gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫כמו בתחילה בציווי )א‪ ,‬יא(‪ ,‬מפני‪ ,‬לרמוז על אתרוג שטעם עצו‬ ‫פרשת בריאת האדם‬ ‫ופריו שוין )סוכה לה‪ ,‬א(‪ ,‬והוא עץ פרי‪ ,‬והוא עץ הדעת לחד מאן‬ ‫בראשית ב‪ ,‬א ‪ -‬כה‬ ‫דאמר )בראשית רבה טו‪ ,‬ז( שאתרוג היה‪ ,‬שאותו לא נתן לאכלה‪,‬‬ ‫פסקאות‪ :‬ה ‪ -‬יג‬ ‫ודו"ק ‪.2‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫]ה[‬ ‫]ו[‬ ‫�הים ִהנֵּה נ ַָת ִתּי ָלכֶ ם ֶאת כָּל עֵ שֶׂ ב ז ֵֹרעַ ֶז ַרע אֲ שֶׁ ר‬ ‫)א‪ ,‬כט( וַיּ ֹאמֶ ר אֱ ִ‬ ‫מוּתנוּ וְ י ְִרדּוּ ִב ְדגַת‬ ‫ֲשׂה ָאדָ ם בְּ צַ לְמֵ נוּ כִּ ְד ֵ‬ ‫�הים ַנע ֶ‬ ‫)א‪ ,‬כו( וַיּ ֹאמֶ ר אֱ ִ‬ ‫עַ ל פְּ נֵי כָל הָ ָא ֶרץ וְ ֶאת ָכּל הָ עֵ ץ אֲ שֶׁ ר בּוֹ פְ ִרי עֵ ץ ז ֵֹרעַ ז ַָרע ָלכֶ ם יִ ְהיֶה‬ ‫וּבעוֹף הַ שָּׁ מַ יִם וּבַ בְּ ֵהמָ ה וּבְ כָל הָ ָא ֶרץ וּבְ כָ ל הָ ֶרמֶ שׂ הָ ר ֵֹמשׂ עַ ל‬ ‫הַ יָּם ְ‬ ‫ל ְָאכְ לָ ה‪::‬‬ ‫הָ ָא ֶרץ‪:‬‬ ‫מדוע כתוב כאן "כל עץ"‪ ,‬ובצווי לעיל כתוב "עץ פרי"‬ ‫מה הפירוש "נעשה אדם בצלמנו" – הרי הבורא יתברך אין לו דמות וצלם חלילה‬ ‫)א‪ ,‬כו( נעשה אדם בצלמנו‪ .‬הצלם האלקי ‪ ,3‬הוא הבחירה‬ ‫)א‪ ,‬כט( ואת כל העץ וכו'‪ .‬דייק ‪ 1‬פה בלשון כל העץ‪ ,‬ולא עץ פרי‬ ‫‪] 1‬ה[ )א‪ ,‬כט( " ַויֹּאמֶ ר אֱ�הִ ים הִ נֵּה נָתַ תִּ י ָלכֶם אֶ ת כָּל עֵ שֶׂ ב ז ֵֹרעַ ז ֶַרע אֲשֶׁ ר עַ ל‬ ‫אָרץ וְ אֶ ת כָּל הָ עֵ ץ אֲ שֶׁ ר בּוֹ פְ ִרי עֵ ץ ז ֵֹרעַ ז ַָרע ָלכֶם יִהְ יֶה לְ אָכְ לָה"‪,‬‬ ‫פְּ נֵי כָל הָ ֶ‬ ‫ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע לעיל כתוב "עץ פרי"‪ ,‬דכתיב )א‪ ,‬יא( " ַויֹּאמֶ ר אֱ�הִ ים‬ ‫]ו[‬ ‫אָרץ ֶדּשֶׁ א עֵ שֶׂ ב מַ זְ ִריעַ ז ֶַרע עֵ ץ פְּ ִרי עֹ שֶׂ ה פְּ ִרי לְ ִמינ ֹו אֲשֶׁ ר ז ְַרע ֹו ב ֹו‬ ‫תַּ ְדשֵׁ א הָ ֶ‬ ‫אָדם בְּ צַ לְמֵ נוּ כִּ ְדמוּתֵ נוּ וְ י ְִרדּוּ בִ ְדגַת הַ יָּם‬ ‫ֹאמר אֱ�הִ ים ַנעֲשֶׂ ה ָ‬ ‫‪] 3‬ו[ )א‪ ,‬כו( "וַיּ ֶ‬ ‫אָרץ ַויְהִ י כֵן"‪ ,‬דהיינו שטעם העץ כפרי‪ ,‬כמו שפירש רש"י וז"ל שם‬ ‫עַ ל הָ ֶ‬ ‫אָרץ" ע"כ‪ .‬יש‬ ‫אָרץ וּבְ כָל הָ ֶרמֶ שׂ הָ ֹרמֵ שׂ עַ ל הָ ֶ‬ ‫וּבְ עוֹף הַ שָּׁ מַ יִם וּבַ בְּ הֵ מָ ה וּבְ כָל הָ ֶ‬ ‫"עץ פרי ‪ -‬שיהא טעם העץ כטעם הפרי"‪ ,‬וכאשר ציוה ה' את האדם כאן‪,‬‬ ‫לדקדק‪ :‬א‪ .‬מהו ביאור הלשון "בצלמנו"‪ ,‬שלכאורה הוא משולל הבנה‪,‬‬ ‫כתוב "וְ אֶ ת כָּל הָ עֵ ץ אֲשֶׁ ר בּ ֹו פְ ִרי עֵ ץ"‪ ,‬דהיינו שאין לעץ טעם הפרי‪ ,‬אלא‬ ‫שאין לבורא יתברך דמיון לאדם‪ ,‬ומהו בצלמנו‪ .‬ב‪ .‬למי אמר ה'‪ ,‬דכתיב‬ ‫הוא עץ שיש בו פרי‪.‬‬ ‫ויאמר‪ .‬ג‪ .‬למה כתוב לשון רבים‪" ,‬נעשה"‪" ,‬בצלמנו"‪ ,‬והרי הבורא הוא יחיד‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬על פי מה שאמרו חז"ל )סוכה לה‪ ,‬א( דאתרוג טעם עצו ופריו‬ ‫אָדם‬ ‫ואין יחידות כמוהו‪ .‬ד‪ .‬להלן כתוב )פרק ו‪ ,‬ו( וַיִּ נָּחֶ ם ה' כִּ י עָ שָׂ ה אֶ ת הָ ָ‬ ‫שוה‪ ,‬ואיכא מאן דאמר )בראשית רבה טו‪ ,‬ז( דעץ הדעת היה אתרוג‪ ,‬וזה‬ ‫אָרץ ַויִּ תְ עַ צֵּ ב אֶ ל לִ בּ ֹו‪ ,‬וצריך ביאור מה הכוונה אֶ ל לִ בּ ֹו‪.‬‬ ‫בָּ ֶ‬ ‫נרמז כאן‪ ,‬דלעיל בעשיה היה גם אתרוג שטעם עצו שוה לפרי‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬שכל נברא אינו יכול להיות בחירי לעשות כפי רצונו‪ ,‬כיון‬ ‫ציוה ה' את האדם לאכול‪ ,‬אמר לו שיאכל רק מעץ שאין לעץ טעם פרי‪ ,‬דלא‬ ‫שחיותו וטבעיו הן כפי שגזר הבורא יתברך‪ ,‬וכפי שגזרה חכמתו כך יתנהג‬ ‫הותר לו לאכול אתרוג‪ ,‬לפיכך לא כתוב "עץ פרי" אלא "הָ עֵ ץ אֲשֶׁ ר בּ ֹו פְ ִרי‬ ‫הנברא על כורחו‪ ,‬ואף אם נתן לו הבורא יתברך את האפשרות לחיות‬ ‫עֵ ץ"‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬מכל מקום רצונותיו וטבעיו הם כפי שגזר הבורא‪ ,‬והוא אינו בחירי‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שכתוב כאן " ָכּל הָ עֵ ץ אֲ שֶׁ ר בּוֹ פְ ִרי עֵ ץ"‪,‬‬ ‫לנהוג הפך טבעיו‪ ,‬אלא הוא נשלט על ידי טבעיו שטבע בו הבורא‪ ,‬כי לא‬ ‫דמשמע שאין לעץ טעם פרי‪ ,‬ולעיל כתוב שתעשה "עץ פרי"‪,‬‬ ‫יתכן לנברא‪ ,‬שחיותו מהבורא‪ ,‬יהיה לו בחירה‪ ,‬שהרי חיות הנברא בכל רגע‬ ‫שטעם העץ כפרי‪ .‬כיון שלחד מ"ד עץ הדעת היה אתרוג‪ ,‬דטעם‬ ‫ורגע תלויה בבורא יתברך‪ ,‬ואינו יכול להיות בחירי‪.‬‬ ‫עצו ופריו שוה‪ ,‬ולא התיר לו לאכול ממנו‪ ,‬אלא מעץ שיש לו פרי‬ ‫וכיון שעיקר הבריאה היתה כדי שהאדם יקבל שכר על בחירתו‪ ,‬היה הכרחי‬ ‫דאין טעם עצו ופריו שוה‪.‬‬ ‫לאפשר לו להיות בעל בחירה‪ ,‬וזה לא אפשרי‪ ,‬כיון שחיות האדם תלויה בה'‬ ‫אינו יכול להיות בחירי‪ ,‬כי אלוקות ה' בו‪ ,‬והוא תלוי ברצון ה' ככל הבריאה‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫מקום לבחירת האדם שלא יהא מוכרח במפעליו ומחויב‬ ‫החופשית בלי טבע מכריח‪ ,‬רק מרצון ושכל חפשי‪ .‬והנה ‪ ,4‬ידיעתו‬ ‫במחשבותיו‪ ,‬ויהיה בחירי חפשי לעשות טוב או רע כאשר יחפוץ‬ ‫יתברך אינה מכרעת הבחירה‪ ,‬כי אין ידיעתו באה נוספת כידיעה‬ ‫נפשו‪ ,‬ויוכל לעשות דברים נגד מזגי טבעו‪ ,‬ונגד הישר בעיני ה'‪,‬‬ ‫של בשר ודם הבאה מהחושים‪ ,‬רק היא עצמותו יתברך‪ ,‬וכמו‬ ‫ולכן מדבר בלשון רבים‪ ,‬כאשר בכמה מקומות לשון אלקות לשון‬ ‫שכתב הרמב"ם )תשובה ה‪ ,‬ה( ‪ .5‬והנה‪ ,‬אם כי אין ביכולת בנו‬ ‫רבים‪ ,‬וכמו אשר לו אלקים קרובים אליו )דברים ד‪ ,‬ז(‪ ,‬וכן כל‬ ‫להבין איך היא כי אילו ידעתיו הייתיו‪ ,‬רק זאת אנו יודעים‬ ‫לשון מרות‪ ,‬כמו שפירש רש"י )בראשית כ‪ ,‬יג( פרשת וירא על‬ ‫שלהבחירה החפשית הוא מצמצום האלקות‪ ,‬שהשם יתברך‬ ‫קרא דכאשר התעו אותי אלקים וכו' יעוין שם ‪ .7‬ועיין ירושלמי ‪8‬‬ ‫מניח מקום לברואיו לעשות כפי מה שיבחרו‪ ,‬ושלל ממפעליהם‬ ‫סוף פרק הרואה )ברכות ט‪ ,‬ה( ‪.9‬‬ ‫הגזירה וההחלטה בפרטיות‪ .‬ולכן אמר אל לבו נעשה אדם‬ ‫]ז ‪ -‬המשך[‬ ‫בצלמנו‪ .‬פירוש‪ ,‬שהתורה מדברת בלשון בני אדם ‪ ,6‬שאמר נניח‬ ‫אחד‪ ,‬ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו‪ ,‬וכשם שאין כח‬ ‫שבעולם‪ .‬לכן צמצם ה' כביכול אלוקותו באדם‪ ,‬שיהיה לאדם אפשרות‬ ‫באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר )שמות לג‪ ,‬כ( כי לא יראני‬ ‫להיות בחירי‪ ,‬ולנהוג כפי רצונו נגד טבע הלב‪ ,‬ונגד רצון הבורא‪.‬‬ ‫האדם וחי‪ ,‬אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא‪ ,‬הוא שהנביא אמר‬ ‫ועל פי זה מבואר כל הדקדוקים הנ"ל‪ :‬א‪ .‬דצלם אלוקים הוא הבחירה‪,‬‬ ‫)ישעיהו נה‪ ,‬ח( כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי‪ .‬וכיון שכן‬ ‫שהבחירה היא אלוקות‪ ,‬וזה כוונת הכתוב בצלמנו‪ ,‬דהיינו להיות בעל‬ ‫הוא‪ ,‬אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים‪,‬‬ ‫בחירה‪ .‬ב‪ .‬ולשון "אמר" היינו אמר לעצמו‪ ,‬כביכול‪ ,‬שכדי שיהיה האדם‬ ‫אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם‪ ,‬ואין הקדוש ברוך הוא‬ ‫בחירי‪ ,‬צריך היה ה' לצמצם אלוקותו‪ ,‬לכן כתיב ויאמר‪ ,‬שאמר לעצמותו‬ ‫מושכו‪ ,‬ולא גוזר עליו לעשות כך‪ ,‬ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה‪,‬‬ ‫לצמצם את אלוקותו באדם‪ ,‬ולאפשר לאדם להיות בחירי‪ .‬ג‪ .‬ולכן כתיב‬ ‫אלא בראיות ברורות מדברי החכמה‪ .‬ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי אלוקות בתורה נכתב פעמים רבות בלשון רבים‪ ,‬כי הוא‬ ‫האדם על מעשיו‪ ,‬כפי מעשיו אם טוב ואם רע‪ ,‬וזה הוא העיקר שכל דברי‬ ‫מרמז על כוחות רבים‪ ,‬אבל שם הויה הוא יחיד ומיוחד‪ .‬ד‪ .‬וזה כוונת הכתוב‬ ‫הנבואה תלויין בו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ַויִּ תְ עַ צֵּ ב אֶ ל לִ בּו‪ ,‬היינו אל צימצום אלוקותו )נראה לי שהכוונה "על" ליבו‪-‬‬ ‫‪ 6‬מיישב מהו לשון אל לבו‪ ,‬ומפרש‪ ,‬שכוונת התורה שה' אמר לרצונו שיהיה‬ ‫היינו על זה שעשה את האדם בעל בחירה ולא "אל" ליבו(‪ ,‬שצימצם כדי‬ ‫האדם בחירי‪ ,‬וכיון שמקום הרצון בלב‪ ,‬אמר אל לבו‪ ,‬שדברה תורה בלשון‬ ‫שיהיה האדם בחירי והבחירה היא בלב‪ ,‬זה תוכן דבריו‪ ,‬ונבאר בדבריו עוד‬ ‫בני אדם‪ ,‬אף על פי שאין שייך אצל הבורא יתברך לב‪.‬‬ ‫כמה דברים שצריכים ביאור‪.‬‬ ‫ז"ל רש"י )בראשית כ‪ ,‬יג( "כאשר התעו ‪ -‬לשון רבים‪ ,‬ואל תתמה‪ ,‬כי‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ 4‬בא לבאר מדוע הבחירה תלויה בצמצום אלוקותו יתברך‪ .‬ומבאר‪ ,‬שידיעת‬ ‫בהרבה מקומות לשון אלהות ולשון מרות קרוי לשון רבים‪) .‬שמואל ב' ז‬ ‫ה' על הנברא מכריחה שיעשה כפי רצון הבורא‪ ,‬לכן כל נברא אינו בחירי‪,‬‬ ‫כג( אשר הלכו אלהים‪) ,‬דברים ה כג( אלהים חיים‪) ,‬יהושע כד יט( אלהים‬ ‫אבל באדם בלבד הבורא צמצם אלוקותו שידיעתו לא תכריח את הנברא‬ ‫קדושים הוא‪ ,‬וכל לשון אלהים לשון רבים‪ .‬וכן )לט כ( ויקח אדוני יוסף‪,‬‬ ‫לעשות כרצון ה'‪ ,‬לכן רק האדם הוא בצלם אלוקים‪ ,‬כי כלפי האדם צמצמם‬ ‫)דברים י יז( אדוני האדונים‪) ,‬להלן מב לג( אדוני הארץ‪ ,‬וכן )שמות כב יד(‬ ‫כביכול אלוקותו שיהיה לאדם בחירה לעשות כרצונו‪.‬‬ ‫בעליו עמו‪) ,‬שם כא כט( והועד בבעליו"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ 5‬ז"ל הרמב"ם )הלכות תשובה פרק ה‪ ,‬ה(‪" :‬שמא תאמר והלא הקדוש ברוך‬ ‫‪ 8‬ז"ל הירושלמי )ברכות ט‪ ,‬ה( "אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב‪ ,‬דכתיב‬ ‫הוא יודע כל מה שיהיה‪ ,‬וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע‪ ,‬או לא‬ ‫]נחמיה ט ח[ ומצאת את לבבו נאמן לפניך"‪ .‬עכ"ל‪ .‬פירוש‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫ידע‪ .‬אם ידע שהוא יהיה צדיק‪ ,‬אי אפשר שלא יהיה צדיק‪ .‬ואם תאמר שידע‬ ‫הפך הטבע שנמשך לחומר לטוב שנמשך לרוחניות‪ .‬רואים‪ ,‬שנטע הקב"ה‬ ‫שיהיה צדיק‪ ,‬ואפשר שיהיה רשע‪ ,‬הרי לא ידע הדבר על בוריו‪ .‬דע שתשובת‬ ‫באדם את הכח להפוך את טבעו‪ ,‬מה שאינו בשום בעל חי‪ ,‬ונקט לשון לבבו‪,‬‬ ‫שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים‪ ,‬וכמה עיקרים גדולים והררים‬ ‫שהבחירה היא בלב‪ ,‬וזו ראיה למה שכתב לעיל‪.‬‬ ‫רמים תלויים בה‪ ,‬אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר‪ ,‬כבר‬ ‫‪ 9‬תמצית דבריו‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬מה הפירוש "נעשה אדם בצלמנו" –‬ ‫בארנו בפ' שני )הלכה י( מהלכות יסודי התורה‪ ,‬שהקב"ה אינו יודע מידיעה‬ ‫הרי הבורא יתברך אין לו דמות וצלם חלילה‪ .‬אבל הביאור בזה‬ ‫שהיא חוץ ממנו‪ ,‬כבני אדם שהם ודעתם שנים‪ ,‬אלא הוא יתעלה‪ ,‬שמו ודעתו‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫ביאור כוונת המדרש‪" :‬משל לשר שבנה פלטין על ידי אדריכל‪ ,‬ראה אותה ולא‬ ‫ערבה לו‪ ,‬על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל‪ ,‬כך ויתעצב אל לבו"‬ ‫וזה כוונת רבותינו ‪ 10‬במדרש )בראשית רבה ח‪ ,‬ג( ‪ ,‬רבי אמי אמר‬ ‫בלבו נמלך‪ ,‬משל למלך שבנה פלטרין על ידי אדריכל‪ ,‬ראה אותה‬ ‫ולא ערבה לו‪ ,‬על מי יש להתרעם‪ ,‬לא על אדריכל‪ ,‬הוי ויתעצב אל‬ ‫לבו‪ .‬כי בבחירת האדם החפשית הוסיפו לעשות רע‪ ,‬לכן ניחם ה'‬ ‫על האדם הבחירי אשר עשה‪ ,‬ובמשל האדריכל לפי דרכנו הוא‬ ‫כוח האלקי המצמצם לתת מקום לבריותיו להיות חפשים ולבחור‬ ‫כאשר ירצו‪ .‬והמקובלים‪ ,‬ומהם הרמב"ן )בראשית ב‪ ,‬ז ד"ה‬ ‫פלטין על ידי אדריכל‪ ,‬ראה אותה ולא ערבה לו‪ ,‬על מי יש לו להתכעס לא‬ ‫הוא‪ ,‬דצלם אלוקים הוא האפשרות של בחירה‪ ,‬שכל הנבראים‬ ‫על אדריכל‪ ,‬כך ויתעצב אל לבו" עכ"ל‪.‬‬ ‫מוכרחים להתנהג כפי טבעם‪ ,‬אבל האדם בחירי‪ ,‬וזה צלם‬ ‫פירוש‪ ,‬דחציו הראשון של הפסוק בא לומר שה' ניחם שעשה את האדם‪,‬‬ ‫אלוקים‪] .‬והטעם שנתן ה' לאדם בחירה‪ ,‬כדי שיוכל לקבל הנאה‬ ‫וחציו השני בא לפרש שהתרעם על לבו‪ ,‬שלבו היה האדריכל של האדם‪ ,‬זה‬ ‫על בחירתו בטוב‪ ,‬ואין הנאה ממתנת חינם‪ .‬וזה הטוב האמיתי[‪.‬‬ ‫פשטות כוונת המדרש‪ .‬אבל מכל מקום דברי המדרש כפשוטם קשים‬ ‫להבנה‪ ,‬דסוף סוף וינחם ה' כי עשה את האדם משמעו שהתרעם כביכול על‬ ‫עצמו‪ ,‬ומאי קמ"ל ויתעצב אל לבו‪ .‬ולפי המבואר אתי שפיר עומק כוונת‬ ‫]ז[‬ ‫חז"ל‪ ,‬דהנה "לב" משמעו רצון‪ ,‬וכוונת התורה לבאר שלא ניחם על שעשה‬ ‫‪] 10‬ז[ על פי זה מבואר כוונת רבותינו במדרש‪ .‬דעל הכתוב )בראשית פרק ו‬ ‫את האדם‪ ,‬אלא על מה שנתן לו כח להיות בחירי‪" ,‬כי בבחירת האדם‬ ‫אָרץ ַויִּ תְ עַ צֵּ ב אֶ ל לִ בּ ֹו"‪ .‬הוקשה‬ ‫אָדם בָּ ֶ‬ ‫פסוק ו( " ַויִּ נָּחֶ ם ה' כִּ י עָ שָׂ ה אֶ ת הָ ָ‬ ‫החפשית הוסיפו לעשות רע‪ ,‬לכן ניחם ה' על האדם הבחירי אשר עשה‪,‬‬ ‫לחז"ל מהו כפל הלשון וינחם ויתעצב‪ ,‬ומהו לשון לבו‪ ,‬ומפרש המדרש‪,‬‬ ‫ובמשל האדריכל לפי דרכנו הוא כוח האלקי המצמצם‪ ,‬לתת מקום לבריותיו‬ ‫)בראשית רבה‪ ,‬פרשה כז סימן ד( וז"ל "אמר רבי ברכיה משל לשר שבנה‬ ‫להיות חפשים ולבחור כאשר ירצו"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫�הים ֶאת כָּל אֲ שֶׁ ר עָ שָׂ ה וְ ִהנֵּה טוֹב ְמאֹד ַוי ְִהי עֶ ֶרב‬ ‫)א‪ ,‬לא( ַויּ ְַרא אֱ ִ‬ ‫ויפח( ‪ 11‬דברו בזה נשגבות‪ ,‬ויובנו לפי דברינו‪ ,‬ודו"ק ‪.12‬‬ ‫ַוי ְִהי ב ֶֹקר יוֹם ַה ִשּׁ ִשּׁי‪:‬‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬מדוע באדם לא כתוב בפרט וירא כו' כי טוב‪ ,‬אלא כללו עם כל‬ ‫‪‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬וכתוב טוב מאוד‬ ‫)א‪ ,‬לא( וירא וכו' והנה טוב מאוד ‪ .13‬לא כתב וירא אלקים על‬ ‫]ח[‬ ‫והנפש אומרת למלאך‪ .‬וכן רוחו ונשמתו אליו יאסוף )איוב לד יד(‪ ,‬יורה‬ ‫‪] 11‬ראינו להביא את לשון הרמב"ן )בראשית ב‪ ,‬ז ד"ה ויפח( במלואו וכפי‬ ‫כפי משמעו שהן שתים‪ :‬ואם כן יאמר הכתוב וייצר ה' אלהים את האדם ‪-‬‬ ‫שכתב רבינו שעל פי דבריו יובנו דבריהם ולא ירדנו לבארו כי דבריו קבלה‬ ‫יצירת תנועה שהיה האדם נוצר‪ ,‬כלומר בעל תנועה‪ ,‬כי היצירה היא החיות‬ ‫הם‪ .‬וז"ל "ויפח באפיו נשמת חיים ‪ -‬ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש‬ ‫וההרגש‪ ,‬שבהם הוא אדם לא גבול העפר‪ ,‬וכמו שאמר ויצר ה' אלהים מן‬ ‫יסודה וסודה‪ ,‬כי הזכיר בה שם מלא‪ ,‬ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים‪,‬‬ ‫האדמה כל חית השדה ויבא אל האדם )להלן ב יט(‪ ,‬ואחרי שיצרו בהרגשה‬ ‫להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה )לעיל א כ(‪,‬‬ ‫נפח באפיו נשמת חיים מפי עליון להוסיף הנפש הזאת על היצירה הנזכרת‪,‬‬ ‫גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים‪ ,‬אבל היא רוח השם הגדול‪ ,‬מפיו‬ ‫ויהי האדם כולו לנפש חיה ‪ -‬כי בנשמה הזאת ישכיל וידבר‪ ,‬ובה יעשה כל‬ ‫דעת ותבונה‪ ,‬כי הנופח באפי אחר‪ ,‬מנשמתו יתן בו‪ .‬וזהו שנאמר )איוב לב‬ ‫מעשה‪ ,‬וכל הנפשות וכחותן לה תהיינה‪ :‬והלמ"ד הזו למ"ד הקנין‪ ,‬כמו‬ ‫ח( ונשמת שדי תבינם‪ :‬כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה‪ ,‬והוא‬ ‫אדוני המלך לך אני וכל אשר לי )מ"א כ ד(‪ ,‬לקונה אותו לדורותיו )ויקרא‬ ‫מאמרם בספרי )ריש פרשת מטות( נדרים כנשבע בחיי המלך‪ ,‬שבועות‬ ‫כה ל(‪ ,‬לך אני הושיעני )תהלים קיט צד(‪ .‬או יאמר שחזר כולו נפש חיה‪,‬‬ ‫כנשבע במלך עצמו‪ ,‬אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי ה' וחי נפשך‬ ‫ונהפך לאיש אחר‪ ,‬כי כל יצירותיו היו עתה לנפש הזאת" עכ"ל הרמב"ן‪.‬‬ ‫וגומר )מ"ב ד ל(‪ .‬ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה )ספר הבהיר אות נז(‬ ‫‪ 12‬תמצית דבריו‪ :‬כוונת המדרש‪" :‬משל לשר שבנה פלטין על ידי‬ ‫מאי וינפש‪ ,‬מלמד שיום השבת מקיים כל הנפשות‪ ,‬שנאמר וינפש‪ .‬ומכאן‬ ‫אדריכל‪ ,‬ראה אותה ולא ערבה לו‪ ,‬על מי יש לו להתכעס לא על‬ ‫תבין דברת שבועת אלהים‪ .‬והמשכיל יבין‪ :‬ודע כי המתחכמים במחקר‬ ‫אדריכל‪ ,‬כך ויתעצב אל לבו" כי בבחירת האדם החפשית הוסיפו‬ ‫חלקו באדם‪ .‬מהם יאמרו )ראב"ח הנשיא‪ ,‬ראב"ע שמות כג כה( כי באדם‬ ‫לעשות רע‪ ,‬לכן ניחם ה' על האדם ‪ -‬הבחירי ‪ -‬אשר עשה‪ ,‬ובמשל‬ ‫שלש נפשות‪ ,‬נפש הגדול כצומח‪ ,‬או תאמר בזו נפש הגדול‪ ,‬ובו עוד נפש‬ ‫האדריכל לפי דרכנו הוא כוח האלקי המצמצם לתת מקום‬ ‫התנועה שהזכירה הכתוב )לעיל א כ ‪ -‬כד( בדגים ובחיה ובכל רומש על‬ ‫לבריותיו‪ ,‬להיות חפשים ולבחור כאשר ירצו‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬והשלישית הנפש המשכלת‪ .‬ומהם יאמרו )שמונה פרקים להרמב"ם‬ ‫פ"א( כי זאת הנפש אשר באדם מפי עליון‪ ,‬בה ימצאו שלש הכחות האלה‪,‬‬ ‫ורק היא יחידה‪ .‬והכתוב הזה כפי משמעו ירמוז כן‪ ,‬כי יאמר שיצר השם את‬ ‫האדם עפר מן האדמה והיה מוטל גולם כאבן דומם‪ ,‬והקב"ה נפח באפיו‬ ‫]ח[‬ ‫נשמת חיים‪ ,‬ואז חזר האדם להיות "נפש חיה" שיתנועע בה כמו החיות‬ ‫‪]13‬ח[ )א‪ ,‬לא( " ַויּ ְַרא אֱ�הִ ים אֶ ת כָּל אֲשֶׁ ר עָ שָׂ ה וְ הִ נֵּה טוֹב ְמאֹ ד ַויְהִ י עֶ ֶרב וַ יְהִ י‬ ‫והדגים שאמר בהם )לעיל א כ‪ ,‬כד( "ישרצו המים שרץ נפש חיה" "ותוצא‬ ‫בֹקֶ ר יוֹם הַ ִשּׁ ִשּׁי" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע בכל הבריאה כתוב על כל בריאה‬ ‫הארץ נפש חיה"‪ .‬וזה טעם "לנפש חיה"‪ ,‬כלומר ששב האדם להיות נפש בה‬ ‫וירא אלוקים כי טוב‪ ,‬וביום שישי על בריאת האדם לא כתב ראיה נפרדת‪,‬‬ ‫חיים‪ ,‬אחרי שהיה חרש את חרשי אדמה‪ ,‬כי הלמ"ד תבא בהפוכים‪ ,‬כמו‬ ‫אלא כולל ראיה של כל הבריאה כולה‪ ,‬כדכתיב וירא את כל אשר עשה‪ ,‬ועל‬ ‫והיו לדם ביבשת )שמות ד ט(‪ ,‬ויהי לנחש )שם ד ג(‪ ,‬וישם את הים לחרבה‬ ‫כלל הבריאה כתוב כי טוב מאוד ובתוכה האדם‪ .‬ב‪ .‬כיון שעל כל בריאה‪,‬‬ ‫)שם יד כא(‪ :‬אבל אונקלוס אמר והות באדם לרוח ממללא‪ .‬נראה שדעתו‬ ‫כתוב וירא אלוקים כי טוב‪ ,‬מדוע חזר וכתב בכלל הבריאה עוד פעם "וירא‬ ‫כדברי האומרים שהם נפשות שונות וזאת הנפש המשכלת אשר נפחה השם‬ ‫כו' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"‪ .‬ג‪ .‬מדוע בכל הבריאה כתוב "וירא‬ ‫באפיו היתה בו לנפש מדברת‪ .‬וכן נראה לי מדעת רבותינו‪ ,‬ממה שאמרו‬ ‫כי טוב"‪ ,‬וכשכלל את כל הבריאה עם האדם‪ ,‬כתוב "טוב מאוד"‪.‬‬ ‫)סנהדרין סה ב( רבא ברא גברא שדריה לקמיה דרבי זירא הוה מישתעיה‬ ‫ולפי המבואר לעיל )פסקא ו‪-‬ז( שנעשה אדם בצלמנו היינו שהאדם נברא‬ ‫ליה ולא אישתעי‪ ,‬אמר דמן דחבריא את תוב לעפרך‪ .‬ובויקרא רבה )לב ב(‬ ‫עם כח בחירה‪ ,‬מבואר היטב מדוע לא כתוב על האדם בנפרד וירא כי טוב‪,‬‬ ‫אמר רבי אבין בשעה שאדם ישן הגוף אומר לנשמה‪ ,‬והנשמה אומרת לנפש‪,‬‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫בריאתם‪ ,‬ודו"ק ‪.14‬‬ ‫האדם בפרט כמו בכל הנבראים‪ ,‬רק כללו בכל אשר עשה‪ ,‬בזה‬ ‫רמז סוד הבחירה שאין הידיעה מכרחת הבחירה‪ ,‬לכן בכל‬ ‫]ט ‪ -‬המשך[‬ ‫הנבראים כתוב וירא אלקים‪ ,‬כי המה טבעיים‪ ,‬והראיה היא כפי‬ ‫ביאור דברי המדרש‪ ,‬שה' גילה למלאכים שמאדם יהיו צדיקים‪ ,‬ולא גילה שיהיו‬ ‫רשעים‪.‬‬ ‫מה שהוא‪ ,‬וכן יהיה לעולם‪ ,‬אבל האדם אינו בטבעו רק בבחירתו‪,‬‬ ‫לפי זה יתבאר דברי המדרש )בראשית רבה ח‪ ,‬ד( ‪ 15‬נמלך במלאכי‬ ‫ובחירתו מתחלפת‪ ,‬והראיה לא תכריחנו‪ .‬והגם כי כבר כתוב וירא‬ ‫השרת וכו' גילה להם שהצדיקים עומדים ממנו‪ ,‬ולא גילה להם‬ ‫בכל הנבראים בפרט‪ ,‬כתב וירא על הכל אחר בריאת האדם‪ ,‬שעל‬ ‫שהרשעים עומדים ממנו וכו'‪ .‬שידיעת השם יתברך אינו מכריח‬ ‫ידי האדם מתעלין כולן‪ ,‬שכשעושה רצונו של המקום יתברכו‬ ‫הבחירה כמו שהבאתי בשם הרמב"ם )תשובה ה‪ ,‬ה(‪ ,‬וידיעת‬ ‫כולם בגללו‪ ,‬עד שאמרו )איכה רבה א‪ ,‬לג( שמוסיפים כוח‬ ‫המלאך מכריח‪ ,‬לכן לא גילה להם רק הטוב שעליו מוכרח האדם‬ ‫בפמליא של מעלה‪ ,‬והכוונה בכל הנבראים כולם‪ ,‬ואז על ידי‬ ‫האדם המה טוב מאוד‪ ,‬שנתוסף בהן מעלה וזוהר יתר מכפי‬ ‫צדיקים למלאכי השרת‪" ,‬ודרך רשעים תאבד"‪ ,‬איבדה מהם‪ .‬גילה להם‬ ‫כיון שיש באדם בחירה‪ ,‬וראיית ה' שהאדם טוב אינה מכרחת שבאמת יהיה‬ ‫שהצדיקים עומדים ממנו‪ ,‬ולא גילה להם שהרשעים עומדים ממנו‪ ,‬שאילו‬ ‫טוב‪ ,‬לכן לא פירט באדם בנפרד וירא כי טוב‪ ,‬מה שאין בכל הנבראים הם‬ ‫גילה להם שהרשעים עומדים ממנו‪ ,‬לא היתה מידת הדין נותנת שיברא"‪.‬‬ ‫אינם בעלי בחירה‪ ,‬וכפי שבראם ככה יהיו‪ ,‬לפיכך כתוב בהם וירא כי טוב‪,‬‬ ‫עכ"ל המדרש‪.‬‬ ‫ומיושב דקדוק א'‪.‬‬ ‫והנה דברי המדרש צריכים ביאור‪ :‬א‪ .‬הרי ידיעת ה' אינה מכרחת‪ ,‬ומה‬ ‫והנה כיון שהאדם בעל כח בחירה‪ ,‬הרי שמעשיו יכולים להעלות את כל‬ ‫משמעות הדבר גילה להם‪ ,‬הרי הידיעה אינה מכרחת‪ ,‬והאדם בחירי‪ .‬ב‪.‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬ולהפך חלילה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )איכה רבה א‪ ,‬לג( שהאדם‬ ‫מדוע אם גילה להם שהרשעים עומדים ממנו לא היתה מדת הדין נותנת‬ ‫שעושה רצונו של מקום מוסיף כח בפמליה של מעלה‪ ,‬והכוונה על כל‬ ‫שיברא‪ ,‬והרי האדם בחירי‪ ,‬ואם כן שיברא האדם‪ ,‬ואם בחר ברע צריך‬ ‫הנבראים‪ ,‬לפיכך לאחר שברא את האדם כתוב וירא את כל הבריאה שהיא‬ ‫להענש על זה‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ואם האדם יהיה טוב אז הבריאה תהיה טוב מאוד‪ ,‬כי הוא יעלה את‬ ‫אבל הביאור בזה‪ ,‬דדוקא ידיעת ה' אינה מכרחת‪ ,‬אבל ידיעת המלכים‬ ‫כל הבריאה יותר "ואז על ידי האדם המה טוב מאוד‪ ,‬שנתוסף בהן מעלה‬ ‫מכרחת‪ ,‬כיון דדוקא ידיעת ה' שאינה מחוץ לעצמותו ואינה כידיעה של‬ ‫וזוהר יתר מכפי בריאתם"‪ .‬ומיושב דקדוק ב' ג'‪.‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬אין ידיעתו מכרחת‪ ,‬אבל ידיעת המלאכים מכרחת‪ ,‬לפיכך אם היה‬ ‫‪ 14‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שבאדם לא כתוב בפרט וירא כו' כי טוב‪,‬‬ ‫מגלה להם ידיעתו על הרשעים‪ ,‬היו הרשעים מוכרחים במעשיהם ולא היתה‬ ‫אלא כללו עם כל הבריאה‪ ,‬וכתוב טוב מאוד‪ ,‬כיון שהאדם בחירי‬ ‫מדת הדין עליהם‪ ,‬כי היו מוכרחים לעשות רע‪ .‬וזה הכוונה שמדת הדין לא‬ ‫ואין בהכרח שבריאתו תהיה טובה‪ ,‬משא"כ שאר הבריאה‪ .‬וכללו‬ ‫היתה נותנת שיברא אדם‪ .‬אלא שלפי זה קשה‪ ,‬איך גילה להם מעשי‬ ‫עם כל הבריאה וכתוב "טוב מאוד"‪ ,‬ללמד שעל ידי מעשיו‪ ,‬יכול‬ ‫הצדיקים‪ ,‬והרי ידיעת המלאכים מכרחת‪ ,‬ואם כן יהיו הצדיקים מוכרחים‬ ‫האדם לעלות את הבריאה לדרגה גבוהה יותר מכפי שנבראה‪,‬‬ ‫במעשיהם ואין שכר ועונש‪ .‬אבל הביאור בזה‪ ,‬דגילה להם רק קצת‪ ,‬שבאמת‬ ‫ולהיות "טוב מאוד"‪.‬‬ ‫יהיו הנבראים מוכרחים קצת לעשות טוב‪ ,‬ואין זה סותר לבחירה‪ ,‬שהרי‬ ‫אמרו חז"ל )קידושין ל‪ ,‬ב( שהקדוש ברוך הוא עוזר‪ ,‬וזה ממידת הרחמים‬ ‫קצת לסייע לנבראים להיות טובים‪ ,‬ולכן גילה קצת למלאכים שיהיו בני‬ ‫]ט ‪ -‬המשך[‬ ‫אדם צדיקים‪ ,‬היינו שכל בני האדם שיהיו בעולם יעשו קצת טוב ע"י עזרת‬ ‫‪] 15‬ט ‪ -‬המשך[ על פי המבואר יתבאר דברי המדרש )בראשית רבה ח‪ ,‬ד(‪:‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וזה הכוונה שגילה על הצדיקים שכל בנ"א בעולם יהיו קצת‬ ‫וז"ל "בשעה שבא לבראות את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת‪ ,‬אמר‬ ‫צדיקים‪ ,‬והאם ימשיכו לעשות טוב או שיעשו רע זה לא גילה להם כדי‬ ‫להם נעשה אדם‪ ,‬אמרו לו מה טיבו‪ ,‬אמר להם צדיקים עומדים ממנו‪ ,‬הוא‬ ‫שישאר בחירה‪ ,‬ויהיו מוכרחים להמשך קצת אחר הטוב‪ ,‬והשכר יקבלו על‬ ‫ההוא דכתיב )תהילים א‪ ,‬ו( "כי יודע ה' דרך צדיקים"‪ ,‬כי הודיע ה' דרך‬ ‫מה שהמשיכו ונלחמו ביצר בכוחות עצמם‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫�הים עַ ל הָ ָא ָדם לֵ אמֹר ִמכֹּל עֵ ץ הַ גָּן ָאכֹל תּ ֹאכֵ ל‪:‬‬ ‫)ב‪ ,‬טז( ַויְצַ ו ה' אֱ ִ‬ ‫קצת‪ ,‬וכמו שאמרו )קידושין ל‪ ,‬ב( הקדוש ברוך הוא עוזרו‪ ,‬והבן ‪.16‬‬ ‫הלשון "לאמר" צריך ביאור‪ ,‬דלכאורה הוא שפת יתר‬ ‫‪‬‬ ‫)ב‪ ,‬טז( לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל‪ .‬לאמר ‪ ,17‬זו גילוי עריות‪,‬‬ ‫]י[‬ ‫בִּ זְ נוּתַ יִ� וּבְ ָרעָ תֵ �‪ַ :‬ויִּ מָּ נְעוּ ְרבִ בִ ים וּמַ לְ קוֹשׁ לוֹא הָ יָה וּמֵ צַ ח אִ שָּׁ ה ז ֹונָה הָ יָה לָ�‬ ‫‪ 16‬תמצית דבריו‪ :‬ביאור דברי המדרש‪ ,‬שה' גילה למלאכים‬ ‫מֵ אַנְתְּ הִ ָכּלֵם" ע"כ‪ .‬הנה מבואר בירמיה‪ ,‬שעל ידי גילוי עריות שהיה לך מצח‬ ‫שמאדם יהיו צדיקים‪ ,‬ולא גילה שיהיו רשעים‪ .‬כיון שאע"פ‬ ‫אשה זונה ימנע רבבים ומלקוש והארץ לא תוציא פירות‪ ,‬ולזה נתכונו חז"ל‬ ‫שידיעת ה' אינה מכרחת‪ ,‬כי היא בעצמותו יתברך‪ ,‬אבל ידיעת‬ ‫כשהביאו הפסוק בירמיהו‪ ,‬אלא שקצרו כדרכם בקודש להסתיר הדברים‪.‬‬ ‫מלאך מכרחת‪ ,‬ואם היה מגלה שיהיו רשעים‪ ,‬יהיו בהכרח‬ ‫ועוד ראיה שזנות מביאה לעצירת הפירות‪ ,‬מהספרא‪ ,‬דעל הפסוק בפרשת‬ ‫רשעים ולא היה שייך מדת הדין‪ ,‬אבל מה שגילה שיהיו צדיקים‪,‬‬ ‫אָרץ‬ ‫קדושים )ויקרא‪ ,‬יט‪ ,‬כט( "אַל תְּ חַ לֵּל אֶ ת בִּ תְּ � לְ הַ זְ נוֹתָ הּ וְ �א תִ זְ נֶה הָ ֶ‬ ‫אין הכוונה שגילה ממש שיהיו צדיקים‪ ,‬אלא שה' יסייע להם‬ ‫אָרץ זִ מָּ ה"‪ ,‬אמרו בספרא פרשת קדושים )פרשה ג פרק ז אות ג‪-‬ד(‬ ‫וּמָ לְ אָה הָ ֶ‬ ‫להיות צדיקים‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל שהקב"ה מסייע לצדיק‪.‬‬ ‫אָרץ"‪ ,‬מה היא זנות הארץ‪ ,‬ומפרש הספרא‬ ‫ליישב מהו לשון "וְ �א תִ זְ נֶה הָ ֶ‬ ‫שבגלל זנות‪ ,‬הארץ מוציאה פירות מקולקלים וכביכול מזנה‪ ,‬ורבי יהודה‬ ‫לומד דבר זה מהפסוק בירמיה הנ"ל‪ ,‬שזנות מביאה קלקול בפירות‪ .‬וז"ל‬ ‫]י[‬ ‫הספרא קדושים )פרשה ג פרק ז‪ ,‬אות ג‪-‬ד( "ולא תזנה הארץ‪ ,‬מזנים הם‬ ‫אָדם לֵאמֹר ִמכֹּ ל עֵ ץ הַ גָּן אָכֹ ל תֹּ אכֵל"‬ ‫‪] 17‬י[ )ב‪ ,‬טז( " ַויְצַ ו ה' אֱ�הִ ים עַ ל הָ ָ‬ ‫הפירות‪ ,‬יכול על מעשה יחידי תלמוד לומר ומלאה הארץ זימה‪ ,‬ולא על‬ ‫ע"כ‪ .‬יש לדקדק מהו לשון "לאמר"‪ ,‬דלכאורה הוא שפת יתר‪ .‬והנה חז"ל‬ ‫מעשה יחידי‪ .‬רבי יהודה אומר הרי הוא אומר ותחניפי ארץ בתזנותיך‬ ‫בסנהדרין )נו‪ ,‬ב( דרשו מפסוק זה‪ ,‬מנלן שאדם הראשון נצטווה על שבע‬ ‫וברעתיך‪ ,‬מהו עונשו של דבר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה‪ ,‬ומצח אשה‬ ‫מצוות בני נח‪ ,‬דראש הפסוק נראה כמיותר‪ ,‬דלעיל מיניה כתיב ")טו( וַיִּ קַּ ח‬ ‫זונה היה לך מאנת הכלם" ע"כ‪.‬‬ ‫אָדם ַו ַיּנִּחֵ הוּ בְ גַן עֵ ֶדן לְ עָ בְ ָדהּ וּלְ שָׁ ְמ ָרהּ" וסגי לכתוב רק ויאמר‬ ‫ה' אֱ�הִ ים אֶ ת הָ ָ‬ ‫וכיון שזנות מביאה עצירת פירות‪ ,‬לפיכך כתוב "לאמור"‪ ,‬שיראה שלא יזנה‪,‬‬ ‫וכדו'‪ ,‬ולמדו חז"ל מכל מילה שהיא מרמזת על מצות בן נח אחרת‪,‬‬ ‫ועל ידי שלא יזנה יהיה יכול לאכול מכל הפירות‪ .‬כמו שפירש להלן )פסוק‬ ‫ומהמילה "לאמר" דרשו על גילוי עריות‪ .‬וז"ל "לאמר ‪ -‬זו גילוי עריות‪ ,‬וכן‬ ‫כד(‪ ,‬על כן יעזוב האדם כו' ודבק באשתו ולא באשת חברו )סנהדרין נח‪,‬‬ ‫הוא אומר )ירמיה ג‪ ,‬א( לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה‬ ‫ב(‪ ,‬שאז תזנה הארץ‪ ,‬והפירות לא יהיו ראוים לאכול‪ ,‬ולכן ציוה עליו שיראה‬ ‫לאיש אחר" ע"כ‪.‬‬ ‫שיאכל מכל עץ הגן‪ ,‬ולא כמו שהיה בדור המבול שמחטים נעשו זונין‪,‬‬ ‫וצריך ביאור‪ :‬א‪ .‬איך מתיישב פשוטו של מקרא בדרשה זו‪ ,‬כי אין לדרוש‬ ‫כמובא בירושלמי כלאים )א‪ ,‬א( שזונין הוא מין חיטין‪ ,‬אלא שהארץ מזנה‬ ‫סתם‪ ,‬שמילה מרמזת על מצוה אם אינה מתיישבת על פשוטו של מקרא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫והחיטין נעשים זונים מחמת הזנות‪ ,‬ולמדו זאת מהפסוק בפרשת קדושים‬ ‫לשון "לאמר" כתוב בתורה בהרבה מאוד מקומות‪ ,‬ומהיכי תיתי לדרוש על‬ ‫הנ"ל‪ .‬וז"ל הירושלמי "מעתה יהו כלאים עם החטים‪ .‬אמר רבי יונה מין‬ ‫עריות‪.‬‬ ‫חטין הם‪ ,‬אלא שהפירות מזנין‪ .‬כהדא דתני )ויקרא יט‪ ,‬כט( ולא תזנה הארץ‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דגילוי עריות גורם קלקול בפירות הארץ‪ ,‬דמהפסוק שמביא‬ ‫מיכן שהפירות מזנין" ע"כ‬ ‫הש"ס בירמיה‪ ,‬מדובר שירמיה מוכיח את ישראל שעזבו את ה'‪ ,‬ואמר )סוף‬ ‫וגם בבראשית רבה )בראשית פרשה כח סימן ח( אמרו כן‪ ,‬וז"ל "רבי עזריה‬ ‫פרק ב( ")לו( מַ ה תֵּ זְ לִ י ְמאֹ ד לְ שַׁ נּוֹת אֶ ת ַדּ ְרכֵּ� גַּם ִמ ִמּצְ ַריִם תֵּ בו ִֹשׁי ַכּאֲשֶׁ ר בּ ְֹשׁתְּ‬ ‫בשם רבי יהודה בר סימון אמר‪ ,‬הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול‪ ,‬הכלב‬ ‫מֵ אַ שּׁוּר‪) :‬לז( גַּם מֵ אֵ ת זֶה תֵּ צְ אִ י וְ י ַָדיִ� עַ ל רֹאשֵׁ � כִּ י מָ אַס ה' בְּ ִמבְ טַ חַ יִ� וְ �א‬ ‫היה הולך אצל הזאב‪ ,‬והתרנגול היה מהלך אצל הטווס‪ ,‬הדא הוא דכתיב כי‬ ‫יחי לָהֶ ם" ע"כ ועל זה אומר ירמיה )ג‪ ,‬א‪-‬ג( "לֵאמֹ ר הֵ ן יְשַׁ לַּח אִ ישׁ אֶ ת‬ ‫תַ צְ לִ ִ‬ ‫השחית כל בשר‪ ,‬השחית כל אדם אין כתיב אלא כי השחית כל בשר‪ ,‬רבי‬ ‫אִ ְשׁתּ ֹו וְ הָ לְ כָה מֵ ִאתּ ֹו וְ הָ יְתָ ה לְ אִ ישׁ אַחֵ ר ֲהיָשׁוּב אֵ לֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָ נוֹף תֶּ ֱחנַף‬ ‫לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה‪ ,‬היו זרעין לה חטין‬ ‫אָרץ הַ הִ יא וְ אַ תְּ ָזנִית ֵרעִ ים ַרבִּ ים וְ שׁוֹב אֵ לַי ְנאֻם ה'‪ְ :‬שׂאִ י עֵ י ַניִ� עַ ל ְשׁפָ יִם‬ ‫הָ ֶ‬ ‫והיא מפקא זונין‪ ,‬אילין זונייא רבה‪ ,‬מן דרא דמבולא אינון" ע"כ‪.‬‬ ‫ְוּראִ י אֵ יפֹ ה �א ֻשׁכַּבְ תְּ עַ ל ְדּ ָרכִ ים יָשַׁ בְ תְּ לָהֶ ם ַכּע ֲָרבִ י בַּ ִמ ְדבָּ ר וַתַּ ֲחנִיפִ י אֶ ֶרץ‬ ‫ועוד ראיה‪ ,‬ממה שמפורש בפרשת וזאת הברכה )דברים לג‪ ,‬יג‪-‬טז( שארצו‬ ‫ו‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫וכן הוא בסדר עולם )פרק ה( יעוין שם‪ .‬ומיוסף‪ ,‬מבורכת ארצו‬ ‫שנאמר )ירמיהו ג‪ ,‬א( הן ישלח ]סנהדרין נו‪ ,‬ב[‪ .‬פירוש‪ ,‬דסיפא‬ ‫מכל השבטים )דברים לג‪ ,‬יג‪-‬טז(‪ ,‬שלא זן עיניו מהערוה )זבחים‬ ‫דקרא ואת זנית כו'‪ ,‬ותחניפי ארץ בזנותיך כו' וימנעו רביבים‬ ‫קיח‪ ,‬ב‪ .‬בראשית רבה ויחי‪ ,‬פרשה צח סימן יח( ‪.18‬‬ ‫ומלקוש כו' אשה זונה כו'‪ .‬ואמר בספרא פרשת קדושים )פרשה‬ ‫‪‬‬ ‫ג פרק ז‪ ,‬אות ג‪-‬ד(‪ ,‬ולא תזנה הארץ )ויקרא יט‪ ,‬כט( מזנים הן‬ ‫]יא[‬ ‫הפירות‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ ,‬הרי הוא אומר ותחניפי ארץ‪ .‬הרי ענשו‬ ‫�הים עַ ל הָ ָא ָדם לֵ אמֹר ִמכֹּל עֵ ץ הַ גָּן ָאכֹל תּ ֹאכֵ ל‪:‬‬ ‫)ב‪ ,‬טז( ַויְצַ ו ה' אֱ ִ‬ ‫של דבר שהפירות מזנין ועצירת גשמים ואין ראוים הפירות‬ ‫וּמפְּ ִרי‬ ‫)ג‪ ,‬ב( וַתּ ֹאמֶ ר ָה ִאשָּׁ ה ֶאל הַ נָּחָ שׁ ִמפְּ ִרי עֵ ץ הַ גָּן נ ֹאכֵל‪) :‬ג‪ ,‬ג( ִ‬ ‫לאכול‪ .‬לכן צוה עליו לאמר‪ ,‬מכל עץ הגן אכל תאכל‪ ,‬שיראה שלא‬ ‫�הים ל ֹא ת ֹאכְ לוּ ִממֶּ נּוּ וְ ל ֹא ִתגְּ עוּ בּוֹ ֶפּן‬ ‫הָ עֵ ץ אֲ שֶׁ ר בְּ תוֹ� הַ גָּן ָאמַ ר אֱ ִ‬ ‫יזנה בעריות‪ ,‬כמו שפירש להלן )פסוק כד(‪ ,‬על כן יעזוב האדם כו'‬ ‫ְתּמֻ תוּן‪:‬‬ ‫ודבק באשתו ולא באשת חברו )סנהדרין נח‪ ,‬ב(‪ ,‬שאז תזנה הארץ‪,‬‬ ‫מדוע על האכילה כתוב לשון ציוי‪ .‬איזה מצוה היא‪ .‬ומדוע לא הזכירה חוה "אמר‬ ‫והפירות לא יהיו ראוים לאכול‪ ,‬ולכן ציוה עליו שיראה שיאכל‬ ‫אלוקים"‪ ,‬על האכילה‬ ‫מכל עץ הגן‪ ,‬ולא כמו שהיה בדור המבול שמחטים נעשו זונין‪,‬‬ ‫)ב‪ ,‬טז( מכל עץ הגן אכול תאכל‪ .‬פירוש ‪ 19‬הוא מצוה להחיות נפשו‬ ‫יעוין ירושלמי כלאים )א‪ ,‬א(‪ ,‬ובמדרש רבה פרשה כח‪ ,‬ח ודו"ק‪.‬‬ ‫ומלשון הפסוק "הלא חנוף תחנף הארץ"‪ ,‬דהיינו שהיכא דאיכא זנות לוקה‬ ‫של יוסף היתה הכי מבורכת משאר השבטים‪ ,‬כדכתיב ")יג( וּלְ יוֹסֵ ף אָמַ ר‬ ‫הארץ הוא ממש כדברי רבינו‪ ,‬וא"כ בסדר עולם מבואר יותר מדברי הגמ'‬ ‫וּממֶּ גֶד תְּ בוּאֹ ת‬ ‫וּמתְּ הוֹם רֹבֶ צֶ ת תָּ חַ ת‪) :‬יד( ִ‬ ‫אַרצ ֹו ִממֶּ גֶד שָׁ מַ יִם ִמטָּ ל ִ‬ ‫ְמב ֶֹרכֶת ה' ְ‬ ‫בסנהדרין[‪.‬‬ ‫וּממֶּ גֶד גִּ בְ ע ֹות ע ֹולָם‪) :‬טז(‬ ‫וּממֶּ גֶד גּ ֶֶרשׁ י ְָר ִחים‪) :‬טו( וּמֵ רֹאשׁ הַ ְר ֵרי קֶ ֶדם ִ‬ ‫שָׁ מֶ שׁ ִ‬ ‫‪ 18‬תמצית דבריו‪ :‬דרשו חז"ל בסנהדרין‪ ,‬שכתוב "לאמור" ללמד‬ ‫וּמ�אָ הּ ְוּרצוֹן שֹׁכְ נִי סְ נֶה תָּ בוֹאתָ ה לְ רֹאשׁ יוֹסֵ ף וּלְ קָ ְדקֹ ד נְזִ יר‬ ‫וּממֶּ גֶד אֶ ֶרץ ְ‬ ‫ִ‬ ‫שאדם נצטוה על העריות‪ ,‬כדכתיב בירמיה "לֵ אמֹר הֵ ן ְישַׁ לַּ ח ִאישׁ‬ ‫אֶ חָ יו" ע"כ‪ .‬והוא מפני שלא זן עיניו מהערוה‪ ,‬כמו שאמרו בזבחים )קיח‪,‬‬ ‫ֶאת ִא ְשׁתּוֹ וְ ָה ְלכָ ה מֵ ִאתּוֹ וְ הָ ְי ָתה ל ְִאישׁ ַאחֵ ר הֲ יָשׁוּב ֵא ֶליהָ עוֹד הֲ לוֹא‬ ‫ב( שלא זן עיניו מהערוה‪" ,‬רבי אבהו אמר‪ ,‬אמר קרא‪ :‬בן פרת יוסף בן פרת‬ ‫חָ נוֹף ֶתּחֱ נַף ָה ָא ֶרץ הַ ִהיא וְ ַא ְתּ זָ נִית ֵרעִ ים ַרבִּ ים וְ שׁוֹב ֵא ַלי ְנאֻ ם ה'"‪.‬‬ ‫עלי עין‪ ,‬עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו‪ ,‬תזכה ותאכל כמלא‬ ‫והדרש נכנס בפשוטו של מקרא‪ ,‬דכיון שזנות מביאה לקלקול‬ ‫עיניה‪ .‬רבי יוסי ברבי חנינא אמר‪ :‬ורצון שוכני סנה‪ ,‬עין שלא רצתה ליהנות‬ ‫הפירות‪ ,‬לכן ציוהו שיאכל מכל עץ הגן‪ ,‬ולא יעבור על גילוי עריות‬ ‫מדבר שאינו שלו‪ ,‬תזכה ותאכל בין השנואין" ע"כ ופירש רש"י )שם( שלא‬ ‫ויתקלקלו פירות הגן ולא יוכל לאכלן‪.‬‬ ‫רצה להנות מאשת אדוניו‪ .‬וכן בבראשית רבה )ויחי פרשה צח סימן יח(‬ ‫מצאנו שלא זן עיניו מבנות מצרים‪ ,‬וז"ל "את מוצא בשעה שיצא יוסף‬ ‫למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין והיו משליכות‬ ‫עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן‪ ,‬אעפ"כ לא‬ ‫]יא[‬ ‫היה מביט בהן" ע"כ‪.‬‬ ‫אָדם לֵאמֹ ר ִמכֹּ ל עֵ ץ הַ גָּן אָכֹ ל תֹּ אכֵל‪:‬‬ ‫‪] 19‬יא[ )ב‪ ,‬טז( " ַויְצַ ו ה' אֱ�הִ ים עַ ל הָ ָ‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬חיפשתי בכל סדר עולם ראיה לדברי רבינו שזנות מביאה קלקול‬ ‫וּמפְּ ִרי הָ עֵ ץ אֲשֶׁ ר‬ ‫)ג‪ ,‬ב( וַתֹּ אמֶ ר הָ ִאשָּׁ ה אֶ ל הַ נָּחָ שׁ ִמפְּ ִרי עֵ ץ הַ גָּן נֹ אכֵל‪) :‬ג‪ ,‬ג( ִ‬ ‫פירות ולא מצאתי‪ .‬אבל כוונתו רק לציין שדברי הגמרא בסנהדרין‪ ,‬דדרשינן‬ ‫בְּ תוֹ� הַ גָּן אָמַ ר אֱ�הִ ים �א תֹ אכְ לוּ ִממֶּ נּוּ וְ �א תִ גְּ עוּ בּ ֹו פֶּ ן תְּ מֻ תוּן" ע"כ‪ .‬יש‬ ‫מלאמור זו גילוי עריות‪ ,‬הוא גם בסדר עולם‪ ,‬ממש כדברי הגמרא‪ .‬והטעם‬ ‫אָדם לֵאמֹ ר ִמכֹּ ל עֵ ץ הַ גָּן אָכֹ ל‬ ‫לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע כתוב " ַויְצַ ו ה' אֱ�הִ ים עַ ל הָ ָ‬ ‫שכתב "ועיין שם"‪ ,‬והא לכאורה דברי הסדר עולם ממש כדברי הגמרא‪ ,‬אבל‬ ‫תֹּ אכֵל"‪ ,‬משמע שה' ציוה על האדם לאכול‪ ,‬מה מצוה היא שיאכל מהעצים‬ ‫כוונת רבינו דבגמ' מובא רק ריש הפסוק )ירמיהו ג‪ ,‬א( "לֵאמֹ ר הֵ ן יְשַׁ לַּח‬ ‫שבגן‪ ,‬והם רק באכילת רשות‪ .‬ב‪ .‬יש לשים לב לשינוי הלשון בדברי חוה‬ ‫אִ ישׁ אֶ ת ִא ְשׁתּ ֹו וְ הָ לְ כָה מֵ אִ תּ ֹו וְ הָ יְתָ ה לְ אִ ישׁ אַחֵ ר "‪ ,‬ופירשו הראשונים שם‬ ‫וּמפְּ ִרי‬ ‫לנחש להלן )ג‪ ,‬ב‪-‬ג( "וַתֹּ אמֶ ר הָ אִ שָּׁ ה אֶ ל הַ נָּחָ שׁ ִמפְּ ִרי עֵ ץ הַ גָּן נֹ אכֵל‪ִ :‬‬ ‫)תוס'‪ ,‬ותוס' רא"ש‪ ,‬ור"ן( דהוא כעין גזירה שוה‪ ,‬דמצינו לשון לאמר על‬ ‫הָ עֵ ץ אֲשֶׁ ר בְּ תוֹ� הַ גָּן אָמַ ר אֱ�הִ ים �א תֹ אכְ לוּ ִממֶּ נּוּ וְ �א תִ גְּ עוּ בּ ֹו פֶּ ן תְּ מֻ תוּן"‪.‬‬ ‫ענין אישות‪ ,‬ואם כן אין ראיה למה שכתב רבינו דהוא שייך ממש לפסוק‬ ‫הנה על הציווי לאכול מעץ הדעת לא אמרה "אמר אלוקים"‪ ,‬רק על מה‬ ‫הנ"ל משום זנות הארץ‪ ,‬אמנם בסדר עולם מובא כל לשון הפסוק בירמיה‬ ‫שאמרה מה שאמר אלוקים לא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬בזה בלבד אמרה "אמר‬ ‫ז‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולהנות מפרי הגן‪ ,‬וכמו דאמר סוף ירושלמי דקידושין )ד‪ ,‬יב(‬ ‫עתיד אדם ליתן דין וחשבון כו' ולא אכיל‪ .‬ואם אמר האדם לאשתו‬ ‫]יב[‬ ‫כי השם יתברך צוה לאכול מן הגן‪ ,‬אף שלא כוונה למצוה‪ ,‬מכל‬ ‫�הים ל ֹא טוֹב הֱ יוֹת הָ ָא ָדם לְבַ דּוֹ ֶאעֱשֶׂ ה לּוֹ עֵ זֶר‬ ‫)ב‪ ,‬יח( וַיּ ֹאמֶ ר ה' אֱ ִ‬ ‫מקום היה קיומה מגין שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬אבל כיון שלא‬ ‫כְּ נֶגְ דּוֹ‪:‬‬ ‫אמר לה במצות השם יתברך לאכול‪ ,‬ולא קיימה המצוה‪ ,‬וכדברי‬ ‫מהו לשון "כנגדו"‬ ‫הרא"ה )ר"ן ראש השנה ז‪ ,‬ב מדפי הרי"ף‪ .‬אורח חיים תעה‪ ,‬ד(‬ ‫)ב‪ ,‬יח( אעשה לו עזר כנגדו‪ .‬פירושו ‪ ,21‬על פי מה דאיתא בכורות‬ ‫באוכל מצה וסבר שהוא חול‪ ,‬לא יצא‪ .‬וכמו שלא זכרה חוה הציווי‬ ‫ח‪ ,‬א שלושה כו' פנים כנגד פנים‪ ,‬הואיל ודברה בהן שכינה‪ ,‬אדם‬ ‫רק בלא תעשה‪ ,‬לכן לא הגין עליה‪ ,‬ועברה הלא תעשה‪ ,‬ודו"ק ‪.20‬‬ ‫הביאה לחטוא באכילת עץ הדעת‪ ,‬כי לא עמדה לה זכות האכילה‪.‬‬ ‫אלוקים"‪.‬‬ ‫‪ 20‬תמצית דבריו‪ :‬ה' ציוה את האדם על האכילה‪ ,‬כי חייב אדם‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דבאמת ה' ציוה לאדם לאכול מעצי הגן‪ ,‬ואינה אכילת רשות‪,‬‬ ‫להנות ממה שרואות עיניו‪ .‬אבל אדם לא מסר לחוה מצוה זו‪ ,‬ולכן‬ ‫אלא ציוהו ממש לאכול מעץ הגן‪ ,‬שמצוה על האדם להנות ממה שרואות‬ ‫לא הזכירה שם ה' באמירת האכילה לנחש רק באיסור אכילה‪,‬‬ ‫עיניו בעולם הזה‪ ,‬כמו שאמרו בירושלמי )קידושין ד‪ ,‬יב( "רבי חזקיה ר'‬ ‫ובאה התורה ללמדנו‪ ,‬שאם היה לה מצות אכילה‪ ,‬זכות המצוה‬ ‫כהן בשם רב‪ ,‬עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל" ]עיין‬ ‫היתה עומדת לא שלא להכשל בחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫במסילת ישרים פרק יג‪ ,‬לבאר איך יתיישב לפי זה מה שאמרו )יבמות כ‪ ,‬א(‬ ‫קדש עצמך במותר לך[‪.‬‬ ‫והנה הציווי לאכול מכל עץ הגן נאמר לאדם עוד לפני שנבראה חוה‬ ‫כמבואר בפסוקים‪ ,‬ומדיוק לשון הפסוק הכא דלא אמרה חוה על האכילה‬ ‫]יב[‬ ‫"אמר אלוקים" משמע שאדם לא אמר לחוה שיש מצוה מהקב"ה לאכול‬ ‫אָדם לְ בַ דּ ֹו אֶ עֱשֶׂ ה לּ ֹו עֵ זֶר‬ ‫‪] 21‬יב[ )ב‪ ,‬יח( " ַויֹּאמֶ ר ה' אֱ�הִ ים �א טוֹב הֱיוֹת הָ ָ‬ ‫מכל עץ הגן‪ ,‬אלא בסתמא שמותר לאכול‪ ,‬רק על איסור עץ הדעת אמר לה‬ ‫כְּ נֶגְ דּוֹ" ע"כ‪ .‬יש לדקדק מהו לשון "כנגדו"‪ ,‬היה לכתוב רק אעשה לו עזר‪.‬‬ ‫שהוא איסור מהקב"ה‪ ,‬ומדוקדק לשון הפסוקים‪.‬‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬שה' אמר שיעשה לאדם עזר‪ ,‬עם מעלה גדולה נוספת‪ ,‬שהעזר‬ ‫אמנם עדיין קשה מדוע הוצרך הכתוב להשמיענו זאת‪ ,‬והביאור בזה‪ ,‬דאם‬ ‫תהיה כנגדו‪ ,‬כלומר שתשמישו יהיה עמה פנים כנגד פנים כנגדו‪ .‬והיא‬ ‫הייתה חוה מקיימת מצוה באכילתה מפירות הגן‪ ,‬הייתה זכות מצוה זו‬ ‫מעלה גדולה יותר משאר בעלי חיים‪ ,‬שכל בעלי החיים אינם משמשמים‬ ‫עומדת לה שלא תיכשל באכילת עץ הדעת‪ ,‬ולכך השמיענו הפסוק דלא‬ ‫פנים לפנים‪ ,‬דז"ל הגמרא בבכורות )ח‪ ,‬א( "א"ר יוחנן‪ :‬כו' הכל משמשין‬ ‫ידעה חוה שהוא מצוה‪.‬‬ ‫פנים כנגד עורף‪ ,‬חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים‪ ,‬ואלו הן‪ :‬דג‬ ‫אלא שעוד קשה הא קיי"ל דגם אדם שלא כיון לשם מצוה יצא ידי חובתו‬ ‫ואדם ונחש‪ .‬ומאי שנא הני תלתא‪ ,‬כי אתא רב דימי‪ ,‬אמרי במערבא‪ :‬הואיל‬ ‫כמו שאמרו בפסחים )קיד‪ ,‬ב( שהאוכל מצה בלא כוונה יצא ידי חובתו וכן‬ ‫ודיברה עמהם שכינה" ע"כ‪ .‬שכיון דברה עמהם שכינה אין ראוי שישמשו‬ ‫פסק השו"ע )או"ח תעה‪ ,‬ד(‪ ,‬אם כן מה בכך שלא התכוונה לשם מצוה הא‬ ‫פנים כנגד עורף‪ ,‬ואדם חוה והנחש הוא מפורש בפרשה‪ ,‬ודג הוא ביונא‬ ‫אכתי קיימה מצוה‪ ,‬ויש ליישב דדוקא אם יודע שיש מצוה כזו אלא שבשעה‬ ‫הנביא )יונה פרק ב פסוק יא( " ַויֹּאמֶ ר ה' ל ַָדּג ַויָּקֵ א אֶ ת י ֹונָה אֶ ל הַ יַּבָּ שָׁ ה"‬ ‫שקיים המצוה לא כיון לשם מצוה‪ ,‬אבל אדם שאינו יודע כלל שקיימת מצוה‬ ‫)רש"י בכורות שם(‪.‬‬ ‫גרע ואפילו אם יקיים אותה לא נחשב שקיים מצוה‪ ,‬כמבואר סברא זו בר"ן‬ ‫ועל פי זה מיושב הא דאמרו בבראשית רבה )יח‪ ,‬ו( שכיון שראה הנחש את‬ ‫בראש השנה בפי' לרי"ף )ז‪ ,‬ב מדפי הרי"ף( בשם הרא"ה‪ ,‬וכן פסק השו"ע‬ ‫האדם וחוה מתעסקים בדרך ארץ נתאוה לה‪ ,‬ורצה להרוג את האדם ולישא‬ ‫כדבריו )שם(‪ ,‬ולכך חוה שלא ידעה שקיימת מצוה באכילת הפירות לא‬ ‫את האשה‪ .‬ודברי חז"ל צריכים ביאור‪ ,‬מדוע נתאוה להם‪ ,‬והרי יכול להזקק‬ ‫קיימה מצוה כלל ולא ניצלה מחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫עם בני מינו‪ ,‬אלא שלפני שדברה שכינה עם הנחש היה זיוגו פנים לאחור‪,‬‬ ‫ועכשיו יתיישב הכל ככפתור ופרח‪ ,‬דכיון שאדם לא אמר לחוה שיש מצוה‬ ‫וראה את האדם וחוה מזדוגין פנים לפנים‪ ,‬לפיכך נתאוה לה‪.‬‬ ‫באכילה‪ ,‬לכן לא אמרה לנחש‪ ,‬ולכן לא היה לה שכר מצוה על האכילה‪ ,‬וזה‬ ‫וזה פירוש הפסוק "כנגדו" שיהיה תשמישו כנגדו‪ ,‬פנים לפנים‪.‬‬ ‫ח‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת בראשית פסקא ה ‪ -‬יג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ד תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫]יג[‬ ‫דג נחש‪ .‬ולכן נתאוה להן הנחש ]כמו שכתוב במדרש )בראשית‬ ‫)ב‪ ,‬כד( עַ ל ֵכּן ַי ֲעזָב ִאישׁ ֶאת ָאבִ יו וְ ֶאת ִאמּוֹ וְ דָ בַ ק בְּ ִא ְשׁתּוֹ וְ הָ יוּ ְלבָ שָׂ ר‬ ‫רבה יח‪ ,‬ו([‪ .‬וזה כנגדו‪ ,‬פנים כנגד פנים‪ .‬ומצאתי כעין זה בזוהר‬ ‫ֶאחָ ד‪:‬‬ ‫הקדוש פרשת תזריע )מד‪ ,‬ב( ‪.22‬‬ ‫מה הפירוש יעזוב את אביו ואמו לפי תרגום אונקלוס‬ ‫‪‬‬ ‫)ב‪ ,‬כד( תרגום ‪ :23‬על כן יעזוב בית משכבי אבוהי ואמיה‪ .‬דמכל‬ ‫עריות‪ ,‬אדם שוכב עם אמו‪ ,‬ואב עם בתו‪ ,‬בסוף קידושין )פ‪ ,‬ב( ‪.24‬‬ ‫ועם בתו; וישן עמהם בקירוב בשר‪ ,‬ואם הגדילו ‪ -‬זו ישנה בכסותה וזה ישן‬ ‫וכעין זה איתא בזוהר הקדוש‪ ,‬דכנגדו היינו שהאשה תהיה כנגד פניו‪ ,‬דז"ל‬ ‫בכסותו" ע"כ‪ .‬הנה מכל העריות מותר לשכב הבן עם אמו והאב עם בתו‪,‬‬ ‫הזוהר )מהדורת הסולם‪ ,‬תזריע מאמר ויקח אחת מצלעותיו אות מד(‬ ‫אפילו כשהגדילו‪ ,‬כשכל אחד בכסותו‪ ,‬ולפני שהגדילו אפילו בקירוב בשר‪,‬‬ ‫"אֶ עֱשֶׂ ה לּ ֹו עֵ זֶר כְּ נֶגְ דּוֹ‪ .‬מַ הוּ כְּ נֶגְ דּוֹ‪ ,‬לָקֳ בֵ ל אַנְפּוֹי‪ ,‬לְ ִא ְת ַדּבְּ קָ א ָדּא בְּ ָדא אַנְפִּ ין‬ ‫אבל בשאר העריות אסור‪ .‬וזה פירוש הכתוב לפי אונקלוס‪ ,‬שיעזוב הבן‬ ‫נוּקבָ א ִמנֵּיהּ‪ ,‬הה"ד‪ַ ,‬ויִּ קַּ ח אַחַ ת‬ ‫בְּ אַנְפִּ ין‪ ,‬מָ ה עֲבַ ד קב"ה‪ ,‬נָסַ ר לֵיהּ וְ נ ִָטיל ְ‬ ‫משכב אמו‪ ,‬והבת משכב אביה‪ ,‬וישכב יחד עם אשתו‪ .‬ובזה מיושב מדוע‬ ‫נוּקבָ א ִדּילֵיהּ‪ .‬כד"א‪ ,‬אַחַ ת הִ יא י ֹונָתִ י תַ מָּ תִ י‪ַ .‬ויְבִ יאֶ הָ‬ ‫ִמצַּ לְ עוֹתָ יו‪ .‬מַ הוּ אַחַ ת‪ָ .‬דּא ְ‬ ‫כתוב דוקא אביו ואמו‪ ,‬דדוקא בהם הותר לשכב עמהם‪ ,‬והיה מקום לומר‬ ‫אָדם‪ ,‬אַתְ ִקין לָהּ כְּ ַכלָּה וְ אַיְיתֵ י לָהּ לְ מֶ ֱהוֵי לָקֳ בֵ יל אַנְפּוֹי נְהִ ִירין אַנְפִּ ין‬ ‫אֶ ל הָ ָ‬ ‫שהם העריות היותר קלים‪ ,‬ואעפ"כ אמר הכתוב שיעזוב שכבתם וישכב עם‬ ‫אָדם לְ בַ דּוֹ‪ .‬לְ בָ תַ ר‪,‬‬ ‫נוּקבָ א בְּ סִ ְטרוֹי‪ ,‬הֲוָ ה הָ ָ‬ ‫בְּ אַנְפִּ ין‪ .‬וּבְ עוֹד ַדּ ֲהוָה ִמתְ ַדּבְּ קָ א ְ‬ ‫אשתו‪.‬‬ ‫סְ לִ יקוּ תְּ ֵרין‪ ,‬וְ קָ מוּ שֶׁ בַ ע ַכּח ֲָדא" ע"כ‪.‬‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬אבל צריך ביאור‪ ,‬מכל מקום מה בא הכתוב לחדש שישכב עם אשתו‪.‬‬ ‫]ופירוש הסולם וז"ל "אעשה לו עזר כנגדו‪ :‬מהו כנגדו‪ .‬ומשיב‪ ,‬פירושו‬ ‫ונראה שמכאן המקור לפירוש הרמב"ן שפירש‪ ,‬וז"ל "והנכון בעיני‪ ,‬כי‬ ‫כנגד הפנים‪ ,‬כדי שיתחברו זה בזה פנים בפנים‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן‪ ,‬אבל יבא הזכר על איזה נקבה‬ ‫נסר אותו ולקח הנקבה ממנו‪ .‬זה שאמר‪ ,‬ויקח אחת מצלעותיו‪ .‬מהו אחת‪.‬‬ ‫שימצא‪ ,‬וילכו להם‪ ,‬ומפני זה אמר הכתוב‪ ,‬בעבור שנקבת האדם היתה עצם‬ ‫הוא הנוקבא שלו‪ .‬כש"א‪ ,‬אחת היא יונתי תמתי‪ .‬ויביאה אל האדם‪ ,‬היינו‬ ‫מעצמיו ובשר מבשרו‪ ,‬ודבק בה‪ ,‬והיתה בחיקו כבשרו‪ ,‬ויחפוץ בה להיותה‬ ‫שהתקין אותה ככלה‪ ,‬והביאה שתהיה כנגד פניו מאירים פנים בפנים‪ .‬ובעוד‬ ‫תמיד עמו‪ .‬וכאשר היה זה באדם‪ ,‬הושם טבעו בתולדותיו‪ ,‬להיות הזכרים‬ ‫שהיתה הנוקבא מתדבקת בצדו‪ ,‬היה האדם לבדו‪ .‬ואח"כ עלו שנים‪,‬‬ ‫מהם דבקים בנשותיהם‪ ,‬עוזבים את אביהם ואת אמם‪ ,‬ורואים את נשותיהן‬ ‫ונזדווגו‪ ,‬וקמו שבע יחד‪ ,‬דהיינו קין עם תאומתו והבל עם ב' תאומות‪ ,‬הרי‬ ‫כאלו הן עמם לבשר אחד‪ .‬וכן כי אחינו בשרנו הוא )להלן לז כז(‪ ,‬אל כל‬ ‫חמשה‪ ,‬ועם אדם וחוה‪ ,‬הם שבעה[‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫שאר בשרו )ויקרא יח ו(‪ .‬הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר"‪ .‬והנה‬ ‫‪ 22‬תמצית דבריו‪" :‬כנגדו" פירושו שיהיה תשמישו פנים לפנים‪,‬‬ ‫יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם‪ ,‬ויראה שאשתו קרובה לו מהם" עכ"ל‪ .‬ודע‬ ‫דלא כשאר בעלי החיים‪ ,‬ולכן נתאוה הנחש לחוה‪ ,‬שראה‬ ‫שפירוש רבינו הוא פירוש מחודש בכוונת התרגום‪ ,‬כי בספר נפש הגר על‬ ‫שמשמשים פנים לפנים‪.‬‬ ‫תרגום אונקלוס‪ ,‬ובעוד ספרים‪ ,‬פירשו כוונת התרגום שיעזוב משכב אחותו‪,‬‬ ‫הבאה ממשכב אבי ואמו‪ .‬ורבינו מפרש כפשוטו[‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫]יג[‬ ‫‪ 24‬תמצית דבריו‪ :‬דמכל העריות מותר הבן לשכב עם אמו והאב‬ ‫‪] 23‬יג[ )ב‪ ,‬כד( "עַ ל כֵּן ַי ֲעזָב אִ ישׁ ֶאת ָאבִ יו וְ ֶאת ִאמּוֹ וְ ָדבַ ק בְּ אִ ְשׁתּ ֹו וְ הָ יוּ‬ ‫עם בתו‪] ,‬כשכל אחד בכסותו‪ .‬או לפני שהגדילו אפילו בקירוב‬ ‫לְ בָ שָׂ ר אֶ חָ ד" ע"כ‪ .‬פירש רש"י "על כן יעזב איש – רוח הקודש אומרת כן‬ ‫בשר[‪ .‬וזה פירוש הכתוב‪ ,‬דיעזוב משכב אביו ומשכב אמו‪ ,‬וישכב‬ ‫לאסור על בני נח את העריות" עכ"ל‪ .‬וצריך ביאור מדוע נקט הכתוב דוקא‬ ‫רק עם אשתו‪.‬‬ ‫אביו ואמו מכל העריות‪ ,‬ואונקלוס בתרגומו הוסיף בזה וז"ל "על כן ישבוק‬ ‫גבר בית משכבי אבוהי ואמיה" ע"כ‪ ,‬פירוש‪" :‬על כן יעזוב איש בית משכב‬ ‫אביו ואמו"‪ ,‬וצריך ביאור מדוע הוסיף על פשט הפסוק‪.‬‬ ‫והביאור בזה הוא על פי מה דתנן בקידושין )פ‪ ,‬ב( "מתייחד אדם עם אמו‬ ‫ט‬