צפונות · Tzfinois — בראשית (2026-10-05)

פרשת בראשית
תשפ''ז
גליון רל"א
שנה ו'
צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים
יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל
אֹורה'
ּתֹורה ִּכי ִהיא ָלנוּֿ עֹוז וְ ָ 'נָ ִגיל וְ נָ ִשֹי ֹ
ש ְּבזֹאת ַה ָ
בגדר אדם הראשון באכילת בשר מאמר מערכת
מרן הגאון רבי בנימין רימר שליט''א ובשנה הששית....
הננו בזה בברכה מעומקא דליבא לבננו הג”ר אברהם שליט”א ,שידיו רב לו בלימוד התורה ,בגדלות בתורה ,ובהחזקת עומדים אנו בפתחה של השנה הששית להוצאת הגליון ,ואין לנו פה אלא
התורה באופן נפלא ביותר ,ובפעליו המרובים משפיע שפע עצום לרבים רבים מבני התורה ,ברכתינו שלוחות להודות להקב”ה על רחמיו ורוב חסדיו שזיכנו לעסוק בדברי תורה ,ולהשפיע
שהקב”ה ישפיע עליו ממרום ,מידה כנגד מידה ,שפע של ברכה והצלחה עד בלי די. מהאור הגדול של התורה למעייני הגליון.
ונישא ברכה לחתן המופלג רב המעלה ,אשר עדיו לגדולות ,הרב רפאל שליט”א ,שיזכה להקים את ביתו יחד עם כלתו בעומדינו בצאת הימים הקדושים של ימי ירח האיתנים וירידה לחיי החולין,
שתחי’ בת הג”ר משה שליט”א למשפחה רבת היחס ,משפחת ויינר החשובה ,ויזכו לראות דורות ישרים מבורכים, כאן המקום לציין את השינויים הרבים לטובה שעברנו במהלך ימים אלו...
וביתם ימלא תמיד רוב שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות ,בעושר ואושר וכבוד ,שיוכלו לשקוד על דלתי התורה השנה בס”ד בית מדרשינו עמד בסימן של התחדשות והתרעננות אשר שינה את
והעבודה מתוך הרווחה ונחת תמיד. פניו מן הקצה לקצה ,החל בימים הנוראים בו ביהמ”ד קיבל צורה חדשה ועזרת
הנשים היתה מחוברת באופן ישיר לביהמ”ד ,וקול הש”ץ נשמע ברמה ,והן
כתיב בקרא (א ,כט) :ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ בעזרת נשים המחודשת אשר שינתה את פניה לבלתי היכר הן במראה החיצוני
אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה. והן בספסלים המרווחים ,והמשך בימי הסוכות כאשר נבנתה סוכה חדשה בתוך
ופירש”י ,לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ,השוה להם הכתוב בהמות וחיות למאכל ,ולא הרשה לאדם ולאשתו ביהמ”ד למען יוכלו להתפלל בתוך הסוכה ביישוב הדעת ובמנוחה ,והן בלימוד
להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר וכו’ ,ע”כ .ודייקו בתוך ביהמ”ד בהידור כדברי המשנ”ב על ההידור לישב בסוכה בתוך מזגן,
המפרשים מלשונו דדוקא להמית ולאכול נאסר להם ,אבל בהמה שמתה מאליה מותר לאכלה. ורבים רבים קיימו את המצוה בכל רגע לישב בסוכה עד כדי שהדבר השליך
וכן הוא דעת התוס’ סנהדרין נ”ו ב’ (ד”ה אכל) ,והוכיחו כן מהא דנאסר לאדה”ר אבר מן החי ,וקשה דהרי לא נ”מ רבות לענין הלכה ,וכפי שהרחיב מורינו הרב שליט”א בדרשת ליל יו”ט
הותר לו כלל לאכול בשר ולמאי נפ”מ באיסור אמה”ח ,והוכיחו מזה התוס’ דלא נאסר לו אלא להמית ולאכול וביום למחרת עם חידושו המופלג בדין ‘מגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת’.
אבל מתה מאליה שריא ,וזהו הנפ”מ באיסור אמה”ח דאף אבר שנפל מאליו אסור. ולאחר מכן עם הגעת החג הקדוש ‘שמחת תורה’ עת התרחבו גבולות הקדושה
אמנם הרמב”ם בפ”ט ממלכים ה”א כתב וז”ל על ששה דברים נצטווה אדם הראשון כו’ הוסיף לנח אבר מן החי בתוספת מרובה על העיקר בביהמ”ד אשר השמחה הטהורה פרצה גבולות
שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ,נמצאו שבע מצות ,עכ”ל .ומבואר דאדה”ר באמת לא נצטוה על אמה”ח, וקירות ביהמ”ד רעדו מרוב להט של קדושה וטהרה ושמחה עד אין קץ כשרבים
וכתב הכס”מ דהרמב”ם הוכרח לזה דהא אדה”ר לא הותר לו כלל לאכול בשר וא”כ לא שייך בו איסור אמה”ח מציינים שלא זכור מעולם שמחה כה גדולה שהתמשכה עד השעות הקטנות
(וכקושיית התוס’) ,ע”ש .ומבואר א”כ דהרמב”ם לא ס”ל כהתוס’ דהאיסור דוקא להמית ולאכול ,דא”כ אכתי של הלילה ושל היום ולאחמ”כ.....
יש נפ”מ באיסור אמה”ח באבר שנפל מאליו ,ובע”כ דהרמב”ם פליג וס”ל דאיסור אכילת בשר הוא בכל גווני. וכמובן א”א שלא לציין את המעמד המיוחד והמרגש שחוזר על עצמו מדי שנה
אמנם קשה טובא ע”ז ,שהרי אדה”ר הקריב קרבן כמבואר בגמ’ ע”ז דף ח’ א’ ,וחולין דף ס’ א’ ,וכ”כ הרמב”ם בריקוד המיוחד של רבינו הגר”א ליברמן שליט”א מתוך רגשי קודש והתלהבות
פ”ב מהלכות בית הבחירה ה”ב ‘ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן’( ,וידוע מה שפירש בזה הגרי”ז ע”פ דקדושה ‘אנא ...אנא ...אנא ....עבדא דקודשא בריך הוא’ שזה עיקר תכליתנו
המשנה באבות פ”א מ”ב על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ,וא”כ לכך בעולם להיות עבדים להקב”ה ,אשר אין ספק שמעמד מיוחד כזה ונרגש כזה
הוצרך להקריב קרבן מיד כשנברא דאל”כ לא יהיה קיום לעולם) ,וקשה הרי אי”ז ממשקה ישראל דהא לא נחרט הן בלבבות הרכים ......והן בלבבות המבוגרים ...ואין ספק שמעמד כה
הותר לו בשר. נרגש ישפיע עלינו במהלך כל השנה.
ובשלמא לדעת התוס’ דלא נאסר אלא להמית ולאכול ,א”כ י”ל דחשיב שפיר ממשקה ישראל שהרי היכא דמתה וכאן המקום לציין את המעמד המיוחד שהיה השנה עם התפילה בוקעת
מאליה שריא ,ואף דכשמקריב הקרבן הוא הורגו בידיים ,מ”מ אין האיסור בהחפצא של הבשר אלא רק במה הרקיעים ‘צוה ...צוה ...צוה ...ישועות יעקב ’....כשליבות כולם מתפללים ומייחלים
שהגברא ממיתו ואוכלו ,וא”כ הבשר מצ”ע שפיר חשיב ממשקה ישראל ,אבל להרמב”ם דבכל גווני אסור לאכול הן לרפואה שלימה במהרה וחזרה לאיתנו הראשון ,ובעיקר להתגשמות
בשר א”כ אי”ז ממשקה ישראל. ההבטחה האלוקית שהובטחה לנו מימי הנביאים בשוב ד’ ציון ובבנין בית
והנה יעוי’ במק”ד קדשים סוף סי’ ל”ג שנסתפק אי בקרבנות עכו”ם איכא פסול ממשקה ישראל באופן הבחירה והשב שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה’ (והן .....בתפילה שלא
שמקריבים דבר האסור לדידהו ,ולפ”ז י”ל דאדה”ר היה לו דין עכו”ם והיה יכול להקריב אף שנאסר לו בשר, ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים וחורבן הבית הגדול ‘אם הישיבות’ יתבטל
אולם יעו”ש במק”ד שכתב דזה ודאי דבקרבנות עכו”ם הקרבין במקדש פסול להקרבה אם אינו ממשקה ישראל, במהרה).
והנה קרבנו של אדה”ר היה במקדש כמבואר בל’ הרמב”ם הנ”ל שכתב “ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו נזכור כולנו בצאתנו לימי החולין את דבריו הנרגשים של רבינו הגר”א ליברמן
דוד ושלמה בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם את המזבח ועקד עליו יצחק כו’ ,ובו הקריב אדם הראשון שליט”א קודם שמחת תורה בדבריו של רבינו הגדול מרן הגרא”מ שך זצוק”ל
כשנברא קרבן” ,וא”כ היה לו דין קרבן הקרב במקדש דבזה ודאי איכא פסול ממשקה ישראל. אשר עמד ואמר ‘אנשים רבים לא עוצמים עיניים כל הלילה בליל יו”ט ראשון
והנראה להציע בזה דרך מחודשת ,דהנה ל’ הכתוב הוא ,ויאמר אלקים הנה נתתי לכם וגו’ ,ובפרקי דר”א (פ”ג) כדי שיוכלנו לזכות ליטול ארבעת המינים ,ואילו אני לא עוצם עיניים גם
מבואר דזהו אחד מעשרה מאמרות שנברא בהן העולם ע”ש .והקשה הגר”א ז”ל באדרת אליהו דהרי לא נברא במוצאי שמחת תורה מתוך התרגשות לקיים את מצות תפילין לאחר שבוע
כלום במאמר זה ,ואין כאן אלא היתר אכילת ירק ואיסור אכילת בשר .ועוד הקשה מהו שנאמר בסיפא דקרא הפסקה ,ונזכור כולנו את השורש של כל המצוות והוא המחשבה קודם המצווה
‘ויהי כן’ ,ואיזה הויה היתה בזה .ותירץ הגר”א ,דבמאמר זה נתן השי”ת כח בזרע ופירות שיזונו ויסעדו את לב ‘כאשר ציוני ה’ אלוקי’ וזה מה שיש לנו גם בצאתנו מהחג הקדוש את קיום
האדם (והוסיף שם עוד ,דכח זה ניתן דוקא בזרעים ופירות ולא בעשבים ,ולכך אין האדם נזון מעשבים ,ורק המצוות שבכל יום ובעיקר את לימוד התורה הקדושה שהיא בבת עינו של
לבע”ח נתן כח בעשבי השדה שיזונו אותן ,ולאידך גיסא הן אינן נזונים מתבואות וזרעים ופירות) ,ע”ש. הקב”ה אשר משתעשע בה בכל יום ואין לו להקב”ה בעולמו אלא ד’ אמות
והנה לפי דבריו דהוצרכה בריאה מיוחדת ליתן כח בפירות וזרעים לזון את האדם ,א”כ ממילא נמצא דבע”ח של הלכה בלבד.
שלא הותר לו לאדם לאכול ,לא ניתן בו כח לזון את האדם כלל .ולפ”ז נוכל לומר דמה שאמרו בגמ’ ‘אדם וכעת בעומדינו קודם הלילות הקדושים אשר מסוגלים לעמל התורה ושקידתה
הראשון לא הותר לו בשר לאכילה’ ,אי”ז בגדר איסורא ,אלא דלא נמסר וניתן לו הבשר לאכילה ,והיינו דלא היה בכל עת ועונה נמשך במלוא העוז בשמחת התורה וגם כאן בגליונינו הנכבד
בו כח לזונו כלל ולא היה חשוב אוכל כלל לגביה .וא”כ מיושב הקושיא על הרמב”ם היאך הקריב קרבן הא אי”ז ‘צפונות’ אשר מתחיל כעת את השנה השישית כשמי פילל ומי מילל את
ממשקה ישראל ,דלפי הנ”ל אי”ז בגדר איסור רק שלא ניתן לו הדבר כמזון ולא היה בו כח לזונו. ההרחבה הגדולה של הגליון ותפוצתו הרחבה ומרבה תורה בישראל.
אולם ל’ רש”י הוא ‘ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר’ ,מבואר דהוא איסור גמור כפשוטו ,אך נייחל כולנו את הבקשה הנוראה והתפילה המיוחדת הפורצת מפיות כולנו.
פשוט דלשיטתו שנקט (כהתוס’) דדוקא להמית ולאכול אסור ,א”כ ודאי הוא בגדר איסור גמור ,אבל להרמב”ם ‘הגלה נא ופרוש חביבי עלי סוכת שלומך תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך
דס”ל דכל בשר אסור ואפילו במתה מאליה ,בזה יש לבאר כנ”ל דאי”ז בגדר איסור ,אלא שלא ניתן לו כמזון
וממילא לא היה נחשב לו אוכל כלל. מהר אהוב כי בא מועד וחננו כימי עולם’
לזכות החתן הרב רפאל ב"ר אברהם שליט''א
והכלה שרה רבקה ב"ר משה תחי'
רימר
א יהא רעוא שיעלה הזיווג יפה
ויזכו לבנות בית נאמן בישראל
קושיא עצומה | טענת הגויים ‘ליסטים אתם’
“בראשית ברא אלוקים” (א א) וצריך עיון
פרש”י ‘ומה טעם פתח בבראשית וכו’ שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם קושיות מבי מדרשא
שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של הקב”ה הוא בראה ונתנה לאשר
ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם ,וברצותו נטלה מהם ונתנה לנו’. “בראשית ברא” (א א)
והוא פלא דממ”נ אי כוונת הקו’ על העמדת המיקום של הפרשה ,וכי לא יהיה תשובה לגויים כתב רש”י (א א)‘ :תמה על עצמך שהרי המים קדמו וכו’ ,הא למדת שקדמו המים לארץ’.
אם זה יהיה כ’ אחרי כן ,ואי הכוונה שלא יהיה כ’ כלל ,יקשה טובא איך אפשר לומר שבריאת ומבואר לכאור’ שהמים נבראו ביום הראשון ,קודם בריאת השמים שהחלו להבראות ביום
העולם לא יהיה כתוב כלל ,ועוד מה יהיה התשובה על שאר מעשי האבות שנראה מדברי הראשון (כמבואר ברש”י פסוק ו) .ואילו בפסוק ז כתב רש”י‘ :לפי שלא נגמר מלאכת המים
הקו’ שלא יהיה כתוב כלל ,ועוד קשה מאי טעמא אין כאן טענה של כיבוש מלחמה וכמו שכ’ עד יום שלישי ,והרי התחיל בה בשני’ ,ויל”ע דהא מבואר לעיל שכבר נבראה בראשון.
‘עמון ומואב טהרו בסיחון. [הרב מאיר טעפ]
“ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” (א ב)
פרש”י‘ :כסא הכבוד עומד באויר ומרחף’ .ופירש השפ”ח דכוונת רש”י שרוח אלוקים הוא
צפונות רבותינו לבית הלוי פירוש של כסא הכבוד .וקשה הלא מפורש בגמ’ (חגיגה יב ).דעשרה דברים נבראו ביום
הראשון וא’ מהם הוא רוח אלוקים ואי נימא דהוא כסא הכבוד הלא מפורש בגמ’ בנדרים
הרב אהרן שמואל הלוי ובעוד מקומות ששבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם וא’ מהם הוא כסא הכבוד ,ולפי זה
“ויכל אלוקים ביום השביעי מלכתו אשר עשה וישבת וגו' מכל מלאכתו אשר עשה" (ב ג) [הרב יעקב ישראל שניידר] נמצא דכסא הכבוד היה קודם בריאת העולם.
בהא דגבי ויכל כתיב 'מלאכתו אשר עשה' ,וגבי שביתה כתיב 'מכל מלאכתו' ,ביאר
ה'בית הלוי' ,ד'ויכל' פירושו שגמר אותם ונגמרו בצורתם .וע"כ לא אמר בו מכל מלאכתו, “ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן” (א ט)
דיש דברים שלא נגמרו לגמרי אז וכמו עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות הנה ממה שאמר הכתוב ‘ותראה היבשה’ ,משמע דלא נעשה המעשה ביבשה עצמה ,אלא
דבריאתם היתה אז וגמרם השי"ת לפי האתון וכדו' בזמנו ,אבל גבי שביתה דפירושו הפסק בריאתה היה ע”י שנסתלקו המים ממנה וממילא נראית .אמנם עי’ ברמב”ן שכתב ‘וגזר על
מלחדש מלאכה אמר בו 'מכל מלאכתו' שמכולם שבת ביום השבת. העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש ,ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב’ ,וצ”ע לפ”ז
[הרב אשר גרינוולד] הלשון ותראה היבשה.
שם
ברש”י מה הי' העולם חסר מנוחה ,באה שבת באה מנוחה ,ע"כ. “ויאמר אלוקים יקוו המים מתחת השמים” (א ט)
והביא ע"ז בספר בית הלוי מדברי הזוהר 'יראה דאית לבר נש למידחל מקמי' מרי בגין כתב רש”י‘ :שטוחין היו על פני כל הארץ ,והקוום באוקינוס הוא הים הגדול שבכל הימים’.
דאיהו רב 'והוא יראת הרוממות' ,ושליט' והוא יראת העונש' ,עיקרא ושרשי דכל עלמין' משמעות דברי רש”י הוא שהיה כמה ימים אלא כל מה שהקוו את המים הוא רק לאוקינוס
דהוא מהוה לכל הנמצאים. [הרב אשר פורמן] שהוא הים הגדול ,ויל”ע בזה דהא א”כ איך היה ימים אחרים.
ושבת הוא לנו לאות שהשם מהוה לכל הנמצאים דגם דנראה לכאורה שהעולם כמנהגו
נוהג ,מ"מ אינו עומד מעצמו ,רק השי"ת ממציא דמהוה אותו בכל עת ורגע ,וע"כ המענג “ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב” (א י)
את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שפירושו הוא בלי גבול ואינו מוגדר כלל בטבע פירש”י‘ :והלא ים אחד הוא אלא אינו דומה טעם דג העולה בעכו לטעם דג העולה באספמיא’,
של הבריאה. ע”כ .והנה משמע דקודם שנאמר יקוו המים לא היה חילוק בין המימות שבעולם ,ורק ע”י
ובשבת המצוה להתענג בתענוגים ,דבשבת אין המצוה לשבור הטבע ,רק לקדש הטבע מאמר יקוו המים נקרא מקוה המים ימים ,וכמו שפירש”י ,וצ”ע היאך דוקא ע”י מאמר יקוו
ולתקנו ולהעלותו לקדושה ,כיון דהשבת מורה ,דכל מה שהוא הקב"ה מהווה אותו וע"כ [הרב אהרן דיקמן] המים נעשו כעת ימים מרובים.
צריך לקדש הטבע ולקושרו לעבודתו ,ובזה ביאר מוהר"ר איסר אב"ד מזריטש דברי המדרש
'טוב מלא כף נחת בשבת דעבודה זו טובה היא ממלא חפנים עמל בחול. “ויקרא אלוקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים” (א י)
ושבת מביאה לאדם יראה לא מחמת עונש ,אלא במה שנקבע בלב האדם האמונה הגמורה וברש”י‘ :והלא ים אחד הוא ,אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה
אשר בכל רגע השי"ת מהווה לכל העולם יש מאין ממש ואם לא יהי' מהווה אותם רגע אחד מן הים באספמיא’ .ויש לדון מא”ש מריש המקרא ‘ויקרא אלוקים ליבשה ארץ’ ,שנאמר ‘ארץ’
יהיו אפס ותוהו הלא אז ג"כ תפול עליו היראה והפחד ,ויראה זו קשורה באהבה שחיינו ביחיד ,הא גם גבי הארצות אפשר למימר הכי ,ששונה טעם פרי הגדל במקום אחד ממקום
מסורים בידו יתברך וכן יהי' לעתיד לבא שיורגש בחוש לכולם כי הוא יתברך מהוה הכל [הרב א .ס]. אחר כנודע.
בכל רגע ,וכי כל הברואים והעולמות והנמצאים נצרכים לטובו שיהי' מחזיקם ומזה יגיע
להם הפחד ,כי הן נצרכים לטובו בכל רגע. “ויהי למאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים
ושנים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ” (א יא)
ויל”ע שלאחר העשיה מובא רק ‘להאיר על הארץ’ ,ולא מובא ‘לאותות ולמועדים לימים
“ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו” (ד ח) [הרב ישראל מאיר הלוי אייזנטל] ושנים’.
במה שלא הרגו אדם הראשון לקין אף שיודע שקין הרגו להבל כדכתיב 'כי קראו שמו שת
תחת הבל כי הרגו קין' אמר הגרי"ז זללה"ה דצ"ל דכיון דהדין הוא דבן נח נידון בעד א' א"כ “ויברך אותם” (א כב)
בעי' דין עדות של עד א' לכה"פ ואדם רק ידע ולא הי' זה דין עדות. וברש”י‘ :לפי שמחסרין אותן וצדין ואוכלין אותם ,ואף החיות הוצרכו לברכה אלא מפני
והוכיח מדברי התרגום עה"פ שופך דם האדם באדם דמו יפשך דישוד דמא דאנשא בסהדין הנחש שעתיד לקללה לכך לא ברכן שלא יהא הוא בכלל’ .וצריך עיון הלא הברכה הוא הלא
על מימר דיניא דמי' יתשד' והיינו שדין ע"ד בבן נח הוא ג"כ דין עדות. הברכה הוא שלא יהיו נחסרים על ידי זה שצדים אותם ,ומאי טעמא הוא סתירה לקללה של
הנחש ,והלא כל הקללה על הנחש היה על גחונך תלך ואינו שייך כלל להכא.
[הרב אשר פורמן]
בעומק הסוגיות | נגיעה באיסור אכילה
“ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו” (א כב)
הרב מאיר טעפ פרש”י‘ :אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד אחד ולא יותר ,ובא ורבו שאחד מוליד הרבה’.
“ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון" (ג ג) וצ”ע דא”כ יהיה כ’ רק ‘ורבו’ ולא יהיה כ’ ‘פרו’ ומזה נלמד שאחד מוליד הרבה.
פירש”י' :ולא תגעו בו ,הוסיפה על הציווי ,לכך באה לידי גרעון ,הוא שנא' אל תוסף על דבריו'. [הרב יעקב ישראל שניידר]
ונראה כאן שלהוסיף איסור נגיעה על איסור אכילה הוה גריעותא.
אולם מצינו בכמה דוכתי בפוסקים ,לרבות איסור נגיעה על איסורי אכילה ,וכגון על חמץ “וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי” (א לא)
בפסח ,שכתב השו"ע (או"ח סי' תמו ג)' :גגו של אינו יהודי שהיה סמוך לגגו של ישראל, צ”ע למה לא נאמר בבריאת האדם כי טוב ,ואף דנאמר באופן כללי על כל הבריאה ‘והנה טוב
ונתגלגל החמץ מגגו של אינו יהודי לגגו של ישראל ,הרי"ז דוחפו בקנה' .וביארו בט"ז (סק"ה) מאד’ ,מ”מ למה לא נאמר בו כי טוב בפרטות כמו שנאמר על כל בריאה ובריאה ,וצ”ע( .ועי’
ובמג"א (סקי"ב) ובמ"ב (סק"י) ,דהוא משום דילמא אתי למיכל ,ע"ש. [הרב אשר גרינוולד] באוה”ח א לא).
וכן בט"ז (סי' תריב סק"ח) הביא מהתרוה"ד (סי' קמז) ,דטוב להיזהר מלגעת במאכלים ביום
הכיפורים .וכן במג"א (שם סק"ו) מהב"ח דס"ל בדעת הר"ן והמ"מ ,דאסור ליגע באוכלין ביו"כ, “ויכל אלוקים ביום השביעי” (ב ב)
אא"כ צריך ליתן לתינוק לאכול ,כשאינו יכול לאכול בעצמו( ,ועי' רמ"א שם י). וברש”י‘ :רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש,
אבל הקב”ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום’.
וקשה דלפי”ז מבואר הכא דבאמת הכילוי לא היה ביום השביעי אלא הוא רק היה נראה לבני
אדם כאילו הוא ביום השביעי ,וצריך עיון וכי בשביל זה אנו אומרים דהוא ביום השביעי ,והרי
[הרב יעקב ישראל שניידר] נמצא דאינו אמת.
טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה השרויה
במעונם: “ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות”
(ב ג)
הרב אברהם טוביה זוהר שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנינה הבכורה תחי' ופירש”י‘ :אשר ברא אלקים לעשות ,המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה
הרב מאיר גרוסברד שליט"א ומשפ' לרגל הולדת הנכדה תחי' בת לחתנו הרב יהונתן בששי’ ,ע”כ .אמנם בת”י תרגם ‘ארום ביה נח מכל עבידתיה דברא ה’ ועתיד למעבד’ ,והיינו
דמפרש לעשות כלפי העשייה העתידית .וצ”ע מהו הדבר שעתיד הקב”ה לעשות והרי כבר
קרלינשטיין שליט"א כלתה מלאכת הבריאה ,ועוד צ”ע מה שייכא שביתה ממלאכת העתיד.
[הרב אשר גרינוולד]
לתרומות עבור אחזקת הכולל להפקדות נא לפנות אל
לתרומות עבור עניי הקהילה הרב י.י .שניידר
נא לפנות אל בפיקוח מורינו הרב שליט''א
הרב י.י .שניידר 054-8475219
054-8475219
נא לפנות לגבאי ביהמ''ד או הרב שמואל קארפ
050-4106327
ב
ביאור קראי דבראשית אמירת 'ויכולו' בציבור
הרב ישראל הכהן ארנטרוי הרב אהרן דיקמן
לעת שמחה עת דודים בבית מורינו ראש הכולל הגאון רבי אברהם שליט”א לרגל הגיע עת דודים להחתן המופלג מאד ,השקוד בכל עוז על התורה הקדושה מתוך ענוות חן,
המוסר לבו ונפשו ימים ולילות אין קץ ,להעמדת הבית הגדול לעמל התורה ויגיעתה, ושכלו הישר כברק מאיר ומיישר עיקש ופתלתול( ,וגם אני הקטן זכיתי ליהנות ממנו רבות בשעשועי
בית ועד לחכמים העסוקים בתורה בכל כוחם וטרודים לדעת סודה, דאורייתא) ,עורך מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' ביראתו הקודמת לחכמתו ,נעימות מידותיו לשם
יתן ה’ ויזכו הוא וביתו יחדיו לראות תמיד רוב נחת דקדושה מכל יו”ח ותהילה ,שמו מפואר למאד בפי כל רבותיו ומכיריו ,הלא הוא הרב רפאל שליט"א ,בן כבוד גיסי מורינו
הגאון רבי אברהם שליט"א אשר אנו ניאותים תדיר לאור תורתו ויראתו ומפעלותיו העצומים ,יחד עם
“בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ .והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני רעייתו הדגולה אמה של מלכות תליט"א העומדת לימינו בכל מפעלותיו ,יהי רצון שיזכה עוד רבות
תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים .ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור". להגדיל תורה ולהאדירה ויפוצו מעיינותיו חוצה.
וברש”י וז”ל אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כו’ ואם באת לפרשו כפשוטו כך יהיו ד"ת המצורפים בזה לזכות ולהצלחת החתן המופלג שליט"א (וכלתו תחי') ,שיבנה ביתו נאמנה
פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלהים יהי על אדני התורה והיראה ,ויהא זה הבית מלא אהבה ואחוה עזוז ושמחה ,ויזכה להעמיד דורות ישרים
אור ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו כו’ על כרחך לא למד מבורכים בדרכו הישרה ובדרך אבותיו וזקניו ולמעלה בקודש.
המקרא סדר המקדמים והמאחרים כלום.
המבואר בדברי רש”י לברר משמעות הני קראי ,דפשוטם משמעות תיבת ברא ,לספר
את פעולת הבריאה בפועל ,ולפ”ז יתבאר שבתחילת מעשה בראשית ברא השמים א ).בגמ' שבת קי"ט ב' ,אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפילו יחיד המתפלל בע"ש צריך לומר
והארץ ,וכן לכאו’ מת’ התרגום בקדמין ברא. ויכלו ,דא"ר המנונא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה
במעשה בראשית כו' .וכמה ראשונים גרסו בגמ' כל האומר ויכולו 'כאילו מעיד על מעשה בראשית'.
ורש”י הק’ ע”ז בתלת ,חדא דא”כ הל”ל בראשונה ,דתיבת ראשית נסמכת להמשך, ויעוי' במהרש"א שפירש דזהו כוונת הגמ' ד'אפילו יחיד' אומר ויכולו ,ור"ל דאפי' יחיד שאין עדותו
וזה הציע ליישב דיש מקראות חסרים ,והראה דוג’ למקראות המחסרים פרט ,לכאו’ עדות גמורה במקום אחר ,אעפ"כ צריך לומר ויכולו להעשות שותף לכה"פ באמירה בעלמא .ועד"ז
עיקר הקושי מקרא בתרא דהביא דכ’ מגיד מראשית אחרית ,דחיסר מילת דבר פירש הגר"א בביאורו סי' רס"ח אך בשינוי מעט (כדלהלן).
הנסמכת ,והוא ממש כקרא דהכא ,דה”נ עיקר המילה בראשית נסמכת ,וההמשך
חסר ,וכן הוא בדברי הרמב”ן לדחות קו’ זו מכח ראי’ זו. והנה מנהגינו הוא לחזור ולומר שוב ויכולו בציבור ,ובטעם המנהג כתבו הראשונים (תוס' ורא"ש
פסחים ק"ו א' ,והטור סי' רס"ח) שהוא משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים ויכולו בלחש,
ועוד הק’ דאין לומר דהשמים וארץ נבראו תחילה ,דע”כ המים קדמו דכ’ ורוח אלקים ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות ,וגם כדי להוציא מי שאינו יודע .ועוד טעם כתב הטור וז"ל וי"א
מרחפת על פני המים ,ולא נתפרש זמנם ,וזה באמת ק’ בלא”ה למה לא נתפרש זמן שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב'
בריאת המים. האנשים ודרשינן אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד,
ועוד הק’ דשמים מאש ומים נבראו ,ולכאו’ גם בלא שקדמו האש והמים ,יתכן עכ"ל .ויש נפ"מ בטעם האחרון ,דיש קפידא שיאמרו כולם יחד ויכולו ,כדין עדות שמעידין ביחד.
שמורכבים מאש ומים ,וכנ’ הלשון משמע לי’ שקדמו ,וכן באמת ל’ הש”ס חגיגה והמג”א (סק"י) הקשה ע"ז ,דהנה בסנהדרין ל' א' נחלקו תנאי בכל עדות אי צריך להעיד יחד ,וכך
יב,א במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקדוש ברוך הוא וטרפן זה בזה ועשה תניא שם ,ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהן כאחד ,רבי נתן אומר שומעין דבריו של
מהן רקיע. זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו ,ע"כ .ונפסק בחו"מ סי' ל' ס"ט כדעת ר"נ דאי"צ להעיד
מכ”ז הכריח דלא בא הכתוב לסדר סדר הבריאה כלל ,אלא כל הני קראי פסוקים ביחד ,וא"כ קשה למה כאן הצריכו שיאמרו כולם יחד( .ובאמת יעוי' בבהגר"א שכתב דזהו טעם הגמ'
א-ב הם הקדמה ורקע לפסוק ג ,דבראשית בריאת שמים וארץ ,היתה תוהו ובוהו וגו’, דאף יחיד אומר ויכולו ,דהא קיי"ל כר"נ דאי"צ שיעידו העדים יחד ,וממילא גם היחיד שאומר ויכולו
ויאמר אלקים יהי אור. בתפילתו מצטרף עם האחרים) .ותירץ המג"א דכאן מחמרינן לעשות כת"ק שיעידו שניהם יחד ,וכן
ולפ”ז הרויח דבאמת המלה בראשית נסמכת .אכן הוק’ לי’ דלפ”ז תיבת ברא אינה הגר"א בביאורו הסכים לתירוץ זה ע"ש.
מובנת ,ופירש שהוא כמו ְּברֹא ,והראה לעלמא דבהדיא אף דנקטו לשון פועל כברא, ולכאורה הדברים תמוהים מאד ,דכיון דאפילו לענין הוצאת ממון קיי"ל כר' נתן דאי"צ להעיד ביחד,
נקרא הכי ,וכקרא דתחילת ִד ֵבּר ה’ בהושע. איך יתכן דדין אמירת ויכולו חמיר טפי וחיישי' בזה לדעת ת"ק ,ועוד תמוה היכן מצינו כה"ג דלאחר
ופתח שאין המקרא אומר אלא דרשני ,ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו ,משמע שנפסק במוחלט כשיטה אחת עדיין חוששין לשיטה האחרת.
שעדיין הדרש עדיף בזה מהפשט ,שהפשט אינו מחוור כ”כ ,ועל-כן המקרא אומר והנראה בביאור הדברים ,דאין הכוונה לומר דחיישי' שמא הלכתא כת"ק ,אלא דכיון דחזינן דלדעת
דרשני .וכנראה כוונתו שמה שנקט לשון ָּב ָרא יתפרש בשביל הדרש. ת"ק לא מקרי עדות אלא כשמעידים יחד ,א"כ ממילא יש לנו ללמוד מזה דגם לר"נ דיכולים להעיד
והרמב”ן דרך אחרת לו בכ”ז ,לקיים הקריאה שתחילת הסיפור כבר בברא את השמים בזא"ז מ"מ כשמעידים יחד הוא עדות יותר אלימא ,ולענין ממונות לא שייך להחמיר בזה דסו"ס גם
ואת הארץ ,אכן לא בבריאת השמים וארץ עצמם ,של’ בריאה קאי על החומר הראשון עדות בזאח"ז סגיא ,אבל לענין המצוה להעיד העדות דויכולו ,בזה יש מקום להדר ולהעמיד עדות
הנברא יש מאין ,ושניים הם ,חומר השמים וכל אשר בהם ,וחומר הארץ וכל אשר בה, אלימא טפי ,ודו"ק.
ואח”כ מהם נוצר הכל ,ופי’ בזה גם קרא דאח”כ ,דהארץ היתה תוהו הוא חומר חסר [ובעיקר קושיית המג"א יעוי' בא"ר שתירץ באופ"א ,דזה דמי לעדות דדיני נפשות כיון דהמחלל
צורה ,ובוהו הוא הצורה ,והראה כן במדרשו דר’ נחוניא בן הקנה ע”ש ,ולפ”ז שיעור שבת חייב מיתה .והחזו"א סי' ל"ח הלך בזה בדרך אחרת לגמרי ,דלא בעינן כאן עדות ,ואין כוונת
הכתוב חוזר כתרגום ,ולא קאי אשמים וארץ ממש אלא אהאי חומר. הטור דבעינן להעיד יחד מדין עדות ,אלא דכשאומרים כולם יחד יש בזה הכירא ופרסומא מלתא
טפי ,ועפ"ז נקט שם דאין ליחיד להדר אחר שנים לומר ויכולו דיש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על
מעשה בראשית ע"ש בכל דבריו].
מזלא טבא וגדיא יאה ב ).והנה עדות זו המתקיימת באמירת ויכולו אין בה קבלת עדות ,דאין כאן אחר השומע ומקבל
כסא דברכתא נשגר בשם כל קהלא קדישא הדין לראש האי גברא רבא ,שמן שמיא העדות ,אלא הדין הוא להעמיד העדות עצמה ,שיהיה כאן הגדת עדות מצד העדים עצמן ובזה הן
קא זכו ליה להקים ולייסד את אבני בית מדרשינו ע''ש זקנו הגדול מרנא ריש''א נעשין שותפין במעשה בראשית ,אף שאין כאן קבלת עדות.
דגלותא זי''ע ,הוא הגבר הוקם על שקיבץ וריבה פעלים לתורה ומוסר לבבו ונפשו ונראה דזהו הביאור בהא דבעינן לומר מעומד משום דדין עדות בעמידה (כמ"ש הטור ,והובא במ"ב
להעמדת קול התורה של עמלי תורה מופלגים בטהרה מתוך הדחק ,לרומם כבודה שם) ,ולאידך גיסא לא קפדינן שלא יהיו העדים קרובים זל"ז( ,וכמה פוסקים נקטו דאף אשה כשרה
של תורה ולהרים קרנה ,הוצק חן בשפתותיו בשיעוריו ובאמרי הדעת ,ובתוך רוב לעדות זו) ,והחילוק בזה נראה ,דפסול קרובים הוא בדין קבלת העדות וכדכתיב בקרא לא יומתו
פועליו לרומם קרן התורה עומד במסירות לימין משפחות בני הקהילה בעתות חג אבות על בנים ,והיינו דאין להנהיג הדין ע"פ עדות קרובים ,וממילא אי"ז שייך בעניננו שאין כאן
ומועד להאיר בבתיהם משמחת החג בשמחה גדולה ומפוארה ,ומהלך לפי רוחו של אלא הגדת עדות בלא קבלה ,אולם דין עמידה הוא דין בעצם הגדת העדות שצורתה להיות בעמידה
כאו"א לתפארת אצילות מידותיו כדכתיב ועמדו שני האנשים ,ולכך בעינן גם לומר ויכולו בעמידה.
הגאון רבי אברהם רימר שליט"א
ג ).והנה יש לחקור בהא דבעינן שני עדים ולא סגי בחד ,האם זהו דין בקבלת העדות שאין מנהיגים
ראש כולל 'מרכז התורה רבינו יוסף שלום' הדין אלא ע"פ שנים (וכדמשמע מלישנא דקרא לא יקום עד אחד באיש כו' ,דאין בכח הע"א להנהיג
ונו"ב הדגולה תחי' לאוי"ט הדין על איש אחר) ,או דהוא מעליותא בהחפצא של העדות ,דהגדת עדות של שנים אלימא טפי,
בעת השמחה במעונו בנישואי בנם ורק עדות כזו מהניא לחייב ממון וכיו"ב.
החתן המופלג שמו מפוארים הרב רפאל הי''ו ומסוגיא זו יש ללמוד דהוא דין בהחפצא של העדות ולכך צריכים לומר כולם יחד ויכולו ,ואף מה
מפארי ישיבת חברון החדשה עב''ג הכלה המהוללה תחי' בשעטו''מ שהיחיד אומר ויכולו כבר הבאנו לעיל מד' הגר"א דהוא משום דמצרפינן עדותו עם האחרים כדין
יהי ביתם לתפארת בכרם בית ישראל ,לראות מהם דורות ישרים מבורכים וזכות עדים המעידין בזאח"ז( ,ונפ"מ לפ"ז דאם יהיה רק אדם אחד בעולם שאומר ויכולו ,אין שום צורך
אבותם מסייעתם להיות הענפים דומים לשרשם לשם ולתהלה מתוך בריות גופא באמירתו) ,דאם נאמר דהוא דין בקבלת העדות דאין מקבלין אלא משנים ,א"כ אי"ז שייך כלל
ונהורא מעליא לאורך ימים ושנים ,ושמחת עולם על ראשם. בעניננו דאין כאן אלא עדות בלא קבלה וכנ"ל.
קופת 'צדקת האי"ש' בני הקהילה מורינו הרב שליט"א ובאמת יעוי' בט"ז שכתב דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו דאין עדות ליחיד ועדה שלימה בעינן
להעיד להקב"ה דהיינו עשרה ,ע"כ .ומבואר דלא הצריכו כאן עדות של שנים אלא עדות של עשרה,
"שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה" ולפי דבריו י"ל דבאמת לא שייך כאן כלל דין שני עדים ,דדין שני עדים הוא בקבלת העדות וזה אינו
נים נר למאור ...הקב''ה נוגע לכאן ,אלא הוא ענין אחר לגמרי של עדות 'עדה שלמה' ,וזה ודאי מסתברא דהוא מעלה בעצם
חתן תורה במנין הנץ החפצא של העדות .ובאמת לפי דבריו נוכל ליישב קושיית המגן אברהם דלעיל מהא דקיי"ל כר"נ
וכל מי שנות
ישלם שכרם
הגאון רבי ישראל בנדיקט שליט"א דיכולים להעיד בזאח"ז ,די"ל דזהו לענין צירוף שני עדים להדדי ,אבל לענין צירוף עדה שהיא עשרה
נציב מאור שבת ש”ת
חתן בראשית במניץ הנץ לכו"ע בעינן שיעידו יחד ,והדבר מסתבר מאד דאם יעידו בזאח"ז אין כאן עדה אלא יחידים ודו"ק.
הרב הגאון רבי שמואל קארפ שליט"א הרב אברהם טוביה זוהר
שליט”א לרגל הולדת הנינה אולם המ"ב הביא דברי הט"ז והוסיף 'ועכ"פ יהיה בשנים' ,ומבואר דיש כאן דין שנים( ,וכן משמע
יערכו קידושא רבה לאחר תפילת הנץ בביהמ"ד. הבכורה איילת חנה תחי’ קצת מדברי המג"א והגר"א שנתקשו מהא דקיי"ל כר"נ ,ואם מיירי כאן בעדות של 'עדה' א"כ לכאו'
קידושא רבה של חתן תורה במנין המרכזי אין מקום כ"כ לקושייתם וכנ"ל) ,וא"כ בע"כ מבואר מזה דדין שני עדים הוא דין בהחפצא של העדות
נציב מאור שבת בראשית דהיא עדות אלימא טפי ,ולא רק בקבלת העדות דאין מנהיגים הדין אלא ע"פ שנים .וכן עולה לכאו'
הגאון הגדול רבי יעקב שאג שליט"א
לזכות החתן מדעת ת"ק דר"נ דבעינן שיעידו העדים יחד ,ומשמע מזה ג"כ דהוא אלימות בעצם העדות כשהיא
וחתן בראשית איש החינוך
הרב רפאל שליט”א והכלה הגדה של שתים ,ולכך בעינן שעצם ההגדה תתקיים בשניהם יחד.
הרב יהודה אריה כהן שליט"א שרה רבקה תחי’
ייערך יחד עם קידושא רבא לרגל העליה לתורה של בן רימר
ידידנו הגאון רבי אברהם רימר שליט"א
לע''נ הגאון רבי צבי יוסף בן ר' יצחק אוברלנדר זצ''ל
ברכת חברי הקהילה שלוחה לחתנים נלב''ע ו' מר חשון התשס''ח
ג הנכבדים שיזכו לרוות רוב נחת דקדושה
מכל יוצ"ח ויראו אך טוב וחסד כל ימיהם
ת.נ.צ.ב.ה
נתרם ע"י הרבנית אוברלנדר תליט"א
תגובות לגליון הקודם ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה
ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ
הרב מאיר טעפ
לאדם היו שתי נשים
עוד במעלת מצות מאה ברכות (לרפואת א"ח מרת חוה בת שרה טובה ליבא בתושח"י) :לצאת כתב הר"ח (רשב"א כתובות ח' :):שתי יצירות הוי להו ,אחת נוצרה עמו מקדם וברחה ,ואח"כ ברא לו חוה
בברכת העולים לתורה :הביאו מספר המנהיג (ו ,).וז"ל :ודבר זה מסורת בידינו מאבותינו מצלעו' .ובאוצר המדרשים' :כשברא הקב"ה אדה"ר יחיד ,אמר לא טוב היות האדם לבדו ,ברא לו אשה
למשה מסיני שיש עלינו מאה ברכות בכל יום. מן האדמה כמוהו וקראה לילית ,מיד התחילו מתגרין זב"ז כו' .א"ל שנינו שוין לפי ששנינו מאדמה ולא
ובב"י הביא משבלי הלקט בשם גאון ,שמשלימין הברכות עשרים בשבת ,שקורין בתורה היו שומעין זל"ז ,כיון שראתה לילית אמרה שם המפורש ופרחה באויר העולם ,עמד אדם בתפלה לפני
ומברך כל אחד לפניה ולאחריה ,והובאו דברי המג"א דדעתו דאין יוצא בשמיעת הברכות קונו ואמר רבש"ע אשה שנתת לי ברחה ממני' .ונודע ממהרח"ו ועוד כי היא אשת הס.מ.
אלא מי שאין לו פירות ,וראייתו מדרבי אבהו ממלי באספרמקי ומגדי ,ולא יצא בשמיעת חוה הכתה את האדם בעץ
ברכות העולים. כתב בעה"ט (ג יב)' :היא נתנה לי מן העץ ,לפי הפשט שהכיתני בעץ ,עד ששמעתי לדבריה'( .ומקור דק
במגן גיבורים (למוהר"ר יוסף שאול בעל השואל ומשיב ולמוהר"ר מרדכי זאב איטינגא) בב"ר יח ד' :זאת הפעם ,זאת שהיא עתידה להקיש עלי כזוג') .וכן הביא במושב זקנים והק' מדוע לא
כתוב להשיב ,דר' אבהו על גוף תקנת מאה ברכות אמרו ,דדוד תיקנם ואף בפני הבית היו הכה חזרה' :כ"כ הכתה אותי בעץ עד שאכלתי .וא"ת למה לא מיחה לה .וי"ל שעדיין לא אכל מן עץ
מברכין אותם (תשב"ץ ב קסא) ,ובזמן המשנה לא היו מברכים כי אם הפותח והגולל ,וע"כ הדעת טוב ורע ,לכך לא מיחה לה ,והיא שכבר אכלה היה לה דעת להכות אותו' ,ודו"ק היטב בזה.
נקט ר' אבהו תקנת אספרמקי ומגדי משום דאיירי על גוף התקנה דיברך מאה ברכות, השבת מכפרת כל העוונות
משא"כ האידנא שפיר משלים להו בהנך ברכות העולים. בשבת קיט' :המתפלל בער"ש ואומר ויכולו ,ב' מלאכי השרת המלוים לו לאדם ,מניחים ידיהם על ראשו
הרב א .ש .הלוי וא"ל וסר עוונך וחטאתך תכופר' .ובפי' ר"ח פלטיאל' :וא"ת למה כתב בויכלו ג' פעמים אשר עשה ואשר
ברא .וי"ל כנגד ג' פעמים אשר דכתיב בפרה אדומה ,אשר אין בו מום ,אשר לא עלה עליה עול ,אשר
תשובות לגליון חג הסוכות :בשאלה :שאין מברכין 'לישן בסוכה' שמא לא ירדם ,מא"ש צוה ,לומר מה פרה מטהרת ומכפרת ,אף שבת מכפר ומטהר כל עוונות .לפיכך צריך אדם לטהר עצמו
מברכת המפיל ,שאין חוששין. בע"ש לגלח שערותיו וצפורניו'.
תשובה :א .ברכת לישב בסוכה הוי מגדר ברכת המצוות ,ואילו ברכת המפיל הוי מגדר ומענין לענין ,אמרי' 'חמדת ימים אותה קראת' ,ומקשים היכן מצינו שקרא לשבת חמדת ימים .ובב"י
ברכת הנהנין (על הנאת השינה) .לפי"ז יש לחלק דאם לא מברך על שינה בסוכה מפני (או"ח רפא)' :חמדת ימים אותו קראת ,יש מפרשים היכן מצינו שנקרא שבת חמדה ,דכתיב בבראשית
החשש שמא לא ירדם אין בידו דררא דאיסורא ,משא"כ הישן בלא המפיל ,כן יש בידו 'ויכל' והוא מלשון כלתה נפשי'.
דררא דאיסורא מה שנחשב נהנה מעוה"ז בלא ברכה (גזלן) ,ולכן עדיף להתעלם מהחשש גדולת אדם קדמאה
שמא לא ירדם מאשר להיות בגדר נהנה מעוה"ז ללא ברכה .ב .יש להוסיף דבתוך נוסח אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה ,ומבואר בעירובין (יח' :):אדה"ר חסיד גדול היה ,כיון שראה שנקנסה
המפיל קיימת תפילה שירדם ולא תהיה ברכתו לבטלה' :ואל יבהילוני רעיוני' .ג .שו"מ מיתה על ידו ,ישב בתענית ק"ל שנה ,פירש מן האשה ק"ל שנה ,והעלה זרזי תאנים על בשרו ק"ל שנה'.
דהפמ"ג הביא מהא"ר שמקשה כן ,ומתרץ דשאני המפיל דעיקר ברכתה על השינה בכ־ ובפדר"א (כ) ,שישב בעינוי בנהר גיחון עד שנעשה גופו נקוב ככברה .ובריטב"א (ב"ב נח ).דנביא היה.
ללות ולא על שינת האדם המברך דוקא. ובנפה"ח (א כב ,ד כח) מהזהר ,שרק אדה"ר השיג טעמי תורה ומצוות עד תכליתם ויותר ממשה .ועוד
בשאלה :מדוע מברכים שהחיינו על בניית הסוכה ,הא היא רק הכשר למצוה ,וכמו שלא שם (ב יז) שהוא היחיד שזכה להגיע לדרגת 'חיה' (נשמתא לנשמתא) .וכן השיג שער הנ' דבינה ,ונתעלה
מצינו שהחיינו על בניית בית הגם שיהיה בו מעקה .תשובה :החי במדבר או ביער ללא לדרגה שעליה אמר הקב"ה למשה 'כי לא יראני האדם וחי' (מרן הגרש"א).
בית פטור מלבנות בית כדי להתחייב במעקה ,אולם לקראת סוכות הוא חייב לבנות סוכה. ואולם בסנה' (לח' :):אדה"ר מין היה ,ר"נ אמר כופר בעיקר' .ובבמד"ר (יג)' :כיון שיצא אדם מן הדין
הרב עזריאל בוכנר התחיל מחרף ומגדף (כסנחריב)' .ובי' הר"ח בסנה' שם' :באו להודיע כי המינים אומרים כי אדה"ר מין
היה כמותנו ,וכופר בעיקר השכינה היה ,ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים ,הוו זהירין בתשובתם
במה שהביאו להקשות דברכת 'לישן בסוכה' לא מברכים אותה משום חשש שמא לא ללמד מה שתשיבו להם .אבל חכמי התלמוד חס שאומרים על אדה"ר ועל כיו"ב פגם .והמפרש זולתי
ירדם ותהיה ברכתו לבטלה (תוס' ברכות יא :ד"ה שכבר) .ומא"ש מברכת המפיל בכל זה הפירוש עתיד ליתן את הדין'.
השנה ,שאין חוששין לזה .הנה הוזכר ענין זה בביאור הגר"א (או"ח סי' תלב ב) ,כראיה חנוך הוא מטטרו"ן שר הפנים
לתי' קמא של תוס' שם .ועי' מהרי"ץ חיות וברכת אברהם שדחו. חנוך צדיק היה ,ונאמר בו פעמיים בפרשה' ,ויתהלך חנוך את האלוקים' .ובנפה"ח (ב יז)' :ואדה"ר השיגה
וראה לשון התוס' שם שכתב על סוכה' :משום שמא לא ישן והוי ברכה לבטלה ,שהרי (בחינת חיה) כו' .ומאז לא זכה אליה שום אדם בעודו בזה העולם ,וחנוך כשהגיע לזאת המדרגה ,וירש
אין בידו לישן כל שעה שירצה' ,ושמא אפ"ל בכוונתו דדוקא שינה שבכל שעה ,היינו גם מעלתו של אדה"ר' .ובמדרש (דר"א זוטא א) שנכנס חי לג"ע .ובחז"ל שחנוך הוא מטטרו"ן שר העולם
זו שבמשך היום בהך אין הכרח שירדם ,משא"כ שינת הלילה שעליה תיקנו המפיל לא ושר הפנים (תר"י כאן ,ועי' גם זוהר בראשית כז .תוס' חולין ס .רשב"ם ב"ב קכא :ורמב"ן שם) .וכתב
שכיח שלא ירדם. החת"ס' :חנוך התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנתעלה ביותר כו' ,ע"כ אחר
הרב מ .ט. שכבר גמר תקונו מה שהיה בכחו להגיע ע"י התבודדותו להגיע למדרגת מלאך לקחו אלקים ונעשה
ברכה לראש משביר מט"ט'.
מלא הטנא ברכות ובהיכלות דר"י' :אמר ר"י :שאלתי למט"ט מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות ,ואתה גדול מכל
נשגר לידידנו עוז שלוחא דרבנן לידידנו הדגול מפארי הת”ח בקהילתנו הגאון
רבי ישראל בנדיקט שליט”א השרים ,וגבוה מכל המלאכים ,וחביב מכל המשרתים ,ונכבד מכל הצבאות ,ורב מכל האדירים בגדולה
הרה”ג ר’ יוסף לוריא שליט”א על ובמלוכה ובכבוד .השיב וא"ל :מפני שאני חנוך בן ירד ,וכשחטאו דור המבול וקדחו במעשיהם ,ואמרו
עזרתו וסיועו לטובת לב ילדי על נדיבות לבו לתרומת מיני מזונות לרווחת לאל סור ממנו ,מה עשה ה' נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם .וכיון שלקחני
הקהילה בתוך שאר מפעולתיו הלומדים בבית מדרשינו לאחר התפילה בימי לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה ,מיד נהפך בשרי אל שלהבת ,וגידי
המועד למען ציבור בני התורה בעירנו ועצמותי לגחלי רתמים ,ואור עפעפי לזהר ברקים ,וגלגל עיני ללפיד אש ,ושערות ראשי ללהט ולהבה ,וכל
אברי לכנפי אש בוערות ,וגוף קומתי לאש יוקדת ,ומימיני חוצבי להבות אש ,ומשמאלי בוערים לפידי אש,
וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה ,וקול רעש ורעם מלפני ומאחרי'.
אשי ישראל קהילת בני הישיבות כסא דברכתא
ע"ש רשכבה"ג מרן רבינו יוסף שלום אלישיב זצללה"ה זי"ע
נשגר קמיה ידידנו הדגול מפארי בני ענין זוהמת הנחש
מיסודו של רבינו הגדול ראש הישיבה מרנא רבי שמואל אויערבאך זצללה"ה הקהילה היודע להלך לפי רוחו של •זוהמת הנחש' :בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא' (שבת קמו.).
בראשות מורינו הגר"פ שוב שליט"א
שיכון ו' בני ברק כל אחד ואחד בנועם מידותיו •מת"ת' :ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן' (שם).
הרב הגאון רבי אברהם ישעיהו גליק •מצרים :דרך ה' (ד ד)' :עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה
כסא דנחמתא שליט"א
עם עלותו לכהן פאר בצוות ההנהלה
ולזכות לעטרות הראויות להם ,מפני הרע שהיה מחשיך עליהם ,והזוהמא הראשונה שלא יצאו מהם
עדיין .וע"כ הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם ,ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב הכור ויטהרו'.
נשגר בזה לידידינו הדגול ,ראש וראשון לכל דבר שבקדושה בבית
מדרשינו ,ונושא בעולו במסירות לב ונפש מאז היווסדו ,מרביץ תורה הרוחנית בישיבת גרודנא המעטירה וכתב הגריא"ח (יד אפרים)' :ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שנא' זה קלי ,הגיעו
ודעת לעדרים בחן המוצק בשפתותיו ,כהן שדעתו יפה
יראה ברכה וס"ד בכל מעשיו ויקיים למעלתם הראשונה של אדם הראשון קודם החטא'.
הגאון רבי שמואל בנימין כהן שליט"א 'חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין •יצה"ר :ברשב"א (יבמות קג ):דזוהמת הנחש ענינו יצה"ר .וכ"כ השל"ה (פסחים תורה אור יב):
גבאי בית מדרשינו לא יסור ממנה' 'כשקלקל וחטא נכנס בו זוהמת הנחש ,הוא השטן הוא היצה"ר ,והוא הוא השאור שבעיסה ,ואז
העטוף באבלו עם שאר בני המשפחה על הלקח עטרת כעתירת בני הקהילה החמיץ העיסה ונעשה גוף עכור' .ובמשך חכמה (וירא יח)' :אמרו שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא,
ראשם ,הצדקנית והחסודה ,יראת ד' היא תתהלל ,שזכתה
במסירות לב ובאמונה זכה וברה להעמיד דור ישרים
הוא מפעולות השטן וכוחותיו החומריות החשוכות מעדנים דמיונים'.
מבורך ,נזדככה ביסורים ופיה דומיה •תורה :ברשב"א (יבמות קג' :):ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן -נחלש ונפסק ,כענין (אם
מעות יזכור פגשך מנובל זה) משכהו לביהמ"ד'.
ע"ה טובה שולמית מרת •שיר השירים :זוהר (חדש רות לט' :):בזמן הזה ששלמה המלך גילה שיה"ש ,נפסקה זוהמת הנחש ניתן להעביר עבור קופת צדקת
האיש
המקום ינחמם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ובהמשך הקדמון שהטיל באדם וחוה'.
דרכה ומעשיה הגדולים ינוחמו ולא יוסיפו לדאבה עוד או עבור הכוללים בבית מדרשינו •ש"ק :השל"ה (פסחים)' :לקדש אותנו בקדושת שבת מחלאת זוהמת הנחש ,שהוא מסטרא דחול'.
עמם אנו בצרה •יסורים :מגיד מישרים (וישב)' :ע"י היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ,ומזדככת הנפש מטומאת בעמדת נדרים פלוס או לידי
מתפללי ולומדי ביהמ"ד בני הקהילה מורינו הרב שליט"א הגבאים זוהמת הנחש ,ונשארה טהורה ונקיה'.
בנה יבלחט"א יישב שבעה בביתו רח' קה"י 66כניסה ג' מליל שישי החל מהשעה 7:00בערב ועד
ליום שישי בשעה 2:00בצהריים •לולב :רבינו בחיי (ויקרא כג לט)' :שיטלו בו מצות הלולב לכפר על קלקולו של אבינו הראשון שהיה
תזכורת בזמה"ז'.
מעריב ליל שבת7:41 : •אתרוג :רבנו אפרים (אמור כג)' :פרי עץ הדר ,ס"ת יצר ,ואמרו חז"ל הוא יצה"ר הוא שטן הוא מלאך מי שעדיין לא שילם עבור מקומות
הימים הנוראים וכן על עליות בירח
המות ,והשטן גרם שאכלה חוה אתרוג ,למ"ד פרי שאכל אדה"ר ממנו אתרוג היה ,יבוא אתרוג ויכפר האיתנים נא להזדרז להעביר התשלום שחרית בשב''ק :א' | 5:40 :ב' | 7:30 :ג'8:33 :
על אתרוג' .וע"ע בית אפרים (הקד')' :הלום ראיתי בדברי אא"ז הגאון בעל לב אריה שכתב ע"פ
מנחה :א' | 13:30ב' 6:10 כדי לא להכשל ח"ו בעוון נדרים. מ"ש חז"ל עץ שאכל אדה"ר אתרוג היה ואכילתו הוא היה עון הראשון בעולם ,ולזה רמז כאן ראשון
מעריב מוצ"ש :א' | 7:50ב' 8:11 לחשבון עונות ,ודפח"ח' .ובסידור יעב"ץ (ח"ב קלז' :):אתרוג במלכות ,והוא מלשון תרגום לא תירוג
לל דמרגג למיכל ,כי פרי הדר הוא בסוד עץ הדעת ,שבו חטא אדה"ר שקצץ בנטיעות ,לפיכך צריך לחברה
ימות החול ישא דברים: בלולב עץ החיים'.
שחרית :נה"ח בין קבלת שבת למעריב •מצה :מדרש תלפיות לשבט מוסר (מינין שבלולב)' :למ"ד חיטה היה ,בא מצה לתקן חטא אדה"ר'.
מנחה19:00 | 13:20 : בלידשטיין שליט"א וכ"כ ר"ח פאלג'י (חיים לראש)' :באכילתו יכוון לתקן עון עץ הדעת'.
מעריב23:00 | 20:00 : ל •יין :מדרש תלפיות (שם)' :למ"ד סחטה ענבים ונתנה לו ,באו יין של קידוש והבדלה לכפר הגאון רבי בצלאל ל
לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה :פקס 039578855 :או במיילgmail.com@7177790 :
עליו' .ומשמיה דמהרח"ו (מדרש אליהו ,אסתר)' :חייב אדם לבסומי בפוריא ,כדי לתקן עון
אדה"ר ,שהנחש סחט ענבים ונתן לה'. ד
