gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: בראשית (2026-10-05)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ס‬ ‫פרשת בראשית‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫שבת מברכים (ב)‬ ‫ביאור נוסח ה'יהי רצון' בברכת החודש‬ ‫נ‪ ,).‬ולעולם חייב להתקיים דין על מעשי‬ ‫הקדמה‬ ‫האדם‪ ,‬אלא שאנו מבקשים שבדין עצמו‬ ‫נוסח תפילת ברכת החודש כפי שנדפס בסידורים לפנינו‪ ,‬מתחלק לשלשה חלקים‪,‬‬ ‫יכנס עימנו לפנים משורת הדין‪ .‬זהו שאנו‬ ‫שנים לפני הברכה ואחד לאחריה‪ .‬הראשון שלפניה‪ ,‬יהי רצון מלפניך וכו'‪ .‬והיא‬ ‫מבקשים‪ ,‬שה' שהוא מידת הרחמים‬ ‫תפילת רב לאחר תפילתו בכל יום כמבואר בגמ' ברכות (טז‪( .):‬ובערוך השולחן (תיז‬ ‫ישמש בעת שהוא מתנהג עמנו כ'אלהינו'‪,‬‬ ‫ט) העיר בעיקר הדברים איך מותר להתפלל בשבת תפלה חדשה שאינה בטופס‬ ‫דהיינו במידת הדין‪.‬‬ ‫הברכות‪ ,‬ומבקשים בה על פרנסה ושאר צרכים‪ ,‬ואיך מותר לבקש בשבת‪ ,‬ומי‬ ‫אמנם צריך ביאור למה שהקב"ה יעשה‬ ‫התיר לנו לקבוע תפלה חדשה בשבת‪ ,‬ואי איישר חילי אבטלינה‪ ,‬אך קשה לשנות‬ ‫עמנו לפנים משורת הדין‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫המנהג‪ ,‬וצריך עיון גדול' (וטעם הדבר ביארנו במאמר הראשון)‪.‬‬ ‫שופט אמת‪ ,‬ולכאורה אין הנהגת לפנים‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שבין המידות המשמשות משורת הדין דין אמת‪.‬‬ ‫בספר הזכרונות (יח כו) כתב הגר"ח‬ ‫לפניו יתברך ישנה מידה הנקראת בשם‬ ‫קנייבסקי זצוק"ל שהחזו"א אמר את‬ ‫'רצון' (אך אין רצון ה' כרצון האדם‪ ,‬ראה תוי"ט תשובה לכך מצינו בגמ' ברכות (כ‪ ):‬שענה‬ ‫הברכה שלאחריה בנוסח המקוצר הנהוג‬ ‫אבות ה ו)‪ ,‬ועליה אנו מתפללים ומבקשים הקב"ה למלאכים על טענתם שהוא נושא‬ ‫בחו"ל‪ ,‬כדי שלא להרבות בבקשות‬ ‫מהקב"ה שתעמוד לפניו ותשפיע בעולם פנים לישראל‪ ,‬שעל פי הדין ראוי שינהג‬ ‫בשבת‪ .‬ובתשובה הוסיף הגרח"ק שבברכה‬ ‫שפע ברכה‪ ,‬ועל כן אומרים 'מלפניך' ולא כן עמהם‪ ,‬כיון שאף הם נכנסים עימו‬ ‫הראשונה לא הקפיד לקצרה‪ .‬ונראה לפרש‬ ‫'ממך'‪ .‬והערוני שאותה 'מידת רצון' היא לפנים משורת הדין‪ ,‬ומקיימים מצוותיו‬ ‫החילוק‪ ,‬שהברכה הראשונה כיון שהיא‬ ‫הנזכרת במהרח"ו בעץ חיים (שער הכללים יותר ממה שנצטוו‪ ,‬ולכן הדין עצמו דורש‬ ‫תפילת רב לא קיצרוה‪ ,‬והשניה שהיא‬ ‫פ"א) 'כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא שאף הוא יתנהג עמהם לפנים משורת‬ ‫מתקנת האחרונים‪ ,‬ויש אומרים אותה‬ ‫את העולם כדי להטיב לברואיו'‪ ,‬וכלפי הדין‪ .‬נמצא לפי זה‪ ,‬שאנו מבקשים שעל‬ ‫בקצרה‪ ,‬כך נהג גם החזו"א)‪.‬‬ ‫אותו רצון אנו מתפללים לקב"ה‪ ,‬שיעורר פי הדין ינהג עימנו לפנים משורת הדין‬ ‫אותו להמשיך ולפעול להטיב עם הבריות‪( ,‬וע"ע מש"כ הרמח"ל בדרך ה' ח"ב פ"ח)‪.‬‬ ‫והנה נוסח הברכה הראשונה הוא בקשה‬ ‫מאת ה' בלשון נוכח 'יהי רצון מלפניך'‬ ‫כבשעה הראשונה של הבריאה‪ ,‬והוא נכון‪ .‬ובזה יבואר ג"כ מה שאומרים 'אלהינו'‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ואילו ברכה שלאחריה היא בלשון‬ ‫ה' ֱאל ֵֹהינ ּו‪ :‬ה' הוא שם הרחמים‪ ,‬ואילו ולכאורה‪ ,‬כשם שבתחילה נאמר שם‬ ‫נסתר 'יחדשהו הקב"ה' וכו'‪ .‬טעם הדבר‪,‬‬ ‫'אלהים' הוא שם המשפט‪ ,‬וצריך ביאור העצם ה' בלא יחס אלינו‪ ,‬כך היה צריך‬ ‫שכך הוא טופס הברכות תמיד‪ ,‬שמתחיל‬ ‫למה אנו מוסיפים את שם הדין והמשפט לומר 'אלהים'‪ .‬אמנם הכוונה היא שרק‬ ‫בלשון נוכח 'ברוך אתה ה' ומסיים בלשון‬ ‫לשם הרחמים כאשר אנו מבקשים ממנו מחמת שהוא אלהינו המיוחד לנו‪ ,‬הוא‬ ‫נסתר 'שהכל נהיה בדברו' וכדומה‪ .‬וביאור‬ ‫יתברך בקשות‪ ,‬ולכאורה היה ראוי רק נוהג עמנו כן‪ ,‬כשם שאנו נוהגים עמו‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬שבתחילה האדם מדבר אל‬ ‫מעתה‪ ,‬בעת הבקשה אנו צריכים לזכור‬ ‫לעורר רחמים‪ ,‬כי מי יצדק לפניו בדין‪.‬‬ ‫המלך פנים בפנים‪ ,‬ומיד נרתע לאחוריו‬ ‫שיסודה בכך שאנו נוהגים עם הקב"ה‬ ‫והנה בתפילת רבי ישמעאל בן אלישע‬ ‫מחמת גדולת המלך‪ ,‬ומדבר בריחוק‪.‬‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬ומקיימים מצוותיו‬ ‫שהיא גם תפילת הקב"ה (ברכות ז‪ ).‬נאמר‪:‬‬ ‫והיינו בחינת 'רצוא ושוב' הידועה לעובדי‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬ועל כן אנו מבקשים‬ ‫'יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את‬ ‫עבודת המלך‪.‬‬ ‫שגם הוא ינהג עמנו כך‪ .‬ממילא צריך‬ ‫כעסך‪ ,‬ויגולו רחמיך על מידותיך‪ ,‬ותתנהג‬ ‫יְ ִהי ָרצוֹ ן ִמ ְּל ָפנֶ ָיך‪ :‬נוסח זה פותח הרבה‬ ‫האדם לחזק קבלת הנהגה זו בקרבו בשעת‬ ‫עם בניך במידת הרחמים‪ ,‬ותכנס להם‬ ‫מהתפילות שתיקנו חכמים‪ .‬וצ"ב מהי‬ ‫הבקשה על מנת שיזכה ותתקבל תפילתו‪.‬‬ ‫לפנים משורת הדין'‪ .‬מכך שנאמר 'לפנים‬ ‫הכוונה 'יהי רצון מלפניך'‪ ,‬והיה לנו לומר‬ ‫ֵואל ֵֹהי ֲאבוֹ ֵתינ ּו‪ :‬בפשטות הביאור הוא‪,‬‬ ‫משורת הדין' מוכח שבתחילה צריך‬ ‫'בבקשה ממך עשה כן'‪ .‬ואמנם כן הוא גם‬ ‫שכאשר אנו מזכירים כי ה' הוא אלקינו‬ ‫להיות 'דין' שבו נקבעת 'שורת הדין'‪,‬‬ ‫נוסח התפילה של הקב"ה עצמו‪ ,‬כדאיתא‬ ‫אנו מסמיכים לכך‪ ,‬שלא מאיתנו התחיל‬ ‫ורק אח"כ אפשר להיכנס לפנים ממנה‪.‬‬ ‫בגמ' ברכות (ז‪ ).‬שתפילתו היא‪' :‬יהי רצון‬ ‫הדבר אלא מאבותינו‪ ,‬כמו שכתב רש"י‬ ‫וביאור הדברים כי הקב"ה אינו ותרן (ב"ק‬ ‫מלפני שיכבשו רחמי את כעסי' וכו'‪.‬‬ ‫ולברכה‪ .‬אך עדיין אין השפעה זו חייבת‬ ‫לכל תולדותם (וראה ב"י סי' תכד מארחות חיים)‪,‬‬ ‫(שמות טו ב) על הנאמר שם ֱ'א ל ֵֹה י ָא ִב י‬ ‫להגיע ולחול על האדם‪ .‬ובבקשה הפרטית‬ ‫והוא כעין ראש השנה בשנה‪ .‬וזהו שאנו‬ ‫ַו ֲארֹ ְמ ֶמנְ ה ּו'‪' ,‬אלהי אבי'‪ ,‬לא אני תחילת‬ ‫אנו מבקשים ש'הטובה והברכה' שמשפיע‬ ‫מבקשים שיתקיים בנו החידוש הזה‪ ,‬לטובה‬ ‫הקדושה‪ ,‬אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה‬ ‫החודש יבואו עלינו‪ .‬דרך משל לנכנס‬ ‫ולברכה וכו'‪.‬‬ ‫ואלהותו עלי מימי אבותי'‪ .‬ואבותינו הכוונה‬ ‫לבית ורוצה לאכול‪ .‬בתחילה צריך לבקש‬ ‫היא לאברהם יצחק ויעקב‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫ואנו אומרים 'שתחדש עלינו'‪ ,‬כי החודש‬ ‫בקשה כללית מבעל הבית‪ ,‬שיכין אוכל‬ ‫(ברכות טז‪ ):‬שאין קורין 'אבות' אלא לשלשה‪.‬‬ ‫בהשפעתו על העולם מתחדש מאליו‪ ,‬ועל‬ ‫מזין וטעים‪ .‬ואחר כך צריך לבקש עוד‬ ‫בעומק נוסף יש לומר‪ ,‬שאנו מבקשים שאם כן אנו מבקשים שהחידוש הזה יהיה לו‬ ‫שלש בקשות פרטיות‪ .‬האחת‪ ,‬שיתנו‬ ‫לא בזכותנו תינתן לנו בקשתינו בזכות השפעה 'עלינו'‪ ,‬ובדרכים הטובות כמו שאנו‬ ‫לו רשות לאכול ממנו‪ .‬השנייה‪ ,‬שיכינו‬ ‫אבותינו‪ ,‬ולמבואר לעיל שעיקר הבקשה מפרטים בבקשתנו‪.‬‬ ‫אוכל שיהיה ערב לחיכו‪ ,‬כי יש מאכלים‬ ‫מתבססת על כך שאנו נוהגים לפנים משורת‬ ‫הטעימים לאחד ולא לשני‪ ,‬וגם יתאים לו‬ ‫ֶאת ַהחֹ ֶדׁש‪' :‬את' בא לרבות את האדם עצמו‪,‬‬ ‫הדין עימו יתברך‪ ,‬האבות ודאי נהגו כן‪,‬‬ ‫מבחינת הבריאות‪ ,‬כי לא כל מאכל בריא‬ ‫ואנו כוללים בבקשה זו ברמז‪ ,‬שאף אותנו‬ ‫וראויים הם שתישמע תפילתנו בעבורם‪.‬‬ ‫לכל אדם‪ ,‬אפילו שהוא נחמד למראה וטוב‬ ‫יחדש הקב"ה בחודש המתחדש‪ ,‬וזאת על‬ ‫למאכל‪ .‬והשלישית‪ ,‬שתהיה הברכה שרויה‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שמזכירים את אבותינו לפי מנת שנקבל את אורות החודש החדשים‬ ‫במעיו לעכל את האוכל כראוי‪ ,‬ואף יותר‬ ‫מה שכתב רש"י (במדבר כ טו) ש'האבות בכלים מחודשים‪ ,‬ולא נהיה כמשל המכניס‬ ‫מכך‪ ,‬כמבואר ברש"י (ויקרא כו ה)‪ .‬וכך אנו‬ ‫מצטערים בקבר כשפורענות באה על יין חדש ומחודש‪ ,‬לכלים ישנים ומכוערים‪.‬‬ ‫מבקשים כי החודש המתחדש בהשפעותיו‬ ‫ישראל'‪ ,‬ועל כן אנו מזכירים אותם לבקש‬ ‫ַהחֹ ֶד ׁש ַה ֶּזה‪ :‬מציאות כל חודש אינה חוזרת‬ ‫מהקב"ה שעל מנת לבטל צערם יושיענו‪.‬‬ ‫הטובות‪ ,‬יהיה מתאים לנו בכל ענייניו‪.‬‬ ‫על עצמה‪ .‬כי הקב"ה טבע בבריאה שבכל‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬שהבקשה הכללית כוללת‬ ‫והנה כאשר אומר 'אלהי' מזכיר הדין‪ ,‬חודש תתחדש ההנהגה עם ישראל באופן‬ ‫שני דברים‪ ,‬בקשה רוחנית ובקשה גשמית‪,‬‬ ‫כמבואר‪ ,‬וצריך לזכור שהזכרת האבות המיוחד לחודש ההוא‪ ,‬ואין חודש אחד‬ ‫לפי שבכל דבר גשמי יש חלק רוחני‬ ‫יש לה שני צדדים‪ .‬מחד היא מזכירה זכות דומה לחברו בחודשי השנה‪ ,‬כמו שאפשר‬ ‫המחייה אותו‪ .‬על כן כאשר אנו מבקשים‬ ‫האבות להצליח בדין‪ ,‬כמבואר‪ .‬אמנם ללמוד מסידור הכוכבים שטבע הקב"ה‬ ‫דבר גשמי כלולה בזה גם הבקשה לחלק‬ ‫מאידך יש בה גם מחייב גדול לאדם‪ ,‬כי במזלות‪ .‬ואף אותו החודש אינו דומה משנה‬ ‫הרוחני המחייה אותו (וזהו אחד מהטעמים‬ ‫איזה פנים יש לאדם המבקש מהמלך בזכות לחברתה‪ .‬לכן אנו מבקשים על החודש‬ ‫שהותרה לנו הבקשה בתפילה זו ביום השבת‪ ,‬אע"פ‬ ‫אבותיו שהתהלכו לפניו‪ ,‬והוא עצמו פושע 'הזה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬לפי מהותו הידועה לפני‬ ‫שאין מבקשים בקשות בתפילה‪ ,‬כמבואר במאמר‬ ‫בעבודתו‪ ,‬והרי הוא בבחינת רשע בן צדיק‪ .‬הקב"ה בוראו‪.‬‬ ‫הקודם)‪.‬‬ ‫במקרה כזה הזכרת אבותיו רק פוגעת בו‪,‬‬ ‫לפי שאינו הולך בדרכיהם (ראה מלכים א' יז על כן‪ ,‬נבון דבר‪ ,‬קודם לשבת מברכים‬ ‫וזהו שאנו מחלקים הבקשה הכללית לשנים‪,‬‬ ‫יח‪ ,‬וברש"י)‪ .‬לכן‪ ,‬בכל עת שמזכיר זכות אבות ילמד בספרים מהי מהות החודש הבא עליו‬ ‫בתחילה מבקשים ל'טובה'‪ ,‬עליה דרשו‬ ‫בתפילתו‪ ,‬יתבייש מהמרחק שבין מעשיהם ועל כל ישראל לטובה‪ ,‬ועל ידי כך ידע‬ ‫חכמים (שמו"ר א כ) ש'טוב היינו אור'‪ ,‬ואמרו‬ ‫למעשיו‪ ,‬ויערור בקרבו מה שאמרו חכמים לכוון בקשתו בפרטות לפי מהלך החודש‬ ‫(תענית ז‪ ).‬ש'אין אור אלא תורה'‪ ,‬וכן (אבות פ"ו‬ ‫(תנדא"ר פכ"ה) 'חייב אדם לומר מתי יגיעו הזה‪.‬‬ ‫מ"ג) ש'אין טוב אלא תורה'‪ .‬וא"כ בקשתינו‬ ‫היא שיהיה אור התורה הרוחני מאיר את כל‬ ‫מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב'‪ַ ,‬ה ֶּזה‪ :‬מה שאנו אומרים את החודש 'הזה'‪ ,‬אף‬ ‫מעשינו בחודש הזה‪ ,‬וכמו שכתב הקב"ה‬ ‫וישתדל להידבק במדרגתם עכ"פ במחשבה על פי שבשבת שמקדשים בו את החודש‬ ‫עדיין אנו עומדים בחודש הקודם‪ ,‬וא"כ היה‬ ‫המביאה לידי מעשה‪.‬‬ ‫בתורה כאשר כלתה הבריאה שנבראה‬ ‫כרצונו יתברך‪' ,‬והנה טוב מאד'‪ ,‬כלומר‬ ‫ׁ ֶש ְּת ַח דֵּ ׁש ָע לֵ ינ ּו ‪' :‬עלינו' ולא על שאר לנו לומר 'את החודש הבא עלינו לטובה'‪.‬‬ ‫שאורה מאיר באור התורה כראוי‪ .‬ומתוך‬ ‫האומות‪ ,‬כי כל ענין החודש התלוי בחידוש יבואר הדבר על פי מה שהבאנו במאמר‬ ‫כך אנו מוסיפים גם שיהיה 'לברכה'‪ ,‬היינו‬ ‫הלבנה אינו קיים אלא לישראל‪ ,‬כדכתיב הראשון דברי הזוה"ק (ח"ב פח‪ ).‬שהשבת‬ ‫ההשפעה הגשמית הבאה לעולם מן הטובה‬ ‫'החודש הזה לכם ראש חודשים'‪ ,‬ודרשו היא מקור הברכה לימי השבוע שלאחריה‪,‬‬ ‫הרוחנית‪ .‬ועל כן מקדימים את 'הטובה'‬ ‫חכמים (שמו"ר טו כג) 'לא נתתי ראשי נמצא שאור החודש החדש שיחול באחד‬ ‫שהיא השורש הרוחני‪ ,‬ל'ברכה' שהיא‬ ‫חודשים אלא לכם'‪ .‬ואומות העולם המונים מימי השבוע הבא‪ ,‬מתעורר כבר בשבת‬ ‫התוצאה הגשמית‪.‬‬ ‫שנותיהם לפי החמה‪ ,‬אין להם מציאות של הקודמת לו‪ .‬על כן בעומדנו ביום השבת אנו‬ ‫'חודש' כלל‪ .‬ומנין החודשים שלהם ומנין מבקשים על החודש 'הזה' אשר כבר מציץ‬ ‫מכאן ואילך אנו מפרטים את הדברים‬ ‫ימי החודש שבהם היא הסכמה ארצית אורו‪ ,‬ובעלי מדרגה מרגישים בו‪ ,‬ושאר העם‬ ‫שאנו מבקשים‪ .‬לכן אומרים 'ותתן לנו'‬ ‫רצונית‪ ,‬שאין בה מאומה בעולם ובהנהגה‪ ,‬מאמינים בזה‪ ,‬שיחולו בו כל הברכות‪.‬‬ ‫בוא"ו שהיא תוספת בקשה פרטית חדשה‪,‬‬ ‫כמבואר עוד במדרש שם (כב) 'אמרו ישראל‬ ‫כמבואר‪ .‬אמנם כיון שכל הבקשות הללו‬ ‫לְ טוֹ ָב ה ְו לִ ְב ָר ָכ ה‪ :‬בתחילה אנו מבקשים‬ ‫עד שאנו במצרים‪ ,‬נטלנו חודש של לבנה'‪.‬‬ ‫נובעות מהברכה הכללית‪ ,‬נכתב כאן וא"ו‬ ‫'ברכה כללית'‪ ,‬על שני דברים 'טובה'‬ ‫וכלפיהם מתחדשת בכל חודש השפעת‬ ‫החיבור 'ותתן לנו'‪.‬‬ ‫ו'ברכה'‪ ,‬ואחר כך פורטים את בקשתינו‬ ‫הלבנה על העולם‪ ,‬ועימה גם הנהגת הקב"ה‬ ‫לפרטים‪ .‬והנה להלן בין הבקשות הפרטיות‬ ‫ְו ִת ֶּתן לָ נ ּו‪' :‬נתינה' היא לשון מתנה‪ .‬והיינו‬ ‫עמהם (וזהו אחד מהטעמים שרצו היוונים לבטל‬ ‫אנו שבים ומבקשים הן על 'הטובה' והן על‬ ‫שבתחילת הבקשות אנו מודים כי אין‬ ‫'חודש' מישראל‪ ,‬והיינו לא רק את ה'ראש חודש'‬ ‫'הברכה'‪ .‬וכפל הבקשות טעון הסבר‪.‬‬ ‫אנו מבקשים דברים המגיעים לנו‪ ,‬אלא‬ ‫אלא את 'עצם החודש'‪ ,‬בקנאתם בם‪ ,‬ואכ"מ)‪ .‬ועל‬ ‫מבקשים מתנת חינם מאת הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫כן ערב ראש חודש הוא 'זמן תשובה' (של"ה ביאור הדברים‪ ,‬שבבקשה הכללית אנו‬ ‫מי יצדק לפניו בדין‪ .‬ואף שכתבנו שאנו‬ ‫הק' חולין קלז)‪ ,‬וראש חודש עצמו הוא 'זמן מבקשים 'על החודש' שיתחדש לטובה‬ ‫מבקשים ממנו שמן הדין ייכנס עמנו לפנים‬ ‫כפרה'‪ ,‬כמו שאומרים בתפילה 'זמן כפרה ולברכה‪ ,‬והיינו שתהיה השפעתו לטובה‬ ‫והוא הגדול והחשוב שבכולם‪ ,‬שלום‬ ‫וכולו מלא טרדות ומכאובים וצרות‪ ,‬ובלילה‬ ‫משורת הדין‪ ,‬היינו לפי הנהגתו‪ ,‬אבל בסופו‬ ‫בין האדם לבין עצמו‪ ,‬שיהיו כל אבריו‬ ‫כשעושה חשבון היום‪ ,‬מגלה שיום קצר‬ ‫של דבר הכל בא ממידת הרחמים‪ ,‬וכתפילת‬ ‫וכל מחשבותיו משתתפים למטרה אחת‪,‬‬ ‫עבר עליו‪ ,‬ולא פעל בו כמעט מאומה‪.‬‬ ‫הקב"ה עצמו‪ ,‬ותפילת רבי ישמעאל בן‬ ‫לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬וממנו נובעים כל‬ ‫מאידך יש שהכל מסתדר לו כראוי‪ ,‬והקב"ה‬ ‫אלישע 'ויגולו רחמיך על מידותיך‪ ,‬ותתנהג‬ ‫שאר עניני השלום‪ ,‬דוק ותשכח‪.‬‬ ‫מעביר ממנו באותו היום עול מלכות ועול‬ ‫עם בניך במידת הרחמים'‪.‬‬ ‫דרך ארץ (אבות ג ה)‪ ,‬ובסוף היום רואה‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל טוֹ ָבה‪ :‬כבר ביארנו שבתחילה‬ ‫ומה שמבקשים ותתן 'לנו'‪ ,‬היינו שתהיה‬ ‫שעבר עליו יום ארוך מלא ברכת ה' בעשיה‬ ‫בקשנו על הטוב הכללי‪ ,‬ועכשיו אנו‬ ‫המתנה מותאמת ליכולת הקבלה שלנו‪.‬‬ ‫ובעבודה‪ .‬דבר זה ניכר לעין כל מתבונן‬ ‫מבקשים על הטוב הפרטי‪ ,‬והיינו ש'ט ּוב‬ ‫כי לפעמים רוב הטובה אינו טוב לאדם‬ ‫לטב ולמוטב‪ ,‬בכל יום בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫החודש' יבוא עלינו‪.‬‬ ‫(ראה תענית כג‪ ,).‬וכדברי החובת הלבבות‬ ‫וכך ספדו בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ח) על‬ ‫כמו שהזכרנו לעיל 'טוב' הוא האור‪ ,‬ואור‬ ‫(אהבת ה' פ"ז) ש'רוב השמן בנר היא הסיבה‬ ‫רבי בון שנפטר בצעירותו‪ :‬ש'יגע בתורה‬ ‫היינו התורה‪ .‬בקשתינו היא שחיינו בחודש‬ ‫לכהות אורו'‪ .‬וכתב רש"י (שמות לב לא) על‬ ‫לעשרים ושמונה שנה‪ ,‬מה שאין תלמיד‬ ‫הזה יהיו מאירים באור התורה שעל ידה‬ ‫הנאמר שם ֱ'אל ֵֹהי זָ ָהב'‪ :‬אתה הוא שגרמת‬ ‫וותיק יכול ללמוד למאה שנה'‪.‬‬ ‫ברא הקב"ה את העולם (ב"ר א ב)‪ ,‬ואף‬ ‫להם‪ ,‬שהשפעת להם זהב וכל חפצם‪ ,‬מה‬ ‫בגמ' יומא (עא‪ ).‬אמרו‪' ,‬כי מיפטרי רבנן‬ ‫יעשו שלא יחטאו‪ .‬משל למלך שהיה‬ ‫כל אותן הטובות שאנו עומדים לבקש‪,‬‬ ‫מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי‪' :‬מחיה חיים‬ ‫מאכיל ומשקה את בנו‪ ,‬ומקשטו ותולה לו‬ ‫יבואו עלינו בבחינת 'אורה'‪ ,‬להאיר דרכנו‬ ‫ייתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין'‪ .‬זהו‬ ‫כיס בצווארו‪ ,‬ומעמידו בפתח בית זונות‪,‬‬ ‫וממילא יהיו כל מעשינו לנחת רוח לפניו‬ ‫פירוש 'מחיה חיים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנותן 'חיים'‬ ‫מה יעשה הבן שלא יחטא'‪ .‬על כן צריכה‬ ‫יתברך‪ .‬ולא יאירו ח"ו באור הסט"א‪ ,‬אשר‬ ‫ל'חיים'‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫הנתינה להיות מתאימה 'לנו'‪.‬‬ ‫אף לו ניתן אור מדומה (ראה קהלת יעקב ערך‬ ‫אבוקה)‪ ,‬כי זה לעומת זה עשה האלהים‪ ,‬אבל‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל ׁ ָשלוֹ ם‪ :‬אנו פותחים את הבקשות‬ ‫ההולכים לאורו צועדים בחושך גמור אל‬ ‫הפרטיות בבקשת השלום‪ ,‬כמו שכתב רש"י‬ ‫י"א ברכות‬ ‫האבדון‪.‬‬ ‫(ויקרא כו ו) על הנאמר שם ְ'ונָ ַת ִּתי ׁ ָשלוֹ ם‬‫ַח ִ ּיים‪ :...‬אחד עשר ברכות אנו מבקשים‬ ‫ָּב ָא ֶר ץ'‪' ,‬שמא תאמרו‪ ,‬הרי מאכל והרי‬ ‫בתפילה זו‪ ,‬ובכולם אנו מבקשים שיהיו‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל ְּב ָר ָכה‪ :‬אף על הברכה כבר ביקשנו‬ ‫משתה‪ ,‬אם אין שלום 'אין כלום'‪ .‬תלמוד‬ ‫בבחינת 'חיים'‪ ,‬והיינו שתהיה 'חיות' בדברים‪.‬‬ ‫בתחילת הדברים באופן כללי‪ ,‬והיינו‬ ‫לומר אחר כל זאת ְ'ונָ ַת ִּתי ׁ ָשלוֹ ם ָּב ָא ֶרץ'‪,‬‬ ‫כי יש אדם שאף שיש לו 'רוב טובה' אין‬ ‫שהחודש יהיה מבורך‪ ,‬ועתה אנו מוסיפים‬ ‫'מכאן שהשלום שקול כנגד הכל'‪ .‬וכן אנו‬ ‫לו בה 'חיים'‪ ,‬וכמאמר רבקה (בראשית‬ ‫לבקש בקשה פרטית שחיינו יהיו מבורכים‬ ‫אומרים בתפילה‪' :‬עושה שלום ובורא את‬ ‫כז מו) 'לָ ָּמה ִּלי ַח ִ ּיים'‪ ,‬אף שהיה לה רוב‬ ‫בברכתו‪.‬‬ ‫הכל'‪ .‬וגם על האדם הפרטי אמר שלמה‬ ‫טובה וברכה‪ .‬ורחל אמרה (בראשית ל א)‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬כי הטובה שביקשנו‪ ,‬וכל‬ ‫המלך בחוכמתו (משלי יז א)‪' :‬טוֹ ב ּ ַפת ֲח ֵר ָבה‬‫ָ'ה ָבה ִּלי ָבנִ ים ְו ִאם ַאיִ ן ֵמ ָתה ָאנֹ ִכי'‪ .‬וכלל‬ ‫פרטי הברכות שאנו עומדים לבקש‪ ,‬יהיו‬ ‫ְו ׁ ַשלְ ָוה ָב ּה‪ִ ,‬מ ַּביִ ת ָמלֵ א זִ ְב ֵחי ִריב'‪ .‬ושנו‬ ‫כתב הרמב"ן (תורת האדם‪ ,‬שער הגמול קטו)‪:‬‬ ‫כולם לנו לברכה‪ ,‬ולא ח"ו לקללה‪ ,‬כמו‬ ‫חכמים במשנתם (עוקצין פ"ג מי"ב)‪' :‬לא מצא‬ ‫'זה שאמרו חכמים 'לחיים ולמיתה'‪ ,‬אינן‬ ‫שאנו מבקשים בברכת הגשם‪ ,‬שהגשמים‬ ‫הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא‬ ‫בימים בלבד‪ ,‬אלא כל העונשין שבעולם‬ ‫שהם ברכה לעולם (תענית ב‪ ).‬יבואו עלינו‬ ‫השלום‪ ,‬שנאמר (תהלים כט יא) 'ה' עֹ ז לְ ַע ּמוֹ‬ ‫הזה‪ ,‬נגעים ועוני ומיתת בנים וכיוצא בהן‪,‬‬ ‫'לברכה ולא לקללה' (ראה שם כב‪ .):‬וכדברי‬ ‫יִ ֵּתן ה' יְ ָב ֵר ְך ֶאת ַע ּמוֹ ַב ּׁ ָשלוֹ ם'‪.‬‬ ‫כולן כינו אותם חכמים בשם 'מיתה'‪ ,‬וכינוי‬ ‫הכתוב (קהלת ה יב) 'יֵ ׁש ָר ָעה חוֹ לָ ה ָר ִא ִיתי‬ ‫והנה 'שלום' הוא בבחינת 'שלימות' (ראה‬ ‫השכר והגמול הטוב אמרוהו בלשון 'חיים'‪.‬‬ ‫ַּת ַחת ַה ּׁ ָש ֶמׁש עֹ ׁ ֶשר ׁ ָשמוּר לִ ְב ָעלָ יו לְ ָר ָעתוֹ '‪.‬‬ ‫ברכות לט‪ ,):‬והיינו ׁ ְש ֵאל ּו הנראים כשונים זה‬ ‫והנה בביאור מילת חיים מצינו ארבעה‬ ‫והנה 'ברכה' כתב רבינו בחיי (דברים ח י)‬ ‫מזה‪ ,‬במקום לריב ולנסות לכפות אחד את‬ ‫פירושים‪ .‬האחד לשון 'נביעה' (אונקלוס‬ ‫שהיא ענין תוספת וריבוי‪ ,‬והיא מלשון‬ ‫השני להיות ולנהוג כמוהו‪ ,‬הריהם מתחברים‬ ‫בראשית כו יט)‪ .‬השני ש'אינם פוסקים'‪ ,‬וכמו‬ ‫'בריכה' הנובעת מהמקור‪ .‬ובספר כד הקמח‬ ‫זה לזה כמות שהם‪ ,‬ובחיבורם כל אחד‬ ‫'מעיין מים חיים' שפירושו‪ ,‬שנובעים תמיד‪,‬‬ ‫(ברכה) הוסיף 'שאינה פוסקת לנצח נצחים'‪.‬‬ ‫משלים חסרון חבירו‪ ,‬ושניהם כאחד יוצרים‬ ‫כמו שהחי אינו פוסק מתנועתו (מלבי"ם ויקרא‬ ‫וכן כתב בספר שערי אורה (ש"א) ששפע ה'‬ ‫שלימות חדשה‪ ,‬הגדולה יותר משלימות כל‬ ‫יד ה)‪ .‬השלישי לשון 'בריא וטוב' (רש"י ע"ז נא‪.‬‬ ‫יתברך הוא כדמיון 'בריכה' שהנחל נמשך‬ ‫אחד לעצמו‪.‬‬ ‫ומשנה אחרונה פרה ח ט)‪ ,‬והרביעי לשון 'גבורה'‬ ‫לתוכה‪ ,‬ומהבריכה מספיקים מים להשקות‬ ‫השלום כולל ששה פנים‪ .‬האחד השלום‬ ‫(רש"י תהלים נח י)‪.‬‬ ‫את הגן ולשתות ולשאר הצרכים‪ ,‬ו'ברכה'‬ ‫הכללי בין המדינות‪ ,‬שלא תבוא מלחמה‬ ‫לשון 'בריכה'‪ .‬וזהו שאנו מבקשים להיות‬ ‫כאשר אנו מבקשים שימלא ה' בקשתינו‬ ‫בארץ (ויקרא כו ו)‪ .‬השני שלום בין כיתות‬ ‫קשורים למקור הנובע ברכה‪ ,‬וכך יתקיימו‬ ‫בצורת חיים‪ ,‬כוונתנו היא לכל ארבעת‬ ‫היהודים‪ ,‬שלא יריבו זה עם זה‪ ,‬אע"פ‬ ‫בנו כל הברכות שביקשנו ושנבקש‪,‬‬ ‫הדברים‪ .‬והיינו שיבואו אותן ברכות ממקור‬ ‫שדעותיהם שונות‪ ,‬וכשיחלקו‪ ,‬תהיה‬ ‫בתמידיות‪.‬‬ ‫הנביעה העליונה‪ ,‬ולא יפסקו‪ ,‬ויהיו בריאים‬ ‫מחלוקתם כמחלוקת בית שמאי ובית הלל‬ ‫וטובים לנו‪ ,‬ומתוך כך ימלאו אותנו גבורה‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל ּ ַפ ְרנָ ָסה‪ :‬כתב רש"י (גיטין סה‪' ):‬כל‬ ‫לשם שמים (אבות פ"ה מי"ז)‪ ,‬אשר בתחילה‬ ‫בריבויים‪.‬‬ ‫לשון 'פרנסה' לשון עשיית צרכיה הוא' (וראה‬ ‫הם כאויבים זה לזה‪ ,‬וסופם נעשים אוהבים‬ ‫חלה ג ט)‪ .‬לפי"ז 'חיים של פרנסה' היינו חיים‬ ‫ַח ִ ּיים ֲאר ּו ִּכים‪ :‬על פי פשוטו היינו שיזכה זה לזה (קידושין ל‪ .):‬השלישי שלום בבית‬ ‫של מילוי הצרכים‪ .‬וכל אדם יש לו צרכים‬ ‫לאריכות ימים‪ .‬ויש להוסיף עוד כוונה‪ ,‬בין איש לאשתו ובין אב לילדיו (שבת‬ ‫אחרים‪ ,‬ועל זה מבקש שימלאו צרכיו‬ ‫ששנות החיים עצמם שהאדם חי‪ ,‬כמנין קטז‪ .).‬הרביעי שלום בין הרב לתלמידו‪ ,‬כי‬ ‫כראוי‪ .‬ויש בזה גם משום הגבלת הבקשה‬ ‫שנגזר עליו‪ ,‬יהיו בבחינת ארוכים ולא אין הקפדן מלמד (אבות פ"ב מ"ה)‪ .‬החמישי‬ ‫הקודמת‪ ,‬כי כדברי החובת הלבבות (אהבת‬ ‫קצרים‪ .‬כי יש שהאדם מתעורר בבוקר שלום בין התלמידים (ברכות לט‪ .):‬והשישי‬ ‫חזיר‪ ,‬כי בשביל זה אין צריך ליראת שמים‪,‬‬ ‫חוץ מיראת שמים'‪ .‬וא"כ אין לבקש על‬ ‫ה' פ"ז) 'רוב השמן בנר היא הסיבה‬ ‫ומספיקה יראת החטא‪ .‬ואנו מבקשים שנזכה‬ ‫עצם היראת שמים‪ ,‬התלויה בעבודת האדם‪,‬‬ ‫לכהות אורו'‪ .‬ועל כן אנו מגבילים שאף‬ ‫ליראת שמים שלא בעת הניסיון‪ ,‬ושתושרש‬ ‫ואין אנו מבקשים אלא על העזר מהקב"ה‬ ‫שביקשנו ברכה ממקור העליון‪ ,‬ושם אין‬ ‫בקרבנו יראת החטא אף בעת הסתלקות‬ ‫בעבודתנו‪ ,‬וכמו שמצינו שביקש על כך דוד‬ ‫סוף לדברים‪ ,‬מכל מקום אנו מבקשים‬ ‫מדרגות האדם‪ .‬וכן הוא לשון הרמב"ן‬ ‫המלך (תהלים פו יא) 'יַ ֵחד לְ ָב ִבי לְ יִ ְר ָאה ׁ ְש ֶמ ָך'‪.‬‬ ‫שיהיו הדברים בבחינת 'פרנסה' שהיא‬ ‫באגרתו 'תתפחד ממנו‪ ,‬ומן החטא'‪.‬‬ ‫מילוי הצרכים‪ ,‬וכדוגמת אבינו יעקב שאמר‬ ‫והנה יש חילוק בלשון בין שתי הבקשות על‬ ‫(בראשית לג יא) 'יֶ ׁש לִ י כֹ ל'‪ ,‬דהיינו כל צורכי‪,‬‬ ‫עוד יש לפרש 'יראת חטא' שְׁ יִ רָא מן‬ ‫יראת שמים‪ .‬בפעם הראשונה אנו מבקשים‬ ‫ולא כדוגמת עשו שאמר (שם פסוק ט) 'יֶ ׁש לִ י‬ ‫החטאים שעבר עליהם‪ ,‬ומתוך היראה ישוב‬ ‫'חיים שיש בהם יראת שמים'‪ .‬ואילו בפעם‬ ‫ָרב'‪ ,‬יותר מכדי צורכי (רש"י‪ ,‬שם)‪ ,‬ולמה לו‬ ‫עליהם בתשובה‪ .‬ולפי זה בתחילה מבקש‬ ‫השנייה אנו מבקשים 'חיים שתהא בנו‪...‬‬ ‫לאדם יותר ממה שצריך‪ ,‬ומבואר בגמ' (חולין‬ ‫'יראת שמים' קודם החטא‪ ,‬כדי שלא יחטא‪,‬‬ ‫ויראת שמים'‪ .‬למדנו כי בראשונה אנו‬ ‫נח‪ ):‬ש'כל יתר כנטול דמי'‪.‬‬ ‫ולבסוף מבקש שאם חטא‪ ,‬תישאר בו על‬ ‫מבקשים על ה'חיים' שיהיו ביראת שמים‪,‬‬ ‫כל פנים מידת היראה מן החטא שחטא‪ ,‬עד‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל ִח ּל ּוץ ֲע ָצמוֹ ת‪ :‬הוא מלשון הכתוב ובשנייה אנו מבקשים על עצמנו ש'תהא בנו'‬ ‫שיבטלנו בתשובתו‪.‬‬ ‫בישעיהו (נח יא) ְ'ו ִהשְׂ ִּב ַיע ְּב ַצ ְח ָצחוֹ ת נַ ְפ ׁ ֶש ָך‪ ,‬יראת שמים‪.‬‬ ‫יך יַ ֲחלִ יץ'‪ .‬והנה במדרש (ויק"ר לד טו)‬ ‫ְו ַע ְצמֹ ֶת ָ‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶש ֵאין ָּב ֶהם ּבוׁ ָּשה ו ְּכלִ ָּמה‪ :‬יש לעיין על‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬עפ"י מה שכתב המסילת‬ ‫כתבו שיש במילת 'יחליץ' ארבעה פירושים‪,‬‬ ‫בקשה זו‪ ,‬והרי הבושה טובה מאד לאדם‬ ‫ישרים (פכ"ה) ש'יראת שמים אינה מושגת‬ ‫'הסרה'‪' ,‬הצלה'‪' ,‬חיזוק'‪ ,‬ו'מנוחה'‪ ,‬והביאו‬ ‫לכפרת העוון‪ ,‬כמו שכתב בתומר דבורה‬ ‫בטבע‪ ,‬כי אדרבא רחוקה היא ממנו מפני‬ ‫פסוקים לכך‪ ,‬ובתרגום אונקלוס (במדבר לב‬ ‫(פ"ב) 'ויאמר‪ ,‬מה הם היסורין היותר טובים‬ ‫גשמיות החושים'‪ ,‬ועל כן כתב שישנם שתי‬ ‫יז) הוסיף עוד ביאור מלשון 'זירוז'‪ .‬והנה כבר‬ ‫שבעולם‪ ,‬שלא יטרידוני מעבודת ה'‪ ,‬אין‬ ‫דרכים לקנותה‪ ,‬האחת 'בלימוד בספר התורה‬ ‫ביארנו שבלשון הקודש כאשר מילה אחת‬ ‫חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו‬ ‫בקריאה בלתי נפסקת‪ ,‬וברוב ההתמדה‬ ‫משמשת לכמה משמעויות כולן משמשים‬ ‫ויגדפוהו‪ ,‬שהרי לא ימנעו ממנו כוחו ואונו‬ ‫בתורה‪ ,‬כמו שציווה ה' למלך'‪ .‬והשנייה‬ ‫יחד‪ .‬נמצא שלשון 'חליצה' היינו‪ ,‬הסרה‬ ‫בחלאים‪ ,‬ולא ימנעו אכילתו ומלבושו‪ ,‬ולא‬ ‫'ברוב ההתמדה בדרכי התורה בלי הפסק‪.‬‬ ‫והצלה ממקום שאינו ראוי לו‪ ,‬וחיזוק הדבר‪,‬‬ ‫ימנעו חייו וחיי בניו במיתה‪ .‬אם כן‪ ,‬ממש‬ ‫והוא שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה‬ ‫ומתוך כך יהיה שרוי במקום האחר במנוחה‪,‬‬ ‫יחפוץ בהם‪ ,‬ויאמר‪ ,‬יותר טוב אסתגף‬ ‫תמיד בשבתו‪ ,‬בלכתו‪ ,‬בשוכבו‪ ,‬ובקומו‪ ,‬עד‬ ‫וכל זה נעשה בזריזות‪.‬‬ ‫בביזיון בני אדם וחרפתם לי‪ ,‬ולא יסור כחי‬ ‫שיקבע בדעתו אמיתת הדבר‪ ,‬דהיינו אמיתת‬ ‫ולא ייחלש'‪ ,‬ובזה‪ ,‬כשיבואו העלבונות עליו‬ ‫זהו שאנו מבקשים 'חיים של חילוץ עצמות'‪ ,‬המצא שכינתו יתברך בכל מקום‪ ,‬והיותנו‬ ‫ישמח בהם ואדרבה יחפוץ בהם'‪ .‬ואיתא‬ ‫דהיינו שיסיר ה' מעצמותינו כל דבר מזיק‪ ,‬עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ואז‬ ‫בספר חסידים (י) 'מה שמביישין אותו‬ ‫ויצילנו מכל מזיק‪ ,‬ויחזקנו להיותנו שרויים יירא אותו באמת'‪.‬‬ ‫ומלבינין פניו והוא כחרש לא ישמע וכאילם‬ ‫במקום הראוי לנו במנוחת הנפש‪ ,‬וכל זה‬ ‫יעשה לנו ה' בזריזות‪ .‬והנה הכוונה כאן על שתי דרכים אלו הם כנגד שתי הבקשות‬ ‫לא יפתח פיו‪ ,‬ולא בייש פני אדם‪ ,‬נקרא‬ ‫האדם בכללותו‪ ,‬ומה שהזכיר בפרט את שלנו‪ .‬בתחילה אנו מבקשים 'חיים שיש בהם‬ ‫חסיד‪ .‬ולעתיד לבוא פניו מבהיקין ויזכה‬ ‫'העצמות' כתב הרד"ק בישעיהו שם ש'זָכַר יראת שמים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתהיה היראת שמים‬ ‫לשבת בשבע כתות המקבלות פני השכינה‪,‬‬ ‫נמצאת בחיים עצמם‪ ,‬והיינו כדרך השנייה‬ ‫ונהנות מזיו השכינה'‪ .‬וא"כ למה מבקש חיים‬ ‫העצמות לפי שהם מוסדות הגוף'‪.‬‬ ‫שכתב המסילת ישרים 'בשבתו‪ ,‬בלכתו‪,‬‬ ‫שאין בהם בושה‪.‬‬ ‫והנה בגמ' יבמות (קב‪ ):‬אמרו על הנאמר בשוכבו‪ ,‬ובקומו'‪ .‬והבקשה היא‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫ָ‬ ‫אמנם לא נאמר 'חיים ללא בושה'‪ ,‬אלא‬ ‫ְ'ו ַע ְצ מֹ ֶת יך יַ ֲח לִ יץ'‪ ,‬שזו היא מעולה יזכהו שבכל עניני החיים שיתקל בהם‪ ,‬יוכל‬ ‫חיים שאין 'בהם'‪ ,‬ומה הכוונה 'בהם'‪ .‬ביאור‬ ‫שבברכות‪ .‬ובטעם הדבר כתב המהר"ל להכיר בהמצאות הקב"ה בהם‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫הדברים שאנו מבקשים שלא תהא לנו בושה‬ ‫בחידושי אגדות שם‪' ,‬שכאשר האדם חזק יגיע ליראה ממנו‪ .‬והבקשה השנייה תתבאר‬ ‫הנקבעת בימים עצמם‪ ,‬באופן שבסיום ימיו‬ ‫וזריז‪ ,‬דבר זה הוא היסוד והעיקר לכל בהמשך הדברים‪.‬‬ ‫כשיעלה האדם עם ימיו לשמים (כמבואר‬ ‫הברכות‪ .‬כי כאשר הוא חזק וזריז בעצמו‪,‬‬ ‫הוא בריה שלימה‪ ,‬ואז הוא מוכן לקבל הכל‪ .‬יִ ְר ַא ת ׁ ָש ַמ יִ ם ְו יִ ְר ַא ת ֵח ְט א‪' :‬יראת שמים'‬ ‫בזוה"ק ח"א רכד‪ ).‬תהיה הבושה חקוקה בימיו‪,‬‬ ‫ולא כן אם האדם מציאות חלשה בעצמו‪ ,‬היינו יראת הבורא השוכן בשמים‪ ,‬וגידרה‬ ‫ואזי היא תהיה בושה נצחית‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫שאז אינו מוכן לקבל ברכה‪ .‬ולפיכך דבר זה כמו שכתב הסמ"ק (מצוה ד) 'שיש לו לירא‬ ‫בתהלים (פג יח) 'יֵ בֹ ׁש ּו ְויִ ָּב ֲהל ּו ֲע ֵדי ַעד'‪ ,‬אבל‬ ‫מעולה שבברכות‪ ,‬והוא יסוד הכל‪ .‬והבן זה שלא יעבור על דעת קונו ומה שציווהו‪ ,‬לא‬ ‫הבושה הארצית טובה לאדם כדברי התומר‬ ‫בשביל דאגת פורענות בלבד‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫דבורה‪.‬‬ ‫מאד מאד'‪.‬‬ ‫אינו ירא כלל‪ ,‬ובטוח שלא יקבל פורענות‪,‬‬ ‫ובענין ההבדל בין 'בושה' ו'כלימה'‪ ,‬כתב‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשיֵ ׁש ָּב ֶהם יִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ ם ְויִ ְר ַאת ֵח ְטא‪ :‬יש לו לירא ולכוון ולדאוג שלא יכעיס מלך‬ ‫המלבי"ם (ישעיהו נד ד) 'ש'בושה' היא‬ ‫בתפילת רב שהיא מקור הדברים (ברכות גדול ונורא עליו'‪ .‬ואילו 'יראת חטא' היינו‬ ‫שמתבייש מעצמו‪ ,‬ואילו 'כלימה' היא‬ ‫טז‪ ,):‬לא גורסים כאן 'יראת שמים'‪ ,‬אלא היראה מעצם עשיית החטא‪ .‬וביאור הדברים‬ ‫שאחרים מכלימים אותו'‪ .‬לפי זה‪ ,‬אנו‬ ‫רק 'יראת חטא'‪ ,‬ולהלן מבקשים על 'יראת כי כמבואר בסה"ק בעת שמנסים את האדם‬ ‫מבקשים בתחילה שלא תהיה לנו בושה‬ ‫שמים' בסמיכות ל'אהבת תורה'‪ .‬ולפי הגרסה מסלקים ממנו מדרגותיו הגבוהות‪ ,‬כי אם‬ ‫עצמית ממעשינו‪ ,‬ומוסיפים שאף אם‬ ‫שלפנינו אנו מבקשים על 'יראת שמים' יישאר בהם לא יהיה בזה נסיון‪ ,‬ועל ידי‬ ‫תהיה‪ ,‬שתישאר אצלנו ולא תגיע למצב‬ ‫כך היראת שמים שלו מתקטנת‪ .‬אמנם אם‬ ‫פעמיים‪ ,‬והדבר טעון ביאור‪.‬‬ ‫שאף האחרים יכלימו פנינו‪ ,‬כמו שיהיה‬ ‫והנה בכל הבקשות אנו מבקשים 'חיים קנה לעצמו 'יראת חטא'‪ ,‬והיינו יראה מעצם‬ ‫למי שיתבייש בעולם העליון‪ .‬וזהו מה‬ ‫של‪ ',,,‬ואילו ביראת שמים אין אנו מבקשים החטא שלא לעבור עליו‪ ,‬יצליח בכך גם‬ ‫דאיתא בגמ' בבא בתרא (עה‪' ).‬מלמד שכל‬ ‫בנוסח זה כלל‪ .‬טעם הדבר לפי מה שאמרו בעת הניסיון‪ .‬דוגמא לדבר‪ ,‬אדם שומר תורה‬ ‫אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו‪ ,‬אוי‬ ‫חכמים (ברכות לג‪ ):‬ש'הכל בידי שמים ומצוות גם כאשר יבוא לידי נסיון לא יאכל‬ ‫והמהר"ל כתב בחידושי אגדות" 'אל'‬ ‫מוסיפים לבקש ש'תהא בנו יראת שמים'‪,‬‬ ‫לה לאותה בושה‪ ,‬אוי לה לאותה כלימה'‪,‬‬ ‫רצה לומר שהוא אל לכל העולם‪ ,‬שיש בו‬ ‫והיינו מלבד מה שנמצא את היראה‬ ‫והיינו בתחילה בושה בעצמו ואח"כ כלימה‬ ‫מידת הטוב והרחמים‪' .‬מלך' שהוא מנהיג‬ ‫במהלך חיינו כמבואר לעיל‪ ,‬תהא מידה זו‬ ‫מאחרים‪.‬‬ ‫עולמו כמו מלך‪ ,‬והוא גוזר כמלך על עמו‪.‬‬ ‫שרויה בתוכנו‪ ,‬וזה יתקיים בדרך הראשונה‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶשל ׁ ֶ‬ ‫עשר ְו ָכבוֹ ד‪ :‬יש לעיין למה מבקש‬ ‫ו'נאמן' היינו שגזירתו נאמנת‪ ,‬שמה שהוא‬ ‫שכתב המסילת ישרים שהזכרנו לעיל‪ ,‬על‬ ‫האדם 'כבוד' לעצמו‪ ,‬והרי היא מידה מגונה‬ ‫מבטיח להטיב הוא עושה'‪.‬‬ ‫ידי 'הקריאה הבלתי נפסקת בתורה‪ ,‬וברוב‬ ‫מאוד עד שאמרו חכמים (אבות פ"ד מכ"א)‬ ‫עוד יש להוסיף בזה על פי המבואר במדרש‬ ‫ההתמדה בה‪ ,‬בלי הפסק'‪ .‬דבר זה בא אינו‬ ‫ש'הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם‬ ‫(דב"ר ז א) ש'אמן' יש בה ג' דברים‪ ,‬ואחד‬ ‫יכול להתקיים אלא על ידי אהבת תורה‬ ‫מן העולם'‪ .‬אמנם באמת אין אנו מבקשים‬ ‫מהם ה'אמונה' כדכתיב (מלכים א' א לו) ַ'ו ַ ּי ַען‬ ‫גדולה‪ ,‬כדרך האוהבים העוסקים זה עם זה‬ ‫על הכבוד בפני עצמו‪ ,‬אלא כטפל לעושר‪,‬‬ ‫אמר‪ָ ,‬א ֵמן‬ ‫ְּבנָ יָ ה ּו ֶבן יְ הוֹ יָ ָדע ֶאת ַה ֶּמלֶ ְך ַו ֹ ּי ֶ‬ ‫בתמידות‪ .‬ועל כן אנו מקדימים לבקש על‬ ‫'חיים של עושר וכבוד'‪ ,‬והדבר טעון ביאור‪.‬‬ ‫אמר ה' ֱאל ֵֹהי ֲאדֹ נִ י ַה ֶּמלֶ ְך'‪ .‬וכתב שם‬ ‫ֵּכן יֹ ַ‬ ‫'אהבת תורה' שבעקבותיה נזכה גם ל'יראת‬ ‫שמים'‪.‬‬ ‫והנה ה'עושר והכבוד' מופיעים במקרא‬ ‫הרלב"ג ש'היא תפלה שיהיה רצון השם‬ ‫פעמים רבות סמוכים זה לזה (ראה משלי‬ ‫יתברך שיהיה הענין כן'‪ .‬וכן כאן אנו‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶש ִ ּי ָמלְ א ּו ִמ ׁ ְש ֲאלוֹ ת לִ ֵּבנ ּו לְ טוֹ ָבה‪ :‬למה‬ ‫ג טז; ח יח‪ ,‬ועוד)‪ ,‬וביאור הדברים שאין אנו‬ ‫מאמינים ומתפללים שהקב"ה ימלא כל‬ ‫מסיימים 'לטובה'‪ ,‬ולא נאמר רק שימלא כל‬ ‫מבקשים בזה 'כבוד'‪ ,‬אלא מבקשים 'עושר‬ ‫משאלות ליבו לטובה כבקשתנו‪.‬‬ ‫משאלות ליבנו‪ ,‬והרי כל אדם אינו מבקש‬ ‫שמביא לידי כבוד'‪ ,‬ולא עושר המבזה את‬ ‫ֶסלָ ה‪ :‬האבן עזרא (תהלים ג ג) כתב 'והנכון‬ ‫אלא טובתו‪.‬‬ ‫בעליו‪ ,‬וכמו שמצינו (עירובין פו‪ ).‬ש'רבי היה‬ ‫כי טעם 'סלה' כמו 'כן הוא'‪ ,‬או 'ככה ואמת‬ ‫ביאור הדברים על פי מה שאמרו במדרש‬ ‫מכבד עשירים'‪ ,‬והיינו את אותם התורמים‬ ‫הדבר ונכון הוא' (וראה מש"כ הרד"ק בשורשים)‪.‬‬ ‫תהלים (כ ט) על הנאמר שם 'יִ ֶּתן לְ ָך ִכלְ ָב ֶב ָך'‪:‬‬ ‫מהונם לצדקה‪ ,‬כמבואר בגמ' וברש"י שם‪.‬‬ ‫ולפי דבריו 'סלה' הוא כפל לשון 'אמן'‪ ,‬ובא‬ ‫מעשה ברבן גמליאל שהלך אצל רבי חלבו‬ ‫נמצא שהבקשה על הכבוד היא השלמת‬ ‫לחזק הדברים‪.‬‬ ‫בקרוייה‪ ,‬אמר ליה התפלל עלי‪ ,‬אמר ליה‬ ‫הבקשה על העושר‪ ,‬שיהיה העושר שנזכה‬ ‫'יתן לך כלבבך'‪ .‬רב הונא בר רב יצחק‬ ‫בו באופן שייתן לנו כבוד‪ .‬כי בקבלת‬ ‫ובגמ' עירובין (נד‪ ).‬אמרו 'כל מקום שנאמר‬ ‫אמר לא כך אמר לו‪ ,‬אלא 'ימלא ה' כל‬ ‫העושר ישנה סכנה שהאדם הופך להיות‬ ‫'נצח'‪' ,‬סלה'‪' ,‬ועד'‪ ,‬אין לו הפסק עולמית‪.‬‬ ‫משאלותיך'‪ ,‬אמר ליה זו תפלה מה שאין‬ ‫כילַ י ושומר הכל לעצמו‪ ,‬ובכך ממיט בסופו‬ ‫'סלה' דכתיב‪( ,‬תהלים מח ט) ַּ'כ ֲאׁ ֶשר ׁ ָש ַמ ְענ ּו ֵּכן‬ ‫מתפללין לכל אדם‪ ,‬למה‪ ,‬שלפעמים יש‬ ‫של דבר בזיון על עצמו‪ ,‬ועוד חסרון נאמר‬ ‫ָר ִאינ ּו ְּב ִעיר ה' ְצ ָבאוֹ ת ְּב ִעיר ֱאל ֵֹהינ ּו ֱאל ִֹהים‬ ‫בליבו של אדם לגנוב או לעבור עבירה או‬ ‫על העשיר (משלי יח כג) ְ'ו ָע ׁ ִשיר יַ ֲענֶ ה ַעזּוֹ ת'‪.‬‬ ‫יְ כוֹ נְ נֶ ָה ַעד עוֹ לָ ם ֶסלָ ה'‪ .‬וכן אומרים בתפילת‬ ‫לכל דבר רע שאינו ראוי לו‪ ,‬ואומר לו 'יתן‬ ‫ואלו מתקיימים בהם דברי שלמה המלך‬ ‫שמונה עשרה 'האל ישועתינו ועזרתינו‬ ‫לך כלבבך'‪ .‬אלא על ידי שליבו של רבן‬ ‫(קהלת ה יב) 'יֵ ׁש ָר ָע ה חוֹ לָ ה ָר ִא ִ‬ ‫ית י ַּת ַח ת‬ ‫סלה'‪ .‬לפי זה‪ ,‬בתחילה אנו אומרים 'אמן'‬ ‫גמליאל שלם לפני בוראו‪ ,‬לפיכך נתפלל‬ ‫ַה ּׁ ָש ֶמׁש עֹ ׁ ֶשר ׁ ָשמוּר לִ ְב ָעלָ יו לְ ָר ָעתוֹ '‪.‬‬ ‫שכן הדברים עתה‪ ,‬ומוסיפים 'סלה' להעיד‬ ‫שכך יהיו הדברים לעולם‪.‬‬ ‫עליו'‪.‬‬ ‫ַח ִ ּיים ׁ ֶש ְּת ֵהא ָבנ ּו ַא ֲה ַבת ּתוֹ ָרה ְויִ ְר ַאת ׁ ָש ַמיִ ם‪:‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אנו שאין ליבנו זך‪ ,‬מוספים‬ ‫מבואר שיש ענין מיוחד ב'אהבת התורה'‪,‬‬ ‫ָא ֵמן ֶסלָ ה‪ :‬כאן אין מסיימים 'ונאמר אמן'‬ ‫לבקשתנו 'לטובה'‪ ,‬והיינו שרק משאלות‬ ‫וכדכתיב (תהלים קיט צז) ָ'מה ָא ַה ְב ִּתי תוֹ ָר ֶת ָך‪,‬‬ ‫כמו שמסיימים בתפילת 'מי שעשה ניסים'‬ ‫לב שהם לטובה לנו ימלא אותן הקב"ה‪.‬‬ ‫ָּכל ַה ּיוֹ ם ִהיא שִׂ ָיח ִתי'‪ .‬ורש"י (ברכות יא‪ ):‬ביאר‬ ‫להלן‪ .‬נמצא שיש בברכות החודש שלשה‬ ‫ואף שרב שתיקן תפילה זו ודאי היה ליבו‬ ‫נוסח ברכת התורה 'הערב נא ה' אלהינו'‪,‬‬ ‫חותמי תפילה‪ .‬בברכה הראשונה אין הציבור‬ ‫זך‪ ,‬הנה אמרה בלשון רבים וכלל גם את‬ ‫ש'יערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה'‪.‬‬ ‫אומרים כלל אמן אחר קריאת הש"ץ‪ ,‬אלא‬ ‫הם עצמם חותמים אמן אחר דבריהם‪ .‬בשני‬ ‫האחרים עימו‪ ,‬והם אין ליבם זך כליבו‪,‬‬ ‫ובביאור המעלה שבזה כתב המהר"ל (נתיב‬ ‫אומרים אמן אחד בסוף‪ .‬ובשלישי אומרים‬ ‫ועל כן אמר בלשון זו 'לטובה'‪ ,‬וכלל עצמו‬ ‫התורה פ"ז) ש'כאשר ילמד התורה בשביל‬ ‫אמן על כל דבר ודבר‪.‬‬ ‫עמהם‪.‬‬ ‫אהבת התורה‪ ,‬יש לו דבקות בו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫ָא ֵמן‪ :‬בביאור מילת 'אמן' כתב הטור (סימן‬ ‫האוהב דבר הוא דבק בדבר שהוא אוהב‪.‬‬ ‫טעם הדבר בברכה הראשונה‪ ,‬כי היא‬ ‫קכד) ש'יכווין בליבו‪ ,‬אמת היא הברכה‬ ‫וכאשר דבק בתורה על ידי זה יש לו דבקות‬ ‫נתקנה כתפילה עצמית לכל אחד מהציבור‬ ‫שבירך המברך‪ ,‬ואני מאמין בזה‪ ,‬כי 'אמן'‬ ‫גמור בו יתברך'‪ .‬וכתב הגר"ח בנפש החיים‬ ‫על עצמו‪ ,‬והטעם שמבקש בלשון רבים‬ ‫הוא לשון האמנת דברים'‪ .‬לפי"ז צריך ביאור‬ ‫(ש"ד פ"ג) 'שהתורה הקדושה עצמה‪ ,‬יש לאל‬ ‫הוא כדי לשתף עצמו בכלל הציבור‪,‬‬ ‫מהי הכוונה כאשר האדם אומר אמן על‬ ‫ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה‬ ‫כמבואר בגמ' ברכות (ל‪ ,).‬אך לא תקנו כלל‬ ‫בקשתו‪ .‬ויש לומר שבסיום בקשותיו אומר‬ ‫ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש‪,‬‬ ‫לש"ץ לחזור עליה בפני עצמו‪ ,‬ועל כן אין‬ ‫האדם שהוא מאמין שהקב"ה הוא הנותן‬ ‫והיינו להוסיף בה לקח ופלפול'‪.‬‬ ‫עונים על דבריו אמן (ויש חזנים מקרוב באו‬ ‫שאומרים אף אותה בקול רם‪ ,‬ונראה שאין מנהגם‬ ‫הכל‪ ,‬ורק בידו להשלים את בקשותיו‪.‬‬ ‫ַא ֲה ַב ת ּת וֹ ָר ה ְו יִ ְר ַא ת ׁ ָש ַמ יִ ם‪ :‬כאן אנו‬ ‫נכון)‪ .‬ומה שמסיים הש"ץ הדברים בקול רם‪,‬‬ ‫וכדאיתא בגמ' בשבת (קיט‪' ):‬מאי אמן‪ ,‬אמר‬ ‫משלימים את אשר ביקשנו קודם לכן‬ ‫הוא כדי להראות מקום התפילה‪ ,‬שיתחילו‬ ‫רבי חנינא א'ל מ'לך נ'אמן'‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫'חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא'‪.‬‬ ‫הציבור לומר 'מי שעשה'‪.‬‬ ‫'כך מעיד על בוראו‪ ,‬שהוא אל מלך נאמן'‪.‬‬ ‫ונתבאר ענין הבקשה לעיל‪ .‬וכאן אנו‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬