ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — בראשית (2026-10-05)

כי תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך
(משלי ב ,י) ינעם
בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעזהשי"ת
פרשת בראשית תשפ"ז גליון פ"ג
וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם (א)
קדושת התפילין * עור הבתים מן המותר בפיך * בהמה דקה ובהמה גסה
עיבוד לשמה בעור הבתים * עורות מלוחים ועורות קפואים (מתוקים)
עוד דן שם ,דלכל הבהמות יש להם נקב באוזן על טהורה ,ורב יוסף הוסיף שגם ברצועות 'לא א .קדושת התפילין
הגובה על פי חוקי הממשלה ,שצריך לרשום כל הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה',
בהמה ,ועושים נקב לתליית המספרים ,ושיעור ועיין ביאור הלכה (סי' ל"ג ס"ג ד"ה עור הרצועות) שדן כתב הרמב"ם (פ"ד מתפילין הכ"ה) וז"ל ,קדושת
הנקב הוא בערך שמונה מלימטר על רוחב חמש, האם דברי רב יוסף הם מן התורה או מדרבנן, תפילין קדושתן גדולה היא ,שכל זמן שהתפילין
ויש יותר קטן שש על ארבע (ואם כן אין הבכור תם, ובס"ד נידון במקומו]. בראשו של אדם ועל זרועו ,הוא עניו וירא שמים,
ומותר לשחטו ולהנות מעורו) ,אמנם כתב על זה ,אך ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ,ואינו מהרהר
למעשה נראה דאין בשיעור של נקבים הנ"ל עוד אתא בגמרא (שבת קח ,).תנו רבנן ,כותבין מחשבות רעות ,אלא מפנה לבו בדברי האמת
שיעור נקב שיהיה נחשב מום בבכור (שיהא מותר
תפילין על גבי עור בהמה טהורה ,ועל גבי עור חיה והצדק ,ע"כ.
לשחטו ולהנות מעורו) ,שהוא ככרשינא ,ולפי המבואר טהורה ,ועל גבי עור נבלות וטרפות שלהן,
וכתב הטור (ריש סי' ל"ז ,ומקורו בגמרא מנחות מד).
בבכורות (לז ,):שיעור כעדשה וכרשינא קרובים זה ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן ,והלכה למשה
מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, וז"ל ,גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך
לזה ,וכעדשה הוי תשיעית משיעור גריס ,דהיא
אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה ,ולא ימים ,שנאמר (ישעיה לח ,טז) אדני עליהם יחיו,
(הגריס) י"ט מלימטר על י"ט מלימטר ,וחלק
על גבי עור חיה טמאה ,ואינו צריך לומר על גבי ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית
תשיעית מזה הוי שש מלימטר ושני שליש
עור נבלה וטרפה שלהן ,ואין נכרכין בשערן ואין וקורא קריאת שמע ומתפלל ,מובטח לו שהוא בן
מלימטר על שש מלימטר ושני שליש מלימטר,
נתפרות בגידן ,וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את ר' העולם הבא ,ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של
כמבואר בספר תולדות שמואל ,ואם כן לא
יהושע הגרסי ,מניין שאין כותבין תפילין על עור גיהנם שולט בו ,רב פפא אמר מערב אני בו שכל
מיבעיא הנקב הקטן ( )4*6שעושין כנ"ל ,אלא אף
בהמה טמאה ,דכתיב 'למען תהיה תורת ה' בפיך' עונותיו נמחלין ,וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל
הנקב הגדול ,היינו ערך שמונה מלימטר על חמש
מדבר המותר בפיך ,אלא מעתה על גבי עור נבלות פושעי ישראל בגופן ,לכן צריך כל אדם להיות זריז
מלימטר ליכא שיעור הנ"ל וכו' ,והעיקר מה דיש
וטרפות אל יכתבו ,אמר ליה אמשול לך משל ,למה בהן ,ע"כ.
לדון להיתר בנידון דידן ,נלענ"ד הוא מטעם
דאזלינן בתר רובא כנ"ל ,ע"כ. הדבר דומה ,לשני בני אדם שנתחייבו הריגה
וישראל קדושים מהדרים במצוות ,ואם
למלכות ,אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור,
במצוה עוברת כאתרוג וכיוצא בזה כך ,קל וחומר
ולמעשה ,כדי שלא להיכנס לשאלה זו, איזה מהן משובח ,הוי אומר זה שהרגו מלך ,אלא
במצוה תמידית שמשלמים עליה פעם אחת
ולסמוך על ביטול ברוב ,רוב ככל העורות לבתי מעתה יאכלו ,אמר ליה התורה אמרה 'לא תאכלו
בקנייתה ,ומקיימים אותה בכל יום ויום למשך כל
התפילין וכן לפרשיות מיובאים מחוץ לארץ, כל נבלה' ואת אמרת יאכלו ,אמר ליה קאלוס
שנות חיים ,ועל כן מן הנכון לידע ולהכיר את
שבהם רוב הבהמות שייכות לגויים ואין בהם (משובח טעם זה ,רש"י) ,ע"כ.
מציאות הדברים ,הדרישות ההלכתיות ,ההידורים
קדושת בכור ,ולקמן נבאר בס"ד לגבי צורת היבוא
ובתוס' (ד"ה איזה) הוסיף ביאור וז"ל ,ואם והחומרות -הנכונות ,ומה שאין בהם צורך ,וישמע
העורות כשהם מלוחים או קפואים ,והנפקא מינה
תאמר ,תינח מתו מאליהן (שבזה שייך לומר 'הרגו מלך'),
חכם ויוסיף לקח.
למעשה.
נחורות ועקורות מאי איכא למימר ,ויש לומר,
בשבועות הקרובים ננסה להתמקד בס"ד
בהמה דקה או גסה ג. כיון דמתו שרי אם כן 'מן המותר בפיך' לאו דוקא,
במציאות ובהלכה של סדר ודיני עשיית בתי
אלא ממין המותר בפיך קאמר ,ע"כ.
למעשה במשך כל הדורות עשו את בתי התפילין ,וחובה נעימה עלי לציין ,להכיר טובה
התפילין מעורות בהמה דקה (או מקלף) ,וכפי הנראה ובספר התרומה (סי' ר"ז ,הביאו גם בהגהות מיימוניות
ולהוקיר תודה ,לידידי ורעי יו"ר מכון 'הידורים',
מדברי הרמב"ם (פ"ג מתפילין ה"ב) וז"ל ,כיצד עושים פ"ג מתפילין אות כ') כתב וז"ל ,ויש עושין מעור שליל הרב חיים אלטר רוטרמן שליט"א ,שברוחב
תפילין של ראש ,לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו לפי שהוא רך ודק ,וכן מתקנין אותו כעין קלף ידיעותיו המרובים סייע לי רבות בהבנת הדברים
וכו' ,וחופרין בו שלשה חריצין כדי וכותבין בו הפרשיות ואומרין כי הגון הוא יותר והכרת המציאות הפרקטית הנהוגה בזמנינו,
ישלם ה' שכרו מן השמים ,וכבר אמרו חז"ל (מנחות
שיעשה לו ארבע ראשים ,כגון זה, למצוה כי לא נעבדה בו עבירה ,ונראה דכשר הוא
ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים, ושפיר מיקרי עור לכתוב ואין שם בשר עליו כלפי מב ):תפילין אין ניקחים אלא מן המומחה.
ומשימין בו את העץ ,ומכניסין את כתיבה ולא גרע מעור עוף טהור דכשר אמרינן
עור הבתים ב.
העור בין כל חריץ פרק שמנה שרצים אמר רב הונא כותבין תפילין
ומכמשים וחריץ, על עור של עוף טהור ,ע"כ עיי"ש. איתא בגמרא (שבת כח ,):תני רב יוסף ,לא
אותו והוא רטוב מכאן הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה
ומכאן ,עד שעושין בו והנה העורות המצויים בארץ ישראל ,יש בהם
בלבד ,למאי הלכתא ,לתפילין ,תפילין בהדיא
דמות שי"ן וכו' ,ע"כ. הרבה שהם בחשש בכור ,שאם הוא בבעלות
כתיב בהו 'למען תהיה תורת ה' בפיך' מן המותר
ישראל ונשחט כשהוא תם ללא מום ,דינו כדין
בפיך ,אלא לעורן (עור דפוס שלהן ,רש"י .כלומר הבתים),
כתוצאה מכך נתהוו הרבה בעיות בכשרות קדשים שנשחטו בחוץ ואסור בהנאה ,ואף מחויב
והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני
התפילין ,בעיקר שהתפילין לא שמרו על ריבוען בקבורה (עיין שו"ע יו"ד סי' ש"י ס"ב) ,ואם כן אין לעשות (כלומר השי"ן שעל הבית של ראש ,וכיון דאות השם נכתב בקמטין
המדוייק [אמנם כתב המשנה ברורה (סי' ל"ב סקקפ"א) מהם תפילין (עיין פרי מגדים סי' ל"ב משבצות כ"ז ,ומנחת שלו ,מותר בפיך בעינן ,ומקרא נפיק ,רש"י) ,אלא לכורכן
וז"ל ,ומכל מקום אין צריך למודדן בכל יום אם יצחק ח"י סי' ה').
בשערן ולתופרן בגידן ,הא נמי הלכה למשה מסיני
רבוען קיים ,שמעמידים אותם על חזקתם ,אם לא הוא ,דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני,
ובמנחת יצחק (ח"ט סי' ק"ז) תשובה להג"מ ר'
שרואה שנתקלקל ,ע"כ] ,כמו כן לפעמים נקרעו נכרכות בשערן ונתפרות בגידן ,אלא לרצועות,
ישראל יעקב פישער זצ"ל ,האריך הרבה לדון
העורות ועוד כיוצא בזה. והא אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה
בזה ,שמחצה יולדות זכרים ומחצה נקיבות,
ומיעוטן מפילות ,ואם כן רוב הבהמות אינן מסיני ,נהי דגמירי שחורות ,טהורות מי גמירי,
כמו כן ,כתוצאה מכך היו הרבה בתים שהיו
בכורים ,והאריך לדון בזה ,על כל פנים לכתחילה, ע"כ[ .כלומר ,מהפסוק 'תורת ה' בפיך' נלמד
עשויים מחתיכות עור הדבוקים או תפורים יחד,
שהפרשיות והבתים צריכים להיות מעור בהמה
0
בזה חיסרון בעיבוד לשמה .וכך כתב בשבט הלוי אבל לגבי עור הבתים כתב הרמב"ם (פ"ג מתפילין ונחלקו בזה גדולי עולם ,האם דינם כעור אחד
(ח"ט סי' י') וז"ל ,הצעת לפני שאלתך ,בענין עיבוד הט"ו) וז"ל ,ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה ,אבל וכשרים הם ,או שדינם כשני עורות ופסולים הם,
עורות סתו"מ אשר העורות באים ממרחק גדול בעור שמחפין בו (כלומר עור הבתים) אינו צריך עיבוד דהרי איתא בגמרא (מנחות לד ,):תנו רבנן ,לטטפת,
מכם בפנים אמריקה ,ועורות אלה באים מלוחים, כלל ,אפילו עשהו מצה (לא מעובד) כשר ,ומקומות לטטפת ,לטוטפת ,הרי כאן ד' (כלומר ,שכתוב שני
אחרי השחיטה והמליחה על ידי גוים ,והנהוג בכל הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה ,ע"כ .מאידך, פעמים טטפת חסר ,הרי שנים ,ועוד פעם אחת טוטפת מלא,
עובדי עורות שאין חוששים לזה ,ומעבירים הרא"ש (הלכות ספר תורה סי' ג') ועוד ,מצריכין גם שמשמעותו שנים ,הרי יש כאן ארבע) ,דברי רבי ישמעאל,
ממילא כח המלח על ידי שריה במים ,ורק מאז בבתי התפילין עיבוד לשמה ,שדעתם דדין רבי עקיבא אומר אינו צריך ,ט"ט בכתפי שתים,
ואילך ,דהיינו עצם העיבוד על ידי סיד וכו', הבתים שוה לדין הפרשיות. פ"ת באפריקי שתים .וממשיכה הגמרא ,תנו רבנן,
נעשה כהלכה על ידי ישראלים כשרים ,והספק יכול יכתבם על ארבע עורות ,ויניחם בארבעה
בידך אם יש על כל פנים לעשות כל טצדקי שגם והמחבר בשולחן ערוך (סי' ל"ב סל"ז) כתב בתים בארבע עורות (כלומר ארבע בתים נפרדים לגמרי),
המליחה הזאת תהיה על ידי ישראלים ,ואם יש על בזה"ל ,צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר, תלמוד לומר 'ולזכרון בין עיניך' ,זכרון אחד
כל פנים הידור לכתחילה ,או דילמא דאין לחוש ע"כ .וביאר במשנה ברורה (ס"ק קע"א) וז"ל ,כי אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות ,הא כיצד ,כותבן על
לזה. הרמב"ם סבירא ליה דלא בעי כלל עיבוד עור ארבע עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד,
הבתים ,דאדרבה יותר חזק הוא כשלא נתעבד, ע"כ .ומכאן ,שהבתים צריכים להיות עשויים
וכתב השבט הלוי ,ותשובת הדבר אומר משום הכי כשר אפילו עור שאינו מעובד כלל ,וכל מעור אחד.
בקיצור ,הנה לכאורה יראה פשטות חז"ל בכל שכן דלא בעי עבוד לשמה ,ורוב הפוסקים
מקום ,דמליחה תחילת עיבוד ,כמבואר שבת (עג). חולקים עליו ,ומצרכי עיבוד וגם לשמה ,ופסק ולא נכנס כעת לעומק דבריהם ,רק נעתיק כאן
המולח והמעבד ,ושם (עה ):היינו מולח היינו השולחן ערוך דהיכא דאפשר בעי לשמה ,אבל דברי המשנה ברורה (סי' ל"ב סקקע"ב) שכתב ביחס
מעבד ,ובשבת (עט ,).ובביצה (יא ).לענין עורות היכא דלא אפשר למצוא חפוי הבתים מעור למחלוקת זו וז"ל ,וחתיכות עור תפורים יחד,
בשחיטת יום טוב ,וברמב"ם (פ"ג מהל' יו"ט ה"ד) ,ומכל המעובד לשמה ,מותר לסמוך על דברי הרמב"ם מצדד המגן אברהם (סקנ"ב) דחשובים כעור אחד,
מקום לענין לשמה דעיבוד עורות ,משמעות מלהתבטל ממצות הפלין ,וכשימצא אחר כך מעור וכן כתב בתשובת חתם סופר (או"ח סי' ה') שיש להקל
הפוסקים דעיקר עיבוד מתחיל מנתינת עורות המעובד לשמה יגנוז הבתים אלו ויעשה מעור בתפורות ,ואם היו רק דבוקות בדבק מחמיר שם,
לסיד ,וכיוצא בזה מדברים העושים עצם העיבוד המעובד לשמה, אבל בחיי אדם (ח"א כלל י"ד ס"ד) משמע דהוא הדין
להיות ראוי להקרא עור לכתיבה ,וכבר כתב אם הם דבוקות בדבק ,וכן משמע באור זרוע (ח"א
אמנם סיים המשנה ברורה (באופן שאינו מוצא סי' תקל"ט) ,וכן נתפשט עתה המנהג במדינתנו ,ומכל
הנודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' קע"ה) וז"ל ,ועוד למדנו
מדברי הרא"ש בהל' קטנות שתחילת העיבוד הוא עורות המעובדים לשמה) ,ונחלקו האחרונים אם לעת מקום לכתחילה ראוי ונכון לעשותו מעור אחד
בנתינת העור לתוך הסיד וכו'. עתה יניחם בברכה או בלא ברכה ,והברכי יוסף ממש ,כי יש מחמירין (ב"ח ,מהר"ם בנעט ,רעק"א ,עיין
(שיורי ברכה סק"י) הסכים להמגן אברהם (סקנ"א) דיוכל ביאור הלכה ד"ה מעור אחד) וסוברין דלא מהני בחתיכות
ומסיים ,על כל פנים אין להרהר ח"ו על מה לברך ,ועיין בביאור הלכה (ד"ה היכא דאפשר ,ושם תפורות יחד או מדבקות בדבק ,ע"כ עיי"ש (ועיין גם
שנעשה בפני גדולי ישראל בכל הדורות ,שלא היו הכריע דבאופן שיש ספק בהעיבוד דעור הבתים יש להקל ,דהוי בגליונינו כ"ג שכתבנו בענין זה לגבי מנהג סופרים ותיקין להדביק
חוששים אלא מהעיבוד ואילך ,מה שאין כן מולח כעין ספק ספיקא ,עיי"ש) ,ע"כ. קלף לתפילין של יד).
דרק מיבש העורות ,וכבר נאמר לי שגם אחרי
ויש לציין שכתב הפרי מגדים (סי' ל"ב אשל אברהם אכן ,לפני כמאה וחמישים שנה ,הגיע הסופר
מליחה דידן שמעבירין אחר כך המלח על ידי
סקי"ג) ,שעיבוד לשמה בעור הבתים הוא לכולי המומחה הנודע הרב נתנאל תפילנסקי זצ"ל
שריה ,אם מניחים אותם כך יתעפשו ויתרקבו כמו
עלמא רק מדרבנן. מירושלים ,שהיה עוסק בעצמו במלאכת התפילין
בשר מעופש .ולכן אומר בטח ,אם מי שהוא רוצה
בין בכתיבת הפרשיות ,בין במלאכת הבתים ,ובין
להדר לעשות כל פעולות כולל מליחה ושריה ה .עורות מלוחים או קפואים ברצועות ,והוא מצא את הדרך לעשות בתים מעור
במים על ידי ישראל לשמה ,מה טוב ונעים ,ומהדר
בהמה גסה ,באופן שיהא נאה משובח ובעיקר
במצות נקרא ,אבל לענין הוראה לכתחילה כל מה בזמנינו רוב ככל העורות ליצור בתי התפילין
עמיד ויציב לאורך ימים ושנים ,וכך הם רוב ככל
שכתבתי ברור דאין זה עכוב אפילו לכתחילה מגיעים מחוץ לארץ (גם מחשש לבכורות כמבואר לעיל),
התפילין שבזמנינו (אמנם עדיין ניתן למצוא גם בזמנינו
מעיקר הדין ,ובפרט דהשריה אחר כך מבטלת כח וכפי מציאות הדברים ,העורות מגיעים בספינות
תפילין העשויים מעור בהמה דקה הנקראים 'פשוטים')[ .אכן גם
המלח ,ע"כ. במסע של ימים ושבועות ,כמובן שכפי המבואר
בזה יכול להיות לפעמים חששות ,ונבאר בס"ד
לעיל ,יש להקפיד שהעיבוד ייעשה על ידי
ולמעשה רוב יצרני הבתים המהודרים בגליונות הבאים].
ישראל גדול (עיין סי' ל"ב ס"ט וביאור הלכה שם ד"ה אם
מקפידים להשתמש בעורות קפואים ולא עבדו) שיודע לכוון לשמה ,וזהו מתאפשר כאן 'עיבוד לשמה' בעור הבתים ד.
במלוחים ,אמנם יש גם מבין היצרנים המהודרים בארץ ישראל יותר מחוץ לארץ ,וכדי שהעורות
שמשתמשים גם בעורות המלוחים ,ומעיקר הדין לא יתקלקלו ויתעפשו בדרך ,יש שני צורות איך השלב הראשון ביצור הבתים לתפילין ,הוא
אין קפידא בזה כנתבאר .ויש עוד נקודה שיצרני מייבאים את העורות ,א' ,על ידי שמולחים אותם כמובן עיבוד העור ,שמעמיד ומקיים את העור
הבתים לוקחים לתשומת ליבם ,שהעורות וכך המלח שומר עליהם מפני קלקול (עורות שיהא ראוי ליצור ,וגם שלא יתקלקל במשך הזמן,
המלוחים רכים יותר ,ולכך יוקשה קצת להעמידם מלוחים) ,והצורה השניה שהיא יותר פשוטה אך והנה מצד ההלכה נחלקו גדולי הראשונים האם
בצורה הנכונה ,מה שאין כן העורות הקפואים, יותר יקרה ,שמייבאים אות העורות קפואים ,וכך עור הבתים צריכים עיבוד מדינא או לא ,דלגבי
שעמידים יותר ונוח יותר לעבדם. הם נשמרים (עורות קפואים /מתוקים). הקלף של הפרשיות קיימא לן (מגילה יט .שו"ע סי' ל"ב
ס"ח) שצריך הקלף להיות מעובד ,וכפי שביאר
ובס"ד בגליון הבא נוסיף בדברים לגבי עיבוד ודנו הפוסקים בדין העורות המלוחים ,שהרי המשנה ברורה (שם סקכ"ג) דלא מיקרי קלף בלא זה,
על ידי כח החשמל ,בין בעור הבתים ובין בקלף, את המליחה בחו"ל עושים גויים ,וכמובן שאינם רק דפתרא ,ע"כ .ובנוסף לכך קיימא לן (בשו"ע שם
ודעת הפוסקים בזה. יכולים ואינם עושים זאת לשמה ,ואם כן ,עד כמה על פי הגמרא גיטין נד ):שצריך שיהא מעובד לשמו.
שנגדיר את המליחה בחו"ל כתחילת עיבוד ,יהא
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
א .קדושת תפילין קדושתן גדולה היא ,וכל המניחן מאריך ימים ,מובטח לו שהוא בן העולם הבא ,אין אש של גיהנם שולט בו ,וכל עונותיו נמחלין ,לכן
צריך כל אדם להיות זריז בהן ,ובפרט שמשלמים עליה פעם אחת בקנייתה ,ומקיימים אותה בכל יום ויום בכל משך החיים.
הבתים צריך לעשותם מעור בהמה ,חיה ועוף טהורים ,ואף מנבילה וטריפה שלהם ,כדי שיהא מ'מין המותר בפיך'. ב.
יש להיזהר שלא לעשותם מבה מת בכור ,ולכך בזמנינו מביאים העורות מחו"ל ששם הבהמות שייכים לגויים ואין בהם קדושת בכור. ג.
ד .הבית צריך להיות מעור אחד ולא מכמה חלקים .בעבר עשו את הבתים מבהמה דקה ,ודנו הפוסקים לגבי עורות הדבוקים או תפורים יחד.
ה .בזמנינו רוב ככל הבתים מיוצרים מעור בהמה גסה ,ומעור אחד .ולרוב ,אין חשש של עורות דבוקים או תפורים.
מדרבנן צריך שיהיו העורות מעובדים לשמה ,ואם אין לו רק עור שאינו מעובד או שאינו מעובד לשמו ,יניחנו בלא ברכה (ואם יש לו ספק בעיבוד ו.
אם נעשה לשמה יכול לברך).
הרבה מקפידים לייצר הבתים מעורות קפואים ולא מלוחים ,מחשש שעל ידי המליחה נעשה עיבוד שלא לשמה ,ומעיקר הדין אין צריך לחשוש בזה. ז.
יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר,
נערך ע"י :לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר ,מודיעין עילית.
הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה ,הרב חיים מאיר בן גיטל ,הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית,
להערות והארות L7133800@gmail.com 05271-33800 היניק פסח בן ביילא מלכה .רעכיל בת פייגא פעסיל ,שרה בת קריינדל דישנא ,לרפו"ש בתושח"י
