דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — בראשית (2026-10-05)

שנה ב גליון מח שנת תשפ״ז תישארב תשרפל בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
והוא כגן שנמסר לאריס :אם עובדו ומשקה אותו כראוי ,הגן צומח; ואם
מתרשל ואינו משקהו ,אינו צומח ,ואף האילנות שבו הולכים לאיבוד.
סמיכת סוף התורה לתחילתה
כך מסר ה' את גן עדן לאדם הראשון ,שיהא הוא האריס לעבדו ולשמרו. "ְלְ ֵֵעיֵנֵ י ָּכּ ל ִיִ ְׂׂש ָָר ֵֵאל" (דברים לד ,יב) – פירש רש"י :שנשאו לבו לשבור את
בעשיית מצות עשה הוא משפיע שפע מלמעלה לגן עדן ,כאילו השקה הלוחות לעיניהם[ .ושברן ,משום ש]מוטב שיהיו נדונים כפנויה ולא
אותו שיצמח; ובשמירת מצות לא תעשה הוא שומר את האורות כאשת איש (עיין שמות רבה פמ"ו ס"א ,ורש"י שמות לד ,א).
הקדושים שבגן ,שלא יתערב בהם כח הטומאה .עיין שם שהאריך בזה וקשה :הלא שבט לוי לא חטאו בעגל ,ולמה שבר את הלוחות אף
מאד. לעיניהם? וצריך לומר דאזלינן בתר רובא ,ורובם של ישראל חטאו.
היוצא מדבריו :האדם הוא כאריס לה' .בעשותו מצוה הוא משקה את והנה איתא בגמרא (חגיגה יב ע"א) :מאי "שמים" ...במתניתא תנא :אש
הגן ומוריד שפע; ואם יושב ובטל ,אינו מוריד שפע ,ואין הגן והאילנות ומים – מלמד שהביאן הקב"ה וטרפן זה בזה ,ועשה מהן רקיע .והקשו
צומחים ,אלא מתייבשים והולכים לאיבוד. המפרשים :והלא המים הם הרוב ,והוה ליה להקדים מים? ותירצו,
ועוד נקדים מה ששנינו (בבא מציעא קד ע"א) :המקבל שדה מחבירו שהאש נבראה תחילה ,ולכן הוקדמה.
והובירה ,שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו ,שכך כותב לו" :אם והשתא אתי שפיר סמיכות סוף התורה לתחילתה .בסוף התורה כתיב
אוביר ולא איעביד ,אשלם במיטבא" .ואמרו שם בגמרא :רבי מאיר היה "לעיני כל ישראל" ,ומוכח מזה דאזלינן בתר רובא .ואם כן חוזרת
דורש לשון הדיוט .ופירש רש"י :לשון שהרגילו הדיוטות לכתוב שלא קושיית המפרשים :הוה ליה להקדים מים ,שהם הרוב .ועל זה מתרץ
כתקנת חכמים .וכן הוא ברא"ש ,ובבית יוסף (חו"מ סי' שכח) ובב"ח שם: ַׁמִיִ ם" (בראשית א,
ֹלִקים ֵֵאת ַַהָּׁש ַ
אִׁשית ָּב ָָּרא ֱֱא ִ
"ְּבֵּר ׁ
מיד בתחילת התורהֵ :
מצד הדין ,אריס שהוביר ולא עבד אינו חייב כלום ,אלא שחייב מכח א) – "ברא" דייקא ,שבבריאה קדמה האש ,ולכן הקדים אש למים .ודו"ק.
לשון ההדיוט שכתב לו "אם אוביר" וכו' .ובבית יוסף שם הביא בשם כת"י פראג ,המוזיאון היהודי ,מספר 3
תלמידי הרשב"א :לא הוצרך התנאי אלא לביטול הקרקע; אבל מה
שנפסדה הקרקע בעמידתה בורה – מן הדין חייב .עיין שם.
נמצא :אם היה בקרקע שקיבל האריס דבר מה ,כגון אילנות וצמחים, האדם כאריס בגן עדן – שהאילנות צומחים על
ומחמת שלא עבד כראוי הלכו לאיבוד – חייב מן הדין לשלם לבעל ידי מעשה המצוות
הקרקע כפי מה שהזיק .אבל אם קיבל את הקרקע ריקנית ולא עבדה
כראוי – כיון שאין לבעל הקרקע שום הפסד ,שהרי מקבל אותה כמו ֹלִקים ַּגּ ן ְּבּ ֵֵעֶדֶ ן ִִמֶּקֶּדֶ ם ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ָׁשׁ ם ֶאֶ ת ָָה ָָא ָָדם ֲֲא ֶׁׁשר ָיָ ָָצר"
כתיבַ" :וַ ִּיּ ַּטּע ה' ֱֱא ִ
שנתנה – אין האריס חייב מן הדין כלום. ְלְַמְרְֶאֶ ה ְוְ טֹוב
ֶנְֶחְָמד ַ
ֹלִקים ִִמן ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ָּכּ ל ֵֵעץ ָ ַּיְּצְַמח ה' ֱֱא ִ
(בראשית ב ,ח); "ַוַ ַ
ְבְָדּה
ְלְָע ָ
ֹלִקים ֶאֶ ת ָָה ָָא ָָדם ַוַ ַּיּ ִּנ ֵֵּחהּו ְבְַגַ ן ֵֵעֶדֶ ן ָ
ְלְַמ ֲֲאָכָ ל" וגו' (שם ,ט); "ַוַ ִּיַּּקּ ח ה' ֱֱא ִַ
ולפי זה ,כיון שהאדם הוא כאריס בגן עדן ,כדברי האלשיך ,ובעשיית ּוְלְָׁשְׁמְָרּה" (שם ,טו) .ופירש רש"י :לקחו בדברים נאים ופיתהו ליכנס. ָ
מצוה הוא משקה את הגן – הרי שאם יושב ובטל ואינו עושה מצות,
הוא כאריס שהוביר. וכתבו המפרשים ,שאדם לא רצה ליכנס לגן עדן ,מפני שיהא מוטל
עליו לעבדו ולשמרו ,ולכך הוצרך הקב"ה לפתותו בדברים.
ומעתה :אם היו האילנות בגן עדן בשעה שקיבל אדם הראשון על עצמו
להיות אריס – אף היושב ולא עבר עבירה חייב ,שהרי האילנות הולכים ולכאורה תמוה :הלא כבר כתיב קודם לכן "וישם שם את האדם אשר
לאיבוד ,ומחויב לעשות מצות כדי להשקות את הגן .ואם לא היו שם יצר" .אם כן כבר היה אדם הראשון בגן עדן וקיבל עליו את עבודתו ,ומה
אילנות – היושב ולא עבר עבירה פטור ,כאריס שהוביר קרקע ריקנית, צורך היה אחר כך לפתותו? משמע שרצה לחזור בו ,וצריך ליתן טעם:
שאינו חייב לבעל הקרקע כלום .ובזה תליא פלוגתא הנ"ל. מאי קסבר מעיקרא ומאי קסבר לבסוף.
ובזה יובן הפסוק .קודם שהיו בגן אילנות וצמחים ,לא הוצרך אדם ואם תאמר ,שמתחילה לא אמר לו הקב"ה שיקבל עליו לעבדו ולשמרו,
הראשון לפיתוי .שהרי לא היה לו לדאוג שמא לא יעבוד כראוי ויתחייב ולכך לא הוצרך לפתותו עד אחר כך ,כשהצמיח ה' אילנות בגן – אם כן
לה' כדין אריס לבעל הקרקע ,כיון שלא היה בגן כלום ,ואין הגן נפסד קשה :למה לא אמר לו ה' מיד שיעבוד את הגן?
בעמידתו בורה .נמצא שהיה הדבר קרוב לשכר ורחוק מהפסד .אבל ויובן בהקדם מה שאמרו חז"ל (קידושין לט ע"ב) :ישב ולא עבר עבירה
לאחר שהצמיח ה' בגן את כל האילנות הטובים ,אם לא יעבוד כראוי – נותנין לו שכר כעושה מצוה .אמנם בגמרא (עבודה זרה יח ע"ב) איתא
והגן ייפסד – יהא חייב .ולכך עלה בדעתו להסתלק ,והוצרך הקב"ה ְׁשֵׁרי ָָה ִִאיׁש ֲֲא ֶׁׁשר ֹלא ָָהַלַ ְך" וגו' (תהלים א ,א) :שמא יאמר "ַא ֵ
על הפסוק ַ
לפתותו בדברים ,ודו"ק היטב. אדם ,הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ,אלך ואגרה בשינה –
יֹוָמם ָוָ ָלָ ְיְָלָ ה" (שם ,ב).תֹוָרתֹו ֶיְֶהְֶּגּ ה ָ תֹוַרת ה' ֶחְֶפְ צֹו ּוְבְ ָ
תלמוד לומר "ִּכּ י ִִאם ְּבּ ַ
מטה יששכר – להג"ר יששכר בערמאן בן הג"ר דוד יצחק הלוי פרענקיל הרי שאין די במה שיושב ואינו עובר עבירה ,אלא מחויב ללמוד תמיד
נדפס ב'פיורדא' שנת תקנ"ב ,ונדמ"ח תשמ"ה ולקיים מצות בפועל .ולפענ"ד ,פליגי בזה.
ּוְלְָׁשְׁמְָרּה",
ָ ְבְָדּה
"ְלְָע ָ
ונקדים עוד מה שכתב האלשיך (בראשית ב ,טו) על ָ
שדרשו חז"ל (זוהר ח"א כז ע"א)" :לעבדה" – אלו מצות עשה" ,ולשמרה"
– אלו מצות לא תעשה .וכתב ,שהיו בגן עדן זרעים ואילנות כמו בגן
המשך בעמוד ב ממש ,אלא שצמיחתם תלויה בעבודת האדם.
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
תישארב תשרפל א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
"אף אתה שהרגתו" וכו' .ועוד אמר לו :רבונו של עולם ,לא ידעתי ולא
ראיתי הרוג מימי; וכי הייתי יודע שאני מכהו באבן והוא מת?
האם היה עץ הדעת דבר שיש לו מתירין
ובבראשית רבה (פכ"ב ס"ח) איתא שבקנה הרגו .ואיתא במדרש ,והובא שמעתי מפה קדוש מורי ורבי הגאון המפורסם מוה"ר אברהם ברוידא
בילקוט דוד בשם ספר התגין ,שיש לקין טענה ,שלא היה לו ממי ללמוד זצ"ל בהיותו ר"מ ד"ק פראג:
שבמכה אחת ימית וכו' ,עיין שם. במדרש פליאה :אמר הקב"ה לאדם הראשון" :אתמול גליתי לכם חדרי
והנה קשה :הלא באמת אין בדרך הטבע להמית את חבירו בקנה או תורה ,ואחר שהכל היה גלוי לכם ,הלכת ובטלת את דברי" .אמר לו:
באבן במכה אחת. "איה חכמתי ,ואם חכמתי – חכמתי לך"[ .מדרש זה אינו במדרשים
שלפנינו .והובא גם בספר כתנת יוסף ,לחתנו של הג"ר אברהם ברודא,
לכך נראה לי ,שקין נברא ממקום המזיקין .וזה לשון הזוהר (ח"א נד ע"א): הנדפס עם ספרו תולדות אברהם ].והוא תמוה.
"בגין דקין אתא מסטרא דמלאך המות ,קטיל ליה לאחוי .והוא בסטרא
דיליה ,ומניה כל מדורין בישין ומזיקין ושדין ורוחין אתיין לעלמא". ויש מי שתירץ על מה שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ,שביטלו
בששים בשאר פירות של היתר .אלא שזה ניחא אם נאמר שעץ הדעת
ואיתא במדרש (במדבר רבה פי"ב ס"ג) ,שבימי בין המצרים יש שליטה היה אסור לעולם ,שאז שפיר יכול לבטלו בששים .אבל למאן דאמר
למזיקין בעולם ,ולכן אין למלמד להכות את תלמידיו אפילו ברצועה שאיסורו היה לפי שעה ,הרי הוא דבר שיש לו מתירין ,ואפילו באלף
קטנה .כי הוא מכה ברצועה קטנה ,והמזיק – הוא קטב מרירי ,שקרן לא בטיל ,וק"ל.
אחת יוצאת מתוך מצחו – מכה בברזל כדי להמית; אלא שצריך שתהא
ההתחלה על ידי אדם ,ואפילו בכל דהו .עיין שם. ואיתא בבראשית רבה (פט"ו ס"ז) שעץ הדעת אתרוג היה.
ולפי זה ,קין שנברא מסטרא דמזיקין ,והמזיקין שולטים עמו בכל עת – ותמן תנינא (סוכה לה ע"א) :אתרוג של תרומה טמאה פסול ,לפי שאין בו
כשהכה את אחיו בכל דהו ,נגמרה המיתה על ידי המזיקין. היתר אכילה; ורחמנא אמר "לכם" – הראוי לכם בכל דרכי הנאתכם.
וזו היתה טענת קין :אתה בראת אותי ממקום המזיקין ,ואתה גרמת ומכאן מוכח כמאן דאמר שאיסור עץ הדעת היה לפי שעה :שהרי
לו .לא אני הרגתיו ,שלא הכיתיו אלא בקנה או באבן ,שאין בהם כדי אתרוג היה ,וכתיב ביה "לכם" – הראוי לכם בכל דרכי הנאתכם ,ואף
להמית; ובודאי נגמרה המיתה על ידי קטב מרירי וחיילותיו ,שיש להם באכילה.
קרן אחת במצחם. אמנם התוספות שם (ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה) מקשים :והלא בתרומה
ולפי דרכנו יובן מה שקבע לו קרן במצחו – כאות שיש למזיק קטב טמאה דרשינן (שבת כה ע"א) מדכתיב "לך" – שלך תהא להסיקה תחת
מרירי וחיילותיו ,ההורגים את בני האדם כשמכה אחד את חבירו הכאה תבשילך ,עיין שם .ולפי קושייתם" ,לכם" אינו משמע אלא היתר הנאה
כל דהו ,והמיתה נגמרת על ידם .ולכן הצמיח לו קרן :לרמז שלא קין בלבד ,ולא היתר אכילה .ואם כן יש לומר שעץ הדעת היה אסור לעולם,
לבדו הרג את הבל ,אלא מי שיש לו קרן אחת במצחו. וק"ל.
והשתא אתי שפיר" .אתמול גליתי לכם חדרי תורה ,ואחר שהכל היה
זרע ברך שלישי – להג"ר ברכיה ברך בן הג"ר אלקים געציל ,חתן בעל 'זרע ברך' הראשון גלוי לכם" – "לכם" דייקא .כלומר :גליתי לך שה"לכם" שנאמר באתרוג
נדפס ב'האלי' שנת תע"ד ,ונדמ"ח תשס"ב מורה שהוא ראוי לכם בכל דרכי הנאתכם ,ואף באכילה .אם כן היה
איסור עץ הדעת לפי שעה ,והוא דבר שיש לו מתירין – "ואיך הלכת
אות וי"ו בזרוע קין – שאין רשות אלא ביד ובטלת את דברי" בששים ,והלא דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא
בטיל?
גואל הדם והשיב לו אדם הראשון" :איה חכמתי ,ואם חכמתי – חכמתי לך" .כלומר:
ֹמְצְ אֹו" (בראשית ד ,טו) .במדרש:
ְלְִבְלְ ִּּתי ַַהּכֹות ֹאֹתֹו ָּכּ ל ֹ
ְלְַקִיִ ן אֹות ִ
"ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ה' ַ סבור הייתי שה"לכם" אינו מורה אלא היתר הנאה ,כמו "לך" שנאמר
אות וי"ו כתב לו על זרועו .והוא תמוה ,למה דוקא וי"ו. בתרומה טמאה ,ושהאתרוג אסור באכילה .אם כן הוא דבר שאין לו
ונראה לתרץ .נחלקו במסכת מכות (יא ע"ב–יב ע"א) רבי יוסי הגלילי ורבי מתירין ,ועל כן ביטלתיו בששים.
עקיבא ,ברוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם .רבי יוסי הגלילי כרם חמד – להג"ר אליעזר בן הג"ר יצחק אייזיק
אומר :מצוה ביד גואל הדם ,ורשות ביד כל אדם .רבי עקיבא אומר: נדפס ב'דיהרן פארט' שנת ת"פ ,ונדמ"ח שנת תשס"ו
רשות ביד גואל הדם ,וכל אדם חייבין עליו .ומדלא כתיב "ירצח" אלא
ֹּגֵּאל ַַה ָּּדם ֶאֶ ת ָָהֹר ֵֵֹצ ַַח" (במדבר לה ,כז) – משמע שהוא רשות ביד "ְוְָר ַַצח ֵ
ָ
גואל הדם. קרן אחת במצח קין – שלא הוא לבדו הרג את
והנה קין היה מתיירא שמא יכוהו כל מוצאו ,שסבר כרבי יוסי הגלילי, הבל
שרשות ביד כל אדם .לכך "וישם ה' לקין אות" – וי"ו על זרועו ,לרמוז
על "ורצח" בוי"ו ,כרבי עקיבא ,שאין רשות אלא ביד גואל הדם ,וכל ֹמְצְ אֹו" (בראשית ד ,טו) .ובמדרש ְלְִבְלְ ִּּתי ַַהּכֹות ֹאֹתֹו ָּכּ ל ֹ
ְלְַקִיִ ן אֹות ִ
"ַוַ ָּיֶּׂשׂ ם ה' ַ
אדם חייבין עליו .ודו"ק. תנחומא (בראשית סי' י) :יש אומרים ,קרן קבע לו במצחו .והוא תמוה.
ואיתא במדרש תנחומא (שם סי' ט) :כיון שאמר לו הקב"ה ֵ
"ֵאי ֶהֶֶבֶ ל ָָא ִִחיָך",
כת"י פראג הנ"ל ֹׁשֵׁמר ָָא ִִחי ָָאֹנִֹכִ י" (בראשית ד ,ט) .ואמר קין להקב"ה: אמר לוֹ" :לא ָיָ ַַדְעְ ִּּתי ֲֲה ֵ
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מ לוקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
הגאולה; ולהיות חשקה נפשו בתורה ,להוציאה לאורה בעולם הזה – הוא נמי התקרבות הגאולה. כתב הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל בפתיחת ספרו טוב טעם ודעת (מהדו"ת) :כי הנה ,כעין שאמרו חז"ל
וענינו אחד. (יבמות דף ס"ב ע"א) דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף – הרי שכל הולדת האדם הוי
וזה הוי דברי שלמה המלך ע"ה בקהלת (יב ,יב)" :עשות ספרים הרבה אין קץ ,ולהג הרבה יגיעת לקרב הגאולה .וזה הקדים הוא יתברך תחילה ,באמרו לאדם ולאשתו (בראשית א ,כח)" :פרו ורבו
בשר" .והכוונה הוי לא כמו שמבינים הטועים; רק אדרבה ,הוא מזהיר לעשות ספרים הרבה ,כי ומלאו את הארץ וכבשוה" .כלומר :ע"י שיפרו וירבו וימלאו הארץ ,ויכלו כל הנשמות שבגוף – על
מהאי טעמא "אין קץ" – עד שיתרבה הרבה ספרים .כמו דהוי "להג הרבה יגיעת בשר" להעמיד ידי זה יכבשוה וירדו בדגת הים ,כי אז יהיה גאולה שלימה עולמית.
תולדות – דהוי כדי לקרב הקץ ,כן הוי עשיית ספרים הרבה – לקרב הקץ וכו'. כן הכי נמי הוי עסק התורה .כי הנה ,אם לפני האדם אין לתורה שיעור ,אך לפניו ית' יש גם לתורה
ואני תפלה לאל חי ,לקיים בי מאמר פי אשר שמתי בלבי ,ואזכה להיות עכ"פ משהו מכל חבורינו שיעור ,כמו שראה הנביא ,וכמו שאמרו חז"ל במס' עירובין (דף כ"א ע"א) ,ובפיוט פ' שקלים .ולזה,
מצטרף לחשבון גדול לכל הספרים הקדושים והנוראים ,ולהיות במשהו מכל חבורינו קצת למשה רבינו נמסרה לו התורה כולה ,וילמדה את בני ישראל.
התקרבות הגאולה וביאת משיח צדקינו במהרה בימינו. אך תיכף אחרי הסתלקות משה רבינו ע"ה נסתמו עיניהן ולבן של ישראל ,ונשכח ג' מאות הלכות.
כתב בספר יוסף אברהם להגר"י שאלתיאל (מגדולי שאלוניקי)" :זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה, והנה מאז והלאה התחיל השכחה להתגבר מעט מעט ,עד שבימות הגלות נשכחת בעוונותינו
א) .יראה ,דהזוכה לחבר ספר כדי לזכות הרבים – יזכה לתולדות אדם; רצה לומר ,שנולד מחדש .אפי' הרבים כל תורה שבעל-פה; ולכך נאמר (איכה ב ,ט)" :בגוים אין תורה" .אך בעבדותינו לא עזבנו
הגיע זמנו ליפטר מן העולם – יזכה ויחיה ,וכקטן שנולד דמי וכו' .וזהו כוונת הפסוק (שם א ,כח): אלהינו ,ויט עלינו חסד ,ונתן בכל דור ודור אשר התחילו להחזיר התורה ליושנה מעט מעט – איש
"ויברך אותם אלהים ,פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" .יראה ,כי לא די לו להאדם להיות צדיק איש כפי שכלו ,אשר חנן ה' אותו.
לעצמו לבד ,אלא גם כן שיפרה וירבה ללמוד לאחרים ,שיעשו כמעשיהו ממנו .ועל ידי שמזכה ולכך ,כמו שתלוי ביאת משיחנו בכליון כל נשמה שבגוף ,ויהיו בעוה"ז – כן תלוי ביאת משיחנו בגמר
את הרבים ,יזכה שיהיה צדיק מושל ביראת אלהים – שהקב"ה גוזר ,והוא מבטל גזרתו ית' על ידי כל התורה שיהיה בעולם ,כמו שניתנה למשה רבינו .אם יראה ית' בעיניו הטהורים שכבר כלה תורה,
מעשיו הטובים ,והוא מושל בעולם .וזהו "ויברך אותם אלהים" – כי ישא ברכה מאת ה' המקיים כפי אשר נתונה בעולם הזה – אז יבוא משיח צדקינו וכו' .ולכך ,בצאת כל ספר וספר כדת ,הוא
פריה ורביה במעשיו הטובים לזכות לאחרים .וזהו "פרו ורבו ומלאו את הארץ" – יראה ,שיעשה התקרבות הגאולה במהרה בימינו.
פריה ורביה במעשיו הטובים לזכות לאחרים ,ומלאה הארץ דעה את ה' .ועל ידי זה "וכבשוה" וזה טעם בן עזאי ,ומה שקיי"ל כן באבן העזר (ס"א ס"ד) ,דמי שחשקה נפשו בתורה פטור מפריה
– שתזכו לכבוש הארץ ולמשול בה ,הכל לפי רצונכם" ,ורדו בדגת הים". ורביה .ומה ענין זה לזה? אך לפי הנ"ל אתי שפיר ,דטעם אחד לשניהם :ענין פריה ורביה הוי לקרב
תישארב תשרפל ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר יט חלק י בדיני קריאת
התורה והמסתעף
◆יְ ַד ְע ָּתם–יְ ַד ְע ֶּתם ,השמטת הכינוי לגמרי .שינוי .הזהיר ,ולא החזיר( .חלק ה) גדרי שינוי משמעות בקריאת התורה ,על פי
◆יְ ָד ָע ּה–יְ ָד ָעה ,חסרון מפיק .תיקן תיכף( .חלק א)
פסקי האשל אברהם – חלק י
והקמץ סותרו .אין הכרע( .חלק א)
◆נָ ָד ָרה–נָ ָד ָר ּה ,תוספת מפיקָ ,
מפתח הגדרים
ה–ה ְׁש ָק ָת ּה ,תוספת מפיק .גער ולא תיקן ,ואינו בכלל שינוי כל כך.
◆ ִה ְׁש ָק ָת ִ
(חלק א) א .שינוי שבין ציווי לסיפור ,ובין עתיד לעבר
–לה יִ ַּט ָּמא ,חסרון מפיק ,ומצינו ָלה בלא מפיק .אין שינוי( .חלק א)
◆ ָל ּה ָ ההכרעה תלויה אם המדבר או העושה מתחלף עם הזמן ,או שגוף המשמעות
עומד במקומו.
�ָׁק ָָתה כתב שאינו בכלל שינוי,
שבִהְׁש ָ
ִ [ובפסקי המפיק לא נתיישבו דבריו זה עם זה,
ובָנָ ָָד ָָרה משמע שמצד המפיק לבדו היה מחזיר]. תב–וָ ֶא ְכ ּ ֹ
תב ,שהמדבר מתחלף ,הקדוש ברוך הוא או משה .שינוי ודאי, ◆וְ ֶא ְכ ּ ֹ
והחזיר( .חלק א)
ו .הגייה והברה
ּ–הנִ יחוּ ,ושורש ההנחה אחד בשניהם .אין שינוי כל כך ,ולא החזיר.
◆ ַה ִנּיחו ֵ
ההכרעה תלויה אם העולם מדקדק בה ,ואם ההפרש ניכר לשומע. (חלק א ,ותיקון בחלק ט)
ים–אנָ ׁ ִשים ,חטף ַפתח שנקרא ככעין ֵצירי .הזהיר ולא החזיר( .חלק ח)
ֵ ◆ ֲאנָ ִׁש ◆וְ יִ ְהיוּ–וַ יִ ּ ְהיוּ ,שבדבר ה' העתיד כעבר .אין קפידא כל כך( .חלק א)
וקמץ קטן .שתק ולא הזהיר כלל( .חלק ו) ◆ ְל ׇע ְב ָד ְ
ם–ל ָע ְב ָדםָ ,קמץ גדול ָ ◆ ָ ּב ָאה ,מלעיל ומלרע ,שהשינוי בהטעמה בלבד .נשאר בצריך עיון( .חלק א)
לקמץ קטן ,והוא הכלל .אין מחזירין ,שמנהג הפשוט מכריע.
◆ ָקמץ גדול ָ [ובמאמר עלה שאין ארבעת הפסקים עולים בקנה אחד בהכרעתם ,ועדיין יש
(חלקים ו–ז) להתיישב בדבר].
◆הגיית העי"ן .אין היכר נרגש ,ויצאו ידי חובתם( .חלק ז) ב .חילופי הבנינים
◆ ָק ְר ָאה ,ועיין לעיל בגדר ד( .חלק ד) ההכרעה תלויה אם העושה מפורש בפסוק ,ואם ההיכר מונח באות שנשתנתה.
[והכלל שעלה שם :שהברה שאין העולם מדקדק בה אינה נחשבת שינוי שמחזירין שה ,נפעל ופעל .שינוי ,ומחזירין( .חלק ב) ש ַּ
ה–ת ֲע ֶ ׂ ◆ ֵּת ָע ֶ ׂ
עליו ,ואין שינוי הברה קל בלבדו משנה את משמעות התיבה].
–ל ֵה ֵח ּלוֹ ,חילול והתחלה ,שהפירוש מתהפך לגמרי .שינוי( .חלק ב)
◆ ְל ֵה ַח ּלוֹ ְ
ז .שתי הוראות בשורש אחד
◆ ֻק ַ ּב ָ
ר–ק ַבר ,פועל ופעל במקום שהעושה מפורש .שינוי ,ולא החזיר( .חלק ב)
ההכרעה תלויה אם הצורה מכריעה בין שתי ההוראות.
◆יָ ִקים–יָ קוּם ,שינוי ודאי .הזהיר תיכף ולא החזיר( .חלק ב)
◆וַ ִּת ְק ֶראנָ ה–וַ ִּת ְק ָר ֶא ָנּה ,לשון אמירה ולשון מקרה .שינוי ,והחזיר( .חלק ט)
◆וַ יַ ּ ֵ ּגד–וַ יֻ ּ ַ ּגדִ ,ה ְפ ִעיל ֻ
וה ְפ ַעל במקום שאין העושה מפורש .אין שינוי( .חלק ב)
ֹא–לבֹא ֲח ָמת ,מקור ולשון סיבה .אין שינוי וכל שכן בספק ,ולא החזיר.
◆ ְלב ָ
(חלק ט) ◆וַ יִ ּ ׁ ְש ַלח–וַ יְ ׁ ַש ַּלח ,שליחות ושילוח .נשאר בספק( .חלק ב)
ח .גדר הספק עצמו ◆וַ ֵּת ׁ ֶשב–וַ ֵּת ׁ ָשב ,שההיכר בתנועת התי"ו ולא בשי"ן .אין שינוי בהחלט( .חלק ב)
והכלל העולה ,שאף בספק שינוי נכון לכתחילה לחזור ולקרות ,ובדיעבד אולי ◆וַ יָ ּ ֶרב–וַ יָ ּ ָרב ,שההיכר ביו"ד ולא ברי"ש .אין שינוי( .חלק ב)
יש קולא. [והכלל שעלה שם :אין חילוף הבנין נחשב שינוי מחמת עצמו ,אלא במקום שהוא
◆ל ֹא יִ ְת ַח ּ ָׁשב–יִ ְת ַח ּ ֵׁשב ,שכל שיש חשש כל דהו נכון לחזור ולקרות .הזהיר מעביר את הפעולה ממי שהכתוב מדבר עליו לאחר].
והחזיר מספק( .חלק ט) ג .שם דבר ,תואר ולשון פעולה
◆וְ ֶא ְכ ּ ֹ
תב ,שגם בספק נכון לכתחילה( .חלק א) ההכרעה תלויה אם הצורה שנקרא נמצאת בלשון באותה הוראה.
◆ ֳר ִאי ,ספק ,והחזיר( .חלק ג) ב–מ ּטוּב ,נפרד ונסמך .שינוי .הזהיר והחזיר מיד( .חלק ג)
◆ ִמ ּטוֹ ִ
שהקמץ נעתק מן הבי"ת .שינוי ודאי ,והחזיר
ָ ◆ו ְּב ָע ָל ּה–ו ֳּב ְע ָל ּה ,פועל ותואר,
אף לאחר הפלגה( .חלק ה)
הסניפים
י–ר ִאי ,שם דבר ולשון עבר .ספק ,והחזיר( .חלק ג)
◆ ֳר ִא ָ
ואלו אינם גדרים ,אלא טעמי צירוף שסמך עליהם בצירוף הגדר שבגוף הדין. ְ ְ
–שרוֹ ך ,שם הנגזר ולשון פעולה .ומצינו המשקל ,ולא החזיר( .חלק ג)
שרוּך ְ ׂ
◆ ְׂ
◆ ְׂ ְ
שרוּך ,ההפלגה והברכה ,וקפידא לדלג מענין לענין( .חלק ג)
[והכלל שעלה שם :שההפרש בשלשתם אינו בזמן ולא בבנין ,אלא בעצם סוג
◆ ֳר ִאי ,חשש הקדיש( .חלק ג) התיבה ,אם שם דבר היא או תואר או שם של פעולה].
◆ ֻק ַ ּבר ,שנתפרדה חבילת הקיבוץ( .חלק ב) ד .זכר ונקבה ,יחיד ורבים
◆ ַה ִנּיחוּ ,ההפלגה ,ובנזכר תיכף חוזר וקורא( .חלק א) ההכרעה תלויה אם ההיכר נשמע בפה ,ואם יש בדבר רוח חיים.
◆יָ ִקים ,שלא הרגישו השומעים( .חלק ב) יכם ,יחיד ורבים ,וההיכר נשמע .שינוי( .חלק ד)
◆יֶ ְד ֶכם–יְ ֵד ֶ
◆יְ ַד ְע ָּתם ,שיצאו בשמיעה ממנו מתוך הספר( .חלק ה) ה–מ ֲע ָקה ,זכר ונקבה במה שאין בו רוח חיים .מסיק שאין שינוי ,וחזר
◆ ַמ ֲע ֶק ַ
◆ ְל ׇע ְב ָדם ,ספק אם קרא כלל בשינוי ,וההפלגה( .חלק ו) וקרא להחמיר( .חלק ד)
◆ו ְּב ָע ָל ּה ,ולהיפך ,שחזר וקרא אף על פי ההפלגה( .חלק ה) ◆וְ י ַֹל ְד ְּת–וְ יָ ַל ְד ָּת ,זכר ונקבה ,ודיני קריאה וכתיבה שאני .אין שינוי ,ולא החזיר.
שבְׂש� רּו ְְּך היו בידו בְׂש� רּו ְְּך ,אף ששניהם לאחר הפלגה:
(חלק ד)
ׂ בֳר ִִאי ולא ׂ
[ומה שהחזיר ֳ
ובֳר ִִאי לא היה
שלשה טעמים ,והעיקר שבהם שאף הקריאה שקרא שם דבר היא; ֳ ה–ק ָרא ,שההיכר תלוי במנהג ההברה .אין היכר( .חלק ד)
◆ ָק ְר ָא ֳ
בידו אלא ההפלגה לבדה .ואין ההפלגה פוטרת מחמת עצמה ,אלא מצטרפת למי ◆וַ יִ ּ ׁ ְש ַּתחוּ–וַ יִ ּ ׁ ְש ַּת ֲחווּ ,יחיד ורבים .נשאר בצריך עיון( .חלק ד)
שכבר יש לו צד להקל בגוף הדין].
[והכלל שעלה שם :שבחילוף שבין זכר לנקבה נוטה להקל ,ושלש מדרגות בו; ומה
תם ונשל ם שב ח לא-ל ב ו רא ע ול ם בַמ ֲֲע ֶֶקה לא היה מחמת המין אלא מחשש לשון עבר].
שחזר וקרא ַ
ה .מפיק ה"א והכינוי
ההכרעה תלויה אם הכינוי קובע את המשמעות ,ואם מצינו הצורה בלא מפיק.
המשך בעמוד ד
תישארב תשרפל ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
שהבאנו בחלק ב – כתב: נספח
[ה]גם שבמנחה דשבת קודש ושני וחמישי קורים פסוק ההוא ללוי עם עוד
שני פסוקים ,אין חשש על ידי טעות הנ"ל בדיעבד .מלבד מה שכתבתי קרא שני פסוקים וחצי
לעיל מצד מה שאמרו חז"ל (מגילה כב ע"א) שיש סברא לפסוק פסוק אחד למלאות הגליון צרפנו כאן עוד ענין שדן בה הגה"ק מבוטשאטש זצ"ל ,והוא מגוף
לשנים כשאי אפשר באופן אחר. אותן רשימות שבסימן קמב שעסקנו בהן במאמר זה.
ונמצא שהשתמש בה למעשה :שאם היתה בפסוק טעות ,ולא נשארו לעולה אלא השאלה
שני פסוקים נקיים ,די בהם בצירוף חציו של השלישי.
אירע שינוי משמעות באחת התיבות ,ונמצא שאותו פסוק לא נקרא כהוגן .ודן
ההגבלות הגאון מה דינו של אותו עולה ,וזה לשונו:
ושתי הגבלות יש בדבר. ובמנחה ובשני וחמישי וכל זולת שבת קודש שחרית – אם היה שלשה
האחת ,שאין החצי נחשב אלא כשהוא מאמר שלם בפני עצמו ,וזה לשונו: פסוקים להעולה אז חוץ פסוק שהיה בו שנוי משמעות ,אין לקרות עוד.
ואם אין שלשה פסוקים זולתו – מסברא חוזר וקורא אחד וקורא כנ"ל ,ואינו
ומכל מקום לא שייך כן רק בפסוק שבו שני מאמרים קצרים ,שגם קצתו כמוסיף על הקרואים ,כיון דהוה ליה כלא עלה כלל אשר לא קרא שלשה
מאמר שלם .וזולת מאמר קצר שהיה בו טעות המשמעות בתיבה ,יש עוד פסוקים כמשמעותם.
בפסוק ההוא מאמר קצר שלם – בכך יש לומר כנ"ל ,וצריך לעיין עדיין
כעת היטב. ביאור דבריו
אבל פסוק שאין בו אלא מאמר אחד ארוך ,אין חציו עולה למנין. הרי שהפסוק שאירע בו השינוי אינו עולה למנין כלל ,וכאילו לא נקרא .ולפיכך אם
קרא העולה יותר משלשה ,ונשארו בידו שלשה נקיים – יצא ,ואין צריך כלום .ואם
והשניה ,שיהיו כסדר .ובזה כתב לעיל מיניה ,וזה לשונו: לא נשארו לו שלשה ,נמצא שלא עלה כלל ,ומעלים אחר וחוזרים וקוראים עמו.
צריך לעיין עדיין כעת אם בכך ובכל גווני צריך להיות כסדר ,ומסברא גם ועל זה בא הצריך עיון
בסירוגין יצא ידי חובה ,חוץ מהמפורש כגון קריאת שמע ומגילה .ואולי
מכל מקום ,למה שהפסוק צריך לשלאחריו כסדר להבין המשמעות ,צריך ואף על פי כן חזר ונסתפק בעיקר הדבר ,וזה לשונו:
להיות בכך כסדר. ומכל מקום צריך לעיין עדיין כעת (לא עיינתי עתה בכך) ,כי יש לומר כמו
ולכאורה נוגע אף לנדון שלנו .שאם אירע השינוי במאמר האחרון של הפסוק שלמאן דאמר (שמואל במגילה כב ע"א) "פוסק" בפרשה דראש חדש ,מוכרע
השלישי ,נמצאו שני פסוקים וחצי רצופים ,והוא ממש כאופנו של שמואל בפרשת שבשני פסוקים וחצי די .ו[גם רב] דפליג עליו ,לא נתפרש דפליג מטעם
ראש חודש ,שהעולה מסיים בחצי פסוק .אבל אם אירע באמצע – שהרי אותו הכרחיות שלשה פסוקים שלימים ,רק "לכתחילה" שייך טעם משום פסוקא
חלק "הוה ליה כלא עלה כלל" – נמצאת הקריאה בסירוגין ,ואין הראיה משמואל דלא פסקיה משה רבינו עליו השלום אנן לא פסקינן .מה שאין כן בהנ"ל
מוכחת .ובזה תלוי הדבר בצריך עיון שלו עצמו. "בדיעבד" דלא שייך כן.
הנפקא מינה למעשה הסוגיא במגילה
והיוצא מכל זה :עולה שלא היו לפניו אלא שלשה פסוקים ,וטעה באחד מהם – בפרשת ראש חודש אין אלא ארבעה פסוקים לארבעה עולים ,ונחלקו בה רב
אם אותו פסוק מחולק לשני מאמרים ,והמאמר הנותר שלם ונקרא כהוגן ,יש לומר ושמואל (מגילה כב ע"א) .רב אומר דולג – שהעולה חוזר וקורא פסוק שכבר נקרא.
שאף על פי כן די בזה ,ואין צריכים לחזור ולקרות. ושמואל אומר פוסק – שחולקים פסוק אחד לשנים.
וטעמו של רב" :כל פסוקא דלא פסקיה משה – אנן לא פסקינן ליה" .ושמואל ,מה
מדברי שאר פוסקים ראה שלא לומר דולג? "גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין".
וכן העלו שאר הפוסקים. והקשתה הגמרא על שמואל מדברי רבי חנניא קרא ,שאמר" :צער גדול היה לי
בשו"ת אמרי יושר (ח"א סימן קמג) כתב וזה לשונו: אצל רבי חנינא הגדול ,ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן ,הואיל
נראה לדינא בא' שקרא בתורה ב' פסוקים וחצי ,ובירך לאחריו ,שאין צריך ולהתלמד עשויין" .הרי שאין פוסקין.
לחזור ולקרות ,דזה הוי כקרא ג' פסוקים .דרב ושמואל לא פליגי אלא לענין ותירצה" :התם טעמא מאי – משום דלא אפשר ,הכא נמי לא אפשר" .כלומר ,אף
לכתחלה ,אבל בדיעבד מודה רב דהוי קריאה גמורה .ולפלא בעיני שלא רבי חנינא הגדול מודה שבמקום שאי אפשר – פוסקין.
דיברו הפוסקים מדין זה דקרא ב' פסוקים וחצי אם יצא בדיעבד שכבר ונמצא הכלל מפורש בגמרא ,שהיכא דלא אפשר פסקינן .ואף רב אינו חולק בו,
בירך. אלא שסובר שבפרשת ראש חודש אפשר ,שהרי יש דולג.
ומה שתמה שלא דיברו הפוסקים מדין זה – הרי לפנינו שכבר קדמו בו הגאון ובזה יתבארו דבריו
מבוטשאטש ,ובאותו טעם עצמו.
ומכאן ראייתו :שלמאן דאמר פוסק ,נמצא שיש עולה שאין בידו אלא שני פסוקים
ואף על פי שהאמרי יושר מדבר במי שלא קרא כלל את הפסוק השלישי במילואו, וחצי ,ואף על פי כן יצא .הרי שאין שלשה פסוקים שלמים מעכבים.
ואילו הגאון מדבר במי שקראו וטעה בו – הרי אחד הם .שכן כתב הגאון בפירוש
על אותו פסוק "הוה ליה כלא עלה כלל" ,שאינו עולה למנין וכאילו לא נקרא. ומה שרב חולק עליו – אין הכרח שחולק מפני שצריך שלשה שלמים ,אלא מפני
ונמצאו שניהם בנדון אחד :עולה שאין בידו אלא שני פסוקים וחצי. "פסוקא דלא פסקיה משה רבינו עליו השלום אנן לא פסקינן" .וטעם זה אינו אלא
לכתחילה ולא בדיעבד .ונמצא שאף רב מודה בנדון שלנו ,שכבר קרא ובירך ,ואין
וכן חידש בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סימן סו) ,וציין שם לשו"ת תורת מרדכי (להג"ר
ברירה אחרת.
מרדכי אליהו ראבינאוויץ ,או"ח סימן מד אות ג) .ועיין גם בשו"ת אגרות משה (ח"ד סימן כג),
ובשו"ת חשב האפוד (ח"א סימן קטז). ומקום שני שסמך על סברא זו
וכן סמך עליה במקום אחר .שבפסק ַוַ ַּי�ֵּּג�ּ ד שבריש פרשת ויחי – והוא הפסק
זיקוקין דנפקא מפומי'
בתולדות המחבר שו"ת תפארת נפתלי להגה"צ משארמאש זצ"ל: כתב הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד פ"ח אות ו):
היה רגיל לספר עובדא זו בהתרגשות עצומה – מה ששמע מהגה"ק מנאסויד. צריך שתדע ,שמן התיקונים הגדולים שסידרו הנביאים לישראל היה ענין הקריאה בתורה .וזה
שסיפר ,שכשהיה בצאנז על ימים האחרונים של סוכות ,בשמחת תורה הכריז השמש :שכל נכלל בשתי בחינות :האחת – קריאת ספר התורה על הסדר עד תומו ,וחוזר חלילה על דרך זה;
אחד שרוצה לעלות לתורה יצא לחוץ ,כי כאן לא יעלו לתורה רק ז' הקרואים .והי' מסופק והשנית – קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים.
מה לעשות :כיון שאם ילך לחוץ לעלות לתורה ,לא ישמע הקריאות של מרן הדברי חיים; וזה ,כי הנה ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו ית' להיותנו הוגים בו ,שעל ידי זה
ואם ישאר שם ,לא יעלה לתורה .וגמר בדעתו ,שיותר טוב לישאר בבית המדרש ,כדי לשמוע תימשך לנו הארתו .והנה לקבל הארה זו בתמידות ,תיקנו שנהיה הוגים בו במקהלותינו
הקריאה ממרן הדברי חיים. בתמידות על הסדר – וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי לכל אחד ואחד בפרטו .והנה על ידי
והמשיך מרן מנאסויד לספר :שכשהתחיל הדברי חיים לקרות "בראשית ברא אלקים את השמים הקריאה התמידית הזאת ,מתמיד בנו אור הקדושה הזאת.
ואת הארץ" ,אז ראה ממש בעיניו שעכשיו נעשה שמים וארץ .וכשקרא שוב הפסוק "ויהי ערב", וגם בזמנים המיוחדים ,כפי ענינם ,ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לענינים ההם ,להחזיק
ראה ממש שנעשה ערב; וכן כשקרא "ויהי בוקר" ,ראה ממש שנעשה בוקר; וכן להלאה .וסיים :וכי הארת הימים על ידי כח התורה ,שהוא הכח היותר חזק שיש לנו.
יהיה לי חרטה על מה שלא עליתי לתורה?!
וכשרבינו הי' מספר הסיפורים האלו ,הי' מספרם בהתלהבות גדול ,כאלו שומעם עכשיו ממרן
מנאסויד .והי' נראה בעליל אש הקודש שנדלק בקרבו מרבותיו ,צדיקים מדור הקדום.
תישארב תשרפל ד דרושים קדמונים
תישארב תשרפל
ויש לדקדק :למה שאל דוקא את רבי שמואל בר נחמן? ועוד ,מה מאא"ז הגה"ק ר' יעקב מלינסק זצ"ל – אבי
שאל "מהיכן" ,והלא כל מה שברא הקב"ה – מאין בראו? אביו של הרה"ק מראפשיץ
ויש לומר ,דאיתא בגמרא (ראש השנה לב ע"א)" :הני עשרה מלכיות כנגד
מי? ...כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם .הי נינהו? ויאמר בצל אל שהקד ים מ שכן לארו ן – ראיה שהארץ נ ברא ת תחי לה
דבראשית תשעה הוו! בראשית נמי מאמר הוא" .והקשו המפרשים: במדרש (בראשית רבה פ"א סי"ד) :רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא וכו'
אם כן ,למה לא נאמר "ויאמר" גם אצל שמים וארץ? "ְוְֵאת ָָה ָָאֶרֶ ץ" (בראשית א ,א) ַׁמִיִ ם" לרבות חמה ולבנה ומזלותֵ , "ֵאת ַַהָּׁש ַ – ֵ
ואיתא במדרש :מה עשה הקב"ה בשעת בריאת העולם ,ביום ובלילה? לרבות אילנות ודשאין וגן עדן.
רבי יוחנן אמר :בלילה היה מחשב ,וביום היה אומר .ורבי שמואל בר אּוִרי ֶבֶ ן חּורְלְֵאל ֶּבּ ן ִ
"ּוְבְַצ ֵ
ושם עוד :רבי תנחומא משום רב הונא אמרַ ,
נחמן אמר :אמירה ומחשבה היו כאחת. הּוָדה ָָעָׂשׂ ה ֵֵאת ָּכּ ל ֲֲא ֶׁׁשר ִִצָּוּ ה ה' ֶאֶ ת ֹמ ֶֹׁׁשה" (שמות לח ,כב) – "אשר ְלְַמֵּטּ ה ְיְ ָ ַ
והנה לרבי יוחנן ,שבלילה היה מחשב וביום היה אומר ,קשה קצת: "ֵאת ָּכּ ל ֲֲא ֶׁׁשר ִִצָּוּ ה ה' ֶאֶ ת ֹמ ֶֹׁׁשה" ,אפילו צוה אותו משה" לא נאמר ,אלא ֵ
בשאר הבריות ,שנבראו אחר שמים וארץ ,שייך לומר "ויהי ערב ויהי דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני.
בוקר" ,שהיו ניכרים היום והלילה באותות השמים .אבל בשמים עכ"ל.
עצמם ,היאך שייך לומר שקדם להם לילה שבו חשב ,ואחר כך ביום ופירש היפה תואר (ד"ה אפילו דברים) ,שהקב"ה אמר "משכן וארון" ,ומשה
אמר? על כרחך צריך לומר ,שהשמים והארץ נבראו מיד בתחילת אמר "ארון ומשכן" ,ובצלאל עשה משכן תחילה ואחר כך ארון (ברכות
הלילה ,במחשבה בלבד ,כדברי רבי יוחנן .ולכך נאמר בהם "בראשית", נה ע"א).
ולא "ויאמר"[ .וכן הקשו ביפה תואר ובנזר הקודש על בראשית רבה
יב ,יד; והיפה תואר תירץ שבערב נברא האור]. ויש לבאר מה ענין דברי רבי תנחומא לכאן ,ונראה לחברם לדברי רבי
עקיבא שלפניהם.
אבל לרבי שמואל בר נחמן ,שאמירה ומחשבה היו כאחת ,קשה :למה
שינה הכתוב ,ונאמר בשמים וארץ "בראשית" ולא "ויאמר"? אלא ַׁמִיִ ם"
"ֵאת ַַהָּׁש ַ
דהנה פירש היפה תואר (שם ד"ה לרבות חמה) ,שמה שאמרו ֵ
על כרחך כדברי המפרשים ,שלשון "בראשית" נכון באותם דברים לרבות חמה ולבנה ומזלות ,רצונו לומר שבאותו מאמר שנבראו
שבראם הקב"ה מאין [– שמים וארץ] ,ובשאר הדברים [שנבראו מן השמים נבראת גם החמה.
החומר שכבר היה] נאמר "ויאמר". ולדעת חכמים ,שאף תולדות השמים מציון נבראו (יומא נד ע"ב) ,נמצא
והשתא אתי שפיר .לרבי שמואל בר נחמן ,מאחר שנאמר באור שהחמה מן הארץ נבראת .ולפי זה יקשה לבית שמאי ,שאמרו (בראשית
"ויאמר אלקים יהי אור" ,מוכח שלא נברא מאין ,אלא מדבר שכבר ַׁמִיִ ם" לרבות חמה, "ֵאת ַַהָּׁש ַרבה פ"א סט"ו) שמים נבראו תחילה :איך אמר ֵ
היה .ולכך שאלו דוקא אותו "מהיכן נבראת האורה" ,שבלא זה לא שנבראת עם השמים – והלא עדיין לא נבראת הארץ ,והחמה מן
היה מקום לשאול "מהיכן"[ .ולרבי יוחנן אין מקום לשאלה זו ,שהרי "ֵאת הארץ נבראת .ועל כרחך צריך לומר ,דאין הכי נמי ,מאן דדריש ֵ
"ויאמר" נאמר משום שנברא ביום ,ולא משום שנברא מדבר שכבר ַׁמִיִ ם" לרבות חמה סבירא ליה כבית הלל ,שהארץ נבראת תחילה. ַַהָּׁש ַ
היה ].ודוק היטב. והנה בספר בגדי אהרן (פ' תרומה ד"ה ואמר לו) הביא קושיא בשם ספר
[צמח הצב"י :ואף שבמדרש שלפנינו (בראשית רבה יב ,יד) נחלקו בזה בית תולדת נח ,על מה שאמר בצלאל לבנות את המשכן תחילה ,משום
שמאי – "מחשבה בלילה ומעשה ביום" – ובית הלל – "זה וזה ביום", שמנהגו של אדם לבנות בית ואחר כך כלים.
יש סמך לדברי רבינו שרבי שמואל בר נחמן סובר "אמירה ומחשבה ֹלִקים" (תהלים פו ,ח) – אין "ֵאין ָּכּ מֹוָך ָָב ֱֱא ִ
והלא אמרו (עי' שמות רבה פכ"ה ס"ו)ֵ :
בהדדי" .דאיתא בבראשית רבה (ח ,ג)" :ויאמר אלקים נעשה אדם – מנהגו של הקב"ה כמנהג בשר ודם .בשר ודם בונה התחתונים ואחר
במי נמלך? רבי יהושע בשם רבי לוי אמר :במלאכת השמים והארץ כך העליונים ,והקב"ה בונה העליונים ואחר כך התחתונים ,שנאמר
נמלך ...רבי שמואל בר נחמן אמר :במעשה כל יום ויום נמלך" .ואם ְיְָס ָָדּה" (עמוס ט ,ו).
לֹוָתיו" ואחר כך "ַוַ ֲֲאֻגֻ ָּּדתֹו ַַעל ֶאֶֶרֶ ץ ָ
ַׁמִיִ ם ַַמ ֲֲע ָ
"ַהּבֹוֶנֶ ה ַַבָּׁש ַ ַ
המחשבה היתה בלילה והמעשה ביום ,הרי בשעת המחשבה עדיין לא
היה מעשה אותו היום בעולם ,ובמה נמלך? אלא על כרחך שלדעתו ועל כרחך צריך לומר ,שאותו מדרש שאמר בצלאל כן סבירא ליה
המחשבה והמעשה היו כאחת ,ונמלך במה שכבר נעשה .ולרבי לוי, כבית הלל ,שהארץ נבראת תחילה.
שנמלך במלאכת השמים והארץ ,אתי שפיר אף אם המחשבה היתה ולפי זה אתי שפיר המדרש .שהמדרש רוצה להוכיח שהארץ נבראת
בלילה ,שהרי שמים וארץ נבראו תחילה ,מיד בתחילת הלילה ,כדברי ַׁמִיִ ם" לרבות "ֵאת ַַהָּׁש ַ תחילה ,כמו שמוכרח לדברי רבי עקיבא שאמר ֵ
רבינו]. חמה ,שהרי אף החמה מציון נבראת ,כמו שנתבאר.
מכת"י תלמידו ,הספרייה הלאומית ,מספר 4197 ְלְֵאל וגו' ָָעָׂשׂ ה" .דיש להקשות, "ּוְבְַצ ֵ
ולזה הביא את דברי רבי תנחומאַ ,
מה ראה בצלאל לשנות ממה שאמר משה ארון תחילה ואחר כך
מאא"ז הג"ר יעקב משה אבי החוות דעת משכן – והלא מנהגו של הקב"ה אינו כמנהג בשר ודם ,שהרי השמים
נבראו תחילה.
עובי הר קי ע – שלש אצבע ות ש ל ה ק ב "ה
אלא על כרחך שבאמת הארץ נבראת תחילה ,ומנהגו של הקב"ה
ֹלִקים ֶאֶ ת ָָה ָָר ִִק ַיַע (בראשית א ,ז) .בתרגום יהונתן :סומכא דרקיע ַוַ ַּיַ ַַעׂש ֱֱא ִ כמנהג בשר ודם ,ולכן שינה בצלאל .ומשום הכי סמך המדרש דברי
תלת אצבעין .והוא תמוה ,דאין אלו אלא דברי נביאות .ועיין בספר רבי תנחומא לדברי רבי עקיבא ,וק"ל.
לוית חן (בראשית ,באור יקרות ד"ה במדרש) מה שתירץ על זה.
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד פיורדא – זקנו של הברוך טעם
ולפענ"ד נראה בפשיטות ,דכן הוא על פי חשבון ,דמבואר בעירובין מהיכ ן נ ב רא ת הא ורה
"ְוְָׁשַׁמִיִ ם ַּבּ ֶּזֶּרֶ ת
ַ (כא ע"א) שרוחב העולם חצי אמה של הקב"ה ,מקרא
ִּתֵּּכּ ן" (ישעיה מ ,יב) ,והזרת חצי אמה .והאמה ששה טפחים ,נמצא רוחב במדרש (בראשית רבה ג ,ד)" :רבי שמעון בן יהוצדק שאל את רבי שמואל
העולם שלשה טפחים .והטפח ארבע אצבעות (עיין זבחים סג ע"א ופסחים בר נחמן ,אמר לו :מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה ,מהיכן
קט ע"א) ,נמצא רוחב העולם שתים עשרה אצבעות של הקב"ה. נבראת האורה?" וכו'.
המשך בעמוד ו
תישארב תשרפל ה דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
היינו בריאת אדם הראשון שממנו מונין שנות עולם; אבל תחילת ובבבא בתרא (כה ע"ב) אמרינן שהעולם לקובה הוא דומה" ,חמה
בריאת העולם היתה מכ"ה באלול .לפיכך יפה קרא אדם לעצמו שם יוצאת" וכו' .וכיון שהעולם עגול ,נמצא היקפו שלשה חצאי אמה –
"אדם" – כי מן האדמה נוצרתי ,שנברא בתשרי ,שבו נקראת הארץ שכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים (סוכה ז ע"ב) – והם
"אדמה" .מה שאין כן שאר הבריות ,שנבראו קודם תשרי ,ועדיין לא תשעה טפחים ,שהם שלשים ושש אצבעות של הקב"ה .ומעתה חצי
נקראת הארץ "אדמה". העיגול – שמונה עשרה אצבעות.
ואין להקשות :מכל מקום למה נאמר בהן "ותוצא הארץ" ,והלא נבראו ובפסחים (צד ע"א) אמר רבא :שיתא אלפי פרסי הוי עלמא ,וסומכא
בתקופת תמוז שנקראת "תבל"? ויש לומר :בשלמא עכשיו נקראת דרקיעא אלפא פרסי – חדא גמרא וחדא סברא וכו' .דמהלך אדם
"תבל" על שם שהיא מתבלת את פירותיה – כלומר שמבשלת ונותנת בינוני ביום עשרה פרסאות ,ומעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה
טעם בפירות שהריצה בניסן; אבל אז ,בבריאת העולם ,לא היו לתבל מילין וכו' .נמצא שהילוך החמה בעובי הרקיע – והוא מעלות השחר
פירות שתבשלם ,אלא מוציאה היתה פירות גמורים ,שנאמר "עץ עד הנץ – הוא ששית מהילוכה ביום מהנץ עד השקיעה :שהילוכה
פרי" ,כמו שאמרו בראש השנה בסוגיא דרבי אליעזר הנזכרת .לפיכך ביום ששת אלפים פרסה ,ומעלות השחר עד הנץ אלף.
נקראת אז "ארץ" ולא "תבל". והנה הילוך החמה ביום הוא חצי העיגול ,והוא שמונה עשרה
ואם כן יקשה כאן ,שנאמר "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה אצבעות כמו שנתבאר .ואם כן עובי הרקיע ,שהוא ששית משמונה
ואת כל עוף השמים ,ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" .בשלמא עשרה ,הוא שלש אצבעות של הקב"ה .והוא ברור ונכון.
חית השדה ניחא" ,ויצר מן האדמה" ,שנבראו בששי שהוא תשרי ,שבו
נקראת הארץ "אדמה"; אלא עוף השמים קשה ,שהרי נבראו בחמישי,
ואם כן לא נבראו מן ה"אדמה" אלא מן ה"ארץ" .אלא על כרחך לומר, מאא"ז בעל קיקיון דיונה
ש"ויצר מן האדמה" אינו מוסב על עוף השמים אלא על חית השדה אדם הראש ון מ נה מקצ ת יום ש שי קו דם ששמר שב ת
בלבד; ועוף השמים אינו מוסב על היצירה ,אלא על מה שאחריו –
"ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו" ,כפירוש רש"י הנזכר .עד כאן ְּׁשִׁב ִיִעי
ְּבַּצְלְ מֹו (בראשית א ,כז)ַ .וַ ִּיְּׁשֹּׁבּת ַּבּּיֹום ַַה ִ
ֹלִקים ֶאֶ ת ָָה ָָא ָָדם ַ ִּיְּבְָרא ֱֱא ִ
ַוַ ָ
דברי אדוני אבי ז"ל. ִִמָּכּ ל ְמְַלַ אְכְּתֹו ֲֲא ֶׁׁשר ָָעָׂשׂ ה (שם ב ,ב).
ה וספת בנ ו בספ ר י עלת ח ן גרסינן בשבת (סט ע"ב)" :היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי
שבת ,מונה ששה ימים ומשמר יום אחד .חייא בר רב אומר ,משמר
ואני הצעיר אמלא את דבריו ,שלא יקשה :אם כן היה לו לקרוא אף יום אחד ומונה ששה .במאי קמיפלגי ,מר סבר כברייתו של עולם ,ומר
לחית הארץ בשם "אדם" ,שאף הן מן האדמה נוצרו .וצריך לומר סבר כאדם הראשון" .ופירש רש"י (ד"ה כאדם הראשון)" :שנברא בע"ש,
שאינו כן .שהרי רש"י פירש (בראשית א ,כד) "תוצא הארץ נפש חיה – הוא ויום ראשון למנינו שבת היה" .ובד"ה משמר יום אחד ומונה ו' כתב:
שפירשתי ,שהכל נברא ביום ראשון ,ולא הוצרכו אלא להוציאם" ,עד "וכל יום ששם אל לבו אינו משמר ,דשמא עשה מלאכה ,אבל יום
כאן לשונו .ולפי זה תחילת בריאתן היתה בשעה שעדיין לא נקראת המחרת משמר".
"אדמה" אלא "ארץ" ,ולפיכך נאמר בהן "תוצא הארץ"; ומאחר שגמר
הוצאתן היה ביום השישי ,שייך בהן גם "ויצר מן האדמה". לכך פירש רש"י שאינו משמר את היום ששם אל לבו ,אלא את יום
המחרת :שאם ישמור את היום ששם אל לבו ,לא יהא כאדם הראשון,
אבל אין לקרוא אותן בשם "אדם" ,כיון שתחילת בריאתן היתה ביום שנברא בערב שבת ,והיה לו על כל פנים קצת יום ששי למנינו קודם
ראשון שנקראת "ארץ" .מה שאין כן האדם ,שכל בריאתו – תחילתה השבת ,וק"ל.
וסופה – היתה בששי ,שאז נקראת הארץ "אדמה"; לפיכך עליו לבדו
חל שם "אדם" ,כי מן האדמה נוצר[ .צמח הצב"י :עיין בדברי דוד
להט"ז שם ,שהבין בדברי הגו"א שממה דכתיב "ויברא" אצל האדם מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
בששי ,הרי שהאדם יוצא מן הכלל ,ולא נברא כלל בראשון]. של הברוך טעם
למה נק רא אדם על שם האדמה
מאא"ז הגאון רבי יעקב יוקל סג"ל הורוויץ בגמרא חולין (כז ע"ב) :ועוד שאלו קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל
זצ"ל אבד"ק גלוגא – אביו של הג"ר איציקל – כתוב אחד אומר "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף" ,אלמא
האמבורגער ממיא איברו; וכתיב "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל
עוף השמים" ,אלמא מארעא איברו .אמר לו :מן הרקק נבראו .ראה
בת ו רת רבי מאיר כתנו ת א ור כמ ו שי הי ה ל עתי ד תלמידיו מסתכלים זה בזה ,אמר להם :קשה בעיניכם שדחיתי את
ּוְלְִאְׁשּׁתֹו ָּכְּתְ נֹות עֹור ַוַ ַּיְּלְִּבֵּׁשׁ ם (בראשית ג ,כא).
ְלְָא ָָדם ִ
ֹלִקים ָ
ַוַ ַַּיַּעׂש ה' ֱֱא ִ אויבי בקש? מן המים נבראו .ולמה הביאן אל האדם? לקרות להן שם.
ופירש רש"י ,דקרא הכי קאמר" :ויצר מן האדמה כל חית השדה ואת
ואיתא במדרש (בראשית רבה פ"כ סי"ב) :בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כל עוף השמים" לראות מה יקרא לו ,ולא איצירה קאי .עד כאן לשונו.
"כתנות אור" באל"ף .וכבר עמדו בזה ,מדוע דוקא בתורתו של רבי
מאיר מצאו כתוב "אור" באל"ף. וקשה :מה היו התלמידים מסתכלין זה בזה ,ומה הוקשה להם?
ואדרבה ,מאותו טעם עצמו שנבראו מן הרקק ,אין העוף טעון אלא
ונראה לבאר בדרך פשוט .על פי מה דאיתא בילקוט ראובני ,שלעתיד שחיטת סימן אחד ,כדבריהם .ועוד ,שהתירוץ שהשיב להם דחוק
לבוא ,כשיתוקן החטא של אדם הראשון ,ייכתב "כתנות אור" באל"ף, מאד ,דסכינא חריפא מפסקא לקרא – מהיכן לנו לומר ש"כל עוף
כמו שהיה ראוי להיות מתחילה. השמים" אינו מוסב על היצירה ,אלא על "ויבא אל האדם לקרוא להם
והנה איתא בעירובין (יג ע"א) :אמר רבי מאיר ,כשבאתי אצל רבי מה שמו" בלבד.
ישמעאל אמר לי ,בני ,מה מלאכתך? אמרתי לו ,לבלר אני וכו' .דבר ונראה לתרץ ,שבלאו הכי מוכרחים אנו לומר כן .שהרי קשה :למה
אחד יש לי ,וקנקנתום שמו ,שאני מטיל לתוך הדיו .אמר לי ,וכי קרא אדם את עצמו "אדם" ,לומר כי מן האדמה נוצרתי? והלא כל
ּוָמ ָָחה" (במדבר
מטילין קנקנתום לתוך הדיו ,והלא אמרה תורה "ְוְָכָ ַַתבָ ... הבריות נבראו מן האדמה ,שבכולן כתוב "ותוצא הארץ"; ומפני מה
ה ,כג) – כתב שיכול למחות ,עיין שם .הרי שתורתו של רבי מאיר היתה קרא שם זה לעצמו בלבד?
כתובה בכתב שאינו יכול למחות.
וצריך לומר שזהו הטעם ,על פי מה שאמרו במדרש רבה (בראשית פרשה
ואם כן שפיר מובן המדרש הנ"ל .דמן ההכרח היה צריך להיות כתוב יג ,יב) :אמר רבי שמעון בן גמליאל ,ארבעה שמות נקראו לארץ כנגד
בתורתו של רבי מאיר "כתנות אור" באל"ף ,כמו שיהיה לעתיד. ארבע תקופותיה – ארץ ,תבל ,אדמה ,ארקא .ארץ כנגד תקופת ניסן,
שמאחר שתורתו היתה כתובה בכתב שאינו יכול למחות ,אילו היה שהיא מריצה את פירותיה .תבל כנגד תקופת תמוז ,שהיא מתבלת
נכתב "עור" בעי"ן ,לא היה יכול להיתקן לעתיד .לכן היה כתוב "כתנות את פירותיה .אדמה כנגד תקופת תשרי ,שהארץ עשויה בולין בולין
אור" באל"ף ,ודו"ק. של אדמה .ארקא כנגד תקופת טבת ,שהיא מורקת את פירותיה.
נדפס בקובץ כרם שלמה ,שנה ח ,קובץ א ,עמוד כה וידוע שלרבי אליעזר ,האומר בתשרי נברא העולם (ראש השנה י ע"ב),
תישארב תשרפל ו דרושים קדמונים
