gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel

שבוע: בראשית (2026-10-05)

נעימות ישראל · Ne'imois Yisroel — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נעימו<ת‬ ‫בס"ד‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫גליון‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫גליון ל"ט‬ ‫יש‪+‬רא<ל‬ ‫דברי תורה ושיחות מאת כ"ק הגה"צ אב"ד שליט"א‬ ‫כח ההתחדשות‬ ‫לאחר חודש תשרי כאשר האדם מבין שלא לקח עמו מאומה מהשפעות הימים הקדושים‪ ,‬יכול‬ ‫להמשיך אליו שוב את הימים ההם ולהתעורר בהם‬ ‫דור עני ואביון‪ ,‬אשר נחלשו המוחות‬ ‫לאותם ימים ושואב מלוא חפניים יראת‬ ‫מנהג ישראל לקשר סוף התורה‬ ‫ונתמעטו הלבבות‪ ,‬והקדים רפואה למכה‬ ‫שמים‪ ,‬לחזות ולהסתופף באור פני מלך‬ ‫לתחילתה‪ ,‬בסוד 'נעוץ סופו בתחילתו'‪ ,‬ואף‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ועל כן סיבב מסבב כל‬ ‫חיים‪ ,‬ועתה אנה אני בא‪.‬‬ ‫אנו נענה חלקינו אי"ה בדברי חיזוק‪ ,‬בפרט‬ ‫הסיבות שיצטרך יעקב אבינו ע"ה לחלוף‬ ‫בימים אלו בהם יוצאים מימי חודש תשרי‬ ‫כמו כן כאשר נזכר בעשרת ימי‬ ‫על פני המקום המקודש ביותר בעולם‪,‬‬ ‫הנשגבים ונכנסים לימי החורף הארוכים‪.‬‬ ‫תשובה ובמיוחד ביום צום כיפור‪ ,‬בו האיר‬ ‫וכאשר יבוא חרנה יאמר לעצמו בשברון‬ ‫אור התשובה בעולם בבחינת 'דרשו ה'‬ ‫הלב 'מה נורא המקום הזה'‪ ,‬שלא נטל עמו‬ ‫בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'‪ ,‬וחושב‬ ‫למה קפצה הארץ ליעקב אבינו‬ ‫מאומה מהיראה הגדולה השורה במקום‬ ‫לעצמו בשברון הלב מה עשיתי‪ ,‬כיצד‬ ‫ופתח דברינו יאיר בדברי הספה"ק‬ ‫המקדש‪ ,‬וכמו כן לא לקח מהשמחה‬ ‫נתתי לימים נעלים כאלו לעבור בלי ליטול‬ ‫ערוגות הבושם על הפסוק (דברים לג‪ ,‬כח)‬ ‫הנשגבה המאירה בבית הבחירה משוש‬ ‫עמדי מאומה‪ ,‬מי יתן לי עוד יום קדוש כזה‬ ‫'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ‬ ‫כל הארץ‪ ,‬אשר כל מי שלא ראה שמחת‬ ‫להתענג בקירבת אלקים ותשובה שלימה‬ ‫דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל'‪.‬‬ ‫בית השואבה לא ראה שמחה מימיו (סוכה‬ ‫שאוכל להמשיך ממנו על כל השנה‪.‬‬ ‫נא ע"א)‪ ,‬וכן לא התעורר בתשובה הפועמת‬ ‫ומבאר דהנה מצינו ביעקב אבינו ע"ה‬ ‫בלב כל מי שבא ליראות את פני הבית‬ ‫וכאשר ׂשם אל ליבו את ימי חג‬ ‫(חולין צא ע"ב) כי מטא לחרן אמר‪ :‬אפשר‬ ‫הגדול והקדוש‪.‬‬ ‫הסוכות זמן שמחתינו‪ ,‬בו האירה שמחה‬ ‫עברתי על מקום שהתפללו אבותי‪ ,‬ואני‬ ‫יתירה ועצומה‪ ,‬וכל אחד היה יכול לשאוב‬ ‫מה עשה הקב"ה‪ ,‬ראה את שברון ליבו‬ ‫לא התפללתי‪ .‬כד יהיב דעתיה למיהדר ‪-‬‬ ‫בששון את מעייני הישועה‪ ,‬בבחינת 'חג‬ ‫קפצה ליה ארעא‪ ,‬מיד ‪ -‬ויפגע במקום‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫של יעקב בחיר האבות‪ ,‬על כן קפצה הארץ‬ ‫האסיף' שכל אחד אוסף לביתו שפע רוחני‬ ‫לקראתו‪ ,‬וזכה להסתופף שוב בפינת יקרת‬ ‫ושמחה ותענוג בעבודת השי"ת על כל‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬כיצד לא שת יעקב אבינו‬ ‫קודש הקדשים רצוף אהבה‪ ,‬במקום אשר‬ ‫תקופת השנה‪ ,‬והנה הוא ריק ומנוער מכל‬ ‫את לבו אל המקום הקדוש ההוא‪ ,‬כי הלוא‬ ‫נעקד בו אביו יצחק‪ ,‬וליטול מלוא חפניים‬ ‫מאוצר של יראת שמים ושפע רוחני של‬ ‫שפע רוחני‪ ,‬אין בו מתום‪ ,‬ולבו נשבר בקרבו‬ ‫אנו מאמינים שהכל מושגח בפרטות‪ ,‬ואף‬ ‫שמחה ותשובה המאירים שמה‪.‬‬ ‫בכאב ובגעגועים לימים הנעלים והקדושים‬ ‫השכחה מושגחת מן השמים‪ ,‬בפרט דבר‬ ‫של ירח האיתנים‪.‬‬ ‫תימה כזה שלא הרגיש יעקב בקדושת‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬כי אף‬ ‫המקום שעבר בו‪ .‬גם צריך להבין‪ ,‬הרי לא‬ ‫שכבר חלפו הימים הנוראים‪ ,‬אך כאשר‬ ‫והנה צריך סייעתא מיוחדת ממרומים‬ ‫שיוכל האדם להגיע אל היו"ט מתוך ישוב‬ ‫עביד קודשא בריך הוא ניסים לחינם‪ ,‬ולמה‬ ‫רואה הקב"ה את שברון לבם של ישראל‪,‬‬ ‫הוצרך הר המוריה לעקור ממקומו ולבוא‬ ‫חוזרים ובאים שוב הימים הנעלים הללו‬ ‫הדעת ולדעת את אשר לפניו‪ ,‬כי בלאו הכי‬ ‫לא יוכל לקבל התעוררות אמיתית‪ ,‬וימצא‬ ‫אל יעקב‪ ,‬והלא היה בדרכו אל לבן ולא היה‬ ‫אל האדם‪ ,‬ובתוך חודש חשוון יכול האדם‬ ‫מפסיד כלום באם היה הולך ברגליו‪.‬‬ ‫ליטול כוחות והשפעות גדולות המאירות‬ ‫את עצמו בחלוף ימי המועדים ערטילאי‬ ‫בלא כלום‪ .‬וכך מצינו בדברי הכתוב (דברי‬ ‫לאחר הימים הנוראים נשבר האדם‬ ‫מהימים הנוראים של חודש תשרי‪ ,‬כי יש‬ ‫בעולם שלוש בחינות עולם שנה נפש בסוד‬ ‫‏הימים א' יב‪ ,‬לג) 'ומבני יששכר יודעי בינה‬ ‫שלא לקח עמו מאומה מהשפעות הימים‬ ‫עש"ן הכלולים זה בזה‪ ,‬וכשם ששייך ענין‬ ‫לעיתים'‪ ,‬‏ששבט יששכר ‪ -‬היינו תלמידי‬ ‫ההם‬ ‫קפיצת הדרך בבחינת 'מקום'‪ ,‬כך הוא ג"כ‬ ‫חכמים ועובדי ה' ‪ -‬‏יודעים ומבינים את‬ ‫העיתים הידועים שהם ‏מקודשים יותר‬ ‫אכן הענין הוא‪ ,‬כי הנה אמרו ז"ל‬ ‫בבחינת 'זמן'‪ ,‬ששייך קפיצת הזמן‪ ,‬שהזמן‬ ‫(תנחומא לך‪-‬לך ט)‪' :‬כל מה שאירע לאבות‬ ‫הנשגב של ראש השנה יום הקדוש וחג‬ ‫משאר ימות השנה‪ ,‬ובהם תלויים ‏כל ימי‬ ‫השנה‪ ,‬ואז שורה‏עליהם אור קדושת היו"ט‬ ‫סימן לבנים'‪ .‬והנה כשם שמצינו אצל‬ ‫הסוכות נעקר ממקומו ובא אליו‪ ,‬בבחינת‬ ‫יעקב שלאחר שעבר את מקום המקדש‬ ‫מאוחר יוכל לתקן וחסרון יוכל להשלים‪.‬‬ ‫ומרגישים נועם זיו ‏קירבת אלוקים‪ .‬ואז‬ ‫נתקיים בהם הכתוב 'ויאמר המלך‏לחכמים‬ ‫נזכר עצמו שלא התפלל שם‪ ,‬כך נעשה עם‬ ‫כאשר שב בתשובה מוסיף כח יותר‬ ‫יודעי העיתים' (אסתר א‪ ,‬יג)‪ ,‬הוא מלכו ‏של‬ ‫כל אחד מישראל לאחר ימי חודש תשרי‬ ‫מבתחילה‬ ‫עולם שמתגלה אל החכמים שהשכילו‬ ‫שהם חטיבה אחת של קדושה יתירה‪ ,‬כי‬ ‫‏להתקדש לקראת החג כדבעי‪.‬‏‬ ‫הנה מוצא עצמו לאחר ימים כה נשגבים‬ ‫ובזה מבאר בספה"ק ערוגות הבושם‬ ‫וחושב לעצמו הנה עבר עלי ראש השנה‬ ‫מאמר הכתוב 'וישכון ישראל בטח בדד עין‬ ‫יעקב'‪ ,‬כי בראות איש ישראל שהוא שוכן‬ ‫ימי חודש תשרי קופצים לקראת האדם‬ ‫בו האיר פחד ה' ויראתו על כל באי העולם‪,‬‬ ‫ולא לקחתי מאומה בידי‪ ,‬והנה חלפו הימים‬ ‫בדד ולא נשאר בידו מאומה מכל השפע‬ ‫והקב"ה רחום וחנון‪ ,‬צופה ומביט עד‬ ‫האלו ואיככה אוכל לראות באובדן‬ ‫הרוחני שנשפע בחודש תשרי‪ ,‬בכל‬ ‫סוף כל הדורות‪ ,‬ראה את אחרית הימים‪,‬‬ ‫מדריגותי‪ ,‬לּו הייתי יכול הייתי חוזר‬ ‫לאחר הימים הנוראים נעשה אתערותא‬ ‫אם נשתנו מכמות שהיו ואינה ניכרת מציאות‬ ‫זאת יוכל לשכון בטח‪ ,‬כי כל המועדים רצים‬ ‫הראשונה‪ ,‬הנה אשתנו לגריעותא ואבדו‬ ‫לקראתו במקום ובזמן שהוא נמצא‪ .‬וכאשר‬ ‫דלעילא ללא התעוררות התחתונים‬ ‫חשיבותן וברכתן 'שהכל'‪ ,‬מה שאין כן דגן וגפן‬ ‫יסתפק האדם בכך כי חידוש דברים הוא‪,‬‬ ‫והמשיך הכתוב ואמר 'אף שמיו יערפו‬ ‫אם נשתנו ‪ -‬נשתנו למעליותא‪ ,‬ונתעלו במעלת‬ ‫לזה ממשיך הכתוב ואומר 'עין יעקב'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫טל'‪ .‬ויובן על פי מה שכתב בספר יערות דבש‬ ‫הברכות המיוחדות‪' ,‬המוציא לחם מן הארץ'‬ ‫הסתכל בעיניך על יעקב אבינו‪ ,‬אשר גם לאחר‬ ‫(ח"א דרוש א) כי הנה הגשם נעשה על ידי‬ ‫לדגן‪ ,‬ו'בורא פרי הגפן' לגפן (שם לח ע"ב)‪.‬‬ ‫שכבר חלף על פני מקום המקדש‪ ,‬חזר וקיבל‬ ‫הלחות העולה מהתחתונים בבחינת אתערותא‬ ‫את כל האורות והכוחות הנשפעים שם‪ ,‬כי אין‬ ‫וזהו מה שיש לפרש בדברי הנביא‪,‬‬ ‫דלתתא‪ ,‬ואילו טל יורד מנטיפות הלחות בחלק‬ ‫לך מאוחר ברוחניות‪.‬‬ ‫'ישובו [בתשובה] יושבי בצילו [היינו בצילא‬ ‫האויר הרחוק מאתנו‪ ,‬ועומד תמיד קר ולח‪,‬‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬צל סוכה‪ ,‬דאז הוא התשובה‬ ‫עוד מוסיף הכתוב לאמר 'אל ארץ דגן‬ ‫ומשם יטפו אגלי טל על הארץ‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫מאהבה ואשתנו למעליותא לתוספת טובה‬ ‫ותירוש'‪ ,‬ויובן על פי מאמר הספה"ק בני‬ ‫אתערותא דלעילא‪.‬‬ ‫וברכה‪ ,‬על כן] 'יחיו דגן ויפרחו כגפן'‪ ,‬דהנהו‬ ‫יששכר (תשרי‪ ,‬מאמר י אות כ) שמבאר הכתוב‬ ‫ובעשרת ימי תשובה מעורר אותנו‬ ‫בי תרי כי הדדי דמיין אשר שינויים גורם להם‬ ‫(הושע יד‪ ,‬ח) 'ישובו יושבי בצילו יחיו דגן‬ ‫הקב"ה בתשובה בלי התעוררות דלמטה כלל‪,‬‬ ‫תוספות עילוי‪ ,‬כן התשובה מאהבה שמתהפכין‬ ‫ויפרחו כגפן'‪ ,‬שהוא הנאמר בפרשת התשובה‬ ‫רק הוא מעורר אותנו כעין מעשה בראשית‪,‬‬ ‫הזדונות לזכיות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫דהושע‪ ,‬דהנה ע"י תשובה מאהבה נהפכים‬ ‫כדכתיב 'אהיה כטל לישראל' (הושע יד‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'אל ארץ דגן ותירוש'‪,‬‬ ‫זדונות לזכיות‪.‬‬ ‫בבחינת אתערותא דלעילא‪ .‬וזהו 'דרשו ה'‬ ‫כי הגם שהאדם מקבל השפעות הימים‬ ‫והנה קיימא לן בכל הברכות שתיקנו‬ ‫בהמצאו'‪ ,‬שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראינו‬ ‫הנוראים על ידי שינוי‪ ,‬כי תמיד הם מאירים‬ ‫חז"ל על כל דבר פרטי‪ ,‬הגם שברכת 'שהכל‬ ‫אליו‪ ,‬רק אדרבה הוא נמצא מקודם לעורר לבנו‬ ‫בחודש תשרי ואצלו מאירים בחודש חשון‪,‬‬ ‫נהיה בדברו' היא ברכה כוללת‪ ,‬עכ"ז לכל דבר‬ ‫לתשובה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫בכל זאת שינוי זה לטובה הוא‪ ,‬בבחינת 'נשתנו‬ ‫החשוב תיקנו ברכה פרטית‪ ,‬פרי האדמה‪ ,‬פרי‬ ‫וזהו שנאמר 'אף שמיו יערפו טל'‪ ,‬כי‬ ‫למעליותא' כמו לחם ויין‪ ,‬ולזה אמר 'ארץ‬ ‫העץ‪ ,‬פרי הגפן (ברכות לה ע"א)‪ ,‬והנה קיימא‬ ‫אף שהימים הנוראים כבר חלפו ונמצאים‬ ‫דגן ותירוש' דהיינו קמח וענבים‪ ,‬שנשתנו‬ ‫לן דכל הפירות אין להם חשיבות הברכה‬ ‫מאחרינו‪ ,‬מבטיח לנו הכתוב שישפיע השי"ת‬ ‫למעליותא‪.‬‬ ‫הפרטית כי אם כשהם בעינייהו‪ ,‬אבל‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוזין זיע"א ‪ //‬ג' חשון‬ ‫הראויים עבורו להוצאות ביתו‪ ,‬ומגירה מיוחדת היתה לו עבור‬ ‫שח רבינו ‪ -‬כד הוינא טליא כבר ארבע שנין הלכתי עם אבי הק'‬ ‫המעות שמהם לקח לעצמו‪ ,‬והיה משתמש מהם מאוד בצמצום‪.‬‬ ‫לשוח בשדה לפנות ערב‪ ,‬ובראותי את שקיעת החמה אמרתי לאבי‬ ‫•••‬ ‫הנה רואים אנו את סוף השמים ‪-‬שכך זה נראה בעת השקיעה‪ .-‬ואמר‬ ‫לי אבי הזהו סוף השמים?‪ ...‬ישנו עוד שמים ושמי שמים גדולים‬ ‫פעם נעל רבינו נעלים מיוחדות ומבריקות כדרך הפריצים‪ ,‬ואירע‬ ‫ורמים ובראם אלקי השמים שהוא עד אין סוף ותכלית‪ ,‬והתחלחל‬ ‫אז שיצאו לקדש את הלבנה בימי החורף והקור‪ ,‬והשלג היה על‬ ‫כל גופי ברעדה מפחד הוי'‪" ...‬און עס ציטערט נאך!"‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬וכאשר עמדו להיכנס הביתה ניתק הרה"ק את רגליו בכח‬ ‫מהכפור עד שנטפו מהם דם‪ ...‬וראו שהם מבלי סוליא תחתיהם‪.‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫רבינו נענה פעם ואמר שאינו יודע למה באים עליו יסורים‪ ,‬ואם‬ ‫תאמרו משום גדלות אין זה שייך אלי‪ ...‬אלא ‪ -‬המשיך רבינו‪ ,‬בהיותי‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא נסע בימי עלומיו אל הרה"ק‬ ‫עלם כבן שבע והמלמד ציוה לכל הילדים שילכו לומר לי "גוט שבת"‪,‬‬ ‫מרוזין ומרוב עניותו לא היה לו לשלם על הנסיעה‪ ,‬ולקח ממנו בעל‬ ‫אולי אז זחה דעתי עלי קצת‪ ...‬ואף שלא היה אז עדיין בר עונשין‪,‬‬ ‫העגלה את הטלית והתפילין לשכרו‪ ,‬ובראותו את ההרחבה הגדולה‬ ‫אבל השיג אז כבר יותר מבר עשרים‪.‬‬ ‫בחצר הקודש תמה מאוד והיה לפלא בעיניו‪ .‬ותפס רבינו תיכף את‬ ‫מחשבתו‪ ,‬והכניסו אל תוך ביתו חדר לפנים מחדר ופתח לו מגירה‬ ‫•••‬ ‫והראה לו ואמר‪ - ,‬ראה נא שמכל מה שמצוי כאן אין בעדי כלום‪ ,‬כי‬ ‫בימי חורפו היה פרוש מכל עניני עולם הזה‪ ,‬וקבלה אמו עליו‬ ‫אם שתי חתיכות סוכר אלו אחת לי ואחת להרבנית‪ ...‬וסיים הרה"ק‬ ‫לפני הרה"ק מאפטא‪ ,‬ודבר עמו בענין זה‪ ,‬והתנצל רבינו ואמר‪ ,‬ירא‬ ‫מליסקא ואמר‪ :‬מרוב פחד ורעדה כשדיבר אלי קדוש ישראל נשרו‬ ‫אנוכי פן לא יהיו לי בנים הגונים‪ ,‬ואמר לו הרה"ק מאפטא‪ :‬אייערע‬ ‫בשעת מעשה שני שיניים מפי‪.‬‬ ‫קינדער וועלן אייך נאך איבער יאגן‪ ,...‬אך בענין אכילה לא פעל אצלו‬ ‫•••‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫הרה"ק מרוז'ין הראה להרה"ק מגור בעל חידושי הרי"ם את‬ ‫ואמר הרה"ק מאפטא ‪ -‬ראיתי שאינו מעולם האכילה ורציתי‬ ‫סוסיו‪ ,‬ונענה ואמר גם זה הבל‪ ,‬ואמר לו 'הבל' נוטריקון ה'כל ב'רא‬ ‫להמשיך אותו לעולם האכילה‪ ,‬אך יראתי שהוא יכול להמשיך אותי‬ ‫ל'כבודו‪.‬‬ ‫אליו‪" ,‬און איך וויל דאך טאקע עסן‪ "...‬כנודע מדרכו בקודש להרבות‬ ‫•••‬ ‫באכילה‪ ,‬ולא הוספתי לדבר עמו עוד בזה‪.‬‬ ‫כשחיתן הרה"ק מסאווראן את בנו השתתפו כל צדיקי הדור‬ ‫•••‬ ‫בסעודת הנישואין‪ ,‬כששמעו שהנה מגיע רבינו הכריז הרה"ק‬ ‫רבינו היה מתנהג בגינוני מלכות והרחבה‪ ,‬אמנם לעצמו היה‬ ‫מאפטא שהיה זקן המסובים "אלו שיצאו לקבל פני הצדיק מובטח‬ ‫מצמצם מאוד‪ ,‬שאת כל המעות שקיבל היה מחלק לכמה מדריגות‪,‬‬ ‫להם שהם בני עולם הבא!" והלכו כולם לקבל פני רבינו‪.‬‬ ‫כפי כשרותם ומחשבת הנותנים‪ ,‬והיו לו כמה מגירות‪ ,‬באחת הניח‬ ‫ואמר הרה"ק מסאווראן לבנו החתן שבינתיים ילמוד עמו‬ ‫את הכסף לקניית סוסים וכדומה‪ ,‬ובמגירה אחרת הניח כסף לדברים‬ ‫בספה"ק ראשית חכמה‪ ,‬והיה שם אחד שהתיישב בדעתו‬ ‫נעלים יותר‪ ,‬ולפעמים מצאו גם שזרק מעות בבית הכסא ולא‬ ‫שלשמוע את הרה"ק מסאווראן לומד עם בנו ביום חופתו‬ ‫השתמש עמהם כלל‪ ,‬והיתה לו מגירה ששם היה מניח המעות‬ ‫‪// 2 //‬‬ ‫אני בדיבור שלי עשיתי שמים וארץ‪ ,‬כמו‬ ‫‏מה אני מובד סברי מן בריי [‪ -‬וכי אני ‏מאבד‬ ‫אורו בבחינת טל לישראל שמתעורר מלעילא‬ ‫שנאמר (תהלים לג‪ ,‬ו) 'בדבר ה' שמים נעשו'‪ ,‬אף‬ ‫את תקוותי מבוראי]‪ ,‬חס ‏ושלום‪ ,‬‏לית אנא‬ ‫ואינו צריך להתעוררות התחתונים על ידי‬ ‫כך אתה‪.‬‬ ‫מובד סברי מן בריי [‪ -‬אין ‏אני מאבד תקוותי‬ ‫מצוות החג‪.‬‬ ‫מבוראי]‪ .‬והיינו שיעקב אבינו הנחיל לנו ענין‬ ‫וכאשר ישים האיש אל לבו דברים אלו‪,‬‬ ‫יתבונן במעשיו ויתעצב לבו לאמר‪ ,‬כמה וכמה‬ ‫זה שלא ‏להתייאש בשום מצב‪ ,‬אף גם כשאין‬ ‫יעקב אבינו חיזק עצמו במעשה בראשית‬ ‫עולמות בראתי על ידי מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫שום‏קצה אור ואין‏שום דרך להינצל מן‏המיצר‪.‬‬ ‫והמורם מדברי קדשו‪ ,‬כי כל אחד יכול‬ ‫אבל כולם חרובים המה‪ ,‬בלא הכנה ובלי דחילו‬ ‫ורחימו‪ ,‬ואומר על מעשיו‪' :‬דין אהניין לי ודין‬ ‫סדר בנין העולם הוא בדרך של חורבן‬ ‫לחזק עצמו ממעשה קפיצת הדרך של יעקב‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬וללמוד מכך שלעולם אינו מאוחר‪,‬‬ ‫לא אהניין לי'‪.‬‬ ‫ותיקון‬ ‫ותמיד אפשר לשוב אל ימי קדם להסתופף‬ ‫ולכן הודיעו לנו חכמינו ז"ל כי כך הוא‬ ‫וכאשר נעמיק בדברים‪ ,‬נחזה כי כל בנין‬ ‫בנחלת ה' ולשאוב כוחות והשפעות קדושות‪.‬‬ ‫סדר העולם‪ ,‬שהיה בונה עולמות ומחריבן‪,‬‬ ‫העולם הוא בסדר זה של חורבן ותיקון‪ ,‬וכן‬ ‫ובזה יש לקשר סוף התורה לתחילתה‪,‬‬ ‫ואף שנחרבו בכל זאת לקח עולמות אלו עצמם‬ ‫בנין קומת האדם הרוחנית צריך להיות במצב‬ ‫בהקדם דברי חכמינו ז"ל (ב"ר סח‪ ,‬ב)‏על הפסוק‬ ‫ותיקן מהם עולם התיקון‪ ,‬ובזאת יתנחם האדם‬ ‫זה של שבירה ותיקון‪ ,‬וכדאיתא במדרש (ב"ר ג‪,‬‬ ‫(תהלים קכא‪ ,‬א) 'שיר למעלות ‏אשא עיני אל‬ ‫שגם מעשי בראשית נתקנו בדרך זו‪ ,‬תחילה‬ ‫ז)‪ :‬מלמד שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן‪,‬‬ ‫ההרים'‪.‬‏ ומבאר המדרש שפסוק זה אמר‏יעקב‬ ‫עולם התוהו ואח"כ עולם התיקון‪ ,‬כי זה בלא‬ ‫אמר דין הניין לי‪ ,‬יתהון לא הניין לי‪.‬‬ ‫אבינו כאשר הגיע אל לבן ונעצב‏ונשבר כי לא‬ ‫זה אי אפשר‪.‬‬ ‫והנה כל מה שכתוב בתורה הרי הוא‬ ‫היה בידו מאומה‪ .‬ואמר‏לעצמו‪ ,‬אליעזר בשעה‬ ‫וכן אמר יעקב 'אשא איני אל ההרים‬ ‫בבחינת 'ללמוד אני צריך'‪ ,‬והוא הוראה לכל‬ ‫שהלך להביא‏את רבקה מה כתיב ביה (בראשית‬ ‫מאין יבוא עזרי'‪ ,‬בראותו את מיעוט ערכו לפי‬ ‫אחד מישראל שהוא עולם קטן‪ ,‬ובכל מעשיו‬ ‫כד‪ ,‬י) ‏‏'ויקח העבד עשרה גמלים' וגו'‪ ,‬ואני לא‬ ‫רום מעלתו‪ ,‬שאינו עומד בשום דרגה ונמצא‬ ‫הוא בורא עולמות ובורא שמים חדשים‪,‬‬ ‫‏נזם אחד ולא צמיד אחד‪ .‬לכך אמר ‏‏'אשא‬ ‫>>‬ ‫המשך בעמוד ‪4‬‬ ‫בעלמא דחרובא‪ .‬אך חזר ואמר‬ ‫‏מה אני מובד סברי מן בריי [‪ -‬וכי‬ ‫וכדאיתא בזוה"ק (הקדמה ה ע"א) על הפסוק‬ ‫(ישעיה נא‪ ,‬טז) 'לאמר לציון עמי אתה'‪ ,‬אל תיקרי‬ ‫עיני אל ההרים'‪ ,‬כלומר 'אל ‏ההורים' למלפני‬ ‫ולמעבדני [‪ -‬לשון ‏לימוד‪ ,‬שאלמד מן ההורים‬ ‫ַ'עמי' אתה אלא ִ'עמי'‪ ,‬להיות שותף עימי‪ .‬מה‬ ‫איך ‏להתנהג‏] מאין יבוא עזרי‪ .‬חזר ואמר‬ ‫הלא אני אך אתמול חזרתי על גמרא זו‪ ,‬ואילו רבינו אין רואים אותו‬ ‫ראשית חכמה עדיף לו מכל חללי דעלמא וחיי העולם הבא‪ ,‬ונשאר‬ ‫ללמוד כי אם לעיתים רחוקות‪ .‬אמר לו רבינו ‪ -‬תדע‪ ,‬אתה כשהנך‬ ‫שם לשמוע לימודם‪.‬‬ ‫לומד‪ ,‬הנך לומד רק את השכל של המימרא ולכן אין נחקק בזכרונך‬ ‫וסיפר הלה‪ ,‬שכשבאה השמועה שרבינו כבר נכנס לעיר ציוה‬ ‫משמי' דמאן אמרו‪ ,‬ואילו אצלי "אמר" זו תורה‪ ,‬ו"רבא" זו תורה‪.‬‬ ‫הרה"ק מאפטא לתלמידו המחותן הרה"ק מסאווראן שעכשיו יצא‬ ‫•••‬ ‫גם הוא לקראתו‪ ,‬והתנצל הרה"ק מסאווראן שהוא צריך לקבל פני‬ ‫המחותנים‪ ,‬ואמר לו הרה"ק מאפטא אעפ"כ צא‪ ,‬אמנם ישנם הרבה‬ ‫פעם הביאו לפני רבינו יונה צלויה‪ ,‬והיה מבצבץ השומן ממנה‪,‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬אך הוא ‪-‬רבינו‪ -‬בבחינת מלכות!‪.‬‬ ‫ונעץ בה רבינו את המזלג ועשה תנועה כמו שזה מאוס עליו מרוב‬ ‫גשמותו‪ ,‬ונמאס אצל כל יושבי השולחן והשליכוה לחוץ‪ ,‬ואפילו‬ ‫•••‬ ‫הכלבים בחוץ לא רצו עוד לאכלה!‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי הערש מרימינוב אמר על רבינו ‪ -‬הרבה צדיקים עשו‬ ‫•••‬ ‫עליות נשמה אך הגוף נשאר בזה העולם‪ ,‬אבל אותו ראינו עם גופו‬ ‫למעלה‪ "...‬ער איז ארויף מיט די פאנטאפל אויבן!"‪.‬‬ ‫רבינו ביקש פעם מחייט אחד מאנשי שלומו שיבא אליו ביום‬ ‫השישי ערב שבת שהוא צריך לנסוע למקום אחד‪ ,‬והתנצל החייט‬ ‫•••‬ ‫שאינו יודע להנהיג את הסוסים בשופי‪ ,‬וגם אינו מכיר את נתיבי‬ ‫אחד בא לפני רבינו בקובלנא על חתנו‪ ,‬שקודם התפלה הוא‬ ‫הדרכים‪ ,‬אך רבינו אמר שאעפ"כ הוא רוצה לנסוע עמו‪.‬‬ ‫מסתובב בטל ואינו לומד ואינו הולך למקוה כדרך החסידים‪,‬‬ ‫ויצאו לדרך ונכנסו אל יער עבות והגיעו אל בית אחד בתוך‬ ‫ושאלו רבינו אלא מה הוא עושה? ואמר הוא מתהלך ומפזם לעצמו‬ ‫היער ונכנס שם רבינו פנימה ובחוץ עמדו שני מרכבות אחת גדולה‬ ‫מהנגונים שלכם‪ ...‬ונענה הרה"ק הנגונים שלי מטהרים כמו מקוה!‪.‬‬ ‫ואחת קטנה‪ ,‬ושאל החייט להבעלי עגלות שעמדו בחוץ מי הם‬ ‫•••‬ ‫הבאים עמם‪ ,‬ואמרו לו שאחד הוא המגיד מטשערנאביל ואחד הוא‬ ‫פעם ביקר אחד אצל רבינו ודיבר עמו בענינים שונים ורבינו‬ ‫הרה"ק מאפטא‪ ,‬וניגש החייט ושאל לאשת בעל הבית אם יש שם‬ ‫קירבו וענה לו בסבר פנים יפות‪ ,‬והרהיב הלה עוז בנפשו ושאל על‬ ‫מקוה וענתה שנהר אחד עובר סמוך אליהם‪ ,‬ושאל אותה אודות‬ ‫דבר זמן תפילה‪ ,‬שלא היה רבינו מקפיד על זה כל כך‪ .‬ואמר לו רבינו‪:‬‬ ‫בעלה וענתה שהוא משומרי היער‪.‬‬ ‫מעשה באדם כפרי פשוט שנכנס אל היכל המלך והתבונן בהציורים‬ ‫בליל שבת קודש לאחר שהתפללו אמרה האשה להבעלי עגלה‬ ‫הנפלאים שהיו מצויירים שם‪ ,‬והיה שם תמונת שיכור שעומד‬ ‫למה לכם לחכות על הרבנים‪ ,‬תעשו קידוש ואכלו סעודת שבת‪,‬‬ ‫וקנקנו בידו‪ ,‬וכן ציור שדה תבואה שקמה בשיבוליה‪ ,‬והתחיל הלה‬ ‫וכן עשו והלכו לישון וכן בבוקר אכלו לעצמם אחרי שהתפללו‪,‬‬ ‫לבקר את הציורים שאינם נכונים כלל כי הלוא שיכור אינו עומד‬ ‫אבל בסעודה שלישית החליטו ביניהם שרוצים לראות ולשמוע‬ ‫ביושר אלא מתנועע הוא כעומד ליפול‪ ,‬וכן שדה התבואה אינו‬ ‫מה מדברים הצדיקים ביניהם‪ ,‬והטו אזנם מאחורי הדלת ושמעו‬ ‫בנכון כי קצה השיבולים צריכים להטות מעט כלפי מטה‪ ,‬ושמעו‬ ‫שמדברים בענין המלחמה שהיתה אז לרוסיא ודנים מי צריך‬ ‫את טענתו והצדיקו את דבריו‪ ,‬וכשראה שדבריו נשמעים התחיל‬ ‫לנצח‪ ,‬ושני הצדיקים אמרו שהרוסים יפסידו במלחמה אך רבינו‬ ‫להעיר ולומר גם בעניני מושב המלך והמלכה שאינו נכון כל כך‪,‬‬ ‫סבר שעדיף שהרוסים ינצחו שבזה עדיף ליהדות‪ ,‬אמנם ליהודים‬ ‫וגערו בו ואמרו לו הנה בתמונת השיכור והשדה אתה יכול לבקר‬ ‫יהיה יותר טוב אצל האחרים אך למצב היהדות עדיף אצל הרוסים‪,‬‬ ‫להעיר שכן אתה שייך ומבין בזה‪ ,‬אבל בעניני מושב המלך והמלכה‬ ‫ואמרו לו הרי תראו עוד מה שתסבלו מהם‪ ,‬וענה‪ ,‬זאת הנני מקבל‬ ‫האיך תדבר ותאמר הלא אינך שייך כלל לזה‪ ,‬כלך לך לעסקך‪.‬‬ ‫על עצמי ואף על פי כן‪.‬‬ ‫•••‬ ‫אח"כ שאלו לבעל הבית‪ ,‬מה דעתו על הויכוח בין הצדיקים‪,‬‬ ‫פעם הזכיר רבינו בתוך דבריו מימרא בש"ס והעיר תלמיד חכם‬ ‫וענה ואמר כיון שהרה"ק מרוזין אומר כן‪ ,‬והוא מקבל על עצמו‬ ‫אחד מהמסובים שמימרא זו אמרה אחר‪ ,‬ובדקו בספר ונמצא‬ ‫מה שיהיה לו מהרוסים‪ ,‬אם כן מה תרצו‪...‬‬ ‫כמו שהזכיר רבינו‪ ,‬ותמה אותו תלמיד חכם מאוד ואמר בלבו‬ ‫‪// 3 //‬‬ ‫המשך מעמוד ‪3‬‬ ‫>>‬ ‫בספה"ק בני יששכר (תשרי‪ ,‬מאמר יב אות ב) שישנם שלושה זמנים‬ ‫אני‏מאבד את תקוותי מבוראי]‪ ,‬אלא‏עזרי‏מעם ה' עושה שמים‬ ‫לפסק הדין בבית דין של מעלה‪ ,‬היינו בראש השנה יכתבון‪ ,‬וביום‬ ‫וארץ וכו'‪.‬‏ והיינו שלקח חיזוק מהקב"ה שברא שמים וארץ בדרך‬ ‫צום כיפור יחתמון‪ ,‬ובהושענא רבה גמר החתימה מסירת הפתקין‪,‬‬ ‫זו של שבירה ותיקון‪ ,‬לפי שאין לך תיקון אלא מתוך שבירה‪ ,‬ולא‬ ‫כדאיתא בזוהר (צו‪ ,‬לא ע"ב)‪ ,‬אם כן הוא כעין בית דין של מטה אשר‬ ‫בנין אלא מתוך חורבן‪.‬‬ ‫נעשה עניינם בכתיבה וחתימה ומסירה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והנה‏חותמו של הקב"ה אמ"ת ‪ -‬ר"ת א'לול ת'שרי‏מ'רחשוון‪,‬‬ ‫לוחות ראשונות ושניות‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי כאשר האדם מחדש עצמו בתשובה ומעשים‬ ‫וענין זה רמז לנו הכתוב בסיום התורה‪ ,‬שנאמר (דברים לד‪,‬‬ ‫טובים בחודש אלול‪ ,‬ועובד עבודתו בחודש תשרי‪ ,‬ואחר כך‬ ‫יב) 'ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני‬ ‫ממשיך בהתעוררות זו גם בחודש חשוון‪ ,‬הרי זה סימן שעבודתו‬ ‫כל ישראל'‪ ,‬ופירש רש"י‪' :‬ולכל היד החזקה' ‪ -‬שנשאו לבו לשבור‬ ‫נעשית באמת‪ ,‬כמאמרם (שבת קד ע"א) 'קושטא ‏קאי'‪ ,‬כלומר‬ ‫הלוחות לעיניהם‪ ,‬והסכימה דעת הקב"ה לדעתו‪ ,‬שנאמר (שמות‬ ‫האמת עומדת לעד‪.‬‬ ‫לד‪ ,‬א) 'אשר שיברת'‪ ,‬יישר כוחך ששיברת‪.‬‬ ‫החכם עיניו בראשו‬ ‫והנה אמרו חז"ל (שבת פז‪ :).‬מאי דרש משה‪ ,‬אמר‪ ,‬ומה פסח‬ ‫שהוא אחד מתרי"ג מצוות אמרה תורה 'כל בן נכר לא יאכל בו'‪,‬‬ ‫וכל זה הוא בכח ההתחדשות שהיא מתנה גדולה מאת‬ ‫התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬כמו שכתב בספה"ק ישמח משה (בהקדמתו) וזל"ק‪:‬‬ ‫אך לכאורה קל וחומר זה אית ליה פירכא (עי' תוס' שם)‪ ,‬שהרי‬ ‫'והחכם עיניו בראשו' (קהלת ב‪ ,‬יד)‪ ,‬כי ההתחלה היא מתנת אלקים‪,‬‬ ‫בקרבן פסח אם נשארו מקצת ישראל נאמנים לה' ולתורתו אפשר‬ ‫אׁשא ושלהובא דלעילא שלהבת יה‪ ,‬רק מי שהוא חכם עיניו תמיד‬ ‫להקריב הפסח אף שמקצת מנויים מומרים‪ ,‬וא"כ כאשר נשארו‬ ‫על ההתחלה לבל ימוט נצח‪ ,‬ומקיים 'אחזתיו ולא ארפנו' (שיר‬ ‫בקרב ישראל משה רבינו ועימו אחיו הלויים ושאר ישראל שלא‬ ‫השירים ג‪ ,‬ד)‪ .‬ועל דרך זה פירשנו (תהלים קיט‪ ,‬קל) 'פתח דבריך יאיר‬ ‫חטאו בעגל‪ ,‬אמאי הוצרך לשבור הלוחות‪.‬‬ ‫מבין פתיים'‪ ,‬כלומר שזאת אף פתאים מבינים כשפותחין בדברים‬ ‫יאיר להם‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫אכן משה שבר את הלוחות מדעתו מפאת כוונה נסתרת‪,‬‬ ‫להורות את בני ישראל כי סדר העולם הוא באופן של 'לוחות‬ ‫ובזה מבאר בספה"ק ערבי נחל (פר' בראשית) את פרשת קין‬ ‫ושברי לוחות מונחין בארון' (ברכות ח ע"ב)‪ ,‬ורק על ידי מעשה‬ ‫עימוד ועיצוב‪ :‬משה קלמן פריינד ‪MKF62602@GMAIL.COM‬‬ ‫והבל‪ ,‬וזל"ק‪ :‬כי קין הורה פחיתות חפצו אליו יתברך במה שלא‬ ‫השבירה התחילה התורה שוב 'בראשית' בהתחדשות יתירה‬ ‫נזדרז להקדים מיד בראשית פרי אדמתו טרם שיתהנה הוא מהם‪,‬‬ ‫בבחינת תיקון‪ ,‬וניתנו הלוחות השניות‪ ,‬כדרך שאמרו ז"ל (גיטין מג‬ ‫אלא 'ויהי מקץ ימים'‪ ,‬אחר זמן רב שכבר נתרבו הפירות על פני‬ ‫ע"א) 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן'‪.‬‬ ‫חוצות והוא מילא כריסו עד שכמעט קץ בהם‪ .‬אבל הבל כשהביא‬ ‫היה מהבכורות מהפרי הראשון שנולד מן צאנו יחדו לו ית'‪ ,‬ולפיכך‬ ‫ומניין למד משה דבר זה‪ ,‬ממעשה בראשית למד‪ ,‬ששם היה‬ ‫שעה אל הבל ולא אל קין‪ ,‬כי המחוייב הוא שהראשית מהכל יהיה‬ ‫הקב"ה בונה עולמות ומחריבן‪ ,‬ולא משום שלא נתקיימו עולמות‬ ‫שלו ית' אחרי היותו ית"ש ראשית כל ראשית‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫אלו והוצרך הבורא ב"ה לברוא עולמות חדשים‪ ,‬חלילה לומר כן‪,‬‬ ‫אלא בכדי להורות לכל דרי העולם שכך הוא סדרי בראשית‪ ,‬שאין‬ ‫ונמצא כי עיקר החטא שלא השכיל קין להתעורר בתחילת‬ ‫לך בנין אלא אם קדמה לו סתירה‪ ,‬שהרי כל אדם יש לו עליות‬ ‫הזמן שיש בו חיות התחדשות‪ ,‬אלא הביא קרבנו 'מקץ הימים'‪,‬‬ ‫וירידות‪ ,‬הצלחות וכשלונות‪ ,‬ואם מכין עצמו לעליות והצלחות‬ ‫ואילו הבל הביא 'מבכורות צאנו'‪ ,‬כמו שאמרו צדיקים 'קדש לי‬ ‫בלבד אין לו קיום‪ ,‬וצריך לידע כי 'שבע יפול צדיק וקם'‪ ,‬הן‬ ‫כל בכור' שצריך לקדש את תחילת היום ואת תחילת השנה‪ ,‬וכן‬ ‫בגשמיות והן ברוחניות‪.‬‬ ‫כאשר אנו עומדים עתה בתחילת הזמן ובראשית השנה‪ ,‬הזמן‬ ‫גרמא להתחזק ולהתעורר לקבל על עצמו קבלות טובות ולעבוד‬ ‫ובזה נעוץ סוף התורה לתחילתה‪ ,‬כי בסוף התורה נזכר ענין‬ ‫עבודתו ית"ש מתוך התחדשות‪.‬‬ ‫שבירת הלוחות שלמד משה ממעשה בראשית שהיה הקב"ה‬ ‫בורא עולמות ומחריבן‪.‬‬ ‫וכבר הזהיר הבעש"ט הק' על ענין ההתחדשות‪ ,‬כפי שכתב‬ ‫נכדו בספה"ק דגל מחנה אפרים (פר' עקב‪ ,‬ד"ה והיה) וזל"ק‪ :‬וזהו‬ ‫לכו בנים שמעו לי‬ ‫שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק (תהלים עא‪ ,‬ט) 'אל תשליכני לעת‬ ‫זיקנה'‪ ,‬פירוש שלא יזקין הדבר אצלו‪ ,‬כי כשם שהזיקנה גורמת‬ ‫ובכן לאחר שלמדנו יסוד נפלא זה לחזק לבבות נשברים כי‬ ‫חלישות בכל איברי האדם מחמת שתש כוחותיו ולחלוחו‬ ‫טוב מאוחר מבלא כלום‪ ,‬יש בידינו עצה נפלאה בימים ההם בזמן‬ ‫ומריצות הדמים המחיה את האדם‪ ,‬כמו כן ברוחניות שדבר ישן‬ ‫הזה בצאתינו מהימים הנוראים‪,‬‏ימי חודש תשרי‪ ,‬שלא להתייאש‪,‬‬ ‫וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול ולא דבר חדש‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫שכן תמיד בכל עת ובכל מצב ניתן לקבל שוב כל אותן השפעות‬ ‫ובזה יש לחבר סוף התורה לראשיתה‪ ,‬כדאיתא בספה"ק ייטב‬ ‫נשגבות של חודש תשרי‪ ,‬בבחינת קפיצת הזמן‪ ,‬כדרך שאירע‬ ‫לב‪' :‬ולכל היד החזקה וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל' ‪-‬‬ ‫ליעקב אבינו ע"ה קפיצת המקום‪.‬‬ ‫'בראשית'‪ ,‬והיינו שמשה רבינו הראה לעיני כל ישראל את הכח‬ ‫ונודע מאמר הצדיקים ‏למה נאמר (תהלים לד‪ ,‬יב) 'לכו בנים‬ ‫החזק של 'בראשית'‪ ,‬היינו ענין ההתחדשות‪ ,‬שבכוחה לחדש את‬ ‫שמעו לי' ולא נאמר ‏‏'בואו בנים'‪ ,‬כי כשנמצאים בהתעוררות‬ ‫כוחות הנפש לעשות רצון אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫בימים ‏הנעלים בתקיעת שופר או בנעילה או בכל עת ‏שמתעורר‬ ‫ובזה יובן המשך הכתובים‪ ,‬כי אפילו באם 'הארץ היתה תוהו‬ ‫לב האדם בדביקות הבורא ית"ש‪ ,‬אין זו ‏מעלה כל כך‪ ,‬אך עיקר‬ ‫ובוהו וחושך על פני תהום'‪ ,‬אך בכח ההתחדשות 'ויאמר אלקים‬ ‫המעלה היא כאשר מסתלקת ‏הימנו ההתעוררות ומוצא עצמו‬ ‫יהי אור ויהי אור'‪ ,‬כי גדול כוחה של ההתחדשות להאיר כאבוקה‬ ‫בימי החולין של‏חודש חשוון וצריך להתחזק אז עם‏ההתעוררות‬ ‫בתוך החשיכה‪.‬‬ ‫שקיבל בימים הנוראים‪.‬‏ ולכן בחינת 'בואו בנים' כאשר מגיע ובא‬ ‫אל המצב הנעלה אין זה חידוש כלל‪ ,‬ועיקר ההתעוררות הוא‬ ‫ונסיים בדברי כ"ק אאמו"ר זצוק"ל בספה"ק 'דברי אמונה'‪,‬‬ ‫בבחינת 'לכו בנים'‪ ,‬כאשר הולכים ויוצאים מהזמן הנעלה‪.‬‬ ‫כי על 'תוהו ובוהו' פירש רש"י‪ :‬לשון תמה ושממון‪ ,‬שאדם תוהא‬ ‫וכן אומרים בפיוט להבדלה במוצאי יום הקדוש (המיוחס‬ ‫ומשתומם על בוהו שבה‪ .‬והכוונה על אחרית הימים כאשר‬ ‫להאריז"ל) 'שובו לכם לאהליכם ובראשיכם אלקיכם יהללו שמו‬ ‫החושך יכסה ארץ‪ ,‬עד שאדם מתפלא על ריבוי ההסתר‪ .‬ובו בזמן‬ ‫במחול' וכו'‪ ,‬כי דוקא לעת כזאת כאשר ישראל שבים וחוזרים‬ ‫'ורוח אלקים מרחפת' ‪ -‬זה רוחו של משיח העומד אחר כתלינו‪,‬‬ ‫לבתיהם צריך להתחזק ולשמור אצלו את ההתעוררות של יום‬ ‫ולפתע פתאום יבוא האדון אל ביתו‪ ,‬ויתקיים 'ויאמר אלקים יהי‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫אור ויהי אור' כמאמר הכתוב (זכריה יד‪ ,‬ז) 'והיה יום אחד הוא יוודע‬ ‫לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור' במהרה בימינו‬ ‫וזהו ענין החותם שנעשה בנעילת יום הכיפורים‪ ,‬לעשות‬ ‫בתשועת עולמים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫חותם שלא יצא השפע אלא ישתמר בקרבינו לעולמים‪ .‬ואיתא‬ ‫יו"ל ע"י מוסדות האר"י שבחבורה ללימוד תורת הנגלה והנסתר בארה"ק ‪ //‬רחוב ר‘ יהושע ‪ - 7‬בית שמש‬ ‫טלפון‪ // 025600080 :‬אימייל‪A6639095@gmail.com :‬‬