gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: בראשית (2026-10-05)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪19:29‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*17:58‬‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪18:46‬‬ ‫ת"א ‪17:56‬‬ ‫‪19:27‬‬ ‫‪18:47‬‬ ‫חיפה ‪17:57‬‬ ‫‪19:28‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫ב"ש ‪17:58‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪17:38 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת בראשית תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.............................................................‬‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫האור הגנוז לצדיקים ‪.........................................................................‬‬ ‫‪9‬‬ ‫התביעה על חסרון הכרת הטוב ‪..........................................................‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בראשית ‪.........................................................................................‬‬ ‫‪19‬‬ ‫רמזים בתיבת “בראשית” ‪..................................................................‬‬ ‫שלום בביתך‪:‬‬ ‫‪21‬‬ ‫ודבק באשתו ‪...................................................................................‬‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫ֹאֶמר מנסה לתרץ את עצמו ולטעון שהוא‬ ‫ֹאֶמר ה' ֶֶאל ַַקִיִ ן ֵֵאי ֶֶה ֶֶבל ָָא ִִחיָך ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ֹלא ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ֲֲהֹׁש ֵֵֹמר ָָא ִִחי ָָאֹנִֹכִ י (בראשית ד‪ ,‬זך ונקי ‪ -‬רעה תהא אחריתו‪ .‬ועל כך‬ ‫"ְמַכַ ֶֶּסה ְְפ ָָׁש ָָעיו ֹלא‬ ‫נאמר (משלי שם)‪ְ :‬‬ ‫ט)‪.‬‬ ‫יַח"‪ .‬ועוד אמר הנביא (ירמיהו ב‪,‬‬ ‫מעשי האדם הם עורכי הדין ַיַ ְצְ ִלִ ַ‬ ‫"ִהְנְ ִנִ י‬ ‫לה) בשם ה'‪ִ :‬‬ ‫והפרקליטים שלו‪,‬‬ ‫אֹוָתְך ַַעל‬ ‫ָ‬ ‫ִנִ ְְׁש ָָּפט‬ ‫"הרעה באה לאדם‬ ‫לטוב ולמוטב‪.‬‬ ‫אִתי"‪.‬‬ ‫ָָא ְְמ ֵֵרְך ֹלא ָָח ָָט ִ‬ ‫התורה‪ ,‬המצוות‬ ‫בגלל איוולתו‪,‬‬ ‫והמעשים הטובים‬ ‫צא וראה מה עלה‬ ‫הם הפרקליטים‬ ‫בסופו של קין‪.‬‬ ‫אך את הטענות‬ ‫הטובים‪ ,‬הסנגורים;‬ ‫הקב"ה ברא את‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫ולעומת‬ ‫אדם וחוה‪ ,‬והם ילדו‬ ‫והטרוניות הוא‬ ‫החטאים והעוונות‬ ‫שני בנים ‪ -‬קין והבל‪.‬‬ ‫הם הפרקליטים‬ ‫קין רצה לכבוש את‬ ‫ה'"‬ ‫אל‬ ‫מפנה‬ ‫הרעים‪ ,‬הקטגורים‪.‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬קם והרג‬ ‫אך גם מי שחטא ‪-‬‬ ‫"ֵאי ֶֶהֶבֶ ל‬ ‫את הבל אחיו‪ .‬שאלו הקב"ה‪ֵ :‬‬ ‫יש לו תקווה‪ .‬אם יכיר בחטאו‪ ,‬יודה‬ ‫ָָא ִִחיָך?"‬ ‫עליו‪ ,‬יתחרט חרטה גמורה ויעשה‬ ‫קין הכיר את ריבונו‪ ,‬הוא ידע שהכל‬ ‫תשובה‪ ,‬הקב"ה יסלח לו ויקבל את‬ ‫"ּומֹוֶדה ְוְ ֹעֵֹזֵ ב ְיְ ֻרֻ ָָחם" (משלי‬ ‫ֶ‬ ‫תשובתו ‪-‬‬ ‫גלוי וידוע לפני ה' יתברך ואין דבר‬ ‫נסתר מנגד עיניו‪ ,‬אבל התחכם ואמר‪:‬‬ ‫כח‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫"ֹלא ָיָ ַַד ְְע ִִּתי‪ֲֲ ,‬הֹׁש ֵֵֹמר ָָא ִִחי ָָאֹנִֹכִ י?"‬ ‫אך אם במקום להכיר בחטאו‪ ,‬האדם‬ ‫‪1‬‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫לצאת מהארמון עם הכסף והזהב‬ ‫קין תירץ את עצמו בתירוצים‬ ‫בכליו‪ ,‬תפסו אחד השומרים ועצר‬ ‫מתירוצים שונים‪ .‬במקום לקום‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫ולהודות מלכתחילה ולומר "חטאתי‪,‬‬ ‫צעק עליו הגנב‪ :‬מדוע אתה עוצר‬ ‫עוויתי‪ ,‬פשעתי"‪ ,‬הוא ניסה להתחמק‬ ‫אותי‪ ,‬אתה הוא הגנב! הרי אתה שומר‬ ‫ולסלק מעליו את האחריות למעשה‪.‬‬ ‫הארמון‪ ,‬ואם היית ממלא את תפקידך‬ ‫טען קין לקב"ה‪ :‬הרי אתה בראת את‬ ‫כראוי לא הייתי מצליח להיכנס‪ ,‬אם‬ ‫העולם ואתה מנהיג אותו‪ ,‬אתה כל‬ ‫נכנסתי ‪ -‬על כורחך כשלת בתפקידך‪,‬‬ ‫יכול‪ ,‬אם כן יכולת למנוע ממני את‬ ‫האֵשם באוצרות המלך‬‫ֵ‬ ‫לכן אתה‬ ‫הצורך להרוג את הבל‪ ,‬שהרי אילו‬ ‫האבודים‪.‬‬ ‫היית מקבל את מנחתי לא הייתי‬ ‫כך דרכו של החוטא המחזיק ברשעו‪.‬‬ ‫קם להורגו‪ ,‬ומשלא עשית זאת ‪ -‬בך‬ ‫במקום להודות בחטא ולהתחרט‬ ‫האָשם כביכול‪...‬‬ ‫ָ‬ ‫עליו‪ ,‬הוא מאשים את כולם‪ ,‬חוץ מאת‬ ‫עד כדי כך היתה גדולה רשעותו של‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫קין!‬ ‫והגרוע מכל‪ ,‬ברוב עזותו הוא מטיל‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה כב‪ ,‬ט)‪ :‬משל‬ ‫האָשם על מי שנותן לו חיים ונותן‬ ‫את ָ‬ ‫למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם שהתגנב‬ ‫לו כוח לעשות ולפעול!‬ ‫לארמון המלך‪ ,‬נכנס לחדר גנזי המלך‬ ‫ועל כך נענש קין‪ ,‬שנעקר מן העולם‪,‬‬ ‫וגנב משם אוצרות כסף וזהב‪ .‬כשבא‬ ‫‪2‬‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫ְְּת ַַסֵּלֵ ף ַַּד ְְרּכֹו ְוְ ַַעל ה' ִיִ ְזְ ַַעף ִלִ ּבֹו"‪ .‬הרעה‬ ‫הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל‬ ‫באה לאדם בגלל איוולתו‪ ,‬אך את‬ ‫הדורות‪ .‬וכשראה את העונש הצפוי‬ ‫הטענות והטרוניות הוא מפנה אל ה'‪...‬‬ ‫לו התעשת ואמר "גדול עווני מנשוא"‪,‬‬ ‫אתה מחפש אשמים? אל תפנה ימין‬ ‫אלא שאז כבר היה מאוחר מידי‪.‬‬ ‫האֵשם היחיד‬ ‫ֵ‬ ‫ושמאל‪ ,‬אתה עצמך‬ ‫במה שקורה לך!‬ ‫כמה דורות לאחר מכן‪ ,‬חטאו‬ ‫ואכן‪ ,‬מיד לאחר מכן השבטים שינו‬ ‫השבטים במוכרם את יוסף אחיהם‪,‬‬ ‫את כל המבט והבינו שהאשם הוא‬ ‫והתגלגלה עליהם רעה גדולה‪ .‬אך‬ ‫"ֲאָבָ ל ֲֲא ֵֵׁש ִִמים‬ ‫בהם ואך ורק בהם ‪ֲ -‬‬ ‫במקום להאשים בכך את עצמם‪ ,‬על‬ ‫ֲֲאַנַ ְְחנּו" (שם פס' כא)‪.‬‬ ‫מי הם התלוננו ואת מי הם האשימו?‬ ‫כשהאדם מכיר בחטאו‪ ,‬הוא עושה‬ ‫את הקב"ה ‪ַ" -‬וַ ֶּיֶ ֶֶח ְְרדּו ִִאיׁש ֶֶאל ָָא ִִחיו‬ ‫צעד משמעותי בדרך לשינוי‪ ,‬ומן‬ ‫ֵלֵ אֹמֹר ַַמה ֹּזֹאת ָָע ָָׂשה ֱֱאֹלִִק�ִ ים ָלָ נּו"‬ ‫השמים יסולח לו‪ .‬וכך היה אצל‬ ‫(בראשית מב‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫השבטים‪.‬‬ ‫ועל כך דרשו חז"ל (תענית ט ע"א) את‬ ‫"ִאֶּוֶ ֶלֶ ת ָָא ָָדם‬ ‫הפסוק במשלי (יט‪ ,‬ג)‪ִ :‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אוי לחוטא המחזיק ברשעו‬ ‫שהיתה ביהודה‪ ,‬שהודה על מעשהו‪.‬‬ ‫צא ולמד‪ ,‬יהודה הודה במעשה תמר‬ ‫מכל המעלות והתכונות הטובות‬ ‫ואמר "ָצָ ְְד ָָקה ִִמ ֶֶּמִּנִ י" (שם לח‪ ,‬כו)‪ .‬ועל‬ ‫שבאדם‪ ,‬זו התכונה שנבחרה לייחד‬ ‫כך בא יעקב אבינו ומשבחו (שם מט‪,‬‬ ‫את מעלתו של האדם מישראל!‬ ‫הּוָדה ַַא ָָּתה יֹודּוָך ַַא ֶֶחיָך ָיָ ְְדָך ְּבְ ֹע ֶֶֹרף‬ ‫ח)‪ְ" :‬יְ ָ‬ ‫ולא עוד אלא אמרו חז"ל (מכילתא‬ ‫ֹאְֹיְ ֶבֶ יָך ִיִ ְְׁש ַַּת ֲֲחוּו ְלְ ָך ְּבְ ֵנֵ י ָָאִבִ יָך"‪.‬‬ ‫דרשב"י יד‪ ,‬כב)‪ ,‬כי בזכות שהודה יהודה ‪-‬‬ ‫אומר המדרש (בראשית רבה צח‪ ,‬ו)‪:‬‬ ‫זכה למלכות‪ ,‬שנאמר‪ֹ" :‬לא ָיָ סּור ֵֵׁשֶבֶ ט‬ ‫"יהודה אתה יודוך אחיך ‪ -‬יהיו כל‬ ‫יהּוָדה" (שם מט‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ִִמ ָ‬ ‫אחיך נקראין על שמך‪ ,‬אין אדם אומר‪:‬‬ ‫כאשר אדם מתמנה למלך ולמנהיג‬ ‫ראובני אנא‪ ,‬שמעוני אנא‪ ,‬אלא יהודי‬ ‫של ציבור‪ ,‬רובצת על כתפיו אחריות‬ ‫אנא"‪ .‬וכן אומר תרגום יונתן‪" :‬יהודה‬ ‫גדולה‪ .‬רק מי שיודע להודות במעשיו‬ ‫אנת אודית על עובדא דתמר ‪ -‬בגין כן‬ ‫וליטול על עצמו אחריות למעשיו ולא‬ ‫לך יהודון אחוך ויתקרון יהודאין על‬ ‫להטילה על אחרים ‪ -‬הוא ראוי לשאת‬ ‫שמך"‪.‬‬ ‫על שכמו את משא האחריות של כלל‬ ‫כל אדם מישראל נקרא לדורות עולם‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫בתואר 'יהודי' ‪ -‬על שם המידה הטובה‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫האור הגנוז לצדיקים‬ ‫שימוש אחד יש בכל זאת לאותו‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ָָהאֹור ִּכִ י טֹוב ַוַ ְַּיְּב ֵּּדל‬ ‫ַוַ ַּיַ ְְרא ֱֱא ִ‬ ‫אור – הוא מושפע לצדיקים שבכל‬ ‫ּוֵבין ַַהֹחֶֹׁשׁ ְך (בראשית‬ ‫ֹלִקים ֵּבּ ין ָָהאֹור ֵ‬ ‫ֱֱא ִ‬ ‫דור‪ ,‬והם רואים באמצעותו מראות‬ ‫א‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫שאינם אפשריים לבני אדם מן‬ ‫בבריאת העולם ברא הקב"ה אור‬ ‫השורה‪ ,‬ומאירים בכוח אותו אור‬ ‫עליון‪ ,‬שדרכו אפשר היה להסתכל‬ ‫את העולם כולו‪.‬‬ ‫ולראות את המתרחש בכל העולם‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫רבנו המהרש"א‪ ,‬הלא הוא רבי‬ ‫אפשר היה לראות באמצעותו דרך‬ ‫שמואל איידלש זצ"ל‪ ,‬היה גאון‬ ‫קירות וחומות בצורות ‪ -‬לא היו‬ ‫עולם‪ ,‬בקי בכל התורה כולה‪.‬‬ ‫זקוקים לא ללוויינים או למצלמות‪...‬‬ ‫דרכו בקודש היתה לגדל שער‬ ‫אבל "ַוַ ַּיַ ְְרא ה' ִּכִ י ַַר ָָּבה ָרָ ַַעת ָָה ָָא ָָדם‬ ‫ארוך‪ .‬הוא נהג לחשב בדקדקנות‬ ‫ָָּב ָָא ֶֶרץ ְוְ ָכָ ל ֵיֵ ֶֶצר ַַמ ְְח ְְׁשֹבֹת ִלִ ּבֹו ַַרק ַַרע‬ ‫גדולה את שעות השינה שזקוק להן‬ ‫ָּכָ ל ַַהּיֹום" (שם ו‪ ,‬ה)‪ .‬הקב"ה ידע שבני‬ ‫גופו כדי להתקיים‪ ,‬ואת שאר זמנו‬ ‫אדם יתפתו אחר יצרם וישתמשו‬ ‫השקיע ללימוד התורה הקדושה‬ ‫באור הזה להסתכל בדברים לא‬ ‫בעיון ובעמל גדול‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬לכן גנז אותו לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כשהתקרבה לעבר הכרכרה ‪ -‬דחפּה‬ ‫כדי שלא יירדם תוך כדי לימוד ‪ -‬נהג‬ ‫הגוי בכוח לתוך הכרכרה‪ ,‬ותוך‬ ‫לקשור את שערו בחבל‪ ,‬וכשהיה‬ ‫דקות נמלט מן המקום ביחד איתה‪.‬‬ ‫מתנמנם מעט וראשו היה צונח ‪-‬‬ ‫אביה הפך את העולם בניסיון למצוא‬ ‫נמתח השיער והוא נתקף בכאבים‬ ‫אותה – אולם העלה בידו חרס‪ .‬הבת‬ ‫עזים‪ ,‬וכתוצאה מכך היה מתעורר‬ ‫נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה‪.‬‬ ‫וחוזר ללימודו בגבורה גדולה‪.‬‬ ‫הוא השקיע בחיפושים הון רב‪ ,‬אך‬ ‫בעיירה שבה התגורר‪ ,‬היה אדם‬ ‫דבר לא הועיל‪.‬‬ ‫עשיר בעל חנות גדולה‪ .‬היתה לו בת‬ ‫לבסוף יעצו לו חבריו לפנות אל‬ ‫אהובה עליו ביותר‪ ,‬והיא סייעה לו‬ ‫הגאון המהרש"א‪ ,‬שודאי יוכל‬ ‫במכירות בשעות הצהריים‪.‬‬ ‫לעזור‪ ,‬אך אותו עשיר לא האמין‬ ‫באחד הימים נכנס לחנות קצין‬ ‫בחכמים‪ ,‬ודחה את דבריהם בבוז‪.‬‬ ‫גוי‪ .‬הוא ערך קנייה גדולה‪ ,‬ולאחר‬ ‫אם החוקרים המנוסים אינם יכולים‬ ‫ששילם ביקש מן הבת שתסייע לו‬ ‫לעזור‪ ,‬ואם המשטרה מרימה ידיים‬ ‫להעמיס את הסחורה על כרכרתו‬ ‫– מה יעזור הרב‪ ,‬גדול ככל שיהיה?!‬ ‫החונה בחוץ‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הדליק נר והגביה אותו מעל שם‬ ‫השנים חלפו בחיפושים אחר הבת‪,‬‬ ‫הבת‪ .‬לאחר מכן פנה אל העשיר‬ ‫אך ללא שום תועלת‪ .‬העשיר היה‬ ‫ואמר לו‪" :‬אינך צריך לדאוג‪ .‬מחר‬ ‫שבור‪ ,‬רצוץ ומיואש‪.‬‬ ‫בלילה תחזור אליך בתך"‪.‬‬ ‫באחד הימים הגיע אליו ידיד ואמר‪:‬‬ ‫העשיר יצא מן החדר בחורי אף‪.‬‬ ‫"שמע לי‪ ,‬גם אני לא האמנתי‬ ‫הלצון הוא חומד?! ארבע שנים‬ ‫בחכמים‪ ,‬אבל כשהיתה לי צרה‬ ‫הוא מחפש את בתו ודבר לא עוזר‪,‬‬ ‫לקחו אותי אל הגאון המהרש"א‪,‬‬ ‫ובדיוק מחר בלילה היא תבוא‬ ‫ובמו עיני ראיתי את המופת שנעשה‬ ‫מאליה?!‬ ‫לי‪ .‬לך אליו! מה יש לך להפסיד?"‬ ‫אלא‪ ,‬שלמחרת בדיוק בחצות‬ ‫העשיר המשיך להתעקש ולהתנגד‬ ‫הלילה‪ ,‬נשמעו דפיקות בביתו‪,‬‬ ‫לעניין בכל תוקף‪ ,‬אך חבריו החליטו‬ ‫ומבעד לדלת נשמע קולה של בתו‪,‬‬ ‫לקום ולעשות מעשה‪ .‬תפסוהו‬ ‫הקורא אליהם‪" :‬אבא! אמא! אני‬ ‫בכוח והציבו אותו על רגליו בבית‬ ‫פה! פיתחו לי"‪.‬‬ ‫המהרש"א‪.‬‬ ‫כמתעלף פתח לפניה את הדלת‪,‬‬ ‫בשלב הזה נכנע העשיר והחליט‬ ‫וכשוך ההתרגשות הראשונית‪,‬‬ ‫לתנות את צרתו לפניו‪.‬‬ ‫שאל אותה כיצד הצליחה לחזור‬ ‫"מה שם הבת?" – שאל המהרש"א‪,‬‬ ‫והיכן היתה?‬ ‫ומיד רשם את שמה על גבי נייר‪,‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אחורנית‪ ,‬ראתה לתדהמתה כי ביתו‬ ‫סיפורה של הבת היה מדהים – אותו‬ ‫של הקצין עולה באש‪ ,‬ובתוכו הקצין‬ ‫קצין רשע לקח אותה בכוח‪ ,‬הכריחה‬ ‫והילדים‪.‬‬ ‫להינשא לו‪ ,‬והוליד ממנה ארבעה‬ ‫הזקן עצר לה כאן‪ ,‬בפתח הבית‪,‬‬ ‫ילדים‪ .‬בכל אותה תקופה היא‬ ‫והיא ביקשה שימתין מעט כדי‬ ‫ניסתה לברוח בכל דרך אפשרית‪,‬‬ ‫שתבקש מאביה העשיר מעט‬ ‫אך הקצין שמר את צעדיה ומנע‬ ‫כסף לתגמל אותו‪ ,‬אך הוא המשיך‬ ‫זאת בתוקף‪.‬‬ ‫בנסיעתו ונעלם‪.‬‬ ‫אמש הגיע אליה זקן נשוא פנים‪,‬‬ ‫כאשר חישבו את השעה המדויקת‬ ‫ושאל אותה האם ברצונה לחזור‬ ‫בה נראה אליה הזקן‪ ,‬ראו כי היה זה‬ ‫לביתה‪ .‬כשענתה בחיוב ‪ -‬אמר‬ ‫בדיוק ברגעים שבהם רשם הגאון‬ ‫לה שתקנה ממתקים לילדים כדי‬ ‫המהרש"א את שם הבת על הנייר‬ ‫להעסיק אותם‪ ,‬ובצהריים – הוא‬ ‫והדליק את הנר‪...‬‬ ‫יבוא ויבריח אותה‪.‬‬ ‫מיד רץ העשיר אל בית המהרש"א‪,‬‬ ‫היא עשתה כדבריו‪ .‬בדיוק בצהריים‬ ‫נפל לרגליו וביקש את סליחתו על‬ ‫חנתה ליד ביתה כרכרה‪ ,‬והזקן סימן‬ ‫חוסר אמונתו בו‪.‬‬ ‫לה לעלות עליה‪.‬‬ ‫זהו כוח הראייה הנובע מן האור הגנוז‬ ‫הם החלו בבריחה מהירה‪ ,‬וכעבור‬ ‫לצדיקים שבכל דור!‬ ‫דקות אחדות‪ ,‬כאשר סובבה פניה‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫התביעה על חסרון הכרת הטוב‬ ‫גדול‪ ,‬הוא נותן לנו את כל העולם‪ ,‬הוא‬ ‫ַוַ ָּיָ ֵֵבא ַַקִיִ ן ִִמ ְְּפ ִִרי ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ִִמְנְ ָָחה ַלַ ה'‪ְ .‬וְ ֶֶה ֶֶבל‬ ‫מוריד לנו גשם המצמיח את הפירות‬ ‫ֵֵה ִִביא ַגַ ם הּוא ִִמְּבְ ֹכֹרֹות ֹצֹאנֹו ֵּוֵמ ֶֶחְלְ ֵֵב ֶֶהן‬ ‫והירקות‪ ,‬הלוא הכל מידו יתברך! וכי‬ ‫(בראשית ד‪ ,‬ג‪-‬ד)‪.‬‬ ‫איננו צריכים להכיר לו טובה ולהשיב‬ ‫בתקופה הראשונה שלאחר הבריאה‪,‬‬ ‫לו מעט מהדברים שהעניק לנו?!'‬ ‫כל אוכלוסיית העולם היתה מורכבת‬ ‫קין היה קרוב לזמן הבריאה וידע כי‬ ‫מאדם הראשון‪ ,‬חוה‪ ,‬קין והבל‪.‬‬ ‫הכל מה' יתברך אשר אין זולתו‪ ,‬ורק‬ ‫חז"ל (בראשית רבה כב‪ ,‬ז) מוסיפים‪ ,‬כי‬ ‫ה' הוא הבורא את כל העולמות‪ .‬קין‬ ‫עם כל אחד מהאחים נולדה תאומה‪,‬‬ ‫היה עמקן גדול ובאותו רגע התחדשה‬ ‫אשר עימה הוא התחתן‪ ,‬כיון שבאותה‬ ‫בליבו כל תורת הקרבת הקורבנות‬ ‫עת לא היו איסורי עריות ומותר היה‬ ‫לבורא העולמים‪.‬‬ ‫לקין והבל לשאת את אחיותיהם‪ ,‬כדי‬ ‫ואז חשב קין בליבו‪' :‬מה אקריב‬ ‫לקיים את העולם‪.‬‬ ‫כקורבן לה'‪ ,‬פירות משובחים הראויים‬ ‫קין והבל לא נולדו כתינוקות אלא‬ ‫לאכילה?! האם לא חבל?! הרי אלו‬ ‫כאנשים בוגרים‪ ,‬ותיכף לאחר היוולדם‬ ‫פירות כה יפים וטריים‪ ,‬הרי בין כך אני‬ ‫הם חילקו ביניהם את העולם בחלוקה‬ ‫שורף אותם ומעלה אותם לה'‪ ,‬חבל‬ ‫צודקת‪ :‬קין קיבל את עבודת האדמה‪,‬‬ ‫לאבד פירות כה מעולים!'‬ ‫לחרוש‪ ,‬לזרוע ולקצור‪ ,‬ואילו הבל‬ ‫לפיכך הביא קין פירות מקולקלים‪,‬‬ ‫קיבל את החיות והבהמות ונעשה‬ ‫שבין כך הולכים לאיבוד‪ ,‬ויש דעות‬ ‫רועה צאן‪.‬‬ ‫בחז"ל (מדרש אגדה בראשית ד‪ ,‬ה) שהביא‬ ‫לימים החל קין לחשוב ולהרגיש‪:‬‬ ‫פשתן שאין לו ערך ושווי‪.‬‬ ‫'הרי הקב"ה מרעיף עלינו שפע כה‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ולא שעה אל מנחתי? למה להבל‬ ‫כאשר הבל ראה את קין בונה מזבח‬ ‫ירדה אש מן השמים ולי לא?! אינני‬ ‫ומקריב לה' מפרי אדמתו‪ ,‬החליט‬ ‫רוצה שיחיה ויישאר בעולם!'‬ ‫גם הוא להקריב קורבן לפני ה'‪ .‬הלך‬ ‫הבל ובנה מזבח גדול וחיפש את‬ ‫"ִמְּבְ ֹכֹרֹות ֹצֹאנֹו‬ ‫המובחר שבצאן‪ִ ,‬‬ ‫המהר"ל הקשה‪ ,‬מפני מה הבל נענש‬ ‫ֵּוֵמ ֶֶחְלְ ֵבֵ ֶֶהן"‪ .‬הבל לא לקח את הבהמות‬ ‫במיתה‪ ,‬לאחר שהביא קורבן משובח‬ ‫החולות והחלשות‪ ,‬אלא את השמנות‬ ‫מבכורות צאנו‪ .‬מדוע הוא נענש באופן‬ ‫והמובחרות‪ ,‬ואמר‪' :‬את אלו אני רוצה‬ ‫כה נורא ונהרג על ידי אחיו ברציחה‬ ‫הראשונה שבוצעה בעולם?‬ ‫לזבוח לה'!'‬ ‫התשובה טמונה בלשון הפסוק‪:‬‬ ‫כפי שאמרו חז"ל (שבת קלג ע"ב)‪ֶ" :‬זֶ ה‬ ‫"ְוְ ֶֶהֶבֶ ל ֵֵהִבִ יא ַגַ ם הּוא ִִמְּבְ ֹכֹרֹות ֹצֹאנֹו‬ ‫ֵֵא‪ִ-‬לִ י ְוְ ַַאְנְ ֵוֵ הּו‪ ,‬התנאה לפניו במצוות"‪,‬‬ ‫ֵּוֵמ ֶֶחְלְ ֵבֵ ֶֶהן"‪.‬‬ ‫היינו לתת את המשובח ַוַהָנָ ֶֶאה לה'‪.‬‬ ‫הבל לא היה פחות פיקח או פחות‬ ‫"ַוַ ִּיִ ַַׁשע ה' ֶֶאל ֶֶהֶבֶ ל ְוְ ֶֶאל ִִמְנְ ָָחתֹו‪ְ .‬וְ ֶֶאל ַַקִיִ ן‬ ‫צדיק מקין‪ .‬ועל כן היתה עליו תביעה‪,‬‬ ‫ְוְ ֶֶאל ִִמְנְ ָָחתֹו ֹלא ָָׁש ָָעה ַוַ ִּיִ ַַחר ְלְ ַַקִיִ ן ְְמֹאֹד‬ ‫מדוע קין אחיך הרגיש שאין זה ראוי‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְּפלּו ָָּפָנָ יו" (בראשית ד‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ .‬לאחר ששני‬ ‫להיות כפוי טובה כלפי הבורא ולכן‬ ‫האחים הקריבו את מנחותיהם‪ ,‬ירדה‬ ‫הקריב קורבן לפניו‪ ,‬בעוד אתה לא‬ ‫אש משמים ואכלה כליל את קורבנו‬ ‫חשת בצורך להקריב קורבן לה' עד‬ ‫של הבל‪ ,‬ואילו קורבנו של קין נותר‬ ‫אשר ראית את קין אחיך מקריב‬ ‫בשלמותו‪.‬‬ ‫מנחה לה'?!‬ ‫יֹוָתם ַַּב �ָָּׂש ֶֶדה ַוַ ָּיָ ָָקם ַַקִיִ ן ֶֶאל‬ ‫"ַוַ ְיְ ִִהי ִִּב ְְה ָ‬ ‫אין זאת אלא כי קורבנו של הבל נבע‬ ‫ֶֶה ֶֶבל ָָא ִִחיו ַוַ ַּיַ ַַהְרְ ֵגֵ הּו"‪ .‬קין הרג את הבל‬ ‫משמץ קנאה כלפי קין אחיו‪ .‬אומנם‬ ‫אחיו עקב הקנאה שבערה בו‪' .‬הרי‬ ‫הבל הביא קורבן משובח‪ ,‬אבל את‬ ‫אני הראשון שהקרבתי קורבן‪ ,‬מדוע‬ ‫עצם הבאת הקורבן הוא לא עשה‬ ‫הקב"ה פנה אל קורבנו של הבל אחי‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לו טובה‪.‬‬ ‫מדעתו‪ ,‬אלא רק לאחר שנוכח במעשי‬ ‫כאשר הקב"ה עושה איתך חסד‪ ,‬תודה‬ ‫קין אחיו‪ ,‬כפי שמשמע מלשון הכתוב‪:‬‬ ‫לו ותברך אותו‪ .‬תראה לו כי אתה‬ ‫"ְוְ ֶֶהֶבֶ ל ֵֵהִבִ יא ַגַ ם הּוא"‪ .‬ומשום כך נגזר‬ ‫מכיר בטובתו‪ .‬לא רק בגלל שפלוני‬ ‫עליו להסתלק מן העולם‪.‬‬ ‫אלמוני אמר ועשה‪ ,‬אלא אתה עצמך‬ ‫הלקח שעלינו ללמוד מן הדברים הוא‬ ‫צריך להרגיש הכרת הטוב כלפי בורא‬ ‫להיזהר לא להיות חלילה כפויי טובה‪.‬‬ ‫עולם שגומל עימנו חסדים טובים בכל‬ ‫יום ובכל שעה‪.‬‬ ‫אם אדם עשה לך טובה‪ ,‬עליך להכיר‬ ‫בראשית‬ ‫כידוע‪ ,‬הפסוק האחרון בתורה‬ ‫יום השנה לפטירתו של מרן רבנו‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל"‬ ‫מסתיים במילים‪ְ" :‬לְ ֵֵעיֵנֵ י ָּכּ ל ִיִ ָ‬ ‫עובדיה יוסף זצ"ל יחול השנה ביום‬ ‫(דברים לד‪ ,‬יב)‪ .‬הרי שהתורה מסתיימת‬ ‫רביעי (ג' מר חשון)‪ .‬נביא אפוא מן‬ ‫באות ל'‪.‬‬ ‫הדברים שהביא בספריו ובשיעוריו‬ ‫ובאיזה אות מתחילה התורה? באות‬ ‫בעניין הפסוק הפותח את התורה‬ ‫ֹלִקים" (בראשית‬ ‫אִׁשית ָָּב ָָרא ֱֱא ִ‬ ‫"ְּב ֵֵר ִ‬ ‫ב' ‪ְ -‬‬ ‫הקדושה‪:‬‬ ‫א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ֹלִקים ֵֵאת ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם‬ ‫אִׁשית ָָּבָרָ א ֱֱא ִ‬ ‫ְְּבֵרֵ ִ‬ ‫האות הראשונה בתורה והאות‬ ‫ְוְ ֵֵאת ָָה ָָאֶרֶ ץ (בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫האחרונה בתורה מרכיבות יחד את‬ ‫המפרשים קשרו את סיום התורה‬ ‫המילה 'לב' ‪ -‬ללמדנו שכדי לקבל‬ ‫עם תחילתה‪ ,‬וביארו זאת בכמה‬ ‫את התורה ולהחדיר אותה לתוכו‬ ‫וכמה אופנים‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לכן לא פתחה התורה במילה‬ ‫– צריך האדם לב שומע‪' .‬רחמנא‬ ‫'אלוקים'‪ ,‬כי איננו רשאים להזכירו‬ ‫ליבא בעי' (ֹּז ַַֹהר ַַה ָָּקדֹוׁש ח"ג ַַּדף רפא ע"ב)‪.‬‬ ‫אלא רק לאחר שתי מילים‪:‬‬ ‫"בראשית ברא אלוקים"‪.‬‬ ‫עוד מביא מרן זצ"ל‪ :‬המפרשים‬ ‫כך גם מתקשר סיום התורה‬ ‫שואלים על סדר הפסוק הראשון‬ ‫לתחילתה‪" :‬לעיני כל ישראל ‪-‬‬ ‫בתורה ‪ -‬מדוע נאמר‪" :‬בראשית‬ ‫בראשית ברא אלקים" – רק ישראל‬ ‫ברא אלוקים"‪ ,‬ולא‪" :‬אלוקים ברא‬ ‫יכולים להזכיר את שם ה' כבר לאחר‬ ‫בראשית"?‬ ‫שתי מילים – "בראשית ברא"‪.‬‬ ‫ניתן לבאר זאת על פי דברי הגמרא‬ ‫(חולין צא ע"ב)‪:‬‬ ‫כבר בצעירותו ניכרה גאונותו העצומה‬ ‫"חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך‬ ‫– כשהיה ילד קיבל במתנה את הספר‬ ‫הוא יותר ממלאכי השרת‪ ,‬שישראל‬ ‫"ראשית חכמה" מרבי משה בלוי‪ ,‬כדי‬ ‫אומרים שירה בכל שעה‪ ,‬ומלאכי‬ ‫ללמוד ולהגות בו‪ .‬בהקדשה שכתב לו‬ ‫השרת אין אומרים שירה אלא פעם‬ ‫הרב‪ ,‬רשם שזכה בספר משום‬ ‫אחת ביום‪ ,‬וישראל מזכירין את השם‬ ‫שהשמיע לפני הרבנים את כל משניות‬ ‫אחר שתי תיבות‪ ,‬שנאמר (דברים ו‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫שבת‪ ,‬עירובין ופסחים‪ ,‬וגם את פרק‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל ה'"‪ ,‬ומלאכי השרת‬ ‫"ְׁשַׁמע ִיִ ָ‬ ‫ַ‬ ‫'אלו מציאות' ו'פרק הזהב' ונבחן‬ ‫אין מזכירין את השם אלא לאחר ג'‬ ‫עליהם בעל פה!‪...‬‬ ‫"ָקדֹוׁש‬‫תיבות‪ ,‬כדכתיב (ישעיהו ו‪ ,‬ג)‪ָ :‬‬ ‫ילד‪ ,‬וכבר נבחן על פרקים שלמים‬ ‫ָָקדֹוׁש ָָקדֹוׁש ה' ְְצ ָָבאֹות"‪.‬‬ ‫בגמרא!‬ ‫ישראל מזכירים את שם ה' לאחר‬ ‫בהיותו בן שש‪-‬עשרה שנה פנו לגאון‬ ‫שתי מילים‪" :‬שמע ישראל ה'"‪ ,‬אך‬ ‫האדיר רבי שמשון מטפליק‪ ,‬גאון‬ ‫המלאכים – רק אחרי שלוש מילים‪:‬‬ ‫מגדולי ירושלים‪ ,‬בקי בכל הש"ס‬ ‫"קדוש קדוש קדוש ה'"‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מיד לאחר מכן נכנס הרב עובדיה‪,‬‬ ‫ורבה של שכונת 'בית ישראל'‪ ,‬ואמרו‬ ‫שהיה בחור צעיר לימים‪ ,‬לחדר‪ .‬כל‬ ‫לו שיש בחור ספרדי שיודע את הש"ס‬ ‫הנוכחים שם הזדרזו לקום ממקומם‬ ‫בעל פה‪ .‬הוא צחק‪" :‬איך יתכן דבר‬ ‫לכבודו‪ ,‬והוא הזדעזע ונבוך‪ :‬מה‬ ‫כזה? תביאו אותו אלי ונראה מה הוא‬ ‫עשיתי?!‪...‬‬ ‫יודע"‪ .‬בא אליו ונבחן על כל הש"ס‪,‬‬ ‫ולא היה מקום שנשאל עליו ולא ענה‪,‬‬ ‫עד שהרב מטפליק אמר עליו "ברוך‬ ‫לפני כארבעים שנה נתן מרן כתב יד‬ ‫שחלק מחכמתו ליראיו"‪.‬‬ ‫של אחד מספריו לבית הדפוס‪ .‬כתב‬ ‫ידו היה כתב יהלומים‪ ,‬מסודר וברור‪,‬‬ ‫הגאון רבי ציון לוי זצ"ל‪ ,‬רבה של‬ ‫בהיר כשמש בצהריים‪ .‬לא היה צורך‬ ‫פנמה‪ ,‬למד בבחרותו עם מרן אצל רב‬ ‫להקליד אותו לפני כן‪ .‬כשנתן‪ ,‬הזהיר‬ ‫רבנן "המורה" מרן הגאון רבי עזרא‬ ‫מאד שיראו לשמור על הדפים‪ ,‬משום‬ ‫עטיה זצ"ל‪ .‬הוא סיפר‪ ,‬כי מנהגו של‬ ‫שאין לו מהם עותק‪.‬‬ ‫מרן היה להיכנס לשיעור ביחד עם רבי‬ ‫בעל הדפוס החל לעסוק בזה‪ ,‬והנה‬ ‫עזרא עטיה‪ ,‬כדי לא לבטל אף שנייה‬ ‫הבחין שחסר לו דף אחד‪ .‬הוא חיפש‬ ‫של לימוד‪ .‬פעם אחת איחר להיכנס‪,‬‬ ‫אותו בקדחתנות‪ ,‬אך לשווא‪ .‬מה‬ ‫ורבי עזרא עטיה שהבחין בהעדרו‬ ‫עושים? בלית ברירה התקשר לבית‬ ‫שאל את התלמידים‪" :‬האם אתם‬ ‫מרן‪ ,‬אולי שכח אותו שם? כל בני‬ ‫מחבבים ומעריכים אותו?"‬ ‫המשפחה‪ ,‬שהבינו את משמעות‬ ‫"ודאי" – השיבו‪.‬‬ ‫האבדה‪ ,‬התגייסו לחיפושים‪ ,‬ורק מרן‬ ‫"האם אתם קמים לפניו כשנכנס?"‬ ‫עצמו המשיך ללמוד בלי שהרגיש‬ ‫בהם‪ .‬רק לאחר כשעה הבחין כי‬ ‫"לא"‪.‬‬ ‫פותחים מגירות ומחפשים משהו‪,‬‬ ‫"ואני אומר לכם‪ ,‬שחייבים אתם לקום‬ ‫והתעניין בסיבת הדבר‪ .‬הם חששו‬ ‫לפניו!" – פסק להם‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫פה העיד בנו‪ ,‬הגאון הגדול ידיד נפשי‬ ‫לצער אותו‪ ,‬אך לא היתה ברירה‪:‬‬ ‫מנוער‪ ,‬ראש בית המדרש 'יחוה דעת'‬ ‫המדפיס אומר שחסר דף אחד‪ ,‬ואנחנו‬ ‫ומחבר סדרת הספרים 'הלכה ברורה'‪,‬‬ ‫מחפשים אחריו‪.‬‬ ‫הראשון לציון‪ ,‬הגאון רבי דוד יוסף‬ ‫"איזה דף חסר?" – שאל מרן ‪-‬‬ ‫שליט"א‪ :‬באחד הימים אמר לו אביו‪,‬‬ ‫"אשלים אותו"‪.‬‬ ‫שחמישים שנה לא ראה ספר פלוני‪,‬‬ ‫אך הוא זוכר שיש שם תשובה‬ ‫הוא התרכז והחל לכתוב את הדף‬ ‫מסוימת‪ ,‬ומיד החל לצטט אותה בעל‬ ‫מחדש‪ .‬פוסקים ראשונים ואחרונים‪,‬‬ ‫פה‪ .‬הבן פתח את הספר ולתדהמתו‬ ‫תשובות וסתירות‪ ...‬כשסיים שלח‬ ‫גילה שם את התשובה‪ ,‬בדיוק באותה‬ ‫את הדף ואמר‪" :‬תאמרו לו שישמור‬ ‫לשון שציטט מרן‪ .‬חמישים שנה לא‬ ‫על הדף הזה‪ ,‬אין לי עוד עותק ממנו"‪...‬‬ ‫פתח מרן את הספר‪ ,‬אבל זכר היטב‬ ‫באותם ימים לא היו צילומים זמינים‪.‬‬ ‫כל מילה!‬ ‫הדף הגיע בשלום אל בית הדפוס‬ ‫ישנם דרגות בלימוד התורה‪ .‬יש בעלי‬ ‫והחלה העבודה עליו‪ .‬והנה‪ ,‬תוך כדי‬ ‫סברא‪ ,‬יש תלמידי חכמים גאונים‬ ‫כך‪ ,‬פתאום ראה בעל הדפוס דף‬ ‫ויראי שמים‪ ,‬אבל יש דרגה של 'בעל‬ ‫מבצבץ תחת ספר כלשהו‪ ,‬וגילה את‬ ‫התורה'‪ ,‬וזה היה מרן‪ .‬לא הייתי‬ ‫הדף שנעלם‪ ...‬כאב לו שהטריח את‬ ‫מתפלא לשמוע אותו אומר כשבא‬ ‫הרב כל כך הרבה‪ .‬אבל כשנטל את‬ ‫לפסוק הלכה‪" :‬ההלכה היא כך וכך‪,‬‬ ‫הדף הישן והדף החדש‪ ,‬נדהם – לנגד‬ ‫אבל אתה יודע מה – לא‪ "...‬איך לא?‬ ‫עיניו התגלה העתק מדויק! אותן‬ ‫הרי הרגע הכרעת שכך ההלכה! ובכל‬ ‫מילים‪ ,‬באותן שורות‪ .‬צילום של הדף‬ ‫זאת לא‪ ,‬כי הוא בעלה של תורה‪ ,‬והוא‬ ‫הישן הועלה מחדש על הכתב!‬ ‫יודע שהלכה זו היא משום סברא‬ ‫מרן ידע את תוכן הספרים בעל פה‪,‬‬ ‫מסוימת שהביא ה"נימוקי יוסף"‪,‬‬ ‫ובכל זאת הקפיד להעתיק את הלשון‬ ‫והמהרש"ל דחה אותה בשתי ידיים‪.‬‬ ‫מתוך הספר‪ .‬על היקף ידיעותיו בעל‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לפנינו סיפור נוסף שהתרחש לפני‬ ‫אדם שהוא 'בעל תורה' יכול להכריע‬ ‫למעלה מעשרים שנה‪ ,‬ואני זוכר עדיין‬ ‫בזה!‬ ‫היטב את המקרה‪:‬‬ ‫תורתו היתה בהירה ואמיתית‪,‬‬ ‫ילדה אחת אושפזה בבית החולים‬ ‫ומכוונת את האדם לדרך הנכונה!‬ ‫עקב מחלה‪ .‬הרופאים בדקו את‬ ‫הילדה וקבעו שהמחלה הזו‪ ,‬בר מינן‪,‬‬ ‫גורמת לשיתוק הרגליים‪ ,‬והילדה לא‬ ‫מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬מלבד‬ ‫תוכל ללכת על רגליה ותזדקק לכיסא‬ ‫שקידתו העצומה על התורה הקדושה‪,‬‬ ‫גלגלים‪ ,‬ה' ירחם‪.‬‬ ‫ומלבד גדלותו העצומה בידיעתה‪,‬‬ ‫והפצתה בכל העולם ‪ -‬היה מפורסם‬ ‫לאחר שבעה חודשים של בדיקות‬ ‫במידת החסד המופלאה שלו‪.‬‬ ‫וטיפולים בבית החולים ‪ -‬אושפזה‬ ‫נכדתו של מרן באותה מחלקה‪ ,‬לאחר‬ ‫הוא היה דואג בכל ליבו ונפשו‬ ‫שלא חשה בטוב והוצרכה לעבור‬ ‫למשפחות נצרכות‪ ,‬ליתומים‬ ‫ניתוח‪ .‬מרן הגיע לבקר את נכדתו‪ ,‬שם‬ ‫ולאלמנות‪ ,‬ופעמים רבות היה תומך‬ ‫הוא פגש את אביה של הילדה החולה‪.‬‬ ‫בהם מכספו האישי‪ .‬מרן קיים בעצמו‬ ‫הלה ניצל את ההזדמנות וסיפר למרן‬ ‫מאמר חז"ל (סנהדרין צח ע"ב)‪" :‬הרוצה‬ ‫את המקרה‪ ,‬ואת חוות דעתם של‬ ‫להינצל מחבלו של משיח ‪ -‬יעסוק‬ ‫הרופאים שאמרו שאין מה לעשות‬ ‫בתורה ובגמילות חסדים"‪.‬‬ ‫והילדה לא תוכל ללכת על רגליה‪.‬‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אותה מיד מתרפא‪ ,‬ובשעה שנפטר‬ ‫מרן ביקש לדעת היכן החדר בו היא‬ ‫אברהם אבינו מן העולם ‪ -‬תלאה‬ ‫שוכבת‪ ,‬ניגש למיטתה‪ ,‬ואמר כי‬ ‫הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה"‪.‬‬ ‫בעזרת ה' היא תלך על רגליה‪ ,‬ולא‬ ‫התורה הקדושה היא אור האורות‪ִּ" ,‬כִ י‬ ‫תהיה צמודה לכסא גלגלים‪" .‬זה יכול‬ ‫תֹוָרה אֹור" (משלי ו‪ ,‬כג)‪ ,‬היא‬ ‫ֵנֵ ר ִִמְצְ ָוָ ה ְוְ ָ‬ ‫לקחת שלוש‪ ,‬ארבע‪ ,‬ואפילו חמש‬ ‫השמש הזורחת שבה נתלתה האבן‬ ‫שנים"‪ ,‬אמר מרן‪" ,‬אבל כעבור הזמן‬ ‫הטובה שהיתה תלויה בצווארו של‬ ‫הזה היא תתרפא ותלך על רגליה!"‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬והאבן הזאת היתה‬ ‫אותה ילדה מספרת‪ ,‬שכיום ברוך ה'‬ ‫תלויה בצווארו‪ ,‬בתורתו‪ ,‬של מרן‬ ‫היא רצה על רגליה‪ ,‬והכל מכוח‬ ‫זצוק"ל! התורה הקדושה‪ ,‬שהיתה‬ ‫רחמנותו‪ ,‬אהבתו‪ ,‬תפילתו וברכתו‬ ‫עצם מעצמיו ובשר מבשרו‪ ,‬ובה היה‬ ‫של מורנו ורבנו זצוק"ל‪ .‬לבו היה חם‬ ‫שקוע בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו‪,‬‬ ‫בקרבו לעזור ולסייע‪ ,‬להתפלל ולברך‪,‬‬ ‫נתנה לו את הכח הזה ש"כל הרואה‬ ‫כל יהודי שבעולם‪.‬‬ ‫אותו מתרפא"!‬ ‫חז"ל אומרים (בבא בתרא טז ע"ב)‪" :‬אבן‬ ‫לא פלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שפעמים רבות לא‬ ‫טובה היתה תלויה בצווארו של‬ ‫יכול היה לצאת מהרכב שהביא אותו‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה הרואה‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מיד כשיצא‪ ,‬התיישב הרב לבדוק את‬ ‫לאירועים שונים‪ ,‬משום שהמונים‬ ‫העניין לעומקו‪ ,‬ואחר עיון ממושך‬ ‫צבאו על דלתות הרכב כדי לזכות‬ ‫כתב תשובה ארוכה שהוא מותר לבוא‬ ‫לראות אותו ולגעת בשיפולי גלימתו‪,‬‬ ‫בקהל ה' והריהו כישראל גמור‪.‬‬ ‫ביודעם כי "כל הרואה אותו מתרפא"‪.‬‬ ‫כשסיים לכתוב את התשובה‪ ,‬השעה‬ ‫היתה כבר שלוש לפנות בוקר‪ .‬מיהר‬ ‫מרן זצוק"ל היה רגיל לספר בשיעוריו‬ ‫הרב לביתו של אותו בחור ודפק‬ ‫על הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל‬ ‫בדלת‪.‬‬ ‫שהזדמן לעיר אחת לצורך השתתפות‬ ‫"כן‪ ,‬מי שם?"‬ ‫בחתונה‪.‬‬ ‫"עקיבא איגר‪ .‬תפתח בבקשה‪."...‬‬ ‫באותה עיר התגורר בחור מסכן שהיה‬ ‫הבחור נבהל‪ .‬קם מיד‪ ,‬פתח את הדלת‬ ‫ספק אם יכול לבוא בקהל‪ .‬כששמע‬ ‫וראה מולו את דמותו של הרב הדומה‬ ‫הבחור שגדול הדור הגיע למקום‪,‬‬ ‫למלאך‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬זו הזדמנות פז‪ ,‬אלך ואשטח‬ ‫לפניו את השאלה‪ ,‬ואת התשובה‬ ‫"כבוד הרב‪ ,‬במה העניין?"‬ ‫שכתבו דייני העיר בנידון‪.‬‬ ‫"מזל טוב‪ ,‬ברוך ה' מותר לך לבוא‬ ‫בא לאכסניה של הרב‪ .‬היה זה בשעת‬ ‫בקהל‪ .‬הנה התשובה‪ ,‬תן אותה‬ ‫לילה מאוחרת‪ .‬הרב היה עייף ויגע‪,‬‬ ‫לרבנים!"‬ ‫אחרי הנסיעה בעגלה‪ ,‬טלטולי הדרך‪,‬‬ ‫"אבל מדוע טרח הרב להגיע בשעה‬ ‫ושמחת החתונה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬קיבלו‬ ‫כזאת ולא המתין עד הבוקר?"‬ ‫הרב בסבר פנים מאירות‪ ,‬והתייחס‬ ‫אמר לו רבי עקיבא איגר‪" :‬איך אוכל‬ ‫לעניין במלוא הרצינות‪" .‬בסדר גמור‪.‬‬ ‫לישון כשיהודי שרוי בצער? הרי אתה‬ ‫תן לי את השאלה‪ ,‬רק אמור לי היכן‬ ‫אפילו בחלום חושב על מצבך המצער‪,‬‬ ‫אתה גר"‪ .‬אמר לו את הכתובת והלך‬ ‫ואם אני יכול לשמח יהודי ‪ -‬היאך‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫את המקום‪ .‬אמר‪ :‬אלך בכל אופן‪,‬‬ ‫אמנע עצמי מכך!"‬ ‫וודאי אמצא מישהו שאוכל לשאול‬ ‫כעין זה ממש היה מעשה עם מרן‪.‬‬ ‫אותו כיצד מגיעים לשם‪.‬‬ ‫היה זה בעת שכיהן כרבה הראשי של‬ ‫לא פחות ולא יותר‪ ,‬אחד מחברי בתי‬ ‫תל אביב‪ .‬בעלה של אישה תושבת‬ ‫הדין של תל אביב עבר במקום‪ .‬מרן‬ ‫העיר נעלם‪ .‬חיפשוהו ולא מצאוהו‪,‬‬ ‫הבחין בו וקרא לעברו‪" :‬אולי כבודו‬ ‫אבל היו כמה סימנים המעידים על כך‬ ‫מכיר את הרחוב פלוני?"‬ ‫שכנראה נהרג‪ .‬באה האישה לפני מרן‪,‬‬ ‫"אני מכיר‪ ,‬אך אם יותר לי לשאול‪,‬‬ ‫ובכתה על היותה מסכנה‪ ,‬אלמנה‬ ‫לשם מה נצרך רבנו להגיע לשם?"‬ ‫חיה‪ .‬היא עדיין צעירה יחסית ורוצה‬ ‫להתחתן‪ ,‬לא להישאר גלמודה‪.‬‬ ‫"ברצוני לבשר לאישה המתגוררת‬ ‫שם שהיא יכולה להתחתן ולא תישאר‬ ‫מרן שמע אותה בסבלנות והבטיחה‬ ‫לעשות כל שביכולתו לסייע לה‪.‬‬ ‫אלמנה"‪.‬‬ ‫היה זה בשעת ערב‪ ,‬ומאותו רגע‬ ‫"אם בזה מדובר‪ ,‬למה לא לחכות עד‬ ‫שיצאה מביתו‪ ,‬במשך כל הלילה‪ ,‬ישב‬ ‫הבוקר?" תמה הדיין‪.‬‬ ‫ועיין בספרי הפוסקים‪ ,‬עד שלבסוף‬ ‫הביט בו מרן ואמר‪" :‬כיצד אוכל ללכת‬ ‫הוציא פסק שמותרת לכל דכפין‪ .‬ואז‪,‬‬ ‫לישון כשאני יודע שאותה מסכנה כל‬ ‫בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר‪,‬‬ ‫כך מצטערת וכואב לה?!"‬ ‫התלבש‪ ,‬יצא מביתו לחפש את‬ ‫הוא לא היה מסוגל! אביהם של‬ ‫האישה‪.‬‬ ‫ישראל! לב רחמן‪ ,‬לב חנון‪ ,‬לב אוהב‪,‬‬ ‫כתובתה היתה ידועה לו‪ ,‬כי נרשמה‬ ‫כולו יוקד באהבת ישראל‪.‬‬ ‫בראש דף השאלה‪ ,‬אך מרן לא הכיר‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫רמזים בתיבת "בראשית"‬ ‫יעקב (פירוש יו"ד)‪:‬‬ ‫אִׁשית ָָּבָרָ א ֱֱאֹלִִק�ִ ים ֵֵאת ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם ְוְ ֵֵאת‬ ‫ְְּבֵרֵ ִ‬ ‫"בראשית – אותיות‪ :‬ישר באת"‪ ,‬וכמו‬ ‫ָָה ָָאֶרֶ ץ (בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫"ָע ָָׂשה‬ ‫שאומר הכתוב (קהלת ז‪ ,‬כ"ט)‪ָ :‬‬ ‫המקובל האלוקי‪ ,‬אביר יעקב‪ ,‬רבי‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ָָה ָָא ָָדם ָיָ ָָׁשר"‪ .‬דא עקא‪,‬‬ ‫ָָה ֱֱא ִ‬ ‫יעקב אבוחצירא זצ"ל‪ ,‬חיבר ספר‬ ‫"ְוְ ֵֵה ָָּמה ִִב ְְקׁשּו ִִח �ְְּׁשֹבֹנֹות ַרַ ִִּבים"‪ .‬מי הם‬ ‫שלם בשם "גנזי המלך" רק על המילה‬ ‫אותם "ְוְ ֵֵה ָָּמה"? הכוונה שהקב"ה‬ ‫"בראשית"‪ ,‬הכולל גימטריות וראשי‬ ‫חיבר בו‪ ,‬באדם‪ ,‬את היצר הרע‪ ,‬ואז‬ ‫תיבות‪ ,‬על כל מה שמילה זו מרמזת‪.‬‬ ‫הוא החל להתעקם‪.‬‬ ‫ידוע שאור העולם‪ ,‬אדוננו הגאון‬ ‫כאשר הקב"ה נפח בו באדם נשמת‬ ‫מוילנא זצ"ל אמר‪ ,‬שכל תרי"ג מצוות‬ ‫חיים‪ ,‬היתה הנשמה ישרה‪ ,‬קדושה‬ ‫התורה רמוזות במילה "בראשית"‪.‬‬ ‫וטהורה‪ .‬אולם בהמשך‪ ,‬כשנתן בתוכו‬ ‫שאל אותו אחד השומעים‪" :‬כיצד‪,‬‬ ‫את הנחש הקדמוני‪ ,‬יצר הרע‪ְ" ,‬וְ ֵֵה ָָּמה‬ ‫למשל‪ ,‬רמוזה במילה זו מצות פדיון‬ ‫ִִב ְְקׁשּו ִִח �ְְּׁשֹבֹנֹות ַַר ִִּבים"‪.‬‬ ‫הבן"? השיב הגר"א על אתר‪:‬‬ ‫חייב אדם לזכור‪ :‬ישר באת! עליך‬ ‫"בראשית – ראשי תיבות‪ :‬ב'ן ר'אשון‬ ‫לדאוג להישאר ישר‪ ,‬כדי שבבוא היום‬ ‫א'חרי ש'לושים י'ום ת'פדה"‪.‬‬ ‫– תשוב ישר! "בראשית" הוא גם‬ ‫נציין פרפרת אחת מדבריו של רבי‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אחרי יום כיפור‪ ,‬שכן ביום כיפור‬ ‫אותיות‪" :‬ישר תבא"‪ .‬עליך לדאוג‬ ‫נחתם גזר דינו של אדם‪ .‬מי יכול לדעת‬ ‫שכשתבוא לעולם האמת‪ ,‬בו תצטרך‬ ‫מה עלה בדינו? העצה לכך היא ‪-‬‬ ‫לתת דין וחשבון‪ ,‬לא תגיע עקום‪.‬‬ ‫"בראשית"‪ ,‬לענות אמן יהא שמיה‬ ‫הוא מביא רמז נוסף (פירוש ל)‪:‬‬ ‫רבא בכל כוחו‪ ,‬שבכוחו לקרוע את גזר‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫"בראשית – אותיות‪ :‬בכוחך תענה‬ ‫אמן יהא שמיה רבא"‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫וזהו שאמר רבי יצחק (הובאו דבריו ברש"י)‪,‬‬ ‫חז"ל (שבת קיט ע"ב)‪" :‬אמר רבי יהושע‬ ‫שפתח הכתוב ב"בראשית" משום‬ ‫"ֹּכ ַַֹח ַַמ ֲֲע ָָׂשיו ִִהִּגִ יד ְלְ ַַעּמֹו" (תהלים קיא‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫בן לוי‪ ,‬כל העונה "אמן יהא שמיה רבא‬ ‫ומהו אותו כוח שהקב"ה נתן בידינו?‬ ‫ְְמָבָ ַַרְך" בכל כוחו ‪ -‬קורעין לו גזר דינו"‪.‬‬ ‫עניית אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו‪.‬‬ ‫משום כך פרשת בראשית נקראת‬ ‫‪20‬‬ ‫שלום בביתך‬ ‫ודבק באשתו‬ ‫לא חלק מהם‪ ,‬הוא ואשתו נחשבים‬ ‫ֹזֹאת ַַה ַַּפ ַַעם ֶֶע ֶֶצם ֵֵמ ֲֲע ָָצ ַַמי ָּוָב ָָׂשר‬ ‫לאחד‪.‬‬ ‫ִִמ ְְּב ָָׂשִרִ י ְלְ ֹזֹאת ִיִ ָָּקֵרֵ א ִִא �ָָּׁשה ִּכִ י ֵֵמ ִִאיׁש‬ ‫כיצד אפשר לפרש את הדבר? היכן‬ ‫ֻלֻ ֳֳק ָָחה ֹּזֹאת‪ַַ .‬על ֵּכֵ ן ַיַ ֲֲעָזָ ב ִִאיׁש ֶֶאת ָָא ִִביו‬ ‫המוסריות והאנושיות?‬ ‫ְוְ ֶֶאת ִִאּמֹו ְוְ ָָד ַַבק ְְּב ִִא ְְׁשּתֹו ְוְ ָָהיּו ְלְ ָָב ָָׂשר‬ ‫ֶֶא ָָחד (בראשית ב‪ ,‬כג‪-‬כד)‪.‬‬ ‫התשובה היא‪ :‬זו גזירת הכתוב!‬ ‫התורה מצווה על כך! והואיל וזהו‬ ‫אב ואם ילדו את בנם‪ ,‬גידלו אותו‬ ‫הרצון האלוקי‪ ,‬על כן יש לקיים את‬ ‫באהבה ובמסירות‪ ,‬טרחו ועמלו‬ ‫מצות התורה כהלכתה‪ ,‬בלי צורך‬ ‫עבורו‪ ,‬הקריבו עבורו את הכל‪ ,‬והנה‬ ‫בהסברים ופלפולים מיותרים‪.‬‬ ‫בבת אחת הבן עוזב את בית הוריו‬ ‫ודבק באשתו ומקים איתה את ביתו‬ ‫ומכל מקום ניתן להבין טעמו של‬ ‫החדש‪ .‬עד עתה הוא היה חלק מבית‬ ‫ציווי זה כדלהלן‪:‬‬ ‫הוריו‪ ,‬מעתה הוא אמנם ממשיך‬ ‫הקב"ה ָָט ַַבע את טבעו ומנהגו של‬ ‫להיות חייב בכבודם‪ ,‬אבל הוא כבר‬ ‫‪21‬‬ ‫שלום בביתך‬ ‫ואת האשה בפני עצמה?‬ ‫עולם ‪" -‬לא תוהו בראה לשבת‬ ‫מבארים רבותינו‪ ,‬כי הקב"ה עשה‬ ‫יצרה" (ישעיהו מה‪ ,‬יח)‪ .‬וכדי להמשיך‬ ‫כן כדי שהאיש ירגיש שהאשה היא‬ ‫את קיומו ויישובו של העולם‪,‬‬ ‫חלק מעצמותו‪ ,‬בשר מבשרו וחלק‬ ‫צריך האדם להתנתק מבית הוריו‬ ‫בלתי נפרד מחייו‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר‬ ‫ולהתמסר לאשתו‪ ,‬ויחד איתה‬ ‫הוא עושה דבר‪-‬מה עבורה‪ ,‬הוא‬ ‫לבנות בית ולהקים משפחה‪ .‬רק‬ ‫בעצם עושה זאת למען עצמו‪.‬‬ ‫כך יוכלו לכונן את ביתם המשותף‪,‬‬ ‫שיהא בר קיימא‪ .‬אם האדם ימשיך‬ ‫ההרגשה בין איש לאשה חייבת‬ ‫להיות חלק מאביו ואמו‪ ,‬לא יוכל‬ ‫להיות כ'בשר אחד'‪ .‬אם כואב לה‪,‬‬ ‫לקנות את האמון והקשר הנפשי‬ ‫חייב לכאוב גם לך‪ .‬ואם לא כואב‬ ‫ובֵאין אמון וקשר פנימי‬ ‫עם אשתו‪ֵ ,‬‬ ‫לך‪ ,‬כנראה שעדיין לא הגעת לדרגת‬ ‫אמיתי ‪ -‬יסודות הבית יהיו רעועים‬ ‫'בשר אחד'! אם היא רעבה‪ ,‬אפילו‬ ‫שאתה שבע‪ ,‬עליך להרגיש את‬ ‫ולא יוכל לעמוד ולהתקיים לאורך‬ ‫הרעב שלה‪ .‬ואם אינך מרגיש את‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫הרעב שלה ואת העצבות שלה ‪-‬‬ ‫אינך בעל אמיתי‪ ,‬כי בעל חייב לחוש‬ ‫והנה יש להתבונן‪ ,‬מדוע באמת ברא‬ ‫את הצער והכאב של רעייתו!‬ ‫הקב"ה את האיש והאשה מבשר‬ ‫לפעמים יושבת האשה ותופרת‬ ‫אחד‪ ,‬ולא יצר את האיש בפני עצמו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫גדליה בן חוה ז"ל‬ ‫‪22‬‬ ‫שלום בביתך‬ ‫"האוהב את אשתו כגופו‪ ,‬והמכבדה‬ ‫ולפתע היא דוקרת את אצבעה‬ ‫יותר מגופו‪ ,‬עליו הכתוב אומר (איוב‬ ‫במחט וצועקת בכאב‪ .‬אם הבעל‬ ‫ה‪ ,‬כד)‪' :‬וידעת כי שלום אהלך'"‪.‬‬ ‫אינו משתתף בצערה‪ ,‬אלא קורא‬ ‫באדישות‪" :‬מה כבר קרה? מה כל‬ ‫כך נורא!‪ ."...‬אם הוא לא מרגיש‬ ‫הגה"צ רבי אליהו דסלר זצ"ל בעל‬ ‫דקירה בעצמו‪ ,‬אין זה בעל אמיתי!‬ ‫"מכתב מאליהו" כתב‪ ,‬כי תכלית‬ ‫בריאת העולם כולו הינה על מנת‬ ‫אדם צריך להרגיש כי הוא ואשתו‬ ‫להעניק לזולת‪ .‬ולפיכך יצר הקב"ה‬ ‫הם בגדר "בשר אחד"‪ ,‬לרצות‬ ‫את האיש והאישה מבשר אחד‪ ,‬כדי‬ ‫בטובתה ולחפש את טובתה‪ .‬וככל‬ ‫שיהיה מצוי ביד שניהם להעניק כל‬ ‫שהאדם מכבד את אשתו יותר‪ ,‬כך‬ ‫העת זה לזו וזו לזה‪.‬‬ ‫השפע והברכה מצויים יותר בביתם‪.‬‬ ‫לפני כמאה שנה חי האדמו"ר‬ ‫"ודבק באשתו והיו לבשר אחד"‬ ‫מסקולען‪ ,‬רבי אליעזר זוסיא‬ ‫– הבעל והאשה אינם שתי ישויות‬ ‫פורטוגל זצ"ל‪ ,‬שהיה בעל חסד‬ ‫אלא הם ישות אחת‪ ,‬וכמו שהאדם‬ ‫עצום‪ .‬בתקופתו שרר עוני גדול‬ ‫אוהב ומכבד את עצמו ודואג לצרכי‬ ‫מאוד‪ ,‬ובקושי ניתן היה להשיג‬ ‫עצמו ‪ -‬כך עליו לאהוב את אשתו‬ ‫מצות לפסח‪ .‬האדמו"ר‪ ,‬שרצה‬ ‫ולכבדה‪.‬‬ ‫בכל לבו ומאודו לסייע לאחיו בני‬ ‫וכך אמרו חז"ל (יבמות סב ע"ב)‪:‬‬ ‫‪23‬‬ ‫שלום בביתך‬ ‫האדמו"ר מסקולען נענה לבקשת‬ ‫ישראל‪ ,‬פתח מאפיה קטנה‪ ,‬רכש‬ ‫האדמו"ר מויז'ניץ והעניק לבנו שש‬ ‫שקי חיטים ושכר עובדים שיאפו‬ ‫מצות מהודרות‪.‬‬ ‫מצות רבות כדי לספק לכל יהודי‬ ‫בערב חג הפסח‪ ,‬לאחר חצות היום‪,‬‬ ‫העיר‪ ,‬שלוש מצות לכל בית אב‪.‬‬ ‫הופיע בנו של האדמו"ר מויז'ניץ‬ ‫באותה עיר התגורר האדמו"ר‬ ‫בביתו של האדמו"ר מסקולען‬ ‫מויז'ניץ‪ ,‬שגם הוא סבל ממחסור‬ ‫ובידיו שלוש מצות‪" .‬אבי שלח עבור‬ ‫בדומה לשאר בני המקום‪ .‬לקראת‬ ‫הרבי שלוש מצות"‪ ,‬אמר הבחור‬ ‫חג הפסח‪ ,‬שלח האדמו"ר מויז'ניץ‬ ‫בהתרגשות‪" ,‬אבא אמר שיודע הוא‬ ‫את בנו אל אדמו"ר מסקולען כדי‬ ‫כי מן הסתם הרבי יחלק את כל‬ ‫להביא מצות‪ ,‬אך בטרם יצא הבן‬ ‫המצות שברשותו ולא יותיר לעצמו‬ ‫לדרכו‪ ,‬התרה בו אביו‪" :‬אל תביא‬ ‫מאומה‪ .‬לכן הוא ביקש מראש שש‬ ‫שלוש מצות בלבד‪ ,‬תביא שש‬ ‫מצות‪ ,‬כדי להבטיח שגם לרבי עצמו‬ ‫מצות‪ .‬ואם הרבי לא יסכים לתת לך‬ ‫יהיו שלוש מצות עבור חג הפסח‬ ‫שש מצות‪ ,‬אל תיקח ממנו אפילו‬ ‫הקרב ובא!"‬ ‫מצה אחת!"‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬