דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — בראשית (2026-10-05)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ז בראשית גל י ו ן ר צ ד
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
בראשית ברא הקב"ה את כל היצור ,וכל העבודה
בימים אלו מיוסדת על ענין ההבדל וההפרש בין
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
טוב לרע .והן הן ל"ט המלאכות שבהן עוסקים בני במה דומה קדושת השבת לבחינת עץ החיים? | מתי היה מותר לאדם הראשון לאכול מן העץ הדעת? | האם היה מותר לאדם הראשון
אדם בימי המעשה ,המכוונות כנגד ל"ט קללות שחלו מתחילה לאכול מן העץ החיים? | באיזה אופן דומה עבודת האדם למלאכת המשכן? | מדוע מתחילים לקרות פרשת בראשית ביום שמחת
בעולם (פדר"א פי"ד; תיקו"ז פה .).וכפי שנרמז במספר תורה? | במה גדלה מדרגתם של המועדים לעתיד לבוא על אלו שבזמן הזה?
ֹ
'לט' ,שכן תרגום המילה 'ארור הוא 'ֹלט' ,לפי שסדר
החול מצד עצמו שייך לבחינת קללה והיפך הברכה.
תיקון העולם כראוי -בכח האחיזה
ְְו ָָל ַַק ח ַַג ם ֵֵמ ֵֵע ץ ַַה ַַח ִיִ י ם :
שורש הל"ט מלאכות -בבחינת 'טל של תחיה'
בעץ החיים
אמנם באמת בשורש הדברים לא היתה מלאכת
ימות החול בעסק הבירורים צריכה להיות באופן
של קללה וחול ממש ,אלא אדרבה ,מתחילה הוכנה
היא להיות בבחינת 'טל של תחיה' (ע"פ שבת פח.): 'והנחש היה ערום'
א
עולם הזה הוא עולם
אמנם על פיתויו זה של הנחש העיד הכתוב 'והנחש
עליית הרצון לבריאת העולם ביום השבת שלפניה
הבירורים -בין טוב לרע
היה ערום' (שם פסוק א) ,כלומר שזה דרכו כל היום,
והטעם לזה הוא ,כי הרי לפני ששת ימי בראשית שכל עצמו הוא מלא בערמומיות ולשון רמיה .כי
אלו הוקדם 'יום השבת' ,אשר בו ביום עלה ברצונו כאשר נתבונן נראה שלפי האמת טענה זו כולה שוא
יתברך לברוא את העולם .ומאחר שכן ,כל המלאכות והבל ,והיפך האמת ממש. 'מן העץ אכל וברא את העולם'
והמאמרות של ששת ימי המעשה היו חבוקים ודבוקים עסק הבירורים מיוסד על מדרגה עליונה שקדמה לו הנה כדי להבין ענין חטא עץ הדעת ,ושורש טעותו
בקדושת יום השבת שלפניהם ,ובכך לא היו מלאכות כי אכן אמת ויציב הדבר שקיים בעולם ענין של אדם הראשון שנתפתה ע"י הנחש לעבור על
אלו בגדר חול גמור ,אלא נחשבו כ'מלאכת הקודש'. בירור טוב ורע -הנמשך מן העץ הדעת .אולם, ציווי הבורא ולאכול מן העץ ,יש להקדים את דברי
בירור זה עצמו מיוסד ומושתת על מדרגה עליונה רש"י ז"ל (עפ"י בר"ר יט ,ד) על הפסוק בפרשתנו (ג,
מלאכת המשכן בבחינת 'מלאכת הקודש' ה) 'כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו
-מכח השבת הנזכר מקודם ונעלה הימנה שקדמה לו ,אשר רק מכוחה התאפשר
העסק בבירור הטוב והרע .ומבלעדי כן מן הנמנע עיניכם ,והייתם כאלקים יודע טוב ורע' ,ופירש רש"י:
והרי זה כדוגמת מלאכת המשכן ,שממנה למידים 'כל אומן שונא את בני אומנתו ,מן העץ אכל וברא
לעסוק בבירור עמוק זה .ולא עוד ,אלא שגם היה
הל"ט מלאכות .שכן מלאכת המשכן הרי ודאי לא מביא לאדם נפילה עצומה והמשכה למטה להיותו את העולם'.
היתה חלילה בבחינת מלאכה של קללה חלילה ,אלא מעורב בטוב ורע.
מלאכת הקודש (ע"פ שמות לח ,כד) .ומטעם זה הקדים תכלית בריאת העולמות:
בירור הטוב מן הרע
הכתוב בכל מקום את אזהרת שמירת שבת למלאכת
סיכום ותמצית ועומק כוונת הנחש בפיתויו אל האדם היה :כי הרי
המשכן (ראה רש"י שם לא ,יג; לה ,ב) ,ללמדנו שמלאכת
תכלית בריאת העולם הזה היא היותו עולם הבירורים,
המשכן כולה מיוסדת ויונקת מקדושת השבת שקדמה בריאת העולם כדי לברר הטוב מן הרע -השייך לעץ הדעת טוב שהרי הקב״ה ברא את עולמו על ידי בירור והבדלת
לה .ולכך כתיב בגמר מלאכת המשכן (שם לט ,מג) ורע .אך בירור זה מיוסד על מדרגה נעלה מכך ,והעלים אותה
הטוב מן הרע ,ובירור זה נעשה ודאי מכוחו של העץ
'וירא משה את כל המלאכה וגו' ,ויברך אותם משה', הנחש מן האדם בפתותו לאכול מן העץ.
הדעת ,שכן 'אם אין דעת הבדלה מנין' (ירושלמי ברכות
כי מאחר שהיתה זו מלאכת הקודש ,חלה עליה פ"ה ה"ב) .ומעתה על האדם ,שכל מהותו ותכליתו
השראת השכינה ,ונהפכה הקללה לברכה. ב
בירור טוב ורע בימות החול -
להיות 'אדמה לעליון' ,לילך בדרכיו של מקום ,ועליו
להשתדל ולפעול בבריאת ותיקון העולמות על ידי
פטרון הגליון -תשרי מכח קדושת השבת הקודם בירור הטוב והרע ,כדרך שברא השי"ת את העולם
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד הזה .ודבר זה אינו אפשרי אלא אם כן יאכל מן
הי"ו מוה"ר צבי אביגדור באלזאם העץ ,שכן רק בכח סגולת הדעת שבו יוכל האדם
עבודת ימות החול :בירור טוב ורע
לע"נ אמו
האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה
להשיג ולעסוק בענין בירור טוב ורע.
וביאור הענין הוא ,דהנה כל עצם העסק בבירור
נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק
טוב ורע שייך לימות החול .כי הרי בששת ימי
א
השבת שקדמה לבריאה ,ואת הצורך להמתין באכילת ג השבת ממשיכה קדושה וברכה
שבת קודש היא בבחינת 'עץ
לתוך מעשה ימי החול
עץ הדעת עד ליל שבת ,מכל מקום ,במה שנצטוה
החיים' -שאין בה אחיזת הרע כלל
לאכול מן העץ החיים ,הנה בזה עצמו כבר נתגלה לו ובדוגמא זו ממש היתה ודאי גם בריאת העולמות
את הרזא דשבת ,כי שני הדברים עולים בקנה אחד קודם חטא אדם הראשון ,וכפי שמצינו אכן בחז"ל
ובבחינה אחת ,שכן בשניהם הכוונה היא לדבוק באור שמלאכת המשכן היא דוגמא ותבנית לכלליות בריאת
הרע אינו תופס מקום כלל נגד קדושת יום השבת
החיים שאין לרע שום אחיזה בו ,שרק על ידו אפשר העולם ,כמו שאמרו ז"ל (ברכות נה' ).יודע היה בצלאל
והביאור בכך שדוקא מכוחה של השבת ניתנה לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ' - ,שכן
להידמות כביכול להקב"ה בעסק בירור טוב ורע.
לאדם היכולת והאפשרות לעסוק בבירור טוב ורע מלאכות אלו של ששת ימי הבריאה היו ודאי מלאכת
אילו היה אדם הראשון אוכל מעץ מבלי להינזק ,הוא ,כי מהותו וקדושתו של יום השבת הקודש ,מתוך שנקשרו וינקו מיום השבת קודש
החיים לא היה בא לידי חטא היא :שהוא מין אור נעלה ונשגב כל כך שמצד תוקף שהוקדם להן .ובכך היתה שורה גם בהן ברכה ולא
ואילו היה הדבר מתקיים כסדרו ,והיה האדם מדרגתו אין הרע תופס מקום ומציאות כלל .ולכן קללה .שכן השבת היא מקור הברכה ,כמו שנאמר
מתדבק בתחילה בעץ החיים ,לא היה בא לידי אין לו שום התפעלות או השפעה ממנו ,וביכולתו בפרשתן (ב ,ג) 'ויברך אלקים את יום השביעי' ,וכן
חטא ומכשול כלל ,והעולם כולו היה בא אל תיקונו להביט ולהסתכל אל מקום הרע בלי לראות את
דרשו חז"ל במדרש רבה בפרשתנו (בר"ר יא ,א) את
הנצחי .אלא שהנחש הקדמוני ,בהיותו ערום ומלא הרע שבו כלל.
הפסוק (משלי י ,כב) 'ברכת ה' היא תעשיר' ' -זו
רמייה ,מיהר להקדים ולהשיאו מן עץ הדעת קודם השבת' .לומר לך כי השבת היא המשפיעה והממשיכה
שבת קודש היא בבחינת 'עץ החיים'
שטעם מן העץ החיים ,ובכך הפריד בין הדבקים את הברכה לתוך מעשה ידים של ימות החול (ראה כל
והביא חורבן לעולם. וזה כענין המבואר בזוהר הקדוש (זוהר חדש ,תיקונים
זה בארוכה בגליון רס"ה -פרשת פרה תשפ"ו).
קו' ):ביומא דחול שלטא עץ הדעת טוב ורע ,אבל
בשבת מלכתא שלטא ביה אילנא דחיי ולא עץ עסק הבירורים בימות החול מושתת
סיכום ותמצית
הדעת טוב ורע' .הרי לן בהדיא ,שיום השבת קודש על קדושת השבת הקודם
אור השבת הוא נעלה ומרומם מכל עצם הרע .בבחינת 'עץ הוא בבחינת 'עץ החיים' שכולו טוב צרוף ואין ומעתה ,כל העסק בבירור הטוב והרע שהעמיד
החיים' שאין בו אחיזת הרע כלל .אדה"ר נצטוה לאכול מעץ בו תערובת רע כלל ,וממילא גם אין לשבת שום הקב"ה בבריאת העולם ,מיוסד ומושתת היה על
החיים כדי שאחר כך יוכל לברר הטוב מהרע כראוי ,ובכך שייכות ואחיזה אל הרע מכל וכל [רמז יש לדבר,
נתגלה סוד הרזא דשבת .ובאופן זה לא היה בא לידי חטא
קדושת יום השבת שלפני הבריאה ,ורק מכח עליון
שכן התיבות 'ומעץ הדעת טוב' עולות בגימ' כמספר זה ניתנה האפשרות לרדת אל עולם הבירורים
וחורבן.
'שבת']. ולהוציא יקר מזולל .אמנם בלי הקדמה והשפעה זו
אי אפשר להתעסק בבירור זה מבלי שתתערב בו
ד מכח הטעימה מקדושת השבת ניתן לעסוק בבירור טוב ורע
עבודת התיקונים בשלושת
תערובת רע גמור ח"ו.
ולפיכך ,כאשר זוכה האדם לטעום מבחינת 'עץ
הרגלים -בהקדמת אור השבת
חיים' השורה ביום שבת קודש ,הרי הוא מתקשר פיתוי הנחש לאכול מהעץ הדעת
ומתדבק באור המופלא והעליון הרומם והנישא מכל בלי להתדבק בקדושת שבת
מציאות החושך והרע ,ומתוך כך נמצא עתה ביכולתו והנה אדם הראשון לא ידע כלל מסוד נעלם זה
לרדת למקומות של תערובת ,ולעסוק בבירור הטוב של קדושת השבת שקדמה לבריאה ,לפי שעדיין לא
והנה על פי יסוד זה האמור כאן ,שיום השבת מן הרע ממנו ,מבלי שיאחז ויתדבק בו שמץ מבחינת
קודש הוא בבחינת עץ החיים שאין לו שום שייכות גילה לו הקב״ה את הרזא דשבת .ומעתה ,כאשר
הרע. בא הנחש הקדמוני ופיתה אותו לאכול מעץ הדעת,
אל הרע ,בכך יבואר גם הבדל המדרגות בין קדושת
שבת לקדושת יום טוב. ולעסוק בבירור הטוב והרע -בטענה ש'מן העץ
אדם הראשון נצטוה לאכול מן העץ החיים
אכל [הקב"ה] וברא את העולם' ,היתה זאת רמייה
המועדים הוקבעו על עסק הבירורים בין טוב לרע
ומהאי טעמא בא הציווי לאדם הראשון שעליו לאכול וערמומיות גדולה .כי אכן הקב"ה עסק ב'דעת טוב
תחילה מן העץ החיים ,וכפי שנרמז במאמרו יתברך ורע' ,אמנם עשה כן מתוך תוקף קדושת ה'עת רצון'
דהנה בניגוד למדרגת השבת -שכפי האמור אין אליו 'מכל עץ הגן אכול תאכל' (ב ,טז) ,שעומק
בה שום אחיזה למציאות הרע ,ואין בו מקום לעבודת של יום השבת שלפני הבריאה ,ומכח זה אכן ניתן
הכוונה ב'מכל עץ הגן' תאכל הוא :שיאכל מן העץ לרדת ולעסוק בהבדלת הרע מהטוב .אך הנחש
הבירורים ,הנה ימי המועדים אכן נועדו והועמדו דוקא החיים -שהוא השורש והכלליות של 'כל' עצי הגן.
על עסק הבירור בין טוב לרע .ונראה כן ממה שמצינו הטעה את אדם הראשון שידמה לבוראו לירד ולאכול
וכן נרמז הדבר בתיבת 'כל' העולה כמנין חמשים, מעץ הדעת ללא שתהא לו שבת מתחילה.
שהותרה בהם מלאכת אוכל נפש (שמות יב ,טז) ,שהיא שכן עץ החיים הלא הוא בבחינת שער החמשים,
עבודת ימי החול ,וכמו כן כל עצם קביעות זמניהם כנודע מהזוהר (ח"ג צז[ .).וכן פירש בספה"ק 'נועם בליל שבת ניתן היה לאכול מהעץ הדעת
של שלושת הרגלים תלה הכתוב ב'חודש האביב'' ,חג אלימלך' בפרשתנו (ד"ה ונחזור לענין ראשון) ,כי 'מכל
הקציר' ו'חג האסיף' (שם כג ,טו-טז) ,שהם מלאכת ואכן נודע מה דאיתא בספרים הקדושים (ראה אור
עץ הגן אכל תאכל' רמז לתורה שהיא עץ החיים,
ימות החול .הרי שבימי הרגל אכן יורד האדם ועוסק החיים הק' בפרשתן א ,כט ,עפ"י בר"ר כא ,ז; ועוד) ,שכל
עד כאן לשונו].
במלאכת הבירור של טוב ורע. האיסור לאכול מעץ הדעת לא היה אלא בימות
עבודת האדם בעולם :להתדבק בעץ החיים, החול ,ואילו היה אדם הראשון ממתין ושוהה עד
קדושת הרגלים מיוסדת על קדושת השבת ושוב לעסוק בבירור טוב ורע ליל שבת ,אזי היה מקדש על היין של אותו העץ.
אלא שבוודאי אין אלו מלאכות חול חלילה ,אלא והטעם בזה הוא ,כי הכוונה העליונה בבריאה היתה, והדברים עולים היטב עם האמור ,כי על ידי קדושת
הן בבחינת 'מלאכת הקודש' ,כטעם שנאמר בכולם שידבק האדם תחילה בבחינת העץ החיים שכולו קודש השבת יכולים לירד ולברר את הטוב מן הרע -
'מקרא קודש יהיה לכם' .והיינו שכל עצם קדושת ואין בו רע כלל ,ועל ידי הקדמה זו יוכל אחר כך שהוא מלאכת ימות החול ,ולהידמות בכך כביכול
הרגלים מיוסדת ויונקת מקדושת השבת ,כפי שרואים לירד ולעסוק בבירור הטוב והרע -בכח האכילה לאומנותו של הקב"ה ,שברא גם הוא את העולם
בכתובים שבכל מקום שנאמר פרשת המועדים הקדים מן העץ הדעת .והיינו שמכח אחיזתו האיתנה בעץ בעסק בירור הטוב מהרע מכח השבת שלפניו.
הכתוב תחילה את מצות השבת ,כענין שנאמר (ויקרא החיים לא ידבק את עצמו אלא בחלק הטוב שבאילן
כג ,ב-ג) 'מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש ההוא ,ובכך יוכל לברר ולהפריד היטב את הטוב
אלה הם מועדי ,ששת ימים תעשה מלאכה וביום מן הרע באופן הנכון ,ולא ידבק בו מאומה מזוהמת סיכום ותמצית
השביעי שבת שבתון' וגו'. הרע אשר בתוכו. בימות החול עוסקים בבירור טוב ורע .והאופן הנכון לכך הוא
-עם דבקות בקדושת השבת הקודם ,כדרך שקדמה שבת
ע"י ההתדבקות באור המסולק מן הרע התגלות 'רזא דשבת' לאדם הראשון - לבריאה ,ואזי חשובה מלאכת החול כמלאכת הקודש וחלה בה
ניתן לעסוק בבירור הטוב ע"י הציווי לאכול מעץ החיים
ברכה ,דוגמת מלאכת המשכן .ואילו הנחש פיתה לאכול מעץ
והביאור בזה הוא ,שהבירור הנפעל בזמני הרגל ומן הדברים הללו עולה אפוא ,כי אם אמנם לא הדעת גם בלי התקשרות ליום השבת .ואם היה האדם ממתין
נעשה בכח השבת הקדמה תחילה ,והיינו שהמברר גילה לו הקב"ה בהדיא לאדם הראשון את סוד לליל שבת היה מקדש ממנו ואוכלו בקדושה.
ב
'פר יחידי' -כנגד אומה יחידה של עובדי כוכבים' ,ופירשוהו בגמ' ש'איד' הוא לשון -הנדבק תחילה בקדושת השבת -עומד בעצם
ועל דרך זה אמרינן בגמרא (סוכה נה' ):הני שבעים שבר ותברא ,מכל מקום ,שבירה יש כאן מיתה אין במדרגה נעלית ומרוממת לגמרי מן הרע ,ומסולק
פרים שמקריבים בחג כנגד מי -כנגד שבעים כאן .והיינו שעל כל פנים יש להם איזה מקום ממנו לגמרי ,ומכח זה יש בידו לרדת ולברר את
אומות .פר יחידי שמקריבים בשמיני עצרת למה - מציאות וקיום בערך המועדים ,בניגוד לשבת קודש הטוב מן הרע בימי המועד ,מבלי להתלכלך ולהיגאל
כנגד אומה יחידה' .והדברים מכוונים אל האמור. שהם מופקעים ומובדלים ממנה לחלוטין (והדברים מזוהמת הרע כלל.
כי בשאר המועדים העוסקים בבירור הטוב מן ארוכים ואכ"מ))ג( .
הקדמת קדושת שבת לקדושת המועדים
הרע ,יש לאומות העולם איזו שייכות ויניקה קצת, -כדרך שבת שלפני הבריאה
ולכך מקריבים עבורם קרבנות .אמנם ביום השמיני סיכום ותמצית והיינו כאמור ,כי השבת היא בבחינת עץ החיים,
שכולו קודש ,אין שום חלק ואחיזה כלל אלא לאומה
מקום שכולו קודש שאין בו אחיזה לרע כלל ,ואילו
היחידה והנבחרת לבדה ,אשר רק עבורה מקריבים שבת קודש היא בבחי' 'עץ החיים' ,ושלושת הרגלים שייכים
לעסק הבירורים ,אביב קציר ואסיף ,בבחי' עץ הדעת טוב
הימים הטובים שייכים לעסק הבירור שבין הטוב
את הפר היחידי.
ורע' .ימים טובים' -העלאת חלקי הטוב .הקדמת שמירת שבת לרע הנמשך מעץ הדעת .ולפיכך הוצרך הבורא
'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב'
קודם פרשת המועדים -כדרך השבת שקדמה לבריאה .רק יתברך להקדים את יום השבת לקדושת הרגלים ,כדרך
עי"ז הקדמה זו אפשר לעסוק בבירור טוב ורע .אומות העולם קדימת יום השבת לבריאת ששת ימי המעשה ,כי רק
וזהו שקוראים ביום הזה את הפסוק שאמר משה מופקעים לגמרי מקדושת שבת -עץ החיים .אבל ביום טוב -
לאחר האחיזה והדבקות האיתנה בעץ החיים ניתן
רבינו בברכתו (דברים לג ,כח) 'וישכון ישראל בטח בחי' עץ הדעת -מקבלים רק שבירה.
הכח והרשות לרדת אל עולם הבירורים ,להפריד
בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש' .כלומר שכלל הטוב מהרע.
ישראל שוכנים בארץ לבדם ,בבחינת 'בדד' ,מובדלים
ה
שמיני עצרת הוא במדרגת
ומסולקים מכל תערובת ואחיזה של הרע ומכל 'ימים טובים' -העלאת חלקי הטוב מן הרע
המועדים שלעתיד לבוא
שאר גויי הארצות ,אלא שרויים בבטחה ובדבקות ומטעם זה נקראו ימי המועד בשם 'ימים טובים'
עם השי"ת לבדו. (ע"פ ש"א כה ,ח) ,להורות על עסק העלאת חלקי הטוב
מן הרע שבעץ הדעת הנפעל בימים אלו .כי לאחר
התחלת 'בראשית ברא אלקים' בכח שמיני עצרת הוא רגל שנתעלה לקדושת השבת
הדבקות שקיבלנו בשמחת תורה ההתדבקות בקדושת השבת -שהיא בחינת עץ
אולם ,הגם שאמרנו שמדרגת הימים הטובים החיים ,ניתן לאדם הכח בימים אלו לעסוק בבירור
ומיד לאחר סיום התורה ,מתחילים וקוראים
ושלושת הרגלים היא בעסק בירור טוב ורע ,בבחינת זה באופן שלא יתפעל מן הרע ,עד שלא יראה בהם
'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ' ,והרי
מלאכת החול הנעשה על טהרת הקודש ,אמנם שונה אלא את הטוב הצרוף)א( .
זה ממש כסדר השבת העליונה שקדמה לבריאת מכך ומרוממת ממנה היא מדרגת יום שמיני עצרת
ששת ימי המעשה .והיינו שמכח הדבקות בקדושת החג הזה ,שהוא גמר ותכלית כל המועדים .כי בו 'עכו"ם ששבת חייב מיתה'
השבת ובעץ החיים שזכינו לה בשמיני עצרת ושמחת לא כתבה התורה שום טעם גשמי ,לא אביב לא על כל פנים ,מאחר שנתבאר שקדושת השבת
תורה ,מקבלים את הכח והתוקף לברוא העולם מחדש, קציר ולא אסיף ,ולא נקבע כלל על שם מלאכת נעלה ומרוממת מקדושת הרגל -בזה שאין בה שום
ולעסוק בו בבירור הטוב מן הרע. ימות החול .ודבר זה להורות בא על מהותו של יום אחיזה ותפיסה אל הרע ,מהאי טעמא גופא אכן אין
טוב הקדוש הזה ,שהוא רגל שהתעלה למדרגת השבת לאומות העולם שום שייכות ואחיזה ליום השבת .ולא
תכלית כל המועדים :להתעלות למדרגת השבת
העליונה ,בבחינת עץ החיים ממש ,המסולק מכל שמץ עוד ,אלא שכאשר רק רוצים להתקרב אליה ולהידבק
ומדרגת שמיני עצרת החג ,שהוא תכלית וגמר כל ותערובת רע מכל וכל. בקדושתה ,הרי הם מתבטלים ממציאותם לגמרי,
המועדים כולם ,היא מעין ודוגמת מדרגת קדושת כענין שאמרו ז"ל (סנהדרין נח' ):עכו"ם ששבת חייב
הרגלים לעתיד לבוא ,והוראה על מדרגתם הנעלה הקריאה בו בסדר פרשיות השנה
מיתה' .וזה מכיון שבשביתה זו הרי הם מעפילים
בזמן תיקון השלם .כי תכלית שלימות המועדים היא ומשום כך קבעו חז"ל לקרוא ביום זה בתורה את ועולים למקום עליון שאין להם בו שום אחיזה
-שיתעלו כולם לבסוף למדרגת השבת ,ויהיו בבחינת פרשת 'וזאת הברכה' ,שהיא כסדר השלמת קריאת ושייכות מצד שורשם ,ומצד אור הקודש ההוא אין
עץ החיים ,ואז לא יימצא בהם עוד שום תערובת התורה השייך למהלך השבתות ,ולא כשאר הרגלים לרע ולסיטרא אחרא שום מציאות ותקומה כלל,
והתערבות של הרע ,רקמופקעים לגמרי מכל קשר שבהם קוראים בפרשיות המועדות המיוחדות להם .כי ולפיכך הם מתבערים ומתבטלים מן העולם.
ואחיזה לאומות העולם ,בבחינת 'יום שכולו שבת אכן כל עצם מהותו של מועד קדוש זה שוה הוא
ומנוחה לחיי העולמים'. ליום השבת ,שאין לסיטרא אחרא ולמציאות הרע אומות העולם מקבלים שבירה מהרגלים ,אך לא מיתה וביטול
שום אחיזה ושייכות בו לגמרי. לעומת כן ,לגבי קדושת הרגלים וימים הטובים לא
סיכום ותמצית מצינו חומרא זו ,שאם יבוא נכרי ויקבע לעצמו יום
'לית חולקא בהאי יומא אלא לקוב"ה וכנסת ישראל'
למועד ,וישמור אותו ככל חוקות הרגל והלכותיו,
שמיני עצרת הוא גמר ותכלית המועדים ולא נקבע על שם עסק ומעתה ,כשם שנתבאר לעיל שביום השבת אין שום להלכה לכאורה אינו מתחייב מיתה על כך)ב( .ועל
הגשמי ,רק הוא בבחינת שבת ,בבחי' עץ החיים ,כענין שקוראים שייכות ואחיזה לאומות העולם ,ומופקעים הם לגמרי אף שלאמיתו של דבר בוודאי אין לעכו"ם שום שייכות
בו לפי סדר השבתות .ולכן אין לגוים שום שייכות ליום טוב
מקדושת יום השביעי ,הכי נמי אמרו בזוהר הקדוש אמיתית גם למדרגת המועדים ,שהרי ימים אלו הינם
זה ,ומקריבין פר יחידי לאומה יחידה' .וישכון ישראל בטח
בדד עין יעקב'' .בראשית ברא אלקים' אחר הקדמת מדרגת
(ח"ג צז ).על יום שמיני עצרת' :לית חולקא בהאי יומא 'ימים טובים' ,המבררים את הטוב מן הרע ,ואין ל'רע'
השבת שבשמיני עצרת .וזוהי שלימות ותכלית כל המועדים - אלא לקוב"ה וכנסת ישראל ,בגין כך 'עצרת תהיה גמור אחיזה בהם ,ואשר מטעם זה כינו חז"ל במסכת
להתעלות למדרגת שבת ,באין לאומות שום חלק עמהם. לכם' (במדבר כט ,לה) -לכם ולא לאחרא'. עבודה זרה (ב ).את החגאות שלהם בלשון 'אידיהן
א.ויש לפרש בזה את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה במשלי (לא ,יב) 'גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה' .ונאמר ש'ימי חייה' רומזים לימי השבתות ,היונקים מן העץ החיים ,והם
בבחינת 'ימי חייה' ממש .אך מכח השבת ,שוב אפילו מי שמצד עצמו אינו אלא בבחינת 'טוב' ,מכל מקום אין הרע יכול לנגוע בו כלל ,בבחי' 'טוב ולא רע'.
ׁ
ב .איברא שמלשון הרמב"ם ז"ל לכאורה משמע שלא כדברינו ,שכן כתב בהלכות מלכים (פ"י ה"ט) וזה לשונו' :עכו"ם שׁשבת אפילו ביום מימות החול ,אם עשאוהו לעצמו כמו שבת
חייב מיתה ,ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו' ,עד כאן .ומלשונו לכאורה נראה שגם שביתת המועד אסורה לגוים .אך אין הדבר מוכרח ,כי יש לפרש את דבריו שכוונתו
שהנכרי עשה מועד לעצמו לשבות בו כדרך שאנו שובתים בשבת ,שהרי דבריו נובעים מהגמרא הנזכר שעכו"ם ששבת חייב מיתה ,והרי מלשון זה משמע לכאורה שאין לנכרי
חיוב מיתה רק כשהוא שובת כעין שביתת השבת דוקא.
ג.וביסוד זה יבואר גם שורש הדברים במה שנוהגים להתענות בה״ב אחר חג הפסח והסוכות (או"ח תקסו ,ב) ,וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל ,שהסמך לתעניות אלו הוא מאיוב,
שנאמר בו (איוב א ,ה) 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה ,וישלח איוב ויקדשם וגו' ,כי אמר איוב אולי חטאו בני' ,והכי נמי בשמחה ומשתה של החג יש לחוש אולי חטאו ישראל ,עיי"ש.
ועומק הדברים הוא ,כי כל עצם הדבר שיש לחוש ששמחת המועד תגרום איזה חטא ופגם חלילה בישראל נובע רק מכך שיש לאומות העולם שייכות ואחיזה בשמחת הרגלים,
ואחיזתם זו יכולה להמשיך עמה חטאים .ואכן לפיכך בא המקור לחשש זה דוקא מנכרי -איוב ,שהוא היה הגוי הטוב ביותר מבין אומות העולם ,כיון שדוקא הם הם שגורמים
לחטאים האלה.
ג
דברים נעימים
לא היתה להם הארת משיח בענין שמו ,ולא נקרא מנחם .ויש עכתודה״ק.
להמשיך עוד ,כי ראשי תיבות שמות שלשת בני נח ש'ם ח'ם ויש לפרש בענין זה ,כי באמת שאול המלך היה משיח דברי נועם ופרפראות
י'פת הוא 'שיח' .ואילו היה נח מוליד בן רביעי כאשר רצה, ה' ומי יוכל להשיג את קדושתו ,אבל למעשה נאמר עליו על הפרשה ומועדי השנה
יש לומר שהיה קורא לו 'מנחם' ,ואז היו ראשי תיבות שמות עניינים של חסרון ,כענין מה שנאמר ״ובכל אשר יפנה
בניו עולים 'משיח' .אבל בזה קלקל חם וסרסו ,ועל ידי זה לא ירשיע״ (שם יד ,מז) ,וכן מצינו אצלו את ענין הריגת נוב עיר
נתגלה שמו של משיח בהם. הכהנים ועוד ,אשר לערכינו אנו צריכים ללמוד מהם דברים
ובאותה שעה שתה נח יין והשתכר ,ואז רצה להמשיך בן לפי השגתינו .הרי שהיה באמת מצד אחד 'משונה במעשיו' א
רביעי אל העולם .כי ידע נח שעל ידי היין נמשכת נשמת לצד הטובה ,כאשר היה צדיק גדול קדוש ונשגב .ומצד שני יש
משיח לעולם ,כענין מעשה לוט ושתי בנותיו ,אשר על ידי ללמוד בו ענין של 'משונה במעשיו' לצד ההיפך ,בכל ענייני קשר סוף התורה ותחלתה בענין 'לב'
שתית היין יצאה נשמת משיח .ולכן נטע נח כרם אחר המבול, החסרון שנאמרו אצלו .ואכן ידוע כי כל הוי אמינא בחז״ל יש
כדי לנסות להמשיך את תיקון העולם השלם על ידי נשמת לו איזה שורש ,ואם היה הוי אמינא לפרש את הפסוק שנאמר נהגו צדיקים לקשר את סוף התורה בפסוק ״לעיני כל
משיח .אבל אז בא חם וקלקל את הדבר ,ולא הצליח נח עליו לצד הגנות ,הרי שיש לזה יסוד ושורש באיזו בחי'. ישראל״ לתחילתה בפסוק ״בראשית ברא אלקים״ .וקשר
בהמשכה זו ,ונהיה מכל היין ענין של שכרות ובזיון .ויש לומר זה יוצר תיבת 'לב' ,מן האות ל' של 'ישראל' ואות ב' של
והענין הוא על פי מה שנתבאר באריכות במקו״א ,ומיוסד 'בראשית' .ויש לומר כי ל״ב זה מורה על אות א' ,אשר צורתו
שאילו היה נקרא בשמו על ידי אדם הראשון ,היה ממשיך בו על דברי הגמ' 'אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא
את שמו של משיח ,והיו מגיעים אל התיקון השלם. היא י״ו מלמעלה וי״ו מלמטה .וזה מרמז על כך שכל התורה
נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי' (יומא
מושרשת באות א' של ״אנכי ה' אלקיך״ ,שהרי מתן תורה הוא
כב ;:ועי' מה שפירש בזה הרבי ר' אלימלך בפרשת נשא ד״ה ולבני קהת) ,והענין שורש כל התורה.
הוא כי שאול המלך היה בעל גדלות המוחין נשגב מאד ,והוא
ה ענין מה שנאמר עליו ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״ (ש״א ט,
והאות ב' של 'בראשית' רומזת על ה'בית' העיקרי שהוא
'בית המקדש' ,ואכן מילוי אות ב' (י״ת) עולה בגי' 'קודש',
ב) .אבל דוקא מפני זה לא היתה מלכותו יכולה להימשך ,כי
על ידי כח התפלה יכולים להתגבר שהוא ענין 'בית המקדש' שנאמר עליו ״לביתך נאוה קודש״
על הרע ולזכות ליראת שמים המלך צריך להיות מסוגל להיכנס לכל בחי' קטנות המוחין,
(תהלים צג ,ה) .ועל ידי התקשרות סוף התורה ותחלתה מגלים
ולכן נאמר עליו ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ (דברים יז ,כ) ,ורק על
וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (ו ,ו). שיש כאן 'לב' ב'בית' זה ,כי עיקר בנין בית המקדש הוא על
ידי זה יתקיים בו ״ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול ,למען
ידי ה'לב' ,כמו שאמר שלמה המלך ע״ה ״ויהי עם לבב דוד
בספה״ק נועם אלימלך (בתחלת הפרשה) מפרש כי נחמה היתה יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל״ (שם) .ומפני
אבי לבנות בית לשם ה'״ (מ״א ח ,יז) .ויש לרמז על כך ,כי 'לב
לו יתברך ,בזה עצמו שאמר הכתוב ״רבה רעת האדם״ ,כי על שלא היה שאול המלך מסוגל מצד עבודתו הנעלית לרדת
בית' הוא בגי' 'מקדש'.
ידי זה יש לו לאדם התנצלות ,לומר לפניו ית' 'אתה נתת לי לבחי' קטנות המוחין ,לכן כאשר באו עליו רוח רעה ועניינים
את היצר הרע' ,וכענין שאמר הקב״ה בעצמו ״ואשר הרעותי״ של קטנות לא הצליח בעבודתו.
(מיכה ד ,ו; ברכות לב ,).עיי״ש. ולעומת זאת היה דוד המלך אשר היה תמיד מקטין את ב
ויש לבאר על פי דבריו הק' ,כי אילו היה האדם יכול עצמו ,ועבר את כל מיני המצבים קטנות כמו גדלות ,ולכן
להתגבר בכוחו כנגד היצר הרע ,היה צריך לעשות זאת נמשכה מלכותו לדור דורים .וזהו ענין מה שהבחינו חז״ל כלל ישראל מתקנים את כל
בעצמו ,והיתה זו עבודה קשה עד מאד .אבל עכשיו שהיצר ואמרו 'אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה הבריאה שנבראה עבורם
הרע גדול כל כך ,והוא רודף את האדם כל היום ,עד אשר סייעיה ,שאול באחת ועלתה לו ,דוד בשתים ולא עלתה לו' בראשית ברא אלקים (א ,א).
כל מחשבות לבו הם רק רע כל היום .הרי אין האדם מסוגל (יומא כב ,):כי שאול המלך לא היתה מלכותו יכולה להימשך
פירש רש״י 'אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני' ,ומביא
ויכול בכלל להתגבר עליו בכח עצמו ,והוא מוכרח להגיע לידי עם שמץ של חסרון ,ולכן אפילו בחסרון חטא אחד עלתה לו
על כך את מה שאמרו חז״ל שהבריאה נבראה 'בשביל ישראל
כח התפלה ,להתפלל אל הקב״ה לעמוד לימינו ,כמו שאמרו מלכותו .מה שאין כן דוד המלך היתה עבודתו בקודש ממשיכה
שנקראו ראשית'.
חז״ל 'אלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו' (קידושין ל .):ומאחר בכל התוקף והיה מתחזק תמיד גם אחר מכשול בשתים ,ולכן
שמוכרחים להגיע אל כח התפלה ,כבר מובטחים בהקב״ה לא עלה לו הדבר במלכותו ונמשכה הלאה .וזהו ענין הצדיק וענין זה יש בו קשר בין סוף התורה לתחלתה ,שהרי סוף
שישמע את קולינו ויעמוד לימין אביון להושיעו מהתגברות הנקרא 'גיחון' שהוא לשון של הכנעה כענין ״הולך על גחון״ התורה הוא בתיבת 'ישראל' ,אשר הוא ענין 'בשביל ישראל
היצר .וכידוע כי על אף שאמרו חז״ל 'הכל בידי שמים חוץ (ויקרא יא ,מא) ,אשר צדיק כזה יכולה מלכותו להימשך כנ״ל. שנקראו ראשית' .ורש״י הביא שלומדים זאת באופן של דרש
מיראת שמים' (ברכות לג ,):מכל מקום אמרו הם בעצמם שהיו ולכן אמר דוד המלך במשיחת שלמה בנו למלך ״והורדתם מן הפסוק דוקא ,ובזה קישר את הפסוק גם עם אמצע התורה,
כלל ישראל צריכים להתפלל להקב״ה 'תן אתה' על יראת בבחי' קשר של 'ראש תוך סוף' .שהרי אמצע התורה הוא
אותו אל גיחון״ (מ״א א ,לג) ,ודרשו חז״ל על כך שהיה זה לרמז
״דרוש דרש משה״ (ויקרא י ,טז; קידושין ל ,).בבחי' 'אין המקרא
שמים (ע״ז ד ,).ויש שפירשו כי זה בעצמו הוא העבודה הנדרשת שתימשך מלכותו .ולפי המבואר היינו ,כי על ידי שילמד
הזה אומר אלא דרשוני' .ויש לאותו הפסוק שייכות נוספת
מן האדם בענין יראת שמים ,להתפלל להקב״ה 'תן אתה' שיתן לעבוד את ה' באופן של הכנעה גם בבחי' קטנות ,תוכל
עם התחלת התורה ,על פי מה שהביא רש״י בפרשתינו 'לא
בלבו אהבתו ויראתו. מלכותו להימשך לאורך ימים.
היה צריך להתחיל את התורה אלא בהחודש הזה לכם' וכו'.
וזו היא הנחמה המיוחדת שנזכרה בפסוק ,כי רבה רעת שהרי שעיר החטאת אשר 'דרוש דרש משה' היה שעיר ראש
האדם בארץ ולכן יוכרחו בני האדם להתפלל ,ועל ידי זה חודש (רש״י שם) ,והרי זה מקושר גם עם מה שהתורה היתה
יוכלו וינצחו את יצרם .ועל זה נאמר ״ונח מצא חן בעיני ה'״ ד
צריכה להתחיל בו.
(ו ,ח) ,אשר 'חן' הוא ענין התפלה (עי' שעה״כ ציצית ז) ,כי נח
נח לא נקרא בשמו על ידי אדם הראשון והענין הוא ,כי כל הבריאה נבראה בשביל ישראל ,אשר
הצליח לעבור את כל המכשולות והנסיונות בדורו ,רק על ידי ולכן לא התגלה בו נקודת משיח הם מתקנים אותה על ידי מצות קידוש החודש אשר נמסרה
שהתפלל .ולכן נקרא בשמו על שם ״זה ינחמנו״ ,כי זו היתה
ויולד בן (ה ,כח). להם .וזה היה עומק ענין דרישת משה רבינו אחר שעיר ראש
גם הנחמה אשר עלתה לפני הקב״ה ,שהתנחם בזה על בריאת
חודש ,כי שעיר זה מכפר על מיעוט הירח (חולין ס ,):שהוא
היצר הרע ,כאשר חשב על כח התפלה כנ״ל. אצל כל הנולדים בדורות מאדם עד נח ,נאמר מיד שם הבן
תיקון מעשי בראשית .כי משה רבינו טען שכל חטאי בני
ויש להוסיף בזה עוד ,כי כל מעשי בראשית מכונים 'טוב', הנולד ,אבל אצל נח כתוב בתחלה ויולד 'בן' ,ורק בהמשך
האדם התלויים כולם בחטאו של אדם הראשון ,נגרמו מחמת
כמו שנאמר בכולם כי ראה אותם הקב״ה והנה הם 'טוב'. הפסוקים נזכרה קריאת שמו.
מיעוט הירח [שהוא ענין ההסתר על מדת המלכות והשכינה
ויש לומר כי כל עוד שיש 'טוב' ,יש גם 'רע' העומד לעומתו ויש לומר בטעם הדבר ,כי אדם הראשון קיבל מהקב״ה את בתחתונים] .ולכן אילו היו אהרן ובניו אוכלים את שעיר ראש
ומתגבר כנגדו [מה שאין כן בבחי' 'חיים' ,ואכמ״ל] .ולכן הכח לקרוא שמות ,כאשר קרא את שמות כל בעלי החיים וכל חודש ,ומשלימים את תיקון מיעוט הירח ,היו יכולים להשלים
אין ענין הטוב מספיק בפני עצמו ,אלא צריכים להוסיף אליו הנמצאים בעולם .ועל פי זה יתכן לומר ,שהוא גם היה נותן את תיקון מעשי בראשית וכפרת חטא עץ הדעת .ונמצא כי
את ענין ה'חן' שהוא התפלה כנ״ל .וכאשר מוסיפים 'חן' על את השמות לכל הבנים הנולדים .אבל נח הוא הראשון אשר התחלת התורה ואמצעיתה וסופה מורים כולם על היות תכלית
'טוב' ,הרי זה אותיות 'בטחון' .כי כאשר האדם אינו מתגבר נולד אחר פטירתו של אדם הראשון ,ולכן לא ידעו לתת לו ותיקון הבריאה נשלמת על ידי כלל ישראל.
בכוחו העצמי נגד הרע ,אלא מתפלל ומקוה אל השי״ת ,הרי את השם מיד בלידתו .ורק בהמשך הזמן ,נתנו לו שם על פי
זו עבודת מדת הבטחון. מעשיו ועניינו אשר כבר התגלה להם.
ונרמז בזה ,על פי הידוע כי יש להחליף את האות ר' עם ד', ויש להוסיף בענין זה ,כי ענין השמות יש לו שייכות גדולה ג
כענין ר' של 'אל אחר' שצריכים להחליפו עד שיהיה 'אחד' לעניינו של משיח אשר שמו קדם לבריאת העולם (פסחים נד,).
של שמע ישראל .וזהו ענין 'דרדר' הנזכר אחר חטא עה״ד, ו'משיח' יש בו אותיות 'שם חי' הוא ענין השמות אשר נקראו הצדיק העובד את ה' גם בבחי'
קטנות יכולה מלכותו להימשך
שהוא ענין חילוף הד' בר' ,ואכמ״ל .והנה אם נחליף את האות לכל החיים .וזה נרמז במה שאומרים בעת ברית מילה אחר
ר' של תיבת 'רע' באות ד' ,הרי יהיה מזה אותיות 'דע' העולים קריאת השם 'ישמח האב ביוצאי חלציו' ,אשר 'ישמח' הוא ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש (ב ,יג).
עה״כ בגי' 'בטחון' ,כענין הפסוק ״בטחו בה' עדי עד״ (ישעיה אותיות 'משיח' .וזהו גם ענין מה שדנו חכמי ישראל בענין בספה״ק נועם אלימלך (ד״ה ונהר) מבאר את הפסוק ,שהצדיק
כו ,ד) .כי רק על ידי הבטחון בהקב״ה יכולים להינצל מענין ״רק שמו של משיח מה הוא (סנהדרין צח[ ,):והיו התלמידים אומרים שהוא בחי' 'גיחון' ,משבר את כח האיש שהוא ככושי כאשר
רע כל היום״ [ובמקו״א ביארנו בזה את שיטת ר' יהושע אשר זאת על רבם המביאם לחיי העולם הבא ,שהוא בחי' ימות הוא משונה במעשיו לרעה .ומביא ראיה על כך שכושי יכול
ארבעים ימי הגשם של המבול החלו ביום י״ח אייר ,כי הוא יום המשיח] .ולכן היה לאדם הראשון שייכות עם ענין נתינת להתפרש על שינוי המעשים לרעה ,שהרי על שאול המלך
ל״ג בעומר אשר בו מאיר שם הבטחון]. השמות ,כי 'אדם' נוט' א'דם ד'וד מ'שיח. נאמר לשון כושי ,וביארו חז״ל שהיה משונה במעשיו ככושי
ונתבאר כי נח מצא חן לפי שהתפלל להקב״ה ,ורק על ידי ויש לומר כי אילו היה אדם הראשון נותן את השם לנח ,היה המשונה בעורו (מו״ק טז .):ובכל זאת יש בגמ' אחרת (יומא כב):
זה השיג יראת שמים והתגבר על יצרו .אבל היה אצלו חסרון נותן לו את השם 'מנחם' שהוא שמו של משיח כידוע .אשר הוי אמינא לומר עליו שנקרא ״בן שנה״ (ש״א יג ,א) לומר עליו
בכך שלא התפלל על בני דורו ,כי אילו היה מתפלל עליהם שם זה ראוי לנח כענין ״זה ינחמנו״ (ה ,כט) ,ולא רק 'נח' כמו שהיה ח״ו מלוכלך בחטא .הרי מזה שיכולים לפרש תיבת
לא היו נאבדים במבול. שקראו לו .אבל מפני שכבר לא היה אדם הראשון בעולם, 'כושי' שנאמרה עליו ,גם באופן שהוא משונה במעשיו לרעה,
ד
מסילת ישרים
דרכה של תורה:
איך זוכים לקנין
בתורה בדור
פרק יב שיעור כב – ב
פרשת כי תשא תשע"ג
שקשה מאד
להתנזר מגשמיות
ש י עו ר י ה ש ק פ ה ומו ס ר ב ד ר ך הח ס י ד ו ת
א
לא להעמיס עצמו על הציבור
וירא מנוחה כי טוב:
יש אנשים שלבקש 'טובות' הוא אצלם טבע שני | איך צריך להתנהג במקרה שנאלצים לבקש טובה מהזולת | הורים עלולים להרוס את החינוך בידיים | הסיבה למה גדולי ישראל הסכימו שישרתו אותם | אם אדם נושא
באחריות על החיים שלו אזי אחרים ישמחו לסייע בעדו | האדם נברא לשבר את הטבע ובפרט טבע מגונה כזה
על התלמידים הוא בכך שיש כל מיני מצבים ,בהם אלא לכתחילה שבלכתחילה הוא זרק את עצמו איש מנוחה -שמטריח את כולם
יש ביד התלמידים את הזכות לשמש את הרב שלהם. על השני .אדם כזה הוא בזוי ונמאס אצל אנשים, הנה נדבר עתה בענין הנטייה של בני אדם
ופעמים שזה הטובה הגדולה ביותר עבור הרוחניות וחוץ ממה שיהיה עליו לתקן זאת בעולם האמת להיות איש מנוחה :ישנם אנשים שמתרגלים לבקש
שלהם; כמו שאמרו חז"ל (כתובות צו" ).כל המונע – מחמת שלא תיקן מדה מגונה זו – הוא גם יסבול עזרה וסיוע מהזולת .גם באופנים שהם עצמם היו
מתלמידו לשמשו כאילו מונע ממנו חסד" .ובכך מכך בעולם הזה ,לא יהיו לו חיים נורמליים ,אנשים יכולים להסתדר לבד ,חיש קל הם מרשים לעצמם
הוא גם מנחיל להם דרך ישרה של כבוד התורה, לא יסבלו אותו. לקבל עזרה מהסובבים אותם .הם חיים עם 'תפיסת
וביטול בפני רבם המלמדם תורה. עולם' ש'כל העולם לא נברא אלא לשמשני' ...כולם
אלא שזה החסיד שוטה ,עומד ומביט על חינוך רע מגדל 'פירות' כאלה צריכים לעמוד הכן ולשרת אותם .אלו אנשי מנוחה
ההנהגה של רבו -הוא רואה שכולם משמשים הסיבות שגורמות לאדם להגיע לידי מדה רעה שלא יודעים מהו המושג 'לקחת אחריות' על החיים
אותו -וכך נכנס לו לראש שגם הוא רוצה 'הנהגה' כזו הן כמה וכמה :לפעמים זה פשוט נובע מעצלות שלהם .הם מעמיסים את עצמם כמו משא כבד על
כזו -הוא מדמה בנפשו שגם הוא 'שטיקל רבי'... נוראה וקיצונית שמושרשת בו מטבע תולדתו כדי הסביבה שלהם ,בו בזמן שהם מצידם לא לוקחים
וממילא כולם צריכים לשמש אותו .אלא שלמעשה שיהא לו לניסיון בעולם הזה .אבל בדרך כלל, 'מינימום' של עול ואחריות על החיים שלהם.
מתוך כך הוא נהפך להיות מושחת גדול שמעמיס הנהגה זו היא תוצאה מדברים שקדמו לכך; כגון מדה זו אכן מסתעפת ממדת העצלות ,אלא
את עצמו על כל סובביו ואינו יודע איך לקחת אדם שבימי נעוריו נהגו הוריו – מחמת איזה סיבה שהנזקים שלה גדולים ועצומים עוד יותר ,זה הולך
אחריות על עצמו .וזאת עלתה לו כי הוא אינו מבין -לכרכר סביבו ולדאוג לכל מחסורו באופן מוגזם, הרבה יותר רחוק .כי כאשר אדם נמשך אחר הנהגה
שגם רבו לא היה חפץ שאחרים יעבדו עבורו ,ואין הוא מעולם לא היה צריך להכניס אצבע למים כזו ,הוא פשוט נהפך להיות מושחת במידות .הוא
זה אצלו הנהגה של לכתחילה ,אלא של אין ברירה קרים .לא היה להם את 'השכל' לחנך אותו שעליו נהיה כל כולו מופרך .איזה הגיון יש בכך ,שהוא אינו
ורק לתועלת התלמידים והחסידים. לקחת חלק בעזרה בבית ומידי פעם להטיל עליו לוקח אחריות על עצמו ,וכולם צריכים להסתובב
מטלות ,אלא הם עצמם דאגו שהכל יהיה ערוך ומזומן סביבו ולדאוג לכל מחסורו?! זהו סוג של 'רע',
לא לנצל את טוב הלב של המשפחה לפניו ,וממילא מובן שהוא יצא כזה 'פרי' -אדם שהוא רואה רק את ה'אני' שלו -באופן מחריד
תהיה הסיבה אשר תהיה – גם אם זה מטבע שאינו לוקח על עצמו שום אחריות; הוא חושב שכמו שאין הדעת סובלתו.
תולדתו – אין שום אמתלא להתנהגות כזו .צריכים שאימו עמדה לפניו לשרת אותו ,כך צריכים כעת
לשבור טבע מוגנה שכזה .אדם צריך לדעת :אתה גם הצוות בישיבה לעמוד הכן ולשרתו ,ואחרי מותר לבקש 'טובה' אבל מתוך
מוכרח לקחת את האחריות על החיים שלך! אתה החתונה 'האחריות' הזאת עוברת לבני בית ,לעמוד הכנעה והכרת הטוב
סיימת לאכול – תנקה אחריך .הייתכן? אתה אוכל לפניו במסירות ,לשרתו ולדאוג לכל מחסורו .הוא אכן בוודאי ישנו מושג שנקרא 'טובות' – מותר
והשני צריך לנקות את מה שהשארת?! צריכים פשוט אדם חולה... פעם לבקש 'טובה' מהשני; כל אדם מוגבל ביכולותיו
לסדר משהו בבית ,צריכים לתקן משהו ומטבע הדברים לפעמים זקוק הוא להגיע לזולתו,
– אתה צריך לטפל בזה ,זו האחריות חסיד שוטה שרוצה גבאים כל אחד כפי הצטרכותו .אבל כל זה נאמר באדם
נקודות:
שלך! אלא מי אתה רוצה שיעשה את לפעמים הנהגה זו היא נחלת איזה שנושא את המשא שלו בעצמו ,יש לו אחריות
זה?! אכן בוודאי ישנו חסיד שוטה .כי הלא הסדר המקובל אישית על החיים שלו ודואג בעצמו לכל ענייניו.
מושג שנקרא וכשהוא נצרך לטובה מזולתו הוא אכן פונה אליו
אם צריך להביא פרנסה הביתה, 'טובות' – מותר הוא שרבנים ואדמורי"ם – כל אחד
צריכים לשלם שכירות ,משכנתא פעם לבקש 'טובה' לפי ענינו -יש להם משמשים וגבאים בהכנעה כאחד שמבקש טובה ולא כאילו שהלה
וכדומה -אתה מוכרח לקחת אחריות מהשני; כל אדם שתפקידם הוא לסדר ולטפל בעניינים 'חייב' לו דבר ,וכשהוא נענה ומקבל את מבוקשו ,הוא
מוגבל ביכולותיו הגשמיים שלהם .הטעם הפשוט לכך יודע להכיר טובה ,הוא יודע להודות ומרגיש באמת
ולהביא את הכסף .למה שתיפול ומטבע הדברים
למעמסה על הסובבים שלך ועל לפעמים זקוק הוא הוא ,כי היות ויש להם 'סדר היום' שההוא עשה עמו חסד והוריד דאגה מעל ראשו.
המשפחה שלך -שלא רוצים שהבית להגיע לזולתו ,כל מלא וגדוש של עבודת ה' וצרכי אבל אם האדם לא נושא בעצמו את 'החבילה'
אחד כפי הצטרכותו. הכלל ,לכן לתועלת הדבר מסירים
שלך יקרוס וממילא אין להם ברירה אבל כל זה נאמר שלו ,אלא לכתחילה הוא בא וזורק את עצמו על
אחרת ,אלא לקחת על עצמם את באדם שנושא את מהם העול לטפל בשער העניינים. אחרים ,אזי הבקשה שלו אינה נחשבת כבקשה
ההוצאות של השכירות שלך?! למה המשא שלו בעצמו, וגם יש בכך ענין פנימי ,במה – אלא כתובע בפה .הוא אינו 'מבקש' – הוא
צריכים כולם לשאת את הדאגות שלך?! יש לו אחריות שהם מסכימים שהתלמידים ישרתו פשוט פגע-רע! ההודיה שלו אינה הודיה ,ואין לו
אישית על החיים
באיזה זכות אתה מנצל אחרים?! איך יש שלו ודואג בעצמו אותם ,כי חלק מההשפעה הרוחנית הכרת הטוב! כי הוא כלל לא הרגיש שהוא נמצא
לך 'לב' להעמיס את עצמך על השני?! לכל ענייניו במצוקה ובאין ברירה עליו להגיע לחסדי הזולת,
ה
ב
להיות אדם קל ונעים ולא לדרוש
רך כקנה:
את הכבוד הראוי
לכל אדם ישנם 'זכויות' משלו | אם הוא אינו מקבל את הזכויות הללו ברוב המקרים עליו לוותר עליהן | יש מצבים בהם אסור לכתחילה לעמוד על הזכויות הללו | איך מתנהגים לגבי 'חזקות' | אדם שיודע שהוא אורח
במקום הזה לא עושה עסק מהזכויות שלו כאן | עובד ה' אינו מכביד על סובביו עם העבודת ה' שלו
לנהל איתו מערכות וחשבונות .וזהו מה שאמרו בנו ,למה אינו מדבר עמו בכל ה'דרך ארץ' או שאינו כל אדם ראוי לזכויות ולכבוד
כפי עניינו
חז"ל (אבות פ"ד מ"י) "שלי שלך ושלך שלך חסיד". שומע בקולו -והיינו שהאב עומד על הזכויות שלו
מענין לענין באותו ענין :כפי הנוהג בעולם
-אבל באמת הוא אינו מתכוון לחינוך ולרוחניות
אם אני אורח כאן בעולם – אני רק ישנם לכל אדם 'זכויות' למיניהם שמגיעים לו
של בנו ,כי הרי פשוט לכל רואה ,שהבן יקיר הזה
שואל מה 'הבעל הבית' רוצה ממני לא נמצא 'במקום' הזה כלל – 'ער האלט נאכנישט
בצדק וביושר ,וכל אחד יש לו הכבוד הראוי לו כפי
וכל האמור יש לו שייכות גדולה עם מה שדברנו מעמדו .כגון ,לפי מה שמקובל בין אנשים -ואכן
ביי דעם' – ישנם הרבה דברים יותר חשובים במה
בשיעורים הקודמים; שהאדם צריך לדעת שכל כך נאה וכך יאה – בני ביתו הקרובים של כל אדם,
לחנך אותו...
הקיום שלו כאן בעולם הוא רק באופן עראי. בניו וחתניו וכדומה ,יוצאים מגדרם כאשר אביהם
כל אב צריך להיות מוכן לכך ,שברגע שזה לא זקוק להם והם מתנהגים איתו ביותרת הכבוד .גם
כשאדם חי בעולם מתוך הרגשה של 'עראי' ,הוא
נוגע באמת לחינוך בנו ,הינו מוותר על כל הזכויות ראוי בהחלט שאשה תהיה מסורה לכל צרכי בעלה,
גם מתייחס לכל הזכויות הללו באופן טפל ועראי
שלו! ברגע שהוא מבין שבנו לא 'במצב' הנכון כעת והתלמידים יהיו מסורים לכל צרכי רבם .כמו כן,
ואינו עושה מהם עסק שלם .אם הוא מתייחס
– הוא יטפל בכל ענייניו בעצמו .הוא לא יצווה אכן מנהג טוב ויפה הוא שבני משפחה עוזרים
לעולם הזה כמו אורח שמגיע לאיזה מקום באופן
על בנו ולא יטיל עליו כל מיני שליחויות -לקנות אחד לשני ומשתתפים בשמחות משפחתיות ,גם
עראי ,ואינו עומד בתקיפות על זכויותיו.
דברים ולטפל בצרכי הבית -אלא הוא יקנה הכל בין חברים בוודאי שראוי מאד לסייע ולכבד איש
אם יוצא לו לפי חשבונו – ובדרך כלל כדאי בעצמו ויסדר כל מה שצריך -בלי לעשות מכך את חברו ולהיות לו לאוזן קשבת וכדומה -כל
להתייעץ עם משגיח וכדומה -שאכן רצון ה' שלא שום עסק. אלו הם מעשים הגונים מצד סדרי העולם וכך נאה
יוותר כעת ,כגון לגבי חברותא שאיתו היתה לו עד
ויאה.
עכשיו הצלחה גדולה בתורה ,ואם יעמוד על שלו, אתה צריך לדעת איך להתנהג כלפי הזולת
הוא יוכל להמשיך וללמוד איתו ,הרי שאז אכן דבר – אבל לא לדרוש ממנו להתנהג כך כלפיך
אדם קשה דורש זכויות בפה מלא
טוב הוא שיעמוד על זכותו .אבל אם יוצא לו – כמו עוד דוגמא :ישנם בחורים שיש להם בישיבה
שהאמת היא ברוב הפעמים -שרצון ה' הוא שלא כל מיני 'חזקות'; 'הסטנדר שלו'' ,המקום קבוע אולם הבעיה היא ,שישנם אנשים שהם מאד
יעשה מזה עסק כעת ,אלא יחפש לעצמו חברותא שלו'' ,החברותא שלו' וכדומה .ואם אחד מרהיב 'מודעים' לזכויות שלהם ...הם תמיד עסוקים
אחרת ,או מקום אחר בבית המדרש – אזי הוא עוז בנפשו לגעת בדבר ששייך לו ,הרי אוי לו ואוי בלעמוד ולדרוש את מה שמגיע להם ,הם דורשים
מוותר! הוא לא איזה מכונה כבידה שאינה יכולה לנפשו ...ההיתכן שנגעת בחפץ ששייך לי?! הלא כאן זאת בכל התוקף ולעולם לא מוכנים לוותר עליהם.
לזוז ממקומה! כי כל 'הדירה' שלו כאן בעולם הזה 'המקום קבוע' שלי כבר מתחילת הזמן ,איך מלאך ואם אחד 'מעיז פניו' ולא נותן להם את מבוקשם,
אינה עם קביעות גדולה מידי – זו הלא אצלו רק דירת ליבך לעמוד על מקומי?! הבחור הזה 'מומחה' עצום הם מתמלאים בטענות עליו והוא נכנס 'לרשימה
עראי! הדבר היחיד שחזק וקבוע אצלו הוא :רצון ה'! לדעת את הזכויות שלו ,והאמת תאמר ,שהוא גם השחורה' שלהם.
על זה הוא לא מוכן לוותר! על זה הוא חושב כל מדבר בצדק ,אם לוקחים ממנו את המקום שלו
הזמן" :מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – מה הקב"ה אכן עושים לו עוולה. נוח לבריות – אל תעמוד על זכויותיך
רוצה ממני ברגע זה? חוץ מזה אינו רוצה לדעת אפס כי עם כל זה ,הוא צריך ללמוד לוותר! אדם צריך להתרגל להיות אדם רך ונעים עם
כלום. וויתור הוא כלל גדול בתיקון המידות; כמו שחז"ל הבריות ולא להיות עסוק כל היום עם ה'זכויות'
אומרים (ב"מ ל" :).לא חרבה ירושלים אלא על שלו .אכן מצד האמת מותר לאב לצפות מבנו
מי שחי כמו בפרוזדור -טוב לו שיתנהג עמו -כמו שבן צריך להתנהג עם אביו;
בעולם הזה ובעולם הבא שהעמידו דבריהם על דין תורה" .על
האדם לדעת כי כל 'הזכויות' הם רק שידבר עמו ביותרת הכבוד ,שיכבד
מי שמתרגל לחשוב ולחיות מתוך הרגשה עראית
מצד הזולת כלפיו ,כלומר :הוא אכן צריך
נקודות: אותו בכל מה ששייך ,וכמובן שאם
– 'מיט א לייכטן עראי'דיגן אופן' – הנה אשרי לו מבקש ממנו לטפל באיזה דבר
לדעת להיות 'מענטש' כלפיך ולתת לך מי שמתרגל לחשוב
בעולם הזה ואשר לו בעולם הבא .בעולם הבא ולחיות מתוך הרגשה שיעשה זאת בחפץ לב ובתשואות
את זכויותיך ואת הכבוד הראוי לך! הוא עראית הנה אשרי לו
מיותר לומר כמה שכר מקבל אדם שכל המבט שלו חן .כל זה אכן מאד 'נורמלי' ,ואם
צריך לדעת איך מתנהגים עם השני - בעולם הזה ואשר לו
על העולם היה מבט של דעת תורה -שהעולם הזה בעולם הבא. בעולם האב מוותר על זה -אינו עושה
איך מתנהגים עם הורים ,משפחה ,ועם
אינו אלא פרוזדור לטרקלין! ובעולם הזה יהיה לו הבא מיותר לומר כנכון .צריכים ללמד את הבן איך
חברים -אבל לא על מנת שאתה תבוא כמה שכר מקבל
אך טוב וחסד! הוא חוסך מעצמו עגמת נפש בלי מתנהגים! זהו חלק מהחינוך שלו
בטענות אליו שהוא לא מספיק 'מענטש' אדם שכל המבט
שיעור .הוא יהיה אדם שקל ונעים לחיות איתו ,לא העולם על שלו ואם מוותרים על זה הוא עלול
ותדרוש ממנו את הכבוד שלך ,ותהיה
מרגישים לחץ בסביבתו ,הוא לא מפיל את עצמו היה מבט של דעת לצאת 'פרא אדם' .אבל יחד עם
איתו ב'קפידות' ובמחלוקת. תורה -שהעולם הזה
על השני .הוא חי בעולם של עבודת ה' ויודע איך זאת ישנם אופנים בהם צריך האב
אינו אלא פרוזדור
לא להיות למשא על הציבור .כי רוב העניינים אתה כשלעצמך?! בוודאי תיזהר בכל לטרקלין! ובעולם להבין את המציאות ולא לדרוש
בעבודת ה' ,הם דברים שלא מכבידים על הזולת. אלה כלפי החברים שלך! אבל אם אחד הזה יהיה לו אך טוב
וחסד! הוא חוסך ממנו את כל זה.
עובד ה' מוצא דרכים איך להסתדר עם כולם ולא מהם עשה עוולה כלפיך ,הנה אז החלק
מעצמו עגמת נפש פעמים שהאב בא בטענה כלפי
להיות למשא וטורח על אנשים. שלך הוא ,לדון אותו לכף זכות ולא בלי שיעור
ו
ג
איך מקיימים זאת למעשה בדורות הללו
וחיי צער תחיה:
למה לומדי שאר החכמות מצליחים בלימודם יותר מלומדי התורה | הדורות שלנו חלושים ואינם יכולים לענות את הגוף | התורה נקנית במ"ח ואי אפשר למחוק את המשנה הזאת בימינו | איך אדם מקיים בזמננו "ועל
הארץ תישן" | גם כשאוכלים -הראש לא צריך להיות שקוע באוכל | טעם פנימי למה בימינו קשה מאד להתנזר מגשמיות
הגוף -אינו פועל לטובה .מידי הרבה לאכול ,מידי יוצא להוראה .והתירוץ על זה הוא :תורה אינה יהודי בעולם הזה הוא כמו חיל בשדה הקרב
הרבה לישון ,זה בוודאי לא 'מציאה' גדולה על מנת חכמה כשאר כל חכמה! תורה היא חכמה רוחנית המסילת ישרים אומר שהאדם צריך להיות
לזכות לקנין בתורה. וקדושה .התורה היא 'נשמה'דיגע חכמה' שאין לה בעולם הזה כמו חייל בחזית המלחמה; שאוכל
כי האדם צריך להיות במצב של עבודה -לא "ֲא ֻֻרָּכָ ה
שום מדה גשמית; כמו שכתוב (איוב יא ,ט)ֲ : קמעה ויושן קמעה -כמה שנוגע לכדי חיותו,
במצב של מנוחה .ולכן גם במה שאכן זקוקים ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ִִמ ָָדה ְּוְר ָָח ָָבה ִִמִנִ י ָיָ ם" ,ולכן כדי שאדם אכן ותיכף הוא רץ ונלחם נגד האויב .כך צריך האדם
עבור הגוף ,לא משקיעים כוחות – זמן ומחשבה יזכה לקנות תורה – צריכה התורה 'לפתוח' את לעשות כל צרכיו בעולם הזה – באופן עראי ,ולא
ועסק גדול .השאיפה של האדם לא צריכה להיות עצמה בפניו. לשקוע בתוך ענייני העולם הזה .הוא אוכל ויושן
למלאות את צרכיו הגשמיים .כמה שאכן הכרחי – כדי צורכי גופו ונפשו ,ושוב כל מגמתו וכל זמנו
הכרחי ,בהחלט שצריכים ישוב הדעת ,אבל יחד עם מ"ח קניינים מסורים אך ורק לעבודת ה'.
זה ,צריכים להיות לפחות 'טפח מעל גבי הקרקע' .כל ולכן קבעו חז"ל רשימה של 'מ"ח קניינים המסילת ישרים מביא את לשון חז"ל (אבות ו,
ענייני הגוף צריכים להיעשות באופן של 'בקיצור' שהתורה נקנית בהם' שאדם צריך לעשות על מנת ד)" :כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים
ו'עראי' ,כאשר מאידך ה'קביעות' -צריך להיות רק לזכות לתורה .והנה בתוך המ"ח קניינים הללו במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה
בעולם הרוחני. ישנם עניינים – שהם לכאורה מן העיקריים שבהם ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך בעולם
– של מיעוט התענוגים בעולם הזה כמו שאמרו הזה וטוב לך לעולם הבא" .כך גם איתא בחז"ל
התענוג הנפלא שעולה שם באבות (ו ,ו)" :במיעוט שינה ,במיעוט תענוג, (ברכות סג" :):זאת התורה אדם כי ימות באהל – אין
מהעבודה של הדור הזה במיעוט שיחה ,במיעוט שחוק" – להמעיט במיני התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".
אפשר לומר דבר חיזוק לדור שלנו -בו אנשים תענוג ,אכילה ושתיה ודיבורים בטלים. הגם שכל זה נוגע לכל ענייני עבודת ה' ,הנה בעיקר
צריכים לאכול ולישון כרגיל :כי יש לפני הקב"ה כדי שהתורה ִִּת ָָּפ ַַתח בפני האדם ,מוכרח הוא הוא כלל ויסוד גדול בלימוד התורה ,אשר על זה
תענוג מיוחד כאשר האור יורד מלעילא לתתא; להיות אדם רוחני שאינו שקוע בגשמיות .הגם אכן מדברים חז"ל.
כדברי המדרש (תנחומא נשא)" :נתאוה הקדוש ברוך שחז"ל אומרים (תענית ז ).שהתורה יורדת ממקום
הוא להיות לו דירה בתחתונים" .לכן בדור שלנו יש גבוה למקום נמוך; היא יורדת עם האדם לכל למה אלף נכנסים לבית המדרש
להקב"ה תענוג מיוחד ונפלאֶ ,יֶ ֶֶתר על מה שהיה לו ורק אחד יוצא להוראה
המצבים שלו ואפילו למקומות הנמוכים ביותר.
בדורות הקודמים. אבל עם כל זה עדיין התורה היא דבר נעלה ונשגב ישנם בעולם הרבה 'חכמות' שאפשר ללמוד
כי בכך מתגלה שאפילו 'גופים' פחותים, – 'א העכערע זאך' – זה דברי תורה ולא חכמה ,וכדי ולהחכים בהן ,כמו שאיתא בחז"ל (איכ"ר פ"ב פי"ג):
שאחוזים מאד בגשמיות ושקועים בהבלי העולם לזכות בה 'לקנין' – צריך להיות ראוי. "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן וכו' יש
זה ,גם הם קשורים בתורה וברוחניות' .עס לאזט תורה בגוים אל תאמן" .אם חז"ל אומרים כך בוודאי
בכל הדורות היה מקובל בפשטות הכי גדולה,
זיך זאגן' :שאכן מחמת זה סיבב הקב"ה מסבב שכן הוא ,וגם לא צריך כאן הרבה אמונה – רואים
שבן תורה מוכרח להתנזר מגשמיות; כמו שרואים
כל הסיבות ,שבזמנים הללו קשה מאד להתעלות זאת בחוש .והנה בכל שאר החכמות שבעולם רואים
בכל העובדות אצל התנאים והאמוראים ,שהם
ולהיות אדם 'רוחני' כבעבר ,כי הקב"ה חפץ מאיתנו שאם אדם משקיע את החיים שלו בלימודים אלו,
סיגפו את עצמם וחיו בהתפשטות הגשמיות .וכך
את העבודה של 'דירה בתחתונים' ,שהתורה תרד מטה הרי ברוב המקרים הוא מצליח ועושה בהם חיל.
נהגו כל הלומדי תורה גם בדורות האחרונים ,מעט
מטה – לאנשים שצריכים לאכול ולישון כדבעי ,ולא כגון ,אלו שמשקיעים כוחות בלימודי הרפואה אכן
גשמיות היתה להם .באיזה קושי היה כרוך הלימוד
יכולים כמעט להתנזר מזה כמו הדורות הקודמים במשך הזמן מקבלים הסמכה להיות רופאים .הם
תורה שלהם ,כמה רעב הם סבלו עבור התורה ,כמה
– ושם תקדש את החומר והגשמיות. לומדים שנים על גבי שנים וספרים על גבי ספרים,
עמל ויגיעה זה דרש מהם .הם ממש
הם עושים 'שימוש' אצל רופאים גדולים ואחר כל
עינו את הגוף שלהם .הם קמו באישון
לא לטעות בענין זה זה ,השאיפה שלהם אכן מתגשמת והם מתמנים
נקודות: ליל -בקור ובחום -ולמדו בהתמדה
לרופאים.
ואם ישאל אדם ,אם כן אולי מן רבה שעות על גבי שעות .ועל ידי
הראוי לרדת ולשקוע יותר בתוך אפילו 'גופים' פחותים, לא כן הם פני הדברים בנוגע לחכמת התורה:
שאחוזים מאד מיעוט הגשמיות אכן זכו לקנות קנין
החומריות ובכך ירד האור למקום בתורה ולגדול גדולי תורה. אברכים יושבים ולומדים שנים רבות בכולל ,לומדים
בגשמיות ושקועים
יותר נמוך?! בוודאי שאין לומר כן. בהבלי העולם זה ,גם מסכתות בש"ס ,מקצועות שלמים בהלכה ,אבל
כי זאת התורה לא תהא מוחלפת. הם קשורים בתורה אי אפשר להתענות אבל למעשה כמה מהם אכן יש להם את המקצוע
וברוחניות' .עס לאזט אפשר להימנע ממותרות בידיים?! כמה מהם אכן בקיאים בש"ס כך שאפשר
אם המשנה אומרת במיעוט שינה זיך זאגן' :שאכן מחמת
ומיעוט תענוג ,הרי הדברים נכונים זה סיבב הקב"ה מסבב חז"ל אומרים (ע"ז ג" :).אין הקדוש לשאול אותם בכל מקום?! שיוכלו תיכף להיכנס
גם עבור הדור שלנו .אם אדם כל הסיבות ,שבזמנים ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו". לסוגיא ולהתפלפל עם כל הריתחא דאורייתא?!
יהיה זולל וסובא ואחר כך יתעמק הללו קשה מאד הקב"ה אינו חפץ לייגע את בריותיו התירוץ היא לצערנו :מעט מאד אברכים זוכים לידי
להתעלות ולהיות כך ...עם רובא דרובא בקושי אפשר לדבר בסוגיא
בסוגיא בגמרא והלכה ,הנה מה אדם 'רוחני' כבעבר ,כי מעבר לכוחות שלהם .בדור הזה
שלומד אינו בגדר דברי תורה אלא הקב"ה חפץ מאיתנו הקב"ה 'סידר' את המציאות באופן שהם למדו ב'זמן' הקודם ...לא! הם לא תלמידי
בגדר חכמה .זה כבר ישתנה מהגדר את העבודה של 'דירה אחר; כיום בני אדם חלשים יותר ,אין חכמים גדולים! הם יכולים 'קצת פה קצת שם' ,אבל
של קדושת התורה .אלא כוונת בתחתונים' ,שהתורה לאנשים את הכוחות כמו שהיו להם לא באמת כמו שתלמיד חכם אמיתי צריך לדעת.
תרד מטה מטה –
הדברים היא ,שאנו מסורים בידי לאנשים שצריכים בעבר .אי אפשר לדרוש מאדם למעט לכאורה זה מעלה תמיהה עצומה :למה בשאר
ההשגחה העליונה ' -מען דארף לאכול ולישון כדבעי, בשינה ואכילה כמו פעם ,צריכים יישוב החכמות אנשים נוחלים הצלחה גדולה וממלאים
זיך לאזן פירן פון הימל' -ומפני ושם תקדש את החומר הדעת גם בגשמיות .אבל זה ברור, את השאיפות ,ואילו בחכמת התורה ממש מעטים
והגשמיות
שרואים במציאות שכיום אי אפשר שהריבוי וההפרזה בגשמיות ובצרכי זוכים לידי כך?! אלף נכנסים לבית המדרש ואחד
ז
דרכי הצדיקים
לנו לסגף את עצמנו כבדורות הקודמים ,הרי זה סימן שזהו היה הרה״ק בעל צבי לצדיק מבלאזוב זי״ע
הרה״ק מפלאנטש
רצון ה' .אם זהו המצב – אזי בוודאי זהו רצון ה' .הקב"ה רוצה שהגיע לעיר 'פעסט' יחד עם בנו הרה״ק זי״ע – יו״ד כ״ט תשרי
מאיתנו שנאכל ונישן כדבעי ,כי העבודה שלנו צריכה כלים, בעל 'קרן יהושע' מריבאטיטש זי״ע ,ועמם
הצטרף גם כ״ק מרן רבינו זי״ע שהיה חתנו
אנו לא יכולים לעבוד את ה' מתוך עייפות ורעב .בכל הדורות של הרה״ק מריבאטיטש .וכך גם הגיע לשם
היו צריכים את הכלים הללו ,אלא שאז היו להם כלים יותר באותה תקופה הרה״ק מפלאנטש ,אשר קבע
חזקים ,לכן יכלו לסבול את הסיגופים .לנו יש כלים חלשים אז את מושבו שם בעיר 'פעסט'. הרה״ק רבי אברהם חיים מפלאנטש זי״ע בנו
השני של הרה״ק מראזוואדוב זי״ע נודע בשערים
ואין אנו יכולים לסבול סיגופים ועינויי הגוף .אבל זה ברור, וסיפר כ״ק רבינו כי בהיותו ב'פעסט' היה הולך בגודל צדקותו וקדושתו ,וכך גם בגאונותו המופלאה.
שגם כיום צריך לקחת חלק במיעוט אכילה ושינה – לפי ערך הרבה פעמים אל ה'טיש' של דודו הרה״ק מפלאנטש, וכאשר היה עדיין צעיר לימים ,והיה מגיע עם אביו
הדור שלנו .לאכול מותרות ,או סתם למלא כרסו יותר ממה ונהנה שם עד מאד .והוסיף ואמר' :איך האב מיך הק' אל הרה״ק מצאנז זי״ע ,היה הרה״ק מצאנז נוהג
נישט געקענט איינהאלטן פון וויינען' (לא הייתי יכול לבחון אותו .וכמה פעמים התבטא בשבח על עומק
שצריך כדי לשבוע – אסור גם בדור שלנו. להתאפק מלבכות) ,מרוב התעוררות שהיה משפיע על דרך לימודו ,ואמר עליו' :ער לערנט א תוספות ווי א
הנוכחים בעת עריכת שולחנו הטהור .כאשר ראה זאת רשב״א'! (הוא לומד תוס' כמו רשב״א!) .ומרוב חביבותו אצלו
לפרש את המשנה לפי הכלים שלנו הרה״ק רבי אלעזר מגראדזיסק זי״ע בנו של הרה״ק היה נוהג תמיד לדרוש בשלומו אצל אביו הרה״ק
מפלאנטש ,אמר אל כ״ק רבינו בבדיחותא' :איך וועל מראזוואדוב ,והיה שואל' :וואס מאכט עפעס דער
הבאנו לעיל את המשנה" :פת במלח תאכל ומים במשורה פארציילן דעם טאט'ן ,אז דו האסט געוויינט ביים בלייכער אברהם חיים' (מה שלומו של אברהם חיים החיֵוֵ ר),
תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה" – המשנה הזו אינה פלאנטשער רב'ס טיש( '...אספר לאביך -כ״ק רבינו הזקן -כי כי היה איש חלוש מנעוריו ,ולכן היו פניו הק' חיורים
נמחקת בדור שלנו ,רק צריכים לפרש אותה על פי הכלים בכית אצל שולחנו של אחיו הרה״ק מפלאנטש.)... מאד בדרך כלל.
של הדור שלנו .מי שרוצה שהתורה 'תיפתח' בפניו ,צריך ואכן אחר אותה תקופה כאשר חזר כ״ק מרן רבינו
לשבור את השינה ,והיינו שעליו 'לקרוע' את עצמו ממיטתו אל היכלו של אביו הק' ,סיפר לו כמה נהנה אצל אחיו
הרה״ק מפלאנטש .שאל אותו כ״ק רבינו הזקן' :האסט כל מהותו היתה חטיבה אחת של אש להבה
באשמורת הבוקר – 'פארטאגס' – וזה ייחשב עבורו "ועל הארץ ודבקות בהקב״ה ,עד שהיה אביו הק' אומר עליו:
געזעהן די פייגעלעך'? (ראית את ה'ציפורים'?) ,כי בעת
תישן" ו"במיעוט שינה" ,כך גם שומה עליו לצמצם קצת את שולחנו הטהור היה רגיל כמה פעמים להכות באצבע 'ווען דער ראפשיצער זיידע איז דא היינט ,פרייט ער
אכילתו -לא לאכול 'ממתקים' למיניהם ולא למלא כריסו צרידה בהתפעלות ,כאשר היה מתלהב בדבקותו זיך מיט'ן הארץ פון דעם אייניקל' (אילו היה זקיני הרה״ק
במידי דאכילה ,ובכלל ,לא לעשות עסק גדול מאכילה -אלא בשירת זמירות שב״ק ,ורבינו הזקן היה מכנה זאת מראפשיץ זי״ע נמצא איתנו היום ,היה שמח עם הלב של נכדו הזה).
לאכול כפי הדרוש לו לחייו ולבריאות גופו ונפשו ,ומשם יקום 'פייגעלעך' .וראו איך כ״ק מרן רבינו הזקן נהנה עד
מאד מזה שהלך להסתופף בצלו.
ויחזור לתלמודו ביתר שאת ,וזה יהיה אצלו "פת במלח ומים בעודו בצעירותו [לפני שהתמנה לרב בעיר
במשורה תשתה". פלאנטש אשר ב'פולין'] כאשר עוד היה מתגורר
פעם אחת בחיי אביו הק' תקפה אותו מחלה קשה בראזוואדוב בצילו של אביו הק' ,היה יושב לידו אצל
אם הוא רוצה להיות עובד ה' ,עליו להימנע מלקחת חלק השולחן בסעודה שלישית ,וכאשר היה שומע את
ר״ל ,וחלה כל כך ועלה חום גופו עד מאד ,עד שלא
בכל מיני 'קיפקעס' למיניהם שמדברים ומלהגים דברים בטלים היתה דעתו צלולה עליו בשלימות .ובאותה תקופה אביו הק' אומר 'ה' מלך' בהתלהבות ,לא היה יכול
ומובטלים ,וזה יהיה אצלו "במיעוט שיחה ,במיעוט שחוק". שלח אביו שליח מ'ראזוואדוב' ל'פלאנטש' כדי לדרוש להתאפק מרוב דבקות ,והשמיע קולות של נהימה
והתועלת בזה תהיה מרובה עד מאד ,הוא גם ירוויח הרבה בשלומו ,כי חשש שמא כבר אינו בין החיים .ויהי בפיו' :אהה ,אהה .'...והיה אחיו כ״ק מרן רבינו הזקן
כאשר חזר השליח ובישר לאביו כי בנו עדיין בחיים, זי״ע רגיל לדפוק קלות על ידו באמרו' :נו ,דרך ארץ',
זמן; אדם לא קולט כמה זמן הולך לאיבוד מחמת שהוא מרבה
שמח הרה״ק מראזוואדוב עד מאד ,עד שהבטיח שיתאפק קצת.
באכילה ,שינה ושיחה ,כמעט לא נשאר לו זמן ללמוד ...ממילא לשליח עולם הבא על שהחיה אותו כל כך בבשורה זו.
אם בחור ממעט בשלושה דברים הללו – היום שלו הולך וסיפר השליח ,כי הנה הדרך מ'ראזוואדוב' ל'פלאנטש'
ומתארך ,יש לו יום מלא וגדוש בתורה ובעבודה. עוברת באיזה עיר שהיו בה הרבה 'קירכע'ס' (בתי תיפלה) הרבה פעמים אירע אצלו בעת דביקותו ,אשר אם
ובתי עבודה זרה ,וכאשר הגיע ל'פלאנטש' וסיפרו הזדמן לו למחות בידיו הק' כף אל כף כנהוג ,לא היו
ולבר מכך ,הנה מחמת שהוא ממעט בכל התענוגים הללו, כפות ידיו נפגשות זו עם זו בעת הכאתם ,כי מרוב
לפני הרה״ק מפלאנטש שהגיע אליו שליח מאת אביו
הגוף שלו יתעדן ויזדכך ,הוא יתקרב יותר לרוחניות .כי זה הק' מעיר 'ראזוואדוב' ,הרי שמרוב מחלתו לא היתה דבקות לא שם לב כלל היכן נמצאים ידיו...
לא רק ענין של 'כמות' – כמה שהוא אוכל ויושן ומדבר ,אלא דעתו ברורה עליו באותה שעה להבין את מהות
עיקר הרעיון שנמצא מתחת לכל זה הוא' ,האיכות' – איך השליחות ,אבל מיד פנה אל השליח ושאל אותוָ'ָ :אה,
זהירותו בענייני קדושה היתה באופן נפלא ביותר,
אוכלים ,איך ישנים ואיך מדברים .כמה 'ראש' מכניסים באוכל הרי עברת באותה העיר (עם כל ה'קירכעס')' ,ס'איז שוין
להעביר גילולים מן הארץ'( ?...האם זה כבר 'להעביר גילולים
והיה נשמר בהקפדה חזקה מאד לא להיכשל בראיית
ובשינה ובשיחה. מן הארץ'?) .והיה כ״ק רבינו זי״ע מפליא מאד את הדבר, צורת אשה ח״ו .ועוד היה נוהג בגינוני קדושה
מופלגים ,כאשר לא הזכיר אפילו שם של אשה .ומפני
כאמור ,בחור צריך לחיות טפח מעל הקרקע .ובזה הוא יקיים כי גם באותו המצב שלא היה שרוי בצלילות דעתו ,לא
זה היה רגיל לכנות את אחותו הרבנית מרת בלומא
את המ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם .במשך הזמן הוא ייהפך היתה לו דאגה אחרת ,רק האם התקיים כבר 'להעביר
גילולים מן הארץ'. חנה מז'אבנא ע״ה [אשת חבר להרה״ק בעל יד שלום
להיות יותר מזוכך ,איש רוחני ואיש נשמה ,או אז התורה תיפתח זי״ע] בשם ֶ'ֶדער ַּּב״ח' ,על שם ראשי התיבות של שמה,
ותתגלה לפניו ויזכה לקנין אמיתי בתורה. הסתלקו היתה ביום כ״ט תשרי ,זמן קצר אחר כי לא רצה להזכיר את שמה ואפילו שהיתה אחותו.
הימים טובים של ירח האיתנים ,וביום הכיפורים
האחרון לחייו כבר היה חולה מאד .ויהי בליל יום
הזריז גדול כוחו לומר -די הכיפורים של אותה שנה ,בבית מדרשו של אחיו פעם אחת עברה אחותו הנ״ל סמוך אליו ,תיכף
המסילת ישרים מכליל את כל זה תחת מדת הזריזות – הגם כ״ק רבינו הזקן ,לא נכנס רביה״ז אל 'כל נדרי' בזמן ומיד הסתובב הרה״ק מפלאנטש אל הצד ,שלא
הקבוע ,והמתינו עליו זמן מרובה .עד שעבר זמן מה, להיכשל בראיית צורת אשה .אמרה לו אחותו בתמיה:
שכל זה שייך גם למדת הפרישות .כי כדי שיהיה ביד האדם וקרא אל הגבאי ,וציוה עליו שיקרא אליו איזה יהודי 'אויף א שוועסטער טאר מען שוין אויך נישט קוקן'?
למעט בגשמיות הוא אכן צריך להיות זריז ומלא חיות .אדם שהגיע מעיר 'רישא' (שם היה הרה״ק מפלאנטש דר בסוף ימיו), (על אחות כבר גם אסור להסתכל?) ,ענה לה הרה״ק מפלאנטש
שיש בו את מדת הזריזות ,יודע איך להתנתק מדבר שאינו ושאל אותו' :פלאנטשער רב וועט פאסטן דעם יום בנוסח של רוגזה' :זאל איך גיין אין גאס ,און קוקן
ישר 718.484.2189
טוב – ברגע כמימרא .הוא לא ניגרר ונמשך אחר דבר שאינו כיפור'? (הרב מפלאנטש עומד לצום ביום הכיפורים הזה?) .ענה אויף אלע נשים ,משום ספק בלומא חנה( '!?...וכי אלך
אותו יהודי כי לפי הנראה אינו יכול לצום ,שהרי ברחוב העיר ,ואסתכל על כל הנשים ,מחשש שמא הן בלומא חנה
טוב ,אלא מיד קופץ ומנתק עצמו מהמשיכה הטבעית אחר כבר היה אז חולה וחלש מאוד .הגיב כ״ק רבינו הזקן אחותי.)!?...
גשמיות ותענוגים .ברגע שהגשמיות תופסת מקום יותר מכדי במרירות ואמר' :נו ,האב'ן מיר דערלעבט א יום כיפור,
צרכו ,הוא יכול ברגע אחד לעצור ולומר :די! 'יוצא געווען'! וואס דער פלאנטשער רב פאסט נישט' (נו ,זכינו לחיות
כעת אני חוזר לחיות האמיתית שלי 'צו מיין וינקל מיט מיין ביום כיפור כזה ,שהרב מפלאנטש אינו צם) ,ונאנח בצער רב בעת המלחמה העולמית הראשונה ברחו הרבה
באמרו זאת ,וכך נכנס ל'כל נדרי'. צדיקים מ'גאליציע' אל מדינת 'אונגארן' ,ביניהם
גמרא' ,שם אני חי!
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
