למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — בראשית (2026-10-05)

ב״ה פרשת בראשית
משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א
למעלה מהזמן | תשפ״ז
הַ מַּ בּוּל שֶׁ ְמּג ֵָרשׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם ִמסֻּכָּ תוֹ
מֵ חֵ ְטא ﬠֵ ץ הַ דַּ ﬠַ ת וְ ﬠַ ד ְתּפִ לַּת הַ גֶּשֶׁ ם ,הָ אָ דָ ם נִ ְשׁפָּ ט ל ֹא ﬠַ ל ﬠֶ צֶ ם הַ צֹּ ֶר ,אֶ לָּא ﬠַ ל ח ֲָרדָ תוֹ ל ְַחטֹ ף אֶ ת הַ תּוֹצָ אָ ה לִ פְ נֵי שֶׁ הָ ִרוְ חָ ה ﬠ ְֻבּדָ הְ .בּעוֹלָם שֶׁ בּוֹ קִ יתוֹן אֶ חָ ד ְממֻהָ ר שֶׁ ל
זְכִ יָּה מַ ְח ִריב ﬠֲבוֹדָ ה שֶׁ ל שָׁ נִ ים ,כֵּיצַ ד נִ לְ מַ ד שֶׁ הַ ְדּ ִחיָּה ִהיא מַ ְתּנַת הַ חַ יִּ ים הָ אֲ ִמ ִתּית שֶׁ לָּנוּ
אחר כך בא הרכב המפואר .בשיח חברים במרפסת של המקווה הוא מסביר לחבריו כוס וקיתון
'זה לא הענין הרכב ,זה הנוחות לבני הבית' .ברוך ה' כשזוכים לתת לבני הבית עם
יש רגע כזה בסוכה.
כל הלב ,רואים ברכה.
ערב .השולחן ערוך ,הנרות דולקים ,ומבעד לסכך נראים כמה כוכבים ,בדיוק כמו
אחר כך באה החופשה הראשונה .הם אמרו לעצמם 'מגיע לנו ,אחרי כל השנים
שצריך .ואז נופלת טיפה ,ואחריה עוד אחת.
האלה' ,ובאמת היה מגיע להם .אחריה באה עוד חופשה ,והפעם בחו"ל .האבא מעונג
כולם מרימים את הראש בבת אחת .איש לא אומר מילה ,אבל כולם יודעים שמשהו
לגמרי 'להחליף אויר לילדים לקראת הלימוד התוסס של הזמן הבא בעזרת השם
כאן לא בסדר .עוד כמה דקות מפנים את הצלחות ,מקפלים את המפה ונכנסים הביתה
יתברך' .אחר כך מכשיר כשר 'רק לעבודה' נכנס הביתה .הבגדים התחלפו ,לא בבת
בשתיקה מאוכזבת.
אחת ,רק נעשו קצת יותר מעודכנים .שיהיה מכובד.
והמוזר הוא שעל הגשם הזה בדיוק אנחנו עומדים עכשיו בדין" .בחג נידונין על
השיחות בשולחן השבת עברו לאט מהפרשה אל התוכניות לקיץ .על שיפוץ הבית
המים ".כל החג סובב סביבו :מנסכים מים על המזבח ,נוטלים ערבה שגדלה על הנחל,
'עם מדרגות ספירלה ולוליינות בעיצוב אישי' .ועל חתונה מפוארת 'שיהיה לנחת רוח
ובעוד ימים ספורים נעמוד בתפילה ונזכיר אותו בשמו .אין דבר שאנחנו צריכים יותר
להורים היקרים שלנו ,שעבדו קשה לגדל אותנו'.
מגשם .בלעדיו אין תבואה ,אין לחם ,אין שנה.
אחר כך נכנס לתוך הבית פיתום ורעמסס .שיפוצים בשתי מיליון שקל .בחנוכת
ובכל זאת ,אותו גשם עצמו ,כשהוא יורד עלינו בסוכה ,נקרא בלשון חז"ל "סימן
הבית בעל הבית דורש בהתלהבות בנוכחות רב העיר 'הרי זה ממש מה שחז"ל אמרו
קללה" .שבוע מכאן נבקש אותו ונקרא לו חיים .הלילה ,בסוכה ,קוראים לו קללה.
שלושה מרחיבין דעתו של אדם דירה נאה וכלים נאים'......
מה השתנה?
אף אחד לא החליט לשנות את הבית .ההורים רק הרשו לעצמם ,כל פעם עוד קצת,
וכל הרשאה כזאת נראתה בזמנה סבירה לגמרי .אבל שנה אחר כך ,הבית כבר היה כוס וקיתון
בית אחר. הגשם לא השתנה .אותן טיפות ,אותם עננים ,אותם שמים .מה שהשתנה הוא המקום
רק אז הבינו את מה שלא ידעו קודם .הדוחק לא היה רק צער .הוא היה גם גדר. שעליו הגשם יורד.
בלי שהרגישו ,הוא שמר על צורת הבית :על הפשטות ,על סדרי העדיפויות ,על מה שבוע מכאן הגשם ייפול על שדות חרושים ,על אדמה צמאה שמחכה לו .הוא ייכנס
שמדברים עליו ועל מה שלא צריך .כשהכסף הגיע ,הוא לא הרס את הקירות בבת לתוכה ,ייקלט בה ויהפוך ללחם .אבל הלילה הוא נופל על סוכה ,והסוכה לא נבנתה
אחת .הוא פשוט נכנס פנימה ,והקירות זזו ממקומם כדי לפנות לו מקום. בשביל גשם .היא דירת ארעי ,עם סכך שעשוי בכוונה כך שיראו דרכו את השמים.
וחשוב לומר :אף אחד כאן לא חטא .הכסף לא היה כסף רע ,וההורים לא היו אנשים היא בנויה להכיל אדם תחת השמים ,לא להכיל את מה שיורד מהם.
רעים .שוב :מדובר באברך איכותי מאוד .הכסף היה בדיוק מה שהתפללו עליו .הבעיה כשהגשם יורד עליה ,אין לו לאן להיכנס .הוא לא ממלא דבר .הוא רק מרטיב,
הייתה שהוא הגיע כקיתון ,לבית שהיה בנוי לכוס .הבית ידע לחיות עם מעט ,ועוד לא מקלקל ומוציא אותנו החוצה .ובאותו רגע אנחנו יוצאים לא רק מבית של עצים וסכך.
למד לחיות עם הרבה .לכן השפע לא נקלט בתוכו ,אלא שינה את צורתו. אנחנו יוצאים מן המצווה .הדבר הטוב ביותר שביקשנו הוא בדיוק מה שמונע מאיתנו
"עושר שמור לבעליו לרעתו ",אומר קהלת .קהלת לא אומר שהעושר עצמו רע. לקיים את מה שנצטווינו.
הרע הוא עושר שנכנס לבית שעוד לא נבנה כדי להכיל אותו .אותו עושר ,בבית שהיה זה הדבר הראשון שהסוכה מלמדת :יש קללה שאינה באה מחוסר .היא באה משפע.
בנוי ומוכן לקבל אותו ,יכול היה להיות ברכה גדולה. שפע אמיתי ,טוב ומבוקש ,שמגיע למקום שאינו בנוי לקבל אותו.
המשנה במסכת סוכה מתארת את הרגע הזה במשל :עבד בא למזוג כוס לרבו ,והרב
עד שיגיע אחרון שבישראל
שופך לו קיתון על פניו.
הגשם אכן מגיע בסוף ,אבל גם אז הוא לא מגיע מיד .ההלכה בונה סדר הדרגתי
כדאי לשים לב למילים .העבד בא עם כוס .כוס היא כלי קטן ומדוד ,בגודל של
ומדויק בדרך שבה אנחנו פונים אליו.
אדם ,כלי שאפשר להחזיק ביד אחת ולשתות ממנו .קיתון הוא כלי גדול ,כד שממלאים
בשמיני עצרת ,ביום שבו יוצאים מן הסוכה ,מתחילים לומר בתפילה "משיב הרוח
ממנו כוסות רבות .כשהרב שופך קיתון על פני העבד ,אין כאן מחסור במים .יש בהם
ומוריד הגשם" .אנחנו מזכירים את הגשם ומשבחים את הגבורה שבו ,אבל עדיין לא
יותר מדי .כל מה שהיה יכול להשקות אותו ימים רבים מגיע עליו בבת אחת ,אל
מבקשים שירד .ההבדל הזה בין הזכרה לבקשה מפורש במשנה .רבי אליעזר אומר
הפנים ,והוא נשאר רטוב ומבויש ,ולא שתה דבר.
שם" :לא אמרתי לשאול ,אלא להזכיר".
וכל החג אנחנו עושים בדיוק את מעשה העבד .כל בוקר מנסכים מים על המזבח,
זו הבחנה עדינה ,ויש בה עומק גדול .רוב בני האדם מכירים רק שני מצבים ביחס
מעט מים ,בכלי קטן .אנחנו מגישים כוס ומבקשים :תן לנו מים לשנה הבאה ,במידה
לדבר שהם צריכים .או שאני רוצה משהו ,ואז אני מבקש אותו .או שאני לא רוצה
ובזמן.
אותו ,ואז אני לא מבקש.
ואם הגשם יורד עכשיו ,כשאנחנו יושבים תחת הסכך ,התשובה חוזרת אלינו כקיתון.
רבי אליעזר מגלה מצב שלישי :אני רוצה אותך בכל ליבי ,ודווקא מפני שאני
ביקשנו מים וקיבלנו מים ,אבל לא בכלי שהגשנו .קיבלנו אותם במקום ובזמן שבהם
רוצה אותך באמת ,אני מבקש ממך לא לבוא עכשיו .אני מזכיר אותך ,משבח
אי אפשר לשתות אותם.
אותך ,מודה שאני תלוי בך ,ובאותה נשימה אומר :עוד לא.
כאן מתגלה חוק שחוזר בחיים שוב ושוב .בדרך כלל אנחנו חושבים שהשאלה
זו לא פשרה בין שני רצונות .שני הצדדים אמיתיים במלואם ,באותו רגע ובאותה
היחידה היא אם הטוב יגיע .אם יגיע ,זו ברכה .אם לא ,זו קללה .אבל הסוכה
תפילה .אני צריך אותך ,ואל תבוא עכשיו.
מגלה שיש שאלה נוספת ,ואולי חשובה יותר :לאן הוא מגיע.
הסתירה הזאת אינה בעייה שצריך לתפור אותה ,אלא דרך חיים .התורה בונה בתוכה
טוב שמגיע למקום שמוכן לקבל אותו נקלט בו ,ממלא אותו ומצמיח אותו .אותו טוב
חג שלם .באותם ימים ממש שבהם מנסכים מים על המזבח ,ומקיפים בהושענות שכולן
עצמו ,כשהוא מגיע למקום שעדיין אינו יכול להכיל אותו ,לא נקלט .הוא גולש .ומים
תחינה על מים ,אנחנו יושבים בסוכה ומקווים שהגשם לא ירד .כל החג אנחנו מחזיקים
שגולשים מן הכלי לא נשארים בחוץ .הם לוקחים איתם את מה שהיה בתוכו.
את שני הדברים יחד ,ולא מוותרים על אף אחד מהם.
הקללה איננה שאין מים .הקללה היא שהמים מגיעים במידה שהכלי שלנו עוד לא
ומתי סוף סוף מבקשים? בארץ ישראל ,רק בשבעה במרחשוון ,חמישה עשר יום
יכול להכיל.
אחרי החג .רבן גמליאל מסביר במשנה מדוע מחכים כל כך" :כדי שיגיע אחרון
וזה לא קורה רק בסוכה.
שבישראל לנהר פרת".
הכרתי משפחה כזאת.
נעצור בכדי להתבונן על זה רגע ,כי יש כאן משהו מפליא.
הוא היה אברך סטנדרטי ,אבל איכותי מאוד .וראו את זה על הבית .הילדים .איכותי.
עם שלם עומד ומחכה .השדות יבשים ,הבורות ריקים ,וכולם יודעים שבלי גשם אין
תמיד חיפשו שם רצינות לחיים .במשך שנים הם חיו בדוחק .לא עוני מבהיל ,אלא
שנה .ובכל זאת לא מבקשים .כי אי שם בדרך ,ליד נהר פרת ,עוד הולך יהודי אחד
הדוחק השקט שמכיר כל מי שגר בבית חרדי גדול :עוד חודש שצריך לגמור ,עוד
שעלה לרגל לירושלים ועכשיו חוזר לביתו .אם הגשם ירד עכשיו ,הוא ייתפס באמצע
הלוואה שצריך להחזיר ,עוד גמ"ח שצריך לפנות אליו .בלילות ,כשהילדים כבר ישנו,
הדרך ,בלי גג מעל ראשו .הגשם שהוא ברכה לכל השדות יהיה בשבילו סבל.
ישבו אבא ואמא מול המספרים ,חישבו ,מחקו וחישבו שוב .כמה פעמים אמרו זה לזה
הברכה של עם שלם ממתינה לאדם אחד שעוד לא הגיע הביתה.
"אם רק היה לנו" ,וכמה פעמים התפללו על זה.
כאן התורה מוסיפה שכבה חדשה .ראינו שהגשם צריך לדעת מתי לרדת .עכשיו
ואז נפטרה הסבתא .היא הייתה אשה זקנה ועשירה ,שחיה כל השנים בצניעות
מתברר שהוא צריך לדעת גם על מה ,ועל מי ,הוא יורד .אותו גשם שמשקה את השדה
גמורה ,כך שאיש במשפחה לא ידע עד כמה היא עשירה .בצוואה השאירה להם סכום
מציף את מי שעדיין בדרך .הברכה מחכה לבית :היא לא יורדת עד שמי שאמור לקבל
שלא העזו אפילו לחלום עליו.
אותה נמצא במקום שבו הוא יכול לקבל אותה.
בהתחלה הכסף מילא רק את מה שהיה חסר .החובות נסגרו ,הדירה שופצה ,והילדים
אבל מה קורה כשהגשם כבר ירד ,והבית עוד לא נבנה? כשאי אפשר עוד לחכות,
קיבלו נעליים חדשות בלי לחכות לפסח .זה היה בדיוק מה שהתפללו עליו ,וזה היה
כי השפע כבר כאן?
טוב .ברוך ה' מודים להקב"ה על כל הטוב.
1עמוד | : lemala2626@gmail.comלהערות ולקבלת המדריך לשולחן שבת — נא לשלוח מייל
אם כך ,החטא לא היה בעצם הפרי .אדם לא לקח דבר רע .הוא לקח את פרי העבודה יש בחורה שגדלה בבית מסודר מאוד .הכול היה במקומו :שולחן ערוך ,בגדים
לפני שהבשיל ,טוב שעדיין לא הגיע זמנו להיות שלו. מגוהצים ,ילדים מחונכים .רק דבר אחד לא היה בבית הזה ,והוא חום .לא היו חיבוקים,
ושימו לב מה הנחש מבטיח" :ביום אכלכם ממנו ,ונפקחו עיניכם ".הוא לא מבטיח לא היו מילים טובות ,ואיש לא אמר "את הכל בשבילי" .היא למדה מגיל צעיר לא
שבעוד שנים יבינו ,וגם לא בעוד כמה שעות .הוא מבטיח שהיום ,עכשיו ,הם ידעו. לבקש ,ואחר כך למדה גם לא להצטרך.
זה כל הפיתוי .הנחש לא פיתה בפרי עצמו .הוא פיתה במהירות. כשהגיעה לשידוכים ,מי שהכיר אותה ידע מה חסר לה .ובאמת מצאו לה בחור שהוא
זכרו את המשפט הזה :הנחש לא מוכר לאדם דבר רע .הוא מוכר לו קיצור דרך ההיפך הגמור מהבית שבו גדלה :חם ,רגשי ומרעיף .בחור שאומר מילה טובה בכל
אל דבר טוב .ומה שהוא ניצל היה הקושי האנושי העמוק ביותר :לחיות בלי לדעת. הזדמנות ,שזוכר כל פרט קטן ,שהלב שלו פתוח לגמרי.
לעבוד ,לחרוש ולזרוע ,ולא לראות עדיין שום תוצאה .לא לדעת אם כל העבודה הזאת כולם אמרו :זה בדיוק מה שהיא צריכה .א בעשערטע שידוך.
תצמיח משהו. והם צדקו .זה באמת היה בדיוק מה שהיא צריכה .רק לא בכמות הזאת ,ולא בבת
חטא עץ הדעת הוא ,אם כן ,הרצון לדעת את התוצאה לפני שהיא הבשילה. אחת.
אדם עמד ליד הברכה ,ולא עמד בה .במקום לחכות שתינתן לו ,הוא חטף אותה. דווקא מפני שמעולם לא קיבלה חום ,לא היה בה מקום להכיל אותו .כל מילה חמה
וזה בדיוק מה שהסוכה באה ללמד .הסכך עשוי כך שרואים דרכו את הכוכבים. שלו הרגישה לה כמו דרישה שהיא לא יודעת למלא .כל קרבה הרגישה כמו לחץ .היא
השמים מעל הראש ,קרובים וגלויים ,ואנחנו יושבים תחתם ולא מושכים אותם אלינו. התרחקה ,והוא ,שלא הבין מה קורה ,ניסה לתקן בדרך היחידה שהכיר :נתן עוד .וככל
אנחנו לומדים לשבת ליד הטוב בלי לקחת אותו לפני זמנו. שנתן יותר ,היא נסגרה יותר.
סוכות אינו מלמד אותנו איך לקבל ברכה .הוא מלמד אותנו איך לעמוד ליד ברכה הוא שפך קיתון .והיא ,שמעולם לא החזיקה אפילו כוס ,לא ידעה איפה לשים את
ולא לחטוף אותה. כל זה.
את החטא הזה אפשר לראות גם בחיים שלנו. השנים הראשונות היו קשות מאוד ,והם נאלצו לעבור דרך ארוכה .הוא היה צריך
אדם מחליט לעבוד על הכעס שלו .באמת וברצינות .הוא לומד ,מתבונן בעצמו ,נוצר ללמוד למזוג בכוס ,טיפה אחרי טיפה ,ולחכות שהטיפה הקודמת תיקלט לפני שהוא
את לשונו .שלושה שבועות עוברים בשקט ,והוא כבר מרגיש אדם אחר .הוא אומר נותן את הבאה .היא הייתה צריכה ללמוד ,לאט ובכאב ,להרחיב את הכלי שלה,
לעצמו ,ואולי גם לאשתו :השתניתי. ולהאמין שהשפע הזה לא ייקח ממנה את עצמה.
ואז ,ביום שישי אחד ,בלחץ של לפני שבת ,הכול מתפרץ .כמו פעם ,ואולי אפילו לא חסרה אהבה בבית הזה .היה בו יותר ממה שהיא יכלה לשאת .וזו בדיוק הנקודה:
יותר. כשהשפע כבר הגיע לפני שהכלי מוכן ,הפתרון אינו לסלק אותו .הפתרון הוא לבנות
והוא מסיק :זה לא עובד .אני פשוט כזה .ומאותו רגע הוא מפסיק לעבוד ,וחוזר את הכלי תוך כדי ,בסבלנות ,ולמדוד את השפע לפי מה שהכלי מסוגל לקבל באותו
להיות מי שהיה. רגע.
העבודה שלו הייתה אמיתית .מה שהרס אותה לא היה הנפילה ,אלא הצורך לדעת. לפעמים הגשם מחכה עד שנגיע הביתה.
הוא אכל את הפרי לפני שבת .הוא רצה לדעת כבר עכשיו שהשתנה ,ולא היה מוכן ולפעמים הוא כבר יורד ,ואין ברירה אלא ללכת הביתה תחתיו ,צעד אחרי צעד.
לחיות בתוך השאלה עוד שנה ,ועוד שנה .ולכן כשנפל ,הוא קרא את הנפילה כתשובה הגשם שחיכה למי שיעבוד
סופית.
שבת אחת אחרי שיוצאים מן הסוכה ,פותחים את התורה מחדש מן ההתחלה ,בפרשת
שינוי אמיתי צומח כמו עץ .יש שנים שבהן אין בו פרי בכלל ,ויש שנים שבהן כבר
בראשית.
יש בו פרי ,אבל עוד אסור לאכול ממנו .מי שדורש מהעץ פרי מוגמר בשנה הראשונה,
וכמעט בעמוד הראשון ,עוד לפני שהאדם עומד על רגליו ,התורה עוצרת כדי לספר
יגיע בסוף למסקנה שהעץ לא שווה כלום ,ויעקור אותו.
לנו על הגשם:
אדם אחר פותח עסק .הוא עובד קשה ,יומם ולילה .הרעיון טוב ,הלקוחות הראשונים
"וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ ,וכל עשב השדה טרם יצמח ,כי לא המטיר
מרוצים ,ומשהו באמת מתחיל לזוז.
ה' אלהים על הארץ ,ואדם אין לעבד את האדמה".
אבל הוא כבר רוצה לראות את זה גדל .עוד סניף ,עוד עובדים ,עוד פרסום .הכסף
רש"י מגלה כאן פרט מפתיע .הצמחים כבר נבראו ביום השלישי ,אבל הם לא יצאו
לצמיחה הזאת עוד לא קיים ,אז הוא לוקח הלוואה .וכשההלוואה לא מספיקה ,הוא
מן האדמה .הם עמדו על פתח הקרקע וחיכו ,עד היום השישי .כלומר ,העולם כולו
משעבד את הדירה.
היה מוכן .הזרעים היו באדמה ,השפע עמד מעליה ,ובכל זאת הגשם לא ירד.
העסק לא נכשל מפני שהיה עסק רע .הוא נכשל מפני שדרשו ממנו לתת פירות לפני
למה? התורה עונה במפורש" :ואדם אין לעבד את האדמה".
שהשורשים שלו העמיקו .ובסוף ,מה שהלך יחד איתו היה הבית.
הגשם לא חיכה לזמן מסוים .הוא חיכה לאדם .הוא חיכה למי שיעבוד.
"ויגרש את האדם".
כדי להבין למה ,צריך לחשוב מה קורה לגשם שיורד על אדמה שאיש לא עבד.
וכאן שני הסיפורים של המאמר נפגשים.
אדמה שלא נחרשה היא קשה וסגורה .המים לא חודרים לתוכה ,אלא זורמים על פניה.
בסוכה ,הברכה ניתנת לפני זמנה ,והאדם נאלץ לצאת מביתו.
הם שוטפים את העפר ,עושים בוץ ומצמיחים קוצים .אותם מים בדיוק ,שבשדה מעובד
בגן עדן ,הברכה נלקחת לפני זמנה ,והאדם מגורש מביתו.
נספגים ,מגיעים לשורשים והופכים ללחם ,בשדה עזוב הופכים לסחף שלוקח איתו את
פעם הטוב מקדים לבוא אל האדם ,ופעם האדם מקדים לבוא אל הטוב .אבל התוצאה
השכבה הטובה של האדמה.
זהה ,כי זה אותו חוק משני הצדדים :טוב שבא שלא בזמנו מוציא את האדם מן הבית.
כלומר ,הכלי של הגשם הוא העבודה .החריש הוא מה שפותח את האדמה כך שתוכל
העבודה היא שלנו .אנחנו אחראים לחרוש ,לזרוע ולבנות את הכלי .אבל הזמן איננו
לקלוט .בלי עבודה אין כלי ,ובלי כלי הגשם אינו ברכה.
שלנו .ולכן ההמתנה איננה הפסקה בעבודה .היא חלק ממנה ,ואולי החלק הקשה
וזה סוד הפסוק "ואדם אין לעבד את האדמה" .לא רק האדמה צריכה עיבוד .גם
מכולם.
החיים צריכים .אדם שלא עבד על עצמו ,שלא חרש בתוכו ,שלא פירק את הגושים
ותן טל ומטר לברכה הקשים שבנפשו ולא הכין תלם שבו משהו חדש יוכל להיקלט ,אין לו כלים .וכשהשפע
נחזור לרגע לסוכה ,אל הטיפה הראשונה. יורד עליו ,הוא לא נקלט .הוא זורם על פני השטח ,ולוקח איתו את מה שהיה שם
עכשיו אפשר להבין מה כולם מרגישים כשהם מרימים את הראש .זו לא רק אכזבה קודם.
על ערב שנהרס .בכל שנה אנחנו חוזרים לשבת תחת השמים ,בבית שביר ,קרובים זה מה שקרה לבית שקיבל את הירושה ,וזה מה שקרה לבחורה שקיבלה את האהבה.
לשמים כמו שהיה אדם בגן עדן .וכשהטוב מגיע מוקדם מדי ,אנחנו קמים ויוצאים מן בשני המקרים הגשם היה טוב ,אבל השדה עוד לא היה חרוש.
הבית ,בדיוק כמו אז .הטיפה הראשונה מעוררת בנו זיכרון ישן מאוד :זיכרון של אדם גשם שיורד כשאין אדם שיעבד את האדמה אינו ברכה .הוא קללה.
שפגש טוב לפני זמנו ,ונאלץ לצאת מביתו. ורש"י ממשיך ומסביר את הסדר עד סופו" :ואין מכיר בטובתם של גשמים.
והתשובה של התורה איננה לבקש פחות .כל החג אנחנו מבקשים מים ,כי בלעדיהם וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם ,התפלל עליהם וירדו".
אין חיים .התשובה היא ללמוד לבקש בסדר הנכון .קודם לעבוד ולבנות את הכלי .אחר יש כאן שלושה שלבים .קודם אדם בא לעבוד .אחר כך הוא ידע ,כלומר הכיר בכך
כך להכיר בטובה ובערכה .אחר כך להמתין ,עד שהבית יהיה מוכן ועד שהאחרון שהגשם הוא צורך ולא דבר מובן מאליו .אחר כך התפלל .ורק אחרי כל אלה הגשם
שבדרך יגיע אליו .ורק אז לשאול. ירד.
השנה ,פרשת נח נקראת ממש ביום שלפני שמתחילים לשאול גשם .בשבת נקרא וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בכל שנה מחדש .בשמיני עצרת אנחנו מזכירים את
על מים שאין להם מידה ,על עולם שלם שנשטף בשפע שלא היה לו כלי .ובמוצאי הגשם ומכירים בגבורתו .בשבעה במרחשוון אנחנו שואלים אותו .ורק אחר כך הוא
אותה שבת ,שעות ספורות אחריה ,נעמוד ונבקש" :ותן טל ומטר לברכה". יורד .בכל שנה ,בתקופה שבין הסוכה לחשוון ,אנחנו חוזרים בעצם אל היום השישי
אנחנו לא מבקשים סתם גשם .אנחנו מבקשים גשם לברכה .ההבדל בין המבול לבין של הבריאה ,ועוברים מחדש את הסדר שבו ירד הגשם הראשון לעולם.
הגשם שאנחנו מבקשים אינו במים עצמם ,כי אלה אותם מים .ההבדל הוא אם הם הדבר הראשון שהתורה מספרת על הגשם הוא שהוא חיכה למי שיעבוד.
מגיעים במידה ובזמן שבהם אפשר לקבל אותם. שעות ספורות לפני שבת
כי שפע אינו נמדד בכמותו .הוא נמדד בשאלה אם יש לך בית שיכול להכיל אותו,
אבל אותה פרשה עצמה מספרת גם על מי שלא ידע לחכות.
ואם כבר הגעת אליו.
והפעם ,האדם כבר עובד" .ויניחהו בגן עדן ,לעבדה ולשמרה ".מה שהיה חסר
שאלה לסיום: בעולם לפני כן ,עכשיו קיים .יש מי שחורש ויש מי ששומר .הכלי מוכן.
כשחוני המעגל התפלל והקדים את זמנם של ירידת הגשמים ,מה משמעות השינה חסר רק דבר אחד ,והוא הזמן.
שישן אחריה שבעים שנה? עץ הדעת .התורה לא אומרת שהפרי שלו היה רע .להפך ,היא מתארת אותו כ"טוב
למאכל ,ותאוה לעינים" .בספרי הקבלה והחסידות מובא עפ"י חז"ל ,שאילו המתין
אדם עד כניסת השבת ,שעות ספורות בלבד ,הפרי היה מותר לו .ויש שפירשו שהפרי
היה ערלה :עץ שעוד לא הגיע זמנו ,כמו כל עץ שנוטעים ,שגם אחרי כל העבודה
שהשקיעו בו אסור לאכול מפירותיו שלוש שנים.
2עמוד | : lemala2626@gmail.comלהערות ולקבלת המדריך לשולחן שבת — נא לשלוח מייל
