gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: בראשית (2026-10-05)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫בראשית‬ ‫גל י ו ן ר צ ד‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫בראשית ברא הקב"ה את כל היצור‪ ,‬וכל העבודה‬ ‫בימים אלו מיוסדת על ענין ההבדל וההפרש בין‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫טוב לרע‪ .‬והן הן ל"ט המלאכות שבהן עוסקים בני‬ ‫במה דומה קדושת השבת לבחינת עץ החיים? | מתי היה מותר לאדם הראשון לאכול מן העץ הדעת? | האם היה מותר לאדם הראשון‬ ‫אדם בימי המעשה‪ ,‬המכוונות כנגד ל"ט קללות שחלו‬ ‫מתחילה לאכול מן העץ החיים? | באיזה אופן דומה עבודת האדם למלאכת המשכן? | מדוע מתחילים לקרות פרשת בראשית ביום שמחת‬ ‫בעולם (פדר"א פי"ד; תיקו"ז פה‪ .).‬וכפי שנרמז במספר‬ ‫תורה? | במה גדלה מדרגתם של המועדים לעתיד לבוא על אלו שבזמן הזה?‬ ‫ֹ‬ ‫'לט'‪ ,‬שכן תרגום המילה 'ארור הוא 'ֹלט'‪ ,‬לפי שסדר‬ ‫החול מצד עצמו שייך לבחינת קללה והיפך הברכה‪.‬‬ ‫תיקון העולם כראוי ‪ -‬בכח האחיזה‬ ‫ְְו ָָל ַַק ח ַַג ם ֵֵמ ֵֵע ץ ַַה ַַח ִיִ י ם ‪:‬‬ ‫שורש הל"ט מלאכות ‪ -‬בבחינת 'טל של תחיה'‬ ‫בעץ החיים‬ ‫אמנם באמת בשורש הדברים לא היתה מלאכת‬ ‫ימות החול בעסק הבירורים צריכה להיות באופן‬ ‫של קללה וחול ממש‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מתחילה הוכנה‬ ‫היא להיות בבחינת 'טל של תחיה' (ע"פ שבת פח‪.):‬‬ ‫'והנחש היה ערום'‬ ‫א‬ ‫עולם הזה הוא עולם‬ ‫אמנם על פיתויו זה של הנחש העיד הכתוב 'והנחש‬ ‫עליית הרצון לבריאת העולם ביום השבת שלפניה‬ ‫הבירורים ‪ -‬בין טוב לרע‬ ‫היה ערום' (שם פסוק א)‪ ,‬כלומר שזה דרכו כל היום‪,‬‬ ‫והטעם לזה הוא‪ ,‬כי הרי לפני ששת ימי בראשית‬ ‫שכל עצמו הוא מלא בערמומיות ולשון רמיה‪ .‬כי‬ ‫אלו הוקדם 'יום השבת'‪ ,‬אשר בו ביום עלה ברצונו‬ ‫כאשר נתבונן נראה שלפי האמת טענה זו כולה שוא‬ ‫יתברך לברוא את העולם‪ .‬ומאחר שכן‪ ,‬כל המלאכות‬ ‫והבל‪ ,‬והיפך האמת ממש‪.‬‬ ‫'מן העץ אכל וברא את העולם'‬ ‫והמאמרות של ששת ימי המעשה היו חבוקים ודבוקים‬ ‫עסק הבירורים מיוסד על מדרגה עליונה שקדמה לו‬ ‫הנה כדי להבין ענין חטא עץ הדעת‪ ,‬ושורש טעותו‬ ‫בקדושת יום השבת שלפניהם‪ ,‬ובכך לא היו מלאכות‬ ‫כי אכן אמת ויציב הדבר שקיים בעולם ענין‬ ‫של אדם הראשון שנתפתה ע"י הנחש לעבור על‬ ‫אלו בגדר חול גמור‪ ,‬אלא נחשבו כ'מלאכת הקודש'‪.‬‬ ‫בירור טוב ורע ‪ -‬הנמשך מן העץ הדעת‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫ציווי הבורא ולאכול מן העץ‪ ,‬יש להקדים את דברי‬ ‫בירור זה עצמו מיוסד ומושתת על מדרגה עליונה‬ ‫רש"י ז"ל (עפ"י בר"ר יט‪ ,‬ד) על הפסוק בפרשתנו (ג‪,‬‬ ‫מלאכת המשכן בבחינת 'מלאכת הקודש'‬ ‫ה) 'כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו‬ ‫‪ -‬מכח השבת הנזכר מקודם‬ ‫ונעלה הימנה שקדמה לו‪ ,‬אשר רק מכוחה התאפשר‬ ‫העסק בבירור הטוב והרע‪ .‬ומבלעדי כן מן הנמנע‬ ‫עיניכם‪ ,‬והייתם כאלקים יודע טוב ורע'‪ ,‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫והרי זה כדוגמת מלאכת המשכן‪ ,‬שממנה למידים‬ ‫'כל אומן שונא את בני אומנתו‪ ,‬מן העץ אכל וברא‬ ‫לעסוק בבירור עמוק זה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שגם היה‬ ‫הל"ט מלאכות‪ .‬שכן מלאכת המשכן הרי ודאי לא‬ ‫מביא לאדם נפילה עצומה והמשכה למטה להיותו‬ ‫את העולם'‪.‬‬ ‫היתה חלילה בבחינת מלאכה של קללה חלילה‪ ,‬אלא‬ ‫מעורב בטוב ורע‪.‬‬ ‫מלאכת הקודש (ע"פ שמות לח‪ ,‬כד)‪ .‬ומטעם זה הקדים‬ ‫תכלית בריאת העולמות‪:‬‬ ‫בירור הטוב מן הרע‬ ‫הכתוב בכל מקום את אזהרת שמירת שבת למלאכת‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ועומק כוונת הנחש בפיתויו אל האדם היה‪ :‬כי הרי‬ ‫המשכן (ראה רש"י שם לא‪ ,‬יג; לה‪ ,‬ב)‪ ,‬ללמדנו שמלאכת‬ ‫תכלית בריאת העולם הזה היא היותו עולם הבירורים‪,‬‬ ‫המשכן כולה מיוסדת ויונקת מקדושת השבת שקדמה‬ ‫בריאת העולם כדי לברר הטוב מן הרע ‪ -‬השייך לעץ הדעת טוב‬ ‫שהרי הקב״ה ברא את עולמו על ידי בירור והבדלת‬ ‫לה‪ .‬ולכך כתיב בגמר מלאכת המשכן (שם לט‪ ,‬מג)‬ ‫ורע‪ .‬אך בירור זה מיוסד על מדרגה נעלה מכך‪ ,‬והעלים אותה‬ ‫הטוב מן הרע‪ ,‬ובירור זה נעשה ודאי מכוחו של העץ‬ ‫'וירא משה את כל המלאכה וגו'‪ ,‬ויברך אותם משה'‪,‬‬ ‫הנחש מן האדם בפתותו לאכול מן העץ‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬שכן 'אם אין דעת הבדלה מנין' (ירושלמי ברכות‬ ‫כי מאחר שהיתה זו מלאכת הקודש‪ ,‬חלה עליה‬ ‫פ"ה ה"ב)‪ .‬ומעתה על האדם‪ ,‬שכל מהותו ותכליתו‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬ונהפכה הקללה לברכה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫בירור טוב ורע בימות החול ‪-‬‬ ‫להיות 'אדמה לעליון'‪ ,‬לילך בדרכיו של מקום‪ ,‬ועליו‬ ‫להשתדל ולפעול בבריאת ותיקון העולמות על ידי‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬תשרי‬ ‫מכח קדושת השבת הקודם‬ ‫בירור הטוב והרע‪ ,‬כדרך שברא השי"ת את העולם‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫הזה‪ .‬ודבר זה אינו אפשרי אלא אם כן יאכל מן‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר צבי אביגדור באלזאם‬ ‫העץ‪ ,‬שכן רק בכח סגולת הדעת שבו יוכל האדם‬ ‫עבודת ימות החול‪ :‬בירור טוב ורע‬ ‫לע"נ אמו‬ ‫האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה‬ ‫להשיג ולעסוק בענין בירור טוב ורע‪.‬‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬דהנה כל עצם העסק בבירור‬ ‫נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק‬ ‫טוב ורע שייך לימות החול‪ .‬כי הרי בששת ימי‬ ‫א‬ ‫השבת שקדמה לבריאה‪ ,‬ואת הצורך להמתין באכילת‬ ‫ג‬ ‫השבת ממשיכה קדושה וברכה‬ ‫שבת קודש היא בבחינת 'עץ‬ ‫לתוך מעשה ימי החול‬ ‫עץ הדעת עד ליל שבת‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬במה שנצטוה‬ ‫החיים' ‪ -‬שאין בה אחיזת הרע כלל‬ ‫לאכול מן העץ החיים‪ ,‬הנה בזה עצמו כבר נתגלה לו‬ ‫ובדוגמא זו ממש היתה ודאי גם בריאת העולמות‬ ‫את הרזא דשבת‪ ,‬כי שני הדברים עולים בקנה אחד‬ ‫קודם חטא אדם הראשון‪ ,‬וכפי שמצינו אכן בחז"ל‬ ‫ובבחינה אחת‪ ,‬שכן בשניהם הכוונה היא לדבוק באור‬ ‫שמלאכת המשכן היא דוגמא ותבנית לכלליות בריאת‬ ‫הרע אינו תופס מקום כלל נגד קדושת יום השבת‬ ‫החיים שאין לרע שום אחיזה בו‪ ,‬שרק על ידו אפשר‬ ‫העולם‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל (ברכות נה‪' ).‬יודע היה בצלאל‬ ‫והביאור בכך שדוקא מכוחה של השבת ניתנה‬ ‫לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ'‪ - ,‬שכן‬ ‫להידמות כביכול להקב"ה בעסק בירור טוב ורע‪.‬‬ ‫לאדם היכולת והאפשרות לעסוק בבירור טוב ורע‬ ‫מלאכות אלו של ששת ימי הבריאה היו ודאי מלאכת‬ ‫אילו היה אדם הראשון אוכל מעץ‬ ‫מבלי להינזק‪ ,‬הוא‪ ,‬כי מהותו וקדושתו של יום השבת‬ ‫הקודש‪ ,‬מתוך שנקשרו וינקו מיום השבת קודש‬ ‫החיים לא היה בא לידי חטא‬ ‫היא‪ :‬שהוא מין אור נעלה ונשגב כל כך שמצד תוקף‬ ‫שהוקדם להן‪ .‬ובכך היתה שורה גם בהן ברכה ולא‬ ‫ואילו היה הדבר מתקיים כסדרו‪ ,‬והיה האדם‬ ‫מדרגתו אין הרע תופס מקום ומציאות כלל‪ .‬ולכן‬ ‫קללה‪ .‬שכן השבת היא מקור הברכה‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫מתדבק בתחילה בעץ החיים‪ ,‬לא היה בא לידי‬ ‫אין לו שום התפעלות או השפעה ממנו‪ ,‬וביכולתו‬ ‫בפרשתן (ב‪ ,‬ג) 'ויברך אלקים את יום השביעי'‪ ,‬וכן‬ ‫חטא ומכשול כלל‪ ,‬והעולם כולו היה בא אל תיקונו‬ ‫להביט ולהסתכל אל מקום הרע בלי לראות את‬ ‫דרשו חז"ל במדרש רבה בפרשתנו (בר"ר יא‪ ,‬א) את‬ ‫הנצחי‪ .‬אלא שהנחש הקדמוני‪ ,‬בהיותו ערום ומלא‬ ‫הרע שבו כלל‪.‬‬ ‫הפסוק (משלי י‪ ,‬כב) 'ברכת ה' היא תעשיר' ‪' -‬זו‬ ‫רמייה‪ ,‬מיהר להקדים ולהשיאו מן עץ הדעת קודם‬ ‫השבת'‪ .‬לומר לך כי השבת היא המשפיעה והממשיכה‬ ‫שבת קודש היא בבחינת 'עץ החיים'‬ ‫שטעם מן העץ החיים‪ ,‬ובכך הפריד בין הדבקים‬ ‫את הברכה לתוך מעשה ידים של ימות החול (ראה כל‬ ‫והביא חורבן לעולם‪.‬‬ ‫וזה כענין המבואר בזוהר הקדוש (זוהר חדש‪ ,‬תיקונים‬ ‫זה בארוכה בגליון רס"ה ‪ -‬פרשת פרה תשפ"ו)‪.‬‬ ‫קו‪' ):‬ביומא דחול שלטא עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬אבל‬ ‫בשבת מלכתא שלטא ביה אילנא דחיי ולא עץ‬ ‫עסק הבירורים בימות החול מושתת‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫הדעת טוב ורע'‪ .‬הרי לן בהדיא‪ ,‬שיום השבת קודש‬ ‫על קדושת השבת הקודם‬ ‫אור השבת הוא נעלה ומרומם מכל עצם הרע‪ .‬בבחינת 'עץ‬ ‫הוא בבחינת 'עץ החיים' שכולו טוב צרוף ואין‬ ‫ומעתה‪ ,‬כל העסק בבירור הטוב והרע שהעמיד‬ ‫החיים' שאין בו אחיזת הרע כלל‪ .‬אדה"ר נצטוה לאכול מעץ‬ ‫בו תערובת רע כלל‪ ,‬וממילא גם אין לשבת שום‬ ‫הקב"ה בבריאת העולם‪ ,‬מיוסד ומושתת היה על‬ ‫החיים כדי שאחר כך יוכל לברר הטוב מהרע כראוי‪ ,‬ובכך‬ ‫שייכות ואחיזה אל הרע מכל וכל [רמז יש לדבר‪,‬‬ ‫נתגלה סוד הרזא דשבת‪ .‬ובאופן זה לא היה בא לידי חטא‬ ‫קדושת יום השבת שלפני הבריאה‪ ,‬ורק מכח עליון‬ ‫שכן התיבות 'ומעץ הדעת טוב' עולות בגימ' כמספר‬ ‫זה ניתנה האפשרות לרדת אל עולם הבירורים‬ ‫וחורבן‪.‬‬ ‫'שבת']‪.‬‬ ‫ולהוציא יקר מזולל‪ .‬אמנם בלי הקדמה והשפעה זו‬ ‫אי אפשר להתעסק בבירור זה מבלי שתתערב בו‬ ‫ד‬ ‫מכח הטעימה מקדושת השבת ניתן לעסוק בבירור טוב ורע‬ ‫עבודת התיקונים בשלושת‬ ‫תערובת רע גמור ח"ו‪.‬‬ ‫ולפיכך‪ ,‬כאשר זוכה האדם לטעום מבחינת 'עץ‬ ‫הרגלים ‪ -‬בהקדמת אור השבת‬ ‫חיים' השורה ביום שבת קודש‪ ,‬הרי הוא מתקשר‬ ‫פיתוי הנחש לאכול מהעץ הדעת‬ ‫ומתדבק באור המופלא והעליון הרומם והנישא מכל‬ ‫בלי להתדבק בקדושת שבת‬ ‫מציאות החושך והרע‪ ,‬ומתוך כך נמצא עתה ביכולתו‬ ‫והנה אדם הראשון לא ידע כלל מסוד נעלם זה‬ ‫לרדת למקומות של תערובת‪ ,‬ולעסוק בבירור הטוב‬ ‫של קדושת השבת שקדמה לבריאה‪ ,‬לפי שעדיין לא‬ ‫והנה על פי יסוד זה האמור כאן‪ ,‬שיום השבת‬ ‫מן הרע ממנו‪ ,‬מבלי שיאחז ויתדבק בו שמץ מבחינת‬ ‫קודש הוא בבחינת עץ החיים שאין לו שום שייכות‬ ‫גילה לו הקב״ה את הרזא דשבת‪ .‬ומעתה‪ ,‬כאשר‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫בא הנחש הקדמוני ופיתה אותו לאכול מעץ הדעת‪,‬‬ ‫אל הרע‪ ,‬בכך יבואר גם הבדל המדרגות בין קדושת‬ ‫שבת לקדושת יום טוב‪.‬‬ ‫ולעסוק בבירור הטוב והרע ‪ -‬בטענה ש'מן העץ‬ ‫אדם הראשון נצטוה לאכול מן העץ החיים‬ ‫אכל [הקב"ה] וברא את העולם'‪ ,‬היתה זאת רמייה‬ ‫המועדים הוקבעו על עסק הבירורים בין טוב לרע‬ ‫ומהאי טעמא בא הציווי לאדם הראשון שעליו לאכול‬ ‫וערמומיות גדולה‪ .‬כי אכן הקב"ה עסק ב'דעת טוב‬ ‫תחילה מן העץ החיים‪ ,‬וכפי שנרמז במאמרו יתברך‬ ‫ורע'‪ ,‬אמנם עשה כן מתוך תוקף קדושת ה'עת רצון'‬ ‫דהנה בניגוד למדרגת השבת ‪ -‬שכפי האמור אין‬ ‫אליו 'מכל עץ הגן אכול תאכל' (ב‪ ,‬טז)‪ ,‬שעומק‬ ‫בה שום אחיזה למציאות הרע‪ ,‬ואין בו מקום לעבודת‬ ‫של יום השבת שלפני הבריאה‪ ,‬ומכח זה אכן ניתן‬ ‫הכוונה ב'מכל עץ הגן' תאכל הוא‪ :‬שיאכל מן העץ‬ ‫לרדת ולעסוק בהבדלת הרע מהטוב‪ .‬אך הנחש‬ ‫הבירורים‪ ,‬הנה ימי המועדים אכן נועדו והועמדו דוקא‬ ‫החיים ‪ -‬שהוא השורש והכלליות של 'כל' עצי הגן‪.‬‬ ‫על עסק הבירור בין טוב לרע‪ .‬ונראה כן ממה שמצינו‬ ‫הטעה את אדם הראשון שידמה לבוראו לירד ולאכול‬ ‫וכן נרמז הדבר בתיבת 'כל' העולה כמנין חמשים‪,‬‬ ‫מעץ הדעת ללא שתהא לו שבת מתחילה‪.‬‬ ‫שהותרה בהם מלאכת אוכל נפש (שמות יב‪ ,‬טז)‪ ,‬שהיא‬ ‫שכן עץ החיים הלא הוא בבחינת שער החמשים‪,‬‬ ‫עבודת ימי החול‪ ,‬וכמו כן כל עצם קביעות זמניהם‬ ‫כנודע מהזוהר (ח"ג צז‪[ .).‬וכן פירש בספה"ק 'נועם‬ ‫בליל שבת ניתן היה לאכול מהעץ הדעת‬ ‫של שלושת הרגלים תלה הכתוב ב'חודש האביב'‪' ,‬חג‬ ‫אלימלך' בפרשתנו (ד"ה ונחזור לענין ראשון)‪ ,‬כי 'מכל‬ ‫הקציר' ו'חג האסיף' (שם כג‪ ,‬טו‪-‬טז)‪ ,‬שהם מלאכת‬ ‫ואכן נודע מה דאיתא בספרים הקדושים (ראה אור‬ ‫עץ הגן אכל תאכל' רמז לתורה שהיא עץ החיים‪,‬‬ ‫ימות החול‪ .‬הרי שבימי הרגל אכן יורד האדם ועוסק‬ ‫החיים הק' בפרשתן א‪ ,‬כט‪ ,‬עפ"י בר"ר כא‪ ,‬ז; ועוד)‪ ,‬שכל‬ ‫עד כאן לשונו]‪.‬‬ ‫במלאכת הבירור של טוב ורע‪.‬‬ ‫האיסור לאכול מעץ הדעת לא היה אלא בימות‬ ‫עבודת האדם בעולם‪ :‬להתדבק בעץ החיים‪,‬‬ ‫החול‪ ,‬ואילו היה אדם הראשון ממתין ושוהה עד‬ ‫קדושת הרגלים מיוסדת על קדושת השבת‬ ‫ושוב לעסוק בבירור טוב ורע‬ ‫ליל שבת‪ ,‬אזי היה מקדש על היין של אותו העץ‪.‬‬ ‫אלא שבוודאי אין אלו מלאכות חול חלילה‪ ,‬אלא‬ ‫והטעם בזה הוא‪ ,‬כי הכוונה העליונה בבריאה היתה‪,‬‬ ‫והדברים עולים היטב עם האמור‪ ,‬כי על ידי קדושת‬ ‫הן בבחינת 'מלאכת הקודש'‪ ,‬כטעם שנאמר בכולם‬ ‫שידבק האדם תחילה בבחינת העץ החיים שכולו קודש‬ ‫השבת יכולים לירד ולברר את הטוב מן הרע ‪-‬‬ ‫'מקרא קודש יהיה לכם'‪ .‬והיינו שכל עצם קדושת‬ ‫ואין בו רע כלל‪ ,‬ועל ידי הקדמה זו יוכל אחר כך‬ ‫שהוא מלאכת ימות החול‪ ,‬ולהידמות בכך כביכול‬ ‫הרגלים מיוסדת ויונקת מקדושת השבת‪ ,‬כפי שרואים‬ ‫לירד ולעסוק בבירור הטוב והרע ‪ -‬בכח האכילה‬ ‫לאומנותו של הקב"ה‪ ,‬שברא גם הוא את העולם‬ ‫בכתובים שבכל מקום שנאמר פרשת המועדים הקדים‬ ‫מן העץ הדעת‪ .‬והיינו שמכח אחיזתו האיתנה בעץ‬ ‫בעסק בירור הטוב מהרע מכח השבת שלפניו‪.‬‬ ‫הכתוב תחילה את מצות השבת‪ ,‬כענין שנאמר (ויקרא‬ ‫החיים לא ידבק את עצמו אלא בחלק הטוב שבאילן‬ ‫כג‪ ,‬ב‪-‬ג) 'מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש‬ ‫ההוא‪ ,‬ובכך יוכל לברר ולהפריד היטב את הטוב‬ ‫אלה הם מועדי‪ ,‬ששת ימים תעשה מלאכה וביום‬ ‫מן הרע באופן הנכון‪ ,‬ולא ידבק בו מאומה מזוהמת‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫השביעי שבת שבתון' וגו'‪.‬‬ ‫הרע אשר בתוכו‪.‬‬ ‫בימות החול עוסקים בבירור טוב ורע‪ .‬והאופן הנכון לכך הוא‬ ‫‪ -‬עם דבקות בקדושת השבת הקודם‪ ,‬כדרך שקדמה שבת‬ ‫ע"י ההתדבקות באור המסולק מן הרע‬ ‫התגלות 'רזא דשבת' לאדם הראשון ‪-‬‬ ‫לבריאה‪ ,‬ואזי חשובה מלאכת החול כמלאכת הקודש וחלה בה‬ ‫ניתן לעסוק בבירור הטוב‬ ‫ע"י הציווי לאכול מעץ החיים‬ ‫ברכה‪ ,‬דוגמת מלאכת המשכן‪ .‬ואילו הנחש פיתה לאכול מעץ‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬שהבירור הנפעל בזמני הרגל‬ ‫ומן הדברים הללו עולה אפוא‪ ,‬כי אם אמנם לא‬ ‫הדעת גם בלי התקשרות ליום השבת‪ .‬ואם היה האדם ממתין‬ ‫נעשה בכח השבת הקדמה תחילה‪ ,‬והיינו שהמברר‬ ‫גילה לו הקב"ה בהדיא לאדם הראשון את סוד‬ ‫לליל שבת היה מקדש ממנו ואוכלו בקדושה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫'פר יחידי' ‪ -‬כנגד אומה יחידה‬ ‫של עובדי כוכבים'‪ ,‬ופירשוהו בגמ' ש'איד' הוא לשון‬ ‫‪ -‬הנדבק תחילה בקדושת השבת ‪ -‬עומד בעצם‬ ‫ועל דרך זה אמרינן בגמרא (סוכה נה‪' ):‬הני שבעים‬ ‫שבר ותברא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬שבירה יש כאן מיתה אין‬ ‫במדרגה נעלית ומרוממת לגמרי מן הרע‪ ,‬ומסולק‬ ‫פרים שמקריבים בחג כנגד מי ‪ -‬כנגד שבעים‬ ‫כאן‪ .‬והיינו שעל כל פנים יש להם איזה מקום‬ ‫ממנו לגמרי‪ ,‬ומכח זה יש בידו לרדת ולברר את‬ ‫אומות‪ .‬פר יחידי שמקריבים בשמיני עצרת למה ‪-‬‬ ‫מציאות וקיום בערך המועדים‪ ,‬בניגוד לשבת קודש‬ ‫הטוב מן הרע בימי המועד‪ ,‬מבלי להתלכלך ולהיגאל‬ ‫כנגד אומה יחידה'‪ .‬והדברים מכוונים אל האמור‪.‬‬ ‫שהם מופקעים ומובדלים ממנה לחלוטין (והדברים‬ ‫מזוהמת הרע כלל‪.‬‬ ‫כי בשאר המועדים העוסקים בבירור הטוב מן‬ ‫ארוכים ואכ"מ))ג( ‪.‬‬ ‫הקדמת קדושת שבת לקדושת המועדים‬ ‫הרע‪ ,‬יש לאומות העולם איזו שייכות ויניקה קצת‪,‬‬ ‫‪ -‬כדרך שבת שלפני הבריאה‬ ‫ולכך מקריבים עבורם קרבנות‪ .‬אמנם ביום השמיני‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫והיינו כאמור‪ ,‬כי השבת היא בבחינת עץ החיים‪,‬‬ ‫שכולו קודש‪ ,‬אין שום חלק ואחיזה כלל אלא לאומה‬ ‫מקום שכולו קודש שאין בו אחיזה לרע כלל‪ ,‬ואילו‬ ‫היחידה והנבחרת לבדה‪ ,‬אשר רק עבורה מקריבים‬ ‫שבת קודש היא בבחי' 'עץ החיים'‪ ,‬ושלושת הרגלים שייכים‬ ‫לעסק הבירורים‪ ,‬אביב קציר ואסיף‪ ,‬בבחי' עץ הדעת טוב‬ ‫הימים הטובים שייכים לעסק הבירור שבין הטוב‬ ‫את הפר היחידי‪.‬‬ ‫ורע‪' .‬ימים טובים' ‪ -‬העלאת חלקי הטוב‪ .‬הקדמת שמירת שבת‬ ‫לרע הנמשך מעץ הדעת‪ .‬ולפיכך הוצרך הבורא‬ ‫'וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב'‬ ‫קודם פרשת המועדים ‪ -‬כדרך השבת שקדמה לבריאה‪ .‬רק‬ ‫יתברך להקדים את יום השבת לקדושת הרגלים‪ ,‬כדרך‬ ‫עי"ז הקדמה זו אפשר לעסוק בבירור טוב ורע‪ .‬אומות העולם‬ ‫קדימת יום השבת לבריאת ששת ימי המעשה‪ ,‬כי רק‬ ‫וזהו שקוראים ביום הזה את הפסוק שאמר משה‬ ‫מופקעים לגמרי מקדושת שבת ‪ -‬עץ החיים‪ .‬אבל ביום טוב ‪-‬‬ ‫לאחר האחיזה והדבקות האיתנה בעץ החיים ניתן‬ ‫רבינו בברכתו (דברים לג‪ ,‬כח) 'וישכון ישראל בטח‬ ‫בחי' עץ הדעת ‪ -‬מקבלים רק שבירה‪.‬‬ ‫הכח והרשות לרדת אל עולם הבירורים‪ ,‬להפריד‬ ‫בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש'‪ .‬כלומר שכלל‬ ‫הטוב מהרע‪.‬‬ ‫ישראל שוכנים בארץ לבדם‪ ,‬בבחינת 'בדד'‪ ,‬מובדלים‬ ‫ה‬ ‫שמיני עצרת הוא במדרגת‬ ‫ומסולקים מכל תערובת ואחיזה של הרע ומכל‬ ‫'ימים טובים' ‪ -‬העלאת חלקי הטוב מן הרע‬ ‫המועדים שלעתיד לבוא‬ ‫שאר גויי הארצות‪ ,‬אלא שרויים בבטחה ובדבקות‬ ‫ומטעם זה נקראו ימי המועד בשם 'ימים טובים'‬ ‫עם השי"ת לבדו‪.‬‬ ‫(ע"פ ש"א כה‪ ,‬ח)‪ ,‬להורות על עסק העלאת חלקי הטוב‬ ‫מן הרע שבעץ הדעת הנפעל בימים אלו‪ .‬כי לאחר‬ ‫התחלת 'בראשית ברא אלקים' בכח‬ ‫שמיני עצרת הוא רגל שנתעלה לקדושת השבת‬ ‫הדבקות שקיבלנו בשמחת תורה‬ ‫ההתדבקות בקדושת השבת ‪ -‬שהיא בחינת עץ‬ ‫אולם‪ ,‬הגם שאמרנו שמדרגת הימים הטובים‬ ‫החיים‪ ,‬ניתן לאדם הכח בימים אלו לעסוק בבירור‬ ‫ומיד לאחר סיום התורה‪ ,‬מתחילים וקוראים‬ ‫ושלושת הרגלים היא בעסק בירור טוב ורע‪ ,‬בבחינת‬ ‫זה באופן שלא יתפעל מן הרע‪ ,‬עד שלא יראה בהם‬ ‫'בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'‪ ,‬והרי‬ ‫מלאכת החול הנעשה על טהרת הקודש‪ ,‬אמנם שונה‬ ‫אלא את הטוב הצרוף)א( ‪.‬‬ ‫זה ממש כסדר השבת העליונה שקדמה לבריאת‬ ‫מכך ומרוממת ממנה היא מדרגת יום שמיני עצרת‬ ‫ששת ימי המעשה‪ .‬והיינו שמכח הדבקות בקדושת‬ ‫החג הזה‪ ,‬שהוא גמר ותכלית כל המועדים‪ .‬כי בו‬ ‫'עכו"ם ששבת חייב מיתה'‬ ‫השבת ובעץ החיים שזכינו לה בשמיני עצרת ושמחת‬ ‫לא כתבה התורה שום טעם גשמי‪ ,‬לא אביב לא‬ ‫על כל פנים‪ ,‬מאחר שנתבאר שקדושת השבת‬ ‫תורה‪ ,‬מקבלים את הכח והתוקף לברוא העולם מחדש‪,‬‬ ‫קציר ולא אסיף‪ ,‬ולא נקבע כלל על שם מלאכת‬ ‫נעלה ומרוממת מקדושת הרגל ‪ -‬בזה שאין בה שום‬ ‫ולעסוק בו בבירור הטוב מן הרע‪.‬‬ ‫ימות החול‪ .‬ודבר זה להורות בא על מהותו של יום‬ ‫אחיזה ותפיסה אל הרע‪ ,‬מהאי טעמא גופא אכן אין‬ ‫טוב הקדוש הזה‪ ,‬שהוא רגל שהתעלה למדרגת השבת‬ ‫לאומות העולם שום שייכות ואחיזה ליום השבת‪ .‬ולא‬ ‫תכלית כל המועדים‪ :‬להתעלות למדרגת השבת‬ ‫העליונה‪ ,‬בבחינת עץ החיים ממש‪ ,‬המסולק מכל שמץ‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שכאשר רק רוצים להתקרב אליה ולהידבק‬ ‫ומדרגת שמיני עצרת החג‪ ,‬שהוא תכלית וגמר כל‬ ‫ותערובת רע מכל וכל‪.‬‬ ‫בקדושתה‪ ,‬הרי הם מתבטלים ממציאותם לגמרי‪,‬‬ ‫המועדים כולם‪ ,‬היא מעין ודוגמת מדרגת קדושת‬ ‫כענין שאמרו ז"ל (סנהדרין נח‪' ):‬עכו"ם ששבת חייב‬ ‫הרגלים לעתיד לבוא‪ ,‬והוראה על מדרגתם הנעלה‬ ‫הקריאה בו בסדר פרשיות השנה‬ ‫מיתה'‪ .‬וזה מכיון שבשביתה זו הרי הם מעפילים‬ ‫בזמן תיקון השלם‪ .‬כי תכלית שלימות המועדים היא‬ ‫ומשום כך קבעו חז"ל לקרוא ביום זה בתורה את‬ ‫ועולים למקום עליון שאין להם בו שום אחיזה‬ ‫‪ -‬שיתעלו כולם לבסוף למדרגת השבת‪ ,‬ויהיו בבחינת‬ ‫פרשת 'וזאת הברכה'‪ ,‬שהיא כסדר השלמת קריאת‬ ‫ושייכות מצד שורשם‪ ,‬ומצד אור הקודש ההוא אין‬ ‫עץ החיים‪ ,‬ואז לא יימצא בהם עוד שום תערובת‬ ‫התורה השייך למהלך השבתות‪ ,‬ולא כשאר הרגלים‬ ‫לרע ולסיטרא אחרא שום מציאות ותקומה כלל‪,‬‬ ‫והתערבות של הרע‪ ,‬רקמופקעים לגמרי מכל קשר‬ ‫שבהם קוראים בפרשיות המועדות המיוחדות להם‪ .‬כי‬ ‫ולפיכך הם מתבערים ומתבטלים מן העולם‪.‬‬ ‫ואחיזה לאומות העולם‪ ,‬בבחינת 'יום שכולו שבת‬ ‫אכן כל עצם מהותו של מועד קדוש זה שוה הוא‬ ‫ומנוחה לחיי העולמים'‪.‬‬ ‫ליום השבת‪ ,‬שאין לסיטרא אחרא ולמציאות הרע‬ ‫אומות העולם מקבלים שבירה מהרגלים‪ ,‬אך לא מיתה וביטול‬ ‫שום אחיזה ושייכות בו לגמרי‪.‬‬ ‫לעומת כן‪ ,‬לגבי קדושת הרגלים וימים הטובים לא‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫מצינו חומרא זו‪ ,‬שאם יבוא נכרי ויקבע לעצמו יום‬ ‫'לית חולקא בהאי יומא אלא לקוב"ה וכנסת ישראל'‬ ‫למועד‪ ,‬וישמור אותו ככל חוקות הרגל והלכותיו‪,‬‬ ‫שמיני עצרת הוא גמר ותכלית המועדים ולא נקבע על שם עסק‬ ‫ומעתה‪ ,‬כשם שנתבאר לעיל שביום השבת אין שום‬ ‫להלכה לכאורה אינו מתחייב מיתה על כך)ב( ‪ .‬ועל‬ ‫הגשמי‪ ,‬רק הוא בבחינת שבת‪ ,‬בבחי' עץ החיים‪ ,‬כענין שקוראים‬ ‫שייכות ואחיזה לאומות העולם‪ ,‬ומופקעים הם לגמרי‬ ‫אף שלאמיתו של דבר בוודאי אין לעכו"ם שום שייכות‬ ‫בו לפי סדר השבתות‪ .‬ולכן אין לגוים שום שייכות ליום טוב‬ ‫מקדושת יום השביעי‪ ,‬הכי נמי אמרו בזוהר הקדוש‬ ‫אמיתית גם למדרגת המועדים‪ ,‬שהרי ימים אלו הינם‬ ‫זה‪ ,‬ומקריבין פר יחידי לאומה יחידה‪' .‬וישכון ישראל בטח‬ ‫בדד עין יעקב'‪' .‬בראשית ברא אלקים' אחר הקדמת מדרגת‬ ‫(ח"ג צז‪ ).‬על יום שמיני עצרת‪' :‬לית חולקא בהאי יומא‬ ‫'ימים טובים'‪ ,‬המבררים את הטוב מן הרע‪ ,‬ואין ל'רע'‬ ‫השבת שבשמיני עצרת‪ .‬וזוהי שלימות ותכלית כל המועדים ‪-‬‬ ‫אלא לקוב"ה וכנסת ישראל‪ ,‬בגין כך 'עצרת תהיה‬ ‫גמור אחיזה בהם‪ ,‬ואשר מטעם זה כינו חז"ל במסכת‬ ‫להתעלות למדרגת שבת‪ ,‬באין לאומות שום חלק עמהם‪.‬‬ ‫לכם' (במדבר כט‪ ,‬לה) ‪ -‬לכם ולא לאחרא'‪.‬‬ ‫עבודה זרה (ב‪ ).‬את החגאות שלהם בלשון 'אידיהן‬ ‫א‪.‬ויש לפרש בזה את הפסוק שאמר שלמה המלך ע"ה במשלי (לא‪ ,‬יב) 'גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה'‪ .‬ונאמר ש'ימי חייה' רומזים לימי השבתות‪ ,‬היונקים מן העץ החיים‪ ,‬והם‬ ‫בבחינת 'ימי חייה' ממש‪ .‬אך מכח השבת‪ ,‬שוב אפילו מי שמצד עצמו אינו אלא בבחינת 'טוב'‪ ,‬מכל מקום אין הרע יכול לנגוע בו כלל‪ ,‬בבחי' 'טוב ולא רע'‪.‬‬ ‫ׁ‬ ‫ב‪ .‬איברא שמלשון הרמב"ם ז"ל לכאורה משמע שלא כדברינו‪ ,‬שכן כתב בהלכות מלכים (פ"י ה"ט) וזה לשונו‪' :‬עכו"ם שׁשבת אפילו ביום מימות החול‪ ,‬אם עשאוהו לעצמו כמו שבת‬ ‫חייב מיתה‪ ,‬ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו'‪ ,‬עד כאן‪ .‬ומלשונו לכאורה נראה שגם שביתת המועד אסורה לגוים‪ .‬אך אין הדבר מוכרח‪ ,‬כי יש לפרש את דבריו שכוונתו‬ ‫שהנכרי עשה מועד לעצמו לשבות בו כדרך שאנו שובתים בשבת‪ ,‬שהרי דבריו נובעים מהגמרא הנזכר שעכו"ם ששבת חייב מיתה‪ ,‬והרי מלשון זה משמע לכאורה שאין לנכרי‬ ‫חיוב מיתה רק כשהוא שובת כעין שביתת השבת דוקא‪.‬‬ ‫ג‪.‬וביסוד זה יבואר גם שורש הדברים במה שנוהגים להתענות בה״ב אחר חג הפסח והסוכות (או"ח תקסו‪ ,‬ב)‪ ,‬וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל‪ ,‬שהסמך לתעניות אלו הוא מאיוב‪,‬‬ ‫שנאמר בו (איוב א‪ ,‬ה) 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה‪ ,‬וישלח איוב ויקדשם וגו'‪ ,‬כי אמר איוב אולי חטאו בני'‪ ,‬והכי נמי בשמחה ומשתה של החג יש לחוש אולי חטאו ישראל‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועומק הדברים הוא‪ ,‬כי כל עצם הדבר שיש לחוש ששמחת המועד תגרום איזה חטא ופגם חלילה בישראל נובע רק מכך שיש לאומות העולם שייכות ואחיזה בשמחת הרגלים‪,‬‬ ‫ואחיזתם זו יכולה להמשיך עמה חטאים‪ .‬ואכן לפיכך בא המקור לחשש זה דוקא מנכרי ‪ -‬איוב‪ ,‬שהוא היה הגוי הטוב ביותר מבין אומות העולם‪ ,‬כיון שדוקא הם הם שגורמים‬ ‫לחטאים האלה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫לא היתה להם הארת משיח בענין שמו‪ ,‬ולא נקרא מנחם‪ .‬ויש‬ ‫עכתודה״ק‪.‬‬ ‫להמשיך עוד‪ ,‬כי ראשי תיבות שמות שלשת בני נח ש'ם ח'ם‬ ‫ויש לפרש בענין זה‪ ,‬כי באמת שאול המלך היה משיח‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫י'פת הוא 'שיח'‪ .‬ואילו היה נח מוליד בן רביעי כאשר רצה‪,‬‬ ‫ה' ומי יוכל להשיג את קדושתו‪ ,‬אבל למעשה נאמר עליו‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫יש לומר שהיה קורא לו 'מנחם'‪ ,‬ואז היו ראשי תיבות שמות‬ ‫עניינים של חסרון‪ ,‬כענין מה שנאמר ״ובכל אשר יפנה‬ ‫בניו עולים 'משיח'‪ .‬אבל בזה קלקל חם וסרסו‪ ,‬ועל ידי זה לא‬ ‫ירשיע״ (שם יד‪ ,‬מז)‪ ,‬וכן מצינו אצלו את ענין הריגת נוב עיר‬ ‫נתגלה שמו של משיח בהם‪.‬‬ ‫הכהנים ועוד‪ ,‬אשר לערכינו אנו צריכים ללמוד מהם דברים‬ ‫ובאותה שעה שתה נח יין והשתכר‪ ,‬ואז רצה להמשיך בן‬ ‫לפי השגתינו‪ .‬הרי שהיה באמת מצד אחד 'משונה במעשיו'‬ ‫א‬ ‫רביעי אל העולם‪ .‬כי ידע נח שעל ידי היין נמשכת נשמת‬ ‫לצד הטובה‪ ,‬כאשר היה צדיק גדול קדוש ונשגב‪ .‬ומצד שני יש‬ ‫משיח לעולם‪ ,‬כענין מעשה לוט ושתי בנותיו‪ ,‬אשר על ידי‬ ‫ללמוד בו ענין של 'משונה במעשיו' לצד ההיפך‪ ,‬בכל ענייני‬ ‫קשר סוף התורה ותחלתה בענין 'לב'‬ ‫שתית היין יצאה נשמת משיח‪ .‬ולכן נטע נח כרם אחר המבול‪,‬‬ ‫החסרון שנאמרו אצלו‪ .‬ואכן ידוע כי כל הוי אמינא בחז״ל יש‬ ‫כדי לנסות להמשיך את תיקון העולם השלם על ידי נשמת‬ ‫לו איזה שורש‪ ,‬ואם היה הוי אמינא לפרש את הפסוק שנאמר‬ ‫נהגו צדיקים לקשר את סוף התורה בפסוק ״לעיני כל‬ ‫משיח‪ .‬אבל אז בא חם וקלקל את הדבר‪ ,‬ולא הצליח נח‬ ‫עליו לצד הגנות‪ ,‬הרי שיש לזה יסוד ושורש באיזו בחי'‪.‬‬ ‫ישראל״ לתחילתה בפסוק ״בראשית ברא אלקים״‪ .‬וקשר‬ ‫בהמשכה זו‪ ,‬ונהיה מכל היין ענין של שכרות ובזיון‪ .‬ויש לומר‬ ‫זה יוצר תיבת 'לב'‪ ,‬מן האות ל' של 'ישראל' ואות ב' של‬ ‫והענין הוא על פי מה שנתבאר באריכות במקו״א‪ ,‬ומיוסד‬ ‫'בראשית'‪ .‬ויש לומר כי ל״ב זה מורה על אות א'‪ ,‬אשר צורתו‬ ‫שאילו היה נקרא בשמו על ידי אדם הראשון‪ ,‬היה ממשיך בו‬ ‫על דברי הגמ' 'אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא‬ ‫את שמו של משיח‪ ,‬והיו מגיעים אל התיקון השלם‪.‬‬ ‫היא י״ו מלמעלה וי״ו מלמטה‪ .‬וזה מרמז על כך שכל התורה‬ ‫נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בו שום דופי' (יומא‬ ‫מושרשת באות א' של ״אנכי ה' אלקיך״‪ ,‬שהרי מתן תורה הוא‬ ‫כב‪ ;:‬ועי' מה שפירש בזה הרבי ר' אלימלך בפרשת נשא ד״ה ולבני קהת)‪ ,‬והענין‬ ‫שורש כל התורה‪.‬‬ ‫הוא כי שאול המלך היה בעל גדלות המוחין נשגב מאד‪ ,‬והוא‬ ‫ה‬ ‫ענין מה שנאמר עליו ״משכמו ומעלה גבוה מכל העם״ (ש״א ט‪,‬‬ ‫והאות ב' של 'בראשית' רומזת על ה'בית' העיקרי שהוא‬ ‫'בית המקדש'‪ ,‬ואכן מילוי אות ב' (י״ת) עולה בגי' 'קודש'‪,‬‬ ‫ב)‪ .‬אבל דוקא מפני זה לא היתה מלכותו יכולה להימשך‪ ,‬כי‬ ‫על ידי כח התפלה יכולים להתגבר‬ ‫שהוא ענין 'בית המקדש' שנאמר עליו ״לביתך נאוה קודש״‬ ‫על הרע ולזכות ליראת שמים‬ ‫המלך צריך להיות מסוגל להיכנס לכל בחי' קטנות המוחין‪,‬‬ ‫(תהלים צג‪ ,‬ה)‪ .‬ועל ידי התקשרות סוף התורה ותחלתה מגלים‬ ‫ולכן נאמר עליו ״לבלתי רום לבבו מאחיו״ (דברים יז‪ ,‬כ)‪ ,‬ורק על‬ ‫וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (ו‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫שיש כאן 'לב' ב'בית' זה‪ ,‬כי עיקר בנין בית המקדש הוא על‬ ‫ידי זה יתקיים בו ״ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול‪ ,‬למען‬ ‫ידי ה'לב'‪ ,‬כמו שאמר שלמה המלך ע״ה ״ויהי עם לבב דוד‬ ‫בספה״ק נועם אלימלך (בתחלת הפרשה) מפרש כי נחמה היתה‬ ‫יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל״ (שם)‪ .‬ומפני‬ ‫אבי לבנות בית לשם ה'״ (מ״א ח‪ ,‬יז)‪ .‬ויש לרמז על כך‪ ,‬כי 'לב‬ ‫לו יתברך‪ ,‬בזה עצמו שאמר הכתוב ״רבה רעת האדם״‪ ,‬כי על‬ ‫שלא היה שאול המלך מסוגל מצד עבודתו הנעלית לרדת‬ ‫בית' הוא בגי' 'מקדש'‪.‬‬ ‫ידי זה יש לו לאדם התנצלות‪ ,‬לומר לפניו ית' 'אתה נתת לי‬ ‫לבחי' קטנות המוחין‪ ,‬לכן כאשר באו עליו רוח רעה ועניינים‬ ‫את היצר הרע'‪ ,‬וכענין שאמר הקב״ה בעצמו ״ואשר הרעותי״‬ ‫של קטנות לא הצליח בעבודתו‪.‬‬ ‫(מיכה ד‪ ,‬ו; ברכות לב‪ ,).‬עיי״ש‪.‬‬ ‫ולעומת זאת היה דוד המלך אשר היה תמיד מקטין את‬ ‫ב‬ ‫ויש לבאר על פי דבריו הק'‪ ,‬כי אילו היה האדם יכול‬ ‫עצמו‪ ,‬ועבר את כל מיני המצבים קטנות כמו גדלות‪ ,‬ולכן‬ ‫להתגבר בכוחו כנגד היצר הרע‪ ,‬היה צריך לעשות זאת‬ ‫נמשכה מלכותו לדור דורים‪ .‬וזהו ענין מה שהבחינו חז״ל‬ ‫כלל ישראל מתקנים את כל‬ ‫בעצמו‪ ,‬והיתה זו עבודה קשה עד מאד‪ .‬אבל עכשיו שהיצר‬ ‫ואמרו 'אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה‬ ‫הבריאה שנבראה עבורם‬ ‫הרע גדול כל כך‪ ,‬והוא רודף את האדם כל היום‪ ,‬עד אשר‬ ‫סייעיה‪ ,‬שאול באחת ועלתה לו‪ ,‬דוד בשתים ולא עלתה לו'‬ ‫בראשית ברא אלקים (א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כל מחשבות לבו הם רק רע כל היום‪ .‬הרי אין האדם מסוגל‬ ‫(יומא כב‪ ,):‬כי שאול המלך לא היתה מלכותו יכולה להימשך‬ ‫פירש רש״י 'אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני'‪ ,‬ומביא‬ ‫ויכול בכלל להתגבר עליו בכח עצמו‪ ,‬והוא מוכרח להגיע לידי‬ ‫עם שמץ של חסרון‪ ,‬ולכן אפילו בחסרון חטא אחד עלתה לו‬ ‫על כך את מה שאמרו חז״ל שהבריאה נבראה 'בשביל ישראל‬ ‫כח התפלה‪ ,‬להתפלל אל הקב״ה לעמוד לימינו‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫מלכותו‪ .‬מה שאין כן דוד המלך היתה עבודתו בקודש ממשיכה‬ ‫שנקראו ראשית'‪.‬‬ ‫חז״ל 'אלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו' (קידושין ל‪ .):‬ומאחר‬ ‫בכל התוקף והיה מתחזק תמיד גם אחר מכשול בשתים‪ ,‬ולכן‬ ‫שמוכרחים להגיע אל כח התפלה‪ ,‬כבר מובטחים בהקב״ה‬ ‫לא עלה לו הדבר במלכותו ונמשכה הלאה‪ .‬וזהו ענין הצדיק‬ ‫וענין זה יש בו קשר בין סוף התורה לתחלתה‪ ,‬שהרי סוף‬ ‫שישמע את קולינו ויעמוד לימין אביון להושיעו מהתגברות‬ ‫הנקרא 'גיחון' שהוא לשון של הכנעה כענין ״הולך על גחון״‬ ‫התורה הוא בתיבת 'ישראל'‪ ,‬אשר הוא ענין 'בשביל ישראל‬ ‫היצר‪ .‬וכידוע כי על אף שאמרו חז״ל 'הכל בידי שמים חוץ‬ ‫(ויקרא יא‪ ,‬מא)‪ ,‬אשר צדיק כזה יכולה מלכותו להימשך כנ״ל‪.‬‬ ‫שנקראו ראשית'‪ .‬ורש״י הביא שלומדים זאת באופן של דרש‬ ‫מיראת שמים' (ברכות לג‪ ,):‬מכל מקום אמרו הם בעצמם שהיו‬ ‫ולכן אמר דוד המלך במשיחת שלמה בנו למלך ״והורדתם‬ ‫מן הפסוק דוקא‪ ,‬ובזה קישר את הפסוק גם עם אמצע התורה‪,‬‬ ‫כלל ישראל צריכים להתפלל להקב״ה 'תן אתה' על יראת‬ ‫בבחי' קשר של 'ראש תוך סוף'‪ .‬שהרי אמצע התורה הוא‬ ‫אותו אל גיחון״ (מ״א א‪ ,‬לג)‪ ,‬ודרשו חז״ל על כך שהיה זה לרמז‬ ‫״דרוש דרש משה״ (ויקרא י‪ ,‬טז; קידושין ל‪ ,).‬בבחי' 'אין המקרא‬ ‫שמים (ע״ז ד‪ ,).‬ויש שפירשו כי זה בעצמו הוא העבודה הנדרשת‬ ‫שתימשך מלכותו‪ .‬ולפי המבואר היינו‪ ,‬כי על ידי שילמד‬ ‫הזה אומר אלא דרשוני'‪ .‬ויש לאותו הפסוק שייכות נוספת‬ ‫מן האדם בענין יראת שמים‪ ,‬להתפלל להקב״ה 'תן אתה' שיתן‬ ‫לעבוד את ה' באופן של הכנעה גם בבחי' קטנות‪ ,‬תוכל‬ ‫עם התחלת התורה‪ ,‬על פי מה שהביא רש״י בפרשתינו 'לא‬ ‫בלבו אהבתו ויראתו‪.‬‬ ‫מלכותו להימשך לאורך ימים‪.‬‬ ‫היה צריך להתחיל את התורה אלא בהחודש הזה לכם' וכו'‪.‬‬ ‫וזו היא הנחמה המיוחדת שנזכרה בפסוק‪ ,‬כי רבה רעת‬ ‫שהרי שעיר החטאת אשר 'דרוש דרש משה' היה שעיר ראש‬ ‫האדם בארץ ולכן יוכרחו בני האדם להתפלל‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫חודש (רש״י שם)‪ ,‬והרי זה מקושר גם עם מה שהתורה היתה‬ ‫יוכלו וינצחו את יצרם‪ .‬ועל זה נאמר ״ונח מצא חן בעיני ה'״‬ ‫ד‬ ‫צריכה להתחיל בו‪.‬‬ ‫(ו‪ ,‬ח)‪ ,‬אשר 'חן' הוא ענין התפלה (עי' שעה״כ ציצית ז)‪ ,‬כי נח‬ ‫נח לא נקרא בשמו על ידי אדם הראשון‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי כל הבריאה נבראה בשביל ישראל‪ ,‬אשר‬ ‫הצליח לעבור את כל המכשולות והנסיונות בדורו‪ ,‬רק על ידי‬ ‫ולכן לא התגלה בו נקודת משיח‬ ‫הם מתקנים אותה על ידי מצות קידוש החודש אשר נמסרה‬ ‫שהתפלל‪ .‬ולכן נקרא בשמו על שם ״זה ינחמנו״‪ ,‬כי זו היתה‬ ‫ויולד בן (ה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫להם‪ .‬וזה היה עומק ענין דרישת משה רבינו אחר שעיר ראש‬ ‫גם הנחמה אשר עלתה לפני הקב״ה‪ ,‬שהתנחם בזה על בריאת‬ ‫חודש‪ ,‬כי שעיר זה מכפר על מיעוט הירח (חולין ס‪ ,):‬שהוא‬ ‫היצר הרע‪ ,‬כאשר חשב על כח התפלה כנ״ל‪.‬‬ ‫אצל כל הנולדים בדורות מאדם עד נח‪ ,‬נאמר מיד שם הבן‬ ‫תיקון מעשי בראשית‪ .‬כי משה רבינו טען שכל חטאי בני‬ ‫ויש להוסיף בזה עוד‪ ,‬כי כל מעשי בראשית מכונים 'טוב'‪,‬‬ ‫הנולד‪ ,‬אבל אצל נח כתוב בתחלה ויולד 'בן'‪ ,‬ורק בהמשך‬ ‫האדם התלויים כולם בחטאו של אדם הראשון‪ ,‬נגרמו מחמת‬ ‫כמו שנאמר בכולם כי ראה אותם הקב״ה והנה הם 'טוב'‪.‬‬ ‫הפסוקים נזכרה קריאת שמו‪.‬‬ ‫מיעוט הירח [שהוא ענין ההסתר על מדת המלכות והשכינה‬ ‫ויש לומר כי כל עוד שיש 'טוב'‪ ,‬יש גם 'רע' העומד לעומתו‬ ‫ויש לומר בטעם הדבר‪ ,‬כי אדם הראשון קיבל מהקב״ה את‬ ‫בתחתונים]‪ .‬ולכן אילו היו אהרן ובניו אוכלים את שעיר ראש‬ ‫ומתגבר כנגדו [מה שאין כן בבחי' 'חיים'‪ ,‬ואכמ״ל]‪ .‬ולכן‬ ‫הכח לקרוא שמות‪ ,‬כאשר קרא את שמות כל בעלי החיים וכל‬ ‫חודש‪ ,‬ומשלימים את תיקון מיעוט הירח‪ ,‬היו יכולים להשלים‬ ‫אין ענין הטוב מספיק בפני עצמו‪ ,‬אלא צריכים להוסיף אליו‬ ‫הנמצאים בעולם‪ .‬ועל פי זה יתכן לומר‪ ,‬שהוא גם היה נותן‬ ‫את תיקון מעשי בראשית וכפרת חטא עץ הדעת‪ .‬ונמצא כי‬ ‫את ענין ה'חן' שהוא התפלה כנ״ל‪ .‬וכאשר מוסיפים 'חן' על‬ ‫את השמות לכל הבנים הנולדים‪ .‬אבל נח הוא הראשון אשר‬ ‫התחלת התורה ואמצעיתה וסופה מורים כולם על היות תכלית‬ ‫'טוב'‪ ,‬הרי זה אותיות 'בטחון'‪ .‬כי כאשר האדם אינו מתגבר‬ ‫נולד אחר פטירתו של אדם הראשון‪ ,‬ולכן לא ידעו לתת לו‬ ‫ותיקון הבריאה נשלמת על ידי כלל ישראל‪.‬‬ ‫בכוחו העצמי נגד הרע‪ ,‬אלא מתפלל ומקוה אל השי״ת‪ ,‬הרי‬ ‫את השם מיד בלידתו‪ .‬ורק בהמשך הזמן‪ ,‬נתנו לו שם על פי‬ ‫זו עבודת מדת הבטחון‪.‬‬ ‫מעשיו ועניינו אשר כבר התגלה להם‪.‬‬ ‫ונרמז בזה‪ ,‬על פי הידוע כי יש להחליף את האות ר' עם ד'‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בענין זה‪ ,‬כי ענין השמות יש לו שייכות גדולה‬ ‫ג‬ ‫כענין ר' של 'אל אחר' שצריכים להחליפו עד שיהיה 'אחד'‬ ‫לעניינו של משיח אשר שמו קדם לבריאת העולם (פסחים נד‪,).‬‬ ‫של שמע ישראל‪ .‬וזהו ענין 'דרדר' הנזכר אחר חטא עה״ד‪,‬‬ ‫ו'משיח' יש בו אותיות 'שם חי' הוא ענין השמות אשר נקראו‬ ‫הצדיק העובד את ה' גם בבחי'‬ ‫קטנות יכולה מלכותו להימשך‬ ‫שהוא ענין חילוף הד' בר'‪ ,‬ואכמ״ל‪ .‬והנה אם נחליף את האות‬ ‫לכל החיים‪ .‬וזה נרמז במה שאומרים בעת ברית מילה אחר‬ ‫ר' של תיבת 'רע' באות ד'‪ ,‬הרי יהיה מזה אותיות 'דע' העולים‬ ‫קריאת השם 'ישמח האב ביוצאי חלציו'‪ ,‬אשר 'ישמח' הוא‬ ‫ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש (ב‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫עה״כ בגי' 'בטחון'‪ ,‬כענין הפסוק ״בטחו בה' עדי עד״ (ישעיה‬ ‫אותיות 'משיח'‪ .‬וזהו גם ענין מה שדנו חכמי ישראל בענין‬ ‫בספה״ק נועם אלימלך (ד״ה ונהר) מבאר את הפסוק‪ ,‬שהצדיק‬ ‫כו‪ ,‬ד)‪ .‬כי רק על ידי הבטחון בהקב״ה יכולים להינצל מענין ״רק‬ ‫שמו של משיח מה הוא (סנהדרין צח‪[ ,):‬והיו התלמידים אומרים‬ ‫שהוא בחי' 'גיחון'‪ ,‬משבר את כח האיש שהוא ככושי כאשר‬ ‫רע כל היום״ [ובמקו״א ביארנו בזה את שיטת ר' יהושע אשר‬ ‫זאת על רבם המביאם לחיי העולם הבא‪ ,‬שהוא בחי' ימות‬ ‫הוא משונה במעשיו לרעה‪ .‬ומביא ראיה על כך שכושי יכול‬ ‫ארבעים ימי הגשם של המבול החלו ביום י״ח אייר‪ ,‬כי הוא יום‬ ‫המשיח]‪ .‬ולכן היה לאדם הראשון שייכות עם ענין נתינת‬ ‫להתפרש על שינוי המעשים לרעה‪ ,‬שהרי על שאול המלך‬ ‫ל״ג בעומר אשר בו מאיר שם הבטחון]‪.‬‬ ‫השמות‪ ,‬כי 'אדם' נוט' א'דם ד'וד מ'שיח‪.‬‬ ‫נאמר לשון כושי‪ ,‬וביארו חז״ל שהיה משונה במעשיו ככושי‬ ‫ונתבאר כי נח מצא חן לפי שהתפלל להקב״ה‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫ויש לומר כי אילו היה אדם הראשון נותן את השם לנח‪ ,‬היה‬ ‫המשונה בעורו (מו״ק טז‪ .):‬ובכל זאת יש בגמ' אחרת (יומא כב‪):‬‬ ‫זה השיג יראת שמים והתגבר על יצרו‪ .‬אבל היה אצלו חסרון‬ ‫נותן לו את השם 'מנחם' שהוא שמו של משיח כידוע‪ .‬אשר‬ ‫הוי אמינא לומר עליו שנקרא ״בן שנה״ (ש״א יג‪ ,‬א) לומר עליו‬ ‫בכך שלא התפלל על בני דורו‪ ,‬כי אילו היה מתפלל עליהם‬ ‫שם זה ראוי לנח כענין ״זה ינחמנו״ (ה‪ ,‬כט)‪ ,‬ולא רק 'נח' כמו‬ ‫שהיה ח״ו מלוכלך בחטא‪ .‬הרי מזה שיכולים לפרש תיבת‬ ‫לא היו נאבדים במבול‪.‬‬ ‫שקראו לו‪ .‬אבל מפני שכבר לא היה אדם הראשון בעולם‪,‬‬ ‫'כושי' שנאמרה עליו‪ ,‬גם באופן שהוא משונה במעשיו לרעה‪,‬‬ ‫ד‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫דרכה של תורה‪:‬‬ ‫איך זוכים לקנין‬ ‫בתורה בדור‬ ‫פרק יב שיעור כב – ב‬ ‫פרשת כי תשא תשע"ג‬ ‫שקשה מאד‬ ‫להתנזר מגשמיות‬ ‫ש י עו ר י ה ש ק פ ה ומו ס ר ב ד ר ך הח ס י ד ו ת‬ ‫א‬ ‫לא להעמיס עצמו על הציבור‬ ‫וירא מנוחה כי טוב‪:‬‬ ‫יש אנשים שלבקש 'טובות' הוא אצלם טבע שני | איך צריך להתנהג במקרה שנאלצים לבקש טובה מהזולת | הורים עלולים להרוס את החינוך בידיים | הסיבה למה גדולי ישראל הסכימו שישרתו אותם | אם אדם נושא‬ ‫באחריות על החיים שלו אזי אחרים ישמחו לסייע בעדו | האדם נברא לשבר את הטבע ובפרט טבע מגונה כזה‬ ‫על התלמידים הוא בכך שיש כל מיני מצבים‪ ,‬בהם‬ ‫אלא לכתחילה שבלכתחילה הוא זרק את עצמו‬ ‫איש מנוחה ‪ -‬שמטריח את כולם‬ ‫יש ביד התלמידים את הזכות לשמש את הרב שלהם‪.‬‬ ‫על השני‪ .‬אדם כזה הוא בזוי ונמאס אצל אנשים‪,‬‬ ‫הנה נדבר עתה בענין הנטייה של בני אדם‬ ‫ופעמים שזה הטובה הגדולה ביותר עבור הרוחניות‬ ‫וחוץ ממה שיהיה עליו לתקן זאת בעולם האמת‬ ‫להיות איש מנוחה‪ :‬ישנם אנשים שמתרגלים לבקש‬ ‫שלהם; כמו שאמרו חז"ל (כתובות צו‪" ).‬כל המונע‬ ‫– מחמת שלא תיקן מדה מגונה זו – הוא גם יסבול‬ ‫עזרה וסיוע מהזולת‪ .‬גם באופנים שהם עצמם היו‬ ‫מתלמידו לשמשו כאילו מונע ממנו חסד"‪ .‬ובכך‬ ‫מכך בעולם הזה‪ ,‬לא יהיו לו חיים נורמליים‪ ,‬אנשים‬ ‫יכולים להסתדר לבד‪ ,‬חיש קל הם מרשים לעצמם‬ ‫הוא גם מנחיל להם דרך ישרה של כבוד התורה‪,‬‬ ‫לא יסבלו אותו‪.‬‬ ‫לקבל עזרה מהסובבים אותם‪ .‬הם חיים עם 'תפיסת‬ ‫וביטול בפני רבם המלמדם תורה‪.‬‬ ‫עולם' ש'כל העולם לא נברא אלא לשמשני'‪ ...‬כולם‬ ‫אלא שזה החסיד שוטה‪ ,‬עומד ומביט על‬ ‫חינוך רע מגדל 'פירות' כאלה‬ ‫צריכים לעמוד הכן ולשרת אותם‪ .‬אלו אנשי מנוחה‬ ‫ההנהגה של רבו ‪ -‬הוא רואה שכולם משמשים‬ ‫הסיבות שגורמות לאדם להגיע לידי מדה רעה‬ ‫שלא יודעים מהו המושג 'לקחת אחריות' על החיים‬ ‫אותו ‪ -‬וכך נכנס לו לראש שגם הוא רוצה 'הנהגה'‬ ‫כזו הן כמה וכמה‪ :‬לפעמים זה פשוט נובע מעצלות‬ ‫שלהם‪ .‬הם מעמיסים את עצמם כמו משא כבד על‬ ‫כזו ‪ -‬הוא מדמה בנפשו שגם הוא 'שטיקל רבי'‪...‬‬ ‫נוראה וקיצונית שמושרשת בו מטבע תולדתו כדי‬ ‫הסביבה שלהם‪ ,‬בו בזמן שהם מצידם לא לוקחים‬ ‫וממילא כולם צריכים לשמש אותו‪ .‬אלא שלמעשה‬ ‫שיהא לו לניסיון בעולם הזה‪ .‬אבל בדרך כלל‪,‬‬ ‫'מינימום' של עול ואחריות על החיים שלהם‪.‬‬ ‫מתוך כך הוא נהפך להיות מושחת גדול שמעמיס‬ ‫הנהגה זו היא תוצאה מדברים שקדמו לכך; כגון‬ ‫מדה זו אכן מסתעפת ממדת העצלות‪ ,‬אלא‬ ‫את עצמו על כל סובביו ואינו יודע איך לקחת‬ ‫אדם שבימי נעוריו נהגו הוריו – מחמת איזה סיבה‬ ‫שהנזקים שלה גדולים ועצומים עוד יותר‪ ,‬זה הולך‬ ‫אחריות על עצמו‪ .‬וזאת עלתה לו כי הוא אינו מבין‬ ‫‪ -‬לכרכר סביבו ולדאוג לכל מחסורו באופן מוגזם‪,‬‬ ‫הרבה יותר רחוק‪ .‬כי כאשר אדם נמשך אחר הנהגה‬ ‫שגם רבו לא היה חפץ שאחרים יעבדו עבורו‪ ,‬ואין‬ ‫הוא מעולם לא היה צריך להכניס אצבע למים‬ ‫כזו‪ ,‬הוא פשוט נהפך להיות מושחת במידות‪ .‬הוא‬ ‫זה אצלו הנהגה של לכתחילה‪ ,‬אלא של אין ברירה‬ ‫קרים‪ .‬לא היה להם את 'השכל' לחנך אותו שעליו‬ ‫נהיה כל כולו מופרך‪ .‬איזה הגיון יש בכך‪ ,‬שהוא אינו‬ ‫ורק לתועלת התלמידים והחסידים‪.‬‬ ‫לקחת חלק בעזרה בבית ומידי פעם להטיל עליו‬ ‫לוקח אחריות על עצמו‪ ,‬וכולם צריכים להסתובב‬ ‫מטלות‪ ,‬אלא הם עצמם דאגו שהכל יהיה ערוך ומזומן‬ ‫סביבו ולדאוג לכל מחסורו?! זהו סוג של 'רע'‪,‬‬ ‫לא לנצל את טוב הלב של המשפחה‬ ‫לפניו‪ ,‬וממילא מובן שהוא יצא כזה 'פרי' ‪ -‬אדם‬ ‫שהוא רואה רק את ה'אני' שלו ‪ -‬באופן מחריד‬ ‫תהיה הסיבה אשר תהיה – גם אם זה מטבע‬ ‫שאינו לוקח על עצמו שום אחריות; הוא חושב שכמו‬ ‫שאין הדעת סובלתו‪.‬‬ ‫תולדתו – אין שום אמתלא להתנהגות כזו‪ .‬צריכים‬ ‫שאימו עמדה לפניו לשרת אותו‪ ,‬כך צריכים כעת‬ ‫לשבור טבע מוגנה שכזה‪ .‬אדם צריך לדעת‪ :‬אתה‬ ‫גם הצוות בישיבה לעמוד הכן ולשרתו‪ ,‬ואחרי‬ ‫מותר לבקש 'טובה' אבל מתוך‬ ‫מוכרח לקחת את האחריות על החיים שלך! אתה‬ ‫החתונה 'האחריות' הזאת עוברת לבני בית‪ ,‬לעמוד‬ ‫הכנעה והכרת הטוב‬ ‫סיימת לאכול – תנקה אחריך‪ .‬הייתכן? אתה אוכל‬ ‫לפניו במסירות‪ ,‬לשרתו ולדאוג לכל מחסורו‪ .‬הוא‬ ‫אכן בוודאי ישנו מושג שנקרא 'טובות' – מותר‬ ‫והשני צריך לנקות את מה שהשארת?! צריכים‬ ‫פשוט אדם חולה‪...‬‬ ‫פעם לבקש 'טובה' מהשני; כל אדם מוגבל ביכולותיו‬ ‫לסדר משהו בבית‪ ,‬צריכים לתקן משהו‬ ‫ומטבע הדברים לפעמים זקוק הוא להגיע לזולתו‪,‬‬ ‫– אתה צריך לטפל בזה‪ ,‬זו האחריות‬ ‫חסיד שוטה שרוצה גבאים‬ ‫כל אחד כפי הצטרכותו‪ .‬אבל כל זה נאמר באדם‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫שלך! אלא מי אתה רוצה שיעשה את‬ ‫לפעמים הנהגה זו היא נחלת איזה‬ ‫שנושא את המשא שלו בעצמו‪ ,‬יש לו אחריות‬ ‫זה?!‬ ‫אכן בוודאי ישנו‬ ‫חסיד שוטה‪ .‬כי הלא הסדר המקובל‬ ‫אישית על החיים שלו ודואג בעצמו לכל ענייניו‪.‬‬ ‫מושג שנקרא‬ ‫וכשהוא נצרך לטובה מזולתו הוא אכן פונה אליו‬ ‫אם צריך להביא פרנסה הביתה‪,‬‬ ‫'טובות' – מותר‬ ‫הוא שרבנים ואדמורי"ם – כל אחד‬ ‫צריכים לשלם שכירות‪ ,‬משכנתא‬ ‫פעם לבקש 'טובה'‬ ‫לפי ענינו ‪ -‬יש להם משמשים וגבאים‬ ‫בהכנעה כאחד שמבקש טובה ולא כאילו שהלה‬ ‫וכדומה ‪ -‬אתה מוכרח לקחת אחריות‬ ‫מהשני; כל אדם‬ ‫שתפקידם הוא לסדר ולטפל בעניינים‬ ‫'חייב' לו דבר‪ ,‬וכשהוא נענה ומקבל את מבוקשו‪ ,‬הוא‬ ‫מוגבל ביכולותיו‬ ‫הגשמיים שלהם‪ .‬הטעם הפשוט לכך‬ ‫יודע להכיר טובה‪ ,‬הוא יודע להודות ומרגיש באמת‬ ‫ולהביא את הכסף‪ .‬למה שתיפול‬ ‫ומטבע הדברים‬ ‫למעמסה על הסובבים שלך ועל‬ ‫לפעמים זקוק הוא‬ ‫הוא‪ ,‬כי היות ויש להם 'סדר היום'‬ ‫שההוא עשה עמו חסד והוריד דאגה מעל ראשו‪.‬‬ ‫המשפחה שלך ‪ -‬שלא רוצים שהבית‬ ‫להגיע לזולתו‪ ,‬כל‬ ‫מלא וגדוש של עבודת ה' וצרכי‬ ‫אבל אם האדם לא נושא בעצמו את 'החבילה'‬ ‫אחד כפי הצטרכותו‪.‬‬ ‫הכלל‪ ,‬לכן לתועלת הדבר מסירים‬ ‫שלך יקרוס וממילא אין להם ברירה‬ ‫אבל כל זה נאמר‬ ‫שלו‪ ,‬אלא לכתחילה הוא בא וזורק את עצמו על‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא לקחת על עצמם את‬ ‫באדם שנושא את‬ ‫מהם העול לטפל בשער העניינים‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬אזי הבקשה שלו אינה נחשבת כבקשה‬ ‫ההוצאות של השכירות שלך?! למה‬ ‫המשא שלו בעצמו‪,‬‬ ‫וגם יש בכך ענין פנימי‪ ,‬במה‬ ‫– אלא כתובע בפה‪ .‬הוא אינו 'מבקש' – הוא‬ ‫צריכים כולם לשאת את הדאגות שלך?!‬ ‫יש לו אחריות‬ ‫שהם מסכימים שהתלמידים ישרתו‬ ‫פשוט פגע‪-‬רע! ההודיה שלו אינה הודיה‪ ,‬ואין לו‬ ‫אישית על החיים‬ ‫באיזה זכות אתה מנצל אחרים?! איך יש‬ ‫שלו ודואג בעצמו‬ ‫אותם‪ ,‬כי חלק מההשפעה הרוחנית‬ ‫הכרת הטוב! כי הוא כלל לא הרגיש שהוא נמצא‬ ‫לך 'לב' להעמיס את עצמך על השני?!‬ ‫לכל ענייניו‬ ‫במצוקה ובאין ברירה עליו להגיע לחסדי הזולת‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫להיות אדם קל ונעים ולא לדרוש‬ ‫רך כקנה‪:‬‬ ‫את הכבוד הראוי‬ ‫לכל אדם ישנם 'זכויות' משלו | אם הוא אינו מקבל את הזכויות הללו ברוב המקרים עליו לוותר עליהן | יש מצבים בהם אסור לכתחילה לעמוד על הזכויות הללו | איך מתנהגים לגבי 'חזקות' | אדם שיודע שהוא אורח‬ ‫במקום הזה לא עושה עסק מהזכויות שלו כאן | עובד ה' אינו מכביד על סובביו עם העבודת ה' שלו‬ ‫לנהל איתו מערכות וחשבונות‪ .‬וזהו מה שאמרו‬ ‫בנו‪ ,‬למה אינו מדבר עמו בכל ה'דרך ארץ' או שאינו‬ ‫כל אדם ראוי לזכויות ולכבוד‬ ‫כפי עניינו‬ ‫חז"ל (אבות פ"ד מ"י) "שלי שלך ושלך שלך חסיד"‪.‬‬ ‫שומע בקולו ‪ -‬והיינו שהאב עומד על הזכויות שלו‬ ‫מענין לענין באותו ענין‪ :‬כפי הנוהג בעולם‬ ‫‪ -‬אבל באמת הוא אינו מתכוון לחינוך ולרוחניות‬ ‫אם אני אורח כאן בעולם – אני רק‬ ‫ישנם לכל אדם 'זכויות' למיניהם שמגיעים לו‬ ‫של בנו‪ ,‬כי הרי פשוט לכל רואה‪ ,‬שהבן יקיר הזה‬ ‫שואל מה 'הבעל הבית' רוצה ממני‬ ‫לא נמצא 'במקום' הזה כלל – 'ער האלט נאכנישט‬ ‫בצדק וביושר‪ ,‬וכל אחד יש לו הכבוד הראוי לו כפי‬ ‫וכל האמור יש לו שייכות גדולה עם מה שדברנו‬ ‫מעמדו‪ .‬כגון‪ ,‬לפי מה שמקובל בין אנשים ‪ -‬ואכן‬ ‫ביי דעם' – ישנם הרבה דברים יותר חשובים במה‬ ‫בשיעורים הקודמים; שהאדם צריך לדעת שכל‬ ‫כך נאה וכך יאה – בני ביתו הקרובים של כל אדם‪,‬‬ ‫לחנך אותו‪...‬‬ ‫הקיום שלו כאן בעולם הוא רק באופן עראי‪.‬‬ ‫בניו וחתניו וכדומה‪ ,‬יוצאים מגדרם כאשר אביהם‬ ‫כל אב צריך להיות מוכן לכך‪ ,‬שברגע שזה לא‬ ‫זקוק להם והם מתנהגים איתו ביותרת הכבוד‪ .‬גם‬ ‫כשאדם חי בעולם מתוך הרגשה של 'עראי'‪ ,‬הוא‬ ‫נוגע באמת לחינוך בנו‪ ,‬הינו מוותר על כל הזכויות‬ ‫ראוי בהחלט שאשה תהיה מסורה לכל צרכי בעלה‪,‬‬ ‫גם מתייחס לכל הזכויות הללו באופן טפל ועראי‬ ‫שלו! ברגע שהוא מבין שבנו לא 'במצב' הנכון כעת‬ ‫והתלמידים יהיו מסורים לכל צרכי רבם‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫ואינו עושה מהם עסק שלם‪ .‬אם הוא מתייחס‬ ‫– הוא יטפל בכל ענייניו בעצמו‪ .‬הוא לא יצווה‬ ‫אכן מנהג טוב ויפה הוא שבני משפחה עוזרים‬ ‫לעולם הזה כמו אורח שמגיע לאיזה מקום באופן‬ ‫על בנו ולא יטיל עליו כל מיני שליחויות ‪ -‬לקנות‬ ‫אחד לשני ומשתתפים בשמחות משפחתיות‪ ,‬גם‬ ‫עראי‪ ,‬ואינו עומד בתקיפות על זכויותיו‪.‬‬ ‫דברים ולטפל בצרכי הבית ‪ -‬אלא הוא יקנה הכל‬ ‫בין חברים בוודאי שראוי מאד לסייע ולכבד איש‬ ‫אם יוצא לו לפי חשבונו – ובדרך כלל כדאי‬ ‫בעצמו ויסדר כל מה שצריך ‪ -‬בלי לעשות מכך‬ ‫את חברו ולהיות לו לאוזן קשבת וכדומה ‪ -‬כל‬ ‫להתייעץ עם משגיח וכדומה ‪ -‬שאכן רצון ה' שלא‬ ‫שום עסק‪.‬‬ ‫אלו הם מעשים הגונים מצד סדרי העולם וכך נאה‬ ‫יוותר כעת‪ ,‬כגון לגבי חברותא שאיתו היתה לו עד‬ ‫ויאה‪.‬‬ ‫עכשיו הצלחה גדולה בתורה‪ ,‬ואם יעמוד על שלו‪,‬‬ ‫אתה צריך לדעת איך להתנהג כלפי הזולת‬ ‫הוא יוכל להמשיך וללמוד איתו‪ ,‬הרי שאז אכן דבר‬ ‫– אבל לא לדרוש ממנו להתנהג כך כלפיך‬ ‫אדם קשה דורש זכויות בפה מלא‬ ‫טוב הוא שיעמוד על זכותו‪ .‬אבל אם יוצא לו – כמו‬ ‫עוד דוגמא‪ :‬ישנם בחורים שיש להם בישיבה‬ ‫שהאמת היא ברוב הפעמים ‪ -‬שרצון ה' הוא שלא‬ ‫כל מיני 'חזקות'; 'הסטנדר שלו'‪' ,‬המקום קבוע‬ ‫אולם הבעיה היא‪ ,‬שישנם אנשים שהם מאד‬ ‫יעשה מזה עסק כעת‪ ,‬אלא יחפש לעצמו חברותא‬ ‫שלו'‪' ,‬החברותא שלו' וכדומה‪ .‬ואם אחד מרהיב‬ ‫'מודעים' לזכויות שלהם‪ ...‬הם תמיד עסוקים‬ ‫אחרת‪ ,‬או מקום אחר בבית המדרש – אזי הוא‬ ‫עוז בנפשו לגעת בדבר ששייך לו‪ ,‬הרי אוי לו ואוי‬ ‫בלעמוד ולדרוש את מה שמגיע להם‪ ,‬הם דורשים‬ ‫מוותר! הוא לא איזה מכונה כבידה שאינה יכולה‬ ‫לנפשו‪ ...‬ההיתכן שנגעת בחפץ ששייך לי?! הלא כאן‬ ‫זאת בכל התוקף ולעולם לא מוכנים לוותר עליהם‪.‬‬ ‫לזוז ממקומה! כי כל 'הדירה' שלו כאן בעולם הזה‬ ‫'המקום קבוע' שלי כבר מתחילת הזמן‪ ,‬איך מלאך‬ ‫ואם אחד 'מעיז פניו' ולא נותן להם את מבוקשם‪,‬‬ ‫אינה עם קביעות גדולה מידי – זו הלא אצלו רק דירת‬ ‫ליבך לעמוד על מקומי?! הבחור הזה 'מומחה' עצום‬ ‫הם מתמלאים בטענות עליו והוא נכנס 'לרשימה‬ ‫עראי! הדבר היחיד שחזק וקבוע אצלו הוא‪ :‬רצון ה'!‬ ‫לדעת את הזכויות שלו‪ ,‬והאמת תאמר‪ ,‬שהוא גם‬ ‫השחורה' שלהם‪.‬‬ ‫על זה הוא לא מוכן לוותר! על זה הוא חושב כל‬ ‫מדבר בצדק‪ ,‬אם לוקחים ממנו את המקום שלו‬ ‫הזמן‪" :‬מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – מה הקב"ה‬ ‫אכן עושים לו עוולה‪.‬‬ ‫נוח לבריות – אל תעמוד על זכויותיך‬ ‫רוצה ממני ברגע זה? חוץ מזה אינו רוצה לדעת‬ ‫אפס כי עם כל זה‪ ,‬הוא צריך ללמוד לוותר!‬ ‫אדם צריך להתרגל להיות אדם רך ונעים עם‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫וויתור הוא כלל גדול בתיקון המידות; כמו שחז"ל‬ ‫הבריות ולא להיות עסוק כל היום עם ה'זכויות'‬ ‫אומרים (ב"מ ל‪" :).‬לא חרבה ירושלים אלא על‬ ‫שלו‪ .‬אכן מצד האמת מותר לאב לצפות מבנו‬ ‫מי שחי כמו בפרוזדור ‪ -‬טוב לו‬ ‫שיתנהג עמו ‪ -‬כמו שבן צריך להתנהג עם אביו;‬ ‫בעולם הזה ובעולם הבא‬ ‫שהעמידו דבריהם על דין תורה"‪ .‬על‬ ‫האדם לדעת כי כל 'הזכויות' הם רק‬ ‫שידבר עמו ביותרת הכבוד‪ ,‬שיכבד‬ ‫מי שמתרגל לחשוב ולחיות מתוך הרגשה עראית‬ ‫מצד הזולת כלפיו‪ ,‬כלומר‪ :‬הוא אכן צריך‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫אותו בכל מה ששייך‪ ,‬וכמובן שאם‬ ‫– 'מיט א לייכטן עראי'דיגן אופן' – הנה אשרי לו‬ ‫מבקש ממנו לטפל באיזה דבר‬ ‫לדעת להיות 'מענטש' כלפיך ולתת לך‬ ‫מי שמתרגל לחשוב‬ ‫בעולם הזה ואשר לו בעולם הבא‪ .‬בעולם הבא‬ ‫ולחיות מתוך הרגשה‬ ‫שיעשה זאת בחפץ לב ובתשואות‬ ‫את זכויותיך ואת הכבוד הראוי לך! הוא‬ ‫עראית הנה אשרי לו‬ ‫מיותר לומר כמה שכר מקבל אדם שכל המבט שלו‬ ‫חן‪ .‬כל זה אכן מאד 'נורמלי'‪ ,‬ואם‬ ‫צריך לדעת איך מתנהגים עם השני ‪-‬‬ ‫בעולם הזה ואשר לו‬ ‫על העולם היה מבט של דעת תורה ‪ -‬שהעולם הזה‬ ‫בעולם‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫בעולם‬ ‫האב מוותר על זה ‪ -‬אינו עושה‬ ‫איך מתנהגים עם הורים‪ ,‬משפחה‪ ,‬ועם‬ ‫אינו אלא פרוזדור לטרקלין! ובעולם הזה יהיה לו‬ ‫הבא מיותר לומר‬ ‫כנכון‪ .‬צריכים ללמד את הבן איך‬ ‫חברים ‪ -‬אבל לא על מנת שאתה תבוא‬ ‫כמה שכר מקבל‬ ‫אך טוב וחסד! הוא חוסך מעצמו עגמת נפש בלי‬ ‫מתנהגים! זהו חלק מהחינוך שלו‬ ‫בטענות אליו שהוא לא מספיק 'מענטש'‬ ‫אדם שכל המבט‬ ‫שיעור‪ .‬הוא יהיה אדם שקל ונעים לחיות איתו‪ ,‬לא‬ ‫העולם‬ ‫על‬ ‫שלו‬ ‫ואם מוותרים על זה הוא עלול‬ ‫ותדרוש ממנו את הכבוד שלך‪ ,‬ותהיה‬ ‫מרגישים לחץ בסביבתו‪ ,‬הוא לא מפיל את עצמו‬ ‫היה מבט של דעת‬ ‫לצאת 'פרא אדם'‪ .‬אבל יחד עם‬ ‫איתו ב'קפידות' ובמחלוקת‪.‬‬ ‫תורה ‪ -‬שהעולם הזה‬ ‫על השני‪ .‬הוא חי בעולם של עבודת ה' ויודע איך‬ ‫זאת ישנם אופנים בהם צריך האב‬ ‫אינו אלא פרוזדור‬ ‫לא להיות למשא על הציבור‪ .‬כי רוב העניינים‬ ‫אתה כשלעצמך?! בוודאי תיזהר בכל‬ ‫לטרקלין! ובעולם‬ ‫להבין את המציאות ולא לדרוש‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬הם דברים שלא מכבידים על הזולת‪.‬‬ ‫אלה כלפי החברים שלך! אבל אם אחד‬ ‫הזה יהיה לו אך טוב‬ ‫וחסד! הוא חוסך‬ ‫ממנו את כל זה‪.‬‬ ‫עובד ה' מוצא דרכים איך להסתדר עם כולם ולא‬ ‫מהם עשה עוולה כלפיך‪ ,‬הנה אז החלק‬ ‫מעצמו עגמת נפש‬ ‫פעמים שהאב בא בטענה כלפי‬ ‫להיות למשא וטורח על אנשים‪.‬‬ ‫שלך הוא‪ ,‬לדון אותו לכף זכות ולא‬ ‫בלי שיעור‬ ‫ו‬ ‫ג‬ ‫איך מקיימים זאת למעשה בדורות הללו‬ ‫וחיי צער תחיה‪:‬‬ ‫למה לומדי שאר החכמות מצליחים בלימודם יותר מלומדי התורה | הדורות שלנו חלושים ואינם יכולים לענות את הגוף | התורה נקנית במ"ח ואי אפשר למחוק את המשנה הזאת בימינו | איך אדם מקיים בזמננו "ועל‬ ‫הארץ תישן" | גם כשאוכלים ‪ -‬הראש לא צריך להיות שקוע באוכל | טעם פנימי למה בימינו קשה מאד להתנזר מגשמיות‬ ‫הגוף ‪ -‬אינו פועל לטובה‪ .‬מידי הרבה לאכול‪ ,‬מידי‬ ‫יוצא להוראה‪ .‬והתירוץ על זה הוא‪ :‬תורה אינה‬ ‫יהודי בעולם הזה הוא כמו חיל בשדה הקרב‬ ‫הרבה לישון‪ ,‬זה בוודאי לא 'מציאה' גדולה על מנת‬ ‫חכמה כשאר כל חכמה! תורה היא חכמה רוחנית‬ ‫המסילת ישרים אומר שהאדם צריך להיות‬ ‫לזכות לקנין בתורה‪.‬‬ ‫וקדושה‪ .‬התורה היא 'נשמה'דיגע חכמה' שאין לה‬ ‫בעולם הזה כמו חייל בחזית המלחמה; שאוכל‬ ‫כי האדם צריך להיות במצב של עבודה ‪ -‬לא‬ ‫"ֲא ֻֻרָּכָ ה‬ ‫שום מדה גשמית; כמו שכתוב (איוב יא‪ ,‬ט)‪ֲ :‬‬ ‫קמעה ויושן קמעה ‪ -‬כמה שנוגע לכדי חיותו‪,‬‬ ‫במצב של מנוחה‪ .‬ולכן גם במה שאכן זקוקים‬ ‫ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ִִמ ָָדה ְּוְר ָָח ָָבה ִִמִנִ י ָיָ ם"‪ ,‬ולכן כדי שאדם אכן‬ ‫ותיכף הוא רץ ונלחם נגד האויב‪ .‬כך צריך האדם‬ ‫עבור הגוף‪ ,‬לא משקיעים כוחות – זמן ומחשבה‬ ‫יזכה לקנות תורה – צריכה התורה 'לפתוח' את‬ ‫לעשות כל צרכיו בעולם הזה – באופן עראי‪ ,‬ולא‬ ‫ועסק גדול‪ .‬השאיפה של האדם לא צריכה להיות‬ ‫עצמה בפניו‪.‬‬ ‫לשקוע בתוך ענייני העולם הזה‪ .‬הוא אוכל ויושן‬ ‫למלאות את צרכיו הגשמיים‪ .‬כמה שאכן הכרחי –‬ ‫כדי צורכי גופו ונפשו‪ ,‬ושוב כל מגמתו וכל זמנו‬ ‫הכרחי‪ ,‬בהחלט שצריכים ישוב הדעת‪ ,‬אבל יחד עם‬ ‫מ"ח קניינים‬ ‫מסורים אך ורק לעבודת ה'‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬צריכים להיות לפחות 'טפח מעל גבי הקרקע'‪ .‬כל‬ ‫ולכן קבעו חז"ל רשימה של 'מ"ח קניינים‬ ‫המסילת ישרים מביא את לשון חז"ל (אבות ו‪,‬‬ ‫ענייני הגוף צריכים להיעשות באופן של 'בקיצור'‬ ‫שהתורה נקנית בהם' שאדם צריך לעשות על מנת‬ ‫ד)‪" :‬כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים‬ ‫ו'עראי'‪ ,‬כאשר מאידך ה'קביעות' ‪ -‬צריך להיות רק‬ ‫לזכות לתורה‪ .‬והנה בתוך המ"ח קניינים הללו‬ ‫במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה‬ ‫בעולם הרוחני‪.‬‬ ‫ישנם עניינים – שהם לכאורה מן העיקריים שבהם‬ ‫ובתורה אתה עמל אם אתה עושה כן אשריך בעולם‬ ‫– של מיעוט התענוגים בעולם הזה כמו שאמרו‬ ‫הזה וטוב לך לעולם הבא"‪ .‬כך גם איתא בחז"ל‬ ‫התענוג הנפלא שעולה‬ ‫שם באבות (ו‪ ,‬ו)‪" :‬במיעוט שינה‪ ,‬במיעוט תענוג‪,‬‬ ‫(ברכות סג‪" :):‬זאת התורה אדם כי ימות באהל – אין‬ ‫מהעבודה של הדור הזה‬ ‫במיעוט שיחה‪ ,‬במיעוט שחוק" – להמעיט במיני‬ ‫התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה"‪.‬‬ ‫אפשר לומר דבר חיזוק לדור שלנו ‪ -‬בו אנשים‬ ‫תענוג‪ ,‬אכילה ושתיה ודיבורים בטלים‪.‬‬ ‫הגם שכל זה נוגע לכל ענייני עבודת ה'‪ ,‬הנה בעיקר‬ ‫צריכים לאכול ולישון כרגיל‪ :‬כי יש לפני הקב"ה‬ ‫כדי שהתורה ִִּת ָָּפ ַַתח בפני האדם‪ ,‬מוכרח הוא‬ ‫הוא כלל ויסוד גדול בלימוד התורה‪ ,‬אשר על זה‬ ‫תענוג מיוחד כאשר האור יורד מלעילא לתתא;‬ ‫להיות אדם רוחני שאינו שקוע בגשמיות‪ .‬הגם‬ ‫אכן מדברים חז"ל‪.‬‬ ‫כדברי המדרש (תנחומא נשא)‪" :‬נתאוה הקדוש ברוך‬ ‫שחז"ל אומרים (תענית ז‪ ).‬שהתורה יורדת ממקום‬ ‫הוא להיות לו דירה בתחתונים"‪ .‬לכן בדור שלנו יש‬ ‫גבוה למקום נמוך; היא יורדת עם האדם לכל‬ ‫למה אלף נכנסים לבית המדרש‬ ‫להקב"ה תענוג מיוחד ונפלא‪ֶ ,‬יֶ ֶֶתר על מה שהיה לו‬ ‫ורק אחד יוצא להוראה‬ ‫המצבים שלו ואפילו למקומות הנמוכים ביותר‪.‬‬ ‫בדורות הקודמים‪.‬‬ ‫אבל עם כל זה עדיין התורה היא דבר נעלה ונשגב‬ ‫ישנם בעולם הרבה 'חכמות' שאפשר ללמוד‬ ‫כי בכך מתגלה שאפילו 'גופים' פחותים‪,‬‬ ‫– 'א העכערע זאך' – זה דברי תורה ולא חכמה‪ ,‬וכדי‬ ‫ולהחכים בהן‪ ,‬כמו שאיתא בחז"ל (איכ"ר פ"ב פי"ג)‪:‬‬ ‫שאחוזים מאד בגשמיות ושקועים בהבלי העולם‬ ‫לזכות בה 'לקנין' – צריך להיות ראוי‪.‬‬ ‫"אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן וכו' יש‬ ‫זה‪ ,‬גם הם קשורים בתורה וברוחניות‪' .‬עס לאזט‬ ‫תורה בגוים אל תאמן"‪ .‬אם חז"ל אומרים כך בוודאי‬ ‫בכל הדורות היה מקובל בפשטות הכי גדולה‪,‬‬ ‫זיך זאגן'‪ :‬שאכן מחמת זה סיבב הקב"ה מסבב‬ ‫שכן הוא‪ ,‬וגם לא צריך כאן הרבה אמונה – רואים‬ ‫שבן תורה מוכרח להתנזר מגשמיות; כמו שרואים‬ ‫כל הסיבות‪ ,‬שבזמנים הללו קשה מאד להתעלות‬ ‫זאת בחוש‪ .‬והנה בכל שאר החכמות שבעולם רואים‬ ‫בכל העובדות אצל התנאים והאמוראים‪ ,‬שהם‬ ‫ולהיות אדם 'רוחני' כבעבר‪ ,‬כי הקב"ה חפץ מאיתנו‬ ‫שאם אדם משקיע את החיים שלו בלימודים אלו‪,‬‬ ‫סיגפו את עצמם וחיו בהתפשטות הגשמיות‪ .‬וכך‬ ‫את העבודה של 'דירה בתחתונים'‪ ,‬שהתורה תרד מטה‬ ‫הרי ברוב המקרים הוא מצליח ועושה בהם חיל‪.‬‬ ‫נהגו כל הלומדי תורה גם בדורות האחרונים‪ ,‬מעט‬ ‫מטה – לאנשים שצריכים לאכול ולישון כדבעי‪ ,‬ולא‬ ‫כגון‪ ,‬אלו שמשקיעים כוחות בלימודי הרפואה אכן‬ ‫גשמיות היתה להם‪ .‬באיזה קושי היה כרוך הלימוד‬ ‫יכולים כמעט להתנזר מזה כמו הדורות הקודמים‬ ‫במשך הזמן מקבלים הסמכה להיות רופאים‪ .‬הם‬ ‫תורה שלהם‪ ,‬כמה רעב הם סבלו עבור התורה‪ ,‬כמה‬ ‫– ושם תקדש את החומר והגשמיות‪.‬‬ ‫לומדים שנים על גבי שנים וספרים על גבי ספרים‪,‬‬ ‫עמל ויגיעה זה דרש מהם‪ .‬הם ממש‬ ‫הם עושים 'שימוש' אצל רופאים גדולים ואחר כל‬ ‫עינו את הגוף שלהם‪ .‬הם קמו באישון‬ ‫לא לטעות בענין זה‬ ‫זה‪ ,‬השאיפה שלהם אכן מתגשמת והם מתמנים‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ליל ‪ -‬בקור ובחום ‪ -‬ולמדו בהתמדה‬ ‫לרופאים‪.‬‬ ‫ואם ישאל אדם‪ ,‬אם כן אולי מן‬ ‫רבה שעות על גבי שעות‪ .‬ועל ידי‬ ‫הראוי לרדת ולשקוע יותר בתוך‬ ‫אפילו 'גופים' פחותים‪,‬‬ ‫לא כן הם פני הדברים בנוגע לחכמת התורה‪:‬‬ ‫שאחוזים מאד‬ ‫מיעוט הגשמיות אכן זכו לקנות קנין‬ ‫החומריות ובכך ירד האור למקום‬ ‫בתורה ולגדול גדולי תורה‪.‬‬ ‫אברכים יושבים ולומדים שנים רבות בכולל‪ ,‬לומדים‬ ‫בגשמיות ושקועים‬ ‫יותר נמוך?! בוודאי שאין לומר כן‪.‬‬ ‫בהבלי העולם זה‪ ,‬גם‬ ‫מסכתות בש"ס‪ ,‬מקצועות שלמים בהלכה‪ ,‬אבל‬ ‫כי זאת התורה לא תהא מוחלפת‪.‬‬ ‫הם קשורים בתורה‬ ‫אי אפשר להתענות אבל‬ ‫למעשה כמה מהם אכן יש להם את המקצוע‬ ‫וברוחניות‪' .‬עס לאזט‬ ‫אפשר להימנע ממותרות‬ ‫בידיים?! כמה מהם אכן בקיאים בש"ס כך שאפשר‬ ‫אם המשנה אומרת במיעוט שינה‬ ‫זיך זאגן'‪ :‬שאכן מחמת‬ ‫ומיעוט תענוג‪ ,‬הרי הדברים נכונים‬ ‫זה סיבב הקב"ה מסבב‬ ‫חז"ל אומרים (ע"ז ג‪" :).‬אין הקדוש‬ ‫לשאול אותם בכל מקום?! שיוכלו תיכף להיכנס‬ ‫גם עבור הדור שלנו‪ .‬אם אדם‬ ‫כל הסיבות‪ ,‬שבזמנים‬ ‫ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו"‪.‬‬ ‫לסוגיא ולהתפלפל עם כל הריתחא דאורייתא?!‬ ‫יהיה זולל וסובא ואחר כך יתעמק‬ ‫הללו קשה מאד‬ ‫הקב"ה אינו חפץ לייגע את בריותיו‬ ‫התירוץ היא לצערנו‪ :‬מעט מאד אברכים זוכים לידי‬ ‫להתעלות ולהיות‬ ‫כך‪ ...‬עם רובא דרובא בקושי אפשר לדבר בסוגיא‬ ‫בסוגיא בגמרא והלכה‪ ,‬הנה מה‬ ‫אדם 'רוחני' כבעבר‪ ,‬כי‬ ‫מעבר לכוחות שלהם‪ .‬בדור הזה‬ ‫שלומד אינו בגדר דברי תורה אלא‬ ‫הקב"ה חפץ מאיתנו‬ ‫הקב"ה 'סידר' את המציאות באופן‬ ‫שהם למדו ב'זמן' הקודם‪ ...‬לא! הם לא תלמידי‬ ‫בגדר חכמה‪ .‬זה כבר ישתנה מהגדר‬ ‫את העבודה של 'דירה‬ ‫אחר; כיום בני אדם חלשים יותר‪ ,‬אין‬ ‫חכמים גדולים! הם יכולים 'קצת פה קצת שם'‪ ,‬אבל‬ ‫של קדושת התורה‪ .‬אלא כוונת‬ ‫בתחתונים'‪ ,‬שהתורה‬ ‫לאנשים את הכוחות כמו שהיו להם‬ ‫לא באמת כמו שתלמיד חכם אמיתי צריך לדעת‪.‬‬ ‫תרד מטה מטה –‬ ‫הדברים היא‪ ,‬שאנו מסורים בידי‬ ‫לאנשים שצריכים‬ ‫בעבר‪ .‬אי אפשר לדרוש מאדם למעט‬ ‫לכאורה זה מעלה תמיהה עצומה‪ :‬למה בשאר‬ ‫ההשגחה העליונה ‪' -‬מען דארף‬ ‫לאכול ולישון כדבעי‪,‬‬ ‫בשינה ואכילה כמו פעם‪ ,‬צריכים יישוב‬ ‫החכמות אנשים נוחלים הצלחה גדולה וממלאים‬ ‫זיך לאזן פירן פון הימל' ‪ -‬ומפני‬ ‫ושם תקדש את החומר‬ ‫הדעת גם בגשמיות‪ .‬אבל זה ברור‪,‬‬ ‫את השאיפות‪ ,‬ואילו בחכמת התורה ממש מעטים‬ ‫והגשמיות‬ ‫שרואים במציאות שכיום אי אפשר‬ ‫שהריבוי וההפרזה בגשמיות ובצרכי‬ ‫זוכים לידי כך?! אלף נכנסים לבית המדרש ואחד‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫לנו לסגף את עצמנו כבדורות הקודמים‪ ,‬הרי זה סימן שזהו‬ ‫היה הרה״ק בעל צבי לצדיק מבלאזוב זי״ע‬ ‫הרה״ק מפלאנטש‬ ‫רצון ה'‪ .‬אם זהו המצב – אזי בוודאי זהו רצון ה'‪ .‬הקב"ה רוצה‬ ‫שהגיע לעיר 'פעסט' יחד עם בנו הרה״ק‬ ‫זי״ע – יו״ד כ״ט תשרי‬ ‫מאיתנו שנאכל ונישן כדבעי‪ ,‬כי העבודה שלנו צריכה כלים‪,‬‬ ‫בעל 'קרן יהושע' מריבאטיטש זי״ע‪ ,‬ועמם‬ ‫הצטרף גם כ״ק מרן רבינו זי״ע שהיה חתנו‬ ‫אנו לא יכולים לעבוד את ה' מתוך עייפות ורעב‪ .‬בכל הדורות‬ ‫של הרה״ק מריבאטיטש‪ .‬וכך גם הגיע לשם‬ ‫היו צריכים את הכלים הללו‪ ,‬אלא שאז היו להם כלים יותר‬ ‫באותה תקופה הרה״ק מפלאנטש‪ ,‬אשר קבע‬ ‫חזקים‪ ,‬לכן יכלו לסבול את הסיגופים‪ .‬לנו יש כלים חלשים‬ ‫אז את מושבו שם בעיר 'פעסט'‪.‬‬ ‫הרה״ק רבי אברהם חיים מפלאנטש זי״ע בנו‬ ‫השני של הרה״ק מראזוואדוב זי״ע נודע בשערים‬ ‫ואין אנו יכולים לסבול סיגופים ועינויי הגוף‪ .‬אבל זה ברור‪,‬‬ ‫וסיפר כ״ק רבינו כי בהיותו ב'פעסט' היה הולך‬ ‫בגודל צדקותו וקדושתו‪ ,‬וכך גם בגאונותו המופלאה‪.‬‬ ‫שגם כיום צריך לקחת חלק במיעוט אכילה ושינה – לפי ערך‬ ‫הרבה פעמים אל ה'טיש' של דודו הרה״ק מפלאנטש‪,‬‬ ‫וכאשר היה עדיין צעיר לימים‪ ,‬והיה מגיע עם אביו‬ ‫הדור שלנו‪ .‬לאכול מותרות‪ ,‬או סתם למלא כרסו יותר ממה‬ ‫ונהנה שם עד מאד‪ .‬והוסיף ואמר‪' :‬איך האב מיך‬ ‫הק' אל הרה״ק מצאנז זי״ע‪ ,‬היה הרה״ק מצאנז נוהג‬ ‫נישט געקענט איינהאלטן פון וויינען' (לא הייתי יכול‬ ‫לבחון אותו‪ .‬וכמה פעמים התבטא בשבח על עומק‬ ‫שצריך כדי לשבוע – אסור גם בדור שלנו‪.‬‬ ‫להתאפק מלבכות)‪ ,‬מרוב התעוררות שהיה משפיע על‬ ‫דרך לימודו‪ ,‬ואמר עליו‪' :‬ער לערנט א תוספות ווי א‬ ‫הנוכחים בעת עריכת שולחנו הטהור‪ .‬כאשר ראה זאת‬ ‫רשב״א'! (הוא לומד תוס' כמו רשב״א!)‪ .‬ומרוב חביבותו אצלו‬ ‫לפרש את המשנה לפי הכלים שלנו‬ ‫הרה״ק רבי אלעזר מגראדזיסק זי״ע בנו של הרה״ק‬ ‫היה נוהג תמיד לדרוש בשלומו אצל אביו הרה״ק‬ ‫מפלאנטש‪ ,‬אמר אל כ״ק רבינו בבדיחותא‪' :‬איך וועל‬ ‫מראזוואדוב‪ ,‬והיה שואל‪' :‬וואס מאכט עפעס דער‬ ‫הבאנו לעיל את המשנה‪" :‬פת במלח תאכל ומים במשורה‬ ‫פארציילן דעם טאט'ן‪ ,‬אז דו האסט געוויינט ביים‬ ‫בלייכער אברהם חיים' (מה שלומו של אברהם חיים החיֵוֵ ר)‪,‬‬ ‫תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה" – המשנה הזו אינה‬ ‫פלאנטשער רב'ס טיש‪( '...‬אספר לאביך ‪ -‬כ״ק רבינו הזקן ‪ -‬כי‬ ‫כי היה איש חלוש מנעוריו‪ ,‬ולכן היו פניו הק' חיורים‬ ‫נמחקת בדור שלנו‪ ,‬רק צריכים לפרש אותה על פי הכלים‬ ‫בכית אצל שולחנו של אחיו הרה״ק מפלאנטש‪.)...‬‬ ‫מאד בדרך כלל‪.‬‬ ‫של הדור שלנו‪ .‬מי שרוצה שהתורה 'תיפתח' בפניו‪ ,‬צריך‬ ‫ואכן אחר אותה תקופה כאשר חזר כ״ק מרן רבינו‬ ‫לשבור את השינה‪ ,‬והיינו שעליו 'לקרוע' את עצמו ממיטתו‬ ‫אל היכלו של אביו הק'‪ ,‬סיפר לו כמה נהנה אצל אחיו‬ ‫הרה״ק מפלאנטש‪ .‬שאל אותו כ״ק רבינו הזקן‪' :‬האסט‬ ‫כל מהותו היתה חטיבה אחת של אש להבה‬ ‫באשמורת הבוקר – 'פארטאגס' – וזה ייחשב עבורו "ועל הארץ‬ ‫ודבקות בהקב״ה‪ ,‬עד שהיה אביו הק' אומר עליו‪:‬‬ ‫געזעהן די פייגעלעך'? (ראית את ה'ציפורים'?)‪ ,‬כי בעת‬ ‫תישן" ו"במיעוט שינה"‪ ,‬כך גם שומה עליו לצמצם קצת את‬ ‫שולחנו הטהור היה רגיל כמה פעמים להכות באצבע‬ ‫'ווען דער ראפשיצער זיידע איז דא היינט‪ ,‬פרייט ער‬ ‫אכילתו ‪ -‬לא לאכול 'ממתקים' למיניהם ולא למלא כריסו‬ ‫צרידה בהתפעלות‪ ,‬כאשר היה מתלהב בדבקותו‬ ‫זיך מיט'ן הארץ פון דעם אייניקל' (אילו היה זקיני הרה״ק‬ ‫במידי דאכילה‪ ,‬ובכלל‪ ,‬לא לעשות עסק גדול מאכילה ‪ -‬אלא‬ ‫בשירת זמירות שב״ק‪ ,‬ורבינו הזקן היה מכנה זאת‬ ‫מראפשיץ זי״ע נמצא איתנו היום‪ ,‬היה שמח עם הלב של נכדו הזה)‪.‬‬ ‫לאכול כפי הדרוש לו לחייו ולבריאות גופו ונפשו‪ ,‬ומשם יקום‬ ‫'פייגעלעך'‪ .‬וראו איך כ״ק מרן רבינו הזקן נהנה עד‬ ‫מאד מזה שהלך להסתופף בצלו‪.‬‬ ‫ויחזור לתלמודו ביתר שאת‪ ,‬וזה יהיה אצלו "פת במלח ומים‬ ‫בעודו בצעירותו [לפני שהתמנה לרב בעיר‬ ‫במשורה תשתה"‪.‬‬ ‫פלאנטש אשר ב'פולין'] כאשר עוד היה מתגורר‬ ‫פעם אחת בחיי אביו הק' תקפה אותו מחלה קשה‬ ‫בראזוואדוב בצילו של אביו הק'‪ ,‬היה יושב לידו אצל‬ ‫אם הוא רוצה להיות עובד ה'‪ ,‬עליו להימנע מלקחת חלק‬ ‫השולחן בסעודה שלישית‪ ,‬וכאשר היה שומע את‬ ‫ר״ל‪ ,‬וחלה כל כך ועלה חום גופו עד מאד‪ ,‬עד שלא‬ ‫בכל מיני 'קיפקעס' למיניהם שמדברים ומלהגים דברים בטלים‬ ‫היתה דעתו צלולה עליו בשלימות‪ .‬ובאותה תקופה‬ ‫אביו הק' אומר 'ה' מלך' בהתלהבות‪ ,‬לא היה יכול‬ ‫ומובטלים‪ ,‬וזה יהיה אצלו "במיעוט שיחה‪ ,‬במיעוט שחוק"‪.‬‬ ‫שלח אביו שליח מ'ראזוואדוב' ל'פלאנטש' כדי לדרוש‬ ‫להתאפק מרוב דבקות‪ ,‬והשמיע קולות של נהימה‬ ‫והתועלת בזה תהיה מרובה עד מאד‪ ,‬הוא גם ירוויח הרבה‬ ‫בשלומו‪ ,‬כי חשש שמא כבר אינו בין החיים‪ .‬ויהי‬ ‫בפיו‪' :‬אהה‪ ,‬אהה‪ .'...‬והיה אחיו כ״ק מרן רבינו הזקן‬ ‫כאשר חזר השליח ובישר לאביו כי בנו עדיין בחיים‪,‬‬ ‫זי״ע רגיל לדפוק קלות על ידו באמרו‪' :‬נו‪ ,‬דרך ארץ'‪,‬‬ ‫זמן; אדם לא קולט כמה זמן הולך לאיבוד מחמת שהוא מרבה‬ ‫שמח הרה״ק מראזוואדוב עד מאד‪ ,‬עד שהבטיח‬ ‫שיתאפק קצת‪.‬‬ ‫באכילה‪ ,‬שינה ושיחה‪ ,‬כמעט לא נשאר לו זמן ללמוד‪ ...‬ממילא‬ ‫לשליח עולם הבא על שהחיה אותו כל כך בבשורה זו‪.‬‬ ‫אם בחור ממעט בשלושה דברים הללו – היום שלו הולך‬ ‫וסיפר השליח‪ ,‬כי הנה הדרך מ'ראזוואדוב' ל'פלאנטש'‬ ‫ומתארך‪ ,‬יש לו יום מלא וגדוש בתורה ובעבודה‪.‬‬ ‫עוברת באיזה עיר שהיו בה הרבה 'קירכע'ס' (בתי תיפלה)‬ ‫הרבה פעמים אירע אצלו בעת דביקותו‪ ,‬אשר אם‬ ‫ובתי עבודה זרה‪ ,‬וכאשר הגיע ל'פלאנטש' וסיפרו‬ ‫הזדמן לו למחות בידיו הק' כף אל כף כנהוג‪ ,‬לא היו‬ ‫ולבר מכך‪ ,‬הנה מחמת שהוא ממעט בכל התענוגים הללו‪,‬‬ ‫כפות ידיו נפגשות זו עם זו בעת הכאתם‪ ,‬כי מרוב‬ ‫לפני הרה״ק מפלאנטש שהגיע אליו שליח מאת אביו‬ ‫הגוף שלו יתעדן ויזדכך‪ ,‬הוא יתקרב יותר לרוחניות‪ .‬כי זה‬ ‫הק' מעיר 'ראזוואדוב'‪ ,‬הרי שמרוב מחלתו לא היתה‬ ‫דבקות לא שם לב כלל היכן נמצאים ידיו‪...‬‬ ‫לא רק ענין של 'כמות' – כמה שהוא אוכל ויושן ומדבר‪ ,‬אלא‬ ‫דעתו ברורה עליו באותה שעה להבין את מהות‬ ‫עיקר הרעיון שנמצא מתחת לכל זה הוא‪' ,‬האיכות' – איך‬ ‫השליחות‪ ,‬אבל מיד פנה אל השליח ושאל אותו‪ָ'ָ :‬אה‪,‬‬ ‫זהירותו בענייני קדושה היתה באופן נפלא ביותר‪,‬‬ ‫אוכלים‪ ,‬איך ישנים ואיך מדברים‪ .‬כמה 'ראש' מכניסים באוכל‬ ‫הרי עברת באותה העיר (עם כל ה'קירכעס')‪' ,‬ס'איז שוין‬ ‫להעביר גילולים מן הארץ'‪( ?...‬האם זה כבר 'להעביר גילולים‬ ‫והיה נשמר בהקפדה חזקה מאד לא להיכשל בראיית‬ ‫ובשינה ובשיחה‪.‬‬ ‫מן הארץ'?)‪ .‬והיה כ״ק רבינו זי״ע מפליא מאד את הדבר‪,‬‬ ‫צורת אשה ח״ו‪ .‬ועוד היה נוהג בגינוני קדושה‬ ‫מופלגים‪ ,‬כאשר לא הזכיר אפילו שם של אשה‪ .‬ומפני‬ ‫כאמור‪ ,‬בחור צריך לחיות טפח מעל הקרקע‪ .‬ובזה הוא יקיים‬ ‫כי גם באותו המצב שלא היה שרוי בצלילות דעתו‪ ,‬לא‬ ‫זה היה רגיל לכנות את אחותו הרבנית מרת בלומא‬ ‫את המ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם‪ .‬במשך הזמן הוא ייהפך‬ ‫היתה לו דאגה אחרת‪ ,‬רק האם התקיים כבר 'להעביר‬ ‫גילולים מן הארץ'‪.‬‬ ‫חנה מז'אבנא ע״ה [אשת חבר להרה״ק בעל יד שלום‬ ‫להיות יותר מזוכך‪ ,‬איש רוחני ואיש נשמה‪ ,‬או אז התורה תיפתח‬ ‫זי״ע] בשם ֶ'ֶדער ַּּב״ח'‪ ,‬על שם ראשי התיבות של שמה‪,‬‬ ‫ותתגלה לפניו ויזכה לקנין אמיתי בתורה‪.‬‬ ‫הסתלקו היתה ביום כ״ט תשרי‪ ,‬זמן קצר אחר‬ ‫כי לא רצה להזכיר את שמה ואפילו שהיתה אחותו‪.‬‬ ‫הימים טובים של ירח האיתנים‪ ,‬וביום הכיפורים‬ ‫האחרון לחייו כבר היה חולה מאד‪ .‬ויהי בליל יום‬ ‫הזריז גדול כוחו לומר ‪ -‬די‬ ‫הכיפורים של אותה שנה‪ ,‬בבית מדרשו של אחיו‬ ‫פעם אחת עברה אחותו הנ״ל סמוך אליו‪ ,‬תיכף‬ ‫המסילת ישרים מכליל את כל זה תחת מדת הזריזות – הגם‬ ‫כ״ק רבינו הזקן‪ ,‬לא נכנס רביה״ז אל 'כל נדרי' בזמן‬ ‫ומיד הסתובב הרה״ק מפלאנטש אל הצד‪ ,‬שלא‬ ‫הקבוע‪ ,‬והמתינו עליו זמן מרובה‪ .‬עד שעבר זמן מה‪,‬‬ ‫להיכשל בראיית צורת אשה‪ .‬אמרה לו אחותו בתמיה‪:‬‬ ‫שכל זה שייך גם למדת הפרישות‪ .‬כי כדי שיהיה ביד האדם‬ ‫וקרא אל הגבאי‪ ,‬וציוה עליו שיקרא אליו איזה יהודי‬ ‫'אויף א שוועסטער טאר מען שוין אויך נישט קוקן'?‬ ‫למעט בגשמיות הוא אכן צריך להיות זריז ומלא חיות‪ .‬אדם‬ ‫שהגיע מעיר 'רישא' (שם היה הרה״ק מפלאנטש דר בסוף ימיו)‪,‬‬ ‫(על אחות כבר גם אסור להסתכל?)‪ ,‬ענה לה הרה״ק מפלאנטש‬ ‫שיש בו את מדת הזריזות‪ ,‬יודע איך להתנתק מדבר שאינו‬ ‫ושאל אותו‪' :‬פלאנטשער רב וועט פאסטן דעם יום‬ ‫בנוסח של רוגזה‪' :‬זאל איך גיין אין גאס‪ ,‬און קוקן‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫טוב – ברגע כמימרא‪ .‬הוא לא ניגרר ונמשך אחר דבר שאינו‬ ‫כיפור'? (הרב מפלאנטש עומד לצום ביום הכיפורים הזה?)‪ .‬ענה‬ ‫אויף אלע נשים‪ ,‬משום ספק בלומא חנה‪( '!?...‬וכי אלך‬ ‫אותו יהודי כי לפי הנראה אינו יכול לצום‪ ,‬שהרי‬ ‫ברחוב העיר‪ ,‬ואסתכל על כל הנשים‪ ,‬מחשש שמא הן בלומא חנה‬ ‫טוב‪ ,‬אלא מיד קופץ ומנתק עצמו מהמשיכה הטבעית אחר‬ ‫כבר היה אז חולה וחלש מאוד‪ .‬הגיב כ״ק רבינו הזקן‬ ‫אחותי‪.)!?...‬‬ ‫גשמיות ותענוגים‪ .‬ברגע שהגשמיות תופסת מקום יותר מכדי‬ ‫במרירות ואמר‪' :‬נו‪ ,‬האב'ן מיר דערלעבט א יום כיפור‪,‬‬ ‫צרכו‪ ,‬הוא יכול ברגע אחד לעצור ולומר‪ :‬די! 'יוצא געווען'!‬ ‫וואס דער פלאנטשער רב פאסט נישט' (נו‪ ,‬זכינו לחיות‬ ‫כעת אני חוזר לחיות האמיתית שלי 'צו מיין וינקל מיט מיין‬ ‫ביום כיפור כזה‪ ,‬שהרב מפלאנטש אינו צם)‪ ,‬ונאנח בצער רב‬ ‫בעת המלחמה העולמית הראשונה ברחו הרבה‬ ‫באמרו זאת‪ ,‬וכך נכנס ל'כל נדרי'‪.‬‬ ‫צדיקים מ'גאליציע' אל מדינת 'אונגארן'‪ ,‬ביניהם‬ ‫גמרא'‪ ,‬שם אני חי!‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬