בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — בראשית (2026-10-05)

ב"ה
פרשת ב ר א ש י ת
ב"ה
ַתבָה – ב ר א ש י ת ֹצהַר ַ
תע ֲשֶׂה ל ֵּ
רבי יהודה אומר :חטָּ ה היה – האם החטָּ ה היא עץ (הדעת)?
_________________________________________________________________________________________ ___________________________________________________________________________________________________________________________________ _____________________________________________________________________________________________________________________________ -2
בסיפור על החטא הקדמון -חטא עץ הדעת -רב הנסתר על הגלוי ,ואפילו שם הפרי אינו נזכר במפורש .חז"ל מתייחסים
לשאלה באיזה אילן מדובר ,ומציעים ארבע חלופות :גפן ,חיטה ,תאנה ואתרוג .מה לצמחים אלה ולעץ הדעת? ובפרט
אם נתייחס לחיטה ,שהיא צמח חד שנתי ,ורחוקה מלהיקרא עץ? כדי לעמוד במגבלות הגיליון נצטמצם לחלופת החיטה
בעיקר ,ניגע מעט בגפן ,וננסה להבין מה גרם לחז"ל להציג דוקא אותם כעץ הדעת? וכיצד ניתן להסביר את הדעות
השונות ,כשלכאורה רק אחת מהחלופות יכולה להיות נכונה? ממבט ראשון ,האפשרות שמדובר בגפן ,והפרי האסור
היה ענבים ,נראית סבירה יותר ומתקבלת על הדעת ,בשל המראה החינני והמושך של האשכולות וטעמם המתוק של
הענבים .אך אם בחיטה עסקינן ,לא ברור מה מפתה כל כך בפרי החיטה ,בזרעים הקטנים והקשים ,שיש לעמול כדי
לחלצם מהשיבולת ולקלפם .גם טעמם ,אינו מלהיב עד כדי כך שחוהמציעה לאדם ,שיטעם מהפרי ויהנה אף הוא?
ומערכת העיכול של האדם ,אף היא אינה בנויה לעיכול של ז ֶַרע החטָּ ה כשהוא במצב נא?
השם ז ֶַרע עצמו כמו מרמז על חסרון שקיים בו .אם נחלק מילה זו לשתי הברות ֶזַ -רע ,נגלה בה מעין צירוף של שתי מילים
' ֶזה ַרע' ,שאולי יש בהן כדי לרמוז על החטא שבאכילתו? חלוקה זו ,ושיוכו של הז ֶַרע בכלל ושל ז ֶַרע החטָּ ה בפרט ,לתחום
הרע ,יש בה כדי לקומם את הקורא ,שהרי המאכל הבסיסי ביותר ,הלחם ,נעשה מזרעי החיטה? כדי להשיב ,עלינו
להבהיר תחילה את מהותו המקורית של הרע .דוקא בפרשת הבריאה ,אנו נתקלים לראשונה במילה טוב" ,וַ י ְַרא אֱ ֹלקים
חשְך" .אם האוֹר הוא טֹוב ,אזי הַ חשֶׁ ְך הוא ַרע ,לכאורה .האם הַ חשֶׁ ְך הוא ַרע? אֶ ת האוֹר כי טוֹב וַ יַבְ דֵּ ל אֱ ֹלקים בֵּ ין האוֹר ּובֵּ ין הַ ֶ
אסמכתא לכך ניתן למצוא גם בתפילה ,כאשר אנו מברכים את הקב"ה ה"יוֹצֵּ ר אוֹר ּובו ֵֹּרא ֹח ֶשְך ,עו ֶֹשה שלוֹם ּובו ֵֹּרא אֶ ת
הַ כֹל" .נוסח ברכה זו ,מתבסס על הכתוב בישעיה "יוֹצֵּ ר אוֹר ּובו ֵֹּרא חֹ ֶשְך ע ֶֹשה שלוֹם ּובו ֵֹּרא רע" ,ממנו ניתן להבין שהרע
אכן מקביל לחושך .אך הרי ברור לנו שהחושך אינו רע ,הוא אפילו חיוני לקיומנו? וגם רוב האוצרות היקרים שוכנים כבוד
בתוך כספות אפלות ובחדרי אוצר חשוכים? מכאןאפשר להבין שמשמעותו של הרע במקור ,בלשון הקודש ,אינה בהכרח
המשמעות שאנו מייחסים לו בשפתנו כיום .מדובר במשהו המסתיר ומכסה על שפע של טוב והארה ה"כלואים בתוכו",
כך שלא ניתן להבחין בהם ,כל עוד לא נסלק את הקליפה המכסה עליהם ונחשוף אותם לאור.
מדוע קרוי הז ֶַרע בשם זה ,ומה יש בשמו כדי ללמד על מהותו .השם ז ֶַרע וגם הפועל זרע ,מופיעים לראשונה בפרשתנו,
ָארץ דֶ ֶשא עֵּ ֶשב מַ זְ ריעַ ז ֶַרע עֵּ ץ פְ רי ע ֶֹשה פְ רי לְ מינ ֹו אֲ ֶשר ז ְַרע ֹו ב ֹו" .הזרע הנוצר ע"י
ביום השלישי לבריאה ,במאמר " ַת ְד ֵּשא ה ֶ
הצמח ומסתתר בתוך הפרי ,נועד לאפשר את התרבותו והמשכיותו של הצמח .הזרע הוא זעיר בגדלו יחסית לצמח
(ז ֶַרע=זער) ,אך בתוכו מוצפן למעשה צמח בזעיר אנפין ,צמח בפוטנציה .כדי לממש את הצמח שבו ,צריך לזרוע אותו,
משרש ז.ר.ע .אם נתבונן בשורשים אחים הפותחים באותיות 'זר' ,נוכל לראות שיש להם מכנה משותף :זרה – מלשון
לזרות לרוח ולהפיץ ,זרק – כפשוטו ,לזרוק ולהרחיק מהמקום ,זרם – התרחקותם בתנועה של מים ממקור נביעתם וכיו"ב.
יוצא שאת הז ֶַרע יש להוציא ולנתק ממקורו .אך לא די בכך ,יש גם לטמון אותו בתוך קרקע מזון מתאימה ,בה יהא חבוי
ונסתר מעין זר .לכך אולי רומזת חלוקת השורש במתכונת זר-ע ,במשמעות ַזר ַלעַ ין .ברוב הפירות ,הזרע טמון בתוך
הפרי ,אך אינו משמש למאכל האדם .בזרעונים לעומת זאת ,הזרע עצמו משמש גם כפרי למאכל בעבור האדם.
מה מייחד את החיטה והגפן משאר האילנות והצמחים? (בהזכירנו חטָּ ה הכוונה בדרך כלל לחמשת מיני הדגן) .ראשית,
ּותאֵּ נה וְ רּמוֹן ,"...אם לא די בכך ,כאשר שניהם משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל" ,אֶ ֶרץ חטה ְ
ּושעֹרה וְ גֶפֶ ן ְ
אוכלים אותם כפי שהם ,מברכים ברכה "כללית"" :בורא פרי האדמה" על החיטה (קלי או נא) ו"בורא פרי העץ" על הענבים.
אך ע"י עיבודם של פירות אלה ניתן להשביח את תוכנם ולקבל מהם תוצרים במדרגה גבוהה בהרבה .אם תושקענה
בזרעוני החיטה כמה מלאכות נוספות ,טחינה ,ניפוי ,לישה ,ואפייה יתקבל ה ֶׁלחֶׁ ם ,שעבר למעשה תהליך ביוכימי ,ונוסחתו
הכימית שונה מזו של הקמח שממנו הוא נעשה .הלחם גם טעים יותר מהזרעונים ,וקל יותר לאדם לאכלו ולעכלו ,עיכול
המאפשר להפיק ממנו אנרגיה גבוהה יחסית .תכונה זו נכונה גם לגבי הענבים ,שדריכתם בגת ,ותסיסתם ביקב מניבים
תוצר חדש ,היין .מעניין ששני התוצרים אלה ,הם היחידים המופקים מן הצומח וזכו ,כל אחד מהם ,לברכה ייחודית בשל
השתבחותם :ברכת "המוציא לֶחֶ ם מן הארץ" על הלֶׁחֶׁ ם ,וברכת "בורא ְפרי הַ ֶגפֶ ן" ,על ה ַיין .לפי ההלכה ,יש
"להעדיף"/להקדים את ברכת "המוציא" או "הגפן" לברכות על פרי העץ או פרי האדמה.
ועדיין ,מה לחטָּ ה ולעץ דעת? במסגרת העונש שקיבל אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת ,נגזרה עליו הגזירה "בְ זֵּעַ ת
אַ פֶ יָך תֹאכַל לֶחֶ ם" .ומכיוון שהקב"ה נוהג להגיב במידה כנגד מידה ,ומכיוון שהדבר שבו קלקל האדם ,בו הוא אמור
להיתקן ,יש מקום לומר ,שעץ הדעת חטָּ ה היה .לכאורה ,קשה לקבל זאת ,מכיוון שזרעי החטָּ ה אינם מפתים די הצורך,
וגם מכיוון שהחטָּ ה רחוקה מלהיות מוגדרת כעץ? לדברי חז"ל ,החטָּ ה בה חטא האדם ,אינה דומה לחטָּ ה של היום .קודם
לחטא ,היתה החטָּ ה עץ מיתמר לגובה" ,כארזי הלבנון" .ופריה של החטָּ ה אף הוא ,גדול היה ומוכן למאכל ,כחלה אפויה
שאינה דורשת כל הכנה מיוחדת לפני אכילתה .לכך רומז הכתוב בפרשת האזינו" ,וַ יֹאכַל ְתנּובֹת שדי...עם חֵּ לֶב כלְ יוֹת
חטה" ,ולדברי המדרש "עתידה חטָּ ה שתהא (פירותיה) ככליות של שור הגדול" .וכדי ליצור סביבה מתאימה לתיקונו של
האדם ,ולהקשות עליו בהשגת הלחם ,הפכה החטָּ ה לצמח נמוך (שיבולת) וחד-שנתי ,לחטָּ ה המוכרת לנו כיום .אגב,
השם חטָּ ה מופיע בתורה לראשונה רק בפרשת ויצא ,וכרונולוגית ,למעלה מאלפיים שנה אחרי החטא .ואפשר ,שהדמיון
בין המילים חטא וחטָּ ה ,יש בו כדי ללמד שהחטָּ ה שלאחרי החטא נקראה בשם זה ,כי מעצם מהותה באה לתקן את
החטא הקדמון ,חטא עץ הדעת .מלבד הצורך בהתגברות על קללת האדמה" ,וְ קוֹץ וְ ַד ְר ַדר ַת ְצמיחַ לְך" ,עליו עדיין לעבוד
קשה ,כפי שמסופר בגמרא" :כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול :חרש וזרע וקצר וְ עּמֵּ ר ודש וזרה וברר וטחן
והרקיד ולש ואפה ,ואחר כך אכל" .עבודות מרובות אלה ,כמו נותנות צידוק לשם "עֵּ ץ הַ ַדעַ ת טוֹב ורע" ,שמרגע שאדם אכל
ממנו ,עליו לעסוק כל הזמן במלאכת הבירורים ולהפריד את הטוב מהרע .קודם לכן ,בהיותו במדרגה רוחנית גבוהה
יותר ,יכול היה לראות בכל " ָּרע" כפי שאנו קוראים לו כיום ,את 'שורש הטוב' שבו ,בלבד.
הדוגמא הפשוטה לכך היא עדותה של התורה" ,וַ י ְהיּו ְשנֵּיהֶ ם עֲ רּוּמים הָאדם וְ א ְשת ֹו וְ ֹלא י ְתבששּו" ,הם ראו רק את הצדדים
הטובים שבגופם ,את הדברים הטובים שניתן לעשות אתו .והנה ,אך טעמו מ"עֵּ ץ הַ ַדעַ ת טוֹב ורע" ,וכבר הם נחשפים
לראיית השלילה ולפיתויו של היצר ללכת בכיוונים הסוטים מגדר הטוב" ,וַ תפ ַק ְחנה עֵּ ינֵּי ְשנֵּיהֶ ם וַ י ְֵּדעּו כי עֵּ ירֻ ּמם הֵּ ם" .במצב
החדש הזה ,הם לא מסוגלים לשמור על תומתם ,ועליהם לסלק את הרע מנגד עיניהם" ,וַ י ְתפְ רּו עֲ לֵּה ְתאֵּ נה וַ יַעֲ שּו להֶ ם
חֲ גֹ רֹת" .אולי לכן קרוי התוצר של חטא עץ הדעת ,בשם ֶׁלחֶׁ ם ,משורש ל.ח.מ – במשמעות של להילחם .כדי "להיות בסדר",
יש לעמוד כל הזמן על המשמר ,כדי להבחיןבעוד מועד ב ָּרע ולהיערך למלחמה מתמשכת כנגדו .גם בלֶׁחֶׁ ם עצמו ,ובאנרגיה
שהוא מספק ,נדרשת מלאכת הבירור וההפניה לכיוון הנכון והטוב .ללֶׁחֶׁ ם שם נוסף ,שאף בו יש משום תזכורת לחטא
עץ הדעת .מדובר בשם ַפת ,המזכיר לנו את השורש פ.ת.ה ,את פיתויו של הנחש לאכול מן העץ (מן הפַ ת).
ואם השפעתה של החטָּ ה כה שלילית ,מדוע איפשר הקב"ה לאדם להוסיף חטא על פשע ,להוציא אותה מגן העדן ,לגדלה
ולהמשיך ולאכול ממנה גם מחוץ לגן העדן? ולא זו בלבד ,שעליו לעבוד בזיעת אפיו כדי לאכול ממנה ,הוא נצטווה במצוות
רבות הקשורות ללחם דוקא (ברכת המזון ,לחם הפנים ,שתי הלחם ,לחמי תודה ועוד)? לפי פנימיות ,אילו היה אדם הראשון
מתגבר על הפיתוי למשך שלוש שעות ,היה זוכה לקדש בשבת על יין מפרי עץ הדעת? ומה עושה לה כאן הגפן ,כאשר
אנו עוסקים בחיטה? והתשובה פשוטה .הרבי מליובאוויטש נוהג להביא בשיחותיו פירושים של מפרשים שונים הנראים
כסותרים זה את זה ,וליישב אותם ,זה ליד זה ,עד שבסופו של הסבר נראה שלא זו בלבד שהפירושים אינם סותרים זה
את זה ,אלא שהם אף משלימים זה את זה ,וכל אחד מהם נראה חסר בהעדר הפירוש השני.
נשתדל גם אנו לאמץ כאן גישה בונה זו .מכיוון שסיכמנו כבר ,שעץ הדעת עבר שינוי בגובה ובצורה ,ואף פריו עבר שינוי
מהותי .ומכיוון שלכל הדעות עץ הדעת היה עץ מיוחד במינו שאף אחד מהעצים האחרים בגן העדן לא דמה לו ,למה
שלא נקבל בעצם את דעותיהם של כל אחד מהתנאים ,החולקים זה על זה לכאורה? פשוט נסכים שעץ הדעת היה גם
גפן ,גם חיטה ,גם תאנה וגם אתרוג .והרי מדובר בעץ אחד?! אכן כן ,מדובר בעץ אחד ,שהצמיח ככרות לחם וגלוסקאות,
ענבים גד ולים (כל ענבה בגודל בקבוק או חבית) המלאים יין או תירוש ,ותאנים ואתרוגים .פתרון זה יכול להסביר גם
את להיטותה של חוה בגין רבגוניותו "כי טוֹב העֵּ ץ לְ מַ אֲ כל וְ כי ַתאֲ וה הּוא לעֵּ ינַים" ,לעומת חדגוניותם של העצים האחרים.
ואלמלא חטא ,היה אדם הראשון זוכה ,כבר בליל שבת ,לקדש על יין ,לבצוע לחם משנה ולקנח בתאנים ובאתרוגים,
וכולם מעץ הדעת .אך בשל החטא הפך המרכיב העיקרי של העץ לשיח ,ומרכיביו האחרים לשלשה סוגי עצים ,עם פירות
באיכות נמוכה שאין להשוותה לזו שהיתה להם בשוכנם על עץ הדעת .כלומר ,שהקב"ה אסר עליו לאכול מעץ הדעת
מתוך כוונה להתיר לו את האיסור לאחר שיעמוד בו כמה שעות .אילו כך אירע ,היתה השפעתו של הפרי אך לטובה.
ובזכות השבת ,היתה נעשית הפרדה בין הטוב שבעץ לרע שבו ,והאוכל מפריו לא היה מסתכן בראייה של כל רע שהוא.
ואיפה ניכרת בחטָּ ה הזיקה לדעת? ערכה של המילה חטָּ ה בגימטריא הוא ,22כמספר האותיות באלפבית ,האותיות
המהוות אבני בניין של העולם ,וגם של התורה .ערכה של המילה לֶׁחֶׁ ם בגימטריא הוא .78יוצא איפוא שהמספר המתקבל
מהצירוף 'לֶׁחֶׁ ם חטָּ ה' ,מסתכם ב ,100-מספר המרמז על שלמות .לדברי חז"ל יש באכילת פת ,ובמיוחד לחם חטָּ ה ,כדי
לשפר ולחדד את דעתו של אדם .מובא בגמרא "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" .ויש שהיו
נוהגים לומר (על דרך ההלצה) ,על אדם חסר דעת ,שכנראה לא טעם לֶׁחֶׁ ם חטָּ ה מימיו .לאחר חטא עץ הדעת במסגרת
התיקון ,הפך הלֶׁחֶׁ ם להיות גם אמצעי מחבר ומקרב .כאשר הלֶׁחֶׁ ם נעשה כהלכה (הפרשת חלה וכיו"ב) ,ונאכל כהלכה,
זוכים ניצוצות הדעת שבו להאיר ,לקרב ולחבר בין האוכלים (וגם בין הגוף והנשמה ,ובין האוכל לקונו).
ואיפה באה תכונה זו של הלחם ,לידי ביטוי בשמו? ראשית ,בהיותו פרי עץ הדעת ,משורש י.ד.ע ,שעניינו חיבור עד כדי
הפרייה" ,וְ הָאדם י ַדע אֶ ת חַ ּוה א ְשת ֹו וַ ַתהַ ר וַ תֵּ לֶד" .רמז נוסף לכך הוא בעובדה שמקמח החיטה ניתן להכין דבק פשוט,
ע"י בלילתו בכמות קטנה של מים .שמו של הקרבן ניתן לו מכיוון שהוא נועד לקרב את האדם לאביו שבשמים .ומעניין
שהקב"ה מכנה את הקרבן גם בתואר לֶׁחֶׁ ם" ,אֶ ת ק ְרבני ל ְַחמי...ת ְש ְמרּו לְ הַ ְקריב לי בְ מוֹעֲ ד ֹו" .על דרך הפשט ,הקרבן כאילו
משמש כמזון לקב"ה ,כמו שהלֶחֶ ם משמש את האדם .אך לפי הנצי"ב מוולוזי'ן ,ניתן לפרש זאת כמדרגה גבוהה וחזקה
בהרבה מקירוב ,אלא כהדבקה בתהליך דמוי 'הלחמה' בין שני חלקי מתכת ,באמצעות התכת בדיל או חומר מדביק אחר.
דבר חסידות
אמר אחד מראשוני החסידים :יום השבת הוא כל כך קדוש ,עד שאפילו האכילה ביום זה אינה מגשמת (משפיעה מהיבטים
(אוצר פתגמי חבד – מפי השמועה) גשמיים שליליים) .כיצד אפשר איפוא ,לשבת ולאכול ביום כזה?
שבת שלום ומבורך
ח נ ן ח ס ן
אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל ,פנה אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
