דרכי אורה · Darchei Oiru — בראשית (2026-10-05)
בס"ד
דרכי אורה
בראשית תשפ"ז ()150 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
דרך ארץ ואמונה
ִלְִפֵנֵ י ה"א ִׁש�ְׁבְ ַַעת ָיָ ִמִ ים"
ְׂש�ַׂמ ְְחֶּת�ּ ם ְ
" ּּו ַ ַוַ ֹּי� ּאֶמֶ ר א' ַנַ ֲֲעֶׂש�ׂ ה ָָא ָָדם ְּב�ַּצַ ְלְ ֵֵמנ ּּו ִּּכ� ְְדמ ּּו ֵֵתנ ּּו וגו'( .א ,כ"ו)
פירש״י אעפ"י שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום
למינים לרדות ,לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת
ענוה שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן עכ"ל.
ויש להבין מה שלימדה תורה דרך ארץ דווקא כאן,
במקום שבו יש 'מקום למינים לרדות' .וביאר מו״ח
רבינו הגדול ראש הישיבה זצ״ל ,שבע"כ כל טעות
באמונה שורשה בהשחתת המידות ,כי 'השמים
מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע' ואמונת
הבורא ניכרת מתוך כל הבריאה ,ורק מי שמשוחד
בגאוה ,קנאה ותאוה ,רק הוא אינו יכול לראות את
האמת כהווייתה.
ומעתה מבואר ,כי אכן דווקא במקום שיש 'מקום
למינים לרדות' מלמדת אותם התורה 'דרך ארץ ומדת
ענוה' ,ללמדנו שהדרך לבירור האמת עוברת בתיקון
האדם עצמו' .דרך ארץ' אינו רק מדה טובה ביחסים
עם הזולת ,אלא תנאי לבהירות הדעת ,ורק כשאדם
מתיישר במידותיו ,הוא מסוגל לראות את האמת כמות
שהיא.
'רעים האהובים'
(סיכום ימי החג בצל רבינו שליט"א יובאו אי"ה בהרחבה בשבוע הבא) ִמְִּב�ָּׂשִׂרִ י וגו'
� ַוַ ֹּי� ּאֶמֶ ר ָָה ָָא ָָדם ֹזֹאת ַַהַּפ ַ�ַּעם ֶעֶֶצֶ ם ֵֵמ ֲֲעָצָ ַַמי ּּוָבָ ָׂש�ׂ ר
ָּׁש�ׁׁש ּּו (ב ,כ"ג ַוַ ִּּי� ְְהי ּּו ְׁש�ֵׁנֵ יֶהֶ ם ֲֲער ּּוִּמ�ּ ים ָָה ָָא ָָדם ְוְ ּ
ִאְִׁש�ּׁתֹוֹ ְוְ ֹלֹא ְִיְִתֹּב� ׁ
חסרונותיו .וכאשר א"צ להסתיר את החסרונות כדי לשמור על האהבה ,נוצרת הרעות – כ"ה)
האמיתית. בברכה הששית של השבע ברכות' ,שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן
וע"ז מבקשים' :כשמחך יצירך בגן עדן מקדם' ,כי אדם הראשון וחוה בהיותם יחידים מקדם' .ויש לעיין ,מדוע נקראו החתן והכלה כאן בשם ״רעים״.
בעולם ,לא נמדדו ולא הושוו לאחרים ,האהבה שביניהם לא נזקקה להשוואה ,אלא ונראה עפ"י יסודו הידוע של הג"ר צדוק הכהן ז"ל שיש לפרש כל מילה בלה"ק עפ"י
נבנתה מתוך הכרה בייחודו של כל אחד .וזו הבקשה 'שמח תשמח רעים האהובים', המקום הא' שהיא נזכרת בתוה"ק ,וכן י"ל את המושג 'רעות' שנזכר לראשונה בפר'
שתהא שמחת חתן וכלה כשמחת אדם וחוה ,שכ"א יראה ביחודו של השני ולא יעמידנו וישב' :וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדולמי' ,ועניינו של 'רע' הוא חבר טוב
בהשוואה לאחרים ,ומתוך כך יוכל כ"א להיות גלוי לפני חברו גם בחסרונותיו ,בידיעה שהאדם בוטח בו שיוכל לגלות לפניו גם את חסרונותיו ,ובכל זאת סמוך לבו לא יירא
שהאהבה אינה תלויה בשלמותו. כי אי"ז פוגם כלום באהבתם .וכעי"ז כ' הרמב״ם בפיה"מ (אבות פ"א מ"ו) 'וקנה לך
(מדברי רבנו שליט"א בשמחת חתן וכלה) חבר' ,שיהא אדם בוטח בו ויוכל להודיעו 'הטוב מהם והמגונה' עי"ש .אלו הם 'רעים
האהובים' ,לא רק שהם אוהבים זא"ז אלא שכ"א יודע שהוא אהוב אצל חברו גם על
כחו של שקר
שלמה המלך ,שא' מהן ידעה שהבן החי אינו שלה ,ומ"מ טענה שהוא בנה ,כדי לרמות תּוןַ .וַ ֹּי� ּאֶמֶ ר ַַה ָָּנ�ָּח ׁׁש
ְּת�ֻּמ ּ
ִתְִּג�ּעּו ּבּ ֹוֹ ֶּפ�ּ ן ֻ
ִמִֶּמ�ּּנ ּּו ְוְ ֹלֹא ּ
לּו ּ ּּוִמְִּפ�ִּרִ י ָָה ֵֵעץ ֲֲאֶׁש�ׁ ר ְ
ְּב�ּתֹוְֹך ַַהָּג�ּ ן ָָא ַַמר ֱֱאל' ֹלֹא ֹתֹאְכְ ּ
גם את עצמה עד שתאמין כאילו אכן בנה הוא .זהו כחו של שקר ,בתחילה האדם אומרו תּון (ג ,ג – ד) ְּת�ֻּמ ּ ֶאֶל ָָהִאִָּׁש��ׁ ה ֹלֹא מֹוֹת ֻ
כדי לרמות את זולתו ,אך אם הוא חוזר עליו ונוהג על פיו ,הוא עלול לבסוף להאמין בו בפרש"י 'ולא תגעו בו' הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון ,הוא שנא' (משלי ל')
בעצמו. אל תוסף על דבריו' .לא מות תמתון' דחפה עד שנגעה בו ,א"ל כשם שאין מיתה בנגיעה
ולפ"ז י"ל גם כאן .אכן חוה ידעה שאיסור הנגיעה אינו מציווי ה׳ אלא תוספת שלה ,אך כך אין מיתה באכילה עכ"ל.
כיון שאמרה לנחש 'ולא תגעו בו פן תמותון' והתנהגה כאילו אף זה בכלל הציווי ,נעשה והדברים צריכים עיון ,כיון שידעה חוה שאיסור הנגיעה הוא תוספת שלה על ציווי ה׳,
הדבר אצלה כאמת .מעתה ,כשנגעה בעץ ולא מתה ,נעשתה הנגיעה עצמה לראיה .אם ומה הוכיח לה הנחש מן הנגיעה ,שכשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה.
על הנגיעה נאמר 'פן תמותון' ובכל זאת אין מיתה ,הרי שגם האכילה אינה מביאה לידי ונראה לבאר עפ"י מה שכתבתי ב'שערי אורה' (ספר שני ,פרשת שלח) יסוד גדול
מיתה .נמצא שהנחש ניצל את התוספת שחוה עצמה הוסיפה לציווי ,והפך אותה לראיה בכחות הנפש של האדם ,כי כשאדם מרמה את הבריות בדבר שהוא יודע שהוא שקר,
כנגד הציווי האמיתי ,באמרו 'כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה'. אם הוא חוזר עליו ומתנהג כאילו הוא אמת ,סופו שהוא עצמו משתכנע בו .ובזה ביארתי
דברי הגמ' ביצה די״ז ב' במערים עי"ש ,וכן יש לבאר במעשה הב' נשים שבאו לפני
'אורם של הכתנות'
ח' בגדי כהונה עכ"ל .מבואר שלאחר החטא לא הסתפק הקב״ה בכיסוי בשר ערוה של כְתנֹוֹת עֹוֹ ר ַוַ ַּי�ּ ְלְ ִּּב� ֵׁש�ׁ ם (ג ,כ"א)
ִאְִׁש�ּׁתֹוֹ ְ
ַוַ ַַּי�ַּעׂשׂ ה"א ְלְ ָָא ָָדם ּּוְלְ ּ
אדם וחוה ,אלא הוסיף עוד והלביש את אדה"ר בגדי כהונה דווקא לאחר החטא. בגמ' סוטה די"ד א' דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמ"ח וסופה גמ"ח ,תחילתה גמ"ח
ונראה שזהו עומק הגמ"ח שעשה עמו הקב"ה ,שמיד לאחר שחטא ונפל ממדרגתו דכתיב 'ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וכו' עי"ש .ויש להתבונן מה
והפסיד העבודה שנתן לו הקב"ה בגן עדן לעבדה ולשמרה ,אבל העמידו הקב"ה במצב החסד המיוחד שב'כתנות עור' עד שראה בו רבי שמלאי את תחילת חסדו של מקום.
חדש של עבודה ושירות ולצורך זה אף ניתן לו לבוש של עבודה וכפרה ,וזו חסדה של והנה בפי' בעל הטורים כאן' :וילבישם' ב' במסורת ,הכא 'כתנות עור וילבישם' ,ואידך
תשובה ,שלא זו בלבד שהקב״ה מוחל לאדם על העבר ,אלא פותח לפניו דרך לשוב גבי אהרן (ויקרא ח') 'וילבישם כתנות' ,מלמד שעשה הקב"ה לאדם הראשון בגדי
ולעמוד לפניו בעבודתו .ז"ש אדם הראשון 'עשיתי תשובה ונתפייסתי' והוסיף לומר 'כך כהונה ,ואיתא בב"ר (כ יב) שבהם היו עובדין הבכורות ,וח' תיבות יש בזה הפס' כנגד
עמוד 12
הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם ...ולמדם והזהירם היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע' ,ומתוך כך אמר 'מזמור שיר ליום השבת טוב
לשוב אליו כי יחטאו לו ,לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם' .הרי שעצם האפשרות להודות לשם' .נתגלה לו ,שגם אחר החטא לא נסגרה הדלת ,ומתוך נפילתו יכול האדם
לעלות מתוך פחת המעשים היא מן הטובות שהיטיב הקב"ה עם האדם .וזהו עניינן של לשוב לעבודת ה׳ ,עם תוספת לבוש וחידוש כלים ,כדי שיוכל להוסיף לעמוד לפניו ית'.
אותן כתנות ,כי לאחר שהאדם נפל ,הקב"ה מכין לו את הדרך לעלות. זהו לשון רבינו יונה בתחילת שערי תשובה' ,מן הטובות אשר היטיב ה׳ עם ברואיו ,כי
'ויקרא שמם אדם'
זהו שהשיב לה רבי אליעזר 'אין חכמה לאשה אלא בפלך' ,וכוונתו כאן להגדיר תכליתה זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית ה' ,ב').
של ה'אשה חכמה' ,זו שיודעת להשתמש בחכמת נשים שלה כדי לבנות ולהשפיע ביבמות דס"ג א' כל אדם שאין לו אשה אינו אדם ,שנא' זכר ונקבה בראם ויקרא את
על ה'אדם' שהיא חלק ממנו ,ולתרום לו את החלק שהיא יכולה להועיל בו ,מה שאין שמם אדם' ,והגאון רבי עזרא אלטשולר זצ״ל האריך בס' תיקון האדם (פ"ח) לבאר תו"ד
בכישוריו ויכולתו של האיש .וז"ש ר"א אין חכמה לאשה אלא בפלך ,כי חכמה זו היא כי האדם שנברא בצלם אלוקים אינו שלם בבחינת האיש לבדו או האשה לבדה ,אלא
מחוץ לתחומי האנשים ולכן יכולה היא להשלימם ולהשפיע עי"ז ביחוד ,והוא ע"ד האיש והאשה יחד נקראו 'אדם' ,כי רק בצוותא של שניהם מתגלית שלמות דמות האדם
'חכמות נשים בנתה ביתה' זו אשתו של און בן פלת שלא הסתפקה בכך שהיא עצמה לא שנברא בצלם אלוקים .וכשם שהאיש נבדל מאשתו בכוחותיו ובכשרונותיו ,כך נבדלת
נגררה אחר מחלוקתו של קרח ,אלא השפיעה גם על בעלה ,מפני שהבינה שהוא חלק היא ממנו בכוחות ובמעלות מיוחדות .אמרו חז״ל (ב"ר יז) בינה יתרה ניתנה באשה,
מן ה'אדם' שלה ורק אם תוסיף להצילו היא יכולה להועיל ועי"ז לבנות את ביתה שלה. ואף מצינו בכוחה להציל את האיש ממבקשי רעתו ולמלטו ממצודים וחרמים .נמצא
ועוד הביא ר"א את הפס' ״וכל אשה חכמת לב בידיה טוו״ ,כי נא' שם' :וכל הנשים אשר שנבראו באופן שכל אחד מהם ישלים את הכוחות המצויים בזולתו .לפיכך האשה היא
נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים' ,ופירש״י :היתה אומנות יתרה שע"ג העזים היו גם ל'עזר' וח"ו 'כנגדו' ,כי אותה השפעה עצמה שבונה בקדושה ,היא עצמה מחרבת ר"ל
טווים אותן ,והוא בגמ' שבת (עד ע״ב) .וכבר עמדו בזה רבים על נחיצות חכמה זו ,שהרי כשאינה בקדושה' .חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו' .ובסנהדרין דק"ט ב'
היו יכולים תחילה לגזוז את העזים ואח"כ לטוות את השער ,ויש שפירשו שהיתה בזה 'חכמות נשים בנתה ביתה' זו אשתו של און בן פלת 'ואולת בידה תהרסנו' זו אשתו של
תועלת מיוחדת שלא יטמאו את הצמר בטומאת נדה וכדו' .אולם בפי' ספורנו שם: קרח ,כי חכמת האשה אינה חכמה לעצמה ,אלא נעשית בנין או חורבן לבית.
״טוו את העזים מעל העזים כדבריהם ז״ל שבת צט ע״א ,למען יהיה בטווי זוהר נוסף, והנה אדם הנכנס לעסק לכל ימיו ,ראוי לו שילמד ממי שכבר עשו אותו עסק ,מי הרויח
כי בהרבה מהפשוטים יתוסף קצת מיטוב איכותם כאשר יהיו במקום גידולם ,כמו ומי הפסיד ,ומה היתה סיבת הצלחתו או נפילתו ,וכש"כ בעסק שהוא לכל ימי חייו .והזוג
שיקרה בדבש דבורים וכושיה וחלב או בזולתם״ .ומבואר בדברי הספורנו חידוש נפלא. הראשון אדם וחוה ,כבר הי' בידם העולם כולו ויכלו לחיות לעולם ,והפסידו מפני שאדם
הנשים בעלות חכמת הלב לא הסתפקו במלאכה עצמה ,אלא הוסיפו בה זוהר מיוחד, שמע לחוה ואכל מעץ הדעת .ושוב לאחר מתן תורה ,שחזרו ישראל למדרגת אדה"ר
חן ויופי ,תוספת איכות שלא היתה מתקבלת בדרך הרגילה .נמצא שחכמת הלב אינה והי' ראוי שיתבטל דין מיתה ,חזר מעשה העגל והחזיר הקלקול ,ואף שם מצינו חילוק
רק ידיעה כיצד לעשות את המלאכה ,אלא גם היכולת לראות כיצד להוסיף בה איכות, כי הנשים לא נתנו את תכשיטיהן לעגל ,ועל כך זכו ליו"ט של ר"ח .אלא שמכאן גופא
זוהר והידור .זהו ביטוי נוסף לאותו כח מיוחד שניתן לאשה ,לקחת את הכוחות שבידה למדנו שלא די שלא יחטא האדם בעצמו ,כי 'ויקרא את שמם אדם' ,והאיש ואשתו הם
ולהוסיף בהם שלמות. 'אדם' אחד ,והנה אשת און בן פלת לא הצילה את בעלה בלבד ,אלא את עצמה היצילה,
מעתה מתבאר ביתר עומק ענין 'ויקרא את שמם אדם' .הבעל אינו שלם ללא אשתו, כי הוא והיא בית א' ,והצלת האיש הוא בנין ביתה .ע"ז נאמר 'חכמות נשים בנתה ביתה',
ורק בצוותא שניהם קרויים 'אדם' .הכוחות המיוחדים שניתנו לאשה אינם מופקדים ולעומתה ,אותה השפעה עצמה אצל אשת קרח היתה הרס וחורבן ,את"ד הגר"ע ז"ל.
אצלה רק לצורך עצמה ,אלא גם לצורך השפעה על ה'אדם' המשותף שהם .זהו מאמר ונראה עפ"ז להבין את שאלת האשה חכמה את רבי אליעזר בגמ' יומא דס"ו ב'' :מאחר
חז״ל 'אשתו כגופו' .קיום מצוות ה׳ ע"י הבעל אינו ענין השייך לו לבדו ,אלא חלק מקיום שמעשה העגל שוין ,מפני מה אין מיתתן שוה' ,כי מעשה העגל נידון בדקדוק גדול,
ה'אדם' המשותף ,וממילא גם קיום האשה. ופירש"י שם שהיו בו ג' מיתות ,מיתת סייף 'שימו איש חרבו' ,מיתת מגיפה 'ויגוף ה'
תפקידו המיוחד של הבעל בתוך ה'אדם' ,ללמוד תורה ולקיים מצוות ,וכביכול ,היינו את העם' ,מיתת הדרוקן דכתיב 'ויזר על פני המים' ואמרי' במס' עבודה זרה (מד ,א) לא
יכולים לשלוח אחת מידינו ללכת לבית הכנסת ,ואת היד השני' לסייע לה מרחוק ,שהרי נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות ב'לצבות בטן' עי"ש .וא"ל ר"א אין חכמה לאשה אלא
שתיהן יחד גוף אחד .כך כל אחד מבני הזוג הופקד על כוחותיו המיוחדים ,לא רק לצורך בפלך וכה"א וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ע"כ ,וצ"ע.
עצמו ,אלא למען שלמותו של ה'אדם' כולו .חכמתה של האשה ,בינתה ורחמנותה, ונראה שטענתה היתה כיון שהנשים לא השתתפו במעשה העגל וגם לא נתנו את
אמונתה וחוש היופי וההידור שבה ניתנו לה גם כדי לעורר ,לכוון ולרומם את חלקו תכשיטיהן לעגל ,א"כ מדוע הן ג"כ בכלל דינו של חטא העגל ,ואם האנשים נתחייבו כפי
של הבעל .מאידך ,עבודת ה׳ של הבעל נעשית כחלק משלמות ה'אדם' ששניהם יחד חלקם בחטא ,הנשים שלא חטאו בו לכאורה היו צריכות להישאר במדרגת אדה"ר קודם
קרויים. החטא שלא הי' בו מיתה .והתשובה טמונה ב'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם',
'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם' ,כל אחד מהם נושא בתפקיד המיוחד לו למען כי האיש והאשה אינם ב' יחידים שכ"א עומד לעצמו ,אלא רק שניהם יחד נקראו 'אדם',
שלמות השני ולמען שלמות ה'אדם' המשותף בהם .איש ואשה אינם ב' יחידים החיים וממילא ,תפקידה של האשה אינו מסתיים בכך שהיא עצמה אינה חוטאת ,כי כאשר
זה לצד זה ,אלא שני כוחות שניתנו זה לזה כדי לבנות יחד 'אדם' שלם. בעלה עומד לחטא ,הכוחות המיוחדים שניתנו לה נועדו גם להשפיע עליו ,לעורר אותו
ולמנוע ממנו את החטא כדי להציל את ה״אדם״ המשותף.
'כח מעשיו הגיד לעמו'
בפרש"י א"ר יצחק ,לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מ’החדש הזה לכם’ שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה טעם פתח ב’בראשית’ ,משום
‘כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים’ ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל :לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים ,הם אומרים להם :כל הארץ של
הקב”ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ.
ויש להתבונן ,שאין כוונת המדרש ללמדנו את דרך הויכוח לשכנע את אומות העולם בצדקתנו .כי ודאי שגם אחר שנאמר להם שהקב”ה נתן לנו את הארץ,
אבל הם לא יקבלו את הדברים באמונה ,אחר שאינם מאמינים בתחילת היסוד שעליו עומדת כל תשובתנו.
אלא שעיקר הענין אינו כלפיהם אלא כלפינו' .כח מעשיו הגיד לעמו' ,לעמו דייקא .הקב”ה גילה לישראל את שורש זכותם ,כדי שהם עצמם יהיו ברורים
באמונתם ,וידעו ללא שמץ של פקפוק כי כל הארץ שלו ית' וברצונו נתנה למי שירצה .אין כאן ניסיון לשכנע את אומות העולם ,אלא גילוי דעת לישראל
שידעו השקפת התורה ולא יתבלבלו להחשיב את עצמם כ'לסטים' מפני טענות הבריות.
ויש כאן ג' יסודות .ראשית ,על ישראל להיות שלמים באמונתם וידיעתם שדרכם אמת ,ואינם צריכים להתנצל על קיום רצון ה’ .שנית ,עליהם גם להודיע
ענין זה בכל העולם שאין מעשיהם נובעים משיקולים מתחלפים או מהסכמות אנושיות ,אלא רק מאמונה מוחלטת ברצון הבורא .אין הכוונה שהאומות
יקבלו את הדברים ,אלא שידעו שזו עמדתנו ,ושאיננו מתביישים בה ולא מסתירים אותה .ושלישית ,אם אומות העולם חולקות על עצם האמונה הזאת,
אין אנו מחויבים לבאר להם דרכי ההשגחה עד שתתיישב דעתם ,שהרי כל השקפתם בנויה על יסודות אחרים לגמרי ,וכאשר נקודת המוצא שונה ,מוכרחות
גם המסקנות להיות שונות ,ואין שום ציפי' שיבינו את הדברים או יסכימו להם.
מכאן יש ללמוד הלכה למעשה בימינו ,בעת שבאים בטענות קשות כלפי ציבור שומרי התורה ובני הישיבות ,כביכול אומרים לנו 'לסטים אתם' ,וסוף
דבר תובעים מעמנו להצדיק את דרכנו עפ"י אמות המדה של עולם שאינו מאמין .אולם אין בכך שום תועלת ,כי אין בכח שכלם להבין את דברינו ,אחר
שכל מערכת משקל הדעות שלהם מושתתת על הנחות יסוד אחרות .השקפת התורה אינה עוד דעה בתוך מכלול האידיאות ,אלא מעניקה מבט אחר על
המציאות כולה ,וכאשר היסוד שונה ,כל הבנין משתנה.
לפיכך אין תפקידנו להתאמץ לרכוש את הסכמת הכל .עלינו רק לידע בבירור את האמת שקיבלנו מסיני ,לעמוד עלי' באמונה שלמה וללא מבוכה ,ובכח
זה להמשיך בדרכנו בס"ד ,ללא ציפי' להבנה מצד גורמים חיצוניים .זהו ביאור הפס' 'כח מעשיו הגיד לעמו' ,ר"ל שהקב”ה הודיע לעמו את יסוד דרכו ,כדי
שיהי' להם הכח והאומץ הרוחני להחזיק ולעמוד איתנים באמונתם ,אף כנגד טענות כל העולם.
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
