gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: בוא אל התיבה · Boi El Hateivu

שבוע: בראשית (2026-10-05)

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫פרשת ב ר א ש י ת‬ ‫ב"ה‬ ‫ַתבָה – ב ר א ש י ת‬ ‫ֹצהַר ַ‬ ‫תע ֲשֶׂה ל ֵּ‬ ‫רבי יהודה אומר ‪ :‬חטָּ ה היה – האם החטָּ ה היא עץ (הדעת)?‬ ‫‪_________________________________________________________________________________________ ___________________________________________________________________________________________________________________________________ _____________________________________________________________________________________________________________________________ -2‬‬ ‫בסיפור על החטא הקדמון ‪ -‬חטא עץ הדעת ‪ -‬רב הנסתר על הגלוי‪ ,‬ואפילו שם הפרי אינו נזכר במפורש‪ .‬חז"ל מתייחסים‬ ‫לשאלה באיזה אילן מדובר‪ ,‬ומציעים ארבע חלופות ‪ :‬גפן‪ ,‬חיטה‪ ,‬תאנה ואתרוג‪ .‬מה לצמחים אלה ולעץ הדעת? ובפרט‬ ‫אם נתייחס לחיטה‪ ,‬שהיא צמח חד שנתי‪ ,‬ורחוקה מלהיקרא עץ? כדי לעמוד במגבלות הגיליון נצטמצם לחלופת החיטה‬ ‫בעיקר‪ ,‬ניגע מעט בגפן‪ ,‬וננסה להבין מה גרם לחז"ל להציג דוקא אותם כעץ הדעת? וכיצד ניתן להסביר את הדעות‬ ‫השונות‪ ,‬כשלכאורה רק אחת מהחלופות יכולה להיות נכונה? ממבט ראשון‪ ,‬האפשרות שמדובר בגפן‪ ,‬והפרי האסור‬ ‫היה ענבים‪ ,‬נראית סבירה יותר ומתקבלת על הדעת‪ ,‬בשל המראה החינני והמושך של האשכולות וטעמם המתוק של‬ ‫הענבים‪ .‬אך אם בחיטה עסקינן‪ ,‬לא ברור מה מפתה כל כך בפרי החיטה‪ ,‬בזרעים הקטנים והקשים‪ ,‬שיש לעמול כדי‬ ‫לחלצם מהשיבולת ולקלפם‪ .‬גם טעמם‪ ,‬אינו מלהיב עד כדי כך שחוהמציעה לאדם‪ ,‬שיטעם מהפרי ויהנה אף הוא?‬ ‫ומערכת העיכול של האדם‪ ,‬אף היא אינה בנויה לעיכול של ז ֶַרע החטָּ ה כשהוא במצב נא?‬ ‫השם ז ֶַרע עצמו כמו מרמז על חסרון שקיים בו‪ .‬אם נחלק מילה זו לשתי הברות ֶז‪ַ -‬רע‪ ,‬נגלה בה מעין צירוף של שתי מילים‬ ‫' ֶזה ַרע'‪ ,‬שאולי יש בהן כדי לרמוז על החטא שבאכילתו? חלוקה זו‪ ,‬ושיוכו של הז ֶַרע בכלל ושל ז ֶַרע החטָּ ה בפרט‪ ,‬לתחום‬ ‫הרע‪ ,‬יש בה כדי לקומם את הקורא‪ ,‬שהרי המאכל הבסיסי ביותר‪ ,‬הלחם‪ ,‬נעשה מזרעי החיטה? כדי להשיב‪ ,‬עלינו‬ ‫להבהיר תחילה את מהותו המקורית של הרע‪ .‬דוקא בפרשת הבריאה‪ ,‬אנו נתקלים לראשונה במילה טוב‪" ,‬וַ י ְַרא אֱ ֹלקים‬ ‫חשְך"‪ .‬אם האוֹר הוא טֹוב‪ ,‬אזי הַ חשֶׁ ְך הוא ַרע‪ ,‬לכאורה‪ .‬האם הַ חשֶׁ ְך הוא ַרע?‬ ‫אֶ ת האוֹר כי טוֹב וַ יַבְ דֵּ ל אֱ ֹלקים בֵּ ין האוֹר ּובֵּ ין הַ ֶ‬ ‫אסמכתא לכך ניתן למצוא גם בתפילה‪ ,‬כאשר אנו מברכים את הקב"ה ה"יוֹצֵּ ר אוֹר ּובו ֵֹּרא ֹח ֶשְך‪ ,‬עו ֶֹשה שלוֹם ּובו ֵֹּרא אֶ ת‬ ‫הַ כֹל"‪ .‬נוסח ברכה זו‪ ,‬מתבסס על הכתוב בישעיה "יוֹצֵּ ר אוֹר ּובו ֵֹּרא חֹ ֶשְך ע ֶֹשה שלוֹם ּובו ֵֹּרא רע"‪ ,‬ממנו ניתן להבין שהרע‬ ‫אכן מקביל לחושך‪ .‬אך הרי ברור לנו שהחושך אינו רע‪ ,‬הוא אפילו חיוני לקיומנו? וגם רוב האוצרות היקרים שוכנים כבוד‬ ‫בתוך כספות אפלות ובחדרי אוצר חשוכים? מכאןאפשר להבין שמשמעותו של הרע במקור‪ ,‬בלשון הקודש‪ ,‬אינה בהכרח‬ ‫המשמעות שאנו מייחסים לו בשפתנו כיום‪ .‬מדובר במשהו המסתיר ומכסה על שפע של טוב והארה ה"כלואים בתוכו"‪,‬‬ ‫כך שלא ניתן להבחין בהם‪ ,‬כל עוד לא נסלק את הקליפה המכסה עליהם ונחשוף אותם לאור‪.‬‬ ‫מדוע קרוי הז ֶַרע בשם זה‪ ,‬ומה יש בשמו כדי ללמד על מהותו‪ .‬השם ז ֶַרע וגם הפועל זרע‪ ,‬מופיעים לראשונה בפרשתנו‪,‬‬ ‫ָארץ דֶ ֶשא עֵּ ֶשב מַ זְ ריעַ ז ֶַרע עֵּ ץ פְ רי ע ֶֹשה פְ רי לְ מינ ֹו אֲ ֶשר ז ְַרע ֹו ב ֹו"‪ .‬הזרע הנוצר ע"י‬ ‫ביום השלישי לבריאה‪ ,‬במאמר " ַת ְד ֵּשא ה ֶ‬ ‫הצמח ומסתתר בתוך הפרי‪ ,‬נועד לאפשר את התרבותו והמשכיותו של הצמח‪ .‬הזרע הוא זעיר בגדלו יחסית לצמח‬ ‫(ז ֶַרע=זער)‪ ,‬אך בתוכו מוצפן למעשה צמח בזעיר אנפין‪ ,‬צמח בפוטנציה‪ .‬כדי לממש את הצמח שבו‪ ,‬צריך לזרוע אותו‪,‬‬ ‫משרש ז‪.‬ר‪.‬ע‪ .‬אם נתבונן בשורשים אחים הפותחים באותיות 'זר'‪ ,‬נוכל לראות שיש להם מכנה משותף ‪ :‬זרה – מלשון‬ ‫לזרות לרוח ולהפיץ‪ ,‬זרק – כפשוטו‪ ,‬לזרוק ולהרחיק מהמקום‪ ,‬זרם – התרחקותם בתנועה של מים ממקור נביעתם וכיו"ב‪.‬‬ ‫יוצא שאת הז ֶַרע יש להוציא ולנתק ממקורו‪ .‬אך לא די בכך‪ ,‬יש גם לטמון אותו בתוך קרקע מזון מתאימה‪ ,‬בה יהא חבוי‬ ‫ונסתר מעין זר‪ .‬לכך אולי רומזת חלוקת השורש במתכונת זר‪-‬ע‪ ,‬במשמעות ַזר ַלעַ ין‪ .‬ברוב הפירות‪ ,‬הזרע טמון בתוך‬ ‫הפרי‪ ,‬אך אינו משמש למאכל האדם‪ .‬בזרעונים לעומת זאת‪ ,‬הזרע עצמו משמש גם כפרי למאכל בעבור האדם‪.‬‬ ‫מה מייחד את החיטה והגפן משאר האילנות והצמחים? (בהזכירנו חטָּ ה הכוונה בדרך כלל לחמשת מיני הדגן)‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫ּותאֵּ נה וְ רּמוֹן‪ ,"...‬אם לא די בכך‪ ,‬כאשר‬ ‫שניהם משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל‪" ,‬אֶ ֶרץ חטה ְ‬ ‫ּושעֹרה וְ גֶפֶ ן ְ‬ ‫אוכלים אותם כפי שהם‪ ,‬מברכים ברכה "כללית"‪" :‬בורא פרי האדמה" על החיטה (קלי או נא) ו"בורא פרי העץ" על הענבים‪.‬‬ ‫אך ע"י עיבודם של פירות אלה ניתן להשביח את תוכנם ולקבל מהם תוצרים במדרגה גבוהה בהרבה‪ .‬אם תושקענה‬ ‫בזרעוני החיטה כמה מלאכות נוספות‪ ,‬טחינה‪ ,‬ניפוי‪ ,‬לישה‪ ,‬ואפייה יתקבל ה ֶׁלחֶׁ ם‪ ,‬שעבר למעשה תהליך ביוכימי‪ ,‬ונוסחתו‬ ‫הכימית שונה מזו של הקמח שממנו הוא נעשה‪ .‬הלחם גם טעים יותר מהזרעונים‪ ,‬וקל יותר לאדם לאכלו ולעכלו‪ ,‬עיכול‬ ‫המאפשר להפיק ממנו אנרגיה גבוהה יחסית‪ .‬תכונה זו נכונה גם לגבי הענבים‪ ,‬שדריכתם בגת‪ ,‬ותסיסתם ביקב מניבים‬ ‫תוצר חדש‪ ,‬היין‪ .‬מעניין ששני התוצרים אלה‪ ,‬הם היחידים המופקים מן הצומח וזכו‪ ,‬כל אחד מהם‪ ,‬לברכה ייחודית בשל‬ ‫השתבחותם‪ :‬ברכת "המוציא לֶחֶ ם מן הארץ" על הלֶׁחֶׁ ם‪ ,‬וברכת "בורא ְפרי הַ ֶגפֶ ן"‪ ,‬על ה ַיין‪ .‬לפי ההלכה‪ ,‬יש‬ ‫"להעדיף"‪/‬להקדים את ברכת "המוציא" או "הגפן" לברכות על פרי העץ או פרי האדמה‪.‬‬ ‫ועדיין‪ ,‬מה לחטָּ ה ולעץ דעת? במסגרת העונש שקיבל אדם הראשון על אכילתו מעץ הדעת‪ ,‬נגזרה עליו הגזירה "בְ זֵּעַ ת‬ ‫אַ פֶ יָך תֹאכַל לֶחֶ ם"‪ .‬ומכיוון שהקב"ה נוהג להגיב במידה כנגד מידה‪ ,‬ומכיוון שהדבר שבו קלקל האדם‪ ,‬בו הוא אמור‬ ‫להיתקן‪ ,‬יש מקום לומר‪ ,‬שעץ הדעת חטָּ ה היה‪ .‬לכאורה‪ ,‬קשה לקבל זאת‪ ,‬מכיוון שזרעי החטָּ ה אינם מפתים די הצורך‪,‬‬ ‫וגם מכיוון שהחטָּ ה רחוקה מלהיות מוגדרת כעץ? לדברי חז"ל‪ ,‬החטָּ ה בה חטא האדם‪ ,‬אינה דומה לחטָּ ה של היום‪ .‬קודם‬ ‫לחטא‪ ,‬היתה החטָּ ה עץ מיתמר לגובה‪" ,‬כארזי הלבנון"‪ .‬ופריה של החטָּ ה אף הוא‪ ,‬גדול היה ומוכן למאכל‪ ,‬כחלה אפויה‬ ‫שאינה דורשת כל הכנה מיוחדת לפני אכילתה‪ .‬לכך רומז הכתוב בפרשת האזינו‪" ,‬וַ יֹאכַל ְתנּובֹת שדי‪...‬עם חֵּ לֶב כלְ יוֹת‬ ‫חטה"‪ ,‬ולדברי המדרש "עתידה חטָּ ה שתהא (פירותיה) ככליות של שור הגדול"‪ .‬וכדי ליצור סביבה מתאימה לתיקונו של‬ ‫האדם‪ ,‬ולהקשות עליו בהשגת הלחם‪ ,‬הפכה החטָּ ה לצמח נמוך (שיבולת) וחד‪-‬שנתי‪ ,‬לחטָּ ה המוכרת לנו כיום‪ .‬אגב‪,‬‬ ‫השם חטָּ ה מופיע בתורה לראשונה רק בפרשת ויצא‪ ,‬וכרונולוגית‪ ,‬למעלה מאלפיים שנה אחרי החטא‪ .‬ואפשר‪ ,‬שהדמיון‬ ‫בין המילים חטא וחטָּ ה‪ ,‬יש בו כדי ללמד שהחטָּ ה שלאחרי החטא נקראה בשם זה‪ ,‬כי מעצם מהותה באה לתקן את‬ ‫החטא הקדמון‪ ,‬חטא עץ הדעת‪ .‬מלבד הצורך בהתגברות על קללת האדמה‪" ,‬וְ קוֹץ וְ ַד ְר ַדר ַת ְצמיחַ לְך"‪ ,‬עליו עדיין לעבוד‬ ‫קשה‪ ,‬כפי שמסופר בגמרא‪" :‬כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול ‪ :‬חרש וזרע וקצר וְ עּמֵּ ר ודש וזרה וברר וטחן‬ ‫והרקיד ולש ואפה‪ ,‬ואחר כך אכל"‪ .‬עבודות מרובות אלה‪ ,‬כמו נותנות צידוק לשם "עֵּ ץ הַ ַדעַ ת טוֹב ורע"‪ ,‬שמרגע שאדם אכל‬ ‫ממנו‪ ,‬עליו לעסוק כל הזמן במלאכת הבירורים ולהפריד את הטוב מהרע‪ .‬קודם לכן‪ ,‬בהיותו במדרגה רוחנית גבוהה‬ ‫יותר‪ ,‬יכול היה לראות בכל " ָּרע" כפי שאנו קוראים לו כיום‪ ,‬את 'שורש הטוב' שבו‪ ,‬בלבד‪.‬‬ ‫הדוגמא הפשוטה לכך היא עדותה של התורה‪" ,‬וַ י ְהיּו ְשנֵּיהֶ ם עֲ רּוּמים הָאדם וְ א ְשת ֹו וְ ֹלא י ְתבששּו"‪ ,‬הם ראו רק את הצדדים‬ ‫הטובים שבגופם‪ ,‬את הדברים הטובים שניתן לעשות אתו‪ .‬והנה‪ ,‬אך טעמו מ"עֵּ ץ הַ ַדעַ ת טוֹב ורע"‪ ,‬וכבר הם נחשפים‬ ‫לראיית השלילה ולפיתויו של היצר ללכת בכיוונים הסוטים מגדר הטוב‪" ,‬וַ תפ ַק ְחנה עֵּ ינֵּי ְשנֵּיהֶ ם וַ י ְֵּדעּו כי עֵּ ירֻ ּמם הֵּ ם"‪ .‬במצב‬ ‫החדש הזה‪ ,‬הם לא מסוגלים לשמור על תומתם‪ ,‬ועליהם לסלק את הרע מנגד עיניהם‪" ,‬וַ י ְתפְ רּו עֲ לֵּה ְתאֵּ נה וַ יַעֲ שּו להֶ ם‬ ‫חֲ גֹ רֹת"‪ .‬אולי לכן קרוי התוצר של חטא עץ הדעת‪ ,‬בשם ֶׁלחֶׁ ם‪ ,‬משורש ל‪.‬ח‪.‬מ – במשמעות של להילחם‪ .‬כדי "להיות בסדר"‪,‬‬ ‫יש לעמוד כל הזמן על המשמר‪ ,‬כדי להבחיןבעוד מועד ב ָּרע ולהיערך למלחמה מתמשכת כנגדו‪ .‬גם בלֶׁחֶׁ ם עצמו‪ ,‬ובאנרגיה‬ ‫שהוא מספק‪ ,‬נדרשת מלאכת הבירור וההפניה לכיוון הנכון והטוב‪ .‬ללֶׁחֶׁ ם שם נוסף‪ ,‬שאף בו יש משום תזכורת לחטא‬ ‫עץ הדעת‪ .‬מדובר בשם ַפת ‪ ,‬המזכיר לנו את השורש פ‪.‬ת‪.‬ה‪ ,‬את פיתויו של הנחש לאכול מן העץ (מן הפַ ת)‪.‬‬ ‫ואם השפעתה של החטָּ ה כה שלילית‪ ,‬מדוע איפשר הקב"ה לאדם להוסיף חטא על פשע‪ ,‬להוציא אותה מגן העדן‪ ,‬לגדלה‬ ‫ולהמשיך ולאכול ממנה גם מחוץ לגן העדן? ולא זו בלבד‪ ,‬שעליו לעבוד בזיעת אפיו כדי לאכול ממנה‪ ,‬הוא נצטווה במצוות‬ ‫רבות הקשורות ללחם דוקא (ברכת המזון‪ ,‬לחם הפנים‪ ,‬שתי הלחם‪ ,‬לחמי תודה ועוד)? לפי פנימיות‪ ,‬אילו היה אדם הראשון‬ ‫מתגבר על הפיתוי למשך שלוש שעות‪ ,‬היה זוכה לקדש בשבת על יין מפרי עץ הדעת? ומה עושה לה כאן הגפן‪ ,‬כאשר‬ ‫אנו עוסקים בחיטה? והתשובה פשוטה‪ .‬הרבי מליובאוויטש נוהג להביא בשיחותיו פירושים של מפרשים שונים הנראים‬ ‫כסותרים זה את זה‪ ,‬וליישב אותם‪ ,‬זה ליד זה‪ ,‬עד שבסופו של הסבר נראה שלא זו בלבד שהפירושים אינם סותרים זה‬ ‫את זה‪ ,‬אלא שהם אף משלימים זה את זה‪ ,‬וכל אחד מהם נראה חסר בהעדר הפירוש השני‪.‬‬ ‫נשתדל גם אנו לאמץ כאן גישה בונה זו‪ .‬מכיוון שסיכמנו כבר‪ ,‬שעץ הדעת עבר שינוי בגובה ובצורה‪ ,‬ואף פריו עבר שינוי‬ ‫מהותי‪ .‬ומכיוון שלכל הדעות עץ הדעת היה עץ מיוחד במינו שאף אחד מהעצים האחרים בגן העדן לא דמה לו‪ ,‬למה‬ ‫שלא נקבל בעצם את דעותיהם של כל אחד מהתנאים‪ ,‬החולקים זה על זה לכאורה? פשוט נסכים שעץ הדעת היה גם‬ ‫גפן‪ ,‬גם חיטה‪ ,‬גם תאנה וגם אתרוג‪ .‬והרי מדובר בעץ אחד?! אכן כן‪ ,‬מדובר בעץ אחד‪ ,‬שהצמיח ככרות לחם וגלוסקאות‪,‬‬ ‫ענבים גד ולים (כל ענבה בגודל בקבוק או חבית) המלאים יין או תירוש‪ ,‬ותאנים ואתרוגים‪ .‬פתרון זה יכול להסביר גם‬ ‫את להיטותה של חוה בגין רבגוניותו "כי טוֹב העֵּ ץ לְ מַ אֲ כל וְ כי ַתאֲ וה הּוא לעֵּ ינַים"‪ ,‬לעומת חדגוניותם של העצים האחרים‪.‬‬ ‫ואלמלא חטא‪ ,‬היה אדם הראשון זוכה‪ ,‬כבר בליל שבת‪ ,‬לקדש על יין‪ ,‬לבצוע לחם משנה ולקנח בתאנים ובאתרוגים‪,‬‬ ‫וכולם מעץ הדעת‪ .‬אך בשל החטא הפך המרכיב העיקרי של העץ לשיח‪ ,‬ומרכיביו האחרים לשלשה סוגי עצים‪ ,‬עם פירות‬ ‫באיכות נמוכה שאין להשוותה לזו שהיתה להם בשוכנם על עץ הדעת‪ .‬כלומר‪ ,‬שהקב"ה אסר עליו לאכול מעץ הדעת‬ ‫מתוך כוונה להתיר לו את האיסור לאחר שיעמוד בו כמה שעות‪ .‬אילו כך אירע‪ ,‬היתה השפעתו של הפרי אך לטובה‪.‬‬ ‫ובזכות השבת‪ ,‬היתה נעשית הפרדה בין הטוב שבעץ לרע שבו‪ ,‬והאוכל מפריו לא היה מסתכן בראייה של כל רע שהוא‪.‬‬ ‫ואיפה ניכרת בחטָּ ה הזיקה לדעת? ערכה של המילה חטָּ ה בגימטריא הוא ‪ ,22‬כמספר האותיות באלפבית‪ ,‬האותיות‬ ‫המהוות אבני בניין של העולם‪ ,‬וגם של התורה‪ .‬ערכה של המילה לֶׁחֶׁ ם בגימטריא הוא ‪ .78‬יוצא איפוא שהמספר המתקבל‬ ‫מהצירוף 'לֶׁחֶׁ ם חטָּ ה'‪ ,‬מסתכם ב‪ ,100-‬מספר המרמז על שלמות‪ .‬לדברי חז"ל יש באכילת פת‪ ,‬ובמיוחד לחם חטָּ ה‪ ,‬כדי‬ ‫לשפר ולחדד את דעתו של אדם‪ .‬מובא בגמרא "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן"‪ .‬ויש שהיו‬ ‫נוהגים לומר (על דרך ההלצה)‪ ,‬על אדם חסר דעת‪ ,‬שכנראה לא טעם לֶׁחֶׁ ם חטָּ ה מימיו‪ .‬לאחר חטא עץ הדעת במסגרת‬ ‫התיקון‪ ,‬הפך הלֶׁחֶׁ ם להיות גם אמצעי מחבר ומקרב‪ .‬כאשר הלֶׁחֶׁ ם נעשה כהלכה (הפרשת חלה וכיו"ב)‪ ,‬ונאכל כהלכה‪,‬‬ ‫זוכים ניצוצות הדעת שבו להאיר‪ ,‬לקרב ולחבר בין האוכלים (וגם בין הגוף והנשמה‪ ,‬ובין האוכל לקונו)‪.‬‬ ‫ואיפה באה תכונה זו של הלחם‪ ,‬לידי ביטוי בשמו? ראשית‪ ,‬בהיותו פרי עץ הדעת‪ ,‬משורש י‪.‬ד‪.‬ע‪ ,‬שעניינו חיבור עד כדי‬ ‫הפרייה‪" ,‬וְ הָאדם י ַדע אֶ ת חַ ּוה א ְשת ֹו וַ ַתהַ ר וַ תֵּ לֶד"‪ .‬רמז נוסף לכך הוא בעובדה שמקמח החיטה ניתן להכין דבק פשוט‪,‬‬ ‫ע"י בלילתו בכמות קטנה של מים‪ .‬שמו של הקרבן ניתן לו מכיוון שהוא נועד לקרב את האדם לאביו שבשמים‪ .‬ומעניין‬ ‫שהקב"ה מכנה את הקרבן גם בתואר לֶׁחֶׁ ם‪" ,‬אֶ ת ק ְרבני ל ְַחמי‪...‬ת ְש ְמרּו לְ הַ ְקריב לי בְ מוֹעֲ ד ֹו"‪ .‬על דרך הפשט‪ ,‬הקרבן כאילו‬ ‫משמש כמזון לקב"ה‪ ,‬כמו שהלֶחֶ ם משמש את האדם‪ .‬אך לפי הנצי"ב מוולוזי'ן‪ ,‬ניתן לפרש זאת כמדרגה גבוהה וחזקה‬ ‫בהרבה מקירוב‪ ,‬אלא כהדבקה בתהליך דמוי 'הלחמה' בין שני חלקי מתכת‪ ,‬באמצעות התכת בדיל או חומר מדביק אחר‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫אמר אחד מראשוני החסידים ‪ :‬יום השבת הוא כל כך קדוש‪ ,‬עד שאפילו האכילה ביום זה אינה מגשמת (משפיעה מהיבטים‬ ‫(אוצר פתגמי חבד – מפי השמועה)‬ ‫גשמיים שליליים)‪ .‬כיצד אפשר איפוא‪ ,‬לשבת ולאכול ביום כזה?‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל‪ ,‬פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬