שרי אלפים · Sarei Alaphim — בראשית (2026-10-05)

תשפ"ז לפ"ק פרשת בראשית
והנה' ,עץ החיים' מורה על התורה הקדושה כמו בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ
שנאמר )משלי ג ,יח( "עץ חיים היא למחזיקים בה )בראשית א ,א(.
וגו'" ,ונתן לנו השי"ת את התורה להורות מהו טוב פירש רש"י 'בראשית' בשביל ישראל שנקראו
באמת ומהו רע באמת ,מה נכון לעשות וממה יש 'ראשית תבואתה' ,ובשביל התורה שנקראת
להימנע .ורצונו יתברך הוא שנשתמש בשכלנו על 'ראשית דרכו' .ויש להבין מהו ענין 'ראשית' .עוד
פי דרכי התורה ,ונקבע את הנהגתנו לפי הוראותיה. צריכים להבין מה שגם עמלק נקרא ראשית ,כמו
לעומת זה' ,עץ הדעת טוב ורע' מורה על מה שנאמר )במדבר כד ,כ( 'ראשית גוים עמלק' ,ולמה
שנחשב בעיני העולם לטוב ורע .דעות אלו משתנות נקרא עמלק באותו השם שנקראו התורה וישראל.
מדור לדור ואף משנה לשנה ,עד שמה שהיה נחשב
פעם לדבר נכון נחשב כדבר שאינו ראוי ,ומה שהיה להלן בפרשה כתוב כל ענין החטא של עץ הדעת
מאוס לשעבר בעיני הבריות נעשה מקובל אצלם טוב ורע .ויש להבין ,הלא ידיעת החילוק בין טוב
לאחר זמן. לרע הוא דבר נחוץ מאד ,ולמה באמת אסר הקב"ה
על אדם וחוה לאכול מעץ זה.
וזו היתה הבחירה שעמדה לפני אדם וחוה ,אם
לאכול מן עץ החיים ,להשתמש בשכלם להתבונן ואפשר לומר על דרך העבודה ,דהנה אחד מן
מהו טוב ורע באמת על פי תורה ,או אם לאכול מן הכוחות המשפיעים ביותר על האדם הוא הנהגת בני
עץ הדעת טוב ורע ,להמשך אחר מה שנחשב בעיני אדם שבסביבתו .שמדרך בני אדם להתנהג באופן
העולם כטוב ורע .והנה חוה נמשכה אחר פיתוי מסוים מפני שכך עושים אחרים ,ומפני שכך היא
הנחש לאכול מן עץ הדעת כי פיתה אותה שהיא ההנהגה המקובלת .והאמת היא שעלולה השפעה זו
'דבר הנכון' לעשות ,וגם אדם נמשך אחר פיתויה לגרום הזיקות רבות ,כי לפעמים מוציא האדם
של חוה ואכל .ועל כן ,כאשר תבע הקב"ה את אדם הוצאות למעלה מיכולתו רק בכדי להשתוות
על חטאו ,אמר לו )בראשית ג ,יז(" ,כי שמעת לקול לאחרים ,ולפעמים מתנהג בדרכים שאינן
אשתך ותאכל מן העץ" .ומשמעות לשון הפסוק מתאימות למעלתו מפני שרוצה להשתוות
הוא שעיקר התביעה היתה על מה ששמע בקול להסביבה.
אשתו ,לא על עצם האכילה .כי אף שעצם האכילה אולם ,מלבד כל המכשולות הנגרמים מזה ,יש בזה
היתה חטא ,מכל מקום עיקר הפגם היתה במה זלזול גדול במתנה הגדולה ביותר שחנן השי"ת לבני
שהניח את שכלו להמשך אחר דעת אחרים. אדם ,שהיא כח השכל .הקב"ה נתן לנו שכל בכדי
והיינו מה שמצינו שקודם החטא היו שניהם ערומים שנתבונן ונבין על ידו איך ראוי להתנהג .אבל
ולא התבוששו .כי ענין הבושה נובע ממה שהאדם כשמניח האדם את שכלו להיות נגרר אחר מעשי
חושש איך הוא נראה בעיני אחרים ומה יאמרו עליו אחרים ,הרי הוא מזלזל במתנה זה שניתנה לו
הבריות .אבל קודם החטא לא היה מבטם של להורות לו את הדרך אשר ילך בה.
גליון 'שרי אלפים של שבוע זו נתרם לזכות רפואתה השלימה של שרה סלאווא שיינדל בת נעכא גיטל שתחי׳ בתוך שאר חולי ישראל
מצבו ,כגון שמניח לאיזה מצב לשלוט עליו במקום אחרים תופס מקום אצל אדם וחוה ,אלא כל
שהוא ישלוט על המצב ,ובמקום שישתמש בראשו מגמתם היתה להשתמש בשכלם להבין ולעשות
להתחזק באמונת השי"ת וללכת בדרכי התורה, את הישר והטוב בעיני הבורא יתברך .רק לאחר
הריהו מוסר את הנהגת חייו לידי המאורעות חטא עץ הדעת נתחדשה אצלם ענין הבושה ,שרק
העוברים עליו ,הרי גם זה הוא בבחינת 'זנב'. אז חששו למה שטוב ורע בעיני הבריות.
וזה היה מצבם של בני ישראל במצרים ,שנפלו והנה מי שנגרר אחר הנהגת העולם הרי הוא כזנב
למ"ט שערי טומאה ונתייאשו מן הגאולה .ואפילו הנגרר אחר גוף החיה .והיינו מה שאומרים בלשון
משה רבינו ביטא יאוש זה כשצוהו הקב"ה להוציאם אידיש "זיי נישט קיין שוואנץ" אל תהיה זנב .כלומר,
ממצרים ,באמרו )שמות ד ,א(" ,והן לא יאמינו לי" .ואז השתמש בשכלך ואל תיגרר אחר כל מה שאחרים
הראה הקב"ה למשה איך להשיב בני ישראל אל עושים .ועל כן הנחש ,שהכניס בעולם הנהגה זו
אמונתם .הקב"ה שאלו )שמות ד ,ב(" ,מה זה בידך" להיות כזנב להימשך אחר אחרים במקום להשתמש
והשיב משה "מטה" .המטה מורה על כח ההנהגה, עם השכל ,נענש במדה כנגד מדה" ,על גחונך תלך"
על בחינת 'ראשית' .אולם כאמור עצם אמרו 'והן )בראשית ג ,יד( .שעד אז היו לו רגלים ,וניטלו ממנו
לא יאמינו לי' היתה בניגוד לבחינת 'ראשית' .על כן רגליו ונעשה כל כולו זנב ארוך.
צוהו השי"ת "השליכהו ארצה ויהי לנחש" להורות כי
והיינו מה שאמר הקב"ה אל הנחש )בראשית ג ,טו(,
כאשר נכנע האדם אל מצבו ומתייאש ,נהפך
"הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" .הדרך
הראשית וה'מטה' להיות כ'נחש' וכזנב.
שיתגבר האדם על הנחש היא על ידי ה'ראש',
ואז צוה לו השי"ת )שמות ד ,ד(" ,אחוז בזנבו" ,כלומר, שישתמש בשכל שבראשו .ולעומת זה" ,ואתה
אל תיגרר אחר הזנב ,אלא אחוז בו ותשלוט עליו. תשופנו עקב" ,הנחש מתגבר על האדם כאשר
וכשאחז בו משה ,חזר להיות מטה בכפו .שעל ידי נעשה האדם בבחינת 'עקב' וזנב ,שנמשך ונגרר
ששולט האדם על הזנב חוזר אליו כח ההנהגה אחר אחרים.
להיות ראשית .ומעתה היה יכול משה להוציא את
ועל כן נקראו ישראל 'ראשית' ,מפני שהנהגתם היא
בני ישראל ממצרים ולהחדיר בהם אמונה גם
על פי ה'ראש' ,לשקול כל דבר על פי התורה
כשמצבם היה נראה כחסר תקוה ,על ידי שלימדם
הקדושה שנקראת ראשית ,ולא להגרר אחר מה
להיות בבחינת ראשית.
שנחשב בעיני העולם לטוב ורע .ולעומת זה גם
יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב ,שיעזרנו השי"ת עמלק ,שהוא משורש הנחש ,נקרא 'ראשית' ,שכל
להשתמש בשכלנו ,ולא להניח לעצמנו להיגרר מלחמתו היא נגד ה'ראשית' שלנו .וזהו שנאמר בו
כזנב .ובזכות זה נזכה למחות את ה'ראשית גוים )דברים כה ,יח(" ,ויזנב בך" ,ופירש רש"י' ,מכת זנב'.
עמלק' ,ויקוים "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה שעמלק רוצה להשפיע עלינו שניגרר אחר דרך
כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'" )ירמיהו העולם לבל נשתמש בראשנו.
ב ,ג( ,בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
ובאמת ,אין ענין ה'זנב' מוגבל למי שנמשך אחר
אנשים אחרים .כי מהותו של זנב היא שנגרר אחר
דבר מבלעדי עצמו .ונמצא שבין אם האדם נמשך
אחר השפעת סביבתו או אם הוא נמשך אחר קושי
גליון שרי אלפים | פרשת בראשית תשפ"ז לפ"ק
