מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — בראשית (2026-10-05)

לע''נ הגאון רבי אברהם בן רבי בס"ד
שמשון רפאל ארלנגר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 355פרשת בראשית תשפ''ז בכורות כג-כט
כרבנן ,ויש לומר שהוא הסתפק לגבי בכורה לדעת רבנן או לאכילה לדעת רשב''ג דף כג רב דימי מוכיח ממה ששנינו שאם נפלה סאה תרומה לק' סאים של חולין
שלרבנן יתכן שהיא מרחמת רק במינה ולא שלא במינה ,או שהיא מרחמת גם באינו לר''א הם יאכלו נקודים או קליות או שילושו אותם במי פירות או שיחלקום לעיסות
מינה ולרשב''ג גם אם נאמר שהיולדת מרחמת היא מרחמת רק את מינה ולא את ולא יהיה כביצה במקום אחד ,וביאר עולא שהטעם לכך הוא שמא יביא קב חולין
שאינו מינה או שהיא מרחמת גם באינו מינה ,ונשאר בתיקו. טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה והוא חושב לבטלם ברוב אך כיון שיש עוד
משנה ר' יוסי בן המשולם אומר שהשוחט בכור מותר לו לעשות מקום לתלוש שיער משהו מצא מין את מינו וניעור ,ואמר אביי אמנם מצאנו שם שטומאה מעוררת
בקופיץ ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ומותר לתלוש שיער לראות מקום מום .גמרא רב טומאה אך לא מצאנו שטהרה מעוררת טומאה ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם
אמר שהלכה כר' יוסי בן המשולם. התערב אפר פרה כשר באפר מקלה הולכים אחר הרוב לטמא ואם הרוב אפר מקלה
שאלו את רב הונא האם טעמו של ר' יוסי שתולש לא נקרא גוזז ובכ''ז אסור ביו''ט אינו מטמא ,ולכאורה אם נאמר שטומאה שבטלה היא כאילו נמצאת אמנם ברוב
כי הוא עוקר דבר מגידולו או שר' יוסי סובר שתולש נקרא גוזז והוא מתיר בבכור כי מקלה לא יטמא במגע אך שיטמא במשא ,ויש לומר שאכן ר' יוסי בר' חנינא אמר
זה דבר שאינו מתכוון וא''כ מותר גם ביו''ט ,אמר להם רב הונא שישאלו את רב שטהור ממגע ומטמא במשא ,אך קשה מדברי רב חסדא שנבלה בטלה בשחוטה כי
חננאל אם הוא יאמר שהלכה כר' יוסי בן המשולם אני אפשוט לכם ושאלוהו והוא נבלה לא יכולה להיות מותרת כשחוטה ,ולכאורה אמנם במגע אינה מטמאה אך
אמר שרב פסק כר' יוסי בן המשולם וחזרו לרב הונא והוא אמר להם א''כ מותר גם שתטמא במשא ,אמר לו אביי אתם שניתם את זה בדברי רב חסדא ואילו אצלינו שנו
ביו''ט ,וכן שנינו שרב חנניא בר שלמיא אמר להדיא בשם רב שכנגדו ביו''ט מותר, שר' חייא אמר שנבלה ושחוטה בטלות זו בזו ועל כך שנו את דברי ר' יוסי בר' חנינא
דף כה ויש להקשות הרי רב חייא בר אשי אמר בשם רב שאסור ביו''ט להדק בגד שטהור ממגע אך מטמא במשא ,ומה ששנינו שר''א בן יעקב אמר שאם בהמה גסה
סביב לברז של חבית כי הוא סוחט אף שאינו מתכוון ,ויש לומר שבזה גם ר''ש שפעה חררת דם היא תקבר והיא נפטרה מבכורה ושנו על כך שר' חייא אמר שהיא
שמתיר דבר שאינו מתכוון יאסור כמו שאמרו אביי ורבא שר''ש מודה בפסיק רישא, לא מטמאה לא במגע ולא במשא וקשה מדוע אינה מטמאה במשא ושתק אביי ,אך
אך קשה שר' חייא בר אשי אמר בשם רב שהלכה כר' יהודה ורב חנן בר אמי אמר לכאורה ניתן לחלק שזה כטומאה סרוחה ,אך זה מובן לדעת בר פדא שטומאה
בשם שמואל שהלכה כר''ש ורב חייא בר אבין שנה בלא שאמרו כן בשם רב ושמואל חמורה במשא מטמאה רק כל עוד ראויה לגר וטומאה קלה מגע מטמאה כל עוד ראוי
שרב פסק כר' יהודה ושמואל פסק כר''ש ,ויש לומר שאכן רב סובר כר' יהודה ותולש לכלב א''כ ניתן להעמיד שהיא לא ראויה לגר ,אך לדעת ר' יוחנן עמוד ב שגם
אינו גוזז ובכ''ז הוא התיר ביו''ט כי הוא עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ,אך יש טומאה חמורה מטמאה כל עוד היא ראויה לכלב א''כ מדוע לא יהיה טומאת משא,
להקשות ששנינו שמי שתלש כנף וקטמו ומרטו חייב ג' חטאות וביאר ר''ל שתולש ונשאר בקושיא.
חייב משום גוזז וקוטם חייב משום מחתך ומורט חייב משום ממחק ,ויש לומר בר פדא למד מהפסוק לא תאכל כל נבלה ,לגר ,שרק הראויה לגר היא נקראת נבלה
שבכנף זה עקירה כדרכו ,ולכאורה יש לדייק שאם רב פסק כר' יוסי בן המשולם ר' ואם אינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ,ור' יוחנן למד משם רק מי שהיא סרוחה
יוסי סבר כמותו שדבר שאינו מתכוון אסור ולכאורה קשה ששנינו לגבי פסול שיער מתחילה ובר פדא סובר שלא צריך פסוק למעט סרוחה מעיקרא כי היא כעפר
שחור בפרה ששתי שערות שעיקרם אדום וראשם שחור אמר ר' יוסי בן המשולם גזוז בעלמא ,ולכאורה יש להוכיח מדברי ר''א בן יעקב שבהמה גסה ששפעה חררת דם
במספרים ואינו חושש א''כ הוא מתיר באינו מתכוון ,ויש לומר שהוא סבר שלא היא תקבר והיא פטורה מבכורה ור' חייא שנה על כך שהיא לא מטמאה לא במגע
נאסרה גיזה בפרה ,אך קשה ששנינו על הפסוק לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז ולא במשא ור' יוחנן ביאר שזה מטעם ביטול ברוב ,ולכאורה נאמר שהיא לא מטמאה
בבכור צאנך ומצאנו שור בעבודה וצאן בגיזה ולאסור שור בגיזה וצאן בעבודה כי לא היתה ראויה כלל ,ויש לומר שהיא היתה ראויה מתחילה אגב האם.
לומדים ממה שכתוב לא תעבוד ,ולא תגוז ,ויש לומר שבפרה לא נאסר גיזה כי היא שנינו לגבי הכשר טומאה שר''א בן יעקב אמר שאם נפלו מים כל שהוא לציר טהור
קדשי בדק הבית אך קשה שר''א אמר שקדשי בדק הבית נאסרו בגיזה ועבודה ויש הוא טמא ואמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שרואים משם שעמי הארץ נחשדו לערב
לומר שזה רק מדרבנן ,אך קשה א''כ איך התיר ר' יוסי לגזוז את השיער ויש לומר מחצה בציר ,ולכאורה מדוע צריך להגיע למחצה הרי גם פחות ממחצה יהיה טומאה
שלא גזרו בפרה שאינה מצויה ,אך קשה שניתן לחללה ולהוציאה לחולין ואז יגזוז כי עם המשהו זה מחצה ומחצה ומחצה לא בטל ,וניתן לפרש שהוא התכוון רק עד
אותה ויחזיר אותה לקדושתה ,ויש לומר שדמיה יקרים ולא מצוי דמים לחללה מחצה בציר ,ועוד יש לומר שטומאת עם הארץ היא מדרבנן וטומאת משקים זה
עליהם ,אך קשה שיכול לפדותה כדברי שמואל שאם פדה הקדש שוה מנה בפרוטה מדרבנן ורבנן גזרו רק ברוב ולא במחצה ומחצה.
זה חל ויש לומר ששמואל אמר רק בדיעבד אך לא מחללים לכתחילה פחות משויו, משנה רשב''ג אומר שמי שלקח בהמה מניקה מעכו''ם אינו חושש שהיא הניקה את
ועוד יש לומר שאכן רב סובר כר' יוסי בן המשולם אך ר' יוסי לא סובר כרב לענין בנה של אחרת ,אם נכנס לעדרו וראה את המבכירות מניקות וגם את שאינם מבכירות
גיזה שלא בכונה. מניקות לא חוששים שבנה של זו בא אצל האחרת ושל האחרת בא אצל זו .גמרא ר''נ
רב אשי אמר בשם ר''ל שמותר לתלוש שער בכור כדי לשחטו רק ביד ולא בכלי ומה אומר בשם רב שבכל הפרק ההלכה היא כמו מה ששנו בסתם או כיחיד ולא במה
שכתוב עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן אין הכוונה שתולש בקופיץ אלא הוא עושה שחלקו ,ורב ששת אמר שרב אמר שמועה זו בשעה שהוא נם ושכב שהרי ברישא
מקום עבור הקופיץ. נחלקו ר''ע ור' ישמעאל ,ומה שאמר ר''א בן יעקב הלכה כמותו שהרי משנתו קב
הסתפקו אם מותר לתלוש שיער לראות מום לכתחילה או רק בדיעבד ,ור' ירמיה ונקי ,ומה שאמר רשב''ג הרי חלקו עליו בברייתא ,ואם הוא דיבר על ר' יוסי בן
מוכיח ממה ששנינו שאם צמר הסתבך באזן אמר ר' יוסי בן המשולם שיתלוש את המשולם לקמן הרי כבר הוא אמר להדיא שהלכה כר' יוסי בן המשולם ,ואם לגבי
השער ויראה את המום משמע שעושים כךלכתחילה ,ורב מרי מוכיח מדברי המשנה שער של בעל מום הרי עקביא בן מהללאל חלק על רבנן ,ויש לומר שרב דיבר על
וכן התולש את השער לראות מקום מום ולכאורה מדוע כתוב וכן שאין לומר שזה רשב''ג והחידוש הוא שמה שחלקו בברייתא לא נקרא מחלוקת,
לענין להזיז ממקומו כי זה ק''ו שאם לצורך שחיטה שהשחיטה מוכיחה בכל זאת לא דף כד אך קשה א''כ מדוע רב צריך לפסוק כר' יוסי בן המשולם ויש לומר שאם רב
יזיזנו ודאי לראות מקום מום מותר מוכח שזה הולך על תולש ומותר לכתחילה. לא היה אומר בכל הפרק היינו אומרים שהוא דיבר רק על ר' יוסי בן המשולם והוא
משנה אם נשר שער לבכור והניחו בחלון ואחר כך שחטו לר' יהודה עקביא בן אמר בכל הפרק שר' יוסי אמר שני דברים ומחלוקת בברייתא על רשב''ג נקראת
מהללאל מתיר עמוד ב וחכמים אוסרים ור' יוסי אומר שלא בזה התיר עקביא אלא מחלוקת לכן רב היה צריך לומר גם הלכה כר' יוסי ללמד שכשהוא אמר הלכה בכל
הוא התיר בשער בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח''כ הוא מת וחכמים אסרו ,צמר הפרק הכוונה לרשב''ג ומחלוקת בברייתא לא נקראת מחלוקת ,בברייתא שנינו שמי
שמדולדל בבכור מה שנראה עם הגיזה מותר ומה שלא נראה עמה אסור .גמרא יש שקנה בהמה מניקה מעכו''ם הבא אחריו הוא בכור מספק כי בהמה מרחמת גם
לדייק בדברי ר' יוסי לא בזה התיר עקביא אלא הוא אסר בשחטו וקשה שזה ק''ו כשלא ילדה ,ורשב''ג אומר שהדבר בחזקתו וכן אמר רשב''ג שאם אדם נכנס לעדרו
שאם במת הוא התיר ק''ו כששחטו ,אלא הכוונה לא בזה התיר עקביא וחכמים אסרו בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה מבכירות ושאינם מבכירות ילדו ולמחרת
ובשחטו מותר לכו''ע ונחלקו במת ,ואמר ר' אסי בשם ר''ל שנחלקו בהתירו מומחה השכים ומצא זכרים תלוים באינם מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אינו חושש
שחכמים גזרו שמא ישהה אותו ועקביא לא גזר אבל אם עדיין לא התירו מומחה שבנה של זו בא אצל זו.
לכו''ע אסור ,ורב ששת מקשה ממה ששנינו שלת''ק בעלי מומים אוסרים את יש להסתפק בדברי רשב''ג שהדבר בחזקתו שבהמה לא מרחמת אם לא ילדה אך אם
תערובתם בכל שהוא ור' יוסי אומר שיבקר ,ודקדקו בזה שאם כוונתו שיבדוק מום ראינו שילדה חוששים שהיא מרחמת או שהיא מרחמת רק את שלה והיא לא מרחמת
ואז יקחנו א''כ ת''ק אמר שלא יבדוק ,וביאר ר''נ בשם רבה בר אבוה שמדובר את שאינו שלה ,והנ''מ אם ילקה משום אותו ואת בנו שאם ברור לנו שהיא מרחמת
שהתערבה גיזת בכור בעל מום בגיזי חולין ות''ק הוא כר' יהודה במשנה שחכמים רק את שלה א''כ ילקה עליו ,אך אם יש צד שהיא מרחמת גם את שאינו שלה א''כ לא
אסרו בנשחטו ור' יוסי לשיטתו שחכמים התירו בשחטו והם אמרו יבקר דהיינו ילקה ,ולכאורה יש לדייק מדברי רשב''ג שלא חוששים שבנה של אחרת היה משמע
שיבדוק אם הוא מום קבוע או לא ואף שלא התירו מומחה ,ורבא מבאר שיבקר שחזקת שהוא בנה ,ויש לדחות שלא כתוב הוא אלא היה והכוונה שאין לחשוש
הכוונה שיבדקו אם התירו מומחה ואם לא אסור וכשעלה רבין הוא אמר שמועה זו שהוא בנה של אחרת אלא א''כ היה לה ולד מתחילה ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם
לפני רב ירמיה ור' ירמיה אמר בבליים טפשים וכי כיון שיושבים אתם בארץ חשוכה נכנס לעדרו וראה מבכירות שמניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש שבנה
שהיא בקעה אתם אומרים שמועות חשוכות וכי לא שמעתם את דברי ר' חייא בר של זו בא אצל זו ושל זו בא אצל זו ולכאורה נחשוש שמא היא ריחמה ,ויש לומר
אבא בשם ר' יוחנן שנחלקו בבדק ולא מצא וכמחלוקת ר''מ ורבנן שלר''מ כל דבר שכשיש לה בן אינה עוזבת אותו ומרחמת את של אחרת ,ולכאורה יש להוכיח ממה
שהוא בחזקת טומאה הוא בחזקתו עד שתודע הטומאה וחכמים סוברים שחופר עד שאמר רשב''ג הדבר בחזקתו וכתוב וכן היה רשב''ג אומר משמע שהרישא הוא כמו
שמגיע לסלע או לקרקע בתולה ,ואמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שנחלקו בבדק ומצא כמו בסיפא שודאי הוא שלה כך ברישא ,ויש לדחות שבסיפא אמנם הוא ודאי שלה אך
לגבי שדה שאבד בה קבר שהנכנס לתוכה טמא ולרבי אם נמצא בתוכה קבר הנכנס ברישא לא מדובר שודאי הוא שלה ,ומה שכתוב וכן הכוונה לגבי הפטור מבכורה.
לתוכה טהור שאומרים שהקבר שאבד הוא הנמצא ולרשב''ג יבדקו את כל השדה, רבה בר בר חנה אומר בשם ר' יוחנן שאם ראה חזיר כרוך אחר רחל היא פטורה
ור' אסי לא ביאר כר' חייא שדוקא לגבי טומאה יש סברא לומר שהטומאה הלכה ע''י מבכורה אך הוא אסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם ,ולכאורה היא פטורה
עורב או עכבר שנטלה אך במום לא שייך לומר שהמום נעלם ,ור' חייא סובר שגם מבכורה כרשב''ג ומה שאסור באכילה זה לפי רבנן ,ועוד קשה מדוע הוא אמר עד
בזה יכולים לחלוק כי יתכן שהמום עבר והתרפא ,ור' חייא בר אבא לא ביאר כר' אסי יבא ויורה צדק לכם ויש לו לומר עד יודע לך הדבר ,ואין לומר שר' יוחנן הסתפק אם
שיתכן שדוקא בשדה סבר רשב''ג שלא מספיק שמצאו קבר כי יתכן שכמו שהוא הלכה כרשב''ג או כרבנן שא''כ מדוע היא פטורה מבכורה ,ועוד שר' יוחנן אמר
קבר שם כך אחר קבר אך בקדשים אין הדרך שאחרי שבדקו יעשה בהם מום ,ור' אסי להדיא שבכל מקום שרשב''ג שנה במשנתינו הלכה כמותו מלבד ערב וצידן וראיה
סובר שכיון שהם נוגחים אחד את השני מצוי שיהיה בהם מום ,ויש להקשות ששנינו אחרונה ,ויש לומר שאמנם פשוט לר' יוחנן שהלכה כרשב''ג אך הוא הסתפק בדעת
שמי שתלש צמר מבכור תם אף שנולד בו מום ושחטו אסור ומשמע דוקא בתם, רשב''ג אם מי שילדה מרחמת גם אחרים או שאינה מרחמת אלא את שלה ויהיה
דף כו אך בעל מום מותר אף שלא התירו מומחה ,ויש לומר שהתנא קורא תם לכל מותר לאכלו ,אך קשה א''כ מדוע נקט התנא חזיר הרי יש נ''מ גם בטלה לגבי אותו
מי שלא התירו מומחה ,ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שהתולש צמר מבכור תם ואת בנו ,ויש לומר שאם היה כתוב טלה היינו אומרים שהיולדת מרחמת רק את מינה
אף שנולד בו מום ושחטו אסור ואם תלש מבכור בעל מום ואח''כ הוא מת עקביא בן ולא את שאינו מינה ולכן נקטו חזיר שגם באינו מינה יש צד שהיא תרחם ,ולפ''ז מה
מהללאל מתיר וחכמים אוסרים ,ואמר ר' יהודה שלא בזה התיר עקביא אלא בשער שאמר ר' יוחנן עמוד ב שאחאי הגדול הסתפק בראה חזיר שכרוך אחר רחל ולכאורה
בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח''כ שחטו ובזה התיר עקביא וחכמים אסרו, אם הספק הוא לגבי בכורה מדוע הוא לא הסתפק בטלה האם הלכה כרשב''ג או
ואפילו שעה אחת אך מפני השבת אבידה לבעלים אמרו שרשאי לקיימו ל' יום ,אך ור' יוסי אמר שבזה אבא חלפתא מודה שהוא מותר אך חכמים אמרו ביחוד שיניחנו
עדיין יש להסתפק האם ל' יום מדובר תוך שנתו או קודם שנתו ,ויש להוכיח ממה בחלון שמא יש בו תקוה שאם שחטו מותר לכו''ע ,ואם מת עקביא מתיר וחכמים
ששנינו שאם נולד לו מום מט''ו יום בתוך שנתו משלמים לו ט''ו יום אחר שנתו ,ויש אסרו ולכאורה ר' יוסי הוא כדברי ת''ק ,ויש לומר שנחלקו בהתירו מומחה שלת''ק
להוכיח מכאן גם כדברי ר''א שאומר שנותנים לו ל' יום משעה שנולד לו מום, רק בהתירו מומחה מותר ואם לא לא ,ור' יוסי מתיר גם בלא התירו מומחה ,ורבא
וללישנא בתרא ר''א אמר שאם נולד מום לבכור תוך שנתו נותנים לו ל' יום אחר אומר שלכו''ע מותר רק בהתירו מומחה ויש בזה ג' שיטות :שלת''ק נחלקו במת וגם
שנתו שכתוב לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה ושלושים יום הם ימים שנחשבים בשחטו ונקטו מת ללמד את כוחו של עקביא ,ולר' יהודה במת אסור לכו''ע ונחלקו
שנה ,אך יש תיובתא לר''א מהברייתא הנ''ל שאם נולד לו מום בט''ו יום תוך שנתו בשחטו ,ולר' יוסי בשחטו מותר לכו''ע ונחלקו במת ,ור''נ אומר שהלכה כר' יהודה
נותנים לו ט''ו יום אחר שנתו משמע רק השלמה ולא שנותנים לו לכתחילה ל' יום. כיון ששנו כמותו במסכת עדיות הנבחרת ששנינו שאם שער בכור בעל מום נשר
משנה בכור שנשחט לר' יהודה יכול לראות מומו אחר שחיטה ור''מ אומר שאם והניחו בחלון ושחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אסרו ,ור''נ בר יצחק מדייק
נשחט שלא על פי מומחה אסור ,אם מי שאינו מומחה ראה את הבכור ושחטו על פיו גם ממשנתינו ששנינו צמר המדולדל בבכור מה שנראה עם הגיזה מותר ומה שאינו
יקבר והמתיר ישלם מביתו .גמרא רבה בר בר חנה אומר שלא נחלקו במום של דוקין נראה אסור ולכאורה אם זה כר' יוסי ומדובר בשחטו הרי לר' יוסי גם חכמים התירו
שבעין שלא מתירים לאחר מיתה כי הם משתנים ונחלקו במומים שבגוף שר''מ גזר בשחטו ואם מדובר במת הרי רבנן אסור בין נראה ובין שאינו נראה ,ואם זה כעקביא
במומים שבגוף משום דוקין שבעין ור' יהודה סובר שלא גוזרים מומים שבגוף משום יש לומר להיפך שמה שנראה עם הגיזה אסור כי המיתה אוסרת אותו ומה שלא נראה
דוקין שבעין ,וכן שנינו שמי ששחט בכור והראה את מומיו ר' יהודה אומר שבדוקין עם הגיזה מותר כי הוא נתלש מעיקרא וא''כ זה כר' יהודה ,ואם מדובר במת הרי גם
שבעין אסור כי הם משתנים אך במומים שבגוף מותר כי אינם משתנים ,ור''מ אומר לעקביא אסור אלא מדובר בשחטו ולעקביא מותר בין נראה עמו ובין שלא נראה עמו
שגם מומים שבגוף אסור מפני שהם משתנים ,אך קשה הרי מומים שבגוף לא אלא זה כרבנן וא''כ נחלקו בשחטו כר' יהודה.
משתנים אלא הכוונה שר''מ אסר מפני המשתנים ,ור''נ בר יצחק אומר עמוד ב שיש ר' ינאי מסתפק בתולש צמר מעולה תמימה ואין ספק בחטאת ואשם שהוא לא ישהה
לדייק כן ממשנתינו שר''מ אמר הואיל שנשחט שלא על פי מומחה אסור משמע אותם כי הם באים לכפרה ובבכור ומעשר ודאי יש לאסור כי ישהה אותם שהרי הם
שר''מ אסר מצד קנס. לא באים לכפרה והספק הוא רק בעולה עמוד ב שעיקרה לא לכפרה א''כ הוא ישהה
יש להסתפק בדברי ר''מ שגזר מפני המשתנים ,האם כולם משתנים או שיש מומים אותה עבור צמרה ,או שכיון שהיא מכפרת על עשה הוא לא ישהה אותה ,ולכאורה
שאכן אינם משתנים והנ''מ היא להכחיש עדים שאמרו שלא השתנה שאם נאמר יש להוכיח ממה ששנינו שהתולש צמר מבכור תם אף שנולד בו מום שחטו אסור
שכולם משתנים הם עידי שקר אך אם נאמר שיש שמשתנים ויש שלא ניתן לסמוך ומשמע רק בתולש ואם נתלש מותר וכ''ש שבעולה יש להתיר שהוא לא ישהה אותה
עליהם ,ויש להוכיח מדברי רבה בר בר חנה שר' יאשיה מאושא אמר בא ואראה לך עבור מה שיתלש לבד ,ויש לדחות שגם נתלש אסור וכתוב תולש לחדש שעקביא
בדוקים שהם משתנים ויש להוכיח מזה שאמר לו בא ואראך משמע שיש שמשתנים מתיר בתולש בבעל מום ,אך קשה שבמשנה כתוב נשר ויש לומר שכתוב נשר לחדש
ויש שלא ,ולכאורה יש להוכיח מדברי המשנה שאם שחטו על פי אדם שאינו מומחה את כחם של רבנן וכתוב אח''כ תולש להודיע את כוחו של עקביא שמתיר.
יקברוהו וישלם מביתו וזה סתמא כר''מ שגזרו בכל המומים ,ויש לדחות שמדובר ר''א מבאר בשם ר''ל שנראה עם הגיזה הכוונה שעיקרו הפוך כלפי ראשו שהוא כפול
שהוא הורה בדוקין שבעין שגם ר' יהודה מודה. באמצע ,ורב נתן בר אושעיא מפרש שהכוונה שהוא לא מתמעך עם הגיזה ,ומבאר רב
שנו בברייתא שמשלם רביע דמיו לדקה ומחצה לגסה ומבאר רב פפא שבגסה ההפסד אילעא שר''ל לא פירש כרב נתן שאי אפשר שהגיזה תהיה בלי נימים מדולדלות ואם
מרובה מדקה אך קשה א''כ ישלם בכל אחד לפי ההפסד בו ,ומבאר רב הונא בר מנוח נאסור גם בזה לא נתיר שום גיזה.
בשם רב אחא בר איקא שבדקה משלם פחות שגזרו בו משום מגדלי בהמה דקה. פרק עד כמה
משנה מי שדן דין וזיכה חייב וחייב זכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה משנה שיעור הזמן שישראל מטפל בבכור :בדקה ל' יום ובגסה חמישים יום ,ולר'
שעשה עשוי וישלם את הנזק מביתו ואם הוא היה מומחה לב''ד הוא פטור .גמרא יוסי בדקה ג' חדשים ,ואם הכהן אמר לו בתוך הזמן תנהו לי לא יתן לו ,ואם הוא בעל
לכאורה מוכח מהמשנה כר''מ שמחייב בדינא דגרמי ,ור' אילעא מבאר בשם רב מום ואמר לו הכהן תן לי ואוכל אותו מותר ובזמן המקדש אם הוא היה תם ואמר לו
שבדן את הדין מדובר שנשא ונתן ביד אך זה מובן רק בחייב את הזכאי אך קשה הכהן תן לי להקריב אותו מותר ,בכור נאכל שנה בשנה בין תם ובין בעל מום שכתוב
בזיכה את החייב שהרי אם אמר לו פטור אתה א''כ זה לא נקרא שהוא נשא ונתן ביד, לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה אם נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י''ב
ורבינא מבאר שמדובר שהיה אצלו משכון והוא נטל אותו ממנו ,ובטימא את הטהור חודש ואחר י''ב חודש רשאי לקיימו עד ל' יום .גמרא רב כהנא אומר מנין למדו
מדובר שהוא נתן שרץ בטהור וטיהר טמא מדובר שהוא עירבם עם פרותיו. שהשיעור ל' יום בדקה ונ' בגסה שכתוב בכור בניך תתן לי שהוא ל' יום כן תעשה
משנה היה מעשה שניטלה האם לפרה ור' טרפון האכילה לכלבים כדין טריפה לצאנך ,מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך ,ואין לומר להיפך שמסתבר לחבר
וחכמים ביבנה התירוה שתודוס הרופא אמר שלא יוצאת ממצרים פרה וחזירה שלא מלאתך ודמעך למוקדם בפסוק ואת בכור בניך למאוחר ,אך קשה שנחבר לסמוך לו
ניטלה ממנה האם כדי שלא תלד ואמר ר''ט הלכה חמורך טרפון ור''ע אמר לו אתה ובכור בניך סמוך לשורך ,אלא מבאר רבא שכתוב תעשה לשורך וזה מוסיף עשיה
מומחה לרבים שפטור מלשלם בטעותו .גמרא יש להקשות מדוע ר' טרפון אמר נוספת בשור ואין לומר ס' יום שזה נמסר לחכמים שרק עד נ' יום הוא צריך לאמו,
שהוא הפסיד שניתן לו דין של טעה בדבר משנה שיכול לחזור ,ויש לומר שאכן ר''ע וכן שנינו בברייתא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ואין לומר כך לשורך כי כתוב
אמר לו טענה אחת שאתה טועה בדבר משנה שיכול לחזור ,ועוד שגם אם טעית תעשה הוסיף לך עשיה אחרת בשורך ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולמדו מכאן
בשיקול הדעת אתה מומחה לב''ד שפטור מלשלם. שישראל חייבים לטפל בדקה ל' יום ובגסה נ' יום ,ור' יוסי אומר שבדקה ג' חדשים
משנה הנוטל שכר לראות מומים של בכורות לא שוחטים על פיו אלא רק מומחה, שטיפולה מרובה ,ושנינו על כך מפני ששיניה דקות.
דף כט כמו אילא שגר ביבנה שחכמים התירו לו לקחת ד' איסרים לבהמה דקה רב ששת אומר שאם הכהן אמר לישראל תן לי ואטפל בה לא יתן לו כי הוא נראה
וששה לגסה בין תם ובין בעל מום .גמרא החילוק בין גסה לדקה שבגסה הטירחא ככהן המסייע בבית הגרנות ,ובברייתא שנינו שכהנים ולויים ועניים המסייעים בבית
של הבדיקה גדולה יותר מדקה. הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים לא נותנים להם תרומה ומעשר בשכרם ואם
לכאורה מובן מה שהוא לוקח שכר על בעל מום כי הוא מתירו לו אך מדוע הוא נוטל עשו כן חיללו ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי ,ועוד נאמר ואת קדשי בני ישראל לא
שכר על תם ,ויש לומר שהוא נוטל על תם שלא יחשדוהו באמר שהוא בעל מום והוא תחללו ולא תמותו וצריך פסוק נוסף שלא נאמר שאין עונש על כך לכן כתוב שיש
מכשיר בשביל השכר ,אך קשה שא''כ גם כשיטלו שכר על הפסק של תם יבואו לומר בזה מיתה ,ובקשו חכמים לקנוס את בעלי הבתים להפריש שוב אך לא קנסו כדי שלא
שהוא בעל מום והוא לא התירו כדי לקבל עליו שכר שוב ,ויש לומר שתקנו שכר על יבואו להפריש מהפטור על החיוב,
אותה בהמה רק עבור בדיקה אחת. דף כז בכולם יש טובת הנאה לבעלים שאם ישראל הפריש תרומה מכריו ומצאו
משנה מי שנוטל שכר לדון דיניו בטלים וכן הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה והנוטל ישראל אחר ואמר לו קח סלע ותנהו לבן בתי הכהן מותר אך לכהן עבור כהן אסור
שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה ,ואם הדן או המעיד או המקדש והתנא לא שנה כך בכל מתנות כהונה שיתכן שרק בתרומה שהיא קדושת הגוף שהיא
היה כהן מטמאים אותו מתרומתו והמוליכו מאכילו ומשקהו וסכו ואם הוא היה זקן לא מתחללת לא יבואו לטעות בה אך בשאר שיש קדושת דמים יבואו לטעות
מרכיבו על החמור ויקבל שכרו כפועל .גמרא רב יהודה אומר בשם רב מנין שלא שהקדושה תתחלל על ד' זוז ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין.
נוטלים שכר על מה שפרטה המשנה ,שכתוב ראה למדתי אתכם ומשה רבנו אומר רבא אומר שבתרומת חו''ל לא נאסר הכהן לסייע בבית הגרנות ורב חמא היה נותן
כמו שאני בחנם כך אתם בחנם ,וכן שנו בברייתא על הפסוק כאשר צוני ה' אלוקי מה את המתנות למשרתו.
אני בחנם אך אתם בחנם ,ואם לא מצא בחנם ילמד בשכר שכתוב אמת קנה אך אינו שמואל אמר שתרומת חו''ל יכול לבטלה ברוב ורבה היה מבטל ברוב ואוכלה בימי
יכול לומר כמו שלמדתיה בשכר כך אלמד בשכר שכתוב אמת קנה ואל תמכור. טומאתו ,אם היה מזדמן לרב הונא בר רב יהושע יין של תרומה הוא היה לוקח שני
יש להקשות על דברי המשנה שלא נוטלים שכר להזות ולקדש ששנינו שהמקדש שיעורים מחולין כנגד שיעור אחד של תרומה והיה לוקח שיעור אחד ואוכלו וכן
אשה במי חטאת ובאפר פרה היא מקודשת גם בישראל ,ואביי מחלק שבשכר הבאה עשה מכאן ואילך נותן אחד ולוקח אחד ,עוד אמר שמואל שבתרומת חו''ל יכול
ומלוי היא מקודשת ורק על הזאה וקידוש אין ליטול שכר וכן מדויק שאצלינו לאכול מצד אחד ולהפריש אח''כ ,עוד אמר שמואל שתרומת חו''ל נאסרה בטומאה
במשנה כתוב להזות ולקדש ובקידושין כתוב המקדש במי חטאת ובאפר חטאת א''כ רק למי שהטומאה יוצאת מגופו ודוקא באכילה ובנגיעה לא אסור כלל ,ואמר רבינא
מדובר על האפר והמים עצמם. שלכן נדה יכולה להפריש חלה וכהן קטן שעדיין לא נטמא מגופו יכול לאכלה ואם
יש להקשות איך מותר לכהן ללכת להטמאות ויש לומר שמדובר בבית הפרס אין כהן קטן היא תקח את החלה בראש המרדה ותתן תנור ואח''כ היא תפריש חלה
שטומאתו מדרבנן וכמו שאמר רב יהודה בשם רב שניתן ללכת בבית הפרס ע''י אחרת כדי שלא תשתכח תורת חלה ויאכלנה כהן גדול.
ניפוח עמוד ב ורב יהודה בר אמי אמר בשם רב יהודה שבית הפרס שנידוש הוא ר''נ ורב עמרם ורמי בר חמא הלכו בספינה וכשעלה רב עמרם להתפנות באה אשה
נטהר או שמדובר בשאר טומאות שכהן אינו מוזהר עליהן. ושאלה אם טמא מת יכול לטבול ולאכול תרומת חו''ל ואמר ר''נ לרמי בר חמא עמוד
המשנה מסיימת שנוטל שכר כפועל והיינו כפועל בטל ומבאר אביי כפועל בטל של ב וכי יש לנו הזאה אמר רמי בר חמא וכי לא נחשוש לרב עמרם וכשחזר רב עמרם
אותה מלאכה שהוא עובד בה ולא יקבל את כל שכרו שהרי בכל זאת זה קל יותר. הוא אמר בשם רב שטמא מת טובל ואוכל בתרומת חו''ל ואין הלכה כמותו וכן אמר
משנה מי שחשוד על בכורות לא לוקחים ממנו אפילו בשר צבי ולא עורות שלא מר זוטרא בשם רב ששת שטמא שרץ טובל ואוכל בתרומת חו''ל ואין הלכה כמותו.
נעבדו ור''א אומר שמותר לקחת ממנו עורות של נקבה ולא לוקחים ממנו צמר מלובן יש לדייק במה ששנינו נולד מום בתוך שנתו מונים שנה ללידתו ואמר רב יהודה בשם
או צואי אך מותר לקחת ממנו טווי ובגדים .גמרא לא לוקחים בשר צבי שהוא רב שלומדים מהפסוק לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה איזה שנה נכנסת בחברתה
מתחלף בבשר עגל ומשמע שעורות עבודים מותר לקנות ממנו שאם זה היה של בכור היינו השנה של הבכור עצמו ,ואצל רב שנו שנה בשנה שיום אחד בשנה זו וזה מלמד
הוא לא היה טורח בו שהוא חושב שאם ישמעו מזה החכמים הם יפסידו את זה שבכור נאכל בשני ימים ולילה אחד והם ילמדו בכור משאר קדשים וקדשים למדו
ממנו .ר''א מתיר לקחת ממנו עורות של נקבה כי הם ניכרים ות''ק סובר שיתכן שהוא כדברי רב אחא בר יעקב מהפסוק כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם ,ורב
זכר והוא חקק במקום זכרותו ויאמר שעכברים אכלוהו ,ור''א לא חשש לכך כי מקום למד שבכור נאכל לשני ימים ולילה מהפסוק ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק
אכילת העכברים ניכר. הימין והפסוק מקישו לחזה ושוק של שלמים שהוא שני ימים ולילה אחד,
יש להקשות אם לא לוקחים ממנו צמר מלובן ק''ו שלא יקחו ממנו צמר צואי ויש דף כח ומי שלמד משנה שנה סובר שלא לומדים מובשרם כי יתכן שהפסוק מדבר
לומר שכתוב דבר אחד צמר מלובן מצואתו. על חזה ושוק של תודה שהוא נאכל ליום ולילה ,ורב למד מלך יהיה שהפסוק מוסיף
יש להקשות מדוע כתוב טווי ובגדים הרי בבגד יש חוטים טוויים ויש לומר שמדובר הויה נוספת בבכור ,והלומד משנה שנה סובר שמיהיה לך לומדים שבכור בעל מום
בבגד נמטי שהוא מחוטים שלא נטוו. ניתן לכהן ואין לזה מקור אחר בכל התורה ,ורב למד מובשרם אחד תם אחד בעל
משנה מי שחשוד על השביעית לא לוקחים ממנו פשתן ואפלו סרוק אך לוקחים ממנו מום ומי שלמד משנה שנה סובר שמדובר בבשרם של בכורות של כל ישראל.
טווי וארוג .גמרא יש להקשות אם קונים טווי ק''ו שקונים ארוג שהוא מחוטים יש להסתפק בדברי המשנה בנולד מום בתוך שנתו אם מקיימו י''ב חודש ועוד ל' יום
טוויים ויש לומר שמדובר בתיכי שהם שרשראות מחוטים שלא נטוו. או שכשנולד בתוך שנתו מקיימו עד י''ב חודש ולא יותר ואם נולד אחר שנתו יקיים
משנה לר' יהודה מי שחשוד למכור תרומה כאילו היא חולין לא קונים ממנו אפילו רק עד ל' ,ויש להוכיח ממה ששנינו שבכור בזמן הזה קודם שנראה להראותו לחכם
מים ומלח ,ור''ש אסר לקנות ממנו רק מה שיש בו זיקת תרומה ומעשרות .גמרא ר''ש יקיימו שתיים ושלש שנים ואחר שנראה להראותו לחכם אם נולד לו מום תוך שנתו
בא לרבות גם קרבי דגים שמערבים בהם שמן. רשאי לקיימו כל י''ב חדש ואם נולד אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד
