה בקלקול נגלה בפרט בנמרוד ,שעליו כתיב (שם,
והשני תוקף הממשלה הנרמז במאמרו ורדו בדגת הים,
י ,י) ותהי ראשית ממלכתו בבל .ב-בל .וכתיב (ירמיה ,נא ,מד)
עכ"ל .עוד כתב (שמות לט מג לגבי המשכן) וז"ל ,ויברך אותם
משה ,אמרו הראשונים ז"ל (ספרא שמיני ,במדב"ר יב ,ט) ,שאמר ופקדתי על בל בבבל .וכתב ברד"ק (שם) וז"ל ,בל הוא אלוה
שהיו עובדים בבבל ,עכ"ל .וכתב באברבנאל (בראשית ,י ,ב)
להם ,יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ,וזו ברכה,
עכ"ל. וז"ל ,שנמרוד עשה עצמו אלוה בבבל ,וזה אלוה בל ,ועל
שמו נקראת המדינה בבל ,עכ"ל .והיינו שנמרוד עשה עצמו
ולכן אפשר שאף כאן שבירך אדה"ר וחוה ,יש בו גם ברכה אלוה נקרא בל ,כי כל הויתו בבחינת בל דקלקול ,העדר
שתשרה שכינה ביניהםה ,ובפרט ע"י פרו ורבו ,שנעשים האב דקלקול .ונתבאר לעיל שהלילה זמן בל ,העדר ,ולילה זמן
והאם אחד ,כמ"ש רש"י להלן על הפסוק והיו לבשר אחדו. שינה ,כמ"ש (עירובין ,סה ,ע"א) לא איברי ליליא אלא לשינתא.
וזהו נמרוד ,נם-רד ,בבחינת (בראשית ,ב ,כא) ויפל ה' אלקים
ולהלן (ה ב) כתיב ,זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את
תרדמה .ועיין זוה"ק (ח"ב ,קעד ,ע"ב).
שמם אדם ,וזהו גופא הברכה ודו"ק .ואמרו בזוה"ק (ח"א קסה
א) דאדם וחוה כחדא אתבריאו בזווגא חד ,וכיוון דאשתכחו וכתיב (ישעיה ,מו ,א) כרע בל קרס נבו .ופרש"י (שם) וז"ל,
בזווגא חד ,מיד ויברך אתם ,דלית ברכתא שריא אלא באתר אלהותיהם של בבל כרעו קרסו ,עכ"ל ,עיי"ש .וזהו בחינת
דאשתכחו דכר ונוק'. נם-רד ,כנ"ל ,והבן .והיפך עבודה זרה בל ,יש בעל ,דייקא מי
ששולט ,בא על הדבר ,לשון שליטה.
א ז"ל הפסוק :זכר ונקבה בראם ,ויברך אתם ,ויקרא את שמם אדם ביום הבראם.
ב ז"ל הפסוק :ויברך אלקים את נח ואת בניו ,ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ.
ג ז"ל הרד"ק :פרו .נתן בהם כח ההולדה לפרות ולהשאיר מינם .ורבו .שלא יהיה במקרה אבל פעמים רבות יפרו וירבו.
ד ז"ל השל"ה' :ואתם פרו ורבו' (בראשית ט ,ז) ,זה המקרא למצוה נכתב ,ונכפלה מצוה זאת ,כי באתה גם כן בפרשת בראשית בפסוק 'ויאמר [להם] אלהים פרו ורבו' .והנה המצות
עשה ד'פרו ורבו' הכתובה בפרשת בראשית ,שנינו משנה שלמה במסכת יבמות פרק הבא על יבמתו (סה ב) ,האיש מצווה על פריה ורביה [אבל] (ו)לא האשה .רבי יוחנן בן ברוקה
אומר ,על שניהם הוא אומר (בראשות א ,כח) 'ויברך אתם [אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו'] .וטעמא דתנא קמא מפרש בגמרא ,וכו' .ואף על גב דבריש כתובות (ה א) בברייתא
דבר קפרא איתא הואיל ונאמר בו ברכה לאדם כו' ,אם כן לכאורה משמע דמפרש הקרא דאדם 'ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו' לברכה אתא ולא למצוה ,כמו קרא
דדגים שנאמר (בראשית א ,כב) 'ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו' ,דעל כרחך לא אתא אלא לברכה .אבל חלילה לעשות פלוגתא בין ברייתא דבר קפרא למשנה שלמה הנזכר
לעיל ,אלא הא והא איתא ,דפסוק דאדם בא לברכה ובא לציווי .וכן מוכח קרא דמדבר בשני ענינים ,דכתיב 'ויברך אתם אלהים' ,ואחר כך בבא חדשה 'ויאמר להם אלהים פרו ורבו'.
ולא כמו בדגים שלא כתיב רק בבא אחת' ,ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו' ,פירושו שברך אותם אלהים ואמר בזה הלשון בברכה 'פרו ורבו' .אבל באדם כתב שבירך אותם אלהים,
ואמר אחר כך שאמר להם אלהים וציוה אותם פרו ורבו ,וכוונת הפסוק כשיקיימו מצות השם יתברך בפריה ורביה ,אז יתן ברכתו עליהם ויפרו וירבו במאוד מאוד .וצדקו שניהם
יחדיו המשנה דפרק הבא על יבמתו וברייתא דבר קפרא .וכן זה הפסוק (שם ט ,ז) ד'ואתם פרו ורבו' דנח ,נאמר למצוה ,כדאיתא בסתמא דתלמודא דסנהדרין פרק ארבע מיתות
(נט ב) ,עכ"ל .ועיין שם עוד שהאריך ביישוב דברי רש"י בפרשת נח ,שכתב' :ואתם פרו ורבו' ,לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לציווי ,ולפי מדרשו (יבמות סג ב) להקיש מי
שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמים.
ה ועי' סוטה יז ,א :דריש ר"ע ,איש ואשה זכו שכינה ביניהן.
ו ז"ל רש"י :הולד נוצר על ידי שניהם ,ושם נעשה בשרם אחד.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ חח
סוגיות מחשבה בראשית
על כן לא תמצא ביום השביעי זכרון ערב ובקר כמו בשאר וביאר בעבודת הקדש (ח"ד פרק יג) וז"ל ,הנה בהיות האדם על
הימים ,כי זמנו כולו בוקר אין בו ערב כלל וכו' (עין ב"ר פב התכונה ההיא והוא דו פרצופין ,אינו טוב ,כי בהיות ההוא
טו)ז .ועל דרך הקבלה ,יום השביעי הוא הספירה השביעית, הוא חצי אדם ,וחצי כבר אינו דבר ואינו טוב ,וכשחזרה עמו
נקראת עולם הנשמות כי שם כח הנשמה ושורשו ,והנה היא פנים בפנים הרי הוא גוף שלם ואדם אחד ,והברכה והטוב
מעין הברכות .והנפש בימות החול דוגמת אכסנאי בלא ביתו הנה הוא באחד ,כי שניהם בהיותם פנים אל פנים ,הנה הם
וביום השבת דוגמת אכסנאי בביתו ,ועל כן ויברך ,כי האציל אחד ,וזה אמרו זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את
עליו ממקור הברכה ,עכ"ל .ועין עוד בדבריו ,להלן ז ,כבח. שמם אדם ,עכ"ל.
ועל שבת קודש אמרו (ב"ר יא ,א) ,כתיב (משלי י ,כב) ברכת ה' וגדר ברכה זו כתב בעבודת הקודש (ח"ד פרק ט) וז"ל ,ויברך
היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ,ברכת ה' היא תעשיר ,זו אתם אלקים ,המשכת האור מן הבריכה העליונה מקור
השבת ,שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי ,ע"כ .והיא החיים ,וכו' ,תהיה הברכה גם מן המקור העליון ,עכ"ל .וכל
מקור לכל הברכות כאילו שישנו בעולם ,כמ"ש חז"ל (זוה"ק דבר ודבר ברכתו היא חיבורו למקורו העליון ,ומיד נמשכת
ח"ב סג ,ב) מינה כולם מתברכין ,ודו"ק היטב היטב. לו ברכת שפע.
עוד ביאר בדעת זקנים (בראשית א ,כב) וז"ל ,ויברך אותם ואצל אדם ,ברכתו ממקומו העליון ,א"ס ב"ה ,שהוא מקור
אלקים ,וכן ויברך אלקים את יום השביעי ,הא למדת כל הברכות כולם ,ודו"ק היטב.
שהקונה דבר חדש מברך שהחיינו ,עכ"ל .ודו"ק ששבת הוא
דבר חדש ,דבר ששונה מכל ימות השבוע" ,והוא חידוש", ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי
והבן .והוא שורש לעת"ל ,שעתיד הקב"ה "לחדש" את בו שבת מכל מלאכתו וגו' (בראשית ב ,ג)
עולמו (סנהדרין צב ,ב) ,יום שכולו שבת ,כמ"ש חז"ל (שם צז, וכן שמות כ ,יא ,ברך ה' את יום השבת ויקדשהו.
ב ,וסוף מס' תמיד).
וכתב ר' סעדיה גאון (כאן פסוק א) וז"ל ,היו השישה בלתי
וכאשר אנו מברכים בשב"ק על היין ,אזי דבקים בכח ברכת שלמים ,ולא נשלמו אלא בשביעי ,במה נשלמה ,בברכת
שבת זו ,עין צרור המור (בראשית ב ,ג)ט. היום השביעי הקדוש ,עכ"ל .והבן מאוד ,שברכת יום השבת,
אינה רק ברכה לשבת עצמה ,אלא זו ברכה לכלל הבריאה,
ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם השלמת הבריאה ,היא ברכה ,ודו"ק .שקצה הבריאה ,אינו
לאשה ויבאה אל האדם (בראשית ב ,כב) גבול ,אלא ברכה ,המשכה.
וכתב בשפתי חכמים (פסוק כא) וז"לי ,כתב הרא"ם ,זה אליבא
ומהות ברכת השבת ,כתב רש"י על אתר וז"ל ,ברכו במן
דמאן דאמר (עירובין יח א) ויבן ה' את הצלע – זנב ,שלא נחסר
וקידשו במן ,עכ"ל ומקורו בחז"ל (ב"ר יא ב).
מגופו כלום וכו' (אזי לא נצרך בנין אלא לאשה ולא לאיש) ,אבל
למאן דאמר פרצוף (א"כ כשלקח האדם נחסר אף האדם ,ולפ"ז ובאבן עזרא על אתר כתב וז"ל ,ופירוש ברכה ,תוספת טובה,
'ויסגור בשר תחתינה') יהיה כמשמעו למלאות החסרון וכו'. וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח התולדות ,ובנשמות
ואני אומר ,אפילו למאן דאמר פרצוף ,לא היה חסר מגופו כח ההכרה והשכל ,עכ"ל.
כלום ,כי היו כעין שני פרצופין עם גופין מדובקים זה בצד
זה ,ולא נחסר אלא מקום החתך וק"ל ,עכ"ל. ורבינו בחיי על אתר כתב וז"ל ,הנכון לפרש שברכו בחידוש
שהיה בו ביום ,והיא ברכת האורה ,כי היום והלילה של יום
ונמצא שנחלקו האם בנין ראשון שייך רק לאשה ,או אף השביעי שוים באורה ,וזאת היא הברכה ותוספת הטובה,
ז ז"ל המדרש :ר' לוי בשם ר' נזירא ,שלשים וששה שעות שמשה אותה האורה ,י"ב של ערב שבת ,וי"ב של לילי שבת ,וי"ב של שבת ,וכיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקדוש
ברוך הוא לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת ,הה"ד ויברך אלקים את יום השביעי ,במה ברכו באורה ,וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת התחילו הכל מקלסים
להקב"ה ,הה"ד (איוב לז ,ג) תחת כל השמים ישרהו ,מפני מה ,ואורו על כנפות הארץ .וכיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החשך ממשמש ובא ונתיירא אדם הראשון וכו'.
ח ז"ל רבינו בחיי שם :וע"ד הקבלה" ,כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" ,מלת "כל" רמז למדת "כל" אשר בה נתברך אאע"ה ,והיא הספירה העשירית ,ומשם פורחות הנשמות ,וזה
שתקנו רבותינו ז"ל לומר ביום שבת "נשמת כל חי" ,וזהו כי בו שבת וינפש (ע"פ שמות לא ,יז) ,והוא מעין הברכות ויסוד החיים ,וזהו ויברך אלהים את יום השביעי.
ט ז"ל צרור המור :יש בכאן רמז לברכת היין בשבת ,דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי ,וסוד הקדוש דכתיב ויקדש אותו ,לכן אמר זכריהו על היין ,אחר שצויתיך לברך עליו,
דכתיב ויברך אלקים ,בסוד יין המשמח אלקים ואנשים (שופטים ט ,יג) .וכו' .ולכן צריך לברך על היין בכל שלשה סעודות ,וכו'.
י דבריו מוסבים על הפסוק 'ויקח אחת מצלעתיו ויסגור בשר תחתנה' ,ופירש"י :ויסגור -מקום החתך.
ט בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
סוגיות מחשבה בראשית
ותריסי חנויות וכיוצא בו ,שאין בו אלא "חיבור פרקים" (ואינו באיש ,ודו"ק .ועין ברכות סא אאי ,ובדקדוקי סופרים שםבי,
בנין גמור ,אלא בנין פורתא ,ודו"ק) ,אבל לעשות כלי ודאי בנין ולבוש האורהגי ומשכיל לדודדי.
הוא ,כדאיתא לקמן בפרק הבונה (קב ב) ,עכ"ל.
אולם בגמ' (נדה מה ב) אמרו א"ר חסדא ,מאי דכתיב ויבן ה'
אולם יש שאף חיבור חלקים הוא חיבור גמור ,כמ"ש הר"י אלקים את הצלע ,מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה
והובא בריטב"א (עירובין לה א) וז"ל ,הויא לה כמנורה של יותר מבאיש .ואידך ,ההוא מיבעיא ליה לכדריש לקיש,
חוליות ומטה של טרסיים ותריסי חנויות ,שאין בהם בנין דאמר ריש לקיש משום ר"ש בן מנסיא ,ויבן ה' אלקים את
וסתירה ,אבל במה שהוא כלי שלם ,כלומר שאינו של חוליות הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם ,מלמד
(אלא) וחיבורו חיבור גמור במסמרים וכיוצא בו ,יש בו בנין שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם הראשון ,שכן ברכי
וסתירה ,וכדאמרינן התם (שבת קב ב) עיל שופתא בקופניא הים קורין לקלעיתא בנייתא ,ולדברי הגמ' לא הוזכר כלל
דמרא חייב משום בונהזט ,מפני שחיבורו חיבור גמור. תפיסת בנין אצל האיש אלא אצל האשה.
והוזכר בגמ' ב' לשונות מהו בנין ,ויבן ,או לשון 'בינה' או לשון
ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו 'קליעה' .ושורש הדברים ,כי שורש עניין 'בנין' הוא במה
(בראשית ב ,כה)
שהקב"ה בנה עולמות ,ושורשו בתורה ,אסתכל באורייתא
ופרש"י וז"ל ,שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב
וברא עלמא (זוה"ק ח"א קסא .).ולכן ללשון ראשון נאמר שבנין
לרע עכ"ל .ולכן לא יתבוששו ממה שהיו ערומים ,כמ"ש
לשון 'בינה' ,והוא כח הבנין שמכחו נברא העולם' ,בינה' –
בשפתי חכמיםזי .ובפרט לא היו בושים על מקום הבושת,
שעל ידה בנה הקב"ה את עולמו (עי' אור יקר על ס' יצירה פ"ה
שהוא מקום הערוה ,עין רד"ק על אתרחי ,ועין מורה נבוכיםטי.
מ"ו) .אולם אמרו חז"ל (ב"ר ג ז) שהיה בונה עולמות ומחריבן,
וכתב הרמב"ן (פסוק ט) וז"ל ,בעת הזאת לא היה בין אדם ואח"כ בנה עולם דידן ,הנקרא עולם התיקון ,ואמרו רבותינו,
ואשתו המשגל לתאוה ,אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, שהיה בו "מתקלא" (זוה"ק ח"ב קעו ,):חיבור ג' קוים של חסד
ולכן היו האברים כולם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו – דין – רחמים ,כמ"ש (רש"י בראשית א א) עמד ושיתף עמו
בהם ,עכ"ל .ועדיין לא היה בהם בחירה ,עיי"ש בדבריוכ. מדת הרחמים ,וזהו 'קליעה'וט .והבן ,שתחלה נברא העולם
ובעומק ,עין חת"ס פסוק כהאכ. ע"י בינה' ,בינה' מלשון בין לבין ,הבדלה ,ולכך נחרב כי אין
בו צירוף וחיבור ,ואח"כ חזר ובנה עולמות באופן ובמדרגת
והנה אמרו (ב"ר יח ו) ,א"ר אלעזר ,שלשה הן שלא המתינו 'קליעה' ,חיבור ,ודו"ק.
בשלותן שש שעות ,ואלו הן אדם וישראל וסיסרא ,אדם
שנאמר ולא יתבוששו ,לא באו שש שעות והוא בשלותו, והבן ,שחיבור חלקים אינו תמיד בנין גמור ,כמ"ש הריטב"א
וישראל שנאמר (שמות לב א) וירא העם כי בשש משה ,כי (שבת עד ב) וז"ל ,דכי אמרינן אין בנין בכלים ,כגון חזרת מנורה
אי ז"ל הגמ' :בשלמא למאן דאמר פרצוף ,היינו דכתיב ויסגר בשר תחתנה ,אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגר בשר תחתנה ,אמר רבי ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר
יצחק ,לא נצרכה אלא למקום חתך.
בי שהביא מכת"י שגרס להיפך :בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויסגר בשר תחתנה ,אלא למ"ד פרצוף מאי ויסגר ,אמר רבי ירמיה וכו' לא נצרכה אלא למקום חתך .וביאר בדק"ס
ומטה ,כמו 'היציע התחתונה' (מלכים-א' ו ו) ,ואח"כ אמרה לא נצרכה אלא למקום חתך ,ופירוש שם וז"ל :ואולי היא גיר' ישרה ,שמתחלה פירשה הגמ' 'תחתנה' לשון 'תחתונה' ַ
'תחתנה' – 'במקומה' ,כמו 'התחת אלקים אני' (בראשית ל ב ,נ יט).
גי ז"ל :אליבא דמ"ד פרצוף ,הוצרך לפרש מיד מה שהוקשה לו ,איך נופל עליו לשון 'ויסגור' ,שהרי לא היה כאן לא נקב ולא גומא אלא שחלקו לשנים .ואמר ,אעפ"כ שייך לומר
בדוחק 'ויסגור' על מקום החתך ואפי' אליבא דמ"ד פרצוף.
די ז"ל :ויסגור מקום החתך ,כלומר דלמ״ד פרצוף א״צ לבאר ,דפשיטא דצריך היה לסגרה שהרי כל גבו מאחוריו נשארה פתוחה וחתוכה ,ומיהו למ״ד זנב נמי א״ש – דלא נצרכה
אלא למקום חתך.
וט ועי' רש"י דברים לב ט :כחבל הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים [אברהם יצחק ויעקב ,עי"ש].
זט ופירש"י :שופתא -יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא [-מעדר] בהיותו בנקב הברזל ,להדקו שלא יצא .קופינא הוא חור שבראש המר.
זי ז"ל השפתי חכמים :שלא מחמת חסרון חכמה ,אלא מחמת שלא היו צריכין לידע דרך צניעות כלל ,כיון שלא היה להם יצר הרע.
חי ז"ל הרד"ק :ולא יתבוששו ,בא להודיע כי לא אכלו מפרי עץ הדעת ,ולא היה להם בשת אם ערותם מגולה ,כי לא שמשו עדיין ,כי לא היה להם עדיין כח תאות המשגל ,והיו להם
אברי הערוה כשאר האברים ולא היו בושים מהם.
טי במורה נבוכים ח"א פ"ב ביאר כי שכלו של אדם הראשון היה מושלם גם קודם החטא ,אלא שלא היה מבחין בין המגונה לנאה ,וז"ל :ובשכל יבדיל האדם בין ה'אמת' וה'שקר' ,וזה
היה נמצא בו [באדה"ר] על שלמותו ותמותו .אמנם ה'מגונה' וה'נאה' הוא במפורסמות ,לא במושכלות ,כי לא יאמר השמים כדוריים נאה ,ולא הארץ שטוחה מגונה ,אבל יאמר אמת
ושקר .וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל – אמת ושקר ,ועל הנאה והמגונה – טוב ורע .ובשכל ידע האדם האמת מן השקר ,וזה יהיה בענינים המושכלים כלם .וכאשר היה על
שלמות עניניו ותמותם ,והוא עם מחשבתו ומושכליו אשר נאמר בו בעבורם (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים ,לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם,
עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות ,והוא גלוי הערוה ,לא היה זה מגונה אצלו ,ולא השיג גנותו .וכאשר מרה ,ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות ,כמו שאמר
כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ,נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית ,ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה ,והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות
ובהתנאות ,ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב .ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע ,ולא אמר יודעי שקר ואמת ,או משיגי שקר ואמת ,ואין
בהכרחי טוב ורע כלל ,אבל שקר ואמת.
כ זה המשך לשון הרמב"ן :והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה ,וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים .וזו מדה אלקית מצד אחד ,ורעה לאדם ,בהיות לו בה יצר
ותאוה.
אכ ז"ל חתם סופר עה"ת :ויהיו שניהם ערומים וגו' ולא יתבששו ,ואחר כך התבוששו ,ואירא כי ערום אנוכי ואחבא (להלן ג י) .והענין ,כי בעלי חיים כולם יש להם זכרות ונקבות
ופרים ורבים ,ואין זה בושת .ומלאכי השרת אין בהם איברים אלו ולא נקבה ולא שום ענין זיווג .אמנם גבוה מעל גבוה ית"ש שייך יחוד קב"ה ושכינתי' עם כנס"י ,ואין להאריך.
והאדם נברא בצלם אלקים עליון ,ואין לו בושת באברים הללו כי הוא חשוב בזה יותר ממלאכי השרת ,ולא יתבוששו .אך כשנפל ממדריגתו ונדחה מכלפי מעלה ,הרי הוא הולך
בקומה זקופה כמלאך ואיברי משגל כבהמה ,וזה לו לבושה.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ יי
סוגיות מחשבה בראשית
שסבירא להו שם דהוה עולות .עיי"ש .ועיין ירושלמי (מגילה, באו שש שעות ולא בא משה ,סיסרא שנאמר (שופטים ה כח)
פ"א ,הי"א) שלמד שהקריב עולה ,מחלביהן היינו שמניהון, מדוע בשש רכבו לבא ,בכל יום היה למוד לבא בשלש שעות
עיי"ש ,היינו בהמה משובחת ושמנה ,וכמ"ש (מדרש אגדה בארבע שעות ועכשיו באו שש שעות ולא בא ,עכ"ל ,ועין
על אתר) מן המובחרים שבהם .וכתב בגור אריה (שם) וז"ל, תיקונים דף כח בבכ.
שהביא מעידי עדית ,עכ"ל.
והבן ,ד"שש" הוא בחינת חצי -אמצעי ,וזהו שלא בא לנקודת
ואמרו (פרקי דרבי אליעזר ,פרק כא) והבל הביא מבכורות צאנו האמצע בתיקונו ,שהוא הוא נקודת הבחירה המתוקנת ,וזהו
ומחלבהן ,כבשים שלא נגזזו לצמר (כי בכור אסור בגיזה) .ואמרו לא יתבוששו ,לא באו למקום האמצע ,ודו"ק.
(מדרש אגדה על אתר ,ועוד) שעטנז אסור לאדם ללובשו משום
קין והבל ,שאסר הקב"ה ללבוש כשם שלא נתערב קרבן קין מהלך נוסף כתב בצרור המור על אתר וז"ל ,אחר שהם
שהיה מזרע פשתן עם קרבן הבל שהיה מבכורות צאנו שלא כגוף אחד ,כמו שלא יתבייש האדם מעצמו ,כן לא יתבייש
נגנז לצמר ,כך שלא יתערבו ב' מינים הללו ,לא בלבושם ולא מאשתו ,עכ"ל ,ומעין זה באדרת אליהו על אתרגכ .ובעומק
בפעולה לשום הנאה בעולם .ועיין ילק"ש (בראשית ,רמז לה). זהו לא יתבוששו ,לשון שש כנ"ל ,והינו נקודת אמצע הזמן
ונקודת אמצע הנפש ,ובנקודת אמצע נעשו כשתים ,ולא היו
וקרבן הבל היה בו שלמות למ"ד שלמים היה ולא נתערב בו גוף אחד ,ודו"ק.
כח קלקול שלא כלאים כנ"ל ,אלא שלם היה .ולמ"ד עולה
היה נתעלה כליל ,וזה גרם שאף הבל עצמו מת ונתעלה והבן עוד ,דכאשר יש גילוי של אמצע ,יתחלקו ,אולם קודם
בשלמות לשורשו ,מכח קרבנו .כמ"ש (תיקונים ,תיקון סט ,קא,
לכן ,אזלינן בתר רוב ,ולכן לא ראו שני צדדים ,טוב ורע ,אלא
ע"ב) וקרביה הוה מבכורות צאנו ואתקבל ליה ברעוא וכו', רובו ככולו ,ודו"ק.
דקרבניה אסתלק לאתר דעתיק יומין דאתמר ביה ועתיק וכתב בהעמק דבר על אתר וז"ל ,כל המפרשים הבינו
יומין יתיב וכו' .אמר ליה א"כ דקרבנא דיליה אתקבל ,אמאי בפירוש ולא יתבוששו מלשון בושה ,אע"ג שלא בא בכל
אתייהיב חיילא לקין למקטליה ,בגין דא יש הבל אשר נעשה המקרא בושה בכפולים ,וא"כ ולא יבושו מיבעי ,וכו' ,עכ"ל
על הארץ וגומר ,אמאי ,א"ל הכא ודאי רזא עלאה דאיהו עיי"ש .ויש לפרש ביאור כפל הלשון בלשון רבים ,שהוא הן
הוה דרגא דעץ הדעת טוב ורע דחאב ביה ,ובמה דחאב ביה בלא 'בושה' ,והן בלא 'לבוש'דכ.
קביל ענשיה בהאי עלמא ,ובההוא קרבנא דאתקביל מניה
אשתזיב מענשא דההוא עלמא ,דתרי עונשא הוה מחויב ,חד והגר"א (תיקון יא מתיקונים אחרונים) כתב לבאר תיבת יתבוששו
לעילא וחד לתתא ,עיי"ש. וז"ל ,ולא יתבוששו ,שלא "נתלבשו" בעריות ,עכ"ל ,בבחינת
יצרא "אלבשא" (כתובות נא ב).
והבן שע"י קרבנו שהיה לחד מ"ד שלמים הושלם ,ולחד מ"ד
עולה התעלה ,וכיוון שהיה קרבנו בכור ,אזי דבק בראשית, וכתב בספר הפליאה (ד"ה ויהיו שניהם ערומים) וז"ל ,יתבוששו,
ולשם נתעלה במיתתו .וכמ"ש (שם ,קיב ,ע"ב) הבל הוה הם אותיות 'יבושת' ,ו'שין' ,והוא מלשון יבושת המים וכו'
רעותיה דקרבנא דיליה לקרבא שכינתא לההוא דאתמר ביה עיי"ש בדבריו.
ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר
ובעומק ,לא היה עדיין חיבור יום השישי לשבת' ,יתבוששו'
נקי ,במאי ,בההוא דאקריב מבכורות צאנו ומחלבהן .ועיי"ש
אותיות 'שישי-שבת' ,עין לקוטי תורה בראשית ד"ה
(קיח ,ע"א) .ועיין עוד זהר חדש (תיקונים ,ח"ב ,פח ,ע"א).
וישלחהוהכ.
וטעם נוסף מדוע מת הבל ,כתב המהר"ל (גור אריה על אתר)
וז"ל ,והבל גם הביא הוא ,כמו שקין היה מכוון להרחיק הבל והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן
והביא מזרע פשתן שהוא הפך הצאן ,הבל גם היה כוונתו (בראשית ד ,ג)
להביא דבר שהוא הפך קין וכו' ,שהיה מכוון להרחיק הברכה ואמרו (זבחים ,קטז ,ע"א) איזהו דבר שחלבו קרב לפני מזבח
מקין שהיה עובד אדמה ,כי הצאן הוא הפוך לו וכו' ,ונראה ואין כולו קרב לגבי מזבח ,הוי אומר זה שלמים .אולם יש
בכ ז"ל תיקוני זוהר :דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה ,כמה דאת אמר וירא העם כי בשש משה ,ואוקמוהו בשש ,באלין שית שעתין עבדו ית עגלא ,ואפרישו בין ו"ק
דאינון שש ,לשבע.
גכ ז"ל אדרת אליהו :כי עד הנה היו בגוף אחד ,זה לפנים וזה לאחור ,ואמר ,גם אחרי כן שהיו שני גופים נבדלים וערומים ,ולא יתבוששו מחוש התשמיש כמו מכל אברי האדם ,מפני
שלא היו יודעים הרע.
דכ ועי' עוד בדבריו ב'הרחב דבר' שם :כל זה לפי המפרשים ז"ל .אבל עוד נראה ,שנכלל בזה גם מלשון 'בושש' כמשמעו ,וזהו כלל בלשון הקודש שמערבין שני שרשים בתיבה
אחת בשני כונות ,וכו' .ככה בפירוש ולא יתבששו נכלל שני כונות ,מלשון בושה ,כפשט תיבת 'ערומים' דמשמעו בלי לבוש ,וכו' ,אבל עוד יש כונה שניה גם בתיבת ערומים ,וכו',
התפשטות הגוף וצרכיו מעליו ,והוא נושא דיע ודבוק עם דעת עליון .ועל פי זה הפירוש השני במלת ערומים – יהיה משמעות אחר במלה יתבוששו ,מלשון 'בושש'( .והנה) [דהנה]
כל הנביאים ,מי שרוצה להתדבק בשכינה ,נדרש להפשיט מעליו לבושי הגוף היינו דעות אנושי ,ולהתדבק עצמו ודעותיו בשכינה ,וא"כ לא בקל ובמהירות משיג מעלה העליונה
זו ,עד שמשתהה כמה שעות להתקרב לאט לאט .משא"כ אדם לפני החטא היה ערום מבלי חציצה מדעות אנושי ,וא"כ כשרצה להיות דבוק בשכינה לא בושש עד שהגיע למעלה
זו להיות ערום מדעת צרכי הגוף ,אלא השיג תיכף ומיד אהבת ה' ,וה"ז כמו משה רבינו שאמר בפני רבים (במדבר ט ח) עמדו ואשמעה מה יצוה ה' ,עכ"ל עעו"ש.
הכ ז"ל הליקוטי תורה לאריז"ל :זכה עזר ,לא זכה כנגדו ,והוא לא זכה ,ששימש מטתו שלא בזמנה קודם השבת .וז"ש ויהיו שניהם ערומים ,וכמו שארז"ל שראה הנחש עסוקים
בתשמיש ונתאוה להם .וזהו ולא יתבוששו ,מפני שלא היה בוש"ת נטפל להם נחש ,ושבת אותיות בשת ,מפני שאם היה ממתין ביום שבת אין בו שליטת נחש כלל ,ומפני שלא
יתבוששו שלא המתין לשבת שהוא הבושת לכך סמך אליו מיד והנחש היה ערום.
אי בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
סוגיות מחשבה בראשית
יחד ,לומר לך ,מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו ,אף שני שמפני זה נענש הבל ונהרג וכו' ,דלמה לא הביא שור כמו
ת"ח מחדדין זה את זה בהלכה וזהו בחינה נוספת בלטש שהקריב אדה"ר ,עכ"ל ,עיי"ש .ובעומק עי"ז נפל בכורו
ברזל ,ודו"ק ובפרט ת"ח שבא"י מחדדין זה את זה ,עין לבכורי מצרים שהוכהו במכת בכורות.
תענית שם .ועין כלי יקר (דברים ח ט) .וכתב החת"ס (דברים ח
ח) וז"ל" :וברזל מרמז נמי על חריפות שכל ,כדדרשינן התם, וצלה גם היא ילדה את תובל קין
ברזל בברזל יחד. לטש כל חרש נחשת וברזל (בראשית ד ,כב)
וברזל יש בו קושי ,וכמ"ש (ויקרא כו יט) ונתתי שמיכם כברזל,
וכתב הכתב והקבלה (דברים יט ח) וז"ל" :" :שהקרדום יקרא
וכתיב דברים ג יא ,ערשו ערש ברזל ,ואמרו (תענית ח א) אם
גרזן ויקרא ברזל ,ומשימוש הלשון למדנו כי יקרא ברזל מצד
ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל וכו' ,ועוד.
חומרו שהוא ברזל (אחד מז' מתכות) ויקרא גרזן מצד צורתו
שהוא החידוד עד שראוי לגזירה לכרות ולגזור בו ",עכ"ל וזהו נכסי "צאן ברזל" כמ"ש (ב"מ ע ב) אי קבל עליה מרה
וכתב הרד"ק (שמואל א יג כ) וז"ל" :" :ללטוש ,לחדד"" ,עכ"ל אונסא וזולא ,צאן ברזל קרית ליה .פי' ,שכך אינו מנכסים
וזהו לטש ברזל ,והבן .ועין עוד רד"ק ,שם ב לב כג ,ויחזקאל שאין בהם שינוי שוויות לבעליו ,חזקים ובלתי משתנים.
כא כו .וכתב במצודות ציון (משלי כז יז) וז"ל" :" :ברזל -כמו וכתיב (ירמיה א) לעיר מבצר לעמוד ברזל .ואמרו (ב"ב י א)
הלוטש ברזל הסכין באחר נעשית חדה ושנונה"" ,עכ"ל עשרה דברים קשים נבראו בעולם ,הר קשה ברזל מחתכו,
ובמלבי"ם שם כתב וז"ל" :" :מחדדים את הברזל בברזל אחר ברזל קשה אור מפעפעו וכו' .וזהו לטש כל חרש נחשת
ומסיר החלודה"" ,עכ"ל אולם עיקר תיקון ובנין הברזל אינו וברזל ,מביאו באש ומלטשו ,כי ברזל קשה אור מפעפעו.
רק בחדוד כנ"ל ,אלא באור ,כנ"ל .וכמ"ש (קדושין ל ב) אם
פגע בך מנוול זה ,משכהו לביהמ"ד אם אבן הוא נימוח אם ומחד ת"ח צריך שיהא קשה כברזל ,וכמ"ש (מנחות צה ב)
ברזל הוא מתפוצץ וכו' .שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל ומנו רב ששת.
כאש נאום ה' ,עין גר"א בראשית ד כג .משלי כה כא .והבן ואמרו (תענית ד א) כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח וכו'
שיש תיקון פורתא של ברזל ,והוא חידוד ברזל בברזל ,ויש אולם מצד הקלקול אמרו תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל
תיקון גמור לעשות לו צורה חדשה ,וזה ע"י האור ,עין ספר כנ"ל.
המשלים לר"ע גיקטיליא ,אות נט.
ובחינה נוספת בברזל מצינו שהוא כח החידוד ,כמ"ש (תענית
ז א) א"ר חמא א"ר חנינא ,מאי דכתיב (משלי כז יז) ברזל בברזל
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ ביבי
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות תפילין
סימן כו -סעיף א' :אם אין לו אלא תפלה אחת ,מניח אותה שיש לו ומברך עליה ,שכל אחת מצוה בפני
עצמה .והוא הדין אם יש לו שתיהם ,ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת ,מניח אותה שיכול.
בירור הלכה -סעיף א'
ומקור דין של להניח אחת אף כשיש לו שניהם ,הוא ברא"ש (הלכות קטנות ,אות טו) וז"ל ,הילכך בין יש לו בין אין לו ,אין מעכב ויכול
להניח זה בלא זה היכא דאיכא שום אונס ,כגון שהלך (וי"ג שהולך) בדרך ואין יכול להתעכב ולהניח של יד מניח של ראש ולא חיישינן
למ"ש כל זמן שהם בין עיניך יהיו שנים ,עכ"ל.
וכתב בערוך השלחן (אות ב) וז"ל ,ודאי לא התירו לו משום זריזות הדרך להבטל ממצות תפילין כראוי ,אלא א"כ הולך לפקוח נפשות
וכהאי גוונא ,עכ"ל .וכתב המג"א (ס"ק א' על דברי הרא"ש) וז"ל ,וקשה מנא ליה הא ,דלמא דדוקא באונס גמור כגון שיש לו מכה ביד ,אבל
משום איחור דרכו לא התירו לו לבטל מצות תפילין ,וי"ל דמכל מקום יניחם אח"כ ,אלא דקמ"ל דאע"ג דאין יכול להניח עתה של יד,
מ"מ יניח של ראש לבד ,עכ"ל.
ודנו האחרונים על לשון הרא"ש "יניח של ראש" מדוע כתב שיניח של ראש ולא של יד .וכפשוטו ביאר בשו"ע הרב (אות ג) וז"ל ,מניח
של ראש לצד שאין בהנחתו שהות כל כך ,עכ"ל .ולדבריו עסקינן ביכול להניח בשהות שיש לו רק של ראש ולא של יד ,אולם מבואר
מתוך דבריו שאם יש שהות להניח איזה שירצה צריך להניח של יד ,דאם לא כן למה פירש דברי הרא"ש באופן שאין לו שהות רק
להניח של ראש ולא של יד ,הול"ל לפרש דברי הרא"ש בסתמא ,ולכן מניח של ראש מדין קדימה ודו"ק.
ובאמת כתבו האחרונים להניח של ראש בלבד ,כיון שתפילין של ראש יש בו קדושה יתירה כדלעיל .עין ישועות יעקב ס"א ,וארצות
החיים בהרחבה .אולם מאידך יש טעם להניח רק של יד ,כי אין מעבירין על המצות כ"כ בארצות החיים .וטעם נוסף להניח רק של יד,
מהטעם שכתב הרא"ש עצמו ,כמ"ש והיו לטוטפות בין עיניך ,כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים .אולם הראש כתב שאין לחוש לכך,
לדברי השו"ע הרב ,כיון שא"א לו להניח רק של ראש .וכתב בישועות יעקב שאין איסור אלא רק כשיכול להניח שניהם .אולם ביכול
להניח איזה שירצה ואעפ"כ פסקו להניח של ראש ,ביאר במחצית השקל ,שהוא איסור קל ,עי"ש בדבריו .ועוד נראה ,דלשון הגמ'
(מנחות לו ,ע"א) כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ,ויש לדקדק הלשון "כל זמן" ,ונראה לחדש שהכוונה שדין שיהיו שתים ,היינו שאף אם
הניח של יד ושל ראש ,ואח"כ רוצה להוריד רק של יד ,אסור ,אולם אם יש לו רק אחת אין איסור בכך ,וכן נאמר סדר קדימה אם בא
להניח שתיהם ,והבן.
הלכה פסוקה -סעיף א'
יכול להניח רק תפלה אחת ,יכול להניח איזה שירצה.
פירוש על דרך הסוד -סעיף א'
אמרו (תיקונים זהר חדש ,ספרא תנינא) וז"ל ,ותפלין דרישא איהו תפלין אמא דקשרת לה לקב"ה ,עלה אתמר ובזרוע עזו,
כמה דאקמוה (ישעיה סב) נשבע ה' בימינו זו תורה ,ובזרוע עוזו אלו תפילין שבראש ,גבורא איהי זרוע דיליה ואיהי עוזו,
והא אוקמוה ,ושכינת עזו הגבה מרומים ,והוא אלקינו מסטרא דיליה ,תפלה של יד אינה מעברת של ראש וכו' דכל חד איהי
מצוה בפני עצמה וכו' .ועין עוד זוה"ק ח"א קלד ,ב ,וקסח ב .ואף שאין להפסיק בין תפלה של יד לתפלה של ראש ,וכנ"ל,
מיהו כל אחת מצוה בפני עצמה ,ועין עוד שם ,ח"ב ,מג א .מה א ,קסב א ,ח"ג מט ב ,ועוד.
ותפילין של ראש ,מוחין דז"א ,ותפילין של יד מוחין לנוק' ,ורק יש להקדים במוחין דילה וכדלעיל וכדלהלן ,עין שער
הכוונות דרושי התפילין ,דרוש ד' ,ולכן אינם תלויים זה בזה ,ודו"ק .ובכללות תפילין של ראש תפילין של ז"א ,ותפילין של
יד ,תפילין של נוק' ,ולכן כתבו בזוה"ק פעמים הרבה ,שתפילין של יד כנגד מלכות ,והוא בבחינת תפלה לעני ,שהיא מלכות,
בחינה עניא דלית לה מגרמא כלום .בחינת יד כהה (עין זוה"ק ח"ג רנח א) ולעומת כן תפילין של ראש בחינת אמא ,כמ"ש
שם ,ה' עלאה אימא ,תפילין דרישא על ראש תפארת .ועין עוד ,זהר חדש ,סה ,א .ותיקונים קטו ב.
וכתב במצת שימורים (שער התפילין) וז"ל ,מניחים התפלין בראש שהוא תפלה דזעיר ,והתפלה דיד שהוא תפלה דנוק',
וכו' ,ולפום ריהטא שזה סוד המשנה דפרק תכלת ,תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש ושל ראש אינה מעכבת את של
יד ,כי כן מצינו ליעקב שאין לו אלא תפלה אחת של ראש בלבו ,אבל מ"מ קשה למה באמת אין לו כי אם תפלה אחת ,וזהו
שתפלה של יעקב הוא כעין תפלה של יד דר"ת בזרוע דז"א ,כמו שתפלה של ראש דנוק' ,הוא תפלה של יד דרש"י בזרוע
שמאלא דזעיר ,כן תפלה של ראש דיעקב הוא בערך תפלה של יד דר"ת בזרוע דזעיר ,עכ"ל.
עוד כתב שם וז"ל ,הבינה עילאה נעשה תפילין בראש דז"א וכו' ,ומסטרא דילה תפלה דיד אינה מעכבת של ראש ושל
ראש אינה מעכבת של יד דכל חד איהי מצוה בפני עצמה ,פירוש כי התפילין דאבא שהם הויות באמצע והן? נקראים
מעלמא דאתי וכו' ,עכ"ל עיי"ש ועין פע"ח ,שער התפילין ,פרק ח.
ועין עוד ספר הגירושין לרמ"ק ,אות פה.
גי בלבבי משכן אבנה • בראשית• תשפ"ז • #470
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הקדמה לסוגיית נטילת ידיים. בסייעתא דשמיא זכינו לפירושו של הרב על שער הכוונות
בסייעתא דשמיא נתחיל בלימוד סוגיית נטילת ידיים על פי על סוגיית 'נטילת ידיים' ,על ידי אחד התלמידים שכתב
כוונות האר"י הקדוש והרש"ש ולפי סדר סידור הרש"ש. את הדברים על פי משנתו של הרב וליבן יחד עמו את
סוגיית הכוונות העוסקות 'בנטילת ידיים' ,וזאת על פי שער
כהקדמה כללית צריך לדעת שיש שתי סוגיות של נטילת הכוונות ועל פי דבריו של הרש"ש ובצירוף 'סידור הרש"ש.
ידיים ,האחת נטילת ידיים שחרית והשניה נטילת ידיים
אי"ה נלמד את הדברים לפי סדר סידור הרש"ש ,בכל שבוע
לסעודה .אמנם בעיקר הצורתא דשמעתתא שתי סוגיות מעט מעט ,קטע אחר קטע מתוך לימוד מעמיק ומקיף של
אלו דומות זו לזו ויש ביניהן רק מעט שינוים ,ויתר על כן הסוגיות.
פעמים רבות משתמשים בכוונה שהוזכרה בסוגיא אחת
עבור הסוגיא השניה. הדברים שיכתבו כאן הינם טרם הגהה ,ונשמח לקבל כל
הערה והארה ,הן על תוכן
הדוגמא לכך אלו הם דברי הדברים והן תיקוני לשון
הגמראא שאומרת ,כי כל שאלות וכדו' ,וזאת על מנת
המזלזל בנטילת ידיים סופו לזכות את הרבים בדברי תורה
למות וסופו לבוא לידי עניות. המנופים כסולת נקיה בי"ג
בפשטות הסוגיא שם קאי על נפות.
נטילת ידיים וכן הובא דין זה נחזור ונדגיש שהדברים נכתבו
בפוסקים לגבי נטילת ידיים על ידי אחד התלמידים על פי
לסעודהב .אכן בדברי האר"י משנתו של הרב ובהכוונתו
וברש"ש הוזכר ענין זה גם על האישית ,ולובנו עם הרב רובם
נטילת ידיים שחרית ,וחזינן ככולם בדקדוק רב ,אך עדיין
שדין אחד יש להם .ועל כן, לא ניתן לסמוך עליהם הלכה
כאשר המעיין יראה כוונה למעשה.
מנטילת ידיים המובאת בסוגיין הדברים שיתבארו להלן ילמדו
של נטילת ידיים שחרית ,לא באופן עיוני ומקיף עד כמה
יהיה הדבר פלא בעיניו. שאפשר ,מתוך עיון בכל סוגיא
נוסיף ונקדים עוד ,שענין ובכל פרט יחד עם הוספות
שונות שאמנם לא הוזכרו
נטילת ידיים מורכב משני
להדיא בדברי הרב והרש"ש,
חלקים והם :מעשה הנטילה
אך המעיין בדברים יבין כי לזה
וברכת הנטילה .ובכללות ממש מכוונת הסוגיא.
ההגדרה היא שברכת הנטילה
היא השפעת שפע ,ומעשה לצורך הבנת הסוגיות מומלץ
הנטילה הוא בכדי לדחות את הקליפות קודם השפעת ללמוד תחילה את דברי הרב בשער הכוונות בדרושי ברכת
השפע על מנת שלא ינקו מהשפע המושפע. השחר .וכן את דברי הנהר שלום בדף יח :ואילך.
וכן מתבאר בדברי הנהר שלוםג שכתב בזה הלשון" :והנה כמו כן מומלץ לעיין בדברי המפרשים ולהקיף את הסוגיא
על בוריה ,היות ופעמים נקודות מסויימות ילמדו על פי
בבקר קודם התפלה צריך להפריד הקליפות מחיצוניות
הסוגיות בהמשך.
ופנימיות דחיצוניות דאבי"ע שנתאחזו בהם בהסתלקות
המוחין מהם בלילה והוא באופן זה כי ע"י נטילת ידים בסייעתא דשמיא לאחר סיום כל סוגיא בפני עצמה נביא
יכוין להפריד הקליפות מכלים דנה"י דחיצוניות דחיצוניות כאן גם את הדברים לפי סדר הסידור למען יוכלו הלומדים
דעשיה ואח"כ ע"י הברכה יכוין להמשיך בהם ללמוד את הדברים על פי סדר הסידור.
יה"ר שיזכו הלומדים להבין את הסוגיות לעומקם באמיתתם
ולקנות מבט פנימי ואמיתי על סוגיות עמוקות אלו.
הקדמה -צורתא דשמעתתא.
א סוטה ד :שבת סב:
ב ב"י סימן קנ"ח ס"ק ו.
ג דף יט.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דידי
