ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — בראשית (2026-10-05)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת בראשית
-בין השמשות -ספק לילה פרשת בראשית
-ויקדש אתו -ה'אות' שלו
-תפלה היא תאי ראשון כדי לקבל מה' -התורה מתחלת בבי״ת ומסתיימת
-וייצר את־האדם עפר מן־האדמה בלמ״ד
-ויהי האדם לפש חיה -הקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן -
-אעשה לו עזר כגדו ,זכה עזר לא זכה למה?
כגדו -בריאה הראשוה :בראשית -הזמן
-האשה הכיתי בעץ -בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת
-פרשת המן ופרשת החש הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים
' -בעצב תלדי בים' כעוש ותיקון על מדת רחמים ושתפה למה"ד
חטאה של חוה -וירא אלקים את האור כי טוב
-עיין קין והבל -ויהי־ערב ויהי־בקר
-עשרה דורות מאדם עד ח ומח עד -עץ פרי עשה פרי לעומת עץ עשה־פרי
אברהם -למה עשה הירח אם היא צודקת?
-יחום אבלים -ראה והתקין צורת הלבה -כפרה על
עייים שוים מיעוט הירח?
-מצוות פריה ורביה
-שה שר"ה חל בשבת -טוב מאד -זה מות ,זה יצר הרע ,וזו
מדת פרעות
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
מותר להעתיק חלק או קטעים שלמים מן הגליון הזה
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק
בהוצאות ,ולדב לזכות ולעילוי שמה.
גליון 18
1
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת בראשית
התורה מתחלת בבי״ת ומסתיימת בלמ״ד
לעיי כל ישראל .בראשית ברא אלוקים .הכלי יקר סוף וזאת הברכה מסביר למה התורה מסתיימת עם
האות 'ל' ומתחילה עם האות 'ב' :וז"ל :לעיי כל ישראל .שמעתי אומרים טעם על מה שהתורה מתחלת
בבי״ת ומסיימת בלמ״ד ,לפי שכל אותיות השם הגדול יו״ד ו״ו ה״א ,אם תסמך אחת מהם אל בי״ת או אל
למ״ד ,יהיה ממו תבה אחת שלמה ,והם :בי ,בו ,בה ,לי ,לו ,לה .מה שלא תמצא כן בכל אל״ף בי״ת אחר
שיהיה תבה שלמה מכל השלשה אם יסמכו לאיזה אות ,כגון לעשות מן אל״ף אי או אה ,שהרי אה איו
תבה ,וכן לעשות מן מ״ם מי מו ,שהרי מו איו תבה .והבאור לזה הוא שבזה רמז שתבל ומלואה הכל תלוי
בו יתברך ,ושלו הכל .ותאר הבי״ת שהקדוש ברוך הוא מדבר בעדו ואומר ״בי״ ,רוצה לומר הכל תלוי בי,
ובראיו אומרים ״בו״ ,שהכל תלוי בו יתברך .ולשון ״בו״ ״בה״ היו דכר וקבא שהזכירו חכמי האמת
המקבלים .וכן הקדוש ברוך הוא אומר :לי תבל ומלואה ,ובראיו אומרים כי לו יתברך תבל ומלואה .וכן
״לה״ בדרך שתבאר ,והכל עין אחד ,כי לפי שהכל תלוי בו יתברך ,על כן הכל לו יתברך .וזה רמז על
אחדותו יתברך ,והוא יסוד התורה .ודבר זה הפותח והסוגר ,על כן פתח התורה בבי״ת ומסימת בלמ״ד,
להורות כי השם יתברך הפותח והסוגר ,והכל תלוי בו בשמו יתברך כאמור .עכ"ל.
הקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן -למה?
מדרש רבה ג' ז' אמר רבי יהודה בר סימון ,יהי ערב אין כתיב כאן ,אלא ויהי ערב ,מכאן שהיה סדר זמים
קדם לכן .אמר רבי אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן ,עד שברא את אלו ,אמר דין הין לי ,יתהון
לא הין לי .אמר רבי פחס טעמיה דרבי אבהו )בראשית א ,לא( :וירא אלהים את כל אשר עשה והה טוב
מאד ,דין היין לי יתהון לא היין לי ,ע"כ דברי המדרש .והדבר תמוה מאוד ,כי הקב"ה יודע לפי כן איך
לייצר בשלימות ואין הוה אמיא ומסקא אצל הקב"ה כמו שיש אצלו? ובפרט שהקב"ה למעלה מן הזמן
ואין עבר ועתיד?
וכמדומי שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל בשם החתם סופר זצ"ל )עדיין לא ראיתי את החת"ס(,
שבריאת העולם היה עם תוכית ,והתוכית היא התורה .הסתכל באורייתא וברא עלמא .וכמו בלימוד
התורה יש הוה אמיא ומסקא כמו כן חייב אם כן להיות בריאת העולם בכמה הוה אמיות כדי שיהיה
תואם את התוכית -התורה.
ואולי זה הסיבה שכתוב כמה פעמים "וירא אלקים כי טוב" ,הרי הקב"ה ידע לפי כן שזה יהיה טוב ,אז מה
זה וירא? אלא כמו בלימוד התורה חייבים לעשות סיכום בסוף הסוגיא ולוודא שהכל מובן היטב כמו כן
בבריאת העולם היה הקב"ה צריך להסתכל על הכל שוב ולוודא שהכל טוב גם אם אם זה מיותר לכאורה
אצל הקב"ה.
והה בפסוק כ"ו אומר רש"י עשה אדם .עותותו של הקב"ה למדו מכאן ,לפי שאדם הוא בדמות
המלאכים ויתקאו בו ,לפיכך מלך בהם ,וכו' עשה אדם .אע"פ שלא סיעוהו ביצירתו ויש מקום למיים
לרדות ,לא מע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת עוה שיהא הגדול מלך ווטל רשות מן הקטן וכו' .עכ"ד.
והה אין למלאכים בחירה ומה טעם יש בזה להיות מלך בפמליא שלו? אלא כמו שרש"י עצמו מביא ,ללמד
אותו עווה .ואולי ,אפשר לפרש גם זה לפי החתם סופר ,שבלימוד התורה חייבים גם לשמוע את דעתו של
2
חכם פחות גדול בלימוד ולהתייחס אליו ברציות מלאה כמו שאומר התא איזהו חכם הלומד מכל אדם.
אולם מה שהמדרש מביא:
מידת החסד אמרה" :ייברא ,שהוא גומל חסדים".
מידת האמת אמרה" :אל ייברא ,שכולו שקרים".
מידת הצדק אמרה" :ייברא ,שהוא עושה צדקות".
מידת השלום אמרה" :אל ייברא ,שכולו קטטה"
אפשר להבין ,כמו שאמרו במקום אחר )כי תבא על הפסוק הגדתי היום( יום ליום יביע אומר -אין אומר
ואין דברים .המציאות מדברת בעד עצמה בלי מילים ובלי להגיד מילה .הבריאה כמו שהיא ,יש בה הרבה
צדקות והרבה חסד אבל אין בה שלום ואמת) .תשפ"ז(
ומה שמדרש אומר מידת האמת אמרה" :אל ייברא ,שכולו שקרים ".הסביר הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל איך
אפשר להגיד "כולו שקר"? יש האבות ויש משה רביו שהם כולו אמת? אבל הבריאה ,ההסתר והטבע
שהשריש הקב"ה בבריאה כדי שיהיה לו בחירה ,זה כולו שקר .כי אין צור כאלוקיו כי אין בלתך ,והוא
מחייה את כל הבראים כל הזמן ,אחרת אין לשום דבר ,אם 'דומם' אם 'מדבר' ,שום קיום בעולם.
)ובמאמר המוסגר יש להוסיף את ההגדרה ששמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,מה ההבדל בין "ס"
ל"טבע" ,ש"ס" הוא רצון חד פעמי של הקב"ה ו"טבע" הוא רצון תמידי של הקב"ה ,אבל שתיהם הם רצון
ה'!(
בריאה הראשוה :בראשית -הזמן
בראשית א' א' הספורו מביא :בראשית .בתחלת הזמן והוא רגע ראשון בלתי מתחלק שלא היה זמן קודם
לו .ברא .עשה איו ישו ובזה לא יפול זמן כלל ,עכ"ד .כלומר ,הבריאה הראשוה היתה הזמן עצמו.
ה"בראשית" ברא אלוקים .בלי מושג "זמן" אין ראשית ואין אחרית .כל הבריאה היא צימצום .מקום וזמן
הם חלק מהבריאה ובלי זה אין הגבלות) .שמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל( )תש"ד(
בתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין ,ראה שאין העולם
מתקיים ,הקדים מדת רחמים ושתפה למה"ד
בראשית א' א' ברש"י ד"ה השלישי :ברא אלהים ולא אמר ברא ה' ,שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת
הדין ,ראה שאין העולם מתקים ,הקדים מדת רחמים ושתפה למה"ד ,והייו דכתיב ביום עשות ה' אלהים
ארץ ושמים.
ובגמ' מחות כ"ט :אי' לגבי עשרה הרוגי מלכות :ראה ששוקלין בשרו במקולין .אמר לפיו :רבוו של עולם,
זו תורה וזו שכרה? אמר לו :שתוק ,כך עלה במחשבה לפי.
ובאוצר מדרשים ,עשרה הרוגי מלכות ,מדרש אלה אזכרה מביא :מיד צוה להפשיט את עור פיו ,וכיון
שהגיע למקום תפילין צעק צעקה גדולה ומרה וזדעזעה שמים וארץ ,צעק פעם שיה וזדעזע כסא הכבוד.
אמרו מלאכי השרת לפי הקב״ה צדיק כזה שהראית לו כל גזי העולם עליוים ורזי תחתוים יהרג במיתה
משוה מזה הרשע ,זו תורה וזו שכרה?! אמר להם היחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו .אמר הקב״ה
מה אעשה לבי ,גזירה היא ואין מי שיפר אותה .יצאה בת קול ואמרה ,אם אשמע קול אחר אהפוך את כל
העולם לתהו ובהו.
אם יש תירוץ לטעות של המלאכים למה עוה להם הקב"ה" :שתוק ,כך עלה במחשבה לפי" או" :אם
אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו"?
שמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל לבאר ,כי סיבת ביאתו לעולם היא ,כדי שקבל את שכריו כשכר על
מעשים טובים ולא יהיה המא דכיסופא .והה ,מידת הרחמים היא גם במידה מסויימת המא דכיסופא,
ביחס למידת הדין שהיא דין עד הסוף .מי יצדק לפיו בדין .אבל הקב"ה ראה שרוב הבריות לא יכולים
לעמוד במידת הדין לכן שיתף ,ואפילו הקדים מידת הרחמים למידת הדין .אבל יש צדיקים גמורים שאיתם
הוא יכול להתהג במידת הדין והם יעמדו בזה .אחד מהם הוא יעקב אביו שאחרי כל ההבטחות הוא אומר
קטותי ,כי הוא לא רצה מתות מהקב"ה אלא רק דין ,לכן רצה לוודא שהוא יכול להיצל מעשיו גם לפי
מידת הדין.
3
עוד צדיקים כאלו היו רבי עקיבא ורבי ישמעאל .וזה הפירוש :כך עלה במחשבה לפי -שבתחלה עלה
במחשבה לבראתו במדת הדין .אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו -אם אי רוצה
להתייחס אליהם במידת הרחמים אי חייב לחזור עד תהו ובהו ולהתחיל את כל החשבון מחדש ,כי כבר
בשעת בריאת עולם כששיתפתי את מידת הרחמים למידת הדין ראיתי ששי צדיקים האלו יכולים לעמוד
בדין וכך עשיתי מאז את כל החשבוות ואי אפשר לחזור באמצע הסיפר ולהפוך את הכל.
"שתוק ,כך עלה במחשבה לפי" או" :אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתהו ובהו" ,הם לא
איומים או אזהרות ,אלא הסברים ,שהקב"ה מתהג ומהל את הצדיקים הגדולים האלו במידת הדין ואי
אפשר לשות את זה "באמצע הסיפור") .תש"ד(
וירא אלקים את האור כי טוב
א' ד' וירא אלקים את האור כי טוב .והקשיו לעיל ,למה צריך הקב"ה לראות את התוצאה כדי לדעת שזה
טוב? והה רביו בחיי מסביר את זה וז"ל :וירא אלהים את האור כי טוב .ע"ד הפשט מלת וירא קיום הדבר
ועמידתו בחפץ השם יתברך מלשון רז"ל רואה אי את דברי אדמון ,ובכל יום ויום של מעשה בראשית
תמצא כן ,והכוה בו שגזר על כל אחד מן הבראים שבכל המצאים העמידה והקיום שיהיה קיומן בחפצו
ואם יפרד מהם חפצו רגע יהיו לאין ,ועל כן חתם מעשה בראשית והה טוב מאד שרצה בקיומן ,ומה
שהוסיף את האור ולא אמר וירא אלהים כי טוב ,שאלו אמר כן היה חוזר על בריאת השמים והארץ ,ולא
גזר בהם הקיום עדיין כי לא עמדו בכח שהרי בשי עשה הרקיע ,ובשלישי פרדו המים והעפר ועשה
היבשה וקראת ארץ ,ואז גזר בהם הקיום ואמר וירא אלהים כי טוב.
וע"ד המדרש ,וירא מה חדוש טובה ראה בו ראה שאיו כדאי להשתמש בו רשעים בעולם הזה עמד וגזו
לצדיקים לעתיד לבא .עכ"ד.
ויהי־ערב ויהי־בקר
א' ה' ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד .ובתרגום אוקלוס וז"ל :והוה רמש והוה צפר יומא חד .ובספר משיבת
פש פירש למה תרגם התרגום ערב ל'רמשא' ,לפי שכל חית הארץ רומשים בערב שאמר 'תשת חשך ויהי
לילה בו תרמש כל חיתו יער' )תהלים קד ,כ( .ותרגומו של בקר הוא 'צפרא' ,לפי שהצפורים משוררים
ופורחים בבוקר) .עשה חיל מהג"ר חיה יו"ט ל .מצר שליט"א(
א' ה' ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד .אומר הרביו בחיי בפסוק י"ג :ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי .בשלשה
ימים אלו הזכיר ערב ובקר ,ולא היו שם מאורות שהיו מחייבין הערב והבקר ,כי שקיעת האור הוא הערב
וזריחתו הוא הבקר ,אמם הזכיר בשלשתם ערב ובקר ולא כלפי האור אלא כלפי הגלגל שהוא חוזר
ומתגלגל בו ,כי כל חלק מחלקי הרקיע כשהוא עולה הוא לו בקר וכששוקע הוא לו ערב .אך מיום רביעי
ואילך שבראו המאורות הזכיר ערב ובקר כלפי האור.
א' ה' ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד .החתם סופר בכמה מקומות מסביר ,למה אצלו היום הולך אחר הלילה
ואצל הבי ח הפוך ,ואי אביא לכם את דבריו מפרשת ויצא כ"ח י"א כי שם הוא מבאר את זה יותר ,וז"ל:
והה תפלת ערבית היא גד איברים ופדרים של תמידי יום ,והייו משום דבקדשים הלילה הולך אחר היום
כמבואר בחז"ל ,ובמקום אחר כתבתי טעם לזה כי הלא יפלא שיהיה קדשים דומים לבי ח שהלילה הולך
אחר היום וההיפוך בישראל שהיום הולך אחר הלילה ומאי טעמא ידמו קדשים לבי ח ולא לישראל?
ואמרתי כי אומות העולם ,עולם הזה דומה להם ליום ועולם הבא להם לילה ,על כן לילה הולך אחר היום,
וישראל עולם הזה דומה להם ללילה ועולם הבא ליום ,כי יפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא מכל חיי
העולם הזה .על כן יום הולך אחר הלילה ,תחלה לילה ואחר כך יום .אמם קדשים המרמזים על צדיקים
קדושי עליוים אשר יפה להם שעה אחת במצוות ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא ,אם כן
לדידהו הוה עולם הזה יום תחלה ואחר כך לילה עולם הבא ואתי שפיר ,עכ"ד .ומוסיף אצלו בשם מורו
ורבו ההפלאה זצ"ל ,שאצל בי ח אמרה האזהרה על שביתת יום שלם של יום ולילה אחריו.
4
עץ פרי עשה פרי לעומת עץ עשה־פרי
בראשית א' י"א ברש"י וז"ל :עץ פרי .שיהא טעם העץ כטעם הפרי ,והיא לא עשתה כן ,אלא ותוצא הארץ
עץ עושה פרי ולא העץ פרי ,לפיכך כשתקלל אדם על עוו פקדה גם היא על עוה ותקללה .ע"כ.
בריאת העולם היתה ע"י ציווי ה' ,בדבר ה' שמים עשו וברוח פיו כל צבאם ,כי הוא אמר ויהי הוא צוה
ויעמוד .אם כן איך יכול להיות שהקב"ה צוה והבריאה עשה אחרת? ואי לא כס לעין שאין לצומח
בחירה ,שכבר ביארו המהר"ל וגדולים אחרים את עיין הזה ,אלא איך שייך שבראו הדברים אחרת
מהתוכית כשכל הבריאה היתה ע"י דבר ה'? )תשפ"ז(
למה עשה הירח אם היא צודקת?
בראשית א' ט"ז ויעש אלהים את־שי המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן
לממשלת הלילה ואת הכוכבים .וברש"י :המארת הגדולים .שוים בראו ותמעטה הלבה על שקטרגה
ואמרה א"א לשי מלכים שישתמשו בכתר אחד .ואת הכוכבים .על ידי שמעט את הלבה הרבה צבאיה
להפיס דעתה.
אי' בחולין ס :רבי שמעון בן פזי רמי :כתיב ״ויעש אלהים את שי המארת הגדלים״ ,וכתיב ״את המאור
הגדול ואת המאור הקטן״ .אמרה ירח לפי הקדוש ברוך הוא :רבוו של עולם ,אפשר לשי מלכים
שישתמשו בכתר אחד? אמר לה :לכי ומעטי את עצמך .אמרה לפיו :רבוו של עולם ,הואיל ואמרתי לפיך
דבר הגון ,אמעיט את עצמי?! אמר לה :לכי ומשול ביום ובלילה .ע"כ דברי הגמרא.
ובעצם הירח צודקת עם טעתה :רבוו של עולם ,הואיל ואמרתי לפיך דבר הגון ,אמעיט את עצמי ,ולא
מקבלת על זה תשובה רק פיצוי? ושמעתי מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א שהיה טעות בחשיבה של הירח
לגבי התפקיד שלה .היא חשבה את עצמה למלך ולכן טעה 'אפשר לשי מלכים שישתמשו בכתר אחד' ועל
טעה זו היא צודקת .רק שהיא בכלל לא מלך אלא פקיד ,ופקידים יכולים להיות הרבה ביחד .לכי ומעטי
את עצמך -ותראי שאת רק פקידה וא"כ אין בעיה שיהיו שתים באותו תפקיד ואותו גודל ואותו סמכות.
אבל יש כאן עוד שאלה ,אם אחד שולט ביום ואחד בלילה ,הם לא פוגשים אחד את השי וזה כמו שי
מלכים במדיות שוות שזה לא בעייתי?
והה החתם סופר מביא ביאור פלא על כל העיין וז"ל :עין קטרוג הלבה ועושה ופיוסה ותיקוה לעתיד
לבוא צריך עיון גדול ,כי ראה לפי העין ההגת העולם צריך שיהיה אור הלבה קטן ובאותו השיעור שהוא
עכשיו ,ואז הוא למועדים לימים ושים ,ובשולי פירות ידועים התלויים בלבה כפירוש רש"י בפסוק וממגד
גרש ירחים )דברים ל"ג י"ד( ,ועין המעיות וההרות התלויות בלבה ,הכל היא לפי שיעור ערך הלבה כמו
שהיא עכשיו ,לאפוקי כשיהיו שיהם בתואר אחד ,אם כן אין חילוק בין יום ללילה ושארי עיים כלל? והרי
קמן בעולם שלעתיד לבוא אחר התיקון שיהיה אור הלבה כאור החמה של עכשיו ,מכל מקום אור החמה
יהיה שבעתים מאור הלבה ,ולעולם אין שיהם שוים בסגון אחד? ועוד צריך עיון מה טעם יש לתלות עוש
קטרוגה בתיקון מעשה בי אדם ,שלעתיד לבוא שיהיו מעשה בי אדם טובים ומתוקים יהיה אור הלבה
כאור החמה ,מה עין הלבה עם מעשה בי אדם?
והראה לע"ד על דרך פשוט כי בודאי מתחילה בראו כך בזה השיעור ממש ,אור הלבה קטן בכמות לפי
ערך אור החמה כפי הצרך לההגת העולם ,והלבה לא התרעמה בזה ,כי כל מעשה בראשית לצביון בראו,
והמלה קטה מרוצה בבריאתה כמו הפיל הגדול ,והכי מי הלבה תרצית ושמחה בבריאתה כמותה ,אבל
מתחילה היה אורה מעצמה ,ולא כמו שהיא עכשיו שחורה בעצמותה ומקבלת אורה מן החמה ,אלא
מעצמה האירה בזה השיעור לצביוה .ויען אצל הקב"ה אין גדלות וקטות בכמות רק באיכות הייו שמושו
ועבדות ה' ,ואחד המרבה ואחד הממעיט ,וכדפריך בגמ' ריש פרק ב' דשבועות ט"ו .על קרא שתי לחמי
תודות גדולות ,אילימא גדולות במין וכי יש גדלות וקטות לפי הקב"ה ,על כן קרא אותם 'שי מאורות
הגדולים' בשמושם וממשלתם בעולם ,כי מבין שיהם יהיה קיום וההגת התורה והעולם ,ואף אם האחד
קטן והאחד גדול בכמות ,מכל מקום באיכותם הייו בשימושם וממשלתם בעולם שיהם גדלים היו,
ולהורות תן בזה לבי אדם שאין גבהות לפי המקום בכמותם ,לא עשיר בעשרו ולא גבור בגבורתו ,כי אם
השכל וידוע אותי.
אבל הלבה לעותותה וצדקתה דרך צדיקים אשר דרך עוים יטו ,אמרה איך יקראו שי מלכים בשם אחד
'גדולים' ,והייו שימוש בכתר אחד ,והלא אי קטה מהחמה ומהראוי שיקראוי קטן ,כדרכם של צדיקים
שממעטים את עצמם .ואמר הקב"ה אם כן יהיה מכשול לבי אדם שיאמרו יש קטות וגדלות בכמות ולא
5
באיכות ,כמו שהלבה אמרה שיקראוה קטן בעבור שהיא קטה בכמות ,ואם כן יתהלל העשיר בעשרו
והגבור בגבורתו ,על כן אי אפשר אלא שתמעט את עצמך ותקבל אורך מן החמה ,ואז בדין שתקרא קטן
בעבור שאת מקבלת ממה ,ושוב לא יהיה מכשול לבי אדם ,כי ידעו שאת קרויה קטן בעבור קטות
האיכות .אבל כשיתוקן העולם ויבוטל היצר הרע ,אז יזכו לאור הראשון הגוז ויהיה אור החמה שבעתים,
ואז תו ליכא למיחש לטעות אשי העולם שיתהלל העשיר בעשרו והגבור בגבורתו ,כי אז כולם ידעו את ה'
מגדולים ועד קטים ,ואז יהי אור הלבה כאור החמה של עכשיו ולא תקבל אורה מן החמה ,ותקרא קטן
כדרך הצדיקים המקטיים את עצמם ,ומכל מקום לא יהיה למכשול כי יתוקן עולם .עכ"ד.
עוד בחתם סופר בעיין מיעוט הלבה וז"ל :אמרו חז"ל חולין ס :שאמר הקב"ה לפייס הלבה "עתידין
צדיקים שיקראו בשמך ,יעקב קרא קטן ,ודוד הוא הקטן" .ראה לי לפרש דהה על ידי מיעוט אור הלבה
על ידי זה ראו גם אור הכוכבים בלילה ,מה שאין כן אם הלבה היה אורה כמו החמה ,אם כן הכוכבים
אשר הם לצורכי האדם לכמה דברים לא היו ראים כלל ,כמו שאין רואים כוכבים ביום אף על פי שעומדים
תמיד ביום ובלילה כידוע ,אך על ידי מיעוט הלבה ראים הכוכבים .והכי מי הצדיקים כאברהם אביו
ע"ה וכדומה ,הם ממעטים את עצמם לבלתי התבודד ולהתהלך רק לפי האלוקים כחוך ,רק הם מעורבים
עם הבריות להמשיך רבים לעבודת השם ולהורות להם את הדרך ילכו בו .ואם כי על ידי זה הם ממעטים
את עמם ,אבל ראו על ידי זה גם אור התלמידים .עכ"ד.
וכמדומי שמעתי מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל בשם החתם סופר ,רמז לזה מן הפסוק צדיק כתמר
יפרח ,אם הצדיק עושה פירות כתמר אבל בגלל זה איו גדול כל כך ,גם כן כמו תמר ,בכל זאת הוא שוה
כארז שאיו עושה פירות אבל הוא גדול יותר.
ראה והתקין צורת הלבה -כפרה על מיעוט הירח?
המהר"ץ חיות בחולין ס :מביא בא"ד :ביוצר דשבת יש שגורסין ראה והקטין צורת הלבה .ואלו הגורסין
ראה והתקין צורת הלבה ,כך ראה השי"ת שעתידין לטעות אחר השמש לעשותה אלהי עמד ותקן צורת
הלבה להראותן שאין השמש אלקי שהרי יש שמש אחרת הגוה ואוה כמוה עכ"ל התוס' בפרשת בראשית.
ולפי הגירסא והתקין צורת הלבה אין הכווה על אחר קטרוג )של הירח( ,רק על שעת הבריאה דהתקין
הלבה שתהיה מאירה כאור החמה למען לא יטעו האומות ולדמות שהשמש הוא אלקי אחרי שאין כמוה
בעולם הגלגלים .ועל פי זה מבואר מ"ש 'אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח' .ועי' אלפס
מ"ש בזה .אבל לפי ה"ל יחא דקודם שתמעט הירח והיה אורו מבהיק כמו אור החמה לא היה מקום
לטעות לעבוד לחמה אחרי אשר רואין כי יש דוגמתה בעולם הגלגלים ,אבל אחר שהקב"ה מיעט את אור
הירח ושארה השמש יחידא בתקפה ובעוצם זהרה כביכול תן השי"ת מקום להאומות לטעות שיחשבו את
השמש לאלוה וזה שאמרו הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח שעבודה להחמה סבב ממיעוט לאור
הירח .וכון) .שאלתי את הג"ר רפאל חיים הערץ שליט"א את קושיא זו ,ולא היה לו תשובה .יום אחרי הוא מתקשר אלי,
שפתח גמרא חולין ופתח לו בדיוק במהר"ץ חיות הזה ומאז יש לי את זה במתה מפי עליון(
מצוות פריה ורביה
בראשית א' כ"ח ויאמר להם אלהים פרו ורבו.
המצווה הראשוה בתורה היא מצות פריה ורביה .בא וראה איך מסביר החיוך את המצווה :בראשית יש
בה מצות עשה אחת ,והיא מצות פריה ורביה ,שאמר) :בראשית א כח( ויברך אתם אלהים ויאמר להם
אלהים פרו ורבו.
משרשי מצוה זו ,כדי שיהיה העולם מיושב )גיטין מא ,ב במשה( ,שהשם ברוך הוא חפץ בישובו ,כדכתיב:
)ישעיהו מה יח( לא תהו בראה לשבת יצרה .והיא מצוה גדולה שבסבתה מתקימות כל המצות בעולם ,כי
לבי אדם תו ולא למלאכי השרת )ברכות כה ,ב(.
דיי המצוה ,מתי חייב אדם לעסק בה ,וכמה בים יהיה לו ויפטר ,ומאיזו מצות הוא פטור בעסקו בזו ,ויתר
פרטיה מבארים ביבמות בפרק ו' )דף סא ,ב וסב ,ב( ובברכות )דף טז ,א() .שו"ע אבן העזר סימן א ואו"ח
סימן ע סעיף ג(.
6
ווהגת בכל מקום ובכל זמן )קדושין לו ,ב( וחיב אדם להשתדל בה משהוא ראוי לה ,והוא הזמן שתו
חכמים ז"ל )אבות פ"ה מכ"א( לשא אשה .ומצוה זו איה מטלת על השים ,והמבטלה בטל עשה ועשו
גדול מאד) ,קדושין כט ,ב( שמראה בעצמו ,שאיו רוצה להשלים חפץ השם לישב עולמו.
ועי' בתפלת השל"ה שאומרים בזה"ל :ועל קיום העולם ועל קיום התורה בא לו ממך ה' אלקיו שי
צוויים ,כתבת בתורתך פרו ורבו ,וכתבת בתורתך ולמדתם אותם את ביכם .והכווה בשתיהן אחת ,כי לא
לתוהו בראת כי אם לשבת ,ולכבודך בראת יצרת אף עשית ,כדי שהיה אחו וצאצאיו וצאצאי כל עמך
בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך .ובכן אבא אליך ה' מלך מלכי המלכים ,ואפיל תחתי ועיי לך
תלויות עד שתחי ותשמע תפלתי להזמין לי בים ובות ,וגם הם יפרו וירבו הם וביהם ובי ביהם עד סוף
כל הדורות ,לתכלית שהם ואי ואחו כולו יעסקו בתורתך הקדושה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים
את כל דברי תלמוד תורתך באהבה וכו'.
והה מצווה זו כל כך חשובה ,ובכל זאת הקב"ה הטביע בטבע שמצווה זו איו 'בידו' לקיימה .ראשית כל
הוא צריך למצוא זיווג .וגם אם הוא יסכים להתחתן עם כל בת זוג ,גם היא צריכה להסכים לו .ואחרי זה,
לא לכל אחד יש זרע של קיימא .ואחרי הכל ,יש ליוצאי חלציו בחירה והוא יכול רק להתפלל עליהם שילכו
בדרך טובים ,אבל אין לו הבטחה שאם החיוך שלו יהיה טוב אז גם הילדים יהיו טובים .ואם המצווה כל
כך חשובה ,למה עשה הקב"ה שזה יהיה תלוי בכל כך הרבה דברים שאים בשליטתו?
)תוס' בקידושין "ט .ד"ה עי המהפך בחררה מביא :ועוד אומר רביו מאיר אביו של ר"ת .וחשבתי ,למה
איו מייחס את רביו מאיר לרש"י ,בלי רש"י אי אפשר ללמוד לא תורה שבכתב ולא גמרא? ואולי אפשר
לומר ,שלהתחתן עם בת גדול הדור ,לפעמים אפשר לזכות במיי דרכים אחרים .אבל שיהיה לו שלושה
בים גדולי הדור כמו רביו תם רשב"ם וריב"ם ,סייעתא דשמיא כזו אפשר לקבל רק אם זוכים לזה ,וזה
מעיד עליו הרבה מעבר כל דברים אחרים(.
והה במדרש בראשית רבה מביא בזה"ל :ר' תחומא בשם ר' ביבי אמר :שלושה מפתחות ביד הקב"ה:
מפתח של קבורה ,ומפתח של גשמים ,ומפתח של רחם .וכו' מפתח של רחם ,מין? שאמר :ויפתח את
רחמה .ויש אומרים :אף מפתח של פרסה ,שאמר )תהלים קמה( :פותח את ידך וגו' .ע"כ המדרש.
הקב"ה מצווה על פריה ורביה ומשאיר את הפתח לזה אצלו? איך אמורים להבין את זה?
הראשון שקיים את המצווה ,הרדימו הקב"ה וכשהתעורר היה לו כבר את זיווגו .גם הילדים ולדו לו באותו
יום וכבר היו גדולים כשולדו .למה אצל אדם הראשון הקב"ה הכין לו את הכל ואצלו הוא השאיר את
המפתח אצלו?
וברור הוא שהבחירה היא לרצות לקיים מצוות ,ולא כל אחד יש לו אותם הזדמיות לקיים את המצוות.
)תשפ"ז(
טוב מאד -זה מות ,זה יצר הרע ,וזו מדת פרעות
בראשית א' ל"א והה־טוב מאד .ועי' ברמב"ן והה טוב מאד והה טוב זה מות ,וכן הזכירו )שם יא( זה יצר
הרע ,וזו מדת פרעות.
וראה ההסבר בזה ,כי תכלית כל הבריאה היא שלא קבל את מה שקבל בעולם הבא כהמא דכיסופא,
אלא כל השכר הוא על העבודת ה' שלו .ואם אין יצר הרע ועושים ,אין בחירה ושוב מקבלים המא
דכיסופא .תכליתו של היצר הרע הוא ,לא להכשיל אותו אלא לאתגר אותו כדי שתגבר עליו וקבל שכר
בעבור זה .לכן כשביטלו את יצר הרע דעבודה זרה יצא דמות ארי של אש מקודש הקדשים .מה עושה היצר
הרע במקום קדוש כזה? והסביר הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,שאחרי שביטלו את היצר הרע הזה ,אי אפשר
להשיג את המדריגה הזו של להתגבר עליו בעיין הזה .כל יצר הרע הוא מדריגה שאפשר להשיג ואם ביטלו
את היצר הרע בעיין הזה אי אפשר להשיג את המדריגה הרוחית הזאת.
ורביו בחיי פי' :וע"ד המדרש והה טוב זה יצר טוב ,מאד זה יצר הרע ומדת פורעיות ,שאלמלא יצר הרע
לא בה אדם בית ולא שא אשה ולא הוליד בים ומצא העולם חרב ,ודרשו עוד והה טוב מאד זה מות לפי
שהמות סבה שהדורות מתחדשין ובאים ,ועל כן תקו בבית האבל לומר הטוב והמטיב ,ואין ספק כי המות
טוב לכוות ה' יתברך כי הוא חיים לפש הצדיק ,וכתיב )תהלים קטז טו( יקר בעיי ה' המותה לחסידיו,
ותוספת הה"א לבאר כי החסידים אין מיתתן על ידי המלאך המשחית כי אם ע"י שכיה הרמזת בה כעין
תוספת ההי"ן שבעין ירידת יעקב אביו למצרים והוא )בראשית מ״ו:ד׳( אכי ארד עמך מצרימה ואכי
אעלך גם עלה רמז לו שתהיה השכיה עמו בירידתו למצרים גם בעליה.
וע"ד השכל והה טוב מאד דע כי לשון עשיה ופל על מעשה הטבע כגון בריאת הגלגלים וכל מה שתחתיהם
שהם בכלל הטבע ועל כן בחתימת מעשה בראשית שהוא מעשה הטבע הזכיר לשון וירא שהוא לשון השגחה
7
והזכיר עמו לשון עשיה להורות כי הוא יתברך משגיח על הגלגלים וכי הם מעשה ידיו ,והוסיף לך באור
ברמז כי הגלגלים הם תשעה כדברי חכמי המחקר ,והוא שתמצא במלת וה"ה שחשבוה גלג"ל וזהו גלגל
השכל ,ובאר גם כן גלגל השכל מיע את גלגל התשיעי הוא הגלגל המקיף הוא הקרא ערבות ,והגלגל המקיף
מיע הח' גלגלים שבתוכו וזהו שאמר טו"ב וע"כ חתם העולם הטבעי הזה במלות וה"ה טו"ב מאד
שפירושם גלגל השכל מיע את הגלגל הט' המקיף והגלגל הט' מיע השמוה שבתוכו ,ובמלת מא"ד שהוסיף
שחשבוה מ"ה העין היה להודיעך שיעור קומת התשעה גלגלים שכל אחד מהן על דעת רבותיו ז"ל עביו
ת"ק שה והבן זה.
בין השמשות -ספק לילה
איתא באבות ה' ו' עשרה דברים בראו בערב שבת בין השמשות .והה אם בין השמשות הוא זמן מסויים
שהקב"ה ברא ,שהוא ספק יום ,יחא .אבל אם הספק הוא רק אצלו ,מתי ברא הקב"ה ת עשרה הדברים
האלו?
ויקדש אתו -ה'אות' שלו
בראשית ב' ג' ויברך אלקים את־יום השביעי ויקדש אתו .וברש"י שם :ויברך ,ויקדש .ברכו במן ,שכל ימות
השבוע יורד להם עמר לגלגלת ,ובששי לחם משה ,וקדשו במן ,שלא ירד כלל בשבת ,והמקרא כתוב על
העתיד.
ואי' בתחומא ישן בשלח עה"פ ראו כי ה' תן לכם )את( השבת) .שמות טז כט( .מהו ראו ,אמר ר' יצחק ראו
היאך אתם משיבים לאומות העולם ,שאם יאמרו לכם למה אתם משמרים את השבת ,מה סים עשו לכם,
ראו כי ה' תן לכם )את( השבת ,אמרו להם בכל ים היה יורד פרידה אחת ,ובערב שבת שתי פרידות ,שאמר
והיה ביום הששי והכיו את אשר יביאו והיה משה וגו' )שם ה( ,מהו משה ,אם תאמר שים ,והלא כבר
אמר שי העומר לאחד )שמות טז כב( ,ומהו משה ,חזקיה בר חייא אמר שהיה משוה בטעמו ובריחו
ובתוארו ,וגו' ובשמות ל"א י"ג אך את־שבתתי תשמרו כי אות הוא ביי ובייכם לדרתיכם ,וברש"י שם ,אות
גדלה היא בייו ,שבחרתי בכם בהחילי לכם את יום מוחתי למוחה.
ויקדש אתו ,המן קרא 'אות' ,לכן אומר רש"י ויקדש אתו ,את ה'אות' שלו והוא המן) .הג"ר אליהו דיסקין
שליט"א(
תפלה היא תאי ראשון כדי לקבל מה'
בראשית ב' ה' ואדם אין לעבד את־האדמה וברש"י :כי לא המטיר .ומ"ט לא המטיר? לפי שאדם אין לעבד
את האדמה ,ואין מכיר בטובתם של גשמים ,וכשבא אדם וידע שהם צרך לעולם ,התפלל עליהם וירדו
וצמחו האילות והדשאים.
גם דברים שהם חייבים להיות והם בתוכית של הקב"ה לעשות ,חייבים להתפלל כדי שיקבלו.
וייצר את־האדם עפר מן־האדמה
בראשית ב' ז' וייצר ה' אלקים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו שמת חיים ויהי האדם לפש חיה.
מפרש הצי"ב :עפר מן האדמה .קיבץ מכל חלקי האדמה עפר מזה המקום מעט ומזה מעט .ולא ככל בהמה
וחיה .וכדאי׳ בסהדרין דל״ח א׳ אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו .וטעמו של דבר שמשוה טבע
האדם מכל בהמה וחיה שאים יכולים לחיות אלא באקלים של כל בריה לפי טבעו .ובאותו אקלים הוא
וצר )וע׳ מ״ש להלן ו׳ י״ב( משא״כ האדם וצר באופן שיהא יכול לחיות בכל העולם בין במקום היותר קר
בין במקום שיותר חם ויזוים בכל אופן שהמקום גורם .ע״כ קיבץ הקב״ה עפר מכל חלקי האדמה .וכן יש
הפרש במדות הפש .דכל בריה יש לה כח הפש מיוחד עז או חלש .החזק או הרפה .והאדמה שוצר ממה
8
וגדל בה מגדלת אוחו הכח .משא״כ האדם יש בו כל המדות כמ״ש להלן מקרא י״ח והלאה .ע״כ כלל בו כל
מיי אדמה.
ועם כל זה ,אחו קשורים יותר לאדמת ארץ ישראל כמו שהוא בעצמו כתב בפרשת מסעי :ל"ו ז' כי איש
בחלת מטה אבתיו ידבקו בי ישראל ואומר שם הצי"ב בהעמק דבר וז"ל :ידבקו בי ישראל .לא כחלה
שבחו״ל שאין האדם מדובק לחלתו אלא קרוב לה .אבל בא״י איש בחלת אבותיו ידבקו בי ישראל .כי כך
עלה במחשבה וימודד ארץ להיות חלה זו לאותו האיש וזרעו.
וכן מביא החיי אדם לפי הלכות יו"ט בפירושו על תפילת 'עליו לשבח' שבארבע דברים אחו משוים
מאומות העולם:
א' שלא עשו כגיי הארצות -עשייה על פש ,יש לו פש אחרת )את הפש אשר עשו בחרן(
ב' ולא שמו כמשפחות האדמה -תורה ,יש לכל אומה )משפחות האדמה( חוקים אבל לו יש את התורה,
שמו -שם שם לו חק ומשפט
ג' שלא שם חלקיו כהם -חלק וחלה בארץ ישראל ,והם יש להם חלה בשאר העולם והם לא קשורים לזה
כמו שאחו קשורים לחלתו ברוחיות
ד' וגורליו ככל המום -אחר דור הפלגה עשה הקב"ה גורלות וכל אומה קבלה שר ואת עם ישראל הקב"ה
לקח לעצמו
ועי' ברביו בחיי פרשת האזיו ל"ב מ"ג וכפר אדמתו עמו .פירוש אדמתו ועמו .ובמדרש וכפר אדמתו על
עמו .ובסוף כתובות דרשו רז"ל וכפר אדמתו עמו ,כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח ,כתיב
הכא וכפר אדמתו עמו ,וכתיב התם )שמות כ׳:כ״א( מזבח אדמה תעשה לי .וזה היה מסוד יצירת האדם
שבראו יתברך ממקום כפרתו ,שכן כתיב בו )בראשית ב׳:ז׳( עפר מן האדמה ,וזהו מעלת הארץ שהיא פלטין
של מלך וקראת ארץ ה' וחלת ה' ,וכל שהוא חוצה לה קראת בלשון הכתוב תוצאות ואהלי רשע ,ובלשון
רז"ל ארץ העמים ,והה היא טמאה ומטמאת מצד עפרה ואוירה ,וכן אמרו בפרק קמא דגטין ,ארץ העמים
גזרו בה טומאה על גושה ועל אוירה ,אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו ,וכבר הזכרתי מזה בפסוק
)דברים ל״א:ט״ז( אלהי כר הארץ.
ויהי האדם לפש חיה
בראשית ב' ז' ויהי האדם לפש חיה ,מפרש הצי"ב אלא הפירוש כתרגום אוקלוס והכי פירש״י דזו של
אדם חיה שבכולן שיתוסף בו דעה ודבור.
והה ההבדל בין אדם לבעל חי הוא הבחירה שיש לו .וברור הקשר בין בחירה לדעה ,אל מה הקשר בין
דיבור לדעה או בחירה? וגם בפיוט אומרים ביחד הדעה והדיבור לחיי העולמים?
אעשה לו עזר כגדו ,זכה עזר לא זכה כגדו
בראשית ב' י"ח ברש"י עזר כגדו ,זכה עזר לא זכה כגדו .ועי' בצי"ב בהרחב דבר וז"ל :אמם גם לפי
הדרש איו במשמעות שתהא בראת כדי לצערו ,ואיך משמע בלשון ה' 'עזר כגדו' שיהא או עזר או כגדו?
אלא הכווה שהיגוד יהא לעזר .שהרי מי שהוא כעסי ורגזי אם אשתו תהא עוד מסייעתו לכך ,אע"ג
שבשעת הרוגז הוא הה מזה והיא לו לעזר ,אבל אח"כ שסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו
אש ועצים והרי היא כגדו ,משא"כ אם תהא מגדתו מתחילה ותשכך חמתו ותפייס אותו האדם שהוא
מרגיז עליו ,אע"ג שראית באותה שעה שהיא מגדתו ,מכל מקום היא העזר האמיתי שאין למעלה הימו.
וכן מי שטבעו ששמח ביותר ,וכדומה בכל המדות .ואם כן הפירוש 'עזר כגדו' במה שתהיה מגדתו תהיה
לעזר .וחז"ל הוסיפו שאם זכה שאר העיקרו 'עזר' ,הייו במה שהיא מגדתו מתחילה ,ואם לא זכה שאר
העיקרי 'כגדו' במה שהיא עזר מתחילה והיא בסייעתו לכל רוח רעה שעוברת עליו ,ואין לך 'כגדו' גדול
מזה ,עכ"ד.
9
האשה הכיתי בעץ
בראשית ג' י"ב ויאמר האדם האשה אשר תתה עמדי הוא תה־לי מן־העץ ואכל ואומר הבעל הטורים
בזה"ל :היא תה לי מן העץ ואוכל לפי הפשט שהכיתי בעץ עד ששמעתי לדבריה.
פרשת המן ופרשת החש
בראשית ג' י"ד ועפר תאכל כל־ימי חייך .ואמרים חז"ל ,כדי שלא יצטרך להקב"ה ,וזה ממש ההיפוך ממה
שאומרת הגמ' שכלל ישראל היה להם במדבר מן רק ליום אחד כדי לקרב אותם אל הקב"ה.
פעם בא יהודי להתלון ,שהוא אומר כל יום פרשת המן כדי לזכות בסכום גדול בלוטו ולא מצליח ,ואמרו
לו ,שפרשת המן היא הפרשה הלא כוה בשביל זה ,ששם מקבלים אוכל רק ליום אחד .אם הוא רוצה
לזכות בלוטו ,שלא יצטרך עוד להקב"ה ,אז שיגיד פרשת החש) ....מהג"ר אליהו דיסקין שליט"א(
'בעצב תלדי בים' כעוש ותיקון על חטאה של חוה
בראשית ג' ט"ז בעצב תלדי בים ,הג"ר שמעון שוואב זצ"ל בספרו מעין בית השואבה בתחילת פרשת
תזריע מביא וז"ל :וראה שהה חוה תקללה בפרשת בראשית ג' ט"ז הרבה ארבה עצבוך והרך בעצב
תלדי בים וגו' ודרשו חז"ל בעירובין ק :הרבה ארבה אלו שי טפי דמים אחת דם דה ואחת דם בתולים,
מצא שטומאת דות באה כעוש ותיקון על חטאה של חוה .וזהו 'כימי דת דותה תטמא' ,שגם טומאת
לידה כללה בעין טומאת דות ,לכן בזמן הדות ובזמן שבעת ימים של טומאת הלידה שרויים הבעל
ואשתו בצער שהטביע הקב"ה בלבם שיצטערו ,ובזה יתוקן חטא אדם הראשון וחוה .וזהו מה שאמרה
תורה 'וביום השמיי ימול' שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים ,כי קודם יום השמיי יש עצב של
'בעצב תלדי בים' ואיסור התשמיש הוא חלק מן העצב .אמם לאחר ז' ימים ראשוים סר העצב ,והאב
והאם שמחים עם שאר הקרובים ,אע"פ שהם פרושים זה מזו ,עכ"ל.
קיות הפירות והירקות מחרקים
בראשית ג' י"ז ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלה כל ימי חייך וברש"י :מעלה לך דברים ארורים ,כגון
זבובים ,פרעושים ומלים.
ואולי יש היום יותר בעיות בכשרות הפירות והירקות ,כי זה חלק של הקללה של חטא עץ הדעת ולפי ביאת
המשיח והתיקון השלם מרגישים את הקילקול בזה יותר?
בראשית ד' א' והאדם ידע את־חוה אשתו אי' ברביו בחיי וז"ל :והאדם ידע את חוה אשתו .אחר שראה
שטרד מגן עדן בחטאו וקסה עליו מיתה ולא יחיה לעולם הוצרך להזדווג עם חוה לקיום המין להשאיר
אדם אחריו .ודע כי התשמיש בלשון התורה קרא ידיעה והטעם לפי שהזרע בא מן המוח שהוא מקום
החכמה והדעת .ועוד תאות התשמיש היתה סבתה עץ הדעת ולכן קרא בשם ידיעה ,עכ"ל.
עיין קין והבל
בראשית ד' ב' ועי' ברביו בחיי קין היה .ראוי שיאמר ויהי קין עובד אדמה כשם שאמר ויהי הבל ,ומה
שחלק בייהם לפי שלא היה עים שוה אבל היו שי הפכים זה צדיק וזה רשע .ומכאן יש ללמוד שהטוב
והרע שרש אחד להם שכלו טוב ,שכן אדה"ר היה כלו טוב ויצאו ממו אחד טוב ואחד רע .ומטעם זה וכל
להשיג סימי היחוד בבריאת אדם ותולדותיו .ומזה אמר הכתוב )ישעיה מה( עושה שלום ובורא רע אי ה'
עושה כל אלה .הוצרך להוסיף כל אלה כדי שלא יסתפק אדם בשתי רשויות בראותו בעולם מדות משתות
10
כי כלן משרש אחד ומפי עליון תצא הרעות והטוב .וזהו שאמר )שם( אי ה' אי הוא האחד אשר הכל מאתי.
ועוד הוצרך לומר וקין היה ,לרמוז כבר היה והכוה על כחו וסבתו שהיה כבר קודם שברא אדם והבן זה.
רביו בחיי בראשית ד' ג' מפרי האדמה .היה לו להביא בכורים מפרי האילן משבעת המיים ,אבל יגיד
הכתוב פחיתותו וצרות עיו כי היה איש רע עין .וזה שלא אמר מראשית פרי האדמה אבל מפרי האדמה
כלומר מן הפחות שבכל ,וזרע פשתן היה כמו שדרשו רז"ל .והכתובים יורו כן כי על כן קצר במחתו שלא
היתה רצויה והאריך במחתו של הבל הרצויה ,וזהו שאמר מבכורות צאו ומחלבהן כי הבל הביא בכורים
מדבר הראוי לקרבן ,וקין הביא פירות שאים ראויים לקרבן ולא בכורי פירות אלא פחות שבפירות .וכן
דרשו במדרש משל לעבד שאוכל את הבכורות ומשגר למלך את הסייפות כלומר האחרוות .תרגום ירושלמי
ובקטן כלה סייף.
מחה לה' המחה הזאת היתה ביום חמשים לבריאת עולם ,בין לדברי רבי אליעזר בין לדברי רבי יהושע.
וכן דרשו רז"ל בבראשית רבה מפרי האדמה מחה ,רבי אליעזר ורבי יהושע ,רבי אליעזר אומר בתשרי
ברא העולם ,רבי יהושע אומר ביסן ברא העולם ,ואומר שם הכל מודים בין לדברי זה בין לדברי זה לא
עשה הבל קיימא בעולם אלא חמשים יום.
וממה שהקפידו שי חכמים האלה על חמשים יום יצא לו טעם למה שצטויו בתורה להקריב מחה ביום
העצרת כגד קין והבל שהקריבו מחה ביום חמשים ,כי מתוך אותה המחה תתברר אמתת הבואה ,והוא
שכתוב ויאמר ה' אל קין .ותתברר ההשגחה גם העוש והשכר הכל כלל שם.
ויש לך להתבון מכאן על פלאות הש"י איך הוא מדקדק בתית העוש והשכר כי לא ישא פי איש שלא
יעישו ולא יקפח את שכרו שלא יגמלו .שהרי הבל שהרג ביום חמשים קבל שכרו ,ותעלה משה לקבל
התורה ביום חמשים .וקין שהרג ביום חמשים תקלל בו ביום ,וכחו שהוא יצה"ר עתיד ליעש ולהתבטל מן
העולם ביום חמשים דהקב"ה שכתוב בו )תהילים צ׳:ד׳( כי אלף שים בעייך כיום אתמול וגו' .והכל מדה
כגד מדה ממו יתברך שמו אשר בידו פש כל חי ומעישם וגומלם כרצוו והכל משפט כי לו הפלס ומאזי
משפט .ומזה מעה התורה חמץ בקרבן מחה שיש בו רמז ליצה"ר ואמר הכתוב בכ"מ לא תאפה חמץ ,אבל
ביום חמשים צוה בפירוש )ויקרא טו( חמץ תאפיה .מפי שיום חמשים של עצרת הוא כגד היובל הגדול
אשר לעולם שיעקר יצה"ר ויאבד זכרו .והבן זה.
ובפרשת שמות ב' י"ב מביא רביו בחיי :ויך את המצרי .ראוי היה משה מששת ימי בראשית לעשות
המעשה הזה להרוג את המצרי כי כחו של מצרי הוא כחו של קין שהוא מצד הטומאה ומזה אמרו רז"ל
שחיטת כרי בלה ומטמאה במשא כי הטומאה מצד כחו והבן זה.
בראשית ד' ד' והבל הביא גם־הוא .שמעתי מהג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,שחיקוי חשב לדבר מגוה ,משום
שלעיתים קרובות מחקים רק את המעשה ,מבלי להבין את המחשבה העומדת מאחוריו .חיצויות בלי
פימיות .אך יש מקום שבו החיקוי דווקא כן רצוי :כאשר מחקים את אותו מעשה ,אך עושים אותו טוב
יותר מן המקור .עצם היכולת לשפר את המקור מעידה שהמחשבה והרעיון שמאחוריו הובו כראוי -ולכן
יתן היה לבצע אותם בצורה טובה יותר .וזה מה שקרה אצל הבל ,הוא עשה כמו קין ,כי קין הוא שהמציא
את רעיון הקרבן ,אבל מכיוון שהבל עשה את זה יותר טוב ממו ,רואים שהוא הבין את הפימיות ולכן הגיע
למצב שהוא יכול לעשות את אותו מעשה אבל יותר טוב) .תש"ד(
בראשית ד' ד'-ה' וישע ה' אל־הבל ואל־מחתו ואל־קין ואל־מחתו לא שעה .והסביר הג"ר יצחק דוב קופלמן
זצ"ל שבעצם היה אמור לכתוב וישע ה' אל מחת הבל ואל מחת קין לא שעה .ולמה הוא מוסיף אל הבל
ואל מחתו -אל קין ואל מחתו? כתב הרמב"ם בהל' איסורי המזבח פרק ז' הלכה י"א ומאחר שכלן כשרין
למחות למה מו .כדי לידע יפה שאין למעלה ממו והשוה והפחות שהרוצה לזכות עצמו יכף יצרו הרע
וירחיב ידו ויביא קרבו מן היפה המשבח ביותר שבאותו המין שיביא ממו .הרי אמר בתורה )בראשית ד-
ד( "והבל הביא גם הוא מבכרות צאו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מחתו" .והוא הדין בכל דבר שהוא
לשם האל הטוב שיהיה מן האה והטוב .אם בה בית תפלה יהיה אה מבית ישיבתו .האכיל רעב יאכיל מן
הטוב והמתוק שבשלחו .כסה ערם יכסה מן היפה שבכסותו .הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבכסיו וכן הוא
אומר )ויקרא ג-טז( "כל חלב לה'" וגו'.
במה שקין הביא הפחותים והבל היפים יותר הראו את היחס שלהם אל הקב"ה ,וזה חזר עליהם ,הקב"ה
קבל את הבל ואת מחתו ואצל קין לא קבל את שתיהם.
11
בראשית ד' י"ז ויהי בה עיר אומר רביו בחיי :ומפי שתקלל מפי הקדוש ברוך הוא וכל אשר יעשה לא
יצליח ,הזכיר בו ״ויהי בוה עיר״ ,להורות כי כל ימיו היה בוה העיר ,ועל כן לא אמר ״ויבן עיר״ אלא ״ויהי
בוה עיר״.
משמע שזה חלק מהקללה ,שרוצים לעשות כל הזמן יותר טוב ויפה ,אבל בסוף לא מסיימים אף פעם.
בראשית ד' כ"ה כי שת־לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין .ועי' ברביו בחיי :הסתכל אמרו ״זרע
אחר תחת הבל״ כי היה זרע אחר תחת זרע שזרע ממו הבל ,אלו לא הרג הבל לא ולד שת ,וזהו ״תחת
הבל״ במקומו ממש .ולא אמר הכתוב ״פש תחת פש״ ,שאלו אמר כן לא היה תחת הבל ממש .וכבר ידעת
כי כל עיי מעשה בראשית הם חכמות ,ומזה הצרכו חכמי האמת להוציא מן הפרשה הזאת רמז על משה
רבו עליו השלום ,הוא שדרשו ז״ל :״בשגם״ זה משה ,״והיו ימיו מאה ועשרים שה״ ,כי כן היו שותיו.
מלת משה בעצמה כוללת שלשתן :הבל ,שת ,משה ,והבן זה .ויחס הזרע הזה לשם יתברך לפי שהיה הבל גם
שת בדמותו וצלמו של אדם העשה בצלם אלהים ,ועל כן הזכיר בו שם אלהים .ובאמרו ״כי הרגו קין״ באר
כי לא היה שת לולי שהרגו קין להבל.
עשרה דורות מאדם עד ח ומח עד אברהם
פרק ה' משה ב' עשרה דורות מאדם ועד ח ,להודיע כמה ארך אפים לפיו ,שכל הדורות היו מכעיסין ובאין
עד שהביא עליהם את מי המבול .עשרה דורות מח ועד אברהם ,להודיע כמה ארך אפים לפיו ,שכל
הדורות היו מכעיסין ובאין ,עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כלם :בפרשת בראשית כשמוה את עשרה
דורות מאדם עד ח הוא מסיים אצל כולם חוץ מחוך עם תיבת 'וימת' ועשרה דורות מח עד אברהם הוא
מסיים אצל כולם ויולד בים ובות ,כל העשרים דורות הולידו בים ובות וכן כולם מתו מתישהו אז למה
הוא משה את הלשון? וראה לי ,כי העשרה דורות מאדם ועד ח לא שאר מהם כלום מאחר שבא המבול,
ולכן -וימת .חוץ מחוך שקבל שכר של המעשים טובים של עצמו .אבל הוא הועיל רק לעצמו ולא השפיע על
אחרים כמו שזה ראה בפשטות הדברים .מגד העשרה דורות מח ועד אברהם הגיע אחריהם אברהם
אביו שלקח שכר כולם ,ולכן -ויולד בים ובות ,היו צאצאים שאחד מהם לקח בסוף שכר כולם ,השאירו
המשך בעולם .שם ועבר בודאי היו טובים אבל הדור וההמשך לא הושפע מהם .לא מציו שמייחסים אותו
אחריהם על אף שהאבות למדו תורה מהם) .תשפ"ה(
בראשית ו' ב' ויראו בי־האלהים את־בות האדם כי טבת הה ויקחו להם שים מכל אשר בחרו .ועי'
ברא"ש שמביא בזה"ל :ויראו בי האלהים את בות האדם .יש לפרש בי שת לא רצו להתערב עם בות קין
לפי שהיו כולם רוצחים וואפים והם קראו בי האלהים ואח"ך חמדו ולקחו בתחילה הכשרות והצועות
ואח"כ מכל אשר בחרו אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם זהו רק בבי קין הוא בשר מאחר שעשו כלם
לבשר א' והיו ימיו ק"כ שה קודם המבול אמר פסוק זה.
כי טובות הה פי' יפות כמו שבע פרות הטובות ובמדרש טובת כתי' ערה בתולה צדקת היתה וכשירדו בי
האלהים א"ל תשמעי לו וא"ל לא אשמע לכם אם לא תעשו הדבר הזה שתתו לי כפים שלכם כד"א שש
כפים לאחד תו לה כפיהם מיד פרחה לשמים ומלטה מן העבירה ואחזה פי כסא והקב"ה פרש עליה
עו וקבלה וקבעה במזלות והייו מזל בתולה והמלאכים שארו בארץ ולא יכלו לעלות עד שמצאו סולם
שיעקב אביו חלם ועלו הה"ד והה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.
יחום אבלים
בראשית ו'ו' ויחם ה' כי עשה .וברש"י דבר אחר ויחם – הפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת
הדין ,עלה במחשבה לפיו מה לעשות באדם שעשה בארץ ,וכן כל לשון חום שבמקרא לשון מלך מה
לעשות ,ובן אדם ויתחם )במדבר כ"ג( ועל עבדיו יתחם )דברים ל"ב( ויחם ה' על הרעה )שמות ל"ב( חמתי
כי המלכתי )שמואל א' ט"ו( כלם לשון מחשבה אחרת הם.
והסביר הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל שזה עיין של יחום אבלים ,כי אחו לא יכולים להחזיר לאבל את מה
שחסר לו עכשיו אבל אחו כן יכולים להסביר לו שהקב"ה עשה את זה ואם כן זה רק לטובה והכל מחושבן
מלמעלה ,והוא בעצמו מתוך כאב וצער קשה לו לראות את האמת .וזה קרא יחום -מחשבה אחרת
שאחו מביאים לו.
12
עייים שוים
שה שר"ה חל בשבת
הקביעות השה היה שר"ה היה בשבת .אשים דברו על זה ששה כזו יכולה להיות קשה מאוד .אם קביעות
כזו היה אמור להיות ממש סכה ,חז"ל לא היו קובעים את השים באופן כזה .וכמו שקבעו לא אד"ו ראש
היו קובעים לא אדו"ז ראש .וכן שה הבאה ,אם משיח ח"ו לא יבוא עד אז ,גם יהיה ר"ה בשבת .במחזור
גדול של 247שים יוצא 71פעמים ר"ה בשבת שזה כל 3.4שים! זה יותר מקביעות אחר .מתוכם יש 6
פעמים שזה קורה פעמיים זה אחר זה ,כמו בשה זו ושה הבאה אי"ה .חוץ מזה יש 3פעמים שמתוך 5
שים יש 4פעמים שר"ה חל בשבת .וזה היה בשת תש"ס תשס"א תשס"ג ותשס"ד ולא זכור לי שהיה כל
כך גרוע ....ומצד שי במלחמת עולם השייה רק תש"ג היה ר"ה בשבת .וכל שות ממשלת היטלר ימ"ש היה
רק תרצ"ו ותש"ג ר"ה בשבת .ופעם הבא שיהיה ר"ה בשבת זה יהיה תשצ"א ותשצ"ד ופעם הבא שיהיו
שתיים ר"ה בשבת זה אחרי זה ,יהיה שת תתט"ו ,כמובן הכל אם אין עדיין ח"ו קידוש החודש עד אז .לא
משה הקביעות ,העיקר שתפלל ויתקבלו תפלתו לפי אביו שבשמים ,לשה טובה לכל כלל ישראל.
)תשפ"ז(
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת ר' צבי הירש בן ר' מאיר חיות המהר"ץ חיות לב"ע ל' תשרי תרט"ז
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות
ולעילוי שמה.
13
