gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: בראשית (2026-10-05)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא קמא ‪ ‬גליון מ"ד ‪ ‬פרשת בראשית תשפ"ז לפ"ק‬ ‫בספר פרי האדמה כתב לחלק בין מזיק בשוגג למזיק במזיד‪ ,‬שבהזיק‬ ‫דף צב ע"א‬ ‫ממון חבירו בשוגג די בתשלומין ואינו צריך לבקש מחילה‪ ,‬אבל כשהזיק‬ ‫(א) מתני'‪ ,‬אף על פי שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו‬ ‫במזיד צריך גם לבקש מחילה‪ ,‬ובזה יישב הסתירה בדברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫שנאמר ועתה השב אשת וגו'‪ ,‬ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי‬ ‫ויש שכתבו לחלק בין הזיקו במזיד אבל בלא כוונה לצערו‪ ,‬שאז כיון‬ ‫שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'‪.‬‬ ‫ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו ואין צריך לבקשת מחילה‪,‬‬ ‫ובגמרא‪ .‬תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפי' הביא‬ ‫אבל באופן שנתכוין לצערו צריך לבקש מחילה‪ ,‬וכן כתב בשו"ת שתי‬ ‫כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר השב‬ ‫הלחם‪ ,‬והוסיף שגם כשהזיק בלא כוונה לצערו מצוה לבקש מחילה‪,‬‬ ‫אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך‪.‬‬ ‫אלא שאינו מעכב הכפרה‪.‬‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬כל אלו שאמרו‪ ,‬היינו מה שאמרו במשנה מה שצריך‬ ‫וכתב בספר הרי הלכה שבאופן שקשה למצא לקנות מחדש את החפץ‬ ‫לשלם עבור בשתו סלע מנה ומאתים וד' מאות‪ ,‬אבל הצער שדואג‬ ‫שהזיקו‪ ,‬והיזק זה הוא צער גדול לניזק‪ ,‬מצוה לפייסו‪.‬‬ ‫על בושתו‪ ,‬אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה‪ ,‬ומבואר ברש"י‬ ‫שבמשנה איירי רק לגבי צער הבושת‪.‬‬ ‫בשו"ת רש"י (סי' רמה) משמע שאם ביקש מחילה ופייסו‪ ,‬אף שלא אמר‬ ‫בפירוש שהוא מוחל די בזה‪ ,‬מאחר שנראה שחזר לידידות‪ ,‬אבל הרבינו‬ ‫אבל ברמב"ם (פ"ה מהל' חובל ומזיק ה"ט) משמע שבקשת המחילה שייך‬ ‫בחיי מבאר שהוא צריך לפרש בפה שהוא מוחל‪ ,‬ולפי שיוסף הצדיק‬ ‫בכל החמשה דברים‪ ,‬ונפק"מ באופן שחבל בו ולא היה בו בושת‪ ,‬אם‬ ‫לא פירש בפה שהוא מוחל‪ ,‬הוצרכו עדיין לכפרה בעשרה הרוגי מלכות‪.‬‬ ‫צריך ג"כ לבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫פסק המחבר (סי' תכב סעי' א)‪:‬‬ ‫ואלו דברי הרמב"ם‪:‬‬ ‫החובל בחבירו‪ ,‬אף על פי שנתן לו ה' דברים‪ ,‬אינו מתכפר לו עד‬ ‫אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו‪ ,‬שהמזיק ממון חבירו כיון‬ ‫שיבקש ממנו וימחול לו‪.‬‬ ‫ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו‪ ,‬אבל חובל בחבירו אע"פ‬ ‫וכתב הסמ"ע‪ ,‬דמלשון המחבר משמע דין בקשת המחילה מעכב בכל‬ ‫שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו‪ ,‬ואפילו הקריב כל אילי נביות‬ ‫החמשה דברים‪ ,‬והביא דעת רש"י שדין זה שייך רק בצער דבושת‪,‬‬ ‫אין מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו‪.‬‬ ‫וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש‪ ,‬גם בטורים המדויקים =כ"כ בהדיא‪ ,‬אבל‬ ‫וכתב הלחם משנה‪ ,‬אע"ג דבהל' תשובה פ"ב כתב הרמב"ם דהגוזל את‬ ‫בדפוס ב"י כתב צער והבושת‪.‬‬ ‫חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל ויפייס אותו אע"פ שהשיב‬ ‫והנה במתני' שנינו שלא יהיה הניזק שבקשו ממנו מחילה אכזרי‬ ‫לו הגזילה‪ ,‬ומשמע מזה שיש דין פיוס גם בהזיק ממונו ולא רק כשחבל‬ ‫ולא ימחל‪.‬‬ ‫בו ותריץ דשאני גזלן דנתהנה מאותה עבירה‪ ,‬ועוד שציער הרבה לנגזל‬ ‫שלקח ממנו בעל כרחו‪ ,‬אבל מזיק הממון שלא נתהנה מהיזק ההוא‪,‬‬ ‫וכן פסק המחבר (סי' תכב סעי' א) בשם הרמב"ם‪:‬‬ ‫אלא שהזיק לו‪ ,‬ולמזיק לא באה הנאה ממנו‪ ,‬לא נצטער כל כך הניזק‬ ‫ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול‪ ,‬כי אין זה דרך זרע ישראל‪,‬‬ ‫כמו הנגזל‪ ,‬ומשום כן כיון ששילם לו היזקו די בכך‪ ,‬ולכך כתב הרמב"ם‬ ‫אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע‬ ‫שנתכפר לו מיד‪ ,‬משא"כ בנגזל‪.‬‬ ‫שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו‪ ,‬ימחול לו‪ .‬וכל הממהר למחול הרי‬ ‫כתב הסמ"ג (מצות עשה מצוה ע)‪ ,‬דהחילוק בין מזיק ממונו לחובל בגופו‬ ‫זה משובח‪ ,‬ורוח חכמים נוחה הימנו‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהמזיק חבירו בממון‪ ,‬כיון ששילם מה שהוא חייב לשלם נתכפר‬ ‫והנה יש להבין מה הכוונה פעם ראשונה ושניה‪ ,‬ומבאר הב"ח‪ ,‬דהנה‬ ‫לו‪ ,‬אבל מכל מקום מצוה לשאול ממנו מחילה‪ ,‬משא"כ בחובל בחבירו‬ ‫בפרק יום הכפורים (יומא פז‪ ).‬אר"י בר חנינא כל המבקש מחילה מחבירו‬ ‫אע"פ שנתן לו חמישה דברים אין מתכפר לו עד שיבקש מחילה מן‬ ‫אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים‪ ,‬שנאמר (בראשית נ‪ ,‬יז) אנא שא‬ ‫הנחבל וימחול לו‪.‬‬ ‫מחילה‪ ,‬וי"א שגם אם לא היה כונתו לצערו מאחר שהזיק ממון‬ ‫נא‪ ,‬ודוקא חבירו אבל רבו מפייס ליה עד שמיפייס‪ ,‬לפיכך קאמר כאן‬ ‫חבירו במזיד צריך לבקש ממנו מחילה‪ ,‬ובהזיק בשוגג אי"צ לבקש‬ ‫דאל יתאכזר שלא ימחול עד שיבקש ממנו שלשה פעמים‪ ,‬אלא‬ ‫מחילה‪ ,‬וי"א שמצוה לבקש ממנו מחילה‪ ,‬אבל אין זה מעכב‬ ‫כיון שיבקש ממנו פעם ראשונה כשהוא חבירו ופעם שנייה כשהוא‬ ‫את הכפרה‪.‬‬ ‫רבו‪ ,‬ימחול לו מיד‪ ,‬שאף על פי שהוא רבו לא יצער אותו מלמחול‬ ‫•החובל בגופו של חבירו גם לאחר ששילם חמשה דברים צריך‬ ‫לו עד שיבקש ממנו פעם שלישית‪ ,‬ואין צריך לומר יותר משלשה‬ ‫לבקש ממנו מחילה‪ ,‬והרי זה מעכב את הכפרה‪ ,‬וצריך לבקש עד‬ ‫עד דמתפייס‪.‬‬ ‫ג' פעמים‪.‬‬ ‫ובספר הרוקח כתב שמעיקר הדין אינו צריך למחול לו עד שיבקש‬ ‫ממנו מחילה ב' פעמים‪ ,‬והמוחל בפעם הראשונה הרי זה משובח‪.‬‬ ‫•ובאופן שהנחבל לא מחל לו אף שפייסו ג' פעמים לא נתכפר עליו‪.‬‬ ‫וכתב הסמ"ע‪ ,‬דהנה באו"ח סימן תר"ו כתבו הטור והמחבר פעם‬ ‫•מצוה על הנחבל למחול לחובל‪ ,‬אצל כל אדם בפעם הב' ואצל רבו‬ ‫ראשונה ושניה ושלישית‪ ,‬וכתב דשם קאי אהמפייס‪ ,‬וקאמר שאם לא‬ ‫בפעם הא'‪ ,‬מלבד באופן שהוציא עליו שם רע‪ ,‬אבל הרי זה ממידת‬ ‫נתפייס בשתי פעמים ילך אצלו גם פעם שלישית‪ ,‬וכאן לימדונו שזה‬ ‫הענוה למחול לו‪.‬‬ ‫שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבוא אצלו שלישית‪,‬‬ ‫•אם לא ביקש ממנו החובל מחילה אי"צ למחול לו אבל הרי זה‬ ‫אלא ימחול לו בראשונה או בשניה‪.‬‬ ‫מידה טובה למחול לו כדי שלא יענש השני על ידו‪ ,‬ואז יהיה עונש‬ ‫כתב הגהות מיימוניות‪ ,‬גרסינן פרק השואל כל שחבירו נענש על ידו אין‬ ‫גם עליו‪.‬‬ ‫מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר גם ענוש לצדיק‬ ‫•בזמננו אע''פ שאין דנים דיני החובל באדם אפשר שאינו צריך‬ ‫לא טוב וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע‪ ,‬ומשום כן יש ענין‬ ‫למחול לו עד שישלם לו נזקו וצערו ובושתו ושאר דברים‪ ,‬אבל‬ ‫גדול למחול לחבירו כדי שלא יענש על ידו‪.‬‬ ‫באופן שהחובל אין לו לשלם אפשר שיש ענין למחול לו כדי שלא‬ ‫וכתב הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב ה"י) דזה שלא מחל הוא החוטא‪.‬‬ ‫יענש על ידו‪ ,‬ואפשר שעכ"פ יכתוב לו החובל שטר על הדמים כפי‬ ‫כתב הרמ"א‪ ,‬ועיין באו"ח סימן תר"ו‪ .‬ומבאר הסמ"ע ששם כתב‬ ‫מה שישיתו עליו הדיינים‪.‬‬ ‫הרמ"א דאם הוציא עליו שם רע אין צריך למחול לו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והוא מדברי‬ ‫(ב) בגמרא‪ ,‬דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב‬ ‫הג"מ פ"ב דהלכות תשובה‪ .‬והטעם‪ ,‬דשם רע פגע בכבוד אבותיו או‬ ‫יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר וזאת ליהודה‪ ,‬כל אותן ארבעים‬ ‫בניו לדורות‪ ,‬ושמא היו אנשים דשמעו השם רע ולא ישמעו החרטה‬ ‫שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון‬ ‫והמחילה‪ ,‬ויסברו שהוא אמת‪.‬‬ ‫עד שבא משה ובקש רחמים‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם‬ ‫וכתב שם המגן אברהם דמ"מ מדת ענוה למחול‪ ,‬וכן כתב הט"ז דאם‬ ‫לראובן שיודה יהודה מיד שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא לא‬ ‫הוו קא מסקי למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו לא הוה ידע מאי‬ ‫רצה למחול הוי מחילה‪.‬‬ ‫קאמרי רבנן ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן ידיו רב לו לא הוה סליק‬ ‫כתב בפתחי חושן דמשמע בדברי ערוך השולחן שכל שאינו מבקש‬ ‫ליה שמעתתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה‪.‬‬ ‫ממנו מחילה א"צ למחול לו‪ ,‬אבל כתב דמ"מ נראה שמן הראוי למחול‬ ‫מבואר בדברי הגמרא המעלה ללמוד באופן של סליק ליה שמעתתא‬ ‫לו בלבו למען לא יתפס בעונו‪ ,‬והיינו לאחר ששילם לו‪ .‬וכתב עוד‬ ‫אליבא דהלכתא‪ ,‬שגם מי שכבר זוכה למשקל ומיטרח בהדי רבנן‪ ,‬צריך‬ ‫דבשו"ת שתי הלחם כתב שאם לא נתרצה הנחבל למחול‪ ,‬אף על פי‬ ‫הוא למעלה של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪.‬‬ ‫שהוא אכזרי‪ ,‬אינו נמחל לחובל‪.‬‬ ‫ויש לומר שבזמננו אף שאין הבית דין גובים הנזק והבושת מהמבייש‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫אבל אין המתבייש צריך למחול למבייש עד שישלם לו דמי‬ ‫חבלתו ובשתו‪.‬‬ ‫דף צג ע"א‬ ‫אם אין לחובל לשלם דמי חבלתו אפשר שיכתוב החובל שטר על‬ ‫(ג) בגמרא‪ ,‬המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנאמר ותאמר‬ ‫הדמים שהוא חייב לו‪ ,‬ואז מן הראוי למחול לו למען לא יתפס בעונו‪.‬‬ ‫שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫ולבכותה‪ ,‬והני מילי דאית ליה דינא בארעא‪.‬‬ ‫•המזיק את חבירו בממון כיון ששילם לו יצא ידי חובתו ואי"צ‬ ‫מבואר בדברי הגמרא חומר המוסר דין לחבירו באופן שיש בית דין‪.‬‬ ‫לבקש מחילה‪ ,‬וי"א שאם הזיק ממונו בכוונה לצערו צריך לבקש‬ ‫על מנת לפטור חייב‪ ,‬קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת‬ ‫כתב הר"ן (ר"ה ג‪ :‬מדפי הרי"ף) דגם באופן שאין שם בית דין‪ ,‬צריך התובע‬ ‫לפטור פטור‪.‬‬ ‫להודיע לנתבע שהוא עומד למסור דינו לשמים‪ ,‬וזה היה הטענה אצל‬ ‫ובגמרא‪ ,‬אמר ליה רב אסי בר חמא לרבא מאי שנא רישא ומאי שנא‬ ‫שרה שהיה לה להודיע לאברהם שהיא עומדת למסור דינו לשמים‪.‬‬ ‫סיפא‪ ,‬אמר ליה רישא לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים‪ ,‬אמר‬ ‫פסק הרמ"א (סי' תכב סעי' א)‪:‬‬ ‫ליה‪ ,‬וכי אדם מוחל על צערו‪ ,‬דתניא הכני פצעני על מנת לפטור‬ ‫פטור‪ ,‬אישתיק‪ ,‬אמר מידי שמיע לך בהא‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬הכי אמר‬ ‫אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה‪ .‬ודוקא‬ ‫רב ששת משום פגם משפחה‪ ,‬איתמר ר' אושעיא אמר משום פגם‬ ‫דאית ליה דיינא בארעא‪ .‬וכל הצועק על חבירו‪ ,‬הוא נענש תחלה‪.‬‬ ‫משפחה‪ ,‬רבא אמר משום שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו‪,‬‬ ‫וי"א דאפילו לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו‪ ,‬אא"כ‬ ‫רבי יוחנן אמר יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן‪ ,‬תניא נמי הכי‬ ‫הודיעו תחילה‪.‬‬ ‫הכני פצעני על מנת לפטור ואמר לו הן הרי יש הן שהוא כלאו‪,‬‬ ‫וכתב בערוך השולחן שאין חולק על שיטה זו‪ ,‬דאפילו לית ליה דיינא‬ ‫קרע את כסותי על מנת לפטור ואמר לו לאו הרי לאו שהוא כהן‪.‬‬ ‫במקום זה אסור לו לצעוק עליו מקודם לשמים אא"כ יודיענו תחלה‬ ‫בביאור דברי רבי יוחנן פירש רש"י‪ ,‬שבאמת אדם מוחל על הכל‪,‬‬ ‫וכשלא יקבל עליו לילך לאיזה בי"ד אז ימסור דינו לשמים‪.‬‬ ‫ומתניתין לאו דאמר ליה נחבל לחובל קטע את ידי על מנת שתהא‬ ‫ויש לדון לפי זה באופן שהתובע אין לו ראיות‪ ,‬והנתבע מכחישו‪.‬‬ ‫פטור‪ ,‬אלא שאמר לו קטע את ידי סתמא‪ ,‬וא"ל החובל על מנת לפטור‪,‬‬ ‫וממילא אינו יכול לתבעו לבית דין לדין תורה‪ ,‬שהרי זה כמי שאין שם‬ ‫כלומר אמור לי אתה על מנת שאהיה פטור‪ ,‬ואמר ליה היאך הן‪ ,‬וקמ"ל‬ ‫בית דין‪ ,‬ולכן מותר למסור דינו לשמים‪ ,‬ובלבד שיודיענו קודם לכן על‬ ‫מתני' דיש הן שהוא כלאו‪ ,‬וכגון דמתמה אתמוהי‪.‬‬ ‫דבר זה‪.‬‬ ‫וזהו גם הכוונה בדברי הברייתא שאמר ליה הנחבל הכני פצעני‪ ,‬וא"ל‬ ‫בספר מעיל צדקה הביא שאף שדברך כלל המוסר דינו לשמים נענש‬ ‫זה ע"מ לפטור‪ ,‬ואמר נחבל הן‪ ,‬יש הן שהוא כלאו‪ ,‬אי אתמה חייב‪,‬‬ ‫גם הוא‪ ,‬אבל בעושק שכר שכיר שאני‪ ,‬ולמד כן מהפסוק (דברים כד‪,‬‬ ‫ואי בניחותא אהדריה פטור‪ ,‬וברייתא דלעיל דקתני הכני ופצעני ע"מ‬ ‫טו) ביומו תתן שכרו וגו' ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא‪ ,‬ונאמר‬ ‫לפטור פטור‪ ,‬בדאמר נחבל כולה מילתא הכני ופצעני ע"מ לפטור‪ ,‬דהא‬ ‫בך חטא‪ ,‬כי העושק שכר שכיר יעלה בדעתו שהשכיר לא יצעק לפני‬ ‫ודאי דוקא אמר ליה‪ .‬ויש לאו שהוא כהן‪ ,‬בקרע את כסותי דאי אתמה‬ ‫ה' כדי שלא יענש הוא תחילה‪ ,‬ועל זה נאמר והיה בך חטא‪ ,‬שהשכיר‬ ‫פטור‪ ,‬והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע ופטורה לגבי ממונא‪ ,‬אורחיה‬ ‫הקורא את ה' יענש רק העושק ולא השכיר‪.‬‬ ‫דמילתא נקט דמחיל איניש אממוניה טפי מגופיה‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫אבל התו' פי' דנזקי גופו אפי' אמר ליה הן שדומה כאומר בניחותא‬ ‫•לא ימסור דינו לשמים‪ ,‬והמוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה‪.‬‬ ‫מסתמא בתמיה קאמר ובניזקי ממונא אמר ליה לאו ודומה כאומר‬ ‫בניחותא מסתמא בתמיה קאמר וכן נקט הרא"ש‪.‬‬ ‫•אבל אם אין שם בית דין‪ ,‬או שאין לתובע ראיות לטענתו‪ ,‬והנתבע‬ ‫מכחישו‪ ,‬וממילא אינו יכול לתבעו לבית דין לדין שהרי זה כמי‬ ‫וכתב הטור (סי' תכא) בביאור שיטת הרא"ש‪ ,‬דאם הנחבל אמר לו‬ ‫שאין שם בית דין הרי זה מותר למסור דינו לשמים‪ .‬אבל גם‬ ‫בפירוש ע"מ שתפטר‪ ,‬ודאי פטור‪ ,‬אלא מיירי שהנחבל אומר קטע ידי‬ ‫במקום שהותר למסור דין לשמים‪ ,‬עליו להודיע לנתבע שהוא‬ ‫או סמא עיני סתם‪ ,‬ושאל אותו החובל אתה אומר לי על מנת שאפטר‪,‬‬ ‫עומד למסור דינו לשמים‪.‬‬ ‫והשיב לו הנחבל הן‪ ,‬אפילו שאומר הנחבל הן שנראה כמו שאומר‬ ‫בניחותא‪ ,‬דמשמע שנותן לו רשות ע"מ שיפטר‪ ,‬אפ"ה חייב‪ ,‬שיש לנו‬ ‫•וי"א שהעושק שכר שכיר מותר למסור עליו דין לשמים ואין‬ ‫לפרש דבריו דבתמיה אמר הן‪ ,‬כלומר והיאך הייתי אומר לך דבר זה‪,‬‬ ‫השכיר נענש‪.‬‬ ‫ולכך חייב‪ ,‬אבל אם אמר לוה בפירוש על מנת ליפטר פטור‪.‬‬ ‫(ד) בגמרא‪ ,‬אמר רבי אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן‬ ‫אבל הרמב"ם כתב (פ"ה מהל' חובל ומזיק הי"א)‪:‬‬ ‫הרודפין‪ ,‬שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן‬ ‫הכתוב לגבי מזבח‪.‬‬ ‫עוד יש הפרש בין נזקי גופו לנזקי ממונו שהאומר לחבירו סמא עיני‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' דיעות הל' יג)‪:‬‬ ‫קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב בחמשה דברים‪,‬‬ ‫שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך‪ ,‬אבל האומר לחבירו קרע את‬ ‫כללו של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים מן הנעלבים ולא‬ ‫כסותי שבר את כדי על מנת שאתה פטור הרי זה פטור‪ ,‬ואם‬ ‫מן העולבים‪ ,‬ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו‬ ‫לא אמר לו על מנת שאתה פטור הרי זה חייב לשלם אף על פי‬ ‫הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר‪.‬‬ ‫שהרשהו להשחית‪.‬‬ ‫(ה) במתני'‪ ,‬האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב‪,‬‬ ‫ויש לעיין בדבריו‪ ,‬לפי שבאמר לו שבור את כדי ושאר כלים‪ ,‬אף אם‬ ‫מבואר בדברי הרמב"ם שאפילו במקום שאמר בפירוש על מנת לפטור‬ ‫לא אמר לו בפירוש שהוא על מנת לפטור‪ ,‬אם לא הגיע לידו בתורת‬ ‫הרי זה חייב‪ ,‬ודלא כשי' הרא"ש והטור‪ ,‬וכתב המגיד משנה‪ ,‬דהרמב"ם‬ ‫שמירה הרי הוא פטור‪ ,‬אבל בהכני פצעני בודאי שיהיה חייב‪ ,‬נמצא‬ ‫מפרש דרבי יוחנן לא קאי אראשי איברים דמתני' דלימא דטעמא‬ ‫שיש חילוק בין הכני פצעני‪ ,‬לבין אמר לו שבור את כדי ושאר כלים‪,‬‬ ‫דמתני' מפני שאמר לו הן כמתמיה וכדפירש"י ז"ל‪ ,‬אלא דר' יוחנן דינא‬ ‫ואפשר שהאדם הוא תמיד כאילו הוא נמצא אצלו בתורת שמירה‪.‬‬ ‫באנפי נפשיה הוא‪ ,‬ובהכני ופצעני הוא בדוקא‪ ,‬אבל בראשי איברים‬ ‫ובביאור שיטת הרמ"א מבאר הסמ"ע‪ ,‬שבהאי דלא אמר ליה בפירוש‬ ‫אפילו אמר הן בניחותא חייב‪ ,‬וזהו שהזכיר הרמב"ם בראשי איברים‬ ‫ע"מ לפטור אלא נוכל לומר דבתמיה קאמר‪ ,‬אפילו בלא ראשי איברים‬ ‫בדוקא‪ ,‬אבל בהכני ופצעני ודאי הרי הן כנזקי ממון‪ ,‬וכן עיקר‪ ,‬ולא הביא‬ ‫נמי אמרינן דבתמיה קאמר וחייב‪ ,‬ולא נקט קטע ידי כו'‪ ,‬אלא ללמדינו‬ ‫הרמב"ם דין המדבר בתמיה‪ ,‬לפי שהוא פשוט‪.‬‬ ‫דאם אמר בפירוש ע"מ לפטור דפטור אפילו בהני‪ ,‬ודוקא בהיזק ממון‬ ‫ומבואר בדבריו שהרמב"ם מחלק בין ראשי איברים שחייב בכל אופן‪,‬‬ ‫הוא דפטרינן ליה אף בלשון המתפרש דבתמיה קאמר‪ ,‬וכמ"ש הטור‬ ‫ואם אמר הכני פצעני יש חילוק באיזה אופן אמר הנחבל‪ ,‬ויש מפרשים‬ ‫והמחבר לעיל ריש סימן ש"פ‪ ,‬ולא בצער דגופו‪.‬‬ ‫בדעת הרמב"ם שפסק כרבא ולא כרבי יוחנן‪ ,‬ומשום כן כתב שהאומר‬ ‫מבואר בדברי הסמ"ע שבאופן שא"ל הכני פצעני‪ ,‬לדעת הרא"ש‬ ‫לחבירו סמא עיני קטע את ידי על מנת שאתה פטור הרי זה חייב‪,‬‬ ‫דפסק כרבי יוחנן‪ ,‬אם היה באופן שא"ל הכני פצעני‪ ,‬וא"ל המזיק על‬ ‫לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים שלו‪ ,‬וכ"כ הב"ח‪ ,‬דהרמב"ם‬ ‫מנת לפטור‪ ,‬וא"ל הניזק הן‪ ,‬אנו דנין שבתמיה קאמר הן‪ ,‬וחייב המזיק‪,‬‬ ‫פסק כסתם משנה וכרבא דמפרש לפי שאין אדם מוחל על ראשי‬ ‫אבל לדעת הרמב"ם והמחבר שהוא סובר שכאשר אינו ראשי איברים‬ ‫איברים שלו‪.‬‬ ‫הרי זה דומה למזיק ממונו‪ ,‬באופן זה הוא פטור ואין אומרים שכוונתו‬ ‫פסק המחבר (סי' תכא סעי' י"ב)‪:‬‬ ‫הוא בתמיה‪.‬‬ ‫האומר לחבירו קטע את ידי או סמא את עיני על מנת שאתה פטור‪,‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫הרי זה חייב בחמשה דברים‪ ,‬שהדבר ידוע שאין אדם רוצה בכך‪.‬‬ ‫•האומר לחבירו קטע ידי וקטע ידו חייב‪ ,‬ואם אמר לו על מנת לפטור‬ ‫והרמ"א כתב‪ ,‬וי"א דאם א"ל בפירוש ע"מ לפטור‪ ,‬פטור‪ ,‬אלא שאם‬ ‫ואמר הניזק הן הוא נמי חייב‪ ,‬ואם אמר הניזק בפירוש שיהיה‬ ‫לא א"ל בפירוש‪ ,‬רק דברים שמשמען כך‪ ,‬אנו דנין דבריו שלא פטרו‪,‬‬ ‫פטור‪ ,‬לדעת הרמב"ם חייב ולדעת הרמ"א הוא פטור‪ ,‬ולמעשה אין‬ ‫כגון שא"ל קטע ידי‪ ,‬או סמא עיני‪ ,‬וא"ל המזיק על מנת לפטור‪ ,‬וא"ל‬ ‫מוציאין ממון‪.‬‬ ‫הניזק הן‪ ,‬אנו דנין שבתמיה קאמר הן‪ ,‬וחייב המזיק‪.‬‬ ‫•אמר לחבירו הכני פצעני‪ ,‬חייב החובל‪ ,‬ואם א"ל המזיק על מנת‬ ‫בביאור דעת המחבר כתב הסמ"ע‪ ,‬דס"ל דאפילו אמר ליה מתחילה‬ ‫לפטור‪ ,‬וא"ל הניזק הן‪ ,‬לדעת הרא"ש והרמ"א אנו דנין שבתמיה‬ ‫בפירוש ע"מ לפטור אפילו הכי חייב‪ ,‬אבל כתב דבהני דוקא קאמר‬ ‫קאמר הן‪ ,‬וחייב המזיק‪ ,‬אבל לדעת הרמב"ם והמחבר שהוא סובר‬ ‫דחייב‪ ,‬כיון דהן ראשי אברים ידועים‪ ,‬ואין אדם רוצה בחסרון איברים‬ ‫שכאשר אינו ראשי איברים הרי זה דומה למזיק ממונו‪ ,‬באופן זה‬ ‫הללו וסבור שחבירו לא יקטעו ויסמאהו‪ ,‬אף על גב דא"ל ע"מ לפטור‪,‬‬ ‫הוא פטור ואין אומרים שכוונתו הוא בתמיה‪.‬‬ ‫אבל אם א"ל הכני פצעני ע"מ לפטור‪ ,‬והוא פצע בו בלא חסרון ראשי‬ ‫•ואם אמר בפירוש שיהיה פטור ולא בלשון תמיה לכו"ע פטור‪.‬‬ ‫איברים‪ ,‬הוא פטור‪ ,‬כמו באמר לו שבור את כדי ושאר כלים‪.‬‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל ‪845-537-1300‬‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪ .‬ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'‬ ‫‪ 845-537-4000‬נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו ‪845-239-1351‬‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני‬ ‫ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים‬ ‫ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬