עומקא דפרשה · Omke Deparsha — בראשית (2026-10-05)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
שער הציון אשר יצר ורפאנו
פר' בראשית -ברכת אשר יצר
ביאור ברכת אשר יצר אשר יצר ובהמ"ז
בס"ד ערב ש"ק כ"ט בתשרי תשפ"ז
תגובות לגליון סוכות שנה י"ט זמן ברכת אשר יצר
גליון
וברכת המזון תתע"א
יצרצ ברה ברכת אשר
תור יב אשר יצר וברכת רפאנו
הרב אהרן הכהן פרידמן הרב יונתן כהן
בשו”ת מהרש”ל [סימן צ”ז] כתב שמי שאכל דבר שחייב עליו בברכת בורא נפשות מגילה י”ז :מה ראו לומר רפואה בשמינית ,אמר ר’ אחא שניתנה מילה בשמינית
רבות ,ועשה צרכיו ונתחייב בברכת אשר יצר ,יש לו להקדים ברכת אשר יצר שצריכה רפואה .ויש לשאול וכי רק מילה צריכה רפואה ,הרי רפואה נצרכת
לברכת בורא נפשות ,כיוון שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ,וברכת א”י נחשבת המון פעמים בחיים ,וגם לנשים וגם לכל העולם ,אבל מילה קורה רק פעם אחת
ברכה יותר תדירה מברכת בו”נ ,וע”כ יש לו לברך קודם ברכת א”י .והביאו המגן אלא שבאמת חוץ מברכת בכל החיים ורק לזכרים של ישראל !
אברהם [סי’ קס”ה סק”ג] להלכה ,וכן פסק המשנה ברורה [סי’ ז’ סק”ב]. רופא חולי עמו ישראל שבתפילת י”ח נתקנה עוד ברכת אשר יצר .ויש לשים לב
בגליון רעק”א על השו”ע כתב להסתפק מי שנתחייב בברכת המזון ועשה צרכיו להבדלים בין ב’ הנוסחאות :בברכת אשר יצר לא נזכר כלל רפואה ממחלה .ולא
וחייב עתה גם בברכת אשר יצר ,האם גם בכה”ג יקדים ברכת א”י כדברי המהרש”ל, רק מי שעומד מחוליו בלבד מברך אותה אלא כל אחד שנצרך לנקביו ,שזה דבר
או דילמא כיוון שברכת המזון חיובה מדאורייתא וברכת א”י חיובה מדרבנן ,אז טבעי לגמרי ומסדר הבריאה של כל האנושות וגם של הבע”ח .ולכן שמואל דוחה
מצווה דאורייתא לגבי מצווה דרבנן חשיבא מצווה מקודשת יותר ,ובגמ’ [זבחים את דברי רב שרצה לחתום בתפילה בורא רופא חולים ,ושמואל דחה קא שוינהו
צ’ ב’] איבעי תדיר ומקודש מה קודם ומאחר שלא איפשטא בעיה זו בגמ’ פסק לכולי עלמא קצירי !
הרמב”ם [הלכות תמידין ומוספין פ”ט ה”ב] שאיזה שירצה יעשה ראשון ,וא”כ ה”נ לכן יש לפרש שברכת רפאנו בתפילת י”ח נתקנה על מכה או ממחלה ,שהוא
נימא שיכול לברך איזה ברכה שירצה .ומסיים רעק”א “וצ”ע לדינא”. מאורע שלילי שקורה לאדם והיה יכול לא לקרות ,ולזכות לרפואה מדברים
והנה ,לא התבאר במפורש בדברי הרעק”א מה הצד השני בספק זה ,שלכאורה יש אלו מתפללים בתפילת י”ח .אבל ברכת אשר יצר נתקנה על ענין אחר ,על סדר
לנו כאן תדיר ומקודש ויש לנו לפסוק שאיזה שירצה יעשה ,אבל נראה מלשונו הבריאה הקבוע ,שכל בעל חי מכניס ומוציא ובלעדי זה לא היה יכול להתקיים.
שהסתפק האם אכן מצווה דאורייתא קודמת למצווה דרבנן מצד שהדאורייתא ויש לדייק עוד שפתיחת הברכה בתפילה היא בלשון בקשה ,רפאנו ונרפא.
מקודש טפי ,שדעת השאגת אריה [סימן כ”ב] שמצווה דרבנן לגבי מצווה משא”כ אשר יצר היא ברכת שבח להודות ולהלל על יצירת הקב”ה את גוף האדם
דאורייתא חשיב כדבר הרשות לגבי מצווה ,שאין איסור להקדים דבר הרשות בחכמה ,עם נקבים נקבים חלולים חלולים .וגם בחתימה מודגש מפליא לעשות,
לדבר מצווה. שהוא פלא גדול כל עניין של הנקבים והחלולים וגם חיבור הנפש לגוף ע”י
בספר חדושים ובאורים כתב לשאול על דברי הרעק”א מהמבואר בגמ’ [זבחים האוכל( .ולכאור’ המברך רופא כל בשר ,ולא סיים ומפליא לעשות ,הוא מחלוקת
צא’ א’] שדבר שאין חיובו תדיר רק מצד המציאות הוא תדיר ,זה נקרא ‘מצוי’, אמוראים אם יצא ,ונראה שלמסקנה לא יצא .עיין צדדים בשו”ת ציץ אליעזר ח’
ובכה”ג לא הסתפקה הגמ’ מה קודם ,אלא מקודש קודם ,וא”כ ה”נ א”י אינו תדיר י”א סי’ ד’)
אלא מצוי ,וא”כ היה לנו להכריע שבהמ”ז קודם .ובאמת מצינו פוסקים שס”ל נפקא מינה גדולה מההבדל המהותי שבין הברכות .הפרי חדש כתב שמי שלא
שיש להקדים ברכת המזון .וראה בספר בירור הלכה שהביא כן בשם מרן החזו”א ברך ברכת א’ נשמה לפני התפילה לא יוכל לברך אותה לאחר התפילה ,כי כבר
זצ”ל שיש להקדים ברכת המזון. יצא ע”י ברכת מחיה המתים( .ובמ”ב לא ס”ל כן ומ”מ חושש לזה לכתחילה( .סי’
ונראה שגם לדעה שיש להקדים ברהמ”ז ,כ”ז כשאכל שיעור כדי שביעה שאז חייב נ”ב ס”ק ט’)) במקביל לזה כתב בספר בני לוי סי’ ה’ שאם לא בירך אשר יצר לפני
בבהמ”ז מדאורייתא ,אבל אם אכל שיעור כזית שחיובו בבה”מ הוא מדרבנן ,יש לו התפילה ,לא יוכל לברך אח”כ כי כבר יצא ע”י ברכת רפאנו .ונראה שרוב הפוסקים
להקדים ברכת אשר יצר. לא מסכימים לזה (קיצשו”ע ט”ז ה’ ,מ”ב ס”ו כ”ג) .ולפי דברינו מובן מאד סברתם,
יש לדון לדעה שיש לברך קודם ברהמ”ז מה הדין אם בירך ברהמ”ז ושכח להזכיר שברכת רפאנו אינה אלא בקשה על רפואה ממכות ומחלות ,משא”כ אשר יצר
בבהמ”ז הזכרת רצה או יעלה ויבוא ,באופן שההלכה היא שצריך לחזור ולברך היא הודאה ושבח על יצירת הגוף הנפלאה ,שבלי ניתוח ופעולה חיצונית ,הגוף
שוב ברהמ”ז ,האם נימא שקודם שיברך שוב בהמ”ז יברך א”י ,או שקודם יברך מסתדר להוציא את הפסולת שהייתה יכולה לסכן את חיי האדם אם הייתה
בהמ”ז ואז יברך א”י .ומקום הספק הוא שהרי בוודאי נראה שאחר שבירך בהמ”ז, נשארת בגוף.
אף אם שכח מלהזכיר ההזכרה שתקנו חז”ל להזכיר ,כבר קיים מצוות בהמ”ז וכן מי שנצרך לנקביו ,ובמקום לחתום רופא כל בשר ומפליא לעשות ,חתם רופא
מדאורייתא ,וחיובו עתה לחזור אינו אלא מדרבנן ,וא”כ יש לו להקדים א”י ,או”ד חולים ,לא יצא ,כדברי שמואל בגמ’ ד’ .:אבל הט”ז ומחה”ש באים ומחלקים שאם
כיוון שהתחיל לברך בהמ”ז ולא השלים חיובו ,כיוון שלא הזכיר מה שהיה צריך בירך רופא חולים לא יצא ,שהרי אינו חולה אבל אם בירך רופא חולי עמו ישראל,
להזכיר ,חשיב כעוסק במצוות ברהמ”ז ועדיין לא השלים מצוותו ,ועוסק במצווה יש לפרש לשון זה שרופא ממחלות קיימות ,וגם שרופא שלא תארע מחלה ע”י
פטור מהמצווה. פסולת שתישאר שלא במקומה יותר זמן מהראוי.
כפי שהזכרנו נחלקו הפוסקים איזה ברכה יקדים ,ואזכיר ב’ סיבות שנראה שיש אחר שביררנו שברכת אשר יצר היא שבח על סדר הבריאה המופתי שבגוף האדם
לדון מחמתם להקדים ברכת א”י. וכל בעלי חיים ,יש עדיין לברר למה ברכת רפאנו נאמרה דווקא על חולי ישראל,
סיבה אחת ,אינה מצד עצם דיני הקדימה ,אלא שנראה שאצל רוב האנשים יש הרי גם הגויים מוכים במחלות ומקבלים רפואה מהקב”ה .והגם שהגמ’ אמרה
מקום לחשוש שאם ימתינו מלברך א”י עד אחר ברהמ”ז ישכחו לברך א”י ,וזה שיש בזה רמז לברית מילה ,עדיין קשה כנ”ל ,שנתלה כל ענין הרפואה בכלל
סיבה להקדים ברכת א”י ,דנראה דדיני הקדימה נאמרו כשאין ספק שיקיים את ישראל לבד!
שתי המצוות העומדות לפניו ,והנושא איזה מצווה להקדים ,אבל באופן שע”י ונראה שיש תשובה לזה במדרש רבה בראשית ריש פרשה פ”ח :לא היו ראויים
הקדמת מצווה אחת יש לחוש שיתבטל מעשיית המצווה השניה ,בכה”ג נראה אומות העולם שיהיה בהם דוויים וסכופים (ובילקוט הגירסא שחופים פי’ בעלי
שלא נאמרו דיני הקדימויות ,ויש לו לסדר את קיום המצוות באופן שבוודאי יקיים שחפת) ולמה יש בהם דוויים וסכופים אלא שלא יהיו מונים את ישראל ואומרים
את שניהם. להם אומה של דוויים וסכופים אתם כו’ .לא היו אומות העולם ראויים שיהיו
סיבה שניה שנראה שע”כ יש להקדים ברכת א”י .דדיני הקדימויות נאמרו באופן בהם בעלי חטטים אלא שלא יהיו מונים את ישראל ואומרים להם לא אומה של
שיש בידו עתה לקיים את שני המצוות ,ואז יש הלכות איזו מצווה להקדים, מצורעים אתם !
אבל באופן שעתה יכול הוא לקיים רק מצווה אחת ,לא נאמר הורו לנו חז”ל בזה שלולי החילול ה’ שהיה נגרם בעולם ,היה אמור
שימתין מלקיים את המצווה שיכול לקיימה עכשיו ,כדי להיות שרק ישראל מקבלים מחלות וכאבים שחפת ומחלות
המשך בעמ’ 4 המשך בעמ’ 4
הגליון מוקדש לזכות רבקה בת מרים פערל לזיווג הגון במהרה
ולזכות אפרת בת מרים פערל לרפואה שלמה במהרה
תורה
אשר יצר הציו
לברך עד כמה זמןשער
אפשרשל
מלחמתה תורה הציו זמן שער
ברכת של
אשר יצר מלחמתה
הרב סיני פרלמוטר הרב יוסף קאופמן
בענין זה מצינו כמה דעות בפוסקים ,נציין כמה מהם .ואת ההלכה למעשה. א.כ’ המשנ”ב (סי’ ז סק”א) דאפשר לברך ‘אשר יצר’ ‘אפילו אם נמשך זמן גדול
בספר כף החיים [סימן ז’ אות ז’] כתב שאפשר לברך אשר יצר עד חצי שעה אחר עשית הצרכים’ ,ומקורו מהפמ”ג [א”א סוס”ק א] שביאר דאמנם בברכת
וז”ל . .כל שלא עבר כי אם פחות מחצי שעה יברך. השבח תיקנו חז”ל לברך תכ”ד כדמצינו בברכת הברקים ורעמים (סי’ רכז),
ונחלקו הפוסקים (ר”ן וט”ז יעו”ש) האם אפשר לברך לאחר כ”ד ,אך ב’אשר
בריטב”א [ פסחים מ”ו] כתב ששיעורו עד פרסה וז”ל עד פרסה הטריחהו יצר’ לא תיקנו תכיפה כי צריך ליטול ידיו קודם והוא יותר מכדי דיבור אזי
שימתין ליטול ידיו במים ..ונתנו לו רשות לאחר הברכה כדי שיטול ידיו במים ממילא הרחיבו חז”ל את הזמן ל’כל היום’ ,ועוד ד’אשר יצר’ הוא גם ‘ברכת
עד פרסה ולא יותר דעת. השבח שבגופו וגם כעין ברכת הנהנין’ ומקורו מהפר”ח [סי’ מו סק”ב] שחילק
השו”ע [ סימן ז’ סעיף ג’] שניתן לברך כל זמן שנזכר אפילו אחר זמן רב וז”ל שבברכות השבח שהאדם עצמו נהנה מהם כגון ברכות השחר (‘פוקח עורים’
הטיל מים והסיר דעתו מלהטיל מים ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת וכד’) זמנם כל היום עיי”ש (ונראה כונתו אף לשיטות שמברכים לאו מצד מנהגו
צריך לברך ב’ פעמיים אשר יצר. של עולם) ,וביאר זאת בפתיחה להלכות ברכות (אות יד) דאף לשיטות שאין
ודנו הפוסקים ,האם דברי השו”ע אמורים דוקא באופן שזוכר שהטיל מים מברך ברכת השבח אחרי כ”ד זהו משום ‘שאין ניכר על מה מברך שכבר עבר
או אפילו באופן ששכח ,ונפק”מ בשכח שהטיל מים ונזכר אחר זמן רב או ואין ניכר השבח’ משא”כ היכא שקיים וניכר השבח לאחר כדי דיבור כדוגמת
שהזכירהו אחר כמה ימים .וכן נפק”מ בבעל תשובה ,האם יצטרך כשחוזר ברכת האילנות שאפשר לברך לאכ”ד ,וה”ה ל’אשר יצר’ עיי”ש.
בתשובה לברך אשר יצר כמניין הפעמים שהטיל מאז ומקדם. ונלע”ד לבאר כונתם דהיכא דאיכא ‘הנאה המתמשכת’ מצד גוף האדם כמו
בברכות השחר ו’אשר יצר’ שהגוף מתפקד ומתקיים חשיב שקיים וניכר השבח
מכל מקום ,באם זוכר שהטיל מימיו עליו לברך כשנזכר שלא בירך גם אם עבר
וממילא זמן הברכה כל היום.
זמן רב וגם אם הטיל מימיו בשנית כלשון השו”ע הנ”ל וכן דעת הט”ז הובאו
דבריו בבאה”ט סק”ב וכ”כ הבאור הלכה [סי’ עא ד”ה מי] בשם דרך החיים דאונן חייב לברך אחר
שנקבר המת ’אשר יצר’ אפילו כל היום ,ועי”ש בדה”ח [דיני אונן סי’ רמז,א]
אמנם דעת המ”ב [סק”ו] וכן דעת השל”ה והמ”א וכן דעת היעב”ץ [הובאו שמדמה לדין הבדלה ד’אם לא הבדיל יום ראשון בעודו אונן מבדיל ביום שני
דבריהם בבאה”ט סק”ב ובשע”ת סק”ב] שאחר שהוצרך ומרגיש צורך להטיל משום דכך המשך החיוב של הבדלה ואינו מטעם השלמה ,ה”ה ל’אשר יצר’.
מימיו פעם נוספת אינו מברך שוב על הפעם הקודמת אלא יברך פעם א’ על ונראה כונתו דכשם שה’מחייב’ בהבדלה קיים ביום השני מצד עצמו ולא מצד
כל הפעמים שהטיל מימיו ולא בירך וז”ל [סק”ו] מה שאין כן באשר יצר שהיא דין תשלומין ,ה”ה ה’מחייב’ ב’אשר יצר’ וזהו כדברי הפמ”ג והפר”ח הנ”ל דאיכא
ברכת הודאה יוצא בהודאה אחת על הרבה פעמים כמי שאכל שתי פעמיים הודאה והנאה המתמשכת.
והסיח דעתו בינתיים שמברך ברכת המזון אחת על שתיהם ויש להקל בספק
וכ”כ בשו”ת שאילת יעבץ [ח”א סי’ טו] שכל זמן שלא נצרך שנית חשיב זמנה
ברכות ולכתחילה נכון להיזהר לברך תיכף אשר יצר אחר הטלת מים דשמא ’דמרגיש בההיא הנאה’ ,ואין כונתו להנאה חושית אלא לתיפקוד התקין של
יצטרך עוד אחר כך להטיל מים והוא הדין בגדולים ,וכן כתב המ”ב [ ס”ד סק”ג הגוף ,וכן מתבאר בדעת הלבוש (סי’ ו,א) שס”ל שמברך בבוקר ’אשר יצר’ אפ’
] וז”ל יש אומרים דאם השתין בלילה יוכל לסמוך לעניין ברכת אשר יצר על שלא הוזקק לנקביו משום ש’אי אפשר שלא עשה צרכיו או גדולים או קטנים
אשר יצר דשחרית וצריך עיון לדינא ,גם פעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק בלילה’ .הרי לן ששה גדולי הפוסקים שנקטו בפשיטות לברך אף כשעבר זמן
עוד הפעם להטלת מי רגלים ולא יוכל לחול עוד ברכת אשר יצר דבבוקר רב.
על הטלה דלילה ,וכן כתב המ”ב [סימן ז’ ס”קא’] בשם השערי תשובה וכמה
ב .ומאידך מצינו בברכ”י [או”ח סי’ ו,ג] שנחלקו הפוסקים בזה ,דדעת המהר”ם
אחרונים דאם נזכר לאחר שהתחיל לו תאווה שוב לא יברך ,וסמך לדבר מעניין
די לונזאנו ודעימיה לדמות ‘אשר יצר’ לברכת המזון וס”ל דעד שעה אפשר
ברכת המזון שפוסק השו”ע [ סימן קפ”ד סעיף ה’] שעד אימתי יכול לברך עד
לברך ויש חולקים דלא דמי ,ואף שהברכ”י האריך וחילק דבהמ”ז תליא
שיתעכל המזון שבמעיו וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, ב’שביעה’ ושיעור עיכול משא”כ ‘אשר יצר’ שמודה לשעבר ,אולם מסקנתו
ומבאר המ”ב שם [סקי”ז] דלאחר מכן כבר בטל אותה האכילה והפסיד ברכת דהוי ספק ברכות להקל ולא יברך לאחר שעה עיי”ש ,וביותר בכף החיים (סי’
המזון ,ונראה שה”ה הכא אחר שנצרך שנית בטל ההנאה הראשונה ואינו יכול ז סק”ז-ח) פסק דאפשר לברך עד חצי שעה וכ”כ הבן איש חי [ויצא יב] ולא
לשוב ולברך על ההטלה הראשונה. ביאר טעמו ,והאור לציון [ח”ב פ”א הערה יט] פסק כוותיהו וביאר שצריך
ולכן נראה למעשה שנכון להזדרז ולברך אשר יצר קודם שיצטרך לברך סמוך ליציאתו ,ומצינו בראשונים ש’סמוך’ הוי עד חצי שעה עיי”ש .אולם
בשנית אבל אחר שנצרך שוב ,לא יברך דספק ברכות להקל הגר”ע יוסף [יחוה דעת ח”ד סי’ ה ד”ה ועדיין ,ויבי”א ח”ח או”ח סי’ כב,ב)] פליג
וכנ”ל ויברך רק על הפעם השנייה. והוכיח בעיקר מהריטב”א [נימו”י] פסחים מו .דאפשר לברך עד שיעור פרסה
והאריך בזה שאם האחרונים היו רואים דבריו היו חוזרים בהם ולא אמר’ בכה”ג
סב”ל ,עיי”ש.
וי”ל בדבריו ,דבמה שהביא מקור משו”ת מהר”ח אור זרוע [סי’ קא] וז”ל ’וכן
אשר יצר וכי אין לו לברך מיד כשנפנה אלא (ולמה) ימתין עד שיסיים הסליחות
הברכה עד שיעור פרסה והדיוק אמת ,אבל אין שום ראיה מכך שאחרי שיעור ויאור היום וכבר שאלתי את מורי רבינו מאיר זצוק”ל עד מתי מברכין על
זה לא ניתן לברך ‘אשר יצר’ ואי”ז המכוון בריטב”א ואיך בכך לדחות כל הנקבים דאין זה דומה לבהמ”ז שמברך עד שיתעכל המזון שבמעיו דהיינו עד
הפוסקים שהבאנו ולאפושי פלוגתא ,ועיי”ש בין השיטין וז”ל ‘וכן נוהגים היום שירעב .כי לשם הוא נהנה מן המזון שבמעיו כל זמן שאינו רעב .אבל כאן אינו
שאומרים אותה [אשר יצר] בבית הכנסת ,ואין זה בודאי למי שאמרה כבר כן .ולא שמעתי ממורי הקדוש זמן לזה .וכאן אם ימתין לברך אשר יצר עד סיום
כשנטל ידיו ,אלא שנתנו לו רשות לאחר אותה לסדרה עם שאר ברכות השבח’ הסליחות ופעמים שהוא שליש הלילה או יותר על מה יברך’ עיי”ש ,מבואר
ע”כ ,ומסתימת הדברים משמע שאפ’ עם עבר יותר משיעור פרסה מאז שנפנה דפשיטא ליה דלא דמי לברה”מ דתליא ב’שביעה’ ואפשר לברך יותר משיעור
לנקביו יכול לאחרה עם שאר הברכות. פרסה (ודלא כברכ”י) אלא שלא ברירא ליה הגבול בזה ,וצל”ע האם רבו השיב
לו שאין בזה הגבלת זמן וכדברי האחר’ הנ”ל שאפשר לברך כל היום או שלא
העולה מהאמור ,אחרי שמוכח בראשונים (ריטב”א ומהר”ח או”ז) דלא ככה”ח
השיב כלל ,ועכ”פ הוקשה למהר”ח או”ז בזה מסברא דאחרי זמן רב כבר לא
והבא”ח והברכ”י הנ”ל ,ומתבאר מלהקת גדולי האחרונים שזמנה כל היום, ניכר השבח ואין לברכה על מה לחול ,אולם משמע שכך היה המנהג להמתין
לכאו’ יש לצדד שגם בני ספרד יכולים לסמוך בשופי לברך כל היום והמברך לברך עד שיאור היום ולא מוכרח שבא לחלוק ע”ז (וכ”נ שם בתשובה שמקשה
לא הפסיד. כמה קושיות על המנהגים ולא שבא לחלוק).
ושו”ר ביבי”א [שם סי’ צח] שאין לברך אחר שיעור פרסה דכן אמרינן סב”ל ,וכן והנה בדברי הריטב”א פסחים מו .דהביא פירוש דמה שאמרו ל’נטילת ידים עד
בספר הלכה ברורה [ח”א אוצרות יוסף סי’ יט] ואה”נ שלא כ’ בריטב”א שא”א פרסה’ ,היינו למי שנצרך לנקביו ונפנה שצריך ליטול ידיו כדי לברך אשר יצר,
לברך אחר פרסה אלא הבו דלא להוסיף עליו (ומה שדקדק אח”כ בריטב”א יש וז”ל ’אע”פ שמאחר את ברכת אשר יצר אין בכך כלום ,שאינה ברכת המצוה
לדחות ואכמ”ל) עיי”ש ,ולא הבנתי דאין שורש הנידון כאן בדיני ‘גזירת הכתוב’ ולא ברכת הנהנין אלא ברכת שבח והודאה’ עיי”ש ,ומזה האריך להוכיח הגרע”י
ו’מילתא בלא טעמא’ אלא בסברא ונאמרו בזה ג’ צדדים ,האם לדמות את זמן דלא כפוסקי ספרד הנ”ל אלא עד פרסה יברך עיי”ש.
ברכת ‘אשר יצר’ לברה”מ (כברכ”י) או שצ”ל ‘סמוך’ לזמן חלות החיוב (כבן אולם יש להעיר בזה ,דכל דברי הריטב”א מוסבים כלפי חיוב הטרחה
איש חי) או שהוי חיוב מתמשך כנ”ל ,ואחרי שנדחו דברי האחר’ הנ”ל ליטול ידיו בעבור ‘אשר יצר’ דבזה הטריחוהו חז”ל עד שיעור
מכח הראשו’ והוברר כצד השלישי וכפמ”ג ודעימיה מה שייך פרסה ואה”נ דממילא שמעינן דאפשר להמתין עם
כאן ה’פלגינן’ דעד פרסה יברך וסב”ל אחרי פרסה.
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
הציותורה שער
מלחמתה של הציותורה שער
מלחמתה של
אשר יצר את האדם בחכמה מהות ברכת אשר יצר
כ’ רש”י (ברכות ס :ד”ה ומפליא) שהקב”ה ברא את האדם בחכמה וברא בו הריטב”א (פסחים מו ).כ’ שברכת אשר יצר היא ברכת השבח ולא ברכת המצוה
נקבים נקבים הרבה ,ואעפ”כ הרוח בתוכו כל ימי חייו ,וזו היא פליאה וחכמה. ולא ברכת הנהנין ,ולכן אומרים אותה בשחרית בביהכ”נ ,שנתנו לו רשות לאחר
והתוס’ פי’ עפ”י התנחומא ויברא אלקים את האדם א”ר בון בחכמה שהתקין אותה לסדרה עם שאר ברכות השבח.
מזונותיו ואח”כ בראו ,היינו דאמר בסנהדרין (לח ).לכך נברא בערב שבת כדי אך הפרי חדש (סי’ מו) נקט שכל ברכות השחר אינן רק שבח ,אלא איכא בהם
שיכנס לסעודה מיד ,וע”כ יסדו ”אשר יצר את האדם בחכמה”. תרתי ,דהויא ברכת הודאה ,וגם הוא נהנה מהם והוו כברכת הנהנין .ועל יסוד
וביאר המהרש”א שלד’ רש”י בחכמה מוסב אדלמטה דהיינו בחכמה שברא דבריו כ’ הפמ”ג (מו א”א א) שאפשר לברך אשר יצר כל היום וא”צ להסמיכה
בו נקבים ,אבל לפי התוס’ הוא מלתא באנפי נפשיה שבראו בחכמה דהיינו לעשיית צרכיו ,כיון שהוא שבח שבגופו ,גם כעין ברכת הנהנין.
שהתקין מזונותיו מקודם שבראו. ועי’ בשל”ה (חולין פרק ד”ח רמא) שמברכים אשר יצר מיד אחרי על נט”י כיון
ועוד כ’ המהרש”א לפרש דבחכמה קאי על האדם ,שנתן לו הקב”ה חכמה שברכה זו היא דבר של קדושה ונתקנה על בריאת האדם בחכמה נפלאה ,וכמה
בבריאתו לא כן כל שאר ב”ח שלא ניתן להם חכמה .והק’ עליו בס’ ברכת ה’ מה מעלות טובות ורב טוב שגמל השי”ת עם האדם ביצירתו מרומזים בה ,על כן
עניינו לעשיית צרכיו ,ובס’ פרחי כהונה יישב דכוונת המהרש”א דנתן לו חכמה ראויה להיותה בראש כל ברכות השבח.
ודעת לפנות בצניעות ולא לעין כל כבהמה שאין לה דעת. וכ’ הריעב”ץ במור וקציעה (סי’ ז) בטעם שי’ האבודרהם שבשחרית צריך לברך
וכ’ בעל העקידה (לך לך ,שער יח) ,שכמו שהמרגלית צריכה את התנאים אשר יצר גם אם לא עשה צרכיו (מובא בב”י סי’ ד) משום שברכת אשר יצר
הראויים למקום מושבה ,כך הנפש הזכה תצליח רק בהיות מושבה אל מבחר דשחרית אינה נקראת ברכת הודאה אלא סדר ברכות הוא שתקנו חז”ל ברכות
הגופים הנעשים בחכמה בתבונה ובדעת ,וזהו מ”ש ”שאם יסתם אחד מהם או הללו בבוקר כמו תפלת י”ח דעמידה ואפילו לא נתחייב בהן צריך לאומרן
אם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים” שזהו תואר המלאכה הדקה הנעשית כתפלה .וכשאר ברכות ההודאה של שחר שמברכין אותן כסדרן ,שעל מנהגו
מעוצם החכמה שעמידתה תלויה בכל חלקיה .וכמו שאמר ראשונה ”אשר יצר של עולם נתקנו.
את האדם בחכמה” שאם יחסר ואם יגרע כמלוא נימא יחסר מכוונתה ויתבטל ועי’ ערוה”ש (סי’ ו ס”א) שברכת אשר יצר משונה מכל הברכות שהן קצרות
התכלית. ומפורשות על הענין כמו בברכות הנהנין וברכות השחר ,משא”כ ברכה זו שהיא
ועי’ בס’ סדר היום (כוונת הברכות) שבברכה זו יכוין בחסד הגדול שהש”י ארוכה ועיקר ענינה לא מוזכר כלל .וביאר דחכמים לא מצאו מקום בברכה
עושה עם האדם בכל שעה שיוצא לנקביו שיכול לעמוד דאלמלא כן לא היה זו להזכיר יציאת הנקבים מפני שאינו ענין כבוד ,וגם שאינה כברכת הנהנין
מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואתו שיצא ממנו ,והקב”ה ברחמיו עושה דאף שיש הנאה בצאת המותרות ממנו ,מ”מ כל ברכה”נ הם קודם המעשה
מכונות ומדורות וענינים בגופו של אדם להכניס הראוי להכניסו ולהוציא ועוד שהיציאה הוי בהכרח ולא בבחירה ,ואם נדמה לברכת השחר שהוא על
הראוי להוציא ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה ראוי מנהגו של עולם הלא די פעם אחת ביום ,ולפיכך תקנוה חז”ל על יצירתו של
ומוכן לעבודתו כל ימיו. האדם שמתוכה מבואר ענין הנקיות בהסתר פנים שלא תהא מגונה ,וזהו טעם
חלולים ונקבים הטוש”ע שפירשו כונת ברכה זו אף שאין דרכם בכך.
פי’ רש”י בברכות שם ,שאם יפתח -אחד מהם ,מן החללים ,כגון הלב או הכרס
או המעים .או אם יסתם אחד מהם -מן הנקבים הפתוחים ,כגון הפה או החוטם חיוב הברכה
או פי הטבעת ,יפתח קאי אחללים ,יסתם קאי אנקבים.
נחלקו הראשונים אם חיוב הברכה גם על קטנים או רק על גדולים ,עי’ באגודה
והטור כתב אי אפשר להתקיים כדאיתא במס’ נדה כל זמן שתינוק במעי (ברכות פ”ט סי’ רט) ,ובתו”י (יומא ל ).ותורא”ש שם ,ובאגור (סי’ ד) ובדרשות
אמו טבורו פתוח ופיו סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח מהר”ח או”ז (סי’ כב) .וכן הביא כס”מ (הל’ תפילה פ”ז) שי”א שכשנכנס להטיל
שאלמלא כן א”א לעמוד. מים אין מברך אשר יצר ,אך ר”י היה רגיל לברך אשר יצר אף לקטנים וכן נהגו.
עי’ ב”י (שם) שפי’ בדעת הטור דמ”ש שאם יסתם אחד מהם ,מדובר על הפה וזו הכרעת הרא”ש (בתשו’ כלל ד סי’ א) שהעושה צרכיו או הטיל מים אפילו
[עי’ לעיל בנוסח הברכה] ,והק’ דא”כ למה מזכירים בתחלה נקבים נקבים מעט מעט צריך לברך ,כיון שנפתחו נקביו .ועפ”ז כ’ המהרש”ל (שו”ת סי’ צז)
שכולל כל הנקבים שבגוף .ויישב דכיון שלגבי ’שאם יפתח אחד מהם’ צריך
שברכת אשר יצר אין לה שיעור.
לומר חלולים חלולים שהרי כל האיברים החלולים אם יפתח אחד מהם א”א
להתקיים אפילו שעה אחת ,נקט נמי באם יסתם אחד מהם נקבים נקבים. וכ”כ השבולי הלקט (סי’ ג) שהורה רבינו יצחק ב”ר יהודה זצ”ל שכל פעם
ולפי”ז פירוש הברכה הוא כך ,אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים רבים שחוזר אדם מלהסך את רגליו בין לגדולים בין לקטנים מברך אשר יצר .ועיש”ע
כגון פה וחוטם וכו’ וגם ברא בו איברים רבים חלולים כגון לב וכרס ומעים, בשם הר”ר אלחנן שאין נראה לחלק בין גדולים לקטנים לענין אשר יצר.
שאם יסתם אחד מהם כלומר שבנקבים יש נקב אחד [והוא הפה] שאם היה בשיח השדה (סי' ג) ,נסתפק הארץ צבי בדין יצא מוציא באשר יצר ,אם מי שלא
נשאר סתום בצאתו לאויר העולם לא היה יכול להתקיים אפילו שעה אחת, עשה צרכיו יכול להוציא את חבירו שמחוייב ,האם דומה לברכה"נ דאם יצא
והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם ג”כ א”א להתקיים אפילו שעה אינו מוציא ,או דמדמינן לברכת המצוות.
אחת.
ועוד פי’ הב”י באופ”א שאם יסתם מנקבי האדם או יפתח אחד מהאיברים
החלולים א”א להתקיים אפילו שעה אחת ,שגבול יש לאדם שיכולין נקביו נוסח הברכה
ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול א”א להתקיים אפילו שעה אחת, בגמ’ ברכות (ס ):כי נפיק [מבית הכסא] אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה
עי”ש. וברא בו נקבים נקבים חללים חללים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח
נוסחת הגמ’ לפנינו היא חללים חללים ,ועי’ טור סי’ ו שיש לומר חלולים אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך.
חלולים ולא חללים חללים ,וטעמו ביאר הב”י משום דבחלל לא שייך בריאה בסדר רע”ג וכן בתשו’ רב נטרונאי גאון (או”ח ט) ,אי’ לתוספת ”שאי איפשר
שהרי אין בו ממש. להתקיים אפילו שעה אחת” .אולם דעת מהר”מ מרוטנבורג (תשב”ץ קטן סי’
רטז) שאין לגרוס ’אפילו שעה אחת’ שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול
לחיות ,והביאוהו האבודרהם והכלבו (סי’ א).
חתימת הברכה -מפליא לעשות
ובטור (או”ח סי’ ו) כ’ רק ”אי אפשר להתקיים” ,אכן הב”י פירש בדבריו שממה
בגמ’ שם ,מאי חתים אמר רב ’רופא חולים’ ,אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי
שהביא הטור שם את הגמ’ בנדה שכל זמן שתינוק במעי אמו טבורו פתוח ופיו
עלמא קצירי [-חולים] ,אלא ’רופא כל בשר’ ,רב ששת אמר ’מפליא לעשות’
סתום יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן א”א לעמוד,
אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו ’רופא כל בשר ומפליא לעשות’.
כוונתו שחלק מהברכה היא שא”א להתקיים אפילו שעה אחת .ולאפוקי מד’
ופירש”י רופא כל בשר -כנגד היציאה ,שהיא רפואת כל הגוף .ומפליא לעשות המהר”ם מרוטנבורג .דכוונת הטור ליישב דשפיר גרסינן אפילו שעה אחת
-כנגד שהגוף חלול כמו נאד ,והנאד הזה אם יש בו נקב אין הרוח עומד בתוכו, וקאי אשעת יציאתו לאויר העולם שאז אם היה נשאר פיו סתום או טבורו
והקב”ה ברא את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים הרבה ,ואעפ”כ הרוח פתוח אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים ואע”פ שאחר צאתו לאויר העולם
בתוכו כל ימי חייו ,וזו היא פליאה וחכמה. סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות ,מ”מ כשיוצא ממעי אמו ופיו סתום
וכ”כ התוס’ שתקנו ’מפליא לעשות’ משום דאמרינן בב”ר ”כי גדול אתה ועושה אם ישאר כך אפילו שעה אחת אינו יכול להתקיים ,כדקתני (נדה ל ):יצא
נפלאות אתה אלקים לבדך” אדם עושה נאד אפילו יש בו נקב אחד מלא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול
מחט סדקית הרוח יוצא ואינו יכול לשמור בו יין והקב”ה ברא לחיות אפילו שעה אחת ,ומשמע דבחדא מינייהו לא היה
נקבים נקבים באדם ושומר הרוח שאינו יוצא ממנו. יכול לחיות אפילו שעה אחת.
סוכות שער
לגליון
של תורה תגובות
מלחמתה יצר אשר
תורה שער
שלברכת ביאור
מלחמתה
הרב יואל טויב
על קו’ הרב טוביה שפיגל ,קודם שסיימו התורה בש”ת, פנינים בנוסח ברכת אשר יצר לכאורה יש ב’ ענינים נפרדים ,הא’
שמחה מה זו עושה .מצינו כך בשע”ת (שער ד’ אות ח
מליבא דעומקא
הודאה על בריאת האדם בחכמה רבה ,והב’ הודאה על
ט) שקובעין סעודה בעיוה”כ להראות שמחה בהגיע החזקת גוף האדם ,שאין לו אפשרות קיום ללא נס בכל
זמן הכפרה ועל שמחת מצות יוה”כ ,אע”פ שעדיין לא רגע .וצ”ב חיבור ב’ הענינים [מלבד ששניהם קשורים
באו הכפרה והמצוה .ובעלי ברית וחתן ביום חופתו אין
אומרים תחנון מצפרא דיו”ט שלהם הוא מחמת העתיד
אשריכם ישראל לנקבים וחלולים] .וביותר דלכאורה שני הענינים
לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך האלו סותרים זה לזה שאם אדם לא היה נברא עם גוף
לבוא בו ביום .ועוד דבשמח”ת שכל קהילות ישראל בתוך מעי (תהלים מ) ,אשריכם כ”כ מתוחכם לא היה לו בעיות ולא היה זקוק כל רגע
מסיימים התורה ,אין לחוש שמא לא יסיימו ,וודאי כבר ישראל שבכל אבר ואבר שבכם נתן לרפואה .וגם צ”ב הלשון “שאם יפתח” ולכאו’ היה צריך
החל היומא טבא. לומר ‘ואם יפתח’ שהוא תחילת ענין חדש.
מצוה שמאתים וארבעים ושמונה
הרב יצחק ליסיצין איברים באדם ,ולכך אנו אומרים והנראה בביאור הענין שההודאה כאן היא אחת ,על כך
במה שהקשה הרב טוביה שפיגל שרוקדים בליל בכל יום ברוך אתה ה’ אלקינו שהקב”ה בראנו בגוף חכם ומורכב ולא כבריאת גולם,
שמח”ת וביום עוד לפני שסיימו את התורה ,נראה מלך העולם אשר יצר את האדם ושדוקא מפני זה אנו כל הזמן בסכנת חיים וזקוקים
ברור שהשמחה אינה על סיום התורה ,אלא היא שמחת בחכמה וברא בו נקבים נקבים לחסדי הבורא ורפואתו בכל רגע ועי”ז אנו תלוים בו
שמיני עצרת שהוא פסגת וסיום מערכת המועדים, חלולים חלולים’ ,חלולים חלולים’ ומחוברים אליו .וכשם שהרואה בבי”ח בנין שלם לכל
וכל מהותו היא “אני ואתם נשמח יחד” ,ומפני שמחה בגימטריא רמ”ח. מיני בעיות בעינים מרגיש כמה חסד בכל רגע שיכול
מיוחדת זו תיקנו ביום זה גם את שמחת סיום התורה, מדרש תנחומא (שמיני ח) לראות בעיניו ,ומודה לבורא בדביקות על שהוא פוקח
וכמבואר בראשונים [שהובאו בשעה”צ בגליון עורים ,כך בכל פרט בגוף המורכב שלנו ,ובודאי בכל
הנ”ל] אבל השמחה בהקפות היא על עצם
הדביקות בקב”ה ובתורה. את האדם אשר יצר הגוף יחד עם כל הנקבים והחלולים ממש כפשוטו “רופא
”אשר יצר את האדם” ולהכי נזכר כל בשר ומפליא לעשות” ובכל פעם שמתפנים מרגישים
הרב א.י .מאיר [לשון יצירה] ,שגידל האדם מן את חסדי הבורא ,שבראנו נקבים וחלולים ,כל אכילה וכל
האדמה על ידי מים כמו היוצר כלי יציאה כל נשימה וכל תזוזה אנו מרגישים את הבורא,
חרס ,שהרי כתי’ בתריה” ,ואד יעלה וע”ז גופא ההודאה שבראנו בצורה שנהיה תלויים כל
מן הארץ”. רגע בחסדיו.
המשך מעמ’ :1
”בחכמה” שהרי אדם עולם קטן ומבואר בחובות הלבבות בכמה מקומות[ ,עיין הקדמת
ברכת אשר יצר וברכת המזון נברא ,ושייך בו חכמה יתירה ,ויש שער ג והענין השלישי ועוד] שעיקר מה שהקב״ה עשה
שיקיים את המצוות כסדר הקדימויות. בו נקבים נקבים חלולים חלולים את האדם לנצרך ,הוא בשביל זה גופא ,כדי שיודה ויכיר
ולפ”ז באופן הרגיל ,כשבן אדם יוצא מבית הכסא ,ונטל ואעפ”כ הרוח נשאר בו בתוכו טובה ,ויאמר לקב״ה תודה רבה ,זו המטרה בעצמה,
ידיו והוא יכול לברך ברכת א”י ,אינו יכול באותו רגע גם ואינו יוצא לגמרי ,ואילו גבי נודות הקב״ה רוצה לתת לו הזדמנות :בא ,תתקרב אלי - ,איך
לקיים ברכת המזון ,שבשביל לברך ברכה”מ הוא צריך אם ימלאו אותן רוח או מים ,אינם תתקדם ,איך תאהב אותי ,איך תרגיש את השפעת הקב״ה
ללכת למקום אכילתו ולשבת שם ,שהרי צריך לברך יכולים להחזיק אם יש בהן נקב, ? ע״י זה שחסר לך ,והנך נצרך לחסדיו ,בשער עבודת
ברהמ”ז במקום שאכל וכשהוא יושב ולא בעמידה ,וע”כ להכי הוצרך השם חכמה .כי הרוח האלוקים בונה החוה״ל את כל עבודת ה׳ על הכרת הטוב,
באופן הרגיל כשהוא יוצא מבית הכסא ונטל ידיו ,ועתה מן הנשמה ששרויה במוח. ושבשביל זה עשה הקב״ה את האדם לנצרך ומקבל ,שזה
הוא יכול לברך ברכת א”י הוא לא יושב במקום שאכל, סידור הרוקח נותן לו את ההזדמנות להכרת הטוב לקב״ה ,וע”י הכרת
אלא הוא עומד במקום אחר שאינו במקום אכילתו ,וכל הטוב נסללת הדרך לכל עבודת ה׳ .וכמו שביארו את
עוד שלא יבוא למקום אכילתו וישב אינו במצב שיכול אשר יצר את האדם בחכמה קללת הנחש “ועפר תאכל כל ימי חייך” שיהיה לו מצוי
בכל מקום ,שאינו צריך לבקש את מאכלו ואין לך קללה
לברך ברה”מ וע”כ יש לו לברך ברכת א”י ,כיוון שעתה רק בתנחומא ”ויברא אלקים את
את מצווה זו הוא יכול לקיים. האדם” אמר רבי בון בחכמה גדולה מזו שלא מרגישים בבורא עולם כלל.
יש להוסיף ,שהפוסקים שדנו בנושא זה לא הזכירו חילוק שהתקין מזונותיו ואחר כך בראו, ומובא בספרים [עי’ תפלת חנה עמ’ סו בשם הגר”י
בין האנשים לנשים ,ואמנם יל”ד שבנשים יש צירוף נוסף היינו דאמר בסנהדרין בספ”ג (לח). לונשטיין] סגולה לרפואה לומר אשר יצר בכוונה והביאו
לומר שיקדימו לברך אשר יצר ,שהרי בגמ’ [ברכות כ’ לכך נברא בערב שבת כדי שיכנס מספר סדר היום ויטול ידיו ויברך ברכת אשר יצר כיון
ב’] איבעיא האם הנשים חייבות בברה”מ מן התורה או לסעודה מיד ,ועל כן יסדו ”אשר שכבר בירך ענ”י ויברך אותה בכוונה ויאמר מלה במלה
מדרבנן ,ובגמ’ לא נפשטה בעיה זו ,ונמצא א”כ יצר את האדם בחכמה”. כל עניניה ויכוין בחסד הגדול שהש”י עושה עם האדם
שלגבי נשים לא ברור כלל שאצלם ברה”מ תוס’ ברכות ס ,ב בכל שעה שיוצא לנקביו שמקיא מה שאכל ויכול
היא מצווה מקודשת טפי מברכת לעמוד דאלמלא כן לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם
א”י. שאם יסתם לרפואתו שיצא ממנו וסופו שמת ובטל מן העולם
והקב”ה ברחמיו עושה מכונות ומדורות וענינים בגופו
ורזא דברכתא דאשר יצר ...שאם
של אדם להכניס הראוי להכניסו ולהוציא הראוי להוציא
יסתם אחד מהם כלומר ואי הוה
ולקלוט הסולת ולהוציא הפסולת ולהברות גופו שיהיה
המשך מעמ’ :1 מסתים צינורא דחסד אפי’ רגעא
ראוי ומוכן לעבודתו כל ימיו ואם האדם יהיה שלם
חדא ,או אם יפתח א’ מהם ,כלומר
אשר יצר וברכת רפאנו אם יפתח צינורא דגבורה טפי ממאי
בדעותיו ומכלכל במשפט דבריו לא יחלה כל ימיו ולא
עור ,וזה פלא! וההבנה בזה היא שהמחלות הן שלוחי יצטרך לרופא ולא לרפואתו א”כ ודאי ראוי לברך בכוונה
דחזי ליה ,א”א להתקיים ספיראן גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות.
דרחמנא לכוון אותנו ולתקן אותנו .ובע”ז נ”ה .איתא, וכולהו עלמין אפילו שעה אחת, ומובא מהגר”ש פינקוס [תפארת שמשון בשלח] שא”א
יסורין משביעין אותן שלא ייצא אלא ביום פלוני ובשעת דברגעא חדא הוו מתוקדי כולהי לקרוא לזה סגולה ,אלא זו פעולה ישירה כפתיחת ברז
פלונית וע”י איש פלוני וסם פלוני .הייסורים הם רעים בשלהובוי דגבורה. להוציא מים .ולפי משנ”ל דתכלית החולי בעולם
ונאמנים .רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתן (ליפסק). מגיד מישרים לב”י (וישלח מהדו”ק) כדי להרגיש תלות בבורא ,מי שמרגיש כך
אלא שהקב”ה משגיח עלינו למעלה מן הטבע שנאמר בעודו בריא ודאי יש פחות סיבה
:אם שמוע תשמע לקול ה’ א’ והאזנת למצוותיו והישר שיחלה.
בעיניו תעשה ...כי אני ה’ רופאך .א”כ כל המחלות הן
בהשגחה מיוחדת ,בשליחות מוגבלת בזמן ,והרוצה לתקן
דרכיו ומעשיו יוכל להנות מהשגחה לטובה ברחמים. נושאי הגליונות הבאים אי"ה
אבל זה לא היה שייך בגויים ,שהם נקראים אומות העולם
הזה דוקא ,וכל שכרם בעולם הזה ואין השגחה עליהם נח -גניבה וגזילה
תרומות לעומקא דפרשה
לייסרם וליישרם כדי לקבל עולם הבא נקי .לכן לא היה
לך לך -ברכת מגן אברהם בנדרים פלוס – עומקא דפרשה
שייך לגויים מחלות ורפואות .רק בני ישראל מתנקים
ומתתקנים ע”י המחלה והתשובה ולכן זוכים למהלך וירא -ברית כרותה לשפתיים או בנדרים פון 03-76-30-585שלוחה 74
של מחלות ורפואות .אלא שכדי שלא יהיה חילול ה’,
הייסורים באים גם על הגויים .ודיו לבא מה הדין ד”ת [עד 700מילים]
יתקבלו בצירוף שם מלא
להיות כנידון ,לכן גם להם ניתנה אפשרות לקביעת חברותא נא להתקשר
בדוא”לa740700@gmail.com :
של רפואה במידה מסויימת. באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
