הואיל משה · Hoil Moshe — בראשית (2026-10-05)

פרשת בראשית
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
וכתב בספר יושב אהלים פ' בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) ,דמכר לזמן ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה
דינו כקנין פירות ,ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין משה לעיני כל ישראל :בראשית ברא אלקים את
פירות לא הוי כקנין הגוף ,אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין השמים ואת הארץ.
הגוף ,אז אף במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה
כקנין הגוף עיי"ש ,ולפי"ז להמ"ד דקנין פירות הוה כקנין והנבס"ד לדרוש סמיכות סוף התורה לתחלתה ,דרש"י ז"ל
הגוף ,הדרא טענת המלאכים לדוכתא דהתורה שייכת להם. כתב עה"פ לעיני כל ישראל וז"ל ,שנשאו לבו לשבור הלוחות
לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם ,והסכימה דעת הקב"ה
ועוד כתבו המפ' לדחות טענתם ,דאיתא במסכת ב"מ (דף ק"ח,): לדעתו ,שנאמר אשר שברת ,יישר כחך ששברת עכ"ל.
דהיכא דאיכא פסידא למוכר לית ביה משום דינא דבר מיצרא
עיי"ש ,ומעתה לגבי המלאכים שייך רק לימוד התורה ולא והטעם ששיבר משה הלוחות איתא (בשמות רבה פרשה מ"ג-א) ,בשעה
שייך אצלפ קיום התורה במעשה ,משא"כ לגבי בני אדם שייך שעשו ישראל אותו מעשה ,ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם,
קיום התורה במעשה ,ומעתה הוי פסידא דמוכר ,ולכן ניתנה שנאמר הרף ממנו ואשמידם ,ולא עשה אלא בא לחתום גזר
התורה לבני ישראל ולא להמלאכים ,אך זה א"ש בחלק קיום דינן שנאמר זובח לאלהים יחרם ,מה עשה משה ,נטל את
המצוות ,אבל מתחילת התורה עד החודש הזה לכם דלא שייך הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כדי להשיב חמתו ,למה הדבר
ביה קיום ,הדרא טענת המלאכים לדוכתה. דומה ,לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור ,הלך וקלקלה עם
אחר ,הסרסור שהיה נקי מה עשה ,נטל את כתובתה מה שנתן
וכתב בספר שש משזר דיש להעמיס בכוונת הקושיא דהיה לו לו השר לקדשה וקרעה ,אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת
להתחיל מהחודש הזה לכם ,דמשם ואילך שייך לישראל דיש איש ,כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את
בו קיום המצוות ,ומה טעם פתח בבראשית דלכאורה שייך הלוחות ושברן וכו' עיי"ש.
להמלאכים עכ"ד.
ובספר מאין יבוא (פרשת ואתחנן אות רי"ב) הביא מש"כ בספר נחלת
והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה ,דמאחר שאמרה בנימין ,דאי ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ,אז י"ל דישראל
התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל פטירי במעשה העגל ,דהו"ל פשיעה בבעלים ,משא"כ אי ס"ל
היינו ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול דלאו כקנין הגוף דמי ,א"כ לא הוי פשיעה בבעלים וחייבים
דעי"ז הציל את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש ,ומינה על מעשה העגל עיי"ש.
דאיכא חטא במעשה העגל ,דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף,
וי"ל דמהאי טעמא לא קיבלו המלאכים את התורה ,ומהאי ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דכשעלה משה למרום לקבל את
טעמא לית כאן טענת בר מיצרא ,ולכן בראשית ברא אלקים התורה ,אמרו המלאכים תנה הודך על השמים וכו' עיי"ש,
וגו' ,ולא התחיל מהחודש הזה לכם ודו"ק. וכתבו המפ' דטענת המלאכים הוא שהתורה תנתן להם משום
דינא דבר מצרא ,דכיון דהקב"ה השראת שכינתו הוא בגבהי
ב) עוי"ל ,דלכאורה י"ל דבני ישראל לא חטאו במעשה העגל, מרומים ,ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכין בהתורה עפ"י שורת
דאיתא בע"ז (ד ,):א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי ,לא דוד הדין.
ראוי לאותו מעשה (דבת שבע) ,ולא ישראל ראוין לאותו מעשה
(העגל) ,לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי (יצר ובספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא תירוץ,
הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי) ,ולא ישראל ראוין לאותו מעשה עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף ס"ג בהג"ה) ,דמי
דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (בסיני שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר מצרא
נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו) ,אלא למה עשו ,לומר לך (גזירת עיי"ש ,וכיון דמצות בטילות לעת"ל כדאיתא במסכת נדה (דף
מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים) ,שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל ס"א ,):א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב ,ולא שייך
יחיד ,ואם חטאו ציבור אומרים להו לכו אצל ציבור עיי"ש. בה דינא דבר מיצרא עכ"ד.
א
ה' אלא אחר שלש תיבות דכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבקות וגו' ובתהלים זרע יעקב (מזמור קי"ט אות צ"ב) כתב לבאר מה שאמר דוד המלך
עיי"ש ,ולכן מיד בתחילת התורה פתחה תורה בהזכרת ה' אחר לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי ,דאיתא במסכת שבת (דף ק"ד,).
שתי תיבות לומר בראשית ברא אלוקים ,להורות על חיבתן של אתי האי דרדקי לבית המדרש ושאלו אותו ,קו"ף קדוש ,רי"ש
ישראל אצל הקב"ה ,וזהו כוונת המדרש שדרשו חז"ל בראשית רשע ,מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש ,אמר הקב"ה אין אני
בשביל ישראל שנקראו ראשית ,כי ממה שנכתב בראשית ברא ומיד יכול להסתכל בפני הרשע ,ומאי טעמא מהדריה תגיה דקו"ף לגבי
נכתב אלוקים ,מזה ניכר כי חיבה יתירה נודעת לישראל ,ובשבילן רי"ש ,אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי עיי"ש,
נברא העולם עיי"ש. מבואר מזה דאי האותיות ניתנו בדרך אבג"ד מוכח מסדר האותיות
דתשובה מהני ,ולפי"ז לא היה דוד צריך להורות תשובה ,משא"כ
ובספר פרדס יוסף (בפרשתן ד"ה ובחולין) הביא בשם הגר"א ,לרמז כי בד' אי האותיות ניתנו בדרך תשר"ק ולא מוכח דתשובה מהני ,אז שפיר
מקומות מקדימין ישראל שם שמים אחר שתי תיבות ,בתחילת עשה דוד כדי להורות תשובה ,וזהו שאמר דוד לולי "תורתך"
התורה ,בברכות אומר ברוך אתה ה' ,ובקריאת שמע שמע ישראל תורתך דייקא כמו שלומדים למעלה דרך תשר"ק ,אז אבדתי בעניי,
ה' אלקינו ,וכן באמירת ואהבת את ה' ,ועל זה י"ל הרמז וקרבתנו שהיה מוכח מקו"ף ורי"ש כח התשובה ,ולא היה לי שום תירוץ על
מלכנו לשמך הגדול סלה ,שקירב אותנו לאמירת שמו יתברך בד' אותו מעשה עכ"ד.
דברים ,באמת ,בתורה שנקרא אמת ,בתחילתה ,באהבה ,באמירת
ואהבת את ה' ,להודות לך ,בברכות ,וליחדך ,בקריאת שמע עכ"ד. ובספר דורש טוב (לחנוכה אופן י"ח אות ט') כתב ,דה"ה גבי מעשה העגל יש
לומר כן ,דרק אי ס"ל דהאותיות ניתנו בדרך תשר"ק ,אז יש להם
והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה ,דמאחר שאמרה אמתלא דלא עשו אלא כדי להורות תשובה ,משא"כ אי ס"ל
התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ,היינו דהאותיות ניתנו בדרך אבג"ד ,אז אין להם אמתלא ,דהרי יש
ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול דעי"ז הציל להוכיח מסדר האותיות דתשובה מהני עכ"ד.
את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש ,ולכאורה קשה הרי יש
להם אמתלא דלא חטאו אלא כדי להורות תשובה ,וע"כ דאין להם ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב ,).תנו רבנן ,בית שמאי אומרים ,שמים
אמתלא דס"ל דאותיות ניתנו בדרך אבג"ד ומזה כבר מוכח נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ ,שנאמר בראשית ברא אלקים
דתשובה מהני ,ולפי"ז ס"ל ארץ נברא תחילה ,וצדיקים גדולים את השמים ואת הארץ ,ובית הלל אומרים ,ארץ נבראת תחלה
ממלאכי השרת ,ולכן בראשית ברא אלקים ודו"ק. ואח"כ שמים ,שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכו'
עיי"ש.
ג) עוי"ל ,דכבר כתבו המפ' דלא היה שום צורך בשבירת הלוחות, ובספר חסד לאברהם (פרשת האזינו) כתב ,דפלוגתתם תליא אי העולם
כמבואר (במדבר רבה פרשה י"ט-ל"ג ),דמשה טען לפני הקב"ה הלא אמרת נברא דרך אבג"ד או דרך תשר"ק ,דכתיב כי בי-ה ה' צור עולמים,
לא יהיה לך בלשון יחיד ,לי צווית ולא להם ,וכ"כ רשיז"ל עה"ת היינו עם היו"ד נברא השמים ,ועם ההי"א נברא הארץ ,ומעתה אי
פרשת יתרו (פ' כ-ב) וז"ל ,ולמה אמר בלשון יחיד אלקיך ,ליתן פתחון ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם ,אז ההי"א קדמה והארץ נברא
פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל ,וז"ש למה ה' יחרה אפך תחילה ,משא"כ אי ס"ל דרך תשר"ק נברא אז היו"ד קדמה
בעמיך ,לא להן צווית לא יהיה לכם אלהים אחרים ,אלא לי לבדי והשמים נברא תחילה עכ"ד ,ולפי"ז ב"ש דס"ל שמים נברא תחילה
עכ"ל ,ולפי"ז לא היה צורך בשבירת הלוחות. משום דס"ל דרך תשר"ק נברא העולם ,וב"ה דס"ל ארץ נברא
תחילה משום דס"ל העולם נברא דרך אבג"ד.
אך הקשו המפ' דהלא קיי"ל דאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ
לארץ אלא בשביל לימוד תורה דרבים ולא בשביל לימוד תורה ובספר מאמר מרדכי (פרשת תולדות) הביא מש"כ ביפה תואר ,דאי ס"ל
דיחיד ,וכיון דהקב"ה שכינתו בציון ,וא"כ איך אפשר לומר שיצא שמים נברא תח ילה ,אז י"ל דעליונים עדיפי מתחתונים ,ומלאכי
ללמד תורה למשה לבדו ,אך כתב בספר צנצנת מנחם (דף צ ,).דלכן השרת גדולים מצדיקים ,משא"כ אי ס"ל ארץ נברא תחילה ,אז
אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל ,משום דשכינה במערב בא"י, צדיקים גדולים ממלאכי השרת עכ"ד.
ולכן אסור לצאת ממקום השכינה למקום אחר עיי"ש.
ובספר מאיר עיני חכמים כתב לבאר דלכן פתחה התורה בראשית
ובספר שבתא דריגלא (דף כ"א ).כתב ,דבמסכת ב"ב (דף כ"ה ):פליגי ,אי ברא אלקים דהוא לשון המביא לטעות בפירושא דקרא ,דמה"ט
השכינה הוא בכל מקום או השכינה במערב עיי"ש ,וי"ל הנפקא שינוי חכמי ישראל לתלמי המלך לכתוב אלקים ברא בראשית
מינה ,דאיתא במפ' דלכן ברא הקב"ה את העולם בבי"ת ,כי כדאיתא במסכת מגילה (דף ט ).עיי"ש ,דהכתוב בא לרמז על מעלתן
האותיות הם עצמותו יתברך שמו ,להורות כי הוא הבית של העולם של ישראל ,דאיתא במסכת חולין (דף צ"א ,):חביבין ישראל לפני
ואין העולם ביתו ,ולמ"ד בה"א בראם ולא בבי"ת ,ס"ל דשכינה הקב"ה יותר ממלאכי השרת ,שישראל מזכירין ה' אחר שתי תיבות
אינו בכל מקום רק במערב עכ"ד. שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ,ומלאכי השרת אין מזכירין
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ב
הואיל וקיבל דמים אע"ג דלא גמר ומקני) עיי"ש ,וא"כ מה בכך שהיתה ע"י כפיית ואיתא ברשיז"ל (עה"פ בראשית) אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את
ההר ,והלא השי"ת משלם שכר טוב לעושי רצונו ,וא"כ הו"ל בכלל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו
תליוהו וזבין דזביניה זביני. ישראל ,ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו
לתת להם נחלת גוים ,שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם
אך י"ל ,לפימש"כ המשנה למלך בהל' מכירה (פ"י-ה"א) לפרש מש"כ שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של
הרמב"ם דמי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המקח ,אפילו הקב"ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו' עיי"ש.
תליוהו עד שמכר ,ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות
שמפני אונסו גמר ומקנה ,וכתב המשל"מ דכוונתו במש"כ ולקח והקשה בשלה"ק ,וכי דינא הוא שאחד נותן מתנה לאחר וליטלה
דמי המקח ,דהוא לאפוקי משיטת הראשונים דס"ל דלא בעינן ממנו ,וכתב ליישב ,כיון דהעולם נברא בה"א וה"א לשון קלילה
שיתן הדמים בשעת מכירה אלא סגי שיתן שטר וכדומה ,דס"ל דלית ביה ממשא ,והוי כדבר שאין בו ממש ,ע"כ יכול הקב"ה
להרמב"ם דבעינן שיתן הדמים בשעת מכירה ,ואי לא נתן הדמים לחזור עכ"ד ,מוכח ממה דהקב"ה התחיל בבראשית ברא ,דהעולם
לא הוי מכירה עיי"ש ,ולפי"ז כיון דלא ניתן שכר המצוות מיד נברא בה"א.
משו"ה לא היה שייך בקבלת התורה הא דתליוהו וזבין.
ובזה נבוא לדרוש סמיכות ,דמאחר שאמרה התורה ולכל היד
ועיין בספר רצוף אהבה למהר"ש אלגאזי שבת (דף פ"ח) שדן בזה, החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל,
והביא מש"כ המהרי"ק דתליוהו וזבין ל"ש אלא היכא כשנותן דמשרע"ה שיבר הלוחות והסכים עמו הקב"ה משום דבכך הציל
מעות מיד אז אמרינן דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני ,אבל מתן שכרן את בנ"י מלהיענש כדין א"א ,ולכאורה קשה דהרי יש להם אמתלא
של מצות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ל"ה זבינא כשהוא באונס לי צוית ולא להם ,וע"כ דכיון דאין יוצאין מארץ ישראל לחו"ל
עיי"ש ,ושפיר י"ל דאיכא טענת אונס ,ועיין בשו"ת בית אפרים אלא לתלמוד תורה דרבים ע"כ דאין להם אמתלא ,ומינה דשכינה
בהקדמה (ד"ה אך) שכתב וז"ל ,והאלגזי תירץ ,דתליוהו וזבין היינו הוא במערב ,והעולם נברא בה"א ,ומנ"ל דנברא בה"א ,ולכן
כשנותן מעות מיד ,אז אמרינן אגב אונסא גמר ומקני ,אבל מתן התחיל בראשית ברא אלקים וגו' ודו"ק.
שכר המצוות הא איתא במסכת עירובין (דף כ"ב ,).היום לעשותם
ומחר לקבל שכרם עיי"ש ,דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,ולכן לא
מהני כשהוא באונס עיי"ש ,מבואר מזה ,דאי ס"ל שכר מצוה בהאי ד) עוי"ל ,דהמפ' הקשו דלמה היה צריך משה לשבור הלוחות כדי
עלמא איכא ,אז י"ל דהו"ל כארצי זוזי דמטי הנאה מיד ,ואפילו שידונו כפנויה ולא כאשת איש ,דלכאורה י"ל דחטא העגל ל"ה
תליוהו וזבין זביניה זבוני ,וליכא טענת מודעא ,משא"כ אי ס"ל חטא כלל ,לפי"מ דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ).ויתיצבו בתחתית
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,אז שפיר י"ל מודעא רבה לאורייתא. ההר ,א"ר אבדימי בר חמא בר חסא ,מלמד שכפה עליהם הקב"ה
את ההר כגיגית ,ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב,
ובספר עמק החכמה (דרוש ב' לשבועות) כתב ,דהא דפליגי במסכת ואם לאו שם תהא קבורתכם ,א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה
קידושין (דף ל"ט ):ובמסכת מכות (דף כ"ב ):בישב ולא עבר עבירה אם לאורייתא (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם ,יש להם תשובה שקבלוה באונס),
מקבל שכר כעושה מצוה ,או רק כשעשה מעשה מקבל שכר ,תליא אמר רבא ,אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש ,דכתיב קימו וקבלו
בהא דדרשינן במסכת עירובין (דף כ"ב ).ובמסכת ע"ז (דף ג ).עה"פ וכו' עיי"ש ,וכתב החדושי הריטב"א ,דלפי"ז ל"ש לדון אותם
ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך במדבר על חטא העגל דהלא היה להם אז טענת אנוסים ,שהרי
היום לעשותם ,היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם דשכר מצוה עדיין לא היה אז הקבלה ברצון עכ"ד ,ואע"ג דע"ז הוא משבע
בהאי עלמא ליכא עיי"ש ,דלפי"ז י"ל דגם במחשבה הו"ל כאילו מצוות ב"נ ,מ"מ הרי אותו מעשה לא היה ע"ז ממש כי לא עשו רק
עשה מצוה ומקבל שכר ,אבל אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא בשיתוף ,כדאיתא במסכת סנהדרין (דף ס"ג ).אלמלא וי"ו שבהעלוך
אז מפרש ליה לקרא דדריש היום לעשותם דבא להורות דדוקא על וכו' ,ולכמה שיטות ב"נ לא נצטוו על השיתוף א"כ אין לחשוב
קיום המצוה במעשה הוא דמקבל שכר ולא על המחשבה ,ולא להם חטא כלל ,וכיון דחטא העגל ל"ה חטא ל"ה צריך לשבור
אתיא להא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עכ"ד. הלוחות.
ובספר יושב אהלים פרשת וארא (דף קל"ג מדפה"ס) כתב בשם המפ', אך כבר הקשו המפ' בהא דאמרינן מודעא רבה לאורייתא ,דהרי
דאברהם אבינו קנה את הארץ מדין הבטה בהפקר ,כדכתיב בפרשת אעפ"י דקבלת התורה היתה באונס ,מ"מ הלא קיי"ל במסכת ב"ב
לך (פרשה י"ג-י"ד-ט"ו) ,שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם (דף מ"ז ,):אמר רב הונא ,תליוהו וזבין (מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל
צפונה ונגבה וקדמה וימה ,כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך הדמים ואומר רוצה אני) ,זביניה זבינא (ולא יוכל לחזור בו) ,מ"ט ,כל דמזבין איניש
אתננה ולזרעך עד עולם ,ויש לפרש דהקב"ה אמר לאברהם אבינו (רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר) אי לאו דאניס (ודחיק במעות) לא הוה מזבין,
שיקנה את הארץ בהבטה ,כי הקב"ה הפקיע את הארץ מיד אומות ואפי"ה זביניה זביני (בעל כרחו אפילו לא גמר ומקני שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין
העולם והו"ל הפקר ,ושוב זכה בה אברהם אבינו בהבטה עיי"ש, דברים הצריכים לו ומכרן לדברים שאין צריכין לא אלא כולהו קונה לוקח וה"נ אע"ג דאניס מוכר קונה לוקח
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ג
ובהואיל משה (פרשת נח) כתבנו למה מועיל תשובה רק לישראל, ובמסכת ב"מ (דף קי"ח) פליגי בה תנאי אי הבטה בהפקר קונה
[ועיין בספר בני יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה') ,שהביא כמה עיי"ש ,ולפי"ז אי ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו תליא בהא,
טעמים ע"ז] ,לפימש"כ בס' ברית שלום פ' כי תשא (דף נ"ט .מדפה"ס) דלמ"ד הבטה בהפקר קונה ,שפיר קנה אברהם את הארץ,
לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים וכו' משא"כ למ"ד דהבטה אינו קונה לא זכה אברהם בארץ.
מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו' ,דאיתא במסכת ע"ז (דף
ע"ג ).המערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו קמא וכתב עוד (שם) ,והא דמהני הבטה לקנות בה הגם שלא עשה
קמא בטל עיי"ש ,ואיתא ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') דיין נסך שנתערב ביין מאומה ,היינו כיון ששם מחשבתו ורצונו לזכות בדבר זה סגי
של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא ,במה דברים אמורים כשהורק בכך לקנותו שיכנס לרשותו ונעשה שלו ,והיינו דמ"ד הבטה
היין המותר על טיפה של יין נסך ,אבל אם עירה יין נסך מצרצור בהפקר קונה ס"ל דמחשבה כמעשה ,משא"כ מאן דס"ל
קטן לתוך הבור של יין (היתר) ,אפילו עירה כל היום ,ראשון ראשון דהבטה בהפקר אינו קונה ס"ל דבעי מעשה בקנין ,ומחשבה
בטל וכו' עיי"ש ,ונודע שיטת הרא"ש בפרק גיד הנשה דאם נתערב לא הוי כמעשה עיי"ש ,ומעתה אי ס"ל דאזלינן בתר מחשבה
דבר מועט של איסור בתוך של היתר הכל מותר באכילה ואפילו והבטה בהפקר קונה ,א"כ אהני הבטת אברהם לזכות בקנין
אותו חתיכה של איסור מותר לאכול דמאחר שנתבטל ברוב נהפך הארץ וס"ל דארץ ישראל מוחזקת מאבותינו ,משא"כ אי ס"ל
אותו איסור ונעשה היתר לגמרי כי כן גזרת הכתוב עיי"ש. דלא אזלינן בתר מחשבה ואין הבטה קונה בהפקר ולפי"ז לא
זכה אברהם בארץ ,ולפי"ז ע"כ דארץ ישראל אינו מוחזקת
וזה י"ל גם בנידון דידן ,דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה מאבותינו עיי"ש.
לזכות את בריותיו ,ולהרבות הזכיות על העונות ,לכן כשרואה
הקב"ה שהזכיות והעונות שוים ושקולים הם ,נוטל כל הזכיות ובהגש"פ ברית מטה משה (דף ק"פ ):כתב ,דכל טענתם של
בבת אחת ונותן לתוך המדה ,ואח"כ נותן לתוכו העונות כל ליסטים אתם וכו' נכונה רק אי ארץ ישראל לא היתה מוחזקת
אחת ואחת בפני עצמה ,כדי שיהיה ראשון ראשון בטל, ביד האבות ,ונמצא שכנכנסו בני ישראל לארץ ישראל לא
ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב ,וכדקיי"ל כל נכנסו לנחלת אבותם אלא זכו בה על ידי שכבשוהו מן יושבי
איסורין שבתורה חד בתרי בטל ,וזהו הכונה מוחל עונות עמו, הארץ ,דאי ארץ ישראל כבר היתה מוחזקת לאבותינו א"כ
והאיך ,על ידי מעביר ראשון ראשון ,היינו דנותנן באופן היתה שלהם מימים ימימה ואין מקום לעורר כנגדם ליסטים
שיהא קמא קמא בטל בזכיות ומבטלו עכ"ד. אתם שכבשתם ארץ ז' עממין עיי"ש.
ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה ,דמאחר שאמרה
(פ"א חקירה ג') ,דבבן נח לא מהני ביטול ברוב ,דאחרי רבים התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל
להטות בישראל נאמרה ולא בבן נח עיי"ש ,ולפי"ז א"ש למה היינו ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול
לא מהני תשובה לב"נ ,כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא דעי"ז הציל את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש,
ע"י שהקב"ה מבטל העונות ברוב ,א"כ תינח בישראל דנוהג ולכאורה קשה הרי יש להם אמתלא מכח טענת מודעא ,וע"כ
בהם דין רוב ומיעוט ושייך בהו ביטול ברוב ,משא"כ בב"נ דליתא לטענת אונס כיון דתליוהו וזבין זביניה זביני ,דהרי
דלא מהני ליה ביטול ברוב ,גם תשובה לא מהני להו. קיבלו השכר מיד דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,דהא דכתיב
אשר אנכי מצוך היום לעשותם נדרש דבעינן עשייה בפועל
ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אם דרשינן טעמא דקרא ,אז י"ל דהטעם ולא סגי במחשבה טובה ,וכיון דאזלינן בתר מעשה ,ולפי"ז
דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב זכיות ,ולפי"ז לא קנה אברהם ארץ ישראל ,וא"כ ארץ ישראל אינו מוחזקת
שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול ,ולכן לא מהני תשובה לב"נ, מאבותינו ,ומעתה יש מקום לאומות העולם לטעון ליסטים
משא"כ אם דרשינן טעמא דקרא ,לפי"ז לא אמרינן דתשובה מהני אתם שכבשתם ארץ ז' עממין שהרי לא קבלוה מדין ירושה,
מטעם ביטול ,ולפי"ז שפיר י"ל דגם לב"נ מהני תשובה. לכן פתח הכתוב בראשית ברא וגו' להודיע שכח מעשיו הגיד
לעמו שהיא בראה וברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו ודו"ק.
והבאנו מש"כ רשיז"ל (עה"פ בראשית ברא וגו') ,דלכן פתח התורה
בבראשית ,משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, ה) עוי"ל ,דבספר באר שבע (בפרשתן) כתב ,דלפי"ד המדרש
שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם הנ"ל ,דלכן שבר משה הלוחות כדי להקל מעליהם העונש,
ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה דמוטב שידונו כפנויה ואל ידונו כאשת איש ,ולכאורה תקשי
היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם על זה ,דהלא עדיין היה עדיף שידונו כאשת איש ויהיה להם
וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עכ"ל ,והנה כל טענתם הוא רק דין ישראל לענין תשובה ,שמועיל רק לישראל ולא לבן נח,
אי ס"ל דגזל עכו"ם אסור ,אבל אי ס"ל דגזל עכו"ם מותר אז ועל כרחך נשמע מכאן ,דגם לבן נח מהני תשובה ,ואין שום
אין להם שום טענה וז"פ. נפקא מינה בין ישראל לבן נח ,רק לענין עונש עיי"ש.
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ד
שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם כל הארץ של ולכאורה יש להביא ראיה דגזל עכו"ם מותר ,דאיתא במסכת סוכה
הקב"ה היא ודו"ק. (דף כ"ט ):דלולב הגזול פסול ,והטעם איתא (דף מ"ג ).דכתיב ולקחתם
לכם ביום הראשון וגו' ,משלכם להוציא את השאול ואת הגזול,
ו) עוי"ל ,עפימש"כ בספר ציונים הובא בספר חוות יאיר דרך אור והקשו בתוס' (דף ל ).דלמ"ל קרא דאינו יוצא בגזול ,תיפ"ל דאינו
תורה (אות ב') ,ולכל היד החזקה זו כפיית ההר כגיגית עיי"ש, יוצא משום דהו"ל מצהב"ע עכ"ק.
כדאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,).ויתיצבו בתחתית ההר ,א"ר אבדימי
בר חמא בר חסא ,מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ובספר משנת דר' עקיבא (דף ל ).תוס' ד"ה מתוך כתב ליישב ,עפי"מ
ואמר להם ,אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא שהביא המג"א (סי' תרל"ז-סק"ג) שיטת היראים (ביראים השלם סי' תכ"ב) דאף
קבורתכם עיי"ש. למ"ד דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם עיי"ש ,א"כ שפיר
איצטריך קרא לכם ,לאסור היכא דגזל הד' מינים מעכו"ם,
ובספר חידושי חת"ס על מסכת חגיגה (דף י ,).ובספר דרשות חת"ס דמצהב"ע לא הוי כיון דגזל עכו"ם מותר ,ועכ"ז אינו יוצא משום
לשבועות (ירחי תליתאי תקס"ב לפ"ק) ד"ה הלכות העיר ,על הא דאמרינן דל"ה לכם עכ"ד[ ,וכ"כ בספר ישועות יעקב או"ח (סי' תרל"ז) ,ובספר
דהקב"ה בשעת מתן תורה כפה עליהם את ההר ,כיון דלכו"ע נפש יהונתן (פרשת אמור) ,ובספר ישמח משה (פרשת בראשית)] ,והרמב"ן
התורה ניתנה בשבת כדאיתא במסכת שבת (דף פ"ו ,):א"כ איך עקר במלחמות (שם) כתב ליישב קושת התוס' ,דאיצטריך קרא למעט גזל
השי"ת טורא בשבת דחייבים משום חורש ,הלא הקב"ה שומר עכו"ם ,דאפילו למ"ד דס"ל גזל עכו"ם מותר מה"ת ,וליכא משום
משמרתה של תורה ,כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א) עה"פ ושמרו את מצוה הבאה בעבירה ,מ"מ אימעט למצוה משום לכם עיי"ש.
משמרתי ,וצ"ל לפי"מ דקיי"ל במסכת שבת (דף ע"ג ,):החופר גומא
בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה ,משום דהוה מלאכה ובחידושי חת"ס כתב לתרץ ,עפ"י שיטת הר"ת בספר הישר
שאין צריך לגופה עיי"ש ,והכי נמי לא היה צריך אלא לעפרה של דבעבירה בשוגג ליכא משום מצוה הבאה בעבירה עיי"ש ,ולפי"ז
הר לזרקה ח"ו על ישראל אם לא יקבלו את התורה עיי"ש ,וכ"כ י"ל דאיצטריך קרא באופן דהגזל בידו הוא בשגגה ,דבשוגג ליכא
בשו"ת אבני ציון (ח"ב סי' כ"ו). פסול דמצוה הבאה בעבירה ,ומ"מ מיפסל משום דל"ה לכם ,וכ"כ
במרדכי ריש פרק לולב הגזול דבשוגג ליכא משום מצוה הבאה
ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב ).כתב ,דלכן ס"ל דמלאכה בעבירה.
שאצל"ג פטור ,משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן,
וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת ,ה"נ במלאכת שבת ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' רצ"ח) כתב ,דזה אי בשוגג אמרינן
לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה (דף י ,).הלכות שבת מצוה הבאה בעבירה או לא תליא אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא,
המה כהררים התלוין בשערה ,מלאכת מחשבת אסרה תורה דאיתא שם בגמרא משל למלך וכו' ,אף הקב"ה אמר אני ה' שונא
ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל ,דהקב"ה שונא
שבת למלאכת המשכן) עיי"ש ,ומעתה ר' יהודה ו'ר' שמעון דפליגי ומרחיק כל דבר עבירה שנמאס הדבר אצלו ,ולכן אפילו בשוגג
במלאכה שאצל"ג אי חייבין או פטורין קאי בשיטתייהו ,אי דרשינן פסול וכדאמרינן בעלמא אדם חותה באכילת איסור ,וכיון דעצם
סמוכין או לא ,דר"ש לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת ,עיין העבירה מאוס לפני הקב"ה אין לחלק בין שוגג למזיד וכמ"ש גזול
במסכת פסחים (דף כ"ח ,):ובמסכת סנהדרין (דף ס ,).ולכן דרש סמוכין דומיא דפסח ומה לי שוגג מה לי מזיד ,אבל למאן דלא דריש
מפרשת שבת למלאכת המשכן ,וילפינן מכח הסמיכות שיש בין טעמא דקרא שפיר י"ל דבשוגג ל"א מצוה הבאה בעבירה ,והתוס'
פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת ,ולכן קאי למ"ד דרשינן טעמא דקרא עיי"ש ,ולפי"ז נמצא מדאיצטריך
ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין ,ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש קרא לכם למעוטי גזולה ,הלא אף בלא"ה אינו יוצא משום מצוה
סמוכין בכה"ת רק במשנה תורה לחוד ,עיין מסכת ברכות (דף כ"א,): הבאה בעבירה ,וע"כ דנפק"מ היכא דעבר בשוגג דלא אמרינן
ובמסכת יבמות (דף ד ,).ואין לו איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת מצוה הבאה בעבירה ,והוא משום דלא דרשינן טעמא דקרא.
מחשבת ,ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייב עכ"ד.
והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה ,דמאחר שאמרה
ובספר בן פורת יוסף (דף קל"ו ):כתב ,דזה אי דרשינן סמוכין או לא התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל היינו
דרשינן תליא אי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה או יש מוקדם ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול דעי"ז הציל
ומאוחר בתורה ,דאי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה דהתורה לא את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש ,וע"כ מוכח מכאן דגם
נאמרה כסדר ,א"כ מה שנסמכה פרשה אחת לחבירתה ,על כרחך לב"נ מהני תשובה ,וע"כ דס"ל לא דרשינן טעמא דקרא ,ולפי"ז
לדרשה ,ודרשינן סמוכין ,משא"כ אי ס"ל יש מוקדם ומאוחר י"ל דלכן צריכין קרא להוציא את הגזול ,דנפק"מ היכא דגזל
בתורה ,דהתורה נאמרה כסדר ,ליכא להקשות למה נסמכה פרשה בשוגג דל"א מצהב"ע ,ומעתה י"ל דגזל עכו"ם אסור ,ומעתה איכא
זו לכאן ,שהרי כן הוא הסדר ,ולכן הוצרך להסמיכם ,ולפי"ז י"ל טענת לסטים אתם ,ולכן התחיל בראשית ברא אלקים את השמים
דלא דרשינן סמוכין עכ"ד. ואת הארץ ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ה
מארץ מצרים ,אמר להן כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם ואיתא בילקוט שמעוני (בראשית רמז י"ז) עה"פ אלה תולדות השמים
תורה למה תהא לכם וכו' עיי"ש ,מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל והארץ ,זה ראשה של תורה ,ולמה עשה הקב"ה שאין מוקדם
לקבל התורה ולא המלאכים ,מחמת שהמלאכים לא היו במצרים. ומאוחר בתורה ,מפני גסי הרוח ,שלא יקרא כהן בבראשית ויאמר
אני התחלתי התורה עיי"ש ,מבואר מזה ,דלכן התחיל התורה
ולכאורה יש להעיר ,דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל בפסוק בראשית אף דבעצם אין כאן מקומו ,דהרי תחילת התורה
ממצרים קודם הזמן ,דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע הוא אלה תולדות השמים והארץ ,כדי שלא יבוא הכהן להתגאות,
מאות שנה ,והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים ,ובספר ילקוט ומטעם זה אין מוקדם ומאוחר בתורה.
ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ
והכנעני אז בארץ וז"ל ,בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על ומעתה מבואר הסמיכות ,ולכל היד החזקה וגו' ,דקאי על כפיית
אבותינו ,ירדו מלאכי השרת למצרים ,ושהו שם עד שבאו ישראל ההר ,ולכאורה קשה איך עקר השי"ת טורא בשבת דחייבים משום
לשם ויצאו משם ,כל אותו זמן היו המלאכים שם ,וכשנגאלו חורש ,ועכצ"ל משום דהוא מלאכה שאצל"ג ,והטעם דמלאכה
ישראל יצאו המלאכים אתם ,ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית שאצל"ג פטור דדרשינן סמוכין ,ולפי"ז ס"ל דאין מוקדם ומאוחר
בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה ,והיינו דכתיב בתורה ,ולכן התחיל בראשית ברא אלקים ,ולא אלה תולדות
יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל ,וכיון דהמלאכים היו השמים והארץ ודו"ק.
במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם ,דהא לפי"ז
היו במצרים ,והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם. ***
אך לפי"מ דאיתא בפרקי דר"א (פרק מ"ח) ,דלכן יצאו מקודם הזמן
דהלילות השלימו להד' מאות שנה שהיו צריכים להיות תחת יד וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי
פרעה במצרים ,דרט"ו שנה הימים והלילות המה ת"ל שנים ,והם ערב ויהי בקר יום הששי :ואיתא בבראשית רבה (פרשה ט -
לא עבדו רק רט"ו ביחד עם הלילות דנחשבים כימים ,בשביל ה) ,בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב ,והנה טוב מאד,
שעבדו עמהם גם בלילה ,ולכן נשלם הזמן של ארבע מאות שנה הנה טוב מות עיי"ש .ודקדקו המפרשים דאמאי דייקא
ויצאו לחירות עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא השלימו את הזמן בתורתו של ר' מאיר כתוב כן.
ולא היו במצרים ,וממילא התורה אינה שייכת להם.
והנבס"ד ,עפימש"כ בספר עיר דוד (אות שי"ט) לבאר דברי המדרש
והחיד"א בהגדה של פסח שמחת הרגל (פיסקא דאמר ראב"ע) כתב בשם דטוב מאד זה המות ,דאיתא בשבת (פ"ח ,):דכשעלה משה למרום
המפ' ,דאיתא בזוה"ק (פרשת בא דף ל"ח) על ליל פסח ביציאת מצרים, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו ,אמר להן
ותנא הוה נהיר לילה כיומא בתקופת תמוז ,וחמא כל עמא דינוי לקבל תורה בא ,אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה
דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל ,ולכאורה יש הודך על השמים וכו' עיי"ש ,וכתבו המפרשים ,דטענתם היתה
להבין מדוע עשה הקב"ה ככה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא, שהתורה תנתן להם מכח דינא דבר מצרא ,דכיון דהשראת השכינה
ולפי"ד הפרקי דר"א הנ"ל דהלילות השלימו למנין ת' שנים א"ש, הוא בגבהי מרומים ,ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י
דהרי לא נגזר עליהם רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד שורת הדין[ ,עיין בבנ"י במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)].
ביום ,אבל בלילה שם יניחו יגיעי כח ,ולאשר הרעו אתם לשעבדם
גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו הזמן ,ולהורות זה עשה ואיתא במדרש שוחר טוב (מזמור ח) ,דהקב"ה אמר להמלאכים
ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך, אין התורה מתקיימת בכם ,למה ,שאין ביניכם מיתה ,וכתיב
וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו בתורה אדם כי ימות באהל וכו' עיי"ש ,ומשום הכי שפיר
לימים והן משלימין למנין ת' שנים עכ"ד ,ולפי"ז ממה דאותו קאמר טוב מאד זה המות ,דלולי המיתה לא היו ישראל
הלילה כיום יאיר מוכח דהלילות השלימו. מקבלין את התורה עיי"ש.
והנה עוד הביא שם החיד"א מה שכתב בשו"ת יד אליהו
(סי' נ"א) ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):אמר ר' יהושע בן לוי ,בשעה
דכיון דאותו הלילה כיום יאיר ,והו"ל כמו יום לכל דינין שבתורה, שעלה משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה ,רבש"ע
ולכן א"ש מה שנימולו ישראל בלילה ההוא כמבואר במדרש (שמו"ר מה לילוד אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו
י"ט-ה') אף למ"ד דאין מלין בלילה ,לילה זו אינה בכלל עיי"ש, חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות
ולפי"ז למ"ד דמילה שלא בזמנה אינו נוהג רק ביום שפיר י"ל קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ,מה אנוש
דלכן הוצרך הקב"ה להאיר הלילה כדי שיוכלו למול קודם שחיטת כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ,ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל
הפסח ,ולפי"ז אין הכרח להא דכתב הפרקי דר"א דלילות השלימו, הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו' ,אמר לפניו ,רבש"ע
דמה דהלילה כיום יאיר לא היה לסיבה זו רק לסיבה אחרת. תורה שאת ה נותן לי מה כתיב בה ,אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ו
אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד ,הרי אבל להמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה ,שפיר
דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף ,וא"כ לא היה יכול יש להוכיח כדברי הפרקי דר"א ממה שהקב"ה האיר הלילה
להשלים הזמן דד' מאות שנה ,וכתבו המפ' דתליא בהא ,דאי נימא לישראל ,דודאי הלילות השלימו למנין ת' שנים.
דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא
דמכירת יוסף ולא השלים הזמן ,משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא ואיתא במסכת יבמות (דף ע"ב ,):אין לי אלא נימול לשמיני שאין
הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן. נימול אלא ביום ,מנין לרבות לתשעה לעשרה לאחד עשר
לשנים עשר ,תלמוד לומר וביום עיי"ש ,מבואר מזה דמאן
והטעם שהשבטים רצו להרוג את יוסף איתא
(בבראשית רבה פרשה פ"ד-י"ד) דס"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום מרבי לה מוביום
עה"פ ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ,אמר ר' השמיני ודריש וי"ו לרבויי מילה שלא בזמנה ,ומאן דס"ל
לוי ,זה עתיד להשיאם לבעלים (להשתחוות לבעלים) עיי"ש ,ופי' במתנות דמילה שלא בזמנה נוהגת ביום ובלילה ,לא דריש וי"ו דוביום,
כהונה (שם) דבעל קדריש מלשון בעלים ,ורמז לירבעם ואחאב שבאו ולא מרבי לה למילה שלא בזמנה.
מיוסף עיי"ש ,ומבואר מזה שהשבטים ראו שעתיד לצאת ממנו
ירבעם ודנו את יוסף ע"ש סופו. ואיתא במסכת תמורה (דף ב ,).יורש סומך
(על קרבן אביו שהפרישו אביו בחייו
ולא הספיק להקריבו עד שמת) ,יורש ממיר (בקרבן שהפריש אביו בחייו) דברי ר'
אולם המפרשים הקשו דהרי איתא במסכת ר"ה (דף ט"ז ,):אמר ר' מאיר ,ר' יהודה אומר ,יורש אינו סומך ויורש אינו ממיר וכו',
יצחק ,אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה ,שנאמר מאי טעמא דר' מאיר ,דכתיב אם המר ימיר (דהכי מצי למיכתב ואם ימיר
כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם ,ופירש"י ומצינו בהמה בבהמה ,המר ימיר למאי הלכתא) לרבות היורש (דתמורתו תמורה) ,ור' יהודה
בב"ר ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ,רבש"ע ,מי שעתידין בניו האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה ,ומשני לרבות את האשה
להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר וכו' ,אמר להם השעה (שתמורתה תמורה ולקיא משום לאו דלא ימיר) ,וכדתניא ,לפי שכל הענין כולו
צדיק הוא או רשע ,אמרו לו צדיק ,אמר להם באשר הוא שם ,איני אינו מדבר אלא לשון זכר שנאמר לא יחליפנו (דהיינו לשון זכר ולא כתיב
דן את העולם אלא בשעתו עיי"ש ,וכ"כ רש"י עה"ת בפרשת וירא לא תחליפנו דהוי לשון נקבה) ולא ימיר אותו ,אשה מנין ,ת"ל ואם המר
(עה"פ באשר הוא שם) ,ועיין ברא"ש (שם דף י"ז ):אהא דאיתא (שם) ,ה' ה' אני ימיר (מדכתיב קרא תרי זימני) לרבות את האשה ,ולר"מ (דאיצטריך ליה ואם המר
הוא קודם שיחטא האדם ,ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה ימיר לרבות יורש) אשה מנא ליה ,נפקא ליה מואם (מדמצי למיכתב אם המר ימיר
תשובה ,והקשה הרא"ש למה צריך האדם למדת הרחמים קודם וכתיב ואם) ,ור' יהודה ואם לא דריש עיי"ש.
שיחטא ,הרי לא חטא עדיין ,ותי' דאעפ"י שגלוי וידוע לפניו
שסופו לחטוא ,מתנהג הקב"ה עמו במדת הרחמים ,ואינו דן ע"ש ובזה יבואר המ דרש ,דר"מ לשיטתו דס"ל דדרשינן וי"ו ,ומעתה
סופו עיי"ש ,וא"כ קשה למה דנו השבטים את יוסף ע"ש סופו. ס"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום ,ולפי"ז אין הכרח
ממה שהלילה היה מאיר כיום להא דכתב הפרקי דר"א דלילות
ותירצו המפרשים דלכאורה קשה אהא דאמרינן דאין הקב"ה דן השלימו ,די"ל דלכן היתה הלילה מאיר כיום כיון שהוצרכו למול
ע"ש סופו ,דהרי מצינו בבן סורר ומורה שנידון ע"ש סופו כדאיתא כדי שיוכלו לאכול מקרבן פסח ,וקשה דאמאי יצאו ממצרים קודם
במסכת סנהדרין (דף ע"ב ,).תניא ,ר' יוסי הגלילי אומר ,וכי מפני הזמן ,וע"כ דהמלאכים השלימו הזמן ,ומעתה הטעם דהמלאכים
שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי ,אמרה תורה לא קיבלו את התורה משום דמיתה לא שייך בהם ,ולכן בתורתו של
יצא לבי"ד ויסקל ,אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ר' מאיר נמצא כתוב והנה טוב מאד זה המות ,דלולי המיתה לא היו
ומורה ,שסוף מגמר נכסי אביו ,ומבקש לימודו ואינו מוצא ,ויוצא בני ישראל מקבלין התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק.
לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות ,אמרה תורה ימות זכאי ואל
ימות חייב וכו' עיי"ש ,הרי שדנין האדם ע"ש סופו.
ב) עוי"ל ,דאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני
ובספר עיר בנימין (סי' רנ"ד) הביא בשם הגלאנטי על מגילת איכה הקב"ה רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד
ליישב ,דבאמת אין דנין ע"ש סופו ,ושאני בן סורר ומורה ,כי ועדיין לא שלמו ,אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב-יא) הנה הסתיו
מלוה ישינה יש להקב"ה עליו ,שהוא נולד מאיסורי ביאה מיפת עבר ,ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים
תואר במלחמה ולכן נידון ע"ש סופו עיי"ש ,ונמצא דמי שנולד הגלות עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים.
מאיסורי ביאה דנין אותו ע"ש סופו ,ולכן שפיר דנו השבטים
את יוסף ע"ש סופו ,כיון שנולד מביאה אסורה ,דיעקב נשא אך איתא במסכת שבת (דף י ,):אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
שתי אחיות ולאה נישאת קודם לרחל ,ונישואי רחל היה גוריא אמר רב ,לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים ,שבשביל
באיסור ,ולכן יוסף שנולד מרחל שהיתה ביאה אסורה ,שפיר משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,
דנוהו השבטים ע"ש סופו[ ,ועיין בספר יושב אהלים (פרשת וישב נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש,
עמוד פ"ו) ,ובספר שם משמואל עה"ת (פרשת וישב). וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ז
ואיתא במסכת נדה (דף ל"ה;) ,תניא ,היה ר' מאיר אומר מפני מה אמנם הרמב"ן (פרשת תולדות) כתב הטעם דלקח יעקב שתי אחיות
אמרה תורה נדה לשבעה וכו' עיי"ש ,וכתב בספר תורת אף דעתידה התורה לאסור ,משום דהאבות לא קיימו התורה
השלמים (סי' קפ"ג סק"ד) דר' מאיר ס"ל דרשינן טעמא דקרא אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל ,ולכן לקח יעקב שתי אחיות
עיי"ש ,וכ"כ בספר משביר בר עה"ת (פרשת וירא). בחו"ל ,וגם עמרם לקח את יוכבד דודתו בחו"ל עיי"ש,
ולפי"ז לא חטא יעקב במה שנשא השתי אחיות ,ולפי"ז חטאו
ובזה יבואר המדרש ,דר"מ לשיטתו דס"ל דרשינן טעמא השבטים במכירת יוסף ,דכיון דבחו"ל לא שמרו האבות את
דקרא ,ויוסף לא בא מביאה פסולה ,ובכה"ג אין דנין ע"ש התורה ,וליכא איסור דשתי אחיות ,ולא נולד יוסף באיסור,
סופו וחטאו השבטים במה שמכרו את יוסף ,וי"ל דקושי ולא היה להשבטים לדון את יוסף ע"ש סופו.
השעבוד היתה בשביל חטא דמכירת יוסף ,ולפי"ז לא שייך
לומר דקושי השעבוד השלים הזמן ,וקשה דאמאי יצאו ובספר חמודי צבי (פרשת ויחי) כתב ,דאף אי נימא דיעקב לא
ממצרים קודם הזמן ,וע"כ דהמלאכים השלימו הזמן ,ומעתה חטא בשתי אחיות כיון שנשאן בחו"ל ,עכ"ז י"ל דלענין זה
הטעם דהמלאכים לא קיבלו את התורה משום דמיתה לא הוי ביאה אסורה שיכולים לדון את יוסף ע"ש סופו ,כמו
שייך בהם ,ולכן בתורתו של ר' מאיר נמצא כתוב והנה טוב שמצינו בבן סורר ומורה דאף שאביו נשא בהיתר היפת תואר,
מאד זה המות ,דלולי המיתה לא היו בני ישראל מקבלין מ"מ כיון שבעצם היא אסורה ,ורק שהתורה התירתו בעת
התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק. מלחמה ,נחשב הבן כנולד באיסור ודנין אותו ע"ש סופו ,ה"ה
י"ל גבי יעקב דאף שבהיתר נשא את רחל מ"מ כלפי זה נחשב
ג) עוי"ל ,דבספר מגלה עמוקות (סו"פ שמות) כתב ,דלכן יצאו יוסף כנולד באיסור דיכולים לדונו ע"ש סופו עיי"ש ,ומוכח
ממצרים קודם הזמן ,משום דשאר גליות משלימין הזמן מזה דאפילו אי אמרינן דיעקב לא חטא בשתי אחיות משום
עיי"ש ,אמנם י"ל ,לפימ"ש הרמב"ן (בראשית י"ב-י) עה"פ ויהי דבחו"ל לא שמר את התורה ,עדיין היה אפשר לדון את יוסף
רעב בארץ וז"ל ,ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה ע"ש סופו.
שהביא אשתו הצדיקת במכשול עון מפני פחדו כי יהרגוהו
וכו' ,ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד אך בספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב
פרעה ,במקום המשפט שמה הרשע והחטא עיי"ש ,מבואר ליישב ,עפימש"כ הרמב"ן בפרשת אחרי (פרשה י"ח-י"ח) עה"פ
מזה דעיקר גזירת הגלות היתה שיהיו דוקא במצרים ,ולא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל ,ובכאן יפרש
שייך לומר דשאר הגליות ישלימו הזמן . הכתוב טעם האיסור ,יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל
אחותה לצרור אותן זו לזו ,כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו
ואיתא במסכת מגילה (דף ט"ו ,).אשר לא כדת ,אמר ר' אבא, את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל ,ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא
שלא כדת כל יום ויום ,שבכל יום ויום עד עכשיו (נבעלתי) לצרור שאינה צרה לחברתה שרי ,וא"כ אצל רחל ולאה לא
באונס ,ועכשיו (מכאן ואילך) ברצון ,וכאשר אבדתי אבדתי ,כשם היה שום חשש שיהיו צרות זל"ז ,שהרי רחל עצמה מסרה
שאבדתי מבית אבא ,כך אובד ממך (ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה הסימנים ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג ,):ובודאי שלא
מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה) ,והקשו התוס' (ד"ה) כשם ,ואם תאמר היתה שנאה ביניהם ,וליכא לצרור לגבייהו ,ובכה"ג שרי גם
אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה וכו' עיי"ש, ב' אחיות עיי"ש.
והנה גם זה קשה על אברהם אבינו ,דאמאי לא גירש את
שרה ,דהלא בב"נ מהני גירושין ,עיין בספר מקרא מפורש וכתב בס' יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים) ,דזהו רק למאן דס"ל
(פרשת לך-לך). דרשינן טעמא דקרא ,אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי
אחיות הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו ,והיכא דלא שייך
אך י"ל ,דאיתא במסכת גיטין (דף צ ,).בית שמאי אומרים, הטעם לא שייך האיסור ,משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן
לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה, טעמא דקרא ,אין לחלק וגם היכא שי"ל דאוהבות זו את זו,
שנאמר כי מצא בה ערות דבר ,ובית הלל אומרים אפילו ג"כ יש איסור דב' אחיות עיי"ש.
הקדיחה תבשילו ,שנאמר כי מצא בה ערות דבר (ולא כתוב דבר
ערוה ,ש"מ דהכי קאמר או ערוה או שאר דבר סרחון) עיי"ש ,ולפי"ז י"ל ולפי"ז י"ל דהשבטים ס"ל דהטעם דנשא יעקב שתי אחיות,
דלשיטת בית הלל דס"ל דאדם רשאי לגרש את אשתו אפילו משום דבחו"ל לא שמרו האבות את התורה ,אך מ"מ יש בזה
הקדיחה תבשילו ולאו דוקא אם מצא בה ערות דבר ,ולפי"ז איזה פגם דיהא יוסף נחשב כנולד באיסור ,ולכן דנו אותו
שפיר היה לאברהם אבינו עצה לגרשה ,אבל לב"ש דס"ל לא ע"ש סופו ,ורצו להרוג את יוסף ,אך אי נימא דלכן נשא יעקב
יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ,שוב לא השתי אחיות משום דכאן לא שייך האיסור דשתי אחיות,
היה בידו לגרשה ,ולפי"ז אין פגם במה שביקש משרה ולפי"ז ליכא שום נדנוד איסור דשתי אחיות ,ולפי"ז היה
שתאמר אחותי את. אסור להשבטים לדונו ע"ש סופו.
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ח
הוא נתון למרותה ,ומעתה מה הואיל לו באמרו שהיא נתנה ואיתא בברכות (דף י"ז ,).ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב
לו ,הרי הוא נצטווה מהשי"ת שלא לאכול מעץ הדעת ,והיה אמר הכי ,סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה
לו לעמוד על המשמר לבלתי לעבור על הציווי. הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת
רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם,
אך ברש"י (שם) הביא מה שדרשו חז"ל עוד ,דלכן כתיב ובמסורת הש"ס ציין לגירסת העין יעקב ע"ז ,אמר ר' יוחנן כי
וכבשה חסר ללמדך שהאיש דדרכו לכבוש מצווה על מצווץ הוה מסיים ר' מאיר ספרא דאיוב אמר הכי וכו' ,ועיי"ש בעץ
פו"ר ולא האשה עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דבאותה שעה עדיין לא יוסף שהביא מהסמיכות חכמים והצל"ח שגירסת העין יעקב
ניתן לאדה"ר הכוח להיות שורר בביתו ולשלוט בה. עיקר ,ובעיון יעקב ביאר דר' מאיר אזיל בזה לשיטתו ,והיינו
דמספר איוב שהיה איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע וכו',
ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה ,):האיש מצווה על פו"ר אבל לא מוכח דיש יסורין בלא עון וה"ה דיש מיתה בלא חטא ,דהא
האשה ,ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך בהא תליא כמש"כ בחי' לשבת שם עיי"ש.
אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו ,וכתב בספר נחלת בנימין
(מצוה א' אות ז') ,דפלוגתתם תליא בהא דפליגי במסכת ברכות (דף וכתב בספר שמנה לחמו דרוש להספד (פרק י"ב) ,דפלוגתת בית
ס"א ).ובמסכת עירובין (דף י"ח ).בקרא ויבן ה' את הצלע ,חד אמר שמאי ובית הלל הנ"ל תליא אי ס"ל דיש מיתה בלא חטא או
דו פרצופין נבראו (היינו דמיד בתחילה נברא אדה"ר בצורת זכר ונקבה ואח"כ חלקו אין מיתה בלא חטא ,דאיתא בזוה"ק (פרשת משפטים) דפרידת
הקב"ה לשנים) ,וחד אמר שמן הזנב נבראה (היינו שמתחלה נברא רק בפרצוף הנשמה מן הגוף הוא כמו בעל המגרש את אשתו ,דהגוף
אחד ומן הזנב שנברא עמו נבראת חוה) ,עפי"ד חז"ל בבראשית רבה (פרשה י"ד- מכונה בשם איש והנשמה דוגמת אשה עיי"ש ,ולפי"ז ב"ש
ח) דאדם נברא ממקום המזבח ,ומשם נעשה גופו ,והאי עפרא דס"ל דאין אדם רשאי לגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה
היה ממקום המקודש מקום המזבח ,אשר הוא קודש הקדשים ערות דבר ה"ה דס"ל דאין מיתה בלא חטא ,וב"ה דס"ל
כי עליו יקריבו בני ישראל את זבחיהם לה' ,א"כ עליו על דרשאי אדם לגרש את אשתו אף אם לא מצא בה דבר עבירה
האדם לשלם קרן וחומש כי מעל בהקדש ,ולכך צוה ה' לאדם ה"ה גבי מיתה דאמרינן יש מיתה בלא חטא עיי"ש.
לפרות ולרבות ולהעמיד תולדות לעבודת המלך מלכו של
עולם ,והמה הוספת החומש שמוסיף ,ולכך ס"ל לחד מ"ד ומעתה יבואר דברי המדרש ,בתורתו של ר"מ דס"ל יש מיתה
דמצות פו"ר הוא ב' זכרים וב' נקיבות ,והאדם עם אשתו הוא בלא חטא ,ולפי"ז ס"ל דאדם רשאי לגרש את אשתו אפילו
גוף אחד ,נמצא הם חמשה ,והאי עפרא שהיה ממקום המזבח הקדיחה תבשילו ולאו דוקא אם מצא בה ערות דבר ,ולפי"ז
אין לו רק קדושת בדק הבית ,ואנן קיי"ל במסכת מעילה (דף שפיר היה לאברהם אבינו עצה לגרשה ,ולפי"ז איכא פגם במה
י"ט ):דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת ,ולכך שביקש משרה שתאמר אחותי את ,ולפי"ז הגלות בעינן שיהיה
נשים פטורות מפו"ר ,כי מאיש לוקחה זאת ,וביצירת אדם במצרים דייקא ,ואי"ל דשאר גליות ישלימו הזמן ,וע"כ
בשר ודם מאדמה כבר יצא האדמה לחולין ,ועליו לשלם דהמלאכים השלימו הזמן ,ומעתה הטעם דהמלאכים לא קיבלו
ההקדש ולא האשה ,ומשו"ה נשים פטורות מפו"ר ,ולפי"ז את התורה משום דמיתה לא שייך בהם ,ולכן בתורתו של ר'
למ"ד דדו פרצופין נבראו ע"כ דס"ל כמ"ד דנשים מצוות מאיר נמצא כתוב והנה טוב מאד זה המות ,דלולי המיתה לא
אמ"ע דפו"ר ,כיון דחוה כמו כן נבראה עפר מאדמה כמו היו בני ישראל מקבלין התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק.
אדם ,ועל שניהם לשלם הקרן והחומש ,אבל למ"ד דמצלע
נבראת אז י"ל דנשים פטורות ממ"ע דפו"ר עיי"ש. ***
ובספר נפתלי שבע רצון (פרשת תזריע) כתב לחדש ,דאי ס"ל דו ויאמר האדם האשה אשר נתתי עמדי הוא נתנה לי
פרצופין נבראו ,אז גם אשה מצווה אפו"ר דלשניהם נאמר מן העץ ואוכל :וכתב האור החיים הקדוש וז"ל ,צריך לדעת
פרו ורבו ,אבל למ"ד דנבראו פרצוף וזנב והזכר נברא ראשון, מה מענה בלשונו בתשובת האשה וגו' ,אפילו קל שבקלים
ס"ל דרק האיש מצווה על פו"ר דמה"ט נברא הזכר תחלה לא ישיב תשובה כזה ,ומכל שכן למלך גדול עכ"ל.
להורות שהוא לבד מצווה במצוה זו עיי"ש.
והנבס"ד ,דלכאורה צריך להבין מה שאדם הראשון תלה
ואיתא בברכות (שם) ,דרש רב נחמן בר רב חסדא ,מאי דכתיב האשמה על חוה שהיא פיתתה אותו ונתנה לו לאכול ולא היה
וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן ,שני יצרים ברא יכול לעמוד כנגדה ,ולכאורה מה התנצלות היא זו ,הלא דרשו
הקב"ה ,אחד יצר טוב ואחד יצר רע ,מתקיף לה רב נחמן בר חז"ל והובא ברש"י עה"פ ומלאו את הארץ וכבשה וגו',
רב יצחק ,אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית ליה וכבשה חסר וי"ו ללמדך שהזכר כובש כובש את הנקבה שלא
יצרא ,והא קא חזינן דמזקא (שמזקת) ונשכא ובעטא ,אלא כדר' תהא יצאנית עיי"ש ,א"כ ניתן הכח לאדם למשול בה שתהא
ירמיה בן אלעזר ,דאמר ר' ירמיה בן אלעזר ,דו פרצופין ברא היא נתונה למרותו ולא תהא ההנהגה והסמכות ,ולא שיהא
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ט
דרק היכא דכתיב לא יאכל אמרינן דגם איסור הנאה במשמע הקב"ה באדם הראשון
(שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו
לא קשה מידי כמובן. (לשון צורה דהיינו שני לשנים ועשה מן האחד חוה) ,שנאמר אחור וקדם צרתני
פרצופין) עיי"ש.
ובספר בית האוצר (כלל קפ"ג אות י"ג) כתב ,דפלוגתת חזקיה ור'
אבהו הנ"ל ,תליא אי ס"ל יש אם למקרא או יש אם למסורת, וכתב בספר אמרתי אחכמה (דף ל"ז ,):דזה תליא אי יש אם
דאיתא במסכת פסחים (דף פ"ו" ).על הבתים אשר יאכלו אותו למקרא או למסורת ,דהכתיב הוא בשני יודי"ן וייצר ,משא"כ
בהם" מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות( ,פירש"י על הבתים אשר הקרי הוא בחד יו"ד לחוד ,ומעתה למ"ד יש אם למסורת
יאכלו אותו ,משמע שני בני אדם אוכלין פסח א' בשני בתים ,דכתיב יאכלו שנים ,אותו חד פסח, ואיכא ב' יודי"ן ,אז יש לדרוש דהוה ב' יצירות ודו פרצופין
בתים שנים) יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות ,ת"ל בבית נבראו ,משא"כ למ"ד יש אם למקרא והוה בחד יו"ד אז
אחד יאכל[ ,פירש"י (ד"ה יכול יהא בא"ד) ור' יהודה סבר יש אם אמרינן דמצלע נבראת עכ"ד.
למסורת כדלקמן ,יאכל כתיב (בחול"ם אחר היו"ד) משמע אדם א'
אוכלו בבית א' ולא בשני בתים ,אבל גבי אוכלים הרבה כתיב ובספר אור יצחק להרה"ק מראדויל זי"ע כתב
(עה"פ הנ"ל)
בתים הרבה] דברי רבי יהודה. דלכאורה תמוה תשובת אדה"ר ,דלמי היה לו לשמוע אם
להשי"ת או לאשתו ומה זה התירוץ ,ועוד אשר נתת לי הול"ל
ר' שמעון אומר "על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" ,מלמד מה זה עמדי ,ומביא מה שגילה לו אביו הרה"ק ר' יחיאל
שהאוכל אוכל בשתי מקומות[ ,פירש"י ,ויאכלו דכתיב בקרא מיכל מזלאטשוב זי"ע בחלום לילה וז"ל ,ואגלה לכם סוד
אכל חד וחד מאוכלין קאי] יכול יהא נאכל בשתי חבורות, גדול שגילה לי אבי הקדוש ז"ל בחלום ,אחיי ידידיי זאת
ת"ל בבית אחד יאכל[ ,פירש"י ,וקסבר יש אם למקרא (וקרינן בקשתי מכם שלא תפנו אל עריבות מתיקת הפשט שיש
יאכל בציר"י) יאכל אפסח קאי ולא אגברי ,כלומר ,עיקר תחילת בהסוד ,אמת שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים ,אך רצוני
אכילתו תהא בחבורה אחת ,ולא יתחלק לשתי חבורות ,אבל שתקחו הדברים לעבודת הבורא ב"ה ,דאיתא במסכת
גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא ,דלא קפיד רחמנא קידושין (דף ב ,).האשה נקנית בג' דרכים וכו' ,וקיים אדם
אלא אעיקר תחילת אכילה ,מדקרינן יאכל (בציר"י) אפסח ,ולא הראשון התורה כולה ,ולמה לא רמזה התורה במה קידש אדם
יאכל בחול"ם] במאי קמיפלגי ,ר"י סבר יש אם למסורת ,ור' הראשון את חוה ,ואם תאמר בביאה ,הרי איתא במסכת
שמעון סבר יש אם למקרא ,עכ"ד הגמ' עיי"ש. קידושין (דף י"ב ):רב מנגיד מאן דמקדש בביאה ,ובודאי רמוזים
הקידושין באיזה פסוק.
ומתבאר מזה דבכל מקום שאנו רוצים ללמוד דין מתיבת
יאכל מהא דקרינן בציר"י ,ל"ש ללמוד רק למ"ד יש אם והנראה דאיתא במסכת קידושין (דף ז ,).כשהאשה נתנה לאיש
למקרא דלדידיה שפיר יש ללמוד מהקרי בציר"י ,משא"כ כסף או שוה כסף ,ואמרה הריני מקודשת לך בכסף או בשטר
למ"ד יש אם למסורת והמסורת הוא יאכל בחול"ם ,לא ילפינן כסף ,באדם חשוב הרי זו מקודשת בהאי הנאה שקיבל ממנה,
מידי מהקרי בציר"י ,דהרי יש אם למסורת והקרי לא דרשינן, וזה שגילה לי אבי ז"ל ,שחוה נתנה לו פירות מעץ הדעת
וא"כ ה"ה בדרשא דדריש חזקיה מלא יאכל בצירי דמשמע בתורת קידושין ,וזה הרמז קידושין של אדם הראשון שנאמר
דאסור בהנאה ,יתכן רק אי ס"ל יש אם למקרא ,משא"כ אי ותקח מפריו ותאכל ,וקיחה הוא לשון קידושין ,כמו שאמרו
ס"ל יש אם למסורת אמרינן דהכתיב הוא יאכל בחול"ם, במסכת קידושין (דף ב ).גמר קיחה קיחה משדה עפרון ,ולזה
ול"ש ללמוד מזה דאסור בהנאה[ ,ועיי"ש ברש"י פסחים (דף כיון באמרו האשה אשר נתתי עמדי היינו בהשוואה ,ולא היה
כ"א :ד"ה לא יאכל) שכ' "מדקרינא" לא יאכל עכ"ל ,ומוכח להדיא לי במה לקדש אותה ולומר לה הרי את מקודשת לי מטעם
דהלימוד הוא מהקרי ,וע"כ דקאי למ"ד יש אם למקרא] ולכן שהגן עדן היה של שניהם בשותפות ,ולכך היא נתנה לי מן
לא דריש ר' אבהו מלא יאכל דס"ל יש אם למסורת והמסורת העץ שהוא מן ההפקר שתהיה מקודשת לי עכ"ל.
הוא לא יאכל בחול"ם ,ולכן הוצרך לומר דבכ"מ שנאמר לא
תאכל וכו' ,אף איסור הנאה במשמע ,עכ"ד הבית האוצר. ובהג"ה שם העירו דלכאורה קשה ע"ז ,מהא דאיתא במסכת
קידושין (דף נ"ו ,):המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ,וכן
ובזה יבואר מה שאמר אדה"ר ,האשה אשר נתתי עמדי, נפסק בשו"ע אהע"ז (סי' כ"ח סעיף כ"א) ,וא"כ הא הרמב"ם כתב
ובאופן שנתקדשה ע"י שנתנה לי פירות מעץ הדעת בתורת בהל' מאכלות אסורות (פ"ח הט"ו) דקיי"ל כר' אבהו במסכת
קידושין ,ע"כ דקיי"ל כחזקיה דלא תאכל אינו כולל איסור פסחים (דף כ"א ,):כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד
הנאה ,ומעתה ס"ל יש אם למקרא ,וחוה מצלע נבראת ,ואשה איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ,וא"כ בעץ הדעת
פטורה ממצוות פו"ר ,וע"ז אתיא קרא וכבשה ,ומעתה שפיר דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ,אחד איסור
מהני ההתנצלות דאין האשמה תלוי בו כיון שחוה נתנה לו אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ,וא"כ קשה דהאיך
ודו"ק. נתקדשה חוה באיסורי הנאה עכ"ק ,אך לשיטת חזקיה דס"ל
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף י
שליח וכתב לו הרשאה ,דלאו כל כמיניה לזכות לזה ולחוב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא :הן גרשת אותי
לאחרים ,ועל אותן אחרים לא כתב לו הרשאה
(ובפלפולא חריפתא היום מעל פני האדמה וגו' :ואיתא במדרש רבה (כ"ב-י"א),
פירוש כלומר אינו יכול לכתוב לו הרשאה) ואין יד השליח כיד המשלח לחוב הן גרשת ,אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני
לאחרים כדמוכח בכתובות גבי יימר בר חשו וכו' עכ"ל. עיי"ש ,והוא פלא דמה שייכות יש לענין דידיה עם אדה"ר.
ובמסכת גיטין (פ"א סי' י"ג) כתב הרא"ש וז"ל ,ואפילו עשאו והנבס"ד ,דאיתא במד"ר שמות (פרשה כ"ח-א) ,עלית למרום
הבעל חוב שליח לתפוס לא קנה ,ולא דמי להאי דאמר שבית שבי ,מהו עלית ,נתעלית נתגששת עם המלאכים של
בעלמא שלוחו של אדם כמותו ,דלאו כל כמיניה לשוויה מעלה וכו' ,א"ר ברכיה ,הלוחות היו ארכן ששה טפחים,
שליח כדי לחוב לאחרים עיי"ש ,ומבואר מזה דמה שאדם כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים ,ובידו של
יכול לעשות שליח ,היינו רק לזכותו אבל לעשות שליח משה שני טפחים ,ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד
לחייב אחרים זה אינו יכול ,אף דהמשלח בעצמו יש בידו עיי"ש ,וכן איתא בירושלמי תענית (פ"ד ה"ה) ,ר' שמואל בר
לחייב אחרים מ"מ אינו יכול להעביר בזה כוחו לשליח. נחמן בשם ר' יונתן ,הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן
שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים
ולפי"ז קשה כיצד זכה משה ולקח התורה בעבור ישראל, וטפחיים ריוח באמצע ,כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש
כיון דגם המלאכים בקשו לקבל התורה הוה דינו כתופס הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן
לבעל חוב במקום שחב לאחרים ,וקיי"ל במסכת ב"מ (דף י). ממנו ,הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה
דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה עכ"ק ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי (יהא שלמא ליד דגברה יותר ממני),
עיי"ש. ר' יוחנן בשם ר' יוסה בר אביי א"ל הלוחות היו מבקשין
לפרוח והיה משה תופשן דכתיב ואתפש בשני הלוחות
אמנם בספר יד אהרן עה"ת (פ'רשת פרה) כתב ,דל"ש טענת בר עיי"ש ,ומבואר מזה שמשה תפס מעצמו את התורה בעבור
מצרא ,דלישראל יש טענת רוב שקבלנו התורה לקיימה בגוף ישראל.
ונפש במחשבה ומעשה ,ולגבי מלאה"ש אין מעשה נוהגת
אצלם כדאיתא בשבת (דף פ"ח ):כלום יצה"ר ואכילה ושתיה יש והקשה בספר נחלת בנימין (מצוה כ"ד אות כ"ג) ,דאיתא בב"מ (י,).
ביניכם וכו' עיי"ש ,והגם שיש להם טענת חזקה שהתורה רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרווייהו ,המגביה מציאה לחבירו
היתה גנוזה בשמים וכמ"ש שם בגמרא שמלאה"ש טענו לא קנה חבירו ,מאי טעמא ,הוי תופס לבעל חוב במקום
חמדה גנוזה שגנוזה לך בשמים תתקע"ד דורות אתה מבקש שחב לאחרים והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא
ליתנה לבו"ד וכו' הרי שהיו טוענין שהם מוחזקים מכבר, קנה ,ופירש"י ,כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל
אמנם הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כמ"ש התוס' ראיה חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם עד שלא יתפסנו בעל חוב
מפרה אדומה עיין תוס' מסכת חולין (דף י"א ).ד"ה מנא עכ"ד, אחר ונמצא תופס זה חב בתפיסתו זאת את הנושים האחרים
וכיון דלא היה להם שום טענה ל"ש כאן תופס לבע"ח לא קנה ,כדאמר בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ
במקום שחב לאחריני. מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו הנושה שליח לתפוס
עכ"ל ,מבואר מזה שיטת רש"י דהיכא דעשאו שליח קנה
ובספר ילקוט הגרשוני (אות ד') כתב לחדש ,דר"ש דס"ל התופס אף היכא דהוי חב לאחרים.
דדרשינן טעמא דקרא סובר דרובא וחזקה חזקה עדיף ,דכתב
וז"ל ,ושמעתי בשם הגה"ק היש"מ זצ"ל דלר"ש דדרש והתוס' (ד"ה תופס) כתבו ,דמה שפירש"י משום דלא עשאו
טעמא דקרא ל"צ למילף רוב מפרה אדומה או מרישא של שליח אין נראה ,דבפרק הכותב במסכת כתובות (דף פ"ד):
עולה ,דלדידיה מוכח רובא דליתא קמן גם מסנהדרין, איתא ,יימר בר חשו הוי מסיק ביה זוזי בההוא גברא ,שכיב
דטעמא מאי אמרה התורה אחרי רבים להטות משום דרוב (הלוה) ושביק ארבא (ספינה) ,א"ל (יימר) לשלוחיה זיל תפסה
פעמים הרוב מכוון יותר אל האמת מן המיעוט ,א"כ באחרי ניהליה ,אזל תפסה ,פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב
רבים להטות גופא נכלל גם רובא דליתא קמן. יהושע ,א"ל את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואמר ר'
יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה וכו'
ויישב בזה קו' התוס' במסכת חולין (דף י"א ).דמנ"ל לר"ש עיי"ש ,ומוכח להדיא דאפילו בכה"ג דעשאו שליח אמרינן
דטריפות פוסל בפרה ,הא כיון דמכשיר פרה ביוצא דופן ע"כ הך דינא דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה
דלי"ל חטאת קריה רחמנא עיי"ש ,ולכאורה מאי הקשו עיי"ש.
התוס' דילמא אה"נ לר"ש גם טריפה כשר בפרה ,אלא
דקושית התוס' קאי לרבה בר שילא דיליף רוב מפרה אדומה וכ"כ הרא"ש במסכת ב"מ (פ"א סי' כ"ז) וז"ל ,וכל התופס לבעל
ע"כ הקשו התוס' היאך יליף רבה בר שילא רוב מפרה חוב במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו עשאו בעל חוב
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף יא
ל"ב , ):ואם ימחל ויוותר על כבודו שוב לא תהא אימתו מוטלת אדומה הא אכתי לר"ש מנ"ל דאזלינן בתר רוב ,ואי"ל דיליף
על הבריות ,אך כ"ז שייך רק במלך בשר ודם ,משא"כ במלך לה מפרה אדומה דמנ"ל לר"ש דטריפות פסול בפרה ,ולהנ"ל
מלכי המלכים הקב"ה ,אדרבה ואדרבה דייקא עי"ז שהקב"ה ניחא די"ל באמת דלר"ש טריפה כשר בפרה ,ואי דתקשי
טוב וסלח למודים ועוזבים ושבים אליו ,בכך אימתו מוטלת לפי"ז מנ"ל דאזלינן בתר רוב ,ז"א דאליבא דר"ש דדריש
ביותר ,וכנודע דברי העקרים (מאמר ד' פכ"ו) לפרש הפסוק כי עמך טעמא דקרא ל"צ כלל ילפותא על רוב דילפינן רובא דליתא
הסליחה למען תורא ,דלכאורה אינו מגיע להאדם עונש על קמן ג"כ מסנהדרין.
חטאו כי היצה"ר בוער בקרבו וכאנוס הוא.
ומעתה לפימ"ש התוס' בשם רבינו חיים כהן ,דרובא וחזקה
אך יען שהקב"ה מקבל השבים אליו ואין לך אדם שאין לו רובא עדיף ילפינן מפרה אדומה ,אליבא דר"ש י"ל דלא
שעה לשוב ,ואם עם כל זה אינו שב בתשובה אזי מגיע לו עדיף רובא מחזקה עכ"ד.
העונש על החטא שלא עשה תשובה ,ואם לא היה הקב"ה
מקבל שבים לא היה שום מורא להאדם מהעונש על חטאו, וכבר נתחבטו בה כל חכמי לב לבאר התמיה הנשגבה על
דהא לא מגיע לו עונש דכאנוס הוא ,וזה פירושו כי עמך אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה ,שנצטווה על מצוה קלה
הסליחה שהקב"ה מקבל שבים לסלוח להם ,למען תורא אחת בלבד ,מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו ,והיתכן
שיהיה להאדם עי"ז יראת העונש עיי"ש בתוס' ביאור. שלא עמד בה ועבר על מאמר פי ה' ואכל מעץ הדעת.
והנה כ"ז א"ש אי אמרינן דהיינו טעמא דמלך שמחל על ובהואיל משה שנת תשע"ו (אות י"א) הבאנו מידידי הרה"ח
כבודו אין כבודו מחול ,משום שתהא יראתו על פני העם, מוהר"ר שלמה יעקב געלבמאן ע"ה שאמר לי בשם הרה"ק
דאז שפיר יש לחלק בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים ר' שמעון מלעלוב זי"ע ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח,):
הקב"ה ,ועיין בספר ראש דוד להחיד"א (פרשת אחרי) שכתב, דכשעלה משה למרום ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה
דהא דאמרינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לילוד אשה בינינו ,אמר להן לקבל תורה בא ,אמרו לפניו
וילפינן לה מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים וכו' ,אך
עליך ,היינו משום דדרשינן טעמא דקרא עיי"ש. משה אמר להם כלום יצה"ר יש לכם וכו' עיי"ש.
היוצא לנו מזה דשפיר מהני תשובה ,כיון דס"ל דרשינן וכתבו המפרשים דטענתם היתה שהתורה תנתן להם מכח
טעמא דקרא ,ומשו"ה במלך אין כבודו מחול כדי שיהא דינא דבר מצרא ,דכיון דהשראת השכינה הוא בגבהי
אימתו עליך ,ולכך לגבי הקב"ה מהני תשובה. מרומים ,ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י
שורת הדין[ ,עיין בבנ"י במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)],
והשתא יבואר דברי המדרש ,דקין בא בטענה שאין לעונשו והטעם דלא קבלו המלאכים את התורה ,משום שאין
ולגרשו ,הואיל ומתחרט ושב בתשובה ,כדאיתא במדרש (שם) להמלאכים יצר הרע ,והיצה"ר בא לו לאדה"ר כשאכל מעץ
שאמר לעליונים ולתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה הדעת כמש"כ רשיז"ל (פרשה ב-כ"ה) עה"פ ולא יתבששו וז"ל,
סובל ,וכדי להוכיח דתשובה מהני אמר ,אתמול גרשת את שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע ואעפ"י
אבא ,רצ"ל שנענש רק בגירושין ולא במיתה כמו שהוזהר, שנתנה בו דעה לקרות שמות לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן
והטעם משום דכוונתו היתה כדי שבני ישראל יקבלו את העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע עכ"ל ,ולכן
התורה ,ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא, אכל מעץ הדעת כדי שעי"ז יקבלו ישראל את התורה ולא
דלישראל יש טענת רוב שקבלנו התורה לקיימה בגוף ונפש המלאכים עכ"ד.
במחשבה ומעשה ,ולגבי מלאה"ש אין מעשה נוהגת אצלם,
וע"כ כיון שיש להם טענת חזקה שהתורה היתה גנוזה ונודע קושית המפ' דהאיך מהני תשובה ,הלא הקב"ה הוא
בשמים ,וקיי"ל רובא וחזקה חזקה עדיף ,ומינה דס"ל מלך ,וקיי"ל במסכת קידושין (דף ל"ב ):דמלך שמחל על כבודו
דדרשינן טעמא דקרא ,ולפי"ז מהני תשובה ,ולכן מפני מה אין כבודו מחול עכ"ק.
אתה מגרשני ודו"ק.
ובהגש"פ בית אברהם (פסקא אדיר במלוכה) כתב לתרץ ,די"ל דהא
דאמרינן דמלך אין כבודו מחול ,משום דכתיב שום תשים
להערותhoilmoshe@gmail.com: עליך מלך ,שתהא אימתו עליך כדאיתא במסכת קידושין (דף
הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף יב
