gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel

שבוע: בראשית (2026-10-05)

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון מספר‪601 :‬‬ ‫פרשת בראשית שנת תשפ"ז‬ ‫העולם לא מתחיל ממני‬ ‫אחת האשליות השקטות של האדם בן זמננו היא התחושה שהעולם מסתדר סביבו‪ .‬המפה שבטלפון מציבה אותו תמיד במרכז‪ ,‬המידע המוגש לו מותאם להעדפותיו‪ ,‬וכל‬ ‫מסך לומד במהירות מה מעניין אותו‪ .‬לאט לאט עלולה לחדור אל הנפש המחשבה שגם המציאות עצמה אמורה להתיישר לפי רצונותיו‪ .‬ואם משהו אינו מסתדר‪ ,‬אם אדם‬ ‫אחר חושב אחרת‪ ,‬אם הדרך מתארכת או אם התפילה עדיין לא נענתה‪ ,‬נדמה לו שהעולם יצא ממסלולו‪.‬‬ ‫כנגד האשליה הזאת פותחת התורה במילים‪" :‬בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א‪ ,‬א)‪ .‬לפני האדם היו שמים וארץ‪ ,‬אור וחושך‪ ,‬ים ויבשה‪ ,‬צמחים‬ ‫ובעלי חיים‪ .‬האדם נכנס אל עולם שכבר קיבל צורה‪ ,‬חוקים‪ ,‬תכלית ובעלים‪ .‬הוא חשוב עד מאוד‪ ,‬אך איננו הראשון; הוא נזר הבריאה‪ ,‬אך לא מקורה‪.‬‬ ‫חכמי התלמוד הבבלי‪ ,‬מסכת סנהדרין (דף לח עמוד א)‪ ,‬שאלו מדוע נברא האדם רק בערב שבת‪ .‬אחת התשובות היא שאם תזוח דעתו עליו‪ ,‬אומרים לו‪" :‬יתוש קדמך במעשה‬ ‫בראשית"‪ .‬אך באותה סוגיה מובא טעם נוסף‪ :‬האדם נברא סמוך לשבת כדי שייכנס מיד למצווה ולסעודה‪ .‬שתי התשובות משלימות זו את זו‪ .‬האדם מגיע אחרון כדי שילמד‬ ‫ענווה‪ ,‬אך הוא מגיע אחרון גם מפני שכל הארמון כבר מוכן לקראתו‪ .‬הוא אינו בעל הבית‪ ,‬אבל הוא אורח אהוב שקיבל אחריות על הבית‪.‬‬ ‫רבי שלמה יצחקי‪ ,‬רש"י‪ ,‬בפירושו לתורה (בראשית א‪ ,‬א)‪ ,‬מביא את שאלתו של רבי יצחק‪ :‬מדוע לא התחילה התורה מן המצווה הראשונה שניתנה לישראל? תשובתו היא‬ ‫שהבריאה מלמדת כי הארץ כולה שייכת לבורא‪ ,‬והוא המעניק אותה ברצונו‪ .‬נמצא שסיפור הבריאה אינו רק תיאור של מה שהתרחש בעבר‪ .‬הוא היסוד המוסרי של חיינו‬ ‫בהווה‪ .‬הבית‪ ,‬הזמן‪ ,‬הכישרון‪ ,‬הילדים‪ ,‬המעמד והאפשרויות שניתנו לנו אינם רכוש מוחלט‪ .‬הם פיקדונות שקיבלנו כדי לעשות בהם את רצון נותנם‪.‬‬ ‫אלא שהענווה הזאת אינה מבטלת את האדם‪ .‬להפך‪ ,‬היא מעניקה למעשיו משמעות‪ .‬חכמי המדרש‪ ,‬מדרש תנחומא (פרשת תזריע‪ ,‬סימן ה)‪ ,‬מספרים כי רבי עקיבא הראה‬ ‫לטורנוסרופוס שיבולים מול כיכרות לחם‪ ,‬ושאל אילו מעשים נאים יותר‪ .‬הבורא נותן לאדם חיטה‪ ,‬והאדם נקרא להפוך אותה ללחם‪ .‬העולם נברא שלם במקורו‪ ,‬אך בלתי‬ ‫גמור בתפקידו‪ .‬האדם אינו בורא את עצמו ואינו ממציא את האמת‪ ,‬אבל הוא שותף בהוצאת הטוב מן הכוח אל הפועל‪.‬‬ ‫זוהי אחת התובנות הגדולות של שבת בראשית‪ ,‬במיוחד לאחר ימי החגים‪ .‬במשך חודש שלם התרוממנו בתפילות‪ ,‬בתקיעות‪ ,‬בצום‪ ,‬בסוכה ובשמחת התורה‪ .‬כעת מגיע‬ ‫המבחן האמיתי‪ :‬האם נמתין להתעוררות גדולה נוספת‪ ,‬או שנהפוך את כל מה שקיבלנו ללחם של יום יום? התחלה אמיתית אינה הרגע שבו האדם מכריז שישתנה‪ .‬היא‬ ‫הבוקר הפשוט שבו הוא קם ומקיים דבר אחד שקיבל על עצמו‪ ,‬גם בלי התרגשות ובלי מחיאות כפיים‪.‬‬ ‫מן השער הזה נכנס גיליון השבוע אל סודותיה של פרשת בראשית‪ .‬המאמר הראשון מבקש לברר מדוע מכל שבתות השנה דווקא שבת זו נקראת בפי הכול על שם פרשתה‪,‬‬ ‫"שבת בראשית"‪ .‬האם זהו רק שם בלוח השנה‪ ,‬או שמא בשבת הזאת נקבע הכיוון הרוחני של השנה כולה? ומה הקשר בין סיומם של חגי תשרי לבין היכולת להתחיל מחדש‬ ‫דווקא בתוך השגרה?‬ ‫מכאן עובר העלון אל האות הראשונה שאינה ראשונה‪ .‬מדוע התורה מתחילה באות בי"ת ולא באות אל"ף? מה ביקשו חכמי ישראל לרמוז בצורתה של האות‪ ,‬בצלילה‬ ‫ובמקומה? וכיצד שאלה הנראית לשונית פותחת דיון עמוק על ברכה‪ ,‬ענווה‪ ,‬לימוד התורה והסכנה שאדם יעסוק בחכמה גדולה אך ישכח את נותן התורה?‬ ‫בהמשך אנו מרימים עיניים אל שמי הלילה ושואלים שאלה מפתיעה‪ :‬האם הכוכבים יוצרים את הלילה‪ ,‬או שהם רק מודיעים לנו שהוא כבר הגיע? הרי ערב ובוקר הופיעו‬ ‫בתורה עוד לפני בריאת המאורות‪ .‬הדיון הזה חורג הרבה מעבר לאסטרונומיה ולהגדרות הזמן‪ .‬הוא נוגע בחיינו בכל פעם שאנו מבלבלים בין סימן לבין סיבה‪ ,‬בין הצלחה‬ ‫חיצונית לבין ערך פנימי‪ ,‬ובין מה שהעין רואה לבין מה שבאמת מנהיג את המציאות‪.‬‬ ‫משם נכנס הגיליון אל המקום הרגיש ביותר בלב האדם‪ :‬את מי הוא אוהב יותר‪ ,‬את עצמו או את בנו? מחלוקתם של רבי עקיבא ובן עזאי על הכלל הגדול שבתורה הופכת‬ ‫למסע אל טבעה של האהבה‪ ,‬אל מסירותם של הורים‪ ,‬אל גבולות ההקרבה ואל השאלה האם אהבת ילד פירושה לראות בו המשך של עצמנו‪ ,‬או דווקא לאפשר לו להיות‬ ‫הנשמה הייחודית שהופקדה בידינו‪ .‬המאמר הבא חוזר אל הנחש ושואל מדוע נאמר דווקא על פורץ גדר כי נחש יכישנו‪ .‬מהו הקשר בין פרצה קטנה לבין הארס המחלחל‬ ‫בגוף? האם גדר היא מחסום המצמצם את החיים‪ ,‬או הגנה המאפשרת להם להתקיים? ובעולם שבו הגבולות נשחקים במהירות‪ ,‬אילו גדרים מגינים על הבית‪ ,‬על הזמן‪ ,‬על‬ ‫המבט ועל הנפש? לבסוף מגיע העלון אל אחת הסוגיות המסתוריות בפרשה‪ :‬מי היה הראשון שניסה ליצור גולם‪ ,‬וכיצד הפך כוח היצירה האנושי לפתח לעבודה זרה? בעידן‬ ‫שבו יצירות האדם כבר מדברות‪ ,‬כותבות‪ ,‬מגיבות ומחקות תבונה‪ ,‬השאלה נעשית אקטואלית מתמיד‪ .‬מתי כלי נשאר כלי‪ ,‬ומתי האדם מתחיל להשתחוות‪ ,‬בגלוי או בסתר‪,‬‬ ‫לדבר שהוא עצמו יצר? ובשערו האחרון של הגיליון ממתינות ארבע עשרה שאלות קצרות שנועדו לעורר את הסקרנות‪ :‬האם שחיטתו של חולה במחלת ירח ששחט בשנתו‬ ‫כשרה? מדוע נבראה חוה בשעה שאדם ישן‪ ,‬ומדוע לא נבראה מן העפר? האם מקיימים מצוות פרייה ורבייה בבן ממזר? כיצד דיבר הנחש‪ ,‬היכן נקבר הבל‪ ,‬מי האריך ימים‬ ‫יותר מכל אדם‪ ,‬ומדוע נלקחו שבעים שנה מאדם הראשון וניתנו לדוד המלך?‬ ‫התשובות המלאות לשאלות הללו‪ ,‬יחד עם המאמרים והבירורים שבגיליון‪ ,‬הן חלק מסדרת הספרים "גם לנשמה מגיע אוכל"‪ .‬גיליון זה כולו הוא חוליה נוספת בסדרה‬ ‫המבקשת להפגיש את שאלות החיים עם עומקה של תורה‪ ,‬ולהראות כי פרשת בראשית אינה רק סיפור על העולם שהיה‪ ,‬אלא מפת אחריות לעולם שאנו נקראים לבנות‪.‬‬ ‫פרשת בראשית מזכירה לנו שהעולם אינו מתחיל מאיתנו‪ ,‬אך משהו בעולם ממתין דווקא לנו‪ .‬איננו המקור של האור‪ ,‬אבל בידינו לפתוח לו חלון‪ .‬איננו בעלי הבריאה‪ ,‬אבל‬ ‫אנו אחראים למה שיעבור דרכנו אל היום הבא‪ .‬וזוהי אולי ההתחלה האמיתית ביותר‪ :‬לדעת שבאנו אחרונים‪ ,‬ובכל זאת לבחור להיות הראשונים שמוסיפים היום טוב‪.‬‬ ‫מדוע רק שבת בראשית נקראת על שם פרשת השבוע ולא שאר הפרשיות?‬ ‫ביום הראשון לבריאה‪ .‬זו קדושה קבועה וקיימת מאז ימי קדם‪ ,‬ועל כן היא‬ ‫ימים שבין כסה לעשור חלפו‪ ,‬השופרות השתתקו‪,‬‬ ‫נקראת על שם הפרשה‪ ,‬כדי להורות שקדושתה מחוברת לראשית הבריאה‪.‬‬ ‫והשערים שנפתחו בנעילת יום הכיפורים התכנסו אל‬ ‫תוספות (שם) מחדשים כי אף שהחגים נתונים ביד ישראל לקדשם‪ ,‬השבת‬ ‫תוך דממת היצירה של סוכות‪ ,‬עד שהנה‪ ,‬האור של חג‬ ‫בראשית היא המקור שממנו יונקים כל המועדים את חיותם‪ .‬מכאן אנו למדים‬ ‫הסוכות דועך‪ ,‬והעולם ניצב על סף התחלה חדשה‪.‬‬ ‫שקריאת התורה ביום זה היא לא רק קריאה רגילה‪ ,‬אלא פתיחת צינורות של‬ ‫באוויר המתוח‪ ,‬בציפייה דרוכה‪ ,‬אנו פותחים את ספר‬ ‫אור לכל השנה כולה‪ ,‬ועל כן זכתה להקרא על שם הפרשה‪ ,‬כי היא המנוע של‬ ‫בראשית‪ ,‬מתחילים שוב מן הבראשית‪ ,‬מן הניצוץ‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫הראשון של הקיום‪ .‬אך דווקא בנקודת המפגש הזו‪,‬‬ ‫את היסודות לחיבור המופלא שבין השבת הראשונה לבין הנהגת העולם‪ ,‬אנו‬ ‫בשבת שבה אנו קוראים בראשית‪ ,‬עולה תמיהה‬ ‫מוצאים בדברי הראשונים‪ ,‬המפליגים בביאור עומקה של שבת זו כציר‬ ‫נוקבת‪ ,‬שאלה המבקעת את השקט‪ :‬מדוע נבחר‬ ‫המרכזי של כלל היצירה‪.‬‬ ‫דווקא שם זה להכתיר את השבת הזו? לא מצינו שבתות אחרות לאורך השנה‬ ‫רבינו משה אלשיך (תורת משה בראשית א‪ ,‬ה) ביאר כי יום הששי של הבריאה‬ ‫הקרובות לפרשת השבוע‪ ,‬אלא לשמות מיוחדים כגון שבת הגדול או שבת‬ ‫היה סיבת קיום כלל מעשה בראשית‪ ,‬שכן בהארת השבת שהחלה כבר מבין‬ ‫שובה‪ ,‬הנובעים מן הנסים או מן ההפטרות‪ .‬מהו הסוד החבוי בשם זה‪,‬‬ ‫הערבים של יום הששי‪ ,‬הוגנה נפשו של האדם שלא ימות ביום ההוא ובכך‬ ‫בראשית‪ ,‬המעניק לשבת הזו זהות עצמאית שאינה מוכרת בשום פרשה‬ ‫יתבטל כל המפעל האלוקי‪ .‬ומאחר ויום זה הועיל לכל ימי המעשה‪ ,‬נקרא‬ ‫אחרת? האם הי א רק ציון דרך לוח‪ ,‬או שמא זרם תת‪-‬קרקעי של קדושה‬ ‫הוא הששי בה הידיעה‪ ,‬לרמוז שכל חמשת הימים הקודמים נכללו בו‪ ,‬וממילא‬ ‫שורשית המפעמת דווקא כאן?‬ ‫שבת בראשית היא החתימה המאירה על כל השלמות הזו‪.‬‬ ‫בפתח ספר הספרים נכתב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‬ ‫רבינו בחיי בן אשר (בראשית א‪ ,‬א) חידש כי בראשית הוא לשון ראשית‬ ‫(בראשית א‪ ,‬א)‪ .‬פסוק זה‪ ,‬הפותח את מגילת הבריאה‪ ,‬אינו רק ציון של זמן‬ ‫החכמה‪ ,‬ויום השבת הוא המקום שבו החכמה הזו מתגלה במלוא עוזה‪ .‬לפי‬ ‫התחלה‪ ,‬אלא הוא מבטא את המגמה העמוקה של העולם כולו הנע לקראת‬ ‫דבריו‪ ,‬כשם שהבריאה התחילה בראשית‪ ,‬כך השבת היא התכלית שבה‬ ‫קדושת השבת‪ .‬השבת‪ ,‬השזורה בתוך פרשה זו‪ ,‬היא התכלית והכתר של כל‬ ‫הבריאה שבה אל מקורה‪ ,‬ועל כן הקריאה בתורה ביום זה היא כעין חזרה אל‬ ‫ימי המעשה‪.‬‬ ‫ראשית המ חשבה האלוקית‪ ,‬דבר המעניק לשבת זו מעמד של בחינת יסוד‬ ‫רש"י (שם) ביאר כי אין המקרא אומר אלא דרוש‪ ,‬שכן על ידי המילה בראשית‬ ‫לכל השנה‪.‬‬ ‫נפתח הפתח להבנת בריאת העולם לצורך התורה וצורך ישראל‪ ,‬שנקראו‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים בפירוש הטור על התורה (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי‬ ‫ראשית‪ .‬בדרך זו‪ ,‬השבת שבתוך הפרשה אינה רק יום במחזור הזמן‪ ,‬אלא היא‬ ‫התורה נפתחה באות ב‪ ,‬וסיומה באות ל‪ ,‬לרמוז כי השבת היא בתוך האותיות‬ ‫עוגן רוחני שבו מתגלה התכלית שלשמה נברא העולם‪.‬‬ ‫הללו‪ ,‬המקיפות את כל התורה‪ .‬מכאן למדים ששבת בראשית אינה רק יום‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) פירש כי מילה זו מציינת את זמן התחלת‬ ‫בלוח‪ ,‬אלא היא הלב הפועם של התורה כולה‪ ,‬ועל כן טבעי הדבר שהיא‬ ‫הבריאה‪ ,‬כאשר יום השבת בא בסיומה כדי לחתום את הפעולה האלוהית‬ ‫תיקרא על שם הפרשה‪ ,‬שכן היא השער שדרכו האדם נכנס לתוך עומק‬ ‫בסימן של מנוחה עליונה‪ ,‬שבה המציאות כולה נחה מפעולתה ומתעלה‬ ‫התורה לשנה החדשה‪.‬‬ ‫לרמתה השורשית‪.‬‬ ‫רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי בראשית נברא‬ ‫הרמב"ן (שם) חידש כי ביום הראשון נבראו כל הנבראים בכוח‪ ,‬והשבת היא‬ ‫העולם כדי שיהיה מי שיעסוק בתורה‪ ,‬והשבת היא הזמן המקודש ביותר‬ ‫ההוצאה מהכוח אל הפועל של הקדושה שהוטמנה בבריאה‪ .‬הנהגה זו‬ ‫להתמדה בלימוד זה‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬כשם שהבריאה התחילה בראשית‪ ,‬כך השבת‬ ‫מלמדת כי ביום זה אנו חווים את השלמת הכוונה האלוהית בבריאה כולה‪,‬‬ ‫הראשונה היא ההזדמנות שבה הקב"ה מציע לאדם את האפשרות להתחיל‬ ‫וכל הקיום מקבל את משמעותו המלאה‪.‬‬ ‫את ע בודתו הרוחנית בטהרה‪ ,‬מתוך הבנה שכל תכלית העולם היא הדבקות‬ ‫הרד"ק (שם) מבאר כי השמים והארץ נבראו בתחילה‪ ,‬והשבת מהווה עדות‬ ‫בו יתברך ביום השביעי‪.‬‬ ‫ניצחת לבורא העולם‪ .‬ביום זה אנו חוזרים אל נקודת ההתחלה כדי להתבונן‬ ‫האחרונים וגדולי הפוסקים המשיכו להעמיק את הבנתנו בסיבת השם‬ ‫במשמעות קיומנו‪ ,‬מתוך תחושה של התחברות לבורא ששבת ממלאכתו‪.‬‬ ‫המיוחד המלווה את השבת הזו‪ ,‬כשהם מניחים את יסודות העבודה הרוחנית‬ ‫הרלב"ג (שם) ביאר כי סדר הבריאה מלמד על חכמת הבורא‪ ,‬ושבת בראשית‬ ‫הנדרשת ממנו עם פתיחת מחזור הקריאה‪.‬‬ ‫היא הזמן שבו האדם מתבונן בחכמה זו ומכיר בבוראו מתוך מנוחה ויישוב‬ ‫הדברי יחזקאל בספרו (בראשית) הקשה בשם חמיו האריה דבי עילאי מדוע‬ ‫הדעת‪ ,‬שכן בהעדר טרדות המעשה‪ ,‬הנפש פנויה להשגת ידיעת האלוה‪.‬‬ ‫רק בראשית נקראת שבת בראשית על שם הפרשה‪ ,‬ואילו שאר פרשיות‬ ‫החזקוני (שם) פירש כי בראשית רומז לכך שהעולם נברא כדי שיהיה מי‬ ‫השבוע אינן נקראות על שם הפרשה‪ ,‬ומתרץ כי אחרי כל חודש תשרי‪ ,‬שבת‬ ‫שיעסוק בתורה‪ ,‬ושבת היא הזמן המקודש והמיועד ביותר לכך‪ ,‬שכן היא‬ ‫זו היא הראשית וההזדמנות הראשונה שבה האדם נדרש לפרוע את מה‬ ‫מעניקה את הפנאי והרוגע הדרושים לעלייה בתורה‪.‬‬ ‫שקיבל על עצמו ב כל חודש אלול‪ .‬שבת זו היא העיתוי המדויק שבו האדם‬ ‫הספורנו (שם) ביאר כי התחלה זו נועדה להגיע אל השלמות של השבת‪ ,‬זמן‬ ‫מעביר את החלטותיו מהכוח אל הפועל‪.‬‬ ‫שבו האדם עומד לפני בוראו בשלווה ובקדושה יתרה‪ ,‬תוך שהוא מודה על‬ ‫השפע חיים בספרו (בראשית) כתב דלכן נקרא שבת בראשית‪ ,‬להורות לך‬ ‫הבריאה ומכיר בגדולת יוצרה‪.‬‬ ‫שלא יחשוב אדם שאחרי ראש השנה ויום כיפורים כבר הכל מסודר ולא צריך‬ ‫אונקלוס (שם) תרגם בקדמין ברא ה את שמיא ואת ארעא‪ .‬תרגום זה מדגיש‬ ‫להשקיע‪ ,‬באה השבת להורות לך שאתה עדיין נמצא בתחילת הדרך ועליך‬ ‫את הפעולה האלוהית הקדמונית המהווה בסיס לכל קדושת השבת שתבוא‬ ‫להמשיך ולהשקיע עבודה רבה בהתחדשות רוחנית‪.‬‬ ‫בהמשך הדברים‪ ,‬ומצביע על ההתחלה כמרכיב חיוני בהבנת השבת‪.‬‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין בפרי צדיק (פרשת בראשית‪ ,‬אות ה) ביאר כי תיקנו‬ ‫הכלי יקר (שם) מבאר כי הכתוב מרמז על כך שהעולם נברא בשביל ישראל‪,‬‬ ‫שיסיימו התורה בתשרי‪ ,‬ואחר סוכות אף שרואים שעדיין לא היה התיקון‬ ‫ויום השבת הוא המתנה הגדולה שניתנה להם כדי שיוכלו להתדבק בבורא‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬מכל מקום כל החודש מוכן ומסוגל לתשובה‪ .‬עוד מבאר שם שקדושת‬ ‫והיא מהווה את החיבור הנצחי בין עם ישראל לבין הקב"ה‪.‬‬ ‫פרשת בראשית היא שיזכו לאור רוחו של משיח‪ ,‬ועל כן מתחילים בראשית‬ ‫את עומק השאלה מדוע דווקא שבת זו נקראת בשם הפרשה‪ ,‬אנו פוגשים‬ ‫בשבת אחרונה מחודש תשרי‪ ,‬שאף שרואים שעברו אלפי שנים ולא זכינו‬ ‫באור המופלא של חז"ל‪ ,‬המבארים כי השבת הזו היא רחם של זמן שבו הכל‬ ‫להיגאל‪ ,‬אולי בשבת זה נזכה להיגאל מיד על ידי התעוררות תשובה מלעילא‪,‬‬ ‫מתחיל‪.‬‬ ‫שכן כל החודש מסוגל לזה‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קכ ע"א) איתא‪ ,‬וידבר משה את מועדי ה אל‬ ‫האדמו"ר מבעלז בפירושו (בראשית) מבאר את עניין הכל יודוך והכל ישבחוך‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ר יוסי הגלילי אומר‪ ,‬מועדי ה נאמרו שבת בראשית לא נאמרה‪.‬‬ ‫זו שבת בראשית‪ ,‬על פי מה שהמלאכים בעלי שש כנפיים משבחים בכל יום‪,‬‬ ‫הגמרא שם מחדשת כי ישנו הבדל תהומי בין המועדים לשבת‪ ,‬שכן המועדים‬ ‫אך בשבת לא נותר להם כנפיים והקב"ה אומר להם בינכם בני ישראל ישבחו‬ ‫תלויים בקידוש בית דין ובקביעת ישראל‪ ,‬ואילו השבת בראשית נקבעה על‬ ‫לי‪ .‬בשבת בראשית‪ ,‬השבת הראשונה שבבריאה‪ ,‬השבחו את הקב"ה גם‬ ‫ידי הקב"ה בעצמו‪ ,‬ללא התערבות אנושית‪ .‬המסקנה העולה היא ששבת זו‬ ‫המלאכים וגם אדם הראשון‪ ,‬וזהו שאומר המדרש שהכל הודו להקב"ה בשבת‬ ‫מייצגת את החותם האלוהי הישיר בבריאה‪ ,‬ולכן היא עומדת במעמד מיוחד‪,‬‬ ‫זו‪.‬‬ ‫נעלה ומובדל מכל ימי החול ומהמועדים‪.‬‬ ‫גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬מאורות שזכו להאיר את השביל המוליך אל‬ ‫בתלמוד ירושלמי (מסכת מגילה פרק ג הלכה ז) מובא כי הקב"ה הניח את‬ ‫פנימיות התורה‪ ,‬הוסיפו רובדים של אור בהבנת עומק השם שבת בראשית‪,‬‬ ‫התורה בתשרי כדי שהעולם יתחיל מחדש בטהרה‪ ,‬והקריאה בפרשת‬ ‫כשהם מלקטים ניצוצות של קדושה מכל חלקי הפרדס כדי להעמידנו על‬ ‫בראשית בשבת זו היא הכוח שמאפשר לכל אחד מישראל להתחיל את מסע‬ ‫טיבו של יום זה‪.‬‬ ‫התשובה שלו‪ .‬המפרשים שם מבארים כי ביום זה השמיים פתוחים‪ ,‬והקריאה‬ ‫החידושי הרי"מ בשיח שרפי קודש פולין (פרשת בראשית) נהג להגיד בשם‬ ‫בתורה משפיעה שפע של קדושה שאין דוגמתה‪ ,‬המאירה את הנשמות‬ ‫הזוהר הקדוש שמפרש במילת בראשית ע תרעין לאורייתא‪ ,‬הרי שממילת‬ ‫ומעוררת אותן לשוב אל הבורא‪.‬‬ ‫בראשית ממשיך פנים לכל התורה‪ .‬מוסיף הוא ומחדש כי בשבת בראשית‬ ‫רש"י (שם בבא בתרא) מבאר כי השבת בראשית אינה נכנסת תחת הגדרת‬ ‫המועדים שנמסרו לישראל‪ ,‬אלא היא קדושה מצד עצמה‪ ,‬שכן היא נקבעה‬ ‫פעם שנתקלים אנו בקושי או בטשטוש בדרך‪,‬‬ ‫נפתח פנים לכל התורה‪ ,‬ומתוך כך נפתח פנים לכל אחד מישראל‪ ,‬וממילא‬ ‫עלינו לשוב אל השבת הזו‪ ,‬אל הבראשית שבה‪,‬‬ ‫נמשך אור זה לכל השנה כולה‪ ,‬שכן היום הזה הוא מקור ההשפעה לכל עת‪.‬‬ ‫ולשאוב ממנה את הכוח להתחיל שוב‪ ,‬בטהרה‬ ‫רבנו משה אלשיך בתורת משה (בראשית א‪ ,‬ה) מבאר כי השם בראשית מורה‬ ‫ובידיעה שהקב"ה הוא המחדש בטובו בכל יום‬ ‫על התחדשות הבריאה‪ ,‬שכן הוא כותב כי ביום זה היה סיבת קיום כל כללות‬ ‫תמיד מעשה בראשית‪.‬‬ ‫מעשה בראשית‪ ,‬כי מבין הערבים של ששי שהתחיל להאיר תוספת שבת‪,‬‬ ‫כשאנו צוללים אל תוך נבכי הנפש ומחפשים את‬ ‫הליץ הארת שבת לאדם שלא ימות בו ביום ויתבטל כל מעשה בראשית‪.‬‬ ‫החיבור החי בין שבת בראשית לבין האדם‪ ,‬אנו‬ ‫נמצא כי י ום ששי הועיל לכל הימים‪ ,‬והשבת שבתוכו היא המקיימת את‬ ‫מגלים כי השבת הזו אינה רק מאורע חיצוני בלוח‪,‬‬ ‫הבריאה כולה כאילו היום נתחדשה הווייתם‪.‬‬ ‫אלא היא מהדהדת בתוך חדרי הלב כקריאה נצחית‬ ‫בעל נזר התורה בספרו (פרשת בראשית) מביא מדרש המקשר את השבח‬ ‫להתחדשות‪ .‬כל אדם נושא בתוכו עולם ומלואו‪,‬‬ ‫הכל יודוך והכל ישבחוך לשבת בראשית‪ ,‬ומבאר כי כשם שהמלאכים‬ ‫בראשית פרטית‪ ,‬וכאשר השבת הזו מגיעה‪ ,‬היא מזמינה אותנו לעצור‪ ,‬להניח‬ ‫מוגבלים בכנפיהם וביום השבת השרביט עובר לבני ישראל‪ ,‬כך בשבת‬ ‫את משאות הנפש ולשוב אל גרעין הקיום הטהור שלנו‪.‬‬ ‫הראשונה לבריאה חברו יחד המלאכים ואדם הראשון להודות להקב"ה‪,‬‬ ‫החיבור לנפש מתחיל בהבנה כי שבת בראשית היא הזמן שבו האדם זוכה‬ ‫וההודיה הזו היא שנחקקה בשם השבת‪ ,‬כיוון שבשבת זו הכל הודו להקב"ה‪.‬‬ ‫לפגוש את עצמו מחדש‪ ,‬בלא מסכות‪ ,‬בלא דרישות ובלא עול המעשה‪.‬‬ ‫אני מבאר עוד כי מכיוון שהיו רק שישה ימים של בריאה‪ ,‬לפיכך רק שישה‬ ‫בעולם המודרני‪ ,‬שבו אנו לעיתים קרובות מרגישים מנוהלים על ידי זרמי‬ ‫ימים אלה תוארו בעשייתם‪ ,‬תחילתם בערב וסיומם בבוקר‪ ,‬ואילו ביום השבת‬ ‫החיים הסוערים‪ ,‬יום זה מעניק לנו את הכוח לחזור אל בראשית הפנימית‬ ‫לא נעשתה כל מלאכה‪ ,‬ולכן לא היה גמר מלאכה שהיה צריך להיות שיתואר‬ ‫שלנו‪ ,‬אל הנקודה שבה הנשמה פוגשת את בוראה‪ .‬האמונה ביום זה הופכת‬ ‫בסיומו של היום‪ ,‬ודווקא משום כך היא נקראת על שם הפרשה‪ ,‬להורות כי‬ ‫להיות מוחשית וקרובה‪ ,‬שהרי אם הקב"ה הניח את חותמו בבריאה ביום‬ ‫היא השבתת המלאכה שהיא היסוד לכל הבריאה‪.‬‬ ‫השביעי‪ ,‬הרי שגם בתוכנו טמונה אותה קדושה‪ ,‬הממתינה שרק נפתח לה‬ ‫הסוגיה העמוקה של שבת בראשית אינה נשארת ברומו של עולם‪ ,‬אלא היא‬ ‫צוהר‪.‬‬ ‫תובעת מאתנו תרגום מעשי למציאות חיינו‪ ,‬הופכת את ההבנה הרוחנית לכלי‬ ‫עבודה יומיומי‪.‬‬ ‫נפקא מינה ראשונה למעשה היא ההכרה כי שבת זו מהווה עבורנו עיתוי של‬ ‫אתחלתא דגאולה‪ ,‬כפי שביאר רבנו צדוק הכהן‪ .‬למעשה‪ ,‬על האדם להקדיש‬ ‫את שבת זו להתעוררות תשובה מיוחדת‪ ,‬מתוך הבנה שכל החודש מסוגל‬ ‫לכך‪ .‬אין זו תשובה של חרדה או של שגרה‪ ,‬אלא תשובה מלעילא‪ ,‬התעוררות‬ ‫המגיעה מתוך שמחה וחיבור‪ ,‬שכן הידיעה ששבת זו מסוגלת להביא אור של‬ ‫גאולה צריכה להוביל את האדם להחלטה טובה ומוצקה שילווה אותו בכל‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫נפקא מינה נוספת עולה מתוך דברי בעל השפע חיים‪ ,‬המלמד כי אין‬ ‫להסתפק בהתעלות שחשנו בחגי תשרי‪ .‬למעשה‪ ,‬על האדם לפתוח את‬ ‫השבת הזו בתחושה שהוא רק עומד על סף העבודה‪ .‬בעוד שרבים נוטים‬ ‫להרגיש רפיון מסוים לאחר הימים הנוראים‪ ,‬שבת בראשית באה לתבוע‬ ‫מאתנו התחדשות של התחלה‪ .‬בפרקטיקה‪ ,‬הדבר אומר שיש לקבל על‬ ‫עצמנו לימוד חדש‪ ,‬קביעות עיתים שונה או הנהגה חיובית שלא נהגנו בה עד‬ ‫כה‪ ,‬כדי להוכיח כי אנחנו אכן בראשית‪.‬‬ ‫נפקא מינה שלישית נוגעת להנהגת השירה ביום השבת‪ .‬כפי שלמדנו‬ ‫מהאדמו"ר מבעלז‪ ,‬שבת היא הזמן שניתן לאדם הכוח לומר שירה‪ ,‬וביום זה‬ ‫השרביט עובר אלינו‪ .‬למעשה‪ ,‬יש להקפיד על הוספת זמירות שבת בלב שלם‬ ‫ובכוונה‪ ,‬מתוך ידיעה שבשבת זו אנו ממשיכים את שירת המלאכים ואדם‬ ‫הראשון‪ .‬המעבר מהזמירות של ימי החול לשירה של שבת בראשית צריך‬ ‫להיות מורגש בבית‪ ,‬כשהאדם הופך את שולחן השבת למקום שבו השירה‬ ‫היא העיקר‪.‬‬ ‫כשאנו ניגשים אל הרחבת היריעה הרעיונית של שבת בראשית‪ ,‬עלינו להבין‬ ‫כי אין מדובר בעוד תחנה בלוח השנה‪ ,‬אלא בנקודת המפגש שבין האינסוף‬ ‫האלוהי לבין המציאות המוגבלת של האדם‪ .‬הנהגת העולם כפי שהיא מתגלה‬ ‫בפרשה‪ ,‬אינה אלא תהליך מתמשך של בניין‪ ,‬שבו השבת משמשת לא רק‬ ‫כיום מנוחה‪ ,‬אלא כציר המרכז שסביבו נסוב כל הקיום‪.‬‬ ‫העומק הטמון בשם שבת בראשית מלמד אותנו כי הבריאה היא תהליך שאינו‬ ‫נפסק לעולם‪ .‬בכל שבת בראשית‪ ,‬הקב"ה מבקש מאתנו לשוב ולהביט אל‬ ‫העולם לא כדבר מוגמר‪ ,‬אלא כהוויה מתחדשת הזקוקה להתבוננותנו‪ .‬המילה‬ ‫בראשית אינה מציינת רק רגע היסטורי קדום‪ ,‬אלא היא מהות המלווה כל‬ ‫רגע של קיום‪ .‬כאשר אנו קוראים את הפרשה בשבת זו‪ ,‬אנו נוטלים חלק פעיל‬ ‫המחשבה על כך ששבת בראשית היא המקור שממנו יונקת השנה כולה‪,‬‬ ‫בתהליך הבריאה‪ ,‬שכן על ידי התורה והתפילה‪ ,‬אנו ממשיכים את האור‬ ‫מחוללת שינוי עמוק בהנהגתנו הרוחנית‪ .‬כאשר אדם יודע שכל צעד שהוא‬ ‫שהוטמן ביום הראשון של הבריאה ומאירים באמצעותו את כל עולמנו‬ ‫עושה בשבת זו משפיע על איכות חייו הרוחניים לאורך כל השנה‪ ,‬הוא ניגש‬ ‫האישי‪.‬‬ ‫אל היום הזה ביראת כבוד ובאהבה‪ .‬הנפש מבקשת להתחבר אל המקור‪ ,‬אל‬ ‫המהות הפנימית של היום הזה טמונה ביכולת של האדם לזהות את הניצוץ‬ ‫הראשית‪ ,‬ושבת זו מספקת לה את הנתיב הבטוח‪ .‬זו אינה רק חובה דתית‪,‬‬ ‫האלוהי בתוך שגרת החול‪ .‬שבת זו מציבה בפנינו מראה מופלאה‪ :‬אם נשכיל‬ ‫אלא זוהי צמיחה של האמונה מתוך חוויה חיה של התחדשות והתחברות‬ ‫לראות את העולם בעיניים של בראשית‪ ,‬נבין שכל פעולה שלנו‪ ,‬כל מחשבה‬ ‫לאור המקיף את כל המציאות‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬וכל עמידה על קדושת השבת‪ ,‬מהווים נדבך נוסף בבניין העולם‪.‬‬ ‫ההנהגה ביום זה הופכת להיות משימה של גילוי‪ .‬כשאנו מקדשים את היום‪,‬‬ ‫הה בדל התהומי בין המועדים לשבת‪ ,‬כפי שמדגישה הגמרא‪ ,‬מלמד כי בעוד‬ ‫כשאנו עוסקים בתורה מתוך שמחה ופנימיות‪ ,‬אנו בעצם מצהירים כי אנחנו‬ ‫המועדים הם הדרך שלנו להתקרב לה'‪ ,‬השבת היא הדרך שבה ה' יורד ומשכין‬ ‫שותפים לבריאה‪ ,‬שאנו מבינים את האחריות המוטלת עלינו‪ ,‬ושליבנו כרוך‬ ‫את נוכחותו בתוכנו ללא צורך במעשה אדם‪ .‬שבת בראשית היא המקום שבו‬ ‫אחרי הקב"ה‪ .‬הקשר לנפש מתהדק כאשר אנו מבינים ששבת בראשית היא‬ ‫האדם זוכה להתבטל מפני הקדושה הזו‪ ,‬ומתוך ביטול זה‪ ,‬הוא זוכה להיבנות‬ ‫ה הזדמנות להשיל מעלינו את כל השאריות של ימי החול ולחזור להיות‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫בראשיתיים‪ ,‬רעננים‪ ,‬מוכנים לקלוט את השפע האלוהי‪ .‬האמונה ביום הזה‬ ‫במבט עמוק יותר‪ ,‬אנו למדים ששבת בראשית היא המפתח לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫היא האמונה ביכולתנו להשתנות‪ ,‬להשתפר‪ ,‬ולגלות בכל פעם מחדש את‬ ‫כשם שהשער שנפתח בראשית של הבריאה מורה על הדרך‪ ,‬כך שבת זו מורה‬ ‫האור שגנז הבורא בעולמו עבורנו‪ ,‬בניו האהובים‪.‬‬ ‫על הדרך לכל השנה‪ .‬החיים אינם רצף אקראי של אירועים‪ ,‬אלא מערכת‬ ‫במעגלי המוסר והנהגת הנפש‪ ,‬שבת בראשית מעמידה אותנו בפני האמת‬ ‫מכוונת היטב שנועדה להגיע לשלמות‪ .‬האדם הנמצא בלב הסוגיה הזו חש‬ ‫הפשוטה והמזוקקת ביותר‪ :‬האחריות על התחלה חדשה‪ .‬המצפן הפנימי‬ ‫כי הוא ח לק ממחזה אדיר של אמונה‪ ,‬שבו כל רגע ורגע הוא הזדמנות לשוב‬ ‫אל השורש‪ ,‬אל הבראשית‪ .‬ההרחבה הרעיונית הזו מעניקה לנו מצפן‪ :‬בכל‬ ‫בעצם שלוחה של אותה ראשית‪ ,‬וכי היכולת להתחיל מחדש אינה מוגבלת‬ ‫הנבנה מתוך ימים אלו מלמד אותנו כי האדם אינו‬ ‫לשבת בראשית בלבד‪ ,‬אלא היא כוח רוחני הניתן לנו בכל בוקר‪ .‬עלינו לאמץ‬ ‫אסיר של עברו‪ ,‬וכי בכל רגע נתון עומדת לו‬ ‫את ההבנה שכל פעולה קטנה‪ ,‬כל לימוד וכל תפילה הם חלק מבניית העולם‪,‬‬ ‫האפשרות לחזור אל נקודת הבראשית שלו‪ .‬המוסר‬ ‫וכי עלינו לנהוג ביום חול ביראת כבוד שכזו‪ .‬תובנה נוספת היא החשיבות של‬ ‫של שבת זו טמון בענווה שבה אנו מכירים בכך שגם‬ ‫עצירה מכוונת בחיים‪ ,‬מתוך הבנה שההישגים הגדולים ביותר של האדם‬ ‫לאחר שיאי הרוח של חגי תשרי‪ ,‬עלינו לשוב ולעמוד‬ ‫צומחים מתוך מנוחה וחיבור אל השורש‪ ,‬ולא מתוך מרוץ אינסופי אחר‬ ‫כמתחילים‪ ,‬כמי שטרם טעמו את טעם הבריאה‬ ‫מטרות חיצוניות‪.‬‬ ‫במלואה‪.‬‬ ‫השלמות המוסרית המשתקפת בשבת בראשית אינה‬ ‫מצויה בהישגים חיצוניים‪ ,‬אלא בנכונות של האדם‬ ‫להשקיע בבניית עולמו הפנימי‪ .‬כפי שביארנו‪ ,‬הקב"ה‬ ‫קבע את השבת כחותם הבריאה‪ ,‬ובכך הוא מנחה אותנו כי לא רק בתוצאות‬ ‫הדברים נבחן האדם‪ ,‬אלא בעצם העבודה ובהתמסרות לרצון העליון‪ .‬המוסר‬ ‫כאן הוא להבין כי גם אם נכשלנו או לא מיצינו את פוטנציאל הימים הנוראים‪,‬‬ ‫שבת זו היא קריאה לשוב אל השורש‪ ,‬לבדוק את יסודות הבניין שלנו‪,‬‬ ‫ולבנותם מחדש מתוך אמת ויושר‪.‬‬ ‫המצפן הפנימי שלנו מכוון אל השקט הנפשי שבו אנו מקבלים את תהליכי‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה הגדולה שפתחה את מסענו‪ ,‬מדוע דווקא שבת זו זכתה‬ ‫החיים‪ .‬כשם שבבריאה לא נאמר ביום השביעי ויהי ערב ויהי בוקר‪ ,‬כי אם‬ ‫להיקרא בשם הפרשה‪ ,‬מתבהרת לנו עתה באור יקרות‪ .‬שבת בראשית היא‬ ‫מנוחה טהורה ושלמה‪ ,‬כך גם בדרכנו המוסרית עלינו ללמוד לשאת את רגעי‬ ‫אינה סתם שבת נוספת בלוח השנה‪ ,‬אלא היא התגלמותה של הראשית‬ ‫המנוחה והעצירה כחלק מהותי מהיצירה‪ .‬אדם אינו נמדד רק בדהירה לעבר‬ ‫האלוהית בתוך המציאות האנושית‪ .‬בעוד שאר השבתות ניזונות משמות‬ ‫היעד‪ ,‬אלא גם ביכולת שלו להוות מקום של מנוחה לעצמו ולסובבים אותו‪.‬‬ ‫הנגזרים מאירועים חיצוניים‪ ,‬שבת זו נקראת על שם עצם מהותה – ההתחלה‪,‬‬ ‫זוהי הזמנה מוסרית להאט‪ ,‬להתבונן בראשיתה של כל פעולה‪ ,‬ולשאול האם‬ ‫המקור והיסוד שמהם נשאב הכוח לכל מהלך השנה כולה‪ .‬דווקא משום‬ ‫היא מכוונת אל התכלית המקודשת של השבת‪.‬‬ ‫שהיא השבת המאחדת את המלאכים ואת האדם‪ ,‬את השמים ואת הארץ‪ ,‬היא‬ ‫ההליכה בדרך זו מחייבת אותנו להכרה בערך הזמן וביקר המציאות‪ .‬כאשר‬ ‫נותרת כחותם נצחי של הבריאה‪ ,‬תזכורת לכך שכל העולם כולו עומד על‬ ‫אנו מבינים ששבת בראשית היא המקור שממנו נובעת כל השנה‪ ,‬המוסר‬ ‫תילו רק בזכות אותה התחלה טהורה‪ ,‬וכי בכל עת ובכל רגע‪ ,‬נתונה לנו‬ ‫מחייב אותנו להתנהג בה בכובד ראש ובאהבה‪ .‬אין כאן מקום לסיסמאות‬ ‫האפשרות לשוב אל אותה ראשית ולהתחדש בה‪ .‬השבת הזו מלמדת אותנו‬ ‫ריקות‪ ,‬אלא לעבודה ממושכת של זיכוך המידות והרחבת הלב‪ .‬אנו נדרשים‬ ‫כי האדם אינו צריך לחשוש מכישלונות העבר‪ ,‬שכן כל שבוע מחדש הוא‬ ‫לאמץ ג ישה של התחלה תמידית‪ ,‬שבה בכל שבוע ושבוע‪ ,‬ובכל שלב בחיים‪,‬‬ ‫הזדמנות לשוב אל השורש‪ .‬כוחה של השבת בראשית טמון ביכולתה להזכיר‬ ‫אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו כי העולם נברא בשבילנו‪ ,‬ושעלינו מוטלת‬ ‫לנו כי הקדושה אינה נמצאת רק בשיאים של חגי תשרי‪ ,‬אלא דווקא בשגרה‬ ‫האחריות להוסיף בו אור‪ ,‬שלום ואמת‪ ,‬כפי שנועדנו מתחילת הבריאה‪.‬‬ ‫הנבנית מתוך חיבור מתמיד אל הבראשית שבלב‪.‬‬ ‫מתוך כל האמור‪ ,‬אנו לוקחים עמנו תובנות מעשיות המלוות אותנו אל מעבר‬ ‫לגבולות השבת‪ .‬התובנה הראשונה היא ההכרה בכך שכל יום בשבוע הוא‬ ‫מדוע התחילה התורה עם האות ב' ולא עם האות א'?‬ ‫החזקוני בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) פירש כי צורת האות‬ ‫האור הגנוז של הבריאה מופץ בכל פינה‪ ,‬אך השערים נפתחים דווקא באות‬ ‫בי"ת‪ ,‬הסגורה משלושה צדדים ופתוחה מצד צפון‪ ,‬רומזת על כך שהעולם‬ ‫ב'‪ .‬בעוד לבנו מבקש את הראשית‪ ,‬את האחדות הצרופה‪ ,‬את האות אלף‬ ‫נברא כמרחב שיש בו מקום לתיקון‪ ,‬וכי תפקידו של האדם הוא למלא את‬ ‫הפותחת את כל השערים‪ ,‬אנו פוגשים בטקסט המכונן של האנושות‪ ,‬בתורה‬ ‫החסר ולהוסיף אור בתוך עולם שנברא בסימן של בי"ת‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬פתיחה שנראית כצעד של דילוג‪ :‬בראשית ברא אלוקים‪ .‬מדוע‬ ‫הספורנו בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) מבאר כי הפתיחה בבי"ת‬ ‫נדחקה האו ת אלף אל מחוץ למעגל הפתיחה? האם ייתכן שהאותיות‪ ,‬אותן‬ ‫מלמדת על כך שהתורה היא המקור לכל שפע‪ ,‬והיא נפתחת בלשון המרמזת‬ ‫אבני בניין של הקיום‪ ,‬מנהלות שיג ושיח סמוי על כסא הכבוד‪ ,‬בו האות אלף‬ ‫על מציאות בתוך מציאות‪ ,‬שבה העולם קיים מכוחה של התורה‪.‬‬ ‫קוראת תגר ומבקשת את מקומה הראוי בראש המצעד? המתח הזה בין‬ ‫אונקלוס בתרגומו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) תרגם בקדמין ברא ה‬ ‫הבחירה באות ב' לבין השאיפה הטבעית לאות א' מלווה את לומדי התורה‬ ‫את שמיא ואת ארעא‪ ,‬ובכך הוא מסיט את הדגש מן האותיות אל הפעולה‬ ‫דורות רבים‪ ,‬והו א נוגע בנקודה העמוקה ביותר של יחסי האדם עם בוראו‪.‬‬ ‫האלוהית הנשגבת שקדמה לכל ניסוח‪ ,‬ומורה על כך שהבריאה היא מעשה‬ ‫נדמה כי הדילוג הזה אינו מקרי‪ ,‬הוא אינו רק עניין של דקדוק או סגנון‪ ,‬אלא‬ ‫פלאי שאין לו הגדרה אנושית מוגבלת‪.‬‬ ‫סוד עמוק של צניעות‪ ,‬של ברכה‪ ,‬ושל היחס שבין לימוד התורה לבין הדבקות‬ ‫הכלי יקר בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) מבאר כי הבחירה באות‬ ‫בנותן התורה‪ .‬מהו אותו כוח חבוי שגרם לחכמי ישראל לתרגם אחרת בפני‬ ‫ב' היא ביטוי לצניעות האלוהית‪ ,‬המעדיפה להתחיל בדרך המביאה ברכה‬ ‫המלך‪ ,‬ומה עומק הסוד הגנוז באות השנייה של הא‪-‬ב?‬ ‫לעולם ולא באות אלף המזוהה לעיתים עם דין וקושי‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א‪ ,‬א)‪ .‬המקרא פותח‬ ‫לאחר שהבטנו בפסוקי התורה וראינו את רמזי המפרשים הראשונים‪ ,‬נצלול‬ ‫דווקא באות ב'‪ ,‬ופסוק זה מציב בפנינו את השאלה המהותית מדוע בחר‬ ‫עתה אל הים הגדול של חז"ל והגמרות‪ ,‬שם נחשפת השאלה במלוא עוצמתה‬ ‫הבורא להשמיט את האות אלף בפתח הבריאה‪ .‬ההבנה המקובלת בין מפרשי‬ ‫הרוחנית‪ .‬חכמינו זיכרונם לברכה‪ ,‬בדרכם הייחודית‪ ,‬פותחים לפנינו את צוהר‬ ‫התורה היא כי בחירה זו אינה מקרית כלל ועיקר‪ ,‬אלא היא טומנת בחובה‬ ‫המחשבה ומגלים כי האותיות אינן רק כלי כתיבה‪ ,‬אלא חיות קודש המנהלות‬ ‫יסודות של ברכה‪ ,‬ענווה והבנה עמוקה על טבעה של התורה‪.‬‬ ‫דו‪-‬שיח נצחי עם הבורא‪.‬‬ ‫רש"י בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) מבאר כי המילה בראשית‬ ‫בגמרא במסכת מגילה (דף ט ע"א) מובא המעשה המופלא בתלמי המלך‪,‬‬ ‫מלמדת על כך שהעולם נברא בזכות התורה שנקראת ראשית‪ ,‬והשימוש‬ ‫אשר אסף שבעים ושניים זקנים מחכמי ישראל כדי לתרגם את התורה‬ ‫באות ב' דווקא מדגיש כי התורה היא הכלי שבו עוצב העולם‪ ,‬עוד בטרם‬ ‫ליוונית‪ .‬הגמרא מספרת כי הקב"ה נתן בלב כל אחד ואחד מהם לתרגם באופן‬ ‫הופיע הדיבור המלא המיוצג על ידי האות אלף‪.‬‬ ‫זהה‪ ,‬ובמקום לכתוב בראשית ברא אלוקים‪ ,‬תרגמו אלוקים ברא בראשית‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) פירש כי‬ ‫הנס הזה מורה לנו כי קיימת אמיתות פנימית בשינוי סדר האותיות‪ ,‬והעובדה‬ ‫אין המקרא מחויב להתחיל באות הראשונה של סדר האותיות‪ ,‬אלא הוא בוחר‬ ‫שהדבר נעשה בדרך נס מעידה על כך שיש כאן סוד עמוק של העדפת האות‬ ‫בדרך המורה על תחילת הפעולה וההוצאה אל הפועל‪ ,‬שהיא בבחינת בניין‪,‬‬ ‫אלף בנסיבות מסוימות‪ ,‬אל מול המציאות הגלויה של האות בי"ת בתורה‪.‬‬ ‫המרומז באות ב'‪.‬‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת חגיגה (פרק ב הלכה א) מובא בפירוש הטעם‬ ‫הרמב"ן בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי התורה נפתחה‬ ‫לפתיחה באות בי"ת‪ :‬לפי שבי"ת הוא לשון ברכה‪ ,‬ואילו אל"ף הוא לשון‬ ‫באות ב' כרמז לשני עולמות‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא‪ ,‬וכדי ללמדנו‬ ‫ארירה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אמר הקב"ה אפתח בריאתי בבי"ת‪ ,‬שהיא לשון ברכה‪ ,‬ויהי‬ ‫שהבריאה כולה נועדה לשמש מצע לקבלת התורה‪ ,‬המאחדת את כל‬ ‫רצון לפניו יתברך שהעולם יוכל להתקיים ולעמוד איתן בברכה זו‪ .‬המקור‬ ‫הבחינות הללו תחת חסותו של הבורא‪.‬‬ ‫הזה מלמדנו כי הבריאה היא יצירה שנועדה להנחיל שפע וטוב לעולם‪,‬‬ ‫הרד"ק בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) מבאר כי השם בראשית‬ ‫והפתיחה בבי"ת היא הביטוי המוחשי ביותר לרצון האלוקי להשפיע חיים‬ ‫מורה על נקודת זמן התחלתית‪ ,‬והאות ב' משמשת כקידומת המבטאת את‬ ‫וקיום‪.‬‬ ‫העובדה שהעולם כולו שוכן בתוך מסגרת המנוהלת על ידי הבורא‪ ,‬המצוי‬ ‫בגמרא במסכת נדרים (דף פא ע"א) אנו למדים שאלת היסוד על חורבן הארץ‪,‬‬ ‫מעל ומעבר לאותיות‪.‬‬ ‫אשר התרחש על עזבם את תורתי‪ ,‬וזאת משום שלא ברכו בתורה תחילה‪.‬‬ ‫הרלב"ג בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי הבחירה בבי"ת‬ ‫המפרשים שם מעמיקים ומבארים כי הבעיה לא הייתה עצם לימוד התורה‪,‬‬ ‫מורה על ריבוי ועל חכמה הבנויה נדבך על גבי נדבך‪ ,‬ובכך היא מאפיינת את‬ ‫אלא חסרון הכוונה וההתקשרות הפנימית לנותן התורה‪ .‬הלימוד המנותק‬ ‫סדר הבריאה המדוקדק והמתוכנן שבו כל פרט מוביל למשנהו‪.‬‬ ‫האחדות המוחלטת והנשגבת שאין בה מקום‬ ‫מהדבקות בשורש העליון נותר חומרי וקר‪ ,‬והפתיחה בבי"ת מסמלת בדיוק‬ ‫למציאות נבראת‪ ,‬אלא היא מתחילה בבי"ת‪,‬‬ ‫את השלב הזה – הלימוד והעולם הנברא – בעוד האל"ף נותרת כמייצגת את‬ ‫המאפשרת לאדם ליצור ולהיבנות בתוך מציאות זו‪.‬‬ ‫עצמותו של נותן התורה‪ ,‬שלפני הכל‪.‬‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף‬ ‫לאחר שהעמקנו בנבכי דברי חז"ל והגמרא‪ ,‬נתבונן עתה בדברי הראשונים‪,‬‬ ‫(הלכות תלמוד תורה) מבאר כי פתיחת התורה‬ ‫אותם ענקי רוח אשר העמידו את התורה על יסודותיה וחשפו בפנינו את‬ ‫בבי"ת היא בבחינת שיעור לחיים‪ :‬היא מלמדת‬ ‫סודות האותיות והנהגת הבריאה‪ .‬דבריהם מאירים את הדרך ומלמדים כי כל‬ ‫אותנו שלא הכל חייב להתחיל בשיא או בשלמות‪,‬‬ ‫תג ותג בתורה טומן בחובו עולם שלם של מחשבה והנהגה‪.‬‬ ‫אלא הלימוד והעבודה צריכים להיבנות שלב אחר‬ ‫רבי יעקב בעל הטורים בפירושו לטור על התורה (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי‬ ‫שלב‪ ,‬מן הבסיס‪ ,‬כפי שהבית נבנה נדבך על נדבך‪.‬‬ ‫פתחה התורה באות בי"ת על שם שתי תורות‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪,‬‬ ‫הוא מדגיש כי האדם צריך לראות בלימודו התחלה‬ ‫ללמדך שבזכות התורה נברא העולם‪ ,‬והיא המעניקה לו את תוקפו וקיומו‪.‬‬ ‫מתמדת‪ ,‬וכי הברכה נמצאת דווקא בנכונות להתחיל מהדרגה הפשוטה‬ ‫עוד מחדש הוא שם כי פתחה התורה בבי"ת על שם שני עולמות שברא‪,‬‬ ‫ולהתעלות ממנה אל עבר המדרגות הגבוהות יותר של תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫העולם הזה והעולם הבא‪ ,‬כשהבי"ת משמשת גשר המחבר בין המציאות‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו חפץ חיים (על התורה‪,‬‬ ‫המוגבלת שבה אנו פועלים לבין הנצח‪.‬‬ ‫פרשת בראשית) חידש כי פתיחת התורה בבי"ת היא ביטוי למידת הענווה‬ ‫החזקוני בפירושו למקראות גדולות (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי צורת האות‬ ‫שבה נברא העולם‪ ,‬שכן הבורא בחר להצניע את האחדות המוחלטת ולגלות‬ ‫בי"ת‪ ,‬שהיא סגורה משלושה צדדים ופתוחה מהצד הרביעי לכיוון צפון‪ ,‬דומה‬ ‫את כוחו בתוך עולם שיש בו פירוד וחיסרון‪ ,‬כדי לתת לאדם את המקום‬ ‫לעולם שנברא באופן ששלוש רוחותיו סתומות וגדורות‪ ,‬ורוח צפונית נשארה‬ ‫לפעול ו לתקן‪ .‬הוא מדגיש כי זהו מוסר השכל לכל יהודי‪ :‬כשם שהבורא נהג‬ ‫פרוצה‪ .‬הוא מבאר כי דבר זה נועד לאתגר את האדם‪ ,‬שאם יבוא מישהו ויטען‬ ‫בענווה ופתח בבי"ת‪ ,‬כך האדם נדרש לנהוג בענווה בדרכו בחיים ובלימודו‪.‬‬ ‫שהוא אלוקה‪ ,‬יאמרו לו‪ :‬אדרבה‪ ,‬הראה כוחך וחסום את הרוח הצפונית הזו‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק י') מבאר כי האות בי"ת פתוחה‬ ‫שדורשת תיקון‪.‬‬ ‫בצדה האחד‪ ,‬להורות כי אף על פי שהעולם נברא במערכת של חוקים‬ ‫רבינו משה אלשיך בתורת משה (בראשית א‪ ,‬א) ביאר כי התורה פתחה בבי"ת‬ ‫וגבולות‪ ,‬הרי שתמיד קיימת פרצה שדרכה יכול האדם לשוב אל הבורא‪ ,‬אל‬ ‫כדי להורות על ההתחלה של תהליך הבריאה‪ ,‬שכן האות אל"ף היא האחדות‬ ‫אותה אל"ף נשגבת שקדמה לכל‪ .‬הוא מבאר כי התורה פותחת בבי"ת כדי‬ ‫הפשוטה המופשטת מכל הבחנה‪ ,‬ואילו הבריאה דורשת את הדיפרנציאציה‬ ‫להדגיש שהמטרה של כל לימוד התורה היא להגיע אל אותה אחדות עליונה‪,‬‬ ‫והריבוי המיוצגים על ידי הבי"ת‪ ,‬המאפשרים את קיומם של נבראים נפרדים‬ ‫והלימוד הוא רק האמצעי והבית שבתוכו אנו פועלים כדי להגיע ליעד זה‪.‬‬ ‫ומובחנים‪.‬‬ ‫אחרי שסללנו את הדרך בהבנת סוד האותיות והשתלשלותן ממרומי‬ ‫האור החיים הקדוש בספרו (בראשית א‪ ,‬א) חידש כי פתיחת התורה בבי"ת‬ ‫האצילות ועד עולמנו החומרי‪ ,‬הגיעה העת לתרגם את העומק הזה למציאות‬ ‫מלמדת על הענווה הנדרשת מן האדם בבואו לעסוק בתורה‪ ,‬שכן האות בי"ת‬ ‫היומיומית שלנו‪ .‬המפגש בין סוד הפתיחה בבי"ת לבין הנהגת האדם אינו‬ ‫משפילה את עצמה תחת האות אל"ף‪ ,‬ובכך היא מורה על כך שההתחלה‬ ‫תיאורטי בלבד‪ ,‬אלא הוא מהווה מצפן מעשי המנחה אותנו כיצד לגשת אל‬ ‫האמיתית ללימוד התורה היא הכרה בביטול האישי ובנכונות להתפתח מן‬ ‫הקודש‪ ,‬אל הלימוד ואל החיים בכלל‪.‬‬ ‫השורש שקדמה לו‪.‬‬ ‫נפקא מינה ראשונה למעשה עולה מתוך דברי הגמרא על חורבן הארץ בשל‬ ‫לאחר שהבטנו באורות הגדולים של הראשונים‪ ,‬הגיע העת להאיר את‬ ‫חסרון הברכה בתורה תחילה‪ .‬למעשה‪ ,‬על האדם להקפיד לברך ברכות‬ ‫השאלה מתוך משנתם של האחרונים וגדולי הפוסקים‪ ,‬אלו אשר בכוח עיונם‬ ‫התורה בכוונה עמוקה‪ ,‬מתוך הבנה שהברכה היא לא רק טקס דתי‪ ,‬אלא‬ ‫המעמיק ירדו לסוף דעתם של דברים וחיברו את סודות האותיות אל החיים‬ ‫פעולה שיוצרת התקשרות לעצם נותן התורה‪ .‬בפרקטיקה‪ ,‬הדבר אומר שיש‬ ‫המעשיים ואל עבודת הלב של היהודי המבקש קרבת אלוקים‪.‬‬ ‫להקדיש רגע של שקט לפני פתיחת הספר‪ ,‬שבו האדם מכוון את לבו אל ה‪-‬‬ ‫הב"ח בפירושו לאו"ח (סימן מ"ז) ביאר את הגמרא במסכת נדרים לגבי‬ ‫א' של התורה‪ ,‬אל הקשר המופשט שקודם למילים הכתובות‪ ,‬ורק אז לגשת‬ ‫החורבן שנבע מכך שלא ברכו בתורה תחילה‪ ,‬וחידש כי לימוד התורה דורש‬ ‫אל ה‪-‬ב' של הלימוד בהבנה והשגה‪.‬‬ ‫כוונה עמוקה של התאחדות עם נותן התורה‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬הלימוד עצמו הוא‬ ‫נפקא מינה נוספת נוגעת להנהגת האדם בבית המדרש ובלימודו האישי‪ .‬כפי‬ ‫הבית של התורה‪ ,‬אך לפני הכל חייבת להיות ההתמסרות לאל"ף ‪ -‬לנותן‬ ‫שביאר החידושי הרי"מ‪ ,‬התורה צריכה להיות הבית של כל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫התור ה שלמעלה מהשכל‪ .‬הפתיחה בבי"ת מלמדת כי תפקידנו הוא לעסוק‬ ‫למעשה‪ ,‬על האדם לראות את לימוד התורה שלו לא רק כרכישת ידע‪ ,‬אלא‬ ‫בתורה‪ ,‬להוסיף בתים של קדושה‪ ,‬מתוך הכרה מתמדת שהמקור והשורש הם‬ ‫כבנייה של משכן פנימי‪ .‬המשמעות היא שאין להסתפק בלימוד יבש או‬ ‫למעלה מאותיות וממילים‪.‬‬ ‫אינטלקט ואלי בלבד‪ ,‬אלא יש להשקיע בבניית סביבת לימוד שתהיה ספוגה‬ ‫התפארת ישראל למהר"ל בהקדמתו לספר מבאר כי בתורה ישנם שני‬ ‫ביראת שמים ובחיבור רגשי‪ ,‬כדי להפוך את הלימוד למקום שבו השכינה‬ ‫עניינים‪ :‬לימוד התורה בהבנה והתאחדות עם נותן התורה‪ .‬הוא חידש כי‬ ‫מוצאת לה בית קבע‪.‬‬ ‫הסדר הוא שתחילה צריכה להיות התמסרות לעצם התורה‪ ,‬בבחינת אל"ף‬ ‫נפקא מינה שלישית עולה מתוך דברי החזקוני על צורת האות בי"ת והפתח‬ ‫שלפני כל הבנה‪ ,‬ורק לאחר מכן הלימוד עצמו‪ ,‬המיוצג על ידי הבי"ת‪ .‬לפי‬ ‫הפונה צפונה‪ .‬למעשה‪ ,‬על האדם להכיר בכך שחייו אינם מושלמים וסגורים‬ ‫דבריו‪ ,‬התור ה פותחת בבי"ת כדי להטמיע בנו שכל הלימוד וההשגה שלנו‬ ‫מכל צד‪ ,‬אלא הם מזמנים לו תמיד מקום של חסרון הדורש תיקון‪.‬‬ ‫הם רק השלב השני‪ ,‬השלב שבו אנו חיים את התורה בתוך עולמנו‪ ,‬בעוד‬ ‫בפרקטיקה‪ ,‬הגישה צריכה להיות של ענווה אקטיבית‪ :‬בכל פעם שאדם נתקל‬ ‫הדיבוק הפנימי בנותן התורה קודם לכל‪.‬‬ ‫בקושי או ברוח צפונית המאיימת על שלמותו‪ ,‬עליו לראות זאת כהזמנה‬ ‫האדמו"ר מליובאוויטש בלקוטי שיחות (חלק ט"ו) מבאר כי התורה מתחילה‬ ‫לתקן ולהשלים‪ ,‬מתוך הבנה שהעולם לא נברא כדבר גמור‪ ,‬אלא כחומר גלם‬ ‫באות ב' כדי להטמיע את העובדה שהלימוד הוא השלב שבו אנו הופכים את‬ ‫שנועד לעיצוב על ידי פעולותיו של האדם‪.‬‬ ‫התורה לבית שלנו‪ .‬מעל כל חכמת התורה‪ ,‬מרחפת מהותו של נותן התורה‪,‬‬ ‫כשאנו מבקשים להרחיב את היריעה הרעיונית סביב שאלת פתיחת התורה‬ ‫שהוא האל"ף של הלימוד‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬הלימוד הוא הדרך הפעילה של הנשמה‬ ‫באות בי"ת‪ ,‬אנו נכנסים אל הקודש פנימה‪ ,‬אל המקום שבו גבולות השכל‬ ‫לגעת באל"ף עצמו‪ ,‬והפתיחה בבי"ת מכוונת את האדם לדעת שכל פועלו‬ ‫וההגיון מתערפלים אל מול האור האינסופי של נותן התורה‪ .‬המחשבה‬ ‫בלימוד אינו אלא גילוי של הקשר המוחלט והעמוק שיש לו עם הבורא‪ ,‬קשר‬ ‫העמוקה מלמדת אותנו כי הבריאה אינה מהלך טכני של יצירת חומר‪ ,‬אלא‬ ‫שקדם לכל אות ולכל ביטוי‪.‬‬ ‫היא מהלך של צימצום האור העליון כדי לאפשר מקום לנבראים‪ .‬פתיחת‬ ‫החידושי הרי"מ בחידושיו (בראשית) מבאר כי פתיחת התורה בבי"ת מלמדת‬ ‫התורה בבי"ת היא הוכחה ניצחת לכך שהתורה כפי שהיא נמסרה לנו‪ ,‬בתוך‬ ‫אותנו שהתורה צריכה להפוך להיות הבית של כל אחד ואחד‪ ,‬בית של תורה‪.‬‬ ‫כלים של אותיות ומילים‪ ,‬היא תורה שנועדה להתלבש בתוך המציאות‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬בזה שפתחה התורה בבי"ת‪ ,‬היא מזמינה אותנו לבנות בתוכנו‬ ‫המוגבלת שלנו‪ ,‬כדי לרומם אותה ולהפוך אותה לבית לה'‪.‬‬ ‫וסביבנו מקום שבו השכינה תוכל לשכון‪ ,‬מתוך הבנה שהבית שאנו בונים הוא‬ ‫העומק הטמון כאן נוגע בשורש העבודה הרוחנית‪ .‬האל"ף‪ ,‬כפי שלמדנו‪,‬‬ ‫המקום שבו האותיות מקבלות את חיותן מהמקור העליון‪.‬‬ ‫מייצגת את האחדות המוחלטת‪ ,‬את המקום שבו אין פירוד ואין הבדלה‪ ,‬מקום‬ ‫לאחר שהעמקנו במשנתם של האחרונים‪ ,‬נמשיך ונצעד לאורם של גדולי‬ ‫שהוא למעלה מכל ציור ומכל מחשבה‪ .‬אולם הקב"ה‪ ,‬ברוב חסדו‪ ,‬בחר‬ ‫הדורות האחרונים‪ ,‬מורנו ורבנו‪ ,‬אשר זכו לפתוח לפנינו צוהר אל עומק‬ ‫לפתוח בבי"ת‪ ,‬המורה על ריבוי‪ ,‬על התחלה‪ ,‬על התפשטות מתוך נקודת‬ ‫האותיות ולהעמידנו על הדקויות המופלאות שבין תורת הנגלה לבין רזי‬ ‫הראשית‪ .‬הבי"ת היא האות שיוצרת את הבית‪ ,‬את המקום שבו ניתן לחיות‪,‬‬ ‫התורה‪ .‬דבריהם הם המגדלור המאיר את השאלה מדוע דווקא בבי"ת בחר‬ ‫ליצור‪ ,‬ולהתפתח‪ .‬היא מלמדת אותנו שדווקא דרך המוגבלות‪ ,‬דרך השלבים‬ ‫הבורא להשתית את עולמו‪ ,‬והם מחברים אותנו אל ההווה‪ ,‬אל העבודה‬ ‫והסדר‪ ,‬אנו מסוגלים להיפגש עם רצון הבורא‪ .‬זהו סוד הברכה – היכולת‬ ‫הרוחנית הנדרשת מכל אחד מאיתנו‪.‬‬ ‫להמשיך את האינסוף אל תוך הכלים המצומצמים של חיינו המעשיים‪,‬‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת בראשית) מבאר כי השאלה מדוע‬ ‫ולהפוך את העולם לבית לתורה‪.‬‬ ‫לא פתחה התורה באל"ף מונחת בבסיס ההבנה שכל בריאת העולם נועדה‬ ‫כאשר אנו לומדים‪ ,‬עלינו לזכור כי כל אות וכל סוגיה הם בבחינת בית שבו‬ ‫ליצירת מציאות שבה יש מקום לבחירה חופשית‪ ,‬והאות בי"ת המסמלת את‬ ‫שורה השכינה‪ .‬אולם‪ ,‬אסור לנו לשכוח לרגע את האל"ף המרחפת מעל‬ ‫העולם הזה‪ ,‬שהוא עולם של ניגודים והבדלות‪ ,‬היא הכלי המתאים ביותר‬ ‫ללימוד‪ .‬זוהי הנקודה שבה הלימוד הופך למפגש חי ופועם עם נותן התורה‪.‬‬ ‫להבנת מהות הבריאה‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬התורה אינה מתחילה באל"ף‪ ,‬המייצגת את‬ ‫ההישגים שלנו‪ ,‬אלא במידת החיבור שלנו אל ה‪-‬א' – אל הקדושה והאמת‬ ‫רעיון זה עומד בבסיס העבודה של בן התורה‪ :‬הוא‬ ‫שמעבר לכל השגה‪.‬‬ ‫לומד‪ ,‬הוא עמל‪ ,‬הוא מנתח את הסוגיות‪ ,‬הוא בונה את‬ ‫הענווה המוסרית נלמדת מן האות ב' עצמה‪ .‬היא אינה מופיעה כראשונה‪,‬‬ ‫הבית בכלים של הבנה ושכל (בי"ת) – אך כל עמלו‬ ‫היא אינה מתיימרת להיות המקור‪ ,‬אלא היא מקבלת את מקומה ככלי‬ ‫נעשה מתוך ביטול גמור לאל"ף‪ ,‬למהותו של נותן‬ ‫המשרת את המטרה הגדולה‪ .‬אדם המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש לאותה‬ ‫התורה שלמעלה מהבנה‪ .‬הלימוד הוא רק האמצעי‪,‬‬ ‫תנועה פנימית‪ :‬להכיר בכך שהוא אינו מרכז העולם‪ ,‬אלא הוא חלק ממערכת‬ ‫הגשר‪ ,‬שדרכו הנשמה נוגעת באלוקים עצמו‪.‬‬ ‫גדולה וק דושה הנפתחת ברצון הבורא‪ .‬המוסר כאן הוא להבין כי כל עשייה‬ ‫ההרחבה הזו מעניקה לנו מצפן נצחי‪ .‬בכל פעם שאנו‬ ‫שלנו‪ ,‬כל פעולה או לימוד‪ ,‬צריכים להיעשות מתוך הכרה במי שנתן לנו את‬ ‫ניגשים אל התורה‪ ,‬עלינו לשאול את עצמנו‪ :‬האם אני‬ ‫הכוח לפעול‪ ,‬ולא מתוך תחושת בעלות או גאווה על ההישגים המקצועיים‬ ‫בונה בית של תורה בתוכי‪ ,‬האם אני זוכר את האל"ף‬ ‫או התורניים שלנו‪.‬‬ ‫שמחיה את הכל? הפתיחה בבי"ת אינה פחיתות כבוד‪,‬‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬המצפן הפנימי מכוון אותנו אל האחריות שבתיווך הקדושה‪ .‬אם‬ ‫אלא היא עדות לכך שהקב"ה חפץ בנו‪ ,‬בבניו‪ ,‬שנתעסק בתורתו‪ ,‬שנבנה‬ ‫העולם נברא בבי"ת כדי להיות בית‪ ,‬הרי שכל אדם הוא האדריכל של סביבתו‬ ‫אותה‪ ,‬שנפתח אותה בתוך גבולותינו‪ ,‬ובכך נהפוך את כל העולם כולו לדירה‬ ‫הקרובה‪ .‬האחריות המוסרית שלנו היא להפוך כל פינה בחיים – בבית‪,‬‬ ‫לו יתברך‪ .‬זהו העומק המרהיב של פתיחת התורה – קריאה אל כל אחד‬ ‫בעבודה‪ ,‬בקהילה – למקום שבו ניכרת הנוכחות של ה‪-‬א'‪ .‬אין זו משימה של‬ ‫מאיתנו לקחת את הכלים הנתונים לנו‪ ,‬ולהתחיל לבנות בברכה‪ ,‬מתוך ידיעה‬ ‫הנהגה רמה‪ ,‬אלא עבודה יום‪-‬יומית של זיכוך המידות‪ ,‬הקפדה על דיבור נקי‪,‬‬ ‫שהמקור והשורש הם אלוקיים‪ ,‬אינסופיים ונצחיים‪.‬‬ ‫על יושרה במסחר ועל אהבת הבריות‪ ,‬הכל במטרה להוכיח כי הבית הזה אכן‬ ‫כשאנו צוללים אל מעמקי הנפש ומנסים לזקק את הקשר שבין האותיות לחיי‬ ‫שייך למי שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫האמונה‪ ,‬אנו מגלים כי בחירת התורה לפתוח באות בי"ת היא קריאה אישית‬ ‫ההליכה בדרך זו מחייבת אותנו לאמץ גישה של התחלה תמידית‪ .‬אם האות‬ ‫לכל אחד מאיתנו להתחבר אל נקודת הבראשית שבו‪ .‬הנפש היהודית תמיד‬ ‫ב' היא סימן להתחלה‪ ,‬הרי שהמוסר שלנו אינו מאפשר לנו לקפוא על‬ ‫מחפשת את האחדות המוחלטת‪ ,‬את ה‪-‬א'‪ ,‬את המפגש הישיר עם הבורא ללא‬ ‫שמרינו‪ .‬בכל יום עלינו לשאול את עצמנו‪ :‬האם היום הזה היה בית שבו יכולה‬ ‫אמ צעים‪ .‬אך התורה בחוכמתה מלמדת אותנו סוד של ענווה‪ :‬הנשמה יכולה‬ ‫השכינה לשכון‪ ,‬או שמא חסמנו את הפתח? השאיפה המתמדת לשוב אל‬ ‫להגיע אל ה‪-‬א' רק דרך ה‪-‬ב'‪ .‬רק מתוך העיסוק המעשי‪ ,‬מתוך ההתמודדות‬ ‫השורש‪ ,‬אל האל"ף שמעל לבי"ת‪ ,‬היא ששומרת עלינו מפני שחיקה מוסרית‬ ‫עם קשיי החיים‪ ,‬ומתוך הבנייה היום‪-‬יומית של הבית הפנימי‪ ,‬אנו זוכים‬ ‫ומעניקה לנו את העוז להמשיך ולהוסיף קדושה בעולם‪ .‬זהו המצפן המדויק‬ ‫להיפתח אל האינסוף‪.‬‬ ‫ביותר‪ :‬הידיעה שכל חיינו הם רק אמצעי‪ ,‬וכי המטרה העליונה היא להאיר‬ ‫החיבור לאמונה מתחיל בהכרה כי האל"ף נמצאת שם‪ ,‬תמיד‪ ,‬גם כשאנו‬ ‫בתוכם את האור האלוהי שאינו משתנה לעולם‪.‬‬ ‫עסוקים בבניית הבית המוגבל שלנו‪ .‬האמונה אינה רק ידיעה שכלית‪ ,‬אלא‬ ‫מתוך כל האמור‪ ,‬אנו לוקחים עמנו תובנות מעשיות המלוות אותנו אל מעבר‬ ‫תחושה נוכחת של הנותן שנמצא מעל לכל המילים‪ .‬כאשר אדם מרגיש‬ ‫לגבולות הלימוד‪ .‬התובנה הראשונה היא ההכרה בכך שכל יום בשבוע הוא‬ ‫לעיתים עייפות מן הלימוד‪ ,‬או תחושה שהחומר הנלמד הוא רק מילים‬ ‫בעצם שלוחה של אותה ראשית‪ ,‬וכי היכולת להתחיל מחדש אינה מוגבלת‬ ‫יבשות‪ ,‬הוא מוזמן לשוב אל המחשבה על ה‪-‬א' המרחפת מעל ללימוד‪ .‬זוהי‬ ‫רק לתחילת הדרך‪ ,‬אלא היא כוח רוחני הניתן לנו בכל בוקר‪ .‬עלינו לאמץ את‬ ‫הנקודה שבה האמונה הופכת ממושג מופשט לחוויה חיה‪ .‬האדם מבין שכל‬ ‫ההבנה שכל פעולה קטנה‪ ,‬כל לימוד וכל תפילה הם חלק מבניית העולם‪ ,‬וכי‬ ‫יגיעה שלו‪ ,‬כל קושיה שהוא מנסה ליישב‪ ,‬היא צעד קטן בדרך אל‬ ‫עלינו לנהוג ביום חול ביראת כבוד שכזו‪ .‬תובנה נוספת היא החשיבות של‬ ‫ההתאחדות עם נותן התורה‪.‬‬ ‫עצירה מכוונת בחיים‪ ,‬מתוך הבנה שההישגים הגדולים ביותר של האדם‬ ‫הנפש מוצאת מנוחה בידיעה שהקב"ה‪ ,‬בבואו לברוא את העולם‪ ,‬בחר דווקא‬ ‫צומחים מתוך מנוחה וחיבור אל השורש‪ ,‬ולא מתוך מרוץ אינסופי אחר‬ ‫באות שמסמלת ברכה‪ ,‬בית‪ ,‬וצמיחה‪ .‬האמונה מלמדת אותנו שהעולם אינו‬ ‫מטרות חיצוניות‪.‬‬ ‫מקום מקרי‪ ,‬אלא מקום שנברא בכוונה תחילה כדי שנוכל לבנות בו את ביתנו‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה הגדולה שפתחה את מסענו‪ ,‬מדוע פתחה התורה דווקא‬ ‫הרוחני‪ .‬תחושת האמונה מתחזקת כאשר אנו קולטים שהאות ב' היא פתח –‬ ‫באות ב'‪ ,‬מתבהרת לנו עתה באור יקרות‪ .‬הבחירה בבי"ת אינה מחיקה של‬ ‫פתח אל התורה‪ ,‬פתח אל המצווה‪ ,‬ופתח אל השכינה‪ .‬האמונה היא הכוח‬ ‫האות הראשונה‪ ,‬אלא הזמנה נצחית להפוך את העולם לבית‪ .‬בעוד האל"ף‬ ‫שמאפשר לנו לראות את הפתח הזה גם במקומות שנראים סתומים או קשים‪,‬‬ ‫מסמלת את האחדות הנשגבת שמעבר לכל כלי‪ ,‬הבי"ת היא המקום שבו‬ ‫ולדעת שיש בידינו תמיד את הכוח להוסיף אור ולתקן‪.‬‬ ‫האדם נפגש עם הקדושה בת וך גבולות הזמן והמקום‪ .‬היא מלמדת אותנו כי‬ ‫בתהליך הזה של צמיחה‪ ,‬האדם לומד לאהוב את ה‪-‬ב' שבו – את אנושיותו‪,‬‬ ‫כל עמלו של האדם‪ ,‬כל בניין שהוא מקים בחייו וכל לימוד שהוא הוגה בו‪ ,‬הם‬ ‫את חולשותיו‪ ,‬ואת העובדה שהוא זקוק לתורה כדי להתרומם‪ .‬האמונה‬ ‫למעשה יצירת משכן לשכינה‪ ,‬בתנאי שהוא זוכר תמיד כי הבית הזה נשען על‬ ‫מגיעה לשיאה כאשר האדם מבין שה‪-‬ב' אינה מגבלה‪ ,‬אלא הזדמנות‪ .‬האמונה‬ ‫האל"ף שקדמה לו – על המקור האלוקי המעניק חיות לכל המציאות כולה‪.‬‬ ‫היא הידיעה שהבורא‪ ,‬שברא את העולם בבי"ת‪ ,‬מלווה את האדם בכל שלב‬ ‫הדילוג על האות א' הוא בעצם קריאה להתמסרות‪ ,‬להבנה שהלימוד שלנו‬ ‫בדרכו ‪ ,‬ומעניק לו את הכוחות לבנות את ביתו ולהפוך אותו למקום של‬ ‫הוא השלב שבו אנו לוקחים את האור האינסופי ומטמיעים אותו בתוך חיינו‪,‬‬ ‫קדושה‪ .‬זהו החיבור העמוק בין הנפש לאמונה‪ :‬הידיעה שאנו בונים את ביתנו‬ ‫מתוך ידיעה שהמטרה העליונה אינה הניצחון האינטלקטואלי‪ ,‬אלא הדבקות‬ ‫בעולם‪ ,‬אך הבית הזה שייך לבורא‪ ,‬וכל קורת גג בו נושאת את זכר ה‪-‬א'‬ ‫הפשוטה והטהורה בנותן התורה‪ ,‬שהיא היא הראשית והיא היא האחרית‪.‬‬ ‫הנצחית‪.‬‬ ‫הכרה ב‪-‬א' שבכל דבר היא המפתח לשלווה פנימית המאפשרת לאדם לפעול‬ ‫במסלול המוסרי שבו אנו מהלכים‪ ,‬הפתיחה באות ב' מציבה בפנינו מראה‬ ‫ב‪-‬ב' של העולם מתוך חיבור מתמיד למקור האחדות הנצחי‪ .‬הלימוד אינו רק‬ ‫מוסרית חדה ונוקבת‪ :‬האם אנו חיים את חיינו מתוך התבטלות לפני המקור‪,‬‬ ‫רכישת ידע אלא הפיכת החיים למרחב שבו השכינה מתגלה בכל פרט‪ ,‬צעד‬ ‫או שמא אנו שוקעים בתוך הבנייה החיצונית ושוכחים את שורש הנשמה?‬ ‫אחר צעד‪ ,‬מתוך הבנה שכל שלב בדרך הוא קדוש‪.‬‬ ‫המצפן הפנימי שלנו מלמד כי מוסר אמת אינו נמדד ברוחב היריעה של‬ ‫האם הכוכבים הם עצמם סיבה להגעת הלילה‪ ,‬או שהכוכבים הם רק סימן שהגיע הלילה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫והאם ניתן לחוש את הלילה גם בהיעדר כל סימן מאיר? נסו לדמיין את הלילה‬ ‫הלילה יורד על העולם בצעדים שקטים‪ ,‬עוטף את המרחבים בצעיף של‬ ‫הראשון‪ ,‬את שתיקת הבריאה לפני שהרקיע התמלא באורות‪ ,‬את החושך‬ ‫צללים‪ ,‬והשמיים נפתחים כמרבד קטיפה שחור המנוקד בנקודות אור‬ ‫הממתין למצוות הבור א‪ .‬האם הכוכבים הם הקובעים את הזמן‪ ,‬או שהזמן הוא‬ ‫רחוקות‪ .‬אנו מביטים מעלה‪ ,‬אל אותן נקודות בוהקות‪ ,‬ותוהים‪ :‬האם אלו הם‬ ‫המכתיב את הופעתם?‬ ‫הכוכבים המצווים על הלילה להופיע‪ ,‬האם הם המנוע המפעיל את גלגלי‬ ‫נפתח בתיאור המקראי המבסס את מושגי הזמן בראשית הבריאה‪ .‬נאמר‬ ‫החושך‪ ,‬או שמא הלילה הוא מציאות עצמאית‪ ,‬הוויה שנבראה מראש‪,‬‬ ‫בתורה‪" :‬ויקרא אלוהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום‬ ‫והכוכבים אינם אלא מנורות דקורטיביות שנדלקו בחדר שכבר מזמן חשוך?‬ ‫אחד" (בראשית א‪ ,‬ה)‪ .‬פסוק זה מציב את הלילה כמציאות שקדמה להופעת‬ ‫התחושה היא עמוקה‪ ,‬כמעט מוחשית; הרוח נושבת‪ ,‬הטבע נדם‪ ,‬והשאלה‬ ‫המאורות ברקיע‪ ,‬ומתוך כך מתעוררת השאלה מהו המנגנון המגדיר את‬ ‫הזו נוגעת בלב ליבו של סדר הבריאה‪ .‬האם הבריאה מונהגת על ידי גופים‬ ‫תחילת הלילה והאם הוא תלוי בכוכבים‪.‬‬ ‫שמימיים הפועלים מכו ח עצמם‪ ,‬או שמא ישנו סדר פנימי‪ ,‬רוחני‪ ,‬הקודם לכל‬ ‫הופעה חיצונית ברקיע? האם ייתכן שערב היה עוד בטרם נתלו הכוכבים‪,‬‬ ‫החזקוני בפירושו (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪ :‬כי התורה‬ ‫רש"י (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪" :‬האי ויקרא לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא‬ ‫משתמשת בלשון המובנת לבני אדם‪ ,‬ולכן היא‬ ‫את שם האור יום‪ ...‬ולחשך ציווה לשמש בלילה כמלך שקרא לעבדו"‪ .‬המפרש‬ ‫מציינת את המאורות כסימנים‪ .‬הוא מוסיף כי אין‬ ‫מדגיש כי הלילה הוא מציאות של ציווי והנהגה‪ ,‬שבה החושך נכנס למלאכת‬ ‫הכוכבים בוראים את הלילה‪ ,‬אלא הם משתלבים‬ ‫שירותו של הבורא‪ ,‬מה שמלמד כי הלילה קיים כהגדרה עוד בטרם נבראו‬ ‫בתוך הסדר שהונח מראש‪ ,‬וכי העובדה שערב‬ ‫המאורות שנועדו להאיר בו‪.‬‬ ‫ובוקר היו בטרם נבראו המאורות מלמדת על כך‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪" :‬כי האור נברא ביום הראשון‪...‬‬ ‫שהלילה הוא עובדה קיימת‪ ,‬ללא קשר למראה‬ ‫וקרא לו השם יום‪ .‬והחשך שהיה על פני התהום קרא לו לילה"‪ .‬המפרש‬ ‫השמיים‪.‬‬ ‫מעמיד את הלילה כמציאות קדומה הקשורה לחושך‪ ,‬ללא תלות הכרחית‬ ‫לאחר שהתבוננו בדברי הראשונים‪ ,‬נצעד אל‬ ‫במציאות הכוכבים‪ ,‬שכן אלו נבראו רק בימים שלאחר מכן‪.‬‬ ‫מרחבי האחרונים וגדולי הפוסקים‪ ,‬המבררים את‬ ‫הרמב"ן (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪" :‬הנה השם יתברך נתן לכל אחד מהם ממשלה‬ ‫הדקויות שבין הסיבה לסימן‪ ,‬תוך התמודדות עם הקושיות העולות מתוך‬ ‫וזמן קצוב"‪ .‬הוא מלמד כי ליום וללילה יש ממשלה עצמאית שנקבעה‬ ‫סדר הבריאה‪.‬‬ ‫בבריאה‪ ,‬וסדר הזמנים אינו תלוי בהופעת המאורות כסיבה ראשונית‪ ,‬אלא‬ ‫הנצי"ב מוולוז'ין בספרו העמק דבר (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪ :‬את היחס בין‬ ‫כביטוי להנהגה שהוגדרה ביום הראשון‪.‬‬ ‫הלילה לבין המאורות‪ ,‬ומחדש כי הלילה הוא מציאות שנחקקה בבריאה כזמן‬ ‫של חושך והסתר‪ ,‬ואין הוא תלוי במאורות‪ .‬הוא מדגיש כי המאורות שנוצרו‬ ‫ביום הרביעי נועדו לשמש כלים חיצוניים המורים על זמן זה לבני האדם‪ ,‬אך‬ ‫הלילה עצמו הוא הגדרה שמימית קדומה‪ ,‬ומשכך‪ ,‬הכוכבים הם אך ורק‬ ‫סימנים מוחשיים המעידים על מציאות שכבר קיימת ומנהיגה את העולם‪.‬‬ ‫רבי אליהו הכהן בספרו אגדות אליהו (פסחים עמוד קמג) ביאר‪ :‬את דברי‬ ‫הגמרא על הלילה כציווי מלכותי‪ ,‬ומבאר כי כפי שמלך קורא לעבדו והעבד‬ ‫מופיע לבצע את פקודתו‪ ,‬כך החושך נקרא על ידי הבורא לבצע את תפקיד‬ ‫הלילה‪ .‬הוא מוסיף כי אין הכוכבים בוראים את הלילה אלא הם מצטרפים‬ ‫הספורנו (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪" :‬ויקרא אלוהים לאור יום – לקביעות‬ ‫א ליו כשרים המלווים את מלכות הלילה‪ ,‬והם סימן מובהק לכך שהמערכת‬ ‫המאורות שקבע להם סדרים"‪ .‬המפרש מציע כי השמות שניתנו לאור‬ ‫שהוגדרה ביום הראשון פועלת כסדרה‪.‬‬ ‫ולחושך הם הכלים שקבעו את סדרי המאורות לעתיד‪ ,‬ולא שהמאורות הם‬ ‫הגר"א ווסרמן בספרו קובץ שיעורים (מסכת פסחים‪ ,‬סימן ב) ביאר‪ :‬את‬ ‫שיצרו את חלוקת היום והלילה מלכתחילה‪.‬‬ ‫הוכחתו המפורסמת כי הלילה אינו תלוי בכוכבים‪ ,‬שכן הבריאה כללה ערב‬ ‫הכלי יקר (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪" :‬כי החושך נברא להיות מורה על העדר‬ ‫ובוקר בטרם הופיעו הכוכבים ברקיע‪ .‬הוא מסיק מתוך כך כי הלילה הוא‬ ‫המציאות"‪ .‬הוא מבאר כי לילה הוא שם שניתן למהות של חושך המורה על‬ ‫מהות עצמאית‪ ,‬והכוכבים הם סימן בלבד‪ .‬הוא מחזק את דבריו בכך שאף אם‬ ‫מנוחה והפסקה‪ ,‬וכי מציאות זו עומדת בפני עצמה גם אם אין כוכבים‬ ‫נר אה את הכוכבים כאמצעי עזר‪ ,‬אין הם הגורם להיווצרות הזמן‪ ,‬שכן הציווי‬ ‫המאירים בתוכה‪.‬‬ ‫האלוהי על החושך הוא הגורם המכונן את הלילה‪.‬‬ ‫לאחר שהתבוננו בדברי מפרשי המקרא המציבים את הלילה כמציאות‬ ‫בספר בית השם דחה את דברי הקובץ שיעורים בדרך אחרת‪ ,‬ומבאר כי ייתכן‬ ‫הנהגתית הקודמת להופעת גרמי השמיים‪ ,‬נצלול אל דברי חז"ל והגמרות‬ ‫והתורה דיברה בלשון בני אדם‪ ,‬וייתכן שהכוכבים הם מהותו של לילה ורק‬ ‫המעמיקים בהבנת מושג זה‪ .‬השאלה האם הכוכבים הם סיבה ללילה או סימן‬ ‫שם קבעה התורה לפי מה שעתיד להיות ברקיע‪ .‬הוא מחדש כי גם אם נראה‬ ‫בלבד‪ ,‬מקבלת ביטוי בדברי הגמרא המבארות את מהות הקריאה ליום‬ ‫את הכוכבים כסימנים‪ ,‬אין זה סותר את העובדה שהם נכללו בתכנון האלוהי‬ ‫וללילה‪.‬‬ ‫של הלילה מראשית הבריאה‪ ,‬וכי הם מבטאים את תכלית הזמן שנקבע‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת פסחים (דף ב ע"א) נאמר‪ :‬קרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה‬ ‫לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬נצעד עתה לאורם של גדולי‬ ‫אמצותא דלילה‪ .‬המפרשים שם‪ ,‬ובראשם רש"י (שם)‪ ,‬מבארים כי החושך אינו‬ ‫הדורות האחרונים‪ ,‬אשר זכו לפתוח לפנינו צוהר אל עומק ההנהגה האלוהית‬ ‫העדר גרידא אלא שליחות שניתנה על ידי הבורא‪ .‬מתוך כך עולה כי הלילה‬ ‫בבריאה‪ ,‬ולהעמידנו על הדקויות המופלאות שבין מהות הלילה לבין סימניו‬ ‫הוא סדר הנהגתי שנקבע מראש במעשה בראשית‪ ,‬ואין הוא תלוי בהופעת‬ ‫המוחשיים ברקיע‪ .‬דבריהם מאירים את הדרך להבנת היחס שבין המציאות‬ ‫כוכב כזה או אחר‪ ,‬אלא ברצונו של הבורא שהגדיר את הזמן הזה‪.‬‬ ‫הרוחנית של הזמן לבין המופעים הפיזיים שאנו רואים בעינינו‪.‬‬ ‫בתלמוד ירושלמי במסכת פסחים (פרק א הלכה א) נחקרים גדרי הלילה‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ט'‪ ,‬או"ח) מבאר כי‬ ‫וחילופי הזמנים‪ .‬המפרשים שם‪ ,‬ביניהם רבי משה מרגלית בפני משה (שם)‪,‬‬ ‫השאלה אם הכוכבים הם סיבה או סימן נוגעת לשורש הגדרת הלילה בהלכה‪.‬‬ ‫מבארים כי המושגים יום ולילה הם יסודות קבועים שנבראו ביום הראשון‪,‬‬ ‫הוא מבאר כי הלילה הוא מציאות שנחקקה בבריאה כזמן של חושך והסתר‪,‬‬ ‫ובאותה עת לא היו כוכבים ברקיע‪ .‬הלילה היה קיים כהגדרה של חושך‬ ‫וכי הופעת הכוכבים אינה אלא סימן מובהק המורה לאדם על המציאות הזו‪.‬‬ ‫ומנוחה גם בהעדר המאורות‪ ,‬מה שמוכיח שהכוכבים הם סימן למציאות‬ ‫הוא מדגיש כי אילו היו הכוכבים סיבה‪ ,‬היינו נתקלים בקושי להגדיר לילה‬ ‫קיימת‪ ,‬ולא הסיבה המכוננת את הלילה‪.‬‬ ‫בימים הראשונים‪ ,‬אך מכיוון שהתורה קבעה סדר של ערב ובוקר בטרם‬ ‫תוספות במסכת פסחים (דף ב ע"א‪ ,‬ד"ה קרייה) מבארים את עומק העניין‪:‬‬ ‫בריאת המאורות‪ ,‬הרי שמוכח כי הלילה הוא הגדרה עצמאית שאינה תלויה‬ ‫שהקריאה של הקב"ה ליום וללילה היא היא שקבעה את מהות הזמן‪.‬‬ ‫בגרמי השמיים‪.‬‬ ‫התוספות מדגישים כי הקביעה נעשתה בכוחו של הדיבור האלוהי‪ ,‬ואין‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בספרו מנחת אשר (פרשת בראשית) מבאר כי הבחנה זו‬ ‫המאורות שנוצרו ביום רביעי אלא הכלים שבאמצעותם מתבטא הסדר הזה‬ ‫מלמדת על כך שכל המציאות הפיזית היא רק לבוש למציאות רוחנית‪ .‬הוא‬ ‫בעולם‪ ,‬אך לא הם המקור שממנו שואב הלילה את הגדרתו ההלכתית‪.‬‬ ‫מבאר כי כשם שהנשמה קודמת לגוף‪ ,‬כך הגדרת הזמן הרוחנית קודמת‬ ‫לאחר שהעמקנו בדברי הגמרא והירושלמי על יסוד הלילה כציווי אלוהי‬ ‫להופעת המאורות הפיזיים‪ .‬לכן‪ ,‬הכוכבים המופיעים בשמיים אינם יוצרים‬ ‫הקודם למאורות‪ ,‬נתבונן בדברי הראשונים‪ ,‬המחדשים כיצד יש להבין את‬ ‫את הליל ה אלא משמשים כעדים המעידים על קיומו של הזמן שהוגדר על‬ ‫הקשר שבין סימני השמיים לבין מהות הזמן‪.‬‬ ‫ידי הבורא במאמר פיו ביום הראשון לבריאה‪.‬‬ ‫רבי דוד קמחי‪ ,‬הוא הרד"ק‪ ,‬בפירושו לספר בראשית (פרק א‪ ,‬ה) ביאר‪ :‬כי‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ה') מבאר כי האמת היא‬ ‫הקב"ה קרא שם ליום וללילה בעת הבריאה‪ ,‬וקריאה זו היא שקבעה את‬ ‫שהכוכבים הם סימן מובהק לזמן הלילה‪ ,‬אך אין הם המהות‪ .‬הוא מבאר כי‬ ‫המציאות‪ .‬הוא מוסיף כי גם בטרם הופיעו הכוכבים ברקיע‪ ,‬הוגדרה הנהגת‬ ‫לולי הציווי האלוהי שקבע את הלילה כזמן נפרד מהיום‪ ,‬לא היו הכוכבים‬ ‫הלילה כזמן של חושך ומנוחה‪ ,‬והכוכבים באו רק כדי לשמש סימן ואות לבני‬ ‫משנים את מציאות היום‪ .‬הוא מדגיש כי השימוש בכוכבים כסימן בהלכה‬ ‫האדם שיוכלו לזהות את חילופי הזמנים שנקבעו כבר ביום הראשון‪.‬‬ ‫נעשה משום שהם תואמים את מהות הזמן שנקבע בראשית‪ ,‬אך אין זה‬ ‫רבי יוסף בכור שור בפירושו לתורה (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪ :‬כי אילו היו‬ ‫מפחית מהעובדה שהלילה הוא מציאות רוחנית שאינה זקוקה לאישור חיצוני‬ ‫הכוכבים סיבת הלילה‪ ,‬הרי שלא היה לילה בשלושת הימים הראשונים‪ .‬אך‬ ‫כדי להתקיים‪.‬‬ ‫מכיוון שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד‪ ,‬מוכח בהכרח שהלילה הוא מהות‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו ילקוט יוסף מבאר כי הדיון אם הכוכבים‬ ‫עצמאית שאינה תלויה במאורות‪ ,‬וכי המאורות הם תוספת מאוחרת שבאה‬ ‫הם סיבה או סימן הוא דיון יסודי בקביעת ההלכה‪ .‬הוא מבאר כי אף‬ ‫להורות על המציאות שכבר קיימת‪.‬‬ ‫שהכוכבים הם הסימן שבו משתמשים לקבוע את תחילת הלילה הלכה‬ ‫רבינו בחיי בן אשר בפירושו על התורה (בראשית א‪ ,‬ה) ביאר‪ :‬כי המאורות‬ ‫למעשה‪ ,‬הרי שמהות הלילה נובעת מהנהגה אלוהית שקדמה לבריאתם‪ .‬הוא‬ ‫נתלו ברקיע כשליחים של הבורא‪ ,‬ותפקידם להאיר ולסמן את הזמנים‪ .‬הוא‬ ‫מוסיף כי הידיעה שהכוכבים הם סימן בלבד מעמיקה את האמונה של האדם‪,‬‬ ‫מבאר כי הזמנים עצמם נקבעו מכוח הדיבור האלוהי שקרא לחושך לילה‪,‬‬ ‫שכן הוא לומד להסתכל מעבר לנראה לעין אל ההנהגה הנסתרת שקבעה את‬ ‫ועל כן הלילה הוא סיבה לעצמו‪ ,‬ואילו הכוכבים הם רק המדד האנושי שבו‬ ‫סדרי הבריאה‪.‬‬ ‫אנו משתמשים כדי לדעת שהזמן הזה הגיע‪.‬‬ ‫התו צאות המוחשיות שיגידו לנו‪ :‬עכשיו זה הזמן‪ ,‬עכשיו אני בדרך הנכונה‪.‬‬ ‫הדיון בשאלה האם הכוכבים הם סיבה ללילה או סימן‬ ‫אך הסוגיה שלפנינו קוראת לנו להשתחרר מהתלות הזו בסימנים חיצוניים‪,‬‬ ‫בלבד אינו נשאר כעיון פילוסופי מופשט‪ ,‬אלא יש לו‬ ‫ולפתח מודעות למהות הפנימית של הזמן ושל תפקידנו בעולם‪.‬‬ ‫נפקא מינות הלכותיות למעשה‪ ,‬המשפיעות על אורח‬ ‫האמונה המזוקקת נבנית דווקא מתוך ההבנה שהלילה היה קיים עוד לפני‬ ‫החיים של האדם המאמין בכל עת ובכל מקום‪.‬‬ ‫שהיו כוכבים ברקיע‪ .‬בנפש האדם‪ ,‬משמעות הדבר היא שגם ברגעים שבהם‬ ‫נפקא מינה ראשונה נוגעת להלכות תפילה וקריאת‬ ‫אנו חשים אובדן דרך‪ ,‬כשאין לנו את האותות המאירים או כשאנו מרגישים‬ ‫שמע‪ .‬אדם השואל עצמו מתי חל הזמן לקיים מצוות‬ ‫ששמי חיינו חשוכים‪ ,‬הרי שזו אינה הוכחה להעדר הנהגה‪ .‬להפך‪ ,‬החושך הוא‬ ‫התלויות בלילה‪ ,‬מבין מתוך דיוננו כי הזמן נקבע על‬ ‫ציווי‪ ,‬הוא רצון אלוהי‪ ,‬והוא חלק בלתי נפרד ממהות חיינו‪ .‬האמונה אינה‬ ‫פי הנהגת החושך והלילה כפי שנקבעו בבריאה‪ ,‬ולא‬ ‫מבוססת על מה שאנו רואים בחוץ‪ ,‬אלא על הידיעה שסדר היום והלילה‪,‬‬ ‫רק על פי הופעה טכנית של כוכבים‪ .‬אם האדם נמצא‬ ‫הגילוי וההסתר‪ ,‬הכל קבוע ומתוכנן על ידי בורא עולם‪ .‬היכולת להישאר‬ ‫במקום שבו הראות מוגבלת‪ ,‬או במקומות שבהם‬ ‫איתנים באמונתנו גם בתוך הלילה‪ ,‬ללא עזרתם של כוכבים חיצוניים‪ ,‬היא‬ ‫קשה להבחין בכוכבים‪ ,‬ההבנה שהכוכבים הם סימן בלבד למציאות הלילה‬ ‫היא הניצחון הגדול של הנפש‪.‬‬ ‫מאפשרת להסתמך על חישובים והגדרות זמן המבוססים על מהות הלילה‪,‬‬ ‫חיבור זה לנפש מעניק לנו חופש אמיתי‪ .‬כשאדם מבין שהוא אינו תלוי‬ ‫ולא להמתין דווקא למראה עיניים שעלול להטעות‪ ,‬שכן הלילה הוא מציאות‬ ‫בסימנים כדי להגדיר את ערכו או את תפקידו‪ ,‬הוא הופך לאדון לעצמו בתוך‬ ‫קבועה שאינה תלויה בראייה אנושית כזו או אחרת‪.‬‬ ‫המסגרת האלוהית‪ .‬הוא מפסיק להיות מופתע מחילופי העיתים של חייו‪.‬‬ ‫נפקא מינה שנייה עולה במישור ההלכתי של ספקות וגבולות זמן‪ .‬כאשר ישנו‬ ‫כאשר עולה הבוקר‪ ,‬הוא מודה על הגילוי; כאשר יורד הלילה‪ ,‬הוא מקבל עליו‬ ‫ספק אם הגיע זמן לילה – למשל בין השמשות – הדיון אם הכוכבים הם סיבה‬ ‫את הציווי באהבה ובביטול‪ .‬האמונה בסיפור הבריאה המלמדנו כי הלילה‬ ‫או סימן מכריע את דרך ההתנהלות‪ .‬אם נתפוס את הכוכבים כסיבה‪ ,‬עלינו‬ ‫קדם לכוכבים‪ ,‬מרגיעה את החרדה הקיומית‪ .‬היא אומרת לנו‪ :‬הלילה הזה‬ ‫להמתין להופעתם הממשית בטרם נתחיל במצוות הלילה‪ .‬אך אם נבין שהם‬ ‫אינו מקרי‪ ,‬הוא אינו תאונה של הטבע‪ ,‬אלא הוא חלק מהסדר המקודש שבו‬ ‫רק סימן למציאות קיימת‪ ,‬הרי שכאשר אנו יודעים בוודאות שהעולם כבר‬ ‫גם החושך הוא כלי שרת ביד הקב"ה‪.‬‬ ‫נמצא תחת ממשלת הלילה על פי חישובים והגדרות‪ ,‬אנו יכולים לנהוג‬ ‫בהתאם לאותה מציאות עוד בטרם נראו הכוכבים בפועל‪ ,‬מה שמלמד על‬ ‫הבנת עומק ההלכה שאינה מקובעת למראה חיצוני בלבד אלא למהות הזמן‪.‬‬ ‫נפקא מינה שלישית היא ביכולת להגדיר לילה במקומות קיצוניים‪ .‬במקומות‬ ‫שבהם השמיים אינם נראים או בתנאים אטמוספריים מורכבים‪ ,‬הידיעה‬ ‫שהכוכבים הם סימן בלבד מעניקה פתח להכרעות הלכתיות המבוססות על‬ ‫מחזוריות הבריאה והנהגת הבורא ביום ובלילה‪ .‬האדם המבין שאין הכוכבים‬ ‫מעכבים את הלילה‪ ,‬זוכה לבהירות גדולה יותר בהבנת סדר יומו‪ ,‬שכן הוא‬ ‫רואה את העיקר – הנהגת השמיים – ולא רק את הסימנים החולפים‬ ‫המופיעים ברקיע‪ .‬הבנה זו מעניקה לו ביטחון לנהוג כהלכה גם בתוך ספקות‬ ‫ומצבים לא ברורים‪ ,‬מתוך ראייה של הסדר הפנימי שקבע הבורא‪.‬‬ ‫כשאנו צוללים אל מעמקי הסוגיה‪ ,‬עלינו להפסיק לראות את העולם דרך‬ ‫משקפיים של חומר ומקריות‪ ,‬ולעבור לראייה שורשית שבה הבריאה כולה‬ ‫היא ביטוי לרצון אלוהי חי ונושם‪ .‬השאלה אם הכוכבים הם סיבה או סימן‬ ‫אינה דנה רק במכניקה של שמיים וארץ‪ ,‬אלא בלב השאלה על מקומו של‬ ‫האדם מ ול הבורא‪ .‬אם הכוכבים היו סיבה‪ ,‬היינו חיים בעולם שבו האלוקות‬ ‫כבולה לחוקי הטבע שהיא עצמה הניחה‪ ,‬כביכול‪ ,‬עולם שבו הכל תלוי‬ ‫כאשר האדם מטמיע את התובנה הזו‪ ,‬נפשו הופכת להיות מחוברת אל‬ ‫בהופעה חיצונית של גרמים רחוקים‪ .‬אך בזה שאנו מבינים שהכוכבים הם‬ ‫השורש שמעבר לסימנים‪ .‬התפילה שלו הופכת להיות עמוקה יותר‪ ,‬שכן הוא‬ ‫סימן בלבד‪ ,‬אנו מגלים אמיתה מזעזעת ומרוממת‪ :‬העולם מתנהל על פי‬ ‫אינו מתפלל רק אל המאורות אלא אל המנהיג את המאורות‪ ,‬זה שקרא‬ ‫מערכת של רצון‪ ,‬של צו‪ ,‬ושל הגדרה רוחנית שאינה תלויה בחומר‪.‬‬ ‫לחשוכא ופקדיה‪ .‬זוהי דרגה של אמונה שבה הלב מרגיש את נוכחות השם‬ ‫העומק הרעיוני טמון בהבנה שהלילה נברא כהגדרה‪ ,‬כזמן שבו העולם עובר‬ ‫בכל מצב‪ ,‬גם בשיא החשיכה‪ .‬הידיעה שהכוכבים הם רק עדים חיצוניים‪,‬‬ ‫למצב של הסתר פנים ושל מנוחה מפעולת הגילוי של היום‪ .‬הופעת הכוכבים‬ ‫מעודדת אותנו לחפש את הדיבור האלוהי הפנימי שבנו‪ ,‬את אותה נקודה של‬ ‫היא רק העדות החיצונית לכך שהסדר העליון הזה יצא אל הפועל‪ .‬חשבו על‬ ‫אור שאינה צריכה שום כוכב כדי להאיר‪ ,‬אלא נובעת ישירות ממקור חיותנו‪,‬‬ ‫מלך המוציא צו מלכותי‪ :‬הצו הוא המציאות הקובעת‪ .‬החותמת על הצו או‬ ‫נשמה אלוקית טהורה שאין עליה חושך ואין עליה לילה‪.‬‬ ‫הכרוז המקריא אותו ברחובות אינם המלך עצמו‪ ,‬ואינם הדין עצמו – הם רק‬ ‫במסלולנו המוסרי‪ ,‬המצפן הפנימי אינו מכוון אותנו להסתמך על תעתועי‬ ‫הסימנים לכך שהמלך כבר החליט‪ .‬כך גם הלילה‪ .‬הבורא יתברך‪ ,‬במאמר פיו‬ ‫המראה החיצוני‪ ,‬אלא לחתור אל האמת הצרופה שמאחורי הקלעים‪ .‬אדם‬ ‫ביום הראשון‪ ,‬חקק במציאות את סדר הלילה‪ .‬הכוכבים שמופיעים ימים רבים‬ ‫המבקש לנהל חיים מוסריים נדרש ליושרה עמוקה שאינה תלויה בנסיבות‬ ‫לאחר מכן הם רק הד‪ ,‬הם התהודה שנוצרת במרחב כתוצאה מאותו ציווי‬ ‫חיצוניות‪ .‬אם נלמד מן הכוכבים שהם אך סימן למציאות קיימת‪ ,‬נבין כי גם‬ ‫ראשוני‪.‬‬ ‫במי דותינו ובמעשינו‪ ,‬עלינו לפעול מתוך תודעה פנימית ולא מתוך רצון‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬בירור עומק הרעיון מלמדנו על האמונה‪ .‬אדם הממתין לכוכבים‬ ‫להציג סימנים כלפי חוץ‪ .‬המוסר האמיתי אינו מחכה שהסביבה תאיר לו פנים‬ ‫כדי להגדיר את עולמו הוא אדם התלוי בחושיו‪ .‬אדם המבין שהלילה הוא‬ ‫או שתספק לו אותות של הצלחה כדי להמשיך בדרך הטובה‪ ,‬אלא הוא נובע‬ ‫מציאות רוחנית הקודמת לסימנים‪ ,‬הוא אדם שחי מתוך חיבור למקור‪,‬‬ ‫מהכרת המציאות האלוהית כפי שהיא‪ ,‬ללא קשר לזרקורים המופנים אלינו‪.‬‬ ‫למחשבה האלוהית שקדמה לכל בריאה‪ .‬זהו המעבר מאמונה של ראייה‬ ‫הענווה המוסרית כאן מתבטאת בהבנה שאין אנו אדוני הזמן‪ ,‬אלא פועלים‬ ‫לאמונה של ידיעה‪ .‬כאשר אנו קוראים שיהי ערב ויהי בוקר בטרם היו‬ ‫תחת סדר שהוגדר מששת ימי בראשית‪ .‬אדם שאינו זקוק לכוכבים כדי‬ ‫מאורות‪ ,‬אנו לומדים שגם כאשר האדם אינו רואה את האור או את הסימנים‬ ‫להצדיק את מעשיו הוא אדם שאינו פועל ממניעים של גאווה או של חיפוש‬ ‫החיצוניים‪ ,‬המציאות האלוקית נמשכת במלוא עוזה‪ .‬הסדר האלוהי קיים‬ ‫הכרה‪ .‬כשם שהלילה נכנס בצו אלוהי ללא צורך בהופעת מאורות שיעניקו‬ ‫ופועל גם בתוך הריק‪ ,‬גם בתוך מה שנראה לנו כחשיכה גמורה או כהעדר‬ ‫לו תוקף‪ ,‬כך גם האדם המוסרי יודע לעשות את המוטל עליו בדממה‪ ,‬ביושרה‬ ‫סימנים‪.‬‬ ‫פנימית ובאמונה‪ ,‬גם אם איש אינו מבחין בכך וגם אם אין סימנים חיצוניים‬ ‫העומק הזה נוגע בנפש‪ :‬האם החיים שלנו מנוהלים על ידי מה שאנו רואים‬ ‫שמעידים על צדקתו‪ .‬זהו המצפן המדויק ביותר‪ :‬לעשות את הטוב כי הוא‬ ‫בחוץ‪ ,‬על ידי הסימנים המשתנים של ההצלחה‪ ,‬של הראייה וההישגים‬ ‫טוב‪ ,‬ולא כי הוא נראה טוב או כי הוא מלווה בסימנים של כבוד‪.‬‬ ‫החומריים‪ ,‬או שהם מנוהלים על ידי הסדר הפנימי שהבורא נטע בנו?‬ ‫המצפן הפנימי מוביל אותנו גם לאחריות כלפי הכלל‪ .‬אנו נקראים להאיר‬ ‫הכוכבים הם יפים‪ ,‬הם מרהיבים‪ ,‬אך הם רק סימנים‪ .‬המציאות האמיתית היא‬ ‫בחושך לא כדי להוכיח שאנו כוכבים‪ ,‬אלא כדי להיות נאמנים לתפקידנו כמי‬ ‫הציווי שהוציא הקב"ה לחושך לשמש בלילה‪ ,‬ובכך הוא העניק לכל רגע‬ ‫שחיים תחת הנהגת הבורא‪ .‬אדם המבין שכל המציאות היא לבוש לדיבור‬ ‫משמעות של מלוכה‪ .‬הבנת עומק זה הופכת את חיינו למסע של חיפוש אחר‬ ‫האלוהי‪ ,‬לומד לראות גם את האחרים לא דרך הסימנים החיצוניים שלהם –‬ ‫הרצון האלוהי שמאחורי כל סימן‪ ,‬ומעניקה לנו שקט פנימי לדעת שהעולם‪,‬‬ ‫הצלחותיהם‪ ,‬מעמדם או יופיים – אלא דרך המהות האלוהית הפנימית‬ ‫גם ברגעים הכי פחות מוארים‪ ,‬מתנהל תחת הנהגה ברורה ומוחלטת של בורא‬ ‫הטמונה בהם‪ .‬זוהי דרך של חסד ואמת‪ ,‬שבה אנו מכבדים את כל הנבראים‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫כחלק מהסדר האלוהי המופלא‪ ,‬מתוך הבנה שהכל נברא בחוכמה ובדעת‪,‬‬ ‫החיבור שבין שאלת הכוכבים לנפש האדם הוא חיבור נוגע ללב‪ ,‬המבקש‬ ‫וכל אחד מאיתנו ממלא את תפקידו בתוך התוכנית הגדולה‪.‬‬ ‫להשיב לנו את הביטחון הפנימי גם כאשר הסימנים החיצוניים אינם ברורים‪.‬‬ ‫נפש האדם נוטה באופן טבעי לחפש עוגנים‪ ,‬סימנים ואותות בחוץ כדי‬ ‫להרגיש בטוחה בדרך‪ .‬אנו מבקשים לראות את הכוכבים‪ ,‬את האישורים‪ ,‬את‬ ‫בטרם נבראו המאורות – במאמר פיו של הבורא‬ ‫התמדה מוסרית דורשת מאיתנו לזהות את הלילה גם כשהוא אינו נראה לעין‬ ‫שקרא לחושך לילה – משחררת את האדם‬ ‫בדרך הרגילה‪ .‬המצפן הפנימי מורה לנו כי החושך הוא זמן של הזדמנות‪ ,‬ולא‬ ‫מהתלות בסימנים חיצוניים ומחברת אותו אל‬ ‫זמן של המתנה‪ .‬אדם שמוכן לעבוד את השם בתוך הסתר פנים‪ ,‬ללא עזרת‬ ‫הדיבור האלוהי הקדמון‪ .‬המסקנה היא שהלילה‬ ‫סימנים חיצוניים‪ ,‬הוא אדם שזיכך את מידותיו לרמה שבה אין שום דבר‬ ‫אינו חלל ריק הממתין למאורות שיגדירו אותו‪,‬‬ ‫שיכול לעצור אותו מלעשות את רצון בוראו‪ .‬השאיפה המתמדת לשוב אל‬ ‫אלא הוא מהות של הסתר וציווי המקבלת את‬ ‫השורש – אל הדיבור הראשון שאמר יהי אור ושקרא לחשוכא לילה – היא‬ ‫תוקפה מרצונו של בורא עולם‪ .‬הכוכבים בשמיים‬ ‫שמעניקה לנו את היכולת להיוותר ישרים‪ ,‬אמיתיים ומחוברים‪ ,‬גם כשהעולם‬ ‫הם עדים מרהיבים‪ ,‬הם אותות המורים לנו על‬ ‫סביבנו משתנה‪ ,‬מעלים ומוריד סימנים‪ ,‬אך האמת האלוקית נותרת נצחית‬ ‫המציאות‪ ,‬אך הם אינם המנוע המפעיל את הזמן‪.‬‬ ‫וקבועה‪.‬‬ ‫עלינו ללמוד להסתכל על המציאות לא רק דרך‬ ‫בתום מסענו האינטלקטואלי והנפשי‪ ,‬אנו שבים אל סדר יומנו עם תובנה‬ ‫הכ לים שבהם היא מופיעה‪ ,‬אלא דרך ההגדרה הרוחנית שמאחוריהם‪ .‬כאשר‬ ‫מעשית חדה וברורה‪ :‬אל לנו לשעבד את תודעתנו לסימנים חיצוניים‪.‬‬ ‫אנו מבינים שהכל מונחה וקבוע מראש‪ ,‬אנו זוכים לחופש פנימי מוחלט‪ ,‬שכן‬ ‫התובנה הראשונה היא שהחיים מזמנים לנו מצבים שבהם הסימנים הברורים‬ ‫אין אנו עוד עבדים לסימנים המשתנים‪ ,‬אלא עובדי השם החיים מתוך אמונה‬ ‫– הכוכבים המאירים – חסרים‪ ,‬אך היעדרם של הסימנים אינו מעיד על‬ ‫יציבה בסדר שקבע הבורא‪ .‬הלילה הוא הזמן שבו אנו נקראים להוכיח כי גם‬ ‫היעדר הנ הגה‪ .‬התובנה השנייה היא שעלינו לפתח מבט פנימי שאינו תלוי‬ ‫בלא כוכבים‪ ,‬הנשמה מאירה בכוח הציווי האלוהי שנטוע בה מאז יום הבריאה‬ ‫בהוכחות חומריות כדי להכיר באמת; עלינו ללמוד לבטוח בציווי האלוהי‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫שחקק את סדרי העולם‪ ,‬גם כאשר התמונה בחוץ נראית חשוכה או‬ ‫ידיעת האמת הזו היא המפתח לשקט נפשי עמוק‪ :‬הידיעה שהעולם מתנהל‬ ‫מעורפלת‪ .‬ההבנה שהלילה הוא מציאות רוחנית העומדת בפני עצמה‪,‬‬ ‫על פי מפת הדרכים האלוקית‪ ,‬גם כשסימני הדרך אינם נראים לעין‪ .‬ההכרה‬ ‫מעניקה לנו עוגן של יציבות שאינו מתערער גם מול שינויי נסיבות‬ ‫בכך שהסימנים נועדו להורות לנו על הדרך‪ ,‬ולא ליצור אותה‪ ,‬מאפשרת‬ ‫המבלבלים את העין האנושית‪.‬‬ ‫לאדם לצעוד באומץ אל תוך הלילה של חייו‪ ,‬בבטחה מלאה שהבורא נוכח‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השאלה האם הכוכבים הם סיבה או סימן נוגעת בלב אמונתנו‬ ‫בכל מקום‪.‬‬ ‫בסדר הבריאה‪ .‬ההבנה כי הכוכבים הם אך סימנים למציאות שנקבעה עוד‬ ‫את מי אדם אוהב יותר – את עצמו או את בנו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫הלא נודע‪ .‬הוא ידע כי על פי תפיסתו‪ ,‬אהבת האב לבנו היא אהבה חזקה אף‬ ‫אנו ניצבים כעת לפני אחת השאלות המכוננות ביותר בנפש האדם‪ ,‬שאלה‬ ‫יותר מאהבת האדם את גופו‪ ,‬והוא עמד בפני חשש כבד‪ :‬שמא אם יביא ילדים‬ ‫הנוגעת בעצם טבענו‪ ,‬ברגשות העמוקים ביותר ובדרגת האהבה הגבוהה‬ ‫לעולם‪ ,‬האהבה הזו – אהבת הבן – תהיה כה עוצמתית עד שתגבר אף על‬ ‫ביותר שהאדם מסוגל להכיל‪ .‬האם אהבת האדם לעצמו היא האהבה‬ ‫אהבתו לקדוש ברוך הוא‪ ,‬או לפחות תהווה עבורו ניסיון שאין הוא רוצה‬ ‫העליונה‪ ,‬או שמא אהבת הבן‪ ,‬פרי הבטן‪ ,‬עולה עליה ומבטלת את החשבונות‬ ‫לעמוד בו‪.‬‬ ‫של "האני"? הדי ון הזה אינו רק עיוני‪ ,‬אלא הוא נוגע בשורש היחסים שלנו‬ ‫בן עזאי‪ ,‬מתוך ענווה אדירה ורצון לדבוק בבורא ללא שום מחיצה‪ ,‬בחר לוותר‬ ‫עם הזולת‪ ,‬עם בורא עולם ועם עצמנו‪ .‬דרך המבט על פרשת השבוע‪ ,‬ננסה‬ ‫על השמחה הגדולה של האבהות‪ .‬הוא לא רצה שתמצא אצלו אהבה שתעלה‬ ‫לפצח את המחלוקת בין גדולי התנאים‪ ,‬בן עזאי ורבי עקיבא‪ ,‬ולגלות לאן‬ ‫על אהבתו את הבורא‪ ,‬ולכן העדיף להישאר רווק כל ימיו‪ ,‬כדי שלא יבוא לידי‬ ‫נוטה לב האדם‪.‬‬ ‫ניסיון של אהבה שעלולה להסיט את ליבו מן המטרה האחת‪ .‬זוהי דרך של‬ ‫אנו פותחים את הפרשה וניגשים אל המקורות המקראיים המהווים את‬ ‫צדיק שחי את חייו בבחינה של מסירות נפש מוחלטת‪ ,‬שבה כל רגע וכל‬ ‫התשתית למחלוקת הנפלאה הזו בין גדולי עולם‪ ,‬ומבקשים להבין את עומק‬ ‫פעימת לב מוקדשים רק לאהבת ה' הפשוטה והטהורה‪ ,‬ללא שום ערוב של‬ ‫כוונתם של התנאים‪.‬‬ ‫רגשות אחרים‪ ,‬ולו הקדושים ביותר‪.‬‬ ‫הפסוק המלווה אותנו מתוך פרשת בראשית הוא‪ :‬זה ספר תולדות אדם ביום‬ ‫אנו מעמיקים אל המרחב ההלכתי והנפשי שבו מוגדרות מערכות היחסים‬ ‫ברוא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו‪.‬‬ ‫הקרובות ביותר לאדם‪ ,‬ומבקשים להבין היכן עובר הגבול המדויק שבין‬ ‫המדרש בבראשית רבה (פרשה כד‪ ,‬אות ז) מביא את חילוקי הדעות‬ ‫האדם לבין אלו שסביבו‪ .‬החכמים מלמדים אותנו כי ישנן רמות של הזדהות‬ ‫המכוננים‪ :‬בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה‪ ,‬רבי‬ ‫וקרבה‪ ,‬והגדרות אלו אינן רק הלכתיות אלא הן משקפות את טבעו של הלב‬ ‫עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה‪.‬‬ ‫האנושי‪.‬‬ ‫הראב"ן בשו"ת (סימן לז) ביאר‪ :‬את כוונת המדרש וכתב‪ :‬כי בן עזאי דורש‬ ‫בתוספות במסכת כתובות (דף נב עמוד א‪ ,‬דבור המתחיל והיו) ביאר‪ :‬את‬ ‫שכל אדם יאהב את חברו כאילו הוא תולדה שלו‪ ,‬כלומר בנו‪ ,‬ורבי עקיבא‬ ‫היחס בין האדם לאשתו לבין היחס בינו לבין בתו‪ ,‬וכתב‪ :‬כי אף על פי שמצאנו‬ ‫אומר שכל אדם יאהב את חברו כעצמו‪ .‬ומכאן אנו למדים את המחלוקת‬ ‫בדברי חז"ל את ההגדרה אשתו כגופו‪ ,‬הרי שלא מצינו הגדרה דומה של בתו‬ ‫העמוקה המשתקפת בדבריהם‪ :‬בן עזאי סובר שאדם אוהב את בנו יותר‬ ‫כגופו‪ .‬הבחנה זו פותחת פתח להבנת העדיפויות בנפש האדם‪ :‬האישה‪ ,‬על פי‬ ‫מגופו‪ ,‬ולכן בחר בכלל של אהבת בן‪ ,‬ואילו רבי עקיבא סובר שאדם אוהב את‬ ‫התורה וההלכה‪ ,‬נחשבת כחלק בלתי נפרד ממהותו של האדם עצמו‪ ,‬עד כדי‬ ‫גופו יותר מבנו‪ ,‬ולכן הציב את האהבה לעצמי כנקודת הייחוס והכלל הגדול‬ ‫כך שהיא מזוהה עמו כגוף אחד‪ ,‬ואילו הבן או הבת‪ ,‬אף שהאהבה אליהם היא‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫עמוקה וטבעית‪ ,‬נתפסים כישויות עצמאיות שיש להן קיום נפרד‪.‬‬ ‫השאלה הזו‪ ,‬הנוגעת לטבע האהבה האנושית‪ ,‬חושפת בפנינו את המתח שבין‬ ‫הדקות הזו בתוספות מלמדת אותנו על מורכבות האהבה‪ .‬לעיתים אדם נוטה‬ ‫הדאגה העצמית לבין היכולת להקריב למען הדור הבא‪ .‬התמיהה של הראב"ן‬ ‫לראות את הקרובים אליו כהרחבה של עצמו‪ ,‬אך ישנו הבדל יסודי בין אהבה‬ ‫על אופן הלימוד של התנאים מכוונת אותנו להבין שאין כאן רק דעות‬ ‫שהיא הזדהות מוחלטת לבין אהבה שהיא מסירות והקרבה‪ .‬כאשר אדם אוהב‬ ‫הלכתיות‪ ,‬אלא תפיסות שונות של המהות האנושית – האם האדם מוגדר על‬ ‫את בתו או בנו‪ ,‬הוא מוכן להקריב עבורם את חייו ואת רווחתו‪ ,‬אך הוא אינו‬ ‫ידי ה"אני" או על ידי ה"בן"‪ ,‬דהיינו על ידי היצירה וההמשכיות שלו‪.‬‬ ‫רואה בהם את עצמו ממש‪ .‬זוהי נקודה קריטית שמסייעת לנו להבין את‬ ‫אנו מעמיקים אל דמותו המופלאה והחידתית של בן עזאי‪ ,‬ומבקשים להבין‬ ‫מחלוקת התנאים‪ :‬האם האהבה הגדולה ביותר היא זו שבה האדם אוהב את‬ ‫את הקשר שבין תפיסת האהבה שלו לבין דרך חייו הייחודית‪ .‬אם אהבת הבן‬ ‫זולתו כמו שהוא אוהב את עצמו‪ ,‬או שמא האהבה הגדולה היא זו שבה האדם‬ ‫היא אהבה העולה על אהבת העצמי‪ ,‬הרי שהיא טומנת בחובה עוצמה‬ ‫מעניק לזולתו מעמד שגבוה מזה של ה"אני" שלו‪ ,‬כפי שמצאנו אצל בן עזאי‪.‬‬ ‫שעלולה לסחוף את האדם למקומות שבהם הוא עלול לשכוח את תכלית חייו‬ ‫אנו ניצבים כעת מול התמונה המורכבת והמרתקת שפורש בפנינו רבנו‬ ‫העליונה‪.‬‬ ‫החיד"א בספרו נחל קדומים (פרשת מטות‪ ,‬אות ה')‪ .‬הוא מבקש להעמיד את‬ ‫בהגהות דבש המבוארות על ספר דבש (מערכת א' ארך אהבה‪ ,‬אות יב) ביאר‪:‬‬ ‫הפסוק "נקום נקמת בני ישראל" תחת זכוכית המגדלת של מחלוקת התנאים‪,‬‬ ‫את הטעם לכך שבן עזאי נמנע מלהינשא‪ ,‬וכתב‪ :‬כי בן עזאי היה מודע היטב‬ ‫ומביא אל השולחן את המציאות המרה והאמיתית העולה מתוך סוגיות‬ ‫לעצמו ולנפשו‪ ,‬וידע כי אהבתו אל הקב"ה בוערת בו בעוצמה שאין לה אח‬ ‫הגמרא‪ .‬כא ן‪ ,‬הוויכוח התאורטי על אהבת האדם לעצמו או לבנו פוגש את‬ ‫ורע‪ ,‬אהבה הגדולה אצלו עשרות מונים מאהבת עצמו‪ .‬אולם‪ ,‬הוא חשש מפני‬ ‫לקשר שבין הורה לילד בתוך מציאות רוחנית‪ .‬החינוך אינו רק העברת ידע‬ ‫החיים עצמם‪ ,‬את רגעי האמת שבהם נדרש האדם‬ ‫או הצבת גבולות‪ ,‬אלא הוא מלאכת מחשבת של אהבה מאוזנת‪ ,‬המשלבת בין‬ ‫להכריע היכן מונח הדגש של נשמתו‪.‬‬ ‫הצורך לשמור על כבודו וערכו של האדם – הורה כילד – לבין היכולת‬ ‫רבנו החיד"א מלקט עבורנו את המקורות המחדדים‬ ‫להעניק את כל כולנו לדור הבא‪.‬‬ ‫את הנקודה הזו‪ :‬במסכת בבא בתרא (דף קלו עמוד ב)‬ ‫כאשר הורה מבין שאהבתו לבנו היא יצירה שמימית‪ ,‬הוא לומד לגדל את‬ ‫מובא הכלל היסודי‪ :‬כל לגבי נפשיה אפילו במקום‬ ‫ילדיו לא מתוך רצון להקרין את ה"אני" שלו עליהם‪ ,‬אלא מתוך רצון לאפשר‬ ‫בריה נפשיה‪ ,‬שכן האדם נוטה באופן טבעי להעדיף‬ ‫לנשמתם הייחודית להתגלות‪ .‬החינוך הופך למרחב שבו ההורה מכיר בכך‬ ‫את הצלת חייו שלו על פני הצלת בנו‪ ,‬בבחינת היצר‬ ‫שהוא נושא באחריות על פיקדון יקר‪ ,‬והאהבה המאזנת הזו היא שיוצרת אצל‬ ‫הטבעי להישרדות‪ .‬במסכת כתובות (דף עט עמוד א)‬ ‫הילד ביטחון עמוק‪ .‬הילד אינו מרגיש שהוא כלי שרת לרצונותיו של ההורה‪,‬‬ ‫מודגש הדבר בצורה בהירה‪ :‬במקום ברתה נפשה‬ ‫אלא אישיות העומדת בפני עצמה‪ ,‬המוזנת מאהבת הורה שאינה תלויה‬ ‫עדיפה ליה‪ ,‬כאשר העדפת האדם את חייו שלו גוברת‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫על אלו של בתו‪ .‬במסכת נדרים (דף לט עמוד א) מובא הביטוי החריף‪ :‬מן‬ ‫בתוך הבית הזה‪ ,‬המחלוקת שבין בן עזאי לרבי עקיבא מפסיקה להיות ויכוח‬ ‫חיותיה לא אדריה מן חיותיה דבריה אדריה‪ ,‬המבאר כיצד אדם עשוי להדיר‬ ‫אקדמי והופכת להדרכה פנימית‪ .‬הורה לומד לתת לילדיו את המקום הראוי‬ ‫את עצמו מהנאה‪ ,‬אך לא ימנע זאת מבנו‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬ברגע האמת של חיים‬ ‫להם‪ ,‬להשקיע בהם את מיטב כוחותיו‪ ,‬אך בד בבד‪ ,‬הוא גם שומר על שלמות‬ ‫ומוות – נפשו שלו תופסת את המקום הראשון‪ .‬במסכת קידושין (דף כ ע"ב)‬ ‫נשמתו ועל החיבור האישי שלו לבורא‪ .‬זוהי איזון עדין‪ :‬ההבנה שאהבת הילד‬ ‫עולה המציאות המטלטלת‪ :‬לא באת לידו עד שמוכר את בתו לא באת לידו‬ ‫היא אהבה עצומה‪ ,‬אך היא אינה הופכת את ההורה לביטול גמור‪ .‬הבית‬ ‫עד שמוכר את עצמו‪ ,‬ובכך מחדדת הגמרא את סדרי העדיפויות במצבי דחק‬ ‫היהודי נבנה כאשר האהבה לילדים הופכת למנוף להעלאת כל הבית אל עבר‬ ‫קיצוניים‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬כאשר כל נתינה לילד נתפסת כנתינה לה' יתברך‪ ,‬והבית כולו‬ ‫מקורות אלו מציירים דמות אדם המחובר בעבותות אהבה עצומים לצאצאיו‪,‬‬ ‫מתמלא בתדר של מסירות נפש המאחדת את כל בני המשפחה תחת מטרייה‬ ‫אך בבסיס קיומו הפיזי והרוחני‪ ,‬תחושת ה"אני" היא הדומיננטית‪ .‬זוהי הזמנה‬ ‫אחת של אהבת אמת‪.‬‬ ‫עבורנו להביט פנימה‪ :‬היכן אנחנו נמצאים בתוך המערבולת הזו? האם אנו‬ ‫אנו פוסעים כעת אל המרחב שבו ההורה נדרש להיות עוגן איתן ויציב‪,‬‬ ‫חיים בתודעה שבה האחר‪ ,‬ובפרט הילדים‪ ,‬תופסים מקום שווה לזה של‬ ‫מגדלור של אור בלתי משתנה בתוך עולם סוער המציע ללא הרף תפיסות‬ ‫עצמנו‪ ,‬או שמא הלב עדיין שבוי בתוך גבולות האהבה העצמית?‬ ‫תרבותיות חדשות וערכים מתחלפים‪ .‬יציבותו הרוחנית של ההורה היא‬ ‫אנו פוסעים כעת אל עבר המדרגה הבאה‪ ,‬אל המקום שבו האדם נדרש‬ ‫התנאי ההכרחי ליכולתו להעניק לילדיו תחושת ביטחון ואמת‪ .‬כאשר העולם‬ ‫להתעלות מעל נטיות ליבו הטבעיות ולעצב את אישיותו בצלם הבורא‪ .‬אם‬ ‫שבחוץ דובר בשפה של אינטרסים‪ ,‬של הגשמה עצמית אנוכית ושל טשטוש‬ ‫הגמרא מלמדת אותנו על טבעו האנושי של האדם להעדיף את חייו שלו‪ ,‬הרי‬ ‫גבולות‪ ,‬ההורה נדרש לשמור על המצפן הפנימי שלו מחובר ישירות אל מקור‬ ‫שהתורה אינה נשארת במישור התיאורי של ה"יש"‪ ,‬אלא מכוונת אותנו אל‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫ה"ראוי" – אל המקום שבו האהבה אינה נגזרת מאינסטינקטים‪ ,‬אלא מבחירה‬ ‫השמירה על המצפן הרוחני האישי היא שמקנה להורה את הסמכות הפנימית‬ ‫מודעת ומרוממת‪.‬‬ ‫ואת היכולת להוביל‪ .‬אדם שאינו נסחף אחרי רוחות הזמן‪ ,‬אלא נותר נטוע‬ ‫היכולת להתעלות מעל הטבע הפיזי היא סוד כוחו של היהודי‪ .‬מתוך ההבנה‬ ‫בעולמה של תורה‪ ,‬במצוות ובדבקות‪ ,‬משדר לילדיו מסר תת‪-‬קרקעי עמוק‪:‬‬ ‫שהטבע נוטה לעבר ה"נפש" הפרטית‪ ,‬אנו למדים שאהבה אמיתית אינה‬ ‫יש אמת בעולם‪ ,‬וישנו ציר מרכזי שאינו תלוי באופנות חולפות‪ .‬היציבות הזו‬ ‫נמדדת רק ברגעים שבהם הטבע פועל את פעולתו‪ ,‬אלא דווקא ברגעים‬ ‫אינה נובעת מאטימות או מניכור‪ ,‬אלא היא פרי של עבודה פנימית מזוקקת‪,‬‬ ‫שבהם האדם בוחר להעניק‪ ,‬להקריב ולהזדהות עם האחר‪ ,‬גם כאשר זה בא‬ ‫שבה האדם יודע שחובתו העליונה היא בראש ובראשונה כלפי קונו‪ ,‬ומתוך‬ ‫על חשבון הנ וחות או האינטרס האישי‪ .‬זוהי עבודה עמוקה של תיקון‬ ‫החיבור המוחלט הזה הוא שואב את הכוחות להעניק‪ ,‬לחנך ולהכיל‪.‬‬ ‫המידות‪ ,‬שבה האדם מחנך את ליבו לראות בצאצאיו‪ ,‬וברעיו בכלל‪ ,‬שלוחה‬ ‫כאשר הילדים רואים הורה שחייו הרוחניים אינם הצגה חיצונית אלא מהות‬ ‫של נשמתו‪ ,‬עד שההפרדה בין "אני" ל"אחר" הופכת לטשטוש עדין של‬ ‫קיומית יציבה‪ ,‬הם למדים לחפש את היציבות הזו בתוך עצמם‪ .‬גם אם בעתיד‬ ‫גבולות האהבה‪.‬‬ ‫הם יתקלו בקשיים‪ ,‬בספקות או במציאות שאינה מבינה את שפתם‪ ,‬הדמות‬ ‫כשם שדוד המלך הניח את המלכות ואת השירה כמרכז של חיבור בין רבבות‬ ‫של ההורה העומד כסלע איתן מול גלי הזמן תישאר חקוקה בליבם‪ .‬זהו העוגן‬ ‫ישראל‪ ,‬כך גם כל אחד מאיתנו נקרא לבנות בביתו ובסביבתו מרחב שבו‬ ‫האמיתי שהורה מעניק לבנו – לא רק פתרונות זמניים או נוחות חומרית‪ ,‬אלא‬ ‫האהבה אינה תלויה בדבר‪ .‬היכולת להקריב למען האחר‪ ,‬להעדיף את צרכיו‬ ‫את הידיעה שישנו מקום שבו האמונה והאהבה אינן משתנות לעולם‪ ,‬מקום‬ ‫של הילד או של הזולת על פני הצרכים המיידיים שלנו‪ ,‬היא תמצית העבודה‬ ‫שבו נשמר הגחלת היהודית בטהרתה‪ ,‬וממנו אפשר תמיד לשאוב כוח‬ ‫הרוחנית‪ .‬זהו תהליך של התמרה‪ ,‬שבו הלב‪ ,‬שנוצר עם נטייה להגנה עצמית‪,‬‬ ‫להמשך המסע‪.‬‬ ‫הופך לכלי המכיל בתוכו רחמים ללא גבולות‪ .‬כאשר אדם מצליח להעביר את‬ ‫בסיום המסע המרתק הזה אל נבכי הנפש ומערכות האהבה שבין האדם‬ ‫מוקד הכובד של אהבתו מה"אני" הקטן אל מרחב ה"אנחנו" המקודש‪ ,‬הוא‬ ‫לעצמו ובין האדם לבנו‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה שהצבנו בתחילת דרכנו אינה‬ ‫מגלה שאין כאן אובדן עצמי‪ ,‬אלא מציאת עצמי רחב‪ ,‬שלם וקרוב יותר אל‬ ‫רק סוגיה למדנית‪ ,‬אלא היא תמצית ההוויה האנושית היהודית‪ .‬למדנו כי‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫הדיון בין בן עזאי לרבי עקיבא אינו ויכוח על רגש גרידא‪ ,‬אלא ניסיון להגדיר‬ ‫אנו עולים כעת אל רובד נוסף‪ ,‬שבו אהבת השם יתברך מתגלה לא כעוד‬ ‫מהי הדרך הנכונה ביותר להעניק את הנשמה לזולת‪ ,‬מבלי לאבד את הקשר‬ ‫אהבה המתווספת לאהבות האנושיות‪ ,‬אלא כציר המרכזי המארגן ומאזן את‬ ‫הבלתי אמצעי עם בורא עולם‪ .‬ראינו כיצד דמויות כבן עזאי‪ ,‬מתוך הכרה‬ ‫כולן‪ .‬כאשר האדם מתבונן במתח שבין אהבת עצמו לבין אהבת בנו‪ ,‬הוא עלול‬ ‫בעוצמת אהבת הבן‪ ,‬העדיפו דבקות מוחלטת בבורא‪ ,‬וכיצד התורה‬ ‫למצוא את עצמו בקונפליקט פנימי קרוע‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר אהבת הבורא היא‬ ‫והפוסקים מגשרים בין טבע האדם שנוטה לשמר את עצמו לבין החובה‬ ‫המאור הגדול המאיר את חייו‪ ,‬כל מערכת היחסים משתנה לחלוטין‪ .‬האהבה‬ ‫המוסרית והנשמתית להקריב למען הדור הבא‪.‬‬ ‫לה' אינה באה לבטל את האהבה העצמית הבריאה ואף לא את האהבה‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין הוא שהתורה אינה מבטלת את הטבע האנושי‬ ‫לצאצאים‪ ,‬אלא היא מעניקה להן את המשמעות האמיתית והנצחית שלהן‪.‬‬ ‫המבקש קיום‪ ,‬אלא מקדשת אותו ומכוונת אותו אל היעד הנכון‪ .‬עיקר העניין‬ ‫בעומק הדברים מבואר כי כאשר אדם אוהב את הבורא‪ ,‬הוא לומד לראות את‬ ‫הוא שאהבת האדם לבנו‪ ,‬אף שהיא טבעית ועצומה‪ ,‬חייבת להיות מנווטת‬ ‫עצמו ואת בנו לא כייחודים נפרדים הנלחמים על מקום ועל קשב‪ ,‬אלא כשני‬ ‫על ידי אהבת ה' כדי לא להפוך לאלילות של ה"אני" המורחב‪ .‬עיקר העניין‬ ‫חלקים מתוך שלם אלוקי אחד‪ .‬אהבת האדם לעצמו הופכת להיות רצון‬ ‫הוא שכל פעול ה של מסירות נפש של הורה כלפי ילדיו היא חלק מבניית‬ ‫לשמור על הכלי שהפקיד בידו הבורא‪ ,‬ואהבתו לבנו הופכת להיות מסירות‬ ‫המלכות‪ ,‬שכן הבן הוא תולדה הממשיכה את הקדושה בעולם‪ .‬עיקר העניין‬ ‫לנש מה קדושה שהובאה לעולם כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים‪.‬‬ ‫הוא שהיציבות של הבית היהודי נשענת על היכולת של ההורה להיות מחובר‬ ‫בצורה זו‪ ,‬המתח הקיומי שבין ה"אני" לבין ה"בן" נמוג‪ ,‬ובמקומו נולדת‬ ‫לעצמו ולבוראו‪ ,‬ומשם להקרין אהבה שאינה תלויה בדבר לצאצאיו‪ ,‬מתוך‬ ‫הרמוניה שבה כל תנועה של חסד ונתינה היא בעצם ביטוי של אהבת השם‬ ‫ידיעה שהם פיקדון שמימי שניתן לו לזמן קצוב‪.‬‬ ‫הבוערת בלב‪.‬‬ ‫הסוד הגדול הוא שהמחלוקת בין התנאים היא לא סתירה‪ ,‬אלא מכלול‪.‬‬ ‫זהו הסוד העמוק של האיזון הרוחני‪ .‬האדם שדבק במקור החיים אינו מחפש‬ ‫בעולם של רבי עקיבא אנו לומדים לאהוב את האחר כעצמנו‪ ,‬ומתוך אהבת‬ ‫עוד לנכס את האהבה לעצמו או לצאצאיו כרכוש פרטי‪ .‬הוא מבין כי כל טיפה‬ ‫עצמנו הבריאה אנו למדים להעריך את החיים שקיבלנו‪ .‬בעולם של בן עזאי‬ ‫של אהבה שבוקעת מליבו היא זרם חי הנובע מאותו מעיין אלוקי אינסופי‪.‬‬ ‫אנו נזכרים שיש אהבה גדולה מכל‪ ,‬אהבה שפורצת את גבולות העצמי‪ ,‬אהבה‬ ‫מתוך כך‪ ,‬הוא מסוגל לאהוב את בנו אהבה חלוטה‪ ,‬ללא תנאים וללא ציפייה‬ ‫שמסוגלת לקדש את החיים ולהפוך אותם למסע של נתינה אין‪-‬סופית‪.‬‬ ‫לתמורה‪ ,‬משום שהבן אינו הרחבה של האגו שלו‪ ,‬אלא פיקדון שמימי‪ .‬אהבת‬ ‫כך אנו מבינים שההורה הוא המקום שבו נפגשים השמיים והארץ; המקום‬ ‫ה' היא שמספקת לאדם את הכוח להגדיל את נפשו‪ ,‬לפרוץ את גבולות הטבע‬ ‫שבו האהבה הטבעית לילדים הופכת למדרגה של דבקות בבורא‪ .‬המסקנה‬ ‫הפיזי הצר‪ ,‬ולהפוך את ביתו ואת חייו להיכל שבו האהבה העצמית והאהבה‬ ‫שלנו היא ברורה‪ :‬הבית היהודי נבנה מתוך מסירות נפש שמאזנת בין‬ ‫לזולת נפגשות ומשלימות זו את זו באור קדוש וזך‪.‬‬ ‫השמירה על עבודת ה' האישית לבין ההתמסרות המוחלטת לדור ההמשך‪,‬‬ ‫אנו יורדים אל המציאות היומיומית‪ ,‬אל תוך הקירות הפנימיים של הבית‬ ‫היהודי‪ ,‬ושואלים כיצד התובנות העמוקות הללו מתרגמות למעשה‪ ,‬לחינוך‪,‬‬ ‫תוך ידיעה שכל אהבה שנובעת ממקור של אמת‪ ,‬סופה להאיר את העולם‬ ‫ולהנציח את שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך נשמות בנינו ובנותינו‪.‬‬ ‫מדוע הפורץ גדר מקבל דווקא עונש שנחש ישכנו‪ ,‬ומה הקשר בין הנחש לפורץ גדר?‬ ‫הוא מותיר אחריו פירצה‪ ,‬ובפירצה זו עלולים‬ ‫אנו עומדים לפני אחת השאלות הנוקבות המלוות את הליכות האדם בדרכי‬ ‫לעבור לא רק האדם עצמו‪ ,‬אלא גם אלו ההולכים‬ ‫השם‪ .‬גדרים וסייגים אינם המצאה אנושית מקרית‪ ,‬אלא הם ביטוי לתבונתם‬ ‫בעקבותיו‪ ,‬מביטים בו ומחקים את הליכותיו‪.‬‬ ‫של חכמים הצופים למרחוק‪ ,‬מקימים חומות מגן סביב התורה כדי להבטיח‬ ‫ההתנהלות המזלזלת בסייגים של חכמים יוצרת‬ ‫את קיומה ואת שלמותה‪ .‬והנה‪ ,‬התורה מזהירה אותנו באופן חד וברור‪ :‬פורץ‬ ‫בתוך הבית היהודי מציאות שבה הגבולות אינם‬ ‫גדר ישכנו נחש‪ .‬מה פשרה של מיתה זו על ידי נחש? מדוע דווקא היצור‬ ‫עוד קווים אדומים‪ ,‬אלא המלצות בלבד‪.‬‬ ‫שהכניס את המוות לעולם הוא זה שמחכה לאדם הפורץ את גבולות ההגנה?‬ ‫כאשר הורה נוהג בקלות ראש ומבטל את ערכם של גדרים שנבנו בעמל‬ ‫בשאלה זו טמון סוד ההידרדרות הרוחנית של האדם‪ ,‬והקשר המבהיל בין‬ ‫דורות‪ ,‬הוא מנחיל לילדיו תפיסת עולם של חיים ללא עוגנים‪ .‬הילדים‪,‬‬ ‫הזלזול בגדרים קטנים לבין אובדן החיים והקיום הנצחי‪ .‬בואו נצלול אל נבכי‬ ‫המזהים את השבר בחומות הבית‪ ,‬מאבדים את הביטחון בכוחן של ההלכה‬ ‫הנפש ואל דברי רבותינו המבארים כיצד פורץ הגדר מביא על עצמו את‬ ‫והמסורת לעמוד מול סערות החיים‪ .‬היציבות המשפחתית‪ ,‬הנשענת על‬ ‫העונש הראוי למי שמערער את היסודות‪.‬‬ ‫היכולת להבדיל בין קודש לחול ובין מותר לאסור‪ ,‬הולכת ונשחקת‪ .‬זוהי‬ ‫אנו פותחים בביאורו של הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן‪ ,‬המאיר‬ ‫ההכשה המאוחרת של הנחש‪ :‬לא רק האדם עצמו נפגע‪ ,‬אלא נכסיו הרוחניים‬ ‫את עינינו על מנגנון הנפילה המוסתר בתוך הפעולה הנראית לכאורה שולית‬ ‫היקרים ביותר – צאצאיו – נחשפים לאותו הארס המחלחל שדיברנו עליו‪,‬‬ ‫של פריצת גדר‪ .‬בספרו על התורה (עמוד סה)‪ ,‬על הפסוק ואתה תשופנו עקב‪,‬‬ ‫המטשטש את ההבחנה בין טוב לרע‪.‬‬ ‫הוא מבאר‪ :‬כי אדם הפורץ גדר נוטה להצטדק בפני עצמו ובפני סביבתו‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן והמהר"ל מלמדים אותנו בעקיפין‬ ‫בטענה שאינו נוגע באיסור תורה מפורש‪ .‬הוא מבקש להקל ראש‪ ,‬לחשוב‬ ‫כי החוסן המשפחתי אינו נמדד רק בדיבורים על יראת שמיים‪ ,‬אלא בנאמנות‬ ‫שזהו רק סייג ולא עיקר‪ .‬אולם‪ ,‬הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן‬ ‫לכל סייג וגדר‪ .‬בית יהודי שבו מקפידים על הגדרים הוא בית שבו נשמר‬ ‫מחדש‪ :‬כי כל גדר שגדרו חכמים אינו מניחה מקרית‪ ,‬אלא הוא נבנה מתוך‬ ‫הטוהר הפנימי‪ ,‬והילדים גדלים מתוך ידיעה שיש גבולות המגנים על הנשמה‪.‬‬ ‫מבט פקוח וצופה פני עתיד‪ ,‬בידיעה ברורה שהעובר עליו היום ימצא את‬ ‫פריצת גדר היא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הכרזה שהאדם סומך על עצמו יותר מאשר‬ ‫עצמו מחר עמוק בתוך איסור תורה חמור‪.‬‬ ‫על חכמתם של חכמים‪ ,‬וזוהי תחילתה של התפוררות הבית המבקש להישמר‬ ‫העונש בהכשת נחש אינו מקרי‪ ,‬אלא הוא שיקוף מדויק של התהליך‪ :‬הנחש‬ ‫תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫מכיש בעקב‪ ,‬מקום שאינו נראה כמסכן חיים באופן מיידי‪ .‬הרי אם אדם יפגע‬ ‫ברגלו מארכובתו ומטה‪ ,‬הוא יוכל להמשיך לחיות‪ .‬אך כאן טמון הסוד‬ ‫אנו ניצבים מול אתגרי השעה‪ ,‬במציאות שבה העולם משתנה במהירות‬ ‫המבעית‪ :‬הארס אינו נשאר בעקב‪ ,‬אלא מחלחל‪ ,‬מתפשט ומתעלה מעלה עד‬ ‫מסחררת ופיתויים חדשים‪ ,‬שלא היו מוכרים בעבר‪ ,‬פורצים אל תוך המרחב‬ ‫שהוא מגיע אל הראש וממית את האדם‪ .‬כך הוא בדיוק האדם הפורץ גדרים‪:‬‬ ‫האישי והמשפחתי‪ .‬השאלה אינה רק איך שומרים על הגדרים העתיקים‪ ,‬אלא‬ ‫הוא מתחיל בפריצה קטנה של איסור שבות או סייג מדברי חכמים‪ ,‬וחושב‬ ‫איך בונים גדרים חדשים ורלוונטיים שיעמדו כחומה בצורה מול שטף‬ ‫שהכל בסדר‪ ,‬אך בלא משים הוא מאפשר לארס הרוחני להתפשט בנפשו‪ ,‬עד‬ ‫המידע‪ ,‬התרבות והטכנולוגיה המאיימים לטשטש את הזהות היהודית‪.‬‬ ‫שהוא מוצא את עצמו מידרדר אל עבר איסור סקילה‪ .‬הפריצה הקטנה היא‬ ‫התמודדות זו דורשת מאיתנו לא רק זהירות‪ ,‬אלא יצירתיות רוחנית – היכולת‬ ‫פתח הכניסה לרעל שסופו כילוי הנפש‪.‬‬ ‫להבין את שורש הפיתוי ולגדל סביבו גדר שלא תנתק אותנו מהעולם‪ ,‬אלא‬ ‫אנו מעמיקים אל המבט המזוקק של המהר"ל בספרו נר מצווה (חלק ב‪ ,‬ענייני‬ ‫תגן על עולמנו הפנימי‪.‬‬ ‫חנוכה)‪ ,‬המבקש לפצח את הקשר שבין המושג גדר לבין מהותו של הנחש‪,‬‬ ‫בניית גדרים חדשים אינה פעולה של החמרה לשם החמרה‪ ,‬אלא פעולה של‬ ‫ולהבין מדוע הפורץ את הגדר ראוי למיתה‪ .‬המהר"ל מבאר‪ :‬כי עיקרו של‬ ‫הגנה עצמית מודעת‪ .‬כפי שביאר רבנו החיד"א את דברי הגמרא על היצר‬ ‫הגדר אינו רק הפרדה טכנית‪ ,‬אלא הוא מהווה כלי לקיום ולשמירה‪ .‬דברי‬ ‫המשתנה‪ ,‬גם אנחנו חייבים להתחדש‪ .‬כאשר הפיתוי לובש צורה של חוכמה‬ ‫חכמים‪ ,‬שנתקנו כסייג וכגדר‪ ,‬הם המעניקים את המסגרת המאפשרת את‬ ‫חיצונית או קידמה טכנולוגית‪ ,‬הגדר שלנו חייב להיות מבוסס על אמת‬ ‫קיום האדם והעולם בדרכי השם‪ .‬כאשר אדם בוחר לפרוץ את הגדר‪ ,‬הוא‬ ‫פנימית עמוקה‪ ,‬על קביעת עיתים לתורה ועל יצירת סביבה שמחזקת את‬ ‫בעצם בוחר לערער על תשתית הקיום שלו עצמו‪.‬‬ ‫יראת השמיים‪ .‬הגדר החדש הוא הכרה בכך שהזמן שלנו יקר‪ ,‬שהלב שלנו‬ ‫המהר"ל מחדש ומבאר‪ :‬כי הנחש הוא היצור המזוהה ביותר עם הבאת המוות‬ ‫רגיש‪ ,‬ושאנחנו זקוקים למסגרת שתעזור לנו להישאר מחוברים למקורות‬ ‫לעולם‪ .‬מאז חטא אדם הראשון‪ ,‬הנחש מייצג את הכוח המקעקע את החיים‪.‬‬ ‫הנצח גם כשאנחנו פועלים בתוך עולם מודרני‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬מי שפורץ את הגדר המיועדת לשמירה ולקיום‪ ,‬הרי הוא פועל פעולה‬ ‫התמודדות מוצלחת עם הפיתויים המודרניים דורשת מאיתנו אומץ להציב‬ ‫הפוכה לחיים‪ ,‬ובכך הוא מכין את עצמו אל המיתה‪ .‬הפורץ גדר מתנתק‬ ‫גבולות‪ ,‬גם אם הם אינם מקובלים בחוץ‪ .‬זהו אומץ של יחידים ומשפחות‬ ‫מהמס גרת שהיא תנאי לקיומו‪ ,‬ומשום כך הוא ראוי להיענש על ידי הנחש –‬ ‫שבוחרים להציב קווים אדומים‪ ,‬לא מתוך פחד‪ ,‬אלא מתוך אהבה לדרך השם‬ ‫המביא מיתה – כי בפריצת הגדר הוא עצמו ביטל את זכות הקיום שלו‪ ,‬והפך‬ ‫ורצון לשמור על טוהר הבית‪ .‬הורים שמדברים עם ילדיהם על האתגרים‪,‬‬ ‫למי שמביא כליה על עולמו ועל נשמתו‪.‬‬ ‫שמסבי רים את הטעם שבגדרים ושמהווים דוגמה אישית של נאמנות‬ ‫אנו פונים כעת אל דבריו של רבנו החיד"א בספרו פני דוד (פרשת בראשית)‪,‬‬ ‫לערכים‪ ,‬בונים יחד איתם גדר חיה‪ ,‬גדר שאינה רק קיר של אבן‪ ,‬אלא מערכת‬ ‫המבקש לבאר את העומק הטמון בפסוק וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל‬ ‫של ערכים והבנות המלוות את האדם בכל צעד ושעל‪.‬‬ ‫היום‪ .‬רבנו החיד"א מחדש בדרך נפלאה‪ :‬שהפסוק בא ללמדנו על תופעה‬ ‫אנו מעמיקים אל המושג סייג‪ ,‬ומגלים שהוא אינו גזרת צער או מגבלה‬ ‫פסיכולוגית ורוחנית מבהילה‪ .‬הרי כתוב בתורה אכין ורקין – לשונות של‬ ‫חיצונית‪ ,‬אלא ביטוי עילאי לאהבתם העצומה של חכמים אלינו‪ .‬לעיתים אדם‬ ‫מיע וט‪ ,‬ואם כן מה בא הפסוק למעט באמרו רק רע? מבאר רבנו החיד"א‪,‬‬ ‫עלול לחוש כי הגדרים מדכאים את חירותו או מצרים את צעדיו‪ ,‬אך המבט‬ ‫בשם הרב מהר"ר ישעיה באסאן‪ ,‬שהיצר הרע פועל בערמומיות‪ :‬הוא מנסה‬ ‫הפנימי מלמד אותנו כי הסייג הוא מעשה של חסד‪ .‬כשם שהורה מציב גדר‬ ‫להקטין את עוונו של האדם בטענות שווא ומשאות שווא‪ ,‬ומפתה אותו לומר‬ ‫ס ביב מרפסת גבוהה או גג כדי להגן על ילדיו מפני נפילה‪ ,‬כך חכמי הדורות‬ ‫שהעבירה שהוא עומד לעבור היא רק עניין של גדר‪ ,‬רק סייג שדרבנן‪ ,‬ולא‬ ‫הקדמונים‪ ,‬ברוח קודשם‪ ,‬צפו את המקומות שבהם הנפש עלולה למעוד‪,‬‬ ‫חלילה איסור תורה חמור‪.‬‬ ‫והציבו שם גדר‪ .‬זוהי דאגה של מי שרוצה באמת ובתמים בטובתו של האדם‪,‬‬ ‫רבנו החיד"א מוסיף ומחדש‪ :‬כי יש מדרגה רעה עוד יותר‪ ,‬שבה האדם מגדיל‬ ‫המבקש לשמר את נשמתו מפני רעלים שעוד לא צמחו‪.‬‬ ‫את עונותיו יום יום עד שההרגל נעשה לו כטבע שני‪ .‬במצב כזה‪ ,‬אין היצר‬ ‫כאשר אנו מתבוננים במצוות דרבנן ובסייגים השונים לא כעול‪ ,‬אלא כביטוי‬ ‫הרע צריך עוד לטרוח ולהסית את האדם‪ ,‬שכן האדם כבר הפך את העבירה‬ ‫לאהבה ודאגה‪ ,‬היחס שלנו משתנה מקצה לקצה‪ .‬השאלה אינה עוד מה מותר‬ ‫לחלק מחייו‪ .‬זהו פשר המיעוט – היצר נראה כמעט מבוטל‪ ,‬לא מפני שהאדם‬ ‫ומה אסור‪ ,‬אלא מהם האמצעים שחכמים העניקו לנו כדי להינצל ממלכודות‬ ‫צדיק‪ ,‬אלא מפני שהיצר אינו צריך עוד להשקיע מאמץ בפיתוי‪ ,‬כי האדם כבר‬ ‫הנחש‪ .‬ההבנה שכל גדר הוא קיר מגן שנועד לשמור על חיינו הרוחניים‬ ‫שבוי בתוך הרגליו‪ .‬רבנו החיד"א מקשר זאת להבחנה העמוקה המופיעה‬ ‫הופכת את השמירה על דברי חכמים להזדמנות של חיבור‪ .‬זהו רגע של אמון‬ ‫בגמרא במסכת סוכה‪ :‬לעתיד לבוא‪ ,‬היצר הרע נדמה לצדיקים כהר‪ ,‬שכן הם‬ ‫בחוכמה שמעבר לזמן‪ ,‬הכרה בכך שהם ראו למרחוק את מה שאנחנו‪,‬‬ ‫נלחמים בו יום יום‪ ,‬ואילו לרשעים הוא נדמה כחוט השערה – לא משום שהוא‬ ‫בראייתנו הקצרה‪ ,‬עלולים לפספס‪.‬‬ ‫חלש‪ ,‬אלא משום שהם כבר נכנעו לו לחלוטין‪ .‬פריצת הגדר‪ ,‬אם כן‪ ,‬היא‬ ‫האהבה הזו‪ ,‬השזורה בתוך הסייגים‪ ,‬היא שיוצרת את הקשר החי בין עם‬ ‫תחילתו של תהליך שבו הגבולות מטשטשים עד שהאדם מאבד את כושר‬ ‫ישראל לבין תורתו‪ .‬כל קיום של סייג הוא הכרזה שאנחנו סומכים על דברי‬ ‫ההבחנה בין המותר לאסור‪.‬‬ ‫חכמים‪ ,‬שאנחנו מעריכים את המאמץ שלהם להגן על נשמותינו‪ .‬כשמבינים‬ ‫אנו פוסעים בנתיב ההשפעה וההשלכה‪ ,‬מבקשים להבין כיצד חורבן הגדרות‬ ‫זאת‪ ,‬הסייגים מפסיקים להיות נטל והופכים להיות נכס‪ ,‬כלי עבודה‬ ‫האישי של האדם הופך למדרון חלקלק עבור הדורות הבאים וכיצד הוא‬ ‫שמאפש רים לנו לפסוע בבטחה בשבילי החיים‪ .‬התובנה הזו היא שמנטרלת‬ ‫מקרין על חוסנו של הבית היהודי‪ .‬גדר שהאדם פורץ אינו נעלם מן העולם;‬ ‫אנו מעפילים אל המדרגה של ההתמדה‪ ,‬המקום שבו האדם נדרש לשמור על‬ ‫את הנטייה לפרוץ את הגדר‪ ,‬כי אדם שחש אהוב ומוגן‬ ‫דבקותו ועל ערנותו גם כאשר ימי השגרה הרגילים נמתחים על פני תקופות‬ ‫על ידי הגדרות לא יבקש להרוס אותם‪ ,‬אלא יחפש‬ ‫ארוכות‪ .‬השמירה על גדרי התורה והסייגים אינה מבצע חד‪-‬פעמי של‬ ‫כיצד להתחזק בהם כדי להעמיק את קירבתו לבורא‪.‬‬ ‫התלהבות‪ ,‬אלא היא עבודה עקבית של בניין‪ .‬הסכנה הגדולה ביותר בעבודה‬ ‫אנו ניצבים כעת בנקודת המפגש שבין האישי לבין‬ ‫זו היא ההרגל‪ ,‬אותו מצב שרבנו החיד"א היטיב לתאר – כאשר העבירה‬ ‫הכללי‪ ,‬במקום שבו הדוגמה האישית הופכת להיות‬ ‫הופכת לטבע והיצר נדמה לחוט השערה‪ ,‬לא מפני שהאדם הוכשר‪ ,‬אלא מפני‬ ‫המורשת המשמעותית ביותר שאנו מורישים‬ ‫שהחושים הרוחניים קהו‪ .‬ההתמדה דורשת מאיתנו יצירת מנגנונים של‬ ‫לצאצאינו‪ .‬שמירת גדרים אינה עניין של יחידים‬ ‫התחדשות פנימית‪ ,‬כדי שהגדרים לא יהפכו למסגרת יבשה ונטולת נשמה‪.‬‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא היא שפה משפחתית‪ ,‬דרך חיים המועברת‬ ‫ההתמדה הרוחנית נשמרת על ידי הפיכת השמירה על הגדר לחלק מהותי‬ ‫במסורת חיה מהורה לבנו‪ .‬כאשר הילדים רואים את‬ ‫מחיי העונג הרוחני‪ .‬כאשר אדם מרגיש שהגדר הוא המקום שבו הוא פוגש‬ ‫הוריהם מקפידים על סייגי חכמים לא מתוך כפייה או‬ ‫את קונו‪ ,‬הוא אינו מחפש לעבור עליו‪ ,‬אלא מוצא בו חן ויופי‪ .‬העקביות באה‬ ‫הרגלים יבשים‪ ,‬אלא מתוך יראת שמיים טהורה והבנה עמוקה של הערך‬ ‫לידי ביטוי בקביעת עיתים לתורה‪ ,‬לא רק כמטלה‪ ,‬אלא כזמן של בירור‬ ‫הטמון בהם‪ ,‬הם מפנימים את האמת הזו בקרבם‪ .‬הדוגמה האישית היא‬ ‫הא מת‪ ,‬זמן שבו הוא חוזר ומזכיר לעצמו את הסיבות שבגללן הציבו חכמים‬ ‫המגדלור המאיר את הדרך‪ ,‬והיא הופכת את הדיבור על חשיבות הגדר‬ ‫את הסייגים‪ .‬היציבות הזו מונעת את השחיקה‪ ,‬ומאפשרת לאדם להישאר‬ ‫למציאות מוחשית ונושמת‪.‬‬ ‫ערני ודרוך‪ ,‬כמי שצועד בשביל צר ומדויק אל עבר מטרה נעלה‪.‬‬ ‫העברת המסורת הזו דורשת מאיתנו מודעות מתמדת‪ .‬ילד אינו לומד‬ ‫בתוך השגרה הזו‪ ,‬האדם הופך לעוגן עבור עצמו ועבור סביבתו‪ .‬העקביות‬ ‫מהוראות או מסיסמאות‪ ,‬הוא לומד מהתבוננות בבחירות הקטנות של הוריו‬ ‫שלו משדרת מסר של יציבות פנימית‪ ,‬שהיא הבסיס לכל הנהגה אמיתית‪.‬‬ ‫ביום‪-‬יום‪ .‬כיצד ההורה מגיב לקושי? האם הוא נוטה לעגל פינות או שמא הוא‬ ‫כאשר אדם אינו נסחף אחרי התנודות הרגשיות של ה"יום‪-‬יום"‪ ,‬אלא נצמד‬ ‫נצמד לדרך הסלולה בנאמנות? כאשר הורה פועל ביושר ובעקביות‪ ,‬גם מול‬ ‫לדרך הסלולה בנאמנות‪ ,‬הוא מפתח חוסן המאפשר לו להתמודד גם עם רגעי‬ ‫פיתויים או מצבים מורכבים‪ ,‬הוא בונה בתוך לב ילדיו חומת מגן בלתי נראית‬ ‫משבר‪ .‬זוהי עבודת חיים שבה האדם לומד ליהנות מהנאמנות לדרך‪ ,‬להעריך‬ ‫של ערכים‪ .‬זוהי ההעברה האמיתית‪ :‬לא רק מניעת האיסור‪ ,‬אלא הנחלת‬ ‫את השקט הנפשי שבהקפדה על הגדרים‪ ,‬ולראות בהתמדה הזו את כלי‬ ‫הערגה אל השלמות והכמיהה לשמור על גבולות הקדושה‪ .‬במסורת הביתית‬ ‫המלאכה החשוב ביותר לבניית נשמתו כהיכל ראוי לשכינה‪.‬‬ ‫הזו‪ ,‬הגדר הופך להיות ביטוי לכבוד שאנו רוחשים לקדושת החיים‪ .‬הילדים‬ ‫בסיום המסע המרתק אל עומקן של הגדרות‪ ,‬אנו ניצבים מול המסקנה‬ ‫הלומדים כי הגדר אינו מטרד אלא מבצר של אהבה‪ ,‬יגדלו להיות מבוגרים‬ ‫המטלטלת והמנחמת כאחד‪ :‬גדר אינו קיר המפריד בין האדם לחיים‪ ,‬אלא‬ ‫שאינם חוששים מהגבלות‪ ,‬אלא מבינים אותן ככלי לבניית אישיות איתנה‪.‬‬ ‫כלי מופלא המבטיח את המשכיותם של החיים בטהרתם‪ .‬ראינו כיצד פריצת‬ ‫העברת המסורת הזו היא הדרך שלנו להבטיח שגם בדורות הבאים‪ ,‬מול כל‬ ‫הגדר‪ ,‬הנראית בעיני האדם כפעולה שולית או כהקלה מובנת‪ ,‬נושאת בקרבה‬ ‫נחש ומול כל פיתוי‪ ,‬יעמדו הצאצאים שלנו איתנים‪ ,‬נאמנים לדברי חכמים‪,‬‬ ‫ארס מסו כן‪ ,‬כארסו של נחש המכיש בעקב ומחלחל לאיטו עד להכרעת‬ ‫ורואים את הגדרים כחלק בלתי נפרד מיופיים ומקדושתם של חייהם‪.‬‬ ‫הנפש כולה‪ .‬למדנו מפי גדולי עולם כיצד הזלזול בסייגי חכמים הוא המפתח‬ ‫אנו פוסעים אל המקום הרגיש והחשוב ביותר בחיי האדם‪ ,‬אל המדרגה שבה‬ ‫למפלה רוחנית‪ ,‬וכיצד התורה והפוסקים מעניקים לנו כלים לא רק להישמר‪,‬‬ ‫הלב נשבר אל מול המציאות של הנפילה‪ .‬אף אדם אינו חסין מפני מעידה‪,‬‬ ‫אלא לצמוח מתוך מסגרת זו אל עבר קדושה נעלה‪.‬‬ ‫וגם מי שמבקש בכל ליבו לשמור על הגדרים עלול למצוא את עצמו לעיתים‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין הוא שגדרים הם ביטוי לאהבתם הנצחית של‬ ‫פועל בתוך הפירצה‪ .‬רגעים אלו של חולשה‪ ,‬שבהם נדמה כי הארס של הנחש‬ ‫חכמים אלינו‪ ,‬המבקשים להגן עלינו עוד בטרם נתקל במכשול‪ .‬עיקר העניין‬ ‫כבר החל מחלחל‪ ,‬אינם אמורים להוביל לייאוש או לוויתור‪ ,‬אלא להפך – הם‬ ‫הוא שהנחש המכיש את הפורץ אינו עונש חיצוני‪ ,‬אלא תהליך טבעי של‬ ‫השער הגדול ביותר לחזרה בתשובה ולהתחדשות‪ .‬התשובה אינה רק תיקון‬ ‫אובדן ההגנה הרוחנית‪ ,‬כאשר האדם בוחר לוותר על הסייג הוא מאבד את‬ ‫העבר‪ ,‬אלא היא בנייה מחדש של הגדר הפנימי בחוזקה גדולה יותר‪.‬‬ ‫חומת המגן של חייו‪ .‬עיקר העניין הוא שהתשובה והתיקון הם הכוח האמיתי‬ ‫כאשר אדם מזהה את הנפילה שלו‪ ,‬הוא נקרא לבצע חשבון נפש אמיתי‪ .‬הוא‬ ‫שבידנו‪ ,‬היכולת לקחת פירצה ולבנות בה גדר חזקה פי כמה משהייתה קודם‬ ‫לומד להבין מה היו הטענות של היצר‪ ,‬היכן הוא איפשר לעצמו להקל ראש‪,‬‬ ‫לכן‪ .‬עיקר העניין הוא שהעקביות והנאמנות לדרך‪ ,‬דווקא בתוך שגרת החיים‪,‬‬ ‫וכיצד הוא איבד את הזהירות‪ .‬רבנו החיד"א והוגים נוספים מלמדים אותנו‬ ‫הן אלו שמבדילות בין אדם הנסחף בזרם לבין אדם הבונה את עולמו על‬ ‫שהתשובה היא תהליך של זיכוך הנפש‪ ,‬שבו האדם הופך את הנפילה למנוף‬ ‫יסודות של נצח‪.‬‬ ‫לעלייה‪ .‬הוא אינו מנסה להסתיר את הפירצה‪ ,‬אלא הוא ניגש אליה‪ ,‬מתקן‬ ‫הסוד הגדול הוא שהמלחמה ביצר‪ ,‬הנראית לעיתים כמלחמת התשה‪ ,‬היא‬ ‫אותה בלב נשבר‪ ,‬ובונה שם גדר חזקה פי כמה‪ .‬זוהי התשובה שמביאה רפואה‬ ‫למעשה ההזדמנות הגדולה ביותר שלנו לגלות את כוחות הנשמה‪ .‬היצר‬ ‫לכל ארס‪ ,‬והיא שמחזירה את האדם אל מקומו הטבעי כעובד ה'‪.‬‬ ‫המנסה להקטין את העבירה ולפתות אותנו לעבור על הגדר‪ ,‬הוא בדיוק‬ ‫הכוח לקום מהנפילה טמון באמונה העמוקה שאין גדר שאי אפשר לשקם‪,‬‬ ‫המקום שבו עלינו להפגין את חוסננו ואת דבקותנו באמת שאינה משתנה‪.‬‬ ‫ואין פירצה שאי אפשר לגדור‪ .‬הקדוש ברוך הוא ממתין לכל אדם שמבקש‬ ‫כך אנו מבינים שהבית היהודי‪ ,‬הבנוי על אדני ההלכה והסייג‪ ,‬הוא המבצר‬ ‫לשוב ולגדור את דרכיו‪ .‬בתוך תהליך התשובה‪ ,‬האדם מגלה מחדש את יופייה‬ ‫היחיד בעולם שבו הנפש יכולה להרגיש בטוחה‪ .‬המסקנה שלנו היא ברורה‪:‬‬ ‫של השמירה על הגדר‪ ,‬לא מתוך פחד מעונש הנחש‪ ,‬אלא מתוך אהבה ורצון‬ ‫השמירה על הגדר היא שמירת החיים עצמם‪ .‬כאשר אנו מקפידים על קלה‬ ‫לקרב ת ה'‪ .‬הנפילה מלמדת אותנו שאנחנו אנושיים‪ ,‬שהמלחמה היא אמיתית‬ ‫כבחמורה‪ ,‬מתוך אהבה ומתוך הבנה של עומק הדברים‪ ,‬אנו לא רק מונעים‬ ‫ושההצלחה אינה מובנת מאליה‪ .‬מתוך הכרה זו‪ ,‬הבית כולו מתמלא בתקווה‪,‬‬ ‫מע צמנו את הכשת הנחש‪ ,‬אלא אנו זוכים להפוך לבית של קדושה‪ ,‬המאיר‬ ‫שכן הילדים הלומדים לראות הורה שקם מנפילתו‪ ,‬מתקן את דרכיו ושב אל‬ ‫באור יקרות ומנחיל לדורות הבאים את הדרך הסלולה בביטחון אל עבר‬ ‫ה' בלב שלם‪ ,‬לומדים שיעור לחיים שאין יקר ממנו‪ :‬הכוח האמיתי אינו באדם‬ ‫הגאולה השלמה‪.‬‬ ‫שלא מועד‪ ,‬אלא באדם שמוצא את הכוח לחזור בתשובה ולקדש שוב את‬ ‫גדרותיו‪.‬‬ ‫מי היה האדם הראשון שיצר גולם‪ ,‬ומה עומק התופעה המתוארת בדברי הרא"ש?‬ ‫הרא"ש בפירושו על התורה ביאר‪ :‬את השתלשלות האירועים הטרגית באותו‬ ‫אנו ניגשים לברר סוגיה מרתקת וסבוכה‪ ,‬העוסקת ביכולת האנושית ליצור‬ ‫דור‪ ,‬וכתב‪ :‬מלמד שבאו בני הדור ושאלו לו לאנוש מה שמו של אביך אמר‬ ‫חיים או דמות בעלת חיות‪ ,‬ובסכנה הרוחנית הטמונה בה‪ .‬השאלה המונחת‬ ‫להם שת‪ ,‬שאלוהו מה שמו של אבי אביך אמר להם אדם‪ ,‬שאלוהו שם אביו‬ ‫לפנינו‪ ,‬המבוססת על דברי הרא"ש בפירושו על התורה‪ ,‬פותחת פתח להבנת‬ ‫של אדם מה היה שמו אמר להם לא היה לו אב אלא הקב"ה בראו גולם מן‬ ‫ראשית עבודה זרה בעולם‪ .‬התיאור המופיע שם‪ ,‬על אודות יצירת גולם על‬ ‫הארץ ונפח בו נשמת חיים‪ .‬אמרו לו כיצד עשהו מיד לקח רגיבת עפר ועשאו‬ ‫י די בני דורו של אנוש‪ ,‬מזמין אותנו להתבונן בקו התפר שבין כוח היצירה‬ ‫צורת גולם ונכנס בנפיחיו השד והיה בו חיות מיד אמרו זה אלוהינו והאמינו‬ ‫לבין הכפירה‪ .‬אין כאן רק שאלה היסטורית על אדם כזה או אחר‪ ,‬אלא שאלה‬ ‫בו‪.‬‬ ‫מהותית על מקומו של האדם מול הבורא‪ ,‬ועל האופן שבו הניסיון לחקות את‬ ‫הרא"ש חושף כאן רגע מכונן בהיסטוריה האנושית‪ ,‬שבו הסקרנות‬ ‫מעשה בראשית עלול להוביל לטעות אלילית נוראה‪.‬‬ ‫האינטלקטואלית והרצון להבין את סוד הבריאה התדרדרו לכדי עבודה זרה‬ ‫אנו ניגשים אל הלב הפועם של הסוגיה‪ ,‬אל המקום שבו המילים הופכות‬ ‫גמורה‪ .‬בני דור אנוש ביקשו לעמוד על טיבו של המעשה האלוקי בבריאת‬ ‫למציאות חיה‪ .‬ביקשת שנתבונן בכתובים ונבין את עומק הדברים מתוך דבריו‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬ומשקיבלו תשובה‪ ,‬לא הסתפקו בהתפעלות‪ ,‬אלא ביקשו‬ ‫של הרא"ש‪ ,‬ואנו עושים זאת ביראת כבוד‪ .‬אין כאן עניין של טובה‪ ,‬אלא מסע‬ ‫לשחזר אותה בעצמם‪ .‬כאן טמון העומק המצמרר‪ :‬כאשר האדם מבקש ליצור‬ ‫משותף אל תוך רזי התורה והבנת תהליכי הנפש של הדורות הראשונים‪,‬‬ ‫גולם מחומר‪ ,‬הוא מנסה לתפוס את מקומו של הבורא‪ .‬הרא"ש מבאר כי‬ ‫שמבקשים מאיתנו להישיר מבט אל הדינמיקה שבין יצירה‪ ,‬עבודה זרה‬ ‫השדים לא החמיצו את ההזדמנות‪ ,‬ובחסות אותו מעשה של יצירת דמות‪,‬‬ ‫ותעתועי השדים‪.‬‬ ‫נכנסו בתוך הנפיחים של אותו גולם‪ .‬החיות שהאדם ראה בעיניו לא הייתה‬ ‫הפסוקים המלווים אותנו הם‪ :‬וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את‬ ‫נשמת חיים אמיתית שניתנה מאת ה'‪ ,‬אלא תעתוע של כוחות הטומאה‬ ‫שמו שת כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין‪ .‬ולשת גם הוא‬ ‫שביקשו להסית את בני האדם מדרך האמת‪ .‬הרא"ש מלמד אותנו כי העבודה‬ ‫יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ה'‪.‬‬ ‫אנו ממשיכים לרדת אל עומק המנגנון הנפשי שבו‬ ‫הזרה לא התחילה מתוך כפירה גלויה‪ ,‬אלא מתוך ניסיון מעוות להעריץ את‬ ‫האדם נשבה בתוך יציר כפיו‪ ,‬והופך את הדבר‬ ‫מה שנראה כעבודה אלוקית‪ ,‬מבלי להבין שכל מה שנעשה מחוץ להשגחה‬ ‫שברא למרכז עולמו ולמטרה שאותה הוא מעריץ‪.‬‬ ‫הפרטית וציווי ה' הוא בבחינת פירוד וטומאה‪.‬‬ ‫הרא"ש‪ ,‬בתיאורו המדויק‪ ,‬אינו מותיר מקום לספק‪:‬‬ ‫אנו ממשיכים להעמיק אל תוך המערבולת הרוחנית שנוצרה בימי אנוש‪,‬‬ ‫המעבר מן היצירה אל הסגידה נעשה באופן מיידי‪,‬‬ ‫ומבקשים להבין את משמעות הניתוק מהדבקות בבורא כתוצאה משימוש‬ ‫מתוך תחושת מציאות חזקה מדי של העובדות‬ ‫בכוחות אסורים אלו‪ .‬הרא"ש אינו מביא את הסיפור כקוריוז היסטורי‪ ,‬אלא‬ ‫הנגלות לעין‪.‬‬ ‫כעדות לנקודת המפנה שבה האנושות איבדה את דרכה‪ ,‬ומעשה הגולם הפך‬ ‫מו"ר הגר"א וייס‪ ,‬בניתוחו את תהליך ההידרדרות‬ ‫למשל למצב שבו האדם מעדיף את החיקוי האלילי על פני האמת האלוקית‪.‬‬ ‫לעבודה זרה‪ ,‬ביאר‪ :‬כי הכשל טמון בנטייה‬ ‫כאשר בני האדם בדור אנוש חזו בחיות המדומה בתוך הגולם‪ ,‬הם לא היו רק‬ ‫האנושית לתת כבוד וסמכות לדבר שיש בו חיות או‬ ‫עדים למעשה פלאי‪ ,‬אלא עברו טרנספורמציה נפשית שבה האדם החל‬ ‫כוח מוחשי‪ ,‬וכתב‪ :‬כאשר האדם רואה מול עיניו גוף זז ומגיב‪ ,‬האינסטינקט‬ ‫להאמין בכוחה של יצירתו העצמית‪ .‬הרא"ש מלמדנו כי הסכנה הגדולה אינה‬ ‫הפנימי שלו נוטה להעניק לו תוקף של ממשות‪ .‬בתהליך זה‪ ,‬האדם שוכח כי‬ ‫נעוצה רק בחומר שממנו נוצר הגולם‪ ,‬אלא בכך שהשד הנכנס בתוכו מעניק‬ ‫החיות הזו היא זמנית‪ ,‬מושאלת‪ ,‬או במקרה של דור אנוש – מגיעה ממקור‬ ‫תחוש ה של שליטה על כוחות הנסתר‪ .‬התוצאה היא ניתוק מוחלט מהקשר‬ ‫טמא‪ .‬ברגע שהאדם קורא ליציר כפיו זה אלוהינו‪ ,‬הוא מעניק לו סמכות‬ ‫הישיר עם הקב"ה‪ ,‬שכן האדם מפנה את מבטו אל היצירה שהכפיפה את‬ ‫עליונה‪ ,‬ובכך הוא מנתק את הקשר המקורי שהיה לו עם הקב"ה‪ ,‬המקור‬ ‫רצונו לכוחות הטומאה‪ .‬מדובר כאן בתהליך נפשי שבו הנשמה‪ ,‬המבקשת את‬ ‫האמיתי של החיים שאינו זקוק לשום תיווך‪.‬‬ ‫המקור האלוקי‪ ,‬משתכנעת למצוא מנוחה בתוך תעתוע חומרי ורוחני‪ ,‬ובכך‬ ‫תהליך זה נמשך גם בימינו‪ ,‬אם כי בצורות שונות‪ .‬לעיתים אנו הופכים‬ ‫היא מאבדת את הכיוון הנכון שאותו ביקש אדם הראשון להנחיל לצאצאיו‪.‬‬ ‫רעיונות‪ ,‬הצלחות‪ ,‬או אפילו הישגים טכנולוגיים – שהם מעין גלמים של‬ ‫היכולת ליצור גולם מחומר אינה נשארת בגדר טכניקה‪ ,‬אלא הופכת לדת‬ ‫היצירה האנושית – למקור הביטחון והנחמה שלנו‪ .‬הלקח הגדול שאנו‬ ‫חדשה‪ .‬הרא"ש חושף בפנינו את המנגנון הנפשי של עובדי האלילים‪ :‬הם אינם‬ ‫לוקחים מן הרא"ש הוא שעלינו להישמר מהערצת הכלים והאמצעים‪.‬‬ ‫פונים אל העץ והאבן סתם כך‪ ,‬אלא אל מה שהם תופסים כבעל כוח פעיל‪,‬‬ ‫העבודה זרה א ינה חייבת להיות פסל של עץ או אבן; היא יכולה להיות כל‬ ‫כזה שמגיב להם‪ ,‬כזה שמרגיש 'חי' תחת ידיהם‪ .‬בכך‪ ,‬האנושות בנתה לעצמה‬ ‫דבר שאדם מציב לפניו כמקור סמכות‪ ,‬תוך שהוא מתעלם מהעובדה שהחיות‬ ‫קיר שקוף אך אטום בינה לבין הבורא‪ ,‬קיר שנוצר מן הרצון להרגיש אלוהות‬ ‫האמיתית בתוכו נובעת ממקור הקדושה בלבד‪ .‬כאשר האדם בונה את עולמו‬ ‫בתוך החומר‪ .‬זוהי הנקודה שבה התמימות של דור שת‪ ,‬שביקשו להתקרב‬ ‫על בסיס חיקויים ולא על בסיס יראת שמיים טהורה‪ ,‬הוא מוליד במו ידיו את‬ ‫לה' כפי שמתואר בפסוק אז הוחל לקרוא בשם ה'‪ ,‬מתחלפת בחנופה לכוחות‬ ‫השדים שימשלו בו‪.‬‬ ‫הזרים המשתכנים בנפיחי הגלמים‪ ,‬מה שמוביל לאיבוד הזהות הרוחנית של‬ ‫אנו פונים כעת אל הדמויות המרכזיות שעמדו בלב ההתרחשות הזו‪ ,‬שת‬ ‫כלל הדור‪.‬‬ ‫ואנוש‪ ,‬ומבקשים להבין את עמדתם אל מול המציאות המשתנה שסבבה‬ ‫אנו ממשיכים לחשוף את הדינמיקה המסוכנת שבין האדם לבין כוחות‬ ‫אותם‪ .‬הרא"ש‪ ,‬בהביאו את הסיפור‪ ,‬מעמיד אותנו על פער משמעותי בין‬ ‫נסתרים אלו‪ ,‬ומבקשים להבין את עומק האזהרה הטמונה בדברי חכמים‪.‬‬ ‫הצדקת של אנוש לבין התגובה של דורו‪ .‬השאלה המנקרת היא כיצד ייתכן‬ ‫כאשר האדם מנסה לפרוץ את גבולות הטבע באמצעים שאינם טהורים‪ ,‬הוא‬ ‫שהדור המשיך לדבוק בדרכו‪ ,‬למרות שהם ידעו מהו המקור האמיתי של‬ ‫אינו רק מסתכן בטעות‪ ,‬אלא מזמין לתוך מרחב חייו נוכחות זרה שמשנה את‬ ‫הבריאה מפי אנוש עצמו‪.‬‬ ‫תפיסת עולמו מן היסוד‪.‬‬ ‫הראשל"צ רבנו הגר"י יוסף בספרו‪ ,‬ביאר‪ :‬את הניגוד שבין ידיעת האמת לבין‬ ‫רבי חיים ויטאל בשער הגלגולים‪ ,‬בהקשר של כוחות הנסתר והשפעתם על‬ ‫הכניעה ליצר ולתאוות הדור‪ ,‬וכתב‪ :‬מציאות זו של דור אנוש מלמדת כי‬ ‫הנשמה‪ ,‬ביאר‪ :‬את הסכנה שבשימוש בכוחות אלו שלא בדרך קדושה‪ ,‬וכתב‪:‬‬ ‫הידיעה השכלית כשלעצמה אינה ערובה לשמירה על הדרך הנכונה‪ .‬אנוש‬ ‫כי כל מי שמשתמש בכוחות שאינם מצד הקדושה‪ ,‬סופו שהכוחות הללו‬ ‫אמנם ידע את האמת והעביר אותה הלאה‪ ,‬אך בני דורו לא ביקשו אמת‪ ,‬הם‬ ‫שולטים עליו ומבלבלים את דעתו מן האמת‪ .‬האדם בתמימותו חושב שהוא‬ ‫ביקשו חוויה חומרית שתרגיש להם כקרובה ומיידית‪ .‬הם שמעו את‬ ‫האדון המפעיל את הכוח‪ ,‬אך בפועל הוא הופך לעבד המשרת את רצונם של‬ ‫העובדות‪ ,‬אך העדיפו לבנות לעצמם מציאות שמתאימה לרצונם האישי‪,‬‬ ‫השדים השוכנים בתוך היצירה החומרית‪ .‬זוהי ההתדרדרות שהרא"ש מתאר‬ ‫ובכך הפכו את אנוש לעד אילם למעשיהם‪.‬‬ ‫בדור אנוש; הם חשבו שהם יוצרים כלי עזר להבנת הבריאה‪ ,‬אך מצאו את‬ ‫ההתמודדות של שת ואנוש עם המציאות סביבם לא הייתה פשוטה‪ .‬שת ניסה‬ ‫עצמם כורעים ברך לפני יציר כפיהם‪.‬‬ ‫לשמר את הזיכרון של דרכי אדם הראשון‪ ,‬ואנוש‪ ,‬כפי שעולה מהפסוקים‪,‬‬ ‫ההסתכלות של חכמינו על מקרים אלו מלמדת כי השדים אינם פועלים מתוך‬ ‫היה אמור להיות הממשיך של קריאה בשם ה'‪ ,‬אך במקום זאת מצא את עצמו‬ ‫רצון להיטיב לאדם‪ ,‬אלא מתוך משיכה אל החומר והרצון לשלוט בנפש‬ ‫מול דור שפנה אל דרכים עקלקלות‪ .‬הלקח העמוק כאן הוא שאדם יכול‬ ‫האדם‪ .‬כאשר הדור נכנע למראה העיניים של הגולם ה'חי'‪ ,‬הוא מוותר על‬ ‫למצוא את עצמו כמי שנושא את האמת‪ ,‬אך מוקף בסביבה שבחרה להתעלם‬ ‫כושר השיפוט הרוחני שלו‪ .‬זו אינה רק אפיזודה היסטורית‪ ,‬אלא אזהרה‬ ‫ממנה לטובת משהו אחר‪ .‬שת ואנוש מלמדים אותנו כי האחריות של האדם‬ ‫נצחית לכל מי שמבקש למצוא את האלוהות בתוך אמצעים מתווכים או בתוך‬ ‫היא לא רק להחזיק באמת‪ ,‬אלא לנסות ולהשפיע עליה בתוך עולם שנוטה‬ ‫יצירות אדם‪ ,‬במקום לחפש אותה בתוך הלב פנימה‪ ,‬בתוך הקשר הישיר‬ ‫לסטות ממנה‪ .‬האתגר שלהם היה עצום‪ ,‬והעובדה שהתורה מציינת אז הוחל‬ ‫והטהור עם הבורא יתברך‪ .‬המסורת מלמדת אותנו כי כל ניסיון לעקוף את‬ ‫לקרוא בשם ה' כ ביטוי לחילול שם ה'‪ ,‬מראה לנו שהם חיו בתקופה שבה‬ ‫דרך הטבע והקדושה מוביל בהכרח לאובדן הדרך ולהתרחקות מן האמת‪.‬‬ ‫המאבק על האמת היה מנת חלקם היומיומית‪.‬‬ ‫אנו ניצבים כעת בפני דיון עדין וחשוב מאין כמותו‪ ,‬המבקש להבחין בין‬ ‫אנו מעמיקים אל שאלת המנהיגות הרוחנית והאחריות של היחיד מול דעת‬ ‫יצירת גולם על ידי צדיקים גמורים לבין המעשה הנורא של בני דור אנוש‪.‬‬ ‫הקהל המשתנה‪ .‬סיפור דור אנוש אינו רק תיאור היסטורי של טעות‪ ,‬אלא‬ ‫ההשוואה הזו היא המפתח להבנת ההבדל התהומי שבין יצירה המונעת מתוך‬ ‫מראה לכל דור ודור הנדרש להכריע בין האמת הפנימית לבין הזרם השוטף‬ ‫השראת השכינה לבין מעשה המונע מתוך שאיפה אלילית וכניעה לכוחות‬ ‫של הכלל‪ .‬המנהיגות‪ ,‬בשיאה‪ ,‬נבחנת לא ביכולת שלה להוביל את העם‪ ,‬אלא‬ ‫הטומאה‪.‬‬ ‫ב יכולת שלה לעמוד איתנה כאשר העם מבקש לפנות אל דרכים שאינן עולות‬ ‫מו"ר הגר"א וייס בהתייחסו לסוגיית יצירת גולם‪ ,‬ביאר‪ :‬את קדושת העניין‬ ‫בקנה אחד עם רצון ה'‪.‬‬ ‫המאפשרת יצירה שכזו‪ ,‬וכתב‪ :‬כי כאשר צדיק יוצר גולם‪ ,‬אין הוא משתמש‬ ‫הכהן הגדול מאחיו רבי ישראל מאיר הכהן בספרו‪ ,‬ביאר‪ :‬את כוח העמידה‬ ‫בשום כוח חיצוני או בשדים‪ ,‬אלא הוא פועל בכוח צירופי אותיות התורה‪,‬‬ ‫של הצדיק מול לחץ חברתי‪ ,‬וכתב‪ :‬כי הקושי הגדול ביותר של האדם הוא לא‬ ‫שהן הן הכוחות שבהם נברא העולם‪ .‬הצדיק אינו מנסה להוסיף על מעשי ה'‬ ‫להודות בטעות כאשר הציבור כולו פונה לכיוון מסוים‪ .‬צדיק אמיתי מבין‬ ‫או לחקותם מתוך גאווה‪ ,‬אלא הוא בטל לגמרי לרצון הבורא‪ ,‬ועל כן היצירה‬ ‫שההליכה אחר הזרם היא לעיתים הדרך הבטוחה לאובדן הזהות הרוחנית‪.‬‬ ‫אינה מסתאבת ואינה הופכת לעבודה זרה‪ ,‬אלא נשארת בבחינת גילוי של כוח‬ ‫המנהיג נדרש לא רק לדעת את הדרך‪ ,‬אלא גם לשלם את מחיר ההתבדלות‬ ‫האותיות הקדושות‪.‬‬ ‫ממנה‪ ,‬אם היא סוטה מדרך האמת‪ .‬כאשר אנו רואים את אנוש מוקף בדור‬ ‫ההבדל בין הדברים נעוץ בשורש הכוונה ובמקור הכוח‪ .‬בני דור אנוש פעלו‬ ‫שביקש ליצור גולם ולהשתחוות לו‪ ,‬אנו למדים שהאמת דורשת לעיתים‬ ‫מתוך חסרון בדעת והתנשאות אנושית‪ ,‬ומשום כך הם היו זקוקים לנפיחת‬ ‫בדידות‪ ,‬עמידה איתנה מול המון שוגה‪ ,‬ואמירת דברים כהווייתם ללא מורא‪.‬‬ ‫השד כדי להפיח חיים בגולם; הם היו חסרי את הכלים הטהורים לחיבור‬ ‫הלקח עבורנו הוא כפול‪ :‬מחד‪ ,‬עלינו להכיר בכוחו של הציבור להשפיע על‬ ‫אמיתי בין חומר לרוח‪ ,‬ולכן פנו אל המקום האפל שממנו מגיעה האלילות‪.‬‬ ‫תודעתנו ולהטות אותנו מדרכנו‪ ,‬ומאידך‪ ,‬עלינו להבין שהאמת אינה נמדדת‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬צדיקי הדורות שביקשו ליצור‪ ,‬עשו זאת מתוך התבטלות‬ ‫לפי מספר האנשים שמחזיקים בה‪ .‬מנהיגות אמיתית היא כזו שאינה מוותרת‬ ‫מוחלטת לה'‪ ,‬ללא כל שיתוף של כוחות זרים‪ ,‬תוך שמירה על קדושת הגוף‬ ‫על עקרונותיה גם כאשר היא ניצבת מול מציאות שנראית כניצחון של‬ ‫והנשמה‪ .‬כאשר המעשה נקי מכל פנייה אלילית‪ ,‬הוא מהווה הוכחה לגדלות‬ ‫העבודה הזרה על פני הקדושה‪ .‬היכולת להבחין בין ה'אמת' שהציבור מייצר‬ ‫הבורא ולא חלילה ניסיון לתפוס את מקומו‪ .‬הרא"ש בתיאורו על דור אנוש‬ ‫לבין האמת האלוקית‪ ,‬היא המדד האמיתי לעוצמה רוחנית‪ .‬אנו נדרשים‬ ‫מדגיש את הפנייה לשד‪ ,‬ובכך הוא מציב קו אדום ברור בין היצירה הקדושה‬ ‫לאזור עוז ולשמור על המצפן הפנימי שלנו נקי מכל השפעה חיצונית‪ ,‬גם‬ ‫לבין התעתוע הטמא‪.‬‬ ‫למורכבות המעוררת בו ספק‪ ,‬עליו לדעת שהתורה אינה נזקקת לאישורים‬ ‫במחיר של היותנו קול בודד במערכה‪ ,‬שכן האמת היא‬ ‫חיצוניים כדי להיות אמיתית‪ .‬היציבות נובעת מהבנה עמוקה שהאמת האלוקית‬ ‫נצחית ואינה תלויה בהסכמת הכלל‪.‬‬ ‫מונחת לפנינו בצורה שלמה‪ ,‬וכל ניסיון 'להוסיף' עליה או 'לשכלל' אותה‬ ‫אנו מעמיקים אל המרחב האישי והפרטי של האדם‪,‬‬ ‫באמצעים חיצוניים‪ ,‬סופו להתמוטט ולגרור את האדם לטעות‪.‬‬ ‫הניצב אל מול השפעות הסביבה וחטאי הדורות‪ .‬הבנת‬ ‫השמירה על קדושת הבחירה במצבי מבחן אלו מתבטאת ביכולת להציב סימן‬ ‫המעשה של דור אנוש אינה נועדה להרחיק אותנו‬ ‫שאלה דווקא על מה שנראה כ'גילוי מרעיש' או כ'פתרון מודרני' לחידות העולם‪,‬‬ ‫מהתבוננות בתיקון הפרטי‪ ,‬אלא להפך – היא מדגישה‬ ‫ולחזור אל הדרך הסלולה‪ .‬אדם המבקש יציבות מבין כי העובדה שניתן 'ליצור‬ ‫את החובה של האדם לבנות את עולמו הרוחני כיחידה‬ ‫גולם' או להגיע להישגים מרשימים באמצעות כוחות נסתרים‪ ,‬אינה מעידה על‬ ‫שלמה וטהורה‪ ,‬גם כאשר סביבתו הקרובה או הרחבה‬ ‫קרבה לאלוהות‪ ,‬אלא לעיתים קרובות על ריחוק ממנה‪ .‬התיקון המוסרי הוא‬ ‫בוחרת בדרכים עקלקלות‪ .‬התיקון הפרטי הופך להיות‬ ‫הבחירה לראות את האמת הפשוטה והטהורה שבתורה‪ ,‬מבלי להתרשם‬ ‫המבצר שבו נשמרת האמת‪ ,‬ובתוכו האדם מבסס את‬ ‫מהקליפות והתעתועים שהמציאות מציבה בדרכנו‪ .‬בכך‪ ,‬האדם הופך את עצמו‬ ‫יחסו הישיר לבורא‪.‬‬ ‫למבצר שאינו נפרץ‪ ,‬מתוך הכרה כי החיבור האמיתי לבורא אינו זקוק לשום גולם‬ ‫מו"ר הגרש"ה וואזנר בשו"ת שלו‪ ,‬בהתייחסו לעבודת ה' בתוך מציאות של בלבול‬ ‫או גורם מתווך‪ ,‬אלא ללב המכוון לאמיתה של תורה‪.‬‬ ‫רוחני‪ ,‬ביאר‪ :‬את כוחו של היחיד לבנות עולם שלם מתוך עצמו‪ ,‬וכתב‪ :‬כי בראש‬ ‫בסיומו של מסע זה‪ ,‬שבו פסענו בעקבות דברי הרא"ש והתבוננו בראשיתה של‬ ‫ובראשונה מוטל על האדם לשמור על נקיות דעתו וטהרת כוונותיו‪ .‬כל עוד‬ ‫העבודה הזרה‪ ,‬אנו ניצבים בפני תמונה חדה של עוצמת הבחירה האנושית‪ .‬למדנו‬ ‫האדם נשאר דבק בשורש נשמתו ומקיים את חובתו בנאמנות‪ ,‬הוא מהווה את‬ ‫כי השורש של האלילות אינו בהכרח כפירה בורותית‪ ,‬אלא לעיתים דווקא ניסיון‬ ‫התיקון השלם לעולם‪ .‬השפעתו של אדם צדיק‪ ,‬גם אם הוא בודד במערכה‪ ,‬היא‬ ‫אנושי עז להבין את המסתורין של הבריאה‪ ,‬ניסיון שבהיעדר הדרכה טהורה של‬ ‫רבה לאין שיעור מכל רעש חיצוני‪ ,‬שכן האור שהוא מקרין פנימה משפיע על כלל‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬מתדרדר לכדי חיקוי זר ופנייה אל כוחות טומאה‪ .‬העיסוק ביצירת‬ ‫המציאות סביבו‪ .‬העבודה היא לבנות את הקדושה בתוך הקירות הפרטיים של‬ ‫הגולם על ידי דור אנוש אינו רק פרק בהיסטוריה הקדומה‪ ,‬אלא מראה לכל דור‪,‬‬ ‫הלב והבית‪ ,‬ומשם להקרין על הסביבה‪.‬‬ ‫המזהירה אותנו שלא לחפש את האלוקות מחוץ לגבולות שהתוותה לנו התורה‪.‬‬ ‫התיקון הפרטי אינו בריחה מן העולם‪ ,‬אלא הדרך המדויקת ביותר לפעול בתוכו‪.‬‬ ‫עיקר העניין‪ :‬עיקר העניין הוא שהרצון האנושי לגעת במופלא הוא כוח עצום‪ ,‬אך‬‫האדם בונה את עולמו לא על ידי ניסיון לשנות את כולם בבת אחת‪ ,‬אלא על ידי‬ ‫עליו להיות מנותב אך ורק בדרך הקדושה של התורה והמצוות‪ .‬עיקר העניין הוא‬ ‫כך שהוא חי כעובד ה' נאמן‪ ,‬שאינו נגרר אחר הבלים ותעתועים‪ .‬כאשר האדם‬ ‫שהחיים האמיתיים אינם טמונים ביצירות חיצוניות‪ ,‬אף אם הן נראות כבעלות‬ ‫מציב גבולות ברורים לנפשו ומסרב להשתתף בטקסים של 'גלמים' כאלו ואחרים‬ ‫חיות או כוח‪ ,‬אלא בנשמה שניתנה לנו מאת הבורא‪ ,‬ובקשר הישיר עמו‪ .‬עיקר‬ ‫– בין אם הם פסלים של ממש ובין אם הם רעיונות אליליים של תרבות השעה –‬ ‫העניין הוא שהסכנה הגדולה ביותר לאדם היא השליית עצמו ביכולת השליטה‬ ‫הוא יוצר מרחב שבו השכינה יכולה לשכון‪ .‬מתוך כך‪ ,‬האדם הופך להיות מגדלור‬ ‫והיצירה שלו‪ ,‬עד כדי כך שהוא מוכן להחליף את ה' בצלם של אדם‪ .‬עיקר העניין‬ ‫של אמת‪ ,‬המזכיר לסובבים אותו כי ישנה דרך אחרת‪ ,‬דרך המלך של התורה‪,‬‬ ‫הוא שהמבחן של כל דור‪ ,‬ובפרט שלנו‪ ,‬הוא היכולת להבחין בין האמת הפשוטה‬ ‫שאינה זקוקה לחיקויים או לתיווך של כוחות זרים כדי לפגוש את הבורא‪.‬‬ ‫והטהורה לבין כל אותם 'גלמים' ותרבות חיצונית המציעים לנו תחליף שווא‬ ‫אנו ניצבים אל מול האתגר של שמירה על יציבות פנימית בעולם המבקש לערער‬ ‫לקשר עם שמיים‪ .‬עיקר העניין הוא שרק מי שמכיר במגבלותיו ומתבטל בפני‬ ‫את תפיסת עולמנו באמצעות עובדות מורכבות‪ ,‬סתירות לכאורה‪ ,‬ומציאויות של‬ ‫האמת האלוקית‪ ,‬זוכה באמת לחיים‪.‬‬ ‫טשטוש הגבולות בין קודש לטומאה‪ .‬הרא"ש חשף בפנינו כיצד דור אנוש נפל‬ ‫הסוד הגדול הוא שהאדם עצמו הוא הגולם שבורא עולם הפיח בו נשמת חיים‪,‬‬ ‫לא בשל חוסר ידיעה‪ ,‬אלא בשל ניצול הצימאון לחיבור עם המופלא כדי לייצר‬ ‫וכל תפקידנו בעולם הוא לשמור על הנשמה הזו בטהרתה‪ ,‬מבלי לתת לזרים או‬ ‫עבודה זרה‪ .‬האתגר המוסרי כיום הוא דומה‪ :‬כיצד נשמור על יציבות כאשר‬ ‫לחיקויים להשתלט על מרחב קיומנו‪ .‬כך אנו למדים שגם במקומות שנראים‬ ‫המציאות מציגה בפנינו פיתויים אינטלקטואליים או רוחניים הנראים כדרך‬ ‫כפערים בלתי ניתנים לגישור או כשורשי טעות עמוקים‪ ,‬התורה מאירה לנו את‬ ‫להשגת האמת‪ ,‬אך למעשה הם מובילים אל מחוץ לגבולות התורה?‬ ‫הדרך‪ .‬המסקנה שלנו היא ברורה‪ :‬האדם נקרא להשתמש בכוח היצירה שלו‬ ‫הראשל"צ מרן רבנו עובדיה יוסף בספריו‪ ,‬בבואו לעסוק בשאלת הסמכות‬ ‫לתיקון העולם ולהוספת קדושה‪ ,‬ובכך הוא משיב לבורא את יצירתו שלמה‬ ‫התורנית מול דעות חיצוניות‪ ,‬ביאר‪ :‬את הצורך בהצבת גדרים והבנה כי לא כל‬ ‫וטהורה‪ ,‬זכה ומזוקקת מכל אלילות ומכל תעתוע‪.‬‬ ‫גילוי של כוח או ידע הוא מקור של אמת‪ ,‬וכתב‪ :‬כי השמירה על היציבות דורשת‬ ‫מאתנו לבחון כל רעיון וכל דרך אל מול האור של דברי רבותינו‪ .‬כאשר אדם נחשף‬ ‫‪ .1‬חולה במחלת ירח ששחט תוך כדי שינה האם שחיטתו כשרה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .2‬מדוע נענש אדם הראשון שאכל מעץ הדעת הרי הוא היה אנוס שחוה הכתה אותו במקל שיאכל?‬ ‫‪ .3‬מדוע לא כתוב בתורה שהקב"ה קלל את הנחש שלא יוכל לדבר הרי דיבורו הכשיל את האדם?‬ ‫‪ .4‬מדוע הקב"ה ברא את חוה לאדם הראשון דווקא בשעה שיישן?‬ ‫‪ .5‬מדוע לא ברא הקב"ה את חוה מהעפר כמו שאדם נברא מהעפר?‬ ‫‪ .6‬האם העבירות של אדם גורמות לכך שאשתו תהיה רעה אליו? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .7‬האם מקיימים מצות פריה ורביה בבן ממזר?‬ ‫‪ .8‬מדוע בקללת האשה הקדים הפסוק את צער גידול בנים לצער ההיריון והרי ההיריון קודם?‬ ‫‪ .9‬מדוע נענש אדם הראשון על חטא עץ הדעת‪ ,‬והרי איתא בגמרא שעל חטא ראשון הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון?‬ ‫‪ .10‬מדוע הוטלו קללות נוספות על אדם הראשון לאחר חטאו‪ ,‬והאם הן היו חלק מהעונש המקורי?‬ ‫‪ .11‬איך היה יכול הנחש לדבר אל האשה‪ ,‬וכי נחש יכול לדבר‪ ,‬מהי המשמעות של הבנת לשון החיות והעופות‪ ,‬ומה הקשר להכרה בשפתם של הבריות והעצמים‬ ‫בפרק שירה?‬ ‫‪ .12‬היכן מקום קבורתו של הבל‪ ,‬והרי מצינו שהיה במקום המקדש‪ ,‬ואיך הדבר מסתדר עם דיני טומאת כוהנים?‬ ‫‪ .13‬מי האדם המוזכר בתורה שהאריך ימים יותר מכולם‪ ,‬והאם ייתכן שדמויות כמו נעמה או קין חיו שנים רבות בהרבה ממתושלח?‬ ‫‪ .14‬מדוע נלקחו שבעים שנה מאדם הראשון וניתנו לדוד המלך?‬ ‫הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת‬ ‫אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו‪ .‬יוסף בן מזל הי״ו‪ ,‬מרת דבורה בת ברכה תח״י‪ ,‬מרת יפית בת מזל תח״י‬