gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול סיני · Kol Sini — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: קול סיני · Kol Sini

שבוע: בראשית (2026-10-05)

קול סיני · Kol Sini — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בסיעתא דישמיא‬ ‫גיליון‬ ‫שפ‬ ‫‪36‬‬ ‫"ז‬ ‫ת‪ ,‬ת‬ ‫פר‬ ‫ש‬ ‫ת בראשי‬ ‫קול סיני‬ ‫"חמש דקות למעשה" ‪ -‬הלכה והנהגה מזוית אקטואלית‪ ,‬מאת הרה"ג יעקב סיני שליט"א • סיכום שבועי‬ ‫יום א’‪ ,‬כ”ג תשרי תשפ”ז‬ ‫עם סגולה‪ :‬מה עושים עם ארבעת המינים אחרי החג?‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫אנחנו ביום אסרו חג‪ ,‬אחרי חג הסוכות ושמחת תורה‪ .‬ואנשים רבים מתחבטים מה לעשות עם ארבעת המינים שביר־‬ ‫כנו עליהם‪ ,‬או עם הערבות שחבטנו בהם בהושענא רבה‪ .‬האם מותר לזרוק אותם לאשפה‪ ,‬והאם יש ענין לשמור אותם‬ ‫כסגולה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫המינים‪ ,‬וגם לגבי הסכך והדפנות של הסוכה‪ .‬אפשר להניח אותם במקום‬ ‫אמרנו בתפילות של החג‪" ,‬והשיאנו ה' אלוקינו את ברכת מועדיך"‪ .‬אחד‬ ‫צדדי בסמוך לפחי האשפה‪ ,‬ואפילו שאחר כך באים פועלי ניקיון ולוקחים‬ ‫הפירושים של המילה "והשיאנו" – מלשון נשיאת משא‪ .‬אנחנו מתפללים‬ ‫אותם לאשפה‪ ,‬כיוון שאנחנו לא עשינו את זה בידיים‪ ,‬אין בזה איסור‪ .‬כך‬ ‫לקב"ה שיטעין על שכמנו את השפע הרוחני והאורות הגדולים של החג‪,‬‬ ‫פוסק מרן זצ"ל (חזו"ע סוכות עמ' צד סעיף כ‪ .‬ועמ' תמט סעיף ח)‪.‬‬ ‫שילוו אותנו לכל השנה כולה‪ ,‬וזה בעצם יום "אסרו חג" שאנחנו נמצאים‬ ‫בו‪" ,‬אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח"‪.‬‬ ‫יש נוהגים לשמור את הלולב וההדס והערבה‪ ,‬וגם את הערבות של חבטת‬ ‫ערבה‪ ,‬לשמור אותם לאפיית מצות‪ ,‬כיון שעשינו בהם מצווה‪ ,‬אז עושים‬ ‫חסידים היו אומרים‪ ,‬כמו חייט שתופר בגד‪ ,‬הוא יודע שאם בסוף התפירה‬ ‫בהם מצווה נוספת‪ ,‬כך כותב הרמ"א (שם ס"ט)‪ .‬כף החיים מביא את המנהג‬ ‫הוא לא יקשור את החוט‪ ,‬כל התפירה עלולה להיפרם‪ .‬בדיוק כך אנחנו‬ ‫היותר מוכר‪ ,‬להניח אותם בבית לשמירה עד לשריפת חמץ בערב פסח‪.‬‬ ‫צריכים 'לאסור'‪ ,‬לקשור את הקדושה וההשפעות של החג‪ ,‬שיהיה להם‬ ‫קיום ולא יתפוגגו מאיתנו‪ .‬במיוחד אחרי שזכינו בחג הזה לראות ניסים‬ ‫יותר מזה‪ ,‬מביא כף החיים‪ ,‬שבערבות של חבטת ערבה יש סגולה גדולה‬ ‫ונפלאות בהצלה של המטוס‪ ,‬ישועות ממש למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫להינצל מפחדים‪ .‬מי שהוא שרוי בפחד‪ ,‬בחרדה‪ ,‬או שחולם חלומות‬ ‫רעים‪ ,‬ייקח עלה אחד מהערבות של חבטת ערבה‪ ,‬יעטוף אותו בניילון או‬ ‫כותב מרן החיד"א‪ ,‬אחרי החג ובכל הימים הבאים עלינו לטובה‪ ,‬צריכים‬ ‫בלמינציה כדי שיישמר‪ ,‬ויניח אותו אצלו‪ .‬יש אומרים שהערבה הזו היא גם‬ ‫להתאמץ יותר בלימוד תורה ובקיום מצוות‪ ,‬כי זו תחילת השנה וזה סימן‬ ‫סגולה לשמירה בדרכים‪ ,‬כך כותב בספר מנורת המאור‪ ,‬ורבי חיים פלאג'י‬ ‫לכל השנה כולה‪ .‬צריכים להראות לקב"ה שכל העבודה שלנו בחודש אלול‬ ‫בספר מועד לכל חי‪ .‬גם מרן זצ"ל היה מבקש במוצאי החג לסדר כל עלה‬ ‫ובעשרת ימי תשובה‪ ,‬כל התפילות והקבלות‪ ,‬לא היו לשווא חס ושלום‪ ,‬לא‬ ‫של ערבה בתוך שקית‪ ,‬ולחלק לבני המשפחה לשמירה‪.‬‬ ‫היו מן השפה ולחוץ‪ .‬זה בא לידי ביטוי בעיקר בקביעת עיתים לתורה‪ ,‬בכל‬ ‫יום חוק ולא יעבור‪ .‬אחרי ששמחנו בשמחת התורה‪ ,‬אנחנו צריכים שגם‬ ‫סגולת האתרוג‬ ‫התורה תשמח בנו‪ ,‬ולממש את אהבת התורה הלכה למעשה‪ .‬יש לפנינו‬ ‫האתרוג שבירכנו עליו בחג‪ ,‬הוא גם כן מסוגל מאוד‪ .‬יש מנהג שהזכירו‬ ‫חורף ארוך ושנה מעוברת‪ ,‬צריכים לחזק את הקשר שלנו עם התורה‪.‬‬ ‫האחרונים שאשה מעוברת נושכת את הפיטם של האתרוג בהושענא רבה‪,‬‬ ‫תשמישי מצוה נזרקין‬ ‫ואז "בטרם תחיל ילדה"‪ ,‬לחיים טובים ולשלום‪ .‬יש גם מנהג של נשים‬ ‫חשוכות בנים ללעוס את הפיטם של האתרוג בהושענא רבה‪ .‬אולם כיון‬ ‫ארבעת המינים וגם הערבות שחבטנו בהם על הקרקע בהושענא רבה‪ ,‬הם‬ ‫תשמישי מצווה‪ .‬מצד הדין מותר לזרוק אותם‪ ,‬כמו שמבואר במשנה (מגילה‬ ‫שהאתרוג הוקצה למצותו למשך כל שבעת ימי החג‪ ,‬כמו שפוסק מרן‬ ‫השולחן ערוך (סי' תרסה ס"א)‪ ,‬לכן כותב מרן זצ"ל שיש להימנע מכך‪ ,‬עד‬ ‫כו‪ ):‬תשמישי קדושה – נגנזין‪ ,‬תשמישי מצווה – נזרקין‪ .‬רק צריכים להיזהר‬ ‫מוצאי שמחת תורה‪( .‬חזו"ע סוכות עמ' תמט ד"ה כתב בספר)‪.‬‬ ‫לא לנהוג בהם מנהג בזיון‪ ,‬לא לזרוק אותם במקום שעלולים לדרוך‬ ‫עליהם‪ .‬כך פוסק מרן השולחן ערוך (סימן תרסד ס"ח)‪ .‬זה נכון לגבי ארבעת‬ ‫‪1‬‬ ‫פינת ההלכה "חמש דקות למעשה"‪ ,‬משודרת בימים א‪-‬ד בשעה ‪ 9:45‬ברדיו ’קול ברמה‘‪.‬‬ ‫לקבלת השיעורים‪ ,‬פינות ההלכה ותיעודים נדירים מאוצרותיו ובית גנזיו של מרן זצ"ל‪,‬‬ ‫הצטרפו לקבוצת "אוצרות מרן" )קבוצה שקטה(‪.‬‬ ‫להצטרפות לקבוצה השאירו הודעה לר' אורן סרוסי‪050-6-304-305 :‬‬ ‫בקישור‪ https://chat.whatsapp.com/BCyQZyuwn9O4okf3kbEebL?mode=hqrt :‬או סרקו את הברקוד‪.‬‬ ‫בסיעתא דישמיא‬ ‫ומרן מסיים בענווה שלו‪" :‬זכות המצווה ראויה היא שתגן אלף המגן"‪.‬‬ ‫כף החיים כותב שהמנהג אחרי החג לעשות ריבה מהאתרוג הזה שבירכנו‬ ‫(חזו"ע סוכות עמ' תנ)‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ולהעלות אותו על השולחן בליל ט"ו בשבט‪ .‬ואשה מעוברת שתאכל‬ ‫מהמרקחת הזו‪ ,‬תלד ברווח ולא בצער‪ .‬אבל באמת הסגולה של האתרוג‬ ‫אז גם האתרוג של כל אחד מאיתנו‪ ,‬ראויה היא המצווה להגן גם למעוברות‬ ‫היא גדולה מאוד גם לנשים חשוכות בנים‪ .‬האתרוג של מרן זצ"ל היה בו‬ ‫וגם לנשים חשוכות בנים‪ ,‬שהקב"ה יפקוד אותן בזרע של קיימא לחיים‬ ‫ממש סגולה פלאית‪ ,‬ומרן מתייחס לזה בעצמו בספר שלו‪ ,‬וכותב‪" :‬אנא‬ ‫טובים ולשלום‪ .‬ומהשמחה של הימים הקדושים הללו יושפע על כולנו‬ ‫עובדא ידענא שהאתרוג שבירכתי עליו בחג ויצאתי בו ידי חובת המצווה‪,‬‬ ‫שפע של שמחות וישועות‪ ,‬ומשאלות לבנו לטובה ולברכה‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫חילקו אותו בני ביתי לנשים חשוכות בנים אחרי שמונה שנים ושתים‬ ‫עשרה שנה‪ ,‬ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום"‪.‬‬ ‫יום ב’‪ ,‬כ”ד תשרי תשפ”ז‬ ‫משיב הרוח‪ :‬מה יעשה מי שטעה ואמר “ברך עלינו”?‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫התחלנו להזכיר גבורות גשמים במוסף של שמיני עצרת‪ ,‬באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬וזה הזמן לברר ‪ -‬מה‬ ‫יעשה מי ששכח או טעה ואמר "מוריד הטל"‪ .‬וגם‪ ,‬מה יעשה אדם שטעה וגם ביקש גשמים בימים הללו‪ ,‬ואמר "ברך‬ ‫עלינו"?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫זה במה שנוגע למי שלא הזכיר לא "מוריד הטל" ולא "משיב הרוח ומוריד‬ ‫ביום שמיני עצרת התחלנו להזכיר גבורות גשמים‪ ,‬במקום "מוריד הטל"‬ ‫הגשם"‪ .‬אבל מי שהזכיר "מוריד הטל" כמו בקיץ‪ ,‬וכבר הזכיר את שם ה'‬ ‫אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬ויש לפנינו חורף ארוך‪ ,‬השנה מעוברת‪,‬‬ ‫של ברכת מחיה המתים או סיים את הברכה‪ ,‬לא חוזר‪ ,‬וגם לא אומר "משיב‬ ‫עד לתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח‪ ,‬שאז נחזור לומר "מוריד‬ ‫הרוח ומוריד הגשם" בין ברכה לברכה לפני "אתה קדוש"‪ ,‬אלא ממשיך את‬ ‫הטל"‪ .‬כמובן‪ ,‬ההזכרה הזו היא עדיין לא בקשה של גשמים‪ ,‬אלא רק שבח‬ ‫התפילה כרגיל‪.‬‬ ‫שאנחנו משבחים את גבורתו של הקב"ה‪ ,‬שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם‪.‬‬ ‫בברכת השנים‪ ,‬כשאנחנו נאמר "ברך עלינו" או "ותן טל ומטר לברכה"‪ ,‬זו‬ ‫תשעים פעם‬ ‫שאלת גשמים‪ ,‬ואותה אנחנו מבקשים רק מליל שבעה במר‪-‬חשוון‪.‬‬ ‫המהר"ם מרוטנבורג היה רגיל בשמיני עצרת להזכיר תשעים פעם "מחיה‬ ‫באמת היה ראוי להתחיל גם לבקש גשם מיד אחרי שמיני עצרת‪ ,‬אבל חז"ל‬ ‫מתים אתה רב להושיע‪ ,‬משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬כנגד שלושים יום‬ ‫דאגו לעולים לרגל‪ ,‬שלא יספיקו להגיע לבית וירד עליהם גשם‪ ,‬לכן עיכבו‬ ‫שמזכירים "משיב הרוח" שלוש פעמים ביום‪ ,‬ואז אדם סמוך ליבו בטוח‬ ‫את הבקשה הזו עד שיעברו חמישה עשר ימים אחרי החג‪ ,‬כמו שמבואר‬ ‫שלא יטעה בזה‪ .‬אפילו שהטועה ואומר "מוריד הטל" לא צריך לחזור‪ ,‬עדיין‬ ‫בתענית (י‪ .).‬לפי תנאי התחבורה באותם ימים זה היה הזמן שנדרש כדי‬ ‫טוב לעשות את זה‪ ,‬כדי שהתפילה תהיה שגורה בפינו‪.‬‬ ‫להגיע מירושלים לנהר פרת‪ ,‬גבול מדינת בבל‪ ,‬זה היה המקום המרוחק‬ ‫טעה ואמר "ברך עלינו"‬ ‫ביותר מירושלים שהגיעו ממנו עולי רגלים‪.‬‬ ‫אדם שטעה בימים הללו ואמר "ברך עלינו"‪ ,‬הוא חשב שכבר מתחילים‬ ‫וגם אחרי החורבן‪ ,‬כותב הר"ן‪ ,‬עדיין היו כאלה שמתאספים מכל התפוצות‬ ‫לבקש גשמים‪ ,‬כמו שאומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ...‬האם הוא‬ ‫לעלות לרגל לירושלים‪ ,‬לכן נשארה התקנה במקומה‪ ,‬לא לשאול גשמים‬ ‫צריך לתקן או לחזור ולהתפלל? הרי כמו שכולם יודעים‪ ,‬מי שטעה ושאל‬ ‫עד ליל ז' בחשוון‪ ,‬כך פוסק מרן השולחן ערוך (סימן קיז ס"א)‪.‬‬ ‫טל ומטר בקיץ‪ ,‬אמר "ברך עלינו" במקום "ברכנו"‪ ,‬חייב לתקן תוך כדי‬ ‫התפילה‪ ,‬ואם סיים את התפילה חייב לחזור ולהתפלל‪ ,‬כי הגשמים בקיץ‬ ‫שכח או טעה‬ ‫הם סימן קללה‪ ,‬כך פוסק מרן השולחן ערוך (סימן קיז ס"ג)‪.‬‬ ‫מי ששכח בימים הללו להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬ובמקום זה‬ ‫אמר "מוריד הטל"‪ ,‬צריך לשים לב לכמה פרטים‪ :‬בראש ובראשונה‪ ,‬אם‬ ‫אבל בימים הללו‪ ,‬בין שמיני עצרת לז' בחשוון‪ ,‬לא חוזר להתפלל‪ .‬קודם כל‪,‬‬ ‫נזכר לפני שהזכיר את שם ה' של ברכת מחיה המתים‪ ,‬לפני "ברוך אתה‬ ‫כי יש ראשונים שסוברים שבזמננו שאין עולי רגלים‪ ,‬אז מבקשים גשם מיד‬ ‫ה'"‪ ,‬מיד חוזר לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬וממשיך הלאה על הסדר‪.‬‬ ‫אחרי שמיני עצרת‪ ,‬כך דעת הרמב"ן‪ .‬אמנם אנחנו לא נוקטים ככה להלכה‪,‬‬ ‫אבל אם כבר הזכיר שם ה'‪ ,‬או סיים את ברכת מחיה המתים‪ ,‬ורק אז הוא‬ ‫אבל מעבר לזה‪ ,‬אי אפשר לומר שגשמים בימים הללו הם סימן קללה‪ .‬זו‬ ‫נזכר‪ ,‬כיון שעל כל פנים הוא אמר "מוריד הטל"‪ ,‬לא צריך לחזור‪.‬‬ ‫כבר עונת הגשמים‪ ,‬לכן מזכירים "משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬רק חז"ל‬ ‫דאגו לעולי רגלים אז עיכבו את הבקשה על הגשם‪.‬‬ ‫בזמננו רוב קהילות ישראל אומרים בקיץ "מוריד הטל"‪ .‬יש חלק מקהילות‬ ‫האשכנזים שלא אומרים בקיץ "מוריד הטל"‪ ,‬כמו שכותב הרמ"א (סימן‬ ‫לכן פוסק מרן זצ"ל‪ ,‬מי שטעה בימים הללו ואמר "ברך עלינו" ונזכר‬ ‫קיד ס"ג)‪ ,‬אלא רק "רב להושיע מכלכל חיים בחסד"‪ .‬אדם כזה‪ ,‬שבימים‬ ‫באמצע התפילה‪ ,‬ימשיך בתפילה כרגיל‪ .‬וגם אם כבר סיים את התפילה‬ ‫הללו לא אמר "משיב הרוח" וגם לא אמר "מוריד הטל"‪ ,‬וכבר סיים את‬ ‫ורק אז נזכר‪ ,‬לא צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬רק אם ירצה‪ ,‬יכול להתפלל שוב‬ ‫ברכת מחיה המתים‪ ,‬צריך לומר מיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכה‬ ‫בתנאי של נדבה‪( .‬יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' טו‪ .‬ח"י חאו"ח סי' י‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬ואחר כך ימשיך "אתה קדוש"‪ .‬ואם הוא כבר התחיל "אתה קדוש"‪,‬‬ ‫והקב"ה יזכה אותנו ל"משיב הרוח ומוריד הגשם"‪ ,‬להשיב את הרוחניות‬ ‫כבר אין לו תקנה‪ ,‬צריך לחזור לראש התפילה‪ ,‬כך מבואר בשולחן ערוך‬ ‫ולהוריד את הגשמיות‪ ,‬וגם לגשמי רצון‪ ,‬ברכה ונדבה‪ ,‬בעתם ובזמנם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫(שם ס"ו)‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ניתן להאזין לכל פינות ההלכה‪ ,‬תכניות הרדיו ושיעורי הרב שליט"א במערכת "קול הלשון" | ‪0733-71-81-74‬‬ ‫להזמנת הרב לשיעורי הלכה בכל רחבי הארץ‪ ,‬בתורתו והנהגותיו של מרן זצ"ל | ‪055-672-83-36‬‬ ‫בסיעתא דישמיא‬ ‫יום ג’‪ ,‬כ”ה תשרי תשפ”ז‬ ‫מתחילים מבראשית‪ :‬איך קוראים “שניים מקרא ואחד תרגום”?‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בשמחת תורה התחלנו את התורה מחדש‪ ,‬והנה אנחנו לקראת שבת בראשית‪ ,‬מתחילים שוב גם את מצוות "שניים‬ ‫מקרא ואחד תרגום"‪ .‬איך מקיימים את המצוה הזו הלכה למעשה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שניים מקרא ואחד תרגום‪ .‬פעמיים כל פסוק‪ ,‬ומיד בסמוך אליו את‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת אנחנו מתחילים מבראשית‪ ,‬ומתחילים שוב עם‬ ‫התרגום‪ .‬כך נהג רבנו האר"י‪ .‬המגן אברהם כותב שזו הדרך הנכונה ביותר‪,‬‬ ‫מצווה גדולה‪ ,‬שהיא גם סגולה גדולה‪ .‬רבותינו אמרו (ברכות ח‪ ):‬לעולם‬ ‫וכך פוסק מרן החיד"א‪ .‬יש היום חומשים שנדפסו במיוחד בצורה הזו‪ ,‬שכל‬ ‫ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור‪ ,‬שניים מקרא ואחד תרגום‪ .‬פעמיים את‬ ‫פסוק מופיע פעמיים עם התרגום‪.‬‬ ‫הפסוקים של התורה‪ ,‬ועוד פעם את תרגום אונקלוס‪ .‬בניגוד למה שאנשים‬ ‫נוטים לחשוב‪ ,‬זו לא מצווה שהיא רשות‪ ,‬או מידת חסידות‪ ,‬או הנהגה טובה‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬המהרש"ל היה נוהג לקרוא את כל הפרשה פעם אחת‪ ,‬לחזור‬ ‫אלא זו חובה גמורה מן הדין‪ .‬אין בזה מחלוקת‪ .‬כך פסקו הרי"ף‪ ,‬הרא"ש‪,‬‬ ‫עליה פעם נוספת‪ ,‬ואחר כך לקרוא את כל התרגום‪ .‬רבנו האר"י לא הסכים‬ ‫והרמב"ם‪ ,‬וכך פוסק מרן השולחן ערוך (סימן רפה ס"א)‪ ,‬בלשון של חיוב‪:‬‬ ‫לזה‪ ,‬כמו שמובא בשער הכוונות‪ ,‬הוא קרא לאלה שנוהגים ככה שהם‬ ‫אף על פי שאדם שומע את כל הפרשה בשבת מפי השליח ציבור‪" ,‬חייב"‬ ‫"מתייהרים"‪ ,‬אבל כך תפסו כמה אחרונים‪.‬‬ ‫לקרות לעצמו שניים מקרא ואחד תרגום‪.‬‬ ‫השיטה השלישית היא קריאה של חלקים מהפרשה‪ :‬כל מקום שיש הפסק‪,‬‬ ‫רק מעבר לחובה ההלכתית‪ ,‬יש לנו גם סגולה והבטחה של רבותינו (שם)‬ ‫פרשה פתוחה או סתומה‪ ,‬או כל מקום שיש סיום עניין‪ ,‬או לפי סדר העליות‪,‬‬ ‫כל המשלים פרשיותיו עם הציבור‪ ,‬מאריכין לו ימיו ושנותיו‪ .‬מרן זצ"ל‬ ‫קוראים אותו שניים מקרא ואחד תרגום‪ .‬כך כותב השל"ה וכך נהג הגאון‬ ‫היה אומר‪ :‬אם היה איזה רב או פועל ישועות מבטיח לנו אריכות ימים‬ ‫מווילנה‪ ,‬כמו שמובא במשנה ברורה (סי' רפה סק"ב)‪.‬‬ ‫ושנים‪ ,‬כולנו היינו מגיעים אליו בהמוננו‪ ,‬בנערינו ובזקנינו נלך‪ .‬מי לא רוצה‬ ‫אלו השיטות המרכזיות‪ .‬לכתחילה ראוי לנהוג כדעת רבנו האר"י‪ ,‬לקרוא‬ ‫לזכות באריכות ימים? וכאן חז"ל הם אלו שמבטיחים לנו‪ ,‬מאריכין לו ימיו‬ ‫פעמיים כל פסוק ואחר כך את התרגום‪ .‬אבל גם מי שנוהג כמו כל אחת‬ ‫ושנותיו‪.‬‬ ‫מהשיטות האחרות‪ ,‬כמובן יוצא ידי חובה‪ .‬במיוחד מי שקשה לו האופן הזה‬ ‫לקרוא פעמיים כל פסוק עם התרגום שלו‪ .‬יש אנשים שמתקשים בהבנה‬ ‫תקנת משה רבינו‬ ‫של התרגום ובקריאה של התרגום‪ ,‬ולא תמיד יודעים להצמיד את התרגום‬ ‫מי תיקן לנו את התקנה הזו לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום? במאירי‬ ‫הנכון לפסוק הנכון‪ ,‬וקוראים "אחד למעלה ושבע למטה"‪ ...‬או אדם שלא‬ ‫מבואר שזאת תקנת נביאים‪ .‬ובאמת כך כותב בספר ערוך השולחן (סי' רפה)‪,‬‬ ‫התרגל ומקבל עליו עכשיו את העניין הזה‪ ,‬יכול גם לכתחילה לקרוא את‬ ‫שבאותה שעה שתיקנו משה רבנו והנביאים בדורו לקרוא בתורה בציבור‪,‬‬ ‫כל הפרשה פעם אחת ופעם נוספת‪ ,‬ואחר כך את כל התרגום‪.‬‬ ‫בשבת ובשני וחמישי‪ ,‬תיקנו גם לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬שכל‬ ‫אדם חייב לקרוא בעצמו כדי שיהיה בקי בתורה‪.‬‬ ‫אמנם התרגום הוא תרגום אונקלוס הגר‪ ,‬שהיה רק בדור התנאים‪ ,‬אבל‬ ‫תורת ה' תמימה‬ ‫היסוד של התרגום ניתן לנו בהר סיני‪ ,‬זה מבואר במסכת מגילה (ג‪ ,).‬רק‬ ‫רק צריכים לשים לב שלכתחילה הקריאה של התרגום תהיה תמיד בסוף‪,‬‬ ‫שהוא נשתכח עד שאונקלוס החזיר עטרה ליושנה‪ .‬אם כן‪ ,‬המעלה של‬ ‫אחרי קריאת הפסוקים‪ ,‬לא בהתחלה ולא באמצע‪ .‬זה מבואר במשנה‬ ‫תרגום אונקלוס היא גדולה מאוד‪ ,‬יותר מתרגום ירושלמי או תרגום יונתן‬ ‫ברורה (שם סק"ו) ובשער הציון (שם סק"י) בשם הלבוש‪.‬‬ ‫בן עוזיאל‪ ,‬כי תרגום אונקלוס‪ ,‬יסודו ניתן לנו בסיני‪.‬‬ ‫דבר נוסף ‪ -‬כותב רבינו האר"י‪ ,‬להשלים את הפסוק האחרון בפרשה עם‬ ‫לכן לא יאמר אדם‪ :‬אני בלאו הכי לא מבין את התרגום‪ ,‬אז למה לי כביכול‬ ‫מקרא‪ ,‬כדי לסיים במקרא‪ .‬כך כתבו המגן אברהם והשל"ה בשם רבי משה‬ ‫לאבד את הזמן ולקרוא דבר שאני לא מבין? זה נכון שלמעשה פירוש רש"י‬ ‫קורדובירו‪ ,‬שצריך להשלים במקרא ולא בתרגום‪ .‬לכן גם מי שקורא חלקים‬ ‫מועיל במקום התרגום‪ ,‬כך מבואר בשולחן ערוך (סימן רפה ס"ב)‪ ,‬רק כותב‬ ‫מהפרשה בכל יום‪ ,‬צריך בכל פעם לסיים במקרא‪ ,‬ולקרוא שוב את הפסוק‬ ‫השולחן ערוך‪ ,‬ירא שמיים יצא ידי שניהם‪ ,‬ויקרא גם תרגום וגם פירוש‬ ‫האחרון‪.‬‬ ‫רש"י‪ .‬אבל בלי ספק המעלה של התרגום היא גדולה יותר‪ ,‬כי הוא ניתן‬ ‫ובכלל‪ ,‬צריכים להקפיד לקרוא את הפסוקים בפרשה כסדרם‪ .‬אדם לא‬ ‫בסיני‪ .‬מה גם שעל פי הסוד‪ ,‬אמר רבנו האר"י שיש לתרגום חשיבות‬ ‫יקרא קודם את סוף הפרשה ואחר כך יעבור לאמצע ושוב יחזור להתחלה‪.‬‬ ‫עליונה‪ .‬ובכלל יש פסוקים שאין עליהם פירוש רש"י‪ ,‬ואז צריכים לקרוא‬ ‫כך כותב הכנסת הגדולה‪ ,‬והמשנה ברורה (ס"ק ו)‪ .‬ורבינו דוד עראמה כתב‬ ‫אותם שלוש פעמים‪ .‬לכן גם מי שלא מבין את התרגום‪ ,‬יקרא את התרגום‬ ‫שבאופן הזה לא יוצאים ידי חובה‪ .‬וכותב מרן זצ"ל שלכתחילה ראוי לחוש‬ ‫כתקנת חז"ל‪ ,‬ולאט לאט יחכים ויבין‪" ,‬וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד"‪.‬‬ ‫לדבריו‪ .‬לכן צריכים לקרוא את הפרשה כסידרה‪ .‬וגם אדם שמשלים פרשה‪,‬‬ ‫(שו"ת יחוה דעת ח"ב סימן לז‪ .‬חזו"ע שבת ח"א עמ' שיא אות ח)‪.‬‬ ‫הוא הפסיד שבת אחת‪ ,‬וכבר הגיע הפרשה הבאה‪ ,‬יקרא קודם את הפרשה‬ ‫שלוש אפשרויות‬ ‫הראשונה ואחר כך את השניה‪ ,‬כי תורת ה' תמימה‪( .‬חזון עובדיה שבת ח"א עמ'‬ ‫אז איך מקיימים את המצווה הזו בפועל? יש בעניין הזה שלוש שיטות‬ ‫שב ד"ה כתב‪ .‬עמ' שיד ס"ט)‪.‬‬ ‫מרכזיות‪ .‬כמה מרבותינו הראשונים – ספר העיתים‪ ,‬וספר האשכול‪ ,‬וגם‬ ‫המהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬כתבו שהדרך הנכונה היא לקרוא כל פסוק ופסוק‬ ‫‪3‬‬ ‫לקבלת העלון בכל שבוע‪ ,‬הערות ושליחת שאלות לתכנית‪:‬‬ ‫‪alonkolsinai@gmail.com | 050-6-304-305‬‬ ‫בסיעתא דישמיא‬ ‫יום ד’‪ ,‬כ”ו תשרי תשפ”ז‬ ‫שניים מקרא ואחד תרגום‪ :‬ממתי ועד מתי אפשר לקרוא?‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫התחלנו לעסוק במצוה שמתחדשת עלינו בימים אלו‪ ,‬קריאת הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"‪ .‬וזה הזמן ללמוד‬ ‫ממתי ניתן להתחיל לקרוא‪ ,‬ועד מתי בעצם אפשר לקרוא‪ ,‬וזה עדיין נחשב "משלים פרשיותיו עם הציבור"?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שאם לאדם יש בבית אורחים שכבר תאבים לאכול‪ ,‬אז לא יעכב אותם‬ ‫אנחנו לקראת שבת בראשית‪ ,‬מתחילים את התורה מחדש‪ ,‬וזו הזדמנות‬ ‫בשביל המצווה מן המובחר הזו‪.‬‬ ‫להצטרף למצוות "שניים מקרא ואחד תרגום" גם מי שעד היום התרשל‬ ‫או הפסיד מכל סיבה שהיא‪ .‬רבותינו אמרו (ברכות ח‪ ):‬לעולם ישלים אדם‬ ‫יש ראשונים שכתבו שמי שלא השלים את הקריאה בשבת‪ ,‬יכול להשלים‬ ‫פרשיותיו עם הציבור‪ ,‬שניים מקרא ואחד תרגום‪ .‬פעמיים את הפסוקים‬ ‫עד רביעי בשבת‪ ,‬כלומר עד סוף יום שלישי‪ ,‬כי שלושת הימים הראשונים‬ ‫של התורה‪ ,‬ועוד פעם את תרגום אונקלוס‪ .‬זו לא מצווה שהיא רשות או‬ ‫של השבוע שייכים קצת לשבת שעברה‪ ,‬כמו שמבואר גם בסימן רצט‬ ‫מידת חסידות או הנהגה טובה‪ ,‬אלא חובה גמורה מן הדין‪ .‬כך פסקו הרי"ף‪,‬‬ ‫(ס"ו) לגבי הבדלה‪ .‬יש דעה נוספת‪ ,‬דעת רבנו שמחה‪ ,‬שאפשר להשלים‬ ‫הרא"ש‪ ,‬והרמב"ם‪ ,‬וכך פוסק מרן השולחן ערוך (סימן רפה ס"א)‪ .‬רק מעבר‬ ‫עד שמיני עצרת ‪ -‬שמחת תורה‪ ,‬שאז מסיימים לקרוא את התורה‪ .‬הדעות‬ ‫לחובה ההלכתית‪ ,‬יש לנו גם סגולה גדולה‪ ,‬הבטחה של רבותינו שכל‬ ‫הללו מובאות בשולחן ערוך (סימן רפה ס"ד) בתור "יש אומרים"‪ ,‬אבל להלכה‬ ‫המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו‪.‬‬ ‫פוסק השולחן ערוך שצריכים להשלים במהלך השבת‪ .‬מצוה מן המובחר‬ ‫לפני הסעודה או עד מנחה‪ .‬בשעת הדחק‪ ,‬כשאדם נאנס ולא קרא בשבת‪,‬‬ ‫לכתחילה ראוי לקרוא כל פסוק פעמיים‪ ,‬ותיכף ומיד את התרגום שלו‪,‬‬ ‫הוא יכול להשלים אחרי שבת‪.‬‬ ‫כמו שנהג רבנו האר"י‪ ,‬זו הדרך המועדפת‪ .‬אבל יש אפשרות גם לקרוא את‬ ‫כל הפרשה פעם אחת‪ ,‬לחזור עליה פעם נוספת‪ ,‬ואחר כך לקרוא את כל‬ ‫נרפים הם נרפים‬ ‫התרגום‪ .‬ועוד אפשרות – לקרוא חלקים מהפרשה‪ ,‬כל מקום שיש הפסק‬ ‫בעוונות הרבים‪ ,‬כמו שאתם יודעים‪ ,‬יש בזמננו אפילו בני תורה שמצוות‬ ‫או סיום עניין‪ ,‬או לפי סדר העליות‪ ,‬לקרוא כל חלק כזה שניים מקרא ואחד‬ ‫שניים מקרא ואחד תרגום קצת רפויה אצלם‪ .‬לא לחינם ההלכות הללו‬ ‫תרגום‪.‬‬ ‫מופיעות בשולחן ערוך בסימן רפ"ה‪ ,‬שהוא רפה‪ ...‬אדם אומר לעצמו‬ ‫בתחילת השנה "אני לא אפסיד את המצווה היקרה הזו"‪ ,‬אבל אחרי כמה‬ ‫קריאה מיום ראשון‬ ‫שבתות או אפילו כמה חודשים הוא מפספס שבת אחת‪ ,‬וזה גורם לו‬ ‫ממתי אפשר להתחיל לקרוא? מבואר בשולחן ערוך (שם ס"ג) שאפשר‬ ‫להפסיד את השבת שאחריה‪ ,‬עד שהוא מפסיק לגמרי‪.‬‬ ‫להתחיל מיום ראשון‪ .‬כיון שבמנחה של שבת התחלנו לקרוא את הפרשה‬ ‫הבאה‪ ,‬זה נחשב משלים פרשיותיו עם הציבור‪ .‬אמנם המשנה ברורה (שם‬ ‫אמר לי פעם מרן זצ"ל שלא לחינם שניים מקרא ואחד תרגום נרמז בתחילת‬ ‫סק"ז) כותב שזה לאו דוקא יום ראשון‪ ,‬אלא אפשר להתחיל כבר ממנחה של‬ ‫ספר שמות‪" ,‬ואלה שמות" ראשי תיבות – וחייב אדם לקרוא הפרשה שניים‬ ‫שבת‪ ,‬כך דעת כמה ראשונים‪ ,‬אבל דעת הכל‪-‬בו‪ ,‬ורבנו פרץ‪ ,‬והארחות חיים‪,‬‬ ‫מקרא ואחד תרגום‪ .‬כי את ספר בראשית כולם קוראים‪ ,‬כולם מתעניינים‪.‬‬ ‫והרשב"ץ‪ ,‬והטור‪ ,‬שמתחילים לקרוא רק מיום ראשון והלאה‪ .‬ובפשטות זו‬ ‫השאלה היא האם כשמגיעים לספר שמות עדיין מחזיקים במצווה הזו‪.‬‬ ‫דעת מרן השולחן ערוך‪ .‬לכן ודאי מי שקורא ממנחה של שבת יש לו על מה‬ ‫עצה טובה‬ ‫שיסמוך‪ ,‬אבל לכתחילה אנחנו מתחילים מיום ראשון‪.‬‬ ‫לכן כל אדם צריך למצוא לעצמו את המסגרת ואת השיטה שטובה ביותר‬ ‫עד מתי קוראים‬ ‫עבורו כדי לא להפסיד‪ .‬הדרך הטובה ביותר למי שיודע שהוא עלול להפסיד‬ ‫התוספות והרא"ש (ברכות ח‪ ):‬מביאים מהמדרש‪ ,‬שרבינו הקדוש ציווה את‬ ‫– לקרוא כל יום את העלייה ששייכת לאותו יום‪ .‬זו עצה שמבוארת כבר‬ ‫בניו לא לסעוד סעודת שבת בבוקר עד שיסיימו שניים מקרא ואחד תרגום‪,‬‬ ‫בריטב"א ובראשונים‪ .‬הרי אפשר לקרוא כבר מיום ראשון כמו שלמדנו‪ ,‬אז‬ ‫וזו באמת מצוה מן המובחר‪ ,‬כדי שאדם לא יימשך בסעודה ויפסיד את‬ ‫ביום ראשון נקרא עליית ראשון‪ ,‬ביום שני עליית שני‪ ,‬עד שבשבת ישלים‬ ‫הקריאה של הפרשה‪ .‬אבל מי שלא הספיק לפני הסעודה‪ ,‬יכול להשלים‬ ‫את כל שאר הפרשה‪.‬‬ ‫אחר כך‪ ,‬עד תפילת מנחה‪ ,‬שאז קוראים כבר את הפרשה הבאה‪ .‬כך פוסק‬ ‫נכון שרבנו האר"י היה קורא ביום שישי‪ ,‬והיה אומר שזה הסוד של "והיה‬ ‫השולחן ערוך (סימן רפה ס"ד)‪ :‬מצווה מן המובחר להשלים לפני הסעודה‪,‬‬ ‫ביום הששי והכינו את אשר יביאו"‪ .‬אבל זה רק להולכים במנהגיהם על‬ ‫ואם לא השלים – ישלים עד הזמן שהוא מתפלל מנחה‪ .‬כותב מרן זצ"ל‪ ,‬זה‬ ‫פי הקבלה‪( .‬חזו"ע שבת ח"א עמ' שיג ד"ה וכתב)‪ .‬לכן אדם שחושש שלא יחזיק‬ ‫לא בדיעבד‪ ,‬אלא גם לכתחילה‪ ,‬רק זו לא מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫מעמד‪ ,‬יקרא בכל יום את העלייה של אותו היום‪ .‬זה לוקח עשר דקות‪ ,‬אולי‬ ‫גם מרן בעצמו‪ ,‬אם הוא היה רואה שכולם מוכנים לסעודה‪ ,‬לא היה רוצה‬ ‫רבע שעה ביום‪ ,‬ובזכות המצווה הזו הקב"ה יאריך ימינו בטוב ושנותינו‬ ‫לעכב אותם‪ ,‬אלא ניגש לסעודה וממשיך אחרי הסעודה‪ ,‬כדי לא לעשות‬ ‫בנעימים‪ ,‬והתורה הזו תהיה מגן וצינה בעדנו‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫חומרא וחסידות על חשבון הזולת‪ .‬כך מעיר גם בשער הציון (שם ס"ק יד)‬ ‫‪4‬‬ ‫שיעורי הרב שליט"א המשודרים ברדיו "קול ברמה"‪:‬‬ ‫פינת ההלכה | יום חמישי בשעה ‪13:45‬‬ ‫חמש דקות למעשה | ימים א‪-‬ד בשעה ‪9:45‬‬ ‫מסיני בא – השבוע בהלכה ובהשקפה | יום שישי בשעה ‪ 11:00‬עד ‪12:00‬‬ ‫אליבא דהילכתא – בית המדרש המשודר | יום שני בשעה ‪ 21:00‬עד ‪22:00‬‬