gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim

שבוע: בראשית (2026-10-05)

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪ | 258‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫נס גלוי‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫בטיסה‬ ‫מדובאי‬ ‫• מוראכם וחתכם •‬ ‫• הקברניט ‪ -‬ומשנהו •‬ ‫תפקיד האדם‬ ‫מבט של תורה על סערות התקופה‬ ‫גיליון ‪ | 258‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫הקברניט ‪ -‬ומשנהו‬ ‫מוראכם וחתכם‬ ‫מבט של תורה על סערות התקופה‬ ‫מבט על תפקיד האדם‬ ‫מהכא להתם ולהיפך‪ ,‬אך מקובל ומוסכם‬ ‫ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו‪.‬‬ ‫ושוב זוכים אנו לפתוח מבראשית‪,‬‬ ‫שלמבוגר הותיק והמנוסה שביניהם יאתה‬ ‫ולהעיד בתוקף אמונתנו כי ששת ימים‬ ‫משפט ה”מלוכה” והוא הקברינט שהכל סרים‬ ‫מרגלא בפומיה של מייסד בית הרפואה‬ ‫עשה ה’ את השמים ואת הארץ ואת‬ ‫למשמעתו ועל כתפיו מוטלת האחריות‪.‬‬ ‫“מעייני הישועה” איש אמונם של גדולי‬ ‫כל תולדותיהם‪ ,‬וכל המעשים בצביונן‬ ‫ישראל שחלם והוציא לפועל את חזונו‬ ‫נבראו‪.‬‬ ‫ובעצומו של זמן שמחתנו נחרדנו לשמוע כי‬ ‫[ונסתלק ב‪-‬כ’ תשרי תשע”ט בשם טוב] לתהות‬ ‫ועם זאת חוזרים אנו ומודיעים כי כל‬ ‫באחת הטיסות נתפאר וקם הגרזן על היוצרו‪,‬‬ ‫ולשאול מדוע הורגלו האנשים לחקור‬ ‫הנברא בימים אלו הוכן לאותו הנברא‬ ‫ואיש הבליעל ‪ -‬המשנה לקברינט ‪ -‬פגע והכה‬ ‫ולדרוש ביותר משבע חקירות ודרישות‬ ‫ביום הששי לאחר שנמלך בוראו במלאכי‬ ‫אודות טיבו ומהותו של הרופא המנתח‬ ‫שאצלו יסכימו למסור את גופם או את גוף‬ ‫השרת כדי להודיע שלעולם ימלך הגדול‬ ‫בקטנים ממנו [ואפילו במקום שיבאו התועים‬ ‫בעצומו של זמן שמחתנו‬ ‫קרוביהם לבצוע הפעולה הרפואית הנדרשת‪,‬‬ ‫לומר ששתי רשויות הן ח”ו] וצבר עפרו‬ ‫נחרדנו לשמוע כי‬ ‫ומאידך הכל עולים על טיסות לארצות נכר‬ ‫הכרוכות כמו כן בשאלות של סכנות וחשש‬ ‫מארבע רוחות העולם ונפח באפיו נשמת‬ ‫חיים‪ ,‬ומאי האי דנפח מדיליה נפח ובכך‬ ‫באחת הטיסות נתפאר‬ ‫לפקוח נפש ואיש מהם אינו תוהה על קנקנם‬ ‫הפך להיות “נפש חיה” ‪ -‬רוח ממללא‪,‬‬ ‫וקם הגרזן על היוצרו‪,‬‬ ‫של הטייס ואנשי הצוות‪.‬‬ ‫ותכף לבריאה ‪ -‬ברכה דאדם‪.‬‬ ‫ויברך אותם אלקים ויאמר להם‪ ...‬פרו‬ ‫ואיש הבליעל ‪ -‬המשנה‬ ‫ותשובתו החכמה בפיו‪ :‬מאחר והטייס עצמו‬ ‫ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ‪ -‬ובכאן‬ ‫לקברינט ‪ -‬פגע והכה בו‬ ‫משתתף בנסיעה וגם הוא עצמו נכנס לעובי‬ ‫הקורה חזקה עליו ועל מעסיקיו שכדי‬ ‫הורה לו שהאיש דרכו לכבוש הוא‬ ‫המצווה לפרות ולרבות ולמלאות את‬ ‫והחל לבצע את תכניתו‬ ‫להפעיל קו טיסה זה יטלו את מלא האחריות‬ ‫הארץ כמאמרו “לא תהו בראה לשבת‬ ‫הזדונית לרסק את‬ ‫עליה וידקדקו למצוא את הטייס המיומן‬ ‫והאחראי שחזקה עליו שח”ו לא תצא תקלה‬ ‫יצרה”‪ .‬אך כמו כן [כפי שהודיע בתכניתו‬ ‫המקורית (פסוק כו)] השליטו בדגת הים‬ ‫המטוס על כל יושביו‪.‬‬ ‫מתחת ידו ויעשה שליחותו ותפקידו באופן‬ ‫ובעוף השמים ובבהמה‪ ...‬ובכל הרמש‬ ‫וגדול אדונינו אשר לא‬ ‫המיטבי כדי שמיגו דזכי לנפשיה יהא זוכה‬ ‫גם לאחרים הסמוכים ותמוכים עליו‪.‬‬ ‫הרֹמֵש על הארץ ‪ -‬ושליטה זו באה‬ ‫במקרא בלשון “וירדו”‪.‬‬ ‫נתנם טרף לשיניו‪ ,‬וכאשר‬ ‫מה שאין כן המתנח שאין הוא עצמו כלול‬ ‫לפי שיש בלשון הזה לשון רדוי ולשון‬ ‫עשה כן נעשה לו וה’ אנה‬ ‫בסכנה ומלבד שמו הטוב שעלול להפגם‬ ‫ירידה‪ ,‬להורות שאם יזכה במעשיו‬ ‫זוג טייסים שהנחיתו את‬ ‫וק”נ תרוצים שיכול לתת לכשלון ואי‬ ‫ויממש את מעלותיו ויצדיק את היותו‬ ‫הצלחת הנתוח‪ ,‬מקל ראש הוא בבצוע‬ ‫נזר הבריאה ולפיכך יהא רודה בחיות‬ ‫המטוס בשלום ובלא פגע‪.‬‬ ‫תפקידו ולפכיך מרובות השאלות והחקירות‬ ‫ובבהמות‪ ,‬אך באם לא יזכה נעשה ירוד‬ ‫שירו לו ‪ -‬זמרו לו!‬ ‫באמינותו ובכשירותו להצליח בבצוע הנתוח‬ ‫לפניהם והחיה מושלת בו‪.‬‬ ‫הסבוך‪.‬‬ ‫ויחס גומלין זה בין האדם לשאר היצורים‬ ‫ולפכיך גם האידנא שאסונות תעופה ותקלות‬ ‫חוזר ונחתם בעולם המתחדש לאחר‬ ‫בו והחל לבצע את תכניתו הזדונית לרסק את‬ ‫הן בגדר מיעוטא דלא שכיח [בחסדיו ית’]‬ ‫שטיפת העולם הראשון ומְחִיָתוֹ וחוזר‬ ‫המטוס על כל יושביו‪ .‬וגדול אדונינו אשר‬ ‫מחויבים כל המפליגים לדרכם בדרך האוויר‬ ‫האלקים ומברך את נח ובניו היוצאים מן‬ ‫לא נתנם טרף לשיניו‪ ,‬וכאשר עשה כן נעשה‬ ‫ובעזרת ציפורי הפלדה להכלל בכל “החיים”‬ ‫התיבה לאחר י”ב חדשים של טרחה ללא‬ ‫לו וה’ אנה זוג טייסים שהנחיתו את המטוס‬ ‫יודוך סלה ולרוממו בקהל עם על שצלחה‬ ‫הפוגה בקיום השְמורה שנותרה לחיות‬ ‫בשלום ובלא פגע‪ .‬שירו לו ‪ -‬זמרו לו!‬ ‫דרכם והגיעו לשלום למחוז חפצם וכדין‬ ‫עמם בתבה (ט’ א’)‪ :‬פרו ורבו ומלאו את‬ ‫עוברי ימים‪.‬‬ ‫הארץ ‪ -‬מצוה שנאמרה לאדם וחזרה‬ ‫אך אח”י יתן אל ליבו ללמוד מדברי ימי‬ ‫ונשנית לנח ובניו‪ .‬ובתוך כדי דבור‬ ‫עולמנו כי מאז ימי בראשית [שנתחיל שוב‬ ‫וכדי לחלוק באחריות הכבדה הורגלו לדור‬ ‫(פסוק ב’) ומוראכם וחתכם יהיה על כל‬ ‫ללומדו] ויצירתו של האדם בצלמו ובדמותו‬ ‫בפונדק [קוקיפיט בלע”ז] אחד כמה אנשי‬ ‫חית הארץ‪ .‬והביא רש”י את דברי ר”ש‬ ‫והמָלכותו עם צבא‬ ‫של בורא כמאמרו ִ‬ ‫צוות מיומנים ששהותם יחד בשעות רבות‬ ‫בן אלעזר (שבת קנא‪ ):‬שמוראכם ‪ -‬היינו‬ ‫מרום “נעשה אדם” (בראשית א כו וברש”י)‪ ,‬ויברא‬ ‫אמורות לגבשם ולאחדם לצוות אחים גם יחד‪,‬‬ ‫אימתכם‪ ,‬ופחדכם ‪ -‬של האדם על‬ ‫אלוקים את האדם בידים ככתוב ותשת עלי‬ ‫כשהצד השווה ביניהם הוא [לכאורה] במטרה‬ ‫הבריות תלוי בחתכם ‪ -‬לשון חיות‪.‬‬ ‫כפכה‪ ,‬ומפורש לנו שאותו צלם המתוקן לו‬ ‫המשותפת להוביל את המטוס בבטחה‬ ‫חושיך הגופנים והרוחניים‪ ,‬בעל עצתך בכל‬ ‫אחיקם על התכנית הנרקמת כנגדו והמבקשת‬ ‫צלם דמות דיוקן יוצרו הוא‪ .‬ותחילתו נברא‬ ‫תנועותיך הנראות והנסתרות ‪ -‬שתהיינה‬ ‫להרגו על ידי ישמעאל בן נתניה‪.‬‬ ‫מן הארץ עד לרקיע ומלאכי השרת נזדעזעו‬ ‫ברצונך‪ ,‬האורב לפתות פסיעותיך‪ ,‬ואתה ישן‬ ‫ונתיראו מלפניו ועלו כולן לפני הקב”ה למעלה‬ ‫לו ‪ -‬והוא ער לך‪ ,‬ואתה מתעלם ממנו ‪ -‬והוא‬ ‫והמנהיג סרב לקבל את הלישנא בישא‬ ‫ואמרו לפניו ח”ו שתי רשויות יש בעולם והניח‬ ‫אינו מתעלם ממך‪( .‬פרק ה’ בשער יחוד המעשה)‬ ‫שנאמרה לו ואף לא חשש לה‪ .‬מפני רוב‬ ‫הקב”ה ידו על ראשו ומעיטו והעמידו על אלף‬ ‫חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה‪.‬‬ ‫אמה‪( .‬ילקוט בראשית ב) וכשראו אותו כל הבריאות‬ ‫והאריך והפליג בכל פתויי ועצות אותו שונא‬ ‫ומה גרם? שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה‬ ‫נתיראו מלפניו כסבורים היו שהוא בוראם‬ ‫והתערבותו הבלתי נגמרת בכל צעד מצעדי‬ ‫גחלתם הנשארה‪ .‬והכתוב מייחס לו את‬ ‫ובאו להשתחוות לו‪ .‬אמר להם בואו אני ואתם‬ ‫האדם‪ ,‬וזאת היא “המלחמה הגדולה” ששרוי‬ ‫הריגת אותם אנשים שנהרגו כאילו הרגם הוא‬ ‫ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו‪.‬‬ ‫בה האדם כל ימי חלדו ולפיכך אסור לו‬ ‫וכמאמר הפסוק‪ :‬את כל פגרי האנשים אשר‬ ‫באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות‬ ‫להתעלם מחשש שמא טייס המשנה יסיטהו‬ ‫הכה ביד גדליה‪( .‬מסילת ישרים ‪ -‬פרק כ’)‬ ‫אחריו‪ :‬ה’ מלך גאות לבש‪( ,‬ילקוט תהילים תתמז)‬ ‫מדרכו ואולי גרוע מזה ‪ -‬ירסק את המטוס‬ ‫שתמליכוני עליכם ‪ -‬המלוכה והממשלה ‪ -‬לחי‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫תזכורת כואבת בראשית כל שנה על אחריותו‬ ‫של המופקד והממונה על הסכנה הממשמשת‬ ‫ולבורא העולמים‪ .‬קברינט העולם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וקריבה ולפחות לחוש לה‪.‬‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה‪ :‬מה אדם‬ ‫ותדעהו‪ ,‬אדם להבל דמה‪.‬‬ ‫ורבותינו למדונו כי גם מנוי שני קברניטים‬ ‫למשוך ולהניג יחדיו את אותה מרכבה או‬ ‫עגלה ‪ -‬אינו דבר נאה ומתקבל‪.‬‬ ‫זכור הוא לטוב אותו‬ ‫אמר להם מה שאתם מקלסים אותי בעליונה‪,‬‬ ‫הוא מיחד שמי בתחתונה‪ .‬וכיון שראו כן אמרו‬ ‫יוסי בן קיסמא שעמד‬ ‫אם אין אנו באים בעצה שיחטא לפני המקום‬ ‫ולפיכך אף שמשה אמר ליהושע תלמידו‬ ‫שנבחר להנהיג את ישראל ‪ -‬כי אתה תבֹא את‬ ‫לפני הצעה מפתה שבאִם‬ ‫אין אנו יכולים לו‪.‬‬ ‫העם הזה והיינו שיהיו עמו הזקנים שבדור‬ ‫יסכים לדור במקומו של‬ ‫והיה סמאל שר גדול בשמים‪ .‬לקח כת שלו‬ ‫ויהא הכל לפי דעתן ועצתן‪ ,‬הקב”ה פסק לו‬ ‫וירד וראה את כל הבריות ולא מצא בהם חכם‬ ‫כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר‬ ‫אותו אדם שפגע בו ונתן‬ ‫להרע כנחש‪ .‬והייתה דמותו כעין גמל ועלה‬ ‫נשבעתי להם ‪ -‬תביא על כרחם הכל תלוי בך‪,‬‬ ‫לו שלום והחזיר לו שלום‬ ‫ורכב עליו‪ ...‬משל למה הדבר דומה לאדם‬ ‫טול מקל והך על קדקדן ‪ -‬דַבָר אחד לדור ולא‬ ‫שיש בו רוח רעה‪ ,‬כל מעשים שעושה וכל מה‬ ‫שני דברים לדור‪( .‬דברים לא ז’ ‪ -‬ברש”י)‬ ‫יזכה במתת מכובדת של‬ ‫שמדבר אינו מדעתנו אלא מדעת רוח רעה‬ ‫ומה נמלץ מְשלָם ז”ל (ערובין לה‪ ).‬לאדם המנהיג‬ ‫אלף אלפי דינרי זהב‬ ‫שיש בו‪ .‬כך הנחש כל מעשים שעשה לא דִבֵר‬ ‫אלא מדעתו של סמואל ‪ -‬המשנה המתוקן‬ ‫חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‪,‬‬ ‫לפורענות‪( .‬ילקוט בראשית עמ’ ‪)61‬‬ ‫ואילו הגמל מושך וצריך וצריך להפנות לפניו‬ ‫ולאחריו‪( .‬רש”י ד”ה הרי זה חמר גמל)‪.‬‬ ‫סכום רציני המאפשר‬ ‫להקים רשת כוללים‬ ‫(בראשית‬ ‫ויקרא ה’ אלקים אל האדם‪ :‬איכָּה?‬ ‫וחשדו גם באנשי סגולה ומורמים מעם ככהנים‬ ‫ג’ ט’)‬ ‫גדולים שאירע פסול בראשון ומנהו לשני‬ ‫וישיבות גדולות וקטנות‬ ‫איך הוי לך‪ .‬אתמול לדעתי ‪ -‬ועכשיו לדעתו‬ ‫תחתיו‪ ,‬כשיחזור הראשון למכונו שוב אוסרים‬ ‫ולהחזיקם במשך שנים‬ ‫של נחש‪.‬‬ ‫חכמים לשני לשמש [בחיי הראשון] ככהן‬ ‫גדול משוב איבה המקוננת בלבו של ראשון‪,‬‬ ‫ולמרות כן מֵאֵן לשנות‬ ‫אתמול מסוף העולם ועד סופו ‪ -‬ועכשיו בתוך‬ ‫והוצרכו להשמיע שלאחר מות הראשון מרשים‬ ‫את היעד המקורי ‪ -‬אין‬ ‫עץ הגן‪.‬‬ ‫אנו לשני לשמש ככהן גדול ולא נחוש לומר‬ ‫שיהא זה כצרה לחבירתה שמצפה מתי ימות‬ ‫אני דר אלא במקום תורה‪.‬‬ ‫המשנה שהצליח בערמימותו להחטיא את‬ ‫הראשון וישמש הוא‪( .‬יומא יב‪ :‬וברש”י)‬ ‫‪ .‬ביהדות הצרופה‬ ‫(אבות‪ ,‬פרק ו’ ט’)‬ ‫האשה ואישה‪ ,‬ולהביא מיתה לעולם כולו‬ ‫ולשנות את התכנית המקורית של הקברינט ‪-‬‬ ‫לשון חכמים מרפא והמלצותיהם כפנינים‬ ‫והמזוקקת ‪ -‬אין המטרה‬ ‫מלכו של עולם‪ .‬וכמה עמל מושקע בכל ימות‬ ‫מאירים‪ ,‬ואשרי השומע להם וישכן בטח‪ .‬צא‬ ‫למד מטענתה של הלבנה שנבראה כמאור‬ ‫מקדשת את האמצעים‬ ‫העולם לתקן עולם במלכותו ש‪-‬ד‪-‬י ולשוב‬ ‫למצב של אדם הראשון קודם החטא‪( .‬עיין דרך‬ ‫גדול ולפי שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני‬ ‫ה’)‪.‬‬ ‫מלכים שישתמשו בכתר אחד גזר עליה הבורא‬ ‫שתתמעט והפיס דעתה על ידי שרבה צבאיה‪.‬‬ ‫ובאו ונחזיק טובה לחסיד בעל חובת הללבות‬ ‫בתחילת השנה נקבעה לדורות תענית על‬ ‫(בראשית‪ ,‬א ט”ז‪ ,‬וברש”י)‬ ‫שהואיל בטובו לגלות לכל אחד מאתנו אשר‬ ‫הריגת גדליה בן אחיקם‪.‬‬ ‫בודאי בטוח בעצמו שהכל הקשור להליכותיו‬ ‫[ומפי מו”ח זצ”ל שמעתי לבאר שמאמר נעים זמירות‬ ‫והנהגותיו הוא הקברניט וטוב שההגה בידיו‬ ‫ספור עגום בימי עמנו שגלה מארצו על ידי‬ ‫ישראל לעשה אורים גדולים ‪ -‬ששניהם גדולים כיום‬ ‫הוא‪ ,‬שלא כן הוא אלא שלצדו ואולי אפילו‬ ‫נבוכדנאצר מלך בבל שהחריב בית מקדשנו‪,‬‬ ‫בריאתם מבואר שהוא מחדש בטובו בכל יום תמיד‬ ‫מעליו יושב טייס משנה הזומם לתפוש את‬ ‫אך חמל על שארית הפליטה מדלת הארץ‬ ‫מעשה בראשית]‬ ‫ההגאים ולרסק את המטוס על יושביו‪.‬‬ ‫שלא הגלם בבלה והפקיד עליהם כממונה את‬ ‫גדליה בן אחיקם‪ .‬ואתו עמו נצטרף יוחנן בן‬ ‫הורגל דורנו לכוון דרכיו והליכותיו באמצעות‬ ‫בן אדם!‬ ‫קרח ונשא יחד עמו בהגנת העם הנשאר מגלות‬ ‫מנווטים “חכמים” ‪ -‬מהטייס האוטומטי ועד‬ ‫בבל‪.‬‬ ‫למכשירי ה”וייז” והג’י‪.‬פי‪.‬אס אשר על פיהם‬ ‫ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך‬ ‫יסעו ועל פיהם יחנו כל בעלי הרכבים שקשה‬ ‫בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך‪,‬‬ ‫אך מדאגתו לצבור הפליטים ראה יוחנן בן‬ ‫להם לחשב בעצמם את מסלול נסיעתם‪.‬‬ ‫והמעורב במזג רוחך‪ ,‬והמשתתף עמך בהנהגת‬ ‫קרח ‪ -‬המשנה ‪ -‬לגַלות לקברינט גדליה בן‬ ‫יוסי בן קיסמא עונה ומכריז לפני אותו אדם‬ ‫ומכאן נפרצה פרצה מחודשת הקוראת‬ ‫שתכנן לפגוע בו ונתן לו “שלום עליכם”‬ ‫ואם נשווה לפנינו‬ ‫לגנב והטומנת בחוּבה מלכודת גם לקברניט‬ ‫מכובד ומרח אותה וצפה אותה באלף אלפי‬ ‫היחיד העושה במטוסו או ברכבו ככל העולה‬ ‫דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות ועוד‬ ‫את דברי הטעם שהיה‬ ‫על רוחו‪ ,‬כשהוא הקובע את היעד הנכסף‬ ‫מנעמי עולם ובלבד שישתתף עִם עַם [מבקשי‬ ‫ר’ יוסי בן קיסמא עונה‬ ‫שאליו ישאף וירצה להגיע בתֹם המסע‬ ‫המלך] שבשדות ותהא השנה רשה בראשיתה‬ ‫הארוך‪ ,‬ולהוותו ולצערו מכשיר הנווט משנה‬ ‫בהיותה על אדמה טמאה (עיין ירושלמי פרק ט’‬ ‫ומכריז לפני אותו אדם‬ ‫בין תכלת לכרתי שבה ולפעמים בין לבן‬ ‫דכלאים) אך יחד עם זאת מתעשרת מיד עם‬ ‫שתכנן לפגוע בו ונתן לו‬ ‫לתכלת שבה ומביאו אל היעד אך בהכרזה‬ ‫תחילתה‪ .‬בודאי היה נזעק ומכריז אם אתה‬ ‫כוזבת ומסולפת שהמטרה מקדשת את [כל]‬ ‫נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות‬ ‫“שלום עליכם” מכובד‬ ‫האמצעים‪ ,‬מידי דהוי למכשיר הנווט שכדי‬ ‫שבעולם איני קובע מקום תפילתי בהאי‬ ‫ומרח אותה וצפה אותה‬ ‫לעקוף ולחסוך ְשהיָה בפקקי התנועה שבמרכז‬ ‫יומא ‪ -‬יומא דראש השנה (זוה”ק) ‪ -‬אלא היכא‬ ‫הארץ ינחנו במעגלי כפרים ערביים עוינים‬ ‫דגרסינא וכרבי אמי וכרבי אסי דאע”ג דהוו‬ ‫באלף אלפי דינרי זהב‬ ‫שכפסע בינם לבין הלינץ’ הצפוי לנהג הנמלט‬ ‫להו תליסר בי כנישתא בטבריה לא מצלו אלא‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‬ ‫על נפשו‪.‬‬ ‫ביני עמודי היכא דהוו גרסי‪ ,‬ולפי שאוהב‬ ‫ה’ שערי ציון ‪ -‬שערים המצויינים בהלכה‬ ‫ועוד מנעמי עולם ובלבד‬ ‫וזכור הוא לטוב אותו יוסי בן קיסמא שעמד‬ ‫[ציון ואסיפת צבור] יותר מבתי כנסיות ומבתי‬ ‫שישתתף עִם עַם [מבקשי‬ ‫לפני הצעה מפתה שבאִם יסכים לדור במקומו‬ ‫של אותו אדם שפגע בו ונתן לו שלום והחזיר‬ ‫מדרשות‪ ,‬ומיום שחרב המקדש אין לו לקב”ה‬ ‫בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד‪.‬‬ ‫המלך] שבשדות‬ ‫לו שלום יזכה במתת מכובדת של אלף אלפי‬ ‫(ברכות ח‪).‬‬ ‫ותהא השנה רשה‬ ‫דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות‪ ,‬סכום‬ ‫רציני המאפשר להקים רשת כוללים וישיבות‬ ‫כי מי כה’ אלקינו בכל קָראנו אליו‪ ,‬ומי גוי‬ ‫בראשיתה בהיותה על‬ ‫גדולות וקטנות ולהחזיקם במשך שנים‬ ‫גדול אשר לו אלקים קרובים אליו (דברים ד’‬ ‫אדמה טמאה‬ ‫(עיין ירושלמי פרק ט’ דכלאים)‬ ‫ולמרות כן מֵאֵן לשנות את היעד המקורי ‪-‬‬ ‫ז’) ואותה תפילה לעני‪ -‬כי יעטף ולפני ה’‬ ‫אין אני דר אלא במקום תורה‪( .‬אבות‪ ,‬פרק ו’ ט’)‪.‬‬ ‫ישפך שיחו הפותחת את תפילת יום כיפור‬ ‫אך יחד עם זאת מתעשרת‬ ‫ביהדות הצרופה והמזוקקת ‪ -‬אין המטרה‬ ‫קטן החדשית ומבטיחה לו כי פנה אל תפלת‬ ‫הערער‪.‬‬ ‫מיד עם תחילתה‪ .‬בודאי‬ ‫מקדשת את האמצעים‪.‬‬ ‫היה נזעק ומכריז אם‬ ‫ור’ יוסי בן קיסמא מכתיר בעצמו את “הדעת‬ ‫כך מובטח כלל ישראל שלמרות שהם כמתים‬ ‫תורה” השוכנת בו כדברים של טעם (ע”ז‬ ‫במעשיהם ובאים ומתפללים לפניו יתברך‬ ‫אתה נותן לי כל כסף וזהב‬ ‫יז‪ ).‬ותוכחתו בפיו על רבי חנינא בן תרדיון‬ ‫בראש השנה וביום הכפורים והוא בורא אותם‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‬ ‫“שיושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים‬ ‫בריה חדשה‪( ,‬ילקוט תהלים קב) ראוי להם ליטול‬ ‫כשספר תורה מונח בחיקו למרות גזירת‬ ‫לולבין והדסין ולהלל אותו ‪ -‬עם נברא יהלל‬ ‫שבעולם איני קובע מקום‬ ‫המלכות שהמליכוה מן השמים ופוטר עצמו‬ ‫קה‪( .‬שם)‬ ‫תפילתי בהאי יומא ‪ -‬יומא‬ ‫בטענה של “מן השמים ירחמו” וגוזר עליו‬ ‫במאמר פיו את עונשו “תמה אני אם לא ישרפו‬ ‫פנה אל תפלת הערער ‪ -‬אמר ר’ יצחק הדברים‬ ‫דראש השנה ‪ -‬אלא‬‫(זוה”ק)‬ ‫אותך ואת ספר תורה באש”‪ ,‬והכי הוי ליה‬ ‫אמורים כלפי הדורות שאין להם לא כהן ולא‬ ‫נביא ולא בית המקדש שיכפר‪ ,‬אלא התפלה‬ ‫היכא דגרסינא‬ ‫וראה באותה שעה גוילין נשרפים ואותיות‬ ‫פורחות‪ .‬וראה זה פלא שלמרות הצמדותו‬ ‫שנשתיירה להם שהם מתפללים אותה בראש‬ ‫כמעשה עשו (בראשית לג ד’) בהפגשו עם יעקב‬ ‫למצפן ומצפון לבו התורני‪ ,‬והליכותיו אחר‬ ‫השנה וביום הכיפורים ‪ -‬אל תבזה אותה מהם‬ ‫אחיו שלמרות ההלכה שעשו שונא ליעקב‬ ‫הדברים של טעם שרחש לבו‪ ,‬הלכו כל גדולי‬ ‫הוי ולא בזה את תפילתם‪( .‬שם)‬ ‫רומי לקברו והספידוהו הספד גדול‪( .‬שם)‬ ‫מעיד רשב”י שנכמרו רחמיו באותה שעה‬ ‫ונשקו על לבו‪.‬‬ ‫אשרי העם שככה לו‪,‬‬ ‫ללמדך שגם אומה זו שהמליכוה מן השמים‬ ‫אשרי העם שה’ אלקיו!‬ ‫ואם נשווה לפנינו את דברי הטעם שהיה ר’‬ ‫יודעת ליתן אמת ליעקב ולרוץ לקראתו‬ ‫יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"ל‪mlkr8114@gmail.com :‬‬