gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: בראשית (2026-10-05)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הגאון רבי אברהם בן רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫שמשון רפאל ארלנגר זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 355‬פרשת בראשית תשפ''ז‬ ‫בכורות כג‪-‬כט‬ ‫כרבנן‪ ,‬ויש לומר שהוא הסתפק לגבי בכורה לדעת רבנן או לאכילה לדעת רשב''ג‬ ‫דף כג רב דימי מוכיח ממה ששנינו שאם נפלה סאה תרומה לק' סאים של חולין‬ ‫שלרבנן יתכן שהיא מרחמת רק במינה ולא שלא במינה‪ ,‬או שהיא מרחמת גם באינו‬ ‫לר''א הם יאכלו נקודים או קליות או שילושו אותם במי פירות או שיחלקום לעיסות‬ ‫מינה ולרשב''ג גם אם נאמר שהיולדת מרחמת היא מרחמת רק את מינה ולא את‬ ‫ולא יהיה כביצה במקום אחד‪ ,‬וביאר עולא שהטעם לכך הוא שמא יביא קב חולין‬ ‫שאינו מינה או שהיא מרחמת גם באינו מינה‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה והוא חושב לבטלם ברוב אך כיון שיש עוד‬ ‫משנה ר' יוסי בן המשולם אומר שהשוחט בכור מותר לו לעשות מקום לתלוש שיער‬ ‫משהו מצא מין את מינו וניעור‪ ,‬ואמר אביי אמנם מצאנו שם שטומאה מעוררת‬ ‫בקופיץ ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ומותר לתלוש שיער לראות מקום מום‪ .‬גמרא רב‬ ‫טומאה אך לא מצאנו שטהרה מעוררת טומאה‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם‬ ‫אמר שהלכה כר' יוסי בן המשולם‪.‬‬ ‫התערב אפר פרה כשר באפר מקלה הולכים אחר הרוב לטמא ואם הרוב אפר מקלה‬ ‫שאלו את רב הונא האם טעמו של ר' יוסי שתולש לא נקרא גוזז ובכ''ז אסור ביו''ט‬ ‫אינו מטמא‪ ,‬ולכאורה אם נאמר שטומאה שבטלה היא כאילו נמצאת אמנם ברוב‬ ‫כי הוא עוקר דבר מגידולו או שר' יוסי סובר שתולש נקרא גוזז והוא מתיר בבכור כי‬ ‫מקלה לא יטמא במגע אך שיטמא במשא‪ ,‬ויש לומר שאכן ר' יוסי בר' חנינא אמר‬ ‫זה דבר שאינו מתכוון וא''כ מותר גם ביו''ט‪ ,‬אמר להם רב הונא שישאלו את רב‬ ‫שטהור ממגע ומטמא במשא‪ ,‬אך קשה מדברי רב חסדא שנבלה בטלה בשחוטה כי‬ ‫חננאל אם הוא יאמר שהלכה כר' יוסי בן המשולם אני אפשוט לכם ושאלוהו והוא‬ ‫נבלה לא יכולה להיות מותרת כשחוטה‪ ,‬ולכאורה אמנם במגע אינה מטמאה אך‬ ‫אמר שרב פסק כר' יוסי בן המשולם וחזרו לרב הונא והוא אמר להם א''כ מותר גם‬ ‫שתטמא במשא‪ ,‬אמר לו אביי אתם שניתם את זה בדברי רב חסדא ואילו אצלינו שנו‬ ‫ביו''ט‪ ,‬וכן שנינו שרב חנניא בר שלמיא אמר להדיא בשם רב שכנגדו ביו''ט מותר‪,‬‬ ‫שר' חייא אמר שנבלה ושחוטה בטלות זו בזו ועל כך שנו את דברי ר' יוסי בר' חנינא‬ ‫דף כה ויש להקשות הרי רב חייא בר אשי אמר בשם רב שאסור ביו''ט להדק בגד‬ ‫שטהור ממגע אך מטמא במשא‪ ,‬ומה ששנינו שר''א בן יעקב אמר שאם בהמה גסה‬ ‫סביב לברז של חבית כי הוא סוחט אף שאינו מתכוון‪ ,‬ויש לומר שבזה גם ר''ש‬ ‫שפעה חררת דם היא תקבר והיא נפטרה מבכורה ושנו על כך שר' חייא אמר שהיא‬ ‫שמתיר דבר שאינו מתכוון יאסור כמו שאמרו אביי ורבא שר''ש מודה בפסיק רישא‪,‬‬ ‫לא מטמאה לא במגע ולא במשא וקשה מדוע אינה מטמאה במשא ושתק אביי‪ ,‬אך‬ ‫אך קשה שר' חייא בר אשי אמר בשם רב שהלכה כר' יהודה ורב חנן בר אמי אמר‬ ‫לכאורה ניתן לחלק שזה כטומאה סרוחה‪ ,‬אך זה מובן לדעת בר פדא שטומאה‬ ‫בשם שמואל שהלכה כר''ש ורב חייא בר אבין שנה בלא שאמרו כן בשם רב ושמואל‬ ‫חמורה במשא מטמאה רק כל עוד ראויה לגר וטומאה קלה מגע מטמאה כל עוד ראוי‬ ‫שרב פסק כר' יהודה ושמואל פסק כר''ש‪ ,‬ויש לומר שאכן רב סובר כר' יהודה ותולש‬ ‫לכלב א''כ ניתן להעמיד שהיא לא ראויה לגר‪ ,‬אך לדעת ר' יוחנן עמוד ב שגם‬ ‫אינו גוזז ובכ''ז הוא התיר ביו''ט כי הוא עוקר דבר מגידולו כלאחר יד‪ ,‬אך יש‬ ‫טומאה חמורה מטמאה כל עוד היא ראויה לכלב א''כ מדוע לא יהיה טומאת משא‪,‬‬ ‫להקשות ששנינו שמי שתלש כנף וקטמו ומרטו חייב ג' חטאות וביאר ר''ל שתולש‬ ‫ונשאר בקושיא‪.‬‬ ‫חייב משום גוזז וקוטם חייב משום מחתך ומורט חייב משום ממחק‪ ,‬ויש לומר‬ ‫בר פדא למד מהפסוק לא תאכל כל נבלה‪ ,‬לגר‪ ,‬שרק הראויה לגר היא נקראת נבלה‬ ‫שבכנף זה עקירה כדרכו‪ ,‬ולכאורה יש לדייק שאם רב פסק כר' יוסי בן המשולם ר'‬ ‫ואם אינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה‪ ,‬ור' יוחנן למד משם רק מי שהיא סרוחה‬ ‫יוסי סבר כמותו שדבר שאינו מתכוון אסור ולכאורה קשה ששנינו לגבי פסול שיער‬ ‫מתחילה ובר פדא סובר שלא צריך פסוק למעט סרוחה מעיקרא כי היא כעפר‬ ‫שחור בפרה ששתי שערות שעיקרם אדום וראשם שחור אמר ר' יוסי בן המשולם גזוז‬ ‫בעלמא‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח מדברי ר''א בן יעקב שבהמה גסה ששפעה חררת דם‬ ‫במספרים ואינו חושש א''כ הוא מתיר באינו מתכוון‪ ,‬ויש לומר שהוא סבר שלא‬ ‫היא תקבר והיא פטורה מבכורה ור' חייא שנה על כך שהיא לא מטמאה לא במגע‬ ‫נאסרה גיזה בפרה‪ ,‬אך קשה ששנינו על הפסוק לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז‬ ‫ולא במשא ור' יוחנן ביאר שזה מטעם ביטול ברוב‪ ,‬ולכאורה נאמר שהיא לא מטמאה‬ ‫בבכור צאנך ומצאנו שור בעבודה וצאן בגיזה ולאסור שור בגיזה וצאן בעבודה‬ ‫כי לא היתה ראויה כלל‪ ,‬ויש לומר שהיא היתה ראויה מתחילה אגב האם‪.‬‬ ‫לומדים ממה שכתוב לא תעבוד‪ ,‬ולא תגוז‪ ,‬ויש לומר שבפרה לא נאסר גיזה כי היא‬ ‫שנינו לגבי הכשר טומאה שר''א בן יעקב אמר שאם נפלו מים כל שהוא לציר טהור‬ ‫קדשי בדק הבית אך קשה שר''א אמר שקדשי בדק הבית נאסרו בגיזה ועבודה ויש‬ ‫הוא טמא ואמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שרואים משם שעמי הארץ נחשדו לערב‬ ‫לומר שזה רק מדרבנן‪ ,‬אך קשה א''כ איך התיר ר' יוסי לגזוז את השיער ויש לומר‬ ‫מחצה בציר‪ ,‬ולכאורה מדוע צריך להגיע למחצה הרי גם פחות ממחצה יהיה טומאה‬ ‫שלא גזרו בפרה שאינה מצויה‪ ,‬אך קשה שניתן לחללה ולהוציאה לחולין ואז יגזוז‬ ‫כי עם המשהו זה מחצה ומחצה ומחצה לא בטל‪ ,‬וניתן לפרש שהוא התכוון רק עד‬ ‫אותה ויחזיר אותה לקדושתה‪ ,‬ויש לומר שדמיה יקרים ולא מצוי דמים לחללה‬ ‫מחצה בציר‪ ,‬ועוד יש לומר שטומאת עם הארץ היא מדרבנן וטומאת משקים זה‬ ‫עליהם‪ ,‬אך קשה שיכול לפדותה כדברי שמואל שאם פדה הקדש שוה מנה בפרוטה‬ ‫מדרבנן ורבנן גזרו רק ברוב ולא במחצה ומחצה‪.‬‬ ‫זה חל ויש לומר ששמואל אמר רק בדיעבד אך לא מחללים לכתחילה פחות משויו‪,‬‬ ‫משנה רשב''ג אומר שמי שלקח בהמה מניקה מעכו''ם אינו חושש שהיא הניקה את‬ ‫ועוד יש לומר שאכן רב סובר כר' יוסי בן המשולם אך ר' יוסי לא סובר כרב לענין‬ ‫בנה של אחרת‪ ,‬אם נכנס לעדרו וראה את המבכירות מניקות וגם את שאינם מבכירות‬ ‫גיזה שלא בכונה‪.‬‬ ‫מניקות לא חוששים שבנה של זו בא אצל האחרת ושל האחרת בא אצל זו‪ .‬גמרא ר''נ‬ ‫רב אשי אמר בשם ר''ל שמותר לתלוש שער בכור כדי לשחטו רק ביד ולא בכלי ומה‬ ‫אומר בשם רב שבכל הפרק ההלכה היא כמו מה ששנו בסתם או כיחיד ולא במה‬ ‫שכתוב עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן אין הכוונה שתולש בקופיץ אלא הוא עושה‬ ‫שחלקו‪ ,‬ורב ששת אמר שרב אמר שמועה זו בשעה שהוא נם ושכב שהרי ברישא‬ ‫מקום עבור הקופיץ‪.‬‬ ‫נחלקו ר''ע ור' ישמעאל‪ ,‬ומה שאמר ר''א בן יעקב הלכה כמותו שהרי משנתו קב‬ ‫הסתפקו אם מותר לתלוש שיער לראות מום לכתחילה או רק בדיעבד‪ ,‬ור' ירמיה‬ ‫ונקי‪ ,‬ומה שאמר רשב''ג הרי חלקו עליו בברייתא‪ ,‬ואם הוא דיבר על ר' יוסי בן‬ ‫מוכיח ממה ששנינו שאם צמר הסתבך באזן אמר ר' יוסי בן המשולם שיתלוש את‬ ‫המשולם לקמן הרי כבר הוא אמר להדיא שהלכה כר' יוסי בן המשולם‪ ,‬ואם לגבי‬ ‫השער ויראה את המום משמע שעושים כךלכתחילה‪ ,‬ורב מרי מוכיח מדברי המשנה‬ ‫שער של בעל מום הרי עקביא בן מהללאל חלק על רבנן‪ ,‬ויש לומר שרב דיבר על‬ ‫וכן התולש את השער לראות מקום מום ולכאורה מדוע כתוב וכן שאין לומר שזה‬ ‫רשב''ג והחידוש הוא שמה שחלקו בברייתא לא נקרא מחלוקת‪,‬‬ ‫לענין להזיז ממקומו כי זה ק''ו שאם לצורך שחיטה שהשחיטה מוכיחה בכל זאת לא‬ ‫דף כד אך קשה א''כ מדוע רב צריך לפסוק כר' יוסי בן המשולם ויש לומר שאם רב‬ ‫יזיזנו ודאי לראות מקום מום מותר מוכח שזה הולך על תולש ומותר לכתחילה‪.‬‬ ‫לא היה אומר בכל הפרק היינו אומרים שהוא דיבר רק על ר' יוסי בן המשולם והוא‬ ‫משנה אם נשר שער לבכור והניחו בחלון ואחר כך שחטו לר' יהודה עקביא בן‬ ‫אמר בכל הפרק שר' יוסי אמר שני דברים ומחלוקת בברייתא על רשב''ג נקראת‬ ‫מהללאל מתיר עמוד ב וחכמים אוסרים ור' יוסי אומר שלא בזה התיר עקביא אלא‬ ‫מחלוקת לכן רב היה צריך לומר גם הלכה כר' יוסי ללמד שכשהוא אמר הלכה בכל‬ ‫הוא התיר בשער בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח''כ הוא מת וחכמים אסרו‪ ,‬צמר‬ ‫הפרק הכוונה לרשב''ג ומחלוקת בברייתא לא נקראת מחלוקת‪ ,‬בברייתא שנינו שמי‬ ‫שמדולדל בבכור מה שנראה עם הגיזה מותר ומה שלא נראה עמה אסור‪ .‬גמרא יש‬ ‫שקנה בהמה מניקה מעכו''ם הבא אחריו הוא בכור מספק כי בהמה מרחמת גם‬ ‫לדייק בדברי ר' יוסי לא בזה התיר עקביא אלא הוא אסר בשחטו וקשה שזה ק''ו‬ ‫כשלא ילדה‪ ,‬ורשב''ג אומר שהדבר בחזקתו וכן אמר רשב''ג שאם אדם נכנס לעדרו‬ ‫שאם במת הוא התיר ק''ו כששחטו‪ ,‬אלא הכוונה לא בזה התיר עקביא וחכמים אסרו‬ ‫בלילה וראה כעשר או כחמש עשרה מבכירות ושאינם מבכירות ילדו ולמחרת‬ ‫ובשחטו מותר לכו''ע ונחלקו במת‪ ,‬ואמר ר' אסי בשם ר''ל שנחלקו בהתירו מומחה‬ ‫השכים ומצא זכרים תלוים באינם מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אינו חושש‬ ‫שחכמים גזרו שמא ישהה אותו ועקביא לא גזר אבל אם עדיין לא התירו מומחה‬ ‫שבנה של זו בא אצל זו‪.‬‬ ‫לכו''ע אסור‪ ,‬ורב ששת מקשה ממה ששנינו שלת''ק בעלי מומים אוסרים את‬ ‫יש להסתפק בדברי רשב''ג שהדבר בחזקתו שבהמה לא מרחמת אם לא ילדה אך אם‬ ‫תערובתם בכל שהוא ור' יוסי אומר שיבקר‪ ,‬ודקדקו בזה שאם כוונתו שיבדוק מום‬ ‫ראינו שילדה חוששים שהיא מרחמת או שהיא מרחמת רק את שלה והיא לא מרחמת‬ ‫ואז יקחנו א''כ ת''ק אמר שלא יבדוק‪ ,‬וביאר ר''נ בשם רבה בר אבוה שמדובר‬ ‫את שאינו שלה‪ ,‬והנ''מ אם ילקה משום אותו ואת בנו שאם ברור לנו שהיא מרחמת‬ ‫שהתערבה גיזת בכור בעל מום בגיזי חולין ות''ק הוא כר' יהודה במשנה שחכמים‬ ‫רק את שלה א''כ ילקה עליו‪ ,‬אך אם יש צד שהיא מרחמת גם את שאינו שלה א''כ לא‬ ‫אסרו בנשחטו ור' יוסי לשיטתו שחכמים התירו בשחטו והם אמרו יבקר דהיינו‬ ‫ילקה‪ ,‬ולכאורה יש לדייק מדברי רשב''ג שלא חוששים שבנה של אחרת היה משמע‬ ‫שיבדוק אם הוא מום קבוע או לא ואף שלא התירו מומחה‪ ,‬ורבא מבאר שיבקר‬ ‫שחזקת שהוא בנה‪ ,‬ויש לדחות שלא כתוב הוא אלא היה והכוונה שאין לחשוש‬ ‫הכוונה שיבדקו אם התירו מומחה ואם לא אסור וכשעלה רבין הוא אמר שמועה זו‬ ‫שהוא בנה של אחרת אלא א''כ היה לה ולד מתחילה‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם‬ ‫לפני רב ירמיה ור' ירמיה אמר בבליים טפשים וכי כיון שיושבים אתם בארץ חשוכה‬ ‫נכנס לעדרו וראה מבכירות שמניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש שבנה‬ ‫שהיא בקעה אתם אומרים שמועות חשוכות וכי לא שמעתם את דברי ר' חייא בר‬ ‫של זו בא אצל זו ושל זו בא אצל זו ולכאורה נחשוש שמא היא ריחמה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫אבא בשם ר' יוחנן שנחלקו בבדק ולא מצא וכמחלוקת ר''מ ורבנן שלר''מ כל דבר‬ ‫שכשיש לה בן אינה עוזבת אותו ומרחמת את של אחרת‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה‬ ‫שהוא בחזקת טומאה הוא בחזקתו עד שתודע הטומאה וחכמים סוברים שחופר עד‬ ‫שאמר רשב''ג הדבר בחזקתו וכתוב וכן היה רשב''ג אומר משמע שהרישא הוא כמו‬ ‫שמגיע לסלע או לקרקע בתולה‪ ,‬ואמר ר' אסי בשם ר' יוחנן שנחלקו בבדק ומצא כמו‬ ‫בסיפא שודאי הוא שלה כך ברישא‪ ,‬ויש לדחות שבסיפא אמנם הוא ודאי שלה אך‬ ‫לגבי שדה שאבד בה קבר שהנכנס לתוכה טמא ולרבי אם נמצא בתוכה קבר הנכנס‬ ‫ברישא לא מדובר שודאי הוא שלה‪ ,‬ומה שכתוב וכן הכוונה לגבי הפטור מבכורה‪.‬‬ ‫לתוכה טהור שאומרים שהקבר שאבד הוא הנמצא ולרשב''ג יבדקו את כל השדה‪,‬‬ ‫רבה בר בר חנה אומר בשם ר' יוחנן שאם ראה חזיר כרוך אחר רחל היא פטורה‬ ‫ור' אסי לא ביאר כר' חייא שדוקא לגבי טומאה יש סברא לומר שהטומאה הלכה ע''י‬ ‫מבכורה אך הוא אסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם‪ ,‬ולכאורה היא פטורה‬ ‫עורב או עכבר שנטלה אך במום לא שייך לומר שהמום נעלם‪ ,‬ור' חייא סובר שגם‬ ‫מבכורה כרשב''ג ומה שאסור באכילה זה לפי רבנן‪ ,‬ועוד קשה מדוע הוא אמר עד‬ ‫בזה יכולים לחלוק כי יתכן שהמום עבר והתרפא‪ ,‬ור' חייא בר אבא לא ביאר כר' אסי‬ ‫יבא ויורה צדק לכם ויש לו לומר עד יודע לך הדבר‪ ,‬ואין לומר שר' יוחנן הסתפק אם‬ ‫שיתכן שדוקא בשדה סבר רשב''ג שלא מספיק שמצאו קבר כי יתכן שכמו שהוא‬ ‫הלכה כרשב''ג או כרבנן שא''כ מדוע היא פטורה מבכורה‪ ,‬ועוד שר' יוחנן אמר‬ ‫קבר שם כך אחר קבר אך בקדשים אין הדרך שאחרי שבדקו יעשה בהם מום‪ ,‬ור' אסי‬ ‫להדיא שבכל מקום שרשב''ג שנה במשנתינו הלכה כמותו מלבד ערב וצידן וראיה‬ ‫סובר שכיון שהם נוגחים אחד את השני מצוי שיהיה בהם מום‪ ,‬ויש להקשות ששנינו‬ ‫אחרונה‪ ,‬ויש לומר שאמנם פשוט לר' יוחנן שהלכה כרשב''ג אך הוא הסתפק בדעת‬ ‫שמי שתלש צמר מבכור תם אף שנולד בו מום ושחטו אסור ומשמע דוקא בתם‪,‬‬ ‫רשב''ג אם מי שילדה מרחמת גם אחרים או שאינה מרחמת אלא את שלה ויהיה‬ ‫דף כו אך בעל מום מותר אף שלא התירו מומחה‪ ,‬ויש לומר שהתנא קורא תם לכל‬ ‫מותר לאכלו‪ ,‬אך קשה א''כ מדוע נקט התנא חזיר הרי יש נ''מ גם בטלה לגבי אותו‬ ‫מי שלא התירו מומחה‪ ,‬ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שהתולש צמר מבכור תם‬ ‫ואת בנו‪ ,‬ויש לומר שאם היה כתוב טלה היינו אומרים שהיולדת מרחמת רק את מינה‬ ‫אף שנולד בו מום ושחטו אסור ואם תלש מבכור בעל מום ואח''כ הוא מת עקביא בן‬ ‫ולא את שאינו מינה ולכן נקטו חזיר שגם באינו מינה יש צד שהיא תרחם‪ ,‬ולפ''ז מה‬ ‫מהללאל מתיר וחכמים אוסרים‪ ,‬ואמר ר' יהודה שלא בזה התיר עקביא אלא בשער‬ ‫שאמר ר' יוחנן עמוד ב שאחאי הגדול הסתפק בראה חזיר שכרוך אחר רחל ולכאורה‬ ‫בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח''כ שחטו ובזה התיר עקביא וחכמים אסרו‪,‬‬ ‫אם הספק הוא לגבי בכורה מדוע הוא לא הסתפק בטלה האם הלכה כרשב''ג או‬ ‫ואפילו שעה אחת אך מפני השבת אבידה לבעלים אמרו שרשאי לקיימו ל' יום‪ ,‬אך‬ ‫ור' יוסי אמר שבזה אבא חלפתא מודה שהוא מותר אך חכמים אמרו ביחוד שיניחנו‬ ‫עדיין יש להסתפק האם ל' יום מדובר תוך שנתו או קודם שנתו‪ ,‬ויש להוכיח ממה‬ ‫בחלון שמא יש בו תקוה שאם שחטו מותר לכו''ע‪ ,‬ואם מת עקביא מתיר וחכמים‬ ‫ששנינו שאם נולד לו מום מט''ו יום בתוך שנתו משלמים לו ט''ו יום אחר שנתו‪ ,‬ויש‬ ‫אסרו ולכאורה ר' יוסי הוא כדברי ת''ק‪ ,‬ויש לומר שנחלקו בהתירו מומחה שלת''ק‬ ‫להוכיח מכאן גם כדברי ר''א שאומר שנותנים לו ל' יום משעה שנולד לו מום‪,‬‬ ‫רק בהתירו מומחה מותר ואם לא לא‪ ,‬ור' יוסי מתיר גם בלא התירו מומחה‪ ,‬ורבא‬ ‫וללישנא בתרא ר''א אמר שאם נולד מום לבכור תוך שנתו נותנים לו ל' יום אחר‬ ‫אומר שלכו''ע מותר רק בהתירו מומחה ויש בזה ג' שיטות‪ :‬שלת''ק נחלקו במת וגם‬ ‫שנתו שכתוב לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה ושלושים יום הם ימים שנחשבים‬ ‫בשחטו ונקטו מת ללמד את כוחו של עקביא‪ ,‬ולר' יהודה במת אסור לכו''ע ונחלקו‬ ‫שנה‪ ,‬אך יש תיובתא לר''א מהברייתא הנ''ל שאם נולד לו מום בט''ו יום תוך שנתו‬ ‫בשחטו‪ ,‬ולר' יוסי בשחטו מותר לכו''ע ונחלקו במת‪ ,‬ור''נ אומר שהלכה כר' יהודה‬ ‫נותנים לו ט''ו יום אחר שנתו משמע רק השלמה ולא שנותנים לו לכתחילה ל' יום‪.‬‬ ‫כיון ששנו כמותו במסכת עדיות הנבחרת ששנינו שאם שער בכור בעל מום נשר‬ ‫משנה בכור שנשחט לר' יהודה יכול לראות מומו אחר שחיטה ור''מ אומר שאם‬ ‫והניחו בחלון ושחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אסרו‪ ,‬ור''נ בר יצחק מדייק‬ ‫נשחט שלא על פי מומחה אסור‪ ,‬אם מי שאינו מומחה ראה את הבכור ושחטו על פיו‬ ‫גם ממשנתינו ששנינו צמר המדולדל בבכור מה שנראה עם הגיזה מותר ומה שאינו‬ ‫יקבר והמתיר ישלם מביתו‪ .‬גמרא רבה בר בר חנה אומר שלא נחלקו במום של דוקין‬ ‫נראה אסור ולכאורה אם זה כר' יוסי ומדובר בשחטו הרי לר' יוסי גם חכמים התירו‬ ‫שבעין שלא מתירים לאחר מיתה כי הם משתנים ונחלקו במומים שבגוף שר''מ גזר‬ ‫בשחטו ואם מדובר במת הרי רבנן אסור בין נראה ובין שאינו נראה‪ ,‬ואם זה כעקביא‬ ‫במומים שבגוף משום דוקין שבעין ור' יהודה סובר שלא גוזרים מומים שבגוף משום‬ ‫יש לומר להיפך שמה שנראה עם הגיזה אסור כי המיתה אוסרת אותו ומה שלא נראה‬ ‫דוקין שבעין‪ ,‬וכן שנינו שמי ששחט בכור והראה את מומיו ר' יהודה אומר שבדוקין‬ ‫עם הגיזה מותר כי הוא נתלש מעיקרא וא''כ זה כר' יהודה‪ ,‬ואם מדובר במת הרי גם‬ ‫שבעין אסור כי הם משתנים אך במומים שבגוף מותר כי אינם משתנים‪ ,‬ור''מ אומר‬ ‫לעקביא אסור אלא מדובר בשחטו ולעקביא מותר בין נראה עמו ובין שלא נראה עמו‬ ‫שגם מומים שבגוף אסור מפני שהם משתנים‪ ,‬אך קשה הרי מומים שבגוף לא‬ ‫אלא זה כרבנן וא''כ נחלקו בשחטו כר' יהודה‪.‬‬ ‫משתנים אלא הכוונה שר''מ אסר מפני המשתנים‪ ,‬ור''נ בר יצחק אומר עמוד ב שיש‬ ‫ר' ינאי מסתפק בתולש צמר מעולה תמימה ואין ספק בחטאת ואשם שהוא לא ישהה‬ ‫לדייק כן ממשנתינו שר''מ אמר הואיל שנשחט שלא על פי מומחה אסור משמע‬ ‫אותם כי הם באים לכפרה ובבכור ומעשר ודאי יש לאסור כי ישהה אותם שהרי הם‬ ‫שר''מ אסר מצד קנס‪.‬‬ ‫לא באים לכפרה והספק הוא רק בעולה עמוד ב שעיקרה לא לכפרה א''כ הוא ישהה‬ ‫יש להסתפק בדברי ר''מ שגזר מפני המשתנים‪ ,‬האם כולם משתנים או שיש מומים‬ ‫אותה עבור צמרה‪ ,‬או שכיון שהיא מכפרת על עשה הוא לא ישהה אותה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫שאכן אינם משתנים והנ''מ היא להכחיש עדים שאמרו שלא השתנה שאם נאמר‬ ‫יש להוכיח ממה ששנינו שהתולש צמר מבכור תם אף שנולד בו מום שחטו אסור‬ ‫שכולם משתנים הם עידי שקר אך אם נאמר שיש שמשתנים ויש שלא ניתן לסמוך‬ ‫ומשמע רק בתולש ואם נתלש מותר וכ''ש שבעולה יש להתיר שהוא לא ישהה אותה‬ ‫עליהם‪ ,‬ויש להוכיח מדברי רבה בר בר חנה שר' יאשיה מאושא אמר בא ואראה לך‬ ‫עבור מה שיתלש לבד‪ ,‬ויש לדחות שגם נתלש אסור וכתוב תולש לחדש שעקביא‬ ‫בדוקים שהם משתנים ויש להוכיח מזה שאמר לו בא ואראך משמע שיש שמשתנים‬ ‫מתיר בתולש בבעל מום‪ ,‬אך קשה שבמשנה כתוב נשר ויש לומר שכתוב נשר לחדש‬ ‫ויש שלא‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח מדברי המשנה שאם שחטו על פי אדם שאינו מומחה‬ ‫את כחם של רבנן וכתוב אח''כ תולש להודיע את כוחו של עקביא שמתיר‪.‬‬ ‫יקברוהו וישלם מביתו וזה סתמא כר''מ שגזרו בכל המומים‪ ,‬ויש לדחות שמדובר‬ ‫ר''א מבאר בשם ר''ל שנראה עם הגיזה הכוונה שעיקרו הפוך כלפי ראשו שהוא כפול‬ ‫שהוא הורה בדוקין שבעין שגם ר' יהודה מודה‪.‬‬ ‫באמצע‪ ,‬ורב נתן בר אושעיא מפרש שהכוונה שהוא לא מתמעך עם הגיזה‪ ,‬ומבאר רב‬ ‫שנו בברייתא שמשלם רביע דמיו לדקה ומחצה לגסה ומבאר רב פפא שבגסה ההפסד‬ ‫אילעא שר''ל לא פירש כרב נתן שאי אפשר שהגיזה תהיה בלי נימים מדולדלות ואם‬ ‫מרובה מדקה אך קשה א''כ ישלם בכל אחד לפי ההפסד בו‪ ,‬ומבאר רב הונא בר מנוח‬ ‫נאסור גם בזה לא נתיר שום גיזה‪.‬‬ ‫בשם רב אחא בר איקא שבדקה משלם פחות שגזרו בו משום מגדלי בהמה דקה‪.‬‬ ‫פרק עד כמה‬ ‫משנה מי שדן דין וזיכה חייב וחייב זכאי טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה‬ ‫משנה שיעור הזמן שישראל מטפל בבכור‪ :‬בדקה ל' יום ובגסה חמישים יום‪ ,‬ולר'‬ ‫שעשה עשוי וישלם את הנזק מביתו ואם הוא היה מומחה לב''ד הוא פטור‪ .‬גמרא‬ ‫יוסי בדקה ג' חדשים‪ ,‬ואם הכהן אמר לו בתוך הזמן תנהו לי לא יתן לו‪ ,‬ואם הוא בעל‬ ‫לכאורה מוכח מהמשנה כר''מ שמחייב בדינא דגרמי‪ ,‬ור' אילעא מבאר בשם רב‬ ‫מום ואמר לו הכהן תן לי ואוכל אותו מותר ובזמן המקדש אם הוא היה תם ואמר לו‬ ‫שבדן את הדין מדובר שנשא ונתן ביד אך זה מובן רק בחייב את הזכאי אך קשה‬ ‫הכהן תן לי להקריב אותו מותר‪ ,‬בכור נאכל שנה בשנה בין תם ובין בעל מום שכתוב‬ ‫בזיכה את החייב שהרי אם אמר לו פטור אתה א''כ זה לא נקרא שהוא נשא ונתן ביד‪,‬‬ ‫לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה אם נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י''ב‬ ‫ורבינא מבאר שמדובר שהיה אצלו משכון והוא נטל אותו ממנו‪ ,‬ובטימא את הטהור‬ ‫חודש ואחר י''ב חודש רשאי לקיימו עד ל' יום‪ .‬גמרא רב כהנא אומר מנין למדו‬ ‫מדובר שהוא נתן שרץ בטהור וטיהר טמא מדובר שהוא עירבם עם פרותיו‪.‬‬ ‫שהשיעור ל' יום בדקה ונ' בגסה שכתוב בכור בניך תתן לי שהוא ל' יום כן תעשה‬ ‫משנה היה מעשה שניטלה האם לפרה ור' טרפון האכילה לכלבים כדין טריפה‬ ‫לצאנך‪ ,‬מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך‪ ,‬ואין לומר להיפך שמסתבר לחבר‬ ‫וחכמים ביבנה התירוה שתודוס הרופא אמר שלא יוצאת ממצרים פרה וחזירה שלא‬ ‫מלאתך ודמעך למוקדם בפסוק ואת בכור בניך למאוחר‪ ,‬אך קשה שנחבר לסמוך לו‬ ‫ניטלה ממנה האם כדי שלא תלד ואמר ר''ט הלכה חמורך טרפון ור''ע אמר לו אתה‬ ‫ובכור בניך סמוך לשורך‪ ,‬אלא מבאר רבא שכתוב תעשה לשורך וזה מוסיף עשיה‬ ‫מומחה לרבים שפטור מלשלם בטעותו‪ .‬גמרא יש להקשות מדוע ר' טרפון אמר‬ ‫נוספת בשור ואין לומר ס' יום שזה נמסר לחכמים שרק עד נ' יום הוא צריך לאמו‪,‬‬ ‫שהוא הפסיד שניתן לו דין של טעה בדבר משנה שיכול לחזור‪ ,‬ויש לומר שאכן ר''ע‬ ‫וכן שנינו בברייתא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ואין לומר כך לשורך כי כתוב‬ ‫אמר לו טענה אחת שאתה טועה בדבר משנה שיכול לחזור‪ ,‬ועוד שגם אם טעית‬ ‫תעשה הוסיף לך עשיה אחרת בשורך ולא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולמדו מכאן‬ ‫בשיקול הדעת אתה מומחה לב''ד שפטור מלשלם‪.‬‬ ‫שישראל חייבים לטפל בדקה ל' יום ובגסה נ' יום‪ ,‬ור' יוסי אומר שבדקה ג' חדשים‬ ‫משנה הנוטל שכר לראות מומים של בכורות לא שוחטים על פיו אלא רק מומחה‪,‬‬ ‫שטיפולה מרובה‪ ,‬ושנינו על כך מפני ששיניה דקות‪.‬‬ ‫דף כט כמו אילא שגר ביבנה שחכמים התירו לו לקחת ד' איסרים לבהמה דקה‬ ‫רב ששת אומר שאם הכהן אמר לישראל תן לי ואטפל בה לא יתן לו כי הוא נראה‬ ‫וששה לגסה בין תם ובין בעל מום‪ .‬גמרא החילוק בין גסה לדקה שבגסה הטירחא‬ ‫ככהן המסייע בבית הגרנות‪ ,‬ובברייתא שנינו שכהנים ולויים ועניים המסייעים בבית‬ ‫של הבדיקה גדולה יותר מדקה‪.‬‬ ‫הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים לא נותנים להם תרומה ומעשר בשכרם ואם‬ ‫לכאורה מובן מה שהוא לוקח שכר על בעל מום כי הוא מתירו לו אך מדוע הוא נוטל‬ ‫עשו כן חיללו ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי‪ ,‬ועוד נאמר ואת קדשי בני ישראל לא‬ ‫שכר על תם‪ ,‬ויש לומר שהוא נוטל על תם שלא יחשדוהו באמר שהוא בעל מום והוא‬ ‫תחללו ולא תמותו וצריך פסוק נוסף שלא נאמר שאין עונש על כך לכן כתוב שיש‬ ‫מכשיר בשביל השכר‪ ,‬אך קשה שא''כ גם כשיטלו שכר על הפסק של תם יבואו לומר‬ ‫בזה מיתה‪ ,‬ובקשו חכמים לקנוס את בעלי הבתים להפריש שוב אך לא קנסו כדי שלא‬ ‫שהוא בעל מום והוא לא התירו כדי לקבל עליו שכר שוב‪ ,‬ויש לומר שתקנו שכר על‬ ‫יבואו להפריש מהפטור על החיוב‪,‬‬ ‫אותה בהמה רק עבור בדיקה אחת‪.‬‬ ‫דף כז בכולם יש טובת הנאה לבעלים שאם ישראל הפריש תרומה מכריו ומצאו‬ ‫משנה מי שנוטל שכר לדון דיניו בטלים וכן הנוטל שכר להעיד עדותו בטלה והנוטל‬ ‫ישראל אחר ואמר לו קח סלע ותנהו לבן בתי הכהן מותר אך לכהן עבור כהן אסור‬ ‫שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה‪ ,‬ואם הדן או המעיד או המקדש‬ ‫והתנא לא שנה כך בכל מתנות כהונה שיתכן שרק בתרומה שהיא קדושת הגוף שהיא‬ ‫היה כהן מטמאים אותו מתרומתו והמוליכו מאכילו ומשקהו וסכו ואם הוא היה זקן‬ ‫לא מתחללת לא יבואו לטעות בה אך בשאר שיש קדושת דמים יבואו לטעות‬ ‫מרכיבו על החמור ויקבל שכרו כפועל‪ .‬גמרא רב יהודה אומר בשם רב מנין שלא‬ ‫שהקדושה תתחלל על ד' זוז ויבואו לנהוג בהם מנהג חולין‪.‬‬ ‫נוטלים שכר על מה שפרטה המשנה‪ ,‬שכתוב ראה למדתי אתכם ומשה רבנו אומר‬ ‫רבא אומר שבתרומת חו''ל לא נאסר הכהן לסייע בבית הגרנות ורב חמא היה נותן‬ ‫כמו שאני בחנם כך אתם בחנם‪ ,‬וכן שנו בברייתא על הפסוק כאשר צוני ה' אלוקי מה‬ ‫את המתנות למשרתו‪.‬‬ ‫אני בחנם אך אתם בחנם‪ ,‬ואם לא מצא בחנם ילמד בשכר שכתוב אמת קנה אך אינו‬ ‫שמואל אמר שתרומת חו''ל יכול לבטלה ברוב ורבה היה מבטל ברוב ואוכלה בימי‬ ‫יכול לומר כמו שלמדתיה בשכר כך אלמד בשכר שכתוב אמת קנה ואל תמכור‪.‬‬ ‫טומאתו‪ ,‬אם היה מזדמן לרב הונא בר רב יהושע יין של תרומה הוא היה לוקח שני‬ ‫יש להקשות על דברי המשנה שלא נוטלים שכר להזות ולקדש ששנינו שהמקדש‬ ‫שיעורים מחולין כנגד שיעור אחד של תרומה והיה לוקח שיעור אחד ואוכלו וכן‬ ‫אשה במי חטאת ובאפר פרה היא מקודשת גם בישראל‪ ,‬ואביי מחלק שבשכר הבאה‬ ‫עשה מכאן ואילך נותן אחד ולוקח אחד‪ ,‬עוד אמר שמואל שבתרומת חו''ל יכול‬ ‫ומלוי היא מקודשת ורק על הזאה וקידוש אין ליטול שכר וכן מדויק שאצלינו‬ ‫לאכול מצד אחד ולהפריש אח''כ‪ ,‬עוד אמר שמואל שתרומת חו''ל נאסרה בטומאה‬ ‫במשנה כתוב להזות ולקדש ובקידושין כתוב המקדש במי חטאת ובאפר חטאת א''כ‬ ‫רק למי שהטומאה יוצאת מגופו ודוקא באכילה ובנגיעה לא אסור כלל‪ ,‬ואמר רבינא‬ ‫מדובר על האפר והמים עצמם‪.‬‬ ‫שלכן נדה יכולה להפריש חלה וכהן קטן שעדיין לא נטמא מגופו יכול לאכלה ואם‬ ‫יש להקשות איך מותר לכהן ללכת להטמאות ויש לומר שמדובר בבית הפרס‬ ‫אין כהן קטן היא תקח את החלה בראש המרדה ותתן תנור ואח''כ היא תפריש חלה‬ ‫שטומאתו מדרבנן וכמו שאמר רב יהודה בשם רב שניתן ללכת בבית הפרס ע''י‬ ‫אחרת כדי שלא תשתכח תורת חלה ויאכלנה כהן גדול‪.‬‬ ‫ניפוח עמוד ב ורב יהודה בר אמי אמר בשם רב יהודה שבית הפרס שנידוש הוא‬ ‫ר''נ ורב עמרם ורמי בר חמא הלכו בספינה וכשעלה רב עמרם להתפנות באה אשה‬ ‫נטהר או שמדובר בשאר טומאות שכהן אינו מוזהר עליהן‪.‬‬ ‫ושאלה אם טמא מת יכול לטבול ולאכול תרומת חו''ל ואמר ר''נ לרמי בר חמא עמוד‬ ‫המשנה מסיימת שנוטל שכר כפועל והיינו כפועל בטל ומבאר אביי כפועל בטל של‬ ‫ב וכי יש לנו הזאה אמר רמי בר חמא וכי לא נחשוש לרב עמרם וכשחזר רב עמרם‬ ‫אותה מלאכה שהוא עובד בה ולא יקבל את כל שכרו שהרי בכל זאת זה קל יותר‪.‬‬ ‫הוא אמר בשם רב שטמא מת טובל ואוכל בתרומת חו''ל ואין הלכה כמותו וכן אמר‬ ‫משנה מי שחשוד על בכורות לא לוקחים ממנו אפילו בשר צבי ולא עורות שלא‬ ‫מר זוטרא בשם רב ששת שטמא שרץ טובל ואוכל בתרומת חו''ל ואין הלכה כמותו‪.‬‬ ‫נעבדו ור''א אומר שמותר לקחת ממנו עורות של נקבה ולא לוקחים ממנו צמר מלובן‬ ‫יש לדייק במה ששנינו נולד מום בתוך שנתו מונים שנה ללידתו ואמר רב יהודה בשם‬ ‫או צואי אך מותר לקחת ממנו טווי ובגדים‪ .‬גמרא לא לוקחים בשר צבי שהוא‬ ‫רב שלומדים מהפסוק לפני ה' אלוקיך תאכלנו שנה בשנה איזה שנה נכנסת בחברתה‬ ‫מתחלף בבשר עגל ומשמע שעורות עבודים מותר לקנות ממנו שאם זה היה של בכור‬ ‫היינו השנה של הבכור עצמו‪ ,‬ואצל רב שנו שנה בשנה שיום אחד בשנה זו וזה מלמד‬ ‫הוא לא היה טורח בו שהוא חושב שאם ישמעו מזה החכמים הם יפסידו את זה‬ ‫שבכור נאכל בשני ימים ולילה אחד והם ילמדו בכור משאר קדשים וקדשים למדו‬ ‫ממנו‪ .‬ר''א מתיר לקחת ממנו עורות של נקבה כי הם ניכרים ות''ק סובר שיתכן שהוא‬ ‫כדברי רב אחא בר יעקב מהפסוק כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם‪ ,‬ורב‬ ‫זכר והוא חקק במקום זכרותו ויאמר שעכברים אכלוהו‪ ,‬ור''א לא חשש לכך כי מקום‬ ‫למד שבכור נאכל לשני ימים ולילה מהפסוק ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק‬ ‫אכילת העכברים ניכר‪.‬‬ ‫הימין והפסוק מקישו לחזה ושוק של שלמים שהוא שני ימים ולילה אחד‪,‬‬ ‫יש להקשות אם לא לוקחים ממנו צמר מלובן ק''ו שלא יקחו ממנו צמר צואי ויש‬ ‫דף כח ומי שלמד משנה שנה סובר שלא לומדים מובשרם כי יתכן שהפסוק מדבר‬ ‫לומר שכתוב דבר אחד צמר מלובן מצואתו‪.‬‬ ‫על חזה ושוק של תודה שהוא נאכל ליום ולילה‪ ,‬ורב למד מלך יהיה שהפסוק מוסיף‬ ‫יש להקשות מדוע כתוב טווי ובגדים הרי בבגד יש חוטים טוויים ויש לומר שמדובר‬ ‫הויה נוספת בבכור‪ ,‬והלומד משנה שנה סובר שמיהיה לך לומדים שבכור בעל מום‬ ‫בבגד נמטי שהוא מחוטים שלא נטוו‪.‬‬ ‫ניתן לכהן ואין לזה מקור אחר בכל התורה‪ ,‬ורב למד מובשרם אחד תם אחד בעל‬ ‫משנה מי שחשוד על השביעית לא לוקחים ממנו פשתן ואפלו סרוק אך לוקחים ממנו‬ ‫מום ומי שלמד משנה שנה סובר שמדובר בבשרם של בכורות של כל ישראל‪.‬‬ ‫טווי וארוג‪ .‬גמרא יש להקשות אם קונים טווי ק''ו שקונים ארוג שהוא מחוטים‬ ‫יש להסתפק בדברי המשנה בנולד מום בתוך שנתו אם מקיימו י''ב חודש ועוד ל' יום‬ ‫טוויים ויש לומר שמדובר בתיכי שהם שרשראות מחוטים שלא נטוו‪.‬‬ ‫או שכשנולד בתוך שנתו מקיימו עד י''ב חודש ולא יותר ואם נולד אחר שנתו יקיים‬ ‫משנה לר' יהודה מי שחשוד למכור תרומה כאילו היא חולין לא קונים ממנו אפילו‬ ‫רק עד ל'‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שבכור בזמן הזה קודם שנראה להראותו לחכם‬ ‫מים ומלח‪ ,‬ור''ש אסר לקנות ממנו רק מה שיש בו זיקת תרומה ומעשרות‪ .‬גמרא ר''ש‬ ‫יקיימו שתיים ושלש שנים ואחר שנראה להראותו לחכם אם נולד לו מום תוך שנתו‬ ‫בא לרבות גם קרבי דגים שמערבים בהם שמן‪.‬‬ ‫רשאי לקיימו כל י''ב חדש ואם נולד אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד‬