לב המועדים · Lev Hamoadim — בראשית (2026-10-05)

+לב המועדי+ם
עלון חודשי בענייני הלכה ומנהגים ,מתוך סדרת הספרים "לב המועדים"
גיליון קצ"ד הלכות והליכות בעניין 'חמשה חומשי תורה'
כיצד נכתב הספר הראשון התורה שהיא בידינו היום לפי משך הקבלה מאבות לבנים היא
ספר התורה שנכתב על ידי משה נכתב בלשון הקודש ובכתב שנתנה למשה בסיני בלי שנוי כלל (ספר העיקרים מאמר ג פרק כב).
הנקרא אשורית תורה שבכתב היא התורה הכתובה לנו בחמשה חומשי תורה.
כשמשה כתב את התורה לא כתב וידבר ה' אלי אלא וידבר ה' אל התורה קדמה לבריאת העולם תתקע"ד דורות (עיין שבת פח,
משה לאמור ב) ,בחז"ל כתוב (ויקרא רבה יט א) "שני אלפים שנה קדמה תורה
לבריאת העולם".
והטעם :לפי שהתורה קדמה לבריאת העולם (שבת פח ,ב)
ובתורה כלול כל סודות הבריאה העתידה וסודות המרכבה התורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה (רש"י
ובאותיות התורה נמצאים צירופים וביאורים ופנים חדשות דברים לג ,ב ,פסחים נד ,א).
ודברים נסתרים ,וכשנכתבה על ידי משה היה כסופר המעתיק
קבלת התורה ומסירת התורה
מספר קדמון המספר דברים שאינם ענין רק לזה המעתיק
ולעולם שהוא חי בו אלא עוד הרבה ענינים ודברה תורה כנגד בשנה ראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש סיון
כל העולמות קיבלו בני ישראל במעמד הר סיני את עשרת הדיברות ושאר
מצות התורה.
ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו ואתחנן
ואתפלל אל ה' ואומר ,כיון שהקדימה התורה שכל הדברים משה עלה להר ארבעים יום אחר מתן תורה ולמד את התורה
מפי הגבורה שירד לימד את אהרון ,אחר כך לימד את בניו של
האמורים להלן הם הדברים שדיבר משה לכן מספרת לנו
אהרון בנכוחות אהרון ,וחזר ולימד את הזקנים בנוכחות של
התורה כלשון שדיבר משה בעת שהיו הדברים (רמב"ן בהקדמה
אהרון ובניו ובפעם הרביעית לימד את כל העם כשאהרון ובניו
לפרשיות התורה).
שומעים (עירובין כד ,ב).
נכתבה מגילה או כספר
מי כתב את התורה
ר' יוחנן משום רבי בנאה אמר תורה מגילה מגילה נכתבה,
משה רבינו כתב את הספר תורה ,שמע מפי הגבורה וכתב את
ביאור :כל פרשה שנאמרה למשה היה כותבה ,ולבסוף
הספר תורה מלבד שמונה פסוקים אחרונים (ב"ב טו ,א ,רמב"ן
ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשות חיברם יחד (גיטין ס ,א,
פתיחת לחמשה חומשים).
רש"י שם ד"ה מגילה).
מלבד זה כתב ביום מותו עוד י"ג ספרים ,י"ב נתן לכל שבט
רבי שמעון בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה ,ביאור :התורה ושבט וס"ת הי"ג הניח בארון הברית (דב"ר ט ט).
נכתבה בבת אחת לאחר שנאמרה למשה בסיני כל הפרשות
ספר תורה נוסף נכתב על ידי ציווי ה' על גבי אבנים (עיין
וכתבם כסדרם (גיטין שם).
דברים כז ד ,יהושע ח לב) .ויש אומרים :שנכתב בשבעים לשון
שמונה פסוקים אחרונים של תורה מי כתבם (בב"ב טו ,א) (סוטה פרק ז משנה ה) ,והטעם :כל הוצה ללמדה יבוא וילמוד,
יש אומרים :שיהושע כתב ,והטעם :שנכתב שם וימת שם שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר לא היה לנו מהיכן
משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה ,אלא עד ללמוד (רע"ב שם ד"ה בשבעה).
כאן כתב משה ,מכאן ואילך כתב יהושע. האיך כתבו את ס"ת ועוד בשבעים לשון על אבנים אף אם הם גדולים
יש אומרים :שמשה כותב בדמע ,והטעם :אפשר ס"ת חסר יש אומרים :שדבר זה היה בנס ,או שהיו אבנים גדולות כל כך
אות אחת וכתיב (דברים לא כו) "לקח את ספר התורה הזה" שהיה מקום לכתוב עליהם (רבינו בחיי רמב"ן דברים כז ג).
אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב מכאן ואילך הקב"ה ויש אומרים :שנכתב בתמצות כדוגמת ההלכות בספר הלכות
אומר ומשה כותב בדמע דהיינו שהיה כותב בדמעות (יד רמה גדולות בענין אזהרות (רבי סעדיה גאון ,אבן עזרא דברים כז א ,רד"ק
בב"ב טו ד"ה אמר מר). יהושע ח לב).
לע"נ הרב אשר ידידיה בן רבי נחמן לרנר זצ"ל .נלב"ע י"ז באייר תשפ"ו .ת.נ.צ.ב.ה.
1
הטעם שאומרים שמנין אותיות של ספר תורה כמנין ישראל ביאור אחר :בדמע היינו ערבוב דמוע כמ"ש מלאך ודמעך
והוא אינו אלא כמחצית משישים ריבוא [.]300,805 כלומר כתב את הפסוקים כמו שהיו כתובים קודם הבריאה
שהכוונה כ"ז אותיות האלף בית עם מנצפ"ך שהן כז אותיות עפ"י צירופי אותיות ואותיות מעורבבות ולאחר מותו בא
הן והמילויים שלהם ומילוי דמילוייהן (פנ"י קידושין ל ,א בשם יהושע וכתב את אותם פסוקים כפי שכתוב היום (דברי אליהו
ספר חסד לאברהם מעין שני נהר יא). ד"ה אמר בשם הגר"א).
יש כתבו בדומה שחכמים מונים להשלמת המנין כל אות כתיב או קרי
היוצאת מחברתה כגון ה"ה מוציא ה' ,מ"ם מוציא מ' ובמילוי כתיב הוא מה שכתוב בתורה ,וקרי זה מה שקוראים ,ישנם
כל האותיות נשלם שישים ריבוא (מדרש תלפיות לבעל שבט הרבה תיבות שנקראות אחרת ממה שהם נכתבים כגון כתוב
המוסר ענף אותיות שם). (דברים כח כז) "בעפולים" וקוראים "בטחורים" וכן כתוב (שם כז)
ביאור אחר :מאחר שמצאנו שמספר התיבות הם ל"א ריבוא "ישגלנה" וקוראים "ישכבנה" ,ודברים אלו נמסרו למשה בעל
א"כ אפשר לומר שהכוונה שישים ריבוא יחד עם התרגום (עיין פה מסיני מדור לדור (נדרים לז ,ב ,שו"ע או"ח קמא י).
טור רפה) שאף הוא ניתן בסיני כדאיתא במדרשים ובשל"ה
(פנ"י שם). חמשה חומשים
ביאור אחר :יש שכתבו בדרך אפשר שהס"ת של מעלה כתוב הטעם שנקראת חומשים :חומשים מלשון חמש שהוא מספר
בו שישים ריבוא (מדרש תלפיות עיין שם). הספרים ,וכל חלק מהם הוא חומש דהיינו חמשית מספר התורה.
ביאור אחר :לפי דברי הב"י והלבוש (או"ח לו) בתמונות האותיות הבדל בין החומשים
דאות א' מחוברת מג' אותיות יו"ד וי"ו יו"ד וכן רוב אותיות חלוקת החמושים מתבטאת בכתיבת הספר תורה שצריך
האלף בית מחוברים משנים או שלוש אותיות ואם נחשב לשייר ארבע שורות פנויות בין חומש לחומש (בב"ב יג ,ב ,שו"ע
את כל האותיות המחוברים כאילו הם אותיות נפרדות יהיו יור"ד רעג א).
שישים ריבוא (עטרת ראש).
שמות החומשים
אותיות גדולות וקטנות החומשים נקראו על שם אחת מהתיבות שבפסוק הראשון
שש עשרה אותיות יש בספר תורה שונות משאר האותיות שבו הספר מתחיל.
עשר שהן גדולות וסימנך :יגדל הערבון ושש שהן קטנות א .חומש בראשית ,ונקרא גם ספר הישר שהוא ספר של
וסימנך :אך קמיה. אברהם יצחק ויעקב שנקראים ישר (ע"ז כה ,א).
ואלו הן אותיות הגדולות שבתורה (מדרש רבי עקיבא על אותיות ב .חומש שמות ,ונקרא גם ספר הגאולה (רמב"ן סוף ספר שמות
גדולות וטעמיהן ,אבן השהם הלכות ס"ת רעד). וז"ל והנה נשלם ספר הגאולה אשר ) ,ונקרא גם ספר הברית ,הטעם:
ב' של "בראשית" ,והטעם :לפי שהוא קודם לכל המקרא על פי הפסוק (שמות כד ,ז) "ויקח ספר הברית ויקרא באזני
ג' של "והתגלח" (ויקרא יג לג) ,והטעם :לפי שאותו גילוח היה העם" ,ויש שקוראים אותו ספר יציאת מצרים (דקדוקי טעמים).
בטהרה. יש שקוראים לחומש שמות בשם ספר שני (הנצי"ב מוולוזין
ד' של "ה' אחד" (דברים ו ד) ,והטעם :לומר שצריך להאריך באחד. בהקדמה לשמות בשם רב האי גאון).
ה' של "הל'ה תגמלו זאת" (דברים לב ו) ,והטעם :לפי שהוא ג .חומש ויקרא ,ונקרא גם תורת כהנים (מגילה ל ,ב) ,הטעם :על
כשני תיבות ואי אפשר להיות תיבה בלי חברתה. שם דיני הקרבנות והכהנים שנמצאים הרבה בספר הזה.
ו' של "גחון" (ויקרא יא מב) ,והטעם :שכלו נחש ונחש נתקלל ד .חומש במדבר ,ונקרא גם חומש הפקודים (יומא סח ,ב),
בו' קללות. והטעם :לפי שיש שם פיקודי כל השבטים ופיקודי ארבעת
הדגלים לחוד פיקודי הלוים מבן חודש מעלה לחוד ,מבן
י' של "ועתה יגדל נא כח ה'" (במדבר יד יז) ,והטעם :לפי שמגדל
שלושים ועד חמישים שנה לחוד ,פיקודי הבכורות מבני
כחו על כל באי העולם.
ישראל ועוד בפרשת פנחס פיקודי כל שבטי ישראל.
ל' של "וישליכם אל ארץ אחרת" (דברים כט כז) ,והטעם :לומר
ה .ספר דברים ,ונקרא גם משנה תורה (ספרי דברים קס) ,והטעם:
שאין השלכת אותם אלא לפי שעה – דהינו שלא השליכם לפי שבו חזר משה על הרבה מצוות ודברים שנזכרו בספרים
עולמית אלא לאותה שעה. הקודמים.
נ' כפופה של "נוצר חסד" (שמות לד ז).
ן' פשוטה של "ויקרב משה את משפטן" (במדבר כז ה) ,והטעם: אותיות שבס"ת
בס"ת יש שישים ריבוא אותיות ודורשי רשמות רמזו (מגלה לפי שאמר משה והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי
עמוקות אופן קפו) שבתיבה "ישראל" היא ר"ת יש שישים רבוא ושמעתיו (דברים א יז) אמר הקדוש ברוך הוא למשה אליך ולא
אותיות לתורה (של"ה בבית חכמה דף יב ,עיין קדושת לוי מדבר על לי בתמיה ,חייך ,אני מעלים ממך דבר שהנשים יודעות כן,
שנאמר (במדבר כז ז) כן בנות צלפחד דוברות. הפסוק אשר צווה ה').
2
הלכות הקשורות לפסוקים ע' של "שמע ישראל" (דברים ו ד) ,והטעם :לומר שהקורא שמע
הקורא בתורה לא יפחות משלשה פוסקים (מגילה כב ,א) ,לכן ולא השמיע לאזנו ,יצא.
ר' של "לא תשתחווה לאל אחר" (שמות לד ז) ,והטעם :לומר צריך לדעת היכן מתחיל כל פסוק והיכן מסתיים.
ואמרו עוד בגמרא (שם ועוד) כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן שאין תקומה לעובדי עבודה זרה.
לא פסקינן ליה כלומר מסורת בידינו ממשה רבינו ע"ה שקיבל
תורה מסיני היכן מסתיים כל פסוק ומתחיל הפסוק שאחריו
אותיות קטנות
ולמרות שאין דבר זה נרשם בספר תורה כלל אנו יודעים (מדרש רבי עקיבא על אותיות קטנות).
א' של "ויקרא" ,והטעם :לומר שאין הקב"ה נגלה על אומות במדויק היכן מתחלפים הפסוקים ואסור לשנות ולעשות
פסוק עצירה באמצע הפסוק ועל כן יש לדלג או לקרוא פסוק העולם אלא בחצי דיבור.
ה' של "בהבראם" (בראשית ב ד) ,והטעם :לפי שהתקטן ונמעט פעמיים כשאין עצה אחרת כמו שעושים בראש חודש ובלבד
שלא לחלק פסוק אחד לשנים. על ידו ,כמו (תהילים קלט ה) "ותשת עלי כפיכה".
י' של "תשי" (דברים לב יח) ,והטעם :התשתם כחו של יוצר.
פרשיות התורה
כ' של "ולבכותה" (בראשית כג ב) ,והטעם :לומר כל מי שאינו
בוכה על אדם כשורה כ"ף וכ"ף וכ"ף פורעין לו[ .ביאור כנגד פרשה
ג' כפי"ן שיש בא"ב כ' דגושה ורפויה וכ' ארוכה כמו שעולה פרשה פירושה הוא ענין מסויים ומוגדר כגון פרשת ראש
חודש (מגילה כא ,ב) פרשת שקלים (שם כט) וכן למה נסמכה מספרן כך פורעין לו].
פרשת נזיר לפרשת סוטה (ברכות סג ,א) ועוד רבות. מ' של "על מוקדה" (ויקרא ו ב).
ק' של "קצתי בחיי" (בראשית כז מו) ,הטעם :לומר שראתה חלוקת התורה לפרשיות השבוע
ברוח הקודש שטיטוס יחריב את הבית שגבוה ק' אמות חלוק הפרשיות נוצרו על ידי מנהג ,מנהג האחד היה שסיימו
את התורה אחת לשלוש שנים ואז חילקו את התורה למאה וימעט כבודו של ישראל.
וחמישים וארבע פרשיות (מגילה כט ,ב) ,המנהג השני המצוי
כיום בו מסיימים את התורה אחת לשנה ולפי מנהג זה יש תגין
התגין נחלקים לג' אופנים ,א .אותיות הצריכות שלשה תגין חמישים וארבע פרשיות (עיין רמב"ם הלכות תפילה פרק יג הלכה
אותיות שעטנ"ז ג"ץ ,ב .אותיות הצריכה רק תג אחת אותיות א).
בדק חיה ג .אותיות אשר אינם צריכות תג כלל אותיות
חלוקת הפרשיות בהלכה מלאכת סופר.
בכתיבת הספר
עושים היכר בין פרשה לפרשה ,על יד סימנים פרשת פתוחה הפסקים בכתיבת ספר תורה
ופרשת סתומה (שו"ע ערה ב). שש מיני הפסקים יש בספר תורה
הפסק בין חומש לחומש ,ושיעורו כגובה של ארבע שורות פרשה פתוחה :ביאור הפרשה שלפניה מסתיימת בתוך השורה
והסופר מתחיל לכתוב משורה החדשה ,והטעם שנקראת כן (ב"ב יג ,ב).
לפי שהשורה שבה מסתיימת הפרשה הקודמת ,הא פתוחה בין פרשה לפרשה ,שיעורו כמלוא תשע אותיות.
עד הסוף. בין תיבה לתיבה ,שיעורו כמלוא אות קטנה (שו"ע רעד ד).
בין אות לאות ,שיעורו כחוט השערה ובלבד שלא תהיה נוגעת פרשה סתומה :ביאור שמתחילה באותה השורה שנגמרה
הפרשה הקודמת לה אלא שמארים רווח פנוי כדי כתיבת אות אחת בחברתה.
תשע אותיות ואז מתחילים בתכיבת הפרשה הבאה.
בין שורה לשורה שיערו כגובה שורה.
חוץ מפרשת ויחי שמתחילה באותה פרשה של סוף פרשת
ובין השיטין שבשירת הים כותבים בשלושים שורות שורה
ויגש ואין שום היכר בכתוב להפריד ביניהם ועל זה שואל
ראשונה רגילה שאר הן שורת שורה ראשונה מניחים באמצע
רש"י בתחילת פרשת ויחי (בראשית מז כח ד"ה ויחי) למה פרשה
ריוח אחד ,ואחת מניחים הריוח בשני מקומות באמצעה עד
זו סתומה וכו'.
שתמצא השורה חלוקה לשלוש ונמצא ריוח כנגד הכתב וכתב
סידור הפרשיות כנגד הריוח.
שירת האזינו כל שורה ושורה יש באמצעה רווח אחד כצורת מספר השבתות בשנה אינו קבוע בכל שנה ,בשנה פשוטה
יש חמשים או חמישים ואחת שבתות ,בשנה מעוברת יש פרשה סתומה ונמצאת כל השורה חלוקה לשתים.
חמישים וארבע או חמישים וחמש שבתות כמו כן ימים
טובים יכולים לחול בשבת ואז קריאת השבת נדחת מפני פסוקים
הפסוקים אינם מסומנים בתורה כלל ,ואין אפשרות להבחין על קריאת המועד ,לכן צריך להתאים בכל שנה ושנה את הקריאה
פי הכתיבה היכן מתחיל פסוק והיכן מתחילים הפסוק שלאחריו למספר השבתות הפנויות כדי שבשבת האחרונה לפני סוכות
3
ב' ד"בראשית" (בראשית א א) .י' "יהודה יודוך אחיך" (בראשית יקראו פרשת "האזינו" ובשמחת תורה יקראו פרשת "וזאת
מט ח) ,ה' "הבאים" (שמות יד כח) אחריהם בפ' בשלח קודם הברכה".
השירה ,ש' "שמר לך" דפרשת כי תשא ,ויש עושים ש' של בנוסף לזה ישנם פרשיות מסוימות שצריך לקראתם לפני
"שופטים ושוטרים" ,מ' "מה טובו" (במדבר כד ה) ,ו' "ואעידה החגים ,ואלו הם :הגמרא (מגילה לא ,ב) מביאה את הברייתא
בם" (דברים לא כח). שעזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת
שורות הספר תורה כהנים לפני עצרת ואת תוכחת כי תבוא לפני ראש השנה
המנהג היום לעשות ספר תורה של מ"ב שורות (רמב"ם פרק ז
(רמב"ם הלכות תפילה יג ב ,שו"ע או"ח תכד ד).
מהלכות ספר תורה ,רמ"א ערה ו). חיבור הפרשיות
שירת הים המנהג לחבר את הפרשיות ויקהל -פקודי ,תזריע -מצורע,
אחרי -קדושים ,בהר-בחוקתי ,חוקת -בלק [בחו"ל] מטות -שירת הים כותבים אותה בשלושים שיטות (שו"ע ערה ד).
מסעי .היו מנהגים שאף חיברו את תרומה ותצווה ,שלח
בעמוד של השירה נהגו לכתוב תחילה חמש שורות למעלה
וקורח.
משירת הים וכן למטה חמש שורות והשירה באמצע (רמב"ם
פרק ז הלכות ספר תורה ,רמ"א ערה ד). עשר מקומות בתורה יש נקודות (מחזור ויטרי תקכג)
"ישפט ה' ביני וביניך"( ,בראשית טז ה) י' וביניך נקוד ,והטעם :שירת האזינו כותבים בשבעים שורות (שו"ע יור"ד ערה ה).
נונוין הפוכים לפי שלא אמרה לו אלא להגר.
בפסוק "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" (במדבר י לה) כותבים "ויאמרו אליו איה שרה אשתך" (בראשית יח ט) אליו א'י'ו' נקוד,
נו"ן הפוכה בתחילת הפסוק ובסופו ,והטעם :לומר שאין זה והטעם :לפי שהיו מלאכי השרת יודעין היכן היתה שרה .ולא
מקומה (שבת קטז ,א). היו צריכין לשאול.
"ולא ידע בשכבה ובקומה" (בראשית יט לג) ו' שבקומה נקוד,
ניקוד הספר תורה
והטעם :שבשכבה לא ידע .ובקומה ידע.
הספר תורה שכתב משה וכן ספרי תורה שלנו נכתבים בלא "ויפל על צואריו וישקהו" (בראשית לג ד) וישקהו כולו נקוד,
ניקוד (שו"ע רעד ז). והטעם :לומר שלא היתה נשיקה של שלום ואהבה אלא של
הטעם שהאותיות של הס"ת אינן מנוקדות ערמה ושנאה.
כדי שיוכל אדם לדרוש מה שירצה כי האותיות כשאינן "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם" (בראשית לז יב) את נקוד,
נקודות סובלות הכוונה ומתחלקות לכמה ניצוצות ולכן בלי והטעם :לפי שלא הלכו אלא לרעות את עצמם.
נקוד יוכל אדם לדרוש כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים "כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן" (במדבר ג לט) אהרן
(דבש לפי מערכת ס טו). כולו נקוד ,והטעם :לומר שלא נמנה עם הלוים.
טעם אחר :לרמז על התורה שהיתה לפני הקב"ה קודם נתינתה, "או בדרך רחוקה" (במדבר ט י) ה' נקוד ,והטעם :לומר שלא
שהיו מספר האותיות לפניו ואינה מחולקת לתיבות כמו היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ.
שהיום ,והטעם :כדי שיוכל לסדרה כפי מה שיתנהג העולם "ונשים עד נפח אשר" (במדבר כא ל) אשר ר' נקוד ,הטעם :לומר
ולפי שחטא אדם הראשון סידר אותיות שלפניו בתיבות שלא החריבו עיירות אלא מדינות.
שמספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא ואם לא היה חוטא היה
"ועשרון עשרון לכבש האחד" (במדבר כט טו) ו' שניה בתיבת
מסדר את האותיות בצורה אחרת ולכן אין בס"ת לא נקודות
ועשרון שבחג ביום טוב הראשון ו השני שבועשרון נקוד,
ולא פיסוק ולא טעמים רמז לתורה שהיתה בתחילה רק
הטעם :לומר שלא היה שם אלא עשרון אחד בלבד.
אותיות בלתי מסודרות.
"הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" (דברים
ולעתיד לבוא שיבוא מלך המשיח שלא יהיה מיתה וטומאה
וכיוצא בזה ,אז הקב"ה יפסיק תיבות של ס"ת ויחבר האותיות כט כח) לנו ולבנינו ואות עע שבעד נקוד ,הטעם :אמר עזרא
שיובן בענין אחר ואז תהא תורה חדשה ואף שהתורה היא נצחית אם יבא אדם ויאמר לי למה כתבתה .אני אומר לו כבר נקדתי
אלא הס"ת יהיה כמו היום והקב"ה ילמדנו לקרוא על סדר שיעור עליהם .ואם הוא אמר לי יפה עשית .אומר לו אני אעביר
האותיות שיתחברו זו עם זו שיהי תיבה אחת וילמדנו חילוק הנקודות מעליהם.
וחיבור האותות (חיד"א בספר דבש לפי מע' ס אות מז). אותיות בתחילת עמוד -ווי העמודים
ספר תורה לעתיד לבוא יש שכותבים בראש כל עמוד ו' וקוראים אותו ווי העמודים
(רמ"א רעג ו) .חוץ מאותיות בי"ה שמו שהם נכתבות בתחילת לעתיד לבוא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר למי
שעסק בה יבא ויטול שכרו (ע"ז ב ,א). עמוד (ש"ך רעג ה).
להערות ,תרומות והנצחות :י .לב ,ראב"ד | 052-7668608 ,5לקבלת העלון במיילlev17382@gmail.com :
4
