gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu

שבוע: בראשית (2026-10-05)

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כי תבוא חכמה בלבך‬ ‫ודעת לנפשך‬ ‫(משלי ב‪ ,‬י)‬ ‫ינעם‬ ‫בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫גליון פ"ג‬ ‫וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם (א)‬ ‫קדושת התפילין * עור הבתים מן המותר בפיך * בהמה דקה ובהמה גסה‬ ‫עיבוד לשמה בעור הבתים * עורות מלוחים ועורות קפואים (מתוקים)‬ ‫עוד דן שם‪ ,‬דלכל הבהמות יש להם נקב באוזן על‬ ‫טהורה‪ ,‬ורב יוסף הוסיף שגם ברצועות 'לא‬ ‫א‪ .‬קדושת התפילין‬ ‫הגובה על פי חוקי הממשלה‪ ,‬שצריך לרשום כל‬ ‫הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה'‪,‬‬ ‫בהמה‪ ,‬ועושים נקב לתליית המספרים‪ ,‬ושיעור‬ ‫ועיין ביאור הלכה (סי' ל"ג ס"ג ד"ה עור הרצועות) שדן‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"ד מתפילין הכ"ה) וז"ל‪ ,‬קדושת‬ ‫הנקב הוא בערך שמונה מלימטר על רוחב חמש‪,‬‬ ‫האם דברי רב יוסף הם מן התורה או מדרבנן‪,‬‬ ‫תפילין קדושתן גדולה היא‪ ,‬שכל זמן שהתפילין‬ ‫ויש יותר קטן שש על ארבע (ואם כן אין הבכור תם‪,‬‬ ‫ובס"ד נידון במקומו]‪.‬‬ ‫בראשו של אדם ועל זרועו‪ ,‬הוא עניו וירא שמים‪,‬‬ ‫ומותר לשחטו ולהנות מעורו)‪ ,‬אמנם כתב על זה‪ ,‬אך‬ ‫ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה‪ ,‬ואינו מהרהר‬ ‫למעשה נראה דאין בשיעור של נקבים הנ"ל‬ ‫עוד אתא בגמרא (שבת קח‪ ,).‬תנו רבנן‪ ,‬כותבין‬ ‫מחשבות רעות‪ ,‬אלא מפנה לבו בדברי האמת‬ ‫שיעור נקב שיהיה נחשב מום בבכור (שיהא מותר‬ ‫תפילין על גבי עור בהמה טהורה‪ ,‬ועל גבי עור חיה‬ ‫והצדק‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לשחטו ולהנות מעורו)‪ ,‬שהוא ככרשינא‪ ,‬ולפי המבואר‬ ‫טהורה‪ ,‬ועל גבי עור נבלות וטרפות שלהן‪,‬‬ ‫וכתב הטור (ריש סי' ל"ז‪ ,‬ומקורו בגמרא מנחות מד‪).‬‬ ‫בבכורות (לז‪ ,):‬שיעור כעדשה וכרשינא קרובים זה‬ ‫ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן‪ ,‬והלכה למשה‬ ‫מסיני שהתפילין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך‬ ‫לזה‪ ,‬וכעדשה הוי תשיעית משיעור גריס‪ ,‬דהיא‬ ‫אבל אין כותבין לא על גבי עור בהמה טמאה‪ ,‬ולא‬ ‫ימים‪ ,‬שנאמר (ישעיה לח‪ ,‬טז) אדני עליהם יחיו‪,‬‬ ‫(הגריס) י"ט מלימטר על י"ט מלימטר‪ ,‬וחלק‬ ‫על גבי עור חיה טמאה‪ ,‬ואינו צריך לומר על גבי‬ ‫ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית‬ ‫תשיעית מזה הוי שש מלימטר ושני שליש‬ ‫עור נבלה וטרפה שלהן‪ ,‬ואין נכרכין בשערן ואין‬ ‫וקורא קריאת שמע ומתפלל‪ ,‬מובטח לו שהוא בן‬ ‫מלימטר על שש מלימטר ושני שליש מלימטר‪,‬‬ ‫נתפרות בגידן‪ ,‬וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את ר'‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של‬ ‫כמבואר בספר תולדות שמואל‪ ,‬ואם כן לא‬ ‫יהושע הגרסי‪ ,‬מניין שאין כותבין תפילין על עור‬ ‫גיהנם שולט בו‪ ,‬רב פפא אמר מערב אני בו שכל‬ ‫מיבעיא הנקב הקטן (‪ )4*6‬שעושין כנ"ל‪ ,‬אלא אף‬ ‫בהמה טמאה‪ ,‬דכתיב 'למען תהיה תורת ה' בפיך'‬ ‫עונותיו נמחלין‪ ,‬וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל‬ ‫הנקב הגדול‪ ,‬היינו ערך שמונה מלימטר על חמש‬ ‫מדבר המותר בפיך‪ ,‬אלא מעתה על גבי עור נבלות‬ ‫פושעי ישראל בגופן‪ ,‬לכן צריך כל אדם להיות זריז‬ ‫מלימטר ליכא שיעור הנ"ל וכו'‪ ,‬והעיקר מה דיש‬ ‫וטרפות אל יכתבו‪ ,‬אמר ליה אמשול לך משל‪ ,‬למה‬ ‫בהן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לדון להיתר בנידון דידן‪ ,‬נלענ"ד הוא מטעם‬ ‫דאזלינן בתר רובא כנ"ל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הדבר דומה‪ ,‬לשני בני אדם שנתחייבו הריגה‬ ‫וישראל קדושים מהדרים במצוות‪ ,‬ואם‬ ‫למלכות‪ ,‬אחד הרגו מלך ואחד הרגו איספקליטור‪,‬‬ ‫במצוה עוברת כאתרוג וכיוצא בזה כך‪ ,‬קל וחומר‬ ‫ולמעשה‪ ,‬כדי שלא להיכנס לשאלה זו‪,‬‬ ‫איזה מהן משובח‪ ,‬הוי אומר זה שהרגו מלך‪ ,‬אלא‬ ‫במצוה תמידית שמשלמים עליה פעם אחת‬ ‫ולסמוך על ביטול ברוב‪ ,‬רוב ככל העורות לבתי‬ ‫מעתה יאכלו‪ ,‬אמר ליה התורה אמרה 'לא תאכלו‬ ‫בקנייתה‪ ,‬ומקיימים אותה בכל יום ויום למשך כל‬ ‫התפילין וכן לפרשיות מיובאים מחוץ לארץ‪,‬‬ ‫כל נבלה' ואת אמרת יאכלו‪ ,‬אמר ליה קאלוס‬ ‫שנות חיים‪ ,‬ועל כן מן הנכון לידע ולהכיר את‬ ‫שבהם רוב הבהמות שייכות לגויים ואין בהם‬ ‫(משובח טעם זה‪ ,‬רש"י)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מציאות הדברים‪ ,‬הדרישות ההלכתיות‪ ,‬ההידורים‬ ‫קדושת בכור‪ ,‬ולקמן נבאר בס"ד לגבי צורת היבוא‬ ‫ובתוס' (ד"ה איזה) הוסיף ביאור וז"ל‪ ,‬ואם‬ ‫והחומרות ‪ -‬הנכונות‪ ,‬ומה שאין בהם צורך‪ ,‬וישמע‬ ‫העורות כשהם מלוחים או קפואים‪ ,‬והנפקא מינה‬ ‫תאמר‪ ,‬תינח מתו מאליהן (שבזה שייך לומר 'הרגו מלך')‪,‬‬ ‫חכם ויוסיף לקח‪.‬‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫נחורות ועקורות מאי איכא למימר‪ ,‬ויש לומר‪,‬‬ ‫בשבועות הקרובים ננסה להתמקד בס"ד‬ ‫בהמה דקה או גסה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כיון דמתו שרי אם כן 'מן המותר בפיך' לאו דוקא‪,‬‬ ‫במציאות ובהלכה של סדר ודיני עשיית בתי‬ ‫אלא ממין המותר בפיך קאמר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫למעשה במשך כל הדורות עשו את בתי‬ ‫התפילין‪ ,‬וחובה נעימה עלי לציין‪ ,‬להכיר טובה‬ ‫התפילין מעורות בהמה דקה (או מקלף)‪ ,‬וכפי הנראה‬ ‫ובספר התרומה (סי' ר"ז‪ ,‬הביאו גם בהגהות מיימוניות‬ ‫ולהוקיר תודה‪ ,‬לידידי ורעי יו"ר מכון 'הידורים'‪,‬‬ ‫מדברי הרמב"ם (פ"ג מתפילין ה"ב) וז"ל‪ ,‬כיצד עושים‬ ‫פ"ג מתפילין אות כ') כתב וז"ל‪ ,‬ויש עושין מעור שליל‬ ‫הרב חיים אלטר רוטרמן שליט"א‪ ,‬שברוחב‬ ‫תפילין של ראש‪ ,‬לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו‬ ‫לפי שהוא רך ודק‪ ,‬וכן מתקנין אותו כעין קלף‬ ‫ידיעותיו המרובים סייע לי רבות בהבנת הדברים‬ ‫וכו'‪ ,‬וחופרין בו שלשה חריצין כדי‬ ‫וכותבין בו הפרשיות ואומרין כי הגון הוא יותר‬ ‫והכרת המציאות הפרקטית הנהוגה בזמנינו‪,‬‬ ‫ישלם ה' שכרו מן השמים‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל (מנחות‬ ‫שיעשה לו ארבע ראשים‪ ,‬כגון זה‪,‬‬ ‫למצוה כי לא נעבדה בו עבירה‪ ,‬ונראה דכשר הוא‬ ‫ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים‪,‬‬ ‫ושפיר מיקרי עור לכתוב ואין שם בשר עליו כלפי‬ ‫מב‪ ):‬תפילין אין ניקחים אלא מן המומחה‪.‬‬ ‫ומשימין בו את העץ‪ ,‬ומכניסין את‬ ‫כתיבה ולא גרע מעור עוף טהור דכשר אמרינן‬ ‫עור הבתים‬ ‫ב‪.‬‬ ‫העור בין כל חריץ‬ ‫פרק שמנה שרצים אמר רב הונא כותבין תפילין‬ ‫ומכמשים‬ ‫וחריץ‪,‬‬ ‫על עור של עוף טהור‪ ,‬ע"כ עיי"ש‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (שבת כח‪ ,):‬תני רב יוסף‪ ,‬לא‬ ‫אותו והוא רטוב מכאן‬ ‫הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה‬ ‫ומכאן‪ ,‬עד שעושין בו‬ ‫והנה העורות המצויים בארץ ישראל‪ ,‬יש בהם‬ ‫בלבד‪ ,‬למאי הלכתא‪ ,‬לתפילין‪ ,‬תפילין בהדיא‬ ‫דמות שי"ן וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרבה שהם בחשש בכור‪ ,‬שאם הוא בבעלות‬ ‫כתיב בהו 'למען תהיה תורת ה' בפיך' מן המותר‬ ‫ישראל ונשחט כשהוא תם ללא מום‪ ,‬דינו כדין‬ ‫בפיך‪ ,‬אלא לעורן (עור דפוס שלהן‪ ,‬רש"י‪ .‬כלומר הבתים)‪,‬‬ ‫כתוצאה מכך נתהוו הרבה בעיות בכשרות‬ ‫קדשים שנשחטו בחוץ ואסור בהנאה‪ ,‬ואף מחויב‬ ‫והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני‬ ‫התפילין‪ ,‬בעיקר שהתפילין לא שמרו על ריבוען‬ ‫בקבורה (עיין שו"ע יו"ד סי' ש"י ס"ב)‪ ,‬ואם כן אין לעשות‬ ‫(כלומר השי"ן שעל הבית של ראש‪ ,‬וכיון דאות השם נכתב בקמטין‬ ‫המדוייק [אמנם כתב המשנה ברורה (סי' ל"ב סקקפ"א)‬ ‫מהם תפילין (עיין פרי מגדים סי' ל"ב משבצות כ"ז‪ ,‬ומנחת‬ ‫שלו‪ ,‬מותר בפיך בעינן‪ ,‬ומקרא נפיק‪ ,‬רש"י)‪ ,‬אלא לכורכן‬ ‫וז"ל‪ ,‬ומכל מקום אין צריך למודדן בכל יום אם‬ ‫יצחק ח"י סי' ה')‪.‬‬ ‫בשערן ולתופרן בגידן‪ ,‬הא נמי הלכה למשה מסיני‬ ‫רבוען קיים‪ ,‬שמעמידים אותם על חזקתם‪ ,‬אם לא‬ ‫הוא‪ ,‬דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני‪,‬‬ ‫ובמנחת יצחק (ח"ט סי' ק"ז) תשובה להג"מ ר'‬ ‫שרואה שנתקלקל‪ ,‬ע"כ]‪ ,‬כמו כן לפעמים נקרעו‬ ‫נכרכות בשערן ונתפרות בגידן‪ ,‬אלא לרצועות‪,‬‬ ‫ישראל יעקב פישער זצ"ל‪ ,‬האריך הרבה לדון‬ ‫העורות ועוד כיוצא בזה‪.‬‬ ‫והא אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה‬ ‫בזה‪ ,‬שמחצה יולדות זכרים ומחצה נקיבות‪,‬‬ ‫ומיעוטן מפילות‪ ,‬ואם כן רוב הבהמות אינן‬ ‫מסיני‪ ,‬נהי דגמירי שחורות‪ ,‬טהורות מי גמירי‪,‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬כתוצאה מכך היו הרבה בתים שהיו‬ ‫בכורים‪ ,‬והאריך לדון בזה‪ ,‬על כל פנים לכתחילה‪,‬‬ ‫ע"כ‪[ .‬כלומר‪ ,‬מהפסוק 'תורת ה' בפיך' נלמד‬ ‫עשויים מחתיכות עור הדבוקים או תפורים יחד‪,‬‬ ‫שהפרשיות והבתים צריכים להיות מעור בהמה‬ ‫‪0‬‬ ‫בזה חיסרון בעיבוד לשמה‪ .‬וכך כתב בשבט הלוי‬ ‫אבל לגבי עור הבתים כתב הרמב"ם (פ"ג מתפילין‬ ‫ונחלקו בזה גדולי עולם‪ ,‬האם דינם כעור אחד‬ ‫(ח"ט סי' י') וז"ל‪ ,‬הצעת לפני שאלתך‪ ,‬בענין עיבוד‬ ‫הט"ו) וז"ל‪ ,‬ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה‪ ,‬אבל‬ ‫וכשרים הם‪ ,‬או שדינם כשני עורות ופסולים הם‪,‬‬ ‫עורות סתו"מ אשר העורות באים ממרחק גדול‬ ‫בעור שמחפין בו (כלומר עור הבתים) אינו צריך עיבוד‬ ‫דהרי איתא בגמרא (מנחות לד‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬לטטפת‪,‬‬ ‫מכם בפנים אמריקה‪ ,‬ועורות אלה באים מלוחים‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אפילו עשהו מצה (לא מעובד) כשר‪ ,‬ומקומות‬ ‫לטטפת‪ ,‬לטוטפת‪ ,‬הרי כאן ד' (כלומר‪ ,‬שכתוב שני‬ ‫אחרי השחיטה והמליחה על ידי גוים‪ ,‬והנהוג בכל‬ ‫הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה‪ ,‬ע"כ‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫פעמים טטפת חסר‪ ,‬הרי שנים‪ ,‬ועוד פעם אחת טוטפת מלא‪,‬‬ ‫עובדי עורות שאין חוששים לזה‪ ,‬ומעבירים‬ ‫הרא"ש (הלכות ספר תורה סי' ג') ועוד‪ ,‬מצריכין גם‬ ‫שמשמעותו שנים‪ ,‬הרי יש כאן ארבע)‪ ,‬דברי רבי ישמעאל‪,‬‬ ‫ממילא כח המלח על ידי שריה במים‪ ,‬ורק מאז‬ ‫בבתי התפילין עיבוד לשמה‪ ,‬שדעתם דדין‬ ‫רבי עקיבא אומר אינו צריך‪ ,‬ט"ט בכתפי שתים‪,‬‬ ‫ואילך‪ ,‬דהיינו עצם העיבוד על ידי סיד וכו'‪,‬‬ ‫הבתים שוה לדין הפרשיות‪.‬‬ ‫פ"ת באפריקי שתים‪ .‬וממשיכה הגמרא‪ ,‬תנו רבנן‪,‬‬ ‫נעשה כהלכה על ידי ישראלים כשרים‪ ,‬והספק‬ ‫יכול יכתבם על ארבע עורות‪ ,‬ויניחם בארבעה‬ ‫בידך אם יש על כל פנים לעשות כל טצדקי שגם‬ ‫והמחבר בשולחן ערוך (סי' ל"ב סל"ז) כתב‬ ‫בתים בארבע עורות (כלומר ארבע בתים נפרדים לגמרי)‪,‬‬ ‫המליחה הזאת תהיה על ידי ישראלים‪ ,‬ואם יש על‬ ‫בזה"ל‪ ,‬צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר‪,‬‬ ‫תלמוד לומר 'ולזכרון בין עיניך'‪ ,‬זכרון אחד‬ ‫כל פנים הידור לכתחילה‪ ,‬או דילמא דאין לחוש‬ ‫ע"כ‪ .‬וביאר במשנה ברורה (ס"ק קע"א) וז"ל‪ ,‬כי‬ ‫אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬כותבן על‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫הרמב"ם סבירא ליה דלא בעי כלל עיבוד עור‬ ‫ארבע עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד‪,‬‬ ‫הבתים‪ ,‬דאדרבה יותר חזק הוא כשלא נתעבד‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ומכאן‪ ,‬שהבתים צריכים להיות עשויים‬ ‫וכתב השבט הלוי‪ ,‬ותשובת הדבר אומר‬ ‫משום הכי כשר אפילו עור שאינו מעובד כלל‪ ,‬וכל‬ ‫מעור אחד‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬הנה לכאורה יראה פשטות חז"ל בכל‬ ‫שכן דלא בעי עבוד לשמה‪ ,‬ורוב הפוסקים‬ ‫מקום‪ ,‬דמליחה תחילת עיבוד‪ ,‬כמבואר שבת (עג‪).‬‬ ‫חולקים עליו‪ ,‬ומצרכי עיבוד וגם לשמה‪ ,‬ופסק‬ ‫ולא נכנס כעת לעומק דבריהם‪ ,‬רק נעתיק כאן‬ ‫המולח והמעבד‪ ,‬ושם (עה‪ ):‬היינו מולח היינו‬ ‫השולחן ערוך דהיכא דאפשר בעי לשמה‪ ,‬אבל‬ ‫דברי המשנה ברורה (סי' ל"ב סקקע"ב) שכתב ביחס‬ ‫מעבד‪ ,‬ובשבת (עט‪ ,).‬ובביצה (יא‪ ).‬לענין עורות‬ ‫היכא דלא אפשר למצוא חפוי הבתים מעור‬ ‫למחלוקת זו וז"ל‪ ,‬וחתיכות עור תפורים יחד‪,‬‬ ‫בשחיטת יום טוב‪ ,‬וברמב"ם (פ"ג מהל' יו"ט ה"ד)‪ ,‬ומכל‬ ‫המעובד לשמה‪ ,‬מותר לסמוך על דברי הרמב"ם‬ ‫מצדד המגן אברהם (סקנ"ב) דחשובים כעור אחד‪,‬‬ ‫מקום לענין לשמה דעיבוד עורות‪ ,‬משמעות‬ ‫מלהתבטל ממצות הפלין‪ ,‬וכשימצא אחר כך מעור‬ ‫וכן כתב בתשובת חתם סופר (או"ח סי' ה') שיש להקל‬ ‫הפוסקים דעיקר עיבוד מתחיל מנתינת עורות‬ ‫המעובד לשמה יגנוז הבתים אלו ויעשה מעור‬ ‫בתפורות‪ ,‬ואם היו רק דבוקות בדבק מחמיר שם‪,‬‬ ‫לסיד‪ ,‬וכיוצא בזה מדברים העושים עצם העיבוד‬ ‫המעובד לשמה‪,‬‬ ‫אבל בחיי אדם (ח"א כלל י"ד ס"ד) משמע דהוא הדין‬ ‫להיות ראוי להקרא עור לכתיבה‪ ,‬וכבר כתב‬ ‫אם הם דבוקות בדבק‪ ,‬וכן משמע באור זרוע (ח"א‬ ‫אמנם סיים המשנה ברורה (באופן שאינו מוצא‬ ‫סי' תקל"ט)‪ ,‬וכן נתפשט עתה המנהג במדינתנו‪ ,‬ומכל‬ ‫הנודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' קע"ה) וז"ל‪ ,‬ועוד למדנו‬ ‫מדברי הרא"ש בהל' קטנות שתחילת העיבוד הוא‬ ‫עורות המעובדים לשמה)‪ ,‬ונחלקו האחרונים אם לעת‬ ‫מקום לכתחילה ראוי ונכון לעשותו מעור אחד‬ ‫בנתינת העור לתוך הסיד וכו'‪.‬‬ ‫עתה יניחם בברכה או בלא ברכה‪ ,‬והברכי יוסף‬ ‫ממש‪ ,‬כי יש מחמירין (ב"ח‪ ,‬מהר"ם בנעט‪ ,‬רעק"א‪ ,‬עיין‬ ‫(שיורי ברכה סק"י) הסכים להמגן אברהם (סקנ"א) דיוכל‬ ‫ביאור הלכה ד"ה מעור אחד) וסוברין דלא מהני בחתיכות‬ ‫ומסיים‪ ,‬על כל פנים אין להרהר ח"ו על מה‬ ‫לברך‪ ,‬ועיין בביאור הלכה (ד"ה היכא דאפשר‪ ,‬ושם‬ ‫תפורות יחד או מדבקות בדבק‪ ,‬ע"כ עיי"ש (ועיין גם‬ ‫שנעשה בפני גדולי ישראל בכל הדורות‪ ,‬שלא היו‬ ‫הכריע דבאופן שיש ספק בהעיבוד דעור הבתים יש להקל‪ ,‬דהוי‬ ‫בגליונינו כ"ג שכתבנו בענין זה לגבי מנהג סופרים ותיקין להדביק‬ ‫חוששים אלא מהעיבוד ואילך‪ ,‬מה שאין כן מולח‬ ‫כעין ספק ספיקא‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קלף לתפילין של יד)‪.‬‬ ‫דרק מיבש העורות‪ ,‬וכבר נאמר לי שגם אחרי‬ ‫ויש לציין שכתב הפרי מגדים (סי' ל"ב אשל אברהם‬ ‫אכן‪ ,‬לפני כמאה וחמישים שנה‪ ,‬הגיע הסופר‬ ‫מליחה דידן שמעבירין אחר כך המלח על ידי‬ ‫סקי"ג)‪ ,‬שעיבוד לשמה בעור הבתים הוא לכולי‬ ‫המומחה הנודע הרב נתנאל תפילנסקי זצ"ל‬ ‫שריה‪ ,‬אם מניחים אותם כך יתעפשו ויתרקבו כמו‬ ‫עלמא רק מדרבנן‪.‬‬ ‫מירושלים‪ ,‬שהיה עוסק בעצמו במלאכת התפילין‬ ‫בשר מעופש‪ .‬ולכן אומר בטח‪ ,‬אם מי שהוא רוצה‬ ‫בין בכתיבת הפרשיות‪ ,‬בין במלאכת הבתים‪ ,‬ובין‬ ‫להדר לעשות כל פעולות כולל מליחה ושריה‬ ‫ה‪ .‬עורות מלוחים או קפואים‬ ‫ברצועות‪ ,‬והוא מצא את הדרך לעשות בתים מעור‬ ‫במים על ידי ישראל לשמה‪ ,‬מה טוב ונעים‪ ,‬ומהדר‬ ‫בהמה גסה‪ ,‬באופן שיהא נאה משובח ובעיקר‬ ‫במצות נקרא‪ ,‬אבל לענין הוראה לכתחילה כל מה‬ ‫בזמנינו רוב ככל העורות ליצור בתי התפילין‬ ‫עמיד ויציב לאורך ימים ושנים‪ ,‬וכך הם רוב ככל‬ ‫שכתבתי ברור דאין זה עכוב אפילו לכתחילה‬ ‫מגיעים מחוץ לארץ (גם מחשש לבכורות כמבואר לעיל)‪,‬‬ ‫התפילין שבזמנינו (אמנם עדיין ניתן למצוא גם בזמנינו‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬ובפרט דהשריה אחר כך מבטלת כח‬ ‫וכפי מציאות הדברים‪ ,‬העורות מגיעים בספינות‬ ‫תפילין העשויים מעור בהמה דקה הנקראים 'פשוטים')‪[ .‬אכן גם‬ ‫המלח‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫במסע של ימים ושבועות‪ ,‬כמובן שכפי המבואר‬ ‫בזה יכול להיות לפעמים חששות‪ ,‬ונבאר בס"ד‬ ‫לעיל‪ ,‬יש להקפיד שהעיבוד ייעשה על ידי‬ ‫ולמעשה רוב יצרני הבתים המהודרים‬ ‫בגליונות הבאים]‪.‬‬ ‫ישראל גדול (עיין סי' ל"ב ס"ט וביאור הלכה שם ד"ה אם‬ ‫מקפידים להשתמש בעורות קפואים ולא‬ ‫עבדו) שיודע לכוון לשמה‪ ,‬וזהו מתאפשר כאן‬ ‫'עיבוד לשמה' בעור הבתים‬ ‫ד‪.‬‬ ‫במלוחים‪ ,‬אמנם יש גם מבין היצרנים המהודרים‬ ‫בארץ ישראל יותר מחוץ לארץ‪ ,‬וכדי שהעורות‬ ‫שמשתמשים גם בעורות המלוחים‪ ,‬ומעיקר הדין‬ ‫לא יתקלקלו ויתעפשו בדרך‪ ,‬יש שני צורות איך‬ ‫השלב הראשון ביצור הבתים לתפילין‪ ,‬הוא‬ ‫אין קפידא בזה כנתבאר‪ .‬ויש עוד נקודה שיצרני‬ ‫מייבאים את העורות‪ ,‬א'‪ ,‬על ידי שמולחים אותם‬ ‫כמובן עיבוד העור‪ ,‬שמעמיד ומקיים את העור‬ ‫הבתים לוקחים לתשומת ליבם‪ ,‬שהעורות‬ ‫וכך המלח שומר עליהם מפני קלקול (עורות‬ ‫שיהא ראוי ליצור‪ ,‬וגם שלא יתקלקל במשך הזמן‪,‬‬ ‫המלוחים רכים יותר‪ ,‬ולכך יוקשה קצת להעמידם‬ ‫מלוחים)‪ ,‬והצורה השניה שהיא יותר פשוטה אך‬ ‫והנה מצד ההלכה נחלקו גדולי הראשונים האם‬ ‫בצורה הנכונה‪ ,‬מה שאין כן העורות הקפואים‪,‬‬ ‫יותר יקרה‪ ,‬שמייבאים אות העורות קפואים‪ ,‬וכך‬ ‫עור הבתים צריכים עיבוד מדינא או לא‪ ,‬דלגבי‬ ‫שעמידים יותר ונוח יותר לעבדם‪.‬‬ ‫הם נשמרים (עורות קפואים ‪ /‬מתוקים)‪.‬‬ ‫הקלף של הפרשיות קיימא לן (מגילה יט‪ .‬שו"ע סי' ל"ב‬ ‫ס"ח) שצריך הקלף להיות מעובד‪ ,‬וכפי שביאר‬ ‫ובס"ד בגליון הבא נוסיף בדברים לגבי עיבוד‬ ‫ודנו הפוסקים בדין העורות המלוחים‪ ,‬שהרי‬ ‫המשנה ברורה (שם סקכ"ג) דלא מיקרי קלף בלא זה‪,‬‬ ‫על ידי כח החשמל‪ ,‬בין בעור הבתים ובין בקלף‪,‬‬ ‫את המליחה בחו"ל עושים גויים‪ ,‬וכמובן שאינם‬ ‫רק דפתרא‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובנוסף לכך קיימא לן (בשו"ע שם‬ ‫ודעת הפוסקים בזה‪.‬‬ ‫יכולים ואינם עושים זאת לשמה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬עד כמה‬ ‫על פי הגמרא גיטין נד‪ ):‬שצריך שיהא מעובד לשמו‪.‬‬ ‫שנגדיר את המליחה בחו"ל כתחילת עיבוד‪ ,‬יהא‬ ‫היוצא למעשה מכל הנתבאר‪:‬‬ ‫א‪ .‬קדושת תפילין קדושתן גדולה היא‪ ,‬וכל המניחן מאריך ימים‪ ,‬מובטח לו שהוא בן העולם הבא‪ ,‬אין אש של גיהנם שולט בו‪ ,‬וכל עונותיו נמחלין‪ ,‬לכן‬ ‫צריך כל אדם להיות זריז בהן ‪ ,‬ובפרט שמשלמים עליה פעם אחת בקנייתה‪ ,‬ומקיימים אותה בכל יום ויום בכל משך החיים‪.‬‬ ‫הבתים צריך לעשותם מעור בהמה‪ ,‬חיה ועוף טהורים‪ ,‬ואף מנבילה וטריפה שלהם‪ ,‬כדי שיהא מ'מין המותר בפיך'‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יש להיזהר שלא לעשותם מבה מת בכור‪ ,‬ולכך בזמנינו מביאים העורות מחו"ל ששם הבהמות שייכים לגויים ואין בהם קדושת בכור‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ד‪ .‬הבית צריך להיות מעור אחד ולא מכמה חלקים‪ .‬בעבר עשו את הבתים מבהמה דקה‪ ,‬ודנו הפוסקים לגבי עורות הדבוקים או תפורים יחד‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בזמנינו רוב ככל הבתים מיוצרים מעור בהמה גסה‪ ,‬ומעור אחד‪ .‬ולרוב‪ ,‬אין חשש של עורות דבוקים או תפורים‪.‬‬ ‫מדרבנן צריך שיהיו העורות מעובדים לשמה‪ ,‬ואם אין לו רק עור שאינו מעובד או שאינו מעובד לשמו‪ ,‬יניחנו בלא ברכה (ואם יש לו ספק בעיבוד‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אם נעשה לשמה יכול לברך)‪.‬‬ ‫הרבה מקפידים לייצר הבתים מעורות קפואים ולא מלוחים‪ ,‬מחשש שעל ידי המליחה נעשה עיבוד שלא לשמה‪ ,‬ומעיקר הדין אין צריך לחשוש בזה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר‪,‬‬ ‫נערך ע"י‪ :‬לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר‪ ,‬מודיעין עילית‪.‬‬ ‫הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה‪ ,‬הרב חיים מאיר בן גיטל‪ ,‬הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית‪,‬‬ ‫להערות והארות ‪L7133800@gmail.com 05271-33800‬‬ ‫היניק פסח בן ביילא מלכה‪ .‬רעכיל בת פייגא פעסיל‪ ,‬שרה בת קריינדל דישנא‪ ,‬לרפו"ש בתושח"י‬