עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — בראשית (2026-10-05)

33
פרשת בראשית
שאלה :ראובן כתב בצוואתו שנותן לבנו אוהד את הנכסים שיש לו במקום פלוני יותר משאר אקדים הקדמה קצרה בענייני מתווכים ושדכנים – ובעז"ה בשבוע הבא נדון בשאלה
בניו ,והוסיף לכתוב שמקנה לו גם פקדונות ומטלטלין שיש לו כעת או שיהיו לו בעתיד ,ולבסוף שנשאלה למעשה בשדכנית.
עשה קנין גוף מהיום ופירות לאח"מ. ענייני התיווכים והשידוכים נתחדשו בסוף תקופת הראשונים ,ואינם דומים לדיני
אולם לא עשה קנין כתקנת חכמי ספרד [כמבואר בשו"ע חו"מ סי' ר"ז] ,ובכה"ג אין הקנין חל סרסור המפורשים בשולחן ערוך (חו"מ סי' קפ"ה) ,שדיני סרסור הוי שלוחו של המוכר
על מה שלא בא לעולם .ויש לדון אם הקנין יחול על מה שבא לעולם ,או שהכל בטל דכיון
בלבד -מייצגו בשעת המכירה ,מבצע את הקנין ,ופעמים יכול לקבל החלטות לטובת
דמקצת הקנין לא חל כלפי מה שלא בא לעולם בטל הקנין גם כלפי מה שכן בא לעולם ,והדרי'
המוכר ,וכל שכרו אך ורק מאת המוכר ששלחו ,לעומת זאת המתווך והשדכן מייצגים
לירושה דאורייתא?
את עצמם להצעת מו"מ או לשידוך ,ועליהם לגשר בין הצדדים כדי להביא לגמר
תשובה :השו"ע (חו"מ סי' ר"י סעי' ג') כתב דקני את וחמור קנה מחצה .והקצוה"ח שם כתב
שדווקא כשהקנה לב' גופים ,אבל אם הקנה דבר המועיל עם דבר שלא מועיל בקנין אחד לאדם העסקה או השידוך ,ואח"כ נוטלים שכר משניהם כפי מה שנהוג באותו מקום.
אחד הכל בטל .והוכיח כן מהרמב"ם (פ"ט מהלכות אישות ה"ב) גבי קידש ה' נשים וב' אחיות בעבר לא היה מנהג ליטול שכר ולכן אם שידך או תיווך לא יכול לדרוש שכר ,אלא א"כ
ביניהם דהכל בטל ,כיון שבמעשה אחד עשה קנין בדבר המועיל ובדבר שאינו מועיל ,עיי"ש. סוכם מראש ,והיה נחשב התיווך או השדכנות כמי שמבקש מספר טלפון מחברו שלא
לפי"ז ה"ה דהמקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם הכל בטל. יכול ליטול שכר על זה ,אך לאחר שנתחדש עסק זה ונהפך למנהג ,שוב אפילו ללא
אולם הרמ"א (חו"מ סי' ר"ט סעי' ד') כתב וז"ל 'מי שמקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם עם דבר קביעת סכום מראש חייבים לשלם למתווך או לשדכן ,כדין יורד לשדה חבירו העשויה
שבא לעולם ,יש אומרים דדמי לקני את וחמור ,כמו שיתבאר לקמן סוף סימן ר"י' .ובסי' ר"ג לכך ,כמבואר בגמ' (ב"מ ק"א.).
כתב הרמ"א בזה ג' דעות אם הקנין חל על הכל ,או רק על מה שמועיל בו קנין ,או שבטל הכל. אמנם בסרסור כיוון שהוא שלוחו של המוכר ועומד במקומו אינו יכול לתבוע שכר
מ"מ מבואר בדבריו דפליג על הקצוה"ח וס"ל שהדבר תלי במח' ראשונים ואיכא למ"ד דקנה מהלוקח ,כיון שדינו כבעל המכר ,וכמו המפרסם את דירתו שאינו יכול לקבל דמי
הכל או דקנה מחצה גם בכה"ג דהוי קנין אחד.
תיווך ה"ה הסרסור שאינו יכול לדרוש ,וכן המשדך את בתו אינו יכול לדרוש דמי
וגם לדעת השו"ע לכאו' יש להסתפק מה דעתו בזה ,וממילא יש לדון היכי נעביד הכא ,והאם
שידוך ,ועיין בהגהות הגר"א (חו"מ סי' קפ"ה ס"ק י"ג) שכתב ה"ה בסרסור שבא מעצמו
יכול א' היורשים לומר קי"ל כהקצוה"ח שכל הירושה בטילה ונירש כד"ת ,או ההיפך שיוכל
לטעון אוהד קים לי כהרמ"א שקנה את הכל .ותורף הספק מי נחשב מוחזק בירושה שיוכל
דינו כדין יורד לשדה חבירו ,עיי"ש.
לטעון ק"ל. אמנם כשאחד פונה למתווך או לשדכן שיתעסק עבורו ,חייב בשכרו כדין פועל או
הנה בפשטות נראה שכלל היורשים נחשבים למוחזקים בממון מדין חזקת מר"ק ,ויכולים קבלן (תלוי איך קצצו).
לטעון קי"ל כהקצוה"ח שהכל בטל. באופן כזה התשלום למתווך או לשדכן אינו מדין יורד לשדה חברו אלא מדין כל
אולם זה אינו ,דכבר כתב הקצוה"ח גופיה (סו"ס ר"פ) שאפי' כשהוחזקה נחלה באותו שבט ,מ"מ העושה על דעת המנהג הוא עושה וכפי מה שמקובל כך יקבל ,לדוגמא בעבר היה
מועיל רוב להוציא מחזקתם ,כיון שבכ"מ רוב מועיל להוציא מחזקה דמעיקרא .וה"ה הכא שיש השדכן מקבל אחוזים מהסך הגבוה שנתן אחד הצדדים או החתן או הכלה ,כמבואר
רוב פוסקים כנגד הקצוה"ח מהני זה להוציא מחזקת מר"ק. בפתחי תשובה (אהע"ז סימן נ' סוס"ק ט"ז) ,וכיום נשתנה הדבר וכל מקום כמנהגו.
אמנם בקונה"ס (כלל ו' סי"ד) חלק על הקצוה"ח וס"ל דמר"ק יש לו דין מוחזק ,וא"כ א"א להוציא ובאם המשדך אין מנהגו ליטול שכר שדכנות כמו שהיה נהוג אצל הספרדים (וכיום גם
ממנו בכח רוב.
דבר זה נשתנה) לא יכול לדרוש שכר.
ומצינו עוד מקום שנח' בו האחרונים לעניין חזקת מר"ק .דהקצוה"ח (ס' פ"ב ס"ק י"ג) כתב
לסיכום :הסרסור אינו יכול לדרוש דמי תיווך ,ואילו המתווך והשדכן יכולים לדרוש דמי
שמיגו מועיל להוציא מחזקת מר"ק ,וה"ה ברי ושמא ,כיון שמר"ק אי"ז כמוחזק וודאי .והתומים
תיווך ושדכנות.
ס"ל שמר"ק הוא כמוחזק ,ולא מועיל מיגו וברי ושמא כנגדו.
ונראה שנידון דנן הוי ממש מח' הרמב"ם והטור בסי' רכ"ג.
עפ"י יסוד זה יש עוד נפק"מ מה שחידשו רבותינו האחרונים בדין מתחיל ומסיים את
דבגמ' בב"מ (דף ק' ).איתא דהמחליף פרה בחמור וילדה ואין ידוע אם ילדה קודם המקח או התיווך או השדכנות שהמנהג לתת לו שליש מדמי התיווך או השדכנות ,כמבואר
אח"כ ,הדין דעל הלוקח להביא ראיה ,דהמע"ה .ואם שניהם טוענים שמא והפרה באגם, בנוב"י (תניינא סי' ל"ו) ,ובשב יעקב (סי' י"ג) ,אלא שיסוד דבריהם הוא רק במתווך
הרמב"ם כתב דיחלוקו ,והטור השיג עליו דלא קיי"ל כסומכוס ויש להעמיד בחזקת מר"ק, ושדכן ולא בסרסור ,כיון שבסרסור אין מושג מתחיל ומסיים כפי שהוכחנו.
והמע"ה. א"כ יש להעיר מה שהקשה השב יעקב (הובא בפת"ש חו"מ סי' קפ"ה ס"ק ג') על דברי
וד' הטור הם כפשטות הגמ' בב"מ שלרבנן אפי' הפרה באגם אמרי' שזוכה המר"ק דהמע"ה, הרמ"א (שם ס"ו) במה שהביא בשם תשובת הרא"ש דאין למתחיל ליטול כלל ,והקשה
ואילו הרמב"ם ס"ל שהגמ' כתבה כן בהו"א דאיירי בטענת ברי ,אבל בשמא ושמא גם לחכמים מהמדרש בתהילים שמשמע שיש חלק למתחיל ,יש לתרץ שכל דברי הרמ"א מיירי
יחלוקו ולא מעמידים בחזקת מר"ק. לגבי סרסור ובסרסור אין מתחיל ומסיים ,אמנם דינם אמת לגבי מתווך ושדכן שיש
א"כ יש כאן מח' יסודית בין הרמב"ם לטור -האם מר"ק נחשב כמוחזק .דהטור ס"ל שנחשב
בזה מתחיל ומסיים.
למוחזק וכלשון הגמ' דשייך בזה המע"ה ,למרות שהמר"ק טוען שמא וכשיטת הקונה"ס .אבל
אף בדבר זה במשך הדורות נתחדש דין אמצעי (ועיין בפת"ש שם בשם עטרות צבי,
הרמב"ם ס"ל שהגמ' לא איירי בזה דלעולם כשטוען שמא יחלוקו ,וע"כ שמר"ק הוא לא
וכן בפת"ש אהע"ז סי' נ' ס"ק ט"ו) ,כמבואר באבני נזר (חו"מ סי' ל"ו) עיי"ש.
כמוחזק ,והיינו כהקצוה"ח.
העולה מן האמור :הנה השו"ע הביא את דעת הטור בסתם ,ודעת הרמב"ם בשם י"א ,ומוכח עפ"י הקדמה זו יש נפק"מ בהרבה דוגמאות ,ואחת הדוגמאות בתיווך שנעשה ע"י
דס"ל עיקר כהטור שהמר"ק נחשב למוחזק וכקונה"ס ,וחזר הדין שהיורשים (שהם המר"ק כיון פעולה של כמה מתווכים ,ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל ק"ה סי' א') ,ויש עוד להאריך
שבאים מכח אביהם שהיה מר"ק) יכולים לטעון קי"ל כהקצוה"ח (שקני את וחמור הכל בטל בהקדמה זו כדי להבין את מעמדם ההלכתי של מתווך ושדכן בכדי שידעו כיצד לנהוג
בכה"ג שעשה הכל בקנין אחד לאדם אחד) ,והדרי' לירושה דאורייתא. בענייני עבודתם ,ועוד נאריך בעניינים אלו בעזה"י פעם אחרת.
למעשה פטור ראובן מספק ,אך ישלם לו מה שטרח להגיע אליו (נתה"מ של"ג ס"ק ה'). שאלה :מי שרגיל ללכת לאשדוד וראה את הים בלי לשים לב ,האם כשהולך לרחוץ בים בתוך ל'
שאלה :מי שעשה קילו בצק ושם אותו במקפיא ולמחרת אפה עוד קילו ושם גם אותו במקפיא, יום יכול לברך שעשה את הים הגדול?
האם המקפיא מצרף לחיוב חלה? תשובה :מדברי הגר"נ קרליץ זצ"ל בחוט השני (ברכות עמ' קפ"ה אות ו') נראה שאין לברך .כמו
תשובה :אם הוא מין בצק שאין מקפיד עליו שאם היה אופהו כאחד היה מתחייב בחלה ,אז שכתב לגבי הרואה את הים מגבעות בני ברק שלא יברך ע"ז ,וכתב שאפ"ה אם נזדמן לים תוך
מצטרף לחלה אף בארגזים וכדו' ,אף שלא אפהו כאחד .אבל בארון המחובר לקיר שאינו נחשב ל' יום מראייתו מעירו לא יברך .ולכאו' ה"ה בנ"ד.
כלי ,אינו מצטרף .ובמקפיא הסתפקו בזה פוסקי דורנו ,ולכן יפריש בלא ברכה( .משנ"ב דרשו שאלה :המתפלל מנחה בר"ח במנין ושכח לומר יעלה ויבוא ,האם חייב לחזור להתפלל במנין?
ח"ה ס' תנ"ז ,ובמילואים שם דף ,23וקדושת הארץ עמ' ל"ה). תשובה :אינו חייב ,כמ"ש בשלמי מועד (דף ד') ,ובמועדי הגר"ח (ח"ב דף ט' ס' י"ב) .ואף הגריש"א
שאלה :ראובן מסר חליפה לניקוי יבש והחזירו לי אותה עם חור ,בעל המכבסה טוען שהחור (באשרי האיש עמ' קי"ח) מודה בר"ח שאין חייב לחזור להתפלל במנין.
היה קודם שמסר את החליפה ,וראובן מכחיש זאת בתוקף שהרי אם היה חור לא היה מוסר את מכ"מ אם יכול לחזור להתפלל במנין רצוי הדבר ,ובלבד שלא ישכח לחזור להתפלל מחמת כן.
החליפה לניקוי יבש ,עם מי הדין? שאלה :ראובן הזמין דרייבר לחיפה הלוך חזור בסך .₪ 1,400הדרייבר הגיע בשעה המיועדת
תשובה :אף דמבואר בשו"ע (חו"מ סי' רל"ב סעיף י"א) שהמוכר בהמה לשחיטה ומצאו בה וכשראובן רצה לצאת מביתו אמו נפלה והוצרכה לטיפול ונתבטלה הנסיעה .האם מחוייב ראובן
מחט דהוי ספק טריפה ועל הקונה להוכיח ,מטעם דאמרינן כאן נמצא כאן היה. לשלם לדרייבר?
מ"מ דוקא במכר שיש רשות חדשה כך הדין ,אבל בשואל או בשוכר שעדיין רשות בעלים תשובה :נחלקו הפוסקים אם דרייבר נחשב פועל קבלן או פועל שכיר (חו"מ סימן של"ג ,סמ"ע
ראשונים עליה ,ל"א כ"נ כ"ה ועל המשאיל להוכיח ,כ"כ התוס' בנידה (נ"ח .ד"ה ולענין) .וה"ה ס"ק ט"ז ,רמ"א ס"ה) .לסוברים שנחשב קבלן ,מחוייב בעה"ב לשלם לו (כמבואר בסמ"ע סימן
לנד"ד שעל בעל המכבסה להוכיח. של"ה סק"ז) ,ולסוברים שנחשב שכיר פטור בעה"ב מכלום (שו"ע חו"מ סימן של"ג ס"א).
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף לפי גודל דירתו.
גם כאן נחלק בין אם ההתנגדות הייתה ע"פ ההלכה או לא ,אם מקרה ג'
במקרה הקודם בו סופר על התנגדות השכנים נוצר ויכוח נוסף ,ההתנגדות הייתה ע"פ ההלכה ,הרי אדרבה יאמרו הרוכשים שלא
השכנים למעשה לא התנגדו לכל הבנייה ,אלא רק על חלק מהדירות הזיקו ,הבנייה שלכם הזיקה את כל הפרויקט ,ועליכם החובה
אבל מאחר וכל הבנייה היא בלתי חוקית ,כל הבנייה עמדה לפני לסלק את הנזק ולתקן את התקלות ,ולכן אין הרוכשים שלא הזיקו
צריכים לשלם מאומה. עצירה.
מעתה הרוכשים כולם מתווכחים על הצד שאכן הוצאות התשלום אך אם ההתנגדות הייתה שלא ע"פ ההלכה אלא מחמת צרות עין
לשכנים מוטלות על הרוכשים ,האם מוטל רק על השכנים שעל וכד' ,הרי שנבא ונדון דאין זה אלא גזרת שמים על כל הפרויקט,
הבנייה שלהם התנגדו השכנים או מכיוון שכל הרוכשים נהנים ומה שנטפלו רק לחלק מהרוכשים אין זה סיבה להטיל רק עליהם
את התשלומים לשכנים. מהתשלום לשכנים הריהו מוטל על כולם בשווה ,או שמא כל אחד
הרה"ג יוסף חיים נקי שליט"א
שיסייעו לו בפריקה ,ולכן פטור הזקן הואיל וגם לבהמתו היה מביא פועלים ,אבל אם אין מי שיפרוק שאלה :האם מותר לצער ב"ח לצורך כבודו של האדם?
את הבהמה – חייב הזקן לפרוק ,וכשם שהיה מחוייב לפרוק את בהמתו אם לא היה מוצא פועלים .והב"י תשובה :הנה הדבר ברור שמותר לאדם להשתמש בב"ח לצורכו ,וכגון לרכוב על חמור ולחרוש בשור
(שם) העתיק את תרוץ המרדכי .ונראה דאיכא פלוגתא בין הב"י לדרכ"מ אם הותר לצער ב"ח לצורך אע"פ שהב"ח מצטער בכך ,וכשנ"א בתורה 'ורדו בדגת הים וכו' .וכן הותר לאדם לשחוט ב"ח בכדי
כבוד האדם ,דלהב"י הדבר אסור ,ולדרכ"מ הדבר מותר [עכ"פ בשב וא"ת]. לאוכלו וכמו שכתוב בפרשת נח 'כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה'.
העולה מן האמור :להב"י הדבר אסור .ולהדרכ"מ אולי הדבר מותר. אלא שיש לעיין אם הותר להמית ב"ח או לצערו שלא למטרת אכילה ושימוש או הנאת לבוש ,אלא
ובעוד דעסקינן בזה ,יש בנותן טעם להוסיף מה ששמעתי בשם חכימא דיהודאי הג"ר משה שפירא לצורך כבוד אדם בלבד.
זצ"ל ,דהנה בשנים קדמוניות האדם היה מתייגע בחרישה עם שוורים ,ובנסיעה איטית ומפרכת ע"ג ונראה שדבר זה תלוי במח' הב"י והדרכ"מ – דהנה בגמ' ב"מ (ל' ):נתבאר שת"ח שאין דרכו לפרוק
חמורים .ועתה נתחדשו מכונות החורשות וקוצרות וכו' במהירות גדולה ,וכן האדם נוסע ברכב מרחקים ולטעון את בהמתו ,פטור מלפרוק ולטעון את של חברו.
עצומים בזמן קצר .ובמבט שטחי נראה ד"אכשר דרא" והעולם נתקן. והקשו הראשונים מדוע עכ"פ לא נחייב את אותו הת"ח לפרוק בכדי להציל את הבהמה מצער [וכמו
ואמר הוא זצ"ל דאדרבא ,בשנים קדמוניות שהאדם היה במדרגת 'אדם' – היה ראוי לו לרדות בב"ח כל הפטורים מפריקה (כגון אם הטעינה יתר על משאה או שדרך הבהמה לרבוץ) – שאעפ"כ חייב
לצורכו .אך עם ירידת הדורות גלגלה ההשגחה שיפתחו בני האדם כלים דוממים לצורך שימושם וימנעו הרואה לפרוק מדין צב"ח ,אלא שנוטל שכר].
משימוש בבב"ח .דוק ותשכח שככל שהאדם דבוק בבוראו ומדקדק במצוות הרי שדעתו נותנת לו ותרץ הנמוק"י ,דאם הותר לצער ב"ח לצורך תשמיש האדם – כ"ש שהותר לכבודן בשב ואל תעשה.
ליהנות מב"ח בלי שום חשש ,וכל חכמי ישראל כבדו את שבתותיהם ומועדיהם בבשר עוף ובהמה( .אם דגדול כבוד הבריות ע"כ[ .ויל"ע אם מה שכתב הנמוק"י ב'שב ואל תעשה' אם כוונתו דוקא באופן זה,
לא מחששות כשרות). או שמא הותר לצער אף בידיים ב"ח לכבוד האדם אפי' בקום ועשה ,ולא כתב כן אלא להגדיל את
ומאידך ככל שהאדם מתרחק מצור מחצבתו ,וק"ו כשכופר בעיקר ,לבו נוקפו ומתעוררים בו רגשות הק"ו] .ודברי הנמוק"י הובאו בדרכ"מ ובב"ח (חו"מ סימן רע"ב).
חמלה על בעה"ח ונמנע מאכילת בשר ,וכל זה נובע מפני שירד מדרגת ה'אדם' שלו. אמנם המרדכי כתב לתרץ דכל הא דהזקן פטור מפריקה היינו כאשר יש פועלים אחרים
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
