gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha

שבוע: בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נעימות‬ ‫הפרשה‬ ‫מפי מורינו‬ ‫פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב יצחק אהרן גאלדהירש שליט"א‬ ‫בראשית תשפ"ז‬ ‫גליון ק"ג‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫האשה הצדקנית מרת שיינדיל בת הרה"ח רבי יעקב ע"ה‬ ‫נלב"ע למחרת יוהכ"פ ‪ -‬י"א תשרי ‪ -‬תשמ"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בעיצומו של ימי המגבית מודים אנו מעומקא דליבא לכל אחד ואחד‬ ‫בפרטות אשר השתתף כבר במגבית‪ ,‬ויעזור השי"ת שיתברך בכל הברכות‪.‬‬ ‫ומכאן תצא קריאה של חיבה לכל אחד ואחד להשתתף במגבית שנוכל‬ ‫להמשיך בהפצת התורה ביתר שאת בס"ד‪.‬‬ ‫לקחת חלק בזיכוי הרבים ובהוצאות המרובות‪:‬‬ ‫בנדרים פלוס ע"ש "נעימות הפרשה" או בפלא' ‪053-4143747‬‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים‬ ‫בקול נעימות הפרשה ‪077-2110208‬‬ ‫מס' ארה"ב ‪1-518-9311-901‬‬ ‫שיעורים שבועיים בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫לעילוי נשמת או לזכות יקירכם‬ ‫ניתן לתרום ב"נדרים פלוס" ע"ש נעימות הפרשה‬ ‫או בפלאפון מס’ ‪053.414.3747‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫ב‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫מכון "נעימות הפרשה"‬ ‫‪++‬ברכת מז‪++‬לא‬ ‫טבא וגדיא י‪+‬אה‬ ‫נשגר בזה קדם מורנו המשפיע מאורו עלינו כל רז לא אניס ליה‬ ‫עוסק בהפצת תורה וחסידות לרבים‪ ,‬דולה ומשקה מחדש ומוסיפ‬ ‫יושב באהלה של תורה יומם ולילה ומתרוצץ משיעור לשיעור‬ ‫מאות מבני ישראל מתענגים על שיעוריו הנפלאים כל שבוע מחדש‬ ‫ותיק וחסיד כל כולו ארבע אמות של תורה והלכה‬ ‫פה מפיק מרגליות‬ ‫יצחק אהרן גאלדהירש‬ ‫מורנו הרה"ג רבי‬ ‫שליט"א‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בהיכנס בנו יניק וחכים עדיו לגדולות‬ ‫החתן אברהם יהושע העשיל נ"י‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫יהא רעוא מן קדם אבהן דבשמיא שיגדל החתן ני"ו‬ ‫לאילנא רברבא בתורה חסידות ויראת שמים‬ ‫לתפארת המשפחה ולתפארת כל בית ישראל‬ ‫ויזכה מורנו שליט"א וב"ב‬ ‫לרוב שמחות תענוג ונחת מכל יוצ"ח‬ ‫וימשיך להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מתוך הרחבת הדעת ומנוחת הנפש‬ ‫לאורך ימים ושנות חיים‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫וכל טוב וטוב בכל העניינים ברו"ג‬ ‫כעתירת‬ ‫חברי המכון‬ ‫שומעי לקחו וקוראי הגליון‬ ‫ג‬ ‫נעימות הפרשה • תוכן הענינים‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫כל הבריאה נבראה במאמר הראשון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫העולם הזה הבל הוא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫מידת הבטחון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫כיצד יבא לידי בריאות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫לשוב בתשובה באופן הראוי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫תכלית חודש תשרי ‪ -‬כדי שישתוקק האדם לשוב לגן עדן כטעם‬ ‫הכנסתו של אדם הראשון לגן עדן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫להאכיל את בנ"י בכל שעה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫ביאור הענין של אם תטיב שאת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫להכיר שהיצה"ר הוא שונאו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫עניני שבת בראשית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫פניני פרשת בראשית – משנת תשפ"ה‬ ‫התחלת התורה ‪ -‬האמונה והבטחון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫אחד המרבה שלא לשמה ואחד הממעיט לשמה – מי מהם עדיף ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫להתפלל על הכל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫ד‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫כל הבריאה נבראה במאמר הראשון‬ ‫הארץ‪) :‬פרק א פסוק א(‬ ‫השּׁמים ְ ֵואת ָ ָ ֶ‬ ‫אלקים ֵאת ַ ָ ַ ִ‬‫בּראשׁית ָ ָבּרא ֱ ִֹ‬ ‫ְֵ ִ‬ ‫לדבר‪ ,‬והוא‪ ,‬שאמר כל עשרת הדברות‬ ‫שנינו באבות )פ"ה מ"א( בעשרה‬ ‫בדיבור אחד‪ ,‬ולא קד‪ ‬דיבור לחבירו‪.‬‬ ‫מאמרות נברא העול‪ .‬ואמרו בגמרא‬ ‫)ר"ה לב‪' (.‬עשרה מאמרות שבה‪ ‬נברא‬ ‫ועפ"ז מבאר‪ ,‬שהשי"ת כל מה‬ ‫העול‪ ‬הי נינהו‪ ,‬ויאמר דבראשית‬ ‫שברא בעול‪ ,‬שה‪ ‬המקורות וכל אשר‬ ‫תשעה הוו‪ ,‬בראשית נמי מאמר הוא‪,‬‬ ‫ישנ‪ ‬במציאות ושמי‪ ‬ואר‪ ‬הכל כאשר‬ ‫דכתיב בדבר ה' שמי‪ ‬נעשו'‪ ,‬היינו‬ ‫לכל בראו ה' בדיבור אחד‪ ,‬וזה הוא‬ ‫שבגמרא הקשו שמצינו רק תשעה‬ ‫אומרו בראשית ברא אלקי‪ ‬את השמי‪‬‬ ‫פעמי‪' ‬ויאמר' בפרשה‪ ,‬וראה ש‪‬‬ ‫ואת האר‪ ,‬דקדק לומר שני אתי‪‬‬ ‫בראשוני‪ ‬מה ה‪ ‬אות‪ ‬תשעה‬ ‫לרבות כל הנמצא בעול‪ ,‬ולהיות‬ ‫'ויאמר'‪ ,‬ומה הכוונה בעשרה מאמרות‪,‬‬ ‫שהנבראי‪ ‬ה‪ ‬רבי‪ ,‬כי מלבד העשרה‬ ‫ועל זה אמרו ד'בראשית' נמי מאמר‬ ‫דברי‪ ‬הניכרי‪ ‬ונראי‪ ‬לעי‪ ‬כל כמו‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫שמנאו‪ ‬חז"ל )חגיגה יב( וזה לשונ‪‬‬ ‫עשרה דברי‪ ‬נבראו ביו‪ ‬אחד שמי‪‬‬ ‫ויש להבי‪ ‬מדוע מאמר זה הא‬ ‫ואר‪ ‬אור חש‪ ‬תהו בהו וכו' מי‪ ‬רוח‬ ‫בלשו‪' ‬בראשית'‪ ,‬ולא בלשו‪' ‬ויאמר'‪,‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬מלבד אלו יש עוד בריות אחרי‪‬‬ ‫ומבאר האור החיי‪ ‬הק' והוא מחדש‬ ‫נעלמי‪ ‬ונבלעי‪ ‬בכוחות היסודות‪ ,‬יש‬ ‫עני‪ ‬נפלא‪ ,‬כי הנה עוד יש לדקדק‬ ‫מה‪ ‬ניכרי‪ ‬באמצעות ההתכה‪ ,‬יש‬ ‫בכתוב אומרו "את" השמי‪" ‬ואת"‬ ‫מה‪ ‬באמצעות ההרכבה‪ ,‬יש מה‪‬‬ ‫האר‪ ,‬מה בא לרבות בב' אתי‪ ‬אלו‪.‬‬ ‫בהשתנות הזמני‪ ,‬יש מה‪ ‬בכח‬ ‫ומבאר שכוונת הכתוב הוא על זה‬ ‫ההיולי‪ ,‬ורבו מלספור‪ ,‬אשר לזה כלל‪‬‬ ‫הדר‪ ,‬וכתב 'וקוד‪ ‬אעירה שחר המוצג‬ ‫הבורא בב' פרטי‪ ‬גדולי‪ ‬ועצומי‪‬‬ ‫אצלנו מגדולת הבורא מה גדלו מעשיו'‪,‬‬ ‫בשמי‪ ‬ובאר‪ ‬וה‪ ‬ה‪ ‬הב' ריבויי‪‬‬ ‫כי האדו‪ ‬ברו‪ ‬הוא יוכל דבר דיבור‬ ‫שריבה באומרו את השמי‪ ‬ואת האר‪,‬‬ ‫בלתי מושג בנבראי‪ ‬כאמר‪ ‬ז"ל‬ ‫ובמאמר אחד ברא הכל יתעלה שמו‪.‬‬ ‫)מכילתא פרשת יתרו( בפירוש הכתוב )שמות‬ ‫וזה הכוונה במה שאמרו בראשית‬ ‫כ‪ ,‬א( וידבר אלקי‪ ‬את כל הדברי‪ ‬וגו'‪,‬‬ ‫מאמר הוא‪ ,‬שבמאמר זה נכללו כל‬ ‫וזה לשונ‪ ‬דברי‪ ‬שאי‪ ‬הפה יכול‬ ‫ה‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫דבר יו‪ ‬ביומו‪ ,‬ביו‪ ‬ראשו‪ ‬הכי‪ ‬והבדיל‬ ‫העשרה מאמרות שבה‪ ‬נברא העול‪,‬‬ ‫האור מ‪ ‬החש‪ ‬וקנה החש‪ ‬מקומו‬ ‫הראשו‪ ‬שבכול‪ ‬בו נברא הכל‪ ,‬אלא‬ ‫והאור מקומו‪ ,‬וכ‪ ‬בשאר הימי‪ ,‬ע"כ‬ ‫שלא היה מסודר והיו כל הבריאות‬ ‫דברי האוה"ח הק'‪.‬‬ ‫בנמצא אבל חסרו הסדר‪ ,‬וסדר‪ ‬הקב"ה‬ ‫?‪.‬‬ ‫העולם הזה הבל הוא‬ ‫שם‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬לחלק המנוחה של השבת‪,‬‬ ‫במגילת קהלת מראה שלמה המל‪‬‬ ‫כדפירש"י )להל‪ ‬ב‪ ,‬ב( 'מה היה העול‪‬‬ ‫את ההבל שבעול‪ ‬הזה‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫חסר מנוחה‪ ,‬באת שבת באת מנוחה'‪,‬‬ ‫בתחילת קהלת )קהלת א‪ ,‬ב( 'הבל הבלי‪‬‬ ‫שא‪ ‬אחד משתמש ע‪ ‬המנוחה של‬ ‫אמר קהלת הבל הבלי‪ ‬הכל הבל'‪,‬‬ ‫השבת לעניני‪ ‬גשמיי‪ ,‬עני‪ ‬זה ההביל‬ ‫ופירש"י 'קהלת קורא תגר‪ ,‬ואומר על‬ ‫שלמה המל‪ ,‬לפי שצריכי‪ ‬להשתמש‬ ‫כל יצירת שבעת ימי בראשית שהכל‬ ‫ע‪ ‬המנוחה של שבת באופ‪ ‬של‬ ‫הבל של הבלי‪ ‬הוא' שכ‪ ‬בפסוק זה‬ ‫'מנוחה שלמה שאתה רוצה בה‪ ,‬יכירו‬ ‫נזכר ז' פעמי‪ ‬הבל‪' ,‬הבל'‪' ,‬הבלי‪  '‬ב'‬ ‫בני‪ ‬וידעו כי מאת‪ ‬היא מנוחת‪ ‬ועל‬ ‫פעמי‪ ‬הבל‪ ,‬הרי ג'‪' ,‬הבל הבלי‪ ,'‬עוד‬ ‫מנוחת‪ ‬יקדישו את שמ‪ ,'‬ולא לעניני‪‬‬ ‫ג'‪ ,‬ו'הכל הבל' הוא השביעי‪ ,‬שאמר‬ ‫גשמיי‪ ,‬אבל א‪ ‬ישתמש למנוחת‬ ‫שכל שבעת הימי‪ ‬הכל הבל‪ ,‬ובזה‬ ‫השבת רק לעני‪ ‬מנוחה ממלאכה וכדי‬ ‫מלמדנו שלמה המל‪ ‬שכל העול‪ ‬הזה‬ ‫לאכול ולשתות ולישו‪ ,‬מנוחה זה‬ ‫הוא כולו הבל‪.‬‬ ‫מהביל שלמה המל‪.‬‬ ‫אבל יש להבי‪ ‬מה הכוונה שאמר על‬ ‫אבל כשמשתמש ע‪ ‬הבריאה לצור‪‬‬ ‫כל יצירת שבעת ימי בראשית שהכל‬ ‫גבוה‪ ,‬על זה נאמר בסו‪ ‬קהלת )יב‪ ,‬יג(‬ ‫הבל הבלי‪ ‬הוא‪ ,‬והרי בכלל השבעה‬ ‫'סו‪ ‬דבר הכל נשמע את האלקי‪ ‬ירא‬ ‫ימי‪ ‬הוא ג‪ ‬יו‪ ‬השבת‪ ,‬וכי אפשר‬ ‫ואת מצותיו שמור כי זה כל האד‪,'‬‬ ‫שג‪ ‬על הבריאה של יו‪ ‬השבת‬ ‫וא‪ ‬משתמש לעני‪ ‬זה בבריאה‪ ,‬בזה‬ ‫התבטא שלמה המל‪ ‬כי הכל הבל‪.‬‬ ‫העלה את כל הבריאה‪ ,‬אבל א‪‬‬ ‫ואפשר שכוונתו הוא לחלק הגשמי של‬ ‫ו‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫בגימטריא 'בראשית ברא'‪ ,‬לרמז בזה‬ ‫ישתמש ע‪ ‬הבריאה לעניני גשמיות‪,‬‬ ‫שהבריאה כולה‪ ,‬שנרמזה בפסוק זה‬ ‫דבר זה מהבל שלמה המל‪.‬‬ ‫וכדברי האור החיי‪ ‬הק' הנ"ל‪ ,‬את הכל‬ ‫ההביל שלמה המל‪ ,‬א‪ ‬אי‪ ‬האד‪‬‬ ‫ויש לומר בזה רמז נפלא‪' ,‬הבל‬ ‫משתמש ע‪ ‬העול‪ ‬הזה לצור‪ ‬גבוה‪.‬‬ ‫הבלי‪ ‬אמר קהלת הבל הבלי‪ ‬הכל הבל'‪,‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫מידת הבטחון‬ ‫שם‪.‬‬ ‫האד‪ ‬לבטוח בה' בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫בספה"ק שפתי צדיקי‪ ‬מביא בש‪‬‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע‪ ,‬שתיבות ב'ראשית‬ ‫עני‪ ‬זה נוגע ג‪ ‬כשעומדי‪ ‬בשבת‬ ‫ב'רא א'לוקי‪ ‬א'ת ר"ת בבא"א לרמז‬ ‫בראשית‪ ,‬כשהאד‪ ‬מתחיל ללכת בדר‪‬‬ ‫על הפסוקי‪ ‬ב'‪ ‬ב'טחתי א'ל א'בושה‬ ‫החדשה שקיבל עליו בחודש תשרי‪,‬‬ ‫)תהילי‪ ‬כה‪ ,‬ב(‪ ,‬וכ‪ ‬א'שרי א'ד‪ ‬ב'וטח ב'‪‬‬ ‫יאמי‪ ‬ויבטח בה' שיזכה לסיעתא‬ ‫)ש‪ ‬פד‪ ,‬יג(‪ ,‬המרמזי‪ ‬על מידת הבטחו‪,‬‬ ‫דשמיא לקיי‪ ‬הקבלות טובות שקיבל‬ ‫ולכ‪ ‬התחילה התורה בתיבות הללו‬ ‫על עצמו‪.‬‬ ‫לומר ל‪ ‬שזהו עיקר ותחילת מהות‬ ‫?‪.‬‬ ‫כיצד יבא לידי בריאות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫כדי שיוכל האד‪ ‬לעבוד את ה' הרי‬ ‫אומרי‪ ‬בש‪ ‬צדיקי‪' ‬בראשית‬ ‫נחו‪ ‬שיהיה לו גו‪ ‬בריא אית‪ ‬ויהיה‬ ‫ברא'‪ ,‬שבתחילה ובראשית כל הוא‬ ‫בכוחו‪ ,‬וכבר אמר הרה"ק מרוז'י‪ ‬זי"ע‪,‬‬ ‫שיהיה האד‪ ‬בריא בגופו‪ ,‬ובכלל זה‬ ‫חור קט‪ ‬בגו‪  ‬חור גדול בנשמה‪ ,‬שעל‬ ‫הוא שיזהר האד‪ ‬בבריאות הגו‪ ,‬שכ‪‬‬ ‫ז‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫חפ‪ ‬חיי‪ ,‬כי הוא חלק מפסוק‪,.‬‬ ‫ידי שלא יהיה בעל כח לא יוכל לעבוד‬ ‫וכאשר דרש מאמר זה על הפסוק‬ ‫את ה'‪.‬‬ ‫'בראשית ברא' לא דרש רק על תיבות‬ ‫ועני‪ ‬זה מבואר ברמב"‪) ‬פ"ד מהלכות‬ ‫אלו‪ ,‬לפי שהוא פסוק שלא פסקיה‬ ‫דעות ה"א( 'הואיל והיות הגו‪ ‬בריא ושל‪‬‬ ‫משה‪ ,‬אלא דרש כ‪' :‬בראשית ברא'‪,‬‬ ‫מדרכי הש‪ ‬הוא‪ ,‬שהרי אי אפשר‬ ‫ראשית הכל יהיה האד‪ ‬בריא‪,‬‬ ‫שיבי‪ ‬או ידע דבר מידיעת הבורא והוא‬ ‫'אלקי‪  '‬באופ‪ ‬זה יוכל לעבוד האד‪‬‬ ‫חולה‪ ,‬לפיכ‪ ‬צרי‪ ‬להרחיק אד‪ ‬עצמו‬ ‫את השי"ת‪' ,‬את השמי‪ '‬צריכי‪‬‬ ‫מדברי‪ ‬המאבדי‪ ‬את הגו‪ ‬ולהנהיג‬ ‫לעבוד את השי"ת ברוחניות‪' ,‬ואת‬ ‫עצמו בדברי‪ ‬המברי‪ ‬והמחלימי‪.'‬‬ ‫האר‪ '‬צריכי‪ ‬לעבוד את השי"ת ג‪‬‬ ‫ועל פי זה יש לומר בדר‪ ‬צחות‬ ‫בעניני גשמיות‪ ,‬ולש‪ ‬כ‪ ‬ישפיע עליו‬ ‫הטע‪ ‬שסומכי‪ ‬בברכות השחר ברכת‬ ‫השי"ת גשמיות‪.‬‬ ‫אלקי נשמה לברכת אשר יצר‪ ,‬לפי‬ ‫?‪.‬‬ ‫שקוד‪ ‬מודי‪ ‬על הנשמה שעל ידי‬ ‫הנשמה יעבוד האד‪ ‬את ה'‪ ,‬מקדימי‪‬‬ ‫וכיצד יבא האד‪ ‬לידי בריאות‪ ,‬ראה‬ ‫לו ברכת אשר יצר‪' ,‬רופא כל בשר‬ ‫מה שמבאר בספה"ק דגל מחנה אפרי‪‬א‬ ‫ומפליא לעשות'‪ ,‬שרק כשהאד‪ ‬יהיה‬ ‫בריש ספרו הק'‪ ,‬שיש בפסוק זה רמז‬ ‫בריא אזי יוכל לעבוד את הבורא כראוי‪.‬‬ ‫לדבר‪ ,‬להבי‪ ‬פתיחת תורתנו הקדושה‬ ‫בלשו‪' ‬בראשית'‪ ,‬דהנה דוד המל‪ ‬ע"ה‬ ‫?‪.‬‬ ‫אמר )תהלי‪ ‬יט‪ ,‬ח( תורת ה' תמימה‬ ‫דרכו בקודש של הרה"ק מהר"א‬ ‫משיבת נפש‪ ,‬וצרי‪ ‬להבי‪ ‬שייכות זה‬ ‫מבעלזא זי"ע שלא היה דורש חצאי‬ ‫שהיא תמימה ומשיבת נפש‪ .‬והעני‪‬‬ ‫פסוקי‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬היה מכנה את‬ ‫הוא כ‪ ‬כי ידוע מה שאמרו בזוה"ק‬ ‫החפ‪ ‬חיי‪ ‬בש‪' ‬ראדינער'‪ ,‬ולא בשמו‬ ‫א‪ .‬האהבת ישראל זי"ע מויז'ני‪ ‬אמר בש‪ ‬זקנו הרה"ק מרוז'י‪ ‬זי"ע שהלימוד בספר‬ ‫"דגל מחנה אפרי‪ "‬מסוגל להצלחה בחינו‪ ‬הילדי‪ ,‬לזכות לזרע בר‪ ‬ה' ולהנצל מצער‬ ‫גידול בני‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז לזה‪ ,‬דג"ל לשו‪ ‬גידול הבני‪ ,‬מחנ"ה בגימטריא בני"‪ ‬ע‪ ‬הכולל‪ ,‬ואפרי‪‬‬ ‫ענינו כי הפרני אלקי‪ ‬באר‪ ‬עניי‪.‬‬ ‫ויש להוסי‪ ‬עוד בדר‪ ‬צחות שאפרי"‪ ‬א' מתחל‪ ‬בע'‪ ,‬והרי זה בגימטריא מצע"ר‪ ,‬והרי‬ ‫זה רמז שעל ידי הלימוד בספה"ק דגל מחנה אפרי‪ ‬ניצולי‪ ‬מצער גידול בני‪.‬‬ ‫ח‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫וזה שאמר דוד המל‪ ‬ע"ה )תהלי‪ ‬יט‪,‬‬ ‫)אחרי ע"ג‪ (.‬קודשא ברי‪ ‬הוא ואורייתא‬ ‫ח( תורת ה' תמימה‪ ,‬הוא בשלימות‬ ‫ונשמתיהו‪ ‬דישראל כולהו חד‪ .‬ומבואר‬ ‫גמור שאי‪ ‬בה שו‪ ‬דבר חסר רק‬ ‫כי חיות ישראל הוא כביכול מעצמות‬ ‫בתכלית השלימות דדא ביה כולי ביה‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כמו שנאמר )להל‪ ‬ב‪ ,‬ז( 'ויפח‬ ‫ולכ‪ ‬משיבת נפש לכל אחד לפי מה‬ ‫באפיו נשמת חיי‪ '‬ואיתא כלו‪ ‬אד‪‬‬ ‫שמאמי‪ ‬בו אבל הכל היא על ידי‬ ‫נופח אלא מעצמותו‪ ,‬וזאת התורה הוא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫האד‪ ,‬לכ‪ ‬יש בה רמ"ח מצוות עשה‬ ‫וזה יש לפרש ג‪ ‬כ‪ ‬בפתיחת התורה‬ ‫ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד אבריו‬ ‫מרמזת לזה במלת בראשי"ת שהוא‬ ‫וגידיו של אד‪) ‬מכות כג‪ :‬וברש"י ש‪ ,(‬כמו‬ ‫ראשי תיבות ב'תורה י'ש א'לוקות‬ ‫שכתוב בפסוק )במדבר יט‪ ,‬יד( זאת‬ ‫ר'פואות ש'מות‪ ,‬ואפשר להחשיבו‬ ‫התורה אד‪ ‬וגו'‪ ,‬וזה מרמז שהתורה‬ ‫כ‪‬י"‪ ‬שמאלית המרמז לס'גולות‪ ,‬ות'‬ ‫ממש הוא עצמות האד‪ ‬הרי קודשא‬ ‫היינו ת'מימה‪ ,‬שמפני שהיא תמימה‬ ‫ברי‪ ‬הוא ואורייתא וישראל כולהו חד‪,‬‬ ‫לית בה שו‪ ‬דבר חסר‪ ,‬אלא נקראת‬ ‫נמצא כשצרי‪ ‬להשיב נפש מישראל ה‪‬‬ ‫שלימות כל דבר המחיה ברוחניות‬ ‫ברוחניות ה‪ ‬בגשמיות אי אפשר‬ ‫ובגשמיות‪.‬‬ ‫להשיב כי א‪ ‬בקודשא ברי‪ ‬הוא‬ ‫?‪.‬‬ ‫ובאורייתא אשר מש‪ ‬אנו חיי‪ ,‬ומה‬ ‫שאנו רואי‪ ‬שלפעמי‪ ‬משיבי‪ ‬נפש‬ ‫חולה על ידי רפואות או שמות וקמיע‬ ‫מה שכתב בדגל מחנה אפרי‪‬‬ ‫או סגולות על כרח‪ ‬שה‪ ‬ממש‬ ‫שחיות האד‪ ‬הוא על ידי התורה‪ ,‬בכלל‬ ‫התורה‪ ,‬כי הכל נכלל בתורה דהיינו‬ ‫זה נכלל מה שאמרו חז"ל במדרש‬ ‫אלוקות ורפואות וסגולות ושמות ולית‬ ‫)תנחומא בראשית א( ובזוה"ק שאסתכל‬ ‫בה חסר כלו‪ ,‬וא‪ ‬היתה האמונה‬ ‫באורייתא וברא עלמא‪ ,‬וממילא בריאות‬ ‫תקועה תמיד בלב כל בני האד‪ ‬בה'‬ ‫האד‪ ‬הוא על ידי התורה‪.‬‬ ‫והיה ה' מבטחו בודאי לא היה צרי‪‬‬ ‫ועל עני‪ ‬זה של הקב"ה אסתכל‬ ‫לרפואות או לשו‪ ‬דבר‪ ,‬רק לחסד א‪‬ל‬ ‫באורייתא וברא עלמא מבואר בש‪‬‬ ‫או על ידי תפלה לעורר חסד א‪‬ל‬ ‫הש‪ ‬משמואל‪ ,‬וכ‪ ‬ביאר הגר"ח‬ ‫יתבר‪ ‬עליו להשיב את נפשו או על ידי‬ ‫מבריסק‪ ,‬כי הנה על פי השקפת אנשי‬ ‫לימוד תורתינו הקדושה כמו שכתוב‬ ‫העול‪ ‬נראה שלכאורה התורה‬ ‫)משלי ד‪ ,‬כב( ולכל בשרו מרפא‪ ,‬א‪‬‬ ‫מתאימה ע‪ ‬טבע העול‪ ,‬דבטבע‬ ‫מחמת חסרו‪ ‬אמונה ח"ו צריכי‪‬‬ ‫העול‪ ‬רציחה וגניבה גור‪ ‬חורב‪‬‬ ‫לפעמי‪ ‬לרפואות או לשאר דברי‪.‬‬ ‫ט‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫רציחה‪ ,‬משו‪ ‬כ‪ ‬ברא העול‪ ‬באופ‪‬‬ ‫העול‪ ,‬ולכ‪ ‬אסר‪ ‬הקב"ה‪ ,‬וצדקה‬ ‫שרציחה הוה חורבנה‪ ,‬ונמצא דאדרבה‬ ‫וגמילת חסדי‪ ‬גור‪ ‬קיו‪ ‬העול‪,‬‬ ‫כיו‪ ‬דכתוב בתורה לא תרצח‪ ,‬רק משו‪‬‬ ‫ומהאי טעמא הקב"ה צוה לעשות‪.‬‬ ‫כ‪ ‬טבע העול‪ ‬הוא דרציחה הוה חורב‪‬‬ ‫אבל אמר הגר"ח שאי אפשר לומר כ‪,‬‬ ‫העול‪ ,‬וכ‪ ‬הוא לגבי מצות הצדקה‪,‬‬ ‫שהרי הקב"ה ברא כל פרט וטבע של‬ ‫שמשו‪ ‬שנאמר בתורה מצוה זו‪ ,‬לכ‪‬‬ ‫העול‪ ,‬והא דרציחה וגניבה הוה חורב‪‬‬ ‫הוא קיו‪ ‬העול‪.‬‬ ‫לעול‪ ‬הוא ג‪ ‬כ‪ ‬חלק מבריאת העול‪‬‬ ‫שברא הקב"ה‪ ,‬והקב"ה הי' יכול לברוא‬ ‫וכמו כ‪ ‬יש לומר לפי שיש בעול‪‬‬ ‫עול‪ ‬שרציחה וגניבה הוה קיומה‪ ,‬אלא‬ ‫רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא‬ ‫שאמרו חז"ל אסתכל באורייתא וברא‬ ‫תעשה‪ ,‬לכ‪ ‬ברא השי"ת את האד‪‬‬ ‫עלמא‪ ,‬בריאת העול‪ ‬שורשה בהתורה‬ ‫שהוא עול‪ ‬קט‪ ‬באופ‪ ‬זה‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬ולפי שכתוב בתורה איסור‬ ‫?‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה באופן הראוי‬ ‫תּשׁוּפנּוּ‬ ‫ואתּה ְ ֶ‬ ‫ישׁוּפך ֹראשׁ ְ ַ ָ‬ ‫זרעהּ הוּא ְ ְ ָ‬ ‫זרעך ֵוּבין ְַ ָ‬ ‫האשּׁה ֵוּבין ְַ ֲ ָ‬ ‫בּינך ֵוּבין ָ ִ ָ‬ ‫אשׁית ֵ ְ ָ‬ ‫ְואיבה ָ ִ‬ ‫ֵ ָ‬ ‫עקב‪) :‬פרק ג פסוק טו(‬ ‫ָ ֵ‬ ‫כהיתר‪ ,‬וכשבאה עליה‪ ‬צרה או דבר‬ ‫יש ביאור נורא מהחת‪ ‬סופר }יומא‬ ‫מה ומתעוררי‪ ‬לשוב‪ ,‬אזי אינ‪ ‬זוכרי‪‬‬ ‫דהילולא כ"ה תשרי{ על פסוק זה 'הוא‬ ‫עוונות ההמה‪ ,‬רק חושבי‪ ‬עבירות‬ ‫ישופ‪ ‬ראש ואתה תשופנו עקב'‪,‬‬ ‫קטנות ההמה שאינ‪ ‬רק מנהג חסידות‬ ‫דמרמז שהס"מ נושא על ראשו כל‬ ‫בעלמא‪ ,‬ותולי‪ ‬בזה כל הרעות והצרות‬ ‫עוונות בני ישראל כדכתיב על ראש‬ ‫ועל ידי זה נמנעו מלשוב‪ ,‬נמצא שהוא‬ ‫השעיר‪ ,‬ויש בזה דבר נעל‪ ‬רא"ש‬ ‫ישופנו עקב‪.‬‬ ‫פתני‪ ‬אכזר ]דברי‪ ‬ל"ב[ וזהו הוא‬ ‫ישופ‪ ‬רא"ש ‪ ‬ואתה תשופנו עקב‪,‬‬ ‫ועל פי זה ביאר מה שנאמר )תהלי‪‬‬ ‫עבירות שאד‪ ‬דש בעקביו ה‪ ‬מזיקי‪‬‬ ‫ע( 'אלקי‪ ‬להצילני ה' לעזרתי חושה'‪,‬‬ ‫לאד‪ ‬יותר ביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬כשרוצה‬ ‫שהכוונה הוא‪ ,‬הואיל ושורת הדי‪ ‬נות‪‬‬ ‫לשו‪ ‬ראש‪ ,‬כי הנה מדר‪ ‬בני אד‪‬‬ ‫להצילני מאויבי ואי‪ ‬צרי‪ ‬לזה מידת‬ ‫לעבור עבירות גדולות ונעשית לה‪‬‬ ‫י‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫כעני‪ ‬הזה הביא בתהלי‪ ‬אסיפת‬ ‫הרחמי‪ ,‬א"כ תוסי‪ ‬מדת הרחמי‪‬‬ ‫אמרי‪ ‬בש‪ ‬הרה"ק רבי משה מסאוורא‪‬‬ ‫למהר לפדות נפשי‪ .‬וזהו אלקי‪ ‬שהוא‬ ‫זי"ע‪ ,‬על הפסוק )תהילי‪ ‬לח‪ ,‬יט( 'כי עוני‬ ‫מדת הדי‪ ‬אומר להצילני‪ ,‬א"כ ה' שהוא‬ ‫אגיד אדאג מחטאתי'‪ ,‬כי יש בני אד‪‬‬ ‫רחמי‪ ‬לעזרתי חושה‪ ,‬יבושו ויחפרו‬ ‫אשר עושי‪ ‬בכל יו‪ ‬כמה עבירות‬ ‫מבקשי נפשי וגו'‪ .‬אמנ‪ ‬א"כ ע"י‬ ‫רח"ל במזיד כמו לשו‪ ‬הרע ושקר‬ ‫הבושה יתכפרו כל עוונותיה‪ ‬כי כל‬ ‫ורכילות וכדומה‪ ,‬ואי‪ ‬לו עליה‪ ‬שו‪‬‬ ‫העובר עבירה ומתבייש בה מוחלי‪ ‬לו‬ ‫חרטה בלב‪ ,‬רק אח"כ אומר בדר‪ ‬אגב‬ ‫כל עוונותיו ]ברכות ספ"ק[‪ ,‬אמנ‪ ‬זהו‬ ‫שדברתי היו‪ ‬לשו‪ ‬הרע וכדומה‪ ,‬אבל‬ ‫דוקא כשהוא נות‪ ‬על לבו שעל עבירה‬ ‫א‪ ‬נזדמ‪ ‬אליו שעשה איזה עבירה‬ ‫פלונית בא לו כ‪ ,‬אז מתכפר‪ ,‬אבל‬ ‫בשוגג‪ ,‬דהיינו ששכח והוציא עמו‬ ‫כשמפנה לבו לדברי‪ ‬קטני‪ ‬לומר על‬ ‫בשבת לרה"ר מטפחת או דבר אחר‪ ,‬יש‬ ‫שלא לבשתי לבני‪ ‬בשבת כחסידי‪ ‬בא‬ ‫לו יסורי‪ ‬מזה ויתחרט על זה בלב‪ ,‬וזה‬ ‫לו כ‪ ‬אזי אינו מתכפר‪ .‬וזהו 'ישובו על‬ ‫'כי עוני אגיד'‪ ,‬היינו מזיר אגיד בדר‪‬‬ ‫עקב בשת‪ ,'‬שה‪ ‬יטעו ויאמרו על‬ ‫אגב ולא בחרטה מעומק הלב‪' ,‬אדאג‬ ‫עבירות שאד‪ ‬דש בעקביו בא לה‪‬‬ ‫מחטאתי'‪ ,‬היינו על שוגג יש לי יסורי‪‬‬ ‫זאת הבושה כדי שלא יתכפרו הגדולות‪.‬‬ ‫גדולי‪ ‬מזה‪ ,‬ואדרבה צרי‪ ‬להיות‬ ‫וראה ש‪ ‬המש‪ ‬דבריו הק'‪.‬‬ ‫בהיפ‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫תכלית חודש תשרי ‪ -‬כדי שישתוקק האדם לשוב לגן עדן כטעם‬ ‫הכנסתו של אדם הראשון לגן עדן‬ ‫משּׁם‪) :‬פרק ג פסוק כג(‬ ‫לקּח ִ ָ‬ ‫אשׁר ֻ ַ‬ ‫האדמה ֲ ֶ‬ ‫לעבד ֶאת ָ ֲ ָ ָ‬ ‫מגּן ֵ ֶעדן ַ ֲ ֹ‬ ‫אלקים ִ ַ‬‫וישׁלּחהוּ ה' ֱ ִֹ‬ ‫ְַ ַ ְ ֵ‬ ‫ולשוב לימי החולי‪ ,‬ימי השגרה‪ ,‬ואמר‬ ‫חסידי‪ ‬נכנסו להרה"ק הבית ישראל‬ ‫לה‪ ‬הרבי הבית ישראל דברי חיזוק‪,‬‬ ‫מגור זי"ע בסיו‪ ‬חודש תשרי‪ ,‬לקבל‬ ‫וכ‪ ‬אמר לה‪ :‬הנה אנו מוצאי‪‬‬ ‫ברכת פרידה קוד‪ ‬שה‪ ‬שבי‪ ‬לבית‪‬‬ ‫בפרשת‪ ‬שהשי"ת ברא את אד‪‬‬ ‫לקראת לילות חור‪ ‬הארוכי‪ ,‬היה‬ ‫הראשו‪ ‬והכניסו לג‪ ‬עד‪ ,‬ובאותו יו‪‬‬ ‫קשה עליה‪ ‬להתנתק מאווירת‬ ‫חטא וגרשו השי"ת מג‪ ‬עד‪ ,‬ויש‬ ‫הקדושה שהיו בה כל חודש תשרי‬ ‫אי‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫יש לחוש שמא ישקע בטיט היו‪ ‬של‬ ‫לשאול שהרי השי"ת הכל גלוי לפניו‪,‬‬ ‫העול‪ ‬הזה‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬נת‪ ‬לנו השי"ת‬ ‫וידע שאד‪ ‬הראשו‪ ‬עתיד להגרש‬ ‫את חודש תשרי‪ ,‬בו נמצאי‪ ‬אנו בהיכל‬ ‫באותו היו‪ ‬מג‪ ‬עד‪ ,‬ולש‪ ‬מה היה‬ ‫המל‪ ,‬מעבודת המלכיות של ראש‬ ‫צרי‪ ‬להיברא ש‪ ‬ולשהות תחילה בג‪‬‬ ‫השנה ועד לאהבה של יו‪ ‬הכיפורי‪,‬‬ ‫עד‪.‬‬ ‫בחג הסוכות אנו נמצאי‪ ‬בסוכה שהיא‬ ‫אבל ביאור הדבר הוא‪ ,‬האד‪ ‬צרי‪‬‬ ‫צילא דמהימנותא 'הביאני המל‪ ‬חדריו'‪,‬‬ ‫לידע למה הוא צרי‪ ‬לשאו‪ ,‬ואילו היה‬ ‫עד לשמיני עצרת שזוכי‪ ‬ליחודא‬ ‫האד‪ ‬נולד תיכ‪ ‬בתו‪ ‬הזוהמא של‬ ‫שלי‪ ,‬ימי‪ ‬בה‪ ‬נמצאי‪ ‬בג‪ ‬עד‪ ‬עלי‬ ‫העול‪ ‬הזה‪ ,‬לא היה יודע למה הוא‬ ‫אדמות‪ ,‬ואז ג‪ ‬כששב האד‪ ‬לימות‬ ‫צרי‪ ‬לשאו‪ ,‬אבל מאחר שהוא נולד‬ ‫החול‪ ,‬ידע היכ‪ ‬הוא מקומו ולהיכ‪ ‬הוא‬ ‫בג‪ ‬עד‪ ,‬וכבר טע‪ ‬טע‪ ‬ג‪ ‬עד‪ ,‬ג‪ ‬א‪‬‬ ‫צרי‪ ‬לשאו‪ ,‬לשוב לג‪ ‬עד‪.‬‬ ‫גורש מש‪ ‬באותו היו‪ ,‬הרי שכל ימיו‬ ‫ישתוקק לשוב לג‪ ‬עד‪ ,‬וזהו הסימ‪ ‬דר‪‬‬ ‫וכ‪ ‬אמרו צדיקי‪ ‬על הפסוק 'וחג‬ ‫שלו להיכ‪ ‬הוא צרי‪ ‬חשוב‪.‬‬ ‫הסוכות תקופת השנה'‪ ,‬שמימי חג‬ ‫הסוכות שואבי‪ ‬תקיפות וכח לכל‬ ‫כמו כ‪ ‬הנה בכל ימות השנה‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫כשהאד‪ ‬טרוד על המחיה ועל הכלכלה‬ ‫?‪.‬‬ ‫להאכיל את בנ"י בכל שעה‬ ‫מנחתוֹ‪ֶ ְ .‬ואל‬ ‫הבל ְ ֶואל ִ ְ ָ‬ ‫ויּשׁע ה' ֶאל ֶ ֶ‬ ‫וּמחלבהן ַ ִ ַ‬ ‫מבּכרוֹת ֹצאנוֹ ֵ ֶ ְ ֵ ֶ‬ ‫הביא ַגם הוּא ִ ְ ֹ‬ ‫ְוהבל ֵ ִ‬ ‫ֶ ֶ‬ ‫פּניו‪) :‬פרק ד פסוקי‪ ‬ד‪‬ה(‬ ‫ויּפּלוּ ָ ָ‬ ‫מאד ַ ִ ְ‬ ‫לקין ְ ֹ‬ ‫ויּחר ְ ַ ִ‬ ‫שׁעה ַ ִ ַ‬ ‫מנחתוֹ ֹלא ָ ָ‬ ‫קין ְ ֶואל ִ ְ ָ‬ ‫ִַ‬ ‫כוונת הפסוק 'וישע ה' אל הבל ואל‬ ‫ידועה עבודת הקודש של הרה"ק ר'‬ ‫מנחתו'‪' ,‬הבל' היינו הבל הפה של‬ ‫ישעיה מקרעסטיר שהיה נות‪ ‬לבני‬ ‫דיבורי התורה והתפילה‪ ,‬יש לה‪' ‬שעה'‬ ‫ישראל לאכול בכל עת מצוא‪ ,‬ותמיד‬ ‫כלשו‪' ‬וישע'‪ ,‬א‪' ‬אל קי‪ ‬ואל מנחתו‬ ‫היה מ‪ ‬המוכ‪ ‬לאכול לאורחי‪ ‬הבאי‪‬‬ ‫לא שעה'‪ ,‬עבודת הקייע"‪=] ‬ללעוס[ אי‪‬‬ ‫לפניו‪ .‬פע‪ ‬הציעו לו לסדר שיהיו‬ ‫לזה זמ‪ ,‬תמיד צרי‪ ‬להציע ליהודי‬ ‫שעות קבועות בה‪ ‬נותני‪ ‬לאכול‪ ,‬ולא‬ ‫לאכול‪ ...‬בלי שו‪ ‬הגבלה של זמ‪.‬‬ ‫בכל עת ועונה‪ .‬ויע‪ ‬ויאמר הצדיק‪ ,‬שזהו‬ ‫בי‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫ביאור הענין של אם תטיב שאת‬ ‫ואתּה‬ ‫תּשׁוּקתוֹ ְ ַ ָ‬ ‫ואליך ְ ָ‬ ‫רבץ ְ ֵ ֶ ָ‬ ‫חטּאת ֹ ֵ‬‫לפּתח ַ ָ‬ ‫תיטיב ַ ֶ ַ‬ ‫שׂאת ְ ִואם ֹלא ֵ ִ‬ ‫תּיטיב ְ ֵ‬ ‫ֲהלוֹא ִאם ֵ ִ‬ ‫תּמשׁל בּוֹ‪) :‬פרק ד פסוק ח(‬‫ִ ְ ָ‬ ‫שזהו הפתח לכל חטאת‪ ,‬וא"כ איפוא‬ ‫ביאר הרה"ק מרוז'י‪ ‬זי"ע‪ ,‬וכ‪ ‬הביא‬ ‫מהו העצה‪ ,‬נע ונד תהיה באר‪ ,‬בחר ל‪‬‬ ‫בספה"ק בארות המי‪ ‬בש‪ ‬הרה"ק‬ ‫את הדר‪ ‬הממוצע שהוא שביל הזהב‪,‬‬ ‫הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‪ ,‬א‪ ‬תיטיב‬ ‫שכאשר יש צור‪ ‬בדבר ינהג באופ‪ ‬של‬ ‫– שאת‪ ,‬א‪ ‬אתה בעצמ‪ ‬תהיה טוב ‪‬‬ ‫ויגבה לבו‪ ,‬וכאשר יראה בעצמו שבא‬ ‫אזי תוכל לישא כל אחד מישראל‪ ,‬אבל‬ ‫לידי גיאות אזי ינהג במידת הענוה‪.‬‬ ‫א‪ ‬לא תיטיב א‪ ‬לא יהיה טוב‪ ,‬אזי‬ ‫וכ‪ ‬אמר הרה"ק ר' נפתלי מרופשי‪‬‬ ‫לפתח‪ ,‬תראה בכל פתח ישראל‪ ,‬חטאת‬ ‫זי"ע‪ ,‬שיהיה לו לאיש יהודי שני כיסי‪,‬‬ ‫רוב‪ ‬תראה שיש בכל אחד חטאי‪,‬‬ ‫באחד 'ואנכי עפר ואפר'‪ ,‬ובהשני 'ויגבה‬ ‫שתיכ‪ ‬כשיראה פתחו של השני כבר‬ ‫לבו בדרכי ה''‪ ,‬כי שניה‪ ‬נצרכות‬ ‫יראה כל חסרונותיו‪.‬‬ ‫ומועילות בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫עוד אמר הרה"ק מרופשי‪ ,‬קוד‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫שמורידי‪ ‬את הנשמה הק' לעול‪ ‬הזה‪,‬‬ ‫באופ‪ ‬אחר ביאר הס"ק מרוז'י‪ ‬זי"ע‬ ‫מוליכי‪ ‬אותה על שביל‪ ,‬ועל השביל‬ ‫פסוק זה‪ ,‬ויש המבארי‪ ‬כ‪ ‬בש‪ ‬בנו‬ ‫יש כמה וכמה פסוקי‪ ‬ומאמרי‪ ,‬מצד‬ ‫הרה"ק רבי שלו‪ ‬יוס‪ ‬זי"ע‪ ,‬שפסוק זה‬ ‫אחד נכתב 'ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬ובצד‬ ‫מורה לאד‪ ‬באיזה דר‪ ‬תהיה הנהגתו‪,‬‬ ‫השני נכתב 'מאד מאד הוי שפל רוח'‪,‬‬ ‫א‪ ‬ינהג במידת הענוה או במידת‬ ‫וכ‪ ‬עוד‪ ,‬ועד שמבי‪ ‬האד‪ ‬מה שנעשה‬ ‫ההתנשאות‪ ,‬הפסוקי‪ ‬מורי‪ ‬לנו כלל‬ ‫לפניו‪ ,‬מה דורש ה' ממנו‪ ,‬נולד האד‪,‬‬ ‫גדול בעבודת ה' שא‪ ‬תיטיב בעיני‪ ‬את‬ ‫וזהו עבודת האד‪ ‬לידע אימתי ינהג ע‪‬‬ ‫מעשי‪ ‬ותראה אות‪ ‬כטובי‪ ‬וישרי‪,‬‬ ‫מידה זו ואימתי ינהג ע‪ ‬מידה זו‪.‬‬ ‫שאת‪ ,‬תבוא לידי גיאות‪ ,‬ואילו א‪ ‬לא‬ ‫ובדר‪ ‬צחות יש לומר שזהו עני‪‬‬ ‫תיטיב בעיני‪ ‬את מעשי‪ ‬ותראה אות‪‬‬ ‫הנענועי‪ ‬בסוכות‪ ,‬לרמז שזהו סדר‬ ‫כלא טובי‪ ‬ותמיד תפסול אות‪ ,‬הרי‬ ‫העבודה 'נע ונד תהיה באר‪ ,'‬שינהג‬ ‫אז אתה עלול ליפול ברשת העצבות‬ ‫בכל מצב לפי העני‪.‬‬ ‫ומרה שחורה‪ ,‬שזהו לפתח חטאת רוב‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫גי‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫להכיר שהיצה"ר הוא שונאו‬ ‫שם‪.‬‬ ‫יחשוב שהיצר הרע הוא לו כאוהב‪ ,‬כי‬ ‫פירש"י‪ :‬ואלי‪ ‬תשוקתו‪ ,‬של חטאת‬ ‫הוא להיפ‪ ,‬לכ‪ ‬יל‪ ‬עמו ברוגז‪ ,‬ועי"ז‬ ‫הוא יצר הרע תמיד שוקק ומתאוה‬ ‫יוכל להשמר ממנו‪.‬‬ ‫להכשיל‪ ,‬ואתה תמשל בו‪ ,‬א‪ ‬תרצה‬ ‫?‪.‬‬ ‫תתגבר עליו‪.‬‬ ‫בחידושי הגרעק"א על התורה הביאו‬ ‫כעני‪ ‬הזה שהיצר הרע עושה עצמו‬ ‫מכת"י של תלמדי הגרעק"א לבאר‬ ‫כאוהב‪ ,‬ידוע מאמר קדשו של הבעש"ט‬ ‫הפסוק‪ ,‬שהנה בגמרא אמרו )ברכות ה‪,(.‬‬ ‫הק' זי"ע )ראה בס' אורח לחיי‪ ‬פ' ל‪,(‬‬ ‫'לעול‪ ‬ירגיז אד‪ ‬יצר טוב על יצר‬ ‫שמעתי בש‪ ‬הבעל ש‪ ‬טוב ז"ל פירוש‬ ‫הרע'‪ ,‬וכתב לבאר דברי הגמרא על פי‬ ‫הגמרא שבת ד‪ ‬ע"ה שוחט משו‪ ‬מה‬ ‫דברי המהר"‪ ‬אלמושנינו וראנ"ח על‬ ‫מיחייב רב אמר משו‪ ‬צובע וכו'‪,‬‬ ‫הפסוק ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי‬ ‫ופירשו התוספות אשוחט דעלמא קאי‪,‬‬ ‫)תהלי‪ ‬קיח‪ ,‬ד(‪ ,‬כי נגד אויב שהוא‬ ‫ומה בעי התוספות בזה‪ ,‬אלא שרצו‬ ‫מפורס‪ ‬וידוע‪ ,‬יכול האד‪ ‬להשמר‬ ‫לומר דר‪ ‬רמז‪ ,‬דקאי על מלא‪ ‬המות‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬אכ‪ ‬א‪ ‬מראה את עצמו כאילו‬ ‫דלעתיד ישחוט אותו הש‪ ‬יתבר‪,‬‬ ‫הוא אוהבו‪ ,‬ובקרבו ישי‪ ‬ארבו‪ ,‬האויב‬ ‫ואמר משו‪ ‬מה מיחייב‪ ,‬הלא לכ‪ ‬ברא‬ ‫הזה הוא גדול מאוד משו‪ ‬שלא יוכל‬ ‫אותו הש‪ ‬יתבר‪ ‬להסית לבני אד‪ ‬כדי‬ ‫להשמר ממנו‪ ,‬לכ‪ ‬אמר וביקש שיהיה‬ ‫שיהיה שכר ועונש וא‪ ‬כ‪ ‬עושה הוא‬ ‫ה' לי בעוזרי‪ ,‬היינו שע‪ ‬אות‪ ‬אנשי‪‬‬ ‫רצו‪ ‬קונו‪ ,‬ומשו‪ ‬מה מיחייב‪ ,‬וזהו‬ ‫המזיקי‪ ‬לי ומראי‪ ‬את עצמ‪‬‬ ‫שפירשו התוספות אשוחט דעלמא‬ ‫שעומדי‪ ‬לי בעזרתי‪ ,‬יעמוד ויעזור לי‬ ‫קאי‪ ,‬היינו על מלא‪ ‬המות ששוחט לכל‬ ‫ה'‪ ,‬כי אי‪ ‬אני בעצמי יכול להשמר‬ ‫עלמא משו‪ ‬מה מיחייב‪ ,‬הלא הוא‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל 'ואני אראה בשונאי'‪ ,‬כי‬ ‫נברא בשביל זה להסית לבני אד‪,‬‬ ‫באות‪ ‬שה‪ ‬שונאי ממש אני בעצמי‬ ‫ואמר רב דחייב משו‪ ‬צובע‪ ,‬שהוא‬ ‫אוכל לראות‪.‬‬ ‫צובע עצמו ומסית לבני אד‪ ‬שיעשה‬ ‫והנה היצה"ר מראה עצמו כאלו הוא‬ ‫מצוות‪ ,‬ומראה לה‪ ‬פני‪ ‬כאילו עושי‪‬‬ ‫אוהבו מאוד‪ ,‬ורק מכח אהבתו הוא‬ ‫מצוות‪ ,‬והוא לא נברא אלא שיסית לבני‬ ‫מפתהו‪ ,‬לכ‪ ‬אמרו 'לעול‪ ‬ירגיז אד‪‬‬ ‫אד‪ ‬שיעברו עבירות‪ ,‬ולא שיצבע את‬ ‫יצר טוב על יצר הרע'‪ ,‬היינו שאל‬ ‫די‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫‪‬הי‪‬ת‪‬‬ ‫ויהי ִ ְ ָ‬ ‫אחיו ַ ְ ִ‬ ‫הבל ָ ִ‬ ‫קי‪ֶ ‬אל ֶ ֶ‬ ‫ו‪‬אמר ַ ִ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫עצמו כמו אוהב נאמ‪ ‬איש טוב ומסית‬ ‫ו‪‬הרגה‪‬‬ ‫אחיו ַ ַ ַ ְ ֵ‬ ‫הבל ָ ִ‬‫קי‪ֶ ‬אל ֶ ֶ‬ ‫ו‪‬ק‪ִ ַ ‬‬ ‫‪‬דה ַ ָ ָ‬ ‫ַ ֶָ‬ ‫לעשות מצוות ובשביל זה לא נברא‪,‬‬ ‫ויש ש‪ ‬הרבה דקדוקי‪ ,‬מה אמר קי‪‬‬ ‫ועל כ‪ ‬יהיה חייב‪.‬‬ ‫להבל ועוד דקדוקי‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ומבאר הגר"א‪ ,‬שהנה חז"ל אמרו )ב"ר‬ ‫כעני‪ ‬זה ביאר עוד הגרעק"א במקו‪‬‬ ‫כב‪ ,‬ח( דהבל היה גבור יותר מקי‪ .‬נמצא‬ ‫אחר מה שאמרו חז"ל )שבת לא‪ (.‬שהלל‬ ‫שא‪ ‬היה קי‪ ‬רוצה לקו‪ ‬על הבל‬ ‫הזק‪ ‬אמר לגוי שבא להתגייר 'דעל‪‬‬ ‫בדברי ריב להורגו לא היה יכול לו‪ ,‬כי‬ ‫סני לחבר‪ ‬לא תעביד זו היא כל התורה‬ ‫חלוש הוא ממנו ואימתו מוטלת עליו‪,‬‬ ‫כולה'‪ ,‬וביאר רבי עקיבא איגר כ‪' ,‬מה‬ ‫לכ‪ ‬מה עשה קי‪ ,‬הל‪ ‬עמו ברמאות‬ ‫דעל‪ ‬סני'‪ ,‬מי ששונא אות‪ ,‬כלומר‬ ‫וקרא אותו תמיד אחיו כדי שלא ישמור‬ ‫היצה"ר שהוא שונאו בנפש של האד‪,‬‬ ‫את עצמו ממנו ולא ירגיש בדבר‪ .‬וזהו‬ ‫'לחבר‪ ‬לא תעביד'‪ ,‬אל תעשה אותו‬ ‫ויאמר קי‪ ‬אל הבל "אחיו"‪ ,‬הכוונה אחיו‬ ‫חבר ל‪ ,‬שלא ידמה שהיצר הרע בא‬ ‫ברמאות‪ .‬ועל ידי זה 'ויהי בהיות‪‬‬ ‫לטובתו‪ ,‬שהרי הוא שונאו הגדול‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫בשדה'‪ ,‬מקו‪ ‬רחוק מאביה‪ ‬ומאמ‪,‬‬ ‫'ויק‪ ‬קי‪ ‬על הבל אחיו ויהרגהו'‪ ,‬לפי‬ ‫שלא ידע להשמר ממנו‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫דוברי שלו‪ ‬ע‪ ‬רעיה‪ ‬וגו'‪.‬‬ ‫והנה קי‪ ‬לא רק שלא שמע בקול ה'‪,‬‬ ‫כדי שעל ידי כ‪ ‬יפטר מהשט‪ ,‬אלא‬ ‫וראה בספר אפריו‪ ‬בפר' ויחי )להל‪‬‬ ‫שהוא נהג ע‪ ‬הבל אחיו כמנהגו של‬ ‫מח‪ ,‬טז( שביאר לפי זה הפסוק איש את‬ ‫היצר הרע‪ ,‬וכמו שמבאר הגר"א )ספר‬ ‫רעהו חיי‪ ‬בלעו‪.‬‬ ‫אדרת אליהו( את הפסוק שנאמר )פסוק ח(‬ ‫?‪.‬‬ ‫עניני שבת בראשית‬ ‫לרופא מומחה ביותר‪ ,‬וביקש לשמוע‬ ‫סיפר הגאו‪ ‬רבי יצחק הוטנר זצ"ל‪,‬‬ ‫ממנו כמה אחוזי התרפאות יש‪ ,‬ושאלו‬ ‫שהגאו‪ ‬רבי אברה‪ ‬גרודז'ינסקי הי"ד‪,‬‬ ‫כמה אנשי‪ ‬נתרפאו על ידו ממחלה זו‪,‬‬ ‫]חותנ‪ ‬של הגר"ח קרייזווירטה והגר"ש‬ ‫וענה הרופא‪ ,‬אגלה ל‪ ‬האמת‪ ,‬עדיי‪ ‬לא‬ ‫וולבה[‪ ,‬חלה פע‪ ‬במחלה קשה‪ ,‬ונסע‬ ‫וט‬ ‫נעימות הפרשה • פרשת בראשית‬ ‫ומבקשי‪ ‬ממנו מחילה וסליחה‪ ,‬אבל‬ ‫מצאתי מי שיסכי‪ ‬באמת להתרפא‬ ‫אי‪ ‬די ברפואה של חודש תשרי‪ ,‬אלא‬ ‫חו‪ ‬מאחד ששמו ליפקי‪ ,‬שכ‪ ‬עיקר‬ ‫צרי‪ ‬האד‪ ‬לשנות את מהל‪ ‬חייו‪ ,‬כדי‬ ‫אופ‪ ‬הריפוי הוא על ידי שינוי אורחות‬ ‫שלא ישוב לעבר שלו‪.‬‬ ‫התזונה והחיי‪ ,‬וכדי לבא לרפואה‬ ‫שלימה צריכי‪ ‬ללכת על פי ההנחיות‬ ‫וזהו העני‪ ‬של שבת בראשית‪ ,‬כי‬ ‫שאני נות‪ ,‬אבל לאד‪ ‬קשה עד מאד‬ ‫הנה צדיקי‪ ‬אמרו שבי‪ ‬ראש השנה‬ ‫לשנות מהרגליו‪ ,‬אכ‪ ‬כשהגיע אלי אותו‬ ‫ליו‪ ‬הכיפורי‪ ‬ה‪ ‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יהודי ליפקי‪ ,‬הוא שינה באמת את כל‬ ‫תשובה מיראה‪ ,‬בחג הסוכות באי‪‬‬ ‫ארחות ומהל‪ ‬חייו הגשמיי‪ ,‬כדי‬ ‫לתשובה מאהבה‪ ,‬ועכשיו הוא תשובה‬ ‫שיתרפא ברפואה שלימה‪ ,‬ולאחר בירור‬ ‫באמת‪ ,‬על אמת אמרו חז"ל )שבת קד‪(.‬‬ ‫נתברר שליפקי‪ ‬זה הוא הגאו‪ ‬ר'‬ ‫קושטא קאי‪ ,‬שיהיה קיו‪ ‬אמיתי‬ ‫ישראל ליפקי‪ ‬סלנטר זצ"ל‪.‬‬ ‫לתשובה‪ ,‬וזהו העני‪ ‬של שבת בראשית‪,‬‬ ‫להתחיל הכל מחדש ולקיי‪ ‬את‬ ‫וסיי‪ ‬ר' יצחק הוטנר‪ ,‬הנה בחודש‬ ‫התשובה בפועל‪.‬‬ ‫תשרי באי‪ ‬כל ישראל לרופא כל בשר‬ ‫?‪.‬‬ ‫זט‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫פניני פרשת בראשית – משנת תשפ"ה‬ ‫התחלת התורה ‪ -‬האמונה והבטחון‬ ‫הארץ )בראשית א‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫השּׁמים ְ ֵואת ָ ָ ֶ‬ ‫אלהים ֵאת ַ ָ ַ ִ‬‫בּראשׁית ָ ָבּרא ֱ ִֹ‬ ‫ְֵ ִ‬ ‫מהחודש הזה לכ‪ ‬שהיא מצוה ראשונה‬ ‫בספה"ק שפתי צדיקי‪ ‬הביא בש‪‬‬ ‫שנצטוו בה ישראל ומה טע‪ ‬פתח‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע כמה רמזי‪ ‬בפסוק‬ ‫הרה"ק‬ ‫ומבאר‬ ‫בבראשית'‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬ב'ראשית ב'רא א'להי‪ ‬א'ת‬ ‫מבארדיטשוב‪' ,‬מה טע‪ ‬פתח‬ ‫ר"ת בבא"א‪ ,‬נוטריקו‪ ‬ב'‪ ‬ב'טחתי א'ל‬ ‫בבראשית'‪ ,‬הרי זה טע‪ ‬מתוק ביותר‬ ‫א'בושה )תהלי‪ ‬כה‪ ,‬ב(‪ ,‬ולמפרע א'שרי‬ ‫במה שפתח בבראשית‪ ,‬לפי שפרשיות‬ ‫א'ד‪ ‬ב'וטח ב'‪) ‬ש‪ ‬פח‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫חומש בראשית מחדירות בלבבות בני‬ ‫ודבר זה הוא יסוד כל התורה כולה‪,‬‬ ‫ישראל האמונה והבטחו‪ ,‬שלפני‬ ‫זהו הא' ב' של התורה הק'‪ ,‬האמונה‬ ‫שהשי"ת מצוה אותנו בני ישראל את‬ ‫והבטחו‪ ‬בהשי"ת‪ ,‬אשרי אד‪ ‬בוטח ב‪,‬‬ ‫התרי"ג מצוות‪ ,‬נאמר לנו עני‪ ‬בריאת‬ ‫ב‪ ‬בטחתי אל אבושה‪.‬‬ ‫שמי‪ ‬ואר‪ ‬ומעשה אבות‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫נקבל טע‪ ‬בכל התורה והמצוות‪,‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫כנאמר בפסוק )תהלי‪ ‬קיט( 'כל מצותי‪‬‬ ‫וכ‪ ‬ביאר הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‬ ‫אמונה'‪ ,‬ולכ‪ ‬יש טע‪ ‬מתוק במה‬ ‫על דברי רש"י הק' כא‪' ‬אמר רבי יצחק‬ ‫שפתחה התורה בבראשית ברא‪.‬‬ ‫לא היה צרי‪ ‬להתחיל את התורה אלא‬ ‫?‪.‬‬ ‫אחד המרבה שלא לשמה ואחד הממעיט לשמה – מי מהם עדיף‬ ‫מנחתוֹ‪ֶ ְ .‬ואל‬ ‫הבל ְ ֶואל ִ ְ ָ‬ ‫ויּשׁע ה' ֶאל ֶ ֶ‬ ‫וּמחלבהן ַ ִ ַ‬ ‫מבּכרוֹת ֹצאנוֹ ֵ ֶ ְ ֵ ֶ‬ ‫הביא ַגם הוּא ִ ְ ֹ‬ ‫ְוהבל ֵ ִ‬‫ֶ ֶ‬ ‫חרה‬ ‫למּה ָ ָ‬ ‫קין ָ ָ‬ ‫ויּאמר ה' ֶאל ָ ִ‬ ‫ויּפּלוּ ָ ָפּניו‪ֶ ֹ ַ .‬‬ ‫מאד ַ ִ ְ‬ ‫לקין ְ ֹ‬ ‫ויּחר ְ ַ ִ‬ ‫שׁעה ַ ִ ַ‬‫מנחתוֹ ֹלא ָ ָ‬ ‫ִַקין ְ ֶואל ִ ְ ָ‬ ‫רבץ‬ ‫חטּאת ֹ ֵ‬ ‫לפּתח ַ ָ‬‫תיטיב ַ ֶ ַ‬‫שׂאת ְ ִואם ֹלא ֵ ִ‬ ‫תּיטיב ְ ֵ‬‫פניך‪ֲ .‬הלוֹא ִאם ֵ ִ‬ ‫ולמּה ָ ְנפלוּ ָ ֶ ָ‬‫לך ְ ָ ָ‬‫ְָ‬ ‫תּמשׁל בּוֹ )בראשית ד‪ ,‬ד‪‬ז(‪.‬‬ ‫ואתּה ִ ְ ָ‬ ‫תּשׁוּקתוֹ ְ ַ ָ‬ ‫ואליך ְ ָ‬ ‫ְ ֵ ֶ ָ‬ ‫אשר אנשיל הלוי ב‪ ‬רבי שמואל בעל‬ ‫בהקדמה לספר שו"ת מנוחת אשר‬ ‫המנוחת אשר מטשענגער זי"ע לבאר‬ ‫)בפתיחה לשו"ת ח"א( הביא הגה"ק רבי‬ ‫זי‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת בראשית – משנת תשפ"ה‬ ‫והביא ראיה שהיה מותר לו לאכול‬ ‫הפסוקי‪ ,‬ודקדק מדוע אצל קי‪ ‬נאמר‬ ‫מבשר הקרבנות ממה שאמרו בגמרא‬ ‫מנחה לה'‪ ,‬ואילו אצל הבל לא נאמר‬ ‫זבחי‪) ‬ד‪ ‬קטז‪ (.‬על הפסוק 'והבל הביא‬ ‫שהביא מנחה לה'‪ ,‬עוד דקדק מה‬ ‫ג‪ ‬הוא מבכורות צאנו ומחלביה‪,'‬‬ ‫שנאמר אצל הבל "והבל הביא ג‪ ‬הוא"‪,‬‬ ‫'איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואי‪‬‬ ‫מה הכוונה ג‪ ‬הוא‪ ,‬ועוד כמה דקדוקי‪.‬‬ ‫כולו קרב לגבי מזבח הוי אומר זה‬ ‫והנה רש"י פירש מה היה החילוק‬ ‫שלמי‪ ,'‬ולכאורה כיצד היה יכול‬ ‫בי‪ ‬קרבנו של קי‪ ‬לקרבנו של הבל‪,‬‬ ‫להקריב שלמי‪ ,‬מאחר שאד‪ ‬הראשו‪‬‬ ‫שקי‪ ‬הביא מ‪ ‬הגרוע‪ ,‬ויש אגדה‬ ‫לא הותר לו לאכילה בשר בהמה‪ ,‬ומכא‪‬‬ ‫שאומרת זרע פשת‪ ‬היה‪ ,‬ואילו הבל‬ ‫ראיה שרק בבשר חולי‪ ‬היה אסור‪ ,‬אבל‬ ‫הביא מבכורות הצא‪ ,‬שהביא מ‪‬‬ ‫בשיירי הקרבנות היה מותר לו לאכול‪,‬‬ ‫המובחר‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬קיבל השי"ת רק את‬ ‫עי' מה שהארי‪ ‬בזה{‪.‬‬ ‫קרבנו של הבל ולא קרבנו של קי‪.‬‬ ‫ומבאר המנוחת אשר שהנה כאשר‬ ‫אבל כאשר נתבונ‪ ‬בפסוקי‪ ‬נמצא‬ ‫הקריב קי‪ ‬את קרבנו‪ ,‬היה זה כולו לה'‪,‬‬ ‫שלגבי קרבנו של קי‪ ‬נאמר 'מנחה לה''‪,‬‬ ‫שלא היה לו בזה שו‪ ‬מחשבה שלא‬ ‫ואילו אצל הבל לא נאמר תואר חשוב‬ ‫לשמה‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬לקח כקרב‪ ‬מ‪‬‬ ‫זה 'מנחה לה''‪ ,‬אלא נאמר רק 'והבל‬ ‫הפשת‪ ,‬אבל הבל שהביא לקרב‪‬‬ ‫הביא ג‪ ‬הוא'‪.‬‬ ‫מבכורות צאנו ומחלביה‪ ,‬היתה לו בזה‬ ‫ומבאר שהנה חז"ל אמרו שלאד‪‬‬ ‫ג‪ ‬כוונה שלא לשמה‪ ,‬שעל ידי הבאת‬ ‫הראשו‪ ‬לא הותר לאכול בשר בהמה‬ ‫הקרב‪ ‬יוכל לאכול בשר בהמה‪ ,‬וזהו‬ ‫וחיה‪ ,‬והותר לו לאכול רק פירות‬ ‫'והבל הביא ג‪ ‬הוא'‪ ,‬שנתכוי‪ ‬ג‪‬‬ ‫וירקות‪ ,‬וכמו שאמרו במסכת סנהדרי‪‬‬ ‫לטובת עצמו‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬לא נאמר אצל‬ ‫)ד‪ ‬נט‪' (:‬אד‪ ‬הראשו‪ ‬לא הותר לו בשר‬ ‫הבל מנחה לה'‪ ,‬לפי שהיה חסר בכוונתו‬ ‫לאכילה'‪ ,‬ורק לאחר המבול הותר לבני‬ ‫מהיותו כולו לש‪ ‬שמי‪.‬‬ ‫נח לאכול בשר בהמה וחיה‪ .‬ומביא‬ ‫אלא שיש להבי‪ ‬א‪ ‬כ‪ ‬מהו הטענה‬ ‫המנוחת אשר חידוש נפלא‪ ,‬שא‪ ‬שלא‬ ‫על קי‪ ‬בכ‪ ‬שהביא רק מ‪ ‬הפשת‪.‬‬ ‫הותר לאד‪ ‬הראשו‪ ‬לאכול בשר‬ ‫ומבאר המנוחת אשר שמה שאמרו‬ ‫בהמה‪ ,‬היינו ב'בשר חולי‪ ,'‬אבל משיירי‬ ‫'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד‬ ‫'הקרבנות' הותר לו לאכל‪.‬‬ ‫שיכוי‪ ‬לבו לשמי‪ ,'‬הכוונה דוקא במי‬ ‫}וראה עוד בספר להורות נת‪) ‬ריש‬ ‫שאי‪ ‬לו‪ ,‬אומרי‪ ‬לו שיביא מה שבכוחו‬ ‫ויקרא( שהארי‪ ‬בעני‪ ‬זה א‪ ‬הותר‬ ‫ובלבד שיכוי‪ ‬לבו לשמי‪ ,‬אבל העשיר‬ ‫לאד‪ ‬הראשו‪ ‬לאכול מבשר הקרבנות‪,‬‬ ‫חי‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫חשוב מהראשו‪ ,‬לפי שכל כונתו הוא‬ ‫שמביא מנחה במקו‪ ‬פר‪ ,‬אינו מתכפר‬ ‫לשמי‪.‬‬ ‫בזה‪ .‬כמו כ‪ ‬מי שמביא קרב‪ ‬מועט כדי‬ ‫שתהיה כוונתו כליל לש‪ ‬שמי‪ ‬ולא‬ ‫ומבאר ה'מנוחת אשר' שדבר זה‬ ‫יהיו לו בזה ג‪ ‬פניות לטובת עצמו‪ ,‬הרי‬ ‫פשוט הוא שהעשיר שנות‪ ‬סכו‪ ‬קט‪‬‬ ‫זה בא מחמת רוע הלב‪ ,‬שמאחר‬ ‫אי‪ ‬ער‪ ‬לנתינתו‪ ,‬לפי שהוא כפוי טובה‪,‬‬ ‫שהשי"ת העניק לו כל טוב‪ ,‬היכ‪ ‬היא‬ ‫שהשי"ת נות‪ ‬לו את כל הטוב‪ ,‬ומשפיע‬ ‫מדת 'הכרת הטוב' שלו‪ ,‬וכי לזה ייקרא‬ ‫עליו שיוכל לתת הרבה‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬עליו‬ ‫'כוונתו לש‪ ‬שמי‪ .'‬ואמנ‪ ‬הבל אכ‪‬‬ ‫לתת ככל אשר יושת עליו‪ ,‬וא‪ ‬א‪‬‬ ‫היתה כוונתו ג‪ ‬כדי שיוכל לאכול בשר‪,‬‬ ‫עדיי‪ ‬אינו בדרגה שיכול לתת לש‪‬‬ ‫אבל היות והביא מ‪ ‬המובחר‪ ,‬במש‪‬‬ ‫שמי‪ ,‬אבל עדיי‪ ‬יש עליו חובת הכרת‬ ‫הזמ‪' ‬מתו‪ ‬שלא לשמה בא לשמה'‪,‬‬ ‫הטוב לתת הו‪ ‬רב לצדקה‪ ,‬כדי להכיר‬ ‫שהוא מרגיל עצמו לתת‪ ,‬עד שיהיה‬ ‫טובה להשי"ת על כל הטובה שגמלו‪,‬‬ ‫'ויקחו לי'‪ ,‬לי ‪ ‬לשמי‪ ,‬אבל קי‪ ‬מאחר‬ ‫וא‪ ‬הוא מסוגל לתת רק סכו‪ ‬קט‪,‬‬ ‫שהוא מביא מ‪ ‬המועט‪ ,‬יש עליו טענה‬ ‫הרי זה מורה על רוע לבבו‪ ,‬שאי‪ ‬לו‬ ‫על שמיעט בקרבנו‪.‬‬ ‫הכרת הטוב להשי"ת‪ ,‬שהוא מרגיש‬ ‫שכל הממו‪ ‬הוא שלו‪ ,‬ויש לו חשבונות‬ ‫שהנה כשעומדי‪ ‬שני עשירי‪‬‬ ‫של לש‪ ‬שמי‪ .‬אבל הראשו‪ ‬שנות‪‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬ומבקשי‪ ‬מה‪ ‬סכו‪ ‬הגו‪‬‬ ‫סכו‪ ‬גדול‪ ,‬א‪ ‬שיש לו ג‪ ‬כוונה של‬ ‫לצדקה גדולה‪ ,‬והראשו‪ ‬נות‪ ‬סכו‪‬‬ ‫כבוד‪ ,‬אבל יש בו ההבנה שמאחר‬ ‫גדול‪ ,‬אבל הוא מכוי‪ ‬ג‪ ‬לכבוד עצמו‪,‬‬ ‫שהשי"ת משפיע עליו טובה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ואילו חבירו נות‪ ‬רק סכו‪ ‬קט‪ ,‬והוא‬ ‫צרי‪ ‬להשיב לו טובה‪' ,‬כי ממ‪ ‬הכל‬ ‫אומר שכוונתו היא לש‪ ‬שמי‪ ‬בלבד‪,‬‬ ‫ומיד‪ ‬נתנו ל‪ ,'‬ומה שהוא נות‪ ‬שלא‬ ‫לכאורה יש להתבונ‪ ‬מי החשוב יותר‪,‬‬ ‫לשמה‪ ,‬על כגו‪ ‬הא קיי"ל 'מתו‪ ‬שלא‬ ‫הראשו‪ ‬שנת‪ ‬נדבה גדולה ע‪ ‬פניות‬ ‫לשמה בא לשמה'‪ ,‬אבל מי שיש לו לב‬ ‫לכבוד עצמו‪ ,‬או השני שנת‪ ‬סכו‪ ‬קט‪‬‬ ‫רע ומרגיש שהממו‪ ‬שלו‪ ,‬לא ישפר את‬ ‫א‪ ‬לש‪ ‬שמי‪ .‬שהנה השני בא‬ ‫דרכיו‪ ,‬נמצא שמ‪ ‬הראוי שית‪ ‬האד‪‬‬ ‫בטענה‪ ,‬שבאמת בידו לתת סכו‪ ‬גדול‪,‬‬ ‫הרבה ג‪ ‬כשחסר בכוונה‪.‬‬ ‫אבל אז לא יוכל לכוי‪ ‬ליבו רק לשמי‪,‬‬ ‫ועל פי יסוד זה מבאר המנוחת אשר‬ ‫שהרי יתנו לו כבוד‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬הוא נות‪‬‬ ‫את הפסוקי‪ ,‬כי הנה כבר הזכרנו לעיל‬ ‫סכו‪ ‬קט‪ ,‬והרי זה נחשב כסכו‪ ‬גדול‪,‬‬ ‫שעד לדורו של נח לא הותר לה‪‬‬ ‫כי אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד‬ ‫לאכול בשר‪ ,‬ורק אצל נח לאחר המבול‬ ‫שיכוי‪ ‬לבו לשמי‪ ,‬ואפשר שהוא‬ ‫טי‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת בראשית – משנת תשפ"ה‬ ‫ובעני‪ ‬מאמר חז"ל הנ"ל 'אחד‬ ‫הותר לו לאכול בשר‪' ,‬לפי שהציל את‬ ‫המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוי‪‬‬ ‫כל הבעלי חיי‪ ,'‬ואיתא בקדמוני‪ ,‬שג‪‬‬ ‫לבו לשמי‪ ,'‬מ‪ ‬הראוי לציי‪ ‬מה שביאר‬ ‫קוד‪ ‬המבול‪ ,‬כששחטו זבח לה'‪ ,‬היו‬ ‫בזה הרה"ק רבי דוד בנו של הרה"ק‬ ‫מקריבי‪ ‬את החלבי‪ ‬לה'‪ ,‬ואז היה‬ ‫מקאצק זי"ע‪ ,‬הנה העול‪ ‬לומדי‪‬‬ ‫מותר למקריב לאכול מבשר הזבח‪,‬‬ ‫שכוונת מאמר חז"ל הוא שהממעיט‬ ‫והנה כשהבל הביא קרב‪ ‬היה זה‬ ‫יכוי‪ ‬ליבו לשמי‪ ,‬ואז הוא חשוב‬ ‫מבכורות צאנו ומחלביה‪ ,‬שהיה זה‬ ‫כמרבה‪ ,‬אבל הוא ביאר להיפ‪ ,‬שהנה‬ ‫קרב‪ ‬גדול ושמ‪ ,‬אבל לא היה זה מנחה‬ ‫הממעיט מחמת מיעוט קרבנו בודאי‬ ‫לה'‪ ,‬שלא היה זה רק לש‪ ‬שמי‪ ,‬אלא‬ ‫שהוא מכוי‪ ‬לבו לשמי‪ ,‬אלא‬ ‫הביא 'ג‪ ‬הוא'‪ ,‬שעל ידי הקרבת הקרב‪‬‬ ‫שאומרי‪ ‬למרבה שג‪ ‬הוא יכוי‪ ‬לבו‬ ‫יוכל לאכול ג‪ ‬הוא חתיכת בשר‪ .‬ואילו‬ ‫לשמי‪ ,‬ולא יתפאר בקרבנו המרובה‪.‬‬ ‫קי‪ ‬שהביא מפרי האדמה‪ ,‬וכוונתו היתה‬ ‫?‪.‬‬ ‫'לש‪ ‬שמי‪  '‬מנחה לה'‪ ,‬וחשב שא‪‬‬ ‫שהוא ממעיט בקרבנו‪ ,‬אבל הוא מכוי‪‬‬ ‫ליבו לשמי‪ .‬אבל השי"ת שעה רק‬ ‫ביאור נוס‪ ‬בפסוק זה איתא‬ ‫לקרבנו של הבל‪ ,‬ואל קי‪ ‬ואל מנחתו לא‬ ‫מהרה"ק רבי ישעיה'לע מקרעסטיר זי"ע‪,‬‬ ‫שעה‪ ,‬ויחר לקי‪ ‬מאד ויפלו פניו וגו'‪,‬‬ ‫שהנה ידוע שהרה"ק רבי ישעיה'לע היה‬ ‫מאחר שכוונתו היתה רק לש‪ ‬שמי‪‬‬ ‫נות‪ ‬מזו‪ ‬לבני ישראל‪ ,‬והיה עומד קוד‪‬‬ ‫ולדעתו היה עדי‪ ‬מהבל‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫תקיעת שופר ומכי‪ ‬מזו‪ ‬למתפללי‪,‬‬ ‫לו השי"ת‪ :‬למה חרה ל‪ ‬ולמה נפלו פני‪,‬‬ ‫והיה אומר‪ ,‬כל הצדיקי‪ ‬עוסקי‪ ‬בשעה‬ ‫הלוא א‪ ‬תיטיב – שאת‪ ,‬וא‪ ‬לא תיטיב‬ ‫זו קוד‪ ‬תקיעת שופר ברזא דרזי‪ ,‬ואני‬ ‫וגו'‪ ,‬שמי שעושה פעולה שיוכל לצאת‬ ‫עוסק ב'לשובע ולא לרזו‪ ,'‬שהוא מכי‪‬‬ ‫מזה טובה‪ ,‬א‪ ‬שהוא 'שלא לשמה'‪,‬‬ ‫מזו‪ ‬לבני ישראל הרעבי‪.‬‬ ‫אבל יכול לצאת מזה לשמה‪' ,‬שאת'‪,‬‬ ‫ואמרו עליו צדיקי דורו הלשו‪‬‬ ‫הרי זה רצוי למעלה‪ ,‬אבל 'וא‪ ‬לא‬ ‫שבספרא דאד‪ ‬קדמאה נכתב‬ ‫תיטיב'‪ ,‬שהוא עושה פעולה שבאה‬ ‫שבעקבתא דמשיחא הרה"ק 'רבי‬ ‫מחמת רוע הלב‪ ,‬ואי‪ ‬רואי‪ ‬את העתיד‬ ‫ישעיה ברבי משה' יהיה "דער קעכער"‬ ‫שיהיה לטובה‪ ,‬את זה אי‪ ‬השי"ת‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬ואמרו צדיקי‪ ‬הכוונה‬ ‫מקבל‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫שעל ידי שהיה עומד ומכי‪ ‬מזו‪ ‬לבני‬ ‫ישראל היה משפיע מלעילא השפעות‬ ‫כ‬ ‫נעימות הפרשה • בראשית תשפ"ז‬ ‫'שעו‪ ,'‬כלשו‪ ‬וישע‪ ,‬ששיי‪ ‬לקבוע זמ‪‬‬ ‫טובות ופרנסה טובה בהרחבה לבני‬ ‫של תורה ותפילה‪ ,‬וכבחז"ל 'זמ‪ ‬תורה‬ ‫ישראל עד היו‪ ‬הזה‪.‬‬ ‫לחוד וזמ‪ ‬תפלה לחוד' ויש עוד מנחה‬ ‫ומסופר‪ ,‬כי משנתרבו הבאי‪ ‬לאכול‬ ‫של קי‪ ,‬עבודת הקייע‪} ‬לעיסה{‪ ,‬מה‬ ‫אצלו‪ ,‬בקשו ממנו לסדר שעות‬ ‫שנותני‪ ‬לבני ישראל לאכול‪ ,‬ועל זה‬ ‫מיוחדות בה‪ ‬יוגשו הסעודות‪ ,‬ולא‬ ‫נאמר 'ואל קי‪ ‬ואל מנחתו לא שעה'‪,‬‬ ‫שבכל רגע שאחד נכנס יתנו לפניו‬ ‫שעבודת הקייע"‪} ‬ללעוס{ אי‪ ‬לה‬ ‫לאכול בהרחבה‪ .‬אבל רבי ישעיה'לע‬ ‫שעה‪ ,‬שבכל זמ‪ ‬וכל עת צרי‪ ‬להציע‬ ‫מא‪ ‬לשמוע על קביעת השעות‪,‬‬ ‫ליהודי לאכול‪ ...‬בלי שו‪ ‬הגבלה של‬ ‫ובאותה עת אמר רבי ישעיה'לע את‬ ‫זמני‪ ,‬כי כשהדבר נוגע למזונו של‬ ‫פירוש הפסוק בנוסח קרעסטיר‪' :‬וישע‬ ‫אד‪ ‬מישראל‪ ,‬צריכי‪ ‬להעמיד לפניה‪‬‬ ‫ה' אל הבל ואל מנחתו'‪ ,‬שהנה יש ב'‬ ‫לאכול בריווח ללא צמצו‪ ‬והגבלה‪.‬‬ ‫מיני מנחות – נחת רוח שעושי‪ ‬בני‬ ‫ובאופ‪ ‬זה המשי‪ ‬הרה"ק‬ ‫ישראל להשי"ת‪ ,‬מנחה אחת היא תורה‬ ‫מקרעסטיר כדרכו השפעות טובות על‬ ‫ותפילה‪ ,‬שהוא הבל התורה והתפילה‪,‬‬ ‫בני ישראל בכל זמ‪ ‬ועיד‪.‬‬ ‫ומנחה זו יש לה זמ‪ ‬קבוע‪ ,‬יש לה‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫להתפלל על הכל‬ ‫בּעיני ה' )בראשית ו‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫מצא ֵחן ְ ֵ ֵ‬ ‫ונח ָ ָ‬ ‫ְ ַֹ‬ ‫ומבארי‪ ‬בספרי‪ ‬שהנה בגזירת‬ ‫במדרש אמרו ונח מצא ח‪ .‬תנא דבי‬ ‫המבול נאמר )בראשית ו‪ ,‬יג( 'כי מלאה‬ ‫ר' ישמעאל‪ ,‬א‪ ‬על נח נחת‪ ‬גזר די‪‬‬ ‫האר‪ ‬חמס מפניה‪ ,'‬ופירש רש"י‪' ,‬לא‬ ‫אלא שמצא ח‪ ,‬שנאמר נחמתי כי‬ ‫נחת‪ ‬גזר דינ‪ ‬אלא על הגזל'‪ ,‬ומצאנו‬ ‫עשיתי‪ ‬ונח מצא ח‪ ‬בעיני ה'‪ ,‬מבואר‬ ‫שנח היה לו שייכות לחמס‪ ,‬כי הנה‬ ‫בדברי המדרש שבאמת ג‪ ‬נח היה‬ ‫כשאמרה שרה אמנו לאברה‪ ‬אבינו‬ ‫בכלל הגזירה‪ ,‬אלא שמחמת שמצא ח‪‬‬ ‫)בראשית טז‪ ,‬ה( 'חמסי עלי‪ ,'‬פירש רש"י‬ ‫בעיני ה' ניצול‪.‬‬ ‫'חמס העשוי לי עלי‪ ‬אני מטיל העונש‪,‬‬ ‫ולכאורה זהו מדרש פליאה‪ ,‬שהרי‬ ‫כשהתפללת להקב"ה מה תת‪ ‬לי ואנכי‬ ‫בפסוק נאמר בפירוש שנח היה צדיק‬ ‫הול‪ ‬ערירי לא התפללת אלא עלי‪‬‬ ‫תמי‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת בראשית – משנת תשפ"ה‬ ‫שהיה לו להתפלל על בני דורו ולא‬ ‫והיה ל‪ ‬להתפלל על שנינו והייתי אני‬ ‫התפלל‪ ,‬ולכ‪ ‬נקרא המבול על שמו 'מי‬ ‫נפקדת עמ‪ ,'‬ומבואר שכאשר צרי‪‬‬ ‫נח'‪ ,‬ונמצא שהיה לו ג‪ ‬כ‪ ‬שייכות‬ ‫להתפלל על השני ואינו מתפלל הרי זה‬ ‫לעני‪ ‬של 'חמס'‪ ,‬ולכ‪ ‬ג‪ ‬נח היה בכלל‬ ‫בכלל חמס‪ ,‬בבחינת 'גזל העני'‪.‬‬ ‫גזירה זו‪ ,‬אלא שמשו‪ ‬שנח מצא ח‪‬‬ ‫בעיני ה' ניצול מהגזירה‪.‬‬ ‫ועל נח אמרו חז"ל שיש טענה עליו‬ ‫?‪.‬‬ ‫בכ‬ ‫גכ‬ ‫דכ‬