שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — בראשית (2026-10-05)

ב"ה
שמעתתא אליבא דהלכתא
שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה
כפי המציאות שבזמנינו ,היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה
מסכת בבא קמא גליון מ"ד פרשת בראשית תשפ"ז לפ"ק
בספר פרי האדמה כתב לחלק בין מזיק בשוגג למזיק במזיד ,שבהזיק דף צב ע"א
ממון חבירו בשוגג די בתשלומין ואינו צריך לבקש מחילה ,אבל כשהזיק (א) מתני' ,אף על פי שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו
במזיד צריך גם לבקש מחילה ,ובזה יישב הסתירה בדברי הרמב"ם. שנאמר ועתה השב אשת וגו' ,ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי
ויש שכתבו לחלק בין הזיקו במזיד אבל בלא כוונה לצערו ,שאז כיון שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'.
ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו ואין צריך לבקשת מחילה, ובגמרא .תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפי' הביא
אבל באופן שנתכוין לצערו צריך לבקש מחילה ,וכן כתב בשו"ת שתי כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר השב
הלחם ,והוסיף שגם כשהזיק בלא כוונה לצערו מצוה לבקש מחילה, אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך.
אלא שאינו מעכב הכפרה. ופירש רש"י ,כל אלו שאמרו ,היינו מה שאמרו במשנה מה שצריך
וכתב בספר הרי הלכה שבאופן שקשה למצא לקנות מחדש את החפץ לשלם עבור בשתו סלע מנה ומאתים וד' מאות ,אבל הצער שדואג
שהזיקו ,והיזק זה הוא צער גדול לניזק ,מצוה לפייסו. על בושתו ,אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה ,ומבואר ברש"י
שבמשנה איירי רק לגבי צער הבושת.
בשו"ת רש"י (סי' רמה) משמע שאם ביקש מחילה ופייסו ,אף שלא אמר
בפירוש שהוא מוחל די בזה ,מאחר שנראה שחזר לידידות ,אבל הרבינו אבל ברמב"ם (פ"ה מהל' חובל ומזיק ה"ט) משמע שבקשת המחילה שייך
בחיי מבאר שהוא צריך לפרש בפה שהוא מוחל ,ולפי שיוסף הצדיק בכל החמשה דברים ,ונפק"מ באופן שחבל בו ולא היה בו בושת ,אם
לא פירש בפה שהוא מוחל ,הוצרכו עדיין לכפרה בעשרה הרוגי מלכות. צריך ג"כ לבקש ממנו מחילה.
פסק המחבר (סי' תכב סעי' א): ואלו דברי הרמב"ם:
החובל בחבירו ,אף על פי שנתן לו ה' דברים ,אינו מתכפר לו עד אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו ,שהמזיק ממון חבירו כיון
שיבקש ממנו וימחול לו. ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו ,אבל חובל בחבירו אע"פ
וכתב הסמ"ע ,דמלשון המחבר משמע דין בקשת המחילה מעכב בכל שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ,ואפילו הקריב כל אילי נביות
החמשה דברים ,והביא דעת רש"י שדין זה שייך רק בצער דבושת, אין מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו.
וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש ,גם בטורים המדויקים =כ"כ בהדיא ,אבל וכתב הלחם משנה ,אע"ג דבהל' תשובה פ"ב כתב הרמב"ם דהגוזל את
בדפוס ב"י כתב צער והבושת. חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל ויפייס אותו אע"פ שהשיב
והנה במתני' שנינו שלא יהיה הניזק שבקשו ממנו מחילה אכזרי לו הגזילה ,ומשמע מזה שיש דין פיוס גם בהזיק ממונו ולא רק כשחבל
ולא ימחל. בו ותריץ דשאני גזלן דנתהנה מאותה עבירה ,ועוד שציער הרבה לנגזל
שלקח ממנו בעל כרחו ,אבל מזיק הממון שלא נתהנה מהיזק ההוא,
וכן פסק המחבר (סי' תכב סעי' א) בשם הרמב"ם: אלא שהזיק לו ,ולמזיק לא באה הנאה ממנו ,לא נצטער כל כך הניזק
ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול ,כי אין זה דרך זרע ישראל, כמו הנגזל ,ומשום כן כיון ששילם לו היזקו די בכך ,ולכך כתב הרמב"ם
אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שנתכפר לו מיד ,משא"כ בנגזל.
שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו ,ימחול לו .וכל הממהר למחול הרי כתב הסמ"ג (מצות עשה מצוה ע) ,דהחילוק בין מזיק ממונו לחובל בגופו
זה משובח ,ורוח חכמים נוחה הימנו. הוא ,שהמזיק חבירו בממון ,כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר
והנה יש להבין מה הכוונה פעם ראשונה ושניה ,ומבאר הב"ח ,דהנה לו ,אבל מכל מקום מצוה לשאול ממנו מחילה ,משא"כ בחובל בחבירו
בפרק יום הכפורים (יומא פז ).אר"י בר חנינא כל המבקש מחילה מחבירו אע"פ שנתן לו חמישה דברים אין מתכפר לו עד שיבקש מחילה מן
אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים ,שנאמר (בראשית נ ,יז) אנא שא הנחבל וימחול לו.
מחילה ,וי"א שגם אם לא היה כונתו לצערו מאחר שהזיק ממון נא ,ודוקא חבירו אבל רבו מפייס ליה עד שמיפייס ,לפיכך קאמר כאן
חבירו במזיד צריך לבקש ממנו מחילה ,ובהזיק בשוגג אי"צ לבקש דאל יתאכזר שלא ימחול עד שיבקש ממנו שלשה פעמים ,אלא
מחילה ,וי"א שמצוה לבקש ממנו מחילה ,אבל אין זה מעכב כיון שיבקש ממנו פעם ראשונה כשהוא חבירו ופעם שנייה כשהוא
את הכפרה. רבו ,ימחול לו מיד ,שאף על פי שהוא רבו לא יצער אותו מלמחול
•החובל בגופו של חבירו גם לאחר ששילם חמשה דברים צריך לו עד שיבקש ממנו פעם שלישית ,ואין צריך לומר יותר משלשה
לבקש ממנו מחילה ,והרי זה מעכב את הכפרה ,וצריך לבקש עד עד דמתפייס.
ג' פעמים. ובספר הרוקח כתב שמעיקר הדין אינו צריך למחול לו עד שיבקש
ממנו מחילה ב' פעמים ,והמוחל בפעם הראשונה הרי זה משובח.
•ובאופן שהנחבל לא מחל לו אף שפייסו ג' פעמים לא נתכפר עליו.
וכתב הסמ"ע ,דהנה באו"ח סימן תר"ו כתבו הטור והמחבר פעם
•מצוה על הנחבל למחול לחובל ,אצל כל אדם בפעם הב' ואצל רבו ראשונה ושניה ושלישית ,וכתב דשם קאי אהמפייס ,וקאמר שאם לא
בפעם הא' ,מלבד באופן שהוציא עליו שם רע ,אבל הרי זה ממידת נתפייס בשתי פעמים ילך אצלו גם פעם שלישית ,וכאן לימדונו שזה
הענוה למחול לו. שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבוא אצלו שלישית,
•אם לא ביקש ממנו החובל מחילה אי"צ למחול לו אבל הרי זה אלא ימחול לו בראשונה או בשניה.
מידה טובה למחול לו כדי שלא יענש השני על ידו ,ואז יהיה עונש כתב הגהות מיימוניות ,גרסינן פרק השואל כל שחבירו נענש על ידו אין
גם עליו. מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ,שנאמר גם ענוש לצדיק
•בזמננו אע''פ שאין דנים דיני החובל באדם אפשר שאינו צריך לא טוב וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע ,ומשום כן יש ענין
למחול לו עד שישלם לו נזקו וצערו ובושתו ושאר דברים ,אבל גדול למחול לחבירו כדי שלא יענש על ידו.
באופן שהחובל אין לו לשלם אפשר שיש ענין למחול לו כדי שלא וכתב הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב ה"י) דזה שלא מחל הוא החוטא.
יענש על ידו ,ואפשר שעכ"פ יכתוב לו החובל שטר על הדמים כפי
כתב הרמ"א ,ועיין באו"ח סימן תר"ו .ומבאר הסמ"ע ששם כתב
מה שישיתו עליו הדיינים.
הרמ"א דאם הוציא עליו שם רע אין צריך למחול לו ,עכ"ל ,והוא מדברי
(ב) בגמרא ,דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב הג"מ פ"ב דהלכות תשובה .והטעם ,דשם רע פגע בכבוד אבותיו או
יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר וזאת ליהודה ,כל אותן ארבעים בניו לדורות ,ושמא היו אנשים דשמעו השם רע ולא ישמעו החרטה
שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון והמחילה ,ויסברו שהוא אמת.
עד שבא משה ובקש רחמים ,אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם
וכתב שם המגן אברהם דמ"מ מדת ענוה למחול ,וכן כתב הט"ז דאם
לראובן שיודה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא לא
הוו קא מסקי למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו לא הוה ידע מאי רצה למחול הוי מחילה.
קאמרי רבנן ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן ידיו רב לו לא הוה סליק כתב בפתחי חושן דמשמע בדברי ערוך השולחן שכל שאינו מבקש
ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה. ממנו מחילה א"צ למחול לו ,אבל כתב דמ"מ נראה שמן הראוי למחול
מבואר בדברי הגמרא המעלה ללמוד באופן של סליק ליה שמעתתא לו בלבו למען לא יתפס בעונו ,והיינו לאחר ששילם לו .וכתב עוד
אליבא דהלכתא ,שגם מי שכבר זוכה למשקל ומיטרח בהדי רבנן ,צריך דבשו"ת שתי הלחם כתב שאם לא נתרצה הנחבל למחול ,אף על פי
הוא למעלה של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. שהוא אכזרי ,אינו נמחל לחובל.
ויש לומר שבזמננו אף שאין הבית דין גובים הנזק והבושת מהמבייש,
אבל אין המתבייש צריך למחול למבייש עד שישלם לו דמי
חבלתו ובשתו.
דף צג ע"א אם אין לחובל לשלם דמי חבלתו אפשר שיכתוב החובל שטר על
(ג) בגמרא ,המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנאמר ותאמר הדמים שהוא חייב לו ,ואז מן הראוי למחול לו למען לא יתפס בעונו.
שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה היוצא לנו להלכה:
ולבכותה ,והני מילי דאית ליה דינא בארעא. •המזיק את חבירו בממון כיון ששילם לו יצא ידי חובתו ואי"צ
מבואר בדברי הגמרא חומר המוסר דין לחבירו באופן שיש בית דין. לבקש מחילה ,וי"א שאם הזיק ממונו בכוונה לצערו צריך לבקש
על מנת לפטור חייב ,קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת כתב הר"ן (ר"ה ג :מדפי הרי"ף) דגם באופן שאין שם בית דין ,צריך התובע
לפטור פטור. להודיע לנתבע שהוא עומד למסור דינו לשמים ,וזה היה הטענה אצל
ובגמרא ,אמר ליה רב אסי בר חמא לרבא מאי שנא רישא ומאי שנא שרה שהיה לה להודיע לאברהם שהיא עומדת למסור דינו לשמים.
סיפא ,אמר ליה רישא לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים ,אמר פסק הרמ"א (סי' תכב סעי' א):
ליה ,וכי אדם מוחל על צערו ,דתניא הכני פצעני על מנת לפטור
פטור ,אישתיק ,אמר מידי שמיע לך בהא ,אמר ליה ,הכי אמר אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה .ודוקא
רב ששת משום פגם משפחה ,איתמר ר' אושעיא אמר משום פגם דאית ליה דיינא בארעא .וכל הצועק על חבירו ,הוא נענש תחלה.
משפחה ,רבא אמר משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו, וי"א דאפילו לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו ,אא"כ
רבי יוחנן אמר יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן ,תניא נמי הכי הודיעו תחילה.
הכני פצעני על מנת לפטור ואמר לו הן הרי יש הן שהוא כלאו, וכתב בערוך השולחן שאין חולק על שיטה זו ,דאפילו לית ליה דיינא
קרע את כסותי על מנת לפטור ואמר לו לאו הרי לאו שהוא כהן. במקום זה אסור לו לצעוק עליו מקודם לשמים אא"כ יודיענו תחלה
בביאור דברי רבי יוחנן פירש רש"י ,שבאמת אדם מוחל על הכל, וכשלא יקבל עליו לילך לאיזה בי"ד אז ימסור דינו לשמים.
ומתניתין לאו דאמר ליה נחבל לחובל קטע את ידי על מנת שתהא ויש לדון לפי זה באופן שהתובע אין לו ראיות ,והנתבע מכחישו.
פטור ,אלא שאמר לו קטע את ידי סתמא ,וא"ל החובל על מנת לפטור, וממילא אינו יכול לתבעו לבית דין לדין תורה ,שהרי זה כמי שאין שם
כלומר אמור לי אתה על מנת שאהיה פטור ,ואמר ליה היאך הן ,וקמ"ל בית דין ,ולכן מותר למסור דינו לשמים ,ובלבד שיודיענו קודם לכן על
מתני' דיש הן שהוא כלאו ,וכגון דמתמה אתמוהי. דבר זה.
וזהו גם הכוונה בדברי הברייתא שאמר ליה הנחבל הכני פצעני ,וא"ל בספר מעיל צדקה הביא שאף שדברך כלל המוסר דינו לשמים נענש
זה ע"מ לפטור ,ואמר נחבל הן ,יש הן שהוא כלאו ,אי אתמה חייב, גם הוא ,אבל בעושק שכר שכיר שאני ,ולמד כן מהפסוק (דברים כד,
ואי בניחותא אהדריה פטור ,וברייתא דלעיל דקתני הכני ופצעני ע"מ טו) ביומו תתן שכרו וגו' ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא ,ונאמר
לפטור פטור ,בדאמר נחבל כולה מילתא הכני ופצעני ע"מ לפטור ,דהא בך חטא ,כי העושק שכר שכיר יעלה בדעתו שהשכיר לא יצעק לפני
ודאי דוקא אמר ליה .ויש לאו שהוא כהן ,בקרע את כסותי דאי אתמה ה' כדי שלא יענש הוא תחילה ,ועל זה נאמר והיה בך חטא ,שהשכיר
פטור ,והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע ופטורה לגבי ממונא ,אורחיה הקורא את ה' יענש רק העושק ולא השכיר.
דמילתא נקט דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה.
היוצא לנו להלכה:
אבל התו' פי' דנזקי גופו אפי' אמר ליה הן שדומה כאומר בניחותא
•לא ימסור דינו לשמים ,והמוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה.
מסתמא בתמיה קאמר ובניזקי ממונא אמר ליה לאו ודומה כאומר
בניחותא מסתמא בתמיה קאמר וכן נקט הרא"ש. •אבל אם אין שם בית דין ,או שאין לתובע ראיות לטענתו ,והנתבע
מכחישו ,וממילא אינו יכול לתבעו לבית דין לדין שהרי זה כמי
וכתב הטור (סי' תכא) בביאור שיטת הרא"ש ,דאם הנחבל אמר לו
שאין שם בית דין הרי זה מותר למסור דינו לשמים .אבל גם
בפירוש ע"מ שתפטר ,ודאי פטור ,אלא מיירי שהנחבל אומר קטע ידי
במקום שהותר למסור דין לשמים ,עליו להודיע לנתבע שהוא
או סמא עיני סתם ,ושאל אותו החובל אתה אומר לי על מנת שאפטר,
עומד למסור דינו לשמים.
והשיב לו הנחבל הן ,אפילו שאומר הנחבל הן שנראה כמו שאומר
בניחותא ,דמשמע שנותן לו רשות ע"מ שיפטר ,אפ"ה חייב ,שיש לנו •וי"א שהעושק שכר שכיר מותר למסור עליו דין לשמים ואין
לפרש דבריו דבתמיה אמר הן ,כלומר והיאך הייתי אומר לך דבר זה, השכיר נענש.
ולכך חייב ,אבל אם אמר לוה בפירוש על מנת ליפטר פטור. (ד) בגמרא ,אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן
אבל הרמב"ם כתב (פ"ה מהל' חובל ומזיק הי"א): הרודפין ,שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן
הכתוב לגבי מזבח.
עוד יש הפרש בין נזקי גופו לנזקי ממונו שהאומר לחבירו סמא עיני
כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' דיעות הל' יג):
קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב בחמשה דברים,
שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך ,אבל האומר לחבירו קרע את כללו של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים מן הנעלבים ולא
כסותי שבר את כדי על מנת שאתה פטור הרי זה פטור ,ואם מן העולבים ,ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו
לא אמר לו על מנת שאתה פטור הרי זה חייב לשלם אף על פי הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
שהרשהו להשחית. (ה) במתני' ,האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב,
ויש לעיין בדבריו ,לפי שבאמר לו שבור את כדי ושאר כלים ,אף אם מבואר בדברי הרמב"ם שאפילו במקום שאמר בפירוש על מנת לפטור
לא אמר לו בפירוש שהוא על מנת לפטור ,אם לא הגיע לידו בתורת הרי זה חייב ,ודלא כשי' הרא"ש והטור ,וכתב המגיד משנה ,דהרמב"ם
שמירה הרי הוא פטור ,אבל בהכני פצעני בודאי שיהיה חייב ,נמצא מפרש דרבי יוחנן לא קאי אראשי איברים דמתני' דלימא דטעמא
שיש חילוק בין הכני פצעני ,לבין אמר לו שבור את כדי ושאר כלים, דמתני' מפני שאמר לו הן כמתמיה וכדפירש"י ז"ל ,אלא דר' יוחנן דינא
ואפשר שהאדם הוא תמיד כאילו הוא נמצא אצלו בתורת שמירה. באנפי נפשיה הוא ,ובהכני ופצעני הוא בדוקא ,אבל בראשי איברים
ובביאור שיטת הרמ"א מבאר הסמ"ע ,שבהאי דלא אמר ליה בפירוש אפילו אמר הן בניחותא חייב ,וזהו שהזכיר הרמב"ם בראשי איברים
ע"מ לפטור אלא נוכל לומר דבתמיה קאמר ,אפילו בלא ראשי איברים בדוקא ,אבל בהכני ופצעני ודאי הרי הן כנזקי ממון ,וכן עיקר ,ולא הביא
נמי אמרינן דבתמיה קאמר וחייב ,ולא נקט קטע ידי כו' ,אלא ללמדינו הרמב"ם דין המדבר בתמיה ,לפי שהוא פשוט.
דאם אמר בפירוש ע"מ לפטור דפטור אפילו בהני ,ודוקא בהיזק ממון ומבואר בדבריו שהרמב"ם מחלק בין ראשי איברים שחייב בכל אופן,
הוא דפטרינן ליה אף בלשון המתפרש דבתמיה קאמר ,וכמ"ש הטור ואם אמר הכני פצעני יש חילוק באיזה אופן אמר הנחבל ,ויש מפרשים
והמחבר לעיל ריש סימן ש"פ ,ולא בצער דגופו. בדעת הרמב"ם שפסק כרבא ולא כרבי יוחנן ,ומשום כן כתב שהאומר
מבואר בדברי הסמ"ע שבאופן שא"ל הכני פצעני ,לדעת הרא"ש לחבירו סמא עיני קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב,
דפסק כרבי יוחנן ,אם היה באופן שא"ל הכני פצעני ,וא"ל המזיק על לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו ,וכ"כ הב"ח ,דהרמב"ם
מנת לפטור ,וא"ל הניזק הן ,אנו דנין שבתמיה קאמר הן ,וחייב המזיק, פסק כסתם משנה וכרבא דמפרש לפי שאין אדם מוחל על ראשי
אבל לדעת הרמב"ם והמחבר שהוא סובר שכאשר אינו ראשי איברים איברים שלו.
הרי זה דומה למזיק ממונו ,באופן זה הוא פטור ואין אומרים שכוונתו פסק המחבר (סי' תכא סעי' י"ב):
הוא בתמיה.
האומר לחבירו קטע את ידי או סמא את עיני על מנת שאתה פטור,
היוצא לנו להלכה: הרי זה חייב בחמשה דברים ,שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך.
•האומר לחבירו קטע ידי וקטע ידו חייב ,ואם אמר לו על מנת לפטור והרמ"א כתב ,וי"א דאם א"ל בפירוש ע"מ לפטור ,פטור ,אלא שאם
ואמר הניזק הן הוא נמי חייב ,ואם אמר הניזק בפירוש שיהיה לא א"ל בפירוש ,רק דברים שמשמען כך ,אנו דנין דבריו שלא פטרו,
פטור ,לדעת הרמב"ם חייב ולדעת הרמ"א הוא פטור ,ולמעשה אין כגון שא"ל קטע ידי ,או סמא עיני ,וא"ל המזיק על מנת לפטור ,וא"ל
מוציאין ממון. הניזק הן ,אנו דנין שבתמיה קאמר הן ,וחייב המזיק.
•אמר לחבירו הכני פצעני ,חייב החובל ,ואם א"ל המזיק על מנת בביאור דעת המחבר כתב הסמ"ע ,דס"ל דאפילו אמר ליה מתחילה
לפטור ,וא"ל הניזק הן ,לדעת הרא"ש והרמ"א אנו דנין שבתמיה בפירוש ע"מ לפטור אפילו הכי חייב ,אבל כתב דבהני דוקא קאמר
קאמר הן ,וחייב המזיק ,אבל לדעת הרמב"ם והמחבר שהוא סובר דחייב ,כיון דהן ראשי אברים ידועים ,ואין אדם רוצה בחסרון איברים
שכאשר אינו ראשי איברים הרי זה דומה למזיק ממונו ,באופן זה הללו וסבור שחבירו לא יקטעו ויסמאהו ,אף על גב דא"ל ע"מ לפטור,
הוא פטור ואין אומרים שכוונתו הוא בתמיה. אבל אם א"ל הכני פצעני ע"מ לפטור ,והוא פצע בו בלא חסרון ראשי
•ואם אמר בפירוש שיהיה פטור ולא בלשון תמיה לכו"ע פטור. איברים ,הוא פטור ,כמו באמר לו שבור את כדי ושאר כלים.
•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל 845-537-1300
•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלshmaatsa@gmail.com :
•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק .ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'
845-537-4000נומ2-1-1-2-6 .
•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל
ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו 845-239-1351
•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים ,ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני
ממונות קרית יואל .וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות .בבית הוראה 845-782-6465עקסט6 .
•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים ,אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון ,ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים
ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד.
845-210-6668
