gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב ּדֹון יִצְּחָ ק אַ ב ְַּרבַ נְּאֵ ל זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב דון יצחק אברבנאל זצ"ל‪ -‬נולד בליסבון שבפורטוגל בשנת ה'קצ"ז (‪ )7341‬למשפחה ש‬ ‫גלתה לספרד לאחר חורבן בית המקדש הראשון וייחסה את עצמה לדוד המלך‪ .‬כבר‬ ‫בצעירותו הצטיין בתורה ובחכמה‪ ,‬ובגיל ‪ 52‬שימש כדרשן בביה"כ‪ .‬לאחר פטירת אביו‬ ‫המשיך בפעילותו הכלכלית ושימש כאיש כספים וכגזבר בחצרו של אלפונסו החמישי‪ ,‬מלך‬ ‫פורטוגל‪ .‬היה מסור לענייני היהודים בכל העולם‪ .‬בשנת ה'רל"א (‪ )7317‬בעקבות כיבוש‬ ‫ארזילה שבצפון אפריקה בידי הפורטוגלים‪ ,‬סייע לפדיונם של כ‪ 522-‬שבויים יהודים‪ .‬הוא‬ ‫אסף כספים‪ ,‬מינה אנשים שיסייעו בגיוס הכסף ודאג למחסורם של השבויים לאחר פדיונם‪,‬‬ ‫עד שלמדו את השפה ויכלו להתפרנס ממלאכה או ממסחר‪ .‬בשנת ה'רמ"א (‪ )7347‬נפטר‬ ‫אלפונסו החמישי ובנו ז'ואו השני עלה לשלטון‪ .‬בשנת ה'רמ"ג (‪ )7344‬רבינו הואשם‬ ‫במעורבות בקשר נגד המלך והוא נמלט לקסטיליה שבספרד והתיישב באזור טולדו‪ ,‬מקום‬ ‫מושב משפחתו בעבר‪ .‬משם ניסה להסביר למלך ז'ואו השני את חפותו‪ ,‬אך הדבר לא עלה‬ ‫בידו ורכושו בפורטוגל הוחרם‪ .‬בהמשך נקרא על ידי פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה‬ ‫הראשונה מלכת קסטיליה ושימש כאיש כספים וכיועץ למלכות‪ .‬במסגרת תפקידו סייע למלכי‬ ‫ספרד במימון מלחמתם לכיבוש גרנדה ושירת בחצרם במשך כשמונה שנים‪.‬‬ ‫בשנת ה'רנ"ב (‪ )7345‬פעל בכל כוחו למניעת גירוש ספרד ואף הציע למלך סכום כסף עצום‬ ‫בתמורה לביטול הגזירה‪ ,‬אך מאמציו לא הועילו והוא יצא לגלות יחד עם בני עמו והתיישב‬ ‫בנאפולי שבאיטליה‪ .‬גם שם התקבל בחצר המלכות ועסק בענייני כספים ומדינה‪ .‬בשנת‬ ‫ה'רנ"ה (‪ )7342‬בעקבות כיבוש נאפולי בידי שארל השמיני מלך צרפת‪ ,‬נמלט ורכושו אבד‪.‬‬ ‫בהמשך הגיע למסינה שבסיציליה‪ ,‬משם לקורפו‪ ,‬שם חי חיי עוני וצער‪ ,‬ולאחר מכן עבר‬ ‫למונופולי הסמוכה לבארי‪ .‬בשנת ה'רס"ג (‪ )7224‬נקרא לוונציה כדי לסייע במשא ומתן בין‬ ‫שלטונות ונציה לבין מלך פורטוגל בענייני מסחר‪ .‬נפטר בוונציה ב‪-‬כ"ט תשרי ה'רס"ט‬ ‫(‪ .)7224‬חי כ־‪ 17‬שנים‪ .‬נטמן בפדובה‪ .‬בשנת ה'ר"ע (‪ )7224‬בעקבות המלחמות באזור‪ ,‬נפגע בית העלמין ומקום קברו המדויק‬ ‫אבד‪ .‬בשנת ה'תשט"ו (‪ )7422‬הועברו שרידי הקברים מבית העלמין היהודי הישן בפדובה לבית העלמין החדש‪.‬‬ ‫סבו (מצד האב)‪ :‬ר' שמואל‪ .‬אביו‪ :‬ר' דון יהודה (שימש כאיש כספים בחצר המלכות בפורטוגל)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אסתר‪ .‬בניו‪ :‬ר' יהודה‬ ‫(נודע בשם לאונה אברבנאל)‪ ,‬ר' יוסף‪ ,‬ר' שמואל‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יוסף חיון (רבו המובהק)‪ ,‬ר' יוסף אבן שם טוב‪ ,‬ר' יוסף יעבץ‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬פירושים לתנ"ך •זבח פסח •נחלת אבות •ראש אמנה •עטרת זקנים •ישועות משיחו •מעייני הישועה •מגדל ישועות‬ ‫•משמיע ישועה •ימות עולם •להקת הנביאים •מחזה ש־די •מפעלות אלקים •מרכבת המשנה •צדק עולמים •צורת היסודות •שמיים‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫י שיבת השרים בחצר המלוכה הפורטוגלית נסתיימה כעת‪ .‬בישיבה נידונו נושאים רבים‪ .‬גם יועצו היהודי של המלך נכח בישיבה‪ .‬כשהשרים‬ ‫החלו להתפזר‪ ,‬רמז המלך ליועצו להישאר עימו‪" .‬רציתי להיוועץ בך בעניין נישואיו של אחייני‪ ,‬הנסיך פרדיננד"‪ ,‬פתח המלך‪" .‬עלה בדעתי‬ ‫לשדכו עם הנסיכה הספרדית"‪ .‬הרב בא לרגע במבוכה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬צודק המלך כי קשר כזה יחזק את בית המלוכה‪ .‬מאידך גיסא ידע היטב על‬ ‫השנאה שרוחש בית המלוכה הספרדי ליהודים‪ ,‬וחשש‪ ,‬כי חיבור שני בתי המלוכה עלול להשפיע לרעה גם עלך יחסה של פורטוגל ליהודייה‪.‬‬ ‫הוא החליט להתחמק ממתן עצה ואמר‪" :‬הוד מלכותו‪ ,‬אני שמח על האימון הרב שנתת בי‪ ,‬לשתפני בעניין כה עדין‪ .‬אולם חושבני‪ ,‬כי בנושא כה‬ ‫גורלי‪ ,‬אל לנו‪ ,‬בני האדם‪ ,‬להתערב יתר על המידה‪ .‬נניח את העניין להתגלגל כפי שנקבע משמים‪ .‬כל זיווג נקבע במרום‪ ,‬ולמה לנו להתערב‬ ‫בזה"‪ " .‬מה?! גם אדם חכם ומשכיל כמוך סבור כי זיווגם של בני האדם נקבע בשמים?!"‪ ,‬אמר המלך‪" .‬אמנם כן"‪ ,‬השיב ר' יצחק‪ ,‬ובכך נפתח‬ ‫ויכוח ממושך בין המלך ליועצו‪ .‬לא הייתה זו הפעם הראשונה שהם התווכחו בשאלות של אמונה והשקפת עולם‪ .‬בכל הוויכוחים תמיד יצא‬ ‫היועץ כשידו על העליונה‪ .‬המלך הכיר בחכמתו הרבה‪ ,‬ואף שמח עליה‪ ,‬אולם בסתר ליבו תמיד ייחל‪ ,‬שוויכוח כזה יסתיים פעם בניצחונו‪.‬‬ ‫"יודע אתה"‪ ,‬אמר המלך‪" ,‬אוכיח לך‪ ,‬כי האדם הוא הקובע מי יינשא למי‪ .‬ברגע זה החלטתי‪ ,‬כי הנסיך פרדיננד יתחתן עם נערה פשוטה מן‬ ‫השוק"‪ ...‬עוד באותו יום יצא המלך לשוק‪ ,‬בתלבושת ש הסתירה את זהותו‪ .‬הוא תר בין הדוכנים אחר נערה לאחיינו‪ .‬כשמצא אחת כזו‪ ,‬קרב‬ ‫אליה והושיט לה מכתב סגור וחתום בטבעתו‪ .‬למראה החותמת המלכותית נבהלה הנערה‪ ,‬אולם המלך היסה באצבעו‪ ,‬לבל תעורר מהומה‪.‬‬ ‫"גשי אל ארמונו של הנסיך פרדיננד‪ ,‬ומסרי את המכתב הזה לידי הנסיך עצמו‪ .‬אני מבטיחך נאמנה‪ ,‬כי שכרך ישולם לך מיד לאחר‪-‬מכן"‪.‬‬ ‫הנערה ההמומה הבטיחה למלא את הבקשה ללא דיחוי‪ .‬היא לא ידעה‪ ,‬כי בקבלת המכתב נעשתה‪ ,‬למעשה‪ ,‬לרעיית הנסיך‪ .‬המלך הסתלק‬ ‫כלעומת שבא‪ ,‬מבליע מתחת לשפמו חיוך ניצחון‪ .‬בעוד הנערה אוספת את סחורתה לסליה‪ ,‬כדי למלא את השליחות שהוטלה עליה‪ ,‬קרב אל‬ ‫המקום תגר‪ .‬האיש חיפש מקום פנוי כדי להציג בו את מרכולתו‪ .‬כשראה את הנערה האוספת את סחורתה לסליה‪ ,‬ביקש לתפוס את מקומה‪.‬‬ ‫הנערה היתה במצוקה‪ .‬היא חששה‪ ,‬כי הלה יתפוס את מקומה הקבוע והיא תאבד את מקור‪-‬מחייתה‪ .‬בעודה מתלבטת עברה במקום כובסת‬ ‫קשישה שהייתה מוכרת לכולם‪ ,‬והתהלכה חסרת‪-‬מעש‪ .‬הנערה ק ראה לה‪ ,‬מסרה לה את המכתב וביקשה ממנה לגשת אל בית הנסיך ולמסור‬ ‫לו את המכתב המלכותי‪ ,‬כשהיא מבטיחה לאשה שתקבל שכרה‪...‬‬ ‫הנסיך פרדיננד הביט במכתב ובקשישה שלפניו‪ ,‬ולא ידע אם לצחוק או לבכות‪ " .‬עליך להינשא עוד היום למוסרת מכתב זה"‪ ,‬כתב המלך‪ .‬הוא‬ ‫החליט הנסיך לבדוק את העניין‪ .‬הוא שיגר אל המלך את משרתו הנאמן ובידו מכתב שבו שאל‪ ,‬אם לא חלה כאן טעות כלשהי‪ .‬המלך השיב‬ ‫במכתב‪" :‬לא‪ ,‬אין כאן שום טעות‪ .‬שא אותה לאשה וראה אושר בחייך"‪.‬‬ ‫את פקודת המלך אין להפר‪ .‬עוד באותו יום נערך בארמון הנסיך טקס הנישואין‪ .‬רק לאחר מכן נודעה הטעות המצערת והמביכה‪ .‬הוא הצטמרר‬ ‫כולו על האסון אשר הביא על אחיינו‪ .‬מה עושים כעת? הלוא הכנסייה איננה מתירה גירושין! בבושת‪-‬פנים שלח לקרוא ליועצו היהודי‪ .‬הוא‬ ‫התנצל על שניסה להתערב בדברים הנתונים לשמים‪ ,‬וביקש עצה כיצד להיחלץ מהצרה‪ .‬ר' דון יצחק הציע למלך‪ ,‬כי ישוגר רץ אל המשלחת‬ ‫שנמצאת בדרכה אל האפיפ'‪ ,‬וזו תציג לפניו את הסיפור של נישואי הטעות‪" ,‬והוא כבר ימצא את הדרך לבטל נישואין אלה”‪ .‬ואמנם כך היה‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬דב ליפשיץ‪Wikimedia Commons, CC BY-SA 4.0 ,‬‬ ‫‪2/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב ַאב ְָּרהָ ם ָּדוִד וָאֲ הַ ְּרמְּ ָאן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם דוד וואהרמאן זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ו' אדר ה'תקל"א (‪)7117‬‬ ‫בנדבורנה‪ .‬נקרא על שם זקניו מצד אביו ואימו‪ .‬היה מגזע המהרש"א והרמ"א‪.‬‬ ‫כשאימו הייתה מעוברת הלכה לרבי צבי הירש מנדבורנה זצ"ל‪ .‬רק נכנסה והמגיד קם‬ ‫ממקומו ואמר כי היא נושאת ספר תורה בקרבה והילד יהיה גאון‪ ,‬צדיק ומנהיג‬ ‫ישראל‪ .‬מגיל שלוש פרש מדרכי נערות והקדיש את זמנו לתורה ולעבודת ה'‪ .‬בגיל‬ ‫שש היה חוזר על לימודיו ברגעים שהמתין לאכול‪ .‬בגיל תשע נודע כילד פלא והפליא‬ ‫את כל רואיו בהתמדתו הנפלאה ובחריפותו העצומה‪ .‬רבי משולם איגרא‪ ,‬לאחר‬ ‫ששוחח עימו‪ ,‬העיד כי יגדל ויהיה מופת לכל רבני הדור‪ .‬רבי דוד שלמה אייבשיץ‪,‬‬ ‫בעל 'לבושי שרד'‪ ,‬בחן אותו בגיל צעיר והשתומם לנוכח גאונותו‪ .‬רבי צבי הירש קרא‬ ‫(אב"ד בוטשאטש ובעל 'נטע שעשועים') הגיע לנדבורנה לתהות על קנקנו ולקח אותו‬ ‫כחתן לבתו‪ .‬הוא התבטא עליו כי מוחו הוא כשל הרשב"א‪ .‬רבינו התחתן בגיל צעיר‬ ‫מאוד ועבר להתגורר בבית חותנו בבוטשאטש‪ ,‬שם התיידד עם רבי חיים מטשרנוביץ‬ ‫(בעל 'באר מים חיים')‪ .‬בעל 'חוות דעת' מליסא העיד שכאשר רבינו היה בגיל ‪ 74‬היה‬ ‫בקי בכל הש"ס‪ .‬בשנת ה'תקנ"א (‪ )7147‬בגיל ‪ 52‬בלבד התמנה לרבה של יאזלוביץ‬ ‫והיה יושב כ־‪ 73‬שעות רצופות בבית המדרש ועוסק בתורה‪ .‬האריך בתפילותיו עד‬ ‫למחצית היום‪ .‬דברי תורתו נאמרו במשך שעות רבות‪.‬‬ ‫בסעודה שלישית היה מאריך לעיתים כמעט עד שעות הבוקר‪ .‬ענוותן מופלא היה‬ ‫ונהג בכבוד אף באדם הפשוט ביותר‪ .‬מעולם לא אכל את סעודתו בלי אורח‪ .‬כל היום‬ ‫וכל הלילה עסק בתורה וישן רק שיתין נשמין כדי לברך ברכת המפיל‪ ,‬וכל הלילה היה‬ ‫שוקד בתורת הנגלה והנסתר עד שנחלשו עיניו‪ .‬בשנת ה'תקע"ד (‪ )7473‬נפטר חותנו‬ ‫ורבינו מונה במקומו לרבה של בוטשאטש‪ .‬התפרסם כפועל ישועות ורבים פנו אליו‬ ‫ונושעו‪ .‬כאשר רבי מאיר מפרמישלן עבר פעם ביאזלוביץ הסמוכה לבוטשאטש אמר‪:‬‬ ‫"מרגישים את הקדושה שהשאיר כאן הצדיק מבוטשאטש"‪ .‬הגאון רבי צבי אורנשטיין‬ ‫אב"ד לבוב כתב עליו‪" :‬הרב הגאון האמיתי שר התורה ידיו רב לו בנגלות וגם‬ ‫בנסתרות‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬איש אלוקים קדוש"‪ .‬העיד על עצמו כי לא נהנה מהעולם‬ ‫הזה אפילו באצבע קטנה‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ט תשרי ה'תר"א (‪ .)7432‬חי כ־‪ 94‬שנים‪.‬‬ ‫לאחרונה הוקם מחדש האוהל על קברו בחלק הישן של בית הקברות היהודי‬ ‫בבוטשאטש‪ .‬בנו רבי ישראל לייב כיהן לאחר פטירת אביו כאדמו"ר בבוטשאטש‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אשר אנשיל‪ .‬אימו‪ :‬מרת רחל (בת ר' אברהם רחליס)‪ .‬נשותיו‪ :‬בת ר' צבי‬ ‫הירש קרא (זיווג ראשון‪ -‬רבה של בוטשאטש ובעל 'נטע שעשועים')‪ ,‬אחייניתו (זיווג שני‪ -‬בת‬ ‫בנו של בעל 'נטע שעשועים')‪ ,‬בת ר' מרדכי מרדוש ויינרייב (זיווג שלישי‪ -‬אב"ד אונגוואר)‪.‬‬ ‫בניו‪ :‬ר' ישראל לייב (חתן ר' ישעיהו שור מיאסי)‪ ,‬ר' יעקב‪ ,‬ר' משה יוסף מטבריה‪.‬‬ ‫חתניו‪ :‬ר' יוסף יהושע וואהרמאן (ממלא מקום חמיו בבוטשאטש‪ .‬נישא למרת אידל שרה‬ ‫רעכיל)‪ ,‬ר' בונם מנחם מנדל מרילוס‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו ר' אשר אנשיל‪ ,‬דודו ר'‬ ‫יהושע חריף‪ ,‬ר' לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬ר' משה לייב מסאסוב‪ ,‬ר' צבי הירש‬ ‫מנדבורנה (בעל 'צמח ה' לצבי')‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אליעזר זאב מבוטשאטש‪ ,‬ר' אורי שרגא פייבל הלוי שרייער‬ ‫מברדשין‪ ,‬ר' שלמה דרימר (אב"ד סקאלא ובעל שו"ת 'בית שלמה')‪ ,‬ר' אפרים אלישע (אב"ד טשרנוביץ)‪ ,‬ר' שמואל (אב"ד רומולוב‬ ‫ובעל 'עיון תפילה')‪ .‬מספריו‪• :‬אשל אברהם‪ -‬על שו"ע אורח חיים •עזר מקודש‪ -‬על שו"ע אבן העזר •כסף הקדשים‪ -‬על‬ ‫שו"ע חושן משפט •דעת קדושים‪ -‬הלכות שחיטה וטרפות‪ ,‬מזוזה וס"ת •ברכת דוד‪ -‬על חומש בראשית בדרך הקבלה‬ ‫והחסידות •מחזה אברהם‪ -‬על תנ"ך וחגי ישראל •אמרות טהורות •תפילה לדוד •דברי דוד‪ -‬על התפילה •דברי אבות‪-‬‬ ‫על מסכת אבות •יד רמה‪ -‬על הגדה של פסח •ברכת אברהם‪ -‬הלכות ברכות •מילי דחסידותא‪ -‬הגהות על ספר חסידים‪.‬‬ ‫אחת העיירות בגליציה שהתמנה מושל חדש‪ .‬הוא הקים לעצמו בורסקי גדול לעיבוד עורות מחוץ לעיר‪ .‬בתוך העיר היה קיים בורסקי‬ ‫ב‬ ‫כזה בבעלותו של יהודי שהתפרנס ממנו‪ .‬המושל החליט כי עליו להפטר מהתחרות עם מפעל היהודי והוציא צו סגירה ליהודי בטענה כי‬ ‫המפעל מעלה סירחון בתוך העיר‪ .‬בעל הבורסקי ראה כי הוא עומד לצאת נקי מנכסיו ולכן ביקש להגיע לרבינו‪ .‬מאחר ולא הכיר את דרכי‬ ‫רבינו לא מצא עוז בנפשו שהוא כאיש פשוט יכנס ולדבר עם גאון וצדיק גדול כזה‪ .‬הוא פנה לאחת מתלמידי החכמים שבעיר שידע כי הוא‬ ‫חסיד רבינו וביקש שיסע איתו לצדיק ושיהיה לו לפה ולמליץ‪ .‬הם נסעו לרבינו לשבות שם ביום שבת קודש‪ .‬כשהגיעו לבוטשאטש בעש”ק‬ ‫נכנסו לבית הרבי‪ .‬כשרצו לקבל שלום נאמר להם שהוא נמצא במטבח‪ .‬רבינו נהג לבשל בעצמו את הדגים לש”ק‪ .‬הם נכנסו למטבח ומצאו‬ ‫את רבינו עומד בלי הקפוטא ועסק בבישול הדגים‪ ,‬ונתן להם שלום‪ .‬ברוב ענותנותו שאל אותם לבקשתם‪ .‬הת”ח סיפר מה אירע עם‬ ‫הבורסקאי‪ .‬הצדיק ענה‪" :‬אני את יודע השם בו משה רבינו ע”ה הרג את המצרי‪ ,‬אבל אתם עכשיו אני עסוק‪ .‬תישארו אצלי בשבת‪-‬קודש"‪.‬‬ ‫כל יום השבת לא דיבר עימהם מאומה‪ ,‬רק בסעודה שלישית אחרי שגמר את הזמירות התחיל להשמיע ד”ת על הפסוק “וַיְַך אֶ ת הַ מִּ צ ְִּרי”‬ ‫(שמות ב‪ ,‬יב) ודרש בארוכה בנגלה ובנסתר במשך שעות כמנהגו בקודש‪ .‬בבוקר יום א' רבינו שלח אותם בברכה ובהבטחה שהגזירה‬ ‫התבטלה‪ .‬כשהגיעו לעיר שמעו את פעמוני הכנסיה מצלצלים כאות סימן על מותו של המושל בלילה הקודם באופן פתאומי‪ ,‬ואז הבינו את‬ ‫סוד שיחו של הגאון הקדוש בסעודה השלישית וראו את גדולתו וכוחו של הצדיק הקדוש והודו לבורא עולם על הנס שנעשה ליהודי‪.‬‬ ‫‪3/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ מְּ ֻק ָבל הָ ַרב ׁשְּ ֹלמה ׁשָ ְּרעַ ִבי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הצדיק הרב שלמה שרעבי זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרפ"ז (‪ )7451‬בתימן במחוז‬ ‫שַ ְרעֲ בְ‪ .‬בגיל ‪ 75‬ידע כבר הלכות שחיטה על בוריה והיה בקי בנסתר‪ .‬בשנת ה'תש"ט (‪)7434‬‬ ‫עלה ארצה עם משפחתו‪ ,‬שהתיישבה במושב 'חלץ'‪ ,‬מזרחית לאשקלון‪ .‬בתחילה עבד כנהג‬ ‫מונית‪ ,‬בהמשך החל ללמוד אצל דודו‪ ,‬המקובל הרב מרדכי שרעבי‪ .‬לאחר מכן עבר לגור‬ ‫ביבנה‪ ,‬שם הסתגר במשך שלוש שנים תמימות בביתו‪ .‬בתקופה זו זכה לסיים את הש"ס‪,‬‬ ‫ארבעת חלקי שו"ע‪ ,‬זוהר ואת שמונת השערים לאריז"ל‪ .‬לאחר פטירת אשתו הראשונה‬ ‫ממחלה‪ ,‬הגיע לחב"ד בארה"ב ושם למד עם הרבי מליובאוויטש חברותא‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫בשנית עברו לגור בשכונת מוסררה ולאחר מכן בשכונת בית‪-‬ישראל‪ .‬שם גרו בדירת חדר‬ ‫אחד המחולק בעזרת וילון לשני חלקים‪ ,‬הפנימי‪-‬לשינה‪ ,‬והחיצוני ללימוד‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬הסתיר עצמו מכל פרסום‪ .‬צדיק נסתר‪ .‬עסק בתורה‬ ‫ופעל ישועות בהצנע לכת וללא פרסום‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬הקהל שהגיע אליו היה מכל‬ ‫גווני הקשת‪ .‬הרבה בסיגופים ותעניות‪ .‬סלד מהפרסום‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬בכל לילה היה קם‬ ‫לאמירת 'תיקון חצות'‪ .‬איש אמת‪ .‬אהב את התורה בכל רמ"ח אבריו‪ .‬הסתפק במועט‪.‬‬ ‫מהמעט שחי הפריש לצדקה וגמילות חסדים‪ .‬נהג לקבל על עצמו ייסורים‪ ,‬בשביל להציל את‬ ‫הרבים מפגוע או מגזירה קשה‪ .‬פתאום היה עולה חומו‪ ,‬וכשהרבנית רצתה להביא רופא‪,‬‬ ‫אמר‪" :‬לא צריך‪ ,‬ביום פלוני זה יעבור לי"‪ ,‬וכך היה‪ .‬אהב כל יהודי‪ .‬נפטר בערב ר"ח מר‪-‬חשוון‬ ‫(כ"ט תשרי ה'תשע"ב‪ .)5277 -‬חי כ‪ 43-‬שנים‪ .‬ציונו בחלקת התימנים בהר‪-‬הזיתים שבירושלים‪.‬‬ ‫סבו (מצד האב)‪ :‬רבי גדי מוסא‪ .‬אביו‪ :‬רבי נתן (אביו רבי גדי הציל את מלך תימן מהתנקשות בחייו‬ ‫והמלך העשירו עושר רב; רבי נתן השתמש בכסף כדי לשחרר יתומים יהודים שנחטפו כדי לאסלמם)‪.‬‬ ‫אימו‪ :‬מרת לאה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת טראקי יפה חנה (זיווג שני‪ -‬בת סבירסה שרעבי‪ ,‬לבית כהן)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬המקובל הגה"צ רבי מרדכי שרעבי זצ"ל (ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום'; רבינו היה‬ ‫אחיינו ולמד עימו ‪ 74‬שנים רצופות)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"ר רבי שמעון למברג (האדמו"ר ממאקווא‪-‬‬ ‫קריית אתא)‪ ,‬רבי שמריהו בר שלום (מגאולה בירושלים)‪ ,‬רבי מרדכי לב‪ ,‬הרב יואב אהרון‪ ,‬רבי‬ ‫יעקב שני‪ .‬חברותא‪ :‬האדמו"ר רבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי‪ ,‬רבינו גר מולו והם למדו שש‬ ‫שנים רצופות)‪ ,‬האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש‪ ,‬למד עימו שבעה חודשים‬ ‫במעונו שבניו יורק ובמשך שעתיים בכל בוקר למדו 'עץ חיים')‪ .‬ספרים אודותיו‪• :‬בחגוי הסלע בסתר‬ ‫המדרגה‪ -‬סיפורים על רבינו שנאספו ונערכו בידי תלמידו רבי יעקב שני‪.‬‬ ‫ל הלן סיפורים נפלאים שהובאו על רבינו באדיבות תלמידו ר' יעקב שני מספר 'בחגוי הסלע בסתר המדרגה'‪ :‬בתו של אחד מצדיקי העיר בני‬ ‫ברק התקשת ה מאד במציאת זיווגה‪ .‬היא היתה כבר מורה לתלמידות‪ ,‬כל חברותיה אמהות לילדים רבים‪ ,‬והיא עדיין רווקה‪ .‬בהגיעה לבית‬ ‫רבי שלמה‪ ,‬הרב חשב קימעא ואמר לה‪ :‬״ראי‪ ,‬יש לך בכיתה תלמידה יתומה״‪ ,‬היא התפלאה שכן דבר לא היה ידוע לה‪ .‬אך הרב אמר לה‬ ‫שתברר ותגלה את זהותה של היתומה ובמשכורת הקרובה שתקבלי‪ ,‬קחי את כל הכסף ואת הילדה הזו‪ ,‬ותעברי איתה בחנויות בבני ברק‬ ‫ותקני לה את כל צרכיה‪ ,‬החל מביגוד וכלה בפרטים קטנים‪ ,‬אל תעזבי אותה עד שתראי שהיא שמחה מאד‪ .‬אחר שתעשי זאת תתחתני‬ ‫בעז״ה תוך חודשיים‪ .‬היא עשתה כדבריו‪ ,‬ולאחר כמה חדשים באה לבית הרב להביא לו הזמנה לחתונה‪ ,‬באמרה כי דברי הרב מדויקים‪.‬‬ ‫א חותי שאלה את הרב האם למכור את דירתה‪ ,‬הרב אמר לה "לשים שלט"‪ .‬תשובה פשוטה ובנאלית‪ ,‬לא? אחותי לא הכירה כ"כ את הרב‬ ‫ושכחה מתשובתו‪ ,‬היא זכרה שהרב הסכים למכירת הדירה‪ .‬היא פנתה למתווכים‪ ,‬והשקיעה בזה מאמץ‪ ,‬ולא עלה בידה למכור את הדירה‪.‬‬ ‫מאחר והדירה לא נמכרה‪ ,‬החליטה לשאול שוב את הרב ולבקש ברכה‪ .‬בתה הקטנה אמרה לה‪" :‬אמא‪ ,‬הרב אמר לך לשים שלט"‪ .‬מיד היא‬ ‫נזכרה‪ .‬באותו יום היא שמה שלט על הדירה‪ ,‬ועוד באותו יום היא נמכרה! היא שאלה את הקונים איך הם הגיעו אליה‪ .‬הם אמרו שכבר‬ ‫כמה חו דשים הם מסתובבים באיזור הזה ומחפשים לקנות דירה‪ ,‬ולא מצאנו שום דירה העומדת למכירה‪ ,‬והיום ראינו את השלט‪ ,‬ושמחנו‪.‬‬ ‫לפני כ‪ 42-‬שנה התגוררתי בקרית משה‪ ,‬בכניסה לירושלים‪ .‬היה זה לאחר יום לימודים קשה‪ ,‬הרגשתי צורך לראות את דודי (הרב)‪ ,‬אפילו‬ ‫לכמה דקות‪ .‬התלבטתי עם עצמי‪ .‬שאלתי חברים‪ :‬״מה אתם אומרים אסע אליו או לא? פשוט‪ ,‬הדוד נוהג לישון מוקדם ולקום מוקדם לתיקון‬ ‫חצות וללמוד עד אחר התפילה‪ .‬אולי זה יפריע לו?!״‪.‬‬ ‫סוף כל סוף לפני השקיעה הגעתי‪ .‬הרמתי ידי לנקוש על הדלת ושמעתי את קולו המוכר‪" :‬יואל‪ ,‬אתה יכול להיכנס אני מחכה לך!״‪ .‬לא‬ ‫הספקתי להתאושש‪ ,‬תוך כדי דיבור הוא ממשיך ואומר‪" :‬יואל‪ ,‬מדוע אתה צריך להתלבט? מדוע אתה שואל את חבריך? אתה יודע שאני‬ ‫אוהב אותך‪ ,‬מתי שאתה רוצה אתה יכול לבוא‪ ,‬לא צריך להתלבט‪ ,‬קח את עצמך ובוא"‪ .‬הדוד המשיך לצחצח שיניו כמו לא קרה מאומה‪ .‬אני‬ ‫שרק התחלתי להכיר את גדולתו‪ ,‬עמדתי משתאה מרוח‪-‬הקודש (י‪.‬ד‪).‬‬ ‫באחד הימים פנה אלי י חבר שהוא מעוניין שאסע אתו לרב לקבל ברכתו‪ ,‬כי יש לו קשיים עם הרשויות‪ .‬נסענו לרב‪ ,‬והחבר שטח את בעיותיו‬ ‫עם הרשויות השונות‪ .‬הרב אמר לו שעליו לבדוק את המזוזה בחדר השינה שלו‪ ,‬והוסיף‪ ,‬שכאשר הוא מזמין סופר שיבדוק את המזוזה‪,‬‬ ‫שיאמר לו להביא אתו מזוזה חדשה אחת ‪ .‬החבר הזמין סופר וכשהוא הוריד את בית המזוזה האמורה‪ ,‬גילה שהיא ריקה לחלוטין‪ .‬הסופר‬ ‫הכניס את המזוזה שהביא אתו‪ ,‬ואחרי זה כל העניינים של חברי עם הרשויות נפתרו באחת‪( .‬א‪.‬ה מב״ב)‬ ‫לפני כשנתיים פנה אלי חבר ובקש לדעת את כתובתו של הרב זצ״ל‪ .‬מסרתי לו את הכתובת‪ ,‬הוא נסע אל הרב ובקש ברכתו ל״זרע של‬ ‫קיימא״‪ ,‬שכן ‪ 77‬שנה מאז נישואיו עם רעייתו‪ ,‬ועדיין לא זכו להיפקד!‪ .‬הרב בירך אותו שיזכו ל״זרע של קיימא״‪ ,‬ואחר כשנה נולדה להם בת‬ ‫תודתינו נתונה לתלמידו ר' יעקב שני על הסיפורים ועל התמונות‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‪( .‬א‪.‬ה מב״ב)‬ ‫‪4/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב מְּ נַחֵ ם מֶ נ ְֶּדל הַ ֵגר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מנחם מנדל הגר זצ"ל הידוע כ'צמח צדיק'‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ד אייר ה'תק"צ‬ ‫(‪ )7442‬בעיירה קוסוב כבן זקונים להוריו‪ .‬נקרא על שם סבו‪ ,‬ר' מנחם מנדל הגר מקוסוב‪,‬‬ ‫שנפטר כארבע שנים לפני כן‪ .‬מילדותו שקד על לימוד התורה מתוך פרישות‪ .‬הצטיין‬ ‫בכישרונות מפליאים והתפרסם כעילוי‪ .‬במשך כעשר שנים ישב על התורה כשהוא סמוך על‬ ‫שולחן אביו וכיהן כאב"ד בויז'ניץ‪ .‬בשנת ה'תרי"ד (‪ )7423‬בהיותו כבן ‪ 53‬שנים בלבד נפטר‬ ‫אביו ורבינו החל לכהן כאדמו"ר הראשון בשושלת ויז'ניץ‪ .‬אלפים מחסידי אביו דבקו בו‪.‬‬ ‫רבבות יהודים במזרח‪-‬גאליציה‪ ,‬ברומניה ובהונגריה הסתופפו בצילו‪ .‬גאון מופלג בתורה‬ ‫ובנסתר‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬שקדן עצום‪ .‬פזרן גדול לצדקה‪ .‬עסק רבות בתיקון נשמות‪.‬‬ ‫סגפן גדול‪ .‬בלילות החורף הקרים לא היה מתחמם על ידי תנור‪ .‬פעל גדולות ונצורות למען‬ ‫יושבי ארה"ק‪ .‬נפטר ב‪-‬כ"ט בתשרי ה'תרמ"ה (‪ )7443‬לאחר מחלה קשה‪ .‬חי כ‪ 23-‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בויז'ניץ‪ .‬בנו‪ ,‬ר' ברוך מילא את מקומו כאדמו"ר‪.‬‬ ‫סבו (מצד האב)‪ :‬האדמו"ר רבי מנחם מנדל (בעל 'אהבת שלום')‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר רבי חיים (בעל‬ ‫'תורת חיים'‪ ,‬האדמו"ר השני בשושלת קוסוב‪-‬ויז'ניץ)‪ .‬אימו‪ :‬מרת צפורה (בת רבי יהודה מאיר‬ ‫משפיטובקה)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת מרים מעניא (בת האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מרוז'ין; נישא בשנת‬ ‫ה'תר"ד [‪ ]7433‬בהיותו כבן ‪ .)73‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר רבי ברוך (בעל 'אמרי ברוך')‪ ,‬רבי יעקב דוד (חתן‬ ‫רבי משולם זוסיא מטשלומאט‪ ,‬נכדו של רבי זושא מאניפולי)‪ ,‬מרת שרה (נישאה לרבי שמואל מסקאהל‪,‬‬ ‫בנו של האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז)‪ ,‬מרת חוה (נישאה לרבי יצחק אייכנשטיין מזידיטשוב)‪ ,‬מרת‬ ‫פייגא (נישאה לרבי דוד הגר)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים אביו רבי חיים וחותנו רבי ישראל פרידמן‬ ‫מרוז'ין‪ .‬מספריו‪• :‬צמח צדיק‪ -‬על התורה והמועדים‪ ,‬הש"ס‪ ,‬ליקוטים ומכתבים‪.‬‬ ‫כשנפטר ר' שמואל אליעזר פלדמן זצ"ל מווישאווא לא סיפרו לרבינו על כך‪ .‬בליל ש"ק כאשר שר 'כל‬ ‫מקדש' הסתכל רבינו כל פעם על מקום מסויים אותו המקום‪ ,‬שבו היה הנפטר יושב בחייו אצל שולחנו של‬ ‫רבינו‪ .‬כאשר סיים לומר קידוש פנה לגבאי ושאל‪" :‬זלמן למה לא אמרת לי שר' שמואל אליעזר פלדמן‬ ‫נפטר? תדע‪ ,‬שכאשר האדם מבקש בעוה"ב שיתנו לו רשות ללכת למקום שהיו לו הרהורי תשובה בחייו‬ ‫מוכרחים לתת לו את מבוקשו וגם הוא‪ ,‬כיוון שהיו לו הרהורי תשובה בעוה"ז במקום כזה‪ ,‬מוכרחים למלא‬ ‫לו מבוקשו‪ ,‬וראיתיו עתה עומד ליד השולחן‪ ,‬במקום שבו היה עומד בחיים חיותו"‪.‬‬ ‫פעם בליל שישי‪ ,‬באמצע הלילה‪ ,‬יצא מחדרו לחדר הסמוך‪ ,‬ניגש אל חיים משמשו‪ ,‬העיר אותו‪ ,‬ומסר בידו‬ ‫סכום כסף הגון ואמר‪" :‬בקשה‪ ,‬קח סכום כסף זה‪ ,‬לך לבית פלוני שבקצה השני של העיר‪ ,‬שם תמסור את‬ ‫הכסף לבני המשפחה הזקוקים לכך"‪ .‬הגבאי לא רצה ללכת לשם‪ ,‬מפני הקור ומפני הפחד והמורא‪ ,‬שהיה‬ ‫לו ללכת יחידי את כל המרחק‪ ,‬בחשכת הלילה‪ ,‬והוא החל לטעון לפני הצדיק‪" :‬רבי‪ ,‬קר בחוץ‪ ,‬אני פוחד‬ ‫ללכת"‪ ,‬והוסיף‪" :‬צריך לעבור את ביהכנ"ס‪ ,‬וחוששני לעבור דרכו בלילה‪ ,‬מפני הסכנה (רגילים היו אנשים‬ ‫לומר כי בלילות קוראים לנפטרים לעלות לתורה)‪ .‬אי"ה מחר אלך מיד בבוקר"‪.‬‬ ‫אולם רבינו הפציר בו שילך מיד‪ .‬המשמש לא יכול היה לעמוד בהפצרות‪ .‬הוא חשב שיצא החוצה‪ ,‬ישהה‬ ‫בחוץ כדי שיעור מהלך למקום המיועד‪ ,‬ואח"כ ישוב לבית ולמחרת ימסור את הכסף‪ .‬הוא יצא החוצה‪ ,‬ושב‬ ‫לחדרו‪ .‬שאל רבינו‪" :‬חיים‪ ,‬האם הלכת?"‪" -‬הלכתי"‪ .‬אמר לו הרבי‪" :‬והרי לא הלכת"‪ ,‬ושוב הפציר בו שילך‪.‬‬ ‫כשראה חיים‪ ,‬שאין לו ברירה אחרת‪ ,‬הדליק את העששית‪ ,‬ויצא לדרך בחשכת הלילה‪ .‬כשהתקרב‪ ,‬ראה‬ ‫מרחוק אור מתנוצץ מאותו בית‪ ,‬אולם שמע קול צעקות‪ .‬בדקות הבאות‪ ,‬קלט שהבעל מתווכח עם אשתו‬ ‫על עסקי פרנסה‪ .‬האישה טענה‪" :‬מילא כל השבוע ‪ -‬הילדים רעבו ולא היה מה לאכול‪ ,‬אבל כעת כבר יום‬ ‫חמישי בלילה‪ ,‬כולם כבר הכינו את צורכי השבת‪ ,‬ולנו עדיין אין מאומה!"‪.‬‬ ‫הבעל השיב‪" :‬מה אעשה? בכל השבוע אני עמל ויגע‪ ,‬אבל מה אעשה‪ ,‬שהמזל אינו מאיר לי פנים?!"‪.‬‬ ‫באותו רגע נקש המשמש על החלון‪ ,‬כשהוא מבין את כוונת הרבי‪ ,‬ששלחו בשעה זו‪ .‬הם שאלו‪" :‬מי זה?"‬ ‫והוא השיב‪" :‬חיים"‪ .‬מיד התמלא הבית שמחה ‪" -‬אם חיים כאן‪ ,‬כבר טוב"‪ ,‬הם פתחו את הדלת‪ ,‬והוא מסר‬ ‫את הכסף בשם הרבי‪ .‬כששב‪ ,‬המתין רבינו בכניסה‪ ,‬ואמר‪" :‬עתה נכון הדבר שהלכת"‪.‬‬ ‫כאשר בתו של רבינו חלתה במחלה קשה‪ ,‬ולצורך רפואתה היה צריך להביא לה טובי הרופאים מהעיר‬ ‫הבירה‪ .‬אביה‪ ,‬אשר דאג לה והתעדכן בשלומה מדי יום באמצעות מברק שנשלח מבית הדואר המרכזי שבעיר‪ .‬באחד הימים לא הגיע‬ ‫המברק‪ ,‬וניכר כי הדבר הטריד מאוד את מנוחת רבינו‪ .‬שעות ספורות מאוחר יותר‪ ,‬הגיע המברק ובו בשורות נפלאות‪ :‬הבת יצאה באותו‬ ‫היום מכלל סכנה‪ ,‬ומגמת שיפור משמעותי החלה ניכרת‪ ...‬שמחה רבה ניכרה כעת על פני הרבי‪ .‬משמשו שאל‪" :‬רבי‪ ,‬כיצד יתכן‪ ,‬כי‬ ‫עיכוב במשלוח הדואר גרם לר בי עוגמת נפש רבה? אם הרבי לא ידע את נפשו מרוב דאגה‪ ,‬ולא הצליח להתחזק באמונה וביטחון בשעת‬ ‫צערו ‪ -‬מה נאמר אנו‪ ,‬איזובי הקיר?"‪ .‬רבינו השיב‪" :‬אם סבור אתה כי סימני המועקה נבעו מהדאגה לשלומה של בתי‪ ,‬אתה טועה‪ .‬הסיבה‬ ‫לדאגה היתה‪ :‬מזה שנים רבות‪ ,‬אני עמל כדי לסגל לעצמי את מעלת 'ואהבת לרעך כמוך'‪ .‬אני שוקד רבות כדי לתקן את נפשי‪,‬‬ ‫ולהביא את עצמי לידי כך שאוהב כל יהודי באותה המידה בה אני אוהב את עצמי! לאחרונה‪ ,‬היה נראה לי כי עלה בידי להשיג את‬ ‫המעלה המיוחלת‪ .‬חשבתי‪ ,‬שכבר הצלחתי להגיע למדרגה‪ ,‬בה אין כל הבדל לדידי בין עצמי ובשרי לבין כל אדם אחר מישראל‪ .‬אולם‬ ‫היום‪ ,‬למרבה צערי‪ ,‬התבדיתי‪ ...‬התברר לי‪ ,‬שכאשר חרדתי לשלומה של בתי היקרה‪ ,‬עלתה דאגתי עשרת מונים על הדאגה‪ ,‬שאני חש‬ ‫כאשר יהודי מחסידי מגיש לי פתקא‪ ,‬ובו בקשה עבור אחד מבני ביתו אשר נפל למשכב וסכנה נשקפת לחייו‪ ...‬על כך‪ ,‬עגומה נפשי‪ .‬זו‬ ‫הסיבה לצערי ולמועקה הרבה‪ ,‬אשר ניכרה על פני!"‪ ,‬סיים הרבי את דבריו‪.‬‬ ‫‪5/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַּדיק הָ ַרב ׁשְּ ֹלמה ַזלְּ מָ ן אֹונְּסְּ דֹורפֵ ר הי”ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק רבי שלמה זלמן אונסדורפר הי"ד– נולד בשנת ה'תרמ"ח (‪ )7444‬בעיר גוטא‪.‬‬ ‫למד אצל הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי בישיבת גאלאנטא‪ .‬בהמשך למד אצל הגאון רבי‬ ‫עקיבא סופר‪ ,‬אב"ד פרשבורג‪ .‬גם לאחר נישואיו התמיד בלימודו במשך כמה שנים‪,‬‬ ‫כאשר אשתו נשאה בעול הפרנסה במלאכת החייטות‪ .‬נהג ללכת לישון לאחר חצות‬ ‫ולקום באשמורת הבוקר‪ .‬כל ימיו היו מוקדשים ללימוד התורה‪ ,‬להרבצת תורה וליראת‬ ‫שמיים‪ .‬לימד שיעורים בהלכה ובגפ"ת לבחורים מופלגים‪ ,‬וכן לימד חומש‪ ,‬רש"י‬ ‫ומשניות‪ .‬מימיו לא נראה כועס ולא מקפיד‪ .‬כל דבריו היו בשפה נעימה ומתקבלת‪.‬‬ ‫השיב רבים מעוון בדרשותיו הנלהבות ובשיחות אישיות‪ ,‬בדברי חכמה וענווה שהתקבלו‬ ‫על הלב‪ .‬שימש מגיד מישרים בעיר פרשבורג ורב קהילת 'מבקשי תורה'‪ .‬בימי השואה‬ ‫רבינו‪ ,‬אשתו ובנו רבינו שמחה בונם סבלו רבות‪ .‬הם גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ‪,‬‬ ‫ואילו בנו נשלח למחנה עבודה‪ .‬ביום ב' של ראש חודש חשוון ה'תש"ה (‪ )7433‬רבינו‬ ‫ורעייתו נספו על קידוש ה'‪ .‬חי כ־‪ 29‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי מרדכי אריה הי"ד (שימש כשו"ב ומו"צ בעיר גוטא)‪ .‬אימו‪ :‬מרת שרה הי"ד‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת שבע שטרן הי"ד‪ .‬ילדיו‪ :‬רבי שמחה בונם‪ ,‬רבי שמואל אלכסנדר‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים רבי יוסף צבי דושינסקי‪ ,‬רבי עקיבא סופר (אב"ד פרשבורג)‪ .‬מספריו‪• :‬שפתי שלמה השלם‪ -‬חידושי‬ ‫אגדה‪ ,‬דברי מוסר והתעוררות על התורה ופרקי אבות‪ ,‬שנאמרו בדרשותיו בשנים ה'תרע"ו–ה'תש"ד (יצא לאור בשנת‬ ‫ה'תשס"ח [‪ ]5224‬על ידי בנו ר' שמואל אלכסנדר)‪.‬‬ ‫בינו ויתר על חלום חייו בעבור מצוות כיבוד אב ואם‪ .‬מעשה שהיה ‪ -‬כך היה‪ :‬נכספה וגם כלתה נפשו של רבינו לזכות לעלות ולחונן את‬ ‫ר‬ ‫עפרה של ארץ ישראל‪ .‬לזכות ולחיות בארץ הקודש‪ .‬באותם הימים כרטיס הפלגה לארץ ישראל עלה סכום גדול מאוד! ידו לא היתה‬ ‫השיגה את הסכום הזה ולכן הוא נותר בינתיים בגולה הרחוקה ושאיפתו הגדולה נשארה בגדר חלום‪.‬‬ ‫שנה אחת‪ ,‬בעיצומו של יום הפורים‪ ,‬אחד הגבירים נכנס למעונו של רבינו והכריז בקול‪" :‬רב'ה‪ ,‬אני רוצה לתת לכם משלוח מנות – כרטיס‬ ‫הפלגה לארץ ישראל !"‪ .‬למשמע דברי העשיר הרב אונסדורפר היה מאושר עד מאוד‪ .‬הצדיק התחיל לרקוד בהתרגשות רבה והודה לעשיר‬ ‫מאוד על המתנה הנדיבה‪.‬‬ ‫הרב מיד לאחר הפורים פתח בהכנות והמתין בכיליון עיניים למועד ההפלגה‪ .‬ימים ספורים לפני היום המיועד רבינו נסע להוריו כדי‬ ‫להיפרד מהם ולבקש מהם את ברכת הדרך‪ .‬הם שמעו את הדברים וכמובן ברכו את בנם בברכת אב ואם שכולה אהבה ותפילה ובדרך‬ ‫צלחה והוא שב לביתו‪.‬‬ ‫סוף כל סוף הגיע היום המיוחל שרבינו ציפה לו כל כך‪ .‬כל בני העיר עמדו על רגליהם וחיכו במשך שעות אחדות לתורם כדי לברך את‬ ‫רבינו ולראותו בפעם האחרונה לפני שיפליג בדרכו לארץ ישראל‪ .‬האנשים דיברו בהתרגשות רבה על ההפלגה של רבינו לארץ ישראל ועד‬ ‫כמה רבינו השתוקק לכך‪.‬‬ ‫דקות ספורות לפני שרבינו עמד לצאת מהבית הגיע מברק בהול‪ .‬השליח נתן לרבינו את המברק והוא פתח אותו‪ ,‬קרא את השורות‬ ‫הקצרות ולאחר מכן הכריז‪" :‬רבותי‪ ,‬אני נשאר כאן ! אני לא מפליג לארץ הקודש!"‪ .‬התדהמה שאחזה בציבור האנשים היתה עצומה‪ .‬מה‬ ‫אירע פתאום? הציבור היה מודאג וסקרן כאחד‪.‬‬ ‫הגביר שנתן את הכרטיס לא ידע את נפשו‪ .‬מה יכול להיות כתוב המברק שגם לרבינו לבטל את חלום חייו ולהפליג לארץ הקודש? הרי כל‬ ‫חייו רבינו ציפה‪ ,‬השתוקק‪ ,‬איווה‪ ,‬יחל לרגע הזה שתהיה לו הזדמנות‪ .‬התברר כי המברק נשלח מאת אמו היקרה וכך היא כתבה‪" :‬שלמה‬ ‫זלמן בני‪ .‬אנא ממך‪ ,‬מיד כשתגיע לארץ ישראל שלח לנו מברק וכתוב לנו שהגעת בשלום‪ .‬בבקשה ממך‪ ,‬אל תתעכב כדי שלא אדאג‬ ‫לשווא‪ ,‬די לי בדאגה ההכרחית בשבועות ההפלגה"‪.‬‬ ‫באותם הימים ההפלגה לארץ ישראל לא היתה רק סיפור יקר אלא גם ארוך‪ .‬שישה שבועות ההפלגה ארכה מפרשבורג עד שהאוניה‬ ‫היתה מגיעה לארץ ישראל!‬ ‫רבי שלמה זלמן כשקרא את המברק חשב בליבו‪" :‬אם אני אפליג‪ ,‬אמא תהיה שרויה במתח ובדאגה במשך שישה שבועות ארוכים! היא‬ ‫בוודאי כל הזמן תחשוב‪' :‬מה קורה עם שלמה זלמן שלי? האם הכל בסדר איתו? האם חלילה הוא חולה במחלת ים? האם האוניה‬ ‫מתקרבת ליעדה בזמן? אולי אירע דבר מה חלילה?'‬ ‫רבינו חשב‪" :‬איך אפשר לעלות לארץ ישראל‪ ,‬אם על ידי מעשה זה אני אגרום לדאגה לאמא? לבטח אמא יהיה לה לישון במשך כל ששת‬ ‫השבועות בהם אשהה על הספינה עד בואי לארץ‪ .‬לא אוכל לצאת לדרך כשאני משאיר אימא מודאגת עד הגיעי בשלום ליעדי !' ‪ -‬הרב קבע‬ ‫נחרצות והתחיל לפרק את המזוודות הארוזות שבהם צרר את כל רכושו‪.‬‬ ‫הרב קרא לנדיב הלב שהעניק לו את הכרטיס והודה לו בחום על הלב הרחב שלו‪ .‬העשיר ניסה לשכנע את הרב לחזור בו ולמלא את‬ ‫משאת חייו‪ ,‬אבל הרב היה איתן בדעתו ולא הסכים‪ .‬הצדיק הסביר‪" :‬אני באמת ובתמים רוצה לנסוע לארץ הקודש‪ .‬אני מודה לך על כך‬ ‫שהתמסרת עבורי וביקשת לממש את החלום שאני כל כך שואף לממשו"‪.‬‬ ‫"אבל אני לא יכול לעשות זאת בידיעה שאני מצער את אמי ולכן אני החלטתי להישאר כאן!' ‪ -‬הרב קבע נחרצות ושוב חזר והודה לו על‬ ‫המתנה היפה והיקרה שלא הגיעה לשימוש‪ ,‬למרות שכה שאף אליה ‪ ...‬וכך רבינו נשאר במקומו ולא עלה לארץ ישראל כדי שלא להדאיג‬ ‫את אמו‪ .‬סוף דבר היה שרבינו ואשתו ניספו על קידוש ה'!‬ ‫מתוך האתר תורתך לא שכחתי‪ -‬האתר להנצחה‪ ,‬לשימור ולהפצת תורת קדושי השואה‬ ‫‪6/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַּדיק הָ ַרב ָּדוִד ּומׁשֶ ה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק רבי דוד ומשה זצ"ל‪ -‬שמו המקורי רבי דוד בן משה‪ .‬חי בירושלים ונודע‬ ‫כתלמיד חכם מופלג ודרשן‪ .‬מעת לעת יצא לחוץ לארץ כשד"ר כדי לאסוף כספים עבור‬ ‫ישיבות ותלמודי תורה‪ .‬בכל מקום התקבל בכבוד גדול ובמסגרת שליחותו הגיע גם‬ ‫לקהילות היהודיות שבהרי האטלס‪ .‬התפרסם כצדיק ופועל ישועות‪ .‬גם כיום‪ ,‬לאחר‬ ‫מאות שנים‪ ,‬יש לו רבבות מעריצים ברחבי מרוקו הנוהגים לערוך הילולה לכבודו‪.‬‬ ‫סיפורי מופתים רבים נקשרו בשמו ורבים פנו אליו ונושעו‪ .‬בתי כנסת ובתי מדרש רבים‬ ‫קרויים על שמו ורבים נוהגים להדליק נר לכבודו בבתיהם‪ .‬במהלך הדורות התפרסם‬ ‫שמו בכל רחבי העולם היהודי וקדושתו השפיעה על דורות רבים‪ .‬על פי המסורת‪,‬‬ ‫כאשר פרצה גזרה קשה שהפילה חללים רבים מסר רבינו את נפשו ובפטירתו פסקה‬ ‫הגזרה‪ .‬על פי המסורת נפטר ב‪-‬א' בחשוון ד'תתקכ"ב (‪ .)7717‬ציונו בהרי האטלס בכפר‬ ‫תאמסטינה‪ .‬אביו‪ :‬רבי משה‪.‬‬ ‫יפר מר שמעון ו' מתאזנאכת על מעשה שהוא היה עד לו‪" :‬אחד היהודים ביקש לקנות פלפל‬ ‫ס‬ ‫בשוק השחור‪ .‬באו תה תקופה מי שנתפס עם סחורה מסוג זה היה מושלך לבית‪-‬הסוהר‪ .‬המתווך‬ ‫היה מוסלמי וביקש להרוויח ממון רב מהיהודי‪ .‬הוא קנה מנוצרי אחד מאה ק"ג פלפל שחור ושילם‬ ‫תמורתו מאה ריאל‪ .‬כשבא היהודי לקנות את הפלפל‪ ,‬המוסלמי אמר לו‪' :‬תן לי שלוש מאות ריאל'‪.‬‬ ‫אמר לו היהודי‪' :‬מגיע לך רק מאה ריאל‪ ,‬אם אתה לא רוצה‪ ,‬לא אתן לך כלום'‪ .‬בסיכומו של עניין‬ ‫שילם היהודי מאה ריאל‪ ,‬שם את הפלפל בעגלה והלך‪.‬‬ ‫המוסלמי התקשר מיד למשטרה ואמר להם‪" :‬לכו אל יהודי פלוני‪ -‬יש לו פלפל"‪ .‬הלכו השוטרים‬ ‫ומצאו את הפלפל בעגלה‪ .‬אמרו לו‪" :‬מאיפה זה?"‪ ,‬אמר להם‪" :‬רק קניתי עדשים"‪ .‬לקחו אותו‬ ‫למפקח המשטרה‪ .‬אמר להם המפקח‪" :‬תנו לי את השק"‪ .‬המפקח הכניס את ידו ומצא רק עדשים‪.‬‬ ‫השוטר אמר‪" :‬יש פלפל"‪ .‬היהודי אמר‪" :‬מה שיש לי זה עדשים"‪ .‬המפקח אמר‪" :‬יש כאן רק‬ ‫עדשים"‪ .‬החזיר ליהודי את השק והוא הלך לביתו‪ .‬כשהגיע הביתה שוב נהיה פלפל‪ .‬ברגע שבאו‬ ‫אליו השוטרים שוב צעק‪" :‬ר' דוד ומשה" ושוב התחלף הפלפל לעדשים‪.‬‬ ‫שנת ד'תתקכ"ב המצב הכלכלי בא"י היה בכי רע‪ .‬הרבנים שלחו שדר"ים לגייס כספים בעבור‬ ‫ב‬ ‫עניי א"י‪ .‬בין השליחים היה רבינו שנשלח למרוקו והגיע לנמל העיר מליליה וכשהגיע הבין שגם שם‬ ‫המצב דומה‪ .‬צרפת כבשה את אלג'יר‪ ,‬והתכוננה לכבוש גם את מרוקו‪ .‬הסולטן של מרוקו היה זקוק‬ ‫לסכום כסף נכבד אותו השיג ע"י הטלת גזירות על היהודים‪ .‬בתקופה הקשה הזו עודד רבינו את‬ ‫היהודים לבל תיפול רוחם‪ ,‬נשא דרשות והחל להיות המנהיג הרוחני של יהודי מרוקו‪ ,‬שראו את‬ ‫יכולתו לחולל ניסים ע"י תפילה‪.‬‬ ‫רבינו נהג להסתובב בכל יום שישי בין כפרים שבהם גרו יהודים‪ ,‬כדי לאסוף נדבות לעניי א"י‪ .‬לצדיק‬ ‫היה עוזר‪ ,‬גוי מארץ ישראל שגדל בביתו והיה יד ימינו בכל מסעותיו מחוץ לארץ‪ .‬באחד מימי שישי‬ ‫הגיע לכפר אגויים‪ ,‬מקום קבורתו‪ .‬בהגיעו לשם‪ ,‬שמע שתושבי כל הכפרים באזור היו חולים‪ ,‬יהודים‬ ‫וערבים כאחד‪ ,‬והמחלה גבתה את חייהם של רבים‪ .‬הצדיק נשא את עיניו השמימה ואמר‪" :‬ריבונו‬ ‫של עולם! באתי לכאן בשליחות לאסוף כסף למחייתם של עניי ארץ ישראל‪ ,‬ועתה כולם חולים ואף‬ ‫מתים"‪.‬‬ ‫באותה שעה יצאה בת קול מהשמיים ואמרה לו‪" :‬אתה תבטל את הגזירה של כל החולים והמתים"‪.‬‬ ‫ענה רבינו ואמר‪" :‬מקבל אני את מותי בתמורה לחייהם של אחרים"‪ .‬הלך לבית העלמין של יהודי‬ ‫הכפר תאמסטינה יחד עם עוזרו הגוי‪ ,‬שם הוא סיפר לעוזרו את אשר עתיד להתרחש‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫שילך מיד אחר כך לכפר ושיספר לרב ולבני הכפר היהודים את אשר אירע ואת אשר ראו עיניו‪.‬‬ ‫לאחר השיחה בין הצדיק ועוזרו‪ ,‬החלו לזרום מים חיים ממעיין שנברא‪ ,‬הרב ירד וטבל במקווה‬ ‫המים‪ ,‬אחר כך לבש תכריכים שהונחו לידו ע"י המלאכים ונכנס לקבר שנכרה במקום‪ .‬כל אותה‬ ‫העת‪ ,‬עמד עוזרו של הרב ולא האמין למראה עיניו‪ .‬מיד לאחר שרבי דוד ומשה שכב בקבר נעלמו‬ ‫כל המלאכים שהיו במקום וסייעו בקבורתו‪ .‬העוזר ראה והחל לצעוק בקול גדול "אדוני! אדוני!"‪.‬‬ ‫בעודו צועק‪ ,‬התרוממה לפתע אבן ענקית מתחתית הקבר ואליה הצטרפה אבן גדולה נוספת שמעל‬ ‫לקבר‪ ,‬ושתיהן יחד ירדו אל הקרקע ואטמו את הקבר‪ .‬לאחר שהעוזר התאושש ממה שראו עיניו‬ ‫ולאחר שהפנים את האמת הקשה‪ ,‬שהצדיק הסתלק ונשמתו עלתה למרומים‪ ,‬חזר לכפר כפי‬ ‫שציווה הרב‪ .‬כשהגיע לכפר גילה שהתרחש נס וכל בני הכפר שבו לאיתנם‪.‬‬ ‫העוזר סיפר לרב ולבני הכפר את אשר אירע לצדיק ואת אשר ביקש ממנו הצדיק‪ .‬כשיהודי הכפר‬ ‫שמעו את הבשורה הם החלו לצעוק תוך כדי שהם מאשימים את העוזר ברצח הצדיק‪ .‬העוזר‬ ‫התעשת והצליח לשכנע אותם לבוא איתו לבית העלמין כדי שיראו במו עיניהם את השינוי בפני‬ ‫הקרקע‪ .‬כשהגיעו וראו את שני הסלעים הענקים שניתקו ממקומם ונחתו במקום אחר האחד ליד השני ומעל המערה חזו מעין מנורת‬ ‫אש‪ ,‬האמינו לדברי העוזר‪ ,‬והבינו שהתרחש נס‪ ,‬והצדיק נפטר כדי לכפר על בני הכפרים‪ .‬לאחר מכן אירחו בני הכפר אירחו את העוזר‬ ‫בביתם‪ ,‬ולאחר זמן מה חלק מבני הכפר נסעו עם העוזר וליוו אותו עד ירושלים‪ ,‬כשבידיהם כל הכסף שאסף הצדיק רבי דוד ומשה עבור‬ ‫עניי ירושלים וארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪7/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַּדיק הָ ַרב ָּדוִד ּומׁשֶ ה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫יפרה אחת‪ ,‬שנושעה על ציון הצדיק‪" :‬אני בת ‪ .25‬הייתי חולה מאוד והיו לי הרבה התקפות‪ .‬אף רופא לא עזר‪ .‬יום אחד הגיע אלי אחיה‬ ‫ס‬ ‫של אמי ואמר‪" :‬אבא הגיע אלי בחלום ואמר שצריך לקחת אותך לר' דוד ומשה ושם התרופה שלי"‪ .‬אחיה של אמי שהיה צולע סיפר כי‬ ‫גם הוא חלם אתמול את אות ו חלום‪ .‬אולם הוא לא יכל להגיע אלי‪ .‬אולם החלום חזר ונשנה גם אתמול בלילה‪ ,‬ולכן הגיע אלי‪ .‬אחי הגיע‬ ‫לביקור ביום שישי ומצא אותי שוטפת את הרצפה לכבוד שבת קודש ואז תפסה אותי ההתקפה‪.‬‬ ‫הוא שאל אותי‪ ,‬אם אני רוצה שיביא לי רופא‪ ,‬אך אמרתי לו שהרופא לא יעזור‪ .‬אז הוא אמר‪ ,‬שגם הוא בא לספר לי על החלום ושאני‬ ‫אתרפא מהר‪ ,‬כי אבא ז"ל הגיע גם אליו ואמר לו‪ ,‬שאקח אותך לר' דוד ומשה ושם אתרפא‪ .‬התחלתי לבכות משמחה‪ .‬הוא חזר‬ ‫למראכש כי הוא מורה ואז אמר לי לבוא אליו בראש חודש כיוון שאז הוא בחופש‪ .‬בסיכומו של דבר הגעתי לציון הצדיק‪ .‬בלילה חלמתי‪ ,‬כי‬ ‫אני רואה אשה שאומרת לי‪' :‬קומי אחותי‪ ,‬תלכי לביתך‪ ,‬את בריאה'‪ .‬התעוררתי בשמחה‪ .‬בדרך חזרה קיבלתי התקפה והתחלתי לצעוק‪:‬‬ ‫'ר' דוד ומשה‪ ,‬הבטחת שאתרפא!'‪.‬‬ ‫בלילה בחלום הופיע אחי אמי ואמר‪' :‬את פתחת את פיך על הרב דוד ומשה? למה כעסת?' אמרתי לו‪' :‬ההתקפה שבגללה הלכתי‪ ,‬חזרה‬ ‫אלי'‪ .‬והוא אמר לי‪' :‬אל תכעסי‪ ,‬לאחר ארבעים יום הצדיק יענה לך ויתן לך את התרופה יחד עם הצדיק הרב יעקב אביחצירא זצ"ל‬ ‫בקזבלנקה'‪ .‬סיפרתי לרב את החלום והוא אמר לי‪' :‬אחרי ‪ 32‬יום תעלי לבית־הקברות לזיארה‪ .‬תעשי השכבה לר' יעקב אביחצירא והוא‬ ‫יענה לך בעז"ה'‪" .‬וכן עשיתי‪ .‬בליל הארבעים‪ ,‬בחלומי אני רואה אשה חולה‪ ,‬כשמסביבה יש נשים‪.‬‬ ‫אני אמרתי לה‪' :‬מה יש לך?' והיא אמרה לי‪' :‬מהיום שעשיתי ניתוח ואני חולה‪ .‬הלכתי לר' דוד ומשה וזה לא עזר לי‪ ,‬אבל הערב ירפאו‬ ‫אותי'‪ .‬בהמשך החלום אני רואה שני רופאים ניגשים אליה ונותנים לה חגורה והתעוררתי‪ .‬כשחזרתי לקזבלנקה‪ ,‬קיבלתי התקפה‪ ,‬ישר‬ ‫הלכתי לרופא שלי אולם בחדרו מצאתי שני רופאים אחרים‪ ,‬כפי שחלמתי ואמרו שיעשו לי צילום‪ .‬הם ראו את הצילום‪ ,‬ואחד מהם‬ ‫אמר לשני‪' :‬היא צריכה רק חגורה'‪ .‬אותה החגורה‪ ,‬שראיתי בחלום‪ .‬ומאז אני בסדר עם החגורה הזו‪ ,‬וכל ההתקפות נעלמו"‪.‬‬ ‫עם היה עשיר גדול במרוקו‪ ,‬שמכר סחורה‪ ,‬שאסור למכור‪ .‬הלשינו עליו‪ ,‬והשלטונות תפסו את הסחורה שלו – שקים של תה‪ ,‬סוכר וכו'‪.‬‬ ‫פ‬ ‫סגרו לו את חנותו העצומה שהיי תה גדולה כמו סופרמרקט‪ .‬קשרו אותו ולקחו אותו לבית הסוהר‪ .‬אישה זקנה באה אליו‪ ,‬אמרה לו‪:‬‬ ‫"תשמע‪ ,‬קח את הנר הזה‪ ,‬תדליק אותו‪ .‬תגיד 'רבי דוד ומשה‪ ,‬תעזור לי"‪ .‬אמר העשיר‪' :‬אם הצדיק יעזור לי ולא יקרה לי שום דבר –‬ ‫אתרום חצי מהסחורה שלי לצדיק‪ ,‬ואעשה לו כביש לקבר'‪.‬‬ ‫למחרת השומרים פתחו את החנות שלו‪ ,‬באו אל שקי התה – מצאו בהם שעורה‪ ,‬חיטה וקמח‪ ,‬שהיה מותר למכור‪ .‬חיפשו‪ ,‬חיפשו‪ ,‬לא‬ ‫מצאו כלום גם אחרי שקרעו את כל השקים‪ .‬פנו אליו ואמרו לו ‪' :‬אנחנו מבקשים ממך סליחה'‪ .‬בלילה בא הצדיק בעצמו אל העשיר‪ ,‬אמר‬ ‫לו‪' :‬תדע לך‪ ,‬אני הצלתי אותך‪ .‬עכשיו תלך‪ ,‬תפתח את החנות שלך ותמצא את הסחורה כמו שהיא הייתה – עם התה והסוכר'‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬פתח העשיר את החנות‪ ,‬ומצא את הסחורה המקורית שלו"‪.‬‬ ‫יפר מר מסעוד פ' מקאסבה תאדלה‪" :‬הייתי בציון הצדיק הרבה פעמים‪ .‬הנשים בליל ההילולה היו שמות על הציון טבעות מזהב ללא‬ ‫ס‬ ‫שמירה ולמחרת לוקחות אותן‪ .‬הכוונה‪ ,‬שבטבעות ישאבו מהקדושה של הצדיק‪ .‬קרה וילדה אחת ראתה את הטבעות‪ ,‬חשקה ולקחה את‬ ‫אחת הטבעות‪ .‬ברגע שלקחה את הטבעת‪ ,‬היד שלה התייבשה במקום‪ ,‬והיא החלה לזעוק מכאב ופחד‪ .‬היד שלה נסגרה‪ ,‬ואי אפשר היה‬ ‫לפתוח אותה עד שבא הגזבר וביקש מהצדיק‪ ,‬שיסלח לה‪ ,‬ואז היד שלה נפתחה והטבעת נפלה מידה!"‪ .‬היא מיד ביקשה סליחה על‬ ‫המעשה שעשתה‪.‬‬ ‫יון הצדיק לא היה ידוע במשך תקופה ארוכה‪ .‬הגויים ביקשו פעם אחת לסלול כביש באחד הכפרים שבמהלכה התגלתה המצבה‪ .‬מאחר‬ ‫צ‬ ‫והציון של רבינו הפריע לסלילת הדרך‪ ,‬הם ביקשו לרסק את הציון‪ .‬בדרך פלא כל טרקטור שניסה להזיז את המצבה‪ ,‬היה נעצר באופן פלא‬ ‫מספר מטרים לפני הציון‪ .‬הם היו מזמינים מומחה שיבדוק מהי התקלה ומדוע הטרקטור נעצר‪ -‬אולם המומחה לא מצא שום סיבה לדבר‪.‬‬ ‫בלילה הצדיק התגלה בחלום למספר אנשי עירו ואמר להם‪" :‬דעו לכם‪ ,‬אני ר' דוד ומשה‪ .‬עליכם לבוא לשם‪ ,‬לבנות את הקבר וכל מה‬ ‫שתרצו ‪ -‬תקבלו"‪ .‬אנשי העיר כמובן מיד עשו כפי שהצדיק הורה להם‪ .‬מאז רבים פוקדים את ציון ונושעים באופן פלא‪ .‬עקרות ששנים‬ ‫רבות לא זכו לילדים‪ ,‬ברגע שהלכו והתפללו על ציון הצדיק‪ -‬נפקדו‪ .‬חולים רבים שהרופאים התייאשו מהם‪ -‬התרפאו‪ ,‬ובעיות שונות נפתרו‬ ‫באופן פלא‪.‬‬ ‫יפר מר מ"מ מארבע טוגאנה‪" :‬פעם לקחתי את בני לירושלים לבקר את אמא שלי בבית‪-‬הרפואה‪ .‬הבן שלי חמק מידי ורץ באמצע‬ ‫ס‬ ‫הכביש‪ .‬באותו הרגע רגע הגיחה משאית שנסעה במהירות לעבר הבן‪.‬‬ ‫צעקתי בכל כוחי‪" :‬ר' דוד ומשה‪ ,‬תציל את הילד שלי! תציל את הילד שלי!"‪ .‬המשאית נסעה במהירות ולצערי הרב דרסה את הילד‪ .‬הוא‬ ‫שכב על הכביש ואני זועק לר' דוד ומשה שיציל את הבן שלי‪ .‬למרבה הפלא הילד קם בריא ושלם כאילו דבר לא אירע"‪.‬‬ ‫יפרה גב' רחל פ'‪" :‬ליד הציון של הצדיק כל אחד שם טבעת‪ ,‬שעון ועוד חפצים יקרי ערך‪ .‬הכוונה היא שבטבעות ישאבו מהקדושה של‬ ‫ס‬ ‫הצדיק‪ .‬אישה אחת קנתה טבעת יקרה עד מאוד במחיר של אלפיים שש מאות ל"י‪.‬‬ ‫ערבי אחד שלא התגורר בסביבה הגיע וגנב את הטבעת‪ .‬הערבי הגיע לביתו ומאור עיניו נלקח ממנו‪ .‬הוא החל לזעוק זעקות אימה ואמר‬ ‫שהוא עיוור‪ .‬בני משפחתו אמרו לו‪" :‬תגיד‪ ,‬גנבת משהו?" ענה להם‪" :‬לא"‪.‬‬ ‫לאחר מכן כשראה את מצבו הודה ואמר‪" :‬גנבתי טבעת"‪ .‬שמו לו את הידיים מאחורי הגב ולקחו אותו חזרה לקברו של ר' דוד ומשה‪ .‬לקחו‬ ‫כבש וביקשו מהצדיק מחילה‪ ,‬הגנב החזיר את הטבעת ומאור עיניו חזר אליו כבראשונה והיה קידוש שם שמיים עצום באותו זמן"‪.‬‬ ‫עם אחת נסע אדם אחד עם אביו מהכפר אימגראן לתארודאנת‪ .‬בדרך ירד שלג בגובה של שלושה מטרים‪ .‬הרכב שקע בשלג והדלק‬ ‫פ‬ ‫נגמר‪ .‬היות והם נתקעו סמוך לציון הצדיק‪ ,‬האבא הלך והביא בקבוק מלא מים מן הקבר‪ .‬הם שמו את המים ברכב‪ ,‬הניעו אותו ולמרבה‬ ‫הפלא הם הצליחו לנסוע! שלושה ימים ללא דלק עד שהגיעו לעיירה‪.‬‬ ‫‪8/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – הַ גָאֹון הָ ַרב יֹוסֵ ף עֶ ְּנ ֶגל זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יוסף ענגל (אֶ נגֶל) זצ"ל‪ -‬לפני לידתו של רבינו ביקר רבי מאיר מפרמישלאן בטרנוב‬ ‫ואמר לאביו כי עתיד להוליד בן שיאיר את עיני ישראל בחכמת תורתו‪ .‬נולד ב‪-‬ב' ראש חודש‬ ‫טבת ה'תרי"ט (‪ )7424‬בעיירה טרנוב שבפולין‪ .‬מגיל שמונה עד שתים עשרה למד אצל הגאון‬ ‫רבי דב בער שיינקל‪ .‬לאחר מכן למד בכוחות עצמו‪ .‬בתקופת נעוריו למד עם חברותות ומדי יום‬ ‫ביומו למדו שמונה שעות רצופות‪ .‬תלמידי חכמים מופלגים באו לבית אביו כדי להתפלפל עם‬ ‫רבינו‪ .‬מגיל שתים עשרה ועד שנכנס לחופה בגיל תשע עשרה חיבר אחד עשר חיבורים‪,‬‬ ‫ביניהם חידושים ופלפולים על סוגיות הש"ס וביאור שלם לתנ"ך‪ .‬חיבורים אלו אבדו‪.‬‬ ‫לאחר נישואיו ישב בעיר בנדין ללא אזרחות רוסית‪ ,‬דבר שגרם לכך שהלשינו עליו‪ .‬במהלך‬ ‫מלחמת רוסיה‪-‬יפן בשנת ה'תרס"ו (‪ )7429‬לאחר שהולאם הבניין שבו השקיעה אשתו את רוב‬ ‫כספם עברו לקראקוב‪ .‬בתחילה שימש כדיין אך עד מהרה התמנה לאב"ד‪ .‬בשנת ה'תרע"ד‬ ‫(‪ )7473‬בעקבות מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה שבאוסטריה‪ .‬גילויים רבים ראה‬ ‫בחלומות בחכמת הקבלה וחזיונות מהעתיד וכתב על כך שמונה ספרים ‪.‬גאון בנגלה ובנסתר‪.‬‬ ‫בקי בתלמוד הירושלמי והבבלי ובמכמני התורה‪ .‬ענוותן מופלג ‪.‬מיעט באכילה‪ .‬כאשר קרב זמן‬ ‫פטירתו שמעו אותו ממלמל" ‪:‬הקב"ה יודע שלא נהניתי אפילו באצבע קטנה ‪".‬נפטר ב‪-‬א'‬ ‫בחשוון ה'תר"פ (‪ .)7474‬חי כ־‪ 92‬שנים‪.‬‬ ‫סבו (מצד האב)‪ :‬רבי הרציל (היה מופלג בנגלה ובנסתר)‪ .‬אביו‪ :‬רבי יהודה (הנגיד הגביר התורני‬ ‫המופלג בתורה)‪ .‬אימו‪ :‬מרת לאה שטיגליץ‪ .‬אשתו‪ :‬מרת איטה (בת רבי משה קליינר מבנדין)‪ .‬בתו‪:‬‬ ‫בתו היחידה (נישאה לרבי יצחק מנחם מורגנשטרן‪ ,‬נכד הרבי מקוצק)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"ר רבי חיים‬ ‫הלברשטאם מצאנז‪ ,‬הגאון רבי דב בער שיינקל‪ .‬מתלמידיו‪ :‬רבי יוסף חיים דוד רייך מבנדין‬ ‫(היה אצלו כבן בית במשך ‪ 52‬שנים)‪ .‬חברותות‪ :‬הגאונים רבי שמואל ענגל (אב"ד ראדומישלא)‪ ,‬רבי‬ ‫מאיר אריק (בתקופת נעוריו)‪ .‬מספריו‪• :‬גליוני הש"ס‪ -‬חידושים על התלמוד הבבלי והירושלמי‬ ‫בסדרים זרעים‪ ,‬מועד‪ ,‬נשים ונזיקין •לקח טוב‪ -‬חקירות תלמודיות •אתוון דאורייתא‪ -‬חקירות‬ ‫תלמודיות •בית האוצר‪ -‬מושגים תלמודיים ותורניים •גבורות שמונים‪ 42 -‬תירוצים על קושיה‬ ‫אחת •שבעים פנים לתורה‪ 12 -‬תירוצים לסתירה תלמודית •אוצרות יוסף‪ -‬חידושים על שו"ע‬ ‫יו"ד •שארית יוסף‪ -‬חידושים על קידושין •בן פורת‪ -‬שו"ת‪ .‬הגאון רבי שמואל וואזנר זצ"ל העיד‬ ‫כי בצעירותו ראה בבית רבינו כ‪ 42-‬חיבורים תורניים בכתב ידו ונשאר מהם מעט‪.‬‬ ‫כדו כתב שמתוך רגילותו לכתוב את חידושיו בכל ימות השבוע‪ ,‬היה לעתים כותב באצבעו באוויר‪ ,‬בשבתות‬ ‫נ‬ ‫וימים טובים‪ ,‬כשעיניו תוהות באוויר! הנהגתו זו חזרה בשעת גסיסתו‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬רבינו היה רגיל לעשות‬ ‫כן אפילו כשהיה ישן‪.‬‬ ‫הגאון ר' יצחק הוטנר זצ"ל סיפר‪ ,‬שבדידיה הוי עובדא‪ ,‬כשהיה בעיר קראקא והוא צעיר לימים‪ ,‬אביו לקח‬ ‫אותו בשבת בבוקר אחרי התפילה לביתו של רבינו‪ ,‬לאחל לו 'גוט שבת'‪ .‬הרבנית יצאה החוצה ואמרה כי‬ ‫הרב חוטף תנומה ואי אפשר להיכנס‪ .‬האבא ביקש שירשו לו להיכנס עם בנו למען יראה כיצד ישן גדול‬ ‫בתורה‪ .‬כשנכנסו התגלה לעיניהם מחזה נהדר ‪ -‬רבינו יושב על כיסאו וישן והיו ידיו פועלות כמי שכותב (אלה‬ ‫תולדות יוסף)‬ ‫אשר רבינו נפגש עם הרה"ק מבלאזשוב זצ"ל‪ ,‬הרה"ק מבלאזשוב רצה להשמיע בפניו איזה דבר חידוש‪ .‬התחיל לחשוב איזה חידוש יוכל‬ ‫כ‬ ‫לחדש לו‪ .‬החליט כי בגין מכיוון שרבינו מנכדי ה'בני יששכר' ישמיע לו חידוש מזקינו הקדוש‪ ,‬שבוודאי לא ידוע לו‪ .‬כאשר סיים את החידוש‬ ‫ללא הזכרת שם‪ ,‬רבינו הגיב כי הדברים כתובים ב'בני יששכר'‪ ,‬תוך שהוא מוסיף‪" :‬תאמינו לי שכל דברי ה'בני יששכר' שמורים בזיכרוני"‪.‬‬ ‫שרבינו הגיע בפעם ראשונה למושב בית‪-‬הדין בקראקא מצא את הראב"ד הישיש הגאון רבי יוסף לדרברגר זצ"ל יושב בראש ולפניו‬ ‫כ‬ ‫יושבים יתר חברי הבי"ד‪ .‬רבינו התיישב בקצה השולחן והקשיב לדיון שעליו דנו‪ .‬בהתחלה לא נשמעה שום תגובה מפיו‪ .‬אולם כשהתעורר‬ ‫לאחר מכן ויכוח בין הדיינים‪ ,‬השמיע את חוות דעתו‪ .‬לפתע האב"ד הישיש קרא לרבינו ואמר‪" :‬רבי יוסף‪ ,‬הלוא ידיעותיכם עולות בהרבה‬ ‫מידיעותינו‪ ,‬בואו ושבו במקומי ‪ -‬נתחלף!"‪ .‬רבינו כמובן סירב ואיחל לראב"ד שיאריך ימים על ממלכתו‪ .‬הראב"ד התרגש‪ ,‬עמד מכסאו‬ ‫והכריז‪" :‬גוזרני עליכם לשבת בראש ואני על מקומכם אשב"‪.‬‬ ‫צעירותו רבינו גר בעיר טורנא‪ .‬שם למד בקלויז דחסידי צאנז שהיה ידוע לשם ותפארת‪ .‬ישבו שם הרבה תלמידי חכמים יגעים בתורה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫רבינו למד שם כי היה בשורשו חסיד צאנז‪ .‬אחרי חתונתו‪ ,‬בגלל שחותנו היה מחסידיו של הרה"ק בעל ה'אבני נזר' מסוכוטשוב זיע"א‪,‬‬ ‫הסתופף הרבה בצל קדשו‪ .‬כשלמד בעיר טורנא הגיע לשם הגאון רבי יוסף שאול נתנזון‪ ,‬ה'שואל ומשיב' זצ"ל‪ .‬לומדי הקלויז שטחו לפניו‬ ‫את שאלותיהם בלימוד התורה‪ .‬לכולם השיב על אתר‪ ,‬אבל כשבא אליו הגאון רבי יוסף והרצה בפניו את קושייתו ה'שואל ומשיב' השתומם‬ ‫מהקושיא העצומה‪ .‬הוא ציוה עליו לבוא אליו הביתה לאחר שיעיין בדבר‪ .‬כשיצא מהבית המדרש‪ ,‬אמר לסובבים‪" :‬רואה אני שהתורה עוברת‬ ‫אל החסידים"‪( .‬מפי ספרים וסופרים להגרא"ד פרידמן)‬ ‫עם אחת כשרבינו והגאון האדיר ר' מאיר אריק זצ"ל היו בדרך‪ ,‬מישהו הציע איזה שאלה בפניהם‪ .‬ר' מאיר הקדים להביא ראיה מפורשת‬ ‫פ‬ ‫מן הירושלמי שמובא בתוספות‪ .‬מכיוון שרבינו שמע את המילה 'ירושלמי'‪ ...‬כאב לו הדבר והצטער מפני שידע את הירושלמי בעל פה‪ .‬ויהי‬ ‫אך הניח ראשו על ידו ונשען על מקלו ‪ -‬הרהר קימעה‪ ,‬והכריז‪ ...‬אה‪ ,‬אה‪ ...‬ודברי הירושלמי התחילו קולחים מפיו בלשונם!‬ ‫‪9/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫ירא מִ בְּלָ ז'ֹוב זצ"ל‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ַרבִ י י ִשְּ ָראֵ ל ַ‬ ‫ׁשפִ ָ‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי ישראל שפירא זצ"ל מבלז'וב‪ -‬נולד בעיר ריישא שבגליציה בחודש מרחשוון‬ ‫ה'תר"ן (‪ .)7444‬מילדותו הגה בתורה בשקידה ובדבקות ובגיל בר מצווה כבר הוסמך לרבנות‪.‬‬ ‫בתחילת דרכו התמנה לראשונה לרבנות בעיר פרוכניק שבגליציה‪ .‬עם פטירת אביו בשנת‬ ‫ה'תרצ"ב (‪ )7445‬ויתר רבינו לאחיו רבי אליעזר שפירא על הנהגת החסידות והמשיך את דרכו‬ ‫בעיר איסטריק‪ ,‬שם כיהן כרב וכאדמו"ר‪.‬‬ ‫בעת מלחמת העולם השנייה הנאצים ימ"ש רצחו את אשתו‪ ,‬בתו‪ ,‬חתנו ונכדתו בת השנתיים‬ ‫הי"ד‪ .‬אולם רבינו הפגין ביטחון מלא בבורא וחיזק את היהודים שעימם שהה במחנה ינוב שליד‬ ‫למברג ובמחנה ברגן בלזן‪ .‬זמן קצר לאחר סיום המלחמה התגורר בבריסל שבבלגיה‪ .‬לאור‬ ‫הפצרות חסידיו היגר לארה"ב‪ ,‬בתחילה התגורר בוויליאמסבורג ולאחר מכן עבר לבורו פארק‪,‬‬ ‫שם הקים את בית המדרש של חסידי בלאז'וב ונטל על עצמו להחיות מחדש את החסידות‬ ‫לאחר שנכחדה בשואה‪ .‬למעשה התמנה לאדמו"ר השלישי בשושלת חסידות בלאז'וב‪ .‬ברבות‬ ‫הימים הוכר כאחד מגדולי האדמו"רים בדורו‪ .‬נמנה עם חברי מועצת גדולי התורה של אגודת‬ ‫ישראל‪ .‬הגה בתורה בשקידה עצומה‪ ,‬בקדושה ובטהרה‪ ,‬קיבל כל אדם בסבר פנים יפות‬ ‫ומאירות וזכה להערצה מכלל ישראל על זרמיו השונים‪ .‬ניחן בטוהר מידות ובאצילות נפש‪ .‬ביקר‬ ‫פעמים אחדות בארץ ישראל והמונים הגיעו להתברך מפיו‪ .‬נפטר ב‪-‬א' מרחשוון ה'תש"ן‬ ‫(‪ .)7444‬חי כ־‪ 44‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים בירושלים‪ .‬את מקומו מילא בנו החורג האדמו"ר רבי‬ ‫צבי יהודה שפירא (לשעבר קושיצקי)‪ ,‬שכיהן גם כנשיא כולל גליציה‪.‬‬ ‫סבו (מצד האב)‪ :‬האדמו"ר רבי צבי אלימלך (בעל 'צבי לצדיק'‪ ,‬מייסד חסידות בלאז'וב והאדמו"ר‬ ‫הראשון בשושלת)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר רבי יהושע (בעל 'קרן יהושע'‪ ,‬רב העיר ריבוטיטש והאדמו"ר השני‬ ‫בשושלת חסידות בלאז'וב)‪ .‬אימו‪ :‬מרת ציפורה דוכנר (בת רבי יעקב דוכנר מדלוטין)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת‬ ‫פרל הי"ד (זיווג ראשון‪ -‬בת רבי שלום דוד מדז'בנה; נרצחה בשואה)‪ ,‬מרת ברוניע מלכיור קושיצקי‬ ‫(זיווג שני‪ -‬בת רבי משה מנחם מלכיור)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר רבי מאיר (האדמו"ר מבלאז'וב בארצות‬ ‫הברית)‪ ,‬רבי אברהם‪ ,‬רבי נפתלי‪ ,‬רבי יהושע‪ ,‬רבי אלימלך‪ ,‬רבי צבי אלימלך‪ ,‬מרת חיה‪ ,‬מרת‬ ‫רחל‪ ,‬מרת שרה‪ .‬בנו החורג‪ :‬האדמו"ר רבי צבי יהודה שפירא (לשעבר קושיצקי‪ ,‬מילא את מקומו‬ ‫באדמו"רות)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים אביו רבי יהושע‪ ,‬רבי ישכר דב רוקח מבעלזא‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫•ישראל סבא‪ -‬דברי תורה‪ ,‬חסידות ודרשות‪.‬‬ ‫כאשר רבינו הגיע לארצות הברית‪ ,‬הדבר הראשון שביקש הוא לעשות היה להקים בית‪-‬מדרש‪ .‬לצורך הקמת והחזקת בית‪-‬המדרש ערך‬ ‫הרבי 'דינר'‪ .‬כאשר נהוג ומקובל באמריקה לערוך מפעם לפעם מסיבת מלווה מלכא לצורך החזקת המוסדות‪ ,‬ובמהלך המסיבה נערך‬ ‫'דינר' גדול‪ ,‬בו תורמים כל הנגידים סכומי עתק לצדקה‪ .‬היה זה ה'דינר' הראשון שנערך באמריקה לטובת מוסדות בלוז'וב – אך גם‬ ‫האחרון! הסיבה שהיה אותו 'דינר' המגבית הפומבית האחרונה שערך הרבי‪ ,‬נעוצה במקרה קטן ופשוט‪ ,‬שקרה מספר ימים ספורים לאחר‬ ‫אירוע הדינר‪ ,‬שנחל הצלחה אדירה‪ ,‬והכניס הון רב לטובת בניין בית‪-‬המדרש‪ .‬כשיצא הרבי בימים שלאחר הדינר לדרכו ברחובה של עיר‪,‬‬ ‫הגיע למעבר חצייה כאשר הרמזור הראה כי כעת עליו להמתין ולא לעבור את הכביש‪.‬‬ ‫והנה בעודו עומד וממתין על שפת המדרכה‪ ,‬רואה הוא למולו בעבר השני של הכביש יהודי מקומי ממכריו ואוהדיו‪ ,‬שאף הוא המתין כמוהו‬ ‫על הרמזור שיתחלף כדי לחצות את הכביש מנגד‪ .‬אולם תיכף כשראה אותו יהודי את הרבי מרחוק‪ ,‬נעמד מהסס מעט‪ ,‬הוא החוויר והראה‬ ‫סימני בושה וחוסר נעימות‪ ,‬והמתין עד שיחצה הרבי את הכביש‪ .‬בהגיע הרבי הקדוש סמוך אצלו‪ ,‬ניגש מיד בפיק ברכיים והתנצל מאוד על‬ ‫שלא היה ביכולתו להגיע אל הדינר הגדול‪" ...‬אכניס את הצ'ק מאוחר יותר!" הבטיח האיש‪ ,‬והרבי הודה לו מקרב לב ובהארת פנים כדרכו‬ ‫בקודש‪ .‬כשחזר הרבי לביתו היה נסער ביותר‪ ,‬ואמר‪" :‬כל העסק הזה לא בשבילי! אם כתוצאה מן הדינר חשים אנשים אי נעימות‬ ‫לעבור על ידי ברחוב‪ ,‬אינני צריך את כל זה! איני מסוגל להפריע לאנשים לחצות את הכביש ברגיעות ובנעימות!"‪ .‬ואכן את פקודתו‬ ‫שמרה רוחו‪ ,‬הוא לא ערך יותר מעולם שום דינר‪ ,‬ומלבד בית מדרשו שהחזיק שם לא הקים שום ישיבה או תלמוד תורה וכיוצא בכך‪ ,‬ועמד‬ ‫על כך בתוקף שלא להקים שום 'מוסדות' שתיפול החזקתם על אנשים אחרים‪ ...‬כשנשאל פעם על ידי אמריקאי מקומי‪" :‬אם אין לכם שום‬ ‫'מוסדות' על מה אתם נקראים רבי?" – ענה הצדיק על אתר‪ :‬בשביל לעזור לאנשים‪ ,‬ולא בשביל להקשות עליהם!‪...‬‬ ‫בהגיעו פעם להשתתף בשמחת 'ברית מילה' שהוזמן אליה‪ ,‬שמח לפגוש שם את רעהו האדמו"ר מרדכי שלמה פרידמן מבויאן זצוק"ל‪,‬‬ ‫שהוזמן אף הוא להשתתף באותה שמחה‪ .‬בעל הברית שראה לפניו את שני הצדיקים מגדולי הדור‪ ,‬לא ידע להשית עצות בנפשו‪ ,‬למי‬ ‫יכבד בסנדקאות? הוא ניגש אפוא בדחילו ורחימו אל שני הצדיקים שישבו יחדיו ושוחחו באהבה ורעות כדרכם של צדיקים‪ ,‬ואמר שהיות‬ ‫ושניהם חשובים מאוד לפניו‪ ,‬אין הוא יודע להכריע למי לתת הסנדקאות‪ ,‬ולכן יחליטו הצדיקים בעצמם מי ביניהם יהיה הסנדק‪.‬‬ ‫הצדיקים הסתודדו ביניהם דקות אחדות‪ ,‬כשכל אחד מהם מתעקש לכבד את רעהו‪ ,‬כל אחד טען שחברו חשוב יותר ממנו ולו יאה כיבוד‬ ‫זה! – לפתע קם הרבי מבלוז'וב ואמר אל הרבי מבויאן‪ ,‬הרי הכל מודים ש'סידור קידושין' גם הוא כיבוד חשוב‪ ...‬אם כן קחו אתם אפוא‬ ‫את הסנדקאות‪ ,‬ואני אקח את הסידור קידושין! הכל נענו בבת שחוק לשמע דברי קדשו‪ ,‬כי כבר היה זקן ושבע ימים‪ ,‬ואילו הרך הנימול‬ ‫זה עתה נולד‪ ...‬אך הרבי מבויאן קיבל את דבריו ברצינות‪ ,‬ושימש בסנדקאות באותה ברית‪ .‬למרבה הפלא האריך הרבי הקדוש מבלוז'וב‬ ‫ימים רבים כנודע‪ ,‬שנפטר בהיותו קרוב לגיל מאה שנים‪ ,‬ובהגיע עת חופתו של אותו הבן היה הבלוז'ובער המסדר קידושין בחופתו‪,‬‬ ‫לשמחת לב כל המשפחה שזכרו היטב את דברו בברית המילה!‬ ‫בהיותו כבר למעלה מגיל שמונים‪ ,‬אמר פעם לאדם שהזמינו לברית מילה‪ ,‬ונבצר ממנו להשתתף בשמחתו‪" :‬לא יכולתי להגיע אל‬ ‫הברית‪ ,‬אבוא בלי נדר לבר המצווה!"‪ .‬ואכן כעבור שלוש עשרה שנים‪ ,‬השתתף בשמחת הבר‪-‬מצווה‪ ,‬כפי שהבטיח! הוא חי תמיד עם‬ ‫אמונה פשוטה ותמימה‪ ,‬ולא האמין בטבעיות העולם ובהסתכלות אנושית שאדם זקן הוא קרוב נוטה למות‪ ...‬רק הכל בידי שמיים!‬ ‫‪10/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫טּורנְּהֵ יים מִ ּוָואלְּ ב ְָּראז זצ"ל‬ ‫ְּ‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב י ִָשכָר דב ֶב ִ‬ ‫עריׁש הַ כהֵ ן‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב יששכר דב בעריש הכהן טורנהיים מִ ּוָואלְּ ב ְָּראז זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקס"א‬ ‫(‪ )7427‬בפיטרקוב‪ .‬כשהיה כבן שמונה שנים בלבד התייתם מאביו‪ .‬משחר נעוריו ראו כי לגדלות‬ ‫נוצר‪ .‬בהגיעו לפרקו החסיד רבי אברהם צבי זצ"ל מוואלבראז לקח את רבינו לחתן עבור בתו‬ ‫היחידה‪ .‬סירב ליהנות מכספי החסידים ואת פרנסתו מצא מחנות שניהלה אשתו‪ .‬מיד לאחר נישואיו‬ ‫רבינו ביקש רשות מבני ביתו ונדד לגלות למקום תורה בעיר זגרזש‪ ,‬שם למד תורה מפי הגאון‬ ‫החסיד רבי שלום צבי כץ זצ"ל‪ .‬לאחר כשנה חזר לוואלבראז‪ .‬כעבור זמן קצר נפרד שוב מביתו ונסע‬ ‫לעיר קאמינסק‪ ,‬שם למד אצל הרה"ק רבי חיים מוואלברום זיע"א‪ .‬בנוסף נהג להסתופף בצל הרה"ק‬ ‫האדמו"ר רבי יששכר בער מרדושיץ זיע"א‪ .‬בשנת ה'תרכ"ב (‪ )7495‬לאחר פטירת רבו רבי אלעזר‬ ‫הופשטיין מקוז'ניץ רבים הגיעו לרבינו וביקשו את עצתו וברכתו ורבינו החל לשמש כאדמו"ר‬ ‫מוואלבראז‪ .‬סיגף את עצמו בתעניות והיה צם משבת לשבת‪.‬‬ ‫לא היה נכנס לישון‪ .‬כשחטפתו שינה היה מכניס את רגליו בכיור מים קרים לבטל את השינה וכך‬ ‫למד תורה לשמה‪ .‬קדוש‪ ,‬גאון וחסיד‪ .‬כל ימיו ישב על התורה והעבודה‪ .‬שלח סכומים עצומים לעניי‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬נהג לקדש על כוס מארץ ישראל‪ .‬ביתו היה פתוח לרווחה לעניים ולכל אדם‪ .‬מלומד‬ ‫בניסים‪ .‬בשבת היה מאכלו מעט מן המעט‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬היה מקבל את‬ ‫האנשים משעה עשר בלילה עד חצות‪ .‬אלו שלא זכו להיכנס אליו מפאת הדוחק העצום היה מקבל‬ ‫אותם בעלות הבוקר לפני התפילה‪ .‬כל חייו עבר לפני העמוד במשך כל התפילות הן בימי חול והן‬ ‫בשבתות ובחגים‪ .‬היה קורא בתורה בעצמו‪ .‬גם בשנותיו האחרונות בעת חוליו כשהרופאים אסרו‬ ‫עליו לעשות כל דבר הכרוך במאמץ גופני בכל זאת לא שמע לדבריהם ועבר לפני העמוד‪ .‬ענוותן‬ ‫מופלא ‪ .‬הרבה מאוד באמירת תהילים‪ .‬השתוקק מאוד לעלות לארץ ישראל ואפילו קנה חלקת אדמה‬ ‫בירושלים אבל משמיים לא סייעו בעדו‪ .‬ידע את מועד פטירתו‪ .‬לפי המקורות המרכזיים נפטר ב‪-‬א'‬ ‫בחשוון ה'תרל"ח (‪ ,)7411‬ויש מסורת המציינת ב' בחשוון‪ .‬חי כ־‪ 19‬שנים‪ .‬על פי צוואתו הובילו את‬ ‫גופו הטהור לפיטרקוב מרחק ט"ו פרסאות על הכתפיים ושם נקבר‪ .‬קודם פטירתו אמר שכל מי‬ ‫שתהיה לו צרה וישתטח על קברו יוושע בכל משאלות ליבו‪ .‬גם היום רבים נושעים בתפילתם בציון‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הרה"ק רבי משה‪ .‬אימו‪ :‬מרת בריינדיל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אסתר מלכה (בת רבי אברהם צבי‬ ‫מוואלבראז)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר רבי יעקב משה (ממלא מקומו בוולבראז)‪ ,‬האדמו"ר רבי עקיבא מאיר‬ ‫(אדמו"ר בליקובה)‪ ,‬רבי שלמה יצחק (עלה לארץ ישראל)‪ ,‬רבי יוסף שלום‪ ,‬רבי מיכאל אהרן (נפטר בחיי‬ ‫אביו)‪ ,‬מרת נחמה (נישאה לרבי פלטיאל צבי וולף); נוסף עליהם בן ובת שנפטרו בילדותם‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬האדמו"רים רבי יששכר בער מרדושיץ (הסבא קדישא)‪ ,‬רבי חיים מאיר יחיאל שפירא (רבו‬ ‫המובהק‪ ,‬השרף ממוגלינצא)‪ ,‬רבי אלעזר הופשטיין מקוז'ניץ‪ ,‬רבי חיים מוואלברום (אב"ד‬ ‫קמיינסק־וולברום ומחבר 'זיכרון חיים')‪ ,‬רבי מאיר הלוי רוטנברג (בעל 'אור לשמים')‪ ,‬רבי שלום צבי כץ‬ ‫(מבחירי חבורת פשיסחא ורב זגרזש)‪ .‬מספריו‪• :‬עבודת יששכר‪ -‬על התורה •אמרי נועם‪ -‬מדברי תורתו‬ ‫•סדר הזמנים‪ -‬מדברי תורתו •אמרי בינה •אוהל יששכר‪ -‬ספר שנכתב על רבינו ותולדותיו‪.‬‬ ‫בעיר סקרנביץ היה גר אחד משרי המלך באחוזה מפוארת‪ .‬במשך שנים רבות ספק החצר היה יהודי‪ .‬לימים השר‬ ‫נסע למדינת הים‪ ,‬שם מצא גויה משכלת שמצאה חן בעיניו‪ .‬הוא ראה כי היא חכמה ולכן הציע לה לבוא לנהל את‬ ‫משק ביתו והיא הסכימה לכך‪ .‬כשהשר חזר לביתו‪ ,‬הדבר לא נעם לאשתו‪ ,‬אבל בלית ברירה נאלצה להסכים להסדר החדש‪ .‬כאשר אשת‬ ‫היהודי באה ל בית השר ובידה המזון לכלכלת הבית‪ ,‬המשרתת הודיעה לה כי מהיום והלאה עליה לפנות אל מנהלת הבית‪.‬האישה ניגשה‬ ‫אל מנהלת המשק שהגיעה‪ ,‬בירכה אותה לרגל תפקידה החדש ומסרה את המזון שהביאה‪ .‬מנהלת המשק החדשה שקלה את המזון‬ ‫ומצאה כי הסחורה חסרה ממשקלה‪ .‬היא כעסה על היהודי ורצה בבהלה אל השר וסיפרה שהיהודי ואשתו מתעשרים על חשבונם והם לא‬ ‫מספקים את כמות המזון שהם אמורים לספק‪ .‬אשת היהודי הצטדקה והתנצלה בבכי וסיפרה שלא בה האשמה‪ ,‬כך נרכשה הסחורה הישר‬ ‫מהסוחר הסיטונאי‪ .‬אבל המנהלת הכריזה‪" :‬אני לא רוצה יותר שכף רגלכם תדרוך בבית זה"‪.‬‬ ‫כד י לתת תוקף להוראתה היא הורתה למשרתי הארמון שלא יתנו רשות כניסה ליהודי ואשתו‪ .‬היא בעצמה נסעה לעיר‪ .‬כאשר ראתה שם‬ ‫חנות גדולה של יהודי אחר היא הזמינה אצלו את כל צרכי הבית‪ .‬בעל החנות ידע מה שאירע אבל הבין שאם הוא לא ימכור לה‪ ,‬היא תקנה‬ ‫במקום אחר‪ .‬הוסכם ביניהם שהוא ישלח לארמון הכל ובכל חודש היא תשלם לו עבור הסחורה‪ .‬כשאשת הספק היהודי ראתה את מצבה‪,‬‬ ‫היא ניגשה לרבינו כדי לשטוח לפניו את בקשתם וצערם‪ .‬היא ידעה כי איש אלוקים הוא‪ .‬שעת קבלת הקהל היתה בחצות לילה‪ .‬האישה‬ ‫נכנסה לרבינו‪ .‬בחדר הרבי עמדה ככל הנשים מאחורי מחיצה שהפסיקה בינה לבין הרבי‪ .‬היא פרצה בבכי קורע לב וסיפרה מה קרה לה‪.‬‬ ‫כאשר היא סיימה את דבריה הרבי אמר לה‪" :‬אותה מנהלת לא תנהל עוד את הבית"‪ .‬האישה התחילה לבכות יותר וטענה כי רק לפני זמן‬ ‫מועט התחילה לנהל את הבית‪ .‬הרבי השיב בשנית‪" :‬כבר אמרתי שהיא לא תהיה יותר מנהלת הבית"‪ .‬האישה שבה לביתה‪ .‬באותה לילה‬ ‫השר התעורר בפחד‪ .‬הוא ראה בחלום את המנהלת החדשה שהביא עומדת סמוך למיטתו כשסכין גדולה בידה ורוצה להורגו‪ .‬השר כתב‬ ‫מיד פתק למנהלת החדשה והורה לה לעזוב מיד את ביתו והוא יצא מהבית‪ .‬בבוקר המנהלת קראה את המכתב‪ .‬רועדת ובוכיה פנתה‬ ‫לידידיה שידברו עם השר שברח בינתיים לוורשה ויבקשו ממנו לחזור מהחלטתו לנשל אותה ממשרתה‪ .‬השר השיב להם כי הוא חושש‬ ‫להיות במחיצה אחת איתה‪ .‬הוא סיפר את דבר החלו ם‪ .‬הם ניסו לשכנע אותו כי מדובר בחלום ולא יותר‪ .‬השר הודיע בפסקנות כי יתן לה‬ ‫סכום הגון ובלבד שתעזוב את בי תו‪ .‬לא היתה בידה ברירה אחרת והיא חזרה לעיר מולדתה‪ .‬השר שב לביתו ואשת השר מיהרה להזמין‬ ‫את הספק הותיק שימשיך בעבודתו כמקודם ולבית היהודי היתה הרווחה כאשר אמר רבינו‪( .‬מעובד מתוך 'אוהל יששכר')‬ ‫קרדיט תמונה‪ - Yeshivatitri Wikimedia Commons | CC BY-SA 2.5 :‬עבר עיבוד‬ ‫‪11/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב יֹוסֵ ף אּו ְּנגָאר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו”ר רבי יוסף אונגאר זצ”ל מדומברובה‪ -‬נולד בשנת ה'תקנ”ח (‪ .)7144‬כבר בילדותו‬ ‫ניכרו בו כישרונותיו‪ .‬היה חשוב בעיני החוזה מלובלין‪ .‬את עיקר תורתו קיבל בצעירותו מאביו‪,‬‬ ‫שהיה גדול בתורה ומילא כריסו בש”ס ופוסקים‪ .‬לצד לימוד הנגלה החל להתקרב לגדולי‬ ‫החסידות ולספוג מהם את דרכי עבודת ה'‪ .‬עוד בהיותו כבן ‪ 1‬שנים‪ ,‬בא בקשרי שידוכין‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תקע”ה (‪ )7473‬בצום גדליה התחתן‪ .‬לאחר נישואיו התגורר בקוז'ניץ והסתופף אצל חותנו‪,‬‬ ‫שממנו למד תורה בנגלה ובנסתר‪ .‬בהמשך נתמנה לאב”ד בקוז'ניץ ושימש ברבנות העיר במשך‬ ‫שנים רבות‪ .‬בתקופה זו התפרסם כת"ח ומגדולי תלמידיהם של צדיקי פולין‪ .‬ב‪-‬ז' שבט ה'תר”ו‬ ‫(‪ )7439‬נפטר אביו‪ .‬לאחר פטירתו עבר לדומברובה וקיבל את הרבנות במקום אביו‪ .‬במשך‬ ‫עשרות שנים הנהיג את הקהילה ואת עדת החסידים‪ .‬התפרסם כמקובל וכבקי גדול בחכמת‬ ‫הנסתר‪ .‬רבים נהרו אליו לקבל את ברכתו ועצתו‪ .‬סיפורי ישועות ורפואות נקשרו בברכותיו‪ .‬לצד‬ ‫מעמדו נודע בענוותנותו ובפשטות הליכותיו‪ .‬במשך חייו סבל ייסורים רבים‪ ,‬אולם המשיך‬ ‫בהנהגת קהילתו‪ .‬נפטר ב‪-‬ב' חשוון ה'תרל”ז (‪ .)7419‬חי כ־‪ 14‬שנים‪ .‬ציונו בדומברובה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הצדיק ר' צבי הירש (התפרנס ממסחר היין‪ .‬החוזה מלובלין העיד עליו כי בשעה‬ ‫שמדד יין לקונים‪ ,‬ייחד ייחודים עילאיים כמו שייחדו הראשונים בשעת התפילה)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו”ר ר'‬ ‫מרדכי דוד‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה שרה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת גיטל (בת הרה”ק ר' משה אליקים בריעה הופשטיין‬ ‫מקוז'ניץ [בעל באר משה] בן הרה”ק רבי ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ]‪ .‬נישאהו בצום גדליה‬ ‫ה'תקע”ה [‪ .)]7473‬ילדיו‪ :‬הגאון ר' ישראל אלימלך מזאבנא‪ ,‬מרת מירל גאולה (נישאה לרה”ק ר'‬ ‫מאיר רובין מגלאלוב)‪ .‬חתניו‪ :‬הרה”ק ר' יהודה הכהן הארטשטיין־רפפורט‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו”רים‬ ‫אביו‪ ,‬ר' מרדכי דוד‪ ,‬הרה”ק ר' יעקב יצחק הלוי הורביץ (החוזה מלובלין)‪ ,‬הרה”ק ר' אשר ישעיה‬ ‫רובין מרופשיץ‪ ,‬הרה”ק ר' ישכר דב מרדושיץ־ברון (הסבא קדישא)‪ ,‬הרה”ק ר' חיים מאיר יחיאל‬ ‫שפירא (השרף ממוגלניצא) והרה”ק ר' משה אליקים בריעה הופשטיין מקוז'ניץ (בעל באר משה)‪.‬‬ ‫ב משך הזמן יצאו לו מוניטין בעולם כבעל מופת נפלא שגזר אומר ופעל ישועות כבירות לאנשים שהיו‬ ‫צריכים תשועה‪ .‬אחד מחסידיו הרה״ח ר' משה יהודה ביגלאייזן חלה קשות‪ .‬הוא שלח פתקא לרבינו‬ ‫והצדיק השיב במכתב בו מבטיח לו רפואה במהרה‪ ,‬כשהוא מוסר לו בתוך הדברים‪ :‬״כעלות המנחה‬ ‫נתקבל מבוקשך"‪ .‬מיד אחרי כן התרפא והבריא בשלימות‪ .‬אבל לא ארכו הימים‪ ,‬והוא בלם פיו מלהבטיח‬ ‫ישעות עקב מעשה שהיה‪ :‬היו שני חסידים שנהגו לנסוע לצדיק הרב אריה לייב ליפשיץ ה'אריה דבי‬ ‫עילאי'‪ .‬כששמעו אודות רבי יוסף‪ ,‬הם התחילו לנסוע לדאמבראווא והפסיקו לנסוע ל'אריה דבי עילאי'‪.‬‬ ‫פעם אחת ה'אריה דבי עילאי' שאל את משמשו‪" :‬איפה הני תרי אינשי?"‪ .‬השמש ענה‪" :‬הרבי יודע כי‬ ‫קמו כעת רביים חדשים עם מופתים והם מושכים את הקהל להפרד מרבותיהם ולהדבק בהם"‪ .‬כששמע‬ ‫זאת ה'אריה דבי עילאי' הוא כעס‪ .‬עמד שם איש אחד מדאמבראווא האיש הלך וסיפר את הדבר לרבינו‪.‬‬ ‫הצדיק נסע תיכף ומיד עם עשרה אנשים כדי לרצות את ה'אריה דבי עילאי' ולהפיס את דעתו‪ .‬כשרבינו‬ ‫הגיע לשם הוא דיבר עם ה'אריה דבי עילאי'‪ .‬בתוך דבריו אמר לו‪" :‬הנה היו לי ארבעה רביים ומכל אחד‬ ‫מהם למדתי דבר מה‪ .‬עם כל זה אם הדבר אינו מוצא חן בעיני כבוד מעלתו‪ ,‬אז אניח את שרביט‬ ‫ההנהגה"‪ .‬ה'אריה דבי עילאי' התפייס עם רבינו ואמר‪" :‬חס ושלום‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬השטן רצה לעשות פירוד‬ ‫בין רעים כמונו‪ ,‬אשר אביכם היה ידיד נאמן לנו ומה טוב עשיתם שבאתם להשוות את הדבר על צד‬ ‫היותר טוב"‪ .‬בכל אופן מאז רבינו השתמט ומשך את ידו ככל האפשר מלהעניק ישועות ומופתים‪.‬‬ ‫הרה״צ רבי משה מקשאנוב (בן הרה״ק רבי דוד מקשאנוב זי״ע) שהיה חתן הרה״ק רבי ישראל אלימלך‬ ‫(בן הרה״ק רבי יוסף) העיד שראה פעם שבאה לרבינו אשה שנפטרה מכבר‪ ,‬והיתה מלובשת בבגדי כבוד‪ .‬זמן מה לאחרי זה הרהיב עוז‬ ‫בנפשו והביע תמיהתו לרבי יוסף‪" :‬מאין לאישה מתה מלבושים כאלה‪ ,‬והלא נקברה בתכריכים ולא בבגדים?"‪ ,‬רבינו דחה אותו ואמר‪" :‬לא‬ ‫מעלה ולא מוריד שתדע את העניין עכשיו‪ .‬במרבית השנים תבין אותו מעצמך"‪.‬‬ ‫דיין מזאבנא הגאון ר' ראובן שהיה עד ראיה סיפר‪ :‬פעם בליל ראשון של חג סוכות עוד לפני שרבינו הגיע לסוכה נכנס לשם כלב גדול‬ ‫ה‬ ‫וישב במקום המיועד לכסאו של רבינו‪ .‬החסידים ניסו להבריחו את הכלב אבל הוא לא קם ולא זע עד שקראו לנכרי והוא הרים את הכלב‬ ‫והוציא אותו החוצה‪ .‬הם סגרו את דלת הסוכה כדי שהכלב לא יכנס לשם שוב‪ .‬לפתע הכלב קפץ דרך חלון ושוב ישב במקום הראשון‪ .‬עברו‬ ‫מספר רגעים ורבינו נכנס לסוכה‪ .‬מקורביו סיפרו לו על אודות הכלב‪ .‬רבינו אמר‪" :‬הניחו לו אל תתגרו בו‪ .‬עוד מעט ומעצמו יעזוב את‬ ‫הסוכה"‪ .‬רבינו ניגש למקומו‪ ,‬הרכין את עצמו לכלב ולחש‪" :‬אני מוחל לך במחילה גמורה‪ .‬לך למנוחתך"‪.‬‬ ‫מיד הכלב קם ויצא מהסוכה‪ .‬החסידים דנו במראה זה והבינו כי איזה נשמה התגלגלה בתוך הכלב שהיתה צריכה את סליחת רבינו בשל‬ ‫פשע שעשתה נגדו‪ .‬לאחר קידוש רבינו סיפר על אביו הקדוש שהתכונן לנסוע להונגריה לצורך מסחרו‪ ,‬אולם מישהו גנב את כל כספו ואז‬ ‫נאלץ בעל כורחו לעזוב את עסקיו‪ .‬הבינו הנוכחים שבכלב היתה מגולגולת נשמת האיש שגנב את הכסף של אביו ועל ידי שרבינו שהוא‬ ‫יורשו של אביו מחל לו‪ ,‬מצאה הנשמה את תיקונה ועזבה את הסוכה כשהיא מתוקנת‪ .‬הם גם הבינו עד כמה גדול רבינו ואיזה מדרגה הוא‬ ‫שראה והבין מדוע הכלב הגיע אליו ולאיזה תיקון הוא זקוק‪.‬‬ ‫בינו היה מושלם במידות טובות ובפרט מדה של הכרת הטוב‪ ,‬היה איש פשוט אשר כל עש״ק לקח ונשא את מלבושיו למקווה ושימש‬ ‫ר‬ ‫אותו‪ .‬בשביל כך רבי יוסף נתן לו הראשון את השיריים בעש"ק בסעודה‪ .‬פעם אמר בנו שעל ידי כיבוד זה שאביו עושה יכול האיש לאבד‬ ‫קצת שכר מעוה״ב ולהתמעט‪ .‬רבינו השיב‪" :‬אינו כן‪ ,‬משום שאני חייב להכיר לו טובה בשביל חסד שלו‪ ,‬אם כן אני נותן לו משלי‪ ,‬שאני‬ ‫חייב לו והקב"ה יתן לו את שלו מה שחייב לו"‪.‬‬ ‫הסיפורים מעובדים מתוך 'נאמנו מאד'‬ ‫‪12/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָ ַרב ַ‬ ‫ׁשבְּתַ י ֵ‬ ‫ׁשפְּ טֶ ל וָיִיס זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגה"ק רבי שבתי שפטל וייס זצ"ל‪ -‬נולד בפרשבורג בשנת ה'תרכ"ו (‪ .)7492‬כשלמד‬ ‫בישיבתו של הגה"ק רבי שמחה בונם סופר (בעל שבט סופר)‪ ,‬התעלה מעל תלמידי‬ ‫הישיבה בחריפותו ובבקיאותו המופלאה ונודע כעילוי‪ .‬לאחר נישואיו התיישב בעירו‬ ‫של חמיו ופתח חנות פרוות‪ ,‬אולם המסחר לא היה בראש מעייניו‪ .‬החנות הפכה‬ ‫בתוך זמן קצר לבית ועד לחכמים ומשכה אליה את תלמידי החכמים שבעיר‪ .‬רבים‬ ‫העריכוהו עד מאוד‪ .‬רבו המובהק היה הגאון רבי משה יוסף הופמן (בעל מי באר מים‬ ‫חיים)‪ .‬גאון אדיר ומפורסם‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬בקי בכל חלקי התורה הקדושה‬ ‫ובעל בקיאות מופלאה בתלמוד בבלי וירושלמי ובשאר מכמני התורה‪ .‬פוסק מובהק‪.‬‬ ‫נודע בדורו בתואר "דער שימאני רב"‪ .‬פועל ישועות ובעל מופתים‪ .‬אלפים שיחרו‬ ‫לפתחו לבקשת ברכה וישועה‪ .‬אדמו"רי בעלז‪ ,‬מהרי"ד ומהר"א‪ ,‬ואחיו רבי מרדכי‪,‬‬ ‫הפליגו בשבחו מאוד‪ .‬במלחמת העולם הראשונה נודע כפטרון וכמגן למאות חיילים‬ ‫ושבויים יהודים‪ .‬כאשר הוחזקו באזור עשרות אלפי שבויי מלחמה‪ ,‬ובהם יהודים רבים‪,‬‬ ‫רבינו דאג להם למזון כשר ולשאר צורכיהם‪ ,‬והוא ובני משפחתו עשו ימים ולילות‬ ‫למענם‪ .‬צדיקי הדור חלקו לו כבוד רב והחזיקוהו לנשמה גבוהה‪ .‬בעל רוח הקודש‪.‬‬ ‫בכל שבת קודש היה ניתן לחוש אצלו את קדושת השבת‪ .‬כל ימיו נהג ללמוד בכל‬ ‫שבת את מסכת שבת מתחילתה ועד סופה‪ .‬בשנת ה'תרנ"ד (‪ )7443‬התקבל לכהן‬ ‫כרב וכאב"ד שימאני שבהונגריה‪ ,‬ובה כיהן קרוב לחמישים שנה‪ .‬נפטר ב‪-‬ג' חשוון‬ ‫ה'תש"ד (‪ .)7434‬חי כ־‪ 14‬שנים‪ .‬ציונו בשימאני‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' ישעיה יששכר‪ .‬אמו‪ :‬מרת מרים (בת ר' מרדכי פראגר ומצאצאי ר' נתן נטע‬ ‫שפירא [בעל מגלה עמוקות])‪ .‬אחיו‪ :‬ר' יצחק (אב"ד ווערבוי)‪ ,‬ר' משה‪ ,‬ר' שמואל‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' אברהם שבתי שעפטיל (סבו)‪ ,‬ר' שרגא פייש פישמן (ממלא מקום‬ ‫אב"ד פרשבורג)‪ ,‬ר' אברהם פראגר (דודו)‪ ,‬ר' שמחה בונם סופר (בעל שבט סופר)‪ ,‬ר'‬ ‫משה יוסף הופמן (בעל מי באר מים חיים‪ .‬רבו המובהק)‪ .‬מספריו‪• :‬הלכתא רבתא‬ ‫לשבתא‪ -‬הלכות שבת‪ ,‬ובכללן דיונים בענייני חשמל וטכנולוגיות חדישות בשבת‪.‬‬ ‫רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל מרבני בני ברק סיפר כי אביו שהיה רבה של העיר קאפוואר היה‬ ‫בידידות גדולה עם רבינו‪ .‬באחד מביקוריו של אביו אצל הצדיק‪ ,‬לאחר שיחה תורנית נלבבת‪,‬‬ ‫שאלו האחרון אם הוא חש‪ ,‬שלא בטוב באיזה מיחוש‪ ,‬וזה ענה לו‪ ,‬כי אכן סובל הוא על מחלת‬ ‫מעיים‪ ,‬כשמחמת כן נמנע הוא מאכילת מאכלים רבים‪ .‬ענה לו הרב שבתי‪ ,‬כי היות שנאמר‪,‬‬ ‫שמאכלי שבת הם רפואה‪ ,‬הרי שאם יקפיד על אכילת מאכל ה"טשולנט" בשבת קודש‪ ,‬הדבר‬ ‫יביא לו רפואה‪ .‬ואכן כך אירע‪ ,‬ומאז לא סבל יותר הרב מקאפוואר ממחלת מעיים‪ ,‬וזאת‬ ‫למרות שעל פי דרכי הרפואה הטבעיים דווקא מאכל ה'טשולנט' היה אמור להזיק לו‪.‬‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬כי בתקופה מסוימת שכב אביו הצדיק בבית החולים בעיר הבירה פעסט והרב‬ ‫אונגר נסע מהישיבה לבקר אותו בבית החולים‪ .‬במהלך הנסיעה היה צריך להחליף רכבת‬ ‫בעיר דיור‪ ,‬שם התגורר דודו‪ ,‬וכיוון שנותרו כמה שעות עד לבואה של הרכבת לפעסט‪ ,‬עלה‬ ‫לבקר את דודו‪ .‬והנה בבואו לבקר‪ ,‬מראה לו הדוד גלויית דואר שקיבל באותו יום‪ ,‬ובה נכתב‬ ‫כדלהלן‪" :‬להטביל את פרוסת 'המוציא' בליל שבת ביין הקידוש‪ ,‬וזו סגולה נגד כאב לב‪,‬‬ ‫עבד לעבדי ה' שבתי שעפטיל וייס"‪.‬‬ ‫הרב אונגר התבונן בגלויה‪ ,‬ולא הבין את פשרה‪ .‬גם המארח‪ ,‬דודו של הרב אונגר‪ ,‬לא הבין‬ ‫כלל‪ ,‬מה פשרה של גלויה זו‪ .‬בתחילה סבר הרב אונגר שמא כוונת הגלויה הייתה מכוונת‬ ‫ביחס לאביו‪ ,‬כשהרב משימאני ידע‪ ,‬שהרב אונגר עתיד יהיה לעבור אצל דודו בדרך לביקור‬ ‫אצל אביו‪ ,‬ולכן שלח גלויה זו‪ .‬ומשום כך חשש‪ ,‬שאביו השוכב בבית החולים‪ ,‬אף סובל ממחלת לב‪.‬‬ ‫כאשר הגיע הרב אונגר לבקר את אביו‪ ,‬מצא אותו‪ ,‬כשהוא מחלים ממחלתו ואינו סובל משום מיחוש כלשהו בלבו‪ .‬לאחר מספר ימים ששהה‬ ‫שם‪ ,‬הבין כי הגלויה לא הייתה מכוונת אליו‪ .‬בדרכו חזרה לישיבה‪ ,‬עבר שוב דרך העיר דיור‪ ,‬ועלה לבקר את דודו בשהות שבין החלפת‬ ‫הרכבות‪ ,‬ולהפתעתו מצא את דודו שוכב במטה‪ .‬הלה סיפר לו‪ ,‬כי כבר הבין את הגלויה‪ .‬כי הנה בליל שבת‪ ,‬בעיצומה של סעודת השבת‪,‬‬ ‫קיבל הוא פתאום התקפת לב עזה‪ ,‬ומיד הבהילו את הרופא‪ ,‬אשר ברגעים הראשונים היה אובד עצות‪ ,‬כיצד לטפל בהתקפה חריפה זו‪.‬‬ ‫לפתע נזכר החולה עצמו בגלויה‪ ,‬שקיבל אך כמה ימים קודם לכן‪ ,‬ומיד רמז לזוגתו שעמדה לצידו‪ ,‬שתטבול את פרוסת החלה שנותרה על‬ ‫השולחן בתוך צלוחית היין של הקידוש‪ ,‬ותביא לפיו‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד כשהביאו לו לטעום מפרוסת חלה זו‪ ,‬נרגעה ההתקפה וחלפה עברה לה מול‬ ‫עיניו המשתאות של הרופא‪ .‬לאחר בדיקה יסודית‪ ,‬הורה לו הרופא‪ ,‬כי אינו זקוק לשום טיפול‪ ,‬באשר ליבו תקין ובריא‪ ,‬ורק זקוק הוא‬ ‫למנוחה מוחלטת בשל ההתקפה העזה שעבר‪.‬‬ ‫פטירתו של הרב גם היא הייתה קשורה לשבת‪ .‬בערב שבת נח ה'תש"ד‪ ,‬אמר לנכדו בן ביתו‪ ,‬שילך לבית הכנסת לתפילה בלעדיו‪ ,‬לשאלת‬ ‫הנכד‪" :‬מדוע הרב לא הולך לבית הכנסת?"‪ ,‬ענה כי אינו יכול ללכת‪ ,‬כיוון שבאו אליו אורחים גדולים‪ .‬במהלך השבת‪ ,‬חזר כל היום על‬ ‫תלמודו‪ ,‬ומלבד כזית פת לאחר הקידוש לא הכניס דבר לפיו‪ .‬אף בהבדלה ביקש מנכדו שיבדיל‪ ,‬ולשאלת הנכד‪" :‬מדוע הרב בעצמו אינו‬ ‫מבדיל?"‪ ,‬ענה ואמר‪ ,‬כי אצלו הוא כבר יום שכולו שבת‪ .‬למחרת לאחר תפילת ערבית‪ ,‬חזר שוב ואמר את קריאת שמע‪ ,‬ובעת אמירת‬ ‫הצדיק בתמונה מצד ימין‬ ‫'אחד' הסתלקה נשמתו‪.‬‬ ‫‪13/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף זּונ ְְּּדל מִ סַ לַ נְּט זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון רבי יוסף זונדל מסלנט זצ"ל‪ -‬נולד בראש השנה ה'תקמ"ו (‪ )7142‬בסלנט‪ .‬מיוחס‬ ‫לר' פיבוש אשכנזי (אב"ד בווילנה ובהמשך נשיא עדת האשכנזים בירושלים)‪ .‬מילדותו ניכרו בו‬ ‫כישרונות מופלאים‪ .‬בצעירותו עסק במסחר בתבואה זמן מועט ביום‪ ,‬כאשר את שאר‬ ‫הזמן הקדיש ללימוד התורה‪ .‬בשנת ה'תקפ"א (‪ ,)7457‬לאחר פטירת רבו‪ ,‬ר' חיים‬ ‫מוולוז'ין‪ ,‬עבר לפוזנה כדי ללמוד מר' עקיבא איגר‪ .‬בשנת ה'תקצ"ח (‪ )7441‬עלה לארץ‬ ‫ישראל והתיישב בירושלים‪ .‬שם ייסד עסק של מכירת חומץ ויין כשאשתו טיפלה במסחר‪.‬‬ ‫חי בדוחק ובעוני ולא חפץ לקבל שום משרת רבנות או דיינות‪ .‬שימש כמורה הוראה של‬ ‫העדה האשכנזית בירושלים‪ .‬הנהגות מופלאות מסופרות אודותיו ובענייני "בין אדם‬ ‫לחברו"‪ .‬מידת החסד הייתה טבועה בלבו‪ .‬את שיטת המוסר ייסד תלמידו ר' ישראל‪.‬‬ ‫כאשר נשאל באילו ספרים לימד אותו רבינו השיב‪" :‬לא מספרים למדתי ממנו‪ .‬אלא‬ ‫מאישיותו ומהנהגתו"‪ .‬כל דיבור ומחשבה היה מדוקדק עד להפליא‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬גאון‬ ‫בנגלה ובנסתר‪ .‬הרבה בסיגופים ותעניות‪.‬‬ ‫חיבתו לארץ לא ידעה גבול‪ .‬מנהגו היה לסובב סביב חומת ירושלים ולקיים את הכתוב‬ ‫"ס ֹבּו צִּיֹון ו ְהַ קִּ יפּוה"‪ .‬בכל יום השתדל ללכת ד' אמות חדשות בארץ הקודש‪ ,‬לקיים את‬ ‫דברי חז"ל "כל הַ מְ הַ לְֵּך ד' אַ מֹות בארץ ישראל מֻ בְטח לֹו שֶ הּוא בֵּן העֹולם הַ בא" (כתובות קי"א)‪ .‬בשנת ה'תר"ז (‪ )7431‬ייסד‬ ‫את חברת 'אור תורה' ללימוד תורה במשמרות בכל שעות היממה‪ .‬בצוואתו ביקש כי יגררו את מיטתו על הארץ‪ .‬אף אחד‬ ‫מאנשי החברה קדישא לא העז לעשות זאת לצדיק וגאון גדול‪ .‬ר' שמואל מסלנט הורה לזקן החבורה לעשות כן כדי לקיים‬ ‫את ציוויו‪ .‬בדמעות ובבכיות נוראות‪ ,‬בקטע קצר ליד שער האשפות‪ ,‬הורידוהו לארץ ומשכו את מיטתו על הארץ‪ .‬אחר כך‬ ‫ביקשו ממנו סליחה ומחילה בלב נשבר‪ .‬רבינו ציווה שלא יכתבו שום תואר על ציונו‪ ,‬אבל לפי הוראת ר' שמואל‬ ‫מסלנט‪ ,‬רבה של ירושלים‪ ,‬הוסיפו את האות ר'‪ .‬נפטר ב‪-‬ג' מר חשוון ה'תרכ"ו (‪ )7492‬בעקבות מגפת הכולרה‪ .‬ציונו‬ ‫בהר הזיתים‪ .‬חי כ־‪ 42‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' בנימין בינוש (נכדו של ר' אורי שרגא פיבוש אשכנזי‪ ,‬תלמיד המהר"ם מלובלין ואב"ד וילנה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת פסה‪.‬‬ ‫ילדיו‪ :‬הגאון ר' אריה לייב‪ ,‬מרת טויבה (נישאה לגאון ר' שמואל סלנט‪ ,‬רבה של ירושלים)‪ ,‬מרת צביה (נישאה לר' נטע נטקין)‪,‬‬ ‫מרת הענע (נישאה לר' אורי שבתי)‪ .‬נוסף עליהם נפטרו כמה מבניו ובנותיו בילדותם ואחרים נפטרו לאחר נישואיהם‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' חיים איצקוביץ מוולוז'ין (רבו המובהק)‪ ,‬ר' עקיבא איגר‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון ר' ישראל ליפקין מסלנט‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬מכתב התעוררות ללימוד ולהתמדת תורתנו הקדושה‪ -‬איגרת מוסר על אהבת התורה ועמל התורה •אסופת‬ ‫גנזים‪ -‬קונטרס מכתביו‪• .‬ספר רבי יוסף זונדל מסלאנט •ספר הצדיק ר' יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו‪ -‬תולדותיו‪ ,‬כתביו‬ ‫וכתבי הגר"א והגר"ח מוולוז'ין (נערך על ידי ר' אליעזר ריבלין‪ ,‬בעזרת ר' יוסף זונדל סלנט‪ ,‬נכד רבינו)‬ ‫רבינו היה שקדן עצום‪ .‬כל רגע מחייו היה קודש ללימוד תורה ויראת ה'‪ .‬בקי בש"ס ופוסקים ובימי שבתו בירושלים היה מורה‪-‬הוראה ופוסק‬ ‫הלכה לבני העיר‪ .‬מפורסם היה‪ ,‬שר' יוסף ידע את כל הספר "תנא דבי אליהו" בעל‪-‬פה והיה שגור על לשונו מלה במלה‪ .‬מימי ילדותו ועד‬ ‫זקנה ושיבה הרגיל עצמו למעט באכילה ושתיה ושינה‪ ,‬והיה שם לילות כימים לתורה‪.‬‬ ‫פ עם אחת שכר ר' יוסף עגלון יהודי שיובילנו בעגלתו ליום‪-‬השוק שבקובנה‪ .‬בדרך מסעם עברו על פני שדה של נוכרי‪ ,‬והעגלון הבחין‬ ‫בערמת שחת‪ ,‬המונחת בשדה‪ .‬הסתכל העגלון לכל הצדדים וכשראה‪ ,‬כי אין איש מביט במעשיו‪ ,‬עצר את הסוסים וירד מן העגלה כששק‬ ‫בידו‪ ,‬והתחיל למלא את שקו מערמת‪-‬השחת‪ .‬ר' יוסף ראה את מעשיו של העגלון‪ ,‬והצטער צער רב על מעשה הגנבה‪ ,‬אולם מה יש‬ ‫ביכולתו לעשות? ר' יוסף ידע‪ ,‬שכל אמצעי השכנוע לא יועילו עם העגלון‪ .‬התחיל ר' יוסף לפתע לצעוק‪" :‬רואים! רואים!"‪ .‬לשמע זעקותיו של‬ ‫ר' יוסף נבהל העגלון‪ .‬הוא עזב את השק עם המספוא בשדה‪ ,‬זינק על העגלה‪ ,‬ודרבן את הסוסים לברוח במהירות האפשרית‪ .‬כשהתרחקו‬ ‫מעט מהמקום‪ ,‬הפנה העגלון את ראשו לאחור‪ ,‬וירא כי אין איש ואין רודף‪ .‬פנה העגלון בכעס אל ר' יוסף ושאלו‪" :‬הרי לא היה שם איש‪ ,‬ואף‬ ‫אחד לא ראני במעשיי‪ ,‬ומדוע כה רימיתני?"‪ ,‬השיב לו הרב בנחת‪" :‬אמנם כן‪ ,‬לא ראך אדם‪ .‬אולם הקב"ה‪ ,‬אשר עיניו צופיות על כל‬ ‫מעשיו של האדם‪ ,‬ראה אותך במעשיך"‪.‬‬ ‫ברכת ה' שרתה בעסקיו של ר' יוסף‪ .‬החנות לממכר אריגים‪ ,‬שניהלה אשתו פרחה ושגשגה‪ .‬תושבי סלנט‪ ,‬נוכרים ויהודים כאחד‪ ,‬הכירו‬ ‫בצדקותם וישרותם של ר' יוסף ואשתו‪ ,‬ורחשו להם אמון רב‪ .‬רבים העדיפו לקנות את האריגים הדרושים להם אך ורק בחנותו של ר'‬ ‫יוסף‪ ,‬ביודעם‪ ,‬שכאן לא ינסו לרמות אותם‪ .‬כך הלכו וגדלו מיום ליום המכירות בחנותו‪ ,‬והונו הלך ורב מיום ליום‪ .‬לאחר תקופת מה‪ ,‬נולד‬ ‫לר' יוסף בנו בכורו‪ .‬אולם למגינת ליבם של ההורים נסתלק הילד לעולמו זמן קצר לאחר לידתו‪ .‬מאחר שנפטר הילד עם כניסת השבת‪ ,‬ר'‬ ‫יוסף ברוב צדקותו לא רצה להפריע לאיש את שמחת השבת‪ ,‬וציווה לאשתו להסתיר מכולם את דבר האסון‪ .‬ביתו של ר' יוסף המה אותה‬ ‫שבת במבקרים רבים‪ ,‬שבאו לאחל להם "מזל טוב" על הולדת בנם בכורם‪.‬‬ ‫ר' יוסף ואשתו קיבלו את פני המבקרים בסבר פנים יפות‪ ,‬כאילו מאומה לא קרה‪ .‬כשרצו השכנות להביט בפני הרך הנולד‪ ,‬התנצלה אשתו‬ ‫;‬ ‫ואמרה‪ ,‬שהתינוק חלש מאוד ובפקודת הרופא אסור להיכנס לחדרו‪ .‬כך עברה עליהם השבת‪ ,‬כשהם אוכלים ושמחים בקדושת השבת‬ ‫ומסתירים מעיני‪-‬כל את גודל אסונם‪ .‬רק עם צאת השבת פרצה הסערה הפנימית החוצה‪ ,‬והאם הצעירה התייפחה בקול בוכים מזעזע‪.‬‬ ‫ר' יוסף יצא החוצה ופרש את ידיו לשמים ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬מוותר אני על העשירות‪ ,‬ובלבד שתחונן אותי ואת אשתי בזרע של‬ ‫קיימא"‪ .‬דבריו של הצדיק התקיימו‪ .‬תוך זמן קצר פרצה דלקה בביתו וכילתה את כל רכושו‪ .‬מני אז היה ר' יוסף זונדל עני כל ימיו‪ ,‬אך‬ ‫זכה לבנים של קיימא‪ .‬הוא התברך בשלוש בנות ובן אחד‪.‬‬ ‫זקני ירושלים היו מספרים‪ ,‬שבערוב ימיו נחלש פעם ר' יוסף עקב מחלה ובאמצע התפילה התעלף‪ .‬רופא‪ ,‬שהוזעק אליו‪ ,‬ראה שמצבו חמור‪,‬‬ ‫ולא מצא אפשרות להעירו מעלפונו אלא בעקירת שן‪ .‬הייתה זו השן האחרונה בפיו‪ .‬כאשר התעורר מעלפונו והרגיש‪ ,‬שעקרו לו את שנו‬ ‫האחרונה‪ ,‬הייתה שאלתו‪" :‬כיצד אוכל מעתה ללעוס את כזית מצה בפסח?"‪.‬‬ ‫‪14/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב יֹוסֵ ף זּונ ְְּּדל מִ סַ לַ נְּט זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫בתחילה נחשב רבינו בעיני תושבי סלנט לאדם פשוט‪ ,‬והיה נקרא בפי כולם 'זונדא'‪ .‬ביום כלולותיו של ר' ישראל סלנטר עם בתו של ר'‬ ‫יעקב אייזנשטיין‪ -‬מחשובי סלנט‪ ,‬נפל מבטו של ר' ישראל על רבינו‪ ,‬שישב בין העניים ליד הפתח‪ .‬ר' ישראל הבחין ש'עני' זה אינו מתנהג‬ ‫כשאר העניים‪ ,‬וכל תנועותיו ומעשיו מכוונים לפי ההלכה‪ .‬ר' ישראל פנה לחותנו ושאלו אודות ה'עני' היושב ליד הפתח‪" .‬שמו יוסף זונדל"‪,‬‬ ‫השיב חותנו‪" ,‬ותושבי העיירה מכנים אותו בשם 'זונדא'"‪ .‬תמה ר' ישראל‪" :‬מדוע מכנים אותו בשם 'זונדא'‪ ,‬ואין מכתירים אותו בתואר 'רבי'‪.‬‬ ‫בהתחקותי זה עתה בדרכיו ובסדר אכילתו‪ ,‬ראיתי שכל דרכיו הם לפי כל דקדוקי ההלכה‪ .‬בכל הפרטים נוהג לפי שיטת הרמב"ם‪,‬‬ ‫פרט לשני דברים שנהג לפי שיטת הראב"ד"‪ .‬מאותו יום קיבל עליו ר' ישראל את מרותו של ר' יוסף זונדל‪ ,‬והכתירו לרבו המובהק‪.‬‬ ‫פעם אחת ראו תלמידי הישיבה את רבינו מתהלך בשעות הבוקר המוקדמות ברחוב הגויים שבולוז'ין ומקטרת בפיו‪ .‬מחזה זה החל‬ ‫ונשנה כל בוקר עד שהחלו התלמידים דיברו על מנהגו המוזר של רבינו‪ .‬פליאתם של חבריו לישיבה גדלה‪ ,‬שכן‪ ,‬מאז ומתמיד ידעו כולם‬ ‫שמאשמורת הבוקר הראשונה כבר ישב רבינו ועסק בתורה‪ ,‬והנה לפתע מנהג חדש‪ .‬השמועה הגיעה לראש‪-‬הישיבה ר' חיים‪ ,‬והוא הזמין‬ ‫אליו את תלמידו החביב ואמר‪" :‬זונדל שלי‪ ,‬מרננים אחריך שמטייל אתה כל בוקר ברחוב של הנוכרים ומקטרת בפיך‪ ,‬האם יש בכך אמת?"‪.‬‬ ‫"מורי ורבי‪ ,‬נכון הדבר"‪ ,‬השיב רבינו בענווה‪ " ,‬אני מתהלך כל בוקר ברחוב הנוכרים ומקטרת בפי‪ .‬אולם יש סיבה לדבר‪ .‬שמעתי שישנם‬ ‫מיהודי ֹולֹוזִ'ין הַ ּנֹוהֲ גִים לקנות לחם מן הגויים‪ ,‬ומאחר ופת נוכרי אסור‪ ,‬החלטתי לטייל מדי יום ברחוב הנוכרים‪ ,‬ובדרך טיולי נכנס אני‬ ‫למאפיות הלחם של הנוכרים ונוטל מהם רשות להדליק את מקטרתי‪ ,‬ובדרך אגב אני משליך קיסם לתוך האש הבוערת בתנור‪ ,‬ועל‬ ‫ידי כך מציל אני את יהודי ולוזי'ן מלאכול פת נוכרי"‪ .‬ר' חיים התרגש ממידת חסידותו של תלמידו‪ ,‬וברכו שירבו כמותו בישראל‪.‬‬ ‫פעם נודע לרבינו על אשה עניי ה בסלנט שבעלה נסע למרחקים לרגל פרנסתו‪ .‬האשה נשארה בביתה בודדה עם ילדיה הקטנים‪ ,‬ובבית אין‬ ‫לחם לאכול ובגד ללבוש‪ .‬הדבר היה בעיצומו של החורף‪ ,‬ושלג כבד כיסה את פני העיירה‪ .‬נכמרו רחמיו על אותה מסכנה‪ .‬באמצע הלילה‬ ‫הסגרירי יצא רבינו מביתו וקרדום בידו‪ .‬ליד ביתו עמד עץ עתיק וגבוה‪ .‬הרב גדע את העץ‪ ,‬חטב את העצים לגזרים קטנים‪ ,‬וארז את הגזעים‬ ‫בש קים‪ .‬העמיס את השקים על כתפיו‪ ,‬הלך לביתה של האשה ודפק בחלון וצעק בקול עבה‪ -‬כדי שלא תזהה את קולו‪" :‬עצי הסקה למכירה!‬ ‫עצי הסקה למכירה!"‪" .‬אכן‪ ,‬זקוקה אני לעצים להסקת הבית"‪ ,‬השיבה האשה מבעד לחלון‪" ,‬אולם לצערי‪ ,‬אין לי כרגע אפילו פרוטה לשלם‬ ‫עבורם"‪" .‬אין דבר!"‪ ,‬השיב‪" ,‬קחי את העצים ואבוא פעם אחרת לקחת כסף"‪ .‬האשה פתחה את הדלת‪ ,‬ור' יוסף הניח על המפתן את‬ ‫השקים מלאי‪-‬העצים‪ .‬האשה ניסתה להביט בפניו של "מוכר העצים" המוזר‪ .‬אולם פניו היו עטופות בבד גס והיא לא הצליחה לזהות אותו‪.‬‬ ‫"מתי תבוא לגבות את הכסף?" שאלה האשה‪" .‬אבוא כבר פעם אחרת"‪ ,‬השיב ר' יוסף‪ ,‬כאשר הוא משנה את קולו עד לבלי הכר‪ .‬האשה‬ ‫המאושרת הרעיפה על "מוכר העצים" ברכות עד בלי די‪ .‬ואילו ר' יוסף עזב את הבית כשהוא קורן מאושר על שזכה במצווה גדולה זו‪.‬‬ ‫למחרת יצאו תושבי העיירה מבתיהם והתפלאו לראות שהעץ העתיק והחסון‪ ,‬שעמד ליד ביתו של ר' יוסף נעלם ואיננו‪ .‬התפלאו האנשים‬ ‫איש אל רעהו‪ ,‬אולם אף אחד לא ידע מי גדע את העץ‪ .‬ויהי הדבר לתעלומה‪ .‬עברו ימות החורף‪ .‬לפני חג הפסח חזר הבעל מנסיעתו‬ ‫הארוכה לביתו‪ .‬סיפרה לו אשתו את דבר המעשה‪" :‬בא הנה באחת הלילות הסגריריים והקרים‪ ,‬מוכר עצים שלא היה מוכר לי‪ ,‬ומכר לי‬ ‫עצים להסקת הבית‪ ,‬ועד היום הוא לא שב לתבוע את כספו‪ ,‬ואיני יודעת מיהו"‪ .‬למחרת סיפר הבעל בבית‪-‬הכנסת לכל המתפללים על‬ ‫מוכר העצים הפלאי‪ .‬ואז הבינו הכל שידו של ר' יוסף זונדל בדבר‪ ,‬והוא זה אשר גדע את העץ לטובת האשה המסכנה‪.‬‬ ‫עשה באשה אחת‪ ,‬שבאה אל חצר " החורבה" של ר' יהודה החסיד בירושלים לחפש את שואב המים שהיה מתגורר שם‪ ,‬כדי שישאב‬ ‫מ‬ ‫בעבורה מהבאר מספר דליי מים‪ .‬שואב המים לא היה אז בביתו‪ ,‬והאשה התחילה לחפש אחר אדם‪ ,‬שיסכים לשאוב בעבורה את המים‪.‬‬ ‫והנה ראתה האשה לפניה את ר' יוסף‪ ,‬אשר היה לבוש כדרכו כאחד מפשוטי העם‪ .‬היות שלא הכירה אותו‪ ,‬ניגשה אליו ואמרה‪" :‬התואיל‬ ‫לשאוב בעבורי שני דליי מים תמורת שתי קופיקות?"‪" -‬ברצון רב"‪ ,‬ענה הרב‪ ,‬כשהוא קורן מאושר על המצווה הגדולה שנפלה בחלקו‪.‬‬ ‫לאחר ששאב בעבורה את המים‪ ,‬דחה את קבלת השכר לפעם אחרת‪ ,‬לכשיזדמן לו שוב לשאוב בעבורה‪ .‬האשה שמחה שנזדמן לה שואב‬ ‫מים שאף אינו דורש מיד את שכר הטרחה והודתה לו על כך מעומק לבה‪ .‬לאחר זמן באה שוב האשה אל "החורבה"‪ ,‬וחקרה לדעת‪ ,‬מיהו‬ ‫אותו אדם אשר שאב בעבורה את המים‪ ,‬ואשר היא עדיין חייבת לו את הכסף‪ .‬והנה נודע לה‪ ,‬שהאיש אשר שאב בעבורה את המים אינו‬ ‫אלא הצדיק ר' יוסף זונדיל‪ .‬מיהרה האשה אל ביתו‪ ,‬ובלב נשבר ביקשה את סליחתו‪ .‬ענה לה הרב‪ ,‬כשבת‪-‬צחוק מרחפת על פניו ואמר‪:‬‬ ‫"יישר כוחך‪ ,‬שעל ידך זכיתי לקיים מצוות גמילות חסד כזו"‪.‬‬ ‫בית‪-‬הכנסת "מנחם‪-‬ציון"‪ ,‬שבחצר חורבת ר' יהודה החסיד‪ ,‬היה לר' יוסף מקום קבוע ללימוד ולתפילה‪ .‬באותו מקום היה לו סטנדר‪ ,‬בו‬ ‫ב‬ ‫היה שומר את ספריו‪ ,‬שהיה לומד בהם‪ .‬אחד המתפללים הצעירים היה מפעם לפעם מעביר את הסטנדר הכבד של ר' יוסף לפינה אחרת‪,‬‬ ‫ולא היה מחזירו למקומו בסיום הלימוד‪ .‬ניגש אליו פעם ר' יוסף ואמר לו‪" :‬בחפץ‪-‬לב הנני מרשה לך לקחת את הסטנדר ולהעבירו להיכן‬ ‫שלבך חפץ‪ .‬אולם אנא‪ ,‬במחילה ממך‪ ,‬השתדל נא בגמר השימוש להחזירו למקומו‪ ,‬כי הרי כבר זקנתי וקשה לי לסחוב את הסטנדר‬ ‫למקומי"‪ .‬ר' יוסף הבחין‪ ,‬שהצעיר נעלב מבקשתו‪ ,‬והתחיל לפייסו ולבקש ממנו בתחנונים‪ ,‬שייאות למחול לו אם דבריו פגעו בו או העליבוהו‪.‬‬ ‫ואולם כל תחנוניו של הרב נפלו על אוזניים ערלות‪ .‬בעקשנות מוזרה השים הצעיר עצמו כחרש ולא אבה לענות מאומה‪.‬‬ ‫כשראה ר' יוסף זונדיל כך‪ ,‬לא היסס הרבה‪ .‬הוא ניגש אל בימת בית‪-‬הכנסת והכריז בקול רם‪" :‬רבותיי! פגעתי והעלבתי את פלוני‪ ,‬ובפני‬ ‫כולם מבקש אני ממנו שיסלח לי"‪ ,‬ובדברו פרץ הרב בבכי קורע לב‪ .‬כשראה הצעיר‪ ,‬עד כמה הדברים נוגעים אל לבו של ר' יוסף‪ ,‬ניגש‬ ‫אליו והודיע לו‪ ,‬שהוא מוחל וסולח לו בלב שלם‪.‬‬ ‫עם מצאו אותו בלילה באחד מימות הגשמים רובץ בבוץ ובטיט‪ ,‬מלקט אבנים ומרצף את הרחוב‪ .‬נתגלה‪ ,‬שעושה כן לכבוד אמו‪,‬‬ ‫פ‬ ‫שדרכה לעבור שם תמיד בלכתה לבית הכנסת‪ .‬גם בירושלים‪ ,‬אליה הגיע בכסליו ה'תקצ"ז (‪ ,)7441‬הרב היה רגיל לקום בחצות הלילה‬ ‫ללמוד‪ .‬בימות השלגים‪ ,‬היה מפנה בבוקר השכם את השלג בסביבות בית הכנסת ב"חורבה"‪ ,‬כדי לעשות דרך לשכניו ולבאים‬ ‫להתפלל‪.‬‬ ‫עשה ביום כיפור‪ ,‬שהבחין מבעד לחלון בעז הנכנסת לגינת פלוני‪ .‬הוא לא התמהמה‪ ,‬ורץ עם טליתו והקיטל להבריח את העז כדי‬ ‫מ‬ ‫להציל ממון של ישראל‪ .‬אף לעת זקנתו‪ ,‬היה שואב מים מן הבור לזקן גלמוד וחלוש שגר בשכנותו‪ .‬כך נהג ימים רבים מבלי שאיש‬ ‫הרגיש בדבר עד שאותו זקן תפס אותו ב"קלקלתו"‪ ,‬ועיכב בידו מלהמשיך‪.‬‬ ‫‪15/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הרשל"צ מָ ָרן הָ ַרב עֹובַ ְּדיָה יֹוסֵ ף זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הצדיק חכם עובדיה יוסף זצ"ל‪ -‬נולד בבגדד ב‪-‬י"ב תשרי ה'תרפ"א (‪ .)7452‬נקרא‬ ‫בשם עבדאללה (עובדיה) יוסף על שם ר' עבדאללה סומך ור' יוסף חיים (הבן איש חי)‪ .‬משפחתו‬ ‫עלתה לארץ בעודו ילד כבן ארבע שנים‪ .‬מנעוריו התבלט בגאונותו ובלהיטותו לתורה‪ .‬למד‬ ‫בת"ת בני ציון שבשכונת הבוכרים (ירושלים)‪ .‬בשנת ה'תרצ"ג (‪ )7444‬בגיל שתים עשרה עבר‬ ‫ללמוד בישיבת פורת יוסף (הממוקמת בעיר העתיקה)‪ ,‬ובגיל ‪ 72‬כבר סיים את הש"ס‪ .‬בהמשך‬ ‫שינה את שם משפחתו מעובדיה ליוסף‪ .‬בשנת ה'ת"ש (‪ )7432‬בגיל ‪ 52‬הוסמך לרבנות ודיינות‬ ‫על ידי הגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"ה (‪ )7432‬מונה לדיין בביה"ד של העדה הספרדית בירושלים‪ .‬שנתיים לאחר מכן‬ ‫עבר למצרים‪ ,‬שם כיהן כאב"ד בקהיר וכסגנו של הרב הראשי של מצרים‪ .‬לאחר שחזר לארץ‬ ‫מונה לדיין בביה"ד הרבני בפתח תקווה ולאחר מכן בירושלים (בשנים ה'תשי"ח‪-‬ה'תשכ"ה [‪7424-‬‬ ‫‪ .)]7492‬בהמשך מונה לחבר בביה"ד הרבני הגדול לערעורים בירושלים‪ ,‬ובשנת ה'תשכ"ט‬ ‫(‪ )7494‬החל לכהן כרבה הראשי הספרדי של תל אביב יפו‪ .‬בשנת ה'תשל"ג (‪ )7415‬נבחר לכהן‬ ‫כראשון לציון וכרב הראשי לישראל (במקום הגאון הראשון לציון ר' יצחק נסים) עד שנת ה'תשמ"ג‬ ‫(‪ .(7444‬זכה לתארים 'פוסק הדור'‪' ,‬גדול הדור' ו'מרן'‪ .‬ידוע כבעל זיכרון פנומנלי‪ ,‬בור סוד‬ ‫שאינו מאבד טיפה‪ .‬סיני ועוקר הרים‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬עמד בראש בית‬ ‫הדין שעסק בהתרת עגונות נעדרי וחללי מלחמת יום הכיפורים‪ .‬נפטר ב‪-‬ג' חשוון ה'תשע"ד‬ ‫(‪ .)5274‬חי כ־‪ 44‬שנים‪ .‬בהלווייתו השתתפו לפי אחת ההערכות כ־‪ 422,222‬איש‪ .‬ציונו בבית‬ ‫העלמין סנהדריה שבירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יעקב‪ .‬אמו‪ :‬מרת גורג'יה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת מרגלית (בת ר' אברהם הלוי פטאל‪ .‬נישאו בשנת‬ ‫ה'תש"ד [‪ .)]7433‬ילדיו‪ :‬הגאונים הרב יעקב (ראש ישיבת 'חזון יעקב')‪ ,‬הרב יצחק (הראשון לציון‪,‬‬ ‫מחבר 'ילקוט יוסף' וראש ישיבת 'חזון עובדיה')‪ ,‬הרב אברהם (כיהן כרבה הראשי של חולון)‪ ,‬הרב דוד‬ ‫(ראש בית המדרש 'יחוה דעת'‪ ,‬מחבר ספרי הלכה ברורה וכיהן כרבה של שכונת הר נוף בירושלים)‪ ,‬הרב‬ ‫משה (ראש ישיבת 'מאור ישראל' וראש בד"צ 'בית יוסף')‪ ,‬מרת עדינה (נישאה לגאון ר' עזרא בר שלום‪ ,‬דיין בבית הדין הרבני הגדול)‪,‬‬ ‫מרת יפה כהן‪ ,‬מרת רבקה (נישאה לגאון ר' יעקב צ'קוטאי‪ ,‬רב העיר מודיעין מכבים רעות)‪ ,‬מרת שרה (נישאה לגאון ר' מרדכי‬ ‫טולידאנו‪ ,‬ראש בית מדרש 'יביע אומר' ואב"ד בירושלים)‪ ,‬מרת לאה (נישאה לגאון ר' אהרן בוטבול‪ ,‬רב אזורי חבל מודיעין)‪ ,‬מרת‬ ‫מלכה ששון‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' עזרא עטייה‪ ,‬ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל‪ .‬מספריו‪• :‬שו"ת יביע אומר‪ -‬עשרה כרכים‬ ‫•שו"ת יחוה דעת‪ -‬שישה כרכים •חזון עובדיה‪ -‬סדרת ספרי הלכה על שבת‪ ,‬ימים טובים ומועדים •לווית חן‪ -‬הלכות‬ ‫שבת על סדר השו"ע •טהרת הבית‪ -‬שלושה כרכים •מאור ישראל‪ -‬פירושים על הש"ס •מאור ישראל טבעת המלך‪ -‬על‬ ‫משנה תורה לרמב"ם •הליכות עולם‪ -‬הערות והשגות על ה'בן איש חי' (שמונה כרכים) •ענף עץ אבות‪ -‬על פרקי אבות‬ ‫•כף החיים‪ -‬השלמת חלק יורה דעה (על פי בקשת נכד בעל כף החיים(‪.‬‬ ‫אשתו הצדקנית‪ ,‬כל כולה הייתה מסירות נפש של ממש ללימוד תורתו הקדושה‪ ,‬הייתה מגישה לו את ארוחת צהריים מידי יום בשעה‬ ‫קבועה‪ .‬באחד הימים איחרה להגיש את הארוחה‪ .‬הרב‪ ,‬תוך כדי לימוד ראה על השולחן צלחת עם עמילן‪ ,‬והיה בטוח‪ ,‬כי זוהי הארוחה‪.‬‬ ‫את פת הלחם טבל בעמילן‪ ,‬אכל וברך‪ .‬לאחר כשעה נכנסה עם הארוחה והתנצלה על האיחור‪" .‬תודה רבה‪ ,‬כבר אכלתי"‪ ,‬אמר הרב‬ ‫לאשתו‪ .‬משהתבוננה בשולחן הבינה‪ ,‬כי אכל הרב מן העמילן ואפילו לא שם לב לכך‪.‬‬ ‫המנהל הרפואי של ביה"ח 'ביקור חולים' בירושלים‪ ,‬פרופ' יהודה פולק הי"ו עסק בין היתר במחקר רפואי מסויים‪ .‬לצורכי המחקר ערכו‬ ‫ניתוח מסוים בחולדות‪ .‬בגלל העובדה שפרופ' פולק אדם דתי‪ ,‬ועפ"י ההלכה יש איסור לערוך ניתוח כזה בבעלי חיים (מניין המצוות‬ ‫לרמב"ם‪ ,‬מצווה שסא)‪ ,‬הלך לשאול את רבינו‪ ,‬באיזה אופן יהיה מותר לערוך ניתוח‪ .‬הצדיק נטל דף ועט‪ ,‬ושרטט בדייקנות את מרבית‬ ‫אבריה הפנימיים של החולדה לפרטי פרטים‪ .‬לאחר מכן הדריך את הפרופ' באיזה אופן הוא רשאי לערוך את הניתוח עפ"י ההלכה‪ .‬הפרופ'‬ ‫היה המום מידיעותיו‪ ,‬ומרמת הדיוק בצורתה של החולדה‪ .‬וכל זאת מבלי שניתח אי פעם חולדה‪ ,‬או ראה במציאות את אבריה הפנימיים‬ ‫של החולדה‪ .‬אלא אך ורק מתוך לימוד בתורה הקדושה‪ ,‬מרן השיג את הידיעות‪ .‬וכמו ששנינו במסכת אבות "הפוך בה והפוך בה דכולה‬ ‫בה"‪ ,‬פירוש‪ ,‬למד את התורה על כל מרחביה‪ ,‬ותראה שכל הידיעות שבעולם (פיזיקה‪ ,‬אסטרולוגיה‪ ,‬אנטומיה‪ ,‬וכו') מופיעות בתורה‪ .‬פרופ'‬ ‫פולק הגיע לקבוצת המחקר‪ ,‬והראה לחבריו את שיטתו החדשה בניתוח החולדה‪ .‬החוקרים עמדו פעורי פה ותמהו‪" :‬מהיכן לך שיטה כל‬ ‫כך קלה‪ ,‬ופשוטה‪ ,‬יותר משלנו? אנחנו כבר שנים מנתחים בצורה מסוימת‪ ,‬ולא עלה בדעתנו לנתח בשיטה המוצלחת שלך?!"‪.‬‬ ‫באחת הפעמים‪ ,‬שנהגו של רבינו הסיעו לאחד משיעוריו הקבועים‪ ,‬ישב מרן כהרגלו מאחור וספר בידו‪ ,‬שקוע בעומקה של תורה‪.‬‬ ‫משהגיעו למקום‪ ,‬אמר הנהג‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬הגענו"‪ .‬אך ר'בינו לא ענה‪ .‬הוא חיכה זמן מסוים‪ ,‬ושוב אמר לרבינו שהגיעו‪ ,‬כך נשנה הדבר‬ ‫כמה פעמים באין מענה‪ .‬הנהג חשב לעצמו אולי יש לצדיק נושא חשוב לסיים‪ ,‬וחיכה עוד מספר דקות‪ .‬לאחר המתנה נוספת‪ ,‬אמר לו הרב‬ ‫בפתאומיות‪" :‬כמה זמן אתה נוסע? הנסיעה היום ארוכה!" אמר הנהג‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬מזמן אמרתי שהגענו"‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬מה אעשה?‬ ‫לא שמעתי"‪ .‬זוהי שקיעות התורה באמת‪ ,‬שבזמן שרבינו לומד אפילו בדרך‪ ,‬הוא שוכח מן העולם‪ ,‬כל כולו טמון ושקוע בתורה‪.‬‬ ‫סיפרה פעם הרבנית ע"ה לאחד מתלמידי רבינו הי"ו‪ :‬באחד הבקרים לא חשתי בטוב‪ ,‬בקשתי מהרב‪ ,‬שיקנה לחם אחד‪ .‬אמרתי לו‬ ‫שהמכולת למטה‪ .‬אמר הרב‪' -‬בסדר'‪ .‬והלך לקנות לחם‪ ,‬ואני מחכה ומחכה‪ ,‬עברה רבע שעה בערך‪ ,‬עד שחזר‪ .‬שאלתי אותו‪" :‬מה קרה‬ ‫לך?"‪ ,‬נבהלתי‪" ,‬בסך הכל הזמן הדרוש להגיע למכולת וחזרה אינו עולה על שלוש‪-‬ארבע דקות‪ ,‬איפה הלחם?"‪ .‬אמר לי הרב‪" :‬הלכתי ולא‬ ‫מצאתי את המקום"‪ .‬חייכתי ואמרתי לעצמי‪ ,‬לא אשלח אותו שוב‪ ,‬ודאי היה שקוע במחשבה באיזו סוגיה או בשאלה הלכתית‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪ ,Alloni :‬רישיון ‪ -CC BY-SA 3.0, Wikimedia Commons‬לאחר עיבוד‬ ‫‪16/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הרשל"צ מָ ָרן הָ ַרב עֹובַ ְּדיָה יֹוסֵ ף זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫עם אחת הזמינו את מרן לכנס נשים שהיה בבנייני האומה‪ .‬כשרבינו נכנס לאולם‪ ,‬השמיעו ברקע שיר שנכתב על מרן (אתה סיני עוקר‬ ‫פ‬ ‫הרים‪ ,‬יהללוך גם זרים‪ ...‬רבינו עובדיה וכו')‪ .‬כשמרן הגיע למקומו בשולחן הנשיאות‪ ,‬הוא לא שם לב שהרמקול מופעל ושומעים אותו‪,‬‬ ‫ובעצם שמעו כולם שאומר לעצמו‪" :‬זה לא אתה‪ ,‬עובדיה! הם לא מתכוונים אליך‪ ,‬עובדיה!"‪ .‬לפתע‪ ,‬רבינו שם לב ששומעים אותו‪ ,‬ומיד‬ ‫השתתק‪...‬‬ ‫אחת מנסיעותיו של מרן ברחבי תבל נזדמן פעם אחת למדינה בחו"ל והתאכסן שם בבית של אחד מבני אותה המדינה‪ .‬ואישה אחת‬ ‫ב‬ ‫מבנות אותה מדינה‪ ,‬שלא זכתה לבנים שנים רבות התנדבה להכין לצדיק את האוכל‪ .‬באחד הימים הכינה לרב דג בתנור והגישה לפניו‬ ‫שיאכל‪.‬‬ ‫לפני שהצדיק אכל‪ ,‬נודע לו כי לפני כן הכינו בתנור עוף (ע"פ ההלכה הדג מותר באכילה)‪ ,‬אולם הרב החמיר על עצמו ולא אכל מהדג אלא‬ ‫לחם ומיני ירקות‪ .‬האישה‪ ,‬שעמדה במטבח וחיכתה לראות את הגאון אוכל ממעשה ידיה‪ ,‬נדהמה לראות שלא נגע באותו הדג‪ ,‬ומרוב צערה‬ ‫התחילה לבכות בכי מר‪.‬‬ ‫באו וסיפרו לצדיק‪ ,‬שהמבשלת יושבת ובוכה והם אינם יודעים מדוע‪ .‬אולם‪ ,‬רבינו מיד הבין את הסיבה לכך ולכן ניגש אליה והתחיל לעודד‬ ‫ולפייס אותה שלא תיעלב‪ ,‬ולא זז משם עד שבירך אותה שלשנה הבאה תזכה לבן זכר‪ .‬כשראה מרן שנרגעה‪ ,‬פנה לדרכו והלך‪ .‬לאחר‬ ‫מספר שנים הזדמן שוב הגאון לאותו מקום‪ .‬אדם אחד‪ ,‬שהיה עמו ילד קטן‪ ,‬פנה לצדיק ושאל אותו‪" :‬האם כבוד הרב מכיר אותי?!"‪ .‬אך מרן‬ ‫ענה לו‪ ,‬שהוא אינו מכירו‪ ,‬ואז סיפר לו האיש‪ ,‬שהוא הבעל של אותה אישה שבישלה לפני שנים את הדג‪ ,‬וזה הילד שנולד מברכת‬ ‫הצדיק באותה השנה!‬ ‫אחד הימים שביקר מרן בבית אחד מחתניו‪ ,‬ראה את חתנו לוקח מברג ומנסה לתקן את ציר הדלת שהתקלקל‪ .‬מרן אמר לו בפליאה‪" :‬לא‬ ‫ב‬ ‫חבל לך על הזמן? אני מציע שתביא בעל מלאכה שיתקן לך‪ ,‬ואתה תשב ותלמד‪ .‬חבל מאוד על הזמן היקר שהוא לא יחזור"‪ .‬נודע‪,‬‬ ‫שתמיד כשמרן זצ"ל היה נצרך בביתו לתיקונים כלשהם‪ ,‬אפילו כשמדובר היה בתיקונים קלים שכל אחד יכול לעשות‪ ,‬היה מורה לרבנית‬ ‫ע"ה‪ ,‬שתביא בעל מלאכה ולשלם לו במיטב כספם‪ ,‬וכך נהג אף בזמנו בימים הקשים‪ ,‬בהם הפרוטה לא הייתה מצויה כל כך בכיסו‪.‬‬ ‫כשנשאל מדוע הוא מביא בעל מלאכה לתיקון קל כזה‪ ,‬לא חבל על הכסף? ענה הצדיק ואמר‪" :‬אני קונה את הזמן היקר בכסף!"‪.‬‬ ‫‪17/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב י ִשְּ ָראֵ ל פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן מֵ רֹו ִז'ין זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב ישראל פרידמן מרוז'ין זצ"ל‪ ,‬הידוע בכינויו 'הרוז'ינאי'‪ -‬נולד ב‪-‬ג' תשרי‬ ‫ה'תקנ"ז (‪ )7149‬בפראהבישט‪ .‬נקרא בשם ישראל‪ .‬מילדותו ניכר כי לגדולות נועד‪ .‬כבן שש‬ ‫היה כשנפטר עליו אביו בדמי ימיו‪ ,‬ואחיו ר' אברהם מפראהבישט גידלו וחינכו‪ .‬בהיותו כבן ‪79‬‬ ‫שנים נפטר עליו אחיו בדמי ימיו‪ ,‬ורבינו התמנה כממלא מקומו‪ .‬תוך כישרון ארגוני בנה את‬ ‫המרכז החסידי‪ .‬הדבר עורר את התפעלותם של צדיקי הדור‪ .‬בתחילה שימש כאדמו"ר‬ ‫בפראהבישט ולאחר מכן ייסד את שושלת רוז'ין‪ .‬כעבור כעשרים וחמש שנות הנהגה נאסר‬ ‫בעקבות הלשנה לשלטון הצאר‪ .‬בין החשדות נגדו הייתה מעורבות בהריגתם של שני יהודים‬ ‫שנחשדו כמוסרים‪ 55 .‬חודשים ישב במאסר‪ ,‬חלקם בקמיניץ וחלקם בקייב‪.‬‬ ‫לאחר שחרורו עבר לקישינוב‪ ,‬משם ליאסי ולבסוף לסדיגורה‪ ,‬שבה בנה מחדש את מרכזו‪,‬‬ ‫שעלה אף על זה שברוז'ין‪ .‬נפטר ב‪-‬ג' חשוון ה'תרי"א (‪ .)7422‬חי כ־‪ 23‬שנים‪ .‬ציונו בסדיגורה‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬ר' שלום יוסף‪ ,‬המשיך את דרכו‪ .‬ששת בניו שימשו כאדמו"רים‪ .‬על אף שהיה נודע באורח‬ ‫חייו המפואר‪ ,‬נודע גם בפרישותו ובקדושתו וכמעט שלא היה אוכל‪ .‬מסופר כי כאשר היה הולך‬ ‫על השלג עם נעלי הזהב‪ ,‬הנעליים היו ללא סוליות והיו ניכרים עקבות הדם‪ .‬לפני פטירתו‬ ‫העיד על עצמו‪" :‬שמיים וארץ שלא נהניתי מהעולם הזה כחוט השערה‪ ,‬ומה שהנהגתי‬ ‫היתה בנשיאות ובגדלות‪ ,‬זה היה לכבוד שמו יתברך"‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬ר' אברהם המלאך‪ .‬אביו‪ :‬ר' שלום שכנא‪ .‬אמו‪ :‬מרת חוה (בת מרת מלכה‪ ,‬בת‬ ‫ר' מנחם נחום מצ'רנוביל [בעל מאור עיניים])‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת שרה (זיווג ראשון‪ -‬בת ר' משה אפרתי‪,‬‬ ‫ראש הישיבה בברדיטשוב ולאחר מכן רב בבוטושאן)‪ .‬מרת מלכה (זיווג שני‪ -‬אלמנת ר' צבי הירש‬ ‫מרימנוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' שלום יוסף מסדיגורה (ממלא מקום אביו)‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם‬ ‫יעקב מסדיגורה‪ ,‬האדמו"ר ר' דוב בער מליווא‪ ,‬האדמו"ר ר' מנחם נחום משטפנשט‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫ר' דוד משה מצ'ורטקוב‪ ,‬האדמו"ר ר' מרדכי שרגא פייביש מהוסיאטין‪ ,‬מרת חיה מלכה (נישאה‬ ‫בזיווג שני לאדמו"ר ר' יצחק טברסקי מסקווירא)‪ ,‬מרת מרים (נישאה לאדמו"ר ר' מנחם מנדל הגר‬ ‫מוויז'ניץ [בעל צמח צדיק])‪ ,‬מרת גיטל (נישאה לר' יוסף מונזוהן)‪ ,‬מרת לאה (נישאה לר' דוד הלפרין)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬אחיו‪ ,‬ר' אברהם מפראהבישט (המלאך הקטן)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"רים ר' משה‬ ‫פאלייר מקוברין‪ ,‬ר' דוד מלובין‪ .‬מספריו‪• :‬עירין קדישין‪ -‬דברי תורתו‪.‬‬ ‫ה חודשים שרבינו נתון במאסר בעקבות עלילה זדונית‪ .‬חסידיו כמהים לראותו‪ ,‬אך השלטונות אינם‬ ‫ז‬ ‫מאפשרי ם לאיש לבקרו‪ .‬גדולה במיוחד דאגת אימו‪ ,‬דאגת אם לשלום בנה‪ .‬יום אחד הצליח אחד מחסידיו‪,‬‬ ‫עשיר מופלג‪ ,‬שניהל עסקים מסועפים על‪-‬פני כל המדינה‪ ,‬להשיג אשרת ביקור בכלא‪ .‬האישור‪ ,‬שניתן לו‬ ‫בזכות קשריו הטובים‪ ,‬הותנה בשמירת הביקור בסוד‪ .‬לילה קודם הפגישה התגנב לבית אימו של הצדיק‪.‬‬ ‫דמעות התרגשות הציפו את עיני האם‪" .‬אנא‪ ,‬הבא לי סימן שאכן ביקרת אצל בני"‪ ,‬התחננה‪" .‬המקום‬ ‫הראשון שאליו אבוא בשובי מהכלא יהיה ביתך"‪ ,‬הבטיח החסיד הנאמן‪ .‬פגישת החסיד עם רבו‬ ‫הייתה מרגשת מאוד לשניהם‪ .‬מיותר לתאר את רגשותיו של החסיד כלפי רבו‪ ,‬אך גם שמחתו של הצדיק הייתה רבה‪ .‬במיוחד שמח‬ ‫למשמע פרישת‪ -‬השלום מאימו‪ .‬שעה ארוכה שוחחו בעניינים שונים‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬כשחש החסיד כי השעה כשרה‪ ,‬ביקש רשות להציג‬ ‫שאלה הטורדת את מנוחתו מאז נאסר‪ .‬לאחר שהצדיק הבטיחו כי לא יקפיד עליו‪ ,‬העז לשאול‪ .‬תחילה הלך סחור‪-‬סחור ופתח בסיפור על‬ ‫הבעל שם‪-‬טוב כי בראשית ימי התגלותו הגיע לעיירה בוואהלין ועל אף שהאב"ד שהיה מתנגד סירב לצאת לכבוד הבעש"ט‪ ,‬הצדיק פעל‬ ‫עבורו שיעלו לו את פרנסתו לאחר שרב העיר סיפר על קושי פרנסת ביתו‪.‬‬ ‫ואז הוסיף‪ :‬בשעה שרבינו בא לחג‪-‬השבועות לביקור בלמברג‪ .‬בהגיעו לשער העיר המתין לו המון רב‪ .‬בנו של רב העיר (הגאון בעל‬ ‫'ישועות יעקב') התקשה להשלים עם העובדה שהכבוד שחלקו בני עירו לצדיק עולה על הכבוד שנוהגים בני העיר באביו המרא‪-‬דאתרא‪.‬‬ ‫פ על הבן למנוע מהצדיק לקיים מניין בימי החג באכסנייתו‪ .‬הצדיק מרוז'ין העביר על מידותיו ובתום ימי שהותו‪ ,‬פנה לערוך ביקור בבית‬ ‫המרא‪-‬דאתרא‪ .‬בעלותו במדרגות עישן‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬מקטרת‪ .‬בנו של הרב‪ ,‬שעדיין לא נחה דעתו‪ ,‬שילח לעבר הצדיק גערה‪" :‬עזות היא‬ ‫להיכנס לבית אבא עם מקטרת ביד!"‪.‬‬ ‫הצדיק מרוז'ין לא הגיב לגערה החצופה‪ ,‬ואולם חסידיו אמרו לבן הרב‪" :‬גם כאשר ביקר רבנו אצל הרב מאפטה עישן מקטרת‪ ,‬ואיש לא‬ ‫הקפיד על כך"‪ .‬הבן לא ויתר‪" :‬וכי משווים אתם את הרב מאפטא לאבי‪ ,‬רבה של למברג?!"‪ .‬לא חלפו ימים רבים ומיתה חטופה‬ ‫פקדה את בן רבה של למברג‪ .‬בין החסידים מדברים כי התקיים כאן מאמר חז"ל‪' :‬שני ת"ח‪ ...‬אין נוחים זה לזה בהלכה‪ ,‬אחד מת‬ ‫ואחד גולה'‪ .‬והנה‪ ,‬בנו של בעל ה'ישועות יעקב' נפטר ואילו רבנו נמצא בגלות"‪.‬‬ ‫הרהר הצדיק מרוז'ין והשיב‪" :‬לא‪ ,‬אין המשל דומה לנמשל‪ .‬מותו הטראגי של בן הרב איננו קשור ביחסו כלפיי‪ ,‬שהרי אני מחלתי לו‬ ‫מחילה גמורה כבר באותו רגע‪ .‬גם גלותי איננה קשורה לסיפור זה‪ ,‬אלא לעניין אחר לגמרי‪ .‬אגלה לפניך סוד כמוס‪ ,‬אשר אף ישמש לך‬ ‫הוכחה בעבור אימי כי פגשתני בכלא‪ .‬בטרם נתעברה זוגתי עם בני הצעיר (הרבי מהוסיאטין)‪ ,‬באתי לאימי ואמרתי לה‪:‬‬ ‫'נודע לי כי בעולם העליון יש נשמה גבוהה ביותר אשר נגזר עליה לרדת לעולם הזה‪ ,‬ונשמה זו תשפיע טובה בעולם‪ ,‬ברוחניות‬ ‫ובגשמיות‪ .‬עם זאת נגזר על אותו צדיק שיוריד את הנשמה למטה באחד מיוצאי חלציו‪ ,‬שעליו להתייסר בייסורי גלות ומאסר‪ .‬באתי‬ ‫אלייך‪ ,‬אימי‪ ,‬כדי לשמוע בעצתך'‪" .‬תשובת אימי הייתה חד‪-‬משמעית‪' :‬מה לא יעשה אב בעבור ילדיו!'‪ .‬ובכן‪ ,‬הלוא תדע מדוע יושב אני‬ ‫במאסר"‪ .‬קיים החסיד את הבטחתו ומיד בשובו לרוז'ין סר לבית אימו של הצדיק‪ .‬כשסיפר לה את ששמע מבנה‪ ,‬נהרו פניה‪" .‬החייתני"‪,‬‬ ‫אמרה האם‪" ,‬החייתני"‪.‬‬ ‫‪18/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב אֵ לִ יָהּו ׁשְּ ֵרים זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב אליהו ׁשְּ ֵרים זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"א אדר א' ה'תרצ"ב (‪ )7445‬בירושלים‪ .‬בילדותו‬ ‫למד בתלמוד תורה 'בני ציון' בירושלים‪ .‬בגיל שתים עשרה שנים עבר ללמוד בישיבת‬ ‫'פורת יוסף' בעיר העתיקה‪ .‬בהיותו כבן עשרים ואחת שנים בלבד הוסמך לשחיטה‬ ‫והוראה‪ .‬לאחר נישואיו שימש כר"מ בישיבת 'פורת יוסף' בקטמון‪ .‬בשנת ה'תשי"ט‬ ‫(‪ )7424‬עבר לתל אביב‪ .‬תחילה שימש כספרא דדיינא בפתח תקווה (בביה"ד של הגאונים‬ ‫ר' ראובן כץ ור' שמשון קרליץ)‪ .‬בשנת ה'תשכ"א (‪ )7497‬פתח סניף של ישיבת 'פורת יוסף'‬ ‫בתל אביב (יחד עם ידידו ר' שלמה בן שמעון)‪ .‬בשנת ה'תש"ך (‪ )7492‬החל לשמש כרב‬ ‫שכונת 'מרכז מסחרי' בתל אביב‪ .‬בשנת ה'תשכ"ח (‪ )7494‬הקים את מוסדות 'תורה‬ ‫והוראה' בתל אביב (השיעורים נמסרו על ידי רבני ישיבת 'פורת יוסף'‪ ,‬הגאונים הרב שמעון בעדני‬ ‫ומרן הרב עובדיה יוסף)‪ .‬בהמשך שימש כנאמן הקדשות הספרדים בציון רשב"י במירון‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשמ"ז (‪ )7441‬הקים תלמוד תורה וגן ילדים‪ ,‬ובשנת ה'תשנ"ז (‪ )7441‬הקים‬ ‫ישיבה לצעירים‪ .‬עסק גם בלימוד חכמת הקבלה‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪.‬‬ ‫באחרית ימיו סבל ממחלת כליות‪ ,‬ואף על פי כן המשיך במסירת שיעורים ובהדרכת‬ ‫תלמידיו‪ .‬נפטר ב‪-‬ד' חשוון ה'תשס"ב (‪ )5227‬בתל אביב‪ .‬חי כ־‪ 94‬שנים‪ .‬ציונו בבית‬ ‫העלמין ירקון‪ .‬בשכונת ידידיה בתל אביב נקרא רחוב על שמו‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' עזרא (מחכמי ישיבת 'פורת יוסף')‪ .‬אמו‪ :‬מרת עדינה (בת ר' יצחק שרים‪ ,‬מגדולי חכמי‬ ‫חלב)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רבקה (בת הגאון ר' רפאל עבו‪ ,‬ראש אבות בתי הדין בתל אביב‪ .‬נישאו בשנת‬ ‫ה'תשט"ז [‪ .)]7429‬ילדיו‪ :‬ארבעה בנים ושתי בנות‪ .‬ביניהם ר' מתתיהו (ממלא מקום אביו‬ ‫כראש ישיבת 'תורה והוראה')‪ ,‬ר' דביר (ר"מ בישיבת 'תורה והוראה')‪ ,‬מרת עדינה (נישאה לר'‬ ‫מיכאל עבו‪ ,‬ראש כולל)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו ר' עזרא‪ ,‬ר' עזרא עטיה (ראש ישיבת 'פורת‬ ‫יוסף')‪ ,‬ר' משה עדס (רבו המובהק)‪ ,‬המקובל ר' אפרים הכהן‪ ,‬המקובל ר' יעקב עדס‪,‬‬ ‫המקובל ר' שאול ענתבי‪ ,‬המקובל ר' מנצור בן שמעון‪ ,‬המקובל ר' נתן סאלם‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫צדקה‪ ,‬ר' בן ציון אבא שאול‪ ,‬ר' יעקב כהן‪ ,‬ר' שבתאי אטון‪ ,‬ר' עובדיה יוסף‪ ,‬המקובל ר'‬ ‫שמואל טולידאנו (רבו בקבלה)‪ .‬חברותא‪ :‬הראשון לציון הרב הגאון מרדכי אליהו‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אברהם יוסף (רב העיר חולון)‪ ,‬ר' יעקב זמיר (דיין בבית הדין הרבני‬ ‫הגדול)‪ ,‬ר' יוסף הדנה (רב יהודי אתיופיה בישראל)‪ ,‬ר' זמיר כהן (יו"ר ארגון 'הידברות')‪ ,‬ר' יוסף‬ ‫שעשוע (פוסק הלכה)‪ ,‬ר' מיכאל עבו‪ ,‬ר' שמעון מלכה (אב"ד בתל אביב)‪ ,‬ר' עזרא עטיה (נכד‬ ‫ראש הישיבה הגאון ר' עזרא עטיה)‪ ,‬ר' דוד טופיק‪ .‬מספריו‪• :‬דעת אליהו‪ -‬שו"ת בהלכה‬ ‫וחידושי תורה •מוסר חכמים השלם‪ -‬שמונה כרכים מספרי ר' יצחק שרים‪ ,‬שערך והוציא‬ ‫לאור והוסיף בהם ביאורים ופירושים‪.‬‬ ‫פעם בחוה"מ סוכות‪ ,‬נכנס אברך לביקור חג אצל רבינו‪ .‬היה זה לאחר שכבר סיימו המבקרים הרבים לפקוד את בית רבינו‪ .‬האברך‬ ‫האריך רבות בשיחתו עם רבינו ולכן התאחרה השעה‪ .‬בניו של רבינו‪ ,‬שידעו מחולשתו של רבינו סידרו בינתיים את השולחן לארוחת‬ ‫הצהריים עד שילך אותו אברך כדי שרבינו יוכל לסעוד את ליבו‪ .‬לאחר שהלך האברך‪ ,‬קם רבינו סר וזעף‪ ,‬ושאג מנהמת ליבו על בניו‪:‬‬ ‫"היכן הוא כבוד התורה?!"‪ .‬כשראה שאינם יורדים לסוף דעתו אמר‪" :‬האברך הבין שהוא מפריע כיוון שראה שמסדרים את השולחן‬ ‫ולכן הלך‪ .‬אינני אוכל מסעודה של בזיון תלמיד חכם!"‪'( .‬ויעל אליהו' עמ' קס"ה)‬ ‫ב אחת הפעמים ניגש לרבינו אחד מחשובי האברכים ושאלה חמורה בפיו בעניין אבן העזר בה התחבט ודן עם שאר האברכים‪ .‬נענה‬ ‫הצדיק בענוות חן ואמר‪" :‬יש לי ב"ה ספריה גדולה‪ .‬אעיין שם בלי נדר היום אחה"צ‪ ,‬ואבדוק מי מדבר בעניין זה ותוכל לעיין בזה"‪ .‬רבינו‬ ‫לא הלך באותו היום לביתו‪ ,‬מאחר ונזקק ללכת למספר מקומות בענייני הישיבה ועד שעות הערב שהה בסידוריו‪ .‬לקראת תפילת ערבית‬ ‫חזר לישיבה‪ ,‬ומיד פנה במאור פנים לאברך ואמר‪" :‬חיפשתי עבורך‪ ,‬ואכן כמה מגדולי האחרונים דנים בזה"‪ .‬ואמר לו את שמות הספרים‬ ‫והעמוד בו מתייחסים לנושא‪ .‬בין השאר מנה את הספרים 'פתחי תשובה'‪ ,‬ה'נודע ביהודה' ו'אגרות משה'‪ .‬האברך הודה לו על טרחתו‬ ‫ואורו עיניו‪ .‬רק אחד מהאברכים שעמד בצד‪ ,‬שידע בדרך מקרה כי רבינו כלל לא הגיע לביתו עמד משתומם על ענוותנותו וגאוניותו של‬ ‫רבינו ושמ ר את סיפור המעשה בליבו‪ .‬רק לפני מספר שנים לאחר פטירת רבינו סיפר זאת לבנו הצעיר‪'( .‬ויעל אליהו' ע"מ קצ"א)‪.‬‬ ‫סיפר רבינו שהיה החברותא של הרשל"צ הגאון הרב מרדכי אליהו בישיבה שבאותם הימים הם היו יושבים ולומדים תורה מעת סיום‬ ‫תפילת ותיקין ועד אחרי חצות הלילה‪ .‬והיו שניהם אוכלים פיתה אחת‪ ,‬לבן אחד וביצה אחת שהיו מחלקים אותה ביניהם חצי‪-‬חצי‪.‬‬ ‫ב אחת הקהילות באירופה פרץ סכסוך עז לגבי המשך הישארותו של אחד מהמשמשים בקודש בביה"כ המרכזי שם בתפקידו‪,‬‬ ‫כשהקהילה נחלקה לשני מחנות‪ .‬מרן הרשל"צ ר' עובדיה יוסף הכריע בעד הישארותו בפסק מנומק ששלח לקהילה‪ ,‬ורבינו עשה‬ ‫מאמצים רבים שיקיימו את הפסק‪ .‬אך אש המחלוקת להטה בעוז‪ .‬אחד מהעשירים התקשר לרבינו (מדובר באדם שהתנגד להישארותו‬ ‫של המשמש בקודש) ובפיו הצעה‪" :‬חכם‪ ,‬מחר תיקח מטוס ותגיע הנה‪ ,‬ותגמור את העניין לרצוני‪ ,‬ואתן לך מאה אלף דולר!"‪ .‬רבינו‬ ‫השיב‪ " :‬אני מכור לבורא עולם ואי אפשר לקנות אותי בשום סכום!"‪ .‬ורק יעץ לו באריכות איך לסיים את המחלוקת וכך הושגה פשרה‬ ‫והשלום חזר אל מקומו‪.‬‬ ‫יחד עם זאת הוכיח את העשיר קשות שהתנגד לקבל את פסק הדין של מרן באומרו‪" :‬אתה אדם חכם‪ ,‬מה אתה משחק באש? כבוד‬ ‫התורה‪ -‬היכן הוא?! כש יש פסק דין מרב גדול עושים מזה פלסתר?"‪ .‬הנדיב פרץ בבכי והסביר כי חלילה לא הייתה לו כוונה לפגוע בכבוד‬ ‫מרן ורק בגלל המחלוקת עשה כן וקיבל על עצמו לקבל את הפסק ולבקש את סליחת מרן‪ .‬עוד באותו הערב התקשר מרן לרבינו והודה‬ ‫לו על טיפולו בפרשה זו וסיומה‪'( .‬ויעל אליהו' ע"מ קעט) קרדיט תמונה‪ -Wikimedia Commons | CC BY-SA 4.0 :‬עבר עיבוד‬ ‫‪19/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫מֹוד ְּרן זצ"ל‬ ‫ֶ‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב י ָ‬ ‫ְּהּודה‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יהודה מודרן זצ"ל מסיגט‪ -‬נולד ב‪-‬ח' טבת ה'תק"פ (‪ )7474‬בפרשבורג‪.‬‬ ‫כבר בילדותו הצטיין בלימודו‪ .‬העיד הגאון רבי נפתלי הכהן שווארץ זצ"ל (אב"ד מאד) על‬ ‫רבינו‪ :‬כשהיה בן חמש שנים בלבד היה יכול ללמוד בעצמו היטב גמרא‪ .‬כשהיה רבינו‬ ‫כבן שמונה הביאו אביו למרן ה'חת"ם סופר' ללמוד בישיבתו‪ ,‬והיה הצעיר מבין תלמידיו‬ ‫ונעשה לאחד מחביבי תלמידיו‪ .‬מחונן בכישרונות עצומים ובזיכרון נפלא‪ ,‬ובהיותו כבן‬ ‫עשר כבר ידע בעל פה חלקים גדולים משו"ע יורה דעה‪ .‬בהיותו כבן עשר ירד אביו‬ ‫מנכסיו ונפטר כעבור כשנתיים‪ ,‬כשהוא משאיר את בנו יתום מחוסר כל‪ .‬רבינו למד‬ ‫במשך עשר שנים בלי הפסק משנת ה'תקפ"ז (‪ )7451‬עד שנת נישואיו בשנת ה'תקצ"ז‬ ‫(‪ .)7441‬יצק מים על ידי רבו מרן החת"ס‪ .‬לאחר נישואיו בשנת ה'תקצ"ז (‪ )7441‬התיישב‬ ‫בעיר סיגט‪ .‬כאשר היה רבינו אברך כבן עשרים וחמש שנים העיד עליו הרה"ק רבי‬ ‫יהודה צבי מראזלא‪ ,‬אחרי שפלפל עם רבינו שעות ארוכות בחכמת הנסתר‪" :‬הוא גדול‬ ‫גם כן בחכמת האמת"‪ .‬ייסד ישיבה שם‪ .‬במשך חמישים ושש שנים‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬לילה‬ ‫אחר לילה‪' ,‬עד נשימתו האחרונה' לא ביטל מלימוד התורה הקדושה אפילו רגע אחד‪.‬‬ ‫עסק בתורה ועבודה 'לשם שמיים בנגלה ובנסתר בקדושה וטהרה'‪ .‬גדולי הדור העריצו‬ ‫את ספרי רבינו‪ .‬ביניהם האדמו"ר הגה"ק רבי חיים הלברשטאם (אב"ד צאנז‪ ,‬בעל דברי‬ ‫חיים)‪ ,‬שהפליג לשבח את רבינו באשר לספרו 'זכרון שמואל' ואמר‪" :‬מעטים הם בדורנו‬ ‫שיכולים לחבר ספר כזה"‪ .‬האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים (בעל ייטב לב‪ ,‬אב"ד‬ ‫סיגט) היה מעיין הרבה בספרו של רבינו‪ .‬ברח מהכבוד והפרסום‪ .‬סירב לקבל עליו את‬ ‫עול הרבנות‪ .‬כבר בשנת ה'ת"ר (‪ )7432‬הפציר בו הגה"ק האדמו"ר ר' חיים הגר מקאסוב‬ ‫(בעל תורת חיים)‪ ,‬שהיה רבה של כל הסביבה‪ ,‬וביקש שישמש רבינו כראב"ד בסיגט‪ ,‬אך‬ ‫רבינו סירב‪ .‬וכן סירב מספר פעמים להצעות רבנות‪ .‬עבר ניסיונות רבים‪ .‬שתי בנותיו‬ ‫נפטרו בחייו‪ ,‬אבל רבינו לא הפסיק מסדרו והמשיך בעבודתו ללמוד וללמד לאחרים‪.‬‬ ‫בשנותיו האחרונות‪ ,‬כאשר נחלש גופו הטהור וכבר עלה לו בקושי רב‪ ,‬לא נמנע מלהשיב‬ ‫את דבר ה' לשואליו‪ .‬נפטר ב‪-‬ד' חשוון ה'תרנ"ד (‪ .)7444‬חי כ־‪ 13‬שנים‪ .‬ציונו בסיגט ‪.‬‬ ‫כחבר‬ ‫ושימשסמיכת‬ ‫גדול ובעל‬ ‫צדקה‬ ‫יום טוב‬ ‫חכמים‪ .‬בעל‬ ‫תוספות‬ ‫סמיכת‬ ‫מנכדי בעל‬ ‫ובעל‬ ‫ויחסן‪,‬‬ ‫יוםח‪,‬טוב‬ ‫נגיד‬ ‫בעלישעיה‬ ‫תוספות(ת"‬ ‫אפרתי ר'‬ ‫נגיד איש‬ ‫ויחסן‪ ,‬מנכדי‬ ‫הקצין‬ ‫אביו‪ :‬הקצין איש אפרתי ר' ישעיה (‬ ‫אביות‪":‬ח‪,‬‬ ‫])‪.‬‬ ‫אשתו‪:‬‬ ‫בילא"‪.‬ז [‪7441‬‬ ‫מרתה'תקצ‬‫אמו‪:‬בשנת‬‫בפרשבורג‪.).‬נישאו‬ ‫קדישא'שמואל זנוויל‬ ‫הגאון ר'‬ ‫ראכילב'(בת‬ ‫חברא‬ ‫חיה כחבר‬ ‫ושימש‬ ‫מרת‬‫אשתו‪:‬גדול‬ ‫בעל צדקה‬ ‫חכמים‪.‬בילא‪.‬‬ ‫ב'חברא קדישא' בפרשבורג)‪ .‬אמו‪ :‬מרת‬ ‫מרבותיו‪:‬ר'‬ ‫רוקח מבעלז‪,‬‬‫‪.)]7441‬‬ ‫שלום‬ ‫תקצ"ז [‬‫רים' ר'‬ ‫האדמו"‬ ‫בשנת ה‬ ‫המובהק)‪,‬‬ ‫נישאו‬ ‫רבו זנוויל‪.‬‬ ‫שמואל‬‫סופר‪,‬‬ ‫חתם ר'‬ ‫בעלהגאון‬ ‫סופר ((בת‬ ‫משהראכיל‬ ‫מרתר' חיה‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים אביו ר' ישעיה‪,‬‬ ‫נפתלי‬ ‫רים רר'' שלום‬ ‫תלמידוהאדמו"‬ ‫המובהק)‪,‬‬ ‫המובהק)‪,‬‬‫ראב‪",‬דרבוסיגט‪,‬‬ ‫חתםי‪,‬סופר‬‫ערך ש"‬ ‫בעלבעל‬ ‫טאבאק (‬ ‫סופר (‬ ‫לייבר' משה‬ ‫שלמה‬ ‫ישעיה‪,‬‬ ‫הגאונים ר'‬ ‫אביו ר'‬ ‫יהושע רוקח מבעלז‪ .‬מתלמידיו‪:‬הגאונים‬ ‫על‬‫טאבאק"(תבעל‬ ‫יהודה‪ -‬שו‬ ‫שלמהידלייב‬ ‫מסכת גיטין •‬ ‫שמואל‪ -‬על‬ ‫הגאונים ר'‬ ‫מתלמידיו‪:‬‬ ‫זכרון‬ ‫התורה •‬ ‫מבעלז‪.‬‬ ‫רוקח‬‫יהושע‪ -‬על‬ ‫פרי העץ‬ ‫מבעלז‪ •,‬ר'‬ ‫מספריו‪:‬‬ ‫שווארץ (אב"ד מאד‪ ,‬בעל בית נפתלי)‪.‬‬ ‫רוקח‬ ‫)‪-.‬‬ ‫משפט‬ ‫וחושן נפתלי‬ ‫בעל בית‬ ‫נדרים‬ ‫מציעא‪,‬מאד‪,‬‬ ‫בבא (אב"ד‬‫שווארץ‬ ‫סנהדרין‪,‬‬ ‫סוכה‪,‬נפתלי‬ ‫על מסכת‬ ‫המובהק)‪ ,‬ר'‬ ‫חידושים‬ ‫תלמידו‬ ‫העולםד) •‬ ‫סיגט‪,‬‬ ‫ארבעת חלקי שו"ע (החיבור אבדערך ש"י‪,‬‬ ‫במלחמת ראב"‬ ‫מספריו‪• :‬פרי העץ‪ -‬על התורה •זכרון שמואל‪ -‬על מסכת גיטין •יד יהודה‪ -‬שו"ת על‬ ‫החיבורים לא נמצאו‪.‬‬ ‫סנהדרין‪,‬‬ ‫ילד‬ ‫סוכה‪,‬אז רבינו‬ ‫כאשר היה‬‫מסכת‬ ‫חידושים על‬ ‫בפרשבורג‬ ‫שבתקופת •לימודו‬ ‫במלחמת העולם)‬ ‫אבד‬ ‫אונגוואר)‪,‬‬ ‫החיבור‬ ‫אב"ד‬ ‫שו"ע (‬ ‫הבדולח' ו‬ ‫חלקי'עין‬ ‫סיפר הגה"ק רבי חיים צבי מנהיימר זצ"ל‬ ‫ארבעת(מח"ס‬ ‫נמצאו‪.‬שילמד לפניו דף גמרא במס' ב"ק פרק‬ ‫לאלו הגאון‬ ‫החיבורים‬ ‫אמר‬ ‫משפט‪-‬‬ ‫להבחן על ידו‪,‬‬ ‫וחושןאליו‬ ‫נדריםרבינו‬ ‫אחד והלך‬ ‫מציעא‪,‬‬ ‫בבא גאון‬ ‫בגיל חמש שנים בלבד‪ ,‬ביקר בעת ההוא‬ ‫הגוזל עצים‪ .‬לפליאת אותו גאון הילד בן החמש למד את הדף כאחד הבחורים הגדולים והמליץ עליו הגאון ההוא שעדיו לגאון ולתפארת‪.‬‬ ‫שנת ה'תקצ"א בזמן הקיץ בהיותו כבן ‪ 77‬שנים בלבד חלה רבינו במחלה מסוכנת ל"ע והרופאים התייאשו ממצבו‪ .‬באו מבני משפחתו‬ ‫ב‬ ‫לרבו הגאון ר' חיים משה סופר (ה'חת"ם סופר' זיע"א) וביקשו שיתפלל עליו‪ .‬החת"ס היה לומד אז הסוגיא של 'חוששין לזרע האב' (חולין‬ ‫ע"ט ע"א)‪ ,‬ואמר‪" :‬הנער הזה משורשי הסמיכות חכמים וקיימא לן דחוששין לזרע האב על כן יהיה לו רפואה"‪ .‬ואכן בכוח התורה של רבו‬ ‫הגדול התרפא הילד באופן בלתי רגיל‪ ,‬והודו הרופאים כי התרפא שלא כדרך הטבע‪.‬‬ ‫לאחר מכן חזר לבית מדרשו של החת"ס זיע"א והמשיך בלימוד הישיבה‪ .‬בגמר זמן הקיץ עמדו התלמידים על כור המבחן לפני רבם על‬ ‫לימוד מסכת בבא‪-‬בתרא‪ .‬באמצע הבחינה שאל אותם החת"ס‪" :‬כמה פעמים נזכר שם של האמורא 'רבא' בכל המסכת?"‪ .‬ולא היה מִּ בֵּין‬ ‫התלמידים מי שישיב תשובה ברורה בדבר‪ .‬אז קרא החת"ס זיע"א לתלמידו הצעיר‪ .‬רבינו השיב מיד תשובה קולעת כאשר עבר דף אחר‬ ‫דף בעל פה ואמר להם את מספר הפעמים שנזכר שמו של רבא במסכת‪ .‬חבריו תלמידי הישיבה ראו ותמהו על כוח זכרונו‪ ,‬והיה הדבר‬ ‫לפלא בעיניהם‪ ,‬שהרי היה חולה אנוש מוטל במשכב למשך שבועות רבים‪ ,‬ועם כל זאת השלים את לימודו בתקופה קצרה‪ ,‬ווהעדיף עליהם‬ ‫שכן דפי הגמרא סדורים היו במוחו בעל פה‪.‬‬ ‫עם אחת בא תלמיד חכם אחד לפני החת"ם סופר לבקש ממנו הורמנא היתר הוראה‪ .‬החת"ם סופר אמר לתלמיד חכם‪ ,‬שיבחן את הילד‬ ‫פ‬ ‫היושב על ברכיו בשו"ע יורה דעה‪ .‬התלמיד חכם ההוא לקח את השו"ע ובחן אותו‪ .‬רבינו הרצה לפניו בע"פ את השו"ע בבקיאות נפלאה‪.‬‬ ‫אמר הילד הת"ח בדרך מליצה‪" :‬הנכם באים לבקש הורמנא מהחת"ם סופר ואתם נבחנים בפנים‪ ,‬ואלו אני אמרתי בפניכם השו"ע בע"פ‬ ‫ובוודאי מגיע לי הורמנא"‪.‬‬ ‫יפר הגה"ק ר' אשר אנשיל פאנעט זצ"ל אב"ד הידאלמאש (בספרו 'דברות אש')‪ :‬בליל פטירת רבינו בשבת פרשת נח שנאמר בו 'איש‬ ‫ס‬ ‫צדיק תמים'‪ ,‬ברגע הפטירה כבתה העששית בבית המדרש‪ .‬וכן סיפר האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה גרינוואלד‪" :‬בבית מדרשו הדליקו ערב‬ ‫שבת נר גדול להאיר כל הלילה ובשעת יציאת נשמתו נכבה מעצמו'‪ .‬ולפלא היה בעיני אנשים אשר עמדו סביביו‪ ,‬כי בעת הסתלקותו היה‬ ‫קול רעש גדול קולות וברקים וארובות השמיים נפתחו‪ .‬הגשם שטף עבר בזעף נורא וניכר כי בשמיים בוכים על פטירת הצדיק‪.‬‬ ‫‪20/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב שִ מְּ חָ ה ֶזלִ יג ִרי ֵגר הי"ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב שמחה זליג ריגר הי"ד‪ -‬נולד ב‪-‬כ' אדר ה'תרכ"ד (‪ )7493‬בנובהרדוק‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרל"ד (‪ )7413‬משפחתו עברה לגור בבריסק‪ .‬כנער שימש את רבי יהושע לייב‬ ‫דיסקין עד סיום כהונתו והושפע ממנו רבות בשיטות ההוראה‪ .‬לאחר נישואיו בשנת‬ ‫ה'תרמ"ב (‪ )7445‬נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין‪ .‬בשנת ה'תרנ"ב (‪ ,)7445‬לאחר פטירת‬ ‫הגאון ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (בעל בית הלוי)‪ ,‬קהילת בריסק ביקשה למנות את בנו‪,‬‬ ‫הגאון ר' חיים‪ ,‬במקומו‪ .‬ר' חיים התנה את קבלת המשרה בכך שבמקביל רבינו ימונה‬ ‫למורה הוראה ולדיין‪ ,‬ותופקד בידיו האחריות על פסיקת ההלכות והדיונים הממוניים‬ ‫בעיר‪ .‬בשנת ה'תרע"ח (‪ ,)7474‬לאחר פטירת ר' חיים הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬הגאון ר' יצחק‬ ‫זאב הלוי סולובייצ'יק התמנה במקום אביו ורבינו המשיך לשמש כמורה הוראה וכדיין‬ ‫של בריסק‪.‬‬ ‫רבינו עסק בלימוד ההלכה הפסוקה‪ .‬כבר בישיבה התפרסם כבקי ובר סמכא בעניינים‬ ‫הלכתיים מסובכים‪ .‬יכולת הפסיקה שלו הייתה מדהימה‪ .‬תוך דקות ספורות היה יכול‬ ‫להספיק לענות עשרות תשובות בעניינים מורכבים‪ .‬ר' חיים הלוי סולובייצ'יק התבטא על רבינו‪" :‬במקצוע ההוראה רבי‬ ‫שמחה זליג הוא יחיד בדורו!"‪ .‬ההערכה אליו גברה בעקבות מקרה מסוים שבו רבינו הכריז ברבים כי טעה בפסיקת‬ ‫ההלכה‪ .‬התפרסם כגאון בכל חלקי התורה‪ .‬מידת יראת השמיים שלו הייתה מופלאה‪ .‬תפילתו היומיומית הייתה סוערת‬ ‫ונרגשת וכולו היה כאש בוערת‪ .‬בשעה שהיה מורה הוראה היה אחוז פחד וחרדה שלא יטעה חלילה‪ .‬מידותיו הטובות‬ ‫וליבו הרחום והשופע לזולת היו ידועים לרבים והיה מקריב את כל כולו לעשיית צדקה וחסד‪ .‬נרצח ב‪-‬ד' חשוון ה'תש"ג‬ ‫(‪ )7435‬עם יהודי בריסק‪ .‬חי כ־‪ 14‬שנים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' דב (תלמיד חכם‪ ,‬בעל שיעור קומה תורנית‪ ,‬מנכבדי העיר וסוחריה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת פעשע‪ .‬אשתו‪ :‬מרת שרה (בת ר' אברהם‬ ‫רודנסקי מוולוז'ין‪ .‬נישאו בשנת ה'תרמ"ב [‪ .)]7445‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יהושע לייב דיסקין‪ ,‬ר' נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב‬ ‫מוולוז'ין)‪ ,‬ר' חיים הלוי סולובייצ'יק (ר' חיים מבריסק)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' איסר יהודה אונטרמן (הרב הראשי לישראל)‪ ,‬ר'‬ ‫אהרן יהודה לייב שטיינמן‪ .‬מספריו‪ :‬הרב לא חיבר ספרים‪ ,‬אבל בקבצים ובספרים רבים התפרסמו דברי תורתו וחכמתו‪.‬‬ ‫ידת סבלנותו של רבינו היתה מופלאה וכן מידותיו הטובות היו מופלאות‪ .‬בספר 'להגיד' (דרשות‪ ,‬פרשת שבוע ופניני מוסר ממגידים‬ ‫מ‬ ‫בדורות הקודמים) מביא סיפר ששמע מידידו ר' וועלוול אידלמן שהיה נוכח בשעת מעשה‪ .‬נער הייתי וגרתי עם ר' שמחה זליג במשך כמה‬ ‫שבועות‪ .‬היה זה בימות הקיץ החמים כשאחד מבני משפחתו של ר' שמחה זליג לא רצה ללון יחידי‪ .‬הוא ביקש ממני לבוא ולגור בביתו‬ ‫במשך אותם שבועות‪.‬‬ ‫הבית הדל שבו היה גר באותה תקופה‪ ,‬היה בעליית בית הכנסת שבו עסק בתורה במשך שעות היום‪ .‬ביום הראשון היינו בלילה הראשון‪,‬‬ ‫המתנתי בבית‪-‬הכנסת‪ .‬כשהבחנתי שר' שמחה זליג סוגר את הגמרא ועומד לצאת מבית הכנסת‪ ,‬קמתי גם אני ממקומי ויצאתי ללוותו‪,‬‬ ‫אבל אז ראיתי כי יהודי תמהוני תושב העיר התחיל ללוות את רבינו‪.‬‬ ‫בהתחלה לא התקרבתי כלל אבל כשראיתי שהתמהוני לא מרפה ממנו‪ ,‬ניסיתי לעמוד קרוב יותר‪ .‬חשבתי לעצמי‪" :‬אולי אסייע לר' שמחה‬ ‫זליג"‪ .‬שמעתי שהאיש שואל את רבינו שאלה בענייני שידוך‪ .‬רבי שמחה זליג ששמע את השאלה השיב‪" :‬כן‪ ,‬בני"‪ .‬השניים נפרדו‪ .‬מיהרתי‬ ‫לעבר ר' שמחה זליג‪ ,‬אבל התמהוני הנ"ל שב שנית כמי שאינו בטוח שהרב הבין את השאלה‪ .‬הוא שאל שוב בלחש‪ .‬ר' שמחה זליג שמע‬ ‫והשיב‪" :‬כן בני‪ ,‬אתה יכול להתחתן"‪.‬‬ ‫האיש נפרד‪ ,‬אבל עצביו המתוחים החזירו פעם שלישית‪ .‬הוא ביקש לשאול עוד פעם‪ .‬ר' שמחה זליג שכבר עלה מדריגה אחת לעבר ביתו‬ ‫נעצר‪ ,‬שמע והשיב בסבר פנים יפות‪" :‬כן בני‪ ,‬אתה יכול להתחתן"‪ .‬הדיין ר' שמחה זליג עלה עוד שתי מדרגות והאיש שפסע כבר כמה‬ ‫פסיעות לתוך בית המדרש‪ ,‬שב על עקבותיו‪ .‬עלה אחריו‪ ,‬שאל מה ששאל והדיין השיב‪" :‬כן בני‪ ,‬כן"‪ .‬כך עוד כעשר פעמים‪ ,‬במעלה‬ ‫המדרגות‪ .‬כשהגענו לדלת פתח הבית היה נראה שאכן ב"ה זו כבר הפעם האחרונה‪ .‬הדיין נפרד ממנו בהארת פנים מיוחדת‪" :‬לילה טוב‬ ‫בני‪ .‬אתה יכול להתחתן"‪.‬‬ ‫חלפו שני רגעים ונקישות קלות נשמעו על הדלת‪ .‬חששתי שמא האיש ההוא עומד על המפתן‪ .‬שאלתי את הגאון ר' שמחה זליג האם‬ ‫לנעול את הדלת ולא לפתוח‪ .‬ר' שמחה זליג הביט עלי והשיב בפשטות‪" :‬לא‪ ,‬שייכנס וישאל!"‪ .‬האיש נכנס ושאל‪ ,‬והדיין הישיש הביט עליו‬ ‫והשיב‪" :‬כן‪ ,‬הנך הגון וראוי להתחתן"‪ .‬היהודי התמהוני עמד בצד החדר אחוז עצבים וטרוד בספקותיו‪ .‬כשהדיין הישיש הניח את המגבת‬ ‫על כתפו ליטול ידיים לאכילה‪ ,‬הוא רץ במהירות ולחש לו באוזניו את השאלה‪ .‬ר' שמחה זליג הפנה את הראש לעברו‪" :‬כן בני‪ ,‬אתה יכול‬ ‫להתחתן"‪ .‬כך עוד פעמיים בשעת הסעודה עצמה‪.‬‬ ‫האיש המתין בצד כוסס את ציפורניו בדאגה עד לאחר ברכת המזון‪ .‬לאחר מכן שאל שוב‪ .‬ר' שמחה זליג השיב‪" :‬כן בני‪ ,‬כן"‪ .‬ר' שמחה‬ ‫זליג אכל פת קיבר‪ .‬הוא קם מכיסאו וצעד לעבר המיטה‪ .‬אח"כ פשט את ה'טלית קטן' ו‪...‬היהודי התקרב בפעם האחרונה‪ ,‬שאל וקיבל‬ ‫תשובה חיובית‪" :‬כן בני‪ ,‬אתה ראוי ויכול להתחתן"‪ .‬הוא חייך לעברו בשמחה מיוחדת ובלבביות‪" :‬כן בני היקר‪ .‬לילה טוב"‪ .‬היהודי יצא את‬ ‫הבית‪ ,‬ולא שב‪ ...‬הגאון ישב על מיטתו‪ .‬לא יכולתי להתאפק ושאלתי בקול‪" :‬רבי‪ ,‬עד היכן?!"‪ .‬רבי שמחה זליג לא התרעם על שאלתי‬ ‫והשיב גם לי בהארת פנים‪ .‬הוא הקריא בקול עייף וחלוש את דברי חז"ל‪" :‬לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהיה קשה כארז"‪...‬‬ ‫בבוקר מיהרתי לעבר חתנו של ר' שמחה זליג‪ .‬סיפרתי לו בהתרגשות את הדברים כהווייתן‪ .‬ביקשתי לטכס עצה איך לסייע לר' שמחה‬ ‫זליג להיפטר מהאיש בדרך כבוד‪ .‬חתנו חייך ואמר לי‪" :‬בחור'ל‪ ,‬זה לא מהיום ואף לא מאתמול‪ .‬מה שראית אתמול בלילה‪ ,‬אינו חדש ‪-‬‬ ‫כבר תקופה של כמה שבועות‪ ,‬מידי לילה הדבר חוזר על עצמו ‪ -‬בדרך שמובילה מבית הכנסת לבית הסמוך של ר' שמחה זליג‪ ,‬והוא‬ ‫ממאן שייגעו בו וברגשותיו לרעה"‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪Samsona, Wikimedia Commons (CC0/Public Domain) :‬‬ ‫‪21/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָאֹון הָ ַרב שִ מְּ חָ ה ֶזלִ יג ִרי ֵגר הי"ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫סופר על הגאון רבינו שיהודי קשיש נכנס אליו ושאלה בידו‪ .‬רבינו עיין בספרים‪ ,‬שקל כה וכה‪ ,‬והתיר לו את הדבר‪ .‬היהודי יצא שמח‬ ‫מ‬ ‫וטוב לב‪ ,‬ורבי שמחה זעליג‪ ,‬על אף זקנותו והמדרגות הקשות שהיו בביתו‪ ,‬ירד ללוות את הקשיש עד לסוף המדרגות ועלה חזרה לביתו‪.‬‬ ‫הגבאי ראה ולא העז לשאול מדוע נהג בו בכבוד זה‪ ,‬אך בצהריים הסיפור חזר על עצמו‪ :‬הזקן הגיע ולתדהמת הגבאי הוא שומע שהלה‬ ‫שואל את אותה שאלה! ורבינו פותח גמרא ושולחן ערוך ומעיין‪ ,‬ולאחר דקה שתיים אומר 'מותר!' והיהודי יוצא שמח וטוב לב ושוב הרב‬ ‫מלווהו את כל המדרגות‪...‬‬ ‫כאן כבר לא התאפק הגבאי ושאלו מדוע היה צריך לעיין כשחזר עם או תה שאלה‪ ,‬והלא כבר עיין בבוקר וענה לו את אותה תשובה? אמר‬ ‫לו הרב‪" :‬ראה‪ ,‬יהודי זה סובל ממחלת השכחה‪ .‬את השאלה הוא שואל בכל יום כבר עשרים יום! הפעם כבר הגיע באותו יום פעמיים‪ ,‬הווי‬ ‫אומר שמחלתו התגברה שכבר אינו זוכר מהבוקר לצהריים‪ .‬כל יהודי ששואל שאלה פעם ראשונה‪ ,‬רוצה לחוש ששאלתו עניינית היא‪,‬‬ ‫וראוי הוא לקבל תחושה זו‪ .‬אצל יהודי זה‪ ,‬בכל פעם ששואל מבחינתו נדמה לו שזו פעם ראשונה‪ ,‬לכן ראויה שאלתו לעיון‪ ,‬כדי שיקבל את‬ ‫התחושה שהיא שאלה קשה במיוחד!"‪" ...‬ניחא"‪ ,‬אמר הגבאי‪" ,‬אך מדוע מתאמץ הרב ללוותו בכל פעם? הלא יודע אני כמה קשות הן‬ ‫המדרגות לרב?" תמה הרב‪" :‬הלא תבין דבר מתוך דבר‪ .‬אם יהודי זה סובל משכחה כזאת‪ ,‬יכול הוא לשכוח שהוא יורד מדרגות‬ ‫והמדרגות כאן גבוהות מאוד‪ ,‬זו ממש סכנה וחייב אני לרדת עמו כדי לראות שלא יסתכן!"‬ ‫‪22/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָ ַרב קְּ לֹונִימֹוס ָקלְּ מִ יׁש ַ‬ ‫ׁשפִ ָ‬ ‫ירא הי"ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב קלונימוס קלמיש שפירא הי"ד מפיאסצנה‪ -‬נולד בגרודזיסק ב‪-‬י"ד תמוז‬ ‫ה'תרמ"ט (‪ .)7444‬נקרא על שם רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (בעל מאור ושמש)‪ .‬עודנו‬ ‫תינוק בעריסה העמיד עליו אביו משמש מיוחד‪ ,‬שייטול את ידיו בכל עת שיתעורר משנתו‬ ‫וישגיח לבל יישאר רגע ללא כיסוי הראש‪ .‬בהיותו כבן שנתיים חלה אנושות ובחסדי ה'‬ ‫הבריא‪ .‬עוד בטרם הגיע לגיל שלוש נפטר אביו הקדוש‪ .‬בהיותו כבן ט"ז‪ ,‬בשנת ה'תרס"ה‬ ‫(‪ )7422‬נישא ועבר לגור בקוז'ניץ כדי להיות סמוך על שולחן חותנו‪ .‬לאחר כארבע שנים‪,‬‬ ‫בשנת ה'תרס"ט (‪ )7424‬בעקבות פטירת חותנו החל לשמש כאדמו"ר‪ .‬משנת ה'תרע"ג‬ ‫(‪ )7474‬החל לכהן כרב הקהילה בפיאסצנה‪ .‬לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה‪,‬‬ ‫אולם אנשי פיאסצנה ביקשוהו כי ימשיך לשמש כרבם על אף המרחק‪ ,‬והוא נאות להם‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ניתן לראות בספריו את גדולת הבנתו וידיעותיו בכתבי האריז"ל‪ ,‬הזוהר הקדוש ובספרי קבלה‬ ‫נוספים‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬בעל מסירות נפש מופלאה‪ .‬בעל אהבת ישראל עזה‪ .‬את כל‬ ‫כוחו ואונו היה מפזר על שחרורו של בחור מחסידיו שהגיע תורו להתגייס לצבא הפולני‪ ,‬מוציא עליו ממון רב לשוחד‪,‬‬ ‫עושה תחבולות שונות ואינו נח ואינו שקט עד כי ישוחרר‪ .‬ייסד בשנת ה'תרפ"ג (‪ )7454‬ישיבה בשם 'דעת משה' על שם‬ ‫חותנו‪ .‬בעוד שהוא וביתו חיו תמיד בצמצום ובדחקות‪ ,‬היה מעמיס על עצמו חובות רבים נוספים מחמת עול החזקת‬ ‫הישיבה ברווח ובכבוד‪ .‬אף על גופו ובריאותו לא חס‪ .‬כשגברה עליו מחלת הרמטיזם והרופאים ציוו עליו בתוקף שייסע‬ ‫למעיינות מרפא בחו"ל‪ ,‬סירב רבינו לשמוע להם באומרו‪" :‬אם אסע‪ ,‬הישיבה מה תהיה עליה"‪ .‬כל תלמיד היה לו כבנו‪.‬‬ ‫כוחות אדירים השקיע בחינוך‪ ,‬הן לקטנים והן לגדולים‪ .‬בשנת ה'ת"ש (‪ )7444‬בעת הפצצת ורשה‪ ,‬נפצע בנו יחידו‪ ,‬ר'‬ ‫אלימלך בן ציון‪ .‬זמן קצר לאחר מכן נהרגה כלתו‪ ,‬מרת גיטל‪ ,‬מפגיעת פגז‪ ,‬ובנו נפטר מפצעיו בחול המועד סוכות‪.‬‬ ‫באהבה רבה הצדיק עליו רבינו את הדין‪ ,‬ומפני קדושת החג הבליג על יגונו‪ .‬בתוך תקופה קצרה נפטרה גם אמו‪ .‬למרות‬ ‫בקשות חוזרות ונשנות סירב להצעות להימלט והעדיף להישאר עם חסידיו‪ .‬בגטו ורשה המשיך ללמד‪ ,‬לחזק ולדרוש בפני‬ ‫חסידיו‪ .‬כתביו הוטמנו עם ארכיון 'עונג שבת' ונמצאו לאחר המלחמה‪ .‬לאחר חיסול גטו ורשה הועבר למחנה העבודה‬ ‫בבודז'ין‪ .‬נרצח ב‪-‬ה' חשוון ה'תש"ד (‪ )7434‬במסגרת מבצע 'חג הקציר' שערכו הנאצים‪ .‬חי כ־‪ 23‬שנים‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל (השרף ממוגלניצא)‪ .‬סבו (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' חיים שמואל הלוי הורוביץ‬ ‫שטרנפלד מחנצ'ין‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' אלימלך מגרודז'יסק (בעל דברי אלימלך ואמרי אלימלך)‪ .‬אמו‪ :‬מרת חנה ברכה‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת חיה רחל מרים (בת האדמו"ר ר' ירחמיאל משה הופשטיין מקוז'ניץ‪ .‬נישאו בשנת ה'תרס"ה [‪ .)]7422‬ילדיו‪ :‬ר' אלימלך‬ ‫בן ציון הי"ד (נישא למרת גיטל הי"ד‪ ,‬בת האדמו"ר ר' שלמה חיים מבוליחוב)‪ ,‬מרת רעכיל יהודית (נישאה לר' יחזקאל הכהן‬ ‫רבינוביץ)‪ .‬אחיו‪ :‬ר' ישעיהו (האדמו"ר החלוץ)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים ר' חיים שמואל הלוי הורוביץ שטרנפלד מחנצ'ין‪ ,‬ר'‬ ‫ירחמיאל משה הופשטיין מקוז'ניץ‪ .‬מספריו‪• :‬חובת התלמידים‪ -‬הדרכה בחינוך ובעבודת ה'‪ ,‬בעיקר לתלמידים צעירים‬ ‫•אש קודש‪ -‬דרשות שנאמרו בגטו ורשה •בני מחשבה טובה‪ -‬הדרכה לעבודת ה' ולחבורת בני עלייה •דרך המלך‪-‬‬ ‫דרשות על התורה והמועדים •הכשרת האברכים‪ -‬הדרכה לבני ישיבה ואברכים בעבודת ה' •מבוא השערים‪ -‬יסודות‬ ‫החסידות ועבודת ה' •צו וזירוז‪ -‬דברי חיזוק‪ ,‬התעוררות ועבודת ה'‪.‬‬ ‫המשפט השגור בפיו והיה אומרו בכל הזדמנות‪" :‬הדבר הכי חשוב בחיים זה לעשות טובה ליהודי אחר"‪.‬‬ ‫יפר עד ראיה מזקני החסידים מעשה שהיה עם רבינו בשנה הראשונה לפטירת אביו הק' זי"ע והיו מביאים את הילד ‪ -‬רבינו לביהמ"ד‬ ‫ס‬ ‫לומר קדיש‪ ,‬והנה פעם אחת‪ ,‬בתפילת מנחה‪ ,‬התעקש הילד וסירב לומר את הקדיש בהטעימו ‪" -‬איך אומר קדיש בשעה שאני רואה את‬ ‫אבי כאן יושב על כסאו כבעודנו חי?"‬ ‫סופר על אחד הבחורים בעל מבנה גוף חסון‪ ,‬שנקרא להתייצב לעבודת הצבא‪ ,‬נכנס הלה אל רבינו ושטח בפניו את צרתו‪ ,‬פנה רבינו‬ ‫מ‬ ‫לעבר התנור‪ ,‬טבל את אצבעו בפחם‪ ,‬ורשם דבר מה על מצחו של הבחור‪ ,‬ושוב נטל פיסת נייר ומחק בה את רושם הפחם מעל המצח‪,‬‬ ‫אח"כ הבטיחו שלא יגויס‪ ,‬הלך הבחור בכח אותה ברכה והתייצב בלשכת הגיוס‪ ,‬הרופאים והקצינים‪ ,‬שבדקוהו הביטו בפניו בפליאה ושוב‬ ‫הביטו זה בזה בהשתוממות ומיד רשמו לו תעודת פטור‪ ...‬שב הבחור לרבינו‪ ,‬סיפר בהשתאות על שחרורו הפלאי וביקש לדעת‪ ,‬מה‬ ‫רשם רבינו על מצחו‪ ,‬השיב לו רבינו בחיוך‪' :‬רשמתי על מצחך בכתב שמשתמשים בו מלאכי השרת'‪.‬‬ ‫עשה היה בחסיד ותיק אחד ור' וואווע ווארקער שמו‪ .‬בהתחלה נסע לאדמורי"ם מראדושיץ שידלובצא וביאלובזיג ואח"כ מצא את מקומו‬ ‫מ‬ ‫בפיסצ'נא‪ .‬פעם באישון ליל בשכבו כבר על ערש יצועו בבית רבינו‪ .‬משאמרו לו שהרבי קורא לו‪ ,‬התחיל לרעוד וארכובותיו דא לדא נקשן‪,‬‬ ‫לאחר ז מן סיפר כי בדיוק באותו זמן יושב היה ומפליג בהרהורים אחרי רבו החדש‪" :‬הרי נסעתי לראדושיץ ולשידלובצא‪ ,‬ומה לי ולרבי זה‬ ‫שהוא צעיר לימים?" תוך כדי הרהור נקראתי לבית הרבי ונבהלתי‪ ,‬כשנכנסתי אליו‪ ,‬אמר לי‪" :‬עשיתי לי כעת חשבון נפש ולא מצאתיך‬ ‫ברשימה שלי"‪ ...‬ומאז התקשר ר' וואווע לרבינו‬ ‫ל תלמיד שהגיע לפרקו‪ ,‬הריהו משתדל עמו להשיאו אשה‪ ,‬ואם בן עניים היה‪ ,‬נשא גם בכל הוצאות חתונתו‪ ,‬בנשואי בן הישיבה היה‬ ‫כ‬ ‫רואה עצמו כמחותן ראשי‪ ,‬כאילו אביו היה‪ .‬מעשה באחד מתלמידיו שדברו בו נכבדות‪ ,‬והצד השני חכך בדבר‪ ,‬מכיוון שלא היה הצעיר‬ ‫מרום היחס‪ ,‬מיד קרא רבינו לאבי המדוברת‪ ,‬ואמר לו‪" :‬שמא אין זה לפי כבודך להיות המחותן שלי? בחור זה אני הוא העומד מצידו"‪.‬‬ ‫סופר שאחד ממקורבי רבינו נסע פעם ללונדון ועשה חיל במסחרו ולימים נהפך עליו הגלגל‪ ,‬ומתחרים רבים קמו עליו וערערו את‬ ‫מ‬ ‫מעמדו‪ ,‬הלה הריץ מכתב לרבינו להפקד בישועה ורחמים ורבינו השיבו‪" :‬אם תשלח מיד י"ד פעמים י"ד לירות שטרלינג לטובת‬ ‫הישיבה מבטיחני לך שידך היה על העליונה"‪ .‬האיש מיהר לעשות כן‪ ,‬ובאורח פלא נחל הצלחה מעל כל מתחריו‪.‬‬ ‫‪23/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪24/24‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 034‬פניני הצדיקים |‬ ‫–ה' חשוון תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית | כ"ט תשרי תשפ"ז –ה'‬