gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור יוסף · Ohr Yosef — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אור יוסף · Ohr Yosef

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אור יוסף · Ohr Yosef — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד א‬ ‫ֹלהים עַ ל הָ ָאדָ ם לֵאמֹר‪ִ ,‬מכֹל עֵ ץ הַ גָן ָאכֹל ת ֹאכֵל‪ּ .‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב‬ ‫" ַויְצַ ו ה' אֱ ִ‬ ‫ו ָָרע ל ֹא ת ֹאכַל ִממֶּ ּנּו‪ ,‬כִ י בְ יֹום אֲ ָכלְָך ִממֶּ ּנּו מֹות ָתמּות" (בראשית ב טז‪-‬יז)‬ ‫"וְ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָרע"‬ ‫לאחר שברא הקדוש ברוך הוא את העולם‪ ,‬וברא את האדם‪ ,‬הוא שם את‬ ‫האדם בגן עדן‪ ,‬וציוה אותו איך להתנהג שם‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית ב ח‪-‬יז)‪:‬‬ ‫ֹלהים גַן בְּ עֵ דֶ ן ִּמ ֶקדֶ ם‪ַ ,‬ויָּשֶ ם שָּ ם ֶאת הָּ ָּאדָּ ם אֲ שֶ ר יָּצָּ ר‪ַ .‬ויַצְּ מַ ח ה'‬ ‫" ַויִּטַ ע ה' אֱ ִּ‬ ‫ֹלהים ִּמן הָּ אֲ דָּ מָּ ה‪ ,‬כָּל עֵ ץ נ ְֶּחמָּ ד לְּמַ ְּר ֶאה וְּ טֹוב לְּמַ אֲ כָּל‪ ,‬וְּ עֵ ץ הַ חַ יִּים בְּ תֹוְך הַ גָּן‪,‬‬ ‫אֱ ִּ‬ ‫ֹלהים ֶאת הָּ ָּאדָּ ם‪ַ ,‬ו ַינִּחֵ הּו בְּ גַן עֵ דֶ ן לְּעָּ בְּ דָּ ּה‬ ‫וְּ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע‪ַ ...‬וי ִַּקח ה' אֱ ִּ‬ ‫ֹלהים עַ ל הָּ ָּאדָּ ם לֵאמֹר‪ִ ,‬מכֹל עֵ ץ הַ גָן ָאכֹל ת ֹאכֵל‪ּ .‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת‬ ‫ּולְּשָּ ְּמ ָּרּה‪ַ .‬ויְּצַ ו ה' אֱ ִּ‬ ‫טֹוב ו ָָרע ל ֹא ת ֹאכַל ִממֶּ ּנּו‪ ,‬כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכלְָּך ִּממֶ נּו מֹות ָּתמּות"‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הכתוב סותר את עצמו מיניה וביה‪ .‬מחד נאמר (בראשית ב טז)‪ִ " :‬מכֹל‬ ‫עֵ ץ הַ גָּן ָּאכֹל ת ֹאכֵל"‪ ,‬ומשמע אף מעץ הדעת שבתוך הגן‪ ,‬ומאידך נאמר (שם פסוק‬ ‫יז)‪ּ" :‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע ל ֹא ת ֹאכַל ִּממֶ נּו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין לאכול מכל עץ הגן‪.‬‬ ‫והדבר טעון ביאור‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬הגיע הנחש לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת‪ ,‬וכך הוא אמר לה‬ ‫ֹלהים ל ֹא ת ֹאכְּ לּו ִּמכֹל עֵ ץ הַ גָּן"‪ .‬והאשה ענתה לו‬ ‫(בראשית ג א)‪ַ " :‬אף כִּ י ָּאמַ ר אֱ ִּ‬ ‫ֹלהים‬ ‫ּומפְ ִרי הָ עֵ ץ אֲ שֶּ ר בְ תֹוְך הַ גָן‪ָ ,‬אמַ ר אֱ ִ‬ ‫(שם פסוקים ב‪-‬ג)‪ִּ " :‬מפְּ ִּרי עֵ ץ הַ גָּן נ ֹאכֵל‪ִ .‬‬ ‫ל ֹא ת ֹאכְ לּו ִממֶּ ּנּו וְּ ל ֹא ִּתגְּ עּו בֹו‪ ,‬פֶן ְּתמֻ תּון"‪.‬‬ ‫ואף על כך קשה‪ ,‬שהרי עץ החיים הוא אשר נאמר עליו‪ ,‬שהיה בתוך הגן‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר (בראשית ב ט)‪" :‬וְ עֵ ץ הַ חַ יִים בְ תֹוְך הַ גָן"‪ ,‬ומדוע זה כאשר האשה מדברת‬ ‫על עץ הדעת‪ ,‬שעליו הצטוו שלא לאכול ממנו‪ ,‬היא מכנה אותו "הָּ עֵ ץ אֲ שֶ ר בְּ תֹוְך‬ ‫הַ גָּן"?‬ ‫ואף אם נאמר שאמרה כן משום שגם עץ הדעת היה בתוך הגן‪ ,‬הרי אין סיבה‬ ‫שהיא תכנה אותו בסתם "הָּ עֵ ץ אֲ שֶ ר בְּ תֹוְך הַ גָּן"‪ ,‬שהרי גם עץ החיים בתוך הגן‪,‬‬ ‫ומותר לאכול ממנו‪ .‬ואף דבר זה טעון ביאור‪.‬‬ ‫נערך ע"י ר' יוסף ארי' ראבינאוויטץ‪ ,‬ניתן לקבל הגליון באתר גליונות ובאתר לדעת‪ ,‬ובדו"א ‪gilyonOhrYosef@gmail.com‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ב‬ ‫הנחש השיב לאשה שחששה לאכול ולנגוע בעץ הדעת שמא תמות‪ ,‬ואמר לה‬ ‫ֹלהים‪ ,‬כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכ ְּלכֶם ִּממֶ נּו‪ ,‬וְּ נִּפְּ ְּקחּו‬ ‫(בראשית ג ד‪-‬ה)‪" :‬ל ֹא מֹות ְּתמֻ תּון‪ .‬כִּ י יֹדֵ עַ אֱ ִּ‬ ‫ֵאֹלהים י ְֹּדעֵ י טֹוב ו ָָּּרע"‪ .‬על דבריו אלו של הנחש אמרו חז"ל‬ ‫ִּיתם כ ִּ‬‫עֵ ינֵיכֶם‪ ,‬וִּ ְּהי ֶ‬ ‫(בראשית רבה פרשה כ אות א)‪ִּ '" :‬איש לָּשֹון בַ ל יִּכֹון בָּ ָּא ֶרץ' (תהלים קמ יב)‪ ...‬זה הנחש‬ ‫שאמר לשון הרע על בוראו"‪ .‬כלומר‪ ,‬הטענה על הנחש היתה שאמר לשון הרע‪,‬‬ ‫אך לא היתה עליו טענה על שאמר שקר‪ .‬ויש להבין‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך הוא‬ ‫אמר על עץ הדעת (בראשית ב יז)‪" :‬כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכלְָּך ִּממֶ נּו מֹות ָּתמּות"‪ ,‬ואילו הנחש‬ ‫אמר (בראשית ג ד)‪" :‬ל ֹא מֹות ְּתמֻ תּון"‪ ,‬אם כן לכאורה הוא שיקר‪ ,‬ולא רק דיבר‬ ‫לשון הרע‪ ,‬ומדוע לא באו אליו בטענה על כך?‬ ‫זאת ועוד‪ .‬ברמב"ן (בראשית ב ט) מובא‪" :‬שלשה אמרו אמת ואבדו מן העולם‬ ‫ואלו הן נחש ומרגלים ודואג האדומי"‪ .‬כלומר‪ ,‬הנחש אמר אמת‪ .‬ויש להבין‪,‬‬ ‫שהרי הקדוש ברוך הוא אמר שאם יאכל האדם מעץ הדעת‪ ,‬ימות‪ ,‬ואילו הנחש‬ ‫אמר שלא ימותו‪ .‬אם כן‪ ,‬לכאורה הוא שיקר‪ ,‬ולא אמר אמת?‬ ‫ויתירה מכך‪ .‬בילקוט שמעוני (בראשית רמז כה) מובא שכל מה שאמר הנחש‪ ,‬על‬ ‫פי מלאך הוא היה‪ ,‬ומלאך ודאי אינו משקר‪ .‬וכך מובא שם‪" :‬מה עשה סמ'‪,‬‬ ‫לקח כת שלו‪ ,‬וירד וראה כל הבריות‪ ,‬ולא מצא בהם חכם להרע כנחש‪ ,‬שנאמר‬ ‫(בראשית ג א)‪' :‬וְּ הַ נָּחָּ ש הָּ יָּה עָּ רּום'‪ ,‬והיתה דמותו כעין גמל‪ ,‬ועלה ורכב עליו‪...‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם שיש בו רוח רעה‪ ,‬כל מעשים שהוא עושה‪ ,‬וכל‬ ‫מה שמדבר‪ ,‬אינו מדעתו‪ ,‬אלא מדעת רוח רעה שיש בו‪ .‬כך הנחש‪ ,‬כל מעשים‬ ‫שעשה‪ ,‬לא דיבר אלא מדעתו של סמ'"‪.‬‬ ‫עוד טעון ביאור‪ ,‬שהרי על עץ החיים נאמר (בראשית ג כב)‪" :‬וְּ עַ ָּתה פֶן י ְִּּשלַח יָּדֹו‬ ‫וְּ ל ַָּקח גַם מֵ עֵ ץ הַ חַ יִּים וְּ ָּאכַל וָּחַ י ְּל ֹעלָּם"‪ ,‬ואילו על עץ הדעת נאמר (בראשית ב יז)‪:‬‬ ‫"כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכלְָּך ִּממֶ נּו מֹות ָּתמּות"‪ ,‬אם כן יכול היה אדם לאכול מעץ החיים‬ ‫קודם שאכל מעץ הדעת‪ ,‬ולאחר מכן לחיות לעולם‪ ,‬ומדוע לא עשה כן? ועוד יש‬ ‫לדעת‪ ,‬מה היה דינו של אדם אם היה אוכל משני העצים‪ ,‬האם היה מת או חי‬ ‫לעולם? והרי במקרה כזה היה מתבטל ממה נפשך אחד מדברי ה'‪ ,‬דבר‬ ‫שכמובן‪ ,‬לא שייך שיהיה‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ג‬ ‫עוד יש להבין‪ ,‬מדוע כאשר נצטווה האדם שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬נאמר לו‬ ‫(בראשית ב יז)‪ּ" :‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע ל ֹא ת ֹאכַל ִּממֶ נּו‪ ,‬כִ י בְ יֹום אֲ ָכלְָך ִממֶּ ּנּו מֹות‬ ‫ָתמּות"‪ .‬האם הסיבה לכך שנאסר עליו לאכול מעץ הדעת הוא משום שאכילה‬ ‫זו תביא למותו? והרי סיבת האיסור היא עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא‬ ‫אסר עליו לאכול מעץ זה?‬ ‫"ּומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָרע"‬ ‫הנה‪ ,‬כדי לבאר ענין זה‪ ,‬יש להקדים שמהותה של דעת היא התחברות‪ ,‬כפי‬ ‫שנאמר (בראשית ד א)‪" :‬וְּ הָּ ָּאדָּ ם יָדַ ע ֶאת חַ ּוָּה ִּא ְּשתֹו‪ ,‬ו ַַתהַ ר ו ֵַתלֶד‪ ."...‬כלומר‪,‬‬ ‫ידיעה היא לשון של חיבור‪ .‬וכן נאמר (בראשית יח יט)‪" :‬כִּ י יְדַ עְ ִתיו‪ ,‬לְּמַ עַ ן אֲ שֶ ר‬ ‫יְּצַ ּוֶה ֶאת בָּ נָּיו וְּ ֶאת בֵ יתֹו ַאחֲ ָּריו"‪ ,‬ופירש רש"י (שם)‪'" :‬כִּ י יְּדַ עְּ ִּתיו' ‪ -‬לשון חיבה‪...‬‬ ‫שהמחבב את האדם‪ ,‬מקרבו אצלו‪ ,‬ויודעו ומכירו"‪.‬‬ ‫הנחש אמר לחוה‪ ,‬שאם הם יאכלו מעץ הדעת‪ ,‬הם יהיו "י ְֹּדעֵ י טֹוב ו ָָּּרע"‪ ,‬כפי‬ ‫ֹלהים‪ ,‬כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכ ְּלכֶם ִּממֶ נּו‪ ,‬וְּ נִּפְּ ְּקחּו עֵ ינֵיכֶם‪,‬‬ ‫שנאמר (בראשית ג ה)‪" :‬כִּ י יֹדֵ עַ אֱ ִּ‬ ‫ֵאֹלהים‪ ,‬י ְֹּדעֵ י טֹוב ו ָָּּרע"‪ .‬כלומר‪ ,‬לאחר שאכל האדם מעץ הדעת‪ ,‬הוא‬ ‫ִּיתם כ ִּ‬ ‫וִּ ְּהי ֶ‬ ‫נהיה בבחינת 'יודע טוב ורע'‪ .‬הוא מחובר ומקושר‪ ,‬הן לטוב והן לרע‪ .‬טבעו של‬ ‫האדם הוא לאהוב את הטוב‪ ,‬אך גם לאהוב את הרע‪ ,‬כפי שנאמר (משלי ט יז)‪:‬‬ ‫"מַ יִּם גְּ נּובִּ ים י ְִּּמ ָּתקּו‪ ,‬וְּ לֶחֶ ם ְּס ָּת ִּרים ִּינְּעָּ ם"‪ .‬גם אדם בעל אישיות נאצלת ומדות‬ ‫טובות‪ ,‬יש בו חלקים המתחברים לרע‪ ,‬ויכול הוא להתפעל ממנו‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫(בראשית ח כא)‪" :‬כִּ י יֵצֶ ר לֵב הָּ ָּאדָּ ם ַרע ִמ ְּנע ָֻריו"‪ .‬ככל שהאדם נחות יותר‪ ,‬כך‬ ‫הוא מחובר יותר לרע ופחות לטוב‪ ,‬וככל שנעלה הוא יותר‪ ,‬מתגברת יותר‬ ‫נשמתו על גופו‪ ,‬ומחובר הוא לטוב יותר מאשר לרע‪ ,‬כפי שנאמר (תהלים צז י)‪:‬‬ ‫"אֹהֲ בֵ י ה' ִּשנְּאּו ָּרע"‪ ,‬וכן נאמר (משלי ח יג)‪" :‬י ְִּּר ַאת ה' ְּשנ ֹאת ָּרע"‪.‬‬ ‫אדם הראשון עמד בפני הבחירה אם לאכול מעץ החיים או מעץ הדעת‪.‬‬ ‫הבחירה היתה אם להשליט את הנשמה על הגוף‪ ,‬ולא להיות מחובר לרע בשום‬ ‫אופן‪ ,‬ואפילו גופו ימשך לרע‪ ,‬הוא ימאס בו כרעל שמאוס אף אם טעים הוא‪,‬‬ ‫או להתחבר לעולם דרך הגוף והחומר‪ ,‬כך שהוא יהיה קשור לטוב ולרע‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ד‬ ‫כאשר אכל האדם מעץ הדעת הוא בחר להיות מחובר לטוב ולרע‪ .‬הוא בחר‬ ‫להתחבר לעולם גם על ידי גופו‪ ,‬הנמשך לטוב ולרע‪.‬‬ ‫"בְ יֹום אֲ ָכלְָך ִממֶּ ּנּו מֹות ָתמּות"‬ ‫בכך יובן היטב מדוע המיתה שנגזרה על האדם אינה רק עונש‪ ,‬אלא היא סיבה‬ ‫ותוצאה של אכילתו מעץ הדעת‪ .‬אכילתו מעץ הדעת קישרה וחיברה אותו לרע‪,‬‬ ‫והרע אין לו קיום‪ .‬טבעו של הרע הוא שנשחת ומת‪ .‬כח הקיום בעולם הוא כח‬ ‫הטוב‪ ,‬וכאשר התחבר האדם גם לרע‪ ,‬הוא התחבר להשחתה ולמיתה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬אין הביאור בכתוב (בראשית ב יז)‪ּ" :‬ומֵ עֵ ץ הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע ל ֹא ת ֹאכַל ִּממֶ נּו‪,‬‬ ‫כִּ י בְּ יֹום אֲ ָּכלְָּך ִּממֶ נּו מֹות ָּתמּות"‪ ,‬שהמיתה היא סיבת האיסור‪ .‬סיבת האיסור‬ ‫היא עצם העובדה שהקדוש ברוך הוא אסר עליו לאכול מעץ זה‪ .‬אלא שהמיתה‬ ‫היא תוצאת האכילה מעץ הדעת‪ .‬הכתוב אומר‪ ,‬שהואיל ואסור לאכול מעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬הרי שאכילת איסור זו מחברת את הדעת לרע‪ ,‬ומביאה בהכרח למותו‪.‬‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת – עץ אחד הם‬ ‫לפי זה‪ ,‬נראה לומר שעץ החיים ועץ הדעת‪ ,‬עץ אחד הם‪ .‬האדם יכול היה לבחור‬ ‫איך לאכול מהעץ הזה‪ .‬הוא יכול היה לאכול ממנו אכילה רוחנית‪ ,‬בקדושה‪,‬‬ ‫ועל פי ציווי ה'‪ ,‬ולהתקשר רק לטוב שבעולם ולחיות לעולם‪ .‬זו היא אכילה‬ ‫מעץ החיים‪ .‬אך הוא בחר לאכול אכילה גשמית‪ ,‬בניגוד לציווי ה'‪ ,‬ולהתחבר‬ ‫גם לרע שבעולם‪ ,‬ולכן נגזרה עליו מיתה‪ .‬זו היא אכילה מעץ הדעת‪.‬‬ ‫בחירה זו לא עמדה רק בפני אדם הראשון‪ .‬כל אחד מאיתנו נדרש לעשות את‬ ‫כל מעשיו לשם שמים‪ ,‬ולהתחבר לטוב‪ .‬לאכול‪ ,‬לישון ולהנות לשם שמים‪ ,‬כדי‬ ‫שיהיה לו כח לעבודת הבורא‪ ,‬כפי שמובא בשולחן ערוך (או"ח סי' רלא ס"א)‪:‬‬ ‫"וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה‪ ,‬לא יכוין להנאתו‪ ,‬אלא לעבודת הבורא‬ ‫יתברך‪ ,‬כדכתיב (משלי ג ו)‪' :‬בְּ כָּל ְּד ָּרכֶיָך דָּ עֵ הּו'‪ ,‬ואמרו חכמים (אבות פ"ב מי"ב)‪:‬‬ ‫'כל מעשיך יהיו לשם שמים'‪ ,‬שאפילו דברים של רשות‪ ,‬כגון האכילה‬ ‫והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך‪,‬‬ ‫יהיו כולם לעבודת בוראך‪ ,‬או לדבר הגורם עבודתו‪ .‬שאפילו היה צמא ורעב‪,‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ה‬ ‫אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח‪ ,‬אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו‪,‬‬ ‫לעבוד את בוראו‪ ...‬וכן בשכיבה‪ ,‬אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה‬ ‫ובמצוות לא יתגרה בשינה לענג עצמו‪ ,‬אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן‬ ‫כדי לנוח מיגיעתו‪ ,‬אם עשה להנאת גופו אינו משובח‪ ,‬אלא יתכוין לתת שינה‬ ‫לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת‬ ‫השינה‪ ...‬כללו של דבר‪ ,‬חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו‬ ‫במאזני שכלו‪ ,‬וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו‪ ,‬ואם‬ ‫לאו לא יעשהו‪ .‬ומי שנוהג כן‪ ,‬עובד את בוראו תמיד"‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬שמה שאמר הקדוש ברוך הוא לאחר חטאו של אדם הראשון‪:‬‬ ‫"הֵ ן הָּ ָּאדָּ ם הָּ יָּה כְּ ַאחַ ד ִּממֶ נּו לָּדַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע‪ ,‬וְּ עַ ָּתה פֶן י ְִּּשלַח יָּדֹו וְּ ל ַָּקח גַם מֵ עֵ ץ‬ ‫הַ חַ יִּים‪ ,‬וְּ ָּאכַל וָּחַ י ְּל ֹעלָּם"‪ ,‬כוונתו היתה שלאחר שאכל האדם מעץ הדעת‪,‬‬ ‫והתחבר גם לרע‪ ,‬יש חשש שיאכל מעץ החיים‪ .‬כלומר‪ ,‬יש חשש שיערב את‬ ‫הרע בטוב‪ ,‬ויקלקל גם את הטוב [וראה רמב"ן ויקרא יט ב‪" :‬נבל ברשות התורה"]‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬גירש הקדוש ברוך הוא את האדם מגן עדן‪ ,‬מקום הטוב‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬אין סתירה בין הכתובים‪ .‬מחד נאמר (בראשית ב טז)‪ִ " :‬מכֹל עֵ ץ הַ גָּן ָּאכֹל‬ ‫ת ֹאכֵל"‪ ,‬ומשמע אף מעץ הדעת שבתוך הגן‪ ,‬ומאידך נאמר (שם פסוק יז)‪ּ" :‬ומֵ עֵ ץ‬ ‫הַ דַ עַ ת טֹוב ו ָָּּרע ל ֹא ת ֹאכַל ִּממֶ נּו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין לאכול מכל עץ הגן‪ .‬שכן באמת‬ ‫מותר היה לאכול מכל עץ הגן‪ ,‬וההבדל הוא רק באופן האכילה‪ .‬מאותו עץ היה‬ ‫מותר לאכול באופן של עץ החיים‪ ,‬ולא באופן של עץ הדעת‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬לא קשה מדוע אף על פי שעץ החיים הוא אשר נאמר עליו‪ ,‬שהיה בתוך‬ ‫הגן‪ ,‬כפי שנאמר (בראשית ב ט)‪" :‬וְ עֵ ץ הַ חַ יִים בְ תֹוְך הַ גָן"‪ ,‬ומכל מקום כאשר‬ ‫האשה מדברת על עץ הדעת‪ ,‬שעליו הצטוו שלא לאכול ממנו‪ ,‬היא מכנה אותו‬ ‫(בראשית ג ג)‪" :‬הָּ עֵ ץ אֲ שֶ ר בְּ תֹוְך הַ גָּן"‪ .‬שכן האשה מדברת על אותו העץ‪ ,‬שעליו‬ ‫נאמר שהיה בתוך הגן‪ .‬אותו העץ הוא עץ החיים‪ ,‬וגם עץ הדעת‪ .‬הוא העץ אשר‬ ‫הצטוו לאכול ממנו על פי ציווי ה'‪ ,‬ולא לאכול ממנו כנגד ציווי ה'‪.‬‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ו‬ ‫מובן גם מדוע לאחר שהקדוש ברוך הוא אמר על עץ הדעת (בראשית ב יז)‪" :‬כִּ י‬ ‫בְּ יֹום אֲ ָּכלְָּך ִּממֶ נּו מֹות ָּתמּות"‪ ,‬אמר עליו הנחש (בראשית ג ד)‪" :‬ל ֹא מֹות ְּתמֻ תּון"‪,‬‬ ‫ולא באו אליו בטענה על כך ששיקר‪ .‬שכן‪ ,‬על אותו העץ שאמר הקדוש ברוך‬ ‫הוא שהאוכל ממנו ימות‪ ,‬והיינו אם יאכל באופן של עץ הדעת‪ ,‬אמר הנחש‬ ‫שהאוכל לא ימות‪ ,‬שהרי ניתן לאכול ממנו גם באופן של עץ החיים‪ ,‬וכפי‬ ‫שהתבאר‪.‬‬ ‫גם לא קשה מדוע לא אכל האדם קודם מעץ החיים‪ ,‬או מה היה קורה אם היה‬ ‫אוכל מעץ החיים ומעץ הדעת‪ ,‬שכן לא שני עצים הם‪ ,‬ועמדה בפני הבחירה‬ ‫באיזה אופן לאכול מהעץ‪.‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬אין הקב"ה מביא תקלה על ידם‬ ‫על פי הדברים הללו ניתן ליישב מה שהקשה דודי זקני זצוק"ל‪ ,‬בשם אביו‬ ‫האדמו"ר רבי ברוך פנחס‪ ,‬האיך יתכן שהאדם נכשל ואכל מעץ הדעת‪ ,‬ועבר‬ ‫על ציוויו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (חולין ה ע"ב)‪" :‬השתא בהמתן‬ ‫של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן [היינו חמורו של פנחס‬ ‫בן יאיר‪ ,‬שלא רצה לאכול טבל]‪ ,‬צדיקים עצמן לא כל שכן"‪ .‬אם כן‪ ,‬איך יתכן‬ ‫שבאה תקלה כזו לאדם הראשון?‬ ‫והנה‪ ,‬תוספות (חולין שם ד"ה צדיקים) מקשים מכמה תנאים שנכשלו בחטאים‪,‬‬ ‫והאיך מתיישב הדבר עם הכלל שצדיקים‪ ,‬אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה‬ ‫על ידם? תוספות מיישבים‪ ,‬וזו לשונם‪" :‬ואומר ר"י‪ ,‬דדוקא במידי דאכילה‬ ‫אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן‪ ,‬שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר‬ ‫איסור"‪ .‬כלומר‪ ,‬דוקא דבר שהוא מהמאכלות אסורות‪ ,‬המטמטמים את הלב‪,‬‬ ‫הוא שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיק שיאכל‪ ,‬ולא שאר איסורים‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬אם עץ הדעת היה עץ בפני עצמו‪ ,‬הרי שהוא היה מהמאכלות‬ ‫האסורות‪ ,‬ולא היה הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לאדם‪ ,‬שיאכל ממנו‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫הואיל ועץ החיים ועץ הדעת‪ ,‬עץ אחד הם‪ ,‬הרי שאין העץ הזה מאכל אסור‬ ‫בעצם‪ ,‬ותלוי איסורו באופן האכילה‪ ,‬וכפי שהתבאר‪ .‬משום כך‪ ,‬אין הוא בכלל‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ז‬ ‫הדברים שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם‪ ,‬ולכן נכשל בו אדם‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫עץ הדעת – גפן היה או חטה היה‬ ‫על פי דברים אלו‪ ,‬יש להעמיק בדברי הגמרא המבארת מה היה עץ הדעת‪ .‬וכך‬ ‫שנינו בברייתא (סנהדרין ע ע"א)‪" :‬רבי מאיר אומר‪ ,‬אותו אילן שאכל אדם‬ ‫הראשון ממנו‪ ,‬גפן היה‪ ...‬רבי יהודה אומר‪ ,‬חטה היה‪."...‬‬ ‫הגפן‪ ,‬שממנו נעשה היין מרמז היטב על תכונה זו של העץ‪ ,‬שהאוכל ממנו לשם‬ ‫שמים‪ ,‬אוכל מעץ החיים‪ ,‬ואילו האוכל ממנו לשם תאוותו‪ ,‬אוכל מעץ הדעת‪.‬‬ ‫כך גם היין‪ .‬יש מי שמתבשם ביין‪ ,‬ובעקבות זאת הוא מגיע לדביקות בה'‪ ,‬בלא‬ ‫שום מחיצות‪ ,‬ודברי תורה יוצאים מפיו בלא להפסיק‪ ,‬ויש מי ששותה מן היין‬ ‫ומתגולל בקיאו כבהמה‪ ,‬ודיבורים שאינם טובים יוצאים מפיו‪.‬‬ ‫כך גם החיטה‪ ,‬שעליה אמרו בגמרא (סוכה מב ע"ב) שהיכול לאכול כזית דגן‪ ,‬יש‬ ‫להרחיק מצואתו ארבע אמות כדי לקרוא קריאת שמע ולהתפלל‪ ,‬ומוסיף על‬ ‫כך רב חסדא שהיינו דוקא אם יכול לאכול את הדגן בשיעור של כזית בכדי‬ ‫אכילת פרס‪ ,‬ואמר רב חייא בריה דרב ייבא שיש הבדל לענין זה בין גדול לקטן‪,‬‬ ‫שבגדול אפילו אינו יכול לאכול שיעור זה‪ ,‬והוא מביא על כך את הכתוב (קהלת‬ ‫יֹוסיף מַ כְּ אֹוב"‪ .‬כלומר‪ ,‬ככל שאדם יש לו יותר דעת‪ ,‬כך‬ ‫יֹוסיף דַ עַ ת ִּ‬ ‫א יח)‪" :‬וְּ ִּ‬ ‫צואתו מסריחה יותר‪ .‬יכול האדם להשתמש בדעת שניתנה לו‪ ,‬ולקלקל ולערב‬ ‫רע באכילתו‪ ,‬כפי שנאמר (ירמיה ד כב)‪" :‬חֲ כ ִָּּמים הֵ מָּ ה לְּהָּ ַרע"‪ .‬והביאור הוא‬ ‫שהחיטה משתנה לפי האדם האוכל אותה‪ .‬וזה הוא הביאור בכך שעץ שאכל‬ ‫ממנו אדם הראשון‪ ,‬חיטה היה‪ ,‬שכן כאמור משתנה הוא לפי אופן אכילתו‪.‬‬ ‫יתם ֶּאת הָ ָא ֶּרץ"‬ ‫" ִה ְננִי מַ ְש ִח ָ‬ ‫מטבעה של ההתחברות לרע הוא שהרע מתגבר והולך‪ ,‬שכן האדם נמשך אחר‬ ‫החומר יותר ויותר‪ .‬לכן‪ ,‬לאחר שאכל האדם הראשון מעץ הדעת‪ ,‬והתחבר‬ ‫לרע‪ ,‬המשיכו בני האדם להתחבר לרע עוד ועוד‪ ,‬עד שלא היו מחוברים לטוב‬ ‫גליון‬ ‫אור יוסף ‪ -‬בראשית תשפ"ז‬ ‫בעזהי"ת‬ ‫קנ"ה‬ ‫עץ החיים ועץ הדעת‬ ‫עמוד ח‬ ‫כלל‪ ,‬כפי שנאמר עליהם (בראשית ו ה)‪ַ " :‬רבָּ ה ָּרעַ ת הָּ ָּאדָּ ם בָּ ָּא ֶרץ‪ ,‬וְּ כָּל יֵצֶ ר מַ ְּח ְּשבֹת‬ ‫לִּבֹו ַרק ַרע כָּל הַ יֹום"‪.‬‬ ‫ומשראה הקדוש ברוך הוא כך‪ ,‬אמר (בראשית ו יג)‪ֵ " :‬קץ כָּל בָּ שָּ ר בָּ א ְּל ָּפנַי‪ ,‬כִּ י‬ ‫יתם ֶּאת הָ ָא ֶּרץ"‪ .‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫מָּ ל ְָּּאה הָּ ָּא ֶרץ חָּ מָּ ס ִּמפְּ נֵיהֶ ם‪ ,‬וְ ִה ְננִי מַ ְש ִח ָ‬ ‫הביא עליהם את ההשחתה המוטבעת כבר בארץ מכח מעשיהם‪ .‬וכאשר מתו‬ ‫כולם במבול‪ ,‬ונסתיימה המיתה שנמשכה מחטאו של אדם הראשון‪ ,‬היה ניתן‬ ‫להתחיל את העולם מחדש על ידי נח‪ ,‬שהיה מקושר גם לטוב‪ ,‬שנאמר (בראשית‬ ‫ֹלהים ִּה ְּתהַ לְֶך נֹחַ "‪.‬‬ ‫ו ט)‪ֶ " :‬את הָּ אֱ ִּ‬