gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa

שבוע: בראשית (2026-10-05)

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‪ ,‬גליון מס' ‪127‬‬ ‫עש"ק בראשית תשפז‬ ‫האהבה העצומה שהראה הקב"ה לעם ישראל בימי חג הסוכות‬ ‫רוב חסדי ה' שהיה לאלו מישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫ששהו באותה עת בטיסה ואהבתו‬ ‫הללו את ה' כל גויים‪ ...‬כי גבר עלינו‬ ‫לישראל שהראה ה' לעיני כל‬ ‫חסדו | הנס העצום שאירע לעם‬ ‫העולם‪ ,‬ולכך אנו מתוודעים מיום‬ ‫ישראל זה עתה באושפיזא דאהרן‬ ‫ליום את פרטי הפרטים‪ ,‬הניסים‬ ‫עם ישראל בעולם כולו נתוודע לנס‬ ‫הקטנים שהתרחשו אז באותו‬ ‫העצום שאירע ימים מספר לפני‬ ‫אירוע דרמטי‪ ,‬וכנצרפם אחד‬ ‫שמחת תורה‪ .‬הנס הפלאי שהתרחש‬ ‫לאחד נראה שמדובר כאן בניסי‬ ‫במטוס שטס מדובאי והיה אמור‬ ‫ניסים של ממש‪ ,‬והיה זה נס בתוך‬ ‫לנחות כאן בארץ‪.‬‬ ‫נס כמו שתיאר זאת בלשונו הבהיר‬ ‫לנס עצמו התוודענו כאשר ראינו‬ ‫הגאון רבי שמעון שפיצר שליט"א‪.‬‬ ‫זאת שחור על גבי לבן בתמונות‬ ‫שהתנוססו יום למחרת בעיתונות‬ ‫היה יכול להיות כאן פי כמה‬ ‫החרדית שהצליחו לתאר במקצת‬ ‫מהשביעי באוקטובר | הגן עלינו‬ ‫את אשר התרחש אז ברגעים‬ ‫הקב"ה תחת צל כנפיו‬ ‫דרמטיים אלו‪ .‬אבל את העומק‬ ‫שבנס מאוד קשה לתאר עלי כתב‪,‬‬ ‫וזה היה התוכנית הארורה של אותו‬ ‫התכנון המקורי של המחבל היתה‬ ‫מחבל להתאבד עם המטוס על כל‬ ‫מרושעת וזדונית פשוט וקל‪.‬‬ ‫יושביו בשדה התעופה בלוד‪ ,‬ואז‬ ‫להיכנס לתא הטייס עם גרזן תחוב‬ ‫יפרוץ ממילא שריפה ענקית בכל‬ ‫בבגדו בלי שאף אחד יהיה מודע‬ ‫האיזור ושברי המטוס יתפזרו‬ ‫לכך‪ ,‬וכשיגיע הרגע יכה עם הגרזן‬ ‫שדה‬ ‫וגם‬ ‫עצומים‪,‬‬ ‫למרחקים‬ ‫כמה מכות חזקות שיפלחו את‬ ‫התעופה עצמו ייצא מכלל שימוש‪,‬‬ ‫ראשו של טייס המשנה עד זוב דם‪,‬‬ ‫ובכך יצליח להרוג בבת אחת מאות‬ ‫ועד בכלל‪.‬‬ ‫אם לא אלפי אנשים ויותר ויוכרז‬ ‫ומכיוון שאין סיכוי לפתוח את דלת‬ ‫יום 'אבל לאומי' בארץ ישראל‪.‬‬ ‫הפלדה החוצצת בין תא הטייס‬ ‫שאחד‬ ‫מבלי‬ ‫המטוס‬ ‫ליושבי‬ ‫הפר את עצתו וקלקל מחשבתו |‬ ‫מבפנים יפתח זאת בעצמו‪ ,‬על כן‬ ‫כשהמטוס היה בין שמים לארץ‬ ‫העמיד את עצמו מאחורי הטיייס‬ ‫התוודע הנס לעין כל‬ ‫המוכה וחסם לו את הכניסה שלא‬ ‫אולם כמו שכולנו יודעים שה' הפר‬ ‫יוכל הלה לפתוח את התא ולזעוק‬ ‫את עצתו וקלקל מחשבתו ולא נתנו‬ ‫לעזרה‪ .‬כוונתו היתה שהמטוס על‬ ‫למלאך המשחית להרע‪.‬‬ ‫יתאבד‬ ‫יושביו‬ ‫מאתיים‬ ‫כל‬ ‫ומשמים רצו שיוודע לעין כל כי לה'‬ ‫במהירות הבזק על שדה התעופה‬ ‫הארץ ומלואה והוא המושל בכל‬ ‫בנתב"ג בלוד‪.‬‬ ‫העולם וחפץ בעמו ישראל ואוהב‬ ‫אם בכל יום נמצאים בשדה‬ ‫אותם‪ ,‬ולכן נהיה הדבר הגדול הזה‬ ‫התעופה מאות אם לא אלפי‬ ‫שלא יוודע לאף אחד מכל התוכנית‬ ‫אנשים שמחכים לטוס לעבר‬ ‫המרושעת עד שזה קרה בפועל בין‬ ‫כ"ש‬ ‫אחרת‪,‬‬ ‫או‬ ‫זו‬ ‫מדינה‬ ‫שמים לארץ‪ ,‬ובכך נתוודע והכל‬ ‫שכשהמדובר בימי חוה"מ העומס‬ ‫למעשי ניסים שעשה עימנו ה'‪.‬‬ ‫גדל פי כמה ומי מדבר על כמות‬ ‫אכן‪ ,‬על אף שהצליח לחסום את‬ ‫הנוסעים וכמות הטיסות שיש אז‬ ‫דלת היציאה מהתא‪ ,‬ברוב חסדי ה'‬ ‫בשדה התעופה‪.‬‬ ‫המשנה‬ ‫הטייס‬ ‫לפתע‬ ‫הצליח‬ ‫ראו כזאת וזהו תופעה מאוד‬ ‫להתגבר עליו בכוחות האחרונים‪,‬‬ ‫משונה שע"פ ההיגיון הפשוט אין‬ ‫ומשנפתחה הדלת נתוודעו כולם‬ ‫מציאות כזו שאחרי שהמטוס‬ ‫לגודל האסון המתרחש אך זה עתה‬ ‫אלפי‬ ‫וצונח‬ ‫שליטה‬ ‫מאבד‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫קילומטרים מגובה רב בבת אחת‪,‬‬ ‫ריחם ה' עליהם‪ ,‬ואכן נתברר הדבר‬ ‫יצליחו לייצב אותו חזרה‪.‬‬ ‫אחר כך שלא ב"מקרה" היו שם בין‬ ‫ומן השמים עשו את זה דווקא‬ ‫הנוסעים גם כמה טייסים בעלי‬ ‫שיתרחש באוויר כדי שהעולם‬ ‫ניסיון‪ ,‬והם אלו שהצליחו לעשות‬ ‫יתוודע לכך‪ ,‬יראו הם בעיניים את‬ ‫את הבלתי ייאמן ולבצע שלושה‬ ‫המתרחש וכולם יכירו ויידעו כי לה'‬ ‫משמיות בבת אחת‪.‬‬ ‫הארץ ומלואה שאין כמוהו ואין‬ ‫גם להגיש עזרה ראשונה דחופה‬ ‫בלתו‪.‬‬ ‫לטייס המשנה המוכה שחייו היו‬ ‫והיה זה דווקא ביום האושפיזין של‬ ‫תלויים לו מנגד‪ ,‬גם היה מוטל‬ ‫אהרן הכהן שהיה אוהב שלום‬ ‫עליהם בראש ובראשונה להצליח‬ ‫ורודף שלום אוהב את הבריות‬ ‫לתפוס את המחבל ולאזוק אותו על‬ ‫ומקרבן לתורה‪ ,‬והוא הוא אשר‬ ‫הכסא מסביב עם כבלי חשמל‬ ‫בזכותו זכו עם ישראל לענני כבוד‬ ‫עבים ושמנים‪ ,‬וכך גם להציל את‬ ‫במשך ארבעים שנה שהיו במדבר‪,‬‬ ‫המטוס על כל יושביו ולתפוס את‬ ‫וזה הגין עליהם מקור ומחום‪,‬‬ ‫ההגה ולהצליח להשתלט ברגעים‬ ‫משרב ומשמש‪ .‬והרי לשם כך אנו‬ ‫ספורים על כל הכפורים והלחצנים‬ ‫עושים את חג הסוכות‪.‬‬ ‫שיש שם בלי פחד ומורא‪ ,‬לבל‬ ‫ויום זה גרם וזכותו של אהרן הגין‬ ‫יאבד מהשיווי משקל‪.‬‬ ‫בעדם לבל יינזקו‪ ,‬והמטוס שהיה‬ ‫בין שמים לארץ היה זה בבחינת‬ ‫יד ה' היתה בו | מדרך הטבע לא‬ ‫'ענני כבוד'‪ ,‬זכו כל היושבים שם‬ ‫יכלו לייצב את המטוס‬ ‫והמטוס הצליח להתייצב ברגע‬ ‫זה לכשעצמו היה נס עצום‪.‬‬ ‫האחרון ולא להתדרדר כלפי מטה‬ ‫וכפי שהעידו על כך המומחים‬ ‫בתחבורה אווירית שמעולם לא‬ ‫ואז הגרוע מכל היה מתרחש‬ ‫המעשה הידוע מזקני הק' סניגורן‬ ‫במאות ואלפי הרוגים ל"ע‪.‬‬ ‫של ישראל | אביו כידוע היה מתנגד‬ ‫ועל כך אנו חייבים בהלל והודיה‬ ‫ידוע בזה המעשה הנפלא על זקני‬ ‫להשי"ת ולהכיר בטובו וחסדו אשר‬ ‫הק' רבי לוי יצחק מברדיטשוב‬ ‫גמל עימנו‪.‬‬ ‫זיע"א בעל ה"קדושת לוי" הנקרא‬ ‫בפי כל 'סניגורן של ישראל'‪,‬‬ ‫שכשמו כן הוא‪ ,‬היה עוסק בכל עת‬ ‫דבריו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ‬ ‫להמליץ טוב על ישראל לפני אבינו‬ ‫שליט"א כקילורין הם לעיניים | יש‬ ‫שבשמים ולעורר זכויות בפמליא‬ ‫בורא עולם – אין עוד מלבדו‬ ‫של מעלה להסיר מעלינו את רוע‬ ‫י'סוד ה'אמונה ו'שורש ה'עבודה‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫לידע ולהודיע לעין כל שיש בורא‬ ‫אביו‪ ,‬כידוע היה מתנגד מאוד‬ ‫עולם ואין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫לחסידים והרבה פעלים כדי למנוע‬ ‫מאוד‬ ‫השנונה‬ ‫האימרה‬ ‫זהו‬ ‫את עדת צאן מרעיתו‪ ,‬את השייכים‬ ‫לאחרונה אצל מרן האדמו"ר‬ ‫אליו ואת קרוביו ומעריציו להימנע‬ ‫מויז'ניץ שליט"א ששר את אותם‬ ‫מלהיסחף אחר כת זו כי אחריתו מי‬ ‫מילים במקהלות עם רב פעמים‬ ‫ישורנו‪ ,‬ומי יודע לאיזה מקום הם‬ ‫השולחנות‬ ‫בעריכת‬ ‫תכופות‬ ‫עוד יידרדרו לאמונות תפילות על‬ ‫ובשמחות הרבות בלעה"ר‪.‬‬ ‫ידם כלשונם‪.‬‬ ‫וזאת אשר עלינו לשנן בכל עת‬ ‫אולם תקוותו נכזבה עד מהרה‪ ,‬ולא‬ ‫ועונה שאין די בידיעה גרידא שיש‬ ‫רחוק מהעץ נפל ה'תפוח הרקוב'‬ ‫בורא לעולם כי אם עלינו לשנן‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫ולחוש זאת בכל עת ועונה ברמ"ח‬ ‫אברינו ושס"ה גידינו על כל צעד‬ ‫נסע לכמה חודשים למעזריטש |‬ ‫ושעל ולדעת היטב בליבנו אשר‬ ‫אני נוסע ללמוד ממנו חכמה‬ ‫הוא המנהלנו בכל עת והמשגיח‬ ‫האבא לא ייחל למה שעומד‬ ‫את דרכינו לבל נתעה מאורחותיו‪.‬‬ ‫להתרחש בעוד כמה ימים‪ .‬לדאבונו‬ ‫אחרי תשעה חודשים ששהה בנו‬ ‫הרב פנה אליו באחד הימים בנו‬ ‫רבי לוי יצחק בצל רבו חזר למחוז‬ ‫אהובו רבי לוי יצחק שעוד לא היה‬ ‫חפצו לעיירה שגר בו אביו‪.‬‬ ‫מודע לכל זה ובקשתו בפיו‪ .‬אם‬ ‫האבא היה כל כך מרוגש כשפגש‬ ‫יואיל האבא בטובו להסכים עימו‬ ‫אותו ויאמר לו 'הנני בני‪ .‬אודה לה'‬ ‫שיסע לעבר העיירה מעזריטש‬ ‫על שזכיתי לראות את בני מחמדי‬ ‫להגאון הגדול המגיד של העיירה‬ ‫אחרי כל כך הרבה זמן'‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוב עבר‪ ,‬שעוד לא היה‬ ‫ובכן שואל אותו 'מה למדת שם?‬ ‫אז מפורסם כל כך עדיין‪.‬‬ ‫כמה פרקים במסכת בבא מציעא‬ ‫'מה קרה?' שאלו אביו‪.‬‬ ‫או במסכת זבחים או מנחות‬ ‫'שמעתי עליו שהוא גאון גדול‬ ‫למדת?'‬ ‫ורוצה אני לנסוע אליו כדי לקנות‬ ‫להפתעתו ענה רבי לוי יצחק‪' :‬לא!‬ ‫ממנו תורה וחכמה!' אמר‪.‬‬ ‫לא למדתי את הסוגיות האלו!'‬ ‫'ממי שמעת את זה?' שאלו שוב‪.‬‬ ‫'רגע‪ ,‬אולי סוגיות קשות במסכתות‬ ‫'החבריא קדישא סיפרו לי זאת!'‬ ‫אחרות כן למדת?' שאלו‪.‬‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫'לא! גם את זה לא למדתי!' ענה לו‪.‬‬ ‫'נו‪ ,‬בסדר‪ .‬אבל לכמה זמן?' שאלו‪.‬‬ ‫'אני מקווה שזה לכמה חודשים‬ ‫למדתי שיש בורא לעולם | לא ידעת‬ ‫ולא יותר!' נענה‪.‬‬ ‫זאת משחר ילדותך‬ ‫אביו היה מאוד בהלם מכך ולא‬ ‫ידע את נפשו מרוב צער באמרו מה‬ ‫לא למדתי סוגיות בש"ס | מה כן‬ ‫קרה לפתע עם בני מחמדי אהובי‪,‬‬ ‫למדת‬ ‫האם עבר עליו משהו – איזה רוח‬ ‫ברירה לא היתה בידו של רבי מאיר‬ ‫רפאים או שמא 'נסחף' בטעות‬ ‫אביו אשר הוצרך להסכים עימו‪,‬‬ ‫לכת החסידות‪.‬‬ ‫ולא חשב לרגע מה יקרה עם בנו‬ ‫'בני יקירי!' ניגש לבנו ושאלו‪' .‬תגיד‬ ‫אחר כך‪.‬‬ ‫לי מה כן למדת?!'‬ ‫'יש חילוק גדול ביני לבין המשרתת‪.‬‬ ‫'למדתי שיש בורא לעולם!' ענה‪.‬‬ ‫היא אומרת שיש בורא לעולם –‬ ‫'מה?' תמה עליו אביו‪' .‬בגלל זה‬ ‫אבל אני יודע מזה!' חתם את‬ ‫נסעת שם לכמה חודשים?! הרי כל‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫אחד יודע מזה מאז שנולד‪ ,‬מאז‬ ‫שמחנכים אותו לכך מילדותו‪ .‬ומה‬ ‫להגיד זה מאוד קל | לדעת זה הכי‬ ‫בצע לך כי הוצרכת לנסוע בגלל זה‬ ‫קשה‬ ‫תשע‬ ‫במשך‬ ‫מרוחק‬ ‫למקום‬ ‫רבי מאיר בהתחלה לא קלט כלל‬ ‫חודשים תמימים ושלמים כדי‬ ‫לפשר התשובה‪.‬‬ ‫לדעת את זה?!' תמה אביו בפניו‬ ‫משכך הסביר לו בנו הרה"ק את‬ ‫מרוב צער‪.‬‬ ‫פשר דבריו‪ ,‬וכה אמר‪:‬‬ ‫'נכון שכל אחד ואחד חינכו אותו‬ ‫היא אומרת ואני יודע | ענה הרה"ק‬ ‫ההורים מילדותו שיש בורא לעולם‬ ‫מבארדיטשוב לאביו‬ ‫‪ .‬ומובן מאליו גם שברגע שהיו‬ ‫מיד פנה אביו לשפחתו המשרתת‬ ‫שואלים אותו האם הוא יודע שיש‬ ‫ושאל אותה‪:‬‬ ‫בורא לעולם‪ ,‬אז ודאי שהוא יגיד‬ ‫'האם את יודעת שיש בורא‬ ‫'כן'‪ .‬הרי מה הבעיה?! זה לא עולה‬ ‫לעולם?'‬ ‫שום כסף כדי להשיב על כך?!‪ ,‬אבל‬ ‫'מה זה נקרא?! מה השאלה בכלל?!‬ ‫אם השפחה שאמרה זאת היא‬ ‫הרי כולנו יודעים את זה!' ענתה‪.‬‬ ‫באמת מאמינה בתוך תוכה שכן‬ ‫החווה רבי מאיר לעבר בנו בסוג‬ ‫הוא?! האם היא חיה עם זה או שזה‬ ‫של תמיהה ושאלו‪' :‬נו‪ ,‬אם היא‬ ‫רק דברים כלפי חוץ!'‪.‬‬ ‫יודעת ‪ -‬אז למה שאתה לא תדע‪.‬‬ ‫הרי חינכתי אותך לכך מילדותך‪.‬‬ ‫האם לא ידעת לפני כן שיש בורא‬ ‫מסבבי‬ ‫באחד‬ ‫שהיה‬ ‫מעשה‬ ‫לעולם?! הרי כל יהודי יודע זאת‬ ‫הבחירות כאן בארץ | ראשי‬ ‫היטב משחר ילדותו?!' תמה אביו‪.‬‬ ‫נענה רבי לוי יצחק לאביו בדברים‬ ‫מרטיטים עד מאוד ואמר‪:‬‬ ‫חתמו עם ראש הממשלה על‬ ‫המפלגות מציעים לנשיא המדינה‬ ‫ההסכמים הקואליציוניים | היכן‬ ‫למי להעניק את המנדט‬ ‫ההבטחה‬ ‫בהקשר לכך מסופר על אחד‬ ‫הנציגים החרדים באו וגם ניצבו‬ ‫מראשי הממשלה כאן בארץ לפני‬ ‫למעון ראש הממשלה ודנו איתו על‬ ‫עשרות שנים‪.‬‬ ‫כל הנושאים המורכבים והבוערים‬ ‫היה זה אחרי הבחירות הכלליות‬ ‫ליהדות החרדית‪ .‬הדיון ארך כמה‬ ‫התוצאות‬ ‫משהתבררו‬ ‫לכנסת‪.‬‬ ‫וכמה ימים ואחר כך חתמו הם יחד‬ ‫הסופיות היו צריכים המפלגות‬ ‫ההסכמים‬ ‫על‬ ‫טובה‬ ‫בשעה‬ ‫להחליט לאיזה מועמד יציעו את‬ ‫הקואליציוניים כתובים ומפורשים‬ ‫עצמם לראשות הממשלה לפני‬ ‫ב'כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת‬ ‫נשיא המדינה‪ .‬אחר כך עליו‬ ‫המלך' אשר אין להשיב‪.‬‬ ‫להחליט למי יש כעת יותר סיכויים‬ ‫הגיע היום‪ ,‬היה זה כבר שנתיים‬ ‫להרכיב ממשלה ולו יתן את‬ ‫לכנסת‪.‬‬ ‫למשך‬ ‫החוקיות'‬ ‫ה'מפתחות‬ ‫הגיעו הם יחד כל חברי הכנסת‬ ‫על‬ ‫לחתום‬ ‫ו‪...‬‬ ‫יום‬ ‫ארבעים‬ ‫ללשכת ראש הממשלה לשיחת‬ ‫הסכמים קואליציוניים עם שותפיו‬ ‫הבהרה ושאלתו בפיהם‪:‬‬ ‫לקואליציה‪.‬‬ ‫'היכן ההבטחה שהבטחתנו בקשר‬ ‫והיה אם לא יצליח הלה במלאכת‬ ‫לנושאים אלו?!' המה ראו כן תמהו‪.‬‬ ‫הקמת הממשלה אזי יקרא ל'ראש'‬ ‫מהגוש האחר ויתן לו לנסות בעצמו‬ ‫הבטחתי | אבל לא הבטחתי לקיים‬ ‫להקים ממשלה עם השותפים‬ ‫את מה שהבטחתי‬ ‫היריבים מגוש השמאל או הימין‪.‬‬ ‫כאשר שמע זאת התגלגל מיד‬ ‫אכן בהתחלה נתן הנשיא את‬ ‫מצחוק ואמר‪:‬‬ ‫מלאכת הרכבת הממשלה לגוש‬ ‫'יתכן שהבטחתי לכם‪ .‬אבל לא‬ ‫הימני והעומד בראשו‪.‬‬ ‫הבטחתי שאקיים מה שהבטחתי!'‬ ‫כמובן שנשארו הם פעורי פה‬ ‫לשמע הצחוק השטני שהתגלגל‬ ‫חוצבי הלהבות ויתקיים בהם‬ ‫ממנו מתוך בת שחוק רחב על פניו‬ ‫אומרם ז"ל () טובה מרדות אחת‬ ‫מהדברים המזלזלים שלו כלפיהם‪.‬‬ ‫בליבו של אדם יותר מכמה‬ ‫דברים אלו כקילורין הם לעיניים‪.‬‬ ‫מלקויות‪.‬‬ ‫היום המיוחל הגיע והבעל דרשן‬ ‫ניצב בפתח בית המדרש הגדול של‬ ‫הבעל דרשן דרש על מעלת ק"ש‬ ‫הישיבה‪.‬‬ ‫בזמנה | כולם הרצינו ורצו לתקן‬ ‫הוא הלך לכיוון ה'מזרח' וניגש‬ ‫את עצמם‬ ‫בתחילה לעבר ארון הקודש‪ ,‬אחר‬ ‫מספרים במליצה על בעל דרשן‬ ‫כך ניגש לר"מים ולצוות הישיבה‬ ‫אחד שהזמינו אותו לשאת דרשה‬ ‫והם איחלו זה את זה בברכת שלום‬ ‫בישיבה חשובה ומפורסמת מאוד‬ ‫עליכם‪ ,‬וכך ניגש ל'עמוד' לשאת‬ ‫בעולם הישיבות‪ ,‬וקודם לכן הודיעו‬ ‫את דבריו בפני מאות הבחורים‪.‬‬ ‫לו צוות הישיבה שעליו לעורר את‬ ‫מאוד‬ ‫הסתקרנו‬ ‫כמובן‬ ‫כולם‬ ‫הבחורים על מעלת וחשיבות אחד‬ ‫לשמוע את דבריו‪ ,‬והצפיפות היה‬ ‫שיכולים‬ ‫הרגישים‬ ‫מהנושאים‬ ‫מאוד גדול‪.‬‬ ‫לקרות אצל כל אחד מבחורי‬ ‫כך הוא החל לדרוש על גודל‬ ‫הישיבה מאלו ה'יושבים במזרח'‬ ‫חשיבות ומעלת מצות 'ק"ש של‬ ‫ועד אלו היושבים בקצה‪-‬קצהו של‬ ‫שחרית בזמנה'‪ .‬הוא החל לפלפל‬ ‫הישיבה‪.‬‬ ‫בזה לכאן ולכאן ובבחינת 'עוקר‬ ‫הבעל דרשן שקראו לדבר היה איש‬ ‫הרים וטוחנן זה בזה' הביא ראיות‬ ‫מורם מעם‪ .‬הוא היה איש מכובד‬ ‫מהמשנה‬ ‫ובבקיאות‬ ‫בעיון‬ ‫מאוד שכולם העריצו וכיבדו אותו‬ ‫והתלמוד עד ספרי הראשונים‬ ‫עד מאוד‪ ,‬ומובן מאליו שלקרוא‬ ‫והאחרונים ונשא ונתן בהם‪.‬‬ ‫למשפיע החשוב לדבר אצלהם‬ ‫ומדברי הלכה עבור לדרושים‬ ‫מוסיף נופך ו'שם טוב' לישיבה‪,‬‬ ‫באגדה בענין מצות ק"ש בזמנה‬ ‫עצמם‬ ‫לבחורים‬ ‫גם‬ ‫וכמובן‬ ‫וכך עורר את הבחוריםשיש בזה גם‬ ‫שיסתקרנו ויהנו מאוד לשמוע את‬ ‫עולם הבא‪ ,‬ולא די להיקרא בשם‬ ‫דרשתו המאלפת ויתעוררו מדבריו‬ ‫מה עליהם לעשות בנידון בכדי שזה‬ ‫'א ערילכ'ע חסיד'ישע בחור' בפני‬ ‫לא יהיה אצלם בבחינת 'דרשה ותו‬ ‫צוות הישיבה ומחוצה לה‪ ,‬אלא‬ ‫לא' כי אם להלכה ולמעשה‪.‬‬ ‫בראש ובראשונה צריך להיות ירא‬ ‫לפתע הרצינו פניו של בעל הדרשן‬ ‫וחרד כלפי שמיא ולעשות נחת רוח‬ ‫כאשר בחור אחד מאוד חשוב‬ ‫להשי"ת‪.‬‬ ‫מה'יושבים במזרח' של הישיבה‬ ‫כך גם עורר את צוות הישיבה‬ ‫ניגש אליו בחשאי וביקש ממנו‬ ‫'הלכה למעשה' לעשות מכאן‬ ‫רשות ללחוש באוזניו דבר מה‪.‬‬ ‫ואילך מבצעים והפתעות שימשכו‬ ‫וכך אמר לו הבחור‪:‬‬ ‫חודש‪-‬‬ ‫למשך‬ ‫הבחורים‬ ‫את‬ ‫'אמת וכנים הם דבריך‪ ,‬ומי הוא‬ ‫חודשיים לקום השכם בבוקר‬ ‫דבריך‬ ‫כנגד‬ ‫יצטדק‬ ‫אשר‬ ‫לקרות קריאת שמע בזמנה‪.‬‬ ‫המעוררים ובפרט לאחר שפרסת‬ ‫כולם הרצינו שם והאווירה היתה‬ ‫לפנינו את כל דברי הראשונים‬ ‫מאוד מחשמלת‪ .‬הם הרגישו את‬ ‫והאחרונים כשולחן הערוך‪.‬‬ ‫עצמם דבוקים לכסא ללא יכולת‬ ‫אולם שאלה אחת לי אל מעלת‬ ‫לנוע מרוב דבריו המעוררים של‬ ‫כבודו‪.‬‬ ‫המשפיע הדגול‪.‬‬ ‫מכורח הסידורים והדברים שהיו‬ ‫לי כמה פעמים והוצרכתי לשהות‬ ‫במקומות אחרים כמה וכמה‬ ‫דבריך הם כנים ואמיתיים | אבל‬ ‫פעמים ואחרי זה כשחזרתי לישיבה‬ ‫למה אתה בעצמך לא קורא ק"ש‬ ‫הוצרכתי להתפלל מכורח הנסיבות‬ ‫בזמנה‬ ‫בשטיבלא"ך המפורסם של העיר‪,‬‬ ‫דבריו עשו רושם‪.‬‬ ‫וכל פעם ראיתי את מעלת כבודו‬ ‫משאך סיים לדבר כולם רצו אצו‬ ‫בא מבית הטבילה אם פיאות‬ ‫לקבל את פניו ביותרת הכבוד‬ ‫רטובות כאשר ניכר עליו ש'פנים‬ ‫מרוב התרגשות לשמוע את דרשתו‬ ‫חדשות' באו לכאן מיד עם קומו‬ ‫המאלפת והמעוררת‪ ,‬וכך ניגשו‬ ‫ממיטתו‪.‬‬ ‫אליו הבחורים עצמם וביקשו ממנו‬ ‫איזה פיתרון לכך וטיכסו ביניהם‬ ‫מהספרים‬ ‫ראיות‬ ‫ופלפולים‪,‬‬ ‫'ובכן‪ ,‬שואל אותו הבחור‪' .‬איך‬ ‫הקדושים‪ ,‬מספר חסידות כזה או‬ ‫יתכן שאתה עצמך שעוררת אותנו‬ ‫אחר ומוסיף לדרוש בה מכרכא‬ ‫מאוד בגודל הזהירות במצות ק"ש‬ ‫לכרכא דכולא בה – אולם מכאן‬ ‫בזמנה אינך בר הכי ולא מקפיד על‬ ‫ולמציאות הנכוחה – רחוקים הם‬ ‫זה כלל! אתמהה?!' חתם הבחור את‬ ‫הדברים ממזרח למערב והכל‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫נראה אחרת אצלו‪.‬‬ ‫פניו של הבעל דרשן הרצינו לפתע‬ ‫עד מאוד ולא היה לו מה לענות על‬ ‫דבריו הנכוחים‪.‬‬ ‫שוכח מהכל ומבזה ומתריס כנגד‬ ‫השני | הלזה ייקרא 'אמונה'‬ ‫שעה שלפתע מגיע האחד‪ ,‬מתחיל‬ ‫דיברת דברי חיזוק של אמונה‬ ‫לבזות ולהתריס כנגדך בסתר‬ ‫וביטחון | אבל איפה אתה‬ ‫ובגלוי‪ .‬כך גם לפתע כשאתה מרגיש‬ ‫זהו משלו הנפלא של המגיד‬ ‫איזה מצב של 'אי נעימות' כזה או‬ ‫מישרים הגה"צ רבי שלום שבדרון‬ ‫אחר‪ ,‬הוא פתאום "שוכח" כביכול‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫שיש מנהיג לבירה שדיבר על זה אך‬ ‫והנמשל יפה הוא עד מאוד‪:‬‬ ‫רגע קודם לכן דיבורי אמונה‬ ‫לפעמים האנשים נפגשים אחד עם‬ ‫והתחזקות‪.‬‬ ‫השני בביהמ"ד קודם התפילה או‬ ‫הרי אך רגע קודם לכן דיברת כל כך‬ ‫לאחריו‪ .‬קודם הלימוד‪ ,‬באמצעה‬ ‫על אמונה והוספת בזה דרשות‬ ‫או לאחריו‪ .‬באמצע הקניות בשוק‪,‬‬ ‫ופלפולים‪ ,‬כך גם נופך רב של‬ ‫בחירת האתרוגים או ה‪ -‬ד' מינים‬ ‫סיפורי צדיקים‪ ,‬מעשיות וסיפורים‬ ‫וכך גם עצי הדפנות והקישוטים‬ ‫מאלפים של תלמידי הבעש"ט הק'‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫איך שהם נהגו בעת כזאת‪ ,‬ולפתע‬ ‫הם מדברים אחד עם השני על גודל‬ ‫כאילו שכחת מהכל ואתה מתחיל‬ ‫מעלת מצות סוכה והאמונה בה'‬ ‫להתעסק בזוטות‪.‬‬ ‫שלמדים הימנה‪ .‬וכך מוסיף כל‬ ‫דרשות‬ ‫ומביא‬ ‫מדיליה‬ ‫אחד‬ ‫הלה הולך ומבזה בחזרה את חבירו‬ ‫השאלה שהציב רבי שלום שבדרון‬ ‫על שהעיז לומר לו משהו כנגדו‪.‬‬ ‫לבחורי הישיבה | סברו לעצמם‬ ‫צועק על השני בסתר ובגלוי על‬ ‫שהם מ'מקיימי העולם'‬ ‫משהו שהלה לא עשה בדיוק כמו‬ ‫מישרים‬ ‫המגיד‬ ‫על‬ ‫מספרים‬ ‫שביקש ממנו‪ .‬גוער בו בקולי קולות‬ ‫שלום‬ ‫רבי‬ ‫הגה"צ‬ ‫המפורסם‬ ‫על שלא התייחס אליו כראוי לפי‬ ‫שבדרון זצ"ל שנסע פעם לשאת‬ ‫כבודו וכדומה‪ ,‬וכן הלאה דוגמאות‬ ‫דרשה באחת הישיבות החשובות‬ ‫עוד כהנה וכהנה‪ ,‬אולם שוכח‬ ‫המפורסמות בירושלים של מעלה‬ ‫מהעיקר שדבר זה לא קרה באופן‬ ‫שהזמינו אותו‪.‬‬ ‫הרצוי משום שמשמים רצו זאת‪.‬‬ ‫לפליאתם של הבחורים‪ ,‬כשהגיע‬ ‫לשם התייצב מיד על ה'עמוד' ואמר‬ ‫להם כך‪:‬‬ ‫ידוע על דוד המלך ע"ה שלא רצה‬ ‫'אני חושב שיש לי הרבה מה לומר‬ ‫לקלל בחזרה את שונאיו שקיללו‬ ‫לכם‪ .‬האם אתם מסכימים לכך?'‬ ‫אותו באמרו המשפט הידוע‪:‬‬ ‫שאל‪.‬‬ ‫'ה' – אמר לו קלל!'‬ ‫המה ראו כן תמהו לפשר השאלה‪,‬‬ ‫הרי שלפעמים אנו לא תופסים את‬ ‫אולם הסתקרנו מאוד מהשאלה‬ ‫עצמנו שהכל בא מאת ה' בהשגחה‬ ‫שהולך להעמיד בפניהם ולאתגר‬ ‫פרטית ומדוקדקת מן השמים‪ ,‬ואין‬ ‫אותם‪ ,‬ונענו לו בחיוב‪.‬‬ ‫זה אמירה גרידא כי אם אמת‬ ‫עודם חושבים לעצמם מה כבר‬ ‫לאמיתה‪.‬‬ ‫יכול להעיר להם‪ ,‬הרי בין כה‬ ‫לכן בל נהיה כאותו בעל דרשן‬ ‫לומדים הם שעות רצופות ועליהם‬ ‫שדיבר עם כל ההתלהבות לעורר‬ ‫התנא‬ ‫כמאמר‬ ‫עומד‬ ‫העולם‬ ‫את הציבור‪ ,‬אבל בתוך תוכו היה זה‬ ‫במשנה (אבות פ"א מ"ב) על שלושה‬ ‫רק 'בשביל הדרשה' ותו לא‪ .‬כלומר‬ ‫דברים העולם עומד על התורה על‬ ‫הוא שוכח מעצמו לגמרי שהוא גם‬ ‫העבודה ועל גמילות חסדים‪.‬‬ ‫כן נגוע בזה עד מאוד‪.‬‬ ‫כולם היו בהלם מעצם הדבר ולא‬ ‫האם יש לכם אמונה בהשי"ת |‬ ‫קלטו לפשר השאלה המוטחת‬ ‫הבחורים היו בהלם‬ ‫בפניהם‪ .‬הם היו בטוחים שהוא‬ ‫החווה את פניו כלפיהם באי נוחות‬ ‫סתם מתבדח איתם ביני לביני‪ .‬הרי‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫העוילע"ם כבר רגילים לשמוע את‬ ‫בלי עין הרע‪ .‬אני ממש מתפעל‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫הירושלמיות'‬ ‫ה'מליצות‬ ‫ממה ששמעתי עליכם ע"י כל צוות‬ ‫וחשבו שהוא סתם שאל אותם זאת‬ ‫על‬ ‫והמשגיחים‬ ‫הר"מים‬ ‫כדי להלהיב ולרומם קצת את‬ ‫התנהגותכם הנאותה כבני מכלים‪,‬‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫בכבוד‬ ‫מתנהגים‬ ‫שאתם‬ ‫איך‬ ‫וברגישות יתירה אחד לשני‪ .‬לאות‬ ‫ולמופת היא עבור כולם בראותם‬ ‫הניסיון הביא אותו להאמין בה' |‬ ‫צורבא מברנן יראי שמים כאלו‬ ‫אין לך אמונה גדולה מזו‬ ‫מתהלכים ברחוב בצניעות יתירה‬ ‫משכך‪ ,‬הסביר להם רבי שלום את‬ ‫ובשקט אופייני‪.‬‬ ‫שאלתו במשל נפלא‪:‬‬ ‫כך גם שמעתי עליכם ד"שים חמים‬ ‫היה יהודי יקר של"ע היה לו חולה‬ ‫על היגיעה הרצופה בתורה בשעת‬ ‫בתוך ביתו או שאר מרעין בישין‪.‬‬ ‫הסדרים ביני עמודי דגרסי‪ ,‬בין‬ ‫כמובן שהיה צריך להתמודד עם זה‬ ‫כותלי הישיבה יום יום שעות‬ ‫דבר יום ביומו ומטבע הדברים היה‬ ‫רצופות בלי הפסק כלל‪ .‬ומי מדבר‬ ‫עסוק בזה כל כולו‪ .‬היה אפילו‬ ‫הגבוהים‬ ‫הציונים‬ ‫על‬ ‫בכלל‬ ‫פעמים תכופות שלא היה יכול‬ ‫שמתבטאת אצלכם במבחנים‪ .‬זה‬ ‫להניח תנומה לעפעפיו מרוב שהיה‬ ‫מראה עד כמה הצוות כאן מגדל‬ ‫צריך לטפל עם כל זה‪.‬‬ ‫ומטפח אתכם לשם ולתהילה‬ ‫יום אחד הגיע אל רבו ותינה בפניו‬ ‫כראוי וכיאות לישיבה חשובה זו‪.‬‬ ‫את צערו‪ .‬הוא שפך לפניו את ליבו‬ ‫אולם ברצוני לשאול אתכם שאלה‬ ‫על כך‪ ,‬על שהוא עובר קשיים לא‬ ‫אחת דוגרי‪:‬‬ ‫נעימים דבר יום ביומו‪ ,‬ומרגיש‬ ‫'האם יש לכם אמונה בהשי"ת?'‬ ‫בעצמו שהוא מט ליפול עוד מעט‬ ‫הטיח בהם‪.‬‬ ‫קט ואינו יודע עד מה?! עד מתי‬ ‫אתם יושבים ועוסקים בתורה |‬ ‫יתרגשו עליו צרות רבות ורעות‬ ‫האם יש לכם ניסיון באמת‬ ‫כאלה?!‬ ‫כך פנה רבי שלום לצורבא מרבנן‬ ‫שמע רבו את עניו והחל לחזק אותו‬ ‫הבחורים הצעירים ושאל אותם‪:‬‬ ‫בדברי אמונה וביטחון ואמר לו‬ ‫'תגידו את האמת‪ .‬האם היה חסר‬ ‫שבעצם העולם אינו הפקר והכל‬ ‫לכם פעם מיטה לישון? האם יש‬ ‫הוא מאיתו יתברך‪ ,‬ועל כן עליו‬ ‫לכם חשבון בבנק שאתם מודאגים‬ ‫ובשמחה‬ ‫באהבה‬ ‫זאת‬ ‫לקבל‬ ‫מהכסף ההולך ואוזל או מהחובות‬ ‫להתפלל‬ ‫ולהמשיך‬ ‫ולהתפלל‬ ‫מאה‬ ‫ומהבעלי‬ ‫שתופחים‬ ‫להשי"ת שמאיתו לא תצא הרעות‪,‬‬ ‫שמבקשים את כספם וכסף מנלן?!‬ ‫שיתן לו חיים ארוכים וברוכים‬ ‫חולאים‬ ‫פעם‬ ‫הרגשתם‬ ‫האם‬ ‫דשנים ורעננים למען יוכל לעבדו‬ ‫ומרעין בשין רח"ל?!‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫אתם יושבים לכם בישיבה ברוגע‬ ‫הדבר נשנה שוב ושוב עד שהלה‬ ‫ובנחת‪ ,‬בהשקט ובשלווה מהבוקר‬ ‫בתפילותיו החמות והזכות והפלגי‬ ‫עד הערב ועוסקים בתורה יומם‬ ‫מים אשר ירדו מעיניו זכה ושפע‬ ‫ולילה (או שלא?!)‪ .‬יש לכם מיטה‬ ‫של רחמים נפתחו‪ ,‬ואכן בנו‬ ‫נוחה עם מצעות וכרים מפנקים כל‬ ‫התרפא וכך גם שאר הדברים‬ ‫לילה בחדר שינה המיועד לשינה‬ ‫הסתדרו במהרה‪.‬‬ ‫עריבה ומתוקה של י"ב שעות בערך‬ ‫בהודיעו לרבו את הבשורה‪ ,‬אמר‬ ‫למהדרין‪.‬‬ ‫לו‪:‬‬ ‫בתוך ליבכם אתם מרגישים את‬ ‫'אכן כן – דע לך שהגענו כאן לעולם‬ ‫עצמכם ברום המעלה על שהנכם‬ ‫להתמודד ולהתנסות איך אנחנו‬ ‫נמצאים בישיבה חשובה מאוד (וזה‬ ‫באמת מאמינים באלוקי עולם ה'‪,‬‬ ‫כולל גם את הבחורים מה'מזרח'‬ ‫ובכח אמונתנו אנחנו משפיעים‬ ‫של הישיבה)‬ ‫שפע של רחמים וחסדים לעולם‪,‬‬ ‫אתם רצים ערב ובוקר וצהריים‬ ‫וכך מתבטלים הרבה גזירות קשות‬ ‫לחדר האוכל ומשתאים לראות את‬ ‫ורעות מעם ישראל‪.‬‬ ‫המגיד אכן צודק | נוכחו הבחורים‬ ‫האוכל העשיר הטוב והמפנק‬ ‫בצדקת דבריו‬ ‫שמוגש בפניכם באדיבות צוות‬ ‫הבחורים לא ידעו את נפשם‪,‬‬ ‫הגשמי של הישיבה‪.‬‬ ‫ונוכחו לראות שיש קצת אמת‬ ‫אם כן‪ ,‬ברור שקל לכם ללמוד‬ ‫בדבריו‪.‬‬ ‫תורה עם כל הגעשמא"ק והברע"ן‪.‬‬ ‫או אז הפנה אליהם רבי שלום את‬ ‫הרי בין כה אתם לא צריכים להיות‬ ‫מבטו ואמר להם‪:‬‬ ‫לחוץ משום דבר‪ .‬אין לכם כמעט‬ ‫תרגיעו את עצמכם‪ .‬לא באתי לכאן‬ ‫שום דאגות ‪ ,‬ואין זה פלא‬ ‫להטיף לכם מוסר כי אם להמחיש‬ ‫שתפילתכם בכל יום לאות ולמופת‬ ‫לכם אמונה מהי‪ ,‬מה זה נקרא‬ ‫הוא עבור תושבי השכונה‪ ,‬ואף זקני‬ ‫'אמונה בהשי"ת'‪.‬‬ ‫המנוסים‬ ‫והשדכנים‬ ‫החסידים‬ ‫המשיך ואמר‪:‬‬ ‫בהערצה‬ ‫עליכם‬ ‫מסתכלים‬ ‫'אמונה' זה לאר נקרא להתפלל לה'‬ ‫ובהשתאות‪.‬‬ ‫בהתלהבות בסתם איזה יום או‬ ‫'היוצא לנו מזה!' אמר להם רבי‬ ‫ללמוד ברוגע ובשלווה כשהכל נוח‬ ‫שלום‪.‬‬ ‫לו לאדם מסביב‪ ,‬וכן בשאר‬ ‫'בינתיים התברר לי שאתם פשוט‬ ‫הדברים כשהכל זורם לו מסביב‬ ‫עובדים ומשתחווים בכל לצוות‬ ‫כרצונו‪.‬‬ ‫ולר"מים‬ ‫לשגיחים‬ ‫הישיבה‪,‬‬ ‫האמונה מתבטאת כשיש לאדם‬ ‫הממלאים את סדר היום שלכם‪,‬‬ ‫איזה קושי פה ושם‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫וכמובן כשאתם באים לחצרות‬ ‫להיות קצת את 'אווירת העולם'‬ ‫ובמועדים‬ ‫בחגים‬ ‫האדמו"רים‬ ‫ופה ושם לא מתחיל לו להסדר‬ ‫אתם חושבים כל הזמן להתייפייף‬ ‫דברים – אז בא השי"ת ואומר לו‬ ‫לשדכנים שמסתובבים להם בין‬ ‫לאדם 'נתתי לך ניסיון זה כדי‬ ‫שורות הבחורים‪ ,‬ומדברים ממכם‬ ‫לראות אותך 'גבר'‪ ,‬אם תוכל‬ ‫יומם ולילה לא ישבותו בחדרים‬ ‫לעמוד בזה ולדעת שאני הוא‬ ‫הסגורים'‪.‬‬ ‫העומד מאחורי זה‪ ,‬ועל כן לסמוך‬ ‫ולבטוח רק בו‪ ,‬וכמאמר נעים‬ ‫באים להתנחל כאן בארץ‪ ,‬הרי‬ ‫זמירות ישראל דוד המלך ע"ה‬ ‫לסטים אתם שכבשתם ארצות‬ ‫בתהלים (ס'‪ ,‬ו') 'נתתה ליראיך נס –‬ ‫שבעה גויים‪ .‬אומרים להם‪ ,‬כל‬ ‫להתנוסס'‪ .‬היינו שהניסיון הוא כדי‬ ‫הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא נתנה‬ ‫לבחון את האדם אם ביכלתו‬ ‫לכם‪ ,‬והוא נטלה ממכם ונתנה לנו'‪.‬‬ ‫להתגבר על היצר הלכה למעשה‬ ‫עד כאן דברי רש"י‪.‬‬ ‫ולדעת שהכל הוא ממנו יתברך‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬הרי מה טעם יש‬ ‫לזה שבגללה התחילה התורה‬ ‫מ'בראשית'‪.‬‬ ‫הטעם של רש"י שאם יאמרו‬ ‫הלוא בפרשה זו נתבאר הענין של‬ ‫אומות העולם | למה צריכים אנו‬ ‫בריאת העולם איך שהקב"ה סובב‬ ‫לכל זה‬ ‫ומנהיג את הכל בחסדו ובטובו‬ ‫מורי ורבותי‪ ,‬אנחנו עומדים כעת‬ ‫והוא אשר ברא כל אלה‪ .‬השמים‬ ‫בפרשת בראשית תחילתה של‬ ‫ושמי השמים וכל היקום אשר‬ ‫התורה כולה‪.‬‬ ‫בארץ מתחת וגם כל הנמצא‬ ‫ידוע לכולנו דברי רש"י בתחילת‬ ‫בשמים ממעל‪ ,‬במשך ששת ימי‬ ‫הפרשה שמקשה‪ ,‬למה התחילה‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫התורה מבראשית היינו בסיפורי‬ ‫ואם כן‪ ,‬מסברא לא שייך כאן‬ ‫נברא‬ ‫איך‬ ‫כביכול‬ ‫המעשיות‬ ‫הטעם של רש"י‪ ,‬שהרי בספר‬ ‫העולם‪ ,‬יצירתו ובריאתו של כל‬ ‫'יהושע' מהנביאים שבה מתואר‬ ‫אחד ביומו‪ .‬הרי כל העולם לא‬ ‫המסע של עם ישראל שהתחילו‬ ‫נברא אלא כדי שיקבלו ישראל את‬ ‫להיכנס לארץ ולהתנחל בה‪ ,‬ושם‬ ‫להתחיל‬ ‫צריך‬ ‫והיה‬ ‫התורה‬ ‫שעשו‬ ‫המלחמות‬ ‫כל‬ ‫נתבארו‬ ‫מ'החודש הזה לכם' כלומר המצוה‬ ‫ישראל שניצחו את אלו שבעה‬ ‫הראשונה שנצטוו ישראל בצאתם‬ ‫למועם‬ ‫שביקשו‬ ‫העממים‬ ‫ממצרים‪.‬‬ ‫מלהתיישב בה‪ ,‬ושם שייך טעם זה‪.‬‬ ‫ואומר‪ ,‬שמשום 'כח מעשיו הגיד‬ ‫ולפיכך היה דברי רש"י כאן‬ ‫לעמו לתת להם נחלת גויים'‪ .‬שאם‬ ‫צריכים להיכתב שם‪ ,‬שבשעה‬ ‫יאמרו אומות העולם למה אתם‬ ‫'מי אתם בכלל?! הרי הארץ 'שלנו‬ ‫שכיבשו ישראל את הארץ באו‬ ‫היא' – היינו שזה שייכת לנו והיא‬ ‫אליהם שבעה עממים וטענו כנגדם‬ ‫בעצם משלנו'‬ ‫כאן‬ ‫המבוארות‬ ‫הטענות‬ ‫את‬ ‫כלומר שהם כבר נהיו בטוחים‬ ‫ברש"י‪ ,‬ועל כך משיבים להם‬ ‫נולדו‬ ‫שהם‬ ‫שמכיוון‬ ‫בעצמם‬ ‫ישראל תשובה ניצחת זו‪ ,‬אבל מה‬ ‫ונתגדלו בה זה בוודאי שייכת להם‬ ‫שייכים הדברים לכאן‪.‬‬ ‫והם כבר שכחו מי הוא שברא את‬ ‫הארץ שהם יושבים בה‪ .‬היינו 'מי‬ ‫נתנה להם' ולמי שייך הארץ שלא‬ ‫נברא מעצמו‪.‬‬ ‫הם טענו שהארץ שייכת לנו |‬ ‫לזה באים ישראל ואומרים להם‪:‬‬ ‫ישראל באו להתיישב בה כדי‬ ‫'הארץ של הקב"ה היא‪ .‬הוא אשר‬ ‫לקדש את שמו בעולם‬ ‫נתנה לכם‪ ,‬והוא אשר נטלה ממכם‬ ‫אלא‪ ,‬שלא תשובה זו גרידא הוא‬ ‫ונתנה לנו'‪ .‬כלומר שכל תכלית‬ ‫מה שרצה רש"י ללמדנו בזה ולומר‬ ‫הבריאה הוא כדי לידע ולהודיע‬ ‫התורה‬ ‫התחילה‬ ‫שבגללה‬ ‫לכל באי עולם מי ברא כל אלה‪.‬‬ ‫ב'בראשית'‪ ,‬כי אם טמון בה‬ ‫וזהו התשובה הניצחת שהשיבו‬ ‫משמעות יתירה והוא שהרי מטבע‬ ‫ישראל לאומות העולם‪ :‬אתם‬ ‫הדברים כאשר האדם נולד וחי את‬ ‫כשהתיישבתם בה – כל זה היה אך‬ ‫חייו עם אביו ואמו אינו מרגיש‬ ‫ורק כדי להתיישב בנחלת הארץ‬ ‫שנצרך הוא למשהו משום שסומך‬ ‫וברבות הימים אף ליטול חלק בה‬ ‫ובוטח על אביו ועל אמו שהם שהם‬ ‫ולשלוט על הארץ כפי שעשיתם‪.‬‬ ‫הדואגים לכל מחסורו‪ .‬ומשגדל‬ ‫ונהיה לאיש‪ ,‬הוא כבר סומך על‬ ‫האמונה שלימה בהשי"ת | ע"י‬ ‫עצמו ושוכח לגמרי ממי שבראו‬ ‫הבריאה‬ ‫בנפלאות‬ ‫ההתבוננות‬ ‫הלוא הוא מלך מלכי המלכים‬ ‫לידע מי ברא אלה‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫לכן כשיבואו עם ישראל להתנחל‬ ‫בארץ‪ ,‬יטענו כנגדם שבעה עממים‪:‬‬ ‫העולם ולהיפך‪ .‬שכל התכלית של‬ ‫נמצא שכל תכלית יישוב הארץ‬ ‫בריאת העולם הוא לגדל ולקדש‬ ‫אצלכם היה כדי להשתלט עליו‬ ‫את שמו בעולם‪ ,‬וזה בא לפעמים‬ ‫בכח הזרוע ולשכוח מי ברא כל‬ ‫שלא בנקל‪.‬‬ ‫אלה‪ .‬ולכן ברצונו יתברך העביר‬ ‫וממעשה רב זה של הרה"ק בעל‬ ‫זאת ממכם ונתנה לנו כיוון שידע‬ ‫ה"קדושת לוי" מבארדיטשוב אנו‬ ‫על ידינו יתגדל ויתקדש שמו בעולם‬ ‫למדים שלא רק לדעת ב'הכרה‬ ‫ואנו נפרסם את אלקותו יתברך‬ ‫גרידא' שיש ה' בעולם כי אם לשנן‬ ‫בעולם‪ ,‬ולא נחזיק בה כדרך‬ ‫זאת בכל עצמותינו ברמ"ח אברינו‬ ‫שלוקחים‬ ‫והגזלנים‬ ‫השודדים‬ ‫שנתבונן‬ ‫וע"י‬ ‫גידינו‪,‬‬ ‫ושס"ה‬ ‫פיסת קרקע והולכים להם‪ ,‬אלא‬ ‫בנפלאות הבריאה שברא השי"ת‬ ‫אנו כל מטרתנו שהתנחלנו בה הוא‬ ‫במשך ימי בראשית יעלה בדעתנו‬ ‫לפרסם בזה את אלוקותו יתברך‬ ‫שמחה טוב לבב מי ברא כל אלה‬ ‫בעולם ולקדש את המטרה שלשם‬ ‫ולמי אנו עובדים יומם ולילה‬ ‫כך היא נבראת‪.‬‬ ‫בקיום התורה‬ ‫נפש‬ ‫במסירות‬ ‫הוא אשר בראנו לכבודו וכל‬ ‫והמצוות‪ ,‬וע"י כן ממילא נחוש זאת‬ ‫התכלית שלנו כאן בעולם הוא‬ ‫על בשרנו גם כשנגיע למצבים לא‬ ‫לגדול ולקדש את שמו בעולם‪ .‬ולכן‬ ‫קלים – ובזאת ניבחן הלה' אנו או‬ ‫אמר רש"י שמשום כך היה צריך‬ ‫רק לשמוע דברי חיזוק ואמונה ותו‬ ‫התורה להתחיל מ'בראשית' היינו‬ ‫לא‪.‬‬ ‫ענין בריאת העולם של ששת ימי‬ ‫בראשית‪ ,‬ונמצינו למדים מאומות‬ ‫יו"ל בסיוע‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫עיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫עורך ומתמלל שיחות תורניות‪ ,‬שמועס'ן בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה‬ ‫‪ :‬צרו קשר בפלא'‪ ,053-4199-289 :‬או בדוא"ל‪s963096 @gmail.com :‬‬ ‫ברינה יגילו‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫לידידנו הר"ר יחיאל מיכאל פוגל הי"ו‬ ‫ולחותנו הרה"ח ר' אליהו גוטסמן ני"ו‬ ‫לרגל הולדת הנכדה | הבת בשעטו"מ‬ ‫יה"ר שמשמחה זו יושפע לכם שפע שמחות ורב‬ ‫טוב ואך ששון ושמחה יישמע באהליכם תמיד‬ ‫גליון השבוע‬ ‫נתרם‬ ‫לז"נ‬ ‫הצדיק מקראלי‬ ‫הגה"צ אביגדור ב"ר משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע‬ ‫א' חשון‬ ‫ת‪.‬נצ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫תשית לראשו עטרת פז‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫אברך מעומקא דליבא קדם האי גברא רבה מזכה הרבים‬ ‫בשיעוריו הנפלאים המתוקים מדבש לאלפים ולרבבות‬ ‫שומעי לקחו השותים בצמא את דבריו בארץ ובגולה‬ ‫ה"ה המשפיע הנודע לתהילה‬ ‫הגה"צ רבי יהודה אריה דייטש שליט"א‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו‬ ‫הבה"ח העילוי כמר הילל מרדכי אליעזר הי"ו‬ ‫עב"ג בת‬ ‫הרה"צ פאמ"ק רבי ישראל יצחק סאפרין שליט"א‬ ‫בן כ"ק אדמו"ר מקאמרנא שליט"א – בית שמש‬ ‫בברכת הדיוט אברך את מע"כ שמשמחה זו יושפע לכם ולכל בית ישראל‬ ‫שפע שמחות ורב טוב ויזכה להפיץ מעיינותיו חוצה ולהשקות מבארו באר‬ ‫המים החיים לצמאי ומבקשי ה' עוד שנים רבות כשאיפתו הטהורה‪.‬‬ ‫המברך בכבוד וביקר‬ ‫עורך הגיליון‬