gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: בראשית (2026-10-05)

הואיל משה · Hoil Moshe — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת בראשית‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים פ' בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס)‪ ,‬דמכר לזמן‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה‬ ‫דינו כקנין פירות‪ ,‬ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין‬ ‫משה לעיני כל ישראל‪ :‬בראשית ברא אלקים את‬ ‫פירות לא הוי כקנין הגוף‪ ,‬אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין‬ ‫השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫הגוף‪ ,‬אז אף במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה‬ ‫כקנין הגוף עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז להמ"ד דקנין פירות הוה כקנין‬ ‫והנבס"ד לדרוש סמיכות סוף התורה לתחלתה‪ ,‬דרש"י ז"ל‬ ‫הגוף‪ ,‬הדרא טענת המלאכים לדוכתא דהתורה שייכת להם‪.‬‬ ‫כתב עה"פ לעיני כל ישראל וז"ל‪ ,‬שנשאו לבו לשבור הלוחות‬ ‫לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם‪ ,‬והסכימה דעת הקב"ה‬ ‫ועוד כתבו המפ' לדחות טענתם‪ ,‬דאיתא במסכת ב"מ (דף ק"ח‪,):‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬שנאמר אשר שברת‪ ,‬יישר כחך ששברת עכ"ל‪.‬‬ ‫דהיכא דאיכא פסידא למוכר לית ביה משום דינא דבר מיצרא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומעתה לגבי המלאכים שייך רק לימוד התורה ולא‬ ‫והטעם ששיבר משה הלוחות איתא (בשמות רבה פרשה מ"ג‪-‬א)‪ ,‬בשעה‬ ‫שייך אצלפ קיום התורה במעשה‪ ,‬משא"כ לגבי בני אדם שייך‬ ‫שעשו ישראל אותו מעשה‪ ,‬ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם‪,‬‬ ‫קיום התורה במעשה‪ ,‬ומעתה הוי פסידא דמוכר‪ ,‬ולכן ניתנה‬ ‫שנאמר הרף ממנו ואשמידם‪ ,‬ולא עשה אלא בא לחתום גזר‬ ‫התורה לבני ישראל ולא להמלאכים‪ ,‬אך זה א"ש בחלק קיום‬ ‫דינן שנאמר זובח לאלהים יחרם‪ ,‬מה עשה משה‪ ,‬נטל את‬ ‫המצוות‪ ,‬אבל מתחילת התורה עד החודש הזה לכם דלא שייך‬ ‫הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כדי להשיב חמתו‪ ,‬למה הדבר‬ ‫ביה קיום‪ ,‬הדרא טענת המלאכים לדוכתה‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור‪ ,‬הלך וקלקלה עם‬ ‫אחר‪ ,‬הסרסור שהיה נקי מה עשה‪ ,‬נטל את כתובתה מה שנתן‬ ‫וכתב בספר שש משזר דיש להעמיס בכוונת הקושיא דהיה לו‬ ‫לו השר לקדשה וקרעה‪ ,‬אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת‬ ‫להתחיל מהחודש הזה לכם‪ ,‬דמשם ואילך שייך לישראל דיש‬ ‫איש‪ ,‬כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את‬ ‫בו קיום המצוות‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית דלכאורה שייך‬ ‫הלוחות ושברן וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫להמלאכים עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר מאין יבוא (פרשת ואתחנן אות רי"ב) הביא מש"כ בספר נחלת‬ ‫והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה‪ ,‬דמאחר שאמרה‬ ‫בנימין‪ ,‬דאי ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי‪ ,‬אז י"ל דישראל‬ ‫התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‬ ‫פטירי במעשה העגל‪ ,‬דהו"ל פשיעה בבעלים‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫היינו ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול‬ ‫דלאו כקנין הגוף דמי‪ ,‬א"כ לא הוי פשיעה בבעלים וחייבים‬ ‫דעי"ז הציל את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש‪ ,‬ומינה‬ ‫על מעשה העגל עיי"ש‪.‬‬ ‫דאיכא חטא במעשה העגל‪ ,‬דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף‪,‬‬ ‫וי"ל דמהאי טעמא לא קיבלו המלאכים את התורה‪ ,‬ומהאי‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דכשעלה משה למרום לקבל את‬ ‫טעמא לית כאן טענת בר מיצרא‪ ,‬ולכן בראשית ברא אלקים‬ ‫התורה‪ ,‬אמרו המלאכים תנה הודך על השמים וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫וגו'‪ ,‬ולא התחיל מהחודש הזה לכם ודו"ק‪.‬‬ ‫וכתבו המפ' דטענת המלאכים הוא שהתורה תנתן להם משום‬ ‫דינא דבר מצרא‪ ,‬דכיון דהקב"ה השראת שכינתו הוא בגבהי‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דלכאורה י"ל דבני ישראל לא חטאו במעשה העגל‪,‬‬ ‫מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכין בהתורה עפ"י שורת‬ ‫דאיתא בע"ז (ד‪ ,):‬א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי‪ ,‬לא דוד‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫ראוי לאותו מעשה (דבת שבע)‪ ,‬ולא ישראל ראוין לאותו מעשה‬ ‫(העגל)‪ ,‬לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי (יצר‬ ‫ובספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא תירוץ‪,‬‬ ‫הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי)‪ ,‬ולא ישראל ראוין לאותו מעשה‬ ‫עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף ס"ג בהג"ה)‪ ,‬דמי‬ ‫דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (בסיני‬ ‫שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר מצרא‬ ‫נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו) ‪ ,‬אלא למה עשו‪ ,‬לומר לך (גזירת‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכיון דמצות בטילות לעת"ל כדאיתא במסכת נדה (דף‬ ‫מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים)‪ ,‬שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל‬ ‫ס"א‪ ,):‬א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב‪ ,‬ולא שייך‬ ‫יחיד‪ ,‬ואם חטאו ציבור אומרים להו לכו אצל ציבור עיי"ש‪.‬‬ ‫בה דינא דבר מיצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫א‬ ‫ה' אלא אחר שלש תיבות דכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבקות וגו'‬ ‫ובתהלים זרע יעקב (מזמור קי"ט אות צ"ב) כתב לבאר מה שאמר דוד המלך‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולכן מיד בתחילת התורה פתחה תורה בהזכרת ה' אחר‬ ‫לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף ק"ד‪,).‬‬ ‫שתי תיבות לומר בראשית ברא אלוקים‪ ,‬להורות על חיבתן של‬ ‫אתי האי דרדקי לבית המדרש ושאלו אותו‪ ,‬קו"ף קדוש‪ ,‬רי"ש‬ ‫ישראל אצל הקב"ה‪ ,‬וזהו כוונת המדרש שדרשו חז"ל בראשית‬ ‫רשע‪ ,‬מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש‪ ,‬אמר הקב"ה אין אני‬ ‫בשביל ישראל שנקראו ראשית‪ ,‬כי ממה שנכתב בראשית ברא ומיד‬ ‫יכול להסתכל בפני הרשע‪ ,‬ומאי טעמא מהדריה תגיה דקו"ף לגבי‬ ‫נכתב אלוקים‪ ,‬מזה ניכר כי חיבה יתירה נודעת לישראל‪ ,‬ובשבילן‬ ‫רי"ש‪ ,‬אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי עיי"ש‪,‬‬ ‫נברא העולם עיי"ש‪.‬‬ ‫מבואר מזה דאי האותיות ניתנו בדרך אבג"ד מוכח מסדר האותיות‬ ‫דתשובה מהני‪ ,‬ולפי"ז לא היה דוד צריך להורות תשובה‪ ,‬משא"כ‬ ‫ובספר פרדס יוסף (בפרשתן ד"ה ובחולין) הביא בשם הגר"א‪ ,‬לרמז כי בד'‬ ‫אי האותיות ניתנו בדרך תשר"ק ולא מוכח דתשובה מהני‪ ,‬אז שפיר‬ ‫מקומות מקדימין ישראל שם שמים אחר שתי תיבות‪ ,‬בתחילת‬ ‫עשה דוד כדי להורות תשובה‪ ,‬וזהו שאמר דוד לולי "תורתך"‬ ‫התורה‪ ,‬בברכות אומר ברוך אתה ה'‪ ,‬ובקריאת שמע שמע ישראל‬ ‫תורתך דייקא כמו שלומדים למעלה דרך תשר"ק‪ ,‬אז אבדתי בעניי‪,‬‬ ‫ה' אלקינו‪ ,‬וכן באמירת ואהבת את ה'‪ ,‬ועל זה י"ל הרמז וקרבתנו‬ ‫שהיה מוכח מקו"ף ורי"ש כח התשובה‪ ,‬ולא היה לי שום תירוץ על‬ ‫מלכנו לשמך הגדול סלה‪ ,‬שקירב אותנו לאמירת שמו יתברך בד'‬ ‫אותו מעשה עכ"ד‪.‬‬ ‫דברים‪ ,‬באמת‪ ,‬בתורה שנקרא אמת‪ ,‬בתחילתה‪ ,‬באהבה‪ ,‬באמירת‬ ‫ואהבת את ה'‪ ,‬להודות לך‪ ,‬בברכות‪ ,‬וליחדך‪ ,‬בקריאת שמע עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר דורש טוב (לחנוכה אופן י"ח אות ט') כתב‪ ,‬דה"ה גבי מעשה העגל יש‬ ‫לומר כן ‪ ,‬דרק אי ס"ל דהאותיות ניתנו בדרך תשר"ק‪ ,‬אז יש להם‬ ‫והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה‪ ,‬דמאחר שאמרה‬ ‫אמתלא דלא עשו אלא כדי להורות תשובה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪ ,‬היינו‬ ‫דהאותיות ניתנו בדרך אבג"ד‪ ,‬אז אין להם אמתלא‪ ,‬דהרי יש‬ ‫ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול דעי"ז הציל‬ ‫להוכיח מסדר האותיות דתשובה מהני עכ"ד‪.‬‬ ‫את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש‪ ,‬ולכאורה קשה הרי יש‬ ‫להם אמתלא דלא חטאו אלא כדי להורות תשובה‪ ,‬וע"כ דאין להם‬ ‫ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב‪ ,).‬תנו רבנן‪ ,‬בית שמאי אומרים‪ ,‬שמים‬ ‫אמתלא דס"ל דאותיות ניתנו בדרך אבג"ד ומזה כבר מוכח‬ ‫נבראו תחלה ואח"כ נבראת הארץ‪ ,‬שנאמר בראשית ברא אלקים‬ ‫דתשובה מהני‪ ,‬ולפי"ז ס"ל ארץ נברא תחילה‪ ,‬וצדיקים גדולים‬ ‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬ארץ נבראת תחלה‬ ‫ממלאכי השרת‪ ,‬ולכן בראשית ברא אלקים ודו"ק‪.‬‬ ‫ואח"כ שמים‪ ,‬שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וכו'‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דכבר כתבו המפ' דלא היה שום צורך בשבירת הלוחות‪,‬‬ ‫ובספר חסד לאברהם (פרשת האזינו) כתב‪ ,‬דפלוגתתם תליא אי העולם‬ ‫כמבואר (במדבר רבה פרשה י"ט‪-‬ל"ג‪ ),‬דמשה טען לפני הקב"ה הלא אמרת‬ ‫נברא דרך אבג"ד או דרך תשר"ק‪ ,‬דכתיב כי בי‪-‬ה ה' צור עולמים‪,‬‬ ‫לא יהיה לך בלשון יחיד‪ ,‬לי צווית ולא להם‪ ,‬וכ"כ רשיז"ל עה"ת‬ ‫היינו עם היו"ד נברא השמים‪ ,‬ועם ההי"א נברא הארץ‪ ,‬ומעתה אי‬ ‫פרשת יתרו (פ' כ‪-‬ב) וז"ל‪ ,‬ולמה אמר בלשון יחיד אלקיך‪ ,‬ליתן פתחון‬ ‫ס"ל דבדרך אבג"ד נברא העולם‪ ,‬אז ההי"א קדמה והארץ נברא‬ ‫פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל‪ ,‬וז"ש למה ה' יחרה אפך‬ ‫תחילה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דרך תשר"ק נברא אז היו"ד קדמה‬ ‫בעמיך‪ ,‬לא להן צווית לא יהיה לכם אלהים אחרים‪ ,‬אלא לי לבדי‬ ‫והשמים נברא תחילה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז ב"ש דס"ל שמים נברא תחילה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז לא היה צורך בשבירת הלוחות‪.‬‬ ‫משום דס"ל דרך תשר"ק נברא העולם‪ ,‬וב"ה דס"ל ארץ נברא‬ ‫תחילה משום דס"ל העולם נברא דרך אבג"ד‪.‬‬ ‫אך הקשו המפ' דהלא קיי"ל דאסור לצאת מארץ ישראל לחוץ‬ ‫לארץ אלא בשביל לימוד תורה דרבים ולא בשביל לימוד תורה‬ ‫ובספר מאמר מרדכי (פרשת תולדות) הביא מש"כ ביפה תואר‪ ,‬דאי ס"ל‬ ‫דיחיד‪ ,‬וכיון דהקב"ה שכינתו בציון‪ ,‬וא"כ איך אפשר לומר שיצא‬ ‫שמים נברא תח ילה‪ ,‬אז י"ל דעליונים עדיפי מתחתונים‪ ,‬ומלאכי‬ ‫ללמד תורה למשה לבדו‪ ,‬אך כתב בספר צנצנת מנחם (דף צ‪ ,).‬דלכן‬ ‫השרת גדולים מצדיקים‪ ,‬משא"כ אי ס"ל ארץ נברא תחילה‪ ,‬אז‬ ‫אסור לצאת מארץ ישראל לחו"ל‪ ,‬משום דשכינה במערב בא"י‪,‬‬ ‫צדיקים גדולים ממלאכי השרת עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכן אסור לצאת ממקום השכינה למקום אחר עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר מאיר עיני חכמים כתב לבאר דלכן פתחה התורה בראשית‬ ‫ובספר שבתא דריגלא (דף כ"א‪ ).‬כתב‪ ,‬דבמסכת ב"ב (דף כ"ה‪ ):‬פליגי‪ ,‬אי‬ ‫ברא אלקים דהוא לשון המביא לטעות בפירושא דקרא‪ ,‬דמה"ט‬ ‫השכינה הוא בכל מקום או השכינה במערב עיי"ש‪ ,‬וי"ל הנפקא‬ ‫שינוי חכמי ישראל לתלמי המלך לכתוב אלקים ברא בראשית‬ ‫מינה‪ ,‬דאיתא במפ' דלכן ברא הקב"ה את העולם בבי"ת‪ ,‬כי‬ ‫כדאיתא במסכת מגילה (דף ט‪ ).‬עיי"ש‪ ,‬דהכתוב בא לרמז על מעלתן‬ ‫האותיות הם עצמותו יתברך שמו‪ ,‬להורות כי הוא הבית של העולם‬ ‫של ישראל‪ ,‬דאיתא במסכת חולין (דף צ"א‪ ,):‬חביבין ישראל לפני‬ ‫ואין העולם ביתו‪ ,‬ולמ"ד בה"א בראם ולא בבי"ת‪ ,‬ס"ל דשכינה‬ ‫הקב"ה יותר ממלאכי השרת‪ ,‬שישראל מזכירין ה' אחר שתי תיבות‬ ‫אינו בכל מקום רק במערב עכ"ד‪.‬‬ ‫שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד‪ ,‬ומלאכי השרת אין מזכירין‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ב‬ ‫הואיל וקיבל דמים אע"ג דלא גמר ומקני) עיי"ש‪ ,‬וא"כ מה בכך שהיתה ע"י כפיית‬ ‫ואיתא ברשיז"ל (עה"פ בראשית) אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את‬ ‫ההר‪ ,‬והלא השי"ת משלם שכר טוב לעושי רצונו‪ ,‬וא"כ הו"ל בכלל‬ ‫התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו‬ ‫תליוהו וזבין דזביניה זביני‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו‬ ‫לתת להם נחלת גוים‪ ,‬שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם‬ ‫אך י"ל‪ ,‬לפימש"כ המשנה למלך בהל' מכירה (פ"י‪-‬ה"א) לפרש מש"כ‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל הארץ של‬ ‫הרמב"ם דמי שאנסוהו עד שמכר ולקח את דמי המקח‪ ,‬אפילו‬ ‫הקב"ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫תליוהו עד שמכר‪ ,‬ממכרו ממכר בין במטלטלין בין בקרקעות‬ ‫שמפני אונסו גמר ומקנה‪ ,‬וכתב המשל"מ דכוונתו במש"כ ולקח‬ ‫והקשה בשלה"ק‪ ,‬וכי דינא הוא שאחד נותן מתנה לאחר וליטלה‬ ‫דמי המקח‪ ,‬דהוא לאפוקי משיטת הראשונים דס"ל דלא בעינן‬ ‫ממנו‪ ,‬וכתב ליישב‪ ,‬כיון דהעולם נברא בה"א וה"א לשון קלילה‬ ‫שיתן הדמים בשעת מכירה אלא סגי שיתן שטר וכדומה‪ ,‬דס"ל‬ ‫דלית ביה ממשא‪ ,‬והוי כדבר שאין בו ממש‪ ,‬ע"כ יכול הקב"ה‬ ‫להרמב"ם דבעינן שיתן הדמים בשעת מכירה‪ ,‬ואי לא נתן הדמים‬ ‫לחזור עכ"ד‪ ,‬מוכח ממה דהקב"ה התחיל בבראשית ברא‪ ,‬דהעולם‬ ‫לא הוי מכירה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז כיון דלא ניתן שכר המצוות מיד‬ ‫נברא בה"א‪.‬‬ ‫משו"ה לא היה שייך בקבלת התורה הא דתליוהו וזבין‪.‬‬ ‫ובזה נבוא לדרוש סמיכות‪ ,‬דמאחר שאמרה התורה ולכל היד‬ ‫ועיין בספר רצוף אהבה למהר"ש אלגאזי שבת (דף פ"ח) שדן בזה‪,‬‬ ‫החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‪,‬‬ ‫והביא מש"כ המהרי"ק דתליוהו וזבין ל"ש אלא היכא כשנותן‬ ‫דמשרע"ה שיבר הלוחות והסכים עמו הקב"ה משום דבכך הציל‬ ‫מעות מיד אז אמרינן דאגב אונסא וזוזי גמר ומקני‪ ,‬אבל מתן שכרן‬ ‫את בנ"י מלהיענש כדין א"א‪ ,‬ולכאורה קשה דהרי יש להם אמתלא‬ ‫של מצות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ל"ה זבינא כשהוא באונס‬ ‫לי צוית ולא להם‪ ,‬וע"כ דכיון דאין יוצאין מארץ ישראל לחו"ל‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ושפיר י"ל דאיכא טענת אונס‪ ,‬ועיין בשו"ת בית אפרים‬ ‫אלא לתלמוד תורה דרבים ע"כ דאין להם אמתלא‪ ,‬ומינה דשכינה‬ ‫בהקדמה (ד"ה אך) שכתב וז"ל‪ ,‬והאלגזי תירץ‪ ,‬דתליוהו וזבין היינו‬ ‫הוא במערב‪ ,‬והעולם נברא בה"א‪ ,‬ומנ"ל דנברא בה"א‪ ,‬ולכן‬ ‫כשנותן מעות מיד‪ ,‬אז אמרינן אגב אונסא גמר ומקני‪ ,‬אבל מתן‬ ‫התחיל בראשית ברא אלקים וגו' ודו"ק‪.‬‬ ‫שכר המצוות הא איתא במסכת עירובין (דף כ"ב‪ ,).‬היום לעשותם‬ ‫ומחר לקבל שכרם עיי"ש‪ ,‬דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ולכן לא‬ ‫מהני כשהוא באונס עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה‪ ,‬דאי ס"ל שכר מצוה בהאי‬ ‫ד) עוי"ל‪ ,‬דהמפ' הקשו דלמה היה צריך משה לשבור הלוחות כדי‬ ‫עלמא איכא‪ ,‬אז י"ל דהו"ל כארצי זוזי דמטי הנאה מיד‪ ,‬ואפילו‬ ‫שידונו כפנויה ולא כאשת איש‪ ,‬דלכאורה י"ל דחטא העגל ל"ה‬ ‫תליוהו וזבין זביניה זבוני‪ ,‬וליכא טענת מודעא‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫חטא כלל‪ ,‬לפי"מ דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ).‬ויתיצבו בתחתית‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬אז שפיר י"ל מודעא רבה לאורייתא‪.‬‬ ‫ההר‪ ,‬א"ר אבדימי בר חמא בר חסא‪ ,‬מלמד שכפה עליהם הקב"ה‬ ‫את ההר כגיגית‪ ,‬ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב‪,‬‬ ‫ובספר עמק החכמה (דרוש ב' לשבועות) כתב‪ ,‬דהא דפליגי במסכת‬ ‫ואם לאו שם תהא קבורתכם‪ ,‬א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה‬ ‫קידושין (דף ל"ט‪ ):‬ובמסכת מכות (דף כ"ב‪ ):‬בישב ולא עבר עבירה אם‬ ‫לאורייתא (שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם‪ ,‬יש להם תשובה שקבלוה באונס)‪,‬‬ ‫מקבל שכר כעושה מצוה‪ ,‬או רק כשעשה מעשה מקבל שכר‪ ,‬תליא‬ ‫אמר רבא‪ ,‬אעפי"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש‪ ,‬דכתיב קימו וקבלו‬ ‫בהא דדרשינן במסכת עירובין (דף כ"ב‪ ).‬ובמסכת ע"ז (דף ג‪ ).‬עה"פ‬ ‫וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתב החדושי הריטב"א‪ ,‬דלפי"ז ל"ש לדון אותם‬ ‫ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך‬ ‫במדבר על חטא העגל דהלא היה להם אז טענת אנוסים‪ ,‬שהרי‬ ‫היום לעשותם‪ ,‬היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם דשכר מצוה‬ ‫עדיין לא היה אז הקבלה ברצון עכ"ד‪ ,‬ואע"ג דע"ז הוא משבע‬ ‫בהאי עלמא ליכא עיי"ש‪ ,‬דלפי"ז י"ל דגם במחשבה הו"ל כאילו‬ ‫מצוות ב"נ‪ ,‬מ"מ הרי אותו מעשה לא היה ע"ז ממש כי לא עשו רק‬ ‫עשה מצוה ומקבל שכר‪ ,‬אבל אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא‬ ‫בשיתוף‪ ,‬כדאיתא במסכת סנהדרין (דף ס"ג‪ ).‬אלמלא וי"ו שבהעלוך‬ ‫אז מפרש ליה לקרא דדריש היום לעשותם דבא להורות דדוקא על‬ ‫וכו'‪ ,‬ולכמה שיטות ב"נ לא נצטוו על השיתוף א"כ אין לחשוב‬ ‫קיום המצוה במעשה הוא דמקבל שכר ולא על המחשבה‪ ,‬ולא‬ ‫להם חטא כלל‪ ,‬וכיון דחטא העגל ל"ה חטא ל"ה צריך לשבור‬ ‫אתיא להא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא עכ"ד‪.‬‬ ‫הלוחות‪.‬‬ ‫ובספר יושב אהלים פרשת וארא (דף קל"ג מדפה"ס) כתב בשם המפ'‪,‬‬ ‫אך כבר הקשו המפ' בהא דאמרינן מודעא רבה לאורייתא‪ ,‬דהרי‬ ‫דאברהם אבינו קנה את הארץ מדין הבטה בהפקר‪ ,‬כדכתיב בפרשת‬ ‫אעפ"י דקבלת התורה היתה באונס‪ ,‬מ"מ הלא קיי"ל במסכת ב"ב‬ ‫לך (פרשה י"ג‪-‬י"ד‪-‬ט"ו)‪ ,‬שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם‬ ‫(דף מ"ז‪ ,):‬אמר רב הונא‪ ,‬תליוהו וזבין (מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקיבל‬ ‫צפונה ונגבה וקדמה וימה‪ ,‬כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך‬ ‫הדמים ואומר רוצה אני)‪ ,‬זביניה זבינא (ולא יוכל לחזור בו)‪ ,‬מ"ט‪ ,‬כל דמזבין איניש‬ ‫אתננה ולזרעך עד עולם‪ ,‬ויש לפרש דהקב"ה אמר לאברהם אבינו‬ ‫(רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר) אי לאו דאניס (ודחיק במעות) לא הוה מזבין‪,‬‬ ‫שיקנה את הארץ בהבטה ‪ ,‬כי הקב"ה הפקיע את הארץ מיד אומות‬ ‫ואפי"ה זביניה זביני (בעל כרחו אפילו לא גמר ומקני שלא נתנה תורה חילוק במקח וממכר בין‬ ‫העולם והו"ל הפקר‪ ,‬ושוב זכה בה אברהם אבינו בהבטה עיי"ש‪,‬‬ ‫דברים הצריכים לו ומכרן לדברים שאין צריכין לא אלא כולהו קונה לוקח וה"נ אע"ג דאניס מוכר קונה לוקח‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ג‬ ‫ובהואיל משה (פרשת נח) כתבנו למה מועיל תשובה רק לישראל‪,‬‬ ‫ובמסכת ב"מ (דף קי"ח) פליגי בה תנאי אי הבטה בהפקר קונה‬ ‫[ועיין בספר בני יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה')‪ ,‬שהביא כמה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אי ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו תליא בהא‪,‬‬ ‫טעמים ע"ז]‪ ,‬לפימש"כ בס' ברית שלום פ' כי תשא (דף נ"ט‪ .‬מדפה"ס)‬ ‫דלמ"ד הבטה בהפקר קונה‪ ,‬שפיר קנה אברהם את הארץ‪,‬‬ ‫לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים וכו'‬ ‫משא"כ למ"ד דהבטה אינו קונה לא זכה אברהם בארץ‪.‬‬ ‫מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו'‪ ,‬דאיתא במסכת ע"ז (דף‬ ‫ע"ג‪ ).‬המערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו קמא‬ ‫וכתב עוד (שם)‪ ,‬והא דמהני הבטה לקנות בה הגם שלא עשה‬ ‫קמא בטל עיי"ש‪ ,‬ואיתא ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') דיין נסך שנתערב ביין‬ ‫מאומה‪ ,‬היינו כיון ששם מחשבתו ורצונו לזכות בדבר זה סגי‬ ‫של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא‪ ,‬במה דברים אמורים כשהורק‬ ‫בכך לקנותו שיכנס לרשותו ונעשה שלו‪ ,‬והיינו דמ"ד הבטה‬ ‫היין המותר על טיפה של יין נסך‪ ,‬אבל אם עירה יין נסך מצרצור‬ ‫בהפקר קונה ס"ל דמחשבה כמעשה‪ ,‬משא"כ מאן דס"ל‬ ‫קטן לתוך הבור של יין (היתר)‪ ,‬אפילו עירה כל היום‪ ,‬ראשון ראשון‬ ‫דהבטה בהפקר אינו קונה ס"ל דבעי מעשה בקנין‪ ,‬ומחשבה‬ ‫בטל וכו' עיי"ש‪ ,‬ונודע שיטת הרא"ש בפרק גיד הנשה דאם נתערב‬ ‫לא הוי כמעשה עיי"ש‪ ,‬ומעתה אי ס"ל דאזלינן בתר מחשבה‬ ‫דבר מועט של איסור בתוך של היתר הכל מותר באכילה ואפילו‬ ‫והבטה בהפקר קונה‪ ,‬א"כ אהני הבטת אברהם לזכות בקנין‬ ‫אותו חתיכה של איסור מותר לאכול דמאחר שנתבטל ברוב נהפך‬ ‫הארץ וס"ל דארץ ישראל מוחזקת מאבותינו‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫אותו איסור ונעשה היתר לגמרי כי כן גזרת הכתוב עיי"ש‪.‬‬ ‫דלא אזלינן בתר מחשבה ואין הבטה קונה בהפקר ולפי"ז לא‬ ‫זכה אברהם בארץ‪ ,‬ולפי"ז ע"כ דארץ ישראל אינו מוחזקת‬ ‫וזה י"ל גם בנידון דידן‪ ,‬דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה‬ ‫מאבותינו עיי"ש‪.‬‬ ‫לזכות את בריותיו‪ ,‬ולהרבות הזכיות על העונות‪ ,‬לכן כשרואה‬ ‫הקב"ה שהזכיות והעונות שוים ושקולים הם‪ ,‬נוטל כל הזכיות‬ ‫ובהגש"פ ברית מטה משה (דף ק"פ‪ ):‬כתב‪ ,‬דכל טענתם של‬ ‫בבת אחת ונותן לתוך המדה‪ ,‬ואח"כ נותן לתוכו העונות כל‬ ‫ליסטים אתם וכו' נכונה רק אי ארץ ישראל לא היתה מוחזקת‬ ‫אחת ואחת בפני עצמה‪ ,‬כדי שיהיה ראשון ראשון בטל‪,‬‬ ‫ביד האבות‪ ,‬ונמצא שכנכנסו בני ישראל לארץ ישראל לא‬ ‫ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב‪ ,‬וכדקיי"ל כל‬ ‫נכנסו לנחלת אבותם אלא זכו בה על ידי שכבשוהו מן יושבי‬ ‫איסורין שבתורה חד בתרי בטל‪ ,‬וזהו הכונה מוחל עונות עמו‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬דאי ארץ ישראל כבר היתה מוחזקת לאבותינו א"כ‬ ‫והאיך‪ ,‬על ידי מעביר ראשון ראשון‪ ,‬היינו דנותנן באופן‬ ‫היתה שלהם מימים ימימה ואין מקום לעורר כנגדם ליסטים‬ ‫שיהא קמא קמא בטל בזכיות ומבטלו עכ"ד‪.‬‬ ‫אתם שכבשתם ארץ ז' עממין עיי"ש‪.‬‬ ‫ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות‬ ‫והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה‪ ,‬דמאחר שאמרה‬ ‫(פ"א חקירה ג') ‪ ,‬דבבן נח לא מהני ביטול ברוב‪ ,‬דאחרי רבים‬ ‫התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל‬ ‫להטות בישראל נאמרה ולא בבן נח עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז א"ש למה‬ ‫היינו ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול‬ ‫לא מהני תשובה לב"נ‪ ,‬כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא‬ ‫דעי"ז הציל את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש‪,‬‬ ‫ע"י שהקב"ה מבטל העונות ברוב‪ ,‬א"כ תינח בישראל דנוהג‬ ‫ולכאורה קשה הרי יש להם אמתלא מכח טענת מודעא‪ ,‬וע"כ‬ ‫בהם דין רוב ומיעוט ושייך בהו ביטול ברוב‪ ,‬משא"כ בב"נ‬ ‫דליתא לטענת אונס כיון דתליוהו וזבין זביניה זביני‪ ,‬דהרי‬ ‫דלא מהני ליה ביטול ברוב‪ ,‬גם תשובה לא מהני להו‪.‬‬ ‫קיבלו השכר מיד דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬דהא דכתיב‬ ‫אשר אנכי מצוך היום לעשותם נדרש דבעינן עשייה בפועל‬ ‫ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אם דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז י"ל דהטעם‬ ‫ולא סגי במחשבה טובה‪ ,‬וכיון דאזלינן בתר מעשה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב זכיות‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫לא קנה אברהם ארץ ישראל‪ ,‬וא"כ ארץ ישראל אינו מוחזקת‬ ‫שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול‪ ,‬ולכן לא מהני תשובה לב"נ‪,‬‬ ‫מאבותינו ‪ ,‬ומעתה יש מקום לאומות העולם לטעון ליסטים‬ ‫משא"כ אם דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬לפי"ז לא אמרינן דתשובה מהני‬ ‫אתם שכבשתם ארץ ז' עממין שהרי לא קבלוה מדין ירושה‪,‬‬ ‫מטעם ביטול‪ ,‬ולפי"ז שפיר י"ל דגם לב"נ מהני תשובה‪.‬‬ ‫לכן פתח הכתוב בראשית ברא וגו' להודיע שכח מעשיו הגיד‬ ‫לעמו שהיא בראה וברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו ודו"ק‪.‬‬ ‫והבאנו מש"כ רשיז"ל (עה"פ בראשית ברא וגו')‪ ,‬דלכן פתח התורה‬ ‫בבראשית‪ ,‬משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים‪,‬‬ ‫ה) עוי"ל‪ ,‬דבספר באר שבע (בפרשתן) כתב‪ ,‬דלפי"ד המדרש‬ ‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דלכן שבר משה הלוחות כדי להקל מעליהם העונש‪,‬‬ ‫ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה‬ ‫דמוטב שידונו כפנויה ואל ידונו כאשת איש‪ ,‬ולכאורה תקשי‬ ‫היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם‬ ‫על זה‪ ,‬דהלא עדיין היה עדיף שידונו כאשת איש ויהיה להם‬ ‫וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עכ"ל‪ ,‬והנה כל טענתם הוא רק‬ ‫דין ישראל לענין תשובה‪ ,‬שמועיל רק לישראל ולא לבן נח‪,‬‬ ‫אי ס"ל דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬אבל אי ס"ל דגזל עכו"ם מותר אז‬ ‫ועל כרחך נשמע מכאן‪ ,‬דגם לבן נח מהני תשובה‪ ,‬ואין שום‬ ‫אין להם שום טענה וז"פ‪.‬‬ ‫נפקא מינה בין ישראל לבן נח‪ ,‬רק לענין עונש עיי"ש‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ד‬ ‫שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם כל הארץ של‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דגזל עכו"ם מותר‪ ,‬דאיתא במסכת סוכה‬ ‫הקב"ה היא ודו"ק‪.‬‬ ‫(דף כ"ט‪ ):‬דלולב הגזול פסול‪ ,‬והטעם איתא (דף מ"ג‪ ).‬דכתיב ולקחתם‬ ‫לכם ביום הראשון וגו'‪ ,‬משלכם להוציא את השאול ואת הגזול‪,‬‬ ‫ו) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בספר ציונים הובא בספר חוות יאיר דרך אור‬ ‫והקשו בתוס' (דף ל‪ ).‬דלמ"ל קרא דאינו יוצא בגזול‪ ,‬תיפ"ל דאינו‬ ‫תורה (אות ב')‪ ,‬ולכל היד החזקה זו כפיית ההר כגיגית עיי"ש‪,‬‬ ‫יוצא משום דהו"ל מצהב"ע עכ"ק‪.‬‬ ‫כדאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,).‬ויתיצבו בתחתית ההר‪ ,‬א"ר אבדימי‬ ‫בר חמא בר חסא‪ ,‬מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית‬ ‫ובספר משנת דר' עקיבא (דף ל‪ ).‬תוס' ד"ה מתוך כתב ליישב‪ ,‬עפי"מ‬ ‫ואמר להם‪ ,‬אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא‬ ‫שהביא המג"א (סי' תרל"ז‪-‬סק"ג) שיטת היראים (ביראים השלם סי' תכ"ב) דאף‬ ‫קבורתכם עיי"ש‪.‬‬ ‫למ"ד דגזל עכו"ם מותר מ"מ לא מקרי לכם עיי"ש‪ ,‬א"כ שפיר‬ ‫איצטריך קרא לכם‪ ,‬לאסור היכא דגזל הד' מינים מעכו"ם‪,‬‬ ‫ובספר חידושי חת"ס על מסכת חגיגה (דף י‪ ,).‬ובספר דרשות חת"ס‬ ‫דמצהב"ע לא הוי כיון דגזל עכו"ם מותר‪ ,‬ועכ"ז אינו יוצא משום‬ ‫לשבועות (ירחי תליתאי תקס"ב לפ"ק) ד"ה הלכות העיר‪ ,‬על הא דאמרינן‬ ‫דל"ה לכם עכ"ד‪[ ,‬וכ"כ בספר ישועות יעקב או"ח (סי' תרל"ז)‪ ,‬ובספר‬ ‫דהקב"ה בשעת מתן תורה כפה עליהם את ההר‪ ,‬כיון דלכו"ע‬ ‫נפש יהונתן (פרשת אמור)‪ ,‬ובספר ישמח משה (פרשת בראשית)]‪ ,‬והרמב"ן‬ ‫התורה ניתנה בשבת כדאיתא במסכת שבת (דף פ"ו‪ ,):‬א"כ איך עקר‬ ‫במלחמות (שם) כתב ליישב קושת התוס'‪ ,‬דאיצטריך קרא למעט גזל‬ ‫השי"ת טורא בשבת דחייבים משום חורש‪ ,‬הלא הקב"ה שומר‬ ‫עכו"ם‪ ,‬דאפילו למ"ד דס"ל גזל עכו"ם מותר מה"ת‪ ,‬וליכא משום‬ ‫משמרתה של תורה‪ ,‬כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א) עה"פ ושמרו את‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬מ"מ אימעט למצוה משום לכם עיי"ש‪.‬‬ ‫משמרתי‪ ,‬וצ"ל לפי"מ דקיי"ל במסכת שבת (דף ע"ג‪ ,):‬החופר גומא‬ ‫בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה‪ ,‬משום דהוה מלאכה‬ ‫ובחידושי חת"ס כתב לתרץ‪ ,‬עפ"י שיטת הר"ת בספר הישר‬ ‫שאין צריך לגופה עיי"ש‪ ,‬והכי נמי לא היה צריך אלא לעפרה של‬ ‫דבעבירה בשוגג ליכא משום מצוה הבאה בעבירה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הר לזרקה ח"ו על ישראל אם לא יקבלו את התורה עיי"ש‪ ,‬וכ"כ‬ ‫י"ל דאיצטריך קרא באופן דהגזל בידו הוא בשגגה‪ ,‬דבשוגג ליכא‬ ‫בשו"ת אבני ציון (ח"ב סי' כ"ו)‪.‬‬ ‫פסול דמצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ומ"מ מיפסל משום דל"ה לכם‪ ,‬וכ"כ‬ ‫במרדכי ריש פרק לולב הגזול דבשוגג ליכא משום מצוה הבאה‬ ‫ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב‪ ).‬כתב‪ ,‬דלכן ס"ל דמלאכה‬ ‫בעבירה‪.‬‬ ‫שאצל"ג פטור‪ ,‬משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן‪,‬‬ ‫וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת‪ ,‬ה"נ במלאכת שבת‬ ‫ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח (סי' רצ"ח) כתב‪ ,‬דזה אי בשוגג אמרינן‬ ‫לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה (דף י‪ ,).‬הלכות שבת‬ ‫מצוה הבאה בעבירה או לא תליא אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫המה כהררים התלוין בשערה‪ ,‬מלאכת מחשבת אסרה תורה‬ ‫דאיתא שם בגמרא משל למלך וכו'‪ ,‬אף הקב"ה אמר אני ה' שונא‬ ‫ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי‬ ‫גזל בעולה ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל‪ ,‬דהקב"ה שונא‬ ‫שבת למלאכת המשכן) עיי"ש‪ ,‬ומעתה ר' יהודה ו'ר' שמעון דפליגי‬ ‫ומרחיק כל דבר עבירה שנמאס הדבר אצלו‪ ,‬ולכן אפילו בשוגג‬ ‫במלאכה שאצל"ג אי חייבין או פטורין קאי בשיטתייהו‪ ,‬אי דרשינן‬ ‫פסול וכדאמרינן בעלמא אדם חותה באכילת איסור‪ ,‬וכיון דעצם‬ ‫סמוכין או לא‪ ,‬דר"ש לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת‪ ,‬עיין‬ ‫העבירה מאוס לפני הקב"ה אין לחלק בין שוגג למזיד וכמ"ש גזול‬ ‫במסכת פסחים (דף כ"ח‪ ,):‬ובמסכת סנהדרין (דף ס‪ ,).‬ולכן דרש סמוכין‬ ‫דומיא דפסח ומה לי שוגג מה לי מזיד‪ ,‬אבל למאן דלא דריש‬ ‫מפרשת שבת למלאכת המשכן‪ ,‬וילפינן מכח הסמיכות שיש בין‬ ‫טעמא דקרא שפיר י"ל דבשוגג ל"א מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬והתוס'‬ ‫פרשת שבת למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת‪ ,‬ולכן‬ ‫קאי למ"ד דרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז נמצא מדאיצטריך‬ ‫ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג פטורין‪ ,‬ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש‬ ‫קרא לכם למעוטי גזולה‪ ,‬הלא אף בלא"ה אינו יוצא משום מצוה‬ ‫סמוכין בכה"ת רק במשנה תורה לחוד‪ ,‬עיין מסכת ברכות (דף כ"א‪,):‬‬ ‫הבאה בעבירה‪ ,‬וע"כ דנפק"מ היכא דעבר בשוגג דלא אמרינן‬ ‫ובמסכת יבמות (דף ד‪ ,).‬ואין לו איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת‬ ‫מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬והוא משום דלא דרשינן טעמא דקרא‪.‬‬ ‫מחשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייב עכ"ד‪.‬‬ ‫והשתא יבואר קישור סיום התורה לתחילתה‪ ,‬דמאחר שאמרה‬ ‫ובספר בן פורת יוסף (דף קל"ו‪ ):‬כתב‪ ,‬דזה אי דרשינן סמוכין או לא‬ ‫התורה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל היינו‬ ‫דרשינן תליא אי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה או יש מוקדם‬ ‫ששבר הלוחות והסכים הקב"ה עמו דעשה דבר גדול דעי"ז הציל‬ ‫ומאוחר בתורה‪ ,‬דאי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה דהתורה לא‬ ‫את בני ישראל מלהיענש כדין אשת איש‪ ,‬וע"כ מוכח מכאן דגם‬ ‫נאמרה כסדר‪ ,‬א"כ מה שנסמכה פרשה אחת לחבירתה‪ ,‬על כרחך‬ ‫לב"נ מהני תשובה‪ ,‬וע"כ דס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫לדרשה‪ ,‬ודרשינן סמוכין‪ ,‬משא"כ אי ס"ל יש מוקדם ומאוחר‬ ‫י"ל דלכן צריכין קרא להוציא את הגזול‪ ,‬דנפק"מ היכא דגזל‬ ‫בתורה‪ ,‬דהתורה נאמרה כסדר‪ ,‬ליכא להקשות למה נסמכה פרשה‬ ‫בשוגג דל"א מצהב"ע‪ ,‬ומעתה י"ל דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬ומעתה איכא‬ ‫זו לכאן‪ ,‬שהרי כן הוא הסדר‪ ,‬ולכן הוצרך להסמיכם‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫טענת לסטים אתם‪ ,‬ולכן התחיל בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫דלא דרשינן סמוכין עכ"ד‪.‬‬ ‫ואת הארץ‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ה‬ ‫מארץ מצרים‪ ,‬אמר להן כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם‬ ‫ואיתא בילקוט שמעוני (בראשית רמז י"ז) עה"פ אלה תולדות השמים‬ ‫תורה למה תהא לכם וכו' עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל‬ ‫והארץ‪ ,‬זה ראשה של תורה‪ ,‬ולמה עשה הקב"ה שאין מוקדם‬ ‫לקבל התורה ולא המלאכים‪ ,‬מחמת שהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫ומאוחר בתורה‪ ,‬מפני גסי הרוח‪ ,‬שלא יקרא כהן בבראשית ויאמר‬ ‫אני התחלתי התורה עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה‪ ,‬דלכן התחיל התורה‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל‬ ‫בפסוק בראשית אף דבעצם אין כאן מקומו‪ ,‬דהרי תחילת התורה‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫הוא אלה תולדות השמים והארץ‪ ,‬כדי שלא יבוא הכהן להתגאות‪,‬‬ ‫מאות שנה‪ ,‬והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים‪ ,‬ובספר ילקוט‬ ‫ומטעם זה אין מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ‬ ‫והכנעני אז בארץ וז"ל‪ ,‬בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על‬ ‫ומעתה מבואר הסמיכות‪ ,‬ולכל היד החזקה וגו'‪ ,‬דקאי על כפיית‬ ‫אבותינו‪ ,‬ירדו מלאכי השרת למצרים‪ ,‬ושהו שם עד שבאו ישראל‬ ‫ההר‪ ,‬ולכאורה קשה איך עקר השי"ת טורא בשבת דחייבים משום‬ ‫לשם ויצאו משם‪ ,‬כל אותו זמן היו המלאכים שם‪ ,‬וכשנגאלו‬ ‫חורש‪ ,‬ועכצ"ל משום דהוא מלאכה שאצל"ג‪ ,‬והטעם דמלאכה‬ ‫ישראל יצאו המלאכים אתם‪ ,‬ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית‬ ‫שאצל"ג פטור דדרשינן סמוכין‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דאין מוקדם ומאוחר‬ ‫בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫בתורה‪ ,‬ולכן התחיל בראשית ברא אלקים‪ ,‬ולא אלה תולדות‬ ‫יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל‪ ,‬וכיון דהמלאכים היו‬ ‫השמים והארץ ודו"ק‪.‬‬ ‫במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם‪ ,‬דהא לפי"ז‬ ‫היו במצרים‪ ,‬והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם‪.‬‬ ‫***‬ ‫אך לפי"מ דאיתא בפרקי דר"א (פרק מ"ח)‪ ,‬דלכן יצאו מקודם הזמן‬ ‫דהלילות השלימו להד' מאות שנה שהיו צריכים להיות תחת יד‬ ‫וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי‬ ‫פרעה במצרים‪ ,‬דרט"ו שנה הימים והלילות המה ת"ל שנים‪ ,‬והם‬ ‫ערב ויהי בקר יום הששי‪ :‬ואיתא בבראשית רבה (פרשה ט ‪-‬‬ ‫לא עבדו רק רט"ו ביחד עם הלילות דנחשבים כימים‪ ,‬בשביל‬ ‫ה)‪ ,‬בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב‪ ,‬והנה טוב מאד‪,‬‬ ‫שעבדו עמהם גם בלילה‪ ,‬ולכן נשלם הזמן של ארבע מאות שנה‬ ‫הנה טוב מות עיי"ש‪ .‬ודקדקו המפרשים דאמאי דייקא‬ ‫ויצאו לחירות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא השלימו את הזמן‬ ‫בתורתו של ר' מאיר כתוב כן‪.‬‬ ‫ולא היו במצרים‪ ,‬וממילא התורה אינה שייכת להם‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר עיר דוד (אות שי"ט) לבאר דברי המדרש‬ ‫והחיד"א בהגדה של פסח שמחת הרגל (פיסקא דאמר ראב"ע) כתב בשם‬ ‫דטוב מאד זה המות‪ ,‬דאיתא בשבת (פ"ח‪ ,):‬דכשעלה משה למרום‬ ‫המפ'‪ ,‬דאיתא בזוה"ק (פרשת בא דף ל"ח) על ליל פסח ביציאת מצרים‪,‬‬ ‫אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להן‬ ‫ותנא הוה נהיר לילה כיומא בתקופת תמוז‪ ,‬וחמא כל עמא דינוי‬ ‫לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה‬ ‫דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל‪ ,‬ולכאורה יש‬ ‫הודך על השמים וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפרשים‪ ,‬דטענתם היתה‬ ‫להבין מדוע עשה הקב"ה ככה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪,‬‬ ‫שהתורה תנתן להם מכח דינא דבר מצרא‪ ,‬דכיון דהשראת השכינה‬ ‫ולפי"ד הפרקי דר"א הנ"ל דהלילות השלימו למנין ת' שנים א"ש‪,‬‬ ‫הוא בגבהי מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י‬ ‫דהרי לא נגזר עליהם רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד‬ ‫שורת הדין‪[ ,‬עיין בבנ"י במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)]‪.‬‬ ‫ביום‪ ,‬אבל בלילה שם יניחו יגיעי כח‪ ,‬ולאשר הרעו אתם לשעבדם‬ ‫גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו הזמן‪ ,‬ולהורות זה עשה‬ ‫ואיתא במדרש שוחר טוב (מזמור ח)‪ ,‬דהקב"ה אמר להמלאכים‬ ‫ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך‪,‬‬ ‫אין התורה מתקיימת בכם‪ ,‬למה‪ ,‬שאין ביניכם מיתה‪ ,‬וכתיב‬ ‫וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו‬ ‫בתורה אדם כי ימות באהל וכו' עיי"ש‪ ,‬ומשום הכי שפיר‬ ‫לימים והן משלימין למנין ת' שנים עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז ממה דאותו‬ ‫קאמר טוב מאד זה המות‪ ,‬דלולי המיתה לא היו ישראל‬ ‫הלילה כיום יאיר מוכח דהלילות השלימו‪.‬‬ ‫מקבלין את התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה עוד הביא שם החיד"א מה שכתב בשו"ת יד אליהו‬ ‫(סי' נ"א)‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה‬ ‫דכיון דאותו הלילה כיום יאיר‪ ,‬והו"ל כמו יום לכל דינין שבתורה‪,‬‬ ‫שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‬ ‫ולכן א"ש מה שנימולו ישראל בלילה ההוא כמבואר במדרש (שמו"ר‬ ‫מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫י"ט‪-‬ה') אף למ"ד דאין מלין בלילה‪ ,‬לילה זו אינה בכלל עיי"ש‪,‬‬ ‫חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות‬ ‫ולפי"ז למ"ד דמילה שלא בזמנה אינו נוהג רק ביום שפיר י"ל‬ ‫קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש‬ ‫דלכן הוצרך הקב"ה להאיר הלילה כדי שיוכלו למול קודם שחיטת‬ ‫כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ ,‬ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל‬ ‫הפסח‪ ,‬ולפי"ז אין הכרח להא דכתב הפרקי דר"א דלילות השלימו‪,‬‬ ‫הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו'‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבש"ע‬ ‫דמה דהלילה כיום יאיר לא היה לסיבה זו רק לסיבה אחרת‪.‬‬ ‫תורה שאת ה נותן לי מה כתיב בה‪ ,‬אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ו‬ ‫אותם‪ ,‬שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד‪ ,‬הרי‬ ‫אבל להמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה‪ ,‬שפיר‬ ‫דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬וא"כ לא היה יכול‬ ‫יש להוכיח כדברי הפרקי דר"א ממה שהקב"ה האיר הלילה‬ ‫להשלים הזמן דד' מאות שנה‪ ,‬וכתבו המפ' דתליא בהא‪ ,‬דאי נימא‬ ‫לישראל‪ ,‬דודאי הלילות השלימו למנין ת' שנים‪.‬‬ ‫דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא‬ ‫דמכירת יוסף ולא השלים הזמן‪ ,‬משא"כ אי נימא דמכירת יוסף לא‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ע"ב‪ ,):‬אין לי אלא נימול לשמיני שאין‬ ‫הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪.‬‬ ‫נימול אלא ביום‪ ,‬מנין לרבות לתשעה לעשרה לאחד עשר‬ ‫לשנים עשר‪ ,‬תלמוד לומר וביום עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דמאן‬ ‫והטעם שהשבטים רצו להרוג את יוסף איתא‬ ‫(בבראשית רבה פרשה פ"ד‪-‬י"ד)‬ ‫דס"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום מרבי לה מוביום‬ ‫עה"פ ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא‪ ,‬אמר ר'‬ ‫השמיני ודריש וי"ו לרבויי מילה שלא בזמנה‪ ,‬ומאן דס"ל‬ ‫לוי‪ ,‬זה עתיד להשיאם לבעלים (להשתחוות לבעלים) עיי"ש‪ ,‬ופי' במתנות‬ ‫דמילה שלא בזמנה נוהגת ביום ובלילה‪ ,‬לא דריש וי"ו דוביום‪,‬‬ ‫כהונה (שם) דבעל קדריש מלשון בעלים‪ ,‬ורמז לירבעם ואחאב שבאו‬ ‫ולא מרבי לה למילה שלא בזמנה‪.‬‬ ‫מיוסף עיי"ש‪ ,‬ומבואר מזה שהשבטים ראו שעתיד לצאת ממנו‬ ‫ירבעם ודנו את יוסף ע"ש סופו‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת תמורה (דף ב‪ ,).‬יורש סומך‬ ‫(על קרבן אביו שהפרישו אביו בחייו‬ ‫ולא הספיק להקריבו עד שמת)‪ ,‬יורש ממיר (בקרבן שהפריש אביו בחייו) דברי ר'‬ ‫אולם המפרשים הקשו דהרי איתא במסכת ר"ה (דף ט"ז‪ ,):‬אמר ר'‬ ‫מאיר‪ ,‬ר' יהודה אומר‪ ,‬יורש אינו סומך ויורש אינו ממיר וכו'‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותו שעה‪ ,‬שנאמר‬ ‫מאי טעמא דר' מאיר‪ ,‬דכתיב אם המר ימיר (דהכי מצי למיכתב ואם ימיר‬ ‫כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם‪ ,‬ופירש"י ומצינו‬ ‫בהמה בבהמה‪ ,‬המר ימיר למאי הלכתא) לרבות היורש (דתמורתו תמורה)‪ ,‬ור' יהודה‬ ‫בב"ר‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬מי שעתידין בניו‬ ‫האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה‪ ,‬ומשני לרבות את האשה‬ ‫להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר וכו'‪ ,‬אמר להם השעה‬ ‫(שתמורתה תמורה ולקיא משום לאו דלא ימיר)‪ ,‬וכדתניא‪ ,‬לפי שכל הענין כולו‬ ‫צדיק הוא או רשע‪ ,‬אמרו לו צדיק‪ ,‬אמר להם באשר הוא שם‪ ,‬איני‬ ‫אינו מדבר אלא לשון זכר שנאמר לא יחליפנו (דהיינו לשון זכר ולא כתיב‬ ‫דן את העולם אלא בשעתו עיי"ש‪ ,‬וכ"כ רש"י עה"ת בפרשת וירא‬ ‫לא תחליפנו דהוי לשון נקבה) ולא ימיר אותו‪ ,‬אשה מנין‪ ,‬ת"ל ואם המר‬ ‫(עה"פ באשר הוא שם)‪ ,‬ועיין ברא"ש (שם דף י"ז‪ ):‬אהא דאיתא (שם)‪ ,‬ה' ה' אני‬ ‫ימיר (מדכתיב קרא תרי זימני) לרבות את האשה‪ ,‬ולר"מ (דאיצטריך ליה ואם המר‬ ‫הוא קודם שיחטא האדם‪ ,‬ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה‬ ‫ימיר לרבות יורש) אשה מנא ליה‪ ,‬נפקא ליה מואם (מדמצי למיכתב אם המר ימיר‬ ‫תשובה‪ ,‬והקשה הרא"ש למה צריך האדם למדת הרחמים קודם‬ ‫וכתיב ואם)‪ ,‬ור' יהודה ואם לא דריש עיי"ש‪.‬‬ ‫שיחטא‪ ,‬הרי לא חטא עדיין‪ ,‬ותי' דאעפ"י שגלוי וידוע לפניו‬ ‫שסופו לחטוא‪ ,‬מתנהג הקב"ה עמו במדת הרחמים‪ ,‬ואינו דן ע"ש‬ ‫ובזה יבואר המ דרש‪ ,‬דר"מ לשיטתו דס"ל דדרשינן וי"ו‪ ,‬ומעתה‬ ‫סופו עיי"ש‪ ,‬וא"כ קשה למה דנו השבטים את יוסף ע"ש סופו‪.‬‬ ‫ס"ל דמילה שלא בזמנה אינו נוהג אלא ביום‪ ,‬ולפי"ז אין הכרח‬ ‫ממה שהלילה היה מאיר כיום להא דכתב הפרקי דר"א דלילות‬ ‫ותירצו המפרשים דלכאורה קשה אהא דאמרינן דאין הקב"ה דן‬ ‫השלימו‪ ,‬די"ל דלכן היתה הלילה מאיר כיום כיון שהוצרכו למול‬ ‫ע"ש סופו‪ ,‬דהרי מצינו בבן סורר ומורה שנידון ע"ש סופו כדאיתא‬ ‫כדי שיוכלו לאכול מקרבן פסח‪ ,‬וקשה דאמאי יצאו ממצרים קודם‬ ‫במסכת סנהדרין (דף ע"ב‪ ,).‬תניא‪ ,‬ר' יוסי הגלילי אומר‪ ,‬וכי מפני‬ ‫הזמן‪ ,‬וע"כ דהמלאכים השלימו הזמן‪ ,‬ומעתה הטעם דהמלאכים‬ ‫שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי‪ ,‬אמרה תורה‬ ‫לא קיבלו את התורה משום דמיתה לא שייך בהם‪ ,‬ולכן בתורתו של‬ ‫יצא לבי"ד ויסקל‪ ,‬אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר‬ ‫ר' מאיר נמצא כתוב והנה טוב מאד זה המות‪ ,‬דלולי המיתה לא היו‬ ‫ומורה‪ ,‬שסוף מגמר נכסי אביו‪ ,‬ומבקש לימודו ואינו מוצא‪ ,‬ויוצא‬ ‫בני ישראל מקבלין התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק‪.‬‬ ‫לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות‪ ,‬אמרה תורה ימות זכאי ואל‬ ‫ימות חייב וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי שדנין האדם ע"ש סופו‪.‬‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני‬ ‫ובספר עיר בנימין (סי' רנ"ד) הביא בשם הגלאנטי על מגילת איכה‬ ‫הקב"ה רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד‬ ‫ליישב‪ ,‬דבאמת אין דנין ע"ש סופו‪ ,‬ושאני בן סורר ומורה‪ ,‬כי‬ ‫ועדיין לא שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב‪-‬יא) הנה הסתיו‬ ‫מלוה ישינה יש להקב"ה עליו‪ ,‬שהוא נולד מאיסורי ביאה מיפת‬ ‫עבר‪ ,‬ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו השלים‬ ‫תואר במלחמה ולכן נידון ע"ש סופו עיי"ש‪ ,‬ונמצא דמי שנולד‬ ‫הגלות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫מאיסורי ביאה דנין אותו ע"ש סופו‪ ,‬ולכן שפיר דנו השבטים‬ ‫את יוסף ע"ש סופו‪ ,‬כיון שנולד מביאה אסורה‪ ,‬דיעקב נשא‬ ‫אך איתא במסכת שבת (דף י‪ ,):‬אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר‬ ‫שתי אחיות ולאה נישאת קודם לרחל‪ ,‬ונישואי רחל היה‬ ‫גוריא אמר רב‪ ,‬לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים‪ ,‬שבשביל‬ ‫באיסור‪ ,‬ולכן יוסף שנולד מרחל שהיתה ביאה אסורה‪ ,‬שפיר‬ ‫משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו‪,‬‬ ‫דנוהו השבטים ע"ש סופו‪[ ,‬ועיין בספר יושב אהלים (פרשת וישב‬ ‫נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש‪,‬‬ ‫עמוד פ"ו)‪ ,‬ובספר שם משמואל עה"ת (פרשת וישב)‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג)‪ ,‬ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ז‬ ‫ואיתא במסכת נדה (דף ל"ה;)‪ ,‬תניא‪ ,‬היה ר' מאיר אומר מפני מה‬ ‫אמנם הרמב"ן (פרשת תולדות) כתב הטעם דלקח יעקב שתי אחיות‬ ‫אמרה תורה נדה לשבעה וכו' עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר תורת‬ ‫אף דעתידה התורה לאסור‪ ,‬משום דהאבות לא קיימו התורה‬ ‫השלמים (סי' קפ"ג סק"ד) דר' מאיר ס"ל דרשינן טעמא דקרא‬ ‫אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל‪ ,‬ולכן לקח יעקב שתי אחיות‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספר משביר בר עה"ת (פרשת וירא)‪.‬‬ ‫בחו"ל‪ ,‬וגם עמרם לקח את יוכבד דודתו בחו"ל עיי"ש‪,‬‬ ‫ולפי"ז לא חטא יעקב במה שנשא השתי אחיות‪ ,‬ולפי"ז חטאו‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דר"מ לשיטתו דס"ל דרשינן טעמא‬ ‫השבטים במכירת יוסף‪ ,‬דכיון דבחו"ל לא שמרו האבות את‬ ‫דקרא‪ ,‬ויוסף לא בא מביאה פסולה‪ ,‬ובכה"ג אין דנין ע"ש‬ ‫התורה‪ ,‬וליכא איסור דשתי אחיות‪ ,‬ולא נולד יוסף באיסור‪,‬‬ ‫סופו וחטאו השבטים במה שמכרו את יוסף‪ ,‬וי"ל דקושי‬ ‫ולא היה להשבטים לדון את יוסף ע"ש סופו‪.‬‬ ‫השעבוד היתה בשביל חטא דמכירת יוסף‪ ,‬ולפי"ז לא שייך‬ ‫לומר דקושי השעבוד השלים הזמן‪ ,‬וקשה דאמאי יצאו‬ ‫ובספר חמודי צבי (פרשת ויחי) כתב‪ ,‬דאף אי נימא דיעקב לא‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬וע"כ דהמלאכים השלימו הזמן‪ ,‬ומעתה‬ ‫חטא בשתי אחיות כיון שנשאן בחו"ל‪ ,‬עכ"ז י"ל דלענין זה‬ ‫הטעם דהמלאכים לא קיבלו את התורה משום דמיתה לא‬ ‫הוי ביאה אסורה שיכולים לדון את יוסף ע"ש סופו‪ ,‬כמו‬ ‫שייך בהם‪ ,‬ולכן בתורתו של ר' מאיר נמצא כתוב והנה טוב‬ ‫שמצינו בבן סורר ומורה דאף שאביו נשא בהיתר היפת תואר‪,‬‬ ‫מאד זה המות‪ ,‬דלולי המיתה לא היו בני ישראל מקבלין‬ ‫מ"מ כיון שבעצם היא אסורה‪ ,‬ורק שהתורה התירתו בעת‬ ‫התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק‪.‬‬ ‫מלחמה‪ ,‬נחשב הבן כנולד באיסור ודנין אותו ע"ש סופו‪ ,‬ה"ה‬ ‫י"ל גבי יעקב דאף שבהיתר נשא את רחל מ"מ כלפי זה נחשב‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דבספר מגלה עמוקות (סו"פ שמות) כתב‪ ,‬דלכן יצאו‬ ‫יוסף כנולד באיסור דיכולים לדונו ע"ש סופו עיי"ש‪ ,‬ומוכח‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬משום דשאר גליות משלימין הזמן‬ ‫מזה דאפילו אי אמרינן דיעקב לא חטא בשתי אחיות משום‬ ‫עיי"ש‪ ,‬אמנם י"ל‪ ,‬לפימ"ש הרמב"ן (בראשית י"ב‪-‬י) עה"פ ויהי‬ ‫דבחו"ל לא שמר את התורה‪ ,‬עדיין היה אפשר לדון את יוסף‬ ‫רעב בארץ וז"ל‪ ,‬ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה‬ ‫ע"ש סופו‪.‬‬ ‫שהביא אשתו הצדיקת במכשול עון מפני פחדו כי יהרגוהו‬ ‫וכו'‪ ,‬ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד‬ ‫אך בספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב‬ ‫פרעה‪ ,‬במקום המשפט שמה הרשע והחטא עיי"ש‪ ,‬מבואר‬ ‫ליישב‪ ,‬עפימש"כ הרמב"ן בפרשת אחרי (פרשה י"ח‪-‬י"ח) עה"פ‬ ‫מזה דעיקר גזירת הגלות היתה שיהיו דוקא במצרים‪ ,‬ולא‬ ‫ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל‪ ,‬ובכאן יפרש‬ ‫שייך לומר דשאר הגליות ישלימו הזמן ‪.‬‬ ‫הכתוב טעם האיסור‪ ,‬יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל‬ ‫אחותה לצרור אותן זו לזו‪ ,‬כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו‬ ‫ואיתא במסכת מגילה (דף ט"ו‪ ,).‬אשר לא כדת‪ ,‬אמר ר' אבא‪,‬‬ ‫את זו לא שתהיינה צרות עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא‬ ‫שלא כדת כל יום ויום‪ ,‬שבכל יום ויום עד עכשיו (נבעלתי)‬ ‫לצרור שאינה צרה לחברתה שרי‪ ,‬וא"כ אצל רחל ולאה לא‬ ‫באונס‪ ,‬ועכשיו (מכאן ואילך) ברצון‪ ,‬וכאשר אבדתי אבדתי‪ ,‬כשם‬ ‫היה שום חשש שיהיו צרות זל"ז‪ ,‬שהרי רחל עצמה מסרה‬ ‫שאבדתי מבית אבא‪ ,‬כך אובד ממך (ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה‬ ‫הסימנים ללאה כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ג‪ ,):‬ובודאי שלא‬ ‫מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה)‪ ,‬והקשו התוס' (ד"ה) כשם‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫היתה שנאה ביניהם‪ ,‬וליכא לצרור לגבייהו‪ ,‬ובכה"ג שרי גם‬ ‫אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫ב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה גם זה קשה על אברהם אבינו‪ ,‬דאמאי לא גירש את‬ ‫שרה‪ ,‬דהלא בב"נ מהני גירושין‪ ,‬עיין בספר מקרא מפורש‬ ‫וכתב בס' יושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים)‪ ,‬דזהו רק למאן דס"ל‬ ‫(פרשת לך‪-‬לך)‪.‬‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי‬ ‫אחיות הוא משום שלא יהיו צרות זו לזו‪ ,‬והיכא דלא שייך‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא במסכת גיטין (דף צ‪ ,).‬בית שמאי אומרים‪,‬‬ ‫הטעם לא שייך האיסור‪ ,‬משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן‬ ‫לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה דבר ערוה‪,‬‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬אין לחלק וגם היכא שי"ל דאוהבות זו את זו‪,‬‬ ‫שנאמר כי מצא בה ערות דבר‪ ,‬ובית הלל אומרים אפילו‬ ‫ג"כ יש איסור דב' אחיות עיי"ש‪.‬‬ ‫הקדיחה תבשילו‪ ,‬שנאמר כי מצא בה ערות דבר (ולא כתוב דבר‬ ‫ערוה‪ ,‬ש"מ דהכי קאמר או ערוה או שאר דבר סרחון) עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫ולפי"ז י"ל דהשבטים ס"ל דהטעם דנשא יעקב שתי אחיות‪,‬‬ ‫דלשיטת בית הלל דס"ל דאדם רשאי לגרש את אשתו אפילו‬ ‫משום דבחו"ל לא שמרו האבות את התורה‪ ,‬אך מ"מ יש בזה‬ ‫הקדיחה תבשילו ולאו דוקא אם מצא בה ערות דבר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫איזה פגם דיהא יוסף נחשב כנולד באיסור‪ ,‬ולכן דנו אותו‬ ‫שפיר היה לאברהם אבינו עצה לגרשה‪ ,‬אבל לב"ש דס"ל לא‬ ‫ע"ש סופו‪ ,‬ורצו להרוג את יוסף‪ ,‬אך אי נימא דלכן נשא יעקב‬ ‫יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר‪ ,‬שוב לא‬ ‫השתי אחיות משום דכאן לא שייך האיסור דשתי אחיות‪,‬‬ ‫היה בידו לגרשה‪ ,‬ולפי"ז אין פגם במה שביקש משרה‬ ‫ולפי"ז ליכא שום נדנוד איסור דשתי אחיות‪ ,‬ולפי"ז היה‬ ‫שתאמר אחותי את‪.‬‬ ‫אסור להשבטים לדונו ע"ש סופו‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ח‬ ‫הוא נתון למרותה‪ ,‬ומעתה מה הואיל לו באמרו שהיא נתנה‬ ‫ואיתא בברכות (דף י"ז‪ ,).‬ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב‬ ‫לו‪ ,‬הרי הוא נצטווה מהשי"ת שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬והיה‬ ‫אמר הכי‪ ,‬סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה‬ ‫לו לעמוד על המשמר לבלתי לעבור על הציווי‪.‬‬ ‫הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת‬ ‫רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם‪,‬‬ ‫אך ברש"י (שם) הביא מה שדרשו חז"ל עוד‪ ,‬דלכן כתיב‬ ‫ובמסורת הש"ס ציין לגירסת העין יעקב ע"ז‪ ,‬אמר ר' יוחנן כי‬ ‫וכבשה חסר ללמדך שהאיש דדרכו לכבוש מצווה על מצווץ‬ ‫הוה מסיים ר' מאיר ספרא דאיוב אמר הכי וכו'‪ ,‬ועיי"ש בעץ‬ ‫פו"ר ולא האשה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דבאותה שעה עדיין לא‬ ‫יוסף שהביא מהסמיכות חכמים והצל"ח שגירסת העין יעקב‬ ‫ניתן לאדה"ר הכוח להיות שורר בביתו ולשלוט בה‪.‬‬ ‫עיקר‪ ,‬ובעיון יעקב ביאר דר' מאיר אזיל בזה לשיטתו‪ ,‬והיינו‬ ‫דמספר איוב שהיה איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע וכו'‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ה‪ ,):‬האיש מצווה על פו"ר אבל לא‬ ‫מוכח דיש יסורין בלא עון וה"ה דיש מיתה בלא חטא‪ ,‬דהא‬ ‫האשה‪ ,‬ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך‬ ‫בהא תליא כמש"כ בחי' לשבת שם עיי"ש‪.‬‬ ‫אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬וכתב בספר נחלת בנימין‬ ‫(מצוה א' אות ז') ‪ ,‬דפלוגתתם תליא בהא דפליגי במסכת ברכות (דף‬ ‫וכתב בספר שמנה לחמו דרוש להספד (פרק י"ב)‪ ,‬דפלוגתת בית‬ ‫ס"א‪ ).‬ובמסכת עירובין (דף י"ח‪ ).‬בקרא ויבן ה' את הצלע‪ ,‬חד אמר‬ ‫שמאי ובית הלל הנ"ל תליא אי ס"ל דיש מיתה בלא חטא או‬ ‫דו פרצופין נבראו (היינו דמיד בתחילה נברא אדה"ר בצורת זכר ונקבה ואח"כ חלקו‬ ‫אין מיתה בלא חטא‪ ,‬דאיתא בזוה"ק (פרשת משפטים) דפרידת‬ ‫הקב"ה לשנים)‪ ,‬וחד אמר שמן הזנב נבראה (היינו שמתחלה נברא רק בפרצוף‬ ‫הנשמה מן הגוף הוא כמו בעל המגרש את אשתו‪ ,‬דהגוף‬ ‫אחד ומן הזנב שנברא עמו נבראת חוה)‪ ,‬עפי"ד חז"ל בבראשית רבה (פרשה י"ד‪-‬‬ ‫מכונה בשם איש והנשמה דוגמת אשה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ב"ש‬ ‫ח) דאדם נברא ממקום המזבח‪ ,‬ומשם נעשה גופו‪ ,‬והאי עפרא‬ ‫דס"ל דאין אדם רשאי לגרש את אשתו אלא א"כ מצא בה‬ ‫היה ממקום המקודש מקום המזבח‪ ,‬אשר הוא קודש הקדשים‬ ‫ערות דבר ה"ה דס"ל דאין מיתה בלא חטא‪ ,‬וב"ה דס"ל‬ ‫כי עליו יקריבו בני ישראל את זבחיהם לה'‪ ,‬א"כ עליו על‬ ‫דרשאי אדם לגרש את אשתו אף אם לא מצא בה דבר עבירה‬ ‫האדם לשלם קרן וחומש כי מעל בהקדש‪ ,‬ולכך צוה ה' לאדם‬ ‫ה"ה גבי מיתה דאמרינן יש מיתה בלא חטא עיי"ש‪.‬‬ ‫לפרות ולרבות ולהעמיד תולדות לעבודת המלך מלכו של‬ ‫עולם‪ ,‬והמה הוספת החומש שמוסיף‪ ,‬ולכך ס"ל לחד מ"ד‬ ‫ומעתה יבואר דברי המדרש‪ ,‬בתורתו של ר"מ דס"ל יש מיתה‬ ‫דמצות פו"ר הוא ב' זכרים וב' נקיבות‪ ,‬והאדם עם אשתו הוא‬ ‫בלא חטא‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דאדם רשאי לגרש את אשתו אפילו‬ ‫גוף אחד‪ ,‬נמצא הם חמשה‪ ,‬והאי עפרא שהיה ממקום המזבח‬ ‫הקדיחה תבשילו ולאו דוקא אם מצא בה ערות דבר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫אין לו רק קדושת בדק הבית‪ ,‬ואנן קיי"ל במסכת מעילה (דף‬ ‫שפיר היה לאברהם אבינו עצה לגרשה‪ ,‬ולפי"ז איכא פגם במה‬ ‫י"ט‪ ):‬דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת‪ ,‬ולכך‬ ‫שביקש משרה שתאמר אחותי את‪ ,‬ולפי"ז הגלות בעינן שיהיה‬ ‫נשים פטורות מפו"ר‪ ,‬כי מאיש לוקחה זאת‪ ,‬וביצירת אדם‬ ‫במצרים דייקא‪ ,‬ואי"ל דשאר גליות ישלימו הזמן‪ ,‬וע"כ‬ ‫בשר ודם מאדמה כבר יצא האדמה לחולין‪ ,‬ועליו לשלם‬ ‫דהמלאכים השלימו הזמן‪ ,‬ומעתה הטעם דהמלאכים לא קיבלו‬ ‫ההקדש ולא האשה‪ ,‬ומשו"ה נשים פטורות מפו"ר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫את התורה משום דמיתה לא שייך בהם‪ ,‬ולכן בתורתו של ר'‬ ‫למ"ד דדו פרצופין נבראו ע"כ דס"ל כמ"ד דנשים מצוות‬ ‫מאיר נמצא כתוב והנה טוב מאד זה המות‪ ,‬דלולי המיתה לא‬ ‫אמ"ע דפו"ר‪ ,‬כיון דחוה כמו כן נבראה עפר מאדמה כמו‬ ‫היו בני ישראל מקבלין התורה וכמש"כ העיר דוד ודו"ק‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬ועל שניהם לשלם הקרן והחומש‪ ,‬אבל למ"ד דמצלע‬ ‫נבראת אז י"ל דנשים פטורות ממ"ע דפו"ר עיי"ש‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובספר נפתלי שבע רצון (פרשת תזריע) כתב לחדש‪ ,‬דאי ס"ל דו‬ ‫ויאמר האדם האשה אשר נתתי עמדי הוא נתנה לי‬ ‫פרצופין נבראו‪ ,‬אז גם אשה מצווה אפו"ר דלשניהם נאמר‬ ‫מן העץ ואוכל‪ :‬וכתב האור החיים הקדוש וז"ל‪ ,‬צריך לדעת‬ ‫פרו ורבו‪ ,‬אבל למ"ד דנבראו פרצוף וזנב והזכר נברא ראשון‪,‬‬ ‫מה מענה בלשונו בתשובת האשה וגו'‪ ,‬אפילו קל שבקלים‬ ‫ס"ל דרק האיש מצווה על פו"ר דמה"ט נברא הזכר תחלה‬ ‫לא ישיב תשובה כזה‪ ,‬ומכל שכן למלך גדול עכ"ל‪.‬‬ ‫להורות שהוא לבד מצווה במצוה זו עיי"ש‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דלכאורה צריך להבין מה שאדם הראשון תלה‬ ‫ואיתא בברכות (שם)‪ ,‬דרש רב נחמן בר רב חסדא‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫האשמה על חוה שהיא פיתתה אותו ונתנה לו לאכול ולא היה‬ ‫וייצר ה' אלקים את האדם בשני יודי"ן‪ ,‬שני יצרים ברא‬ ‫יכול לעמוד כנגדה‪ ,‬ולכאורה מה התנצלות היא זו‪ ,‬הלא דרשו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אחד יצר טוב ואחד יצר רע‪ ,‬מתקיף לה רב נחמן בר‬ ‫חז"ל והובא ברש"י עה"פ ומלאו את הארץ וכבשה וגו'‪,‬‬ ‫רב יצחק‪ ,‬אלא מעתה בהמה דלא כתיב בה וייצר לית ליה‬ ‫וכבשה חסר וי"ו ללמדך שהזכר כובש כובש את הנקבה שלא‬ ‫יצרא‪ ,‬והא קא חזינן דמזקא (שמזקת) ונשכא ובעטא‪ ,‬אלא כדר'‬ ‫תהא יצאנית עיי"ש‪ ,‬א"כ ניתן הכח לאדם למשול בה שתהא‬ ‫ירמיה בן אלעזר‪ ,‬דאמר ר' ירמיה בן אלעזר‪ ,‬דו פרצופין ברא‬ ‫היא נתונה למרותו ולא תהא ההנהגה והסמכות‪ ,‬ולא שיהא‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף ט‬ ‫דרק היכא דכתיב לא יאכל אמרינן דגם איסור הנאה במשמע‬ ‫הקב"ה באדם הראשון‬ ‫(שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו‬ ‫לא קשה מידי כמובן‪.‬‬ ‫(לשון צורה דהיינו שני‬ ‫לשנים ועשה מן האחד חוה)‪ ,‬שנאמר אחור וקדם צרתני‬ ‫פרצופין) עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר בית האוצר (כלל קפ"ג אות י"ג) כתב‪ ,‬דפלוגתת חזקיה ור'‬ ‫אבהו הנ"ל‪ ,‬תליא אי ס"ל יש אם למקרא או יש אם למסורת‪,‬‬ ‫וכתב בספר אמרתי אחכמה (דף ל"ז‪ ,):‬דזה תליא אי יש אם‬ ‫דאיתא במסכת פסחים (דף פ"ו‪" ).‬על הבתים אשר יאכלו אותו‬ ‫למקרא או למסורת‪ ,‬דהכתיב הוא בשני יודי"ן וייצר‪ ,‬משא"כ‬ ‫בהם" מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות‪( ,‬פירש"י על הבתים אשר‬ ‫הקרי הוא בחד יו"ד לחוד‪ ,‬ומעתה למ"ד יש אם למסורת‬ ‫יאכלו אותו‪ ,‬משמע שני בני אדם אוכלין פסח א' בשני בתים‪ ,‬דכתיב יאכלו שנים‪ ,‬אותו חד פסח‪,‬‬ ‫ואיכא ב' יודי"ן‪ ,‬אז יש לדרוש דהוה ב' יצירות ודו פרצופין‬ ‫בתים שנים) יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות‪ ,‬ת"ל בבית‬ ‫נבראו‪ ,‬משא"כ למ"ד יש אם למקרא והוה בחד יו"ד אז‬ ‫אחד יאכל‪[ ,‬פירש"י (ד"ה יכול יהא בא"ד) ור' יהודה סבר יש אם‬ ‫אמרינן דמצלע נבראת עכ"ד‪.‬‬ ‫למסורת כדלקמן‪ ,‬יאכל כתיב (בחול"ם אחר היו"ד) משמע אדם א'‬ ‫אוכלו בבית א' ולא בשני בתים‪ ,‬אבל גבי אוכלים הרבה כתיב‬ ‫ובספר אור יצחק להרה"ק מראדויל זי"ע כתב‬ ‫(עה"פ הנ"ל)‬ ‫בתים הרבה] דברי רבי יהודה‪.‬‬ ‫דלכאורה תמוה תשובת אדה"ר‪ ,‬דלמי היה לו לשמוע אם‬ ‫להשי"ת או לאשתו ומה זה התירוץ‪ ,‬ועוד אשר נתת לי הול"ל‬ ‫ר' שמעון אומר "על הבתים אשר יאכלו אותו בהם"‪ ,‬מלמד‬ ‫מה זה עמדי‪ ,‬ומביא מה שגילה לו אביו הרה"ק ר' יחיאל‬ ‫שהאוכל אוכל בשתי מקומות‪[ ,‬פירש"י‪ ,‬ויאכלו דכתיב בקרא‬ ‫מיכל מזלאטשוב זי"ע בחלום לילה וז"ל‪ ,‬ואגלה לכם סוד‬ ‫אכל חד וחד מאוכלין קאי] יכול יהא נאכל בשתי חבורות‪,‬‬ ‫גדול שגילה לי אבי הקדוש ז"ל בחלום‪ ,‬אחיי ידידיי זאת‬ ‫ת"ל בבית אחד יאכל‪[ ,‬פירש"י‪ ,‬וקסבר יש אם למקרא (וקרינן‬ ‫בקשתי מכם שלא תפנו אל עריבות מתיקת הפשט שיש‬ ‫יאכל בציר"י) יאכל אפסח קאי ולא אגברי‪ ,‬כלומר‪ ,‬עיקר תחילת‬ ‫בהסוד‪ ,‬אמת שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים‪ ,‬אך רצוני‬ ‫אכילתו תהא בחבורה אחת‪ ,‬ולא יתחלק לשתי חבורות‪ ,‬אבל‬ ‫שתקחו הדברים לעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא‪ ,‬דלא קפיד רחמנא‬ ‫קידושין (דף ב‪ ,).‬האשה נקנית בג' דרכים וכו'‪ ,‬וקיים אדם‬ ‫אלא אעיקר תחילת אכילה‪ ,‬מדקרינן יאכל (בציר"י) אפסח‪ ,‬ולא‬ ‫הראשון התורה כולה‪ ,‬ולמה לא רמזה התורה במה קידש אדם‬ ‫יאכל בחול"ם] במאי קמיפלגי‪ ,‬ר"י סבר יש אם למסורת‪ ,‬ור'‬ ‫הראשון את חוה‪ ,‬ואם תאמר בביאה‪ ,‬הרי איתא במסכת‬ ‫שמעון סבר יש אם למקרא‪ ,‬עכ"ד הגמ' עיי"ש‪.‬‬ ‫קידושין (דף י"ב‪ ):‬רב מנגיד מאן דמקדש בביאה‪ ,‬ובודאי רמוזים‬ ‫הקידושין באיזה פסוק‪.‬‬ ‫ומתבאר מזה דבכל מקום שאנו רוצים ללמוד דין מתיבת‬ ‫יאכל מהא דקרינן בציר"י‪ ,‬ל"ש ללמוד רק למ"ד יש אם‬ ‫והנראה דאיתא במסכת קידושין (דף ז‪ ,).‬כשהאשה נתנה לאיש‬ ‫למקרא דלדידיה שפיר יש ללמוד מהקרי בציר"י‪ ,‬משא"כ‬ ‫כסף או שוה כסף‪ ,‬ואמרה הריני מקודשת לך בכסף או בשטר‬ ‫למ"ד יש אם למסורת והמסורת הוא יאכל בחול"ם‪ ,‬לא ילפינן‬ ‫כסף‪ ,‬באדם חשוב הרי זו מקודשת בהאי הנאה שקיבל ממנה‪,‬‬ ‫מידי מהקרי בציר"י‪ ,‬דהרי יש אם למסורת והקרי לא דרשינן‪,‬‬ ‫וזה שגילה לי אבי ז"ל‪ ,‬שחוה נתנה לו פירות מעץ הדעת‬ ‫וא"כ ה"ה בדרשא דדריש חזקיה מלא יאכל בצירי דמשמע‬ ‫בתורת קידושין‪ ,‬וזה הרמז קידושין של אדם הראשון שנאמר‬ ‫דאסור בהנאה‪ ,‬יתכן רק אי ס"ל יש אם למקרא‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫ותקח מפריו ותאכל‪ ,‬וקיחה הוא לשון קידושין‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫ס"ל יש אם למסורת אמרינן דהכתיב הוא יאכל בחול"ם‪,‬‬ ‫במסכת קידושין (דף ב‪ ).‬גמר קיחה קיחה משדה עפרון‪ ,‬ולזה‬ ‫ול"ש ללמוד מזה דאסור בהנאה‪[ ,‬ועיי"ש ברש"י פסחים (דף‬ ‫כיון באמרו האשה אשר נתתי עמדי היינו בהשוואה‪ ,‬ולא היה‬ ‫כ"א‪ :‬ד"ה לא יאכל) שכ' "מדקרינא" לא יאכל עכ"ל‪ ,‬ומוכח להדיא‬ ‫לי במה לקדש אותה ולומר לה הרי את מקודשת לי מטעם‬ ‫דהלימוד הוא מהקרי‪ ,‬וע"כ דקאי למ"ד יש אם למקרא] ולכן‬ ‫שהגן עדן היה של שניהם בשותפות‪ ,‬ולכך היא נתנה לי מן‬ ‫לא דריש ר' אבהו מלא יאכל דס"ל יש אם למסורת והמסורת‬ ‫העץ שהוא מן ההפקר שתהיה מקודשת לי עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא לא יאכל בחול"ם‪ ,‬ולכן הוצרך לומר דבכ"מ שנאמר לא‬ ‫תאכל וכו'‪ ,‬אף איסור הנאה במשמע‪ ,‬עכ"ד הבית האוצר‪.‬‬ ‫ובהג"ה שם העירו דלכאורה קשה ע"ז‪ ,‬מהא דאיתא במסכת‬ ‫קידושין (דף נ"ו‪ ,):‬המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת‪ ,‬וכן‬ ‫ובזה יבואר מה שאמר אדה"ר‪ ,‬האשה אשר נתתי עמדי‪,‬‬ ‫נפסק בשו"ע אהע"ז (סי' כ"ח סעיף כ"א)‪ ,‬וא"כ הא הרמב"ם כתב‬ ‫ובאופן שנתקדשה ע"י שנתנה לי פירות מעץ הדעת בתורת‬ ‫בהל' מאכלות אסורות (פ"ח הט"ו) דקיי"ל כר' אבהו במסכת‬ ‫קידושין‪ ,‬ע"כ דקיי"ל כחזקיה דלא תאכל אינו כולל איסור‬ ‫פסחים (דף כ"א‪ ,):‬כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד‬ ‫הנאה‪ ,‬ומעתה ס"ל יש אם למקרא‪ ,‬וחוה מצלע נבראת‪ ,‬ואשה‬ ‫איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע‪ ,‬וא"כ בעץ הדעת‬ ‫פטורה ממצוות פו"ר‪ ,‬וע"ז אתיא קרא וכבשה‪ ,‬ומעתה שפיר‬ ‫דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‪ ,‬אחד איסור‬ ‫מהני ההתנצלות דאין האשמה תלוי בו כיון שחוה נתנה לו‬ ‫אכילה ואחד איסור הנאה במשמע‪ ,‬וא"כ קשה דהאיך‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫נתקדשה חוה באיסורי הנאה עכ"ק‪ ,‬אך לשיטת חזקיה דס"ל‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף י‬ ‫שליח וכתב לו הרשאה‪ ,‬דלאו כל כמיניה לזכות לזה ולחוב‬ ‫ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא‪ :‬הן גרשת אותי‬ ‫לאחרים‪ ,‬ועל אותן אחרים לא כתב לו הרשאה‬ ‫(ובפלפולא חריפתא‬ ‫היום מעל פני האדמה וגו'‪ :‬ואיתא במדרש רבה (כ"ב‪-‬י"א)‪,‬‬ ‫פירוש כלומר אינו יכול לכתוב לו הרשאה) ואין יד השליח כיד המשלח לחוב‬ ‫הן גרשת‪ ,‬אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני‬ ‫לאחרים כדמוכח בכתובות גבי יימר בר חשו וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והוא פלא דמה שייכות יש לענין דידיה עם אדה"ר‪.‬‬ ‫ובמסכת גיטין (פ"א סי' י"ג) כתב הרא"ש וז"ל‪ ,‬ואפילו עשאו‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במד"ר שמות (פרשה כ"ח‪-‬א)‪ ,‬עלית למרום‬ ‫הבעל חוב שליח לתפוס לא קנה‪ ,‬ולא דמי להאי דאמר‬ ‫שבית שבי‪ ,‬מהו עלית‪ ,‬נתעלית נתגששת עם המלאכים של‬ ‫בעלמא שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬דלאו כל כמיניה לשוויה‬ ‫מעלה וכו'‪ ,‬א"ר ברכיה‪ ,‬הלוחות היו ארכן ששה טפחים‪,‬‬ ‫שליח כדי לחוב לאחרים עיי"ש‪ ,‬ומבואר מזה דמה שאדם‬ ‫כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם שני טפחים‪ ,‬ובידו של‬ ‫יכול לעשות שליח‪ ,‬היינו רק לזכותו אבל לעשות שליח‬ ‫משה שני טפחים‪ ,‬ושני טפחים היו מפרישין בין יד ליד‬ ‫לחייב אחרים זה אינו יכול‪ ,‬אף דהמשלח בעצמו יש בידו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכן איתא בירושלמי תענית (פ"ד ה"ה)‪ ,‬ר' שמואל בר‬ ‫לחייב אחרים מ"מ אינו יכול להעביר בזה כוחו לשליח‪.‬‬ ‫נחמן בשם ר' יונתן‪ ,‬הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן‬ ‫שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים‬ ‫ולפי"ז קשה כיצד זכה משה ולקח התורה בעבור ישראל‪,‬‬ ‫וטפחיים ריוח באמצע‪ ,‬כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש‬ ‫כיון דגם המלאכים בקשו לקבל התורה הוה דינו כתופס‬ ‫הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן‬ ‫לבעל חוב במקום שחב לאחרים‪ ,‬וקיי"ל במסכת ב"מ (דף י‪).‬‬ ‫ממנו‪ ,‬הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה‬ ‫דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה עכ"ק‬ ‫ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי (יהא שלמא ליד דגברה יותר ממני)‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ר' יוחנן בשם ר' יוסה בר אביי א"ל הלוחות היו מבקשין‬ ‫לפרוח והיה משה תופשן דכתיב ואתפש בשני הלוחות‬ ‫אמנם בספר יד אהרן עה"ת (פ'רשת פרה) כתב‪ ,‬דל"ש טענת בר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומבואר מזה שמשה תפס מעצמו את התורה בעבור‬ ‫מצרא‪ ,‬דלישראל יש טענת רוב שקבלנו התורה לקיימה בגוף‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ונפש במחשבה ומעשה‪ ,‬ולגבי מלאה"ש אין מעשה נוהגת‬ ‫אצלם כדאיתא בשבת (דף פ"ח‪ ):‬כלום יצה"ר ואכילה ושתיה יש‬ ‫והקשה בספר נחלת בנימין (מצוה כ"ד אות כ"ג)‪ ,‬דאיתא בב"מ (י‪,).‬‬ ‫ביניכם וכו' עיי"ש‪ ,‬והגם שיש להם טענת חזקה שהתורה‬ ‫רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרווייהו‪ ,‬המגביה מציאה לחבירו‬ ‫היתה גנוזה בשמים וכמ"ש שם בגמרא שמלאה"ש טענו‬ ‫לא קנה חבירו‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬הוי תופס לבעל חוב במקום‬ ‫חמדה גנוזה שגנוזה לך בשמים תתקע"ד דורות אתה מבקש‬ ‫שחב לאחרים והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא‬ ‫ליתנה לבו"ד וכו' הרי שהיו טוענין שהם מוחזקים מכבר‪,‬‬ ‫קנה‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל‬ ‫אמנם הא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף כמ"ש התוס' ראיה‬ ‫חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם עד שלא יתפסנו בעל חוב‬ ‫מפרה אדומה עיין תוס' מסכת חולין (דף י"א‪ ).‬ד"ה מנא עכ"ד‪,‬‬ ‫אחר ונמצא תופס זה חב בתפיסתו זאת את הנושים האחרים‬ ‫וכיון דלא היה להם שום טענה ל"ש כאן תופס לבע"ח‬ ‫לא קנה‪ ,‬כדאמר בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ‬ ‫במקום שחב לאחריני‪.‬‬ ‫מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו הנושה שליח לתפוס‬ ‫עכ"ל‪ ,‬מבואר מזה שיטת רש"י דהיכא דעשאו שליח קנה‬ ‫ובספר ילקוט הגרשוני (אות ד') כתב לחדש‪ ,‬דר"ש דס"ל‬ ‫התופס אף היכא דהוי חב לאחרים‪.‬‬ ‫דדרשינן טעמא דקרא סובר דרובא וחזקה חזקה עדיף‪ ,‬דכתב‬ ‫וז"ל‪ ,‬ושמעתי בשם הגה"ק היש"מ זצ"ל דלר"ש דדרש‬ ‫והתוס' (ד"ה תופס) כתבו‪ ,‬דמה שפירש"י משום דלא עשאו‬ ‫טעמא דקרא ל"צ למילף רוב מפרה אדומה או מרישא של‬ ‫שליח אין נראה‪ ,‬דבפרק הכותב במסכת כתובות (דף פ"ד‪):‬‬ ‫עולה‪ ,‬דלדידיה מוכח רובא דליתא קמן גם מסנהדרין‪,‬‬ ‫איתא‪ ,‬יימר בר חשו הוי מסיק ביה זוזי בההוא גברא‪ ,‬שכיב‬ ‫דטעמא מאי אמרה התורה אחרי רבים להטות משום דרוב‬ ‫(הלוה) ושביק ארבא (ספינה)‪ ,‬א"ל (יימר) לשלוחיה זיל תפסה‬ ‫פעמים הרוב מכוון יותר אל האמת מן המיעוט‪ ,‬א"כ באחרי‬ ‫ניהליה‪ ,‬אזל תפסה‪ ,‬פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב‬ ‫רבים להטות גופא נכלל גם רובא דליתא קמן‪.‬‬ ‫יהושע‪ ,‬א"ל את תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ואמר ר'‬ ‫יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה וכו'‬ ‫ויישב בזה קו' התוס' במסכת חולין (דף י"א‪ ).‬דמנ"ל לר"ש‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומוכח להדיא דאפילו בכה"ג דעשאו שליח אמרינן‬ ‫דטריפות פוסל בפרה‪ ,‬הא כיון דמכשיר פרה ביוצא דופן ע"כ‬ ‫הך דינא דהתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה‬ ‫דלי"ל חטאת קריה רחמנא עיי"ש‪ ,‬ולכאורה מאי הקשו‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫התוס' דילמא אה"נ לר"ש גם טריפה כשר בפרה‪ ,‬אלא‬ ‫דקושית התוס' קאי לרבה בר שילא דיליף רוב מפרה אדומה‬ ‫וכ"כ הרא"ש במסכת ב"מ (פ"א סי' כ"ז) וז"ל‪ ,‬וכל התופס לבעל‬ ‫ע"כ הקשו התוס' היאך יליף רבה בר שילא רוב מפרה‬ ‫חוב במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו עשאו בעל חוב‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף יא‬ ‫ל"ב‪ , ):‬ואם ימחל ויוותר על כבודו שוב לא תהא אימתו מוטלת‬ ‫אדומה הא אכתי לר"ש מנ"ל דאזלינן בתר רוב‪ ,‬ואי"ל דיליף‬ ‫על הבריות‪ ,‬אך כ"ז שייך רק במלך בשר ודם‪ ,‬משא"כ במלך‬ ‫לה מפרה אדומה דמנ"ל לר"ש דטריפות פסול בפרה‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬אדרבה ואדרבה דייקא עי"ז שהקב"ה‬ ‫ניחא די"ל באמת דלר"ש טריפה כשר בפרה‪ ,‬ואי דתקשי‬ ‫טוב וסלח למודים ועוזבים ושבים אליו‪ ,‬בכך אימתו מוטלת‬ ‫לפי"ז מנ"ל דאזלינן בתר רוב‪ ,‬ז"א דאליבא דר"ש דדריש‬ ‫ביותר‪ ,‬וכנודע דברי העקרים (מאמר ד' פכ"ו) לפרש הפסוק כי עמך‬ ‫טעמא דקרא ל"צ כלל ילפותא על רוב דילפינן רובא דליתא‬ ‫הסליחה למען תורא‪ ,‬דלכאורה אינו מגיע להאדם עונש על‬ ‫קמן ג"כ מסנהדרין‪.‬‬ ‫חטאו כי היצה"ר בוער בקרבו וכאנוס הוא‪.‬‬ ‫ומעתה לפימ"ש התוס' בשם רבינו חיים כהן‪ ,‬דרובא וחזקה‬ ‫אך יען שהקב"ה מקבל השבים אליו ואין לך אדם שאין לו‬ ‫רובא עדיף ילפינן מפרה אדומה‪ ,‬אליבא דר"ש י"ל דלא‬ ‫שעה לשוב‪ ,‬ואם עם כל זה אינו שב בתשובה אזי מגיע לו‬ ‫עדיף רובא מחזקה עכ"ד‪.‬‬ ‫העונש על החטא שלא עשה תשובה‪ ,‬ואם לא היה הקב"ה‬ ‫מקבל שבים לא היה שום מורא להאדם מהעונש על חטאו‪,‬‬ ‫וכבר נתחבטו בה כל חכמי לב לבאר התמיה הנשגבה על‬ ‫דהא לא מגיע לו עונש דכאנוס הוא‪ ,‬וזה פירושו כי עמך‬ ‫אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה‪ ,‬שנצטווה על מצוה קלה‬ ‫הסליחה שהקב"ה מקבל שבים לסלוח להם‪ ,‬למען תורא‬ ‫אחת בלבד‪ ,‬מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכלו‪ ,‬והיתכן‬ ‫שיהיה להאדם עי"ז יראת העונש עיי"ש בתוס' ביאור‪.‬‬ ‫שלא עמד בה ועבר על מאמר פי ה' ואכל מעץ הדעת‪.‬‬ ‫והנה כ"ז א"ש אי אמרינן דהיינו טעמא דמלך שמחל על‬ ‫ובהואיל משה שנת תשע"ו (אות י"א) הבאנו מידידי הרה"ח‬ ‫כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬משום שתהא יראתו על פני העם‪,‬‬ ‫מוהר"ר שלמה יעקב געלבמאן ע"ה שאמר לי בשם הרה"ק‬ ‫דאז שפיר יש לחלק בין מלך בשר ודם למלך מלכי המלכים‬ ‫ר' שמעון מלעלוב זי"ע‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪,):‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ועיין בספר ראש דוד להחיד"א (פרשת אחרי) שכתב‪,‬‬ ‫דכשעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה‬ ‫דהא דאמרינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪,‬‬ ‫לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להן לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫וילפינן לה מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו‬ ‫וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים וכו'‪ ,‬אך‬ ‫עליך‪ ,‬היינו משום דדרשינן טעמא דקרא עיי"ש‪.‬‬ ‫משה אמר להם כלום יצה"ר יש לכם וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫היוצא לנו מזה דשפיר מהני תשובה‪ ,‬כיון דס"ל דרשינן‬ ‫וכתבו המפרשים דטענתם היתה שהתורה תנתן להם מכח‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬ומשו"ה במלך אין כבודו מחול כדי שיהא‬ ‫דינא דבר מצרא‪ ,‬דכיון דהשראת השכינה הוא בגבהי‬ ‫אימתו עליך‪ ,‬ולכך לגבי הקב"ה מהני תשובה‪.‬‬ ‫מרומים‪ ,‬ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י‬ ‫שורת הדין‪[ ,‬עיין בבנ"י במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט)]‪,‬‬ ‫והשתא יבואר דברי המדרש‪ ,‬דקין בא בטענה שאין לעונשו‬ ‫והטעם דלא קבלו המלאכים את התורה‪ ,‬משום שאין‬ ‫ולגרשו‪ ,‬הואיל ומתחרט ושב בתשובה‪ ,‬כדאיתא במדרש (שם)‬ ‫להמלאכים יצר הרע‪ ,‬והיצה"ר בא לו לאדה"ר כשאכל מעץ‬ ‫שאמר לעליונים ולתחתונים אתה סובל ולפשעי אין אתה‬ ‫הדעת כמש"כ רשיז"ל (פרשה ב‪-‬כ"ה) עה"פ ולא יתבששו וז"ל‪,‬‬ ‫סובל‪ ,‬וכדי להוכיח דתשובה מהני אמר‪ ,‬אתמול גרשת את‬ ‫שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע ואעפ"י‬ ‫אבא‪ ,‬רצ"ל שנענש רק בגירושין ולא במיתה כמו שהוזהר‪,‬‬ ‫שנתנה בו דעה לקרות שמות לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן‬ ‫והטעם משום דכוונתו היתה כדי שבני ישראל יקבלו את‬ ‫העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע עכ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫התורה‪ ,‬ולכאורה הלא בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא‪,‬‬ ‫אכל מעץ הדעת כדי שעי"ז יקבלו ישראל את התורה ולא‬ ‫דלישראל יש טענת רוב שקבלנו התורה לקיימה בגוף ונפש‬ ‫המלאכים עכ"ד‪.‬‬ ‫במחשבה ומעשה‪ ,‬ולגבי מלאה"ש אין מעשה נוהגת אצלם‪,‬‬ ‫וע"כ כיון שיש להם טענת חזקה שהתורה היתה גנוזה‬ ‫ונודע קושית המפ' דהאיך מהני תשובה‪ ,‬הלא הקב"ה הוא‬ ‫בשמים‪ ,‬וקיי"ל רובא וחזקה חזקה עדיף‪ ,‬ומינה דס"ל‬ ‫מלך‪ ,‬וקיי"ל במסכת קידושין (דף ל"ב‪ ):‬דמלך שמחל על כבודו‬ ‫דדרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז מהני תשובה‪ ,‬ולכן מפני מה‬ ‫אין כבודו מחול עכ"ק‪.‬‬ ‫אתה מגרשני ודו"ק‪.‬‬ ‫ובהגש"פ בית אברהם (פסקא אדיר במלוכה) כתב לתרץ‪ ,‬די"ל דהא‬ ‫דאמרינן דמלך אין כבודו מחול‪ ,‬משום דכתיב שום תשים‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫עליך מלך‪ ,‬שתהא אימתו עליך כדאיתא במסכת קידושין (דף‬ ‫הואיל משה פרשת בראשית תשפ"ז דף יב‬