gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: בראשית (2026-10-05)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשתבראשית ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע אמר‪ :‬כי "שבת‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫בראשית" שייכת עוד לימים הנוראים‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫האדם אינו מרוצה מההשגות הרוחניים שלו בימים‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי מאליק זי"ע בספרו "גדולת מרדכי"‬ ‫הנוראים‪ ,‬והרי הוא מתייאש בעצמו‪" ,‬אפשר האט‬ ‫כותב‪ :‬דשבת בראשית נותנת כח לאדם לקבל את כל‬ ‫נישט אלעס געטויגט‪ ,‬די ימים הנוראים איז נישט‬ ‫שבתות השנה‪ .‬ומבאר הטעם דהנה השבת נקרא‬ ‫געווען ווי ס'דארף צי זיין" [אולי לא עברו עליו ימים‬ ‫מתנה מאת השי"ת‪ ,‬כמ"ש חז"ל‪ :‬מתנה טובה יש לי‬ ‫הנוראים כראוי]‪ ,‬לכן ניתנה לו "שבת בראשית"‪ ,‬שיש‬ ‫בבית גנזי ושבת שמה‪ .‬והנה בכל שבת צריכים הכנה‬ ‫בה סגולת ימים נוראים‪ ,‬בכדי לתקן את המעוות עד‬ ‫בששת ימי החול‪ ,‬ודבר שצריך הכנה מהאדם אי‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫אפשר לקרותו מתנה‪ .‬משא"כ שבת "בראשית" היא‬ ‫השבת היחידה שהגיע מבלי שום הכנה מלפניו‪ ,‬כי‬ ‫אמר הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪:‬‬ ‫אדם הראשון נברא ביום ו'‪ ,‬ותיכף אחר כך היה שבת‬ ‫שבת בראשית יש בו הארת חג שמחת תורה‪,‬‬ ‫בראשית היינו השבת הראשונה‪ ,‬נמצא שלא היה‬ ‫עפימ"ש אדמו"ר אבי ז"ל בשם הרה"ק מטשורטקוב‬ ‫אפשר לעשות הכנה מלפניו‪ ,‬ועל כן השבת ההיא היה‬ ‫ז"ל על שבת שאחרי חג השבועות שהעולם קוראין‬ ‫יכול ליקרא "מתנה"‪ .‬ולכך שבת בראשית נותנת‬ ‫אותו "שבת נאך [אחרי] שבועות"‪ ,‬ואמר כי השבת‬ ‫מכחה והשפעתה על כל שאר שבתות השנה להיות‬ ‫הזה הוא "נאך [עוד] שבועות"‪ .‬כי בשבת שאחרי החג‬ ‫להם בחינת מתנה זו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫עדיין נמשכת הארת החג‪ .‬ואותו דבר בכל שבת‬ ‫שאחרי חג‪ .‬א"כ בשבת זה יש בו הארת שמחת תורה‪.‬‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬איתא בזוה"ק כי מילת‬ ‫ואדמו"ר א"ז בעל "יסוד העבודה" ז"ל אמר כי שבת‬ ‫"בראשית" הראה על ע' תרעין לאורייתא‪ .‬הוי אומר‬ ‫בראשית ‪ -‬הוא נגד ראש השנה‪ ,‬נח – נגד יום‬ ‫שממילת בראשית נמשך הפנים לכל התורה‪ .‬כמו כן‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לך – נגד סוכות‪.‬‬ ‫ב"שבת בראשית" נפתח פנים לכל התורה‪ ,‬ולבני‬ ‫ישראל הדבקים בתורה נמשך הפנים לכל אחד‬ ‫בספר "דברי יחזקאל" מהרה"ק רבי יחזקאל‬ ‫מישראל משבת בראשית למשך כל ימות השנה‪.‬‬ ‫משינאווא זי"ע שאמר‪:‬‬ ‫טעם למה נקרא פרשת בראשית "שבת בראשית"‪,‬‬ ‫הסבא קדישא מרוז'ין זי"ע היה תמיד מזכיר מדוע‬ ‫ולמה לא נקרא כן פרשת נח או פרשת לך‪ ,‬שבת נח‪,‬‬ ‫ב"שמחת תורה" מתחילים לקרוא חומש בראשית‪,‬‬ ‫או שבת לך‪ ,‬אמר מורי חמי הגה"ק אריה דבי עילאי‬ ‫דבחומש בראשית מובא 'מעשה בראשית' ובעיקר‬ ‫אבד"ק וישניצא זלה"ה‪ ,‬דהענין כך הוא‪ :‬דהימים‬ ‫'מעשה האבות'‪ ,‬ומכיון שמעשה אבות הם ההכנה‬ ‫הנוראים הקדושים כל אדם היה לו אז הרהור תשובה‪,‬‬ ‫לתורה‪ ,‬כמו שנחזה שאע"פ שבספר שמות מובא ענין‬ ‫וקיבל אז על עצמו איזה הנהגה טובה כל איש לפי‬ ‫קבלת התורה ובכל זאת חומש בראשית מקדים את‬ ‫ערכו ומדרגתו‪ ,‬לכן נקרא "שבת בראשית"‪ ,‬שמזכירין‬ ‫חומש שמות‪ ,‬יען כי מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬כי‬ ‫לאדם שמה שעבר עבר‪ ,‬ומעתה מתחיל מחדש סדר‬ ‫כאשר מספרים 'מעשה אבות' עובדות וסיפורי‬ ‫חדש‪ ,‬וישתדל א"ע שיהיה מעתה טוב‪.‬‬ ‫צדיקים כל כאלו הם ההכנה הראויה לקבלת התורה‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬אחר כל המצוות‬ ‫הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע אמר בשם הרב רבי‬ ‫הנעשות ביו"ט חג הסוכות‪ ,‬השבת הראשונה שאח"כ‬ ‫יעקלי מאגלעניצר זצ"ל בן הרה"ק ה"נועם אלימלך"‬ ‫מלוה המצוות‪ ,‬ויוכלו להשאיר כח גדול בישראל‬ ‫זי"ע‪ ,‬אחר חודש תשרי‪ ,‬אחר כל העבודות שהיה‬ ‫העושים המצוות שיוכלו להחזיק עצמן בעבודת‬ ‫בחודש הזה‪ ,‬קורין פרשת בראשית‪ ,‬תיבת "בראש"‪,‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬כדאיתא בגמרא [ר"ה יא‪ ].‬דהחודש הזה‬ ‫ביסט גיוועזען א ליגנער [=היית שקרן]‪ ,‬עדיין לא‬ ‫נקרא ירח האיתנים משום דחריפי במצוות‪.‬‬ ‫התחלת מאומה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הכוונות אשר בשם הייחוד שהן רמוזות בתיבות אלו‬ ‫בשם הרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע‪:‬‬ ‫כמ"ש בזוה"ק ובכתבי האריז"ל‪ ,‬הכל רמוז בתחילת‬ ‫פעם בליל שבת בראשית אחר הקידוש‪ ,‬שאל למה‬ ‫תורתינו הקדושה‪ .‬ואחר זמן רב נזדמן לידי ספר "צבי‬ ‫קוראים את השבת הזו שבת בראשית‪ ,‬והלא שבת‬ ‫קודש" וראיתי שכתב גימטרי' זו‪ ,‬והוסיף שמשום כך‬ ‫תשובה היא הראשונה לשבתות השנה ?‬ ‫פתח רבינו הקדוש בתחילת המשנה במצות ק"ש‪.‬‬ ‫אולם עד אשר הצדיק מגיע לשמיני עצרת ומתפלל‬ ‫תפילת גשם במשך כל החודש לא חשב על העוה"ז‪,‬‬ ‫רבי חיים אחיו של המהר"ל זצ"ל מציין‪ ,‬שכאשר נתבונן‬ ‫ורק אחר תפילת הגשם בשמיני עצרת‪ .‬ולכן רק אז‬ ‫בניקוד הפסוק 'בראשית ברא אלקים' – נבחין כי כל‬ ‫תחילת השנה‪.‬‬ ‫סוגי הניקוד מצויים בפסוק מלבד "שורוק" אשר‬ ‫וזשה"כ‪' :‬כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין‬ ‫אותיותיו הן "שקר"‪.‬‬ ‫לעבוד את האדמה' – עד כי לא המטיר – אדם אין‬ ‫עובדה זו‪ ,‬מוסיף רבי חיים‪ ,‬מצויה אף בשמות האבות‬ ‫לעבוד את האדמה – לחשוב על עוה"ז‪.‬‬ ‫והאמהות הקדושים‪ ,‬שבהם ישנם כל סוגי הניקוד‬ ‫הקיימים‪ ,‬מלבד שורוק‪ ,‬מאחר שאותיותיו מורכבות מן‬ ‫הרה"ק הרש"ב מליובאוויטש זי"ע מביא משם זקינו‬ ‫המילה "שקר"‪ ,‬ואילו כולם זרע אמת ואין להם שום‬ ‫הרה"ק ה"צמח צדיק" זי"ע‪ :‬כי כביכול יש שמחה‬ ‫קשר לשקר‪.‬‬ ‫גדולה בשמים ממעל בשבת זו‪ ,‬כדוגמת האב השש‬ ‫ושמח בשעה שהוא מוליך את בנו לראשונה לבית‬ ‫בספה"ק "אור יצחק" העיר‪ :‬למה מתחילה התורה‬ ‫תלמודו‪ .‬כך נמי 'בראשית' שנה כשאנו בנים למקום‬ ‫בתיבת "בראשית" שקשה להבין אותה ע"ד הפשט‪,‬‬ ‫מתחילים את התורה מ'בראשית'‪ ,‬הרי אבינו‬ ‫וכמש"כ רש"י בתחילת דבריו "אין המקרא הזה אומר‬ ‫שבשמים שש ושמח וממילא בידינו לפעול בו גדולות‬ ‫אלא דרשוני"‪ ,‬ורק אחר כך כתב "ואם באת לפרשו‬ ‫ונצורות‪.‬‬ ‫כפשוטו וכו'"‪ ,‬הרי שקדם הדרש להפשט‪ ,‬וצ"ב מאי‬ ‫טעמא‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע כותב‪ :‬נצרך להתחזק‬ ‫ומבאר שהתורה באה לרמז בתחילת דבריה שאין פסוק‬ ‫בשבת הראשון מהשנה אחר ימים הטובים אלמלי‬ ‫בתורה שפירושו הוא רק על דרך הפשט‪ ,‬ושאין המקרא‬ ‫שמרו ישראל שבת הראשונה הרמז אולי על השבת‬ ‫אומר דרשוני‪ ,‬אלא בכל פסוק ופסוק יש דרשות ורמזים‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬אחר הימים הטובים יכול האדם להרגיש קדושת‬ ‫השבת אחר שמנוקה מהפסולת‪ ,‬ואז מרגיש האדם‬ ‫בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬וכן מרגלא‬ ‫כמה מרוחק מעבדות ה'‪.‬‬ ‫בפומיה דהרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע‪ :‬עה"פ‬ ‫'בראשית ברא' – שדבר הראשון הוא שצריכין בני‬ ‫הרה"ק רבי ישעיה פראגער זי"ע בספרו "הרי‬ ‫ישראל להיות בריאים‪ .‬וכן מתחיל בשו"ע או"ח סי' א'‪,‬‬ ‫בשמים" כותב‪ :‬י"ל ע"ד שכתב השל"ה הק' דג'‬ ‫יתגבר כארי לעמוד בבוקר‪ ,‬אם כן הרי היא הלכה‬ ‫שבתות יש שבת בראשית ושבת מתן תורה ושבת‬ ‫פסוקה בשו"ע שצריכים להיות בריא כמו אריה‪.‬‬ ‫לעתיד‪ .‬וזה שאמר כנגד שבת בראשית‪ :‬תחילה‬ ‫למקראי קודש‪ .‬וכנגד שבת מתן תורה‪ :‬כי בנו בחרת‬ ‫בספה"ק "מגן אברהם" [בפרשת בא] מביא שאביו‬ ‫ואותנו קדשת כו'‪ .‬וכנגד שבת לעתיד‪ :‬מקדש השבת‪,‬‬ ‫הקדוש הרה"ק המגיד מטשערנוביל זי"ע אמר על‬ ‫דהוא לשון הזמנה‪.‬‬ ‫הפסוק 'בראשית ברא' – שמרמז על רש"י הקדוש‪,‬‬ ‫שבשבילו נברא העולם‪ ,‬ולזה אתוון בראשי"ת נוטריקון‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪( :‬א א)‬ ‫"בשביל רש"י"‪ .‬וכתב על זה בנו הרה"ק המגיד‬ ‫החיד"א בספרו "פני דוד" כותב‪ :‬שמעתי מזקן אחד ירא‬ ‫מטריסק זי"ע‪ ,‬ואני אומר שגם בשביל רבינו תם‪ ,‬ולזה‬ ‫חטא‪ ,‬שתיבות "בראשית ברא" [עם ב' כוללים] גימטרי'‬ ‫אותיות בראשי"ת גם נוטריקון "בשביל ר"ת"‪ ,‬לרמז‬ ‫"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"‪ .‬עכ"ד זלה"ה‪.‬‬ ‫שגם בשביל רבינו תם נברא העולם‪.‬‬ ‫והנאני‪ ,‬כי תחילת התורה – שם רמז ייחודו יתברך‪ .‬וכל‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה‬ ‫בספה"ק ["ברית אברם" ו"שפתי צדיקים"] איתא בשם‬ ‫אלא מהחודש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן והרה"ק ה"אוהב‬ ‫משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים‬ ‫ישראל" זי"ע‪ :‬שתיבות ב ראשית ב רא א לקים א ת‬ ‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם וכו'‬ ‫הם ר"ת בבא"א – לרמז עה"פ‪ :‬ב ך ב טחתי א ל א‬ ‫הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא בראה‬ ‫בושה‪ ,‬וכן א שרי א דם ב וטח ב ך‪ ,‬ולכן התחילה‬ ‫ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו'‪.‬‬ ‫התורה בתיבות אלו לומר שזהו עיקר ותחילת מהות‬ ‫והקשה המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬למה יאמרו הגוים כן‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬לבטוח בה' בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫הלא כל ימיהם הם לוחמים זה עם זה וגוזלים וחומסים‬ ‫ארצות אחרים בלי שום טענות‪ ,‬וא"כ מהו התימא על‬ ‫אומר הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪' :‬בראשית' – אם‬ ‫ישראל?‬ ‫מיד בראשיתו של יום זוכר האדם‪' ,‬כי ברא אלקים את‬ ‫ותירץ‪ ,‬שאמת הדבר שהמה עושים כן‪ ,‬אבל דרכם‬ ‫השמים ואת הארץ' – הרי גם לאחר מכן 'והארץ' – כל‬ ‫ליקח ארצות זולתם ולא להרוג כל הנמצא בה‪ ,‬ולא כן‬ ‫העניינים הארציים‪' ,‬תהו ובהו' – הם בעיניו‪.‬‬ ‫בנ"י שנצטוו לא תחיה כל נשמה‪ ,‬וע"ז הם אומרים‬ ‫ליסטים אתם‪.‬‬ ‫בספה"ק "תולדות יצחק" [נשכיז] כתב לקשר סיום‬ ‫התורה לתחילתה‪ ,‬כי האותיות האחרונות בתורה הן 'ל‬ ‫הגרדח"א שליט"א ב"ניצוץ אחד" שואל‪ :‬יש לתמוה‪,‬‬ ‫עיני כ ל י שראל' – שהוא ר"ת כלי‪ ,‬לרמז שצריך‬ ‫מהו שיאמרו להם 'לסטים אתם'‪ ,‬בשעה שכל העולם‬ ‫האדם לעשות עצמו להיות כלי מיוחד לקבל התורה‪.‬‬ ‫מתנהל באופן כזה‪ ,‬שמי שיש בידו כח יותר מחברו‬ ‫וכבש את ארצו מידו ומגרשו ומתנחל באדמותיו‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"צמח צדיק" זי"ע מבאר הסמיכות‪ ,‬י"ל עפ"י‬ ‫אכן כך היא דרכו של עולם מאז ומתמיד‪ ,‬כאשר עינינו‬ ‫פשוט‪ ,‬כי ידוע כי היציאת מצרים מורה על חידוש‬ ‫הרואות איך כפעם בפעם לכל אורך קורות הימים‪ ,‬כל‬ ‫העולם שראו הכל שיש יכולת ביד הקב"ה לשדד‬ ‫מעשה שעושים מרצחי ישראל מתקבל בשתיקה‬ ‫המערכת ולשנות הטבע‪ ,‬וזהו 'לכל האותות והמופתים‬ ‫ובהכלה אצל כל העולם‪ ,‬בק"ן טעמים למה זה כשר‪,‬‬ ‫אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה וגו' לעיני‬ ‫אך כאשר יעמדו ישראל להילחם על נפשם‪ ,‬לעולם‬ ‫כל ישראל'‪ ,‬שע"י האותות והמופתים שעשה משה‬ ‫ידקדקו לפני ולפנים בהאשמות שווא‪ ,‬וכל פעולה‬ ‫בארץ מצרים‪ ,‬שזו עדות נאמנה על חידוש העולם‪ ,‬כי‬ ‫שעושים מיד מזדעקים כולם מולם בטענות ותביעות‬ ‫נתוודע לעיני כל ישראל כי 'בראשית ברא אלקים'‪,‬‬ ‫על הפרת חוקי המוסר והאנושות‪.‬‬ ‫שהעולם נברא ונתחדש‪.‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬שבאמת היה להם טענה‬ ‫בקונטרס "דברי צדק" מובא שהרה"ק משיפיטווקא‬ ‫שזכו מן ההפקר ובאמת אין לישראל שום חלק בעולם‬ ‫זי"ע שאל את הגר"א זי"ע היכן מרומז בבראשית ענין‬ ‫הזה‪ ,‬ועולם הזה הוא נחלת גוים‪ ,‬רק בגלל שבני ישראל‬ ‫תלמי המלך שציוה לחכמי התורה להעתיק לו את‬ ‫המה ראשית לראשית‪ ,‬ולכן כל מה שבני ישראל‬ ‫התורה‪ .‬ותיכף מיד ענה לו‪ :‬שתיבת בראשית נוטריקון‬ ‫צריכים מעולם הזה לעבודתם הכל משועבד להם‪ ,‬וזה‬ ‫ב' פעמים ישר והפוך‪ ,‬ב'א ר'שע א'חד ש'מו י'הא‬ ‫'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים'‪ ,‬היינו‬ ‫ת'למי י'קבץ ש'בעים א'נשים ר'אשי ב'תים‪ ,‬ב'רוב‬ ‫שיוכלו לזכות מנחלת גוים‪ ,‬הוא העולם הזה‪ ,‬וכתוב 'יום‬ ‫ר'שעו א'ומר י'תן ש'יכתבו 'ת'ורה ת'שובה י'תנו‬ ‫הששי'‪ ,‬שכל הנבראים היו תלוים ועומדים‪ ,‬וכל‬ ‫ש'יכתבו א'לקים ב'ראשית ב'רא‪.‬‬ ‫הנבראים נגמרו ונחשבו לבריאה רק על ידי בני ישראל‪,‬‬ ‫אם כן המה משועבדים באמת לבני ישראל לזה שנצרך‬ ‫הרה"ק ה"נחל יצחק" מזוטשקא זי"ע אמר‪ :‬הסמיכות‬ ‫להם‪ ,‬שלא יהיה להם שום מניעה‪.‬‬ ‫של 'לעיני כל ישראל' ל'בראשית'‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל‬ ‫[הובא ברש"י] זה שבירת הלוחות‪ ,‬והיינו ש'לעיני כל‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע כותב [בפרשת‬ ‫ישראל' צריך לומר שאפילו לאחר ירידה נוראה של‬ ‫וילך]‪ :‬שהיה אפשר לאדם לחשוב דענין לימוד התורה‬ ‫שבירת הלוחות‪ ,‬אפשר להתחיל מ'בראשית'‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בארור‪ ,‬אבל תמורת זה עשרת הדברות מתחילים ב"א"‬ ‫וידיעתה הוא דבר אחד‪ ,‬ויש גם ענין האמונה בהשי"ת‬ ‫– 'אנכי ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫ועבודת ה' וכיוצא שהוא דבר נפרד מלימוד התורה‪ .‬וזהו‬ ‫בשנת תשל"ו הייתי בנתניה עם הורי ז"ל במלון "גלי‬ ‫שאמר רבי יצחק בההו"א דלא היה צריך להתחיל את‬ ‫צאנז"‪ ,‬והיה שם רב אמריקאי בשם רייכמן‪ ,‬והוא שאל‪:‬‬ ‫התורה אלא מ'החודש הזה לכם'‪ ,‬ששם הוא התחלת‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם האות "א" זה ארור – מדוע את עשרת‬ ‫ההלכות והדינים‪ .‬לזה אמר דלא כן הוא‪ ,‬אלא 'כח‬ ‫הדברות אפשר לפתוח ב"א"‪ ,‬ואם זה טוב לעשרת‬ ‫מעשיו הגיד לעמו'‪ ,‬שהתורה מתאחדת יחד עם‬ ‫הדברות מדוע זה לא טוב לפתוח את התורה?‬ ‫האמונה‪ ,‬והתורה והאמונה והעבודה הם דבר אחד‪ ,‬ולא‬ ‫וענה‪ :‬שבאמת אין הפי' שהאות היא קללה‪ ,‬אלא ידוע‬ ‫עוד אלא שהעיקר הוא ללמוד מדרכי האבות המעשים‬ ‫מנהג העולם‪ ,‬שכשאדם צריך לעשות פעולה – ועדיין‬ ‫טובים והמדות טובות‪ ,‬ואחר כך יכולים להתחיל התורה‬ ‫לא עשה כלום – אומרים שהוא אוחז ב"א"‪ ,‬ואם הוא‬ ‫והמצות‪ ,‬ועל כן התחיל מ'בראשית'‪.‬‬ ‫כבר התחיל לעשות אומרים שהוא אוחז ב"ב"‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬בבריאת העולם ‪ -‬העולם לא יכל להישאר ב"א"‪,‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל‪ :‬הרי איתא במדרש‬ ‫כדכתיב 'לעבדה ולשמרה'‪ ,‬ולכן המושג של "א"‬ ‫ובזוהר שצריך להתחיל את התורה בבי"ת‪ ,‬משום דהוי‬ ‫בבריאת העולם זה קללה – משא"כ בעשרת הדברות‬ ‫לשון ברכה‪ ,‬ואיך יכול להתחיל בהחודש וכו'?‬ ‫"אנכי ה' אלקיך" – שם הברכה זה להישאר ב"א" ולא‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאם בא לספר גבורות הקב"ה – צריך להתחיל‬ ‫לזוז מזה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בברכה‪ ,‬לכן התחילה התורה בבי"ת‪ ,‬אבל אם היה‬ ‫מתחיל במצוה לא היה צריך לברכה‪ ,‬כי המצוה בעצמה‬ ‫בבעל הטורים כתב‪ :‬פתח בבי"ת ולא באל"ף – בלשון‬ ‫הוי ברכה‪.‬‬ ‫ברכה ולא בלשון ארור‪ ,‬והלוואי שיוכל להתקיים‪ .‬ד"א‪:‬‬ ‫על שם ב' עולמות שברא‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אמרי מנחם" מאלכסנדר זי"ע מביא בשם‬ ‫ד"א‪ :‬על שם ב' תורות‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבע"פ‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"עקידת יצחק" זי"ע הי"ד לבאר‪ :‬הוא בראה‬ ‫להורות שבזכות התורה ולומדיה נברא העולם‪.‬‬ ‫ונתנה לאשר ישר בעיניו – "דער וואס האט צורעכט‬ ‫געמאכט די אויגען" [היינו למי שתיקן את העינים]‪.‬‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬נכתב בי"ת גדולה‪ ,‬אשר‬ ‫הב' הוא להראות שלראשונה יעשה בית לראשית‪,‬‬ ‫מספרים שהגאון מווילנא זלה"ה בהיותו בגולה‪ ,‬והגיע‬ ‫להכניס בו הראשית‪ ,‬ושיוכל להסתכל בראשית שלא‬ ‫לעיר ברלין‪ ,‬היה לו אתו עמו פנקסי תורה וגם ניירות‬ ‫יתעב את הבית‪ ,‬כמו שנאמר ולא תביא תועבה אל‬ ‫אשר רשם בהם חידושי תורה‪ .‬ובהיותו אצל בעה"ב א'‬ ‫ביתך‪ ,‬ולשמור ולהזהר מאד מכל דבר המתעב את‬ ‫בברלין‪ ,‬ונפל להגאון זי"ע נייר א' על הארץ והבעה"ב‬ ‫הבית‪ ,‬ובפרט מגיאות המתעבת מאד את הבית‪ ,‬וכמו‬ ‫הגביהו‪ ,‬ומצא שכתב בו הגאון‪ :‬כל הש"ס בבלי‬ ‫שאיתא על גאה‪ :‬אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור‬ ‫וירושלמי תוספתא מכילתא ומדרשים מרומזים בתורה‬ ‫במקום אחד‪ ,‬וגיאות נוגע לכל אדם מקטן ועד גדול‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬וכל תורה שבכתב מרומזת בס' בראשית וכל‬ ‫ס' בראשית רמוז בפרשת בראשית‪ ,‬וכל פרשת‬ ‫מהרבי ה"לב שמחה" זי"ע שמעתי לפרש‪ :‬שבא ללמד‬ ‫בראשית בתיבת בראשית‪ ,‬שאלו הבעה"ב הנה נולד לי‬ ‫כשבונים 'בית' לתורה צריך שיהיה בית גדול לבנות‬ ‫בן בכור אשר מחוייב אני לקיים בו מצות פדיון הבן‪,‬‬ ‫ברחבות‪...‬‬ ‫יראה לי רבינו איה מרומז מצוה זו בתיבת בראשית‪,‬‬ ‫והגאון ז"ל השיבו כרגע ב'ר'א'ש'י'ת' ר"ת ב'נך ר'אשון‬ ‫הילקוט ראובני מביא בשם ה"מגלה עמוקות" זי"ע‪:‬‬ ‫א'חר ש'לשים י'ום ת'פדה‪ ,‬והוא פלא והפלא‪.‬‬ ‫בראשית נוטריקון‪ :‬ב שישים ר בוא א ותיות ש ישראל‬ ‫י קבלו ת ורה‪ .‬ישראל נוטריקון‪ :‬י ש ש ישים ר בוא א‬ ‫אי' במדרש‪ ,‬שהאות "א" באה לפני הרבש"ע בבקשה‬ ‫ותיות ל תורה‪ .‬להורות שכל אחד מישראל יש לו אות‬ ‫שהתורה תיפתח עם האות שלה‪ .‬אמר להם הקב"ה‪:‬‬ ‫אחת בתורה‪ ,‬שאם היו ישראל חסרים איש אחד‬ ‫"א" זה ארור‪ ,‬ו"ב" זה ברוך‪ ,‬והתורה לא יכולה להתחיל‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברש"י‪ :‬אין המקרא הזה אומר אלא דרשני כמו דרשוהו‬ ‫משישים רבוא‪ ,‬לא היו מקבלים את התורה‪ ,‬לפיכך‬ ‫רבותינו בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו'‪.‬‬ ‫ספר תורה שחסר בו אות אחת פסול‪ .‬וזה שנאמר‬ ‫ובשביל ישראל שנקראו 'ראשית תבואתה' וכו'‪ .‬ויש לך‬ ‫"תורת ה' תמימה משיבת נפש"‪.‬‬ ‫מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבת אחת וכו'‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫הפני יהושע‪ ,‬החתם סופר‪ ,‬והחוות יאיר זי"ע‪ ,‬שואלים‬ ‫המפרשים מקשים הא אי' בר"ן בריש מסכת נדרים‬ ‫שהרי לפי המסורה שלפנינו כל האותיות שבתורה אינן‬ ‫שאין אדם מחסר בראש דבריו ? ותירץ הרבי ה"אמרי‬ ‫אלא שלוש מאות אלף וארבעת אלפים ושמונה מאות‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬שהתורה חסרה במיוחד בהתחלה כדי‬ ‫וחמש? – מכאן שגם הטעמים‪ ,‬הנקודות והתגין הלכה‬ ‫להראות שבתורה צריך להיות יגיעה‪ ,‬ובלי יגיעה אין‬ ‫למשה מסיני הם ונכנסים בחשבון‪.‬‬ ‫יודעים אפילו את התיבה הראשונה‪.‬‬ ‫עוד פירש בזה מה שאומרים בתפלת ראש השנה 'גם‬ ‫הרה"ק מביאלובז'יג זי"ע היה אומר בשם סבו הרבי ר'‬ ‫כל העולם כלו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך'‪,‬‬ ‫ירחמיאל מפשיסחא זי"ע‪' ,‬בראשית ברא' – ראשית‬ ‫הלא אחרי שאומר כל העולם כולו – על מי קאי שוב‬ ‫לכל צריך יהודי להיות בריא ושיהיו לו "בני חיי מזוני"‪.‬‬ ‫ובריות בראשית‪ ,‬אך הכוונה על בני ישראל שהם בריות‬ ‫שלושה אלה מרומזים במילה "ברא"‪ .‬ברא – פירושו בן‪,‬‬ ‫בראשית‪ ,‬בשביל ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬והם עיקר‬ ‫ברא – גם פירושו בריאות‪ .‬וגם מזון מלשון 'ויצברו בר'‪.‬‬ ‫בריאת ששת ימי בראשית‪ ,‬ולכך נאמר מתחילה 'חל'‬ ‫ואחר כך 'חרדו'‪ ,‬שחרדה גדולה מחיל‪.‬‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אומר‪ :‬בראשית ברא‬ ‫אלקים – סופי תיבות אמת‪ .‬חז"ל אמרו חותמו של‬ ‫שאל הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬מפני מה ברא‬ ‫הקב"ה אמת‪ .‬דרכו של המחבר שהוא טובע חותמו‬ ‫הקב"ה את העולם עם התורה‪ ,‬וכי ח"ו היה צריך‬ ‫ונותן את שמו בשער הספר‪ .‬וכך טבע הקב"ה את‬ ‫השי"ת להתורה הק' לברוא את העולם?! אלא‪ ,‬שרצה‬ ‫חותמו אמת בראש ספרו – ספר התורה‪.‬‬ ‫להראות לעולם היאך התורה הקדושה גדולה היא‪,‬‬ ‫והצורך לאדם לקיים אותה‪ ,‬למען ידע האדם כי יכולים‬ ‫אומרים בשמו‪ :‬חותמו של הקב"ה אמת‪ ,‬לפי שאת‬ ‫לברוא עם התורה עולמות גדולים‪ ,‬כמו שברא הקב"ה‬ ‫האמת אי אפשר לזייף‪ ,‬שאם מזייפים אותה‪ ,‬הרי שוב‬ ‫עם התורה את העולם‪.‬‬ ‫אין זו אמת‪...‬‬ ‫ברש"י‪ :‬ברא אלקים – ולא נאמר ברא ה'‪ ,‬שבתחלה‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש משרת מרימנוב זי"ע היה מפרש‬ ‫עלה במחשבה לבראתו במדת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם‬ ‫דברי רש"י כך‪ :‬מה "מתוק" הוא הטעם של הפתיחה‬ ‫מתקיים‪ ,‬הקדים מדת רחמים למדת הדין וכו'‪.‬‬ ‫ב'בראשית'!‪...‬‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם המהר"ל‪ :‬למאי‬ ‫נפקא מינה מה עלה בתחילה במחשבה‪ ,‬כיון דסוף סוף‬ ‫בספר "תשואות חן" כתב‪ :‬יש להבין למה נאמר‬ ‫ברא במדת הרחמים?‪ ,‬ותירץ‪ ,‬דהכוונה להורות לאדם‪,‬‬ ‫בראשית 'ברא' דוקא‪ ,‬ולמה לא אמר בראשית 'יצר' או‬ ‫שתחילת מחשבתו צריכה להיות לזכות בדין‪ ,‬ולא‬ ‫'עשה'‪ .‬ומבאר שבראשית רומז אל התורה‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫לסמוך על רחמים‪ .‬וכמו שאי' בגמ' [ברכות יז‪ ]:‬כל‬ ‫רש"י בראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית‬ ‫העולם כולו ניזונין בצדקה‪ ,‬והם [צדיקים] ניזונין בזרוע‪,‬‬ ‫דרכו‪ .‬ואלקים – הוא מדת הדין‪ ,‬וברא – הוא מלשון‬ ‫ורואים שצדיקים היו מנסים מקודם לזכות בדין‪.‬‬ ‫בריאות‪ .‬והנה בכח התורה יכולים להבריא ולהמתיק כל‬ ‫הדינים‪ ,‬ודרך התורה אפשר להביא רפואה לכל‬ ‫במדרש‪ :‬בזכות ג' דברים שנקראו ראשית‪ :‬חלה‪,‬‬ ‫המחלות ולהבריא ולהמתיק את כל הדינים שעליו‪,‬‬ ‫מעשרות‪ ,‬וביכורים‪.‬‬ ‫התורה היא רפואה לכל‪ .‬וזהו 'בראשית' ע"י התורה‬ ‫שואל הגרח"ק זצ"ל ב"טעמא דקרא"‪ :‬הרי ראשית הגז‬ ‫שנקראת ראשית‪' ,‬ברא אלקים'‪ ,‬אפשר להמתיק את‬ ‫נקראת ראשית‪ ,‬ומדוע לא נמנתה אף היא במדרש?‬ ‫כל הדינים ולהביא ישועות ורפואות אכי"ר‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫פ"א ששלח הבעש"ט הק' מכתב להרה"ק רבי גרשון‬ ‫וי"ל‪ ,‬שהרמב"ם [פ"י מביכורים ה"ה] כתב שמצות‬ ‫מקיטוב זי"ע שהתגורר בארץ ישראל [והיה גיסו – אח‬ ‫ראשית הגז ענינה כדי שיהיה לכהן צמר ממה לעשות‬ ‫אשתו]‪ ,‬וכתב שבשבת פלוני חיפש אחריו ולא ראהו‬ ‫בגדים‪ ,‬ואם כן בשעת בריאת העולם שעדיין לא היה‬ ‫בכל ארץ ישראל‪ ,‬ושאלו אם שהה בשבת ההיא בחוץ‬ ‫צורך בבגדים שרק אחר חטא עץ הדעת הוצרכו‬ ‫לארץ‪ .‬וכל זה ראה על ידי האור הגנוז שגנוז בתורה‪.‬‬ ‫לבגדים‪ ,‬א"כ עדיין לא הייתה מצוה זו בעולם ולכן לא‬ ‫וזהו הרמז למה שכתב הבעל הטורים א"ת האו"ר‬ ‫נאמרה במדרש‪.‬‬ ‫בגימטריא בתור"ה‪ ,‬שגנז את האור בתוך התורה ועל‬ ‫ידי התורה יכולים לראות את האור הגנוז‪.‬‬ ‫והארץ היתה תוהו ובהו ורוח אלקים מרחפת על פני‬ ‫המים‪( :‬א ב)‬ ‫ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי‬ ‫מפרש ה"בן איש חי" זצ"ל‪' :‬והארץ היתה תוהו ובוהו' –‬ ‫בקר יום אחד‪( :‬א ה)‬ ‫האדם אובד עצות בגלל תאוות גופו‪ .‬ומדוע‪ ,‬כי 'חושך‬ ‫במדרש‪' :‬ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהן של‬ ‫על פני תהום' – זה היצר הרע המחשיך פני הבריות‬ ‫צדיקים‪ ,‬ולחושך קרא לילה'‪ ,‬אלו מעשיהן של רשעים‪,‬‬ ‫[עי' בזוה"ק ח"א קלא‪ ,].‬שעמל לדחות את האדם‬ ‫איני יודע באיזה מהן חפץ יותר‪ ,‬תלמוד לומר 'וירא‬ ‫לתהום רבה ע"י העבירות‪ .‬ומהי העצה נגדו‪' :‬רוח‬ ‫אלקים את האור כי טוב'‪ ,‬הוי אומר הוא חפץ‬ ‫אלקים' – הוא היצר טוב המלמד את האדם לשמוע‬ ‫במעשיהם של צדיקים‪.‬‬ ‫בקול בוראו‪' ,‬מרחפת על פני המים' – אין מים אלא‬ ‫בכל ספרי החסידות שואלים על דברי המדרש‪ ,‬מה היא‬ ‫תורה‪ .‬וכמשחז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה‬ ‫שאלת המדרש באומרו איני יודע באיזה מהן חפץ יותר‬ ‫תבלין‪ ,‬וע"י התורה יגבר כח היצר טוב – 'ויאמר אלקים‬ ‫– וכי יעלה על הדעת לומר שהקב"ה חפץ יותר‬ ‫יהי אור'‪ ,‬יזרח אור בנשמתו‪.‬‬ ‫במעשיהן של רשעים?‬ ‫הרה"ק ה"תפארת עוזיאל" זי"ע מבאר דברי המדרש‬ ‫בשם הרבי ר' ברוך ממז'בוז זי"ע‪' :‬רוח אלקים' – אלו‬ ‫בפשטות‪ :‬דהנה כתיב אצל האשה הצרפית שאמרה‬ ‫הצדיקים‪' .‬מים' – זו תורה‪' .‬מרחפת' – איתא נוגע ואינו‬ ‫לאליהו 'מה לי ולך וגו' באת אלי להזכיר את עוני'‪,‬‬ ‫נוגע‪ ,‬שצדיקים אומרים תורה‪ ,‬פעמים נוגע‪ ,‬היינו‬ ‫ופירש"י שכל זמן שלא באת אצלי לא היו מעשי‬ ‫מתיישב בפסוק‪ ,‬ולפעמים אינו נוגע‪ ,‬היינו שאין‬ ‫נחשבים לעונות נגד מעשי אנשי מקומי‪ ,‬רק שנגד‬ ‫מתיישב כ"כ בפסוק‪.‬‬ ‫מעשיך נחשבים מעשי לעונות‪ .‬נמצא מזה שיש שני‬ ‫אופנים איך לשפוט את העולם‪ ,‬אופן אחד הוא כמו‬ ‫ויאמר אלקים יהי אור‪( :‬א ג)‬ ‫שהיה אצל האשה ההיא‪ ,‬דהיינו לשפוט את הרשעים‬ ‫ב"ניצוץ אחד"‪ :‬דרש הרה"ק רבי נח מלכוביץ זי"ע את‬ ‫בסמוך אצל הצדיקים‪ ,‬שכשמעמידין מעשה הרשעים‬ ‫הפסוק כמין חומר‪ .‬שאם אדם מישראל רואה עצמו‬ ‫מול מעשה הצדיקים‪ ,‬אז העונש לרשעים קשה יותר‪,‬‬ ‫במצב של חוסר והסתר‪ ,‬ומר לו מר‪ ,‬אזי אם יעמוד‬ ‫שהרי כלפי הצדיק כל עבירה שעושה הרשע נחשבת‬ ‫האדם 'ויאמר' בתחינה בלב שלם‪' :‬אלקים‪ ,‬יהי אור'!‬ ‫לגדולה יותר ועונשה גדול יותר‪.‬‬ ‫אין ספק שדבריו יתקבלו בשמים‪ ,‬ואכן יזכה לראות כי‬ ‫ויש בחינה אחרת שהיא להיפך מזה‪ ,‬והוא כמו שכתוב‬ ‫'ויהי אור'‪...‬‬ ‫אצל נח 'איש צדיק תמים היה בדורותיו' ודרשו שכנגד‬ ‫מעשי דורו היה נחשב כצדיק‪ .‬נמצא שכאשר‬ ‫וירא אלקים את האור כי טוב‪( :‬א ד)‬ ‫מסתכלים על מעשי הצדיקים מול מעשי הרשעים עי"ז‬ ‫ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע וה"מאור עינים" זי"ע‬ ‫נתגדל זכות הצדיקים יותר‪ ,‬וכל מצוה שעושה נחשב‬ ‫מביאים את דברי רש"י בשם המדרש‪ :‬ראה שאינו כדאי‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬ועי"ז מתרבה שכרו יותר‪ .‬ואלמלא היו‬ ‫להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא‪ .‬ובבעל‬ ‫מצרפים מעשה הצדיק סמוך למעשה הרשע אפשר‬ ‫הטורים כתב‪ :‬א"ת האו"ר בגימטריא "בתור"ה"‪.‬‬ ‫שלא היה נחשב לצדיק כלל‪ ,‬כמו שמצינו אצל נח דאילו‬ ‫ומביאים בשם הבעש"ט הק' זי"ע שפירש‪ ,‬היכן גנזו‪,‬‬ ‫היה בדורו של אברהם לא היה נחשב‪ ,‬ורק בדור המבול‬ ‫ואמר שגנזו בתורה‪ .‬וכתבו שאצל הבעש"ט הק' ראו‬ ‫היה נחשב לצדיק‪.‬‬ ‫כמה מעשיות איך שהשתמש באור הגנוז‪ .‬וכמו שהיה‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ומפאת זה אצלנו עם ישראל יום השבת הוא היום‬ ‫וזה שאמרו במדרש‪ :‬איני יודע באיזה מהן חפץ יותר –‬ ‫האחרון של השבוע‪ ,‬ואצלם יום מנוחתם הוא בתחילת‬ ‫האם להעמיד הרשע אצל הצדיק כדי להגדיל עונשו של‬ ‫השבוע‪ ,‬יען אצלנו תהיה המנוחה בסוף‪ ,‬ואצלם בסוף‬ ‫הרשע‪ ,‬או להעמיד הצדיק אצל רשע כדי להגדיל שכרו‬ ‫יסורים‪.‬‬ ‫של הצדיק‪ ,‬תלמוד לומר 'וירא אלקים את האור כי טוב'‪,‬‬ ‫שהקב"ה מסתכל על מעשי הצדיקים סמוך למעשי‬ ‫ברש"י‪ :‬לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב 'יום‬ ‫הרשעים כדי להגדיל שכרן של הצדיקים‪ ,‬ולא כדי‬ ‫ראשון'‪ ,‬כמו שכתוב בשאר הימים 'שני' 'שלישי'‬ ‫להגדיל עונש הרשעים‪ ,‬וכדכתיב 'ורב חסד'‪ ,‬ודרשו על‬ ‫'רביעי'‪ ,‬למה כתב אחד ? לפי שהיה הקב"ה יחיד‬ ‫זה בגמ' מטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני‪ .‬כך מפורש‬ ‫בבראשית רבה‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע [תרע"ב] מביא בשם‬ ‫הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע בפירושו "תפלה למשה"‬ ‫אביו הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬דמעשיהם של רשעים‬ ‫על תהלים מפרש את הפסוק‪' :‬ימים יוצרו ולא [ולו]‬ ‫אלו המצוות שעושים הרשעים מזמן לזמן‪ ,‬והיה מקום‬ ‫אחד בהם' ‪' -‬ימים יוצרו' – ר"ל הימים אשר יצרו בהם‬ ‫לומר שהמה חביבים ביותר לפני המקום‪ ,‬שהרי עליהם‬ ‫את כל הנבראים‪ ,‬דהיינו ימי בריאה‪' ,‬ולא אחד בהם' –‬ ‫להתייגע ביגיעה גדולה ועצומה כדי לעשות מעשים‬ ‫לא היה ראוי להיות נכתב "אחד" בהם‪ ,‬כלומר 'יום‬ ‫טובים‪ ,‬ודלא כדרך הצדיקים שרגליהם מאליהם ירוצו‬ ‫אחד' – רק ראשון כמו שני ושלישי כקושית המדרש‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬וכמ"ש דוהמע"ה 'חשבתי דרכי ואשיבה‬ ‫המובא ברש"י‪ ,‬ע"ז מיישב הקרא כתירוץ המדרש‪' :‬ולו‬ ‫רגלי אל עדותיך' ודרשוהו במדרש [במד"ר לה א] אמר‬ ‫אחד בהם' – ר"ל לרמז עליו ית' שהוא יחיד בעולמו‬ ‫דוד רבש"ע בכל יום ויום וכו' וא"כ היה מקום להסתפק‬ ‫נכתב 'אחד בהם' ודפח"ח‪.‬‬ ‫שמא מעשיהם של הרשעים חשובים יותר לפני‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לכן בא המדרש ללמדנו‪ ,‬שהקב"ה חפץ‬ ‫ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר‬ ‫ומחבב יותר את המצוות של הצדיקים‪.‬‬ ‫מעל הרקיע ויהי כן‪( :‬א ז)‬ ‫הרה"ק מנאדרזין זי"ע בספרו "ישרש יעקב" מבאר‪:‬‬ ‫הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע מבאר [בפ' שמות] שמה‬ ‫דנרמז בזה כמה חביבה מידת הענוה‪ ,‬דמדוע נקט מים‬ ‫שהרשעים שבים מדרכם הרעה ואעפ"כ אמר במדרש‬ ‫התחתונים תחילה‪ ,‬ומבאר עפ"י התקוני זוהר‪ :‬שכאשר‬ ‫שהקב"ה חפץ יותר במעשי הצדיקים שהם צדיקים‬ ‫עשה הקב"ה את הרקיע והבדיל בין מים למים היו‬ ‫מעיקרם מפני שהצדיקים הם הם הגורמים לרשעים‬ ‫המים התחתונים "בוכין ואמרין אנן בעיין למיהוי קדם‬ ‫שישובו ע"י שהם מעוררים לבבם לעזוב דרכם ולשוב‬ ‫מלכא ובען לסלקא לעילא"‪ ,‬נמצא שבאותה שעה היה‬ ‫אליו יתברך ולקשר עצמם לשרשם‪ .‬עי"ש באריכות‬ ‫לבם נשבר בקרבם מחמת שנתרחקו מן הקדושה‪,‬‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫לפיכך נזכרו תחילה כאן דמידת הענוה חביבה מאד‬ ‫בעיני הקב"ה‪ ,‬כמ"ש [ח"א קכב‪ ].‬מאן דאיהו זעיר איהו‬ ‫אומר הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע‪' :‬ויהי ערב' – יש‬ ‫רב‪.‬‬ ‫גלות‪' ,‬ויהי בוקר' – תבוא הגאולה‪ ,‬וזה יקרה בגלל 'יום‬ ‫אחד' – היינו שישמרו לפחות שבת אחת‪.‬‬ ‫ויהי ערב ויהי בוקר יום שני‪( :‬א ח)‬ ‫דרש ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ זי"ע‪ :‬הקדמונים‬ ‫ה"אמרי שפר" אומר‪ :‬קודם ערב ואחר כך בוקר‪ ,‬כי‬ ‫פירשו למה לא נאמר 'כי טוב' ביום שני‪ ,‬כי בו היה‬ ‫אצלנו הולך היום אחר הלילה‪ ,‬לא כן אצל אומות העולם‬ ‫הבדל והפירוד בין מים למים – והרי גם ביום ראשון היה‬ ‫הלילה הולך אחר היום‪ .‬וזה הוא גורלו של עם ישראל‪,‬‬ ‫פירוד בין חושך לאור?‬ ‫הלילה המרמז ליסורים הוא אצלנו קודם‪ ,‬ותקותנו‬ ‫אלא‪ ,‬אור וחושך הם שני דברים‪ ,‬ואילו בין מים למים –‬ ‫שאחר היסורים יבוא יום ישועתנו‪ ,‬ואצל האומות הוא‬ ‫ביניכם לביניכם (פירוד בין יהודים חרדים) למה‬ ‫להיפך‪ ,‬כאמור צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה‬ ‫להפריד?‬ ‫והרשעים להיפך‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כל הארץ‪' ,‬ויהי כן'‪ ,‬כאשר ישראל עושים התורה‬ ‫ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום‬ ‫והמצוות‪' ,‬אל מקום אחד'‪ ,‬רק לשם ה'‪ ,‬שמעלים הכל‬ ‫אחד ותראה היבשה‪ ( :‬א ט)‬ ‫אל השורש‪ ,‬ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬כן‪' ,‬ויאמר אלקים יקוו‬ ‫רבינו בחיי כותב‪" :‬על דרך המדרש 'לאיתנו' לתנאו‪ ,‬וכן‬ ‫המים מתחת השמים' – הקב"ה מאסף את כל‬ ‫רמז בבראשית‪' :‬ותראה היבשה' כלומר המים‪.‬‬ ‫החסדים אל מקום אחד‪ ,‬רק לישראל‪ ,‬ומי כעמך‬ ‫בספר "ומתוק האור"‪ :‬מבאר הדבר עפ"י סיפור‪:‬‬ ‫ישראל‪ ,‬גוי אחד בארץ‪' ,‬ותראה היבשה'‪' ,‬ויאמר‬ ‫כשהיה רבי איצ'לה בנו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין‬ ‫אלקים' – כשישראל עושים התורה והמצוות רק לשם‬ ‫זצ"ל בן חמש‪ ,‬הביאו אביו לרבו הגאון מוילנא זצ"ל‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬אז 'ויאמר אלקים' – גם מידת הדין מסכימה שיהיה‬ ‫שאלו הגר"א‪" :‬אמור נא לי‪ ,‬מה התחדש לך בלימוד‬ ‫'ויקוו המים'‪ ,‬שיתאספו החסדים ונראה את ישועת‬ ‫החומש"?‬ ‫אלקינו‪.‬‬ ‫נענה רבי איצ'לה ואמר‪ :‬בפסוק 'יקוו המים'‪ ,‬שתי‬ ‫המילים 'ותראה היבשה' נראות לכאורה‪ ,‬כמיותרות‪.‬‬ ‫ויאמר אלקים תדשא הארץ וגו' עץ פרי וגו' ותוצא‬ ‫שכן אם יקוו המים אשר מתחת לשמים למקום אחד‪,‬‬ ‫הארץ וגו' ועץ עושה פרי וגו'‪( :‬א יא יב)‬ ‫מה יהיה במקום השני? הרי ממילא תראה היבשה‪,‬‬ ‫ברש"י ז"ל‪ :‬שיהא טעם העץ והפרי שוה לפיכך‬ ‫ואם כן לשם מה נכתבו המילים הללו?‬ ‫כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא‪.‬‬ ‫נהנה הגר"א משאלתו של הינוקא‪ ,‬והאזין בדריכות‬ ‫החזקוני מסביר‪ ,‬שהאדמה עשתה זאת לשם שמים‪ ,‬כי‬ ‫לתשובה שהשמיע‪ :‬ידוע שהקב"ה התנה תנאי עם‬ ‫חששה שאם גם לעצים יהיה טעם‪ ,‬יגדעו בני אדם את‬ ‫הים שיקרע בפני בני ישראל בעת יציאת מצרים‪ .‬עה"פ‬ ‫העצים כדי למוכרם בשוק כפירות והם יתכלו מן‬ ‫[שמות יד כז] 'וישב הים לאיתנו' דרשו חז"ל [בר"ר ה‬ ‫העולם‪ ,‬לפיכך עשתה שלעצים לא יהיה טעם‪ ,‬אלא רק‬ ‫ד] כי חזר הים לתנאו הראשון שהתנה עמו הקב"ה‬ ‫לפירות‪ .‬ומ"מ אף שלא עשתה רצון ה'‪ ,‬ואף נענשה על‬ ‫בבריאת העולם‪ ,‬שעליו להיקרע לפני בנ"י ולשמש‬ ‫כך‪ ,‬כוונתה היתה לטובה‪.‬‬ ‫עבורם כיבשה‪ ,‬והרי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא‪,‬‬ ‫והיכן רמוז תנאי זה? ונראה שהרמז לכך טמון בפסוק‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע פירש‪ :‬על פי מ"ש בספר‬ ‫'יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה‬ ‫חסידים על 'פוקד וגו' על בנים'‪ ,‬הטעם שאם היה הבן‬ ‫היבשה'‪.‬‬ ‫כראוי היה מועיל זכותו גם לאביו שלא יקלקל‪ ,‬וכן כאן‬ ‫כך כתבה התורה את המילים‪ ,‬כי כאן נרמז תנאי זה‬ ‫כיון שהאדם נברא מן האדמה‪ ,‬היה צריך להועיל‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬כי קודם כל נצטוו המים להקוות‬ ‫להאדמה שלא תחטא ג"כ כיון שנברא ממנה‪.‬‬ ‫מתחת השמים 'אל מקום אחד'‪ ,‬ומלבד זאת התנו עמם‬ ‫תנאי מפורש ש'תראה היבשה'‪ ,‬כי ביום מן הימים יהיה‬ ‫ה"נודע ביהודה" [בספר "דורש לציון"] שואל‪ :‬מדוע‬ ‫עליהם לתת מקום ליבשה בתוך הים‪ ,‬נמצא‪ ,‬א"כ‪,‬‬ ‫נענשה האדמה רק אחרי חטא אדם וחוה‪ ,‬לכאורה מיד‬ ‫שהמילים 'ותראה היבשה' אינן מיותרות‪...‬‬ ‫כשקלקלה ביום השלישי לבריאה‪ ,‬היה צריך להענישה‬ ‫ומספרים שהגר"א נשק לרבי איצ'לה בראשו‪ ,‬כי מאד‬ ‫שלא הוציאה עץ פרי?‬ ‫נהנה מתשובתו המחוכמת‪ ,‬והתבטא ואמר‪" :‬מובטחני‬ ‫ומתרץ‪ :‬שקודם שנבראו אדם וחוה‪ ,‬לא היה ניכר כלל‬ ‫שהילד הזה יגדל לדרשן גדול בישראל"‪ .‬וכך הוה‪.‬‬ ‫העונש שהאדמה נענשה‪ ,‬ורק אחרי שנבראו אז מורגש‬ ‫וכעת מובנים דברי הרבינו בחיי‪.‬‬ ‫עונש האדמה‪ ,‬לכך לא נענשה מיד ביום ג'‪ ,‬רק ביום ו'‬ ‫שנולדו אדם וחוה‪.‬‬ ‫ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים אל מקום‬ ‫אחד ותראה היבשה ויהי כן‪( :‬א ט)‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬החוקרים אומרים שיש‬ ‫הרה"ק ה"פחד יצחק" מבאיאן זי"ע מפרש את הפסוק‪:‬‬ ‫אילנות שבשרשיהם נמצאים הרבה מליונים ברואים‪.‬‬ ‫חז"ל דרשו 'אין מים אלא תורה'‪ ,‬כשאדם עושה מצוה‬ ‫והנה זה ק"ו‪ ,‬ומה אילנות שכולם נבראו במאמר אחד‬ ‫ולומד תורה‪ ,‬צריך לראות שיהיה רק 'אל מקום אחד'‪,‬‬ ‫'תדשא הארץ' וגו'‪ ,‬ק"ו בן בנו של ק"ו כל התורה כולה‬ ‫היינו לשם ה'‪ ,‬במחשבות טהורות‪ ,‬ואז 'ותראה‬ ‫כמה תילי תילים תלוים בה‪.‬‬ ‫היבשה'‪ ,‬ויראו אותו כל אפסי ארץ‪ ,‬והיה ה' למלך על‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברש"י‪ :‬על ידי שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס‬ ‫והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן‪:‬‬ ‫את דעתה‪.‬‬ ‫(א טו)‬ ‫אומרים בשם אחד הגדולים‪ ,‬ששאל מה פיוס הוא זה‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"קדושת אהרן" מסדיגורה זי"ע‪:‬‬ ‫אפילו הרבה צבאיה‪ ,‬עדיין אורה פחות כנגד המאור‬ ‫שלכאורה קשה‪ ,‬הלא מדרך הטבע שהמנורה המאירה‬ ‫הגדול? אלא‪ ,‬בזה שנתן לה כוכבים במאור קטן יותר‪,‬‬ ‫את החדר קטנה בהרבה מן החדר‪ ,‬ולמה צבא השמים‬ ‫נתפייסה‪ ,‬שראתה כי יש קטנים ממנה‪.‬‬ ‫המאירים את הארץ גדולים פי כמה וכמה מן העולם?‬ ‫אלא‪ ,‬נאמר "בראשית ברא"‪ ,‬וחז"ל דרשו בשביל‬ ‫ויברא אלקים את התנינים הגדולים‪( :‬א כא)‬ ‫ישראל שהם ראשית‪ .‬ואדם בישראל גדול כל כך‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שבראם זכר ונקבה‪ ,‬והרג את הנקבה ומלחה‬ ‫שהחמה והלבנה וכל הכוכבים נחשבים כנגדו כמנורה‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא וכו'‪.‬‬ ‫קטנה בחדר גדול מאד‪.‬‬ ‫מרן אד"ש אמר בשם אביו הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‬ ‫שמביא בכתבים בשם ה"חפץ חיים" זצ"ל מאמר יפה‪,‬‬ ‫ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור‬ ‫מה היה צריך למלחה לעתיד לבוא? האם לא יהיה מה‬ ‫הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת‬ ‫ליתן אז רק דג ישן כ"כ מששת ימי בראשית?‬ ‫הלילה ואת הכוכבים‪( :‬א טז)‬ ‫רק מה שנברא ע"י הקב"ה בעצמו הוא יותר מצד‬ ‫בגליון החומש של הגר"א מצאו רשום בכתב יד קדשו‬ ‫הקדושה‪ .‬ואפשר הטעם כי בריאתם היתה קודם‬ ‫את המילים "כיומא – פ"ו"‪ .‬ורבים יגעו ולא מצאו את‬ ‫החטא‪ ,‬ועל כן יש לה חשיבות‪ ,‬שאין בה חטא‪ ,‬ולכך‬ ‫פתרונה של רשימה קצרה זו‪ .‬עד שבא תלמידו הגדול‬ ‫הוא מאכל של לעתיד לבא‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל‪ ,‬ופירש את דברי רבו‪:‬‬ ‫כי הנה בחולין ס‪ :‬מובא "רבי שמעון בן פזי רמי‪ :‬כתיב‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬הדגים הם הראשונים‬ ‫'ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים'‪ ,‬וכתיב 'את‬ ‫שנאמר בהם לשון בריאה‪ ,‬לכן אוכלים בשבת דגים‪.‬‬ ‫המאור הגדול ואת המאור הקטן'‪ .‬אמרה ירח לפני‬ ‫הקב"ה‪ :‬רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר‬ ‫הגרדח"א שליט"א מביא‪ :‬שמעתי לפרש‪ ,‬לשם מה‬ ‫אחד? אמר לה‪ ,‬לכי ומעטי את עצמך‪.‬‬ ‫מלח דג ישן נושן מלפני כמה אלפי שנים‪ ,‬וכי יש מעצור‬ ‫לפי דרשה זו יוצא שבראשית הבריאה היו שני‬ ‫להקב"ה לברוא לויתן חדש וטרי עבור הצדיקים שיהנו‬ ‫המאורות שווים בגודלם ואחרי כן הפך אחד מהם‬ ‫מדג חדש לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫(הירח) להיות ל"מאור הקטן"‪ .‬ואולם לפי דברי רבי‬ ‫אמנם אכן אין זה אלא כדי לשמור לצדיקים לעת"ל‬ ‫אברהם אבן עזרא בפירושו לתורה יוצא שהדרש אינו‬ ‫טעם של בריה שמקודם החטא‪...‬‬ ‫מוכרח‪ ,‬שבאמת היו אחד גדול ואחד קטן מראשית‬ ‫הבריאה‪ ,‬אלא "שנקראו השנים הגדולים כנגד שאר‬ ‫פרו ורבו‪( :‬א כב)‬ ‫הכוכבים וכן נקראו בני ישי הגדולים כנגד האחרים"‪.‬‬ ‫מובא ב"אוצר הידיעות" בשם "דעת זקנים" מבעלי‬ ‫וכדי להצדיק דרשת חז"ל ציין הגר"א‪" :‬כיומא ‪ -‬פ"ו"‪.‬‬ ‫התוספות‪ ,‬שהסיבה שהיצורים של כלאים אינם‬ ‫כלומר כיומא פרק ו'‪ ,‬וכוונתו למה שנאמר שם במשנה‬ ‫מתרבים‪ ,‬כי הקב"ה בירך את בעלי החיים בברכת 'פרו‬ ‫"שני שעירי יום הכיפורים מצוותן שיהיו שניהם שווים‬ ‫ורבו'‪ ,‬אולם ברכה זו נאמרה רק למי שהיה בששת ימי‬ ‫במראה‪ ,‬בקומה ובדמים"‪ ,‬ובגמרא שם "יקח שני‬ ‫בראשית‪ ,‬ומי שלא היה אז – כמו כל יצורי הכלאים –‬ ‫שעירי עזים" מיעוט שעירי שנים מה תלמוד לומר‬ ‫לא קיבל ברכה‪...‬‬ ‫שניים? "שיהיו שניהם שווים"‪.‬‬ ‫ומתוך כלל זה הוכיח ר' שמעון בן פזי את דרשתו‪ ,‬כי‬ ‫ויאמר אלקים נעשה אדם כצלמנו כדמותנו וגו'‪( :‬א כו)‬ ‫בכתוב נאמר‪" :‬ויברא אלקים את שני המאורות‬ ‫הרה"ק ה"חידושי הרי"ם" זי"ע פירש ואמר‪ :‬אחרי‬ ‫הגדולים" וסתם "מאורות" שניים‪ ,‬ומה תלמוד לומר‬ ‫הבריאה אמר השי"ת לכל הבריאה 'נעשה אדם' וגו'‪,‬‬ ‫שניים? ללמדך שבשעת הבריאה היו שניהם שווים‪,‬‬ ‫מאחר שכל הברואים המה רק עבור האדם‪ ,‬והאדם‬ ‫ואם למה נאמר אחר כך "המאור הקטן"? ומזה מוכח‬ ‫הוא צורת הבריאה‪ ,‬וזה 'בצלמנו'‪.‬‬ ‫שאחרי זה נתקטן‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הבריאה כולה‪ ,‬דהיינו שכל נברא ונברא בעולם יתן‬ ‫ואמר בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬שפירש‬ ‫מתכונתו ומסגולתו עבור האדם‪ .‬השור יתן בו תכונת‬ ‫הברכה "בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה‬ ‫שור‪ ,‬הארי תכונת ארי והנחש אף הוא יתן חלקו‪ .‬נמצא‬ ‫שבראת" – שברא השי"ת שיהא אדם צריך לכל‬ ‫שכל אדם הוא עולם קטן‪ ,‬הכולל בתוכו תכונות כל‬ ‫הנבראים‪ ,‬שעל ידי זה יש חיות בכל הנפשות‪ ,‬וזהו‬ ‫הנבראים‪ ,‬ובהן גם כוחותיהן של כל החיות רעות‬ ‫"להחיות בהם נפש כל חי"‪.‬‬ ‫שבעולם‪.‬‬ ‫העולה מכך הוא‪ ,‬שהאדם מטבעו ומיסודו אין חיה רעה‬ ‫הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע [יו"ד כ"ט תשרי‬ ‫ממנו‪ ,‬ועוד נוסף הוא עליהן בשני כלי המשחית שניתנו‬ ‫תרמ"ה] כותב‪ :‬יש לומר דאם אדם רוצה לקדש עצמו‬ ‫לו – הדעה והדיבור‪ .‬רק כשם שכל חיה רעה ניתן‬ ‫להיות אדם השלם‪ ,‬צריך להיות קודם אתערותא‬ ‫לאוסרה בשלשלאות של ברזל ולרסנה‪ ,‬כך ברא הקב"ה‬ ‫דלתתא לקדש עצמו מלמטה‪ ,‬ואח"כ מקדשין אותו‬ ‫שלשלת גם עבור האדם‪ .‬ומה היא‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬אשר‬ ‫מלמעלה‪ .‬כמ"ש חז"ל 'פתחו לי פתח כחודו של מחט'‬ ‫רק היא מסוגלת לעצרו ולרסנו‪ .‬נמצאנו למדים‪ ,‬אשר‬ ‫כו'‪ ,‬ואח"כ מסייעין אותו מלמעלה‪ ,‬דאלמלא עוזרו אינו‬ ‫אדם בעל יראת שמים מרובה‪ ,‬אדם גדול הוא‪ ,‬יר"ש‬ ‫יכול לו [קדושין ל‪ .]:‬וזה 'ויאמר אלקים' – שהקב"ה‬ ‫במידה מעטה בלבד – אדם קטן הוא‪ .‬אולם אם נעדר‬ ‫אמר לאדם 'נעש"ה אדם בצלמנו כדמותינו'‪ ,‬לעשות‬ ‫הוא בכלל יר"ש – אינו אדם כלל‪ ,‬רק בעל חי בצורת‬ ‫אדם השלם שיהיה בצלמינו כדמותינו צריך שנעשה‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫אני ואתה‪ ,‬שיהיה אתערותא דלתתא קודם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫מסייעין אותו מלמעלה‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬אמר ר' סימון בשעה שבא הקב"ה לברוא את‬ ‫האדם הראשון‪ ,‬חסד אמר ייברא שהוא גומל חסדים‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומידת ענוה‬ ‫ואמת אומר אל ייברא שכולו שקרים‪ .‬צדק אומר ייברא‬ ‫שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן‪.‬‬ ‫שהוא עושה צדקות‪ ,‬שלום אומר אל יברא שכולו‬ ‫אומר הרבי ר' השיל זצ"ל‪ :‬שזה הפירוש בדברי חז"ל כל‬ ‫קטטה‪ .‬מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו ארצה‪.‬‬ ‫המתגאה כאילו עובד עבודה זרה‪ .‬לכאורה מה קשר יש‬ ‫שואל הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬מדוע השליך דוקא את‬ ‫בין גאוה לעבודה זרה?‬ ‫האמת‪ ,‬חותמו של הקב"ה? אלא‪ ,‬אמת של "אל יברא"‪,‬‬ ‫אלא בעל הגאוה אינו מפרש כפירש"י את הפסוק‬ ‫של מניעה מכל פעולה אינה אמת‪.‬‬ ‫'נעשה אדם' ללמוד ממנו מידת ענוה‪ ,‬אם כן יש מקום‬ ‫לטעות שיש שתי רשויות ח"ו‪ ,‬וממילא הוא עובד עבודה‬ ‫והרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אומר‪ :‬שהקב"ה לא‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫סילק את השלום‪ ,‬מפני שבלעדיו שום דבר לא יוכל‬ ‫להתקיים‪ .‬והעיקר – כשמרבים שלום ומחזקים אותו‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬מה שכתוב "נעשה"‬ ‫מגיעים סוף כל סוף‪ ,‬במוקדם או במאוחר‪ ,‬גם אל‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי כל המדות הטובות אינן נולדות בטבע‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬כמו עין טובה שאי' [ע"ז ג‪ :‬ד‪].‬‬ ‫ותעשה אדם כדגי הים‪ ,‬שנמשלו כדגים מה דגים שבים‬ ‫בספה"ק "בית ישראל" כתב‪' :‬נעשה'‪ ,‬השיתוף עם‬ ‫כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא‬ ‫האדם בעצמו‪ ,‬כפי שהאדם עצמו יהיה לו התשוקה‬ ‫מוראה של מלכות וכו' עיי"ש‪ .‬רק האדם צריך לעבדו‬ ‫והרצון להיות אדם – כן יש לו סיוע מן השמים‪.‬‬ ‫ולהפוך מדותיו לטובה‪.‬‬ ‫וזה "נעשה" אדם‪ ,‬כי השי"ת בורא את האדם‪ ,‬והאדם‬ ‫שאלו את החסיד הקוצקאי ר' אלעזר מביאליסטוק‬ ‫עצמו שהופך מדותיו לטובה‪ ,‬בשותפות "נעשה אדם"‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מה חטאה האמת שהשליכוה ארצה? השיב‪ :‬כיון‬ ‫בשלימות 'כצלמנו כדמותינו'‪.‬‬ ‫שהאמת אמרה אל ייברא שכולה שקר‪ ,‬אמרו לה‪ :‬האם‬ ‫חושבת את באמת שכל העולם שקר‪ ,‬ורק את לבדך‬ ‫דרש הגה"ק רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל – הי"ד‪ :‬הובא‬ ‫אמת ויציב ונכון וישר ונאמן? לכי ארצה‪...‬‬ ‫בזוה"ק שמאמר הקב"ה 'נעשה אדם' – הופנה לכל‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'האדם'‪ ,‬שהרי היה עוד אדם‪ ,‬לכן נקרא בשם העצם –‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר‪ :‬שאת קרח פתחה‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫האדמה את פיה ובלעה אותו‪ ,‬משום שהוא הרי חיפש‬ ‫את האמת‪ ,‬והאמת כתוב שה' השליך ארצה‪ ,‬לכן שלחו‬ ‫ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' לכם‬ ‫אותו לחפש אותה בתוך האדמה‪...‬‬ ‫יהיה לאכלה ויהי כן‪( :‬א כט‪-‬ל)‬ ‫ה"שפת אמת" על הש"ס במסכת ר"ה לב‪ .‬מקשה‪ ,‬לפי‬ ‫אחז"ל‪ :‬מפני מה נברא האדם אחרון למעשה‬ ‫אחת הדעות בגמ' שעשר המלכיות שאומרים בר"ה‬ ‫בראשית? זכה‪ ,‬אומרים לו אתה קדמת לכל‪ ,‬לא זכה‪,‬‬ ‫הם כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬והגמ'‬ ‫אומרים לו יתוש קדמך‪.‬‬ ‫מקשה שאם הכוונה לפעמים שמוזכר "ויאמר"‬ ‫בספר "נועם שיח" על הגש"פ מביא בשם הרה"ק רבי‬ ‫במעשה בראשית – הרי אינן אלא ‪ 9‬פעמים? ומתרצת‬ ‫יצחק מווארקא זי"ע שביאר זאת במשל נאה‪ :‬ישנם שני‬ ‫הגמ' ש"בראשית" נמי מאמר הוא‪ ,‬שהרי כתוב‪" :‬בדבר‬ ‫סוגי בעלי עגלה; האחד‪ ,‬הקב"ה חפץ להזמין לו את‬ ‫ה' שמים נעשו"‪.‬‬ ‫פרנסתו ושולח לו סוס ועגלה‪ ,‬ואילו השני – הקב"ה הזן‬ ‫וקשה‪ ,‬שמי שיספור יראה שאין תשע "ויאמר" ‪ -‬אלא‬ ‫את העולם כולו‪ ,‬חפץ לפרנס את הסוס ושולח לו בעל‬ ‫רק שמונה?‬ ‫עגלה שידאג לכל מחסורו‪...‬‬ ‫אולם עפ"י דברי הרבי ר' בונם זי"ע ב"קול שמחה" על‬ ‫שני העגלונים מתפרנסים באופן דומה‪ ,‬אולם מה רב‬ ‫פסוק זה‪ :‬שקודם שאמר ה' את המאמר "הנה נתתי‬ ‫ההבדל ביניהם? בעוד האחד – הסוס עמל עבורו‪ ,‬השני‬ ‫לכם" לא היו הפירות והירקות דבר מאכל כלל‬ ‫– עמל כל חייו למען הסוס‪...‬‬ ‫בטבע‪ .‬וכיון שאמר הקב"ה "הנה נתתי לכם וגו' " ‪-‬‬ ‫וכך אומר המדרש‪ :‬מפני מה נברא האדם אחרון‬ ‫בזה המאמר נעשה אוכל אדם‪ ,‬וכן לבהמה‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫למעשה בראשית? שאם לא זכה אומרים לו יתוש‬ ‫ואם כן אומר השפ"א‪ ,‬מיושב להפליא – "ויאמר אלקים‬ ‫קדמך‪ ,‬נבראת כדי לפרנס את היתושים מדמך‪...‬‬ ‫הנה נתתי לכם" הוא המאמר התשיעי שעליו דברה‬ ‫הגמ'‪ ,‬שהרי במאמר זה נעשו הפירות והירקות אוכל‪.‬‬ ‫ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'‪( :‬א כז)‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫בספר "אוצר פלאות התורה" מביא שהרה"ק המהר"ש‬ ‫מבאבוב זי"ע אמר בשם המהרי"ט אלגאזי זצ"ל שאמר‪:‬‬ ‫בספר "יגל יעקב" מביא בשם הרה"ק המוהר"י‬ ‫שאילו היה בזמן בריאת האדם היה מציע לבורא כל‬ ‫מבעלזא זי"ע שדקדק‪ ,‬מה שייך כאן אמירת 'ויהי כן'‪,‬‬ ‫העולמים שיברא את האדם באברים המתפרקים‪ ,‬כדי‬ ‫שלא נזכר בכאן שום בריאה חדשה שיהיה שייך לומר‬ ‫שאם תכאב רגלו למשל‪ ,‬לא יצטרך כל הגוף להיכנס‬ ‫'ויהי כן' כמו בשאר ימים‪ ,‬רק השי"ת מודיע להם‪ ,‬אשר‬ ‫למיטה לנוח‪ ,‬אלא יפרק רגלו וישכיבנה במיטה ‪...‬‬ ‫הכין דברי אוכל נפש‪.‬‬ ‫עוד אמר הרי"ט אלגאזי זצ"ל‪ :‬שהיה מציע שיברא‬ ‫ואמר הגה"ק זצ"ל‪ :‬שבמאמר זה היתה ג"כ בריאה‬ ‫השי"ת על הכרס מקום שנפתח באופן קל ומהיר‪,‬‬ ‫חדשה‪ ,‬שבמאמר זה ברא השי"ת לאדם בחינת תאוות‬ ‫וכשתגיע שעת אכילה יפתח ויכניס בבת אחת כל מה‬ ‫המאכל‪ ,‬וכח העיכול‪ ,‬ועל זה נאמר 'ויהי כן'‪.‬‬ ‫שהגוף צריך ובכך היה חוסך זמן רב‪ ,‬שהיה חוזר‬ ‫ללימודו מיד‪ ,‬ולא היה צריך לבטל כל כך הרבה זמן‬ ‫וירא אלקים וגו' והנה טוב מאד‪( :‬א לא)‬ ‫בשעת האכילה ‪...‬‬ ‫במדרש‪' :‬טוב' זה יצר טוב‪' .‬מאד' זה יצר הרע‪.‬‬ ‫בספר "דביר המוצנע" מבאר בדרך צחות מדוע מרומז‬ ‫אומר ה"טעמא דקרא"‪ :‬עד לידת קין כתיב בכל הפרשה‬ ‫היצר הרע בתיבת 'מאד'‪.‬‬ ‫'האדם' בה"א [חוץ ממקום שנאמר 'לאדם' שהה"א‬ ‫לפי המקובל בשם צדיקים‪ ,‬שמאז שבטלו אנשי כנסת‬ ‫נבלעת]‪ ,‬ומלידת קין ואילך נקרא בכל מקום 'אדם' בלא‬ ‫הגדולה את יצר הרע של ע"ז בעולם – גבר מאד יצר‬ ‫האות ה"א‪.‬‬ ‫תאוות הממון‪ .‬והנה‪ ,‬חז"ל דרשו 'בכל מאודך' – בכל‬ ‫הטעם הוא פשוט‪ ,‬עד לידת קין נקרא אדם הראשון‬ ‫ממונך‪ .‬נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שתיבת 'מאד' פירושה ממון‪.‬‬ ‫בשם המין – 'האדם' [בה"א הידיעה]‪ ,‬שהרי עדיין לא‬ ‫לפיכך נקרא היצה"ר 'מאד' שהוא רמז לתאוות הממון‪.‬‬ ‫היה אדם אחר‪ ,‬אבל אחר שקין נולד אי אפשר לומר‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'שאלי לך כלים'‪ .‬ואי' ברד"ק בשם תרגום של תוספתא‪,‬‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם‪( :‬ב א)‬ ‫שאפילו כלי חרס שבורים התחברו ע"ש‪ .‬ובשבת הוא‬ ‫המהרש"א [בע"ז ג‪ ].‬כתב‪ :‬י ום ה שישי ו יכולו ה‬ ‫ג"כ כך‪ ,‬שאפילו שברי כלים נעשים כלי שלם‪ .‬ובגמ' אי'‬ ‫שמים‪ ,‬ר"ת שם הוי"ה‪ ,‬לרמז כי אותיות שם ה' הם היו‬ ‫אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪ ,‬וישראל‬ ‫הכלים של השי"ת לצור בהם את העולם ע"כ‪.‬‬ ‫נתיחדו להקב"ה‪ ,‬ולשבת נאמר "כנסת ישראל יהיה בן‬ ‫זוגך"‪ .‬וזה הכלי שהאשה כורתת איתו ברית‪.‬‬ ‫מספרים שחבורה של משכילים פורקי עול באה פעם‬ ‫בליל ש"ק לביתו של הרבי מסדיגורה זי"ע לשמוע‬ ‫אי' בגמ' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו מעלה עליו‬ ‫כשעושה "קידוש"‪ ,‬ויהיה להם ממה לשחוק וללעוג‪.‬‬ ‫הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית‪.‬‬ ‫כשהבחין הצדיק בדבר אמר‪ :‬אמירתנו ויכלו היא כידוע‬ ‫אומר הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬אם בכל שבת כך –‬ ‫עדות על מעשה בראשית של הא‪-‬ל האחד‪ ,‬ואין לך‬ ‫בשבת זו שבת בראשית שבת ראשונה‪ ,‬בודאי שנעשה‬ ‫עדות שהיא במקומה כל כך‪ ,‬כבשעה שיש מכחישים‪,‬‬ ‫שותף להקב"ה במעשה בראשית ‪...‬‬ ‫הבה נעיד עתה בפניהם‪ ,‬שהשם ברא את העולם‬ ‫ומנהיגו‪ .‬ואז עמד וקידש‪.‬‬ ‫המהרש"א [בשבת קיט‪ ]:‬כתב‪ :‬כי האומר ויכולו הרי‬ ‫הוא מעיד על מעשה בראשית והרי הוא נעשה שותף‬ ‫במשנה במס' אבות‪ :‬שהמזיקין נבראו בערב שבת בין‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬כי בלתי עדותו לא יוודע עשייתו וכמו‬ ‫השמשות‪ ,‬ומפרש הברטנורא שלאחר שברא הקב"ה‬ ‫שהעשיה לא היה אלא במאמר כן עדותו במאמר‪.‬‬ ‫את אדם וחוה היה מתעסק בבריאת המזיקין‪ ,‬וכשברא‬ ‫וכיוון שזה עדות כתב ה"משנה ברורה" [רס"ח סקי"ט]‪:‬‬ ‫רוחותיהן לא הספיק לברוא גופותיהן עד שקידש היום‪.‬‬ ‫שהטעם מדוע אומרים אותו בעמידה הוא משום שבזה‬ ‫ותמוה‪ ,‬האפשר להגיד על הקב"ה ש"לא הספיק"‬ ‫אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬ועדות דינה‬ ‫להוציא לפועל את מבוקשו‪ ,‬הרי הכל נברא במאמר?‬ ‫בעמידה‪.‬‬ ‫במדרש מובא טעם לזה‪ ,‬שבכוונה נעשה הדבר‪ ,‬ללמד‬ ‫הרה"צ ר' ישעיהו אשר מרגליות זצ"ל כתב במכתב‪:‬‬ ‫לאדם שיפסיק מלאכתו לפני השבת‪.‬‬ ‫ששמע שהאוה"ח הק' בכל ערב שבת למד הלכות‬ ‫אולם עוד נראה לומר‪ ,‬אומר הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪:‬‬ ‫עדות‪ ,‬ואמר כי מטרת לימודו שידע שעל פי ההלכה‬ ‫כי ברכה חלה על דבר שלם ולא על דבר חסר‪ ,‬בלתי‬ ‫הוא ראוי להיות עד כשר ונאמן לעדות שבת‪.‬‬ ‫נשלם ופגום‪ .‬לכך‪ ,‬ברכת שבת באה אחרי השלמת‬ ‫הבריאה‪ ,‬ואז נתברכה‪ ,‬ולו היתה מסתיימת בריאת‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי וגו'‪( :‬ב ב)‬ ‫המזיקין‪ ,‬היתה חלה גם עליהם הברכה והיו מחריבים‬ ‫בספר "האורה" אי' בשם הירושלמי ד'ויכל' פירושו‬ ‫את העולם‪ .‬לכן בכוונה השאירם הקב"ה בלתי גמורים‪,‬‬ ‫'וחמיד'‪[ .‬וכן הביא בבעה"ט בשם תרגום ירושלמי]‪.‬‬ ‫כדי שלא תחול עליהם ברכת שבת‪.‬‬ ‫ופירש הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע‪ :‬דר"ל כי‬ ‫השי"ת חמד בגלל היום השביעי‪ ,‬את כל המלאכה‬ ‫ויכולו – אומר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬איתא במדרש‬ ‫שנעשתה בכל ששת הימים‪.‬‬ ‫שהוא לשון כלי‪ ,‬כפי מה שעושה כלי מהשבת ועד כמה‬ ‫שמשתוקק בכל ימי השבוע לשבת יכול לקבל‪ ,‬ואפילו‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע פירש‪ :‬כי 'ויכל'‬ ‫בעת ההתעסקות במלאכת חול יש גם כן לזכור‬ ‫הוא מלשון 'כלתה נפשי'‪ ,‬ור"ל‪ ,‬כי ביום השבת קודש‬ ‫מהשבת‪ ,‬שבת יעשה כולו תורה‪.‬‬ ‫צריך האדם להגיע לדרגה של כלות הנפש לאלוקים‪.‬‬ ‫'ויכולו' הוא גם מלשון כלתה נפשי‪ ,‬ענין רצון‪ ,‬על ידי‬ ‫הרצון והתשוקה מקבלים בחזרה את הנפש‪ ,‬דאיתא‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים כותב‪ :‬דלכאורה צ"ב‬ ‫כיון ששבת וי אבדה נפש‪ ,‬ועל ידי הרצון והתשוקה יכול‬ ‫מש"כ 'ויכל אלקים ביום השביעי'‪ ,‬הרי השי"ת גמר‬ ‫לקבל בחזרה את הנפש‪.‬‬ ‫מלאכתו לפני יום השביעי‪ ,‬שכן ביום השביעי כבר‬ ‫אסור לעשות מלאכה‪ .‬וצ"ל‪ ,‬דהגם שהיה אז עוד יום‪,‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע מבאר‪ :‬דהשבת עושה‬ ‫כיון ששבת הקב"ה כביכול קיבל על עצמו שבת מבעוד‬ ‫שנהיה כלי המחזיק ברכה‪ ,‬וכן כתיב בנס של אלישע‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לעשו"ת'‪ ,‬שעל ידי המניעה מהל"ט מלאכות ייחשב‬ ‫יום‪ ,‬וקראו הכתוב 'יום השביעי'‪ ,‬שנעשה כאחד‬ ‫כאילו עשה מצוה בפועל ממש‪ .‬ובאור החיים הק' בפר'‬ ‫שבגמר המלאכה קידש היום ודו"ק‪.‬‬ ‫כי תשא מובא גם כן ענין זה‪.‬‬ ‫ולפי זה מבאר ה"אהבת שלום" מה שאומרים בזמירות‬ ‫ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת‬ ‫בליל שבת‪" :‬שכרו הרבה מאד על פי פעלו"‪ ,‬דלכאורה‬ ‫מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות‪( :‬ב ג)‬ ‫אין לו המשך‪ ,‬שאם שכרו הוא "הרבה מאד"‪ ,‬א"כ אין‬ ‫ב"סידורו של שבת" מבאר‪' :‬ויברך אלקים את יום‬ ‫זה על פי פעלו אלא יותר מכפי פעלו‪ .‬אך פירוש‬ ‫השביעי' – כי ביום השביעי‪ ,‬שבת קודש‪ ,‬אזי גם‬ ‫הדברים הוא שבשמירת שבת קודש אע"פ שאין בו‬ ‫'אלוקים' היינו מידת הדין‪ ,‬מתברך ונעשה רחמים‪.‬‬ ‫שום פעולה בקום ועשה‪ ,‬מכל מקום הואיל והוא מונע‬ ‫את עצמו מהפעולה חשבינן ליה כאילו הוא "על פי‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע כותב [בפרשת חיי שרה]‪ :‬שמעתי‬ ‫פעלו"‪ ,‬כאליו עשאו בפועל ממש‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫מפי מו"ז ז"ל כי בשבת כתיב ויברך כו' יום השביעי‪,‬‬ ‫והיה צריך כל אחד מישראל להרגיש הברכה‪ ,‬רק כל‬ ‫בספה"ק אי' אשר בר א אלקי ם לעשו ת סופי תיבות‬ ‫זמן שאין יוצאין מארור אין ארור מדבק בברוך‪ ,‬ויתכן‬ ‫אמת‪ ,‬ואמת הוא חותמו של הקב"ה כדאי'‪ ,‬והיינו‬ ‫לומר שע"י קבלת שבת בשמחה והוא בחי' תוספות‬ ‫שהשי"ת חתם עצמו בסוף השטר של בריאת העולם‬ ‫שבת‪ ,‬ובמה שמאמינים בקדושת השבת‪ ,‬עי"ז יוצאים‬ ‫וקיום העולם‪.‬‬ ‫מכלל ארור לברוך‪.‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר דאיתא בספרים כי עש"ק‬ ‫במדרש‪ :‬ברכו במאור פנים‪ ,‬אינו דומה פניו של אדם‬ ‫הוא זמן תשובה‪ ,‬ואמר הטעם‪ ,‬לפי שהחטא הנמצא‬ ‫בחול למאור פניו של אדם בשבת‪.‬‬ ‫באדם הישראלי הוא חלק גוי‪ ,‬ואם כן יהיה אסור לשבות‬ ‫דין הוא ב"שבע ברכות" שאין מברכים אותם בכל יום‬ ‫בשבת‪ ,‬מטעם בן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬לזאת צריך‬ ‫משבעת ימי המשתה אלא רק כשיש "פנים חדשות"‪,‬‬ ‫לעשות תשובה מקודם‪ ,‬להסיר ממנו חלק הגוי‪.‬‬ ‫אורח חדש שלא היה בפעמים הקודמות בסעודה‪ .‬ברם‬ ‫בשבת אין צורך בפנים חדשות כדי לברך שבע ברכות‪,‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬הרבי מקאצק ז"ל‬ ‫טעמו של דבר אמר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬משום‬ ‫אמר‪ ,‬העולם חושבים כשמגיע ע"ש ולובשים קפוטה‬ ‫שבשבת הרי מקבל כל אדם מאור פנים אחר‪ ,‬וממילא‬ ‫וחובשים שטריימל נעשים מחותנים עם ה"לכה דודי"‪,‬‬ ‫כל אחד ואחד הוא "פנים חדשות"‪ ,‬שכן אין אלו הפנים‬ ‫אבל אין זה נכון דכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‪.‬‬ ‫של אתמול‪...‬‬ ‫הרבי מקוצק ז"ל היה מבחי' עשה טוב‪ ,‬ועשה טוב‬ ‫בשבת הוא רק לפי ההכנה בע"ש‪ ,‬אבל בבחי' סור מרע‬ ‫כל המפרשים הקשו מהו אומרו 'לעשות'‪ .‬ובספה"ק‬ ‫יכולין להיות מחותנים עם השבת‪ ,‬כי בשבת מוחלין כל‬ ‫"אהבת שלום" מבאר בשני אופנים‪ ,‬א' דהנה בששת‬ ‫העוונות‪ ,‬כמו שדרשו ז"ל כל שומר שבת מחללו‪ ,‬מחול‬ ‫ימי המעשה צריך האדם להכין את עצמו בתורה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫ותפלה לעשות בהן הכנה ליום עוד פעם להכין עצמו‬ ‫לשבת הבאה וכך הלאה‪ ,‬וזהו מש"כ 'אשר ברא אלקים‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע‪,‬‬ ‫לעשות'‪ ,‬שכך ברא השי"ת את העולם שאחר שביתת‬ ‫עפ"י הידוע ש'אלוקים' היא מידת הדין‪ .‬ואמר הכתוב‬ ‫שבת זה צריך לעשות עוד הכנה לשבת הבאה‪.‬‬ ‫'ויכל אלקים' שפסקה מידת הדין מן העולם‪' ,‬ביום‬ ‫השביעי'‪ ,‬על ידי שבת קודש‪ ,‬כידוע מהזוהר הק' "כד‬ ‫ובאופן אחר מבאר‪ :‬דאיתא בבעל הטורים‪ :‬שתיבת‬ ‫עייל שבתא ‪ ...‬כל דינין מתעברין מינה"‪.‬‬ ‫לעשות בלי ו' הוא 'ל' תשע'‪ ,‬שמרמז על הל"ט‬ ‫והוסיף הרה"ק מסקרנביץ – ב"ב זי"ע‪ ,‬כי מתחילת‬ ‫מלאכות‪ .‬ומבאר ה"אהבת שלום" את דבריו‪ :‬דהגם‬ ‫הבריאה עד כאן נכתב תמיד רק שלם 'אלקים'‪ ,‬והחל‬ ‫דמצות שבת היא באופן של שב ואל תעשה‪ ,‬אמנם‬ ‫מפסוקי יום השבת כבר מוזכר גם שם הוי"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫איתא בגמרא‪ :‬ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר‬ ‫מידת הרחמים‪ .‬שנאמר מיד אחרי מעשה ששת ימי‬ ‫כאילו עשה מצוה‪ ,‬ועל כן כתיב 'אשר ברא אלקים‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לרגע אחד ח"ו‪ ,‬היתה כל הבריאה בטלה‪ ,‬נמצא שבכל‬ ‫בראשית‪' ,‬ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים'‪ ,‬הרי‬ ‫רגע ורגע מתהוה כל הבריאה בהתחדשות‪.‬‬ ‫ששיתף לראשונה גם את שם הרחמים‪.‬‬ ‫ולכך היה לו לדוד המלך ע"ה התפעלות בראיית‬ ‫הבריאה‪ ,‬וקרא ואמר 'כי אראה שמיך' וגו'‪ .‬ומבאר‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע כתב לבאר‪' :‬ויברך' לשון‬ ‫ה"פנים יפות" כמה פסוקים על זה‪.‬‬ ‫הברכה והרכבה‪ ,‬היינו שהשי"ת כביכול מבריך עצמו‬ ‫וזהו שכתוב כאן 'ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים'‪,‬‬ ‫עם יום השביעי‪ ,‬ר"ל כי בש"ק אפשר לחוש ביותר‬ ‫בלשון הווה‪ ,‬שתמיד ישנה התחדשות הבריאה‪ ,‬וכל‬ ‫הרגשה את אלקותו ית'"ש‪.‬‬ ‫'תולדות השמים והארץ' הם תמיד כמו 'ביום עשות ה'‬ ‫אלקים ארץ ושמים'‪ .‬ומאריך שם בזה‪.‬‬ ‫בנו הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע אמר‪ :‬ויברך אלוקים‬ ‫את יום השביעי‪ ,‬ברכה מיוחדת היא לאדם‪ ,‬אשר‬ ‫וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ואדם אין לעבד את‬ ‫'אלוקים ביום השביעי' – ביום השביעי מרגישים יותר‬ ‫עאדמה‪[ :‬ב ה]‬ ‫את אלוקותו ית"ש‪.‬‬ ‫כותב רבינו אפרים מבעלי התוספות‪ :‬האילנות‬ ‫מנענעים הענפים ונראים כמשוחחים זה עם זה‪ ,‬וזהו‬ ‫בבעל הטורים איתא‪ :‬ג' במסורה דסמיכי‪ ,‬הכא‪ ,‬ואידך‪:‬‬ ‫"שיחת דקלים"‪ .‬מקור הדברים הוא מהמדרש‪ :‬וכל שיח‬ ‫ויברך אלקים את נח [בראשית ט]‪ ,‬ואידך‪ :‬ויברך אלוקים‬ ‫השדה – כל האילנות כאילו משיחין אלו עם אלו‪ ,‬כל‬ ‫את יצחק [בראשית כה] ע"כ‪.‬‬ ‫האילנות כאילו משיחין עם הבריות‪.‬‬ ‫וביאר הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע בזה בדרך רמז‪:‬‬ ‫דהנה ביום השבת קודש נצטווינו בעיקר על שני‬ ‫ברש"י‪ :‬ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את‬ ‫דברים‪ :‬א‪ ,‬שביתה ממלאכה‪ ,‬דהיינו מנוחה‪ ,‬והב' מצות‬ ‫האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים‪.‬‬ ‫עונג שבת‪ ,‬דהיינו שמחה‪ ,‬וכמאמרינו בזמירות לליל‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם המהר"ל שמכאן כי אין‬ ‫ש"ק מנוח"ה ושמח"ה אור ליהודים יום שבתון יום‬ ‫לעשות טובות למי שאינו מכיר בטובה‪...‬‬ ‫מחמדים‪ .‬וזהו שמרמז לנו המסורה‪ ,‬ויברך אלוקים את‬ ‫יום השביעי‪ ,‬במה ברכו‪ ,‬א' ויברך אלקים את נח – לשון‬ ‫ויהי האדם לנפש חיה‪( :‬ב ז)‬ ‫מנוחה‪ ,‬דהיינו שביתה ממלאכה‪ .‬והב' ויברך אלוקים‬ ‫הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזמין זי"ע היה פעם אצל‬ ‫את יצחק – לשון שמחה‪ ,‬דהיינו מצות עונג שבת‪,‬‬ ‫הרבי מקאצק זי"ע‪ ,‬שאלהו הרבי‪ :‬לאיזה צורך נברא‬ ‫ובשתי בחי' הללו‪ ,‬מנוחה ושמחה‪ ,‬ברך אלוקים את יום‬ ‫האדם בעולם? השיב‪ :‬האדם נברא בעולם בשביל‬ ‫השבת ויקדשהו‪.‬‬ ‫להעלות את נשמתו‪ .‬קרא הרבי מקאצק בקול רם‪:‬‬ ‫"יעקב! וכי כך למדנו אצל רבנו בפשיסחא? – האדם‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה'‬ ‫נברא בשביל להעלות את השמים"!‬ ‫אלקים ארץ ושמים‪( :‬ב ד)‬ ‫ה"פנים יפות" מבאר את מה שאמר דוד המלך ע"ה‬ ‫ויטע אלקים וגו'‪( :‬ב ט)‬ ‫בתהלים "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך"‪ ,‬שטבע‬ ‫הרה"ק רבי שלמה מזוויעהל זי"ע אומר‪ :‬מצינו בתורה‪,‬‬ ‫בני האדם הוא דהתחדשות גורמת להתפעלות‪,‬‬ ‫דהקב"ה שם את אדם הראשון בגן עדן קודם שזכה‬ ‫וכשרואים דבר חדש האדם מתפעל מזה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫וטרם קיים אף מצוה אחת‪ ,‬אלא גירשו משם רק שעבר‬ ‫רואים דבר ישן אינו מתפעל‪ ,‬מחמת שאינו מרגיש בזה‬ ‫עבירה‪' ,‬כי האלקים עשה את האדם ישר' [קהלת ז כט]‬ ‫שום התחדשות‪ .‬והנה בריאת העולם נראה לבני אדם‬ ‫‪ -‬באופן שיכול תיכף ומיד לקבל השפע בלי שום זכות‬ ‫כדבר ישן‪ ,‬ועל כן אין זה מעורר אצלם התפעלות‪.‬‬ ‫מקודם‪ ,‬רק הזהירות מלחטוא‪ ,‬וזה 'אף לא פעלו עולה‬ ‫אמנם באמת ישנה התחדשות הבריאה בכל יום‪ ,‬וכמו‬ ‫בדרכיו הלכו' [תהלים קיט ג]‪ ,‬במה שלא עושים עולה‬ ‫שאומרים בברכות ק"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד‬ ‫נחשב בדרכיו הלכו‪ ,‬ונמצא שיש להיזהר מלחטוא ח"ו‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬שהבורא עולם בורא ומחדש תמיד כל‬ ‫יותר מלחזור אחר מצות‪ ,‬כי יכולים לקבל גן עדן רק‬ ‫הבריאה מחדש‪ ,‬ואילו היה העדר התמדת הבריאה‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מלאכי מעלה‪ ,‬כיון שהאדם בתוך הגוף עשה את‬ ‫בזהירות מלחטוא‪.‬‬ ‫המצוה על כן היא חשובה יותר‪.‬‬ ‫וזה פירוש הפסוק כאן‪' :‬ונהר' – הוא מלשון המשכת‬ ‫ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה‬ ‫השפעה‪' ,‬יוצא – לבני ישראל‪' ,‬מעדן' – מהתענוג‬ ‫וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע‪:‬‬ ‫והעידון שמקבל הקב"ה מהמצוות והמעש"ט שעושים‬ ‫(ב ט)‬ ‫ישראל בעובדם את ה'‪ ,‬עי"ז נמשך השפעות טובות על‬ ‫ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫לארבעה ראשים‪( :‬ב י)‬ ‫עפי"מ שאמרו חז"ל‪ ,‬עד ארבעים שנין מיכלא מעלי‬ ‫אמר הרבי ר' זושא זי"ע‪ :‬העדן – זה הבעש"ט זי"ע‪.‬‬ ‫[האוכל טוב יותר לגוף]‪ ,‬מכאן ואילך משתי מעלי‬ ‫נהר – הוא תלמידו המגיד ממעזריטש זי"ע‪ .‬גן – הוא‬ ‫[השתיה טובה יותר]‪ .‬ובידוע דליכא מידי דלא רמיזא‬ ‫אחי הרבי ר' אלימלך זי"ע‪ .‬ומשם – מן הרבי ר' אלימלך‬ ‫באורייתא‪ ,‬וי"ל הרמז לזה‪ :‬דהנה במנין פסוקי התורה‪,‬‬ ‫– נפרד והיה לארבעה ראשים‪ :‬א‪ .‬הרה"ק ה"חוזה"‬ ‫פסוק ה"ארבעים" הוא "טוב למאכל" ופסוק‬ ‫מלובלין‪ .‬ב‪ .‬המגיד מקוז'ניץ‪ .‬ג‪ .‬רבי מנחם מנדל‬ ‫ה"ארבעים ואחד" הוא‪ :‬ונהר יוצא מעדן "להשקות"‪.‬‬ ‫מרימנוב‪ .‬ד‪ .‬ה"אוהב ישראל" מאפטא‪.‬‬ ‫ב"שפתי צדיק" פרשת קדושים מביא שהקשה הרה"צ‬ ‫ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה‬ ‫רבי אברהם מרדכי זצ"ל את אביו ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫ולשמרה‪( :‬ב טו)‬ ‫זי"ע כמה אילנות יש בגן עדן? ענה לו אביו‪ :‬מסתמא‬ ‫ברש"י‪ :‬לקחו בדברים נאים ופתהו להכנס‪.‬‬ ‫תרי"ג‪.‬‬ ‫כ"ק אד"ש שואל‪ :‬וכי להכנס לגן עדן צריך פיתוי ? רק‬ ‫הוסיף ע"ז הגריד"א שליט"א‪ :‬יש ליתן רמז לזה‪" ,‬כל עץ‬ ‫אדם הראשון ידע כי לא ישאר שם‪ ,‬ולהכנס ולצאת מיד‬ ‫נחמד למראה וטוב" בגימטריה תרי"א‪ ,‬ועוד ב' האילנות‬ ‫אינו ענין נעים‪ ,‬וטוב יותר שלא להכנס כלל‪ ,‬ומ"מ‬ ‫העץ החיים ועץ הדעת טוב ורע נמצא מנין תרי"ג‬ ‫פיתהו השי"ת להכנס כי באמת נשאר מזה מה‪ ,‬שבת‪,‬‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫גן עדן‪ ,‬מעין עולם הבא‪.‬‬ ‫בגמרא [ברכות מ‪ ].‬ובמדרש [בר"ר טו ח] יש פלוגתא‬ ‫מכל עץ הגן אכל תאכל וגו'‪( :‬ב טז)‬ ‫אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן הי' וכו' תאנה היתה‬ ‫הגרדח"א שליט"א בשם ה"באר מים חיים" זי"ע‬ ‫וכו' חטה היתה או אתרוג וכו' עי"ש‪.‬‬ ‫שכתב‪ :‬מאי 'מכל עץ הגן אכל תאכל'‪ ,‬הרי היה יכול‬ ‫אמר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הנה איתא בזוה"ק‬ ‫לומר לו רק איסור אכילה מעץ הדעת‪ ,‬ומכלל כן מובן‬ ‫דכולהו קשוט‪ ,‬הפירוש‪ ,‬היינו שהיה באילן כל הטעמים‬ ‫שהשאר מותרים‪.‬‬ ‫של המינים הללו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬שאמר לו הקב"ה לא להיות מחמיר על עצמו יותר‬ ‫מדאי‪ ,‬פן יבוא לידי תקלה בכך‪ .‬כי מרוב חומרות פעמים‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מפרש‪ :‬דידוע שעל ידי‬ ‫שמזניחים את העיקר‪ .‬זהו שציוה עליו כי משאר‬ ‫המצוות ומעשים טובים שעושים בני ישראל מקבל‬ ‫האילנות כן יאכל‪.‬‬ ‫הקב"ה תענוג‪ ,‬ועי"ז יורד השפעות טובות לישראל‪.‬‬ ‫ובאמת קשה לנו להבין איזה תענוג יש להקב"ה‬ ‫ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו'‪( :‬ב יז)‬ ‫מעבודת האדם‪ ,‬והלא יש לו כל כך הרבה מלאכים‬ ‫הרה"ק ה"מאור ושמש" מבאר‪ :‬שהרוצה לעבוד את ה'‬ ‫ושרפים וחיות ואופני הקודש שעושים רצונו ית'‬ ‫לא יראה חסרונות על חבירו‪ ,‬רק יראה את הטוב שבו‪,‬‬ ‫בעבודה עילאה ונפלאה‪ ,‬ולמה יקבל תענוג מעבודת‬ ‫ולא יחזיק עצמו לחכם המבין את דרכו של חבירו‪ ,‬כמו‬ ‫האדם שהוא קרוץ מחומר?‬ ‫שיש בני אדם הרואים חסרונות בחבריהם שזה נובע‬ ‫ומבאר‪ ,‬דהוא מכיון שהאדם יש לו גוף המונע אותו‬ ‫מגאות‪ ,‬וכאשר יתנהג האדם בענוה לא יראה‬ ‫מעבודת ה'‪ ,‬על כן אם אעפ"כ הוא מתגבר ועובד את‬ ‫החסרונות‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬אז עבודתו חשובה פי כמה והקב"ה מקבל‬ ‫וזה הפירוש כאן‪' :‬ומעץ הדעת טוב ורע' – לדעת אם‬ ‫ממנו תענוג הרבה יותר מכל העבודה העילאית של‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והיו מלאכי השרת צולין לו בשר מסננין לו יין‪ ,‬הנה לנו‬ ‫אדם אחר הוא טוב או רע‪' .‬לא תאכל ממנו'‪ .‬וזהו‬ ‫שאדה"ר ישב ברומו של עולם ונהנה מזיו השכינה‪,‬‬ ‫שכתוב להלן‪' :‬וידעו כי עירומים הם'‪ ,‬זיי זענען געווארען‬ ‫ומה חסר עוד במצב הזה ?‬ ‫צו קלוג‪ ,‬לדעת ולהבין את הטוב ואת הרע של חבירו‪.‬‬ ‫ותירץ‪ :‬שלמרות כל המעלות שישנן ביד אדם‪ ,‬אם‬ ‫תחסר לו מעלת הנתינה וההטבה לאחרים תחסר לו‬ ‫עוד כותב ה"מאור ושמש"‪ :‬רבותינו נחלקו בזה מאיזה‬ ‫ממידת שלמותו‪ ,‬כי כל תכלית האדם היא רק כדי‬ ‫עץ אכל אדם הראשון [ברכות מ‪ .].‬ויש לשאול מאין ידע‬ ‫להיטיב ולתת לאחרים‪ ,‬וע"י מידת ההטבה זוכה‬ ‫אדם הראשון איזה עץ הוא עץ הדעת טוב ורע‪ ,‬אם לא‬ ‫להידמות לדרכי השי"ת הטוב ומיטיב‪.‬‬ ‫שנאמר שה' יתברך הראהו לו‪ ,‬וזה אינו כמשמעות‬ ‫ולכך כתוב 'לא טוב היות האדם לבדו' – שהאדם מגיע‬ ‫הכתוב?‬ ‫אל שלמותו רק כשיש בידו את הכח לתת לאחרים‪.‬‬ ‫אך יש לומר‪ ,‬שעיקר הציווי היה לבל יתמשך אחר‬ ‫ולפיכך‪ ,‬למרות שאדה"ר היה מיסב בגן עדן‪ ,‬ומלאכי‬ ‫תאוותו לאכול המאכל מפאת שהוא ערב לחיך ונחמד‬ ‫השרת היו צולין לו בשר ומסננין לו יין‪ ,‬אך כל זה אינו‬ ‫למראה ולקוץ בזולתו‪ ,‬רק שתהיה אכילתו לקיום גופו‬ ‫טוב אלא רק אם יהיה מיטיב ומועיל לאחרים‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬ולבל יהיה חילוק בענין בין הנחמד למראה או‬ ‫לא‪ ,‬רק אכילתו תהיה לשובע נפשו שיהיה נכון לעבודת‬ ‫ויצר ה' וגו' כל חית השדה וגו' ויבא אל האדם לראות‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫מה יקרא לו וגו'‪( :‬ב יט)‬ ‫וזה מאמר הכתוב 'מכל עץ הגן אכול תאכל'‪ ,‬פירוש‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬נראה שהיה אז אצל‬ ‫שמותר אתה לאכול מכולם‪ ,‬רק שלא יהיה הבדל‬ ‫אדם הראשון כמו שיהיה לעתיד דכתיב וגר זאב עם‬ ‫בעיניך לאכול מזה מצד שתתאווה מחמת שהוא ערב‬ ‫כבש וגו' שלא היו יראים זה מזה‪ ,‬וכאן כתוב ג"כ‬ ‫לחיך ולקוץ בזולתו הבלתי ערב כמוהו‪ ,‬ההבדל הזה‬ ‫שהעביר לפניו כל החיות לקרוא להם שמות‪ ,‬משמע‬ ‫נאסר לך‪.‬‬ ‫שלא היו יראים זה מזה‪.‬‬ ‫וזהו 'מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל'‪ ,‬ר"ל שלא תבחין‬ ‫באכילתך לאכול בזה מפני שהוא טוב טעם ולקוץ באחר‬ ‫והנחש היה ערום וגו' ויאמר אל האשה אף כי אמר‬ ‫אשר הוא בעיניך רע‪ ,‬רק על כולם בשוה נצטווה לבל‬ ‫אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן‪( :‬ג א)‬ ‫יבקר בין טוב לרע מצד התאווה‪ ,‬ורבותינו ז"ל נחלקו‬ ‫אמר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬שבעצם אדם וחוה היו‬ ‫לאיזה מין נתאוה תאוה גופנית‪.‬‬ ‫תמימים ובודאי שלא היו שומעים לקול הנחש לעבור‬ ‫על מצות השי"ת‪ .‬אלא שהנחש הלך בתחבולה‪ ,‬הוא‬ ‫לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו‪( :‬ב יח)‬ ‫הסביר שמתכוין רק יודישקייט‪ ,‬היינו עכשיו שהם לא‬ ‫הרה"ק מוהר"י מטשורטקוב זי"ע היה אומר‪ :‬מפני מה‬ ‫יודעים מרע‪ ,‬אין זו גדולה לשמוע בקול ה' ולשמור‬ ‫בכל הנבראים כתיב "טוב" וביצירת האדם ביום הששי‬ ‫מצוותיו‪ ,‬אם תאכלו מעץ הדעת ותהיו יודעי טוב ורע‪ ,‬אז‬ ‫לא נזכר "טוב"? לפי שה' אמר "לא טוב היות האדם‬ ‫תוכלו לעבוד את ה'‪ ,‬שאפילו שתדעו לעשות רע ובכ"ז‬ ‫לבדו" לפיכך כל זמן שלא נבראה האשה היה רק כפלג‬ ‫לא תעשו בגלל ציווי השי"ת‪.‬‬ ‫גופא‪ ,‬ולא היה שייך לכתוב על בריאתו "טוב" ‪...‬‬ ‫ולכן באמת איתא שאדם צריך להיות ערום ביראה‪,‬‬ ‫שיבין את תחבולותיו של היצר‪.‬‬ ‫בשם רבי פנחס מקוריץ זי"ע בדרך צחות‪ :‬הנה לפעמים‬ ‫והוסיף‪ :‬שלכן לא הלך הנחש תיכף לאדה"ר‪ ,‬מפני‬ ‫אדם מוכרח לתת צדקה – היפך רצונו‪ ,‬מפני הבושה‪.‬‬ ‫שידע שהוא לא ישמע אליו‪ ,‬ולכן הלך בתחילה אל חוה‪,‬‬ ‫אולם ע"י שעשה ה' עזר כנגדו – אשה‪ ,‬יש לו תירוץ‬ ‫ועי"ז הכשיל כבר את אדם הראשון גם כן‪.‬‬ ‫שהיא כנגדו – שמתנגדת לזה‪ ,‬וזה לו לעזר‪...‬‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬מידתו של נחש הקדמוני‬ ‫שואל הגר"ח שמואלביץ זצ"ל‪ :‬מה היה חסר לאדם‬ ‫ודרכו היא להטיל באדם קרירות לגבי המצוות‪ ,‬נימא של‬ ‫הראשון לפני שנבראת העזר כנגדו עד כדי כך שנאמר‬ ‫זלזול וביטול‪" .‬ומה בכך אם נאמר כך"? וזה הפירוש‬ ‫'לא טוב היות האדם לבדו'‪ ,‬והרי דרשו חז"ל היה רבי‬ ‫"אף כי אמר אלקים" ‪" -‬אף שאמר"‪ ,‬ומה בכך אם אמר‬ ‫יהודא בן תימא אומר‪ :‬אדם הראשון מיסב בגן עדן היה‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לעשות גדרים‪ ,‬קדש עצמך במותר לך?‬ ‫הבורא‪ ,‬אין בכך כלום אם פעם אחת אין שומעים לו‬ ‫אלא‪ ,‬שצריך כל אחד לידע עד כמה יש בכוחו להכיל‬ ‫ואין מדקדקים כ"כ ביראת שמים‪...‬‬ ‫ולקבל ולא להוסיף למעלה מכוחותיו‪ .‬גם י"ל שקודם‬ ‫וכך מנהגם של המסיתים והמדיחים עד היום – להטיל‬ ‫החטא לא היו צריכים גדר אלא מה שאסור אסור ומה‬ ‫קרירות בכל מצוה ולמעט בערכה ובמשמעותה‪ ,‬כדרכו‬ ‫שמותר מותר‪ ,‬אולם לאחר החטא נהיו תאוות וצריך‬ ‫של נחש הקדמוני‪.‬‬ ‫לעשות גדרים ולקדש את עצמו‪ ,‬עד שנעשה מזה‬ ‫מצוה‪ ,‬קדושים תהיו‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬מה שכתוב אצל הנחש‬ ‫'מכל חית השדה'‪ ,‬כי האדם עובד ומבקש מהשי"ת ויש‬ ‫במדרש‪ :‬שאלו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות ?‬ ‫לו עי"ז פרנסתו‪ ,‬וכן הבהמה עובדת אצל האדם והוא‬ ‫א"ל מפני שאני פרצתי גדרו של עולם‪.‬‬ ‫מפרנסה‪ ,‬החיה היא ערומה מן הבהמה שאינה רוצה‬ ‫ה"ילקוט הגרשוני" מביא דברי הרב יצחק פרחי ס"ט‬ ‫לעבוד אצל האדם רק מבקשת מהשי"ת כמ"ש‪' :‬לבני‬ ‫בספר "מתוק מדבש" שכתב‪ :‬ויש לדייק למאי נפקא‬ ‫עורב אשר יקראו‪ ,‬הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא‪-‬ל‬ ‫מינה היכן מצוי ומה התשובה ?‬ ‫אכלם'‪ ,‬והנחש הזה רצה להיות עוד יותר ערום מן‬ ‫אמנם הדבר ידוע כי הנחש הוא היצר הרע‪ ,‬ועל זה‬ ‫החיות‪ ,‬שלא די שלא לעבוד אצל האדם ושלא לבקש‬ ‫שואלים אותו למה הוא מצוי בין הגדרות – ר"ל למה‬ ‫מאת השי"ת‪ ,‬עוד רצה לעשות להיפך מדברי השי"ת‪,‬‬ ‫אתה מפתה את האדם בתחילת הפיתוי בסייג וגדר‪,‬‬ ‫וזה פי' 'והנחש היה ערום מכל חית השדה'‪.‬‬ ‫ולמה אין אתה מפתה אותו על גוף העבירה עצמה ?‬ ‫והשיב תשובה ניצחת על זה וכה אמר‪ :‬אני הוא‬ ‫החיד"א בספרו "ראש דוד" מביא מזקנו ה"בעלי ברית‬ ‫שפרצתי גדרו של עולם – ר"ל כשפיתיתי את חוה‬ ‫אברם" [כת"י] בשם האריז"ל‪ ,‬שהנחש בעורמתו טען‬ ‫לאכול מעץ דעת לא עלתה בידי – רק ע"י שפיתיתי‬ ‫'אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן' וגו'‪ ,‬שציוה‬ ‫אותה לעבור על הגדר שהוא הנגיעה‪ ,‬כמ"ש 'ולא תגעו‬ ‫השי"ת שלא לאכול כי אם מעצי הגן אבל הפירות‬ ‫בו' – ואז ע"י הגדר עלה בידי לפתות אותה לאכול מעץ‬ ‫מותרים באכילה‪ ,‬וכן משמע ממאי דכתיב [ב טז] 'ומעץ‬ ‫הדעת‪ ,‬ומאותה פרק ומאותה אשה למדתי לעשות כן‬ ‫הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' שפירות האילן לא‬ ‫להיות בין הגדרות ודפח"ח‪.‬‬ ‫נאסרו‪ ,‬ובתחילה היתה חוה משיבה לנחש דלא שייך‬ ‫למימר שאסר הקב"ה רק את העצים שאין בהם טעם‪,‬‬ ‫ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון‪( :‬ג ד)‬ ‫אלא 'מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו‬ ‫בשם הרה"ק רבי חיים מאיר יחיאל ממאגלניצא זי"ע‬ ‫ממנו'‪ ,‬דבע"כ לומר שכוונת הציווי היתה על הפירות‬ ‫שאמר‪ ,‬כי הנחש הסית את אדם הראשון וחוה‪ ,‬בשני‬ ‫שיש בהם טעם‪ ,‬אך השטן לא התייאש וטען דהא עץ‬ ‫טעמים‪ .‬טעם א'‪ ,‬שהעץ טוב למאכל‪ ,‬וטעם ב' בכפירה‪,‬‬ ‫שאכל ממנו אדם של אתרוג היה שטעמו כטעם הפרי‬ ‫שאמר להם "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" [בראשית‬ ‫[כמבואר בויק"ר ל ח]‪ ,‬ואם כן שפיר י"ל שהציווי היה‬ ‫ג‪ ,‬ה]‪ .‬ולפי זה‪ ,‬יש חילוק בין שני הדברים‪ .‬כי בהסתה‬ ‫לא לאכול מאותו עץ שיש בו טעם הפרי‪ ,‬וזה דכתיב‬ ‫מהטעם שטוב לאכול – טוב לאכלו כמה פעמים‪ .‬אבל‬ ‫'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל' – ולא כתיב 'כי טוב‬ ‫בהסתה מהטעם השני "והייתם כאלקים" – די באכילה‬ ‫פרי העץ'‪ ,‬שהבינה מהא דטעמו של העץ כטעם הפרי‬ ‫פעם אחת‪ .‬ובזה התנצל אדם הראשון שלא היתה‬ ‫שרק העצים נאסרו באכילה ולא הפירות ולכן 'ותקח‬ ‫כוונתו ח"ו בכפירה‪ ,‬רק היה בדעתו לאכול עוד‪ ,‬היינו‬ ‫מפריו ותאכל'‪.‬‬ ‫בהסתה ראשונה‪ ,‬שטוב לאכול‪ .‬ויתישבו בזה דברי‬ ‫המדרש שאדם הראשון אמר "אכלתי ואוכל עוד"‪ ,‬ולא‬ ‫ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו‬ ‫חס וחלילה להעיז פניו נגד השי"ת‪.‬‬ ‫ממנו ולא תגעו בו פן תמותון‪( :‬ג ג)‬ ‫בגמ' סנהדרין [כט‪ ].‬מנין שכל המוסיף גורע שנאמר‪:‬‬ ‫במדרש‪ :‬דחפה לאילן עד שנגעה בו אמר לה כשם‬ ‫'אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו'‪.‬‬ ‫שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה‪.‬‬ ‫שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬ולכאורה הרי צריך‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהרבה מפרשים כתבו ומכללן הש"ך עה"ת‪ ,‬דלא‬ ‫שואל ה"בני לוי"‪ :‬מה ראיה היא זו שאין מיתה בנגיעה‪,‬‬ ‫נאסר אדם הראשון באכילת עץ הדעת אלא עד הלילה‪,‬‬ ‫מזה שלא מתה מיד‪ ,‬והלא אמר אלקים 'ביום אכלך‬ ‫ואם היה ממתין עד הלילה היה מותר לאכול מעץ‬ ‫ממנו' – והיום עוד גדול היה ?‬ ‫הדעת ע"י קדושת השבת‪ .‬נמצא שאין עץ הדעת אסור‬ ‫וי"ל דהנחש אמר לחוה‪ ,‬ממה נפשך צריכה את לאכול‬ ‫מצד עצמו‪ ,‬אלא הזמן גורם לאסור אכילתו‪ ,‬וע"ז לא‬ ‫מפרי העץ‪ ,‬אם לא תמותי מחמת הנגיעה‪ ,‬מן הסתם‬ ‫נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים כיון דהמאכל‬ ‫לא תמותי גם מחמת האכילה‪ ,‬ואם אמנם תמותי‬ ‫מצד עצמו מותר‪.‬‬ ‫מחמת הנגיעה – הרי בוודאי צריכה את לאכול‪ ,‬שהרי‬ ‫'לא מות תמותון' – פעמיים אין אדם יכול למות‪ ,‬ואם בין‬ ‫בספר "אור המאיר" [להגאון רבי מאיר שפירא מלובלין‬ ‫כה תמותי – אכלי לפחות מן הפרי הנחמד הזה‪ .‬כך‬ ‫זצ"ל] מביא‪ :‬דאיתא במדרש שחוה לקחה כזית מעץ‬ ‫דרכו של יצר הרע‪ ,‬שלאחרי שכבר החטיא במקצת את‬ ‫הדעת וחילקה ממנו לאדם ולבעלי חיים‪ .‬והנה אדם‬ ‫האדם‪ ,‬הריהו אומר לו‪ :‬בין כה וכה כבר אין לך תקנה‪,‬‬ ‫נצטוה שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬ואין אכילה בפחות‬ ‫התענג לפחות בתענוגות החיים כל עוד אתה חי‪.‬‬ ‫מכזית‪ ,‬ומעתה הביא שבמדרש תלפיות פריך כיון‬ ‫שחוה האכילה כזית לכולם‪ ,‬נמצא שלא אכל אדם אלא‬ ‫כי נחמד העץ להשכיל וכי תאוה הוא לעינים ותקח‬ ‫בפחות מכזית‪ .‬וקשה לדעת ריש לקיש ביומא עג‪ :‬דס"ל‬ ‫מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל‪( :‬ג ו)‬ ‫דחצי שיעור מותר מן התורה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ה"כלי יקר" מבאר‪ :‬שזה הוא כל תחבולת היצה"ר בכל‬ ‫ובסוף דבריו כתב הגאון הנ"ל ליישב עפ"י שיטת הר"מ‬ ‫פיתוייו‪ ,‬לייפות ולהמתיק‪ ,‬שבכל חטא יש וויכוח בין‬ ‫בפ"ט מלכים ה"י‪ :‬שבן נח שאכל אבר מן החי או בשר‬ ‫היצר טוב ליצר הרע‪ ,‬שהיצר הטוב מבטיח להאדם‬ ‫מן החי כל שהו חייב מיתה‪ ,‬לפי שלא ניתנו השיעורים‬ ‫שיהיה לו טוב בעולם הבא‪ ,‬והיצה"ר טוען בעד העוה"ז‪,‬‬ ‫בסיני אלא לישראל ולא לב"נ‪ .‬אשר לפי"ז קושיא‬ ‫שטוב יותר ללכת אחר ראות העיניים בעוה"ז מללכת‬ ‫מעיקרא ליתא‪ ,‬כי באמת אדה"ר הוזהר לבל יאכל כ"ש‬ ‫אחרי הטוב שבעוה"ב אשר עין לא ראתה‪ .‬וזה 'כי תאוה‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫הוא לעינים'‪ ,‬שחוה הלכה אחרי ראות העין מה‬ ‫שראתה עכשיו שהוא הטוב הגלוי לעין‪.‬‬ ‫ותפקחנה עיני שניהם וגו' ויתפרו עלה תאנה ויעשו‬ ‫להם חגרת‪( :‬ג ז)‬ ‫החיד"א זצ"ל בספרו "נחל קדומים" מבאר באריכות‪,‬‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬צריך היה לומר‬ ‫שכל הדברים הרעים באים על ידי ראיית העין‪ ,‬וצריכים‬ ‫"עיניהם"‪ ,‬אלא‪ ,‬לאחר שאכלו מעץ הדעת נפקחו‬ ‫לשמור את העיניים שלא להסתכל במקומות שאין‬ ‫עיניהם לראות שהם שנים‪ ,‬נפרדים זה מזה‪.‬‬ ‫צורך‪ ,‬והוא מאריך בזה הרבה‪.‬‬ ‫בספר "חמדת צבי" מביא בשם הרבי מקאצק זי"ע‬ ‫עוד כותב החיד"א בספרו "ראש דוד"‪ :‬הרי אמרו חז"ל‬ ‫ששאל וכן איתא מהאלשיך הק'‪ :‬מדוע דווקא עלה‬ ‫אין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים וכ"ש‬ ‫תאנה? אלא שאמרו חז"ל [סנהדרין ע‪ :‬ועוד] שאילן‬ ‫לצדיקים עצמם‪ .‬וקשה הרי אדם הראשון לפני החטא‪,‬‬ ‫שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היה‪ ,‬שבדבר שקלקלו‬ ‫הרי צדיק גמור היה כיצד הגיע לתקלה זו?‬ ‫בו נתקנו‪.‬‬ ‫ומפרש בב' אופנים‪ :‬א‪ .‬ה"יפה מראה" על הירושלמי‬ ‫ולפיכך עשו חגורות עלי תאנה‪ ,‬כדי שיזכרו תדיר את‬ ‫[פ"ד דדמאי] כתב שה' שומר נפשות חסידיו דוקא מן‬ ‫חטאם כענין שאמר דוהמע"ה 'וחטאתי נגדי תמיד'‪.‬‬ ‫השוגג‪ ,‬אבל כשיש פשיעה איהו דאפסיד אנפשיה‪.‬‬ ‫ואצל אדם הראשון היה פשיעה‪[ .‬אמנם עיין באוה"ח‬ ‫ויאמר לו איכה‪( :‬ג ט)‬ ‫הק' ג יב‪ ,‬שאדם היה שוגג במעשה זה]‪.‬‬ ‫בעת שהרב בעל התניא זי"ע היה בבית הסוהר היו‬ ‫ב‪ .‬תוספות [שבת יב‪ :‬חולין פה‪ ].‬כתבו‪ ,‬דוקא שהאוכל‬ ‫מבקרים אצלו נכרים מלומדים‪ ,‬והיו מתווכחים אתו‬ ‫אסור מצד עצמו אז אין הקב"ה מביא תקלה לצדיק‪,‬‬ ‫בעניני אמונות ודעות‪ ,‬פעם שאלו שר אחד מהו‬ ‫אבל כשאין המאכל אסור מצד עצמו‪ ,‬אלא הזמן גורם‬ ‫הפירוש 'אייכה' שנשאל אדה"ר‪ ,‬הרי הקב"ה ידע מקום‬ ‫לאסור אכילתם‪ ,‬אפשר שיבוא תקלה לצדיק‪ .‬ומביא‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לו השי"ת לו יהי כדברך שלא ידעת‪ ,‬אולם כלום רעב‬ ‫המצאו? ואמר לו "הרב"‪ :‬למשל אדם כמוך‪ ,‬שגילך הוא‬ ‫היית‪ ,‬למה שמעת לקול אשתך ותאכל‪ ,‬וכדאי אתה‬ ‫שישים ושתים שנה שני חדשים כך וכך ימים וכמה‬ ‫לחוב בעצמך על זה לבד‪.‬‬ ‫שעות‪ .‬ופירט לו בדיוק גילו לשעות‪ .‬שואלים אותך‪:‬‬ ‫ופשיטא שמילתא דבדיחותא של הרבי ר' בונם ז"ל יש‬ ‫אייכה? אווא ביזטו אין דער וועלט? און וואס האסטו‬ ‫מכוון עמוק מאד‪ ,‬ויתכן דעומק המכוון ללמד על‬ ‫אויפגיטאהן? [איפה אתה בעולם‪ ,‬ומה פעלת בימי‬ ‫הזהירות בדברי הרשות‪ ,‬שפעמים בא לאדם דבר היתר‬ ‫חייך]? השר התפעל מאוד שפרט לו בדיוק את שנות‬ ‫ואין מעלה בדעתו כלל שיכול להגיע עי"ז לידי איסור‪,‬‬ ‫ושעות גילו והבטיח לו לעשות כל מה שביכולתו‬ ‫והאמת שכל מותרות העולם הזה מונעים הקדושה‬ ‫לשחררו‪.‬‬ ‫ומרחקים את האדם מעבודת ה'‪ ,‬וזאת צריך כל אדם‬ ‫לידע‪.‬‬ ‫אומר ה"בן איש חי" זצ"ל‪' :‬איכה' ר"ת א ני י ודע כ ל‬ ‫ה נסתרות‪ ,‬וזהו ששאל השי"ת את אדם הראשון‪ ,‬וכי‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע פירש‪ :‬שהקב"ה שאל לאדם‬ ‫ממני אתה מתחבא‪ ,‬והרי אני יודע את כל הנסתרות‪.‬‬ ‫הראשון המן העץ אשר צויתיך 'לבלתי אכול ממנו‬ ‫אכלת'‪ ,‬היינו אם בשעת האכילה חשבת לבלתי אכול‬ ‫ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך‬ ‫ממנו עוד אח"כ‪ ,‬היינו בבחינת אחטא ואשוב אחר כך‪,‬‬ ‫לבלתי אכל ממנו אכלת‪( :‬יג יא)‬ ‫שאין מספיקין בידו לעשות תשובה? והשיב אדה"ר‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן‬ ‫להשי"ת‪' :‬אכלתי ואוכל עוד'‪ ,‬פי' חשבתי בשעת‬ ‫העץ ואוכל‪( :‬יג יב)‬ ‫האכילה לאכול עוד‪ ,‬ואין זה בבחינת אחטא ואשוב‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע היה מבאר פסוק זה עם‬ ‫ומועיל על זה תשובה‪.‬‬ ‫סיפור מעשה‪:‬‬ ‫יום אחד היה ניקולייא – הצאר הרוסי נוסע בדרך‪,‬‬ ‫אי' בבעל הטורים ובעוד קדמונים‪' :‬היא נתנה לי מן‬ ‫והסדר היה שהעמידו חיילים שומרים על פני כל‬ ‫העץ' – שחוה הרביצה לו עם העץ – עם מקל‪ ,‬לאחר‬ ‫הגשרים להבטיח כי הדרך פנויה מכל מכשול בעת‬ ‫שלא רצה לשמוע בקולה היא הרביצה לו עם מקל – עד‬ ‫שיעבור הצאר על הגשר‪ .‬בין החיילים היה חייל יהודי‬ ‫ששמע בקולה‪.‬‬ ‫שהופקד גם הוא לשמור על אחד הגשרים‪ .‬כיוון שעבר‬ ‫הרבה זמן בו היה צריך הצאר לעבור‪ ,‬חשב בליבו‬ ‫בשם הגרד"ל שליט"א‪ :‬עץ שאכל ממנו אדם הראשון‬ ‫היהודי כי בוודאי אירע איזה שינוי בתוכנית המסע ושוב‬ ‫נחלקו בזה בברכות מ‪ .‬אם גפן או תאנה או חיטה‪.‬‬ ‫לא יעבור הצאר היום‪ .‬פשט אפוא את בגדיו וירד לנחל‬ ‫ונפק"מ לענין דינא ד'לא תטע לך אשרה כל עץ אצל‬ ‫מתחת לגשר לרחוץ ולקרר עצמו מהחום הלוהט‪ ,‬והנה‬ ‫מזבח ה' אלקיך'‪ ,‬אם עץ שאכל אדם הראשון חיטה‬ ‫בהיותו במים שמע מרחוק שקשוק אופני מרכבת‬ ‫היה‪ ,‬יהיה אסור לנטוע אפילו חיטה בעזרה‪ ,‬דגם היא‬ ‫המלך‪ ,‬מיד קפץ ערום למעלה והורה בידו לשיירה‬ ‫בכלל עץ‪.‬‬ ‫שאפשר להמשיך‪ ,‬כי בלעדו היו נעצרים בלא להמשיך‪.‬‬ ‫והנה ה"הפלאה" ב"פנים יפות" הקשה‪ :‬איך אכלו‬ ‫קראו המלך ושאלו כיצד העיז לעמוד ערום לפני המלך?‬ ‫הכהנים שיירי מנחות בסוכות‪ ,‬הרי אסור לבנות סוכה‬ ‫השיבו היהודי‪ :‬אמנם חטאתי שעזבתי משמרתי ללא‬ ‫בעזרה ד'לא תטע לך כל אץ אצל המזבח'‪ .‬ואמת י"ל‬ ‫רשות וכי בשביל כך אחטא עוד ובגללי יתעכב מסעו‬ ‫דלק"מ‪ ,‬שמותר לכהנים לאכול שיירי מנחות חוץ‬ ‫של הצאר‪ ...‬ובכן זה היה מענה השי"ת לפני אדם‬ ‫לסוכה‪ ,‬דשיירי מנחות לעולם נאכלים חוץ לביתם‬ ‫הראשון‪ :‬מי הגיד לך כי עירום אתה שעליך להמשיך‬ ‫בעזרה‪ ,‬וא"כ הוי תשבו כעין תדורו ורשאים לאכול חוץ‬ ‫ולשקוע הלאה בבוץ‪...‬‬ ‫לסוכה‪ .‬ועוד האריך בזה‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא בשם ה"קול שמחה"‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר‪ :‬בגמרא [ע"ז ה‪ ]:‬שאדם‬ ‫מהרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬בדרך צחות‪ :‬כי היה‬ ‫הראשון באמרו 'האשה אשר נתת עמדי' כפר בטובה‪,‬‬ ‫מענה בפיו שהאשה נתנה לו ולא היה לו לחשוש‬ ‫דמלבד המכוון הפשוט בזה שהטיל את האשמה עליה‬ ‫מאיזה עץ הביאה אם מן המותר או מן האסור‪ ,‬והשיב‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כוונת רבם וכך אמר‪:‬‬ ‫וכאילו הקב"ה נתן לו מכשול היה כפוי טובה‪ ,‬יש‬ ‫הנה גם אצל עונשו של הנחש נאמר 'כל ימי חייך'‪ ,‬וכיון‬ ‫לדקדק במה שאמר אשר נתת 'עמדי' ולא אמר אשר‬ ‫שדרשו חז"ל בק"ש כל ימי חייך להביא לימות המשיח‪,‬‬ ‫נתת 'לי'‪ ,‬שנתכוין לומר שהאשה לוקחה מצלע שלו‪,‬‬ ‫יש אפוא לדרוש גם פה להביא לימות המשיח‪ .‬הוי‬ ‫והאשה ניתנה לו מאשר עמדי‪ ,‬וזהו הכפיות טובה‬ ‫אומר‪ ,‬שגם לימות המשיח יהיה הנחש ארור מכל‬ ‫הגדולה ביותר‪ ,‬שהיה לו ההרגשה שהאשה ניתנה לו‬ ‫החיה ומכל הבהמה‪ .‬ז"ש הגר"א‪ :‬מכאן ראיה למה‬ ‫משלו‪ ,‬ולא הכיר שהיא מתנת ה'‪.‬‬ ‫שאחז"ל לעתיד לבוא כל בעלי מומים מתרפאים חוץ מן‬ ‫ובמהרש"א [סנהדרין חא"ג לט‪ .‬ד"ה אמר ליה קיסר]‬ ‫הנחש‪.‬‬ ‫מבואר שטענתו שטוב לו אם הצלע היה נשאר אצלו‪ ,‬כי‬ ‫טוב הוא להיות האדם לבדו בלי עזר כנגדו‪ ,‬ולחובת‬ ‫אמר מו' רה"י שליט"א‪ :‬בגמרא [סנהדרין כט‪ .‬ומובא‬ ‫האדם נבראת לו‪.‬‬ ‫ברש"י כאן]‪ :‬ולנחש לא שאל למה עשית זאת‪ ,‬כי אין‬ ‫טוענין למסית ואין מהפכין בזכותו‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת על גחנך‬ ‫ויש לרמז ע"ד העבודה כי בשעת נסיון ופיתוי היצר אין‬ ‫תלך ועפר תאכל כל ימי חייך‪( :‬ג יד)‬ ‫טוענין ומתווכחין עם היצר‪ ,‬אלא בתשובה ברורה‬ ‫שואל ה"באר מים חיים"‪ :‬למה דוקא עונש זה? מפני‬ ‫ונחרצה לא! איני עושה כן‪ ,‬כי בויכוח גם הוא יכול‬ ‫שהנחש היה הראשון שהשתמש בשקר בעולם‪ ,‬ייחס‬ ‫לנצח‪ ,‬וכמ"ש בספה"ק עה"פ 'מי יתן טמא מהטהור‬ ‫להקב"ה דברים שלא אמרם‪ ,‬שאסור ליגע בעץ‪ ,‬השקר‬ ‫לא אחד' איין ניין!‪ ,‬זהו מתכסיסי המלחמה עם היצר‬ ‫אין לו רגלים‪ ,‬שיקרא לא קאי‪ ,‬ובמידה כנגד מידה‬ ‫לעמוד בהחלטה כנגדו שאין מהרהר בצדדי טענותיו‪.‬‬ ‫נתקלל שלא יהיו לו רגלים‪.‬‬ ‫ואתה תשופנו עקב‪( :‬ג טו)‬ ‫הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל היה מטייל הרבה‪ ,‬ואמר‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬רמז שהיצה"ר יפתה לגדול‬ ‫בדרך צחות‪ :‬יש לזה רמז מהתורה‪' ,‬על גחונך' – אם‬ ‫שבחוטאים גם לעבירות קטנות שאדם דש בעקביו‪ .‬וזה‬ ‫אתה סובל מכרס עבה – 'תלך' – מצווה אתה ללכת‪...‬‬ ‫'ואתה תשופנו עקב' – והטעם למען אם יבואהו צרה‬ ‫וצוקה יתלה החטא באותן העוונות‪ ,‬ולא יעבור דרכו‬ ‫אומרים בשם הרבי ר' בונם זי"ע וי"א בשם המוהר"י‬ ‫הרשעה בהעבירות החמורות‪.‬‬ ‫מוורקא זי"ע‪ :‬הרי לכאורה זה ברכה‪ ,‬שאיפה שהולך יש‬ ‫וז"ש דוהמע"ה אחר שקילל לשונאיו‪ ,‬שלא יזכו לשוב‬ ‫לו לאכול ותמיד מצויין לו מזונותיו וא"כ מה היא‬ ‫ע"י הרעות שיבואו עליהם‪ ,‬כי אם 'ישמו על עקב‬ ‫הקללה?‬ ‫בשתם' [תהלים מ טז]‪ ,‬שיאמרו ע"י העבירות שאדם‬ ‫אלא‪ ,‬שזה עצמו שנדחה מאת ה' שלא יבקש מידו את‬ ‫דש בעקביו‪.‬‬ ‫מזונותיו‪ ,‬ובזה הוא נפרד לגמרי מחסדי ה'‪ ,‬כדכתיב‬ ‫בתהילים 'הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאת ה'‬ ‫ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך‪( :‬ג יז)‬ ‫אכלם' וגו'‪ ,‬והוא הנחש אין לו זכות זו‪ ,‬כאדם האומר‬ ‫בספה"ק "מחזה אברהם" להרה"ק מבוטשאטש זי"ע‪:‬‬ ‫לחבירו קח לך הכל ואין לך עסק עמי‪ ,‬וזאת הקללה‪.‬‬ ‫"יש לומר שמכאן יש סמך על מה שאין מברכין בברכת‬ ‫השחר על כח חוש השמיעה כמו שמברכין ברכת‬ ‫הגאון רבי שמואל חסיד מראסיין זצ"ל‪ ,‬היסב פעם בליל‬ ‫"פוקח עורים" על כח הראיה‪ ,‬כי כיון שעל ידי ששמע‬ ‫הסדר אצל הגר"א זצ"ל‪ ,‬דרכו של הגר"א היתה להוסיף‬ ‫אדם הראשון לאשתו יצא מזה תקלה לכל העולם‪ ,‬וכיון‬ ‫במהלך הסדר דברים של טעם על ההגדה‪ .‬וכשהגיע‬ ‫שנצמח תקלה ע"י כח השמיעה‪ ,‬אין ראוי לברך על זה‪.‬‬ ‫למשפט "וחכמים אומרים ימי חייך העוה"ז‪ ,‬כל ימי חייך‬ ‫להביא לימות המשיח"‪ ,‬הפטיר‪ :‬מכאן ראיה למה‬ ‫וקוץ ודרדר תצמיח לך‪( :‬ג יח)‬ ‫שאחז"ל [ב"ר כ י‪ ,‬תנחומא מצורע] כי לעתיד לבוא כל‬ ‫'קוץ' היינו הרשעים שיצמחו ממנו‪' ,‬ודרדר' ‪ -‬זה עניין‬ ‫בעלי מומין מתרפאים חוץ מן הנחש‪.‬‬ ‫כל המחלוקות שהם בין הצדיקים – אומר ה"מי‬ ‫המסובים שלא ירדו לסוף דעתו לא הבינו למה הוא‬ ‫השילוח"‪ ,‬אף מחלוקות אמיתיות הנזכרות בגמרא‪ ,‬כי‬ ‫התכוין‪ .‬אמנם ר' שמואל נאות אחר כך לפרש להם‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לפני הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זי"ע בא אחד והתאונן‬ ‫דרדר בגימטריא ב' פעמים צדיק‪.‬‬ ‫על רוע מזלו‪ ,‬שהוא מתפרנס בדוחק וביגיעה רבה‪.‬‬ ‫אמר לו הצדיק‪ :‬הרי כך כתוב בתורה "בזעת אפיך‬ ‫בזעת אפיך תאכל לחם וגו' כי עפר אתה ואל עפר‬ ‫תאכל לחם"? ענהו הלה‪ :‬אילו היה לי לפחות אחרי‬ ‫תשוב‪( :‬ג יט)‬ ‫היגיעה לחם בריוח החרשתי‪ .‬השיב לו הצדיק‪ :‬העולם‬ ‫ברש"י‪ :‬לאחר שתטרח בו הרבה‪.‬‬ ‫אומרים שאחר הזיעה לא טוב לאכול הרבה‪...‬‬ ‫מבאר הגה"ק רבי יעקב מליסא זצ"ל‪ :‬מה קללה היא‬ ‫בכך‪ ,‬שתצמיח האדמה קוצים ודרדרים‪ ,‬אם בנוסף לכך‬ ‫הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר בספרו‬ ‫תצמיח גם תבואה ופירות‪ ,‬שלהם מצפה האדם‪ ,‬אולם‪,‬‬ ‫"שיחות מוסר" מביא בשמו של הנצי"ב מוואלוז'ין‬ ‫גדול הוא הכאב כאשר את הקוץ והדרדר מוציאה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שנשאל‪ ,‬מדוע הוא כל כך טורח ומתייגע על‬ ‫האדמה מאליה‪ ,‬ללא טיפול של האדם‪ ,‬ודוקא את מיני‬ ‫הכנת השיעורים בישיבה‪ ,‬הרי לפני שנתמנה לר"מ‬ ‫הפירות והירקות אינה מוציאה אלא לאחר עמל ויזע של‬ ‫היה מחדש בנקל חידושי תורה נפלאים‪ ,‬וענה‪ :‬דוקא‬ ‫האדם‪' .‬קוץ ודרדר תצמיח לך האדמה'‪ ,‬ללא כל פעולה‬ ‫משום שנתמניתי לרב‪ ,‬ומלאכת הגדת השיעורים היתה‬ ‫מצידך‪ .‬אך 'בזעת אפך תאכל לחם'‪ ,‬הלחם לא יבוא‬ ‫למקור פרנסתי‪ ,‬נכנסה מלאכת ההכנה תחת שלטונה‬ ‫אלא לאחר עמל רב דהיינו שתטרח בו הרבה‪.‬‬ ‫של הקללה "בזעת אפיך תאכל לחם"‪ ,‬ועלי לעמול‬ ‫עליה בזיעת אפיך‪.‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬שעפ"י דברי החיד"א‬ ‫מובן נוסח הברכה בברית‪ :‬צוה להציל ידידות שארנו‬ ‫הרה"צ ר' יוסף זונדל סלנט זצ"ל היה אומר‪ :‬אם בכדי‬ ‫משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו‪ ,‬וזו כוונת‬ ‫לקיים את הקללה 'בזעת אפך תאכל לחם' – אדם‬ ‫הברכה‪ ,‬שהרי בשכר המילה שטומנים הערלה בעפר –‬ ‫משתדל יומם ולילה‪ ,‬כמה צריך הוא להשתדל בכדי‬ ‫צוה להציל ידידות שארנו משחת – שאחר המיתה‬ ‫להשיג את הברכה 'ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה'‬ ‫נשאר הגוף שלם כי כבר נתקיימה בו גזירת ואל עפר‬ ‫מבטחו' [ירמיהו יז ז]‪.‬‬ ‫תשוב‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬פגע אדם הראשון [בקין] אמר לו מה נעשה‬ ‫שואל החיד"א זצ"ל‪ :‬הלא ידוע על צדיקים שנשארו גם‬ ‫בדינך‪ ,‬אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי וכו'‪ ,‬מיד עמד‬ ‫לאחר מיתתן‪ ,‬כמ"ש יעקב אבינו לא מת‪ ,‬וכן רבינו‬ ‫אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו' ע"כ‪.‬‬ ‫הקדוש שהיה מגיע לביתו כל ע"ש ועוד‪ ,‬והלא נאמר‬ ‫שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬מה שייכות‬ ‫'ואל עפר תשוב' ?‬ ‫מזמור שיר לענין תשובה? וי"ל דקין אמר ע"י התשובה‬ ‫ותירץ‪ ,‬שע"י חתיכת הערלה ונתינתה בעפר נתקיים‬ ‫נתפשר ולשון פשרה משמע דהתשובה הועילה לו רק‬ ‫כבר הציווי 'ואל עפר תשוב'‪ ,‬ונפטרו בכך‪ ,‬כי מקצת‬ ‫על מחצה‪ ,‬ע"ז אמר אדה"ר 'מזמור שיר ליום השבת'‪,‬‬ ‫הנפש ככל הנפש‪ ,‬ואולי זה טעם נתינתה בעפר‪.‬‬ ‫ששנינו [שבת קיח‪ ]:‬כל המשמר שבת כהלכתו אפילו‬ ‫עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו כל עוונותיו‪ ,‬משמע דע"י‬ ‫בספר "דברי מהרי"א" מביא המדרש‪ :‬אמר לו הקב"ה‬ ‫שמירת שבת נמחלין העבירות לגמרי‪ ,‬לכן אמר מזמור‬ ‫לאדם קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזול‬ ‫זה לרמז לו דע"י שמירת שבת ימחלו לו על הכל ולא על‬ ‫בידך‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה אמרו חז"ל שגזלן קונה בשינוי‬ ‫מחצה בלבד‪.‬‬ ‫מעשה‪ ,‬אולם אם גזל עפר ועשאו לבינה לא קנה‪ ,‬כיון‬ ‫שחוזר בעינו ויכול לעשותה עפר כבתחילה‪ ,‬ובזה‬ ‫ויקרא האדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל‬ ‫יתבאר‪ ,‬אמר הקב"ה לאדם שקומץ עפר אדמה‬ ‫חי‪( :‬ג כ)‬ ‫שנבראת ממנו גזול הוא בידך‪ ,‬ואל יקשה בעיניך הלא‬ ‫אומר הגה"ק ה"ישועות יעקב" זצ"ל‪ :‬בין המעלות‬ ‫שינוי מעשה יש כאן‪ ,‬שהרי נעשה מן העפר אדם‪ ,‬לזה‬ ‫הטובות שנמנים באשה איתא [יבמות סג‪ :].‬שמגדלות‬ ‫אמר 'ואל עפר תשוב' – דכיון שהדרא בעיניה על כרחיך‬ ‫בנינו ומצילות אותנו מן החטא‪ .‬לפי זה אפשר לומר כי‬ ‫גזל הוא בידך‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אלא‪ ,‬שכבר תירגם אונקלוס‪' :‬ויגרש' – וטריד יהיה‪.‬‬ ‫אחרי שהחטיאה חוה את האדם‪ ,‬אמר‪ ,‬עכשיו אין לי‬ ‫הטרידו לאדם בטרדות פרנסה‪ ,‬וכבר מאליו נתגרש מגן‬ ‫לשבחה רק כי היא 'אם כל חי' – שהיא מגדלת את‬ ‫עדן‪ .‬שבטרם חטא היו מזונותיו מתוקנין עבורו עוד‬ ‫בנינו‪ ,‬אבל אינה מצילה אותנו מן החטא‪.‬‬ ‫בטרם נוצר‪ ,‬אחרי שחטא אמר אדם "הרעותי את מעשי‬ ‫וקפחתי את פרנסתי"‪ ,‬ואדם שהוא טרוד בפרנסה אינו‬ ‫ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור‪( :‬ג כא)‬ ‫מסוגל אותה שעה להיות שרוי בגן עדן ‪...‬‬ ‫בספר קדמון "צפנת פענח" כתב‪ :‬מדוע עשה להם ה'‬ ‫דוקא כתנות עור – יש הלכה שערום אסור לברך‪ ,‬וכן‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע שאמר‪ :‬איתא בתנא דבי אליהו‬ ‫נפסק בשו"ע שחייב אדם לברך שהחיינו על בגד חדש‪,‬‬ ‫[פ"א] לשמור את דרך – זו דרך ארץ‪ ,‬עץ החיים מלמד‬ ‫וקיי"ל כל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן‪ ,‬א"כ מה‬ ‫שדרך ארץ קדמה לעץ החיים‪ ,‬ואין עץ החיים אלא‬ ‫יעשה אדם הראשון שהיה ערום? לכן עשה לו הקב"ה‬ ‫תורה וכו'‪.‬‬ ‫כתנות עור‪ ,‬שההלכה היא שעל בגד מעור אין מברכין‬ ‫היינו כמו בהקדמת ספר‪ ,‬מעידה ההקדמה על תוכנו‬ ‫משום צער בעלי חיים‪.‬‬ ‫ומהותו של הספר – כך גם כן עפ"י הדרך ארץ בה‬ ‫מתנהג האדם ניכרת מהות ותוכן תורתו‪.‬‬ ‫ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי‬ ‫לעולם‪( :‬ג כב)‬ ‫אמר הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל ראש ישיבת‬ ‫אמר הגה"ח רבי בן ציון אוסטרובער זצ"ל‪ :‬ולכאורה‬ ‫חברון‪ :‬פעמיים מצינו שנזכרו הכרובים בתורה‪ .‬במקרה‬ ‫מהו החשש כ"כ בזה‪ ,‬רק הכוונה בזה דלאחר חטא‬ ‫שלפנינו‪ ,‬כשגורש האדם מגן עדן‪ ,‬ופירש"י‪ :‬כרובים‬ ‫אדה"ר לא אפשר התיקון בזה אלא בעונש מיתה והגוף‬ ‫מלאכי חבלה‪ ,‬ובפרשת תרומה 'ויהיו הכרובים פורשי‬ ‫נרקב בקבר ועי"ז נתבטל הזוהמא ממנו‪ ,‬וכמו שאי'‬ ‫כנפיהם על הכפורת'‪ ,‬שם פירש"י 'כרובים‪ ,‬כרביא‪,‬‬ ‫דכ"ז שלא נרקב הגוף אין מנוחה להנשמה‪ .‬וז"ש הכ'‬ ‫דמות פרצוף תינוק היה להם'‪ .‬רומז לנו רש"י בחילופי‬ ‫'ועתה פן ישלח ידו ואכל וחי לעולם' ‪ -‬וא"כ לא יתוקן‬ ‫הפירושים‪ ,‬כי עתיד החינוך תלוי בחינוך שמעניקים לו‪,‬‬ ‫החטא ח"ו עוד ‪ -‬ולזה 'וישלחהו' וגו'‪.‬‬ ‫אם תרצה לחנכו לטובה ותכניסו אל אוהל מועד‪,‬‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬אזי עשוי הוא להיות המסוכך בכנפיו על ארון‬ ‫וישלחהו ה' מגן עדן‪( :‬ג כג)‬ ‫הקודש‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אם מרחיקים את התינוקות מן‬ ‫במדרש פליאה‪ :‬ביום הכיפורים מזכיר הקב"ה חטא‬ ‫המשכן ומארון הברית‪ ,‬אזי עלולים להפוך ל"מלאכי‬ ‫אדם הראשון‪.‬‬ ‫חבלה"‪ ,‬ומחריבי עולם‪.‬‬ ‫ביאר הגאב"ד פיורדא זצ"ל‪ :‬עפ"י הגמ' שלומדת‬ ‫מפסוק שיש ה' עינויים ביום הכיפורים‪ .‬ומקשה הגמ'‬ ‫ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה‪( :‬ד ב)‬ ‫והרי למדנו ו' עינויים? ומתרצת ששתיה בכלל אכילה‪.‬‬ ‫מרן הס"ק מרוז'ין זי"ע אמר‪' :‬ויהי' לשון צער‪ .‬מצטער‬ ‫עוד מצאנו שלאדם הראשון היה תירוץ על מה שאכל‬ ‫היה מהסיבה שהוא צריך לרעות צאן לפרנסתו‪ ,‬אעפ"י‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬שהקב"ה ציוה שלא יאכל ואילו הוא סחט‬ ‫שהוא אומנות נקיה וקלה‪ ,‬הרי יעקב אבינו היה רועה‬ ‫ושתה‪.‬‬ ‫צאן‪ ,‬עכ"ז היה מצטער דיותר טוב היה לו אם היה יכול‬ ‫מעתה יובן‪ ,‬שהרי תירוץ זה יועיל רק אם שתיה אינה‬ ‫לעסוק רק בתורה ותפילה‪ .‬אכן קין היה עובד אדמה‪,‬‬ ‫בכלל אכילה‪ ,‬אולם מיום הכיפורים למדנו ששתיה‬ ‫'היה' ‪ -‬לשון שמחה‪ ,‬שמח היה קין לעבוד עבודת‬ ‫בכלל אכילה‪ ,‬ולא מועיל לאדם התירוץ הזה‪ ,‬על כך‬ ‫אדמה מלעבוד עבודת הקודש‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫ביוהכ"פ מזכיר הקב"ה חטא דאדה"ר‪.‬‬ ‫ויש להוסיף על זה‪ ,‬כיון שהבל עבד עבודתו רק מתוך‬ ‫אונס‪ ,‬בגלל שנפשו חשקה בעבודת הקודש‪ ,‬לכן "וישע‬ ‫ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים‬ ‫ד' אל הבל ואל מנחתו" ואל קין שעבד עבודתו‬ ‫וגו' לשמר את דרך עץ החיים‪( :‬ג כד)‬ ‫בשמחה‪ ,‬שעי"ז יכל להפטר מעבודת הקודש‪ ,‬לא‬ ‫אומרים משמו של הבעש"ט הק'‪ :‬מי גירשו לאדם ודרך‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫איזה פתח ושער גורש?‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הראו לו שקנאת איש מרעהו הוא רע מכל זה‪ ,‬ולכן‬ ‫והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה'‬ ‫רחקוהו‪.‬‬ ‫אל הבל‪( :‬ד ד)‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬לא רק את הקרבן הביא‪ ,‬גם‬ ‫לכאורה השאלה למה חרה לך מוקשית‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫את עצמו הביא‪ ,‬שהקדיש עצמו וכל כחותיו כליל לה'‪,‬‬ ‫נאמר "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו‬ ‫"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" – שניהם עלו לרצון‪.‬‬ ‫לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו"?‬ ‫אומר בעל "שארית מנחם"‪ :‬שאלו פעם את הגר"ח‬ ‫אומר הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬כל המפרשים‬ ‫מבריסק זצ"ל‪ ,‬מדוע כשהרב אוסר ומטריף בהמה‬ ‫נתקשו מה נשתנה זה מזה‪ ,‬אבל החילוק היה‬ ‫שלימה‪ ,‬ששוויה סכום גדול‪ ,‬או שמטריף את כלי‬ ‫במחשבותיהם‪ ,‬קין ראה את עצמו ראוי להביא דורון‬ ‫תשמישי הבית‪ ,‬אין מהרהרים אחריו ומצייתים לפסק‬ ‫למלך הקב"ה ולכן נאמר אצלו 'מנחה לה''‪ ,‬אבל הבל‬ ‫דינו‪ ,‬ואילו בדין תורה כשהרב מחייב אחד מבעלי הדין‬ ‫הביא 'גם הוא' אומרת לנו התורה‪ ,‬הוא הבין אשר איננו‬ ‫בסכום מסוים‪ ,‬מיד מתרעם הוא על הרב שאינו יודע‬ ‫ראוי להביא דורונות להשי"ת‪ ,‬רק הביא גם הוא יען כל‬ ‫בטיב העולם‪ ,‬ויש לו הרגשה שנעשה לו עוול?‬ ‫הנבראים עובדים את השם‪ ,‬צריך גם הוא להביא כל‬ ‫וענה ר' חיים בצחות‪ :‬בפסק דין של טריפה יהודי חרד‬ ‫מה שביכולתו‪ ,‬אבל לא הרהיב בנפשו לחשוב שזה‬ ‫ויר"ש מקבל עליו את הדין באהבה‪ ,‬אבל בדו"ד בין שני‬ ‫מנחה לה'‪ ,‬לכן שעה ה' אל הבל ולא אל קין‪.‬‬ ‫יהודים – התרעומת היא לא על זה שהוא הפסיד‪ ,‬אלא‬ ‫בזה שחבירו הרויח‪...‬‬ ‫ואל קין ואל מנחתו לא שעה‪( :‬ד ה)‬ ‫וזהו ששאל הקב"ה את קין‪" :‬על מה חרה לך" – אם על‬ ‫המגיד מקוז'ניץ זי"ע אומר‪ :‬שקין טעה בכך שפירש את‬ ‫זה שקרבנך לא נתקבל‪ ,‬או על זה שנתקבל קרבן אחיך‬ ‫שמו בלשון חשיבות‪" ,‬קין" מלשון קן ומדור לשכינה‪.‬‬ ‫וזה כואב לך יותר ‪...‬‬ ‫והבל לעומתו פירש שמו בלשון ענווה וחשב בלבו‬ ‫שהוא הבל וריק‪ ...‬משום כך אומרת לנו התורה שדווקא‬ ‫הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת‬ ‫מנחתו של הבל היתה רצויה לפני המקום‪ ,‬אולם 'אל‬ ‫רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו‪( :‬ד ז)‬ ‫קין ואל מנחתו לא שעה'! 'תועבת ה' כל גבה לב' !‬ ‫אומר בעל "התניא" זי"ע‪' :‬אם תיטיב' – כלומר אם‬ ‫בעצמך תהיה טוב ומלא במצוות ומעשים טובים –‬ ‫מבאר הגר"ח מבריסק זצ"ל‪ :‬הגמרא בזבחים [טז‪].‬‬ ‫'שאת' – תסבול את כל העולם‪ .‬תהיה לך מדת‬ ‫אומרת‪ ,‬שבני נח יכולים להקריב רק קרבנות בהמה‪,‬‬ ‫הסבלנות למעשיו של כל אחד ואחד‪' ,‬ואם לא תיטיב' –‬ ‫אבל לא קרבן מנחה‪ ,‬אשר על כן‪ ,‬היות והביא קין קרבן‬ ‫אם בעצמך תהיה מלא עוון – 'לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬על‬ ‫מנחה‪ ,‬לפיכך 'ואל מנחתו לא שעה'‪.‬‬ ‫יד כל פתח תראה את החטאת על כל צעד ושעל תמצא‬ ‫חטאים‪.‬‬ ‫למה חרה לך ולמה נפלו פניך‪( :‬ד ו)‬ ‫כותב הספורנו וז"ל‪ :‬כי כשיש לקלקול איזו תקנה אין‬ ‫בספר "ליקוטי מהר"ם" שבסוף ספר "זרע קודש" כתב‪:‬‬ ‫ראוי להצטער על מה שעבר‪ ,‬אבל ראוי להשתדל‬ ‫דהנה יכולים לתקן הכל על ידי תשובה ומעשים טובים‪,‬‬ ‫להשיג תיקון לעתיד‪.‬‬ ‫ועל כולם על ידי לימוד התורה‪ ,‬ואמרו חז"ל אין טוב‬ ‫אלא תורה‪ .‬וזהו ביאור הכתוב‪' :‬אם תיטיב' – אם‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫תלמוד תורה שנקרא טוב‪ ,‬אז 'שאת' – תוכל להעלות‬ ‫זי"ע אמר שזקנו ה"חידושי הרי"ם" זי"ע הקשה‪ :‬וכי לא‬ ‫הכל שיהיה להם תיקון בתשובה ומעשים טובים‪ .‬אבל‬ ‫היה צריך לכאוב לו על שמרחקין אותו מן השמים?‬ ‫'ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ' – שיש לו לאדם‬ ‫אלא שקין היתה לו גם כוונה טובה‪ ,‬שרצה שיבנה בית‬ ‫כמה פתחים‪ ,‬הפה‪ ,‬עינים‪ ,‬אזנים‪' ,‬ואם לא תיטיב' –‬ ‫המקדש בחלקו‪ ,‬כדאיתא במדרש [ב"ר כב ז]‪ :‬על מה‬ ‫ואם זה לא כמו שצריך להיות 'לפתח חטאת רובץ' –‬ ‫היו מדיינים‪ ,‬אלא זה אומר בתחומי בית המקדש נבנה‪,‬‬ ‫שהיצה"ר מתגבר עליו בכל הפתחים הללו‪ .‬ובתשובה‬ ‫וזה אומר בתחומי בית המקדש נבנה‪ ,‬אבל מן השמים‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מעלה אין א ביסל די מעלה' [שילך ממידה אחת‬ ‫ומעש"ט ובעיקר בלימוד התורה יוכל לתקן הכל‪.‬‬ ‫למשנהו‪ ,‬ליקח קצת מידה זו וקצת ממידה זו]‪ ,‬שבאמת‬ ‫צריכים לשניהם‪" ,‬ליידער פאדרייט דער יצה"ר דעם‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע פירש‪ :‬דהנה הצדיק‬ ‫מענטשן‪ ,‬און ווען מען דארף איין מידה‪ ,‬רעדט ער איין‬ ‫מעיקרא הולך על דרך הטוב תמיד ולא שייך בו רע כלל‪,‬‬ ‫צו נעמען דעם אנדערען מדה' [לדאבונינו היצר מטעה‬ ‫אולם בעל תשובה שנשתנו מעשיו ממה שהיה מקודם‬ ‫את האדם‪ ,‬וכאשר צריכים למידה אחת‪ ,‬מסיתו ליקח‬ ‫ועתה מתחיל ללכת בדרך הטוב‪ ,‬יכול לבוא על ידי זה‬ ‫מידה האחרת]‪.‬‬ ‫להתנשאות‪ .‬וזהו הפירוש‪' ,‬אם תיטיב שאת'‪ ,‬אם ייטיב‬ ‫מעשיו יכול לבוא לידי התנשאות‪' .‬ואם לא תיטיב'‪ ,‬הלא‬ ‫בגמרא [יומא נב‪ :}:‬איסי בן יהודה אומר חמש מקראות‬ ‫זה בודאי לא טוב‪ ,‬כי 'לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬ולזה צריך‬ ‫בתורה אין להם הכרע‪ ,‬ואחד מהם הוא 'הלא אם תיטיב‬ ‫להתבונן בנפשו תמיד שבין אם ייטיב מעשיו ובין אם‬ ‫שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ'‪.‬‬ ‫לא ייטיב עלול שלא יהיה טוב‪ ,‬והעצה לזה היא שידע‬ ‫בשם הרה"ק הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע שפירש‬ ‫האדם ש'אליך תשוקתו'‪ ,‬שכל תשוקת היצר אינו אלא‬ ‫עפי"מ שאמרו בגמ' [סוטה ה‪ ].‬דמותר לתלמיד חכם‬ ‫לצוד אותך ברשתו‪' ,‬ואתה תמשול בו'‪ ,‬שצריך לעשות‬ ‫להיות לו שמונה בשמינית גבהות והתנשאות‪ ,‬אך‬ ‫כל מיני עצות ותחבולות כדי למשול בו‪.‬‬ ‫באופן שיהיה ירא ולשם לפניו יתברך שמו‪ .‬וזה פירוש‬ ‫הפסוק 'הלא אם תיטיב שאת' פירוש‪ :‬אם תיטיב‬ ‫ובשם נכדו הרה"ק ה"פחד יצחק" מבויאן זי"ע שאמר‬ ‫מעשיך לפניו יתברך שמו‪' ,‬שאת' – מותר להיות לך‬ ‫לפרש הפסוק 'אם תיטיב שאת'‪ ,‬שאם תתנהג על דרך‬ ‫מעט התנשאות‪ ,‬והאנשים צריכים לסבול ולקבל‬ ‫הטוב‪' ,‬שאת'‪ ,‬תוכל לשאת את כל אחד ואחד‪' ,‬ואם לא‬ ‫עליהם‪ ,‬אבל 'שאת אם לא תיטיב' – פרוש שיהיה לך‬ ‫תיטיב' – אם לא תתנהג על דרך הטוב‪' ,‬לפתח חטאת‬ ‫התנשאות גם אם לא תיטיב מעשיך ואעפ"כ תתגאה‬ ‫רובץ' – שתמצא חטאים ועוונות אצל פתחו של כל‬ ‫על העם‪ ,‬אזי 'לפתח חטאת רובץ'‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫וב"עברא דדשא" הביא מה שפירשו רש"י ותוס'‬ ‫בספר "ראשי בשמים" מבאר עפ"י מה שכתב החובת‬ ‫דמספקא ליה אי 'שאת' קאי על שלפניו – 'אם תיטיב'‪,‬‬ ‫הלבבות דמי שהוא צדיק וכבר אינו מתיירא מהעבירות‪,‬‬ ‫והוא לשון סליחת עון‪ ,‬ויתפרש הכתוב 'אם תיטיב‬ ‫אז יש לו להתיירא מדבר שהוא יותר חמור מעבירה‪,‬‬ ‫שאת'‪ ,‬דהיינו אם האדם יטיב את דרכיו אז יסלחו לו‬ ‫והוא שלא יבא להתנשאות וגדלות‪ .‬וזהו פירוש הכתוב‪:‬‬ ‫עוונותיו‪ .‬או דקאי על שלאחריו – 'שאת ואם לא תיטיב'‪,‬‬ ‫'אם תיטיב' – אם תעשה את הטוב בעיני השי"ת‪ ,‬אז‬ ‫והוא לשון נשיאת עון שאם לא יטיב אז הוא ישא את‬ ‫'שאת' – מעתה יש לך להיות זהיר מהתנשאות וגאוה‪,‬‬ ‫עונו‪.‬‬ ‫'ואם לא תיטיב' – א"כ הלא עדיין יש לך מלחמת היצר‬ ‫ולכאורה יפלא מה מקום ספק יש כאן‪ ,‬וכמו שהקשו‬ ‫עצמו 'לפתח חטאת רובץ' – ואין מקום לבוא לידי‬ ‫המפרשים [עי' שלה"ק מס' שבועות תורה אור אות‬ ‫התנשאות‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬ושפ"א שם] דפשיטא ד'שאת' קאי אשלפניו‪ ,‬דאי‬ ‫ומוסיף לפרש בזה מה שאמר קין "גדול עוני מנשוא"‪,‬‬ ‫אשלאחריו קשה איך יתפרש רישא דקרא 'הלא אם‬ ‫שכך טען קין לפני הקב"ה‪ ,‬האם גדול עוני כולי האי‬ ‫תיטיב'‪ ,‬דלא סיים הכתוב מה יהיה אם תיטיב‪ .‬עוד‬ ‫שהוא יותר חמור מנשו"א‪ ,‬היינו מחטא ההתנשאות‪.‬‬ ‫קשה דהול"ל אם לא תיטיב‪ ,‬בלא וי"ו‪ ,‬דלא יתכן לפרשו‬ ‫על שלאחריו אחרי דכתיב 'ואם' עם וי"ו‪ .‬ועוד דפיסוק‬ ‫הרה"ק רבי יצחק מאמשינוב נ‪.‬י‪ .‬זי"ע בספר "אמרי‬ ‫הטעמים מוכיח דקאי על שלפניו‪.‬‬ ‫קודש" מפרש‪' :‬אם תטיב' – אם תחשוב כל היום רק מן‬ ‫ויל"פ שאין די במעט חרטה כדי שישא עונו‪ ,‬אלא‬ ‫המצוות שיש לך‪' ,‬שאת' – תבוא לידי גאוה‪' ,‬ואם לא‬ ‫לעולם צריך להיות בלב הרגשה של חטאתי לה'‪ ,‬עם‬ ‫תטיב' – שתחשוב כל היום מהעבירות שיש לך‪' ,‬לפתח‬ ‫חרטה מעומק הלב על שהמרה את פי ה'‪ ,‬ואף אחר‬ ‫חטאת רובץ' – תיפול ליאוש ועצבות‪ ,‬ואז אתה עלול‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬אל לו לאדם להיות בטוח בדרכיו‪ ,‬אלא‬ ‫לבוא לכל עבירות שבתורה ח"ו‪ ,‬לכן 'נע ונד תהיה' –‬ ‫כסדר לזכור החטא ולחשוב שאין תשובתו שלימה‪,‬‬ ‫"זאלסט גיין פון איינעם צום צווייטען‪ ,‬נעמען א ביסל די‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וקומץ באגרופו‪ ,‬הרוצח שעל עסקי נפשות בא – על‬ ‫ועדיין עליו לשוב עוד ועוד‪ ,‬וכדכתיב 'כי עוני אגיד אדאג‬ ‫פרשת דרכים יעמוד בין סבכי יערות וילסטם את‬ ‫מחטאתי' שגם אחרי שעוני אגיד עדיין אדאג מחטאתי‬ ‫הבריות‪.‬‬ ‫[עי' שערי תשובה שער א' אות טז כ]‪.‬‬ ‫לא כן השטן‪ ,‬העידה עליו התורה שהנו רובץ לפתח‪,‬‬ ‫וזה דאיתא בגמרא דס"ל לראב"י דאף על עבירות שלא‬ ‫ניצב נכלם כעני בפתח‪ ,‬מעמיד פנים כדלפון מבוייש‪,‬‬ ‫עבר עליהם בשנה זו וכבר התודה עליהן ביום הכפורים‬ ‫בעוד שבעצם – 'אליך תשוקתו' – את נפשך הוא‬ ‫שעבר‪ ,‬מ"מ חוזר ומתודה עליהן‪ ,‬והוא משובח שנאמר‬ ‫מבקש ליטול‪ ,‬כרוצח בפרשת דרכים‪...‬‬ ‫'כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד'‪ ,‬ונפסק להלכה‬ ‫בשו"ע‪ ,‬והיינו משום שאין לו לאדם להחזיק עצמו‬ ‫ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין‬ ‫שכבר תיקן את דרכיו כראוי‪ ,‬אלא עליו לדעת שעדיין‬ ‫אל הבל אחיו‪( :‬ד ח)‬ ‫נצרך לשוב בכדי להגיע לתשובה שלימה‪.‬‬ ‫אומר הגר"א‪ :‬הנה לא פירש הכתוב מה אמר לו ? ויש‬ ‫וזה רמז לנו הכתוב 'הלא אם תיטיב' גם אם תיטיב את‬ ‫לבאר‪ :‬דאיתא בדברי חז"ל [בר"ר כב ח] דהבל היה‬ ‫דרכך ותחזור בתשובה‪ ,‬מ"מ לעולם תשים על לבך‬ ‫יותר גבור מקין‪ ,‬נמצא שאם היה קין רוצה לקום על‬ ‫ההרגשה של 'שאת' שאתה תענש ותשא עונך – 'אם‬ ‫הבל בדברי ריב להורגו לא היה יכול לו‪ ,‬כי חלוש הוא‬ ‫לא תיטיב' – אם לא תמשיך להיטיב את מעשיך ולהיות‬ ‫ממנו ואימתו מוטלת עליו‪ ,‬לכן מה עשה קין – הלך עמו‬ ‫בהרגשה של תשובה כדבעי‪ ,‬כי אם האדם אינו חי‬ ‫ברמאות‪ ,‬וקרא אותו תמיד "אחיו" כדי שלא ישמור את‬ ‫בהרגשה של וידע ואשם‪ ,‬אינו יכול להיות ונשא עונו‪.‬‬ ‫עצמו ממנו ולא ירגיש בדבר‪ .‬וזהו 'ויאמר קין אל הבל‬ ‫ועל כן אמרו חז"ל דפסוק זה אין לו הכרע‪ ,‬דאמנם ודאי‬ ‫"אחיו" – ר"ל אחיו אני ברמאות‪ ,‬ועי"ז 'ויהי בהיותם‬ ‫ע"פ פשוטו של מקרא 'שאת' על לפניו קאי‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫בשדה' – מקום רחוק מאביהם ואמם‪' ,‬ויקם קין על הבל‬ ‫גם מהוי"ו‪ ,‬אך נרמז גם כן דעל לאחריו קאי‪ ,‬דהיינו‬ ‫אחיו ויהרגהו' כמ"ש 'דוברי שלום עם רעיהם'‪.‬‬ ‫שהאדם אצל עצמו צריך לידע שלעולם אין לו הכרע‪,‬‬ ‫שגם אחרי 'שאת' דקאי על לפניו‪ ,‬מ"מ קאי גם על‬ ‫הרה"ק מקוז'ניץ זי"ע היה אומר‪ :‬כי מקריאת סדר‬ ‫לאחריו – כי זה עדיין תלוי בהרגשה תמידית של 'ואם‬ ‫הענינים בפרשיות בראשית ונח יש ללמוד את דרכי‬ ‫לא תיטיב'‪.‬‬ ‫עבודת המדות‪.‬‬ ‫דהיינו‪ :‬בפרשת בראשית‪ ,‬ענין קין והבל‪ ,‬ואחר מכן ענין‬ ‫בספר "ברית אברם" אומר‪ :‬דהנה כתיב 'בכל לבבך'‪,‬‬ ‫דור המבול ודור הפלגה‪ ,‬ומכאן נלמוד לדורות תוכחת‬ ‫ואמרו חז"ל בשני יצריך‪ ,‬ולכאורה איך אפשר לעבוד את‬ ‫מוסר‪ ,‬לגבי ג' דברים הקנאה והתאוה והכבוד שחז"ל‬ ‫השי"ת עם היצר הרע ‪ .‬ומבאר בהקדם שיש להבין עוד‬ ‫כתבו שמוציאין את האדם מהעולם‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬מעשה‬ ‫מה דאיתא בגמרא אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית‬ ‫קין שהרג את הבל היה בגין הקנאה‪ .‬דור המבול‬ ‫המדרש‪ ,‬דלכאורה אין זה מספיק‪ ,‬כי מה יעשה עם‬ ‫ראשית חטאם היה 'ותשחת' שהיו שקועים בחטא‬ ‫היצה"ר כאשר כבר בא אחריו אל הבית מדרש?‬ ‫העריות דהיינו תאוה‪ ,‬ודור הפלגה היה עניני כבוד שלא‬ ‫ומבאר‪ :‬שכוונתם באומרם משכהו לבית המדרש היא‬ ‫רצו לקבל מרות והכנעה לבורא יתברך והגיעו למה‬ ‫מלשון דרישה‪ ,‬שידרוש את זה עצמו באיזה אופן‬ ‫שהגיעו‪ ,‬ועלינו לדעת כי אלו ג' דברים הם מיסודות‬ ‫ותחבולה בא היצר הרע לפתותו‪ ,‬ומזה ילמוד לעשות‬ ‫העבודה לכל אחד כל ימי חייו ועד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫את ההיפך לטובה‪ ,‬ועל ידי זה עובד את השי"ת גם עם‬ ‫היצר הרע‪ .‬וזהו שכתבו 'ואתה תמשול בו' – איתו‪,‬‬ ‫מפרשי התורה עמלים להסביר פסוק זה‪ .‬ונראה לומר‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫– אומר בעל "דבש וחלב" – שיש בפסוק זה שני דברים‬ ‫נפרדים‪" :‬ויאמר קין אל הבל אחיו" – זו תשובה לשאלת‬ ‫אמר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬בנוהג שבעולם‪ ,‬איש איש‬ ‫הקב"ה מה חרה לך? ועל זה באה התשובה "אל הבל‬ ‫ניכר על עמדו‪ .‬העני שמבקש אגורה או פרוסת לחם‬ ‫אחיו"‪ ,‬היינו בגלל הבל אחיו‪( ,‬אל כמו על)‪ ,‬שרק מנחתו‬ ‫ניצב לו מבוייש בפתח‪ ,‬האיש המכובד – עד השולחן‬ ‫נתקבלה‪ .‬וכאן פסקא‪ ,‬והפסוק מתחיל בענין חדש "ויהי‬ ‫יבוא‪ ,‬ויתקרב לבעל הבית‪ ,‬הנושא שטר חובו פוסע‬ ‫בהיותם בשדה וגו' "‪.‬‬ ‫בעזות על פני הבית ‪ -‬הולם בשולחן ורוקע ברגליו‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו‪( :‬ד טו)‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪" :‬קין" – רומז‬ ‫במדרש הביא כמה פירושים מה היה האות הזה‪ .‬בספר‬ ‫לגשמיות [קין היה עובד אדמה]‪" .‬הבל" – רומז‬ ‫"חמדת צבי" מביא בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‬ ‫לרוחניות [ה – חמשה חומשי תורה‪ ,‬ב – בראשית‪ ,‬ל‬ ‫שאמר‪ :‬הנה קין טען ואמר 'והייתי נע ונד בארץ והיה‬ ‫– לעיני כל ישראל]‪ .‬וכמאמרם ז"ל 'הבל' תינוקות של‬ ‫כל מוצאי יהרגני'‪ ,‬היינו שפחד שבגלל שיהי' נע ונד‬ ‫בית רבן [שבת קיט‪ ,]:‬כאשר ח"ו קם החלק הגשמי על‬ ‫יהרגוהו‪ ,‬והשיב לו השי"ת שעל ידי העונש של נע ונד‬ ‫הרוחני ומתגבר עליו‪ ,‬אז 'ויהרגהו' אדם זה הרוג רח"ל‪.‬‬ ‫יהיה תמוה בעיני כולם למה הוא נע ונד‪ ,‬ויוודע להם‬ ‫שהעונש הגדול של נע ונד בא לו בגלל שהרג נפש‪,‬‬ ‫לא ידעתי השומר אחי אנכי‪( :‬ד ט)‬ ‫וע"כ ייראו כולם להרגו מפני העונש של נע ונד‪.‬‬ ‫אומר החיד"א ב"פני דוד"‪ :‬כשהקב"ה שאל את קין 'אי‬ ‫וזה פירוש‪' :‬אות לבלתי הכות אותו'‪ ,‬שמן אותו עונש‬ ‫הבל אחיך' ענה קין 'לא ידעתי'‪ ,‬מדוע הוסיף 'השומר‬ ‫עצמו של נע ונד יהיה אות שיפחדו להכות אותו‪.‬‬ ‫אחי אנכי'?‬ ‫ומתורץ גם למה לא כתוב "ויתן" ה' לקין אות‪ ,‬רק‬ ‫ומביא בשם הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה‪ ,‬על פי‬ ‫"וישם" ה' וגו' שהושם מאותו עונש עצמו אות לקין‬ ‫מה שנפסק‪ ,‬אדם שאומר לא ידעתי דינו כפושע‪ ,‬אך דין‬ ‫לבלתי הכות אותו‪ ,‬מחמת יראת העונש הגדול הזה‪.‬‬ ‫זה הוא רק בשומר‪ ,‬אבל מי שלא קיבל על עצמו שמירה‬ ‫אין לו דין פושע‪ ,‬שיכול לפטור עצמו בטענת לא ידעתי‪.‬‬ ‫הרה"ק מקוברין זי"ע אמר‪ :‬שרמז הכתוב 'וישם ה' לקין‬ ‫וכך מתבארים הפסוקים‪ ,‬הקב"ה שואל את קין 'אי הבל‬ ‫אות' – דהיינו אות שבת‪ ,‬אות מילה‪ ,‬ואות תפילין‪,‬‬ ‫אחיך'‪ ,‬עונה קין 'לא ידעתי'‪ ,‬וא"ת שכל האומר לא‬ ‫שבכח קדושת אותות אלו‪ ,‬תוכל גם נשמה דוגמת קין‪,‬‬ ‫ידעתי נקרא פושע‪' ,‬השומר אחי אנכי'‪ ,‬וכי נעשיתי‬ ‫להתחזק 'לבלתי הכות אותו כל מוצאו'‪.‬‬ ‫שומר עליו כדי שאתחייב מטעם לא ידעתי‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬אות וי"ו מסר לו‪.‬‬ ‫הן גרשת אותי היום מעל פני וגו' והייתי נע ונד בארץ‬ ‫פירש ב"לחמי תודה"‪ :‬דוי"ו הוא ראשי תיבות‪ :‬ו ישמן י‬ ‫והיה כל מוצאי יהרגני‪( :‬ד יד)‬ ‫שורון ו יבעט‪ ,‬ולימד עליו זכות‪ ,‬דע"י שהיה לו כל טוב‬ ‫אומר ה"דברי שאול"‪ :‬משל לאחד שתלו לו על פניו‪,‬‬ ‫לכן רם לבבו וחטא‪.‬‬ ‫כאשר היה ישן‪ ,‬דבר מבאיש שריחו רע‪ ,‬וכאשר‬ ‫התעורר הרגיש פתאום ריח רע והתחיל לרוץ ממקומו‬ ‫כדי להנצל מהסרחון – והוא אינו יודע כי הסרחון בו‬ ‫ויצא קין מלפני ה'‪( :‬ד טז)‬ ‫תלוי‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה‪.‬‬ ‫כך האדם החוטא חושב שכאשר יברח למקום אחר‬ ‫אמר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם החסיד הר"ר‬ ‫ינצל‪ ,‬ובאמת המחלה באה מגופו ממש וממיתה אותו‬ ‫מענדל מליטימורסק זצ"ל – שאמר בשם ה"חידושי‬ ‫בכל מקום שהוא‪.‬‬ ‫הרי"ם" זי"ע‪ :‬קשה‪ ,‬הרי קין אחז כעת לאחר שעשה‬ ‫זהו שטען קין‪" :‬הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה"‬ ‫תשובה וכ"כ בקש והתחנן לפני הקב"ה‪ ,‬ועכשיו הוא‬ ‫– הרי הסרחון בי ומה תועלת שאברח הרי "והיה כל‬ ‫שוב גונב דעת העליונה בלי שום מחשבות מה שהיה‬ ‫מוצאי יהרגני" – בכל מקום ? תשובת ה' היתה‪" :‬ששם‬ ‫קודם?‬ ‫לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו"‪ ,‬היינו שיתכפר לו‬ ‫ותירץ‪ ,‬דאיתא שהתשובה צריכה להיות תשובת‬ ‫על ידי הגלות‪.‬‬ ‫המשקל‪ ,‬וכשהרג קין את הבל אמר לו הקב"ה‪' :‬אי הבל‬ ‫אחיך'‪ ,‬וענה‪' :‬לא ידעתי השומר אחי אנכי'‪ ,‬ואיתא שם‬ ‫אומר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ :‬דלכאורה הרי‬ ‫ברש"י נעשה כגונב דעת העליונה‪ .‬ולכן כאשר עשה‬ ‫"והיה" הוא לשון שמחה‪ ,‬ואיזה שמחה זו שכל מוצאי‬ ‫תשובה – עשה תשובת המשקל‪ ,‬וכמו שבעת חטאו‬ ‫יהרגני?‬ ‫היה כגונב דעת העליונה‪ ,‬לכן יצא גם עכשיו בהכנעה‬ ‫אלא כך טען קין‪ :‬הייתי יותר מרוצה שכל מוצאי יהרגני‬ ‫כזאת שיהיה כנגד מה שהיה בעת החטא גונב דעת‬ ‫מלהיות נע ונד בארץ‪ ,‬כי המיתה בפועל נחשב לדבר‬ ‫העליונה‪ ,‬וזה היה תשובת המשקל שלו‪.‬‬ ‫קל לעומת העונש של נע ונד‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כד)‬ ‫וזה הפירוש ברש"י‪ ,‬יצא בהכנעה "כ"גונב" – היינו כמו‬ ‫אומר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬אצל קין גם כתוב‬ ‫אז בשעת החטא שהיה גונב דעת העליונה‪ ,‬כמו כן יצא‬ ‫שגירשו השי"ת‪ ,‬כדכתיב 'הן גרשת אותי היום'‪ .‬וקשה‪,‬‬ ‫גם עכשיו‪.‬‬ ‫מדוע מצינו רק בקין שמחה על זה ואמר‪' :‬גדול עוני‬ ‫מנשוא'‪ ,‬ובקש והתחנן‪ ,‬ואילו אדה"ר לאחר שגירשו‬ ‫וידע קין וגו' ויהי בונה עיר וגו' כשם בנו חנוך‪( :‬ד יז)‬ ‫אותו לא עשה כלום?‬ ‫שואל ה"כלי יקר"‪ :‬מדוע כתוב 'ויהי בונה' לשון הוה ולא‬ ‫ותירץ בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬דבעל תשובה‬ ‫'ויבן' לשון עבר? אלא להורות‪ ,‬שהיה בונה והולך כל‬ ‫בעצם לא יכול למצוא לו מקום מפני חטאיו‪ ,‬ולכן ברוצח‬ ‫ימיו ולא נגמר בנינו לעולם‪ .‬כי זה דרכם כסל למו שכל‬ ‫בשגגה שגולה כתוב "ושמתי לך מקום"‪ ,‬היינו שיש‬ ‫האוהב קנין אדמה כקין וחבריו‪ ,‬לעולם הוא בונה והולך‬ ‫הבטחה מן השמים שיהיה לו מקום ויוכל להתיישב‪.‬‬ ‫ולא יוכל לגמור בנינו לעולם כי לעולם אין בידו מחסורו‬ ‫עונשו של קין היה שהיה נע ונד בארץ‪ ,‬היינו שלא יהיה‬ ‫אשר יחסר לו‪ ,‬יש בידו מנה ומתאוה מאתים‪ ,‬וכל ימיו‬ ‫לו מנוחה‪ ,‬ולכך מחה‪ ,‬משום שע"י עונש כזה לא יוכל‬ ‫אין לו מנוחה‪.‬‬ ‫אף פעם להתיישב בדעתו ולשוב‪ .‬ולכן נתן לו הקב"ה‬ ‫וסימן לדבר‪ :‬שבאלפא ביתא אותיות "עני" סמוכות‬ ‫אות‪' ,‬לבלתי הכות אותו כל מוצאו'‪ ,‬וזה כמו מקום‬ ‫ושניות לאותיות "כסף"‪ ,‬לומר לך שכל אוהב כסף הוא‬ ‫שתהיה לו מנוחה עי"ז‪.‬‬ ‫עני בדעתו לעולם‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אבל אדם הראשון שאותו גירשו רק מגן עדן‪ ,‬ואילו‬ ‫בעולם כן היה לו מקום ותמיד יוכל להתיישב‪ ,‬לכן לא‬ ‫אומר הגאון רבי איצ'לה מוולוז'ין זצ"ל‪ :‬מאחר שקללו‬ ‫מחה והתחנן‪.‬‬ ‫הקב"ה 'נע ונד תהיה בארץ'‪ ,‬לא היה יכול לבנות בית‬ ‫יתר על כן אי' אצל אדה"'ר‪ :‬פתח ואמר 'מזמור שיר‬ ‫למגוריו‪ ,‬כי תיכף ומיד היתה הארץ מזדעזעת והורסת‬ ‫ליום השבת'‪ ,‬היינו שהיה לו את השבת‪ ,‬ובשבת כתיב‪:‬‬ ‫הבית‪ ,‬לכן קרא שם העיר כשם בנו חנוך‪ ,‬על דרך מה‬ ‫'אל יצא איש ממקומו ביום השביעי'‪ ,‬וזה ג"כ ענין שיש‬ ‫שאמרו חז"ל שינוי השם‪ ,‬שינוי מעשה ושינוי מקום‪,‬‬ ‫לו מקום‪ ,‬לכן לא היה לו למחות על עונשו‪.‬‬ ‫מקרעין גזר דינו של אדם‪.‬‬ ‫עוד שאל‪ :‬מדוע צריך היה ללהט החרב המתהפכת‪,‬‬ ‫כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי‪( :‬ד כג)‬ ‫הרי מאחר והקב"ה גירשו שוב הוא לא יוכל לחזור?‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬מטבע‬ ‫אלא משמע‪ ,‬שאם רוצים אז אפשר לחזור ‪...‬‬ ‫האדם הבא בשנים כשמנענעים אותו בשעת שינה או‬ ‫שומע רעש וקול אי אפשר לו להמשיך שינתו במנוחה‬ ‫ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי א‪-‬להים זרע‬ ‫ומוכרח להקיץ‪ .‬משא"כ ילד כל עוד שמנענעים אותו‬ ‫אחר תחת הבל כי הרגו קין‪( :‬ד כה)‬ ‫ומזמרים לו בקול‪ ,‬ערבה לו השינה‪ ,‬ואם בוכה מוסיפין‬ ‫שואל ה"באר יוסף"‪ :‬לכאורה מהיכן ידעה כי ניתן לה בן‬ ‫לנענע עריסתו עד שחטפתו שינה‪ .‬והכתוב אומר‪:‬‬ ‫זה תחת הבל‪ ,‬ואולי מתחילה היתה אמורה לילד בן‬ ‫'לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו'‪ ,‬היה הנביא‬ ‫נוסף ושלישי‪ ,‬ואפילו אם היה הבל נשאר חי היתה‬ ‫מתאונן על שאין אנו מרגישין להטיב מעשינו הגם‬ ‫יולדת שוב?‬ ‫שסובלים אנו צרות רבות‪ ,‬והוא כטבע הילד הגם‬ ‫ואכן באמת יש לדקדק בלשון המקרא‪ ,‬בתחילתו שאמר‬ ‫שמרעישין לו בקול ומנענעין אותו אינו פוסק משינתו‬ ‫הכתוב 'ותלד בן'‪ ,‬ואילו בלידות בניה הקודמין לא פירט‬ ‫ואדרבה‪' ,‬איש הרגתי לפצעי'‪ ,‬מה שהאיש הורג את‬ ‫הכתוב כן אלא הכתוב אומר 'ותלד את קין' או 'ותוסף‬ ‫עצמו ואינו מטיב מעשיו אעפ"י שמעוררין אותו‬ ‫ללדת את אחיו את הבל'?‬ ‫מלמעלה על ידי פצעים וחבורות רח"ל‪ ,‬או מפני כי‬ ‫אלא הרי דרשו חז"ל על לשון 'את קין את הבל' דהנך‬ ‫"ילד" לחברתי – שיש בו מטבע הילד שאין מועילים לו‬ ‫אתין לרבויי אתו שלא ילדה אותם לבדם אלא שכשנולד‬ ‫הנענועים להקיצו‪ ,‬כן אין מועיל לנרדם‪ ,‬היסורין הבאים‬ ‫קין נולדה תאומה עמו וכשנולד הבל נולדו עמו ב'‬ ‫להעירו משינת איולתו להשים על לב להתעורר לשוב‪.‬‬ ‫תאומות‪ ,‬ומזה אנו יכולים ללמוד מכאן דלא כתיב 'ותלד‬ ‫את שת'‪ ,‬על כרחך כי נולד לבדו בלי תאומה עמו‪ ,‬והיינו‬ ‫ויגרש את האדם וגו' ואת להט החרב המתהפכת‪( :‬ד‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וזהו פירוש דברי המדרש‪ :‬שהתורה הוא כלל גדול –‬ ‫דנקט קרא 'ותלד בן' ללמדנו כי רק בן ניתן ולא יותר‪.‬‬ ‫והסימן לדעת על ידו האם יש לו צלם אלקים‪ ,‬שאם לבו‬ ‫ומעתה יתכן דבהא גופא שראתה שינוי זה שבלידת‬ ‫מושכו לעסוק בתורה ועבודת ה' ידע שעדיין יש לו‬ ‫בניה הקודמין נולדו תאומות עמם וכאן נולד הבן לבדו‪,‬‬ ‫הצלם אלקים‬ ‫מכך הבינה שאין לידה זו כקודמותיה ורק להשלים‬ ‫חסרונו של הבל הוא בא‪ ,‬ואין צריך שתיוולד תאומה‬ ‫והיה כל מצאי יהרגני ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין‪( :‬ה‬ ‫עמו שהרי תאומות הבל קיימות ורק בא תחת הבל‬ ‫יד‪-‬טו)‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫אומר ה"אור החיים" הק' זי"ע‪ :‬במה זכה קין להבטחה‬ ‫ושמירה זו‪ ,‬וכי בשביל שהתרעם והתאונן 'והיה כל‬ ‫הגה"ח רבי יעקב יהושע פרומן זצ"ל מגדולי חסידי‬ ‫מוצאי יהרגני'‪ ,‬זכה ל'לכן כל הורג קין וגו' וישם ה' לקין‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע כותב על הפסוק כאן‪ :‬יש‬ ‫אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו'‪ .‬הביאור הוא‪ :‬היות‬ ‫להבין אמאי לא קראה שמו 'הבל' על שם אחיו רק‬ ‫שקין הגיע להכרה וידיעה זו שלולי שה' ישמרנו אין לו‬ ‫'שת'‪ ,‬ואפשר לומר לפי מה שכתב רש"י 'וילד לחברתי'‬ ‫כל תקוה‪ ,‬הכרה זו והבנה זו היא שגרמה לו שיזכה‬ ‫הכוונה על הבל‪ ,‬צא וחשוב תיבות 'וילד לחברתי'‬ ‫לשמירה עליונה זו‪ ,‬ו'לכן כל הורג' וגו'‪.‬‬ ‫הכוונה על הבל‪ ,‬צא וחשוב תיבות 'וילד לחברתי' עולה‬ ‫מספר 'שת' ובזה השם נרמזו תיבות 'וילד לחברתי'‬ ‫ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים‪:‬‬ ‫להזכיר אשר הבל נהרג לכן 'שת אלקים זרע אחר תחת‬ ‫(ה כד)‬ ‫הבל'‪...‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬חנוך זכה‬ ‫וממשיך וכותב‪" :‬ואגב אזכיר‪ ,‬כי גם שנה הזאת שנת‬ ‫למדרגתו הגבוהה של דביקות בהשי"ת ע"י "ואיננו"‪,‬‬ ‫ת"ש עולה מספר 'וילד לחברתי'‪ ,‬לרמז כי נהרגו הרבה‬ ‫שהחזיק עצמו לאין ואפס‪ ,‬ולכן 'לקח אותו אלקים'‪ ,‬כי‬ ‫צדיקים ובתוכם הרב החסיד הגדול בתורה וביראת ה'‬ ‫ה' שוכן את דכא‪ ,‬כמאה"כ 'אשכון את דכא ושפל רוח'‪.‬‬ ‫טהורה מגזע הקדושים ר' יצחק מאיר אלטר ז"ל‪ ,‬ושמו‬ ‫עם הכולל עולה ג"כ מספר ת"ש‪ ,‬בן לאותו צדיק ר'‬ ‫ברש"י‪ :‬צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע לפיכך‬ ‫משה בצלאל (שליט"א) [זצ"ל]‪ ,‬חתנא דבי נשיאה מרן‬ ‫מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו‪.‬‬ ‫אדמו"ר מגור (שליט"א) [זי"ע]‪ ,‬השי"ת ירחם על כלל‬ ‫וקשה‪ ,‬הרי היה צדיק שנתעלה למדרגת מלאך ואיך‬ ‫ישראל 'מעתה ועד עולם'‪.‬‬ ‫אפשר לומר כן עליו?‬ ‫ומתרץ הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬עפ"י‬ ‫זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים את האדם‬ ‫מאמר חז"ל שהלל מחייב עניים‪ ,‬לכך לקח אותו אלקים‬ ‫בצלם אלקים ברא את האדם‪( :‬ה א)‬ ‫– שלא להרשיע את בני דורו‪ ,‬שיהיו כולם רשעים נגדו‪.‬‬ ‫ב"אוהב ישראל ‪ -‬בליקוטים"‪ :‬מביא דברי המדרש‪ :‬בן‬ ‫עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' ‪ -‬זה כלל גדול‬ ‫הרה"ק המהר"י מסקווירא זי"ע אמר לפרש את דברי‬ ‫בתורה‪ ,‬רבי עקיבא אומר 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל‬ ‫רש"י‪ ,‬עפ"י שמסופר שהרה"ק רבי אהרן הגדול‬ ‫גדול בתורה‪ .‬ומבאר‪ :‬שהצלם אלקים שעשה הקב"ה‬ ‫מקארלין זי"ע נסתלק בעת היותו צעיר לימים בן ל"ו‬ ‫באדם הוא אור מקיף את האדם לשומרו מן החטא‪,‬‬ ‫שנה‪ ,‬והענין כי ידוע גודל כוחו שפעל לעשות שמונים‬ ‫וצריך לשמור את הצלם אלקים שלא יסתלק ממנו ע"י‬ ‫אלף בעלי תשובה! והס"מ טען שאילו יחיה עוד יעשה‬ ‫רוח שטות‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא סוטה ג‪ .‬אין אדם עובר‬ ‫כל העולם כולם לבעלי תשובה וייבטל הבחירה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות‪ ,‬שאם נכנס בו‬ ‫נפטר מהעולם בימי צעירותו‪.‬‬ ‫רוח שטות מסתלק ממנו הצלם אלקים ועי"ז יכול לבוא‬ ‫וזהו גם כן הענין כאן‪ ,‬שחנוך החזיר הרשעים להיות‬ ‫לעשות עבירות‪ .‬והסימן לדעת האם עדיין יש לו הצלם‬ ‫בעלי תשובה‪ ,‬ואילו היה חי עוד היה מחזיר כל העולם‬ ‫אלקים או לא‪ ,‬דאם לבו מושכו לתורה ועבודת ה'‪ ,‬אז‬ ‫להיות בעלי תשובה ויתבטל הבחירה‪ ,‬ולפיכך נפטר‬ ‫ידע שעדיין יש לו הצלם אלקים‪ ,‬אבל אם לבו מושכו‬ ‫קודם זמנו‪ .‬וז"ש רש"י‪ :‬צדיק היה‪ ,‬וקל בדעתו‪ ,‬כלומר‬ ‫לתאוות וכדו'‪ ,‬זהו סימן שחסר לו הצלם אלקים‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יהיה ביהמ"ק ויעבדו בו עבודות בקדושה‪ ,‬וכן כל אדם‬ ‫שהוא יכול בניקל – לשוב‪ ,‬היינו להחזיר אחרים‬ ‫ואדם בעולמו בעוה"ז‪ ,‬יתחזק ויתנחם במה שעי"ז יכול‬ ‫בתשובה – להרשיע‪ ,‬כלומר לכל רשעי ארץ‪ ,‬לפיכך‬ ‫להגיע לתכלית ברוחניות בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫מיהר הקב"ה והמיתו קודם זמנו – כדי שלא יתבטל‬ ‫הבחירה‪.‬‬ ‫ויראו בני האלקים את בנות הארץ‪( :‬ו א)‬ ‫כתב הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬שלפי כל‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬הוא בעצמו הלך בדרך‬ ‫הפירושים לא היו 'בני האלקים' אלו אנשים פשוטים‪,‬‬ ‫הטוב‪ ,‬אך לבני דורו לא דאג‪ .‬לא כאברהם אשר כל‬ ‫ואעפ"כ מכיון שלא שמרו על עיניהם יצא מהם דור‬ ‫חפצו היה להכניס אנשים תחת כנפי השכינה‪ .‬לכן‬ ‫המבול‪ ,‬ואילו נח ניצל מאחר ו'נח מצא חן בעיני ה'' –‬ ‫'איננו – כי לקח אותו אלקים'‪ ,‬כשרק נלקח ונסתלק‬ ‫שקידש את עיניו לה' ובזכות זה זכה ל'את האלקים‬ ‫מהעולם הזה‪' ,‬איננו' – נשכח מן הלב לא השאיר מי‬ ‫התהלך נח' – כמ"ש אטייל עמכם בגן עדן‪.‬‬ ‫שילך בעקבותיו‪ .‬אבל אברהם‪ ,‬שדאג גם לזולתו‪ ,‬גם‬ ‫‪.‬‬ ‫זכרונו חי וקיים לעולם‪.‬‬ ‫ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר‪( :‬ו ג)‬ ‫ב"ניצוץ אחד" כותב‪ :‬בגמרא במס' חולין [קלט‪ ]:‬משה‬ ‫כתב ה"כתב סופר" זצ"ל בשמו של אביו זצ"ל‪ :‬כי הנה‬ ‫מן התורה מנין 'בשגם הוא בשר'‪ .‬ופירש רש"י שכן‬ ‫חנוך לא היה כאאע"ה אשר היה מקרב לב הברואים‬ ‫'בשגם' הוא בגימטריא 'משה' וכן מצינו במשה שהיו‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬כדכתיב 'כי ידעתיו למען אשר יצוה‬ ‫ימיו מאה ועשרים שנה‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬מה ענין משה‬ ‫את בניו' וגו'‪ ,‬וממילא מובטח היה שלא יחטא שהרי כל‬ ‫כאן‪.‬‬ ‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪ .‬משא"כ חנוך‬ ‫ביאר אאדמו"ר ה'פני מנחם' זצ"ל‪ ,‬כי מקצת‬ ‫היה מתבודד ומתרחק מבני אדם והיה 'מתהלך את‬ ‫המפרשים [עי' אבן עזרא בשם י"א‪ ,‬אברבנאל‪,‬‬ ‫האלקים' – לבדו‪ ,‬ע"כ חשש שמא ילמד ממעשי בני‬ ‫מלבי"ם] ביארו האי קרא שעד עתה חיו בני האדם‬ ‫דורו‪ ,‬ולכן 'ואיננו כי לקח אותו האלקים'‪.‬‬ ‫מאות רבות של שנים‪ ,‬עד קרוב לאלף שנה‪ ,‬ואילו‬ ‫מעתה נגזר עליהם שיתקצרו ימיהם עד למאה ועשרים‬ ‫במדרש‪ :‬חנוך תופר מנעלים היה‪.‬‬ ‫שנה‪ .‬ובעת שנתבשרו ונכחו בקיצור ימיהם‪ ,‬נתקפו‬ ‫אומר הרה"ק מאוסטרובצה זי"ע‪ :‬על שום מה היה‬ ‫חלחלה ונתבהלו מאד‪ :‬מה כבר נוכל להספיק ולפעול‬ ‫תופר מנעלים? על שום שבחטא קין נטמאה האדמה‬ ‫במשך שנים קצרות כל כך [והדבר דומה לבני דורנו אם‬ ‫וצדיקים גמורים אינם יכולים לדרוך עליה‪ .‬לכן כשקרב‬ ‫יתבשרו שמעתה יחיו רק עד גיל י"ג]‪ .‬לכך תשובתו‬ ‫משה אל הסנה אמר לו הקב"ה‪' :‬של נעליך מעל רגלך‬ ‫בצידו‪ ,‬הנה לכם משה רבינו‪ ,‬אשר לא היו ימיו אלא‬ ‫כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא'‪,‬‬ ‫מאה ועשרים שנה‪ ,‬והיה מבחר מין האנושי אשר פעל‬ ‫כלומר‪ ,‬במקום הזה אין הטומאה שולטת ויכול אתה‬ ‫כל כך הרבה‪ ,‬הלא בקע רקיעים וחולל את כל האותות‬ ‫לילך בו יחף‪ .‬לכן היה חנוך תופר מנעלים‪ ,‬כי איש קדוש‬ ‫והמופתים‪ ,‬עלה לעליונים והוריד את התורה‪ .‬ראו‬ ‫היה ולא רצה ללכת יחף‪.‬‬ ‫והביטו למה אפשר להגיע במאה ועשרים שנה !‬ ‫זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו‪( :‬ה כט)‬ ‫שמעתי מפ"ק הרבי ה"פני מנחם" זי"ע ליישב‪ :‬דאיתא‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר שב"פענח רזא" וב"מדרש‬ ‫שם במהרש"א שזהו עיקר שמו המיוחד לו‪ ,‬במה‬ ‫אבכיר" אמרו שכל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות‬ ‫שמוציא את בני ישראל‪ ,‬ואפילו בשגם הוא בשר כוחו‬ ‫שלימות מבלי פירוד וחילוק אצבעות‪ ,‬כי לא היו צריכים‬ ‫הולך עמם להוציאם‪ .‬עיין בפני מנחם ‪.‬‬ ‫לעבוד אדמה‪ ,‬ונח נולד עם חתוך אצבעות‪.‬‬ ‫ויל"פ כי ג' עבודות קשות שבמקדש‪ :‬קמיצה‪ ,‬חפינה‬ ‫וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום‪( :‬ו ה)‬ ‫ומליקה [עי' זבחים סד‪ ,]:‬ושלשתם יש בהם צורך‬ ‫אומר הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬ר ק ר ע כ ל היו ם –‬ ‫בעבודתם אל חילוק האצבעות‪ .‬וזה היה הנחמה שלהם‬ ‫סופי תיבות עמלק‪ .‬עמלק שורש ומקור כל הרע‪.‬‬ ‫בלידת נח בהתייגעותם בעבודת העולם הגשמי‪ ,‬שעוד‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫[ר"ה ז‪ ,].‬ועל כן הוא לטובתו להתנהג בנחת עם כל‬ ‫והרבי ה"פני מנחם" זי"ע הוסיף‪ :‬ויתכן לומר רמז ו כל י‬ ‫אדם ולא יהא בכעס על אחרים‪ .‬וזהו 'ונח' – מי‬ ‫צר מ חשבות ל בו ר"ת וימל‪ ,‬שעל ידי מילת הערלה‬ ‫שמתנהג בנחת עם כולם‪ ,‬הוא 'מצא חן בעיני ה''‬ ‫מתגברים על עמלק‪.‬‬ ‫למחול לו על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫ויתעצב אל לבו‪( :‬ו ו)‬ ‫עוד מפרש‪ ,‬נח מרמז על יום השבת‪ ,‬נח מלשון מנוחה‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם אביו ה"אמרי‬ ‫והנה על ידי מצות שבת מבטלים כל המקטריגים‪ ,‬ובכל‬ ‫אמת" זי"ע‪ :‬דאיך שייך לומר על השי"ת עצבות ח"ו?‬ ‫ימות השבוע צריכים לזכור את יום השבת‪ ,‬דהלא כולם‬ ‫אלא הפירוש הוא‪ ,‬שהכניס באנשי דור המבול עצבות‪.‬‬ ‫הם הכנה לשבת‪ ,‬ועל ידי זה יכולים לבטל כל‬ ‫דאיתא במדרשים הפלגות‪ ,‬שהיה להם הרבה לאכול‬ ‫המקטריגים בכל הששת ימי המעשה‪ .‬וזהו פירוש‬ ‫והכל גדל עשר מונים יותר‪ ,‬ואכלו עשר מונים יותר‪ ,‬ולא‬ ‫הפסוק‪' :‬ו' נח'‪ ,‬בכל הששת ימי המעשה תזכור את יום‬ ‫חסר להם דבר‪ ,‬והיו מאד בשמחה‪ ,‬ואיתא בספרים‬ ‫השבת ששובתים בו במנוחה‪ ,‬ועי"ז 'תמצא חן בעיני‬ ‫ששמחה היא מדרגה גדולה מאד‪ ,‬לכן היה קשה‬ ‫ה''‪ ,‬שבזה משביתים ומבטלים כל המקטריגים שלא‬ ‫להענישם בגלל השמחה שהיה להם‪ ,‬לכן הכניס בהם‬ ‫יוכלו לקטרג‪ ,‬וממשיכים השפעת הרחמים‪.‬‬ ‫השי"ת עצבות בכדי שיוכל להענישם‪.‬‬ ‫מדברי הגה"ח רבי מנשה ישראל רייזמאן שליט"א על‬ ‫מאדם ועד בהמה‪( :‬ו ז)‬ ‫סגולת לימוד "אור החיים הק'‪:‬‬ ‫ה"משמר הלוי" זצ"ל [הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל] כותב‪:‬‬ ‫הנה הראה רבינו הגרי"ז [מבריסק] זצוק"ל בפירוש‬ ‫פירוש רבינו "אור החיים" עה"ת‪ ,‬זכה להיות נחלת כלל‬ ‫רש"י סוף פ' בראשית‪' :‬מאדם עד בהמה' – אף הם‬ ‫ישראל בלימודם‪ .‬גדולי ישראל‪ ,‬אדמורי"ם‪ ,‬רבנים‬ ‫השחיתו דרכם‪ .‬ד"א הכל נברא בשביל אדם‪ ,‬וכיון‬ ‫וראשי ישיבות‪ ,‬מזכירים תמיד קטעים מפירושו‬ ‫שהוא כלה – מה צורך באלו‪ ,‬עכ"ל רש"י‪ .‬אבל‬ ‫ומצטטים מבאר תורתו של רבינו זי"ע בדברות קדשם‬ ‫הנבראים העליונים לא נמחו במבול‪ ,‬שהם לא נבראו‬ ‫לפני עם מרעיתו‪ ,‬בסילודים ובחרדת הוד‪ .‬אברכים "בני‬ ‫בשביל האדם‪.‬‬ ‫חבורות" ובחורי ישיבות קובעים עיתות ללימוד‬ ‫והראה הגרי"ז זצוק"ל שהדבר מפורש יוצא מפי‬ ‫בספה"ק‪ ,‬וכל עמך בית ישראל‪ ,‬מנער ועד זקן‪ ,‬בעלי‬ ‫הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה [בדף נה‪ .‬טור ב'‬ ‫בתים ובעלי מעשה‪ ,‬הוגים רבות במשנתו הטהורה של‬ ‫בש"ס וילנא]‪ ,‬וזה לשון קדשו‪" :‬אך על דרך כלל יש‬ ‫רבינו‪ ,‬להטות אוזן לימודים לשמוע פירושו‪ ,‬להתענג על‬ ‫לדעת שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל‬ ‫צוף אמרותיו‪ ,‬ולקנות לעצמם דברי לקח ויראה מדבריו‬ ‫האדם לבדו"‪ .‬ועוד שם [בע"ב טור א]"‪ ...‬אדם כבר‬ ‫הנשגבים‪.‬‬ ‫אמרתם שבחכמה האלקית לא המציאה דבר לריק אלא‬ ‫סגולות רבות לישועה נכתבו בכתר הפז של חיבור‬ ‫לענין וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח – הנכבד‬ ‫קדוש זה אשר כדברי ה"ערבי נחל" בריש פרשת‬ ‫מהם הוא האדם‪ "...‬הרי שכתב הרמב"ם "שמתחת‬ ‫'אחרי' נכתב ברוה"ק‪ ,‬ואילו בשו"ת "דברי חיים" [ח"ב‬ ‫גלגל הירח"‪.‬‬ ‫יו"ד סימן ק"ה] מצדיק פיטוריו של מלמד תשב"ר‪,‬‬ ‫שהתבטא כי האור החיים לא נכתב ברוה"ק‪.‬‬ ‫ונח מצא חן בעיני ה'‪( :‬ו ח)‬ ‫הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע המליץ ללמוד בספר‬ ‫החיד"א ב"חומת אנך" מבאר עפי"מ דאיתא באבות‪:‬‬ ‫הזה כסגולה לישועות ולהצלחות בכל הענינים‪ ,‬ואף‬ ‫כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו‬ ‫מסופר שבעת אשר בנו חלה ל"ע‪ ,‬ציווהו ללמוד בכל‬ ‫– וזהו 'ונח'‪ ,‬מי שהוא בבחינת נוח שרוח הבריות נוחה‬ ‫יום דף בספר "אור החיים" הק' כסגולה לרפו"ש‪ .‬כן‬ ‫הימנו‪ ,‬הוא 'מצא חן בעיני ה''‪ ,‬שגם רוח המקום נוחה‬ ‫מסופר שפקד הרה"ק רבי פינחס מקוריץ על בנו‬ ‫הימנו‪.‬‬ ‫הרה"צ רבי משה שפירא זצ"ל שהיה בעל בית הדפוס‬ ‫המפורסם בסלאוויטא‪ ,‬להדפיס הספר מדי שנה בשנה‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע ב"זכרון זאת" מבאר עפי"מ דאמרו‬ ‫כסגולה לשמירה מכל רע‪ .‬ואמנם עשה כמצוות אביו‪,‬‬ ‫חז"ל‪ :‬כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שאינו מרגיש‪ ,‬אינו מבין ואינו מתחבר כלל לעניין‪.‬‬ ‫אך פעם אחת אירע שלא עשה כפקודת אביו‪ ,‬ובאותה‬ ‫בתגובה אמרה האמא‪" :‬שמעתי מהסבא – כלומר‬ ‫שנה אירעה העלילה הנוראה והמסירה הידועה‬ ‫מהאדמו"ר האמצעי או מה"צמח צדק" – שיוון בסוכה‬ ‫שכתוצאה ממנה חוסל בית הדפוס כולו‪.‬‬ ‫זו דווקא מדרגה גבוהה מאד"‪ .‬הרבי הרש"ב הסביר‪:‬‬ ‫מובא בספר "סגולת משה" [פירוש מפורסם על‬ ‫"הסבא התכוון ליבן עם ב'‪ ,‬לא עם ו'‪ ,‬יבן מלשון להבין‪,‬‬ ‫האוה"ח הק'] שהלימוד בספר אוה"ח הקדוש מסוגל‬ ‫אדם שמבין בסוכה ויודע להבין את מהותה‪ ,‬זהו עניין‬ ‫לעשירות גדולה ולאריכות ימים‪.‬‬ ‫גדול‪ .‬לאחר מכן הוא נשאר להתוועד עוד שלוש שעות‬ ‫בספר "אמרי יוסף" מהרה"ק מספינקא זי"ע‪ ,‬מביא‬ ‫בסוכה‪ ,‬רק כדי להסביר מה פירוש להיות מבין בסוכה‬ ‫שכל לימוד בספר "אור החיים" הק' – מסוגל לפקוד‬ ‫ולהכניס את כח הבינה אל תוכה‪....‬‬ ‫לחשוכי בנים בזש"ק‪ ,‬וסמך דבריו על העובדא שהיות‬ ‫ולרבינו האוה"ח הק' לא היו בנים‪ ,‬הוא טמן את כל‬ ‫ההולדה במה שכתב בספרו [ואכן נרשמו כמה וכמה‬ ‫***‬ ‫עדויות לדבר]‪.‬‬ ‫בספר "פלאות התורה" כתב‪:‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד משה מצ'ורטקוב זי"ע‪ ,‬סיפר ששמע‬ ‫מאביו הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬שכמו בדורות הראשונים‬ ‫סיפר ידידי הרה"ג ר' דוד יונה רוזנבוים שליט"א‪,‬‬ ‫היה ספר הזוהר הק' מסוגל לטהרת הנשמה‪ ,‬כן בזמן‬ ‫ששמע מהרה"ק הנת"ש מסלונים זי"ע‪ ,‬שלמשפחת‬ ‫הזה מסוגל הלימוד בספר "אוה"ח הק'" עה"ת לטהר‬ ‫רפפורט – יוצאי חלציו של רבינו הש"ך – היה פנקס‬ ‫את הנשמה‪.‬‬ ‫שבו היו רושמים ראשי המשפחה אודות דברי הימים‬ ‫והוסיף עוד‪ :‬כי מאז ששמע את הדברים הללו מפי‬ ‫של המשפחה לדורותיהם‪ ,‬פנקס יקר זה היה בעיר‬ ‫אביו‪ ,‬נעשה אצלו חיוב ללמוד פירוש "אור החיים" מדי‬ ‫קעלץ עד מלחמת העולם השניה‪ ,‬בידי נכד הש"ך רבי‬ ‫שבוע בשבוע‪.‬‬ ‫אברהם אבא רפפורט הי"ד אבדק"ק קעלץ וחתנו של‬ ‫ואף רבינו מבטיח בעצמו‪" :‬בפירושי שום תשום‬ ‫בעל ה"דברי שמואל"‪ .‬בנו‪ ,‬הגה"ח רבי משה יצחק‬ ‫בינותיך‪ ...‬ואז תיוושע מאלקי השמים ברוב עושר‬ ‫רפפורט הי"ד‪ ,‬ראה רשום בפנקס המשפחה את‬ ‫ושנות חיים ברכות יחולו על ראשך כאשר תאווה‬ ‫הסיפור הנורא הבא וסיפרו לידידו הנאמן הנת"ש זי"ע‪:‬‬ ‫נפשך"‪...‬‬ ‫כידוע הש"ך חיבר את חיבורו על שו"ע יו"ד וחושן‬ ‫משפט בשנותיו הקצרות ונפטר בצעירותו בהיותו בן‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫מ"א שנה בלבד‪ ,‬בפנקס הנ"ל כתבו יוצ"ח של הש"ך‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫שהיות שהש"ך נפטר לפני שהספיק להשלים את‬ ‫חיבורו‪ ,‬היה חוזר בכל יום ממתיבתא דרקיע לחדרו‬ ‫סיפר הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע‪:‬‬ ‫ששם היה רגיל ללמוד ולכתוב‪ ,‬והמשיך לכתוב את‬ ‫חידושיו עד שהשלים את כל חיבורו‪ .‬ומצאו שכתב‬ ‫בעודו ילד‪ ,‬פעם בליל הראשון של סוכות‪ ,‬החסידים‬ ‫הש"ך בגליון חידושיו שהיו כתובים כבר בחייו בזה‬ ‫נשארו עד שעה מאוחרת בסוכה כדי להתוועד‪ ,‬והגיעה‬ ‫הלשון‪ :‬כן כתבתי בתחילה‪ ,‬אמנם לאחר שהייתי‬ ‫אמו הרבנית [זוג' של הרה"ק הרש"ב] ושאלה‪ :‬למה‬ ‫במתיבתא דרקיע אני חוזר בי‪ .‬וביאר דבריו שם בהמשך‬ ‫מתוועדים הלילה? הרי זהו הלילה הראשון של סוכות‪,‬‬ ‫הגליון‪ .‬בני הש"ך‪ ,‬כשהכינו את דברי אביהם לדפוס‪,‬‬ ‫ועדיין לא הגיע הזמן של שמחת בית השואבה? הרבי‬ ‫החליטו להשמיט את דבריו שכתב בגליון מתורה‬ ‫הרש"ב השיב‪" :‬אנחנו מתכוננים‪ ,‬ההתוועדות הלילה‬ ‫ששמע במתיבתא דרקיע משום ש"לא בשמים היא"‪,‬‬ ‫היא התוועדות הכנה לשמחת בית השואבה של מחר‪,‬‬ ‫ומה שסבר בהיותו בין החיים היא תורת אמת המכריע‬ ‫אנו מוכרחים להתכונן לכך‪ ,‬כי אם לא נעשה זאת‪,‬‬ ‫להלכה‪.‬‬ ‫כשנגיע מחר לסוכה נהיה כמו 'יוון בסוכה'"‪" .‬יוון‬ ‫***‬ ‫בסוכה" היה ביטוי חסידי – כינוי לגוי שנכנס לסוכה‪,‬‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫האסורים‪ ,‬דיבר עם מי שדיבר‪ ,‬לחש על אוזנו של מי‬ ‫מסופר בבעלזא על נכדו של ה"חתם סופר" זצ"ל‬ ‫שלחש ואף מרח כמה זהובים היכן שמרח‪ .‬סופם של‬ ‫הגה"צ רבי שלמה אלכסנדר סופר זצ"ל‪ ,‬שהגיע לבקר‬ ‫דברים – היהודי שוחרר מכלאו ועיני הצדיק ברקו‬ ‫בהיכל קדשו של הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫כסניפיריון‪.‬‬ ‫וביקש ממנו המהרי"ד שיספר לו עובדא מזקנו החתם‬ ‫סופר או מאביו רבי שמעון סופר‪ ,‬והנכד אמר שיספר‬ ‫"רואה אתה מה גורלו של גנב? – ייסר הצדיק את הגנב‬ ‫עובדה הקשורה לשניהם‪:‬‬ ‫היהודי בדרכם מבית האסורים – היכוך נמרצות‪ ,‬אף‬ ‫השפלות חווית ולבסוף נזרקת אזוק מאחורי סורג‬ ‫החתם סופר הגיע פעם לביתו וראה שהרבנית גוערת‬ ‫ובריח‪ .‬שמא תבין שהגיע הזמן לחדול מלשלוח יד במה‬ ‫בבנה הקטן שמעון‪ .‬שאל החתם סופר לפשר העניין‪,‬‬ ‫שאינו שלך?" הגנב בתגובה הצטחק‪" :‬אם לא הצלחתי‬ ‫ואמר הילד שהוקשה לו מה שאומרים בקדושה 'נקדש‬ ‫פעם אחת‪ ,‬הכי לא אנסה שנית?!"‬ ‫את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום' –‬ ‫וכי מי היה בשמים שיכול להעיד מה שמקדישים‬ ‫שב הצדיק לאכסנייתו ולמד לעצמו קל וחומר מהגנב‪:‬‬ ‫למעלה? והאמא מסרבת לתת לו מענה על השאלה‪.‬‬ ‫"לא יהא כוחו וחריצותו של הגנב יותר מחריצותו של‬ ‫אמר לו החתם סופר‪ :‬שאלה טובה שאלת‪ ,‬ולקחו עמו‬ ‫החפץ לעשות רצון בוראו‪ .‬אם הגנב מוכן ומזומן לנסות‬ ‫לבית הכנסת לתפילת מוסף של שבת‪ ,‬לפני חזרת‬ ‫שנית למרות שלא די שלא העלה בחכתו מאומה‪ ,‬אלא‬ ‫הש"ץ העמיד החת"ס את בנו על כיסא ואמר‪ :‬שים‬ ‫עוד הושפל והוכה‪ ,‬ודאי שעלי מוטל לנסות שוב‪,‬‬ ‫אזנך ליד הסטנדר בשעה שאומרים קדושה‪ ,‬אחר חזרת‬ ‫להישאר כאן בכפר עוד‪ ,‬עד שיקובץ אצלי סכום מעות‬ ‫הש"ץ שאלו אביו‪ :‬האם עדיין קשה לך תמיהתך‬ ‫שדי יהיה בו לפרנס כמה משפחות יהודיות‪"...‬‬ ‫ששאלת בבית‪ .‬ענה הילד שכעת כבר לא קשה לו‪.‬‬ ‫וסיפר‪ ,‬שבעומדו ליד אביו באמירת הקדושה – בתחילה‬ ‫שמע קולות וצעקות נוראות‪ ,‬ואחר כך שמע שירה‬ ‫***‬ ‫עריבה ונעימה מאד‪...‬‬ ‫וכך הדריך המגיד הגדול מממעזריטש זי"ע את‬ ‫תלמידיו‪:‬‬ ‫***‬ ‫"ישנם שני סוגי שומרים העוסקים בשמירת פיקדון‬ ‫אהבת ישראל פועמת זרמה בארבע אמותיו של הרה"ק‬ ‫מפני הגנב‪ .‬הראשון עמל יומם וליל כדי לבטח את‬ ‫רבי משה לייב מסאסוב זי"ע אשר חייו היו מקשה אחת‬ ‫הפיקדון שלא יוכל הגנב להניח עליו ידיו" אולם השני‬ ‫של פועל בלתי נלאה למען כל אשר בשם ישראל‬ ‫מעולה ממנו‪ ,‬הוא אורב לגנב‪ ,‬צד אותו ברשתו ומתפטר‬ ‫מכונה‪.‬‬ ‫ממנו אחת ולתמיד‪ ,‬בטוח במאת האחוזים שהפיקדון‬ ‫כבר לא ייגנב‪ .‬עלינו להיות כמו השומר השני‪ ,‬לקיים‬ ‫היה זה לאחר יום שלם בו סובב הצדיק באחד הכפרים‬ ‫'איזהו גיבור – הכובש את יצרו'‪ ,‬לכבוש את היצה"ר‬ ‫במטרה לאסוף כספי צדקה בהם ירכוש דברי מאכל‪,‬‬ ‫ולבטח מעמו את הפיקדון היקר‪ ,‬הנשמה הטהורה"‪.‬‬ ‫להשקיט רעבונם של ישראל; הוא סובב את הכפר‪,‬‬ ‫שביליו ואורחותיו‪ ,‬אך מאומה הוא לא העלה‪ .‬בנטות‬ ‫צללי ערב ואף לא פרוטה אחת התקבצה‪ ,‬החליט‬ ‫***‬ ‫הצדיק בליבו‪" :‬אין לי מה להישאר כאן בכפר‪ ,‬ארימה‬ ‫פעם כשהיה ה"חפץ חיים" זצ"ל אצל רופאו‪ ,‬שאל אותו‬ ‫אפוא ידים ואשובה אל מעוני"‪.‬‬ ‫הרופא איזה זכויות יש לאנשים כמונו לעולם הבא‪ .‬ענה‬ ‫ואז השיגה אותו השמועה‪ :‬יהודי מתושבי הכפר נאסר‬ ‫לו ה"חפץ חיים"‪ :‬בפרשת בראשית בסיפור אדם וחוה‬ ‫על ידי השלטונות בעוון גניבה‪.‬‬ ‫שהניחום בגן עדן‪ ,‬מסופר בתורתנו הקדושה על דרך‬ ‫צמד המילים "פדיון שבויים" הלהיבו את ליבו של‬ ‫עץ הדעת ועץ החיים‪ ,‬ונאמר שם 'ועץ החיים בתוך הגן'‬ ‫הצדיק יותר מאלף מדורות‪ .‬הוא מיהר לפנות אל בית‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מתנות פרוטות‪ ,‬כנהוג‪ .‬וכה קיבץ על ידו שקלים אחדים‬ ‫– ומתורגם במציעות גינתא‪ .‬ולכאורה אינו מובן מה‬ ‫ויהיו לו להוצאת החג‪ ,‬ויתברך בכשרונו הוא ויברך את‬ ‫שנאמר 'בתוך הגן'‪ ,‬למאי נפק"מ לנו אם הוא‬ ‫הרב על חסרון כשרונו בנגינה הוא‪ ,‬כי ממנו לו עזר‬ ‫באמצעיתא או בסוף הגן‪.‬‬ ‫ותשועה וכלכלת הוצאת החג‪.‬‬ ‫אמנם אפשר שרמז לנו הכתוב ש'עץ החיים' הוא‬ ‫ובחול המועד רצה האיש לחדש "העסק" להוסיף‬ ‫באמצע‪ ,‬וכל דבר שהוא באמצע יש לגשת אליו מכל‬ ‫ולסבב את בתי העשירים ולנגן לפניהם את הניגון הזה‪,‬‬ ‫צד‪ ,‬והכוונה היא‪ ,‬שלא נחשוב כי רק דרך אחד יש‬ ‫אך נכבדי העיר ואלופי העדה גערו בו ויניאוהו מזה‪ ,‬כי‬ ‫להגיע אל העץ‪ ,‬ואשמעינן שמכל צד אפשר לבוא אל‬ ‫ראו במעשה זה העדר כבוד להרב‪ ,‬ובאיזה ערך הוא עוד‬ ‫עץ החיים‪ ,‬והיינו שכל אדם בין מי שעוסק בתורה‪ ,‬או‬ ‫גורם לחילול כבודו הגדול והיקר לכל בני העיר‪.‬‬ ‫עוסק מענייני העולם כמו חכמה ומלאכה‪ ,‬ביכולתו‬ ‫לבוא אל 'עץ החיים'‪ ,‬וכענין שנאמר [משלי ג ו] 'בכל‬ ‫ויצר לאיש על אובדן "פרנסתו"‪ ,‬וילך ויעמוד לפני‬ ‫דרכך דעהו והוא יישר אורחותיך' וגו'‪.‬‬ ‫הנוב"י‪ ,‬ובתומת לבו סיפר לו את כל ענינו‪ ,‬ועם זה תאר‬ ‫לפניו את עניותו ודלותו‪ ,‬וכי לולא זה היה קורא חול‬ ‫להימים הראשונים של החג‪ ,‬ועתה אין לו מאומה‬ ‫***‬ ‫לצרכי החג האחרון‪ ,‬ולולא תנואתם של ראשי העיר‬ ‫מסופר על הגאון רבי יעקב מרדכי אב"ד בילגוריי זי"ע‬ ‫היה מוצא לו די לכלכל צרכי יו"ט‪.‬‬ ‫(?) שנקלע פעם לעיר אחת‪ ,‬והיו שם כמה משכילים‬ ‫שהתלוצצו ולעגו על דרכיו הק' והציקו לו מאד‪ .‬נענה‬ ‫ויקח הנוב"י פיסת נייר קטנה ויכתוב עליה מלים‬ ‫הגאון והשיב להם מנה אחת אפים‪ ,‬באומרו מתפלא‬ ‫אחדות ויתנה על יד האיש להראותה בכל בית ובכל‬ ‫אני מהיכן זכיתם לשם "משכילים"‪ ,‬והלא "משכיל"‬ ‫משפחה אשר יבוא שמה לנגן הניגון הידוע‪ :‬ותהי לו‬ ‫הוא מדרגה גדולה? אמנם אני אומר לכם מהיכן נמצא‬ ‫הפתקא הזאת למעין "תעודת רשיון" להמציא פרנסה‬ ‫לכם שם משכילים‪ ,‬דהנה מעודי לא ראיתי איש רעב‬ ‫לו ושעשועים לשומעיו‪.‬‬ ‫ולבוש סחבות שיהיה אפיקורס ויגלח את זקנו‪ .‬אכן‬ ‫הדרך היא שמתחילה כשיש לו כל טוב זולל וסובא‪,‬‬ ‫על הפתקא היה כתוב בקצרה בזה הלשון‪" :‬יכלכל חיים‬ ‫והולך אחר מראה עיניו‪ ,‬ואחר כך עובר על כל עבירות‬ ‫שלו – מכלכל חיים שלי"‪...‬‬ ‫שבתורה‪ ,‬ואז הוא ממנה עצמו "משכיל"‪ .‬וכן מפורש‬ ‫בפסוק 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל' – דהיינו‬ ‫שאוכל מה שליבו חומד‪ ,‬אחר כך 'וכי תאוה היא‬ ‫***‬ ‫לעינים' – הולך אחר מראה עיניו‪ ,‬ואח"כ 'ונחמד העץ‬ ‫סיפר הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל‪:‬‬ ‫למשכיל'‪ ,‬נעשה משכיל‪ ,‬וממקום זה נצמח בכם השם‬ ‫הזה‪ ,‬כמובן שעזבוהו ויצאו משם בבושת פנים‪...‬‬ ‫פעם שאלתי להגאון בעל ה"חזון איש" זצ"ל – מיהו‬ ‫הנקרא ת"ח?‬ ‫***‬ ‫והשיבני‪ :‬מי שיכול ללמוד ארבעים דפים ביום אחד‪ ,‬ודף‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בעת תפילת ה"נודע ביהודה"‪ ,‬היה‬ ‫אחד ארבעים יום‪...‬‬ ‫בביהכנ"ס איש המוני אחד אשר תפס במוחו את‬ ‫מערכת נגינתו של הנוב"י בכל תנועותיו קוריה‬ ‫והעיד הגר"ש גריינימן זצ"ל – גיסו של החזו"א‪,‬‬ ‫ושרטוטיה‪ ,‬מכוונים מאד לצאתם מפיו ומגרונו של‬ ‫שכששהה החזו"א בביתו משך זמן‪ ,‬למד בעיון פרק‬ ‫הנוב"י‪ .‬ויען כי היה האיש עני גדול‪ ,‬היה סובב בהימים‬ ‫קמא דמקוואות במשך חצי שנה!‪...‬‬ ‫שבין יוכ"פ לסוכות את בתי הנגידים שבעיר וינגן‬ ‫לפניהם את ה"מכלכל חיים של הרב" בכל תומתו‪.‬‬ ‫***‬ ‫ויתענגו השומעים ושחקו מטוב לב‪ ,‬ויעניקו להמנגן‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להתייחס גם לפגיעה בזולת‪ ,‬הנעשית לכאורה‬ ‫השו"ע בדפוס ראשון‪ ,‬נדפס בלי שום מפרשים‪ ,‬וחלקו‬ ‫בצדק!"‪...‬‬ ‫המחבר לשלושים חלקים‪ .‬והטעם‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫הלומדים לחזור על כולו כל חודש‪.‬‬ ‫***‬ ‫בעת ההקפות בש"ת אצל הרה"ק ה"אמרי מנחם"‬ ‫נשאר לנו זכר מזה ב"חושן משפט" [סו"ס מ"ג] דכתוב‬ ‫מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬רקדו וזימרו "אשרי העם שככה לו" –‬ ‫שם‪" :‬אם כתוב בשטר עד אחר הפסח‪ ,‬היינו עד‬ ‫כשסיימו ההקפה ביקש הרבי שכולם יגשו אליו‪ ,‬ופתח‬ ‫שיעברו רוב הימים שבין פסח לעצרת‪ ,‬עד כאן יום‬ ‫וסיפר‪:‬‬ ‫כ"א"‪ ,‬וכתב שם בסמ"ע‪ :‬דאין זה מלשון השו"ע‪ ,‬אלא‪,‬‬ ‫דכאן נגמר הלימוד דיום כ"א לחודש‪ ,‬והמדפיסים‪,‬‬ ‫אחד מחסידי הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬התלונן לפניו על‬ ‫שמחקו הסדר של ימי החודש בשאר המקומות‪ ,‬חשבו‬ ‫מצבם הקשה של חסידי רוז'ין‪ ,‬אשר לא טוב להם בזה‬ ‫שהוא חלק מהסעיף והניחוהו‪.‬‬ ‫וגם לא בבא‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל חסיד של אחד הצדיקים‪,‬‬ ‫בבואו אל רבו‪ ,‬זוכה לשמוע ד"ת מפ"ק‪ ,‬וגם נכנס‬ ‫ליחידות‪ ,‬ויכול לדבר עם הרבי בכל ענין שירצה‪ ,‬וכו'‬ ‫***‬ ‫וכו'‪ ,‬הנה קנה לעצמו עוה"ז‪ ,‬בהגיעו לאחר מאה‬ ‫סיפר יהודי שהיה מתלמידיו של רה"י הגראי"ל שטיינמן‬ ‫ועשרים לעולם העליון‪ ,‬שואלים אותו אל מי מהצדיקים‬ ‫זצ"ל בישיבה קטנה‪ .‬שבאחת השנים כאשר נכנסו‬ ‫נסע בהאי עלמא‪ ,‬והוא משיב מה שם רבו‪ ,‬מיד‬ ‫תלמידי השיעור לרה"י זצ"ל לשמחת פורים‪ ,‬מיד‬ ‫מכניסים אותו לג"ע‪ ,‬מטעם כי "פאר א חסיד פין אזא‬ ‫כשנכנסו לביתו עברו לפניו והוא האציל לכל אחד‬ ‫רבי‪ ,‬איז עהר נאך גאנץ פיין"‪[ .‬כי בהיותו חסיד של רבי‬ ‫מהתלמידים ברכה אישית‪ :‬והנה לאחר שישבו בביתו‬ ‫כזה‪ ,‬הרי התנהג כראוי]‪ ,‬ויורש עוה"ב‪ .‬לא כן אנ"ש‬ ‫וכבר עמדו לצאת‪ ,‬התחכם אחד מהתלמידים ופנה שוב‬ ‫הנוסעים אל רבה"ק מרוז'ין‪ ,‬ראשית נעים ונדים‬ ‫אל רה"י וביקש "ברכה שניה"‪...‬‬ ‫בדרכים‪ ,‬וכאשר כבר הגיעו אינם שומעים ד"ת ולא‬ ‫תפילה‪ ,‬רק "קוים מיט'ן שפיץ פינגער" [רק בקצה‬ ‫על אתר השיבו רה"י בבת שחוק ובנעימות‪" :‬הרי‬ ‫האצבעות]‪ ,‬נותן לו הרבי שלום‪ ,‬הרי שעוה"ז אין לו‪,‬‬ ‫'ברכה שניה' – היא 'יוצר האדם'‪ ...‬ווער א מענטש"‪...‬‬ ‫כשיגיע לעולם העליון וישאלוהו אל מי מצדיקי דורו‬ ‫נסע‪ ,‬וישיב‪ ,‬אל רבינו קדוש ישראל מרוז'ין‪ ,‬אומרים לו‪:‬‬ ‫חסידו של הרבי הקדוש מרוז'ין היית‪ ,‬וככה אתה‬ ‫***‬ ‫נראה?! מקומך בגיהנום‪ .‬הרי כי גם עוה"ב אין לו‪ ,‬אך –‬ ‫סיפר הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל‪:‬‬ ‫סיים החסיד באמרו לרבו הקדוש – אעפ"כ 'לוינט עס'‬ ‫[זה כדאי לנו]‪.‬‬ ‫זה עתה – היה כאן יהודי שסיפר על צרות משונות‬ ‫שפקדו אותו‪ .‬שאלתי אותו‪ ,‬האם הוא פגע פעם‬ ‫והוסיף עוד ואמר ה"אמרי מנחם" בשם הרה"ק מרוז'ין‬ ‫במישהו‪ ,‬אך הוא ענה בשלילה‪ .‬שאלתי אותו שוב‪:‬‬ ‫זי"ע לפרש הפסוק 'אשרי העם שככה לו אשרי העם‬ ‫"האם הינך בטוח שלא פגעת אף פעם במישהו?" ושוב‬ ‫שה' אלקיו' – דהיינו‪ ,‬אשרי העם הזה‪ ,‬שאע"פ ש'ככה‬ ‫הוא השיב‪" :‬לא"! חזרתי על השאלה בשלישית‪ ,‬ואז‬ ‫לו' – ס'איז אים אזוי ווי ס'איז – שמצבו רע ומר בעולם‬ ‫נזכר‪" :‬כן‪ ,‬פגעתי פעם במישהו‪ ,‬אבל אני הייתי‬ ‫הזה‪ ,‬וסובלים בגלויות רדיפות וצרות רח"ל‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫הצודק"‪...‬‬ ‫'אשרי העם שה' אלקיו' – אין העם נעצב אל לבו‬ ‫ומרגיש באושר‪" ,‬וויל דאס טוט דאך דער אייבישטער"‬ ‫"בודאי שהוא היה הצודק" – סיכם הרב שטיינמן – "על‬ ‫ואנו ששים ושמחים ב"ה‪ ,‬במה שזכינו להיות מחלקו‬ ‫פגיעה בלי הצדקה איננו מדברים בכלל‪ ...‬אבל האם‬ ‫ונחלתו‪.‬‬ ‫למישהו צודק מותר לעשות הכל? כולם מבינים שאדם‬ ‫שהורג מישהו מכיוון שהוא הכעיס אותו‪ ,‬הוא רוצח‪ ,‬על‬ ‫***‬ ‫אף שיתכן שהכעס שלו מוצדק‪ ...‬ובאופן דומה עלינו‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"פתאום רץ אחריו המזכיר של מושל העיר‪ ,‬ואומר לו‪:‬‬ ‫מסופר על הרה"ק מבעלזא זי"ע‪ :‬כאשר כבר שהה‬ ‫"הלו‪ ,‬אדוני! אתה לא מאמין מה קרה לך עכשיו!‬ ‫בארה"ק‪ ,‬שפעם אחת נסע אליו חסיד משוויץ‪ ,‬ורצה‬ ‫קיבלנו מברק שקיבלת ירושה ענקית‪ .‬אחד מקרובי‬ ‫לעשות את חג "שמחת תורה" בצל רבו‪ ,‬והנה אתרע‬ ‫המשפחה הרחוקים שלך מת‪ ,‬והותיר אחריו הון עצום‪,‬‬ ‫מזלו והנסיעה התמשכה יתר על המידה‪ ,‬כך שירד‬ ‫חיפשו ומצאו שאתה הכי קרוב אליו‪ ,‬וכל הכסף עובר‬ ‫מהאוניה בעיר חיפה רק ביום הושענא רבה אחה"צ‪,‬‬ ‫אליך‪ ,‬יש לך עכשיו ארמונות‪ ,‬יאכטות‪ ,‬בוסתנים מלאים‬ ‫ולא הספיק הזמן לנסוע עד ירושלים והוצרך לחוג את‬ ‫פרי‪ ,‬אורוות מלאות סוסים משובחים‪ ,‬אוצרות מלאי‬ ‫ימי החג בעיר חיפה‪ .‬אחר יו"ט המשיך ועלה לירושלים‬ ‫כסף וזהב‪."...‬‬ ‫כדי שלכל הפחות בשבת בראשית יזכה להיות בצל‬ ‫הקודש‪ .‬והנה בסעודה שלישית עמד מאחורי רבו‪,‬‬ ‫"נו‪ ...,‬מה אתם חושבים"? שאל הרבי את החסידים‪,‬‬ ‫ובעת שניגנו את הפיוט "אמונים אשר נאספו"‪ ,‬כנהוג‬ ‫"האם האיש הזה שזכה בכל העושר האגדי הזה‬ ‫בבעלזא‪ ,‬התחיל מהרהר בצער על מה שהפסיד ולא‬ ‫התבלבל קצת כשהוא שמע על כך‪ ,‬או שהוא שמר על‬ ‫זכה להיות בימים הנוראים יחד עם רבו‪ .‬והנה זה פלא‪,‬‬ ‫קור רוח???‬ ‫מיד כאשר סיימו לשיר את הפיוט הסתובב אליו הרה"ק‬ ‫מבעלזא זי"ע והושיט לו משיירי כוסו‪ ,‬תוך שהוא לוחש‬ ‫"כמובן שהוא התבלבל!" ענה הרבי מיניה וביה‪.‬‬ ‫לו על אוזנו‪" :‬שבת בראשית האט נאך א שייכות צי די‬ ‫"ועכשיו תגידו לי אתם‪ ...‬אתם יודעים מה עשיתי‬ ‫הייליגע טעג"‪...‬‬ ‫מקודם? עשיתי קידוש! אמרתי "ויכולו"‪ ,‬חז"ל‬ ‫הקדושים אומרים שאני נעשיתי שותף להקב"ה‬ ‫במעשה שמים וארץ‪ .‬חצי שלו וחצי שלי‪ ...‬אנחנו‬ ‫***‬ ‫שותפים! איך אפשר לשמור על קור רוח? ודאי שאני‬ ‫סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א‪:‬‬ ‫אתבלבל באמירת הקידוש!!!‬ ‫פעם אחת אירע שהרבי הקדוש רבי מנחם נחום‬ ‫משטעפענשט זי"ע‪ ,‬בעת שקידש בהתלהבות גדולה‬ ‫***‬ ‫על היין בליל ש"ק‪ ,‬טעה באמירת הקידוש והתבלבל בין‬ ‫הרה"ק מטשורטקוב זי"ע ביאר מהי הסיבה שאנו‬ ‫המילים‪ .‬כמובן שהוא מיד תיקן את עצמו והמשיך‬ ‫ממהרים להיפרד מהמלאכים המלווים אותנו בשובנו‬ ‫באמירת הקידוש עד תומו‪.‬‬ ‫הביתה בליל השבת‪ ,‬ואומרים להם 'צאתכם לשלום'‪...‬‬ ‫שבמבט ראשון הדבר נראה מוזר – מדוע שנשלח את‬ ‫עמדו שם החסידים‪ ,‬והחלו להתלחש ולדון בינם לבין‬ ‫המלאכים מיד? מדוע לא נבקש מהם להישאר עמנו‬ ‫עצמם מה התכוון הרבי בטעותו‪ ,‬הרי לא יכול להיות‬ ‫לסעודת השבת כולה?‬ ‫שהרבי טעה‪ ...‬כנראה שהיו לו פה כוונות נסתרות‪ .‬זה‬ ‫טען בכה וזה טען בכה‪.‬‬ ‫התשובה טמונה בנוסח 'צאתכם לשלום'‪ ,‬הרומז‬ ‫לעזיבת המלאכים את הבית מיד‪ ,‬עוד לפני הקידוש‪,‬‬ ‫שם הרבי לב לדיון הזה‪ ,‬ואמר להם‪" :‬אני רוצה לספר‬ ‫כדי לגלות לנו עובדה יקרה‪ :‬המלאכים אינם נותרים‬ ‫לכם סיפור"‪:‬‬ ‫איתנו בשעת הקידוש‪ ,‬הם אכן ממהרים לעזוב‪ ...‬מלאך‬ ‫הרואה בן אנוש מגיע לדרגת שותפות עם בורא עולם‪,‬‬ ‫מתמלא קנאה‪ ,‬אינו יכול לראות את המחזה הנורא‬ ‫היה פעם איש אחד‪ ,‬ביש גדא‪' ,‬שלומיאל' מקצועי‪...‬‬ ‫הזה‪ ...‬לפיכך‪ ,‬אנו מבקשים מהמלאכים לעזוב את‬ ‫שום דבר לא הלך לו‪ ,‬הוא ניסה לעבוד עבודות רבות‪,‬‬ ‫הבית לפני הקידוש‪ ,‬כדי שלא יראו לאיזה דרגה אנו‬ ‫ואף פעם לא הצליח‪ ,‬כך הוא התדרדר מדחי אל דחי‪,‬‬ ‫מגיעים‪ ,‬דרגה שהם אינם יכולים לגעת בה‪...‬‬ ‫עד שהיה מהלך בבגדים קרועים ובלויים‪ ,‬אין לו בית‪,‬‬ ‫אין לו רכוש‪ ,‬כלום‪.‬‬ ‫***‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סיפר הגאוה"ח רבי אליהו שמרלר זצ"ל ראש ישיבות‬ ‫***‬ ‫צאנז‪:‬‬ ‫כאשר הגאון הרב הרצוג זצ"ל ישב שבעה על אמו ע"ה‪,‬‬ ‫הלך הגאון הרב בענגיס זצ"ל לנחמו‪ .‬למחרת כשיצא‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל [יו"ד כ"ה תשרי] ישב פעם זמן‬ ‫לרחוב ראה מודעות ענק של מחאה כנגדו על שהלך‬ ‫ארוך בפלפול ובסברא כדי להכשיר שאלה מסויימת‬ ‫לנחם‪ ...‬בקש הרב ממאן דהו עט‪ ,‬ניגש למודעה וכתב‬ ‫בבהמה שהובאה על שולחנו‪ .‬כאשר אחד התלמידים‬ ‫עליה בשנינות‪" :‬נאך אמאל נישט!" [עוד הפעם לא!]‪...‬‬ ‫שנכח במקום ניסה להקשות על מהלך ההכשר‪ ,‬נזעק‬ ‫ה"חתם סופר" ברעד‪" :‬חדל‪ ,‬זו סכנת נפשות"! כי אותו‬ ‫צדיק בתשובותיו ההלכתיות אותן כתב‪ ,‬כיוון לפעול‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫רפואה וישועה אצל יהודים‪.‬‬ ‫סיפר אחד מחסידי הרה"ק רבי איציק'ל מפשעווארסק‬ ‫בדומה לכך סיפר ראש הישיבה זצ"ל‪ ,‬על כמה תשובות‬ ‫זי"ע‪[ :‬פורסם ב"המבשר"]‬ ‫הלכתיות אותן רשם הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע‬ ‫במטרה לפעול רפו"ש ליהודי שנחלה‪ ,‬היו אילו מקרים‬ ‫הייתי פעם בסעודת מלוה מלכה אצל הרה"ק רבי‬ ‫בהם הודיעו לרבי על יהודים שנפצעו באורח אנוש‪ .‬כך‬ ‫איציק'ל זי"ע בבואו לעירנו וויאלימסבורג‪ ,‬אשר כדרכו‬ ‫שעפ"י דרכי הרפואה גופם נהרס עד היסוד וכל סיכוי‬ ‫בקודש ערך את הסעודה בהתרוממות גדולה וגולת‬ ‫להמשך חייהם הינו אפסי למדי‪.‬‬ ‫הכותרת היתה חלוקת ה"שום" כמנהגו הנפלא‪ .‬ראיתי‬ ‫שם עשיר אחד שניגש אליו כדי לקבל 'קנאבל' מידיו‪,‬‬ ‫הרבי היה מתיישב לכתוב תשובה על בהמה שנפצעה‬ ‫אך רבי איציק'ל ביקש ממנו שיתן קודם סכום הגון‬ ‫באופן דומה לאותה פציעה‪ ,‬וחיפש בכל כוחו דרך‬ ‫לצדקה‪.‬‬ ‫להתירה ולהכשירה ולהוכיח שאינה "טריפה"‪ ,‬אלא‬ ‫שיש לה יכולת להמשיך ולחיות‪ .‬תשובות אלו‪ ,‬שנכתבו‬ ‫כשנענה העשיר ואמר שהרי כבר נתן פעם אחת צדקה‬ ‫אגב טבילות ארוכות במקוה הטהרה‪ ,‬הביאו מזור‬ ‫לקופתו של הרבי‪ ,‬פתח רבי איציק'ל וסיפר מעשה‬ ‫לאותם יהודים‪ ,‬לאחר שנפסק כי עפ"י גדרי ההלכה‬ ‫שהיה – אשר בדידיה הוה עובדא‪:‬‬ ‫המוגדרים המה כמי שיש להם עוד את היכולת לחיות‪.‬‬ ‫והדברים נפלאים ונעלמים‪.‬‬ ‫בהיותו אברך צעיר לימים נסע פעם עם חותנו הרה"צ‬ ‫רבי בערל הכהן גלאנץ זצ"ל אל הרה"ק מהרי"ד‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬היה זה כשהרה"ק מבעלזא ערך פדיון‬ ‫***‬ ‫הבן לנכדו וכיבדו את רבי בערל להיות הכהן הפודה‪,‬‬ ‫כמה אברכים חסידים התלוננו לפני הרה"ק מליעווא‬ ‫ובנסיעתו לשם לקח עמו את חתנו הצעיר רבי איציק'ל‬ ‫זי"ע שבזמן האחרון יש להם הפרעות שונות ואין‬ ‫שהיה אז בשחרית ימיו‪ ,‬טרם זרח אורו הבהיר בכל‬ ‫עבודתם עולה להם כראוי וכנכון‪ ,‬אמר להם הרה"ק‬ ‫תפוצות ישראל כאיש צדיק נשגב אשר קדוש ייאמר לו‪.‬‬ ‫כמתפלא‪ ,‬מדבריכם נשמע שעד הנה כן עבדתם‬ ‫כשנכנס רבי בערל עם חתנו אל הקודש פנימה לקחת‬ ‫עבודתכם בשלימות ובתמימות‪ ,‬וכל הבעיה היא רק‬ ‫ברכת שלום מהרה"ק מבעלזא‪ ,‬שאל אותו הרה"ק‬ ‫בזמן האחרון? הלא העובד האמיתי יודע תמיד שעדיין‬ ‫מבעלזא על חתנו מי הוא ומה מעשיו‪ .‬סיפר לו רבי‬ ‫לא עשה מאומה‪ ,‬דאם חושבים שעשו דבר מה הרי אז‬ ‫בערל שחתנו רבי איציק'ל הוא עוסק במצוות‪" ,‬עהר‬ ‫באמת לא עשו כלום‪ ,‬ורמז לזה ניתנה בריש פרשתינו‬ ‫גייט אסאך נאך געלט פאר נצרכים" [הוא הולך הרבה‬ ‫הק' המתחלת בתיבת 'בראשית' לומר לך שתמיד אתה‬ ‫לאסוף כספי צדקה עבור נצרכים]‪.‬‬ ‫חייב לחשוב שהנך עומד בראשית העבודה‪ ,‬ועדיין לא‬ ‫התחלת ולא עשית כלום כי אחרת עליך לדעת שאתה‬ ‫סיפר רבי איציק'ל איך שהרה"ק מבעלזא פתח ואמר‬ ‫רחוק מהתורה‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עם סיום הביקור באולם הישיבה‪ ,‬ביקש הנגיד להיכנס‬ ‫לו‪ :‬שהיות והוא הולך לאסוף צדקה לעניים ולנצרכים‪,‬‬ ‫אל משרדי הישיבה‪ ,‬שם הוציא מארנקו פנקס שיקים‬ ‫הוא רוצה לתת לו כמה הדרכות ישרות בזה‪ .‬א) אל‬ ‫מהודר‪ ,‬ושירבט בו על אתר סכום אגדי של חמשת‬ ‫תאיר פנים לנותן‪ ,‬רק למקבל תאיר פנים‪ ,‬אבל לנותן‬ ‫אלפים לירות שטרלינג! טבין ותקילין‪ ,‬שהיה באותם‬ ‫אין לך להאיר פנים‪ .‬ב) תלך לקבץ צדקה מכל אחד‬ ‫הזמנים הון עצום‪ ,‬כדי שבממון זה יוכלו לרכוש בנין‬ ‫ואחד מבלי לוותר על אף אחד‪ ,‬אפילו אם הוא עני או‬ ‫גדול רחב ידיים בשביל הישיבה הקדושה‪.‬‬ ‫עשיר או שיינער איד‪ .‬תלך לכל אחד בלי יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫ג) אפילו אם ביקשת מאחד פעם אחת צדקה ונתן לך‪,‬‬ ‫כשנטל ראש הישיבה הצדיק את הצ'ק לידו‪ ,‬וראה את‬ ‫אל תחשוש לפנות אליו פעם נוספת ולבקש ממנו‬ ‫הסכום העצום הנקוב בו‪ ,‬הודה בפה מלא לנדיב‬ ‫צדקה‪.‬‬ ‫הנכבד‪ .‬אך אמר שבטרם יקבל ממנו את התרומה‪,‬‬ ‫מוכרח הוא לשאול אותו שאלה אחת חשובה ביותר‪– .‬‬ ‫קם רבי איציק'ל ונענה להרה"ק מבעלזא‪" :‬רבי‪ ,‬אני‬ ‫בבקשה! נענה הגביר ברוב חשיבות‪.‬‬ ‫הולך לקבץ מעות צדקה לעניים‪ ,‬אנא יועיל בטובו ליתן‬ ‫לי צדקה‪ ,‬הרי הרבי אמר לי עכשיו שלא אוותר על אף‬ ‫אמור נא‪ ,‬שאל ראש הישיבה‪ ,‬האם הינך שומר שבת?‬ ‫אחד"‪ ...‬נתן לו הרה"ק מבעלזא ממון לצרכי צדקה‪.‬‬ ‫האם נשמרת השבת בכל מפעלי הענק שבבעלותך?‬ ‫לא! ענה האיש בנחרצות‪ ,‬אבי ז"ל היה אכן שומר‬ ‫שוב נענה רבי איציק'ל ואמר‪" :‬הרבי אמר לי עכשיו‬ ‫שבת‪ ,‬אבל אני כבר לא שומר על השבת!‬ ‫שאפילו אם ביקשו כבר פעם אחת צדקה‪ ,‬אין לחשוש‬ ‫מלבקש פעם נוספת‪ ,‬נו‪ ,‬ברצוני לבקש ולקבל פעם‬ ‫אם כך‪ ,‬החמיצו פניו של ראש הישיבה‪ ,‬מצטער אני‬ ‫נוספת צדקה מהרבי"‪...‬‬ ‫מאוד‪ ,‬אבל את התרומה הזו איני יכול לקחת בשום‬ ‫אופן! אי אפשר לבנות ישיבה קדושה‪ ,‬היכל ומשכן‬ ‫הפטיר הרה"ק מבעלזא לחותנו רבי בערל בחיוך ואמר‪:‬‬ ‫לתורה ולשכינה הקדושה‪ ,‬מכסף שחיללו עבורו את‬ ‫"עהר האט א גיטע תפיסה‪ ,‬עהר האט געכאפט" [יש לו‬ ‫השבת!‬ ‫תפיסה טובה‪ ,‬הוא קלט את ההדרכה]‪...‬‬ ‫הנדיב קם תיכף ממקומו ועזב את המקום בבושת‬ ‫פנים! כשבקושי מילמל ברכת שלום בשפה רפה‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הגאון רבי דוד אויערבך זצ"ל‪[ ,‬אחי הגאון רבי‬ ‫והנה חלפה תקופה‪ ,‬וביום אחד חזר אותו עשיר נכבד‬ ‫שלמה זלמן אויערבך זצ"ל] ראש ישיבת שער השמים‪:‬‬ ‫לביקור נוסף בהיכל הישיבה הקדושה‪ ,‬אך הפעם‬ ‫הצטרפו עמו לביקור גם שני אחיו‪ ,‬שהיו אף הם מאילי‬ ‫פעם הגיע יהודי אחד מגדולי העשירים באנגליה‪,‬‬ ‫ההון של אנגליה‪.‬‬ ‫לביקור במעונו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל‬ ‫ראש ישיבת מיר‪.‬‬ ‫ולאחר שהתקבלו בסבר פנים יפות‪ ,‬וערכו את הסיור‬ ‫המרגש בהיכל הישיבה‪ ,‬התיישבו כולם יחדיו במשרד‪,‬‬ ‫באותם הימים לפני כשבעים שנה‪ ,‬שכנה ישיבת מיר‬ ‫שם סיפר העשיר‪ ,‬שבביקורו הקודם בישיבה‪ ,‬לאחר‬ ‫ב"בתי מילנר"‪ ,‬בטרם היתה ישיבה גדולה כל כך כפי‬ ‫שסירב הרב לקבל ממנו את תרומתו מחמת חילול‬ ‫שהיא כיום‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬סערה רוחו מאוד‪ .‬וכשחזר לביתו באנגליה‬ ‫עשתונותיו נבוכו‪ ,‬בראותו לאיזה שפל המצב הגיע‪,‬‬ ‫האורח נכנס אל היכל הישיבה‪ ,‬והתהלך בה לאורכה‬ ‫שאין רוצים לקבל ממנו תרומותיו לצדקה‪ ,‬מחמת חילול‬ ‫ולרוחבה‪ ,‬כשכולו מלא התפעלות והתרגשות לנוכח‬ ‫השבת‪ ,‬ולפיכך החליט להטיב את דרכו‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫התלמידים היושבים כל כולם ספונים בעולמה של‬ ‫לשמור את השבת בכל לב‪ .‬ובהיותו שותף בעסקים עם‬ ‫תורה בלבד‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע סיפר על זקינו‬ ‫שני אחיו‪ ,‬הלך ודיבר על ליבם הרבה‪ ,‬וסיפר לפניהם‬ ‫ה"מעשה רוקח" זצ"ל‪:‬‬ ‫על סירובו של ראש הישיבה לקבל תרומה של מחללי‬ ‫שבת‪ ,‬והפציר בהם מאד לחזור בתשובה ולהתחיל‬ ‫באותה תקופה התגלה כי סכנה אורבת למדינת הולנד‪,‬‬ ‫לשמור את השבת‪ .‬ואכן נענו לו אחיו‪ ,‬והחלו שלושתם‬ ‫עקב נחילי תולעים וחרקים רבים למיניהם אשר רמשו‬ ‫יחדיו בשמירת השבת קודש‪ .‬וזה כבר תקופה‬ ‫וניקרו באדמתה הלחה‪ ,‬דבר שגרם להרבה מפולות‬ ‫שמשמרים את השבת הן בבתיהם והן בעסקיהם‪– .‬‬ ‫עפר וכדו'‪.‬‬ ‫והנה שבו עתה שוב כדי להתרים לישיבה הקדושה‬ ‫תרומה של כסף כשר‪ ,‬שאין מחללים עליו את השבת!‬ ‫ראשי השלטון עמדו אין אונים נוכח סכנה איומה זו‬ ‫למדינה כולה‪ ,‬שהיא כידוע חצי אי‪ ,‬לאחר שניסו בכל‬ ‫וכך הוציאו שלושת האחים כל אחד מהם את פנקס‬ ‫מיני תחבולות לבער פגע‪-‬נגע זה‪ ,‬ולא עלתה בידם‪.‬‬ ‫השיקים מכיסם‪ ,‬וכתבו כל אחד מהם שיק על סך של‬ ‫ולכך כשהגיע אליהם שמע הצדיק הקדוש השוכן כבוד‬ ‫חמשת אלפים לירות שטרלינג! טבין ותקילין‪.‬‬ ‫באמסטרדם‪ ,‬פנו אליו בלית ברירה שיחלצם ממיצר‬ ‫בכח תפילתו‪.‬‬ ‫וכך נמצא שבזכות ברכת השבת קודש גדלה התרומה‬ ‫פי שלושה שהגיעה עתה לסכום של חמשה עשר‬ ‫ויצא הגה"ק רבי אלעזר לשוח בשדה‪ ,‬לשפוך שיח לפני‬ ‫אלפים שטרלינג! ובאותו סכום אדיר נבנה רוב בנין‬ ‫בורא עולם ית"ש‪ ,‬בתום תפילתו‪ ,‬ראה כל העם כיצד‬ ‫הישיבה הגדולה שבשכונת "בית ישראל"‪ ,‬המתנוסס‬ ‫החוף כולו מאדים מדם‪ ,‬והמון רב של נחילי תולעים‬ ‫לתפארה כמבצר התורה הגדול עד היום הזה!‬ ‫וחרקים נשפכים אל הים‪ ,‬או אז ידע כל העם כי הסכנה‬ ‫חלפה מעליהם‪ .‬לסיבה זו‪ ,‬לאות הוקרה‪ ,‬הוטבעה‬ ‫מטבע לשמו ולזכרו של אותו צדיק‪.‬‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬ליו"ד של זקנו‬ ‫הגה"ק רבי אלעזר רוקח זי"ע בעל "מעשה רוקח"‪.‬‬ ‫***‬ ‫כ"ז תשרי תק"ב‪:‬‬ ‫כשישים שנה לאחר פטירת הגה"ק רבי אלעזר זצ"ל‪,‬‬ ‫פקד את העיר הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע‪,‬‬ ‫בעת שזקינו ה"מעשה רוקח" זצ"ל הגיע לאמסטרדם‪,‬‬ ‫וכשסיים את תפילתו בבית הכנסת של הגה"ק רבי‬ ‫המתה כל העיר לקראתו‪ ,‬בני ברית ושאינם בני ברית‬ ‫אלעזר אמר‪" :‬בהכנסי לבית הכנסת ראיתי כמה תנאים‬ ‫נהרו להקביל פניו‪ ,‬לחזות בזיו תארו ולהשתתף במעמד‬ ‫ואמוראים‪ ,‬ואמר כי ביהכ"נ הזה קדוש מאד ומרגישים‬ ‫קבלת הפנים הכביר שהוכן לכבודו‪ .‬בין המצטופפים‬ ‫בו קדושת בית המקדש‪ ,‬וכל זאת מכח התפילות‬ ‫ברחובה הראשי של אמסטרדם‪ ,‬הייתה גם בתו‬ ‫שהתפלל כאן ה"מעשה רוקח"‪.‬‬ ‫הצעירה של מלך הולנד‪ ,‬ולרוע הגורל נפלה הילדה בין‬ ‫רגלי הנדחקים ונדרסה למות‪ .‬התעורר רעש המוני וקול‬ ‫השאון נשמע בית המלך‪ ,‬אך כפסע היה שיורה המלך‬ ‫***‬ ‫לסלק את הרב מחולל המהומות‪ ,‬ואולי אף לגרש את‬ ‫מספר הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א רבה של‬ ‫כל יהודי הולנד מתחומי הממלכה‪ .‬בתוך דקות הגיעו‬ ‫מגדל העמק‪:‬‬ ‫הדברים גם לאזניהם של ראשי הקהילה שהיו סמוכים‬ ‫לרבי אלעזר בראש השיירה‪ ,‬ואלו הזדרזו לספר לו על‬ ‫היהודי שקידם את פניי בנמל התעופה על שם ג'ון‬ ‫המצב העדין והמסוכן‪ ,‬נשא רבי אלעזר תפילה‬ ‫קנדי‪ ,‬לא היה נראה אחד משלנו‪ .‬שורשיו נטועים אי‬ ‫לשלומה של בת המלך ומכח תפילתו שבה לתחיה ויהי‬ ‫שם בראשית המאה הקודמת בארץ האפשרויות‬ ‫לנס‪.‬‬ ‫הבלתי מוגבלות‪ .‬סבו‪ ,‬אבי אביו‪ ,‬היגר מהמבורג‬ ‫שבגרמניה לארה"ב‪ ,‬שהייתה באותם הימים שממה‬ ‫***‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫היקה הגרמני להבין את עומק העניין‪ .‬ולמה נקרא שמו‬ ‫רוחנית‪.‬‬ ‫"דער וואנדער רבי"? הקשה וחזר והקשה‪.‬‬ ‫באותם ימים‪ ,‬כיהן כרב הראשי של הקהילות היהודיות‬ ‫כשהבחין הרבי מהוסיאטין בהתקהלות שנוצרה‬ ‫בניו יורק‪ ,‬הגה"צ רבי יעקב יוסף זצ"ל‪ ,‬הנודע בכינויו‪:‬‬ ‫בשיפולי בית המדרש‪ ,‬ביקש לדעת מה קורה שם‪.‬‬ ‫"הרב הכולל"‪ .‬הוא עבר ממקום למקום ופיקח על‬ ‫כשנאמר לו שיש כאן אדם מקומי שמנסה להבין את‬ ‫שמירת השבת‪ ,‬וכשרות ושאר צרכי הדת‪.‬‬ ‫הלך רוח החסידות‪ ,‬ביקש הרבי שיקרבו אותו לפניו‪.‬‬ ‫מין קוד מסויים היה בין 'הרב הכולל' לבין סבו של אותו‬ ‫האיש ניגש במורא גדול ולחץ את יד האדמו"ר‪ .‬כוסית‬ ‫יהודי‪ .‬בכל פעם שהיו נפגשים היה אומר 'הרב הכולל'‬ ‫יין נמזגה והוגשה לידיו הרועדות‪" .‬אסביר לך דברים‬ ‫לסבא בחביבות‪" :‬ירום הודו"‪ .‬הסבא‪ ,‬שהיה יוצא‬ ‫כהווייתם"‪ ,‬אמר הרבי וחיוך קל על פניו‪" .‬יודע אתה כי‬ ‫גרמניה‪ ,‬היה מחייך בשביעות רצון‪ ,‬מבין היטב את‬ ‫יש שהול'ס רב – רב בית הכנסת"‪ .‬יודע‪ ,‬אישר האיש‪.‬‬ ‫כוונת 'הרב הכולל'‪.‬‬ ‫"ומה תפקידו"? שאל הרבי‪ .‬הוא אחראי על בית‬ ‫ומעשה שהיה כך היה‪ .‬בשנות התר"ן‪ ,‬שנים ספורות‬ ‫הכנסת‪ ,‬ענה האיש‪" .‬נכון מאוד‪ .‬ומה תפקידו של‬ ‫לפני שהיגר לארה"ב‪ ,‬נודע בהמבורג כי הרה"ק רבי‬ ‫הקהיל'ס רב – רב הקהילה"? שאל הרבי שוב‪ .‬הוא‬ ‫ישראל מהוסיאטין זי"ע ישבות בעיר ואף יערוך את‬ ‫ממונה על כל ענייני הקהילה‪" .‬אמת"‪ ,‬אישר הרבי את‬ ‫שולחנו הטהור בבית המדרש במקום‪.‬‬ ‫דבריו והמשיך להקשות‪" :‬ומה תפקידו של השטאט'ס‬ ‫רב – הרב של העיר"? הוא 'בעל הבית' על כל הרבנים‬ ‫אנשי העיר הנרגשים הכינו עצמם כדבעי לקראת‬ ‫שמתחתיו‪ ,‬ענה האיש בביטחון גמור‪.‬‬ ‫ביקורו של הצדיק‪ ,‬שנודע כפועל ישועות‪ ,‬איש קדוש‬ ‫המורם מעם‪ ,‬ואף היה נקרא בפי כול "דער וואנדער‬ ‫"ואתה יודע מהו וואנדער רבי"? הוסיף הרבי במתיקות‪.‬‬ ‫רבי" – הרבי המופלא‪ .‬כל בני העיר רחשו לקראת‬ ‫"זה מי שהוא בעל הבית ומלך על עצמו"‪ ,‬אמר הרבי‬ ‫אותה שבת מיוחדת שנחרתה בלב המונים‪.‬‬ ‫והמשיך בעריכת ה'טיש' לתוך הלילה‪.‬‬ ‫סבו של מיודענו‪ ,‬יקה אמיתי‪ ,‬אף הוא היה מתושבי‬ ‫כי אכן מלך הוא מי ששולט על עצמו ועל רצונותיו ואינו‬ ‫העיר‪ .‬מעולם לא שמע על רבי חסידי ועל 'טיש'‪ .‬הוא‬ ‫משועבד להם‪ .‬יהודי שמשעבד את רצונותיו לה' יתברך‬ ‫נכנס לבית המדרש לראות בעיניו את הפלא‪.‬‬ ‫הרי הוא מלך‪ ,‬ולכן אמרו חכמינו ז"ל‪" :‬כל ישראל בני‬ ‫מלכים הם"‪.‬‬ ‫הוא עמד משתומם‪ ,‬מעולם לא ראה יהודי של צורה‬ ‫שכזה‪ ,‬ובוודאי שלא גינוני מלכות מבית רוז'ין שכאלו‪.‬‬ ‫משעה ששמע 'הרב הכולל' סיפור זה‪ ,‬שאירע לסבא‬ ‫עיניו היו פעורות ומצחו חרוש קמטים‪ ,‬משתדל שלא‬ ‫בגרמניה של אז‪ ,‬היה מכנה את סבא בכינוי שהוצמד‬ ‫לאבד תנועה והגה‪.‬‬ ‫לקיסרים של הצאר בימים עבורו‪" :‬ירום הודו"‪...‬‬ ‫האורח ההמום ניגש לאחד החסידים ושאל את פיו‪ :‬מה‬ ‫זאת? החסיד‪ ,‬שבקושי יכול היה לעצור מדביקותו‬ ‫***‬ ‫בהסתכלות ובראיית פני רבו‪ ,‬נפנה לצדדים וביאר לו‬ ‫פעם אחת בא לפני הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע‬ ‫על רגל אחת את תורת הבעל שם טוב‪.‬‬ ‫אדם אחד ובכה לפניו כי הוא מחוסר פרנסה ל"ע‪.‬‬ ‫התחיל הרבי לדרוש על התנהגותו אם הוא קובע‬ ‫דומה והאיש לא הצליח לקלוט את משמעות העניין‪.‬‬ ‫עיתים לתורה‪ ,‬ויען האיש כי אין דעתו מיושבת ללמוד‬ ‫עוד חסיד שעבר ושמע את השניים משוחחים ניסה אף‬ ‫לאשר הוא מחוסר פרנסה ל"ע‪ ,‬אמר לו הרבי הן אמרו‬ ‫הוא לשבר את אוזנו של ההלך‪ ,‬אך גם כאן לא הצליח‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫חתכו הרופאים מבשרו חתיכות חתיכות‪ ,‬ושמונה‬ ‫חז"ל 'אם אין תורה אין קמח'‪ ,‬וכיון שמתבטל אתה‬ ‫אנשים החזיקו בעדו לבל ינוע ולהחיותו לבל יתעלף‬ ‫מדברי תורה פרנסתך מסתלקת‪ ,‬השיב האיש הן כמו‬ ‫וימות‪ ,‬ובחוליו ביסורים קשים ומרים התוודה כאיש‬ ‫כן אמרו חז"ל 'אם אין קמח אין תורה'‪ ,‬וכיון שאין לי‬ ‫צדיק‪ ,‬כי באמת רע לא נמצא בו בינו למקום‪ ,‬רק בהיותו‬ ‫פרנסה איני יכול ללמוד‪.‬‬ ‫פקיד נגיד אצל הגבירה של הבית שיגרייע הנ"ל‪,‬‬ ‫נתפתה לדבריה להרע‪ ,‬באשר היא יהודית שוטית‪,‬‬ ‫בינתיים בא להיכל קודשו של הרבי הגאון המפורסם‬ ‫בהצותה על עם ה' להרבות מחלוקת בקהילתנו אשר‬ ‫מורנו הרב יואל אשכנזי זצ"ל האב"ד של זלוטשוב‪ ,‬ומיד‬ ‫לפנים לא ידעום‪ ,‬כי אנשים שלוים ושקטים המה‪ ,‬ואין‬ ‫כשניגש לקבל שלום אמר לו הרבי 'הלכה כדברי מאן'‪,‬‬ ‫מכלים דבר ביניהם‪ ,‬והיא האשה התחילה בקלקלה‬ ‫ולא ידע הגאון רבי יואל זצ"ל כוונת הרבי‪ .‬פתח הרבי‬ ‫תחילה‪ ,‬בעזר האיש הנ"ל אשר שמע לקולה כנחש‬ ‫ואמר‪ ,‬הן פליגי רבי מאיר ורבי יוסי אי תפוס לשון ראשון‬ ‫ילך‪ ,‬הוא העיד נגדי בהעמידנו למשפט זה שנתיים ימים‬ ‫או תפוס לשון אחרון [נדרים כו‪ ,].‬ומעתה רבי מאיר‬ ‫בפליליהם במה שנוגע לכל בני הקהילה‪ .‬הוא העלה‬ ‫שואל הלכה כמאן‪ ,‬אמר הגאון רבי יואל זצ"ל‪ ,‬בכל‬ ‫שכר שכירות הבתים למעלה למעלה להוציא עניים‬ ‫מקום הלכה כרבי יוסי דנמוקו עימו‪ .‬אמר לו רבינו‬ ‫ואביונים עד אפס מקום מושב דירה שלהם‪ ,‬ותעל‬ ‫להאיש שבא בבקשתו‪ ,‬השומע אתה‪ ,‬גם הרב‬ ‫שועתם אל האלקים‪ ,‬כדכתיב [ישעיה ה ח‪-‬ט]‪:‬‬ ‫מזלוטשוב אומר שאתה תתחיל ללמוד וה' יזמין לך‬ ‫'והושבתם לבדכם בקרב הארץ באוזני ה' צבקות אם‬ ‫פרנסתך‪ ,‬כי רבי יוסי הוא האומר 'הכל הולך אחרי‬ ‫לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב'‪.‬‬ ‫החיתום' והן סיימו במשנה שם ב'אם אין תורה אין‬ ‫קמח'‪.‬‬ ‫והוא האיש המוכה והמעונה בחוליו דרש אל אלוקיו‬ ‫והצדיק דינו והתוודה וביקש מחילה ומטו מכל האנשים‬ ‫והתחיל האיש לבכות ולהציע לפני הרבי את מצבו איך‬ ‫וקיבל דין מיתה על עצמו ויעתר לו ה' וזכה למות כבעל‬ ‫שאין לו אפילו פת חריבה למענו ולבני ביתו‪ ,‬ואין‬ ‫תשובה גמור ביום עש"ק כ"ג תמוז ביום אחד עשר‬ ‫ביכולתו לצמצם מחשבתו לעיין באיזה ספר מחמת רוב‬ ‫לחוליו ויסוריו‪ ,‬מת ונקבר סמוך להכנסת כלה ממש‪,‬‬ ‫הדאגה‪ .‬נענה הרבי ואמר להגאון רבי יואל זצ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫ונקבר במהירות קצת מפני חמת המציק ויריית‬ ‫הן אמרו בתוספות שכל שאין הסיפא סותרת לרישא‬ ‫החיצים‪ .‬אבל כל זמן הקבורה שקטה ונחה הארץ עד‬ ‫ויכולים לפרש הסיפא שתהיה כמו הרישא אז גם רבי‬ ‫זיבולא בתרייתא ממש התחילו לזרוק חיצים וברחו‬ ‫יוסי מודי לרבי מאיר שתפוס לשון ראשון‪ ,‬ויען הגאון רבי‬ ‫משם הקוברים לנפשם‪.‬‬ ‫יואל זצ"ל ויאמר כן‪ .‬אמר הרבי‪ :‬אם כן מאיר יפרש‬ ‫ותהיה הלכה כרבי מאיר שהאיש ההוא יושע תיכף‬ ‫מזה ניקח מוסר‪ ,‬כי זה היה מתנהג כשורה בכל דרכיו‪,‬‬ ‫ומיד‪ ,‬שאמרו חז"ל 'אם אין קמח' אם אין פרנסה ח"ו‪,‬‬ ‫ומת בחטאו כבן שלושים שנה‪ ,‬מה יעשו החוטאים‬ ‫בודאי ש'אין תורה' אין אדם יכול ללמוד התורה‬ ‫ומוסיפים אשמה בכל יום‪ ,‬אלא הקב"ה מאריך אפיה‬ ‫הקדושה שנצרך לזה הרחבת הדעת‪ ,‬וכיון שכן רבש"ע‬ ‫במה שנוגע רק לו ולתורתו‪ ,‬משא"כ במה שנוגע לבין‬ ‫'אם אין תורה' אם רואה אתה ש'אין תורה' שיהודיך‬ ‫חבירו ממהר לפרוע‪ ,‬אבל עכ"פ החי יתן אל לבו‪,‬‬ ‫הקדושים אין לומדים תורתך‪ ,‬זהו לא מרוע לבב חס‬ ‫וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח‪.‬‬ ‫ושלום כי אם בשביל ש'אין קמח'‪ ,‬תן להם פרנסה‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫וילמדו תורתך הקדושה‪.‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫סיפר הרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫מספר הזכרון למרן ה"חתם סופר" זצ"ל‪:‬‬ ‫היה זה באחרית ימיו‪ ,‬בשנת תרי"ד כשסיפר בשולחנו‬ ‫הטהור בס"ג את הסיפור הבא‪ ,‬כדי לעורר את העם‬ ‫‪...‬וזה מעשה האיש הנ"ל‪ ,‬החץ פלח את כל אורך עצם‬ ‫לדקדק במצוות‪:‬‬ ‫שוקו‪ ,‬הוא העצם האמצעי‪ ,‬ואכלה את בשרו‪ ,‬ובכל יום‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫רעש גדול התחולל בשמים כשנשמע‪ ,‬מעשהו של‬ ‫לפני זמן לא רב‪ ,‬התגורר בסמיכות לעירנו אדם רשע‪,‬‬ ‫יהודי פשוט שבפשוטים‪ ,‬שחירף נפשו למות בעד‬ ‫היינו שהוא רשע גמור! רשע שהוא רשע – כהאי‬ ‫מצווה דרבנן! נידון האיש בב"ד של מעלה‪ ,‬והגם‬ ‫לישנא שינן הרה"ק בגנותו של אותו רשע – ופירושו‪,‬‬ ‫שהוכח כמה קל היה בידו להרשיע‪ ,‬ולעבור על כל‬ ‫שלא הניח עבירה שלא עבר עליה‪ ,‬להכעיס ולא‬ ‫עבירות שבעולם‪ ,‬עמדה לו מסי"נ על מצווה אחת‬ ‫לתיאבון‪ ,‬ידע את רבונו והתכוון למרוד בו‪ .‬מצוה אחת‬ ‫דרבנן ויצא משפטו לאור באור החיים‪.‬‬ ‫ויחידה היתה‪ ,‬מדברי סופרים‪ ,‬שהחזיק בה במסי"נ‬ ‫ממש‪ ,‬והיא מצוות "נטילת ידים" לסעודה‪.‬‬ ‫"מעתה – סיים הרה"ק את דבריו – תנו לבכם ושוו‬ ‫בדעתכם‪ ,‬אם על מצווה אחת דרבנן‪ ,‬נטל אותו רשע‬ ‫היה זה בחול המועד פסח שהיה צריך אותו אדם לנסוע‬ ‫גמור בחלק גן עדן‪ ,‬עאכו"כ ששכר גדול צפון לאדם‬ ‫לכפר אחד‪ ,‬שהיה מרוחק ממקום מגוריו חמש‬ ‫שישמור לקיים כל מצוה ומצוה בכל פרטיה ודקדוקיה‪.‬‬ ‫פרסאות‪ ,‬מהלך מחצית היום‪ .‬חבש האיש את סוסו‪,‬‬ ‫נטל עמו אל כל החפצים ששיער בדעתו שיזדקק להם‪,‬‬ ‫אף צידה לדרך נטל עימו‪ ,‬כמה "מצות" ומיני לפתות –‬ ‫***‬ ‫האם לקח מצות מפני שלא אבה לאכול חמץ בפסח? –‬ ‫סיפר הרה"ח רבי זלמן לייב מרקוביץ ממונסי הי"ו‬ ‫זאת לא אדע‪ ,‬אך מצות לקח עמו באותה דרך‪ .‬לאחר‬ ‫מחשובי חסידי חב"ד‪:‬‬ ‫שהתרחק מעט‪ ,‬החל לחוש באותות של רעב‪ ,‬אך‬ ‫מאחר ולא היה לו מים לנטילת ידיו התגבר על הרעב‬ ‫היה זה בליל יוכ"פ לפני עשרות שנים‪ .‬התפילה‬ ‫והמשיך בדרכו‪ .‬ככל שהוסיף לנסוע‪ ,‬גברה מצוקת‬ ‫הסתיימה זה מכבר‪ ,‬ואף הרבי זי"ע כבר יצא מביהמ"ד‬ ‫הרעב‪ ,‬אך הוא אחז דרכו והוסיף אומץ לטהר ידיו‪.‬‬ ‫הגדול ב"סעווען סעווענטי"‪ ,‬באחד הפינות אני רואה‬ ‫מחזק היה את עצמו ואומר‪" :‬כל עבירות שבעולם‬ ‫את החסיד ר' אברהם מאיור ז"ל שרוי עדיין בעיצומה‬ ‫עשיתי ומצוות מעודי לא קיימתי‪ ,‬אם יש מצוה אחת‬ ‫של התפילה‪ .‬הטלית מכסה את כל ראשו‪ ,‬ומעיניו‬ ‫שבחרתי לשמור עליה‪ ,‬עלי להתגבר ולא להרפות‬ ‫זולגות דמעות חמות על המחזור שאחז בידו‪ .‬לא יכולתי‬ ‫הימנה ולו פעם אחת‪.‬‬ ‫לעזוב את המחזה המופלא הזה‪ ,‬ונעמדתי להקשיב‬ ‫לתפילתו השקטה והעמוקה‪.‬‬ ‫אגב אורחא‪ ,‬נזכר האיש בדרך צדדית מדרך המלך‪,‬‬ ‫שבה נובע מעיין מים חיים‪ .‬זכור זכר‪ ,‬כי שודדים עזי‬ ‫בסמוך לר' אברהם‪ ,‬עמד בחור צעיר ששימש אותו‪,‬‬ ‫פנים איוו להם למשכן את אותו מקום נידח‪ .‬אם לא‬ ‫והוא המתין שיסיים כבר את התפילה בכדי לסייע לו‬ ‫יצאו הללו ללסטם את הבריות על פרשת דרכים‪ ,‬הכי‬ ‫להגיע לביתו‪ .‬ראיתי שהבחור עייף ועומד בחוסר‬ ‫יעז בר דעת לכונן צעדיו לתוך תחום מושבם?! המשיך‬ ‫סבלנות‪ ,‬והצעתי לו כי ישוב לביתו ואני אמלא את‬ ‫האיש לנסוע וכמעט אפסו כוחותיו מרוב רעב‪ .‬במר‬ ‫מקומו‪ .‬הוא מסר לי את כתובת מגוריו של ר' אברהם‪,‬‬ ‫ליבו‪ ,‬הכריע ואמר‪" :‬הלא בין כה וכה אורב לי המוות‪.‬‬ ‫נפרדנו לשלום‪ ,‬והמשכתי לעקוב אחר התפילה‬ ‫אם ארעב ולא אוכל‪ ,‬יכלו כוחותי ואמצא עצמי מוטל‬ ‫המיוחדת של ר' אברהם – תפילה כזו שלא הכרתי ולא‬ ‫בצידי הדרך‪ ,‬עד שתצא נפשי ביסורים‪ .‬אם אסור‬ ‫ראיתי בעבר‪.‬‬ ‫למקומם של פראי האדם יקומו עלי וירצחוני נפש‪.‬‬ ‫מוטב לי שאפול בידיהם ויטלו את נשמתי‪ ,‬ולא אחלל‬ ‫כאשר סיים ר' אברהם את תפילתו לאחר שעה ארוכה‪,‬‬ ‫את ששמרה נפשי‪ ,‬שלא לאכול בלא נט"י‪ .‬סטה האיש‬ ‫הוא חיפש את משמשו‪ ,‬הצגתי את עצמי ואמרתי לו‬ ‫מדרכו‪ ,‬פנה והלך לאותו מעיין וימצאהו כאשר זכר‪ .‬ירד‬ ‫שאלווה אותו כעת לביתו‪ ,‬אך ראיתי כי הוא מחפש‬ ‫מסוסו‪ ,‬התקין סעודה קטנה‪ ,‬נטל את ידיו וינגבם‬ ‫משהו והוא שרוי במבוכה‪ .‬שאלתי אותו על כך‪ ,‬והוא‬ ‫ויחטוף ממצותיו לאכול‪ – .‬אינני יודע אם ברך "המוציא"‬ ‫הסביר כי הוא מהרהר בעניין היכן יניח את טליתו עד‬ ‫על מזונו אם לאו‪ ,‬אולם על נט"י לסעודה לא וויתר‪ .‬עוד‬ ‫למחרת‪ ,‬היות ואי אפשר לטלטל את הטלית לביתו‬ ‫אוכלו בפיו‪ ,‬סבבוהו הרוצחים ובלי אומר ודברים כיוונו‬ ‫ומאידך חשש שאם יניח את הטלית על הספסל‪ ,‬עלול‬ ‫אליו את קשתם וירו חץ בלבו‪.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עמוד האש הגדול‪ ,‬ורק נשאו עיניהם לעבר תלמידו‬ ‫למחרת מתפלל אחר לטעות ולקחת את שלו‪ ,‬במקום‬ ‫הגדול רבי שלום מבעלזא‪ ,‬כמבקשים ממנו שיגלה להם‬ ‫את הטלית של עצמו‪ ,‬התלבטות פרקטית ומובנת‪.‬‬ ‫טעם הדבר ויפתח הרה"ק רבי שלום ויספר‪:‬‬ ‫הצעתי לו לעשות מה שאני עשיתי; לקחתי את‬ ‫טוביה היה איש כפרי פשוט וטוב לב‪ ,‬ומתגורר היה‬ ‫ה"גארטל" שלי‪ ,‬עטפתי אותו מסביב הטלית שלי‪ ,‬ועם‬ ‫בעיירה סקאל הסמוכה לסטרעליסק‪ .‬את האלקים‬ ‫סימן היכר מיוחד זה הבטחתי לעצמי מראש‪ ,‬כי‬ ‫התהלך טוביה ביושר לבבו‪ ,‬בתום ובפשיטות גדולה‪.‬‬ ‫מתפלל אחר לא יחליף את הטלית עם זו שלי‪ .‬ר'‬ ‫ובימיו של טוביה היה הרבי הקדוש רבי אורי יושב‬ ‫אברהם הקשיב‪ ,‬שתק והרהר‪ ,‬ואז ענה לי תשובה כל‬ ‫בסטרעליסק ואיש עדיין אינו מכירו ויודע אודות גדולתו‬ ‫כך עמוקה‪ ,‬שעד היום היא לא נותנת לי מנוחה‪:‬‬ ‫ורוב קדושתו‪.‬‬ ‫"אני לא יכול להשאיר פה את הגארטל שלי‪ ,‬מה יקרה‬ ‫אולם‪ ,‬צדו עיניו של טוביה הכפרי‪ ,‬את השרף הקדוש‬ ‫אם באמצע הלילה ארצה לחזור בתשובה? איך אעשה‬ ‫ואת מעשיו הכבירים‪ ,‬ובחר לתמכו ולסומכו מדי יום‬ ‫זאת בלי גארטל"?!‪...‬‬ ‫ביומו בנתינת ממון ומזון כדי צרכו ופרנסת ביתו וילדיו‬ ‫הרעבים לפת לחם‪.‬‬ ‫עומד לו יהודי קשיש‪ ,‬שכל חייו מלאים תורה‪ ,‬יראת‬ ‫שמים‪ ,‬חסידות ומסירות נפש לעזור ליהודי שני‪ .‬יהודי‬ ‫גם אחר שנתפרסם שמו הגדול ברבים של רבי אורי‪,‬‬ ‫שכל חייו היו נעלים וקדושים‪ ,‬הוא סיים כעת תפילה‬ ‫המשיך טוביה במנהגו הטוב והיה מגדולי תומכיו‬ ‫של מספר שעות בהשתפכות הנפש‪ ,‬ומה דאגתו? איך‬ ‫ונותניו של הצדיק‪ ,‬ותמיד עמד לימין קדשו‪ ,‬בנתינות‬ ‫לחזור בתשובה באופן חסידי ורציני באמצע ליל‬ ‫הגונות ויפות למען פרנסת וכלכלת ביתו ובית מדרשו‪.‬‬ ‫הקדוש"!‪...‬‬ ‫אף כי הרבי וכל תלמידיו היו פרושים מכל הבלי העולם‪,‬‬ ‫והתנהלו תמיד בחיי דחקות‪ ,‬והסתפקות במועט מתוך‬ ‫דלות ושפלות‪.‬‬ ‫***‬ ‫והנה הגיע זמנו של טוביה הכפרי להיפרד מזה העולם‪,‬‬ ‫כוכבי אור רבים נצנצו בשמיה האפורים של‬ ‫וימות טוביה שבע ימים ותעל נשמתו השמימה‬ ‫סטרעליסק‪ .‬זה עתה יצאה לה השבת קודש הנשגבה‬ ‫ותעמוד לפני בית דין של מעלה‪ .‬הביאו מלאכי עליון‬ ‫שנערכה בהיכלו הטהור של השרף רבי אורי זי"ע‬ ‫הזכויות ולהבדיל החובות והזדונות‪ ,‬והוברר כי טוביה זה‬ ‫בלבת אש קודש‪ ,‬ולהבת שלהבת‪.‬‬ ‫נכשל כמה פעמים בעוונות ופשעים אשר מצריכים‬ ‫המה דינה של גיהנום‪.‬‬ ‫ניצב הרבי ועמד מוקף בתלמידיו וחסידיו‪ ,‬והיה מוזג את‬ ‫הכוס להבדלה עד גדותה ביין האדמדם‪ ,‬והנה למרבה‬ ‫גזרו אפוא הדיינים והשיתו על ראשו‪ ,‬שילך למדור‬ ‫הפלא נטה הגביע על צידו ונשפך כל היין על השולחן‪.‬‬ ‫הגיהנום לכפר על חטאיו ופשעיו מיד ניצב ונעמד בפני‬ ‫החזיר הרבי הקדוש את הכוס על כנה ושוב מזג לתוכה‬ ‫בית הדין‪ ,‬רבינו השרף רבי אורי וקרא בקול גדול להציל‬ ‫יין‪ ,‬וגם בפעם הזאת נפלה הכוס‪ ,‬וכל היין נשפך על‬ ‫את טוביה איש מצילו ופודה נפשו מרעב ומיגון‪ ,‬ויצעק‬ ‫השולחן וגם על הארץ‪ .‬שוב העמיד השרף את הכוס‪,‬‬ ‫בחוזקה לפני בית הדין‪.‬‬ ‫וכך גם בשלישית נשפכה הכוס על תכולתה‪ ,‬והיה‬ ‫השולחן והקרקע שלמרגלותיו טבולים ביינו הטהור של‬ ‫"הלא היהודי הלזה הצילני ואת משפחתי‪ ,‬ונתן לנו מזון‬ ‫הצדיק‪ ,‬שהלך ונשפך כמים‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬פעם אחר‬ ‫ומחייה!"‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬גם בפעם הרביעית והחמישית וכן הלאה‪.‬‬ ‫קיבלו הדיינים את טענת הצדיק‪ ,‬ופסקו להקל את דינו‪,‬‬ ‫שרק יהיו מוליכים אותו דרך הגיהנום‪ ,‬בכדי שיהא‬ ‫נדהמו הנוכחים‪ ,‬והביטו בנעשה בדממה דקה ובפליאה‬ ‫מרגיש מעט מן העונש הראוי לו‪.‬‬ ‫עצומה‪ .‬חרדו הם מאוד לפצות פיהם לפני רבם הנערץ‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫נעמד רבי אורי וקרא‪:‬‬ ‫"אם כן‪ ,‬אצנן את הגיהנום!"‬ ‫סיים הרה"ק מבעלזא את המעשה ואמר‪:‬‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫"זוהי אפוא הסיבה שהיה נשפך כל כך הרבה יין מכוסו‬ ‫של רבינו בעת ההבדלה‪ ,‬שבזה צינן הצדיק את חום‬ ‫היינו ביחד עם האושפיזין‬ ‫הגיהנום למען אותו חסיד שנתן מדמיו וכספו‬ ‫חסינו בצילו של השוכן במרומים‬ ‫לצדיק!‪"...‬‬ ‫"ושמחת בחגך" – קיימנו עם המשפחה‬ ‫וידידים‬ ‫חקרו ובדקו‪ ,‬הנה נכון הדבר‪ ,‬שימים אחדים קודם לכן‬ ‫נפטר יהודי כזה שדר בעיירה הסמוכה לסטרעליסק‪,‬‬ ‫ובשמחת התורה היינו ששים ושמחים‬ ‫שהיה תומך בכספו כל ימיו את הצדיק רבי אורי זי"ע‪.‬‬ ‫כל קהילות ישראל בכל הבתי מדרשים‬ ‫ובס"ד הוצאנו השנה את קונטרס "אסיפת‬ ‫זכותם יגן עלינו‬ ‫אמרי"ם"‬ ‫לכל חודש האיתנים לנוחיות כל המשתמשים‬ ‫ויישר כח לכל הרוכשים הקוראים ונה[ע]נים‬ ‫ובבראשית תחילת השנה אנו נמצאים‬ ‫ואנחנו מבקשים שנוכל להמשיך את הפצת‬ ‫חוברות האמר"ים‬ ‫ובמייל נמשיך לשלוח לכל הרוצים‬ ‫ואת ברכת החודש אנו מבקשים‬ ‫ורחושי מרחשן שפתינו אנו מרגישים‬ ‫נישא בפינו תפילה ותחנונים‬ ‫ונזכה לראות במפלת האויבים מכל האיזורים‬ ‫שיעבור החורף הבעל"ט בברכת השנים‬ ‫בבריאות השלמה בכל הענינים‬ ‫להרבות בלימוד התורה בכל הזמנים‬ ‫ונזכה לנחת ושמחה מכל הצאצאים‬ ‫ולחתן בחורף הבעל"ט הנכדים המאורשים‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫‪45‬‬