אמרי מנחם · Imrei Menachem — בראשית (2026-10-05)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת בראשית
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת בראשית
נעיצת סוף התורה בתחילתה – תורה עם יראת שמים
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
פסוק זה הוא תחילת התורה ,וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד ,יב)
'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט
אות א) ,כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה.
ויש לפרש הסמיכות והשייכות על פי מה שאמרו במשנה (אבות פ"ב מ"ה) 'אין
בור ירא חטא ,ולא עם הארץ חסיד' ,כי כדי להגיע ליראת שמים צריך מקודם
להיות תלמיד חכם .וכמו שפירש האור החיים הק' (ויקרא כו ,ג) שאסור לעם הארץ
להתנהג בחסידות שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים ,כי לפעמים יעשה
חומרא בדבר שהוא אדרבה עבריין.
ויש לומר שזהו שרמזה התורה בסוף התורה' ,ולכל המורא הגדול אשר עשה
משה לכל בני ישראל' ,לרמז דדוקא אחר שילמד תורה לבסוף יבוא לידי יראת
חטא.
אמנם לאידך גיסא ,עוד אמרו במשנה (אבות פ"ג מ"ט) 'כל שיראת חטאו קודמת
לחכמתו חכמתו מתקיימת' .והרי שבכדי שתתקיים התורה בידו ,צריך האדם
להזהר שיהא לו יראת שמים ,והרי זה כגלגל החוזר ,כי כדי שיתקיים לימודו
בידו צריך ליראת שמים ,וליראת שמים אמתית אפשר לזכות רק לאחר הלימוד
התורה הק'.
ובזה יש לומר כי זוהי השייכות בין סוף התורה לתחילתה ,דבא לומר דאף
דאכן יכולים לזכות ליראה רק בסיום לימוד התורה ,אמנם כדי שיתקיים התורה
בידו לזה צריך מקודם ליראה .ולזה דוקא אחר שיש לו כבר היראה אז יכול
באמת להתחיל ללמוד.
ולכן מתחילין התורה אחר שמסיימים ולכל המורא הגדול ,לרמז שרק אחר
שיש לו מורא גדול ,אז יכול להתחיל את התורה וללמוד ,ואז יתקיים בידו בעזרת
השם יתברך.
***** ב ******
תכלית הנסים האמונה ב'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
פסוק זה הוא תחילת התורה ,וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד ,יב)
'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט
אות א) ,כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה.
ויש לומר על פי דברי הרמב"ן (שמות יג ,טז) 'אומר לך כלל וכו' ,מעת היות
עבודת גלולים בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה ,מהם כופרים
בעיקר ואמרים כי העולם קדמון ,כחשו בה' ויאמרו לא הוא וכו' ,וכאשר ירצה
האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו,
יתברר לכל בטול הדעות האלה כולם ,כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה
מחדשו' .והולך הרמב"ן ומבאר כי זו תכלית נסי יציאת מצרים ,ולפיכך נצטוו
ישראל לעשות להם זכר ,לחקוק בלבם האמונה כי העולם נברא על ידי השי"ת.
מבואר בדברי הרמב"ן כלל גדול בטעם כל הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה
בעולמו ,בכדי לגלות האמת כי הוא ברא את העולם לבדו.
ויש לרמז כן בסמיכות הפסוקים 'וכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר
עשה משה לעיני כל ישראל .בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ',
דבא הכתוב לפרש טעם הדבר שנהג הקב"ה ביד חזקה ופעל מורא גדול בעת
יציאת מצרים ,בכדי שידעו ויאמינו בני הדור ההוא ואף בני הדורות הבאים בכך
ש'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ולא יהיו כמו ה'כופרים ובעיקר
ואומרים כי העולם קדמון' ואין לו אלוה יוצר.
'ברא אלקים את השמים ואת הארץ' – למען בני ישראל
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
וברש"י 'בראשית ברא .אין המקרא הזה אומר אלא דורשני ,כמו שאמרו חז"ל
(בר"ר א ,ו) בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' (משלי ח ,כב) ובשביל ישראל
שנקרו 'ראשית תבואתה' (ירמיה ב ,ג)'.
בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט אות א)
כתבו כי יש שייכות לסוף התורה ותחילתה ,והפסוק האחרון בתורה (דברים לד ,יב)
'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל' מישך
שייכי לפסוק הראשון בתורה 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'.
ויש לומר רמז הסמיכות בהקדם מה שכתב הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע
(הוספות מהרצ"א לספר סור מרע ועשה טוב ,אות ל) 'שמענו מרבותינו ששמעו מתלמידי
הבעש"ט ,שפעם אחת שחק הבעש"ט זצללה"ה על מעשה שראה ברוח קדשו
***** ג ******
למרחקים ,איך שבנו ארמון ט"ז שנים ולא השלימוהו ,ובשעה אחת ניצל בתוכו
חסיד אחד בברחו לשם להיות לו מחסה מזרם וממטר ומאבני אלגביש ,וכאשר
נפסק הזעף יצא משם החסיד ונפל הבנין ההוא אשר הטריחו את עצמם הבעלים
ט"ז שנה ,והוא מעשה מפורסם אשר סיפרו לנו'.
והלימוד ממעשה זה כי כל בריאת העולם ,וכל הנהגת העולם ,הכל הוא למען
בני ישראל.
וביסוד זה יש לפרש מה שאומרים בזמירות ליל שבת 'יוצרנו ,יוצר כל מעשה
בראשית' ,פירוש ,באשר הקב"ה 'יוצרנו' ,לכך הוא 'יוצר כל מעשה בראשית',
לטובתנו.
וזה יש לפרש' ,ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני
כל ישראל' ,למען כל זה' ,בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,שכל
הבריאה היא 'בשביל ישראל'.
'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' – בשביל בני ישראל
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
הקב"ה הוא 'אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא' ולא היה צריך לברוא
את העולם .אמנם הטעם שברא את העולם ,מבואר בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים
שער הכללים פ"א) שהוא בכדי שיהא ניכר ומפורסם גדלותו ורוממותו .וכן כתוב
בזוהר הק' (ח"ב מב ):שהקב"ה ברא את העולם 'בגין דישתמודעון ליה'.
עוד טעם נתן האר"י ז"ל (שם) לבריאת העולם ,משום דהקב"ה רוצה להיטיב
לברואיו .וכן כתב הרמח"ל (דרך ה' ח"א פ"ב אות א; דעת תבונות יח) דהקב"ה הוא טוב,
ו'דרך הטוב להיטיב' ועל כן חפץ הקב"ה להיטיב עם אחרים ולצורך כך ברא את
נבראי העולם ,להם הוא מטיב ומשפיע.
והוא מרומז בסדר הפסוקים ,הפסוק האחרון בתורה (דברים לד ,יב) 'ולכל היד
החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל' ,והפסוק הראשון
בתורה 'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,שהפסוק הראשון בא ליתן
טעם מדוע ברא אלקים את השמים ואת הארץ.
וכן איתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי'
תרסט אות א) שסוף התורה נעוץ בתחילתו ושפסוק 'בראשית ברא' הוא המשך
לפסוק 'ולכל היד החזקה'.
בריאת העולם במדת הרחמים בכח השבת
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
וברש"י 'ברא אלקים .ולא אמר ברא ה' ,שבתחילה עלה במחשבה לבראתו
***** ד ******
במדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים ,והקדים מדת רחמים ושתפה למדת
הדין'.
כתב בבני יששכר (מאמרי השבתות מאמר ח – מנחת שבת אות א) בטעם קריאת שם
'רעוא דרעווין' לשעות של מנחה בשבת ,שאמר הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב
זי"ע כי המחשבה לברוא את העולם היה בשעה זו ,של 'רעוא דרעווין' .ואלו
דבריו 'שמעתי מאת כבוד הרה"ק הרמ"מ זצוק"ל הטעם להיות בריאת העולם
בששת ימי בראשית ,הנה התחלת הבריאה אור ליום א' שהוא מוצ''ש ,הנה קודם
הבריאה עלה ברצונו ית"ש לברוא את העולם הנה הזמן שקודם ליל א' הוא זמן
ועת הרצון כמו בתחילת הבריאה אז עלה ברצונו'.
ויש לומר ,כי הטעם שנקבע כן ,שתהא המחשבה ביום השבת ,דהנה בתחילה
עלה במחשבה לברוא את העולם בדין ,ורק אחר כך ראה הקב"ה שבאופן הזה
אין לעולם קיום ,ועמד ושיתף רחמים לדין (רש"י בראשית א ,א).
ויש לומר ,כי רצה השי"ת שאף למחשבה ,שהיא מצד מידת הדין ,תהא המתקה
בכח מדת הרחמים ,על כן קבע את המחשבה לברוא העולם ליום השבת ,שאז
יש לה מיתוק בכח השבת ,כי שבת היא מקור הרחמים ואין בה דין ,כמו שכתוב
בזוה"ק (ח"ב קלה ):שבשבת קודש 'כל דינין מתעברין מינה'.
וזהו שאומרים על יום השבת 'סוף מעשה במחשבה תחילה' (פיוט לכה דודי) ,כי
סוף מעשה בראשית במדת הרחמים היה על ידי המחשבה תחילה ביום השבת
שהוא יום המתקת הדינים.
בבריאת העולם היתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
פסוק זה הוא תחילת התורה ,וסיום דברי התורה הוא בפסוק (דברים לד ,יב)
'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל'.
ואיתא בספרים (עי' ספר יצירה פ"א מ"ז; שו"ת הרדב"ז א'רע"ט ח"ד ס' רח; ברכ"י סי' תרסט
אות א) ,כי יש לנעוץ סוף התורה בתחילתה.
ויש לומר רמז סמיכות הפסוקים ,דהנה כתב הרמב"ן בפתיחה לפירושו על
התורה' ,ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה ,בענין הזה
שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות ,והיה אפשר בקריאתה
שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ,ונתנה
למשה רבינו על דרך חילוק קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות'.
ורביה"ק זי"ע (חידו"ת פר' ראה) כתב לבאר בזה מאמר חז"ל 'התורה קדמה
לעולם' ,ולכאורה יש להבין ,דאיך אפשר שמכבר מאז נכתבה בתוה"ק המעשים
הרעים כמו חטא העגל וכדומה ,הלא זה תלוי בבחירה ,ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל
***** ה ******
יובן דאם לא היו עושים חטאים היו הצירופי אותיות בתורה הק' מצטרפים
בתיבות אחרות לטובה.
ויש לרמז כן בפסוק 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה
לעיני כל ישראל .בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,היינו שהאותיות
בתורה שהיו כתובות באש שחורה על גבי אש לבנה בלא צירופי אותיות ,בעת
'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,הצטרפו באופן שבו הם כתובות
בתורה עכשיו משום 'ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל',
פירוש ,בגלל כך שחטאו ישראל בעגל והוצרכו להנהגה שנהג עמהם הקב"ה.
'והקדים מדת רחמים' – שיהא מדת הדין בטל ברוב
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
וברש"י 'ברא אלקים .ולא אמר ברא ה' ,שבתחילה עלה במחשבה לבראתו
במדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים ,והקדים מדת רחמים ושתפה למדת
הדין'.
נראה לבאר הטעם שהקדים הקב"ה מידת הרחמים ולא ברא את העולם
במדת הדין והרחמים כאחד ,בהקדם מה שפריש הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע
מאמר הפייטן בהגדה של פסח (פייט אדיר הוא יבנה ביתו) 'רחום כהלכה' ,דהנה
כתב בספה"ק דגל מחנה אפרים (פר' וירא) ששמע בפירוש מזקנו הבעש"ט זי"ע
שיש בשמים בית דין בו דנים ענייני העולם ,ובכדי שיהיה הדין דין אמת יושבים
במושב הבית דין שלושה דיינים ,והם אברהם יצחק ויעקב .והנה אברהם הוא
מדת הרחמים יצחק הוא מדת הדין ומדת יעקב הוא מיזוג מדת הרחמים של
אברהם ומדת הדין של יצחק לכדי מדת רחמים .וזאת ידוע כי בשמים דנים
ונוהגים על פי משפטי התורה וכלל גדול הוא בש"ס (ברכות לז .ועוד) 'יחיד ורבים
הלכה כרבים' ומקרא מלא דיבר הכתוב (שמות כג ,ב) 'אחרי רבים להטות' ,ולפי
ההלכה שהולכים אחר הרוב צריך הקב"ה לחוס ולרחם בדין על ישראל מכוח ב'
הדיינים המצדדים לרחמים ,וזהו 'רחום כהלכה' שהקב"ה פוסק דינם של ישראל
לרחמים כפי הכלל 'הלכה כרבים'.
ובספה"ק ייטב לב כתב באותו הענין לפרש הכתוב (תהלים סט ,יד) 'אלוקים
ברוב חסדיך ענני באמת ישעך'' ,ברוב חסדיך' ,הבקשה היא ענני ה' במדת חסדיך
שהיא מבוססת על פי רוב הדיינים הפוסקים לרחמים.
והנה כתב המרדכי במסכת חולין (סימן תשלז; הובא בפמ"ג משב"ז יו"ד סי' קב ס"ק
יא) ,בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין ,וביריקתו יצאה דם עם הרוק ,שחידש
המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב הרוק ,משום ש'דבר
שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל' ,ומאחר שהדם בא לעולם
בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל.
***** ו ******
לפי זה נמצא ,דהעולם הזה אשר נברא בב' המידות ,מדת החסד ומדת הדין,
בהכרח היה שלא יברא על ידי שתי המדות יחד ,שאילו היה נברא במדת החסד
ובמדת הדין כאחד ,היה העולם נידון כ'דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב' ,ובו
ליכא למימר ביטול מדת הדין במדת הרחמים.
על כן חסד עשה הקב"ה עם יושבי תבל' ,והקדים מדת הרחמים' ,כדי שלא
יברא העולם על ידי שתי המדות בתערובת.
בריאת העולם בתוקף מדת הרחמים
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
וברש"י 'ברא אלקים .ולא אמר ברא ה' ,שבתחילה עלה במחשבה לבראתו
במדת הדין ,וראה שאין העולם מתקיים ,והקדים מדת רחמים ושתפה למדת
הדין'.
והוא פשוט שלא חזר בו הקב"ה ממחשבתו הראשונה ,דהרי 'לא איש אל
ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה' (במדבר כג ,יט).
וכן יש להבין הלשון הקדים מידת הרחמים ,והלא מידת הדין היה קודם.
ונראה לבאר על פי מה ששמעתי ממו"ר הרה"ק בעל חקל תפוחין מקאלוב
זי"ע בשם הספה"ק דאינו דומה השלום שנעשה אחר המחלוקת שהוא ביתר
שאת מן השלום שהיה מקודם לכן ,וכמו כן החסד שבא אחד הדין הוא ביתר
מעלה ורחמים גדולים מהחסד שבתחילה ,דאינו דומה אהבה שבא לאחר מריבה
מאהבה בפשטות.
על פי דבריו יש לפרש מטבע הלשון 'המתקת הדינים' ,דעל ידי החסד שאחר
הדין נעשה יותר מתוק ,והדין מסייע למתק החסד.
ובזה נראה לפרש המדרש (ויק"ר ט ,ג) 'בשעה שישראל נוטלין שופריהן ותוקעין
לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים' .ולכאורה קשה הלא הקב"ה
יודע שיתקעו וישב בכסא רחמים ,ולמה אינו יושב לכתחילה לאחר התקיעה
בכסא רחמים.
ועל פי מה שנתבאר אתי שפיר ,כי ברצון הקב"ה שיהא בראש השנה רחמים
גדולים מאוד יותר מרחמים פשוטים ,וזה אי אפשר רק על ידי שיהא מקודם דין
והחסד יתגבר על הדין ,ואחר כך יהא ההמתקה ,ובזה יתמתקו הדינים ויתגברו
הרחמים יותר משישארו ברחמים פשוטים ביום דין הגדול והנורא.
אחר שנתבאר דהחסד שלאחר דין הוא יותר חסד מחסד פשוט ,נראה לומר
דלפי ערך החסד שלאחר דין ,החסדים הפשוטים נקרא דין .דראה הקב"ה שלא
יהא די בחסדים הפשוטים ,רק העולם צריך ליותר חסדים ,ולכן הי' צריך
להקדים הדין ולהפכם לרחמים ,כדי שיהי' רחמים גדולים.
***** ז ******
ובזה יש לבאר מה ד'בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ,וראה שאין
העולם מתקיים ,והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין' ,דמידת הרחמים
שקודם מידת הדין כנגד רחמים שלאחר הדין ,נקרא גם כן דין ,כי רחמים שלאחר
דין גדול ביותר ,וכמו שנתבאר ,וראה שאין העולם מתקיים ברחמים הפשוטים,
לכן הקדים מידת הרחמים הפשוטים ,ואחר כך שיתף מידת הדין ,כדי שלאחר כן
ימתק הדין בחסד ,ואז יהי' החסד שלאחר הדין כל כך גדול ,כדי שיוכל העולם
להתקיים.
'בראשית ברא אלקים' – כפי סדר האותיות שלפניו
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א).
כתב באור החיים הק' 'דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א ב ).כי בשעת בריאת העולם
נכנסו האותיות לפני הבורא ,נכנסה תי"ו ואמרה לפניו רבונו של עולם רצונך
לברוא בי העולם וכו' וכלם השיבם השם כי אינו חפץ לטעם האמור בדבריהם
לכל אחד ואחד .עד שנכנסה בי"ת וקבלה וברא בה העולם ,דכתיב בראשית.
אל"ף שתקה אמר לה הקדוש ברוך הוא למה את שותקת וכו' אמר ליה את
תהיה ראש לכל האותיות וכו' ,עד כאן .הנה מדברי השם יראה כי אל"ף יש לה
מעלה מאות בי"ת ,ומעתה אם היה האותיות עולות לפניו ביושר ,היתה האל"ף
זוכה לבראות בה העולם.
ולהיות כי יאמר האומר ולמה לא עלתה האל"ף ראשונה והניחה עד לבסוף,
דע כי אמרו ז"ל (הקדמת תיקו"ז ט"ז ).כי האותיות כשהם בדרך ישר על זה הדרך
אב"ג וכו' הם רומזים למדה"ר ,וכשהם למפרע עז"ה תשר"ק וכו' ,הם מורים על
מידת הדין ,וזה לך האות חדש תשרי ,שהאתיות הם למפרע ,אלא שהשם לצד
רחמיו שתף אות א' משם הרחמים והיא יו"ד לרחם הדין .ואחרי הודיע אותנו
אות זה נפרש הכתוב עז"ה בי"ת ראשית תדע טעם לקדימת בי"ת לאל"ף להיות
שהבריאה היתה במידת אלקים וכיון שדין עלו האותיות למפרע כמשפט'.
ונראה להוסיף נופך על פי דברי הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע,
בספרו נועם אלימלך (פרשת פנחס) דהנה הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהם
מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות לרחמים ,ותיבות שיש בהם מוקדם ומאוחר
מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך רחמים .ובכך קשה האיך יתכן שאותיות שם
הרחמים 'הוי"ה' אינן כסדר האל"ף בי"ת .ומביא מהזוה"ק (הקדמת הזוה"ק ב ):שסדר
האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו ,ומתחיל בת' ומסתיים בא' .ולפי
הסדר העליון שם 'הוי"ה' מרמז לרחמים.
ועל פי זה מובן הא דפירוש רש"י (בראשית א ,ח) שנקרא 'שמים' משום שנעשו
מאש ומים .ופירוש הרא"ם דהברת קמ"ץ הוי כתוספת אל"ף ובהיפוך יהיה אש.
ולכאורה קשה דמדוע לא כתב את האל"ף קודם לאות שי"ן ,ולפי מה שנתבאר
מובן ד'שמים' הוי כסדר דהשי"ן קודמת לאל"ף.
***** ח ******
ולפי"ז אתי שפיר ביאור המדרש ,שבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם
במידת הדין ,דהיינו באות בי"ת שהיא קדמה לאל"ף ,ובסדר תשר"ק שורה מידת
הדין .ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין,
היינו שמשם הרחמים של הבורא ברוך הוא חזינן שבשמים ממעל הסדר הוא
תשר"ק ושפיר הוי הבי"ת קודם לאל"ף ואז שורה מידת הרחמים בעולם.
וזהו 'בראשית ברא אלקים' ,דלפניו ית"ש מורה תשר"ק למידת החסד.
'בראשית ברא אלקים' – באות ה"א
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א ,א).
ר"ת 'בראשית ברא אלקים' הוא מספר ה"א.
ויש לומר כי הוא רמז לכך שהעולם הזה נברא באות ה"א ,כדאיתא בגמרא
(מנחות כט.):
'בראשית' – ברא שית
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א ,א).
תיבת 'בראשית' יש לדרוש 'ברא שית'.
ויש לפרש הרמז למה איתא במשנה (אבות פ"א מי"ח) 'אבן שמעון בן גמליאל
אומר על שלה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום' .וכתב על
כך בטור (חו"מ סי' א) 'פירש ה"ר יונה ז"ל אין פירושו שבשביל שלשה דברים
אלו נברא העולם ,שהרי בתחילת הפרק אומר על שלשה דברים העולם עומד
ואינם אלו שזוכר כאן ,אלא מתחלה אמר שבשביל שלשה דברים נברא העולם
והן התורה והעבודה וגמילות חסדים וכו' ,וכאן אמר העולם קיים ,פירוש אחר
שנברא מתקיים על ידי אלו'.
הרי מבואר במשנה ששה דברים הנצרכים לעולם ,ג' מהם נצרכים לבריאת
העולם וג' לקיום העולם .ויש לומר שששה דברים אלו נרמזים בפסוק 'בראשית
ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,ויש לדרוש 'בראשית' 'ברא שית' ,והיינו שעל
ידי שית דברים המנוים במשנה 'ברא אלקים את השמים ואת הארץ'.
רמז לעולם הזה שנברא באות ה'
בראשית ברא אלקים (א,א).
הר"ת בראשית ברא אלקים בגימט' ה' ,נראה דבא לרמז דהעוה"ז נברא בה"א
כדאיתא בגמ' (מנחות כ"ט ע"ב).
***** ט ******
העולם נברא וקיים ע"י שישה דברים
בראשית ברא אלקים (א ,א)
יש לצרף לאותיות בר"א שי"ת.
ונראה שבא לרמז להא דאיתא במשנה (אבות פ"א מ"ב)' ,רבן שמעון בן גמליאל
אומר על שלשה דברים העולם' .ובטור (חו"מ סי' א') כתב וז"ל ,פירש ה"ר יונה
ז"ל אין פירושו שבשביל שלשה דברים אלו נברא העולם ,שהרי בתחילת הפרק
אומר על שלשה דברים העולם עומד ואינם אלו שזוכר כאן ,אלא מתחלה אמר
שבשביל שלשה דברים נברא העולם והן התורה והעבודה וגמילות חסדים
וכו' ,וכאן אמר העולם קיים ,פירוש אחר שנברא מתקיים על ידי אלו עכ"ל.
והיינו דנברא העולם בג' עמודים אלו של תורה ועבודה וגמ"ח ,אבל א"א לעולם
להתקיים בכל עת ,אלא ע"י הדין והאמת והשלום.
על כל פנים מבואר דנצרך כל הששה דברים לבריאת וקיום העולם.
ואם כן י"ל דזאת נרמז בתחילת בריאת העולם בר"א שי"ת ,דע"י ו' דברים אלו
נברא העולם ויכול להתקיים ולעמוד.
ברא את העולם במידת הדין והרחמים לחוד כדי שהחסד ימתיק את הדין
בראשית ברא אלקים (א ,א)
פירש"י בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד ,ראה שאין העולם מתקיים
הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין .וצריך ביאור הלשון הקדים מידת
הרחמים ,הול"ל שבראו במידת הרחמים ושיתפה למידת הדין.
ונראה לבאר הלשון הקדים מידת הרחמים ,לפי מש"כ הייטב לב עה"פ אלקים
ברב חסדך ,דממתיקים מידת הדין ע"י רוב חסד ,דכשיש רוב חסד ,בזה ממתיקים
את מידת הדין ,דבטל הדין ברוב חסד.
וכעין זה פי' הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע (מובא בספר בית אולפנא) ,לפרש מה
שאנו אומרים בהגדה של פסח רחום כהלכה ,ופי' כי אברהם הוא מדת חסד,
יצחק הוא מידת הדין ,ויעקב הוא תפארת שהוא מידת הרחמים .והקב"ה הוא
רחום מטעם שההלכה היא כן ,דיחיד ורבים הלכה כרבים .ולכן הוא רחום
כאברהם ויעקב שהם רבים כנגד יצחק .וזהו ג"כ כוונת הש"ס באומרם (ברכות
ט .ועוד) יחיד ורבים הלכה כרבים ,שמידת יחיד של יצחק ,כנגד רבים ,אברהם
ויעקב ,הלכה כרבים.
נמצא כי הדרך לבטל הדין ,הוא ע"י רוב חסד .אמנם קי"ל בפמ"ג (יור"ד סי' קב
משבצ"ז סקי"א) בשם המרדכי (סוף חולין) דדבר שבא לעולם ע"י תערובות ולא היה
בעין בפני עצמו ,אינו בטל ברוב .וא"כ אלמלי הי' העולם נברא בב' המידות ביחד,
אז לא יועיל הרוב לבטל מידת הדין ,כיון שנולד בתערובות.
***** י ******
ולכן הי' צריך להקדים מידת החסד שלא יבראו הב' מידות בתערובות ,כדי
שיבטל הדין ברוב חסד וכנ"ל.
מידת הרחמים שאחרי הדין הוא גדול ביותר
בראשית ברא אלקים (א ,א).
פירש"י בתחילה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד ,ראה שאין העולם מתקיים
הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין.
והקשו כבר קדמאי ז"ל (עי' אוהחה"ק) ,וכי יש השתנות לפניו ח"ו לומר דאח"כ
חזר בו.
ועוד קשה הלשון הקדים מידת הרחמים ,והלא מידת הדין הי' קודם.
אלא נ"ל לפרש עפ"מ ששמעתי ממו"ר הרה"ק מקאלוב זי"ע בעל חקל
תפוחין ,דאי' בספה"ק דאינו דומה השלום שנעשה אחר המחלוקת שהוא ביתר
שאת ,מן השלום שהי' מקודם לכן ,וכמו כן החסד שבא אחר הדין הוא ביתר
מעלה ורחמים גדולים מהחסד שבתחילה ,דאינו דומה אהבה שבא לאחר מריבה
מאהבה בפשיטות .עכתדה"ק.
ועפ"ד יש להוסיף דלכן נקרא המתקת הדינים ,דע"י החסד שאחר הדין נעשה
יותר מתוק ,והדין מסייע למתק החסד.
ובזה נראה לפרש המדרש (ויקרא רבה פכ"ט ס"ג) 'בשעה שישראל נוטלין שופריהן
ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים' וכו' .ולכאורה קשה,
הלא הקב"ה יודע שיתקעו וישב בכסא רחמים ,ולמה אינו יושב לכתחילה לאחר
התקיעה בכסא רחמים .אבל ע"פ הנ"ל א"ש ,כי ברצון הקב"ה שיהי' בראש השנה
רחמים גדולים מאוד יותר מרחמים פשוטים ,וזה אי אפשר רק ע"י שיהי' מקודם
דין והחסד יתגבר על הדין ,ואזי כאשר תהי' ההמתקה ,יתמתקו הדינים ויתגברו
הרחמים יותר משישארו ברחמים פשוטים ביום דין הגדול והנורא.
ואחר שנתבאר דהחסד שלאחר דין הוא יותר חסד מחסד פשוט ,נראה לומר
דלפי ערך החסד שלאחר דין ,החסדים הפשוטים נקרא דין .דראה הקב"ה שלא
יהי' די בחסדים הפשוטים ,רק העולם צריך ליותר חסדים ,ולכן הי' צריך להקדים
הדין ולהפכם לרחמים ,כדי שיהי' רחמים גדולים.
ובזה יבא על נכון מאמרם ז"ל דבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במידת
הדין ,דמידת הרחמים שקודם מידת הדין כנגד רחמים שלאחר הדין ,נקרא
ג"כ דין ,כי רחמים שלאחר דין גדול ביותר ,וכנ"ל .וראה שאין העולם מתקיים
ברחמים הפשוטים ,לכן הקדים מידת הרחמים הפשוטים ,ואח"כ שיתף מידת
***** אי ******
הדין ,כדי שלאחרי כן ימתק הדין בחסד ,ואז יהי' החסד שלאחר הדין כ"כ גדול,
כדי שיוכל העולם להתקיים.
***
בראשית ברא אלוקים וגו'.
באור החיים הקדוש ביאר הקרא בראשית ברא אלקים ,וזלה"ק (אות יא):
על דרך אומרם ז"ל (הקדמת הזוהר הקדוש ב-:ג ):כי בשעת בריאת העולם נכנסו
האותיות לפני הבורא ,נכנסה תי"ו ואמרה לפניו רבונו של עולם רצונך לברוא
בי העולם וכו' וכולם השיבם השם כי אינו חפץ ,לטעם האמור בדבריהם לכל
אחת ואחת .עד שנכנסה בי"ת וקבלה וברא בה העולם ,דכתיב בראשית .אל"ף
שתקה ,אמר לה הקדוש ברוך הוא למה את שותקת וכו' ,אמר ליה את תהיה
ראש לכל האותיות וכו' ,עד כאן .הנה מדבריהם יראה כי אל"ף יש לה מעלה
מאות בי"ת ,ומעתה אם היו האותיות עולות לפניו ביושר ,היתה האל"ף זוכה
לבראות בה העולם.
ולהיות כי יאמר האומר ולמה לא עלתה האל"ף ראשונה והניחה עד לבסוף,
דע כי אמרו ז"ל (הקדמת תיקו"ז ט"ז ).כי האותיות כשהם בדרך ישר על זה הדרך
אב"ג וכו' הם רומזים למדת רחמים ,וכשהם למפרע על זה הדרך תשר"ק וכו' ,הם
מורים על מידת הדין .וזה לך האות ,חדש תשרי ,שהאותיות למפרע תי"ו שי"ן
רי"ש ,הוא זמן הדין הגדול ,אלא שהשם לצד רחמיו שתף אות א' משם הרחמים
והיא יו"ד לרחם הדין .ואחרי הודיע אותנו את זה נפרש הכתוב על זה הדרך,
בי"ת ראשית ,תדע טעם לקדימת בי"ת לאל"ף ,להיות שהבריאה היתה במידת
אלקים ,וכיון שכן עלו האותיות למפרע כמשפט ,ובזה קדמה בי"ת לאל"ף וקנתה
מקומה .עכדה"ק של האור החיים הק'.
ונראה להוסיף נופך על פי דברי הרבי רבי אלימלך זי"ע בספרו נועם אלימלך
(פרשת פנחס) ,שהרי ידוע דא"ב כסדרן מרמז למידת הרחמים ,וידוע ששם הוי"ה
מרמז על רחמים .ואם כן לכאורה קשה ,למה בשם הרחמים היו"ד קודמת להה"א,
דמורה על ההיפך.
וביאר הרבי רבי אלימלך זי"ע כי אף על פי שיו"ד קודמת לה"א והוי שלא
כסדרן ,אך מפני שהאותיות העליונות הן על פי סדר תשר"ק (עי' הקדמת הזוהר
הקדוש ב ):וממילא היו"ד קודמת בהן לה"א ,לכן הוא מורה על רחמים ,עדכה"ק.
ועל פי זה מובן הא דפירש רש"י (בראשית א' ח') שנקרא שמים משום שנעשו
מאש ומים .ופירש הרא"ם דהברת קמ"ץ הוי כתוספת אל"ף ובהיפוך יהיה אש,
וקשה דלמה לא כתב את האל"ף קודם לשי"ן ,ולפי זה מובן "דבשמים" הוי
כסדרן דהשי"ן קודמת לאל"ף.
ולפי"ז אתי שפיר ביאור המדרש ,שבתחילה עלה במחשבה לברוא העולם
במידת הדין ,דהיינו באות בי"ת שהיא קדמה לאל"ף ,ובסדר תשר"ק שורה מידת
***** בי ******
הדין .ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת הרחמים ושתפה למידת הדין,
היינו שמשם הרחמים של הבורא ברוך הוא חזינן שבשמים ממעל הסדר הוא
תשר"ק ,ושפיר הוי הבי"ת קודם לאל"ף ואז שורה מידת הרחמים בעולם.
וזהו בראשית ברא אלקים ,דלפניו ית"ש מורה תשר"ק למידת החסד.
בשבת שלית ביה דינא חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין
עיין בספה"ק בני יששכר (לשבת ,מאמר ח' ,אות א') וזלה"ק ,בשבת בזמן צלותא
דמנחה נקרא עת רצון (כמבואר בזוהר ח"ב קנ"ו ע"א) ,שמעתי מאת כבוד אדומ"ו
הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל ,הטעם להיות בריאת העולם בששת ימי בראשית,
הנה התחלת הבריאה אור ליום א' שהוא מוצאי שבת .הנה קודם הבריאה עלה
ברצונו ית"ש לברוא את העולם ,הנה הזמן שקודם ליל א' הוא זמן ועת הרצון
כמו בהתחלת הבריאה אז עלה ברצונו .עכתדה"ק.
ויש להוסיף ע"ז ,כי למה דייקא בשב"ק הי' המחשבה ,אמנם י"ל על פי מה
דאיתא בזוה"ק דבשבת קודש לית דינא אשתכח ,וא"כ הקב"ה ברוב רחמיו
וחסדיו ,אפילו בעת שחשב לברוא העולם במידת הדין ,מ"מ עלה זאת במחשבה
כביכול בשב"ק דאז אינו שורה בכלל דין ,וכדאיתא בזוה"ק דכל דינין מתעברין
מיניה ,וליכא דין כלל ,רק רחמים וחסדים כיה"ר.
תואר 'רבי'
ויברך אותם אלקים לאמר פרו ורבו (א ,כב).
בסדר מנין המצוות של הרמב"ם מופיעה מצוות 'פרו ורבו' במספר 'רי"ב'.
ויש לומר בדרך מליצה שהוא רמז לכך שרק לאחר שהאדם נישא ,ראוי הוא
להיקרא בתואר הכבוד 'רבי'.
בענין תוספת שבת
ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל
מלאכתו אשר עשה (ב ,א).
וברש"י 'ויכל אלקים ביום השביעי .ר' שמעון אומר ,בשר ודם שאינו יודע
עתיו ורגעיו ,צריך להוסיף מחול על הקודש ,אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו,
נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום'.
כתב במגיד משנה (הלכות שביתת העשור פ"א ה"ו) כי מדברי הרמב"ם (שם) נראה
דסבירא ליה שאין ענין תוספת שבת.
אמנם קשה על שיטת הרמב"ם מכח דרשות מפורשות בחז"ל לרבות תוספת
שבת.
***** גי ******
ויש לומר כי הדרשות באו להתיר את התוספת ,כי אילו לא היה כתוב בתורה
להיתר היה אסור להוסיף מחול על הקודש משום מצוות 'בל תוסיף' .אמנם אין
כל מצוה וחובה בתוספת שבת.
ובביאור סברת הרמב"ם ,נראה דאזיל לשיטתו בטעם איסור ל"ט מלאכות,
דכתב הרמב"ן (דברים ה ,טו ועי' טור או"ח סי' רעא) דשיטת הרמב"ם שטעם איסור ל"ט
מלאכות הוא זכר ליציאת מצרים (ועי' תוס' פסחים קיז.):
והנה בארץ מצרים שבתו בני ישראל ביום השבת ברשות פרעה הרשע,
ובודאי שלא התיר להם להוסיף מחול על הקודש ,מהעבדות על המנוחה ,ולא
היה נוהג אז ענין תוספת שבת ,ולכך יש לומר סבירא ליה להרמב"ם דלא ציוותה
התורה על תוספת שבת.
עוד יש לומר בביאור שיטת הרמב"ם ,על פי מה שחידש המהר"ם (שבת קלג)
בשיטת התוס' (שם) דמניעת מלאכה בשבת אינו איסור עשה רק לא תעשה של
'לא תעשה כל מלאכה' ,ולפי זה מובן דליכא חיוב להוסיף מחול על הקודש,
דרק במצות עשה יש לומר שמוסיף ,משא"כ אם יש רק לא תעשה אז לא שייך
להוסיף.
ובשיטת החולקים על הרמב"ם וסוברים חיוב תוספת שבת ,יש לומר כי כן
הוא אף אי ס"ל כהרמב"ם ,משום היסוד שכתב החתם סופר (תורת משה ח"ב מז ,.פר'
תבא ד"ה אשר לא יקים ,דפו"ח ח"ה דף קכד) 'השובת בשבת ואינו מקדש היום בכניסתו,
לומר הריני שובת על שם מצות שבת ,לא עשה כלום .ועל כן זכור ושמור בדבור
אחד נאמרו .והיינו 'ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת' ,שמירה על
ידי עשיית קידוש'.
בעניין מוסיף מחול על הקודש
ויכל אלקים ביום השביעי (ב ,א).
וברש"י דהקב"ה לא הוסיף מחול על הקודש.
הנה בענין להוסיף מחול על הקודש ידוע המחל' דהרמב"ם לא הביא שצריך
להוסיף בשבת ויו"ט מחול על הקודש (ראה מגיד משנה הל' שביתת עשור פ"א ה"ו .ורק
לענין עינוי ביוהכ"פ כ' הרמב"ם שצריך להוסיף מחול על הקודש) ,ושאר הראשונים פליגו
ע"ז .והקשו על הרמב"ם מכח כמה דרשות שאיתא בש"ס דיש להוסיף מחול
על הקודש.
ויש לבאר לענ"ד דברי הרמב"ם ,דס"ל דבאמת אין שום חיוב להוסיף מחול
על הקודש ,אמנם אעפ"כ הצריכו דרשות ע"ז ,דאלמלא לא הי' דרשות חז"ל
בענין להוסיף מחול על הקודש ,אזי הי' אסור להוסיף מחול על הקודש מכח
איסור בל תוסיף ,וא"כ באים דרשות חז"ל להתיר להוסיף ,ולא למר שמחוייבים
להוסיף.
***** די ******
ויש ליתן טעם לשי' הרמב"ם למה ליכא מצוה להוסיף מחול על הקודש,
לשיטתו שכ' בכמה מקומות דטעם מניעת מלאכה בשבת ,הוא זכר להשבתות
ששבתו ישראל במצרים ,וא"כ במצרים בוודאי לא הרשו המצריים להוסיף על
השבת קודש ,ולכן א"ש שיטתו דעכשיו ג"כ ליכא חיוב להוסיף.
ועוד יש להוסיף ,כי לפי החי' המהר"ם (שבת דף קל"ג) הידועים שכ' בשיטת
התוס' דמניעת מלאכה בשבת אינו איסור עשה רק לא תעשה של 'לא תעשה
כל מלאכה' ,ג"כ ליכא חיוב להוסיף מחול על הקודש ,דרק במצות עשה יש לומר
שמוסיף ,משא"כ אם יש רק לא תעשה אז לא שייך להוסיף.
ובשיטת החולקים דס"ל דחיובא יש להוסיף ,יש לומר ,על פי מש"כ החת"ס
ובדברי יואל (פר' בהר) דאם א' שובת בשבת בלי כוונה לשבות לא קיים המצוה,
וא"כ אם לא מוסיפין אז אינם מראים ששובתים לשם מצוה ,משא"כ אם מוסיפים.
אדם הראשון שמע לקול אשתו במילי דשמיא ונפל מגן עדן
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל
ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל וגו' ויאמר האדם האשה אשר
נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואוכל (ג ,ו-יב).
וברש"י 'ותרא האשה .ראתה דבריו של נחש ['כי יודע אלקים כי ביום אכלכם
ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע' (פס' ה)] והנאו לה והאמינתו.
כי טוב העץ .להיות כאלקים .וכי תאוה הוא לעינים .כמוש אמר לה ונפקחו
עיניכם .ונחמד העץ להשכיל .כמו שאמר לה יודעי טוב ורע'.
אדם הראשון הצטדק בפני הקב"ה כי 'האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי
מן העץ ואוכל' ,והטעם שאכלתי משום דאמרו בגמרא (ב"מ נט' ):כל ההולך בעצת
אשתו במילי דשמיא נופל בגיהנם ,ובמילי דעלמא אפילו אם אשתך קטנה בדעת
יש לך להתכופף ולשמוע אותה' ,והאכילה היא ממילי דעלמא ,ועל כן היה לי
לשמוע בקול אשתי.
אמנם לא היה הדבר נכון ,משום שלא באה חוה אל אדם לבקשו לאכול
אכילה בעלמא ,אלא אכילה גבוהה ,ממילי דשמיא ,שאמרה לו כי על ידי האכילה
יתעלה ויתרומם בדעה והשגה ,ובמילי דשמיא אמרו חכמים שההולך בעצת
אשתו נופל בגיהנם.
אדם הראשון כיבד את חוה
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה
ואל עפר תשוב .ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי (ג ,יח-יט).
יש לפרש הפסוק בדרך צחות מליצה ,דאיתא בגמרא (ב"מ נט' ).אמר להו רבא
***** וט ******
לבני מחוזא ,אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו' .וברש"י 'אוקירו נשייכו .כבדו
נשותיכם'.
לפי זה יש לומר דכאשר שמע אדם שנתקלל בקללת 'בזיעת אפיך תאכל
לחם' ,תיכף נפנה לקיים הסגולה לפרנסה שאמר רבא' ,אוקירו לנשייכו' ובא
לאשתו ודיבר אליה יפה וקרא לה בשם המכובד 'חוה ,כי הוא היתה אם כל חי'.
אגב אורחא ,יש להוסיף לפרש מאמר רבא בדרך צחות ,כי הנה איתא בגמרא
(יומא עה ):שרבא היה ניזון מחמיו רב חסדא ,נמצא רבא זכה בעצמו לסגולת 'כי
היכי דתתעתרו' ,שבזכות אשתו זכה למזונות מחמיו.
גלגול קין ביתרו וקורח
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (ד ,ז).
נראה לרמז כאן מה דאיתא מהאר"י הק' (ליקוטי תורה פר' יתרו) שחלק הטוב
שבקין נתגלגל ביתרו ,וחלק הרע נתגלגל בקרח ,ומשה רבינו היה גלגול של
הבל .ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה ,תיקן את הפגם של קין שקינא
בתאומה שנולדה עם הבל.
וזה יש לפרש 'אם תטיב שאת' ,היינו שאם תיטב תזכה ,שחלק הטוב שבך
יתגלגל ביתרו שנקרא על שם שיתר פרשה אחת בתורה' .ואם לא תטיב' ,אז
החלק הרע שבך שנתגלגל בקרח' ,לפתח חטאת רובץ' ,שפתחה הארץ את פיה
ותבלע אותו.
באופן אחר יש לומר פירוש לשון הכתוב 'אם תטיב' ,שידבק במשה שנקרא
טוב ,כמו שכתוב עליו 'ותרא אותו כי טוב הוא'' ,שאת' ,אז תתכפר לך .אבל' ,ואם
לא תטיב' ,דהיינו שיחלוק עם משה הנקרא טוב .אז' ,לפתח חטאת רובץ' ,זה
קרח שנחלק עם משה ,שנבלע הוא וכל אשר לו ע"י שפתחה הארץ את פיה.
אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ (ד,ז).
נראה לרמז כאן עפ"מ שהובא בשם האר"י הק' זי"ע (ליקוטי תורה פר' יתרו)
שחלק הטוב שבקין נתגלגל ביתרו ,וחלק הרע נתגלגל בקרח ,ומשרע"ה היה
גלגול של הבל .ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה ,תיקן את הפגם של
קין שקינא בהתאומה יתירה שנולדה עם הבל.
ועפ"ז יש לפרש אם תיטיב "שאת" ,היינו שאם תיטיב תזכה שחלק הטוב
שבך יתגלגל ביתרו ,שנקרא על שם שיתר פרשה אחת בתורה .ואם לא תיטיב,
אז החלק הרע שבך יתגלגל בקרח ,לפתח חטאת רובץ ,שפתחה הארץ את פיה
ותבלע אותו.
ובאופן אחר קצת י"ל על פי דברי האר"י הק' הנ"ל (ליקוטי תורה פר' יתרו) ,שחלק
הטוב שבקין נתגלגל ביתרו ,וחלק הרע נתגלגל בקרח ,ומשרע"ה היה גלגול של
***** זט ******
הבל .ועל ידי שנתן יתרו את צפורה בתו למשה ,תיקן את הפגם של קין שקינא
בהתאומה יתירה שנולדה עם הבל.
וזהו אומרו אם תיטיב ,שידבק במשה שנקרא טוב (כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא).
שאת ,אז תתכפר לך .אבל ,ואם לא תיטיב ,דהיינו שיחלוק עם משה הנקרא טוב.
אז ,לפתח חטאת רובץ ,זה קרח שנחלק עם משה ,שנבלע הוא וכל אשר לו ע"י
שפתחה הארץ את פיה.
'רק רע' – שאינם חושבים בדברי תורה
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו,
ה).
יש לדייק בלשון 'רק רע'.
ויש לומר על פי מה שחידש הפנים יפות דלא תעשה האמור בתורה (במדבר טו,
לט) 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' ,הוא לא תעשה הניתק לעשה ,וכך
כתב (ויקרא א ,ד) וז"ל ,מה דאמר [רש"י שם ,דעולה מכפר על לאו הניתר לעשה]
ועל לאו הניתק לעשה ,נראה דהיינו מה שאמרו בויק"ר (ז ,ג) ,והביאו הרמב"ן,
'תני רבי שמעון בן יוחאי ,אין העולה באה אלא על הרהורי עבירת הלב ,אמר
רבי לוי ,מקרא מלא הוא' ,והעולה על רוחכם' (יחזקאל ב ,לב)' .והוא לאו הניתק
לעשה ,דכתיב (במדבר טו ,לט) 'ולא תתורו אחרי לבבכם' ,וכתיב (שם פס' מ) 'למען
תזכרו ועשיתם'' ,עכ"ל.
בדבריו יש לפרש התביעה של הקב"ה על האדם כי 'כל יצר מחשבות לבו
רק רע כל היום' ,והיינו מה שהוא עובר על 'ולא תתורו אחרי לבבכם' וחושב
מחשבות רעות ,ולא די בזה ,אלא שאף אינו אוחז בדרך תשובה ותיקון המעוות,
ואחר שחשב מחשבות רעות אינו עוסק בדברי תורה.
וזהו 'רק רע כל היום' ,היינו רע בלא טוב ,שאם היה האדם חושב מחשבות
רעות אך אחר כך חושב מחשבות טובות בדברי תורה ,לא היה נאמר 'רבה רעת
האדם בארץ'.
בגוף חידוש הפנים יפות יש להעיר מהא דאמרינן בגמרא (חולין קמא ).שעשה
שקדמה ללאו אין הלאו נקרא ניתק לעשה ,וכאן העשה של 'למען תזכרו' ,קודם
ללאו ד'ולא תתורו'.
ויש לומר ,דהנה כתב הרמב"ם (פכ"ב מהלכות איסורי ביאה הי"ח) 'שאין מחשבת
עריות אלא בלב פנוי מן החכמה' .ולפי דבריו נמצא שזה האדם שעבר על לאו
'ולא תתורו' ,לא קדמה אצלו עשה ד'למען תזכרו' ,ואם כן שפיר מקרי ולא תתורו
לאו הניתק לעשה.
עוד יש לפרש הכתוב כעין זה' ,וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום' ,והיינו
שהתביעה היא ,דאמר הקב"ה אין הכי נמי שנתתי לכם יצר הרע המתגבר עליכם
***** זי ******
בכל יום ויום ,ואין לאדם כח ויכולת להתגבר נגדו ,וביותר הוא מתעצם על האדם
לפתות אותו להרהורים אסורים ומחשבות רעות.
אמנם ,איתא בגמרא (קידושין לו ):שאמר הקב"ה 'בראתי יצר הרע בראתי לו
תורה תבלין' ,וזהו עיקר הטענה על האדם שהיה לו לעסוק בתורה כעצה ודרך
להימלט מהיצר הרע ולא להיגרר למקום שבו יגבור היצר הרע עליו.
וזהו 'רק רע כל היום' ,היינו שתביעה היא מה שאין עוסקים בטוב ובתורה,
שאילו היו עוסקים בתורה לא היו נמסרים בידי היצר הרע.
ע"י שמהררים בתורה מתקנים החטאים
כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו ,ה).
החת"ס מדייק מה כוונת התוה"ק בלשון "רק" .ועיין בדבריו.
ויש לומר בדרך אחר ,בהקדם מה שהבאתי כמ"פ בשם הפנים יפות בפר'
ויקרא דמקשה ארש"י שכ' דעולה בא לכפר אהרהור הלב ,ובגמ' יומא (דף לו)
איתא שבא לכפר על לאו הניתק לעשה .ותי' ששניהם אמת ,כי הלאו של לא
תתורו הוא לאו הניתק לעשה ,כי יש לו תקנה בהמצות עשה של למען תזכרו.
וזהו חידוש גדול לומר דהלאו של לא תתורו הוא ניתק לעשה ,אמנם מי יבוא
אחר המלך הפנים יפות זי"ע.
ודרך אגב הקשיתי פעם אדבריו ,דלכאורה קשה דהלא לאו שקדמו עשה (היינו
שיכולים לקים העשה בלי לעבור על הלא תעשה) אינו נקרא לאו הניתק לעשה (מכות יד:
וברש"י ד"ה כל לא תעשה שקדמו עשה) .וא"כ צ"ע על הפנים יפות שפי' שזה נקרא
ניתק לעשה ,הלא אפשר לקיים העשה של למען תזכרו בלי לעבור הלא תעשה.
ותירצתי דאה"נ דיכולים לקיים העשה בלי הלא תעשה ,אמנם הלא תעשה
של ולא תתורו אי אפשר לקיים אם כבר קיים העשה ,כי הרי כתב ברמב"ם (הל'
איסו"ב פכ"ב הלכה כ"א) כי אין ההרהור מצוי אלא בלב הפנוי מן החכמה .וא"כ אם
זוכה לקיים הלמען תזכרו אי אפשר לעבור על הלאו של לא תתורו.
עכ"פ נמצא שיכולים לתקן הלאו של לא תתורו ע"י שחושבין בדברי תורה
ומקיימים מצות למען תזכרו ,וא"כ י"ל דהקפדת הקב"ה הי' על שלא תיקנו הלאו
שעברו ע"י מחשבות תורה ,וזה הי' תביעת ה' עליהם למה לא חשבתם בתורה
ומצוות לתקן הלאו.
וזהו מה שרוצה הקרא לדייק ,דהקב"ה אמר דהלא מחשבותם "רק" רע
כל היום ,ואחר שעוברים על לא תתורו אינם חושבים בד"ת לתקן הלאו ,רק
שחושבין רע כל היום.
עוי"ל בדרך אחר קצת על פי מש"כ הרמב"ם הנ"ל שאין ההרהור מצוי רק
בלב פנוי מן החכמה ,ובאמת אי' כעי"ז על כל התורה ,דבראתי יצה"ר בראתי
תורה תבלין.
***** חי ******
וא"כ נראה שעיקר התביעה אינה על ההרהור בעצם ,רק התביעה היתה למה
לא חשבתם מקודם בדברי תורה .וזה מה שמדייק למה חשבתם רק רע מקודם,
הלא אם הייתם חושבין מחשבות טובות לא הי' באים להעבירות.
***
בזעת אפך תאכל לחם וכו' ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל
חי.
יש לבאר סמיכות הפסוקים הזו על דרך צחות ,על פי מש"כ במסכת ב"מ
(דף נ"ט ע"א) ,דאמר רבא תכבדו אשתכם בשביל שתתעשרו ,וא"כ אחר ששמע
אדם הראשון שצריך זיעת אפו בשביל לאכול לחם ,דלא יקבל עוד לחם מוכן,
רק יצטרך לעבוד כדי שיהי' לו אוכל ,ואם כן יש לו צורך לעשירות כדי שיהי'
לו לאכול ,ולכן מיד התחיל לכבד אשתו וקרא לה שם נכבד 'חוה' ,דמורה שהיא
אם כל חי ,כדי שיתעשר.
ואגב אמרתי פעם למה דוקא רבא אמר מימרא זו ,כי איתא ביומא (ע"ה ע"ב)
דרבא ניזון בזכות של רב חסדא ,ורבא הי' חתן רב חסדא ,לכן בעצמו נתקיים
מימרא זו ,כיון שניזון בזכות אבי אשתו.
***** טי ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
