משנת אברהם · Mishnas Avraham — בראשית (2026-10-05)

משנת אברהם
פרשת
בראשית
שנת תשפ"ז
שנה גליון
ג ד מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל
הקשר בין שמחת תורה לפרשת בראשית
בזמנו של רבי יונתן פראגר (אייבשיץ) ,הוא דיבר על כך שאפשר להיות למעלה להתחיל מחדש עם ספר בראשית
מכח המשיכה ,אלא שהחשבון שם לא היה מדויק .וקראתי אז על ניוטון שבמשך אחרי שכבר עברנו את סדר העבודה של חודש תשרי ,שכולל עבודה מיראה
שלשה ימים הוא לא אכל בכלל .המשרתת היתה מביאה לו ארוחת ערב ,ובבוקר בימים הנוראים ועבודה מאהבה בחג הסוכות ,ואחרי העבודה הגדולה הזו ,אנו
האוכל נשאר בדיוק כפי שהביאה אותו בלילה קודם .הוא היה שקוע כולו בעובי חוזרים ומתחילים עבודה חדשה עם ספר בראשית ,עם "פרישקייט" [רעננּות]
הקורה ,במחשבה על הנוסחה ( ,)formulaולא היה מסוגל לאכול או לישון .וזהו והתחלה חדשה .זהו כח שקיים בכלל ישראל .אף שכבר סיימנו את התורה ועלינו
כח החכמה באומות העולם ,שכאשר אדם שקוע בה הוא מתנתק מכל העולם. כמה מדרגות ,אנו מתחילים ללמוד את חומש בראשית כמו תינוק שלומד בפעם
והחידוש הזה של כח המשיכה ,אפשר למדוד ,לשקול ולספור אותו .לא סתם שיש הראשונה .אלא שאנו צריכים לחשוב על בריאת העולם ,וממילא כשחושבים על
כח ,אלא שיש לזה נוסחה מדויקת ,וזהו "א מוראדיגע זאך!" [דבר נפלא!] .מסופר בריאת העולם ,כל בעל שכל חושב גם על בריאת עצמו .הוא שואל את עצמו מהי
על אחד מחכמי יון המפורסמים ביותר [שמו ארכימדס ( ,])Archimedesשפעם תכליתו ,מדוע ירד מאוצר הנשמות לעולם הזה ,ומדוע חזרה הנשמה שלו לעולם
אחת הגיע גדוד צבא לעיר והרג את התושבים .אותו חכם ישב שם ברחוב וחשב התחתון .וכשמתחיל להתבונן עוד הפעם בתחילת הבריאה ,האדם צריך על פי
על מתמטיקה וחשבונות ["בלי מחשב כמובן"] .אחד החיילים בא ורצה לדקור הטבע להתבונן מהי חובתו ותכליתו של האדם הנברא בעולמו.
אותו בחרב ולהרוג אותו ,ואמר לו אותו חכם :תן לי עוד מעט זמן עד שאסיים
את החשבונות שלי! זהו הכח של חכמה אצל אומות העולם ,שאדם יכול להיות הסגולה הגדולה של ההתחדשות
מנותק מכל סביבתו ,מפני שהראש עסוק כולו בחכמה שלו. והנה ,ההתחדשות היא סגולה גדולה לעלייה" .נאכאמאל אנהייבן" [להתחיל שוב פעם
מחדש] .פעם קראתי שהגאון רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל ,ראש ישיבת פוניבז' ,נכנס
השקיעות המוחלטת של גדולי ישראל בתורה אל הגאון רבי שמעון שקופ אחרי חצות הלילה .רבי שמעון היה כל כך שקוע בלימודו,
להבדיל ,אצל חכמי ישראל החכמה היא התורה .ויש כמה מעשיות על הגדולים, שכלל לא הכיר בכך שרבי שמואל נכנס לחדרו ,ולכן רבי שמואל עמד שם והמתין.
כגון רבי עקיבא איגר ,הגר"א ,ועוד גדולים שהיו מנותקים לגמרי מהעולם הזה כעבור זמן קצר ,כשרבי שמעון הגביה את ראשו וראה שרבי שמואל עדיין שם ,הוא
ולא ידעו מאומה ממה שקורה סביבם ,מפני שהיו עסוקים כולם במערכות עמד ,החזיק בדש חליפתו ( )lapelואמר לו" :זאגט מיר קלאר ,וואס איז זיקה?" [אמור
התורה .אצלם פשוט לא דיברו על אכילה ושתיה .ופעם אחת הגר"א לא אכל לי בבירור ,מהו גדר זיקה?] .רבי שמעון כיהן כבר חמישים שנה כראש ישיבה ,ומסר
יומיים שלמים מפני שלא הצליח לרדת לעומק הביאור בכוונת דברי הירושלמי. כמה וכמה שיעורים על סוגיית זיקה ,אך עכשיו הוא חזר עוד הפעם מהתחלה לחשוב
אלא שאצל אומות העולם ,בזמן שהם היו עסוקים הם היו מנותקים מהעולם ,אך על כך ואמר" :זאקט מיר קלאר וואס איז זיקה!" .זהו הכח של "ליגן אין לערנען"
זה לא היה כל הזמן ,להבדיל מחכמי ישראל שהיו כל ימיהם עסוקים בתורה ,והיו [להיות שקוע בלימוד] ,כאילו זו הפעם הראשונה שהוא לומד .פלאי פלאים!
מנותקים מהעולם הזה ושקועים בתורה תמיד.
הקשר המיוחד של עם ישראל לתורה
שמחת תורה – הכנה ללימוד אבי זצ"ל היה רב בקהילות באירופה ,ופה באמריקה בבית המדרש דבראונזוויל ,והיה
חג שמחת תורה הוא למעשה ההכנה לקראת לימוד התורה מחדש ,שמתחיל גם מגיד שיעור בישיבת רבינו חיים ברלין בכיתה ח' .באותו זמן הוא לימד בערך שני
בפרשת בראשית .זה מה שצריך להיות הפועל היוצא מכל הריקודים והשמחה דפי גמרא עם רש"י ותוס' בכל שבוע .לאחר מכן ,בין מנחה למעריב ,הוא לימד משניות
הנפשית הגדולה :הכנה ללימוד התורה .וכמובא בגמרא (שבת ל ,ב)" :כי הא דרבה לבעלי בתים ,ואחרי תפילת מעריב למד גמרא בעיון עם בני תורה .כמו כן ,הוא היה
מקמי דפתח להו לרבנן ,אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן ,לסוף יתיב באימתא עסוק בעניני רבנות ,גיטין וקידושין .כשהגיע לגיל שבעים ,הוא ָּּפ ַַרׁש מתפקידו כמגיד
ופתח בשמעתא" .מכאן אנו למדים ,שקודם שנכנסים לסוגיות חמורות ,עם קושיות שיעור בישיבה ,ואז חזר ללימודו בתענוג ,בהתמדה ,בשמחה ובהתחדשות ,כאילו
ותשובות ,צריך תחילה לפתוח את חדרי הלב בשמחה ,שכן התורה נקלטת רק מתוך לא טעם לימוד מימיו .הוא למד את מה שלבו חפץ ,שכן עד אז היה משועבד לצורכי
שמחה .שמחת תורה היא כמו אותו "מילתא דבדיחותא" שנועד לשמח את הלב התלמידים .וזהו כח מיוחד בכלל ישראל ,להיות קשור ומחובר לתורה.
ולפתוח אותו ,כדי שלאחר החג נוכל לקלוט את התורה ,שהרי היא נקנית רק מתוך
שמחה .ואם חלילה אין התחדשות על ידי השמחה ,הלא כתוב על כך בנביא (ישעיהו
כח החכמה והשקיעות של חכמי אומות העולם
באמת ,המצב שבו אדם עסוק ומנותק לגמרי מעניני העולם הזה ,קיים גם בחכמות
כח ,יג) "ויאמר אדני יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני".
של אומות העולם .בצעירותי קראתי את הביוגרפיה של אייזיק ניוטון (Isaac
ההתבוננות בבריאה בפרשת בראשית – )Newtonואיני יודע אם הציבור בכלל יודע מי זה ,וברוך ה' שאינכם יודעים ,כי
כאשר אנו מתבוננים בקשר שבין שמחת תורה לפרשת בראשית ,אנו מבינים את אתם עסוקים בתורה .הוא היה זה שגילה את ענין כח המשיכה .הוא שאל "קלוצ-
עומק הענין .השמחה פותחת את הלב ,ובפרשת בראשית אנו לומדים מיד על קשיא" [שאלה טיפשית] :למה התפוח נופל מהעץ אל הארץ ,ולא עולה למעלה
בריאת העולם ובריאת האדם .מתוך כך ,כל לומד מתבונן מחדש בתכליתו ובתפקידו באוויר? "אזא 'גאונישע' קשיא!" [איזו 'שאלה גאונית'!] .ומתוך שאלה זו הוא
בעולם .וזה יביא אותנו בהכרח להצלחה גדולה בלימוד ,ולזמן של עלייה ושטייגען, פיתח כמה תאוריות ( )theoriesעם חשבונות רבים ,וזה מה שהביא בסופו של
כל אחד לפי מדרגתו .שנזכה שתהיה שנה זו ברוכה בלימוד התורה. דבר לכל עידן החלל ( ,)Space Ageההבנה שיש כח משיכה .ומעניין לדעת ,שכבר
עיקרי דינים בחיוב הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם
מי ששכח להזכיר גשם בשורות הבאות נעסוק בדיני הזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" שהתחלנו לומר
א .מי ששכח לומר "מוריד הגשם" לפי נוסח אשכנז ,לא יצא ידי חובת תפילת שמונה בחג שמיני עצרת ,כיון שעדיין עלולות לעלות שאלות בענין זה ,ולכן כדאי לחזור
עשרה ,כיון שלא הזכיר כלל את גבורות השם .לעומת זאת ,בני ספרד הנוהגים לומר על עיקרי הדינים המבוארים בשולחן ערוך (או"ח סימן קיד).
בדברים שמחזירים אותו ,מיד כשסיים את הברכה הרי זה נחשב כאילו כבר בימות החמה "מוריד הטל" ,אם טעו בחורף ואמרו "מוריד הטל" כהרגלם ,יצאו ידי
התחיל את הברכה הבאה .לכן כתב המשנה ברורה שאם נזכר לאחר שאמר את חובה בדיעבד ואינם צריכים לחזור על התפילה ,ורק אם לא הזכירו לא טל ולא גשם
שם השם ,עדיף שלא יסיים את חתימת "מחיה המתים" אלא יאמר "למדני חוקיך" צריכים לחזור .וזו מעלה גדולה שיש בנוסח ספרד לעומת נוסח אשכנז.
וכנ"ל .ורק אם כבר אמר ממש את המילים "מחיה המתים" ,שאז אינו יכול לומר
תיקון הטעות באמצע הברכה
"למדני חוקיך" ,יאמר "מוריד הגשם" בין הברכות כדעת השו"ע .וכל הדין הזה
ב .מי ששכח להזכיר "מוריד הגשם" ונזכר בכך קודם שהספיק לומר את שם השם
נאמר דוקא לבני אשכנז שאינם אומרים "מוריד הטל" בימות החמה ,אבל בן שבסוף ברכת מחיה המתים ,יאמר "מוריד הגשם" במקום שנזכר ,ורק יחזור ויאמר
ספרד האומר "מוריד הטל" אינו צריך לחזור בדיעבד אפילו אם אמר את שם את התיבות "ונאמן אתה להחיות מתים" וכו' ,כדי שהאמירה הסמוכה לחתימת
השם ,אלא יסיים את הברכה כרגיל .ואם כבר התחיל את ברכת "אתה קדוש" ,או הברכה תהיה מעין החתימה .אם האדם כבר אמר את שם השם אך עדיין לא
שהציבור התחיל קדושה במילים "נקדש" ,עליו לחזור לראש התפילה. סיים את המילים "מחיה המתים" ,פסק המשנה ברורה (ס"ק לב) שיסיים במילים
שכח להזכיר גשם בתפילת ליל שבת "למדני חוקיך" [כמו בפסוק (תהלים קיט ,יב) "ברוך אתה ה' למדני חוקיך"],
ד .שכח להזכיר "מוריד הגשם" בתפילת ליל שבת ,הסתפק בזה רבי עקיבא איגר שבזה נחשבת אמירתו כקריאת פסוק בלבד ,ודינו הוא כעומד עדיין באמצע
(בגליון השו"ע שם) ונטה לומר שאינו צריך לחזור ,שהרי אם היה מתפלל בליל שבת הברכה ,ולכן יכול לחזור ולומר "משיב הרוח ומוריד הגשם".
רק ברכת מעין שבע הוא היה יוצא ידי חובה ,כמבואר במגן אברהם (סימן רסח ס"ק ג .אם האדם כבר סיים לגמרי את הברכה ואמר "מחיה המתים" ,אך עדיין לא
טו) ,אף שבברכת מעין שבע אין מזכירים גשם כלל ,אם כן במה שהתפלל שמונה התחיל ברכת "אתה קדוש" ,דעת הראבי"ה (הובא ברא"ש בתחילת מסכת תענית
עשרה כראוי רק שלא הזכיר גשם לא גרע ,וסיים בצ"ע .אמנם ,גם אם ננקוט שלא סימן א) היא שיאמר "מוריד הגשם" מיד במקום שנזכר ,וכן פסק השו"ע (סעיף ו).
כדעת רעק"א ונחייב לחזור ולהתפלל בשכח להזכיר "מוריד הגשם" בליל שבת, וטעמו הוא ,משום שכל שלא התחיל את הברכה הבאה ,אין הדבר נחשב לסיום
אם שמע לאחר מכן ברכת מעין שבע מפי הש"ץ ונתכוין לצאת ידי חובה ,אינו צריך גמור של הברכה הקודמת בנוגע לענינים שמחזירים בגללם את התפילה .אולם
לחזור .ואם הוא יכול לשמש כש"ץ ולומר ברכת מעין שבע בעצמו ,זה עדיף יותר. המשנה ברורה (שם) מפקפק בדין זה ,כיון שיש פוסקים החולקים וסוברים שאף
עיונים וביאורים בהלכות ברכת התורה ומקור תקנתה
בפסוקי דזמרה ,שברכת "ישתבח" היא ברכה שלאחריה ,והברכה שלפניה היא "ברוך כאשר אנו מתחילים שוב את קריאת התורה בפרשת בראשית ,יש לשוב ולעיין
שאמר" ,ומה שאומרים באמצע מזמורים ושירת הים אינו נחשב הפסק .וכן בברכות בדיני שתי הברכות שמברכים בכל פעם שעולים לתורה.
קריאת שמע ,ברכת "אמת ויציב" או "אמת ואמונה" אינה פותחת בברוך ,מפני שהיא
סמוכה לברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם" שלפניה ,וקריאת שמע שבאמצע אינה
ביאור שתי הברכות שמברכים על התורה
כידוע ,בעליה לתורה מברכים שתי ברכות :ברכה לפניה – "אשר בחר בנו",
נחשבת הפסק .אם כן ,אף בקריאת התורה היה ראוי שהברכה שלאחריה תתחיל מיד
וברכה לאחריה – "אשר נתן לנו" .בימי התנאים היה המנהג שרק הפותח [העולה
במילים "אשר נתן לנו" בלי "ברוך אתה" בתחילה? כך הקשו התוס' .ותירצו התוס',
הראשון] מברך לפניה ,והחותם [העולה האחרון] מברך לאחריה ,ואילו כל
שכיון שבימי התנאים היה המנהג כמו שכתבנו למעלה -שרק העולה הראשון היה
מברך קודם קריאת התורה ,והעולה האחרון היה מברך רק בסוף כל הקריאות – הרי העולים שביניהם לא היו מברכים כלל .ואחר כך תיקנו חכמים שכל אחד ואחד
שהיה הפסק גדול מאוד בין הברכה הראשונה לברכה האחרונה ,ולכן קבעו חכמים מן העולים מברך לפניה ולאחריה ,כמבואר בגמרא שתיקנו כן מפני הנכנסים
שברכה שלאחריה תפתח ב"ברוך אתה ה'" .ואף שנשתנה המנהג מאוחר יותר, והיוצאים .ומתי התחיל שינוי זה? הרא"ש (מגילה פרק ג סימן ג) מביא שכבר מימי
ותיקנו שכל אחד שעולה מברך בעצמו לפניה ולאחריה ,ומצד הדין החדש כבר לא רבי יוחנן ,בתחילת תקופת האמוראים ,התקינו שכל אחד מברך.
היה צריך לפתוח ב"ברוך אתה" בברכה האחרונה כי ההפסק קטן – מכל מקום לא זז תורה שבכתב ותורה שבעל פה
מטבע ברכות ממקומו ,והיא ממשיכה לפתוח ב"ברוך אתה ה'". והנה ,בברכה השניה אנו אומרים" :אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו",
מדוע הברכה שלאחר ההפטרה פותחת בברוך וביאר הטור (סימן קלט) שהמילים "אשר נתן לנו" קאי על תורה שבכתב ,והמילים
אולם יש להקשות על תירוץ התוס' מברכת ההפטרה ,הרי הברכה שלאחריה "וחיי עולם נטע בתוכנו" קאי על תורה שבעל פה .ולמה לא מזכירים בברכה ראשונה
פותחת בברוך ,אף על פי שהיא סמוכה לחברתה – כלומר לברכה שמברכים קודם את התורה שבעל פה ,אלא רק את התורה שבכתב כשאנו אומרים "אשר נתן לנו
ההפטרה – וקריאת ההפטרה אינה אמורה להיחשב הפסק .והרי כאן לא שייך תורת אמת"? הרבה טעמים נאמרו בדבר .בכף החיים (סימן קלט) מבאר ,שכאשר
לתרץ כמו שתירצנו על קריאת התורה ,שהרי בהפטרה מעולם לא היה מנהג אדם עולה לתורה הוא רואה ובא לידי הכרה שבלי התורה שבעל פה אין אנו יודעים
קדמון שאדם אחד מברך בתחילה ואדם אחר בסוף ,אלא תמיד אותו אדם קרא ומבינים כלום .למשל ,לגבי מצות ציצית ,לא נתפרש בתורה שבכתב כיצד לעשותה,
והוא זה שבירך לפניה ולאחריה. ורק כתוב (במדבר טו ,לט) "וראיתם אותו" .הקראים ,שלא האמינו בתורה שבעל פה,
היו תולים את הבגד על הכותל ומסתכלים עליו בגלל הפסוק הזה .וכן לגבי תפילין
וכבר הקשה קושיא זו הדרישה (סימן קלט אות ב) ,ותירץ שתיקון ברכות ההפטרה וארבעת המינים – אין אנו יודעים מה הם ואיך צורתם מתוך הפסוקים לבדם .לכן,
נעשה כמו תיקון ברכת התורה ממש .כמו שבקריאת התורה יש שבעה קרואים דוקא לאחר קריאת התורה ,אנו נותנים שבח והודאה לקב"ה על שיש לנו תורה
ולכל הפחות עשרים ואחד פסוקים [ג' פסוקים לכל עולה] ,כך גם בהפטרה
שבכתב יחד עם פירוש התורה שבעל פה ,שרק על ידה אנו יודעים מה ואיך לעשות.
התקנה המקורית היתה לקרוא לכל הפחות עשרים ואחד פסוקים [אמנם יש
הפטרות קצרות יותר ,אך זהו רק משום שהענין מסתיים קודם לכן ,א ,בדרך כלל מדוע מברכים לאחריה ברוך אתה כו' ,הלא היא ברכה הסמוכה לחברתה
הוא כ"א פסוקים] .לכן ,כיון שמשך הקריאה ארוך כמו קריאת התורה ,קבעו שגם והנה התוספות (ברכות מו ,א ד"ה כל) הקשו ,דהנה יש כלל בהלכות ברכות ,שברכה
סיום ההפטרה יפתח ב"ברוך אתה ה'" .אלא שהדרישה עצמו כתב שתירוץ זה הסמוכה לחברתה אינה פותחת ב"ברוך אתה ה'" ,וזהו למשל הטעם בתפילת שמונה
הוא דוחק .עוד תירץ הדרישה ,שהברכות שלאחר ההפטרה אינן מתוקנות דוקא עשרה שכל הברכות [חוץ מהברכה הראשונה] אינן פותחות ב"ברוך אתה" אלא רק
על קריאת ההפטרה עצמה ,אלא ברכות אלו הן שבח כללי להקב"ה על שהוא חותמות בו ,מפני שכולן סמוכות לברכה הראשונה .אם כן ,למה הברכה שלאחר
נאמן בכל דבריו ,וכן תפילה שישמח את ציון בבניה .וכיון שהברכה אינה שייכת קריאת התורה" ,אשר נתן לנו" ,פותחת ב"ברוך אתה ה'" ,הרי היא סמוכה לברכה
ממש לעצם ההתחלה של ההפטרה ,אין לה דין של ברכה הסמוכה לחברתה ,ולכן הראשונה "אשר בחר בנו" שבירך העולה לפני הקריאה .ואין לומר שקריאת התורה
היא פותחת ב"ברוך אתה ה'". עצמה נחשבת הפסק בין הברכות ולכן צריך לפתוח שוב ב"ברוך אתה" .שהרי מצינו
נערך משיעורים שנמסרו הדפסת הגליון מוקדשת על ידי משפחת קאהן
בשנים :תשמ"ו (בראשית, מכון עלה זית
במדבר) ,תשנ"א (נשא), לעילוי נשמת הר"ר יונה צבי ז"ל בן יבלח"ט הר"ר אלעזר חיים הכהן קאהן שיחי' משיקאגו (נפטר כד תשרי) עריכת ספרים מרישא עד גמירא
publish@alehzayis.com 732.513.3466
תשנ"ב (בראשית) להקדשות ,הערות ,ולקבלת הגליוןFor dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 : FAX: 732.865.7002 732.387.7841
נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה
