gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויגד משה · Veyaged Moishe — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: ויגד משה · Veyaged Moishe

שבוע: בראשית (2026-10-05)

ויגד משה · Veyaged Moishe — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ליקוטי‬ ‫אור אביגדור‬ ‫אמרות טהורות ופנינים יקרים‬ ‫שנשמעו מפ"ק של‬ ‫מורינו ורבינו‬ ‫הגה"צ אביגדור מוזס זצוק"ל‬ ‫מקראלי‬ ‫עה"ת ומועדים‬ ‫מכון "אור אביגדור"‬ ‫להוצאת דברי אלוקים חיים‬ ‫ממרן רבינו אביגדור מקראלי זיע"א‬ ‫יצא לאור‬ ‫לרגל יומא דהילולא א חשון תשפ"ה‬ ‫הדפסת הגליון בסיוע‬ ‫מרכז 'אמונת חיים' קראלי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫עיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫ניתן לקבל את הגליון‬ ‫בדוא"ל ‪8659931@gmail.com‬‬ ‫לתרומות והנצחות ובכל עניני הספר‪:‬‬ ‫ניתן לפנות לחבר המערכת‬ ‫הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א‬ ‫מו"צ בק"ק קראלי ומח"ס גם אני אודך‬ ‫טל‪052-7128536 .‬‬ ‫ספר בראשית‬ ‫לך לך‬ ‫בראשית ברא אלוקים את (א‪ ,‬א)‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך‬ ‫א"ת ר"ת א'מונה ת'מימות בא לרמז‬ ‫והיה ברכה (יב‪ ,‬ב)‬ ‫שראשית כל‪ ,‬ברא אלוקים את אמונה‬ ‫ו'תמימות‪ ,‬שבהם יכולים אנו להתעלות‪ ,‬הן‬ ‫מסביר רש"י‪ :‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬זה‬ ‫כשאנו עוסקים בשמים דהיינו רוחניות‪ ,‬והן‬ ‫שאומרים אלהי אברהם‪ .‬ואברכך זה‬ ‫כשאנו עוסקים בארץ דהיינו גשמיות‪.‬‬ ‫שאומרים אלהי יצחק‪ .‬ואגדלה שמך זה‬ ‫שאומרים אלהי יעקב‪ .‬יכול יהיו חותמין‬ ‫נח‬ ‫בכולן‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה‪ ,‬בך חותמין‬ ‫ולא בהם‪.‬‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה‬ ‫בדורותיו את האלוקים התהלך נח‬ ‫ומסביר ה"שפתי חכמים"‪ :‬רצונו לומר לפי‬ ‫שאין אומרים "אלהי" אלא על רבים‪ ,‬כמו‬ ‫ומפרש בעל הטורים נח לשמים‪ ,‬נח‬ ‫אלהי ישראל אלה'י העברים‪ ,‬ועל יחיד לא‬ ‫לבריות‪ ,‬נח לעליונים‪ ,‬נח לתחתונים‪ .‬נח‬ ‫מצינו לשון אלהי‪ .‬לכך ברכו "ואעשך לגוי‬ ‫בעולם הזה ונח בעולם הבא‪.‬‬ ‫גדול" כי אתה תחשב לרבים ויאמרו עליך‬ ‫וצריך להבין מדוע מובא בפסוק ג' פעמים‬ ‫"אלה'י אברהם"‪ .‬ובמילת "אברכך" שמורה‬ ‫נח‪ .‬אפשר היה לכתוב "אלה תולדות נח‪,‬‬ ‫עוד על תוספת ברכה‪ ,‬רמז שיאמרו גם כן‬ ‫איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬את‬ ‫על בנו אלה'י יצחק‪ ,‬וכן "ואגדלה שמך"‬ ‫האלקים התהלך נח"‪.‬‬ ‫שמורה עוד על תוספת גדולה‪ ,‬רמז‬ ‫שיאמרו גם כן על בן בנו אלה'י יעקב‪.‬‬ ‫אפ"ל שכדי להיות צדיק צריך להיות נח‬ ‫למקום ונח לבריות‪ ,‬וכל שרוח הבריות‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן (יב‪ ,‬ה)‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬רוח המקום נוחה הימנו‪ .‬ישנם‬ ‫האם שייך לומר על אדם שהוא “עשה‬ ‫רבים שבין אדם למקום הם צדיקים‬ ‫נפשות”?‬ ‫גמורים‪ ,‬ומדקדקים בתפילין ומניחים רש"י‬ ‫ורבינו תם ושימושה רבה‪ ,‬וטובלים מידי יום‬ ‫כתב רש”י חידוש ויסוד גדול שכתוב‬ ‫במקוה‪ ,‬וכו' אבל עד בין אדם לחברו שם‬ ‫במדרש רבה‪“ :‬את הנפש אשר עשו בחרן”‬ ‫הם‪ ,‬לא מפרגנים‪ ,‬לא מעניקים‪ ,‬אין להם‬ ‫– במה שהכניסום תחת כנפי השכינה‪,‬‬ ‫הכרת הטוב‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫שאברהם גייר אנשים ושרה את הנשים‪,‬‬ ‫מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום‪.‬‬ ‫מאידך יש אנשים שיש להם ארגוני חסד‬ ‫אדירים ובין אדם לחברו הם מאה‪ ,‬אבל בין‬ ‫וכבר נכתב כן בדברי חז”ל (סנהדרין יט‪ ,‬ב)‬ ‫אדם למקום כלום‪ ,‬לא שבת לא תפילין ולא‬ ‫‘שכל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו’‪,‬‬ ‫צניעות!‬ ‫והיינו‪ ,‬שזכות זו של לימוד התורה של אחר‬ ‫או קירובו לדרך ה’‪ ,‬נחשב לאדם כזכויות‬ ‫אבל מה יעשה אם זה מתנגש לו וצריך‬ ‫שהוא יצר‪.‬‬ ‫להחליט מה יותר חשוב לכבד את הזולת‬ ‫או לשמור על האידישקייט‪ ,‬על כן הזכיר‬ ‫כל אפשרות לקרב ולחזק יהודי בתורה‬ ‫שוב את האלוקים התהלך נח‪.‬‬ ‫ובמצוות – נזקפת זכות זו ותוצאותיה לדורי‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫שפעם בא אחד בא יהודי מודרני וביקש‬ ‫דורות למקרב‪ ,‬ואי אפשר לתאר כמה‬ ‫בשר לבן‪ ,‬ואחר הסעודה דרשו ממנו‬ ‫זכויות מגיעות לו לאדם‪ ,‬כשמגיע לעולם‬ ‫תשלום גבוה מהרגיל כשהביע את פליאתו‪,‬‬ ‫העליון‪ ,‬כשבאמתחתו נשמות רבות‬ ‫אמרו שקיבל בשר חזיר שהוא יקר יותר‪,‬‬ ‫שהתקרבו בזכותו לתורה‪ ,‬או כאלו‬ ‫הזדעזע האיך הכשילו אותו‪ ,‬אמרו לו‬ ‫שהוסיפו והתחזקו בלימוד התורה שלהם‪.‬‬ ‫שסברו שהוא נכרי‪ ,‬אחר שראו שלא נטל‬ ‫ידיים‪.‬‬ ‫תן לי הנפש והרכוש קח לך (יד‪ ,‬כא)‬ ‫עפ"ז אפ"ל שאברהם אבינו רצה לדעת מה‬ ‫כך אדם צריך לומר ליצר ולחילותיו‪ :‬תן לי‬ ‫טיבם ומהותם‪ ,‬ע"כ לא אמר להם‪ ,‬רק רחצו‬ ‫הנפש – את הרוחניות‪ ,‬והרכוש קח לך –‬ ‫רגליכם ורצה לראות האם יטלו הם את‬ ‫את הגשמיות‪ .‬ולא להפוך היוצרות חס‬ ‫ידיהם אם לאו‪ ,‬ובחן אותם בזה‪.‬‬ ‫ושלום‪ .‬פעמים רבות קורה שכדי למנוע‬ ‫עבירה מסוימת יש צורך להוציא ממון ואז‬ ‫וישב‬ ‫המלחמה קשה מאוד‪ .‬במקרה כזה צריך‬ ‫לומר ליצר חד וחלק‪ :‬הרכוש קח לך! שכן‬ ‫ויאבק איש עמו עד עלות השחר‪.‬‬ ‫הלכה פסוקה היא בשו"ע (יו"ד קנ"ז א) כי‬ ‫מי הוא האיש? חז"ל מגלים לנו‪ ,‬שה'איש'‬ ‫מה שנאמר ייהרג ואל יעבור זה דווקא בג'‬ ‫הזה הוא שרו של עשיו‪ ,‬עמו נאבק יעקב‪.‬‬ ‫עבירות חמורות‪ ,‬אבל בשאר עבירות אמנם‬ ‫יעבור ולא ייהרג‪ ,‬אבל גם עליהם חייב ליתן‬ ‫בפרשת וישב מספר התורה שהלך יוסף‬ ‫את כל ממונו כדי שלא לעבור על שום‬ ‫לחפש אחר אחיו‪ ,‬ואז "וימצאהו איש ‪...‬‬ ‫עבירה מהתורה שנאמר‪" :‬ואהבת את ה'‬ ‫וישאלהו האיש מה תבקש"‪ .‬גם שם התורה‬ ‫וכו' ובכל מאודך" בכל ממונך‪.‬‬ ‫לא מספרת מי הוא ה'איש'‪ .‬מלמדים אותנו‬ ‫חז"ל‪ ,‬שה'איש' האמור שם הוא גבריאל‬ ‫המלאך‪.‬‬ ‫וירא‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬מנין לחז"ל שהאיש‬ ‫ורחצו רגליכם (יח‪-‬ד)‬ ‫האמור כאן הוא שרו של עשיו‪ ,‬והאיש‬ ‫האמור שם הוא המלאך גבריאל?‬ ‫וברש"י כסבור שהם ערביים שמשתחוים‬ ‫לאבק רגליהם‪ ,‬והקפיד שלא להכניס‬ ‫התשובה‪ ,‬אם ה'איש' הזה נאבק איתך‪,‬‬ ‫עבודה זרה לביתו‪.‬‬ ‫סימן שהוא שרו של עשיו‪ .‬אבל אם ה'איש'‬ ‫הזה שואל אותך 'מה תבקש?'‪ ,‬הוא לא‬ ‫ותמוה למה לא אמר להביא להם מים‬ ‫שרו של עשיו‪ ,‬הוא מלאך!‬ ‫לנטילת ידיים לפני אכילת הפת‪ ,‬אפ"ל‬ ‫בהקדם מעשה שהיה במסעדה בחו"ל‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫ספר שמות‬ ‫וארא‬ ‫שמות‬ ‫וידבר אלקים (ו‪ ,‬ב)‬ ‫ואלה שמות בני ישראל (א‪ ,‬א)‬ ‫ה'תולדות הק' מפרש את הכתוב‬ ‫דורשי רשומות היו אומרים שר"ת‬ ‫בפרשתן "וידבר אלקים" – מדת הדין‪,‬‬ ‫'ואלה שמות' הוא‪ ,‬ו'חייב א'דם ל'קרוא‬ ‫כי כל דבר שבעולם קשה בתחילה‪ ,‬אך‬ ‫ה'פרשה‪ ,‬ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ‪.‬‬ ‫מיד "ויאמר אליו אני ה'" – מדת‬ ‫ויש שהביאו בלשון זה‪( ,‬בעל הטורים)‬ ‫הרחמים‪" ,‬וארא אל אברהם" – מדת‬ ‫החסד תתפשט ותיראה בכל העולמות‪.‬‬ ‫על המילים 'ואלה שמות בני ישראל'‬ ‫ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא‬ ‫כן ראינו (בפר' שמות) שמשה רבינו‬ ‫ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר‪ ,‬י'חיה‬ ‫אוסף את כל זקני ישראל‪ ,‬ומבשר להם‬ ‫ש'נים ר'בות א'רוכות ל'עולם ‪.‬‬ ‫כי פקד ה' את עמו‪ ,‬מיד‪ :‬ויאמן העם (ד‪,‬‬ ‫וצריך להבין מדוע נרמז כאן דבר זה‬ ‫לא) עם ישראל מאמינים בני מאמינים‬ ‫של שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬שמקומו‬ ‫הם‪ ,‬ללא שום פקפוק‪ .‬וכפי שנאמר‬ ‫בפרשת בראשית‪.‬‬ ‫(שם) במכילתא שלא נגאלו ישראל‬ ‫אלא בשכר האמונה‪ ,‬שנאמר "ויאמן‬ ‫ומתרצים (החיד"א) כי בני ישראל‬ ‫העם"‪.‬‬ ‫ביישבם על אדמתם בארץ ישראל‪ ,‬והיו‬ ‫מדברים בשפתם בלשון הקודש‪ ,‬לא‬ ‫כעבור זמן נראה היה כי המצב רק‬ ‫היו צריכים לתרגום‪ ,‬אבל כאשר ירדו‬ ‫נהיה יותר קשה – תכבד העבודה על‬ ‫למצרים‪ ,‬אשר מוזכר כאן בפרשת‬ ‫האנשים‪ .‬משה רבינו אינו יכול לסבול‬ ‫שמות‪ ,‬היו צריכים לומר גם התרגום‪.‬‬ ‫את צערם של ישראל‪ ,‬הוא פונה אל‬ ‫הקב"ה‪ :‬למה הרעותה לעם הזה? אך‬ ‫וי"א‪ ,‬כי בפרשת בראשית כל אחד‬ ‫הקב"ה משיבו‪ :‬עתה תראה ‪ -‬מיד‬ ‫מקבל על עצמו לומר‪ ,‬אלא שנהיה‬ ‫תראה שהכל מתהפך לטובה‪.‬‬ ‫כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬וכן ימי‬ ‫השובבי"ם הזמן מתקצר ומוסיפים‬ ‫בא‬ ‫בתהילים וכו' על כן צריך שוב לחזק את‬ ‫בא אל פרעה‬ ‫האדם שגם כעת ימשיך לקיים המצווה‬ ‫של חז"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו‬ ‫ב"א ר"ת ביטחון אמונה‪ ,‬חסידים היו‬ ‫עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום‬ ‫אומרים מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬ואפ"ל‬ ‫בחשק ובשמחה‪.‬‬ ‫דהיינו ביטחון ואמונה יותר מאשר‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫לחבירו – ולמשל המתעטף בטליתו‬ ‫לראות הניסים שקוראים אנו בפרשת‬ ‫בהתלהבות מתוך דביקות לה'‪ ,‬שלא‬ ‫בשלח‪.‬‬ ‫יהא חבירו מקבל את הציצית לתוך‬ ‫יתרו‬ ‫עיניו‪.‬‬ ‫וישמע יתרו‬ ‫ויקהל‬ ‫אומר רש"י בשם המדרש‪ :‬מה שמועה‬ ‫ֹשה אֶׁ ת כָּל עֲ ַדת ְבנֵי י ְִש ָּראֵ ל‬ ‫ַוי ְַקהֵ ל מ ֶׁ‬ ‫שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת‬ ‫ֹאמר אֲ לֵ הֶׁ ם אֵ לֶׁ ה הַ ְדבָּ ִרים אֲ ֶׁשר צִ וָּה‬ ‫ַוי ֶׁ‬ ‫עמלק‪.‬‬ ‫יְהוָּה לַ עֲ שֹת אֹ ָּתם‪( :‬לה‪ .‬א')‬ ‫ופלא היא האם "קבלת התורה" לא‬ ‫ומבאר רש"י ויקהל משה‪ .‬למחרת יום‬ ‫שמע‪ ,‬אלא שרש"י בא לומר שמה‬ ‫הכפורים כשירד מן ההר‪ ,‬והוא לשון‬ ‫שהביא אותו למסקנה לבוא‪ ,‬זה דווקא‬ ‫הפעיל‪ ,‬שאינו אוסף אנשים בידים‪,‬‬ ‫הדבר הזה שבא עם "מסירות הנפש"‪.‬‬ ‫אלא הן נאספים על פי דבורו‪.‬‬ ‫משפטים‬ ‫אמרו רז"ל כמה ימים היה צריך משה‬ ‫לטרוח כדי להקהיל ששים רבוא ישראל‬ ‫רק שבתו יתן ורפא ירפא (כא‪ ,‬יט)‬ ‫כמו שכתוב‪" :‬ויקהל משה את כל‬ ‫עדת"‪ .‬וידוע שהיו למשה חצוצרות‪ ,‬אם‬ ‫כך הוא סדר רפואות בישראל – "בורא‬ ‫היה תוקע בא' היו באים הנשיאים‪ ,‬ואם‬ ‫אדון‬ ‫תהילות‪,‬‬ ‫נורא‬ ‫רפואות‪,‬‬ ‫תוקע בשתיים היו באים כל הקהל‪ ,‬כמו‬ ‫הנפלאות"‪ .‬ראשית כול "בורא‬ ‫שכתוב בפרשת בהעלותך‪" :‬ואם באחד‬ ‫רפואות"‪ ,‬להתייעץ עם רופא ולקחת‬ ‫יתקעו ונועדו אליך הנשיאים"‪.‬‬ ‫תרופות‪ ,‬לא עברה המחלה‪" ,‬נורא‬ ‫תהילות" – לומר תהילים‪ ,‬ואם הורע‬ ‫עוד למה כתוב 'עדת' בני ישראל ולא‬ ‫המצב‪" ,‬אדון הנפלאות" – לא‬ ‫נאמר כל קהל ישראל? וכי היה קשה‬ ‫להתייאש ולצפות לפלא ולנס ‪.‬‬ ‫למשה להקהיל לישראל? הרי כבר‬ ‫אמרנו שבחצוצרות מקהיל תיכף ומיד‪.‬‬ ‫תרומה‬ ‫ואפשר לומר שאכן למשה לא היה‬ ‫והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה‬ ‫קשה להקהיל את גופות העם‪ ,‬אלא‬ ‫סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם‬ ‫הקושי היה להשוות את דעותיהם‬ ‫איש אל אחיו (כה‪ ,‬כ)‬ ‫שכתוב "עדת בני ישראל"‪' ,‬עדת'‬ ‫יש שאמרו בדרך צחות‪ ,‬תוך כדי‬ ‫אותיות 'דעת'‪ ,‬היה קשה להשוות‬ ‫ה'פורשי כנפיים למעלה' – שהוא‬ ‫דעתם של ישראל שכולם יהיו אגודה‬ ‫העלייה בין אדם למקום‪ ,‬יש להשגיח‬ ‫אחת‪ ,‬בדעה אחת‪.‬‬ ‫על כך שזה יהיה 'ופניהם איש אל אחיו'‬ ‫דהיינו שלא יהיה על חשבון בין אדם‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫ספר במדבר‬ ‫כולם צריכים לדעת‪ ,‬שצד זה איננו טוב‬ ‫קרח‬ ‫ונכון‪.‬‬ ‫ובני קורח לא מתו (כו‪ ,‬יא)‬ ‫מטות‬ ‫ביאר הרה״ק המגיד מטריסק זי״ע‬ ‫וישלח אתם משה אלף למטה לצבא‬ ‫הטעם שאומרים ‘למנצח לבני קרח‬ ‫אותם ואת פינחס בן אלעזר הכהן‬ ‫מזמור’ לפני תקיעת שופר בראש‬ ‫לצבא וכלי הקדש וגו'‪( .‬לא‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬שכשאנו עומדים בעת‬ ‫התעוררות התשובה קודם התקיעות‪,‬‬ ‫אפ"ל הטעם שהלך פנחס עם 'כלי‬ ‫לא יהא אחד מבני ישראל שיתייאש ח״ו‬ ‫הקודש' וכפירש"י 'זה הארון והציץ'‪ .‬כי‬ ‫מתשובה‪ ,‬אלא יזכור את בני קרח‬ ‫'ציץ' הוא לשון הבטה – כמש"כ‬ ‫שכבר נבלעו באדמה וברגע האחרון‬ ‫(שהש"ר ב‪ ,‬ט) 'מציץ' מן החרכים‪ ,‬היינו‬ ‫הרהרו בתשובה‪ ,‬ומקום נתבצר להם‬ ‫שבא להילחם בכח של קדושת ונקיות‬ ‫בגיהינום (סנהדרין קי‪ ).‬ומהם ילמד כל‬ ‫העינים שבהם תלוי כל קדושת‬ ‫איש ישראל‪ ,‬שאף אם הוא כבר בתוך‬ ‫האברים‪ ,‬וזה היה כחו של יוסף הצדיק‬ ‫האדמה עדיין בידו לשוב אל קונו‬ ‫אשר כאמור הלך בכחו‪ ,‬ובזה ניצח את‬ ‫ולהתרצות לפניו‪.‬‬ ‫האויב‪.‬‬ ‫ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים‬ ‫מסעי‬ ‫(טז‪ ,‬ב)‬ ‫אלה מסעי בני ישראל (לג‪ ,‬א)‬ ‫הרי לא פלא שבני ישראל היו יכולים‬ ‫מובא בספה"ק (שלחן הטהור חידושי‬ ‫לטעות‪ ,‬שהרי עם קרח היו גם "מאתיים‬ ‫הרי"ם) שכל הניסיונות שעובר האדם‬ ‫וחמישים" ראשי סנהדרין‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫במשך חייו הם חלק מאותן מ"ב מסעות‬ ‫שהיה ביניהם גם נחשון בן עמינדב‪,‬‬ ‫שעברו אבותינו במדבר‪ ,‬וכל איש‬ ‫אחרי שהיו ביניהם אנשים גדולים‬ ‫ישראל עובר המסעות‪.‬‬ ‫וצדיקים‪.‬‬ ‫הליכת אבותינו במדבר היה עבורנו‬ ‫ואפ"ל שהרי דתן ואבירם‪ ,‬כולם ידעו‬ ‫כמורה דרך וכמראה מקום‪ ,‬בבחינת‬ ‫שרשעים הם‪ ,‬ואם הם בצד זה‪ ,‬היו‬ ‫'מעשה אבות סימן לבנים'‪ ,‬שעל ידי‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫והוסיף הרה"ק מאטניא זי"ע (שארית‬ ‫הליכתם ונסיעתם באותם מ"ב מסעות‬ ‫מנחם) דהנה אמרו חכז"ל (בבא בתרא‬ ‫ומ"ב המצבים‪ ,‬סללו לנו דרך ויישרו‬ ‫י' ע"א) גדולה צדקה שמקרבת את‬ ‫מסילה עבורנו עד סוף כל הדורות –‬ ‫הגאולה‪ ,‬ע"כ הר"ת הנ"ל מכוונים גם‬ ‫דור ודור ותהפוכותיו – להודיע כי כך‬ ‫להר"ת של מתן בסתר יכפה אף (משלי‬ ‫הם סדרי החיים‪ ,‬מ"ב מסעות הכוללים‬ ‫כ"א י"ד) עכ"ל‪.‬‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫ואפ"ל דרמז הוא שבצדקה ובפרט‬ ‫גם הגאון החיד"א זצ"ל (בנחל קדומים‬ ‫שניתנת במתן בסתר‪ ,‬אפשר לצמצם‬ ‫פרשתן) מביא כעין דברים הללו‪,‬‬ ‫את הנסיונות והמסעות שצריכים אנו‬ ‫שבמסעות בני ישראל כלולים מסעות‬ ‫לעבור עד לגאולה השלימה בכלליות‬ ‫ישראל עד סוף כל הדורות‪ ,‬וסמיך‬ ‫ובפרטיות‪.‬‬ ‫אדרשה‪ ,‬דר"ת של הפסוק א'לה מ'סעי‬ ‫ב'ני י'שראל הם גם ראשי התיבות של‬ ‫מטות – מסעי‬ ‫ארבע הגליות א'דום מ'די ב'בל י'ון‪,‬‬ ‫פרשותינו כשהם מחוברות מרמזות על‬ ‫ולהודיעך בא שכל אלו הגלויות כבר‬ ‫הכנעה‪ ,‬מטות‪ ,‬שאם האדם מטה‬ ‫נכללו במסעות בנ"י במדבר‬ ‫דהיינו מכפף עצמו לזולתו‪ ,‬הרי אז‬ ‫מסעי‪ ,‬הכל נוסע כדבעי‪.‬‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫ספר דברים‬ ‫את הכסף בניקל‪ ,‬ללא שום טורח‪ ,‬כי‬ ‫דברים‬ ‫הרי המחלוקת הוא עצת היצר שם גם‬ ‫אלה הדברים (א‪ ,‬א )‬ ‫מסית את האחרים שירימו את נדבתם‬ ‫עבור המחלוקת‪ .‬זהו‪ :‬׳וחצרות‬ ‫ספר דברים‪ ,‬יש בו תוכחות רבות‪,‬‬ ‫למחלוקת של וכסף להחזיק בו‪ .‬קרח‬ ‫ואומרים חז"ל‪ ,‬שאם מקיים האדם את‬ ‫ודי זהב׳ כי למחלוקת יש בכל פעם די‬ ‫תרי"ג המצוות‪ ,‬הוא זוכה שהקללות‬ ‫זהב‪.‬‬ ‫נהפכות לו לברכות‪.‬‬ ‫שופטים‬ ‫מביא זאת הרב חיים מיכאל דב‬ ‫ויסמנדל זצ"ל בספרו תורת חמד"‪,‬‬ ‫שופטים ושוטרים‬ ‫ומצביע על רמז נפלא לכך בפסוקים‪:‬‬ ‫מדוע נקט הכתוב שופטים לפני‬ ‫אם מונים שש מאות ושלש עשרה‬ ‫שוטרים‪ ,‬ואפ"ל כי בא לומר‪ ,‬דבר‬ ‫אותיות (כמנין תרי"ג מצוות) החל‬ ‫ראשון שאדם ישפוט את עצמו‪ ,‬לפני‬ ‫מהאות 'ב' שב"אלה הדברים"‪ ,‬מגיעים‬ ‫שהוא נהיה שוטר על אחרים‪.‬‬ ‫לאות 'ר'‪ .‬לאחר מניית עוד שש מאות‬ ‫ושלש עשרה אותיות מגיעים לאות 'כ'‪,‬‬ ‫עוד מפרשים שבא לומר שלכתחילה‬ ‫ובדילוג נוסף של שש מאות ושלש‬ ‫צריכה להיות ההנהגה באופן שיהיה די‬ ‫עשרה אותיות מגיעים לאות 'ה'‪ .‬הרי‬ ‫ב"שופטים"‪ ,‬ולא יהי צורך בשוטרים;‬ ‫שמקבלים‪ :‬ברכה‪.‬‬ ‫אלא שיש מצב שלא די ב"שופטים"‪,‬‬ ‫ויש צורך ב"שוטרים"‪.‬‬ ‫וחצרות ודי זהב‬ ‫כי תבא‬ ‫ברש״י פירש ׳״וחצרות׳ במחלוקת של‬ ‫קרח״‪.‬‬ ‫והיה כי תבא תב"א ר"ת ת'חיו‬ ‫ב'אחדות א'מיתית‪ ,‬הרי אז "והיה"‬ ‫ומרומז דהנה פעמים רבים הולכים‬ ‫תזכו לרשת את הארץ‪ ,‬בשמחה וטוב‬ ‫לערוך מגביות לדברים שבקדושה‪,‬‬ ‫לבב‪.‬‬ ‫ואולם אין מצליחים לגבות את‬ ‫הסכומים הנצרכים‪ ,‬בהיות שהשטן‬ ‫וילך‬ ‫מסית את המתבקשים‪ ,‬מבלי ליתן‬ ‫וילך משה וידבר את הדברים האלה‬ ‫צדקה לדברים שבקדושה‪ .‬שונה הדין‬ ‫אל כל ישראל (לא‪ ,‬א )‬ ‫כאשר ישנו איזה מין מחלוקת על זה‬ ‫אין צריך לערוך מגביות‪ ,‬ושם משיגים‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫מאוד את המצוות ולכן שכרם רב והם‬ ‫שהלך משה לבית מדרשו להוכיח את‬ ‫מקבלים אותו בעולם הבא‪ ,‬ואילו‬ ‫עם ישראל קודם מותו (יונתן בן‬ ‫הרשעים שלא מחשיבים את המצוות ‪-‬‬ ‫עוזיאל)‪ .‬מדוע הוצרך משה לילך לבית‬ ‫שכרם מועט‪ ,‬ולכן מקבלים אותו בעולם‬ ‫המדרש בכדי להוכיח את עם ישראל‪,‬‬ ‫הזה ‪.‬‬ ‫כלום לא יכל להוכיחם במקום אחר‪,‬‬ ‫והלא בפרשת ויקהל (שמות לה‪ ,‬א)‬ ‫כותב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים‬ ‫כשהוצרך משה לדבר עם כל עם‬ ‫(פרק יח)" מי שאוהב את הבורא‬ ‫ישראל לא כתוב שמשה הקהיל את עם‬ ‫יתברך שמו אהבה אמיתית לא ישתדל‬ ‫ישראל בבית המדרש? אלא מכאן‬ ‫ויכוון לפטור עצמו במה שכבר מפורסם‬ ‫רואים את גדלות משה רבינו ע"ה‪,‬‬ ‫מן החובה אשר על כל ישראל בכלל‪,‬‬ ‫שמכיוון שביקש להוכיח את עם‬ ‫אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב‬ ‫ישראל‪ ,‬הלך קודם לבית המדרש כדי‬ ‫אביו שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי‬ ‫לעיין שוב בכל ענייני התוכחה כיצד‬ ‫מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים‪,‬‬ ‫להוכיחם בכדי שלא לפגוע בנפש יהודי‪,‬‬ ‫כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה‬ ‫כי לזה צריך סייעתא דשמיא מיוחדת‪,‬‬ ‫ההוא כל מה שיוכל"‪ .‬כלומר מי שאוהב‬ ‫לכן הלך לבית המדרש אשר השכינה‬ ‫את ה' עושה את המצוות ברוחב לב‪,‬‬ ‫שורה שם‪.‬‬ ‫בנדיבות ובאהבה‪ ,‬לא כאילו כפו עליו‪.‬‬ ‫רק מבקשים ‪ -‬ומיד הוא עושה‪.‬‬ ‫ביום כיפור ערכנו וידוי מפורט על כל‬ ‫האזינו‬ ‫העבירות שלנו‪ .‬עסקנו בכל פרט ופרט‬ ‫א‪-‬ל אמונה ואין עול וצדיק וישר הוא‬ ‫מהעבירות האפשריות שלנו והתוודינו‬ ‫(לב‪ ,‬ד)‬ ‫עליו‪ .‬נזכור‪ :‬כשם שיש ערך לכל עבירה‬ ‫ועבירה כך יש ערך לכל מצווה ומצווה‪.‬‬ ‫אומר רש"י‪" :‬אף לרשעים משלם שכר‬ ‫מי שזוכה לדקדק במצוות ולהחשיב כל‬ ‫צדקתם בעולם הזה"‪ .‬כנראה שכל‬ ‫מצווה ‪ -‬גם ה' מחשיב לו את המצווה‬ ‫אחד מקבל את השכר לפי איך שהוא‬ ‫ומעצים אותה‪.‬‬ ‫מחשיב את המצוות‪ .‬צדיקים מחשיבים‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫מועדים וזמנים‬ ‫ראש השנה‬ ‫‪---‬‬ ‫יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה‬ ‫ומתוקה‬ ‫יש שמכינים את עצמם לתשובה‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬אנשי מעשה‬ ‫"טובה" בלבד אינו מספיק‪ ,‬משום‬ ‫באלול‪ ,‬ואני אומר שצריכים להתכונן‬ ‫שחייב לברך על הרעה כמו על‬ ‫לתשובה תכף לאחר נעילה‪.‬‬ ‫הטובה‪ ,‬ולומר "גם זו לטובה"‪ .‬ולכן‬ ‫מבקשים שתהיה גם מתוקה‪.‬‬ ‫‪---‬‬ ‫ברך עלינו את השנה הזאת‬ ‫בימים הנוראים‪ ,‬על כל יהודי באשר‬ ‫הוא‪ ,‬להתפלל מקרב לב‪ ,‬בבחי' וגילו‬ ‫הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע ביאר‬ ‫ברעדה‪ ,‬ויקיים את הר"ת בבכי"ה‬ ‫את בקשתנו בתפילת המנחה לעת‬ ‫דהוא ב'שמך י'גילו כ'ל ה'יום‪.‬‬ ‫ערב בער"ה 'ברך עלינו את השנה‬ ‫הזאת' כי ישועת ה' כהרף עין‪ ,‬וברגע‬ ‫‪---‬‬ ‫כמימרא יתגלה למפרע כי כל השנה‬ ‫ויאמין ויבטח בה' שבוודאי יקבל‬ ‫שעברה הייתה לטובה‪ .‬ואפ"ל ע"פ‬ ‫תפילתו ויצא זכאי בדין‪ .‬וכפי מחשבת‬ ‫המאמר אפילו חרב חדה מונחת על‬ ‫האדם בראש השנה‪ ,‬כן נגרר הגוף‬ ‫צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן‬ ‫אחר הראש‪ ,‬שבכל השנה תהיה לו‬ ‫הרחמים‪ ,‬אפילו רגע לפני שהשנה‬ ‫אמונה וביטחון‪.‬‬ ‫שעברה חולפת אל ימנע עצמו‬ ‫מהרחמים‪ ,‬ויסיים את השנה בברכת‬ ‫הטוב הנגלה‪.‬‬ ‫סוכות‬ ‫הֹוש ְב ִּתי‬ ‫ַ‬ ‫" ְלמַ עַ ן י ְֵדעּו ֹדר ֵֹתיכֶם כִּ י בַ סֻּ כֹות‬ ‫אנו עומדים לפני חג הסוכות‪,‬‬ ‫אֹותם מֵ אֶ ֶרץ‬ ‫ָ‬ ‫יאי‬‫אֶ ת ְבנֵי י ְִּש ָראֵ ל ְבהֹוצִּ ִּ‬ ‫שמשתלב היטב כתיקון ל"שמנת עבית‬ ‫ִּמצְ ָריִּם"‪.‬‬ ‫כשית" (דברים לב‪ ,‬טו) ‪ ,‬כפי שהתורה‬ ‫מביאה את הטעם למצוות ישיבה‬ ‫ישנו סיפור ידוע ומחויך‪ ,‬אשר מביע‬ ‫בסוכה – לזכור ולהכיר טובה גדולה‬ ‫את הרעיון של מאמר זה והמסר שלו‬ ‫לקב"ה על שהוציא אותנו ממצרים –‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫אלה יורדים מגן‪-‬עדן הישר אל הסוכה‪,‬‬ ‫פשוט וברור‪ ,‬להעריך את קורת הגג‬ ‫ובלשון הזוהר‪" :‬אושפיזין (אורחים)‬ ‫שלראשנו ואת השפע בו אנו חיים ב"ה‪,‬‬ ‫עילאין שוין מדוריהון עמיה"‪.‬‬ ‫דווקא כאשר פעם בשנה אנו יושבים‬ ‫שבוע שלם בסוכה ללא קורת גג יציבה‪.‬‬ ‫בטעם הדבר שהאושפיזין מופיעים‬ ‫דווקא בחג‪-‬הסוכות (ולא בחג הפסח או‬ ‫פעם אחת הוזמן מושל העיר ברלין‬ ‫בשבועות)‪ ,‬אפשר לומר‪ :‬בהלכות‬ ‫בליל‪-‬הסדר לביתו של הרב צבי‪-‬הירש‬ ‫שופר וסוכה ולולב (פרק ח) הרמב"ם‬ ‫לוין‪ ,‬רבה של ברלין‪ .‬האורח התיישב‬ ‫אומר שבסוכות יש לשמוח בצורה‬ ‫ליד השולחן הערוך כלים נאים והקשיב‬ ‫מיוחדת‪ .‬בנוסף‪ ,‬בהלכות מגילה‬ ‫כיצד שואל הבן הצעיר "מה נשתנה"‪.‬‬ ‫וחנוכה (פרק ב) הוא אומר ש'מוטב‬ ‫"שאלה לי אליך" – פנה המושל אל‬ ‫לאדם להרבות במתנות אביונים‬ ‫הרב – "מדוע היום כאשר אתם‬ ‫מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות‬ ‫מסובים ליד שולחן ערוך בכלים נאים‬ ‫לרעיו'‪ .‬משתמע מדבריו שבכל חג‬ ‫שואל הבן "מה נשתנה"‪ ,‬הרי היה צריך‬ ‫(ובייחוד בסוכות שם השמחה היא חלק‬ ‫לשאול שאלה זו בחג סוכות כאשר‬ ‫ממטרת החג)‪ ,‬השמחה האמיתית היא‬ ‫אתם יוצאים מביתכם ויושבים בסוכה‬ ‫לשמח את האחר‪ .‬ייתכן‪ ,‬וזהו פשוטם‬ ‫רעועה?"‬ ‫של פסוקי התורה ביחס לחג הסוכות‪,‬‬ ‫חג השמחה‪ :‬התורה אומרת ביחס‬ ‫השיב הרב כשהוא מתנשף בכבדות‪:‬‬ ‫ְשמַ ְח ָת‬ ‫לסוכות (דברים פרק טז) 'ו ָ‬ ‫"היהודי – מורגל בצרות רבות‪ .‬כל‬ ‫ּוב ֶתך וְעַ ְב ְדך וַאֲ מָ ֶתך‬ ‫ּובנְך ִּ‬ ‫ְבחַ גֶך אַ ָתה ִּ‬ ‫שונאי ישראל בכל הזמנים תמיד‬ ‫וְהַ לֵ וִּי וְהַ גֵר וְהַ יָתֹום וְהָ אַ ְלמָ נָה אֲ ֶשר‬ ‫עומדים עלינו לכלותנו ופעמים רבות‬ ‫ִּב ְשעָ ֶריך'‪ .‬כלומר‪ ,‬אם היתום והאלמנה‬ ‫מגורש היהודי מביתו‪ .‬משום כך בחג‬ ‫אינם שמחים‪ ,‬הרי שגם השמחה שלך‬ ‫הסוכות כאשר אנו יושבים בסוכת עראי‬ ‫אינה שלמה! לפי זה נראה שהכנסת‬ ‫אין הילד מתפלא כלל לפי שמצב זה‬ ‫אורחים‪ ,‬ובייחוד בחג הסוכות‪ ,‬יש בה‬ ‫רגיל הוא בעיניו…אולם‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫שמחה שלמה ואמיתית – וכך ניתן‬ ‫יושבים ליד שולחן ערוך בכלים יקרים‬ ‫להסביר את משמעות הכנסת‬ ‫מיד מתפלא הבן ושואל‪" :‬מה‬ ‫האושפיזין לסוכתנו‪.‬‬ ‫נשתנה"?…"‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים בסוכות‬ ‫האישפוזין חלק מהשמחה בסוכות‬ ‫ניתן לשאול מדוע אנו מארחים ועורכים‬ ‫בחג‪-‬הסוכות זוכה כל יהודי לארח‬ ‫סעודות אושפיזין בסוכות‪ ,‬האם לא די‬ ‫בסוכתו שבעה אורחים נכבדים‪:‬‬ ‫באושפיזין קדישין‪ ,‬שכולם שמחים‬ ‫שלושת האבות – אברהם‪ ,‬יצחק‬ ‫לארח?‬ ‫ויעקב‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬אהרון הכהן‪ ,‬יוסף‬ ‫הצדיק ודוד המלך‪ .‬אושפיזין קדושים‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫יבוא‪ ,‬יבקש להוציאני ויאמר לי‪' :‬מה‬ ‫נענה על כך באמצעות סיפור 'בזכות‬ ‫עושה כאן אדם מגושם שכמותך?'‪ ,‬מיד‬ ‫מצות אושפיזין'‪ :‬הרה"ק לוי יצחק‬ ‫אני אשיב לו‪' :‬גם בסוכתי נכנסו כולם‪,‬‬ ‫מברדיטשוב זי"ע היה מארח בסוכתו‬ ‫ואף אנשים פשוטים‪ ,‬ואף אנשים‬ ‫את כולם‪ :‬גבירים‪ ,‬אנשים פשוטים ואף‬ ‫מגושמים‪ ,‬ומעולם לא דחיתי אף‬ ‫אנשים מגושמים‪ .‬לעתים‪ ,‬היו רוטנים‬ ‫אחד!'‪ .‬לקבל אורחים חשובים‪ ,‬ובודאי‬ ‫אנשים מכובדים או גבירים על כך‬ ‫את האבות הק' וגדולי הדורות‪ ,‬כל אחד‬ ‫שהכל נדחקים בסוכתו‪ .‬אמר להם ר'‬ ‫רוצה‪ .‬אך אין זו הכנסת אורחים‬ ‫לוי יצחק‪ :‬לעתיד לבוא בסוכה של לויתן‬ ‫המלאה‪ ,‬שכוללת גם הכנסת אנשים‬ ‫יישבו צדיקים בעטרותיהם; אבות‬ ‫פשוטים וכדומה‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬חסידים שבכל דור‪ ,‬וגם אני לוי‬ ‫יצחק אדחק ואשב ביניהם‪ .‬אם מישהו‬ ‫ימי החיתום‬ ‫‪ 26‬יום‪ ,‬שהם הגימטריה של השם‬ ‫רבינו בחיי שחי לפני כ‪ 900 -‬שנה מצא‬ ‫הגדול שבו נברא העולם (שם שאיננו‬ ‫רמז מדוע היום השביעי של סוכות‬ ‫קוראים או הוגים אותו)‪ ,‬שם י‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ה‪.‬‬ ‫נבחר כיום החיתום הסופי לגזר הדין‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מוסיף רבינו בחיי שיום זה הינו‬ ‫היום השביעי של סוכות חל ב‪ -‬כ"א‬ ‫תכלית החג‪.‬‬ ‫תשרי‪ .‬רבינו בחיי מסביר שזהו ‪ 26‬יום‬ ‫לאחר בריאת העולם‪.‬‬ ‫ואילו רבי מנחם עזריה מפאנו בעל‬ ‫"עשרה מאמרות" מביא רמז להושענא‬ ‫א' תשרי‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬הוא יום בריאת‬ ‫רבה‪" :‬דרמז לו הקב"ה לאדם הראשון‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫בתיבת איכה"‪ ,‬א' ראש השנה‪ ,‬י"כ ‪ -‬יום‬ ‫האדם נברא ביום השישי‪ ,‬כך שהיום‬ ‫כיפור‪ ,‬ה' ‪ -‬הושענא רבה‪ .‬רמז לו על‬ ‫הראשון לבריאת העולם היה ב‪ -‬כ"ה‬ ‫שלשת ימי הדין"‪.‬‬ ‫אלול ומ‪ -‬כ"ה אלול ועד כ"א תשרי יש‬ ‫פסח‬ ‫בצר להם"‪ ,‬ויצעקו – עם האות צ'‪,‬‬ ‫בפרק ק"ו בתהילים מובאים ארבעה‬ ‫ואצלם מסיים הפסוק "ממצוקותיהם‬ ‫סוגי אנשים שחייבים להודות‪ :‬עוברי‬ ‫יוציאם"‪ .‬לעומתם‪ ,‬אצל השניים‬ ‫מדבריות‪ ,‬חולה שנתרפא‪ ,‬היוצא מבית‬ ‫האחרים – חולה ומי שיצא מבית‬ ‫האסורים ויורדי הים המלבי"ם מדייק‬ ‫האסורים כתוב "ויזעקו אל ה' בצר‬ ‫דבר פלא בפסוקים אלו‪ :‬אצל יורדי הים‬ ‫להם"‪ ,‬ויזעקו – באות ז'‪ ,‬ואצלם הפסוק‬ ‫והולכי מדבריות כתוב "ויצעקו אל ה'‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫החומרות‪ ,‬והוא אחד מעשרה דברים‬ ‫מסיים "ממצוקותיהם יושיעם" ‪ .‬מבאר‬ ‫המביאים את האדם לידי קדושה‪.‬‬ ‫המלבי"ם שבלשון הקודש ההבדל הוא‬ ‫שצעקה היא פנימית יותר מזעקה‪.‬‬ ‫מובטח לו שלא יחטא וז"ל באר היטב‪:‬‬ ‫ללמדנו שכשאדם 'צועק' – מפנימיות‬ ‫האר"י ז"ל כתב‪ ,‬הנזהר ממשהו חמץ‬ ‫הלב – הקב"ה מושיע אותו מכל צרותיו‬ ‫בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪.‬‬ ‫– 'ממצוקותיהם יוציאם' לגמרי‪ ,‬אך‬ ‫התייחסות הבעש"ט לחומרות הפסח‬ ‫כאשר אדם רק 'זועק'‪ ,‬הקב"ה מושיע‬ ‫אותו מהצרה הנקודתית‪ .‬ישועה זמנית‬ ‫איתא בכתבי הגה"צ רבי משה מידנר‬ ‫‪ .‬אם כן‪ ,‬יש להבין למה השניים‬ ‫זצוק"ל מסלונים‪" :‬הבעש"ט הק' האט‬ ‫הראשונים 'צעקו' והשניים האחרונים‬ ‫נישט געוואלט ליידען קיין חומרות נאר‬ ‫'זעקו'‪ . ..‬מבאר המלבי"ם‪ :‬כאשר אדם‬ ‫לענין פסח ולענין שבת"‪[ .‬הבעש"ט הק'‬ ‫נמצא בים והספינה מיטלטלת כקליפת‬ ‫לא רצה לסבול חומרות כי אם לענין‬ ‫אגוז בין משברי הים – אין לו מה‬ ‫פסח ולענין שבת]‪.‬‬ ‫לעשות! לא יעזרו לו פרוטקציות‬ ‫מעלת המחמיר יותר ממה שצריך‬ ‫וקשרים ולא יעזור לו כסף‪ .‬אין לו שום‬ ‫וכתב בפלא יועץ‪ :‬אשריהם ישראל‬ ‫דבר אחר לעשות חוץ מלצעוק מעומק‬ ‫ונשותיהם יותר מהם נזהרים לבער‬ ‫לבו לקב"ה שיציל אותו מן הצרה‪ .‬מי‬ ‫החמץ בתכלית הזהירות‪ ,‬ומחמירין‬ ‫שצועק מעומק הלב – יוצא מכל הצרות‬ ‫יותר ממה שצריך תבא אליהם ברכת‬ ‫‪ .‬אבל כאשר אדם חולה הוא חושב‬ ‫טוב‪ ,‬אבל עיקר הזהירות צריך במה‬ ‫שרופא טוב יוכל לעזור‪ ,‬וכן יושב בבית‬ ‫שנותן לתוך פיו‪.‬‬ ‫האסורים מקווה שעורך דין טוב יוציא‬ ‫אותו‪ ,‬הוא מתפלל‪ ,‬הוא 'זועק' לה'‪,‬‬ ‫חומרות לאין שיעור‬ ‫התפילה מבחינתו היא סוג נוסף של‬ ‫השתדלות‪ . ..‬שום תפילה אינה שבה‬ ‫החומרות של פסח אין להם שיעור‪,‬‬ ‫ריקם והוא 'נושע' ממצוקתו‪ ,‬אבל לא‬ ‫וכמו שהיה אצל הרה"ק ר' מרדכי‬ ‫יוצא לחלוטין‪ ,‬שכן הוא לא סמך על ה'‬ ‫מנעשכיז זיע"א שהיו מניחים על‬ ‫במאת האחוזים ‪ .‬במצרים הייתה‬ ‫השולחן כל מיני כיסויים ועצים‬ ‫צעקה! 'ויצעקו ותעל שוועתם אל‬ ‫ומעליהם היה צלחת וכפית של עץ‬ ‫האלוקים'‪ ,‬ליל הסדר הוא הוא הזמן‬ ‫ומ"מ לא הוצרכו לכל זה כי לא היה‬ ‫להחדיר בצאצאינו הישענות מוחלטת‬ ‫בתוכו מה לאכול חוץ מקצת תפו"א קר‪,‬‬ ‫בבורא עולם ‪.‬‬ ‫וכן היה אצל אחד מן הצדיקים שרצה‬ ‫אחד מחסידיו לעשות לו יין לפסח‪,‬‬ ‫חומרות הפסח‬ ‫ואמר לו הרה"ק שלא יוכל לעמוד‬ ‫בדרישותיו‪ ,‬אך אותו חסיד החליט‬ ‫איתא בסידור האריז"ל (להרה"ק רבי‬ ‫לעשות ושכר איזה גוי וטבלו ג' פעמים‬ ‫יעקב קאפיל זי"ע) כתב האר"י ז"ל‬ ‫שיזהר האדם בחמץ משהו בכל‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫וכמו שאמר הרה"ק מראפשיץ זיע"א‬ ‫בנהר‪ ,‬ונתן לו לבקע עצים עם סכין‬ ‫שאינו יכול לסבול פרומער אבל‬ ‫חדשה‪ ,‬ועמד על גביו להשגיח עליו‪,‬‬ ‫פרומער של פסח הוא יכול לסבול‪.‬‬ ‫ולאחר מכן בעשיית החבית היה נזהר‬ ‫בכל מיני זהירויות‪ ,‬ואח"כ לקח אברכים‬ ‫יראי שמים לעשיית היין וכו'‪ ,‬עד שיצא‬ ‫גשמי ברכה‬ ‫לו חבית יין והביאו אל רבו בשמחה‪,‬‬ ‫והביט עליו הצדיק ואמר הכל טוב ויפה‬ ‫מובא מהרה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע‬ ‫אבל זה יהיה לפסח שני‪ ,‬ואותו חסיד‬ ‫הגשמים שהם מפסח ועד עצרת הם‬ ‫עמד כמסומר למקומו ושאל לפשר‬ ‫רפואה גדולה לכל התחלואים‪ ,‬שאין‬ ‫הדבר שהרי הוציא ע"ז ממון רב ויגע‬ ‫כמוהו בכל הרפואות”‪.‬‬ ‫עליו ביגיעה מרובה‪ ,‬ואמר הצדיק‬ ‫והסביר רבינו איך לעשות את הסגולה‪:‬‬ ‫שבשעה שהגוי חטב את העצים‬ ‫“היינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת‬ ‫הסתובב הוא לרגע ואז לקח הגוי איזה‬ ‫את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו‪,‬‬ ‫שמן ומרח בו את הסכין כדי שיחתוך‬ ‫וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם‬ ‫יפה‪ ,‬וזה השמן היה מעורב בו חמץ‪,‬‬ ‫לתוך פיו מימין‪.‬‬ ‫ורואים מזה את גודל הזהירות שהיה‬ ‫נזהר אפילו אחר שכבר שטפו את‬ ‫ואפשר להוסיף על דב"ק שיש בסגולה‬ ‫העצים והחבית כמה וכמה פעמים מ"מ‬ ‫זו רפואה הן בנפש והן בגוף‪.‬‬ ‫החמיר בו‪.‬‬ ‫אביגדור‬ ‫אור‬ ‫דברי חיזוק‬ ‫אין לנו שיור אלא התורה הזאת‬ ‫ולכן הרבה אסונות קורים דווקא ביומי‬ ‫מרבה תורה מרבה חיים‪ ,‬והתורה היא‬ ‫דפגרא‪ ,‬בימי בין הזמנים‪ ,‬משום שאז‬ ‫עץ חיים‪ ,‬ומכוחה ורק מכוחה עמדו‬ ‫חסר בזכות התורה שתגן עלינו‪.‬‬ ‫רגלינו במלחמה‪.‬‬ ‫את החומה שבנו (מוצבי "קו בר‪-‬לב)‬ ‫ובאמת אם נשים לב בדרך כלל כשיש‬ ‫לאורך תעלת סואץ פרצו בקלות‪ .‬אך‬ ‫צרות זה קורה בזמנים של רפיון‪ ,‬של‬ ‫החומת מגן של דברי תורה וכמו‬ ‫בין הזמנים או בשעות שאין סדרי‬ ‫שמובא בשם ספר הזכות לאחי‬ ‫לימוד מלאים‪ .‬מובא ברמב"ם בפי'‬ ‫המהר"ל שגמרא זה ר"ת של ארבע‬ ‫המשניות (ברכות ט‪ ,‬ה) שכתוב "עת‬ ‫המלאכים שמקיפים יהודי גבריאל‬ ‫לעשות לה' הפרו תורתך"‪ ,‬יש לפעמים‬ ‫מיכאל רפאל אוריאל‪ ,‬את החומה הזו‬ ‫מקרים שהקב"ה רוצה לגזור גזירה‪,‬‬ ‫אף אחד לא יכול להבקיע‬ ‫עת לעשות לה' אבל אי אפשר‪ ,‬מפאת‬ ‫שעמ"י יושבים ולומדים‪ ,‬ותורה היא מגן‬ ‫ועלינו לדעת שזה תלוי רק בנו! עמל‬ ‫ומחסה… אז הקב"ה גורם שיהיה מצב‬ ‫של תורה‪ ,‬תפילה‪ ,‬וצדקה וחסד‪ .‬זה‬ ‫של "הפרו תורתך"‪ ,‬הוא נותן סיבה‬ ‫הדבר היחידי שמעורר רחמים‪.‬‬ ‫שיתבטלו מהלימוד‪ ,‬ואז אפשר להביא‬ ‫(מתוך שיחה במלחמת יום כיפור)‬ ‫את הגזירה‪ .‬רח"ל‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫נשמת עט"ר מאור עינינו גאון עוזינו‬ ‫אדמו"ר הגה"צ אביגדור זצוק"ל‬ ‫רבה של העיר קראלי ברומניה‬ ‫בן רבינו‬ ‫הרה"צ ר' משה מטשערטעז זיע"א‬ ‫נלב"ע ב' דר"ח חשון תשנח‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫נשמת עט"ר מאור עינינו גאון עוזינו‬ ‫אדמו"ר הגה"צ יצחק צבי משה זצוק"ל‬ ‫מקראלי‬ ‫בן מורינו ורבינו‬ ‫הרה"צ ר' אביגדור זיע"א‬ ‫נלב"ע ד טבת תשעט‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫עולו ואתכנשו להילולא דצדיקיא‬ ‫לאור הישועות והניסים והנפלאות‬ ‫בהם ראו ונושעו‬ ‫פוקדי הקבר בפרט ביומא דהילולא‬ ‫של המנורה הטהורה‪ ,‬פועל הישועות‬ ‫הצדיק מקראלי‬ ‫מורינו רבינו עטרת ראשינו‬ ‫אביגדור בן ר' משה‬ ‫החל בא' חשון ב' דראש חודש‬ ‫תתקיים אי"ה‬ ‫בערב ראש חודש חשון‬ ‫מעמד ישועות‬ ‫עליה המונית ותפילות רבים‬ ‫בציון הקדוש‬ ‫במרומי הר הזיתים‬ ‫חלקת גניזת סת"ם גוש ב'‬ ‫(סמוך לכביש הפנימי המוביל לאוהל בית גור – בו עומדים הכהנים)‬ ‫רחמנא אידכר לן בזכותא דרעיא מהימנא‬