gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרוב השם · Karoiv Hashem — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: קרוב השם · Karoiv Hashem

שבוע: בראשית (2026-10-05)

קרוב השם · Karoiv Hashem — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ‪353‬‬ ‫בס”ד‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז‬ ‫בראשית דברים‬ ‫\\ ארץ על בלימה‬ ‫ספקולציות וקונספירציות שונות ומשונות‪.‬‬ ‫חרושת שמועות וחצאי אמיתות‪.‬‬ ‫מה בדיוק התרחש שם?‬ ‫בטיסת פלאיי‪-‬דובאי‪ ,‬מספר‪ FZ1073‬מדובאי לתל‪-‬‬ ‫אביב?‬ ‫האם היה זה אירוע טרור‪ ,‬או שמא קטטה פוליטית?‬ ‫מה היו מניעיו של טייס‪-‬המשנה חמאם אל־‬ ‫חמאמי? כיצד הצליח קפטן סמיט מצ’הר לפתוח‬ ‫את דלת תא הטייס?‬ ‫כרגיל‪ ,‬מי שיודע לא מדבר‪.‬‬ ‫כל אחד והאמת שלו‬ ‫אולם לכם‪ ,‬קוראינו הנאמנים‪ ,‬מגיע לדעת את‬ ‫האמת היא יסוד הבריאה‪ ,‬אך לפעמים יש צורך‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫להשליכה‪ ,‬כדי לחשוף אמת אמיתית יותר‬ ‫מערכת קרוב השם‪ ,‬מסועפת הקשרים ועתירת‬ ‫כתבו עליך בפרשה‬ ‫הידע‪ ,‬לא תפקיר אתכם לחסדי פטפטני רחוב‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫למצוא את עצמך בפרשת השבוע‬ ‫אז זה בדיוק מה שהתרחש שם‪ ,‬בקוקפיט הסגור‪.‬‬ ‫לא נגענו‪.‬‬ ‫*‬ ‫קפטן סמיט‪ :‬נו‪ ,‬מה אתה אומר‪ ,‬חמאם? איך‬ ‫כבולעו כך פולטו?‬ ‫החגים?‬ ‫לשם מה חווינו חודש תשרי מרומם ונעלה‪ ,‬אם‬ ‫חמאם לא מגיב‪ .‬מהמהם הברות נרגזות‪.‬‬ ‫בסופו של דבר חזרנו לנקודת ההתחלה?‬ ‫קפטן סמיט‪ :‬חמאם‪ ,‬הכל בסדר? שאלתי איך‬ ‫להתקרב למציאות‬ ‫‪7‬‬ ‫לעבוד עם מה שיש ‪-‬שיחת חברים‬ ‫עוברים החגים?‬ ‫חמאם‪ :‬אל תעצבן אותי‪ ,‬סמיט‪ .‬תן לי לנחות בשקט‪.‬‬ ‫לא רוצה יותר רגלים! צווח חמאם‬ ‫להסביר לך משהו‪...‬‬ ‫קפטן סמיט‪ :‬מה לנחות? אנחנו עוד‬ ‫בטירוף‪.‬‬ ‫באמצע הטיסה‪.‬‬ ‫בום!‬ ‫למטה! למטה! עכשיו!‬ ‫חול המועד סוכות עכשיו‪.‬‬ ‫חמאם שלח יד אל המצערת‪.‬‬ ‫מה עושים‪ ,‬סמיט?‬ ‫חמאם מתחיל להתחמם‪ :‬עזוב אותי‪.‬‬ ‫המטוס נרעד‪.‬‬ ‫אין לי כח‪.‬‬ ‫יש לך מקסימום דקה עד‬ ‫ההתרסקות‪.‬‬ ‫לא מעניין אותי היעד!‬ ‫אני רוצה לנחות עכשיו! עכשיו!‬ ‫אתה מוכרח לעשות משהו‪.‬‬ ‫מעדיף להישאר למטה מעבר לירדן!‬ ‫קפטן סמיט‪ :‬חמאם‪ ,‬תירגע‪ .‬אתה‬ ‫לא רוצה להתרסק בארץ‬ ‫לא ילד‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬משום מקום‪ ,‬היא הגיעה‪,‬‬ ‫ההברקה‪.‬‬ ‫המובטחת!‬ ‫אי אפשר לנחות עכשיו‪ .‬עדיין לא‬ ‫חמאם משתולל‪ .‬הוא תוקף בעוצמה‬ ‫הגענו ליעד‪.‬‬ ‫חמאם!!!‬ ‫את סמיט בניסיון להשתלט על‬ ‫מה עובר עליך?‬ ‫תעצור שניה‪ .‬בבקשה‪ .‬רק רגע אחד‪.‬‬ ‫מושב הטייס‪.‬‬ ‫חמאם בצעקה‪ :‬נמאס לי!‬ ‫חמאם מסתובב לעבר סמיט‪ .‬זיק‬ ‫סמיט מנסה שוב‪:‬‬ ‫אחרון של שפיות בעיניו‪.‬‬ ‫כל שנה אותו סיפור‪.‬‬ ‫חמאם! חמאם! תקשיב לי‪.‬‬ ‫סמיט מנצל את הצ’אנס האחרון‪.‬‬ ‫בחגים אני משייט למעלה‪ .‬נוגע‬ ‫תאמין לי שאני מבין אותך‪.‬‬ ‫בשמיים‪.‬‬ ‫חמאם‪ ,‬תיזכר מהיכן אתה מגיע‪.‬‬ ‫יש לי ותק של שבע עשרה שנה‬ ‫מתמכר לאווירה‪ .‬לתחושת הפסגות‪.‬‬ ‫מה נקודת המוצא שלך?‬ ‫כטייס‪.‬‬ ‫מנסה למשוך עוד ועוד‪ .‬לא רוצה‬ ‫חמאם‪ :‬המוצא שלי הוא עומאן‪.‬‬ ‫זה לא כזה מפחיד כמו שאתה חווה‬ ‫לנחות‪.‬‬ ‫קפטן סמיט‪ :‬אתה קולט חמאם?‬ ‫את זה‪.‬‬ ‫ואז נגמר הדלק‪ ,‬ואני צולל למטה‬ ‫אומן!!!‬ ‫אתה סובל משכרון גובה‪ .‬זה הכל‪.‬‬ ‫ומתרסק‪.‬‬ ‫התחלת את המסע באומן‪ ,‬אתה‬ ‫החכמה היא פשוט לא להתמכר‪.‬‬ ‫נמאס לי! לא רוצה יותר לטוס!‬ ‫מוכרח לסיים אותו‪.‬‬ ‫לדעת לשאוף אוויר פסגות‪ ,‬אך‬ ‫למטה‪ ,‬סמיט‪ ,‬עכשיו!!!‬ ‫זוכר מה שסיפרתי לך קודם‪ ,‬על‬ ‫באותה מידה לא להרגיש מאוים‬ ‫מהקרקע המוצקה‪ ,‬ואפילו ליהנות‬ ‫חמאם קופץ ממקומו בתזזית‪.‬‬ ‫אומנות הרצוא ושוב?‬ ‫ממנה‪.‬‬ ‫משחרר ממקומו את גרזן החירום‪.‬‬ ‫את זה לומדים באומן‪ .‬בין כל‬ ‫מתקרב בצעד מאיים לעבר לוח‬ ‫השאר‪.‬‬ ‫שמעת פעם על אומנות רצוא ושוב?‬ ‫המחוונים‪.‬‬ ‫בוא חמאם‪ ,‬עזוב את ההגאים‪.‬‬ ‫אתה צריך בסך הכל ללמוד‬ ‫סמיט מחוויר‪ .‬מנסה לשמור על קור‬ ‫להתמקד בחוויה העכשווית‪ ,‬אבל‬ ‫רוח‪.‬‬ ‫ננחת יחד בארץ המובטחת‪.‬‬ ‫לא לקבוע לפיה את המצב שלך‪.‬‬ ‫הוא מדבר בקול נמוך ורגוע‪:‬‬ ‫עוד אקח אותך אל מי שילמד אותך‬ ‫כך תוכל לעבור כל נחיתה והמראה‬ ‫מהי חוויית טיסה אמיתית!‬ ‫ביישוב הדעת ושלוות הנפש‪.‬‬ ‫חמאם‪ ,‬תקשיב לי רגע‪.‬‬ ‫חורף בריא ופורה‬ ‫בום!‬ ‫אין שום טעם לוותר על הטיסה‪ ,‬רק‬ ‫בשל הפחד מנחיתה‪.‬‬ ‫שלכם העורך‬ ‫חמאם הצליח לכבות את המנועים‪.‬‬ ‫תחשוב בהיגיון‪ ,‬איך תגיע ליעד‬ ‫קוראים יקרים‪ ,‬גם אתם סובלים‬ ‫הצלילה החלה‪.‬‬ ‫בלי לטוס?‬ ‫מחרדת נחיתה? דפדפו למאמר‬ ‫כבולעו כך פולטו‬ ‫עשרות אלפי רגל בפחות מדקה‪.‬‬ ‫שב חמאם‪ ,‬עזוב את הגרזן‪ .‬תן לי‬ ‫הגליון נתרם לזכות‬ ‫חיים צבי בן חנה ליבא בריינדל ומשפחתו‬ ‫\\ כתבו עליך בפרשה‬ ‫כל אחד והאמת שלו‬ ‫האמת היא יסוד הבריאה‪ ,‬אך לפעמים יש צורך‬ ‫להשליכה‪ ,‬כדי לחשוף אמת אמיתית יותר‬ ‫ש‬ ‫יו”ל ע”י ‘כיסופים’‬ ‫חבקוק הנביא ‪ 5‬רמת בית שמש ג' ‪1‬‬ ‫אל כל אדם בשוק‪ :‬האם אתה אמיתי ביחס לעצמך? התשובה‬ ‫תהיה בדרך כלל‪ :‬כן‪.‬‬ ‫לכל עניני הגליון‪-‬‬ ‫הערות והארות‪ ,‬נקודות הפצה וכדו'‬ ‫אף אחד מאיתנו לא משקר את עצמו במודע‪ .‬אנו פועלים לפי מה‬ ‫ניתן ליצור קשר‬ ‫בפל‪054-853-7200 :‬‬ ‫שאנחנו מאמינים בו שהוא אמת‪.‬‬ ‫או במייל‪26karov@gmail.com :‬‬ ‫יש לנו מאגר גדול של אמיתות‪ ,‬ואנו שולפים אותן לפי הצורך‪.‬‬ ‫ההרשמה לקבלת הגליון במייל‬ ‫בכתובת‬ ‫‪k6646201@gmail.com‬‬ ‫למשל‪ ,‬מתעורר בנו חשק להתחזק ולהשתנות‪ ,‬ומיד נשלפת ‘אמת’ מייאשת‪:‬‬ ‫עזוב‪ ,‬את מי אתה מרמה? אין לך סיכוי להשתנות! אתה הרי יודע בדיוק מי‬ ‫קו כיסופים‬ ‫אתה‪.‬‬ ‫שיעורי בית המדרש‬ ‫וקבלת עדכונים שוטפים‬ ‫‪02-664-6201‬‬ ‫איזו אמת מדהימה!‬ ‫מתעורר בנו חלילה חשק לעשות מעשה אסור‪ ,‬אבל המצפון קצת מפריע?‬ ‫משום מקום מופיעה פתאום אמת חדשה ומקורית‪:‬‬ ‫זמני השיעורים הקבועים‪:‬‬ ‫ימי רביעי‬ ‫אתה בין כה וכה כל כך ירוד ורחוק‪ ,‬אז מה כבר יכול להזיק מעשה קטן?‬ ‫ללכת עם תורה ‪-‬‬ ‫תורה כה תנינא (בשעה ‪)20:30‬‬ ‫האם המשפטים הללו הם שקר?‬ ‫סיפורי מעשיות (בשעה ‪)21:30‬‬ ‫משפ' מרגלית‬ ‫רחוב הר' יצחק שמידמן ‪ 22‬בני ברק‬ ‫האם זה לא נכון שניסית כל כך הרבה פעמים ולא הצלחת? האם זה לא אמת‪,‬‬ ‫שאתה רחוק וירוד כל כך?‬ ‫שינויים בזמני ומיקום השיעורים‬ ‫מתעדכנים בקו כיסופים ‪02-664-6201‬‬ ‫הטענות נאמרות לכאורה בשם האמת‪ ,‬והן דוחות בבוז כל ניסיון של התחזקות‬ ‫והתחדשות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫נדרים פלוס > קופת 'כיסופים'‬ ‫מאידך אין מסוכנת ממידת האמת‪ ,‬בעטיה‬ ‫בשם האמת אדם דוחה את עצמו מהשם‬ ‫כמעט שלא נברא העולם‪.‬‬ ‫יתברך; בשמה הוא מוותר על הנקודה שלו‪,‬‬ ‫על הנשמה שלו; בשם האמת הוא רודף את‬ ‫לפעמים‪ ,‬עם משפט אמיתי אחד‪ ,‬עלולים‬ ‫עצמו; בשמה הוא מקטרג על תפקודו ותפקידו‬ ‫לחרוץ את דינו של יום שלם למוות‪.‬‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫רעיון אמיתי לגמרי‪ ,‬עלול להפוך לחרב‬ ‫מה לעשות? זו האמת!‬ ‫קטלנית ההורגת הזדמנויות נפלאות‪ ,‬ממיתה‬ ‫נקודות טובות וקוטלת נפשות רבות‪.‬‬ ‫האמנם?!‬ ‫במקרה כזה‪ ,‬כשהאמת מצהירה‪“ :‬אני או הוא”‬ ‫ותשלך אמת ארצה‬ ‫– או אני או היהודי האדם הקטן המלא שקרים‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מעדיף את היהודי הקטן‪ ,‬ואת‬ ‫יחסיה המורכבים של מידת האמת עם האדם‬ ‫האמת משליך ארצה‪.‬‬ ‫נעוצים בשורשים קדומים מאוד‪.‬‬ ‫דע לך יהודי‪ ,‬שכדי לאפשר לך להתקיים כאן‬ ‫במדרש מובא‪ ,‬שבשעה שביקש השם יתברך‬ ‫בעולם ולעבוד את השם יתברך‪ ,‬יש צורך‬ ‫לברוא את האדם‪ ,‬קטרגה מידת האמת‬ ‫להעדיף אותך שוב ושוב‪ ,‬מידי יום‪ ,‬על פני‬ ‫והמליצה שלא לברוא אותו‪ ,‬מפני שהוא מלא‬ ‫מידת האמת‪.‬‬ ‫שקרים‪.‬‬ ‫השליך הקב”ה את מידת האמת ארצה והעדיף‬ ‫אמת ושקר‬ ‫את בריאת העולם‪ ,‬שנאמר‪“ :‬ותשלך אמת‬ ‫וכאן נשאלת שאלה עמוקה עוד יותר‪:‬‬ ‫ארצה”‪.‬‬ ‫האם העדפת היהודי על פני האמת‪ ,‬היא שקר‬ ‫לאחר מכן הצמיח אותה מחדש מהארץ‪,‬‬ ‫בלית ברירה?‬ ‫ככתוב‪“ :‬אמת מארץ תצמח”‪.‬‬ ‫האם בשביל להציל את העם‪ ,‬בחר הקדוש ברוך‬ ‫המדרש הזה מלמד אותנו לימוד גדול‪:‬‬ ‫הוא בשקר?‬ ‫האמת היא החומר היסודי ביותר ביקום‪.‬‬ ‫חלילה וחס‪.‬‬ ‫חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת‪ ,‬והחותם הזה‬ ‫ההבדל בין אמת לשקר נתפס אצלנו‪ ,‬במושכל‬ ‫מתנוסס בסופי התיבות של המילים הראשונות‬ ‫ראשון‪ ,‬כדבר התלוי בנתונים מוחלטים‪.‬‬ ‫בתורה הקדושה‪“ :‬בראשית ברא אלוקים את”‬ ‫במציאות קיימת‪.‬‬ ‫– אמת‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כתבו עליך בפרשה‬ ‫וכך גם להיפך‪.‬‬ ‫אמת היא אמת משום שהיא מבוססת על‬ ‫המציאות‪ .‬ושקר הוא שקר כי הוא מבוסס על‬ ‫אמירה כמו‪‘ :‬הקב”ה אוהב כל יהודי ויהודי‬ ‫משהו שאינו במציאות‪.‬‬ ‫בכל מצב ודרגה בו הוא נמצא’‪ ,‬היא אמת‬ ‫לאמיתה‪.‬‬ ‫אך בהסתכלות עמוקה יותר‪ ,‬אמת היא לאו‬ ‫דווקא משהו מציאותי‪ ,‬כמו ששקר אינו בהכרח‬ ‫אך אדם שבעקבות אותה אמת מסתפק‬ ‫דבר הנוגד את המציאות‪.‬‬ ‫בעבודת השם הבינונית שלו‪ ,‬מתוך מחשבה‬ ‫שהוא אהוב ורצוי כמות שהוא‪ .‬או חלילה‬ ‫ייתכן שמשפט או אמירה מסוימים ייחשבו‬ ‫מרשה לעצמו על סמך אמת זו להקל בחובתו‬ ‫גם אמת וגם שקר‪ ,‬בהתחשב בהקשרים בהם‬ ‫נאמרו הדברים‪.‬‬ ‫בעולמו – הרי הוא שקרן ורמאי‪ ,‬למרות‬ ‫נכונותם של הדברים‪.‬‬ ‫דוגמה לדבר‪:‬‬ ‫מפני שכאמור‪ ,‬אמת ושקר אינם תלויים רק‬ ‫אמירה כמו‪‘ :‬אין ביכולת האדם האנושי להגיע‬ ‫בעובדות ומציאויות נכונות או לא‪.‬‬ ‫למינימום בו הוא מחויב בעבודת הבורא’‪ ,‬היא‬ ‫אמירה נכונה ואמיתית‪.‬‬ ‫אלא בעיקר בשאלה הגדולה‪ :‬האם הם‬ ‫משרתים את תכליתם‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬האדם הוא אפסי‪ .‬ובהתאמה‪ ,‬גם היכולת‬ ‫שלו לתת ולהחזיר כביכול להשם יתברך היא‬ ‫ובקצרה‪ :‬אמת עובדתית יבשה‪ ,‬נכונה ככל‬ ‫אפסית‪.‬‬ ‫שתהיה‪ ,‬אם אינה מובילה אל תכליתה‪ ,‬הרי‬ ‫היא שקר!‬ ‫אך אדם המשנן אמירה אמיתית זו‪ ,‬בזמנים‬ ‫בהם הוא ירוד רוחנית‪ ,‬ונמצא על סף יאוש –‬ ‫לעיני כל ישראל‬ ‫הרי הוא דובר שקר שאין כדוגמתו‪.‬‬ ‫ההעדפה הזו שהצדיקה את בריאתנו וקיומנו‪,‬‬ ‫כיון שאמת או שקר נמדדים לפי תכליתם‪.‬‬ ‫הצילה אותנו במשך הדורות פעמים נוספות‪,‬‬ ‫ומאז היא הפכה להיות העדפה קבועה‪.‬‬ ‫ותכלית האמת של אפסיות המין האנושי‪ ,‬היא‬ ‫לדרבן את האדם לעבוד את השם יתברך ולא‬ ‫השני שנהג כך הוא משה רבינו‪.‬‬ ‫לנוח על זרי הדפנה‪.‬‬ ‫בשבת הקודמת חתמנו את קריאת התורה כולה‬ ‫ממילא‪ ,‬אם אמת זו‪ ,‬גורמת לו לשקוע עמוק‬ ‫במילים המשבחות את משה רבינו‪“ :‬אשר עשה‬ ‫יותר בעבותות היאוש – הרי היא שקר מוחלט‪,‬‬ ‫משה לעיני כל ישראל”‪ ,‬ודרשו על כך חז”ל‪:‬‬ ‫למרות שאין נתונים מציאותיים הסותרים‬ ‫“ששיבר את הלוחות”‪.‬‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כתבו עליך בפרשה‬ ‫כשהוא רואה את הלוחות האלוקיות מתקרבות‬ ‫מאיזה טעם נבחר דווקא המאורע הזה לחתום‬ ‫אליו‪ ,‬הוא מרגיש‪ :‬אני לא שייך לזה‪ .‬אני‬ ‫את סיום קריאת ספר התורה?‬ ‫עקום‪ .‬אני שקרן‪ .‬אני זקן‪.‬‬ ‫וכי זה המעשה המיוחד ביותר שעשה משה‬ ‫מביט המנהיג הרחום על צאן מרעיתו ויודע‪:‬‬ ‫רבינו? אלא שכאן היסוד לכל התורה‪.‬‬ ‫עבור היהודי הזה צריך לכתוב את התורה‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫כאשר משה רבינו יורד מההר ואת פניו מקדם‬ ‫קול ענות של עגל זהב‪ ,‬הוא תופס את לוחות‬ ‫הברית מכתב אלוקים‪ ,‬ומשליכן ארצה‪ .‬הלוחות‬ ‫צריך לרשום את התורה לא על לוחות אלוקים‪,‬‬ ‫מתנפצות ואותיותיהן פורחות באוויר‪.‬‬ ‫אלא על לוחות הלב שלו‪ ,‬משום שאותו הוא‬ ‫העדיף‪.‬‬ ‫משה רבינו יורד לכאן עם תורה‪ ,‬אבל ברגעים‬ ‫אלו‪ ,‬האמת הזו הנישאת על ידיו‪ ,‬מקטרגת על‬ ‫וכשמשה רבינו משליך את לוחות האבן והן‬ ‫עם ישראל‪.‬‬ ‫מתנפצות לרסיסי רסיסים‪ ,‬גם מידת האמת‬ ‫מתרסקת אל הקרקע ומתפצלת לאלף אלפי‬ ‫הלוחות והתורה החקוקה בהן‪ ,‬מאשימות את‬ ‫נקודות של אמת‪.‬‬ ‫העם שלו ומציגות אותו מרוחק טועה ונפול‪.‬‬ ‫יש לכל אדם ולכל רגע נקודת אמת‪ ,‬ואתה‬ ‫הברירה היא אם כן‪ ,‬בין הלוחות של השם לבין‬ ‫יהודי‪ ,‬צריך למצוא את האמת שלך‪ ,‬האמת של‬ ‫העם של השם; בין האמת האלוקית ליהודי‬ ‫השם במצב שלך‪.‬‬ ‫האנושי‪.‬‬ ‫ובעיקר צריך אתה לזכור שוויתרו עבורך על‬ ‫השם יתברך העדיף את האפשרות השנייה‪ ,‬גם‬ ‫מידת האמת ועל לוחות ראשונות‪ .‬איך תוכל‬ ‫משה בוחר בה ומשליך מידיו את האמת‪.‬‬ ‫לטעון שמרחיקים אותך?‬ ‫הלוחות השניות‪ ,‬שהגיעו בעקבות שבירת‬ ‫רק זאת תדע‪ :‬אין ריחוק בעולם כלל‪.‬‬ ‫הלוחות הראשונות‪ ,‬הן בבחינת ‘אמת מארץ‬ ‫תצמח’‪.‬‬ ‫כי גם אם התורה והאמת רחוקים ממך‪ ,‬השם‬ ‫זו תורה פשוטה יותר‪ .‬האמת הזו צומחת מתוך‬ ‫יתברך ישליך אותם למטה‪ ,‬ויניח להם ליפול‬ ‫החיים שלנו – האנשים שעבורם ויתרו לפחות‬ ‫וליפול עד שיגיעו אליך אל מצבך‪ ,‬היכן‬ ‫פעמיים על מידת האמת‪.‬‬ ‫שאתה‪.‬‬ ‫ורק כשהתורה והאמת יפגעו בקרקע בה הינך‬ ‫אמת מארץ תצמח‬ ‫קבור‪ ,‬רק אז יניח להם השם יתברך לצמוח‬ ‫משה רבינו יורד עם תורה של השם‪ ,‬אבל‬ ‫שוב‪ ,‬מתוכך‪.‬‬ ‫היהודי הקטן מרגיש רחוק מאוד‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫\\ להתקרב למציאות‬ ‫כבולעו כך פולטו?‬ ‫לשם מה חווינו חודש תשרי מרומם ונעלה‪ ,‬אם‬ ‫בסופו של דבר חזרנו לנקודת ההתחלה?‬ ‫אני מתמודד עם אותן התמודדויות פחות או‬ ‫יותר‪ .‬פוגש את אותם ניסיונות‪.‬‬ ‫אז בשביל מה הסיבוב הזה‪ ,‬כל שנה מחדש?‬ ‫אם בסופו של דבר לא נותר רושם בעולם‬ ‫נו נמצאים כעת בסיום תקופת‬ ‫החגים‪.‬‬ ‫סוף תשרי‪ .‬בואכה חורף תשפ”ז‪.‬‬ ‫על כולנו עברה מסכת ארוכה‬ ‫א‬ ‫ונפלאה של ימים קדושים ונעלים‪.‬‬ ‫הפרטי והאישי שלי מכל מה שעברתי‪ ,‬אז‬ ‫לשם מה כל זה?‬ ‫חווינו במשך החודשיים האחרונים‪ ,‬מתחילת‬ ‫חודש אלול ועד מוצאי שמחת תורה‪ ,‬רגעים‬ ‫מה יתרון לאדם‬ ‫מיוחדים‪.‬‬ ‫האם אנחנו הראשונים שמעלים את התמיהה‬ ‫הכאובה הזו?‬ ‫הרבה הרגשות‪ .‬הרבה חוויות רוחניות‪.‬‬ ‫והנה אנו נמצאים כבר בעבר השני‪.‬‬ ‫נדמה שרק לאחרונה שמענו מילים מהסוג‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫זהו‪ ,‬הכל נגמר‪ .‬חוזרים לשגרה‪.‬‬ ‫היכן זה היה?‬ ‫חורף ארוך במיוחד בפתחנו‪ .‬שנה מעוברת‪.‬‬ ‫בלי עין הרע‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬כמובן!‬ ‫ותמיד‪ ,‬מתישהו בתחילת הדרך‪ ,‬ברגע הנחיתה‬ ‫זה היה כשקראנו בחג הסוכות את מגילת‬ ‫אל הקרקע‪ ,‬מתעורר ומנקר בלב ספק מעצבן‪:‬‬ ‫קהלת‪.‬‬ ‫מה נשאר איתי מכל מה שחוויתי במהלך‬ ‫האם לא שמענו שם משפטים מהסוג הזה?‬ ‫הימים הנוראים והחגים המיוחדים?‬ ‫ֲה ֵבל ֲה ָב ִלים ָא ַמר ק ֶֹה ֶלת‪ֲ ,‬ה ֵבל ֲה ָב ִלים ַה ּכֹל‬ ‫הרי בסופו של דבר חזרתי להיות מי שאני‬ ‫ָה ֶבל‪.‬‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫יטנּ ּו ָה ֱאל ִֹקים ֶל ֱאכֹל ִמ ּ ֶמנּ ּו‪ִּ ,‬כי ִאיׁש נָ כְ ִרי‬ ‫יַ ְׁש ִל ֶ‬ ‫ַמה ִ ּי ְתרֹון ָל ָא ָדם ְּבכָ ל ֲע ָמלֹו ֶׁש ַ ּי ֲעמֹל ַּת ַחת‬ ‫יֹאכֲ ֶלנּ ּו – זֶ ה ֶה ֶבל וָ ֳח ִלי ָרע הּוא‪.‬‬ ‫ַה ּ ָׁש ֶמׁש?‬ ‫אתי ֲאנִ י ֶאת ָּכל ֲע ָמ ִלי ֶׁש ֲאנִ י ָע ֵמל ַּת ַחת‬ ‫וְ ָׂשנֵ ִ‬ ‫דּ ֹור ה ֵֹל ְך וְ דֹור ָּבא וְ ָה ָא ֶרץ ְל ָ‬ ‫עֹולם ע ָֹמ ֶדת‪.‬‬ ‫יחנּ ּו ָל ָא ָדם ֶׁש ִ ּי ְהיֶ ה ַא ֲח ָרי‪.‬‬ ‫ַה ּ ָׁש ֶמׁש‪ֶׁ ,‬ש ַא ִ ּנ ֶ‬ ‫ׁשֹואף‬ ‫ּובא ַה ּ ָׁש ֶמׁש וְ ֶאל ְמקֹומֹו ֵ‬ ‫וְ זָ ַרח ַה ּ ֶׁש ֶמׁש ָ‬ ‫יֹוד ַע ֶה ָחכָ ם יִ ְהיֶ ה אֹו ָסכָ ל‪ ,‬וְ יִ ְׁש ַלט ְ ּבכָ ל‬ ‫ּומי ֵ‬ ‫ִ‬ ‫זֹור ַח הּוא ָׁשם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ֲע ָמ ִלי ֶׁש ָע ַמ ְל ִּתי וְ ֶׁש ָחכַ ְמ ִּתי ַּת ַחת ַה ּ ָׁש ֶמׁש – ַ ּגם זֶ ה‬ ‫ָה ֶבל‪.‬‬ ‫סֹובב ס ֵֹבב‬ ‫סֹובב ֶאל ָצפֹון‪ֵ ,‬‬ ‫הֹול ְך ֶאל דָּ רֹום וְ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫רּוח‪.‬‬ ‫רּוח‪ ,‬וְ ַעל ְס ִביב ָֹתיו ָׁשב ָה ַ‬ ‫ְ‬ ‫הֹולך ָה ַ‬ ‫ֵ‬ ‫בקיצור‪ ,‬אין שום תכלית בעולם הזה‪ .‬הכל‬ ‫חוזר על עצמו‪ .‬הולך ובא‪.‬‬ ‫ָּכל ַה ְ ּנ ָח ִלים ה ְֹלכִ ים ֶאל ַה ָ ּים וְ ַה ָ ּים ֵאינֶ נּ ּו ָמ ֵלא‪.‬‬ ‫ֶאל ְמקֹום ֶׁש ַה ְ ּנ ָח ִלים ה ְֹלכִ ים‪ָׁ ,‬שם ֵהם ָׁש ִבים‬ ‫לשם מה להשקיע‪ ,‬אם הכל הולך למקום‬ ‫ָל ָלכֶ ת‪.‬‬ ‫ספק?‬ ‫העולם הוא כמו גלגל‪ .‬חוזר ושב תמיד על‬ ‫כל רעיון‪ ,‬הגיון ודרך‪-‬חיים שניסה שלמה‬ ‫עקבותיו‪ .‬שוב ושוב אותו הסיפור‪.‬‬ ‫המלך להחזיק בהם‪ ,‬הפטיר אחריהם ואמר‪ :‬גם‬ ‫האין זה הבל ורעות רוח?!‬ ‫זה הבל‪ .‬וגם זה הבל – הכל הבל!‬ ‫ּומ ְק ֶרה‬ ‫ּומ ְק ֶרה ַה ְ ּב ֵה ָמה ִ‬ ‫ִּכי ִמ ְק ֶרה ְבנֵ י ָה ָא ָדם ִ‬ ‫קהלת או איכה‬ ‫רּוח ֶא ָחד ַל ּכֹל‪,‬‬ ‫ֶא ָחד ָל ֶהם‪ְּ .‬כמֹות זֶ ה ֵּכן מֹות זֶ ה‪ ,‬וְ ַ‬ ‫שלמה המלך מדבר הרבה על כך שכל עמל‬ ‫ּומֹותר ָה ָא ָדם ִמן ַה ְ ּב ֵה ָמה ָאיִ ן ִּכי ַה ּכֹל ָה ֶבל‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האדם‪ ,‬מעשי ידיו ויגיעתו במשך ימי חייו‪ ,‬אין‬ ‫בהם שום תוחלת‪.‬‬ ‫הֹול ְך ֶאל ָמקֹום ֶא ָחד‪ַ .‬ה ּכֹל ָהיָ ה ִמן ֶה ָע ָפר‬ ‫ַה ּכֹל ֵ‬ ‫וְ ַה ּכֹל ָׁשב ֶאל ֶה ָע ָפר‪.‬‬ ‫כי מי יודע מי יקבלם אחריו‪ ,‬ולמי הוא משאיר‬ ‫את יגיע כפיו?‬ ‫איזה יאוש! האמנם?!‬ ‫יתי ַּת ַחת ַה ּ ָׁש ֶמׁש וְ ַר ָ ּבה ִהיא‬ ‫יֵ ׁש ָר ָעה ֲא ֶׁשר ָר ִא ִ‬ ‫רגע אחד‪ .‬האם זה המסר שבוקע מתוך קהלת?‬ ‫ַעל ָה ָא ָדם‪.‬‬ ‫האם זו מגילת קינה על העולם והבליו‪ ,‬ועל‬ ‫עׁשר ּונְ כָ ִסים וְ כָ בֹוד‪,‬‬ ‫ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ֶּתן לֹו ָה ֱאל ִֹקים ֶ‬ ‫מותר האדם מן הבהמה?‬ ‫וְ ֵאינֶ נּ ּו ָח ֵסר ְלנַ ְפׁשֹו ִמ ּכֹל ֲא ֶׁשר יִ ְת ַאּוֶה‪ ,‬וְ לֹא‬ ‫‪8‬‬ ‫להתקרב למציאות‬ ‫בלית ברירה החדירו לו הרופאים צינור הזנה‬ ‫לא ולא! חלילה וחס!‬ ‫הנקרא ‘זונדה’‪ ,‬על מנת שיתקיים גופו‪.‬‬ ‫מי שמקשיב היטב למילים הקדושות‪,‬‬ ‫אותו יהודי למרות יסוריו ומכאוביו‪ ,‬לא איבד‬ ‫לתשובות ששותל שלמה המלך בינות‬ ‫את שמחת החיים ואת חוש ההומור‪ ,‬ובאחד‬ ‫למשפטי הכאב‪ ,‬מקבל מסר אחר לגמרי‪.‬‬ ‫מביקורי הרופאים שסבבו את מיטתו‪ ,‬פנה‬ ‫אליהם ושאל‪:‬‬ ‫מסר של חיזוק אמיתי‪.‬‬ ‫אמרו לי דוקטורים נכבדים‪ ,‬הנה אני שוכב‬ ‫מסר שקשור מאוד לסדרה איתה צעדנו במשך‬ ‫כאן במיטה כאבן שאין לה הופכין‪ .‬את האוכל‬ ‫הקיץ‪ ,‬ובעזרת השם נמשיך בה כעת‪ ,‬בתחילת‬ ‫מכניסים לי לזונדה‪ ,‬ואת הפסולת מפנים‬ ‫החורף‪.‬‬ ‫באמצעות הקטטר‪.‬‬ ‫“לחיות את המציאות”‪.‬‬ ‫ואני שואל בהיגיון פשוט‪ :‬בשביל מה צריך‬ ‫אותי באמצע?‬ ‫מהו המסר הזה שמשנה את כל התמונה?‬ ‫חברו בבקשה את הזונדה ישירות לקטטר‪.‬‬ ‫מעשה בזונדה‬ ‫ובכן‪ ,‬לפני שנתמקד בניגונו הסמוי של שלמה‬ ‫הכניסו מזון ושתיה מצד אחד‪ .‬פנו אותם מהצד‬ ‫המלך‪ ,‬הבה נספר סיפור קצר ומצחיק‪ ,‬בעל‬ ‫השני‪ .‬כבולעו כך פולטו‪ .‬ושלום על ישראל‪.‬‬ ‫מסר נוגע ללב‪.‬‬ ‫בשביל תקעתם אותי בין אלו השניים?‬ ‫ומעשה שלא היה כך היה‪.‬‬ ‫הלצה כאובה זו‪ ,‬מזכירה לנו את השאלה בה‬ ‫יהודי בר דעת ובעל השגה‪ ,‬נפל לא עלינו‬ ‫פתחנו‪.‬‬ ‫לחולי קשה ומר‪.‬‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬לשם מה אנו עוברים מידי‬ ‫מצבו הלך והתדרדר‪ ,‬עד שלא הצליח לפנות‬ ‫שנה בשנה את המסלול הזה של אלול‪-‬תשרי‪,‬‬ ‫את הפסולת מגופו בכוחות עצמו‪ ,‬ונאלצו‬ ‫ימים נוראים וחגים קדושים‪ ,‬אם בסוף הכל‬ ‫הרופאים להתקין לו נקז‪ ,‬שנקרא בלשון לעז‬ ‫יוצא מהצד השני‪.‬‬ ‫‘קטטר’‪.‬‬ ‫אם כל מה שנכנס‪ ,‬יוצא‪ ,‬מתפוגג ונעלם‪,‬‬ ‫חלפו עוד ימים ספורים‪ ,‬ואותו יהודי מסכן‬ ‫בשביל מה אנחנו תקועים שם באמצע?‬ ‫איבד אף את היכולת לאכול בכוחות עצמו‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הדברים חוזרים על עצמם‪ .‬מפציעים ונעלמים‬ ‫וברקע מהדהדת אמירתו האלמותית של‬ ‫כלעומת שבאו‪ .‬זה לא אמור להעסיק אותך‪.‬‬ ‫שלמה המלך ע”ה‪:‬‬ ‫אתה אמור להיות ממוקד במה שקורה עכשיו‬ ‫ַמה ּ ֶׁש ָהיָ ה הּוא ֶׁש ִ ּי ְהיֶ ה ַ‬ ‫ּומה ּ ֶׁש ַ ּנ ֲע ָׂשה הּוא‬ ‫בפועל‪ ,‬בשעת מעשה‪.‬‬ ‫ֶׁש ֵ ּי ָע ֶׂשה וְ ֵאין ָּכל ָח ָדׁש ַּת ַחת ַה ּ ָׁש ֶמׁש‪.‬‬ ‫שלמה המלך מהביל אמנם את העולם הזה‪.‬‬ ‫אתי ֶאת ַה ַח ִ ּיים ִּכי ַרע ָע ַלי ַה ּ ַמ ֲע ֶׂשה ֶׁש ַ ּנ ֲע ָׂשה‬ ‫וְ ָׂשנֵ ִ‬ ‫חושף את קלונו‪ .‬מגחיך את מאווייו ומניעיו‪.‬‬ ‫רּוח‪.‬‬ ‫ַּת ַחת ַה ּ ָׁש ֶמׁש ִּכי ַה ּכֹל ֶה ֶבל ְּורעּות ַ‬ ‫אולם תוך כדי הדברים הוא שוזר מסר נצחי‪:‬‬ ‫ראה חיים!‬ ‫הבה נתבונן‪.‬‬ ‫נכון שאין דרך לנצח את גלגל העולם‪.‬‬ ‫אם אותו חולה מיוסר ומבריק‪ ,‬בעל הזונדה‬ ‫נכון שסוד החיים חמקמק ונעלם מאתנו‪.‬‬ ‫והקטטר‪ ,‬היה באמת דורש תשובה לשאלתו –‬ ‫מה היינו עונים לו?‬ ‫מֹוח‬ ‫אולם יָ ַד ְע ִּתי ִּכי ֵאין טֹוב ָּבם ִּכי ִאם ִל ְׂש ַ‬ ‫וְ ַל ֲעׂשֹות טֹוב ְ ּב ַח ָ ּייו‪.‬‬ ‫פשוט מאוד‪.‬‬ ‫כרגע אתה חי? התמקד בכך‪.‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬נכון שהמזון מוכנס אליך דרך‬ ‫הזונדה ומפונה באמצעות הקטטר‪ ,‬אולם‬ ‫יתי ִּכי ֵאין טֹוב ֵמ ֲא ֶׁשר יִ ְׂש ַמח ָה ָא ָדם‬ ‫וְ ָר ִא ִ‬ ‫בינתיים הוא מקיים חיים‪.‬‬ ‫ְ ּב ַמ ֲע ָׂשיו‪ִּ ,‬כי הּוא ֶח ְלקֹו‪.‬‬ ‫המעבר שלו דרכך מקיים אותך‪ .‬מעניק לך‬ ‫ושוב חוזר אותו המסר‪:‬‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫יתי ָאנִ י טֹוב‪ֲ ,‬א ֶׁשר יָ ֶפה ֶל ֶאכֹול‬ ‫ִה ֵ ּנה ֲא ֶׁשר ָר ִא ִ‬ ‫למה לך להסתכל מאין הוא בא ולאן הוא‬ ‫טֹובה ְ ּבכָ ל ֲע ָמלֹו ֶׁש ַ ּי ֲעמֹל ַּת ַחת‬ ‫וְ ִל ְׁש ּתֹות וְ ִל ְראֹות ָ‬ ‫הולך?‬ ‫ַה ּ ֶׁש ֶמׁש ִמ ְס ּ ַפר יְ ֵמי ַח ָ ּייו ֲא ֶׁשר נָ ַתן לֹו ָה ֱאל ִֹקים‪,‬‬ ‫ִּכי הּוא ֶח ְלקֹו‪.‬‬ ‫התמקד במה שהוא פועל בהיותו בגופך‪ ,‬וראה‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫הרפה מהשאלות הגדולות על מה יהיה לבסוף‬ ‫ומה היה בעבר‪.‬‬ ‫גם אם נדמה לך שמה שהיה הוא שיהיה‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫להתקרב למציאות‬ ‫במקום זאת‪ ,‬נתמקד במציאות‪.‬‬ ‫חדל מלייגע את מוחך בפתרון חידת היקום‪,‬‬ ‫מאין בא ולאן הוא הולך?‬ ‫האמת היא שההשפעות והמתנות שקיבלנו‬ ‫בוודאי נשארו איתנו לנצח ולא נעלמו‬ ‫די לך מלנסות להבין הכל‪ .‬יש דברים גדולים‬ ‫כלעומת שבאו – אבל לא זה העניין כרגע‪.‬‬ ‫מהשגתך‪.‬‬ ‫בשעת מעשה היו לך רגעים מיוחדים?‬ ‫ּכֹל ֲא ֶׁשר ִּת ְמ ָצא יָ ְד ָך ַל ֲעׂשֹות ְּבכ ֲֹח ָך ֲע ֵׂשה‪ִּ ,‬כי ֵאין‬ ‫ַמ ֲע ֶׂשה וְ ֶח ְׁשבּ ֹון וְ ַד ַעת וְ ָחכְ ָמה ִ ּב ְׁשאֹול ֲא ֶׁשר ַא ָּתה‬ ‫הרגשת קרבת אלוקים? היית מחובר?‬ ‫ה ֵֹל ְך ָׁש ּ ָמה‪.‬‬ ‫מצוין‪ .‬אין טוב מזה‪.‬‬ ‫איזה מסר נפלא ומלא בחיים‪.‬‬ ‫כרגע אתה יכול להמשיך לעבוד את השם?‬ ‫אמת‪ ,‬כל הדברים יגעים‪.‬‬ ‫נפלא!‬ ‫זה העיקר‪ .‬זו התכלית‪ .‬זה מה שקורה‬ ‫אמת‪ ,‬הכל הבל ותוהו‪.‬‬ ‫במציאות‪.‬‬ ‫אבל בינתיים יש חיים‪ .‬בינתיים קורה משהו‪.‬‬ ‫הבה נחדול משאלות שאינן מובילות לשום‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫אל תפספס את מה שמתרחש כעת‪ ,‬בשל‬ ‫רעיונות ומחשבות‪.‬‬ ‫ְר ֵאה ַח ִ ּיים ִעם ִא ּ ָׁשה ֲא ֶׁשר ָא ַה ְב ָּת ָּכל יְ ֵמי ַח ֵ ּיי‬ ‫ֶה ְב ֶל ָך ֲא ֶׁשר נָ ַתן ְל ָך ַּת ַחת ַה ּ ֶׁש ֶמׁש ּכֹל יְ ֵמי ֶה ְב ֶלך‪ָ.‬‬ ‫מה זה אם לא ‘להתחבר למציאות’?‬ ‫ּוב ֲע ָמ ְל ָך ֲא ֶׁשר ַא ָּתה ָע ֵמל‬ ‫ִּכי הּוא ֶח ְל ְק ָך ַ ּב ַח ִ ּיים ַ‬ ‫זה כל האדם‬ ‫ַּת ַחת ַה ּ ָׁש ֶמׁש‪.‬‬ ‫והוא הדין בשאלת גלגל הזמן‪ ,‬החגים‬ ‫התמקד במציאות!‬ ‫והמועדים‪.‬‬ ‫חיה את ההווה!‬ ‫במקום לדון ולדוש בשאלה‪ :‬האם נשאר בידי‬ ‫משהו מכל הזמנים הטובים שחלפו עלי?‬ ‫סֹוף דָּ ָבר ַה ּכֹל נִ ְׁש ָמע ֶאת ָה ֱאל ִֹקים יְ ָרא וְ ֶאת‬ ‫ֹותיו ְׁשמֹור ִּכי זֶ ה ָּכל ָה ָא ָדם‪.‬‬ ‫ִמ ְצ ָ‬ ‫לשם מה כל הסיבוב הבלתי נגמר הזה?‬ ‫‪11‬‬