gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: בראשית (2026-10-05)

דפירשנו · Daph-irshuni — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שז שנה ז' פרשת בראשית חודש תשרי שנת ה׳ תשפ״ז‬ ‫לפ״ג‬ ‫בכורות יד‪ – .‬כ‪:‬‬ ‫כז‪.‬‬ ‫כח‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫ל‪.‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דהקשו בגמ' ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור‬ ‫סלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי‬ ‫כשהוא בעל מום קמ''ל דלא אמרי בכור בהדיא כתיב ביה פסח‬ ‫או עור לא תזבחנו‪ ,‬והיינו דמה שאמר ר' אלעזר דלמידים מלא‬ ‫תזבח לבמת יחיד דאסור להקריב עליו בעל מום‪ ,‬ומשום דלא‬ ‫נצרכה לבמה גדולה‪ ,‬דלמא לבכור נלמד ממנו ומשום דהיה הו''א‬ ‫דנקריבו במומו כפי שבמומו הוא קדוש‪ ,‬וזה קמ''ל דלא‪ ,‬ומנין‬ ‫לנו לימוד זה לבמת יחיד‪ ,‬ובגמ' תירצו דבכור בהדיא כתיב ביה‪,‬‬ ‫וקשה מה היה ההו''א דיהא בכור נקרב במומו‪ ,‬ומשום דגם‬ ‫כשהוא בעל מום עדין הוא בקדושתו‪ ,‬דמה ראיה הוא כלל לומר‬ ‫דיהא נקרב בומו‪ ,‬דמה לקדושתו דאי אפשר שיוציאו מומו מכך‪,‬‬ ‫דקדושתו להיכן אזלא‪ ,‬ומשא''כ להקריבו במומו למה יהא מותר‪,‬‬ ‫הרי הוא אסור ממשום הקריבהו נא לפחתך‪ ,‬שאין ראוי להקריב‬ ‫בעל מום להקב''ה‪ ,‬וממילא מה היה הצד להצריך הלימוד דלא‬ ‫תזבח לבכור ולא במת יחיד‪ ,‬ומה היה הקושיא כלל? (הערה כ''ו)‬ ‫• מה דאמרו בגמ' א''ל רב אחא מדפתי לרבינא אי ס''ד בכור‬ ‫לדבר אחד הוי בכור תינח היכא דיצא זכר יוצא דופן וזכר דרך‬ ‫רחם דלא קדוש דאימעוט מבכור דבכור לרחמים איכא בכור‬ ‫לזכרים ליכא אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם‬ ‫ליקדש דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחם‪ ,‬והיינו דלפי מה‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫שביאר רבינא דבכור לדבר אחד הוי בכור הקשו דיש למעט‬ ‫מבכור רק היוצא אחר יוצא דופן זכר ולא נקבה‪ ,‬דהרי בו איכא‬ ‫בכורה גם לזכרים וגם לרחם‪ ,‬וקשה דלמה נאמר דלא נמעט‬ ‫מבכור דבעינן ראשון ממש וליכא אפי' ביוצא אחר יוצא דופן‬ ‫נקבה‪ ,‬ומנין לנו למעט רק אחר יוצא דופן זכר? (הערה ל')‬ ‫• בגמ' אמר ר''ע אני לא באתי לידי מידה זו אלא כל שידוע וכו'‬ ‫מאי איכא בין ר''ע לר' יהושע אמר ר' חנינא מסורא חלב פוטר‬ ‫איכא בינייהו ר''ע סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב‬ ‫בהמות אין חולבות אלא א''כ יולדות ור' יהושע סבר איכא‬ ‫מיעוטא דחולבות אע''פ שאין יולדות‪ ,‬והיינו דהקשו בגמ' מה‬ ‫החילוק בין שיטת ר''ע לשיטת ר' יהושע בשם רבותיו‪ ,‬דהרי ר'‬ ‫יהושע הביא שיטת רבותיו דאמרו דאזלינן בתר סימן הוולד ואילו‬ ‫ר' יהושע עצמו ביאר בטינפה בת ששה חדשים‪ ,‬והבינו בגמ'‬ ‫דר''ע בא לחלוק על ר' יהושע עצמו וסובר כרבותיו דאין חוששין‬ ‫לטינוף בסוף ששה חדשים‪ ,‬וממילא עולה דר''ע כרבותיו דר'‬ ‫יהושע סבירא ליה ומה בא הוא להוסיף‪ ,‬וקשה דמנין לנו כלל‬ ‫דר' עקיבא כרבותיו דר' יהושע בא לומר ולחלוק על דברי ר'‬ ‫יהושע עצמו‪ ,‬דלמא שיטתו כלל לא שייכא להא דטינוף ולסימן‬ ‫בוולד‪ ,‬אלא דהוא סובר דרק דבאיכא דבר הגורם לספק שביכרה‬ ‫וכגון שהיה לאותו נכרי כמה בהמות ואחת ביכרה ואחת לא‬ ‫ביכרה דאין ידוע לנו אם זו ביכרה‪ ,‬דזהו הספק שאיירי בה ר''ע‪,‬‬ ‫וממילא אולי לדעתו אין חוששין לטינוף ואפי' לבת שנתה אין‬ ‫חוששין‪ ,‬אלא רק אם יש לנו דבר לתלות בו ולהסתפק בו וכנ''ל?‬ ‫(הערה ל''ב)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫להיכן אזלא‪ ,‬ומשא''כ להקריבו‬ ‫דף יד ע''ב‬ ‫במומו למה יהא מותר‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כו‪ .‬בגמ' ואימא אם אינו ענין‬ ‫נא‬ ‫הקריבהו‬ ‫ממשום‬ ‫אסור‬ ‫לקדשים תנהו ענין לבכור סלקא‬ ‫לפחתך‪ ,‬שאין ראוי להקריב בעל‬ ‫וקדוש‬ ‫הואיל‬ ‫אמינא‬ ‫דעתך‬ ‫מום להקב''ה‪ ,‬וממילא מה היה‬ ‫כשהוא בעל מום ליקרב נמי‬ ‫הצד להצריך הלימוד דלא תזבח‬ ‫כשהוא בעל מום קמ''ל דלא‬ ‫לבכור ולא במת יחיד‪ ,‬ומה היה‬ ‫אמרי בכור בהדיא כתיב ביה‬ ‫הקושיא כלל‪ .‬ועוד קשה למה‬ ‫פסח או עור לא תזבחנו‪ .‬היינו‬ ‫לימוד‬ ‫לבכור‬ ‫בעינן‬ ‫באמת‬ ‫דמה שאמר ר' אלעזר דלמידים‬ ‫בהדיא למימר דאינו קרב במומו‪,‬‬ ‫מלא תזבח לבמת יחיד דאסור‬ ‫והיינו מה דכתיב פסח או עור לא‬ ‫להקריב עליו בעל מום‪ ,‬ומשום‬ ‫תזבחנו‪ ,‬הרי דבר ברור הוא‬ ‫דלא נצרכה לבמה גדולה‪ ,‬דלמא‬ ‫וכנ''ל‪ .‬ואולי יש לומר דהיה הו''א‬ ‫לבכור נלמד ממנו ומשום דהיה‬ ‫דרק בעל מום דחסר לו איזה אבר‬ ‫כפי‬ ‫במומו‬ ‫דנקריבו‬ ‫הו''א‬ ‫בגופו ורואים להדיא מומו שאינו‬ ‫שבמומו הוא קדוש‪ ,‬וזה קמ''ל‬ ‫שלם‪ ,‬אולי רק בזה היה אסור‬ ‫דלא‪ ,‬ומנין לנו לימוד זה לבמת‬ ‫להקריבו‪ ,‬ורק הוא בכלל הקריבהו‬ ‫יחיד‪ ,‬ובגמ' תירצו דבכור בהדיא‬ ‫נא לפחתך‪ ,‬וממילא נתיר פסח או‬ ‫כתיב ביה‪ .‬אבל קשה מה היה‬ ‫עור להקריבו כך‪ ,‬דהרי אין חסר‬ ‫ההו''א לומר דיהא בכור נקרב‬ ‫לו איזה אבר‪ ,‬ורק צולע בהליכתו‬ ‫במומו‪ ,‬ומשום דגם כשהוא בעל‬ ‫או שאינו רואה בעיניו‪ ,‬וזה קמ''ל‬ ‫מום עדין הוא בקדושתו‪ ,‬ואין‬ ‫הכתוב דגם הוא נאסר להקריבו‬ ‫מומו מוציא אותו מקדושתו‪ ,‬דמה‬ ‫כך‪ .‬וממילא לפי זה יהא ניחא מה‬ ‫ראיה הוא כלל לומר דיהא נקרב‬ ‫היה קשה בהו''א דאולי נלמד‬ ‫בומו‪ ,‬דמה לקדושתו דאי אפשר‬ ‫מלא תזבח לבכור‪ ,‬והיינו לגבי‬ ‫שיוציאו מומו מכך‪ ,‬דקדושתו‬ ‫פסח או עור‪ ,‬אבל למסקנא‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫למה אין למידין מהן לאותו ואת‬ ‫עור‪,‬‬ ‫או‬ ‫מפסח‬ ‫כן‬ ‫למידים‬ ‫בנו דלא יהא נוהג‪ ,‬ותירצו בגמ'‬ ‫דממילא איכא לימוד לבמת יחיד‬ ‫דמאך נלמד למעט גם הא דאותו‬ ‫מלא תזבח‪.‬‬ ‫ואת בנו כמו גבי חלבן‪ .‬אבל קשה‬ ‫דף טו ע''א‬ ‫דהרי כבר מיעטנו ממנו גבי‬ ‫חלבן‪ ,‬ואיך נמעט מינה גם גבי‬ ‫כז‪ .‬בגמ' א''ל למאי מדמית להו אי‬ ‫אותו ואת בנו‪ ,‬הרי הכתוב כבר‬ ‫לחולין אותו ואת בנו נוהג בו‬ ‫אינו מיותר למעט ממנו‪ .‬ואולי יש‬ ‫ואי לקדשים אותו ואת בנו נוהג‬ ‫לומר דבאמת אין ממעטים מ'אך'‬ ‫בו א''ל אי הכי גבי חלבו נמי‬ ‫דין מסויים‪ ,‬אלא ממעטים מינה‬ ‫נימא הכי למאי מדמית להו אי‬ ‫שלא ללמוד מצבי ואייל דין שאי‬ ‫לחולין חלבן אסור ואי לקדשים‬ ‫אפשר לדמותו לא לחולין ולא‬ ‫חלבן אסור אלא לאו מי אמרת‬ ‫לקדשים‪ ,‬דממילא גם חלבן וגם‬ ‫אך ולא חלבן אימא נמי אך ולא‬ ‫אותו ואת בנו אין ללמוד מצבי‬ ‫אותו ואת בנו‪ .‬היינו דמה דרצו‬ ‫ואייל כיון דשניהם אם נלמד מהם‬ ‫לפסולי‬ ‫ואייל‬ ‫מצבי‬ ‫ללמוד‬ ‫לא יהיו דומין לא לחולין ולא‬ ‫המוקדשין דלא יהא נוהג בהן‬ ‫לקדשים‪ ,‬והיינו דלימוד אחד הוא‬ ‫אותו ואת בנו כמותן‪ ,‬ועל זה דחו‬ ‫ששניהם כלולים בו‪ .‬ואילו רבא‬ ‫דאי לחולין או לקדשים מדמית‬ ‫לא למד כאביי והוא הצריך לימוד‬ ‫להן בשניהם כן נוהג דין זה‪,‬‬ ‫אחד למעט אותו ואת בנו מאך‪,‬‬ ‫הקשו דא''כ למה גבי חלבן כן‬ ‫ולימוד נוסף למעט חלבן מדמו‪,‬‬ ‫הו''א ללמוד מהם להתיר ואי לאו‬ ‫והטעם שהוא לא למד שניהם‬ ‫אך למעט היינו מתירים אותן‪,‬‬ ‫מפסוק אחד כאביי‪ ,‬אולי משום‬ ‫הרי א''כ לא היו דומין בזה לא‬ ‫דהוא סבר דטענה שלא יהיו‬ ‫לחולין ולא לקדשים‪ ,‬אלא ודאי כן‬ ‫דומין לא לחולין ולא לקדשים אינו‬ ‫אפשר ללמוד מהן שלא יהיו‬ ‫טענה כלל‪ ,‬ואם הקישה תורה‬ ‫דומין לא לחולין ולא לקדשים‪,‬‬ ‫לצבי ואייל יש ללמוד ממנו גם‬ ‫וממילא הדרא קושיא לדוכתא‬ ‫כשאינו דומה לכלום‪ ,‬ואם רוצים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫הבכורות‪ ,‬ולמה יתן דבר גדול מן‬ ‫למעט בעינן מיעוט לכל דין ודין‬ ‫המצוה עצמה‪ ,‬והרי אפי' בספק‬ ‫לעצמו‪ ,‬דהרי אין כאן כלל שוה‬ ‫בכור לא מצינו שיתן שניהם‬ ‫בשניהם לשיטת רבא שלא יהיו‬ ‫לכהן מספק ואלא אומר לו‬ ‫דומין לא לחולין ולא לקדשים‪,‬‬ ‫המוציא מחבירו עליו הראיה‪,‬‬ ‫דלדעתו אין כזה כלל וכנ''ל‪.‬‬ ‫דממילא למה כאן יתן לו בחינם‬ ‫דף יח ע''ב‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫כח‪ .‬בגמ' לא נחלקו אלא בחצר בעל‬ ‫דף יט ע''א‬ ‫הבית ורועה כהן ר' טרפון סבר‬ ‫כט‪ .‬בגמ' א''ל רב שרביא לאביי‬ ‫אקנויי קא מקני ליה בחצירו‬ ‫רישא לא קנסיב לה תלמודא‬ ‫מצוה‬ ‫דליתעביד‬ ‫ליה‬ ‫וניחא‬ ‫בכור אלמא בכור לדבר אחד‬ ‫כשנים‬ ‫ליה‬ ‫והוה‬ ‫בממוניה‬ ‫לה‬ ‫קנסיב‬ ‫סיפא‬ ‫בכור‬ ‫הוי‬ ‫שהפקידו אצל רועה שמניח‬ ‫בכור‬ ‫אלמא‬ ‫בכור‬ ‫תלמודא‬ ‫רועה ביניהן ומסתלק ור' עקיבא‬ ‫לדבר אחד לא הוי בכור א''ל‬ ‫סבר כיון דאית ליה פסידא לא‬ ‫לעולם בכור לדבר אחד לא הוי‬ ‫מקני ליה מדעם והוה ליה כאחד‬ ‫בכור ורישא הכי קאמר אי זכר‬ ‫הבית‬ ‫בעל‬ ‫אצל‬ ‫שהפקיד‬ ‫יכול אפי' יוצא דופן תלמוד‬ ‫שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫לומר פטר רחם‪ .‬היינו דהטעם‬ ‫היינו דבאמת בדין לא נחלקו‬ ‫שברישא לא תירצו בגמ' דכתיב‬ ‫אלא באם אקנויי ובאיזה מעשה‬ ‫הקושיא‬ ‫לתרץ‬ ‫ובכך‬ ‫בכור‬ ‫איירי כאן‪ ,‬בשנים שהפקידו או‬ ‫דבכך‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫נקבה‬ ‫מיצתה‬ ‫באחד שהפקיד‪ .‬אבל קשה למה‬ ‫שתירצוה מפטר רחם מתורץ גם‬ ‫יש לנו לאמר לר' טרפון דמקנה‬ ‫שלא נקשה דאולי יוצא דופן הוה‬ ‫חלק‬ ‫לכהן‬ ‫הבית‬ ‫בעל‬ ‫ליה‬ ‫בכור‪ ,‬דהרי מבכור לא נמעטו‪,‬‬ ‫בחצירו‪ ,‬דהיכן מצינו שיתן אדם‬ ‫ולכך אמרו פטר רחם דבכך‬ ‫לחבירו חלק בחצירו רק כדי‬ ‫מתורצים שניהם גם אר נקבה‬ ‫שיתעביד ביה מצוה‪ ,‬דלכאורה‬ ‫דלא הוי פטר רחם וגם יוצא דופן‬ ‫שווי חצירו גדול אפי' יותר מן‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫דרך דופן וזכר דרך רחם ליקדש‬ ‫דלא הוי פטר רחם‪ .‬אבל קשה‬ ‫דהא איכא בכור לזכרים ובכור‬ ‫דעדין היה אפשר ברישא לתרץ‬ ‫לרחם‪ .‬היינו דלפי מה שביאר‬ ‫הא דאחר נקבה מבכור‪ ,‬ובכך לא‬ ‫רבינא דבכור לדבר אחד הוי‬ ‫יקשה היוצא אחר יוצא דופן‪ ,‬וגם‬ ‫בכור‪ ,‬הקשו דיש למעט מבכור‬ ‫בכך יהיו מתורצים שני קושיות‪,‬‬ ‫רק היוצא אחר יוצא דופן זכר‬ ‫ואח''כ נתרץ בסיפא יוצא דופן‬ ‫ולא היוא אחר יוצא דופן נקבה‪,‬‬ ‫מבכור‪ ,‬וממילא למה עדיך לתרץ‬ ‫דהרי בו איכא ב' מיני בכורה גם‬ ‫ברישא‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בסיפא‬ ‫בכור‬ ‫לזכרים וגם לרחם‪ .‬אבל קשה‬ ‫והביאור הוא פשוט‪ ,‬דאי אפשר‬ ‫דלמה באמת נאמר דלא נמעט‬ ‫לתרץ ולמעט היוצא אחר יוצא‬ ‫ממש‬ ‫ראשון‬ ‫דבעינן‬ ‫מבכור‬ ‫דופן מבכור‪ ,‬קודם שנמעט יוצא‬ ‫וליכא אפי' ביוצא אחר יוצא דופן‬ ‫דופן עצמו מפטר רחם‪ ,‬דאולי‬ ‫נקבה‪ ,‬ומנין לנו דהיה למעט רק‬ ‫יוצא גופן הוי בכור‪ ,‬וממילא לא‬ ‫אחר יוצא דופן זכר‪ .‬וצריך לומר‬ ‫יהא צד לומר דניוצא אחריו הוי‬ ‫דזה ברור דאם בכור לדבר אחד‬ ‫בכור‪ ,‬ולכך בתחלה מיעטו אחר‬ ‫הוי בכור‪ ,‬ממילא אין צורך שיהא‬ ‫ואח''כ‬ ‫דופן‪,‬‬ ‫ויוצא‬ ‫נקבה‬ ‫בו כל התנאים גם ראשון וגם‬ ‫ממעטים גם היוצא אחר יוצא‬ ‫ראשון לזכרים וגם פטר רחם‪ ,‬דדי‬ ‫דופן‪.‬‬ ‫בכור‪,‬‬ ‫לעשותו‬ ‫מאלו‬ ‫באחד‬ ‫דף יט ע''ב‬ ‫והטעם דביוצא אחר יוצא דופן‬ ‫זכר כן נמעט מבכור‪ ,‬זהו משום‬ ‫בגמ' א''ל רב אחא מדפתי‬ ‫ל‪.‬‬ ‫דלא שייך שיהיו ב' מיני בכור‪,‬‬ ‫לרבינא אי ס''ד בכור לדבר אחד‬ ‫אחד לזכרים ואחד לרחם‪ ,‬דבכור‬ ‫הוי בכור תינח היכא דיצא זכר‬ ‫אחד אמר רחמנא ולא שנים‪,‬‬ ‫יוצא דופן וזכר דרך רחם דלא‬ ‫אבל היוצא אחר יוצא דופן נקבה‬ ‫קדוש דאימעוט מבכור דבכור‬ ‫שאין כאן בכור אחר אין למעטו‬ ‫לרחמים איכא בכור לזכרים‬ ‫מבכור‪ ,‬דהרי די אפי' באחד מן‬ ‫ליכא אלא היכא דיצתה נקבה‬ ‫הבכורה וכאם אפי' שני מיני‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫אבל לכאורה קשה דהרי מיעוט‬ ‫בכורה איכא‪ .‬אבל עדיין קשה‬ ‫העיבור אין בו שייכות כלל‬ ‫דהרי כבר מיעטנו יוצא דופן‬ ‫למיעוט‬ ‫שחוששין‬ ‫למיעוט‬ ‫מפטר רחם דאינו כלל בכור‪,‬‬ ‫בכמות‪ ,‬דזה איירי ברוב שרגילים‬ ‫וא''כ גם ביוצא אחר יוצא דופן‬ ‫כך או כך ולמיעוט שאינם כהרוב‪,‬‬ ‫זכר לא יהיו כאן ב' בכורים דהרי‬ ‫ואילו כאן איירי במיעוט העיבור‬ ‫היוצא דופן להדיא מיעטתו תורה‬ ‫עצמו‪ ,‬ומה השייכות ביניהם כלל‪.‬‬ ‫דאינו בכור‪ ,‬וממילא למה בו‬ ‫והביאור הוא דבאמת לא איירי‬ ‫אמרו תינח דאינו בכור‪ ,‬ומאי‬ ‫בעיבור‬ ‫למיעוט‬ ‫בחשש‬ ‫כאן‬ ‫שנא מהבא אחר יוצא דון נקבה‬ ‫עצמו‪ ,‬דהרי לטינוף עצמו דהיינו‬ ‫להבא אחר יוצא דופן זכר‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫מיעוט העיבור חוששין לכולי‬ ‫פרק ג‬ ‫עלמא‪ ,‬וכאן איירי אם יש לחשוש‬ ‫דף כ ע''א‬ ‫ממיעוט‬ ‫שהיא‬ ‫זו‬ ‫לבהמה‬ ‫הבהמות שטינפו קודם לשנה‪,‬‬ ‫לא‪ .‬בגמ' אי דחזינן דטינוף דכולי‬ ‫דבזה הקשו איך שייך שלא יהא‬ ‫עלמא לא פליגי דטינוף פוטר‬ ‫למיעוט‬ ‫חושש‬ ‫ישמעאל‬ ‫ר'‬ ‫קא‬ ‫לטינוף‬ ‫בחוששין‬ ‫והכא‬ ‫בהמות אלו‪ ,‬והרי הוא כר' מאיר‬ ‫מיפלגי ר' ישמעאל סבר אין‬ ‫סבירא ליה דחייש למיעוט‪.‬‬ ‫חוששין לטינוף ור' יהושע סבר‬ ‫חייש‬ ‫ולא‬ ‫לטינוף‬ ‫חוששין‬ ‫דף כ ע''ב‬ ‫ר'‬ ‫מחוורתא‬ ‫רבא‬ ‫והאמר‬ ‫לב‪ .‬בגמ' אמר ר' עקיבא אני לא‬ ‫ישמעאל כר' מאיר סבירא ליה‬ ‫באתי לידי מידה זו אלא כל‬ ‫דחייש למיעוט‪ .‬היינו דהקשו איך‬ ‫שידוע וכו' מאי איכא בין ר'‬ ‫אפשר לומר דלר' ישמעאל לא‬ ‫עקיבא לר' יהושע אמר ר' חנינא‬ ‫חייש לטינוף‪ ,‬הרי מצינו דאמר‬ ‫מסורא חלב פוטר איכא בינייהו‬ ‫רבא דר' ישמעאל כר' מאיר‬ ‫ר' עקיבא סבר חלב פוטר הלך‬ ‫למיעוט‪,‬‬ ‫דחייש‬ ‫ליה‬ ‫סבירא‬ ‫אחר רוב בהמות ורוב בהמות‬ ‫וממילא גם כאן יש לו לחוש‬ ‫אין חולבות אלא א''כ יולדות‬ ‫למיעוט העובר ולחשוש לטינוף‪.‬‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫קשה דמנין לנו כלל דר' עקיבא‬ ‫ור' יהושע סבר איכא מיעוטא‬ ‫כרבותיו דר' יהושע בא לומר‬ ‫דחולבות אע''פ שאין יולדות‬ ‫ולחולק על דברי ר' יהושע עצמו‪,‬‬ ‫ומי חייש ר' יהושע למיעוט וכו'‬ ‫דלמא שיטתו כלל לא שייכא להא‬ ‫אלא איפוך והתניא חלב פוטר‬ ‫דטינוף ולסימן בוולד‪ ,‬אלא דהוא‬ ‫דברי ר' יהושע ר' עקיבא אומר‬ ‫סובר דרק דבאיכא דבר הגורם‬ ‫חלב אינו פוטר‪ .‬היינו דהקשו‬ ‫לספק שביכרה וכגון שהיה לאותו‬ ‫בגמ' מה החילוק בין שיטת ר'‬ ‫נכרי כמה בהמות ואחת ביכרה‬ ‫עקיבא לשיטת ר' יהושע בשם‬ ‫ואחת לא ביכרה דאין ידוע לנו‬ ‫רבותיו‪ ,‬דהרי ר' יהושע הביא‬ ‫אם זו ביכרה‪ ,‬דזהו הספק שאיירי‬ ‫שיטת רבותיו דאמרו דאזלינן‬ ‫בה ר' עקיבא‪ ,‬וממילא אולי‬ ‫בתר סימן הוולד ואילו ר' יהושע‬ ‫לדעתו אין חוששין לטינוף כלל‬ ‫עצמו ביאר בטינפה בת ששה‬ ‫ואפי' לבת שנתה אין חוששין‪,‬‬ ‫חדשים‪ ,‬והבינו בגמ' דר' עקיבא‬ ‫והיינו דלדעתו רק בתר המציאות‬ ‫שבא לחלוק על ר' יהושע עצמו‬ ‫אזלינן ולא בתר טינוף או גיל‬ ‫הוא חולק וסובר כרבותיו דאין‬ ‫כלל‪ ,‬והיינו אפי' על ר' ישמעאל‬ ‫ששה‬ ‫בסוף‬ ‫לטינוף‬ ‫חוששין‬ ‫שסובר דמבת שנתה והלאה ספק‬ ‫חדשים‪ ,‬וממילא עולה דר' עקיבא‬ ‫הוא‪ ,‬גם עליו חולק ר' עקיבא‪,‬‬ ‫כרבותיו דר' יהושע סבירא ליה‬ ‫דאין הגיל גורם לספק‪ ,‬אלא רק‬ ‫ומה בא הוא להוסיף‪ .‬ולכך אמרו‬ ‫אם יש לנו דבר לתלות בו‬ ‫דגבי חלב פוטר נחלקו‪ ,‬דלר'‬ ‫ולהסתפק בו וכנ''ל‪ .‬עוד קשה על‬ ‫עקיבא חלב פוטר ובכהאי גוונא‬ ‫מה שאמרו למסקנא איפוך דר'‬ ‫אין כלל ספק‪ ,‬ומשא''כ לרבותיו‬ ‫עקיבא הוא הסובר חלב אינו‬ ‫דר' יהושע אין החלב פוטר ולכ‬ ‫פוטר‪ ,‬א''כ קשה האיך נפרש‬ ‫גם בחולבת עדיין ספק הוא‬ ‫דברי ר' עקיבא בברייתא‪ ,‬הרי‬ ‫וחיישינן לטינוף‪ ,‬ולמסקנא אמרו‬ ‫הוא בא לומר דרק בספק ביכרה‬ ‫איפוך דר' עקיבא הוא הוא דסבר‬ ‫יאכל במומו לבעלים‪ ,‬משמע‬ ‫דחלב אינו פוטר ורבותיו דר'‬ ‫מדבריו דבא למעט מספיקא‪,‬‬ ‫יהושע סברו חלב פוטר‪ .‬אבל‬ ‫והערות‬ ‫מסכת חולין‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫מאיזה ספק בא ר' עקיבא למעט‪,‬‬ ‫והיינו לומר שחלב פוטר ואין בו‬ ‫וקצת קשה לבאר שיטה זו‬ ‫ספק‪ ,‬אבל עכשיו שאומרים דהוא‬ ‫בדבריו‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫בא לומר דאינו פוטר‪ ,‬וא''כ גם‬ ‫בחולבת לא יצאה מידי ספק‪ ,‬א''כ‬