gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: בראשית (2026-10-05)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫שער הציון‬ ‫אשר יצר ורפאנו‬ ‫פר' בראשית ‪ -‬ברכת אשר יצר‬ ‫ביאור ברכת אשר יצר‬ ‫אשר יצר ובהמ"ז‬ ‫בס"ד ערב ש"ק כ"ט בתשרי תשפ"ז‬ ‫תגובות לגליון סוכות‬ ‫שנה י"ט‬ ‫זמן ברכת אשר יצר‬ ‫גליון‬ ‫וברכת המזון‬ ‫תתע"א‬ ‫יצרצ ברה‬ ‫ברכת אשר‬ ‫תור יב‬ ‫אשר יצר וברכת רפאנו‬ ‫הרב אהרן הכהן פרידמן‬ ‫הרב יונתן כהן‬ ‫בשו”ת מהרש”ל [סימן צ”ז] כתב שמי שאכל דבר שחייב עליו בברכת בורא נפשות‬ ‫מגילה י”ז‪ :‬מה ראו לומר רפואה בשמינית‪ ,‬אמר ר’ אחא שניתנה מילה בשמינית‬ ‫רבות‪ ,‬ועשה צרכיו ונתחייב בברכת אשר יצר‪ ,‬יש לו להקדים ברכת אשר יצר‬ ‫שצריכה רפואה‪ .‬ויש לשאול וכי רק מילה צריכה רפואה‪ ,‬הרי רפואה נצרכת‬ ‫לברכת בורא נפשות‪ ,‬כיוון שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם‪ ,‬וברכת א”י נחשבת‬ ‫המון פעמים בחיים‪ ,‬וגם לנשים וגם לכל העולם‪ ,‬אבל מילה קורה רק פעם אחת‬ ‫ברכה יותר תדירה מברכת בו”נ‪ ,‬וע”כ יש לו לברך קודם ברכת א”י‪ .‬והביאו המגן‬ ‫אלא שבאמת חוץ מברכת‬ ‫בכל החיים ורק לזכרים של ישראל !‬ ‫אברהם [סי’ קס”ה סק”ג] להלכה‪ ,‬וכן פסק המשנה ברורה [סי’ ז’ סק”ב]‪.‬‬ ‫רופא חולי עמו ישראל שבתפילת י”ח נתקנה עוד ברכת אשר יצר‪ .‬ויש לשים לב‬ ‫בגליון רעק”א על השו”ע כתב להסתפק מי שנתחייב בברכת המזון ועשה צרכיו‬ ‫להבדלים בין ב’ הנוסחאות ‪ :‬בברכת אשר יצר לא נזכר כלל רפואה ממחלה‪ .‬ולא‬ ‫וחייב עתה גם בברכת אשר יצר‪ ,‬האם גם בכה”ג יקדים ברכת א”י כדברי המהרש”ל‪,‬‬ ‫רק מי שעומד מחוליו בלבד מברך אותה אלא כל אחד שנצרך לנקביו‪ ,‬שזה דבר‬ ‫או דילמא כיוון שברכת המזון חיובה מדאורייתא וברכת א”י חיובה מדרבנן‪ ,‬אז‬ ‫טבעי לגמרי ומסדר הבריאה של כל האנושות וגם של הבע”ח‪ .‬ולכן שמואל דוחה‬ ‫מצווה דאורייתא לגבי מצווה דרבנן חשיבא מצווה מקודשת יותר‪ ,‬ובגמ’ [זבחים‬ ‫את דברי רב שרצה לחתום בתפילה בורא רופא חולים‪ ,‬ושמואל דחה קא שוינהו‬ ‫צ’ ב’] איבעי תדיר ומקודש מה קודם ומאחר שלא איפשטא בעיה זו בגמ’ פסק‬ ‫לכולי עלמא קצירי !‬ ‫הרמב”ם [הלכות תמידין ומוספין פ”ט ה”ב] שאיזה שירצה יעשה ראשון‪ ,‬וא”כ ה”נ‬ ‫לכן יש לפרש שברכת רפאנו בתפילת י”ח נתקנה על מכה או ממחלה‪ ,‬שהוא‬ ‫נימא שיכול לברך איזה ברכה שירצה‪ .‬ומסיים רעק”א “וצ”ע לדינא”‪.‬‬ ‫מאורע שלילי שקורה לאדם והיה יכול לא לקרות‪ ,‬ולזכות לרפואה מדברים‬ ‫והנה‪ ,‬לא התבאר במפורש בדברי הרעק”א מה הצד השני בספק זה‪ ,‬שלכאורה יש‬ ‫אלו מתפללים בתפילת י”ח‪ .‬אבל ברכת אשר יצר נתקנה על ענין אחר‪ ,‬על סדר‬ ‫לנו כאן תדיר ומקודש ויש לנו לפסוק שאיזה שירצה יעשה‪ ,‬אבל נראה מלשונו‬ ‫הבריאה הקבוע‪ ,‬שכל בעל חי מכניס ומוציא ובלעדי זה לא היה יכול להתקיים‪.‬‬ ‫שהסתפק האם אכן מצווה דאורייתא קודמת למצווה דרבנן מצד שהדאורייתא‬ ‫ויש לדייק עוד שפתיחת הברכה בתפילה היא בלשון בקשה‪ ,‬רפאנו ונרפא‪.‬‬ ‫מקודש טפי‪ ,‬שדעת השאגת אריה [סימן כ”ב] שמצווה דרבנן לגבי מצווה‬ ‫משא”כ אשר יצר היא ברכת שבח להודות ולהלל על יצירת הקב”ה את גוף האדם‬ ‫דאורייתא חשיב כדבר הרשות לגבי מצווה‪ ,‬שאין איסור להקדים דבר הרשות‬ ‫בחכמה‪ ,‬עם נקבים נקבים חלולים חלולים‪ .‬וגם בחתימה מודגש מפליא לעשות‪,‬‬ ‫לדבר מצווה‪.‬‬ ‫שהוא פלא גדול כל עניין של הנקבים והחלולים וגם חיבור הנפש לגוף ע”י‬ ‫בספר חדושים ובאורים כתב לשאול על דברי הרעק”א מהמבואר בגמ’ [זבחים‬ ‫האוכל‪( .‬ולכאור’ המברך רופא כל בשר‪ ,‬ולא סיים ומפליא לעשות‪ ,‬הוא מחלוקת‬ ‫צא’ א’] שדבר שאין חיובו תדיר רק מצד המציאות הוא תדיר‪ ,‬זה נקרא ‘מצוי’‪,‬‬ ‫אמוראים אם יצא‪ ,‬ונראה שלמסקנה לא יצא‪ .‬עיין צדדים בשו”ת ציץ אליעזר ח’‬ ‫ובכה”ג לא הסתפקה הגמ’ מה קודם‪ ,‬אלא מקודש קודם‪ ,‬וא”כ ה”נ א”י אינו תדיר‬ ‫י”א סי’ ד’)‬ ‫אלא מצוי‪ ,‬וא”כ היה לנו להכריע שבהמ”ז קודם‪ .‬ובאמת מצינו פוסקים שס”ל‬ ‫נפקא מינה גדולה מההבדל המהותי שבין הברכות‪ .‬הפרי חדש כתב שמי שלא‬ ‫שיש להקדים ברכת המזון‪ .‬וראה בספר בירור הלכה שהביא כן בשם מרן החזו”א‬ ‫ברך ברכת א’ נשמה לפני התפילה לא יוכל לברך אותה לאחר התפילה‪ ,‬כי כבר‬ ‫זצ”ל שיש להקדים ברכת המזון‪.‬‬ ‫יצא ע”י ברכת מחיה המתים‪( .‬ובמ”ב לא ס”ל כן ומ”מ חושש לזה לכתחילה‪( .‬סי’‬ ‫ונראה שגם לדעה שיש להקדים ברהמ”ז‪ ,‬כ”ז כשאכל שיעור כדי שביעה שאז חייב‬ ‫נ”ב ס”ק ט’)) במקביל לזה כתב בספר בני לוי סי’ ה’ שאם לא בירך אשר יצר לפני‬ ‫בבהמ”ז מדאורייתא‪ ,‬אבל אם אכל שיעור כזית שחיובו בבה”מ הוא מדרבנן‪ ,‬יש לו‬ ‫התפילה‪ ,‬לא יוכל לברך אח”כ כי כבר יצא ע”י ברכת רפאנו‪ .‬ונראה שרוב הפוסקים‬ ‫להקדים ברכת אשר יצר‪.‬‬ ‫לא מסכימים לזה (קיצשו”ע ט”ז ה’‪ ,‬מ”ב ס”ו כ”ג)‪ .‬ולפי דברינו מובן מאד סברתם‪,‬‬ ‫יש לדון לדעה שיש לברך קודם ברהמ”ז מה הדין אם בירך ברהמ”ז ושכח להזכיר‬ ‫שברכת רפאנו אינה אלא בקשה על רפואה ממכות ומחלות‪ ,‬משא”כ אשר יצר‬ ‫בבהמ”ז הזכרת רצה או יעלה ויבוא‪ ,‬באופן שההלכה היא שצריך לחזור ולברך‬ ‫היא הודאה ושבח על יצירת הגוף הנפלאה‪ ,‬שבלי ניתוח ופעולה חיצונית ‪,‬הגוף‬ ‫שוב ברהמ”ז‪ ,‬האם נימא שקודם שיברך שוב בהמ”ז יברך א”י‪ ,‬או שקודם יברך‬ ‫מסתדר להוציא את הפסולת שהייתה יכולה לסכן את חיי האדם אם הייתה‬ ‫בהמ”ז ואז יברך א”י‪ .‬ומקום הספק הוא שהרי בוודאי נראה שאחר שבירך בהמ”ז‪,‬‬ ‫נשארת בגוף‪.‬‬ ‫אף אם שכח מלהזכיר ההזכרה שתקנו חז”ל להזכיר‪ ,‬כבר קיים מצוות בהמ”ז‬ ‫וכן מי שנצרך לנקביו‪ ,‬ובמקום לחתום רופא כל בשר ומפליא לעשות‪ ,‬חתם רופא‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬וחיובו עתה לחזור אינו אלא מדרבנן‪ ,‬וא”כ יש לו להקדים א”י‪ ,‬או”ד‬ ‫חולים‪ ,‬לא יצא‪ ,‬כדברי שמואל בגמ’ ד’‪ .:‬אבל הט”ז ומחה”ש באים ומחלקים שאם‬ ‫כיוון שהתחיל לברך בהמ”ז ולא השלים חיובו‪ ,‬כיוון שלא הזכיר מה שהיה צריך‬ ‫בירך רופא חולים לא יצא‪ ,‬שהרי אינו חולה אבל אם בירך רופא חולי עמו ישראל‪,‬‬ ‫להזכיר‪ ,‬חשיב כעוסק במצוות ברהמ”ז ועדיין לא השלים מצוותו‪ ,‬ועוסק במצווה‬ ‫יש לפרש לשון זה שרופא ממחלות קיימות‪ ,‬וגם שרופא שלא תארע מחלה ע”י‬ ‫פטור מהמצווה‪.‬‬ ‫פסולת שתישאר שלא במקומה יותר זמן מהראוי‪.‬‬ ‫כפי שהזכרנו נחלקו הפוסקים איזה ברכה יקדים‪ ,‬ואזכיר ב’ סיבות שנראה שיש‬ ‫אחר שביררנו שברכת אשר יצר היא שבח על סדר הבריאה המופתי שבגוף האדם‬ ‫לדון מחמתם להקדים ברכת א”י‪.‬‬ ‫וכל בעלי חיים‪ ,‬יש עדיין לברר למה ברכת רפאנו נאמרה דווקא על חולי ישראל‪,‬‬ ‫סיבה אחת‪ ,‬אינה מצד עצם דיני הקדימה‪ ,‬אלא שנראה שאצל רוב האנשים יש‬ ‫הרי גם הגויים מוכים במחלות ומקבלים רפואה מהקב”ה‪ .‬והגם שהגמ’ אמרה‬ ‫מקום לחשוש שאם ימתינו מלברך א”י עד אחר ברהמ”ז ישכחו לברך א”י‪ ,‬וזה‬ ‫שיש בזה רמז לברית מילה‪ ,‬עדיין קשה כנ”ל‪ ,‬שנתלה כל ענין הרפואה בכלל‬ ‫סיבה להקדים ברכת א”י‪ ,‬דנראה דדיני הקדימה נאמרו כשאין ספק שיקיים את‬ ‫ישראל לבד!‬ ‫שתי המצוות העומדות לפניו‪ ,‬והנושא איזה מצווה להקדים‪ ,‬אבל באופן שע”י‬ ‫ונראה שיש תשובה לזה במדרש רבה בראשית ריש פרשה פ”ח ‪ :‬לא היו ראויים‬ ‫הקדמת מצווה אחת יש לחוש שיתבטל מעשיית המצווה השניה‪ ,‬בכה”ג נראה‬ ‫אומות העולם שיהיה בהם דוויים וסכופים (ובילקוט הגירסא שחופים פי’ בעלי‬ ‫שלא נאמרו דיני הקדימויות‪ ,‬ויש לו לסדר את קיום המצוות באופן שבוודאי יקיים‬ ‫שחפת) ולמה יש בהם דוויים וסכופים אלא שלא יהיו מונים את ישראל ואומרים‬ ‫את שניהם‪.‬‬ ‫להם אומה של דוויים וסכופים אתם כו’‪ .‬לא היו אומות העולם ראויים שיהיו‬ ‫סיבה שניה שנראה שע”כ יש להקדים ברכת א”י‪ .‬דדיני הקדימויות נאמרו באופן‬ ‫בהם בעלי חטטים אלא שלא יהיו מונים את ישראל ואומרים להם לא אומה של‬ ‫שיש בידו עתה לקיים את שני המצוות‪ ,‬ואז יש הלכות איזו מצווה להקדים‪,‬‬ ‫מצורעים אתם !‬ ‫אבל באופן שעתה יכול הוא לקיים רק מצווה אחת‪ ,‬לא נאמר‬ ‫הורו לנו חז”ל בזה שלולי החילול ה’ שהיה נגרם בעולם‪ ,‬היה אמור‬ ‫שימתין מלקיים את המצווה שיכול לקיימה עכשיו‪ ,‬כדי‬ ‫להיות שרק ישראל מקבלים מחלות וכאבים שחפת ומחלות‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫הגליון מוקדש לזכות רבקה בת מרים פערל לזיווג הגון במהרה‬ ‫ולזכות אפרת בת מרים פערל לרפואה שלמה במהרה‬ ‫תורה‬ ‫אשר יצר‬ ‫הציו‬ ‫לברך‬ ‫עד כמה זמןשער‬ ‫אפשרשל‬ ‫מלחמתה‬ ‫תורה‬ ‫הציו‬ ‫זמן שער‬ ‫ברכת של‬ ‫אשר יצר‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב סיני פרלמוטר‬ ‫הרב יוסף קאופמן‬ ‫בענין זה מצינו כמה דעות בפוסקים‪ ,‬נציין כמה מהם‪ .‬ואת ההלכה למעשה‪.‬‬ ‫א‪.‬כ’ המשנ”ב (סי’ ז סק”א) דאפשר לברך ‘אשר יצר’ ‘אפילו אם נמשך זמן גדול‬ ‫בספר כף החיים [סימן ז’ אות ז’] כתב שאפשר לברך אשר יצר עד חצי שעה‬ ‫אחר עשית הצרכים’‪ ,‬ומקורו מהפמ”ג [א”א סוס”ק א] שביאר דאמנם בברכת‬ ‫וז”ל‪ . .‬כל שלא עבר כי אם פחות מחצי שעה יברך‪.‬‬ ‫השבח תיקנו חז”ל לברך תכ”ד כדמצינו בברכת הברקים ורעמים (סי’ רכז)‪,‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים (ר”ן וט”ז יעו”ש) האם אפשר לברך לאחר כ”ד‪ ,‬אך ב’אשר‬ ‫בריטב”א [ פסחים מ”ו] כתב ששיעורו עד פרסה וז”ל עד פרסה הטריחהו‬ ‫יצר’ לא תיקנו תכיפה כי צריך ליטול ידיו קודם והוא יותר מכדי דיבור אזי‬ ‫שימתין ליטול ידיו במים‪ ..‬ונתנו לו רשות לאחר הברכה כדי שיטול ידיו במים‬ ‫ממילא הרחיבו חז”ל את הזמן ל’כל היום’‪ ,‬ועוד ד’אשר יצר’ הוא גם ‘ברכת‬ ‫עד פרסה ולא יותר דעת‪.‬‬ ‫השבח שבגופו וגם כעין ברכת הנהנין’ ומקורו מהפר”ח [סי’ מו סק”ב] שחילק‬ ‫השו”ע [ סימן ז’ סעיף ג’] שניתן לברך כל זמן שנזכר אפילו אחר זמן רב וז”ל‬ ‫שבברכות השבח שהאדם עצמו נהנה מהם כגון ברכות השחר (‘פוקח עורים’‬ ‫הטיל מים והסיר דעתו מלהטיל מים ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת‬ ‫וכד’) זמנם כל היום עיי”ש (ונראה כונתו אף לשיטות שמברכים לאו מצד מנהגו‬ ‫צריך לברך ב’ פעמיים אשר יצר‪.‬‬ ‫של עולם)‪ ,‬וביאר זאת בפתיחה להלכות ברכות (אות יד) דאף לשיטות שאין‬ ‫ודנו הפוסקים‪ ,‬האם דברי השו”ע אמורים דוקא באופן שזוכר שהטיל מים‬ ‫מברך ברכת השבח אחרי כ”ד זהו משום ‘שאין ניכר על מה מברך שכבר עבר‬ ‫או אפילו באופן ששכח‪ ,‬ונפק”מ בשכח שהטיל מים ונזכר אחר זמן רב או‬ ‫ואין ניכר השבח’ משא”כ היכא שקיים וניכר השבח לאחר כדי דיבור כדוגמת‬ ‫שהזכירהו אחר כמה ימים‪ .‬וכן נפק”מ בבעל תשובה‪ ,‬האם יצטרך כשחוזר‬ ‫ברכת האילנות שאפשר לברך לאכ”ד‪ ,‬וה”ה ל’אשר יצר’ עיי”ש‪.‬‬ ‫בתשובה לברך אשר יצר כמניין הפעמים שהטיל מאז ומקדם‪.‬‬ ‫ונלע”ד לבאר כונתם דהיכא דאיכא ‘הנאה המתמשכת’ מצד גוף האדם כמו‬ ‫בברכות השחר ו’אשר יצר’ שהגוף מתפקד ומתקיים חשיב שקיים וניכר השבח‬ ‫מכל מקום‪ ,‬באם זוכר שהטיל מימיו עליו לברך כשנזכר שלא בירך גם אם עבר‬ ‫וממילא זמן הברכה כל היום‪.‬‬ ‫זמן רב וגם אם הטיל מימיו בשנית כלשון השו”ע הנ”ל וכן דעת הט”ז הובאו‬ ‫דבריו בבאה”ט סק”ב‬ ‫וכ”כ הבאור הלכה [סי’ עא ד”ה מי] בשם דרך החיים דאונן חייב לברך אחר‬ ‫שנקבר המת ’אשר יצר’ אפילו כל היום‪ ,‬ועי”ש בדה”ח [דיני אונן סי’ רמז‪,‬א]‬ ‫אמנם דעת המ”ב [סק”ו] וכן דעת השל”ה והמ”א וכן דעת היעב”ץ [הובאו‬ ‫שמדמה לדין הבדלה ד’אם לא הבדיל יום ראשון בעודו אונן מבדיל ביום שני‬ ‫דבריהם בבאה”ט סק”ב ובשע”ת סק”ב] שאחר שהוצרך ומרגיש צורך להטיל‬ ‫משום דכך המשך החיוב של הבדלה ואינו מטעם השלמה‪ ,‬ה”ה ל’אשר יצר’‪.‬‬ ‫מימיו פעם נוספת אינו מברך שוב על הפעם הקודמת אלא יברך פעם א’ על‬ ‫ונראה כונתו דכשם שה’מחייב’ בהבדלה קיים ביום השני מצד עצמו ולא מצד‬ ‫כל הפעמים שהטיל מימיו ולא בירך וז”ל [סק”ו] מה שאין כן באשר יצר שהיא‬ ‫דין תשלומין‪ ,‬ה”ה ה’מחייב’ ב’אשר יצר’ וזהו כדברי הפמ”ג והפר”ח הנ”ל דאיכא‬ ‫ברכת הודאה יוצא בהודאה אחת על הרבה פעמים כמי שאכל שתי פעמיים‬ ‫הודאה והנאה המתמשכת‪.‬‬ ‫והסיח דעתו בינתיים שמברך ברכת המזון אחת על שתיהם ויש להקל בספק‬ ‫וכ”כ בשו”ת שאילת יעבץ [ח”א סי’ טו] שכל זמן שלא נצרך שנית חשיב זמנה‬ ‫ברכות ולכתחילה נכון להיזהר לברך תיכף אשר יצר אחר הטלת מים דשמא‬ ‫’דמרגיש בההיא הנאה’‪ ,‬ואין כונתו להנאה חושית אלא לתיפקוד התקין של‬ ‫יצטרך עוד אחר כך להטיל מים והוא הדין בגדולים‪ ,‬וכן כתב המ”ב [ ס”ד סק”ג‬ ‫הגוף‪ ,‬וכן מתבאר בדעת הלבוש (סי’ ו‪,‬א) שס”ל שמברך בבוקר ’אשר יצר’ אפ’‬ ‫] וז”ל יש אומרים דאם השתין בלילה יוכל לסמוך לעניין ברכת אשר יצר על‬ ‫שלא הוזקק לנקביו משום ש’אי אפשר שלא עשה צרכיו או גדולים או קטנים‬ ‫אשר יצר דשחרית וצריך עיון לדינא‪ ,‬גם פעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק‬ ‫בלילה’‪ .‬הרי לן ששה גדולי הפוסקים שנקטו בפשיטות לברך אף כשעבר זמן‬ ‫עוד הפעם להטלת מי רגלים ולא יוכל לחול עוד ברכת אשר יצר דבבוקר‬ ‫רב‪.‬‬ ‫על הטלה דלילה‪ ,‬וכן כתב המ”ב [סימן ז’ ס”קא’] בשם השערי תשובה וכמה‬ ‫ב‪ .‬ומאידך מצינו בברכ”י [או”ח סי’ ו‪,‬ג] שנחלקו הפוסקים בזה‪ ,‬דדעת המהר”ם‬ ‫אחרונים דאם נזכר לאחר שהתחיל לו תאווה שוב לא יברך‪ ,‬וסמך לדבר מעניין‬ ‫די לונזאנו ודעימיה לדמות ‘אשר יצר’ לברכת המזון וס”ל דעד שעה אפשר‬ ‫ברכת המזון שפוסק השו”ע [ סימן קפ”ד סעיף ה’] שעד אימתי יכול לברך עד‬ ‫לברך ויש חולקים דלא דמי‪ ,‬ואף שהברכ”י האריך וחילק דבהמ”ז תליא‬ ‫שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה‪,‬‬ ‫ב’שביעה’ ושיעור עיכול משא”כ ‘אשר יצר’ שמודה לשעבר‪ ,‬אולם מסקנתו‬ ‫ומבאר המ”ב שם [סקי”ז] דלאחר מכן כבר בטל אותה האכילה והפסיד ברכת‬ ‫דהוי ספק ברכות להקל ולא יברך לאחר שעה עיי”ש‪ ,‬וביותר בכף החיים (סי’‬ ‫המזון‪ ,‬ונראה שה”ה הכא אחר שנצרך שנית בטל ההנאה הראשונה ואינו יכול‬ ‫ז סק”ז‪-‬ח) פסק דאפשר לברך עד חצי שעה וכ”כ הבן איש חי [ויצא יב] ולא‬ ‫לשוב ולברך על ההטלה הראשונה‪.‬‬ ‫ביאר טעמו‪ ,‬והאור לציון [ח”ב פ”א הערה יט] פסק כוותיהו וביאר שצריך‬ ‫ולכן נראה למעשה שנכון להזדרז ולברך אשר יצר קודם שיצטרך‬ ‫לברך סמוך ליציאתו‪ ,‬ומצינו בראשונים ש’סמוך’ הוי עד חצי שעה עיי”ש‪ .‬אולם‬ ‫בשנית אבל אחר שנצרך שוב‪ ,‬לא יברך דספק ברכות להקל‬ ‫הגר”ע יוסף [יחוה דעת ח”ד סי’ ה ד”ה ועדיין‪ ,‬ויבי”א ח”ח או”ח סי’ כב‪,‬ב)] פליג‬ ‫וכנ”ל ויברך רק על הפעם השנייה‪.‬‬ ‫והוכיח בעיקר מהריטב”א [נימו”י] פסחים מו‪ .‬דאפשר לברך עד שיעור פרסה‬ ‫והאריך בזה שאם האחרונים היו רואים דבריו היו חוזרים בהם ולא אמר’ בכה”ג‬ ‫סב”ל‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫וי”ל בדבריו‪ ,‬דבמה שהביא מקור משו”ת מהר”ח אור זרוע [סי’ קא] וז”ל ’וכן‬ ‫אשר יצר וכי אין לו לברך מיד כשנפנה אלא (ולמה) ימתין עד שיסיים הסליחות‬ ‫הברכה עד שיעור פרסה והדיוק אמת‪ ,‬אבל אין שום ראיה מכך שאחרי שיעור‬ ‫ויאור היום וכבר שאלתי את מורי רבינו מאיר זצוק”ל עד מתי מברכין על‬ ‫זה לא ניתן לברך ‘אשר יצר’ ואי”ז המכוון בריטב”א ואיך בכך לדחות כל‬ ‫הנקבים דאין זה דומה לבהמ”ז שמברך עד שיתעכל המזון שבמעיו דהיינו עד‬ ‫הפוסקים שהבאנו ולאפושי פלוגתא‪ ,‬ועיי”ש בין השיטין וז”ל ‘וכן נוהגים היום‬ ‫שירעב‪ .‬כי לשם הוא נהנה מן המזון שבמעיו כל זמן שאינו רעב‪ .‬אבל כאן אינו‬ ‫שאומרים אותה [אשר יצר] בבית הכנסת‪ ,‬ואין זה בודאי למי שאמרה כבר‬ ‫כן‪ .‬ולא שמעתי ממורי הקדוש זמן לזה‪ .‬וכאן אם ימתין לברך אשר יצר עד סיום‬ ‫כשנטל ידיו‪ ,‬אלא שנתנו לו רשות לאחר אותה לסדרה עם שאר ברכות השבח’‬ ‫הסליחות ופעמים שהוא שליש הלילה או יותר על מה יברך’ עיי”ש‪ ,‬מבואר‬ ‫ע”כ‪ ,‬ומסתימת הדברים משמע שאפ’ עם עבר יותר משיעור פרסה מאז שנפנה‬ ‫דפשיטא ליה דלא דמי לברה”מ דתליא ב’שביעה’ ואפשר לברך יותר משיעור‬ ‫לנקביו יכול לאחרה עם שאר הברכות‪.‬‬ ‫פרסה (ודלא כברכ”י) אלא שלא ברירא ליה הגבול בזה‪ ,‬וצל”ע האם רבו השיב‬ ‫לו שאין בזה הגבלת זמן וכדברי האחר’ הנ”ל שאפשר לברך כל היום או שלא‬ ‫העולה מהאמור‪ ,‬אחרי שמוכח בראשונים (ריטב”א ומהר”ח או”ז) דלא ככה”ח‬ ‫השיב כלל‪ ,‬ועכ”פ הוקשה למהר”ח או”ז בזה מסברא דאחרי זמן רב כבר לא‬ ‫והבא”ח והברכ”י הנ”ל‪ ,‬ומתבאר מלהקת גדולי האחרונים שזמנה כל היום‪,‬‬ ‫ניכר השבח ואין לברכה על מה לחול‪ ,‬אולם משמע שכך היה המנהג להמתין‬ ‫לכאו’ יש לצדד שגם בני ספרד יכולים לסמוך בשופי לברך כל היום והמברך‬ ‫לברך עד שיאור היום ולא מוכרח שבא לחלוק ע”ז (וכ”נ שם בתשובה שמקשה‬ ‫לא הפסיד‪.‬‬ ‫כמה קושיות על המנהגים ולא שבא לחלוק)‪.‬‬ ‫ושו”ר ביבי”א [שם סי’ צח] שאין לברך אחר שיעור פרסה דכן אמרינן סב”ל‪ ,‬וכן‬ ‫והנה בדברי הריטב”א פסחים מו‪ .‬דהביא פירוש דמה שאמרו ל’נטילת ידים עד‬ ‫בספר הלכה ברורה [ח”א אוצרות יוסף סי’ יט] ואה”נ שלא כ’ בריטב”א שא”א‬ ‫פרסה’‪ ,‬היינו למי שנצרך לנקביו ונפנה שצריך ליטול ידיו כדי לברך אשר יצר‪,‬‬ ‫לברך אחר פרסה אלא הבו דלא להוסיף עליו (ומה שדקדק אח”כ בריטב”א יש‬ ‫וז”ל ’אע”פ שמאחר את ברכת אשר יצר אין בכך כלום‪ ,‬שאינה ברכת המצוה‬ ‫לדחות ואכמ”ל) עיי”ש‪ ,‬ולא הבנתי דאין שורש הנידון כאן בדיני ‘גזירת הכתוב’‬ ‫ולא ברכת הנהנין אלא ברכת שבח והודאה’ עיי”ש‪ ,‬ומזה האריך להוכיח הגרע”י‬ ‫ו’מילתא בלא טעמא’ אלא בסברא ונאמרו בזה ג’ צדדים‪ ,‬האם לדמות את זמן‬ ‫דלא כפוסקי ספרד הנ”ל אלא עד פרסה יברך עיי”ש‪.‬‬ ‫ברכת ‘אשר יצר’ לברה”מ (כברכ”י) או שצ”ל ‘סמוך’ לזמן חלות החיוב (כבן‬ ‫אולם יש להעיר בזה‪ ,‬דכל דברי הריטב”א מוסבים כלפי חיוב הטרחה‬ ‫איש חי) או שהוי חיוב מתמשך כנ”ל‪ ,‬ואחרי שנדחו דברי האחר’ הנ”ל‬ ‫ליטול ידיו בעבור ‘אשר יצר’ דבזה הטריחוהו חז”ל עד שיעור‬ ‫מכח הראשו’ והוברר כצד השלישי וכפמ”ג ודעימיה מה שייך‬ ‫פרסה ואה”נ דממילא שמעינן דאפשר להמתין עם‬ ‫כאן ה’פלגינן’ דעד פרסה יברך וסב”ל אחרי פרסה‪.‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫אשר יצר את האדם בחכמה‬ ‫מהות ברכת אשר יצר‬ ‫כ’ רש”י (ברכות ס‪ :‬ד”ה ומפליא) שהקב”ה ברא את האדם בחכמה וברא בו‬ ‫הריטב”א (פסחים מו‪ ).‬כ’ שברכת אשר יצר היא ברכת השבח ולא ברכת המצוה‬ ‫נקבים נקבים הרבה‪ ,‬ואעפ”כ הרוח בתוכו כל ימי חייו‪ ,‬וזו היא פליאה וחכמה‪.‬‬ ‫ולא ברכת הנהנין‪ ,‬ולכן אומרים אותה בשחרית בביהכ”נ‪ ,‬שנתנו לו רשות לאחר‬ ‫והתוס’ פי’ עפ”י התנחומא ויברא אלקים את האדם א”ר בון בחכמה שהתקין‬ ‫אותה לסדרה עם שאר ברכות השבח‪.‬‬ ‫מזונותיו ואח”כ בראו‪ ,‬היינו דאמר בסנהדרין (לח‪ ).‬לכך נברא בערב שבת כדי‬ ‫אך הפרי חדש (סי’ מו) נקט שכל ברכות השחר אינן רק שבח‪ ,‬אלא איכא בהם‬ ‫שיכנס לסעודה מיד‪ ,‬וע”כ יסדו ”אשר יצר את האדם בחכמה”‪.‬‬ ‫תרתי‪ ,‬דהויא ברכת הודאה‪ ,‬וגם הוא נהנה מהם והוו כברכת הנהנין‪ .‬ועל יסוד‬ ‫וביאר המהרש”א שלד’ רש”י בחכמה מוסב אדלמטה דהיינו בחכמה שברא‬ ‫דבריו כ’ הפמ”ג (מו א”א א) שאפשר לברך אשר יצר כל היום וא”צ להסמיכה‬ ‫בו נקבים‪ ,‬אבל לפי התוס’ הוא מלתא באנפי נפשיה שבראו בחכמה דהיינו‬ ‫לעשיית צרכיו‪ ,‬כיון שהוא שבח שבגופו‪ ,‬גם כעין ברכת הנהנין‪.‬‬ ‫שהתקין מזונותיו מקודם שבראו‪.‬‬ ‫ועי’ בשל”ה (חולין פרק ד”ח רמא) שמברכים אשר יצר מיד אחרי על נט”י כיון‬ ‫ועוד כ’ המהרש”א לפרש דבחכמה קאי על האדם‪ ,‬שנתן לו הקב”ה חכמה‬ ‫שברכה זו היא דבר של קדושה ונתקנה על בריאת האדם בחכמה נפלאה‪ ,‬וכמה‬ ‫בבריאתו לא כן כל שאר ב”ח שלא ניתן להם חכמה‪ .‬והק’ עליו בס’ ברכת ה’ מה‬ ‫מעלות טובות ורב טוב שגמל השי”ת עם האדם ביצירתו מרומזים בה‪ ,‬על כן‬ ‫עניינו לעשיית צרכיו‪ ,‬ובס’ פרחי כהונה יישב דכוונת המהרש”א דנתן לו חכמה‬ ‫ראויה להיותה בראש כל ברכות השבח‪.‬‬ ‫ודעת לפנות בצניעות ולא לעין כל כבהמה שאין לה דעת‪.‬‬ ‫וכ’ הריעב”ץ במור וקציעה (סי’ ז) בטעם שי’ האבודרהם שבשחרית צריך לברך‬ ‫וכ’ בעל העקידה (לך לך‪ ,‬שער יח)‪ ,‬שכמו שהמרגלית צריכה את התנאים‬ ‫אשר יצר גם אם לא עשה צרכיו (מובא בב”י סי’ ד) משום שברכת אשר יצר‬ ‫הראויים למקום מושבה‪ ,‬כך הנפש הזכה תצליח רק בהיות מושבה אל מבחר‬ ‫דשחרית אינה נקראת ברכת הודאה אלא סדר ברכות הוא שתקנו חז”ל ברכות‬ ‫הגופים הנעשים בחכמה בתבונה ובדעת‪ ,‬וזהו מ”ש ”שאם יסתם אחד מהם או‬ ‫הללו בבוקר כמו תפלת י”ח דעמידה ואפילו לא נתחייב בהן צריך לאומרן‬ ‫אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים” שזהו תואר המלאכה הדקה הנעשית‬ ‫כתפלה‪ .‬וכשאר ברכות ההודאה של שחר שמברכין אותן כסדרן‪ ,‬שעל מנהגו‬ ‫מעוצם החכמה שעמידתה תלויה בכל חלקיה‪ .‬וכמו שאמר ראשונה ”אשר יצר‬ ‫של עולם נתקנו‪.‬‬ ‫את האדם בחכמה” שאם יחסר ואם יגרע כמלוא נימא יחסר מכוונתה ויתבטל‬ ‫ועי’ ערוה”ש (סי’ ו ס”א) שברכת אשר יצר משונה מכל הברכות שהן קצרות‬ ‫התכלית‪.‬‬ ‫ומפורשות על הענין כמו בברכות הנהנין וברכות השחר‪ ,‬משא”כ ברכה זו שהיא‬ ‫ועי’ בס’ סדר היום (כוונת הברכות) שבברכה זו יכוין בחסד הגדול שהש”י‬ ‫ארוכה ועיקר ענינה לא מוזכר כלל‪ .‬וביאר דחכמים לא מצאו מקום בברכה‬ ‫עושה עם האדם בכל שעה שיוצא לנקביו שיכול לעמוד דאלמלא כן לא היה‬ ‫זו להזכיר יציאת הנקבים מפני שאינו ענין כבוד‪ ,‬וגם שאינה כברכת הנהנין‬ ‫מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואתו שיצא ממנו‪ ,‬והקב”ה ברחמיו עושה‬ ‫דאף שיש הנאה בצאת המותרות ממנו‪ ,‬מ”מ כל ברכה”נ הם קודם המעשה‬ ‫מכונות ומדורות וענינים בגופו של אדם להכניס הראוי להכניסו ולהוציא‬ ‫ועוד שהיציאה הוי בהכרח ולא בבחירה‪ ,‬ואם נדמה לברכת השחר שהוא על‬ ‫הראוי להוציא ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה ראוי‬ ‫מנהגו של עולם הלא די פעם אחת ביום‪ ,‬ולפיכך תקנוה חז”ל על יצירתו של‬ ‫ומוכן לעבודתו כל ימיו‪.‬‬ ‫האדם שמתוכה מבואר ענין הנקיות בהסתר פנים שלא תהא מגונה‪ ,‬וזהו טעם‬ ‫חלולים ונקבים‬ ‫הטוש”ע שפירשו כונת ברכה זו אף שאין דרכם בכך‪.‬‬ ‫פי’ רש”י בברכות שם‪ ,‬שאם יפתח ‪ -‬אחד מהם‪ ,‬מן החללים‪ ,‬כגון הלב או הכרס‬ ‫או המעים‪ .‬או אם יסתם אחד מהם ‪ -‬מן הנקבים הפתוחים‪ ,‬כגון הפה או החוטם‬ ‫חיוב הברכה‬ ‫או פי הטבעת‪ ,‬יפתח קאי אחללים‪ ,‬יסתם קאי אנקבים‪.‬‬ ‫נחלקו הראשונים אם חיוב הברכה גם על קטנים או רק על גדולים‪ ,‬עי’ באגודה‬ ‫והטור כתב אי אפשר להתקיים כדאיתא במס’ נדה כל זמן שתינוק במעי‬ ‫(ברכות פ”ט סי’ רט)‪ ,‬ובתו”י (יומא ל‪ ).‬ותורא”ש שם‪ ,‬ובאגור (סי’ ד) ובדרשות‬ ‫אמו טבורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח‬ ‫מהר”ח או”ז (סי’ כב)‪ .‬וכן הביא כס”מ (הל’ תפילה פ”ז) שי”א שכשנכנס להטיל‬ ‫שאלמלא כן א”א לעמוד‪.‬‬ ‫מים אין מברך אשר יצר‪ ,‬אך ר”י היה רגיל לברך אשר יצר אף לקטנים וכן נהגו‪.‬‬ ‫עי’ ב”י (שם) שפי’ בדעת הטור דמ”ש שאם יסתם אחד מהם‪ ,‬מדובר על הפה‬ ‫וזו הכרעת הרא”ש (בתשו’ כלל ד סי’ א) שהעושה צרכיו או הטיל מים אפילו‬ ‫[עי’ לעיל בנוסח הברכה]‪ ,‬והק’ דא”כ למה מזכירים בתחלה נקבים נקבים‬ ‫מעט מעט צריך לברך‪ ,‬כיון שנפתחו נקביו‪ .‬ועפ”ז כ’ המהרש”ל (שו”ת סי’ צז)‬ ‫שכולל כל הנקבים שבגוף‪ .‬ויישב דכיון שלגבי ’שאם יפתח אחד מהם’ צריך‬ ‫שברכת אשר יצר אין לה שיעור‪.‬‬ ‫לומר חלולים חלולים שהרי כל האיברים החלולים אם יפתח אחד מהם א”א‬ ‫להתקיים אפילו שעה אחת‪ ,‬נקט נמי באם יסתם אחד מהם נקבים נקבים‪.‬‬ ‫וכ”כ השבולי הלקט (סי’ ג) שהורה רבינו יצחק ב”ר יהודה זצ”ל שכל פעם‬ ‫ולפי”ז פירוש הברכה הוא כך‪ ,‬אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים רבים‬ ‫שחוזר אדם מלהסך את רגליו בין לגדולים בין לקטנים מברך אשר יצר‪ .‬ועיש”ע‬ ‫כגון פה וחוטם וכו’ וגם ברא בו איברים רבים חלולים כגון לב וכרס ומעים‪,‬‬ ‫בשם הר”ר אלחנן שאין נראה לחלק בין גדולים לקטנים לענין אשר יצר‪.‬‬ ‫שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב אחד [והוא הפה] שאם היה‬ ‫בשיח השדה (סי' ג)‪ ,‬נסתפק הארץ צבי בדין יצא מוציא באשר יצר‪ ,‬אם מי שלא‬ ‫נשאר סתום בצאתו לאויר העולם לא היה יכול להתקיים אפילו שעה אחת‪,‬‬ ‫עשה צרכיו יכול להוציא את חבירו שמחוייב‪ ,‬האם דומה לברכה"נ דאם יצא‬ ‫והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם ג”כ א”א להתקיים אפילו שעה‬ ‫אינו מוציא‪ ,‬או דמדמינן לברכת המצוות‪.‬‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫ועוד פי’ הב”י באופ”א שאם יסתם מנקבי האדם או יפתח אחד מהאיברים‬ ‫החלולים א”א להתקיים אפילו שעה אחת‪ ,‬שגבול יש לאדם שיכולין נקביו‬ ‫נוסח הברכה‬ ‫ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול א”א להתקיים אפילו שעה אחת‪,‬‬ ‫בגמ’ ברכות (ס‪ ):‬כי נפיק [מבית הכסא] אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה‬ ‫עי”ש‪.‬‬ ‫וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח‬ ‫נוסחת הגמ’ לפנינו היא חללים חללים‪ ,‬ועי’ טור סי’ ו שיש לומר חלולים‬ ‫אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך‪.‬‬ ‫חלולים ולא חללים חללים‪ ,‬וטעמו ביאר הב”י משום דבחלל לא שייך בריאה‬ ‫בסדר רע”ג וכן בתשו’ רב נטרונאי גאון (או”ח ט)‪ ,‬אי’ לתוספת ”שאי איפשר‬ ‫שהרי אין בו ממש‪.‬‬ ‫להתקיים אפילו שעה אחת”‪ .‬אולם דעת מהר”מ מרוטנבורג (תשב”ץ קטן סי’‬ ‫רטז) שאין לגרוס ’אפילו שעה אחת’ שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול‬ ‫לחיות‪ ,‬והביאוהו האבודרהם והכלבו (סי’ א)‪.‬‬ ‫חתימת הברכה ‪ -‬מפליא לעשות‬ ‫ובטור (או”ח סי’ ו) כ’ רק ”אי אפשר להתקיים”‪ ,‬אכן הב”י פירש בדבריו שממה‬ ‫בגמ’ שם‪ ,‬מאי חתים אמר רב ’רופא חולים’‪ ,‬אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי‬ ‫שהביא הטור שם את הגמ’ בנדה שכל זמן שתינוק במעי אמו טבורו פתוח ופיו‬ ‫עלמא קצירי [‪-‬חולים]‪ ,‬אלא ’רופא כל בשר’‪ ,‬רב ששת אמר ’מפליא לעשות’‬ ‫סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן א”א לעמוד‪,‬‬ ‫אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו ’רופא כל בשר ומפליא לעשות’‪.‬‬ ‫כוונתו שחלק מהברכה היא שא”א להתקיים אפילו שעה אחת‪ .‬ולאפוקי מד’‬ ‫ופירש”י רופא כל בשר ‪ -‬כנגד היציאה‪ ,‬שהיא רפואת כל הגוף‪ .‬ומפליא לעשות‬ ‫המהר”ם מרוטנבורג‪ .‬דכוונת הטור ליישב דשפיר גרסינן אפילו שעה אחת‬ ‫‪ -‬כנגד שהגוף חלול כמו נאד‪ ,‬והנאד הזה אם יש בו נקב אין הרוח עומד בתוכו‪,‬‬ ‫וקאי אשעת יציאתו לאויר העולם שאז אם היה נשאר פיו סתום או טבורו‬ ‫והקב”ה ברא את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה‪ ,‬ואעפ”כ הרוח‬ ‫פתוח אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים ואע”פ שאחר צאתו לאויר העולם‬ ‫בתוכו כל ימי חייו‪ ,‬וזו היא פליאה וחכמה‪.‬‬ ‫סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות‪ ,‬מ”מ כשיוצא ממעי אמו ופיו סתום‬ ‫וכ”כ התוס’ שתקנו ’מפליא לעשות’ משום דאמרינן בב”ר ”כי גדול אתה ועושה‬ ‫אם ישאר כך אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים‪ ,‬כדקתני (נדה ל‪ ):‬יצא‬ ‫נפלאות אתה אלקים לבדך” אדם עושה נאד אפילו יש בו נקב אחד מלא‬ ‫לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול‬ ‫מחט סדקית הרוח יוצא ואינו יכול לשמור בו יין והקב”ה ברא‬ ‫לחיות אפילו שעה אחת‪ ,‬ומשמע דבחדא מינייהו לא היה‬ ‫נקבים נקבים באדם ושומר הרוח שאינו יוצא ממנו‪.‬‬ ‫יכול לחיות אפילו שעה אחת‪.‬‬ ‫סוכות‬ ‫שער‬ ‫לגליון‬ ‫של תורה‬ ‫תגובות‬ ‫מלחמתה‬ ‫יצר‬ ‫אשר‬ ‫תורה‬ ‫שער‬ ‫של‬‫ברכת‬ ‫ביאור‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב יואל טויב‬ ‫על קו’ הרב טוביה שפיגל‪ ,‬קודם שסיימו התורה בש”ת‪,‬‬ ‫פנינים‬ ‫בנוסח ברכת אשר יצר לכאורה יש ב’ ענינים נפרדים‪ ,‬הא’‬ ‫שמחה מה זו עושה‪ .‬מצינו כך בשע”ת (שער ד’ אות ח‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫הודאה על בריאת האדם בחכמה רבה‪ ,‬והב’ הודאה על‬ ‫ט) שקובעין סעודה בעיוה”כ להראות שמחה בהגיע‬ ‫החזקת גוף האדם‪ ,‬שאין לו אפשרות קיום ללא נס בכל‬ ‫זמן הכפרה ועל שמחת מצות יוה”כ‪ ,‬אע”פ שעדיין לא‬ ‫רגע‪ .‬וצ”ב חיבור ב’ הענינים [מלבד ששניהם קשורים‬ ‫באו הכפרה והמצוה‪ .‬ובעלי ברית וחתן ביום חופתו אין‬ ‫אומרים תחנון מצפרא דיו”ט שלהם הוא מחמת העתיד‬ ‫אשריכם ישראל‬ ‫לנקבים וחלולים]‪ .‬וביותר דלכאורה שני הענינים‬ ‫לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך‬ ‫האלו סותרים זה לזה שאם אדם לא היה נברא עם גוף‬ ‫לבוא בו ביום‪ .‬ועוד דבשמח”ת שכל קהילות ישראל‬ ‫בתוך מעי (תהלים מ)‪ ,‬אשריכם‬ ‫כ”כ מתוחכם לא היה לו בעיות ולא היה זקוק כל רגע‬ ‫מסיימים התורה‪ ,‬אין לחוש שמא לא יסיימו‪ ,‬וודאי כבר‬ ‫ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן‬ ‫לרפואה‪ .‬וגם צ”ב הלשון “שאם יפתח” ולכאו’ היה צריך‬ ‫החל היומא טבא‪.‬‬ ‫לומר ‘ואם יפתח’ שהוא תחילת ענין חדש‪.‬‬ ‫מצוה שמאתים וארבעים ושמונה‬ ‫הרב יצחק ליסיצין‬ ‫איברים באדם‪ ,‬ולכך אנו אומרים‬ ‫והנראה בביאור הענין שההודאה כאן היא אחת‪ ,‬על כך‬ ‫במה שהקשה הרב טוביה שפיגל שרוקדים בליל‬ ‫בכל יום ברוך אתה ה’ אלקינו‬ ‫שהקב”ה בראנו בגוף חכם ומורכב ולא כבריאת גולם‪,‬‬ ‫שמח”ת וביום עוד לפני שסיימו את התורה‪ ,‬נראה‬ ‫מלך העולם אשר יצר את האדם‬ ‫ושדוקא מפני זה אנו כל הזמן בסכנת חיים וזקוקים‬ ‫ברור שהשמחה אינה על סיום התורה‪ ,‬אלא היא שמחת‬ ‫בחכמה וברא בו נקבים נקבים‬ ‫לחסדי הבורא ורפואתו בכל רגע ועי”ז אנו תלוים בו‬ ‫שמיני עצרת שהוא פסגת וסיום מערכת המועדים‪,‬‬ ‫חלולים חלולים‪’ ,‬חלולים חלולים’‬ ‫ומחוברים אליו‪ .‬וכשם שהרואה בבי”ח בנין שלם לכל‬ ‫וכל מהותו היא “אני ואתם נשמח יחד”‪ ,‬ומפני שמחה‬ ‫בגימטריא רמ”ח‪.‬‬ ‫מיני בעיות בעינים מרגיש כמה חסד בכל רגע שיכול‬ ‫מיוחדת זו תיקנו ביום זה גם את שמחת סיום התורה‪,‬‬ ‫מדרש תנחומא (שמיני ח)‬ ‫לראות בעיניו‪ ,‬ומודה לבורא בדביקות על שהוא פוקח‬ ‫וכמבואר בראשונים [שהובאו בשעה”צ בגליון‬ ‫עורים‪ ,‬כך בכל פרט בגוף המורכב שלנו‪ ,‬ובודאי בכל‬ ‫הנ”ל] אבל השמחה בהקפות היא על עצם‬ ‫הדביקות בקב”ה ובתורה‪.‬‬ ‫את האדם אשר יצר‬ ‫הגוף יחד עם כל הנקבים והחלולים ממש כפשוטו “רופא‬ ‫”אשר יצר את האדם” ולהכי נזכר‬ ‫כל בשר ומפליא לעשות” ובכל פעם שמתפנים מרגישים‬ ‫הרב א‪.‬י‪ .‬מאיר‬ ‫[לשון יצירה]‪ ,‬שגידל האדם מן‬ ‫את חסדי הבורא‪ ,‬שבראנו נקבים וחלולים‪ ,‬כל אכילה וכל‬ ‫האדמה על ידי מים כמו היוצר כלי‬ ‫יציאה כל נשימה וכל תזוזה אנו מרגישים את הבורא‪,‬‬ ‫חרס‪ ,‬שהרי כתי’ בתריה‪” ,‬ואד יעלה‬ ‫וע”ז גופא ההודאה שבראנו בצורה שנהיה תלויים כל‬ ‫מן הארץ”‪.‬‬ ‫רגע בחסדיו‪.‬‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫”בחכמה” שהרי אדם עולם קטן‬ ‫ומבואר בחובות הלבבות בכמה מקומות‪[ ,‬עיין הקדמת‬ ‫ברכת אשר יצר וברכת המזון‬ ‫נברא‪ ,‬ושייך בו חכמה יתירה‪ ,‬ויש‬ ‫שער ג והענין השלישי ועוד] שעיקר מה שהקב״ה עשה‬ ‫שיקיים את המצוות כסדר הקדימויות‪.‬‬ ‫בו נקבים נקבים חלולים חלולים‬ ‫את האדם לנצרך‪ ,‬הוא בשביל זה גופא‪ ,‬כדי שיודה ויכיר‬ ‫ולפ”ז באופן הרגיל‪ ,‬כשבן אדם יוצא מבית הכסא‪ ,‬ונטל‬ ‫ואעפ”כ הרוח נשאר בו בתוכו‬ ‫טובה‪ ,‬ויאמר לקב״ה תודה רבה‪ ,‬זו המטרה בעצמה‪,‬‬ ‫ידיו והוא יכול לברך ברכת א”י‪ ,‬אינו יכול באותו רגע גם‬ ‫ואינו יוצא לגמרי‪ ,‬ואילו גבי נודות‬ ‫הקב״ה רוצה לתת לו הזדמנות‪ :‬בא‪ ,‬תתקרב אלי‪ - ,‬איך‬ ‫לקיים ברכת המזון‪ ,‬שבשביל לברך ברכה”מ הוא צריך‬ ‫אם ימלאו אותן רוח או מים‪ ,‬אינם‬ ‫תתקדם‪ ,‬איך תאהב אותי‪ ,‬איך תרגיש את השפעת הקב״ה‬ ‫ללכת למקום אכילתו ולשבת שם‪ ,‬שהרי צריך לברך‬ ‫יכולים להחזיק אם יש בהן נקב‪,‬‬ ‫? ע״י זה שחסר לך‪ ,‬והנך נצרך לחסדיו‪ ,‬בשער עבודת‬ ‫ברהמ”ז במקום שאכל וכשהוא יושב ולא בעמידה‪ ,‬וע”כ‬ ‫להכי הוצרך השם חכמה‪ .‬כי הרוח‬ ‫האלוקים בונה החוה״ל את כל עבודת ה׳ על הכרת הטוב‪,‬‬ ‫באופן הרגיל כשהוא יוצא מבית הכסא ונטל ידיו‪ ,‬ועתה‬ ‫מן הנשמה ששרויה במוח‪.‬‬ ‫ושבשביל זה עשה הקב״ה את האדם לנצרך ומקבל‪ ,‬שזה‬ ‫הוא יכול לברך ברכת א”י הוא לא יושב במקום שאכל‪,‬‬ ‫סידור הרוקח‬ ‫נותן לו את ההזדמנות להכרת הטוב לקב״ה‪ ,‬וע”י הכרת‬ ‫אלא הוא עומד במקום אחר שאינו במקום אכילתו‪ ,‬וכל‬ ‫הטוב נסללת הדרך לכל עבודת ה׳‪ .‬וכמו שביארו את‬ ‫עוד שלא יבוא למקום אכילתו וישב אינו במצב שיכול‬ ‫אשר יצר את האדם בחכמה‬ ‫קללת הנחש “ועפר תאכל כל ימי חייך” שיהיה לו מצוי‬ ‫בכל מקום‪ ,‬שאינו צריך לבקש את מאכלו ואין לך קללה‬ ‫לברך ברה”מ וע”כ יש לו לברך ברכת א”י‪ ,‬כיוון שעתה רק‬ ‫בתנחומא ”ויברא אלקים את‬ ‫את מצווה זו הוא יכול לקיים‪.‬‬ ‫האדם” אמר רבי בון בחכמה‬ ‫גדולה מזו שלא מרגישים בבורא עולם כלל‪.‬‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬שהפוסקים שדנו בנושא זה לא הזכירו חילוק‬ ‫שהתקין מזונותיו ואחר כך בראו‪,‬‬ ‫ומובא בספרים [עי’ תפלת חנה עמ’ סו בשם הגר”י‬ ‫בין האנשים לנשים‪ ,‬ואמנם יל”ד שבנשים יש צירוף נוסף‬ ‫היינו דאמר בסנהדרין בספ”ג (לח‪).‬‬ ‫לונשטיין] סגולה לרפואה לומר אשר יצר בכוונה והביאו‬ ‫לומר שיקדימו לברך אשר יצר‪ ,‬שהרי בגמ’ [ברכות כ’‬ ‫לכך נברא בערב שבת כדי שיכנס‬ ‫מספר סדר היום ויטול ידיו ויברך ברכת אשר יצר כיון‬ ‫ב’] איבעיא האם הנשים חייבות בברה”מ מן התורה או‬ ‫לסעודה מיד‪ ,‬ועל כן יסדו ”אשר‬ ‫שכבר בירך ענ”י ויברך אותה בכוונה ויאמר מלה במלה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ובגמ’ לא נפשטה בעיה זו‪ ,‬ונמצא א”כ‬ ‫יצר את האדם בחכמה”‪.‬‬ ‫כל עניניה ויכוין בחסד הגדול שהש”י עושה עם האדם‬ ‫שלגבי נשים לא ברור כלל שאצלם ברה”מ‬ ‫תוס’ ברכות ס‪ ,‬ב‬ ‫בכל שעה שיוצא לנקביו שמקיא מה שאכל ויכול‬ ‫היא מצווה מקודשת טפי מברכת‬ ‫לעמוד דאלמלא כן לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם‬ ‫א”י‪.‬‬ ‫שאם יסתם‬ ‫לרפואתו שיצא ממנו וסופו שמת ובטל מן העולם‬ ‫והקב”ה ברחמיו עושה מכונות ומדורות וענינים בגופו‬ ‫ורזא דברכתא דאשר יצר‪ ...‬שאם‬ ‫של אדם להכניס הראוי להכניסו ולהוציא הראוי להוציא‬ ‫יסתם אחד מהם כלומר ואי הוה‬ ‫ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫מסתים צינורא דחסד אפי’ רגעא‬ ‫ראוי ומוכן לעבודתו כל ימיו ואם האדם יהיה שלם‬ ‫חדא‪ ,‬או אם יפתח א’ מהם‪ ,‬כלומר‬ ‫אשר יצר וברכת רפאנו‬ ‫אם יפתח צינורא דגבורה טפי ממאי‬ ‫בדעותיו ומכלכל במשפט דבריו לא יחלה כל ימיו ולא‬ ‫עור‪ ,‬וזה פלא! וההבנה בזה היא שהמחלות הן שלוחי‬ ‫יצטרך לרופא ולא לרפואתו א”כ ודאי ראוי לברך בכוונה‬ ‫דחזי ליה‪ ,‬א”א להתקיים ספיראן‬ ‫גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות‪.‬‬ ‫דרחמנא לכוון אותנו ולתקן אותנו‪ .‬ובע”ז נ”ה‪ .‬איתא‪,‬‬ ‫וכולהו עלמין אפילו שעה אחת‪,‬‬ ‫ומובא מהגר”ש פינקוס [תפארת שמשון בשלח] שא”א‬ ‫יסורין משביעין אותן שלא ייצא אלא ביום פלוני ובשעת‬ ‫דברגעא חדא הוו מתוקדי כולהי‬ ‫לקרוא לזה סגולה‪ ,‬אלא זו פעולה ישירה כפתיחת ברז‬ ‫פלונית וע”י איש פלוני וסם פלוני‪ .‬הייסורים הם רעים‬ ‫בשלהובוי דגבורה‪.‬‬ ‫להוציא מים‪ .‬ולפי משנ”ל דתכלית החולי בעולם‬ ‫ונאמנים‪ .‬רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתן (ליפסק)‪.‬‬ ‫מגיד מישרים לב”י (וישלח מהדו”ק)‬ ‫כדי להרגיש תלות בבורא‪ ,‬מי שמרגיש כך‬ ‫אלא שהקב”ה משגיח עלינו למעלה מן הטבע שנאמר‬ ‫בעודו בריא ודאי יש פחות סיבה‬ ‫‪ :‬אם שמוע תשמע לקול ה’ א’ והאזנת למצוותיו והישר‬ ‫שיחלה‪.‬‬ ‫בעיניו תעשה ‪ ...‬כי אני ה’ רופאך‪ .‬א”כ כל המחלות הן‬ ‫בהשגחה מיוחדת‪ ,‬בשליחות מוגבלת בזמן‪ ,‬והרוצה לתקן‬ ‫דרכיו ומעשיו יוכל להנות מהשגחה לטובה ברחמים‪.‬‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫אבל זה לא היה שייך בגויים‪ ,‬שהם נקראים אומות העולם‬ ‫הזה דוקא‪ ,‬וכל שכרם בעולם הזה ואין השגחה עליהם‬ ‫נח ‪ -‬גניבה וגזילה‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫לייסרם וליישרם כדי לקבל עולם הבא נקי‪ .‬לכן לא היה‬ ‫לך לך ‪ -‬ברכת מגן אברהם‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫שייך לגויים מחלות ורפואות‪ .‬רק בני ישראל מתנקים‬ ‫ומתתקנים ע”י המחלה והתשובה ולכן זוכים למהלך‬ ‫וירא ‪ -‬ברית כרותה לשפתיים‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬ ‫של מחלות ורפואות‪ .‬אלא שכדי שלא יהיה חילול ה’‪,‬‬ ‫הייסורים באים גם על הגויים‪ .‬ודיו לבא מה הדין‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫להיות כנידון‪ ,‬לכן גם להם ניתנה אפשרות‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫של רפואה במידה מסויימת‪.‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫[‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬