gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: בראשית (2026-10-05)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אל ביתנו ‪ -‬ומוצאת כי איש כלל לא ציפה לה? שוב‪ ,‬לא‬ ‫תועיל כאן טענה כביכול ההכנות לשבת הן אשר גרמו‬ ‫למראה המרושל‪ ...‬לקראת כלה ‪ -‬לא יוצאים כך‪ ,‬וכל‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫שכן שלא מקבלים כך את פניה של הכלה המלכה!‬ ‫לצערנו‪ ,‬לפעמים המצב אצלנו אפילו גרוע יותר‪.‬‬ ‫"ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" (ב‪ ,‬ג) עקרת הבית‪ ,‬אשר טרחה ועמלה לכבוד שבת ‪ -‬מגיעה אל‬ ‫כידוע נקראת השבת "כלה"‪ ,‬כפי שאנו אומרים בכל הסעודה כשהיא עייפה עד מוות‪ ,‬וממתינה בכלות עיניים‬ ‫שבוע בקבלת שבת‪" :‬לכה דודי לקראת כלה כי היא מקור לסיום הסעודה כדי שתוכל ללכת לישון‪.‬‬ ‫היא מזרזת את בעלה‪ ,‬דוחקת בילדים למהר ולאכול‪,‬‬ ‫הברכה"‪.‬‬ ‫ומבהירה כי היא כבר רוצה להגיע למיטה‪ ...‬כך מקבלים‬ ‫מגיעים‬ ‫היינו‬ ‫אילו‬ ‫אומרים‬ ‫היינו‬ ‫מה‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫נשאלת‬ ‫פני כלה?‬ ‫לחתונה‪ ,‬מבחינים בחתן ובכלה העומדים תחת החופה‪,‬‬ ‫חושבים‬ ‫אתם‬ ‫אם‬ ‫וממתינים לאם הכלה‬ ‫מה‪ ,‬שחילול שבת זה רק‬ ‫"וַיִּיצֶ ר ה' אֱ ל ִֹּהים ֶאת הָ ָא ָדם עָ פָר ִּמן הָ אֲ ָד ָ‬ ‫אשר טרם הגיעה?‬ ‫לנסוע בשבת ‪ -‬אתם‬ ‫הנה‪ ,‬היינו רואים את‬ ‫טועים; לחלל את כבודה‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ֶפֶ‬ ‫נ‬ ‫לְּ‬ ‫ם‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫הָ‬ ‫י‬ ‫ְּה‬ ‫ִּ‬ ‫י‬ ‫ו‬‫ַ‬ ‫ִּים‪,‬‬ ‫י‬ ‫חַ‬ ‫ת‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ְּ‬ ‫ׁ‬ ‫נִּ‬ ‫יו‬ ‫פ‬‫ָ‬ ‫א‬ ‫ַ‬ ‫ב‬‫ְּ‬ ‫ח‬ ‫ִּפ‬ ‫ַ‬ ‫ַי‬ ‫ו‬ ‫האימא היקרה מגיעה‪,‬‬ ‫ולפגוע‬ ‫השבת‬ ‫של‬ ‫אולם אבוי‪ ,‬איך היא‬ ‫נראית‪ :‬נעלי בית בלתי חַ יָה" (בראשית ב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫בכבודה באופן שכזה ‪-‬‬ ‫אשוֹן‪ִּ .‬מצַד גם זה נחשב לחילול‬ ‫תואמות‪ ,‬מטפחת בלויה‬ ‫עָ פָר וְ ַח ִּיים ‪ -‬זֶהו הַ ִּספור ׁ ֶשלָנו ֵמהָ ֶרגַע הָ ִּר ׁ‬ ‫שבת!‬ ‫חלוק‬ ‫וקשורה ברישול‪,‬‬ ‫שי ֵׁש כאשר יוצא אדם מבית‬ ‫עַ צְ ֵמנו ֵאין ָבנו ְכלום ‪ -‬עָ פָ ר ִּמן הָ אֲ ָדמָ ה‪ָ .‬כל ָמה ׁ ֶ‬ ‫בית ישן ומרופט‪ ,‬וכל‬ ‫ימה‪ִּ ,‬היא נִּ ׁ ְש ַמת ַח ִּיים הכנסת בליל שבת ‪-‬‬ ‫כולה אומרת עליבות‪...‬‬ ‫ימה ונְ ׁ ִּש ָ‬ ‫ָבנו ֶבאֱ ֶמת‪ָ ,‬כל נְ ׁ ִּש ָ‬ ‫מלווים אותו שני מלאכי‬ ‫מה היינו אומרים?‬ ‫וכשמגיעה‬ ‫השרת‪,‬‬ ‫ַע‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫כָ‬‫ב‬‫ְ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬‫ָ‬ ‫חָ‬ ‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ֹר‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫הַ‬ ‫נו‬ ‫ב‬ ‫ָ‬ ‫יחַ‬ ‫פִּ‬‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫כלה?‬ ‫כך מגיעים לקראת‬ ‫שאֲ נִּ י זוֹכֵ ר ֶאת עַ צְ ִּמי‪ ,‬הָ אֱ מונָה ְמלַוָה או ִֹּתי‪ .‬אֵ י אָ ז‪ ,‬המשלחת ומוצאת את‬ ‫האם‬ ‫גם אילו הייתה‬ ‫ֵמאָ ז ׁ ֶ‬ ‫טוענת להגנתה כי עבדה‬ ‫הבית במצב המתואר ‪-‬‬ ‫ֹשב לְ צַד ִּמ ָט ִּתי ו ְמסַ ֵפר ִּמתו ְ‬ ‫ֹך‬ ‫ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫בִּ‬ ‫אָ‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ֹת‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ֵיל‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ַ‬ ‫לחתונה‬ ‫והתכוננה‬ ‫הרי זה ממש כמו סטירת‬ ‫ֹוש ֶקה נִּ ְר ָדף‪ ,‬בוֹר ְכלִּ יאָ ה‪ ,‬לחי למלאכי השרת‬ ‫הרגע‬ ‫עד‬ ‫הברכות‬ ‫ולשבע‬ ‫ִּספְ רוֹן ָקטָ ן עַ ל פ ִָּריץ אַ כְ זָר‪ ,‬מ ׁ ְ‬ ‫האחרון ממש‪ ,‬לא היה‬ ‫רחמנא ליצלן!‬ ‫את השבת צריך לקבל‬ ‫ֹת‪.‬‬ ‫ו‬‫ָש‬‫ׁ‬ ‫ג‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫י‬ ‫ֵאֵ‬‫ל‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ים‬ ‫ר‬ ‫ִּ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫צִּ‬ ‫וְ‬ ‫ֶת‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫ֶ‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫ה‬ ‫חָ‬ ‫פ‬‫ָ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫התנצלות‬ ‫בכך כדי להוות‬ ‫של ֹו ובִּ ְתפִּ לָה כשכל בני הבית לבושים‬ ‫תשובה‬ ‫זו‬ ‫הולמת;‬ ‫הַ ֶמ ֶסר הָ יָה אֱ מונָה ַבבו ֵֹרא‪ַ ,‬בכֹחוֹת ׁ ֶ‬ ‫מטופשת‪ ,‬כך לא מגיעים‬ ‫כיאות‪ ,‬כמו שיוצאים‬ ‫קרוב‬ ‫של‬ ‫לחתונה‬ ‫יתי‪.‬‬ ‫ִּמ ָמקוֹם אֲ ִּמ ִּ‬ ‫לקראת כלה‪ ,‬נקודה‪.‬‬ ‫מדרגה‬ ‫משפחה‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע איננו‬ ‫ראשונה!‬ ‫מזדעזעים כאשר בכל‬ ‫את השבת צריך לקבל כשהשולחן ערוך‪ ,‬וכשאבי‬ ‫המיוחדת‬ ‫הכלה‬ ‫את‬ ‫‪-‬‬ ‫השבת‬ ‫את‬ ‫שבוע אנחנו מקבלים‬ ‫המשפחה חוזר מבית הכנסת עם המלאכים ‪ -‬צריך הוא‬ ‫הזו ‪ -‬בערך בצורה הזו?‬ ‫למצוא יין וחלות על השולחן‪.‬‬ ‫מסתיימות‬ ‫לשבת‬ ‫ההכנות‬ ‫כאשר‬ ‫מדוע איננו מזדעזעים‬ ‫כך מקבלים שבת!‬ ‫בני‬ ‫כל‬ ‫‪-‬‬ ‫שבת‬ ‫וכשנכנסת‬ ‫האחרון‪,‬‬ ‫הרבה אחרי הרגע‬ ‫טענת העייפות‪ ,‬כאמור‪ ,‬אינה מתקבלת‪...‬‬ ‫הבית נראים כאילו זה עתה הגיעו ישר מהמיטה?‬ ‫מדוע איננו מזדעזעים כאשר שבת הכלה מגיעה‬ ‫שבת מברכין חודש מרחשוון‬ ‫המולד יהיה ביום ראשון בשעה ‪ 43 ,9‬דקות ו ‪ 2‬חלקים‬ ‫ראש חודש מרחשוון יהיה ביום ראשון ולמחרתו ביום שני הבעל"ט‬ ‫[ב]‬ ‫מאמו מגיעים העור‪ ,‬הבשר‪ ,‬השערות ושחור שבעין‪.‬‬ ‫כשם שלחתונה לא מתכוננים ביום האחרון‪ ,‬כך לכבוד‬ ‫הקב"ה נותן בו רוח ונשמה‪ ,‬קלסתר פנים‪ ,‬ראיית העין‪,‬‬ ‫שבת המלכה צריך להקדים ולהתכונן‪.‬‬ ‫שמיעת האוזן‪ ,‬דיבור פה והילוך רגליים‪ ,‬בינה והשכל‪.‬‬ ‫לא להתחיל ביום שישי ‪ -‬אלא ביום שלישי‪ ,‬ביום רביעי!‬ ‫מי שמתחיל להכין לשבת ביום שישי ‪ -‬אל יתפלא על שואל רבי שמואל יוסף רבינוב בספרו "דברי שיר"‪ :‬לחווה‬ ‫לא הייתה אמא‪ ,‬אם כן מהיכן קיבלה את הבשר שבדרך‬ ‫שאינו מספיק לסיים בזמן‪...‬‬ ‫כלל מגיע מהאמא?‬ ‫מי שמתחיל בזמן ‪-‬‬ ‫אלא ברור שקיבלה‬ ‫ָכ ְך ג ַָדלְ נו ֻּכלָנו ְבבַ יִּ ת יְהו ִּדי טָ הוֹר‪ֶ ׁ ,‬שב ֹו הַ ִּחנו ְך הָ יָה‬ ‫מספיק בזמן‪ ,‬ומקבל את‬ ‫ירה מאדם הראשון‪ .‬אבל זה‬ ‫ֹאש הַ ַמ ְעיָנוֹת‪ .‬לִּ פְ נֵי ָכל חַ ג הָ יְ ָתה הָ אֲ וִּ ָ‬ ‫ְבר ׁ‬ ‫פני הכלה כראוי לה!‬ ‫היה חד‪-‬פעמי‪ ,‬שהרי לא‬ ‫(נתיבי אור)‬ ‫של יַחַ ד ִּעם הייתה אפשרות אחרת;‬ ‫יח הַ ִּב ׁשולִּ ים וְ הַ ִּנ ְקיוֹנוֹת ִּה ְת ַב ׁ ֵ‬ ‫ִּמ ְת ַחלֶפֶ ת‪ ,‬וְ ֵר ַ‬ ‫שלוֹ‪ .‬בהמשך קיום העולם‪,‬‬ ‫ְרג ָׁשוֹת גו ִֹּאים ׁ ֶשל אֱ מונָה‪ָ .‬כל חַ ג וְ ִּספור הָ אֱ מונָה ׁ ֶ‬ ‫"וייצר ה' אלוקים את‬ ‫יבוא‬ ‫תמיד‬ ‫הבשר‬ ‫מן‬ ‫עפר‬ ‫האדם‬ ‫ֹתנו מהאמא‪.‬‬ ‫גַם ָב ְרג ִָּעים ׁ ֶש ָפחוֹת נ ְָתנו לְ ַחי ְֵך‪ָ ,‬ת ִּמיד ִּח ְזקו או ָ‬ ‫האדמה" (ב‪ ,‬ז)‬ ‫על כך אמר אדם‬ ‫ְב ִּדבְ ֵרי אֱ מונָה ובְ ג ְֶע ַדנְ ק ְמ ַר ֵפא‪ְ ,‬מ ׁשוֹבֵ ב לֵב‪.‬‬ ‫ידועה אמרת העולם‪:‬‬ ‫הראשון‪" :‬זאת הפעם‬ ‫"אבא אחד יכול לגדל‬ ‫ובשר‬ ‫מעצמי‬ ‫שב ֹו ג ַָדלְ נו הוא זֶה עצם‬ ‫אֲ בָ ל ִּאם נִּ ְהיֶה ֵכנִּ ים‪ :‬הַ ִּאם הַ ַמ ְסלול ׁ ֶ‬ ‫עשרה ילדים‪ ,‬ואילו‬ ‫ש ְך הַ ַח ִּיים? ִּה ְת ַק ְבעָ ה אֶ צְ לֵנו ְתפִּ יסָ ה מבשרי" ‪ -‬רק הפעם‬ ‫ׁ ֶש ָרצוי לְ הֶ ְמ ׁ ֵ‬ ‫אינם‬ ‫ילדים‬ ‫עשרה‬ ‫לקחו את הבשר ממני‪,‬‬ ‫מסוגלים 'לגדל' אבא‬ ‫ולהבא‪,‬‬ ‫מכאן‬ ‫של אֱ מונָה‪ִּ ,‬כי אבל‬ ‫ׁ ֶשהַ ׁ ְש ִּאיפָה ִּהיא לְ הַ ִּגיעַ לְ ֵמאָ ה אֲ חוזִּ ים ׁ ֶ‬ ‫אחד"‪.‬‬ ‫ל ְדנו וְ ג ַָדלְ נו ִּא ָתה‪ִּ .‬אם י ֵׁש לִּ י ַמ ָט ָרה‪ ,‬אֲ נִּ י עָ ֵמל האישה היא זו שתיתן את‬ ‫הֲ ֵרי נ ֹו ַ‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מבאר‬ ‫הבשר‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫מאוסטרובצה‪:‬‬ ‫ימלִּ ית‪ִּ .‬מי ל ֹא ְמ ַד ֵבר‬ ‫לְ הַ ׁ ְשלִּ ים או ָֹתה ַב ׁ ְשלֵמות הַ ַמ ְק ִּס ָ‬ ‫הראשון הנחיל אחריו‬ ‫"ויאמר ה' אלוקים אל‬ ‫ַכיוֹם ֵמאֱ מונָה ו ִּמ ִּב ָטחוֹן ַבבו ֵֹרא? אָ נו חו ְֹב ׁ ִּשים אֶ ת‬ ‫הטבעים‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫הנחש כי עשית זאת‬ ‫והתכונות שלו לבניו‪,‬‬ ‫יש ִּרים‪ ,‬יו ְֹד ִּעים לַחֲ זֹר עַ ל הַ ִּשיחָ ה‬ ‫כוֹבַ ע הַ ַמ ִּגיד ֵמ ׁ ָ‬ ‫מכל‬ ‫אתה‬ ‫ארור‬ ‫ובניו העבירו לבניהם‬ ‫הבהמה ומכל חית‬ ‫ָשר‬ ‫"באֹפֶ ן ׁ ֶשי ְַחדֹר י ׁ ָ‬ ‫ש ַמ ְענו ולְ ַד ְקלֵם או ָֹתה לְ חָ בֵ ר ְ‬ ‫ׁ ֶש ׁ ָ‬ ‫בשלשלת הדורות‪ ,‬וכך‬ ‫השדה על גחונך תלך‬ ‫גם את הדאגה ואת‬ ‫לְ לִּ בוֹ"‪ ,‬אַ ְך ְכ ׁ ֶשאָ נו עַ צְ ֵמנו נִּ פְ ג ׁ ִָּשים ְבנִּ ָסיוֹן ֶבאֱ מונָה ‪-‬‬ ‫ועפר תאכל כל ימי‬ ‫המסירות של אב לבן‬ ‫חייך" (ג‪ ,‬יד)‬ ‫אָ נו ְמנ ְַגנִּ ים אַ ֶח ֶרת‪.‬‬ ‫שאדם הראשון התמסר‬ ‫לשאול‪:‬‬ ‫מקום‬ ‫שר פְ ַריינְ ד יש‬ ‫לבניו‪.‬‬ ‫יח הרה"צ ַר ִּבי אָ ׁ ֵ‬ ‫"ב ִּמי אַ ָתה ַמאֲ ִּמין?"‪ ,‬הֵ ִּט ַ‬ ‫ְ‬ ‫אבל תכונה אחת אדם‬ ‫בפסוקים מבואר שהנחש‬ ‫ית אוֹת ֹו ַפעַ ם דיבר עם האישה‪ ,‬וכיום‬ ‫"בבו ֵֹרא? הַ ִּאם ָר ִּא ָ‬ ‫ְבחָ בֵ ר ׁ ֶש ִּנכְ נַס ֵאלָיו‪ַ ,‬‬ ‫הראשון לא יכול היה‬ ‫ית וְ גַם ל ֹא הנחש אינו מדבר‪.‬‬ ‫להנחיל‪ ,‬והיא‪ :‬מסירות‬ ‫ׁ ֶשאַ ָתה ַמאֲ ִּמין בוֹ? ל ֹא‪ ,‬אַ ף ַפעַ ם ל ֹא ָר ִּא ָ‬ ‫הבנים לאבא‪ ,‬משום‬ ‫אם כן‪ ,‬גם כוח הדיבור‬ ‫ומדוע‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫ִּת ְראֶ ה‪ .‬אָ ז ל ָָמה אַ ָתה ַמאֲ ִּמין בוֹ? ִּכי הַ ַסבְ ָתא לִּ ְמ ָדה ניטל‬ ‫שלאדם הראשון לא היה‬ ‫נוצר‬ ‫שהרי‬ ‫אבא‪,‬‬ ‫שאַ ָתה ַמאֲ ִּמין ַב ַסבְ ָתא‪ ,‬ל ֹא התורה לא מדגישה זאת‬ ‫או ְֹת ָך‪ .‬י ֹוצֵא אֵ פוֹא ׁ ֶ‬ ‫מהאדמה‪.‬‬ ‫כוח‬ ‫ממנו‬ ‫שניטל‬ ‫ַבבו ֵֹרא‪ ."...‬זֶהו ׁש ֶֹר ׁש הַ ַפ ַרדוֹקס‪ :‬אָ נו ַמאֲ ִּמינִּ ים הדיבור?‬ ‫מכיוון שהתכונה הזאת‬ ‫של ֹא ָר ִּאינו ֵמע ֹולָם‪ .‬הַ ִּאם ִּספו ֵרי הוֹד ומוֹפֵ ת פרט לכך‪ ,‬מה שניטל‬ ‫לא השתרשה אצלו‪ ,‬הוא‬ ‫ישהו ׁ ֶ‬ ‫ְב ִּמ ׁ ֶ‬ ‫לא העביר אותה לבניו‪,‬‬ ‫ממנו כוח הדיבור הוא‬ ‫ֹתנו לִּ ְחיוֹת אֱ מונָה‪ִּ ,‬אם לְ ע ֹולָם עונש גדול יותר ממה‬ ‫ִּבלְ בַ ד יְכוֹלִּ ים לְ הָ ִּביא או ָ‬ ‫וממילא בניו לא העבירו‬ ‫שניטלו ממנו הרגליים‪,‬‬ ‫את זה לבניהם‪...‬‬ ‫ל ֹא נִּ ִּסינו או ָֹתה?‬ ‫שהרי אם היינו שואלים‬ ‫אדם איזה עונש הוא‬ ‫"זאת הפעם עצם‬ ‫מעדיף לקבל‪ ,‬להיות רחמנא ליצלן בלי רגליים או אילם‬ ‫מעצמי ובשר מבשרי"‬ ‫שאינו יכול לדבר ‪ -‬בוודאי יעדיף להיות בלי רגליים‬ ‫(ב‪ ,‬כג)‬ ‫מאשר ללא אפשרות לדבר‪ ,‬כי בלי יכולת הדיבור אין לו‬ ‫יש‬ ‫שותפים‬ ‫שלושה‬ ‫אומרת‪:‬‬ ‫ב)‬ ‫(לא‪,‬‬ ‫נדה‬ ‫במסכת‬ ‫הגמרא‬ ‫אפשרות לעשות כמעט כלום‪ ,‬שכן זה עיקר החיים‪.‬‬ ‫באדם ‪ -‬הקב"ה‪ ,‬אביו ואמו‪.‬‬ ‫למה אם כן התורה לא כתבה לנו שגם הפסיד את‬ ‫מאביו מגיעים העצמות‪ ,‬הגידים‪ ,‬הציפורניים‪ ,‬המוח‬ ‫דיבורו?‬ ‫שבראשו ולבן שבעין‪.‬‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ג]‬ ‫מהנחש כוח הדיבור‪ ,‬משום שאדרבה ‪ -‬הנחש קיבל את‬ ‫מתרץ רבי חזקיהו מישקובסקי על ידי משל‪ :‬אדם‬ ‫הכוח לשעה בלבד‪.‬‬ ‫שהפקידו אצלו מיליון דולר וגנב אותם לעצמו‪ ,‬כעת‬ ‫תובעים אותו להשיב‬ ‫"ומחיתי את כל היקום‬ ‫מיליון דולר וגם רוצים‬ ‫אשר עשיתי מעל פני‬ ‫ָה‬ ‫י‬ ‫הָ‬ ‫ג‪,‬‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫ב‬ ‫ֶ‬ ‫נְ‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫ט‬ ‫ֶ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫ָהו‬ ‫י‬ ‫לִּ‬ ‫אֵ‬ ‫ים‬ ‫י‬ ‫ִּ‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ִּ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ש‬ ‫ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫אָ‬ ‫י‬ ‫ב‬‫ִּ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ל‬ ‫ש‬‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫יס‬ ‫ג‬ ‫ִּ‬ ‫להושיבו במאסר כמה‬ ‫"מה אָ נו? מָ ה ַחיֵינו?" ‪ -‬עָ לֵינו לִּ ְבדֹק ֵמהֵ יכָן אָ נו האדמה" (ז‪ ,‬ד)‬ ‫וכמה שנים‪.‬‬ ‫ׁשוֹאֵ ל‪ָ :‬‬ ‫רש"י מבאר שאפילו‬ ‫אינה‬ ‫הכסף‬ ‫תביעת‬ ‫הנה‬ ‫שלושה טפחים של עומק‬ ‫‪.‬‬ ‫ָנו‬ ‫ל‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ִּ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ים‬ ‫בִּ‬ ‫ֹאֲ‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫מה‬ ‫החזר‬ ‫רק‬ ‫אלא‬ ‫עונש‬ ‫ֹח אֶ ת הַ ב ֶֹקר ְבלִּ י המחרשה נימוחו במי‬ ‫שגנב‪ ,‬אבל שנות המאסר‬ ‫י ֵׁש אֲ נ ׁ ִָּשים ׁ ֶש ֵאינָם ְמסֻּ גָלִּ ים לִּ פְ ת ַ‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שרוצים להשית עליו‬ ‫ירה עַ ל הָ ִּעתוֹן הַ יו ִֹּמי‪ִּ ,‬כי הַ יְ ִּדיעוֹת‪ ,‬הַ ִּדוו ִּחים העולם הולך להיחרב‬ ‫ְס ִּק ָ‬ ‫זהו העונש‪.‬‬ ‫ש ׁשוֹאֲ בִּ ים ִּחיות במחיקה יסודית של כל‬ ‫כך גם בענייננו‪ :‬הקב"ה‬ ‫יקים לָהֶ ם ִּחיות‪ .‬י ֵׁש ׁ ֶ‬ ‫וְ הַ ִּנתו ִּחים ַמעֲנִּ ִּ‬ ‫נתן פיקדון לנחש ‪ -‬כוח‬ ‫הבריאה‪ ,‬כך אמר הקב"ה‬ ‫ְ‬ ‫שב ֹו הֵ ם ְטרו ִּדים‪ .‬אַ ך הַ צ ִַּדיק‪ ,‬לנח‪.‬‬ ‫ֵמהַ ִּמ ְקצוֹעַ ו ֵמהָ ִּעסוק ׁ ֶ‬ ‫הדיבור‪.‬‬ ‫שר‪ֶ ,‬באֱ מונָת ֹו יִּ ְחיֶה! הַ צ ִַּדיק ׁשו ֵֹאב ֶאת ָכל לכאורה יש להבין‪ :‬האם‬ ‫את‬ ‫פיתה‬ ‫הלך‪,‬‬ ‫הנחש‬ ‫אָ ַמר ַר ִּבי אָ ׁ ֵ‬ ‫מוות‬ ‫שיהיה‬ ‫וגרם‬ ‫חווה‬ ‫לא די בכך שהעולם יוצף‬ ‫ִּחיות ֹו אַ ך וְ ַרק ֵמהָ אֱ מונָה‪ ,‬אֱ מונָה ְס ִּביבָ ה הוא חַ י במים‪ ,‬הבריות החוטאות‬ ‫ְ‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫ימותו‪ ,‬בעלי החיים‬ ‫לוקח‬ ‫הקב"ה‬ ‫לפיכך‪,‬‬ ‫שעוֹת ַביוֹם‪.‬‬ ‫עֶ ְש ִּרים וְ אַ ְר ַבע ׁ ָ‬ ‫כוח‬ ‫‪-‬‬ ‫פיקדונו‬ ‫את‬ ‫בחזרה‬ ‫שסרחו יאבדו‪ ,‬ולאחר‬ ‫ישוב‬ ‫העולם‬ ‫יך מכן‬‫יך עוֹבְ ִּרים ֵמאֱ מונָה ׁ ֶש ִּק ַבלְ נו לְ חַ יֵי אֱ מונָה? אֵ ְ‬ ‫ֵא ְ‬ ‫הדיבור ‪ -‬כי הוא לא‬ ‫לקדמותו?‬ ‫עם‬ ‫טוב‬ ‫השתמש‬ ‫ֶשר ׁ ֶש ַיע ֲִּביר או ָֹתנו ֵאלָיו?‬ ‫יעים לַיַעַ ד ו ַמהו הַ ג ׁ ֶ‬ ‫ַמ ִּג ִּ‬ ‫הפיקדון שנתנו בידו‪ ,‬אך‬ ‫מדוע יש צורך למחות‪,‬‬ ‫לטשטש‬ ‫למחוק‪,‬‬ ‫ף‪:‬‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫הֶ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫לְ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ר‬‫ַ‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫ר‬ ‫ש‬‫ֵ‬ ‫ׁ‬ ‫אָ‬ ‫י‬ ‫ב‬‫ִּ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫ת!‬ ‫נו‬ ‫ֹנְ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ִּ‬ ‫ב‬ ‫ְ‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫ֹבֶ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫ך‬ ‫ְ‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫ד‬ ‫ֶ‬ ‫הַ‬ ‫זה לא בתורת עונש‪.‬‬ ‫ולשרש?‬ ‫גחונו‬ ‫מה שמעתה ילך על‬ ‫ִּה ְתבוֹנְ נות‬ ‫ִּה ְתבוֹנְ נות‪.‬‬ ‫ִּה ְתבוֹנְ נות‪,‬‬ ‫ִּה ְתבוֹנְ נות‪,‬‬ ‫‪ -‬זה נחשב עונש‪.‬‬ ‫מאחד‬ ‫חכר‬ ‫יהודי‬ ‫הפריצים בית מרזח‪ ,‬שם‬ ‫ַב ׁ ִּשפְ לות ׁ ֶש ִּלי‪ַ ,‬בהַ ׁ ְשגָחָ ה הַ ְפ ָר ִּטית ובָ אֱ מונָה‪.‬‬ ‫ללמוד‬ ‫גם אנו צריכים‬ ‫מכר שתייה לאיכרים‬ ‫לנו‬ ‫נותן‬ ‫מכך‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫שנוֹת ֶאת הַ ְתפִּ יסָ ה‪ :‬ל ֹא עוֹד‬ ‫אשית כֹל‪ ,‬עָ לֵינו לְ ׁ ַ‬ ‫ֵר ׁ ִּ‬ ‫כל מיני כוחות ועלינו‬ ‫ולחובבי הטיפה המרה‬ ‫את‬ ‫הוציא‬ ‫ׁ ְש ִּאיפָה לְ ֶַפ ְרפֶ ְקצְ י ֹונִּ יזְ ם ֶבאֱ מונָה א ֹו ִּת ְקוָה לִּ ְחיוֹת ִּעמ ֹו וממנו‬ ‫להשתמש בהם לדברים‬ ‫פרנסתו‪.‬‬ ‫טובים ‪ -‬כפיקדון‪.‬‬ ‫‪ֵ .24/7‬מהַ יוֹם ק ֶֹדם כֹל ֶא ְר ֶאה ַכ ָמה אֲ נִּ י ל ֹא ְמסֻּ גָל וְ ל ֹא‬ ‫אם חלילה הקב"ה רואה‬ ‫מדי שנה שילם לפריץ‬ ‫ש ָפל‪ .‬סכום שכירות שנתי על‬ ‫יָכוֹל לִּ ְחיוֹת ִּעמוֹ‪ִּ ,‬כי זו ִֹּהי הָ אֱ ֶמת הָ אֲ ִּמ ִּתית ׁ ֶש ִּלי ‪ָ ׁ -‬‬ ‫משתמשים‬ ‫שאנחנו לא‬ ‫הפעלת המקום‪.‬‬ ‫בהם כפי רצונו‪ ,‬עלול‬ ‫אֲ נִּ י ִּמצַד עַ צְ ִּמי‪ ,‬אֲ פִּ לו ַד ָקה אַ ַחת ׁ ֶשל אֱ מונָה ל ֹא ְמסֻּ גָל‬ ‫הקב"ה חלילה לקחת‬ ‫מדי חודש היה היהודי‬ ‫חוסך כסף כדי שבסוף‬ ‫לִּ ְחיוֹת‪.‬‬ ‫זאת מאיתנו‪ ,‬לא מדין‬ ‫השנה יוכל לעמוד‬ ‫עונש אלא מדין פיקדון‪.‬‬ ‫בתשלום‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ינ‬ ‫אֵ‬ ‫וְ‬ ‫ים‬ ‫ֹנִּ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫סַ‬ ‫חֲ‬ ‫א‬ ‫הו‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫מ‬ ‫צְ‬ ‫עַ‬ ‫ַד‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ֶה‬ ‫ַל‬ ‫ג‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫אָ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫כ‬‫ְ‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫כל‬ ‫לכן עלינו לנצל את‬ ‫ְמסֻּ גָל אֲ פִּ לו לָקום ֵמהַ ִּמ ָטה ַבב ֶֹקר ‪ -‬הוא ַמ ְת ִּחיל באחד הימים קרא הפריץ‬ ‫מקבלים‬ ‫הכוחות שאנחנו‬ ‫ליהודי החוכר ובישר לו‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫שהוא ייעדר מן האזור‬ ‫ֹ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫יק‬ ‫זִּ‬ ‫חֲ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫א‬ ‫ֹר‬‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫ָח‬ ‫ַ‬ ‫ג‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫לִּ‬ ‫השאלה‬ ‫עצם‬ ‫אמנם על‬ ‫ִּמתו ְֹך נְ פִּ ילוֹת‪ִּ ,‬כ ׁ ְשלוֹנוֹת וכְ אֵ בִּ ים‪ ,‬עֶ זְ ַרת הַ בו ֵֹרא לתקופה של חצי שנה‪,‬‬ ‫לא‬ ‫שלנחש‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫יש‬ ‫ומנהל הכספים של‬ ‫הייתה אפשרות לדבר‪,‬‬ ‫האחוזה ימלא את מקומו‪.‬‬ ‫י‬ ‫נִּ‬ ‫אֲ‬ ‫ָה‪:‬‬ ‫נ‬ ‫מו‬ ‫אֱ‬ ‫הָ‬ ‫ֵי‬ ‫י‬ ‫ח‬‫ַ‬ ‫ם‬ ‫הֵ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ק‬ ‫ָ‬ ‫ֲמ‬ ‫ֻּ‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫עו‬ ‫מ‬ ‫ָ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ֶת‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫ֶ‬ ‫ק‬ ‫ַ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫רק שאדם וחווה הבינו‬ ‫בשונה מן הפריץ שהיה‬ ‫את שפת החיות כפי‬ ‫ְכלום ‪ -‬וְ הַ כֹל זֶה הוא‪.‬‬ ‫הגון‪ ,‬היה מנהל הכספים‬ ‫ששלמה המלך הבין את‬ ‫רע לב ומעללים‪ ,‬ובעיקר‬ ‫שפתם‪.‬‬ ‫‪ -‬שונא ישראל מובהק‪.‬‬ ‫פירוש החזקוני מציין‪,‬‬ ‫מיד כאשר נסע הפריץ‪ ,‬קרא המנהל ליהודי והודיע לו‬ ‫בלעם‬ ‫של‬ ‫שבאתון‬ ‫כמו‬ ‫נס‪,‬‬ ‫זה‬ ‫שמה שהנחש דיבר היה‬ ‫שהחל מעתה‪ ,‬בכל חודש הוא צריך לשלם לו את דמי‬ ‫דיברה‪.‬‬ ‫הקב"ה עשה נס שהאתון‬ ‫השכירות – במקום אחת לשנה‪ ,‬כפי שהיה עד‬ ‫ממילא לא קשה מדוע לא הזכירה התורה שניטל‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ד]‬ ‫כה ‪ -‬ולבד מכך‪ ,‬על היהודי להוסיף בכל חודש עשירית נוסף לחטוא‪ ,‬כמאמר חז"ל‪" :‬עבירה גוררת עבירה"‪.‬‬ ‫כדי להתחיל דף חדש‪ ,‬יש צורך בניקוי הלכלוך הרוחני‬ ‫על הסכום לכיסו של מנהל הכספים‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬כדי שיוכל האדם לנהל מלחמה הוגנת עם יצרו‪.‬‬ ‫היהודי התקומם‪ :‬מה פתאום לשנות את תנאי החוזה?‬ ‫אך המנהל לא התכוון באמת לנהל איתו דיון; הוא הורה אותן מכות שקיבל היהודי ובסופו של דבר הכניסו לכיסו‬ ‫למשרתי הפריץ להכותו עשרים מלקות‪ ,‬כדי שילמד עוד רווח‪ ,‬כך לא עונש של נקמה חלילה הייתה מחיית‬ ‫העולם מן היסוד במבול‪,‬‬ ‫לא‬ ‫המנהל‬ ‫שעם‬ ‫כי אם מים של רחמים‬ ‫מתווכחים‪.‬‬ ‫אוויר‬ ‫את‬ ‫ָמל ֲעלֵי ִּאמוֹ"‪ְ ,‬כ ִּתינוֹק הַ ַמ ִּכיר אֶ ת לנקות‬ ‫"כג ֻּ‬ ‫הַ ׁ ְש ִּאיפָה ִּהיא ְ‬ ‫לאחר חצי שנה‪ ,‬כאשר‬ ‫ש ִּבלְ עָ ֶדיהָ ֵאין ל ֹו ַחיִּים הטומאה ששרר בעולם‪,‬‬ ‫ִּאמ ֹו וְ אוֹהֵ ב או ָֹתה ִּכי הוא יו ֵֹדעַ ׁ ֶ‬ ‫חזר הפריץ ממסעו‪ ,‬סח‬ ‫כפי שטבילה במקווה‬ ‫לו היהודי בכאב את אשר‬ ‫מטהרת‪.‬‬ ‫וְ אֵ ין עוֹד אַ ף אֶ חָ ד אַ ֵחר ָבע ֹולָם‪.‬‬ ‫עשה לו מנהל הכספים‪.‬‬ ‫שהחטאים‬ ‫לְ ַחזֵק אֲ ֵח ִּרים‪ ,‬לִּ יזֹם יוֹזְ מוֹת וְ לִּ כְ תֹב ַמאֲ מָ ִּרים ‪ -‬אֵ לו מכיוון‬ ‫חמתו של הפריץ בערה‬ ‫העמיקו והשרישו אחיזה‬ ‫בו על החירות שנטל‬ ‫לגובה ולעומק בחלל‬ ‫ָה‪.‬‬ ‫נ‬ ‫מו‬ ‫אֱ‬ ‫ֵי‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ָם‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫אֵ‬ ‫ך‬ ‫ְ‬ ‫אַ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫כִּ‬ ‫ֲר‬‫ָ‬ ‫ע‬ ‫מו‬ ‫ו‬ ‫ים‬ ‫כִּ‬ ‫ֹר‬ ‫ָ‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ים‬ ‫ֲש‬ ‫ִּ‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫לעצמו המנהל ועוד רצה‬ ‫ש ָרצָה לְ הַ ְמ ִּח ׁיש עַ ד הֵ יכָ ן ַמ ִּגיעָ ה ִּחיות ֹו העולם‪ ,‬היה צורך שכל‬ ‫ַר ִּבי אָ ׁ ֵשר‪ְ ,‬כ ׁ ֶ‬ ‫לעשות קופה מנכסיו‪...‬‬ ‫ההרים יכוסו ועומק‬ ‫לאלתר ציווה הפריץ‬ ‫ֹשם האדמה 'יטבול' אף הוא‬ ‫ׁ ֶשל הַ צ ִַּדיק‪ ,‬הָ יָה ַמצְ ִּמיד אֶ צְ ַבע ִּמ ַת ַחת לְ אַ פ ֹו וְ נו ׁ ֵ‬ ‫להביא לפניו את המנהל‪,‬‬ ‫ימה‪ָ ,‬כעֵ ת ִּהיא נֶעֶ לְ ָמה‪ ,‬כָעֵ ת במי המבול לטהרתו‪.‬‬ ‫ע ֲֻּמקוֹת‪ִּ :‬הנֵה כָעֵ ת י ֵׁש נְ ׁ ִּש ָ‬ ‫וחרץ‪ :‬כאשר עשה ‪ -‬כן‬ ‫(במחשבה תחילה)‬ ‫ילקוהו‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ייעשה‬ ‫ִּהיא ח ֹוז ֶֶרת וְ כָעֵ ת ִּהיא ׁשוב נָמ ֹוגָה‪ .‬הוא ִּמ ְתב ֹונֵן ַכ ָמה‬ ‫עשרים‬ ‫המשרתים‬ ‫הוא ְמסֻּ גָל לְ אַ ֵבד אֶ ת הַ ְנ ׁ ִּשימוֹת וְ כַ ָמה הֵ ן ְכלָל ֵאינָן "ויאמר ארור כנען‬ ‫מלקות!‬ ‫עבד עבדים יהיה‬ ‫היהודי שלקה? ראשית‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫ֹנ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ִּ‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫ָ‬ ‫אַ‬ ‫ק‬ ‫"ר‬‫ַ‬ ‫א‪:‬‬ ‫ֹר‬‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫ַב‬ ‫ל‬ ‫ֶה‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ֹ‬ ‫פ‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫ז‬ ‫ת‬ ‫לו‬ ‫פְ‬ ‫ש‬ ‫ִּ‬ ‫ׁ‬ ‫ְבי ָָדיו‪ ,‬ו ִּמתו ְ‬ ‫ֹך‬ ‫כל‪ ,‬יושב לו הכסף‬ ‫לאחיו" (ט‪ ,‬כה)‬ ‫העודף ששילם‪ ,‬וכפיצוי‬ ‫חז"ל שואלים (בראשית‬ ‫ׁ ֶשל ע ֹולָם ַמעֲנִּ יק לִּ י אֶ ת הַ ְנ ׁ ִּשימוֹת‪ַ ,‬רק ִּמ ְמ ָך אֲ נִּ י חַ י!"‬ ‫רבה פל"ז) למה נח קילל‬ ‫כללי יקבל היהודי מכיסו‬ ‫את בנו של חם ולא את‬ ‫ל‬ ‫כָ‬ ‫ב‬ ‫ְ‬ ‫נו‬ ‫ב‬ ‫ָ‬ ‫ת‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫ד‬ ‫ֶ‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫ם‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫אָ‬ ‫הָ‬ ‫ת‬ ‫יאַ‬ ‫ר‬ ‫ִּ‬ ‫ב‬‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִּ‬ ‫ים‬ ‫י‬ ‫ִּ‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ת‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ׁ‬ ‫נִּ‬ ‫ה‬ ‫ֹת‬ ‫ָ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫של מנהל הכספים‬ ‫חם עצמו‪ ,‬מה ההיגיון?‬ ‫עשרים זהובים על כל‬ ‫נְ ׁ ִּשימָ ה‪.‬‬ ‫ועונים‪ :‬כשנח ובניו יצאו‬ ‫מכה‪ ,‬סך הכל ארבע‬ ‫מן התיבה הם קיבלו‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫ִּ‬ ‫אֲ‬ ‫ָה‪:‬‬ ‫ל‬ ‫עֻּ‬ ‫פ‬‫ְ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ָ‬ ‫ֵי‬ ‫נ‬ ‫פְ‬ ‫לִּ‬ ‫ֹר‬ ‫כ‬ ‫זְ‬ ‫לִּ‬ ‫ֵינו‬ ‫ל‬ ‫עָ‬ ‫ָה‬‫נ‬ ‫מו‬ ‫אֱ‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫ְ‬ ‫לִּ‬ ‫י‬ ‫ד‬‫ֵ‬ ‫כ‬ ‫ְ‬ ‫מאות זהובים‪.‬‬ ‫במתנה ברכה‪" ,‬ויברך‬ ‫והחל‬ ‫לביתו‬ ‫שב היהודי‬ ‫ִּמצַד עַ צְ ִּמי ל ֹא ְמסֻּ גָל‪ ,‬וְ הַ בו ֵֹרא הוא ׁ ֶשנו ֵֹתן לִּ י כֹחַ ‪.‬‬ ‫אלוקים את נח ואת בניו"‪,‬‬ ‫מתאונן‪" :‬חבל שלא‬ ‫ין‬ ‫ב‬ ‫ִּ‬ ‫הֵ‬ ‫ל‬ ‫ָפַ‬ ‫נ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫ׁ‬ ‫כְ‬ ‫ו‬ ‫י"‪,‬‬ ‫נִּ‬ ‫ַס‬ ‫ֵ‬ ‫נ‬ ‫וְ‬ ‫ה'‬ ‫י‬ ‫ֵנִּ‬ ‫נ‬ ‫חָ‬ ‫"ב‬‫ְ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫אָ‬ ‫ָדוִּ ד הַ ֶמל ְ‬ ‫ֶך‬ ‫קיבלתי עוד מכות"‪...‬‬ ‫ובמקום שהקב"ה מברך‬ ‫ש ַמ ִּשיגִּ ים ‪ -‬עוֹד ל ֹא ִּה ְת ַחלְ נו לִּ נְ גֹעַ ַב ִּחבור לא יכולה לחול קללה‪.‬‬ ‫עיניה‬ ‫למראה‬ ‫ׁ ֶש ַכ ָמה ׁ ֶ‬ ‫על בסיס דברים אלו‪,‬‬ ‫רעייתו‬ ‫של‬ ‫המתעגלות‬ ‫אומר ה"שיח יצחק" דבר‬ ‫לַבו ֵֹרא‪.‬‬ ‫הסביר‪:‬‬ ‫התמהה‪,‬‬ ‫ש ִּמ ִּצד ֹו הוא ְכלום וְ ָכל ִּחיות ֹו מעניין‪ :‬כתוב בגמרא "כל‬ ‫"הכאבים של המכות פגו‬ ‫ַרק ִּמתו ְֹך הַ הַ כ ָָרה ׁ ֶ‬ ‫והלכו להם‪ ,‬ואילו בכיסי‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין‬ ‫ְ‬ ‫"דוִּ ד ֶמלֶך לו מראש השנה עד ראש‬ ‫נִּ ׁ ְשאֶ בֶ ת ֵמהַ בו ֵֹרא‪ ,‬זָכָ ה לַתֹאַ ר הַ ְמהֻּ לָל‪ָ :‬‬ ‫שוכנים כעת דמי פיצויים‬ ‫השנה חוץ מהוצאות‬ ‫על הסבל‪ .‬מוטב היה‬ ‫יִּש ָר ֵאל חַ י וְ ַקיָם"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫לקבל עוד מכות כדי‬ ‫שבת יום טוב והוצאת‬ ‫בניו לתלמוד תורה"‬ ‫(מ ִּציוֹן ֵּתצֵּ א תו ָֹרה ‪ְּ -‬ס ִּפינְּ ָקא)‬ ‫ִּ‬ ‫עוד‬ ‫כעת‬ ‫להרוויח‬ ‫(ביצה טז)‪.‬‬ ‫כסף"‪...‬‬ ‫למה "הוצאות שבת"‬ ‫היה‬ ‫מדוע‬ ‫לשאלה‪:‬‬ ‫נשוב‬ ‫יצאו מן הכלל? מדוע עליהם לא חלה הקללה של "בזיעת‬ ‫היסוד?‬ ‫עד‬ ‫העולם‬ ‫את‬ ‫למחות‬ ‫צורך‬ ‫שאלה זו שואל הרה"ק רבי חיים טירר מטשרנוביץ אפיך תאכל לחם"?‬ ‫בספרו "באר מים חיים"‪ ,‬והוא מבאר‪ :‬כאשר אדם חוטא‪ ,‬מסביר ה"שיח יצחק" לפי דברי המדרש הנזכר לעיל‪ ,‬כי‬ ‫הרי שנותרת רוח טומאה באותו המקום לפי ערך חטאו‪ .‬השבת קיבלה ברכה מהקב"ה‪ ,‬ככתוב "ויברך אלוקים את‬ ‫ככל שירבה האדם בחטאים‪ ,‬כך תלך הזוהמה הרוחנית יום השביעי"‪ ,‬ובמקום שיש ברכה לא יכולה לחול הקללה‬ ‫של בזיעת אפיך תאכל לחם‪.‬‬ ‫ותגבר‪.‬‬ ‫(להגיד)‬ ‫טומאה זו משפיעה על המקום ועל יושביו רצון‬