gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ח'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון ג'‬ ‫מאמר שני מאורות‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫דשכינתא‪( ",‬אגד"כ)‬ ‫בזוהר הקדוש מבואר שיש מלאכים‬ ‫המשמשים את גוף האדם בעוה"ז‬ ‫שנעשה ע"י מצוות צדקה‪ ,‬דהמצוה‬ ‫עצמה מרמזת על היחוד בין קוב"ה‬ ‫ושכ נת י'‪ .‬ד השכינ ה‪ ,‬ה וא ספ יר ת‬ ‫פרק א'‬ ‫יחוד קוב"ה ושכנתי'‬ ‫תב רבינו ( ד רך פ ק ו די ך‬ ‫מצוה א' חלק המעשה) וז"ל‪,‬‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫"מצות עשה הראשונה‬ ‫של א י ה י ה נ י ז ו ק ‪ ,‬ו י ש מ ל א כ י ם‬ ‫מלכות‪ ,‬לית לה מגרמה כלום‪ ,‬פי'‪,‬‬ ‫יעש אלקים את שני המאורות‬ ‫שבתורה הוא פריה ורביה‪,‬‬ ‫המשמשים את הנשמה אחר פטריתה‬ ‫דאין לה אור מעצמה‪ ,‬רק ממ ה‬ ‫הג ד ול י ם‪ ,‬את המא ור הג ד ו ל‬ ‫שנאמר ויברך אותם אלקים‬ ‫מן העולם‪ .‬וכמו שיש חילוק בין הגוף‬ ‫שמקבלת מקוב"ה‪ .‬והיא נקראת דלה‬ ‫לממשלת היום ואת המאור הקטון‬ ‫להנשמה‪ ,‬כמו כן הוי החילוק בין ב'‬ ‫ועניה‪ ,‬וקוב"ה הוא כמו עשיר‪ ,‬שיש‬ ‫ויאמר להם אלקים פרו ורבו‬ ‫לממשלת הלילה ואת הכוכבים‪( .‬א'‬ ‫מיני מלאכים אלו‪ ,‬דהיינו שחלוקים‬ ‫לו האור‪ .‬וכשמשפיע מן אורו‬ ‫ט"ז)‬ ‫ומלאו את הארץ וכבשה ורדו‬ ‫הם בשו רש ם‪ ,‬שש ורש ה מלא כי ם‬ ‫לשכנתי' בשעת היחוד זה דומה‬ ‫נקדים למאמר הזאת דברי התיקוני‬ ‫וכו' (בראשית א' כ"ח)‪ .‬ולבני נח‬ ‫המשמשים את הגוף אינו בעילוי כמו‬ ‫ממש למי שמקיים מצות צדקה‪,‬‬ ‫זוהר מה שפירשו בזה הפסוק‪ ,‬כיון‬ ‫נאמר‪ ,‬ואתם פרו ורבו שרצו‬ ‫שור ש ה מל א כי ם ה מ שמ ש ים א ת‬ ‫שהנותן שהוא העשיר הוא דוגמת‬ ‫שרבינו מרמז כאן לדבריהם‪ .‬ובזה‬ ‫בארץ ורבו בה (שם ט' ז')‪".‬‬ ‫הנשמה‪.‬‬ ‫ז"א שמשפיע להעני שאין לו‪ ,‬הוא‬ ‫יובן אי"ה המאמר על הנכון‪ .‬וכאן‬ ‫איתא בגמ' יבמות (ס"ג ע"ב) ‪,‬‬ ‫ומבואר שם ובמפרשים‪ ,‬ששורש‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫נציין הדברים כמו שכתוב‪ ,‬ואי"ה‬ ‫כל מי שאין עוסק בפריה‬ ‫המלאכים המשמשים את הנשמה‬ ‫והוסיפו ז"ל‪ ,‬שכל זמן שבא איזה‬ ‫נבאר העניינים על דרך עבודה‬ ‫הוא בז"א שנקרא קוב"ה כנ"ל‪ ,‬ואלו‬ ‫השפעה‪ ,‬שורש ההשפעה בא מלמעלה‬ ‫בתוך המאמר עצמה‪.‬‬ ‫ורביה וכו' בן עזאי אומר‪,‬‬ ‫המשמשים את הגוף שורשם במלכות‪,‬‬ ‫מן הש"י בעצמו‪ ,‬ונעשה יחוד בכל‬ ‫חז"ל דרשו כל מעשה בראשית דקאי‬ ‫כאילו שופך דמים וממעט‬ ‫הנקרא ג"כ השכ ינה ה ק'‪ .‬ואי" ה‬ ‫עולם ועולם‪ ,‬וניתן ההשפעה‬ ‫גם על עולמות העליונים‪ ,‬שכמו‬ ‫הדמות‪ ,‬שנאמר ואתם פרו‬ ‫יתבאר עוד בהמשך המאמר‪.‬‬ ‫מלמעלה למטה‪ .‬וממילא‪ ,‬כדי שז"א‬ ‫שנברא עוה"ז‪ ,‬כמו כן נברא כל‬ ‫ורבו‪ .‬אמרו לו לבן עזאי‪ ,‬יש‬ ‫"בסוד ומקבלין דין מן דין‪( ".‬שם)‬ ‫יתן למלכות איזה השפעה‪ ,‬צריך‬ ‫העולמות‪ .‬ורמזו‪ ,‬ששני מאורות אלו‪,‬‬ ‫נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬נאה‬ ‫כתיב‪ ,‬וקרא זה (המלאך) אל זה‬ ‫שיבוא ההשפעה מלמעלה ממנו‪.‬‬ ‫השמש והירח‪ ,‬מכוון על קודשא‬ ‫מקיים ואין נאה דורש‪ ,‬ואתה‬ ‫( ה מ ל א ך ) ו א מ ר וכ ו ' ‪ ,‬ו ת ר ג ו מ ו ‪,‬‬ ‫וממילא כביכול אומרת השכינה‬ ‫בריך הוא‪ ,‬הנקרא זעיר אנפין (ז"א)‪,‬‬ ‫נאה דורש ואין נאה מקיים‪,‬‬ ‫ומקבלין דין מן דין וכו'‪ .‬וכוונת‬ ‫לקוב"ה‪ ,‬לוו עלי ואני פורע‪ ,‬פי'‪,‬‬ ‫ושכנתי'‪.‬‬ ‫ר ב י נ ו ‪ ,‬ש כ מ ו ש ה שכ י נ ה מ ק ב ל ת‬ ‫תשפיע לי ואני פורע לך‪ ,‬שכיון‬ ‫וז"א‪ ,‬שכנגדו השמש‪ ,‬הוא בחי'‬ ‫אמר להן בן עזאי‪ ,‬ומה‬ ‫מקוב "ה‪ ,‬כן ה מלאכ ים ש שורש ם‬ ‫שאתה משפיע לי ונעשה יחוד‪ ,‬ע"כ‬ ‫הכללית של השש מידות חסד גבורה‬ ‫אעשה‪ ,‬שנפשי חשקה‬ ‫במלכות מקבלים שפע מן המלאכים‬ ‫שיבא גם השפעות מלמעלה‪ ,‬ובזה‬ ‫וכו' עד יסוד‪( ,‬וגם בו נכלל בחי'‬ ‫בתורה‪ ,‬אפשר לעולם‬ ‫ששורשם בקוב"ה‪ .‬ובאמת כן הוא גם‬ ‫נעשה פרעון‪ .‬וכמו כן הוא בעני‬ ‫עטרת היסוד‪ ,‬ש הוא כנגד בחי '‬ ‫שיתקיים על ידי אחרים‪.‬‬ ‫בין הגוף והנשמה‪ ,‬שהגוף מקבל חיות‬ ‫ועשיר‪ ,‬שכאשר נותן העשיר צדקה‬ ‫המלכות שבתוך ז"א)‪ .‬והירח‪ ,‬שהוא‬ ‫וכתב הרמב"ם (פט"ז הל' אישות‬ ‫מן הנשמה‪.‬‬ ‫להע ני הר י הו א מ קבל ש פע ר ב‬ ‫כנגד השכינה‪ ,‬בבחי' מלכות הכללית‪.‬‬ ‫ה"ג) ע"פ גמ' הזאת וז"ל‪ ,‬מי‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫ובאמת יש בב' בחינות אלו‪ ,‬בין‬ ‫שחשקה נפשו בתורה תמיד‬ ‫מלאכים חיצוניים‬ ‫וזהו הנרמז בשמש וירח‪ ,‬שהירח אין‬ ‫קוב"ה ובין שכנתי'‪ ,‬עשר ספירות‬ ‫"ולזה ירצה בכאן‪ ,‬ויעש אלקים‪,‬‬ ‫לו אור עצמי‪ ,‬רק מה שמקבל מן‬ ‫פרטיות‪ ,‬אבל לא בכל זמן מתגלים‬ ‫ושגה בה כבן עזאי ונדבק בה‬ ‫(ר"ל‪ ,‬שעשה המאציל‪ ,‬אלקים‪ ,‬הם‬ ‫השמש‪ ,‬ממש דוגמת קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫כולם‪ ,‬וכמו שביארנו במ"א‪ .‬ועל ידי‬ ‫כל ימיו ולא נשא אשה אין‬ ‫המלאכים הנקראים גם כן‬ ‫קיום המצוות בונים שניהם שיהיו‬ ‫בידו עון והוא שלא יהיה‬ ‫אלקים‪( ",‬שם)‬ ‫הטעם מבואר בספה"ק‪ ,‬שכל השמות‬ ‫פרק ב'‬ ‫שיעור קומה שלימה של עשר‬ ‫ספירות‪ ,‬ואז נעשה יחוד ביניהם‪,‬‬ ‫יצרו מתגבר עליו‪ ,‬אבל אם‬ ‫היה יצרו מתגבר עליו חייב‬ ‫של "פנימיות העולמות" הם שמות‬ ‫ב' מיני מלאכים‬ ‫והוא הכוונה שעושים כל המצוות‬ ‫לישא אשה ואפילו היו לו‬ ‫הוי"ה‪ ,‬ושל "חיצוניות העולמות" הם‬ ‫"א ו יא מ ר ‪ ,‬ש כ ל ה פ ס ו ק מ ד ב ר‬ ‫לשם יחוד קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫בנים שמא יבוא לידי הרהור‪.‬‬ ‫שמות אלקים‪ .‬ונשמות בני אדם‬ ‫מעולם העליון כנודע בכל מעשה‬ ‫מושרשים בפנימיות העולמות‪ ,‬אבל‬ ‫בראשית‪ ,‬והוא על פי מ"ש בזוה"ק‪,‬‬ ‫וכן נפסק להלכה בטור‬ ‫היחוד במצות צדקה‬ ‫המלאכים מושרשים רק בחיצונות‬ ‫אית מלאכין דקוב"ה‪ ,‬ואית מלאכין‬ ‫ודרשו ז"ל בתיקונים בענין היחוד‬ ‫ושו"ע (אה"ע סי' א' סעי' ד')‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫תמידית הוא כמו איש ואשתו‪ ,‬שאפי'‬ ‫התהוות נשמות ישראל‬ ‫"את המאור הגדול לממשלת היום‪,‬‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫בשעה שאינם נמצאים יחד לעולם‬ ‫"ואת הכוכבים‪ ,‬יפורש לפ"ז על‬ ‫ר"ל מלאכין דקוב"ה‪ ,‬ואת המאור‬ ‫העולמות‪ ,‬ע"כ נרמזים המלאכים‬ ‫הם מקושרים אחד עם השני כנ"ל‪,‬‬ ‫נשמות ישראל שנמשלו‬ ‫הקטן לממשלת הלילה‪ ,‬המלאכין‬ ‫בהשם אלקים‪.‬‬ ‫ע"כ אפי' אם אינם נמצאים יחד‬ ‫לכוכבים‪( ",‬שם)‬ ‫דשכינתא‪( ",‬שם)‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬שהשם הוי"ה פירושו‬ ‫אפ"ה לא נעשה פירוד‪ .‬והוא כמו‬ ‫כן אמר הקב"ה לאברהם‪ ,‬הבט נא‬ ‫דהיינו כנ"ל‪ ,‬שהשמש כנגד קוב"ה‬ ‫שמהווה הש"י את העולם‪ ,‬והוא‬ ‫האדם שהגוף הגשמי שוכן יחד עם‬ ‫השמימה וספור הכוכבים וכו' כה יהיה‬ ‫הוא שורש להמלאכים שמשמשים‬ ‫כמו נשמה להעולם שהוא הפנימיות‬ ‫הנשמה הרוחני‪ ,‬ואין פירוד ביניהם‬ ‫זרעך‪.‬‬ ‫נשמת האדם‪ ,‬והירח כנגד השכינה‬ ‫של העולם‪ .‬משא"כ השם אלקים‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫"שנתהוו מהזיווג העליון‬ ‫הוא שורש להמלאכים המשמשים את‬ ‫שמורה על הנהגת הטבע‪ ,‬אלקי"ם‬ ‫הקדוש‪( ",‬שם)‬ ‫בגימ' הטב"ע‪ ,‬הנה הטבע הוא‬ ‫גופו של האדם‪.‬‬ ‫יחוד תדירי ואינו תדירי‬ ‫פירוש‪ ,‬שהתהוות האיש הישראלי‬ ‫לבוש העולם וחיצוניותו‪ ,‬בגשמיותו‪,‬‬ ‫וכדי להבין סיום המאמר צריכים‬ ‫אינו כמו מלאכים‪ ,‬אלא הוא ע"י‬ ‫כפי ראות עינינו‪ .‬וכן הוא במלאכים‬ ‫יחוד נשיקין‬ ‫להוסיף מה דמבואר בספה"ק‪ ,‬דכל‬ ‫יחוד השני היותר עליון‪ ,‬וכמו שמבאר‬ ‫שהם רק המשמ שים ש ל האד ם‬ ‫"והבן כי יראתי בפצותי פי להרחיב‬ ‫זמן שיש יחוד הגמור בא עוד תיקון‬ ‫רבינו עוד בסמוך‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שעומדים חוצה לו ומסייעים‬ ‫הדיבור‪ ,‬רק בין והתבונן הרמיזות‬ ‫להעולם‪ ,‬שיחוד הלזה נעשה רק ע"י‬ ‫" ו ה ב ן ע " פ מ ה ש נ ו ד ע מ צ יא ו ת‬ ‫לו לשומרו מכל היזק‪.‬‬ ‫אשר נרמוז‪ ,‬מתחלה מפרש מציאותם‬ ‫קיום מצוות שלנו והעלאת ניצו'‬ ‫המלאכים מבחינת נשיקין ודביקות‬ ‫"ואל תתמה על החפץ שלפי זה‬ ‫על החיבור הקדוש‪ ,‬ואח"כ מפרש כל‬ ‫קדושות מתוך הקלי'‪ ,‬משא"כ יחוד‬ ‫רוחא ברוחא‪ ,‬ע"כ מפרש הפסוק כל‬ ‫נעשה ח"ו מן קודש חול‪( ",‬שם)‬ ‫מציאות בפני עצמו‪ ,‬משא"כ נשמות‬ ‫אחד בפני עצמו מציאותם‪ ,‬ודבר‬ ‫הנשיקין שהוא תדירי‪( .‬ויש לציין‪,‬‬ ‫שהרי כפשוטו השם אלקים הזאת‬ ‫עמוק הוא‪( ".‬שם)‬ ‫דאע"פ דיחוד הנשיקין הוא תדירי‪,‬‬ ‫ישראל מבחינת הזיווג הגמור‪ ,‬ע"כ‬ ‫כוונת רבינו על מה שמרמז בסמוך‬ ‫הוא קודש‪ ,‬ולפי רמז רבינו נעשה‬ ‫אפ"ה אין המלאכים מתהווים רק‬ ‫נקראים העמוסים מני בטן‪ ,‬ע"כ כולל‬ ‫שיש ב' יחודים בין קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫חול‪ ,‬שכוונתו על המלאכים‪.‬‬ ‫בזמן שיש גם יחוד השני‪ ).‬וכן הוא‬ ‫מציאותם יחד‪ ,‬והבן‪( ".‬שם)‬ ‫(וצריכים להיזהר מאד מן הגשמה‪,‬‬ ‫"כי באמת קדיש הוא לעלם‬ ‫באמת התכלית‪ ,‬שיהא יחודא שלים‬ ‫דהיינו‪ ,‬כיון שבא האיש הישראלי ע"י‬ ‫ולעלמי עלמיא‪ ,‬ואין מקרא יוצא‬ ‫דייקא בין קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫יחוד גמור‪ ,‬כמו נישואין איש ואשה‬ ‫חלילה‪ ).‬והאדם נקרא דביקות רוח‬ ‫מידי פשוטו‪ ,‬ואעפ"כ רשות נתונה‬ ‫והנה כשאמר הקב"ה להלבנה לכי‬ ‫שנעשו כאחד‪ ,‬ממילא נעשה אדם‬ ‫ברוח‪ ,‬כאילו הרוח היוצא מפה איש‬ ‫לכל ישראל לדרוש ולחקור‬ ‫מעטי את עצמך‪ ,‬ונתמעט אורה‪,‬‬ ‫אחד המורכב בגוף ונשמה‪ ,‬ולא ב'‬ ‫אחד מתחבר ברוח שיוצא מן איש‬ ‫ברמיזות התורה)‪( ",‬שם)‬ ‫רמזו בזה הספה"ק שיצא מזה שלא‬ ‫נבראים נפרדים כמו המלאכים‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬שכך נעשה ע"י נשיקת פה אל‬ ‫יהא יחוד הגמור תדירי‪ .‬אבל לע"ל‬ ‫פה‪ .‬ויחוד השני הוא כמו איש ואשה‬ ‫שיהיה אור החמצה כאור הלבנה‪ ,‬אז‬ ‫פרק ד'‬ ‫שמתחתנים‪ ,‬ויהיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫פרק ג'‬ ‫יתקיים התיקון השלם ולא יהיה עוד‬ ‫ויש חילוק גדול בין ב' מיני יחודים‬ ‫התהוות המלאכים‬ ‫יחוד של נשיקין שאינו יחוד אמיתי‪,‬‬ ‫ב' מיני דבקות‬ ‫אלו‪ .‬ומובן מתוך המשל‪ ,‬שכאשר ב'‬ ‫"את‪( ,‬ר"ל עם) שני המאורות‬ ‫רק יחוד השלם ויתכללו המאורות‪,‬‬ ‫ויש לפרש הענין ע"ד העבודה‪ ,‬בב'‬ ‫אנשים חבירים מנשקים זה את זה‪,‬‬ ‫הגדולים (ר"ל זו"נ [זכר ונק']‪( ",‬שם)‬ ‫היינו קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬כדבעי‪.‬‬ ‫מדריגות בעבודת השם‪ .‬יש אשר‬ ‫רק הרוח שיצא מפיהם נעשה אחד‪,‬‬ ‫בשעת עבודתם את הש"י הם‬ ‫הזכר ונק' הנזכרים כאן הם כינוי‬ ‫וכיון שישפיע קוב"ה להשכינה שהיא‬ ‫אבל כאשר האיש והאשה מתחתנים‬ ‫דבוקים ממש בו ית'‪ ,‬באהבה ויראה‪.‬‬ ‫הנמצא בספה"ק על קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫דלה ועני'‪ ,‬ממילא יבא לו עוד שפע‬ ‫נעשה קשר אמיתי ביניהם‪ ,‬שאם‬ ‫בשעה שלומדים תורה הם ראשם‬ ‫(ונכתב נק' ולא במילואו משום‬ ‫מלמעלה‪ ,‬וכנ"ל בהקדמת המאמר‪.‬‬ ‫רוצים הם חלילה להתפרד צריכים‬ ‫ורובם בתוך הלימוד‪ .‬כאשר מקיימים‬ ‫צניעות‪ ,‬וחלילה שלא לגשם או‬ ‫וזהו שאמרו ז"ל שיהיה אז אור‬ ‫גט כריתות לנתק הקשר הזאת‪.‬‬ ‫איזה מצוה הוא בהתלהבות גדולה‪.‬‬ ‫לחלל דברים קדושים ונשגבים‬ ‫החמה שבעתים כאור שבעת הימים‪.‬‬ ‫הנה ע"י יחוד נשיקין בין קוב"ה‬ ‫כאשר מתפללים כמעט ששוכחים‬ ‫כאלו‪ ).‬והטעם‪ ,‬שכל משפיע נקרא‬ ‫ושכנתי' נבראים המלאכים‪ ,‬וע"י יחוד‬ ‫זכר‪ ,‬שבאמת כך פירושו של תיבת‬ ‫דביקות תמידית‬ ‫שיש עוד אנשים שם שמתפללים‬ ‫הגמור נבראים נשמות ישראל‪ .‬נמצא‬ ‫זכר‪ ,‬ונק' המקבל‪ .‬וכיון שקוב"ה הוא‬ ‫ויש להוסיף עוד ע"פ דרכינו בעבודה‪,‬‬ ‫עמהם‪ .‬אבל כל זה הוא רק בשעת‬ ‫דבהתהוות המלאכים אע"פ שנעשה‬ ‫המשפיע להשכינה כנ"ל‪ ,‬ממילא‬ ‫דעכשיו שעדיין לא נתגלה כבוד‬ ‫המצוה‪ ,‬אבל אח"כ לא נמשך‬ ‫ע"י יחוד בין קוב"ה ושכנתי'‪ ,‬אבל‬ ‫נקראים זו"ן‪ .‬ונרמזים בשני‬ ‫מלכותו ית' על כל העולם קשה‬ ‫הדביקות כ"כ זמן‪ .‬אבל היותר נעלה‪,‬‬ ‫כאשר נמשך הרושם של התעלות‪,‬‬ ‫מ יד א ח ר ה י ח וד " מ ת פרד א י ש‬ ‫המאורות האלו‪ ,‬וכמו שביארנו כבר‬ ‫להמשיך דביקות תמידית גם שלא‬ ‫שגם שלא בשעת העבודה מחשבים‬ ‫מאחיו" כמו אחר שמסיימים ב'‬ ‫לעיל בהקדמתנו להמאמר‪.‬‬ ‫בשעת המצוות‪ ,‬ע"כ יחוד הגמור‪,‬‬ ‫מן הש"י ונשארים דבוקים בו‪.‬‬ ‫חבירים לנשק זה את זה כנ"ל‪ .‬ולפיכך‬ ‫"על ידי היחוד של המאורות נתהוו‬ ‫היינו קשר אמיתי עם הש"י‪ ,‬אינו‬ ‫נעשה רק מזמן לזמן‪ ,‬בעת קיום‬ ‫והצדיק השלם הוא זה שלעולם אינו‬ ‫המלאכים הנבראים‪ ,‬שהם בבחי' גוף‬ ‫המלאכים‪( ",‬שם)‬ ‫המצוות‪ .‬אבל לע"ל יזכו כולם להיות‬ ‫מפסיק מן דביקותו‪.‬‬ ‫ונשמה כנ"ל‪ ,‬אינם נבראים במציאות‬ ‫פירוש‪ ,‬ששני מיני המלאכים הנ"ל‬ ‫תמיד דבוק בהש"י‪.‬‬ ‫הנה מדריגה הראשונה הוא כמו שני‬ ‫אחד כמו איש שהגוף ונשמה שוכן‬ ‫שורשם בקוב"ה ושכנתי' וכנ"ל‪,‬‬ ‫"וסופי תיבות כל הפסוק בגימ'‬ ‫אנשים חבירים‪ ,‬בשעה שנמצאים יחד‬ ‫ביחד‪ ,‬אלא נשארים נפרדים זה מזה‪,‬‬ ‫והתהוותם ע"י היחוד של ב'‬ ‫לימו"ת המשי"ח ב"ן דו"ד יהי"ה‬ ‫יש לה ם קירוב לבבו ת‪ ,‬ו בשעו ת‬ ‫וכמו שמבאר רבינו בסמוך‪.‬‬ ‫מאורות אלו כמו שיתבאר בהמשך‬ ‫או"ר הלבנ"ה כאו"ר החמ"ה ואו"ר‬ ‫אחרות יכולים לשכוח לגמרי אחד‬ ‫וכמו כן ברמז הקרא‪ ,‬שמתחילה כתיב‬ ‫המאמר‪.‬‬ ‫החמ"ה יהי"ה שבעתי"ם כאו"ר‬ ‫מן השני‪ .‬והוא כמו המלאך שאינו‬ ‫כאחד‪ ,‬שני מאורות הגדולים‪ ,‬דקאי‬ ‫"וחדתין נבוט לצפרין‬ ‫שבע"ת הימי"ם עם הכולל‪ ,‬להורות‬ ‫משמש את הגוף והנשמה יחד‪ ,‬אלא‬ ‫על זמן היחוד‪ ,‬ושוב מפרט כל אחד‬ ‫כנודע)‪( ",‬שם)‬ ‫על כללות המאורות יחד במהרה‬ ‫עתים יש לו להנשמה הרוחני בעשיית‬ ‫בפנ"ע‪ ,‬את המאור הגדול וכו' ואת‬ ‫לשון הזאת הוא מנוסח אקדמות‪,‬‬ ‫בימינו‪ ,‬וגם הר"ת בגימ' במשי"ח‬ ‫המצוות‪ ,‬ועתים להגוף הגשמי‪ .‬אבל‬ ‫המאור הקטן‪ ,‬להורות על הפירוד‬ ‫ופירושו שמלאכים חדשים נבראים‬ ‫ב"ן דו"ד‪( ".‬שם)‬ ‫מדרי גה ה שנ יי ' שה וא בדב יק ו ת‬ ‫אח"כ ובריאת ב' מיני המלאכים‪.‬‬ ‫בכל בוקר‪.‬‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫גליון העבר זכרנו‬ ‫אודות ההקפות שיסד‬ ‫ב‬ ‫רבינו‪ ,‬וכנה וג הי ום אצ ל‬ ‫בנקל לו לחסום תאוותו‪ ,‬וזה‬ ‫שנצטווינו לקרות קריאת שמע בכל‬ ‫יום פעמים ולקבל על עצמו בתיבת‬ ‫בראשית ב' ראשית ברא אלקים‪,‬‬ ‫היינו את השמים לצורך השמימיים‪,‬‬ ‫ואת הארץ לצורך קיום הארץ‪ ,‬חסד‬ ‫בראשית‬ ‫צאצאיו‪ ,‬בבלאזוב ומונקאטש‪.‬‬ ‫אחד למסור נפשנו על קדושת שמו‪.‬‬ ‫ורחמים‪( .‬אגד"כ בראשית)‬ ‫צירופי בראשית‬ ‫וזכרנו שאצל ההקפות אין‬ ‫וזה שנרמז יקוו המים (היינו כל‬ ‫אמרו רז"ל שכל התורה כלה נכללה‬ ‫תענוגי עולם הזה)‪ ,‬אל מקום אחד‬ ‫תכלית בריאת העולם‬ ‫בבראשית‪ ,‬הנה הנם בתש"ך צירופיו‬ ‫האויר של שמחה כמו אצל‬ ‫(היינו למקום שאומר אחד)‪ ,‬הנה‬ ‫בראשית וכו'‪( .‬שם)‬ ‫בר"ת‪ ,‬ומעתה ארשום מה שנלע"ד‬ ‫שאר צדיקים‪ ,‬אלא של גילה‬ ‫מקבל על עצמו יסורי מיתה בעבור‬ ‫בראשית ואות ב' רבתי‪ ,‬להורות‬ ‫זה כמה עתים רמזים בצירופים‪...‬‬ ‫ברעדה‪ ,‬ברתת וזיעה‪ .‬והיו‬ ‫בי"ת ראשי"ת‪ ,‬היינו לעשות מתיבת‬ ‫אהבתו ית"ש‪ ,‬מכל שכן שיבטל‬ ‫ח‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף בר"א שת"י‪.‬‬ ‫אומרים שאצל ההקפות היו‬ ‫תענוגיו כרגע עבור אהבתו ית"ש‪...‬‬ ‫ראשית בתים‪ ,‬כי אות נקרא אבן‬ ‫אמרו רז"ל‪ ,‬מבראשית נתאוה הש"י‬ ‫מורידים דמעות יותר מכל‬ ‫(שם)‬ ‫כשאינו במילואו‪ ,‬ובמילואו הוא תיבה‬ ‫להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ואמרו‬ ‫שאר ימי חודש תשרי‪.‬‬ ‫וקרוי בית‪ ...‬ותמצא הסוד למה ברא‬ ‫רז"ל כסא כבוד קדם לעולם‪ ,‬ועיקר‬ ‫הנה ההקפות היה זמן מיוחד‬ ‫השם ארץ מרמז על הגאולה‬ ‫הש"י את העולם דהיינו בכדי שיהיה‬ ‫כסא כבו דו הוא בי שרא ל‪ ,‬נרמז‬ ‫ונשגב‪ .‬אבל באופן כללי כן‬ ‫ויקרא אלקים ליבשה ארץ‪( .‬שם י')‬ ‫נקרא מלך כי אין מלך בלא עם‪ ,‬ע"כ‬ ‫בר"ת ב'ראשונה ר'צה א'לקים ש'בת‬ ‫היה הנוסח אצל רבינו‪ ,‬שלא‬ ‫‪...‬על פי האמור אמת מארץ תצמח‪,‬‬ ‫ראשית התעוררות הבריאה היה‬ ‫ת'וך י'שראל‪.‬‬ ‫ע"פ מה דנודע הקץ האחרון האמור‬ ‫כביכול בבחינת תואר מלכות‪ ...‬והנה‬ ‫ט‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף רת"א יש"ב‪.‬‬ ‫היו התפילות או שאר‬ ‫בדניאל‪ ...‬הוא אלף מאתים תשעים‬ ‫הכל ממך לדרוש תיבת ראשי"ת‬ ‫אמרו רז"ל‪ ,‬תורה אבות שמו של‬ ‫עבודות בגיל ורינה ובששון‬ ‫( ה ג ם שא י ן את נ ו י ו ד ע מ ה ה ו א‬ ‫בתים‪ ,‬הנה המילוי מתיבת ראשי"ת‬ ‫משיח ישראל בית המקדש קדמו‬ ‫ושמחה‪ ,‬אלא בדביקות‬ ‫החשב ון הזה ‪ ,‬ע כ"ז נד ע מ דבר י‬ ‫הוא י"ש ל"ף י"ן ו"ד ו'‪ ,‬בגימ'‬ ‫לעולם‪ ,‬נרמז בר"ת ר'אה ת'ורה‬ ‫גדולה‪ ,‬בפחד נורא‪ ,‬והרבה‬ ‫הנביא זה סימן קץ הגאולה האחרונה‪,‬‬ ‫מלכו"ת‪ ,‬ובזה נדרש סוף התורה‬ ‫א'בות י'שראל ש'ם (הוא שמו של‬ ‫דמעות‪ .‬וכן תנועות התפילה‬ ‫סימנך אמ"ת‪[ ,‬ר"ת] א'לף מ'אתים‬ ‫לתחילתה‪ ,‬לעיני כל ישראל‬ ‫משיח) ב'ית (הוא בית המקדש)‪...‬‬ ‫היו כך‪ ,‬וכמו שנהוג עד היום‪.‬‬ ‫ת'שעים)‪ .‬והנה אמת‪ ,‬היינו סימן‬ ‫(העמוסים מני בטן בני מלכים‪ ,‬המה‬ ‫יב‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף בש"ר את"י‪,‬‬ ‫יש פתגם בין החסידים (בדרך‬ ‫הגאולה האחרונה‪ ,‬מארץ תצמח‪ ,‬נדע‬ ‫מבינים) בראשי"ת ברא אלקים‪ ,‬היינו‬ ‫אמרו רז"ל‪ ,‬בזכות שלש ראשונות‬ ‫צחות)‪ ,‬ש ב רא פ ש י ץ הם‬ ‫זה משם אר"ץ שקרא הקב"ה‬ ‫טעם בריאת העולם בכדי שיתגלה‬ ‫נברא העולם בזכות חלה ביכורים‬ ‫מזמרים בימים הנוראים‬ ‫ליבשה ארץ‪ ,‬א' אלף‪ ,‬ר' מאתים‪ ,‬ץ'‬ ‫תאר מלכות‪( ...‬שם)‬ ‫מעשרות‪ ...‬והוא ר"ת ב'זכות ש'לש‬ ‫שהקב"ה יכה אותם בסריטות‬ ‫תשעים‪ ,‬להורות עיקר בריאת העולם‬ ‫ר'אשונות א'שר ת'ורמים י'שראל‪.‬‬ ‫ובעיטות‪ ,‬אבל בדינוב אמרו‬ ‫על אותו הזמן‪( ...‬שם)‬ ‫מים ויבשה‬ ‫יג‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף אב"י שר"ת‪,‬‬ ‫כן בדמעות ואנחה‪.‬‬ ‫אמרו רז"ל לומר בכל יום תהלה‬ ‫עוד נקודה אודות תפילות‬ ‫כי טוב‬ ‫אהבת הש"י מגרש התאוות‬ ‫לדוד‪ ...‬והוא נרמז בר"ת א'מור ב'כל‬ ‫רבינו‪ ,‬הנה רבינו היה מאריך‬ ‫ויאמר אלקים יקוו המים מתחת‪( .‬שם‬ ‫י'ום ש'לש ר'ננות ת'הלה‪...‬‬ ‫נפלאים מעשה השם‬ ‫ט')‬ ‫כ‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף בש"ר את"י‪.‬‬ ‫בתפילתו הרבה‪ ,‬וגם התפלל‬ ‫וירא אלקים כי טוב‪( .‬שם י"ב)‬ ‫‪...‬הנה כל התענוגים שבעולם מכונים‬ ‫ר"ת ב'זכות ש'שים ר'בוא א'ותיות‬ ‫בקולות וברקים עד שנשמע‬ ‫בשם מים‪ ,‬כי מיסוד המים רודף אדם‬ ‫הנה מ"ש בכל מעשה בראשית וירא‬ ‫ת'ורת י'שראל‪ ,‬היינו כשיתעסקו‬ ‫קולו למרחוק‪ .‬ומסופר בזה‪,‬‬ ‫אחר תענוגים‪ ,‬כי המים מצמיחים כל‬ ‫אלקים כי טוב‪ ,‬הנה זה לא יתכן כ"כ‬ ‫בהם ישראל אז יהיה בש"ר את"י‬ ‫שבכל שבת היה רבינו אומר‬ ‫מיני תענוגים‪ ,‬וכשמתגבר באדם יסוד‬ ‫על יוצרנו יוצר בראשית‪ ,‬רק על‬ ‫שלא יורקב בשרם‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫תפילת נשמת בתנועה‬ ‫פעולת האדם שאינו יודע אם תתכן‬ ‫ה מ י ם מתא ו ו ה ל ת ע נ ו ג י ם ‪ ,‬ו ה נ ה‬ ‫כא‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף אי"ב שת"ר‪.‬‬ ‫מיוחדת‪ ,‬ובשבת אחר פטירתו‬ ‫פעלו עד יגמרנה ויראה בעיניו‪,‬‬ ‫כשהאדם מתאווה לתאוה הנה מצטער‬ ‫ר"ת א'ל י'שלוט ב'הם ש'ום ת'ולעה‬ ‫באו הרועים הערלים וריננו‬ ‫כשאינו עוסק בתאוה ההוא וקשה לו‬ ‫ר'קבון‪...‬‬ ‫משא"כ הבורא ית"ש וכי היה‬ ‫התנועה הזאת שהיו רגילים‬ ‫לפרוש הימנה‪ ,‬וסגולה לזה‪ ,‬בהעלות‬ ‫כג‪ .‬בראשית‪ ,‬יצורף יא"ב שר"ת‪.‬‬ ‫מסתפק ח"ו בטוב פעולתו עד אשר‬ ‫לשמוע ממקומם בשדות‬ ‫על לבו אהבת יוצרו שמוטבע בטבע‬ ‫אמרו רז" ל ש צ ר י ך א ד ם ל י ז ה ר‬ ‫ראה בעיניו כביכול‪ .‬אבל ע"פ פשוטו‬ ‫הרחוקות‪ .‬וכן היה הנהגתו‬ ‫א י ש ה י ש רא ל י מ מ ק ב ל י הת ו ר ה‬ ‫מדברי סופרים‪ .‬ר"ת י'זהר א'דם‬ ‫הוא אזהרה לבאי עולם לבל יבואו‬ ‫שאפילו הוא מפחות הערך ובעל‬ ‫ב'תקנות ש'תיקנו ר'בנן ת'מיד‪( .‬אגד"כ‬ ‫הכללית‪ ,‬להראות את עבודתו‬ ‫להתחכם על מעשה הש"י ויבואו‬ ‫תאוה‪ ,‬כשרוצים לכופו לכפור‬ ‫צירופי בראשית)‬ ‫הגדולה לחוץ‪ ,‬כדי שישמעו‬ ‫לומר יותר היה טוב אם היו השמים‬ ‫באמונת אלקים חיים הנה הוא מוסר‬ ‫העם וילמדו‪.‬‬ ‫נטועים במישור ולא בגלגלים‪...‬‬ ‫נפשו על קדושת שמו ית'‪ ,‬והנה‬ ‫חסד דין ורחמים‬ ‫ויש לציין שבניו הק'‪ ,‬הרה"ק‬ ‫וכדומה בכל בריאה יבוא בן אדם‬ ‫כשמוסר נפשו למיתה הנה כבר‬ ‫בראשית וכו'‪( .‬א' א')‬ ‫ר' דויד מדינוב והרה"ק ר'‬ ‫לחשוב שבתמונה כך וכך היה יותר‬ ‫מבטל כל תענוגי עולם הזה עבור‬ ‫עוד [פירוש‪ ,‬בראשית ב] בי"ת גדול"ה‬ ‫אלעזר מלאנצוט‪ ,‬לא אחזו‬ ‫טוב ויפה‪ ,‬ע"כ נכתב בכל מלאכת‬ ‫אהבת יוצרו‪ ,‬והנה אם עושה כן‬ ‫בגימ' הוי"ה חס"ד די"ן רחמי"ם‪,‬‬ ‫בדרך הלזה אלא בחרו בדרך‬ ‫הש"י וירא אלקים כי טוב הוא‪,‬‬ ‫בעבור אהבת יוצרו לבטל כל תענוגי‬ ‫שהם הוי"ה מנהיג העולם בחסד דין‬ ‫של הצניע לכת‪ ,‬והתפללו‬ ‫הש"י ראה בחכמתו כי טוב הוא‬ ‫עולם הזה ולקבל על עצמו יסורי‬ ‫רחמים‪ ,‬ועיקר החסד ורחמים לצורך‬ ‫במהירות ושתיקה כמו אנשים‬ ‫שתהיה הבריאה דוקא באופן זה‬ ‫מיתה הקשים‪ ,‬איך לא יחסום תאוותו‬ ‫הארציים שאינם מתקיימין בדין‪,‬‬ ‫פשוטים‪ ,‬כדי שלא יהא נרגש‬ ‫ובתמונה זו‪ ,‬וזו היא תכלית ההטבה‪...‬‬ ‫כרגע בעבור אהבת יוצרו‪ ,‬והנה‬ ‫ועיקר הדין לצורך השמימיים שאין‬ ‫מדריגתם הגדולה‪.‬‬ ‫(שם)‬ ‫בהעלות זאת על לבבו בכל זמן אזי‬ ‫מצוי ביניהם היצר הרע‪ .‬וזהו‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"ג‬ ‫הרי שמר הש"י את נח ומשפחתו עם כל החיות בתוך התיבה דרך נס‪ ,‬ובודאי‬ ‫שזכר אותו‪ .‬אלא פירושו שלא היה נזכר בפה לפניו ית'‪ ,‬שכיון שהיה אז שעת‬ ‫דין אילו היה נזכר היו משגיחים במעשיו ואפשר שלא יהא ראוי להינצל‪ .‬רק‬ ‫רמז העבר ביאר רבינו היאך להינצל מן עין הרע ומן החיצונים‬ ‫שרוצים להזיק את האדם‪ .‬וכאן ממשיך להביא דברי הזוה"ק בענין‬ ‫ב‬ ‫הזהירות מן הדין בשעת הדין‪.‬‬ ‫אח"כ שנסתיים הדין היה מזכירו‪.‬‬ ‫"שם‪ ,‬בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאינש דידכר שמיה‬ ‫"קבלנו מהצדיקים בשעה שאדם צריך להתפלל על חבירו ורואין ח"ו שהדין‬ ‫קמיה דקודשא בריך הוא‪ ,‬דהא אי אדכר שמיה מדכרין חובוי וייתון‬ ‫מתוח‪ ,‬יתפלל עליו במחשבה‪".‬‬ ‫לאשגחא ביה‪ ,‬מנלן‪ ,‬משונמית וכו'‪".‬‬ ‫שכיון שאם יזכיר שמו של חבירו בתפילה שמא יגרום החטא ויתהפך הדין‬ ‫פירוש‪ ,‬בשעה שהדין שורה בעולם אין להזכיר שמו של איזה איש לפני‬ ‫לרעה חלילה‪ ,‬ממילא אין להזכירו בפה‪ ,‬רק במחשבה‪ ,‬שהש"י יודע מחשבות‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שאם נזכר שמו אז ישגחו בחטאיו ויתחייב בדין‪ .‬ודבר הזאת נלמד‬ ‫אבל הקטיגור אינו יודע מה שבליבו‪ ,‬ובזה יעלה התפילה לרצון לפניו‪ ,‬וכמו‬ ‫מן האשה השונמית‪ ,‬ששאלה אלישע "היש לדבר לך אל המלך"‪ ,‬היינו אם‬ ‫שמסיים רבינו‪.‬‬ ‫רוצה היא שיתפלל לפני המלך מלכי המלכים הקב"ה עליה‪ .‬והשיבה‪" ,‬בתוך‬ ‫"ועוד קבלנו להתפלל עליו ברמז‪ ,‬דהיינו אם צריך לרפואה יתפלל עליו על‬ ‫עמי אני יושבת"‪ ,‬היינו שלא רצתה שיתפלל עליה‪ .‬והטעם שהשיבה כך לא‬ ‫מזונות‪ ,‬שהרפואה כמזונות‪ ,‬וכיוצא‪".‬‬ ‫היה משום שלא רצתה שיתפלל עליה‪ ,‬או שלא היתה לה איזה בקשה‪ ,‬אלא‬ ‫שהמזונות הם קיום הגוף שיהא בריא‪ ,‬ושניהם ענין אחד‪ .‬וי"ל עוד‪ ,‬דפעם‬ ‫שהיה ראש השנה‪ ,‬יום הדין על כל העולם‪ ,‬ולא רצתה שיזכירה בפה‬ ‫היתה רעב‪ ,‬וגם מגיפה‪ ,‬ולא ידעו אם להתפלל על מזונות או על הרפואה‪,‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬שאז ישגיחו למעלה במעשיה‪ ,‬הן לטוב והן למוטב‪.‬‬ ‫ופשטו חז"ל שיש להתפלל על מזונות‪ ,‬שאין הקב"ה נותן מזונות למתים אלא‬ ‫"תא חזי‪ ,‬לא בשעתא דרוגזא שריא בעלמא לא אדכר כיון דדינא אתעבר‪,‬‬ ‫לחיים‪ .‬וכן כאן‪ ,‬שאם יתפלל על חבירו שיזכה למזונות גם יזכה לחיים‪.‬‬ ‫מה כתיב‪ ,‬ויזכר אלקים את נח וכו'‪ ,‬ע"כ‪".‬‬ ‫"והש"י בוחן לבות וכליות הוא יודע מחשבתו‪ ,‬ובעלי הקטרוג לא יקטרגו כיון‬ ‫דהיינו‪ ,‬שיש לדייק מן הפסוק ויזכר אלקים את נח‪ ,‬שמשמע שכל זמן שהיה‬ ‫שאין תפילתו בפירוש על הדין המתוח עליו‪ ,‬כך קבלנו‪".‬‬ ‫המבול לא הזכירם הש"י‪ ,‬והדבר צ"ב‪ ,‬האם יש שכחה לפניו חלילה‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫כי כל אדם שיוולד יהיה לו שכל משכיל וכו'‪ .‬בחשק התורה‪ ,‬הנה אם לא‬ ‫המשך פקודיך הבינני מעמוד א' וכפשוטו ביאור הדברים‪ ,‬שבודאי בן עזאי‬ ‫קיים המצוה בגשמיות אעפ"כ קיימה ברוחניות‪ ,‬ועוד חיזק דבריו בן עזאי‬ ‫היה ביכולתו לישא אישה ולהוליד בנים‪ ,‬רק שחשקתו בתורה היה כ"כ עד‬ ‫באמרו אפשר שתיעשה (המצוה הזאת) ע"י אחרים‪ ,‬והנה לכאורה דבריו‬ ‫שלא רצה לעסוק בשום דבר חוץ מלימוד התורה‪ ,‬ע"כ ביטל עצמו מפרי'‬ ‫תמוהין א"כ נאמר כזאת בכל המצות בציצית ותפילין‪ ,‬אך הוא אשר דברנו‬ ‫ורבי'‪ .‬ומצד השני‪ ,‬אילו היה בא לידי הרהורים ולא היה יכול לכבוש את‬ ‫להיות שאמר שאעפ"כ הוא מקיים המצוה ברוחניות שהוא ג"כ מחוייבת‪ ,‬ואם‬ ‫יצרו לא היה רשאי לעשות כן‪ ,‬שאין היתר הזאת של נפשי חשקה בתורה‬ ‫יפנה מחשבתו מחשק התורה כדי להוליד בגשמיות הנה תתבטל ממנו מצות‬ ‫רק מצד מצות פרי' ורבי'‪ ,‬אבל לא שיבא לידי חטא‪.‬‬ ‫פ"ו ברוחניות בעסק התורה הולדת השכל‪ ,‬וזה א"א לעשותה כל כך ע"י‬ ‫אבל רבינו (דרך פקודיך שם ז') ביאר באופן אחר וז"ל‪ ,‬ונראה לי‪ ,‬דוקא אם‬ ‫אחרים כי לא כו"ע גמירי בתורה להוליד ברוחניות‪ ,‬משא"כ בגשמיות אפשר‬ ‫דבוק בתורה כבן עזאי עד שע"י תשוקתו בתורה א"א לו להפריד את‬ ‫לעשותה ע"י אחרים‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫עצמו לחמם את גופו לכח המוליד‪ ,‬וכן הוא הלשון שאמר בן עזאי מה‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬דבסוטה (דף ג') נחלקו בשיעור ביאה‪ ,‬וביניהם בן עזאי‪ .‬ומסיים‬ ‫אעשה ונפשי חשקה בתורה‪ ,‬רצונו לומר א"א לי בשום אופן לקיים המצוה‬ ‫הגמ'‪ ,‬שכל אחד בעצמו שיער‪ ,‬עד כמה המשיך מעשיו‪ .‬והק' הגמ'‪ ,‬הלא בן‬ ‫כי מחמת תשוקת התורה אין לי תשוקה לתאות כח המוליד‪.‬‬ ‫עזאי לא נשא אשה‪ .‬ותי' הגמ' בתי' הראשון דנסיב ופירש‪ .‬ואם כדברי רבינו‬ ‫ועוד כתב (שם חלק המחשבה כ"ה) ‪ ,‬דודאי גם בן עזאי היה רוצה לקיים המצוה‬ ‫שלא היה לו כח המוליד היאך נשא אשה כלל‪ .‬וי"ל‪ ,‬שבשעה שנשא אשה‬ ‫דמי פטרו ממצות עשה דאורייתא‪ ,‬רק שאמר מה אעשה ונפשי חשקה‬ ‫עדיין לא זכה לחשוק בתורה כ"כ‪ ,‬רק כשפירש מאשתו‪.‬‬ ‫בתורה (דר"ל) דע"י תשוקתו הנכבדת בלב ונפש בתורה לא היה לו שום‬ ‫אבל יש להעיר על רבינו מלשון הרמב"ם והפוסקים‪ ,‬שאחר שכתבו שצריך‬ ‫מבוא לגופניות ונשען על ביתו ולא יעמוד‪ ,‬וז"ש מה אעשה דהנני אנוס‬ ‫להיות כבן עזאי הוסיפו שאעפ"כ אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה‬ ‫כמו הסריס ח"ו וכיוצא שאין בידו עון דמה אית ליה למעבד‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫"שמא יבוא לידי הרהור"‪ ,‬והנה לדעת רבינו שפירושו כבן עזאי היינו שאין‬ ‫דקדקו הפוסקים ג"כ בדבריהם וכן הוא בשולחן ערוך בזה"ל‪ ,‬מי שחשקה‬ ‫לו כח להוליד‪ ,‬מהו הספק שמא יבוא לידי הרהור‪ ,‬הלא זה גופא פירושו של‬ ‫נפשו בתורה כבן עזאי (דייקא) ונדבק בה כל ימיו (דייקא)‪ ,‬ר"ל דאי אפשר‬ ‫חשקת התורה הזאת שא"א לעשות מעשה הזאת כלל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לו להפריד תשוקתו כרגע לתקוע מחשבתו ודעתו בעסק הלזה כדי שיתפעל‬ ‫כח המוליד כנודע‪ ,‬איש כזה אין בידו עון דמה אית ליה למעבד‪ ,‬הנה‬ ‫המצוה הזאת לגביה כדברים התלויים בסיבה כגון יבום וכיוצא שבאם יעדר‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫ממנו הסיבה פטור וכו'‪.‬‬ ‫נתנדב לע"נ כ"ק אדמו"ר הרה"ק‬ ‫יכולים לנדב‬ ‫וכתב עוד (שם כ"ו) וז"ל‪ ,‬מחשבת הדעת והשכל הוא העיקר פריה ורביה‬ ‫ר' ישראל בן כ"ק אדמו"ר‬ ‫בסכום ‪00$$‬‬ ‫באדם‪ ,‬רק שהשי"ת צונו גם להוליד בגשמיות ואז יתרבה גם השכל ביותר‬ ‫הרה"ק ר' יהושע מבלאזוב‬