gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪437‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫חזקוני ועוד) כי תיבת 'בראשית' מכוונת ביחס לסדר‬ ‫בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ (א‪,‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬כמו 'בראשונה'‪ ,‬שבראשית כל מעשה הבריאה‬ ‫א)‬ ‫‪ -‬ברא אלוקים את השמים ואת הארץ‪ ,‬ובא הכתוב לומר‬ ‫הרבה האריכו המפרשים בביאור תיבת 'בראשית'‪,‬‬ ‫שאלו נבראו ראשונה‪ ,‬תחילה לכל הנבראים אחריהם‪.‬‬ ‫מה משמעותה וכלפי מה היא מתייחסת‪.‬‬ ‫אמנם על פירוש זה הקשה רש"י בהמשך דבריו‬ ‫וכתב רש"י ‪' -‬בראשית ברא ‪ -‬אין המקרא הזה‬ ‫'ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו‬ ‫אומר אלא דרשני וכו' ואם באת לפרשו כפשוטו כך‬ ‫פרשהו‪ ,‬בראשית בריאת שמים וארץ ‪ -‬והארץ היתה‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫תהו ובהו וחושך‪ ,‬ויאמר אלוקים יהי אור'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫שמקרא זה אינו בעל משמעות לעצמו‪ ,‬ואין עניינו‬ ‫לספר על עיקר בריאת השמים והארץ‪ ,‬אלא נסמך הוא‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫לפסוק שלאחריו‪ ,‬וכאילו נאמר בראשית ְּברֹוא אלוקים‬ ‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫את השמים ואת הארץ ‪ -‬היתה הארץ תהו ובהו וגו'‪ .‬וכן‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫פירש הרשב"ם‪ ,‬האבן עזרא ועוד‪.‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫ונתקשו המפרשים בפירוש זה‪ ,‬מה טעם אכן לא‬ ‫מקדש השבת ומברך שביעי ומניח בקדושה‬ ‫סיפר הכתוב עיקר בריאת השמים והארץ‪ ,‬אלא בדרך‬ ‫עמוד ‪6‬‬ ‫אגב‪ .‬עוד הקשו שהטעמים מורים בבירור שתיבת‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫'בראשית' ‪ -‬המוטעמת בטפחא ‪ -‬אינה דבוקה לתיבת‬ ‫'ברא'‪ ,‬אלא תיבות נפרדות הן‪ ,‬ומשמעותן בהכרח ‪-‬‬ ‫התורה ‪ -‬חכמה עליונה בעצם‬ ‫'בראשית‪ ,‬ברא'‪.‬‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫ואכן הרבה מן הראשונים פירשו (עיין רמב"ן‪ ,‬רד"ק‪,‬‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬ ‫ממקימי אהלה של תורה‬ ‫הרב יוסף קדיש ברנ"מ חשין שליט"א‬ ‫מייסד ופטרון כולל להוראה – "זכרון יעקב לייב"‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫החתן החשוב ישראל הי"ו‬ ‫בן ידידנו הנכבד מחשובי אברכי קהילתנו מנהל מכוננו‬ ‫הרב אריה קרישבסקי שליט"א‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה ויהי‬ ‫קדמו‪ ,‬שאם בא להורות כך‪ ,‬היה לו לכתוב 'בראשונה'‬ ‫ערב ויהי בקר יום אחד (א‪ ,‬ה)‬ ‫ברא את השמים וגו'‪ ,‬שאין לך ראשית במקרא שאינו‬ ‫תמהו המפרשים לשם מה היה צריך לקרוא‬ ‫דבוק לתיבה של אחריו‪ ,‬כמו 'בראשית ממלכות‬ ‫שמות חדשים נוספים לאור ולחושך‪.‬‬ ‫יהויקים' (ירמיה כו‪ ,‬א) 'ראשית ממלכתו' (בראשית י‪,‬‬ ‫אכן הביאור הוא שלא קרא אלוקים שם חדש‬ ‫י) 'ראשית דגנך' (דברים יח‪ ,‬ד) ‪ -‬אף כאן אתה אומר‬ ‫לאור‪ ,‬ואין שם 'יום' שם נרדף לאור‪ ,‬אלא שאחרי‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו'‪ ,‬כמו בראשית ְּברֹוא'‪ .‬עוד‬ ‫שהבדיל אלוקים בין האור ובין החושך וקבע להם את‬ ‫הקשה ‪' -‬ואם תאמר להורות בא שאלו תחלה נבראו‪,‬‬ ‫תחומם כל אחד בזמנו‪ ,‬נוצרה מציאות חדשה בעולם‬ ‫ופירושו בראשית הכל ברא אלו וכו'‪ ...‬אם כן תמה על‬ ‫שהזמן מחולק לפרקי זמן שונים ‪ -‬פרק זמן מואר‬ ‫עצמך‪ ,‬שהרי המים קדמו‪ ,‬שהרי כתיב ורוח אלוקים‬ ‫ופרק זמן חשוך‪ ,‬ולפרקי זמן אלו קרא שמות ‪ -‬לפרק‬ ‫מרחפת על פני המים‪ ,‬ועדיין לא גלה המקרא בריית‬ ‫הזמן המואר קרא בשם 'יום'‪ ,‬ולפרק הזמן החשוך‬ ‫המים מתי היתה‪ ,‬הא למדת שקדמו המים לארץ‪.‬‬ ‫קרא בשם 'לילה'‪.‬‬ ‫ועוד שהשמים מאש ומים נבראו‪ ,‬על כרחך לא לימד‬ ‫[והוא מה שאמרו בגמרא בביאור פסוק זה ‪-‬‬ ‫המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום'‪.‬‬ ‫'קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצוותא דיממא וכו''‬ ‫ונראה שהביאור הפשוט בתיבת 'בראשית' הוא‪,‬‬ ‫(פסחים ב‪ ,).‬כלומר שאין זה כמו דסבר המקשן שם‬ ‫לציין זמן ותאריך לבריאת השמים והארץ וכל צבאם‪.‬‬ ‫ש'אור' ו'יום' הם שמות נרדפים‪ ,‬אלא מציאות האור‬ ‫ואמר‪ ,‬שהיתה הבריאה בנקודת הזמן הראשונה בדברי‬ ‫משמש בזמן היום]‪.‬‬ ‫ימי העולם‪ ,‬בתחילת ההוויה‪ ,‬שהוא ראשית הזמן שלא‬ ‫והנה‪ ,‬שם יום שקרא לזמן האור‪ ,‬הוא גם שם כללי‬ ‫קדם לו שום זמן‪[ ,‬כי הזמן נוצר עם הבריאה‪ ,‬כמבואר‬ ‫לכל המעת לעת ‪ -‬גם היום וגם הלילה ‪ -‬כמפורש‬ ‫בראשונים‪ ,‬שכל עוד לא נתהוותה המציאות לא היה‬ ‫'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'‪ ,‬וכן ברוב הפעמים‬ ‫נתפס כל גדר 'זמן'‪ .‬וכן כתב הספורנו ‪' -‬בראשית‪,‬‬ ‫שכתוב בתורה 'יום'‪ ,‬כולל את כל המעל"ע‪ ,‬כגון‬ ‫בתחילת הזמן והוא רגע ראשון בלתי מתחלק שלא‬ ‫'ויהי המבול ארבעים יום על הארץ' (ז‪ ,‬יז)‪ .‬אמנם יש‬ ‫היה זמן קודם לו']‪.‬‬ ‫שהכוונה היא למשמעות יותר מצומצמת שכוללת‬ ‫את חלק היום המואר בלבד‪ ,‬כמו כאן 'ויקרא לאור‬ ‫וכדרך שמצינו בהרבה ספרים ופרקים בתנ"ך‪,‬‬ ‫יום'‪ ,‬וכן 'לרוח היום' (ג‪ ,‬ח)‪' ,‬כחום היום' (יח‪ ,‬א) ועוד‬ ‫שפותחים בציון הזמן שבו אירעו הדברים המסופרים‬ ‫רבים‪ .‬וכאן בפסוק אחד משמשת אותה מילה בשני‬ ‫בהם ‪' -‬ויהי בימי' (מגילות אסתר ורות)‪' ,‬בשנת'‬ ‫משמעויות שונות‪.‬‬ ‫(חגי‪ ,‬דניאל‪ ,‬עזרא) ועוד כהנה‪ - .‬כך גם פותח ספר‬ ‫התורה בציון זמן‪' ,‬בראשית' ‪ -‬ברא אלוקים את‬ ‫ונראה הטעם דמאחר ש'יום' ‪ -‬הזמן המואר ‪ -‬הוא‬ ‫הזמן החשוב והעיקרי שבמעת לעת‪ ,‬כי אז הבריאה‬ ‫השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫עטויה אור וראויה לחיות בה‪ ,‬לכן קרא לפרק זמן זה‬ ‫ו'בראשית' זה‪ ,‬אכן אינו דבוק לשום תיבה‪ ,‬שכן‬ ‫בשם הכללי‪ ,‬משום חשיבותו‪.‬‬ ‫כל המקומות שנאמר בהם 'ראשית'‪ ,‬אין זו אלא‬ ‫[והנה בכל מצוות התורה שנאמר בהם 'יום'‪,‬‬ ‫הגדרה יחסית‪ ,‬ולכן עליה להיות נסמכת לדבר שאליו‬ ‫כגון 'ולקחתם לכם ביום הראשון' (ויקרא כג‪ ,‬מ)‪' ,‬יום‬ ‫היא מתייחסת‪ ,‬בראשית ‪ -‬לתקופה מסוימת (ראשית‬ ‫תרועה' (במדבר כט‪ ,‬א)‪ ,‬אזי בפשוטו של מקרא‪ ,‬אין שם‬ ‫ממלכת‪ ,‬ראשית השנה)‪ ,‬בראשית ‪ -‬לסדר או מהלך‬ ‫היום מוסב על חלק היום המואר בלבד‪ ,‬אלא הכוונה‬ ‫מסויים (ראשית דגנך‪ ,‬ראשית חכמה‪ ,‬ראשית גויים)‪ .‬אולם‬ ‫שכל היממה כולל הלילה הוא יום תרועה ויום לקיחה‪,‬‬ ‫הגדרת הזמן 'בראשית' האמורה כאן אינה הגדרה‬ ‫וזה פשוט‪ .‬תדע‪ ,‬שהרי קדושת מקרא קודש חלה על‬ ‫יחסית‪ ,‬ואינה מכוונת כלפי ענין מסויים שיש צורך‬ ‫היום כולו‪ ,‬מערב עד ערב‪ .‬אלא שלמדו מהכתוב 'יום'‬ ‫להסמיכה אליו‪ ,‬אלא ב'ראשית' האחת והמוחלטת‬ ‫שאין מצוותם אלא ביום‪ ,‬והוא מדרשת חכמים שדייקו‬ ‫הכתוב מדבר‪ ,‬ראשית לכל סדר דברים‪' ,‬ראשית' שלא‬ ‫מלשון הכתוב לדרשו גם במשמעות הנוספת שיש‬ ‫קדם לה שום זמן ומציאות‪.‬‬ ‫למילת 'יום'‪ ,‬דהיינו 'יום' במובן המצומצם הכולל רק‬ ‫את חלק היום המואר]‪.‬‬ ‫[]‬ ‫‪3‬‬ ‫וזהו 'ויהי מבדיל בין מים למים' שהרקיע ‪ -‬היינו‬ ‫[]‬ ‫האויר ‪ -‬הוא כמחיצה המבדלת בין מים התחתונים‬ ‫ויעש אלוקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר‬ ‫למים העליונים‪ .‬אמנם מלשון 'ויהי מבדיל' מתפרש‬ ‫מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי‬ ‫גם שהרקיע הוא היוצר את ההבדלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהאויר‬ ‫כן (א‪ ,‬ז)‬ ‫גורם לאידי המים הקלים ממנו שיהיו עולים וצפים‬ ‫צריך לבאר מהו הרקיע‪ ,‬והיכן הם המים העליונים‬ ‫עליו להיות עננים‪.‬‬ ‫'אשר מעל לרקיע' ואיה מקומם‪.‬‬ ‫וכן מפורש בתהילים (קד) בפרק ברכי נפשי ‪-‬‬ ‫ויש שפירשו שהמים העליונים הינם למעלה‬ ‫המיוסד ע"פ סדר ששת ימי הבריאה‪ 2‬שביום השני‬ ‫בשמים בריחוק מקום שאינו בתחום ראיית האדם‪,‬‬ ‫קבע ה' את מקומו במים העליונים שהם ענני המטר‪.‬‬ ‫ויש שפירשו שהם מים רוחניים הנתפסים בהשגה‬ ‫דכתיב שם (פסוק ג) 'המקרה במים עליותיו השם עבים‬ ‫שכלית בנפש האדם ואינם נראים לעין‪.‬‬ ‫רכובו וגו''‪ .‬ופסוק זה קאי על בריאת הרקיע ביום‬ ‫שני [כמו שביארו שם במפרשים‪ ,‬וכן הוא במדרש‬ ‫ועדיין הכתוב טעון ביאור לפי הפשט‪ ,‬שהרי‬ ‫'רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים דכתיב המקרה‬ ‫בפשוטו של מקרא דיברה התורה תמיד רק על דברים‬ ‫הנגלים ונראים לעין‪ ,1‬לבד מהמקומות שמצוין בהם‬ ‫במים עליותיו וגו' וכתיב עושה מלאכיו רוחות וכו''‬ ‫להדיא במקרא שדיבר הכתוב שם בדברים הנסתרים‬ ‫(ב"ר א‪ ,‬ג)]‪.‬‬ ‫מהעין‪ ,‬וכגון מעשה מרכבה דיחזקאל כמו שנאמר‬ ‫והיינו שבעשיית הרקיע וההבדלה בין מים‬ ‫(יחזקאל א‪ ,‬א) 'נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים'‪.‬‬ ‫העליונים למים התחתונים‪ ,‬קירה את עליותיו [כעליה‬ ‫אבל בכל המקרא ודאי יש לפרש לפי המשתמע‬ ‫שמעל הבית] במים ושם את העבים לרכובו‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫מפשטות הלשון ורהיטות המשמעות שהם דברים‬ ‫קבע את מקומו שם‪ .‬וכדאיתא בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫הנגלים ונראים לעין‪ .‬והדברים הנסתרים מהעין‬ ‫(פרק ד) 'כשהוא בשמים רוכב על עב קל שנאמר‬ ‫או הרוחניים יתפרשו בכל התורה רק בדרך דרש‪,‬‬ ‫(תהילים יח‪ ,‬יא) וירכב על כרוב וגו''‪[ .‬ומכאן הלשון‬ ‫רמז‪ ,‬או סוד‪.‬‬ ‫'רוכב שמים בעזרך' (דברים לג‪ ,‬כו)‪' ,‬לרוכב בערבות'‬ ‫והרי מלשון 'בתוך המים' ודאי משמע דהמים‬ ‫(תהילים סח‪ ,‬ה)‪' ,‬לרוכב בשמי שמי קדם' (שם‪ ,‬לד)]‪.‬‬ ‫העליונים ‪ -‬שמעל הרקיע והמים התחתונים ‪-‬‬ ‫ומעליותיו אלו ממטיר על הארץ כדכתיב בתריה‬ ‫שנשארו על הארץ ונקוו בימים ביום השלישי‪ ,‬שניהם‬ ‫(פסוק יג) 'משקה הרים מעליותיו'‪ .‬שמשקה את ההרים‬ ‫מסוג אחד הם‪ ,‬אלא שהרקיע מבדיל ביניהם‪.‬‬ ‫במטר מהמים אשר בעליותיו שהם העננים‪.‬‬ ‫ונראה דמים העליונים הם העננים‪ ,‬והרקיע הוא‬ ‫[]‬ ‫האויר שבין הארץ לעננים (וכעין זה פירשו‪ ,‬אבן עזרא‪,‬‬ ‫רד"ק‪ ,‬ספורנו‪ ,‬ועוד‪ .‬וראה חזקוני להלן (פסוק כ) שבכמה‬ ‫ויכל אלוקים ביום השביעי (ב‪ ,‬ב)‬ ‫מקומות נקרא האויר 'שמים')‪ .‬ובמאמר 'יהי רקיע‬ ‫הנה ‘ויכולו’ ו’ויכל’ היה ביום השישי‪ ,‬שהרי בו‬ ‫בתוך המים וגו'' נברא האויר ‪ -‬הוא הרקיע ‪ -‬בתוך‬ ‫נגמרו כל המלאכות וכמו שכתוב ביום השישי ‘וירא‬ ‫המים‪ ,‬בין המים [התחתונים שנשארו מתחת לרקיע]‬ ‫אלוקים את כל אשר עשה’ ותו לא נברא שום דבר‬ ‫ובין אידי המים [שהם המים אשר מעל לרקיע]‬ ‫אח”כ‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל ‪ -‬בששי היו אומרים ה’‬ ‫להחזיקם מעליו בצורת עננים‪ .‬ועל זה דרשו חז"ל‬ ‫מלך גאות לבש‪ ,‬על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן‬ ‫(ב"ר ד‪ ,‬ז‪ .‬הובא ברש"י כאן) לשון שמים ‪' -‬שא מים'‪.‬‬ ‫‪ .1‬וכמו שקבע לנו הגר"א באדרת אליהו (פסוק א‪ ,‬ד"ה ואת הארץ) 'כי לא הזכירה התורה בכל מקום רק הנראה לעיניים'‪ .‬וראה‬ ‫מש"כ האבן עזרא (פסוק א) שהכתוב 'על אלה הנראים ידבר'‪ .‬וכ"כ הרשב"ם (פסוק כז) והחזקוני (פסוק ב) שפירשה התורה‬ ‫'רק דברים שאנו רואים בעולם'‪ .‬וראה בספר הכתב והקבלה בביאור הפסוק 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו'‬ ‫(דברים כט‪ ,‬כח) שהאריך בזה בדברים נפלאים‪.‬‬ ‫‪ .2‬כמו שביארו שם מפרשי התהילים‪ ,‬אבן עזרא‪ ,‬רד"ק‪ ,‬רמב"ן‪ ,‬מלבי"ם‪ .‬והכוזרי (מאמר חמישי)‪ .‬וכן דרשו במדרשים בפסוקי‬ ‫פרק זה ע"פ סדר ששת ימי הבריאה‪ .‬ובשמות‪-‬רבה (טו‪ ,‬כב) 'הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים‪ ,‬עמד דוד ופירשם‪,‬‬ ‫אנו מוצאים במעשה בראשית וכו' ודוד פירשו וכו' התקין מרכבותיו עננים וכו' שנאמר המקרה במים עליותיו וגו'"‬ ‫‪4‬‬ ‫היה העולם חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באה שבת באה מנוחה’‪.‬‬ ‫(ראש השנה לא‪ .).‬ומה שכתבה התורה כאן היינו‪,‬‬ ‫כלומר שבאמת בפועל כלתה המלאכה בעיצומו של‬ ‫משום שכל עיקר כתובים אלו לא באו אלא כהקדמה‬ ‫יום השישי‪ ,‬אלא שבכל זאת נאמר ‘ויכל אלוקים ביום‬ ‫‘לוישבות וגו’’‪.‬‬ ‫השביעי’‪ ,‬משום שיום השישי היה יום של מלאכה‪,‬‬ ‫אכן לשון הכתוב ‘ויכל אלוקים ביום השביעי’‬ ‫וביום של מלאכה היום כולו נחשב ליום מלאכה‪ ,‬ואין‬ ‫צריך ביאור שהרי באמת הגמר היה ביום השישי‪.‬‬ ‫בו את מצב הנחת‑רוח מעמידת העולם בשלימות‬ ‫ונראה הביאור בזה‪ ,‬שביום השישי בעודו עסוק‬ ‫לפניו‪ .‬וזה עומק הכוונה ‘מנוחה היה חסר’‪ ,‬שבכדי‬ ‫לציין את זמן עמידת העולם בשלימות באופן המעלה‬ ‫במלאכה אינו ניכר שהוא גמר וכלות כל המלאכה‪,‬‬ ‫נחת רוח ליוצרה‪ ,‬עדיין היה חסר כניסת היום השביעי‪.‬‬ ‫ורק כשהגיע יום השביעי ולא המשיך להתעסק שוב‬ ‫במלאכה נודע ונקבע שנגמרה המלאכה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫והנה כשהמטרה היא לציין את הזמן של גמר‬ ‫מתייחסת כלות המלאכה על יום השביעי‪ .‬וכן כתב‬ ‫‘הפעולה והעשיה’ של העולם‪ ,‬אזי הזמן הוא יום‬ ‫ב’חזקוני’ ‪‘ -‬שבעוד שהיה יום שישי לא נודע שכלתה‬ ‫השישי‪ ,‬וכמו שהובאו לעיל דברי הגמרא על יום‬ ‫מלאכתו או אם יעשה למחרתו כלום’‪ .‬ובספר ‘בכור‬ ‫השישי ‘שגמר מלאכתו ומלך עליהן’‪ .‬אמנם שמחת‬ ‫שור’ כתב ‪‘ -‬דביום השישי לא נודע שכילה‪ ,‬דמי‬ ‫הקב”ה עם הבריאה‪ ,‬לרגל המצב שכבר היו השמים‬ ‫יודע אם יעשה למחר כלום‪ ,‬אבל כשלא עשה בשבת‬ ‫והארץ משוכללים ועשויים בשלימות לפני יוצרם‪ ,‬זה‬ ‫כלום אז נודע שכלה מעשיו‪ ,‬ולכך אומר ויכל אלוקים‬ ‫היה רק ביום השביעי‪ ,‬שאינו יום של מלאכה אלא‬ ‫ביום השביעי’‪.‬‬ ‫יום מנוחה המוכן לקליטת רושם וקבלת נחת רוח‬ ‫מהבריאה ‪‘ -‬באה שבת באה מנוחה’‪.‬‬ ‫וביתר עומק‪ ,‬הנה יש להבחין בין גמר ‘עשיית‬ ‫העולם’‪ ,‬לבין השעה של ‘עמידת העולם לפניו’ מוכן‬ ‫[]‬ ‫בשלימות‪ .‬כי ביום השישי היה הזמן שבו נגמרה‬ ‫ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן‬ ‫עשיית העולם‪ ,‬ואותו הזמן שעסקו בו במלאכה אין‬ ‫העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה‬ ‫נכון לתארו ולבטא בו המצב שבו היצירה עומדת‬ ‫האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (ג‪,‬‬ ‫מושלמת וכלולה לפני יוצרה‪ ,‬כי הוא זמן מלאכה ולא‬ ‫יז)‬ ‫זמן של נחת רוח‪ .‬ורק ביום השביעי שהוא פרק זמן‬ ‫שאחר גמר המלאכה‪ ,‬הוא זמן שבו היצירה עומדת‬ ‫בפרשה זו מבואר יסוד גדול‪ ,‬כי הקשיים שהעולם‬ ‫לפניו מושלמת ועשויה ומעלה לפניו נחת רוח‪.‬‬ ‫מלא מהם‪ ,‬אינם מעצם טבע הבריאה ביסודה‪ ,‬אלא‬ ‫הם מחמת חטאי האדם‪ .‬ויש שמוכיחים מתלאות‬ ‫ונראה שזה עומק הכוונה במאמר חז”ל – 'ויכל‬ ‫החיים שהעולם הזה לא נברא כלל לשם נתינתו‬ ‫אלוקים ביום השביעי ‪ -‬רבי שמעון אומר בשר ודם‬ ‫לאדם‪ ,‬אלא כל מהותו הוא רק עבור הניסיונות בכדי‬ ‫שאינו יודע עתיו ורגעיו‪ ,‬צריך להוסיף מחול על‬ ‫לזכות לחיי העולם הבא‪ .‬ומפרשיות אלו מבואר דאין‬ ‫הקודש‪ ,‬אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו‬ ‫זה כך‪ ,‬אלא העולם הזה נברא גם עבור עצמו‪ ,‬מצד‬ ‫כחוט השערה ונראה כאילו כילה בו ביום‪ ,‬ד”א‪ ,‬מה‬ ‫רצון ה’ להיטיב עם האדם ולתת לו שני עולמות‪.‬‬ ‫היה העולם חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באת שבת באת מנוחה‬ ‫כלתה ונגמרה המלאכה' (רש”י ב‪ ,‬ב והוא מבר”ר י‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ואמנם נתבאר בחז”ל שהעולם הזה הוא פרוזדור‬ ‫כדי להיכנס לטרקלין שהוא העולם הבא‪ ,‬כי וודאי‬ ‫כלומר שבאו לבאר הקושיא האמורה שהרי‬ ‫שהעולם הבא הוא העיקר‪ ,‬והעוה”ז הוא זמן העשיה‬ ‫המלאכה כלתה ביום השישי‪ ,‬ומדוע נאמר ‘ויכל‬ ‫וההכנה אליו‪ ,‬אך גם העולם הזה ניתן מאת ה’ גם‬ ‫אלוקים ביום השביעי’‪.‬‬ ‫עבור זמן העוה”ז עצמו‪.‬‬ ‫ונתבאר בחז”ל שני דרכים ביישוב הפסוק‪ ,‬הפירוש‬ ‫והנה ענין העולם הבא לא נכתב בתורה שבכתב‪,‬‬ ‫הראשון היינו‪ ,‬שאמנם המלאכה נמשכה בפועל עד‬ ‫ונתבאר במפרשים שכן הוא הצורה הנכונה‪ ,‬שבכתב‬ ‫רגעו האחרון של יום השישי‪ ,‬ונמצא שעמידת העולם‬ ‫נמסרים רק הדברים הפשוטים‪ ,‬אולם ענייני העולם‬ ‫בשלימות לפני יוצרו אחר שנגמרה המלאכה‪ ,‬היתה‬ ‫הבא והעתיד לבוא הם עניינים עמוקים ונסתרים‬ ‫ברגע הראשון של היום השביעי‪.‬‬ ‫שאינם שווים לכל נפש‪ ,‬ודברים אלו ראוי שיימסרו‬ ‫והפירוש השני הוא בדרך עומק פשוטו ‪‘ -‬מה‬ ‫‪5‬‬ ‫להיות מתנה טובה לאדם‪ ,‬מלא ומשופע ברוב טובה‪,‬‬ ‫רק בדרך תורה שבע”פ‪ .‬ואם כן מצד הפשטות העולם‬ ‫וכלשון המשנה ‘אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את‬ ‫הזה נברא עבור עצמו‪ ,‬אלא שמצד המבט העמוק יש‬ ‫פרנסתי’ (קידושין פב‪.):‬‬ ‫מקום לשאלה מדוע נסתבבו החטאים והקשיים‪ ,‬ועל‬ ‫ואיתא בגמרא ‪‘ -‬נוח לו לאדם שלא נברא יותר‬ ‫זה באה התשובה העמוקה אף היא‪ ,‬שעיקר התכלית‬ ‫משנברא’‪( ,‬עירובין יג‪ .):‬והוא תמוה‪ ,‬דאטו ברא הקב”ה‬ ‫הפנימית הוא העולם הבא‪.‬‬ ‫את עולמו בכדי‪ ,‬לתוהו ולחסרון‪ ,‬והרי כל הבריאה‬ ‫וזה מה שמבואר בפרשיות שבתחילת התורה‪,‬‬ ‫נבראה מצד חסדו וטובו‪ ,‬כלשון הכתוב ‘כי לעולם‬ ‫שהקב”ה ברא עולם מתוקן ומשוכלל‪ ,‬ושם את האדם‬ ‫חסדו’‪ .‬אולם על פי דברינו מבואר שפיר‪ ,‬שבוודאי‬ ‫בגן עדן‪ ,‬וכל התלאות שמזומנים בחיים נובעים מן‬ ‫מלכתחילה ברא את העולם בטובו בחן בחסד‬ ‫החטאים ובראשם חטא עץ הדעת‪ ,‬שהוא הגורם‬ ‫וברחמים‪ .‬אלא שנתן את העולם בידי האדם‪ ,‬שעל‬ ‫הראשון לכל הקללות הנמצאות בעולם‪.‬‬ ‫ידי חטאיו יהא בכוחו לקלקל ולשבש את כל העולם‪,‬‬ ‫והדברים שנתבארו בפרשה זו הם עיקרי הקשיים‬ ‫ולדאבוננו אירע כן‪ ,‬שהאדם בחר לילך בדרכי‬ ‫עמהם מתמודד האדם בעולם‪ .‬ובראשם המיתה‪,‬‬ ‫לבו‪ ,‬ובחטאות הדורות הראשונים נגרם קלקול‬ ‫והחולי שהוא גם כן מעין מיתה‪ ,‬כענין ‘מה לי קטלא‬ ‫לכל הבריאה‪ ,‬ומאז העולם כולו מלא צרות ורעות‬ ‫כולא מה לי קטלא פלגא’‪ .‬ואחריו קושי הפרנסה‬ ‫ושיבושים‪ ,‬ומצב זה גרם שעתה כבר ניתן לומר ‘נוח‬ ‫העוני והרעב בזיעת אפך תאכל לחם‪ .‬ואחריהם צער‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא’‪ .‬אבל מעיקרה‬ ‫גידול בנים‪.‬‬ ‫בוודאי נבראה רק משום שזה נוח וטוב לאדם‪.‬‬ ‫ואחר כך נוספו חטאים נוספים שגרמו עוד‬ ‫וכאשר יתוקן החטא בימות המשיח‪ ,‬אזי שוב‬ ‫קשיים‪ ,‬חטא קין וחטא דור המבול‪ ,‬ודור הפלגה‪ ,‬ובעם‬ ‫יהיה העולם מלא טובה וברכה חסד ורחמים‪ ,‬ויהי‬ ‫ישראל באופן מיוחד לאחר חורבן בית המקדש‪ ,‬שרבו‬ ‫רצון שנזכה לזה בקרוב‪.‬‬ ‫צרות הגלות‪ .‬אולם העולם הזה מצד עצמו היה ראוי‬ ‫היכל השבת‬ ‫מקדש השבת ומברך שביעי ומניח בקדושה‬ ‫שישנו במהות השבת‪ .‬שהוא 'יום מנוחה'‪ - .‬ותתן‬ ‫יסודות ומהות השבת‬ ‫לנו ה' אלוקינו שבתות למנוחה‪ .‬וכן ‪ -‬יום מנוחה‬ ‫מהותו של יום השבת מורכבת משלשה יסודות‬ ‫וקדושה לעמך נתת‪ .‬ובברכת ההפטרה ‪ -‬שנתת לנו‬ ‫מרכזיים‪ ,‬שנתפרשו בתורה ובדברי חז"ל‪ .‬השבת הוא‬ ‫לקדושה ולמנוחה‪.‬‬ ‫‪ -‬א‪ .‬יום מבורך‪ .‬ב‪ .‬יום קדוש‪ .‬ג‪ .‬יום מנוחה‪.‬‬ ‫ומעלה זו שנתייחד בה היום השביעי ליום מנוחה‪,‬‬ ‫'ויברך אלוקים את יום השביעי‪ ,‬ויקדש אותו'‬ ‫אינו נזכר בפירוש בפסוק כמו המעלות של 'ויברך'‬ ‫(בראשית ב‪ ,‬ג)‪ .‬בפסוק זה נאמרו שני המעלות‬ ‫ו'ויקדש'‪ ,‬כי המנוחה נקבע בעצם מציאותו של היום‬ ‫השביעי‪ ,‬בעת שהיה 'וישבות ביום השביעי'‪ .‬וכדאיתא‬ ‫המייחדים את היום השביעי‪ ,‬ויוצרים את מהותו של‬ ‫בחז"ל מובא ברש"י (בראשית ב‪ ,‬ב) – 'מה היה העולם‬ ‫יום השבת ‪' -‬ויברך'‪' ,‬ויקדש'‪ .‬ה' ברך את יום השבת‪,‬‬ ‫חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באה שבת באה מנוחה'‪ .‬ובמדרש – 'מה‬ ‫וקידש את יום השבת‪ .‬וכן גם בפסוק שבעשרת‬ ‫נברא בו לאחר ששבת‪ ,‬שאנן ונחת שלווה והשקט'‬ ‫הדיברות ‪ -‬על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו‬ ‫(ב"ר י‪ ,‬ט)‪ .‬כלומר שעל ידי שביתת הקב"ה ביום‬ ‫(שמות כ‪ ,‬יא)‪ .‬יום זה מתייחד בברכה מיוחדת שברכו‬ ‫השביעי‪ ,‬נעשה בו מציאות של יום מנוחה‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ובקדושה מיוחדת שקדשו ה'‪ .‬מציאותו של השבת‬ ‫והם איפוא שלש מעלות‪ ,‬המייחדים את היום‬ ‫היא‪ ,‬שהוא 'יום מבורך'‪ ,‬והוא 'יום קדוש'‪.‬‬ ‫השביעי מכל הימים ‪' -‬ויברך'‪' ,‬ויקדש'‪ ,‬ו'יום מנוחה'‪.‬‬ ‫ועוד מצינו בתפילות שתיקנו חז"ל ענין שלישי‬ ‫‪6‬‬ ‫ומצינו ששלושת העניינים האמורים מקיפים את‬ ‫שלושת היסודות בברכת מעין שבע‬ ‫כל ענייניה של שבת‪ ,‬הן בפרטי המצוות שניתנו בה‪,‬‬ ‫שלשה יסודות אלו שבשבת‪ ,‬מפורשים הם בסיום‬ ‫והן בהשפעה העליונה שניתנה בה‪ .‬ולפרש עניינים‬ ‫תפילת 'מעין שבע' (ברכת 'מגן אבות') ‪ -‬מקדש השבת‪,‬‬ ‫אלו בפרטות צריך ביאור רחב‪ ,‬ועניינים אלו נתבארו‬ ‫ומברך שביעי‪ ,‬ומניח בקדושה לעם מדושני עונג‪ .‬הרי‬ ‫בארוכה בספר 'בן מלך שבת קודש'‪ ,‬כל אחד מהם‬ ‫נזכרו בזה שלשה יסודות אלו של מציאות השבת ‪-‬‬ ‫במאמר בפני עצמו עם כל העניינים המסתעפים‬ ‫קדושת השבת ‪' -‬מקדש השבת'‪ ,‬ברכת השבת ‪' -‬ומברך‬ ‫מהם‪ ,‬וכאן יבואר הגדרת הדברים בקצרה‪.‬‬ ‫שביעי'‪ ,‬מנוחת השבת ‪' -‬ומניח בקדושה לעם מדושני‬ ‫עונג'‪ .‬מנוחת הקדושה אשר מניח הקב"ה לישראל‪,‬‬ ‫הברכה בשבת‬ ‫מביאה אותם למציאות של 'עם מדושני עונג'‪.‬‬ ‫ה'ברכה' שנתן ה' ביום השבת היינו כמו שכתב‬ ‫ומצינו כן מפורש בחז"ל ‪' -‬בששת ימי המעשה‬ ‫רש"י (בראשית ב‪ ,‬ג) 'ברכו במן‪ ,‬שכל ימות השבוע ירד‬ ‫פעלתי את העולם‪ ,‬ובשבת נחתי‪ .‬לפיכך נתתי להם ששת‬ ‫להם עומר לגולגולת ובששי לחם משנה'‪ .‬ויתכן שאין‬ ‫ימי מלאכה‪ ,‬ויום השביעי ברכה קדושה ומנוחה לי ולהם‬ ‫כוונת רש"י שהברכה שבשבת נקראת רק על שם‬ ‫וכו'' (פרקי דרבי אליעזר פי"ח)‪ ,‬הרי מפורש שענין השבת‬ ‫העתיד‪ ,‬אלא המן הוא הוראה וסימן על צורתה של‬ ‫כולל שלשה ענינים אלו‪' ,‬ברכה' 'קדושה' ו'מנוחה'‪.‬‬ ‫הברכה שישנה בשבת‪ .‬כלומר שלמרות שאין עבודה‬ ‫ומלאכה בשבת‪ ,‬יש ליום זה את כל הצרכים‪ ,‬ולא עוד‬ ‫הברכה והקדושה והמנוחה ‪ -‬מציאות וציווי‬ ‫אלא שישנו שפע ברכה בריבוי כפול ומכופל‪ ,‬עבור‬ ‫כל הנצרך ליום זה‪ .‬ולא רק במאכלים שרויה הברכה‪,‬‬ ‫והנה בפשטות הדברים‪' ,‬ויברך' הוא מציאות‬ ‫אלא בכל חלקי הבריאה שורה ברכתה של השבת‪,‬‬ ‫שנתן ה' ליום השביעי‪ ,‬שיהיה יום זה מבורך‪ ,‬ויהיה‬ ‫ככתוב 'כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן'‪.‬‬ ‫בו ברכה ושבח דהיינו שכל חלקי הבריאה יהיו ביום‬ ‫זה מוצלחים ומבורכים‪ .‬אך 'ויקדש' בפשוטו הוא יעוד‬ ‫וכמו כן מצוותו של היום הוא שבהתאם למציאותו‬ ‫ליום זה‪ ,‬חוב אשר מוטל על הנבראים‪ ,‬שאת היום הזה‬ ‫של היום‪ ,‬יש גם לעשותו יום מבורך‪ .‬דהיינו להכין כל‬ ‫יקדשו לשמו‪ ,‬וינהגו ביום זה כראוי ליום קדוש לה'‪.‬‬ ‫הצרכים שיהיה בו שפע ברכה וריבוי סעודות‪ ,‬והבית‬ ‫והשולחן ערוכים בפאר והדר ובמאכלים משובחים‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אם כי בפשוטו‪ ,‬הרי 'ויברך' הוא 'מציאות'‪,‬‬ ‫וכן כל שאר העניינים הראויים לאדם‪ ,‬שיהיו מוכנים‬ ‫ו'ויקדש' הוא 'ציווי'‪ .‬אכן בעומק הדבר‪ ,‬יש בשניהם‬ ‫בשפע ברכה‪ .‬וכן מצות השביתה ואיסור המלאכה‬ ‫גם מציאות וגם ציווי‪ .‬דהיינו‪ ,‬ב'ויברך' ‪ -‬נוסף על‬ ‫בשבת נובע גם מגדר זה‪ ,‬שבשל ברכת היום צריך‬ ‫המציאות של הברכה ‪ -‬יש בזה גם ציווי‪ ,‬לעשות‬ ‫שיהיה הכל מוכן מבעוד יום‪ ,‬ובכך נעשה היום מבורך‬ ‫את היום ליום מבורך‪ .‬מצוה והלכה שצריך לנהוג‬ ‫שאין בו כל טירדת הכנה‪.‬‬ ‫בו הנהגות ברכה‪ ,‬כדי שיהיה יום מבורך‪ .‬וכמו כן‬ ‫ב'ויקדש' נוסף על הציווי והחוב המוטל עלינו ביום‬ ‫הקדושה בשבת‬ ‫זה לקדשו‪ ,‬יש בו גם מציאות של קדושה‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫ה'קדושה' של שבת משמעותה‪ ,‬שהוא יום מיוחד‬ ‫שביום זה שורה בבריאה קדושת ה'‪ ,‬כלומר מורגשת‬ ‫לה'‪ ,‬יום המוקדש להתעסק רק בכבוד ה' ובענייניו‪.‬‬ ‫ומושגת יותר מציאות שכינתו בעולם‪ .‬וכוח ניתן‬ ‫וכדכתיב ‪' -‬זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬ששת ימים‬ ‫באדם לראות עומק חכמת ה' בבריאה וגודל מעשיו‪.‬‬ ‫תעבוד ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ויום השביעי שבת לה'‬ ‫ביום זה ידיעת ה' מתבהרת ומתיישבת על הלב‪ ,‬והלב‬ ‫אלוקיך לא תעשה כל מלאכה וגו'' (שמות כ‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫פתוח להתעורר ברגשות קודש מרוממות ה' וקדושתו‪,‬‬ ‫והחיוב העיקרי של קדושת השבת הוא ככתוב בתורה‬ ‫והנפש הומה ומתרגשת מיחודו ואחדותו ית"ש‪.‬‬ ‫לא לעשות בו כל מלאכה‪ ,‬ועל ידי עצם השביתה הוא‬ ‫וכמו כן מה שניתן השבת ל'מנוחה'‪ ,‬יש בזה שני‬ ‫מקדש את היום ועושה אותו יום לה'‪ .‬ועוד פירשו‬ ‫העניינים‪ ,‬שהיא גם מצוה המוטלת עלינו לעשותו‬ ‫במפרשים שכאשר הוא שובת יש לו פנאי לעסוק‬ ‫ליום מנוחה‪ ,‬ולא לעסוק בשום ענין של עמל מלאכה‬ ‫בהתבוננות בכבוד ה' ובקדושתו יתברך ‪' -‬כל ימי‬ ‫דאגה וטורח‪ .‬וכן יש בזה גם מציאות ומתנה של‬ ‫השבוע אדם מתעסק בצרכיו‪ ,‬והנה זה היום ראוי‬ ‫מנוחה‪ ,‬נשמה יתירה שהקב"ה נותן באדם‪ ,‬שעל ידה‬ ‫להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם‪ ,‬ולא יתעסק‬ ‫יהיה לו מנוחה ומרגוע ושלוות הנפש‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אותם ונתן להם את יום מנוחתו שינוחו אף הם בו‬ ‫לשוח בצרכיו' (אבן עזרא שם)‪ .‬ומסגולת יום השבת‬ ‫(רש"י שמות לא‪ ,‬יג)‪ .‬ולכן השבת נחשבת 'מתנה טובה'‪,‬‬ ‫שבכוחו של האדם להבחין ולזהות בתוך הבריאה את‬ ‫שהקב"ה נותן את השבת שהיא יום מנוחתו לישראל‪.‬‬ ‫גודל חכמתו יתברך בבריאת העולם‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫ויסוד מצות המנוחה הוא המנוחה מעמל‬ ‫'השמים מספרים כבוד ק‪-‬ל' וכתיב 'מה גדלו מעשיך‬ ‫ומלאכה‪ ,‬שנפשו מתרווחת על המנוחה והשביתה‬ ‫ה' מאד עמקו מחשבותיך'‪.‬‬ ‫ממלאכה ונעשה מדושן עונג‪.‬‬ ‫וכן הוא משמעות הפסוק בנביא – 'אם תשיב‬ ‫ויש לדעת שמנוחת השבת אינה אמצעי כדי‬ ‫משבת רגלך‪ ,‬עשות חפציך ביום קדשי‪ ,‬וקראת לשבת‬ ‫עונג‪ ,‬לקדוש ה' מכובד‪ ,‬וכבדתו מעשות דרכיך‪,‬‬ ‫להפיג את העייפות‪ ,‬ואין מטרתה להחליף כח למען‬ ‫ממצוא חפצך ודבר דבר' (ישעיה נח‪ ,‬יג)‪ .‬כלומר שגדר‬ ‫הימים הבאים אחריו‪ ,‬אלא המנוחה היא היא המטרה‪,‬‬ ‫קדושת השבת הוא להשיב רגלינו מעשות החפצים‬ ‫מנוחה במשמעות של הגעה אל יעד השלימות‪,‬‬ ‫הפרטיים שאינם שייכים לקדושת ה'‪.‬‬ ‫מנוחה שלימה שיש בה מרגוע ושלווה לנפש‪ .‬וכפי‬ ‫שתיקנו בתפילה – 'מנוחת אהבה ונדבה‪ ,‬מנוחת אמת‬ ‫עוד מקדושת השבת שביום זה שורה יותר‬ ‫ואמונה‪ ,‬מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח‪ ,‬מנוחה‬ ‫קדושה‪ ,‬שהוא יום מסוגל להרגיש ולהשיג את‬ ‫שלימה שאתה רוצה בה'‪.‬‬ ‫רוממות קדושת ה' ולחוש בקירבתו יתברך‪ .‬וכמו‬ ‫שקבעו בנוסח התפילה ביוצר של שבת ‪ -‬לק‪-‬ל אשר‬ ‫מנוחה מיוחדת זו היא מתנה מן השמים לישראל‪,‬‬ ‫שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על‬ ‫שניתנה להם ביום השבת סגולת מנוחה‪ ,‬דהיינו‬ ‫כסא כבודו‪ .‬כלומר שביום זה הקב"ה מראה את כבודו‬ ‫מנוחת נפש אמיתית‪ ,‬וכמו שתיקנו שם ‪' -‬יכירו בניך‬ ‫ית"ש‪ ,‬וזה נכלל בכתוב 'ויקדש אותו'‪ ,‬שביום זה כבודו‬ ‫וידעו כי מאתך היא מנוחתם'‪ .‬כי מנוחה זו אינה יכולה‬ ‫של ה' יותר נגלה ונראה‪ ,‬וכלשון האריז"ל בזמירותיו‬ ‫לבוא מתוך רצונו ומחשבתו של האדם‪ ,‬ומכך מכירים‬ ‫'ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה'‪' ,‬קריבו לי חזו חילי'‪.‬‬ ‫ישראל שמנוחתם ניתנה להם מאת ה'‪ .‬מתנת מנוחה‬ ‫וכמו כן מקדושת השבת שהוא מסוגל להבנת‬ ‫עילאית זו הוא ענין 'נשמה יתירה' שנתפרש בחז"ל‪,‬‬ ‫תורת ה' מעמקיה וסברותיה‪ ,‬וכענין מה דאיתא –‬ ‫וכמו שפירש רש"י (ביצה טז‪' - ).‬רוחב לב למנוחה‬ ‫'לכו"ע בשבת ניתנה תורה' (שבת פז‪ .):‬וכן הוא מסוגל‬ ‫ולשמחה‪ ,‬ולהיות פתוח לרווחה‪ ,‬ויאכל וישתה ואין‬ ‫ביותר להשגת סודות התורה‪ ,‬וכמו שכתב האריז"ל‬ ‫נפשו קצה עליו'‪.‬‬ ‫בזמירותיו – 'ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא‪ .‬יגלה‬ ‫מנוחה זו מיוסדת על הדביקות הרוממה של‬ ‫לן טעמיה דבתריסר נהמי'‪.‬‬ ‫כנסת ישראל בקוב"ה‪ ,‬שמכיון שהם מאוחדים‬ ‫בהקב"ה על כן ניתן להם יומו של הקב"ה‪ ,‬ועל זה‬ ‫המנוחה שבשבת‬ ‫אמרו שהשבת היא 'מעין העולם הבא' (מכילתא פרשת‬ ‫עוד מעיקרי השבת הוא שהוא ניתן לישראל‬ ‫כי תשא)‪ ,‬והעולם הבא הוא 'יום שכולו שבת'‪ ,‬שכנסת‬ ‫ל'מנוחה'‪ ,‬כלומר שכיון שה' שבת ונפש ביום השביעי‪,‬‬ ‫ישראל תהיה דביקה בהקב"ה ביחודא שלים‪.‬‬ ‫קבעו ליום מנוחה‪ ,‬ובגין אהבתו לישראל רצה וחיבב‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫התורה ‪ -‬חכמה עליונה בעצם‬ ‫הקב"ה‪ .‬הרי זה סוג אחר לגמרי של חכמה‪' ,‬משפטים‬ ‫מהותה של התורה‬ ‫ישרים ותורות אמת חוקים ומצוות טובים'‪ .‬התורה‬ ‫הנה יש לדעת שישנו הבדל עצום ושרשי בין‬ ‫היא חכמה נעלה עליונה וקדושה‪ ,‬מושגים עילאיים‬ ‫תורה לחכמה‪ ,‬בין חכמת התורה לחכמות העולם‪.‬‬ ‫אלוקיים‪ .‬כולה שרשים של ערכי קודש עצמיים‬ ‫נוסף על מה שהתורה היא חכמת קודש‪ ,‬חכמת‬ ‫‪8‬‬ ‫שם שניתנו ליכתב [ברוח הקודש]‪ ,‬שזוהי מעלתם‬ ‫ומוחלטים‪ .‬לעומת זאת חכמת חול אינה עקרונות‪ ,‬כי‬ ‫יתר על דברי תורה שבע"פ שאין רשאים לכתבם‪ ,‬ומה‬ ‫אם ידיעת המציאות הקיימת בעלמא‪.‬‬ ‫שקדושת ספרי הנביאים מעולה מספרי הכתובים‪,‬‬ ‫כל החכמות שבעולם אינם ערכים אלא כלי‬ ‫היינו משום שספרי הנביאים נוסף על מה שהם‬ ‫שימוש‪ ,‬כל חכמת העולם הינה מכשיר כיצד להסתדר‬ ‫כתבי הקודש‪ ,‬יש בהם גם דברי נבואה שנמסר דבר‬ ‫עם העולם‪ ,‬שיהיה משוכלל ומסודר וטוב ונוח לחיות‬ ‫ה' לנביא לאמרם לישראל ולא רק לכתבם‪ ,‬ולכן הם‬ ‫בו‪ .‬אבל התורה מלמדת מה ראוי ונכון‪ ,‬ומה ישר‬ ‫נקראים 'נביאים'‪ ,‬על שם 'ניב שפתיים'‪ ,‬שנצטווה‬ ‫וצודק‪ ,‬ומה הגון וקדוש‪ ,‬התורה קובעת עבור האדם‬ ‫הנביא לאמרם לישראל‪[ .‬וכשנמצא בספר נבואה‬ ‫את ערכי הקדושה ועקרונות האמת‪ .‬האדם נברא כדי‬ ‫אחת שנשלח הנביא לאמרם בשם ה'‪ ,‬די בזה שיהיה‬ ‫לשרת את התורה‪ ,‬ואילו חכמת העולם מטרתה כדי‬ ‫ספר זה בכלל ספרי הנביאים]‪.‬‬ ‫לשרת את האדם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שאין גדר הדברים שספרי כתובים הם רק‬ ‫כל הידיעות והחכמות שבעולם‪ ,‬באים לספר‬ ‫'כתובים'‪ ,‬וספרי הנביאים הם רק 'נביאים'‪ ,‬אלא כל‬ ‫את המציאות הקיימת‪ .‬או מתארים סיבות ופעולות‬ ‫כ"ד הספרים יש בהם מעלת הכתובים דהיינו שהם‬ ‫ותהליכים‪ ,‬כל החכמות הם תורת המציאות‪ ,‬מה פועל‬ ‫כתבי הקודש שניתנו ליכתב ברוח הקודש‪ .‬נוסף‬ ‫ואיך פועל‪ ,‬וכיצד ניתן להפיק תועלת מכך‪ .‬ואפילו‬ ‫עליהם ספרי הנבואה שיש בהם גם דבר ה' אשר ניבא‬ ‫חכמות המוסר והמשפט של אומות העולם‪ ,‬וחוקי‬ ‫בפי נביאי האמת והצדק‪ ,‬ואחר שנאמרה הנבואה‬ ‫החברה והכלכלה‪ ,‬הם רק תורות של שירות הנחוצות‬ ‫מאת הנביא לעם ישראל גם נכתבה נבואתם בספרים‬ ‫לבריות כדי להתקיים כחברה שאפשר ונוח לחיות בה‪.‬‬ ‫אלו (ועיין מה שכתב בענין זה בכתבי הגר"ח הלוי אות ב'‬ ‫וכן נימוסים ותרבות הם עצות וחכמות שמושיות‪,‬‬ ‫בשם הגרי"ז)‪.‬‬ ‫כמה שיהיה תועלת מהם ויפיקו מהם סדר ונוחות‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה גם לגבי חמשת חומשי התורה‪ ,‬הרי‬ ‫אבל התורה לא באה להדריך כיצד יהיה נח ונעים‬ ‫יש בה מעלת כתובים ונביאים‪ ,‬אלא שהיא יתירה‬ ‫בעולם‪ .‬אלא התורה באה לומר מה האמת‪ ,‬כיצד היא‬ ‫במעלת קדושתה שאינה רק כתבי הקודש דהיינו‬ ‫הדרך הישרה שצריך האדם להתנהג בה‪ .‬התורה היא‬ ‫'כתובים'‪ ,‬ואין היא רק ספרי 'נביאים'‪ ,‬אלא נוסף בה‬ ‫תורה של ערכי קודש ומשפט‪ .‬תורה שמלמדת כיצד‬ ‫גם קדושת 'תורה'‪.‬‬ ‫'ראוי' להיות‪ .‬לא מה קיים‪ ,‬אלא מה נכון שיהיה‪ .‬גם‬ ‫ועיקר גדר מעלת 'תורה'‪ ,‬שהיא ספר המצוות‬ ‫אם דבר מסויים אינו בא לידי מעשה‪ ,‬אבל הערך קיים‬ ‫וההוראה שהקב"ה מצווה ומורה את ישראל‪ ,‬ותוקף‬ ‫כשלעצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬ראוי הדבר מחמת עצמו‪ ,‬ששני‬ ‫מעלתה וקדושתה שהיא כוללת כל המצוות שציוה‬ ‫נבראים יעשו חסד האחד עם רעהו‪ .‬כי כך ראוי‪ ,‬וכך‬ ‫ה' לישראל‪ ,‬והיא הצורה השלימה של האמת‪ ,‬ואי‬ ‫קדוש‪ .‬זוהי אמת נעלה העומדת בפני עצמה‪.‬‬ ‫אפשר לנביא להוסיף עליה וכל שכן לשנות ממנה‪.‬‬ ‫כדאמרו חז"ל ‪( -‬שבת קד‪' ).‬אלה המצות שאין הנביא‬ ‫מעלת תורה על נביאים וכתובים‬ ‫רשאי לחדש דבר מעתה'‪ .‬ובספרי הנביאים נתווספו‬ ‫וזה גודל מעלת מצוות התורה שמלבד קדושתם‬ ‫דברי מוסר מאת ה' לישראל או מודיע להם את אשר‬ ‫מצד עצם היותם דבר ה'‪ ,‬הם 'תורה'‪ ,‬כלומר‬ ‫יקרה אותם באחרית הימים‪ .‬אבל אין בהם הוספה של‬ ‫האמת והצדק שמורים לאדם מה נכון לעשות ואיך‬ ‫'תורה' דהיינו מצוות חוקים ומשפטים נוספים על מה‬ ‫צריך לחיות‪.‬‬ ‫שכתוב בתורה‪.‬‬ ‫והנה מלבד התורה ניתנו לישראל גם יתר ספרי‬ ‫ונמצא שכל כ"ד הספרים יש להם מעלת וקדושת‬ ‫הקודש דהיינו הנביאים והכתובים‪ ,‬שגם הם דבר ה'‬ ‫'כתובים'‪ ,‬יתירה עליהם ספרי הנביאים שיש בהם‬ ‫לישראל‪ ,‬אבל רק ה'תורה' יש בה מעלה נשגבה זו‬ ‫גם קדושת כתובים‪ ,‬וגם מעלת ספרי 'נביאים'‪ .‬ועוד‬ ‫שהיא 'תורה'‪ ,‬כלומר שניתנה לישראל להורות להם‬ ‫יתירים עליהם חמשת הספרים‪ ,‬שנוסף על מה שהם‬ ‫את המשפט ולקבוע את האמת‪ ,‬לדעת את המעשה‬ ‫כתובים וגם נביאים הם גם 'תורה'‪.‬‬ ‫אשר יעשון‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא – 'דרש ההוא גלילאה עליה‬ ‫וזה ההבדל בין ספרי התורה לספרי הנביאים‬ ‫דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי‪ ,‬לעם‬ ‫והכתובים‪ ,‬כי הנה ספרי ה'כתובים'‪ ,‬נקראים כך על‬ ‫‪9‬‬ ‫ויש בו ללמדנו כיצד לגשת ללימוד התורה בכלל‪,‬‬ ‫תליתאי‪ ,‬על ידי תליתאי‪ ,‬ביום תליתאי‪ ,‬בירחא‬ ‫ולהבנת התורה שבכתב בפרט‪.‬‬ ‫תליתאי' (שבת פח‪ ).‬וכתב רש"י 'אוריאן תליתאי ‪-‬‬ ‫וזה נוגע הן לסיפורי התורה והן להלכותיה‪ ,‬בכל‬ ‫תורה נביאים וכתובים'‪ .‬ולפי הדברים האמורים‬ ‫מקום התורה כתבה את הנימוק והעילה שהוא עצם‬ ‫הרי נכלל בדברים אלו עומק נפלא שמלבד שיש‬ ‫הענין‪ ,‬ולא סיבה צדדית שהיא במקרה‪.‬‬ ‫בכלל כתבי הקודש שלשה חלקים אלו תורה נביאים‬ ‫וכן כל פרט בסיפורי התורה‪ ,‬פשוט שאין שום‬ ‫וכתובים‪ ,‬נוסף על כך היא 'אוריאן תליתאי' מצד‬ ‫דבר בתורה שבא ללא צורך או בדרך אגב‪ ,‬אלא‬ ‫שחמשה חומשי תורה עצמם כלולים בה שלושת‬ ‫כל דבר יש לו ענין לתוכן הכללי והלקח שהתורה‬ ‫המעלות שהם גם תורה וגם נביאים וגם כתובים‪.‬‬ ‫באה ללמדנו‪ .‬וגם זה בכלל עבודת לימוד התורה‬ ‫[ובזה מיושב מה שתמה בספר פרי צדיק (חג‬ ‫והפרשנות‪ ,‬לדעת כל פרט לשם מה הוא נכתב‪,‬‬ ‫השבועות אות ו) דלכאורה משמע הכוונה במאמרם‬ ‫ומלבד הדרש והאגדה‪ ,‬צריך כל דבר להתפרש גם‬ ‫שאז בחודש השלישי ניתן אוריאן תליתאי‪ ,‬ותמוה‬ ‫על פי פשט‪.‬‬ ‫שהרי נביאים וכתובים ניתנו אחר כך‪ .‬עיי"ש מה‬ ‫שתירץ עפ"י דרכו‪ .‬אכן להאמור הרי בתורה עצמה‬ ‫מבנה הכתוב בפרשת שלש רגלים‬ ‫אית בה שלושה מעלות אלו שהיא תורה נביאים‬ ‫ונציין דוגמא לענין זה בפסוק בפרשת משפטים‬ ‫וכתובים]‪.‬‬ ‫'שלש רגלים תחוג לי בשנה' (שמות כג‪ ,‬יד)‪ ,‬ואחר‬ ‫כך מונה הכתוב כל חג בפני עצמו 'את חג המצות‬ ‫משפטי התורה ‪ -‬אמת וקדושה ולא עצות טובות‬ ‫תשמור וגו' וחג הקציר וגו' וחג האסיף וגו'‪.‬‬ ‫וכך כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש האחד עשר) ‪-‬‬ ‫ובמבט שטחי הפסוק הראשון הוא סיכום דברים‪,‬‬ ‫ואני מבאר עוד ואומר‪ ,‬שכמו שנתייחדה תורתנו‬ ‫שכאשר נבוא לחשבון נמצא שהחגים הם שלשה‪.‬‬ ‫מבין נימוסי אומות העולם ‪ -‬במצוות וחוקים‪ ,‬אין‬ ‫אולם כפי אשר נתבאר‪ ,‬אזי בתורה לא נכתבו‬ ‫עניינם תיקון מדיני כלל‪ ,‬אבל הנמשך מהם הוא‬ ‫דברים שהם במקרה שכך הזדמן התוצאה‪ .‬וגם אין‬ ‫שיחּול השפע האלוקי באומתנו והידבקו עמנו‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫לומר שהמטרה בזה לתת בידינו חשבון וסיכום‬ ‫וזה שנתייחדה בו תורתנו הקדושה מנימוסי האומות‪,‬‬ ‫של החגים המנויים כאן‪ ,‬כי חשבון יכול כל אדם‬ ‫שאין להם עסק בזה כלל‪ ,‬כי אם בתיקון ענין קיבוצם‪,‬‬ ‫לעשות בעצמו‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬אבל השופטים והסנהדרין היה תכליתם לשפוט‬ ‫העם במשפט אמיתי צודק בעצמו‪ ,‬שימשך ממנו‬ ‫אלא וודאי המספר 'שלש' כאן‪ ,‬הוא בדווקא מצד‬ ‫עצם רעיון המצוה‪ ,‬כלומר שמספר שלש פעמים‬ ‫הידבק ענין האלוקי בנו‪ ...‬ומפני זה אפשר שימצא‬ ‫שקבעה תורה שצריך האדם לחוג לפני ה' בכל שנה‬ ‫בקצת משפטי ודיני האומות מה שהוא יותר קרוב‬ ‫על דבר זה שה' הוא אלוקי ישראל‪ ,‬היינו משום שעל‬ ‫לתיקון הסידור המדיני‪ ,‬ממה שימצא בקצת משפטי‬ ‫ידי שיחוג האדם 'שלש פעמים' בשנה‪ ,‬שהוא מספר‬ ‫התורה‪ .‬ואין אנו חסרים בזה דבר‪ ,‬כי כל מה שיחסר‬ ‫של ריבוי‪ ,‬בזה מתבטא נכונה גודל הדבר הנשגב‬ ‫מהתיקון הנזכר היה משלימו המלך‪ .‬אבל יש לנו‬ ‫הזה‪ .‬ומזה יש לנו ללמוד‪ ,‬שגדר מצות המועדים‬ ‫מעלה גדולה עליהם כי מצד שהם צודקים בעצמם‪,‬‬ ‫בפרשה זו הוא מצוה אחת כוללת לחוג לפני ה' 'שלש‬ ‫רצה לומר משפט התורה כמו שאמר הכתוב ‪-‬‬ ‫רגלים בשנה'‪ ,‬כלומר שאין גדר המצוה בפרשה זו‬ ‫'ושפטו את העם משפט צדק'‪ ,‬ימשך שידבק ויחול‬ ‫רק מצד כל חג וחג בפני עצמו‪ ,‬שהיום המסויים הזה‬ ‫השפע האלוקי בנו‪ .‬ומפני זה היה ראש השופטים‬ ‫מחייב לעשות בו חג‪ ,‬אלא המצוה בפרשה זו היא‬ ‫ומבחרם עומד במקום אשר היה נראה בו השפע‬ ‫לחגוג לפני ה' סביב מעגל השנה שלש פעמים‪ .‬וגדר‬ ‫האלוקי‪ ,‬והוא ענין עמוד אנשי כנסת הגדולה בלשכת‬ ‫מצוה זו הוא מצד כללות מציאות עם ישראל‪ ,‬שה'‬ ‫הגזית‪ ,‬ע"כ לשונו הזהב‪.‬‬ ‫הוא אלוקינו ואנחנו עמו‪ ,‬ולכן אנו חייבים לחגוג‪,‬‬ ‫ולבטא את שמחתנו הגדולה על דבר נשגב זה שה'‬ ‫לשון התורה הנימוק 'בעצם'‬ ‫הוא אלוקינו‪ ,‬שלש פעמים בשנה‪.‬‬ ‫דברים אלו הם לנו יסוד זה המגדיר את מהותה‬ ‫והנה מצד עצם גדר זה שבמצוה‪ ,‬היתה התורה‬ ‫של התורה‪ ,‬והם כאמור מפתח גדול להבנת התורה‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫יכולה לקבוע לחוג כל ד' חדשים‪ .‬אלא שראתה התורה‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי‬ ‫לנכון לקבוע המועד של שלש פעמים אלו בזמנים‬ ‫שבהם יש ביטוי מיוחד להיות ה' אלוקי ישראל‪.‬‬ ‫מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫מבנה וסדר התורה לפי מהות הדברים ושרשם‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫יסוד גדול זה יש לו משמעות גם כלפי החלוקה‬ ‫הרב אברהם בקר שליט"א‬ ‫הכללית של חלקי התורה לחומשים‪ ,‬ואף סדר‬ ‫הדברים בתוך החומשים‪.‬‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫כי הנה הן בתורה שבכתב והן בתורה שבעל פה‪,‬‬ ‫מחולקות תרי"ג המצוות לכמה קבוצות נפרדות‪ ,‬ועל‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫פני כמה ספרים שונים‪.‬‬ ‫הרב דוד ברנדוויין שליט"א‬ ‫התורה שבכתב ‪ -‬מחולקת לחמשה ספרים‪.‬‬ ‫המשנה ובעקבותיה הגמרא ‪ -‬מחולקת לששה סדרים‪.‬‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫כמו כן יש בידינו שתי צורות חלוקה מאוחרות יותר‬ ‫‪ -‬כמו הי"ד החזקה להרמב"ם ו'ארבעה טורים'‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫והנה החלוקה הראשונה היא חלוקת התורה‬ ‫הרב ברוך ברז"ד וולס שליט"א‬ ‫שבכתב לחמשה ספרים‪ .‬חלוקה זו מיוחדת ושונה‬ ‫לחלוטין משאר החלוקות המאוחרות שנעשו על‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫ידי חכמי התורה שבעל פה‪ ,‬שכן אלו האחרונים הם‬ ‫מיסוד מהותם 'ספרי הלכות'‪ ,‬שתכלית מטרתם היא‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫לסדר את התורה לפני העם‪ ,‬להורות להם את הדרך‬ ‫ילכו בה והמעשה אשר יעשון‪ ,‬ולכן אך פשוט הוא‬ ‫הרב דוד כהן שליט"א‬ ‫שסדר עריכתם נגזר ממטרתם זו‪ ,‬לחלק את התורה‬ ‫לנושאים מוגדרים ומרוכזים ולכלול בהם כל ההלכות‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫הנוגעות לכל נושא וענין‪ ,‬למען ימצא כל מבקש דעת‬ ‫כל דין והלכה במקום ברור ומסודר‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫התורה שבכתב‪ ,‬לעומתם‪ ,‬אינה ספר הלכות‬ ‫הרב חיים יוסף מינצברג שליט"א‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא כאמור‪ ,‬ספר היסודות העקרוניים‬ ‫שממנו נובעות כל ההלכות‪ ,‬ולכן חמשת הספרים‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫אינם חלוקים לפי קבוצות של נושאים הדומים זה‬ ‫לזה בקיומם הלכה למעשה‪ ,‬אלא התורה חלוקה‬ ‫לפי האמת ורעיון הפנימי בלבד‪ ,‬כאשר בכל ספר‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫וספר נקבצו העניינים הדומים זה לזה בשורש תוכנם‬ ‫הרב דוד סגל שליט"א‬ ‫וביסוד משמעותם האמיתית‪.‬‬ ‫וראה במאמרי מבוא לבן מלך עה"ת מאמר‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ד ‪' -‬האור הגנוז בחמשת הספרים'‪ ,‬אשר נתבאר‬ ‫בו בעז"ה באר היטב‪ ,‬כי הטעם שנתחלקה התורה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫לחמשה ספרים נפרדים‪ ,‬הוא משום שכל ספר וספר‬ ‫הרב שלמה בר"מ קרישבסקי שליט"א‬ ‫יש בו תוכן וצביון משלו‪ ,‬המפריד ומייחד אותו מיתר‬ ‫הספרים‪ .‬ולפי דרכנו למדנו‪ ,‬כי הטעם שלא באו כל‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫תרי"ג המצווות מרוכזות במקום אחד‪ ,‬אף הוא נעוץ‬ ‫ביסוד חלוקתו של ספר התורה‪ ,‬כי מאחר שכל אחד‬ ‫‪11‬‬ ‫מחמשת הספרים נושא עמו רעיון מרכזי אחד‪ ,‬הרי המעשי‪ ,‬ואף כשזמן חיובן חל בזמן אחד‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שכל פרשה ומצוה שבתורה כתובה דווקא בספר אם ביסוד מהותן שונות הן ‪ -‬תמצא כל אחת את‬ ‫מקומה בספר אחר‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬כששתי מצוות אינן‬ ‫המתאים לעניינה‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שכל דבר מדברי התורה נכתב במקום דומות כלל בצורת קיומן‪ ,‬אלא שביסוד מהותן נובעות‬ ‫הראוי לו מצד משמעותו הפנימית והמוחלטת‪ .‬הן מרעיון אחד ושייכות לעניינו הכללי של ספר אחד‬ ‫לפיכך‪ ,‬אפילו כששתי מצוות דומות זו לזו בקיומן מן הספרים‪ ,‬ימצאו שני אלו את מקומם יחדיו‪.‬‬ ‫לעומת זאת בתורה‬ ‫שבעל פה‪ ,‬הן המשנה‪ ,‬הן‬ ‫הרמב"ם והן הטור‪ ,‬תכלית‬ ‫מטרתם היא לסדר לפני‬ ‫העם מערכת הוראות‬ ‫ברורות לקיום מצוות‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫התורה‪' .‬הלכה ברורה‬ ‫ומשנה ברורה במקום אחד'‬ ‫(שבת קלט‪ .).‬ולכן אך פשוט‬ ‫הדבר‪ ,‬שהסדר המתחייב‬ ‫ברכה לראש משביר‬ ‫בזה הוא החלוקה הפשוטה‬ ‫בהתרגשות ובשמחה אנו משגרים מעומקא דלבא‬ ‫לפי נושאים הלכתיים דווקא‪,‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫למנהלנו הנכבד איש חי רב פעלים‬ ‫ולא לפי טעמיהם היסודיים‬ ‫ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬ ‫ורעיונם השורשי כחלוקתם‬ ‫הנושא על שכמו את עול מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫מהמסד ועד הטפחות בנאמנות ובמסירות‪,‬‬ ‫אהוב וקשור ויד ימינו של רבנו בעל ה"בן מלך" זצוק"ל‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬מכיוון שהסדר‬ ‫העסקן הנכבד‬ ‫בתורה שבכתב מבוסס על‬ ‫מהות יסוד הרעיון והעיקרון‬ ‫שליט"א‬ ‫אריה קרישבסקי‬ ‫הרב‬ ‫ומשפחתו החשובה‬ ‫המהותי שבמצוות‪ ,‬יש בידינו‬ ‫לרגל אירוסי בנו החשוב המצוין והמופלג‬ ‫ללמוד יסודות חשובים‬ ‫כמר ישראל הי"ו‬ ‫מלימוד המקרא‪ ,‬גם מתוך‬ ‫מפארי ישיבת תורת ה'‬ ‫עב"ג בת‬ ‫עצם מבנה כתיבת הדברים‬ ‫הרב יוסף קדיש ברנ"מ חשין שליט"א‬ ‫וקביעת מקומם‪ ,‬אשר בכוחם‬ ‫מייסד ופטרון כולל להוראה – "זכרון יעקב לייב"‬ ‫להאיר לנו את הדרך לדעת‬ ‫מצד איזה ענין באה כל מצוה‬ ‫ויהי רצון שזכות התורה וזכותו של רבינו זצ"ל תעמוד לו‬ ‫ולמשפחתו לרוות ממנה ומכל צאצאיהם רוב נחת מתוך הרווחה‬ ‫וכל פרשה‪ .‬מלבד הסגנון‬ ‫ויורעף עליו שפע ברכה להצליח בכל מפעליו הכבירים ביתר‬ ‫שאת וביתר עז‬ ‫וצורת כתיבת המצוה‪ ,‬שהם‬ ‫תורה וגדולה עושר וכבוד וכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫לנו לעיניים בטעמי ושרשי‬ ‫מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫המצוות‪ ,‬ומנחים לנו את‬ ‫צוות המגיהים‬ ‫צוות עורכי 'כתבי וספרי רבינו זצ"ל'‬ ‫הדרך בצורת קיום המצוה‬ ‫דעת'‬ ‫'למען‬ ‫הירחון‬ ‫צוות‬ ‫צוות הירחון 'להתמוגג'‬ ‫צוות המשרד‬ ‫קו בן מלך‬ ‫מתוך הרגש הנכון והמתאים‪.‬‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬