ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — בראשית (2026-10-05)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
בכורות דף טז -כב בראשית ⚫ תשרי תשפ"ז גליון שמט
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף יז
לצמצם ובזה תקיים המצוה וכמו שמצינו לגבי מדות המזבח וכלי
בית המקדש ,שרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא
אי אפשר לצמצם
ליה ,וכן הדין גם בתפילין .ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' לא ניתנה התורה למלאכי השרת
קמו) כתב שאם נראה שהתפילין מרובעות הם כשרות ואף על פי
שאפשר שהוא מעט יותר ואפשר שהוא מעט פחות ואפשר גם שאלה :כתב בשו"ע (או"ח סימן שסב סי"א) מהו צורת פתח ,קנה
שהוא מצומצם הכל הכשרה התורה לכתחילה ובודאי כן הוא גם מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ,אפילו אינו נוגע בהן ובלבד
בריבוע התפילין שאי אפשר לצמצם וכשנראה לעין שהוא ריבוע שיהיו מכוונים כנגד קנה העליון ,ואם חיבר הקנה העליון לשני
הרי זה הריבוע הכשר לכתחלה אף שכלפי שמיא אינו מצומצם הקנים או לאחד מהן מן הצד לא מהני ,וכתב במשנ"ב ס"ק סג
ויעו"ש שהתפלא על שאמרו בשם אחד הגדולים שיש מעלה ששני הקנים צריכים להיות מכוונים ממש נגד הקנה העליון ולא
כשימדדו את ריבוע התפילין במיקרוסקופ ובארץ צבי (ח"א סימן מרוחק ממנו אפילו כל שהוא ,ואפילו אם קנה אחד לא היה מכוון
יב אות ב) כתב שגם בזמננו שיש כלי מדידה ואפשר לעשות ריבוע כנגדו אלא רחוק כל שהוא פסול ,והטעם שאפילו אם נימא גוד
מצומצם אין בזה חיוב שכיון שמשעת מתן תורה עד עכשיו לא אסיק הלא יהיה הקנה העליון מן הצד ולא מהני .ויש להסתפק
היה כלי זה וכשנתנה תורה נתנה על דעת שיהיה הריבוע כפי מה הדין כאשר בעינים נראה שהקנה מכוון ממש כנגדו האם צריך
שאפשר לאדם לשער על ידי מדידה ,אך יש בזה מצוה מן המובחר להביא מכשיר כדי לבדקו או שאפשר לסמוך על מראה עינים ,עוד
והידור מצוה שיהיה בתכלית הצמצום ושכרו כפול מן השמים. יש להסתפק כאשר כל הרואה מבחין שהוא מכוון ממש אך לאחר
ובארחות רבינו ח"א עמ' שעה בהוראות מהחזו"א אות יא הביא בדיקת מכשיר מצאו שהוא רחוק כל שהוא ,האם צורת הפתח
שפעם הביא אחד את תפיליו לחזו"א שיראה ויבדוק אם הם פסולה או שאפשר לסמוך על מראה עינים?
מרובעים הסתכל ואמר לו שלפי ראיית עיניו הם מרובעים תשובה :השיב הגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד עירובין
התעקש הלה ואמר אולי צריך לבדוק את הרבוע במכשיר שזה דף יא) שמצינו בכמה מקומות בתורה שסמכו חכמים על מראה
יותר מדוייק ענה לו אמרתי לך שכשרים הם ואלה הם התפילין עיניים וכבמבואר בבכורות דף יז ע"א שאי אפשר לצמצם .והקשה
הכשרות שנצטוה עליהם משה רבינו ע"ה מסיני בענין רבוע ,וכך המנחת חינוך (מצוה קט אות ג) אם כן העושה קטורת כמתכונתה
אמר כמה פעמים שמראית העין היא הקובעת ואם כן אם בתפילין שאינו חייב אלא אם עשה כשיעור המצומצם ,ואם נאמר שגם
שהריבוע הוא הלכה למשה מסיני סמכו על מראית העין למרות בידי אדם אי אפשר לצמצם איך אפשר לחייבו ,כיון שיש שני
שבבדיקה יתכן שאינו מרובע אולי יש לומר שכל שכן לענין צורת צדדים לפוטרו אם עשה יותר מהשיעור או שעשה פחות ויש רק
הפתח שאפשר לסמוך על מראית העין אך נדאה שכל זה לגבי צד אחד לחייבו אם עשה כשיעור המצומצם כמו כן בכל מקום
בדיקה אלקטרונית שזה לא היה בזמן חז"ל דומיא דבדיקת שעשה דוחה לא תעשה באכילת איסור שצריך לצמצם בשיעור
מיקרוסקופ אבל בדיקות רגילות כדוגמת לקחת חוט עם משקולת המצוה ,כיון שאם אכל פחות מכשיעור לא קיים את המצוה ואם
ולהורידו שזה בדיקה פשוטה שכבר גם היה בזמן חז"ל וכמו יאכל יותר מכשיעור יעבור על איסור שבזה אין העשה דוחה ואיך
שמצינו בנביא (עמוס ז כה הראני והנה ה' נצב על חומת אנך ובידו יאכל.
אנך' ופירש"י 'אנך' ל' ערבי חוט קו המשקולת העופרת אשר בה ותירץ שכיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אם כן בכל מקום
יביט בונה החומה ליישר הדימוס) ולכן אין לסמוך רק על מראית שציותה התורה לעשות במדה ובמשקל הכל לפי דעת בן אדם לפי
העין ,וצריך לעשות את הבדיקה ובפרט שבבדיקות אלו העין שכלו אם מצמצם כשר ,הן לענין מצוה והן לענין חיוב ,וכמבואר
מטעה ולפעמים גם דבר שנראה מדויק אינו כך. בבכורות שם ,שהקשו לדעת מי שסובר שאי אפשר לצמצם
מהמדות של המזבח והכלים שהיו מצומצמים ותירצו בגמרא
אי אפשר לצמצם שהתורה ציותה לעשות וכל שעשה כפי יכלתו קיים את המצוה
והיינו שהתורה ניתנה לבן אדם לפי דעתו.
להקל בתחומין כשקשה למדוד התחום
עוד יעוין בשו"ת אחיעזר (ח"ג סימן נט) שדן במוהל ביו"ט ראשון
ריבוע התפילין – האם לבדוק במכשיר
של פסח ,אם מותר לו ללכת לברית מילה במקום אשר הוא ספק כמו כן מצינו בריבוע התפילין שכתב השו"ע (או"ח סימן לב
חוץ לתחום ונמדד ע"י אינו בקיא ונמצא מעט יותר מארבעת סל"ט) שהלכה למשה מסיני שיהיו התפילין מרובעות וכתב
אלפים ושמונה מאות אמה אלא לפי שיש למדוד ע"י קידור באליה רבה ס"ק נט בשם מלבושי יו"ט ס"ק כב וכן כתב בחיבורו
בהרים ויתקצר הדרך ,קרוב הדבר שיהיה בתוך התחום ,גם לפי מעדני יו"ט על הרא"ש הלכות תפילין סי' ט אות מ שצריך לכוין
דברי יושבי המקום בספק הוא אצלם מכבר ,ולכאורה כיון את הריבוע כפי יכולת האדם שאי אפשר במלאכה לעשות מרובע
דתחומין דרבנן הוי ספיקא להקל ,אולם ספק זה אפשר לברורי, בדיוק כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות עירובין פ"ד מ"ח
וגם הוי ספק חסרון ידיעה דגם בספק דרבנן מחמרינן ,ויש להעיר והוכיח כן מלשון המשנה שם כטבלא מרובעת .ובערוך השלחן
על זה מדברי התוס' עירובין דף ו ע"א ד"ה וספק שכתבו וי"ל (סע"ה) כתב שגם לשיטות שאי אפשר לצמצם בידי אדם לעשות
הואיל ואי אפשר לצמצם אלא ע"י טורח גדול לא הטריחו לצמצם ריבוע ממש מכל מקום התורה אמרה עשה כפי מה שביכלתך
ותן לו". ולמדוד בספק דבריהם לפי זה יש לצדד גם בנידון דידן ע"כ תוכן
כל זה פשטות ההלכה שבכל מכירה על פי משקל יש להוסיף דבריו יעו"ש שהתיר גם על סמך שיטת ר"ת עירובין דף נא (דמודדין
קצת ללוקח. התחום שני חומשין באלכסון).
ויש מפוסקי זמננו שכתבו לימוד זכות על מה שלא נהגו שיטת המנחת חינוך להאכיל קטן בידים ביום
להוסיף בחנויות ,אכן כתבו שמכל מקום ראוי לירא שמים
להקפיד בזה ובפרט שזה הלכה מן התורה: הכיפורים
כתב בפתחי חושן (חלק ה פרק יד -מדות משקלות ושערים סעיף ט) במנחת חינוך יצא לאסור להאכיל קטן ביום כיפור יותר מצורכו
במקום ששוקלים במאזניים קבעו חז"ל מדות חלקי וז"ל ונראה לי דאף בקטן גמור תיכף ממש בשעה שנולד אסור
המאזניים ,כגון הקנה וחוטי המאזניים כדי שלא יצא מכשול להאכילן רק הצריך לו אבל לא יותר ,אך בקטן כזה אי אפשר
במשקל ,ואעפ"כ מכיון שאי אפשר לצמצם במשקל ,אמרו לצמצם ,אבל קטן פחות מבן שמונה אף דאין מענין אותו מ"מ
שצריך המוכר עוד להוסיף ולהכריע צד המאזניים בידים אסור להאכילו אם אכל היום ויכול לסבול אסור להאכילו
שהסחורה מונחת בו כשיעור טפח ,ובמקום שנהגו שלא בידים כן נראה לי ברור עכ"ל.
להכריע במשקל עצמו ,צריך להוסיף אח"כ אחד ממאה בלח וכתב על זה בחוט שני (הל' יום הכיפורים עמ' קנז) שלא נזכר
באחד מן הפוסקים דבר זה וגם מעולם לא נהגו כן להגביל
ואחד מד' מאות ביבש. ולצמצם ליתן ביום הכיפורים לקטנים רק מה שנצרך להם ,ועיין
ובהערה שם דן במה שנהגו להקל בזה ,והאם מועלת מחילה בספר הישר לרבינו תם שעט שנשאל על שיש שאינם רוצים
לפטור החנווני מלהוסיף קצת ודין "צדיק משלך ותן לו". להאכיל את בניהם הקטנים ביום הכיפורים אע"פ שלא הגיעו
האם החיוב להוסיף במשקל הוא דין דאורייתא לחינוך ואומרים על המאכילים שהם עוברים בלאו דכל איסורים
שבתורה אמרינן להזהיר גדולים על הקטנים היכא דקא ספי ליה
וכתב בפתחי חושן (שם הערה כג) "ובשו"ת מהר"ם שיק בידים והשיב רבינו תם וז"ל ועל המאכילים קטנים שלא הגיעו
הנ"ל דן אם מועלת מחילת הלוקח לפטרו מההוספה ,והביא לחינוך נראה היתר גמור דאמרינן שם מדיחה אשה ידיה במים
מהא דאמרו באו"ח ריש סימן שכג שבשבת ויו"ט לא ידקדק ונותנת פת לבנה קטן ,וביאר הגר"נ קרליץ זצ"ל (שם) והיינו
במדה אלא ימעט או יעדיף ,וכתב במג"א שם שאין בזה טעמא לאיסור ספינן שייך רק באם מצבו של הקטן מתאים
משום עיוות במדה משום דלא קפדי ומסתמא מחלו ,הרי לאיסור זה שאסרה התורה לגדול רק שהקטן מפני קטנותו עדיין
דמועיל מחילה ,ואילו בתוספתא פ"ה דב"ב תניא שלא יאמר לא נצטווה בזה ובזה אסרה תורה לגדול לספות איסור זה לקטן
אבל אם הקטן לא מתאים כלל לפי מצבו לאיסור זה לא אסרה
מלא לי כלי זה מחול לי את הקורטוב ,שאין האמנת המדות תורה לדול לספות לקטן איסור זה כו' .ע"ש.
תלויה בבריות ,שהקב"ה הוחל שמו עליהם ,ומשמע שאין [ולכאורה אפשר לומר עוד טעם שלא גזרו בקטן ,כיון שאי אפשר
מועיל מחילה ,ותירץ דהברייתא איירי באופן שהוא נגד לצמצם בכל קטן וקטן צרכיו החיוניים ,ואם היו גוזרים לצמצם
המנהג ,ויש לחוש שיבא מזה לידי רמאות ,אבל בלא"ה לתת לקטן המינימום היה יבוא לידי סכנה].
מועיל מחילה (לכאורה אפשר לחלק בין מחילת אדם פרטי,
לבין דבר שהכל מוחלים) ,וצ"ל שגם בשבת ויו"ט אין חשש
שיבא לידי רמאות .ועדיין לא מצאתי כשלא מחל אם יש העדיף סכך הכשר מעט על הפסול
מצות השבה בדיעבד ,או שאינו אלא מצוה לכתחלה, כתב השו"ע (ס' תרלא סע' ח) סככה בשפודין שהם פסולין לסכך
ומסברא נראה דכיון דלאו משום גזל הוא ,כמ"ש לעיל ,אינו בהם ,ואין בהם ארבעה ואין מהם ארבעה במקום אחד ,והניח בין
בתורת השבה ,אלא ביטול מצוה .ועפ"י האמור יצא שפוד לשפוד כמלא שפוד ונתן שם סכך כשר ,פסול ,שאי אפשר
המהר"ם שיק ללמד זכות על שאין נוהגין בגירומין ,דאפילו לצמצם שימלא כל האויר מסכך כשר ,ונמצא הפסול מרובה; אבל
כשרים ויראים אינם עושים כן ,עפ"י דברי הרשב"א שהובא אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול ,או אם היה הפסול נתון
בב"י חו"מ סימן תיז שאף בדבר האסור מדינא והעולם נהגו שתי ונתן הכשר ערב ,או איפכא ,כשר ,שאז מתמלא כל האויר
מסכך כשר (הג"ה ודוקא בסוכה גדולה ,אבל בסוכה קטנה צריך להיות
היתר ,ה"ז כאילו מחלו זה לזה ,ועשו את שאינו זוכה כזוכה, מן השפודים פחות מג' במקום אחד) (בית יוסף ומהר"א מפראג).
והאידנא מצינו כמה דברים שלא נהגו בחומרות שהחמירו וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק יט) דאם היה אפשר היה מותר
חז"ל ,כגון להטיף בלח ולקנח המדות ,משום שהולכין אחר דקי"ל פרוץ כעומד מותר.
מה שהסכימו עליו ,ואיכא למימר שבכה"ג לא צותה תורה, אם יש בסכך נקבים קטנים :כתב החזון איש (או"ח ס' קנ ס"ק
ומכ"ש אם שיעור גירומין הוא רק מדרבנן ,ומ"מ סיים יא) שגם אם יש נקבים באותו גודל בסכך הפסול ,הסוכה פסולה,
שבודאי כל אשר יראת ה' בלבו מכריע מעט ,עיין שם .ועפ"י כיון שלמעשה רוב הסוכה אינה מוצלת מסכך כשר ,שהרי אף
דברי המהר"ם שיק נראה שאם מודד הלוקח לעצמו לא החצי הכשר אינו מלא ,ויש בו נקבים .מאידך בשו"ע הרב (סי"א)
יכריע ולא יוסיף ,אלא ימחול לו בלב שלם (ואין בזה משום מבואר שאפילו אם הסכך הכשר אינו צפוף ,והסכך הפסול עבה
לפני עור למוכר ,ואף לא כנתכוין לאיסור ועלה בידו היתר, וצפוף ומיצל בסוכה יותר מהכשר ,מ"מ הסוכה כשרה ,כיון
שהרי אין המוכר יודע כלל אם מוסיף או לא) ,ואפשר שמוטב שהמקום שעליו מסכך הכשר שווה למקום שעליו מסכך הסכך
הפסול ,וסוכה כזו תהיה פסולה רק אם יש אויר בין קצה הסכך
כך מאשר שמא יכריע יותר מהשיעור ,ובפרט במקום שנהגו הכשר לבין הסכך הפסול ,שנמצא שהסכך הכשר מסכך על מקום
שלא להכריע ולא להוסיף .אמנם יש להזהר כששוקל גם את מועט יותר מהפסול.
האריזה שצריך להוסיף כנגדה ,ומ"מ כשמוכר אריזות
מוכנות מסתבר שהלוקח יודע שסומך על משקל ביהח"ר מדות ומשקלות
ולא על החנוני עכ"ד. שאלה :המוכר קילו קמח ב ,₪ 5האם מספיק למכור קילו
וע' בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה ס' שעז) שכתב ללמד או צריך להוסיף קצת יותר.
זכות על הא דאפילו כשרים אין מדקדקין להוסיף הכרעה תשובה :פשטות גמ' בבא בתרא פח ,שו"ע בחו"מ (רלא סע'
ולהעדיף על המידה ,על פי המבואר בב"י (חו"מ סי' תי"ז) יד) ,סמ"ע (שם סע' כא) שיש דין דאורייתא שדרשינן
בשם תשובות הרשב"א שאף בדבר האסור מדינא כיון מהפסוק "איפה שלמה וצדק יהיה לך" שצריך להוסיף מעט
שהעולם נהגו היתר הרי זה כאילו מחלו זה לזה ועשו את יותר 'צדיק משלך ותן לו'.
שאינו זוכה כזוכה ע"ש ,וכתב שעל פי דברי ה"מהר"ם וכן ע' שו"ע הרב (הל' מדות ומשקלות סע' ו) .וכ"כ בערוך
שיק" זצ"ל ירא שמים ראוי שיחמיר וכו' ולכן ראוי לירא השולחן (חו"מ רלא סע' יד).
שמים לתלות במקום בולט סמוך למשקל פיתקא "המשקל וז"ל הקיצור שו"ע (סימן סב סע' ט) "צריך למדוד ולשקול
כאן תקין ,וידעו הקונים שאנו לא מוסיפים להכרעה" ואתי בעין יפה ,שיהיה עודף על המדה ,שנאמר איפה שלמה וצדק
שפיר ,וכו' ונאה ויאה לירא שמים להחמיר בזה ולא לסמוך יהיה לך ,מה תלמוד לומר "וצדק" אמרה תורה צדק משלך
על קולות ,שכן עוון מידות ומשקולות חמור מאד.
הרמב"ם שאין מדליקין קורם שתשקע החמה היינו קודם
שמתחיל לשקוע הרי מבואר שהזמן שמתחיל החמה לשקוע נרות חנוכה בשקיעה
אין דינו כזמן קודם השקיעה שאין מדליקין בו[ ,ועוד דאותו
לשון שתשקע החמה כתב הרמב"ם נמי בהל' שבת לענין בין ע' מה שכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ו ס' סד) והנה
השמשות וז"ל משתשקע החמה עד שיראו ג' כוכבים בינונים במש"כ הרמב"ם שמדליקין עם שקיעתה אי נימא הכוונתו
הוא הזמן הנקרא ביהשמ"ש בכל מקום וא"כ מהא באותו רגע ששוקעת החמה לגמרי תמוה היאך אפשר
שבהלכות חנוכה חזינן שכשכתב הרמב"ם לשון שתשקע לצמצם להדליק באותו רגע ולא לאחר ולא להקדים ועל
כוונתו לזמן שמתחיל לשקוע ה"נ ידעינן דמה שכתב בהל' כרחך שכוונת הרמב"ם עם שקיעתה כוונתו שזמנה
שבת משתשקע כוונתו לזמן שמתחיל השמש לשקוע]. משמתחיל השמש לשקוע עד שגומרת לשקוע וא"כ מש"כ
דף יט
המוצרים שנעשו בהיתר בימות החול.
וכן כתב בס' מאור השבת (ח"א ס' קח ס"ק יז) בשם הגרי"ש
ברובא דליתא קמן
אלישיב זצ"ל שמותר לקנות מוצר של מפעל המחלל שבת ,מטעם קניית מוצרים שנעשו תוך כדי חילול שבת רח"ל
שספק מעשה שבת מותר בדבר שאין לו מתירין.
אפשר לברר לא הולכים בתר רוב :באופן שיש קוד על המוצר מוצר המיוצר בשבת :מפעלים שמייצרים בגדים ,מאכלים,
וניתן לברר זמן יצור המוצר .כתב בחוט שני (שם בהערה) דאם רהיטים וכיוצא בו ,ועובדים בימות החול וגם בשבת קודש מתוך
אפשר לברר אם נעשה בשבת לא אמרינן דאזלינן בתר רובא ,וכן חילול שבת ר"ל ,אין לקנות ממוצרים אלו שנעשו בחילול שבת
לקנות מוצרים אלו מן המפעלים הנ"ל עצמם אסור אף שרוב (חוט שני שבת ח"ב עמ' מא).1
מוצריהם נעשו בימות החול דלא אזלינן בתר רובא כשהוא לא ידוע אם מיוצר בשבת :וכתב בחוט שני (שם) אמנם אם לא
במקום הקביעות ,ועל כן צרכניות גדולות שקונים את סחורתם ידוע אם מוצר פלוני שרוצה לקנות נעשה בחילול שבת ואינו יכול
מן המפעל אסור להם לקנות ממפעלים שעובדים בשבת קודש. לברר זאת כמו שמצוי כיום במפעלים הגדולים ,מותר לקנות
ע"כ הערה .וע' גם בחוט שני (ח"א פכ"ב עמ' מא). מוצרים אלו הנמצאים בחנויות [אחר שיצא המוצר מן המפעל,
אבל בתוך המפעל הרי זה קבוע ואסור ,]2דאזלינן בתר רובא של
דף כא
שיהא נוהג גם בו מקצת אבילות ע"ש ועי' ברדב"ז (החדשות מקצת היום ככולו
סי' רס"ח) .ועי' להלן עוד בענין זה.
האם להקדים לנחם אבלים לפני ליל שביעי האם בלילה אמרינן מקצת היום ככולו
ראוי להקדים לפני הלילה האחרון משום מקצת יום ככולו: בשאר דיני התורה
כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א (שו"ת תשובות והנהגות
ח"ו ס'ק רלד) בענין אלו המאחרים ובאים לנחם אבלים רק ע' תוס' נזיר (דף טז ד"ה זבה בענין זבה) דלא אמרינן מקצת
בלילה האחרון ,דראוי יותר לבוא עד סוף יום השישי היום ככולו מתחילת הלילה ,והביא את דעת רש"י (פסחים
לאבילות ,וכמו שנבאר ,דהנה השו"ע (סי' שצ"ה) פסק כדעת דף פא ד"ה אי נמי) דלמ"ד מקצת היום ככולו תחילת הלילה
התוס' והרא"ש ,שהאבילות נמשך עד אור הבוקר ביום תהא נמי ככולה לספירה.
השביעי ,דאמרינן מקצת היום ככולו ,אבל א"א להפסיק ובשאר דיני התורה יש לעיין האם מקצת היום ככולו
אבילות בלילה ,דלא חשבינן מקצת הלילה ככל היום ,אבל מתחילת הלילה.
דעת הרמב"ן שבלילה נפסק האבילות ,דאמרינן מקצת מקצת היום ככולו באבילות
הלילה ככל היום ,ובביאור הגר"א שם ס"ל כדעת הרמב"ן,
ועיין שם בפת"ש שהביא משו"ת הרדב"ז שמכריע למעשה ע' בשו"ע הל' אבילות (יו"ד שצה סעיף א) שכיון שעמדו
שלענין ת"ת או תשמיש דאית בהו מצוה פסקינן כדברי מנחמים מאצל האבל ביום שביעי ,מותר בכל דברים שאסור
המקילים דאמרינן מקצת הלילה ככל היום ,אבל בשאר בהם תוך שבעה ,דמקצת היום ככולו ,לא שנא מקצת יום
דברים דלית בהו מצוה פסקינן כדברי המחמירים דלא שביעי לא שנא מקצת יום שלשים ,כיון שהנץ החמה ביום
אמרינן מקצת הלילה ככל היום עי"ש ,אבל המנהג להחמיר שלשים ,בטלו ממנו גזרת שלשים.
להמשיך האבילות עד בוקר יום השביעי אף בדבר מצוה, י"א באבלות בליל שביעי נגמר השבעה :ובפתחי תשובה
(אמנם הובא על האדמו"ר רבי שלום משאץ זצ"ל מלונדון, (שם ס"ק א) הביא מחל' הפוסקים (שהובא בטור) אי בעינן
שכשהתאבל על בניו הלך ללמוד בליל שביעי). דוקא מקצת היום או אפילו מקצת הלילה ודעת המחבר
ואף להרמב"ן יכול להמשיך האבילות עד הבוקר ולקבל כדעת הר"מ מרוטנבורג דדוקא מקצת היום בעינן ועיין
תנחומים ,וכמבואר ברמב"ן להדיא שם ,שכתב שיכול בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקנ"ט) שהכריע דלענין תלמוד
לפסוק האבילות מתחילת הלילה ,והקשה מהא דאיתא שם תורה ותשמיש המטה דאית בהו מצוה אית לן למפסק
בגמ' שאבל ביום השביעי כיון שעמדו מנחמים מאצלו ,מותר כדברי המקילין דמקצת לילה ככל היום אבל ברחיצה וסיכה
ברחיצה ,דמשמע שהוא מותר ברחיצה רק אחר שגמרו ושאר הדברים דלית בהו מצוה פסקינן כדברי המחמירים
לנחמו ,ותירץ דהיינו מפני שרגילים לבוא ביום השביעי, דבעו מקצת היום דוקא ולא מקצת הלילה ומיהו צריך
ורוצה לקבל תנחומים ,ואז צריך לנהוג אבילות עד שיבואו להמתין מלשמש בלילה יותר מעט ממה שהוא רגיל כדי
מ"מ כבר כתב בשו"ת כתב סופר (חלק או"ח ת' נ') בנידון פונדק ישראל 1הנה מסקנת המג"א (ס' שיח ס"ק ב) דלמי שנתבשל בשבילו חשיב
שבישלו שם בכל שבת ושבת כמו בחול והיו בין האוכלים מזידים, כאחרים שמותר למוצאי שבת מיד ואפילו כשנעשה במזיד ,וכן העלו
שוגגים ומוטעים ,ע' שם בכתב סופר שלא נאמר ההיתר של המג"א לדינא האחרונים (פמ"ג ,אליהו רבה ,ומ"ב ס"ק ה) .וחילקו ממש"כ
ובודאי קנסא קנסו רבנן לאלו שנתבשלו בשבילם כמו להמבשל עצמו בשו"ע יו"ד (ס' צט סע' ה) שהמבטל איסור במזיד אסור אף למי שנתבטל
(עכת"ד חוט שני שם). בשבילו ,דהא כתב שם הב"י הטעם משום דחיישינן שמא יצוה לעבד או
2אכן ע' במאור השבת (להלן) שכתב בדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לנכרי לבטל האיסור ,אבל לישראל לא חיישינן שיצוה לו שהרי לו ישמע
דלכאורה אפילו כשקונה במפעל עצמו שהוא מקום קביעות יהיה מותר לו ,ומשום הכי המבשל בשבת לאחרים דינם כמו אינשי אחריני שמותר
מדין ספק (ועי' מ"ב סי' שיח ס"ק ב בענין ספק מעשה שבת). להם מיד במוצאי שבת.
דלא מסמנא מילתא ,ע' פרי חדש ,ועכ"פ זה עוד טעם לסמוך לנחמו ,שרק כשנוהג אבילות שייך נחמה ,אבל אם רוצה
על המקילין בליל ל"ג בעומר (ובזמננו ע"י שאין רוצים שלא לקבל תנחומים ,יכול לפסוק האבילות מתחילת
להתחתן בליל ל"ג בעומר החתונה נדחית עד לחודש מנחם הלילה.
אב עקב מחסור באולמות פנויות)]. והנה מצות ניחום אבלים הוא תיקון להנפטר וגם חסד
לאבלים ,וכן מפורש ברמב"ם פרק י"ד דאבל ה"ז "יראה לי
שמיעת כלי זמר בליל ל"ג בעומר שנחמת אבלים קודם לביקור חולים ,שניחום אבלים גמילות
אע"פ שלענין תספורת ונשואין מחמירים לכתחילה בליל ל"ג חסד עם החיים ועם המתים" ,הרי שניחום אבלים הוא חסד
בעומר מ"מ לכבוד הילולא דרשב"י מנהג העולם להדליק עם הנפטר ,ועיין רמב"ם לעיל פרק י"ג ה"ד "מת שאין לו
מדורות לרקוד ולשיר כידוע .וכן כתב בס' שער המועדים אבלים להתנחם באים עשרה בני אדם כשרים ויושבים
(עמ' קו הערה כא*) בשם הגר"ח קניבסקי זצ"ל .וכתב בס' במקום כל שבעת ימי האבלות ושאר העם מתקבצים עליהן"
עי"ש ,הרי דאף שאין אבלים ,גם כן יש חיוב לבוא בביתו,
חוט שני (שבת ח"ד עמ' שפ ,ע"ש) שלכאורה אין היתר אך וזהו תיקון לנפטר.
אולי אפשר להקל אם מתכוין לכבוד רשב"י דחשיב דבר [ונראה דמה שמכבדים הנפטר ,הוי תיקון לנשמתו ,וכשם
מצוה עכ"ד. שבהלויתו כשחולקין לו כבוד יש לו בזה תיקון ,כן כשבאים
כתב שער המועדים (שם) שמ"מ סתם ריקודים וכלי זמר של לנחמו נמי הוי תיקון ,וכ"ש כשמספרים מזכויות הנפטר,
רשות שאין להם שייכות להילולא דרשב"י לא מצאנו היתר שזהו טובה גדולה עבור הנפטר ,שבזה מעורר שאם היה חי
בליל ל"ג בעומר רק ביום. היה מוסיף בזה ,והרי זה בגדר "חשב אדם לעשות מצוה
עוד טעם שמקילים בארץ ישראל בליל ל"ג בעומר :וע' הל' ונאנס ולא עשאה נחשב כאלו עשאה" ,ומתעורר עליו בזה
חג בחג (ספירת העומר עמ' עו) שהיקל מדינא במנהגי הרבה זכויות( ,וכן מבואר בגליון מהרש"א סימן שד"מ
אבילות בליל ל"ג בעומר בארץ ישראל ,וביאר הטעם לענין הספד שמציל את הנפטר מגיהנום) ויש לו בזה תיקון
שנוהגים להקל ,כיון שבארץ ישראל המנהג להחמיר הרבה גדול מאד].
יותר מ 33ימים ,ממילא נהגו להקל בליל ל"ג בעומר. וכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א (שם) נראה דלדעת הרמב"ן
ועוד מבואר בדברי הלבוש (הובא במ"ב) שיש טעם להקל והגר"א דמקצת הלילה נמי מהני לומר מקצת היום ככולו,
בליל ל"ג בעומר. ורק אם רוצה לקבל תנחומים ביום השביעי יכול להמשיך
האבילות ,נראה דניחום זה מועיל דוקא לאבלים ,אבל אי"ז
[אמנם המ"ב הביא בשם הלבוש דס"ל כהב"ח דרק ביום כבר להועיל לנפטר להקל הדינים מעליו ,דכיון דמדינא
ל"ג בעומר מותר משום מקצת היום ככולו ראה עוד מקצת הלילה ככולו ,א"כ בשמים נפסק תוקף הדינים שבימי
בהערה.]3 אבילות על הנפטר בתחילת ליל שביעי .ולפי זה נמצא דכיון
ועכ"פ אולי ניתן לצרף עוד צד להקל בליל ל"ג בעומר שיש שמחפשים בניחום גם טובת הנפטר ,עדיף לבוא לנחם
אומרים מקצת היום ככולו לענין אבילות גם בלילה ,וא"כ קודם ליל השביעי ,שאז הדינים תקיפים ומועיל להקל מעל
ה"ה לענין מנהגי אבילות דספירת העומר כנ"ל. הנפטר וכמ"ש ,עכ"ל.
ל"ג בעומר במוצאי שבת – האם מותר לגלח קודם נישואין ותספורת בליל ל"ג
חצות בערב שבת נחלקו הפוסקים האם אבלות נוהגת בליל ל"ג בעומר :כתב
מסתימת הפוסקים ומשמעות דברי המ"ב (ס' תצג ס"ק יג) מותר הרמ"א (סימן תצג סעיף ב) שאין להסתפר עד ל"ג בעצמו
להסתפר לכתחילה בערב שבת אף לפני חצות (וכ"כ בהליכות אבן ולא מבערב (מהרי"ל) .ודעת המשנה ברורה (שם ס"ק יא)
ישראל וכן ס' דולה ומשקה (עמ' קצו) בשם הגר"ח קניבסקי דיש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מעדני יו"ט
זצ"ל) וז"ל המ"ב לגבי בעל ברית שמותר להסתפר לכבוד המילה וא"ר] וסיים א"ר דמ"מ לענין נשואין לא ראיתי מקילין כ"א
"אם חל המילה בשבת מותרים להסתפר בערב שבת אפילו קודם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו אכן כשחל ל"ג
חצות". בעומר בע"ש והוא לו שעת הדחק לעשות ביום אפשר שיש
דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל :דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל להקל לו לעשות בלילה שלפניו.
שלכתחילה יש להימנע מלהסתפר עד לאחר חצות יום שישי וכתב בשו"ת אגרות משה (ח"א ס' קנט) וכן בל"ג בעומר
[שהרי היתר יום שישי להסתפר אינו מחמת עצמו ,דהיינו שהיום בלילה וביום דזה שמחמיר הא"ר הובא במ"ב (ס"ק י"א) לא
מצד עצמו מותר כבר להסתפר ,וממילא הינו דנים לומר דמקצת מסתבר כלל דנישואין ודאי קילי מתספורת כדכתב החת"ס
היום ככולו וכבר מותר מהבוקר ,אלא כל סיבת ההיתר רק מצד
'כבוד שבת' ,ולכבוד שבת מותר רק אחר חצות ,דאז ניכר שאכן והוכחת הא"ר מלא ראיתי שמקילין אינה ראיה דאדרבה על
הוא לצורך שבת] .ומכל מקום בשעת הצורך יש להתיר אף קודם נישואין צריך מנהג מיוחד וברור שהנהיגו לאסור וזה לא
חצות (שואלין ודורשין להגרב"צ קוק שליט"א גליון 326ע' רמ"א ידוע ממה שלא ראה עכ"ל.
הל' אבילות ס' שצט סע' ג ,ע' מה שכתב שם לדחות הראיה מדברי [ובאמת העירו האחרונים על מנהגנו לדחות נישואין בימי
המ"ב). העומר שחומרא דאתי לידי קולא של ביטול פריה ורביה רק
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
והביא הגרמ"מ קארפ שליט"א את דברי הלקט יושר עמ' צז שמותר 3בלבוש מבואר דיש ב' טעמים להתיר כל יום ל"ג בעומר ,חדא
לספר הזקן בליל ל"ג בעומר כיון שאין אומר תחינה בלילה ,וכ"כ הגר"ז דמקובלים שלא מתו תלמידי ר"ע ביום ל"ג בעומר ועוד ע"פ דברי התוס'
והיעב"ץ בסידורו והערוך השולחן שנוהגין להסתפר בליל ל"ג בעומר. כשמנכה הימים ישאר ל"ג ימי אבילות וכו' ומסיק דבל"ג בעומר לא
מתו( ,וגם משמע בהמרי"ל מקור הרמ"א שלא מתו בל"ג בעומר בערב,
