מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — בראשית (2026-10-05)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת בראשית תשפ"ז • גליון תקנב
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
א''סשת תישארב תשרפל שורד
דרוש לפרשת בראשית
תשס"א
ספיקא דאורייתא ונאמנות עד אחד באיסורין
היכא דאתחזק איסורא
ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל (ג ,יב).
באור החיים הקדוש כתב לתמוה ,מה מענה בלשונו בתשובת האשה אשר
נתתה עמדי וגו׳ ,הרי אפילו קל שבקלים לא ישיב תשובה כזו ומכל שכן
למלך גדול ,עיי"ש מה שכתב לדרכו.
אדה"ר לא ידע מהו עץ הדעת וטעה להקל בספיקא
והנראה לומר בזה ,בהקדם מה שכתב בחתם סופר (בפרשתן בד"ה מכל עץ הגן),
שלדעת הרמב״ן (לעיל ב ,ט) לא אמר הקב״ה לאדם הראשון בפירוש
שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע ,אלא אמר לו בסתם שלא יאכל מן העץ שבתוך
הגן .ומה שנאמר בכתוב (לעיל ב ,יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו אינו
דברי הקב"ה אל דברי אדם הראשון ,אלא הפסוק קורא לו כן ,אבל הקב״ה לא
אמר לו אלא העץ שבתוך הגן לא תאכל ממנו .ובזה ניחא לי מאי טעמא לא
אכל מיד מעץ החיים וחי לעולם ,וגם אופן הפיתוי של הנחש קשה מאד.
על כן יש לומר ,שהקב׳׳ה סתם לו מעץ שבתוך הגן לא תאכל ,ולא פירש
לו מאיזה עץ ,אם מעץ החיים או מעץ הדעת ,כי שניהם עמדו בתוך הגן
כמו שכתב הרמב״ן ,ומספק היה נזהר משניהם .ואמר לו הנחש ,כי לא נתכוון
הקב"ה לאסור אלא את עץ החיים ,כי עץ הדעת יודע אלקים כי ביום אכלכם
ממנו ונפקחו עיניכם ,וזה ניכר במראה כדכתיב ותרא האשה כי טוב וגו׳ ונחמד
למראה וגו' ,וא״כ פשיטא שאינו בכלל האיסור ולמה יאסר זה ,ויודע אלקים
שלא תטעו בזה .ובאמת לא היה לו לשמוע לה להכניס עצמו בספק איסור.
[ג]
א''סשת תישארב תשרפל שורד
ומשו״ה לא אכל מעץ החיים ,כי היה סבור שהוא הוא הנאסר ,אמנם אחר
כך כשאמר לו הקב״ה שעץ הדעת הוא היה הנאסר ,אם כן מעתה נודע לו כי
עץ החיים מותר ,על כן חשש הקב״ה פן ישלח ידו גם לעץ החיים בהיתר וחי
לעולם ,ע״כ דברי החתם סופר.
העולה מדברי החתם סופר ,שחטאו של אדה"ר היה בכך שהכניס את עצמו
לספק איסור ,ובאמת אפי' לשיטת האומרים (עי' רמב"ם הל' טומאת
מת פרק ט' הלכה י"ב) דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ,מכל מקום בכה"ג
דאיקבע איסורא לכו"ע ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ,כמבואר בגמ'
(כריתות יז ,ב) שכל שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל
אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא.
נמצא דבנידון דידן דאיקבע איסורא באחד מב' העצים ,בוודאי שלא היה לו
לאדה"ר להכניס עצמו לספיקא דאיסורא .אלא שאדה"ר טעה בכך ,והיה
סבור שאין להחמיר בספיקא דאורייתא היכא דאיקבע איסורא יותר מבשאר
ספיקות.
עד אחד נאמן באיסורין בכה"ג דאתחזק איסורא
ויש לומר שטעותו של אדה"ר נמשכה ,מהא קיי”ל (גיטין ב ,ב) עד אחד נאמן
באיסורין ,ובגמ' (יבמות פח ,א) מספקא לן אם עד אחד נאמן באיסורין רק
היכא דלא איתחזק איסורא או אפילו היכא דאיתחזק איסורא .והנה התוס'
בגיטין שם (ד״ה עד אחד) הקשו לפי שיטתם דהא דעד אחד נאמן באיסורין נפקא
לן מנדה ,דדרשינן בפרק המדיר (כתובות עב ,א) וספרה לה ,לעצמה ,אם כן אפילו
איתחזק איסורא נמי יהא עד אחד נאמן ,שהרי בנדה איתחזק איסורא ,ותירצו,
דנדה אינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא
איתחזק איסורא וכו'.
אמנם מדברי הרמב"ן שם בחידושיו (ועי' בהגהות מהר"ץ חיות מה שכתב שם על דבריו)
מבואר דגם נדה הו"ל איתחזק איסורא .ויעויין עוד במהר״ם שיף שם
בשיטת התוס' בזה ,עיי"ש היטב .ולפי”ז יש מקום ללמוד מנדה דגם באיתחזק
איסורא עד אחד נאמן באיסורין ,ומזה טעה אדה"ר לחשוב שאין שום סברא
לחלק בין איתחזק איסורא ללא איתחזק איסורא ,ולמד להקל גם בספיקות
אע"ג דאיקבע איסורא.
[ד]
א''סשת תישארב תשרפל שורד
ובזה יתפרש הפסוק שהתנצל אדה״ר האשה אשר נתת עמדי ,היינו שמגוף
הדבר שנתת עמדי את האשה ,ואני מותר לדור עמה מבלי לחשוש
שמא נדה היא ,מזה יש ללמוד דאין לחלק בין איקבע איסורא ללא איקבע
איסורא,ומכל שכן בנידון דידן שהיה יכול לסמוך על נאמנותה של חוה שלא
תאכילהו איסור גם מדין עד אחד נאמן באיסורין (עי' באוה"ח הק' בפרשתן) ,וזה
אשר גרם לי שכאשר נתנה לי מן העץ ,דהיינו מאחד מן העצים שבתוך הגן,
אכלתי ממנו ,אע״ג דיש כאן ספיקא דאיתחזק איסורא.
ובזה יתפרש המדרש (ב"ר יט ,יב) היא נתנה לי מן העץ ואוכל ,אכלתי לא כתיב
כאן ,אלא ואוכל עוד ,ותמוה .וי״ל על פי מה דאיתא בגמ׳ (כתובות יג ,א),
מאי מדברת ,לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל ,כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא
פעלתי און ,ופירש רש״י ,אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה .וכן כתב גם רש״י
(שמות ב ,כ) על הפסוק קראן לו ויאכל לחם ,שמא ישא אחת מכם ,כדרך אומרו
(להלן לט ,ו) כי אם הלחם אשר הוא אוכל .ולפי"ז יש לומר ,דזהו שאמר אדה׳׳ר,
דהרי נתת לי האשה לתשמיש ,והרי ואוכל עוד ,שניתנה עבורי לעולם ,ואיני
צריך לחשוש שמא נדה היא אף דאיתחזק איסורא .ובזה היתה לו אמתלא על
שהכניס עצמו לספק איסור ואכל מן העץ אשר בתוך הגן ,ודו״ק.
שוב הראה לי גיסי כ׳׳ק האדמו״ר מצאנז שליט״א מארה״ק ,בספר צפנת פענח
החדש (ערך אדם וחוה אופן ח') דלאדם הראשון לא היה חטא באכילת עץ
הדעת ,דכיון דחוה נתנה לו לאכול ,והאשה נאמנת על מה שבתוך הבית ואין
הבעל חייב לבדוק אחריה אם הוא דבר איסור .ועפי״ז ביאר את מאמר המדרש
(עי' ילקוט ראובני פרשת בראשית אות ת"פ) לא חטא אדם הראשון עד שהראתה
לו חוה דם נדה ,היינו שהביאה לו ראיה מדם נדה שנאמנת לבעלה בטהרתה
מ'וספרה לה' וה״ה לכל איסורים שבתורה ,עכת״ד ,והוא כדברינו ,ודו״ק.
ד
[ה]
ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער
בעידן רעוא דרעוין פרשת בראשית
תשס"ו
בתוה״ק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ,והארץ היתה תהו
ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (א ,א-ב).
וברש"י (ד"ה בראשית ברא) אין המקרא הזה אומר אלא דרשני ,כמו שדרשוהו
רבותינו (בראשית רבה א ,א) בשביל התורה שנקראת (משלי ח ,כב) ראשית דרכו,
ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ,ג) ראשית תבואתה.
ובסיומה של תורה כתיב (דברים לג ,יב) ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול
אשר עשה משה לעיני כל ישראל ,ופירש"י לעיני כל ישראל שנשאו
לבו לשבור הלוחות לעיניהם .וצ"ב מה שסיימה התוה"ק בענין זה אשר לכאורה
הוא דבר של גנאי על בני ישראל שגרמו את שבירת הלוחות מעשה אלקים,
והרי קיי"ל (ראה ירושלמי ,מגילה ,פרק ג ,הלכה ז; תוספות ,נדה עג ,א ,ד"ה תנא; רמ"א ,או"ח,
סימן קלח) שדבר הגון הוא לסיים בדבר טוב .גם צריך לבאר שייכות וניעוץ סוף
התורה לתחילתה.
ובהמשך הפרשה כתיב (ד ,ג-ז) ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה
לה' ,והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל
ואל מנחתו ,ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו ,ויאמר ה'
אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך ,הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב
לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו .ופירש"י ואליך תשוקתו,
של חטאת ,הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה להכשילך ,ואתה תמשל בו ,אם
תרצה תתגבר עליו ,ע"כ.
הנה לפי פשוטן של דברים הרי מקרא זה משולל הבנה ,שהרי בא אליו הקב"ה
לפייסו ולנחמו שלא יפלו פניו ואל יחר לו על אשר לא נתקבל קרבנו לריח
ניחוח ,והיכן יש בדברים הללו דברי ניחומין וריצוי על זה במה שאמר לו שהיצר
[ו]
ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער
הרע מתגבר להכשילו ואם ירצה יתגבר עליו ,הרי עדיין יש לו מקום לצער
ועגמת נפש על אשר לא נתקבלה מנחתו.
והנראה בביאור הענין ,דהנה כך הוא דרכו של יצר הרע ,שכאשר האדם עומד
לעסוק בדברי תורה ותפילה או לקיים אחת מכל מצות ה' ,מיד בא
אליו היצר במחשבות של ענוה ושפלות וכה יאמר לו מה אתה ומה חייך כי
תזכה ללמוד ולהתפלל לפני מלך העולם ,הרי לימודך ותפילתך אינם שוים
מאומה ולא יעלו לרצון לריח ניחוח ,כי אף המלאכים אינם חפצים להעלותם
לעילא ,בהכירם את שפלותך וכל המעשים אשר לא כדת אשר עוללת במשך
כל ימי חייך ,והנה כי כן שתיקותך יפה מדיבורך וטוב לך שלא תתפלל ולא
תלמד תורת ה' ,כי לא לרצון יהיה לך ,ובכך הריהו גורם שלבב האדם ישבר
בקרבו לגמרי ,ויירא מגשת אל הקודש ויתייאש ח"ו מכל וכל מעסק התורה
והעבודה.
ואילו אחר שנתגבר האדם וקיים איזה מצוה או דבר טוב ,תיכף בא היצר הרע
במעטה ולבוש של גאות והתנשאות ומכניס בו מחשבות גדלות וגבהות
לאמר אשרי חלקי ומה טוב גורלי כי התפללתי בכוונה הראויה או קיימתי מצוה
בלבב שלם ,או למדתי תוה"ק ברציפות משך כמה שעות ,ואין ערך לגדולתי
ויקר תפארתי ומי ידמה ומי ישוה לי ,והרי כל העולמות העליונים ומלאכי עליון
ושרפי הקודש השתעשעו בעבודתי והעלוה לריח ניחוח לפני כסא הכבוד ,וע"י
שנכשל במידת הגאוה יכול ח"ו לאבד הכל.
לזאת שומה על האדם להתבונן תמיד ולהבחין במחשבות לבו העולים בו
האם הינם מצד הקדושה או שמא הן המה דברי יצר הרע ,ובעומדו
לקיים מצוה או לעסוק בתורה ובתפילה ,ועולים בקרבו מחשבות שפלות הרוח
לאמר הרי אינך ראוי לכך ומה גם שממילא לא תוכל להבין ולהשכיל בעמקי
תורתינו הק' ,מיד יסיר מחשבות אלו מלבו ויאמר אדרבה הלא טוב אנכי
ומסוגל אני להשיג גדולות ונצורות והקב"ה חפץ בעבודתי ובתורתי .ואף אם
רואה לנגד עיניו שיש לו מניעות ונסיונות העומדים בדרכו להפריעו מעבודת
הקודש ,ותיכף יבא היצר הרע ויאמר לו הרי זה הוכחה גמורה כי חוטא ופושע
הנך ואין הקב"ה חפץ בתורתך ,או אז יתחזק האדם ביתר שאת וישכיל להבין
כי אין אלו אלא דברי הבל רעות רוח ,ואין כל זה אלא להגדיל הנסיון ולהרבות
שכרו.
[ז]
ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער
הוא הדבר אשר אירע לקין אשר הביא מפרי האדמה מנחה לה' ולא ראה
שנתקבל קרבנו בשמים ,ותיכף חרה לו ונפלו פניו מרוב צער וכאב והסיק
בדעתו כי זהו הוכחה שאין חפץ ורצון בעבודתו ,ומעתה לא יעשה מאומה ,כי
ממילא לא יעלה לרצון לריח ניחוח .אמר לו הקב"ה לקין למה חרה לך ולמה
נפלו פניך ,והרי כל זה הוא מדברי יצר הרע אשר אליך תשוקתו ותמיד בכל עת
וזמן עומד הכן להכשילך במחשבות ענוה פסולה בכדי להסירך לגמרי מדרך
הישר ח"ו ,וזאת תדע כי באמת חפץ הקב"ה בעבודתך ועליך להתגבר על יצר
הרע ,ובכך ואתה תמשל בו ותצליח ותעשה חיל בעבודת האלקים.
והרבה האריכו רבותינו הק' נ"ע בספריהם הקדושים ,כי תמיד על האדם
להיות זהיר וזריז בעבודת הבורא ולהבחין בכל זמן ועידן שכל מיני
אמתלאות שונות העולים בדעתו להפריעו מעבודת ה' הן המה רק מדברי יצר
הרע ,אשר לפעמים כאשר כבר נתעורר האדם להתחזק בתורה ועבודה ,מיד
בא יבא אליו היצר הרע בתואנה שעתה צריך לילך לאכול לשובע נפשו ,ושוב
יבא אליו לאמר הגיע העת לשתות ולהרוות צמאונו ולנוח קצת באויר הצח,
ועוד זמן קט שוב מופיע אליו באמרו שזמן השינה הגיע אף הוא ,ואף אם
יראה היצר שלא יוכל לו בטענות כגון אלו ,כי כבר אכל ושתה וישן יותר מכדי
צרכו ,אזי ימצא טענות ומענות שונות ומשונות להסיר את לבב האדם וחשקו
מתורה ועבודת השי"ת ,כגון שיאמר לו הרי עתה עומדים אנו כבר באמצע
זמן הלימודים וכל הלומדים המופלגים מונחים כבר ראשם ורובם בסוגיות
שבמסכתא זו ,ולא תוכל עתה ליכנס בשערי התורה והעבודה ,ועל כן המתן
לשעת הכושר של תחילת הזמן ,ועוד כהנה וכהנה.
העצה היעוצה להתגבר ולהתחזק נגד פיתויי היצר הוא ע"י שיתחיל בעסק
התורה אף שלא לשמה ,אלא מפני הכבוד או שרוצה לעשות נחת רוח
להוריו שיראו כי הוא מוסיף אומץ וחיל בתורה הק' ,ובכך יעלה בידו בניקל
להתגבר על יצרו ,ומתוך שלא לשמה בא לשמה .והיינו דקאמר ליה הקב"ה
אל קין ,למה חרה לך ולמה נפלו פניך בראותך שעדיין אינך בדרגה הנעלית
של עבודת ה' לשמה בלא שום פניות ,הלא אם תיטיב שאת ,וכך הוא דרכה
של תורה להתחיל להיטיב את דרכיו ולעבוד את השי"ת אף באופן זה ובסופו
של דבר שאת תעלה מעלות רמות לעבדו עבודה תמה ונקייה ללא שום שמץ
ופגם.
[ח]
ו"סשת תישארב תשרפ ר"דער
ואל ירע לבב האדם בראותו לנגד עיניו את הקשיים אשר מערים עליו יצרו
בכל עת מצוא ,ולא ירפה את ידיו מתורה ועבודת ה' ,וזאת ישים אל לבו
כי אדרבה היא הנותנת ,שהרי כל מה שזכינו בני ישראל עם קרובו לקבל התורה
מיד הקב"ה ,היה מחמת הא מילתא גופא שיש לנו יצר הרע ,כי הרי כך אמרו
חז"ל (שבת פט ,א) כאשר עלה משה רבינו למרום לקבל התורה ואמרו המלאכים
תנה הודך על השמים ,השיב להם תשובה ניצחת כלום יצר הרע יש בכם ,כי
עיקר הנחת רוח לאבינו שבשמים הוא מן הבשר ודם המתגבר על יצרו לעשות
רצון קונו.
גם דבר זה מרומז בתשובת הקב"ה לקין אשר נשבר רוחו בקרבו כאשר ראה
שהיצר הרע מתגבר עליו להפריעו מהעבודה הישרה והמקובלת לפני
השי"ת ,אמר לו הקב"ה למה חרה לך ולמה נפלו פניך ,והרי זהו עיקר תכלית
עבודת האדם שתהא לו מלחמת היצר האורב לו להכשילו בכל עת מצוא,
והאדם ילחם בו ולא יאבה שמוע לו ,עד שסוף סוף יתקיים בך ואתה תמשל בו.
נבוא לביאור הסמיכות דסיום התורה לתחילתה ,כי בתחילת התורה כתיב
בראשית ברא אלקים וגו' ודרשו ז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל
שנקראו ראשית ,הרי שעיקר תכלית הבריאה היתה בשביל התוה"ק ובשביל
בני ישראל שיקבלו התורה ויקיימוה ,ואף שהאדם יסודו מעפר ,ויצרו הקשה
מתגבר עליו ומתחדש עליו בכל יום ,אעפ"כ זהו עיקר הנחת רוח לבורא העולם,
שהרי מהאי טעמא ניתנה תורה לישראל קרוצי חומר ולא למלאכי השרת אשר
אין יצר הרע ביניהם ,נמצא שהאדם אשר יש לו מלחמה כבידה עם יצרו הרע,
דייקא הוא ממלא את רצונו של מקום שחפץ בכך ,ובגינו נברא כל העולם כולו.
ועל כן נסמך לכאן מאי דכתיב בסיום התוה"ק לכל היד החזקה וגו' אשר עשה
משה לעיני כל ישראל ,ודרשוהו חכמינו ז"ל על שבירת הלוחות ,שמכאן הוכחה
ניצחת כי השי"ת חפץ בנו להיות לו לעם ,ועל אף שתיכף זמן קצר אחר קבלת
התורה שוב היו בבחינת עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (שבת פח ,ב) ע"י היצר
הרע שהחטיאם ,עד שגרמו לשבירת הלוחות ,ואעפ"כ קיבלם השי"ת בתשובה
וחזר כתב להם לוחות שניות תחת הראשונים אשר שיבר.
ובזכות שנתחזק ביתר שאת להתגבר על כל פיתויי היצר ,יעזור השי"ת
וישפיע שפע רב לכל בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם בכל אתר
ואתר בכללות ובפרטות בבני חיי ומזוני רויחי וניגאל בתשועת עולמים במהרה
בימינו אמן( .אהל שלמה רעד"ר מאמר ח)
[ט]
