gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: בראשית (2026-10-05)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז • גליון תקנב‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫א''סשת תישארב תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת בראשית‬ ‫תשס"א‬ ‫ספיקא דאורייתא ונאמנות עד אחד באיסורין‬ ‫היכא דאתחזק איסורא‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל (ג‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫באור החיים הקדוש כתב לתמוה‪ ,‬מה מענה בלשונו בתשובת האשה אשר‬ ‫נתתה עמדי וגו׳‪ ,‬הרי אפילו קל שבקלים לא ישיב תשובה כזו ומכל שכן‬ ‫למלך גדול‪ ,‬עיי"ש מה שכתב לדרכו‪.‬‬ ‫אדה"ר לא ידע מהו עץ הדעת וטעה להקל בספיקא‬ ‫והנראה לומר בזה‪ ,‬בהקדם מה שכתב בחתם סופר (בפרשתן בד"ה מכל עץ הגן)‪,‬‬ ‫שלדעת הרמב״ן (לעיל ב‪ ,‬ט) לא אמר הקב״ה לאדם הראשון בפירוש‬ ‫שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬אלא אמר לו בסתם שלא יאכל מן העץ שבתוך‬ ‫הגן‪ .‬ומה שנאמר בכתוב (לעיל ב‪ ,‬יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו אינו‬ ‫דברי הקב"ה אל דברי אדם הראשון‪ ,‬אלא הפסוק קורא לו כן‪ ,‬אבל הקב״ה לא‬ ‫אמר לו אלא העץ שבתוך הגן לא תאכל ממנו‪ .‬ובזה ניחא לי מאי טעמא לא‬ ‫אכל מיד מעץ החיים וחי לעולם‪ ,‬וגם אופן הפיתוי של הנחש קשה מאד‪.‬‬ ‫על כן יש לומר‪ ,‬שהקב׳׳ה סתם לו מעץ שבתוך הגן לא תאכל‪ ,‬ולא פירש‬ ‫לו מאיזה עץ‪ ,‬אם מעץ החיים או מעץ הדעת‪ ,‬כי שניהם עמדו בתוך הגן‬ ‫כמו שכתב הרמב״ן‪ ,‬ומספק היה נזהר משניהם‪ .‬ואמר לו הנחש‪ ,‬כי לא נתכוון‬ ‫הקב"ה לאסור אלא את עץ החיים‪ ,‬כי עץ הדעת יודע אלקים כי ביום אכלכם‬ ‫ממנו ונפקחו עיניכם‪ ,‬וזה ניכר במראה כדכתיב ותרא האשה כי טוב וגו׳ ונחמד‬ ‫למראה וגו'‪ ,‬וא״כ פשיטא שאינו בכלל האיסור ולמה יאסר זה‪ ,‬ויודע אלקים‬ ‫שלא תטעו בזה‪ .‬ובאמת לא היה לו לשמוע לה להכניס עצמו בספק איסור‪.‬‬ ‫[ג]‬ ‫א''סשת תישארב תשרפל שורד‬ ‫ומשו״ה לא אכל מעץ החיים‪ ,‬כי היה סבור שהוא הוא הנאסר‪ ,‬אמנם אחר‬ ‫כך כשאמר לו הקב״ה שעץ הדעת הוא היה הנאסר‪ ,‬אם כן מעתה נודע לו כי‬ ‫עץ החיים מותר‪ ,‬על כן חשש הקב״ה פן ישלח ידו גם לעץ החיים בהיתר וחי‬ ‫לעולם‪ ,‬ע״כ דברי החתם סופר‪.‬‬ ‫העולה מדברי החתם סופר‪ ,‬שחטאו של אדה"ר היה בכך שהכניס את עצמו‬ ‫לספק איסור‪ ,‬ובאמת אפי' לשיטת האומרים (עי' רמב"ם הל' טומאת‬ ‫מת פרק ט' הלכה י"ב) דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא‪ ,‬מכל מקום בכה"ג‬ ‫דאיקבע איסורא לכו"ע ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫(כריתות יז‪ ,‬ב) שכל שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל‬ ‫אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא‪.‬‬ ‫נמצא דבנידון דידן דאיקבע איסורא באחד מב' העצים‪ ,‬בוודאי שלא היה לו‬ ‫לאדה"ר להכניס עצמו לספיקא דאיסורא‪ .‬אלא שאדה"ר טעה בכך‪ ,‬והיה‬ ‫סבור שאין להחמיר בספיקא דאורייתא היכא דאיקבע איסורא יותר מבשאר‬ ‫ספיקות‪.‬‬ ‫עד אחד נאמן באיסורין בכה"ג דאתחזק איסורא‬ ‫ויש לומר שטעותו של אדה"ר נמשכה‪ ,‬מהא קיי”ל (גיטין ב‪ ,‬ב) עד אחד נאמן‬ ‫באיסורין‪ ,‬ובגמ' (יבמות פח‪ ,‬א) מספקא לן אם עד אחד נאמן באיסורין רק‬ ‫היכא דלא איתחזק איסורא או אפילו היכא דאיתחזק איסורא‪ .‬והנה התוס'‬ ‫בגיטין שם (ד״ה עד אחד) הקשו לפי שיטתם דהא דעד אחד נאמן באיסורין נפקא‬ ‫לן מנדה‪ ,‬דדרשינן בפרק המדיר (כתובות עב‪ ,‬א) וספרה לה‪ ,‬לעצמה‪ ,‬אם כן אפילו‬ ‫איתחזק איסורא נמי יהא עד אחד נאמן‪ ,‬שהרי בנדה איתחזק איסורא‪ ,‬ותירצו‪,‬‬ ‫דנדה אינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא‬ ‫איתחזק איסורא וכו'‪.‬‬ ‫אמנם מדברי הרמב"ן שם בחידושיו (ועי' בהגהות מהר"ץ חיות מה שכתב שם על דבריו)‬ ‫מבואר דגם נדה הו"ל איתחזק איסורא‪ .‬ויעויין עוד במהר״ם שיף שם‬ ‫בשיטת התוס' בזה‪ ,‬עיי"ש היטב‪ .‬ולפי”ז יש מקום ללמוד מנדה דגם באיתחזק‬ ‫איסורא עד אחד נאמן באיסורין‪ ,‬ומזה טעה אדה"ר לחשוב שאין שום סברא‬ ‫לחלק בין איתחזק איסורא ללא איתחזק איסורא‪ ,‬ולמד להקל גם בספיקות‬ ‫אע"ג דאיקבע איסורא‪.‬‬ ‫[ד]‬ ‫א''סשת תישארב תשרפל שורד‬ ‫ובזה יתפרש הפסוק שהתנצל אדה״ר האשה אשר נתת עמדי‪ ,‬היינו שמגוף‬ ‫הדבר שנתת עמדי את האשה‪ ,‬ואני מותר לדור עמה מבלי לחשוש‬ ‫שמא נדה היא‪ ,‬מזה יש ללמוד דאין לחלק בין איקבע איסורא ללא איקבע‬ ‫איסורא‪,‬ומכל שכן בנידון דידן שהיה יכול לסמוך על נאמנותה של חוה שלא‬ ‫תאכילהו איסור גם מדין עד אחד נאמן באיסורין (עי' באוה"ח הק' בפרשתן)‪ ,‬וזה‬ ‫אשר גרם לי שכאשר נתנה לי מן העץ‪ ,‬דהיינו מאחד מן העצים שבתוך הגן‪,‬‬ ‫אכלתי ממנו‪ ,‬אע״ג דיש כאן ספיקא דאיתחזק איסורא‪.‬‬ ‫ובזה יתפרש המדרש (ב"ר יט‪ ,‬יב) היא נתנה לי מן העץ ואוכל‪ ,‬אכלתי לא כתיב‬ ‫כאן‪ ,‬אלא ואוכל עוד‪ ,‬ותמוה‪ .‬וי״ל על פי מה דאיתא בגמ׳ (כתובות יג‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫מאי מדברת‪ ,‬לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל‪ ,‬כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא‬ ‫פעלתי און‪ ,‬ופירש רש״י‪ ,‬אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה‪ .‬וכן כתב גם רש״י‬ ‫(שמות ב‪ ,‬כ) על הפסוק קראן לו ויאכל לחם‪ ,‬שמא ישא אחת מכם‪ ,‬כדרך אומרו‬ ‫(להלן לט‪ ,‬ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל‪ .‬ולפי"ז יש לומר‪ ,‬דזהו שאמר אדה׳׳ר‪,‬‬ ‫דהרי נתת לי האשה לתשמיש‪ ,‬והרי ואוכל עוד‪ ,‬שניתנה עבורי לעולם‪ ,‬ואיני‬ ‫צריך לחשוש שמא נדה היא אף דאיתחזק איסורא‪ .‬ובזה היתה לו אמתלא על‬ ‫שהכניס עצמו לספק איסור ואכל מן העץ אשר בתוך הגן‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫שוב הראה לי גיסי כ׳׳ק האדמו״ר מצאנז שליט״א מארה״ק‪ ,‬בספר צפנת פענח‬ ‫החדש (ערך אדם וחוה אופן ח') דלאדם הראשון לא היה חטא באכילת עץ‬ ‫הדעת‪ ,‬דכיון דחוה נתנה לו לאכול‪ ,‬והאשה נאמנת על מה שבתוך הבית ואין‬ ‫הבעל חייב לבדוק אחריה אם הוא דבר איסור‪ .‬ועפי״ז ביאר את מאמר המדרש‬ ‫(עי' ילקוט ראובני פרשת בראשית אות ת"פ) לא חטא אדם הראשון עד שהראתה‬ ‫לו חוה דם נדה‪ ,‬היינו שהביאה לו ראיה מדם נדה שנאמנת לבעלה בטהרתה‬ ‫מ'וספרה לה' וה״ה לכל איסורים שבתורה‪ ,‬עכת״ד‪ ,‬והוא כדברינו‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ה]‬ ‫ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת בראשית‬ ‫תשס"ו‬ ‫בתוה״ק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪ ,‬והארץ היתה תהו‬ ‫ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (א‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י (ד"ה בראשית ברא) אין המקרא הזה אומר אלא דרשני‪ ,‬כמו שדרשוהו‬ ‫רבותינו (בראשית רבה א‪ ,‬א) בשביל התורה שנקראת (משלי ח‪ ,‬כב) ראשית דרכו‪,‬‬ ‫ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב‪ ,‬ג) ראשית תבואתה‪.‬‬ ‫ובסיומה של תורה כתיב (דברים לג‪ ,‬יב) ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול‬ ‫אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪ ,‬ופירש"י לעיני כל ישראל שנשאו‬ ‫לבו לשבור הלוחות לעיניהם‪ .‬וצ"ב מה שסיימה התוה"ק בענין זה אשר לכאורה‬ ‫הוא דבר של גנאי על בני ישראל שגרמו את שבירת הלוחות מעשה אלקים‪,‬‬ ‫והרי קיי"ל (ראה ירושלמי‪ ,‬מגילה‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה ז; תוספות‪ ,‬נדה עג‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה תנא; רמ"א‪ ,‬או"ח‪,‬‬ ‫סימן קלח) שדבר הגון הוא לסיים בדבר טוב‪ .‬גם צריך לבאר שייכות וניעוץ סוף‬ ‫התורה לתחילתה‪.‬‬ ‫ובהמשך הפרשה כתיב (ד‪ ,‬ג‪-‬ז) ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה‬ ‫לה'‪ ,‬והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל‬ ‫ואל מנחתו‪ ,‬ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו‪ ,‬ויאמר ה'‬ ‫אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪ ,‬הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב‬ ‫לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו‪ .‬ופירש"י ואליך תשוקתו‪,‬‬ ‫של חטאת‪ ,‬הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך‪ ,‬ואתה תמשל בו‪ ,‬אם‬ ‫תרצה תתגבר עליו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הנה לפי פשוטן של דברים הרי מקרא זה משולל הבנה‪ ,‬שהרי בא אליו הקב"ה‬ ‫לפייסו ולנחמו שלא יפלו פניו ואל יחר לו על אשר לא נתקבל קרבנו לריח‬ ‫ניחוח‪ ,‬והיכן יש בדברים הללו דברי ניחומין וריצוי על זה במה שאמר לו שהיצר‬ ‫[ו]‬ ‫ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער‬ ‫הרע מתגבר להכשילו ואם ירצה יתגבר עליו‪ ,‬הרי עדיין יש לו מקום לצער‬ ‫ועגמת נפש על אשר לא נתקבלה מנחתו‪.‬‬ ‫והנראה בביאור הענין‪ ,‬דהנה כך הוא דרכו של יצר הרע‪ ,‬שכאשר האדם עומד‬ ‫לעסוק בדברי תורה ותפילה או לקיים אחת מכל מצות ה'‪ ,‬מיד בא‬ ‫אליו היצר במחשבות של ענוה ושפלות וכה יאמר לו מה אתה ומה חייך כי‬ ‫תזכה ללמוד ולהתפלל לפני מלך העולם‪ ,‬הרי לימודך ותפילתך אינם שוים‬ ‫מאומה ולא יעלו לרצון לריח ניחוח‪ ,‬כי אף המלאכים אינם חפצים להעלותם‬ ‫לעילא‪ ,‬בהכירם את שפלותך וכל המעשים אשר לא כדת אשר עוללת במשך‬ ‫כל ימי חייך‪ ,‬והנה כי כן שתיקותך יפה מדיבורך וטוב לך שלא תתפלל ולא‬ ‫תלמד תורת ה'‪ ,‬כי לא לרצון יהיה לך‪ ,‬ובכך הריהו גורם שלבב האדם ישבר‬ ‫בקרבו לגמרי‪ ,‬ויירא מגשת אל הקודש ויתייאש ח"ו מכל וכל מעסק התורה‬ ‫והעבודה‪.‬‬ ‫ואילו אחר שנתגבר האדם וקיים איזה מצוה או דבר טוב‪ ,‬תיכף בא היצר הרע‬ ‫במעטה ולבוש של גאות והתנשאות ומכניס בו מחשבות גדלות וגבהות‬ ‫לאמר אשרי חלקי ומה טוב גורלי כי התפללתי בכוונה הראויה או קיימתי מצוה‬ ‫בלבב שלם‪ ,‬או למדתי תוה"ק ברציפות משך כמה שעות‪ ,‬ואין ערך לגדולתי‬ ‫ויקר תפארתי ומי ידמה ומי ישוה לי‪ ,‬והרי כל העולמות העליונים ומלאכי עליון‬ ‫ושרפי הקודש השתעשעו בעבודתי והעלוה לריח ניחוח לפני כסא הכבוד‪ ,‬וע"י‬ ‫שנכשל במידת הגאוה יכול ח"ו לאבד הכל‪.‬‬ ‫לזאת שומה על האדם להתבונן תמיד ולהבחין במחשבות לבו העולים בו‬ ‫האם הינם מצד הקדושה או שמא הן המה דברי יצר הרע‪ ,‬ובעומדו‬ ‫לקיים מצוה או לעסוק בתורה ובתפילה‪ ,‬ועולים בקרבו מחשבות שפלות הרוח‬ ‫לאמר הרי אינך ראוי לכך ומה גם שממילא לא תוכל להבין ולהשכיל בעמקי‬ ‫תורתינו הק'‪ ,‬מיד יסיר מחשבות אלו מלבו ויאמר אדרבה הלא טוב אנכי‬ ‫ומסוגל אני להשיג גדולות ונצורות והקב"ה חפץ בעבודתי ובתורתי‪ .‬ואף אם‬ ‫רואה לנגד עיניו שיש לו מניעות ונסיונות העומדים בדרכו להפריעו מעבודת‬ ‫הקודש‪ ,‬ותיכף יבא היצר הרע ויאמר לו הרי זה הוכחה גמורה כי חוטא ופושע‬ ‫הנך ואין הקב"ה חפץ בתורתך‪ ,‬או אז יתחזק האדם ביתר שאת וישכיל להבין‬ ‫כי אין אלו אלא דברי הבל רעות רוח‪ ,‬ואין כל זה אלא להגדיל הנסיון ולהרבות‬ ‫שכרו‪.‬‬ ‫[ז]‬ ‫ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער‬ ‫הוא הדבר אשר אירע לקין אשר הביא מפרי האדמה מנחה לה' ולא ראה‬ ‫שנתקבל קרבנו בשמים‪ ,‬ותיכף חרה לו ונפלו פניו מרוב צער וכאב והסיק‬ ‫בדעתו כי זהו הוכחה שאין חפץ ורצון בעבודתו‪ ,‬ומעתה לא יעשה מאומה‪ ,‬כי‬ ‫ממילא לא יעלה לרצון לריח ניחוח‪ .‬אמר לו הקב"ה לקין למה חרה לך ולמה‬ ‫נפלו פניך‪ ,‬והרי כל זה הוא מדברי יצר הרע אשר אליך תשוקתו ותמיד בכל עת‬ ‫וזמן עומד הכן להכשילך במחשבות ענוה פסולה בכדי להסירך לגמרי מדרך‬ ‫הישר ח"ו‪ ,‬וזאת תדע כי באמת חפץ הקב"ה בעבודתך ועליך להתגבר על יצר‬ ‫הרע‪ ,‬ובכך ואתה תמשל בו ותצליח ותעשה חיל בעבודת האלקים‪.‬‬ ‫והרבה האריכו רבותינו הק' נ"ע בספריהם הקדושים‪ ,‬כי תמיד על האדם‬ ‫להיות זהיר וזריז בעבודת הבורא ולהבחין בכל זמן ועידן שכל מיני‬ ‫אמתלאות שונות העולים בדעתו להפריעו מעבודת ה' הן המה רק מדברי יצר‬ ‫הרע‪ ,‬אשר לפעמים כאשר כבר נתעורר האדם להתחזק בתורה ועבודה‪ ,‬מיד‬ ‫בא יבא אליו היצר הרע בתואנה שעתה צריך לילך לאכול לשובע נפשו‪ ,‬ושוב‬ ‫יבא אליו לאמר הגיע העת לשתות ולהרוות צמאונו ולנוח קצת באויר הצח‪,‬‬ ‫ועוד זמן קט שוב מופיע אליו באמרו שזמן השינה הגיע אף הוא‪ ,‬ואף אם‬ ‫יראה היצר שלא יוכל לו בטענות כגון אלו‪ ,‬כי כבר אכל ושתה וישן יותר מכדי‬ ‫צרכו‪ ,‬אזי ימצא טענות ומענות שונות ומשונות להסיר את לבב האדם וחשקו‬ ‫מתורה ועבודת השי"ת‪ ,‬כגון שיאמר לו הרי עתה עומדים אנו כבר באמצע‬ ‫זמן הלימודים וכל הלומדים המופלגים מונחים כבר ראשם ורובם בסוגיות‬ ‫שבמסכתא זו‪ ,‬ולא תוכל עתה ליכנס בשערי התורה והעבודה‪ ,‬ועל כן המתן‬ ‫לשעת הכושר של תחילת הזמן‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫העצה היעוצה להתגבר ולהתחזק נגד פיתויי היצר הוא ע"י שיתחיל בעסק‬ ‫התורה אף שלא לשמה‪ ,‬אלא מפני הכבוד או שרוצה לעשות נחת רוח‬ ‫להוריו שיראו כי הוא מוסיף אומץ וחיל בתורה הק'‪ ,‬ובכך יעלה בידו בניקל‬ ‫להתגבר על יצרו‪ ,‬ומתוך שלא לשמה בא לשמה‪ .‬והיינו דקאמר ליה הקב"ה‬ ‫אל קין‪ ,‬למה חרה לך ולמה נפלו פניך בראותך שעדיין אינך בדרגה הנעלית‬ ‫של עבודת ה' לשמה בלא שום פניות‪ ,‬הלא אם תיטיב שאת‪ ,‬וכך הוא דרכה‬ ‫של תורה להתחיל להיטיב את דרכיו ולעבוד את השי"ת אף באופן זה ובסופו‬ ‫של דבר שאת תעלה מעלות רמות לעבדו עבודה תמה ונקייה ללא שום שמץ‬ ‫ופגם‪.‬‬ ‫[ח]‬ ‫ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער‬ ‫ואל ירע לבב האדם בראותו לנגד עיניו את הקשיים אשר מערים עליו יצרו‬ ‫בכל עת מצוא‪ ,‬ולא ירפה את ידיו מתורה ועבודת ה'‪ ,‬וזאת ישים אל לבו‬ ‫כי אדרבה היא הנותנת‪ ,‬שהרי כל מה שזכינו בני ישראל עם קרובו לקבל התורה‬ ‫מיד הקב"ה‪ ,‬היה מחמת הא מילתא גופא שיש לנו יצר הרע‪ ,‬כי הרי כך אמרו‬ ‫חז"ל (שבת פט‪ ,‬א) כאשר עלה משה רבינו למרום לקבל התורה ואמרו המלאכים‬ ‫תנה הודך על השמים‪ ,‬השיב להם תשובה ניצחת כלום יצר הרע יש בכם‪ ,‬כי‬ ‫עיקר הנחת רוח לאבינו שבשמים הוא מן הבשר ודם המתגבר על יצרו לעשות‬ ‫רצון קונו‪.‬‬ ‫גם דבר זה מרומז בתשובת הקב"ה לקין אשר נשבר רוחו בקרבו כאשר ראה‬ ‫שהיצר הרע מתגבר עליו להפריעו מהעבודה הישרה והמקובלת לפני‬ ‫השי"ת‪ ,‬אמר לו הקב"ה למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪ ,‬והרי זהו עיקר תכלית‬ ‫עבודת האדם שתהא לו מלחמת היצר האורב לו להכשילו בכל עת מצוא‪,‬‬ ‫והאדם ילחם בו ולא יאבה שמוע לו‪ ,‬עד שסוף סוף יתקיים בך ואתה תמשל בו‪.‬‬ ‫נבוא לביאור הסמיכות דסיום התורה לתחילתה‪ ,‬כי בתחילת התורה כתיב‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו' ודרשו ז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל‬ ‫שנקראו ראשית‪ ,‬הרי שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל התוה"ק ובשביל‬ ‫בני ישראל שיקבלו התורה ויקיימוה‪ ,‬ואף שהאדם יסודו מעפר‪ ,‬ויצרו הקשה‬ ‫מתגבר עליו ומתחדש עליו בכל יום‪ ,‬אעפ"כ זהו עיקר הנחת רוח לבורא העולם‪,‬‬ ‫שהרי מהאי טעמא ניתנה תורה לישראל קרוצי חומר ולא למלאכי השרת אשר‬ ‫אין יצר הרע ביניהם‪ ,‬נמצא שהאדם אשר יש לו מלחמה כבידה עם יצרו הרע‪,‬‬ ‫דייקא הוא ממלא את רצונו של מקום שחפץ בכך‪ ,‬ובגינו נברא כל העולם כולו‪.‬‬ ‫ועל כן נסמך לכאן מאי דכתיב בסיום התוה"ק לכל היד החזקה וגו' אשר עשה‬ ‫משה לעיני כל ישראל‪ ,‬ודרשוהו חכמינו ז"ל על שבירת הלוחות‪ ,‬שמכאן הוכחה‬ ‫ניצחת כי השי"ת חפץ בנו להיות לו לעם‪ ,‬ועל אף שתיכף זמן קצר אחר קבלת‬ ‫התורה שוב היו בבחינת עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח‪ ,‬ב) ע"י היצר‬ ‫הרע שהחטיאם‪ ,‬עד שגרמו לשבירת הלוחות‪ ,‬ואעפ"כ קיבלם השי"ת בתשובה‬ ‫וחזר כתב להם לוחות שניות תחת הראשונים אשר שיבר‪.‬‬ ‫ובזכות שנתחזק ביתר שאת להתגבר על כל פיתויי היצר‪ ,‬יעזור השי"ת‬ ‫וישפיע שפע רב לכל בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם בכל אתר‬ ‫ואתר בכללות ובפרטות בבני חיי ומזוני רויחי וניגאל בתשועת עולמים במהרה‬ ‫בימינו אמן‪( .‬אהל שלמה רעד"ר מאמר ח)‬ ‫[ט]‬