gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: בראשית (2026-10-05)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫מתקבלות‬ ‫•מן המדרש‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•הלכה‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫בראשית ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 233‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫במה שאיחדו את הסיום ואת ההתחלה ליום אחד‪ ,‬מצינו בדברי הראשונים‬ ‫"ְוְ ֶנֶ ְְח ָָמד ָָה ֵֵעץ ְלְ ַַהְׂש�ְ ִ�ִּכיל" (בראשית ג‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ב"פרדס יוסף" הביא מדרש‪ ,‬מפני מה חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫מן הפרשה‬ ‫טעם ‪ -‬דכמו שזכינו לסיימה כן נזכה להתחיל ולסיים‪.‬‬ ‫זה לשון ספר "המנהיג" (מגדולי הראשונים‪ ,‬הל׳ סוכה עמ׳ תיד)‪" :‬ונהגו כל‬ ‫ישראל להתחיל היום בבראשית‪ ...‬כמו שזכינו להשלימה נזכה בהתחלה‬ ‫מפני שראה שתים‪ .‬והביא בשם הגר"א דהביאור דתנן‬ ‫ובהשלמה"‪ .‬וכן ב"אורחות חיים" (הלכות קריאת ס״ת סי׳ נח)‪.‬‬ ‫(אבות פ"ג מ"א) 'הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי‬ ‫עבירה‪ ,‬דע מאין באת‪ ,‬ולאן אתה הולך‪ ,‬ולפני מי אתה‬ ‫בנפשו יביא לחמו‬ ‫עתיד ליתן דין וחשבון'‪ ,‬ואדם הראשון היה יציר כפיו‬ ‫מדמה‪ ,‬אלא אדרבא "מות תמות" ‪ -‬קרוב אתה‬ ‫"ַוַ ְיְ ַַצו ה' ֱֱאֹל ִִֹהים ַַעל ָָה ָָא ָָדם ֵלֵ אֹמֹר ִִמֹּכ� ֹל ֵֵעץ ַַה ָָּג� ן ָָאֹכֹל‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬לכן לא היה יכול להסתכל רק בשנים‪ .‬ותמה‬ ‫למיתה יותר ח״ו‪ ,‬כי מת הרגש החם שבקרבך‪,‬‬ ‫ֹּת� ֹאֵכֵ ל‪ּ ,‬ו ֵֵּמ ֵֵעץ ַַהַּד�ַ ַַעת טֹוֹ ב ָוָ ָָרע ֹל ֹא ֹתֹאַכַ ל ִִמֶּמ� ֶ ּּנ ּּו ִִּכ� י‬ ‫שם על הגר"א וז"ל‪' :‬ודבריו צע"ג דקודם החטא לא היה‬ ‫(אמרי דעת – הגאון רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין זצ"ל)‬ ‫ְוְ ִִה ָ �ָּז ֵֵהר‪.‬‬ ‫ְְּב� יֹוֹ ם ֲֲאָכָ ְלְ ָָך ִִמֶּמ� ֶ ּּנ ּּו מֹוֹ ת ָּת�ָ מּוּת" (בראשית ב‪ ,‬טז‪-‬יז)‪.‬‬ ‫יכול להסתכל גם ב'לאן את הולך'‪ ,‬שעדיין לא היה גזירת‬ ‫*‬ ‫הנה על פת לחם יפשע גבר ויחליף את הדעת‬ ‫מיתה‪ ,‬וא"כ לא ראה רק אחד'‪.‬‬ ‫הגר״י אברמסקי זצ״ל היה רגיל לומר‪ ,‬שבפיוט‬ ‫מטוב לרע‪ ,‬והכל בשביל הלחם‪ .‬עניות מעבירתו‬ ‫והדברים תמוהים‪ ,‬הא מן המיתה הקב"ה בעצמו הזהירו‪,‬‬ ‫"ונתנה תוקף" כולם בוכים כשהם אומרים 'אדם‬ ‫על דעתו ועל דעת קונו וכאשר המליצו‬ ‫כדכתיב " ְְּב� יֹוֹ ם ֲֲאָכָ ְלְ ָָך ִִמֶּמ�ֶ ּּנ ּּו מֹוֹ ת �ָָּתמּוּת" (בראשית ב‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫יסודו מעפר וסופו לעפר'‪ .‬ואני לא בוכה‪ ,‬כיון‬ ‫הראשונים בנאמר‪" :‬בנפשו יביא לחמו" כי האדם‬ ‫(אבן ישראל – רבי ישראל יעקב פישר)‬ ‫ש'אדם יסודו מעפר וסופו לעפר' זה דבר הגיוני‬ ‫מוכר הנפש היקרה שבו בשביל לחמו טרף ביתו‪.‬‬ ‫*‬ ‫וכך הוא דרכו של עולם‪ ,‬אבל כשאני אומר 'בנפשו‬ ‫וזהו שהזהירה התורה כאן‪" :‬מכל עץ הגן אכול‬ ‫יביא לחמו'‪ ...‬אז אני בוכה‪ ...‬למה? כי אז עולה‬ ‫תאכל"‪ ,‬מהכל תמצא לך פרנסתך‪ ,‬אבל זכור את‬ ‫ֹאֶמר ה' ֱֱאֹל ִִֹהים ֶֶאל ַַה ָ�ָּנ ָָח ׁׁש ִ�ִּכי ָָעִׂש�ִ ָיָת �ֹּזֹאת ָָארּוּר ַַא �ָָּתה ִִמ ָָּכל‬ ‫�‬ ‫"ַוַ �ֹּי ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ַַה ְ �ְּב ֵֵה ָָמה ִּוִּמֹּכ� ֹל ַַח ַ �ַּית ַַה � ָָּׂש� ֶֶדה ַַעל ְ �ְּגֹחְֹנְ ָך ֵֵתֵלֵ ְך ְוְ ָָעָפָ ר �ֹּתֹאַכַ ל ָ�ָּכל ְיְ ֵֵמי‬ ‫בדעתי‪ ,‬עם מה בן אדם מביא את הלחם שלו‪ ,‬את‬ ‫בוראך ולא תחליף את הדעת מטוב לרע‪" .‬ומעץ‬ ‫הפרנסה שלו? 'בנפשו' ‪ -‬מיט זיין נפשיות‪ ,‬מיט די‬ ‫הדעת טוב ורע" מזה "לא תאכל" לא תעשה לך‬ ‫ַַח ֶ �ֶּי ָיָך" (בראשית ג‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫רוחניות‪ ...‬עם הנפשיות‪ ,‬עם הרוחניות שלו‪ ,‬הוא‬ ‫פרנסתך‪" ,‬כי ביום אכלך ממנו מות תמות"‪ .‬ביום‬ ‫"ַעל ֲֲא � ֶֶׁשר ִיִ ְלְ ְְקט ּּו יֹוֹ ם יֹוֹ ם" (שמות טז‪ ,‬ה)‪" ,‬יֹוֹ ם‬ ‫איתא במסורה‪ַ :‬‬ ‫מביא את הפרנסה‪ .‬על כך יש לבקש‪.‬‬ ‫אכלך ‪ -‬לא שאתה מחיה עצמך בזה‪ ,‬כאשר אתה‬ ‫ַלַ � � ָָּׁשָנָ ה יֹוֹ ם ַלַ � � ָָּׁשָנָ ה" (במדבר יד‪ ,‬לד) "ְוְ אֹוֹ ִִתי יֹוֹ ם יֹוֹ ם ִיִ ְְדֹרֹׁשּׁוּן"‬ ‫(ישעי׳ נח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫רעת היאוש והעצבות‬ ‫ויש לבאר הדברים ע״פ מה ששאלו לאחד איזה חטא‬ ‫יָך" ההתחלות קשות ואם תקבלו עליכם מעתה‬ ‫ֹאֶמר ה' ֶֶאל ָָקִיִ ן ָלָ � ָָּמה ָָח ָָרה ָלָ ְְך ְוְ ָלָ � ָָּמה ָנָ ְְפל ּּו ָָפֶנֶ ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי� ֶ‬ ‫היה יותר גדול‪ ,‬של נחש או של אדם הראשון‪ ,‬והשיב של‬ ‫יערב לכם‪ ,‬שאף שלא היה טוב עד עתה‪ ,‬יקבל‬ ‫(בראשית ד‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫נחש היה גדול‪ ,‬שהיה מסית‪ .‬ושאלו שוב א״כ למה אצל‬ ‫לכאורה קשה איזה מקום יש כאן לשאלה עליו שמהיום והלאה יהיה טוב‪ ,‬ותקבלו עול‬ ‫אדם הראשון כתיב " ְְּב� ֵזֵ ַַעת ַַאֶּפ� ֶ ָיָך ֹּת� ֹאַכַ ל ֶלֶ ֶֶחם" ובנחש‬ ‫כזו‪ ,‬וכי מה שהשי״ת לא קיבל מנחתו אין זו מלכות שמים ותשובה‪ ,‬יערב לכם מהיום והלאה‬ ‫כתיב "ְוְ ָָע ָָפר ֹּת� ֹאַכַ ל ָָּכ� ל ְיְ ֵֵמי ַַח ֶֶּי� ָיָך"‪ ,‬שיהא מזומן לו לחמו?‬ ‫סיבה מספקת שיתעצב ויהיו פניו נפולים‪ ,‬הרי ומה דהוה הוה‪.‬‬ ‫זהו הצער הגדול ביותר שהשי״ת לא נתרצה ועד״ז כתב בשל"ה הק׳ בפרשה זו‪ ,‬שמקלקולו‬ ‫והשיב דאדרבה‪ ,‬קללה היא לנחש‪ ,‬שאין לו לצפות עוד‬ ‫של קין יש לקחת מוסר‪ ,‬שבאם האדם נכשל‬ ‫לעבודתו‪.‬‬ ‫להקב״ה‪ ,‬והוא כמו שהאב אומר לבנו הא לך מזונך ואין‬ ‫וכתב הספורנו‪ ,‬כי כשיש לקלקול איזו תקנה אין באיזה חטא‪ ,‬תיכף ומיד יראה לעשות תשובה‪,‬‬ ‫לי עוד עסק בך‪ ,‬אבל לאדם אמר ברוב רחמיו בזעת וגו׳‬ ‫ראוי להצטער על מה שעבר‪ ,‬אבל ראוי להשתדל שאם לא יעשה כן – 'עבירה גוררת עבירה' (אבות‬ ‫ֶׁש� ֶ ְ �ְּיַצַ � ֶֶּפה להקב״ה‪ .‬והנה במסכת יומא (עו‪ ,‬א) איתא‪ :‬שאלו‬ ‫פ״ד מ״ב)‪ .‬דהנה אם היה שב קין כשאמר לו הקדוש‬ ‫להשיג תיקון לעתיד‪.‬‬ ‫לרשב״י למה היה צריך להוריד לישראל מן בכל יום‪ ,‬היה‬ ‫יִטיב ְְׂש� ֵֵאת" וגו׳ אז לא‬ ‫ודבריו הם יסוד גדול בעבודת ה'‪ .‬ועל דרך משל‪ ,‬ברוך הוא (ד‪ ,‬ז) ֲ‬ ‫"ֲהלֹוֹ א ִִאם �ֵֵּת ִ‬ ‫לו ליתן פעם אחת בשנה שיהא די לכל השנה‪ ,‬והשיב כדי‬ ‫לאדם הנוסע בספינה על הים הגדול ובידו גביע היה חוטא אחר כך‪ ,‬ומאחר שלא שב בא לידי‬ ‫� ֶֶׁש ְְּי� ַַצ ּּפ ּּו בכל יום להקב״ה‪.‬‬ ‫יקר משובץ ביהלומים ומידי התהלכו על סיפון עבירה גדולה של שפיכת דמים שכתוצאה מכך‬ ‫וזוהי כוונת המסורה‪" :‬על אשר ילקטו יום יום"‪ .‬ולכאורה‬ ‫האניה נפל הגביע מידו לתוך מי הים‪ ,‬הנה בודאי הרג את הבל אחיו‪ ,‬וגם כפר בהשגחה שאמר לית‬ ‫קשה היה מספיק שיתן "יום לשנה‪ ,‬יום לשנה"? והתירוץ‬ ‫יצטער בזה מאוד‪ ,‬שהרי אין לו שום עצה להציל דין ולית דיין כו׳ כדאיתא בתרגום יונתן (פסוק ח)‪.‬‬ ‫בכדי ש״ואותי יום יום ידרושון"‪.‬‬ ‫הגביע מהמים הרבים כי לא יוכל לקפוץ אחריו והנה נמצא שהיאוש והעצבות היא רעה גדולה‬ ‫(אמרי דעת – הגאון רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין)‬ ‫אל הים למצאו‪ .‬אבל אם היה הולך בדרך ונפל כל כך שלא רק שמרחיקה מן התשובה‪ ,‬אלא‬ ‫*‬ ‫הגביע לתוך בור עמוק‪ ,‬אזי אין לו סיבה לעמוד מביאה בעקבותיה עוד חטאים חמורים‪.‬‬ ‫יָך �ֹּתֹאַכַ ל ֶלֶ ֶֶחם" (בראשית ג‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫"ְּבֵזֵ ַַעת ַַא � ֶֶּפ ָ‬ ‫ְ�‬ ‫(משחת שמן – הגאון רבי חיים שאול קויפמאן זצ"ל)‬ ‫על שפתו ולהצטער‪ ,‬שהרי יש בידו עצה פשוטה ‬ ‫אמרו חז״ל שבחרישה אחד של אדם הראשון הספיק לו‬ ‫*‬ ‫ביותר‪ ,‬שהולך ומביא סולם ויורד אל הבור‬ ‫כדי לאכול ארבעים שנה‪ ,‬וזה היה מקללת "בזיעת אפיך"‪.‬‬ ‫‪ ...‬מה הקב״ה אומר לקין‪" ,‬למה חרה לך ולמה‬ ‫ומוציאו משם‪.‬‬ ‫וכן הוא הנמשל בעבודת ה׳ ית׳ שכאשר האדם נפלו פניך"‪ ,‬וצריך להבין מהי השאלה‪" :‬למה‬ ‫אם כן נמצינו למדים‪ ,‬שכל טרחתינו ויגיעתינו מבוקר עד‬ ‫נכשל בעוון כלשהו‪ ,‬אזי אין לו שום מקום נפלו פניך" וכי אין לו סיבה שבגינה נפלו פניו‪,‬‬ ‫ערב להביא טרף לביתינו‪ ,‬אינו מקללת אדם הראשון‪ ,‬כי‬ ‫ותירוץ לעמוד ולהצטער על המכשול שיצא הלא דבר פשוט הוא שפניו יפלו‪ ,‬הרי קרבנו לא‬ ‫(רבי משה הלוי סאלאווציק משוייץ)‬ ‫אם מקללתינו אנו‪...‬‬ ‫מתחת ידיו‪ ,‬מאחר שיש לו עצה פשוטה לתקן התקבל‪ ,‬ופירש הספורנו‪' :‬כי כשיש לקלקול איזו‬ ‫*‬ ‫עצמו מן החטא‪ ,‬כאשר יהרהר בתשובה ויקבל תקנה‪ ,‬אין ראוי להצטער על מה שעבר‪ ,‬אבל‬ ‫"ְוְ ָָה ָָא ָָדם ָיָ ַַדע ֶֶאת ַַח ָ �ָּוה ִִאְׁש� ְ ּתֹּוֹ " (בראשית ד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ראוי להשתדל להשיג תיקון לעתיד'‪ ,‬הקב״ה‬ ‫על עצמו שלא ישוב עוד לכסלה‪.‬‬ ‫פי׳ להתחבר‪ ,‬שידיעת הדבר היא התחברות הדעת לה‪,‬‬ ‫וע״ד שכתב בספר "בית ישראל" בדברות קדשו אומר לקין‪ :‬אין מקום לעצבות‪ ,‬יש לך אפשרות‬ ‫ודוגמא לכך מצינו שקטן אינו בר שמירה (ב״מ מב‪ ,‬א) שאינו‬ ‫האחרונים שנשא בפני הציבור (פרשת יתרו תשל״ז) לתקן‪ ,‬וכשיש אפשרות לתקן‪ ,‬לא משתקעים‬ ‫בר דעת (עי׳ חגיגה ב‪ ,‬ב)‪ ,‬שאין לו הדעת להתחבר להפקדון‬ ‫שע״ז אמר הכתוב (שמות יט‪ ,‬ה) "ְוְ ַַעָּת�ָ ה ִִאם � ָָׁשמֹוֹ ַַע בעצבות‪ ,‬אלא פועלים ומתקנים‪.‬‬ ‫לאחריות שמירתה‪ ,‬ונשאר הפקדון חוץ מדעתו‪ ,‬ואין לו‬ ‫�ִִּת � ְְׁש ְְמעּוּ ְ �ְּבֹקִֹלִ י" ודרשו רז״ל (מכילתא פרשת יתרו פ״ב) שכל ומהו התיקון? לתקן את המידות הרעות‪ .‬לתקן‬ ‫עסק וחיבור בה‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תישארב רב [עמ' ‪]1‬‬ ‫לרפואת הנפש ‪ -‬צריך ללכת ולקבל מוסר‪ ,‬זוהי‬ ‫את הקנאה שהביאה אותו לידי כך‪ .‬כיצד יתקן את‬ ‫וזהו עומק דברי הרמב״ם בריש הלכות יסודי‬ ‫רפואתו‪ .‬בלא לימוד מוסר אין לו תקוה‪ ,‬ואם יקבל‬ ‫מידותיו הרעות? אין תקנה למידות רעות‪ ,‬אלא‬ ‫התורה (פרק א׳ הלכה א׳)‪ :‬׳יסוד היסודות ועמוד‬ ‫מוסר יתרפא ממחלתו ויעלה על דרך המלך‪ .‬יתכן‬ ‫מוסר! רק על ידי לימוד המוסר ישנה אפשרות לאדם‬ ‫החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון׳ וכו׳‪ ,‬שאין‬ ‫שלא ירגיש מיד את ההשפעה‪ ,‬אך רושם מצטרף‬ ‫לתקן את המידות הרעות‪ .‬אין רפואה אחרת כי אם‬ ‫כוונתו להחקירה‪ ,‬אלא לידע הדבר כל כך לעמקו‬ ‫לרושם‪ ,‬ובמשך הזמן יראה את הפירות של לימוד‬ ‫מוסר בלבד‪ .‬וכמו שחולה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬אינו יושב‬ ‫המוסר‪ ,‬שישנה את כל מהותו לטובה‪.‬‬ ‫בטל במצבו‪ ,‬אלא הולך לרופא לקבל את הרפואה‬ ‫ולרחבו‪ ,‬עד שהוא מחובר בה בלב ונפש!‬ ‫(ארזי הלבנון)‬ ‫(יראה ודעת – הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל)‬ ‫הנחוצה לו לריפוי מחלתו‪ ,‬כך הוא בזה‪ ,‬הזקוק‬ ‫הנה למדונו חז״ל (בספרים הובא בשם הזוה״ק‪ ,‬אך לפנינו אינו) "ויפח באפיו‬ ‫" ִִּכ� י בֹוֹ � ָָׁש ַַבת ִִמ ָָּכ� ל ְְמַלַ אְכְ ּּתֹוֹ ֲֲא � ֶֶׁשר ָָּב� ָָרא ֱֱאֹל ִִֹהים ַלַ ֲֲעׂשׂ ֹוֹ ת" (בראשית ב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫נשמת חיים" ‪ -‬׳מאן דנפח מדיליה נפח'‪ ,‬והיינו החלק אלוקי ממעל‪,‬‬ ‫כבר הקשו הראשונים שהיה לו לומר אשר ברא אלהים ׳ועשה׳‪ ,‬ולמה‬ ‫וכתיב בהמשך הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה"‪ ,‬ובאונקלוס תרגם‬ ‫כתיב "לעשות" שהוא לשון עתיד‪.‬‬ ‫'לרוח ממללא'‪ ,‬והיינו כח הדיבור‪ .‬ותמיד נתקשתי בהדבר‪ ,‬דמשמע‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שהנה הרבה דברים נתחדשו בדורות האחרונים כמו‬ ‫דכל החלק האלוקי ממעל בא לידי כח ולידי ביטוי וגילוי‪ ,‬רק על ידי‬ ‫חשמל וכדומה‪ ,‬ואיך אפשר דבר זה‪ ,‬הרי כבר אמר החכם מכל אדם‬ ‫הדיבור‪ .‬אבל כאשר ראה ראינו את מורינו הרב מדבר ‪ -‬אז נתיישב לי‬ ‫(קהלת א‪ ,‬ט) "ְוְ ֵֵאין ָ�ָּכל ָָח ָָדׁשׁ �ַַּת ַַחת ַַה � ָָּׁש ֶֶמׁשׁ "‪ .‬אלא‪ ,‬שבאמת אין זה דבר‬ ‫הדבר היטב; שראינו שהיה זה דיבור לא של הגוף‪ ,‬אלא של הנשמה‬ ‫חדש כלל‪ ,‬ושהקב״ה ברא את העולם בכוח זה‪ ,‬רק הטמינו שלא‬ ‫והלב!‬ ‫יתגלה עד זמן האחרון‪ .‬וזהו "אשר ברא אלהים לעשות"‪.‬‬ ‫*‬ ‫(רבי מיכאל דוב ווייסמאנדל מנייטרא)‬ ‫‬ ‫"ַוַ ְיְ ִִהי ָָה ָָא ָָדם ְלְ ֶנֶ ֶֶפׁשׁ ַַח ָָּי� ה" (בראשית ב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫*‬ ‫ותרגומו ׳לרוח ממללא'‪ .‬האדם נברא יחידי‪ ,‬ועם מי היה יכול לדבר‪,‬‬ ‫"ַוַ ִִּי� ַּפ� ַ ח ְְּב� ַַאָּפ� ָ יו ִנִ � ְְׁש ַַמת ַַח ִִּי� ים ַוַ ְיְ ִִהי ָָה ָָא ָָדם ְלְ ֶנֶ ֶֶפׁשׁ ַַח ָָּי� ה" (בראשית ב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ועל כרחך שעיקר מה שנברא כח הדיבור הוא לדבר עם הבורא‬ ‫כשנפטר רבי יוסף שלמה כהנמן גאב״׳ד פוניבז׳ מן העולם‪ ,‬הספידו‬ ‫(רבי יצחק הוטנר)‬ ‫יתברך‪ ,‬כדי שידבר ויתפלל אל ה'!‬ ‫מרורות ראש הישיבה רבי שמואל רוזבסקי‪ ,‬וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫מן המדרש‬ ‫מדרש רבה בראשית ה‪ ,‬ה‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים כשברא אותו‪ ,‬שכל זמן‬ ‫הוא‬ ‫רו‪ּ ‬‬ ‫הקדוֹ ׁש ּ‪‬ב ּ‬ ‫התנה ‪ּ ‬‬ ‫נאין ‪  ‬‬‫חנן‪ּ ,‬ת ‪ ‬‬ ‫רבי יוֹ ‪ ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬‫‪‬‬ ‫שיצטרכו ישראל‪ ,‬הוא יקרע לפניהם‪ ,‬ושעוד תיראה בו לפעמים היבשה‪ ,‬שאף אחרי‬ ‫הוא‬‫הדא ּ‬ ‫ראל‪  ,‬‬ ‫יש‪ ‬‬‫לפני ‪ׂ  ‬‬ ‫נקרע ‪  ‬‬‫יהא ‪  ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫‪‬עם ‪‬ה ּ‪‬ים ׁ‪‬‬ ‫שיקוו המים למקום אחד‪ ,‬יהא נקרע לפני ישראל כשיצטרכו‪ .‬וגם בקריעת ים סוף‬ ‫כשחזר הים למקומו‪ ,‬היה זה על תנאי שכשיצטרכו עוד הפעם לעתיד‪ ,‬יקרע לפניהם‪,‬‬ ‫לאיתנוֹ " )שמות יד‪ ,‬כז(‪   ,‬‬ ‫לתנאוֹ‬ ‫שב ‪‬ה ּ‪‬ים ‪  ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ׁ‪‬‬ ‫כתיב ‪‬‬ ‫‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫הדא הוא דכתיב ]זה מה שנאמר[ בקריעת ים סוף "וישב הים לפנות בקר לאיתנו"‪,‬‬ ‫התנה ‪ּ ‬‬ ‫עמוֹ ‪.‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫והיה לו לומר 'וישב הים כשהיה'‪ ,‬אלא ידרש 'לאיתנו' בחילוף אותיות 'לתנאו'‪,‬‬ ‫לבד‬‫אלעזר‪ ,‬א ‪‬עם ‪‬ה‪ּ‬ים ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ירמיה ּ‪‬בן ‪   ‬‬ ‫רבי ‪   ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהכוונה שחזר לתנאו שהתנה עמו‪ ,‬שכשיצטרכו לכך לעתיד‪ ,‬יקרע לפניהם‪.‬‬ ‫ברא‬ ‫‪‬נּ‪  ‬‬‫אלא ‪‬עם ּ‪‬כל ‪‬מה ‪‬‬ ‫הוא‪ּ  ,‬‬ ‫רו‪ּ ‬‬ ‫הקדוֹ ׁש ּ‪‬ב ּ‬ ‫התנה ‪ּ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אלא עם‬ ‫"אני ‪ ‬‬ ‫ידי‬ ‫דכתיב ‪ ‬‬‫הוא ‪  ‬‬‫הדא ּ‬ ‫בראשית‪  ,‬‬‫ימי ‪ ׁ  ‬‬ ‫שת ‪ ‬‬ ‫ש ׁ‪‬‬‫ּ‪‬ב ׁ‪‬‬ ‫כל מה שנברא בששת ימי בראשית התנה הקב"ה לשנות טבעם בעת הצורך‪ ,‬הדא‬ ‫הוא דכתיב ]זה מה שנאמר[ על צבא השמים "אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי"‪,‬‬ ‫יתי" )ישעיה מה‪ ,‬יב(‪ ,‬מ‪ּ‬י ‪‬די‬ ‫צו ‪‬‬ ‫צבאם ‪ּ ‬‬ ‫וכל ‪  ‬‬ ‫מים ‪ ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫נטו ׁ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫]שלכאורה לא שייך לענין בריאתם לשון ציווי‪ ,‬וכי מה ציוה את צבא השמים‪ .‬אלא[‬ ‫צו ‪‬‬ ‫יתי‪.‬‬ ‫צבאם ‪ּ ‬‬ ‫וכל ‪  ‬‬ ‫מים ‪ ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫נטו ׁ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ידרש הכתוב כך‪ :‬מ'ידי נטו שמים' – מן העת שידי נטו את השמים‪ ,‬ואז את 'כל‬ ‫צו ‪‬‬ ‫יתי‬ ‫ראל‪ּ   .‬‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫לפני ‪ׂ  ‬‬ ‫נקרע ‪  ‬‬ ‫היה ‪  ‬‬ ‫ש ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫יתי ‪‬את ‪‬ה ּ‪‬ים ׁ‪‬‬ ‫צו ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫צבאם צויתי' לעשות את הנסים העתידים‪ .‬שהרי כתוב "מה שהיה הוא שיהיה ומה‬ ‫משה‪,‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫קו ‪  ‬‬ ‫לפני‬ ‫ש ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ּ‪‬ת ּ‬ ‫הארץ ׁ‪‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫ה‪‬מים ‪ ‬‬ ‫‪‬את ‪   ‬‬ ‫שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש"‪ ,‬ועוד נאמר "כל אשר יעשה האלהים‬ ‫הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע"‪ ,‬ולכן בהכרח כל מה שיוצא מחוץ‬ ‫הארץ‬ ‫ותש ‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואדב‪‬רה ‪ ׁ  ‬‬ ‫ה‪‬מים ‪ּ   ‬‬ ‫"האזינו ‪   ‬‬ ‫אמר ‪ּ   ‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫לגדר הטבע‪ ,‬הוא בציווי ותנאי מתחילת הבריאה‪.‬‬ ‫ואת‬ ‫ה‪‬מש ‪ ‬‬ ‫יתי ‪‬את ‪ׁ   ‬‬ ‫צו ‪‬‬ ‫אמרי ‪‬פי" )דברים לב‪ ,‬א(‪ּ   .‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫המדרש מונה והולך את שינויי הטבע שציוה עליהם הקב"ה מתחילה‪ :‬צויתי את הים‬ ‫"ש ‪ׁ ‬‬ ‫מש‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫אמר‬‫שנּ‪  ‬‬ ‫ש ‪‬ע‪ׁ ,‬‬ ‫לפני ‪‬יהוֹ ׁ‪‬‬ ‫עמדו ‪  ‬‬ ‫ש ּ‪‬י ‪ּ  ‬‬ ‫רח ׁ‪‬‬ ‫‪‬ה‪ּ‬י ‪ ‬‬ ‫שיהיה נקרע לפני ישראל בקריעת ים סוף ]כמבואר[‪ .‬וכן צויתי את השמים ואת‬ ‫רבים‬ ‫יתי ‪‬את ‪‬העוֹ ‪ ‬‬ ‫צו ‪‬‬‫גבעוֹ ן דּ וֹ ם" )יהושע י‪ ,‬יב(‪ּ   .‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫הארץ שישתקו ]מקילוסם שהם מקלסים ומשבחים בתמידות את הקב"ה[ לפני‬ ‫מביאים‬ ‫"והערבים ‪  ‬‬ ‫אמר ‪    ‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬‫הו‪ׁ ,‬‬‫אל ּ‪‬י ּ‬ ‫לו ‪‬את ‪ ‬‬ ‫ש ‪ּ   ‬‬ ‫יכלכ ּ‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫משה בשעה שדיבר אליהם‪ ,‬שנאמר "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי‬ ‫פי"‪ .‬וכן צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו ממהלכם‪ ,‬לפני יהושע במלחמת‬ ‫יתי ‪‬את ‪ּ ‬‬ ‫האור‬ ‫צו ‪‬‬ ‫בשר" וגו' )מלכים א יז‪ ,‬ו(‪ּ   .‬‬ ‫לחם ּו ‪ׂ ‬‬ ‫לוֹ ‪ ‬‬ ‫האמורי‪ ,‬שנאמר בתפילת יהושע בעת מלחמתו באמורי בגבעון‪ ,‬שאמר לשמש ולירח‬ ‫יתי ‪‬את‬ ‫צו ‪‬‬ ‫ועזריה‪ּ   .‬‬ ‫מיש ‪‬אל ‪    ‬‬ ‫לחנניה ‪ׁ ‬‬ ‫ש‪‬א ּ‪‬ת ‪ּ ‬זיק ‪    ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫"שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" ]שימתינו השמש בגבעון והירח בעמק אילון‪,‬‬ ‫יתי ‪‬את ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מים‬ ‫צו ‪‬‬ ‫יקו ‪‬את ‪‬דּ ‪‬נ ּ‪‬יאל‪ּ   ,‬‬ ‫ש‪‬א ‪‬י ‪ּ ‬ז ּ‬ ‫האריוֹ ת ׁ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ולא ימשיכו במהלכם[‪ .‬וכן צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו הנביא בעת‬ ‫חו‬ ‫"נפת ּ‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫אמר‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫יחזקאל‪ׁ ,‬‬ ‫תחו ‪‬לקוֹ ל ‪   ‬‬ ‫ש ‪ּ ‬י ּ‪‬פ ‪ּ ‬‬‫ׁ‪‬‬ ‫שנסתר מפני אחאב‪ ,‬כמו שנאמר כשהסתתר אליהו מפני אחאב בציווי ה' "והערבים‬ ‫ש ּ‪‬י ‪‬קיא‬ ‫הדּ ג ׁ‪‬‬ ‫יתי ‪‬את ‪ ‬‬ ‫צו ‪‬‬ ‫מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" וגו'‪.‬‬ ‫ה‪‬מים" וגו' )יחזקאל א‪ ,‬א(‪ּ   .‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לדּ ג ‪‬ו ּ‪‬י ‪‬קא ‪‬את יוֹ ‪‬נה"‬ ‫אמר ה' ‪ ‬‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫אמר ‪‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬‫‪‬את יוֹ ‪‬נה‪ׁ ,‬‬ ‫ותיבת 'העורבים' ]בה"א הידיעה[ רומזת על העורבים הידועים מששת ימי בראשית‪.‬‬ ‫וכמו כן צויתי את האור ]האש[ שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה בעת שהושלכו‬ ‫)יונה ב‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫לתוכה‪ .‬וכן צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל בעת שהושלך לגוב שלהם‪ .‬וכן‬ ‫צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל‪ ,‬שנאמר "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" וגו'‪ .‬וכן צויתי את הדג שבלע את יונה‪ ,‬שיקיא את‬ ‫יונה‪ ,‬שנאמר "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה"‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תישארב רב [עמ' ‪]2‬‬ ‫)חלק א'(‬ ‫קריאת שמע על המטה וברכת המפיל‬ ‫עפ"י ספר "הלכות יו‪ ‬ביו‪ "‬להגרמ"מ קארפ שליט"א‬ ‫אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכנ"ס בזמנה צריך לקרותה על מטתו שנאמר "אמרו בלבבכם על‬ ‫חיוב ק"ש שעל המטה‬ ‫משכבכם ודומו סלה" ‪.‬‬ ‫קורא אותה מיד כשנכנס לישון על מיטתו ולא ימתין עד שתפול עליו השינה‪ ,‬ומ"מ כשנופלת עליו‬ ‫אימתי וכיצד קורין אותה‬ ‫השינה יאמר פס' תחינה ושמירה כגון "בידך אפקיד רוחי" ‪ .‬וראוי לאומרה בעמידה כדי שיאמרנה‬ ‫בכוונה‪ ,‬וגם אם אומרה במיושב שפיר דמי ובלבד שיאמרנה בכוונה‪ ,‬אבל הוידוי צריך לאומרו‬ ‫מעומד ‪.‬‬ ‫ראוי שיתודה קודם השינה על עונותיו וחטאיו ויפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם מצא עבירה‬ ‫וידוי קודם השינה‬ ‫כביטול תורה לשה"ר רכילות שקר כעס ליצנות וחנופה ובעבירות שבין אדם לחבירו יותר מכולם‪,‬‬ ‫ויחזור בתשובה עליהם ויקבל עליו לפייס לחבירו בהקדם אם אין יכול לפייסו מיד ‪.‬‬ ‫יאמר קודם השינה שמוחל לכל מי שחטא כנגדו וציערו ]חוץ מממון שדעתו לתבוע[ וע"ז תיקנו‬ ‫מחילה לכל קודם השינה‬ ‫"רבש"ע הריני מוחל לכל מי שחטא כנגדי"‪ ,‬ובזכות זה ימחלו לו אחרים ומן השמים יזכה לאריכות‬ ‫ימים ‪.‬‬ ‫צריך לקרות כל פרשה ראשונה "שמע" וכן הנוסח בסידור אשכנז ‪ ,‬וי"א שיאמר ב' הפרשיות שמע‬ ‫קריאת פרשה ראשונה או ג'‬ ‫פרשיות‬ ‫והיה אם שמע ‪ ,‬וטוב לקרוא כל הג' פרשיות עם קל מלך נאמן כנגד רמ"ח איברים וכ"ה ע"פ‬ ‫האריז"ל וכן מנהג ספרד ‪.‬‬ ‫ואם התפללו ערבית קודם צה"כ צריך מדינא לקרוא כל הקריאת שמע ולכוין לצאת בה ידי חובת‬ ‫התפללו ערבית קודם צה"כ‬ ‫חייב מדינא בק"ש ופרשיותיה‬ ‫קריאת שמע וזכירת יציאת מצרים ‪ .‬ומדינא סגי בב' פרשיות ופסוק א' של יצי"מ ‪.‬‬ ‫אחר קריאת שמע שעל המטה לא יפסיק לדבר דברי שיחה ‪ ,‬אבל אומר פסוקי רחמים ישב בסתר‬ ‫איסור ההפסק בין הקריאת‬ ‫שמע לשינה‬ ‫וכו' ]וי"א עד מעונך[‪ ,‬מזמור ה' מה רבו צרי‪ ,‬בידך אפקיד רוחי‪ ,‬הנה מטתו שלשלמה וכו'‪ ,‬יברכך‬ ‫וכו'‪ ,‬רגזו ואל תחטאו‪ ,‬השכיבנו עד סמוך לחתימה והנוסח הנד' בסדורים‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫אות ג( דפשט המנהג שלא לומר אלא פרשה אחת‪ ,‬ועי' הטעם במטה משה‬ ‫‪ ‬ברכות )ד‪ ,‬ב( אריב"ל אע"פ שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה‬ ‫)סי' שצ( ולחם חמודות )ברכות פ"ט או' סז( "עם כל זה פשט המנהג שלא לקרות‬ ‫לקרותה על מטתו מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם‬ ‫רק פרשה ראשונה‪ .‬והטעם הוא מפני שאינה נקראת לשם חובת קריאת‬ ‫ודומו סלה‪ .‬וברמב"ם פ"ז מתפלה דקורא פר' ראשונה מקריאת שמע וישן‪,‬‬ ‫שמע לצאת בה כלל" ע"ש‪.‬‬ ‫ובטוש"ע רלז ס"א דקורא על מטתו פר' ראשונה‪.‬‬ ‫‪ ‬כ"כ הרא"ש שם פ"ט סי' כג בשם הר"ח‪ ,‬לפי שאף פר' והיה נאמר בה‬ ‫‪ ‬המגן אברהם סי' רלט סק"ג כ' בשם הסדה"י דלא יקרא קריאת שמע‬ ‫ובשכבך‪ ,‬והטור סי' רלט כ' דכן היה נוהג הרא"ש‪ .‬והבית יוסף כ' דכך‬ ‫כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו‪ ,‬אך הביא המג"א דבכנסת‬ ‫היתה גירסתו בגמ' אומר שמע והיה אם שמע‪.‬‬ ‫הגדולה כ' "שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין‬ ‫‪ ‬כלבו )סי' ט'( דיש קורין כל קריאת שמע דיש בו רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח‬ ‫לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים"‪ ,‬והביא דבריו במ"ב‬ ‫אברים של אדם ישמרם השם בזכות הקריאה והובא במטה משה שם וכ' שכן‬ ‫שם סק"ט ובמ"ב הוסיף אבל בכנה"ג כ' ומשמע דמסכים לכנה"ג והביא‬ ‫נהג רבו המהרש"ל‪ ,‬והפרישה סי' רלט סק"ב מהמהרש"ל בחי' לטור דרבינו‬ ‫דכ"מ מש"א‪ .‬ובכה"ח סק"ט כ' דאם מאחר לא יוכל לכוין בה כראוי‪.‬‬ ‫יונה כתב בספר היראה שיש לקרות קריאת שמע כולה לפי שיש בה רמ"ח‬ ‫ובאליה רבה סק"ה כ' "ואני נוהג בשעה שהשינה באה עלי לומר בידך‬ ‫תיבות ]כנגד רמ"ח איברים[ שמצלת את כולן מן המזיקין‪ .‬וכ"כ המג"א‬ ‫אפקיד רוחי וכו' רגזו ואל תחטאו וכו'"‪.‬‬ ‫סק"א ובמ"ב שם סק"א‪ .‬וכ"ה ע"פ האריז"ל בשער הכוונות דרושי הלילה‬ ‫‪ ‬חיי אדם כלל לה ס"א ובמ"ב רלט סק"ו שיש מחמירין לאומרה במעומד‬ ‫וכן מנהג הספרדים בכל הסדורים שלהם‪ .‬וכן נהג רבינו הגריש"א זצ"ל‪.‬‬ ‫או מיושב‪ ,‬ובשער הכוונות להאר"י ז"ל דרושי הלילה דרוש ה' )ד"ה ואחר‬ ‫‪ ‬המג"א בסי' רלה סק"ב כ‪ ,‬דבקרא מבעו"י צריך לקרוא בלילה ב'‬ ‫כך( "וצריכים להתודות מעומד אמנם שאר הסדר אם תוכל לאומרו מעומד‬ ‫פרשיות שמע והיה אם שמע‪ ,‬וכ"כ הפמ"ג ומחה"ש ר"ס רלט‪ .‬ובמ"ב רלט‬ ‫שפיר טפי ואם תאמר מיושב אין בכך כלום" ע"כ‪ .‬ובכה"ח סקי"א‬ ‫סק"א כ' דצריך לקרוא כל הג"פ וביאר בשעה"צ טעמו דהמג"א כ' כן‬ ‫שיאמרנה מיושב בכונה עצומה‪ .‬והא"ר סק"ג הביא מהתשב"ץ סי' ר"ס‬ ‫לשיטתו דנקט כרבינו יונה שיוצאין בזכירת יצי"מ מבעוד יום אבל למאי‬ ‫בשם רבו מהר"ם מרוטנבורג ז"ל שהיה עומד בעת שאמר ברכה זו‪ ,‬וכן‬ ‫דקיי"ל כהשאגת אריה דזכירת יצי"מ זמנה בלילה דוקא צריך לקרוא כל‬ ‫ביסוד ושורש העבודה כ' "וראוי לכל ירא וחרד להתנהג כן לקרותה מעומד‬ ‫ג"פ‪ .‬וראה לעיל פרק י"ח דין י"ג בענין זמן זכירת יצי"מ בלילה‪.‬‬ ‫ועכ"פ בישיבה אך לא בשכיבה על מטתו" וכו'‪ ,‬ובכה"ח סקי"א כ' צריך‬ ‫‪ ‬פשוט דליציאת מצרים דאורייתא סגי בפסוק אחד שיש בו יציאת מצרים‬ ‫לקרותה מיושב ובכוונה‪.‬‬ ‫כדאיתא בברכות )יב‪ ,‬ב( בדרבי וא"צ לכל פר' ויאמר עבור זה ועכ"פ לגבי‬ ‫‪ ‬מג"א רלט סק"ז ובמ"ב שם סק"ט בשם כתבו הספרים‪ .‬וראה הע' דלעיל‬ ‫זה שפיר סמכי' על המג"א ופמ"ג דסגי בב"פ או דיצא בשל ביהכנ"ס‪.‬‬ ‫מהאריז"ל‪.‬‬ ‫ובריטב"א ברכות )יד‪ ,‬ב( דבקרא בבוקר כל פרשה ציצית סמכו ע"ז בני‬ ‫‪ ‬מגילה )כח‪ ,‬א( ובמ"ב שם‪ .‬ובשבת )קכז‪ ,‬ב( דכל המלמד זכות על אחרים‬ ‫מערבא שלא אמרו בלילה כל פרשה ציצית רק תחילה וסופו‪ .‬ואף דאנן‬ ‫מן השמים יתנוהו לזכות מדה כנגד מדה‪ ,‬וה"ה בזה כשם שהוא מוחל‬ ‫קי"ל בברכות )יב‪ ,‬ב( דאם התחיל גומר‪ ,‬מ"מ היינו בסדר קריאת שמע עם‬ ‫לאחרים מן השמים ימחלו לו ויתנו בלב אחרים למחול לו‪.‬‬ ‫ברכות קריאת שמע שלא לקבוע בציבור חצאי פרשה דכל פסוקיה דלא‬ ‫‪ ‬ברכות )ס‪ ,‬ב( הנכנס לישן אומר משמע והיה אם שמוע ואומר ברוך‬ ‫פסקי משה לא פסקינן‪ .‬אך כשחוזר אח"כ לעצמו לצאת יד"ח די בפסוק‬ ‫המפיל‪ ,‬וכ"פ הרמב"ם פ"ז מתפלה ה"ב וכ"כ רש"י בריש ברכות‬ ‫אחד של יציאת מצרים ואין צריך לכל פרשה ציצית‪.‬‬ ‫"ובקריאת פר' ראשונה על מטתו יצא" וכ"פ בטוש"ע רלט ס"א‪ .‬וכן הנוסח‬ ‫‪ ‬רמ"א שם ס"א מהראשונים‪.‬‬ ‫בכל סידורי אשכנז ובאליה רבה סק"א בשם שיירי כנסת הגדולה )הגהות טור‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תישארב רב [עמ' ‪]3‬‬ ‫מי שחולה או אנוס די שיאמר פרשה ראשונה ופסוק "בידך אפקיד רוחי" והמפיל ‪.‬‬ ‫חיוב אמירת פסוקי רחמים‬ ‫לאנוס וחולה‬ ‫ע"פ האריז"ל יש סדר אחר לקריאת שמע שעל המטה אחר קריאת ג' פרשיות וכן נוהגין הספרדים‪.‬‬ ‫קריאת שמע שעה"מ נוסח‬ ‫האר"י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫או אנוס סגי בפרשה ראשונה והמפיל‪ .‬ולא ידעתי למה היקל לחולה‬ ‫‪ ‬מג"א סי' רלט "באמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל‬ ‫הלא החולה צריך שימור טפי ועכ"פ היה לו לומר לפחות חד פס'‬ ‫רק שנהגו לאומרם מדחזי' דריב"ל אמרם המנהג לאמרם ונפק"מ לענין‬ ‫דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי כדאיתא בגמ' )ה‪ ,‬א( דאף ת"ח צ"ל פסוק‬ ‫חולה או אנוס"‪ .‬וכ"כ האליה רבה שם סק"ג "מיהו כל המזמורים אינו‬ ‫זה‪.‬‬ ‫חיוב כלל רק שמע והמפיל‪ ,‬רק שנהגו לאומרם"‪ .‬ובמ"ב סק"ט דבחולה‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫א' חשוון ה'תר"פ‪ :‬הגאון רבי יוסף ענגל זצ"ל‬ ‫מהספר שבעים פנים לתורה‪ .‬וזה לשונו שם‪ :‬קונטרסך הנחמד‪ ,‬בקראך בשמו לקח טוב לנכון‬ ‫"גבורות שמונים" הוא אחד ממאה וחמשה עשר חיבורים שהשאיר אחריו ר' יוסף ענגל זצ"ל‪.‬‬ ‫היגיעני לששון ולשמחת לבבי‪ ,‬ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך המישרים אורו עיני‪ ,‬והאותיות‬ ‫הספר הופיע ללא הקדמה ומבוא‪ ,‬ללא הסכמות והתנצלויות כדרכם של מחברים‪ ,‬כל אלו באו‬ ‫צהלוני על פני‪ ,‬ונפשי תגיל בה' אלוקים‪ ,‬כי הגיע חשקי ותאותי אלי‪ ,‬כאשר נכסוף נכספתי‬ ‫בקצירת האומר בשערו של הספר‪ .‬ישא מדברותיו ביישוב קושיא אחת ויתרץ הקושיא ההיא‬ ‫למתי תבוא לידי עת ושעת הכושר‪ ,‬להתעלס במתק ודשן עדיו‪ ,‬ולהשתעשע בצחות פלפוליו‬ ‫בשמונים פנים‪ ...‬זו ההקדמה‪ ...‬זה המבוא‪ ,‬וזו ההתנצלויות‪ ...‬שמעתי מקשים לר"א ב"ר יוסי‬ ‫המצוחצחות‪ ,‬ונועם נאומיו הנעימים‪ ,‬שמוקירו הייתי לשעבר‪ ,‬בספרו אשר הוציא לאור העולם‬ ‫שסבירא ליה בזבחים דף מז וכו'‪ ,‬ומכיון שלרב יוסף ענגל היו כמה קושיות טובות‪ ,‬הרי הם אלה‬ ‫אשר בשם שבעים פנים לתורה יקבנו‪ .‬ועכשיו ביותר עת שיר ההיא ליעקב‪ ,‬כי יוסף הוא‬ ‫הנתונים היחידים והטובים ביותר לחיבור ספרים‪.‬‬ ‫המסביר בסבר אל סבר‪ ,‬יחדיו ידובקו במתק פלפולו הזך‪ ,‬אשר לתוה"ק עשה כוונים‪ ,‬והרבה‬ ‫ושח אחד מגדולי ישראל לתלמידיו אל תדמו בנפשכם כי רב יוסף ענגל יישב את הקושיא‬ ‫מקנתו לפי מעט השנים‪ ,‬ואלף תודות לך ידידי וכו'‪.‬‬ ‫בשמונים אופנים‪ ,‬ואחר כך קרא למערכה "גבורות שמונים"‪ .‬אלא קריאת השם ליצירה‪ ,‬קודם‬ ‫ידעו והכירו גדולי ישראל כי לטורנער עילוי מוח פלאים וכולו גאוניות‪ .‬הגאון רב יוסף שאול‬ ‫ההחלטה גבורות שמונים ואחר כך תירוצים‪ .‬כי לגבורות רוחו ומחשבתו לא היו גבולות‪ ,‬מיום‬ ‫מלבוב התבטא עליו‪ ,‬כשהיה בן ארבע עשרה‪ ,‬ראיתי כבר גאונים גדולים‪ ,‬אך הוא יגדל מהם‪.‬‬ ‫עומדו על דעתו לא חדל מוחו לחשוב‪ ,‬ומחשבתו לא ידעה מחדל‪ ,‬מוח ללא מחיצות‪ .‬וכך‬ ‫היה זה לאחר שרב יוסף שהה במחיצתו כמה ימים‪ .‬והגאון מלבוב לא פסק מלהשתעשע איתו‪.‬‬ ‫הגדיר הוא החושב הגדול את המחשבה‪ ,‬בהסתכמו על אמרת המהר"ל מפראג‪" :‬המחשבה אין‬ ‫הם חזרו בע"פ על כל התוספות של מסכת יבמות‪ ,‬הגאון מלבוב ציטט תוס' אחד והטורנער‬ ‫סכלות רק חכמה"‪ ,‬על כן כתב רב יוסף‪ :‬עצם המחשבה היא חכמה‪ ,‬ולכן גם אויל מחריש חכם‬ ‫עילוי את התוס' הבא‪ .‬הגאון מלבוב שונה פסוק בתנ"ך‪ ,‬והעילוי הצעיר מצטט בע"פ דברי‬ ‫יחשב‪ .‬אין מחשבות סכליות כלל‪ ,‬כי המחשבה היא תנועתית‪ ,‬דינאמית‪ .‬כינו את המחשבה‬ ‫רש"י במקום‪.‬‬ ‫מעוף‪ ,‬כי היא מעופפת ומשוטטת ואינה נחה כלל‪ .‬זה ההבדל בין עופות ובין בעלי חיים‬ ‫אמר פעם ר' יוסף לבן אחיו ר' מאטיל ענגל מטארני‪ ,‬שאל נא את דודך ר' שמואל‪ ,‬מה זה‬ ‫אחרים‪ :‬על בעלי חיים מהלכים אמרו מהלך כעומד דמובא אפי' קפיצת הצבי זה תנועה בלתי‬ ‫אשר לפי זכרוני בהיותו בן ארביסר היה בקי בכל תוס' הש"ס‪ .‬וכשנסע מטארנא אחר שנה‬ ‫שכיחה‪ .‬לא כן תנועת העוף כשהעוף טס אינו נח‪ ,‬ולכן דמתה המחשבה לעוף‪ .‬וזה כוונת חז"ל‪:‬‬ ‫ומחצה היה בקי בכל הפרמ"ג והחוו"ד ותהום כל העיר וראיתי שיהא פוסק גמור‪ ,‬ועל כן‬ ‫יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף‪ ,‬המחשבה שעברה‬ ‫תשאל אותו מדוע בכל תשובה מפלפל בדברי הנו"ב והחתם סופר‪ ,‬ואינו עוסק בדברי עצמו?‬ ‫במוחו עברה נשרפה (אוצרות יוסף ח"א)‪.‬‬ ‫ועל כן השיב ר' שמואל כך מקובלני מרבותי שהנו"ב והחתם סופר נשלחו מן השמים לקבוע‬ ‫מהותה של הגאוניות האמיתית של אות השלימות השכל הוא עיקר ובעצם דלייתן של כל‬ ‫הלכות בישראל‪ ,‬ועל כן טוב לי לעסוק בדבריהם מבדברי‪( :‬שם משמואל אות ג'‪ ).‬אותה תקופה לא‬ ‫הבכח שלו עד מיצוי אחרון‪ .‬עשייתו את הבכח שלו לבפועל‪ ,‬וזה השכל הנודע של הרמב"ם‪,‬‬ ‫היו בביתו של ר' יוסף ספרים ומרגליה בפומיה‪ :‬עד שלא יודעים לספור את אותיותיהם של‬ ‫אשר רק הוא מביא את האדם לחיי עולם הבא ועושה אותו לנצח (מו"נ ג' נא)‪ .‬הגאון האמיתי חותר‬ ‫רש"י ותוס'‪ ,‬אין לעיין בספרים אחרים"‪ .‬לכן שאל את ספרי הנו"ב והחת"ס ולמד בהם ימים‬ ‫עד תהום אחרון וכורה תהומות חדשות‪ ,‬משדד ומפרח ליבו ומוחו‪ ,‬המקור היחידי לכל עצי‬ ‫אחדים‪ ,‬עד שגם תאריכי השאלות ושמות המחברים היו נהירים לו‪ ,‬ואז הפטיר‪" :‬אכן שליחים‬ ‫הדעת ומימי התבונה‪ .‬כל העולם כולו‪ ,‬ידיעותיו‪ ,‬אוצרותיו‪ ,‬לקחיו‪ ,‬רבותיו ותלמידיו‪ ,‬לא נבראו‬ ‫היו‪ ,‬ומלאו שליחותם באמונה"‪ .‬מעשה וחבירו ר' מאיר אריק זצ"ל‪ ,‬רבה של טרנוב‪ ,‬נפגש עם ר'‬ ‫אלא לשמש כלי כריה ולטישה לתהומותיו הוא‪ ,‬למרגליותיו שדולה מאותן תהומות‪.‬‬ ‫יוסף בנאות קיץ סמוך לוינה‪ ,‬סיפר לו ר' יוסף שבר"ח אלול כתב ספר שלם על פרק בתהילים‪,‬‬ ‫ואכן כרה רב יוסף תהומות חדשות‪ ,‬סלל דרכים חדשים‪ .‬לכשתרצה הרי חקירות בריסק על‬ ‫לקח ר' מאיר את הספר מידו‪ ,‬עבר עליו והכריז ברבים‪,, :‬גאון הגאונים‪ ,‬לא בא כבושם הזה'‪.‬‬ ‫שני הדינים טבועות במערכותיו‪ ,‬וכשתרצה תמצא את ה"עיין" של הרוגוטשבאי בין שורו¬תיו‪.‬‬ ‫הגאון מסטאניסלוב אמר פעם‪" :‬בקיאותם של הרוגוטשבאי ושל ר' יוסף ענגל‪ ,‬של שניהם‬ ‫הנה הבהירות של ר׳ מאיר שמ¬חה‪ ,‬והנה החשבון של ר׳ חיים עוזר‪ .‬אך מעל הכל‪ ,‬בקיאותו‬ ‫מדהימה היא‪ ,‬אך ההבדל ביניהם הוא‪ ,‬שהרוגוטשבאי דומה לבעלת בית בערב פסח‪ ,‬אמנם‬ ‫שהיתה לחידה‪ ,‬מעולם לא הובן מהיכן הספיק ללמוד ולקלוט את התורה כולה על הנגלה‬ ‫הכל נמצא‪ ,‬אך רק בעה"ב יודעת מקומם של דברים‪ ,‬ואילו ר' יוסף דומה לבעלת בית בליל‬ ‫והנסתר שבה‪ .‬ראיותיו והברקותיו מפתיעות‪ ,‬לא רק מבבלי וירושלמי‪ ,‬פוסקים ראשונים‬ ‫פסח עצמו‪ ,‬סדר ובהירות"‪.‬‬ ‫ואחרונים‪ ,‬אלא מהמורה נבוכים ומהכוזרי‪ ,‬מהר"ל ואבן עזרא‪ ,‬מרבי חיים ויטאל ומהמגיד‬ ‫"גדול הדור‪ ,‬גאון העולם שלא היה כמותו בהרבה דורות שלפנינו‪ ,‬יחיד בדורו‪ ,‬רשכבה"ג‪,‬‬ ‫ממזריטש‪ ,‬כל רז לא אניס ליה‪.‬‬ ‫תהילתו מי יוכל לספר‪ ,‬מרן ר' יוסף ענגל מקראקא זצ"ל – כך מגדירו הרב מלבוב ("ציון לנפש‬ ‫'א"ה‪ ,‬הקונטרס הנוכחי אשר ִִעְנְ ָיָ נֹוֹ ביאור שבע אגדות חכז"ל מאמרי דנחמתא (ועמהן ביאור ודיבור‬ ‫חיה" לבוב תרפ"ו)‪.‬‬ ‫בשאר אגדות והלכות המסתעפות מעניו לענין) כתבתי לכבוד אמי הצנועה והצדקת וכו' אשר הלכה לבית‬ ‫ואילו הרב מקראקא‪ ,‬ר' פנחס אלי' דעמביצר‪ ,‬כותב בהספדו ("גבעת פנחס") "יום צרה ותוכחה‬ ‫עולמה יום ז' בשבט שנת תרח"ם לפ"ק‪ ,‬כי לא זכיתי להיות בעיר טארני ביום ההוא ולהספידה‬ ‫ונאצה היום הזה‪,‬על השמועה כי באה‪ ,‬כי מת הגאון המפורסם מאור הגולה מו״ה יוסף ענגל‬ ‫על קברה‪ ,‬כאשר היא חובה עלי‪ ,‬מפאת מצות כיבוד אב ואם וכו' ולכן מלבד גודל צערי ויגוני‬ ‫זצלה״ה‪ ,‬שהיה רב רבנים‪ .‬וגאון הגאונים‪ ,‬שהיה בקי בכל הש״ס בבלי‪ .‬וג״כ בכל התלמוד‬ ‫על פטירתה‪ ,‬כי מתה בחצי חלדה‪ .‬עוד היה לי דאבון לב על אשר לא זכיתי ללוותה ולהספידה‬ ‫ירושלמי‪ ,‬וג״כ היתה‪ ,‬לו ידיעה בסתרי תורה ‪ -‬אוי לו עולם שאבד מנהיגו"‪.‬‬ ‫על קברה וכו' לכן אמרתי תהי זאת תנחומתי לכתוב לכבודה איזה מילי דנחמתא‪ ...‬כך כתב‬ ‫רמ״מ קירשבוים ‪ -‬שחיבר מערכות שלמות כהגהות על ספרי ר׳ יוסף ענגל ״עלי עין״ "מנחם‬ ‫רב יוסף ענגל אז אברך צעיר בפתח קונטרסו "שב דנחמתא"‪ .‬ואלו היו הגיגים ושברי רעיונות‬ ‫משיב״ ‪ -‬כותב בקונטרסו "עלי עין״‪ :‬הגאון האדיר הזה הי׳ כחד מקמאי‪ ,‬עושר בקיאותו הפלא‬ ‫שעלו במוחו‪ ,‬עת ישב שבעה על אמו הצדקת' (כך סיפר לרבי משולם ראטה זצ"ל)‪.‬‬ ‫ופלא‪ ,‬בבלי וירושלמי היו שגורים על פיו"‪.‬‬ ‫את הקונטרס הראה לשארו ר' שמואל ענגל זצ"ל‪ ,‬רבי שמואל התפעל מהדברים וביקש‬ ‫משיב גדול היה ר׳ יוסף‪ ,‬ומכל קצוות ארץ פנו אליו‪ ,‬בין השוא¬לים היו גאוני עולם מצוקי ארץ‪.‬‬ ‫מרבי יוסף להדפיסם‪ .‬רב יוסף שלא רצה שספרו הראשון יהיה בעניני אגדה‪ ,‬החליט לספחו‬ ‫מחותנו האדמו״ר ר׳ ישראל מקוצק שלח לר׳ יוסף את קונטרסו תורת שביעית"‪ ,‬ור' יוסף ענה‬ ‫לקונטרס שבעים פנים לתורה‪ ,‬שנמצא אצלו בכתובים כבר כמה שנים‪ ,‬והוא כשמו כן הוא‪,‬‬ ‫לו תשו‪-‬בה שנתפרסמה לאחמ״כ כספר בפני עצמו‪" ,‬אוצרות יוסף" על הלכות שבי¬עית בזמן‬ ‫ישא מדברותיו בישוב קושיא המפורסמת בסתירת דברי ר' אשי פסחים (דף מד ב') לדבריו (זבחים‬ ‫הזה‪ .‬ספר זה משמש כאחד מספרי היסוד בהלכות שביעית‪.‬‬ ‫דף צז ב) בסוגיא דיקדש להיות כמוהו וכו'‪ .‬ויתרץ קושיא זאת בשבעים פנים‪ .‬הראה רב יוסף‬ ‫שם עולם הניח אחריי ר׳ יוסף ענגל בספריו המופלאים‪ ,‬שאחדים מהם "אתוון דאורייתא"‪,‬‬ ‫הקונטרס הנ"ל לשארו הגאון‪ ,‬וזה עיין בו כמה ימים ואמר לר' יוסף‪ :‬כל התירוצים הם כפתור‬ ‫"לקח טוב"‪" ,‬ציונים לתורה" ועוד‪ ,‬זכו לכמה מהדורות‪ ,‬ונח¬שבים מהספרים המקובלים ביותר‬ ‫ופרח מלבד תירוץ אחד‪ .‬השיב לו רב יוסף‪ :‬אתה מתכוין בודאי לתירוץ פלוני‪ ,‬כן ענה ר' שמואל‬ ‫ב¬עולם התורה‪" .‬מכון ירושלים" עורך עתה מפתחות מפורטים לכל ספרי ר"י ענגל‪ .‬אך מאה‬ ‫נפעם ונרגש‪ ,‬הסיבה היא אמר ר' יוסף שאני משתמש בש"ס ווילנא המתוקן‪ ,‬ושם הנוסחא‬ ‫ואחד חיבוריו בכל מקצועות התורה‪ ,‬נגלה ונסתר‪ ,‬שנעל¬מו ואינם‪ ,‬הינם אבידה ללא תמורה‪,‬‬ ‫ברש"י אחרת‪ ,‬וממילא גם תירוץ זה נכון‪.‬‬ ‫(רבי יוסף בוקסבוים – שערים)‬ ‫ותגדל זכותו של מי שיחזיר אבידה זו לבעליה — עולם התורה‪.‬‬ ‫בהסכמתו של רבי שמעון ענגל על ספרו של רבי יוסף לקח טוב מביע הוא שוב התפעלותו‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תישארב רב [עמ' ‪]4‬‬