gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫נעיצת סוף התורה בתחילתה – תורה עם יראת שמים‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פסוק זה הוא תחילת התורה‪ ,‬וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד‪ ,‬יב)‬ ‫'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪.‬‬ ‫איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט‬ ‫אות א)‪ ,‬כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה‪.‬‬ ‫ויש לפרש הסמיכות והשייכות על פי מה שאמרו במשנה (אבות פ"ב מ"ה) 'אין‬ ‫בור ירא חטא‪ ,‬ולא עם הארץ חסיד'‪ ,‬כי כדי להגיע ליראת שמים צריך מקודם‬ ‫להיות תלמיד חכם‪ .‬וכמו שפירש האור החיים הק' (ויקרא כו‪ ,‬ג) שאסור לעם הארץ‬ ‫להתנהג בחסידות שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים‪ ,‬כי לפעמים יעשה‬ ‫חומרא בדבר שהוא אדרבה עבריין‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו שרמזה התורה בסוף התורה‪' ,‬ולכל המורא הגדול אשר עשה‬ ‫משה לכל בני ישראל'‪ ,‬לרמז דדוקא אחר שילמד תורה לבסוף יבוא לידי יראת‬ ‫חטא‪.‬‬ ‫אמנם לאידך גיסא‪ ,‬עוד אמרו במשנה (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שיראת חטאו קודמת‬ ‫לחכמתו חכמתו מתקיימת'‪ .‬והרי שבכדי שתתקיים התורה בידו‪ ,‬צריך האדם‬ ‫להזהר שיהא לו יראת שמים‪ ,‬והרי זה כגלגל החוזר‪ ,‬כי כדי שיתקיים לימודו‬ ‫בידו צריך ליראת שמים‪ ,‬וליראת שמים אמתית אפשר לזכות רק לאחר הלימוד‬ ‫התורה הק'‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר כי זוהי השייכות בין סוף התורה לתחילתה‪ ,‬דבא לומר דאף‬ ‫דאכן יכולים לזכות ליראה רק בסיום לימוד התורה‪ ,‬אמנם כדי שיתקיים התורה‬ ‫בידו לזה צריך מקודם ליראה‪ .‬ולזה דוקא אחר שיש לו כבר היראה אז יכול‬ ‫באמת להתחיל ללמוד‪.‬‬ ‫ולכן מתחילין התורה אחר שמסיימים ולכל המורא הגדול‪ ,‬לרמז שרק אחר‬ ‫שיש לו מורא גדול‪ ,‬אז יכול להתחיל את התורה וללמוד‪ ,‬ואז יתקיים בידו בעזרת‬ ‫השם יתברך‪.‬‬ ‫***** ב ******‬ ‫תכלית הנסים האמונה ב'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פסוק זה הוא תחילת התורה‪ ,‬וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד‪ ,‬יב)‬ ‫'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪.‬‬ ‫איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט‬ ‫אות א)‪ ,‬כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי דברי הרמב"ן (שמות יג‪ ,‬טז) 'אומר לך כלל וכו'‪ ,‬מעת היות‬ ‫עבודת גלולים בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה‪ ,‬מהם כופרים‬ ‫בעיקר ואמרים כי העולם קדמון‪ ,‬כחשו בה' ויאמרו לא הוא וכו'‪ ,‬וכאשר ירצה‬ ‫האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו‪,‬‬ ‫יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם‪ ,‬כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה‬ ‫מחדשו'‪ .‬והולך הרמב"ן ומבאר כי זו תכלית נסי יציאת מצרים‪ ,‬ולפיכך נצטוו‬ ‫ישראל לעשות להם זכר‪ ,‬לחקוק בלבם האמונה כי העולם נברא על ידי השי"ת‪.‬‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ן כלל גדול בטעם כל הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה‬ ‫בעולמו‪ ,‬בכדי לגלות האמת כי הוא ברא את העולם לבדו‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בסמיכות הפסוקים 'וכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר‬ ‫עשה משה לעיני כל ישראל‪ .‬בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪,‬‬ ‫דבא הכתוב לפרש טעם הדבר שנהג הקב"ה ביד חזקה ופעל מורא גדול בעת‬ ‫יציאת מצרים‪ ,‬בכדי שידעו ויאמינו בני הדור ההוא ואף בני הדורות הבאים בכך‬ ‫ש'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ולא יהיו כמו ה'כופרים ובעיקר‬ ‫ואומרים כי העולם קדמון' ואין לו אלוה יוצר‪.‬‬ ‫'ברא אלקים את השמים ואת הארץ' – למען בני ישראל‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'בראשית ברא‪ .‬אין המקרא הזה אומר אלא דורשני‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫(בר"ר א‪ ,‬ו) בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח‪ ,‬כב) ובשביל ישראל‬ ‫שנקרו 'ראשית תבואתה' (ירמיה ב‪ ,‬ג)'‪.‬‬ ‫בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט אות א)‬ ‫כתבו כי יש שייכות לסוף התורה ותחילתה‪ ,‬והפסוק האחרון בתורה (דברים לד‪ ,‬יב)‬ ‫'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל' מישך‬ ‫שייכי לפסוק הראשון בתורה 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז הסמיכות בהקדם מה שכתב הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע‬ ‫(הוספות מהרצ"א לספר סור מרע ועשה טוב‪ ,‬אות ל) 'שמענו מרבותינו ששמעו מתלמידי‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬שפעם אחת שחק הבעש"ט זצללה"ה על מעשה שראה ברוח קדשו‬ ‫***** ג ******‬ ‫למרחקים‪ ,‬איך שבנו ארמון ט"ז שנים ולא השלימוהו‪ ,‬ובשעה אחת ניצל בתוכו‬ ‫חסיד אחד בברחו לשם להיות לו מחסה מזרם וממטר ומאבני אלגביש‪ ,‬וכאשר‬ ‫נפסק הזעף יצא משם החסיד ונפל הבנין ההוא אשר הטריחו את עצמם הבעלים‬ ‫ט"ז שנה‪ ,‬והוא מעשה מפורסם אשר סיפרו לנו'‪.‬‬ ‫והלימוד ממעשה זה כי כל בריאת העולם‪ ,‬וכל הנהגת העולם‪ ,‬הכל הוא למען‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫וביסוד זה יש לפרש מה שאומרים בזמירות ליל שבת 'יוצרנו‪ ,‬יוצר כל מעשה‬ ‫בראשית'‪ ,‬פירוש‪ ,‬באשר הקב"ה 'יוצרנו'‪ ,‬לכך הוא 'יוצר כל מעשה בראשית'‪,‬‬ ‫לטובתנו‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש‪' ,‬ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני‬ ‫כל ישראל'‪ ,‬למען כל זה‪' ,‬בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬שכל‬ ‫הבריאה היא 'בשביל ישראל'‪.‬‬ ‫'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' – בשביל בני ישראל‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הקב"ה הוא 'אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא' ולא היה צריך לברוא‬ ‫את העולם‪ .‬אמנם הטעם שברא את העולם‪ ,‬מבואר בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים‬ ‫שער הכללים פ"א) שהוא בכדי שיהא ניכר ומפורסם גדלותו ורוממותו‪ .‬וכן כתוב‬ ‫בזוהר הק' (ח"ב מב‪ ):‬שהקב"ה ברא את העולם 'בגין דישתמודעון ליה'‪.‬‬ ‫עוד טעם נתן האר"י ז"ל (שם) לבריאת העולם‪ ,‬משום דהקב"ה רוצה להיטיב‬ ‫לברואיו‪ .‬וכן כתב הרמח"ל (דרך ה' ח"א פ"ב אות א; דעת תבונות יח) דהקב"ה הוא טוב‪,‬‬ ‫ו'דרך הטוב להיטיב' ועל כן חפץ הקב"ה להיטיב עם אחרים ולצורך כך ברא את‬ ‫נבראי העולם‪ ,‬להם הוא מטיב ומשפיע‪.‬‬ ‫והוא מרומז בסדר הפסוקים‪ ,‬הפסוק האחרון בתורה (דברים לד‪ ,‬יב) 'ולכל היד‬ ‫החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪ ,‬והפסוק הראשון‬ ‫בתורה 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬שהפסוק הראשון בא ליתן‬ ‫טעם מדוע ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫וכן איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי'‬ ‫תרסט אות א) שסוף התורה נעוץ בתחילתו ושפסוק 'בראשית ברא' הוא המשך‬ ‫לפסוק 'ולכל היד החזקה'‪.‬‬ ‫בריאת העולם במדת הרחמים בכח השבת‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ברא אלקים‪ .‬ולא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לבראתו‬ ‫***** ד ******‬ ‫במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה למדת‬ ‫הדין'‪.‬‬ ‫כתב בבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ח – מנחת שבת אות א) בטעם קריאת שם‬ ‫'רעוא דרעווין' לשעות של מנחה בשבת‪ ,‬שאמר הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב‬ ‫זי"ע כי המחשבה לברוא את העולם היה בשעה זו‪ ,‬של 'רעוא דרעווין'‪ .‬ואלו‬ ‫דבריו 'שמעתי מאת כבוד הרה"ק הרמ"מ זצוק"ל הטעם להיות בריאת העולם‬ ‫בששת ימי בראשית‪ ,‬הנה התחלת הבריאה אור ליום א' שהוא מוצ''ש‪ ,‬הנה קודם‬ ‫הבריאה עלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם הנה הזמן שקודם ליל א' הוא זמן‬ ‫ועת הרצון כמו בתחילת הבריאה אז עלה ברצונו'‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי הטעם שנקבע כן‪ ,‬שתהא המחשבה ביום השבת‪ ,‬דהנה בתחילה‬ ‫עלה במחשבה לברוא את העולם בדין‪ ,‬ורק אחר כך ראה הקב"ה שבאופן הזה‬ ‫אין לעולם קיום‪ ,‬ועמד ושיתף רחמים לדין (רש"י בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי רצה השי"ת שאף למחשבה‪ ,‬שהיא מצד מידת הדין‪ ,‬תהא המתקה‬ ‫בכח מדת הרחמים‪ ,‬על כן קבע את המחשבה לברוא העולם ליום השבת‪ ,‬שאז‬ ‫יש לה מיתוק בכח השבת‪ ,‬כי שבת היא מקור הרחמים ואין בה דין‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫בזוה"ק (ח"ב קלה‪ ):‬שבשבת קודש 'כל דינין מתעברין מינה'‪.‬‬ ‫וזהו שאומרים על יום השבת 'סוף מעשה במחשבה תחילה' (פיוט לכה דודי)‪ ,‬כי‬ ‫סוף מעשה בראשית במדת הרחמים היה על ידי המחשבה תחילה ביום השבת‬ ‫שהוא יום המתקת הדינים‪.‬‬ ‫בבריאת העולם היתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פסוק זה הוא תחילת התורה‪ ,‬וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד‪ ,‬יב)‬ ‫'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪.‬‬ ‫ואיתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט‬ ‫אות א)‪ ,‬כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז סמיכות הפסוקים‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ן בפתיחה לפירושו על‬ ‫התורה‪' ,‬ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה‪ ,‬בענין הזה‬ ‫שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות‪ ,‬והיה אפשר בקריאתה‬ ‫שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה‪ ,‬ונתנה‬ ‫למשה רבינו על דרך חילוק קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות'‪.‬‬ ‫ורביה"ק זי"ע (חידו"ת פר' ראה) כתב לבאר בזה מאמר חז"ל 'התורה קדמה‬ ‫לעולם'‪ ,‬ולכאורה יש להבין‪ ,‬דאיך אפשר שמכבר מאז נכתבה בתוה"ק המעשים‬ ‫הרעים כמו חטא העגל וכדומה‪ ,‬הלא זה תלוי בבחירה‪ ,‬ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל‬ ‫***** ה ******‬ ‫יובן דאם לא היו עושים חטאים היו הצירופי אותיות בתורה הק' מצטרפים‬ ‫בתיבות אחרות לטובה‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה‬ ‫לעיני כל ישראל‪ .‬בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬היינו שהאותיות‬ ‫בתורה שהיו כתובות באש שחורה על גבי אש לבנה בלא צירופי אותיות‪ ,‬בעת‬ ‫'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬הצטרפו באופן שבו הם כתובות‬ ‫בתורה עכשיו משום 'ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל'‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬בגלל כך שחטאו ישראל בעגל והוצרכו להנהגה שנהג עמהם הקב"ה‪.‬‬ ‫'והקדים מדת רחמים' – שיהא מדת הדין בטל ברוב‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ברא אלקים‪ .‬ולא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לבראתו‬ ‫במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה למדת‬ ‫הדין'‪.‬‬ ‫נראה לבאר הטעם שהקדים הקב"ה מידת הרחמים ולא ברא את העולם‬ ‫במדת הדין והרחמים כאחד‪ ,‬בהקדם מה שפריש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע‬ ‫מאמר הפייטן בהגדה של פסח (פייט אדיר הוא יבנה ביתו) 'רחום כהלכה'‪ ,‬דהנה‬ ‫כתב בספה"ק דגל מחנה אפרים (פר' וירא) ששמע בפירוש מזקנו הבעש"ט זי"ע‬ ‫שיש בשמים בית דין בו דנים ענייני העולם‪ ,‬ובכדי שיהיה הדין דין אמת יושבים‬ ‫במושב הבית דין שלושה דיינים‪ ,‬והם אברהם יצחק ויעקב‪ .‬והנה אברהם הוא‬ ‫מדת הרחמים יצחק הוא מדת הדין ומדת יעקב הוא מיזוג מדת הרחמים של‬ ‫אברהם ומדת הדין של יצחק לכדי מדת רחמים‪ .‬וזאת ידוע כי בשמים דנים‬ ‫ונוהגים על פי משפטי התורה וכלל גדול הוא בש"ס (ברכות לז‪ .‬ועוד) 'יחיד ורבים‬ ‫הלכה כרבים' ומקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כג‪ ,‬ב) 'אחרי רבים להטות'‪ ,‬ולפי‬ ‫ההלכה שהולכים אחר הרוב צריך הקב"ה לחוס ולרחם בדין על ישראל מכוח ב'‬ ‫הדיינים המצדדים לרחמים‪ ,‬וזהו 'רחום כהלכה' שהקב"ה פוסק דינם של ישראל‬ ‫לרחמים כפי הכלל 'הלכה כרבים'‪.‬‬ ‫ובספה"ק ייטב לב כתב באותו הענין לפרש הכתוב (תהלים סט‪ ,‬יד) 'אלוקים‬ ‫ברוב חסדיך ענני באמת ישעך'‪' ,‬ברוב חסדיך'‪ ,‬הבקשה היא ענני ה' במדת חסדיך‬ ‫שהיא מבוססת על פי רוב הדיינים הפוסקים לרחמים‪.‬‬ ‫והנה כתב המרדכי במסכת חולין (סימן תשלז; הובא בפמ"ג משב"ז יו"ד סי' קב ס"ק‬ ‫יא)‪ ,‬בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין‪ ,‬וביריקתו יצאה דם עם הרוק‪ ,‬שחידש‬ ‫המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב הרוק‪ ,‬משום ש'דבר‬ ‫שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל'‪ ,‬ומאחר שהדם בא לעולם‬ ‫בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל‪.‬‬ ‫***** ו ******‬ ‫לפי זה נמצא‪ ,‬דהעולם הזה אשר נברא בב' המידות‪ ,‬מדת החסד ומדת הדין‪,‬‬ ‫בהכרח היה שלא יברא על ידי שתי המדות יחד‪ ,‬שאילו היה נברא במדת החסד‬ ‫ובמדת הדין כאחד‪ ,‬היה העולם נידון כ'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב'‪ ,‬ובו‬ ‫ליכא למימר ביטול מדת הדין במדת הרחמים‪.‬‬ ‫על כן חסד עשה הקב"ה עם יושבי תבל‪' ,‬והקדים מדת הרחמים'‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יברא העולם על ידי שתי המדות בתערובת‪.‬‬ ‫בריאת העולם בתוקף מדת הרחמים‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ברא אלקים‪ .‬ולא אמר ברא ה'‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לבראתו‬ ‫במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה למדת‬ ‫הדין'‪.‬‬ ‫והוא פשוט שלא חזר בו הקב"ה ממחשבתו הראשונה‪ ,‬דהרי 'לא איש אל‬ ‫ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה' (במדבר כג‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫וכן יש להבין הלשון הקדים מידת הרחמים‪ ,‬והלא מידת הדין היה קודם‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מה ששמעתי ממו"ר הרה"ק בעל חקל תפוחין מקאלוב‬ ‫זי"ע בשם הספה"ק דאינו דומה השלום שנעשה אחר המחלוקת שהוא ביתר‬ ‫שאת מן השלום שהיה מקודם לכן‪ ,‬וכמו כן החסד שבא אחד הדין הוא ביתר‬ ‫מעלה ורחמים גדולים מהחסד שבתחילה‪ ,‬דאינו דומה אהבה שבא לאחר מריבה‬ ‫מאהבה בפשטות‪.‬‬ ‫על פי דבריו יש לפרש מטבע הלשון 'המתקת הדינים'‪ ,‬דעל ידי החסד שאחר‬ ‫הדין נעשה יותר מתוק‪ ,‬והדין מסייע למתק החסד‪.‬‬ ‫ובזה נראה לפרש המדרש (ויק"ר ט‪ ,‬ג) 'בשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין‬ ‫לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים'‪ .‬ולכאורה קשה הלא הקב"ה‬ ‫יודע שיתקעו וישב בכסא רחמים‪ ,‬ולמה אינו יושב לכתחילה לאחר התקיעה‬ ‫בכסא רחמים‪.‬‬ ‫ועל פי מה שנתבאר אתי שפיר‪ ,‬כי ברצון הקב"ה שיהא בראש השנה רחמים‬ ‫גדולים מאוד יותר מרחמים פשוטים‪ ,‬וזה אי אפשר רק על ידי שיהא מקודם דין‬ ‫והחסד יתגבר על הדין‪ ,‬ואחר כך יהא ההמתקה‪ ,‬ובזה יתמתקו הדינים ויתגברו‬ ‫הרחמים יותר משישארו ברחמים פשוטים ביום דין הגדול והנורא‪.‬‬ ‫אחר שנתבאר דהחסד שלאחר דין הוא יותר חסד מחסד פשוט‪ ,‬נראה לומר‬ ‫דלפי ערך החסד שלאחר דין‪ ,‬החסדים הפשוטים נקרא דין‪ .‬דראה הקב"ה שלא‬ ‫יהא די בחסדים הפשוטים‪ ,‬רק העולם צריך ליותר חסדים‪ ,‬ולכן הי' צריך‬ ‫להקדים הדין ולהפכם לרחמים‪ ,‬כדי שיהי' רחמים גדולים‪.‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫ובזה יש לבאר מה ד'בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין‪ ,‬וראה שאין‬ ‫העולם מתקיים‪ ,‬והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין'‪ ,‬דמידת הרחמים‬ ‫שקודם מידת הדין כנגד רחמים שלאחר הדין‪ ,‬נקרא גם כן דין‪ ,‬כי רחמים שלאחר‬ ‫דין גדול ביותר‪ ,‬וכמו שנתבאר‪ ,‬וראה שאין העולם מתקיים ברחמים הפשוטים‪,‬‬ ‫לכן הקדים מידת הרחמים הפשוטים‪ ,‬ואחר כך שיתף מידת הדין‪ ,‬כדי שלאחר כן‬ ‫ימתק הדין בחסד‪ ,‬ואז יהי' החסד שלאחר הדין כל כך גדול‪ ,‬כדי שיוכל העולם‬ ‫להתקיים‪.‬‬ ‫'בראשית ברא אלקים' – כפי סדר האותיות שלפניו‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כתב באור החיים הק' 'דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א ב‪ ).‬כי בשעת בריאת העולם‬ ‫נכנסו האותיות לפני הבורא‪ ,‬נכנסה תי"ו ואמרה לפניו רבונו של עולם רצונך‬ ‫לברוא בי העולם וכו' וכלם השיבם השם כי אינו חפץ לטעם האמור בדבריהם‬ ‫לכל אחד ואחד‪ .‬עד שנכנסה בי"ת וקבלה וברא בה העולם‪ ,‬דכתיב בראשית‪.‬‬ ‫אל"ף שתקה אמר לה הקדוש ברוך הוא למה את שותקת וכו' אמר ליה את‬ ‫תהיה ראש לכל האותיות וכו'‪ ,‬עד כאן‪ .‬הנה מדברי השם יראה כי אל"ף יש לה‬ ‫מעלה מאות בי"ת‪ ,‬ומעתה אם היה האותיות עולות לפניו ביושר‪ ,‬היתה האל"ף‬ ‫זוכה לבראות בה העולם‪.‬‬ ‫ולהיות כי יאמר האומר ולמה לא עלתה האל"ף ראשונה והניחה עד לבסוף‪,‬‬ ‫דע כי אמרו ז"ל (הקדמת תיקו"ז ט"ז‪ ).‬כי האותיות כשהם בדרך ישר על זה הדרך‬ ‫אב"ג וכו' הם רומזים למדה"ר‪ ,‬וכשהם למפרע עז"ה תשר"ק וכו'‪ ,‬הם מורים על‬ ‫מידת הדין‪ ,‬וזה לך האות חדש תשרי‪ ,‬שהאתיות הם למפרע‪ ,‬אלא שהשם לצד‬ ‫רחמיו שתף אות א' משם הרחמים והיא יו"ד לרחם הדין‪ .‬ואחרי הודיע אותנו‬ ‫אות זה נפרש הכתוב עז"ה בי"ת ראשית תדע טעם לקדימת בי"ת לאל"ף להיות‬ ‫שהבריאה היתה במידת אלקים וכיון שדין עלו האותיות למפרע כמשפט'‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף נופך על פי דברי הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪,‬‬ ‫בספרו נועם אלימלך (פרשת פנחס) דהנה הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהם‬ ‫מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות לרחמים‪ ,‬ותיבות שיש בהם מוקדם ומאוחר‬ ‫מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך רחמים‪ .‬ובכך קשה האיך יתכן שאותיות שם‬ ‫הרחמים 'הוי"ה' אינן כסדר האל"ף בי"ת‪ .‬ומביא מהזוה"ק (הקדמת הזוה"ק ב‪ ):‬שסדר‬ ‫האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו‪ ,‬ומתחיל בת' ומסתיים בא'‪ .‬ולפי‬ ‫הסדר העליון שם 'הוי"ה' מרמז לרחמים‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן הא דפירוש רש"י (בראשית א‪ ,‬ח) שנקרא 'שמים' משום שנעשו‬ ‫מאש ומים‪ .‬ופירוש הרא"ם דהברת קמ"ץ הוי כתוספת אל"ף ובהיפוך יהיה אש‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה דמדוע לא כתב את האל"ף קודם לאות שי"ן‪ ,‬ולפי מה שנתבאר‬ ‫מובן ד'שמים' הוי כסדר דהשי"ן קודמת לאל"ף‪.‬‬ ‫***** ח ******‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר ביאור המדרש‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם‬ ‫במידת הדין‪ ,‬דהיינו באות בי"ת שהיא קדמה לאל"ף‪ ,‬ובסדר תשר"ק שורה מידת‬ ‫הדין‪ .‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין‪,‬‬ ‫היינו שמשם הרחמים של הבורא ברוך הוא חזינן שבשמים ממעל הסדר הוא‬ ‫תשר"ק ושפיר הוי הבי"ת קודם לאל"ף ואז שורה מידת הרחמים בעולם‪.‬‬ ‫וזהו 'בראשית ברא אלקים'‪ ,‬דלפניו ית"ש מורה תשר"ק למידת החסד‪.‬‬ ‫'בראשית ברא אלקים' – באות ה"א‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ר"ת 'בראשית ברא אלקים' הוא מספר ה"א‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הוא רמז לכך שהעולם הזה נברא באות ה"א‪ ,‬כדאיתא בגמרא‬ ‫(מנחות כט‪.):‬‬ ‫'בראשית' – ברא שית‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫תיבת 'בראשית' יש לדרוש 'ברא שית'‪.‬‬ ‫ויש לפרש הרמז למה איתא במשנה (אבות פ"א מי"ח) 'אבן שמעון בן גמליאל‬ ‫אומר על שלה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום'‪ .‬וכתב על‬ ‫כך בטור (חו"מ סי' א) 'פירש ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבשביל שלשה דברים‬ ‫אלו נברא העולם‪ ,‬שהרי בתחילת הפרק אומר על שלשה דברים העולם עומד‬ ‫ואינם אלו שזוכר כאן‪ ,‬אלא מתחלה אמר שבשביל שלשה דברים נברא העולם‬ ‫והן התורה והעבודה וגמילות חסדים וכו'‪ ,‬וכאן אמר העולם קיים‪ ,‬פירוש אחר‬ ‫שנברא מתקיים על ידי אלו'‪.‬‬ ‫הרי מבואר במשנה ששה דברים הנצרכים לעולם‪ ,‬ג' מהם נצרכים לבריאת‬ ‫העולם וג' לקיום העולם‪ .‬ויש לומר שששה דברים אלו נרמזים בפסוק 'בראשית‬ ‫ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬ויש לדרוש 'בראשית' 'ברא שית'‪ ,‬והיינו שעל‬ ‫ידי שית דברים המנוים במשנה 'ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪.‬‬ ‫רמז לעולם הזה שנברא באות ה'‬ ‫בראשית ברא אלקים (א‪,‬א)‪.‬‬ ‫הר"ת בראשית ברא אלקים בגימט' ה'‪ ,‬נראה דבא לרמז דהעוה"ז נברא בה"א‬ ‫כדאיתא בגמ' (מנחות כ"ט ע"ב)‪.‬‬ ‫***** ט ******‬ ‫העולם נברא וקיים ע"י שישה דברים‬ ‫בראשית ברא אלקים (א‪ ,‬א)‬ ‫יש לצרף לאותיות בר"א שי"ת‪.‬‬ ‫ונראה שבא לרמז להא דאיתא במשנה (אבות פ"א מ"ב)‪' ,‬רבן שמעון בן גמליאל‬ ‫אומר על שלשה דברים העולם'‪ .‬ובטור (חו"מ סי' א') כתב וז"ל‪ ,‬פירש ה"ר יונה‬ ‫ז"ל אין פירושו שבשביל שלשה דברים אלו נברא העולם‪ ,‬שהרי בתחילת הפרק‬ ‫אומר על שלשה דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן‪ ,‬אלא מתחלה אמר‬ ‫שבשביל שלשה דברים נברא העולם והן התורה והעבודה וגמילות חסדים‬ ‫וכו'‪ ,‬וכאן אמר העולם קיים‪ ,‬פירוש אחר שנברא מתקיים על ידי אלו עכ"ל‪.‬‬ ‫והיינו דנברא העולם בג' עמודים אלו של תורה ועבודה וגמ"ח‪ ,‬אבל א"א לעולם‬ ‫להתקיים בכל עת‪ ,‬אלא ע"י הדין והאמת והשלום‪.‬‬ ‫על כל פנים מבואר דנצרך כל הששה דברים לבריאת וקיום העולם‪.‬‬ ‫ואם כן י"ל דזאת נרמז בתחילת בריאת העולם בר"א שי"ת‪ ,‬דע"י ו' דברים אלו‬ ‫נברא העולם ויכול להתקיים ולעמוד‪.‬‬ ‫ברא את העולם במידת הדין והרחמים לחוד כדי שהחסד ימתיק את הדין‬ ‫בראשית ברא אלקים (א‪ ,‬א)‬ ‫פירש"י בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‬ ‫הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין‪ .‬וצריך ביאור הלשון הקדים מידת‬ ‫הרחמים‪ ,‬הול"ל שבראו במידת הרחמים ושיתפה למידת הדין‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הלשון הקדים מידת הרחמים‪ ,‬לפי מש"כ הייטב לב עה"פ אלקים‬ ‫ברב חסדך‪ ,‬דממתיקים מידת הדין ע"י רוב חסד‪ ,‬דכשיש רוב חסד‪ ,‬בזה ממתיקים‬ ‫את מידת הדין‪ ,‬דבטל הדין ברוב חסד‪.‬‬ ‫וכעין זה פי' הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע (מובא בספר בית אולפנא)‪ ,‬לפרש מה‬ ‫שאנו אומרים בהגדה של פסח רחום כהלכה‪ ,‬ופי' כי אברהם הוא מדת חסד‪,‬‬ ‫יצחק הוא מידת הדין‪ ,‬ויעקב הוא תפארת שהוא מידת הרחמים‪ .‬והקב"ה הוא‬ ‫רחום מטעם שההלכה היא כן‪ ,‬דיחיד ורבים הלכה כרבים‪ .‬ולכן הוא רחום‬ ‫כאברהם ויעקב שהם רבים כנגד יצחק‪ .‬וזהו ג"כ כוונת הש"ס באומרם (ברכות‬ ‫ט‪ .‬ועוד) יחיד ורבים הלכה כרבים‪ ,‬שמידת יחיד של יצחק‪ ,‬כנגד רבים‪ ,‬אברהם‬ ‫ויעקב‪ ,‬הלכה כרבים‪.‬‬ ‫נמצא כי הדרך לבטל הדין‪ ,‬הוא ע"י רוב חסד‪ .‬אמנם קי"ל בפמ"ג (יור"ד סי' קב‬ ‫משבצ"ז סקי"א) בשם המרדכי (סוף חולין) דדבר שבא לעולם ע"י תערובות ולא היה‬ ‫בעין בפני עצמו‪ ,‬אינו בטל ברוב‪ .‬וא"כ אלמלי הי' העולם נברא בב' המידות ביחד‪,‬‬ ‫אז לא יועיל הרוב לבטל מידת הדין‪ ,‬כיון שנולד בתערובות‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫ולכן הי' צריך להקדים מידת החסד שלא יבראו הב' מידות בתערובות‪ ,‬כדי‬ ‫שיבטל הדין ברוב חסד וכנ"ל‪.‬‬ ‫מידת הרחמים שאחרי הדין הוא גדול ביותר‬ ‫בראשית ברא אלקים (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫פירש"י בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‬ ‫הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין‪.‬‬ ‫והקשו כבר קדמאי ז"ל (עי' אוהחה"ק)‪ ,‬וכי יש השתנות לפניו ח"ו לומר דאח"כ‬ ‫חזר בו‪.‬‬ ‫ועוד קשה הלשון הקדים מידת הרחמים‪ ,‬והלא מידת הדין הי' קודם‪.‬‬ ‫אלא נ"ל לפרש עפ"מ ששמעתי ממו"ר הרה"ק מקאלוב זי"ע בעל חקל‬ ‫תפוחין‪ ,‬דאי' בספה"ק דאינו דומה השלום שנעשה אחר המחלוקת שהוא ביתר‬ ‫שאת‪ ,‬מן השלום שהי' מקודם לכן‪ ,‬וכמו כן החסד שבא אחר הדין הוא ביתר‬ ‫מעלה ורחמים גדולים מהחסד שבתחילה‪ ,‬דאינו דומה אהבה שבא לאחר מריבה‬ ‫מאהבה בפשיטות‪ .‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫ועפ"ד יש להוסיף דלכן נקרא המתקת הדינים‪ ,‬דע"י החסד שאחר הדין נעשה‬ ‫יותר מתוק‪ ,‬והדין מסייע למתק החסד‪.‬‬ ‫ובזה נראה לפרש המדרש (ויקרא רבה פכ"ט ס"ג) 'בשעה שישראל נוטלין שופריהן‬ ‫ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים' וכו'‪ .‬ולכאורה קשה‪,‬‬ ‫הלא הקב"ה יודע שיתקעו וישב בכסא רחמים‪ ,‬ולמה אינו יושב לכתחילה לאחר‬ ‫התקיעה בכסא רחמים‪ .‬אבל ע"פ הנ"ל א"ש‪ ,‬כי ברצון הקב"ה שיהי' בראש השנה‬ ‫רחמים גדולים מאוד יותר מרחמים פשוטים‪ ,‬וזה אי אפשר רק ע"י שיהי' מקודם‬ ‫דין והחסד יתגבר על הדין‪ ,‬ואזי כאשר תהי' ההמתקה‪ ,‬יתמתקו הדינים ויתגברו‬ ‫הרחמים יותר משישארו ברחמים פשוטים ביום דין הגדול והנורא‪.‬‬ ‫ואחר שנתבאר דהחסד שלאחר דין הוא יותר חסד מחסד פשוט‪ ,‬נראה לומר‬ ‫דלפי ערך החסד שלאחר דין‪ ,‬החסדים הפשוטים נקרא דין‪ .‬דראה הקב"ה שלא‬ ‫יהי' די בחסדים הפשוטים‪ ,‬רק העולם צריך ליותר חסדים‪ ,‬ולכן הי' צריך להקדים‬ ‫הדין ולהפכם לרחמים‪ ,‬כדי שיהי' רחמים גדולים‪.‬‬ ‫ובזה יבא על נכון מאמרם ז"ל דבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במידת‬ ‫הדין‪ ,‬דמידת הרחמים שקודם מידת הדין כנגד רחמים שלאחר הדין‪ ,‬נקרא‬ ‫ג"כ דין‪ ,‬כי רחמים שלאחר דין גדול ביותר‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬וראה שאין העולם מתקיים‬ ‫ברחמים הפשוטים‪ ,‬לכן הקדים מידת הרחמים הפשוטים‪ ,‬ואח"כ שיתף מידת‬ ‫***** אי ******‬ ‫הדין‪ ,‬כדי שלאחרי כן ימתק הדין בחסד‪ ,‬ואז יהי' החסד שלאחר הדין כ"כ גדול‪,‬‬ ‫כדי שיוכל העולם להתקיים‪.‬‬ ‫***‬ ‫בראשית ברא אלוקים וגו'‪.‬‬ ‫באור החיים הקדוש ביאר הקרא בראשית ברא אלקים‪ ,‬וזלה"ק (אות יא)‪:‬‬ ‫על דרך אומרם ז"ל (הקדמת הזוהר הקדוש ב‪-:‬ג‪ ):‬כי בשעת בריאת העולם נכנסו‬ ‫האותיות לפני הבורא‪ ,‬נכנסה תי"ו ואמרה לפניו רבונו של עולם רצונך לברוא‬ ‫בי העולם וכו' וכולם השיבם השם כי אינו חפץ‪ ,‬לטעם האמור בדבריהם לכל‬ ‫אחת ואחת‪ .‬עד שנכנסה בי"ת וקבלה וברא בה העולם‪ ,‬דכתיב בראשית‪ .‬אל"ף‬ ‫שתקה‪ ,‬אמר לה הקדוש ברוך הוא למה את שותקת וכו'‪ ,‬אמר ליה את תהיה‬ ‫ראש לכל האותיות וכו'‪ ,‬עד כאן‪ .‬הנה מדבריהם יראה כי אל"ף יש לה מעלה‬ ‫מאות בי"ת‪ ,‬ומעתה אם היו האותיות עולות לפניו ביושר‪ ,‬היתה האל"ף זוכה‬ ‫לבראות בה העולם‪.‬‬ ‫ולהיות כי יאמר האומר ולמה לא עלתה האל"ף ראשונה והניחה עד לבסוף‪,‬‬ ‫דע כי אמרו ז"ל (הקדמת תיקו"ז ט"ז‪ ).‬כי האותיות כשהם בדרך ישר על זה הדרך‬ ‫אב"ג וכו' הם רומזים למדת רחמים‪ ,‬וכשהם למפרע על זה הדרך תשר"ק וכו'‪ ,‬הם‬ ‫מורים על מידת הדין‪ .‬וזה לך האות‪ ,‬חדש תשרי‪ ,‬שהאותיות למפרע תי"ו שי"ן‬ ‫רי"ש‪ ,‬הוא זמן הדין הגדול‪ ,‬אלא שהשם לצד רחמיו שתף אות א' משם הרחמים‬ ‫והיא יו"ד לרחם הדין‪ .‬ואחרי הודיע אותנו את זה נפרש הכתוב על זה הדרך‪,‬‬ ‫בי"ת ראשית‪ ,‬תדע טעם לקדימת בי"ת לאל"ף‪ ,‬להיות שהבריאה היתה במידת‬ ‫אלקים‪ ,‬וכיון שכן עלו האותיות למפרע כמשפט‪ ,‬ובזה קדמה בי"ת לאל"ף וקנתה‬ ‫מקומה‪ .‬עכדה"ק של האור החיים הק'‪.‬‬ ‫ונראה להוסיף נופך על פי דברי הרבי רבי אלימלך זי"ע בספרו נועם אלימלך‬ ‫(פרשת פנחס)‪ ,‬שהרי ידוע דא"ב כסדרן מרמז למידת הרחמים‪ ,‬וידוע ששם הוי"ה‬ ‫מרמז על רחמים‪ .‬ואם כן לכאורה קשה‪ ,‬למה בשם הרחמים היו"ד קודמת להה"א‪,‬‬ ‫דמורה על ההיפך‪.‬‬ ‫וביאר הרבי רבי אלימלך זי"ע כי אף על פי שיו"ד קודמת לה"א והוי שלא‬ ‫כסדרן‪ ,‬אך מפני שהאותיות העליונות הן על פי סדר תשר"ק (עי' הקדמת הזוהר‬ ‫הקדוש ב‪ ):‬וממילא היו"ד קודמת בהן לה"א‪ ,‬לכן הוא מורה על רחמים‪ ,‬עדכה"ק‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן הא דפירש רש"י (בראשית א' ח') שנקרא שמים משום שנעשו‬ ‫מאש ומים‪ .‬ופירש הרא"ם דהברת קמ"ץ הוי כתוספת אל"ף ובהיפוך יהיה אש‪,‬‬ ‫וקשה דלמה לא כתב את האל"ף קודם לשי"ן‪ ,‬ולפי זה מובן "דבשמים" הוי‬ ‫כסדרן דהשי"ן קודמת לאל"ף‪.‬‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר ביאור המדרש‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם‬ ‫במידת הדין‪ ,‬דהיינו באות בי"ת שהיא קדמה לאל"ף‪ ,‬ובסדר תשר"ק שורה מידת‬ ‫***** בי ******‬ ‫הדין‪ .‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין‪,‬‬ ‫היינו שמשם הרחמים של הבורא ברוך הוא חזינן שבשמים ממעל הסדר הוא‬ ‫תשר"ק‪ ,‬ושפיר הוי הבי"ת קודם לאל"ף ואז שורה מידת הרחמים בעולם‪.‬‬ ‫וזהו בראשית ברא אלקים‪ ,‬דלפניו ית"ש מורה תשר"ק למידת החסד‪.‬‬ ‫בשבת שלית ביה דינא חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין‬ ‫עיין בספה"ק בני יששכר (לשבת‪ ,‬מאמר ח'‪ ,‬אות א') וזלה"ק‪ ,‬בשבת בזמן צלותא‬ ‫דמנחה נקרא עת רצון (כמבואר בזוהר ח"ב קנ"ו ע"א)‪ ,‬שמעתי מאת כבוד אדומ"ו‬ ‫הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל‪ ,‬הטעם להיות בריאת העולם בששת ימי בראשית‪,‬‬ ‫הנה התחלת הבריאה אור ליום א' שהוא מוצאי שבת‪ .‬הנה קודם הבריאה עלה‬ ‫ברצונו ית"ש לברוא את העולם‪ ,‬הנה הזמן שקודם ליל א' הוא זמן ועת הרצון‬ ‫כמו בהתחלת הבריאה אז עלה ברצונו‪ .‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ע"ז‪ ,‬כי למה דייקא בשב"ק הי' המחשבה‪ ,‬אמנם י"ל על פי מה‬ ‫דאיתא בזוה"ק דבשבת קודש לית דינא אשתכח‪ ,‬וא"כ הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫וחסדיו‪ ,‬אפילו בעת שחשב לברוא העולם במידת הדין‪ ,‬מ"מ עלה זאת במחשבה‬ ‫כביכול בשב"ק דאז אינו שורה בכלל דין‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק דכל דינין מתעברין‬ ‫מיניה‪ ,‬וליכא דין כלל‪ ,‬רק רחמים וחסדים כיה"ר‪.‬‬ ‫תואר 'רבי'‬ ‫ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו (א‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫בסדר מנין המצוות של הרמב"ם מופיעה מצוות 'פרו ורבו' במספר 'רי"ב'‪.‬‬ ‫ויש לומר בדרך מליצה שהוא רמז לכך שרק לאחר שהאדם נישא‪ ,‬ראוי הוא‬ ‫להיקרא בתואר הכבוד 'רבי'‪.‬‬ ‫בענין תוספת שבת‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל‬ ‫מלאכתו אשר עשה (ב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויכל אלקים ביום השביעי‪ .‬ר' שמעון אומר‪ ,‬בשר ודם שאינו יודע‬ ‫עתיו ורגעיו‪ ,‬צריך להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו‪,‬‬ ‫נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום'‪.‬‬ ‫כתב במגיד משנה (הלכות שביתת העשור פ"א ה"ו) כי מדברי הרמב"ם (שם) נראה‬ ‫דסבירא ליה שאין ענין תוספת שבת‪.‬‬ ‫אמנם קשה על שיטת הרמב"ם מכח דרשות מפורשות בחז"ל לרבות תוספת‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫***** גי ******‬ ‫ויש לומר כי הדרשות באו להתיר את התוספת‪ ,‬כי אילו לא היה כתוב בתורה‬ ‫להיתר היה אסור להוסיף מחול על הקודש משום מצוות 'בל תוסיף'‪ .‬אמנם אין‬ ‫כל מצוה וחובה בתוספת שבת‪.‬‬ ‫ובביאור סברת הרמב"ם‪ ,‬נראה דאזיל לשיטתו בטעם איסור ל"ט מלאכות‪,‬‬ ‫דכתב הרמב"ן (דברים ה‪ ,‬טו ועי' טור או"ח סי' רעא) דשיטת הרמב"ם שטעם איסור ל"ט‬ ‫מלאכות הוא זכר ליציאת מצרים (ועי' תוס' פסחים קיז‪.):‬‬ ‫והנה בארץ מצרים שבתו בני ישראל ביום השבת ברשות פרעה הרשע‪,‬‬ ‫ובודאי שלא התיר להם להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬מהעבדות על המנוחה‪ ,‬ולא‬ ‫היה נוהג אז ענין תוספת שבת‪ ,‬ולכך יש לומר סבירא ליה להרמב"ם דלא ציוותה‬ ‫התורה על תוספת שבת‪.‬‬ ‫עוד יש לומר בביאור שיטת הרמב"ם‪ ,‬על פי מה שחידש המהר"ם (שבת קלג)‬ ‫בשיטת התוס' (שם) דמניעת מלאכה בשבת אינו איסור עשה רק לא תעשה של‬ ‫'לא תעשה כל מלאכה'‪ ,‬ולפי זה מובן דליכא חיוב להוסיף מחול על הקודש‪,‬‬ ‫דרק במצות עשה יש לומר שמוסיף‪ ,‬משא"כ אם יש רק לא תעשה אז לא שייך‬ ‫להוסיף‪.‬‬ ‫ובשיטת החולקים על הרמב"ם וסוברים חיוב תוספת שבת‪ ,‬יש לומר כי כן‬ ‫הוא אף אי ס"ל כהרמב"ם‪ ,‬משום היסוד שכתב החתם סופר (תורת משה ח"ב מז‪ ,.‬פר'‬ ‫תבא ד"ה אשר לא יקים‪ ,‬דפו"ח ח"ה דף קכד) 'השובת בשבת ואינו מקדש היום בכניסתו‪,‬‬ ‫לומר הריני שובת על שם מצות שבת‪ ,‬לא עשה כלום‪ .‬ועל כן זכור ושמור בדבור‬ ‫אחד נאמרו‪ .‬והיינו 'ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת'‪ ,‬שמירה על‬ ‫ידי עשיית קידוש'‪.‬‬ ‫בעניין מוסיף מחול על הקודש‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי (ב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י דהקב"ה לא הוסיף מחול על הקודש‪.‬‬ ‫הנה בענין להוסיף מחול על הקודש ידוע המחל' דהרמב"ם לא הביא שצריך‬ ‫להוסיף בשבת ויו"ט מחול על הקודש (ראה מגיד משנה הל' שביתת עשור פ"א ה"ו‪ .‬ורק‬ ‫לענין עינוי ביוהכ"פ כ' הרמב"ם שצריך להוסיף מחול על הקודש)‪ ,‬ושאר הראשונים פליגו‬ ‫ע"ז‪ .‬והקשו על הרמב"ם מכח כמה דרשות שאיתא בש"ס דיש להוסיף מחול‬ ‫על הקודש‪.‬‬ ‫ויש לבאר לענ"ד דברי הרמב"ם‪ ,‬דס"ל דבאמת אין שום חיוב להוסיף מחול‬ ‫על הקודש‪ ,‬אמנם אעפ"כ הצריכו דרשות ע"ז‪ ,‬דאלמלא לא הי' דרשות חז"ל‬ ‫בענין להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬אזי הי' אסור להוסיף מחול על הקודש מכח‬ ‫איסור בל תוסיף‪ ,‬וא"כ באים דרשות חז"ל להתיר להוסיף‪ ,‬ולא למר שמחוייבים‬ ‫להוסיף‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫ויש ליתן טעם לשי' הרמב"ם למה ליכא מצוה להוסיף מחול על הקודש‪,‬‬ ‫לשיטתו שכ' בכמה מקומות דטעם מניעת מלאכה בשבת‪ ,‬הוא זכר להשבתות‬ ‫ששבתו ישראל במצרים‪ ,‬וא"כ במצרים בוודאי לא הרשו המצריים להוסיף על‬ ‫השבת קודש‪ ,‬ולכן א"ש שיטתו דעכשיו ג"כ ליכא חיוב להוסיף‪.‬‬ ‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬כי לפי החי' המהר"ם (שבת דף קל"ג) הידועים שכ' בשיטת‬ ‫התוס' דמניעת מלאכה בשבת אינו איסור עשה רק לא תעשה של 'לא תעשה‬ ‫כל מלאכה'‪ ,‬ג"כ ליכא חיוב להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬דרק במצות עשה יש לומר‬ ‫שמוסיף‪ ,‬משא"כ אם יש רק לא תעשה אז לא שייך להוסיף‪.‬‬ ‫ובשיטת החולקים דס"ל דחיובא יש להוסיף‪ ,‬יש לומר‪ ,‬על פי מש"כ החת"ס‬ ‫ובדברי יואל (פר' בהר) דאם א' שובת בשבת בלי כוונה לשבות לא קיים המצוה‪,‬‬ ‫וא"כ אם לא מוסיפין אז אינם מראים ששובתים לשם מצוה‪ ,‬משא"כ אם מוסיפים‪.‬‬ ‫אדם הראשון שמע לקול אשתו במילי דשמיא ונפל מגן עדן‬ ‫ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל‬ ‫ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל וגו' ויאמר האדם האשה אשר‬ ‫נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואוכל (ג‪ ,‬ו‪-‬יב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ותרא האשה‪ .‬ראתה דבריו של נחש ['כי יודע אלקים כי ביום אכלכם‬ ‫ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע' (פס' ה)] והנאו לה והאמינתו‪.‬‬ ‫כי טוב העץ‪ .‬להיות כאלקים‪ .‬וכי תאוה הוא לעינים‪ .‬כמוש אמר לה ונפקחו‬ ‫עיניכם‪ .‬ונחמד העץ להשכיל‪ .‬כמו שאמר לה יודעי טוב ורע'‪.‬‬ ‫אדם הראשון הצטדק בפני הקב"ה כי 'האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי‬ ‫מן העץ ואוכל'‪ ,‬והטעם שאכלתי משום דאמרו בגמרא (ב"מ נט‪' ):‬כל ההולך בעצת‬ ‫אשתו במילי דשמיא נופל בגיהנם‪ ,‬ובמילי דעלמא אפילו אם אשתך קטנה בדעת‬ ‫יש לך להתכופף ולשמוע אותה'‪ ,‬והאכילה היא ממילי דעלמא‪ ,‬ועל כן היה לי‬ ‫לשמוע בקול אשתי‪.‬‬ ‫אמנם לא היה הדבר נכון‪ ,‬משום שלא באה חוה אל אדם לבקשו לאכול‬ ‫אכילה בעלמא‪ ,‬אלא אכילה גבוהה‪ ,‬ממילי דשמיא‪ ,‬שאמרה לו כי על ידי האכילה‬ ‫יתעלה ויתרומם בדעה והשגה‪ ,‬ובמילי דשמיא אמרו חכמים שההולך בעצת‬ ‫אשתו נופל בגיהנם‪.‬‬ ‫אדם הראשון כיבד את חוה‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה‬ ‫ואל עפר תשוב‪ .‬ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי (ג‪ ,‬יח‪-‬יט)‪.‬‬ ‫יש לפרש הפסוק בדרך צחות מליצה‪ ,‬דאיתא בגמרא (ב"מ נט‪' ).‬אמר להו רבא‬ ‫***** וט ******‬ ‫לבני מחוזא‪ ,‬אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו'‪ .‬וברש"י 'אוקירו נשייכו‪ .‬כבדו‬ ‫נשותיכם'‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר דכאשר שמע אדם שנתקלל בקללת 'בזיעת אפיך תאכל‬ ‫לחם'‪ ,‬תיכף נפנה לקיים הסגולה לפרנסה שאמר רבא‪' ,‬אוקירו לנשייכו' ובא‬ ‫לאשתו ודיבר אליה יפה וקרא לה בשם המכובד 'חוה‪ ,‬כי הוא היתה אם כל חי'‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬יש להוסיף לפרש מאמר רבא בדרך צחות‪ ,‬כי הנה איתא בגמרא‬ ‫(יומא עה‪ ):‬שרבא היה ניזון מחמיו רב חסדא‪ ,‬נמצא רבא זכה בעצמו לסגולת 'כי‬ ‫היכי דתתעתרו'‪ ,‬שבזכות אשתו זכה למזונות מחמיו‪.‬‬ ‫גלגול קין ביתרו וקורח‬ ‫הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (ד‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫נראה לרמז כאן מה דאיתא מהאר"י הק' (ליקוטי תורה פר' יתרו) שחלק הטוב‬ ‫שבקין נתגלגל ביתרו‪ ,‬וחלק הרע נתגלגל בקרח‪ ,‬ומשה רבינו היה גלגול של‬ ‫הבל‪ .‬ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה‪ ,‬תיקן את הפגם של קין שקינא‬ ‫בתאומה שנולדה עם הבל‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש 'אם תטיב שאת'‪ ,‬היינו שאם תיטב תזכה‪ ,‬שחלק הטוב שבך‬ ‫יתגלגל ביתרו שנקרא על שם שיתר פרשה אחת בתורה‪' .‬ואם לא תטיב'‪ ,‬אז‬ ‫החלק הרע שבך שנתגלגל בקרח‪' ,‬לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬שפתחה הארץ את פיה‬ ‫ותבלע אותו‪.‬‬ ‫באופן אחר יש לומר פירוש לשון הכתוב 'אם תטיב'‪ ,‬שידבק במשה שנקרא‬ ‫טוב‪ ,‬כמו שכתוב עליו 'ותרא אותו כי טוב הוא'‪' ,‬שאת'‪ ,‬אז תתכפר לך‪ .‬אבל‪' ,‬ואם‬ ‫לא תטיב'‪ ,‬דהיינו שיחלוק עם משה הנקרא טוב‪ .‬אז‪' ,‬לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬זה‬ ‫קרח שנחלק עם משה‪ ,‬שנבלע הוא וכל אשר לו ע"י שפתחה הארץ את פיה‪.‬‬ ‫אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (ד‪,‬ז)‪.‬‬ ‫נראה לרמז כאן עפ"מ שהובא בשם האר"י הק' זי"ע (ליקוטי תורה פר' יתרו)‬ ‫שחלק הטוב שבקין נתגלגל ביתרו‪ ,‬וחלק הרע נתגלגל בקרח‪ ,‬ומשרע"ה היה‬ ‫גלגול של הבל‪ .‬ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה‪ ,‬תיקן את הפגם של‬ ‫קין שקינא בהתאומה יתירה שנולדה עם הבל‪.‬‬ ‫ועפ"ז יש לפרש אם תיטיב "שאת"‪ ,‬היינו שאם תיטיב תזכה שחלק הטוב‬ ‫שבך יתגלגל ביתרו‪ ,‬שנקרא על שם שיתר פרשה אחת בתורה‪ .‬ואם לא תיטיב‪,‬‬ ‫אז החלק הרע שבך יתגלגל בקרח‪ ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ,‬שפתחה הארץ את פיה‬ ‫ותבלע אותו‪.‬‬ ‫ובאופן אחר קצת י"ל על פי דברי האר"י הק' הנ"ל (ליקוטי תורה פר' יתרו)‪ ,‬שחלק‬ ‫הטוב שבקין נתגלגל ביתרו‪ ,‬וחלק הרע נתגלגל בקרח‪ ,‬ומשרע"ה היה גלגול של‬ ‫***** זט ******‬ ‫הבל‪ .‬ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה‪ ,‬תיקן את הפגם של קין שקינא‬ ‫בהתאומה יתירה שנולדה עם הבל‪.‬‬ ‫וזהו אומרו אם תיטיב‪ ,‬שידבק במשה שנקרא טוב (כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא)‪.‬‬ ‫שאת‪ ,‬אז תתכפר לך‪ .‬אבל‪ ,‬ואם לא תיטיב‪ ,‬דהיינו שיחלוק עם משה הנקרא טוב‪.‬‬ ‫אז‪ ,‬לפתח חטאת רובץ‪ ,‬זה קרח שנחלק עם משה‪ ,‬שנבלע הוא וכל אשר לו ע"י‬ ‫שפתחה הארץ את פיה‪.‬‬ ‫'רק רע' – שאינם חושבים בדברי תורה‬ ‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו‪,‬‬ ‫ה)‪.‬‬ ‫יש לדייק בלשון 'רק רע'‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שחידש הפנים יפות דלא תעשה האמור בתורה (במדבר טו‪,‬‬ ‫לט) 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'‪ ,‬הוא לא תעשה הניתק לעשה‪ ,‬וכך‬ ‫כתב (ויקרא א‪ ,‬ד) וז"ל‪ ,‬מה דאמר [רש"י שם‪ ,‬דעולה מכפר על לאו הניתר לעשה]‬ ‫ועל לאו הניתק לעשה‪ ,‬נראה דהיינו מה שאמרו בויק"ר (ז‪ ,‬ג)‪ ,‬והביאו הרמב"ן‪,‬‬ ‫'תני רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב‪ ,‬אמר‬ ‫רבי לוי‪ ,‬מקרא מלא הוא‪' ,‬והעולה על רוחכם' (יחזקאל ב‪ ,‬לב)'‪ .‬והוא לאו הניתק‬ ‫לעשה‪ ,‬דכתיב (במדבר טו‪ ,‬לט) 'ולא תתורו אחרי לבבכם'‪ ,‬וכתיב (שם פס' מ) 'למען‬ ‫תזכרו ועשיתם''‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בדבריו יש לפרש התביעה של הקב"ה על האדם כי 'כל יצר מחשבות לבו‬ ‫רק רע כל היום'‪ ,‬והיינו מה שהוא עובר על 'ולא תתורו אחרי לבבכם' וחושב‬ ‫מחשבות רעות‪ ,‬ולא די בזה‪ ,‬אלא שאף אינו אוחז בדרך תשובה ותיקון המעוות‪,‬‬ ‫ואחר שחשב מחשבות רעות אינו עוסק בדברי תורה‪.‬‬ ‫וזהו 'רק רע כל היום'‪ ,‬היינו רע בלא טוב‪ ,‬שאם היה האדם חושב מחשבות‬ ‫רעות אך אחר כך חושב מחשבות טובות בדברי תורה‪ ,‬לא היה נאמר 'רבה רעת‬ ‫האדם בארץ'‪.‬‬ ‫בגוף חידוש הפנים יפות יש להעיר מהא דאמרינן בגמרא (חולין קמא‪ ).‬שעשה‬ ‫שקדמה ללאו אין הלאו נקרא ניתק לעשה‪ ,‬וכאן העשה של 'למען תזכרו'‪ ,‬קודם‬ ‫ללאו ד'ולא תתורו'‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ם (פכ"ב מהלכות איסורי ביאה הי"ח) 'שאין מחשבת‬ ‫עריות אלא בלב פנוי מן החכמה'‪ .‬ולפי דבריו נמצא שזה האדם שעבר על לאו‬ ‫'ולא תתורו'‪ ,‬לא קדמה אצלו עשה ד'למען תזכרו'‪ ,‬ואם כן שפיר מקרי ולא תתורו‬ ‫לאו הניתק לעשה‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש הכתוב כעין זה‪' ,‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום'‪ ,‬והיינו‬ ‫שהתביעה היא‪ ,‬דאמר הקב"ה אין הכי נמי שנתתי לכם יצר הרע המתגבר עליכם‬ ‫***** זי ******‬ ‫בכל יום ויום‪ ,‬ואין לאדם כח ויכולת להתגבר נגדו‪ ,‬וביותר הוא מתעצם על האדם‬ ‫לפתות אותו להרהורים אסורים ומחשבות רעות‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬איתא בגמרא (קידושין לו‪ ):‬שאמר הקב"ה 'בראתי יצר הרע בראתי לו‬ ‫תורה תבלין'‪ ,‬וזהו עיקר הטענה על האדם שהיה לו לעסוק בתורה כעצה ודרך‬ ‫להימלט מהיצר הרע ולא להיגרר למקום שבו יגבור היצר הרע עליו‪.‬‬ ‫וזהו 'רק רע כל היום'‪ ,‬היינו שתביעה היא מה שאין עוסקים בטוב ובתורה‪,‬‬ ‫שאילו היו עוסקים בתורה לא היו נמסרים בידי היצר הרע‪.‬‬ ‫ע"י שמהררים בתורה מתקנים החטאים‬ ‫כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫החת"ס מדייק מה כוונת התוה"ק בלשון "רק"‪ .‬ועיין בדבריו‪.‬‬ ‫ויש לומר בדרך אחר‪ ,‬בהקדם מה שהבאתי כמ"פ בשם הפנים יפות בפר'‬ ‫ויקרא דמקשה ארש"י שכ' דעולה בא לכפר אהרהור הלב‪ ,‬ובגמ' יומא (דף לו)‬ ‫איתא שבא לכפר על לאו הניתק לעשה‪ .‬ותי' ששניהם אמת‪ ,‬כי הלאו של לא‬ ‫תתורו הוא לאו הניתק לעשה‪ ,‬כי יש לו תקנה בהמצות עשה של למען תזכרו‪.‬‬ ‫וזהו חידוש גדול לומר דהלאו של לא תתורו הוא ניתק לעשה‪ ,‬אמנם מי יבוא‬ ‫אחר המלך הפנים יפות זי"ע‪.‬‬ ‫ודרך אגב הקשיתי פעם אדבריו‪ ,‬דלכאורה קשה דהלא לאו שקדמו עשה (היינו‬ ‫שיכולים לקים העשה בלי לעבור על הלא תעשה) אינו נקרא לאו הניתק לעשה (מכות יד‪:‬‬ ‫וברש"י ד"ה כל לא תעשה שקדמו עשה)‪ .‬וא"כ צ"ע על הפנים יפות שפי' שזה נקרא‬ ‫ניתק לעשה‪ ,‬הלא אפשר לקיים העשה של למען תזכרו בלי לעבור הלא תעשה‪.‬‬ ‫ותירצתי דאה"נ דיכולים לקיים העשה בלי הלא תעשה‪ ,‬אמנם הלא תעשה‬ ‫של ולא תתורו אי אפשר לקיים אם כבר קיים העשה‪ ,‬כי הרי כתב ברמב"ם (הל'‬ ‫איסו"ב פכ"ב הלכה כ"א) כי אין ההרהור מצוי אלא בלב הפנוי מן החכמה‪ .‬וא"כ אם‬ ‫זוכה לקיים הלמען תזכרו אי אפשר לעבור על הלאו של לא תתורו‪.‬‬ ‫עכ"פ נמצא שיכולים לתקן הלאו של לא תתורו ע"י שחושבין בדברי תורה‬ ‫ומקיימים מצות למען תזכרו‪ ,‬וא"כ י"ל דהקפדת הקב"ה הי' על שלא תיקנו הלאו‬ ‫שעברו ע"י מחשבות תורה‪ ,‬וזה הי' תביעת ה' עליהם למה לא חשבתם בתורה‬ ‫ומצוות לתקן הלאו‪.‬‬ ‫וזהו מה שרוצה הקרא לדייק‪ ,‬דהקב"ה אמר דהלא מחשבותם "רק" רע‬ ‫כל היום‪ ,‬ואחר שעוברים על לא תתורו אינם חושבים בד"ת לתקן הלאו‪ ,‬רק‬ ‫שחושבין רע כל היום‪.‬‬ ‫עוי"ל בדרך אחר קצת על פי מש"כ הרמב"ם הנ"ל שאין ההרהור מצוי רק‬ ‫בלב פנוי מן החכמה‪ ,‬ובאמת אי' כעי"ז על כל התורה‪ ,‬דבראתי יצה"ר בראתי‬ ‫תורה תבלין‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫וא"כ נראה שעיקר התביעה אינה על ההרהור בעצם‪ ,‬רק התביעה היתה למה‬ ‫לא חשבתם מקודם בדברי תורה‪ .‬וזה מה שמדייק למה חשבתם רק רע מקודם‪,‬‬ ‫הלא אם הייתם חושבין מחשבות טובות לא הי' באים להעבירות‪.‬‬ ‫***‬ ‫בזעת אפך תאכל לחם וכו' ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל‬ ‫חי‪.‬‬ ‫יש לבאר סמיכות הפסוקים הזו על דרך צחות‪ ,‬על פי מש"כ במסכת ב"מ‬ ‫(דף נ"ט ע"א)‪ ,‬דאמר רבא תכבדו אשתכם בשביל שתתעשרו‪ ,‬וא"כ אחר ששמע‬ ‫אדם הראשון שצריך זיעת אפו בשביל לאכול לחם‪ ,‬דלא יקבל עוד לחם מוכן‪,‬‬ ‫רק יצטרך לעבוד כדי שיהי' לו אוכל‪ ,‬ואם כן יש לו צורך לעשירות כדי שיהי'‬ ‫לו לאכול‪ ,‬ולכן מיד התחיל לכבד אשתו וקרא לה שם נכבד 'חוה'‪ ,‬דמורה שהיא‬ ‫אם כל חי‪ ,‬כדי שיתעשר‪.‬‬ ‫ואגב אמרתי פעם למה דוקא רבא אמר מימרא זו‪ ,‬כי איתא ביומא (ע"ה ע"ב)‬ ‫דרבא ניזון בזכות של רב חסדא‪ ,‬ורבא הי' חתן רב חסדא‪ ,‬לכן בעצמו נתקיים‬ ‫מימרא זו‪ ,‬כיון שניזון בזכות אבי אשתו‪.‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬