gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: בראשית (2026-10-05)

צפונות · Tzfinois — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית‬ ‫תשפ''ז‬ ‫גליון רל"א‬ ‫שנה ו'‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫אֹורה'‬ ‫ּתֹורה ִּכי ִהיא ָלנוּֿ עֹוז וְ ָ‬ ‫'נָ ִגיל וְ נָ ִשֹי ֹ‬ ‫ש ְּבזֹאת ַה ָ‬ ‫בגדר אדם הראשון באכילת בשר‬ ‫מאמר מערכת‬ ‫מרן הגאון רבי בנימין רימר שליט''א‬ ‫ובשנה הששית‪....‬‬ ‫הננו בזה בברכה מעומקא דליבא לבננו הג”ר אברהם שליט”א‪ ,‬שידיו רב לו בלימוד התורה‪ ,‬בגדלות בתורה‪ ,‬ובהחזקת‬ ‫עומדים אנו בפתחה של השנה הששית להוצאת הגליון‪ ,‬ואין לנו פה אלא‬ ‫התורה באופן נפלא ביותר‪ ,‬ובפעליו המרובים משפיע שפע עצום לרבים רבים מבני התורה‪ ,‬ברכתינו שלוחות‬ ‫להודות להקב”ה על רחמיו ורוב חסדיו שזיכנו לעסוק בדברי תורה‪ ,‬ולהשפיע‬ ‫שהקב”ה ישפיע עליו ממרום‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬שפע של ברכה והצלחה עד בלי די‪.‬‬ ‫מהאור הגדול של התורה למעייני הגליון‪.‬‬ ‫ונישא ברכה לחתן המופלג רב המעלה‪ ,‬אשר עדיו לגדולות‪ ,‬הרב רפאל שליט”א‪ ,‬שיזכה להקים את ביתו יחד עם כלתו‬ ‫בעומדינו בצאת הימים הקדושים של ימי ירח האיתנים וירידה לחיי החולין‪,‬‬ ‫שתחי’ בת הג”ר משה שליט”א למשפחה רבת היחס‪ ,‬משפחת ויינר החשובה‪ ,‬ויזכו לראות דורות ישרים מבורכים‪,‬‬ ‫כאן המקום לציין את השינויים הרבים לטובה שעברנו במהלך ימים אלו‪...‬‬ ‫וביתם ימלא תמיד רוב שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בעושר ואושר וכבוד‪ ,‬שיוכלו לשקוד על דלתי התורה‬ ‫השנה בס”ד בית מדרשינו עמד בסימן של התחדשות והתרעננות אשר שינה את‬ ‫והעבודה מתוך הרווחה ונחת תמיד‪.‬‬ ‫פניו מן הקצה לקצה‪ ,‬החל בימים הנוראים בו ביהמ”ד קיבל צורה חדשה ועזרת‬ ‫הנשים היתה מחוברת באופן ישיר לביהמ”ד‪ ,‬וקול הש”ץ נשמע ברמה‪ ,‬והן‬ ‫כתיב בקרא (א‪ ,‬כט)‪ :‬ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ‬ ‫בעזרת נשים המחודשת אשר שינתה את פניה לבלתי היכר הן במראה החיצוני‬ ‫אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה‪.‬‬ ‫והן בספסלים המרווחים‪ ,‬והמשך בימי הסוכות כאשר נבנתה סוכה חדשה בתוך‬ ‫ופירש”י‪ ,‬לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ‪ ,‬השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל‪ ,‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫ביהמ”ד למען יוכלו להתפלל בתוך הסוכה ביישוב הדעת ובמנוחה‪ ,‬והן בלימוד‬ ‫להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר וכו’‪ ,‬ע”כ‪ .‬ודייקו‬ ‫בתוך ביהמ”ד בהידור כדברי המשנ”ב על ההידור לישב בסוכה בתוך מזגן‪,‬‬ ‫המפרשים מלשונו דדוקא להמית ולאכול נאסר להם‪ ,‬אבל בהמה שמתה מאליה מותר לאכלה‪.‬‬ ‫ורבים רבים קיימו את המצוה בכל רגע לישב בסוכה עד כדי שהדבר השליך‬ ‫וכן הוא דעת התוס’ סנהדרין נ”ו ב’ (ד”ה אכל)‪ ,‬והוכיחו כן מהא דנאסר לאדה”ר אבר מן החי‪ ,‬וקשה דהרי לא‬ ‫נ”מ רבות לענין הלכה‪ ,‬וכפי שהרחיב מורינו הרב שליט”א בדרשת ליל יו”ט‬ ‫הותר לו כלל לאכול בשר ולמאי נפ”מ באיסור אמה”ח‪ ,‬והוכיחו מזה התוס’ דלא נאסר לו אלא להמית ולאכול‬ ‫וביום למחרת עם חידושו המופלג בדין ‘מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת’‪.‬‬ ‫אבל מתה מאליה שריא‪ ,‬וזהו הנפ”מ באיסור אמה”ח דאף אבר שנפל מאליו אסור‪.‬‬ ‫ולאחר מכן עם הגעת החג הקדוש ‘שמחת תורה’ עת התרחבו גבולות הקדושה‬ ‫אמנם הרמב”ם בפ”ט ממלכים ה”א כתב וז”ל על ששה דברים נצטווה אדם הראשון כו’ הוסיף לנח אבר מן החי‬ ‫בתוספת מרובה על העיקר בביהמ”ד אשר השמחה הטהורה פרצה גבולות‬ ‫שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪ ,‬נמצאו שבע מצות‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומבואר דאדה”ר באמת לא נצטוה על אמה”ח‪,‬‬ ‫וקירות ביהמ”ד רעדו מרוב להט של קדושה וטהרה ושמחה עד אין קץ כשרבים‬ ‫וכתב הכס”מ דהרמב”ם הוכרח לזה דהא אדה”ר לא הותר לו כלל לאכול בשר וא”כ לא שייך בו איסור אמה”ח‬ ‫מציינים שלא זכור מעולם שמחה כה גדולה שהתמשכה עד השעות הקטנות‬ ‫(וכקושיית התוס’)‪ ,‬ע”ש‪ .‬ומבואר א”כ דהרמב”ם לא ס”ל כהתוס’ דהאיסור דוקא להמית ולאכול‪ ,‬דא”כ אכתי‬ ‫של הלילה ושל היום ולאחמ”כ‪.....‬‬ ‫יש נפ”מ באיסור אמה”ח באבר שנפל מאליו‪ ,‬ובע”כ דהרמב”ם פליג וס”ל דאיסור אכילת בשר הוא בכל גווני‪.‬‬ ‫וכמובן א”א שלא לציין את המעמד המיוחד והמרגש שחוזר על עצמו מדי שנה‬ ‫אמנם קשה טובא ע”ז‪ ,‬שהרי אדה”ר הקריב קרבן כמבואר בגמ’ ע”ז דף ח’ א’‪ ,‬וחולין דף ס’ א’‪ ,‬וכ”כ הרמב”ם‬ ‫בריקוד המיוחד של רבינו הגר”א ליברמן שליט”א מתוך רגשי קודש והתלהבות‬ ‫פ”ב מהלכות בית הבחירה ה”ב ‘ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן’‪( ,‬וידוע מה שפירש בזה הגרי”ז ע”פ‬ ‫דקדושה ‘אנא‪ ...‬אנא‪ ...‬אנא‪ ....‬עבדא דקודשא בריך הוא’ שזה עיקר תכליתנו‬ ‫המשנה באבות פ”א מ”ב על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪ ,‬וא”כ לכך‬ ‫בעולם להיות עבדים להקב”ה‪ ,‬אשר אין ספק שמעמד מיוחד כזה ונרגש כזה‬ ‫הוצרך להקריב קרבן מיד כשנברא דאל”כ לא יהיה קיום לעולם)‪ ,‬וקשה הרי אי”ז ממשקה ישראל דהא לא‬ ‫נחרט הן בלבבות הרכים‪ ......‬והן בלבבות המבוגרים‪ ...‬ואין ספק שמעמד כה‬ ‫הותר לו בשר‪.‬‬ ‫נרגש ישפיע עלינו במהלך כל השנה‪.‬‬ ‫ובשלמא לדעת התוס’ דלא נאסר אלא להמית ולאכול‪ ,‬א”כ י”ל דחשיב שפיר ממשקה ישראל שהרי היכא דמתה‬ ‫וכאן המקום לציין את המעמד המיוחד שהיה השנה עם התפילה בוקעת‬ ‫מאליה שריא‪ ,‬ואף דכשמקריב הקרבן הוא הורגו בידיים‪ ,‬מ”מ אין האיסור בהחפצא של הבשר אלא רק במה‬ ‫הרקיעים ‘צוה‪ ...‬צוה‪ ...‬צוה‪ ...‬ישועות יעקב‪ ’....‬כשליבות כולם מתפללים ומייחלים‬ ‫שהגברא ממיתו ואוכלו‪ ,‬וא”כ הבשר מצ”ע שפיר חשיב ממשקה ישראל‪ ,‬אבל להרמב”ם דבכל גווני אסור לאכול‬ ‫הן לרפואה שלימה במהרה וחזרה לאיתנו הראשון‪ ,‬ובעיקר להתגשמות‬ ‫בשר א”כ אי”ז ממשקה ישראל‪.‬‬ ‫ההבטחה האלוקית שהובטחה לנו מימי הנביאים בשוב ד’ ציון ובבנין בית‬ ‫והנה יעוי’ במק”ד קדשים סוף סי’ ל”ג שנסתפק אי בקרבנות עכו”ם איכא פסול ממשקה ישראל באופן‬ ‫הבחירה והשב שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה’ (והן ‪ .....‬בתפילה שלא‬ ‫שמקריבים דבר האסור לדידהו‪ ,‬ולפ”ז י”ל דאדה”ר היה לו דין עכו”ם והיה יכול להקריב אף שנאסר לו בשר‪,‬‬ ‫ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וחורבן הבית הגדול ‘אם הישיבות’ יתבטל‬ ‫אולם יעו”ש במק”ד שכתב דזה ודאי דבקרבנות עכו”ם הקרבין במקדש פסול להקרבה אם אינו ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫במהרה)‪.‬‬ ‫והנה קרבנו של אדה”ר היה במקדש כמבואר בל’ הרמב”ם הנ”ל שכתב “ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו‬ ‫נזכור כולנו בצאתנו לימי החולין את דבריו הנרגשים של רבינו הגר”א ליברמן‬ ‫דוד ושלמה בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם את המזבח ועקד עליו יצחק כו’‪ ,‬ובו הקריב אדם הראשון‬ ‫שליט”א קודם שמחת תורה בדבריו של רבינו הגדול מרן הגרא”מ שך זצוק”ל‬ ‫כשנברא קרבן”‪ ,‬וא”כ היה לו דין קרבן הקרב במקדש דבזה ודאי איכא פסול ממשקה ישראל‪.‬‬ ‫אשר עמד ואמר ‘אנשים רבים לא עוצמים עיניים כל הלילה בליל יו”ט ראשון‬ ‫והנראה להציע בזה דרך מחודשת‪ ,‬דהנה ל’ הכתוב הוא‪ ,‬ויאמר אלקים הנה נתתי לכם וגו’‪ ,‬ובפרקי דר”א (פ”ג)‬ ‫כדי שיוכלנו לזכות ליטול ארבעת המינים‪ ,‬ואילו אני לא עוצם עיניים גם‬ ‫מבואר דזהו אחד מעשרה מאמרות שנברא בהן העולם ע”ש‪ .‬והקשה הגר”א ז”ל באדרת אליהו דהרי לא נברא‬ ‫במוצאי שמחת תורה מתוך התרגשות לקיים את מצות תפילין לאחר שבוע‬ ‫כלום במאמר זה‪ ,‬ואין כאן אלא היתר אכילת ירק ואיסור אכילת בשר‪ .‬ועוד הקשה מהו שנאמר בסיפא דקרא‬ ‫הפסקה‪ ,‬ונזכור כולנו את השורש של כל המצוות והוא המחשבה קודם המצווה‬ ‫‘ויהי כן’‪ ,‬ואיזה הויה היתה בזה‪ .‬ותירץ הגר”א‪ ,‬דבמאמר זה נתן השי”ת כח בזרע ופירות שיזונו ויסעדו את לב‬ ‫‘כאשר ציוני ה’ אלוקי’ וזה מה שיש לנו גם בצאתנו מהחג הקדוש את קיום‬ ‫האדם (והוסיף שם עוד‪ ,‬דכח זה ניתן דוקא בזרעים ופירות ולא בעשבים‪ ,‬ולכך אין האדם נזון מעשבים‪ ,‬ורק‬ ‫המצוות שבכל יום ובעיקר את לימוד התורה הקדושה שהיא בבת עינו של‬ ‫לבע”ח נתן כח בעשבי השדה שיזונו אותן‪ ,‬ולאידך גיסא הן אינן נזונים מתבואות וזרעים ופירות)‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫הקב”ה אשר משתעשע בה בכל יום ואין לו להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות‬ ‫והנה לפי דבריו דהוצרכה בריאה מיוחדת ליתן כח בפירות וזרעים לזון את האדם‪ ,‬א”כ ממילא נמצא דבע”ח‬ ‫של הלכה בלבד‪.‬‬ ‫שלא הותר לו לאדם לאכול‪ ,‬לא ניתן בו כח לזון את האדם כלל‪ .‬ולפ”ז נוכל לומר דמה שאמרו בגמ’ ‘אדם‬ ‫וכעת בעומדינו קודם הלילות הקדושים אשר מסוגלים לעמל התורה ושקידתה‬ ‫הראשון לא הותר לו בשר לאכילה’‪ ,‬אי”ז בגדר איסורא‪ ,‬אלא דלא נמסר וניתן לו הבשר לאכילה‪ ,‬והיינו דלא היה‬ ‫בכל עת ועונה נמשך במלוא העוז בשמחת התורה וגם כאן בגליונינו הנכבד‬ ‫בו כח לזונו כלל ולא היה חשוב אוכל כלל לגביה‪ .‬וא”כ מיושב הקושיא על הרמב”ם היאך הקריב קרבן הא אי”ז‬ ‫‘צפונות’ אשר מתחיל כעת את השנה השישית כשמי פילל ומי מילל את‬ ‫ממשקה ישראל‪ ,‬דלפי הנ”ל אי”ז בגדר איסור רק שלא ניתן לו הדבר כמזון ולא היה בו כח לזונו‪.‬‬ ‫ההרחבה הגדולה של הגליון ותפוצתו הרחבה ומרבה תורה בישראל‪.‬‬ ‫אולם ל’ רש”י הוא ‘ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר’‪ ,‬מבואר דהוא איסור גמור כפשוטו‪ ,‬אך‬ ‫נייחל כולנו את הבקשה הנוראה והתפילה המיוחדת הפורצת מפיות כולנו‪.‬‬ ‫פשוט דלשיטתו שנקט (כהתוס’) דדוקא להמית ולאכול אסור‪ ,‬א”כ ודאי הוא בגדר איסור גמור‪ ,‬אבל להרמב”ם‬ ‫‘הגלה נא ופרוש חביבי עלי סוכת שלומך תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך‬ ‫דס”ל דכל בשר אסור ואפילו במתה מאליה‪ ,‬בזה יש לבאר כנ”ל דאי”ז בגדר איסור‪ ,‬אלא שלא ניתן לו כמזון‬ ‫וממילא לא היה נחשב לו אוכל כלל‪.‬‬ ‫מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם’‬ ‫לזכות החתן הרב רפאל ב"ר אברהם שליט''א‬ ‫והכלה שרה רבקה ב"ר משה תחי'‬ ‫רימר‬ ‫א‬ ‫יהא רעוא שיעלה הזיווג יפה‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫קושיא עצומה | טענת הגויים ‘ליסטים אתם’‬ ‫“בראשית ברא אלוקים” (א א)‬ ‫וצריך עיון‬ ‫פרש”י ‘ומה טעם פתח בבראשית וכו’ שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל הארץ של הקב”ה הוא בראה ונתנה לאשר‬ ‫ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצותו נטלה מהם ונתנה לנו’‪.‬‬ ‫“בראשית ברא” (א א)‬ ‫והוא פלא דממ”נ אי כוונת הקו’ על העמדת המיקום של הפרשה‪ ,‬וכי לא יהיה תשובה לגויים‬ ‫כתב רש”י (א א)‪‘ :‬תמה על עצמך שהרי המים קדמו וכו’‪ ,‬הא למדת שקדמו המים לארץ’‪.‬‬ ‫אם זה יהיה כ’ אחרי כן‪ ,‬ואי הכוונה שלא יהיה כ’ כלל‪ ,‬יקשה טובא איך אפשר לומר שבריאת‬ ‫ומבואר לכאור’ שהמים נבראו ביום הראשון‪ ,‬קודם בריאת השמים שהחלו להבראות ביום‬ ‫העולם לא יהיה כתוב כלל‪ ,‬ועוד מה יהיה התשובה על שאר מעשי האבות שנראה מדברי‬ ‫הראשון (כמבואר ברש”י פסוק ו)‪ .‬ואילו בפסוק ז כתב רש”י‪‘ :‬לפי שלא נגמר מלאכת המים‬ ‫הקו’ שלא יהיה כתוב כלל‪ ,‬ועוד קשה מאי טעמא אין כאן טענה של כיבוש מלחמה וכמו שכ’‬ ‫עד יום שלישי‪ ,‬והרי התחיל בה בשני’‪ ,‬ויל”ע דהא מבואר לעיל שכבר נבראה בראשון‪.‬‬ ‫‘עמון ומואב טהרו בסיחון‪.‬‬ ‫[הרב מאיר טעפ]‬ ‫“ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” (א ב)‬ ‫פרש”י‪‘ :‬כסא הכבוד עומד באויר ומרחף’‪ .‬ופירש השפ”ח דכוונת רש”י שרוח אלוקים הוא‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫פירוש של כסא הכבוד‪ .‬וקשה הלא מפורש בגמ’ (חגיגה יב‪ ).‬דעשרה דברים נבראו ביום‬ ‫הראשון וא’ מהם הוא רוח אלוקים ואי נימא דהוא כסא הכבוד הלא מפורש בגמ’ בנדרים‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫ובעוד מקומות ששבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם וא’ מהם הוא כסא הכבוד‪ ,‬ולפי זה‬ ‫“ויכל אלוקים ביום השביעי מלכתו אשר עשה וישבת וגו' מכל מלאכתו אשר עשה" (ב ג)‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫נמצא דכסא הכבוד היה קודם בריאת העולם‪.‬‬ ‫בהא דגבי ויכל כתיב 'מלאכתו אשר עשה'‪ ,‬וגבי שביתה כתיב 'מכל מלאכתו'‪ ,‬ביאר‬ ‫ה'בית הלוי'‪ ,‬ד'ויכל' פירושו שגמר אותם ונגמרו בצורתם‪ .‬וע"כ לא אמר בו מכל מלאכתו‪,‬‬ ‫“ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן” (א ט)‬ ‫דיש דברים שלא נגמרו לגמרי אז וכמו עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות‬ ‫הנה ממה שאמר הכתוב ‘ותראה היבשה’‪ ,‬משמע דלא נעשה המעשה ביבשה עצמה‪ ,‬אלא‬ ‫דבריאתם היתה אז וגמרם השי"ת לפי האתון וכדו' בזמנו‪ ,‬אבל גבי שביתה דפירושו הפסק‬ ‫בריאתה היה ע”י שנסתלקו המים ממנה וממילא נראית‪ .‬אמנם עי’ ברמב”ן שכתב ‘וגזר על‬ ‫מלחדש מלאכה אמר בו 'מכל מלאכתו' שמכולם שבת ביום השבת‪.‬‬ ‫העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש‪ ,‬ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב’‪ ,‬וצ”ע לפ”ז‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫הלשון ותראה היבשה‪.‬‬ ‫שם‬ ‫ברש”י מה הי' העולם חסר מנוחה‪ ,‬באה שבת באה מנוחה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫“ויאמר אלוקים יקוו המים מתחת השמים” (א ט)‬ ‫והביא ע"ז בספר בית הלוי מדברי הזוהר 'יראה דאית לבר נש למידחל מקמי' מרי בגין‬ ‫כתב רש”י‪‘ :‬שטוחין היו על פני כל הארץ‪ ,‬והקוום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הימים’‪.‬‬ ‫דאיהו רב 'והוא יראת הרוממות‪' ,‬ושליט' והוא יראת העונש‪' ,‬עיקרא ושרשי דכל עלמין'‬ ‫משמעות דברי רש”י הוא שהיה כמה ימים אלא כל מה שהקוו את המים הוא רק לאוקינוס‬ ‫דהוא מהוה לכל הנמצאים‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫שהוא הים הגדול‪ ,‬ויל”ע בזה דהא א”כ איך היה ימים אחרים‪.‬‬ ‫ושבת הוא לנו לאות שהשם מהוה לכל הנמצאים דגם דנראה לכאורה שהעולם כמנהגו‬ ‫נוהג‪ ,‬מ"מ אינו עומד מעצמו‪ ,‬רק השי"ת ממציא דמהוה אותו בכל עת ורגע‪ ,‬וע"כ המענג‬ ‫“ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב” (א י)‬ ‫את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שפירושו הוא בלי גבול ואינו מוגדר כלל בטבע‬ ‫פירש”י‪‘ :‬והלא ים אחד הוא אלא אינו דומה טעם דג העולה בעכו לטעם דג העולה באספמיא’‪,‬‬ ‫של הבריאה‪.‬‬ ‫ע”כ‪ .‬והנה משמע דקודם שנאמר יקוו המים לא היה חילוק בין המימות שבעולם‪ ,‬ורק ע”י‬ ‫ובשבת המצוה להתענג בתענוגים‪ ,‬דבשבת אין המצוה לשבור הטבע‪ ,‬רק לקדש הטבע‬ ‫מאמר יקוו המים נקרא מקוה המים ימים‪ ,‬וכמו שפירש”י‪ ,‬וצ”ע היאך דוקא ע”י מאמר יקוו‬ ‫ולתקנו ולהעלותו לקדושה‪ ,‬כיון דהשבת מורה‪ ,‬דכל מה שהוא הקב"ה מהווה אותו וע"כ‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫המים נעשו כעת ימים מרובים‪.‬‬ ‫צריך לקדש הטבע ולקושרו לעבודתו‪ ,‬ובזה ביאר מוהר"ר איסר אב"ד מזריטש דברי המדרש‬ ‫'טוב מלא כף נחת בשבת דעבודה זו טובה היא ממלא חפנים עמל בחול‪.‬‬ ‫“ויקרא אלוקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים” (א י)‬ ‫ושבת מביאה לאדם יראה לא מחמת עונש‪ ,‬אלא במה שנקבע בלב האדם האמונה הגמורה‬ ‫וברש”י‪‘ :‬והלא ים אחד הוא‪ ,‬אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה‬ ‫אשר בכל רגע השי"ת מהווה לכל העולם יש מאין ממש ואם לא יהי' מהווה אותם רגע אחד‬ ‫מן הים באספמיא’‪ .‬ויש לדון מא”ש מריש המקרא ‘ויקרא אלוקים ליבשה ארץ’‪ ,‬שנאמר ‘ארץ’‬ ‫יהיו אפס ותוהו הלא אז ג"כ תפול עליו היראה והפחד‪ ,‬ויראה זו קשורה באהבה שחיינו‬ ‫ביחיד‪ ,‬הא גם גבי הארצות אפשר למימר הכי‪ ,‬ששונה טעם פרי הגדל במקום אחד ממקום‬ ‫מסורים בידו יתברך וכן יהי' לעתיד לבא שיורגש בחוש לכולם כי הוא יתברך מהוה הכל‬ ‫[הרב א‪ .‬ס‪].‬‬ ‫אחר כנודע‪.‬‬ ‫בכל רגע‪ ,‬וכי כל הברואים והעולמות והנמצאים נצרכים לטובו שיהי' מחזיקם ומזה יגיע‬ ‫להם הפחד‪ ,‬כי הן נצרכים לטובו בכל רגע‪.‬‬ ‫“ויהי למאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים‬ ‫ושנים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ” (א יא)‬ ‫ויל”ע שלאחר העשיה מובא רק ‘להאיר על הארץ’‪ ,‬ולא מובא ‘לאותות ולמועדים לימים‬ ‫“ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו” (ד ח)‬ ‫[הרב ישראל מאיר הלוי אייזנטל]‬ ‫ושנים’‪.‬‬ ‫במה שלא הרגו אדם הראשון לקין אף שיודע שקין הרגו להבל כדכתיב 'כי קראו שמו שת‬ ‫תחת הבל כי הרגו קין' אמר הגרי"ז זללה"ה דצ"ל דכיון דהדין הוא דבן נח נידון בעד א' א"כ‬ ‫“ויברך אותם” (א כב)‬ ‫בעי' דין עדות של עד א' לכה"פ ואדם רק ידע ולא הי' זה דין עדות‪.‬‬ ‫וברש”י‪‘ :‬לפי שמחסרין אותן וצדין ואוכלין אותם‪ ,‬ואף החיות הוצרכו לברכה אלא מפני‬ ‫והוכיח מדברי התרגום עה"פ שופך דם האדם באדם דמו יפשך דישוד דמא דאנשא בסהדין‬ ‫הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל’‪ .‬וצריך עיון הלא הברכה הוא הלא‬ ‫על מימר דיניא דמי' יתשד' והיינו שדין ע"ד בבן נח הוא ג"כ דין עדות‪.‬‬ ‫הברכה הוא שלא יהיו נחסרים על ידי זה שצדים אותם‪ ,‬ומאי טעמא הוא סתירה לקללה של‬ ‫הנחש‪ ,‬והלא כל הקללה על הנחש היה על גחונך תלך ואינו שייך כלל להכא‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫בעומק הסוגיות | נגיעה באיסור אכילה‬ ‫“ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו” (א כב)‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫פרש”י‪‘ :‬אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד אחד ולא יותר‪ ,‬ובא ורבו שאחד מוליד הרבה’‪.‬‬ ‫“ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון" (ג ג)‬ ‫וצ”ע דא”כ יהיה כ’ רק ‘ורבו’ ולא יהיה כ’ ‘פרו’ ומזה נלמד שאחד מוליד הרבה‪.‬‬ ‫פירש”י‪' :‬ולא תגעו בו‪ ,‬הוסיפה על הציווי‪ ,‬לכך באה לידי גרעון‪ ,‬הוא שנא' אל תוסף על דבריו'‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ונראה כאן שלהוסיף איסור נגיעה על איסור אכילה הוה גריעותא‪.‬‬ ‫אולם מצינו בכמה דוכתי בפוסקים‪ ,‬לרבות איסור נגיעה על איסורי אכילה‪ ,‬וכגון על חמץ‬ ‫“וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי” (א לא)‬ ‫בפסח‪ ,‬שכתב השו"ע (או"ח סי' תמו ג)‪' :‬גגו של אינו יהודי שהיה סמוך לגגו של ישראל‪,‬‬ ‫צ”ע למה לא נאמר בבריאת האדם כי טוב‪ ,‬ואף דנאמר באופן כללי על כל הבריאה ‘והנה טוב‬ ‫ונתגלגל החמץ מגגו של אינו יהודי לגגו של ישראל‪ ,‬הרי"ז דוחפו בקנה'‪ .‬וביארו בט"ז (סק"ה)‬ ‫מאד’‪ ,‬מ”מ למה לא נאמר בו כי טוב בפרטות כמו שנאמר על כל בריאה ובריאה‪ ,‬וצ”ע‪( .‬ועי’‬ ‫ובמג"א (סקי"ב) ובמ"ב (סק"י)‪ ,‬דהוא משום דילמא אתי למיכל‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫באוה”ח א לא)‪.‬‬ ‫וכן בט"ז (סי' תריב סק"ח) הביא מהתרוה"ד (סי' קמז)‪ ,‬דטוב להיזהר מלגעת במאכלים ביום‬ ‫הכיפורים‪ .‬וכן במג"א (שם סק"ו) מהב"ח דס"ל בדעת הר"ן והמ"מ‪ ,‬דאסור ליגע באוכלין ביו"כ‪,‬‬ ‫“ויכל אלוקים ביום השביעי” (ב ב)‬ ‫אא"כ צריך ליתן לתינוק לאכול‪ ,‬כשאינו יכול לאכול בעצמו‪( ,‬ועי' רמ"א שם י)‪.‬‬ ‫וברש”י‪‘ :‬רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש‪,‬‬ ‫אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום’‪.‬‬ ‫וקשה דלפי”ז מבואר הכא דבאמת הכילוי לא היה ביום השביעי אלא הוא רק היה נראה לבני‬ ‫אדם כאילו הוא ביום השביעי‪ ,‬וצריך עיון וכי בשביל זה אנו אומרים דהוא ביום השביעי‪ ,‬והרי‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫נמצא דאינו אמת‪.‬‬ ‫טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה השרויה‬ ‫במעונם‪:‬‬ ‫“ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות”‬ ‫(ב ג)‬ ‫הרב אברהם טוביה זוהר שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנינה הבכורה תחי'‬ ‫ופירש”י‪‘ :‬אשר ברא אלקים לעשות‪ ,‬המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה‬ ‫הרב מאיר גרוסברד שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנכדה תחי' בת לחתנו הרב יהונתן‬ ‫בששי’‪ ,‬ע”כ‪ .‬אמנם בת”י תרגם ‘ארום ביה נח מכל עבידתיה דברא ה’ ועתיד למעבד’‪ ,‬והיינו‬ ‫דמפרש לעשות כלפי העשייה העתידית‪ .‬וצ”ע מהו הדבר שעתיד הקב”ה לעשות והרי כבר‬ ‫קרלינשטיין שליט"א‬ ‫כלתה מלאכת הבריאה‪ ,‬ועוד צ”ע מה שייכא שביתה ממלאכת העתיד‪.‬‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫לתרומות עבור אחזקת הכולל‬ ‫להפקדות נא לפנות אל‬ ‫לתרומות עבור עניי הקהילה‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫נא לפנות אל‬ ‫בפיקוח מורינו הרב שליט''א‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫נא לפנות לגבאי ביהמ''ד‬ ‫או הרב שמואל קארפ‬ ‫‪050-4106327‬‬ ‫ב‬ ‫ביאור קראי דבראשית‬ ‫אמירת 'ויכולו' בציבור‬ ‫הרב ישראל הכהן ארנטרוי‬ ‫הרב אהרן דיקמן‬ ‫לעת שמחה עת דודים בבית מורינו ראש הכולל הגאון רבי אברהם שליט”א‬ ‫לרגל הגיע עת דודים להחתן המופלג מאד‪ ,‬השקוד בכל עוז על התורה הקדושה מתוך ענוות חן‪,‬‬ ‫המוסר לבו ונפשו ימים ולילות אין קץ‪ ,‬להעמדת הבית הגדול לעמל התורה ויגיעתה‪,‬‬ ‫ושכלו הישר כברק מאיר ומיישר עיקש ופתלתול‪( ,‬וגם אני הקטן זכיתי ליהנות ממנו רבות בשעשועי‬ ‫בית ועד לחכמים העסוקים בתורה בכל כוחם וטרודים לדעת סודה‪,‬‬ ‫דאורייתא)‪ ,‬עורך מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' ביראתו הקודמת לחכמתו‪ ,‬נעימות מידותיו לשם‬ ‫יתן ה’ ויזכו הוא וביתו יחדיו לראות תמיד רוב נחת דקדושה מכל יו”ח‬ ‫ותהילה‪ ,‬שמו מפואר למאד בפי כל רבותיו ומכיריו‪ ,‬הלא הוא הרב רפאל שליט"א‪ ,‬בן כבוד גיסי מורינו‬ ‫הגאון רבי אברהם שליט"א אשר אנו ניאותים תדיר לאור תורתו ויראתו ומפעלותיו העצומים‪ ,‬יחד עם‬ ‫“בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪ .‬והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני‬ ‫רעייתו הדגולה אמה של מלכות תליט"א העומדת לימינו בכל מפעלותיו‪ ,‬יהי רצון שיזכה עוד רבות‬ ‫תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים‪ .‬ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור"‪.‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה ויפוצו מעיינותיו חוצה‪.‬‬ ‫וברש”י וז”ל אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כו’ ואם באת לפרשו כפשוטו כך‬ ‫יהיו ד"ת המצורפים בזה לזכות ולהצלחת החתן המופלג שליט"א (וכלתו תחי')‪ ,‬שיבנה ביתו נאמנה‬ ‫פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי‬ ‫על אדני התורה והיראה‪ ,‬ויהא זה הבית מלא אהבה ואחוה עזוז ושמחה‪ ,‬ויזכה להעמיד דורות ישרים‬ ‫אור ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו כו’ על כרחך לא למד‬ ‫מבורכים בדרכו הישרה ובדרך אבותיו וזקניו ולמעלה בקודש‪.‬‬ ‫המקרא סדר המקדמים והמאחרים כלום‪.‬‬ ‫המבואר בדברי רש”י לברר משמעות הני קראי‪ ,‬דפשוטם משמעות תיבת ברא‪ ,‬לספר‬ ‫את פעולת הבריאה בפועל‪ ,‬ולפ”ז יתבאר שבתחילת מעשה בראשית ברא השמים‬ ‫א‪ ).‬בגמ' שבת קי"ט ב'‪ ,‬אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר‬ ‫והארץ‪ ,‬וכן לכאו’ מת’ התרגום בקדמין ברא‪.‬‬ ‫ויכלו‪ ,‬דא"ר המנונא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה‬ ‫במעשה בראשית כו'‪ .‬וכמה ראשונים גרסו בגמ' כל האומר ויכולו 'כאילו מעיד על מעשה בראשית'‪.‬‬ ‫ורש”י הק’ ע”ז בתלת‪ ,‬חדא דא”כ הל”ל בראשונה‪ ,‬דתיבת ראשית נסמכת להמשך‪,‬‬ ‫ויעוי' במהרש"א שפירש דזהו כוונת הגמ' ד'אפילו יחיד' אומר ויכולו‪ ,‬ור"ל דאפי' יחיד שאין עדותו‬ ‫וזה הציע ליישב דיש מקראות חסרים‪ ,‬והראה דוג’ למקראות המחסרים פרט‪ ,‬לכאו’‬ ‫עדות גמורה במקום אחר‪ ,‬אעפ"כ צריך לומר ויכולו להעשות שותף לכה"פ באמירה בעלמא‪ .‬ועד"ז‬ ‫עיקר הקושי מקרא בתרא דהביא דכ’ מגיד מראשית אחרית‪ ,‬דחיסר מילת דבר‬ ‫פירש הגר"א בביאורו סי' רס"ח אך בשינוי מעט (כדלהלן)‪.‬‬ ‫הנסמכת‪ ,‬והוא ממש כקרא דהכא‪ ,‬דה”נ עיקר המילה בראשית נסמכת‪ ,‬וההמשך‬ ‫חסר‪ ,‬וכן הוא בדברי הרמב”ן לדחות קו’ זו מכח ראי’ זו‪.‬‬ ‫והנה מנהגינו הוא לחזור ולומר שוב ויכולו בציבור‪ ,‬ובטעם המנהג כתבו הראשונים (תוס' ורא"ש‬ ‫פסחים ק"ו א'‪ ,‬והטור סי' רס"ח) שהוא משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים ויכולו בלחש‪,‬‬ ‫ועוד הק’ דאין לומר דהשמים וארץ נבראו תחילה‪ ,‬דע”כ המים קדמו דכ’ ורוח אלקים‬ ‫ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות‪ ,‬וגם כדי להוציא מי שאינו יודע‪ .‬ועוד טעם כתב הטור וז"ל וי"א‬ ‫מרחפת על פני המים‪ ,‬ולא נתפרש זמנם‪ ,‬וזה באמת ק’ בלא”ה למה לא נתפרש זמן‬ ‫שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב'‬ ‫בריאת המים‪.‬‬ ‫האנשים ודרשינן אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד‪,‬‬ ‫ועוד הק’ דשמים מאש ומים נבראו‪ ,‬ולכאו’ גם בלא שקדמו האש והמים‪ ,‬יתכן‬ ‫עכ"ל‪ .‬ויש נפ"מ בטעם האחרון‪ ,‬דיש קפידא שיאמרו כולם יחד ויכולו‪ ,‬כדין עדות שמעידין ביחד‪.‬‬ ‫שמורכבים מאש ומים‪ ,‬וכנ’ הלשון משמע לי’ שקדמו‪ ,‬וכן באמת ל’ הש”ס חגיגה‬ ‫והמג”א (סק"י) הקשה ע"ז‪ ,‬דהנה בסנהדרין ל' א' נחלקו תנאי בכל עדות אי צריך להעיד יחד‪ ,‬וכך‬ ‫יב‪,‬א במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה‬ ‫תניא שם‪ ,‬ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד‪ ,‬רבי נתן אומר שומעין דבריו של‬ ‫מהן רקיע‪.‬‬ ‫זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונפסק בחו"מ סי' ל' ס"ט כדעת ר"נ דאי"צ להעיד‬ ‫מכ”ז הכריח דלא בא הכתוב לסדר סדר הבריאה כלל‪ ,‬אלא כל הני קראי פסוקים‬ ‫ביחד‪ ,‬וא"כ קשה למה כאן הצריכו שיאמרו כולם יחד‪( .‬ובאמת יעוי' בבהגר"א שכתב דזהו טעם הגמ'‬ ‫א‪-‬ב הם הקדמה ורקע לפסוק ג‪ ,‬דבראשית בריאת שמים וארץ‪ ,‬היתה תוהו ובוהו וגו’‪,‬‬ ‫דאף יחיד אומר ויכולו‪ ,‬דהא קיי"ל כר"נ דאי"צ שיעידו העדים יחד‪ ,‬וממילא גם היחיד שאומר ויכולו‬ ‫ויאמר אלקים יהי אור‪.‬‬ ‫בתפילתו מצטרף עם האחרים)‪ .‬ותירץ המג"א דכאן מחמרינן לעשות כת"ק שיעידו שניהם יחד‪ ,‬וכן‬ ‫ולפ”ז הרויח דבאמת המלה בראשית נסמכת‪ .‬אכן הוק’ לי’ דלפ”ז תיבת ברא אינה‬ ‫הגר"א בביאורו הסכים לתירוץ זה ע"ש‪.‬‬ ‫מובנת‪ ,‬ופירש שהוא כמו ְּברֹא‪ ,‬והראה לעלמא דבהדיא אף דנקטו לשון פועל כברא‪,‬‬ ‫ולכאורה הדברים תמוהים מאד‪ ,‬דכיון דאפילו לענין הוצאת ממון קיי"ל כר' נתן דאי"צ להעיד ביחד‪,‬‬ ‫נקרא הכי‪ ,‬וכקרא דתחילת ִד ֵבּר ה’ בהושע‪.‬‬ ‫איך יתכן דדין אמירת ויכולו חמיר טפי וחיישי' בזה לדעת ת"ק‪ ,‬ועוד תמוה היכן מצינו כה"ג דלאחר‬ ‫ופתח שאין המקרא אומר אלא דרשני‪ ,‬ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו‪ ,‬משמע‬ ‫שנפסק במוחלט כשיטה אחת עדיין חוששין לשיטה האחרת‪.‬‬ ‫שעדיין הדרש עדיף בזה מהפשט‪ ,‬שהפשט אינו מחוור כ”כ‪ ,‬ועל‪-‬כן המקרא אומר‬ ‫והנראה בביאור הדברים‪ ,‬דאין הכוונה לומר דחיישי' שמא הלכתא כת"ק‪ ,‬אלא דכיון דחזינן דלדעת‬ ‫דרשני‪ .‬וכנראה כוונתו שמה שנקט לשון ָּב ָרא יתפרש בשביל הדרש‪.‬‬ ‫ת"ק לא מקרי עדות אלא כשמעידים יחד‪ ,‬א"כ ממילא יש לנו ללמוד מזה דגם לר"נ דיכולים להעיד‬ ‫והרמב”ן דרך אחרת לו בכ”ז‪ ,‬לקיים הקריאה שתחילת הסיפור כבר בברא את השמים‬ ‫בזא"ז מ"מ כשמעידים יחד הוא עדות יותר אלימא‪ ,‬ולענין ממונות לא שייך להחמיר בזה דסו"ס גם‬ ‫ואת הארץ‪ ,‬אכן לא בבריאת השמים וארץ עצמם‪ ,‬של’ בריאה קאי על החומר הראשון‬ ‫עדות בזאח"ז סגיא‪ ,‬אבל לענין המצוה להעיד העדות דויכולו‪ ,‬בזה יש מקום להדר ולהעמיד עדות‬ ‫הנברא יש מאין‪ ,‬ושניים הם‪ ,‬חומר השמים וכל אשר בהם‪ ,‬וחומר הארץ וכל אשר בה‪,‬‬ ‫אלימא טפי‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ואח”כ מהם נוצר הכל‪ ,‬ופי’ בזה גם קרא דאח”כ‪ ,‬דהארץ היתה תוהו הוא חומר חסר‬ ‫[ובעיקר קושיית המג"א יעוי' בא"ר שתירץ באופ"א‪ ,‬דזה דמי לעדות דדיני נפשות כיון דהמחלל‬ ‫צורה‪ ,‬ובוהו הוא הצורה‪ ,‬והראה כן במדרשו דר’ נחוניא בן הקנה ע”ש‪ ,‬ולפ”ז שיעור‬ ‫שבת חייב מיתה‪ .‬והחזו"א סי' ל"ח הלך בזה בדרך אחרת לגמרי‪ ,‬דלא בעינן כאן עדות‪ ,‬ואין כוונת‬ ‫הכתוב חוזר כתרגום‪ ,‬ולא קאי אשמים וארץ ממש אלא אהאי חומר‪.‬‬ ‫הטור דבעינן להעיד יחד מדין עדות‪ ,‬אלא דכשאומרים כולם יחד יש בזה הכירא ופרסומא מלתא‬ ‫טפי‪ ,‬ועפ"ז נקט שם דאין ליחיד להדר אחר שנים לומר ויכולו דיש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על‬ ‫מעשה בראשית ע"ש בכל דבריו]‪.‬‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫ב‪ ).‬והנה עדות זו המתקיימת באמירת ויכולו אין בה קבלת עדות‪ ,‬דאין כאן אחר השומע ומקבל‬ ‫כסא דברכתא נשגר בשם כל קהלא קדישא הדין לראש האי גברא רבא‪ ,‬שמן שמיא‬ ‫העדות‪ ,‬אלא הדין הוא להעמיד העדות עצמה‪ ,‬שיהיה כאן הגדת עדות מצד העדים עצמן ובזה הן‬ ‫קא זכו ליה להקים ולייסד את אבני בית מדרשינו ע''ש זקנו הגדול מרנא ריש''א‬ ‫נעשין שותפין במעשה בראשית‪ ,‬אף שאין כאן קבלת עדות‪.‬‬ ‫דגלותא זי''ע‪ ,‬הוא הגבר הוקם על שקיבץ וריבה פעלים לתורה ומוסר לבבו ונפשו‬ ‫ונראה דזהו הביאור בהא דבעינן לומר מעומד משום דדין עדות בעמידה (כמ"ש הטור‪ ,‬והובא במ"ב‬ ‫להעמדת קול התורה של עמלי תורה מופלגים בטהרה מתוך הדחק‪ ,‬לרומם כבודה‬ ‫שם)‪ ,‬ולאידך גיסא לא קפדינן שלא יהיו העדים קרובים זל"ז‪( ,‬וכמה פוסקים נקטו דאף אשה כשרה‬ ‫של תורה ולהרים קרנה‪ ,‬הוצק חן בשפתותיו בשיעוריו ובאמרי הדעת‪ ,‬ובתוך רוב‬ ‫לעדות זו)‪ ,‬והחילוק בזה נראה‪ ,‬דפסול קרובים הוא בדין קבלת העדות וכדכתיב בקרא לא יומתו‬ ‫פועליו לרומם קרן התורה עומד במסירות לימין משפחות בני הקהילה בעתות חג‬ ‫אבות על בנים‪ ,‬והיינו דאין להנהיג הדין ע"פ עדות קרובים‪ ,‬וממילא אי"ז שייך בעניננו שאין כאן‬ ‫ומועד להאיר בבתיהם משמחת החג בשמחה גדולה ומפוארה‪ ,‬ומהלך לפי רוחו של‬ ‫אלא הגדת עדות בלא קבלה‪ ,‬אולם דין עמידה הוא דין בעצם הגדת העדות שצורתה להיות בעמידה‬ ‫כאו"א לתפארת אצילות מידותיו‬ ‫כדכתיב ועמדו שני האנשים‪ ,‬ולכך בעינן גם לומר ויכולו בעמידה‪.‬‬ ‫הגאון רבי אברהם רימר שליט"א‬ ‫ג‪ ).‬והנה יש לחקור בהא דבעינן שני עדים ולא סגי בחד‪ ,‬האם זהו דין בקבלת העדות שאין מנהיגים‬ ‫ראש כולל 'מרכז התורה רבינו יוסף שלום'‬ ‫הדין אלא ע"פ שנים (וכדמשמע מלישנא דקרא לא יקום עד אחד באיש כו'‪ ,‬דאין בכח הע"א להנהיג‬ ‫ונו"ב הדגולה תחי' לאוי"ט‬ ‫הדין על איש אחר)‪ ,‬או דהוא מעליותא בהחפצא של העדות‪ ,‬דהגדת עדות של שנים אלימא טפי‪,‬‬ ‫בעת השמחה במעונו בנישואי בנם‬ ‫ורק עדות כזו מהניא לחייב ממון וכיו"ב‪.‬‬ ‫החתן המופלג שמו מפוארים הרב רפאל הי''ו‬ ‫ומסוגיא זו יש ללמוד דהוא דין בהחפצא של העדות ולכך צריכים לומר כולם יחד ויכולו‪ ,‬ואף מה‬ ‫מפארי ישיבת חברון החדשה עב''ג הכלה המהוללה תחי' בשעטו''מ‬ ‫שהיחיד אומר ויכולו כבר הבאנו לעיל מד' הגר"א דהוא משום דמצרפינן עדותו עם האחרים כדין‬ ‫יהי ביתם לתפארת בכרם בית ישראל‪ ,‬לראות מהם דורות ישרים מבורכים וזכות‬ ‫עדים המעידין בזאח"ז‪( ,‬ונפ"מ לפ"ז דאם יהיה רק אדם אחד בעולם שאומר ויכולו‪ ,‬אין שום צורך‬ ‫אבותם מסייעתם להיות הענפים דומים לשרשם לשם ולתהלה מתוך בריות גופא‬ ‫באמירתו)‪ ,‬דאם נאמר דהוא דין בקבלת העדות דאין מקבלין אלא משנים‪ ,‬א"כ אי"ז שייך כלל‬ ‫ונהורא מעליא לאורך ימים ושנים‪ ,‬ושמחת עולם על ראשם‪.‬‬ ‫בעניננו דאין כאן אלא עדות בלא קבלה וכנ"ל‪.‬‬ ‫קופת 'צדקת האי"ש'‬ ‫בני הקהילה‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫ובאמת יעוי' בט"ז שכתב דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו דאין עדות ליחיד ועדה שלימה בעינן‬ ‫להעיד להקב"ה דהיינו עשרה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דלא הצריכו כאן עדות של שנים אלא עדות של עשרה‪,‬‬ ‫"שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה"‬ ‫ולפי דבריו י"ל דבאמת לא שייך כאן כלל דין שני עדים‪ ,‬דדין שני עדים הוא בקבלת העדות וזה אינו‬ ‫נים נר למאור‪ ...‬הקב''ה‬ ‫נוגע לכאן‪ ,‬אלא הוא ענין אחר לגמרי של עדות 'עדה שלמה'‪ ,‬וזה ודאי מסתברא דהוא מעלה בעצם‬ ‫חתן תורה במנין הנץ‬ ‫החפצא של העדות‪ .‬ובאמת לפי דבריו נוכל ליישב קושיית המגן אברהם דלעיל מהא דקיי"ל כר"נ‬ ‫וכל מי שנות‬ ‫ישלם שכרם‬ ‫הגאון רבי ישראל בנדיקט שליט"א‬ ‫דיכולים להעיד בזאח"ז‪ ,‬די"ל דזהו לענין צירוף שני עדים להדדי‪ ,‬אבל לענין צירוף עדה שהיא עשרה‬ ‫נציב מאור שבת ש”ת‬ ‫חתן בראשית במניץ הנץ‬ ‫לכו"ע בעינן שיעידו יחד‪ ,‬והדבר מסתבר מאד דאם יעידו בזאח"ז אין כאן עדה אלא יחידים ודו"ק‪.‬‬ ‫הרב הגאון רבי שמואל קארפ שליט"א‬ ‫הרב אברהם טוביה זוהר‬ ‫שליט”א לרגל הולדת הנינה‬ ‫אולם המ"ב הביא דברי הט"ז והוסיף 'ועכ"פ יהיה בשנים'‪ ,‬ומבואר דיש כאן דין שנים‪( ,‬וכן משמע‬ ‫יערכו קידושא רבה לאחר תפילת הנץ בביהמ"ד‪.‬‬ ‫הבכורה איילת חנה תחי’‬ ‫קצת מדברי המג"א והגר"א שנתקשו מהא דקיי"ל כר"נ‪ ,‬ואם מיירי כאן בעדות של 'עדה' א"כ לכאו'‬ ‫קידושא רבה של חתן תורה במנין המרכזי‬ ‫אין מקום כ"כ לקושייתם וכנ"ל)‪ ,‬וא"כ בע"כ מבואר מזה דדין שני עדים הוא דין בהחפצא של העדות‬ ‫נציב מאור שבת בראשית‬ ‫דהיא עדות אלימא טפי‪ ,‬ולא רק בקבלת העדות דאין מנהיגים הדין אלא ע"פ שנים‪ .‬וכן עולה לכאו'‬ ‫הגאון הגדול רבי יעקב שאג שליט"א‬ ‫לזכות החתן‬ ‫מדעת ת"ק דר"נ דבעינן שיעידו העדים יחד‪ ,‬ומשמע מזה ג"כ דהוא אלימות בעצם העדות כשהיא‬ ‫וחתן בראשית איש החינוך‬ ‫הרב רפאל שליט”א והכלה‬ ‫הגדה של שתים‪ ,‬ולכך בעינן שעצם ההגדה תתקיים בשניהם יחד‪.‬‬ ‫הרב יהודה אריה כהן שליט"א‬ ‫שרה רבקה תחי’‬ ‫ייערך יחד עם קידושא רבא לרגל העליה לתורה של בן‬ ‫רימר‬ ‫ידידנו הגאון רבי אברהם רימר שליט"א‬ ‫לע''נ הגאון רבי צבי יוסף בן ר' יצחק אוברלנדר זצ''ל‬ ‫ברכת חברי הקהילה שלוחה לחתנים‬ ‫נלב''ע ו' מר חשון התשס''ח‬ ‫ג‬ ‫הנכבדים שיזכו לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫מכל יוצ"ח ויראו אך טוב וחסד כל ימיהם‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫נתרם ע"י הרבנית אוברלנדר תליט"א‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה‬ ‫ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫לאדם היו שתי נשים‬ ‫עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י)‪ :‬לצאת‬ ‫כתב הר"ח (רשב"א כתובות ח‪' :):‬שתי יצירות הוי להו‪ ,‬אחת נוצרה עמו מקדם וברחה‪ ,‬ואח"כ ברא לו חוה‬ ‫בברכת העולים לתורה‪ :‬הביאו מספר המנהיג (ו‪ ,).‬וז"ל‪ :‬ודבר זה מסורת בידינו מאבותינו‬ ‫מצלעו'‪ .‬ובאוצר המדרשים‪' :‬כשברא הקב"ה אדה"ר יחיד‪ ,‬אמר לא טוב היות האדם לבדו‪ ,‬ברא לו אשה‬ ‫למשה מסיני שיש עלינו מאה ברכות בכל יום‪.‬‬ ‫מן האדמה כמוהו וקראה לילית‪ ,‬מיד התחילו מתגרין זב"ז כו'‪ .‬א"ל שנינו שוין לפי ששנינו מאדמה ולא‬ ‫ובב"י הביא משבלי הלקט בשם גאון‪ ,‬שמשלימין הברכות עשרים בשבת‪ ,‬שקורין בתורה‬ ‫היו שומעין זל"ז‪ ,‬כיון שראתה לילית אמרה שם המפורש ופרחה באויר העולם‪ ,‬עמד אדם בתפלה לפני‬ ‫ומברך כל אחד לפניה ולאחריה‪ ,‬והובאו דברי המג"א דדעתו דאין יוצא בשמיעת הברכות‬ ‫קונו ואמר רבש"ע אשה שנתת לי ברחה ממני'‪ .‬ונודע ממהרח"ו ועוד כי היא אשת הס‪.‬מ‪.‬‬ ‫אלא מי שאין לו פירות‪ ,‬וראייתו מדרבי אבהו ממלי באספרמקי ומגדי‪ ,‬ולא יצא בשמיעת‬ ‫חוה הכתה את האדם בעץ‬ ‫ברכות העולים‪.‬‬ ‫כתב בעה"ט (ג יב)‪' :‬היא נתנה לי מן העץ‪ ,‬לפי הפשט שהכיתני בעץ‪ ,‬עד ששמעתי לדבריה'‪( .‬ומקור דק‬ ‫במגן גיבורים (למוהר"ר יוסף שאול בעל השואל ומשיב ולמוהר"ר מרדכי זאב איטינגא)‬ ‫בב"ר יח ד‪' :‬זאת הפעם‪ ,‬זאת שהיא עתידה להקיש עלי כזוג')‪ .‬וכן הביא במושב זקנים והק' מדוע לא‬ ‫כתוב להשיב‪ ,‬דר' אבהו על גוף תקנת מאה ברכות אמרו‪ ,‬דדוד תיקנם ואף בפני הבית היו‬ ‫הכה חזרה‪' :‬כ"כ הכתה אותי בעץ עד שאכלתי‪ .‬וא"ת למה לא מיחה לה‪ .‬וי"ל שעדיין לא אכל מן עץ‬ ‫מברכין אותם (תשב"ץ ב קסא)‪ ,‬ובזמן המשנה לא היו מברכים כי אם הפותח והגולל‪ ,‬וע"כ‬ ‫הדעת טוב ורע‪ ,‬לכך לא מיחה לה‪ ,‬והיא שכבר אכלה היה לה דעת להכות אותו'‪ ,‬ודו"ק היטב בזה‪.‬‬ ‫נקט ר' אבהו תקנת אספרמקי ומגדי משום דאיירי על גוף התקנה דיברך מאה ברכות‪,‬‬ ‫השבת מכפרת כל העוונות‬ ‫משא"כ האידנא שפיר משלים להו בהנך ברכות העולים‪.‬‬ ‫בשבת קיט‪' :‬המתפלל בער"ש ואומר ויכולו‪ ,‬ב' מלאכי השרת המלוים לו לאדם‪ ,‬מניחים ידיהם על ראשו‬ ‫הרב א‪ .‬ש‪ .‬הלוי‬ ‫וא"ל וסר עוונך וחטאתך תכופר'‪ .‬ובפי' ר"ח פלטיאל‪' :‬וא"ת למה כתב בויכלו ג' פעמים אשר עשה ואשר‬ ‫ברא‪ .‬וי"ל כנגד ג' פעמים אשר דכתיב בפרה אדומה‪ ,‬אשר אין בו מום‪ ,‬אשר לא עלה עליה עול‪ ,‬אשר‬ ‫תשובות לגליון חג הסוכות‪ :‬בשאלה‪ :‬שאין מברכין 'לישן בסוכה' שמא לא ירדם‪ ,‬מא"ש‬ ‫צוה‪ ,‬לומר מה פרה מטהרת ומכפרת‪ ,‬אף שבת מכפר ומטהר כל עוונות‪ .‬לפיכך צריך אדם לטהר עצמו‬ ‫מברכת המפיל‪ ,‬שאין חוששין‪.‬‬ ‫בע"ש לגלח שערותיו וצפורניו'‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬א‪ .‬ברכת לישב בסוכה הוי מגדר ברכת המצוות‪ ,‬ואילו ברכת המפיל הוי מגדר‬ ‫ומענין לענין‪ ,‬אמרי' 'חמדת ימים אותה קראת'‪ ,‬ומקשים היכן מצינו שקרא לשבת חמדת ימים‪ .‬ובב"י‬ ‫ברכת הנהנין (על הנאת השינה)‪ .‬לפי"ז יש לחלק דאם לא מברך על שינה בסוכה מפני‬ ‫(או"ח רפא)‪' :‬חמדת ימים אותו קראת‪ ,‬יש מפרשים היכן מצינו שנקרא שבת חמדה‪ ,‬דכתיב בבראשית‬ ‫החשש שמא לא ירדם אין בידו דררא דאיסורא‪ ,‬משא"כ הישן בלא המפיל‪ ,‬כן יש בידו‬ ‫'ויכל' והוא מלשון כלתה נפשי'‪.‬‬ ‫דררא דאיסורא מה שנחשב נהנה מעוה"ז בלא ברכה (גזלן)‪ ,‬ולכן עדיף להתעלם מהחשש‬ ‫גדולת אדם קדמאה‬ ‫שמא לא ירדם מאשר להיות בגדר נהנה מעוה"ז ללא ברכה‪ .‬ב‪ .‬יש להוסיף דבתוך נוסח‬ ‫אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה‪ ,‬ומבואר בעירובין (יח‪' :):‬אדה"ר חסיד גדול היה‪ ,‬כיון שראה שנקנסה‬ ‫המפיל קיימת תפילה שירדם ולא תהיה ברכתו לבטלה‪' :‬ואל יבהילוני רעיוני'‪ .‬ג‪ .‬שו"מ‬ ‫מיתה על ידו‪ ,‬ישב בתענית ק"ל שנה‪ ,‬פירש מן האשה ק"ל שנה‪ ,‬והעלה זרזי תאנים על בשרו ק"ל שנה'‪.‬‬ ‫דהפמ"ג הביא מהא"ר שמקשה כן‪ ,‬ומתרץ דשאני המפיל דעיקר ברכתה על השינה בכ־‬ ‫ובפדר"א (כ)‪ ,‬שישב בעינוי בנהר גיחון עד שנעשה גופו נקוב ככברה‪ .‬ובריטב"א (ב"ב נח‪ ).‬דנביא היה‪.‬‬ ‫ללות ולא על שינת האדם המברך דוקא‪.‬‬ ‫ובנפה"ח (א כב‪ ,‬ד כח) מהזהר‪ ,‬שרק אדה"ר השיג טעמי תורה ומצוות עד תכליתם ויותר ממשה‪ .‬ועוד‬ ‫בשאלה‪ :‬מדוע מברכים שהחיינו על בניית הסוכה‪ ,‬הא היא רק הכשר למצוה‪ ,‬וכמו שלא‬ ‫שם (ב יז) שהוא היחיד שזכה להגיע לדרגת 'חיה' (נשמתא לנשמתא)‪ .‬וכן השיג שער הנ' דבינה‪ ,‬ונתעלה‬ ‫מצינו שהחיינו על בניית בית הגם שיהיה בו מעקה‪ .‬תשובה‪ :‬החי במדבר או ביער ללא‬ ‫לדרגה שעליה אמר הקב"ה למשה 'כי לא יראני האדם וחי' (מרן הגרש"א)‪.‬‬ ‫בית פטור מלבנות בית כדי להתחייב במעקה‪ ,‬אולם לקראת סוכות הוא חייב לבנות סוכה‪.‬‬ ‫ואולם בסנה' (לח‪' :):‬אדה"ר מין היה‪ ,‬ר"נ אמר כופר בעיקר'‪ .‬ובבמד"ר (יג)‪' :‬כיון שיצא אדם מן הדין‬ ‫הרב עזריאל בוכנר‬ ‫התחיל מחרף ומגדף (כסנחריב)'‪ .‬ובי' הר"ח בסנה' שם‪' :‬באו להודיע כי המינים אומרים כי אדה"ר מין‬ ‫היה כמותנו‪ ,‬וכופר בעיקר השכינה היה‪ ,‬ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים‪ ,‬הוו זהירין בתשובתם‬ ‫במה שהביאו להקשות דברכת 'לישן בסוכה' לא מברכים אותה משום חשש שמא לא‬ ‫ללמד מה שתשיבו להם‪ .‬אבל חכמי התלמוד חס שאומרים על אדה"ר ועל כיו"ב פגם‪ .‬והמפרש זולתי‬ ‫ירדם ותהיה ברכתו לבטלה (תוס' ברכות יא‪ :‬ד"ה שכבר)‪ .‬ומא"ש מברכת המפיל בכל‬ ‫זה הפירוש עתיד ליתן את הדין'‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬שאין חוששין לזה‪ .‬הנה הוזכר ענין זה בביאור הגר"א (או"ח סי' תלב ב)‪ ,‬כראיה‬ ‫חנוך הוא מטטרו"ן שר הפנים‬ ‫לתי' קמא של תוס' שם‪ .‬ועי' מהרי"ץ חיות וברכת אברהם שדחו‪.‬‬ ‫חנוך צדיק היה‪ ,‬ונאמר בו פעמיים בפרשה‪' ,‬ויתהלך חנוך את האלוקים'‪ .‬ובנפה"ח (ב יז)‪' :‬ואדה"ר השיגה‬ ‫וראה לשון התוס' שם שכתב על סוכה‪' :‬משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה‪ ,‬שהרי‬ ‫(בחינת חיה) כו'‪ .‬ומאז לא זכה אליה שום אדם בעודו בזה העולם‪ ,‬וחנוך כשהגיע לזאת המדרגה‪ ,‬וירש‬ ‫אין בידו לישן כל שעה שירצה'‪ ,‬ושמא אפ"ל בכוונתו דדוקא שינה שבכל שעה‪ ,‬היינו גם‬ ‫מעלתו של אדה"ר'‪ .‬ובמדרש (דר"א זוטא א) שנכנס חי לג"ע‪ .‬ובחז"ל שחנוך הוא מטטרו"ן שר העולם‬ ‫זו שבמשך היום בהך אין הכרח שירדם‪ ,‬משא"כ שינת הלילה שעליה תיקנו המפיל לא‬ ‫ושר הפנים (תר"י כאן‪ ,‬ועי' גם זוהר בראשית כז‪ .‬תוס' חולין ס‪ .‬רשב"ם ב"ב קכא‪ :‬ורמב"ן שם)‪ .‬וכתב‬ ‫שכיח שלא ירדם‪.‬‬ ‫החת"ס‪' :‬חנוך התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנתעלה ביותר כו'‪ ,‬ע"כ אחר‬ ‫הרב מ‪ .‬ט‪.‬‬ ‫שכבר גמר תקונו מה שהיה בכחו להגיע ע"י התבודדותו להגיע למדרגת מלאך לקחו אלקים ונעשה‬ ‫ברכה לראש משביר‬ ‫מט"ט'‪.‬‬ ‫מלא הטנא ברכות‬ ‫ובהיכלות דר"י‪' :‬אמר ר"י‪ :‬שאלתי למט"ט מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות‪ ,‬ואתה גדול מכל‬ ‫נשגר לידידנו עוז שלוחא דרבנן לידידנו הדגול מפארי הת”ח בקהילתנו הגאון‬ ‫רבי ישראל בנדיקט שליט”א‬ ‫השרים‪ ,‬וגבוה מכל המלאכים‪ ,‬וחביב מכל המשרתים‪ ,‬ונכבד מכל הצבאות‪ ,‬ורב מכל האדירים בגדולה‬ ‫הרה”ג ר’ יוסף לוריא שליט”א על‬ ‫ובמלוכה ובכבוד‪ .‬השיב וא"ל‪ :‬מפני שאני חנוך בן ירד‪ ,‬וכשחטאו דור המבול וקדחו במעשיהם‪ ,‬ואמרו‬ ‫עזרתו וסיועו לטובת לב ילדי על נדיבות לבו לתרומת מיני מזונות לרווחת‬ ‫לאל סור ממנו‪ ,‬מה עשה ה' נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם‪ .‬וכיון שלקחני‬ ‫הקהילה בתוך שאר מפעולתיו הלומדים בבית מדרשינו לאחר התפילה בימי‬ ‫לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה‪ ,‬מיד נהפך בשרי אל שלהבת‪ ,‬וגידי‬ ‫המועד‬ ‫למען ציבור בני התורה בעירנו‬ ‫ועצמותי לגחלי רתמים‪ ,‬ואור עפעפי לזהר ברקים‪ ,‬וגלגל עיני ללפיד אש‪ ,‬ושערות ראשי ללהט ולהבה‪ ,‬וכל‬ ‫אברי לכנפי אש בוערות‪ ,‬וגוף קומתי לאש יוקדת‪ ,‬ומימיני חוצבי להבות אש‪ ,‬ומשמאלי בוערים לפידי אש‪,‬‬ ‫וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה‪ ,‬וקול רעש ורעם מלפני ומאחרי'‪.‬‬ ‫אשי ישראל‬ ‫קהילת בני הישיבות‬ ‫כסא דברכתא‬ ‫ע"ש רשכבה"ג מרן רבינו יוסף שלום אלישיב זצללה"ה זי"ע‬ ‫נשגר קמיה ידידנו הדגול מפארי בני‬ ‫ענין זוהמת הנחש‬ ‫מיסודו של רבינו הגדול ראש הישיבה מרנא רבי שמואל אויערבאך זצללה"ה‬ ‫הקהילה היודע להלך לפי רוחו של‬ ‫•זוהמת הנחש‪' :‬בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא' (שבת קמו‪.).‬‬ ‫בראשות מורינו הגר"פ שוב שליט"א‬ ‫שיכון ו' בני ברק‬ ‫כל אחד ואחד בנועם מידותיו‬ ‫•מת"ת‪' :‬ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן' (שם)‪.‬‬ ‫הרב הגאון רבי אברהם ישעיהו גליק‬ ‫•מצרים‪ :‬דרך ה' (ד ד)‪' :‬עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה‬ ‫כסא דנחמתא‬ ‫שליט"א‬ ‫עם עלותו לכהן פאר בצוות ההנהלה‬ ‫ולזכות לעטרות הראויות להם‪ ,‬מפני הרע שהיה מחשיך עליהם‪ ,‬והזוהמא הראשונה שלא יצאו מהם‬ ‫עדיין‪ .‬וע"כ הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם‪ ,‬ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב הכור ויטהרו'‪.‬‬ ‫נשגר בזה לידידינו הדגול‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה בבית‬ ‫מדרשינו‪ ,‬ונושא בעולו במסירות לב ונפש מאז היווסדו‪ ,‬מרביץ תורה‬ ‫הרוחנית בישיבת גרודנא המעטירה‬ ‫וכתב הגריא"ח (יד אפרים)‪' :‬ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שנא' זה קלי‪ ,‬הגיעו‬ ‫ודעת לעדרים בחן המוצק בשפתותיו‪ ,‬כהן שדעתו יפה‬ ‫יראה ברכה וס"ד בכל מעשיו ויקיים‬ ‫למעלתם הראשונה של אדם הראשון קודם החטא'‪.‬‬ ‫הגאון רבי שמואל בנימין כהן שליט"א‬ ‫'חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין‬ ‫•יצה"ר‪ :‬ברשב"א (יבמות קג‪ ):‬דזוהמת הנחש ענינו יצה"ר‪ .‬וכ"כ השל"ה (פסחים תורה אור יב)‪:‬‬ ‫גבאי בית מדרשינו‬ ‫לא יסור ממנה'‬ ‫'כשקלקל וחטא נכנס בו זוהמת הנחש‪ ,‬הוא השטן הוא היצה"ר‪ ,‬והוא הוא השאור שבעיסה‪ ,‬ואז‬ ‫העטוף באבלו עם שאר בני המשפחה על הלקח עטרת‬ ‫כעתירת בני הקהילה‬ ‫החמיץ העיסה ונעשה גוף עכור'‪ .‬ובמשך חכמה (וירא יח)‪' :‬אמרו שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא‪,‬‬ ‫ראשם‪ ,‬הצדקנית והחסודה‪ ,‬יראת ד' היא תתהלל‪ ,‬שזכתה‬ ‫במסירות לב ובאמונה זכה וברה להעמיד דור ישרים‬ ‫הוא מפעולות השטן וכוחותיו החומריות החשוכות מעדנים דמיונים'‪.‬‬ ‫מבורך‪ ,‬נזדככה ביסורים ופיה דומיה‬ ‫•תורה‪ :‬ברשב"א (יבמות קג‪' :):‬ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ‪ -‬נחלש ונפסק‪ ,‬כענין (אם‬ ‫מעות יזכור‬ ‫פגשך מנובל זה) משכהו לביהמ"ד'‪.‬‬ ‫ע"ה‬ ‫טובה שולמית‬ ‫מרת‬ ‫•שיר השירים‪ :‬זוהר (חדש רות לט‪' :):‬בזמן הזה ששלמה המלך גילה שיה"ש‪ ,‬נפסקה זוהמת הנחש ניתן להעביר עבור קופת צדקת‬ ‫האיש‬ ‫המקום ינחמם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ובהמשך‬ ‫הקדמון שהטיל באדם וחוה'‪.‬‬ ‫דרכה ומעשיה הגדולים ינוחמו ולא יוסיפו לדאבה עוד‬ ‫או עבור הכוללים בבית מדרשינו‬ ‫•ש"ק‪ :‬השל"ה (פסחים)‪' :‬לקדש אותנו בקדושת שבת מחלאת זוהמת הנחש‪ ,‬שהוא מסטרא דחול'‪.‬‬ ‫עמם אנו בצרה‬ ‫•יסורים‪ :‬מגיד מישרים (וישב)‪' :‬ע"י היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה‪ ,‬ומזדככת הנפש מטומאת בעמדת נדרים פלוס או לידי‬ ‫מתפללי ולומדי ביהמ"ד‬ ‫בני הקהילה‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫הגבאים‬ ‫זוהמת הנחש‪ ,‬ונשארה טהורה ונקיה'‪.‬‬ ‫בנה יבלחט"א יישב שבעה בביתו רח' קה"י ‪ 66‬כניסה ג' מליל שישי החל מהשעה ‪ 7:00‬בערב ועד‬ ‫ליום שישי בשעה ‪ 2:00‬בצהריים‬ ‫•לולב‪ :‬רבינו בחיי (ויקרא כג לט)‪' :‬שיטלו בו מצות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה‬ ‫תזכורת‬ ‫בזמה"ז'‪.‬‬ ‫מעריב ליל שבת‪7:41 :‬‬ ‫•אתרוג‪ :‬רבנו אפרים (אמור כג)‪' :‬פרי עץ הדר‪ ,‬ס"ת יצר‪ ,‬ואמרו חז"ל הוא יצה"ר הוא שטן הוא מלאך מי שעדיין לא שילם עבור מקומות‬ ‫הימים הנוראים וכן על עליות בירח‬ ‫המות‪ ,‬והשטן גרם שאכלה חוה אתרוג‪ ,‬למ"ד פרי שאכל אדה"ר ממנו אתרוג היה‪ ,‬יבוא אתרוג ויכפר האיתנים נא להזדרז להעביר התשלום שחרית בשב''ק‪ :‬א'‪ | 5:40 :‬ב'‪ | 7:30 :‬ג'‪8:33 :‬‬ ‫על אתרוג'‪ .‬וע"ע בית אפרים (הקד')‪' :‬הלום ראיתי בדברי אא"ז הגאון בעל לב אריה שכתב ע"פ‬ ‫מנחה‪ :‬א' ‪ | 13:30‬ב' ‪6:10‬‬ ‫כדי לא להכשל ח"ו בעוון נדרים‪.‬‬ ‫מ"ש חז"ל עץ שאכל אדה"ר אתרוג היה ואכילתו הוא היה עון הראשון בעולם‪ ,‬ולזה רמז כאן ראשון‬ ‫מעריב מוצ"ש‪ :‬א' ‪ | 7:50‬ב' ‪8:11‬‬ ‫לחשבון עונות‪ ,‬ודפח"ח'‪ .‬ובסידור יעב"ץ (ח"ב קלז‪' :):‬אתרוג במלכות‪ ,‬והוא מלשון תרגום לא תירוג‬ ‫לל‬ ‫דמרגג למיכל‪ ,‬כי פרי הדר הוא בסוד עץ הדעת‪ ,‬שבו חטא אדה"ר שקצץ בנטיעות‪ ,‬לפיכך צריך לחברה‬ ‫ימות החול‬ ‫ישא דברים‪:‬‬ ‫בלולב עץ החיים'‪.‬‬ ‫שחרית‪ :‬נה"ח‬ ‫בין קבלת שבת למעריב‬ ‫•מצה‪ :‬מדרש תלפיות לשבט מוסר (מינין שבלולב)‪' :‬למ"ד חיטה היה‪ ,‬בא מצה לתקן חטא אדה"ר'‪.‬‬ ‫מנחה‪19:00 | 13:20 :‬‬ ‫בלידשטיין שליט"א‬ ‫וכ"כ ר"ח פאלג'י (חיים לראש)‪' :‬באכילתו יכוון לתקן עון עץ הדעת'‪.‬‬ ‫מעריב‪23:00 | 20:00 :‬‬ ‫ל‬ ‫•יין‪ :‬מדרש תלפיות (שם)‪' :‬למ"ד סחטה ענבים ונתנה לו‪ ,‬באו יין של קידוש והבדלה לכפר הגאון רבי בצלאל ל‬ ‫לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה‪ :‬פקס‪ 039578855 :‬או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫עליו'‪ .‬ומשמיה דמהרח"ו (מדרש אליהו‪ ,‬אסתר)‪' :‬חייב אדם לבסומי בפוריא‪ ,‬כדי לתקן עון‬ ‫אדה"ר‪ ,‬שהנחש סחט ענבים ונתן לה'‪.‬‬ ‫ד‬