gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — בראשית (2026-10-05)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: בראשית (2026-10-05)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — בראשית (2026-10-05)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב״ה פרשת בראשית‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫למעלה מהזמן | תשפ״ז‬ ‫הַ מַּ בּוּל שֶׁ ְמּג ֵָרשׁ אֶ ת הָ אָ דָ ם ִמסֻּכָּ תוֹ‬ ‫מֵ חֵ ְטא ﬠֵ ץ הַ דַּ ﬠַ ת וְ ﬠַ ד ְתּפִ לַּת הַ גֶּשֶׁ ם‪ ,‬הָ אָ דָ ם נִ ְשׁפָּ ט ל ֹא ﬠַ ל ﬠֶ צֶ ם הַ צֹּ ֶר ‪ ,‬אֶ לָּא ﬠַ ל ח ֲָרדָ תוֹ ל ְַחטֹ ף אֶ ת הַ תּוֹצָ אָ ה לִ פְ נֵי שֶׁ הָ ִרוְ חָ ה ﬠ ְֻבּדָ ה‪ְ .‬בּעוֹלָם שֶׁ בּוֹ קִ יתוֹן אֶ חָ ד ְממֻהָ ר שֶׁ ל‬ ‫זְכִ יָּה מַ ְח ִריב ﬠֲבוֹדָ ה שֶׁ ל שָׁ נִ ים‪ ,‬כֵּיצַ ד נִ לְ מַ ד שֶׁ הַ ְדּ ִחיָּה ִהיא מַ ְתּנַת הַ חַ יִּ ים הָ אֲ ִמ ִתּית שֶׁ לָּנוּ‬ ‫אחר כך בא הרכב המפואר‪ .‬בשיח חברים במרפסת של המקווה הוא מסביר לחבריו‬ ‫כוס וקיתון‬ ‫'זה לא הענין הרכב‪ ,‬זה הנוחות לבני הבית'‪ .‬ברוך ה' כשזוכים לתת לבני הבית עם‬ ‫יש רגע כזה בסוכה‪.‬‬ ‫כל הלב‪ ,‬רואים ברכה‪.‬‬ ‫ערב‪ .‬השולחן ערוך‪ ,‬הנרות דולקים‪ ,‬ומבעד לסכך נראים כמה כוכבים‪ ,‬בדיוק כמו‬ ‫אחר כך באה החופשה הראשונה‪ .‬הם אמרו לעצמם 'מגיע לנו‪ ,‬אחרי כל השנים‬ ‫שצריך‪ .‬ואז נופלת טיפה‪ ,‬ואחריה עוד אחת‪.‬‬ ‫האלה'‪ ,‬ובאמת היה מגיע להם‪ .‬אחריה באה עוד חופשה‪ ,‬והפעם בחו"ל‪ .‬האבא מעונג‬ ‫כולם מרימים את הראש בבת אחת‪ .‬איש לא אומר מילה‪ ,‬אבל כולם יודעים שמשהו‬ ‫לגמרי 'להחליף אויר לילדים לקראת הלימוד התוסס של הזמן הבא בעזרת השם‬ ‫כאן לא בסדר‪ .‬עוד כמה דקות מפנים את הצלחות‪ ,‬מקפלים את המפה ונכנסים הביתה‬ ‫יתברך'‪ .‬אחר כך מכשיר כשר 'רק לעבודה' נכנס הביתה‪ .‬הבגדים התחלפו‪ ,‬לא בבת‬ ‫בשתיקה מאוכזבת‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬רק נעשו קצת יותר מעודכנים‪ .‬שיהיה מכובד‪.‬‬ ‫והמוזר הוא שעל הגשם הזה בדיוק אנחנו עומדים עכשיו בדין‪" .‬בחג נידונין על‬ ‫השיחות בשולחן השבת עברו לאט מהפרשה אל התוכניות לקיץ‪ .‬על שיפוץ הבית‬ ‫המים‪ ".‬כל החג סובב סביבו‪ :‬מנסכים מים על המזבח‪ ,‬נוטלים ערבה שגדלה על הנחל‪,‬‬ ‫'עם מדרגות ספירלה ולוליינות בעיצוב אישי'‪ .‬ועל חתונה מפוארת 'שיהיה לנחת רוח‬ ‫ובעוד ימים ספורים נעמוד בתפילה ונזכיר אותו בשמו‪ .‬אין דבר שאנחנו צריכים יותר‬ ‫להורים היקרים שלנו‪ ,‬שעבדו קשה לגדל אותנו'‪.‬‬ ‫מגשם‪ .‬בלעדיו אין תבואה‪ ,‬אין לחם‪ ,‬אין שנה‪.‬‬ ‫אחר כך נכנס לתוך הבית פיתום ורעמסס‪ .‬שיפוצים בשתי מיליון שקל‪ .‬בחנוכת‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬אותו גשם עצמו‪ ,‬כשהוא יורד עלינו בסוכה‪ ,‬נקרא בלשון חז"ל "סימן‬ ‫הבית בעל הבית דורש בהתלהבות בנוכחות רב העיר 'הרי זה ממש מה שחז"ל אמרו‬ ‫קללה"‪ .‬שבוע מכאן נבקש אותו ונקרא לו חיים‪ .‬הלילה‪ ,‬בסוכה‪ ,‬קוראים לו קללה‪.‬‬ ‫שלושה מרחיבין דעתו של אדם דירה נאה וכלים נאים'‪......‬‬ ‫מה השתנה?‬ ‫אף אחד לא החליט לשנות את הבית‪ .‬ההורים רק הרשו לעצמם‪ ,‬כל פעם עוד קצת‪,‬‬ ‫וכל הרשאה כזאת נראתה בזמנה סבירה לגמרי‪ .‬אבל שנה אחר כך‪ ,‬הבית כבר היה‬ ‫כוס וקיתון‬ ‫בית אחר‪.‬‬ ‫הגשם לא השתנה‪ .‬אותן טיפות‪ ,‬אותם עננים‪ ,‬אותם שמים‪ .‬מה שהשתנה הוא המקום‬ ‫רק אז הבינו את מה שלא ידעו קודם‪ .‬הדוחק לא היה רק צער‪ .‬הוא היה גם גדר‪.‬‬ ‫שעליו הגשם יורד‪.‬‬ ‫בלי שהרגישו‪ ,‬הוא שמר על צורת הבית‪ :‬על הפשטות‪ ,‬על סדרי העדיפויות‪ ,‬על מה‬ ‫שבוע מכאן הגשם ייפול על שדות חרושים‪ ,‬על אדמה צמאה שמחכה לו‪ .‬הוא ייכנס‬ ‫שמדברים עליו ועל מה שלא צריך‪ .‬כשהכסף הגיע‪ ,‬הוא לא הרס את הקירות בבת‬ ‫לתוכה‪ ,‬ייקלט בה ויהפוך ללחם‪ .‬אבל הלילה הוא נופל על סוכה‪ ,‬והסוכה לא נבנתה‬ ‫אחת‪ .‬הוא פשוט נכנס פנימה‪ ,‬והקירות זזו ממקומם כדי לפנות לו מקום‪.‬‬ ‫בשביל גשם‪ .‬היא דירת ארעי‪ ,‬עם סכך שעשוי בכוונה כך שיראו דרכו את השמים‪.‬‬ ‫וחשוב לומר‪ :‬אף אחד כאן לא חטא‪ .‬הכסף לא היה כסף רע‪ ,‬וההורים לא היו אנשים‬ ‫היא בנויה להכיל אדם תחת השמים‪ ,‬לא להכיל את מה שיורד מהם‪.‬‬ ‫רעים‪ .‬שוב‪ :‬מדובר באברך איכותי מאוד‪ .‬הכסף היה בדיוק מה שהתפללו עליו‪ .‬הבעיה‬ ‫כשהגשם יורד עליה‪ ,‬אין לו לאן להיכנס‪ .‬הוא לא ממלא דבר‪ .‬הוא רק מרטיב‪,‬‬ ‫הייתה שהוא הגיע כקיתון‪ ,‬לבית שהיה בנוי לכוס‪ .‬הבית ידע לחיות עם מעט‪ ,‬ועוד לא‬ ‫מקלקל ומוציא אותנו החוצה‪ .‬ובאותו רגע אנחנו יוצאים לא רק מבית של עצים וסכך‪.‬‬ ‫למד לחיות עם הרבה‪ .‬לכן השפע לא נקלט בתוכו‪ ,‬אלא שינה את צורתו‪.‬‬ ‫אנחנו יוצאים מן המצווה‪ .‬הדבר הטוב ביותר שביקשנו הוא בדיוק מה שמונע מאיתנו‬ ‫"עושר שמור לבעליו לרעתו‪ ",‬אומר קהלת‪ .‬קהלת לא אומר שהעושר עצמו רע‪.‬‬ ‫לקיים את מה שנצטווינו‪.‬‬ ‫הרע הוא עושר שנכנס לבית שעוד לא נבנה כדי להכיל אותו‪ .‬אותו עושר‪ ,‬בבית שהיה‬ ‫זה הדבר הראשון שהסוכה מלמדת‪ :‬יש קללה שאינה באה מחוסר‪ .‬היא באה משפע‪.‬‬ ‫בנוי ומוכן לקבל אותו‪ ,‬יכול היה להיות ברכה גדולה‪.‬‬ ‫שפע אמיתי‪ ,‬טוב ומבוקש‪ ,‬שמגיע למקום שאינו בנוי לקבל אותו‪.‬‬ ‫המשנה במסכת סוכה מתארת את הרגע הזה במשל‪ :‬עבד בא למזוג כוס לרבו‪ ,‬והרב‬ ‫עד שיגיע אחרון שבישראל‬ ‫שופך לו קיתון על פניו‪.‬‬ ‫הגשם אכן מגיע בסוף‪ ,‬אבל גם אז הוא לא מגיע מיד‪ .‬ההלכה בונה סדר הדרגתי‬ ‫כדאי לשים לב למילים‪ .‬העבד בא עם כוס‪ .‬כוס היא כלי קטן ומדוד‪ ,‬בגודל של‬ ‫ומדויק בדרך שבה אנחנו פונים אליו‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬כלי שאפשר להחזיק ביד אחת ולשתות ממנו‪ .‬קיתון הוא כלי גדול‪ ,‬כד שממלאים‬ ‫בשמיני עצרת‪ ,‬ביום שבו יוצאים מן הסוכה‪ ,‬מתחילים לומר בתפילה "משיב הרוח‬ ‫ממנו כוסות רבות‪ .‬כשהרב שופך קיתון על פני העבד‪ ,‬אין כאן מחסור במים‪ .‬יש בהם‬ ‫ומוריד הגשם"‪ .‬אנחנו מזכירים את הגשם ומשבחים את הגבורה שבו‪ ,‬אבל עדיין לא‬ ‫יותר מדי‪ .‬כל מה שהיה יכול להשקות אותו ימים רבים מגיע עליו בבת אחת‪ ,‬אל‬ ‫מבקשים שירד‪ .‬ההבדל הזה בין הזכרה לבקשה מפורש במשנה‪ .‬רבי אליעזר אומר‬ ‫הפנים‪ ,‬והוא נשאר רטוב ומבויש‪ ,‬ולא שתה דבר‪.‬‬ ‫שם‪" :‬לא אמרתי לשאול‪ ,‬אלא להזכיר‪".‬‬ ‫וכל החג אנחנו עושים בדיוק את מעשה העבד‪ .‬כל בוקר מנסכים מים על המזבח‪,‬‬ ‫זו הבחנה עדינה‪ ,‬ויש בה עומק גדול‪ .‬רוב בני האדם מכירים רק שני מצבים ביחס‬ ‫מעט מים‪ ,‬בכלי קטן‪ .‬אנחנו מגישים כוס ומבקשים‪ :‬תן לנו מים לשנה הבאה‪ ,‬במידה‬ ‫לדבר שהם צריכים‪ .‬או שאני רוצה משהו‪ ,‬ואז אני מבקש אותו‪ .‬או שאני לא רוצה‬ ‫ובזמן‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬ואז אני לא מבקש‪.‬‬ ‫ואם הגשם יורד עכשיו‪ ,‬כשאנחנו יושבים תחת הסכך‪ ,‬התשובה חוזרת אלינו כקיתון‪.‬‬ ‫רבי אליעזר מגלה מצב שלישי‪ :‬אני רוצה אותך בכל ליבי‪ ,‬ודווקא מפני שאני‬ ‫ביקשנו מים וקיבלנו מים‪ ,‬אבל לא בכלי שהגשנו‪ .‬קיבלנו אותם במקום ובזמן שבהם‬ ‫רוצה אותך באמת‪ ,‬אני מבקש ממך לא לבוא עכשיו‪ .‬אני מזכיר אותך‪ ,‬משבח‬ ‫אי אפשר לשתות אותם‪.‬‬ ‫אותך‪ ,‬מודה שאני תלוי בך‪ ,‬ובאותה נשימה אומר‪ :‬עוד לא‪.‬‬ ‫כאן מתגלה חוק שחוזר בחיים שוב ושוב‪ .‬בדרך כלל אנחנו חושבים שהשאלה‬ ‫זו לא פשרה בין שני רצונות‪ .‬שני הצדדים אמיתיים במלואם‪ ,‬באותו רגע ובאותה‬ ‫היחידה היא אם הטוב יגיע‪ .‬אם יגיע‪ ,‬זו ברכה‪ .‬אם לא‪ ,‬זו קללה‪ .‬אבל הסוכה‬ ‫תפילה‪ .‬אני צריך אותך‪ ,‬ואל תבוא עכשיו‪.‬‬ ‫מגלה שיש שאלה נוספת‪ ,‬ואולי חשובה יותר‪ :‬לאן הוא מגיע‪.‬‬ ‫הסתירה הזאת אינה בעייה שצריך לתפור אותה‪ ,‬אלא דרך חיים‪ .‬התורה בונה בתוכה‬ ‫טוב שמגיע למקום שמוכן לקבל אותו נקלט בו‪ ,‬ממלא אותו ומצמיח אותו‪ .‬אותו טוב‬ ‫חג שלם‪ .‬באותם ימים ממש שבהם מנסכים מים על המזבח‪ ,‬ומקיפים בהושענות שכולן‬ ‫עצמו‪ ,‬כשהוא מגיע למקום שעדיין אינו יכול להכיל אותו‪ ,‬לא נקלט‪ .‬הוא גולש‪ .‬ומים‬ ‫תחינה על מים‪ ,‬אנחנו יושבים בסוכה ומקווים שהגשם לא ירד‪ .‬כל החג אנחנו מחזיקים‬ ‫שגולשים מן הכלי לא נשארים בחוץ‪ .‬הם לוקחים איתם את מה שהיה בתוכו‪.‬‬ ‫את שני הדברים יחד‪ ,‬ולא מוותרים על אף אחד מהם‪.‬‬ ‫הקללה איננה שאין מים‪ .‬הקללה היא שהמים מגיעים במידה שהכלי שלנו עוד לא‬ ‫ומתי סוף סוף מבקשים? בארץ ישראל‪ ,‬רק בשבעה במרחשוון‪ ,‬חמישה עשר יום‬ ‫יכול להכיל‪.‬‬ ‫אחרי החג‪ .‬רבן גמליאל מסביר במשנה מדוע מחכים כל כך‪" :‬כדי שיגיע אחרון‬ ‫וזה לא קורה רק בסוכה‪.‬‬ ‫שבישראל לנהר פרת‪".‬‬ ‫הכרתי משפחה כזאת‪.‬‬ ‫נעצור בכדי להתבונן על זה רגע‪ ,‬כי יש כאן משהו מפליא‪.‬‬ ‫הוא היה אברך סטנדרטי‪ ,‬אבל איכותי מאוד‪ .‬וראו את זה על הבית‪ .‬הילדים‪ .‬איכותי‪.‬‬ ‫עם שלם עומד ומחכה‪ .‬השדות יבשים‪ ,‬הבורות ריקים‪ ,‬וכולם יודעים שבלי גשם אין‬ ‫תמיד חיפשו שם רצינות לחיים‪ .‬במשך שנים הם חיו בדוחק‪ .‬לא עוני מבהיל‪ ,‬אלא‬ ‫שנה‪ .‬ובכל זאת לא מבקשים‪ .‬כי אי שם בדרך‪ ,‬ליד נהר פרת‪ ,‬עוד הולך יהודי אחד‬ ‫הדוחק השקט שמכיר כל מי שגר בבית חרדי גדול‪ :‬עוד חודש שצריך לגמור‪ ,‬עוד‬ ‫שעלה לרגל לירושלים ועכשיו חוזר לביתו‪ .‬אם הגשם ירד עכשיו‪ ,‬הוא ייתפס באמצע‬ ‫הלוואה שצריך להחזיר‪ ,‬עוד גמ"ח שצריך לפנות אליו‪ .‬בלילות‪ ,‬כשהילדים כבר ישנו‪,‬‬ ‫הדרך‪ ,‬בלי גג מעל ראשו‪ .‬הגשם שהוא ברכה לכל השדות יהיה בשבילו סבל‪.‬‬ ‫ישבו אבא ואמא מול המספרים‪ ,‬חישבו‪ ,‬מחקו וחישבו שוב‪ .‬כמה פעמים אמרו זה לזה‬ ‫הברכה של עם שלם ממתינה לאדם אחד שעוד לא הגיע הביתה‪.‬‬ ‫"אם רק היה לנו"‪ ,‬וכמה פעמים התפללו על זה‪.‬‬ ‫כאן התורה מוסיפה שכבה חדשה‪ .‬ראינו שהגשם צריך לדעת מתי לרדת‪ .‬עכשיו‬ ‫ואז נפטרה הסבתא‪ .‬היא הייתה אשה זקנה ועשירה‪ ,‬שחיה כל השנים בצניעות‬ ‫מתברר שהוא צריך לדעת גם על מה‪ ,‬ועל מי‪ ,‬הוא יורד‪ .‬אותו גשם שמשקה את השדה‬ ‫גמורה‪ ,‬כך שאיש במשפחה לא ידע עד כמה היא עשירה‪ .‬בצוואה השאירה להם סכום‬ ‫מציף את מי שעדיין בדרך‪ .‬הברכה מחכה לבית‪ :‬היא לא יורדת עד שמי שאמור לקבל‬ ‫שלא העזו אפילו לחלום עליו‪.‬‬ ‫אותה נמצא במקום שבו הוא יכול לקבל אותה‪.‬‬ ‫בהתחלה הכסף מילא רק את מה שהיה חסר‪ .‬החובות נסגרו‪ ,‬הדירה שופצה‪ ,‬והילדים‬ ‫אבל מה קורה כשהגשם כבר ירד‪ ,‬והבית עוד לא נבנה? כשאי אפשר עוד לחכות‪,‬‬ ‫קיבלו נעליים חדשות בלי לחכות לפסח‪ .‬זה היה בדיוק מה שהתפללו עליו‪ ,‬וזה היה‬ ‫כי השפע כבר כאן?‬ ‫טוב‪ .‬ברוך ה' מודים להקב"ה על כל הטוב‪.‬‬ ‫‪ 1‬עמוד | ‪: lemala2626@gmail.com‬להערות ולקבלת המדריך לשולחן שבת — נא לשלוח מייל‬ ‫אם כך‪ ,‬החטא לא היה בעצם הפרי‪ .‬אדם לא לקח דבר רע‪ .‬הוא לקח את פרי העבודה‬ ‫יש בחורה שגדלה בבית מסודר מאוד‪ .‬הכול היה במקומו‪ :‬שולחן ערוך‪ ,‬בגדים‬ ‫לפני שהבשיל‪ ,‬טוב שעדיין לא הגיע זמנו להיות שלו‪.‬‬ ‫מגוהצים‪ ,‬ילדים מחונכים‪ .‬רק דבר אחד לא היה בבית הזה‪ ,‬והוא חום‪ .‬לא היו חיבוקים‪,‬‬ ‫ושימו לב מה הנחש מבטיח‪" :‬ביום אכלכם ממנו‪ ,‬ונפקחו עיניכם‪ ".‬הוא לא מבטיח‬ ‫לא היו מילים טובות‪ ,‬ואיש לא אמר "את הכל בשבילי"‪ .‬היא למדה מגיל צעיר לא‬ ‫שבעוד שנים יבינו‪ ,‬וגם לא בעוד כמה שעות‪ .‬הוא מבטיח שהיום‪ ,‬עכשיו‪ ,‬הם ידעו‪.‬‬ ‫לבקש‪ ,‬ואחר כך למדה גם לא להצטרך‪.‬‬ ‫זה כל הפיתוי‪ .‬הנחש לא פיתה בפרי עצמו‪ .‬הוא פיתה במהירות‪.‬‬ ‫כשהגיעה לשידוכים‪ ,‬מי שהכיר אותה ידע מה חסר לה‪ .‬ובאמת מצאו לה בחור שהוא‬ ‫זכרו את המשפט הזה‪ :‬הנחש לא מוכר לאדם דבר רע‪ .‬הוא מוכר לו קיצור דרך‬ ‫ההיפך הגמור מהבית שבו גדלה‪ :‬חם‪ ,‬רגשי ומרעיף‪ .‬בחור שאומר מילה טובה בכל‬ ‫אל דבר טוב‪ .‬ומה שהוא ניצל היה הקושי האנושי העמוק ביותר‪ :‬לחיות בלי לדעת‪.‬‬ ‫הזדמנות‪ ,‬שזוכר כל פרט קטן‪ ,‬שהלב שלו פתוח לגמרי‪.‬‬ ‫לעבוד‪ ,‬לחרוש ולזרוע‪ ,‬ולא לראות עדיין שום תוצאה‪ .‬לא לדעת אם כל העבודה הזאת‬ ‫כולם אמרו‪ :‬זה בדיוק מה שהיא צריכה‪ .‬א בעשערטע שידוך‪.‬‬ ‫תצמיח משהו‪.‬‬ ‫והם צדקו‪ .‬זה באמת היה בדיוק מה שהיא צריכה‪ .‬רק לא בכמות הזאת‪ ,‬ולא בבת‬ ‫חטא עץ הדעת הוא‪ ,‬אם כן‪ ,‬הרצון לדעת את התוצאה לפני שהיא הבשילה‪.‬‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫אדם עמד ליד הברכה‪ ,‬ולא עמד בה‪ .‬במקום לחכות שתינתן לו‪ ,‬הוא חטף אותה‪.‬‬ ‫דווקא מפני שמעולם לא קיבלה חום‪ ,‬לא היה בה מקום להכיל אותו‪ .‬כל מילה חמה‬ ‫וזה בדיוק מה שהסוכה באה ללמד‪ .‬הסכך עשוי כך שרואים דרכו את הכוכבים‪.‬‬ ‫שלו הרגישה לה כמו דרישה שהיא לא יודעת למלא‪ .‬כל קרבה הרגישה כמו לחץ‪ .‬היא‬ ‫השמים מעל הראש‪ ,‬קרובים וגלויים‪ ,‬ואנחנו יושבים תחתם ולא מושכים אותם אלינו‪.‬‬ ‫התרחקה‪ ,‬והוא‪ ,‬שלא הבין מה קורה‪ ,‬ניסה לתקן בדרך היחידה שהכיר‪ :‬נתן עוד‪ .‬וככל‬ ‫אנחנו לומדים לשבת ליד הטוב בלי לקחת אותו לפני זמנו‪.‬‬ ‫שנתן יותר‪ ,‬היא נסגרה יותר‪.‬‬ ‫סוכות אינו מלמד אותנו איך לקבל ברכה‪ .‬הוא מלמד אותנו איך לעמוד ליד ברכה‬ ‫הוא שפך קיתון‪ .‬והיא‪ ,‬שמעולם לא החזיקה אפילו כוס‪ ,‬לא ידעה איפה לשים את‬ ‫ולא לחטוף אותה‪.‬‬ ‫כל זה‪.‬‬ ‫את החטא הזה אפשר לראות גם בחיים שלנו‪.‬‬ ‫השנים הראשונות היו קשות מאוד‪ ,‬והם נאלצו לעבור דרך ארוכה‪ .‬הוא היה צריך‬ ‫אדם מחליט לעבוד על הכעס שלו‪ .‬באמת וברצינות‪ .‬הוא לומד‪ ,‬מתבונן בעצמו‪ ,‬נוצר‬ ‫ללמוד למזוג בכוס‪ ,‬טיפה אחרי טיפה‪ ,‬ולחכות שהטיפה הקודמת תיקלט לפני שהוא‬ ‫את לשונו‪ .‬שלושה שבועות עוברים בשקט‪ ,‬והוא כבר מרגיש אדם אחר‪ .‬הוא אומר‬ ‫נותן את הבאה‪ .‬היא הייתה צריכה ללמוד‪ ,‬לאט ובכאב‪ ,‬להרחיב את הכלי שלה‪,‬‬ ‫לעצמו‪ ,‬ואולי גם לאשתו‪ :‬השתניתי‪.‬‬ ‫ולהאמין שהשפע הזה לא ייקח ממנה את עצמה‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬ביום שישי אחד‪ ,‬בלחץ של לפני שבת‪ ,‬הכול מתפרץ‪ .‬כמו פעם‪ ,‬ואולי אפילו‬ ‫לא חסרה אהבה בבית הזה‪ .‬היה בו יותר ממה שהיא יכלה לשאת‪ .‬וזו בדיוק הנקודה‪:‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫כשהשפע כבר הגיע לפני שהכלי מוכן‪ ,‬הפתרון אינו לסלק אותו‪ .‬הפתרון הוא לבנות‬ ‫והוא מסיק‪ :‬זה לא עובד‪ .‬אני פשוט כזה‪ .‬ומאותו רגע הוא מפסיק לעבוד‪ ,‬וחוזר‬ ‫את הכלי תוך כדי‪ ,‬בסבלנות‪ ,‬ולמדוד את השפע לפי מה שהכלי מסוגל לקבל באותו‬ ‫להיות מי שהיה‪.‬‬ ‫רגע‪.‬‬ ‫העבודה שלו הייתה אמיתית‪ .‬מה שהרס אותה לא היה הנפילה‪ ,‬אלא הצורך לדעת‪.‬‬ ‫לפעמים הגשם מחכה עד שנגיע הביתה‪.‬‬ ‫הוא אכל את הפרי לפני שבת‪ .‬הוא רצה לדעת כבר עכשיו שהשתנה‪ ,‬ולא היה מוכן‬ ‫ולפעמים הוא כבר יורד‪ ,‬ואין ברירה אלא ללכת הביתה תחתיו‪ ,‬צעד אחרי צעד‪.‬‬ ‫לחיות בתוך השאלה עוד שנה‪ ,‬ועוד שנה‪ .‬ולכן כשנפל‪ ,‬הוא קרא את הנפילה כתשובה‬ ‫הגשם שחיכה למי שיעבוד‬ ‫סופית‪.‬‬ ‫שבת אחת אחרי שיוצאים מן הסוכה‪ ,‬פותחים את התורה מחדש מן ההתחלה‪ ,‬בפרשת‬ ‫שינוי אמיתי צומח כמו עץ‪ .‬יש שנים שבהן אין בו פרי בכלל‪ ,‬ויש שנים שבהן כבר‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫יש בו פרי‪ ,‬אבל עוד אסור לאכול ממנו‪ .‬מי שדורש מהעץ פרי מוגמר בשנה הראשונה‪,‬‬ ‫וכמעט בעמוד הראשון‪ ,‬עוד לפני שהאדם עומד על רגליו‪ ,‬התורה עוצרת כדי לספר‬ ‫יגיע בסוף למסקנה שהעץ לא שווה כלום‪ ,‬ויעקור אותו‪.‬‬ ‫לנו על הגשם‪:‬‬ ‫אדם אחר פותח עסק‪ .‬הוא עובד קשה‪ ,‬יומם ולילה‪ .‬הרעיון טוב‪ ,‬הלקוחות הראשונים‬ ‫"וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ‪ ,‬וכל עשב השדה טרם יצמח‪ ,‬כי לא המטיר‬ ‫מרוצים‪ ,‬ומשהו באמת מתחיל לזוז‪.‬‬ ‫ה' אלהים על הארץ‪ ,‬ואדם אין לעבד את האדמה‪".‬‬ ‫אבל הוא כבר רוצה לראות את זה גדל‪ .‬עוד סניף‪ ,‬עוד עובדים‪ ,‬עוד פרסום‪ .‬הכסף‬ ‫רש"י מגלה כאן פרט מפתיע‪ .‬הצמחים כבר נבראו ביום השלישי‪ ,‬אבל הם לא יצאו‬ ‫לצמיחה הזאת עוד לא קיים‪ ,‬אז הוא לוקח הלוואה‪ .‬וכשההלוואה לא מספיקה‪ ,‬הוא‬ ‫מן האדמה‪ .‬הם עמדו על פתח הקרקע וחיכו‪ ,‬עד היום השישי‪ .‬כלומר‪ ,‬העולם כולו‬ ‫משעבד את הדירה‪.‬‬ ‫היה מוכן‪ .‬הזרעים היו באדמה‪ ,‬השפע עמד מעליה‪ ,‬ובכל זאת הגשם לא ירד‪.‬‬ ‫העסק לא נכשל מפני שהיה עסק רע‪ .‬הוא נכשל מפני שדרשו ממנו לתת פירות לפני‬ ‫למה? התורה עונה במפורש‪" :‬ואדם אין לעבד את האדמה‪".‬‬ ‫שהשורשים שלו העמיקו‪ .‬ובסוף‪ ,‬מה שהלך יחד איתו היה הבית‪.‬‬ ‫הגשם לא חיכה לזמן מסוים‪ .‬הוא חיכה לאדם‪ .‬הוא חיכה למי שיעבוד‪.‬‬ ‫"ויגרש את האדם‪".‬‬ ‫כדי להבין למה‪ ,‬צריך לחשוב מה קורה לגשם שיורד על אדמה שאיש לא עבד‪.‬‬ ‫וכאן שני הסיפורים של המאמר נפגשים‪.‬‬ ‫אדמה שלא נחרשה היא קשה וסגורה‪ .‬המים לא חודרים לתוכה‪ ,‬אלא זורמים על פניה‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬הברכה ניתנת לפני זמנה‪ ,‬והאדם נאלץ לצאת מביתו‪.‬‬ ‫הם שוטפים את העפר‪ ,‬עושים בוץ ומצמיחים קוצים‪ .‬אותם מים בדיוק‪ ,‬שבשדה מעובד‬ ‫בגן עדן‪ ,‬הברכה נלקחת לפני זמנה‪ ,‬והאדם מגורש מביתו‪.‬‬ ‫נספגים‪ ,‬מגיעים לשורשים והופכים ללחם‪ ,‬בשדה עזוב הופכים לסחף שלוקח איתו את‬ ‫פעם הטוב מקדים לבוא אל האדם‪ ,‬ופעם האדם מקדים לבוא אל הטוב‪ .‬אבל התוצאה‬ ‫השכבה הטובה של האדמה‪.‬‬ ‫זהה‪ ,‬כי זה אותו חוק משני הצדדים‪ :‬טוב שבא שלא בזמנו מוציא את האדם מן הבית‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הכלי של הגשם הוא העבודה‪ .‬החריש הוא מה שפותח את האדמה כך שתוכל‬ ‫העבודה היא שלנו‪ .‬אנחנו אחראים לחרוש‪ ,‬לזרוע ולבנות את הכלי‪ .‬אבל הזמן איננו‬ ‫לקלוט‪ .‬בלי עבודה אין כלי‪ ,‬ובלי כלי הגשם אינו ברכה‪.‬‬ ‫שלנו‪ .‬ולכן ההמתנה איננה הפסקה בעבודה‪ .‬היא חלק ממנה‪ ,‬ואולי החלק הקשה‬ ‫וזה סוד הפסוק "ואדם אין לעבד את האדמה"‪ .‬לא רק האדמה צריכה עיבוד‪ .‬גם‬ ‫מכולם‪.‬‬ ‫החיים צריכים‪ .‬אדם שלא עבד על עצמו‪ ,‬שלא חרש בתוכו‪ ,‬שלא פירק את הגושים‬ ‫ותן טל ומטר לברכה‬ ‫הקשים שבנפשו ולא הכין תלם שבו משהו חדש יוכל להיקלט‪ ,‬אין לו כלים‪ .‬וכשהשפע‬ ‫נחזור לרגע לסוכה‪ ,‬אל הטיפה הראשונה‪.‬‬ ‫יורד עליו‪ ,‬הוא לא נקלט‪ .‬הוא זורם על פני השטח‪ ,‬ולוקח איתו את מה שהיה שם‬ ‫עכשיו אפשר להבין מה כולם מרגישים כשהם מרימים את הראש‪ .‬זו לא רק אכזבה‬ ‫קודם‪.‬‬ ‫על ערב שנהרס‪ .‬בכל שנה אנחנו חוזרים לשבת תחת השמים‪ ,‬בבית שביר‪ ,‬קרובים‬ ‫זה מה שקרה לבית שקיבל את הירושה‪ ,‬וזה מה שקרה לבחורה שקיבלה את האהבה‪.‬‬ ‫לשמים כמו שהיה אדם בגן עדן‪ .‬וכשהטוב מגיע מוקדם מדי‪ ,‬אנחנו קמים ויוצאים מן‬ ‫בשני המקרים הגשם היה טוב‪ ,‬אבל השדה עוד לא היה חרוש‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬בדיוק כמו אז‪ .‬הטיפה הראשונה מעוררת בנו זיכרון ישן מאוד‪ :‬זיכרון של אדם‬ ‫גשם שיורד כשאין אדם שיעבד את האדמה אינו ברכה‪ .‬הוא קללה‪.‬‬ ‫שפגש טוב לפני זמנו‪ ,‬ונאלץ לצאת מביתו‪.‬‬ ‫ורש"י ממשיך ומסביר את הסדר עד סופו‪" :‬ואין מכיר בטובתם של גשמים‪.‬‬ ‫והתשובה של התורה איננה לבקש פחות‪ .‬כל החג אנחנו מבקשים מים‪ ,‬כי בלעדיהם‬ ‫וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם‪ ,‬התפלל עליהם וירדו‪".‬‬ ‫אין חיים‪ .‬התשובה היא ללמוד לבקש בסדר הנכון‪ .‬קודם לעבוד ולבנות את הכלי‪ .‬אחר‬ ‫יש כאן שלושה שלבים‪ .‬קודם אדם בא לעבוד‪ .‬אחר כך הוא ידע‪ ,‬כלומר הכיר בכך‬ ‫כך להכיר בטובה ובערכה‪ .‬אחר כך להמתין‪ ,‬עד שהבית יהיה מוכן ועד שהאחרון‬ ‫שהגשם הוא צורך ולא דבר מובן מאליו‪ .‬אחר כך התפלל‪ .‬ורק אחרי כל אלה הגשם‬ ‫שבדרך יגיע אליו‪ .‬ורק אז לשאול‪.‬‬ ‫ירד‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬פרשת נח נקראת ממש ביום שלפני שמתחילים לשאול גשם‪ .‬בשבת נקרא‬ ‫וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בכל שנה מחדש‪ .‬בשמיני עצרת אנחנו מזכירים את‬ ‫על מים שאין להם מידה‪ ,‬על עולם שלם שנשטף בשפע שלא היה לו כלי‪ .‬ובמוצאי‬ ‫הגשם ומכירים בגבורתו‪ .‬בשבעה במרחשוון אנחנו שואלים אותו‪ .‬ורק אחר כך הוא‬ ‫אותה שבת‪ ,‬שעות ספורות אחריה‪ ,‬נעמוד ונבקש‪" :‬ותן טל ומטר לברכה‪".‬‬ ‫יורד‪ .‬בכל שנה‪ ,‬בתקופה שבין הסוכה לחשוון‪ ,‬אנחנו חוזרים בעצם אל היום השישי‬ ‫אנחנו לא מבקשים סתם גשם‪ .‬אנחנו מבקשים גשם לברכה‪ .‬ההבדל בין המבול לבין‬ ‫של הבריאה‪ ,‬ועוברים מחדש את הסדר שבו ירד הגשם הראשון לעולם‪.‬‬ ‫הגשם שאנחנו מבקשים אינו במים עצמם‪ ,‬כי אלה אותם מים‪ .‬ההבדל הוא אם הם‬ ‫הדבר הראשון שהתורה מספרת על הגשם הוא שהוא חיכה למי שיעבוד‪.‬‬ ‫מגיעים במידה ובזמן שבהם אפשר לקבל אותם‪.‬‬ ‫שעות ספורות לפני שבת‬ ‫כי שפע אינו נמדד בכמותו‪ .‬הוא נמדד בשאלה אם יש לך בית שיכול להכיל אותו‪,‬‬ ‫אבל אותה פרשה עצמה מספרת גם על מי שלא ידע לחכות‪.‬‬ ‫ואם כבר הגעת אליו‪.‬‬ ‫והפעם‪ ,‬האדם כבר עובד‪" .‬ויניחהו בגן עדן‪ ,‬לעבדה ולשמרה‪ ".‬מה שהיה חסר‬ ‫שאלה לסיום‪:‬‬ ‫בעולם לפני כן‪ ,‬עכשיו קיים‪ .‬יש מי שחורש ויש מי ששומר‪ .‬הכלי מוכן‪.‬‬ ‫כשחוני המעגל התפלל והקדים את זמנם של ירידת הגשמים‪ ,‬מה משמעות השינה‬ ‫חסר רק דבר אחד‪ ,‬והוא הזמן‪.‬‬ ‫שישן אחריה שבעים שנה?‬ ‫עץ הדעת‪ .‬התורה לא אומרת שהפרי שלו היה רע‪ .‬להפך‪ ,‬היא מתארת אותו כ"טוב‬ ‫למאכל‪ ,‬ותאוה לעינים"‪ .‬בספרי הקבלה והחסידות מובא עפ"י חז"ל‪ ,‬שאילו המתין‬ ‫אדם עד כניסת השבת‪ ,‬שעות ספורות בלבד‪ ,‬הפרי היה מותר לו‪ .‬ויש שפירשו שהפרי‬ ‫היה ערלה‪ :‬עץ שעוד לא הגיע זמנו‪ ,‬כמו כל עץ שנוטעים‪ ,‬שגם אחרי כל העבודה‬ ‫שהשקיעו בו אסור לאכול מפירותיו שלוש שנים‪.‬‬ ‫‪ 2‬עמוד | ‪: lemala2626@gmail.com‬להערות ולקבלת המדריך לשולחן שבת — נא לשלוח מייל‬