gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כ"ט בתשרי תשפ״ז|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪222‬‬ ‫טבא‬ ‫פרשת בראשית ‪ -‬בסימנא‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪19:28‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫‪18:18‬‬ ‫‪17:38‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪19:27‬‬ ‫‪18:47‬‬ ‫‪18:17‬‬ ‫‪17:57‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪19:28‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫‪18:18‬‬ ‫‪17:58‬‬ ‫באר שבע‬ ‫אי‬ ‫תו‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪18:46‬‬ ‫‪18:16‬‬ ‫‪17:56‬‬ ‫תל אביב‬ ‫הש‬ ‫זכי‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ל' תשרי‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫שנ‬ ‫ד‪ .‬רבי קלונימוס שפירא‪ ,‬מח"ס חובת התלמידים‪ ,‬תש"ד‬ ‫בש‬ ‫שב‬ ‫כול‬ ‫יום שני ‪ -‬א' חשון‬ ‫של‬ ‫ולא‬ ‫יוח‬ ‫אש‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ב' חשון‬ ‫עם‬ ‫כך‬ ‫סט‬ ‫'נה‬ ‫בש‬ ‫יום רביעי ‪ -‬ג' חשון‬ ‫מי‬ ‫בכ‬ ‫הל‬ ‫ער‬ ‫ש'‬ ‫וכש‬ ‫הש‬ ‫וב‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ד' חשון‬ ‫ה‬ ‫ה‪ .‬רבי משה בירדוגו‪ ,‬מח"ס ראש משביר | רבי צבי קאלישער‪ ,‬מח"ס‬ ‫חכ‬ ‫מאזנים למשפט | אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד‪ ,‬מעיינה של תורה‪,‬‬ ‫התש"ד | רבי אברהם הלוי זיונס‪ ,‬ראש כנסת ישראל‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬תשנ"ו‬ ‫הו‬ ‫ולכ‬ ‫יום שישי ‪ -‬ה' חשון‬ ‫הא‬ ‫תח‬ ‫ו‪ .‬רבי שאול דוד חי מועלם‪ ,‬תלמיד רבי יהודה פתיה‪ ,‬תשל"ט | רבי‬ ‫את‬ ‫שלמה קצין | רבי יהודה החסיד‪ ,‬מיסד ביה"כ החורבה‪ ,‬נטמן בהר‬ ‫הזיתים | רבי שלמה דוד יהושע‪ ,‬האדמו"ר מסלונים הי"ד‪ ,‬תש"ב |‬ ‫בא‬ ‫רבי שמואל זאב הלוי ראטה‪ ,‬חבר ביד"ץ מחזיקי הדת‪ ,‬תשמ"ט | רבי‬ ‫ידי‬ ‫שאול דוד חי מועלם‪ ,‬מתלמידי הרב שרעבי‪ ,‬תשל"ט‬ ‫יום שבת ‪ -‬ו' חשון‬ ‫ז‪ .‬רבי מאיר שפירא מלובלין‪ ,‬מיסד הדף היומי‪ ,‬תרצ"ד | רבי חזקיה‬ ‫דוד אבולעפיה‪ ,‬מח"ס בן זקונים | רבי מרדכי לבטון‪ ,‬מחכמי ארם‬ ‫צובא | רבי ישראל וועלץ‪ ,‬מח"ס שו"ת דברי ישראל‪ ,‬תשל"ד | רבי‬ ‫שמחה אלברג‪ ,‬עורך הפרד"ס‪ ,‬תשנ"ו‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫כשאדם עולה לתורה בפרשת 'וזאת הברכה'‪ ,‬הוא‬ ‫מקבל את האור שלו‪ ,‬ממש מה שבירך אותו משה‬ ‫רבנו‪.‬‬ ‫עוצמתה של שבת בראשית‬ ‫איזו זכות גדולה שזכינו לאור הגדול של חג 'שמחת‬ ‫אל תוציא חלק מהמסילה‪...‬‬ ‫תורה' חג שמיני עצרת‪ .‬וזכינו ל'ימים הנוראים' ולימי‬ ‫השמחה הגדולה‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫בכל דור ודור עם ישראל לומדים את התורה‪,‬‬ ‫התורה היא מקור הברכה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬חג הסוכות עם ההארה גדולה‪.‬‬ ‫מעמיקים בה וזוכים בה‪ .‬צריך לחזור שוב ושוב‪,‬‬ ‫בכל שבת חוזרים על הפרשה‪ ,‬רואים את רש"י ואת‬ ‫בעולם‬ ‫זכינו לסיים את כל התורה ואת סדר הפרשיות של‬ ‫שנת תשפ"ו‪ ,‬ועכשיו בשנת תשפ"ז‪ ,‬אנחנו מתחילים‬ ‫המפרשים‪ .‬כפי שאומרים על ה'חפץ חיים'‪ ,‬שבכל‬ ‫בשבת "בראשית"‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬מתחילים את הכל‬ ‫שבת היה גומר את כל הפרשה עם ה'זוהר'‪ .‬כשאדם‬ ‫ראינו בפרשת 'וזאת הברכה' שמשה רבנו בירך את‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫לומד כל פרשה ופרשה ולא מפסיק– פרשת‬ ‫כל השבטים‪ .‬הציגו לפני משה דור דור ודורשיו‪ ,‬דור‬ ‫בראשית‪ ,‬ואחר כך נח‪ ,‬ולומד עם הילדים שנה אחר‬ ‫שבת בראשית‪ ,‬היא תחילת השבתות של השנה‪ ,‬דור ומנהיגיו‪ .‬הראו למשה כל שבט ושבט ואת כל‬ ‫שנה‪ ,‬הוא מעביר את לפיד התורה הקדושה לבניו‬ ‫הדרכים והדורות שלפניו‪.‬‬ ‫כוללת בתוכה את כל הפרשיות ואת כל השבתות‬ ‫אחריו‪ ,‬מלמד אותם ולומד איתם‪ .‬אדם אינו יכול‬ ‫של השנה‪ .‬עד כדי כך היא חזקה‪ ,‬השבת הזאת!‬ ‫לעזוב את התורה אפילו לרגע אחד‪ ,‬חייב להעביר‬ ‫ולא סתם אנחנו עושים אותה אצל רבי שמעון בר‬ ‫לדור הבא את אור התורה‪ ,‬ככתוב‪" :‬מתהלך בתמו‬ ‫יוחאי‪ ,‬כי רשב"י הוא המשביר‪ ,‬ולכן עושים שבת זו‬ ‫צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי כ‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫שכוללת את כל השבתות כולן‪ ,‬אצלו‪.‬‬ ‫ה'חפץ חיים' אומר שמי שמפסיק את העברת‬ ‫הלפיד של התורה ולא מעביר אותה לבניו‪ ,‬למה‬ ‫סדר לימוד שנתי‬ ‫הוא דומה? למסילת רכבת שמתוחה מעיר לעיר‬ ‫וממדינה למדינה‪ ,‬ובא אדם ואסף שני מטרים‬ ‫אשרי מי שזוכה ללמוד בכל שבוע את התורה‬ ‫מהמסילה‪ .‬כששואלים אותו‪" :‬מה אתה עושה"?‪,‬‬ ‫הוא עונה‪" :‬מה קרה? יש קילומטרים שלמים של‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫עם רש"י‪ ,‬לומד שניים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ואחר‬ ‫כך לומד רש"י עם המפרשים‪ .‬בפרט אם יש לו‬ ‫מסילה‪ ,‬מה יזיק אם אקח כמה מטרים?"‪ .‬אומרים‬ ‫סט 'האוצר' על פרשיות השבוע בהוצאת ישיבת‬ ‫לו‪" :‬משוגע! אתה יודע מה עשית? בגלל המטרים‬ ‫'נהר שלום'‪ ,‬יש שם דברים יפים מאוד ויכול לספר‬ ‫החסרים הללו‪ ,‬אלפי אנשים עלולים למות ברגע‬ ‫בשולחן השבת‪ .‬אדם צריך‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬לשמוח עם‬ ‫אחד!"‪.‬‬ ‫התורה באהבה גדולה‪.‬‬ ‫כך בדיוק מי שעוזב את התורה ואינו הוגה בחמישה‬ ‫מי שלומד ברצינות‪ ,‬לומד דף יומי בהתמדה‪ ,‬חוזר‬ ‫חומשי תורה ואינו מעביר את התורה הלאה‪ ,‬הוא‬ ‫בכל יום על הדף והופך אותו לחלק ממנו‪ ,‬וגם לומד‬ ‫מוציא חלק מהמסילה ועלול לגרום להרס רוחני‬ ‫הלכות‪ ,‬חוזר בכל יום על שלוש הלכות בשולחן‬ ‫גדול מאוד‪ .‬לכן צריך להחזיק חזק בלפיד התורה‪.‬‬ ‫ערוך‪ ,‬לומד 'בן איש חי' ונבחן על זה‪ ,‬כי הוא יודע‬ ‫משה רבנו בירך את יששכר בברכה הבאה‪" :‬שמח‬ ‫ש'בן איש חי' הוא אוצר בלום שאין כדוגמתו‪.‬‬ ‫חינוך הבנים להיות בקיאים‬ ‫זבולן בצאתך ויששכר באהליך" (דברים לג‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫וכשהוא לומד את ה'זוהר' בכל שבוע ושבוע‪ ,‬ובמשך‬ ‫מגיל צעיר‬ ‫לכאורה‪ ,‬יששכר הוא עיקר התורה‪ ,‬וזה הברכה‬ ‫שמגיעה לו? אלא‪ ,‬הוא לא צריך יותר ברכה מזה‪,‬‬ ‫השנה הוא גומר את כל הזוהר‪ .‬האדם הזה מאושר‪,‬‬ ‫ובשמחת תורה הוא יכול לרקוד באמת‪ .‬למה? כי‬ ‫'יששכר באהליך'‪ ,‬זה כל הברכה והוא לא צריך יותר‬ ‫הוא מחבק את כל התורה ומנשק את כל התורה‪.‬‬ ‫יש לנו הזדמנות להמשיך את התורה הקדושה‬ ‫ולהשתדל בה בכל כוחנו‪ .‬עכשיו מתחילים עוד‬ ‫כלום‪ ,‬כי יש לו את כל התורה והא באוהלה של‬ ‫חכם עובדיה היה אומר על חכם בן ציון‪ ,‬שכל הלכה‬ ‫הפעם מבראשית‪ ,‬וצריך שיהיה חשק לדעת את‬ ‫תורה‪ ,‬וזה עיקר הברכה‪.‬‬ ‫הוא היה חורש אותה לעומק‪ ,‬ומזעזע את כל מה‬ ‫התורה ולימוד ברצינות‪ .‬היום השתדלתי כבר‬ ‫הקדוש ברוך הוא העביר לפני משה רבנו את כל‬ ‫שיש מסביבּה‪.‬‬ ‫ללמוד את ששת הפסוקים הראשונים של יום‬ ‫השבטים ואת כל הדרכים‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬מנהיגיו‬ ‫ולכן שני ה'מחותנים' צריכים להיות שמחים מאוד‪:‬‬ ‫ראשון עם רש"י היטב‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬כדי שנדע אותם‪.‬‬ ‫וראשיו‪ ,‬עד לדור שלנו‪.‬‬ ‫האדם ישמח בתורה‪ ,‬וגם התורה תשמח בו‪ .‬היא‬ ‫מה נעשה?!‬ ‫משה רבנו ראה מי יושב בראש כל דור ומי המנהיג‬ ‫תחבק אותו‪ ,‬תשמח איתו ותגיד לו‪" :‬איזה מתוק‬ ‫יש ילדים שבגיל שבע יודעים את כל התורה כולה‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬ואז בירך את כולם‪ .‬לכן בשמחת תורה כולם‬ ‫אתה! אשריך שלמדת יפה‪ ,‬אשריך שלא הפסקת‬ ‫נ ד ע‬ ‫ואנחנו כבר מבוגרים מתי‬ ‫עולים לתורה‪ ,‬כי משה רבנו ראה את כל אחד מעם‬ ‫באמצע הלימוד‪ ,‬אשריך שהעלית את השכינה על‬ ‫רש"י‬ ‫חמישה חומשי תורה עם‬ ‫ישראל ורמז לו את הברכה ב'וזאת הברכה'‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫ידי התורה!"‪ .‬איזו זכות גדולה יש לך בלימוד התורה!‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫ימות השנה‪ .‬איך שאדם מתנהג בשבת הזו‪ ,‬כך הוא‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫מתנהג ומושפע בכל השנה כולה‪.‬‬ ‫כתוב "ששת ימים ֵתעשה מלאכה" (שמות כ‪ ,‬ט)‬ ‫הק‬ ‫למה כתוב ֵ'תעשה' בלשון נפעל? צריך לכאורה‬ ‫עוש‬ ‫להיות כתוב ַ'ת ָע ֵשׂה'?‪ .‬אלא‪ ,‬העניין הוא שהמלאכה‬ ‫ומפרשים? מתי נדע את כל התורה? ממש צריך‬ ‫שכ‬ ‫נעשית מאליה אם אתה שומר שבת‪ .‬כי השבת‬ ‫להשתדל בזה!‬ ‫היא מקור הברכה‪ ,‬וכשכר על כך שאדם שומר את‬ ‫אני מאוד שמח מהחומש החדש המוזהב שיצא‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬בכל ששת הימים המלאכה נעשית מאליה‪.‬‬ ‫מפני שיש בו כותרות ופירוש מילים קשות‪ .‬בעצמי‬ ‫אך‬ ‫הוא לא צריך לטפל בעיזים או להיות בטלפון‪...‬‬ ‫תכננתי לעשות דבר כזה‪ ,‬כי זה דבר גדול מאוד‪.‬‬ ‫הא‬ ‫אות‬ ‫אם הוא הולך אצל רבי שמעון ושומר את השבת‪ ,‬אזי‬ ‫הרב חיים פלאג'י כותב שמנהג חסידים ראשונים‬ ‫תראה‪ ,‬גם כשאני מסדר את 'שער הכוונות'‪ ,‬לכל‬ ‫בכל ששת הימים המלאכה נעשית מאליה‪ .‬בשבת‬ ‫לקדש את עצמם ב‪ 12-‬הימים הראשונים שלאחר‬ ‫דבר אני עושה כותרת ומפרש אותו‪ .‬איך אדם ידע‬ ‫אב‬ ‫בראשית מתגלה האור הגדול של בריאת העולם‪.‬‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬כי הם כנגד ‪ 12‬חודשי השנה‪ .‬עכשיו‬ ‫מה כתוב אם אין לו עזר וכותרות?‪.‬‬ ‫כש‬ ‫מתגלים 'עשרה מאמרות' שבהם נברא העולם‪.‬‬ ‫צריך לארוז את כל הסחורה שקנינו בחודש תשרי‪.‬‬ ‫כשהילדים שלי היו קטנים‪ ,‬הייתי נותן להם עבודה‬ ‫הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא הטביע את כל הבריאה כולה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬המלכנו את הקדוש ברוך הוא‪ .‬ביום‬ ‫לבית‪" :‬תכתבו לי את כל ספר בראשית‪ ,‬כמה פרשיות‬ ‫'כז‬ ‫בשבת‪ .‬אור אינסוף ברוך הוא מחזיק את כל העולם‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬קנינו תשובה‪ .‬ובסוכות קנינו שמחה‪.‬‬ ‫יש‪ ,‬מה שמותיהן‪ ,‬וכן ב'שמות'‪' ,‬ויקרא'‪' ,‬במדבר'‬ ‫בע‬ ‫אם אין תורה אין עולם‪ ,‬ואם אין אור אינסוף ברוך‬ ‫כעת צריך לארוז את כל הסחורה שתהיה מוכנה לכל‬ ‫ו'דברים'‪ ,‬ולאחר מכן בכל התנ"ך – כמה פרקים יש‬ ‫אל‬ ‫הוא שמחייה את העולם‪ ,‬אין עולם‪ .‬אם כן‪ ,‬יוצא שכל‬ ‫השנה ולא להפקיר אותה‪.‬‬ ‫בכל ספר"‪ .‬אחרי שכתבו עשר פעמים וידעו‪ ,‬הייתי‬ ‫הת‬ ‫ימות השנה מתברכות ממנה משבת 'בראשית'‪.‬‬ ‫מבקש‪" :‬עכשיו תכתבו על מה מדבר כל פרק"‪ .‬כך‬ ‫לילות הזהב‪...‬‬ ‫הם ידעו והיו בקיאים‪.‬‬ ‫חלקי האדם מכל העולמות‬ ‫העליונים‬ ‫ועכשיו גם הלילות מתחילים להתארך‪ .‬בספרי‬ ‫אור של חודש ‪ -‬משפיע על‬ ‫החסידות מובא שאלו 'לילות הזהב'‪ .‬ביום אדם‬ ‫עסוק‪ ,‬אבל בלילה‪ ,‬הלילה ארוך כמה אדם יִ ָשן?‬ ‫כל השנה‬ ‫בת‬ ‫כתוב בזוהר הקדוש‪ ,‬כשהקדוש ברוך הוא אמר‬ ‫שלוש‪-‬ארבע שעות‪ ,‬ואחר כך מה יעשה? יכול‬ ‫כל‬ ‫"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א‪ ,‬כו)‪,‬‬ ‫ללמוד!‬ ‫זכינו לסיים את כל התורה בחגים‪ ,‬ועכשיו האדם‬ ‫מיל‬ ‫מה עשה הקדוש ברוך הוא? אסף את כל הנשמות‪,‬‬ ‫זך ונקי‪ .‬מיד אחרי שמחת תורה מתחילים לומר‬ ‫לקח את כל המלאכים‪ ,‬כל הספירות‪ ,‬כל האורות‬ ‫הרמב"ם אומר שאדם שלא לומד בלילה‪ ,‬אינו יודע‬ ‫טעם תורה מהו‪.‬‬ ‫"משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ .‬למה דווקא עכשיו?‬ ‫הגא‬ ‫העליונים וכל העולמות‪ ,‬אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‬ ‫להגיד לאדם‪ :‬זכית להוריד את הגשמיות בכל הימים‬ ‫חכם בן ציון היה אומר לנו שלפי הרמב"ם‪ ,‬אדם‬ ‫'בר‬ ‫ועשיה‪ .‬אמר להם‪' :‬בואו‪ ,‬אני רוצה לברוא בן אדם‬ ‫הנוראים‪ ,‬ועכשיו "משיב הרוח" – כשמורידים את‬ ‫חייב ללמוד תורה אפילו בליל חתונתו‪ .‬וכעת‬ ‫שיכלול את כולם‪ ,‬וכל אחד ייתן לו חלק ממנו‪ .‬אני‬ ‫מתחילים את ספר בראשית‪ .‬ספר בראשית נקרא‬ ‫הגשמיות‪ ,‬זוכים לּמּשיב הרוח והרוחניות!‬ ‫ע‬ ‫רוצה שכל הספירות וכל העולמות ייתנו לו חלק‪ ,‬כדי‬ ‫'ספר הישר'‪ ,‬ספר מעשיהם של אבות העולם‪ ,‬שכל‬ ‫אחרי החגים‪ ,‬בימי אסרו חג‪ ,‬צריך לקשור כל יום‬ ‫שהאדם יהיה כולל את כל הבריאה'‪.‬‬ ‫מעשיהם היו לפי היושר והאמת‪ .‬איזו דרך ארץ‬ ‫ויום‪ ,‬שהרי כל יום בחודש תשרי הוא מרגלית בפני‬ ‫כמ‬ ‫אמרו לו‪' -‬ריבונו של עולם‪ ,‬אנו שלך‪ ,‬מה שאתה‬ ‫ואיזה מוסר אנו לומדים ממנו! בעזרת ה' נעשה את‬ ‫עצמה‪ .‬צריך לאסוף ולקשור את כל השרשרת‬ ‫רב‬ ‫רוצה תעשה'‪ .‬אמר להם 'לא! אני רוצה שכל אחד‬ ‫כל מה שביכולתנו כדי להבין וללמוד היטב‪.‬‬ ‫הזאת של המרגליות והפנינים‪" ,‬והשיאנו ה' אלהינו‬ ‫כך‬ ‫ייתן ברצון‪ ,‬שכל עולם כל ספירה וכל מלאך‪ ,‬ייתן‬ ‫את ברכת מועדיך"‪ ,‬לקחת את האור של כל החגים‬ ‫בן‬ ‫חלק ממנו לבריאת האדם'‪ .‬והסכימו כולם לתת‪.‬‬ ‫אור שבת בראשית משפיע‬ ‫לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫רב‬ ‫יש‬ ‫תראו מה זה 'אדם'‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ברא אותו מכל‬ ‫הספירות ומכל המלאכים‪ ,‬כולם נתנו חלק וכולם‬ ‫על כל השנה‬ ‫החסידים דורשים על מה שאנו אומרים בליל שבת‪:‬‬ ‫"יהא רעוא דתשרי על עמיה"‪ ,‬בדרך רמז‪ :‬יהי רצון‬ ‫הח‬ ‫על שבת בראשית אומר הבעל שם טוב‪ -‬שבת שותפים בבריאת האדם‪ ,‬ולכן כתוב 'נעשה אדם'‬ ‫שאור חודש תשרי ישרה על עמו ישראל במשך כל‬ ‫לק‬ ‫בלשון רבים‪.‬‬ ‫בראשית היא השורש של כל שבתות השנה ושל כל‬ ‫השנה כולה!‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫רבי שמעון כדוגמה לנזר‬ ‫הבריאה‬ ‫הקדוש ברוך הוא עשה דבר אדיר‪ ,‬ברגע שאדם‬ ‫בשני בני אדם שרצו לנסוע בספינה כדי לסחור‪.‬‬ ‫עושה מצווה‪ ,‬הוא מאיר את כל העולם‪ .‬מכיוון‬ ‫בעת שרצו לעלות לספינה‪ ,‬נכנס קוץ ברגלו של אחד‬ ‫שכולם כלולים בו‪ ,‬הוא מאיר את כל העולמות‪,‬‬ ‫מהם ולא יכול היה לעלות‪ .‬התחיל מחרף ומגדף על‬ ‫הספירות והמלאכים‪ ,‬ומשפיע שפע לכולם‪.‬‬ ‫שנותר מאחור‪ ,‬בעוד חברו נסע‪ .‬לאחר ימים שמע‬ ‫אך‪ ...‬ברגע שהוא עושה עוון‪ ,‬כולם מפחדים על‬ ‫שטבעה הספינה‪ ,‬התחיל להודות ואמר‪ ,‬תודה רבה‬ ‫האדם ועל העולמות‪ ,‬כי אם הקדוש ברוך הוא יעניש‬ ‫לך ריבונו של עולם ששמת קוץ ברגלי‪ .‬לכן נרמזה‬ ‫אותו‪ ,‬גם הם נענשים‪ .‬לכן כל העולמות מבקשים‬ ‫רש"י ומפרשים‪ ,‬כגון ה'אור החיים' של רבי חיים בן‬ ‫המילה 'אמת' בסופי תיבות של 'בראשית ברא‬ ‫עליו רחמים 'אל תפגע בו‪ ,‬תן לו רחמים'‪.‬‬ ‫עטר‪ ,‬כדי שידע כל דבר ודבר בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫אלהים'‪ ,‬לומר לך שבתחילה האמת אינה ניכרת‪ ,‬אך‬ ‫בסוף האמת ניכרת ואדם רואה שהכל היה לטובתו‪.‬‬ ‫אבל רשב"י כולל את כל הנשמות ואת כל העולמות‪.‬‬ ‫מדוע האמת רק רמוזה?‬ ‫כשהקדוש ברוך הוא אמר למלאכים 'נעשה אדם'‪,‬‬ ‫הוא לקח את רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬העמיד אותו ואמר‬ ‫נסתרות דרכי הא‪-‬ל‬ ‫'בראשית ברא אלהים'‪ ,‬סופי תיבות תיבת 'אמת'‪.‬‬ ‫נאמר‬ ‫'כזה אדם אני רוצה לעשות'!! 'נעשה אדם‬ ‫מדוע רמז זאת הקדוש ברוך הוא בסופי תיבות ולא‬ ‫ברא‬ ‫"בראשית‬ ‫בעבורך'‪ ,-‬בעבור רשב"י‪ .‬לכן כתוב‬ ‫כיוצא בזה היה מעשה בירושלים עם שני האחים‬ ‫בראשי תיבות?‬ ‫ובשביל‬ ‫'ראשית'‬ ‫אלהים"‪ ,‬בשביל האדם שנקרא‬ ‫העשירים ממשפחת שטראוס מאמריקה‪ ,‬לפני‬ ‫התורה שנקראת 'ראשית'‪" ,‬ברא אלהים את השמים‬ ‫כ‪ 80-‬שנה‪ .‬הם תרמו למפעלים ויישובים שהוקמו‬ ‫כי תורת הנסתר נקראת 'תורת האמת'‪ ,‬ולכן הסתיר‬ ‫ואת הארץ"‪ .‬ראו כמה זכות גדולה זו‪.‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬נָ ַתן שטראוס תרם כסף לבניית העיר‬ ‫זאת בסופי תיבות כרמז לתורת הנסתר‪.‬‬ ‫'נתניה' ולמען היישוב הישן‪ .‬החליטו גבאי צדקה‬ ‫רבותינו אמרו‪ ,‬ובספר 'שבט מוסר' מובא‪ ,‬שהרבה‬ ‫מעשים מתרחשים בעולם‪ ,‬חלקם נראים טובים‬ ‫רמזים בתיבת 'בראשית'‬ ‫לפנות לאחים להתרימם למפעלי חסד בירושלים‬ ‫עבור עניי העיר‪.‬‬ ‫וחלקם נראים רעים‪ .‬את המעשים הטובים אדם‬ ‫בתיקוני הזוהר יש ‪ 70‬פירושים על המילה 'בראשית'‪.‬‬ ‫מקבל בשמחה‪ .‬כשיש דברים טובים‪ ,‬כגון שהרוויח‪,‬‬ ‫נָ ַתן שטראוס נתן כסף רב להקמת בית תבשיל‬ ‫כל ספר 'תיקוני הזוהר' מיוסד על ‪ 70‬תיקונים של‬ ‫מילת 'בראשית'‪ .‬גם הבבא סאלי חיבר ספר שרק קיבל מתנות‪ ,‬נולדו לו ילדים או שיש לו שפע‪ ,‬הוא‬ ‫לעניים‪ ,‬אך אחיו סירב לתרום למטרה זו‪ .‬כעבור‬ ‫שמח מאוד‪.‬‬ ‫כמה חודשים הגיע נתן לראות את הבניין הנשלם‬ ‫מסביר את המילה בראשית‪ ,‬פלא פלאות‪.‬‬ ‫של בית התבשיל‪ ,‬ואחיו הגיע עמו‪ .‬הם התפעלו‬ ‫הגאון חיד"א אומר שאמר לו זקן אחד‪ ,‬שהמילה אבל‪ ...‬אם חס ושלום מגיעות צרות או בעיות‪ ,‬אדם‬ ‫מאוד ממאות העניים שאוכלים שם‪ .‬ביציאתם‬ ‫'בראשית' בגימטריה‪' :‬שמע ישראל ה' אלקינו ה' מתרעם ולא טוב לו‪ ,‬כי הוא לא יודע את סיבת‬ ‫ההתרחשות של המעשים‪ .‬אך צריך לדעת שהכל‬ ‫אחד' (עם האותיות)‪.‬‬ ‫מעד נתן במדרגות ושבר את קרסולו‪ .‬לקחו אותו‬ ‫לטובתו ולתועלתו‪ ,‬גם מה שנראה לא טוב‪" ,‬הצור‬ ‫לבית החולים והוא נזקק לאשפוז של כמה ימים‪.‬‬ ‫עוד אומר הגאון חיד"א‪' ,‬בראשית' אלו אותיות תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול‬ ‫אחיו לגלג עליו ואמר‪ֵ ,‬ר ֵאה מה קיבלת מהתרומה‬ ‫ה'שכינה'‪ִ ' -‬בּיתי‪ ,‬אחותי רעייתי‪ ,‬יונתי תמתי'‪.‬‬ ‫צדיק וישר הוא" (דברים לב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫לבית התבשיל‪ .‬מכיוון שהיו להם עסקים באירופה‪,‬‬ ‫החליט האח השני שלא להמתין לאחיו שנפצע‪ ,‬עלה‬ ‫כמו שאמרנו‪' ,‬בראשית' זה ראשי תיבות‪' :‬אור תורת אסור להתרעם כלל על מידותיו של הקדוש ברוך‬ ‫הוא!!‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי'‪ .‬תחילה זה היה רשב"י‪ ,‬אחר‬ ‫לאונייה הראשונה והפליג‪ .‬כעבור כמה קילומטרים‬ ‫כך הופיע בדמות רבנו האר"י‪' ,‬אור תורת רבי יצחק‬ ‫טבעה האונייה בים והאח הלגלגן טבע ִע ַמּה‪ .‬התברר‬ ‫בן שלמה'‪ ,‬ואחר כך בדמות הרש"ש 'אור תורת איך אמר הנביא? "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך‬ ‫שהשם יתברך רצה להציל את נתן‪ ,‬ולא סתם נשברה‬ ‫רבי שלום בן יצחק'‪ .‬יש אומרים גם‪' :‬אור תורת רבי ותנחמני" (ישעיהו יב‪ ,‬א)‪ .‬גם על העינוי והכעס שהיו‪,‬‬ ‫עצם קרסולו‪ ,‬אלא כדי שיתעכב ולא יעלה לאונייה‬ ‫ישראל בעל שם טוב'‪ .‬לכן צריך לנצל את השבת היה מודה לקדוש ברוך הוא‪ ,‬כי בסוף יהיו דברים‬ ‫זו‪ .‬שניהם היו אנשים ישרים ותורמים‪ ,‬אך ראו איזה‬ ‫יפים‪.‬‬ ‫החשובה הזו‪ .‬שאדם ייקח לו מטרה בכל שבת‬ ‫פלא‪ ,‬מהאדם נסתרות סיבות הדברים‪.‬‬ ‫לקרוא את הפרשה עם תרגום‪ ,‬וללמוד אותה עם אמר רבי יוסף (פסחים נ‪ ,‬ב)‪ ,‬במה הכתוב מדבר?‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫לש‬ ‫אילנות‪ ,‬והאילנות יחסרו מהבריאה‪ .‬מכאן אנו למדים‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫שגם מה שנראה כשינוי‪ ,‬הכל היה לטובה‪.‬‬ ‫לג‬ ‫מה אנו צריכים לעשות? לשמוע לדברי חכמים‪" ,‬לא‬ ‫חר‬ ‫תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז‪,‬‬ ‫מכ‬ ‫יא)‪ ,‬אפילו אם הדבר לא נראה לך לפי היגיון‪.‬‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫הח‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫בד‬ ‫של‬ ‫רשע גם במותו‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫צוד‬ ‫הגאון רבי משה פיינשטיין כיהן כרב ב'רוסיה' לפני‬ ‫שהגיע ל'אמריקה'‪ ,‬היה באותה עיר יהודי אחד שהיה‬ ‫מלשן של ה‪-‬ק‪.‬ג‪.‬ב‪ ,‬והיהודים סבלו ממנו מאוד‪.‬‬ ‫בתורה כתוב הכל‬ ‫יום אחד חלה במחלה קשה ועמד למות‪ .‬השאיר אותו‬ ‫אדם צוואה ל'חברא קדישא'‪ ,‬וביקש שכיוון שעשה‬ ‫הגר"א מביא‪ ,‬שכל מה שהיה‪ ,‬הווה ויהיה עד סוף העולם‪,‬‬ ‫מע‬ ‫מעשים רעים וברצונו לכפר על עוונותיו‪ ,‬שיקברו אותו‬ ‫הכל כלול בתורה מבראשית ועד 'לעיני כל ישראל'‪ .‬וזה‬ ‫בסימנא טבא‬ ‫לב‬ ‫מחוץ לגדר בית הקברות בקבורת חמֹור‪ ,‬בביזיון‪ ,‬ובזה‬ ‫לשונו של הגר"א‪' :‬כי כל מה שהיה והווה ויהיה עד עולם‪,‬‬ ‫מתחילים מבראשית‪ -‬בסייעתא דשמיא‪ .‬וכידוע‬ ‫הכל כלול בתורה מבראשית‪ .‬ולא הכללים בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫שספר בראשית הוא נקרא גם כן ספר הישר‪ ,‬בו‬ ‫לה‬ ‫יתכפר עוונו‪ .‬הלכו ה'חברא קדישא' לשאול את רבי‬ ‫לומדים את הבסיס‪ ,‬את האמונה‪ ,‬את מעשה‬ ‫פת‬ ‫משה פיינשטיין‪ ,‬שהיה אז רב צעיר‪.‬‬ ‫אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט‪ ,‬וכל‬ ‫אבותינו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל "מעשה אבות סימן‬ ‫מג‬ ‫אמר להם הרב‪ :‬ההלכה אינה כך‪ .‬האדם אינו בעל הבית‬ ‫מה שיארע לו מיום היוולדו עד סופו‪ ,‬וכל גלגוליו וכל‬ ‫לבנים"‪ ,‬והפרשיות הללו מלמדים אותנו הרבה‬ ‫על גופו‪ ,‬הקדוש ברוך הוא הוא בעל הבית‪ ,‬ואין האדם‬ ‫פרטיו ופרטי פרטיוו של כל מין בהמה וחיה וכל עשב‬ ‫אמונה ויראת שמים‪ .‬נביא איזה מעשה של חיזוק‬ ‫וצומח ודומם‪ .‬כל מה שהיה באבות‪ ,‬משה וישראל‪ .‬בכל‬ ‫באמונה בעזהי"ת‪.‬‬ ‫אמ‬ ‫יכול לקבוע מה לעשות בגופו‪ .‬לכן תעשו לו קבורה‬ ‫הע‬ ‫רגילה כדת וכדין כמו לכל יהודי‪.‬‬ ‫דור ודור‪ ,‬כולם מתגלגלים ניצוצותיהם‪ ,‬וכן כל מעשיהם‬ ‫מעשה בראובן שהיה הוא לבדו מוכר יין בעירו‪,‬‬ ‫מאדם הראשון עד סוף התורה בכל דור ודור‪ ,‬הכל כתוב‬ ‫ופעם היה לו באוצר מאה חביות מלאות יין‪,‬‬ ‫שמ‬ ‫אמרו לו‪' :‬הרי הוא ציווה כך כדי שתהיה לו כפרה'‪.‬‬ ‫ויבוא אדם אחר לאותה העיר והביא עמו סחורה‬ ‫וא‬ ‫בפרטי פרטים‪.‬‬ ‫אמר להם הרב 'אני הולך לפי ההלכה‪ ,‬וההלכה אוסרת‬ ‫מאה חביות של יין למוכרה‪ ,‬והעיר קטנה ודי לה‬ ‫הד‬ ‫לעשות כן'‪ .‬ולא שינו‪ ,‬וקברו אותו בקבורה רגילה‪.‬‬ ‫פעם בא אדם אחד ל'חפץ חיים' לשאול בעצתו‪ .‬פתח‬ ‫לכל השנה כולה בפחות ממאה חביות‪.‬‬ ‫על‬ ‫ה'חפץ חיים' את התנ"ך‪ ,‬עיין בו ואמר לו 'תעשה כך‬ ‫מה עשה זה האורח שכר שני בני אדם מאנשי‬ ‫כעבור כמה ימים באו אנשי ה‪-‬ק‪.‬ג‪.‬ב לחפש את ִקברֹו‪.‬‬ ‫שב‬ ‫וכך'‪ ,‬כי הכל רמוז בתורה‪.‬‬ ‫העיר‪ ,‬ואמר להם שישבו במקום אסיפה של‬ ‫הם ידעו שהיה מלשין וחשדו שהיהודים התעללו‬ ‫אנשים הרבה כמו בתי הקפה וכיוצא בזה‪ ,‬וידברו‬ ‫גד‬ ‫בגופתו וקברו אותו מחוץ לגדר‪ ,‬ובאו לבדוק אם כך‬ ‫כיוצא בזה כותב בספר 'שבט מוסר'‪ ,‬שקיבלו מרבותינו‬ ‫לפני אנשים היושבים שם לאמר חבל על ראובן‬ ‫חל‬ ‫היה‪ .‬כשראו שנקבר בכבוד ככל אדם‪ ,‬נוכחו לדעת‬ ‫כשהיו מסופקים אם לעשות דבר מה‪ ,‬היו פותחים‬ ‫בעל היין שיש לו מאה חביות יין מלאות והחמיצו‬ ‫שהכל כשורה‪ .‬ראו כיצד סייעו לו מהשמיים לעמוד על‬ ‫חומש ורואים בראש הדף לפי מה שמראה הפסוק‪ ,‬וזו‬ ‫שלושים חביות שנעשו חומץ גמור‪ ,‬ונתפשטו‬ ‫כיו‬ ‫ההלכה‪ ,‬כי אדם אינו יודע מה צופן העתיד‪.‬‬ ‫הייתה התשובה בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הדברים האלה בכל העיר‪ ,‬ואחר שני ימים חזרו‬ ‫וישבו במקום אספת האנשים ויאמרו וי לחסרון‬ ‫וה‬ ‫ה'אוהב ישראל' מאפטא אומר‪' :‬בראשית ברא אלהים‬ ‫לע‬ ‫פסוק בתורה משתק בתי‬ ‫את'‪ ,‬ראשי תיבות‪' :‬בך בטחתי אל אבושה' (תהלים כה‪,‬‬ ‫כיס‪ ,‬כי אתמול נראו עוד שלושים חביות אצל‬ ‫ראובן שנעשו חומץ גמור‪ ,‬ואחר שני ימים חזרו‬ ‫שמ‬ ‫ומ‬ ‫חרושת שלם‬ ‫ב)‪ .‬ואם תקרא מהסוף לראש יוצא‪' :‬אשרי אדם בוטח‬ ‫בך'‪ .‬בירושלמי (ברכות פרק ח') מובא שלא יזוז פסוק‬ ‫וישבו באותו מקום‪ ,‬ויאמרו אוי ואבוי על פלוני כי‬ ‫היום נודע שכל החביות הנשארות כולם החמיצו‪,‬‬ ‫זה מפיך‪' -‬אשרי אדם בטח בך' (תהלים פד‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫ואין בהם אפילו חבית אחת והם מדברים כן‬ ‫העיקר הוא שהשבת היא מקור הברכה‪" ,‬כי בו שבת‬ ‫כאילו מצטערים‪ ,‬ויתפשטו הדברים בכל העיר‪,‬‬ ‫מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב‪,‬‬ ‫כי קול המון רבים קורא שהיין של ראובן החמיץ‬ ‫ג)‪ .‬השבת היא הנותנת קיום‪.‬‬ ‫'לא תסור' גם אם זה לא הגיוני‬ ‫כולו‪ ,‬וכיון שהדבר הזה יוצא מפי הכל אנשים‬ ‫ונשים וטף באמת נעשה היין שלו חמץ‪ .‬כי ברית‬ ‫יהודי אחד שהיה מחלל שבת בעסקיו‪ ,‬פגש ב'חפץ‬ ‫כרותה לשפתיים שכל אנשי העיר פתחו פיהם‬ ‫הש‬ ‫חיים'‪ .‬אמר לו ה'חפץ חיים' ‪ -‬דע לך שאסור לעבוד‬ ‫כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם‪ ,‬הוא אמר 'עץ‬ ‫בכך‪ ,‬ואז אינו יכול למכור אפי’ קנקן אחד קטן‪,‬‬ ‫מו‬ ‫בשבת‪ .‬אמר לו האיש‪ :‬זו כל הפרנסה שלי!‪.‬‬ ‫פרי עשה פרי' (בראשית א‪ ,‬יא)‪ ,‬שהעץ עצמו יהיה‬ ‫כי הכל נעשה חומץ גמור והאורח שמח שמחה‬ ‫בג‬ ‫אמר לו ה'חפץ חיים' כל הקיום שלך הוא בזכות השבת‪,‬‬ ‫בטעם פרי‪ .‬והארץ עשתה 'עץ עֹשה פרי'‪ ,‬העץ עצמו‬ ‫גדולה כי עתה היה מוכר היין בעיר לבדו‪.‬‬ ‫אצ‬ ‫ואם לא תשמור שבת‪ ,‬גם בששת הימים לא יהיה לך מה‬ ‫לא היה למאכל‪.‬‬ ‫והנה בחמלת ה’ על ראובן לא עשה לו נס‬ ‫וה‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫שיסתלק כח החמיצות מיינו ויחזור להיות יין‬ ‫שואל ה'חזקוני'‪ ,‬מדוע עשתה כך הארץ‪ ,‬ומסביר‬ ‫טוב‪ ,‬אלא הביא על אנשי העיר חולי תגבורת הדם‬ ‫מו‬ ‫התורה מזהירה "ששת ימים תעשה מלאכה"‪ ,‬לומר לך‬ ‫שהארץ התכוונה לטובה‪ ,‬היא אמרה שאם העץ עצמו‬ ‫בעור בשרם‪ ,‬שנעשה עורם אדום כדם‪ ,‬וכל אחד‬ ‫כי‬ ‫שאם אדם רוצה פרנסה במשך ששת ימי המעשה‪ ,‬עליו‬ ‫יהיה למאכל‪ ,‬בני אדם יאכלו את כל העצים ולא ישאירו‬ ‫מוכרח לחכך הרבה‪ ,‬והדם מתגבר על ידי החיכוך‬ ‫יותר‪ ,‬וגזרו הרופאים שאין לאלו תקנה אלא אם‬ ‫כן ירחצו כל עורם בחומץ חזק של ענבים‪ ,‬ובזה‬ ‫יכבה אש הדם וילך לו‪ ,‬וצריך למהר רפואה יפה‬ ‫שעה אחת קודם‪ ,‬ובעיר לא נמצא אפילו בקבוק‬ ‫אחד של חומץ‪ ,‬והוכרחו כולם לבוא אצל ראובן‬ ‫ולקנות ממנו חומץ‪ ,‬ומכרו בסך רב כפלים על‬ ‫היין נמצא זה הרע של החמיצות נשאר במקומו‪,‬‬ ‫ולא נסתלק מאותו היין‪ ,‬ועם כל זה קיבל בעליו‬ ‫ממנו טובה כפולה על היין‪.‬‬ ‫שנזכה להתחזק באמונה בהשגחה פרטית‬ ‫אמן ואמן שבת שלום‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫לשבות ביום השביעי‪ .‬ואם לא ישבות ביום השביעי‪,‬‬ ‫דים‬ ‫נגזר עליו שגם בימי השבוע לא תהיה לו מלאכה‪.‬‬ ‫לגלג האיש ואמר‪' :‬וכי פסוק בחומש יעמיד בית‬ ‫"לא‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫חרושת ללא עובדים ‪ 24‬שעות?!'‪ .‬זמן קצר לאחר‬ ‫ם יז‪,‬‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫מכן נכנסו הבולשביקים ל'רוסיה' והחרימו את כל בתי‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫החרושת שהיו בבעלותו‪ .‬הוא עצמו הצליח לברוח‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫בדרך נס בחוסר כל‪ .‬כשנזכר בדברי ה'חפץ חיים'‪,‬‬ ‫שליט"א‬ ‫שלח מיד מכתב תודה ואמר 'עכשיו אני רואה שדבריו‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫צודקים ואמיתיים‪ ,‬ויש בכוחו של פסוק בתורה לשתק‬ ‫לפני‬ ‫בתי חרושת'‪.‬‬ ‫היה‬ ‫שעיו ואמרתי לו‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬איני מבין את השפה של‬ ‫הרב מועלם'‪ .‬אמר לי רבי עזרא ‪' -‬דע לך שייקח לך‬ ‫כשלשה חודשים עד שתתרגל לשפתו‪ ,‬כי יש לו סגנון‬ ‫משמירת שבת לא מפסידים‬ ‫ותו‬ ‫שה‬ ‫מה הטענה היחידה שהתקבלה ?‬ ‫לימוד עמוק והוא בקי בכל התורה כולה‪ ,‬ותראה שעוד‬ ‫מעשה שהיה בחולון‪ ,‬במפעל אריגים‪ ,‬יום אחד הגיע‬ ‫ותו‬ ‫בסימנא טבא אנו פותחים שוב בקריאת תורתנו‬ ‫תהנה ממנו מאוד'‪ .‬ואכן‪ ,‬כעבור חודש או חודשיים‬ ‫הקדושה‪ ,‬פרשת בראשית היא הפותחת את חומשנו‬ ‫התחלתי להבין את כל דבריו‪ ,‬ולמדנו אצלו במשך שנה‬ ‫לביתו של הגאון רבי ניסים קרליץ בבני ברק בעל המפעל‬ ‫בזה‬ ‫ואת התורה בכלל‪ ,‬בה מסופר ומובא יסודות התורה‬ ‫להתייעץ עמו‪ .‬שאל אותו הרב‪' :‬האם המפעל שלך‬ ‫רבי‬ ‫– בריאת העולם ע”י ה’ יתברך ויתעלה‪ .‬בשישה ימים‬ ‫מסכת 'קידושין' עם פירוש 'עצמות יוסף'‪ .‬איזה אדם‬ ‫ברא הקב”ה עולמו וביום השביעי שבת‪.‬‬ ‫גדול הוא היה‪ ...‬איזה מידות טובות‪ ,‬עדינות וענווה‪.‬‬ ‫פתוח בשבת'? ענה האיש בגמגום ‪ 70%' -‬מהרווחים‬ ‫זו הסיבה שציוונו ה’ לשבות מידי שבת כמותו – לאות‬ ‫מגיעים מהפעילות בשבת‪ ,‬ואם אשבית את המכונות‬ ‫בית‬ ‫ולסימן באמונה שהקב”ה ברא עולמו בימים שישה‬ ‫בשבת ייגרם נזק של עשרות אלפי שקלים'‪.‬‬ ‫ושבת ביום השביעי‪.‬‬ ‫אחד הדברים שעלינו להתחזק בהם ובפרט עתה‬ ‫יש לי רב שלימדני כהוגן‬ ‫אמר לו הרב‪' :‬איסור חמור הוא‪ ,‬ואתה חייב להפסיק את‬ ‫אדם‬ ‫ורה‬ ‫שאנו קרבים ובאים לזמני החורף – כניסת השבת‬ ‫בזמן‪ .‬הרבה פעמים השבת נכנסת ב’שיניים’ ופעמים‬ ‫העבודה בשבת‪ .‬אם לא תפסיק‪ ,‬אתה מפסיד את חייך‪.‬‬ ‫שגולשים כמעט עד השקיעה‪...‬‬ ‫הוא היה לומד גם תורת ה'קבלה' ואת הספרים מחביא‬ ‫שמירת שבת מביאה רק רווח‪ ,‬ולא תפסיד ממנה דבר‪,‬‬ ‫רה'‪.‬‬ ‫על שבת המלכה אמר הקב”ה שהיא ‘מתנה טובה’‪,‬‬ ‫שלא יראו אותו לומד‪ .‬מדי שבוע היה בא לסבא שלו‬ ‫ואף אם נראה שהפסדת‪ ,‬תקבל על כך כפול ומכופל'‪.‬‬ ‫כמה חשוב להשתדל לטרוח ולהיות מוכנים לשבת‬ ‫סרת‬ ‫עוד קודם הזמן‪ ,‬הדבר מראה את חיבתנו ואהבתנו‬ ‫רבי יהושע שראבני‪ ,‬והסבא מבקש ממנו‪' :‬תיקח אותי‬ ‫למצוות ה’‪.‬‬ ‫הדברים ִחלחלו בליבו של בעל המפעל‪ ,‬והוא החליט לקבל‬ ‫‪.‬‬ ‫לטבול במרחץ'‪ ,‬והיה לוקח אותו בכבוד גדול‪ .‬זכורני‬ ‫מסופר על הרידב”ז [האשכנזי] ר’ יעקב דוד וילבסקי‬ ‫שהיה אומר לנו 'אקח אתכם לטיול של יומיים‪ ,‬שלושה‬ ‫על עצמו לשמור שבת ולהשבית את המפעל‪ .‬שלושה‬ ‫ברֹו‪.‬‬ ‫זצ”ל אשר זכה לכהן פאר כרבה של סלוצק כאשר‬ ‫שבועות עברו‪ ,‬והנה קרה דבר בלתי צפוי‪ .‬מפעל מתחרה‬ ‫הגיע לגיל זקנה ושיבה טובה חלה פתאום בחולי‬ ‫בצפון‪ ,‬ואביא מדריך שיסביר לכם את הכל'‪ ,‬והכל על‬ ‫ללו‬ ‫קשה בעודו שוכב על מיטתו עלתה נשמתו מעלה‬ ‫חשבונו‪ ,‬אף שלא היה לו ממון איזה אדם טוב היה‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬שפעל עשרות שנים‪ ,‬נסגר פתאום‪ .‬כתוצאה מיידית‬ ‫כך‬ ‫אל עבר בית דין של מעלה‪ ,‬שם המתינו לו הדיינים‬ ‫לדונו‪.‬‬ ‫חלה זינוק אדיר בהזמנות למפעלו‪ ,‬וברגע אחד הרוויח‬ ‫דעת‬ ‫כשהייתי בחור כבן ‪ ,13‬אמרתי לו שאבי מביא אתרוגים‪,‬‬ ‫מיליונים‪ .‬ראו מה כוחה של שמירת שבת‪.‬‬ ‫על‬ ‫“הדין היה ברור לחלוטין” – מספר הרידב”ז‪“ ,‬נגזר‬ ‫עליי להשיב את נשמתי לעליונים ולסיים חלקי‬ ‫ואיני יודע כיצד לעשר אותם כראוי‪ ,‬ברצוני ללמוד‬ ‫בעולם הזה ולעבור לעולם הבא‪ ,‬אולם נתנו לי את‬ ‫כיצד היו מעשרים בזמן בית המקדש כשהיו נותנים‬ ‫כיוצא בזה מסופר על הנגיד לב לבייב‪ ,‬שהיה לו קניון‬ ‫האפשרות לסנגר על עצמי ולדבר”‪.‬‬ ‫והחליט לסגור אותו בשבת‪ .‬אף אחד לא האמין שניתן‬ ‫פתחתי ואמרתי‪“ :‬בימים אלו אני שוקד ועמל על‬ ‫ללוי ולכהן מדאורייתא‪ .‬אמר לי‪' :‬שב לצידי ואסביר‬ ‫כתיבת פירושי על התלמוד הירושלמי‪ ,‬תרומה‬ ‫לך את הכל'‪ .‬ישב איתי והסביר לי את כל סדר הפרשת‬ ‫לעשות כן‪ ,‬והיו שלקחו אותו לבית המשפט‪ .‬השופט‬ ‫משמעותית לעולם התורה‪ ,‬אנא תנו לי להמשיך‬ ‫מעשרות לפרטי פרטים‪ ,‬וכתב לי זאת‪ .‬הייתי רוצה זאת‬ ‫שמע את דבריו החזקים על אמונתו‪ ,‬והתיר לו לסגור‪.‬‬ ‫במלאכתי‪ ,‬מלאכת הקודש”‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬כדי שאנשים לא ייכשלו חלילה באכילת ֶטבל‪ .‬עד‬ ‫ומאז רק גדלו מכירותיו ורווחיו‪ ,‬כי כך היא סגולת‬ ‫הדיינים ישר דחו דבריי‪“ :‬לא חסר יהיה מי שיוכלו‬ ‫להמשיך ולסיים את מלאכתך במקומך‪ ,‬זו אינה טענה‬ ‫היום הזה הלימוד הזה חקוק במוחי‪ .‬כך היה בכל דבר‬ ‫שמירת השבת‪.‬‬ ‫שבת‬ ‫שתרד שוב לעולם”‪.‬‬ ‫ת ב‪,‬‬ ‫“אז ניסיתי טענה אחרת”‪ ,‬מספר הרידב”ז‪“ ,‬הנני‬ ‫ודבר‪ ,‬בגמרא ובכל לימוד‪ ,‬הכל בענווה ובסבלנות‪.‬‬ ‫עוזר ליתומים ואלמנות והחסד מעלתו רבה אנא תנו‬ ‫לי לשוב ולהמשיך בחסדיי בעולם”‪.‬‬ ‫מאוחר יותר בא הגאון רבי יהודה עדס לרכוש‬ ‫שלשה חודשים!! עד שהבנתי‬ ‫חפץ‬ ‫גם תענה זו לא התקבלה‪“ ,‬זו אינה טענה כדי שתשוב‪,‬‬ ‫אצלנו אתרוגים‪ .‬שאל אותי 'מי עישר את האתרוגים‬ ‫תמיד נוכל למצוא גבאי צדקה צדיקים שימשיכו‬ ‫הללו?' אמרתי לו 'אני עישרתי'‪ .‬התפלא ואמר‪' :‬אתה‬ ‫השבוע ב‪-‬כד' תשרי חל פטירת מורנו החכם רבי יהודה‬ ‫בוד‬ ‫ויעשו חסדים וצדקות עם יתומים ואלמנות לפחות‬ ‫כמוך”‪.‬‬ ‫ילד‪ ,‬כיצד עישרת? תסביר לי כיצד עשית? ישבתי‬ ‫מועלם זכותו תגן עלינו‪ .‬זכיתי ללמוד אצלו‪ .‬כשהייתי‬ ‫הרידב”ז הרגיש שאין לו מה לענות ולומר‪ ,‬אולם עז‬ ‫והסברתי לו את כל סדר ההפרשה כפי שלמדתי‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 12‬בשיעור א' בישיבה קטנה‪ ,‬בתחילה למדתי‬ ‫בת‪,‬‬ ‫היה רצונו להמשיך להשפיע ולפעול בעולם הזה‬ ‫מה‬ ‫להרבות עוד תורה וחסד‪.‬‬ ‫נישק אותי הרב עדס ואמר 'כיצד ילד יודע דבר כזה?'‬ ‫אצל רבי עזרא שעיו‪ ,‬שהיה מסביר בטוב טעם ודעת‬ ‫לפתע עברה במחשבתו טענה נוספת‪“ :‬רבותיי‬ ‫אמרתי לו‪' :‬יש לי רב‪ ,‬רבי יהודה מועלם‪ ,‬והוא לימדני‬ ‫והיינו לומדים בנעימות‪ .‬וכשעליתי לשיעור ב' אצל הרב‬ ‫הדיינים”‪ ,‬פתח בשלישית‪“ ,‬אני זוכה שאצלי בבית‬ ‫את הנושא על בוריו‪ .‬זכותם של הצדיקים תגן עלינו‬ ‫מועלם‪ ,‬ישבתי שבוע‪ ,‬שבועיים‪ ,‬ולא הבנתי את שיעוריו‪,‬‬ ‫כבר ביום חמישי בלילה השבת מוכנה‪ ,‬השולחן‬ ‫לך‬ ‫ערוך‪ ,‬התבשילים עשויים‪ ,‬הבית נקי ומסודר‪ ,‬ואנחנו‬ ‫ועל כל ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫כי הייתה לו שפה עמוקה וייחודית‪ .‬חזרתי לרבי עזרא‬ ‫עליו‬ ‫– אני ורעייתי מוכנים מוקדם מאוד להקביל פני שבת‬ ‫המלכה‪ ,‬דומני שאין מי שמקדים ומוכן לשבת כמוני”‪.‬‬ ‫הטענה הזו – זכות ההכנה המוקדמת והכבוד לשבת‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫מלכה‪ ,‬טענה זו ניצחה והתקבלה בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫נפסקו על הרידב”ז עוד ‪ 20‬שנות חיים בהם זכה‬ ‫והספיק לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בעיר צפת‪,‬‬ ‫להקים בה ישיבה מפוארת ובה ‪ 150‬תלמידים וגם‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫זכה להשלים את חיבורו על התלמוד ירושלמי‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫כחפצו ורצונו‪.‬‬ ‫הא לנו כוחה העצום של הכנסת השבת כיאה וכנאה‬ ‫לקבלת האורחת החשובה‪ ,‬האהובה והיקרה על מלך‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫העולם – שבת המלכה‪.‬‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫יזכנו ה’ לקבל שבת מוקדם ובשמחה ושהשמחה‬ ‫והשלום יהיו תמיד בבתי ישראל‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫לָ א‬ ‫היינו בקושיא שיתעוררו קושיות בהבנת התורה‪ְּ .‬בחוֹ ֶמר‬ ‫שנ‬ ‫ְּב ַקל וָ חוֹ ֶמר בקל וחומר שגם בלמוד קל וחומר יתעורר‬ ‫קושי‪ .‬וּ בִ לְ בֵ נִ ים ְּבלִ ּבוּ ן ִהלְ כְ ָתא שיהיה קשה לברר איזו‬ ‫יתא שיהיה קשה‬ ‫הלכה‪ .‬וּ ְבכָ ל עֲ בוֹ ָדה ַב ּ ָׂש ֶדה דָּ א ָּב ַריְ ָ‬ ‫להבין דברי הברייתא‪ֵ .‬את ָּכל עֲ בוֹ ָד ָתם וְ גו' דָּ א ִמ ׁ ְשנָ ה‬ ‫הקב״ה הפריש את האדם מהיסודות של‬ ‫שתהיה עבודת פרך להבין את המשנה‪ ,‬וכל זה לפי שבעונות‬ ‫העולם הזה‪ ,‬והניחו בגן עדן‬ ‫נאחז הסטרא ָא ֲח ָרא בתורה הק'‪ ,‬בבחינת לא זכה נעשית לו‬ ‫יבין ִּב ְתיוּ בְ ָּתא ִא ְת ָמר ְּבהוֹ ן (שמות‬ ‫סם המות‪ִ .‬אם ָּתיְ ִ‬ ‫טו) ַויּוֹ ֵרהוּ יְ הֹ וָ ה עֵ ץ‪ְ .‬ו ָדא עֵ ץ ַח ִ ּיים וּ בֵ ּיה וַ ִ ּי ְמ ְּתקוּ‬ ‫יה פתח רבי שמעון לפרש‬ ‫(דף כז ע״א) ּ ָפ ַתח ְק ָרא ֲאבַ ְת ֵר ּ‬ ‫ַה ָּמיִ ם אבל אם עושים תשובה על שעברו על התורה נאמר‬ ‫את הפסוק שכתוב אחר כך וַ ִ ּי ַּקח יְ הֹ וָ ה ֱאל ִֹהים ֶאת‬ ‫וּ כְ‬ ‫בהם ויורהו יהו״ה עץ‪ ,‬הקב״ה שולח להם צדיק לאותו דור‬ ‫ָה ָא ָדם ַו ַ ּי ִּנ ֵיחהוּ ְּבגַ ן עֵ ֶדן וְ גו' לעבדה ולשמרה‪ .‬וַ ִ ּי ַּקח‪,‬‬ ‫עַ ל‬ ‫שימתק המרירות שלהם‪ ,‬הוא התורה‪ ,‬ועל ידי זה יזכו ללמוד‬ ‫ֵמ ָאן נָ ִטיל לֵ ּיה מהיכן לקח הקב״ה את האדם? ֵאלָ א‬ ‫יה ֵמ ַא ְר ָּבעָ ה יְ סוֹ ִדין לקח והוציא את גופו מד'‬ ‫נָ ִטיל לֵ ּ‬ ‫במתיקות התורה‪ ,‬כמו שכתוב ומתוקים מדבש ונופת‬ ‫ואז‬ ‫צופים‪ ,‬והיא סם חיים למימינים בה‪.‬‬ ‫דְּ ִאיהוּ ִר ּבוֹ ן וְ ׁ ַש ִּליט עֲ לַ יְ יהוּ וכל הנבראים יכירו בו‬ ‫יסודות אש רוח מים עפר‪ ,‬שהם כנגד ד' אותיות הוי״ה ב״ה‬ ‫על‬ ‫מס‬ ‫שהוא האדון והשולט עליהם‪.‬‬ ‫דְּ ִא ְת ָמר ְּבהוֹ ן וּ ִמ ׁ ּ ָשם יִ ּ ָפ ֵרד ועל זה נאמר ומשם יפרד‪,‬‬ ‫בק‬ ‫פירוש את גופו מד' יסודות הגשמיים מהנפש הרוחנית‬ ‫דְּ ע‬ ‫אשרי העוסק בתורה שנשמתו תהיה‬ ‫אשים ששרשם מד' יסודות שהם‪ :‬י'‬ ‫ְו ָהיָ ה לְ ַא ְר ָּבעָ ה ָר ׁ ִ‬ ‫ִאת‬ ‫ראש לד' חיות שבמרכבה‬ ‫אדם שעבר על מצוות התורה יושקה‬ ‫ראש האצילות‪ ,‬ה' ראש הבריאה‪ ,‬ו' ראש היצירה‪ ,‬ה' ראש‬ ‫ַחיָ‬ ‫ממרירות עץ הדעת‬ ‫העשיה‪ַ .‬אפְ ִר ׁיש לֵ ּיה ִמ ְּנהוֹ ן וְ ׁ ַש ֵ ּוי לֵ ּיה ְּבגִ ְּנ ָתא ְדעֵ ֶדן‬ ‫עִ ל‬ ‫הפריש את האדם מהיסודות של העולם הזה‪ ,‬והניחו בגן‬ ‫שא‬ ‫עדן לעבדה ולשמרה‪ .‬לעבדה את ה' השכינה ברמ״ח מצות‬ ‫וְ עוֹ ד וּ ִמ ׁ ּ ָשם יִ ּ ָפ ֵרד‪ .‬זַ ָּכ ָאה ִאיהוּ ַּבר נָ ׁש דְּ ִא ׁ ְש ַּתדַּ ל‬ ‫עשה‪ ,‬ולשמרה בשס״ה מצות לא תעשה‪.‬‬ ‫הש‬ ‫יתא ועוד מה שכתוב ומשם יפרד‪ ,‬פירוש אשרי‬ ‫ְּבאוֹ ָריְ ָ‬ ‫וְ ִאי עָ בַ ר עַ ל אוֹ ָריְ ָיתא‪ִ ,‬א ְת ׁ ַש ְקיָ ין ִמ ְּמ ִרירוּ ְד ִאילָ נָ א‬ ‫הצ‬ ‫האיש שעוסק בתורה‪ .‬דִּ בְ זִ ְמנָ א ְדנָ ִטיל לֵ ּיה ֻק ְד ׁ ָשא‬ ‫ְד ַרע דְּ ִאיהוּ יֵ ֶצר ָה ָרע‪ .‬וְ כָ ל ֵא ָב ִרין דְּ ִאנּ וּ ן ֵמ ַא ְר ָּבעָ ה‬ ‫ְּב ִר ְיך הוּ א ֵמ ַהאי גּ וּ פָ א ֵמ ַא ְר ָּבעָ ה יְ סוֹ ִדין‪ִ ,‬א ְת ּ ָפ ַר ׁש‬ ‫הע‬ ‫ָּכך‬ ‫יְ סוֹ ִדין ִא ְת ָמר ְּבהוֹ ן (שמות א) וַ יְ ָמ ְררוּ ֶאת ַחיֵ ֶיהם‬ ‫ישא בְ ד' (דף כז ע״ב) ֵחיוָ ון‬ ‫ִמ ַּת ָּמן וְ ָאזִ יל לְ ִמ ְה ֵוי ֵר ׁ ָ‬ ‫וְ גו' ואם עבר על מצות התורה ח״ו‪ ,‬אז כל אבריו שנבראו‬ ‫כשאדם שב בתשובה ועוסק בתורה בימי חייו‪ ,‬לאחר פטירתו‬ ‫עָ ל‬ ‫הקב״ה יפריש נפשו מהתאוות ושם אותו בגן שלו‬ ‫שבזמן שהקב״ה יקח את נשמתו מזה הגוף מהד' יסודות‬ ‫מד' יסודות יושקו ממרירות עץ הדעת שהוא היצר הרע‬ ‫עַ ל‬ ‫שבו‪ ,‬רצה לומר בעת הסתלקותו‪ ,‬אז נפרדת הנשמה מהגוף‪,‬‬ ‫שהוא סמא״ל דהיינו מהסטרא ָא ֲח ָרא‪ ,‬וכל האברים שהם‬ ‫ולכ‬ ‫ותלך להיות ראש לד' חיות של המרכבה ְו ִא ְת ָמר ְּבהוֹ ן עַ ל‬ ‫מהארבעה יסודות הכלולים בס״מ נאמר עליהם וימררו‬ ‫ּ ַכ ּ ַפיִ ם יִ ּ ָׂשאוּ נְ ָך וְ גו' פירוש שהחיות ישאו אותה על כפים‬ ‫יש‬ ‫את חייהם וגו'‪ .‬ומפרש וַ יְ ָמ ְררוּ ִּב ְמ ִרירוּ דְּ ָמ ָרה היינו‬ ‫ְּכגַ ְוונָ א דָּ א יַ עֲ ֵבד ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך הוּ א לְ ַּבר נָ ׁש‬ ‫ירו‬ ‫על‬ ‫למקום שתרצה‪.‬‬ ‫שיתמרמר על ידי הנוקבא של הסטרא ָא ֲח ָרא הממררת את‬ ‫דְּ ִא ְת ְּב ֵרי ֵמ ַא ְר ָּבעָ ה יְ סוֹ ִדין‪ְּ .‬בזִ ְמנָ א ְד ָתב ִּב ְתיוּ בְ ָּתא‬ ‫לְ זַ‬ ‫חיי האדם‪ ,‬וזו מרירות דקליפה בלי חיות דקדושה וד' מרות‬ ‫יתא כן יעשה הקב״ה לאדם שנברא מד'‬ ‫וּ ִמ ְתעַ ֵּסק ְּבאוֹ ָריְ ָ‬ ‫הן‪ :‬מרא חוורא‪ ,‬מרא סומקא‪ ,‬מרא ירוקה‪ ,‬מרא שחורה‪.‬‬ ‫עִ מ‬ ‫יסודות‪ ,‬כשאדם שב בתשובה ועוסק בתורה בימי חייו‪ ,‬אז‬ ‫עַ ל‬ ‫כשנתקדש יום השבת השכינה שורה‬ ‫והן נשלטות ע״י ארבעה יסודות דס״א ומונעות את האדם‬ ‫אחר שישלים שנותיו בעולם הזה‪ֻ ,‬ק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך הוּ א‬ ‫ומתפשטת בעולם‬ ‫ישין דְּ גוּ פָ א דְּ ִאנּ וּ ן‬ ‫מעבודתו יתברך‪ .‬וּ לְ גַ ֵּבי ֵאבָ ִרין ַקדִּ ׁ ִ‬ ‫יה ִמ ַּת ָּמן הקב״ה לוקחו מהד' יסודות הגשמיים‬ ‫נָ ִטיל לֵ ּ‬ ‫ַה ּפ‬ ‫ּ‬ ‫ִמ ִּס ְט ָרא ְדטוֹ ב עֲ לַ יְ יהוּ ִא ְת ָמר (שמות טו) וַ ָיבוֹ אוּ‬ ‫של גופו המעורבים בנשמתו‪ .‬וַ עֲ לַ יְ יהוּ ִא ְת ָמר וּ ִמ ׁ ּ ָשם‬ ‫שפ‬ ‫ָמ ָר ָתה וְ לֹא יָ כְ לוּ לִ ׁ ְש ּתוֹ ת ַמיִ ם ִמ ָּמ ָרה וְ גו' וכלפי‬ ‫יה ִמ ַּת ֲאוָ ה דִּ ילְ הוֹ ן ועליהם‬ ‫כא‬ ‫יִ ּ ָפ ֵרד‪ַ .‬אפְ ִר ׁיש נַ פְ ׁ ֵש ּ‬ ‫אברים קדושים שהם מצד הטוב‪ ,‬דהיינו אם לא פגם את‬ ‫נאמר ומשם יפרד‪ ,‬כלומר הקב״ה יפריש נפשו מהתאוות‬ ‫בש‬ ‫ַויְ כֻ לּ וּ ַה ׁ ּ ָש ַמיִ ם ְו ָה ָא ֶרץ ְוכָ ל ְצ ָב ָאם וגו'‪( .‬דף מח‬ ‫אבריו ונזדככו ע״י תורה ועבודה‪ ,‬אז עליהם נאמר ויבואו‬ ‫הנולדות מהד' יסודות וְ ׁ ַש ֵ ּוי לֵ ּיה ְּבגִ ְּנ ָתא דִּ ילֵ ּיה דְּ ִא ִיהי‬ ‫ע״א) ָּתא ֲחזֵ י‪ַּ ,‬כד ִא ְת ַק ַּד ׁש יוֹ ָמא ְב ַמעֲ לֵ י ׁ ַש ַּב ָּתא‬ ‫מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה וגו' פירוש‪ ,‬שלא היו‬ ‫ׁ ְשכִ ינְ ָתא‪ .‬לְ עָ ְב ָד ּה ְּבפִ קּ וּ ִדין דְּ עֲ שֵׂ ה‪ .‬וּ לְ ׁ ָש ְמ ָר ּה‬ ‫יסת ְּבעָ לְ ָמא בא וראה‬ ‫ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם ׁ ַש ְריָ א ְו ִא ְת ּ ְפ ִר ַ‬ ‫יכולים לקבל שפע מהסטרא ָא ֲח ָרא‪ ,‬ומשה רצה לנסותם‬ ‫ְּבפִ קּ וּ ִדין דְּ לֹא ַתעֲ שֶׂ ה ושם אותו בגן שלו שהוא סוד‬ ‫כשנתקדש יום השבת בכניסת היום‪ ,‬היא השכינה כשהיא‬ ‫אם ישתו מים שיש בהם מרירות סם המות‪ ,‬ועל הנסיון הזה‬ ‫השכינה‪ .‬ועתה מפרש עבודת האדם בעולם הזה לתיקון‬ ‫מיוחדת עם היסוד הנקרא שלום‪ ,‬כי סוכ״ה גימ' צ״א כמס'‬ ‫התלוננו כי רצו לעשות תשובה שלימה ולא רצו בנסיון זה‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬שהוא לעבוד להקב״ה בקיום רמ״ח מצות עשה‪,‬‬ ‫הוי״ה אדנו״ת היא שורה ומתפשטת בעולם‪ַ .‬מאן ֻס ַּכת‬ ‫ואז המתיק להם המים ושתו רק חלק הטוב‪.‬‬ ‫ׁ ָשלוֹ ם‪ָּ ,‬דא ׁ ַש ַּב ָּתא‪ְ ,‬וכָ ל רוּ ִחין ְועִ לְ עוּ לִ ין ְו ׁ ֵש ִדין ְוכָ ל‬ ‫ועל ידי זה מעלין מ''ן לתקן את השכינה‪ ,‬ועל ידי שמירת‬ ‫ִס ְט ָרא ִד ְמ ָס ֲא ֵבי ּ ֻכ ְּלהוּ ְט ִמ ִירין ומפרש מי היא סוכת‬ ‫שס״ה הלאוין שומרים את השכינה מאחיזת החיצונים‪.‬‬ ‫שלום היא השכינה הנקראת שבת‪ .‬ואז כל הרוחות ורוח‬ ‫ִאי זָ כָ ה לְ נָ ְט ָרא לַ ּה‪ִ ,‬איהוּ יְ ֵהא ֵר ׁ ָ‬ ‫ישא עַ ל ַא ְר ָּבעָ ה‬ ‫ָּתא‬ ‫סערות ושדים וכל צד הטומאה כולם נחבאים ְועָ אלִ ין‬ ‫מחמת העוונות מתעוררים קושיות בלימוד התורה‪,‬‬ ‫יְ סוֹ ִדין אם זכה לשמור את השכינה על ידי שתמיד היה‬ ‫ֻסכ‬ ‫יח ָ ּיא ְדנוּ ְק ָּבא ִד ְתהוֹ ָמא ַר ָּבא ונכנסים בעין‬ ‫ְּבעֵ ינָ א ְד ֵר ַ‬ ‫וכשחוזרים בתשובה זוכים למתיקות התורה‬ ‫נזהר מלעבור על מצות לא תעשה‪ ,‬הוא ישלוט על ד' יסודות‬ ‫ׁ ָש‬ ‫הרחים של הנקב דתהום הגדול שהוא הבינה דקליפה כנ״ל‪,‬‬ ‫שבגופו שלא יתאוו עוד לשום תאוה גשמית‪ ,‬אי נמי הוא‬ ‫הש‬ ‫כי בכניסת שבת הראשון היו רק אחר הרחים היינו אחורי‬ ‫ישלוט על ד' חיות של הכסא‪ .‬וְ ִא ְתעֲ בִ יד נָ ָהר דְּ ִא ְת ׁ ַש ְקיָ ין‬ ‫סוכ‬ ‫המרכבה שלה‪ ,‬אבל בכל כניסת שבת מכניסים אותם בתוך‬ ‫יה ְולָ א עַ ל יְ ָדא ָא ֲח ָרא והוא נעשה כנהר שהוא‬ ‫עַ ל יְ ֵד ּ‬ ‫ארי ַמ ְתנִ ִיתין וַ יְ ָמ ְררוּ ֶאת ַחיֵ ֶיהם‬ ‫ְּכגַ וְ ונָ א דָּ א ָא ְמרוּ ָמ ֵ‬ ‫נָ ֲח‬ ‫המרכבה כדי שיהיו סגורים שם ולא יוכלו לצאת‪ְּ .‬ד ָהא‬ ‫יסוד ז״א שעל ידו יושקו ויקבלו שפע שאר הנבראים‪ ,‬ולא‬ ‫ְּבקוּ ׁ ְשיָ א בעבודה קשה‬ ‫ַּבעֲ בוֹ ָדה ָק ׁ ָשה‬ ‫לוֹ‬ ‫כֵ ָיון ְּד ִא ְּתעַ ר ְקדוּ ׁ ָש ָתא עַ ל עָ לְ ָמא‪ ,‬רוּ ַח ְמ ָס ֲא ָבא‬ ‫שהוא יקבל שפע על ידי אחרים וְ ִא ׁ ְש ְּתמוֹ ְדעִ ין ֵּב ּיה‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫לָ א ִא ְּתעַ ר ַּב ְה ֵד ּיה‪ְ .‬ו ָדא עָ ִריק ִמ ַּק ֵּמ ּ‬ ‫יה ְּד ָדא כי כיון‬ ‫שנתעוררה קדושת השבת על העולם‪ ,‬לא יכול להתעורר‬ ‫עמה‪ ,‬ורוח הטומאה בורח מלפני רוח הקדושה‪.‬‬ ‫דברי החול‪ ,‬וכל צער וכל צרה ּ ְכ ָמה ְד ַא ְּת ָא ֵמר (ישעיה יד)‬ ‫ְּביוֹ ם ָהנִ ַיח יְ הֹ וָ ה לְ ָך ֵמעָ צְ ְּב ָך וּ ֵמ ָרגְ זֶ ָך וּ ִמן ָהעֲ בֹ ָדה‬ ‫ַה ָּק ׁ ָשה וְ גו' והוא רומז על מנוחת יום השבת‪.‬‬ ‫בשבת אין אומרים שומר את עמו‬ ‫ישראל אלא הפורס סוכת שלום‬ ‫צריך האדם לענג את השבת להראות‬ ‫את עונג השכינה‬ ‫וּ כְ ֵדין עָ לְ ָמא ִבנְ ִטירוּ עִ ָּל ָאה וְ לָ א בָ עֵ ינָ ן לְ ַצ ָּל ָאה‬ ‫וּ בְ לֵ ילְ יָ א ְד ׁ ַש ַּב ָּתא בָ עֵ י ַּבר נָ ׁש לְ ַא ְטעָ ָמא ִמ ּ ֹכלָ א‪ְּ ,‬בגִ ין‬ ‫עַ ל נְ ִטירוּ ְּכגוֹ ן ׁשוֹ ֵמר ֶאת עַ ּמוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל לָ עַ ד ָא ֵמן‬ ‫אריהוֹ ן לְ ַא ְחזָ ָאה ְד ַהאי ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם ִמ ּ ֹכלָ א ִא ְת ְּכלִ ילַ ת‪ ,‬וּ בִ לְ בָ ד‬ ‫ֵמעָ לְ ָמא‪ ,‬וְ יָ ְתבֵ י יִ שְׂ ָר ֵאל ְּתחוֹ ת ְקדוּ ׁ ָש ָתא ְד ָמ ֵ‬ ‫ואז העולם שמור בשמירה עליונה‪ ,‬ואין צריכים להתפלל‬ ‫אז הקדושה העליונה יורדת ופורסת כנפיה על ישראל‪ ,‬דְּ לָ א יַ פְ ִ ּגים ֵמיכְ לָ א ֲח ָדא לְ יוֹ ָמא ובליל שבת צריך האדם‬ ‫על שמירה‪ ,‬כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן לכן לא‬ ‫לטעום מכל המאכלים שהכין לכבוד שכת‪ ,‬כדי להראות‬ ‫מסיימים בזה ברכת השכיבנו כמו בחול כי העולם שמור‬ ‫ומכסה אותם כאם החופפת על הבנים‪ ,‬וכל מיני החיצונים‬ ‫שהשכינה הנקראת סכת שלום כלולה מכל מיני שפע‬ ‫בקדושת השבת‪ .‬דְּ ָהא דָּ א ְּביוֹ ָמא ְדחוֹ ל ִא ְת ַּת ַּקן‬ ‫מסתלקים מן העולם‪ ,‬וישראל יושבים תחת קדושת רבונם‪,‬‬ ‫שמקבלת מהיסוד הנקרא שלום‪ ,‬לכן ראוי לאדם להתדמות‬ ‫וּ כְ ֵדין דָּ א ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם יְ ִהיב נִ ׁ ְש ָמ ִתין ַח ְד ִּתין לִ בְ נָ ָהא‪,‬‬ ‫דְּ עָ לְ ָמא ָבעְ יָ א נְ ִטירוּ ‪ֲ .‬אבָ ל ְּב ׁ ַש ָּבת ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם‬ ‫אל השכינה להתענג במינים הרבה שבזה הוא מראה על עונג‬ ‫יה נִ ׁ ְש ָמ ִתין ׁ ַש ְריָ ין (ס״א ִדכְ ֵדין‬ ‫ַמאי ַטעְ ָמא ְּבגִ ין ְד ֵּב ּ‬ ‫ִא ְת ּ ְפ ִר ָיסא עַ ל עָ לְ ָמא ְו ִא ְתנְ ִטיר ְּבכָ ל ִס ְט ִרין‪ .‬וַ ֲאפִ ילּ וּ‬ ‫השכינה שכלולה ממינים הרבה‪ ,‬ובלבד שלא יפגום ולא יאכל‬ ‫זְ ַמן זִ ּוּוגָ א וְ נַ ְטלַ ת נִ ְׁש ָמ ִתין ּובַ ּה ַׁש ְריָ ין) וּ ִמ ָּינ ּה נָ פְ ִקין אז‬ ‫ַח ָ ּי ֵיבי גֵ ִיה ָּנם נְ ִט ִירין ִאנּ וּ ן‪ ,‬וְ כֹ לָ א בִ ׁ ְשלָ ָמא ִא ׁ ְש ַּת ְּכ ָחא‬ ‫מאכל אחד המיוחד לסעודת היום כדי שישאר שלם לכבוד‬ ‫עִ ָּל ִאין ְו ַת ָּת ִאין שהרי סיום ברכה זו נתקן לימות החול‬ ‫השכינה שנקראת סוכת שלום נותנת נשמות חדשות לבניה‬ ‫ז״א שהוא מדת יום‪ ,‬וְ ִאית דְּ ָא ְמ ֵרי ְּת ֵרין‪ ,‬לִ ְת ֵרין ְסעוּ ָד ֵתי‬ ‫ישראל‪ ,‬למה היא נותנת נשמות חדשות רק בשבת‪ ,‬לפי‬ ‫שאז העולם צריך שמירה מן החיצונים‪ ,‬אבל בשבת‬ ‫ָא ֳח ָרנִ ין דְּ יוֹ ָמא‪ ,‬וְ ׁ ַש ּ ִפיר‪ .‬וְ כָ ל ׁ ֶש ֵּכן ִאי ָסלִ יק יַ ִּתיר‬ ‫שבה שורות הנשמות‪ ,‬וממנה הם יוצאות לעולם‪ .‬וְ כֵ יוָ ן‬ ‫השכינה פורסת כנפיה על העולם‪ ,‬לכן העולם שמור מכל‬ ‫יקת נִ ׁ ְש ָמ ִתין לְ יוֹ ָמא ויש אומרים שצריך להשאיר ב' מאכלים לב' סעודות‬ ‫דְּ ׁ ַש ְריָ א וּ פְ ִר ַיסת ַ ּג ְדפָ ָהא עַ ל ְּבנָ ָהא‪ֲ ,‬א ִר ַ‬ ‫הצדדים ואפילו רשעי הגהנם שמורים ושובתים בשבת‪ ,‬וכל‬ ‫ַח ְד ִּתין לְ כָ ל ַחד וְ ַחד וכיון שבשבת היא שורה ופורסת אחרות של היום ודבריהם ישרים‪ ,‬וכל שכן אם משאיר יותר‬ ‫העולמות העליונים והתחתונים הם בשלום ושלוה‪ ,‬וּ ְבגִ ין‬ ‫כנפיה על בניה‪ ,‬אז היא מוריקה ומשפעת נשמות חדשות מאכלים לסעודת היום וְ יָ כִ יל לְ ִמ ְטעַ ם ִמ ֵּמיכְ לִ ין ָא ֳח ָרנִ ין‬ ‫ָּכ ְך ְּב ִקדּ וּ ׁ ָשא ְדיוֹ ָמא ְמ ָב ְרכִ ינָ ן ַה ּפוֹ ֵרס ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם‬ ‫וְ לִ זְ עִ ֵירי בִ ְת ֵרי ַתבְ ׁ ִשילִ ין ַסגְ יָ א‪ ,‬וְ אוּ ְקמוּ ָה ַחבְ ַר ָ ּיא ויכול‬ ‫לכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫עָ לֵ ינוּ ְועַ ל ָּכל עַ מוֹ יִ שְׂ ָר ֵאל וְ עַ ל יְ רוּ ׁ ָש ִָלם‪ַ .‬א ַּמאי‬ ‫לטעום בלילה ממאכלים אחרים ודאי יפה עושה‪ ,‬ולפחות‬ ‫עַ ל יְ רוּ ׁ ָש ִָלם‪ֵ ,‬אלָ א דָּ א ִהיא ְמדוֹ ָרא ְד ַה ִהיא ֻס ָּכה‬ ‫ישאיר ב' תבשילים לב' סעודות של היום‪ ,‬ופירשוהו רבותינו‬ ‫ולכן בהתקדש היום אנו מברכים במקום שומר את עמו‬ ‫במס' שבת דף קיח ע״ב‪.‬‬ ‫ישראל לעד‪ ,‬ושואל למה אומרים על ירושלים‪ ,‬ואמר‪ ,‬אלא‬ ‫בשבת זוכים ישראל לנשמה יתירה‬ ‫ירושלים היא מדורה של השכינה‪ ,‬ואנו משבחים להקב״ה‬ ‫על שהשכינה נמצאת בשבת במדורה בירושלים‪ .‬וּ בָ עֵ ינָ א‬ ‫לְ זַ ְּמנָ א לְ ַה ִהיא ֻס ָּכה ְד ִא ְת ּ ְפ ָר ַסת עֲ לָ נָ א וּ לְ ֵמ ׁ ְש ָרא‬ ‫נר שבת ניתן לנשים האחוזות במלכות‬ ‫עִ ָּמנָ א וּ לְ ִמ ְהוֵ י (ד״א ְמּגִ ינָ א) עֲ לָ נָ א כְ ִא ָּמא דְּ ׁ ַש ְריָ א‬ ‫ּתוּ ָא ַמר ִר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן עַ ל דָּ א ָתנֵ ינָ ן ׁ ַש ָּבת דּ וּ גְ ָמא‬ ‫עַ ל ְּבנִ ין‪ ,‬וּ ְבגִ ין דָּ א לָ א ָד ֲחלִ ין ִמ ָּכל ִס ְט ִרין‪ ,‬וְ עַ ל דָּ א‬ ‫ְדעָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי ִאיהוּ ‪ֲ ,‬הכִ י הוּ א וַ דָּ אי עוד אמר רבי‬ ‫ַה ּפוֹ ֵרס ֻס ּ ַכת ׁ ָשלוֹ ם עָ לֵ ינוּ ואנו צריכים לזמן את השכינה‬ ‫שמעון‪ ,‬על זה שאמרנו לעיל שהשכינה משפעת נשמות‬ ‫שפורסת כנפיה עלינו‪ ,‬שתשרה עמנו ותהיה מגינה עלינו‬ ‫ישא ִא ְתיְ ִיהיבַ ת לְ ַא ְדלָ ָקא‪,‬‬ ‫נֵ ר ׁ ֶשל ׁ ַש ָּבת לִ נְ ׁ ֵשי עַ ָּמא ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫חדשות לישראל‪ ,‬על זה למדנו שבת שהיא המלכות דומה‬ ‫כאם השורה וחופפת על בניה‪ ,‬ועל ידי זה אין אנו יראים‬ ‫וְ ַחבְ ַר ָ ּיא ָהא ָא ְמרוּ דְּ ִא ִיהי כִ ְּב ָתה בוֹ צִ ינָ א ְדעָ לְ ָמא‬ ‫לבינה הנקראת עוה״ב ושבת היא מעין עולם הבא‪ ,‬וכן הוא‬ ‫בשבת מכל הסטרא אחרא‪ ,‬ולכן תיקנו לומר הפורס סוכת‬ ‫יה כו' וְ ׁ ַש ּ ִפיר נר של שבת ניתן לנשי עם‬ ‫וְ ַא ֲח ׁ ִשיכַ ת לֵ ּ‬ ‫ודאי גם לפי הסוד‪ ,‬וְ עַ ל דָּ א ׁ ְש ִמ ָיטה וְ יוֹ בֵ ל דּ וּ גְ ָמא דָּ א‬ ‫שלום עלינו‪.‬‬ ‫הקדוש להדליק‪ ,‬והחברים אמרו‪ ,‬הטעם (בבראשית רבה‬ ‫בְ ָדא‪ .‬וְ ׁ ַש ָּבת וְ עָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי ֲהכִ י הּוא ועל זה שמיטה‬ ‫סוף פרק יז)‪ ,‬שהאשה כבתה נרו של עולם היינו חוה על ידי‬ ‫שהיא בחינת המלכות השולטת בשבת‪ ,‬ויובל שהיא‬ ‫שהחטיאה לאדם הראשון החשיכה נשמתו הקרויה נר כמו‬ ‫בחינת הבינה השולטת לעולם הבא ביום שכולו שבת‪ ,‬הם‬ ‫שכתוב נר ה' נשמת אדם‪ ,‬ונשמתו היתה נרו של עולם כי כל‬ ‫דומות זו לזו‪ ,‬לכן שבת ועולם הבא כן הוא שיש להם קשר‬ ‫כשישראל אומרים הפורס סוכת שלום‬ ‫הנשמות היו תלויות באיפתו של אדם הראשון‪ ,‬ויפה אמרו‪.‬‬ ‫והשתוות‪ .‬וְ ַההוּ א ּתוֹ ֶספֶ ת דְּ נִ ׁ ְש ְמ ָתא ֵמ ָרזָ א ְדזָ כוֹ ר‬ ‫השכינה פורסת כנפיה ומגינה עליהם‬ ‫ֲאבָ ל ָרזָ א ְד ִמ ָּלה‪ַ .‬האי ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם ַמ ְטרוֹ נִ ָיתא ְדעָ לְ ָמא‬ ‫ָקא ַא ְתיָ א עַ ל ַהאי ֻס ּ ַכת ׁ ָשלוֹ ם דְּ נָ ִטיל (דף מח ע״ב)‬ ‫ִהיא וְ נִ ׁ ְש ָמ ִתין דְּ ִאנּ וּ ן בּ וֹ צִ ינָ א עִ ָּל ָאה בַ ּה ׁ ַש ְריָ ין אבל‬ ‫ֵמעָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי לפי שהתוספת הנשמה הנמשכת לישראל‬ ‫סוד הדבר הוא‪ ,‬כי השכינה היא המלכה של העולם‪ ,‬והנשמות‬ ‫בשבת היא באה לשכינה מסוד זכור שהוא ז״א‪ ,‬שהוא‬ ‫ָּתא ֲחזֵ י‪ְּ ,‬ב ׁ ָשעֲ ָתא ְדיִ שְׂ ָר ֵאל ְמבָ ְרכִ ין וּ ְמזַ ְּמנִ ין לְ ַהאי‬ ‫הנקראות נרות מושרשות בה‪ .‬וְ עַ ל דָּ א ַמ ְטרוֹ נִ ָיתא בַ עְ יָ א‬ ‫נוטלה מהבינה‪ ,‬ולפי ששרש הנשמה שהמלכות משפיעה‬ ‫ישא וְ ָא ְמ ֵרי ַה ּפוֹ ֵרס ֻס ַּכת‬ ‫ֻס ַּכת ׁ ָשלוֹ ם אוּ ׁ ְש ּ ִפיזָ א ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫לְ ַא ְדלָ ָקא‪ ,‬דְּ ָהא בְ דוּ כְ ָּת ָהא ִא ְת ַא ְח ַדת וַ עֲ בָ ַדת עוּ בָ ָדא‬ ‫להתחתונים הוא מהבינה לכן יש קשר למלכות עם הבינה‬ ‫ׁ ָשלוֹ ם בא וראה בשעה שישראל מברכים ומזמינים את‬ ‫לכן דוקא האשה שהיא המלכה של ביתה צריכה להדליק‬ ‫ישא‪ .‬וּ בְ ַההוּ א תוֹ ֶספֶ ת‬ ‫וְ ָדא תוֹ ֶספֶ ת יַ ֲהבַ ת לְ עַ ָּמא ַקדִּ ׁ ָ‬ ‫השכינה שתהיה כאורח קדוש אצלנו‪ ,‬ואומרים הפורס‬ ‫הנרות ולא הבעל‪ ,‬לפי שהאשה אחוזה ומושרשת במקומה‬ ‫ָח ַדאן וְ יִ ְתנְ ׁ ֵשי ִמ ַּניְ יהוּ ָּכל ִמ ִּלין דְּ חוֹ ל וְ כָ ל צַ עֲ ִרין‬ ‫סוכת שלום לכבוד ביאת השכינה‪ְּ ,‬כ ֵדין ְקדוּ ׁ ָש ָתא עִ ָּל ָאה‬ ‫אקין ואת תוספת זו היא נותנת לעם הקדוש‪ ,‬ובזה‬ ‫וְ כָ ל עָ ִ‬ ‫במלכות‪ ,‬לכן צריכה לעשות כמעשיה להדליק נר של שבת כמו‬ ‫נָ ֲח ָתא וּ פְ ִר ַיסת ַ ּג ְדפָ ָהא עֲ לַ יְ יהוּ ְדיִ שְׂ ָר ֵאל וּ ְמכַ ְסיָ א‬ ‫שמחים ונשכח מהם כל‬ ‫התוספת נשמה הם‬ ‫שהמלכות מאירה לנשמות ישראל‪.‬‬ ‫לוֹ ן ְּכ ִא ָּמא עַ ל ְּבנִ ין‪ְ ,‬וכָ ל זִ ינִ ין ִּב ׁ ִ‬ ‫ישין ִא ְת ַּכ ִּנ ׁישוּ‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫רפאל זצ״ל‪ ,‬הוא היה מנאמני ביתו של דודו‪ ,‬חכם‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫ישמעאל הכהן‪ ,‬והיה מספר בהערצה רבה על היותו‬ ‫מורה דרכם הרוחני של המשפחה‪ .‬רבי שלום היה‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫קשור מאוד בנפשו לרבי ישמעאל‪ ,‬וזכר תמיד את‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫עת פטירתו במאורעות תרפ״ט‪ .‬ועל כן תמונתו‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫של חכם ישמעאל היא כמעט היחידה אשר הייתה‬ ‫מתנוססת בביתו של הרב שלום זצ״ל‪.‬‬ ‫״מור אבי סיפר לי״‪ ,‬שח מורינו הרב‪ ,‬״שבילדותו של‬ ‫חכם ישמעאל הכהן הוא למד מפיו של רשכבה״ג‬ ‫רבי שלום שבדרון זצוק״ל‬ ‫מספר מורנו הרב שליט״א שהגאון רבי‬ ‫רבי ישמעאל הכהן זצוק״ל‬ ‫שלום שבדרון היה גר בשערי חסד‪,‬‬ ‫ליד ישיבת נהר שלום‪ .‬ומדי פעם היו‬ ‫הולכים אליו‪ .‬יום אחד‪ ,‬פנה‬ ‫למורינו הרב ושאלו‪,‬‬ ‫״נו‪ ,‬איזה דבר חכמה‬ ‫התכתבות עם השדי חמד‬ ‫יש לך לומר לי?״‬ ‫והישא ברכה‬ ‫השיב‪ ,‬״שמעתי‪':‬הפסדת‬ ‫מורנו הרב שליט״א סיפר על‬ ‫את הכסף ‪ -‬לא הפסדת‬ ‫שאר משפחתו‪ ,‬ענק הרוח‪,‬‬ ‫כלום'‪ ,‬שכסף‬ ‫הגאון הגדול ר' ישמעאל‬ ‫הולך וכסף‬ ‫הכהן בן ר' פנחס בן ר'‬ ‫חוזר‪.‬‬ ‫דמות דיוקנו של רבי ישמעאל הכהן‬ ‫אלעזר בן ר' אהרון הכהן‪.‬‬ ‫אשר כונה מולא (כלומר‬ ‫רבינו יוסף חיים בבגדד‪ .‬וכיצד זכה לכך? מחמת‬ ‫'חכם' בלשון העדה‬ ‫שבעת ילדותו‪ ,‬נמנו וגמרו בני משפחתו לעלות מיזד‬ ‫הפרסית )‪ ,‬והיה ראש‬ ‫שבפרס לעבר ארץ הקודש‪ .‬הם מכרו את חלקם‬ ‫אבות בתי הדין בעיר‬ ‫'הפסדת‬ ‫בעסק המשפחתי ושילשלו את המעות לידי ראש‬ ‫יזד שבפרס‪ .‬יזד זו עיר‬ ‫הפסדת‬ ‫זמן‬ ‫השיירה אשר הובילם עם משפחתם‬ ‫שהיוותה מקור רוחני‬ ‫חצי‬ ‫זה‬ ‫חצי'‪ .‬זמן‬ ‫ילדיהם ומטלטליהם אל‬ ‫פרס‬ ‫ליהדות‬ ‫מצב‬ ‫'הפסדת‬ ‫רווח‪.‬‬ ‫עבר ארצינו הקדושה‪.‬‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫הפסדת‬ ‫רוח‪,‬‬ ‫המסע המפרך נתן את‬ ‫הכל'״‪.‬‬ ‫אותותיו ולמרבה‬ ‫הרב ישמעאל‬ ‫נולד בשנת‬ ‫רבי שלום שבדרון‬ ‫הרב‬ ‫נענה‬ ‫הכאב נפטר אביו‬ ‫זצוק״ל ואמר‪,‬‬ ‫של ר' ישמעאל‬ ‫תרי״א (‪)1855‬‬ ‫כ‪170-‬‬ ‫לפני‬ ‫״זה מתוק – אבל‬ ‫בדרך‪ .‬ועל כן‬ ‫עכשיו בוא נאמר‬ ‫עשתה אימו‬ ‫שנה‪ .‬הוא התכתב‬ ‫עם ה'שדי חמד' וה'ישא‬ ‫את הדברים בצורה הפוכה!‬ ‫הפוגה אצל‬ ‫דודו בעירק‪.‬‬ ‫'הרווחת כסף‪ ,‬לא הרווחת כלום‪ .‬הרווחת ברכה'‪ ,‬ושימש כחכם‬ ‫הדוד פרס‬ ‫זמן‪ ,‬הרווחת חצי‪ .‬הרווחת מצב רוח‪ ,‬הרווחת באשי בעיר תירא הסמוכה‬ ‫לאיזמיר שבתורכיה במשך‬ ‫הכל‪'.‬״‬ ‫עליו חסותו‬ ‫ונתן לו מקום‬ ‫והיה מקרב את הלבבות‪ .‬מספר מורנו הרב‪ ,‬ארבע עשרה שנה‪ .‬לאחר‬ ‫להתגדל‬ ‫שבתקופה מסויימת היה נוסע לתל אביב מכן שב לצפת‪ ,‬ומונה גם‬ ‫בבית מדרשו‬ ‫בכדי לפקח על הנעשה בתלמוד תורה שם לרב ראשי‪ .‬ענוותנותו‬ ‫של הבא״ח‬ ‫בית דוד ושלמה‪ .‬בחודש אלול היה הייתה לשם דבר‪ ,‬והיה אהוב‬ ‫וללמוד תורה‬ ‫מביא את הרב שבדרון לחזק בדברי לא רק על היהודים יהודי‬ ‫מפיהו‪ .‬לאחר‬ ‫מוסר את תלמידי ומלמדי הת״ת‪ .‬אשכנז כעל יהודי ספרד‪ ,‬אלא‬ ‫כשנתיים ימים‪,‬‬ ‫אפילו על הגויים‪.‬‬ ‫בזמן הנסיעה‪ ,‬במשך כל הדרך היה‬ ‫ארזו שוב מטלטליהם‬ ‫רבי שלום בתענית דיבור עם אוזניות‪ ,‬דוד אמו של רבינו שלום שמואלי‬ ‫ושמו פעמיהם אל עיר‬ ‫כי היה שומע את ההקלטות של הלימוד זצ״ל היה רבה הראשי של יהדות‬ ‫הקודש צפת‪ .‬הדוד‪ ,‬אשר‬ ‫חכם מאיר‬ ‫יזד‪ ,‬וקראו לו‬ ‫שהיה מקליט לעצמו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫רוח בו‪ ,‬השכיל והיה מפזר את כל הונו באהבה‬ ‫שאהב את התורה ולומדיה‪ .‬מאמציו נשאו פרי‪,‬‬ ‫היטב את צורת הלימוד לתלמידיו‪ .‬כשבאתי ללמוד‬ ‫וכאמור‪ ,‬ברבות הימים נקרא חכם ישמעאל לכהן‬ ‫אצלו‪ ,‬אמר לי חכם עזרא‪' ,‬זכיתי ללמוד עם‬ ‫כחכם באשי בתירא‪ ,‬ולאחמ״כ כרב ראשי בצפת‪.‬‬ ‫רבינו מרדכי שרעבי חברותא בישיבת‬ ‫למגינת לב נפטר רבי ישמעאל במאורעות תרפ״ט‬ ‫'הרב עוזיאל'‪ ,‬ולא ראיתי חכם כזה‬ ‫כשהוא ממלמל 'שמע ישראל' ו'גם זו לטובה' עד‬ ‫שהכל ברור לו ממש‪ ,‬ובקי בכל הש״ס‬ ‫שהשיב את נשמתו ליוצרו״‪.‬‬ ‫והפוסקים כאילו היום למד את‬ ‫הסוגיא'‪ .‬וכשאמר לי כן‪ ,‬גיליתי את‬ ‫אזנו כי רבינו שלח אותי ללמוד אצלו‬ ‫מהטעם הנזכר‪ .‬כששמע זאת‪ ,‬הוסיף‬ ‫ואמר לי‪ ,‬שכח אותו לימוד שלמד יחד עם‬ ‫רבינו‪ ,‬היה אחד הדברים שחידדו אצלו את כח‬ ‫רבי יחזקאל הכהן זצוק״ל‬ ‫מסירת הלימוד לתלמידים‪.‬‬ ‫לגרשו הודיעו רשב״י שהנחש רמז למיתתו‪ ,‬וכך‬ ‫ומלבד מה שלמדתי יחד עם חבריי אצל חכם‬ ‫היה שנגנז עוד באותו היום ועלה לשמי מרומים‬ ‫עזרא‪ ,‬המכונה 'חכם עזור'‪ ,‬זיכני הא‪-‬ל‬ ‫כשהוא זוכה בבנו חכם ציון אשר עמד בראש העדה‬ ‫יתברך שהייתי לומד עימו בחברותא‬ ‫הספרדית בצפת‪ .‬והיה בעל ישרות וחכמה נפלאה‬ ‫והעמיד תלמידים הרבה בעיר הקודש צפת לפני‬ ‫איש הרשב״י‬ ‫כל שבת קודש במשך תקופה ארוכה‪,‬‬ ‫חורבנה‪.‬״‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט״א על דוד נוסף שהיה‬ ‫והיינו קשורים זה לזה בלב ונפש‪ .‬הוא‬ ‫מהמשפחה של אימו של אביו המקובל ר' שלום‬ ‫היה מחדיר את לימוד הגמרא ברמ״ח‬ ‫שמואלי זצוק״ל שקראו לו חכם יחזקאל הכהן‪.‬‬ ‫אבריהם ושס״ה גידיהם של תלמידיו‪.‬‬ ‫״ידוע לנו ממקורות מהימנים על חסידותו של‬ ‫עד כדי כך היו הדברים‪ ,‬שכאשר הסתיימה‬ ‫חכם יחזקאל שהייתה נפלאה ועצומה עד מאוד‪.‬‬ ‫השנה בה למדנו בשיעור אצל חכם עזור ועלינו‬ ‫מיום עומדו על דעתו לא הילך ד' אמות ללא תורה‬ ‫לכיתה הבאה‪ ,‬הרגשנו חוסר שמחה והבנה בלימוד‪,‬‬ ‫רבי עזרא שעיו זצוק״ל‬ ‫ותפילה ולא הגביה עיניו אלא לשמים‪.‬‬ ‫והלכנו להתאונן על כך באזני חכם עזור זצ״ל‪.‬‬ ‫השיב לנו‪ :‬״אל לך להצטער מכך‪ ,‬אלא‬ ‫ר' יחזקאל עלה גם הוא מיזד שבפרס והשתקע‬ ‫עם משפחתו בצפת‪ .‬הוא קבע את ישיבתו ומקום‬ ‫עליך להתרגל במשך כחודש ימים‬ ‫משכנו בציון הרשב״י ואף דאג לריצוף בכניסה‬ ‫ללשונו וסגנונו של המלמד החדש‪,‬‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט״א‪ :‬״כשהלכתי ללמוד‬ ‫לציון‪ .‬התמדתו הייתה מבהילה ופעם בשנה בלבד‪,‬‬ ‫ותראה ששמחת הלימוד תחזור‬ ‫בצעירותי בישיבת 'פורת יוסף' המעטירה‪ ,‬אמר לי‬ ‫בערב פסח היה אורז מטלטליו ושב לביתו‪ .‬ומקובל‬ ‫ותתגבר״‪ .‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫רבינו מרדכי שרעבי זצ״ל שאלך ללמוד אצל הגאון‬ ‫וידוע עליו הסיפור שניטל ממנו מאור עיניו‪ ,‬ולאחר‬ ‫חכם עזרא שעיו זצ״ל‪ ,‬משום שהוא יודע להעביר‬ ‫בכיות וקריאת מזמורי‬ ‫תהילים על קברו של‬ ‫הרשב״י‪ ,‬שבה אליו‬ ‫ראייתו בדרך נס‪.‬‬ ‫הקדוש‬ ‫המקובל‬ ‫רבי אברהם עדס‬ ‫אשר הכירו ‪ ,‬סיפר‬ ‫משפחתינו‬ ‫לבני‬ ‫שהוא מעיד על חכם‬ ‫יחזקאל שהינו מראשי‬ ‫המקובלים ובעל רוח‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫פטירתו‬ ‫מעשה‬ ‫המפעים מופיע בכמה‬ ‫ספרים‪ :‬״באותו היום‬ ‫היה חכם יחזקאל חזק‬ ‫ובריא ובעוד כוחו‬ ‫באיבו קרא לחכמי‬ ‫צפת ומסר להם את‬ ‫צואתו באומרו שגמר‬ ‫את תיקונו בעולם‪.‬‬ ‫השיב‬ ‫לתמיהתם‬ ‫רבני פורת יוסף ‪ -‬רבי עזרא שעיו ראשון מימין‬ ‫שנחש עבר בקבר‬ ‫וכשניסה‬ ‫הרשב״י‬ ‫‪12‬‬ ‫ויא‬ ‫כו)‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫הא‬ ‫המשך הלכות מוקצה‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫ממ‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫את‬ ‫בו קידוש‬ ‫האם מותר לטלטל כלים חד פעמיים שהתלכלכו?‬ ‫נע‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫ועל‬ ‫נחלקו במשנה (שבת קכד‪ ):‬לעניין כלים שנשברו אבל השאלה אחרי שהשתמשו בו האם הוא מוקצה‬ ‫שליט"א‬ ‫כח‬ ‫או לא‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬האם מותר לטלטל שבריהם‪ ,‬לדעת רבנן‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫אח‬ ‫ולא‬ ‫מותר באופן שהם ראויים למלאכה כל שהיא‪ ,‬ולדעת ומסתבר כדעת הרב אופיר מלכה שיש לחלק אם‬ ‫שג‬ ‫ר’ יהודה מותר רק באופן שהוא ראוי למלאכתו השתמשו בו באוכל וכדו’ שאין רגילות לנקות אותו‬ ‫המ‬ ‫אל‬ ‫הראשונה‪ ,‬ופסק בשו”ע (סי’ שח סעי’ ו) הלכה לאחר מכן הוא מוקצה ואסור לטלטלו אבל אם‬ ‫רוצ‬ ‫הוא שימוש שראוי לשימוש חוזר כגון בכוס שראוי‬ ‫כחכמים‪,‬‬ ‫וצריך לדון בימנו שאנשים לא משתמשים בשברי להשתמש בה שוב או בצלחת שהוא עדיין בתוך‬ ‫השבת אבידה בצימר‬ ‫ועד‬ ‫שאלה‪ :‬בשבת בראשית נוהג ראובן לשכור דירה‬ ‫הי״‬ ‫כלים האם יש להם דין מוקצה כיון שסו”ס הם לא סעודתו שהוא יכול עדיין להשתמש בה הם לא‬ ‫במירון ולשבות את השבת יחד עם ראש הישיבה‬ ‫חוק‬ ‫מוקצים‬ ‫משמשים לשום דבר‪,‬‬ ‫בהתרוממות והתעלות של לימוד התורה בח״ן‪,‬‬ ‫ונת‬ ‫כשנכנס ראובן לדירה טיפס על הכסא כדי‬ ‫מה‬ ‫דעת המנוחת אהבה (ח”א פי”ב אות לז ובהערה) יש מה האופן לטלטל כלי חד פעמי לאחר שימושו?‬ ‫להניח בארון למעלה את חפצי המוקצה שלו‬ ‫וצו‬ ‫להחמיר שהם נחשבים כמוקצה מחמת גופו‪ ,‬כיון וכן כל מוקצה מחמת גופו כגון אבן או קליפות אגוזים‬ ‫וראה שמונח שם בסוף המדף אזניות יקרות‬ ‫מאוד‪ ,‬הסתפק ראובן מה עליו לעשות באזניות‬ ‫והס‬ ‫שמוכח בגמ’ ובראשונים לעניין מאכל של בהמות שאינן ראויים לכלום וכן שברי צלחות או כוסות‬ ‫אלו להשבת האבידה או שמא בכלל מותר לו‬ ‫כענ‬ ‫כגון קליפות שראויים לבהמות וכן שברי זכוכית חד”פ שבורים או עטיפות למניהם איך יטלטלם‬ ‫לקחתם לעצמו‪.‬‬ ‫אוכ‬ ‫״וכ‬ ‫ממקום שמפריעים לו שם‬ ‫שראויים לבת יענה דדינם תלויים לפי כל מקום אם‬ ‫תשובה‪ :‬אם אין באזניות אלו סימן על ראובן‬ ‫שיה‬ ‫מצויים שם חיות להאכיל אותם באותם הדברים‬ ‫להחזירם לשוכר האחרון שהיה לפניו בדירה‪ ,‬ואם‬ ‫ואע”פ שלרש”י שם משמע שמותר לטלטל קליפות‬ ‫יש בה סימן עליו להכריז בין השוכרים שלפניו‬ ‫או לא‪ ,‬שאם מצויים מותר לטלטלם‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫ונותן הסימן יחזירנה לו‪ .‬ואם מצאה במקום שלא‬ ‫ובי‬ ‫של אגוזים לפי ר’ שמעון כיון שג’ עמודי הוראה‬ ‫יזכו‬ ‫מצויים אסור לטלטלם‪ ,‬וכן לענין שבר של מחט‬ ‫יכול להמצא על ידי נקיון קל של הדירה ואין בה‬ ‫[הרי”ף הרמב”ם והרא”ש] וכן פסק בשו”ע שאין‬ ‫סימן יכול ראובן לקחת את האזניות לעצמו‪.‬‬ ‫תס‬ ‫אע”פ שראוי להוציא בו קוץ כיון שלא רגילים לשמור‬ ‫הת‬ ‫לטלטלם כיון שאינם ראויים למאכל בהמה א”כ‬ ‫הנימוק‪ :‬בשו״ע (סימן רס סעיף ג) מבואר שאדם‬ ‫אותו לצורך כך הוא מוקצה ואסור בטלטול‪ ,‬וא”כ הוא‬ ‫יזכו‬ ‫כל דבר שלא ראוי לבהמה ומונח ע”ג השולחן איך‬ ‫שמשכיר דירתו לאחרים [ואינו דר עמהם‬ ‫תגד‬ ‫הדין שברי כלים בימינו כיון שאין משתמשים בהם‬ ‫בדירה] ונכנס עתה שוכר חדש לבית ומצא בה‬ ‫יטלטלם [אבל אם ראויים למאכל בהמה ודאי‬ ‫כלל הם מוקצה ואסורים בטלטול‪.‬‬ ‫מציאה אנו תולין שהיא של השוכר האחרון‬ ‫ואע‬ ‫שמותר לטלטלם וצריך לדון מה נחשב ראוי]‬ ‫שהיה שם לפניו ועליו להחזיר לו את המציאה‬ ‫נאכ‬ ‫ולדעת הגר”נ קרליץ (ח”ג פנ”א עמ’ קה) והגרח”פ‬ ‫אע״פ שאין בה סימן‪ ,‬וביאר הסמ״ע דהיינו דוקא‬ ‫בת‬ ‫אם יש מפה חד”פ ויש גם דבר שהוא ראוי למאכל‬ ‫שיינברג מותר לטלטלם כפעם שאם הם ראויים‬ ‫אם השוכר האחרון היה ישראל דאילו היה של‬ ‫של‬ ‫אדם מותר להרים את המפה עם כל הפסולת שעליה‬ ‫עכו״ם אבידתו מותרת‪.‬‬ ‫למלאכה כל שהיא מותר לטלטלם ואינם מוקצה‬ ‫אבל אם יש על המפה רק דברים שהם ראויים‬ ‫והטעם שאנו תולין שזה של השוכר האחרון‬ ‫כש‬ ‫ונות‬ ‫כלי חד פעמי ברגע שהשתמש בו פעם אחת לדעת למאכל בהמה נחלקו האחרונים דעת הגרע”י שמותר‬ ‫ולא של אלו ששכרו מלפניו ביאר הנתיבות‬ ‫בדעת הש״ך שיש לנו ספק שמא הוא שלו או‬ ‫ומש‬ ‫הרבה פוסקים הוא נחשב כשבר כלי וא”כ לכאורה ודעת הבא”ח שאסור וכן דייק הרב מאיר מזוז זצוק”ל‬ ‫של שוכרים שלפניו‪ ,‬וכיון שאין בו סימן הרי‬ ‫במ‬ ‫יתנ‬ ‫דינו כמוקצה מחמת גופו כיון שאחרי שהשתמשו שמרן מזכיר בב”י גם פירורי פת שראויים למאכל‬ ‫התייאשו השוכרים הקודמים‪ ,‬וזכה בו השוכר‬ ‫עצ‬ ‫בו פעם אחת שוב לא השתמשו בו ובמיוחד אם בהמה וגם פת ולעומת זאת שהוא פוסק את ההלכה‬ ‫האחרון מדין חצר‪ ,‬ולפי״ז אם השוכר האחרון‬ ‫מודה שאינו שלו זכה בו המוצא כי הראשונים‬ ‫השתמשו בו לאוכל כגון חמין וכדו’ שלא ינקו אותו הוא נוקט לשון של פת משמע שצריך שיהיה ראוי‬ ‫כבר התייאשו‪ .‬האחרון‪[ ,‬והנתי' עצמו פליג על‬ ‫אית‬ ‫לאחר האכילה אלא ודאי יזרקו אותו‬ ‫טב‬ ‫לאדם דווקא ולא לבהמה‬ ‫הש״ך ע״ש]‪ .‬וכתב הפתחי חושן (פ״ג הערה‬ ‫כב) דנראה שאפילו אם השוכר האחרון מודה‬ ‫בדי‬ ‫ועוד שיש פוסקים (הגרב”צ ועוד) שסוברים שגם אבל אם יש לו רק שעוונית לא יטלטלם ע”י מטלית‬ ‫דלא היתה שלו זכה בה מדין חצר אם היתה‬ ‫הוו‬ ‫נסב‬ ‫וכדו’ שנחשב שמטלטלם בידיים אלא יטלטלם ע”י‬ ‫בעלמא אין לו דין כלי לענין נטילת ידיים וקידוש‬ ‫במקום שאפשר למוצאה‪ .‬וכתב הש״ך שמוכח‬ ‫דבי‬ ‫גב הסכין [כלומר בשינוי]‬ ‫אמנם לדעת הגרע”י מותר ליטול בו ידיים ולעשות‬ ‫בתוס' שאם האבידה נמצאה בסדק עמוק בבית‬ ‫אור‬ ‫או באיזה גומא עמוקה בענין שאפשר שלא היה‬ ‫נמצא על ידי כיבוד הבית במקרה כזה לא תולין‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫שזה של השוכר האחרון‪ ,‬כי אפשר שהוא של‬ ‫הקודמים וחיפשוהו כשכיבדו את הבית ולא‬ ‫מצאו והתייאשו כשיצאו מהבית‪ ,‬ולכן כיון שאין‬ ‫באבידה סימן הרי היא של המוצא‪.‬‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מסוכנים שכאלו והעושה כן מפקיר עצמו למוות‪ ,‬ודבר שלא יעשה‬ ‫הוא‪ ,‬והראיה לכך שאכן שאר גדולי הדור לא עשו כמעשיו להסתכן‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫האדם נזר הבריאה‪,‬‬ ‫בנפשם‪ ,‬אם כן מדוע זכה הוא דווקא לזכות זו שקיבל את סכינו של‬ ‫ובידו כח רוחני רב‬ ‫מלאך המוות ולהיכנס חי לשמים‪ ,‬ולכאורה עבירה בדבר?‬ ‫אלא יש לומר שריב״ל לא ראה כל סכנה בדבר‪ ,‬היה אומר ״אילת‬ ‫אהבים ויעלת חן״ ‪ -‬אם מעלה חן על לומדיה אגוני לא מגנא?!‬ ‫וממילא אין כאן כל סכנה ופיקוח נפש‪ ,‬מה שאין כן אצל שאר חכמים‬ ‫ראו הם את המציאות האמיתית‪ ,‬ראו את ה״חי בהם ולא שימות‬ ‫ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וירדו בדגת הים וכו’ (א‬ ‫בהם״ ואסורים הם בלימוד תורה עם חולים אלו‬ ‫כו) ורש״י פירש ״כדמותינו״ להבין ולהשכיל‪ .‬ובהמשך (ב כ) ויקרא‬ ‫האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים וכו’ הן האדם היה כאחד‬ ‫אם כן חזינן שלמרות שבפשוטם של דברים ריב״ל עבר עבירה‬ ‫ממנו לדעת טוב ורע וכו’ בחיר היקום הלה הוא האדם שנברא לעבוד‬ ‫שהכניס עצמו לסכנה מיהו לשיטתו הבין שאין כאן כל סכנה שהתורה‬ ‫את הי״ת וניתן בו כח רוחני רב לפעול בכל העולמות כולם לפי שהוא‬ ‫מגנת ומצילה‪ .‬והקב״ה התנהג עמו כפי שקבע לעצמו וזיכהו בזכות‬ ‫נעשה בצלם אלוקים והוא בחיר הבריאה כולה לעובדה ולשומרה‬ ‫גדולה זו להיכנס חי לחיי העולם הבא‪( .‬ואינו דומה מסירות נפש זו‬ ‫לאותה מסירות של רבי עקיבא ור’ חנינא בן תרדיון שהיו מקהילים‬ ‫ועל כן מוטל עלינו להבין את הערך שלנו כבני אדם‪ ,‬שיש בידינו‬ ‫קהילות ברבים ועוסקים בתורה למרות סכנת המלכות ששם הבינו‬ ‫כח רב ואחריות מרובה לבחור בטוב ולעשותו‪ ,‬ולא לשגות חלילה‬ ‫דאתרא לקמיה‪ ,‬אמרו ליה מאי האי‪ ,‬אמר להו‪ ,‬הכי הוה מעשה‪ :‬א״ל‪,‬‬ ‫אחר הרע‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שה’ נתן לנו כח לפעול בעצם הבריאה‪,‬‬ ‫שיש סכנה אך בלעדי תורה אין חיים שהרי כי היא אורך ימיך‪ ,‬מיהו‬ ‫במטוטא מינך פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי״‪.‬‬ ‫ריב״ל הבין כי אין כל סכנה ואינו מסכן עצמו כלל ודו״ק)‪.‬‬ ‫ולא רק פעולות גשמיות אלא גם פעולות רוחניות‪ ,‬ועל כן יש לדעת‬ ‫(מעשה ברב טבות וי״א רב טביומי‪ ,‬שאם היו נותנים לו כל חלל‬ ‫שגם בעצם הדרך בעבודת ה'‪ ,‬האדם קובע לעצמו במובן מסוים את‬ ‫בברכות (לה‪ ):‬הובאה מחלוקת אם יש לעסוק בתורה בלבד או שיש‬ ‫העולם לא היה משנה בדיבורו לומר שקר‪ .‬פעם אחת נזדמן למקום‬ ‫המסלול של עבודת ה' שלו באיזה נתיב הוא נתיבו‪ ,‬אלא שהחלטות‬ ‫לערב עימה דרך ארץ‪ ,‬ר’ ישמעאל סובר הנהג עם דברי תורה דרך‬ ‫שנקרא קושטא והיו שם אנשים שלא היו משנים בדיבורם‪ ,‬ולא מת‬ ‫אלו צריך לבא מתוך שיקול גדול של החיים כולם‪ ,‬לפי שבדרך שאדם‬ ‫ארץ כדי שלא תבוא לידי צורך הבריות ותתבטל מהתורה‪ .‬ורשב״י‬ ‫שם איש קודם זמנו‪ .‬לקח מזה המקום אשה והיו לו ממנה שני בנים‪.‬‬ ‫רוצה ללכת מולכים אותו‪ ,‬אלא שצריך לעמול הרבה ולהתפלל הרבה‬ ‫אומר שיש לעסוק בתורה בלבד וסברתו אפשר שיהיה אדם חורש‬ ‫יום אחד היתה אשתו יושבת ורוחצת את ראשה‪ ,‬באה שכנה אחת‬ ‫שיזכהו ה' ללכת בדרך הכי נכונה בעוברו לעבוד את הי״ת‬ ‫בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת‬ ‫והיתה דופקת בפתח ושואלת על אשתו‪ ,‬סבר שאין זו דרך ארץ לומר‬ ‫דישה וזורה בשעת הרוח‪ ,‬תורה מה תהא עליה‪ ,‬אלא בזמן שישראל‬ ‫ועד כדי כך מצינו בכמה מקומות שלאדם יש כח לקבוע באיזו הנהגה‬ ‫היכן היא‪ .‬אמר לה אינה בבית‪ .‬ומתו לו שני בנים‪ .‬באו אנשי המקום‬ ‫הי״ת יתנהג עימו‪ .‬מצינו בפרשת השמיטה דכתיב בה‪ :‬״ועשיתם את‬ ‫עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר‬ ‫אצלו ושאלו למה ארע לו כן‪ ,‬אמר להם כך וכך היה המעשה‪ .‬אמרו‬ ‫חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ בטח‪.‬‬ ‫״ועמדו זרים ורעו צאנכם״ (ישעיהו סא) ובזמן שאין ישראל עושים‬ ‫לו מבקשים אנחנו אותך שתצא מן המקום הזה ואל תגרה את מלאך‬ ‫ונתנה הארץ פריה‪ ,‬ואכלתם לשובע וישבתם לבטח עליה‪ .‬וכי תאמרו‬ ‫רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י עצמם שנאמר ״ואספת דגנך״‬ ‫המוות לבוא בעירנו)‪.‬‬ ‫מה נאכל בשנה השביעית‪ ,‬הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו‪,‬‬ ‫(דברים יא) ועוד שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ״ועבדת‬ ‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מה עלה בדעתו לשנות בדיבורו‪ ,‬לאחר שכבר העיד‬ ‫וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש‬ ‫את אויבך״ (דברים כח) אמר אביי‪ :‬״הרבה עשו כר’ ישמעאל ועלתה‬ ‫על עצמו שאפילו יתנו לו את כל חלל העולם לא ישנה בדיבורו‪ .‬ונראה‬ ‫השנים״ (ויקרא כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫בידם‪ ,‬כרשב״י ולא עלתה בידם״‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬שרב טבות (רב טביומי) סבר במצב זה לאו דרך ארץ לומר את‬ ‫והספורנו פירש שיהיו הפירות רבי המזון שהקצת יחזיק את המרובה‬ ‫ויש לשאול מדוע לרשב״י עלתה בידו‪ ,‬והיה עוסק בתורה בלבד ללא‬ ‫האמת‪ ,‬פעמים צריך לשנות בדיבורו‪ ,‬שהרי גם הקב״ה שינה בדבורו‬ ‫כעניין שהיה בעומר שהיה מספיק לגדול כמו לקטן כאומרם ז״ל‬ ‫כל טורח‪ ,‬ואילו רבים אחרים שעשו כמותו לא הצליחו‪ .‬ויש לומר‬ ‫כשאמרה שרה אמנו ״ואדני זקן״ והקב״ה אמר לאברהם שאמרה על‬ ‫אוכל קימעה ומתברך במעיו‪ ,‬ויספיקו פירות השישית גם לשביעית‪.‬‬ ‫לפי היסוד המדובר‪ ,‬רשב״י הנהיג עצמו בהנהגה תמימה וקיבל עליו‬ ‫עצמה ״ואני זקנתי״ (רש״י‪ ,‬בראשית יח‪ ,‬יג)‪ .‬וכן מצינו בגמרא (ב״מ‬ ‫״וכי תאמרו מה נאכל״ ‪ -‬וכאשר יסופק זה אצליכם ולא תבטחו‬ ‫בודאות בלב שלם ובוטח שמי שעוסק בתורה גורם ל״ורעו אחרים‬ ‫כג‪ ):‬״בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנהו במיליהו במסכת‪ ,‬בפוריא‪,‬‬ ‫שיהיה המעט מספיק באיכותו‪ .‬״ועשתה את התבואה לשלש שנים״‬ ‫צאנכם״‪ -‬ומלאכתו תעשה על ידי אחרים‪ ,‬רשב״י החשיב והכיר את‬ ‫ובאושפיזא״‪ ,‬ופירשו שם התוס’ שכל משום דרכי שלום מותר לשנות‬ ‫‪ -‬באופן שתשבע העין מראות‪ ,‬ותראו שתספיק הכמות‬ ‫עוצמת התורה בודאות‪ ,‬וחי בהנהגה זאת וקבע כביכול לקב״ה איך‬ ‫‪ -‬תלמיד חכם צריך לעיתים לשנות בדיבורו‪ ,‬ואם לא ישנה חסר‬ ‫להתנהג עמי ולהסכים לקבלה זו‪ ,‬מה שאין כן אצל אחרים על אף‬ ‫וביאר ה״לב אליהו״‪ ,‬אם לא ישאלו שאלות אלא יבטחו בה’ יתברך‬ ‫בתלמיד חכם שבו‪ ,‬שיש חיוב מצד דרכי השלום והצניעות לערפל‬ ‫שנהגו‪ ,‬אבל לא קיבלו ולא הנהיגו עצמם בכל ליבם באותה צורה ולכן‬ ‫יזכו לברכה שהמזון יתברך במעיהם‪ ,‬וכמות מזון של שנה רגילה‬ ‫את המציאות ולהסתיר את הבעיה ולשנות בדיבור‪ .‬ואילו בקושטא‬ ‫לא עלתה בידם‪.‬‬ ‫תספיק לג’ שנים‪ .‬ועוד שע״י זה יחסכו עמל וטורח כדי לאצור את‬ ‫הסברא היתה אחרת‪ ,‬בשל הנהגתם בענין זה ‪ -‬הנהגה שלמה ותמימה‬ ‫התבואה הרבה‪ .‬אך אם יסתפקו וישאלו מה נאכל בשנה השביעית‪,‬‬ ‫ועוד מצינו ביומא (מז‪ ).‬״אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית‪,‬‬ ‫ללא כל שינוי וממילא בשבילם בלבד כל שינוי הוי שקר‪ .‬לעומת זאת‬ ‫יזכו אמנם לברכה אלא שהפעם תהיה זאת ברכה בכמות‪ ,‬בשנה אחת‬ ‫פעם אחת יצא וסיפר עם ערבי אחד בשוק‪ ,‬ונתזה צנורא מפיו על‬ ‫רב טבות (רב טביומי) תלמיד חכם הוא‪ ,‬וידע שהפעם ״שקר״ זה ‪-‬‬ ‫תגדל כמות תבואה הגדלה בדרך כלל בשלש שנים‪ .‬וע״י כך תהיה‬ ‫בגדו‪ ,‬ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו‪ .‬וראתה אימם שני בניה כהנים‬ ‫הוא מצד ההלכה ומוכרח הוא לשנות בדיבורו‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫להם לצד הברכה גם תוספת טירחה‪.‬‬ ‫גדולים ביום אחד‪.‬‬ ‫אם כן להדיא חזינן שבקושטא על אף שלא נהגו בהלכה שיש מצבים‬ ‫ואע״פ ששאלתם לכאורה הגיונית ושיכלית הן לא נזרע‪ ,‬אם כן מה‬ ‫ושוב אמרו עליו‪ ,‬על רבי ישמעאל בן קמחית‪ ,‬פעם אחת יצא וספר‬ ‫בחיים שצריכים לשנות‪ ,‬וההלכה מורה כן אך בשלהם לא היו משנים‬ ‫נאכל?! בכל אופן יש תביעה וחיסרון על עצם שאלתם‪ ,‬ונענשים הם‬ ‫עם אדון אחד בשוק ונתזה צנורא מפיו על בגדיו‪ ,‬ונכנס יוסף עם‬ ‫והקב״ה קבל שיטתם והסכים עימהם‪ ,‬שכך קבלו על עצמם שלא‬ ‫בתוספת עמל וטירחה‪ .‬והדברים מתבארים שיש ב’ בחינות‪ ,‬השגה‬ ‫אחיו ושמש תחתיו‪ ,‬וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד‪ .‬תנו‬ ‫לשנות בשום מצב‪ ,‬וכך נקבע לכאורה בשמים איך להסתכל ולדון‬ ‫של השכל וההבנה‪ ,‬ואידך השגה של אמונה תמימה ללא שאלות ללא‬ ‫רבנן‪ ,‬שבעה בנים היו לה לקמחית‪ ,‬וכולן שמשו בכהונה גדולה‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬ומי שישנה מהנהגה זו אף שעושה נכון‪ ,‬ייענש שלגבם הוי‬ ‫הבנה וספיקות‪.‬‬ ‫אמרו לה חכמים‪ :‬״מה עשית שזכית לכך״‪ .‬אמרה להם‪ :‬״מימי לא‬ ‫עברה‪ .‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ראו קורות ביתי קלעי שערי״‪ .‬אמרו לה‪ :‬״הרבה נשים עשו כן‪ ,‬ולא‬ ‫כששואלים ורוצים השגה שכלית הקב״ה מקבל הטענה ונוהג לפיה‪,‬‬ ‫רעיון דומה מצינו בכתובות (עז‪ ,):‬הגמ’ מספרת על רבי יהושע בן‬ ‫ונותן ברכה לכאורה טבעית תבואה לג’ שנים‪ .‬אבל כשלא שואלים‬ ‫הועילו״‪ .‬עכ״ל‪ .‬יש לישב מדוע לאותה קמחית עלתה בידה ולשאר‬ ‫לוי שהיה מקרב בעלי ראתן חולים במחלה מסוכנת ומדבקת מאד‪,‬‬ ‫נשים שנהגו כן לא עלתה בידם והרי גם הן צנועות היו ולא ראו קירות‬ ‫ומשיגים את ה’ כביכול באמונה‪ ,‬אין כל דאגה‪ ,‬ותשרה הברכה‬ ‫שכל החכמים היו בדלים מהם מחשש להידבקות והוא היה מושיבן‬ ‫במעיים‪ ,‬המעט יחזיק את המרובה‪ .‬האדם קובע את ההשגחה איך‬ ‫ביתן את שערותיהן‪ .‬א״כ מה הסיבה שדוקא היא זכתה לכך‪ .‬וי״ל‬ ‫אצלו ועוסק עימהם בתורה‪ ,‬מובטח היה שהתורה תגן עליו ולא יוזק‪.‬‬ ‫שונה היתה קמחית משאר הנשים‪ ,‬ידעה היא והרגישה שמצווה זו‬ ‫יתנהג הקב״ה כלפיו אם בהנהגה טבעית‪ ,‬או על טבעית‪ ,‬תלוי באדם‬ ‫כשהגיע זמנו של ריב״ל להפטר מן העולם אמרו למלאך המוות‬ ‫עצמו במבטו ובהשקפתו שלו עצמו‪ ,‬באותו מידה יזכה לצורת‬ ‫חשובה וערכה רב שראויה היא בעבורה לשכר גדול כל כך‪ ,‬שהרי כך‬ ‫לעשות לו רצונו קודם שלוקחו מן העולם‪ .‬וריב״ל ביקש שיראה לו‬ ‫אמרה ששאלוה החכמים‪ ,‬היא העריכה והחשיבה את הצניעות כל‬ ‫ההנהגה‪.‬‬ ‫מקומו בגן עדן וגם לקח את סכינו‪ ,‬ואז קפץ ונכנס חי לחיי העולם‬ ‫כך‪ ,‬היא לכאורה קבעה לעצמה את גודל המצווה‪ ,‬והקב״ה הסכים‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫איתא בסנהדרין (צ״ז‪ ).‬״ההוא מרבנן‪ ,‬רב טבות שמו‪ ,‬ואמרי לה רב‬ ‫עימה‪ ,‬ולפי כמה שהיא החשיבה והעריכה‪ ,‬זכתה לשכר‪ .‬שאר נשים‬ ‫טביומי שמיה‪ ,‬דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משנה‬ ‫גם כן צנועות היו אבל לא העריכו מצווה זאת כל כך‪ ,‬ולכך לא זכו למה‬ ‫ובהמשך הגמ’ מסופר על ר’ חנניא בר’ פפא שהיה גדול הדור שגם‬ ‫בדיבוריה‪ ,‬זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה‪ ,‬ולא‬ ‫שזכתה קמחית‪ ,‬ולדברינו האדם קובע את צורת ואיכות ההשגחה‬ ‫אליו בא מלאך המות להראות לו את מקומו אך הפעם לא נתן לו‬ ‫הוו משני בדיבורייהו‪ ,‬ולא הוה מית איניש מהתם בלא זימניה‪,‬‬ ‫עליו‪ .‬הקב״ה רוצה את ישראל דואג להם ומשגיח עליהם‪ ,‬וביד האדם‬ ‫את סכינו כפי שעשה עם ריב״ל מפני שלא מסר עצמו ללמוד תורה‬ ‫נסבי איתתא מינהון‪ ,‬והוו לי’ תרתין בנין מינה‪ ,‬יומא חד הוה יתבא‬ ‫עוצמה אדירה שביכולתו להטות ולנווט את הנהגת ה’ עמו כפי אופן‬ ‫עם בעלי ראתן‪.‬‬ ‫דביתהו וקא חייפא ריישא‪ ,‬אתאי שיבבתה טרפא אדשא‪ ,‬סבר לאו‬ ‫הנהגתו שלו עם בוראו‪.‬‬ ‫ולכאורה תמוה שהרי פיקוח נפש יש בדבר ללמוד עם חולים‬ ‫אורח ארעא‪ ,‬אמר לה ליתא הכא‪ ,‬שכיבו ליה תרתין בנין‪ ,‬אתו אינשי‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫רות בת נעמי‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬