gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פניני ילקוט הגרשוני · Pninei Yalkut Hagirshoiny — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי״ת‬ ‫פניני התורה‬ ‫ספר‬ ‫ליקוטי פנינים מתוך הקובץ הגדול והנפלא‬ ‫של הגאון הגדול המפורסם‬ ‫זצוק״ל‬ ‫רבי גרשון שטערן‬ ‫אבד״ק מ׳ לודאש‬ ‫תלמידם של בעל מהר״ם שיק‪ ,‬חתן סופר‪ ,‬וקול ארי׳ זי״ע‬ ‫וחתן בעל בית שערים זי״ע‬ ‫בעהמ״ח ספרי ילקוט הגרשוני י״ב חלקים ועוד‬ ‫נלקטו‪ ,‬נערכו‪ ,‬ונסדרו בס״ד ע״י‬ ‫חיים יוסף בערנאטה‬ ‫ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬ ‫שנת תשפ״ו לפ״ק‬ ‫בראשית‬ ‫להערות והגהות‪ ,‬ולכל עניני הספר‪ ,‬נא להתקשר‪347.224.1477 | P ninei Yalkut H agershuni @ gmail . com :‬‬ ‫אנק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ספר בראשית‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫לא פתח באלף שהוא ארור‪ ,‬דבלי תורה אין יכולין‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו' והארץ‬ ‫להפוך קללה לברכה‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫היתה תוהו ובוהו (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬בראשית)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫למה בבריאת התורה פתח בבי״ת‬ ‫ובקבלת התורה פתח באל״ף‬ ‫בראשית ברא אלקים (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫נראה לענ"ד על פי דברי [ספר] אמרי שפר להגאון‬ ‫רבי שלמה קלוגערא  מבראד ז"ל‪ ,‬דבתחלה שהעולם‬ ‫בזכות שבת דהיינו התלמיד חכם נברא העולם‬ ‫נברא קודם מתן תורה היה צריך לפתוח בבי"ת‬ ‫ועיין בבעל הטורים ריש פרשת בראשית שכתב‬ ‫שהוא ברכה ולא באל"ף שהוא ארורב ‪ ,‬אבל כשנתן‬ ‫בראשית אותיות ירא שבת לומר לך שבזכות שבת‬ ‫התורה‪ ,‬פתח הקב"ה באל"ף [אנכי] דעל ידי התורה‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ופלא לכאורה שהרי כאן מפורש‬ ‫יכולין להפוך מדת הדין לרחמים‪ ,‬לכך יכול לפתוח‬ ‫בגמרא (יבמות ו א) שאין להתיירא משבתג ‪ ,‬ואם‬ ‫אף באל״ף דאף הארור נהפך לברכה‪ ,‬עיין שם‪ .‬והנה‬ ‫כן היאך רמז לנו הכתוב ירא שבת דמשמע שיש‬ ‫התורה נקראת אור‪ ,‬כמו שכתוב (משלי ו כג) כי נר‬ ‫להתיירא מן השבת גופא‪.‬‬ ‫מצוה ותורה אור‪ ,‬ובלי תורה הכל חושך ואפילה‪.‬‬ ‫ובדרך אגדה יש לומר דידוע דתלמיד חכם הוא בחינת‬ ‫וזה שכתוב בראשית ברא אלקים‪ ,‬שברא העולם‬ ‫שבתד  דלית ליה מגרמיה כלום אלא מה שמכינים לו‬ ‫בבי״ת‪ ,‬וקשה למה לא נברא באלף? לזה אמר הטעם‬ ‫סוחרי ארץ ובעלי מלאכה שהם בבחינת ששת ימי‬ ‫‪ -‬יען והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום‬ ‫המעשה‪ ,‬וזה שאמרו ירא שבת דהיינו התלמיד חכם‬ ‫שלא היה עדיין תורה בעולם [היינו אור התורה]‪ ,‬לכך‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫א‪ .‬מגדולי הפוסקים‪ ,‬הדרשנים‪ ,‬והרבנים‪ .‬רב ומגיד מישרים בעיר בראד‪ .‬חיבר יותר מ‪ 150-‬ספרים‪ ,‬וכתב אלפי תשבות להלכה‪ .‬נלב״ע תרכ״ט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובמדרש רבה (א י) דבר אחר‪ ,‬ולמה בב'‪ ,‬שהוא לשון ברכה‪ ,‬ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה‪ .‬דבר אחר‪ ,‬למה לא באל"ף‪ ,‬שלא ליתן‬ ‫פתחון פה לאפיקורסין‪ ,‬לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה‪ ,‬אלא אמר הקב"ה‪ :‬הרי אני בורא אותו בלשון ברכה‬ ‫והלואי יעמוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מה שמירה האמורה בשבת לא משבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת‪.‬‬ ‫ד‪( .‬זוהר ח"ג כט‪ ,‬א)‪ :‬נפש של תלמידי חכמים נקראת שבת מלכה‪ ,‬שהיא נפש יתירה של שבת‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫בנק‬ ‫של אדם בטובתו עשיר בשורו עני ְבְ ֵֵׂשיֹו וכו'‪ ,‬פירש‬ ‫כמו שאמר ר׳ עקיבא (בבא קמא מא ב) את ה' אלקיך‬ ‫רש"י מפסידו ממון ומכפר על גופו – פירוש הודו לה'‬ ‫תירא לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬לומר לך שבזכות שבת‬ ‫כי טוב ‪ -‬הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו‪,‬‬ ‫דהיינו התלמיד חכם נברא העולם‪ ,‬כדאיתא בכמה‬ ‫כלומר בטובה שהשפיע לו תחלה‪ ,‬כדי לגבות ממנו‬ ‫מקומות בש"ס‪ ,‬דתלמידי חכמים הם בוני העולם‬ ‫על ידי זה את חובתו והוא כמו שאמרו רז"ל (ילקוט‬ ‫ומקיימי העולם ובזכותם העולם עומד (אלא דרחוק‬ ‫תשא) ארך אפים ורב חסד‪ ,‬משל למלך שהיה חייב לו‬ ‫בעיני שזה יהיה כוונת הבעל הטורים ז"ל וצריך עיון כעת )‪.‬‬ ‫אחד מאה מנה‪ ,‬שלח עליו שליח ואמר לו בוא ועשה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת יבמות ‪ -‬דף ו ב)‬ ‫עם המלך חשבון‪ ,‬היה מיצר‪ ,‬שלח עליו שליח אחר‬ ‫כו'‪ ,‬מה עשה המלך עמד בלילה ונטל כיס אחד ונתן‬ ‫לתוכו מאה מנה‪ ,‬וזרקו דרך החלון‪ ,‬ועמד וקיבל הכיס‪,‬‬ ‫כשם שציוה הקב"ה לתת מורא למקדש‬ ‫והתחיל להיות שמח‪ ,‬ואחר כך שלח עליו שליח אחר‪,‬‬ ‫כך צוה הקב"ה לתת מורא לשבת‬ ‫אמר לו בוא ועשה עם המלך חשבון‪ ,‬בא ופרע לו מה‬ ‫בענין מה שכתבתי לעיל (בדף ו) בשם בעל הטורים‬ ‫שהיה חייב לו‪ ,‬נמצא זה פורע חובו והמלך נוטל את‬ ‫בראשית אותיות ירא שבת‪ ,‬מצאתי דבר חידוש‬ ‫שלו‪ ,‬כך הבריות‪ ,‬עשה אדם עבירה וחייב עליה מיתה‪,‬‬ ‫בספר יראים לר"א ממיץה  ז"ל (בסימן צ"ח) שכתב‬ ‫והקב"ה ממתין לו כו'‪.‬‬ ‫וז"ל‪ :‬כשם שציוה הקב"ה לתת מורא למקדש כך צוה‬ ‫ובזה יובנו דברי המדרש (בראשית) מתחלה עלה‬ ‫הקב"ה לתת מורא לשבת שהרי הוקשו זה לזה דכתיב‬ ‫במחשבה לברוא העולם במדת הדין‪ ,‬וראה שאין‬ ‫(ויקרא יט ל) את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו‪ ,‬ומהו‬ ‫העולם מתקיים‪ ,‬שיתף עמו מדת הרחמים‪ ,‬ולא עוד‬ ‫מורא שבת שיחשב אדם בלבבו לכבד את השבת‬ ‫אלא שהקדים מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬וצריך‬ ‫ולשמור אותו ולהיות חרד על הדבר ולא מן השבת‬ ‫ביאור מה ענין השיתוף ומה ענין ההקדם‪ ,‬כי אם‬ ‫אתה ירא אלא ממי שהזהיר על השבת עכ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫הניחו שמדת הרחמים משותפת למדת הדין‪ ,‬איך אם‬ ‫דבר חדש שלא מצינו בש"ס ובמפורשים‪ ,‬וכעת לא‬ ‫כן חזרו ואמרו ולא עוד אלא שהקדים כו'‪ ,‬וגם הדבר‬ ‫נודע לי המקור אשר ממנו שאב רא"מ ז"ל את דבריו‬ ‫בעצמו צריך ביאור מה יתרון בזה אם הקדים‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫אלה‪ .‬ואולי סבירא ליה להרא"מ ז"ל דמורא שבת‬ ‫אתי שפיר כי ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים‬ ‫גם כן נכלל בדרשת חז"ל (יבמות דף ו א) בפסוק את‬ ‫במדת הדין‪ ,‬כי לפי מדת הדין הנפש החוטאת‬ ‫שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו וצ"עו  ז ‪.‬‬ ‫תמות ח"ו כמו שאמרו ז"ל (בילקוט תהלים כ"ה) שאלו‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת יבמות ‪ -‬הערה בדף יד ב)‬ ‫לחכמה כו' עיין שםח ‪ ,‬ולכן שיתף מדת הרחמים‬ ‫למידת הדין‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלקים (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫ואופני השותפות ותועלתה כך הוא‪ ,‬כי כאשר יש ביד‬ ‫החוטא איזה דבר לתת בעד נפשו‪ ,‬אזי יעשו ב' המדות‬ ‫ראה שאין העולם מתקיים במדה״ד‪ ,‬שיתף עמו מדת‬ ‫הרחמים‪ ,‬ולא עוד אלא שהקדימו למדת הרחמים‬ ‫האלה פעולותיהם גם יחד‪ ,‬כי המדת הדין תעשה דבר‬ ‫המשפט‪ ,‬לקחת דין מאת החוטא‪ ,‬והמדת הרחמים‬ ‫הודו לה' כי טוב (פסחים קיח א ) הודו לה' שגובה חובתו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ה‪ .‬רבי אליעזר ממיץ זצ״ל‪ ,‬מבעלי התוספות‪ .‬תלמיד רבינו תם והרשב״ם ורבו של הרוקח הראבי״ה ועוד‪ .‬חיבר ספר יראים על תרי״ג מצות‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בענין מצות מורא שבת‪ ,‬ראה בספר סביב ליראיו מהג"ר אהרן וואלקין ז"ל אב"ד פינסק קארלין‪ ,‬שכתב כדברי רבינו עיי"ש באריכות‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וראה בקונטרס מורא שבת להג"ר ברוך וייסבעקער זצ"ל שהאריך לבאר שיטת היראים ועיין בשו"ת חיי אברהם להג"ר אברהם חיים‬ ‫שפיטצער זצ"ל (ח"ב סי' י"ז) שמבאר מקור וגדר מצות מורא שבת‪.‬‬ ‫ח‪ .‬וכן איתא בפסיקתא דרב כהנא (כה ז‪ ):‬שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו‪ ,‬אמרה להם וחטאים תרדף רעה (משלי יג‪ :‬כא)‪ .‬שאלו לנבואה‬ ‫החוטא מהו עונשו‪ ,‬אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח‪ :‬ד)‪ .‬שאלו לתורה חוטא מה עונשו‪ ,‬אמרה להם יביא אשם ויתכפר‬ ‫לו‪ .‬שאלו להקב"ה החוטא מהו עונשו‪ ,‬א' להם יעשה תשובה ויתכפר לו‪.‬‬ ‫גנק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫במחשבה של בריאת העולם כך עלה לפני שעל ידך‬ ‫פעולת ההגנה וההצלה אל גוף החוטא לבלתי יפגעו‬ ‫תנתן תורה לישראל ואי אפשר לשנות וליתן התורה‬ ‫בו בעצמו‪ ,‬כמאמר רז"ל (ויקרא רבה פרשה יז אות ד ועוד)‬ ‫על ידי ר׳ עקיבא וא"ש‪.‬‬ ‫אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת מנחות ‪ -‬דף כט ב)‬ ‫והפליגו עוד ואמרו‪ ,‬ולא עוד אלא שהקדים מדת‬ ‫הדין למדת הרחמים‪ ,‬היינו כאשר יקרה כי יהיה‬ ‫החוטא ההוא מסכן ודל עד שלא יהיה בידו דבר במה‬ ‫להתפרע ממנו‪ ,‬הנה השי"ת יעשה עמו צדקה‪ ,‬ויחון‬ ‫התחלת הבריאה הוא מציאות הזמן‬ ‫אותו בעושר‪ ,‬טרם יקחהו לדין‪ ,‬וזהו‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫וקודם לזה לא היה הזמן כלל‬ ‫שהקדים מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬כלומר אשר‬ ‫במגילה (ט א) איתא כתבו לו כולם בספרם‪" :‬אלהים‬ ‫מדת הדין תעשה פעולתה טרם בוא אליו המדת‬ ‫ברא בראשית וכתב ביערות דבש (דף קעב) כי כבר‬ ‫הרחמים‪( .‬מהמגיד ר׳ אברהם בעריש פלאהם בסוף ספרו אבל‬ ‫עמדו רבים מן אפיקורסים וטענו שהעולם קדמון‪,‬‬ ‫יחיד הספד על גאון יעקב מליסא ז"ל)‪.‬‬ ‫דלמה לא ברא העולם קודם‪ ,‬כי הטוב האמיתי לא‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬פסחים קט"ז א ‪ -‬הודו לה׳)‬ ‫יכלה טובו‪ ,‬ואם כן למה לא הקדים טובו מאז ומקדם‪.‬‬ ‫ובאמת אילו היה הזמן קודם לבריאה‪ ,‬היה מקום‬ ‫לשאלתם אבל הזמן הוא ראשון לבריאה כי התחלת‬ ‫בשעת בריאת שמים וארץ עלה במחשבתו‬ ‫הבריאה הוא מציאות הזמן וקודם לזה לא היה הזמן‬ ‫ית׳‪ ,‬שיתן התורה לישראל על ידי משה‬ ‫כלל‪ ,‬ואם כן סגר עליהם המדבר בשאלה זו למה לא‬ ‫[מנחות כט ב] אמר ליה [ר׳ עקיבא]‪ ,‬רבונו של עולם‬ ‫ברא קודם בזמן כי לא היה מקדם זמן כלל ולא שייך‬ ‫יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? אמר ליה‬ ‫לברוא קודם‪.‬‬ ‫שתוק כך עלה במחשבה לפני‪.‬‬ ‫וזהו ענין חכמי ישראל כי כאשר יכתבו בראשית‬ ‫יש לומר הכוונה על פי מה שכתבתי בחלק הראשון‬ ‫ברא אלקים יקשה למה לא קודם ויכחישו הכחשת‬ ‫מזה החיבור במסכת ראש השנה (דף לב א) בהא‬ ‫העולם קדמון ולכך כתבו אלהים ברא בראשית ‪-‬‬ ‫דאיתא שם בגמרא בראשית נמי מאמר הוא‪ ,‬והוא‬ ‫פירוש התחלת הזמן הנקרא בראשית ברא ה' והוא‬ ‫גופא קשיא אמאי כתיב בראשית ולא כתיב ויאמר‪,‬‬ ‫מהנבראים ולא היה מקדם זמן כלל‪ ,‬ואם כן הקושיא‬ ‫והבאתי בשם האלשיך והשם משמואלט  ז"ל דשמים‬ ‫נופלת למה לא ברא קודם וא"ש ודפח"חי ‪.‬‬ ‫וארץ נבראו במחשבה ולא בדיבור עיין שם‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת מגילה ‪ -‬דף ט א)‬ ‫והנה איתא במדרש בראשית ברא אלקים בשביל‬ ‫התורה שנקרא ראשית‪ ,‬בשביל ישראל שנקראו‬ ‫ראשית‪ ,‬אם כן בשעת בריאת שמים וארץ במחשבה‪,‬‬ ‫האם שמים נבראו תחילה או הארץ‬ ‫עלו במחשבתו ית' תורה וישראל ומשה דהיינו שיתן‬ ‫בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך ארץ‬ ‫התורה לישראל על ידי משה‪ ,‬ואם כן אי אפשר לבטל‬ ‫כו' ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך‬ ‫מחשבה זו וליתן התורה על ידי ר' עקיבא‪ .‬וזה שאמר‬ ‫שמים (חגיגה יב א)‬ ‫הקב"ה למשה‪ ,‬שתוק כך עלה במחשבה לפני‪ ,‬ר"ל‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫ט‪ .‬חידושי שם משמואל‪ ,‬חידושים על התורה ועל מסכתות בש"ס‪ ,‬מאת הג״ר שמואל סליר אב"ד לבוב‪ .‬י״ל לבוב‪ ,‬תקע"ז עם הסכמות‬ ‫רבות‪ ,‬ביניהן הרה״ק בעל ישמח משה‪.‬‬ ‫י‪ .‬עי' בס' אמת ליעקב להגר"י קמינעצקי זצ"ל שפירש כן‪ ,‬אלקים ברא בראשית‪ ,‬פי' ה"ראשית" עצמו ברא‪ ,‬דהיינו הזמן‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫דנק‬ ‫התגבורת היצר הרע ותאות העולם הזה‪ ,‬האדם קרוב‬ ‫וכתב בספר עיון יעקבאי דבית שמאי אזיל לשיטתו‬ ‫יותר להפסד מלשכרגי ‪ ,‬ואם כן קשה על מה עשה ה'‬ ‫דסבר נוח לאדם שלא נברא לכך איחר בבריאתם כי‬ ‫ככה ועל מה שוא ברא את כל בני אדם?‬ ‫(מגילה ה א) אקדומי פורענות לא מקדמינן‪ ,‬מה שאין‬ ‫כן בית הלל לשיטתם דסבירא להו (עירובין יג ב) נוח‬ ‫אבל באמת ישר ה' צורי ולא עולתה בו‪ ,‬דכבר כתבו‬ ‫לאדם שנברא לכך סבירא להו דצרכי בני אדם נבראו‬ ‫התוספות בעירובין שם‪ ,‬דמה שאמרו נוח לו לאדם‬ ‫תחלה‪ ,‬וק"ל עכ"ל‪.‬‬ ‫וכו׳ היינו דוקא בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו‬ ‫ואשרי דורו‪ ,‬והנה האלקים עשה את האדם ישר‬ ‫ולפי זה צריך לומר דאחר שנמנו וגמרו נוח לו לאדם‬ ‫בתחלת בריאתודי ונתן לפניו ב' דרכים הטוב והרע‬ ‫שלא נברא והסמיכו בית הלל לדברי בית שמאי‪ ,‬הכי‬ ‫וציוהו לבחור בטוב‪ ,‬אם כן‪ ,‬אם ישמע האדם בקול ה'‬ ‫נמי חזרו בית הלל והסמיכו לדברי בית שמאי דשמים‬ ‫הלא אז אשריו ואשרי דורו‪.‬‬ ‫נבראו תחלה‪.‬‬ ‫וזאת תורת המסורה בראשית ברא אלקים את‬ ‫ומה מאוד מיושב בזה תמיהת הגאון רבי ישעיה‬ ‫השמים וכו'‪ ,‬ועל זה אין קושיא כי המה עומדים לעד‬ ‫פיק ז"ל (תמיד דף לב א) דזקני הנגב השיבו לאלכסנדר‬ ‫לעולם במדריגה העליונה וטוב שנבראו‪ ,‬אבל אשר‬ ‫מוקדון שמים נבראו תחלה‪ ,‬ותמה הגאון הנ"ל מדוע‬ ‫ברא אלקים אדם על הארץ‪ ,‬זה נראה חלילה כעוול‬ ‫אמרו כבית שמאי ולא כבית הלל‪[ .‬ועיין בספר דברי‬ ‫בחקו ית'‪ ,‬ולמה בראו כלל?‬ ‫שאול לכאן שנדחק בזה]‪ ,‬ולפי הנ"ל ניחא דהא‬ ‫אחר שנמנו וגמרו נוח לאדם שלא נברא‪ ,‬גם בית‬ ‫על זה אמר כי ה' וכסאו נקי‪ ,‬כי הלא ‪ -‬אשר ברא‬ ‫הלל הודו לבית שמאי דשמים נבראו תחלה‪ ,‬וא"ש‬ ‫אלקים‪ ,‬היה לתכלית לעשות‪ ,‬לעבוד את ה' ולעשות‬ ‫בריוח בעזהי"תבי ‪.‬‬ ‫מצותיו‪ ,‬ואם כן נעשה‪ ,‬הלא אז אשרינו מה טוב‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת חגיגה ‪ -‬דף יב א)‬ ‫חלקנו ומה נעים גורלנו‪ ,‬ובדרושים הארכתי עוד‪ ,‬ואין‬ ‫כאן מקומו להאריךוט זט ‪.‬‬ ‫(אותיות‪ -‬אות ב ‪ -‬בריאה)‬ ‫בראשית ברא אלקים (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫אם באמת נוח לו לאדם שלא נברא‪ ,‬על מה‬ ‫עשה ה' ככה ועל מה ברא את בני האדם?‬ ‫בראשית ברא אלקים (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫גדולי מנחילי התורה נרמזים בפתיחת התורה‬ ‫במסורה בראשית ברא אלקים וגו'‪(,‬דברים ד לב) אשר‬ ‫ברא אלקים אדם על הארץ (כן איתא בבעל הטורים ריש‬ ‫בגמרא גיטין (דף נט א) מימות משה ועד רבי לא מצינו‬ ‫בראשית ‪ -‬ובספר ישמח משה מביא עוד) (בראשית ב ג) אשר‬ ‫תורה וגדולה במקום אחד כו׳‪ ,‬מימות רבי ועד רב אשי‬ ‫ברא אלקים לעשות‪.‬‬ ‫לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד‪.‬‬ ‫ונראה לי דהנה אמרו חז"ל בעירובין (יג ב) נמנו וגמרו‬ ‫משה‪ ,‬רבי‪ ,‬ורב אשי הם כותבי מקרא משנה וגמרא‪,‬‬ ‫נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬דעל ידי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אי‪ .‬פירוש על העין יעקב להגאון ר׳ יעקב ריישר זצ״ל בעל שו״ת שבות יעקב‪.‬‬ ‫בי‪ .‬ועיין מה שכתב רבינו במקומו שם (במס' עירובין דף יג) והרחיב הדברים יעויי"ש‪ ,‬ועיין בילקוה"ג אגדות הש״ס תמיד (לב א)‪.‬‬ ‫גי‪ .‬ועיין באריכות מה שכתב מהרש״א שם‪.‬‬ ‫די‪ .‬עיין מה שהבאנו דברי רבינו בפסוק כנים אנחנו (בראשית מב יד) ‪ -‬בענין חזקת כשרות‪.‬‬ ‫וט‪ .‬ועיין עוד אופנים שכתב רבינו בזה בפניני ילקוט הגרשוני ‪ -‬פנינים לעת מצוא במדור נישואין‪. .‬‬ ‫זט‪.‬ועיין לקמן פרשת תזריע מה שפירש רבינו‪ ,‬ותו"ד שעל ידי זיכוי הרבים זוכה שאין חטא בא על ידו אז טוב לו שנברא‪.‬‬ ‫וראה בדברי רבינו בהשמטות למס' עירובין שכתב לפרש קושיית ספר שיר החיים על פרק שירה שהקשה‪ ,‬איך נחלקו ב"ש וב"ה הלא‬ ‫מקרא מפורש הוא (קהלת ד ג) וטוב משניהם את אשר עדן לא היה‪ ,‬ומפרש רבינו באריכות דאם לומד תורה לשמה שפיר שייך לומר עליו‬ ‫טוב לו שנברא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הנק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫[ואחר כך כתיב] ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין‬ ‫ולכך היה צריך שיהיה אצלם תורה וגדולה במקום‬ ‫המים אשר מתחת לרקיע‪ ,‬שהיא תורה שלא לשמה‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬עיין בספר עיון יעקב ובספר יד יוסף שבגליון‬ ‫כ ‬ ‫ובין המים אשר מעל לרקיע‪ ,‬שהיא תורה לשמה‪.‬‬ ‫העין יעקב בשם תורת חיים בסנהדרין (דף לו) עיין שם‪.‬‬ ‫(מספר מתוק מדבש לר׳ יצחק פרחיאכ ס״ט)‬ ‫ואמר הגאון ר׳ שמעון סופרזי ז״ל מקראקא‪ ,‬דמשה‪,‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬יהי רקיע)‬ ‫רבי‪ ,‬רב אשי‪ ,‬ורש״י שהוא ראש המפרשים במקרא‬ ‫משנה וגמרא כולם נרמזים בתחילת התורה בתיבת‬ ‫בראשית‪ ,‬דעל משה אמרו חז״ל (בראשית רבה א ד)‬ ‫בראשית בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר (דברים‬ ‫לימוד החריפות הוא נמשל לאש ולימוד‬ ‫הבקיאות הוא נמשל למים‬ ‫לג כא) וירא ראשית לוחי וגם יש בתיבת בראשית‬ ‫אותיות רבי‪ ,‬רב אשי‪ ,‬רש״י‪ ,‬והוא פלא‪.‬‬ ‫במתניתא תנא אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬גיטין נט א ‪ -‬מימות משה)‬ ‫וטרפן זה בזה ועשה מהן רקיע (חגיגה יג א)‬ ‫וכתב בספר תורה תמימהבכ (פרשת בראשית)‪ ,‬וענין‬ ‫הבלילה מאש וממים יש לומר דרומז וכו'גכ עיין שם‪.‬‬ ‫יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל‬ ‫– ופלא שלא ראה שככבר כתב כן המהרש"א בכאן‬ ‫בין מים למים (בראשית א‪ ,‬ו)‬ ‫שהכוונה על שם ב' מדותיו הדין והרחמים ששתפן‬ ‫הקב״ה הבדיל בין תורה לשמה ושלא לשמה‬ ‫וברא מהן השמים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫איתא בגמרא פסחים (דף נ ב) כתיב כי גדול מעל שמים‬ ‫ויתכן לומר עוד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל‬ ‫חסדך וכתיב כי גדל עד שמים חסדך? לא קשיא‪ ,‬כאן‬ ‫דבחידושי דאורייתא שהאדם מחדש לאמיתה של‬ ‫העוסק לשמה הוא למעלה מן שמים‪ ,‬ותורה שלא‬ ‫דכ‬ ‫תורה הוא בורא רקיעים חדשים ועל זה נאמר‬ ‫לשמה הוא עד שמים ולא עד בכללטי ‪.‬‬ ‫לברוא שמים חדשיםהכ ‪ .‬והנה פלפולא דאורייתא‬ ‫נצמח ממה שבוללים חריפות ובקיאות כאחד וזה‬ ‫והנה תורה נמשלה למים כמו שכתוב (ישעיהו נא א) הוי‬ ‫ענין אש ומים שאמרו חז"ל (תענית ז א) שהתורה‬ ‫כל צמא לכו למים‪ ,‬וזה שכתוב יהי רקיע וגו׳ שהרקיע‬ ‫נמשלה לאש דכתיב (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש‪,‬‬ ‫יהא מבדיל בין מים למים‪ ,‬בין תורה לתורה‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זי‪ .‬אב״ד קראקא‪ .‬בן הגאון החתם סופר זצ״ל‪ ,‬בעמ״ח שו״ת ודרשות מכתב סופר‪ ,‬נלב״ע תרנ״ט‪.‬‬ ‫חי‪ .‬רבי ברכיה אמר בזכות משה שנאמר (דברים לג‪ ,‬כא)‪ :‬וירא ראשית לו וכו׳‪.‬‬ ‫טי‪ .‬וזה לשון הגמרא‪ :‬רבא רמי‪ ,‬כתיב (תהלים נֿֿז�ֿ) כי גדול עד שמים חסדך‪ ,‬ועד שחקים אמתֿֿך�ֿ‪ ,‬וכתיב (תהלים קֿחֿ) כי גדול מעל שמים‬ ‫חסדך‪ ,‬ועד שחקים אמתך‪ .‬הא כיצד? ‪ -‬כאן בעושין לשמה‪ ,‬וכאן בעושין שלא לשמה‪ .‬וכדרב יהודה‪ ,‬דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק‬ ‫אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה ‪ -‬בא לשמה‪.‬‬ ‫כ‪ .‬כן הובא ד״ז בפנינים יקרים‪.‬‬ ‫אכ‪ .‬״המגיד הירושלמי״‪ ,‬תלמיד בעל רי״ט אלגאזי בירושלים והי׳ שד״ר בשליחות הכוללים בירושלים לטורקי׳ ולאיטלי׳‪ .‬נלב״ע תקנ״ח‪.‬‬ ‫בכ‪ .‬להג״ר ברוך עפשטיין מפינסק‪ ,‬בנו של הגאון בעל ערוך השולחן זצ״ל‪ ,‬מח״ס תורה תמימה‪ ,‬ברוך שאמר‪ ,‬תוספות ברכה ומקור ברוך‪.‬‬ ‫נלב״ע תש״ב (משוער)‪. .‬‬ ‫גכ‪ .‬וענין הבלילה מאש וממים‪ ,‬י"ל דרומז למ"ש באגדות דמדת הדין נמשלה לאש ומדת הרחמים למים‪ ,‬ואמרו באגדות [ב"ר ס"פ י"ב]‬ ‫ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין עמד ושתף אליה מדת הרחמים‪ ,‬וזהו שאמר שהביאם הקב"ה לשתי אלה המדות ושתפם‬ ‫ביחד וברא העולם‪ ,‬ואין להאריך עוד‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫דכ‪ .‬ע״פ ישעי׳ (סי יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה‪.‬‬ ‫הכ‪ .‬עיין של״ה הק׳ שער האותיות ‪-‬כוונת האכילה ‪ :‬ומאחר שכתב בזוהר בפרשת בראשית (ח"א ד‪ ,‬ב) ר' שמעון פתח‪ ,‬ואשים דברי בפיך‬ ‫(ישעיה נא‪ ,‬טז)‪ ,‬כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא‪ ,‬בגין דקודשא בריך הוא ציית לקולהן דאינון דמעסקי באורייתא‪,‬‬ ‫ובכל מילי דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא‪ ,‬עביד רקיע חדתא‪ ,‬עד כאן לשונם‪ .‬הרי נשמע מזה המאמר‪ ,‬דמי‬ ‫שמחדש דברי תורה בורא שמים חדשים‪ ,‬על כן אמרתי עם לבי אותן הדברים שחנני אלהים לדרוש מלבי לסמוך אותם על ענין מראה‬ ‫הסולם שראה יעקב ראשו מגיע השמימה‪ ,‬אולי אבנה גם אנכי לזכות בדברי תורה לברוא שמים חדשים‪ ,‬בחידוש הזה שאחדש לכם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫ונק‬ ‫נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ומה תלמוד‬ ‫ונמשלה למים דכתיב (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו‬ ‫לומר ולמשול ביום ובלילה‪ ,‬אלא אלו הצדיקים שהם‬ ‫למים‪ ,‬ושניהם אמת דלימוד החריפות הוא נמשל‬ ‫שולטים במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא‬ ‫לאש ולימוד הבקיאות הוא נמשל למים‪ ,‬וזה שאמרו‬ ‫להאיר בלילה הדא הוא דכתיב (יהושע י יג) וידום‬ ‫אש ומים מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ועשה‬ ‫השמש וגו׳‪.‬‬ ‫מהן רקיע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת חגיגה ‪ -‬דף יג א)‬ ‫והנה מבואר לקמן בילקוט בשם פרקי דר׳ אליעזר‬ ‫הטעם שהעמיד יהושע את החמה‪ ,‬משום דעשו‬ ‫יקוו המים מתחת השמים אל מקום‬ ‫מלחמה בערב שבת וראה בצרתם של ישראל שלא‬ ‫אחד ותראה היבשה (בראשית א‪ ,‬ט)‬ ‫יחללו את השבת‪ ,‬על כן פשט את ידיו לאור השמש‬ ‫ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד‬ ‫על ידי עסק התורה לשמה נזכה לגאולה‬ ‫ואחד במקומו ל”ו שעות עד מוצאי שבת‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ולפענ״ד נראה רמז בזה ‪ -‬שאם ילמדו ישראל תורה‬ ‫וזה שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו‪,‬‬ ‫לשמה אזי יגאלו מן הגלות שנמשל לים כמו שכתוב‬ ‫כלומר‪ ,‬על ידי התורה תוכל להגות (מלשון דיבור כמו‬ ‫(ישעיה יז יב) המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון‬ ‫[תהלים ל”ה] ולשונו תהגה) יומם ולילה‪ ,‬אימתי יהיה יום‬ ‫וכמו שכתוב (תהלים קכד ד) אזי המים שטפונו וגו׳‬ ‫ואימתי יהיה לילה‪ ,‬ויהיה יכולת בידך לעשות מלילה‬ ‫וכאלה הרבה במקרא‪ ,‬ובזמן שעוסקים בתורה שלא‬ ‫יום‪ ,‬אמנם לא תעשה זאת לכבודך למען ספר שמך‬ ‫לשמה אז נחלק כוונתם לכמה כוונות‪ ,‬אחד בשביל‬ ‫בכל הארץ‪ ,‬כי אם למען תשמור לעשות ככל הכתוב‬ ‫כבוד ואחד בשביל ממון וכדומה‪ .‬אבל אם לומדים‬ ‫בו‪ ,‬דהיינו שלא יחללו ישראל את השבת‪ ,‬כי אז‬ ‫לשמה‪ ,‬אז הכל הולך אל מקום אחד לעשות נחת רוח‬ ‫כשתעשה זאת לכבודו ית’ בודאי תצליח את דרכך‬ ‫להבורא יתברך‪.‬‬ ‫ואז תשכיל‪ ,‬וא”ש‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬יהושע ‪ -‬א ח)‬ ‫והנה נמשלה התורה למים כנודע‪ ,‬וזה שכתוב יקוו‬ ‫המים ‪ -‬דהיינו התורה ‪ -‬אל מקום אחד‪ ,‬אז ותראה‬ ‫היבשה ולא יעבור עוד על נפשנו המים הזידונים‪ ,‬כי‬ ‫אם נגאל גאולה שלימה במהרה בימינו אמן כיה״ר ‪-‬‬ ‫והעוף ירב בארץ (בראשית א‪ ,‬כב)‬ ‫ודו״ק היטב כי נכון הוא בעזהי״ת‪.‬‬ ‫כאשר נעסוק בתורת ה' גם אנחנו נתפרנס‬ ‫(אותיות חלק ג׳‪ -‬מכתבים ‪ -‬סי׳ י‬ ‫שלא בצער כמו הבהמה והעוף‬ ‫מסורה ג' [פעמים] והעוף‪( ,‬עיין בעל הטורים פרשת‬ ‫ולמשל ביום ובלילה (בראשית א‪ ,‬יח)‬ ‫בראשית) (בראשית א כב) והעוף ירב בארץ‪( ,‬בראשית מ‬ ‫יז) והעוף אוכל אותם מן הסל‪( ,‬ויקרא יא מו) זאת תורת‬ ‫ע”י התורה יוכלו הצדיקים להגות אימתי יהי׳ יום‬ ‫הבהמה והעוף‪.‬‬ ‫ואימתי יהי׳ לילה‪ ,‬והיכולת בידם לעשות מלילה יום‬ ‫לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה‪,‬‬ ‫ואמרתי‪ ,‬דהנה מבואר בפסחים (מט א) דזאת תורת‬ ‫למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את‬ ‫[הבהמה והעוף]‪ ,‬היינו במי שעוסק בתורת ה'‪,‬‬ ‫דרכך ואז תשכיל (יהושע א‪ ,‬ח)‬ ‫כדאיתא שם‪ ,‬רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר‬ ‫שנאמר (ויקרא יא מו) זאת תורת הבהמה והעוף‪ ,‬כל‬ ‫נראה לי הכוונה דהנה איתא במדרש על פסוק‬ ‫העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף‪ ,‬וכל‬ ‫(בראשית א יח) ולמשול ביום ובלילה ‪ -‬הלא כבר‬ ‫זנק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫יוחאי תמיה אני האיך נחלקו אבות העולם בית‬ ‫שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוףוכ ‪.‬‬ ‫שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ וכו'‪ ,‬וכתב‬ ‫אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי‬ ‫שם בפירוש נבחר מפניניםטכ בשם מגלה עמוקות‬ ‫(אופן עד) וז"ל‪ ,‬קראן אבות העולם משום שבתחלת‬ ‫והנה איתא בסוף קידושיןזכ ר׳ שמעון בן אלעזר‬ ‫הבריאה אמר הקב"ה נעשה אדם בצלמנו תיבת‬ ‫אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות‬ ‫נעשה נוטריקון נ׳מלך ע׳ם ש׳מאי ה׳לל שהם כלל כל‬ ‫ומתפרנסים שלא בצער‪ ,‬והלא לא נבראו אלא‬ ‫נשמות הצדיקים‪ ,‬והן הן ממש אבות העולם‪ ,‬שמאי‬ ‫לשמשני‪ ,‬ואני נבראתי לשמש את קוני‪ ,‬אינו דין‬ ‫משמאל המרכבה הלל מימן המרכבה‪ ,‬עכ"ל ע"ש‪.‬‬ ‫שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי את מעשי‬ ‫(ועיין בסוף ספר דבש לפי מהגאון חיד"א ז"ל בקונטרס פה אחד‬ ‫וקפחתי את פרנסתי‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫פי' על הגדה של פסח בפיסקא מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו‬ ‫וזהו כוונת המסורה‪ ,‬והעוף ירב בארץ‪ ,‬שהם הרבה‬ ‫כו' מה שכתב בזה)‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ואף על פי כן והעוף אוכל אותם מן הסל‪,‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק שלישי ‪ -‬מסכת עדיות)‬ ‫כלומר פרנסתם מוכנת להם שלא בצער שלא‬ ‫ביגיעה‪ ,‬ואנו מתפרנסים בצער‪ ,‬אמנם זאת תורת‪,‬‬ ‫ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם‬ ‫כאשר נעסוק בתורת ה' גם אנחנו נתפרנס שלא‬ ‫אלהים ברא אתו (בראשית א‪ ,‬כז)‬ ‫בצער כמו הבהמה והעוף ודו"ק‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬אחרי פרשת אמור ‪ -‬דרוש לשבת שובה)‬ ‫טעם למה מזמרים לחתן בשבת לפני‬ ‫החתונה ״אחד יחיד ומיוחד״‬ ‫נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א‪ ,‬כו)‬ ‫נראה לפענ״ד על פי דברי רש״י ז״ל בפסוק לא טוב‬ ‫היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב‬ ‫למה נקראו שמאי והלל אבות העולם‬ ‫יח) שלא יאמרו שתי רשויות הן‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫[עדיות פרק א משנה ד] ולמה מזכירין את דברי‬ ‫יחיד בעליונים ואין לו זוג‪ ,‬וזה בתחתונים ואין לו זוג‬ ‫שמאי והלל כו' ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על‬ ‫וזה שכתוב ויברא אלקים את האדם בצלמו‬ ‫דבריהם – עיין בספר שושן עדות מהגאון ר' וואלף‬ ‫בצלם אלקים ברא אותו‪ ,‬אם כן כשלא יהיה לו זוג‪,‬‬ ‫באסקאוויץחכ על מסכת עדיות מה שכתב הוא ז"ל‬ ‫בנקל לטעות בו ולעשותו אלוה‪ ,‬על כן זכר ונקבה‬ ‫ליתן טעם על פי נגלה למה נקראו שמאי והלל "אבות‬ ‫ברא אותם‪.‬‬ ‫העולם"‪ .‬ולבסוף כתב‪ :‬ועל דרך האמת ידוע ששמאי‬ ‫והלל הן הן זרועות העולם והן הן האבות של כל‬ ‫ובענין זה ראיתי במעגלי צדקל  על התורה שנתן טעם‬ ‫העולם‪ ,‬והמשכיל יבין‪.‬‬ ‫על מה שמזמרים לפני החתן בשבת שקודם החתונה‬ ‫אחד יחיד ומיוחד וכו׳ משום דלכך נתן השי״ת זוג‬ ‫ועיין בבראשית רבה (פרשה א) אמר ר׳ שמעון בן‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫וכ‪.‬עיין פניני ילקה״ג ‪ -‬פניני הדרוש שם מאמר שובה ישראל עד ה׳ אלהיך הבאנו דרשת רבינו במילואו‪ ,‬ומבאר בזה מה שאומרים ״על חטא‬ ‫שחטאנו לפניך במשא ובמתן‪ ...‬במאכל ובמשתה‪.‬‬ ‫זכ‪ .‬בבלי קידושין (פרק ד משנה יד) ירושלמי קידושין (פרק ד הלכה יב)‪.‬‬ ‫חכ‪ .‬בנו של הגאון בעל מחצית השקל זצ״ל‪ .‬עמיתו של רבינו החתם סופר‪ .‬בעמ״ח סדר משנה על הרמב״ם ועוד‪ .‬נלב״ע תקע״ח‪.‬‬ ‫טכ‪ .‬לרבי חנוך זונדל מביאליסטאק זצ״ל‪ .‬מגדולי חכמי פולין‪ .‬בעמ״ח עץ יוסף‪ ,‬ענף יוסף ויד יוסף‪ .‬נלב״ע תר״כ‪.‬‬ ‫ל‪ .‬להרה״ק רבי מנחם מנדל פאנעטה זצ״ל מדעעש בן רבי יחזקאל זצ״ל בעל מראה יחזקאל‪ ,‬ותלמיד החתם סופר והישמח משה זצ״ל‪,‬‬ ‫נלב״ע תרמ״ה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫חנק‬ ‫להקדוש ב"ה במעשה בראשית‪.‬‬ ‫לאדם כדי שידעו הכל שהקדוש ברוך הוא אחד יחיד‬ ‫ומיוחד‪ ,‬ולא יטעו ח״ו דיש ב׳ רשויות‪ ,‬ומנהג ישראל‬ ‫ולכן מזמר עליו החזן 'אחד יחיד ומיוחד’‪ ,‬ומכריז‪,‬‬ ‫תורה היא‪ ,‬ודפח״ח‪.‬‬ ‫שהבורא ית' הוא 'אחד יחיד ומיוחד'‪ ,‬ואין החתן‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ויברא)‬ ‫שותף לו‪ ,‬וק"לאל ‪.‬‬ ‫צוה ה׳ לישא אשה ולפרות ולרבות כדי‬ ‫(אגדות הש"ס ‪ -‬השמטות וחידושים למס׳ שבת ‪ -‬אות טו)‬ ‫שעל ידי כן יתוודע כי הוא ה׳ ואין עוד‬ ‫לא תהו בראה לשבת יצרה אני ה׳ ואין עוד (ישעיה‬ ‫מה‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫פרו ורבו ומלאו את הארץ‬ ‫וכבשה (בראשית א‪ ,‬כח)‬ ‫יבואר על פי פירוש רש”י ז”ל בפרשת בראשית פסוק‬ ‫לא טוב היות האדם וגו׳ שלא יאמרו שתי רשויות הן‬ ‫למה ממתין הקב״ה עד כ׳ שנה שינשא ואז כועס‬ ‫הקב”ה יחיד בעליונים ואין לו זוג וזה בתחתונים ואין‬ ‫לו זוג עיין שם‪.‬‬ ‫בגמרא קידושין (כט ב) עד עשרים שנה יושב הקב”ה‬ ‫ומצפה לאדם מתי ישא אשה‪ ,‬כיוון שהגיע עשרים‬ ‫וזה שכתוב כאן לא תוהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬שצוה ה׳‬ ‫ולא נשא‪ ,‬אומר תיפח עצמותיו‪.‬‬ ‫לישא אשה ולפרות ולרבות כדי שעל ידי כן יתוודע‬ ‫כי אני ה׳ ואין עוד ולא יאמרו ח”ו שתי רשויות‬ ‫‪...‬ובספר מקרי דרדקי (פרשת בראשית) מהגאון ר' הילל‬ ‫הן וא”ש‪.‬‬ ‫ל"ש [ליכטנשטיין] ז"ל מקאלאמעאבל כתב דהנה‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬ישעיה מה‪ ,‬יח)‬ ‫אשה פטורה מפריה ורביה משום דכתיב וכבשוה‬ ‫[ודרשו חז״ל] איש דרכו לכבש ואין דרכה של אשה‬ ‫במה שמזמר ׳אחד יחיד ומיוחד׳‪ ,‬מכריז‬ ‫לכבש ופירש רש"י בקידושין (לה א) איש דרכו לכבש‬ ‫שהבורא ית' הוא יחיד‪ ,‬ואין החתן שותף לו‬ ‫את הארץ במלחמה ואין דרכה וכו' נמצא דחיוב פריה‬ ‫וכתב רבינו‪ :‬ובסעודת אירוסין אחד אמרתי‪ ,‬דלכך‬ ‫ורביה תלוי בכיבוש במלחמה‪ ,‬ופחות מבן עשרים‬ ‫מזמר החזן לחתן בעת שעולה לתורה בשבת שקודם‬ ‫שנה אינו יוצא לצבא‪ ,‬לכך ממתין הקב"ה עד כ' שנה‬ ‫החתונה‪' ,‬אחד יחיד ומיוחד'‪.‬‬ ‫דאז מתחיל עיקר החיוב דפריה ורביה‪.‬‬ ‫‪...‬דלכאורה גם החתן נעשה שותף להקדוש ב"ה‬ ‫שוב ראיתי בשל"ה הקדוש ז"ל (בחלק תורה שבכתב‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬דהקדוש ברא העולם והחתן‬ ‫סוף פרשת תולדות) שכתב מה שאמרו תיפח עצמותיו‪,‬‬ ‫מקיימו‪ .‬דלולא שנושאין אשה ומולידים בנים‪ ,‬היה‬ ‫הענין כי האשה היא עצם מעצמות האיש ואינו מתוקן‬ ‫העולם חרב‪ .‬וכמאמר הכתוב (ישעיה מה‪ ,‬יח) 'לא תוהו‬ ‫עד שנושא אשה והיו לבשר אחד‪ ,‬ואם לאו תיפח‬ ‫בראה לשבת יצרה'‪.‬‬ ‫עצמותיו כי הוא חסר עצם‪ ,‬ומה שנתנו זמן כ' שנה‬ ‫אך‪ ,‬התינח אם נושא אשה בכדי לקיים המין‪ .‬אבל‬ ‫כי אז נקרא איש יוצא צבא‪ ,‬ורמז לזה גם כן בפרשת‬ ‫באמת אין מתכוין לזה‪ ,‬דאם כן‪ ,‬למה מבקש נדוניא‪,‬‬ ‫בראשית פרו ורבו וגו' וכבשוה וגו' ואמרו רז"ל האיש‬ ‫ובלי נדוניא אינו נושאה‪,‬‬ ‫שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה‪ ,‬ודרכו לכבוש‬ ‫במלחמה הוא מבן כ' שנה‪ ,‬עכ"ל הטהור‪.‬‬ ‫אם כן הוי ממש כמו הדיין שלוקח שוחד ואינו שותף‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אל‪ .‬לקטע זה העיר לי ידידי הרה״ג ר׳ יעקב יהושע בוים שליט״א‪ ,‬עורך הגליון נחלת יעקב יהושע‪ ,‬והבאנו דבר זה בפניני ילקה״ג ‪ -‬פנינים‬ ‫נבחרים מנהגי ישראל‪.‬‬ ‫בל‪ .‬מגדולי תלמידי החתם סופר זצ״ל‪ .‬מגדולי הלוחמים נגד ההשכלה והרפורם‪ .‬בעמ״ח משכיל אל דל ועוד‪ .‬נלב״ע תרנ״א‪.‬‬ ‫טנק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ולאכול בשר אך כל ירק עשב יאכלו יחדיו כולם‪ ,‬וכן‬ ‫(וזה זמן רב שכתבתי בגליון החומש עם תורה תמימה פרשת‬ ‫פירש רש״י בסנהדרין דף נט‪ ,‬ועל זה כתב הרמב״ן‪:‬‬ ‫בראשית דשם כתב התורה תמימה באות ס"ה טעם הנ"ל על‬ ‫ואינו כן‪ ,‬אבל נתן לאדם ולאשתו כל עשב זורע זרע‬ ‫הא דחיוב פריה ורביה מתחיל מבן עשרים דכבר קדמו בשל"ה‬ ‫וכל פרי עץ‪ ,‬ולחית הארץ ולעוף השמים נתן כל ירק‬ ‫הקדוש סוף פרשת תולדות יע"ש)‪.‬‬ ‫עשב לא פרי העץ ולא הזרעים‪ ,‬ואין מאכלם יחד‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת קידושין ‪ -‬דף כט ב)‬ ‫כולם בשוה‪ ,‬אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת‬ ‫רבותינו והוא פשוטו של מקרא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב‬ ‫וכן כתב רבינו יונתן אייבשיץ ז״ל בספר תפארת יונתן‬ ‫זרע זרע‪.. .‬לכם יהיה לאכלה (בראשית א כט)‬ ‫(פרשת בראשית) וז״ל‪:‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪...‬והטעם‪ ,‬כי אין ראוי לאדם ולבהמה לאכול באבוס‬ ‫אמאי הותר לנח לאכול דגים אחר‬ ‫המבול ‪ -‬הא לא נצולו בזכות נח‬ ‫אחד‪ ,‬ולכך אז לא הותר לבהמה רק לאכול מעשבים‪,‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ולאדם מפרי העץ‪ .‬אמנם אחר המבול שפרץ היונה‬ ‫בספק כלי חמדהגל על התורה מהגאון מדוואהרט‬ ‫הגדר‪ ,‬והנה עלה זית טרף בפיה‪ ,‬הותר לבני נח בשר‪,‬‬ ‫נ״י (בפרשת בראשית) הקשה על טעם הרמב״ן ז״ל‬ ‫עכ״ל התפארת יונתן ז״ל‪.‬‬ ‫בפסוק הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע שכתב‬ ‫דלאדם הראשון לא הותר לו להמית בריה משום‬ ‫אמנם הרמב״ן ז״ל מיאן לומר כטעם הנ״ל דלכך‬ ‫דהם גם כן קצת בני מעלה‪ ,‬אבל מנח ואילך אחר‬ ‫הותר אחר המבול לבני נח בשר‪ ,‬יען דפרצה היונה‬ ‫המבול כיון דניצולו בזכותו‪ ,‬לכן נתן להם השי״ת זכות‬ ‫הגדר ואכלה מפרי העץ‪ ,‬ממילא צריך האדם לאכול‬ ‫לשחוט ולאכול‪.‬‬ ‫בשר כדי שלא יהיה מאכל האדם והבעלי חיים‬ ‫בשוה‪ ,‬דלפי הטעם הזה היה סגי שיאכל האדם‬ ‫וקשה‪ ,‬הא מבואר בסנהדרין (נט ב) דגם דגים היו‬ ‫בשר דגים‪ ,‬שלא נאסר לאדם הראשון בפירוש‪ ,‬אבל‬ ‫אסורים לאדם הראשון‪ ,‬מדפריך שם על רב ‪ -‬מיתבי‬ ‫בשר חיות הארץ שנאסר לאדם הראשון בפירוש‪,‬‬ ‫(בראשית א כח) ורדו בדגת הים ‪ -‬מאי לאו לאכילה‪,‬‬ ‫מדכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ‪ ,‬ולא חית‬ ‫ותרצינן לא למלאכה [אבל אכילה אסור]‪ ,‬עיין שם‪,‬‬ ‫הארץ לכם‪ ,‬כדאיתא בסנהדרין (דף נט) מנלן להתיר‬ ‫ועל דגים לא נגזר כלל בשעת המבול לפי דהם לא‬ ‫לבני נח אחר המבול‪.‬‬ ‫השחיתו דרכם כמו שכתב הר״א מזרחי בפרשת נח‬ ‫וכן כתבו שאר המפרשים‪ ,‬ואם כן דגים לא נצולו‬ ‫לזה נתן הרמב״ן ז״ל טעם דחיות הארץ ניצולו בזכותו‬ ‫בזכות נח‪ ,‬ואם כן אמאי הותרו דגים אחר המבול‪ ,‬עד‬ ‫ומותרים לאכלו‪ ,‬אבל הדגים שלא נאסרו לאדם‬ ‫כאן הקושיא‪.‬‬ ‫הראשון בפירוש‪ ,‬פשיטא דהם מותרים אחר המבול‪,‬‬ ‫(וכבר כתבתי בזה ספרי ילקוט הגרשוני על [יורה דעה] הלכות‬ ‫דכיון שפרצה היונה הגדר ואכלה מפרי העץ‪ ,‬הותר‬ ‫טריפות דף מ״ב עיין שםדל )‪.‬‬ ‫האיסור שנאסר לאדם הראשון שלא יאכל אלא‬ ‫עשב ופרי עץ‪ ,‬וא״ש ודו״ק‪.‬‬ ‫אמנם כעת נראה לי‪ ,‬דהנה הרמב״ן שם הביא מה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת זבחים דף קיג א)‬ ‫שפירש רש״י לא הרשה לאדם ואשתו להמית בריה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫גל‪ .‬להג״ר מאיר דן פלאצקי זצ״ל‪ .‬תלמיד הגאון ר׳ חיים אלעזר וואקס בעל נפש חיה‪ ,‬ולהגאון ר׳ יעקב יהושע מקוטנא זצ״ל‪ .‬אבד״ק‬ ‫דווהארט מח״ס כלי חמדה עה״ת וחמדת ישראל על הש״ס ורמב״ם‪ .‬נלב״ע תרפ״ח‪.‬‬ ‫דל‪ .‬שהביא דברי הרמב״ן בזה ומה שביאר האלשיך בדבריו שלאדם ולאשתו נאסר הבשר כי המה חטאו והיו סיבת מיתת כל חי‪ ,‬אך נח‬ ‫עשה מצות קונו והחיה את כל הבעלי חיים‪ ,‬יעדיף עליהם ויאכלם הוא וכל זרעו‪ ,‬כי הכשרון הוא מעדיף את האדם על הבעלי חיים‪ ,‬ולכן‬ ‫הטיבו אשר דברו רז״ל באמרם (פסחים מט ב) עם הארץ אסור לאכול בשר‪ ,‬כי מותר האדם מן הבהמה אין‪ ,‬עכ״ל וא״ש ודוק‪ .‬עכ״ל שם‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫סק‬ ‫כן כאן דכתיב ואדמה על ראשו‪ ,‬הוי ליה לכתוב ועפר‬ ‫וייצר ה' אלקים את האדם עפר‬ ‫על ראשו דהא כבר נבדל מהאדמה‪ ,‬אלא על כרחך‬ ‫מן האדמה (בראשית ב‪ ,‬ז)‬ ‫שמע מינה אדם גופיה אדמה‪ ,‬ועפר שבראש האדם‬ ‫עדיין קרויה אדמה יען שהוא מחובר להאדם שהיא‬ ‫כל חיות האדם‪ ,‬הוייתו ויצירתו היתה לנטות‬ ‫גופיה אדמה‪ ,‬וכן קיימא לן להלכה דנמצא קן בראשו‬ ‫מהחומר להצורה ולעשות שתהא קיימת לנצח‬ ‫של אדם חייב בשילוח כדאיתא ברמב"ם וטור‬ ‫תיקן הקב"ה עפר זו חומרו‪ ,‬ונתן בו נשמת חיים‬ ‫ושולחן ערוךהל ‪.‬‬ ‫נבדלת‪ ,‬והוא הצורה‪ ,‬באופן שיש לו בחירה לנטות או‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת חולין ‪ -‬דף קלט ב)‬ ‫לחומר או לצורה‪ ,‬אמנם‪ ,‬ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ירצה‬ ‫כל החיות אדם היתה הכוונה רק לעשות שתהא חיה‬ ‫ומעץ הדעת טוב ורע לא‬ ‫ונצחיית וקיימת‪ ,‬וזהו תכלית הווייתו ויצירתו‪.‬‬ ‫תאכל ממנו (בראשית ב‪ ,‬יז)‬ ‫(כליל תפארת דרוש ט"ו בשם מהר"י אדרבי)‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬וייצר)‬ ‫אדם הראשון לא אמר זה בבחינת‬ ‫אחטא ואשוב אלא באופן המותר‬ ‫כתב באבן עזרא דמלת ממנו בא להוסיף אפילו‬ ‫עפר שבראש האדם עדיין קרויה אדמה יען‬ ‫מעט ממנו‪ ,‬וזה דלא כמו שכתב בספר ידי משה על‬ ‫שהוא מחובר להאדם שהיא גופיה אדמה‬ ‫המדרש (בראשית רבה פ' יט) אכלתי ואוכל עוד‪ ,‬דאדם‬ ‫[חולין קלט ב] אמר ליה פפונאי לרב מתנה‪ ,‬מצא קן‬ ‫הראשון התנצל שאכל חצי כזית וחצי שיעור מותר‬ ‫בראשו של אדם מהו‪ ,‬אמר להו (שמואל ב‪ ,‬ד יב) ואדמה‬ ‫עיין שם‪( ,‬ובלאו הכי ידי משה כבדים‪ ,‬דהרי כתב הרמב"ם‬ ‫על ראשו‪ .‬פירש רש"י ואדמה על ראשו‪ .‬אף על פי‬ ‫(בפרק ט מהלכות מלכים) שלא ניתנו שיעורין לבני נח‪ ,‬ואין כאן‬ ‫שהיה בראשו לא אבדה שמה‪ ,‬שמע מינה אדם גופיה‬ ‫מקומו להאריך) – ועל המדרש הנ"ל יפה כתב בספר‬ ‫אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרויה עפר‬ ‫ארץ חמדה‪ ,‬דכוונת אדם הראשון אכלתי בכוונה זו‬ ‫והשתא נמי על הארץ קרינא ביה –‬ ‫לאכול עוד‪ ,‬ולא על דרך האומר אחטא ואשוב‪ ,‬אם כן‬ ‫מהני תשובה על חטאי‪ ,‬ודו"ק היטבול ‪.‬‬ ‫ביאור דבריו‪ ,‬כי עפר הארץ כל זמן שהוא מחובר‬ ‫לסדנא דארעא נקרא אדמה‪ ,‬ורגב הנפרש ונבדל‬ ‫מהארץ יכונה עפר‪ ,‬וכמו שכתוב בפרשת בראשית‬ ‫(ב ז) וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה‪ ,‬אם‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הל‪ .‬והעיר רבינו‪ :‬אלא דלפי זה קצת קשה לשון הכתוב בפרשת בראשית (ג ט) בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת‬ ‫כי עפר אתה ואל עפר תשוב‪ ,‬ולפי הנ"ל הוי ליה למימר כי אדמה אתה ואל אדמה תשוב‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ול‪ .‬בהערות תחת הקו בסוף משלי כתב רבינו‪ ,‬וז״ל‪ :‬בפסוק ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‪ ,‬וכ' האבן עזרא דמלת ממנו ר"ל אפילו‬ ‫מעט ממנו‪ ,‬ונלע"ד דמ"ש בס' החינוך לרא"ה ז"ל מצוה ח' שלא להותיר "כלום" מבשר הפסח וכו' שנא' לא תותירו ממנו‪ ,‬ג"כ מלשון "ממנו"‬ ‫יליף לי' דמשמעות ממנו אפילו מעט ממנו‪ ,‬ומה"ט לא כ' הרמב"ם שיעור במותיר‪ ,‬ולא כמ"ש במנחת חינוך דטעמי' דרמב"ם משום דבנותר‬ ‫אין לוקין וא"ש בלא"ה אסור מה"ת‪ ,‬עיי' במפתחות והערות לתשו' מוצל מאש סי' נ"א שהשיג עליו בזה‪ ,‬אלא טעמי' כמ"ש משום דכתיב‬ ‫ממנו‪ .‬ועיי' ברמב"ם רפ"ה מה' איסורי מזבח דאיסור הקטרה שאור ודבש בכל שהו וכתב הלח"מ דהוא מצד איסור חצי שיעור‪ ,‬ומנחת‬ ‫חינוך מצוה קי"ז השיג עליו דכאן ל"ש חזי לאיצטרופי בכדי אכילת פרס דאין הקטרה פחות מכזית וצריך דוקא להיות הכזית בבת אחת‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דהרמב"ם נמי מתיבת לא תקטירו "ממנו" יליף דמשמע אפילו מעט ממנו‪ .‬והנה מצינו בקרא פ' צו גבי פיגול‪ ,‬והנפש האוכלת‬ ‫ממנו עונה תשא‪ ,‬י"ל ג"כ מתיבת ממנו דאסור אפי' בכל שהו‪ ,‬ונ"מ אליבא דר"ל דחצי שיעור מותר מה"ת י"ל בפיגול מודה או אפילו לדידן‬ ‫לענין ח"ש בתערובת‪ ,‬דלא מיתסר מה"ת אלא היכי דמפורש איסור חצי שיעור להדיא בקרא (עיין ליקוטי שלמה חולין צ"ח ע"א ברש"י‬ ‫ד"ה לא תזלזל) –‪.‬‬ ‫ועיין במנחת חינוך מצוה ק"ח שכתב דהסך משמן המשחה בפחות מכזית שמן תליא בפלוגתא אם בדבר שאינו אכילה אסור ח"ש‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫י"ל כיון דכתיב ואשר יותן "ממנו" על זר כ"ע מודים דח"ש אסור ממשמעותא דממנו‪ ,‬וכמו כן י"ל דלאו דשלא להוציא דמי מע"ש אלא‬ ‫בצורכי אכילה ושתי' שנא' לא נתתי "ממנו" למה‪ ,‬דהאיסור הוא אפי' בכל שהו מדכתיב ממנו כנלע"ד בכל זה‪. .‬‬ ‫אסק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אדם מה אסון האמור בידי אדם פטור מן התשלומין‬ ‫שהאדם לא יחקור מפני מה צדיק ורע‬ ‫לו וכו׳ כי בזה עלול לכפירה‬ ‫אף אסון האמור בידי שמים פטור מן התשלומין וכו׳‬ ‫ורבא מפרש טעמא שאמרה תורה כרת שלי כמיתה‬ ‫ובספר עוללות אפריםזל כתב רמז בפסוק זה ומעץ‬ ‫שלכם‪ ,‬מאי בינייהו זר שאכל תרומה שחייב מיתה‬ ‫הדעת ״טוב ורע״ [לא תאכל ממנו] כלומר שלא‬ ‫בידי שמים‪ ,‬לאביי פטור [מתשלומין] לרבא חייב‪,‬‬ ‫תחקור לדעת ענין ההנהגה העליונה מפני מה רשע‬ ‫שדוקא כרת פוטר מתשלומין ולא מיתה בידי שמים‪,‬‬ ‫"וטוב" לו צדיק "ורע" לו‪ ,‬כי ביום אכלך ממנו מות‬ ‫ומקשה הגמרא לאביי נמי מדאגבהה קנייה‪[ ,‬אבל]‬ ‫תמות על ידי שתפול ברשת הכפירה בהשגחה ר"ל‪,‬‬ ‫מיתה לא מיחייב עד דאכיל‪ ,‬עיין שם בגמרא‪ .‬ואם‬ ‫ותיאבד מן העולם‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ומעץ הדעת)‬ ‫כן הכא נמי אדם הראשון מדאגבהה קנייה ונתחייב‬ ‫בתשלומין‪[ ,‬אבל] מיתה לא מיחייב עד דאכיל‪.‬‬ ‫ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב‪ ,‬יז)‬ ‫ועוד תירץ אליבא דרבא דסובר כרת פטור‬ ‫[מתשלומין] ולא מיתה בידי שמים‪ ,‬והנה איתא‬ ‫כיון דקיי״ל אינו מת ומשלם אם כן‬ ‫במסכת שבועות (יג א) ‪ -‬חמורות‪ ,‬חייבי מיתות בית‬ ‫למה נקנס אדם הראשון במיתה‬ ‫דין וחייבי כריתות ‪ -‬קלות‪ ,‬חייבי מיתה בידי שמים‪,‬‬ ‫[מסכת שבת דף נה א] אמרו מלאכי השרת לפני‬ ‫ועוד אמרינן במסכת כתובות (לח ב) חידוש הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבונו של עולם למה קנסת מיתה‬ ‫שחידשה תורה בקנס‪ ,‬וזהו קושיית מלאכי השרת‬ ‫על אדם הראשון ? אמר להם מצוה קלה צויתיו‬ ‫מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון‪ ,‬פירוש ‪-‬‬ ‫ועבר עליה‪.‬‬ ‫שודאי מיתה זו בתורת קנס הוא‪ ,‬דאם מיתה מן הדין‬ ‫‪ -‬למה מת ומשלם‪ ,‬אלא ודאי קנס הוא וקנס חידוש‬ ‫לכאורה קשה וכי לא ידעו מלאכי השרת מקרא מלא‬ ‫הוא ולכך מת ומשלם‪ ,‬ואם כן כיון שלא היה חייב מן‬ ‫בתורה ביום אכלך ממנו מות תמות?‬ ‫הדין למה קנסת עליו?‬ ‫(ועיין מה שכתב בזה בעץ יוסף ובענף יוסף בשם ספר מיני‬ ‫והשיב להם הקב״ה המיתה מן הדין היה חייב ולא‬ ‫תרגימא ובשם ספר קול נהי ב׳ תירוצים‪ ,‬וכולן שוין לטובה)‪.‬‬ ‫בתורת קנס כלל‪ ,‬והא דמת ושילם‪ ,‬לזה אמר מצוה‬ ‫ובספר דורש לציוןחל דרוש י״א הביא בשם [בעל] מגן‬ ‫קלה צויתיך ‪ -‬פירוש שאין על מצוה זו מיתת בית‬ ‫אברהם בספרו שמן ששון (פרשת בראשית) שהקשה‬ ‫דין ולא כרת שזהו מהחמורות‪ ,‬רק מהקלות שחייב‬ ‫על מה דאיתא דבחטא אדם הראשון נתמעטו‬ ‫בהם מיתה בידי שמים‪ ,‬ולכן מת ושילם‪ ,‬שמיתה בידי‬ ‫המאורות‪ ,‬ונתחייב לשלם שבעתייםטל ‪ .‬והקשה המגן‬ ‫שמים אינו פוטר מתשלומין כדעת רבא‪ .‬עיין שם‬ ‫אברהם הא אין אדם מת ומשלם (סנהדרין ח ו)?‬ ‫בספר שמן ששון שהאריך‪ ,‬ודפח״ח עכ״ל‪.‬‬ ‫ותירץ ב׳ תירוצים על פי סוגיא דכתובות (ל א) דרבי‬ ‫(ועיין בספר בינה לעתים דרוש ע״ד בסופו גם כן פירוש נחמד‬ ‫נחוניא בן הקנה היה עושה יום הכפורים כשבת‬ ‫במאמר זה)‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬שבת נה א ‪ -‬אמרו)‬ ‫לתשלומין‪ ,‬ומפרש אביי טעמא ‪ -‬נאמר אסון בידי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זל‪ .‬לבעל כלי יקר זצ״ל‪.‬‬ ‫חל‪ .‬להג״ר יחזקאל לנדא בעל נודע ביהודה זצ״ל‪ ,‬אב״ד פראג‪ ,‬נלב״ע תקנ״ג‪.‬‬ ‫טל‪ .‬רבי לוי בשם רבי נזירא אמר‪ :‬שלושים ושש שעות שמשה אותה האורה‪ .‬שתים עשרה של ע"ש‪ ,‬ושתים עשרה של ליל שבת‪ ,‬ושתים‬ ‫עשרה של שבת‪ ,‬כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה‪ ,‬חלק כבוד לשבת‪ ,‬שנאמר‪ :‬ויברך אלהים את יום השביעי‪ .‬ובמה ברכו? באור וכו׳‪.‬‬ ‫(בראשית רבה יב)‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫בסק‬ ‫מחסורו זה הבית‪ ,‬אשר יחסר זה מטה ושלחן‪ ,‬לו זו‬ ‫לא טוב היות האדם לבדו אעשה‬ ‫אשה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו (כתובות סז ב)‪.‬‬ ‫לו עזר כנגדו (בראשית ב‪ ,‬יח)‬ ‫כתב בספר גור אריה על רש"י פרשת ראה‪ ,‬שהאשה‬ ‫מיוחדת לו יותר מכל הקנינים‪ ,‬ולפיכך דרשו‪ ,‬לו‬ ‫הקב״ה עשה את האשה ההיפך מן הבעל‬ ‫ועי״ז נעשית לו לעזר בצרכי הבית‬ ‫לרבות אשה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עיין בזה בספר אפריון על התורה‪.‬‬ ‫די מחסורו אשר יחסר לו‬ ‫ובצרור המורמ  פירש אעשה לו עזר כנגדו ר"ל הפכיי‬ ‫(ובספר לחמי תודה מהגאון מהר"ץ [צבי הירש] לוי‬ ‫לו‪ .‬כי הוא [הבעל] יש לו לצאת ולהשתדל בימים‬ ‫איש הורוויץאמ זצ"ל כתב בדרך הלצה‪ ,‬דקשה איך‬ ‫ובמדברות בעסקי פרנסתו‪ ,‬והיא [האשה] יושבת‬ ‫אפשר ליתן לאדם די מחסורו אשר יחסר לו‪ ,‬הלא‬ ‫בבית כאומרו (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה‪,‬‬ ‫לעולם חסר לאדם ואין לו די מחסורו‪ ,‬כמאמר חז"ל‬ ‫ועל ידי שיהא ההפכיי ממנו‪ ,‬נעשית לו לעזר‪ ,‬שאם‬ ‫(קהלת רבה א לד) אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש‬ ‫יצטרך להשתדל בבקשת פרנסתו‪ ,‬ימצא בבית מי‬ ‫לו מנה רוצה מאתים וכן תמיד‪ ,‬לפיכך דרשו די מחסורו‬ ‫שיתקן מאכלו וישמור ביתו‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫אשר יחסר לו זו אשה‪ ,‬כי אשה די לאדם באחת‪ ,‬ואינו‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬לא טוב)‬ ‫מתאוה שיהיה לו עוד אחת‪ ,‬כי די לו בצרות רבות‬ ‫ורעות שסובל מאשה אחת‪ ,‬ואינו מתאוה לישא עוד‬ ‫ה׳ צוה לישא אשה ולפרות ולרבות כדי שעי״כ יתוודע‬ ‫אשה להוסיף צרה על צרתו‪ ,‬ובזה מקויים שפיר מאמר‬ ‫כי אני ה׳ ואין עוד ולא יאמרו ח”ו שתי רשויות הן‬ ‫הכתוב‪ ,‬די מחסורו אשר יחסר לו‪ ,‬ע"כ דפח"ח)‪.‬‬ ‫לא תהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬אני ה׳ ואין עוד (ישעיה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬כתובות סז ב)‬ ‫מה‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫[ועיין עוד מה שכתב רבינו להלן בפרשת תולדות‬ ‫יבואר על פי פירוש רש”י ז”ל בפרשת בראשית‬ ‫בפסוק ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו בענין היפך‬ ‫פסוק (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו וגו׳‬ ‫טבעיות איש ואשתו‪ .‬ועיין עוד ביאורים בפסוק זה‬ ‫שלא יאמרו שתי רשויות הן‪ ,‬הקב”ה יחיד בעליונים‬ ‫בפניני ילקוט הגרשוני ‪ -‬חלק פנינים לעת מצוא]‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫ואין לו זוג‪ ,‬וזה בתחתונים ואין לו זוג עיין שם‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וזה שכתוב כאן לא תוהו בראה לשבת יצרה‪ ,‬שצוה ה׳‬ ‫ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן‬ ‫לישא אשה ולפרות ולרבות כדי שעל ידי כן יתוודע‬ ‫ויקח אחת מצלעתיו (בראשית ב כא)‬ ‫כי אני ה׳ ואין עוד ולא יאמרו ח”ו שתי רשויות‬ ‫הן‪ ,‬וא”ש‪:‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬ישעיה מה)‬ ‫מאי אהני מה שנתן הקב״ה לאדם האשה‬ ‫במקום הצלע‪ ,‬הא מ״מ קיי״ל דאסור לגנוב‬ ‫אע״פ שמשלם יותר ממה שנטל‬ ‫אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב‪ ,‬יח)‬ ‫סנהדרין (לט א) אמר ליה קיסר לרבן גמליאל אלקיכם‬ ‫האשה מיוחדת לו יותר מכל הקנינים‬ ‫גנב הוא דכתיב ויפל תרדמה גו' ויישן אמר ליה ברתיה‬ ‫וכו' ליסטין בא עלינו הלילה ונטלו ממנו קיתון של‬ ‫תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין‬ ‫כסף והניח לנו קיתון של זהב‪ ,‬אמר לה הלואי שיבא‬ ‫לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה‬ ‫עלינו בכל יום‪ ,‬ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו‬ ‫שנאמר (דברים טו‪ ,‬ח) די מחסורו אשר יחסר לו ‪ -‬די‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫מ‪ .‬פירוש על התורה לרבי אברהם סבע זצ״ל ממגורשי ספרד ואח״כ מפורטוגל‪ ,‬משם התיישב במרוקו‪ .‬נלב״ע רס״ט‪.‬‬ ‫אמ‪ .‬בן הגאון בעל הפלאה ופנים יפות זצ״ל‪ ,‬מילא מקום אביו כאב״ד פראנקפורט‪.‬עמד בחליפת מכתבים עם הגרעק״א זצ״ל‪ .‬נלב״ע תקע״ז‪.‬‬ ‫גסק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ס״טגמ בספר מתוק מדבש שכתב‪ :‬יש לדייק למאי‬ ‫ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו‪.‬‬ ‫נפקא מינה היכן מצוי ומה התשובה?‬ ‫הקשה באהבת איתן שבגליון העין יעקב‪ ,‬הא איתא‬ ‫אמנם הדבר ידוע כי נחש הוא היצר הרע (עיין זוה״ק‬ ‫בבבא מציעא (דף ס"א) לא תגנובו אפילו על מנת‬ ‫על הפסוק והנחש היה ערום)‪ ,‬ועל זה שואלים אותו למה‬ ‫לשלם תשלומי כפל‪ ,‬ואם כן אכתי קושית הקיסר‬ ‫הוא מצוי בין הגדרות‪ ,‬רצה לומר למה אתה מפתה‬ ‫לרבן גמליאל במקומה עומדת‪ ,‬דמכל מקום הוי‬ ‫את האדם בתחלת הפתוי בסייג וגדר‪ ,‬ולמה אין‬ ‫גניבה אף על פי שמשלם יותר ממה שנטל‪.‬‬ ‫אתה מפתה אותו על גוף העבירה עצמה‪ ,‬והשיב‬ ‫ויש לומר על פי מה שכתב בספר דברי שאול להגאון‬ ‫תשובה נצחת על זה‪ ,‬וכה אמר‪ :‬אני הוא שפרצתי‬ ‫מלבוב ז"לבמ בבא בתרא (דף ע"ז) הטעם דאסור לגנוב‬ ‫גדרו של עולם‪ ,‬רצה לומר כשפתיתי את חוה לאכול‬ ‫אפילו על מנת לשלם תשלומי כפל‪ ,‬היינו משום‬ ‫מעץ הדעת לא עלתה בידי ‪ -‬רק על ידי שפתיתי‬ ‫דאית ליה צערא בשעתיה‪ ,‬ומה מועיל תשלומי כפל‬ ‫אותה לעבור על הגדר שהוא הנגיעה כמו שכתוב‬ ‫אחר כך‪ ,‬כל שעל כל פנים גזל וצערו יעו"ש‪ ,‬ואם כן‬ ‫(בראשית ג ג) ולא תגעו [בו]‪ ,‬ואז על ידי הגדר עלה‬ ‫כאן דבעת שנטל ממנו הקב"ה הצלע היה ישן ולא‬ ‫בידי לפתות אותה לאכול מעץ הדעת‪ ,‬ומאותה פרק‬ ‫היה יודע כלל מזה‪ ,‬אם כן לא היה לו שום צער‪ ,‬ותיכף‬ ‫ומאותה אשה למדתי לעשות כן להיות מצוי בין‬ ‫כשהקיץ משנתו ראה שהקב"ה שילם לו יותר ממה‬ ‫הגדרות ודפח״ח‪.‬‬ ‫(אות ג’ ‪ -‬גדר)‬ ‫שנטל‪ ,‬אם כן לא שייך טעם הנ"ל ומותר בכהאי גוונא‪.‬‬ ‫ולפי זה לא קשה מה ששאל הקיסר אחר כך לישקליה‬ ‫המן העץ אשר צויתיך לבלתי‬ ‫בהדיא‪ ,‬דהא בלתי שינה לא היה באפשרי ליקח ממנו‬ ‫אכל ממנו אכלת (בראשית ג‪ ,‬יא)‬ ‫הצלע אף על פי שמשלם יותר ממה שנטל משום‬ ‫דאית ליה צערא בשעתיה‪ ,‬ובת רבן גמליאל השיבה‬ ‫שתייה הוי בכלל אכילה וע״כ‬ ‫עבר אדם על צווי הקב״ה‬ ‫לקיסר ‪ -‬לפי שיטתו דמותר לגנוב על מנת לשלם‬ ‫יותר ממה שגנב כי אומות העולם אינם יודעים‬ ‫ראיתי בספר יסוד יוסף (תיקוני קרי תיקון כ) פירוש‬ ‫משפטי תורה הק׳ כמו שנאמר (תהלים קמזכ) לא עשה‬ ‫נחמד על המדרש אשר הובא בשל״ה ובשאר ספרי‬ ‫כן וכו' ומשפטים בל ידעום‪ ,‬וא"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫מקובלים‪ :‬בשעה שחטא אדם הראשון פרחה‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת סנהדרין ‪-‬דף לט א)‬ ‫ממנו אות א׳ ונשאר דם‪ ,‬שנאמר (משלי טז כח) [איש‬ ‫תהפוכות ישלח מדון] ְוְ ִנִ רגן מפריד אלוףדמ ‪.‬‬ ‫ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים‬ ‫וקשה למה אות אלף דוקא פרחה ממנו יותר מן‬ ‫לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו (בראשית ג‪ ,‬ג)‬ ‫שארי אותיות של אדם? ופירש על פי הגמרא‬ ‫שבועות (כג א) דילפינן שתייה בכלל אכילה [גזירה‬ ‫היצר הרע מפתה את האדם קודם לעבור‬ ‫על הגדר‪ ,‬ורק אח״כ על גוף העבירה‬ ‫שוה] שכר שכר מנזיר‪ .‬והקשו בתוספות שם בד״ה‬ ‫גמר וכו׳ לר׳ יהודה דלא גמר שכר שכר מנזיר מנא‬ ‫אמרו חז״ל (מדרש רבה במדבר‪ ,‬פרשה יט) שאלו לנחש‬ ‫ליה דשתייה בכלל אכילה? ותירצו דר׳ יהודה יליף‬ ‫מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? אמר ליה מפני שאני‬ ‫דשתייה בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל‬ ‫פרצתי גדרו של עולם‪ ,‬וראיתי להרב יצחק פרחי‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫במ‪ .‬בעל שו״ת שואל ומשיב‪.‬‬ ‫גמ‪ .‬״המגיד הירושלמי״‪ ,‬תלמיד בעל רי״ט אלגאזי בירושלים והי׳ שד״ר בשליחות הכוללים בירושלים לטורקי׳ ולאיטלי׳‪ .‬נלב״ע תקנ״ח‪.‬‬ ‫דמ‪ .‬ברש״י ‪ -‬ע"י רינונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫דסק‬ ‫במחובר‪ ,‬לזה אמר המן העץ אשר צויתיך וגו' דכתב‬ ‫דם לא תאכלו‪[ .‬ומקשה הגמ׳] היכי דמי‪ ,‬אי קריש ‪-‬‬ ‫בשל"ה הקדוש שאדם הראשון מעל בהקדש כשאכל‬ ‫והא תני דם שהוא קרוש אינו לא אכילה ולא שתייה?‬ ‫מן האילן‪ ,‬אם כן שמע מינה דיש מעילה במחובר‪,‬‬ ‫אלא כשהוא צלול הוא משקה‪ ,‬וכתיב לא תאכלו ‪-‬‬ ‫ולכן שפיר נתחייב המן מיתה‪ ,‬עכ"ד רבינו המגן‬ ‫שמע מינה שתייה בכלל אכילה‪.‬‬ ‫אברהםומ ז"ל ודפח"ח‪.‬‬ ‫ועל פי הדברים האלה יהיה פירוש המדרש כך ‪-‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת חולין ‪ -‬דף קלט ב)‬ ‫בשעה שחטא אדם הראשון ושתה מן הענבים‬ ‫שסחטה לו‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל ענבים סחטה לו (ראה‬ ‫בראשית רבה פי"ט ועוד)‪ ,‬בקש להתנצל עצמו ולומר‬ ‫החטה וכן ארבעה מינים שבלולב הם‬ ‫תירוץ שלא עבר כלום כי נאמר לו (בראשית ב טז‪ ,‬יז)‬ ‫תחת השגחתו ית"ש בלי אמצעי‬ ‫מכל עץ הגן וגו׳ ומעץ הדעת לא תאכל ‪ -‬והוא לא אכל‬ ‫ב[ברכות] (דף מ א)זמ ר׳ יהודה אומר אילן שאכל ממנו‬ ‫אלא שתה‪ ,‬ושתיה לאו בכלל אכילה‪ ,‬ולא סבירא ליה‬ ‫אדם הראשון חטה היתה וכו'‪ .‬כתב בספר עיון יעקב‬ ‫דילפינן שכר שכר מנזיר‪ ,‬כי סבירא ליה כר׳ יהודה ‪-‬‬ ‫לסנהדרין (ע ב) וז"ל‪ :‬במקצת עין יעקב כתב וקרי ליה‬ ‫אז פרחה ממנו אות א׳ ונשאר ממנו דם‪ ,‬להורות לו‬ ‫עץ על שם העתיד שחטה תתמר כדקל ובאמת אין‬ ‫שמן דם ילפינן ששתיה בכלל אכילה כמו שכתבתי‬ ‫צריך לזה‪ ,‬שכתבו המפרשים שגם קודם החטא היה‬ ‫לעיל‪ ,‬ודפח״ח ש״י‪.‬‬ ‫הכל כמו שיהיה לעתיד‪ ,‬ולכך נאסר לו החטה דוקא‬ ‫(אותיות ‪ -‬מכתבים ח״ג ‪ -‬סי׳ י ‪ -‬לאות אדם הראשון)‬ ‫‪spacer‬‬ ‫שהוא מקודש ביותר שהוא תחת יד הקדוש ברוך‬ ‫הוא בעצמו ולא תחת שום שר כדאיתא בש"ך על‬ ‫התורה פרשת עקב עיין שם עכ"ל‪.‬‬ ‫ָָה ָָמן מן התורה מניין ‪ַַ -‬ה ִִמן העץ וכו׳‬ ‫ונוראות נפלאתי עליו שלא זכר שר דברי המדרש‬ ‫בחולין (קלט ב) המן מן התורה מניין‪ ,‬אמר ליה המן‬ ‫רבה פרשת בראשית (סוף פרשה טו) ר׳ שמואל בן ר׳‬ ‫העץ – דקשה דהלא המן עצמו לא הרג אלא צוה‬ ‫יצחק בעי קמי ר' זעירא‪ ,‬אמר ליה אפשר חטים היו?‬ ‫להרוג‪ ,‬ולמה נתחייב מיתה הלא קיימא לן קידושין‬ ‫אמר לו הין‪ .‬אמר ליה והכתיב עץ אמר ליה מתמרות‬ ‫(מב‪ ,‬ב) אין שליח לדבר עבירה – אלא צריך לומר דהוי‬ ‫היו כארזי הלבנון ע"ש‪ .‬והנה מבואר עוד שם במדרש‬ ‫כמשתמש בהקדש‪ ,‬ואיתא בילקוט‪( ,‬ירמיה ב ג) קדש‬ ‫דעת ר' אבא דעכו שאמר אתרוג היה הדא הוא דכתיב‬ ‫ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו‪ ,‬מה‬ ‫ותרא האשה כי טוב העץ וגו'‪ ,‬אמרת‪ ,‬צא וראה איזה‬ ‫הקדש הנהנה ממנו חייב מיתה אף ישראל וכו'‪ ,‬אם כן‬ ‫אילן שעצו נאכל כפריו‪ ,‬ואין אתה מוצא אלא אתרוג‪.‬‬ ‫הוי המן כמועל בהקדש‪ ,‬וקיימא לן במעילה (קידושין‬ ‫ויובן גם כן דלכך נאסר לו אתרוג דוקא לפי שהוא‬ ‫מב ב) דיש שליח לדבר עבירה‪ ,‬וגבי עכו"ם דן הקב"ה‬ ‫מקודש ביותר שהוא תחת יד הקדוש ברוך הוא‬ ‫על המחשבה כמעשה כדאיתא בקידושין (לט ב)‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬וכמו שכתוב בספר בני יששכר (במאמרי חודש‬ ‫תשרי מאמר י"א) בשם ספרי המקובלים הראשונים‬ ‫אך קשה הלא ילפינן (פסחים לג א) חטא חטא‬ ‫אשר ארבעה מינים שבלולב אין שר שולט עליהם‬ ‫מתרומההמ (מעילה יג א) ואין מעילה במחובר‪ ,‬אלא‬ ‫רק הם מתגדלים בהשגחתו ית"ש בלי אמצעי עיי"ש‪.‬‬ ‫צריך לומר כדעת הרשב"ם בפרק קמא דסנהדרין‬ ‫והוא על דרך שכתב העיון יעקב גבי חטה‪ .‬אך בער‬ ‫דיש מעילה במחובר‪ ,‬וקשה מנין דיש מעילה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫המ‪ .‬הזיד במעילה במיתה רבי היא דתניא הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה מאי טעמא דרבי אמר רבי אבהו גמר‬ ‫חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית‪.‬‬ ‫ומ‪ .‬בספר שמן ששון‪ ,‬דפוס פאדגורזע תרס״א‪.‬‬ ‫זמ‪ .‬וכן הוא בסנהדרין (ע א) וכעין זה בבראשית רבה (טו ז)‪.‬‬ ‫הסק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫אבל הוא ברמב"ם [ב]פירוש המשניות (סנהדרין ריש‬ ‫אנכי ולא אדע מה יענה למאן דאמר גפן או תאנה היה‬ ‫פרק חלק) שכתב כי באותם הימים יהיה נקל מאוד על‬ ‫(ברכות מ א‪ ,‬בראשית רבה עז ז)‪.‬‬ ‫בני האדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול‬ ‫העץ והפרי אסור ‪ -‬או רק העץ‬ ‫אדם יגיע לתועלת גדול‪ ,‬וזה שאמרו עתידה ארץ‬ ‫ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת‪ ,‬לפי שבני אדם‬ ‫ודע דבספר ראש דוד להחיד"א ז"ל מביא בפרשת‬ ‫אומרים כשימצא אדם דבר מוכן ומזומן ״מצא פלוני‬ ‫בראשית בשם האר"י הקדוש זצ"ל שטענת הנחש‬ ‫פת אפוי ותבשיל מבושל‪,‬״ והראיה על זה מה שכתוב‬ ‫היה שעל העץ עצמו צוה שכן כתיב ומעץ הדעת לא‬ ‫(ישעיה סא ה) ּוְבְ ֵנֵ י ֵנֵ ָכָ ר ִִאָּכּ ֵֵריֶכֶ ם ְוְ ֹכ ְְֹר ֵֵמיֶכֶ ם‪ ,‬להודיע שיש‬ ‫תאכל‪ ,‬אך הפרי מותר‪ ,‬וחוה השיבה שגם הפרי אסור‪,‬‬ ‫שם זרע וקציר‪ .‬ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר‬ ‫אבל אחר כך כשראתה כי עץ הדעת היה משונה והיו‬ ‫הזה על תלמידו כשלא הבין דברו וחשב שהוא‬ ‫עצו ופריו טובים‪ ,‬אז אמרה אמת אמר לי הנחש‪.‬‬ ‫על פשוטו‪ ,‬והשיבו כפי השגתו ולא היתה אותה‬ ‫וזה שכתוב ותרא האשה כי טוב העץ עצמו למאכל‪,‬‬ ‫התשובה תשובה האמיתית‪ ,‬והראיה על שלא השיב‬ ‫ולא אמר פרי העץ‪ ,‬ואז נתפתית בדברי הנחש‪ ,‬כי אם‬ ‫לו על אמיתתו מה שהביא ראיה (משלי כו ה) מענה‬ ‫לא היה רק הפרי ראוי למאכל‪ ,‬אם כן אף שהקב"ה‬ ‫כסיל כאיולתו עכ"ל‪.‬‬ ‫לא פירש ומפרי העץ לא תאכל רק ומעץ הדעת לא‬ ‫וכן כתב הכותב בעין יעקב (שבת ל ע"ב) וז"ל‪ :‬עתידין‬ ‫תאכל ודאי שעל הפרי אמר ולא על העץ כיון שאינו‬ ‫אילנות שמוציאין פירות בכל יום‪ ,‬מכאן למדנו‬ ‫ראוי לאכילה‪ ,‬אבל עתה כראותה כי טוב העץ עצמו‬ ‫אמיתת כוונת הדרשות האלו שאינן כפשטן ממש‬ ‫למאכל‪ ,‬אז אמרה אם כן לא צוה אלא על העץ‪.‬‬ ‫כמו שחשב התלמיד‪... .‬‬ ‫וזהו ותקח מפריו שסברה שהפרי מותר‪ ,‬ע"כ‬ ‫אמנם הגאון מלבי"ם ז"ל בפירוש התורה והמצוה‬ ‫דפח"ח ש"י‪.‬‬ ‫על התורת כהנים (ריש פרשת בחוקותי) הבין הדברים‬ ‫והנה זה הפירוש מסכים מאוד לדעת ר' אבא דעכו‬ ‫כפשטן ממש שלעתיד לבא יחזור הכל לכמות‬ ‫הנ"ל שאמר אתרוג היה‪ .‬שוב ראיתי בילקוט דוד‬ ‫שהיה באדם הראשון קודם החטא‪ ,‬שאז הוציאה‬ ‫(פויזנר) פרשת בראשית בשם "חן טוב" שכל מה‬ ‫הארץ גלוסקאות וכלי מילת ממש‪ ,‬וכן כתב בעץ‬ ‫שהיה בגן עדן היה טעם העץ כטעם הפרי עיי"ש‪.‬‬ ‫יוסף שעל העין יעקב (סנהדרין כ"ט ב) בשם ספר‬ ‫אמנם ר' אבא דעכו על כרחך לא סבירא ליה‬ ‫תורת חיים על הא דאמר רבי יהודא בן תימא אדם‬ ‫סברא זאת‪.‬‬ ‫הראשון מיסב בגן עדן היה‪ ,‬והיו מלאכי השרת צולין‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬חלק א ‪ -‬השמטות וחידושים למס׳ ברכות)‬ ‫לו בשר ומסננין לו יין וכו'‪ ,‬אבל לחם היה מוכן לפניו‬ ‫ולא היה צריך שום תיקון‪ ,‬כי אז היתה הארץ מוציאה‬ ‫גלוסקאות כמו שתוציא לעתיד לבוא כדאמרינן‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג‪ ,‬יט)‬ ‫בפרק ב׳ דשבת‪ ,‬אלא אשלאחר החטא נתקלל בזעת‬ ‫אפיך תאכל לחם‪ ,‬משמע דקודם לכן לא היה צריך‬ ‫מה דאיתא שתוציא הארץ גלוסקאות‬ ‫מוכנות לאכילה הוא כפשוטו‪ ,‬או רק שיהי׳‬ ‫להטריח עצמו בתיקון הלחם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ניקל מאוד לאדם למצוא מחייתם‬ ‫ויש להעיר קצת מהא דאיתא ביבמות (ס"ג א)‬ ‫כתובות (קיא ב) ואמר ר׳ חייא ב"ר יוסף עתידה ארץ‬ ‫אשכחיה ר' יוסי לאליהו אמר ליה כתיב (בראשית ב‬ ‫ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים‬ ‫יח) אעשה לו עזר‪ ,‬במה אשה עוזרתו לאדם‪ ,‬אמר‬ ‫עב טז) יהי פיסת בר בארץ‪ ,‬עיין בעץ יוסף שעל העין‬ ‫ליה אדם מביא חיטין‪ ,‬חיטין כוסס‪ ,‬פשתן פשתן‬ ‫יעקב שמביא בשם הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות מלכים)‬ ‫פשתן כוסס? לא נמצאת מאירת עיניו יעויין שם‪.‬‬ ‫שהוא מהנמנע שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ולכן‬ ‫ולהנ"ל אכתי קשה‪ ,‬דהרי באותה שעה שאמר‬ ‫מלביש הגדה זו בציור‪ ,‬עיין שם‪ .‬ואני עיינתי שם ולא‬ ‫הקב"ה אעשה לו עזר כנגדו היה עדיין קודם החטא‪,‬‬ ‫מצאתי מזה מאומה‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫וסק‬ ‫כתב טעם דכל המתגאה אינו עומד בתחיית המתים‬ ‫רק לאחר שנבראה חוה נתהוה החטא דאכילת‬ ‫כדאמר ר׳ אלעזר לעיל (סוטה ה א) כל אדם שיש בו‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬אם כן על אותה שעה הדרא קושית ר'‬ ‫גסות הרוח אין עפרו ננער וכו' יעויין שם באריכות‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫יוסי לדוכתה במה אשה עוזרתו לאדם‪ .‬ואין לומר‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫כמו שהשיב אליהו דהאשה טוחנת החיטין וטוות‬ ‫ולפענ"ד יש לומר עוד על פי הגמרא ברכות (דף לג)‬ ‫הפשתן‪ ,‬דהא קודם החטא הוציאה הארץ גלוסקאות‬ ‫כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר (שמואל‬ ‫וכלי מילת והיה מוכן לו הלחם לאכול והבגד ללבוש‪.‬‬ ‫א ב) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו‬ ‫ואין לומר דהקב"ה היה יודע עתידות שיחטא ולכך‬ ‫יעויין שם‪ .‬והנה אמרו חז"ל כל גאה שוטהטמ ‪ ,‬וכיון‬ ‫אמר אעשה לו עזר‪ ,‬דזה אינו דהא כללא בידינו דאין‬ ‫דאין לו דעת אסור לרחם עליו‪ ,‬ולכך שפיר אינו‬ ‫ידיעתו ית׳ מכרחת הבחירה‪ ,‬וצע״ק‪.‬‬ ‫עומד בתחיית המתים‪ ,‬דעל פי מדת הדין אי אפשר‬ ‫אמאי אין מברכין על היין בורא היין‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬וכל עיקר תחיית המתים הוא רק על‬ ‫ועל הלחם בורא פרי הדגן‬ ‫ידי רחמים‪ ,‬וכמו שאנו אומרים בשמונה עשרה מחיה‬ ‫אמנם כדמות ראיה יש להסוברים דבימי אדם‬ ‫מתים ברחמים רבים‪ ,‬ממילא כל אדם שיש בו גסות‬ ‫הראשון קודם החטא הוציא הארץ גלוסקאות וכלי‬ ‫הרוח שהוא עני בדעת‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (שבת לג א)‬ ‫מילת ממש‪ ,‬ממה שכתב בנחלת יעקב על התורה‬ ‫סימן לגסות הרוח עניות דתורהנ ‪ ,‬אם כן אסור לרחם‬ ‫פרשת בראשית‪ ,‬שם הקשה הגאון מליסאחמ ז״ל‬ ‫עליו‪ ,‬ולכן אי אפשר שיעמוד לתחית המתים‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪s spacer‬‬ ‫‪pacer‬‬ ‫אמאי בברכת הגפן מברכינן בורא פרי הגפן ולא‬ ‫מברכין בורא יין‪ ,‬והטעם שהיין מעשה ידי אדם הוא‪,‬‬ ‫ויש לפרש בזה הפסוק בפרשת בראשית (לעיל ג יט)‬ ‫אם כן הלחם נמי מעשה ידי אדם הוא ויברך בורא‬ ‫כי עפר אתה ואל עפר תשוב‪ ,‬ואיתא (בבראשית רבה‬ ‫פרי הדגן‪ ,‬ועל כרחך כמו שכתב הגאון הנ״ל שם‪,‬‬ ‫פרשה כ) אמר ר׳ שמעון בן יוחאי מכאן רמז לתחיית‬ ‫דהא אנן כדמעיקרא מברכינן כמבואר בברכות (לח‬ ‫המתים מן התורה‪ ,‬כי עפר אתה ואל עפר תלך לא‬ ‫א)‪ ,‬ובסוף כתובות איתא עתידה ארץ ישראל שתוציא‬ ‫נאמר‪ ,‬אלא תשוב‪ ,‬ופירש רש"י דמשמע שאף על פי‬ ‫גלוסקאות‪ ,‬ןאם שכן יהיה אחר התיקון‪ ,‬כל שכן‬ ‫שתלך אל עפר תשוב יעויין שם‪ ,‬אמנם אימתי יקום‬ ‫שהיה כן קודם הקלקול שקלקל האדם‪ ,‬ולזה שפיר‬ ‫אדם לתחיית המתים‪ ,‬כשהוא עניו‪ ,‬וכמו שאמר ר'‬ ‫מברכינן המוציא לחם מן הארץ‪ ,‬דבתחילת הבריאה‬ ‫אלעזר (סוטה ה א) דגס רוח אין עפרו ננער שנאמר‬ ‫הוציא הארץ לחם‪ ,‬ולא היה מעשה ידי אדם‪ ,‬יעויין‬ ‫הקיצו ורננו שוכני עפר‪ ,‬שוכבי בעפר לא נאמר אלא‬ ‫שם‪ ,‬ויותר אין להאריך בזה‪.‬‬ ‫שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬כתובות קיא ב)‬ ‫משפיל עצמו עד לעפר‪ ,‬וזה שאמר הכתוב כי עפר‬ ‫אתה‪ ,‬אם אתה עניו ושפל בבחינת אברהם אבינו‬ ‫כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג‪ ,‬יט)‬ ‫שאמר ואנכי עפר ואפר‪ ,‬אז ואל עפר תשוב ותקום‬ ‫לתחיית המתים‪ ,‬והוא ממש כדברי ר' אלעזר‪ ,‬וליכא‬ ‫מי שעניו ושפל בבחינת אברהם‬ ‫אבינו יקום לתחיית המתים‬ ‫מידי דלא רמיזא באורייתא‪.‬‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת סוטה ‪ -‬בהערה תחת לקו)‬ ‫בספר שער בת רבים פרשת תזריע (דף כה עמוד ד)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫חמ‪ .‬בעל חוות דעת על יו״ד ונתיבות המשפט על חו״מ‪.‬‬ ‫טמ‪ .‬מימרא זו מקורו אינו בחז״ל‪ ,‬אלא מובא בכמה קדמונים‪ ,‬במהרש״א‪ ,‬בארחות צדיקים ועוד‪.‬‬ ‫נ‪ .‬סימן לגסות הרוח עניות ‪ -‬וברש״י בפרק האיש מקדש (קדושין דף מט‪ ):‬מפרש מאי עניות עניות דתורה‪.‬‬ ‫זסק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו‬ ‫והבל הביא גם הוא מבכרות‬ ‫ואתה תמשל בו (בראשית ד‪ ,‬ז)‬ ‫צאנו ומחלבהן (בראשית ד‪ ,‬ד)‬ ‫היצר הרע מתחיל כעני בפתח ואח״כ בולע את האדם‬ ‫מחלוקת קין והבל כיון שהותר לשתות‬ ‫חלב מן החי אי הוי מן המותר בפיך‬ ‫פירשו ז״ל על פי הגמרא סוכה (נב א) דיצר הרע‬ ‫‪spacer‬‬ ‫בתחילה דומה לאורח ואחר כך נעשה בעל הביתגנ ‪,‬‬ ‫‪...‬וראוי להעתיק כאן מה שכתב בספר נפש דוד‬ ‫וזה שכתוב לפתח חטאת רובץ‪ ,‬בתחילה עושה‬ ‫להגאון רבי דוד טעביל מליסא ז״ל בפרשת בראשית‬ ‫היצר הרע את עצמו כעני ודל העומד בפתח‪ ,‬ושואל‬ ‫בענין פלוגתת קין והבל‪ ,‬דקין היה סובר (יחזקאל מה‬ ‫רק דבר קטן וכמאמר חז״ל (שבת קה ב) כך דרכו של‬ ‫טו) ממשקה ישראל למנחה ‪ -‬מן המותר לישראל‪,‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה‬ ‫לכך לא רצה להביא קרבן מן החי כיון שלא הותר‬ ‫כך‪ ,‬וכשנותנין לו אינו מסתפק במועט‪ ,‬רק ‪ -‬ואליך‬ ‫להם לאכול בעל חי עד נח‪ ,‬אם כן אין זה מן המותר‬ ‫תשוקתו‪ ,‬שרוצה לבלוע אותך לגמרי‪ ,‬וכמאמר חז״ל‬ ‫בפיך‪ .‬והבל היה סבר כיון שהותר לשתות החלב הבא‬ ‫הנ״ל שלבסוף אומר לו לך עבוד עבודה זרה‪.‬‬ ‫מן החי שפיר הוי מן המותר בפיךאנ ‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫לכן העצה היעוצה ‪ -‬ואתה תמשול בו‪ ,‬ר״ל מיד‬ ‫וזהו והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן‪,‬‬ ‫ולאלתר בראותך שעומד על פתח ביתך מבחוץ‪ ,‬כלה‬ ‫פירוש שהביא ראיה כיון שהותר חלביהן של הצאן‬ ‫גרש תגרשהו מאתך ועל ידי כן תנצל ממנו‪.‬‬ ‫שפיר הוי החי מן המותר בפיךבנ ‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫היצר הרע משתוקק שהאדם ינצח אותו‬ ‫ולפי דבריו יש לעיין בהני איסורין דמותר לשתות‬ ‫עוד כתבו ז״ל בזה‪ ,‬דידוע שהיצר הרע עצמו משתוקק‬ ‫משקין היוצאין מהן אי שייך בהו איסורא לגבוה‬ ‫דהאדם ינצח אותו דזה תכלית בריאתו ושליחותו‬ ‫משום ממשקה ישראל‪ .‬ועיין בש״ך יורה דעה (סימן‬ ‫מהשם יתברך וכמו שכתוב (תהלים לז לב) צופה רשע‬ ‫רצג סעיף קטן ו) בשם לחם משנה למשניות סוף מסכת‬ ‫(שהוא היצר הרע) לצדיק ומבקש להמיתו‪ ,‬דהיצר הרע‬ ‫תרומות‪ ,‬דמשקין היוצאין מחדש אפילו מדרבנן‬ ‫מבקש שהצדיק ימית אותו וינצחו‪.‬‬ ‫מותרין‪ ,‬אם כן לא שייך בחדש לפסול מחמת שאינו‬ ‫וזה שכתוב ואליך תשוקתו‪ ,‬ומה הוא התשוקה שלו?‬ ‫ממשקה ישראל כיון שהותר לשתות המשקה‬ ‫לזה אמר ואתה תמשול בו‪ ,‬זאת היא תשוקתו של‬ ‫היוצא ממנו‪.‬‬ ‫היצר הרע שאתה תמשול בו‪ ,‬כי בזה נתקיים התכלית‬ ‫(ויש לתרץ בזה קושית התוספות מנחות דף סח ב בד״ה לא אם‬ ‫שבעבורו נברא ונשלח מאת ה׳ אל האדם‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫אמרת עיי״ש‪ ,‬וכעת אין לי פנאי לפלפל ולהאריך יותר בזה)‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬לפתח)‬ ‫(תנך ‪ -‬יחזקאל מה טו ‪ -‬ושה אחת מן הצאן)‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫אנ‪ .‬ועיין בדברי מהרי״א למהר״י אסאד זצ״ל בפסוק זה מחלוקת קין והבל לגבי שתיי׳ בכלל אכילה‪.‬‬ ‫בנ‪ .‬יש להעיר מדברי רבינו עצמו שכתב בילקוה"ג (אותיות אות א) וז"ל‪ :‬ראיתי בספר ישן עה"ת שהקשה‪ ,‬א"כ האיך הקריב אדם הראשון‬ ‫קרבן‪( ,‬עיין חולין ס' ע"א שור שהקריב אדה"ר וכו')‪ ,‬הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל‪ .‬והקושיא אין לה יסוד כלל‪ ,‬דממ"נ אם‬ ‫באנו לאסור ההקרבה משום שעתידה תורה לומר ממשקה ישראל‪ ,‬א"כ זיל ג"כ בתר העתיד שעתידה תורה להתיר הבשר לישראל‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫ועיין עונג יו"ט בהקדמה שמביא קושיא זו‪ ,‬ועיין בספר תפארת יוסף עה"ת מהגר"י ענגיל אריכות עם כמה ישובים על קושיא זו‪ ,‬ועיין‬ ‫ישועות יעקב (פרשת נח) מה שכתב ע"ז‪ .‬וראה בשו״ת מנחת אלעזר (ח"ד בהקדמה) שכתב דאדם הראשון באמת אכל בשר כמו דאיתא‬ ‫בגמרא שמלאכי השרת היו צולין לו בשר ומסננין לו יין‪ ,‬וראה באמרי נועם (ח"ג בתשובות מבהמ"ח) מש"כ שם‪.‬‬ ‫גנ‪ .‬אמר רבא בתחלה קראו הלך‪ ,‬ולבסוף קראו אורח‪ ,‬ולבסוף קראו איש‪ ,‬שנאמר (שמואל ב׳ יב ד) ויבא הלך לאיש העשיר וכו׳‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫חסק‬ ‫להשביע האדם מחלב חטה פת בג התאות תערב‬ ‫היצה״ר דומה לזבוב ‪ -‬אף אם ירדוף אותו‬ ‫כמה פעמים ישוב‪ ,‬ודומה לחטה ‪ -‬שלולא‬ ‫לנפש המתאוה‪ ,‬ואחר כך אם כבר נלכד ברשתו‪,‬‬ ‫‪ spacer‬החריץ בקרב לבו אזי לא היה יכול לו‬ ‫דומה לזבוב שמעופף והולך גם בדברים מאוסים‬ ‫ומתועבים ודו"ק‪.‬‬ ‫אמר רב יצר הרע דומה לזבוב כו' ושמואל אמר דומה‬ ‫לחטה שנאמר לפתח חטאת רובץ (ברכות סא א)‬ ‫ויאמר לו ה' לכן כל הורג קין‬ ‫פירש רש"י חטאת לשון חטה דריש ליה עכ"ל‪.‬‬ ‫שבעתים יוקם (בראשית ד‪ ,‬טו)‬ ‫‪.....‬ובגוף המאמר עיין באורח ישריםדנ שהיצר הרע‬ ‫בשביל אמונתו בה׳ שבלתי השגחתו ית׳ הוא‬ ‫כזבוב מעופף הוא‪ ,‬אף אם תרדף אותו ממך כמה‬ ‫עלול לכל פגעים רעים‪ ,‬לכן כל הורגו יוקם‬ ‫פעמים כל עוד שלא תמיתהו ישוב אליך עוד‪ ,‬כן הוא‬ ‫היצר אף אם תרדף אותו ממך כמה פעמים יעשה‬ ‫עיין בספר זכרון אפרים בשם הגאון המלבי״ם ז"ל‪.‬‬ ‫הוא את שלו וישוב אליך עוד‪ ,‬ושמואל אמר דומה‬ ‫ובספר עצי עדן להגאון רי"ל מרגליותהנ ז"ל כתב‬ ‫לחטה‪ ,‬הכוונה בזה כי כל גרעיני התבואה שלמים הם‬ ‫בזה‪ ,‬דבשכר האמונה שהאמין קין‪ ,‬דלולא השגחת‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מקצה אל הקצה לבד החטה יש בה חריץ מפסיק‬ ‫השם ית׳ הוא משולח לכל פגעים רעים‪ ,‬וכמו שכתוב‬ ‫באמצע מקצה אל הקצה‪ ,‬כן הוא מדרך היצר בבואו‬ ‫(בראשית ד יד) ומפניך אסתר [והייתי נע ונד בארץ]‬ ‫להסית את האדם לעבירה עושה הוא בו רושם וחריץ‬ ‫והיה כל מצאי יהרגני‪ ,‬אמונה זאת לבדה כדאי הוא‬ ‫מתחלה בקרב לבו‪ ,‬ומעט מעט יתרחב החריץ עד כי‬ ‫שישמרהו ה' מכל צער ונזק‪.‬‬ ‫יוכל לו‪ ,‬ולולא לא עשה בו חריץ מעט בקרב לבו אזי‬ ‫לא היה יכול לו‪ ,‬וזה הוא שדרש מן המקרא הזה‪,‬‬ ‫וזה שכתוב ויאמר לו ה' "לכן"‪ ,‬פירוש בשביל‬ ‫לפתח‪ ,‬אם יעשה לו לאדם פתח בתחלה ‪ -‬אזי חטאת‬ ‫שהאמנת שזולת השגחתי אין לאדם קיום בארץ‪,‬‬ ‫רובץ‪ ,‬יכול הוא לרבוץ אצלו ולארוב לו‪.‬‬ ‫[בשביל זה] כל הורג קין שבעתים יוקם‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ויאמר)‬ ‫מתחלה מסית לאדם בדבר הערב ומתוק‪,‬‬ ‫ואח״כ אפילו בדברים מאוסים‬ ‫‪spacer‬‬ ‫וישם ה' לקין אות (בראשית ד‪ ,‬טו)‬ ‫ובספר ילקוט אליעזר מביא בשם רבו הגאון בעל כתב‬ ‫סופר ז"ל הכוונה כי כך דרכו של יצר הרע‪ ,‬מתחלה‬ ‫על ידי שהיה לקין מכל טוב‪ ,‬זה גרם שיחטא‬ ‫מסית לאדם בדבר הערב ומתוק לאדם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫אמרו חז"ל (עיין משנת ר׳ אליעזר על בראשית רבה כב יב)‬ ‫מדחהו מדחי אל דחי גם בדבר אשר הוא סחי ומאוס‬ ‫אות וי"ו מסר לו‪ ,‬ופלא‪.‬‬ ‫ומתועב לנפש‪ ,‬כענין שמצינו בסנהדרין (קג ב) אמון‬ ‫בא על אמו‪ ,‬אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום‬ ‫ופירש בלחמי תודהונ דוי"ו הוא ראשי תיבות ו׳ישמן‬ ‫שיצאת ממנו וכו' ע"ש‪.‬‬ ‫י׳שורון ו׳יבעט‪ ,‬ולימד עליו זכות‪ ,‬דעל ידי שהיה לו‬ ‫כל טוב לכן רם לבבו וחטא‪.‬‬ ‫וזה ענין יצר הרע דומה לזבוב ‪ -‬דומה לחטה‪ ,‬ושניהם‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬וישם)‬ ‫אמת כי מתחלה היצר הרע בבחינת חטה ומגמתו‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫דנ‪ .‬להג״ר מנחם צבי טאקסין ז״ל‪ .‬י״ל ווארשא תרס״ט‪.‬‬ ‫הנ‪ .‬הג״ר יהודה ליב מרגליות זצ״ל‪ .‬ממלא מקומו של בעל פרי מגדים בפרנקפורט דאודר‪ .‬מחבר הספרים‪ :‬שו"ת פרי תבואה‪ ,‬קרבן ראשית‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬נלב״ע תקע"א‪.‬‬ ‫ונ‪ .‬להג״ר צבי הירש הורוויץ זצ״ל בן הגאון בעל הפלאה זצ״ל‪ ,‬מילא מקום אביו כאב״ד פראנקפורט‪ .‬עמד בחליפת מכתבים עם הגרעק״א‬ ‫זצ״ל‪ .‬נלב״ע תקע״ז‪.‬‬ ‫טסק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫ולי נראה על פי מה שכתב באהבת ציוןזנ (דרוש ו)‬ ‫וישם ה' לקין אות לבלתי הכות‬ ‫דמה שכתוב (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש‪,‬‬ ‫אותו כל מוצאו (בראשית ד‪ ,‬טו)‬ ‫[ואמרו חז״ל] (בראשית רבה כג ועוד) עד שלא שקעה‬ ‫שמשו של צדיק זה זורח שמשו של צדיק אחר ‪ -‬אינו‬ ‫אם מאמין אדם שהכל לטובה‪ ,‬אין‬ ‫מצד ההכרח שיעמוד צדיק אחר למלאות מקום‬ ‫שום מצב בחייו מכה אותו‬ ‫הצדיק הנפטר אלא הכל הולך אחר התעוררות העם‬ ‫שמעתי הכוונה‪ ,‬דמי שמאמין שהכל לטובה כל‬ ‫בתשובה ואז הקדוש ברוך הוא מצליח לצדיק הנולד‬ ‫אשר יעבור עליו מקבל באהבה ואינו מכה אותו (טהוט‬ ‫ועוזרו שיגדל בתורה וביראת חטא עד שיגדל ויגיע‬ ‫ניעדערשלָא גען) כל מה שמוצא אותו‪ ,‬אחרי‬ ‫ָ‬ ‫איהם ניכט‬ ‫למעלתו של הראשון‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫שהכל לטובה‪ ,‬וזה ענין לבלתי הכות אותו כל מוצאו‬ ‫והנה על ידי מיתת צדיקים מתעוררים באבל גדול‬ ‫ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬וישם)‬ ‫בבכי ומספד ותשובה ואז זוכים שיקום צדיק אחר‪,‬‬ ‫אבל בחנוך שלא מת לא היה התעוררות כלל בעולם‬ ‫וממילא לא קם צדיק אחר דוגמת חנוך‪.‬‬ ‫ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי‬ ‫לקח אותו אלקים (בראשית ה‪ ,‬כד)‬ ‫וזה שכתב [התרגום] וליתוהי‪ ,‬שלא היה דוגמתו ארי‬ ‫לא אמית יתי ה׳ [כיון שלא היה בו מיתה] ודוק‪.‬‬ ‫כיון שעבד ה׳ בבדידות ולא העמיד‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ובתרגום)‬ ‫תלמידים לא נשאר ממנו כלום‬ ‫פירשו ז״ל כי המזכה את הרבים ומדריך בני דורו‬ ‫בתורה ויראה גם אחרי מותו‪ ,‬חיו יחיה בעולם הזה‬ ‫על ידי תלמידיו‪ ,‬אבל חנוך שהתהלך את האלקים‬ ‫חנוך שלא נקבר לא נשאר רוחו בעוה״ז כלל‬ ‫בהתבודדות ולא הדריך את בני דורו‪ ,‬לאחר פרידתו‬ ‫ובעת כותבי נפל בדעתי במה שכתוב ואיננו כי לקח‬ ‫מן העולם לא נשאר ממנו כלום בעולם‪.‬‬ ‫אותו אלקים שנראה כאריכות לשון‪ ,‬על פי מהרש״א‬ ‫וזה שכתוב ויתהלך חנוך את האלקים ולא השגיח על‬ ‫בחידושי אגדות (ברכות דף יח ב) גבי מעשה בחסיד‬ ‫בני דורו ‪ -‬לכן ואיננו‪ ,‬כי (ר״ל כאשר) לקח אותו אלקים‬ ‫אחד וכו׳חנ דרוח המדבק בחיים את החומר והצורה‪,‬‬ ‫שוב איננו בעולם כלל (ועיין עוד בתורת משה מבעל חתם‬ ‫גם במותו של אדם שהגוף מתפרד מן הנשמה שהגוף‬ ‫סופר ז״ל בפרשת שמיני בהספד על רבו הגאון רבי נתן אדלער‬ ‫הולך אל העפר והנשמה הולכת למעלה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ז״ל מה שאמר בזה וינעם לך)‪.‬‬ ‫הרוח שהיה מדבקן בחיים אינו מתפרד מהם לגמרי‪,‬‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ויתהלך)‬ ‫אלא לפעמים הוא שורה במקום הגוף ולפעמים שט‬ ‫בעולם למקום הנשמה‪ ,‬עיין שם‪ ,‬וזה שייך בכל אדם‪.‬‬ ‫ואיננו כי לקח אותו אלקים (בראשית ה‪ ,‬כד)‬ ‫אבל בחנוך שלא נקבר‪ ,‬רק עלה בגופו ונשמתו אל‬ ‫כיון שלא נתעורר העם לתשובה ע״י‬ ‫האלקים‪ ,‬גם הרוח אינו כאן בעולם הזה‪ ,‬וזה שכתוב‬ ‫אבלותו לא קם צדיק אחר דוגמתו‬ ‫ואיננו בעולם כלל‪ ,‬כי לקח אותו אלקים לגמרי‪,‬‬ ‫ואתי שפיר‪.‬‬ ‫בתרגום אונקלוס וליתוהי ארי לא אמית יתי ה׳‪( .‬ועיין‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬שם)‬ ‫אמרי שפר מה שכתב בזה)‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫זנ‪ .‬תוכחת מוסר להג״ר יחזקאל לנדא בעל נודע ביהודה זצ״ל‪ ,‬אב״ד פראג‪ ,‬נלב״ע תקנ״ג‪.‬‬ ‫חנ‪ .‬וז״ל הגמרא שם‪ :‬מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי‬ ‫רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם וכו׳‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫עק‬ ‫שהוא תרומה של העולם שהוא ששת אלפים שנה‪,‬‬ ‫בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה‬ ‫וראשית תרומה אחד מחמשים עולה מאה ועשרים‪,‬‬ ‫ועשרים שנה (בראשית ו‪ ,‬ג)‬ ‫על כן היה משה רבינו חי מאה ועשרים שנה‪ .‬אמנם‬ ‫השתא דפשיט להו "ואדמה על ראשו" דאדם יש‬ ‫עוד קודם שנקרא משה ע"י בת פרעה‪,‬‬ ‫לו דין מחובר‪ ,‬וקיימא לן דאין תרומה במחובר‬ ‫קראה התורה אותו בשם זה‬ ‫כדאיתא פרק קמא דתרומות‪ ,‬אם כן אף אם תמצי‬ ‫בגמרא חולין (קלט ב) משה מן התורה מנין‪ ,‬בשגם הוא‬ ‫לומר דחייב מדרבנן‪ ,‬מכל מקום התרומה אינו אלא‬ ‫בשר – פירש רש"י ועוד זה שאלו ממנו‪ ,‬מנין למשה‬ ‫אחד מששים‪ ,‬דתרומה דרבנן לעולם אין אלא אחד‬ ‫רמז קודם שבא‪ ,‬סופו לבוא?‬ ‫מששים‪ ,‬ואם כן למה חי משה ק"כ שנה שהוא אחד‬ ‫מחמשים מכל העולם שהוא ששת אלפים שנה‪ ,‬הלא‬ ‫עיין במהרש"א בחידושי אגדות שפירש כי אמרו‬ ‫אדם שמחובר פטור מדאורייתא – ומשני‪ ,‬בשגם הוא‬ ‫חז"ל דלמשה יש עוד שמות הרבה‪ ,‬טוביה אביגדור‬ ‫בשר וגו'‪ ,‬דאיתא בפרק קמא דסוטה (ה א) ‪ -‬אדם‬ ‫יקותיאל וכו'‪ ,‬ושם משה בת פרעה נתנה לו והוא‬ ‫לא כתיב ביה ונרפא‪ ,‬בשר כתיב ביה ונרפא‪ ,‬ופירש‬ ‫לשון מצרי כדעת המפרשים‪.‬‬ ‫רש"י מי שהוא עניו ומשים עצמו כבשר‪ ,‬וגבי משה‬ ‫וזה ששאלו פפונאי לרב מתנה‪ ,‬מנין לשם משה‬ ‫כתיב (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאוד‪ ,‬ואם כן דינו‬ ‫רמז מן התורה שזה השם הוא שמו העיקרי ולא‬ ‫כבשר ולא כאדמה‪ ,‬ולכן והיו ימיו מאה ועשרים שנה‬ ‫שאר השמות‪ ,‬ועל זה השיב רב מתנה דכתיב בשגם‬ ‫שהוא אחד מחמשים מכל העולם‪.‬‬ ‫(בגימטריא) משה הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים‬ ‫(אגדות הש״ס ‪ -‬מסכת חולין ‪ -‬דף קלט ב)‬ ‫שנה‪ ,‬אלמא דקודם שנקרא כן על ידי בת פרעה‪,‬‬ ‫קראה התורה אותו בשם זה על שם שהוא הוציא‬ ‫הנפילים היו בארץ‪...‬המה הגבורים‬ ‫וָמ ָ�ָָׁשׁ�ה את ישראל מן הים על דרך הכתוב (תהלים יח יז)‬ ‫ָ‬ ‫אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו‪ ,‬ד)‬ ‫ַיַ ְְמ �ֵֵֵׁשׁ�ני ממים רבים‪ ,‬ועל כן נקרא משה ולא נמשה או‬ ‫משוי‪ ,‬ע"כ דפח"חטנ ‪.‬‬ ‫החוטא מפאת היצה״ר דרכו להתעצב אל לבו‪,‬‬ ‫אבל החוטא מצד מינות עוד מתהלל אחריו‬ ‫משה רבינו ע"ה היה ראשית שהוא תרומה‬ ‫של העולם ‪ -‬ע״כ חי מאה ועשרים שנה‬ ‫(תהלים צז ז) יבשו כל עובדי פסל המתהללים באלילים‪.‬‬ ‫ועיין בענף יוסף שעל העין יעקב החדש שהביא‬ ‫נראה לי על פי פירוש מהר"ם אלבילדא בפסוק‬ ‫אס‬ ‫בשם ספר אור חדשס  על מגלת אסתר (דף ג) פירוש‬ ‫(בראשית ו ד) הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם‬ ‫השאלה בדרך חיבור וקישור למה שכתוב תחילה‬ ‫אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו‬ ‫ואדמה על ראשו ע"ש‪.‬‬ ‫להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם‪ ,‬והוא‬ ‫ובדרך הזה הלך גם רבינו המגן אברהם ז"ל בספרו‬ ‫כולו מוקשה‪.‬‬ ‫שמן ששון (דפוס פאדגורזע תרס"א דף י"ד) על פי מה‬ ‫ופירוש דידוע שהחוטא מצד התאוה וחום הטבעי‬ ‫שאמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה היה ראשית‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫טנ‪ .‬והעיר רבינו‪ ,‬וז״ל‪ :‬הספרים שדברו באגדה זו לא זכרו שום אחד דברי המהרש"א ז"ל בזה‪ ,‬וסהדי במרומים כי קודם שראיתי דבריו‬ ‫תיכף עלה במחשבה לפני שיש לפרש כן השאלה משה מן התורה מנין‪ ,‬אך נסוגותי אחור מפני שלפ"ז אין להשאלה הזאת שום חיבור‬ ‫וקישור להשאלה מצא קן בראשו של אדם מהו‪ ,‬ששאלו פפונאי תחילה לרב מתנה‪ ,‬ופשיט להו מקרא ואדמה על ראשו‪ ,‬דמשמע מיני'‬ ‫דשאלתם אח"כ משה מה"ת מנין מוסב על תשובת רב מתנה דמוכח מקרא הנ"ל דאדם גופיה אדמה הוא‪ ,‬ובהיות כן אמור לנו משה מן‬ ‫התורה מנין‪ ,‬ואפשר דמהאי טעמא מיאנו כל הספרים המדברים בזה לפרש השאלה משה מן התורה מנין כפירוש המהרש"א ז"ל‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ס‪ .‬להמהר״ל מפראג זצ״ל‪.‬‬ ‫אס‪ .‬הר׳ משה אלבילדא בעיר וילונא‪ ,‬בעל עולת תמיד וספר דרש משה‪ .‬נפ׳ ה׳ אלפים רפ״ג‪.‬‬ ‫אעק‬ ‫תישארב תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫המתגבר עליו‪ ,‬מיד כאשר מילא תאותו מתחרט‬ ‫ונח מצא חן בעיני ה' (בראשית ו‪ ,‬כח)‬ ‫על חטאתו אשר חטא‪ ,‬אבל החוטא מצד מינות‬ ‫נח שבני דורו לא החזיקו אותו‪,‬‬ ‫ואפיקורסות גם אחרי עשותו ַַה ְְמִזִ ָָּמ ָָתה (על פי ירמיהו‬ ‫נחשב כאילו הוליד את עצמו‬ ‫יא טו) מתהלל בו‪ ,‬על דרך שנאמר(תהלים י ג) כי הלל‬ ‫רשע על תאות נפשו‪ ,‬לפי ששכלו נפסד‪ ,‬על כן הוא‬ ‫‪...‬אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים וגו'‪ ,‬הכוונה‬ ‫שמח עם העבירה אפילו אחר שעשאה‪.‬‬ ‫נראה לי דרש"י ז"ל פירש דזהו דנח היה צדיק תמים‪,‬‬ ‫זהו היה תולדות נח‪ ,‬שעיקר תולדותיהם של צדיקים‬ ‫וזה שכתוב הנפילים היו בארץ בימים ההם‪ ,‬וגם אחרי‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬פירוש לפירושו כי אותן הצדיקים‬ ‫כן‪ ,‬אחרי זמן רב שהיו עושים עבירה זאת אשר יבאו‬ ‫שהעולם מחזיקים אותם כענין יששכר וזבולון‬ ‫אל בנות האדם וילדו להם ומילאו תאותם‪ ,‬עדיין לא‬ ‫[פירוש שזבולון מחזיק ליששכר]‪ ,‬לא נוכל לומר‬ ‫התחרטו על המעשה הרע‪ ,‬אבל מתהללים ואומרים‬ ‫עליהם שהם בעצמם הולידו את עצמם‪ ,‬כי אם אותם‬ ‫כי המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם על דרך כי‬ ‫שהחזיקו בידיהם הן הם שהולידו אותם‪ ,‬כי לולי‬ ‫הלל רשע וגו' ועל דרך (תהלים נב ג) מה תתהלל ברעה‬ ‫שהיו מחזיקים אותם לא היו יכולים לעסוק בתורה‬ ‫הגבור וגו'‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ולהשלים את נפשם כראוי‪ ,‬אבל נח שבני דורו לא‬ ‫והנה בדורות הראשונים היה יצרא דעבודה זרה גדול‬ ‫החזיקו אותו‪ ,‬עליו נוכל לומר שמה שהיה צדיק הוא‬ ‫מאד כדאיתא בגמרא (סנהדרין קב ב) דאמר ליה מנשה‬ ‫בעצמו הוליד את עצמו‪ .‬וזה שכתוב אלה תולדות נח‬ ‫לרב אשי בחלום הלילה‪ ,‬אי הות התם הות נקיטנא‬ ‫נח איש צדיק תמים‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫בשיפולי גלימא ורהטת אבתראיבס עיין שם‪ ,‬ואם כן‬ ‫צדיקים שאין הדור מחזיק אותם אינם נתפסים‬ ‫היה התנצלות קצת לעובדי עבודה זרה דיצרו תוקפו‬ ‫בעון הדור‪ ,‬כי אינם מכפרים עליהם‬ ‫אבל לא כן המתהללים באלילים דיפה עשו שעבדו‬ ‫והנה כבר מבואר בספרי ילקוט הגרשוני (חלק ג בדף‬ ‫עבודה זרה גם אחרי עשותם התועבה‪ ,‬אין שום‬ ‫האחרוןגס )‪ ,‬דצדיקים כאלו שלא קבלו מתנות‪ ,‬ובני‬ ‫התנצלות ואמתלא כלל שעשו כן מפאת היצר הרע‪,‬‬ ‫דורם לא החזיקו אותם‪ ,‬אלו אינם נתפסים בעון הדור‪,‬‬ ‫כי העושה עבירה מפאת היצר הרע זה דרכו להתעצב‬ ‫כי מה להם להיות כפרה על הדור בחנם עיין שם‬ ‫אל לבו בשקוט חומו ותאותו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫באריכות כי נעים הוא‪.‬‬ ‫יבשו כל עובדי פסל המתהללים באלילים‪ ,‬כי לאלה‬ ‫אין שום תירוץ ואמתלא כלל‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫וזה שכתוב ונח מצא חן בעיני ה' ואם תאמר הא צדיק‬ ‫(אותיות ‪ -‬ליקוטי אגדה ‪ -‬בפסוקים ומאמרים)‬ ‫נתפס בעון הדור כדי לכפר עליהםדס אם כן היה לו‬ ‫להקב"ה ליטול את נח כדי לכפר על כל הדור‪ ,‬לזה‬ ‫אמר אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק תמים‪ ,‬דמה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫בס‪ .‬אמר ליה רב אשי {למנשה המלך] ‪ :‬מאחר דחכימתו כולי האי‪ ,‬מאי טעמא קא פלחיתו [מה טעם עבדתם] לעבודה זרה? אמר ליה‬ ‫מנשה‪ :‬אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי [אילו היית שם באותם הדורות היית אוחז בשיפולי הגלימא שלך‪,‬‬ ‫מגביהה ורץ אחרי‪ ,‬מחמת יצרא דעבודה זרה ששרר אז]‪.‬‬ ‫גס‪ .‬הערת ידידנו הרה״ג בעל בנין שלום שליט״א‪ :‬כוונתו בספר [ילקוט הגרשוני על] כללים (ח"ג יח ע"ב) על הפסוק בפרשת קרח אל‬ ‫תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי‪ ,‬כי מאחר שלא נהניתי מהם למה אהי' כפרתם בחנם עיי"ש [עיין פניני ילקה״ג ‪ -‬פניני התורה‬ ‫בפ׳ קרח הבאנו דברי רבינו במלואם‪ ,‬עיי״ש]‪ ,‬וראוי לציין לדברי ספה"ק נועם אלימלך (שם עה"פ הנ"ל) וזל"ק‪ :‬וזהו שאמר לא חמור וכו'‬ ‫כלומר אני גרמתי להם זאת‪ ,‬שע"י שלא לקחתי מהם זה גרם להם שחטאו‪ ,‬שאם נהניתי מהם הי' מגין עליהם זאת לבלתי יחטאו עכדה"ק‪,‬‬ ‫ומסופר שכן אמר הגה"ק אך פרי תבואה זי"ע‪ ,‬להגה"ק המהר"ם א"ש זי"ע בעת שלא רצה לקבל קוויטל ופדיון נפש ממנו‪ ,‬והראה לו דברי‬ ‫הנו"א הנ"ל‪ ,‬ואמר אם הרה"ק רבי אלימלך כותב כך‪ ,‬מוכרח לקבלו ממנו זי"ע‪.‬‬ ‫דס‪ .‬בגמרא (שבת דף לג ב) אמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה‪ ,‬בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור‪.‬‬ ‫פניני ילקוט הגרשוני | פניני התורה‬ ‫בעק‬ ‫מה לו להיות כפרה עליהם בחנם‪ ,‬וא"ש‪.‬‬ ‫שהיה נח צדיק תמים לא היה תולדות בני דורו‪ ,‬כי אם‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ בראשית ‪ -‬ונח מצא חן)‬ ‫תולדות נח בעצמו‪ ,‬שבני דורו לא החזיקו אותו‪ ,‬אם כן‬ ‫הפטרת בראשית‬ ‫מי נתן למשיסה יעקב וישראל‬ ‫ה' חפץ למען צדקו יגדיל‬ ‫לבוזזים וגו' (ישעיה מב‪ ,‬כד )‬ ‫תורה ויאדיר (ישעיה מב‪ ,‬כא )‬ ‫מה גרם זאת שישראל המצויינים במדת החסד רחמנים‬ ‫להצדיק את ישראל שלא יוכלו אומה״ע לומר‬ ‫בני רחמנים‪ ,‬יתהפכו לבוזזים שוסים ומשחיתים‬ ‫לסטים אתם‪ ,‬לכן הגדיל הקדוש ב"ה התורה‬ ‫בדרשה לשבת נחמו שנת תרמ"ה פירשתי על פי‬ ‫ראיתי בספר אחד פירוש על פי רש"י ריש פרשת‬ ‫מה שכתוב בספרים הקדושים דהמצות [שבין אדם‬ ‫בראשית ‪ -‬אמר ר׳ יצחק לא היה צריך להתחיל אלא‬ ‫לחבירו] תלויים במצות שבין אדם למקום‪ ,‬כי אם‬ ‫מהחודש הזה לכם‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית‪ ,‬אלא‬ ‫האדם מאמין בה'‪ ,‬ומקיים המצות שבין אדם למקום‬ ‫משום כח מעשיו וגו' שאם יאמרו אומות העולם‬ ‫[כגון] ציצית תפילין סוכה ולולב וכדומה‪ ,‬אז נזהר‬ ‫לישראל לסטים אתם וכו' יאמרו להם כל הארץ של‬ ‫גם מגניבה וגזילה נקימה ונטירה ורציחה כי האמונה‬ ‫הקב"ה היא וכו' עיין שם‪.‬‬ ‫היא לו למתג ורסן לבל ילך אחרי החמדה והכעס וכל‬ ‫מבואר דלמען להצדיק את ישראל שלא יוכלו אומות‬ ‫מדה רעה למינהו‪.‬‬ ‫העולם לומר להם לסטים אתם‪ ,‬לכן הגדיל הקדוש‬ ‫אבל אם אינו מקיים המצות שבינו למקום‪ ,‬ואבדה‬ ‫ב"ה התורה מן בראשית עד החודש הזה לכם‪ ,‬וזה‬ ‫האמונה ונכרתה מפיו‪ ,‬אזי בטל ממנו גם הרחמנות‪,‬‬ ‫שכתוב ה' חפץ למען צדקו לכן יגדיל תורה ויאדיר‪.‬‬ ‫וכאשר יגבר עליו רוח חמדה אזי יגנוב ויגזול וימלא‬ ‫רצה הקב״ה לזכות את ישראל‪ ,‬לפיכך‬ ‫ידיו חמס‪ ,‬ואם ימלא חימה וכעס אזי ירצח את נפש‬ ‫הרבה להם תורה ומצות‬ ‫רעהו בלי חמלה ויהי לנפש חיה רעה בלתי שום‬ ‫ובמשנה סוף מכות אמר ר׳ חנניה בן עקשיא רצה‬ ‫רגש אנושי‪ ,‬ובספר ישמח משה פירש בזה הפסוק‬ ‫הקדוש ב"ה לזכות את ישראל [לפיכך הרבה להם‬ ‫בפרשת ויקרא‪ ,‬ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו‪ ,‬דמי‬ ‫תורה ומצוות]‪ ,‬פירש הגאון ר׳ אליעזר פלעקלס‬ ‫שמועל בה' ומבטל מצוה שבינו לקונו‪ ,‬הסוף שמבטל‬ ‫ז"ל בפתיחה לשו"ת תשובה מאהבה (חלק ראשון)‬ ‫גם מצות שבינו לחבירו וכחש בעמיתו ודו"ק‪.‬‬ ‫כלומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא לחייבם‬ ‫והנה קודם החורבן היו ישראל במדריגה תחתונה‬ ‫על שכחת התורה‪ ,‬לפיכך הרבה להם תורה ומצות‪,‬‬ ‫והיה חרב איש באחיו‪ ,‬כמאמר הכתוב לעיל (פרק א‬ ‫ויהיה להם דין (אבות ג ח) תקפה עליו משנתוהס ‪ ,‬ומביא‬ ‫כא) צדק ילין בה ועתה מרצחים וכמאמר (הושע א)‬ ‫הפסוק ה' חפץ למען צדקו לפיכך יגדיל תורה ויאדיר‪,‬‬ ‫אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים‬ ‫והוא מבואר למבין‪.‬‬ ‫נגעו‪ ,‬הרי היו ישראל עצמן הבוזזים והמשחיתים את‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל זה התפלא הנביא ואמר מי נתן למשיסה‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫הס‪ .‬ופי׳ הרע״ב‪ :‬תקפה עליו משנתו ‪ -‬שהיתה קשה עליו ומתוך הקושי שבה שכחה‪.‬‬ ‫געק‬ ‫חנ תשרפ | פניני ילקוט הגרשוני‬ ‫מלת זו‪ ,‬כלומר אתה שואל מי נתן למשיסה וגו' הלא‬ ‫יעקב וישראל לבוזזים‪ ,‬כלומר מה גרם זאת שישראל‬ ‫ה' "זו" חטאנו לו‪ ,‬זו בעצמו מה ששאלנו מי נתן וגו'‬ ‫המצויינים במדת החסד רחמנים בני רחמנים‪,‬‬ ‫היה החטא‪ ,‬יען לא האמננו כי יד ה' עשתה כל אלה‬ ‫יתהפכו לבוזזים שוסים ומשחיתים?‬ ‫רק תלינו הכל במקרה כאומרו (ויקרא כו כח) ואם תלכו‬ ‫על זה באה התשובה הלא ה' "זו" – שביטלנו מצות‬ ‫עמי קרי וגו'‪ ,‬ויען שדייק התינוק מלת "זו" ראה בו‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬והיה בינינו אלה וכחש ורצוח‬ ‫רבי יהושע בן חנניה סימני חכמה ואמר מובטחני‬ ‫וגנוב‪ ,‬בא מחמת כי חטאנו "לו" – ועברנו על המצות‬ ‫שמורה הוראה בישראל‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫שבין אדם למקום‪ ,‬לכן בנפול היסוד והוא אמונת‬ ‫(ומחכם אחד שמעתי דרך הלצה‪ ,‬דבזמנינו יש מורי הוראה שאין‬ ‫השם ושמירת מצותיו יפול כל הבנין ותעשה אדם‬ ‫יודעין שום הלכה על בוריה ואין להם ידיעה בש"ס ופוסקים‪ ,‬רק‬ ‫כדגי הים וחית הארץ למינה‪( .‬עיין שם עוד בביאור הפסוק)‪.‬‬ ‫מיד כשיודעים פסוק אחד בישעי' ממנים אותם למורי הוראה‪,‬‬ ‫וכיון שראה רבי יהושע בן חנניה באותו תינוק שידע פסוק‬ ‫ובגמרא גיטין (נח א) במעשה דרבי יהושע בן חנניה‬ ‫בישעיה‪ ,‬אמר מובטחני שעוד יבואו ימים שיהיה תינוק כזה‬ ‫עם אותו תינוק שהיה בבית האסורים שאל רבי‬ ‫מורה הוראה בישראל)‪.‬‬ ‫יהושע בן חנניה מי נתן למשיסה יעקב ענה אותו‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬ישעיה מב ‪ -‬מי נתן)‬ ‫תינוק הלא ה' זו חטאנו לווס – הכוונה דהתינוק דייק‬ ‫פרשת נח‬ ‫והנה מי שמוכיח מחפשים עליו עבירות‪ ,‬ואם יאמר‬ ‫נח איש צדיק תמים היה‬ ‫טול קיסם [מבין שיניך] אומרים לו טול קורה [מבין‬ ‫בדורותיו (בראשית ו‪ ,‬ט)‬ ‫עיניך] (ע״פ הגמרא ערכין טז ב)‪ ,‬אבל אם אין מוכיח הכל‬ ‫מסכימים עליו שהוא צדיק‪.‬‬ ‫‪spacer‬‬ ‫מי שאינו מוכיח דורו נחשב כצדיק בעיניהם‬ ‫‪spacer‬‬ ‫פירוש בספר תיבת גומא ל[בעל] פרי מגדיםזס ז״ל‬ ‫וזה שכתוב צדיק תמים היה בדורתיו ‪ -‬והטעם כי את‬ ‫(ובעל אפריוןחס גם כן זכה לכוין לדעתו הרמה) כי נח לא‬ ‫האלקים התהלך נח ולא הוכיח אותם‪ ,‬ואתי שפירטס ‪.‬‬ ‫הוכיח בני דורו ולא השגיח עליהם וכל הילוכו היה‬ ‫(תנ״ך ‪ -‬פ׳ נח ‪ -‬נח איש צדיק)‬ ‫בהתבודדות עם ה׳‪.‬‬ ‫מאורות הילקוט‬ ‫וס‪ .‬ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו‬ ‫סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר (ישעיהו מב‪ ,‬כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק‬ ‫ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן‬ ‫עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל ומנו‬ ‫רבי ישמעאל בן אלישע‪.‬‬ ‫זס‪ .‬להג״ר יוסף תאומים זצ״ל רבה של פרנקפורט דאודר‪ ,‬מגדולי הפוסקים האחרונים‪ .‬נלב״ע תקנ״ב‪.‬‬ ‫חס‪ .‬להגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ״ל בעל קיצור שלחן ערוך זצ״ל‪.‬‬ ‫טס‪ .‬הערת ידידינו הרה״ג בעל בנין שלום שליט״א‪ :‬עיין בפנים שם שכתב עוד וז"ל‪ ,‬גם אם ידע ולא הוכיחם מטילין עליו עונות אחרים‬ ‫מי שיש בידו למחות [ואינו מוחה נתפס על אחרים (שבת נד ע"ב)] משא"כ נח לא ראה ולא ידע הנסתרת לד' (דברים כט כח) עכ"ד‪ ,‬וזהו‬ ‫קישור הפסוק דכיון דאת ד' התהלך נח‪ ,‬שלא ידע מה נעשה אצל האחרים‪ ,‬לכן הי' צדיק ותמים שלא נתפס על עונם במה שלא הוכיחם‬ ‫שהרי לא ידע‪ ,‬והנסתרת לד'‪ ,‬שאנו ערבים רק בהנגלות ולא על הנסתרות‪ ,‬ובביאור פתח התיבה על ספר תיבת גמא כתב דכוונתו לבאר בזה‬ ‫דברי היש דורשים לגנאי‪ ,‬והוא דמה שהי' ידוע לכל לצדיק‪ ,‬הוא מחמת שלא הוכיחם וע"כ לא דקדקו אחריו במעשיו‪ ,‬שאם הי' מוכיחם‬ ‫אז לא ימלט שלא יכעסו עליו ויאמרו שאינו צדיק‪ ,‬והביטו אחרי משה‪ ,‬והיש דורשים לשבח‪ ,‬שבזה שלא ידע נח ממעשיהם הרעים וע"כ‬