דפירשנו · Daph-irshuni — בראשית (2026-10-05)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שז שנה ז' פרשת בראשית חודש תשרי שנת ה׳ תשפ״ז
לפ״ג
בכורות יד – .כ:
כז.
כח.
והערות מסכת חולין ביאורים ב
ל.
לא.
ג והערות מסכת חולין ביאורים
והערות מסכת חולין ביאורים ד
• הא דהקשו בגמ' ואימא אם אינו ענין לקדשים תנהו ענין לבכור
סלקא דעתך אמינא הואיל וקדוש כשהוא בעל מום ליקרב נמי
כשהוא בעל מום קמ''ל דלא אמרי בכור בהדיא כתיב ביה פסח
או עור לא תזבחנו ,והיינו דמה שאמר ר' אלעזר דלמידים מלא
תזבח לבמת יחיד דאסור להקריב עליו בעל מום ,ומשום דלא
נצרכה לבמה גדולה ,דלמא לבכור נלמד ממנו ומשום דהיה הו''א
דנקריבו במומו כפי שבמומו הוא קדוש ,וזה קמ''ל דלא ,ומנין
לנו לימוד זה לבמת יחיד ,ובגמ' תירצו דבכור בהדיא כתיב ביה,
וקשה מה היה ההו''א דיהא בכור נקרב במומו ,ומשום דגם
כשהוא בעל מום עדין הוא בקדושתו ,דמה ראיה הוא כלל לומר
דיהא נקרב בומו ,דמה לקדושתו דאי אפשר שיוציאו מומו מכך,
דקדושתו להיכן אזלא ,ומשא''כ להקריבו במומו למה יהא מותר,
הרי הוא אסור ממשום הקריבהו נא לפחתך ,שאין ראוי להקריב
בעל מום להקב''ה ,וממילא מה היה הצד להצריך הלימוד דלא
תזבח לבכור ולא במת יחיד ,ומה היה הקושיא כלל? (הערה כ''ו)
• מה דאמרו בגמ' א''ל רב אחא מדפתי לרבינא אי ס''ד בכור
לדבר אחד הוי בכור תינח היכא דיצא זכר יוצא דופן וזכר דרך
רחם דלא קדוש דאימעוט מבכור דבכור לרחמים איכא בכור
לזכרים ליכא אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם
ליקדש דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחם ,והיינו דלפי מה
ה והערות מסכת חולין ביאורים
שביאר רבינא דבכור לדבר אחד הוי בכור הקשו דיש למעט
מבכור רק היוצא אחר יוצא דופן זכר ולא נקבה ,דהרי בו איכא
בכורה גם לזכרים וגם לרחם ,וקשה דלמה נאמר דלא נמעט
מבכור דבעינן ראשון ממש וליכא אפי' ביוצא אחר יוצא דופן
נקבה ,ומנין לנו למעט רק אחר יוצא דופן זכר? (הערה ל')
• בגמ' אמר ר''ע אני לא באתי לידי מידה זו אלא כל שידוע וכו'
מאי איכא בין ר''ע לר' יהושע אמר ר' חנינא מסורא חלב פוטר
איכא בינייהו ר''ע סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב
בהמות אין חולבות אלא א''כ יולדות ור' יהושע סבר איכא
מיעוטא דחולבות אע''פ שאין יולדות ,והיינו דהקשו בגמ' מה
החילוק בין שיטת ר''ע לשיטת ר' יהושע בשם רבותיו ,דהרי ר'
יהושע הביא שיטת רבותיו דאמרו דאזלינן בתר סימן הוולד ואילו
ר' יהושע עצמו ביאר בטינפה בת ששה חדשים ,והבינו בגמ'
דר''ע בא לחלוק על ר' יהושע עצמו וסובר כרבותיו דאין חוששין
לטינוף בסוף ששה חדשים ,וממילא עולה דר''ע כרבותיו דר'
יהושע סבירא ליה ומה בא הוא להוסיף ,וקשה דמנין לנו כלל
דר' עקיבא כרבותיו דר' יהושע בא לומר ולחלוק על דברי ר'
יהושע עצמו ,דלמא שיטתו כלל לא שייכא להא דטינוף ולסימן
בוולד ,אלא דהוא סובר דרק דבאיכא דבר הגורם לספק שביכרה
וכגון שהיה לאותו נכרי כמה בהמות ואחת ביכרה ואחת לא
ביכרה דאין ידוע לנו אם זו ביכרה ,דזהו הספק שאיירי בה ר''ע,
וממילא אולי לדעתו אין חוששין לטינוף ואפי' לבת שנתה אין
חוששין ,אלא רק אם יש לנו דבר לתלות בו ולהסתפק בו וכנ''ל?
(הערה ל''ב)
והערות מסכת חולין ביאורים ו
להיכן אזלא ,ומשא''כ להקריבו דף יד ע''ב
במומו למה יהא מותר ,הרי הוא
כו .בגמ' ואימא אם אינו ענין
נא הקריבהו ממשום אסור
לקדשים תנהו ענין לבכור סלקא
לפחתך ,שאין ראוי להקריב בעל
וקדוש הואיל אמינא דעתך
מום להקב''ה ,וממילא מה היה
כשהוא בעל מום ליקרב נמי
הצד להצריך הלימוד דלא תזבח
כשהוא בעל מום קמ''ל דלא
לבכור ולא במת יחיד ,ומה היה
אמרי בכור בהדיא כתיב ביה
הקושיא כלל .ועוד קשה למה
פסח או עור לא תזבחנו .היינו
לימוד לבכור בעינן באמת
דמה שאמר ר' אלעזר דלמידים
בהדיא למימר דאינו קרב במומו,
מלא תזבח לבמת יחיד דאסור
והיינו מה דכתיב פסח או עור לא
להקריב עליו בעל מום ,ומשום
תזבחנו ,הרי דבר ברור הוא
דלא נצרכה לבמה גדולה ,דלמא
וכנ''ל .ואולי יש לומר דהיה הו''א
לבכור נלמד ממנו ומשום דהיה
דרק בעל מום דחסר לו איזה אבר
כפי במומו דנקריבו הו''א
בגופו ורואים להדיא מומו שאינו
שבמומו הוא קדוש ,וזה קמ''ל
שלם ,אולי רק בזה היה אסור
דלא ,ומנין לנו לימוד זה לבמת
להקריבו ,ורק הוא בכלל הקריבהו
יחיד ,ובגמ' תירצו דבכור בהדיא
נא לפחתך ,וממילא נתיר פסח או
כתיב ביה .אבל קשה מה היה
עור להקריבו כך ,דהרי אין חסר
ההו''א לומר דיהא בכור נקרב
לו איזה אבר ,ורק צולע בהליכתו
במומו ,ומשום דגם כשהוא בעל
או שאינו רואה בעיניו ,וזה קמ''ל
מום עדין הוא בקדושתו ,ואין
הכתוב דגם הוא נאסר להקריבו
מומו מוציא אותו מקדושתו ,דמה
כך .וממילא לפי זה יהא ניחא מה
ראיה הוא כלל לומר דיהא נקרב
היה קשה בהו''א דאולי נלמד
בומו ,דמה לקדושתו דאי אפשר
מלא תזבח לבכור ,והיינו לגבי
שיוציאו מומו מכך ,דקדושתו
פסח או עור ,אבל למסקנא
ז והערות מסכת חולין ביאורים
למה אין למידין מהן לאותו ואת עור, או מפסח כן למידים
בנו דלא יהא נוהג ,ותירצו בגמ' דממילא איכא לימוד לבמת יחיד
דמאך נלמד למעט גם הא דאותו מלא תזבח.
ואת בנו כמו גבי חלבן .אבל קשה
דף טו ע''א
דהרי כבר מיעטנו ממנו גבי
חלבן ,ואיך נמעט מינה גם גבי כז .בגמ' א''ל למאי מדמית להו אי
אותו ואת בנו ,הרי הכתוב כבר לחולין אותו ואת בנו נוהג בו
אינו מיותר למעט ממנו .ואולי יש ואי לקדשים אותו ואת בנו נוהג
לומר דבאמת אין ממעטים מ'אך' בו א''ל אי הכי גבי חלבו נמי
דין מסויים ,אלא ממעטים מינה נימא הכי למאי מדמית להו אי
שלא ללמוד מצבי ואייל דין שאי לחולין חלבן אסור ואי לקדשים
אפשר לדמותו לא לחולין ולא חלבן אסור אלא לאו מי אמרת
לקדשים ,דממילא גם חלבן וגם אך ולא חלבן אימא נמי אך ולא
אותו ואת בנו אין ללמוד מצבי אותו ואת בנו .היינו דמה דרצו
ואייל כיון דשניהם אם נלמד מהם לפסולי ואייל מצבי ללמוד
לא יהיו דומין לא לחולין ולא המוקדשין דלא יהא נוהג בהן
לקדשים ,והיינו דלימוד אחד הוא אותו ואת בנו כמותן ,ועל זה דחו
ששניהם כלולים בו .ואילו רבא דאי לחולין או לקדשים מדמית
לא למד כאביי והוא הצריך לימוד להן בשניהם כן נוהג דין זה,
אחד למעט אותו ואת בנו מאך, הקשו דא''כ למה גבי חלבן כן
ולימוד נוסף למעט חלבן מדמו, הו''א ללמוד מהם להתיר ואי לאו
והטעם שהוא לא למד שניהם אך למעט היינו מתירים אותן,
מפסוק אחד כאביי ,אולי משום הרי א''כ לא היו דומין בזה לא
דהוא סבר דטענה שלא יהיו לחולין ולא לקדשים ,אלא ודאי כן
דומין לא לחולין ולא לקדשים אינו אפשר ללמוד מהן שלא יהיו
טענה כלל ,ואם הקישה תורה דומין לא לחולין ולא לקדשים,
לצבי ואייל יש ללמוד ממנו גם וממילא הדרא קושיא לדוכתא
כשאינו דומה לכלום ,ואם רוצים
והערות מסכת חולין ביאורים ח
הבכורות ,ולמה יתן דבר גדול מן למעט בעינן מיעוט לכל דין ודין
המצוה עצמה ,והרי אפי' בספק לעצמו ,דהרי אין כאן כלל שוה
בכור לא מצינו שיתן שניהם בשניהם לשיטת רבא שלא יהיו
לכהן מספק ואלא אומר לו דומין לא לחולין ולא לקדשים,
המוציא מחבירו עליו הראיה, דלדעתו אין כזה כלל וכנ''ל.
דממילא למה כאן יתן לו בחינם
דף יח ע''ב
הרבה יותר ,וצ''ע.
כח .בגמ' לא נחלקו אלא בחצר בעל
דף יט ע''א
הבית ורועה כהן ר' טרפון סבר
כט .בגמ' א''ל רב שרביא לאביי אקנויי קא מקני ליה בחצירו
רישא לא קנסיב לה תלמודא מצוה דליתעביד ליה וניחא
בכור אלמא בכור לדבר אחד כשנים ליה והוה בממוניה
לה קנסיב סיפא בכור הוי שהפקידו אצל רועה שמניח
בכור אלמא בכור תלמודא רועה ביניהן ומסתלק ור' עקיבא
לדבר אחד לא הוי בכור א''ל סבר כיון דאית ליה פסידא לא
לעולם בכור לדבר אחד לא הוי מקני ליה מדעם והוה ליה כאחד
בכור ורישא הכי קאמר אי זכר הבית בעל אצל שהפקיד
יכול אפי' יוצא דופן תלמוד שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
לומר פטר רחם .היינו דהטעם היינו דבאמת בדין לא נחלקו
שברישא לא תירצו בגמ' דכתיב אלא באם אקנויי ובאיזה מעשה
הקושיא לתרץ ובכך בכור איירי כאן ,בשנים שהפקידו או
דבכך לפניו, נקבה מיצתה באחד שהפקיד .אבל קשה למה
שתירצוה מפטר רחם מתורץ גם יש לנו לאמר לר' טרפון דמקנה
שלא נקשה דאולי יוצא דופן הוה חלק לכהן הבית בעל ליה
בכור ,דהרי מבכור לא נמעטו, בחצירו ,דהיכן מצינו שיתן אדם
ולכך אמרו פטר רחם דבכך לחבירו חלק בחצירו רק כדי
מתורצים שניהם גם אר נקבה שיתעביד ביה מצוה ,דלכאורה
דלא הוי פטר רחם וגם יוצא דופן שווי חצירו גדול אפי' יותר מן
ט והערות מסכת חולין ביאורים
דרך דופן וזכר דרך רחם ליקדש דלא הוי פטר רחם .אבל קשה
דהא איכא בכור לזכרים ובכור דעדין היה אפשר ברישא לתרץ
לרחם .היינו דלפי מה שביאר הא דאחר נקבה מבכור ,ובכך לא
רבינא דבכור לדבר אחד הוי יקשה היוצא אחר יוצא דופן ,וגם
בכור ,הקשו דיש למעט מבכור בכך יהיו מתורצים שני קושיות,
רק היוצא אחר יוצא דופן זכר ואח''כ נתרץ בסיפא יוצא דופן
ולא היוא אחר יוצא דופן נקבה, מבכור ,וממילא למה עדיך לתרץ
דהרי בו איכא ב' מיני בכורה גם ברישא. ולא בסיפא בכור
לזכרים וגם לרחם .אבל קשה והביאור הוא פשוט ,דאי אפשר
דלמה באמת נאמר דלא נמעט לתרץ ולמעט היוצא אחר יוצא
ממש ראשון דבעינן מבכור דופן מבכור ,קודם שנמעט יוצא
וליכא אפי' ביוצא אחר יוצא דופן דופן עצמו מפטר רחם ,דאולי
נקבה ,ומנין לנו דהיה למעט רק יוצא גופן הוי בכור ,וממילא לא
אחר יוצא דופן זכר .וצריך לומר יהא צד לומר דניוצא אחריו הוי
דזה ברור דאם בכור לדבר אחד בכור ,ולכך בתחלה מיעטו אחר
הוי בכור ,ממילא אין צורך שיהא ואח''כ דופן, ויוצא נקבה
בו כל התנאים גם ראשון וגם ממעטים גם היוצא אחר יוצא
ראשון לזכרים וגם פטר רחם ,דדי דופן.
בכור, לעשותו מאלו באחד
דף יט ע''ב
והטעם דביוצא אחר יוצא דופן
זכר כן נמעט מבכור ,זהו משום בגמ' א''ל רב אחא מדפתי ל.
דלא שייך שיהיו ב' מיני בכור, לרבינא אי ס''ד בכור לדבר אחד
אחד לזכרים ואחד לרחם ,דבכור הוי בכור תינח היכא דיצא זכר
אחד אמר רחמנא ולא שנים, יוצא דופן וזכר דרך רחם דלא
אבל היוצא אחר יוצא דופן נקבה קדוש דאימעוט מבכור דבכור
שאין כאן בכור אחר אין למעטו לרחמים איכא בכור לזכרים
מבכור ,דהרי די אפי' באחד מן ליכא אלא היכא דיצתה נקבה
הבכורה וכאם אפי' שני מיני
והערות מסכת חולין ביאורים י
אבל לכאורה קשה דהרי מיעוט בכורה איכא .אבל עדיין קשה
העיבור אין בו שייכות כלל דהרי כבר מיעטנו יוצא דופן
למיעוט שחוששין למיעוט מפטר רחם דאינו כלל בכור,
בכמות ,דזה איירי ברוב שרגילים וא''כ גם ביוצא אחר יוצא דופן
כך או כך ולמיעוט שאינם כהרוב, זכר לא יהיו כאן ב' בכורים דהרי
ואילו כאן איירי במיעוט העיבור היוצא דופן להדיא מיעטתו תורה
עצמו ,ומה השייכות ביניהם כלל. דאינו בכור ,וממילא למה בו
והביאור הוא דבאמת לא איירי אמרו תינח דאינו בכור ,ומאי
בעיבור למיעוט בחשש כאן שנא מהבא אחר יוצא דון נקבה
עצמו ,דהרי לטינוף עצמו דהיינו להבא אחר יוצא דופן זכר ,וצ''ע.
מיעוט העיבור חוששין לכולי
פרק ג
עלמא ,וכאן איירי אם יש לחשוש
דף כ ע''א
ממיעוט שהיא זו לבהמה
הבהמות שטינפו קודם לשנה, לא .בגמ' אי דחזינן דטינוף דכולי
דבזה הקשו איך שייך שלא יהא עלמא לא פליגי דטינוף פוטר
למיעוט חושש ישמעאל ר' קא לטינוף בחוששין והכא
בהמות אלו ,והרי הוא כר' מאיר מיפלגי ר' ישמעאל סבר אין
סבירא ליה דחייש למיעוט. חוששין לטינוף ור' יהושע סבר
חייש ולא לטינוף חוששין
דף כ ע''ב
ר' מחוורתא רבא והאמר
לב .בגמ' אמר ר' עקיבא אני לא ישמעאל כר' מאיר סבירא ליה
באתי לידי מידה זו אלא כל דחייש למיעוט .היינו דהקשו איך
שידוע וכו' מאי איכא בין ר' אפשר לומר דלר' ישמעאל לא
עקיבא לר' יהושע אמר ר' חנינא חייש לטינוף ,הרי מצינו דאמר
מסורא חלב פוטר איכא בינייהו רבא דר' ישמעאל כר' מאיר
ר' עקיבא סבר חלב פוטר הלך למיעוט, דחייש ליה סבירא
אחר רוב בהמות ורוב בהמות וממילא גם כאן יש לו לחוש
אין חולבות אלא א''כ יולדות למיעוט העובר ולחשוש לטינוף.
יא והערות מסכת חולין ביאורים
קשה דמנין לנו כלל דר' עקיבא ור' יהושע סבר איכא מיעוטא
כרבותיו דר' יהושע בא לומר דחולבות אע''פ שאין יולדות
ולחולק על דברי ר' יהושע עצמו, ומי חייש ר' יהושע למיעוט וכו'
דלמא שיטתו כלל לא שייכא להא אלא איפוך והתניא חלב פוטר
דטינוף ולסימן בוולד ,אלא דהוא דברי ר' יהושע ר' עקיבא אומר
סובר דרק דבאיכא דבר הגורם חלב אינו פוטר .היינו דהקשו
לספק שביכרה וכגון שהיה לאותו בגמ' מה החילוק בין שיטת ר'
נכרי כמה בהמות ואחת ביכרה עקיבא לשיטת ר' יהושע בשם
ואחת לא ביכרה דאין ידוע לנו רבותיו ,דהרי ר' יהושע הביא
אם זו ביכרה ,דזהו הספק שאיירי שיטת רבותיו דאמרו דאזלינן
בה ר' עקיבא ,וממילא אולי בתר סימן הוולד ואילו ר' יהושע
לדעתו אין חוששין לטינוף כלל עצמו ביאר בטינפה בת ששה
ואפי' לבת שנתה אין חוששין, חדשים ,והבינו בגמ' דר' עקיבא
והיינו דלדעתו רק בתר המציאות שבא לחלוק על ר' יהושע עצמו
אזלינן ולא בתר טינוף או גיל הוא חולק וסובר כרבותיו דאין
כלל ,והיינו אפי' על ר' ישמעאל ששה בסוף לטינוף חוששין
שסובר דמבת שנתה והלאה ספק חדשים ,וממילא עולה דר' עקיבא
הוא ,גם עליו חולק ר' עקיבא, כרבותיו דר' יהושע סבירא ליה
דאין הגיל גורם לספק ,אלא רק ומה בא הוא להוסיף .ולכך אמרו
אם יש לנו דבר לתלות בו דגבי חלב פוטר נחלקו ,דלר'
ולהסתפק בו וכנ''ל .עוד קשה על עקיבא חלב פוטר ובכהאי גוונא
מה שאמרו למסקנא איפוך דר' אין כלל ספק ,ומשא''כ לרבותיו
עקיבא הוא הסובר חלב אינו דר' יהושע אין החלב פוטר ולכ
פוטר ,א''כ קשה האיך נפרש גם בחולבת עדיין ספק הוא
דברי ר' עקיבא בברייתא ,הרי וחיישינן לטינוף ,ולמסקנא אמרו
הוא בא לומר דרק בספק ביכרה איפוך דר' עקיבא הוא הוא דסבר
יאכל במומו לבעלים ,משמע דחלב אינו פוטר ורבותיו דר'
מדבריו דבא למעט מספיקא, יהושע סברו חלב פוטר .אבל
והערות מסכת חולין ביאורים יב
מאיזה ספק בא ר' עקיבא למעט, והיינו לומר שחלב פוטר ואין בו
וקצת קשה לבאר שיטה זו ספק ,אבל עכשיו שאומרים דהוא
בדבריו ,וצ''ע. בא לומר דאינו פוטר ,וא''כ גם
בחולבת לא יצאה מידי ספק ,א''כ
