אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

¯·Ç¯´´Áƽȸ±
ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á
גליון תת"ע חג הסכות ,הושענא רבא ,שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה תשפ"ז
עלון מורחב זה נתרם ע"י נדיבי עם החפצים בעילום שמם
יה"ר שזכות הרבים יעמוד לכל המסייעים בהוצאת גיליון זה שהשפעת ושמחת החגים ימשך על ידיהם ועל
זרעם כל הימים .ויזכו לשמחה נחת ובריאות .ולפתקא טבא .ולשפע ישועות מקיפות ברוחניות ובגשמיות אכי"ר
להיות שמח ז' ימים בלי הפסק .וזכורני מלפני הרבה שנים כשז־
כיתי להתפלל במנין ותיקין של הג"ר שרי' דבליצקי זצ"ל ובחודש סוכות
אדר עורר שבקרוב יגיע חג הפסח ואנו מצווין בו ושמחת בחגך והיית "אך" שמח
להיות שמח כל הזמן ,וצריכים עכשיו כבר להכין עצמינו שנוכל
כבר העירו המפרשים על הא דכתיב ושמחת בחגך והיית אך
לקיים מצוה זו כתיקונה) .א"ה עי' בהקדמה לביאור הגר"א על
שמח ,דלשון אך הוא לשון מיעוט ,והרי החיוב הוא להרבות בש־
ספרא דצניעותא ,שכ' הגר"ח מוולאזין בד"ה וגדולה מזו כו' על
מחה ,להיות בשמחה כל היום ממש בלי הפסק לרגע .ובדרך
הגר"א ,כי זה דרכו בקודש מעולם ,הפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו
מליצה אומרים דמה שאנו שרים אך אך שמח ,הוי כאין מיעוט
אשר הי' שש ושמח ביו"ט כמצוות עלינו בתורתו ית"ש ,אשר הי'
אחר מיעוט אלא לרבות .וי"א בענין עיקר הקושיא דמה שבדרך
להפליא עכ"ד(] .תשע"ט[
כלל מביא אדם שלא להיות בשמחה הוא משום שמרגיש שחסר
א"ה בענין עיקר הקושיא מ"ט כתיב לשון "אך שמח" ,מצאתי
לו משהו .והרגשה זו של חסרון נובעת מזה שאדם מעריך ומח־
בס"ד בילקוט )אמור רמז תרכ"ו( שג"כ עמד על זה וז"ל ,והיית אך
שיב את עצמו וחושב שמגיע לו הכל ,אכן מי שמכיר ערכו ומכיר
שמח .מהו אך שמח את מוצא אף על פי שאדם שמח בעולם הזה
שהכל הוא חסדים מהשי"ת וכל מה שעושה השי"ת הוא לטובתו
אין שמחתו שמחה שלמה .היאך ,נולדו לו בנים הוא מיצר עליהן
אינו מרגיש עצמו כחסר כלום ,וכמו שמברכים בכל בוקר שעשה
לומר שמא אינן של קיימא .אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא
לי כל צרכי ,ואדם כזה שפיר יכול לשמוח .ולכן אומר לן הכ־
מבלע את המות לנצח ,אותה השמחה תהיה שלמה שנאמר אז
תוב "והיית אך" אם אתה מרגיש כ"אך" היינו שאתה נכנע ומרגיש
ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה עכ"ל.
שאינך כלום ,אז "שמח" תרגיש הרגשי שמחה.
עוד ראיתי שרבי' בחיי בכד הקמח בערך השמחה ג"כ עמד על
עוד י"א בענין קושיא זו דכתיב )בראשית ז ,כג( וישאר "אך נח",
זה וז"ל ,ויתכן לומר כי לזה כונה התורה במה שכתוב בחג הסוכות
ורש"י הביא שם מש"כ במדרש אגדה דהיה גונח וכוהה דם מטורח
והיית אך שמח בלשון מיעוט ,כי מפני ששמח כבר בחג השבו־
הבהמות והחיות .ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ,ועליו
עות שהוא זמן הקציר ,ובחג הסוכות תגדל שמחתו יותר ויותר
נאמר )משלי יא לא( הן צדיק בארץ ישולם עכ"ל .וי"ל לפ"ז דהכ־
שהוא זמן האסיף לאסוף תבואתו ושמנו ויינו ושאר פירותיו ,על
וונה הוא "והיית אך" אפי' אם אתה מוכה וחולה מ"מ תהי' שמח.
כן יאמר כי בזמן ששמחתו גדולה יותר שימעיט אותה ויחזירנה
והאופן איך לשמוח אפי' במקום צער וחולה הוא בידיעה והכרה
לדרך המיצוע ,זהו והיית אך שמח כו' עכ"ל] .תשע"ט[
)המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א( ברורה שהכל הוא מהשי"ת והכל הוא לטובתו ואין מקום לעצב.
ובכתבי ח"ח כתוב דבאמת יש לשאול איך מתפללין להצילנו
מצרה והרי מאמינים אנו דכל דעביד רחמנא לטב עביד והצרה
בביאור גודל השמחה של ניסוך המים ]מהגראי"ל הוא הדבר הכי טוב בעבורנו ,וכ' הח"ח דאעפ"כ מותר להתפלל
זצ"ל[ עכ"ד ,ולא הסביר לן טעם הדבר .ואמנם כבר עמדו הראשונים
הנה מבואר דשיא השמחה של חג הסוכות הי' בשמחת בית וגדולי האחרונים על קושיא זו .וחד מהתירוצים הוא דכשיש תי־
השואבה ,ואמנם במהרי"ל כתב דמשו"ה נקרא זמן שמחתינו, נוק שאינו רוצה לאכול א"א להסביר לו שהוא לטובתו לאכול
וצ"ב גודל השמחה שעשו בניסוך המים ,דבניסוך היין שלכאורה ולכן סוטרים לו על לחיו והוא פותח פיו ואוכל .וכשנתגדל קצת
חשוב טפי לא עשו כלום. אפשר להסביר לו דהוא לטובתו לאכול ושוב יהא לו אותה טובה
ואעתיק מש"כ באילת השחר בזה :והנה אין אנו יודעים את בלי הקושי והצער .ולכן י"ל דודאי הצרה הוא לטובתינו אבל הוא
טעמי התורה ,אבל יתכן עכ"פ לפרש גם בדרך זה ,דהנה אויר זה רק משום המצב שאנו נמצאים בו ,אבל ע"י תורה ותפילה ומצוות
הדבר הנצרך ביותר בעולם ,דא"א לחיות בלעדי אויר ,אז יש אויר אפשר לשנות מצבינו ולהגיע למצב שנקבל הטובה בלי הקושי.
בכל העולם ,ולאחר האויר מים זה הדבר הנצרך ביותר ,דאדם לא והנה ידוע שהגר"א אמר דהמצוה הכי קשה בתורה הוא מצוה זו
1
בגמרא סוכה )כח ,ב( מקשה הש"ס סתירה ,מהא דאמר רבא יכול לחיות בלי מים ,וכן בע"ח וצמחים כל אלו אינם יכולים לה־
דמקרא ומשנה מחויב ללמוד בסוכה ואילו שמעתתא א"צ ללמוד תקיים בלי מים ,וזה הדרגה השני' לאחר אויר.
בסוכה ,להא דתני בברייתא דגם שינון הוא בסוכה ,ומשני בגמרא והנה בדרך כלל עבודת ה' אינו בדברים כ"כ פשוטים ,וגם בסו־
לא קשיא הא למגרס והא לעיוני ,ורש"י פירש דלמיגרס גמרא כות היו מקריבים פרים אלים כבשים שהם קרבנות גדולים מאד,
הברורה לו –צריך סוכה ,אך לעיוני – חוץ לסוכה ,דלימוד בעיון וכן ניסוך היין ,אבל מים זה דבר פשוט ואינו עולה ביוקר ,ואעפ"כ
בעי צילותא וישוב הדעת ,עי"ש ,והוא על דרך מצטער פטור מן עשו כזה ענין בניסוך המים ,דאדרבה באו ללמדנו שאין צריך
הסוכה ,וכעי"ז ברמב"ם )פ"ו מסוכה ה"ט(. דוקא דבר חשוב ,דבר שעולה ביוקר ,אלא גם במים שזה דבר
ובריטב"א הביא פירוש להיפך דלמיגרס לא צריך סוכה משום פשוט אפשר לעבוד את ה' ,וגם לא היו מנסכים הרבה מים אלא
דהוי לימוד עראי ושרי חוץ לסוכה כמו אכילת עראי ,אבל לימוד ג' לוגין ,לכן היתה שמחה שא"א לתאר ,דהדבר הזה מלמד דבדב־
בעיון צריך סוכה כיון דמקרי קבע וחייב סוכה כמו אכילת קבע. רים הכי פשוטים אפשר לעבוד את ה' ,ונלמד לנצל את כל הכחות
ומבואר לפי פי' זה בריטב"א דרק לימוד בעיון מקרי קבע ,ולפ"ז שיש בבריאה שזה שייך לו לעבוד בהם את ה' ,ואדם ילמד מזה
כששואלין לאדם בשעת הדין "קבעת עתים לתורה" נכלל בזה עד כמה לנצל את כל חייו ,כל דבר שיש לו לנצל לעבוד את ה',
אם למד בעיון ובהבנה דבזה שייך לשון קביעות. וזה השמחה הגדולה ביותר כו' עכ"ל.
אמנם מצאתי ב"בעל העקידה" בפרשת אמור )שער ס"ז, )הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל(
קכב-א( דבר נפלא עד מאד ומצוה לפרסם ,שכתב זה לשונו..." :
אמנם לימוד של עיון הותר ]חוץ לסוכה[ לפי שהלמוד אשר על לימוד בעיון אין צריך סוכה
זה התואר הוא עצמו גופה של סוכה וטעמה כמו שאמרנו עי"ש
עכ"ל )וכ"כ באגור תתקפ"א( ,וממילא א"ש שע"י השירעם לא ריתחא דאורייתא
נסרח התבשיל ונשאר חייב בסוכה .אמנם הנו"כ הרבו לתמוה
על דבריו ,והעירו הגר"א ומאירי לדברי הירושלמי שכ' בפי־ בהא דישב הגרי"ז בסוכתו עם שירעם גם
רוש דלא תסרח ממש אלא כדי שתסרח ,ע"ש ,וצ"ע. כשירד גשם
שוב שאלתי זה להגרמ"ד הלוי שליט"א ]חוה"מ סוכות
שאל הג"ר מאיר ברלין זצוק"ל את הגרמ" דשמע שהגרי"ז
תש"ע[ ,ואמר לי דהי' באופן שלא ירדו כ"כ שמתקלקל התב־
כשהי' בבריסק ,ישב בסוכה אפי' כשירדו גשמים ,האם הוא
שיל שבפניו אלא דעשה כן להגין על האוכל שאינה טוב כ"כ
נכון .והשיב לו הגרמ"ה דהוא אינו זוכר את זה אבל גם הוא
גם בגשמים מועטים] .א"ה י"א כעי"ז ,דלעולם לא הי' הגרי"ז
שמע כן ,ושאל לאחותו ]הרבנית פיינשטיין שתליט"א )ע"ה([
ברור אם הגיע השיעור של גשמים שהוא פטור מסוכה ויש
ואמרה לי' דאמנם כן הוא ,וישב עם שירעם )מטריה( ,אבל
לו לצאת מן הסוכה .ולכן נשאר בסוכה על צד הספק שהוא
השירע"ם הי' מסוכך על גבי האוכל ולא על גביו עכ"ד ,וזהו
עדיין מחוייב ,ומה שישב תחת מטרי' לא הי' משום איזה
דלא כמו שהובא באיזה ירחונים שהגרי"ז הי' יושב בסוכתו
סברא בדין אלא רק משום מציאות הדברים שרצה להגין על
בשעת ירידת גשמים עם שירעם על גביו.
עצמו] [.תשס"ט[
א"ה נתקשתי בזה טובא ,דבהדיא אי' בשו"ע תרל"ט – ה'
א"ה ויש שרצו לפרש בטעמו של הגרי"ז דס"ל דהמטרי' לא
ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית ,מאימתי מותר לפנות,
נחשב כאהל מפסיק ,ולכן ס"ל דכיון דע"י מטרי' לא נתקלקל
משירדו לתוך הסוכה טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסל
המאכלים ,שפיר קיים מצות סוכה .אמנם עי' בשו"ת שבות
אפילו תבשיל של פול .וברמ"א שם ואפילו אין תבשיל לפניו.
יעקב ח"ג סי' מ"ה ]הועתק בשערי תשובה סי' תרל"ט ס"ק
ומי שאינו בקי בזה השיעור ,ישער אם ירדו כ"כ גשמים לבית
י"ג[ שבלשון השאלה הזכיר ש"יש שרצו לדחוק עצמם לאכול
אם היה יוצא ,יצא מסוכתו ג"כ עכ"ל ,וכיון דפטור אפי' באין
בסוכה אף שירדו טיפין הרבה מ"מ רצו לעשות כובע ישועה
תבשיל לפניו ,מאיזה סיבה ישב בסוכה בצורה זו ומה הועיל
בראשם להציל עצמם מן הגשמים" ,ובתשובה לא הזכיר נקו־
לו זה שהי' לו שירעם ע"ג האוכל .ואולי י"ל דהי' מסתפק
דה זו להדיא ,רק כתד על זה דבודאי לא שפיר עבדי ,דנקרא
אם ירד כשיעור של משתסרח המקפה ,אלא דקשה לומר
הדיוט ומאחר ששפך קיתון על פניו "אם יחזור למזוג בע"כ
כן ,דאם לא ירד כ"כ גשם שלא הי' בטוח בזה אמאי הוצרך
בודאי יכעיס עליו יותר כיון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי
לשים שירעם על גבי האוכל ,וגם דהי' משמע דכן הי' מנהגו
נקרא חסיד שוטה והדיוט ע"ש" ,אלא שיתכן דכובע ישועה
של הגרי"ז בכל אופן )היינו אפי' כשודאי היה השיעור דמש־
שלהם לא מועיל לסלק המצטער לגמרי והוא חלוק ממטרי'.
תסרח( .ואולי י"ל שמנהגו הי' עפי"ד הטור שם וז"ל היה אוכל
והגרש"מ נקט עפי"ד הגר"א דגם מטרי' לא יועיל ,דכבר
וירדו גשמים אם ירדו כ"כ שמתקלקל התבשיל שבפניו יכול
יסד הגר"א דבשעת ירידת הגשמים אין שם סוכה עלה ,וכוונ־
לצאת ,ובספר המצות כתב משירדו טיפות לתוך הסוכה שאם
תו הוא דמכיון דשייך בי' פטור דמצטער לכל אדם א"כ הסו־
ירדו תוך המקפה יתקלקל ,ואפי' אין לו תבשיל שיתקלקל
כה אינה מקום שראוי לדירה ולקיים בי' מצות ישיבת סוכה,
יכול לצאת ר"ל כיון שירדו שיעור כדי שיתקלקל ואפי' אין
ולכן אין שם סוכה עלה ,וא"כ לא יועיל מה שיעשה פטנט
לו תבשיל שיתקלקל יכול לצאת ,ואין משמע כן מדלא אמר
שלא יצטער ,דסו"ס מצד עצם הסוכה הישיבה בה הוא בצער.
כדי שתסרח המקפה אלא משתסרח משמע שתסרח ממש
)הערות והארות(
2
בכל דבריו הנפלאים ,וזה ביאור חדש בדברי הגמ' שלימוד בעיון
שאלות ותשובות אינו צריך כלל סוכה ,ואין זה פטור מן החיוב כדין מצטער וכיו"ב,
)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל( אלא היא עצמה סוכה היא.
ונראה הביאור בזה לאור האמור למעלה כי מי שעמל בתו־
שאלה: רה ]בפרט מתוך ייסורים[ יש לו את ההנהגה והשמירה של ענני
הכבוד ,וכמפורש בשני התרגומים תרגום יונתן ותרגום ירושל־
הטעם למצות סוכה זה זכר לענני כבוד א"כ מדוע
נצטוו ישראל לקיים מצוה זו דוקא שבעה ימים הרי עם מי )דברים לג ,ג( וברש"י שיר השירים )א ,ד( .ולפ"ז נראה דהנה
ישראל ישבו יותר משבעה ימים ,ועד כמה שעושים המבי"ט )בית אלקים שער היסודות פרק לז( צידד שבארבעים
זאת רק זכר לאותם ענני כבוד מספיק יום אחד ומה שנה שהיו ישראל במדבר לא היו יושבים בסוכה עי"ש ,והטעם כי
הענין בשבעה ימים היה להם ענני כבוד ,ולא היו צריכים 'זכר' לענני הכבוד ,וא"כ הוא
הדין כשאדם לומד תורה בעמל ובעיון וכל כולו מתדבק בתורה,
תשובה:
שיש לו את ההנהגה של ענני הכבוד ותו לא צריך סוכה שהרי כבר
שבוע כולל כל השבועות. מוקף הוא בענני כבוד.
ושאלני אחד דא"כ כאשר אחד עמל בתורה בעיון שלא צריך
)שו"ת הגרח"ק(
סוכה ,שיהיה באותה שעה רשאי לאכול חוץ לסוכה ,שהרי יש לו
ענני כבוד ולא צריך סוכה .וכעי"ז שאלוני מבני החבורה אף לרש"י
לחמת גוג ומגוג תהיה ביום הושענא רבה במשך שלש שעות ,וזהו שלימוד בעיון בעי יישוב הדעת ופטור מסוכה ע"ד מצטער ,דא"כ
שאומרים בסדר ההושענות )בהושענא א-ל למושעות( הושע נא יהא רשאי אז לאכול חוץ לסוכה ,דאם נצריכו לילך לסוכה הוא
שלש שעות ,דמי שישאר בסוכה ינצל מהמלחמה ,כדכתיב )תה־ מצטער בלימודו ,ומצטער פטור מן הסוכה .אבל פשוט שאי"ז
לים כז ,ה( כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו', שאלה כלל ,שהרי יסוד הענין שהעמל בתורה יש לו את ההנה־
והיינו שהיקף הסוכה בכחו להציל מיום רעה שהוא מלחמת גוג גה של ענני הכבוד ,משום שהוא ממית עצמו באהלה של תורה,
ומגוג ,וכמו שדרשו חז"ל )ילקוט שמעוני ,אמור רמז תרנג( דיום וכמו שציין בעל העקידה לדבריו לעיל מינה עיי"ש ,עיין בעקידה
רעה קאי על לעתיד לבא שעתידין אומות העולם להכנס על ארץ שכתב כמו שאמרנו ,וכוונתו למה שכתב לעיל מיניה דענין הסו־
ישראל ולעשות מלחמה עמהם. כה לחסות בצילו של הקב"ה ,ע"י שפירק מעליו כל עניני העוה"ז
ועצם הדבר כבר הביא הטור )סי' ת"צ( שבחג הסוכות תהא וממית עצמו באהלה של תורה ,ולכן כשלומד תורה הרי כבר יש
מלחמת גוג ומגוג ,ולכן בשבת חול המועד הסוכות מפטירין לו סוכה ,ונראה הביאור כנ"ל דהוי כהנהגת ענני הכבוד .ובשעה
מענין מלחמת גוג ומגוג עי"ש ,אלא שהגר"א הוסיף שיהא זה שאוכל אינו "ממית עצמו" באהלה של תורה ,ופשוט.
ביום הושענא רבה במשך ג' שעות ,ומי שיהא בתוך הסוכה ינצל והנה כבר הבאנו דברי הגר"א זי"ע שמלחמת גוג ומגוג תהיה
ממלחמה זו. בסוכות ביום הושענא רבה במשך שלש שעות ,ומי שיהא בסוכה
ונראה דכח זה נובע מענני כבוד ,שהיו מגינים ומצילים מחיצים ינצל ממלחמת גוג ומגוג כדכתיב )תהלים כז ,ה( כי יצפנני בסוכה
ובליסטראות שהיו המצרים זורקים על ישראל ,וכיון שהסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו' ,ונתבאר הטעם שכאשר אדם
זכר לענני הכבוד ,לכן גם לסוכה יש כח זה .והיה רבינו מצטט יושב בסוכה יש לו ההיקף השמירה של ענני הכבוד .ועתה אף
בזה בשם דודו הג"ר בנימין ביינוש זצ"ל שאמר שהרי הסוכה נצרף דברי בעל העקידה והתרגומים דמי ששקוע בלימוד התורה
אינה צריכה מחיצות שלמות ואטומות ,אלא היא נכשרת בצורת בעיון כמוהו כהיקף ענני כבוד ,נמצא דגם מי שילמד תורה באותה
הפתח ,ובדופן שלישית טפח ,וכן יש בסוכה לבוד ,וגוד אסיק, שעה ינצל ממלחמת גוג ומגוג ,שהוא ג"כ זוכה להיקף ושמירה של
וגוד אחית ,ופי תקרה וכו' ,וא"כ איך הסוכה תגן בשעת המלחמה, ענני הכבוד ,וכל זה דוקא בלימוד בעיון שהיא גופא סוכה היא,
ובפרט בזמנינו שיש נשק כימי ,ונשק אטומי וכו' ,אלא אמר רבי אבל לימוד בבקיאות אין זה בחינה של סוכה וענני הכבוד.
בייניש שמזה מוכח שצורת הפתח ולבוד וכו' נחשב כסתום ממש, )משולחן רא"ב זצוק"ל(
ומציאות המחיצה הסתומה בכח דין ההלכה ,אינו פחות סתום
מהנראה לעיני בשר ,ושום דבר שבעולם לא יכול לחדור לסוכה הנהגת ענני הכבוד לדורות
)וכלשון רבינו :פארמאכט אין גאנצן ,כמו "חדר אטום"(. הנה חג הסוכות נקבע כזכר לענני הכבוד ,כמו שאמרה תורה
ויש להוסיף בזה ,דהסוכה לא רק שהיא זכר לענני הכבוד ,אלא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי
הסוכה עצמה מהווה את המציאות של ענני הכבוד ,דהנה אנו אותם מארץ מצרים וגו' ,וכמבואר בחז"ל )סוכה יא ,ב ,ובתו"כ
מוצאים שענני הכבוד לא היו רק לפי צורך שעה במדבר ,אלא אמור כג ,מז( דקאי על ענני הכבוד.
יש לנו את מעלתם לדורות ,וכמו שמצאנו בפרשת וזאת הברכה והב"ח ריש הלכות סוכה )סימן תרכה( הקשה מה נשתנה נס
בפסוק )דברים לג ,ג( אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תכו ענני הכבוד שהתורה קבעה חג הסוכות זכר לנס זה יותר משאר
לרגליך ישא מדברותיך ,ובתרגום יונתן )שם( וכד אינון נטרין מצ־ הנסים והחסדים שנעשו לאבותינו במדבר ,והלא כמה מעלות טו־
וותא דאורייתא ,מדברין לרגל ענני יקרך נייחין ושריין כמין פיסא בות למקום עלינו כגון בארה של מרים וירידת המן ועוד ,ועי"ש
דבר עכ"ל ,והפירוש שכאשר שומרים תורה ומצוות יש להם את שתירץ שזה היה הנס הראשון במדבר מיד בצאתם ממצרים.
ההנהגה והשמירה של ענני הכבוד. וכבר עמד בזה גם האלשיך )ויקרא כג ,לג-ד(.
ובתרגום ירושלמי )שם( כתב שפסוק זה הולך על חביבות עם והנראה בזה ,דהנה הגר"ח מוואלז'ין מסר בשם הגר"א זי"ע שמ־
3
דסד"א דקיומו תלוי בחיובו ,וכשאין חיוב אין קיום ,קמ"ל. ריתחא דאורייתא
]והנה אם נבאר בכונת דין זה שהוא משום ביטול מצוה
ועל כן יש להחמיר ,העיר חכ"א שיחי' דלכאורה כל זה הוא כמה דינים בדיני סיכוך וישיבת סוכה
רק במי שיש לו סוכה דבכה"ג איכא למימר שלא ישתה
חוץ לסוכה אפילו מים ,אבל במי שאין לו סוכה לכוארה לא א( איתא בשו"ע סי' תרל"א סע' ג' דרך הסיכוך להיות קל
שיך לומר הכי ואין בו ביטול מצוה ובכה"ג אין ענין להדר כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים ,היתה מעובה כמין בית
בזה .ואמר לו רבנו זצוק"ל דמדברי הרמב"ם לא משמע אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה .מרן זיע"א היה
כדבריו אלא משמע דהחומרא היא שלא לשתות כלל חוץ מניח הרבה סכך ,והיה נכנס לסוכה הרבה פעמים ומעורר
לסוכה והיינו בכל גווני[. שכאן צריכים להוסיף עוד סכך או שכאן יש חור ויש לשים
והנה רש"י בריש פרק הישן כתב 'ועיקר ישיבת הסוכה סכך ,והיה מסתכל בפינה אחת של הסוכה לראות אם רואה
אכילה שתיה ושינה' ,וצ"ע שהרי אין חיבו שתייה בסוכה. משם כוכבים.
ואולי כונתו לשתיית יין דהוי קביעות יותר מסתם שתייה כשנכנסו אליו כמה מאנשי ירושלים והעירו על הנהגתו
ולהכי בעי סוכה. שהרי צריכים לראות את הכוכבים ,והשיב שבפינה אפשר
במשנה ברורה תרל"ט ס"ק י"ג ובשעה"צ שם נקט דש־ לראות כוכבים ,ואח"כ מצאתי שכך הוא להדיא במהרי"ל
תייה תוך הסעודה חשיב קבע וצריכה להיות בסוכה ]והובא בדרכ"מ[.
]יעויי"ש לענין איזה משקין[ ,אבל מרן הגר"ח זיע"א חלק ופ"א החרקוב'ער רב שאל את מרן זיע"א על כך ,והשיב
על דבריו ואחז שגם תוך הסעודה אפשר לשתות חוץ לסו־ מרן דחמתה מרובה מצילתה יש לדון בכל מקום בסוכה
כה ,וכך הורה לאחרים. בפנ"ע עכ"ד .אולם הדברים צריכים ביאור שהרי במקום
ד( איתא בתוספתא מעשה רב דכשהגר"א היה בבית חמה תמיד יש חמה ובמקום צל הוא צל וא"כ במקום חמה
האסורים בסוכות התאמץ בכל כוחו ורץ ממקום למקום לעולם נימא דהוי חמתה מרובה ,והאיך אפשר לומר דדינינן
והחזיק בריסי עיניו ועשה כל התחבולות כדי שלא לישן כל מקום בפנ"ע.
חוץ לסוכה אפילו שינת עראי עד שהושיבוהו בסוכה ע"כ. ב( לענין הנידון אם צריכים שולחן בסוכה ]עיין בשו"ע
והכונה בזה היא דאע"ג דמצטער פטור מן הסוכה הוא היה סי' תר"מ דבעינן סוכה הראויה לכל מילי ,ויעויי"ש במ"ב
רץ ממקום למקום גופא כדי שלא יהיה בכלל דין מצטער ס"ק כ"ז בזה[ ,בחו"ל לא ישנו בסוכה ולכן לא ראו ודקדקו
שפטור. אם הקפידו בזה או לא .אבל כאן בא"י לפני שאחי התחתנו
ה( בגמ' סוכה דף כ"ח ב' כל שבעת הימים אדם עושה לא היה מקום בסוכה לכל המיטות וגם לשולחן ,ולכן היו
סוכתו קבע וביתו עראי כיצד וכו' אוכל ושותה ומטייל מוציאים את השולחן כדי להכניס עוד מיטות ,ומרן זיע"א
בסוכה .הנה מה שכתוב ומטייל בסוכה כמו שעושה בביתו ראה ולא אמר בזה מידי.
אין פירושו שהולך דרך טיול שם דהא גם בביתו אינו עושה ואולם יש לשון בפרדס הגדול )הל' תפילין סי' ל"ט( דבר־
כן ,אלא הכונה היא 'צו פארברענגן' ,וכן מצינו בתשעה באב כת לישב בסוכה לא נקבע על ישיבת עראי אלא על ישיבה
הלשון הזה וגם שם הכונה הוא כנ"ל ,וכך מבואר בפוסקים. בשולחן ומיטה ,דמשמע מלשונו שצריכים שולחן] .והעיר
ו( בשו"ע תרל"ה סע' א' סוכה אף על פי שלא נעשית א' לרבנו זצוק"ל דלפי דברי הפרדס גם בשעת אכילה ניבעי
לשם מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל .ומרן זיע"א מיטה ,ואמר רבנו זצוק"ל שזו הערה טובה[.
היה אומר שבמשך כל זמן הסיכוך יאמרו שהוא לשם צל, ג( בשו"ע תרל"ט סע' ב' ומותר לשתות מים ויין וכו' חוץ
ושאלתי את מרן זיע"א על כך שהרי דין זה הוא דין כוונה לסוכה ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו
וא"כ למה לא סגי במחשבה דאטו איכא בזה דין דיבור מים הרי זה משובח ,וכ"כ הרמב"ם בהל' סוכה פ"ו ה"ו.
דוקא. מרן זיע"א לא היה מקפיד לשתות מים או לשתות תה
והשיב מרן זיע"א ,כן ,כן ,צריכים להגיד בפה דוקא ,כי אם בסוכה דוקא כיון דאינו דין אלא הנהגה שמשובח ,וכל פעם
אומרים בפה אז יודעים שככה חושבים אבל אם רק סומ־ שביקש לשתות תה היה אומר האם להביאו לסוכה או לא.
כים על זה שחושבים ,כבר א"א לדעת על מה הוא חושב. ומרן זיע"א ביאר בדין זה דהמצוה מן המובחר הויא לש־
ובאמת מצינו גם לענין אזכרות בכתיבת ס"ת דאיתא תות בסוכה ,אבל אין מצוה מן המובחר שלא לשתות חוץ
בשו"ע יו"ד סי' רע"ד דכשמתחיל לכתוב יאמר הריני כותב לסוכה ,דאם שותה חוץ לסוכה לאו כלום עביד ואילו אם
לשם ס"ת ,וצ"ע איזה דין דיבור איכא בזה ולמה לא סגי שותה בסוכה אית ליה קיום מצוה ,וזהו הכונה שהמחמיר
במחשבה ]ועיין בדברי הגר"ח בספרו הל' תפילין ובמש"נ שלא לשתות חוץ לסוכה הרי"ז משובח כי עי"ז יש לו עוד
בשיעורי רבנו מאיר הלוי על זבחים ודף ב :עמ' מ"ד בכל מצוה של שתייה בסוכה אבל לא שייך בזה חומרא שלא
כונה לשמה[. לשתות חוץ לסוכה ואין בה צד ביטול מצוה.
)מאורות רבינו מאיר הלוי( ושאל א' שיחי' דלפי"ז נתחדש בדין זה רק שיש קיום
מצוה בסוכה ומאי אשמעינן בכך .והשיב רבנו זצוק"ל
4
ישראל "דאף על גב דמייתי עליהון יסורין סגיין לא נייחין ולא
הנהגת מרן הגרי"ז בעניין סכך הסוכה שדרכין מן אולפן אורייתא והא אנון מדברין ואתיין לרגל עננוי
מנהגו של מרן זצ"ל הי' לכסות את הסוכה ברבוי סכך עד ונטלין ושריין על פום דבירוי' עכ"ל .ומבואר כנ"ל שכשלומדים
שנעשה כיסוי עבה ,ואחד מהטעמים בזה היה כפי שמובא תורה עם יסורים הרי זה עצמו מהווה את השמירה של ענני הכ־
אף על הגר"ח מוולאז'ין הי' רגיל לעשות כן משום הקור, בוד ,וזו הנהגה לדורות.
דהיינו שכדי שלא יהא מצטער מחמת הקור הקפיד לכ־ ויסוד זה אנו רואים גם ברש"י ריש שיר השירים )א ,ד( על
סותו בכיסוי עבה .ומרן אמר שאף דבמשנה )סוכה פ"ב הפסוק משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו וגו' ,וז"ל רש"י,
מ"ב( מבו' דבעינן שיהא יכול לראות מסוכתו את הכוכבים, ולפי דוגמתו הם מזכירים לפניו חסד נעורים אהבת כלולות
מ"מ לזה לא בעינן דבכל חלק וחלק מהסוכה יוכלו לראות לכתם אחריו במדבר וכו' והם הלכו אחריו ,והוא הביאם לתוך
את הכוכבים אלא סגי אפי' אם בפינה אחת בסוכה רואים חדרי היקף ענניו עכ"ל ,ומבואר ברש"י שבני ישראל זכו לענני
כוכבים. הכבוד בשביל לכתך אחרי במדבר] .והנה איתא בגמ' )ב"מ פו,
עוד טעם שהרבה מרן בסכך הוא משום דנקט דבעינן ב( שלענני הכבוד זכו בזכותו של אברהם ]בשכר והוא עומד
בכל חלק וחלק מהסוכה שיהא צלתו מרובה מחמתו ולא עליהם[ ,ומאידך מצאנו בגמרא )תענית ט ,א( שהיו בזכותו של
סגי אם בצירוף כל הסכך יחד הוא כן. אהרן ,וכתב המהרש"א )ב"מ שם( דבזכות אברהם לא היו זוכין
)אמרי מרן ר"מ הלוי( בהן אלא לפי שעה אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכין
המן והענן והבאר כך זמן רב מ' שנה ולכך כשמת אהרן נסתלק
הענן ,והנה כאן מבואר ברש"י דבתרווייהו נמי לא סגי ,וצריך גם
שלכלל ישראל עצמם יהא זכות ,וזהו לכתך אחרי במדבר[.
לד ,י( שכתב שענני כבוד הראשונים היו רק לנביאים שבישראל
ואחר כך ממשיך רש"י שם ומוסיף וז"ל עודם היום גלים וש־
ורק לשעתו עד הגיעם לים ,משא"כ ענני כבוד השניים היו לכלל
מחים בו אף לפי עניים וצרתם ,ומשתעשעים בתורה ,ושם מז־
ישראל כולו ולצורך השראת השכינה בתוכם ,ולפ"ז אתי שפיר
כירים דודיו מיין ומישור אהבתם אותו עכ"ל ,ונראה שענין זה
מה שנקבע החג רק לזכר השניים ,שבהם היתה שייכות לכל כלל
הוא המשך לענני הכבוד וכמבואר בתרגום הנ"ל שעל ידי שיגעים
ישראל והיה בזה דרגה אחרת של ריצוי והשראת השכינה ,ומע־
בתורה מתוך צער זוכים להנהגת ענני הכבוד .וכמו שזכו אז במ־
תה מיושב היטב גם קושית הב"ח ששאר נסים שנעשו לישראל
דבר מכח המסי"נ של לכתך אחרי במדבר.
במדבר לא עדיפי מנס ענני כבוד הראשונים ,ודוק.
)משולחן רא"ב זצוק"ל( ועצם הדברים שסוכה אינו רק זכר לנס ענני הכבוד אלא זה
הנהגה שנמשכת לדורות ,מבואר כבר ברמח"ל )דרך ד' ח"ד פ"ח(
זה לשונו :כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל מלבד
מקור הניגון "עולם הבא איז א גוטע זאך" תועלתם בגשמיות שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם ,עוד היתה
]תשע"א[ תולדה גדולה נולדת מהם בדרכי הרוחניות ,והוא כמו שע"י הע־
אומרים בשם הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל דבשנת פטירת הגר"א ננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארץ,
]בי"ט תשרי תקנ"ח[ נתאבלו ונתעצבו כל גדולי ווילנא ,וכשהגיע כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים
שמחת התורה לא היו יכולים כלל לשמוח ,ועמד הגר"ח מוולאזין מכל העמים ...להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם ,ונמ־
]במקום שהי'[ ואמר דאיפה יושב אדמו"ר עכשיו ,ודאי כמש"א שכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים ,שאמנם אור
חז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה, קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל ...ומתחדש
והנה אילו יצוייר שיתנו לו אפשרות לחזור לעולם הזה לכמה דבר זה בישראל ע"י הסוכה ,ע"ש .והשתא מבואר היטב שהסו־
דקות ודאי הי' חוזר ,שהרי אמרו חז"ל יפה שעה א' של תשובה כה שומרת מפני כח המזיקים כמו ענני הכבוד בשעתם.
ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא .והרי אנו כן ומעתה ניחא היטב קושיית הב"ח ,שרק זכר לענני כבוד קבעה
יש לנו האפשרות לקיים מצות ה' וא"כ איך לא נשמוח ,וחיברו התורה חג הסוכות ,שאין הענין רק זכר לנס ,אלא שהנהגה זו
אז אותו ניגון ד"עולם הבא איז א גוטע זאך לערנען תורה איז א באמת קיימת לדורות ,משא"כ שאר ניסים עיקרם היה לאותה
בעסער זאך כו'". שעה לפי הצורך ]וכלשון הרמב"ם )פ"ה מיסודי התורה( ,כל
)הארות והערות( האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאן צמאו בקע להם
את האבן צרכנו למזון הוריד לנו את המן[.
ויש להוסיף עוד בזה ,דהנה הגר"א )בפירושו לשיר השירים א,
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ]כג ,מב[ ד( ביאר דהטעם שעושים סוכות בתשרי ולא בניסן ,כיון שענני
כבוד הראשונים בטלו בחטא העגל ,וחזרו בט"ו תשרי בתחילת
הרשב"ם כותב :אפילו אותן שיש להם בתים ,ישבו בסוכות.
הקמת המשכן ]ויבואר בדבריו להלן[ ,וכבר עמדו בזה מאי עדי־
ותמהו עליו רבים ,וכי היה עולה על הדעת לומר שמי שאין לו
פותא של ענני כבוד שניים מראשונים ,שנצטוינו לעשות זכר רק
בית חייב בסוכה ,ומי שיש לו בית יפטר מסוכה?
להני השניים ,ואי משום שהראשונים לא נתקיימו בידם ,הרי גם
ומתרץ בשו"ת "שם משמעון" להגאון רבי שמעון פאלאק
ענני כבוד שניים סוף סוף נתבטלו במיתתו של אהרן ,ובפשוטו
זצ"ל :שמכיון שאמרו ]סוכה כו [.שהעוסק במצוה פטור מן המ־
צ"ל דמ"מ הראשונים נתבטלו מפני חטא העגל ,וצ"ע.
צוה ,ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי שדר בבית עם מזוזה שהיא
אכן י"ל עפ"ד הגר"א באדרת אליהו פרשת כי תשא )שמות
5
יתום מאביו ,ולא הצליח לכלוא בקרבו את תמיהתו ,דלק הנער מצות עשה השווה בכל ,וא"כ איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל
אחרי רבי אריה ,וכשפגשו אמר" :יסלח לי מר על חוצפתי ,אולם מצות סוכה שאינה שווה בכל ויתבטלו על ידה ממצות המזוזה,
תורה היא וללמוד אני צריך .מבקש אני להבין ,מדוע האחרים כיון שסוכת החג הרי פטורה מן המזוזה .וביותר – שאף ביתו
עומדים בחנות שעה ארוכה ובוחנים את האתרוג מכל צדדיו, יפטר ממזוזה ,כיוון שמזוזה חובת הדר ,א"כ בשעה שיוצא מבי־
ואילו אתה נטלת את האתרוג מידיו של מוכר הספרים ,ואף לא תו לסוכתו נפטר הבית ממזוזה שהרי בשבעת ימי החג נעשה
בדקת אותו לרגע אחד"? חייך רבי אריה וענה לנער בטוב לב, הבית ארעי ]ולא עדיף ממי שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה,
אחר שהתעניין בשלומו ובשלום אמו האלמנה" :בשתי מצוות יעויין בשדי חמד מערכת מ' כלל קכ"ז[ ,וע"ז קמ"ל ש'כל האזרח
בלבד ,נצטוינו מן התורה לנהוג בהן הידור .אחת היא מצות את־ בישראל ישבו בסוכות' ,ואף מי שיש לו בית מחוייב עכ"פ לישב
רוג ,שנאמר בה 'פרי עץ הדר' ,והשניה היא מצות הידור זקנים, בסוכה.
שנאמר 'והדרת פני זקן' .רוב הבריות מהדרים באחת מהן ,במ־ והוסיף שם חידוש גדול :שבאמת לאותן השיטות בשדי חמד
צות אתרוג ,ואילו אני הקטן ,בחרתי במצוה האחרת" ,ובסיימו, שמי שיוצא לדרך מחוייב אחר כך כשחוזר לביתו לקבוע את
פנה אליו רבי אריה והתנצל בפני הנער הצעיר ,על שאינו מתעכב המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי ,והיה מן הראוי גם
עמו מעט יותר ,שכן ממהר הוא לדרכו אל מושב הזקנים שבכני־ כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע מחדש את המזוזה בביתו .וסיים:
סה לירושלים ,כדי לבקר שם חולה ערירי שאין מי שיסעד אותו. "והוא דבר חדש ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד
"ועכשיו אגלה לך סוד כמוס" ,אמר לנער היתום" ,כי לאותו הנה".
איש גלמוד שאני הולך לבקר ,שילם אביך המנוח מכיסו את )אסיפת אמרי"ם(
הוצאות רכישת שיניו התותבות ,ומעולם לא סיפר את הדבר
לאיש". כל האזרח בישראל ישבו בסוכות
)אסיפת אמרי"ם(
בגמרא ]כח [:דבא לרבות את הגרים .והקשו התוס' ]ד"ה לר־
בות[ מדוע צריך קרא לרבות את הגר ,והרי הגר דינו כיהודי
מצות ד' המינים לכל דבר וחייב בכל התורה כולה ,ומה היה הו"א בלא הדרשה
לכם משלכם – חביבות המצוות המיוחדת שייפטר ממצות סוכה?
בגמרא ]סוכה מא :[:לכם – משלכם וכו' ,ומעשה ברבן גמליאל ומפרש ב"אור תורה" :שהנה הרי הסוכה היא זכר לענני הכ־
ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ,שהיו באין בס־ בוד שישבו בהם ישראל במדבר ,ואיתא בזוה"ק ]כי תשא קצא[:
פינה ,ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד ,שלקחו באלף שהענני כבוד לא כיסו על הגרים במדבר אלא רק על בני ישראל,
זוז וכו' .למה לי למימר שלקחו באלף זוז ,להודיעך כמה מצוות ומעתה שפיר דהו"א שיפטרו ממצות סוכה מפני שהם הרי לא
חביבות עליהן. היו בענני הכבוד ,קמ"ל שאף הם חייבים.
שואל ה"שפת אמת" ]עהש"ס[ :לכאורה איך ראינו כמה מצוות ונראה לפרש זאת בלשון המקרא ,והכי פירושו' :כל האזרח בי־
חביבות עליהם ,והרי מן הדין חייב לתת על כל פנים עישור נכ־ שראל ישבו בסוכות' – ומלשון 'כל האזרח' – מרבים אף גר ,וקשה
סיו עבור מצות עשה? מדוע צריך ריבוי מיוחד לגר ,תיפוק ליה שדינו ככל יהודי ,ולזה
ומיישב :יש לומר שלא היה ]הלולב[ כל כך ביוקר ,רק שנתן ממשיך הכתוב שלפיכך נצרכת דרשה מיוחדת לגר ,מפני שה־
רבן גמליאל מטוב לבו אלף זהובים ,כמו שראינו באנשים גדולים טעם שנצטוו על הסוכה הוא 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות
שנתנו בעבור המצות ככל שביקש המוכר ,ואף רבן גמליאל נתן הושבתי את בני ישראל' – דהיינו את בנ"י דוקא ולא את הגרים,
מעצמו סכום גדול כזה .ועיי"ש בהמשך דבריו. ואם כן הו"א שמשו"ה הגר יפטר מסוכה מפני שלא היה בענני
שואל ה"ערוך לנר" :איך מוכח מכאן שמצוות חביבות על הכבוד ,קמ"ל קרא 'כל האזרח' – לרבות את הגרים.
כולם ,בו בזמן שרק רבן גמליאל הוזיל מכיסו אלף זוז למצות )אסיפת אמרי"ם(
לולב?
ועוד יש להבין ,מדוע הוצרך רבן גמליאל לפזר סכום כזה גדול
כ"אלף זוז" לצורך לולב ,וכי לא היו מצויים לולבים יותר זולים מהות ההידור
בשוק?
סמוך לחג הסוכות ,נכנס רבי אריה לוין זצ"ל אל חנות הספרים
אולם ,מסביר ה"ערוך לנר" זצ"ל :מזה נראה בעליל שבאותו
הותיקה "האור" של רבי אברהם רובינשטיין ,בשכונת מאה שע־
מעמד היו הרבה אנשים שרצו לקנות את הלולב ,וכל אחד מהם
רים בירושלים ,שהמתה אותה שעה מקונים רבים שבאו לבחור
הוסיף על מחירו עד הסכום :תשע מאות תשעים ותשע זוז .מרוב
לעצמם אתרוג נאה ובדקוהו בשבע עינים מכל עבר ,ופנה אל
תשוקתו לזכות באותו לולב מהודר ,שילם רבן גמליאל עבורו
מוכר הספרים ,שהיה תלמיד חכם מובהק" .האם עלה בידך לה־
אלף זוז .נמצא שממה שלקחו רבן גמליאל באלף זוז ,נראה עד
כין לי אתרוג נאה"? ורבי אברהם ,הושיט מיד את ידו אל הארגז
כמה מצוות חביבות עליהם – על כולם.
שמתחת לשולחנו ,נטל משם אתרוג אחד שהיה מכורך בפק־
)אסיפת אמרי"ם(
עת של פשתן ,והושיטו לרבי אריה .נטל רבי אריה את האתרוג
העטוף ,הכניסו לכיסו מבלי להציך בו אף לרגע ,ויצא מהחנות
והשיאנו ה"א את ברכת מועדיך: לדרכו.
אומר ה"תפארת שלמה" זי"ע :והשיאנו הוא מל' נשואין שתהיה באותה שעה ,עמד שם נער אחד ממכיריו של רבי אריה ,שהיה
6
נפה"ח ש"א פכ"ב( .ומה נשתנה חג הסוכות שבו נצטוינו לעשות הקדושה שורה עמנו מזמן המועד הזה עד המועד הבעל"ט ,ולא
מעשים מיוחדים עבור תיקון הבריאה? יפסק כמו קידושי אשה ,דאי' בגמ' האומר לאשה היום את אשתי
אלא למדנו מכאן שלב נוסף ברוממות הנפלאה של ימי חג ולמחר אי את אשתי ,קדושת הגוף לא פקעה בכדי.
הסוכות ,שאין כדוגמתן בשום זמן אחר .דהנה האדם בטבעו וזה ג"כ אנו מתפללים בכל המועדים "והשיאנו" שיהיה בבחינת
קשור עם עצמו ועם צרכיו האישיים ,ואם הוא לא עובד על עצמו, נישואין שלא יופסק הקדושה.
אזי מצד הטבע החומרי שבו ,הוא נשאר שקוע בתוך עצמו ,וכל הרבי ה"פני מנחם" אמר :לשון "והשיאנו" יש לו עוד פירושים,
מחשבותיו ורצונותיו והתעניינותו אך ורק סביב העיסוקים הפ־ להתרומם ולעלות גבוה ,ורוממתנו מכל הלשונות' ,וארוממנהו'.
רטיים שלו .וגם כשהוא מתעניין בזולתו ,הכל רק לצורך עצמו. והשיאנו הוא ג"כ מלשון השחזה וחידוד ,משיאה ע"ג חברתה,
ותפקידו של האדם הוא לרומם את עצמו להסתכלות יותר וג"כ לשון להדליק ,משיאין משואות .והבן.
רחבה ,ולהבין שהוא וזולתו אינם סותרים במציאותם זה לזה, ה"יסוד העבודה" זי"ע אומר :והשיאנו מלשון משיאין משואות
אלא אדרבה הם משלימים זה את זה ,שהרי האדם אינו יכול לה־ ]ר"ה כ"ב[ ,שהאור של החג יבער בנו כמו להבת אש.
תקיים לבדו ,והוא זקוק לזולתו בין לצרכיו הגשמיים וקל וחומר )אסיפת אמרי"ם(
לצרכיו הרוחניים!
ומתוך הסתכלות רחבה זו ,ממילא יגיע האדם לאהבת הבריות,
שהרי הוא רואה אותם כחלק ממנו ,והצרכים שלהם הם צרכיו, הרוממות של חג הסוכות – התחסדות עם הבריאה
והרצונות שלהם הם רצונותיו ,ודאגתו להם היא דאגתו לעצמו! כולה
ויש בזה דרגות רבות ,עד כמה האדם הצליח להרחיב את מעגל
ההרגשות שלו ולחוש את הסובב .יש שכולל ברגשותיו את מש־ והנה כל מאמרי חז"ל אלו המלמדים אותנו את גודל חביבותם
פחתו הקרובה ,ויש את כל אחיו לדעה ,וכן הלאה – בני עירו ,בני של כלל ישראל לפני ה' ,שהם המרכז והתכלית של כל הבריאה,
מדינתו ,כל כלל ישראל... נאמרו כלפי מצב ישראל בכל ימות השנה ,אולם בחג הסוכות
והנה כאן בחג הסוכות זמן שמחתנו ,כאשר כל כלל ישראל מצינו הרבה יותר מזה ,שכלל ישראל מצוּוה להקריב קרבנות
עלו לרגל ואיש לא אמר צר לי המקום – מגודל השמחה ורחבות מיוחדים לתיקון כל הבריאה – שבעים פרים כנגד שבעים אומות
הלב שהיתה שם )ראה להלן עמ' קכ( ,כאן התרוממו כלל ישראל העולם .דבר שלא מצינו דוגמתו בכל זמן אחר בשנה!
כל כך מהצמצום החומרי ,עד שהם כללו בעבודתם לפני ה' את וזה אומר דרשני ,במה נתייחד חג הסוכות לענין זה יותר משאר
התשוקה להצלחת כל העולם כולו ואפילו אומות העולם! שהרי הזמנים ,שהרי כאמור כל מעשינו בכל השנה כולה ג"כ פועלים
סוף סוף כולם ברואיו של מקום ,ולכל אחד יש חלק בהשלמת בכל הבריאה ובכל העולמות ,ואעפ"כ לא מצינו בשום מקום
הבריאה ותיקונה. שעלינו לעשות פעולות מיוחדות לצורך כך ,אלא אדרבה על ידי
ועל זה הקב"ה משבח את כלל ישראל בעלייתם לרגל" :מה הפעולות הרגילות שאנו עושים ,התורה שאנו לומדים ,התפילות
יפו פעמיך בנעלים בת נדיב" – בני אברהם אבינו שנקרא נדיב שאנו מתפללים ,המצוות שאנו מקיימים ,ממילא זה פועל את
)סוכה מט ב( ,שבנדיבותו תתחסד עם כל הבריאה כולה .ואנו בניו התיקונים הנצרכים ,גם מבלי שתהיה לנו שום ידיעה בזה )עי'
הכיפורים עד שלא התענה ביום הכיפורים -לא עשה כלום ריתחא דאורייתא
באכילתו .מה שאין כן לגבי שחיטה ,גם אם לא אכל לבסוף,
מכל מקום השחיטה שינתה את מצב הבשר .כמו כן לגבי
טבילת כלים -הטבילה שינתה את מצב הכלי. רבים הקשו :מדוע אין מברכים על מצות אכילה בערב יום
תירוץ הגרי"ש אלישיב זצוק"ל :אכילה בערב יום הכיפורים הכיפורים?
הינה מצוה בפני עצמה ,אך הואיל והיא הכנה למצות התענית הנצי"ב ,בספרו "העמק שאלה" )פרשת וזאת הברכה( תירץ
ביום הכיפורים עצמו ,הרי היא נחשבת כביכול ל"טפילה" למ־ על כך ,כי מצות אכילה בערב יום הכיפורים אינה אלא הכנה
צוה "העיקרית" ,ולכן לא יברך עליה. לקראת תענית יום הכיפורים ,ולא תיקנו חכמים ברכה אלא
מה שאין כן בשחיטת בהמה על מנת לאוכלה ,ובטבילת על גוף המצוה ולא על ההכנה למצוה.
כלים על מנת שיוכל להשתמש בהם ,הרי אין מצוה באכילת קשה :מדוע אם כן נתקנה ברכה על מצות שחיטה ,והלא
הבהמה ולא בשימוש בכלים ,אלא אדרבה ,ציוונו התורה וחז"ל אין מצוה לשחוט ,אלא שאם רוצים לאכול צריך להתיר את
להקדישם מצות שחיטה ומצות טבילת כלים לפני שימושינו הבהמה באכילה על ידי השחיטה ,ונמצא כי השחיטה אינה גוף
הגשמיים .א"כ בכי האי גוונא לא מסתבר לומר שהמצוה "טפי־ המצוה אלא הכנה לאכילה בלבד?
לה" לשימוש ה"עיקרי" והוא השימוש הגשמי .אלא זה ברור כמו כן קשה :מדוע נתקנה ברכה על טבילת כלים ,הלא אין
שבכי האי גוונא המצוה עומדת בפני עצמה והיא ה"עיקר" לע־ כל מצוה לטבול כלים ,אלא שאם רוצים להשתמש בכלים
נין ברכה ,ולכן יברך גם על השחיטה וגם על טבילת כלים.. צריך לטובלם ,ונמצא כי הטבילה אינה גוף המצוה אלא הכנה
)מרפסין איגרי( בלבד?
תירוץ הגרי"מ פיינשטיין והגרח"פ שיינברג זצוק"ל :לגבי יום
7
שעה מכוונים בזה ,על שעת נעילת החג ,דאותה שעה מבקשים ממשיכי דרכו ,יש בנו גם כן את הכח לצאת מהצמצום הפרטי
מהקב"ה להטעיננו בברכת מועדיך. שאנו שרויים בו ,ולראות את עצמנו יותר גדולים ,יותר מרוממים,
ושמעתי מהג"ר דן סגל שליט"א ]בנעילת החג תשס"ו[ דהכ־ עד כדי תשוקה עזה להיטיב עם כל הנבראים!
וונה של נעילת החג אינו שרוצים לנעול ולסגור את החג ,אלא )עבודת ימי הסוכות(
דצריכים לעשות סיכום על החג ולהבהיר את החג שנדע עם מה
אנחנו יוצאים מהחג ,וכמו שעושים סיכום מהסוגיא שיהי' ברור
לנו מה יוצא מהסוגיא .ונראה דבחג הסוכות עיקר הברכת מו־ בגודל מצות ישיבת סוכה ]בדברי יסוד ושורש
עדיך הוא ענין של עבודת ה' בשמחה ,שזהו עיקר עבודת היום. העבודה ,מהג"ר דן סגל ומהגרמ"ד שליט"א[
והנה היום השביעי של סוכות הוא הושענא רבא ,שהוא יום
גדול מאד ,וכמו שידוע שהח"ס בשמח"ת האחרון של חייו לא הי' ע' יסוד ושורש העבודה שער האיתון ריש פ' יב שכ' דכל רגע
מרקד באותה שמחה ,ושאלו ע"ז והשיב להם דבר"ה ויוה"כ עבר שאדם שוהה חוץ לסוכה בלתי הכרחי עובר במ"ע ,וכ' שם "ולה־
זכאי אך בהוש"ר נזרק מספר החיים .ומבו' דהוש"ר הוא יום כ"כ משיל דבר זה אם צריך לשתי' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית
גדול .וצ"ב מהו ההכנה ליום זה ,דהנה בר"ה איכא הכנה דאלול, לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק
וכן יוה"כ איכא עשי"ת ,אך מה היא ההכנה להושענא רבה .ונ' שיעור הדיבורים של צרכי השתי' ,ויהי ככלותו לדבר מיד חייב
דההכנה לזה הוא עבודת ה' בשמחה ,והרי כתוב דבסוכות איכא לשוב לסוכה ,כי אם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בביתו עובר על
דין שמחה יתירה ואיכא מצות ושמחתם לפני ה' אלקיכם. מ"ע זו דבסוכות תשבו ז' ימים" .וע"ש שכ' לדקדק יסוד לאיסור
והנה איכא שני סוגים במעלת השמחה א[ להיות בשמחה, זה מדברי האבודרהם בהל' סוכה ואעתיק לשונו "כתוב בחידושי
ב[ עבודת ה' בשמחה .ובשמחה דסוכות איכא שניהם ,דאיכא רב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא
מצות הרגל דוהיית אך שמח – להיות בשמחה ,וכן איכא חיוב לילה הראשון .אם תאמר מפני שהלילה ראשון היא חובה ומכאן
לעשות את מצוות החג בשמחה ,ונמצא שבסוכות שייך לקיים ואילך רשות ,סוכה ג"כ הלילה הראשון היא חובה בלבד ,שהרי
החיוב דעבודת ה' בשמחה באופן משונה מכל השנה ,כי הע־ אם רצה לאכול בשאר הימים פירות חוץ מהלילה הראשון אוכל
בודת ה' בסוכות היא אפי' במעשים שנחשבים בד"כ למעשים פירות אין צריך לאכלם בסוכה ,ואם כן מאי שנא סוכה ממצה.
של חול שאין בהם עבודת ה' ,שהרי בסוכה ישיבה ושינה וטיול ויש לומר דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה הני מילי האכי־
ושיחה הכל הוא מצוה ועבודת ה' של ישיבת סוכה ,ונמצא דכל לה ,אבל הישיבה חובה היא בכל הימים ,שא"א שלא יעמוד מעט
החיים חיותו בימים קדושים אלו הוא עבודת ה' וקיום מצוה, בביתו או ביום או בלילה ויישן מעט ,ואותו מעט צריך לעמוד
וצריך להיות בשמחה בכל זה. בסוכה ,הלכך על הישיבה מברך לישב מה שאין כן במצה".
והאופן איך שייך קיום לדברים שקיבלנו בחג הוא ע"י לימוד ושמעתי בנעילת החג מהגה"צ ר' דן סגל שליט"א בשם רבו
התורה ,שזהו האופן איך לעשות קיום על כל עליי' ורוממות, הגרשז"א זצ"ל שאמר שהגם דלהלכה לא נקטי' כחומרתו של
ובלא זה יש סכנה שהמעלות שקיבלנו לא יתקיימו בידינו ,וכמו יסוד ושורש העבודה ,אך הוא מבין רעיון הדבר ,ונצייר לעצמינו
דבשמו"ע פעמים אדם נתרומם כ"כ אך פתאום אחר שמו"ע נופל אילו כל רגע ורגע שהיינו שוהים מחוץ למקום מסויים היינו מא־
להארץ ,והאופן איך לקיים אותה רוממות הוא ע"י לימוד התורה, בדים עשרת אלפי דולרים ,כמה היינו משתדלים שלא לצאת חוץ
ונפסק בשו"ע דמיד אחר התפלה ילמוד קצת ,וה"נ השמירה של לאותו מקום לאף רגע.
מעלת החג היא ע"י תורה. שוב שמעתי שגם הגרמ"ד הלוי דבר בזה בנעילת החג ,והעיר
]כאן מקום לציין למה ששמעתי מהגר"י גלינסקי זצ"ל תשרי על דברי יסוד ושורש העבודה ממש"כ הר"מ דמותר לאכול פי־
תשס"ו ,דחז"ל אומרים איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, רות מחוץ לסוכה ,ולהיסושוה"ע תיפו"ל דחייב בלא"ה להיות
והנה קיבלנו מתנות כ"כ גדולות כר"ה ויוה"כ וסוכות ,ולא נהי' בסוכה ,ותי' דאיירי בהיכ"ת דאינו מחוייב להיות בסוכה כגון
שוטים לאבד אותם מתנות גדולות[. בדרך להתפלל וכיו"ב ,ובשעה זו מותר באכילת עראי חוץ לסו־
ע' בחת"ס עה"ת שפי' הא דכתיב הזורעים בדמעה ברנה יקצו־ כה .עוד העיר מהא דפטור בלימוד בעיון מלימוד בתוך הסוכה
רו ,דאיכא שני דרכים איך לפעול בשמים א[ בבכי ב[ בעבודת ה' )כמבואר בסוכה כח ,(:ולדברי היסוד ושורש עבודה אמאי עדיף
בשמחה ,דזהו ענין זמירות מלשון זמירה שזומר וחותך הרקיעים. מצות ת"ת ממצות סוכה ,ורק דנ' דזה ק' רק אם הפטור מסוכה
והכוונה של הזורעים כו' הוא דבין אם יזרע בדמעה ובין אם יזרע כשלומד בעיון הוא מדין תשבו כעין תדורו ,אך למש"כ רש"י
ברנה – יקצורו ,כי שתי הדרכים פועלות .אך ההבדל ביניהם הוא שם דפטור מדין מצטער ונמצא דהוה פטור א"ש טפי עכ"ד .ולא
דהלוך ילך ובכה – ר"ל הזורע בבכי – נשא משך הזרע ,את מה הבנתי כוונתו על בוריו] .תשס"ו[
)המשגיח הגה"צ ר' דן סגל שליט"א(
שהוא זרע הוא יטול .אכן אם "בא יבא ברנה" – הזורע ברינה ,אז
נושא אלומותיו ,שיקבל הרבה יותר ממה שהוא זרע] .נעילת החג
אצל הגה"צ ר' דן תשס"ו[ ביאור ענין דנעילת החג ]הג"ר דן סגל שליט"א[
)הגה"צ ר"ד סגל שליט"א( במוסף אומרים "והשיאנו ה' אלקינו את ברכת מועדיך" וע'
באבודרהם על סדר תפלות הפסח בד"ה והשיאנו כו' וז"ל וגם
יתכן לפרש שהוא מלשון משא בני קהת )במדבר ד ,טו( ,כלומר
הטעיננו את ברכת מועדיך עכ"ל .ושמעתי בשם הגרא"ח סווע־
רדלאף שליט"א בשם הגרא"ל מאלין זצ"ל שהי' אומר דעל איזה
8
ריתחא דאורייתא
שאלות ותשובות מי שאינו יכול לשתות מים בסוכה האם איכא ענין
)מהגרי"ש אלישיב זצוק"ל(
שלא לשתות מחוץ לסוכה ]תשס"ח[
אגוד בסוכה במשעתי בשם הג"ר שמחה שוסטל זצ"ל דפעם נכנס עם איזה
שאלתי לרבנו :מה שהולך ומתישב בסוכה לאגוד הד' מי־ בחורים לביתו של הגר"ש היימן זצ"ל בחג הסוכות והיו יושבים
נים 'בערב סוכות'' ,האם צריך דוקא בסוכה .והשיב יש מנהג בבית וכבדם עם איזה משקה ולא רצו לשתות ,ואמר להם הגר"ש
כזה )ערב חג הסכות תשס"ה(. דהוא חולק עליהם ,דנראה דמה דאי' במי שמקפיד שלא לאכול
ולשתות מחוץ לסוכה דהרי"ז משובח ,הוא רק לענין אם יש לו ני־
אמר ה'יהי רצון' שאומרים בשעה שאוגדים את הלולב - דון אם לאכול בסוכה או מחוץ לסוכה ,שיאכל בסוכה כדי לקיים
הנדפס בכמה סדורים .ואחר שסים ה'יהי רצון' ,תמה רבנו מצות סוכה ,אבל היכא דממנ"פ אינו אוכל בסוכה והנידון הוא
על הנאמר שם' :ותתן לי זכות שאאגוד אותם בבית מקדשך אם לאכול או לא לאכול ,לא נא' לענין זה דהרי זה משובח ,שהרי
במהרה בימינו אמן' ,ע"כ ,מה הענין לאגוד בבית המקדש? כשאינו אוכל אינו מרבה בישיבת סוכה ,וכל הך ענין הוא רק דמה
אפשר הרי לאגוד בבית ,ולבוא אחר כך לבית המקדש) .ערב שמרבה ומוסיף בישיבת סוכה הרי"ז משובח ע"כ שמעתי] .מפי
חג הסכות תשס"ה(. ש"ב הבה"ח א .ב נ"י בשם דודי הג"ר ירוחם ציילברגר שליט"א
בשם הגרש"ש זצ"ל[.
וכדברי הגרש"ה ממש אמר גם הגרי"ד ,שהי' פעם מחוץ לי־
התפלה שהתפלל רבנו בשעת אגוד הלולב
רושלים ולא הי' לו סוכה ,והי' לו נידון אם לשתות מים או לא,
בערב חג הסוכות והכריע לעצמו דכל הך ענין דהרי"ז משובח שייך רק היכא דיש
יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלוקי אבותי ,שיתקשרו על ידי לו היכולת ליכנס לסוכה והנידון הוא אם לשתות חוץ לסוכה או
אגודת לולב זה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד תוך הסוכה בזה שייך הך ענין ,אבל היכא דאין לו סוכה והנידון
כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה .ועל ידי שלושה הד־ הוא אם לשתות אם לא ,לא שייך הך ענין ,וכשחזר לירושלים
סים שהם כנגד שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב ,ועל ידי הסכים הגרי"ז לסברתו .ושמעתי מהגר"א גרבוז שפעם הי' בביתו
שני בדי ערבות שהם כנגד משה ואהרן ,ועל ידי לולב ואת־ של הגרי"ד ובנו ר' חיים הי' ישן בסוכה ,וכבדו בבוטנים ואמר לו
רוג שהם כנגד יוסף ודוד ,יתקשרו ארבע אותיות של שמך דלא שייך הכא הענין דהרי זה משובח כיון דבלא"ה אינו יכול
הגדול והקדוש ,ועל ידי שלושה הדסים אות יו"ד של שמך ליכנס לסוכה.
הגדול ,ועל ידי שני בדי ערבות מלוי ה"א של שמך הגדול, עוד שמעתי מהנ"ל שפעם ביקר את הגרי"ז ביחד עם אביו ז"ל
ועל ידי הלולב מלוי וי"ו של שמך הגדול ,ועל ידי האתרוג ונתנו להגרי"ז כוס תה עם חלב והי' ניכר שהי' דן אם ליכנס לסו־
מלוי ה"א אחרונה של שמך הגדול .ומשם תשפיע לעבדך כה אם לאו ,ואחר איזה רגעים אמר עס איז צו שווער פאר מיר
)פלוני בן פלונית( אמתך חיים טובים שעולה כמנין 'הדס' אריינגיין ,ושתהו חוץ לסוכה ע"כ ,ואמר הגרא"ג דלמד מהמעשה
וכמנין 'לולב' עם שתי המלות ,ותתן לי זרע כשר וחכם וצ־ הזה דבלא"ה הי' נכנס לסוכה ולא כמו שרגילין לומר דהגרי"ז לא
דיק שעולה כמנין 'ערבה' עם הכולל ,ותתן לי לב טוב וכשר הי' מקפיד על זה ,וגם דכיון דממנ"פ לא הי' נכנס לסוכה שתה
להבין תורה שעולה כמנין 'אתרוג' עם הכולל ,ותתן לי זכות מחוץ לסוכה.
שאאגוד אותם בבית מקדש במהרה בימינו ,אמן. שוב שמעתי מהג"ר זאב ברלין זצוק"ל ששמע מהגרי"ד שפעם
)עובדות והנהגות( בא רב אמריקאי לבקר את הגרי"ז בסוכות ,והגרי"ז הי' לו כוס
תה והסתכל בסוכה וראה שבנו ר' חיים ישן שם ,ולכן ישב בסלון
עם האורח ושתה הכוס תה ,וראה איך שהאורח מסתכל עליו
אך ראיתי מובא שהג"ר נחום זצ"ל דייק מהר"מ שלא כדברי בתמיהא ]וכי זה הוא הגרי"ז [....ואמר לו הגרי"ז וכי אם לא אשתה
האחרונים הנ"ל ,דכתב "מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ הכוס תה אקיים מצות סוכה? הרי ממנ"פ איני יכול לשתותו בסו־
לסוכה ,ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים כה דאיני יכול ליכנס לשם ,וא"כ אין סיבה שלא לשתותו חוץ
הרי זה משובח" ומשמע דגדר החומרא הוא עצם ההמנעות מש־ לסוכה עכ"ד] .שוב שמעתי מהגרש"מ שהוא שמע שטענה זו טען
תיית מים ,דלא רק כשמזומנת לפניו סוכה יקפיד לשתות מים הגרי"ז להגרא"ז אודות שתייה חוץ לסוכה כה"ג והגרא"ז קיבל
דוקא בסוכה ,אלא אפילו אם אין מזומנת לפניו סוכה יקפיד שלא דבריו ושתה מחוץ לסוכה[.
לשתות מים חוץ לסוכה .ואמנם עי' במקו"א שהארכתי מהגרש"מ ]בשנת תשפ"א :ראיתי בספר אמרי מרן ר"מ הלוי שיצלמ"ח
בבי' מצות סוכה ,ולדבריו כן יוצא לדינא. שכתוב שם וז"ל ,סיפר לי א' שמרן זצ"ל הלך פעם עם הגרא"ז
ושמעתי מדודי הגר"מ ברסלר שליט"א לפרש בזה עפ"י מה מלצר זצ"ל בסוכות ,והגרא"ז לא רצה לשתות חוץ לסוכה משום
ששמע מהג"ר משה שפירא זצ"ל לדייק מדברי הר"מ רפ"ו מסו־ מש"כ השו"ע דהמחמיר שלא לשתות חוץ לסוכה תבא עליו
כה דאיכא ב' קיומים בסוכה ,א' – מה שקובע הסוכה לעיקר בית ברכה ,ואמר מרן שלא לשתות כלל ולשתות חוץ לסוכה שניהם
דירתו .ב' – שהמעשה דירה יהא בסוכה ,ומעתה י"ל דאפי' באופן שוין דבשניהם אינו שותה בסוכה ,וממילא אין נפ"מ לשתות או
שאינו יכול לשתות המים בסוכה ואין את הקיום השני ,מ"מ כיון שלא לשתות[.
9
לשתות חוץ לסוכה ולא להחמיר לשתות בסוכה ,עוד העיר שיש בזה איזה דרגא של מעשה דירה הוי כביטול במקצת של
דבגמ' מבו' דהחידוש בזה הוא דלא נימא דמחזי כיוהרא ,ואם הדין הא' לקבוע שהסוכה הוא מקום דירתו ,שהרי קובע במקצת
נימא דאיכא קיום מצוה פשיטא דלא שייך בזה מיחזי כיוהרא. את דירתו מחוץ לסוכה.
ולכן העלה דבע"כ הענין הוא שלא לשתות חוץ לסוכה ,ואמר ועיקר יסוד הנ"ל במצות סוכה שצריך לקבוע את הסוכה לעי־
דנפ"מ בזה הוא דמי שאינו מחמיר על עצמו שלא לשתות כלל קר מקום דירתו אמר גם הגרא"י הלוי שליט"א ,ודייק כן גם מד־
חוץ לסוכה אלא לפעמים שותה חוץ לסוכה ,שוב אין לו ענין ברי הר"ן )דף כג .מדפי הרי"ף( שכתב וז"ל ,סוכה שבעה כיצד
להחמיר על עצמו לפעמים לשתות בסוכה כיון דממנ"פ אין כל גמר לאכול לא יתיר סוכתו .נ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמ־
שתייתו בסוכה ,אכן להגרי"ד שהוא משום קיום המצוה ,ודאי נא בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה,
איכא ענין בזה[. והיינו דקתני סיפא אבל מוריד הוא הכלים מן המנחה ולמעלה
וכמדומני שגם הגראי"ל שטיינמן נקט דגם כשאין לו סוכה אם מפני כבוד יום טוב האחרון של חג ,כלומר שאף על פי שצריך כל
לא שותה חוץ לסוכה הרי זה משובח ,דהנה דעת מהר"ם מרוטנ־ שבעה לעשות סוכתו קבע היו לו כלים נאים ומצעות נאות ראוי
ברג )הובא בשו"ע או"ח קי ,ו( שצריך להסמיך תפילת הדרך לב־ שיהו בסוכה כל שבעה ,אפילו הכי מפני כבוד יום טוב האחרון
רכה אחרת שתהי' ברכה סמוכה לחברתה ,ונסתפקו במי שיצא של חג רשאי להורידן עכ"ל ,והדברים עתיקים.
לדרך בחוה"מ סוכות ,ונוהג להחמיר שלא לאכול ולשתות כלום ]תשע"ז :שמעתי מש"ב הבה"ח י .א .בוסל נ"י ששמע מהג"ר
חוץ לסוכה ,האם עדיף לוותר על סמיכות הברכה לחברתה או יעקב שיף שליט"א שהגרי"ד בי' טפי ,דמה דאיתא דמי שהחמיר
לוותר על שתיה או טעימה חוץ לסוכה .וכתב הגראי"ל )ימלא פי על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה הרי"ז משובח הוא משום דכל
תהלתך עיונים בתפילה עמ' שכט( דמסתבר דעדיף לאכול כדי פעם ששותה בסוכה אף אם אין לו חיוב להיות בסוכה מ"מ יש
שיהא ברכה סמוכה לחברתה ,דהא לדעת מהר"ם צריך לעשות לו קיום מצוה ,ומחמת אותו קיום הרי"ז משובח ,וא"כ אם ממנ"פ
כן מעיקר הדין ,אבל שלא לשתות ולטעום כלום חוץ לסוכה זה לא ישתה בסוכה ליכא סיבה שלא לשתות כמובן .והגר"י שיף
רק מעלה דהרי זה משובח עכ"ד ,ולכאורה איירי בכה"ג דממנ"פ העיר על זה מלשון הר"מ דמשמע דהענין הוא להחמיר שלא
והנה בימים עברו לא היו מצויים אתרוגים ,ולא הי' אתרוג ריתחא דאורייתא
לכאו"א ,אבל רבי הערש לייב זצ"ל ורבי רפאל שפירא זצ"ל כן
השיגו אתרוגים לעצמם ,לרבי הערש לייב הי' אתרוג מאר"י שתיית מים חוץ לסוכה
ולרבי רפאל ממרוקו ,ומרן הגר"ח זצ"ל לא היה לו אתרוג ונהג כשהיו במינסק בשעת מלחמה"ע הראשונה היה אחד
לקחת את האתרוגים שלהם במתנה על מנת להחזיר ולצאת שראה את מרן הגרי"ז זצ"ל שותה חוץ לסוכה אע"פ שהיה
בו ידי חובתו ,ובשנת מוצאי שביעית לא הלך מרן הגר"ח באמצע סעודה ,והעיר לו שבמשנה ברורה מחמיר בזה ,ומרן
לרבי הערש לייב ליטול את האתרוג שלו כ"א אל רבי רפאל. הגר"ח זצ"ל שמע וצעק למרן להמשיך לשתות.
וכשראה רבי הערש לייב שמרן הגר"ח לא בא ,שלח לקרוא סיפר לי אחד שמרן הגרי"ז זצ"ל הלך פעם עם הגרא"ז
לו ושאל אותו מדוע אינך רוצה ליטול את האתרוג שלי בשנה מלצר זצ"ל בסוכות ,והגרא"ז לא רצה לשתות חוץ לסוכה
זו ,וענה לו הגר"ח אל תתמהו כי שנה זו היא מוצאי שביעית משום מש"כ השו"ע )סי' תרלט סק"ב( דהמחמיר שלא לש־
והוא חושש אולי זה עתה מגיע זמן הביעור ,כי בזמנם לא היו תות חוץ לסוכה תבא עליו ברכה .ואמר מרן שלא לשתות
בקיאים בזמן הביעור של אתרוגים מתי הוא .והנה כשהלך כלל ולשתות חוץ לסוכה שניהם שוין דבשניהם אינו שותה
מרן הגר"ח לישון לפנות בוקר הגיע אליו שליח מרבי הערש בסוכה ,וממילא אין נפק"מ לשתות או לא לשתות.
לייב לקרוא לו שיקום ויבוא לביתו .כשהגיע לביתו של רבי
הערש לייב ראה אותו יושב עם הרבה ספרים סביבו ,והיינו
בעניין הוצאת אתרוגים לחו"ל בשביעית
שרבי הערש לייב לא הלך לישון אלא היה עוסק בסוגיות אלו
כדי להוכיח מתי הוי זמן הביעור של אתרוגים באר"י ,ואחר הנה במסכת שביעית )פ"ו מ"ה( איתא אין מוציאין שמן
שמצא ראי' קרא למרן הגר"ח שיבוא אליו .כשהתחיל רבי שריפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ.
הערש לייב להרצות לפניו את הדברים ראה מרן הגר"ח בש־ הנה הי' פולמוס גדול לגבי האתרוגים שהיו מביאים כל
עונו שכבר לפנות בוקר ,ולכך הלך אל הפינה והתחיל לברך השנים מאר"י לחו"ל ,האם מותר להביאם לחו"ל בשביעית,
ברכת התורה ,וכשרבי הערש לייב ראה את זה 'האט ער גע־ והי' כמה עצות ואופנים איך להביאם לחו"ל באופן המותר,
קרעכצט' ,ואמר מה ,הוא עדיין לא אמר ברכות התורה .אחר וכמדומה דיש עצה בזה המובאת בשם רבי יהושע לייב די־
שגמר מרן הגר"ח את הברכות פנה לשמוע את דברי רבי סקין זצ"ל ,והיה עוד עצה אחרת שעשו שלא קנו הסוחרים
הערש לייב ואת ראייתו ,אולם בחריפותו סתר על אתר את את האתרוגים מהגויים שמכרו את האתרוגים רק לאחר
הוכחתו .וראיתי מובא שמיד אחר הסוכות ציוה רבי הערש שהוציאום לחו"ל ,דאז נמצא שהגוי הוציא ושוב ליכא איסור.
לייב שיעשו מהאתרוג מרקחת ולאכלו תיכף כי לאחר מכן והעצה זו היה נוגע בזמנם שלא היו פרדסים של יהודים
כבר חשש שמא הגיע זמן הביעור. באר"י אלא האתרוגים היו מפרדסים של גויים בכפרים ,ואף
)אמרי מרן ר"מ הלוי( כשאנו הגענו לכאן היה כן ,שהיה אתרוגים משכם ,ומאום אל
פחם ,וקעברע ,כנראה לעיל בעניין אתרוגים אלו(.
10
מצוות סוכה – קרבת אלוקים ע"י שמארחים לא ישתה בסוכה ואפ"ה נקט דשייך הך כלל דהרי זה משובח.
את הקב"ה במשך ז' ימי החג ]תשפ"א[
ובאלול תשפ"א יבא לאור ספר היקר שיעורי הלכה מהגר"ש
חומרא גדולה מצאנו בגדרי קיום המצוה של ישיבת סוכה בד־ פעלדער שליט"א ,ושם בפרק כג דן בנידון זה ,והעיר שם לדברי
ברי בעל היסוד ושורש העבודה וזה לשונו :אסור לו לשהות שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' צה שכנראה הבין דכל הסיבה לה־
בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי שתיה .ויהי ככלותו לדבר חמיר על מים ופירות חוץ לסוכה הוא רק משום מיגדר מילתא,
מיד חייב לשוב לסוכה ,כי אם ישהה מעט יותר מכדי צורכו משום חשש שמא יבוא לאכול או לשתות דבר שחייב בסוכה
בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו ...ועל כל רגע ורגע מחוץ לסוכה .ולפי"ז י"ל דגם בנ"ד יש ענין להחמיר שלא לשתות
ששהה בביתו חוץ לסוכה על לא דבר הכרחי כנ"ל ,עובר על מים מחוץ לסוכה משום מיגדר מילתא.
מצות עשה מן התורה) "...שער האיתון י"ב (. ובענין מי שיש לו פטור של הולכי דרכים או מצטער ,אמר
ולכאורה יש לתמוה מניין למד בעל היסוד ושורש העבודה הגרש"מ דאין שום ענין להחמיר לאכול רק דברים שאינן חייבים
חומרא גדולה זו שאין לצאת מהסוכה אם לא להכרח גדול ,ואף בסוכה ,שהרי הוא פטור מן הסוכה .אבל מי שאינו פטור מן
זה לזמן קצר בצמצום ,הרי גדר חיוב הישיבה בסוכה הוא תשבו הסוכה ,אלא רק הי' אונס ופטור מדין אונס רחמנא פטרי' דכל
כעין תדורו )סוכה כ"ו( .ודרכו של כל אדם לצאת מביתו לצרכים התורה כולה ,אם הי' לו ברירה לאכול רק דברים הפטורים מן
השונים אף שאינם בגדר אונס ,ואיננו מצמצם יציאתו בדקדוק, הסוכה או לאכול דברים שחייבים בסוכה ,תליא בנידון של המר־
ואם כן הוא הדין גם בדין הישיבה בסוכה ,וצריך ביאור .ויש דכי גבי ציצית ,אם אדם רשאי להכניס עצמו לחיוב מצוה במצב
לבאר :אדם שיזכה לארח את הגאון רבי עקיבא איגר ,אולם ידע שאינו יכול לקיימה ויהא פטור מדין אונס ,שלהמתירים ה"נ יכול
מראש כי זוכה לזה ליום אחד בלבד ,שבו יכול הוא לשאול את להכניס עצמו לחיוב סוכה אע"פ שאינו יכול לקיים את החיוב,
רבי עקיבא איגר שאלות ועצות ללמוד עימו ולהתברך ממנו, ולהאוסרים להכניס עצמו לחיוב מצוה שאינו יכול לקיימה ה"נ
ינצל את שהותו של האורח עד תום .כל בר דעת לא יניח את אסור .אמנם נראה שבדרך כלל מי שהוא אונס ואינו יכול לישב
האורח אף לא לרגע ,ישהה בקרבתו ככל שיוכל ,ורק בלית ברירה בסוכה ,יהא לו גט פטור של תשבו כעין תדורו ,דהרי גם בביתו
יוותר על האפשרות להנות ממנו עצה ותושיה ,דעת ותבונה .ואם בכה"ג שהוא אונס אינו דר בבית .אבל אין לומר לאידך גיסא,
יאמר לו אדם אחר כי הוא מסכן ואומלל ,שכן כבול הוא לאורחו שהפטור של מצטער הוא כעין פטור אונס ,והתורה הרחיבה הפ־
ואיננו יכול לצאת ולבוא כרצונו ,ילעג לו המארח ויאמר לו כי טור גבי סוכה) ,וממילא יהא הגדר של מצטער כאונס ולהאוסרים
אדרבה ,מאושר הוא מהזכות המופלגת שנפלה בחלקו ,וכלל אי להכניס עצמו לאונס ה"נ במצטער יהא אסור לאכול דברים המ־
אפשר לכנות מציאות זו כעונש או חסרון .הוא הדין והיא המידה חייבים בסוכה( ,דהא ליתא] .תשע"ג[
ביחס לחג הסוכות .בחג זה הקב"ה משרה את שכינתו בסוכה, איתא בתענית ב .מאימתי מזכירין גבורות גשמים ,רבי אליע־
וכביכול מתארח אצל כל אחד ואחד מישראל למשך ז' ימי החג. זר אומר מיום טוב הראשון של חג .רבי יהושע אומר מיום טוב
וכפי שגילו חז"ל )זוה"ק רעיא מהימנא אמור ק"ג( שהסוכה היא האחרון של חג .אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא
"צילא דמהימנותא" צל האמונה המבין בשכלו ומרגיש בליבו כי סימן קללה בחג למה הוא מזכיר כו' ופירש"י סימן קללה בחג הן
אכן הוא מארח כביכול את הקב"ה ,לא יעזוב את הסוכה אף – כדאמרינן במסכת סוכה בפרק הישן )כח ,ב( מאימתי מותר לפ־
לא לרגע .לא הכרח או חיוב יאלצוהו להישאר בסוכה ,אלא הוא נות משתסרח המקפה ,משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך
עצמו מתוך הבנה למעלות העליונות בהן יכול הוא לזכות ,ומ־ לו קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך כו' עכ"ל ,וצ"ב מה
תוך הכרה כי זוכה הוא לקרבת אלקים שכמעט ואי אפשר לה־ שהזכיר רש"י משתסרח המקפה ,דהו"ל להזכיר רק המשל לעבד
שיגה בשאר ימות השנה ,ירצה בכל מאודו להישאר בסוכה עד כו' ,ושמעתי מגיסי האברך המצויין הר"ר אליעזר שליט"א בשם
כמה שיכול .אדם שאלו הן הרגשותיו והשגותיו יצא מהסוכה הגרא"י הלוי שליט"א לפרש בזה עפי"ד הגר"א דפטור דירדו גש־
רק בלית ברירה ,ואף אם על פי גדרי הדין שהיה מחוץ לסוכה מים אינו מדין מצטער אלא דלאו שם סוכה עליו ,אשר לפ"ז י"ל
מעבר לשיעור זה זה איננה בגדר "ביטול מצות עשה" מכל מקום דהסימן קללה אינו בזה שהקב"ה גרם לנו להיות מצטערים ,די"ל
פשוט כי בעומק הדברים יש בזה משום ביטול עניינה ומהותה דהצער מצד עצמו )וכגון צער אחר שאינו מחמת גשמים( לא הוי
הפנימיים של המצוה ,שהם דביקות וקרבת אלקים )ולא עוד סימן קללה ,אלא הסימן קללה הוא משום דהפקיע ממנו השם
אלא שהיודע כי כך הם פני הדברים ,ומרהיב עוז ויוצא מהסוכה, סוכה .והנה עי' בטור שהביא שני דעות בשיעור זה דמשתס־
מזלזל כביכול בהקב"ה ,מבעט בשכינה ומואס במצוות ,שהרי כל רח המקפה ,אם זה נאמר דוקא כשהמקפה בפניו או לא ,ונראה
מעשה שעושים בסוכה נחשב למצוה ,בעוד שאותו מעשה עצמו לפרש השיטה דסובר דאפי' כשאין לו מקפה מ"מ פטור עפי"ד
שנעשה מחוץ לסוכה איננו מצוה ואין לך בזיון גדול יותר מאשר הגר"א הנ"ל ,דאע"פ שאין לו מקפה ואינו מצטער מ"מ הסוכה
היכול לחטוף מצוות של קרבת אלקים בקל ,ואיננו עושה זאת ( לאו סוכה היא עכ"ד .ובעיקר דברי הגר"א שמעתי מהגרש"מ דו־
]דולה ומשקה[
דאי מיוסד על הדין דתשבו כעין תדורו ,דכיון דהוא מקום שאינו
ראוי לדירה לאו שם סוכה עלה.
מסירות נפש בזמן המלחמה )הארות והערות(
רוב הציבור כאן לא זכה לראות את קדושת אור פניו של הרב
מבריסק זצ"ל ,אנחנו הנמלים זכינו לראות את האיש הקדוש
הזה שכל החובות הלבבות התגלם בו מי שראה את הבריסקר
11
ומעתה יש לדון מה הדין אם לא בירך על הלולב ונטלו ונ־ ריתחא דאורייתא
ענע בו ,אלא שעדיין לא נענע את הנענועים שבהלל ,אם יכול
לברך על הלולב ,או לא .אם נאמר שהנענועים של הלל אינם בגדר נענועי הלולב בהלל
שייכים לעיקר מצוות לולב ,אלא זה כעין ענין בפני עצמו הנה בגדר הנענועים שבלולב השו"ע )סימן תרנ"א סעיף
שצריך לנענע את הלולב בשעת ההלל ,אם כן גמר המצווה ח'( כותב את המקומות ששם צריך לנענע עם הלולב ,וכתב
של הלולב הוא מיד כשגמר לנענע אחרי הברכה ,ואם לא "ינענע בשעה שמברך ,וכן ינענע בהודו לה' וכו' ,וכן באנא ה'
בירך עד עתה שוב אינו יכול לברך. הושיעה וכו'".
אבל אם כצד השני שהנענועים הם חלק ממצוות לולב ,אם וכתבה משנה ברורה )סקל"ז(" ,יענענע בשעה שמברך,
כן גם על אלו הנענועים שייכים דברי המשנה ברורה "דהא אפילו נוטל שלא בשעת ההלל מנענע לכל הרוחות ,ואף על
גם הנענוע הוא מן המצווה" ,ואם כן אפילו אם כבר נענע פי שיחזור ויטלנו בשעת ההלל וכו'".
בשעת הברכה עדיין אפשר לברך את ברכת הלולב כל זמן מבואר בשו"ע ובמשנה ברורה שמלבד הנענועים שצריך
שלא נענע בשעת ההלל. לנענע בלולב בשעת ההלל ,צריך עוד לנענע בשעת נטילת
והנה יסוד דבריו של המשנה ברורה שאפשר לברך על הלולב ,שכשנוטלים את הלולב ומברכים עליו צריך לנענעו.
הלולב כל זמן שלא נענע בו הם מדברי התוספות בסוכה )דף יש להסתפק מהו גדר נענועי הלולב בהלל ,האם עיקר
ל"ט א' ,ד"ה עובר( שכתב "הואיל והמצווה לא נגמר עדיין לג־ המצווה של נענועי הלולב הוא בשעת הברכה והנטילה כמו
מרי דבעי ניענוע מברך" .אלא שגם בדברי התוספות הללו לא שכתב השו"ע שצריך לנענע בשעה שמברך ,אלא שיש עוד
נתפרש כוונתו על איזה נענוע הוא מדבר אם על הנענועים הלכה שצריך גם להמשיך ולנענע בשעת ההלל ,אבל את
שלאחר הברכה ,או אפילו על הנענועים שבהלל. עיקר מצוות הנענועים מקיימים מיד בנענועים הראשונים
אבל בתוספות בפסחים )ד ז' ב' ,ד"ה בעידנא( כתב לה־ שמנענעים לאחר הברכה .ונענועי הלולב בהלל אינם מעי־
דיא את דבריו על הנענועים שבהלל ,דאיתא בגמרא לגבי קרא מצוות לולב ,אלא הם דין נוסף שצריך נענועים בהלל,
לולב " בעידנא דאגבהה נפיק ביה" ,והקשה התוספות אם אבל הנענועים הראשונים שמנענע בשעת הברכה שייכים
כן איך אפשר לברך על הלולב ,הרי תמיד מיד כשמגביהו לעיקר מצוות לולב.
יצא ידי חובה ,והרי צריך לברך עובר לעשייתן .ותירץ "ואומר או דלמא דגם הנענועים של ההלל הם בכלל עיקר מצוות
ר"י אע"ג דנפק אכתי עוסק במצווה ,שצריך לנענע בקריאת לולב ,ומצוות לולב הוא נטילת הלולב ונענועו בשעת הבר־
הלל". כה וההלל .וכשנוטל לולב ולא מנענע אותו בהלל ,חסר חלק
מבואר בדברי התוספות שאם נטל את הלולב ולא בירך עיקרי בקיום מצוות לולב .ואפילו שעצם מצוות נטילה הוא
עליו ,יכול עדיין לברך כל זמן שלא נענע בשעת ההלל .ומפו־ נטילת הלולב ,וגם מי שאין לו לולב בהלל ונוטל לולב לפני
רש כצד השני שהנענועים שבהלל הם שייכים לעיקר מצוות או אחרי הלל ומנענעו ,קיים בזה מצוות לולב ,ואפשר גם
לולב ,וכל זמן שלא נענע בהלל עדיין לא גמר את קיום מצוות לברך על זה .מכל מקום לגבי עצם המצווה ,השלמות של
לולב .ולכן פשוט שגם אם כבר נטל את הלולב ונענע בו ,אלא מצוות לולב נעשה רק כשמשלים את נענועי הלולב בשעת
שלא נענע בהלל נחשב הדבר שלא גמר את המצווה ויכול ההלל .שהנענועים הללו הם חלק עיקרי במצווה.
עדיין לברך על הלולב. ויש בזה כמה נפקא מינה ,ועיקר הנפקא מינה הוא במי
וכסברא הזו מפורש גם בהגהות מלימוניות )הלכות לולב שנטל את הלולב ושכח לברך ,דהנה השו"ע) ,סימן תרנ"א
פרק ז' הלכה ו'( ,שכתב "אבל רשב"ם אומר שאין לברך קודם סעיף ח'( כתב" ,יברך על נטילת לולב ושהחיינו ,קודם שיטול
שיטלנו דמיחזי כך כי חוכא ואיטלולא ,אלא יטלנו והדר יברך האתרוג ,כדי שיברך עובר לעשייתו וכו'" .וכתב המשנה ברו־
והוי שפיר עובר לעשייתן כיון שעקיר מצותו הוא הנענוע רה )סקכ"ו(" ,ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך אחר כך,
בשעת הלל כדאיתא פרק לולב הגזול וכו'" דהא גם הנענוע הוא מן המצווה".
מפורש גם בדבריו שהנענועים שבהלל שייכים לעיקר ובשער הציון )סקל"ב( הוסיף מדברי הפרי מגדים שאם
מצוות לולב ,ואינם מצווה בפני עצמו .ולכן דעת רשב"ם כבר נענע גם כן ,אף שאוחז עדיין את הלולב בידו ,שוב אין
שזמן הברכה הוא בדווקא לאחר הנטילה ולפני הלל ,שאפילו יכול לברך וקדשנו במצוותיו .משום שכבר נגמר קיום המצ־
שכבר קיים את המצווה בנטילה ,מכל מקום את עיקר המ־ ווה .אמנם כתב דדעת הגר"א שאפשר לברך אפילו אחר כך.
צווה שהוא הנענועים שבהלל עדיין לא קיים ,ועל כן נחשב מבואר במשנה ברורה שכיון שצריך לברך על המצווה
הדבר כברכה עובר לעשייתן. עובר לעשייתן -לפני קיום המצווה ,ממילא אם נטל את
והדברים מפורשים בשו"ע )סימן תרנ"ב סעיף א'( שכתב, הלולב ולא בירך צריך להיות ששוב לא יוכל לברך כיון שכבר
"מצוות לולב ביום ולא בלילה ,וכל היום כשר לנטילת לולב קיים את המצווה .אלא שכתב שכל זמן שלא נענע את הלולב
וכו' ,ומכל מקום זריזים מקדימים למצוות ונוטלים אותו עדיין יכול לברך עליה ,משום שגם הנענוע הוא מן המצווה,
בבוקר ,וזמנו הוא משתנץ החמה ,ועיקר מצוותו בשעת ההלל ונחשב הדבר שעדיין לא גמר את קיום המצווה ולכן יכול
וכו'" .וכתב המשנה ברורה )סק"ד(" ,ועיקר מצוותו בשעת לברך עליה .אבל אם כבר נענע את הלולב ,נגמר קיום מצוות
ההלל ,כדי לנענע 'בהודו והושיעה נא' וכו'". לולב ושוב אי אפשר לברך עליה.
והשו"ע ,והמשנה ברורה מדברים על עיקר מצוות לולב,
12
אבל בזה לא נגמר הסיפור סיפר הרב ובזה אני נזכר תמיד רב מבין את המעלות של החסיד בחובות הלבבות מה זה ענוה
בסוכות וזה מאד מחייב אותנו כי כתוב בגמ' מגילה מה זה פרישות מה זה בטחון הבריסקר רב ישב פעם על המ־
]כח ע"א[ שאלו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים ואחת רפסת אצלו בבית הבריסקר רב ישב פעם על המרפסת אצלו
מהסיבות לא ששתי בתקלת חברי שואלים בעלי המוסר האם בבית אולי זה היה בסוכות והוא סיפר מסוכות שנת ת"ש הוא
בשביל שלא ששתי בתקלת חברי מגיע אריכות ימים הרי צריך היה אז בורשא בתחילת מלחמת העולם והמשפחה שלו היתה
להיות מושתת גדול כדי לשוש כשרואה את חבירו נכשל ומבא־ בבריסק וחלק היו בדרך הגיע חג הסוכות ולרב היו ארבעה מינים
רים שאין הכוונה בלא ששתי בתקלת חברי' שלא שמחתי בזה אבל לאלפי יהודים שהיו שם לא היה ארבעה מינים והמצב היה
שהחבר שלי נכשל אלא לא ששתי בשמחה הפרטית שלי בזמן שהגרמנים ימח שמם נלחמו ורצו לכבוש את פולניה והפולנים
של תקלת חברי לא שמחתי בשמחתי הפרטית כשלחברי יש הכריזו שעל ורשא הם ילחמו עד החייל האחרון כך הרב סיפר
צרה גם בני אדם שהקב"ה משמח אותם צריכים לדעת שלחברי הגרמנים שמעו את זה והיה שבועות של הפצצות שהפציצו בלי
אין את זה שיש הרבה שאין להם את זה זכיתם פעם לראות סוף והרב תיאר שבני אדם נהרגו כמו זבובים היו יורדות פצצות
את רבי איסר זלמן האיש הקדוש הזה שכשרבי אהרן קוטלר ומשפחות שלמות נכחדו רח"ל ותחת מטר ההפצצות בין הפצצה
היה מדבר בליקווד על תתן חסד לאברהם החסד של אברהם להפצצה באו יהודים לברך על הארבעה מינים אמר הרב כהאי
אבינו הוא היה אומר שראו את זה אצל השווער רבי איסר זלמן לישנא שהיה לפני הבית שלו תור של יהודים כמו מהבית של
אחדי מלחמת העולם רבי שניאור קוטלר זצ"ל הנכד של רבי הרב בירושלים עד בית הכנסת זכרון משה כזה תור ארוך של
איסר זלמן היה בירושלים והוא נסע להתחתן לפני נסיעתו הוא יהודים היה וכמובן שלא נתנו לאף אחד לעשות נענועים אלא
עלה אל הסבא רבי איסר זלמן להפרד ממנו ולקבל ברכת הדרך כל אחד קיבל את הארבעה מינים ובירך את הברכות והלאה הרב
ומזל טוב לקראת החתונה רבי איסר זלמן נפרד ממנו בירך אותו אמר בהתרגשות אז ראו מה זה יהודים תחת מטר של הפצצות
במזל טוב ואחר כך הוא ליוה אותו וירד אתו שתי מדרגות ונתן יהודים סיכנו את נפשם ממש ובאו כזה תור גדול כדי לזכות
לו להמשיך ללכת לבד והוא חזר לביתו תלמיד חכם אחד שהיה לקיים את המצוה ארבעה מינים
להפסיק בין ברכת לולב להלל. ובזה כתבו שעיקר מצוות לולב הוא בשעת ההלל ,ומבאר
ושמעתי שמרן הגרי"ז זצ"ל גם דייק בדברי הרמב"ם שהנ־ המשנה ברורה כדי לנענע בו בהלל .ומבואר להדיא שהנענו־
ענועים של הלולב בהלל שייכים לעצם מצוות לולב ,ולפי זה עים שבהלל שייכים לעיקר מצוות לולב.
אמר שיש להקפיד לגמור את המצווה עם אותו לולב ואתרוג וברמב"ם גם יש לדייק כן ,שכתב )הלכות לולב פרק ז'
שבירך עליהם ,ולנענע בהלל עם הלולב שבירך עליו ולא עם הלכה ט' י'( "משיגביה ארבעה מינין אלו וכו' יצא ,ומצווה
לולב אחר. כהלכתה שיגביה וכו' ויוליך ויביא ויעלה ויורדי וינענע הלולב
והגרי"ז זצ"ל היה מקפיד על זה גם כשהיו לפניו כמה את־ שלשה פעמים בכל רוח ורוח .כיצד מוליך ומנענע וכו' ,והיכן
רוגים או לולבים ,ונענע בכולם ,מכל מקום בשעת ההלל נטל מוליך ומביא בשעת קריאת ההלל בהודו לה' כי טוב תחלה
את הלולב והאתרוג שהחזיק בשעת הברכה. וסוף ,ובאנא ה' הושיעה נא".
ודבר זה מצוי מאוד בבתי כנסיות שהרבה הולכים ליטול והנה הרמב"ם כותב בהלכה הזו את דיני קיום מצוות לולב,
ולנענע את הלולב של הרב ,שהוא בוודאי יותר מהודר וכשר ובתוך זה כתב שקיום המצווה מתקים כאשר נוטלים את
מהלולב והאתרוג שלהם .וצריך להקפיד שיברך בתחילה על הלולב ומנענעים אותו ,והיכן מנענעים? בהלל .ולכאורה אם
לולבו ינענע ,ורק אח"כ ילך לנענע את הלולב של הרב ,שאם נענועי הלולב בהלל אינם שייכים לעצם מצוות לולב ,תמוה
בתחילה יברך על הלולב של הרב ,שאם בתחילה יברך על מאוד לשם מה הרמב"ם מכניס את ענין נענועי הלולב בהלל
הלולב של הרב ייצא שבשעת ההלל יקח לולב שלא בירך למצוות לולב.
עליהם. אלא מוכח דסובר שנענועי הלולב בהלל ,הוא מעיקר מצ־
ויתכן עוד שלפי זה ביום הראשון שיש דין "לכם" בלולב, וות נטילת לולב ,ושלימות מצוות לולב מתקיים כאשר נוטל
וצריך שהלולב שמברך עליו יהא שלו ,כך יש להקפיד שגם את הלולב ומנענע בו בשעת אמירת ההלל.
הלולב שמנענע בו בהלל יהא שלו .כיון שהנענועים הללו ונראה לפי זה כיון שהנענועים שבהלל שייכים לעצם מצ־
שייכים לעצם מצוות לולב ,אם כן ביום הזה שיש דין לכם וות לולב ,וגמר מצוות לולב נשלם בנענועים שבהלל ,אם כן
במצוות לולב ,הדין לכם הולך על כל המצווה ,וגם הנענועים ראוי להסמיך את הברכה של הלולב להלל ,ולא להפסיק בי־
שבהלל צריכים להיות בלולב שקנוי לו. ניהם .כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לגמר המצווה.
ואם כן מי שאין לו לולב ומבקש מחברו לנענע בלולבו ובאמת השו"ע בסימן תרמ"ד )סעיף א'( כותב" ,שחרית
בשעת ההלל ,ראוי להדר גם לקנות ממנו את הלולב ,בכדי אחר חזרת תפילה ,נוטלין הלולב ומברכין על נטילת לולב
שיקיים את מצוות הלולב כהלכתה שיהא בו דין "לכם" גם ושהחיינו ,וגומרים ההלל וכו'" .מבואר בשו"ע שהזמן שראוי
בשעת הנענועים שבהלל. לברך על הלולב הוא אחרי שחרית לפני הלל ,שאז נוטל את
)שלמים בציון( הלולב ומברך עליו ומיד גומר עליו את ההלל .וזהו כמו שנת־
באר שצריך לברך על הלולב סמוך לאמירת הלל ,שלא ראוי
13
כב [.המעוכה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה שם בבית שאל את רבי איסר זלמן למה הוא ירד אתו רק שתי
כשרה דלכתחילה בעינן שיראו הכוכבים דרך הסכך וכתב הקרבן מדרגות למה הוא לא ירד אתו יותר הוא הרגיש שזה מדרגות
נתנאל דהיינו מדקתגי כשרה דמשמע רק בדיעבד .ויש להבין למה הוא לא ירד אתו יותר )הוא הרגיש שזה בכוונה הוא לא
הטעם שראוי לכתחילה שיראו את הכוכבים מהסוכה .בפרי מג־ עשה סתם דברים( ענה לו רבי איסר זלמן המדרגות שלא ירדתי
דים ]א"א תרל"א כ[ כתב הטעם כדי שיגיע למדת ההתבטלות זה בשביל כל האלפים שלא זכו להתחתן זה היה אחרי מלחמת
בסוכה כמו שנאמר ]תהלים ח ,ד[ כי אראה שמיך מעשי אצבע־ העולם השניה לא ששתי בתקלת חברי.
תיך ירח וכוכבים אשר כוננתה ,מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי ]רבי משה מרדכי הלוי שלוזינגר זצ"ל מח"ס 'משמר הלוי'
תפקדנו .והיינו כאמור לפי שתוכן מצות סוכה שירגיש את האר־ נערך ע"י בנו הרוז"ג בצלאל שלוזינגר שליט"א[
עיות ואפסיות האדם בעולם ,וזה מתקיים ע"י התבוננות בצבא
השמים עכת"ד.
]אתה בחרתנו[
והשם ברך את אברהם בכל – זו סוכה
איתא במדרש וה' ברך את אברהם "בכל" -זו סוכה" ,וביאר
הגר"א דתיבת "בכל" זהו ר"ת של כל הפסוקים בתורה של חג
סגולה עצומה בהרחבת דירה ולהסיר את כל המ־ הסוכות' ,ב'סוכות תשבו שבעת ימים 'כ'ל האזרח בישראל ישבו
תנגדים. בסוכות' ,ל'מען ידעו דורותיכם וגו' ומה שדבר זה נרמז בתיבת
סוכת החג בחג ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה ר' בכל שמעתי מחכ"א י"ל משום דזהו מצוה שהאדם מקיים בכל
יהודה מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר ]סוכה י'[ גופו כדלהלן אות י"ג בשם הגר"א עוד אפש"ל בבאור המדרש
הנ"ל בדרך רמז דכידוע עיקר מצוות החג סוכות הוא סו'כ'ה
הנה כולנו יודעים כמה קשיים נלווים לכל מי שרוצה להרחיב לו'ל'ב ער'ב'ה אות שלישי בכולם ר"ת "בכל"
את דירתו ולכן כדאי לדעת את העצה הבאה מרן הגרי"ג אדל־ תהילים ]ע"ו ג'[ ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומובא בשם
שטיין זצקו"ל סיפר מעשה ששמע מבעל המעשה עצמו שרצה הגר"א זיע"א שביאר כוונת הפסוק דיש ב' מצוות שמקיימים
לבנות סוכה והשכנים הערימו עליו קשיים .והתנגדו לבניה אותו בשלם דהיינו בכל הגוף "סוכו" מצוות סוכה ",ומעונתו בציון"
אדם עלה בדעתו עצה על פי מה שאמרו חז''ל ]שבת כג[ הזהיר מצוות ישוב א"י ויל"ע דהא גם מצוות עליה לרגל הוי בכל הגוף
במזוזה זוכה לדירה נאה שהלא גם סוכה הרי היא דירה אמנם ויתכן דג"ז בכלל ומעונתו בציון דכידוע ציון קאי או על א"י או על
היא דירת עראי אבל היא דירה דירה של מצוה ממחשבה למ־ ירושלים או על ביהמ"ק וא"כ י"ל דגם עליה לרגל בכלל הפסוק
עשה הלך ובדק את המזוזות או הידור אחר במצות מזוזה ומיד מיהו אינו עולה יפה לפי השמועה מהגר"א דהם רק ב' מצוות
נעלמו כל הקשיים וב"ה יש לו סוכה נאה סוכה נוחה מאד . וצע"ק עוד ילה"ק ממצוות טבילה דמקיימים בכל הגוף ואולי
משום דאפשר ומדאו' אפי' רובו אינו חוצץ בחציצה אינו חשיב
אשרי עין ראתה זאת – מהות שמחת בית השואבה כל הגוף אמנם יעוין בחי' מרו רי"ז הלוי )הל' מקוואות( דלעולם
צריך בטבילה ביאת כולו .וגם כשחוצץ חשיב ביאת כולו יעוי"ש
בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד היטב ,ולפ"ז איכא למישדי נרגא בדברינו ואולי סובר הגר"א דט־
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל בילה אינה מצוה אלא שאם רוצה ליטהר צריך טבילה.והדברים
במדינה שבעה זכר למקדש) .מא ע"א( ארוכים ,ויעוין בשלמי תודה מה שהעיר בשם הגרשז"א זצ"ל דמ־
הקשה הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל ראש ישיבת חברון כיצד שכחת לה שהאדם יהא יושב כולו בסוכה ומ"מ אינו מקיים מצות
נוהגים אנו לשמוח בגלות בשמחה שעושים זכר לשמחת בית סוכה בכל גופו רק בראשו ורובו כגון שיושב על יד שולחן שהוא
השואבה שהיתה במקדש הרי הזכרת בית המקדש כרוכה אצ־ גבוה מעשרה והחל לתחתיו עשרה ורגליו תחת השולחן דהוי
לינו ביגון ובאבל ? השולחן חלל הפסק בין רגליו לסוכה ,והוה כמו שרגליו חוץ
וביותר קשה הרי בסדר העבודה אומרים אנו "אשרי עין ראתה לסוכה ואינו מקיים המצוה בכל אבריו
שמחת בית השואבה עם שואבת רוח הקודש רוח נדיבה ,הלא הרה"ק ר"ב מפשיסחא אמר שמצוות סוכה היא גדולה כל כך
למשמע אוזן דאבה נפשינו" ואמנם מן הראוי הוא שיהיה כך, משום שכל האדם נכנס בגופו ומלבושו בתוך הסוכה מה שלא
ואם כן ,לשמחה מה זו עושה? ענה ראש הישיבה ואמר משל נמצא בכל המצוות .אבל הגר"של מלענטשנע זי"ע אמר שמצוות
למה הדבר דומה לאדם שקיבל מברק ובו בשורה שזכה בהגרלה שבת גדולה יותר משום שאף שיוצא החוצה השבת מקיפו ,אבל
בסך גדול של כסף שמח האיש מאוד ומיד כינס את בני משפ־ מצוות סוכה דוקא הוא מבפנים ,אבל כשיוצא לחוץ אינו עם מצ־
חתו ואת אוהביו ועשה משתה גדול בשעת המשתה ניגש אליו וות סוכה ,אבל הוסיף :כשיושבים בסוכה בשבת הרי הם מתח־
אחד הקרואים וביקש ממנו שיואיל בטובו להראות את שטרי ברים יחדיו ,ואז הוא המצווה גדולה לאין ערוך משום שאז האדם
הכסף שזכה בהם שכן מעולם לא זכה לראות סכום כסף גדול מקיים אותה מבפנים ומבחוץ יחדיו ,מה שבאמת לא נמצא בכל
כזה השיב לו האיש שברצון היה מראה לו אלא שלפי שעה לא המצוות.
הגיע הכסף לידו תמה אותו אדם ושאל :אם אין לך הכסף מה
פשר השמחה הוציא הלה את המברק והראה אותו לשואל ואמר
לו :במברק זה בישרוני על אודות הזכיה ,ואף על פי שלא הגיעני כוככים בסוכה
עדיין הכסף ,בטוח אני שאכן הוא יגיע בקרוב ,לפיכך כבר מעתה הרא"ש ]ס"ג[ הביא שבירושלמי דייק מלשון המשנה ]סוכה
14
מחה זו אף בביתו וסביבתו והוא השמחה הגדולה ביותר ואפשר אני שמח .הוא הדין בעניננו סיים הגר"י סרנא זצ"ל ,הנביאים הב־
לומר עוד דסוכות הענין הוא שמוציא את עצמו מקבע של עוה"ז טיחו לנו ובישרו לנו אודות הגאולה העתידה ובנין הבית השלישי,
ומראה שכ"ז רק עראי ולכן קוראים בו קהלת להראות שכל עניני נמצא שאנו המאמינים בדבריהם הנאמרים באמת כבר קיבלנו
העולם הם הבל ואחר הסוכות כשחוזרים לדירת קבע נתקן מיד את "המברק" המבשר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וב־
חג שמחת תורה והיינו שכשמתחילים לחיות צריך להיות רק ע"י מיוחד בימי חג הסוכות מתחזקים אנו באמונה כאשר אנו יושבים
תורה וזהו חלק מעצם חיותינו. בצילא דמהימנותא ומתעלים בבטחון עד שאנו מסוגלים כבר
] ר' שלמה ברמן זצקו"ל[ לשמוח בבשורות הגאולה ובבנין בית המקדש לפיכך מזכירים
אנו בשמחה את שמחת בית השואבה וכאן סיים ראש הישיבה
בהתפעלות עצומה ואמר אני אומר שמה ששמחים ישראל היום
התביעה על הגויים בחג הסוכות בשמחת בית השואבה אין זה זכר למקדש שהיה ונחרב בעוונו־
בהפטרה ליו"ט ראשון של סוכות אומר הנביא ]זכריה י"ד יט[ תינו הרבים אשר עליו דאבה נפשנו אלא שמחים אנו זכר למקדש
זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג אשר ייבנה במהרה בימינו! על זה בודאי עלינו לשמוח!
את חג הסוכות )מתנת חיים להגר"מ סלומון שליט"א(
וצריך להבין הלא הגויים לא מצווים לחוג את חג הסוכות
ואיזה חטא הוא בשבילם אשר לא עלו לחוג את חג הסוכות.
ונראה לי לומר ,דהנה דוד המלך אמר "נתת שמחה בליבי מעת
הלימוד מדין אתרוג היבש
דגנם ותירושם רבו" )תהלים ד' ח'( ,דוד המלך הגיע למדריגה שכ־ "לא המתים יהללו וגו" תהלים ]קטו יז[ למדו מזה ]ירושלמי
שראה אצל הגויים שפע הוא שמח בשמחתם ,וכך צריך להיות בן סוכה רפג[ שאתרוג היבש פסול כיון שאין בו לחלוחית הוא כמת
אדם להיות שמח בהצלחת חבירו .דוד המלך אומר :נתת שמחה ואם אתרוג יבש פסול מכש"כ האדם צריך להשתדל שלא יהיה
"בליבי" ,לא רק שמחה חיצונית ומלאכותית ,להראות לפני חבירו יבש ולהיות מהודר וחי וכל חי מרגיש ובמה -בדעת ,כי זאת
שאני שמח בשמחתו ,אלא נתת שמחה בליבי -שמחה אמיתית. מחייה את האדם בזה ובבא על כן "כל מי שאין בו דעה אסור
בשם הסבא מקלם מרן רבי שמחה זיסל זצ"ל אומרים ,כי לש־ לרחם עליו" ]ברכות לג ע"א[ כי כיון שאין בו דעה הוא כמת
מוח בשמחת חבירו יותר קשה מלהשתתף בצרת חבירו ,כי מי ]רבי שמחה זיסל זיו הסבא מקלם[
שמשתתף בצרת חבירו עוד לא יודעים אם זה יוצא מטוהר לב ,כי
כמו אריה שטורף ,אחרי שהוא טורף שכבר יצא ממנו הארס נהיה שמחת הסוכות
טוב מאד לכולם ,כך יכול להיות שתיכף כששמע מצרת חבירו בנערינו ובזקנינו נלך כי חג ה' לנו ]שמות י ט[ ובמדרש פליאה
שמח בליבו מאד והשתמש בכל רע שיש בו ואח"כ ממילא הוא איתא שזה הולך על חג הסוכות ומבואר דבחג הסוכות צריך
טוב וגם עוזר לחבירו .אבל אם האדם שמח בהצלחת חבירו אז לשתף גם נערינו וזקנינו ובאמת יתכן דזה קאי על שמחת בית
זה בטוח שזהו מליבו הטוב. השואבה שאחד מסמני ההיכר והבולט בחג זה הוא אשרי יל־
זהו החטא של הגויים ,כשאתם רואים שאומה שלימה שמחה דותינו שלא ביישה את זקנותנו ]סוכה נג ע"א[ וזהו חג לנערינו
איך לא השתתפתם איתם .על זה לא צריכים להיות מצווים ,מי וזקנינו .ו
שהוא לא בעל מידות רעות הוא שמח בשמחת חבירו .אם אתם באמת עיקר שמחת סוכות הוא לצאת מביתו והיינו לצאת
לא משתתפים בשמחתנו ,אות היא שאתם שונאים אותנו ואתם מסביבתו כי בדרך כלל האדם כשלעצמו צריך להיות שמח ורק
בעלי מידות רעות. סביבתו ושאר דברים מונעים ממנו שמחה זאת וזהו המועד של
פעם הלכנו לטייל עם המשגיח דישיבת לומז'ה מו"ר הגה"צ סוכות לצאת מסביבתו ולהתייחד עם עצמו ולשמוח והדרגה של
רבי משה רוזנשטיין זצ"ל ושמענו שבבית אחד יושבים גויים ורו־ שמיני עצרת זה שאחר שהגיע למדרגה זו חוזר לביתו להיות בש־
ריתחא דאורייתא
ברכת לישב בסוכה במי שיצא ללא היסח
הדעת
שהיה לבוש בהם ופשט .אותם מעליו ,הפשיטה מעליו הוי כתב השו"ע )בסי' תרלט ס"ח( שאין מברכין על הסוכה אלא
מעשה סילוק מקיום המצוה ,וכשחוזר ומתעטף או מניח צריך בשעת האכילה ,ושאלתי את מרן זצ"ל ,מאי שנא ממה שפסק
לחזור ולברך )לדעת המחבר( .משא"כ בסוכה ,שיציאתו לא השו"ע לענין טלית )סי' ח' סי"ד( דאם פשט טליתו אפי' היה
הוי מעשה סילוק דלא עביד מעשה לפשוט הסוכה מעליו, דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לחזור ולברך כשיחזור
אלא הוא דבר דממילא ,דממילא הוי חוץ לסוכה ונמצא ויתעטף בו ,וא"כ לכאו' ה"ה בסוכה נמי שיברך על כל כניסה
במקום שאין קיום מצות סוכה שם ,ולכן אפשר דמודה השו"ע וכניסה אפי' אם יצא ללא היסח הדעת כלל ,דסוף סוף ע"י
שאינו חוזר ומברך כשחוזר בלא הסיח דעתו. יציאתו הו"ל כפושט את הסוכה מעליו ,דומיא דטלית.
)מעדני שלמה( ואמר מרן ,שיש לחלק בין טלית לסוכה ,דבטלית וכן בתפילין
15
קדים ושמחים .אחד מהתלמידים התחיל לקלל אותם ,כך היינו
שאלות מענינות בהלכה רגילים .אמר לו רבינו זצ"ל ,מדוע אתה מקלל אותם הלא הקב"ה
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( שמח שיצירי כפיו שמחים .כך צריך להיראות בן אדם ,לאהוב
ולשמוח בהצלחת כל יציר כפיו ית' .ולכן רואים שעם ישראל
שהחיינו אם בירך בסוכה אחרת בסוכות כשהם היו שמחים הקריבו שבעים פרים בעד שבעים
אומות ,שכולם יהיו שמחים ,שהשמחה תהיה מלאה.
שאלה :האם מי שאכל בלילה ראשונה בסוכה שאינה מורי ורבי המשגיח זצ"ל היה אומר ,שכאשר רואה אדם עשיר
שלו וא"כ לא בירך שהחיינו על עשיית סוכתו צריך שלא חסר לו כלום הוא שמח מאד שלכל הפחות עבורו הוא לא
להדר לברך שהחיינו על פרי חדש בסוכתו כדי לפטור צריך לדאוג ,כי כשרואים אדם שחסר לו הלא צריכים להצטער
עשייתה או שמא כל החיוב של שהחיינו הוא רק בעושה ולדאוג בשבילו.
סוכה שיאכל שם כזית של חובה? בזה אפשר לבאר הפסוקים בתהלים )קיז ,א-ב(" :הללי את
תשובה :פטר גם סוכתו ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" ,הגמרא
* )פסחים קיח ע"ב( מקשה וכי בגלל שגבר עלינו חסדו הם צרי־
ירדו גשמים ונפסקו והקיץ אחרי עלות אם צריך לעלות כים להודות לה'? אבל לפי הנ"ל יכול להיות שהקב"ה דורש
לסוכה מהאומות שיגיעו למדריגה של אהבת הבריות מה שהגיע דוד
המלך ,כמו שדוד המלך אמר כי הוא שמח בשמחת הגויים ,כך
שאלה :במחבר איתא "ישן וירדו גשמים וכו' ישן בביתו
אתם צריכים לשמוח בשמחתנו ,ואז יגיע העולם לשלימותו ,ואז
עד עלות ויעור משנתו" .ומשמע שאם הקיץ אחרי
תקויים הנבואה של ישעיה )ב ,ד( "לא ישא גוי אל גוי חרב וגו' ".
עלות צריך לעלות לסוכה ,האם זה נכון? ואם כן מה
זה החטא של הגויים שלא באו לחוג את חג הסוכות ,מפני
הדין אם באופן זה שילך לסוכה לא יצליח להירדם עוד
שאם אתם לא עושים כן אז עומד העולם להחרב .וקיום העולם
והוא רגיל לישן יותר?
הוא באהבת ריעים ,באהבה לכל יציר כפיו של הקב"ה ,אז יכול
תשובה :אחרי עלות קמים כבר. להיות "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"
)ואם כן אין הדיוק נכון דאורחא דמילתא נקט(. )רבי יעקב ניימן(
)שאלת רב(
המקיים מצות סוכה ה' מיסך עליו
שאלה :אם צריך לשתות יין כל יום מימי חוה"מ ,איזה יין וכן איתא בדברי המדרש ]ילקוט שמעוני פרשת אמור רמז
ומהו שיעורו? תרנ"ג[ בסוכות תשבו שבעת ימים זהו שאמר הכתוב וסוכה
תשובה :מו"ח מרן שליט"א סובר שכל יום צריך לשתות, תהיה לצל יומם אמר רבי לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם
ורק יין ולא מיץ ענבים ,ורק מי שיש לו הנאה מכך ,וצריך הזה אומר הקב"ה הוא קיים מצות סוכה אני מיסך עליו מחמתו
שיעור רביעית .ושאלתיו ממסכת עירובין )דף מ ע"ב( "מכל של יום הבא דבר אחר וסוכה תהיה לצל יומם כל מי שמקיים
מקום כוס בעינן" ,ופירש רש"י "ושאר יומי לכו"ע לית להו", מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיהך עליו מן המזיקין שלא יזי־
ואם צריך כל יום יין הרי יש לו? וענה לי שמדובר בזמן קו אותו שכן הוא אומר באברתו יסך לך ע"כ וביאר הכתב סופר
ביהמ"ק שאז יצאו יד"ח בקרבנות .אכן לא משמע כן ,כי ]מאמר לחג סוכות[ דברי המדרש אמאי דוקא במצות סוכה יש
זה שקלא וטריא של אמוראים בזמנם .ולענ"ד אם אין נהנה שמירה כזו וז"ל "וצריך לעיין למה דוקא בשביל מצות סוכה הלא
מיין -יאכל כזית בשר בהמה .אבא זצ"ל היה שותה בחוה"מ כל המצות מגינים כתריס בפני פורענות? ונראה ליישב .הנה הבו־
כל יום מעט יין.. טח בה' חסד יסובבנהו ומי שאינו מאמין בהשגחה באמת אינו
)דרך שיחה(
מושגח כדכתיב ]ויקרא כו כג [ואם תלכו עמי בקרי והלכתי אף
אני עמכם וכו' ופי' הרמב"ם ]מו"נ ח"ג פ' ל"ו [ בקרי לשון מקרה
שתאמרו הכל במקרה אף אני אניח אתכם וכבר אמור בספרים
רים פסול שאז יושב בצל דפנות ולא בצל סכך לרמז על השם
כי מצות ישיבת סוכה לרמז שאנו שוהים בצל של הקב"ה ואנו
בטחונו שתבא לו תשועתו ע"י עניני העולם שזה פסול ולא נרצה
מאמינים שמושגחים אנחנו מאתו ית"ש ואין תולים במקרה ומי
לפני ה' עכ"ל שזהו הנהגת "ה' צלך" ,כפי שיעור שפונה להשי"ת
שמאמין בזה ועושה רמז לאמונה זו הוא באמת מושגח מאתו
זהו השיעור שזוכה להשגחתו ומי שבוטח באמת בהשי"ת בודאי
ית"ש וזה כוונת הילקוט מי שמקיים מצות סוכה בעוה"ז שבו
יזכה לישועת ה' ,וזהו הענין של חג הסוכות להורות על "בטחון
מראה כי מאמין שהכל בהשגחתו ית"ש הקב"ה סוכך עליו מן
בהשי"ת" הנה כתיב ]תהלים כז ה[ כי יצפנני בסכו ביום רעה יס־
המזיקים לא תאונה אליו רעה ואתי שפיר עכ"ל הרי להדיא
תירני בסתר אהלו בצור ירוממני .ואיתא במדרש ]שם[ שזה קאי
בדבריו שסוכה מורה על מדת הבטחון שאם אנו חוסים בצלו
על "סוכות" ועי' במה שפי' רבינו אברהם בן הגר"א ]שם[ בא"ד
של השי"ת זוכין להשגחתו ית' ,וכן האריך הערוך לנר ]סוף מס'
"וז"ל ואגב אורחיה רמז לנו כי חג הסוכות מורה על מדריגת הב־
סוכה[ וז"ל והנה צל ההכך מרמז לתשועת ה' ע"ד ה' צלך והד־
טחון כמ"ש כי יצפנני בסכו עכ"ל ]וע"ע במש"כ האברבנל דברים
פנות הם מרמזים על עניני העולם אשר עליהם מרחף צל הסכך
כב ו וז"ל וז' ימי הסוכות המורים על הבטחון בהש"י עכ"ל וע"ע
והם סובבים את האדם מכל צדדיו ועל כן הסכך למעלה מעש־
16
בעולם הזה ,היה פשוט מתחנן ומבקש מהקב"ה שיתן לו עוד במש"כ ר' צדוק הכהן צדקת הצדיק אות קע"א וז"ל וידוע דטעם
ועוד מכות. סוכה הוא החסיון בה' והבטחון בו עכ"ל[
)צדיק כתמר יפרח(
השגחה אע"פ שאינו ראוי לכך
מדוע הקריבו בחג פרים בשביל אומות העולם איתא בגמ' ]ב"מ פה א[ ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לש־
במסבת סיום החג בישיבת גאון יעקב אמר הגראי"ל שטינ־ חיטה אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי וקא בכי אמר ליה זיל
מן זצ"ל :ברוך השם עברו ימים כאלה קדושים ,ודוקא בימים לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עליה יסורין ע"כ
כאלה ,הקריבו כל יום פרים בשביל אומות העולם! וכאן נשאלת והקשה המשגיח ר' נתן וואכטפויגל זצ"ל ]לקט רשימות אלול
השאלה :מה? וכי אנחנו אמורים לדאוג לאומות העולם? והרי ימים נוראים עמ' קמא [ז"ל מה הטענה על רבי הא קיי"ל סוף
הקב"ה בעצמו אמר לנו שנעשה כל יום כך וכך פרים ,למה? בש־ בהמה לשחיטה ]ברכות יז א[ וכי כל השוחט בהמה נידון ליסו־
ביל אומות העולם .האיך מבינים את זה ? האם אנו אלו שאמורים רין? וביאר המשגיח אע"ג דכל בהמה עומדת לשחיטה ובודאי
לדאוג בשביל אומות העולם? אין טענה על מי שנוטל בהמה לשחיטה מכל מקום אם העגל
אלא שענין זה הוא כמו מה שכתב רבי חיים ויטאל )בשערי קדושה( בורח ובא בצל כנפיך ומבקש רחמים שתציל אותו מדת הרחמים
שיאהב את כל האנשים ואפילו גוים!!! א מאדנע זאך! ] -וזה דבר מחייבת שצריך לשמור אותו בצלך ולא לזרוק אותו .לפי"ז ביאר
תמוה[ .וכאן יוצא שהקב"ה רמז לנו שצריך לדאוג אפילו לגויים, המשגיח זהו ענין הסוכה שהיא "צילא דמהימנותא" כדאיתא
ובוודאי העיקר זה כלל ישראל ,אבל צריך לדאוג גם לגויים. בחז"ל וענינה החיסוי בצל ה' ואדם הזוכה לחסות בצלו ית' זוכה
וכל זאת משום שבסוכות אנחנו נהיים יותר גבוהים ,נכנסים לרחמים מיוחדים אף שעל פי דין אינו ראוי להם והיינו שאנחנו
לסוכה ,מאן באקומט א העכערקייט ]-מקבלים התרוממות[ ,וד־ באים בצלו של הקב"ה ומבקשים רחמים ואף אם ח"ו נגזר עלינו
ווקא שם ,מהמקום הגבוה הזה ,מלמדת אותנו התורה שצריך לא משהו מ"מ מדת הרחמים מחייבת שלא זורקים מי שבא לתוך
לשכוח את אלו הכי נמוכים ,שנזכור שיש גם גויים בעולם! רשותך כי אתה ה' מחסי עכ"ל הרי מבואר אע"פ שאין האדם
נכון! הגויים הם אלו שהחריבו את הבית המקדש ,והם הרסו ראוי להשגחת השי"ת מ"מ אם בא לחסות בצילו זוכה אע"פ
לעצמם! כי בבית המקדש היה פרים שמכפר עליהם ,ועכשיו אין שאינו ראוי כדברי המדרש אפילו רשע ובטוח בה' חסד יסובבנו.
להם) .עי' סוכה נ"ה( ,ומה נשאר להם? כלום! בעולם הבא לא יהיה
להם כלום! ועד היום ,בימינו אנו ,הגויים כל מה שעושים הורסים
לעצמם ,בבחינת תמות נפשי עם פלישתים. שמחת חג למרות היסורים
)בנתיבות ההלכה(
יהודי בעל יסורים גדול נגש להגראי"ל שטינמן זצ"ל בשאלה:
אברהם אבינו קיים מצות סוכה כיצד אוכל לקים מצות "ושמחת בחגך"? השיב לו הרב :אם אחד
נותן לשני מכה ואחר כך נותן לו 200דולר ,המכה אמנם כואבת
ואברהם זקן וגו' וה' ברך את אברהם בכל ]בראשית כד א[ אבל בכל זאת הוא מרגיש שקבל על כך איזה שהוא פיצוי .ואם
ובמדרש פליאה מכאן שקיים אברהם אבינו מצות סוכה ופי' המכה יתן לו אלף דולר כפצוי ,המוכה כנראה יבקש אחר כך
הגר"א כי בכל הוא ראשי תיבות :בסוכות תשבו וגו' ,כל האדם עוד מכה ...ואם הוא יתן לו מאה אלף דולר ,אז כבר המכה יתחנן
וגו' ,למען ידעו דורותיכם ,ע"כ .אכן יש להבין מה השייכות לכאן למכה נוספת ...ואם יתן לו מליון דולר כפצוי על כל מכה ,אז כבר
.ונראה כי איתא במפרשים דלמה לא הלך אברהם אבינו בעצ־ המוכה יפול לפני רגליו ויתחנן שיתן לו עוד מכה...
מו לטרוח במצוה בו והרי להשיאו אשה הוא ממצוות הבן על כך כל בן-אדם! משום שבעולם הבא מחכה לו שכר כה גדול
האב ]קידושין כט ע"א[ אמנם מצינו דהעקידה היתה ביוהכ"פ. עבור היסורים שסובל כאן בעולם הזה ,שאם היה יודע את גודל
וא"כ כשבא לבאר שבע ויוגד לאברהם הנה ילדה מלכה וגו' וב־ השכר שמצפה לו שם למעלה על כל סבל או יסורים שעובר כאן
תואל ילד את רבקה זה היה בי"ג בתשרי ,וא"כ אם אברהם היה
ריתחא דאורייתא
האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור אמר על כך תירוץ נפלא: "ארבעת מינין שבלולב ,כשם שאין פוחתין מהן
דוקא באתרוג אמרו שאם לא מצא אין לו להביא פרי אחר, -כך אין מוסיפין עליהן .לא מצא אתרוג -לא
שכן התורה לא פירשה איזה "פרי עץ הדר" יש לקחת ,אלא
יביא לא פריש ולא רמון ולא דבר אחר" )סוכה
שחז"ל אמרו זהו "פרי עץ הדר" האמור בתורה .מעתה ,אם
יביא פריש או רימון ,יטעו בני אדם לומר שאלו הם "פרי עץ לא(.
הדר" שבתורה ,וכדברי הגמרא" :דאתי למיסרך" ,אבל בשאר מובא בסמ"ג ,שפעם אחת לא הניחו האומות לקיים מצוות,
מצוות המפורשות בתורה ,שאין מקום לטעות בהם -אפשר וציוה לעשות סימנים לכל מצוה .ולכאורה :הלא כאן ראינו
בשעת הצורך לעשות סימנים!. מדברי הגמרא שאין לעשות סימן ,ואם לא מצא אתרוג -אין
)אמרי אמת( לו להביא דבר אחר כסימן לאתרוג?
17
שיטת הצדיקים שישבו בסוכה בעת ירידת הגש־ הולך היה לו בדרך היה בטל ממצות סוכה ,ולכך שלח להעבד
מים שהוא פטור מסוכה .ולכך הקדים הפס' ורמז שאברהם אבינו
קיים מצות סוכה .ויש להוסיף דזה אתיא כתוס' ]גיטין ס ע"א[
מסופר כי הג"ר חיים עוזר גרודז'נסקי ז"ל מווילנא היה פעם בשם המדרש ]ב"ר מ"ד[ דאחרי סמוך ,לאחר מופלג והביאו מא־
בחג הסוכות מוטל חולה במיטתו ,והנה הזדמנו אליו אורחים חרי מות דהיה בו ביום וכן כאן דכתיב ויהי אחרי הדברים האלה
באותה שעה .התנצל בפניהם הגרח"ע ז"ל ואמר להם" :הנה חולה היה מיד ובתורה שלמה בשם מדרש אור האפלה ויוגד לאברהם
אני ומוטל במיטה ,אנא ,רדו אתם לבדכם ותאכלו בסוכה ...בני ברוח הקודש ולכאורה מאי נפ"מ ולפי האמור אתי שפיר ודו"ק
הבית יכינו לפניכם סעודה שם ...אין בכוחי לכבדכם בעצמי כפי והנה כשבא אליעזר כתיב ואבוא היום אל העין ]בראשית כ"ד
הראוי"... מב[ ופי' רש"י :היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ,
עשו האורחים כדבריו וירדו לסוכה ..והנה לפתע לאחר זמן וצ"ב למאי נפ"מ .אמנם להמבואר א"ש ,דחשש אליעזר שישאלו
מועט הגיע אף הוא עצמו אחריהם ונכנס לסוכה תמהו האורחים: לו למה לא בא אברהם בעצמו ,והתירוץ היה משום מצות סוכה,
הלא חולה הוא מר ופטור הוא מן הסוכה? נענה ואמר הגרח"ע ולכאו' הלא בעצם הוא בא ביום י"ג וא"כ ליכא הפרעה למצות
ז"ל" :בשכבי כעת במיטתי הרהרתי לעצמי בדין זה ,וחשבתי סוכה ,וע"ז השיב שרק מצד קפיצת הדרך בא היום וזה לא היה
שאמנם נכון הוא שחכמים פטרו את החולה והמצטער ממצות ידוע מראש ,וגם דאין סומכין על הנס ולכך שלחו אברהם.
סוכה ,אולם זאת לא מצינו שיפטרו חכמים את החולה והמצטער
ממצות הכנסת אורחים ...הלא כך היה אצל אברהם אבינו ע"ה,
במעלת הישיבה בסוכה
שאפילו שהיה חולה ומותש -קיבל והכניס את המלאכים במ־
סירות נפלאה"... כתב בספר יסוד ושורש העבודה שאדם הנמצא מחוץ לסוכה
מעשה זה היה רגיל בפי מרן הבית ישראל מגור זי"ע ,שהיה ללא צורך עובר על מ"ע מן התורה ,וקשה הרי נאמר" :תשבו"
מקלס את דברי הגרח"ע ז"ל ,ואף היה מוסיף ואומר" :לפי המ־ כעין תדורו ,והרי על אדם יוצא מביתו גם ללא צורך?
צאתו המתוחכמת של הג"ר חיים עוזר ז"ל ,ניתן להבין מה שהיה תירץ הגרש"ז אוירבך זצ"ל שאם יגידו לאדם שכל רגע שאתה
מנהג הרבה מצדיקי הדורות שאפילו שבעת ירידת הגשמים המ־ שוהה בבית תקבל מאה דולר ,הוא לא יצא מביתו רק להכרח
שיכו ליישב בסוכה ,ולכאורה זה היפך מפסק הרמ"א )ס' תרלט גדול ,וכל שכן מצות סוכה שמקיימים כל רגע ודאי ששוה לא
סעי' ז'( שפטור מישיבת סוכה והיושב בה קרוי "הדיוט" ...אמנם, פחות ממאה דולר
אין הכי נמי שמצד הלכות סוכה יש פטור בעת ירידת הגשמים, )לבני ישראל(
ביו"ט שרא ליה ולא בחול המועד .ומתרץ בשו''ת מהר''ח אור ריתחא דאורייתא
זרוע :התורה לא חייבה לעשות סוכה לרוחב כל בני החופה
ושיהא נוח לחולה לישן כמו בבית ,שהרי מגרנך ומיקבך כתיב אדם שמצטער מהסוכה האם כשיכול לעשות
דהינו פסולת גורן ויקב התירה התורה ולא הוצרך לעשות פעולות שלא יהא מצטער יש לו חיוב לעשות
באופן שהוא רחב .וכן כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך כן?
זצ''ל וז''ל והנה יש לדון בעיקר פטור זה של מצטער מיתו־
שים וכדומה דהנה הא דאינו מחויב באותו זמן שהוא מצ־ יש לחקור אדם שמצטער מהסוכה האם כשיכול לעשות
טער בסוכה זו לבנות סוכה אחרת ,אף שהרי כל רגע ורגע פעולות שלא יהא מצטער יש לו חיוב לעשות כן או דילמא
משבעת הימים יש עליו מצות עשה של ישיבת סוכה ,נראה אין לו חיוב לעשות פעולות להיפטר מהצער .הנה בשו"ת
דהוא משום דכיון שבנה את סוכתו באופן שהיא ראויה לש־ מהר"ח אור זרוע סימן קצ''ד הקשה על הא דאמרינן בגמ'
בעת ימים תו לא מחייבינן ליה לבנות אחרת אם נתחדש לה כ"ה ב' א"ר אבא בר זבדא חתן והשושבינים פטורין מן הסו־
בה צער שלא ידע ממנו בשעת בנייתה .ומקשה :אבל אכתי כה ,ופריך הגמ' וליעבד חופה בסוכה ,ומתרץ הגמ' אמר רבא
צריך עיון בפטור של צינה דלמה לא יתחייב מדינא להכניס גזרה משום צער חתן ,דסוכה אינה מרווחת וחתן בעי מקום
תנור וכדומה כדי שיוכל לישן שם .ומתרץ :דכללא הוא דכל מרווח לכנוס כל בני החופה ,וקשה יעשה סוכה מרווחת
שפטור ופקעה ממנו חובת הישיבה תו לא צריך לחפש טצ־ בחדר שעושה בו חופה ומאי טעמא פטור .ועוד הקשה :מהא
דקי איך ישוב להתחייב .וכן בשו''ת מועדים וזמנים חלק ח' דאמרינן התם בגמ' כ"ו ע''מ א' רבא שרא ליה לרב אחא ברד־
השמטות לחלק ב' כתב ליישב :הא דקימ''ל דמצטער מחמת לא למגני לחוץ לסוכה משום סירחא דהורצאה ,פירוש קרקע
הקור פטור מן הסוכה ,וקשה הרי יכול ליישב ולישון בה ע''י לבנה שהיו מטיחין בה רצפה של סוכה משום נוי והיתה מס־
חימום ,אלא כיון דחזינן שהתורה התירה לסכך בפסולת גורן רחת ,ל"א עפר שקורין בלעז ארזלא שמדובקת בגופה של
ויקב ,ואין צורך לפעולות אלו ודי בצורת עראי ,וא''כ יש לומר ערבה ומצטער מחמת סוכה הוי ,רבא לטעמיה דאמר רבא
דהוא הדין שאינו חייב לתקן חימום חשמלי לדירת עראי, מצטער פטור מן הסוכה ,וקשה ללישנא קמא לא יטיח רצפת
ויש גדולים שנהגו להכניס חימום לסוכה כל ימי החג :כך היה הסוכה באותה קרקע לבנה ואם כבר הטיח יסיר או יעשה
נוהג הגר''ח הלוי זצ''ל. לעצמו סוכה אחרת דקיימא לן כחכמים סוכה כ"ז ע''מ ב'
]תורת המעדנים[ דאמרו עושין סוכה בחולו של מועד ,ודוחק לומר שדווקא
18
אך מצד הלכות הכנסת אורחים של האושפיזין הקדושים שנמ־
שאלות מענינות בהלכה צאים בסוכה אין בזה כל פטור ...הלא הכנסת אורחים נוהגת גם
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( בעת ירידת הגשמים "...עכדה"ק .ושפתיים יישק.
]ליקוטי אב[
שאלה :אם שני אנשים לקחו ביחד את הלולב ואתרוג,
אם יצאו שניהם יד"ח ,או לקיחת שנים לא מהני ולא
יצאו עד דרק אחד לבדו לוקח אותם? ראשון לחשבון עוונות
תשובה :צ"ע. מפני מה דוקא יו"ט סוכות נחשב כראשון לחשבון עוונות הסבר
בשו"ת האלף לך שלמה )או"ח סי' שע"ב( כתב בזה"ל, נפלא על כך אמר הרה"ק בעל תפארת שלמה זי"ע בימי הדין
ע"ד אשר נסתפק באם אחד נותן לולבו לאחר במתנה בשעה שהשטן מקטרג על ישראל ומפרט חטאיהם מתייצבים
והנוטל אוחזו בידו והנותן מחזיק בו למעלה אם יצא בו כנגדו כל מליצי יושר וטוענים כי כל מה שחטאו במשך השנה
המקבל ,נראה דלא יצא בו מתרי טעמי ,אחד דביום א' היה באונס כי היצר פיתה אותם בדברי תרמית והוא שגרם להכ־
בעינן קנין וכל עוד שלא נטלו לגמרי המקבל והנותן אחזו שילם משיב השטן כנגדם וכי גם בעסקי ממונות מניחים היהודים
בידו עדיין לא נחשב קנין ,וזה תליא בדין אם יכול לנתקו לרמותם והרי אם יבוא מאן דהוא לרמות לחבירו בפרוטה אחת
ולהביאו אצלו כמ"ש בחו"מ סי' קצ"ח ,רק אף גם אם הי' תיכף ומיד יעצור בעדו ולא יניחנו כלל ולמה רק בדבר עבירה
תחלה כולו בידו רק בשעת קיום המצוה אחז בו הנותן אפשר לבוא עליהם בערמה בתור פשרה בין שתי הטענות יצאה
הוא או אחר נמי לא יצא ,והדבר פשוט ממ"ש בשבת צ"א החלטה להמתין עוד כמה ימים ונראה מה לעשות בדינם והנה
בפלוגתא דעשאוהו שנים עיי"ש ,ואנן קיי"ל בזה יכול וזה בשעה שישראל כשרים תיכף ומיד במוצאי יום הכיפורים תרים
יכול ועשאוהו ב' פטורין וזה א"י וזה א"י עשאוהו שנים חיב לחפש אחרי ארב עת המינים' מהודרים במחירים מפולפלים
כ"א חטאת וזה יכול וזה א"י היכול חייב והשני פטור דהוי ללא שום משא ומתן הרי בכך נסתם טענת היצר והראיה שמש־
מסייע ואין בו ממש ,א"כ ה"נ אם כ"א החזיק בענין שמידו למים טבין ותקילין על מה שגוי לא ישלם יותר מכמה פרוטות
לבדו בלתי אחיזת חברו נמי לא הי' נופל בידו אז נחשב אם כך נאמנים הם שגם בעבירות נכשלו בתרמית היצר ויצאו
שנים שעשאוהו ואנן בעינן ולקחתם שיהי' לקיחה לכ"א זכאים בדין לכן ביום טוב סוכות כשנוטלים הלולב והאתרוג
ואחד ולא בשנים יחד ,ואם המחזיק בו למעלה לא הי' לברך עליהם מוכח מכך שצדקו טענת המליצי יושר ונמחקו כל
תופסו בחזקה בענין שלולי החזקת המקבל הי' נופל מידו העוונות ומכאן ואילך מתחיל חשבון חדש ורישום מחדש
אז יצא בו המקבל דהוי זה יכול וזה א"י והוי מסייע ואין ]הגדה של פרשה[
בו ממש ויצא בו המקבל ,ולא מבעיא ביום א' דלא יצא
בו דבעינן לקיחה תמה רק אף גם ביום שני דל"ב לקיחה
תמה מ"מ בעינן שיהי' הנוטל אחד ולא ב' גם בעינן שיהי'
רובו קיים ולא חתיכת אתרוג כמ"ש האחרונים ,ולכך אם מי שבא לתוך צילו של הקב"ה זוכה לרחמים
מחזיקין שנים לא יצא כלל ,עכ"ל(. מיוחדים
)הליכות חיים(
חג הסוכות הוא אחד משלשת הרגלים הנקרא זמן שמחתנו
החג מתחיל בט"ו תשרי וממשיך שבעת ימים ובענין זה יש לבאר
גשר רופף והוא יודע שהוא רופף ויודע שנמצא בסכנה גדולה על פי דברי מרן הגרי"ז זצ"ל המבוארים בספר שמושה של תורה
ועובר עליו וסומך ובוטח על ה' הוא נקרא בעל בטחון אבל מי דהנה איתא בגמ' ר"ה לב שאין אומרים הלל בר"ה משום שספרי
שחושב שהגשר איתן ועובר עליו זה לא שייך למדת הבטחון חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקב"ה וישראל אומרים שירה
כלל וה' עוזר לאדם כפי מדת הבטחון בו כדכתיב כי בו ישמח והגרי"ז הראה את דברי הרמב"ם בפירוש המשניות למס' ר"ה
לבנו כי בשם קדשו בטחנו כפי הבשם קדשו בטחנו כך הבו ישמח פ"ד מ"ז שאין אומרים הלל בראש השנה לפי שהם ימי עבודה
לבנו ועוד כתיב יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך כפי היחלנו והכנעה ופחד ומורא מה' ומברח ומנוס אליו והקשה הגרי"ז מהו
לך כך יהי חסדך ה' עלינו וכמו כן ביום הדין שבריות בו יפקדו מברח ומנוס אליו ותירץ במשל לאבא שמכה את בנו שאע"פ
להזכירם לחיים ולמוות מי לא נפקד כהיום הזה אם אנו חרדים שהבן רוצה לברוח מן האב באותו זמן הוא נאחז באביו ומבקש
כדבעי מאימת הדין ואז שמים אנחנו את בטחונינו בחסד ה' זה ממנו להציל אותו כמו כן מפני יראת הדין אנו בורחים מה' אבל
נקרא בטחון ואז מתקיים הפסוק ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה גם מתקרבים אליו ומבקשים מחסה אצל הקב"ה בעצמו ומובא
ה' מבטחו והוא מלך עוזר ומושיע ומגן וזהו כוונת הירושלמי שם עוד שלפני ר"ה האחרון של חיי הגרי"ז בא מרן הרב שך זצ"ל
הנ"ל שכלל ישראל בטוחים שיעשה להם נס שיש להם חרדת לברכו בשנה טובה ושאל הגרי"ז אותו מה יהיה הסוף והרב שך
הדין כדבעי ובוטחים בה' ואז ה' יעזור להם כפי מדת הבטחון רצה לנחמו עם דברי הגמ' ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג המובאים בטור
והביא את דברי ר' שלמה אבן גבירול בפיוטיו כתר מלכות' אלקי סי' תקפ"א שכלל ישראל באים לר"ה לדין כשהם לבושים לבנים
אם עוני גדול מה תעשה לשמך הגדול ואם לא אוחיל לרחמיך ועטופים לבנים ומסתפרין ומכבסין לכבוד יום הדין מפני שהם
מי יחוס עלי חוץ ממך לכן אם תקטלני לך אייחל ואם תבקש בטוחים שיעשה להם נס שלא כמנהג העולם וענה על זה הגרי"ז
לעוני אברח ממך אליך ותכסה מחמתך בצלך ומבואר שכשיש כל זה נכון אבל במה במה להיות בטוח והגרי"ז ביאר את שאלתו
פחד מיום הדין ובורחים מה' גם כן מתקרבים אליו דאף שיש שמי שיודע ומרגיש שהוא נמצא בתוך צרה גדולה וסומך ובוטח
על חסדי ה' הוא נקרא בעל בטחון כמו אדם שצריך לעבור על
19
עוזר לנו ולא עוד אלא שמי שבא לחסות בצל כנפיו של ה' זוכה פחד מיום הדין ובורחים אבל שמים הבטחון בה' ומתקרבים לה'
לרחמים מיוחדים אף שאינו ראוי להם על פי דין ומדת הרחמים ומבקשים הצלה מה' אבל אם אין חרדים כדבעי אז הוא בגדר
מחייבת לשמור אותו בצל כנפיו ולפי הדברים הנ"ל ולפי הדברים שוטה אינו מרגיש }שבת יג{ ואין זה שייך למדת הבטחון ואין
הנ"ל יובנו היטב דברי הגר"א זצוק"ל בקול אליהו פרשת אמור על מה לבטוח שה' יעזור ויעשה נס וסיים מרן הגרי"ז וא"כ במה
על המשנה בסוכה דף כח ירדו גשמים וכו' משלו משל למה אהיה בטוח והנה בספר לקט רשימות של ר' נתן מאיר וואכ־
הדבר דומה לעבד שבא למזוג בוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו טפויגל זצוק"ל המשגיח דישיבת לייקווד מבאר את הענין של
ופירש רש"י ושפך לו קיתון של מים על פניו וכו' וזה לשון הגר"א הסוכה דאיתא בגמ' ב"מ פ"ה דההוא עגלא דהוו קא ממטו לי'
ויש לדקדק מדוע לא אמר כפשוטו משל לעבד שבא ליתן כוס לשחיטה אזל תליא לרישי' בכנפי' דרבי וקא בכי אמר לי' זיל
לרבו ושפך אותו על פניו אכן יבואר עם מה שנודע כי ר"ה לכך נוצרת אמרי הואיל ולא קא מרחם ליתו עלי' יסורין והק־
ויום הבפורים המה ימי הדין ואחריהם ימי החג במצות לקיחת שה המשגיח מה הטענה על רבי הא קיי"ל סוף בהמה לשחיטה
הלולב וישיבת הסוכה והימים האלה המה ימי רחמים להמתיק ]ברכות יז[ וכי כל השוחט בהמה נידון ליסורים ותירץ שאע"פ
הדינים ע"י המצות המקיפות אותנו ואשר אנחנו ממלאים ידינו שכל בהמה עומדת לשחיטה ואין טענה על מי ששוחט בהמה
ברכה בימים ההם אמנם ברדת גשמים המכריתים אותנו לבטל מ"מ אם העגל בורח ובא בצל כנפיך ומבקש ממך רחמים להציל
מצות הסוכה הנה זה עד משחק נאמן כי הוא יתברך איננו חפץ אותו מדת הרחמים מחייבת לשמור אותו בצלך ולא לזרוק אותו
ח"ו לפשר הדינים כי אם שישארו בתוקפם ובגבורתם כאשר היו ולפ"ז ביאר המשגיח הענין של הסוכה שהוא צילא דמהימנותא
וזאת נודע כי המזיגה הוא עירוב מים ביין להמתיק את חריפו־ כדאיתא בחז"ל והיינו לחסות בצל ה' ומי שזוכה לחסות בצלו
תו שיהיה ראוי לשתיה וזהו ענין המשל לעבד שבא למזוג כוס של ה' זוכה לרחמים מיוחדים אע"פ שאינו ראוי להם על פי דין
לרבו היינו לבטל חריפותו והאדון שפך המים הלאה וזהו ושפך וזהו הענין של הסוכה שאנו באים לחסות בצילה בצל ה' ומב־
לו קיתון של מים על פניו ר"ל שאינו רוצה במזיגה ע"כ לשונו קשים רחמים ואע"פ שנגזר עלינו משהו מדת הרחמים מחייבת
הקדוש ומבואר היטב בטוב טעם על פי מה שביארנו שאחרי ימי לשמור אותנו בצל כנפיך כי אתה ה' מחסי ועל פי זה מבואר כל
הדין שאנו מפחדים מפני הדין ובורחים אנו לתוך הסוכה לצלו הענין היטב שאחרי הימים הנוראים ר"ה ויום הכפורים ימי הדין
של הקב"ה ומבקשים ממנו רחמים להציל אותנו בזה אנו מראים שאנו מפחדים מפני אימת הדין ורוצים לברוח אבל שמים אנחנו
הבטחון בו וה' עוזר להבוטח בו וגם שמי שבא לתוך צילו של בטחונינו בה' שרק הוא יכול לעזור לנו ובורחים אליו ומתקרבים
הקב"ה זוכה לרחמים מיוחדים אע"פ שאינו ראוי להם על פי דין אליו נכנסים אנו לתוך הסוכה שהוא צילא דמהימנותא צל ה'
וכשיורד גשמים וצריכים לצאת מן הסוכה ולצאת מתוך צלו של ומבקשים אנו הצלה מה' לרחם עלינו ובזה שאנו בורחים לתוך
הקב"ה אז אין אנו זוכים עוד לאותם רחמים ונשארים אנו במדת הסוכה אנו מראים הבטחון שיש לנו בה' ואז כפי הבטחון כך ה'
ריתחא דאורייתא
"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" )ויקרא כג ,מב(
הרשב"ם מפרש בזה הלשון" :אפילו אותן שיש להם בתים ,ישבו בסוכות".
ותמהו עליו רבים ,וכי היה עולה על הדעת לומר שמי שאין לו בית חייב בסוכה ,ומי שיש לו בית יפטר מסוכה?
יישוב נחמד יישב הגאון רבי שמעון פאללאק זצ"ל בשו"ת שם משמעון )או"ח סי' כ"ז( שמכיון שאמרו )סוכה כו,א(
שהעוסק במצוה פטור מן המצוה' ואין לנו עוסק במצוה יותר ממי שדר בבית עם מזוזה שהיא מצות עשה השוה בכל ,וא"כ
איך יעזוב את מצות מזוזה בשביל מצות סוכה שאינה שוה בכל ויתבטלו על ידה ממצות מזוזה כיון שסוכת החג הרי פטורה
ממזוזה .וביותר -שאף ביתו יפטר ממזוזה ,מכיון שמזוזה היא חובת הדר ,א"כ בשעה שיוצא מביתו לסוכתו נפטר הבית
ממזוזה שהרי בשעת ימי החג נעשה הבית עראי )ולא עדיף ממי שיוצא לדרך שביתו נפטר ממזוזה ,יעויין בשדי חמד מערכת
מ' כלל קכ"ז[ וע"ז קמ"ל ש"כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" ,ואף מי שיש לו בית מחוייב על כל פנים לישב בסוכה.
והוסיף שם חידוש גדול ,שבאמת לאותן השיטות ב"שדי חמד" שמי שיוצא לדרך מחוייב אח"כ כשחוזר לביתו לקבוע את
המזוזה מחדש משום תעשה ולא מן העשוי ,היה מן הראוי גם כשחוזר מהסוכה לביתו לקבוע מחדש את המזוזה בביתו.
וסיים "והוא דבר חדש ומחודש שלא נתעורר עליו עוד שום אדם עד הנה".
ויעוי"ש עוד ישוב ,שמכיון שמהיום הראשון של חג הסוכות מתחיל חשבון עוונות ,וזמן חתימת הדין הוא לאחר חג הסוכות,
היה הו"א שתכלית מצות הסוכה היא בכדי להסתיר את האדם בימים הללו מהמשטינים והמקטרגים ]כמו שמצינו בזוהר
הקדוש פר' ויקהל לענין הכנסת נח לתיבה במבול ,שהיה זה כדי להסתירו ולהטמינו ממלאכי הדין[ וממילא מי שיש לו
בית שבלאו הכי הוא נסתר מאימת הדין ,הו"א שאינו צריך לשבת בסוכה ,וע"ז בא הכתוב לומר "כל האזרח בישראל ישבו
בסוכות" ,דהיינו שאף מי שיש לו בית מחוייב לישב בסוכה משום ש"בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ
מצרים".
והוסיף ,שזהו הטעם שאנו אומרים הלל אף ביו"ט הראשון של סוכות אף שהוא ראשון לחשבון עוונות משום שכיון שאנו
יושבים אז בסוכה יש לנו מגן ומחסה ,ומשא"כ בר"ה וביום הכיפורים שאין לנו סוכה למסתור ,אז אין אומרים הלל.
)סוכות היוצרים(
20
הדין וזהו באמת סימן קללה רחמנא ליצלן
שאלות מענינות בהלכה ]אורות החג[
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי(
זקן או חולה לענין שינה בסוכה חוסים בצל כנפי השכינה – סדר הפסוקים
נשאלה שאלה בזקן או חולה שאם ישן בסוכה יצטרך הנה בתורה בפר' אמור מוזכר קודם מצות ד' מינים ואח"כ
לעשות צרכיו בסוכה ,אם בכה"ג נימא שלא ישן כלל מצות סוכה ואילו במס' סוכה הסדר הוא להיפך קודם סוכה
בסוכה. ואח"כ ד' מינים וצ"ב בטעם הדבר ויתכן דהנה ידוע בשם הקדו־
תשובה :ישן בסוכה ,ומה שאסור לעשות דבר בזוי שת לוי מובא בס' תוספת חדשים בתחילת פסחים שחג הפסח
בסוכה -אז יהיה אנוס .ואף שבשעת עשיית ביזוי בתורה מוזכר בלשון חג המצות ואצלינו מוזכר בשם פסח וביאר
בסוכה לאו סוכה היא ,מ"מ לאחר שגומר חוזרת הסוכה דאנו מזכירים את השבח של ה' שהוא פסח עלינו וה' מזכיר את
למקומה. השבח שלנו שלא הספיק בצקם וכו' ומעתה נראה דזהו נמי
שאלה :האם גם בכה"ג שאנוס הוא לעשות דבר ביזוי הענין כאן דהנה ד' מינים זהו שבח של ישראל שהם נצחו בדין
בסוכה פקעה כשרות הסוכה. וכמבואר בחז"ל תנחומא פר' אמור ואילו סוכה הוא שבח של
תשובה :אין זה שייך לאיסור ,אלא מציאות הוא ,ורוב ה' שעושה לנו ענני כבוד וא"כ בתורה כתוב קודם השבח של
פוסקים לא ס"ל כן. ישראל בד' מינים ואלו במש' כותבים קודם את השבח של ה'
במצוות סוכה קודם ודוק והנה למסכת קורין סוכה ובתורה זה
"בסוכות תשבו" נכתב בלשון רבים סוכות ויתכן ע"ד הנ"ל דהקב"ה קורא לחיוב
שלנו לעשות כ"א סוכה אבל אנו קורין לזה סוכה בלשון יחיד
שאלה :כתב המ"ב )סי' תרלט סקט"ז( "ויכוין בשעת ברכתו
שאנו כולנו חוסים בסוכת הקב"ה.
'לישב בסוכה' על האכילה ועל הישיבה שאחר זה" .וצ"ע
]באור פניך[
דהרי הוא יושב בשעת אכילה עצמה ולמה צריך לישב
זמן מה אחר כך?
תשובה :דברנו ע"ז כמה פעמים ויש לומר דהרי מה כל הלכות הסוכה רומזים לתורה
שיושב בעת האכילה אינו משום שרוצה הישיבה ,ורק כ' הגר"א יונה ד"ה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך
שכך נוח יותר לאכול ,וצריך שתהיה הישיבה בשביל מגרנך ומיקבך דברים פ"ז י"ג ואמרו סוכה י"ד בפסולת גורן ויקב
עצמה. ואמרו שם כ"כ שיהא צלתה מרובה מחמתה והענין כי כל מעשה
עוה"ז ועשרו וטובו הכל מהשמש והוא שאמרו מו"ק כ"ח במזלא
ראשו ורובו בסוכה. תליא מילתא כפי אשר השמש עומדת במזלות והוא ידוע לחו־
שאלה :יש מי שטען שראשו ורובו בסוכה הוא לכתחילה, זים ולכן כתבה התורה באספך שלא תימשך אחר עוה"ז תעשה
שאל"כ איך יושבים בסוכה ורגליו תחת השלחן.. סוכה בפסולת גורן ויקב שכל סעודה הוא על הלחם והיין כמש"כ
תשובה :בכל גווני של "רוב" ,אין זה לכתחילה ,כגון רוב קהלת י לשחוק עושים לחם ויין ואמרו שלא תהנה מתם אלא
כוס בד' כוסות שכתב המ"ב )סי' תע"ב ס"ט( שלכתחילה בפסולת ותפרוש מעושר עוה"ז רק תשב בצל שלא תחת השמש
צריך כולו ,וה"נ כן .ורגליו תחת השולחן שאני ,כיון שכך ותהיה תורתך קבע ומלאכתך ארעי וזהו צלתה מרובה מחמתה
הוא צורת הישיבה נחשב כולו בסוכה.. ולפי"ז מבואר דסוכה נחשבת כצל תורה דעי' ברבנו בחיי בספר
)דרך שיחה( כד הקמח ערך סוכה וציינו המקו"ח לחוו"י בסי תרל"ט שכל עני־
ני הסוכה רומזים לתורה צל סוכה צל תורה שלוש דפנות כנגד
תורה נביאים וכתובים וגובה עשרה כנגד עשרת הדיברות ואורך
זמן שמחתינו ורוחב שבעה כנגד שבעה חכמות חלל הסוכה שבעים טפחים
כנגד שבעים חכמות כנראה כוונתו לדופן נשים פטורות מסוכה
הנה ימי הסוכות נחשבים כזמן שמחתינו ויש להבין כיצד שמ־ נשים פטורות מתלמוד תורה מצות סוכה יומם ולילה והגית בו
חים ואמאי דוקא ימים אלו נקראים זמן שמחותינו והנה כל הק־ יומם ולילה וכן כתב בבאר היטב לב' והתורה מתחיל בב' וכיון
ללוות של פר' כי תבוא נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך דסוכה מרמז לתורה מש"ה שיעור גבהה כ' דהיינו ק"כ טפחים
בשמחה וכבר כתב הרמב"ם פ"ח מלולב הט"ו השמחה שישמח כנגד ג"פ מ' יום שניתנה בו תורה ושני חייו של משה רבנו ע"ה
אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא ורחבה שבעה כנגד שבעה רקיעים עיי"ש ולהנ"ל הביאור דהרי
וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר דברים מיעוט עוה"ז מביא ממילא לריבוי תורה וכדכ' התוס' כתובות קד
כ"ח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב א דאמרינן במדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו
ואאמו"ר הגאון שליט"א הביא ששמעתי מאדם שחקר אודות יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וניחא דזהו אחר קבלת
הרבי מקלוזינבורג שהיה בתקופת השואה וחקר אצל אנשים לוחות שניות שהיה ביוה"כ ששם נאמר דין יגיעה א"כ ממעט את
שהיו סביב האדמו"ר ושמע מכולם שהיה האדמו"ר אומר בכל העוה"ז וממילא יתמלא שמחה.
עת לסובביו תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ומשום ]באור פניך[
שעלינו להיות באושר ובשמחה הגדולה ביותר כאשר אנו עוב־
21
היה והיינו שדבר שאדם עושה והוא שמח בזה סימן שזה התפ־ דים את ה' וסיפר הנכד של החפץ חיים הרב ר' הירש"ל זקס
קיד שלו וכעי"ז הבאנו על מרן הגראי"ל זצ"ל שמעשה בבחור בן זללה"ה שכידוע בזקנותו היה הח"ח מתבודד ועושה חשבון
שמונה עשרה שרצה ללמוד לבדו בבית מדרש והרגיש שכך הנפש עם עצמו ובחולשת זקנותו כבר היה פחות מסתתר בהת־
תהיה עלייתו בתורה ואמנם רבני הישיבה ואביו לא הסכימו שי־ בודדותו והיה עושה שוב ושוב חשבון מה כל זכויותיו בעולם
עזוב את הישיבה וסוכם שרבנו יכריע בזה ובאו יחד לרבנו ובת־ ועל מה ייתבע בבי"ד של מעלה ושמעוהו שחושש מאוד שמה
חילה אמר לו מבואר בגמ' מכות י א חרב אל הבדים ונואלו ולא שיכריע לכף חובה זה ענין השמחה בעבודת הבורא והיה אומר
עוד אלא שמטפשין ועוד אמר לו וכי אתה חושב שאתה כמו לעצמו אמנם עשית מצוות אבל איפה היתה השמחה של מצוה
החזו"א שלמד לבד ובגמ' גיטין סה א מבואר שאדם מוכר בנכסי למה לא ראו שאתה הכי מאושר בעולם' כי על זה כל התוכחה
אביו רק מגיל עשרים זאת אומרת שלהחלטה חשובה כזאת הנוראה ואחר כך שמעוהו מתעודד ומחזק עצמו ואומר אבל
צריך גיל עשרים אמנם לאחר שראה רבנו שאין הבחור חפץ אתה עדיין חי ויכול לתקן וכמובן שזה היה לפי דרגתו שהיה
לקבל דבריו וכנראה הרגיש שהבחור ישבר אם לא יאפשר לו מסופר על החפץ חיים שפעם נסע עם עגלון לבית המרחץ ביום
זאת אמר לו רבנו אני מסכים בתנאי שתהיה שמח בלימוד .כי ו' ובסוף הנסיעה הוא שילם לו את הכסף והתמלא שמחה עצו־
לימוד התורה צריך להיות בשמחה ואם אינך שמח בלימוד אתה מה שזכה לקיים מצוות ביומו תתן שכרו ויש להבין אמאי אי
חוזר לישיבה ובשפת האידיש אמר לרבני הישיבה אתם תראו השמחה גורם למצב כזה שהוא נענש בעונש חמור כל כך ונראה
שיחזור בעוד תקופה ובאמת כך היה שהלך ללמוד לבד במשך דהנה מתי האדם שמח בדרך כלל ונראה שאדם שמח שהוא
שלשה חודשים והכל היה בסדר אולם הבחור טען שהוא מרגיש מלא את תפקידו מתוקה שנת העובד ומצאנו ב' נביאים בסגנון
שאינו שמח בלימודו והרי אמר לו רבנו שאם אינו שמח יחזור א' דהנה היה פעם דין תורה של ר' אריה לוין עם אשתו שאשתו
לישיבה וכך היה שחזר לישיבה והיום הוא ת"ח גדול ב"ה ואחר טענה שהיא התחתנה איתו שהוא יהיה ת"ח והוא עוסק הרבה
שזכינו להבין שהשמחה מגיעה לאדם במה שהוא מרגיש שזה בחסד והולך לחולים ולכאו' אי"ז תפקידו והלכו לשאול את בעל
מתאים לו ומקיים את תקפידו והנה אם נתבונן הרי תפקיד שלנו הלשם ואמר להם שבאותו תפקיד בעבודת ה' שהוא מרגיש את
בעולם זה להיות עבדי ה' ולקיים מצותיו וא"כ מוטל עלינו לש־ הסיפוק הרב ביותר זהו תפקידו כשר' אריה ענה לו שאמנם הוא
מוח בכל מצוה שאנחנו עושים שהרי בזה אנו ממלאים את הת־ מאוד אוהב ללמוד אך את הסיפוק הגדול ביותר הוא חש כשהוא
פקיד שלנו בעולם ואלא מה שאנו לא שמחים במצוות אז אנו עוסק בגמילות חסדים אמר לו בעל הלשם שזהו כנראה התפ־
כביכול מראים שזה לא התפקיד שלנו בעולם רק התפקיד שלנו קיד שהועיד לך ה' ובע"ה בניך וחתניך יהיו גדולי תורה ואכן כך
ריתחא דאורייתא
"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני
ה' אלקיכם שבעת ימים" )ויקרא כג ,מ(
בשנות מלחמת העולם הראשונה כשנפגש מרן הגר"ח זצ"ל עם מרן החזו"א זצ"ל במינסק ,ודנו ביניהם אם חייבים לנסוע
לעיר אחרת כדי להשיג אתרוג .באותה תקופה לא היה למרן הגר"ח כסף לקנות אתרוג ,הגיעו הדברים למרן החזו"א שהיה
לו אתרוג נקי ומהודר ,והחליט לנסוע לסוכות למינסק כדי שמרן הגר"ח יוכל לברך על האתרוג שלו.
מרן הגר"ח כשראה את האתרוג שמח מאד ,אבל לקח משקפת ועיין היטב שמא נראה איזה פגם כל שהוא ,ומרן החזו"א
תמה מה צריך משקפת והלא אם לא נראה לעין זהו הידורו ,ומרן הגר"ח הסכים עמו הלה ,והוסיף דנראה לו דיש עכ"פ איזה
הידור שהאתרוג תמים כפשוטו ,ואין בו שום מום כלל אפילו במשקפת ,לכן הסתכל שמא הקב"ה זיכהו לכך.
וכן הביא מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "אגרות משה" וז"ל" :ומה שכתר"ה דן להקל באם הרופאים רואים
תגובות בעלעקטריק ראדיאגרם לומר שאינו כלום ונחשב מת אם אך הפסיק לנשום ,ודימה זה למה שמותרין לאכול כל
הדברים שנתחמצו אף שידוע שמתחמצים ע"י תולעים שרואים אותם במיקרוסקופ ,מפני שהתורה לא אסרה אלא תולעים
ושקצים ורמשים שנראו לעינים כדשמע מפי זקנו הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל אשר כן אמר הגאון ר' חיים הלוי מבריסק זצ"ל,
ובעצם לא היה צריך להביא מדברים שנתחמצו דהא כל האויר מלא משקצים ורמזים כאלו ,ובכל נשימה ונשימה בולע האדם
כמה אלפים ואולי מיליונים מהם ובהכרח שאינם בכלל השקצים ורמשים שנאסרו בתורה.
וכן דימה למה שזקנו הגרש"ז ז"ל אמר שאין להתחשב במראות דמים עם מיקרוסקופ ,וכן לא ברבוע של תפילין ופגימת
סכין לשחיטה וכדומה ,שג"כ הוא דין ברור ופשוט שלא שייך להסתפק כלל ,ואף אנחנו קטני קטנים ידענו זה לדבר פשוט
שא"צ לפנים .כי לא הוזכר זה בגמ' וכל הדורות הכשרים הגאונים והצדיקים והחסידים לא השתמשו במיקרוסקופ ,וברור
שהם קיימו כל דיני התורה ולא נכשלו בשום דבר אף באונס.
אך הביא שם את דעתו של מרן הגרי"ז זצ"ל שאינו סובר כן גבי ריבוע של תפילין.
)נתיבות רבותינו(
22
זה להנות בעולם הזה ואז הקב"ה אומר לנו כך לא תקבלו עולם
שאלות מענינות בהלכה הזה תראו מה הוא עוה"ז עולם התלאות אבל אדם ששמח במצ־
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( וות כותב הפלא יועץ ערך שמחה שמקבל שכרו בעולם הזה
שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית כוס קידוש והחיד"א בספר יוסף תהלות על תהילים לז ד מביאו ומפרש בזה
הפסוק והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך תתענג על ה' שיהיה
מו"ר שליט"א שכח לברך לישב בסוכה לפני שתיית לך שמחה ותענוג בקיום מצוות ה בשכר זה ויתן לך משאלות
כוס הקידוש ,והזכירוהו ,ובירך מיד לאחר ששתה .ונשאל, לבך בעוה"ז דעל השמחה משלם השי"ת שכר בעוה"ז עוד ביאר
כי הרי כל הטעם שמברך קודם כיון שאסור לאכול קודם החיד"א בס' חומת אנך עה"פ אשרי איש ירא את ה' במצותיו
קידוש הוי התחלת הסעודה ,א"כ כיון שכבר שתה אחר חפץ מאד גבור בארץ יהיה הון ועושר בביתו תהילים קי"ב דאין
הקידוש ראוי יותר לברכה בסעודה לאחר המוציא .והשיב ספק דהחפץ במצות ובפרט דכתיב מאד הוא שמח שמחה גדו־
דכיון שזה התחלת הסעודה כבר נתחייב בברכת לישב. לה ואז אוכל בעולם הזה השמחה שישמח ולזה אמר גבור בארץ
וכו' הון ועושר בביתו שהם טובות העולם הזה על השמחה שהוא
שאלה :במ"ב )סי' תרמג סק"ט( כתב שחלוק קידוש שמח שזו שכרה בעוה"ז עוד ביאר החיד"א דברי הגמ' בברכות ח
דלילה מביום ,וביום יש מחלוקות בזה ,והרי גם ביום א"א א גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים הנהנה מיגיעו הוא ששמח
לו לאכול קודם ,ומ"ש מבלילה(. מאד בעשיית כי בשכר השמחה הוא אוכל בעוה"ז והקרן קיימת
תשובה :בלילה אוכלים סעודה ,וא"א לאכול קודם קי־ לעוה"ב והרי זה משובח היינו יותר מירא שמים דהיינו שמקיים
דוש ,ואילו ביום ,לולי דעת הגר"א ,א"צ אכילת פת ,ויכול המצות בפשיטות דאילו ביר"ש כתיב אשרי איש ירא וגו' ובנהנה
לאכול כזית מזונות ,שא"צ לקידוש השיעור של סוכה. מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז
ואמנם אין חילוק בדין הסעודה בין יום ללילה ,אבל המ־ וטוב לך לעוה"ב וכבר גילה רבינו האר"י זצ"ל כי כל מה שזכה
נהג למעשה שביום יש הרבה שאוכלים סעודה גמורה בידיעתו הנפלאה היה בעבור מה שהיה שמח מאד בעשיית
אח"כ ,ובלילה אוכלים מיד. מצוה ועסק התורה וזוכה לקבל פני שכינה ע"כ ספר לב דוד פרק
בשנה אחרת טעה מו"ר שליט"א ולא בירך לישב בסו־ י"ד אות ג' והראוני לדברי הנתיבות בס' אמת ליעקב שם שכ'
כה בקידוש ,ואח"כ בהמוציא הקדים ברכת לישב לברכת שהעובד מיראה יש לו רק שכר בעוה"ז ולא לעולם הבא וכך
המוציא ,והסביר ,כי אף שברכת המוציא קודם ,מ"מ כאן משמעות דברי הרמב"ם פ"ט מתשובה ה"א והבטיחנו בתורה
שכבר נתחייב קודם בברכת לישב ,צריך להקדים ברכת שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד
לישב להמוציא. שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה כגון חולי
)דרך שיחה( ומלחמה ורעב וכיוצא בהן וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את
ידינו לעשות התורה כגון שובע ושלום ורבוי כסף וזהב כדי שלא
נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן אלא נשב פנויים
ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא וכן
ה' ובעבודת ה' אנו מראים שזה התפקיד שלנו בעולם וא"כ אם הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה וצדקה
זה תפקידנו אז מגיע לנו שמחה לכל השנה כולה ומגיע גם כל תהיה לנו וגו' וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעת ונע־
עניני הגשמיות ולכן דוקא בחג הסוכות אחרי שקבלנו מלכות ה' סוק בהבלי הזמן כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט שדיין האמת
בר"ה ויוה"כ עכשיו אנו מראים את השמחה בעבדות שלנו לה' יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה שהן חזקו ידיהם לבעוט
ואז זוכים לכל השפע של החג ודבר חדש כתב החזו"א בקובץ ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא כדי
אגרות ח"ב צ"ג ראוי לעשות החסד בשמחה כמו שעושה סוכה שיאבדו ברשעם הוא שכתוב בתורה תחת אשר לא עבדת את ה'
וכשמוע קול שופר ושאר מצוות ועיקר עשיית מצוה הוא שמח־ וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך נמצא פירוש כל אותן
תה שזכינו לכך והנה בגמ' הלשון אדם גדול הוא ושמח במצות הברכות והקללות על דרך זו כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה
למה אדם ששמח במצות נהפך להיות אדם גדול ולדברנו מבואר ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם
היטב שאם הוא שמח במצות סימן שהוא מרגיש שהמצות זה עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי
התפקיד שלו בעולם וא"כ זה מראה על מהותו שהוא אדם גדול העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם
ודבר נפלא מצינו במש"ח ויקרא פ"ג בזה"ל עוד יש לומר דהכ־ שכולו ארוך וכו' ובהמשך כתב כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה
וונה של לימוד בלילה הוא שלומד בעת אופל לא לכבוד רק ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ונמצאתם זוכין לשני
בסתר בצנעא בעת הדחק והלומד על מנת להתכבד או לעשות עולמות עכ"ד הרמב"ם והיינו שאם מקימים בשמחה את המצות
רב או להשלים את נפשו הוא כזורע ואחרי כן כשבא לעת התו־ זוכים לשכר למיעוט טרדות בעוה"ז והסבר הוא פשוט שהרי
עליות נעשה כקוצר וזה הזורעים בדמעה ברינה יקצורו תהלים הגרי"ס אמר למה אפשר לקבל שכר בעוה"ז ולא ירד לו מהשכר
קכו ה נאמר על כל מפעלות האדם אם לא בא עדיין התכלית בעולם הבא משל לאדם שנכנס למסעידה וכולם משלמים מחיר
נעשה כזורע לאיזה פעולה ואין זה שעת רינה אבל העוסק בתו־ גדול והוא רואה שהעובדים אוכלים מה שהם רוצים ומסבירים לי
רה במסתרים ולבלי לאיזה תכלית רק התקשרותו לתורה הוא שמי שעובד במסעדה לא משלם על מה שאוכל כך בעוה"ז מי
התכלית אם כן השכר שלו הוא משיג בעת עסקו בתורה וזה שעובד את ה' הוא מקבל שכר כמו שהוא מהעובדים במסעדה
קומי רוני בלילה שתיכף בעת הלימוד ירונן מטוב לב כי קשור ואי"ז מוריד לו מהשכר בעולם הבא וא"כ כשאנו שמחים במצוות
הוא להשם יתברך מדי עסקו בתורה וטועם נועם התורה האל־
23
ממרה שחורה שנגן דוד כן בשמחה של מצוה תעורר נפש השכ־ קית ודוק' עכ"ד והיינו שאם המטרה שלו זה להרויח שידע את
לי חלק אלהי ממעל עכ"ד ומעתה בימים אלו שאנו מרבים בש־ התורה וכדו' אז השמחה שלו היא רק כשהוא יודע וזוכר אבל אם
מחה במצוות אנו מדקדקים בכל פרט ופרט במצוות ויש דרגה השמחה שלו הוא מעצם הלימודף הספיוק שלו הוא מעצם זה
גבוהה יותר ששמחים ביסורים ומוטל עלינו לקבל בשמחה כי שהוא לומד אז ודאי שיתמלא שמחה כבר עכשיו וגודל החיוב
הכל מאיתו יתברך .ויש בזה דבר נפלא שסיפר הגאון רבי אב־ שמחה במועד מצינו בב"י יור"ד סי' שצ"ב לגבי מי שמתה לו
רהם יצחק ברזל זצ"ל על אביו הגה"צ ר' עזרא ברזל זצ"ל שרבנו אשתו שצריך לחכות ג' רגלים עד שיא אשה אחרת והביא שם
הגראי"ל קרא לו עבד ה' לפני שלש שנים שכבו שניהם בבית בזה"ל כתב הרא"ש בפרק אלו מגלחין סי' מח זה לשונו ויש שהיו
החולים הוא וידידו הגדול ר' שלום שבדרון ז"ל ושניהם היו במצב רוצים לומר שאם מתה אשתו קודם ראש השנה שישא אחרת
קשה מאוד ר"ש הי' במצב עוד יותר קשה והחליטו להפגיש את אחר הסוכות דקיימא לן מו"ק כד דראש השנה ויום הכפורים
שני החברים אוי מי שראה את הפגישה הזאת את העינים של ר' כרגלים ולא מסתבר כלל דהא דהצריכו להמתין שלש רגלים לאו
שלום את העינים העצובות ואת ההתלהבות של אבא ואז אבא משום תוספת אבלות אלא כדי שתשתכח ותשקע הראשונה
צעק לעברו בשארית כוחותיו ר' שלום למלך יש כל מיני חיילים מדעתו בשעה שהוא עם השניה כדתניא נדרים כ ולא תתורו
כך הוא אמר יש חיילים שמשתמשים בטנקים ויש המשתמשים אחרי לבבכם במדבר טו לט מכאן אמר רבי נתן לא ישתה אדם
במטוסים ויש חיילים של אוניות הם כולם יחד עושים את המל־ בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואמר רבי אלעזר לא נצרכה אלא
חמה למלך אנחנו כבר לא יכולים להלחם אבל יש למלך עוד סוג לשתי נשיו הילכך צריך הרחקת זמן ואין ראש השנה ויום הכפו־
של חיילים והם החיילים המשוררים לפניו הם שרים למלך אמר רים כרגלים בדבר זה אלא קבעו הדבר והזמן ברגלים אף על פי
אבא לר' שלום לשיר למלך אנחנו עוד יכולים אנו יכולים להגיד שאין הרחקת הזמן שוה בהם מכל מקום שמחת הרגלים מסייעת
תהילים בא נעשה את זה והעומק בזה הוא שאנו צריכים לדעת לשכחה מדעתו עד כאן מבואר שלמרות שהצער אשה מתה
ולהבין שהכל זה תפקידים שהקב"ה נותן לנו ובכל שנה ושנה אלא לבעלה אבל כוח שמחת המועד להשכיח את הצער ולכן
צורת השמחה צריכה להיות בכל המצבים אז מוטל עלינו להת־ אנו מוצאים גם בסוכות ענין גדול של הידור מצוה וחביב מצות
עלות ולשמוח בזה ולדעת ולהבין שזה צורת העבודה של שנה זו שהנה כתב היערות דבש ח"ב דרוש ה' לחודש אלול וז"ל וכן כל
ולשמוח בזה ורבנו הגרח"ק מובא בס' יגל יעקב עמ' שצד כתב המצות כולן הם נוחות לעשותן ואפילו בסוכה אמרינן במסכת
מכתב מ בזה"ל ונראה לעינינו יש רק להתחזק בתורה וחסד סוכה כה ב המצטער פטור מסוכה כי לא ניתנו המצות לעול רק
ומע"ש וח"ו לילך בעצבות רק בשמחה ושמחה מגרשת את כל לטובה ולנחת והנביא צועק עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך
הדינים ודאי רבנו שרז לא אניס ליה מצא מקורו ברוך בחז"ל ענה בי מיכה ו ג וא"כ יש אדם לשמוח מאד מאד אבל בעוה"ר
ובמדרשים אבל ודאי שנזכה בכח השמחה לבטל את כל המגי־ נהפוך הוא אשר כל המצות עליהם לטורח ומשא וזהו בעוה"ר
פות והצרות ונסיים בדברי רבנו הגר"ח מולוזין בהפרד רבי זונדל חולי רע ותכלית הקוץ ממאיר בגלות אשר אין מקיים מצות ה'
מסלאנט מרבו הגר"ח מוולאזין צוה אותו לשמור על שני תמי־ בשמחה כדכתיב דברים כ"ח מ"ז תחת אשר לא עבדת את ה'
דים כהלכתם מחד גיסא שויתי ה' לנגדי תמיד ומאידך גיסא טוב אלוקיך בשמחה ובטוב לבב הלא יש לנו לשמוח על הנס הנפלא
לב משתה תמיד בראשון פתח השולחן ערוך את חיבורו באורח שאנו בין האומות וה' נתן לנו חן בעיניהם להניח אותנו שומרים
חיים ובפסוק אחרון סיימו הוסיף הגראי"ל זצ"ל ואמר שאומרים המצוות ובאמת עבירה גוררת עבירה על ידי שאינם שמחים במ־
העולם אם אדם בבוקר יקום עם שויתי אז בלילה הוא יסיים את צות כראוי אינם משגיחים ג"כ על המצות שיהיו כראוי וכו' אבל
היום אם טוב לב משתה תמיד הוא יקבל שמחה ואושר על עב־ אילו היה בשמחה וחדוה וגיל כראוי מדקדקים היינו בעשייתם
דות לה' בתכלית הדקדוק בכל פרטי דברים כראוי היינו מוסיפים שמחה
]באור פניך[ כי היא מעוררת את הנפש וכמו בשמחה של שטות מעוררת
הנפש הבהמית שתנועת הניגון תשמח נפש כאשר שאול שנרפא
ריתחא דאורייתא
פטור מצטער דגשמים בעני שגר בצריף ובחורף הגג דולף ונכנסים לשם גשמים
ראיתי בגליון מים חיים מהג"ר יהודה ארי' הלוי דינר שליט"א שהביא מהגר"נ קרליץ זצ"ל ,שעני שגר בצריף דבחורף הגג
דולף ונכנסים לשם גשמים ועכשיו בנה לעצמו סוכה ,שכשיורד גשם אינו פטור מסוכה ,שהרי כ' הרמ"א תר"מ סעי' ד' שאין
המצטער פטור מן הסוכה אלא אם ינצל עצמו מן הצער אבל בלא"ה חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער ,ומפ' המשנ"ב ס"ק
ג' שאין אדם דר בדירה במקום צער כל שיוכל להינצל מזה בביתו וה"נ בסוכה ,וא"כ עני זה שאינו ניצול מהצער בביתו חייב
בסוכה .ומסתמא צריך גם לברך שם ברכת "לישב בסוכה" .וכ' הגריא"ד עפי"ז חידה בשני אנשים נשארים בסוכה כשיורד
גשם ,א' צריך לברך ולשני אסור לברך הכיצד? וכ' בעני ועשיר שיושבים בסוכה ועפ"י הנ"ל עכ"ד ,וכשהצעתי זה להגרש"מ
חלק על דבריו ,ומשום דלישב בגשם אין זה מעשה דירה ,ומה שבכל השנה יושב בביתו בגשם הביאור הוא דאצלו כל השנה
אין לו מעשה דירה] .תשע"ח[
)הארות והערות(
24
נטילת הרבה אתרוגים
שאלות מענינות בהלכה הנה יש נהגו אחרי נטילת אתרוג ממין אחד ליטול עוד מהר־
שאלה :מעשה שהיה והחזאי של השרות המטראולוגי בה מינים שונים והנה ידוע דהאדמו"ר מראדזין זצ"ל טען לגבי
הודיע שבליל סוכות ירדו גשמים וגם ברקים נראו מרחוק התכלת שהוי ספיקא דאורייתא היא ולמה לא נחוש עכ"פ בספק
היו אנשים שנסתפקו אם חייבים לישון בסוכה מאחר לצובעו בתכלת והשיב הגרי"ד מבריסק זצ"ל דאימתי אמרי־
ועדיין אין גשם ולא מצטערים ,או שמע מכיון שבביתו נן ספיקא דאורייתא לחומרא רק אם כשיקיים המצוה עכשיו
כה"ג לא היה הולך לישון בחדר שהגשמים עלולים לחדור מספק יצא בודאי חיובו אבל כאן גם אם ילבש תכלת מספק לא
לתוכו ולהקיצו משנתו ה"ה דפטור מסוכה. יצא מידי ספק וכה"ג לא אמרינן ספיקא דאורייתא והוכיח כן
תשובה :לא מצינו בהדיא בפוסקים שאדם שעדיין מגמרא סוף ר"ה עי תשובות והנהגות ח"א סי' כ"ו וא"כ לפי סברא
לא מצטער ,אלא שיודע שבאמצע הלילה ירדו גשמים זו אין ענין ליטול עוד סוגים של אתרוגים שהרי תמיד ישאר
ויצטער יהיה כבר כעת פטור ממצות סוכה .אך אם כבר בספק וצ"ע והנה בעליות אליהו העי וי מובא על הגר"א הנה אני
כעת מצטער בגלל כך שיודע שבאמצע שנתו יצטרך שמעתי טעמו מפני ספק יחוס כהני הזמן לכן פדה עצמו מכמה
לצאת מהסוכה יתכן דפטור .וחתני הרב ד"מ טננבוים כהנים ובפרט שמעתי שפדה את עצמו מן הרב ר' מאיר כהן
שליט"א ,הראה את דברי הריטב"א במסכת סוכה סוף רפאפארט על שהכהנות ראפאפרט היו מוחזקים למיוחסי כהונה
פרק ב' והובאו ב"בכורי יעקב" תרל"ט ל' שכתב :דלפי ע"ש ולכאו' יש להבין אם חשש שזה כהן ספק א"כ מה מועיל
המבואר שם בגמרא דהאוכל בסוכה וירדו גשמים אין שנתן לו אם ישאר בספק אחרי הפדיון וע"כ דחלק על סברא זו
מטריחין אותו לעלות" ,דמינה שאם ]לא[ היה אוכל עדיין ומורנו הגרי"א רפפורט שליט"א ר"ל דאצל הגר"א כנראה היה
וראה גשמים באים ושמים מתקדרין בעבים ,שאוכל שראה בקדושתו שנשאר עדיין שאינו פדוי וכל פעם ניסה מחדש
חוץ לסוכה ,ואין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור כל לראות אולי כבר יצא מכלל קדושת בכורה
]באור פניך[
סעודתו" ,עכ"ל) .התיבה "לא" אינה כתובה בגוף דברי
הריטב"א ,אך לפי המובן ,צריך להוסיפה(.
וביאור דבריו ,דכשם דלא הטריחוהו לשוב לסוכה מה היה השמחה הגדולה בניסוך המים?
לאחר שפסקו הגשמים ,כך אינו צריך לעלות כשרואה
גשמים ממשמשים ובאים .ומכאן לנדוננו דאינו חייב נפלא להתבונן שלעם ישראל עיקר הקרבן של חג הסוכות הוא
לישון בסוכה כאשר נראים ברקים מרחוק והחזאי מודיע ניסוך המים קרבן הכי זול שיש ואמנם יש עוד קרבנות בחג אבל
על כך. עיקר הריצוי הוא בניסוך המים אבל על האומות צריך פר שזה
ואפשר שדברי הריטב"א אמורים באופן שכבר נתקדרו הקרבן הכי גדול שיש ורבנו הגראי"ל זצ"ל אמר בזה הנה בכל
השמים וברור שירד הגשם מה שאין כן החזאי שמעשים ימות השנה הקריבו קרבנות וברובם יש נסכים אך היו מנסכים
בכל יום שאין דבריו מדויקים. יין אבל בסוכות היו מנסכין מים וכתוב ושאבתם מים בששון
וזה הי' השיא של השמחה בכל החג הי' שמחה אבל את שמחת
בית השואבה מציינים במיוחד בילקוט יונה כתוב על יונה הנביא
שהי' מעולי רגלים ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו
לעבוד בהם את השם ואדם ילמד מזה עד כמה לנצל את כל חייו רוה"ק שזה הדרגה הכי גבוהה ובסוכה נג א איתא אמרו עליו על
כל דבר שיש לו לנצל לעבוד את ה' וזה השמחה הגדולה ביותר הלל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה הוא אמר אם אני
ונזכה לעבוד את ה' בכל הלב ובכל מה שיש לנו אפי' בדברים כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן לא היו נותנים שם לאנשים
הפשוטים וע"י זה נזכה ג"כ לגאולה האמיתית בבא"ס פשוטים מי רקד ועשה השמחה האנשים הכי גדולים כמו הלל
]אילת השחר מהדורה החדשה פר' אמור[
הזקן ובזה עשו יותר משאר דברים בניסוך היין לא עשו דבר
מיוחד כמו לניסוך המים והנה אין אנו יודעים את טעמי התורה
סוכות לעתיד לבא אבל יתכן עכ"פ לפרש גם בדרך זה דהנה אויר זה הדבר הנצרך
בגמ' בע"ז ג' ע"א אמרינן דהגוים באים בטענה להקב"ה שלא ביותר בעולם דא"א לחיות בלעדי אויר אז יש אויר בכל העולם
נתן להם את התורה נותן להם הקב"ה מצות סוכה מוציא חמה ולאחר האויר מים זה הדבר הנצרך ביותר דאדם לא יכול לחיות
מנרתיקה והם בועטים בה ויוצאים והק' הגרי"פ גולדוסר שליט"א בלי מים וכן בע"ח וצמחים כל אלו אינם יכולים להתקיים בלי
בספרו יצפנני בסוכה עמ' מח אמאי שהקב"ה רוצה להוציא את מים וזה הדרגה השניה לאחר אויר והנה בדרך כלל עבודת ה'
הנכרים מבתיהם מוציא חמה מנרתיקה ואילו בגמ' בסוכה אמ־ אינו בדברים כ"כ פשוטים וגם בסוכות היו מקריבים פרים אילים
רינן דאם ירדו גשמים בחג סימן קללה הוא לישראל וא"כ למה כבשים שהם קרבנות גדולים מאוד וכן ניסוך היין אבל מים זה
הקב"ה לא הוריד גשמים על הגוים כדי להוציאם מהסוכה וי"ל דבר פשוט ואינו עולה ביוקר ואעפ"כ עשו כזה ענין בניסוך המים
לישראל הקב"ה מוריד גשמים בגמ בריש תענית אמרינן ג' מפ־ דאדרבה באו ללמדנו שאין צריך דוקא דבר חשוב דבר שעולה
תחות הם בידו של הקב"ה שהקב"ה מעניש את עם ישראל הוא ביוקר אלא גם במים שזה דבר פשוט אפשר לעבוד את ה' וגם
מעניש בידו להראות את חביבותם אף שהם חוטאים נגדו לעומת לא היו מנסכים הרבה מים אלא ג' לוגין לכן היתה שמחה שא"א
זאת אצל אומות העולם הקב"ה מעניש ע"י שליחים ע"י הוצאת לתאר דהדבר הזה מלמד דבדברים הכי פשוטים אפשר לעבוד
השמש מנרתיקה ואאמו"ר הגאון שליט"א ביאר דידוע היסוד של את ה' ונלמד לנצל את כל הכחות שיש בבריאה שזה שייך לו
25
עין אלא גם לא הלכנו בטל שהיא כמו שינה שאפשר לראותה הצפנת פענח פ"ו מסוכה דסוכה שירדו גשמים איננה בכלל סוכה
בעיניים משא"כ במצטער לכן באומות העולם הקב"ה מוציא חמה דאם
]דרשות חתם סופר[ היו יורדים גשמים לא היה נקרא שבועטים בסוכה דאיננה סוכה.
]באור פניך[
בהא דעתיד הקב"ה להושיב בסוכת עורו של חג הסוכות – ולא חג הלולב
ליויתן יש לשאול מדוע נקרא חג הסוכות ולא חג הלולב או חג ארבעת
יש לעיין מה הכוונה גבי ליויתן ונראה שליויתן הוא מלך הדגים המינים ובספר נחלת צבי ביאר מפני שכתוב חג הסוכות שבעת
שבים והוא הכי מסוכן לאדם שכל אדם שנוכל לידיו לא ניצול ימים ומשמעו בלי הפסק כי מצות סוכה נוהגת גם בלילה משא"כ
ודוקא הוא יהי' לעתיד לבוא לשומר על האדם דלעתיד לבוא שאר מצוות של חג כמו ד' מינים אינן נוהגות בלילה ולכן נקרא
האדם יהי' על החיות עד כדי כך שמלך החיות ישמור על האדם החג על שם מצות סוכה ולא על שם שאר מצות הנוהגות בחג
ומה שאמר לויתן ולא אמר ארי' דנראה שמלך שבים כוחו יותר זה כי רק למצות סוכה אין הפסק כל ימי החג עוד מתרצים מפני
כיון שאדם לא יכול לחיות במים וכלל לא יכול להלחם עמו ודו־ שמצות הסוכה נוהגת מדאוריתא בכל שבעת הימים כדכתיב
קא הוא שכוחו כל כך גדול על האדם וגובר על האדם הוא יהי' בסוכות תשבו שבעת ימים לא כן הלולב דכתיב ולקחתם לכם
שומר על האדם ביום הראשון ורק לפני ה' שבעת ימים עוד נראה לענ"ד לתרץ
]מנחה שלוחה[ מפני שבמצות סוכה כל הגוף נמצא בסוכה ולכן היא חשובה יותר
מאשר נטילת לולב שאין כל הגוף עושה המצוה רק מנענע בידו
סדר לקיחת הד' מינים עוד נראה לומר מאחר והסוכה זכר לענני כבוד המורים על יוקרה
וכבוד לעם ישראל לכן נקרא החג על שם הסוכה
כתב השל"ה וזה לשונו כתב האבן שועיב בדרשת סוכות וז"ל ]תפארת המועדים[
ושמעתי שיש לאדם להקדים נטילת האתרוג בשמאל ואח"ב
לולב בימין וכשמניחו או נתנו נותן הלולב תחילה ואח"כ האתרוג
כענין התפילין וכן הקדים הפסוק פרי עץ הדר כו' וכמ"ש בת־
אמר ר' יהושע ב"ח כשהיינו שמחים בשמחת
פילין והיו לאות על ידך כל זמן שיהיו הטוטפות בין עיניך יהיו
שתים וכן כל זמן שהלולב בימין כו' עכ"ל והמגן אברהם בסי' בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו ]סוכה נג [
תרנא ס"ק ח' הביא את זה להלכה וגם הובא בבאר היטב שם יש לדקדק בלשון לא ראינו שינה בעינינו מאימתי רואים שינה
וכן הובא בסידור ווילנא לעשות כן ואף שיש חולקים על הלכה בעיניים הרי כשישנים אין העיניים רואותנ ויש לומר שהרי ידוע
זו כמובא בשערי תשובה שם והרוצה לדעת איך לעשות יעשה שההולך בטל כישן דמי ואמר רבי יהושע בן חנניא שבשעה
שאלת חכם מ"מ יש ליתן טעם להלכה זו ולבאר מה הרמז בזה שהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא זו בלבד שלא עצמנו
ריתחא דאורייתא
הוצאת אדם ישן אל מחוץ לסוכה
אולם לפי מה שביארנו במנחת שלמה )סי' א'( שאם התחיל ביאר רבינו ,כי איסור שינה חוץ לסוכה לא נאמר אלא בעת
ק"ש או תפילת י"ח בכונה ובאמצע רק השפתים נעות כהרגי־ שהולך לישון .אולם מי שישן כבר ,אינו בר חיובא ופטור מן
לן ומחשבתו היא בדברים אחרים לגמרי ,ואפילו הכי יצא ידי המצוות .לפיכך ,יש לדון שמותר להוציא אותו תוך כדי שינה
חובתו -אפשר דה"ה נמי במי שנתכוין למצות לפני השינה, מן הסוכה.
דשפיר מקיים המצוה גם בשעה שהוא ישן ,כי אין הבדל גדול גם לפי"ז מי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה ,אין חיוב להעיר
בין חושב בדברים אחרים לגמרי ורק השפתים נעות לבין ישן אותו ,משום דלא קעביד שום עבירה.
ממש .וצ"ע. ולא דמי לתפילין שכן חייבין להעיר את הישן בתפילין ,שאני
כמו כן עיין בשדי חמד )מערכת יד כלל ל"ב( שהאריך בזה התם משום דהוי בזיון לתפילין .וכן אינו דומה למה שחייבים
והביא מספר "מתת ידו" שהוכיח מזה שהישן ביום בציצית להעיר כהן שישן באהל המת ,דשאני התם משום שהמשך
אינו חוזר ומברך ,לפי שגם הישן בר מקיים מצוות הוא .וגם הטומאה הוא גם כשהאדם ישן וקעביד עבירה לאונסו.
להדיא כתב שם דאם אחד ישן בסוכה ובא חבירו והוציאו תוך ולא דמי למתנמנם או שיכור ,שאפילו אינו מיושב בדעתו
שנתו חוץ לסוכה וישן שם שביטל את חבירו ממצוה וצ"ע. ולא יכול לדבר כראוי דמהני לענין ברהמ"ז ,דשאני התם שרק
אולם בע"פ הורה רבינו כפסק הנ"ל ,דמן הדין מותר להוציא שכלו פגום ,אבל כשמדבר הרי הדיבור לרצונו של המדבר,
את הישן מן הסוכה ,אלא שהוסיף דפשוט שאין לעשות כן משא"כ בישן ממש.
כלל ,אם לא במקום צורך גדול. לפי"ז צ"ע מה'בן איש חי' )שנה א' פרשת האזינו ,הלכה ח'(
)שלמי מועד( שמחייב להעיר למי שנרדם חוץ לסוכה.
26
ומה הלימוד שלוקחים מדין זה ואף שדין זה מיוסד על הפסוק
שאלות מענינות בהלכה שהקדים האתרוג מ"מ יש לבאר טעמו של מקרא ונראה שה־
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( ביאור הוא על פי המדרש הנ"ל שהאתרוג הוא כנגד הת"ת כנ"ל
וכל הקיום של כלל ישראל וכן קיום העולם תלוי בת"ת אבל
שאלה :הנמצאים בבית כנסת שמאריכים בהקפות,
האם מחוייב לרקוד עמהם ,או שמותר לו לעמוד בצד הקיום של הת"ח אינו תלוי בהם ומשום הכי צריך ליקח האתרוג
וללמוד) ,האם נחשב בזיון כבוד התורה ,שכולם רוקדים תחילה שהוא יש לו קיום בפני עצמו אבל אין ליקח הלולב קודם
לכבוד התורה והוא אינו רוקד ,או דלמא שאינו בזיון שבלי הת"ח אין להם שום קיום ורק אחרי שיש לו האתרוג בידו
כבוד התורה ,דאדרבה ,אין לך כבוד התורה גדול מללמוד אז לוקח הלולב שע"י הת"ח יש קיום לשאר וקודם מסלק הלולב
תורה(. מידו ואח"כ האתרוג שלא שייך לסלק האתרוג קודם שלשאר אין
תשובה :אין חייב. להם קיום לבדם רק ע"י הת"ח ומשום הכי מסלק הלולב קודם
* ואח"כ האתרוג וזה מה שאיתא בגמ' סנהדרין צט אפיקורוס כגון
שאלה :בית כנסת שאין בו ילדים קטנים בשמח"ת, מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו
האם יש בו עליה של כל הנערים ,וכן צ"ע כשיש רק ילד קרו לדידהו תנו ופירש רש"י בד"ה מאי אהני לן והם אינן יודעים
אחד ,האם הוי עליה ,האם יתנו להם פעם שניה ,או בכה"ג שעולם מתקיים עליהם וממשיכה הגמ' אמר ליה אביי האי מגלה
יתנו לישראל פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות
תשובה :גם ילד אחד. שמים וארץ לא שמתי ופירש רש"י ד"ה מגלה פנים בתורה הוא
)דולה ומשקה( שכופר במה שכתוב בתורה ובד"ה אם לא בריתי יומם ולילה
וגו' שמהנין לעולם ומקיימין אותו והוא אומר דלא מהני מידי
וממשיכה הגמ' אמר רב נחמן בר יצחק מהבא נמי שמע מינה
שאלה :האם מותר לקבל כמה פעמים עליה ,בשמחת שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם ופירש רש"י ד"ה מהכא
תורה ,או לא. נמי שמעינן שהצדיקים מהנין לאחרים וכתב במשנת רבי אהרן
תשובה :אין ראוי. ח"א על תורה ותלמודה במאמר תכלית הבריאה שתהיו עמלים
שאלה :כשחוזרים וקוראים בוזאת הברכה ,פעם שניה בתורה ב' וזה תוכן דבריו שהתורה היא תכלית הבריאה וכשה'
ושלישית ,לצורך שכולם יקבלו עליות ,האם צריך כהן נתן התורה לכלל ישראל זה היה על דעת בן שכלל ישראל כולם
ולוי ,או לא. יהיו עוסקים רק בתורה ולא בדברים אחרים ויהיו קבועים לגמרי
תשובה :לכתחילה אם אפשר. לעבודת ה' במדרגה עליונה של קדושה שזהו תכלית הבריאה
שאלה :בשאלה הקודמת שאמר מרן שליט"א והמכוון בבריאה אבל אחרי חטא העגל כבר זה לא שייך שאי
שלכתחילה צריך כהן ולוי ,מהו הדין כשהכהן והלוי כבר אפשר לכלל ישראל כולם להיות במדרגה זו אבל בהכרח שחלק
קבלו עליה ,האם יתנו להם פעם שניה ,או בכה"ג יתנו מהם צריכים להיות עוסקים רק בתורה וקבועים לגמרי בעבודת
לישראל. ה' שזהו המכוון והתכלית של הבריאה ואז כשכלל ישראל מחוב־
תשובה :לא. רים יחד יש עליה גם לשאר העם שיש להם שייכות לאדם השלם
)נזר החיים( ואז מתקיים התכלית במקצת גם אצלם על ידי שהם משמשים
אותו שהוא מקיים את התכלית של הבריאה וזהו הביאור בדב־
רי המדרש הנ"ל ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר אלא
אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מבפרין אלו על אלו
ית' ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם להם מגיע לקיים ^ ששאר העם שאינם מקיימים התכלית של הבריאה יש הו"א
משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים הם הם סדרי הפ־ רח"ל לאבדן וזה אי אפשר אלא יוקשרו כולם אגודה אחת והן
רישות האלה כי בזה בחר ה' שכיון שאי אפשר לאומה שתהיה מכפרין אלו על אלו שהת"ח מכפרין על השאר כיון דהם בא־
כלה שוה במעלה אחת כי יש בעם מדריגות מדריגות איש לפי חדות ביחד ובזה יש עליה לשאר העם שיש להם שייכות לת"ח
שכלו הנה לפחות יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את עצמם הכנה וגם מקיימים במקצת את תכלית הבריאה שהם משמשים הת"ח
גמורה ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו יתברך וזהו הביאור במה שכתבנו לעיל שלשאר העם כשהם לבדם אין
והשראת שכינתו וכענין שדרשו ז"ל בה' מינים שבלולב ויקרא להם קיום שאינם מקיימים תכלית הבריאה ולהת"ח יש קיום
רבה פ' ל' יבואו אלה ויכפרו על אלה ע"כ לשונו וזהו הביאור שהם מקיימים תכלית הבריאה וע"י יש גם קיום לשאר העם כיון
במדרש הנ"ל שלאבדן אי אפשר שכשהם לבדם יש הו"א חלילה דיש להם שייכות להת"ח שמקיימים את תכלית הבריאה ובזה
לאבדן אבל זה אי אפשר ומה העצה שיוקשרו כולם אגודה אחת מתקיימת התכלית במקצת גם אצלם וכן כתב המסילת ישרים
שיהיו כולם באחדות והן מכפרין אלו על אלו שהיחידי סגולה בפרק י"ג בביאור מדת הפרישות וז"ל ואם תשאל ותאמר א"כ
שמקיימים משנת חסידים ומכינים את עצמם הכנה גמורה הם איפוא שזה דבר מצטרך ומוכרח למה לא גזרו עליו החכמים כמו
מכפרים על השאר ומזכים להשאר לזכות לאהבתו ית' והשראת שגזרו על הסייגות ותקנות שגזרו הנה התשובה מבוארת ופשוטה
שכינתו כי לא גזרו חכמים גזרה אלא א"כ רוב הציבור יכולים לעמוד בה
]אורות החג[ ב"ק עט ב וגורן ררב מציבור יכולים להיות חסידים אבל די להם
שיהיו צדיקים אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו
27
רחמנא ליצלן. וקדשתנו במצוותיך
בואו ננסה לברר :איך ,באמת ,אפשר להיות כ"אדם" ולהיות
"אהבת אותנו"!
קדושים ומרוממים כמשה רבנו וכאהרן הכהן?
בתפלת שלוש רגלים אנחנו אומרים" :אתה בחרתנו מכל הע־
התשובה היא " -אשר קדשנו במצותיו וצונו!" אנחנו עושים מה
מים ,אהבת אותנו ורצית בנו" -הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל
שהבורא יתברך מצוה .ובין הצוויים נכלל -אשר קדשנו במצוותיו
העמים ,והוא אוהב אותנו.
וצונו לאכול ולשתות ,להקים משפחה...
מהי אהבה?
זהו "וקדשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך" .הבורא
בכל יהודי ישנה נשמה גבוהה ,והנשמה הזאת קיימת בו תמיד,
יתברך קרב אותנו לעבודתו ,ואנחנו עובדים אותו בכל פעולה
גם אם התנהגותו אינה תואמת את הנשמה הפנימית שלו .הק־
ובכל מעשה ,באכילה ובשתיה ,בלינה ובדבור .כך גם אנחנו מקי־
דוש ברוך הוא בוחן כליות ולב ,והוא יודע מה קורה עם כל אחד
מים "ושמחת בחגך" ,אנחנו משמחים את הלב בבשר וביין ,מכ־
מאתנו ,בפנימיות שלו .אהבה היא הבנה .הקדוש ברוך הוא אוהב
בדים את החג במטעמים ובבגדים נאים ,אך אין זו הוללות אלא
אותנו ,ולא יחליף אותנו בשום עם .לעולם.
התקדשות לשם שמים.
אנחנו אומרים ,אפוא ,לבורא העולם :הקדוש ברוך הוא ,אנחנו
ב"משך חכמה" כתוב ,שהעבודה המוטלת על האדם היא להמ־
מודים לך על ש"בחרתנו" ,ועל כך שאתה אוהב אותנו ורוצה בנו.
ליך את השכל על הרגש ,בכל אחד מאתנו יש רגש ושכל ,ובהרבה
אתה רוממתנו מכל הלשונות ,נתת לנו תורה וזכית אתנו במצוות.
מקרים הרגש מאים להשתלט על השכל ולשבש את התנהלות
ומאחר ונתת לנו את התורה והמצוות ,התקדשנו .המהות שלנו
האדם.
שונה עכשיו ,היא רוחנית ומרוממת .ולא רק באופן חד פעמי הת־
בן אדם אוהב יופי .באופן טבעי בני אדם מתפעלים מיופי,
קדשנו ,אלא שבכל רגע ורגע אנחנו מתקדשים על ידי המצוות
ואולי אפילו משתוקקים לו.
שאנחנו עושים ,כפי שאנו אומרים" :וקדשתנו במצוותיך".
בן אדם אוהב גבורה ,אנשים הופכים את בעל הכח ל"מלך הג־
לגויים ישנה טעות אחת גדולה ,בין שאר הטעיות שלהם .זו
בורה" ,אליל הגבורה.
טעות באופן המחשבה ,שמובילה אותם לחים של טעות ,שרצו־
בן אדם אוהב כסף .הוא מעריץ את המליארדר ,בעל ההון ,ועו־
פים במעשים שליליים.
שה ממנו "אליל כסף" .הוא מתפעל ממנו ,מתרגש ממנו.
למה כונתנו?
רגע ,בן אדם ,למה אתה מתלהב מהכסף שלו? יצא לך משהו
הגישה של הגויים היא ,שבן אדם יכול להיות או מלאך או
מהמיליארדים שלו ,הוא יתן לך שקל או דולר או אירו?
חמור .מצב של נורמליות -הם לא מכירים ולא מבינים .כיון שכך
לא ,הוא לא נותן ולא יתן ,כי כגודל עשרו גודל קמצנותו ,אבל
הכמרים שלהם -באופן רשמי -לא מקימים משפחות ,כאילו הם
אנשים מעריצים אותו ,נופלים שדודים לפניו .למה? כי הם מע־
קדושים מכדי לשאת אשה ולהוליד ילדים .הבעיה היא " שמה
ריצים כסף.
שהם כן עושים הרבה יותר גרוע ממה שבן אדם ממוצע עושה,
אלו רגשות בולטים באדם ,אבל יש עוד רגשות .הרבה רגשות.
ואי אפשר להאריך מפני 'הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו' .מצפים
מה עושים? איך משליטים עליהם את השכל ,כדי לעבוד עבו־
מהם להיות מלאך ,והם הופכים לחמור.
דת ה'?
אצלנו ,ביהדות ,המצב שונה לגמרי.
אומר לנו הקדוש ברוך הוא :אתם רוצים שמחה? טוב מאד,
משה רבנו ,מנהיגם של ישראל וגדול הנביאים שבכל הדורות,
חשוב באמת לשמוח .אז הנה ,בבקשה ,יש לכם "ושמחת בחגך".
מקים משפחה .התורה אפילו כותבת לנו את השם של הרבנית
תוכלו לשמוח גם בהכנסת ספר תורה ,ויפה מאד יהיה לכם אם
ואת שמות הילדים שלו .גם אהרן הכהן מקים משפחה.
תלכו לשמח חתן ,ותשמחו שניכם יחד.
נו ,מה ,בלעם יותר גדול ממשה רבנו?!
אתם אוהבים יופי? -מצוין ,תקנו אתרוג יפה" .התנאה לפניו
בלעם מחשיב את עצמו "מלאך" ,ולא מקים משפחה .ומה
במצוות" .יש לאדם חוש ליופי ,וזה נהדר .רק אל תחפש אותו
התוצאה? -המשפחה שלו זו האתון שלו...
בזבל ,תחפש אותו במצות ותקדש אותו.
בא הקדוש ברוך הוא ופותח לה את הפה ,שתספר לכולם איך
על פי זה מבאר ה"אור שמח" את מאמרו של רבי חנניה בן
נראה אבי אבות הנביאים של אומות העולם ,אלו פנים יש לו,
עקשיא" ,רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ,לפיכך הרבה
ריתחא דאורייתא
שכ"ה בגדר מצות סוכה(. כונת מצות ישיבה בסוכה
עוד כתב שם לדון בזה ,ביחס לכונה המיוחדת לסוכה ,היינו
רבינו העלה לחקור ,אודות מי שאכל או ישן בסוכה ולא
זכר ליציאת מצרים וענני כבוד -לאור דברי הב"ח )סי' תרכ"ה(
נתכוין כלל למצוה ,מי אמרינן הואיל ומצוות צריכות כונה ולא
דצריך לכוין כונה מיוחדת זו בישיבת הסוכה ,אלא שנחלקו
חשיב כעושה מצוה ,ממילא חשיב נמי כעובר על מצות עשה,
הפוסקים האחרונים אם כונה זו נאמרה למצוה או לעכב ,א"כ
ודומה למי שאכל חוץ לסוכה .או אפשר דאף שלא עשה בזה
לדעת המחמירים יש לדון שאם לא כיון כונה זו בשעה שאוכל
מצוה ,הרי גם עבירה לא עשה ,ואינו נחשב כלל כאוכל חוץ
או הולך לישון בסוכה הרי חוץ ממה שלא קיים המצוה ,גם
לסוכה) .עיין שם שהביא דברי המשנ"ב סי' ס' סעי' ד' בביאור
עבר על ביטול מצות עשה ,עיי"ש שלא הכריע בדבר.
הלכה שם .כמו כן הוא דן שם בדברי המנחת חינוך מצוה
)שלמי מועד(
28
להם תורה ומצוות" .הקדוש ברוך הוא נתן לישראל תורה ומצוות
שאלות מענינות בהלכה רבות ,ומעתה את כל הרגשות שלנו אנחנו יכולים וצריכים לה־
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( כניס במצוות.
שאלה :יש שאינם יוצאים מסוכתם כלל ,רק מה יש לך רחמנות -תקים מצות צדקה.
שמוכרחים ממש ,ויש שטענו על זה כי חסר ב"תשבו כעין מתעורר בך ,לעתים ,צד של אכזריות -תתאכזר על היצר.
תדורו" ,שהרי הוא כמו בבית הסוהר ,ומאידך הרי באמת תלחם בו.
יכול לצאת רק שרוצה את המצוה ,ואינו כבית הסוהר כל מה שאתה חש ומרגיש ,רוצה וצריך -אתה יכול להכניס
ממש שבעל כרחו הוא שם:. במצוות .ובעת שאתה עושה את מעשיך מחמת צווי ה' ,הנך מת־
תשובה :במסכת יומא )י ,ב'( איתא שלשכת פרהדרין קדש.
עושין בה מזוזה כדי "שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית שני אנשים יכולים לאכול אותו אוכל -אחד מתבהם ואחד
האסורין" אבל כאן כיון שיכול לצאת -אין זה כבית מתקדש .אחד אכל בתאוה שווארמה וסטייק ,ונעשה עוד יותר
הסוהר. מגושם מאשר היה לפני כן .השני -גם הוא אכל בתאבון ,אבל
היה צדיק אחד שעשה כל צרכיו בסוכה ,ואף ביהכ"ס היה לו שם, הוא אכל כדי שיהיה בריא ,שיהיה לו כח לעבוד את ה' .האכילה
שלא יצטרך לצאת מן הסוכה ,ואמרתי שאינו נכון ,כי גם כשיוצא הזאת אינה מרגשת אותו ,היא מקדשת אותו .הוא מקיים בה
מקיים מצות סוכה ,שהרי המצוה היא "תשבו כעין תדורו" -וכך דרים. מצוה .ככל שאדם מכון יותר לשם שמים ,הוא מתקדש יותר ,עד
בשביל זה בתפילה ובלימוד?
שיכול אדם להיות כמלאך מאכילה של שווארמה וסטייק ...יכול
)דרך שיחה(
אדם להיות כמלאך ולבנות בית ,בעת שהוא מתנהל לפי הוראות
בורא העולם ,ועושה את מעשיו כדי לעשות את רצון הבורא.
)אריה שאג(
שבעה ימים להרגיש איך שחיים בדירה עראית בעוה"ז ,מה
שהיינו צריכים להרגיש כל השנה .זה מעין מה שנתן מרוב חבי־
בות לבנ"י שיצאו ממצרים קור של ארבעים שנה איך לחיות
בדירה עראית כאן באוהלים במדבר שממה ,הם היו נעים ונדים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי
ולא ידענו האם הם נשארים כאן עשר שנים או שבן לילה כבר
מורי ורבותי ,במשך השנה האדם מתגשם בדרך כלל ,על כך
הולכים למקום אחר )עי' רמב"ן במדבר ט ,יט( .אף פעם הם לא
פנים בביתו .הוא אוכל מאכלים טעימים ,ואם זה לא מוצא חן
ידעו ,וכל רע היו מוכנים שהענן יזוז וכולם זזים מהמקום .איזה
בעיניו -הוא כבר נותן לאשתו ביקורת על בישול שלה ,ומייעץ
חיים היו אלה ,הם חיו בעל כרחם בדירה עראית בעוה"ז ,איזה
לה איך לבשל מהיום והלאה ...הילדים רואים את זה ,וגם הם מת־
חינוך שהם קיבלו!
לונים על כל דבר שאינו לפי הטעם המשוגע שלהם .אני בביתי
ולא זו בלבד ,אלא מצווים עלינו שאנחנו נבנה את הבית בע־
לא הקפדתי על ילדי כמעט על שום דבר ,חוץ מדבר אחד :מאוד
צמנו" .אבל אני לא ידוע איך לבנות דבר כזה ,אני בונה בית לו־
הקפדתי אם ילד התלונן על הטעם של האוכל! אמא בישלה הכי
קסוס עם פאר יוקרה ,אני לא יכול לבנות דירה עראית כמו שע־
טרי ובריא ונקי ,ואתה מתלונן על זה?
שתה השונמית לאלישע המסכן הזה ,עלית קיר קטנה עם מיטה
לדעתי זו הדרך להיות מפונק עולמי ומגושם ,בהמה ולא אדם,
כסא שולחן ומנורה ,אוי ואבוי ,בושה לגור בדבר כזה ,אני לא יכול
כמו רוב הילדים שהולכים בדרך הזאת לדאבוננו .האם ההורים
לבנות את זה ,אם אתה תבנה לי אולי אני אהיה מוכן לשבת!" -
אשמים? בודאי שהם אשמים! כל הורה בישראל ,כל אבא ואמא
אבל אנחנו מצווים לעשות את הסוכה בעצמנו ולשבת בה ,זה
כשדפקתם 'אשמנו' -על זה דפקתם ,שקלקלתם את בניכם וב־
חינוך להיות ללא גג המגן מגשם ומשאר הדברים המתרחשים
נותיכם בפינוק של אוכל ושאר דברים שטותיים! ואם תשאלו:
בעולם ,וזה גלות כשיוצאים מהבית ומשנים מקום.
"ככה אתה מדבר אלינו באמצע המועד?" -התשובה היא כן! כי
היום בבוקר קמתי מהשינה בסוכה ,וברגע הראשון הייתי
יש לנו עוד הושענא רבה שיכולים לחזור בתשובה עד אז ,ואני
מטושטש ולא הבנתי היכן אני נמצא ,האם אני בארץ ישראל או
ידיד שלכם ורוצה שתקבלו פתק טוב ,אם על מה שעוד לא חזר־
בארה"ב ,האם זה בוקר או צהריים? כזה מבולבל הייתי ,הסת־
תם בתשובה ביוה"כ תחזרו כעת.
כלתי למעלה וראיתי שזה לא תקרה -אבל את השאר עוד לא
לכן יסוד היסודות של היהודי הוא :עולם הזה הוא דירה
הבנתי ...ומתוך הבלבול הזה צריכים להתחזק לעבודת הבורא.
עראית ולא דירת קבע .ויסוד היסודות של הגוי והחילוני הוא:
אני מייעץ בהלצה למי שהולך לחפש שידוך לבנו" :אל תגיד
עוה"ז הוא דירת קבע .והנה רובנו מתגשמים במשך השנה ,אז
לשדכן את כל היחוס שלך!" " -למה לא? אנחנו באמת מיוחסים
מה עשה לנו הקב"ה מרוב חיבה? מכיון שבחודש אלול שיפרנו
עם כמה דורות של רבנים!" " -אני מתכוין לדבר אחר .הרי היו
את מצבנו הרוחני ,ובר"ה קיבלנו עול מלכות שמים פעם אחר
לך סבא ,ואבא של אבא של סבא ,והם גרו באהלים כמו בדואים
פעם ,ובעשי"ת חזרנו בתשובה שלימה לפניו ית' ,פייסנו אחד
במדבר .אברהם אבינו ישב באהל ,וכן יצחק ויעקב ,ואם תגלה
את חבירו והתפשרנו עם כל בית ישראל ,וביום הכיפורים לא
את זה אולי לא ירצו להשתדך איתך ...איזו בושה ,סבא שלך גר
אכלנו ולא שתינו ,לא לבשנו נעליים של עור ולא רחצנו ,עמדנו
באוהל ,אני לא אשתדך איתך! רק אל תגיד לי שגם סבא שלי גר
על רגלינו ודפקנו על ליבנו פעם אחר פעם ,השפלנו את עצמנו,
באוהל "...אבל האבות הקדושים אכן גרו באהלים ולא התביישו
הודינו והתודינו שחטאנו עוינו פשענו ,וכך התחברנו שוב לקב"ה!
בזה ,היה להם נח לגור באהלים בעוה"ז ,ולזה באתי הלילה להס־
אז מה רוצה עכשיו הקב"ה לעשות בשבילנו? לתת לנו במשך
ביר לכם מדוע נתנו לנו מצווה כזאת.
29
להרגיש שהוא לא קשור לגשמיות כי זו דירה עראית ,והחמריות דוד המלך אומר" :אחת שאלתי מעם ה' אותה אבקש" .מה זה
הגשמית לא נוגעת ללבו .כמה שנותנין לו לאכול זה מספיק לו, 'שאלתי' ומה זה 'אבקש'? ישנם פירושים עמוקים בזה ,אבל אני
איזה מיני תבשילים זה לא נוגע לו ,אם המיטה שלו רכה או לא זה הקטן תמיד אוהב להוסיף פירוש קל שנותן לי לי תועלת" :אחת
לא איכפת לו ,כי הוא חי חיים ארעיים בתוך ביתו .למה? כי הוא שאלתי מאת ה'" -ומה עשית אח"כ? " -הלכתי לישון "...האם
קשור לתורה ומצוות ולרוחניות ,וכך הוא נמצא תמיד בבית ה'! זה נקרא ששאלת? אבל אם "אותה אבקש" ,התחזקתי במרץ רב
את זה רצו ללמדנו בחג הסוכות .אנחנו נשארים שבעת ימים להשיג את הדבר שהתפללתי עליו ,זאת 'שאלה' צודקת ,אתה גם
בסוכה כי זה בית ה' ,אין לנו את כל הנוחיות ואנחנו ששים ושמ־ 'מבקש' וגם פועל להשיג את זה.
חים על זה ושמחים בחלקנו ,ואת זה נתנו לנו בסוכות .לכן בא יצר ומהי הבקשה? "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" .איך זה יתכן ,הרי
הרע ואומר" :צא מן הסוכה ותסתובב ברחובות ,תלך לטיולים, אתה צריך לאכול וללכת לישון ,אתה לא יכול להיות בבית ה'
תדבר דברים בטלים ,תבטל את הזמן בחינם רק אל תשב בסו־ כל ימי חייך ,אז איך מבקש דוד המלך את זה? יתכן לומר בדרך
כה!". דרוש ,שדוד המלך רצה להיות תמיד בבית ה' .נכון שכשהוא מת־
והנה לאחר הפסוק אחת שאלתי וכו' בא פסוק כי יצפנני בסו־ פלל הוא בבית ה' ,וכשהוא עוסק בתורה בבית המדרש הוא בבית
כה וכו' ,והגאון )מובא בביאור בנו רבי אברהם על תהילים ,במ־ ה' ,אבל הוא רצה שגם בביתו הוא ירגיש שהוא בבית ה' ,דהיינו
ריתחא דאורייתא
בענין סוכות במדבר
ואמנם בכה"ג באמת הי' מקום לדון שדווקא הענני כבוד בס"ד יום ד' לס' "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם
הקבועים מעל מחנות הדגלים הוויין בית של כל השנה כולה, היום" י' מנ"א תשד"מ.
אבל אם יעשו סוכות חוץ למקום חניית הדגלים ויימשכו ידידי יקירי אהובי האמיתי שליט"א!
עליהן ענני כבוד הלא עננים אלו יהיו זמניים רק לשבעת ימי בקונטרס הנפלא על סוכות וענני כבוד שמביא שם ידידי
החג ,ולא הווין בית של כל ימות השנה ,אין כאן סוכה תחת שליט"א את דברי המבי"ט זיע"א הנשגבים ב"בית אלקים"
הבית ,ושפיר יוכלו לקיים מצות סוכה באופן כזה? )שער היסודות פרק ל"ז( שמצדד שיתכן שלא קיימו מצות
אבל באמת ז"א דאם סוכה תחת הבית לא יהי' כאן ,אבל סוכה במדבר שהיו מוקפים בענני כבוד ,וא"כ הויא סוכה
סוכה תחת סוכה ]עליונה שצלתה מרובה מחמתה[ יהי' כאן, תחת הסוכה ,ואין כעת הקונטרס תח"י ,אבל כמדומני שכת"ר
וגם זה פסול מדאורייתא. שליט"א כותב שם בסגנון של קושיא מה נשתנה מצות סוכה
וא"כ למהלך זה של רבנו המבי"ט הלא לא הי' כאן פטור שלא קיימו .עיי"ש בקונטרס.
ממצות סוכה ,אלא אי אפשות לקיים ,כמו מי שדר כל ימיו ולענ"ד אם כך הוא הסגנון שם ]כך נשאר רשום במחשבתי
בבית שאול שא"א לקיים מצות מזוזה דאורייתא ,אבל אין מהעיון בקונטרס[ צריך תיקון ,כי אין מקום לשאול כך ,דהלא
כאן פטור .וא"כ לא שייך לשאול מה נשתנה סוכה שלא נהג המבי"ט מבאר שלא יכלו לקיים המצוה ,כי היום במשך
במדבר ,דבאמת היו חייבים ,אלא שבמצבם תחת ענני הכבוד ארבעים שנה במצב תמידי של דיור בענני כבוד ,והענני כבוד
לא הי' אפשר להם לקיים את המצוה בשום אופן. עצמם לא הי' להם דין סוכה כשרה ,כי הוו דירה של כל השנה
ובאמת צריך לדעת למהלך הראשון במבי"ט שם ]שכן כולה ]כצ"ל לכאורה[ וזה פסול לסוכה ,כמבואר בסוכה ח'
נהגא מצות סוכה במדבר[ איך יכלו לקיים תחת הענני כבוד? ב' בסוכת היוצאים הפנימית דהויא בית של כל השנה כולה
ויל"פ בזה. ]גם בימות החמה וגם בימות הגשמים ,עיין במ"ב בבה"ל סי'
יואיל נא ידידי שליט"א לעיין בדברי אלו ]הנכתבים בחפזון תרל"ה[ ופסול לסוכה ,ועיין לשון רש"י בסוכה י"ד א ]ד"ה
רב ,ומקופיא[ ולו משפט הבחירה וההכרעה אם נכונים ר' מאיר[" :מה לי לישב תחת קורות ביתי ,אף היא בנסרים
הדברים. מקורה ,וההוא ודאי פסול ,דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של
עכ"פ תודה רבה מאד שע"י הקונטרס שלו נתגלו לי דברי כל ימות השנה".
המבי"ט זיע"א הנפלאים הללו ,ובזכותו של ידידי שליט"א וא"כ לא היה במדבר פטור ממצות סוכה ,אלא אי אפשרות
למדתי את כל הפרק שם במבי"ט -ואורו עיני לראות שם לקיים ,כי כל סוכה שהיו עושים שם הלא היתה תחת הענני
מראות אלקים בכל מה שביאר שם ,ואכמ"ל בזה כעת, כבוד ,והויא סוכה תחת הבית ,דפסולה מן התורה .ואין
והשי"ת שנותינו יאריך בטוב ובנעימים להגות בחוקות דת אפשרות לצאת מהענני כבוד ולעשות שם סוכות ,דהלא כבר
משעשעים. הביא כת"ר בקונטרסיו הנפלאים מדברי חז"ל דכל מקום
הנני ידידו עוז מוקירו ומכבדו כרום ערכו הנשגב דושתה"ר שהי' מישהו מישראל נמשך לצאת היו הענני כבוד נמשכים
ביקרא דאורייתא באהב"ר ואה"ע אחריו ,ואם היו עושים סוכות לשבת בהם חוץ לענני הכבוד -
משה מרדכי הלוי שולזינגר. מיד היו ענני הכבוד נמשכים מעל הסוכות ,ושוב הווין סוכה
)משמר הלוי( תחת הסוכה.
30
חזור הגר"א לימים נוראים( אומר שמדובר כאן על מצות סוכה.
הרי ביקשת "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" ,וכמו שדורשים בהגדה
שאלות מענינות בהלכה של פסח "למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך" -
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( לרבות הלילות ,אז מכיון שביקשת לשבת בבית ה' גם בימים וגם
בלילות ,לכן ארבעה ימים לאחר יוה"כ אני נותן לך מצוות ישיבת
שאלה :מדוע האושפיזין באים רק בחג הסוכות ולא בחג סוכה ,שבה תשב בבית ה' גם בימים וגם בלילות.
הפסח אתה הולך לישון ונרדם וישן -וכל רגע אתה מקיים מצווה!
תשובה :זה עניני קבלה )ע"פ הזוה"ק ]פ' אמור דף קג האם יש עוד מצוה כזאת שאפשר לקיים בשינה? אתה נמצא
ע"ב[ כשאדם יושב בצל הסוכה באין ז' אושפיזין לדור בדירה ארעית ,בתוך ה'קורס' של הקב"ה להיות בבחינת 'אהל
עמו וצריך לשמוח בכל יום עם האושפיזא של אותו יום. צדיקים' ולא 'בית רשעים' ,כי עוה"ז אצלך אינו בבחינת דירת
וכתוב בשל"ה הקדוש )מס' סוכה עמ' השלום( כשסועד קבע אלא דירה ארעית.
בלילה או ביום ,יש להזמין האושפיזין באמירה בפה כי והנה הפסוק אומר במשלי )פרק כז פסוק ח(" :כצפור נודדת
בלא הזמנה אינם באים .כן דייק ביסוד ושורש העבודה מן קנה כן איש נודד ממקומו" .מפרש הגאון שזהו משל :ישנה
]שער י"א פיג[ מלשון הזוה"ק .וכן אם אין משמח לב עניים ציפור שנודדת מן קינה כי מישהו גזל לה את הקן והיא נעה
אין האושפיזין באים על כן ישתדל להזמין עניים שיצטרפו ונדה ולא מוצאת מנוח לכף רגלה ,וכן ישנו איש שנודד ממקומו.
לסעודתו בימי החג ,ואם אין מצויים עניים להזמינם ישלח למשל אם הוא נסע לו בדרך מדברית להגיע לבית מלון ונתקע
מאכלים לביתם או יפריש ממונו לצדקה עבורם. באמצע הלילה ,ואף משאית או מכונית לא עוברת שם ,וכל הלי־
לה הוא בלי קורת גג ובלי אוכל ומפוחד מחיות המדבר.
שאלה :מי שיש לו מקום בסוכתו שיוכל ולישון גם הב־ והנמשל הוא התפילה והתורה .התפילה היא 'קן' שהוא דירה
נות ,האם ראוי שיתן להן לישון בסוכה כדי שגם הם יקי־ לשעה ,והתורה היא 'בית' קבוע לכל היום" .כצפור נודדת מן
מו המצוה כמו שנוטלות לולב ואוכלות בסוכה עד שלבני ִקנָה" -זה אדם שרגיל להתפלל כהוגן כל יום ,הוא מתעמק ומ־
אשכנז גם מברכות על זה. כוין בתפילה ולא מוציא את עיניו מהסידור להציץ אנה ואנה,
תשובה :כן. זה הבית שלו לשעת התפילה" .איש נודד ממקומו" -מדבר על
התורה ,על איש שלומד ויגע בתורה שעות רבות בכל יום .ואם
שאלה :יש שמארגנים בחול המועד לערוך ברכת כהנים יום אחד לא היתה לו את האפשרות ללמוד ולהתפלל כי הוא
המונית בכותל המערבי ,ואומרים שיש שם למעלה משלש היה טרוד באיזה עסק ,הוא מרגיש בסוף היום כנודד ממקומו
מאות כהנים שמברכים הן בשחרית והן במוסף ,האם יש וכחבית ריקה לגמרי" :איזה יום גרוע היה לי ,לא הייתי 'בבית'
ענין לפחות לאנשי ירושלים להתאמץ לנסוע כדי להתברך. שלי! התפילה היא דירה ארעית לשעה ,התורה היא דירת קבע
תשובה :אם אין ביטול תורה. שלי כל היום ,ולא היו לי את שתי הדירות האלה -אז אני כציפור
הנודדת וכאיש הנודד ,כזאת הרגשה רעה יש לי!" .אם יש לך
הרגשה כזאת -זה סימן טוב!
)שיח שלמה(
כות .ובאמת צריכים להבין למה באים האשפיזין אלינו דוקא
בחג הסוכות ולא בחג אחר בפסח או בשבועות. שמחת בית השואבה
אולם אם מתבוננים קצת אנו מוצאים את התשובה -בנוהג המהרי"ל דיסקין זצ"ל הי' עושה שמחת בית השואבה בביתו
שבעולם אם מישהו מזמין אורח לבוא ולסעוד אצלו ודאי שצ־ והיו מרקדים שם ,והי' אומר להם כאפ אריין לרקוד בשנה זו
ריכים להשתדל להכין מבעוד מועד ארוחה מכובדת כדי שתהא דלשנה הבא אפשר וועט מען ניט צולאזן )לשנה הבאה אולי כבר
כפי כבודו של האורח המזומן ,ולא רק הארוחה צריכה להיות לפי לא יתנו לרקוד(] ,והיינו משום דברי הרמב"ם )לולב פ"ח הי" ד(
כבודו של האורח אלא שצריכים להכין את הדירה שתהא נקיה שבבית המקדש לא היו עושין אותה אלא גדולי חכמי ישראל[.
ומסודרת וגם השולחן יהיה ערוך כהוגן" שאם לא כן הרי זה זל־ שמעתי שבוולאז'ין היו עושים שמחת בית השואבה ,והנצי"ב
זול בכבוד האורח שמזמינים אותו לא עשו שום הכנות הראויות והגר"ח היו רוקדים על השולחנות ,ובבריסק מרן זצ"ל לא היה
לעשות. הולך לשמחת בית השואבה אף שהיו שם גדולי העיר ,ואף בש־
וכמו כן בכל ימות השנה מי יעיז להזמין לביתו את שבעת מחת תורה היה הולך רק להקפה אחת ואח"כ הלך וישב לו בחדר
הרועים ,כי מי יכול לומר שביתו מוכן ומזומן בקדושה וטהרה )הקפות שניות בא בכלל מהספרדים והחסידים למדו מהם(
הראוי לקבלת אורחים חשובים כאלו ,ועל כן בכל ימות השנה )אמרי מרן ר"מ הלוי(
אין אומרים עולו אושפיזין עילאין כי חושש אולי אין ביתו מוכן
כהוגן כראוי לכבוד אורחים חשובים אלו ,אבל בחג הסוכות שה־ האשפיזין באים בחג הסוכות דוקא
סוכה שורה עליה קדושה ,ואף סוכתו של אדם פשוט הוקצה
למצוותו וסוכת החג אסורה בהנאה אחרת מחמת קדושתו ,לכן הנה בשעת הכניסה לסוכה אומרים ,עולו אושפיזין עילאין,
דוקא בחג הסוכות מזמינים את האשפיזין עילאין לתוך הסוכה, הכנסו אורחים עילאין אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד,
כי בימי החג אף סוכתו של אדם פשוט שורה עליה קדושה וראוי כי שבעת הרועים שבעה אבות האומה באים כאורחים בחג הסו־
31
שבאים שבעה אושפיזין בסוכה לקבל האשפיזין עילאין קדישין.
)להורות נתן(
בשו"ע או"ח )סי' תרכ"ה( בסוכות תשבו שבעת ימים למען
ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני הכבוד
שהקיפם לבל יכם שרב ושמש .והב"ח שם הקשה בשם הרא"ם מבאר דברי המהר"ל ז"ל בא שלא נצטווינו לעשות
)פ' בהעלותך י' ל"ד דלמה לא ציותה שיעשו דפנות בסוכה אחד סוכה של ו' או ז' דפונת דומיא דענני כבוד * טעם
ריתחא דאורייתא
פטור מצטער בסוכה
הגאון הרגאצ'ובי ]בצפנת פענח סוכה ו,ב[ יצא לחדש שדין מצטער שנאמר בסוכה ,הוא רק קודם שנכנס לסוכה ,אבל אם
כבר נכנס לסוכה כשאינו מצטער ובאמצע הסעודה נעשה מצטער אינו נפטר.
מצאנו עוד כעין זה ב'שפת אמת' ]לד' כח ד"ה במשנה[ לחלק בין מצטער קודם שנכנס לסוכה למצטער כשהוא כבר
בסוכה.
בענין ברכת ליישב בסוכה
השו"ע כותב דנהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת האכילה .ובמ"ב ]תרלט ,מו[ כתב ,מנהג העולם כדעת הפוסקים
שאין מברכין אלא בשעת האכילה ,ואפילו אם יושבים בסוכה קודם אכילה שעה אין מברכין דס"ל שברכה שמברכים אח"כ
על האכילה היא פוטרת הכל .והיינו דלשיטת ר"ת צריך להמתין עם הברכה עד האכילה ,והברכה תפטור את כל מה שקיימו
המצווה לפני האכילה.
ולכאורה איך שייך לברך על מה שעבר כבר ובטלה כבר המצווה ,והרי גרע בזה יותר מברכת הנהנין דנשאר עכ"פ הנאת
מעיו ,אבל גבי מצוות איך שייך לברך על העבר .וגם לא דמי להא דאמרינן בפסחים שיש מצוות שתקנו בהם לברך אחר קיום
המצווה ,דהתם תיקנו את כל עיקר הברכה למפרע ,דזהו ברכתו .אבל כאן הברכה היא ככל הברכות שהם עובר לעשייתן,
א"כ איך יברך עליהם לאחר קיומן.
ויש לחלק בין ברכת הנהנין לברכת המצוות ,דדוקא בברכות הנהנין שיסודו הודאה על הטובה וההנאה ,לפיכך צריך לברך
כל זמן שיש לו הנאה מהדבר והיינו שלא עבר שיעור עיכול ,אבל ברכת המצוות אין יסודו מדין הודאה כלל ,וע"כ מסברא
היה מקום לומר שיהני הברכה אף למפרע ,אלא שמ"מ נאמר דין ]פסחים ז [:שכל המצוות כולן מברך עליהן ועובר לעשייתן.
ובזה יש לחקור האם מחמת דין זה אין מהני ברכה כלל לאחר המצווה והיא כברכה לבטלה או שלכתחילה לא תיקנו לברך
אחריה אבל בדיעבד מהני ,ובאמת נחלקו בזה הראשונים דעת הרמב"ם ] אישות ג,כג[ שהיא ברכה לבטלה ,אך הגהות אשר"י
]חולין פ"א ס"ג[ כ' דבדיעבד מהני.
וא"כ לדעת ההג' אשר"י הנ"ל מתבאר הענין בדרך מרווחת ,שהברכה על האכילה היא עובר לעשייתן ולכתחילה ,וממילא
שוב היא מועילה גם למפרע ,שהרי מעיקר הדין ברכת המצוות מועילה גם על שעבר ,שהרי לא היה הפסק וקיום המצווה היה
רצוף עד לאכילה וע"כ כול הכל .ועי' בשטמ"ק ]ברכות יד,ב[ ומשמע ממנו מפורש כנזכר לעיל
)יחלק שלל(
בפטור ישיבת סוכה להולכי דרכים
בסוכה ]כו,א[ אמרו דהולכי דרכים פטרוים מן הסוכה .ופרש"י "דכתיב בסוכות תשבו ,כעין ישיבתו בביתו ,כשם שכל השנה
אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה ,כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע" ,עכ"ל.
הגר"מ פינשטיין זצ"ל באגרות משה ]או"ח ח"ג סי' צג'[ יצא בחידוש גדול דהולכי דרכים הפטורים היינו דוקא בדרך סחורה,
שזהו דרכו כל השנה ,אבל היוצאים לטיול ולתענוג בעלמא וכדו' ,אינם פטורים מן הסוכה .וכתב זאת משני טעמים ,חדא דזה
לא הוה בכלל "תשבו כעין תדורו" ,דהוי כמי שבאמצע השנה ישן הרבה פעמים בחצירו ,דודאי לא נאמר דבסוכות נמי יכול
לעשות כן והוי "תשבו כעין תדורו" ,וה"נ הכא .וטעם זה לכאורה אינו מובן דמ"מ דהיום הדרך הוא לצאת לטיול ,א"כ מאי גרע
מסחורה ,דכיון דהוה דרכו הוה בכלל "תשבו כעין תדורו" ופטור מן הסוכה.,
עוד כתב מטעמא דגמ' במנחות ]מא,א[ דרב קטינא מיכסי בסדינא ואמר ליה מלאך דבזמן דאיכא ריתחא ענשינן עליה,
הרי חזינא כיון דמפקיע עצמו ממצות עשה יש כאן דררא דאיסור דבעידן ריתחא ענשינן עליה ,וא"כ היוצאים לטיול בעלמא
דפטורים מן הסוכה ,מ"מ לאו שפיר קעבדי דמפקיעים עצמם ממצות עשה ,עכ"ד.
ולכאורה אין הנידון דומה לראייה ,דהתם הרי לבש תקופה ארוכה סדין שפטור מציצית ,א"כ מראה עצמו כמפקיע המצווה,
אבל כאן היה בסוכה ,ורק באקראי יוצא גם לטיול ו"תשבו כעין תדורו" כתיב ,ודמי לשח עם חבירו חוץ לסוכה דלא נאמר
דיש כאן הפקעת עשה דענשינן עליה בעידן ריתחא .ונראה דמש,כ רש"י "הולכי בדרך סחורה" לא בא לאפוקי הולכים בטיול
בעלמא ,והא דנקט 'סחורה' הוא לא דוקא.
)קובץ הערות להגרי"ש זצוק"ל(
32
גם יש לומר מה שאין עושין סוכה של ארבע דפונת ואחד למעלה ואחד למטה וארבע מארבע רוחות דומיא דענני כבוד
מלמטה ואחד מלמעלה -דבאמת מצות סוכה אינה זכר על שהיו מארבע רוחות ,וכפירש"י )פ' בהעלותך שם( וענן ה' עליהם
העבר גרידא ולהודות על חסדי השי"ת שעשה לנו בשעת יציאת יומם ,שבעה עננים כתובים במסעיהם ,ארבעה מארבע רוחות,
מצרים שעשה לנו סוכה של ענני הכבוד ,אלא שהסוכה באה ואחד למעלה ואחד למטה ,ואחד לפניהם מנמיך את הגבוה ומ־
ללמד שאנו מוגנים תמיד בצלא דמהימנותא והקב"ה שומר גביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים עכ"ד .ותירץ מהר"ל בגור
עלינו תמיד ,וענני הכבוד הוא דבר המנשך ,דעל ידי שנכנסים אריה בהעלותך שם ,כי הענן היה מן השמים ,ובין שהיה מלמע־
בסוכה שהיא מצוה הרי זה מגין עלינו ,וכמו שאמרו )סוטה כא(. לה בין שהיה מן הצד הכל הוא נחשב למעלה ,תדע דהא כתיב
דמצוה בעידנא עסיק ביה מיגני ומצלי ,ועל כן עושין סוכה של ועננך עומד עליהם )בהעלותך י"ד י"ד( ,כי כולם עליהם נקרא,
שלש דפנות שהוא פרוץ ואף על פי כן יוצאים לסוכה ,ומראים וכמו שהשמים שמקיף את העולם גם מלמטה ,ואעפ"כ נקרא
לכל שאין מתייראין משום אויב כי המצוה מגני ומצלי ,ואילו היו למעלה )וכנאמר בשמים ממעל( ,לכן אין מצות סוכה רק למעלה
עושין סוכה של ארבע דפנות ולמעלה ולמטה הרי זה הגנה טובה ולא למטה .והכונה דכתבו תוס' )סוכה ב (.דעיקר סוכה הוא על
בגשמיות ואינו ניכר שהקב"ה מגין עלינו על ידי המצוה -ועל כן שם הסכך עיין שם ,והוא מלמעלה ,והיינו דכיון דענני הכבוד בא
עושין סוכה של שלש דפנות שבדרך הטבע אינו מגין ,רק המ־ מלמעלה מתייחס הכל למעלה.
צוה מגינה על ישראל ,ומראים שענני הכבוד שעשה לנו הקב"ה ויבואר יותר על פי דאיתא )שבת לא (:דסותר בשבת אינו חייב
בשעת יציאת מצרים הוא דבר נמשך ,והשי"ת שומר עלינו גם אלא כשהוא על מנת לבנות במקומו ,ופריך מכדי כל המלא־
עכשיו ולתמיד. כות ממשכן ילפינן והתם סותר על מנת לבנות שלא במקומו
)להורות נתן( הוא ,א"ל שאני התם כיון דכתיב על פי ה' יחנו ,כסותר על מנת
לבנות במקומו דמי .וצריך ביאור .ושמעתי לפרש בשם הג"ר
חיים שמואלויץ ז"ל ,משל למי שנוסע מעיר למקום אחר ,הנה
ברכת ה' באתרוגים ובערבות כשהתרחק מהלך יום אחד אז הוא אומר שכבר התרחק מהעיר
עשר פרסאות והתקרב אל עיר חפצו עשר פרסאות ,אבל כשת־
כתב המשנה ברורה בסימן תרמ"ח )סקס"ה(" ,אתרוג המורכב
נוק מונח בחיק אמו ואמו מוליכתו מעיר לעיר ,הנה לגבי התנוק
הסכימו הפוסקים שהוא פוסל דלא מקרי אתרוג כלל וכו' .אמנם
אין נפקא מינה אם הוא נמצא רחוק מעיר פלונית או קרוב לה,
בסימן ר"ז מפקפק החתם סופר מאוד בענין הסימנים אחרי שלא
כי תמיד הוא נמצא בחיק אמו ,ומה לו הכא ומה לו התם .וכמו
נזכרו בש"ס ,ודעתו דלמעשה אין לסמוך על סימנים כלל להקל
כן אילו היו ישראל נוסעים במדבר על דעת עצמם אם כן ודאי
ודינן של אתרוגים כדין עוף טהור דנאכל במסורת ,דהיינו שאותו
שכל מקום חנייתם היה נחשב שינוי מקום ,אבל מכיון שנסעו רק
המקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים
על פי ה' אם כן מה נפקא מינה היכן הם נמצאים ,דגם כשנסעו
וכו'".
ממקום למקום לא הוי שינוי מקום ,דתמיד הם נמצאים בחיקו
הנה היום יש בשוק הרבה אתרוגים שידועים כאתרוגי חזון
של הקב"ה ,וכי היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא.
איש ,שגידלם מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל בחצר ביתו ,על פי
ובאמת יש לסברא זו מקור בהלכה ,דהא קיימא לן דהיוצא
הוראת מרן החזון איש.
חוץ לתחום בשבת אין לו אלא ארבע אמות ,אולם מבואר בר"ה
ושמעתי ממרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל את המעשה של השת־
)כג (:דחכמה הבאה לילך והבא להציל מן הגייס -וכן כל היוצא
לשלות נטיעת העצים ,וכך סיפר" ,באחת מהשנים הגעתי לבית
ברשות -יש להם אלפים אמה לכל רוח כאנשי העיר ,וביאר הרב
החזון איש אחרי חג הסוכות ,והחזון איש הוציא מהארון שבביתו
המגיד )פכ"ז משבת הט"ז שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שה־
מעטפה ובתוכה היו גרעינים מהאתרוג שלו שבירך עליו בחג
גיע אליו כאילו קנה בו שביתה בין השמשות עיין שם .והביאור,
הסוכות .ואמר לי" ,קח את הגרעינים הללו וטע אותם בחצר
דאיסור תחומין הוא משום דכתיב )בשלח ט"ז כ"ט( אל יצא איש
ביתך".
ממקומו ,אבל אם הוא יוצא ברשות על פי ציווי המקום אם כן
אמרתי לו ,איך אוכל לגדל אתרוגים ,הרי בכדי שייצאו אתרו־
אין זה נחשב כיציאה ממקומו ,דתמיד הוא במקומו של הקב"ה.
גים טובים ומהודרים צריך לטפל בהם הרבה ,ואיני יודע כיצד
ועיין שו"ת להורות נתן )ח"ד סי' ל"ו( .והוא כענין על פי ה' יחנו
לטפל בזה.
דכמקומו דמי.
ענה החזון איש ואמר" :הקב"ה יכול במשב רוח אחד לתת
וזה מה שכתב המהר"ל דענני הכבוד אף שהקיפוהו לששה רו־
ברכה באתרוגים ,בלא שתצטרך לטפל בזה כלל וכלל".
חות מכל מקום נחשב הכל למעלה ,דכיון שישראל היו ברשותו
ואכן כך היה ,כמעט ולא השקעתי בעצים כלל ,ובכל שנה יצאו
של הקב"ה אם כן מה לי מטה ומה לי לצדדין או למעלה ,הכל
הרבה אתרוגים יפים ומהודרים.
נחשב למעלה שהוא ברשותו של הקב"ה.
וגם החזון איש בעצמו בשנים האחרונות שלו היה קונה אתרוג
ומכאן יש להעיר על מה שכתב בשו"ת אבני נזר )יו"ד סי'
מהאתרוגים הללו ,ומברך עליהם".
שס"ג( דגם קרקע סוכה הוי בגדר סוכה עיין שם ,ונפקא מינה
הברכה נמשכה שנים רבות ,ובכל שנה היו הרבה נהנים
שאם סותר הסוכה אסור ליהנות מקרקעו דנאסר למצותו ,ולדב־
מהאתרוגים הללו .אח"כ במשך השנים באו אנשים ונטעו הרבה
רי גור אריה דליכא דין סוכה למטה צריך עיון .ויש לחלק.
עצים אחרים מהאתרוגים הללו ,ומאז שכבר לא היה צורך בברכה
ויש לומר דזהו הטעם שבאים בסוכה שבעה אושפיזין ,שהם
שבעץ הזה ,נתמעט גידול האתרוגים מהעץ שבחצר ביתו של
כנגד שבעה עננים שהם לכבודם של ישראל ,כמו כן באים שבעה
הגרמי"ל זצ"ל.
רועים לכבוד ישראל.
והוסיף וסיפר עוד ,שהמקור של האתרוג שהביא החזון איש
33
והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון את הגרעינים שלו היה מעץ שמצא בצפת באיזה מקום נידח ולא
מיושב.
וביאור דברי הזוהר דבשנת השמיטה יש שמחה למעלה
ושאל את החזון ,איך הוא יודע בבירור שעץ הזה אינו מורכב.
בחג הסוכות נאמר )ראה ט"ז י" ד( ושמחת בחגך .וצריך ביאור,
הרי אין לו מסורת על העץ הזה.
הלא כל החגים חייבים בשמחה ,וכמבואר ברמב"ם )פ"ו מיו"ט
ענה החזון איש" ,שהעץ הזה יש לו דין של מסורת ,שאותו
הי"ז( וכן ברמב"ם )פ"ח מלולב הי"ב( ,ואם כן אמאי נאמרה מפו־
מקום שנמצא העץ הוא מוחזק לאינו מורכב ,שאף אחד לא היה
רש בתורה מצות השמחה דוקא בחג הסוכות .גם צריך ביאור
מרכיב שם עץ לאתרוגים.
אמרם )סוכה מח (:והיית אך שמח )ראה ט"ז ט"ו לרבות לילי יו"ט
הגאון רבי אברהם הורביץ זצ"ל ,בספרו "אורחות רבנו" )חלק א'
אחרון לשמחה .מה ענין לילי יו"ט אחרון.
עמוד שס"ו אות י"ח( מספר" ,בחצירי שתלתי עץ ערבה מהודר,
ונראה על פי מה דאיתא בזהר הקדוש )פ' שלח קע"א ע"ב(
שהבאתי במיוחד ממוצא בשנת תשי"ד ,מו"ר )מרן בעל הקה־
דבשנת השמיטה יש שמחה למעלה )והובא בס' כף החיים הלכות
לות יעקב זצ"ל( היה נוטל ממנו כל השנים למצווה ,וכן חלקתי
ראש השנה סי' תקפ"א אות ע"ה( .וצריך ביאור מה ענין השמחה
ממנו בחינם לכל המבקש .חצרי גבלה עם חצרו של פוקר ,והעץ
דוקא בשנת השמיטה .ונראה לפרש על פי המסופר בהה"ק ר'
עמד לא רחוק מהגדר ,עינו הייתה צרה ביהודים שנוטלים ערבות
זושא ז"ל שהיה עני מחוסר לחם ,ופעם אחת בא אליו קרובו לב־
למצווה .מהעשה? חפר בור מחצירו אל תחת העץ ושפך נפט
קרו ומצא את אשתו ובני ביתו יושבים ובוכים על רעבונם ,ושאל
לתוכו כדי שהעץ ימות .כשמו"ר ביקר בביתו סיפרתי לו על כך,
היכן נמצא בעלה הר"ר זושא ,והשיבה שהוא נמצא בבית המדרש,
מו"ר יצא לראות ,ואמר" :עץ זה שמזכה הרבה יהודים במצוות
וכשהלך הקרוב אחריו לבית המדרש מצא את הר"ר זושא שמח
יגדל יותר טוב עם הנפט וכאשר יענו אותו כן יפרוץ" ,וכך הוי,
וטוב לה ,ושאלו לשמחה מה זו עושה הלא אשתו ואני ביתו בוכים
מה ששפך יותר נפט העץ גדל יותר ,והתפשט מאוד וגבה עד
מרעב ואלו הוא שרוי בשמחה ,והשיב הרב הקדוש ,כי אשתו ובני
שעלה למעלה מגג ביתי והיו צריכים לקטוף את הערבות מהגג,
ביתו סומכים ומצפים שהוא יפרנסם והוא עני מחוסר כל ואם כן
והיה שפע עצום של ערבות ,כך זה נמשך כמה שנים עד שעברתי
בדין הוא שיבכו ,אבל אני סומך ובוטח בהקב"ה שהוא יפרנסני
דירה".
ואני סמוך ובטוח שלא יעזבני ולא יטשני ועל כן אני שמח.
)שלמים מציון(
ומבואר מזה ,כי האדם הסומך על כחו ועוצם ידו שהוא יפרנסנו
ריתחא דאורייתא
לא דחתה שהמדובר כשהגביהו קודם עלות השחר ועל כן "ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'" )ויקרא כג ,מ(
לא יצא אז -ומכאן שאף אם הגביהו קודם זמן חיובו יצא! רבים מהאחרונים דנו בגדר מצות "ולקחתם לכם" :האם
אולם בספר מקראי קודש להגאון רבי צבי פסח פראנק, בהחזקת הלולב בידו הוא מקיים את המצוה ,או שמא גם
רבה של ירושלים )סוכות ב' ,סימן א'( ,הביא בשם חכם אחד עצם הלקיחה היא מגוף המצוה? לחקירה זו יש כמה וכמה
לדחות ראיה זו :כי הגמרא לא יכלה להעמיד בכגון שהגביה השלכות הלכתיות ,כפי שיתברר.
את הלולב קודם עלות השחר ,כי גם ביום טוב שלא חל בספר "בכורי יעקב" )לבעל "ערוך לנר"( הסתפק בענין אדם
בשבת אסור בלילה ליטול את הלולב ,משום מוקצה ,שהרי שנטל לולב קודם עלות השחר ,ועדיין הוא בידו עד אחר הנץ
אז אינו זמן קיום המצוה .אמנם נכדו ,הגאון רבי יוסף כהן, החמה ,ואחר כך הניחו מידו ,האם צריך שוב לחזור וליטלו?
אב"ד ירושלים ,דחה את דברי אותו חכם ואמר שאפשר שאם ושורש הספק הוא :האם נאמר שהלקיחה היא המצוה,
מוציאו לצורך קיום המצוה ביום -אף שעתה לילה וטרם דהיינו :שיטלו ויביאו לידו ,ולכן צריכה הלקיחה להיעשות
הגיע זמן המצוה ,אין עליו שם מוקצה ,והביא 'קצת ראיה' בעת החיוב דוקא ,ואם כן בנדון שלפנינו שהלקיחה היתה
לדבריו מן הירושלמי. קודם עלות השחר -לא יצא ,או שמא מצות הלקיחה היא רק
והנה ,בשו"ת "בנין שלמה" להגאון רבי שלמה הכהן מוילנא שיהיה הלולב בידו ,וכאשר הלולב נמצא בידו בזמן החיוב -
)סימן מח( ,כתב בשם הגאון רבי ישראל סלנטר ,שאם אדם יצא ,אלו שני צדדי הספק.
נטל לולב ומיניו קודם עלות השחר ונותרו בידו עד אחר והוא מביא ראיה מן הגמרא )סוכה מב (.שאביי אמר על
עלות השחר -לא יצא ידי חובתו ,עד שיניח אותם מידו דברי רבי יוסי במשנה ,שמי ששכח והוציא את הלולב לרשות
ויחזור ויטול אותם לאחר הנץ החמה ,שכן עיקר המצוה היא הרבים ביום ראשון של חג פטור משום שהוא טועה בדבר
הנטילה וכאשר נטל -עדיין לא הגיע זמן החיוב. מצוה -שאין זה אלא לפני שיצא בו ,אבל אם כבר יצא בו
אך מאידך כתב הנצי"ב מוולוז'ין בשו"ת "משיב דבר" )סימן יהיה חייב אף לרבי יוסי ,שהרי כבר אינו טרוד בדבר מצוה,
א'( שיצא ידי חובה בנטילה זו ,אף שהיתה קודם זמן החיוב, והקשו על אביי" :הא מדאגבהא נפיק ביה?" ,כלומר :איך יתכן
ואין צריך נטילה אחרת ,שכן אין צריך מעשה נטילה כלל, שיוציא את הלולב לרשות הרבים לפני שיצא ידי חובה ,והרי
אלא עצם זה שהמינים אחוזים בידו -זו ה'לקיחה'. ברגע שהגביה את הלולב ברשות היחיד כבר יצא? ,והגמרא
)כמוצא שלל רב(
34
הרי הוא עצב ,כי שוא תשועת אדם ,אבל מי ששם בה' מבטחו כי
הוא יכלכלנו ויפרנסנו הרי הוא שמח ,כי הקב"ה הוא כל יכול ואין
שאלות מענינות בהלכה מעצור בידו להושיעו והיפלא מהד' דבר .ולכן בכל ששת השנים
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( שהאדם צריך להוציא פרנסתו ממה שהוא מעבד אדמתו ,וחורש
שאלה :מי שסיכך בטעות בסכך של חבירו ,ואח"כ בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ,הרי הוא
כשנודע לו פייסו ומחל לו האם יכול לישב בסוכה זו ,או עצב ,כי מי יכול להבטיחו שיגיעתו לא תהיה לריק ,ושמא ישלוט
שיש לחוש בכה"ג משום תעשה ולא מן העשוי? השדפון בתבואתו ויאכל הכל .אבל בשנת השמיטה אשר הקב"ה
תשובה לכאורה יש לחוש. ציונו שלא לזרוע ולא לחרוש ולא לקצור ,והוא יתברך הבטיחנו
טעמו של מרן הגר"ח שליט"א נראה משום שהביאור כי וציויתי את ברכתי )בהר כ"ה כ"א( ,והבטיחנו לפרנס אותנו
הלכה סימן יא' ס"ו ד"ה מצמר גזול הסתפק אי גזל ציצית מדיליה ,לכן כל ישראל שמחים כי הם בוטחים בהקב"ה ,ושמחת
ואח"כ נתנם לו הלה במתנה ,אי מתכשר או לא .והביא ישראל בבטחונם בהקב"ה היא המעוררת שמחה בשמים.
שכעין זה יש להסתפק לגבי לולב ולא הכריע .אמנם לכאו' ומעתה יבואר גם ענין השמחה היתירה בחג הסוכות ,כי בחג זה
יש לדון דהכא יש מקום נוסף להתיר והיינו עפ"י מה שנס־ נצטוינו לצאת מבתינו צא מדירת עראי ותיכנס לדירת קבע ,אשר
תפק הביאור הלכה בסימן תרל"ז בד"ה לא יצא ,אם בסו־ בדרך הטבע אין זה שמירה מעלייתא ,אלא שבמה שאנו נכנסים
כה גזולה באופן שהגזלן אינו יוצא ,גם אחרים לא יצאו לסוכה הננו מראים לעין כל כי אנו חוסים בצלו של הקב"ה והוא
בה ,וכתב צד להקל משום "דהלא אינו מתכיון לגוזלו ,וגם מגין עלינו מכל פגע ח"ו .ולכן נקראת הסוכה צלא דמהימנותא,
אפשר דדעת בעה"ב להרשות לזה האחר שישב בסוכתו כי כל צל אחר הוא צל עובר ,וכדאיתא במדרש )בראשית רבה
דניחא ליה לאיניש דליעבד מצווה בממוניה" .וא"כ הכא פצ"ו ס"ב( ימינו כצל עובר כצל עוף הפורח שאין בו ממש ,נמצא
שלא גזלו ממש ,אלא בטעות לקח מה שאינו שלו יש דכל צל אינו נאמן להגן עליו ,אבל הסוכה היא צלא דמהימנותא
להתיר משום האי סברות ,ובפרט שבאמת חזינן שלב־ הוא צל ומחסה נאמן להגן עלינו .ועלכן בכל ימות השנה שהאדם
סוף נתפייס הבעה"ב ,ושדרנא כל דברי אלו קמיה דמרן בוטח בקורות ביתו הרי הוא עצב כי אין זו שמירה מעלייתא ,ואף
שליט"א והשיב לי :יפה כתבת. אם יתבצר במבצרים עד לב השמים אינו מובטח שלא יגיעהו כף
אויב ואורב ,אבל כשישראל נמצאים בסוכה הננו בטוחים כי אנו
שאלה :בבהרמ"ז דסוכות האם אומר גם הרחמן ליו"ט בצלו של הקב"ה ,וזה מבטח נאמן ,ואז אנו בשמחה כי אנו שרויים
)חוץ מהרחמן הוא יקים( בצלא דמהימנותא ,ועל כן איכא בחג הסוכות שמחה יתירה.
תשובה :כן ומעתה יובן מה דאיצטריך קרא לרבות לילי יו"ט אחרון לש־
מחה ,דהרי ביום טוב אחרון אנו יוצאין מן הסוכה ונכנסים לבית,
שאלה :מי שנוסע בחוה"מ סוכות באוטובוס בתוך העיר ואם כן סלקא אדעתין דשוב לא שייך שמחה שהרי יצאנו מצלא
באופן שאין לו פטור עוברי דרכים ,והתחילו לרדת גש־ דמהימנותא המגין עלינו ,קמשמע לן קרא לרבות לילי יו"ט אח־
מים עזים שאילו היה בסוכה היה יכול לעזוב את הסוכה רון לשמחה ,כי כשאנו יוצאים מן הסוכה אל הבית הננו נוטלין
ולאכול בבית ,האם גם כשהוא באוטובוס יהיה מותר לו עמנו לתוך הבית את הבטחון בהקב"ה כי הוא מגן עלינו ,ועל כן
לאכול ולישון כל עוד שלא פסקו הגשמים. צריכין אנו לשמוח גם בלילי יו"ט אחרון של חג.
תשובה :לא והנה בס' כף החיים שם כתב ,דאפשר דשמחת שנת השמיטה
ובפשיטות טעם הפסק הוא ,שאין ירידת גשמים מתיר בשמים היא רק בזמן שבית המקדש היה קיים ,אבל לא בזמן
של אכילה חוץ לסוכה ,אלא שהוי מצטער לאכול בסוכה, הזה ,עיין שם טעמא במילתא .אולם למאי שכתבנו דענין השמ־
אבל הכא שבין כך אינו יכול לאכול עכשיו בסוכה ,ובכל חה בשנת השמיטה היא מחמת הבטחון בהקב"ה שאנו נתונים
זאת אסור מה שייך להתיר לו משום מצטער לאכול בסו־ תחת השגחתו בשלימות ,יש לומר דשמחת השמיטה היא גם
)מחשבת עם( כה ודוק. בזמן הזה ,דהנה בסמ"ע )חו"מ סי' ס"ז( כתב דדוקא בזמן שה־
שמיטה והיובל נוהג מן התורה היה מקויים בהם הברכה לגדל
בשנה הששית לשלש שנים עיין שם ,אולם בס' שבילי דוד לחו"מ
בהני תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה )סי' ס"ז( כתב ,דגם בזמן הזה דשביעית דרבנן שייכת הברכה,
)סוכה מ"ח ע"ב( משום דבית דין של מעלה עושין מה שבית דין של מטה גוזרין.
וכן כתב בס' חזון איש )שביעית סי' ח"י ד'( .ועיין בזה בס' נתן
בש"ס סוכה )מח ,(:הני תרי מיני ,חד שמיה ששון וחד שמיה
פריו על ה' שמיטה ופרוזבול )חו"מ סי' ס"ז סק"ב( .וכיון דגם
שמחה ,אמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך ,דכתיב )יש־
מצוה דרבנן בכוחה להביא ברכה לישראל שלא כדרך הטבע,
עיה ל"ה י'( ששון ושמחה ישיגו ,אמר ליה שמחה לששון אנא
ואנו מקיימין כל מצוות שביעית כהלכתה והן לא נזרע ולא נק־
עדיפנא מינך ,דכתיב )אסתר ח' י"ז( שמחה וששון ליהודים ,אמר
צור ואנו סמוכים על ברכת השי"ת ,אם כן השמחה שרויה גם
ליה ששון לשמחה ,חד יומא שבקוך ושויך פרוונקא ,דכתיב )יש־
בזמן הזה.
עיה נ"ה י"ב( כי בשמחה תצאו ,אמר ליה שמחה לששון ,חד יומא )להורות נתן(
בקוך ומלו בך מיא דכתיב )ישעיה י"ב ג'( ושאבתם מים בששון
עכ"ד .והוא מאמר פלאי אשר סתרי תורה גנוזים בו .ומכל מקום
נימא ביה מילתא בדרך פשוט.
35
את המצוה בגלוי כדי שממנו ילמדו הבנים לעבוד את ה' לדורות דהנה שמחה היינו בלבו ,וכנאמר )תהלים ק"ד ט (,ויין ישמח
עולם ,והיינו והנגלות הוא בשביל לנו ולבנינו לעשות את דברי לבב אנוש ,וכן )שם י"ט ט'( פקודי ה' ישרים משמחי לב ,וכן
התורה הזאת עיין שם[. )משלי ט"ו ל'( מאור עיניים ישמח לב ,וכן הרבה .וששון היינו
ואמר ליה שמחה לששון אדרבה חד יומא שבקוך ומלו בך מיא, שמחה שבגלוי וחיצונית ,וכפירש"י )תרומה כ"ה ה'( תחשים מין
רצה לומר שאם שמחתו בעשיית המצוה תהא רק חיצונית ,אם חיה והרבה גוונים היו לה ,לכך מתרגם סססגונא ,ששש ומתפאר
כן ימלאו בו מים דהיינו שפנימיותו תהא ריקן בלא שום חשיבות בגוונין שלו .הרי שששון הוא בחיצוניות כענין התפארות בגוונין
אלא כקנקן מים הנראה כקנקן מלא יין .וחכמינו ז"ל הודיעונו הרבה שהוא בגלוי.
זאת ,כדי שנדע שהשמחה האמיתית והשלמה היא ,אם אנו שמ־ והנה שמחה של מצוה צריכה להיות הן בתוכיות הלב והן בחי־
חים במצות ה' הן בפנימיות לבנו וכענין )תהלים ל"ג כ"א( כי בו צוניות ,וכדחזינן בש"ס סוכה )נא (.דחסידים ואנשי מעשה היו
ישמח לבנו ,והן בחיצוניות להראות שמחתינו בעשיית המצוה מרקדים בשמחת בית השואבה .והרמב"ם )פ"ח מלולב הט"ו(
לעיני כל ,ישמח ישראל בעושיו. כתב "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל
)להורות נתן( שציוה בהן עבודה גדולה היא ,וכל המנוע עצמו משמחה זו ראוי
להפרע ממנו ,שנאמר )תבוא כ"ח מ"ז( תחת אשר לא עבדת את
ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב ,וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לע־
ושמחת בחגך והיית אך שמח צמו ומתכבד בעיניו במקמות אלו חוטא ושוטה ,ועל זה הזהיר
שלמה ואמר )משלי כ"ה ו'( אל תתהדר לפני מלך ,וכל המש־
בתורה נצטוינו ושמחת בחגך והיית אך שמח ,ונאמר כאן ציווי
פיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו ,הוא הגדול המכובד העובד
על האדם שחייב להיות בשמחה בכל שבעת ימי החג) .והגם
מאהבה ,וכן דוד מלך ישראל אמר )שמואל ב' ,ו' כ"ב( ונקלותי
שאנו אומרים שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ,זה רק עצה
עוד מזאת והייתי שפל בעיני ,ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח
טובה ומועילה לחיי האדם להיות בשמחה ,אבל בחגים הוא מצות
לפני ה' ,שנאמר )שמואל ב' ,ו' ט"ז( והמלך דוד מפז ומכרכר לפני
עשה מן התורה להיות בשמחה בכל שבעה( ודורשי רשומות דו־
ה'" .הרי שבשמחה של מצוה צריך שישמח הן בתוכיות לבו והן
רשים ,ושמחת בחגיך ,והיית אך שמח ,כלומר ,אם אתה שמח בחג,
בחיצוניותו וכענין והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'.
אזי יש בזה הבטחה ,שוהיית אך שמח ,כלומר ,בזכות זה תזכה
והנה הני תרי מיני דחד שמיה ששון וחד שמיה שמחה ,לא זכו
להיות בשמחה כל השנה .וכבר אמרו בשם הגר"א ,שמצוה זו של
למעלת עשיית המצוות בשמחה ובששון בשלימות בחיצוניות
להיות בשמחה כל שבעת ימים זו אחת מהמצוות הקשות ביותר,
ובפנימיות ,ולכן נקראו מינא דעדיין היצר שולט בהן ואין תוכן
להיות בשמחה ז' ימים בלא הפסק ואפילו רגע אחת אסור לה־
כברם -והיצר הרע נקרא מין וכאמרו )שבת קה (:לא יהיה בך
סיח מלהיות בשמחה ,והנה מקשים העולם וכי איך אפשר לצוות
אל זר )תהלים פ"א י'( זה יצה"ר ,והתווכחו מה עדיף ,אם להק־
על האדם להיות בשמחה ,הא דבר זה צריך לבוא מפנימיות נפש
דים שמחה חיצונית ואשר על ידי הפעולות החיצוניות יתעורר גם
האדם ,ולא שייך לצוות עליה ,זה לא בא בדרך ציווי ,ואיך התורה
לשמחה פנימית ,או שמקודם יש לבוא לשמחה פנימית בלב ורק
צוותה ,ושמחת בחגיך ,שעך האדם להיות בשמחה] ,וכבר נשאל
אחר כך להראות שמחה חיצונית ,אבל בלא שמחה פנימית אין
החזו"א פעם שאלה זו וכי כיצד אפשר לצוות על מצוות שמחה
להראות שמחה חיצונית כי אין תוכו כברו.
בחג ,החזו"א ענה בזה"ל ,האם לא אמרו "ורוממתנו" ,ומשם יסוד
והיינו דאמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון
השמחה ,ביאור הדברים שמלת ורוממתנו ,מסמלת ומרמות שאנו
ושמחה ישיגו ,שמתחלה צריכין לעשות פעולות של שמחה חיצו־
לא נמצאים בחג במציאות רגילה ,בשגרה קיימת ,אנו בחג מת־
נית היא בחינת ששון ,ועל ידי זה יבוא לשלימות וישיג גם שמחה
עלים ומתרוממים ,כך מרגיש במציאות כל אחד ואחד ,שהמוע־
פנימית ,דמשום הכי כתיב קודם ששון ואח"כ שמחה .ואידך אמר
דים והימים טובים אינם ימים רגילים ושגרתיים אלא שהם מעל
דשמחה עדיפא מיניה דכתיב שמחה וששון ליהודים ,שמקודם
לשגרה ,ושמעתי משל לדבר ,שהיה פעם קמצן גדול שנשבר לו
צריכין לאתערותא פנימית בשמחת הלב למצות הקב"ה ,ורק
כוס זכוכית ,וכבר אי אפשר היה לעמוד במחיצתו שבוע ימים
אחר כך רשאי להראות גם שמחה חיצונית ,אבל כשמראה שמחה
מרוב כעס שנפסד לו כוס יקרה ,אולם אם לאותו קמצן ישבר
חיצונית בלא שמחה פנימית שאין תוכו כברו אין זה מן הראוי.
הכוס באמצע חתונת בנו ,בודאי הוא יאמר ,מזל -טוב ,סימן
ואמר ליה ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושויך פרוונקא ,רצה
ברכה .הביאור בזה הוא ,כאשר האדם נמצא בשעת שמחה הוא
לומר שאם לא יראה שום שמחה חיצונית רק פנימית ,אם כן חד
מתרומם ונמצא בעולם אחר ,כך שדברים פחותים אינם מדברים
יומא תפוג השמחה מלבו ,כי דברים שבלב בלי התפעלות חיצו־
אליו ובעת שמחה הוא מתרומם מכל הקטנות ,ואינו מתייחס לד־
נית אין לה קיום] .דאיתא מהאריז"ל לפרש קרא )תהלים ס"ה ג'(
ברים פעוטים ,כך גם היהודי ,בחגים ובמועדים הוא צריך להרגיש
לך דומיה תהלה שומע תפלה עדיף כל בשר יבואו ,כי לגבי הקב"ה
מרומם ונעלה ושם אין מקום לקשיים שמקורם בקטנות ,ולזה
היה סגי בעבודה שבלב בדומיה ,כי אחר כונת הלב הן הן הדברים,
נתכוון החזו"א באומרו ,הלוא אמרנו בקידוש "ורוממתנו" ,שהרי
ומה שצריכין שיהא שומע תפלה ,ולא רק בלב ,הוא למען עדיך
בעצם מה הם המפריעים של האדם המונעים אותו מלשמוח ,הם
כל בשר יבואו ,שגם אחרים ילמדו ממנו עבודת ה' .ועל פי זה כתב
הקשיים שיש לאדם או ברוחניות שמרגיש עצמו שאינו קשור די
בס' מאור ושמש )נצבים כ"ט כ"ח( לפרש הנסתרות לה' אלקינו
לעבודת השם כראוי וכיאה ,או ח"ו קשיים בגשמיות ,כמו קושי
והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.
הפרנסה וכדומה חלילה ,וע"ז אומרים "ורוממתנו" ,צריך להרגיש
כי לגבי הקב"ה היה די שיתפלל ויעשה מצוה בהסתר כי הקב"ה
שאתה נמצא עולם מרומם שם אין מקום לכל הקשיים שבעצם
יודע מחשבות ,והיינו הנסתרות לה' אלקינו ,והא דצריכין לעשות
מקורם בקטנות .וכר נסיים בבקשת והשיאנו ה' אלוקינו וגו' ,שנ־
36
זכה השיא על גבינו את אותה שמחה ורוממות עילאית ונצחית
זו שנפחת באפינו בימים קדושים וגדולים אלו ,ניקח אותם ונסוב
שאלות מענינות בהלכה אותם עלינו לכל השנה ,למען יושפע עלינו שפע ורב טוב ,אשר
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי(
צפנית ליראיך ,בברכה והצלחה לטוב לנו כל הימים.
)שערי אושר(
שאלה :אם צריך בכל יום בחול המועד לחלק ממתקים
לבניו לשמחרם או די ביום אחד.
תשובה :לא שמענו) .בקובץ מבקשי תורה )תשנד עמ' רעד(
שינה בסוכה בתיאבון
הביא תשובת הגריש"א להגר"ח אע"פ שבגמ' סוכה מז כשם ששבעת בספר 'לקט יושר' ,שמחברו הוא תלמידו של בעל ה'תרומת
ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף שמיני טעון וכו' .וקאמר
הדשן' ,מספר שהגיע פעם לעיר אחת אשר תושביה ביקשוהו
הש"ס כוס כל יומא מי איכא כ"ז בזמן שביהמ"ק קיים דא עיקר הש־
מחה הוא אכילת בשר שלמים אבל אחרי שחרב הבית שאין שמחה שיתאר בפניהם את הנהגותיו של רבו .כיוון שההתנהגויות לא
אלא ביין בודאי כל יהודי השומר תו"מ ידאג שיהי' יין כל ימות החג, היו מסודרות בראשו ,לא ידע מה לספר להם .מני אותו רגע הח־
לקיים המצוה של ושמחת .עכ"ד .מ"מ יש מצוה לשמוח כל יום מימות ליט לרשום כל הנהגה שהוא רואה אצל ה'תרומות הדשן'.
החג ולכאו' החיוב כלפי נשים וקטנים בכל יום .מאידך לא מצינו חיוב והנה ,אחת ההנהגות הראשונות שרשם ,הייתה שרבו לא ישן
לקנות כמה בגדים לאישה לכבוד החג אלא אחד .וכן מבואר בספר
בערב חג הסוכות ,ואמר שכיוון שבלילה הקרוב אנחנו מתכוננים
פסקים ותשובות ]עמ' צא[ מסתבר שצריך לתת להם שיהיה להם מיני
מתיקה כל יום כיון שמצות השמחה היא כל יום מימי החג. לקיים מצוות שינה בסוכה ,כדאי להחזיק את עצמנו בערב החג
בלא שינה ולקיים מצוות שינה בסוכה לתיאבון ,ויש בכך משום
שאלה :חילק לבניו ממתקים לכבוד החג ביום ,האם "זה אלי ואנווהו".
צריך בלילה לחלק להם שוב. ומסופר על ה"בית ישראל" מגור שניגש פעם אחת לאברך
תשובה :יתכן. ושאל אותו האם הוא מבין את המבוא ב'לקט יושר' שהרי היו
מגדולי החסידים שלא ישנו כלל בלילה ראשון של סוכות כדי
שאלה :נסע עם כל בני משפחתו טיול בחול המועד ליטול את ארבעת המינים מיד בהשכמת הבוקר .בדומה לכך
לשמחם לצורך החג ,האם נחשב להוצאות יו"ט סיפר רבי משה שטרנבוך על רבו הרב משה שניידר שהיה יושב
תשובה :כן. ומצפה ביום טוב הראשון של סוכות זמן מה לפני הנץ מתי תבוא
לידו מצוות ארבעת המינים ,ומיד אחר הנץ עמד ובירך ונענע
שאלה :האם יש ענין לשיר הלל ביו"ט ובחול המועד. כדין.
תשובה :היכא דנהוג נהוג) .בספר פניני תפילה נשאל הגריש"א ורבי יצחק זילברשטיין תירץ בשני אופנים ,או שה'בית ישראל'
אם מותר לכפול מילים בהלל כששרים בו ,וענה שלא .והוסיף שאמי־ יסביר שהלקט יושר דיבר במקרה שהיום הראשון של סוכות חל
רת הלל בליל הסדר יכול לכפול ,שהרי הלל בלילה הסדר היא שירה. בשבת ,שאז לא נוטלים את ארבעת המינים ,או שאפשר לומר
שכל אחד עם עבודת השם שלו :יש הרואה את העבודה שלו
שאלה :האם הוצאות של תזמורת לצורך שמחת בית בקיום מצוות שינה בסוכה ויש שעיקר עבודתו היא קיום מצוות
השואבה נכלל בהוצאות יו"ט שחוזר. ארבעת המינים בהשכמה.
תשובה :כן. )אוצר המועדים(
בהוצאות שבת ויו"ט שחוזרות דעת הגריש"א )שבות יצחק חשמל
פי"ט עמ' קפח( וכן הגרח"פ שינברג )ספר זכרון דרור יקרא עמ' שעה(
כל דבר שהוא צורך כבוד שבת ומה שדרכו בסעודות חשובות .אבל
העוה"ז הוא כלי להשגת העולם הבא
הוצאות מיוחדות שאין רגיל בהם לא .דעת הגר"ח )שם עמ' שעז( אך לפי שעות ספורות סיימנו את תפילות יום הכיפורים .הדי
שכל שמכוון לכבוד שבת אפי' דברים יקרים .מ"מ הורה )שאלת רב התפילות עדין מהדהדים באוזנינו ,השפתיים רוחשות את תפי־
עמ' כח( שלא יקנה דברים יקרים ביותר ,אלא שלא יורגש ששולחנו
חסר. לות הימים הנוראים ,וכבר הנה אנחנו בשערי ימי הסוכות הקדו־
והנהגה זו שאם מוסיף מוסיפים לו ,דעת החזו"א שנא־ שים ,ימים שממשיכים אתנו את הימים הנוראים ונכללים בכלל
מרה רק במי שבאמת מאמין בכך )אמרי יושר שבת עמ' "ירח האיתנים".
קנז(. אחרי התעלות והתרוממות של ימי הדין ,נראה היה כי בתפי־
לות החג נמשיך ונתפלל אך ורק על כבוד שמים ועל השבת הש־
שאלה :העולם נוהג שמי שעלה בשמחת תורה לחתן כינה לציון .שהבורא ישוב לציון ועיננו תחזינה זאת והנה באים
תורה ,וכן מי שעלה לחתן בראשית שהם עושים קידושא תפילות חג הסוכות ומה מבקשים? גשם! גשמיות .על זה מתפלל
רבה למתפללים ,החתן תורה בשמחת תורה אחרי התפי־ יהודי שכל כולו שאיפות רוחניות? זו הבקשה שלו ,גשם?
לה ,והחתן בראשית מביא קידוש בשבת בראשית אחר וכך זה גם בתפילות 'הושענא' ,שם אמנם מבקשים על כבוד
התפלה .האם יש מקור וטעם למנהג זה. שמים ועל הבית הנקדש אך עם זאת מבקשים על הגשם ,על
תשובה :כמו כל חתן. הצמחים .על התבואה ועל הבהמות ,על המחיה ועל הכלכלה
)יחלק שלל( גם יחד.
אין ספק כי בראש מעיניו של כל יהודי ,עומדים התורה והמצ־
וות .גם מציאות החיים היא ,שכל אחד זקוק לפרנסה טובה ולכ־
37
סף ,כיוון שאם אין קמח אין תורה .ואולם כאשר נכנסים לעולמה
של תורה ,דומה הדבר כאילו כסף הוא מוקצה מחמת מיאוס.
שאלות מענינות בהלכה וכבר העיר על כך בכתובים ,דוד המלך אמר "טוב לי תורת פיך
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( מאלפי זהב וכסף" .ושלמה בנו אמר בקהלת על כל מה שאדם
שאלה :מי שנרדם חוץ לסוכה אם יש חיוב להעיר אותו עמל כל ימיו" ,הבל הבלים".
או לא? ואנו תוהים ,מה נדרש מאתנו? האם נבקש על המחיה ועל הכ־
תשובה :מצוה. לכלה ,או על התורה ועל העבודה?
* התשובה לכך היא ברורה .אצל היהודי כסף וממון הם אינם
שאלה :אם יש לפטור משינה בסוכה בלילה מי שהוא יעד ומטרה בפני עצמכם אצל יהודי הכסף הוא רק אמצעי כדי
בתוך שנה ראשונה מחתונתו או לא? להשיג את המטרה העיקרית שלו בחיים .יהודי צריך שיהיו לו
תשובה :ח"ו לפטור. את צרכיו הגשמיים כדי שיוכל לעבוד את ה' ללא כל מחסור.
* ומכאן שכל מה שביקשנו על הגשם ועל הגשמיות הן בקשות
שאלה :לכאו' מי שאין לו לולב להשיג בסוכות ,וחבירו לא
עבור כלים לעבודת ה'.
מסכים ליתן לו ,למה לא יהי' מותר לו לגזול לחבירו הלולב,
לקיים המצוה ,דעשה דלולב דוחה ל"ת דלא תגזול. נמחיש זאת בעובדה נפלאה .רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל
תשובה :איסור בין אדם לחבירו אין דוחה )וכ"כ חי' הגר"ש שהיה ידוע כסנגורן של ישראל ,היה מוצא כל הזדמנות כדי לה־
שקאפ נדרים סו"ס א' ועי' רבינו דוד )פסחים לו(. מליץ טוב על ה' .על כל מעשה שראה ,ידע לסנגר ולראות את
* המעלה שבו ,וכך הפך למליץ יושר לכלל ישראל.
שאלה :אם עשו אדם דופן לסוכה ,האם גם האדם שהוא הדו־ פעם אחת ,בסיומה של התפילה ,נעמד במקומו ונשא ידיו לש־
פן יוצא י"ח סוכה? מים .ידוע ידעו מתפללי בית הכנסת וחסידיו כי עתה היא עת
תשובה :גבו חוץ לסוכה רצון בו יזכו לשמוע שוב סנגוריה על ישראל.
* הטו אזנכם אל רבם ,ושמעו אותו אומר" :רבונו של עולם ,אילו
שאלה :בשעה"צ סי' תרלג כתב דסכך שעשה קבוע פסול תיקח את תפילותיהם של בניך ותסחט אותם ,תראה כי כל בק־
והיינו שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים .האם לפי"ז שותיהן רק כסף וכסף ...הכל כסף .יהודי אומר 'אתה חונן' וחושב
אסור לקשור הסכך )בחוט כשר( על הדפות כדי שלא יעוף מה־
להצליח במסחר .הוא מבקש סליחה ,כדי שעוונותיו לא יגרמו
רוח
תשובה :בחוט כשר מותר. לו להפסדים ושאדמתו חלילה לא תתן את יבולה .כמובן שגם
* ב'ברך עלינו' ,הוא מכוון על הפרנסה וב'שמע קולנו' לא שוכח
שאלה :כתב המשנ"ב שגם בשעת שינה צריך ששולחנו יהיה להוסיף תפילה פרטנית שיתברך בשפע של פרנסה מהבריכה
בתוך הסוכה .האם יכול לקפל את השלחן כדי להניח שם מיטה, העליונה .גם בתפילות שמדברות על ביאת המשיח ,בסתר לבו
דגם שולחן מקופל הוי שולחן. חושב כל יהודי על מצבו ומבקש שיגיע הזמן שהמצב הכלכלי
תשובה :יכול. שלו ישתפר...
)שאלת רב -דולה ומשקה( הקהל שמע את רבי לוי ,היה מופתע .וכי זו סנגוריה היא? היית־
כן שסנגור ייהפך חלילה לקטגור?
ובעודם תוהים ,רואים הם כי עדיין ידיו של הרבי נשואות אל
מצות סוכה היא כדי להשריש האמונה על ,הוא לא סיים את דבריו .ואז פצח פיו ואמר :אמנם כן ,רבש"ע
אם תסחט את התפילות הכל כסף ,אבל ריבונו של עולם ,אם
מטרת ותכלית מצות סוכה היא להשריש אמונה ובטחון בל־
תסחט את הכסף הזה תראה כי מי כעמך ישראל .מה יוצא מה־
בות בני ישראל עם הקודש וכמו שכתב הרשב"ם )פרשת אמור(
כסף הזה? מה הם מבקשים לעשות בו? רק דברים טובים למען
על הכתוב )ויקרא כג ,מג( "למען ידעו דורותיכם -למען תזכרו ,כי
שמך.
בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב
היהודי רוצה שיהיה לו כסף כדי לכלכל את בניו שיוכלו ללמוד
ובלא נחלה ,ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ,ובתים
בשלווה ,לשלם למלמד שילמד אותם תורה ,ויהי חזקם בתורה.
מלאים כל טוב ,ואל תאמרו בלבבכם כוחי ועוצם ידי עשה לי את
לחתן את בנותיו עם בני תורה ,להרבות בצדקה ולהחזיק את
החיל הזה .ואם יאמין באמת דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד
הישיבות ואת מפעלי החסד .כן רק עבור זה הם זקוקים לכסף.
לא יתעצב לעולם על מצבו כי ידע שכל המתרחש עמו לטובה
סנגוריה עצומה על כלל ישראל ,ופנים חדשות להביט בהם על
היא ,והגם שהיא מעבודות הקשות שבמקדש ,אך למה לא ישקיע
חיי החומר של היהודי המאמין.
האדם מעט מחשבה ויגיעה לבוא לכל הפחות לידי השגה קטנה
מתוך מבט זה ,נבין כי חשיבות רבה יש לצרכינו הגשמיים.
באמונה זו ,ועכ"פ לא יבא לידי עצמות מכל דבר קטן ,הן אמת
צרכי היהודי הגשמיים ,הופכים לרוחניים כשמטרתם למען שמו
שבשעת נסיון יתכן שיתקשה להאמין שהכל לטובה ,אך כאשר
באהבה.
יתייגע לעלות ממדריגה למדריגה ,וישתדל להתחזק בשעה
עבודתנו הרוחנית עלי אדמות היא ,להכניס את החלק הרוח־
שיבא לידו הפסד מועט ,ולא יתעצב אל לבו בהפסד ממון וכיו"ב
ני עד היכן שניתן לחיינו המעשיים ולרומם כך כל מעשה גשמי
בידעו שהכל מאת ה' הוא ,או אז יוכל להתחזק ולעלות ממדריגה
שנעשה.
למדריגה ,ויוכל לעמוד איתן מול כל הרוחות החזקות הנושבות )הגדתי היום(
בעולם ,ושום דבר לא יוכל לעקור ממנו את אמונתו באלוקים
38
לישנא "מתחילת ליל הושענא רבא היתה הנהגת רבינו באימה חיים ,ויהא טוב חלקו גם בעולם הזה ,כי חייו יהיו רגועים ושלווים
ויראה כבימים נוראים ,ומשעת צאת הלבנה עסק רוב שעות ויהיה בשמחה תמיד ובטוב לבב.
הלילה באמירת תהילים בהתעוררות רבה ,ואף בימי זקנותו קם והזמן גרמא לכך בחג הסוכות ,וכמו שפרשו צדיקים מה
ממשכבו כמה פעמים במשך הלילה והמשיך באמירת תהלים, ששנינו )סוכה ט" (:העושה סוכתו תחת האילן ,כאילו עשאה
וכן זירז לבני ביתו שירבו באמירת תהילים וכו' ,ושנים רבות הת־ בתוך הבית" ,ורמזו חז"ל בלשונם ששני פסולים אלו כי אהדדי
פלל ביום זה תפלת שחרית כוותיקין" .והוסיף שם ,שמא דלו הוי נינהו ,כי תכלית מצות סוכה היא להביא את האדם לידי אמונה
ניחא ליה מאנשים שעלו לביתו "ביקורי חג" לקבלת פניו בלילה בהשי"ת ,ולכן צריך לשבת תחת כיפת השמים בלי שום הפסק,
זה ,ואף עם אלו שבאו דיבר רק בקוצר אמרים ,ומיד בתום שיחתו דהיינו לדעת שהוא תלוי אך ורק בהנהגת הבורא יתב"ש ,ולא
עמם חזר לאמירת תהלים. לסמוך חלילה על כוחו ועוצם ידו של בשר ודם שהיום כאן
ומחר בקבר ,וממילא לא יחפש אחר מגן ומחסה על "הבית" או
ושמחת בחגך -זמן שמחתינו "האילן" ,אלא ישליך על ה' יהבו ,ויחפש את החלק של הכוכבים
המאירים לתוכה ,ולכן אמרו בירושלמי )סוכה פ"ב ה"ג( שלכ־
סגולת מצות השמחה
תחילה עדיף שיראו את הכוכבים מתוך הסוכה ,שלעולם ימצא
בין מצוות החג נצטווינו על מצות השמחה ,כתוב )דברים טז,
את האור מתוך החושך ,וזו גם הבטחה לאדם שאם יכנס וישב
יד( "ושמחת בחגך" ,והיא מצות עשה דאורייתא כסוכה וכלו־
בצילא דמהמנותא ויבטח בשם ה' .יזכה לבסוף גם לראות את
לב וביותר בחג הסוכות וכמו שכתב הרמב"ם )הלכות לולב פ"ח
האור ,בבחינת "טוב הנראה והנגלה" ,כי מדת האמונה והבטחון
הלכה יב-יד( "אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן ,בחג הסו־
ממשיכה ישועות ורפואות בעולם הזה )כמבואר ב"אוהב ישראל
כות היתה שם במקדש שמחה יתירה וכו' מצוה להרבות בשמחה
פר' נח( ,ואז אשרי חלקו בזה ובבא.
זו" ,וכלשון הזוה"ק )ח"ג קג (:לשבת בסוכה "באנפאה נהירין"
כבחינה זו כתב גם ה'כלי יקר' )שם פסוק מב( דהנה מדרך
]פירוש ,בפנים מאירות[ ,והרה"ק רבי שמואל מליובאוויטש זי"ע
העולם ,שכאשר בשר ודם רואה ברכה בעמלו והוא זוכה לא־
)ספר מאמרים שנת תרנ"ה ,עמוד תיג( הגיד ,שהתמצית והעי־
סוף את התבואה שעמל עליה במשך חודשים ארוכים ,באותה
קר של שמחה מושפעת מכח חג הסוכות וכלשון ה'שפת אמת'
שעה ברצונו להיכנס אל ביתו ולנוח בישיבתו בדירת קבע ולה־
)שנת תרמ"ד ד"ה בענין( "ימי החג נותנין שמחה לכל השנה ,לכן
תענג מהצלחותיו" ,וחששה התורה ,אולי על ידי ישיבת קבע
נקרא 'זמן שמחתנו' שכל השמחות נובעין מזמן זה וכו' ,וגם עכ־
ירום לבבו ,כי מצאה ידו כביר ]חזק[ וישמן ויבעט" ,ולכן אמרה
שיו על ידי הזכירה ומצות לולב שהוא זכר למקדש ,מה מתעורר
תורה לשבת בצל הסוכה בחג האסיף ,ובזה מפרש לישנא דקרא
מעט משמחת בית השואבה" ,ומפרש בזה מה ששנינו )סוכה
"כל האזרח" שדיברה תורה אל האיש החפץ להיות כתושב קבע
נא" (.מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו",
בעוה"ז" ,ואליו צוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת עראי ,כדי שי־
כי ראיה הכוונה בעין הלב "להסתכל ולהתבונן בשמחה שהיינו
כיר בפחיתות ערכו ,שאינו בעוה"ז כי אם גר ולא תושב ,ועי"ז
שמחים בזמן המקדש ,ומי שמעולם לא נתן לב להתבונן בזו הש־
לא יבטח בצל קורתו כי אם בצל ש-ד-י יתלונן" ,וזו עיקר מטרת
מחה ,על זה אמרו 'לא ראה שמחה מימיו' ,דאי לאו הכי קשה,
הסוכה ,כי כשם שבני ישראל במדבר לא ישבו ספונין בצל קורות
למאי נפק"מ כתבו זה" ,פירוש כי המשנה נשנית לדורות עולם,
בתיהם ארזים ,אלא מוקפים בז' עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם,
ללמדנו שאף בזמן החורבן צריך האדם להתבונן בשמחת בית
כן ישב בסוכה בצל כנפי השכינה.
השואבה שהיתה בזמן שביה"ק היה קיים ,ולקלוט משם שמחה
והאריך בזה ה'שפת אמת' )שנת תרמ"ה ד"ה מצות( בנועם
בחג הסוכות לכל השנה כולה.
שיחו" ,מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בה' יתברך ,כמו שכתבו
אך משום מה מדקדקין העולם יותר ארבעה מינים מהודרים
רז"ל )סוכה ב' (.צא מדירת קבע' ,שלא לבטוח בעושר ובנכסים,
מאשר קיום מצות שמחה ,כאשר לפי האמת ,אין נטילת לולב
רק לבטוח בה" ,ומבאר שעל כן הוא גם זמן שמחותינו" ,כי אין
מצוה דאורייתא במדינה כי אם ביום ראשון של חג ,ואילו במ־
שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת" ,ומציין לדברי ה'חובות
צות שמחה מחויב האדם בכל רגע ורגע במשך שמונת ימי החג,
מכל מקום צריך להיות בשמחה גדולה ביום הזה ,שהרי הוא
מספרים על אחד הצדיקים ,שראה תלמיד שהיה מחפש ותר
זמן שמחתינו ומצות עשה מן התורה לשמוח ביום הזה ,ואין זו
שעות ארוכות אחר אתרוג מהודר בערב חג הסוכות שחל בשבת,
סתירה כלל ועיקר ,רק עם השמחה יתחנן לפני אבינו אב הרח־
ומאידך גיסא לא הקפיד לקיים חובת היום שאמרו )פסחים קט(.
מן שיתן לו שנה טובה ומתוקה ,וכפי שמביא הרה"ק רבי יואל
"וחייב אדם לשמח בני ביתו ברגל" .ונתבאר שם "במה משמחם,
מסאטמאר זי"ע ב'דברי יואל' )מועדים עמ' תרנב( בשם זקינו
אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן ,אנשים בראוי להם ביין,
הרה"ק בעל ה'ייטב לב' מסיגעט זי"ע ,לפרש באופן נחמד את
ונשים במאי ,תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין ,בארץ ישראל
נוסח התפילה "קרע רוע גזר דיננו" ,כי אין אנו מבקשים שיתבטל
בבגדי פשתן מגוהצין" ,וכן נפסק להלכה ולמעשה בשו"ע )או"ח
הפסק דין ,אלא שאפילו אם חלילה נגזר עלינו פסק של "חייב",
סימן תקכט סעיף ב'( "כיצד משמחן ,הקטנים נותן להם קליות
אזי אנא ה' יפרש וישנה את המשמעות בר"ת של י'עלזו ח'סידים
ואגוזים ,והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו" .לפיכך
ב'כבוד י'רננו ,והרמז שגם בשעת דין צריך להיות בשמחה גדולה
ניגש אליו והעיר לו בחכמה "אתה עסוק במצוה דרבנן )דלולב
ואז יזכה לקרוע את גזר הדין ולהפכו לטובה.
ביו"ט ראשון של חג אינו דוחה שבת ,ובשאר הימים נטילתו מד־ )באר חיים(
רבנן זכר למקדש[ ,ואילו אני שקניתי מתנה לבני ביתי קיימתי בספר 'הליכות שלמה' )לחג הסוכות עמוד רמא( הביאו
מצוה מן התורה."... ממנהגי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בלילה הזה ,בהאי
וכבר אמר הגר"א מווילנא ז"ל שמצוה זו היא מן המצוות הק־
39
הקב"ה משתוקק להשרות בתחתונים ,ורצונו יתב"ש נתמלא ביום שות שבמצוות החג ,שיש וישמח בכל רגע ורגע מן היו"ט ,ולא
ראשון של סוכות ,ולכן גדלה השמחה בכל העולמות העליונים[, יבא לידי עצבות אפילו לרגע כמימרא.
וגם בכל דור אין לו יתברך ימי שמחה כחג הסוכות ,כי אז נקיים בספרי הראשונים והאחרונים הפליגו מאד במקיים מצוה רבה
ישראל מכל עון אשר חטאו מחמת מחילת העוונות ביום הכפו־ זו ,צא ולמד מלשון ה'אברבאנל' )פרשת ראה( "והיית אך שמח-
רים ,ועל כן יען כי כל שמחתו יתברך הוא על טהרת נפשנו ,אם להבטיחו ,שאם ישמח ויגיל בחג הסוכות יהיה שמח וטוב לב כל
כן ראוי הוא כי זכר יעשה יתברך בחג ההוא אל השגת ישראל זה השנה ,ואם תתעצב בראשית השנה -בעצבון תאכלנה ,כי כן טבע
הכשרון ,הלא הוא על ידי הסוכות" ,ונמצא למדין מדבריו הקדו־ המציאות ,השמח בחלקו שמחה וששון ישיג ,והנאנח בלי סיבה,
שים ,שהשמחה היא בבחינה גבוהה ונעלה עד למאד ,והיא השמ־ יאנק דום כל הימים" ,וראה עוד ב'אבן עזרא' )פרשת ראה( על
חה השורה בכל העולמות העליונים. הפסוק "ושמחת בחגך" ,וסמיך ליה )פסוק טז( "כי יברכך ה' אלו־
והשמחה בשמי מרומים גורמת לאדם שיוכל לשמוח באמת קיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח -ויש אומרים
בעוה"ז ,וכמו שכתב רמח"ל )'אוצרות רמח"ל' פרשת כי תשא( כי יברכך ]לשון[ לעתיד ,ותהיה לעולם שמח ,וטעם 'אך' כי לא
"לפי שבזמן שיש שמחה למעלה באורות העליונים ,גם למטה בני תהיה כי אם כן" ,היינו שבשכר מצות השמחה בחג יזכה להמשיך
אדם יכולים לשמוח" ,וכמו כן לאידך גיסא באתרעותא דלתתא, את השמחה לכל השנה כולה ,וב'פלא יועץ' )ערך סוכה סוד"ה
כמה "שמחה ודביקות שיש בבני אדם למטה ,גורם גם באורות ועוד נלוה( כתב "וצונו לשמוח שמחה של מצוה ,והוא סימן טוב
העליונים אחווה ודביקות ביניהם ,ומשפיעים ברווחה גדולה לת־ לכל השנה ,שכתבו גור אר"י ז"ל שמי שיהא שמח ולא יצטער
חתונים" ,נמצא דתרוויהו תלויין אהדדי ,וכמה שישמח יותר בע־ כלל בחג הקדוש הזה ,מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה
למא הדין כך יעורר את השמחה והחדוה בעולם העליון ,וממילא לעולם שמח.
יושפע שפע גדול עד בלי די "ברווחה גדולה לתחתונים". ובדרך צחות הגיד הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ,מרא דא־
נחילי מים לתוך הסוכה רעא קדישא דישראל ת"ו ,שעל כן נשתרש אצל העולם לשיר את
באחת השנים שהה הרבי בעל 'אמרי חיים' מויז'ניץ בבלגיה לשון הכתוב "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שכופלים פעמים
בחג הסוכות ,במהלך סעודת החג החל לרדת גשם שוטף ,וזל־ את תיבת "אך" ,דהנה קיימא לן )סנהדרין מט" (.אכין ורקין מי־
עפות המטר שדפקו בעוז על הסכך ,הגירו נחילים של מים אל עוטין הן" .וזה מה שמרמזים דאע"פ שהוא מרגיש בעצמו שאין
תוך הסוכה .הקור העז וגשם הזלעפות הניסו את יושבי הסוכה בידו לשמוח כראוי וכהוגן יעשה הוא את המיעוט שיש בידו לע־
לתוך הבית ,אולם הרבי לא מש ממקומו .הוא ישב ,כשפניו קו־ שות ,כי רק זה מה שהקב"ה דורש ממנו.
רנות משמחה עילאית ,וזימר מזמירות החג בחוזק ובהתלהבות. ומסוגלת היא השמחה להינצל על ידה מכל צרה וצוקה ,וכמו
למלוויו של הרבי קשה היה לעמוד בקור העז וברטיבות המח־ שאומרים בשם הרה"ק בעל ה'אבני נזר' מסוכטשוב זי"ע ,על דברי
לחלת ,אולם הרבי אחוז היה שמחה עצומה ,וכאילו לא שת לבו רש"י בפרשת פנחס )במדבר כט ,יח( שהביא מחז"ל ,דהנה בש־
לכל המתרחש סביב. בעת ימי חג הסוכות הקריבו כל יום י"ד כבשים ,שהם בסך הכל
לאחר שהתפזרו העבים והגשם חדל לרדת ,ביקשו החסידים תשעים ושמונה קרבנות "לכלות מהם תשעים ושמונה קללות
להבין את פשר הדבר ,והרבי הסביר" :במשנה במסכת סוכה )ב, שבמשנה תורה" ,ולמה עושים כן דוקא בחג הסוכות ולא בשאר
ט'( מבואר כי כשיורדים גשמים ,משול הדבר לעבד שבא למזוג ימים טובים ,אלא מפני שכל הקללות שבמשנה תורה באים על
כוס לרבו ,ושפך לו רבו קיתון בפניו .ומה עושה העבד ,כששופך האדם מפני העדר השמחה ,כדכתיבא התם להדיא )דברים כח,
לו אדונו קיתון בפניו?" שאל הרבי ומיד השיב" :הוי אומר ,אם מז( "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב ללב",
שוטה הוא -בורח ,אולם אם פיקח הוא -נשאר כדי לרצות את ואם כן בסוכות שהוא זמן שמחה אפשר לבטל אותן קללות ,הרי
אדונו ,ואדרבה ,שמח הוא גם כשרבו גוער בו וגם כששופך קיתון שעל ידי מדת השמחה אפשר לבטל כל הקללות )הובא ב'שם
בפניו ,שמח הוא על הקשר שיש בינו לבין אדונו ,ומנסה לרצות משמואל' לסוכות שנת תרע"ג(.
את אדונו ולהיטיב את מבטו עליו". ואל ידמה לך בעיני האדם שמצות שמחה זו מילתא זוטרא
ה"אדרת" רבה של ירושלים מתאר את חביבות מצות ישיבת היא ,כי באלשי"ך הקדוש )'תורת משה' פרשת אמור( מבאר את
הסוכה שלו וכלשונו בספרו" :ומצוות סוכה הייתה חביבה עלי ענין השמחה בבחינה נשגבה וגבוהה ביותר ,שסיבת השמחה בחג
עד מאוד וכל רוח לא הרפוני ולא גרשוני שהייתה לי עונג רב בל הסוכות היא מחמת גודל השמחה ששורה אצל הקב"ה כביכול
יתואר בשבתי בה תמיד לילה ויום בלי הרף וכמסמר נטוע הייתי בעת הזאת" ,כי לא שמח ה' במעשיו מאז ברא העולם עד הזמן
בה". ההוא" ,כי כל העשרים דורות שמאדם הראשון ועד אברהם אבינו
)אוצר המועדים( ע"ה היו מכעיסים ובאים ,ורק כאשר ירד אברהם אבינו "התחילה
שכינה לרדת מרקיע שביעי לשישי" ,ומכל מקום תכלית הבריאה
הזכות הגדולה כארבעת המינים... היתה שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים ,ולכן כאשר קיבלו בני
ישראל את התורה פסקה זוהמתן )עי' שבת קמו ,(.אך זו חטאו
היה זה לעת זקונתה של הרבנית שך ,רעייתו של ראש ישיבה
בעגל וחזרו למצבם הראשון והיו צריכים לכפרה ,וביום הכיפו־
פונביז' ,הרב אלעזר מנחם מן שך .הרבנית כבר הייתה מרות־
רים ניתנה תורה למשה בלוחות שניות וידעו שכיפר הקב"ה על
קת למיטה ,כוחותיה לא עמדו לה עוד .לפיכך ,נהג בעלה -ראש
מעשה העגל" ,והקהיל משה את ישראל לעשות לו מקדש לשכון
השיבה ,ללכת מדי יום לחדר האוכל ,ליטול מהמזון המוגש לבני
בתוכם ,אז שמח הוא יתברך ,ועל כבודו צוה לחוג את חג הסוכות
הישיבה מנה מכובדת ,ולהביאו לרעייתו הביתה.
כי היא שמחתו כמדובר ]היינו שמיום בריאת העולם היה כביכול
בני הישיבה ראו את ראש הישיבה יוצא מהישיבה וצלחת אוכל
40
בידיו ,והבינו כי אין זה מן הכבוד שראש הישיבה יסתובב כמלצר,
שאלות מענינות בהלכה ועוד בחוצות קריה' .אנחנו נביא לרבנית את האוכל מדי יום ,עד
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( הבית! -הבטיחו תלמידיו' ,אל יטרח ויתבזה כבוד הרב בנושאו
שאלה :איסור ביזוי ערבה בהו"ר הוא בעלים שנשרו אוכל הביתה!" -ביקשו.
או שנשארו. הרב שך פער עליהם עיניים משתוממות ושאל' :אינני מבין,
תשובה :בשניהם. האם כשראיתם אותי בימי חג הסוכות נושא את ארבעת המי־
נים ,גם אז הצעתם את עצמכם? גם אז חשבתן כי זו טרחה או
שאלה :ידועה הסגולה לשמית הערבה החבוטה )לש־ התבזות?! בוודאי שלא ,הלא זו זכות כבירה לשאת את ארבעת
מירה מסכנת דרכים וכדו'( האם הכוונה לעלים שנשרו המינים לבית הכנסת! ועתה ,הלא עכשיו זו הזכות שלי להביא
מהערבה או מהעלים שנשארו בידו? לרעייתי מזון ,זו זכות חסד כבירה פנים -ביתית לדאוג לה לאוכל
תשובה :לשארית הערבה להשביע את רעבונה .האם תרצו לקחת את הזכות הגדולה הזו
ממני!?' -שאל בתמיהה...
שאלה :מאיזה גיל המנהג לתת לילדים וילדות ערבות )גדולי ישראל בביתם(
בהו"ר?
תשובה :אין לזה גיל. עיקר השמחה בפשטות
במוצאי שבת חול המועד סוכות תש"ע ,ביקר האדמו"ר מפי־
נסק קרלין אצל הגראי"ל שטיינמן ,ושאל את רבינו מה הטעם
שעיקר השמחה היא בשאיבת המים? כאמור קרא "ושאבת מים
רית שחוזרים לבן יחיד ...כך הרגיש מרן.
בששון" ,וכמבואר בסוכה 'דאזיל על שמחת שאיבת מים לניסוך
נכדו' ר' ישעי' כהן ,מספר שפעם ביום האחרון של חנוכה שח
המים בחג' ,והא היין משמח יותר ,כלישנא דקרא "ויין ישמח
לו מרן :היום הדליקו בפעם האחרונה נרות חנוכה ,יש אנשים
לבב אנוש" ,גם מנסכים יין בחג ככל המועדות .ומ"ט אין עיקר
שחושבים ,ב"ה ,התפטרנו מהעול הזה ,אבל האמת הוא להיפך,
השמחה בניסוך היין אלא בניסוך המים ,שלכאורה הוא דבר קטן
כמה צריך לשמוח שזוכים לקיים מצווה ,אפילו שהיא רק מצווה
ממנו .ואמר רבינו בלשון זו" :דחזינן מהכא שעיקר השמחה היא
מדרבנן ,השכר של כל מצווה הוא נורא נוראות!
בדבר הפשוט והטבעי ,הבא בצורת גדילתו בלא תוספות" ,שבפ־
)כאיל תערוג(
שטות יש את השמחה הכי גדולה יותר משמחת היין...
ואין מי שמתאים לומר זאת ,יותר מאשר רבינו שאף שדגל בפ־
כתב האלשיך הקדוש )וכן מבוא מעי"ז ב"סדר היום" ובספר
שטות גמורה והסתפקות במועט ,הייתה סביבו תחושת שמחה
"מגלה עמוקות"( :שמעתי אומרים כי כוונת המאמר הוא מה
תמידית ,גם כאשר סבל מכאבים פיזיים .כשנפל פעם ושבר את
שאמרו חז"ל ,שארבעה מינים אלו אין להם שר ושוטר עליהם
רגלו ,והוצרך לעבור ניתוח ,מיד הרימוהו מהרצפה והושיבוהו על
להגדילם ,שלכל שאר המון אילנות ועשבים יש מלאך שמכה
המיטה .פניו היו סמוקות מעט ולא היה ניכר עליו שסובל כאבים
ואומר לכל אחד 'גדל'! אך לאלו המינים אין להם מושל אלא
עזים ,אלא אמר בחיוך' ,מסתמא נשבר שם משהו' .פעם שאלו
הקב"ה מגדלם בעצמו.
את מרן בעת שסבל מכאבים האם הוא מרגיש כאבים .ואמר,
ואמרו כי זה רצה בעל מאמר זה באמרו ,בכל אחד 'זה הקב"ה'.
'יש לי כאבים שהם כבר תמידיים' ,ומי יכול להאמין שמאחורי
כלומר שהתייחדו ארבעה מינים אלו בכך שהקב"ה מגדל אותן
החיוך והשמחה ,עומד אדם שסובל ייסורים תמידיים זולת ייסו־
ומשגיח עליהן בעצמו .ובזה התייחדו דווקא ארבעת המינים
רים המתחדשים לבקרים ,כאבי מעיים וכאבי שיניים ועוד כהנה
הללו ,לפי שהם מופקעים ומשוללים לגמרי מכל ההנהגה הרגי־
וכהנה .פעם אמר על ייסוריו 'זה כבר נהיה מנהג אשכנז"...
לה שמנהיג הקב"ה את שאר הבריאה.
השמחה שהייתה אצל הגראי"ל שטיינמן בקיום המצוות ,אין
וממה שהצטווינו על נטילת ארבעת המינים הללו דווקא ,בא
לה אח ורע ,כשהיה מגיע אליו האתרוג המהודר ,פיו היו קור־
ללמד על ההשגחה הפרטית המיוחדת שיש לכלל ישראל ,שה־
נות מאושר ,ובשמחתו הפורצת גבולות היה מברך את כל הנמ־
נהגת הקב"ה עם ישראל היא השגחה פרטית.
)הגדתי היום( צאים מקרב ליבו הטהור .זהיר במצווה קלה כבחמורה .אי אפשר
לתאר את הנהרה שהייתה שפוכה על פניו ,אחרי שזכה לקיים
איזו מצווה .לאחר תקיעת שופר היה שופע שמחה אין קץ ,ומ־
חוגגים שמחת בית השואבה בסוכות, שפיע ברכות מעומק ליבו הטהור לכל הנמצאים .באחד מימי
מה השמחה המיוחדת? יש על כך ב' טעמים :בבבלי נכתב כיפור האחרונים ,שהיה ספק גדול אם יוכל לצום או לא ,ולבסוף
משום ניסוך המים ובירושלמי נכתב ,על שבאים לבית המקדש צם ,חודשיים אח"כ עוד היה אומר לי' ,אה ברוך ה' ,הקב"ה זיכה
ג' פעמים בשנה לשאוב רוח הקודש .וכי יש שמחה גדולה מזו?! אותי שיכולתי לצום ביום הכיפורים'.
אולם מדוע דווקא בסוכות חוגגים זכר לרוה"ק? כתוב שמצוות פעם אחת כשניגש להניח תפילין באסור חג של פסח ,ראו
סוכה היא זכר לענני כבוד .יש כאן דבר יותר עמוק :מה זה ענני עליו התרגשות מיוחדת .וכששאלוהו מה קרה ,אמר :הרי שבעה
הכבוד? אומר רבינו בחיי ,בספר 'כד הקמח' ,הקב"ה נמצא בכיסא ימים כעת לא קיימתי מצוות תפילין שהיא גדולה מאד ,שיש בה
הכבוד .עד שמגיעים לשם ,יש שבעה רקיעים ,אלו הם ענני הכ־ שמונה מצוות .והוסיף :אני מתגעגע לבן יחיד שלי .ומאז נעשה
בוד .הקב"ה בסוכות הכניס אותנו בתוך זה ,ליד כיסא הכבוד .הוא מושג בבית ,שלאחר פסח וסוכות היו אומרים לפני תפילת שח־
41
ראויה לשינה ביחד לכל אחד האוכל בה – כשרה. ריתחא דאורייתא
ומרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל פקפק בראיה זו )הובא בספר ‘קב
ונקי’ לחתנו הגר”י זילברשטיין שליט”א ,סי' קצב) ,שאין הכונה כתב המרדכי )פרק הישן ,סי’ תשמ( בשם הר”א ממיץ בספר
שצריך שתהיה ראויה בגברא ,אלא שמצד עצמה תהיה ראויה גם יראים )סי' קכג( ,ש”אם עושה הסוכה מתחילה במקום שמצטער
לאכילה וגם לשינה ,וזה שיש כאן עוד שותף אין זה אומר שחסר באכילה ושתיה ,או בשינה ,או כשאי אפשר לו לעשות אחד מהם
בחפצא של הסוכה ,וביחס לכל אחד הסוכה כשרה מצד עצמה. בסוכה משום שמתיירא מגנבים או מלסטים כשהוא בסוכה ,אינו
ופשוט. יוצא בה י”ח כלל ,אפילו בדברים שאינו מצטער בהם ,משום דלא
קשה ,דדחיית הגרי”ש -דסגי בזה שהסוכה תהיה ראויה בחפ־ הוי כעין דירה שיוכל לעשות בה כל צרכיו” .והרמ”א )תרמ ,ד ועוד
צא -דוחה גם את ראיית הח”צ עצמו מהגמ' בסוכה (כז ,):ממנה אחרונים) פסק דבריו להלכה.
הוכיח דלא בעינן ראוי גם לשינת איש ואשתו ,ואעפ”כ יוצאים בה החכם צבי )סי’ צד( כתב לדחות את דבריו ,שה’תשבו כעין
כל ישראל – די”ל דביחס לכ”א בפנ”ע החפצא של הסוכה מושלם תדורו’ לא על עצם הסוכה מדבר ,באיזה ענין תהיה עשויה ,אלא
לישן בה עם אשתו ,והגם שיש עוד אנשים אין זה מעכב ביחס על אופן הישיבה באיזה ענין תהיה וע”ז הצריכה התורה שתהא
לסוכה אלא מצד הגברא .וצ”ע .ויש ליישב בדוחק. כעין דירה ,ובאמת אם עשה ב’ סוכות האחת מיועדת לאכילה
וצ”ע השערי תשובה ,מדוע לא הוכיח מהגמ' בסוכה כז“ : והשניה לשינה ,אף שאותה של אכילה לא ראויה לשינה ,יוצא בה
'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' ,מלמד שכל ישראל ראויים י”ח האכילה .וכן דעת בנו היעב”ץ בספרו מור וקציעה ,וכן הסכים
לישב בסוכה אחת” ,ופירש רש”י “בזה אחר זה” ,ומבואר של־ בשו”ת משיבת נפש
מרות שאין אפשרות לכל אחד לישן בסוכה ביחד כי אם בזה והביא לדבריו ראיה מהגמ’ בסוכה )כג (.שר”ע עשה סוכתו
אחר זה ,יוצאים בה ידי חובה )והח”צ גופיה הביא ראיה מגמ' זו בראש הספינה ,אף שהרוח מצויה שם ועוקרתו וכמו שאכן קרה,
אך הוכיח באופן אחר ,שהגם שלענין אכילה יוכלו לאכול אלף ומסתמא אין דרך לישן בסוכה כזו שהרוח מצויה בה ונוחה ליע־
או ריבוא כאחד ואח”כ עוד אלף או ריבוא ,אך כיון שלענין שינה קר ,ואעפ”כ עשאה רבי עקיבא כדי לאכול שם ,ש”מ דאף שאינה
בסוכה המצוה היא איש ואשתו ,וא”א לשני אנשים ונשותיהם ראויה לישן בה יוצא י”ח אכילה )עיין לקמן ראיה נוספת( .וע”ע
לישון בסוכה אחת ,ואם מיירי בהפסק מחיצה א”כ אינה סוכה שם שתלה זאת במח’ רבי ורבנן בשיעור סוכה ואכמ”ל
אחת אלא כמה סוכות ,ולפי המרדכי אף ידי מצות אכילה לא ויש להקשות על דבריו .א .הקשה האבני נזר )שו”ת ,סי’ תעט(
יצאו .וע”ע במג”א שכ”כ ]תרלט ,ח ובמחה”ש שם[ ואדרבה ,מוכח שהגמ’ בסוכה )י (.אומרת ,שבשתי סוכות זו על גב זו ,והתחתו־
מהח”צ גופיה והמג”א שגם למרדכי סגי בזה שראוי לבזה אחר נה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ,תחתונה כשרה
זה )ולכאורה בגלל שייצא שלכ”א יהיה זמן שיישב בסוכה( ,וכל ומשום דעליונה פסולה )שהרי אינה ראויה לדירה דאין התחתו־
מה שפסל זה כשלא ראוי כלל ,וע”ז הוצרכו להביא ראיה משינת נה מקבלתה( ,ופירש רש”י :כרים – לישן .ומוכח דכשאינה ראויה
איש ואשתו (דשם לא שייך שכל ישראל יישנו עם נשותיהם בזה לישן ,פסולה לכל מילי )דאם רק לשינה ,תיפסל התחתונה מדין
אחר זה( .וצ”ע השע”ת דהוכיח להח”צ דמהני בזה אחר זה ,והא סוכה תחת סוכה(
מוכח מהח”צ דע”ז ליכא פלוגתא .וכן צ”ע השע”ת מקו' הגרי”ש ב .הוסיף להקשות האבנ”ז ,וכה”ק החזו”א )או”ח סי’ ק”נ( ,מד־
אלישיב זצוק”ל וכמשנ”ל( ברי הרמב”ן במלחמות פ”ק דסוכה )ג :מדפי הרי”ף( בדין סוכה
ולהלכה ,כותב בשער הציון )ס”ק כ”ה( ש'יש ליזהר מאד בזה, קטנה ,שכתב שכ”שאין לו מקום בסוכתו להניח בו שלחנו פסו־
כי כמה אחרונים העתיקו דברי המרדכי להלכה ,ויישבו את קו־ לה ,שאם מניחה בחוצה לה ימשך אחר שלחנו ,אפילו לישן ול־
שיות החכם צבי. שנן ולטייל בה או לאכול ופתו בידו פסולה ,שכל שאינה ראויה
ולפי”ז יש לדון ,בסוכות שמוקמות ע”י מסעדות שנמצאות לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה” ,ולכאורה מפורש
במקום מרכזי ,ובמצבן הנוכחי אינן ראויות לשינה ,וכן בסוכות כדברי המרדכי הנ”ל.
שבבתי המלון ,שמתארחים שם הרבה אנשים ולא כולם יתרצו אך יש לדחות ,שמה שהרמב”ן פסל אין זה מטעמו של המר־
לישון בצורה כזו ,שלפי המרדכי ייפסלו גם לאכילה .אך הזרע דכי שבעינן ראוי לכל צרכיו ,אלא דהרמב”ן מיירי שם לגבי סוכה
אמת ביאר )שו”ת לר' ישמעאל הכהן זצ”ל מליוורנו שבאיטליה קטנה שכיון שאינה ראויה לאכילה כדרכה הוי סוכה סרוחה ,שפ־
]סימן צא[ – הובא גם במחזיק ברכה ובחזו”ע סוכות ]עמ' קצז[( סולה לכל התשמישים ,אך המרדכי חידש דאפילו כשיש מקום
שיש להתיר בכה”ג גם למרדכי ,מאחר ויש מיעוט אנשים שלא בסוכה להכל ,אפ”ה פסולה מאחר ולא ראויה לכל תשמישיו.
מפריע להם לישון במצב כזה )עיי”ש בראיותיו( .ולפי”ז דייק שכל אך זה אינו ,דהרמב”ן כתב דבריו בלשון “כל” – דהיינו על כל
סיבת הפסול היא רק בכה”ג שהסוכה אינה ראויה לכל האנשים, סוכה ,משמע דאפילו בראויה לאכול כדרכה אך לא לכל מילי
ולכן נקט המרדכי “ליסטים או גנבים” בדוקא ,שלא מסתבר אינה סוכה” .וא”כ חוזרת הראיה לדברי המרדכי ודלא כהח”צ.
שאדם יישן יוכל לינצל מהם ואינה ראויה לאף אדם ,אך בצינה וסיים האבנ”ז ‘ובודאי היה זה בהעלם מהרב חכם צבי( ]וע”ע
לדוג' – הסוכה תהיה כשרה )גם למרדכי ,ובזה א”ש קו' האחרונים בחזו”א ובאבנ”ז שהוסיפו להקשות מהרי”ף בסוכה דמבואר מד־
עליו( ,מאחר שיש מיעוט אנשים שהקור אינו מפריע להם ,שפיר בריו כהמרדכי ,וכה”ק הבית הלוי )ח”ג ,נג ב( ואכמ”ל[
נחשבת הסוכה לדירה .וכך דחה את ראיית הח”צ מהגמ' בסוכה לעומת זאת ,השערי תשובה )ריש סי’ תרלט( הוכיח כדברי
)כז (:שלא ראויה לשינת איש ואשתו – דהא ראויה לאדם שאינו החכם צבי מתשובת רב האי גאון )בית שערים ,עמ’ פח( שכתב
נשוי ,ועע”ש שכתב שניתן לדחות את כל ראיותיו של החכ”צ, ‘שאלת ,אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה
וצידד כהמרדכי מדברי עוד ראשונים )וכעי”ז כתב בבית שערים ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם ,והשיב לענין אכילה
]או”ח ,סי' שלו[( יכול כ”א לאכול לבדו זה אחר זה ,אבל לענין שינה זה ישן לילה
)ע' קבלת שבת( ויש להאריך בזה טובא ואכמ”ל. אחת וזה ישן לילה אחת ,ואם חביבה עליו המצוה תע”ב אם זה
ישן מקצת לילה וזה מקצת וכו’ ‘ .ומוכח שגם כשהסוכה אינה
42
נמצא שם וגם אנחנו .זה לא דבר רגיל .הדבר מרומז במתן תורה.
שאלות מענינות בהלכה כתוב" ,אתה הראית לדעת" ,אומר רש"י ,הקב"ה פתח שבעה
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( רקיעים וראו את כיסא הכבוד .מה כאן היסוד ,למה זכינו בכלל
למצוות סוכה? אברהם אבינו קיים מצוות הכנסת אורחים .א"ל
נסתפק מו"ר שליט"א באלו הנרדמים באמצע התפילה, הקב"ה ,בזכות הכנסת אורחים שלך ,אשלם לך ,תהיה מצוות סו־
אם אסור כן בסוכות ,דאולי היות ובכל השנה הוא כך, כות .איזו הכנסת אורחים יש בסוכות? לכאורה זו הוצאת אורחים,
שוב מקרי תשבו כעין תדורו .ושאל את חמיו שליט"א, כל אחד יושב בביתו ואומרים לו תצא החוצה ...התשובה היא ,מה
וכנראה שגם הוא היה מסופק בזה. זו סוכה? 'בצילא דמיהמנותא' .זו טעות שחושבים שסוכה זה
שאלה :גאון א' שליט"א אמר בדרך אפשר ,דהנה לצאת החוצה .הקב"ה רצה לקיים מצוות הכנסת אורחים לכלל
ההפלאה בספר "פנים יפות" על התורה )פ' שופטים ד"ה ישראל .יביא אותנו למעלה אצלו? זה מסוכן מאוד ...עשה סוכה
בילקוט( הקשה איך אכלו לחם הפנים בעזרה בסוכות, והסוכה הזו היא בעצם בית ד' .והראיה ,מי נמצא שם ,השושבי־
הרי יש איסור לא תטע כל עץ ,וי"א כיון שכך היא צורת נים ,אברהם ויצחק וכו' ,בסוכת הקב"ה הם האורחים הקבועים,
מקום אכילתו שם ,חשיב כעין תדורו ,ואפשר שגם כאן וזה זכר לענני כבוד .מי שזוכה -אל תחשבו שכל אחד זוכה ,הוא
כיון שכך היא צורת שינתו ,מותר הדבר. נמצא בצל ד' .זה נקרא ד' צילך .הוא הצל .איפה? איתו ,בתוכו.
תשובה :בנחמיה )ח ,טז( מפורש בקרא שעשו בחג מי שזוכה לכזו דרגה להיות קרוב אל ד' בצורה כזו ,זוכה לשאוב
הסוכות סוכה בחצרות בית הא'. רוה"ק בדרגה הגבוהה ביותר .הקב"ה הזמין אותנו לאורחים ושם
בשולחן פוגשים את האבות הקדושים ומשה רבינו ,הם יושבים
שאלה :שאלו פעם את מרן הגרא"מ שך זצ"ל ,כשרואים שם וגם אנחנו .לכן שמחת בית השואבה היא רק בסוכות .א"א
אותו נרדם על הסטנדר מחוץ לסוכה ,אם יעירוהו ,ואמר להשוות כלל .גם בכל החגים ,שמחת בית השואבה הולך על כל
שזה פחות משינת ארעי. ביהמ"ק .אבל איך נראה לכם ,כל מי שנכנס לעזרה שואב רוה"ק?
תשובה :זה טענה ואפשר כן. באים לכותל ,גם שם יש שכינה .מי זוכה לשאוב רוה"ק מהכו־
)דרך שיחה( תל .באים תיירים עם מצלמה ,לוקחים כובע מקרטון ,מניחים על
הראש ועושים תמונה .וכי הם שואבים רוה"ק? איזה רוח ואיזה
מצוות שאדם מקיים בכל הגוף ,אמר הגאון מוילנה ,רק ישיבה קודש ...שום דבר .מי שזוכה לשאוב רוה"ק בכותל המערבי זה
בארץ ישראל ומצוות הסוכה .יש טוענים שגם מקווה .אם כך, ג"כ לא פשוט .אומר לכם סוד :אומר הסבא רבי ירוחם :כתוב,
הייתי רוצה לעמוד רק על עוד נקודה אחת ,ברעיון של צילא "אתה הראית לדעת כי ד' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" .אומר
דמהימנותא ,כדי לחבר לנו רעיון נוסף :להלכה נפסק ,שכל המ־ רש"י ,זה היה בזמן מתן תורה .הקב"ה פתח שבעה רקיעים וראו
לאכות שאדם עושה ,צריך לעשות אותם בסוכה – אוכל בסוכה, את כיסא הכבוד .אומר הסבא ,פתח שבעה רקיעים ,מה זה שם?
ישן בסוכה ,מדבר בסוכה ...אבל שני דברים כתוב בהלכה ,שלא אתה הראית לדעת – בתורה! בתוך התורה נמצא כיסא הכבוד.
עושים בסוכה ,מהם ? לא מתפללים בסוכה ,ואדם שרוצה ללמוד אבל מי זוכה בזה? מי שמידבק בחדרי התורה .כשעושים שמחת
בעיון ,שלא ילמד בסוכה ,שילך לבית הכנסת .כל אחד שואל את בית השואבה ,איפה המקום לעשות? בתוך לומדי תורה.
עצמו – אם לאכל בסוכה ,ולישון בסוכה ....אז למה לא להתפלל ]הגרב"ד פוברסקי שליט"א[
בסוכה ? שאלה נוספת שראיתי ,ששואל אותו ספר ,שנקרא שדה
אברהם – אתה מזמין את האושפיזין לסעודה ?! תזמין אותם
שאתה מתפלל ...מה החגיגה הגדולה ?! הוא אומר תשובה נפלאה בזכות מה זכו ישראל למתנה ,שנקראת חג הסו־
ביותר – הקב"ה בדק אותנו כבר בראש השנה וביום הכיפורים, כות
וראה באיזה דרגה אנחנו בימים האלה ,אבל בחג הסוכות ,אומר אז יש הרבה דעות ,למה זכו לזה ...אחד הדברים שחז"ל
הקב"ה "בֹא נראה אותך ,כשאתה אוכל ,כשאתה ישן ,כשאתה מביאים – כיון שאברהם אבינו ,הושיב את האורחים שלו תחת
מטייל ,בא נראה שם ,אם אתה נמצא ב – צילא דמהימנותא .זה העץ .אמר הקב"ה "אתה הושבת את האורחים שלך תחת העץ,
שהיית דבוק בי בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, חייך ,שאני נותן לבניך מצוה שעושים אותה ,מתחת לעץ ,זו המ־
כולם ראו ...אני רוצה לראות עכשיו ,בשבעה ימים האלה ,שאתה צוה של חג הסוכות ,שנאמר ]בראשית יח ,ד[ְ ...ו השענו תחת
לא נמצא איתי ביחד ,שאתה נמצא ב – צילא דמהימנותא .אז כל העץ .אלו הדברים שמביאים חז"ל במדרש .אם ככה ,אומרים
שבעת הימים האלה ,שאתה נמצא ב -צילא דמהימנותא ,שם רבותינו דבר נפלא ביותר – בזה שאברהם אבינו ,הושיב את
צריך לבדוק אותך ,איך אתה נמצא מבחינה רוחנית ,לכן דווקא האורחים שלו תחת העץ ,בזה הוא זכה לקרב אותם לעבודת ה'.
האכילה והשתייה והשינה ,דוקא אז ,צריך לראות איך אתה מת־ הרי הוא נתן להם לאכל ,ואמר להם "רבותי ,או שאתם מברכים
נהג בסוכה ,כשאתה נמצא ב -צ -ילא דמהימנותא .זאת ההקדמה או שאתם משלמים" אז אנשים העדיפו לברך מאשר לשלם ,אז
לחג הסוכות, הם הגיעו לידי אמונה ,שהזכירו שם שמים ,היו שם גם ישמ־
]הגר"ב רוזנבלום שליט"א[ עאלים ,גם ערבים ...כולם אמרו " הקב"ה ,הוא המלך ! " יוצא,
שבזה שהכניס אברהם אותם אליו ,הם באו לידי אמונה .אומרים
חג הסוכות – בטחון בצל השכינה רבותינו – זה הכוח שיש במצות סוכה ,שהיא הופכת להיות צילא
שמעתי מהגאון רבי חזקיה מישקובסקי שליט"א ,משגיח די־ דמהימנותא ...זו המצוה שאדם מקיים אותה ,בכל הגוף שלו .אין
43
את הלולבים ...הלולב הראשון היה מהודר להפליא ,סגור לגמרי שיבת "ארחות תורה" ,שסיפר סיפור שהוא שמע מראש ישיבת
וירוק .הרב כמעט יצא מכליו .הלולב השני היה מהודר לא פחות כפר גנים הרב גרייניימן – שכשהתקרב חג הסוכות הוא ישב וברר
מהראשון ,והלולב השלישי היה מהודר לא פחות מהשני הרב 4מינים .כמובן שבוררים את המהודר שבמהודר והיה שם איזה
פשוט היה המום .חשב לעצמו' :זה הרי לא יתכן ,יש פה כנראה שהוא מו"צ רב מירושלים שברר איתו יחד ,וסיפר לו את הסיפור
כישוף או משהו כזה ...הרי היהודי הרוסי לא יודע לבחור ...איך הבא :בבני ברק ארגנו מכירת 4מינים בזול לבני תורה הסחורה
הוא זכה בכאלה סטים ארבעת המינים לו ולבניו?' היהודי הרוסי היתה לא הכי הכי יפה אך בהחלט מהודרת ונחמדה ...מורי הצדק
ראה שהרב היה ממש המום ממה שראה ,ושאל אותו לגבי סיבת שם החליטו שיענו רק על שאלות ספציפיות כדי לחסוך זמן ,רק
פליאתו" .אני חי עם האלקים ,דיברתי אל האלוקים לפני שהגעתי אם למישהו יש שאלה ספציפית יבוא ישאל ויענו לו .וכך יוכלו
לכאן ,אמרתי' :אלוקים ,אתה יודע שאני אוהב אותך ,אתה יודע לתת מענה לכולם .הגיע איזשהו יהודי שנראה פשוט .דיבורו היה
מה שאני עברתי ברוסיה – לא הרשו לי לדעת שאתה קיים ,לא בעל מבטא רוסי כבד ,שאמר" :כבוד הרב אני מבקש סליחה .הר־
נתנו לי ללמוד אותך ,אם היו מרשים לי אתה יודע שאני הייתי בנים אמרו שיענו רק על דבר מסויים .אני רוסי ,אתה בטח שומע
דבוק אליך ,הגעתי לארץ ואני משתדל לאט לאט ללמוד ולדעת, לפי המבטא .כשאני הייתי ילד ,הרוסים לא אפשרו ליהודים לש־
אני לא יודע הלכות ,אני לא יודע לבחור 4מינים .אני מבקש ממך, מור תורה ומצוות ,אני בכלל לא ידעתי שיש אלוקים ...כולם פחדו
ריבונו של עולם ,שאתה תבחר לי את 4המינים " ...אומר הרב ולא סיפרו לי כלום על היהדות ,ידיעותיי בנושא יהדות שאפו
מישקובסקי :ולמדנו ,שאם אדם עושה את כל מה שהוא מסוגל לאפס .אך נאמר לי שאני משתייך לעם היהודי ,הגעתי לארץ,
לעשות ,ומתפלל להשי"ת שיעזור לו ,השי"ת עושה את שלו ,ומ־ התחלתי לאט לאט להכיר את אלוקים לאט לאט אני לומד אני
שפיע עליו שפע של הצלחה .וזה נקרא להיות בקשר הדוק עם עליתי לארץ לפני 3שנים ולגבי ארבעת המינים אני לא יודע אפי־
בורא עולם -להכיר ולדעת שהוא רוצה לעזור לנו ,שהוא אוהב לו איזה שאלות לשאול ...אני בחרתי לי מספר סטים שנראו לי
כל יהודי ,ובכוחו לעזור לנו ,ואם רק נלך בדרכיו ,ונבקש ממנו בלב מבחוץ יפים ,בבקשה תגיד לי אם מה שבחרתי טוב או לא טוב...
טהור ,למילוי משאלותינו ,הוא ימלא את כל משאת נפשנו. הרב הסכים לבדוק לו את ה 3-סטים שהיו בידיו שלו ושל שתי
)אמונה שלמה – דברים ,מאת הרב צבי נקר( בניו .מה אפשר לומר ליהודי רוסי שבאמת רואים את הרצון שלו
לדעת וללמוד והכל בתמימות? הרב לקח את האתרוג הראשון
ולא האמין למראה עיניו .האתרוג היה מושלם! נקי לחלוטין! בלי
על נטילת לולב בליטות ובלי שקיעות! חשב הרב" :נו ,מילא ,יכול לקרות" .הוא
ר' ירמיה שאל את רבי זריקא ,מדוע מברכים רק על "לולב", לקח את האתרוג השני ופליאתו היתה עצומה :האתרוג השני היה
ולא מברכים אף על שאר המינים? ענה לו ר' זריקא ,מפי שה־ מהודר ברמה גבוהה מאוד ,לא פחות מהאתרוג הראשון! הרב היה
לולב גבוה מכל המינים שוב שאל ר' ירמיה אם כן שיגביהוה המום .הוא לקח את האתרוג השלישי .הוא היה מהודר להפליא,
את האתרוג ויברכו עליו? ענה לו ר' זריקא מברכים על הלולב ממש כמו האתרוג הראשון והשני .הוא חשב שאולי הוא לא רואה
מפי שמינו גבוה מכולם) .גמרא סוכה לז (:ונשאלת השאלה ,היכן טוב ,ולכן הוא הלך להראות את הפלא הזה לשאר הרבנים שהיו
מצאנו שמברכים על המינים הגבוהים ,וכי יש גבהות לפני הקב"ה, שם .הם הסתכלו ונדהמו מהאתרוגים המהודרים ,ואמרו" :האת־
הרי אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת ,הקב"ה אוהב את רוגים האלה זה פסגת ההידור הלוואי שנזכה השנה לקיים את
הענוים ,לענוים יתן חן ? עוד קשה ,שהרמב"ם )הלכות סוכה ולו־ המצוה עם כאלו אתרוגים מהודרים" .לאחר מכן המורה צדק בדק
ריתחא דאורייתא
בדין הדס ,הביא ה"משנה ברורה" )סימן תרמו ,ס"ק יח( את שיטת הרא"ה ז"ל ,שאם נשר עלה מכל קן וקן לכל אורכו ונשארו
שנים בכל קן -כשר ,כיון שנשאר רובו של העבות ו'רובו ככולו' ,וכתב ה"משנה ברורה" שכמה אחרונים הסכימו שבשעת הדחק
אפשר לסמוך ולהקל כשיטת הרא"ה וסיעתו.
והקשה הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי ,בעל "קהלות יעקב" )סוכה סימן כו( :אם כן ,מדוע 'הדס שוטה' פסול אפילו
בשעת הדחק )כמו שפסק הרמ"א ,שם סעיף א'( ,והרי שני עלים עומדים בשוה ואם כן יש רוב של "עבות" ,ולמה לא נכשיר
אף כאן מדין "רובו ככולו"?
לא נוכל לומר שהדס שוטה גרוע יותר -מכיון שיש גם עלה שלישי אלא שהוא עומד למעלה או למטה מהם וניכר ביותר
שאיננו "עבות" ,שהרי עדיין נוכל לתלוש את כל העלים שאינם עומדים בשווה ויישאר ממש כמו ההדס שהכשיר הרא"ה,
שנשארו שני עלים בכל קן וכשר מדין "רובו ככולו" ,ולמה נראה מסתימת הפוסקים שהדס שוטה פסול בהחלט ואין כל תקנה
בתלישת האחד שמעל או מתחת לשני העלים האחרים?
אלא -מחדש בעל "קהלות יעקב" -נראה שהדס שוטה נחשב כמין אחר לגמרי ,כיון שמתחילת גידולו אין לו שלושה עלים
בקן אחד ,ואם כן אין זה המין של "עץ עבות" האמור בתורה ,שעניינו שיש בו שלושה שלושה בכל קן ,כעין קליעה .לעומת זאת,
כאשר מתחילתו היו שלושה עלים בכל קן ,והרי ברור שזה המין שבו דיברה התורה ,אלא שנשרו אחד מכל קן וחסר מציאות
של עבות מעולה -בזה אמר הרא"ה שדי לנו ברוב ,מדין "רובו ככולו".
)כמוצא שלל רב(
44
לב פ"ז ה"ו( כתב שמברכים על הלולב" ,מפני שכולן סמוכים לו
שאלות מענינות בהלכה והקשה במגיד משנה שהרמב"ם מאוד תמוה שהרי בגמרא כתוב
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( שמברכים על הלולב מפי שגבוה מכולן ,ומדוע נקט הרמב"ם
טעם חדש ,שסמוכין לו ? ולכאורה רואים כאן רעיון עצום ,הג־
שאלה :המ"ב )סי' תקלט בשה"צ אות כט( .מחמיר בשתית מרא אומרת )עירובין מג (:שהרוצה למדוד גובהו של דקל ,יחשב
מים בתוך הסעודה שלא לשתותם חוץ לסוכה ,ונסתפקתי לפי הצל שלו ,ימדוד את הצל ,ויעשה חשבון שהעץ כפול מהצל
בבירך ברכת המזון ,אבל הוא עדיין סמוך לסעודה ,ורוצה כו"כ .ותמוה מאוד מה הרעיון של הגמ' וכי הגמרא באה להשמיע
לשתות ,וכלפי שביעת המזון בגופו מצטרף השתיה למזון לו איך מודדים עצים ,איזה רעיון מונח כאן בגמרא? רק הגמרא
שאכל ,האם חשיב שתיה בתוך הסעודה ,או לא. אומרת כאן רעיון עצום ,לעץ דקל יש מעלה עצומה הוא גבוה
תשובה :אפשר להקל. הוא חזק ,ויש לו גם צל ,המשמעות של צל ,זה הגנה סיכוך עזרה
מסתמא הטעם שכלפי איסור חוץ לסוכה צריך אכילה לזולת ,אומרת הגמרא מי שרוצה לראות את הכח של הדקל ,לא
חשובה ,ומים שבתוך המזון חשובים אגב הסעודה ,אבל ימדוד את העץ ,רק ימדוד את הצל ,כמה צל הוא עושה לאח־
אחר ברהמ"ז אין לו כבר חשיבות ,אפי' שיכול להצטרף רים ,גדולתו של החזק זה כמה יש בכוחו לעזור לאחרים ,לסוכך
לחיוב ברהמ"ז. עליהם לתמוך בהם ,זהו הכח של הדקל שעוזר לאחרים .בכל
שאלה :קיי"ל סוכת דירת עראי ואמרה תורה צא מדירת מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותונו־
קבע לדירת עראי ,וכן כתוב במדרשים שסוכה היא גלות, תו ,הגדולה היא לא בשמים לא במקומות החזקים ,רק כמה אתה
ואיך מתיישב זאת עם דין תשבו כעין תדורו וכלים נאים יכול להשפיל את עצמך ולעזור לחלשים .בתהילים )קמו'( אנו
בסוכה ונוי סוכה ,שיוצא שסוכה הוא מקום של פאר אומרים ה' זוקף כפופים ה' פוקח עיוורים ה' אוהב צדיקים .ה'
והדר. שומר את גרים ,ה יעודד יתום ואלמנה וגו' .ונשאלת השאלה איך
תשובה :מה קשה) .ביאור דברי רבינו "ששניהם אמת" מגיע ה' אוהב וצדיקים לתוך כפופים עיוורים גרים? רק התשובה
שמצד אחד יוצאים מהבית הקבוע וזהו עצמו גלות, היא שהקב"ה אוהב את אותם צדיקים ששוכנים עם השבורים
ומאידך יוצאים למקום "מפואר" אבל גם זה דגלות מיקרי, והרצוצים ,שהם מנצלים את כל הגבהות המעלה שלהם לעזור
שיוצא מבית הקרוע. למסכנים .נראה שזהו כוונת הרמב"ם ששינה את הטעם של
)דולה ומשקה( הגמרא ,וכתב "שכולן סמוכים לו" הי' קשה לרמב"ם מה המעלה
של הלולב שהוא גבוה? לכן כתב שכולם סמוכים נשענים בלו־
לב ,הוא מנצל את החוזק את הגבהות שלו ,לעזור לאחרים ,עליו
אחרי ראש השנה וסוכות ,אחרי שכולם חזרו בתשובה ,הקב"ה ראוי לברך ,ה' אוהב צדיקים .הריטב"א כתוב שלולב מרמז על
מקבל את כולם ,כל אחד בכל מצב שהוא ,יש אחד "לבוד" "צדיק יסוד עולם" ,מידת יסוד עפי' קבלה לכן מברכים עליו.
אחד "דופן עקומה" כל מיני צרופים וצירופי צירופים ,כולם בערוך לנר כתב שכל המינים מרמזים על הקב"ה ,רק הלולב יש
הקב"ה מקבל .סוכה בגימטרי' 91זהו המספר של שתי השמות לו מעלה שהוא מידת צדיק יסוד .אפשר לומר לפי דבריו ,שלולב
של הקב"ה .הרמז :שהקב"ה אוהב את השפלים ,את השבורים, זה בחינת "ה' אוהב צדיקים" זה צדיק שהחלשים נשענים עליו,
"ראויים כל ישראל ליישב בסוכה אחת". זה המעלה שלו ,זהו צדיק יסוד עולם.
]שאל בני[ ]שאל בני[
שמחת עולם הבא
מספר הגר״י לורנץ שליט׳׳א על שני סיפורים ששמע מהגרב״צ
דיני סוכה – קולות שאין בעוד הלכות
פלמן זצ״ל ,אשר שניהם מובילים לשאלה אחת ובסוף גם לתירוץ מאוד מעניין שאנו מוצאים בדיני הסוכה כל מיני קולות ,והל־
אחד .אין לי הנאה ושמחה גדולה מזו ראשיתו של דבר ,הוא כות מיוחדות .כגון :א .לבוד -אם יש הפסק בין הדפנות או
הסיפור הראשון ,אשר בכל שנה ושנה היה הגרב״צ רגיל לספרו בין הסכך פחות משלושה טפחים ,נחשב כאילו הכל סתום .ב.
בשיעורו בחג הסוכות .הסיפור הוא על הגאון רבי אברהם זצ״ל דופן עקומה – אם יש סכך פסול צמוד לדופן של הסוכה פחות
אחי הגר״א בעל ״מעלות התורה״ ,שהגרב״צ היה מצאצאיו ,והיה מארבע אמות ,ולאחריו יש סכך כשר ,הסוכה כשירה ,כיון שאנו
מספרו כפי ששמע בנערותו מאביו ומזקנתו שכך היה מקובל רואים כאילו הדופן של הסוכה ממשיך עד הסכך הכשר .ג .גוד
בידם ובמשפחתם .הגאון רבי אברהם התגורר במקום מרוחק אחית אם יש שיעור של דופן צמוד לסכך ,ולמטה כלפי הקרקע,
מווילנא ,פעם אחת הוא מקבל מכתב מאחיו רבנו הגר״א שברצונו חסר בדופן ,אנו אומרים גוד -תמשוך אחית – כלפי מטה ד.
ללמוד עימו חברותא ,ולכן הוא מבקש ממנו אם יש באפשרותו גוד אסיק אם יש שיעור צמוד לקרקע של הסוכה ,והסכך גבוה
לעבור דירה לווילנא כדי שיוכלו ללמוד שם ביחד .רבי אברהם ואין הדופן צמודה לסכך ,אנו אומרים גוד אסיק -תמשוך כלפי
השיב לאחיו הגר״א ,שהוא היה מאוד רוצה לעבור לווילנא כדי מעלה ,כאילו הדופן משוכה כלפי הסכך .ה .הסכך דינו להעשות
ללמוד עימו יחד ,אלא שאשתו אינה מסכימה בשום פנים לעזוב מפסולת גורן ויקב ,חומרים פשוטים .ו .שיעור סוכה -ז' טפחים
את עיר מגורם .ומדוע? משום מעשה שהיה .בווילנא ובכל הערים על ז' טפחים ,מקום קטן וצפוף למגורים .ז .גובה -הסוכה עשרה
בליטא לא היו גדלים אתרוגים ,ובכל שנה לקראת חג הסוכות היו טפחים .פחות מעשרה טפחים זה דירה סרוחה .ח .שיעור הדפ־
מביאים אתרוגים ממדינות רחוקות .ומשום כן מחיר האתרוגים נות -שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח .יש כאן רעיון עצום
45
היה בדרך כלל מאוד יקר ,שעצם זה שהאתרוג הוא פרי נדיר
שאלות מענינות בהלכה במקום הזה זה לבד גורם להעלאת מחירים ,וכאשר נוספו לזה
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( עוד הוצאות הדרכים זה גרם להעלאה נוספת .היחידים מתוך
הציבור שיכלו לקנות לעצמם אתרוג במחירים הללו קנו ,ואיל ו
שאלה :המתנמנם חוץ לסוכה בשעת לימודו ,וכן הנוסע לשאר הציבור שלא היה לו אפשרות לקנות אתרוג היו גבאי העיר
במכונית ומתנמנם ,לכאורה הדבר דומה להולכי דרכים - קונים אתרוג מקופת הקהל ,ועליו היו כל הקהל מברכים בחג.
שגם בביתו ובכל השנה נוהג כך ,אבל ב"לוח" כתוב שאלו שנה אחת החורף התארך מעבר לזמן הרגיל ,וממילא הפשרת
הנעורים כל הלילה בהושענא רבה יזהרו שלא ינמנמו השלגים הי ה בזמן מאוחר יותר ,וכך יצא שכאשר התקרב חג
בתפילה כי הוי שינה חוץ לסוכה הסוכות הדרכים היו מלאות במים ולא היתה אפשרות לעבור
תשובה :דברתי על זה עם מו"ח מרן )שליט"א( ]זצ"ל[ בהם .וכאשר הדרכים חסומות אין משלוחי אתרוגים ,ולא היה
וצידד בזה להקל במתנמנם בדרכים ,רק שאם כן גם הנרדם אפילו אתרוג אחד בכל העיר .כמה ימים לפני סוכות הצליח
באמצע לימודו או באמצע התפילה אינו צריך להזהר בזה, להביא אחד מהסוחרים אתרוג אחד לעיר ,אלא שאם כל שנה
כי כך גם דרכו בכל השנה ,והפוסקים הרי הזהירו ע"ז ,ויש המחירים היו גבוהים ,הרי באותה שנה ביקש עליה מחיר כפול
גדרים בזה ,והנוסע לחצי שעה אפשר שאין זה בגדר "הולכי ומכופל .היחידים שקנו לעצמם בכל שנה אתרוג ,מיד התייאשו
דרכים" ,ורק הנוסע נסיעה ארוכה שגם בכל ימות השנה מלקנותו כששמעו על המחיר הגבוה .גבאי הקהל נבהלו גם הם
היה ישן הוה ליה תשבו כעין תדורו ,ולכן לא רצה לפסוק מהמחיר ,ומיד התכנסו כדי לדון יחדיו אם חייבים לקנות במחיר
למעשה בזה .והג"ר גדליה נדל זצ"ל צידד בזה להחמיר. כזה ,ולאחר דיון ארוך הוחלט שאין להם אפשרות לקנות בכזה
הנה בקשוני לבוא לברית בעיר נתניה בהושענא רבה, מחיר .באותו יום חזר רבי אברהם לביתו בצער על הידיעה
ותלוי אם מו"ח שליט"א יתיר לי לישן במכונית ,כי כל שהשנה לא יהיה להם אתרוג בחג .בבית סיפר לאשתו את החלטת
הלילה ערים ואני ארדם ברכב .ובכלל ,אף אם מותר יתכן גבאי הקהל .אשתו נבהלה מאוד ,ואמרה "איך יתכן חג סוכות
שעדיף לשבת בסוכה ,ומצות סוכה עדיפא. בלי אתרוג?" .והתחילה לחשוב מה אפשר לעשות כדי להשיג
צריך אני רק שהדין יהיה שמותר לי לנסוע ,ואז יתכן את האתרוג ,ופתאום עלה לה רעיון ,הבית שבו התגוררו היה
שכבר לא אשן .הנה בירושלמי )יומא פרק ו' הלכה ד'( אמרו בית נאה ,גדול ומרווח ,שקיבלוהו מהוריה בנדוניה של החתונה,
שר' מנא הלך ביום הכיפורים לבקר את ר' חגי שהיה חלוש, ובאמת אינם צריכים בית כל כך גדול ,וממילא הם יכולים למכור
אמר לו ר' מנא שתה אם אתה רוצה ,הניחו והלך לו ,לאחר את הבית הזה לעבור לגור בצריף קטן כמו כל העניים ,ובכסף של
שעה חזר ר' מנא והלך אצלו ,אמר לו מה עשית ,ענה לו ר' הבית יקנו את האתרוג .מיד הציעה את ההצעה הזו לבעלה ,רבי
חגי משהתרת לי לשתות הלך לי הצמא" ,שאין יצר הרע אברהם ,והוא הסכים לדבריה .ותכף החליטו ללוות עכשיו מיד
תאב אלא דבר שהוא אסור לו"! את הכסף לקניית האתרוג ולאחר החג למכור את הבית ,ובכסף
כך גם ראיתי בספר אחד מהקדמונים עובדה שפ"א שיקבלו בעבורו יפרעו את החוב .רבי אברהם יצא מיד ללוות את
היתה עיר שהיתה חצויה בנהר ,פ"א הגיע המלך למקום הסכום הנדרש לאתרוג ,קנה את האתרוג .ולשמחתם ולשמחת
ובין מקבלי פניו היה זקן אחד שאמר כי הוא בן צ' ונולד כל אנשי העיר ,זכו לברך על האתרוג הנדיר הזה ולקיי ם את
כאן ומעולם לא חצה את הנהר .אמר לו המלך :גוזרני עליך המצווה כבכל שנה ושנה .לאחר החג קיימו את החלטתם ,מכרו
שלא תעבור הנהר ,ואם תעבור -אחת דתך למות ,וכבר את ביתם המרווח ,ובמקומו קנו צריף קטן ,וביתרת הכסף פרעו
באותו יום נטל סירה ועבר בנהר .הביאוהו למלך ,ושאלו את החוב .וכאשר הגיע המכתב מהגר״א שמבקש מהם לעבור
המלך למה עשית כן ,וענהו :מאז שאסרת עלי היתה לי לווילנא ,אמרה האשה הצדקנית לבעלה רבי אברהם ,״כל יום
תאוה כזו גדולה לעבור עד שהייתי מוכרח לעבור למרות שאני עוברת ליד הבית היפה שהיה לנו ,ואני נזכרת שבית זה
שידעתי כי אהרג! וזהו כיסוד דברי הירושלמי הנ"ל) .ואמרתי היה שלנו ומכרנו אותו בשביל קיום מצוות אתרוג ,אין לי הנאה
להרב שליט"א דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל כי שלמה המלך היה ושמחה גדולה מזו בעולם ,ואת ההנאה הזו איני יכולה להפסיד״.
מצווה להרוג את שמעי ,ומה עשה? אסר עליו לצאת מהעיר ,שבזה וממילא אמרה האשה שמשום כן אינה מסוגלת לעזוב את העיר
היה בטוח שימיתו ,והוא ככל הנ"ל(. הזו לעולם .את התשובה הזו שלח רבי אברהם אל אחיו הגר״א,
והוסיף הרב שליט"א שהראו לו בהגהות הגרא"מ הורביץ שמשום כן אפילו שהיה מאוד רוצה ללמוד עימו חברותא ,בכל
זצ"ל מפינסק )סוכה כו ,א( שאם ישן מעצמו אין שום חשש, זאת אין לו אפשרות לעבור דירה לווילנא .את הסיפור הזה היה
וא"צ להעירו ,וכל האיסור הוא רק כששוכב לישון. מספר הגרב״צ בשיעורים בהתרגשות רבה) ,בשנים האחרונות
הנה שלחתי למו"ח שליט"א שאלה :אני שותה ,ודעתי היה גם בוכה מהתרגשות(.
לשתות כל היום ,ולפעמים אני נרדם קצת ואין זה היסח שנה אחת ניגש אל הגרב״צ אחד מהמתפללים ,וסיפר לו שבחג
הדעת ,אלא ארע שנרדמתי וראיתי שישנתי שעה וחצי ,היה סיפר את הסיפור בביתו לבני הבית ,ואשתו שאלה על כך שאלה,
לי ספק מהו לגבי ברכה ראשונה ,ומו"ח שליט"א שלח לי ״אם בשביל קיום מצוות אתרוג שנה אחת ,האשה מסכימה למכור
שבוודאי אף עשר דקות הוי היסח הדעת וצריך ברכה. את כל הבית שלהם ולעבור לגור בצריף עלוב ,איך יתכן שבשביל
)דרך שיחה( לימוד תורה יום ולילה יחד עם הגאון מווילנא ,האשה הזו אינה
מסכימה לוותר על ההנאה שלה ,ואינה מסכימה לעבור לווילנא
-אין שום הגיון שבשביל מצוות אתרוג שנה אחת היא מוותרת
46
אי אפשר לומר כך ,שהרי כל מילה של הגר״א היתה תורה ,וכל על כל חיי הנוחות ומוכרת את כל הבית ,ואילו למצוות תלמוד
שכן כשמדובר על דברים שנכתבים על המצבה שהם נחרטים תורה עם הגאון מווילנא היא לא מסכימה לוותר על הנאה של
שם לנצח בוודאי שמדקדקים בהם דקדוק רב ,וכאשר נפטרה ראיית הבית״.
אשתו של הגר״א ציווה הגר״א לחרוט על מצבתה את המילים הגרב״צ נהנה מאוד מהשאלה ,חייך ואמר ״אני אספר לך
"לא הניחה אחריה כמותה" ,כלומר שהגאון סבר שהיא היתה סיפור אחר״ .וכה סיפר -השאגת אריה עשה הרבה שנים גלות,
הצדיקה הגדולה ביותר באותו הדור .וממילא איך יתכן שהצדיקה הוא לבש בגדים פשוטים כד י שלא יכירו אותו ,והיה נודד מעיר
הגדולה הזו ,שאין יותר צדיקות ממנה ,היא מסוגלת לא .לוותר לעיר ,ובכל עיר היה ישן בבית הכנסת ומתנהג כאחד מהעניים.
על התענוג שלה לראות את הגר״א ומחמת כן למנוע מהשאגת באחד ממסעותיו הגיע לווילנא ,הגאון מווילנא ראה אותו ומיד
ארי ה לבוא לאכול אצלם את סעודת ליל שבת? אמר האברך זיהה אותו ,והכיר שהאדם הזה אינו עני ככל העניים אלא מדובר
להגרב״צ ,זהו באמת שאלה חזקה על אשת הגר״א ,אבל השאלה בגאון השאגת אריה .וכאשר שני גאונים כאלו נפגשים ומדברים
הזו אינה מיישבת את השאלה הראשונה על אשת רבי אברהם, ביניהם אין צורך לומר שהדיבור הוא בדברי תורה ,וכך שניהם
ואדרבא עכשיו יש לנו 2שאלות ,ומהו התירוץ לשניהם? אמר עמדו זמן רב ודיברו בלימוד .לא קשה לתאר מה היה באותו
לו הגרב״צ ,״באמת השאלה שאלה ,אבל כדי לענות לאשתך זמן שדיברו ביחד ,בוודאי היו שם קולות וברקים עד השמים,
ששאלה את השאלה על אשת רבי אברהם ,די בזה שתאמר לה כאשר השאגת אריה מוכיח בפלפוליו כשיטתו ,והגאון בגאונותו
ששאלת אותי את השאלה ,ותספר לה את הסיפור על הגר״א מוכיח כדבריו ,ובפרט שדרך לימודו של השאגת אריה שונה
והשאגת אריה ,ותראה שזה יספיק בעבורה...״ .האברך קיבל את משל הגאון .בטח היה שם ששון ושמחה עם ויכוחים סוערים
התשובה /השאלה ,ובלית ברירה גם הוא הסתפק בזה לעת עתה. בלימוד ,עד שהגיעו לעמק השווה .לאחר שסיימו לדבר בלימוד,
בשנה הבאה ניגש האברך שוב אל הגרב״צ ,ואמר ״אני רוצה הזמין הגאון את השאגת אריה לאכול אצלו את סעודת ליל
לשאול שאל ה שכבר שאלתי אותה בשנה שעברה ,אלא שהפעם שבת .אמר לו השאגת אריה ,שהוא קיבל על עצמו שכאשר הוא
אני שואל את השאלה הזו ולא אשתי״ .ושאל את התמיהה על בגלות ואינו נמצא יחד עם אשתו ,שלא לאכול בשולחן שיושבת
שתי המעשיות הללו ,איך אפשר להבין את אשת הגר״א שאינה שם אשה .ולכן הוא מוכן לבוא לאכול אצל הגאון בליל שבת,
מוכנה לוותר על ההנאה שלה ,בשביל כך שהשאגת אריה יוכל אבל בתנאי שלא תשב אשה על יד השולחן] .הוסיף הגרב״צ
לאכול בביתם בליל שבת .ואיך אפשר להבין את אשת רבי בהתפעלות ,תראה מי זה ה״שאגת אריה״ ,כזה קדוש! כזה טהור!
אברהם אחי הגר״א ,שאינה מוכנה לוותר על התענוג שלה בכדי הוא היה בגלות מופקע מכל תענוגי העולם הזה ,וכאשר הגאון
שבעלה יוכל ללמוד חברותא עם אחיו הגר״א .הגרב״צ שתק בכבודו ובעצמו מזמין אותו לאכול על שולחנו הוא מסכים
וחשב זמן רב ,ולפתע התחיל כולו לרעוד ,ופתח את פיו ברעדה לוותר על התענוג הגדול הזה ,אם יושבת על השולחן אשה.
ואמר "מי אנחנו שנבוא להסביר את מעשיהם של אשת הגר"א, ובאיזה אשה מדובר? באשת הגאון ,שהי א בעצמה היתה צדקת
ואשת רבי אברהם אחיו .אבל דבר אחד צריך לדעת ,לשבת עם גדולה ,והראיה שהגאון בעצמו ישב בשולחן שבו היא ן יושבת[.
הגר״א בשולחן בליל שבת ,זה לא תענוג של עולם הזה ,זהו תענוג ; אמר לו הגאון ,בליל שבת זה הזמן היחידי בשבוע שבו אני
של עולם הבא! אפשר לבקש מאשה לוותר על הכל ,אבל לוותר יושב בשולחן יחד עם האשה ,ולכן אני צריך לשאול אותה אם
על עולם הבא אי אפשר לבקש ממנה .היא לא צריכה לוותר על היא מסכימה בליל שבת הזה לא לשבת על יד השולחן בשעת
עולם הבא ,והיא לא מסוגלת לוותר על תענוג של עולם הבא ,זה הסעודה ,אני לבד לא יכול להסכים על הדבר הזה] .ושוב הוסיף
פשוט לא שייך! וכמו כן התענוג של אשת רבי אברהם כשהיא הגב״צ בהתפעלות ,תראה מי זה הגאון ,עד שיש לו הזדמנות
רואה את הבית שמכרו בשביל קיום מצוות אתרוג ,זהו תענוג לשבת בסעודה יחד עם השאגת אריה ולדבר עימו בלימוד ,וזה
של עולם הבא ,ועל עולם הבא היא לא צריכה לוותר כי אינה לא סתם לדבר בלימוד ,אלא זה לימוד של הגאון עם השאגת
מסוגלת לוותר!!!״. אריה ומי יכול לתאר איזה חידושים מופלגים עתידים להתחדש
)שלמים בציון( בלימוד שילמדו ביחד בסעודה .ובכל ן זאת אם זה על חשבון
האשה ,אז אין שום חשבונות ,דבר ראשון צריך לשאול את
מצטער לאחר זמן האשה [...הגאון שאל את אשתו ,והיא ענתה שהיא לא מוכנה
לכך .כל השבוע היא לא רואה את הגאון ,הוא יושב בחדרו ספון
הנה אמרינן מצטער פטור מן הסוכה .ויש לדון מהו במי שיודע
וטמון בתורה .ופעם אחת בשבוע יש לה את העונג לראות את
שאם י שן בסוכה ,כעבור שבוע יהא מצונן ,אבל עד אז לא יהא
הגאון וזה בסעודת ליל שבת ,על התענוג הזה היא לא יכולה
לו מאומה ,האם פטור מן הסוכה מחמת מצטער .א .צדדי הספק
לוותר בשום מחיר ...עתה פנה הגרב״צ אל האברך השואל ,ואמר
הנה היה נראה פשוט דבאמת פטור ,דגם בביתו לא היה יש ן
״אני רוצה לשאול אותך שאלה , ,איך יתכן שאשתו של הגר״א,
בכהאי גוונא ,ואם כן אין זה תשבו כעין תדורו] .ויש לדון מהו אם
שהיא יודעת מי זה הגר״א ,והיא יודעת שאם הגר״א רוצה להזמין
הוא מסופק אם כעבור זמן יהא מצונן ,מי נימא דמספק חייב ,או
את השאגת אריה לשבת בשולחן שבת בוודאי זה לא סתם ן כך...
דנימא דתליא היאך היה עושה בביתו בספיקא[ .ולא כתבתי זאת
ובוודאי עתידים להתחדש ביניהם חידושים גדולים ועצומים ,איך
אלא ששמעתי בשם הגאון רבי שאול ברייש שליט"א דאומר
יכולה ן למנוע מהגר״א לשבת בשולחן עם השאגת אריה? איך
שאינו כן אלא חייב בסוכה דהשתא אינו מצטער .אך הרי אם אינו
יש לה את האומץ והכח .לעשות את הדבר הזה?״ .אולי אפשר
רוצה לישן בסוכה דירא מגנבים ויודע שהגנבי םיבואו עוד שעה,
ליישב שאשתו של הגר״א לא היתה ן בדרגה כזו גבוהה ,ומשום
הרי גם עכשיו לא יישן בסוכה] .והנה לענין עינוי נפש בנודרת על
כן העדיפה את התענוג שלה על ההזמנה ש ל השאגת אריה .אבל
דבר שלאחר מכן יביא לה עינוי נפש ,ודאי יכול להפר[ .ב .אינו
47
שנינו במשנה )סכה ב ,ט(" :ירדו גשמים – מאימתי מותר לפנות? מחזיר שלו הנה אמרינן בגמרא בבא מציעא )ל' ב'( לענין השבת
משתסרח המקפה. אבידה ,דכל שאינו מחזיר בשלו ,גם בשל חבירו פטור מלהחזיר,
משלו משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו, וכגון אם בשדה מחזיר לעצמו גם לחבירו יחזיר ,ואם בעיר אינו
ושפך לו קיתון על פניו". מחזיר לעצמו גם לחבירו לא יחזיר .ודיינינן בגמרא מהו כשדרכו
העולה מדברי התנא :שכאשר יורדים גשמים בחג הסוכות, להחזיר בשדה ו אין דרכו להחזי ר בעיר ,ומוצא אבידה בשדה
דומה הדבר לעבד הבא לשמש את רבו ,ולמזוג לו כוס משקה .אך וצריך להחזירו בעיר ,מי אמרינן דאינו חייב להחזירו ,דהשבה
תחת שהרב יטול את הכוס בשמחה ,נוטל הוא קיתון מים ושופך מעליא בעינן ,והרי לאו דרכיה להחזיר בעיר ,או דילמא חייב
על פני העבד ,כאומר "אין רצוני שתשמש אותי" להחזירו ,דבשדה מיהת הוא דאיחייב ליה ,וכיון דאיחייב ליה
בדומה לכך מגלים הגשמים היורדים במהלך חג הסוכות ,כי בשדה איחייב ליה בעיר .הנה שמעינן להצד השני בגמרא דחייב
הקב"ה אינו מקבל ברצון את מצוות הישיבה בסוכה ,הנעשית להרים האבידה בשדה ,וכיון דכבר לקחה צריך להחזירו בעיר.
ע"י עם ישראל. ]א״ה ,וכך פסק המחבר בחו״מ סי' רס״ג סע' ב'[ .חזינן דאזלינן
הבעיה היא שכולם לומדים את המשנה ומתמקדים בסיפא, בתר השתא ,ולא אמרינן שכיון שאחר כך ימשיך בעיר אם כן
בלי להתבונן ברישא שבה נאמר " "למה הדבר דומה? לעבד שבא פטור גם השתא .והכי נמי נימא לענין מצטער דאזלינן בתר השתא
למזוג כוס לרבו!" דאינו מצטער ,אע״פ דאחר כך יהא מצטער .אך לענ״ד זה איתמר
האם חשבנו פעם מה זה מצוות סוכה? הרי היא משולה ל"עבד רק בדין השבת אבדה כיון דהשתא הי ה לוקח בשלו ואין ללמוד
שבא למזוג כוס לרבו"! כביכול ,זוכים אנו למזוג כוס לקב"ה מכאן לדין מצטער .ג .יורד גשם לאחר זמן הנה אמרינן כשיורד
בכבודו ובעצמו ! האם הגענו אי פעם להבנה הזאת?! איזו הרגשה גשם פטור מן הסוכה .והנה יש לעיין מהו כשעכשיו הגשם אינו
נפלאה ,לשבת בסוכה ולהרגיש" :אני מוזג כוס לבורא עולם ,אנא יורד ,אבל יודע נאמנה שעוד מעט יירד גשם .מי אמרינן שחייב
עבדא דקודשא בריך הוא" ,פלאי פלאים ! בסוכה עד שיורד גשם ,או ימתין עד שיבוא הגשם ואז ילך לביתו,
אמנם יתכן כי כל מצווה חשובה כמזיגת כוס לקב"ה ,אבל או דילמא אמרינן שלא ילך לישן בסוכה כלל ,דהרי גם ללכת
דברים מפורשים נכתבו רק לגבי מצות סוכה לביתו באמצע השינה הוה צער ,שהרי אמרינן )סי' תרל״ט סע'
)יחי -ראובן( ז'( דבירד גשם ובא לביתו ונכנס למטה ופסק הגשם ,אין צריך
לעזוב מיטתו ולחזור להסוכה ,מפאת דגם זה מצטער ,ואם כן
"ושמחת בחגך" נימא שלא ילך כלל לישן .והנה מפורש בבכורי יעקב )סי' תרל״ט
סק״ל( דיש בזה פלוגתת קמאי ,וכתב דיש להשאר בסוכה ובלא
תורתנו הקדושה מצווה עלינו להרבות בשמחה בחג הסוכות
ברכה ,ואם כן נסתייע פסק הגאון רבי שאול ברייש שליט״א .וכל
כפי שנאמר" :ושמחת בחגך והיית אך שמח" .וכתב הרמב"ם:
זה צריך תלמוד.
אף שבכל המועדים מצווה לשמוח בהם ,אולם בחג "הסוכות"
)הגר"א גינחובסקי זצקו"ל(
צריכים להרבות יותר בשמחה כפי שגדולי ישראל היו שמחים
ורוקדים ומנגנים בבית המקדש .עד שאמרו עליהם "כל מי שלא
ראה שמחה זו ,לא ראה שמחה מימיו" .ולכן תקנו לנו רבותינו מצות סוכה -כמזיגת הכוס לקב"ה בכבודו ובעצמו
בתפילה של "חג הסוכות" להוסיף ולומר "זמן שמחתנו"! ועל
ריתחא דאורייתא
לקח בטעות סכך שאינו שלו
עובדא הוה שאדם הבין בטעות מחבירו שרוצה לתת לו חריות לסכך ,ולקחם וסיכך בהם סוכתו ,ובאמת חבירו לא הת־
כוין כלל לתת לו ,ורק עכשיו מסכים לתת לו .ויש לדון אם נפסל הסוכה משום תעשה ולא מן העשוי ,דלחד גיסא יש לדון
דמיפסל ,וצריך להגביה הסכך שנית ,דהרי בשעת עשיית הסוכה היתה הסוכה פסולה ,דכל זמן שחבירו לא נתן לו רשות ,יש
כאן פסול של סוכה גזולה ,ופסול של מצוה הבאה בעבירה .אך לאידך גיסא יש לדון בתרי אנפי ,דסוכה גזולה לא מיפסלה
משום תעשה ולא מן העשוי ,וממילא בנידון דידן לא צריך להגביה שנית ,חדא ,דכיון דסוכה גזולה פסולה רק לגזלן ,אבל
לנגזל כשירה ,אם כן לא נפסלה משום תעשה ולא מן העשוי ,דהא בשעת העשייה היתה כשירה לנגזל .תדע ,דאם לא כן ,הא
כל סוכה מיפסלה לאדם אחר משום סוכה גזולה ,ואם כן אף בנידון דידן ,אע"פ דהדפנות דחד והסכך דחד נמי לית לן בה.
שנית ,דסוכה גזולה לא מיפסלה משום תעשה ולא מן העשוי ,דבשלמא בכגון סיכך במחובר ,גוף הסכך היה פסול בשעת
עשייתו ,משא"כ בסכך גזול ,כל הפסול מתחילה אינו אלא מחמת הקפידה דהנגזל ,והרי אם הנגזל היה נותן לו רשות ,אם כן
אף מתחילה היתה כשירה אף לגזלן .וכי תימא דיש לדון להכשיר מטעם נוסף ,דהרי באמת כדי לפסול ה משום סוכה גזולה
בעינן קניני גזילה ,וכמו דחזינן דאם קרקע אינה נגזלת ,הסוכה כשירה .ואם כן הכא שגנב רק בשוגג ,אין לו קניני גזילה .אך
באמת גם בגנב בשוגג יש קניני גזילה ,דאע"פ דסברי הקצות החושן (סי' כ"ה סק"א) ונתיבות המשפט )שם ססק"א( דאין
קניני גזילה ,אך בשער משפט )סי' ע"ב סקל"א( סבירא ליה דיש קניני גזילה] .וכך יש ללמוד בסוגיא דצנועים )בבא קמא ס"ט
א'( בשיט"מ בשם רבינו פרץ[.
48
שחושבים "מה אחרים חושבים עלי" ,האם מחשיבים אותי "מעלת השמחה" מסופר על עשיר גדול שנהג לערוך לידידיו
או שלא מחשיבים אותי ,וכל אחד מחפש לעשות רושם כדי בביתו "סעודות מלכים" והיין היה נשפך בביתו כמים ,ומרתפיו
שיחשיבו אותו ,עד כדי כך שיש כאלה שאינם רוצים ללמוד עם היו מלאים בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות .ולמרות כל
חברותא שהוא למדן פחות מהם ,מפני שמפחדים שיזלזלו בהם העושר שהיה ברשותו ,לא היה העשיר "שמח בחלקו" .כל הזמן
ולא יחשיבו אותם ,ובאמת יכול להיות דווקא להיפך שיחשיבו חשש שמא ירד מנכסיו ,ועל כן לא היה ישן בלילות ורק כאשר
אותו שהוא עניו שמוכן ללמוד עם גם מי שאינו בעל כישרון הייתה השמש זורחת היה מצליח להירדם! בסמוך לביתו של
ממנו ,ויכבדו אותו דווקא מחמת זה שאינו חס ע ל כבודו ,ובפרט העשיר היה "צריף" קטן של סנדלר עני שעבד מבוקר ועד ערב,
שהוא עושה מצוה בזה ,שעושה חסד עם חברו ,וממצוה אין ופיו לא היה מפסיק מלשיר .ולכן העשיר שהיה עייף מאוד במשך
מפסידים. היום לא ידע את נפשו מרוב צער ,שהרי כיצד יוכל להשתיק את
וכן יש קנאה שמפריעה לשמחה ,כשאחד רואה את חברו העני מלשיר בכדי שיוכל מעט לישון! יום אחד עלה רעיון בליבו
שמצליח יותר ממנו ,ומקבל מזה חלישות הדעת ,ואכפת לו של העשיר ,קרא לסנדלר ושאל לשלומו ואף התעניין במצבו
למה הוא לא מצליח כמו חברו .ועל פי רוב מה שמרגישים ובהכנסותיו ,וכשנודע לו שפרנסתו דחוקה ,שאלו :כיצד אתה
חלישות הדעת זה בטעות ,בדרך כלל דווקא המצוינים הם אל ו מצליח לשיר כאשר פרנסתך דחוקה? השיבו העני :ברוך ה' יש
שמרגישים חלישות הדעת ,וכבר פגשתי כמה פעמים בתלמידים לי משפחה ולחם לא חסר לי ,והשמחה שרויה בביתי ומדוע לא
שבאו אלי והתלוננו על עצמם כי אינם בעלי מדרגה ,והרגישו אשמח בחלקי? שוב הקשה העשיר ושאל :האם לא היית רוצה
בעצמם חסרונות בכל מיני עניינים ,וכשדיברתי איתם התברר שיהיה לך כסף רב? ובתוך כדי שאלתו נתן לו העשיר במתנה
להיפך שהם בעלי מדרגה יותר מאחרים ,ואין שום סיבה שירגישו "שק גדול" ובו חמש מאות דינר זהב! לקח הסנדלר בשמחה את
חלישות הדעת ,והם צריכים לשמוח במעלתם ובמדרגתם. בחזרתו לביתו "טמן" את השק והודה לעשיר על מתנתו!
ולפעמים אפילו בענייני הגוף ,יש טעויות שגורמות לאדם הכסף בחצרו וחזר לעבודתו ,ומאותו היום כשהיה עובד לא היה
שיהיה שרוי בחוסר שמחה ,מתוך חוסר הבנה ,ומתוך כל מיני "שר" כהרגלו משום שדאגות רבות נכנסו בליבו וכל רעש קטן
מידות שגורמות לו צער וסבל .לדוגמא יש מקרים שאדם יכול ששמע היה חושש שמא זה גנב ,ולכן תמיד היה בודק במחבואו
לקחת איזה תרופות שיועילו לבריאותו ,ועל ידי זה ירגיש יותר את הכסף שמא נגנב? מרוב דאגותיו פניו השתנו מפחד ומחוסר
טוב ,ויהיה רגוע ,ויוכל ללמוד כמו שצריך ,אבל הוא מסרב לקחת שינה .לימים הבין הסנדלר שהכסף גרם לו להפסיד את "שמחתו"
את התרופות ,מפני שאינו מוכן שאחרים יאמרו לו מה שטוב ואת שלוות נפשו .מה עשה? נטל את "שק הכסף" ומיהר לביתו
בשבילו ,ועומד על דעתו ומתעקש שלא לקחת את התרופה. של העשיר ואמר לו :קח את הכסף שלך בחזרה ואין לי צורך
והנה ידוע בשם הגר״א שאמר כי "העקשן יצליח" )עיין כתר בהם ,משום שלא אמכור את שירתי ושמחת חיי בעבור כל כסף
רא״ש אות נ״א( ,אבל זה נאמר לגבי התקדמות במעלות הטובות, ולכן בימים קדושים אלו יוצאים כל בית ישראל שבעולם!
שמי שהוא עקשן ואינו מתייאש ,וחוזר ומנסה שוב ושוב למרות מדירת "קבע" ועוברים לדירת "עראי" לסוכה הקטנה ,וזאת בכדי
שח מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א לידידו הג"ר שנדע ונבין שאין "השמחה" נמצאת דווקא בבית הגדול עם
אליהו מן שליט"א ,שאלני גיסי הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, הכלים והרהיטים המפוארים ,אלא השמחה "האמתית" נמצאת
באחד שיש לו תחביב לתפוס נחשים ולהרגם ,אם מקיים בזה דווקא בסוכה הקטנה שאינה תלויה בהבלי העולם הזה ועל כן
מצוה כנאמר "ואתה תשופנו עקב" .והראיתי לו על הפסוק הזה נצטווינו לשמוח בה.
מדרש בילקוט הספורים שמשמע קצת שיש בזה מצוה. )ליקוטי שמואל(
)דרך שיחה(
דברים המפריעים לשמחה
ופרוס עלינו סוכת שלומך הנה יש הרבה סיבות שמפריעות לשמחה ,ויכול להיות אדם
הגמ׳ אומרת :שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני שהוא שמח בטבעו ,אבל יש איזה דבר שאכפת לו ,וזה מוציא
הגמ׳ אומרת ׳מחיצין׳ לדוג׳ גוד ,לבוד ,ודופן עקומה .הלכה למש ממנו את כל השמחה ,מתוך כל מיני מידות ,כגון מידת הכעס,
ה מסיני ,שמחיצה שאינה מחיצה גשמית זה ג״כ כאילו שיש אדם כועס על חברו ,מפני שציער אותו ופגע בכבודו ,והכעס
מחיצה ]זו[ מחיצה של הלכה .ההלכה אומרת שמחיצה שהיא מוציא אותו משלוותו ,וגורם שלא יוכל להיות בשמחה כמו
גבוהה עשרה טפחים ,זה לא רק עשרה טפחים ,׳גוד ׳ תמשוך שצריך.
בדמיון כאילו שמגיעה המחיצה עד לגג... וכבר דיברנו כמה פעמים שכל כעס הוא נגד האמונה ,כי הצער
בשביל לשמח את הילדים היו מספרים שבסוכות היה מעשה מגיע לאדם מן השמים ,ומי שציער אותו הוא שליח מן השמים
בבן אדם שעשה סוכה ועשה מחיצה של ׳גוד אסיק׳ ועשה לזה ,ואם הוא לא היה מצער אותו ,היו שולחים מן השמים שליח
שתיים כהילכתן שלישית אפי׳ טפח ובסוף השלישית עשה צורת אחר לצער אותו ,ממילא לא שייך לכעוס על האדם המצער ,רק
הפתח ועשה כדת וכדי ן ואמרו לו פסק הלכה שסוכה זו כשר צריך לחשוב בלבו למה פסקו עלי בבית דין של מעלה שמגיע לי
ה למהדרין וכן אמרו לו שבהלכה זה נחש ב לדופן .כאילו סגור צער ,ויתכנו שתי סיבות לזה ,או שהוא צדיק ונותנים לו ייסורים
באופן הרמטי. של אהבה כדי להגדיל שכרו בעולם הבא ,או שהוא רשע ונותנים
בבוקר קם אותו אדם וראה שפמוטי הכסף וגביע הכסף נגנבו לו ייסורים לכפרת עוונות ,וממה נפש ך צריך לשמוח ולא לכעוס,
והתפלא ,איך הם נגנבו ...׳גוד אסיק׳ הרי זה סגור ,איך הגנב נכנס? כי בזה הוא זוכה לכפרת עוונות ולעולם הבא.
הרי זה לבוד סגור ,פלא איך שהצליח הגנב להכנס ...ונשאר ויש עוד דבר שמפריע לשמחה ,והוא מה שמצוי אצל צעירים
49
יעקבזון זצ"ל היה מסביר :משל לילד שהיתה אמו צריכה להלבישו בצריך עיון...
בגדי הדר כדי להשתתף בשמחה ,הילד בא מהרחוב כשגופו אנו נמצאים כעת בתקופה כזו ,שמרוב ההרגל ,לא מרגישים!
ובגדיו מלוכלכים ,והלכה אמו להלבישו בגדי החג היפים על גופו איננו מרגישים שעשרות שנים אנו רואים שהקב״ה כל כך קרוב
המלוכלך ,באו ואמרו לה :לא זו הדרך ,אלא קודם תרחצי אותו, אלינו ,׳ופרוס עלינו סוכת שלומך׳ שהקב״ה פורס עלינו סוכת
ועל גופו הנקי ילבש בגדי יופי .כן הוא הדבר אצל ישראל ,בחודש שלומו .כל כך הרבה גוים רשעים שאומרים בפירוש שרוצים
אלול מטהרים את עצמנו ,וכן בר"ה ויוהכ"פ ,ולאחר-מכן באים להרוג יהודים ובכל פעם רואי ם ניסים .מאות ואלפי סוכות
עניני הדר ויופי ,סוכה נאה ,וארבעת המינים דכתיב בהם "הדר". שהקב״ה מסכך על עם ישראל בסוכת שלומו ,אנחנו צריכים
קודם ניקיון והאחר כך היופי .ויש אומרים שסוכות הוא לקיחה לדעת שהקב״ה קרוב אלינו מאוד! שרואים שאם רגע אחד
על זרועותיו של הקב"ה שנכנסים בצלא דמהימנותא ,ואב הרוצה מפסיק נס ,מיד יש הרוגים ופצועים .כשיודעים שהאלקים קרוב
לקחת את הילד שלו על זרועותיו מסתכל בו אם הוא נקי ,ואם אלינו ,מתנהגים כמו קרבת אלקים .בדרך ארץ יותר ,בזהירות
הוא מלוכלך מקנחו ומרחיצו ,ולכן בראש השנה ויום הכיפורים בשמירת הלשון ,בזהירות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ,מי
שלפניו מטהר הקב"ה את ישראל מכתמיהם וחטאותיהם. כה׳ אלקינו בכל קראינו אליו .זה אחד הדברים שהקב״ה מביא
)ע' פרפראות( לכלל ישראל.
בארץ ישראל ,הקב״ה מראה הרבה יות ר אהבה ולכן הסכנה
כאן גדולה יותר .כדי שנרויח יותר קרבת אלקים ,וכן אומר
ד' מינים -כלי מלחמה הרשב״ם ,למה בארץ ישראל אין לנו כמו הנילוס שיש שם תמיד
רמזים רבים נאמרו בטעם מצוות 'נטילת לולב' ,אחד מהטעמים מים ,אלא כדי שתהיה קרבת אלקים אני נותן לכם גשם ,ואם
העקרים איתא בדברי המדרש )ויק"ר פר' ל ,ב( וז"ל :א"ר אבין לא תשמעו אז אין גשם ומיד מתפללים לשמי ם והקב״ה נותן
משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, חסד ,כמו שאמר דוד הע״ה ׳קרבת אלקים לי טוב׳ ,הוא עושה טוב
אלא מאן דנסב באיין ) -כידון ( בידיה אנן ידעין דהוא נוצחייא, מאוד לתושבי ארץ ישראל ירגישו קרבת אלקים .בעניין הגשמים
כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש ובעניין השמירה .וכאן השמירה מאויבי ישראל זהו נס גדול...
השנה ולית אנן ידעין מאן נצח ,אלא במה שישראל יוצאין מתרגלים לנס וחושבים שזה טבע ,זה לא טבע!! זה לא נורמאלי!
מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון יהי רצון שהחסד ימשיך על ידי שנהיה ראויים שהחסד ימשיך
ניצוחייא ,לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר' ולקחתם לכם ביום עלינו ,אמן ואמן.
הראשון' ע"כ. )הגר"י אידלשטין זצקו"ל(
המורם מזה ,דלקיחת הלולב בידינו הוא אות לטובה דדידן נצח
ושיצאנו זכאין בדין ,וכן איתא ב זוה"ק )תיקו"ז(.דארבעת המינים
נקראין' מאני דקרבא' כלי מלחמה סוכות וד' מינים-הדר ויופי
ויש להבין ,מה הוכחה וראי' היא שהלולב בידינו ,הלא גם בסוכות וד' מינים כתבה בהם התורה ענין הדר ויופי .הרב
שאלות בהלכה מבית הגראי"ל שטיינמן
שאלה :באו אורחים ויושבים בסוכה ,ואחד מבני הבית רוצה לילך לישון ואינו יכול ,מה דינו?
תשובה :נחשב הדבר דאין לו סוכה לישון ,דמה יעשה שיאמר הבעה"ב לאורחים שילכו ,יש בזה משום דרכי שלום) .כ׳ צדיק
כתמר יפרח( ]א"ה ,וכן הוא בהליכ"ש עמוד קע"א דהוי כיתושים שפוטרים מסוכה עיי"ש[
סוכה מקושטת
אחד שאל שיש לפניו ב׳ סוכות לילך לשם אחת מקושטת ,ואחת לא האם עדיף,
ואמר רבנו שיש לדון שמטעם זה קלי ואנוהו עדיף הסוכה המקושטת] .א"ה וראה בס׳ גינת אגוז עמ׳ קנ"ח דנקט בשם רבנו
שאין בזה כ"כ מעלה[) .כ׳ צדיק כתמר יפרח (
עושה רעש בשינה
שאלתי לרבינו שיש משפ׳ שאחד מהם עושה רעש בשעה שישן ,ובני הבית מופרעים ממנו בשעה שישנים איתו בסוכה
ואינם יכולים לישון ,ונעשה ויכוח ביניהם על מי לצאת מהסוכה.
אמר רבינו ]בדרך מו"מ[ דתלוי בשאלה על מי להרחיק את עצמו על המזיק או על הניזק ,והכא הוי כגירי דיליה אף ר׳ יוסי
מודה דעל המזיק להרחיק את עצמו.
50
הוא מהניגון של בתמיה שבדברי הגמ' :וכי נשי לא בעי חיי?! אומות העולם יכולין ליקח ד' מינים ,ומה סימן הוא זה.
ולכן -סיים ואמר :דוחקות הן עצמן בכל מקום ששומעות ניגון ומבאר הרה"ק ב' מסאכטשוב השם משמואל ,זצ"ל עפ"י
ושירה כי כל חיותם הוא משם ...כששמע הרבי זאת הפטיר דאיתא במדרש )שם( דד' מינים רומזים לד' ראשי איברים
ואמר :מהיכי תיתי! אין זה עיקר הטעם .אלא הטעם הוא משום שבאדם( אתרוג ללב ,לולב לשדרה – ערבה לשפתיים ,והדס
דאיתא במסכת סוכה )נא (.שבעת שמחת בית השואבה תיקנו לעיניים ).והלולב הוא כינוס -לכל ראשי האיברים שבאדם
תיקון גדול שתהיינה הנשים למעלה והאנשים למטה כדי שלא לאחדם להודות ולהלל לה'.
יתערבו .יוצא לפי זה שהנשים קרובות היו ללויים המשוררים והנה ידוע שהעבירות והחטאים מושכים את האדם לאחור
יותר מישראל ,משום שהלויים עמדו בט"ו מעלות שבין עזרת ואינן מניחות לו לצמצם ולייחד את מחשבתו ורצונו להשי"ת,
נשים לעזרת ישראל במעלה עשירית והנשים עמדו בגזוזטרה וההסבר לזה הוא ,כי מכל עבירה נברא מלאך משחית ,והוא כאבן
במקום גבוה ,ולכן שפעה עליהן קדושת שיר הלויים .ולכן בכל מונח על פתח הלב ומאפיל ומבלבל המוח .
מקום שיש שירה וזמרה נדחקות הן כי אז שבה ומושפעת עליהן אך ביום הכיפורים כשנמחלו העוונות מעבירים את המשחית,
קדושת השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש ...ולכן צריכים ובזה גוללין את האבן מעל פתח הלב ונקרע סגור הלב ,ושוב יש
רק לעשות תיקון גדול כמו במקדש והפרדה מוחלטת. לאדם היכולת לצמצם מחשבתו ולהלהיב את לבבו ביותר" ,וזה
)האדמו"ר מבעלז( בדוק ומנוסה לכל איש נלבב הבא ליטהר ".ובזה מובן היטב דברי
המדרש' ,דנסב באיין בידו' היינו ענין הלולב דמשלים ,וזה לאות
ולסימן כינוס כל ראשי האיברים כנ"ל דנצח דינא.
זכרתי לך חסד נעורייך ...כיצד זה יתכן? ומסיים בזה"ל" :ובאמת זה סימן מובהק מאוד ,כל אחד לפי
ידוע הדבר ומפורסם העניין שימים אלו של חג הסוכות הם ערך תשו .בתו בימים האלה ,זה רב וזה מעט ומ"מ כל איש
זכר ליציאת מצרים ,ימים שעליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך ישראל אי אפשר שלא הרהר בתשובה בימים אלו ,וכל ישראל
אהבת כלולותיך וכו' מתענין ומתפללין ואומרים וידוי ,א"כ לבו כל איש ישראל לפי
והשאלה נשאלת :האומנם?! ומה עם חטא העגל והמתאווים ערכו נפתח סגור ,ויש לו חלק וענין במצות לולב ,וזהו הבאיין
וכו'? ושמא תאמר ששם מדובר רק בערב רב ,אזי קשה' בידו כי ש – נצחנו דינאי" עכ"ד )שם משמואל לסוכות נת תרע"ד(
מהמרגלים והמעפילים' ששם הנבחרים שבעם ישראל יצאו ועפ"י דברי מדרש אלו ,מבאר הגה"ק סופר ב' החתם זצ"ל הא
כנגד משה וריננו אחריו מענייני אשת איש ,וכפי שדרשו במדרש דבגבולין' נוטלין הלולב' רק ביום הראשון ,ובמקדש כל שבעה,
ובתלמוד על הפסוק ויאמרו כל "העדה" לרגום אותם באבנים דהנה אין אדם בטוח מחטא ,וכמאמרם ז"ל )כריתות כח'( אין
)במדבר י"ד י'( ,ויודעים אנו "שעדה" אלו הנבחרים שבעם .כמו אדם בטוח מחטא ,ומתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ',ברם בד'
כן מה עם קורח וחבריו ומאתיים חמישים ראשי סנהדריות? ימים שבין יוה"כ לסוכות טרודים ישראל במצוות ואין להם זמן
מה עם זמרי ובת מלך מדיין? מה עם חטא בנות מואב ועבודת לחטוא ,ועדיין ביום הראשון של סוכות הניצוח קיים ,על כן אנו
הפעור? מה עם המקושש? מה עם כל המרידות הנוראות שהיה לוקחים ד' מינים ,אבל ביום שני דסוכות אין אנו בטוחים שכבר
לעם ישראל כנגד ה' ומשה עבדו? כיצד בורא עולם מכריז על נתלכלכנו קצת בחטא ,על כן אין מצוה בלקיחת האות והדגל.
אותה תקופה "זכרתי לך חסד נעורייך ...אהבת כלולותייך"?... משא"כ בבית המקדש -העולים לרגל השוהים שם ז' ימים
התשובה פשוטה :בשיר השירים אנו אומרים :ליבבתיני פשוט הוא ,שי' ותר בטוחים שלא יחטאו[ ,ואפי יותר ממה שאנו
אחותי כלה ,ליבבתיני באחד מעינייך ...ושואלים חכמי ישראל: בטוחים בד' הימים שבין עשור לסוכות] ,ולכך ושמחתם' לפני ה'
מדוע ה' מלבב אותנו ומחבב אותנו רק בעין אחת? למה לא אלוקיכם' שבעת ימים )דרשות חת"ס ח"א דף נה(.
בשתי עיניים? )מסביב לשולחן(
התשובה על שאלה זו טמונה בשאלה הנ"ל ,וזה ביאורה:
אין ספק שעם ישראל קדוש וטהור .אך אי אפשר להתעלם מכך
שלאורך כל ההיסטוריה יצר הרע הצליח להיאחז מעט בעם שמחת בית השואבה
ישראל ולפגום מעוצמתו וקדושתו ,כפי שראינו לעיל במעשה המשנה במסכת סוכה )דף נא (.אומרת" :מי שלא ראה שמחת
קורח והמרגלים וכו' .אלא שלמרות אותם פגמים וכתמים בית השואבה ,לא ראה שמחה מימיו .במוצאי יום טוב הראשון
וקמטים -עדיין גדולה אהבת ה' לישראל ,אהבה עזה וחזקה ,עד של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול" .מסופר ,כי
כדי כך שה' מכריז לנצח נצחים "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת פעם בעת השתתף הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע בחתונה
כלולותיך" .מפני שה' כביכול מסתכל עלינו רק בעין אחת -ולא -מרוב ההמון היתה המהומה רבה והנשים נדחקו לחדר בה
בשתי עיניים .ליבבתיני אחותי כלה ליבבתיני באחד מעינייך... התקיימה השמחה .פנה הרבי בשאלה אל הנוכחים :מדוע מנסים
פירוש :בורא עולם כביכול עוצם עין אחת ומתעלם מכל החלק תמיד הנשים לדחוק עצמן בעת שירה וזמרה? נענה חתנו הרה"ק
הלא טוב שבנו ,והוא מביט עלינו מהעין השנייה -והוא מתמקד רבי פנחס מאוסטילא זי"ע ואמר :הנה אומרים בשם גדולים
רק בדברים הטובים שבנו ,עד כדי כך שהבורא יכול להסתכל על על מה דאיתא בגמ' )קידושין לד (.לגבי חיוב נשים במזוזה
הרשע הגדול ביותר בישראל ולחוש כלפיו אהבה עד אין קץ ,כפי משום דכתיב במזוזה )דברים יא .כא( למען ירבו ימיכם .אומרת
שאומר המלבי"ם על הפסוק :הבן יקיר לי אפרים ...כי מידי דברי הגמרא :וגברא בעי חיי ,נשי לא בעי חיי?! לשון בתמיה .אבל אם
בו זכור אזכרנו ...שזה נאמר אפילו על הפושע הגדול ביותר .כיצד לא יאמרו דברי הגמ' "נשי לא בעי חיי" ,בניגון של תימה ,היה
זה יתכן? עם הנוסחה של "ליבבתיני באחד מעינייך" .כן כן ,ה' משתמע כאילו ח"ו נשי לא בעי חיי .נמצא דכל חיות השנים
51
לב מ-ל,ג-ב ( ,ונקבל את המילה "גם" )הבאה לרבות( להורות עוצם עין מהרע והשלילי ,ומתרכז רק בחיובי שבנו ,והרי אין לך
שהמרבה את עצמו – גאוותן ,טיפש הוא ותמיד יתעצב אל ליבו.... אפילו פושע גדול בישראל שאינו מלא מצוות כרימון .אם כן יוצא
אחד האדמו''רים מבאר את הפסוק ' ':ושמחת בחגך והיית שה' אוהב כל יהודי ,ואפילו החוטא הגדול ביותר.
אך שמח" בדרך מיוחדת – אם תמעיט את עצמך )המילה אך באה אם הבנו כל זאת ,קל לנו מאוד לכוון בתפילה את המילים
למעט( ממילא תהיה שמח ... הנשגבות בברכת אתה בחרתנו ...המילים "אהבת אותנו ורצית
הבה נשכיל כולנו להבין את מיעוט ערכנו ונגיע לחג מלאי בנו" ...כל הזמן ...כן כן ,גם בזמנים שהתנהגנו בצורה הכי לא
שמחה שתלווה אותנו לכל השנה הבעל''ט. ראויה.
)אחד האדמורי"ם( )הגר"א לוי שליט"א(
חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך ושמחת בחגך והיית אך שמח
אחר שמלא האדם את אוצרותיו לכל השנה עם שפע של ישנו רעיון נפלא על הפסוק' ':לב חכם לימינו ולב כסיל
תבואה שגדל במשך הקיץ ללמד אותו איך להתנהג כשיש לו שפע לשמאלו" )קהלת י''א ( ,וכך ביאור הפסוק' ':לב חכם לימינו" ניקח
רב מן השמים ,הנה אמרו חז"ל )בחגיגה ט'( יאה עניותא ליהודאי את האותיות שמימין לאותיות היוצרות את המילה לב )כ-ל,א-ב(
כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא ואמר הרה"צ מרפימישלאן זי"ע ונקבל את המילה "אך" )הבאה למעט( להורות שהממעט עצמו
הרי המנהג לקשט את הסוסים רק כשיוצאים אתם לרחוב אבל חכם הוא ותמיד ישמח ....וממשיך הפסוק "ולב כסיל לשמאלו
בתוך הרפת שלהם אין מקשטים אותם בקישוט האדום וכך צריך " ניקח את האותיות שמשמאל לאותיות היוצרות את המילה
מילי צער דממילא וכו' הכי קאמר הני מילי צער דממילא ריתחא דאורייתא
דכיון דממילא בא לו הצער בסוכה דרך מקרה בצאתו ינצל
אבל הכא כיון דאיהו הוא דקא מצטער נפשיה בצאתו לא מצטער בסוכה שאף כשיצא הסוכה לא ינצל
ינצל מן הצער מאי אמרת בצאתו יתובי קא מייתיב דעתיה מהצער האם אינו נפטר מלישב בסוכה?
בסוכה נמי איבעי ליה ליתובי דעתיה .ובשו"ת מגן שאול
כתב המרדכי הובא ברמ"א סימן תר"מ ס"ד בשם רבינו
לג"ר חנניה בן יעקב סימן ל''א כתב באופן אחר וז''ל שישיבת
אליעזר ממיץ דאין המצטער פטור מן הסוכה אלא דוקא
סוכה תרבה עליו צער אבלו לסיבות רבות אם מפני שהאבל
כשהצער בא לו מן הסוכה ובצאתו מן הסוכה ינצל מן הצער
כשעושה שינוי והולך לסוכה ,אז באותה שעה נהפכים עליו
אזי הוא דפטור משום דלא הוי כעין תדורו ,אבל בלא"ה חייב
צריו וזוכר באבידתו שנאבד בנו או בתו או אביו ואמו או אחיו
לישב בסוכה אף על גב דמצטער .ובט"ז אורח חיים סימן
שמת ,ומתאנח עליהם הרבה שאומר האיך מתו ולא זכו גם
תר''מ ס"ק ז' הקשה פשיטא למה יפטר כשאין לו צער בסו־
הם כמותו להיותם חיים לעשות גם הם המצוה הזאת ,וכדומה
כה טפי מביתו דלמה יבטל מצות סוכה בחנם .ומתרץ :דס"ד
באלה הדברים .משא"כ כשהוא בביתו ולא עושה כ"כ שינוי
דטעמיה דפטור במצטער משום דעיקר מצות סוכה להזכיר
אז אין מתחדשים עליו היגונים .ואם מפני שכשהולך לישב
ענין הסוכה שנ' כי בסוכות הושבתי וזה המצטער הוא טרוד
בסוכה מסתמא יש שכנים שעושים סוכות והם ששים וש־
בצערו ואינו שם על לבו לזה על כן הוא פטור ,קמ"ל דה־
מחים כל אחד ואחד בסוכתו ,בשמחת הרגל והרי הוא עיניו
טעם אינו בשביל זה אלא שכעין דירה בעינן ואין אדם דר
רואות וכלות אליהם .וכתבו באחרונים דחידוש זה של המר־
במקום צער כל שיוכל להנצל מזה בצאתו ה"נ בסוכה .אבל
דכי תלוי במקור דילפינן דמצטער פטור מהסוכה :דתוס' ד"ה
המהרי"ק שורש קע"ו ענף ב' כותב לחלוק על דברי הרא"מ
הולכי דרכים סוכה כ''ו ע''מ א' כתבו דילפינן ליה מדלא כתיב
הנ"ל וסבירא ליה דמצטער פטור מן הסוכה אפילו כשהצער
בסוכות תהיו שבעת ימים אלא
לא בא לו מחמת סוכה .ומביא ראיה :מהא דאיתא בגמ' סוכה
בסוכות תשבו שבעת ימים ,דבעינן תשבו כעין תדורו לא־
כ''ה ע"ב אבל חייב בסוכה ,שואלת הגמרא פשיטא ,משי־
פוקי מצטער ,לפי הנ''ל אתי שפיר דלא נפטר משום שאם
בה הגמרא מהו דתימא הואיל ואמר רבא מצטער פטור מן
היה לו בבית צער שלא היה ניצול ממנו ע"י יציאתו מבי־
הסוכה ,הא נמי מצטער הוא ,קמ"ל דאיבעי ליה לאיתובי דע־
תו ,הרי היה נשאר בביתו ,א"כ ה"ה בסוכה לא נפטר מסוכה
תיה .ולדברי המרדכי מאי איריא משום דאיבעי ליה ליתובי
אם לא ינצל מהצער ע"י יציאתו מהסוכה ,אבל לפי טעם מה
דעתיה ,תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ,ולא
שכתב הריטב"א הביא בשם הרמב"ן דילפינן ליה מדכתיב
ינצל מן הצער ,אלא ש''מ דאפילו כשלא יפטר בחוץ מהצער
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ,אזרח מלשון רעננות וכמו
נמי פטור .והב"ח אורח חיים סימן תר''מ תמה על המהרי''ק:
שנאמר אזרח רענן תהלים ל"ז ל"ה והיינו שנהנה בישיבתו
וז''ל ואישתמיטתיה להרב מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו
בסוכה לאפוקי המצטער בישיבתו ,א"כ בכל צער שיהי' נפטר
סוכה פרק ב' סימן ז' וזה לשונו האי נמי מצטער הוא בישיבת
מישיבת סוכה ,אף שאינו ניצול מצער זו בחוץ ,דסוכו"ס איננו
סוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב
אזרח רענן ,כך כתב במרומי שדה סוכה כ''ו ע''מ א' ,וכן בח־
במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו קא משמע לן.
לקת יואב דיני אונס סימן ז' בהגה''ה.
ועוד כותב הב''ח :דמאי דקאמר תלמודא קא משמע לן הני
]תורת המועדים[
52
להיות מש"כ שהעניות יפה לישראל רק כלפי חוץ שהאנשים
שאלות מענינות בהלכה מבחוץ יחשבו שעניות שורה בישראל אבל באמת כלפי פנים
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( בתוך הבית צריך להיות שפע רב וכל טוב ולזה מרמז מצות
סוכה מבחוץ רואים הסכך שהוא מפסולת גורן ויקב וגם הדפנות
שח מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א לידידו הג"ר עשויות מדברים קלים -קרשים -אבל מבפנים היא מקושטת
אליהו מן שליט"א ,שאלני גיסי הג"ר יצחק זילברשטיין וממולאת בשבעת המינים שהשתבחו בהם ארץ ישראל וכל
שליט"א ,באחד שיש לו תחביב לתפוס נחשים ולהרגם ,אם מיני קישוטים נוספים ,וזה לדעת כי ברכת ה' היא תעשיר דווקא
מקיים בזה מצוה כנאמר "ואתה תשופנו עקב" .והראיתי בפנים ולא כלפי חוץ כי אז ח"ו עושר שמור לבעליו לרעתו
)מדבר יהודה(
לו על הפסוק הזה מדרש בילקוט הספורים שמשמע קצת
שיש בזה מצוה.
)דרך שיחה(
פרי עץ הדר-והדרת פני זקן
איך יישבו בסוכת עראי לעתיד לבוא מספרים שערב סוכות אחד הגיע הגה"צ רבי אריה לוין זיע"א
לשכונת מאה שערים בירושלים ,ונכנס לאחת החנויות שעברה
איתא בבא בתרא דף ע"ה א' שלעתיד לבוא עתידין הסבה לסוכות ,ובמקום ספרים ,מוכרים ארבעת המינים .ביקש
ישראל שיהיו גבוהין כל אחד מאה אמה .והקשה רבינו איך הצדיק מהמוכר לקנות אתרוג ,המוכר מסר לו אתרוג ,וללא
יישבו בסוכה והרי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה בדיקה הכניס אותו למעיל הארוך שלבש ,שילם ויצא החוצה.
פסולה )כדתנן ריש סוכה( ואמר דאפשר על ידי שיעשו יהודי חשוב שראה את הדבר ,התפלא מאוד ,ניגש לר' אריה
ברצפת הסוכה חור להניח שם את הרגלים (א"ה ,יעוי' שהכיר אותו ,ואמר לו :כל צעיר פה בודק את האתרוג בזכוכית
בספר פסקי תשובה ח"ג סוף סי' שנ"ג סק"ד ,בדפו"י דף מגדלת ,ואתה הצדיק והתלמיד חכם ,הכנסת את זה לכיס המעיל
מ"ב א'( .אך בפעם אחרת שאלו את רבינו למ"ד ביומא שלך ללא בדיקה? אמר לו ר' אריה לוין :יש שני הידורים שכתובים
כ"ח ב' קיים אברהם אבינו כל התורה כולה ,והרי היה בתורה :אחד "והדרת פני זקן" )ויקרא י"ט -ל"ב( ואחד "פרי עץ
גובהו כמו שבעים וארבע אנשים )מסכת סופרים פכ"א, הדר" )ויקרא כ"ג -מ'( ויהודים מוכנים להוציא על זה הרבה כסף,
ט' (ואיך קיים אברהם אבינו מצות סוכה בדירה גבוהה כל וזה יפה ומהודר מאוד .אבל אני לקחתי על עצמי את ההידור
כך ,והשיב דהרי סוכה גבוהה פסול כי אין זו דירת עראי של "והדרת פני זקן" ,ואני ממהר מכאן לבית החולים למצורעים
)לאחד הטעמים ,וכך נפסק במ"ב סי' תרל"ג סק"ג( וא"כ בטלביה ,ושם אני מהדר את מצות "והדרת פני זקן" שאני לקחתי
זה אצל כל אדם אבל אצל מי שגבוה מאוד ,ודאי עושים על עצמי את זה ,ואני מקווה שאני עושה את זה באמת ובאמונה.
דירת עראי בגובה שיתאים לו }וכן אם מטעם שבגבוהה לא )סיפורי צדיקים גליון ד' תשע''ה(
שלטא ביה עינא י"ל דכיון שאברהם אבינו הי ' גבוה שלטא
ביה עינא ביותר מכ'{. ושאבתם מים בששון
)שיח הסוכות(
במוצאי שבת חול המועד סוכות תש"ע ביקר כ"ק האדמו׳׳ר
מפינסק קרלין שליט"א אצל רבנו ,ושאל את רבנו שליט"א מה
טעם עיקר השמחה היא בשאיבת המים כאמור בקרא ׳ושאבתם
לבקתתו ,בה יגדל מעט תבואה וירקות כדי חייו. מים בששון׳ כמבואר בסוכה דאזיל על שמחת שאיבת המים
אולם המלך חשש שמא הפועלים ישימו את כל מעיינם לניסוך המים בחג ,והא היין משמח יותר כלישנא דקרא ויין
בטיפוח גן הירק ויזניחו את עיקר ייעודם ,כריית הזהב .וזאת, ישמח לבב אנוש והיו גם מנסכים יין בחג ככל המועדות ,ומ"ט
משתי סיבות :ראשית ,שדה המניב פירות וירקות טובים למאכל, אין עיקר השמחה בניסוך היין אלא בניסוך המים שלכאו׳ הוא
תועלתו מידית וניכרת לעין .מה שאין כן בעבודת הכרייה, דבר קטן ממנו .ואמר רבנו שליט׳׳א ,בלשון זו' דחזינן מהכא
שאמנם שכרה רב ,אך השכר לא ישולם כי אם בתום התקופה, שעיקר השמחה היא בדבר הפשוט והטבעי הבא בצורת גדילתו
עם שובם לארץ מגורם .הסיבה השנייה ,הגינה פרטית היא, בלא תוספות ,שבפשטות יש את השמחה הכי גדולה וזה יותר
לכל אחד גינתו וירקותיו ,בהן הוא גאה והן תוצרתו ופרי יגיעו. משמחת היין׳ .עכ"ד.
ואילו הכרייה מתבצעת בצוותא ,בעמל משותף ,וחלקו של )מפי אחד השומעים(
היחיד נבלע בעבודת הרבים .בעקבות כך ,עלול האדם להעדיף
את עבודתו שלו ,להדגיש את ייחודו ולשמוח בבעלותו ,ולבכר מטרת הסוכה – דירת עראי – מטרת ארבעת
את עבודת שדהו על עמל הכרייה .מתוך חששות אלו ,הורה המינים – אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם
המלך שתי הוראות .האחת ,שהפועלים יגורו בדירות עראי, באי מרוחק גילו מרבצי זהב .שלח המלך קבוצת עובדים לכרות
וחלק משכרם תמורת הכרייה יהיה ,שהמלך יורה לבנות עבורם את הזהב ולהטעינו על ספינות ,כדי להביאו למדינתו במטרה
טירות מפוארות בשכונת יוקרה בעיר הבירה .כך ידעו שאין לזקקו ,ע"י כך יתעשר אוצר הממלכה לרווחת כל התושבים .דעת
לטפח את הגינה הצמודה לבקתתם הארעית ,כיון שאינה אלא המלך הייתה לגמול לפועלים ביד רחבה מיד עם סיום עבודתם.
אמצעי ביניים לקיום זמני עד שובם לארצם והתנחלותם בטירה אך במה יתפרנסו הפועלים בזמן כרייתם? שלח אפוא המלך
החדשה הממתינה להם .הוראה השנייה הייתה שיהיו בקביעות עימם שקי זרעים ,והורה שכל פועל יעבד חלקת אדמה סמוך
53
כשהם באים ביום הראשון של סוכות לבתי הכנסת ואתרוגיהם בחבורה מגובשת .כך יידעו שעיקר משימתם בעבודת צוות .וכל
ולולביהם בידיהם ,מראים לשטן כי גם בדיני הממונות מניחים הימצאותם כאן היא כדי לכרות יחדיו את הזהב ,ולא כדי לפנות
היהודים שירמו אותם ,והראיה ,מארבעת המינים הללו ,ששילמו איש איש לחלקת אדמתו .ואמנם ,אם ימלאו את תפקידם כיאות
בעדם מחירים גבוהים כל כך ,למרות שלמצרכים אלו יש ערך וישביעו את רצון המלך ,יישאו חן בעיניו ,וכל אחד מהם יקבל
מועט ביותר ,וגוי לא היה נותן בעדם אפילו עשר פרוטות ...ואם שכר רב.
כך ,הרי זו ראיה ניצחת שגם בעבירות הניחו ליצר הרע לרמות נצטווינו בשתי מצוות שינחו אותנו בדרכנו בתחילת השנה
אותם ...לאחר ההוכחה המשכנעת הזו ,שלשטן אין מה לטעון החדשה הבאה עלינו לטובה :שבו בסוכה ,בדירת ארעי ,כדי לדעת
כנגדה ,כל החבילות הקודמות של העבירות נמחקות ומתבטלות שדירת הקבע נבנית לנו שם ,למעלה .וטלו את ארבעת המינים
– ומן היום מתחיל חשבון חדש" ,ראשון לחשבון עוונות"... המסמלים את כל שדרות העם ,אגדו אותם יחדיו כדי שנדע
)פנינים(. שהעיקר הוא להעשות אגודה ולעשות את רצון ה' בלב שלם!
)המלקט(
אתרג ר"ת א'מונה ,ת'שובה ,ר'פואה ,ג'אולה
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" )ויקרא
מדוע מקפידים כל כך באתרוג יותר מבשאר מינים? כי בכל
כג ,מ(
הארבעה דברים המרומזים בר"ת אתרוג ,חייב להיות שלימות
וכמו שאנו מבקשים ואומרים אני מאמין באמונה שלימה ,וכן מובא במדרש תנחומא" :ולקחתם לכם ביום הראשון -וכי יום
בתשובה אנו מבקשים החזירנו בתשובה שלימה ,וכן ברפואה הראשון הוא ,והלא יום ט"ו הוא ,אלא ראשון לחשבון עוונות".
והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ,וכן בגאולה וגאלינו גאולה הקשו המפרשים ,והלא מיום הכיפורים ועד חג הסוכות ישנם
שלימה מהרה למען שמך ,כי בכל הדברים האלה יש גם לחצאין כמה ימים ,וכבר אז מתחיל חשבון המצוות והעבירות ,וכיצד
אבל אנו מבקשים שיהיה הכול שלימות הגמורה. המדרש אומר שבסוכות מתחיל החשבון? ביאור נפלא על כך
)בלבת אש( אמר הרה"ק בעל ה"תפארת שלמה" מרדומסק זיע"א :בשעה
שהשטן בא בימים הנוראים לקטרג על עם ישראל ,הוא מביא
לכם משלכם -אתרוג במתנה עמו את הצרורות הכבדים של העבירות שחטא כל אחד ומתחיל
לפרט את העוונות של כל יהודי ויהודי .מיד מתייצבים מליצי
בשו"ע )סימן תרנ"ח סעיף ג'( כתב" ,אין אדם יוצא ידי חובתו
היושר וטוענים ,שכל אותם חטאים לא חטאו ישראל אלא בשוגג,
ביום ראשון בלולב של חברו שהשאילו ,דבעינן לכם -משלכם.
ועל כן ראוי למחול להם ,שכן אינם אשמים בכך – אלא השטן
ואפילו אמר לו יהא שלך עד שתצא בו ,ואח"כ יהא שלי כבתחילה
הוא זה שפיתה אותם לכך ,בשקרים ודברי תרמית שונים להאמין
לא יצא ,דהוי כמו שאול ,ואם נתנו לו במתנה ,מותר".
כי העבירות האלה אינן עבירות כלל ,והם האמינו לו ונתפתו
סיפר הגרב"צ זצ"ל ,ששמע מרבי דוד פרנקל זצ"ל ,איש סודם
לשקריו ...משיב על כך השטן :מפני מה מניחים לרמות אותם
ואמונם של מרנן החזון איש והגרי"ז מבריסק זצ"ל ,שפעם אחת
דווקא בשעה שמסיתים אותם לרעה? האם בעסקי ממון שלהם
לפני חג סוכות הגיע אדם שהיה ברשותו פרדס אתרוגים ,עם את־
הם גם תמימים כאלה ומאמינים לכל אחד על דברתו? אם ידרוש
רוג מאוד יפה ומהודר אל החזון איש כדי לתת לו את האתרוג
אחד מהם מחברו ,שיתן לו בעד חפץ ששוויו עשר פרוטות
שיצא בו ידי חובה בחג.
כפליים מזה ,וכי יתן לו ...ובתורת פשרה בין שתי הטענות הללו
החזון איש לקח את האתרוג ,בדק אותו מכל הצדדים ,והתפעל
מחליטים ,שימתינו כמה ימים ויערכו נסיון בשביל לקבוע ,האם
רבות מיופיו והידורו .וכאשר רצה לשלם בעבורו ,לא הסכים אותו
היהודים הם קלי דעת רק בשעה שהם באים ’לקנות‘ את עבירותיו
אדם לקבל תשלום ,ואמר שהוא נותן לו את האתרוג במתנה ,וזה
של יצר הרע ,או שקלות הדעת הזאת מתגלה גם בענייני מסחר
זכות בשבילו שהחזון איש יברך על אתרוג שהוא נתן לו.
אחרים ...והנה ,בשעה שהיהודים יוצאים לאחר יום כיפור לקנות
החזון איש לא רצה לקחת את האתרוג בחינם ,משום שחשש
את ארבעת המינים ,הם משלמים בעדם מחירים גבוהים .וכך,
ריתחא דאורייתא
ישיבה בעת ההקפות בשמחת תורה
שאלתי ,אם רשאים לשבת בעת ההקפות עם הספרי תורה ,שיש הנוהגים לשבת ויש מחמירים לצאת ולשבת.
ואמר מרן בזה ,שראה גדולים וטובים שנהגו לשבת ,ויש בזה כמה סברות להקל ,ומהם ,שאם רוקדים בעיגול סביב הס"ת,
י"ל דהרוקדים נחשבים מחיצה סביב הס"ת.
ואמר עוד ,דאף אי ליכא עיגול ,מכל מקום ,מותר לשבת .והטעם ,משום שבשעת ההקפות שבשמחת תורה ,כל הבי תהכ־
נסת נקרא "מקומו של הספר" ,וכאילו מונח במקום אחד דמי.
והוסיף שאף אם יהיה בין הרוקדים אדם גדול שכולם חייבים לעמוד לפניו כשהוא מרקד סביב בבית הכנסת בשמחת
תורה ,כל החדר הוא מקום ריקודיו וא"צ לעמוד כל פעם שעובר ,וה"ה בנידו"ד לענין הס"ת גופיה.
)מעדני שלמה(
54
ללמוד בחברותא הרבה שנים עם הגרב"צ זצ"ל ,שנה אחת בחו־ שאותו אדם אינו נותן לו את האתרוג במתנה בלב שלם ,ולהפך
דש אלול לאחר שסיימו ללמוד באותו יום ,אמר הגרב"צ שיש לו אולי הוא רוצה שהאתרוג ישאר בבעלותו כדי שיהיה לו חלק
בעבורו אתרוג יפה מאוד מושלם בתכלית השלמות גם במראה במצווה שעושה החזון איש על האתרוג ,ואינו בקי כל צרכו בדיני
וגם בגידול ,אשר לא נראה כבושם הזה שנים רבות. "לכם -משלכם" שכדי לצאת ידי חובה במצווה חייבים להקנות
אבל ,הוסיף הגרב"צ" ,כיון שזה כל כך מהודר איני רוצה להביא את האתרוג במתנה גמורה .ולכן היה חשוב לחזון איש בדווקא
את האתרוג לכולל בכדי שאחרים לא יראו את זה ויקנאו ,אלא לשלם על האתרוג שבאופן זה בטוח שיקנה את האתרוג ,ובכך
בא לביתי ואתן לך את האתרוג". בוודאי יוכל לקיים בזה את המצווה ללא חשש.
כמובן ר' משה מגיע לביתו של הגרב"צ ,הגרב"צ זצ"ל מוציא אבל ככל שהחזון איש ניסה לשכנע אותו לקחת תשלום" לא
אתרוג מתוך קופסה עטוף בפשתן ,ובדחילו ורחימו פותח את הסכים אותו אדם לקבל.
האתרוג ,ומראה ונותן לו את האתרוג השלם הזה. כשראה החזון איש שכך הוא המצב ,ואדם זה בתמימותו אינו
החברותא מביט ומתפעל ,כזה אתרוג באמת מעולם לא ראה, מבין את רצונו מדוע רוצה לשלם ,אמר לו החזון איש "תראה אני
ובוודאי שלא העלה על דעתו שיזכה שנה אחת ליטול ולברך על מבין אותך שאתה רוצה להנות אותי ומשום כן אתה לא מוכן
כזה אתרוג. לקבל תשלום על האתרוג ,אבל אני רוצה לשלם על המצווה ובלי
אבל חושב בליבו ,כזה אתרוג יפה לא יתכן שיש לרב שני את־ זה אני לא רוצה לקחת את האתרוג בחג .ואם לא תקח תשלום אז
רוגים כאלו ,בוודאי הגרב"צ מביא לו את האתרוג המהודר הזה, שנינו נפסיד אני אפסיד שלא אטול את האתרוג ,ואתה תפסיד
ולעצמו הוא מסתפק באתרוג פחות יפה 0ופחות מהודר .ופונה שלא נהניתי ממך .אז לטובתנו כדי ששנינו נהנה כדאי לך לקחת
להגרב"צ ושואלו ,ומה עם הרב איזה אתרוג יש לו? הגרב"צ עונה, את התשלום" .ואכן אדם זה התרצה וקיבל את התשלום.
לא ,את האתרוג הזה ייחדתי בשבילך ,אני מסודר כבר באתרוג לאחר מכן הגיע אותו אדם אל מרן הגרי"ז עם אתרוג כקוד־
אחר .החברותא מבין שהאתרוג הזה הוא יותר מהודר ויפה ,ומ־ מו -נאה ומהודר ,כדי לתת לו בעבור מצוות ארבע מינים .וגם
נסה להתנגד ולסרב ,אבל הגרב"צ החלטי בדעתו שהאתרוג הזה כאן חזר הסיפור על עצמו שהגרי"ז ,ביקש לשלם בעבורו ,ובעל
יהיה לחברותא. האתרוג לא הסכים לקבל תשלום בעבורו.
לאחר כל הדין ודברים ,עוטפים שוב את האתרוג ,מניחים אותו אבל כאן הסיפור הסתיים בצורה אחרת ,כאשר הגרי"ז ראה
שוב בקופסה ,והגרב"צ נותנה לחברותא. שבשום אופן אינו רוצה לקבל תשלם ,התחיל לחשוש שמא
והנה לפתע פונה הגרב"צ אליו ולחש לו באוזנו ואומר" ,ר' יכשל כאן בנטילת אתרוג שאינו שלו ,וכשיקח את האתרוג הזה
משה אל תברך על האתרוג הזה בסוכות" .החברותא נבהל ומת־ לא ייצא בו ידי חובה ,ומשום כן לא הסכים לקבל את האתרוג
פלא ,למה? הרי על כזה אתרוג ודאי שראוי לברך בחג. בשום אופן.
אומר לו הגרב"צ" ,זה מורכב!". ושכסיפר רבי דוד פרנקל את המעשה הגדיר זאת שהחזון איש
החברותא היה בהלם ,מה ,זה מורכב? אם כן למה הרב מביא היה בבחינת "אהבה" ,ואילו הגרי"ז היה בבחינת "יראה" .וכא־
לו את זה. שר היראה היא כל רגע ממול העינים ,הרי הפחד שמא לא יוכל
הגרב"צ משיב ואומר" ,רציתי ללמד אותך לפעמים אדם נראה לקיים את המצווה היא מוחשית ,ומתוך כך לא יכול היה לסבול
מבחוץ הדור ונאה אבל בפנים הוא מורכב!" האדם יראה לעינים שאתרוג כזה ישאר אצלו אפילו רגע אחד ,והחזירו מיד לבעליו.
ונראה לו שהאדם הזה שמתנהג כך הוא שלם בתכלית השלמות, )שלמים מציון(
אבל ה' יראה ללבב ואם הלב מורכב אינו שווה כלום.
"רחמנא ליבא בעי" ,עיקר הדגש שצריך להקפיד בעבודת ה' אתרוג מהודר
הוא שהלב יהיה שלם ,כמו שכתוב "ומצאתו את לבבו נאמן לפ־
כידוע מצוות לולב ואתרוג וכל שאר הד' מינים הם מהמצוות
ניך" ,אל תבט אל מראהו ,אל תתפעל מחיצוניות ,העיקר תקפיד
החביבות על כל עם ישראל בכלל ועל עוסקי התורה בפרט ,וכל
על הפנימיות להיות מרוצה לפני השי"ת.
אחד משתדל בכל כוחו ויכולתו להשיג לולב ואתרוג מהודרים
)שלמים מציון(
בתכלית ההידור.
המדקדקים כבר מתחילים מחודש אב לחפש אתרוג מהודר
עבד שבא למזוג כוס לרבו וכו' ונאה לכבוד חג הסוכות ומצוות ארבע מינים.
בגמ' סוכה כח ע"ב מבואר ההלכה שאם ירדו גשמים מפנים שנים רבות היה הגרב"צ זצ"ל נוסע לנוח בימי בין הזמנים שב־
את הסוכה ,ומובא במ"ש שם "משל למה הדבר דומה ,לעבד חודש אב במושב "בית מאיר" הסמוך לירושלים ,ובקצה המושב
שבא למזוג כוס לרבו ,שפך לו את הקיתון על פניו". התגורר אדם שגידל בחצר ביתו אתרוגים ,והיה הגרב"צ טורח
שואל הגר"א :לכאורה קשה ,פתח בכוס וסיים בקיתון .ומדוע בכל שנה והולך לביתו לחפש אם יש שם אתרוג יפה ומהודר.
המשנה אינה אומרת בפשטות" :משל לעבד שבא ליתן כוס לרבו מצד שני אתרוג מרמז על הלב ,וכשם שמדקדקים אחר את־
ושפך אותו על פניו"? רוג מהודר כך ראוי וצריך גם להדר שהלב ,לבו של אדם ,יהיה
נסביר את עניין הכוס והמזיגה .בעבר היין היה חריף ביותר נאה ומהודר בעבודת ה' בבין אדם למקום אדם לחבירו .והרבה
ובלתי ניתן לשתיה כמות שהוא .כדי לשתותו היו מוהלים אותו פעמים כאשר היו שואלים את הגרב"צ שאלות על אתרוג ,לאחר
במים ,פעולה הנקראת למזוג את הכוס ,כלומר היה מתקבל יין שהשיב היה אומר" ,אבל לא לשכוח את העיקר לקנות ולהשיג
מזוג וראוי לשתיה .ובמשל :הרב מחזיק בידו כוס עם יין חריף, לב מהודר".
בלתי מזוג ,והעבד מגיע עם כלי של מים )קיתון( כדי למזוג אותן מעשה מופלא סיפר בזה הגאון רבי משה קפלן שליט"א שזכה
55
אז מפנים את הסוכה ,היא מדגישה שיש חשיבות גם לסעודה לכוס ולהכשיר את היין לשתיה.
ולשמחת יום-טוב .תמיד יהיה מי ש'יחמיר' על עצמו לשבת עכשיו מסביר הגר"א :כידוע ראש השנה ויום הכיפורים הם
בסוכה גם כשיורד גשם ולקלקל לו ולבני משפחתו את שמחת ימי דין ,ואחריהם באים ימי חג הסוכות שמרובה במצוות כמו
החג .אומרת המשנה ,הקב"ה לא חפץ בישיבה כזאת בסוכה, שמחה ,נטילת לולב וישיבת הסוכה ,ואת חריפות הימים הנוראים
ולכן מובא המשל של העבד והרב .העבד ,אחרי ששופכים לו את ממתקים מצוות חג הסוכות .אבל כאשר יורדים גשמים המונעים
הקיתון על פניו ,לא יעלה על דעתו בכל אופן לנסות ולמזוג בכוח מאתנו לקיים מצות הסוכה ,היא עדות נאמנה שהקב"ה אינו
את הכוס לרבו .הוא מבין שמעשיו לא רצויים ושהוא צריך לחדול חפץ לפשר את ימי הדין ,אלא להשאירם בתוקפם וגבורתם .וזה
מהם .כך גם מי שיורד לו גשם ,אין לו מה לכפות עצמו עם הסוכה כדברי המשל ,שכוס היין החריף )המקביל לימי הדין( הוא בידי
שלו על הקדוש ברוך הוא ,שאינו חפץ בכך. הרב )הקב"ה( ,והעבד )ישראל( בא למזוג את הכוס לרבו ,כלומר
)הגר"א( להוסיף מים לכוס היין לבטל את חריפותו .אבל האדון שופך את
קיתון המים שביד העבד שלא ימתקו את חריפות היין שבכוס,
ושמחת בחגך והיית אך שמח שהיין יישאר בחריפותו .והנמשל הוא ,בעוד אנו רוצים למתק
"ושמחת בחגך והיית אך שמח" ,זהו חג הסוכות אשר הוא החג את הדינים של הימים הנוראים במצוות ישיבתנו בסוכה מוריד
בו יורדת לאדם שמחה ופרנסה לכל השנה .אמרו רבותינו ז"ל: הקב"ה גשמים שאינם מאפשרים לנו לקיים כהלכה את מצוות
"כל הקדוש מחברו – חרב מחברו" ,כלומר ,ככל שהדבר מקודש הסוכה ,מה שגורם לחריפות הדינים להמשיך ללא המתקה.
יותר וחשוב יותר בשמיים ,כך גם הקושי שבו גדול והאפשרות בעקבות זה כדאי לשאול שאלה נוספת )שהגר"א לא שואל
לנפילתו וכישלונו גדולה יותר .לכן ,אמר הגאון מווילנא שהמצווה אותה( .המשנה בד"כ מלמדת אותנו הלכות בצורה פשוטה
הקשה ביותר בשבילו היא מצוות השמחה ,כיוון שעל האדם יש וישירה .מדוע כאן ,בהלכה האומרת שיש לפנות את הסוכה
חיוב להיות בשמחה של מצווה בכל רגע במשך שבוע ימים .לכן, ולחזור הביתה ,מוסיפה המשנה 'משל למה הדבר דומה' ,מדוע
גם היצר אורב בחג זה לכעוס ולהתעצבן יותר מכל זמן ,כיוון לא להגיד בפשטות שההלכה היא שחוזרים הביתה?
שקדושת הזמן ומעלת השמחה שבו ,גדולה יותר מכל יום אחר המשנה מלמדת אותנו כלל חשוב מאוד לגבי קיום המצוות.
בשנה .על האדם להיות מוכן לניסיונות ולקבל על עצמו להיות כאשר היא מלמדת אותנו שאם הגשם מקלקל את המאכלים
שמח מדברי הירושלמי הנ"ל. ריתחא דאורייתא
ובקובץ הערות כתב לבאר את דברי הרמב"ם ,דפריה ורביה
לא נחשבת מצוה עוברת ,משו"ה אינה דוחה ת"ת, העוסק במצוה פטור מן הסוכה
ובירושלמי איירי דוקא במצוה עובתר עיי"ש בדבריו.
שוב הראוני את דברי המאירי בשבת )ט ע"א( ובמועד קטן תנן במתני' סוכה )כה ,א( שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה.
)ט ע"א( ,שכתב בביאור דברי הירושלמי ,שבלימוד תורה אינו וברש"י ,הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה וכו' עכ"ל .ובאור
נחשב עוסק במצוה לענין שיהיה פטור ממצוות אחרות ,ויש שמח בהלכות תלמוד תורה )פרק א' הלכה ט'( הקשה ,דאיתא
החולקים על המאירי. בירושלמי )פ"א משבת ה"ב( ,הלומד ע"מ שלא לעשות ,נוח
ומענין לענין באותו ענין ,בגדר הדין של עוסק במצוה פטור לו שלא נברא ,ומשו"ה מפסיקין למצוה עוברת ,וא"כ קשה,
מן המצוה ,נסתפקו האם הוא דין קדימה ,והיינו ,כיון שעסוק מפני מה עוסק במצוה דהיינו ללמוד תורה פטור מן הסוכה,
במצוה ,ממילא קודמת מצוה זו שעסוק בה לשאר המצוות, הרי הוא לומד תורה ולא מקיים את המצוות ,ועליו נאמר נוח
או כיון שעושה עכשיו מצוה ממילא פטור הוא משאר מצוות. לו שלא נברא.
)וכבר עמד בזה בשער הציון בהל' פסח סי' תע"ה ס"ק ל"ט, וכתב שם לתרץ וז"ל ,ונחה דעתי מדברי הר"י מקורביל
בנידון שאכל מצה כשהיה עסוק במצוה אחרת שלא יצא בתוס' )כתובות יז ע"א( דפירש ,דשימשו ת"ח גדולה מת"ת,
יד"ח(. ושימשו פירושו הוא הנבת טעמי המשנה וסברתו הנקרא
ובריטב"א בסוגי' דסוכה שם )כ"ה ע"א( מבואר כצד השני, בשם גמרא וכו' עכ"ל .הרי בדבריו דללימוד סתם באמת
שפטור משאר המצות והם כרשות לגביו ,דכתב וז"ל ,וכיון מפסיק כדי לקיים את המצוות ,ורק שימוש תלמיד חכם
דלא מיפטר אלא בעודו עוסק במצוה זו למ"ל קרא פשיטא, שאני.
למה יניח מצוה זו מפני מצוה אחרת ,וי"ל דהא קמ"ל דאפילו אמנם יש לעיין דהנה כתב הרמב"ם )בהלכות אישות פרק
בעי להניח מצוה זו לעשות מצוה אחרת גדולה הימנה אין ט"ו ה"ב( וז"ל ,עבר עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר
הרשות בידו ,סד"א איפטורי הוא דמיפטר מינה ,אבל אי בעי ומבטל מצות עשה ,ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה וכו',
למשבק הא ולמיעבד אידך הרשות בידו ,קמ"ל דכיון דפטור הרי זה מותר להתאחר ,שהעוסק במצוה פטור מן המצוה
מן האחרת הרי היא אצלו עכשיו כדבר של רשות ,ואסור וכ"ש בתלמוד תורה וכו' עכ"ל .הרי להדי' דבתלמוד תורה
להניח מצותו מפני דבר של רשות עכ"ל .הרי להדיא בדבריו גופא איתא לדינא דעוסק במצוה פטור מן המצוה ,ודלא
כצד השני )עיין בתשובות משיב דבר מש"כ בענין זה(. כהאור שמח שכתב ,שרק בשימוש תלמיד חכם אומרים כן
)דביר קדשו( ולא בתלמוד תורה ,ומאידך קשה לרמב"ם מה שהקשה האור
56
בספרי הצדיקים שעל ידי מצוות ישיבה בסוכה ,מושך האדם בשמחה רבה .מסופר שבכפר אחד ,לא הרחק מהעיר 'לומז'ה',
ברכה וקדושה לדירה שלו לכל השנה .וכדברי הבעש"ט הקדוש, איבד אחד התושבים את ההכרה בפתע פתאום ,והיה תלוי בין
שככל שירבה האדם בישיבה בסוכה וישן בה ,כאמור בהלכה, חיים למוות .לאחר שלושה ימים ,געשה ורעשה כל העיירה –
)באר יעקב( כך זוכה הוא לשמחה לכל השנה. היהודי הכפרי חזר להכרה והבריא לגמרי ממיטת משכבו .הדבר
היה לפלא גדול לכל אנשי העיר והשמועה פרסה לה כנפיים.
כאשר שמע על כך הגרי''ל דיסקין זצ''ל ,הוא ביקש לבקר את
סוכה תהיה למסתור ממטר אותו יהודי ולשמוע ממנו מה עבר עליו באותם שלושה יממות:
כפרי הגיע לראשונה בחייו לעיר הגדולה .הלך מוקסם מה ראה באותו זמן וכיצד חזר פתאום לחיים .הכפרי ,שהיה
ברחובותיה ,והבחין שאנשי העיר נושאים בידיהם מוטות משונים, יהודי פשוט ,קיבל בכבוד רב את הגרי"ל דיסקין זצ"ל ,וסיפר
מלופפים בד .בדרכו ,הבחין בחנות המציגה לראווה מוטות רבים לו בחרדת כבוד" :בזמן שהייתי מחוסר הכרה ,עלתה נשמתי
כאלו ,בשלל צבעים .פנה הכפרי אל בעל החנות ושאל" :סלח לי, לשמיים להתייצב לפני בית דין של מעלה .בית הדין העליון
אדוני .מוטות אלו ,מה טיבם?" החל לשקול בפלס המאזניים את כל מעשיי בזמן שהותי בעולם
משנוכח הלה שלפניו כפרי תמים ,הסביר לו באורך רוח" :מוט הזה ,המצוות והעבירות .אני ,שהנני יהודי כפרי פשוט שכמעט
זה מכונה בפי הבריות בשם מטריה ,מטרתו להגן בפני הגשם". ולא עושה מצוות ,נחרדתי בעולם האמת כשראיתי שהמצוות
השתאה הכפרי להמצאה מחוכמת זו" :האמנם ,כל מי שירכוש היו מועטות מאוד ,לעומת העבירות המרובות שהכריעו את
מוט זה מחוסן מפני הגשם?" הכף לרעתי ,לפני הפסיקה הנוראית לחיי הנצח של הנשמה.
צחק המוכר" :לא ולא ,אין זו תעודת ביטוח לנזקי גשמים... ואז ,לפתע ממש ,הגיחו מלאכים לבנים עם חבילה כבדה והניחו
הלא תראה כי כל האנשים נושאים את המטריות בידם למקרה אותה על כף המצוות ,וראו איזה פלא – הכריעה הכף של המצוות
שירד מטר! אין די לרוכשה ,יש לשאתה עמך לכל אשר תלך". את המאזניים ,ואז מיד התעוררתי לחיים" .הרב דיסקין שאל את
זוהרה של ההמצאה הועם מעט ,אבל היא עדיין קסמה לכפרי. הכפרי :מה היתה אותה חבילה גדולה שהכריעה את הכף? ...אך
קנה מטריה צבעונית בכסף מלא ,כדי להתפאר בה בפני חבריו גם הוא בעצמו אמר שאין הדבר ידוע לו .ביקש הרב דיסקין זצ"ל
בכפר. מהכפרי שיספר לו מעט על חייו ועל דברים מיוחדים שאירעו
שב הכפרי לכפרו ,והאיכרים סבבוהו לשמוע על פלאי העיר לו ,והוא פתח ואמר" :יהודי פשוט אני ,בור ועם הארץ שאינו
הגדולה. יודע להתפלל ולברך כלל ,ולא טעם מאודו טעם של חיים
"לא תאמינו להמצאה החדשה" ,אמר" ,הרואים אתם מוט זה? יהודיים .באחת השנים ,שמעתי יהודים המדברים על מצוות
בני העיר מכנים אותו מטריה! היודעים אתם מדוע? משום שהוא הסוכה המתקרבת ובאה .והתחלתי להתעניין כיצד מקיימים את
מגן ממטר!" המצווה ,עד אשר החלטתי שגם אני אקיים השנה את המצווה
"מגן? הכיצד?" ,שאלוהו בני הכפר שעמדו סביבו. היקרה ,בפעם הראשונה בחיי.
הכפרי נחפז להסביר" :יש לשאתו ,ואז יגן ממטר!" קניתי קרשים והחלתי לטפל בהקמת הסוכה .כאשר ניגשתי
"אכן ,פלאי פלאים!" ,אמרו" ,הבה נראה .הנה התחילו לרדת למדוד את גובהם של הקרשים ,נשכבתי על אחת הקורות כדי
גשמים -צא החוצה ,וניווכח!" לסמן בה את גובהי ,ואז אירע דבר לא נעים .קבוצה של צעירים
לבש הכפרי ארשת חשיבות ,תלה את המטריה על זרועו לצים שעברה במקום הבחינה בי ,ומיד כשראו אותי שוכב על
כמנהג אנשי העיר ביום מעונן ,ויצא החוצה .כעבור רגע שב על הקרש ומסמן את גובהי ,רצו לעבר והרימו אותי יחד עם הקורה
עיקבותיו חפוי ראש ,רטוב עד לשד עצמותיו ...לעגו לו חבריו, ונשאו אותי ברחובה של עיר בהתלוצצות צחוק ,כמו אדם מת
והוא חרק את שיניו .עליו לשוב העירה ,ולתבוע לדין את המוכר הנישא בארון קבורה לעבר קברו"" .ואני" ,המשיך הכפרי" ,לא
הרמאי שעשאו ללעג ולקלס. הגבתי מאומה ,לא כעסתי ולא צעקתי עליהם ,אלא פשוט
התפרץ לחנות ונופף במוט שהכזיב" :רמאי ,נוכל ,הפלתני החלטתי שאם כבר נעשו לי הביזיונות הגדולים הללו ,אשתוק
בפח!" ואקבל אותם באהבה עד שיגמרו ,וכך סבלתי בשקט וקיבלתי
שמע המוכר ותמה" :כלום היה חור במטריה?" הביזיונות והבושה באהבה .לאחד זמן מה של תהלוכה מבישה
"חור? מנין לי לדעת? תליתי את המוט על זרועי ,ונרטבתי עד ברחובה של עיר ,החזירו אותי הנערים למקומי ושבו לדרכם.
לשד עצמותי!" למרות הביזיונות שנעשו לי ע"י הסוכה ,החלטתי לא להישבר
המוכר פרץ בצחוק רם ,ולא יכול היה להרגע" :שוטה שכמוך! ולא להתעצב ,וחזרתי מיד להמשך בניית הסוכה ,עד אשר
הלכת עם מטריה סגורה ,ונרטבת?! הן מטריה סגורה אין בה השלמתי אותה לחלוטין בשמחה רבה" .כששמע זאת הגרי"ל
מועיל! יש לפתחה ולחסות תחתיה ,ואז לא נרטבים". דיסקין זצ"ל ,קבע מיד ואמר" :כעת הכל מובן .כאשר נשמתך
עלתה לשמיים ,ושקלו במאזניים את כל מעשיך ,סאת הבזיונות
אמר הבורא :בני! אם רצונכם לזכות בהגנתי על חייכם ,על והייסורים של מצות סוכה שהיו לך ,הכריעו את הכף והוסיפו לך
בריאותיכם ,על רכושכם ועל משפחתכם ,חייבים אתם "לפתוח שנות חיים"
את המטריה" ולחסות תחת צילה כל העת! החיים בצל הקדושה, כי כמות קטנה של בזיונות ,גדולה היא בשמיים לאין ערוך
גם בעת העיסוק בענייני החולין ,הם הערובה לחיים טובים ולגמר ולאין שיעור ,ובפרט אם היא נעשית על ידי מצווה קדושה ויקרה
חתימה טובה! כמצוות הסוכה ,אשר מגינה עלינו ומצילה אותנו מכל דבר רע,
)עניני סוכות( ובזכות זה זוכה כל יהודי להרגיש את אור השכינה .וכתב כתבו
57
י"ל דכיון שאברהם אבינו הי' גבוה שלטא ביה עינא ביותר מכ'[. איך יישבו בסוכת ארעי לעתיד לבוא
)דברי שי"ח הגר"ח קניבסקי שליט"א(
איתא בבא בתרא דף ע"ה א' שלעתיד לבוא עתידין ישראל
שיהיו גבוהין כל אחד מאה אמה .והקשה הגר"ח קנייבסקי שליט"
תצפנם בסוכה מריב לשונות איך יישבו בסוכה והרי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה
פסולה )כדתנן ריש סוכה( ואמר דאפשר על ידי שיעשו ברצפת
דורנו נקרא דור עקבתא דמשיחא ,וב"ה נזכה אנו למה שלא זכו
הסוכה חור להניח שם את הרגלים )א"ה ,יעוי' בספר פסקי
דורות רבים .אולם לעת עתה )נכון למועד כתיבת שורות אלו(...
תשובה ח"ג סוף סי' שנ"ג סק"ד ,בדפו"י דף מ"ב א'( .אך בפעם
עדיין לא זכינו לגאולה ועינינו מייחלות לחזות בבנין בית המקדש
אחרת שאלו את רבינו למ"ד ביומא כ"ח ב' קיים אברהם אבינו כל
ושיבת ציון.
התורה כולה ,והרי היה גובהו כמו שבעים וארבע אנשים )מסכת
הבה ונתבונן ,לו היו מודיעים לנו משמים שהרשות בידינו
סופרים פכ"א ,ט'( ואיך קיים אברהם אבינו מצות סוכה בדירה
לבנות את בית המקדש ,ולהביא בכך את הגאולה ,מה היה קורה?
גבוהה כל כך ,והשיב דהרי סוכה גבוהה פסול כי אין זו דירת
האמת שכעין זה אירע בדור המדבר ,שלמחרת יוה"כ שירד
עראי )לאחד הטעמים ,וכך נפסק במ"ב סי' תרל"ג סק"ג( וא"כ זה
משה מן ההר נצטוו "ועשו לי מקדש" .ובי"א וי"ב בתשרי אספו
אצל כל אדם אבל אצל מי שגבוה מאוד ,ודאי עושים דירת עראי
את התרומה ,וביד' נטלו חכמי לב את התרומה כדי להקים את
בגובה שיתאים לו ]וכן אם מטעם שבגבוהה לא שלטא ביה עינא
המשכן ,ובטו' חזרו ענני הכבוד שלזכרם אנו עושים את הסוכות
ובפרי מגדים )סי' תר"מ א"א סקט"ו( מצדד כהצד הראשון, ריתחא דאורייתא
אך בביכורי יעקב )שם סקכ"ה( הכריע כהצד השני ,מדחזינן
דעוסק במצוה פטור מסוכה ,והרי מפאת דינא דעוסק במצוה עובדא שנתן כל ממונו לבנות סוכה
לא פטרינן אלא מלקיים מצוה ,ולא לעבור על איסור ,אלא על שמעתי עובדא מנכד של נכד של הגאון רבי ישעיה ברדקי
כרחך שמעינן דהאוכל מחוץ להסוכה רק מבטל מצוה ,אבל זצ"ל ,שהג"ר ישעיה היה בפינסק ,ורצה לעלות לארץ ישראל,
אינו עובר על איסור. ועלה בספינה הוא ובנו ובתו הקטנים בני תשע ועשר[ ,והיה
ב .להאמור ,אמאי הוציא כל ממונו ולהאמור יש לעיין בעו־ אלמן] ,והספינה היתה אמורה להגיע לפני סוכות ,אך התעכבה
בדא הנ"ל ,היאך נתן כל ממונו למצוות סוכה ,הרי המבזבז אל הספינה ,והגר"י בנה סוכה בספינה ,ונתן כל כספו עבור בניית
יבזבז יותר מחומש] .ואין להקשות גם מהא דהולכי דרכים הסוכה.
פטורים מסוכה ,דהא חזינן בגמרא סוכה )כ"ג א'( דר' עקיבא וכשנתקרבו לארץ ישראל וכבר ראו החוף ,היתה סערה
בנה סוכה בספינה ,ורק דיינינן אם צריכה לעמוד ברוח מצויה גדולה והספינה נשברה ,וקפצו הנוסעים לים לשחות ,וכן הוא
דים או דיבשה[ .ונראה דיש לומר דהיה להגאון רבי ישעיה קפץ ובנו ובתו על שכמו ,והנה הוא חש שאינו בכוחותיו עם
ברדקי בית דירה וקרקעות וספרים במקום אחר ,ולענין חומש השנים על כתפיו ,ואמר לבתו קריינדל שתעזוב אותו[ ,והוא
לא אזלינן רק בתר הכסף הנמצא בידו ,אלא בתר כל הנכסים מדין איש קודם לאשה ,ושמעינן לפי זה דגם קטנים] ,ואמרה
שבבעלותו. הבת לאביה שיחכה שתי דקות .והנה בשארית כוחותיו חיכה
]והעירו ,דיש לומר דלא היה פטור דחומש ,דהרי לאחר שתי דקות ,והנה ככלות השתי דקות ,ראה את חלק הסוכה צף
הסוכות היה יכול ימכור העצים ויקבל החומש בחזרה .אך יש בים ,ותפסו ,ואמר לבנים גם כן לתפסו ,והגיעו היבשה] .עד
לומר שהא דעלה ביוקר ,היה כדי לעצור הספינה להשיג הע־ כאן שמעתי מהגאון הרב דוד בריטקופף[
צים להסוכה[. ]ולאחר כן שמעתי תוספת על הסיפור ,שככלות שתי הד־
ג .לפ"ז מיושב קושיית המשנה ברורה ואם נימא כך ,יש קות הבת צעקה טאטע ,ואז ראה הסוכה ,ובהגיעו לירושלים,
ליישב קושיית המשנה ברורה )ביאור הלכה סי' תרנ"ו ד"ה כינס הציבור לחורבת ר' יהודה החסיד ,וסיפר להם הנ"ל ,ואמר
אפילו( בהא דאמרינן בגמרא קידושין )ל' ב'( דמי שיש לו שצעקת טאטע בוקעת .וללמוד מזה לצעוק לה'[
מספיק מעות או לפדיון הבן או לעליה לרגל ,מסברא אמרינן חזינן מהאי עובדא ,דהג"ר ישעיה ברדקי זצ"ל נתן כל ממונו
דעליה לרגל קודמת מכיון דהוה דמצוה עוברת] .אך מפקינן כדי לקיים מצוות סוכה .ויש לעיין היאך נתן יותר מחומש,
מקרא דפדיון הבן קדים[ ותיקשי ,היאך יעלה לרגל הא הוה וכדהלן:
יותר מחומש ממונו .וכי תימא דהנידון מה יעשה עם החומש, א .קום ועשה או שב ואל תעשה הנה יש לדון בגדר האיסור
אינו כן ,דאם כן יקיים שניהם ,דיתן חומש כדי לעלות לרגל, אכילה מחוץ לסוכה ,מי אמרינן דאכילה מחוץ לסוכה הוי
והיותר מחומש יתן לפדיון הבן] ,דהרי לפדיון הבן חייב אף איסור בקום ועשה ,דהאסור הוה גוף האכילה מחוץ לסוכה,
ביותר מחומש ,דהוה חוב ממון[ או דלמא אינו אלא איסור בשב ואל תעשה ,דבאכילתו מבטל
ולהאמור יש ליישב ,דאיירי דיש לו נכסים במקום אחר, מצוות ישיבת סוכה
ומכל מקום אין לו מעות כדי לעלות לרגל מכיון דאינו יכול ונפקא מינה ,דאי הוה איסור בקום ועשה ,חייב לתת כל
למכור הנכסים ,ואם כן חייב לתת בשביל המצוה כל הממון ממונו כדי שלא לאכול חוץ לסוכה ,משא"כ אי הוה רק ביטול
הנמצא בידו. מצוה בשב ואל תעשה ,אינו חייב לתת אלא חומש ממונו ,דה־
מבזבז אל יבזבז יותר מחומש.
58
]גר"א שה"ש א ,ד[
שאלות מענינות בהלכה ונמצא שבימים הבודדים שבין יום הכפורים לסוכות אספו בני
)בענינים שונים ,מבית הגר"ח קנייבסקי( ישראל את כל התרומה האדירה שנצרכה למלאכת המשכן .כי
כשהמטרה היא לבנות בית לה' כל אחד נותן את כל אשר לו גם
שאלה :אדם שחולה ר"ל שפטור ממצות סוכה ,האם יש אם מדובר בהון עתק .אז נכון שבנין הבית עולה הון תועפות,
לו מצוה לבנות סוכה. הזהב והכסף ,אבני החושן ועוד ועוד .ונכון גם שבדור ההוא היו
תשובה :כן יש לו מצוה לכל אחד ואחד הון רב ושלל שנטלו ממצרים .אבל גם אנו שאין
האמצעים העומדים לרשותנו רבים כל כך ,ודאי שנעשה כל
שאלה :מה הדין במוצאי יו"ט של סוכות האם בהבדלה שביכולתנו לסיים את הגלות הארוכה והנוראה ,ובעיקר נרצה
צריך לברך לישב או לא ,והאם צריך לאכול מזונות או שמ־ לזכות להשראת השכינה בתוכנו ולבנין הבית .ומן הסתם שכל
ספיק ששותה את ההבדלה. ועדות הצדקה יתאגדו להתרמה כללית למען בנין הבית ,מכח
תשובה :כן צריך לברך ,ויברך לישב על מלוה מלכה, הידיעה שבבא הגאולה יפתרו כל הצרות הקיימות כיום לצערנו
שכך אני עושה גם במוצאי יו"ט אוכל מלוה מלכה שכך לרוב .ועל כך אומר החפץ חיים זצ"ל בספר "שמירת הלשון"
כתוב ביעב"ץ. שלאמיתו של דבר כדי לזכות לכל זה אין אנו צריכים להוציא
מכיסנו אפילו שקל אחד בודד! וכל שמוטל עלינו הוא לסגור את
שאלה :האם יש להשתדל) ,לגרים סמוך לכותל( ,ללכת הפה ולחסום את חרצובות הלשון .כל כך פשוט וכל כך קל .לא
בכל יום בחג הסוכות לכותל המערבי ליטול שם את הד' מליונים ולא זהב וכסף ,פשוט לנצור את הלשון מכל רע .כי סיבת
מינים. הגלות היתה מחמת שנאת חינם ולשון הרע ,וכשיתוקן חטא זה
תשובה :כן ,יש ענין. מיד תבוא הגאולה ונזכה לבנין בית המקדש!
והגר"א )דברי אליהו( ביאר ,שלמצות סוכה יש סגולה מיוחדת
שאלה :לגבי המנהג שנוטלים את הד' מינים מול מקום להכניע את יצר לשון הרע שבאדם ,וכנרמז בפסוק )תהלים
המקדש האם יש ענין לא לעשות במקום של עליון כגון פל"א( "תצפנם בסוכה מריב לשונות" .ודבר זה רמוז בתיבת
על גג "אש התורה" כיון שעליות לא נתקדשו ,או שאין לזה "סוכה" ,שארבע אותיותיה הם מד' מוצאות הפה :ס' מאותיות
קשר עם ד' מינים. זסשר"ץ שהן מהשיניים ,ו' מבומ"ף שהן מהשפתיים ,כ' מגיכ"ר
תשובה :יותר טוב למטה. שהן מהחיך ,ה' מאהחע"א שהן מהגרון .ולעומת זאת ,לא מופיעה
במילה "סוכה" אף אחת מאותיות דטלנ"ת שהן ממוצא הלשון,
שאלה :והאם יש ענין לבוא בשביל ענין הנ"ל ביום ולא וזהו רמז לכך שהסוכה מבטלת את יצר לשון הרע .וכתב על
בלילה היות ולילה זה לא זמן של קרבן ממילא האם כך כך הנחלת דוד "הדברים ראויים למי שאמרן .ויש להוסיף ,שלכן
צריך לנהוג. סוכות הוא כנגד הגאולה האחרונה ,מפני שאז יתוקן עוון לשון
תשובה :דברתי ע"ז עם הרב אלישיב )זצוק"ל( והוא אמר הרע כמבואר בדברי חכמי האמת" .יהי רצון שנזכה לכך במהרה
שיש שיטה כזו )ערוך לנר( לבוא רק ביום. בימינו.
)הגר"א(
שאלה :האם יש ליטול את הלולב בסוכה בביתו לפני
התפילה ,או בביהכנ"ס לפני הלל. תשבו כעין תדורו
תשובה :על פי קבלה ,ואין מנהגינו כן.
ישנה מחלוקת מפורסמת האם מצוות צריכות כוונה או לא.
ישנם שני סוגים של כוונות :כוונה לביצוע המעשה וכוונה לקיום
המצווה .להלכה נקבע כי יש צורך בשתי הכוונות -גם לקיום
הישיבה בסוכה .אם לא יירדם )מרוב כוונות!( ,יוצא שברך ברכה המעשה וגם לשם המצווה .למשל תקיעת שופר :חייבים שתהיה
)המלקט( לבטלה! כוונה לתקוע ,סתם מישהו שמשחק בשופר ופתאום יצאה
תקיעה ,לא עשה שום דבר .אם לא התכוון לתקוע לשם מצווה
אלא סתם בשביל המנגינה ,ואח"כ נזכר שבעצם לא שמע שופר,
המשנה במסכת סוכה )דף נא (.אומרת" :מי שלא ראה לא יכול לצאת בתקיעה זו.
שמחת בית השואבה ,לא ראה שמחה מימיו .במוצאי יום טוב אבל יש מצווה אחת שבה אין שום אפשרות לצאת ידי חובה,
הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול". אלא רק שלא בכוונה ,ללא שתי הכוונות ,מהי?
מסופר ,כי פעם בעת השתתף הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זוהי מצוות שינה בסוכה .עיקר מצוות הסוכה "תשבו כעין
זי"ע בחתונה -מרוב ההמון היתה המהומה רבה והנשים נדחקו תדורו" היא דווקא השינה ולא האכילה .הראיה היא שאכילת
לחדר בה התקיימה השמחה .פנה הרבי בשאלה אל הנוכחים: ארעי מותרת מחוץ לסוכה ,ורק אכילת קבע חייבת בסוכה.
מדוע מנסים תמיד הנשים לדחוק עצמן בעת שירה וזמרה? לעומת זאת שינה ,גם של ארעי ,חייבת להיות בסוכה .אבל
נענה חתנו הרה"ק רבי פנחס מאוסטילא זי"ע ואמר :הנה אומרים האפשרות היחידה לצאת ידי חובת שינה בסוכה הוא רק כשאינו
בשם גדולים על מה דאיתא בגמ' )קידושין לד (.לגבי חיוב נשים מתכוון ,כי כשישנים אי אפשר לכוון לשם מצוות סוכה .זו גם
במזוזה משום דכתיב במזוזה (דברים יא .כא( למען ירבו ימיכם. הסיבה שלא מברכים על מצווה זו ,למרות שהשינה היא עיקר
59
רק לעשות תיקון גדול כמו במקדש והפרדה מוחלטת ,אך לא אומרת הגמרא :וגברא בעי חיי ,נשי לא בעי חיי?! לשון בתמיה.
ללכת עם ראש בקיר!. אבל אם לא יאמרו דברי הגמ' "נשי לא בעי חיי" ,בניגון של
)פנינים( תימה ,היה משתמע כאילו ח"ו נשי לא בעי חיי .נמצא דכל חיות
השנים הוא מהניגון של בתמיה שבדברי הגמ' :וכי נשי לא בעי
חיי?! ולכן -סיים ואמר :דוחקות הן עצמן בכל מקום ששומעות
ֹש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי
ׁ
יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ "ל ַמ ַען י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ
ְ ניגון ושירה כי כל חיותם הוא משם ...כששמע הרבי זאת הפטיר
יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם", ׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ
ִי ְש ואמר :מהיכי תיתי! אין זה עיקר הטעם .אלא הטעם הוא משום
בפסוק זה התורה נותנת טעם למצות הישיבה בסוכה אך דא דאיתא במסכת סוכה )נא (.שבעת שמחת בית השואבה תיקנו
עקא שאיננו יודעים בבירור מהם אותם סוכות שאליה מתכוין תיקון גדול שתהיינה הנשים למעלה והאנשים למטה כדי שלא
הפסוק, יתערבו .יוצא לפי זה שהנשים קרובות היו ללויים המשוררים
לדעת ר' אליעזר )סוכה יא ,ב( הכוונה היא לענני הכבוד שליוו יותר מישראל ,משום שהלויים עמדו בט"ו מעלות שבין עזרת
את בני ישראל בעת נדודיהם במדבר ,ואילו ר' עקיבא סובר נשים לעזרת ישראל במעלה עשירית והנשים עמדו בגזוזטרה
שהכוונה היא לסוכות ממש שעשו בני ישראל לעצמם .לכאורה במקום גבוה ,ולכן שפעה עליהן קדושת שיר הלויים .ולכן בכל
יש כאן שני ניגודים :ר' אליעזר אומר שאנחנו צריכים לזכור את מקום שיש שירה וזמרה נדחקות הן כי אז שבה ומושפעת עליהן
מה שעשה הקב"ה – ענני הכבוד ,ולדעת ר' עקיבא אנחנו צריכים קדושת השיר שהלויים היו אומרים בבית המקדש ...ולכן צריכים
דה המצוה דליל ט"ו מהמצוה דבסוכות תשבו שבעת ימים ,מלבד ריתחא דאורייתא
שבליל ט"ו זה מצוה חיובית ,ובשאר ימים רשות ,והוא שהמצוה
דבסוכות תשבו שבעת ימים ,עיקר המצוה היא ישיבה של קבע מצות סוכה כל שבעה
בסוכה ,והאכילה אינה אלא היכי תמצי לאשוויי' ישיבה של קבע,
בספק המשנ"ב אם יש מצוה קיומית באכילת פת כל שבעה
משא"כ המצוה דט"ו ט"ו ,ביסודה הוא מצות אכילת פת ,ורק שדי־
א .כתב המשנה ברורה )תרלט ,כד( וז"ל נסתפקתי לפי מה שי־
נה שתיאכל בסוכה.
דוע דעת הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי הפסח כפשטיה
והבאנו כמה נפק"מ בזה ,א .לענין שנצטרך אכילה בתאוה .ב.
דקרא שבעת ימים תאכל מצות ,אלא דמצות עשה הוא רק בערב,
שנצטרך דוקא פת ולא מיני תרגימא .ג .שיתחייב אף בכזית ,ולא
משא"כ אחר כך הוא רק מצוה בעלמא ,אפשר דה"ה הכא ]בסוכות[
נצטרך יותר מכביצה שזה השעור שטעון סוכה ]ורק שבראשונים
מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה ימים ולברך לישב בסוכה,
כתבו דשאני ליל א' דאחשביה בכזית[ .ד .שלא יאכלנו עם דבר
עכ"ל.
הרשות ,דאתי טעם דרשות ומבטל לטעם דמצוה .ה .שבפת גזול
ודבריו צ"ע ,דהא אף במצה בפסח להגר"א ליכא מצוה חיובית
לא יצא ידי חובה מטעם מצוה הבאה בעבירה .ו .שיהא שיעור
כל שבעה ,אלא מצוה קיומית הוא דאיכא ,ואילו גבי סוכה לית מאן
האכילה תלוי בכדי אכילת פרס .ז .וכן נפק"מ למצוות צריכות
דפליג דאיכא מצוה קיומית כל שבעה ,וכדחזינן שמברך כל שבעה
כוונה אי בעינן כוונה על האכילה אי על הישיבה.
'אקב"ו לישב בסוכה' ,ומצוה זו ידעינן בלי ההיקש דט"ו ט"ו לחג
וכל דינים אלו נובעים מהחיוב אכילה של ליל ט"ו הנלמד מט"ו
המצות] ,ואף שזה מצוה של ישיבה גרידא ,וכולל שינה ושינון וטיול
ט"ו מחג המצות ,אבל משום מצות ישיבת סוכה לא היה כל דינים
בסוכה וכיו"ב ,ואילו המ"ב איירי שיש מצות אכילת פת כל שבעה,
אלו.
אבל כיון שעיקר הישיבה הוא באכילה ,כדחזינן שקבעו הברכה על
אשר לפ"ז נראה דשורש ספיקו של המשנה ברורה ,אינו לענין
האכילה ,א"כ ודאי איכא קיום מצוה באכילה בסוכה כל שבעה[.
המצוה של בסוכות תשבו שבעת ימים ,שבזה ודאי יש קיום מצוה
והיה מקום לפרש כונתו ,שהרי להגר"א במצה כל שבעה ,יש
כל שבעה בישיבה בסוכה ,ולא חקר המ"ב אלא לגבי המצוה הנוס־
קצת חיוב לכתחילה להדר אחר קיום המצוה ,וכלשון המשנ"ב
פת של אכילה בסוכה ,הנלמד מגז"ש דט"ו ט"ו ,שלולי דברי הגר"א
דאיכא מצוה לכתחלה בזה ]וכ"כ במעשה רב )הלכות פסח ,סימן
ודאי הילפותא מלמדת אותנו רק חיוב לליל ט"ו ,משא"כ לדעת
קפה( דדעת הגר"א שאיכא מצוה לכתחלה לאכול מצה כל שבעה,
הגר"א יש מקום לומר שאנו למידים מהילפותא גם לשאר הימים,
אלא שאינו חובה ,ואין קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה
שיהיה מצוה נוספת של אכילה מלבד המצוה של ישיבה.
שהיא חובה ,ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה )ובזה הגר"א חידש
ונמצא שבאכילת כל שבעה יהיו לו שני קיומים ,א' של ישי־
יותר מד' החזקוני פרשת בא שכתב רק שאם אוכל מצה בשאר
בת סוכה ,ב' להגר"א גם מצוה נוספת של אכילה בסוכה ,ויש בזה
ימים מקבל שכר מצוה([ ,ונימא שמצוה זו אינה קיימת בסוכה
הרבה נפק"מ כנ"ל ,וזהו שהדגיש המשנה ברורה דאיכא מצוה לכ־
לולי ההיקש דט"ו ט"ו לחג המצות ,ולכן הדגיש המשנ"ב בספיקו
תחילה לאכול פת כל שבעה ימים ,והיינו דוקא פת ולא מידי תר־
אם איכא מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה .אולם דבר זה גופא
גימא ,ויברך על זה לישב בסוכה ,והיינו שכולל בברכה גם המצוה
צ"ב ,מה הצד שבמצה כל שבעה יש יותר חיוב מסוכה כל שבעה.
המיוחדת הזאת.
וביותר קשה במה שמסיים המשנ"ב ולברך 'לישב בסוכה' ,ות־
ובאמת איכא עוד נפק"מ דיקיים מצוה להגר"א אפילו באכי־
מוה בתרתי ,א .דודאי אף לולי שיטת הגר"א יש חיוב לברך כל
לת כזית פת כמו בליל ט"ו שפסק השו"ע דסגי בכזית ,ולאותו צד
שבעה לישב בסוכה ,ב .אדרבה מצד המצוה של אכילת מצה כל
במ"ב בשיטת הגר"א יוכל לברך לישב בסוכה אפילו על כזית פת
שבעה להגר"א ליכא חובת ברכה ,וא"כ ה"ה מצוות סוכה אפילו
בחוה"מ.
נקישנה למצה ,לא עדיף מינה ,וצע"ג.
)משולחן רא"ב זצוק"ל(
ב .והנראה בזה לבאר ,לאור מה שכבר הארכנו ,שחלוקה ביסו־
60
ויונק ממי התהום ,וגם ההדס – שגדל ממי הגשמים ,וגם האתרוג – לזכור את המעשים שלנו – הסוכות שהקמנו.
שהאדם צריך להשקות ולטפל בו במסירות רבה ,כולם מאוגדים ואולם ,שני הפירושים אינם ברורים ,לכאורה :אם מדובר בענני
יחד .בחג זה ,שבו אנחנו נידונים על המים ,אנחנו מבינים שאין הכבוד ,לא ברור למה צריך לזכור אותם דוקא עכשיו – בחודש
הבדל בין מה שאנחנו עושים בעצמנו ,כביכול ,לבין מה שהקב"ה תשרי – שהרי ענני הכבוד ליוו את בני ישראל מיציאת מצרים,
נותן לנו במתנה :הכל ניתן לנו בחסדו יתברך ,כמו הסוכות בחודש ניסן ,ועד הכניסה לארץ ,שהיתה גם היא בחודש ניסן.
שהקמנו במדבר ,אבל הכל גם תלוי במעשים שלנו ,כמו ענני ואם מדובר בסוכות שעשו בני ישראל לעצמם ,הרי שמלבד אותה
הכבוד שליוו אותנו במשך ארבעים השנים .ויהי רצון שבזכות שאלה לא ברור גם למה – מכל החוויות שהיו במשך ארבעים
ההבנה הזו נזכה לשנה ברוכה בגשמים ובמעשים טובים. השנים במדבר -אנחנו צריכים לזכור דוקא את האוהלים שבנינו
)הגר"א – המלקט( לעצמנו.
יכול להיות שהתשובה לשתי השאלות האלה היא שאין כאן
מחלוקת אלא שתי בחינות בחג הסוכות .הגאון מוילנא )בפירושו
כי מוצאי מצא חיים לשיר השירים א ,ד( כותב שבספר שמות חג הסוכות נקרא 'חג
עוד חשבתי לפרש ענין זה שמצות הסוכה יש בה סגולה האסיף' ,ואילו השם 'חג הסוכות' ניתן רק אחרי שבני ישראל
לאריכות ימים בהקדם הידוע שכל כמה שאדם מדבק ומקרב חטאו בחטא העגל .כך הוא מסביר גם את העובדה שאנחנו
עצמו יותר להשי"ת הוא מביא על עצמו אריכות ימים וריבוי חוגגים את החג הזה בתאריך טו בתשרי דוקא :הסיבה היא
שנים ,ומקרא מלא דיבר הכתוב )דברים ד ד( "ואתם הדבקים שלאחר חטא העגל נסתלקו ענני הכבוד ,והם חזרו רק אחרי
בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" וכן הוא אומר )תהלים לו י(" ,:כי שבני ישראל התחילו בבניית המשכן -שנועד לכפר על החטא
עמך מקור חיים". הזה .כשירד משה מהר סיני היה זה בתאריך יא בתשרי ,ואז הוא
והאריכו בזה רבים וטובים כהקדמה נאמנה ויסוד איתן הכריז על איסוף התרומות למשכן ,ובמשך יומיים הביאו לו
לדוכתי טובא שמצאתי בהם סגולה לאריכות ימים שהוא מפני תרומות) ,שהרי כתוב 'בבוקר בבוקר'( ,כך שבתאריך יד בתשרי
זה שנתקרבו ונתדבקו בהשי"ת .ולדוגמא בעלמא אציין שהגה"ק נתנו את חומרי הגלם לחכמים ,ובטו בתשרי התחילו במלאכת
רבי אליהו הכהן מאיזמיר בספרו 'מגילת אליהו' )מגילה ז א( הבניה .חג הסוכות ,אם כן ,אינו מציין את ענני הכבוד שקיבלנו
כתב כזאת לפרש הא דכתיב )משלי טו כז( 'ושונא מתנות יחיה' במתנה מאת ה' ביציאת מצרים בחודש ניסן ,אלא דוקא את ענני
שהוא לפי שהמקבל מתנות מחניף למי שנתן לו ,והרי ידוע הכבוד שחזרו בזכות תשובתם של ישראל .מהבחינה הזו גם
)סוטה מב א( שכת חנפים הם מהארבע כיתות שאינם מקבלים העובדה שאנו חוגגים את חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים
פני השכינה ,והשונא מתנות שהוא מתרחק מן החנופה זוכה מבטאת את השמחה שלאחר התשובה ,כמאמר הפסוק )קהלת
ורואה פני השכינה ,ובאור פני מלך חיים והיינו טעמא שזוכה ֶך ִּכי ְכ ָבר ָר ָצה ּש ֵתה ְב ֶלב טוֹב יֵינ ָ "ל ְך ֱאכֹל ְּב ִשׂ ְמ ָחה ַל ְח ֶמ ָך וֲׁ
ט ,ז(ֵ :
לאריכות ימים. יך".
ָה ֱא-ל ִֹקים ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ
מנגד ,סובר ר' עקיבא שלא מדובר פה בענני הכבוד כלל ,אלא
דוקא בסוכות שעשו בני ישראל .ההסבר הוא כזה :במשך ארבעים
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה השנים במדבר הקב"ה עשה נסים גלויים לכל אורך הדרך .ענני
במעשה בראשית יך ו ְַרגְ ְל ָך לֹא
כבודָ ,מןְ ,שׂ ָלו ,באר מריםִ " ,שׂ ְמ ָל ְת ָך לֹא ָב ְל ָתה ֵמ ָע ֶל ָ
המהר"י וייל בתשובותיו כתב )סימן קצא ,דיני סוכה(" :המקיים ָב ֵצ ָקה" ,וכו' .אם היינו רוצים לזכור את אחד מהנסים התמידיים
מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", שליוו אותנו ,לא היינו נזקקים דוקא לסוכות האלה .מטרת חג
והעתיקו ה'באר היטב' בהלכות סוכה )או"ח סי' תרלט סק"א( הסוכות היא להבין שגם את הדבר היחיד שעשו ישראל בעצמם
ומכיון שאין לך קרבה להקב"ה כמי שנעשה שותף להקב"ה במדבר – הסוכות -גם את זה הם קיבלו במתנה מאת ה' .עלינו
במעשה בראשית ,הרי שבדין הוא שהתדבקות זו בחי העולמים להבין שגם הדברים שאנחנו עושים בידינו ,הם מתנה מאת ה'.
תברכו באורך ימים ושנות חיים. יך ִמןׁשנָהְּ ,ב ָא ְס ְּפ ָך ֶאת ַמ ֲע ֶשׂ ָ
"ב ֵצאת ַה ָּ בסוף השנה החקלאית ְּ
ומידי דברי בו -בחידושו של המהר"י וייל -אמרתי לסיים ַה ָּשׂ ֶדה" )שמות כג ,טז( עליך לזכור שלא מדובר במעשיך ,אלא
בפרפרת נאה על דרך הצחות ליתן טעם לשבח במה שמצאנו במתנתו של הקב"ה .גם אם אתה זרעת ,השקית ,קצרת ,שתלת,
כי תנאי מזג אויר קיצוניים בחג הסוכות הם סימן מובהק לחוסר דישנת וקטפת – אל תשכח שכל הדברים האלה הם מאת ה' ,וזה
שביעות רצון שמימית מהיושבים בסוכה .טמפרטורות גבוהות הזמן להודות לו על כל הפירות האלה.
במיוחד או נמוכות ביותר מאפיינות את מורת רוחו של הקב"ה שתי בחינות ,אם כן ,יש לחג הזה :בניגוד למה שנראה במבט
מבאים אל סוכת שלומו. ראשון ,שענני הכבוד הם מה שעשה ה' והסוכות הם מה שעשו
כך שנינו במסכת סוכה )כח ב( שהגשמים בחג סימן קללה הם, בני ישראל – המצב הוא הפוך :ענני הכבוד שניתנו מהקב"ה ניתנו
ומשלו לכך חכמים משל למה הדבר דומה :לעבד שבא למזוג בזכות מעשי ישראל ,והסוכות שנבנו ע"י בני ישראל הם מתנה
כוס לרבו; שפך לו רבו קיתון של מים על פניו ואמר לו אי אפשי של הקב"ה .כל השפע בעולם בא מאת ה' ,וכל מה שבא מאת ה'
בשימושך. תלוי במעשים שלנו.
כיוצא בזה איתא במסכת עבודה זרה )ג א( שלעתיד לבוא זו ,אולי ,גם הסיבה לכך שאנחנו מאגדים את ארבעת המינים
יבואו אומות העולם ויתבעו מהקב"ה שיתן להם את המצות בידנו בחג זה :גם הערבה ,שזקוקה להרבה מים שאותם היא
לקיימן .אומר להם הקב"ה :מצוה קלה יש לי וסוכה שמה ,לכו מקבלת מהנחל הזורם לידה ,וגם התמר – שגדל בנוה המדבר
61
בשמחה גדולה ,שמחת בית השואבה ,ואח"כ מנסכים את המים ועשו אותה .ואכן הם יבנו סוכות בראשי הגגות ,והקב"ה מקדיר
על גבי המזבח .ובספרי החסידות מקשים הרי בראש השנה עשינו עליהם חמה בתקופת תמוז ,וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא.
תשליך והשלכנו את כל העוונות שלנו למים א"כ איך עתה אנו רואים אנו את הקשר ההדוק בין הטמפרטורה הקיצונית של
לוקחים את המים האלה עם כל העוונות ומנסכים על גבי המזבח, הקור והגשמים לכך שהרב אי אפשר לו בשימושו של העבד .כך
אומנם עשינו תשובה ,אך התשובה הייתה מיראה וזדונות הפכו גם הגויים שבאים ליטול שכר שלא בצדק ,יוצאים מהסוכה עקב
לשגגות ,אך עדיין ישנם שגגות באלו הימים ,ואיך אנו מנסכים החום הכבד והבלתי נסבל .והלא דבר הוא שדווקא מזג האויר
אותם על גבי המזבח? הוא הברומטר שבו אנו בודקים האם ישיבתינו בסוכה רצויה
והתשובה היא ,עד סוכות היו שגגות במים ,אך כשמגיע חג במרום ,ועלינו להבין את טעמו של דבר.
הסוכות התשובה היא מאהבה כמו שביארנו ,ממילא בתשובה ועלה ברעיוני לפרש בהקדם שיחה נאה שהביא המאסף הנודע
מאהבה הכל נהפך לזכיות ,וכששאובים מים שואבים מים מלאים הרב אברהם איטינגא בספרו 'אוצר שיחות צדיקים )מהדורת
במצוות. 'מאורות' שנת תשנ"ג ,עמ' רמב ,וציין ששמע זאת מנכד הגאון
ידוע חידושו של הגאון מווילנא ,על המשנה באבות )ג ,א( הנ"ל ,הרב שמואל מאיר הולנדר דומ"צ בטשערנוביץ(:
"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" והקשה הגאון מהי "הגאון מורינו זאב וואלף בלומענפעלד ז"ל ראב"ד קהילת
הכפילות שבדברי התנא "דין וחשבון"? לבוב הלך פעם אחת מבי דינא לביתו באחד מימות הקיץ .והיה
וביאר הגאון מווילנא שהם שני עניינים נפרדים ,אדם שח"ו מזג היום ההוא ממוצע ,לא קר ואל חם ביותר .אמר הנ"ל בדרך
עשה עברה ראשית כל ידונו אותו בבית דין של מעלה על גוף צחות :שהאויר רומז שפסק היום בדין תורה היה לאמיתו ,דהנה
העברה כיצד עבר על ציווי ה' ,ואח"כ עושים חשבון על הזמן אמרו חז"ל )שבת י(' :כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף
כמה זמן לקח לו לעשות את העבירה ,אם אורכה היה עשר דקות להקב"ה במעשה בראשית' ,ואמרו חז"ל )עירובין ג ב( שקדירא
יתבעו אותו בשמים גם על עשר דקות האלה בהן הוא יכל ללמוד דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי ,על כן היום לא חם ולא קר".
תורה ולעשות מצוות ,ולא עשה .וזה "דין וחשבון"" ,דין" זה על אמור מעתה :שותפות במעשה בראשית ,מביאה בכנפיה מזג
גוף העבירה" ,וחשבון" על זמן העברה. אויר ממוצע ונח לבריות .כשהשותפות אינה עולה יפה ,מפני
וביאר הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הנה כשמגיע יום שהדיין אינו דן דין אמת לאמיתו ,הרי שמזג האויר חם ביותר או
כיפור אדם עושה תשובה מיראה וממילא העבירה שעשה במזיד קר ביותר.
הופכת להיות שוגג ,אך עדיין יש תביעה עליו על "הזמן" שהרי על עוד יש להקדים את חידושו של מהר"י וייל שהזכרנו לעיל,
אף שהעברה הפכה לשוגג אך הזמן הלך לריק והיה באפשרותו שכל "המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה
בזמן הזה לעשות מצווה ולא עשה כך ש"החשבון" – הזמן ,לא בראשית" נמצא שהמקיים מצות סוכה ונעשה שותף במעשה
מתכפר לו. בראשית ,מביא שמזג האויר בימי הסוכות יהיה לא קרירא ולא
אך כשאדם עושה תשובה מאהבה הרי העברה הופכת למצווה חמימא אלא ממוצא ושוה לכל נפש .אולם באם אין הקב"ה שבע
ולזכיות וא"כ לא רק ש"הדין" – העבירה עצמה נהפכה לזכות ,הרי רצון מן העבד שכביכול בא למזוג לו כוס ,או שמן השמים באים
גם ה"חשבון" – זמן העברה מתכפר ,היות והעברה הפכה למצווה להוכיח את חוסר הרצינות של הגויים בבואם לקיים מצות סוכה,
ונמצא שבזמן הזה עשה מצווה. הרי שמודיעים להם שהם אינם שותפים במעשה בראשית ,וזאת
)מאוצרותיהם של מגידים( על ידי המזג האויר שאינו ממוצע.
)יחלק שלל(
ושאבתם מים בששון
רעיון מתוק ונפלא אומר רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, מעלת חג הסוכות
בראש השנה אנו עושים תשליך כנאמר "ותשליך במצולות ים כל מובא בספרים הקדושים ,שמעלת חג הסוכות גדולה עד
חטאתם" ומשליכים את כל העבירות לים .אך בימי חג הסוכות למאוד ,מכיוון שחג זה הוא בבחינת "תשובה מאהבה" שבימים
בשמחת הימים הללו עושים עם ישראל תשובה מאהבה .ואמרו אלו ישנם מצוות לרוב ועם ישראל עובד את בוראו מתוך אהבה.
רבותינו )יומא פו (:שהשב בתשובה מאהבה .זדונות נהפכים לו עד לפני ימים מועטים היינו בעיצומו של היום הקדוש ,יום
לזכויות אם כן כל העוונות שהושלכו בראש השנה למצולות ים, הכיפורים ,וודאי שכל יהודי ביום כה קדוש ונשגב עשה תשובה,
כעת נהפכו לזכויות .על כן שואבים אנו בחג הסוכות את המים אך דא עקא שכל התשובה שעשינו הייתה תשובה מיראה ופחד
בששון -ומבקשים את אותם עבירות שהושלכו כי מעתה זכויות מהדין כדי שיכתבנו ה' בספרי חיים שנזכה לשנה טובה ,ואיתא
הם... בגמ' יומא )פו (:שבתשובה מיראה כל הזדונות הופכים לשגגות.
)תוכו רצוף אהבה( אך עתה שכבר נחתמנו ועבר יום הכיפורים ומגיע חג הסוכות
מוקפים אנחנו במצוות עשה בלקיחת ארבעת מינים ,ובבניית
יצפנני בסכה סוכה ,וכידוע שמצוות עשה נובעת מאהבה ולא תעשה מיראה.
דוד המלך אמר בתהילים "לדוד ה' אורי וישעי" – אורי זה ראש ממילא עתה התשובה היא תשובה מאהבה ,ועל תשובה מאהבה
השנה וישעי זה יום הכיפורים ,אולם עבודת הימים הנוראים אומרת הגמ' שהזדונות לא רק שנמחקים אלא הופכים לזכיות.
אינה מסתיימת ביום הכיפורים ,אלא "כי יצפנני בסכה ביום רעה ובזה מיושבת קושיה מענינת ,בחג הסוכות בזמן המקדש
יסתרני" – חג הסוכות הוא ההמשך הטבעי של הימים הנוראים הייתה מצוות ניסוך המים ,היו יורדים לנחל ושואבים מים
62
ואינו נפרד מהם.
שאלות ותשובות יתרה מזאת מרן הרב שך זצ"ל היה אומר ,שסוכות אינו רק
)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל( המשך לימים הנוראים ,אלא הוא שיא חדש של קרבה לבורא
עולם ,ופסגתו היא בסוף – שמחת תורה .בכל ימי הסליחות
מורביות בחדש אלול פתחו את ארון הקדש בכל יום פעם אחת ב"שמע
שאלה :רצונינו לדעת ,מהו המקור של מנהג זה שמביאים קולינו" ,ואחרי אמירת ארבעה פסוקים סגרו אותו .כשהגיע ראש
בהושענא רבא מורביות ארוכות מאד לבית הכנסת ועושים השנה פתחו וסגרו אות ושוב ושוב .בעשרת ימי תשובה פתחו
בהם את החבטה .ונראה לי שהוא מרש"י בסוכה )דף מ"ד בכל יום את ארון הקודש שלש פעמים" :בשמע קולנו" ,באמירת
ע"ב סוף ד"ה עלה אחד( שכתב ,והשתא נהגו להביא מור־ "אבינו מלכנו" של שחרית ושל מנחה –אבל לא הוציאו ספר תורה
ביות ענפים ארוכים ויפים שמנכרא מצוה בעין יפה ,עכ"ל. כשהגיע יום הכיפורים פתחו וסגרו ושוב פתחו וסגרו במשך כל
ואם כן לפי דעת הגר"ח נאה שאמה היא ארבעים ושמונה היום ובנעילה –פתחו לא סגרו.
סנטימטר ,הרי שמרביות אלו היו באורך של חמש מטר וע־ מגיע חג הסוכות ,שוב פותחים את ארון הקודש ,אך הפעם
שרים ושמונה סנטימטר ,אם לא שנשער לדעת החזון איש. הקרבה כל כך התגברה עד שאנו מוצאים ספר תורה ,מניחים
וכן בחיי אדם )חלק ב' ג' הלכות שבת ומועדים כלל קנ"ג אותו על הבימה וכולנו מקיפים את הבימה עם לולבינו .בהושענא
סעיף ג'( כתב ,מנהג נביאים שכל אחד יטול ערבה ביום זה רבה – מוצאים את כל ספרי התורה ומקיפים שבע פעמים עם
וכו' ,ויש נוהגין ליקח ערבה ארוכה וגסה ,שהרי בבית המק־ הלולבים.
דש היו לוקחין ערבה גבוה י' אמות )עי' א"ר( .ומזה תראה אך שיא השיאים של חמשים ואחד הימים הוא בשמחת תורה.
כמה טועים המנתקים העלין מן הבדים וחותכין אותו מל־ או אז פותחים את ארון הקודש מוצאים את כל ספרי התורה ולא
מטה שלא יהיה ארוך ,דאדרבה יותר מצוה בארוכה ובעלין מניחים אותם! נושאים אותם בידיים" ,הושע נא חבוקה ודבוקה
הרבה שהוא מצוה מן המובחר ונוי מצוה ,עכ"ל .ואם כן הרי בך הושע נא" – ריבונו של עולם ,אנחנו אתך ביחד ,איננו נפרדים.
)הרב שך זצוק"ל(
שכל שאתה עושה בארוך יותר הרי שאתה מדמה אותו יותר
למורביות שהיו נוהגים.
אבל עתה ראיתי לערוך לנר במסכת סוכה )דף מ"ה עמוד סוכות -זכר ליציאת מצרים
א' ד"ה וזוקפין( ,שכתב ,מפרש הרמב"ם ,דלאחר שזקפו
אותה באים העם ונטלו ממנה ונענעו אותה ,אבל המורביות ידועה ומפורסמת השאלה :הרי הסוכות הם זכר ליציאת
עצמם לא נטלום מצדי המזבח רק ענפים קטנים מהם ,וכזה מצרים – "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני
נראה גם דעת רש"י בתשובה )מחזור ויטרי תמ"ד ,או"ז סי' ישראל בהוצאי אותם מארץ מצרים" ואם כך ,נחג את חג הסוכות
שט"ו( שהזכיר הכסף משנה והכפות תמרים לעיל ריש פר־ בחודש הגאולה ,חודש ניסן!
קין ,וחזר ממה שכתב בפירושו ,עכ"ל. הטור מתרץ שאם היו בונים סוכה בניסן היה זה נראה כיציאה
הרי שלפי דבריו אלו ,כלל לא היו עושים עם המורביות לבית הקיץ ,מה שאין כן שיוצאים לסוכה בתשרי ,מוכח שהיציאה
עצמם ,אלא עם ענפים כענפי הערבה שבלולב שהם קט־ נעשית עבור קיום המצווה.
נים .ולכאורה הרי שהיום מה שנוהגים לעשות עם מרוביות ישנו הסבר נוסף של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל.
ארוכות לא ידענו מה מקורו ,אם רש"י עצמו שהוא חידש מסופר בגמרא על יהודי אחד שלקח לו גויה ,ורבא גזר עליו
זאת ,חזר בו. מלקות .כתוצאה מהמלקות ,פרחה נשמתו של החוטא .נשמעו
תשובת מרן -רש"י לא חזר בו ,אלא מהמזבח לא סילקו, הדברים בבית שבור המלך והוא החליט להתנקם ברבא.
אבל היום מצוה ליטלו ארוכים כמו במזבח. נודע איפא לאיפרא הורמיז ,אמו של שבור המלך ,שבנה
)שו"ת הגרח"ק( מתכוון לעשות צרות לרבא אמרה לו" :הוד מלכותו ,בני היקר,
אל תפגע ביהודים ,מסוכן להתחיל איתם" למה? כי הם רק
מתפללים והאלוקים שלהם נותן להם את בקשתם" למשל? אם
לא יורד גשם ,הם מבקשים ממנו והוא מוריד גשם.
אותם מקבלים גשם בקיץ!" שלחה איפרא הורמיז לרבא שיתפלל
סיפר לי פעם מורי תימני ,יהודי קשיש שעבר גיל תשעים ,והוא
עכשיו בתמוז שירד גשם כדי לעצור את הגזרות של בנה.
זוכר עוד מהתקופה שהיה ילד בחידר בתימן .הייתה אז בצורת
רבא התפלל ולא נענה אמר לפניו" :ריבונו של עולם 'אלוקים,
קשה והישמעאלים הודיעו ליהודיים" :אם עד מחר לא ירד גשם
באוזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פעל פעלת בימיהם בימי קדם'
אנו שוחטים את כולכם .מדוע? כי רק אתם יכולים להוריד גשם".
לאבותינו פעלת מעל הטבע ,ואנו בעינינו לא ראינו .התקבלה
וידוע כשהערבי מבטיח הוא מקיים .בפרט כשמדובר בשחיטת
תפילתו וירד גשם כהגן ,עד שמהמרזבים של מחוזר שרמו מים
יהודיים .הוא מספר ,כי המורי אסף את כל הילדים אל ה'מדרש'
לנהר החידקל".
ואמר להם :אנחנו עכשיו אומרים תהילים עד שירד גשם ,אוי לו
בלילה בא אביו של רבא אליו בחלום והזהיר אותו" :אתה
למי שלא ..ולא יצאו מה'מדרש' עד שכל תימן נעשתה בוץ.
הטרחת את הקב"ה להוריד גשם שלא בזמנו ,שלא כדרך הטבע,
זהו מה שאמרה איפרא הורמיז לבנה" :לא מתחילים עם
יש עליך כעס ,המזיקים רוצים לטפל בך! הלילה אל תישן
יהודיים".
במיטתך" .בבוקר בא רבא וראה את מיטתו קרועה מהחרבות
אמר לה" :היהודים מבקשים גשם בחורף ואז יורד גשם נראה
של השדים.
63
ביום טוב מאחרים לבוא וממהרים לצאת אומר רבי שלמה קלוגר :התחלנו את השנה עם הימים הנוראים
– ראש השנה ויום כיפור .מי ודע איזו גזירות היא צריכות לבוא.
בגמ' מגילה )כג (.כתוב שביום טוב עולים חמישה אנשים
ואנחנו ,בימי התשובה ,בכינו התחננו אל ה' שירחם עלינו ,שיבטל
לתורה ,ביום כיפור ששה ובשבת שבעה.
את הגזרות הרעות וישנה את התוכנית לטובה.
מדוע ביום טוב עולים לתורה רק חמשה אנשים?
הטרחנו את הקב"ה לשנות את טבע העולם ,לבטל את האמור
אומרת הגמ' משום שביום טוב מאחרין לבוא וממהרין לצאת.
להיות כפי מעשינו .כעת מי יודע איזה סכנה נשקפת לנו כתוצאה
פרש רש"י :ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת ,שצריך לטרוח
מכך .יש חשש גדול שהשדים כבר הגישו עתירה ובינתים
בסעודת יום טוב וממהרין לצאת משום שמחת יום טוב.
מצחצחים חרבות.
ביום טוב הרי מבשלים בבוקר ,צריכים לתקן סעודת יום טוב,
אומר לנו הקב"ה :צאו מביתיכם ,אל תשנו במיטה הקבועה,
לכן מאחרים להגיע לבית הכנסת.
לכו תסתתרו בסכה, .כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירנו בסתר
מי מבשל את סעודת יום טוב?
אהלו" כאן תהיו מוגנים מהפגעים הרעים.
היא
)ומתוק האור( זהו המהלך של רבי שלמה קלוגר.
ומי בא לבית הכנסת?
הוא.
מה הפשר הדבר שהבעל מגיע לבית הכנסת מאוחר כי היא מה לאיוב בהכשר סוכה?
מבשלת ,מה הוא עושה שם בבית?
"איוב היה קורא תגר על היסורין כיון שראה סוכה של
את הקושיה הזו הקשה רבי יעקב עמדין זצ"ל,
שתי דפנות ושלישית טפח נתקררה דעתו" )מדרש
ותרץ :שהבעלים "צריכים לשמור הבית והבנים בעוד פליאה(
שנשותיהם עסוקות בצורכי סעודה".
התמיהה הגדולה וגלויה לעין כל – מה כל כך מרגיע בסוכה
בשעה שהיא עוסקת בהכנת התבשילים ,הוא שומר על הילדים.
של שני דפנות וטפח ,עד שאפילו איוב המיוסר נתקררה דעתו
לכן ביום טוב מאחרים לבוא לבית הכנסת .כמו כן ,יוצאים מוקדם
מיסוריו כשראה סוכה זו?
מבית הכנסת משום שמחת יום טוב ,צריכים לאכול סעודה .ולכן
והנה ידוע משמו של הגר"א מווילנא שצורה המילה סוכה כפי
משתדלים למהר ככל האפשר בקריאת התורה ומעלים רק
שהיא מופיעה בתורה סכה ,כלומה המראה החזותי שלה ,צופן
חמשה אנשים ולא יותר.
בתוכו את צורתן של שלוש סוכות כשירות.
ללמדנו עד כמה מחויב הבעל לסייע לאישתו בכל אשר יוכל.
)ומתוק האור( לאות ס' יש ארבע צלעות ,והיא מרמזת לסוכה שיש לא
ארבע דפנות; לאות כ' יש שלוש צלעות והיא מרמזת לסוכה
בת שלוש דפנות; ולאות ה' יש רק שתי צלעות עוד צלע קטנה
אנא ה' הושיעה נא שאינה מחוברת אליה ,והיא מרמזת לסוכה בת שתי דפנות ודופן
שלישית שרחבה טפח שאף היא כשירה.
מה פרוש "אנא ה' הושיעה נא"? שמעתי מתלמיד חכם פרוש
וע"פ זה כתה המהרש"ם מבערזאן בספרו תכלת מרדכי לבאר,
נאה על כך :מראש חודש אלול ועד הושענא רבה ישנם חמישים
מה גרם לאיוב להירגע כשראה את הלכה שסוכה כשרה בשתי
ואחד יום .והנה ,בימי הסליחות והרחמים ,אין יהודי שלא הזיל
דפנות וטפח .כי מובא בגמ' מנחות )כט (:שהסיבה שאות ה'
דמעות בימים הללו ,לכל הפחות ברגעים הגדולים של ראש
פתוחה משני כיוונים היא ,מפני שהשי"ת ברא את עולמו באותיות
השנה ויום הכיפורים .כל אחד השתדל בודאי לשפר את מעשיו
י-ה' שנאמר "כי ביה ה' צור עולמים" ,כלומר באתיות י-ה' נבראו
ודרכיו וקיבל על עצמו קבלות טובות שיעשו נחת רוח לבורא,
שני עולמים -העולם הזה והעולם הבא .עם האות י' ברא ה' את
אלא שרק עברו הימים הקדושים הללו ,מיד לאחד הושענא רבה,
העולם הבא ,ועם האות ה' ברא את העולם הזה .ומדוע דוקא
הכל חוזר למקומו .ומה עם כל הרכוש שרכשנו בחמישים ואחד
ע"י האות ה' נברא העולם הזה? התשובה לכך היא שהעולם הזה
הימים הללו .על כך אנו מתחננים להשי"ת ומבקשים" :אנא ה'
נברא בדומה לאות ה' כשם שהיא פתוחה למטה ,כך העולם הזה
הושיעה נא" ,ריבונו של עולם" ,אנא" הושיעה את כל קנינינו
פתוח לכיוון למטה – הוי אומר שאדם שרוצה לצאת לתרבות
הרוחנים שרכשנו ב"נא" ימים ולילות.
רעה היכולת בידו .וכשם שרגלה של האות ה' תלוייה ואינה
משה רבנו רמז על כך כשעמד בסנה ואמר" :אסורה נא ואראה...
מחוברת לגגה כך העולם הזה פתוח גם לכיוון למעלה הוי אומר
מדוע לא יבער הסנה" כלומר כיצד יתכן ש"אסורה נא" שאחרי
שאדם שרוצה לשוב בתשובה מקבלים אותו ומחזירים אותו דרך
נ"א ימים הכל שב למקומו ,מה הסיבה לכך ש"לא יבער הסנה?"
הפתח העליון.
הבעיה היא שהרגש שלנו הולך במשך השנים ,והשפעתם של
והנה אדם הסובל ייסורים אם לא ידוע לו מזור למכאוביו ,אין
נ"א ימים הללו הולכת ופוחתת .מה הפלא? אם כל פעם עוקרים
ספק כי כח סבלו ילך וימעט עד שרגליו לא ישאוהו עוד .מה,
מחדש את ההשפעה הזאת ,אם כל שנה מכבים את האש של
אם כן נסך כח באיוב למוד הסבל והייסורים? הידיעה כי על ידי
חמישים ואחד ימי התבערה איך נוכל לחזור ולהתלהב אחרי
שיעשה תשובה ויבקש רחמים על עצמו ,ה' ירחם עליו ,ויגאל
שכמה וכמה פעמים פסקה ההתלהבות .ועל כך אנו מבקשים
אותו מיסוריו ,היא זו שהעניקה לו את הכח הסבל העצום .וזהו
ומתחננים" :אנא ה' הושיעה נא" – הושיעה את נ"א הימים ,כדי
שאומר המדרש לא נתקררה דעתו של איוב עד שראה סוכה של
שהשפעתם לא תפסק.
שתי דפנות וטפח.
)תכלת מרדכי(
64
מחיצות ,ואם אין לו ארבעה מחיצות מותר לעשותה כאות כ' הושע נא למענך אלוקינו הושע נא
בעלת שלוש מחיצות שלימות ,ואם אין לו גם זה דיה לעשותה
בקשה זו חוזרת ונשנית בהושענות .משמעות הבקשה – בעיקר
כאת ה' ,דהיינו שתי מחיצות ולחי אחד אפילו טפח.
ביום הושענה רבה ,והיותה האפשרות לזכות לישועה על אף
)החיד"א(
דלות מעשינו ,התבארה בספר "תורות ועבדות מבית רבותינו"
באמצעות משל נאה ,שאמר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל בעל
"בסכות תשבו שבעת ימים" הדברי יואל בשם אביו.
כתוב בספר "חשק שלמה" )מודפס בש"ס וילנא דף ב :(.מובא מלך גדול נסע לזמן מה לעיר בממלכתו .בטרם בואו פרסם כי
בספר "פרי עץ חיים" )שער חג הסוכות פ"ד( ועוד ספרי מקובלים, הוא עתיד להגיע לשם לזמן מוגבל ולכל אחד מבני העיר תינתן
ד'סוכה' בכתיב מלא ,בגיטמריא ,91כמנין הוי"ה אדנות. אפשרות לבוא ,ולבקש את צרכיו ,אנשי העיר שמחו על מזלם
ודבריהם תמוהים מאוד היכן נמצא סוכה מלא בכל התנ"ך? הטוב וניצלו היטב את ההזדמנות הנדירה .מדי יום באו אל המלך
אכן שוב ראיתי שדבר ה' בפיהם אמת ,ידעתי ומצאתי בעזרת וביקשו את כל אשר ליבם חפץ.
ה' ומצאתי בתהלים )פרק עו( שכתוב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו הגיע היום האחרון לשהות המלך בעיר .כרוז עבר והודיע:
בציון" ,וכתוב שם סוכו עם ו' אחר הסמך .א"כ יש לומר על פי "המלך נוסע" הכל התכוננו לעזיבה ולפרדה ,אלא שאז נדחק
דרך הרמז שבדוקא נכתב בכל התנ"ך בכתיב חסר ,לרמוז למה אל המלך אדם אחד שעוד לא ביקש את בקשתו .כשראה אותו
שאמרו חז"ל שבעוה"ז אין השם שלם ואין הכסא שלם ,אבל המלך נתמלא חמה ורגז עליו :מדוע התרשלת והתמהמת לבוא,
לעתיד לבוא שיתמלא השם במלאו אז יהיה באמת סוכה מלא. עד היום האחרון ,ובאת רק כאשר אני ופמלייתי עומדים ליסוע?
וזה שרמז הכתוב "ויהי בשלם סוכו" ,כלומר אימתי יהיה סוכו העובדה שהותרת את בקשותיך ליום האחרון מעידה על עצלות
בשלימות ,בזמן שיהיה "מעונתו בציון" ,ואז יהיה השם שלם וזלזול בכבוד המלכות!
)חשק שלמה( והכסא שלם. נענה האיש ואמר :אדוני המלך ,אל יחר אפך בעבדך ,כי דרכי
ומחשבותי אינן כשאר בני אדם .הללו באו לפני המלך לבקש
את מבוקשם וטובתם לטובת עצמם ,לא כן אני עבדך ,לא באתי
"רב אחא בר יעק בממטי ליה ומייתי ליה ,אמר דין לבקש בעד עצמי כי אם בעד המלך וטובתו שלו.
גירא בעיניה דשטנא" )סוכה לח ,א( שמע המלך את הדברים שנאמר באמת ובתמים ,והענין נשא
ופרש"י :הרי זה לחץ בעיניו של שטן שרואה בעיניו שאין בו כח חן בעיניו .תחת הרוגז באה מידת הרחמים ומיד עמד והשפיע
לנתק מעלינו עול מצוות. עליו שפע ברכה.
וכבר תמהו על דברי רב אחא בר יעקב אלו ,למה דוקא בשעה כן הדבר עימנו –
שקיים את מצות ארבעת המינים שמח ואמר דין גירא בעיניה בראש חדש אלול הופיע ובא אלינו מלכנו מלך הכבוד יתברך
דשטנא? במה זכות המצוה הזאת גדולה מזכות שאר המצוות שמו ,ומני אז נתנה לנו האפשרות להיות דורשי ה' בהיותו
כולן? ובמה כחה גדול לנקר עיני השטן? ]ועי' בספר "רמת קרוב .דלתות שמים נפתחו והכל יכולים לשפוך לב כמים אל
שמואל" דף י"ג[. קל בשמים .אלא שבעוונותינו הרבים במשך כל ימי הסליחות
ופירש בזה רבי דוד שלמה סלאסטש ,מגיד מישרים ומו"ץ איננו נותנים את הדעת לכך .כך חולפים להם הימים ר"ה ימי
באדעססא ,על פי מאמר חז"ל )ויקרא רבה פ"ל סי"ב( "פרי עץ כיפור וימי סוכות שלאחר מכן שאף בהם לא הטבנו מספיק את
הדר אלו ישראל ,מה אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח ,כך ישראל מעשינו.
יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים ,כפות רק ביום האחרון של ימי הרחמים שבהם המלך עודנו איתנו,
תמרים אלו ישראל ,מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, ביום השוענא רבה בהוא יום מסירת הפתקים ,לפתע אנו
כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים מתעוררים .אנו באים לשערי המלך ברגעים האחרונים בטרם הם
טובים ,וענף עץ עבות אלו ישראל ,מה הדס יש בו ריח ואין בו ננעלים ומייחלים את פניו.
טעם כך ישראל יש בהם וכו' ,ומה הקב"ה עושה להן? לאבדן אי אך לא תכסה הבושה פנינו בעת הזאת? איך נוכל לבקש
אפשר ,אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין סליחה כשבמקום להיות זריזים זלזלנו והתעצלנו?
אלה על אלה". תשובה אחת בפינו – לא למעננו באנו לבקש ,כי אם למענך
ומבואר מדברי חז"ל אלו שמטרת נטילת ארבעת המינים אלוקינו!
אגודים יחד היא לעוררנו להתאגד ולהתאחד עם כל איש ואיש ובכן הושע נא אלוקינו הושע נא!
לקיים המצוות שבין אדם לחבירו. )תורות ועובדות מבית רבותינו(
וזוהי כוונת רב אחא בר יעקב באומרו בשעה שקיים את מצות
ארבעת המינים "דין גירא בעיניה דשטנא" ,שהרי כבר שבו הלכות הדפנות נרמזים בתיבת 'סכה'
ישראל בתשובה בר"ה ויוהכ"פ מהעבירות שבינם למקום ,ורק
מהעבירות שבין אדם לחבירו לא שמו עדיין לב לשוב עליהם, אמרו חז"ל )סוכה ו (:תנו רבנן ,שתים כהלכתן ושלישית
אפילו טפח.
והיה מקום לשטן לקטרג עוד על ישראל .אך עכשיו שמקיימין
גם את המצוה הזו ומקבלים עליהם הלתאגד ולהתאחד ולקיים הגאון החיד"א זצ"ל )בספרו "דבש לפי" סי' לג( כתב בשם
אף את המצוות שבין אדם לחבירו ,לעשות שלום ביניהם ,ושלא ספר קדמון כתב יד ,בתיבה סכה שבה ג' אותיות נרמזו הלכות
הדפנות .דהנה מצוה מן המובחר לעשותה כאות ס' בעלת ד'
65
כתוב ,בסוכות תשבו שבעת ימים ,ואם תאמר למה עושים ירעו זה לזה ,מיד נסתמו פיות המסטינים והמקטריגים.
זכר רק לענני כבוד ולא למן ולבאר ,ממשיכה התורה :כי בסכות ועל כן אמר "דין גירא בעיניה דשטנא" ,דוקא אז בשעת
הושבתי -פירוש מעצמי בלי שאלה ובקשה כטעם של רבי ישועה הנענועים.
זיין .את בני ישראל -רק בני ישראל זכו לענני כבוד ולא הערב רב, )קונטרס "ראשית לשנה" -דרושים ,נדפס בירחון "תורה מציון"(
וזהו כאב שנותן לבניו ,ולכן עושים זכר רק לענני כבוד ,כטעם של
רבי יהודה חאבילייו .אני ה' אלוקיכם -שאני אדונכם וכביכול מדוע אין הבן שואל מה נשתנה בסוכות
חייב לפרנסכם בלחם ובמים ,משא"כ בענני כבוד שזה היה מתנה
ידוע המעשה ברבינו יונתן אייבשיץ זיע"א שאביו שאלו
גמורה ,ולכן עושים רק לענני כבוד ,כטעם של רבי חיים כפוסי.
בילדותו למה בחג סוכות הילד לא שואל "מה נשתנה" שעוזבים
)חיים של ברכה(
את הבית ויוצאים לדירת עראי ,וכמו שהילד שואל בליל פסח,
והשיב לו ר' יונתן דהילד הורגל שעם ישראל בגלות ולכן על
"למען ידעו דורותיכם" סוכות שגולים מהבית הוא לא שואל ,אבל בפסח שנוהגים כבני
חג הסוכות שונה מכל המועדים והרגלים בכך שהוא מתייחד חורין ,על זה הילד תמה מה נשתנה.
במצות השמחה ,וכפי שכותב הרמב"ם בסוף הלכות לולב )פ"ח והנה ברבינו חננאל )סוכה ב (.מבואר שהילד כן שואל ,דז"ל
הלכה יב( אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן ,בחג הר"ח" :ההוא ידיעה לדורות ,כלומר הדורות הבאין כיון שרואין
הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה ,שנאמר "ושמחתם לפני ה' שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה,
אלקיכם שבעת ימים" )ויקרא כג ,מ( שואלין מפני מה עושין כן ,ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת
בחג הסוכות היו עושים בבית המקדש שמחת בית השואבה, מצרים".
בשונה מכל החגים והרגלים .אמנם בכל החגים יש מצות "ושמחת )והאר עינינו(
בחגך" )דברים טז ,יד( ,אבל חג הסוכות מתייחד בשמחה יתירה.
וצריך להבין ,במה שונה חג הסוכות מכל החגים ,ומדוע יש בו סוכה -זכר לענני כבוד
שמחה יתרה יותר מכל הרגלים.
נאמר בתורה"ק פרשת אמור )ויקרא כג ,מג( ְל ַמ ַען י ְֵדע ּו
בתורה נאמר מהי הסיבה של מצות ישיבה בסוכהַּ :ב ֻּס ּכֹת
יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ
יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ דֹר ֵֹת ֶ
ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹתְ :ל ַמ ַען י ְֵדע ּו
ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ
ִמ ְצ ָריִם" .ואיתא בגמרא סוכה )יא ,ב( "תניא ,בסוכות הושבתי את
יאי או ָֹתם ֵמ ֶא ֶרץ ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִיכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַדֹר ֵֹת ֶ
בני ישראל ,ענני כבוד היו ,דברי ר' אליעזר .וכך נפסק להלכה
יכם )ויקרא כג ,מב-מג( .נחלקו תנאים אילו ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ
בטוש"ע )ס' תרכה( וכמו שגם פירש רש"י ז"ל על הפסוק הנ"ל
סוכות היו לישראל במדבר :רבי אליעזר אומר ענני כבוד היו ,ורבי
"כי בסוכות הושבתי -ענני כבוד" ע"ש.
עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם )תורת כהנים שם ,סוכה דף
ונשאלת השאלה למה התורה קבעה זכר דוקא לענני הכבוד
יא ע"ב(.
שהיו בעת יציאתם ממצרים ,ולא קבעה זכר לניסים אחרים שהיו
ומבאר הרמב"ן )בפירושו על התורה שם( שלפי האומר שהיו
במדבר כמו ירידת המן או הבאר שעל אלה לא נקבע שום מעשה
ענני הכבוד ,מובן היטב מדוע צריך לציין דבר זה בכל שנה ושנה
זכרון לניסים מופלאים אלו .ובגמרא מסכת תענית )ט ,א( מבואר:
ולהודיע זאת לדורות עולם ,כדי שידעו את כל מעשי ה' הגדול
"ג' מתנות טובות ניתנו ,באר וענן ומן" ,וא"כ למה רק לענני הכבוד
אשר עשה עמהם להפליא ,ששיכן אותם בענני כבוד כמו בתוך
אנו עושים זכר ע"י עשיית הסוכה .וכבר עמד על כך רבינו החיד"א
סוכה כדי להגן עליהם ,אולם לפי האומר שהיו סוכות ממש ,שבני
ז"ל וכפי שיבואר להלן.
ישראל בנו לעצמם סוכות בהיותם במדבר ,מדוע צריך לציין זאת,
בספר 'ראש דוד' )פרשת אמור( מביא החיד"א שלשה טעמים
והרי אין בכך שום נס ופלא של הקב"ה ,ואת מה מציינים .ומסביר
לזה משלשה חכמים :בשם רבי חיים כפוסי ,ההבדל בין ענני
הרמב"ן ,שהזכרון הוא כדי שיזכרו וידעו שהיו במדבר ולא באו
הכבוד לבאר ולמן הוא ,שמן ובאר הם צורך קיומי ,וכיכול הקב"ה
בבית ובעיר מושב במשך ארבעים שנה ,והשם היה עמהם ולא
חייב לכלכלם ,אבל ענני הכבוד זה תוספת שמירה ,כי הולכי
חסרו דבר.
מדבריות הולכים גם בשמש ובקור ,ולכן עושים זכר רק לענני
מתבאר מתוך דברי הרמב"ן ,שמצות סוכה נועדה להעיר
הכבוד כי זה מראה על חיבה יתירה.
ולהאיר את עיני האדם על חסדי ה' הסובבים אותו ואופפים אותו
בשם רבי יהודה חאבילייו כתוב שההבדל הוא מפני שענני
תדיר בכל עת ובכל שעה על כל צעד ושעל ,כפי שבא לידי ביטוי
הכבוד היו רק לישראל ולא לערב רב ,כי הענן פלט את הערב רב
בסוכות שבנו בני ישראל לעצמם במדבר ,והתגוררו שם במשך
)זוה"ק ח"ב קצא( ומן ובאר היו גם לערב רב ,ולכן עושים זכר רק
ארבעים שנה ולא חסרו דבר.
למה שהיה מיוחד לישראל.
אך נשאלת השאלה ,הרי חסד ה' מלאה הארץ ,וכל הבריאה
בשם רבי ישועה זיין ההבדל הוא מפני שענני כבוד ניתנו
כולה בכל מקום שהוא ,מלאה חסד ה' ,וכל קיום הבריאה
לישראל בלי בקשה ,משא"כ מן ובאר ניתנו ע"י שאלה בתלונה
והנבראים הוא על ידי שלוש עשרה מידות של רחמים ,וכל סוד
ובתרעומת ,ולכן עושים זכר רק למה שניתן להם בטובו הגדול
הבריאה נובע ממידת החסד ,כפי שכתוב "כי אמרתי עולם חסד
בלי שאלה ותרעומת.
יבנה" )תהלים פט ,ג( ,כי היות שחוק הטוב להיטיב ,לכן רצה הקל
החיד"א מוסיף שלכל שלושת הטעמים האלו יש רמז בפסוקים.
הטוב לברוא את הבריאה שיהיה מקום שאפשר להעניק שם את
ֵשב ּו ַּב ֻּס ּכֹתְ :ל ַמ ַען
ָמים ָּכל ָה ֶאזְ ָרח ְּב ִי ְשׂ ָר ֵאל יְׁ ַּב ֻּס ּכֹת ֵּתְׁשב ּו ִׁש ְב ַעת י ִ
כל טוב לבריותיו )רמח"ל במאמר דרך עץ החיים(.
יאי או ָֹתם ֹׁש ְב ִּתי ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂ ָר ֵאל ְּבהו ִֹצ ִ יכם ִּכי ַב ֻּס ּכוֹת הו ַ י ְֵדע ּו דֹר ֵֹת ֶ
ומכיון שכן ,מדוע צריך לציין במיוחד את החסדים שעשה
יכם )ויקרא כג ,מב-מג( ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָריִם ֲאנִ י יְהוָה ֱאל ֵֹה ֶ
66
"הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" הקב"ה עם דור המדבר ,שלא חסרו דבר בהיותם במדבר ,והרי
בחול המועד סוכות התש"ס ,שמעתי מהגאון הגדול חסדי ה' ממלאים את הבריאה כולה כל הזמן ,ואין מציינים
רבי מאיר הלוי סאלאווייציק שליט"א ,בן מרן הגרי"ז זצ"ל ומדגישים את זה במיוחד ,ומדוע את החסדים שהיה במדבר
כדלהלן: מדגישים ומציינים.
שאל אחד להגאון הגדול רבי מאיר הלוי שליט"א ,מדוע אלא אדרבה ,היא הנותנת ,היות שהבריאה כולה מלאה חסדי
אנו מזכירים בברכת המזון דוקא בחג הסוכות "הרחמן הוא ה' ,האדם מטבעו מתרגל לזה ואינו מרגיש בהם ,היות שהחסדים
יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" ומה הקשר בין "הרחמן" הם תמידיים ואינם פוסקים אף לרגע קט .אנשים מתרגלים
הנ"ל לסוכות ,וכי בגלל שמוזכר ב"הרחמן" את התיבה וחושבים שהם דברים טבעיים והכרחיים ,וממילא אינם שמים
"סוכת דוד"?... לב ואינם מתבוננים לראות בזה את טובת ה' ולהכיר טובה על
והשיב לי הגאון רבי מאיר הלוי שליט"א עפ"י מה שהובא כך.
בטור ,הטעם שבשבת חול הועד פסח מפטירין מהנביא לכן באה מצות סוכה להוציא את האדם מן השגרה ולהזכיר
יחזקאל )לז( אודות תחיית המתים ,ואילו בשבת חול המועד לו שכל קיומו בעולם וסוד קיום האומה הישראלית כאומה ,וכל
סוכות מפטירין ג"כ מהביא יחקאל )לח-לט( אודות מלחמת יחיד ויחיד בפני עצמו הם אך ורק על ידי חסדי ה' .מצות סוכה
גוג ומגוג "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל" פוקחת עיני עוורים לראות בצורה ישרה ונכונה את מצב האדם
וגו' .כי זמן תחיית המתים יהיה בחודש ניסן ,וזמן מלחמת לאמיתו.
גוג ומגוג יהיה בחודש תשרי. זו הסיבה של השמחה היתרה שיש בחג הסוכות .השמחה
ויעויין בגמ' ברכות ]ז' ע"ב[ "גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב שבכל החגים היה על הניסים שעשה הקב"ה לאבותינו ,אבל בחג
למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק" וכו' ,ולהלן שם בתהלים הסוכות מציינים את העובדה שבני ישראל היו במדבר במשך
)פרק ב( כתיב "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ארבעים שנה ולא חסרו דבר ,ודבר זה מאיר את עיני האדם
ועל משיחו" .ומבואר כי עיקר המלחמה בזמן מלחמת גוג להבין ולהשכיל שכל מציאותו התמידית ,מלאה חסדי ה' על כל
ומגוג יהיה "על ה' ועל משיחו". צעד ושעל .ועל כך באה השמחה היתרה ,על העובדה שאנחנו
לפי"ז מבואר היטב מה שאנו מבקשים דוקא בזמן חג שרויים כל הזמן בחסדי השם.
הסוכות "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת" ,כי ושונה מכל החגים ,שהשמחה בהם היא רק על הניסים שנעשו
בזמן חג הסוכות יהיה מלחמת גוג ומגוג ,והמלחמה אז תהיה באותו זמן לאבותינו ,ולא על דבר תמידי שיש בכל עת ,ולכן
"על ה' ועל משיחו" והמשיח הרי הוא מבית דוד ,ועל כן אנו יש בהם מצות שמחה גרידא ,אבל חג הסוכות המבטא את חסד
מתפללים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". השם בכל עת ובכל שעה יש בו שמחה יתירה.
)עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ג( )דעת שרגא(
"ולקחתכם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" )כג,
הסוכה מגינה מג' פורעניות מא(
בסוכות יש עשרה מצות .ג' דפנות בסוכה ,ג' הדסים ,ב' ערבות, בגמרא במסכת סוכה )לו ,ע"א( מבואר ,שאתרוג כושי כשר ,אך
לולב אחד ,אתרוג אחד ,הם עשרה .והמה נחלקים לשלשה הדומה לכושי פסול.
ושבעה .סוכה בפני עצמה ג' .ושבעה בלולב .והשבעה נכללים מה ההבדל ביניהם?
בארבעה מינים של לולב. אתרוג כושי בא מכוש ,הוא שחור כי כך נראים האתרוגים
והשלש דפנות של סוכה הם למחסה משלש פורעניות מזרם שם .הדומה לכושי הוא אתרוג הגדל בארץ ישראל ,ושונה מכל
מחורב וממטר .מפני שבמכת ברד אמר אני שולח את כל מגפתי. האתרוגים הגדלים בה ,ולפיכך הוא פסול.
והלא הרבה שלוחים להקדוש ברוך הוא אבל בברד היו שלשה וכתב ה"חתם סופר" )שו"ת ח"ו( לבאר את הענין בדרך מליצה,
דלעיל והם רוח אש ומים .וז"ל רז"ל מי שפרע מדור המבול ומדור על פי דברי רבו בעל "ההפלאה" על האמור בגמרא )ברכות לה
הפלגה ומאנשי סדום וממצרים בים .מדור המבול פרע במים. ע"ב( שרבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי נחלקו ,איזו דרך
ומדור הפלגה ברוח שנאמר ויפץ ה' אותם .ומאנשי סדום באש נכונה יותר להנהגה :לדעת רבי ישמעאל ,יש לנהוג מנהג דרך
וגפרית .ובמצרים פרע בכל שלש אלה במכת ברד .שנאמר ואש ארץ -לחרוש ,לקצור ,ולזרוע ,כל דבר בעתו ,ובד בבד לעסוק
מתלקחת בתוך הברד שם אש ומים .ונאמר וה' נתן קולות וברד. בתורה .ואילו רבי שמעון בר יוחאי סובר שיש להתמסר ללימוד
קולות הוא מאויר כמ"ש בספר יצירה ,ולכן אמר במכת ברד את התורה ,וכשזוכים לכך ,מלאכתם נעשית על ידי אחרים.
כל מגפתי והמה שלש לגיונותיו של הקדוש ברוך הוא ,ומי שאינו אמר על כך אביי :הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם,
עומד בדיבורו כולל הג' ,כי הדיבור הוא מורכב משלש אלה אש כלומר הם הצליחו בדרכם ,ואלה שעשו כרבי שמעון בר יוחאי,
מים ואויר ,ולכן יבוא עליו ג' פורעניות אלו .והיושב בסוכה ינצל לא עלתה בידם ,כלומר נכשלו ולא השיגו את מבוקשתם.
מג' פורעניות אלו ,כי מזרם הוא מרוח .מחורב הוא חום השמש לפי זה מובן מדוע אתרוג הדומה לכושי פסול ,אומר ה"חתם
והאש .ומטר הוא מים. זסופר" .הוא לא יכול לגדול בארץ ישראל ,במקום שגדלים
)הגר"א מוילנא( אתרוגים רגילים ,להתנהג כאתרוג מארץ כוש -וגם להיות כשר...
)ומתוק האור(
67
דמחשיבים את כותלי הבית עולים למעלה עד הסכך והם הדפנות "תשבו שבעת ימים כל האזרח"
של הסוכה .ומסיקה הגמרא דמה שמועיל סוכה בד' כלונסאות
רבותינו ז"ל אמרו ,שביציאת האדם מביתו לישב בסוכה ,עליו
הוא דווקא בראש הגג אבל בארץ לא.
לכוון שאם נתחייב חובת גלות יחשב לו כאילו גלה מביתו ,והלא
לפי שיטה זו מובן היטב ,העכו"ם שאינם רוצים בטירחת המצוה
"גלות מכפרת עוון" .רמז לכך ,מצא הרב אורח מישור זצ"ל ,כי
להם נותן הקב"ה "מצוה קלה" שהרי יכולים לעשות סוכה בנקל
סופי תיבות של "תשבו שבעת ימים כל אזרח" ,הם" :תמחול".
ע"י ד' כלונסאות ,ומיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו" שרק על )אורח מישור(
ראש הגג מועיל כזו סוכה הנבנית ע"י ד' קרשים בלבד .והקב"ה
מקדיר עליהם חמה ,ואז כולם בורחים מהסוכה ,כיון שאין להם כתוב בגמרא )ע"ז ג (.לעתיד לבוא יאמרו אומות העולם לפני
דפנות ,אבל אם היו עושים סוכתם עם דפנות לא היו צריכים הקב"ה כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה וכו' אמר להם
לברוח מהסוכה. הקב"ה מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל
)אוצרות התורה(
אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר
עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא.
סוכות כנגד יעקב אבינו מקשים העולם למה סוכה נקראת מצוה קלה? עוד יש לדקדק
מהו שאמר מיד כל אחד עושה סוכה "בראש גגו" ,מפני מה עושין
"ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו
את סוכתם בראש הגג ולא על הארץ? גם יוקשה למה אחרי
כנגד אבות ,פסח כנגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות
פסח היה ,שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן שהקב"ה מקדיר להם חמה כולם בורחין מן הסוכה הרי אדרבה
תורה היה בשופר מאילו של יצחק ,סוכות כנגד יעקב הסוכה תהיה לצל יומם?
דכתיב ולמקנהו עשה סוכות" )טור או"ח הל' ר"ח סימן אלא כתב בספר "זקן אהרן" :קושיא אחת מתורצת בחברתא,
תי"ז( הנה כתוב בגמרא )סוכה ד (:העושה ד' כלונסאות על שפת הגג
ומסכך על גבן ר' יעקב מכשיר דאמרינן גוד אסיק מחיצתה,
בים בכל הסוכה ושיוכלו גשמים להיכנס בכל משך הסוכה, ריתחא דאורייתא
שכדי להפקיעו משם בית סגי אם במקצת מן הסוכה נכנסים
הגשמים ונראים הכוכבים .אמנם עי' בזה בפמ"ג סי' תרל"א במנהגו של הגרי"ז לכסות הסוכה בהרבה סכך
א"א ס"ק ב שחילק בין כוכבים לגשמים וז"ל ,ויראה דלכתח־ מנהגו של הגרי"ז הי' לכסות הסוכה בריבוי סכך עד שנע־
לה שיהא כוכבים נראים מתוכו אפשר די בכל הסוכה במקום שה כיסוי עבה ,ואחד מהטעמים בזה הי' כפי שמובא שהגר"ח
אחד סגי ,שיזכור מי ברא אלה ולהיות גר בארץ ,כמו שכתוב מוולאז'ין הי' רגיל לעשות כן משום הקור ,דהיינו שכדי שלא
]תהלים ח ,ד[ ירח וכוכבים אשר כוננת ,מה שאין כן באין גשם יהא מצטער מחמת הקור הקפיד לכסות בכיסוי עבה .והגרי"ז
יכול לירד למאן דאמר דפסולה ,כל שיש ד' טפחים סכך פסול אמר דאף דבמשנה )פ"ב מ"ב( מבו' דבעי' לכתחילה שיהא
מיקרי ,כבסימן תרל"ב סעיף א' .ומיהו אם נטל אחר כך מקצת יכול לראות מסוכתו את הכוכבים ,מ"מ לזה לא בעי' דבכל
עובי הסכך מעליו ,אין צריך לנענע הנשאר אפילו הניחו בבת חלק וחלק מהסוכה יוכלו לראות את הכוכבים ,אלא סגי אפי'
אחת ,כי אין שם סכך פסול ממש עליו ,עכ"ל .ועי' בביכורי אם בפינה אחת בסוכה רואים הכוכבים.
יעקב שם ס"ק ה' שכתב שאין לחלק בהכי ,ובשניהם צריכים עוד טעם שהרבה הגרי"ז בסכך הוא משום דנקט דבעי'
לדקדק שלא יהא כן במשך כל הסוכה ,וז"ל ולענ"ד אין לחלק בכל חלק וחלק מהסוכה שיהא צלתו מרובה מחמתו ולא סגי
בזה ,דהא גם באין הכוכבים נראים הטעם דהוי כמין בית ואין אם בצירוף כל הסכך יחד הוא כן] .א"ה בספר פאר עץ חיים
שם סכך עליו לכתחלה ,כמ"ש הלבוש .וטעם דפמ"ג שיזכור )סי' כט( להגאון רבי חיים קאזער זצ"ל מו"ץ בקובנא ,כתב
מי ברא אלה טעם חלוש הוא ,ולא ראיתיו בשום מקום .ולכן וז"ל ,הנה לפי"ז יש לדון בדבר חדא ,והוא דסגי במעט כו־
גם לענין כוכבים ידקדק שלא יהיה ד' טפחים על פני משך כל כבים ,והיינו אפילו בשני כוכבים דמיעוט רבים שנים ,ובהכי
הסוכה משום סכך פסול .ואפשר דבין לענין לכתחלה באין סגי דהא כשיסתכל בשני כוכבים נמי מינכר דזהו לא הוי כעין
כוכבים נראים ,ובין לענין דיעבד באין מטר יורד ,יש להקפיד בית .וא"כ יכול להתנהג לכתחילה באופן זה ,והוא שיניח אותן
ג"כ שלא יהי' ז"ט על ז"ט במקום א' אם יושב תחתיו ,כמו לע־ ב' כוכבים סמוך לפתח במקום שאין משתמשין שם כלל ,ולא
נין חמתה מרובה מצלתה בס"ב .אבל באין מפסיק רוחב ד"ט יזיק שם הגשמים ,ושאר כל הסכך באמת יהיה מעובה כל כך
בכל הסוכה ובאין ז"ט על ז"ט במקום א' ,אין קפידא בסכך עד שלא יהיו גשמים יורדין שם כלל ,ובזה לא יתבטל לעולם
עב מאוד אפילו יושב תחת העב עכ"ל .הרי לן ג' שיטות בזה, מישיבת הסוכה על ידי הגשמים ,וגם איכא הכירא מי וכנז־
דעת הפאר עץ חיים דבשניהם כשר לכתחילה ע"י מקום א' כר .וזה שנים רבות שמעתי שאמרו כך בשמו של הגאון ר"ח
בסוכה ,והפמ"ג חילק בין גשם לכוכבים ,והביכו"י ס"ל דצריך מוולאזין ז"ל ,ואיני יודע אם שמועה אמיתי היא מה שיכולים
להקפיד בשניהם שיהיו בכל הסוכה ,ומרן הגרמ"ה אמר בשם לסמוך עליה ,אבל לפי דברינו הנ"ל סברא נכונה היא מאד,
הגרי"ז רק לענין כוכבים ,ולא ידוע לי לענין גשמים מה ס"ל[. זולת דברי הגאון ז"ל ,ולענ"ד יכולין לסמוך ע"ז ולהתנהג כך
]תשע"ה[ הלכה למעשה ,עכ"ל ,ומבואר שג"כ נקט דא"צ שיראו הכוכ־
)הארות והערות(
68
לאחר חטא העגל -נאמר "תקופת השנה" היינו תחילת השנה. תמה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א ,דבשלמא פסח
)פנינים יקרים( כנגד אברהם ניחא ,שהיה זה בזכות מדת חסדו של אברהם אבינו
שמסר את נפשו בהיותו חולה ביום השלישי למילתו ,וע"כ זכו
ישראל לפסח .וכמו"כ חג השבועות הוא כנגד יצחק ,בזכות אילו
"צלא דמהימנותא" -מדת הרחמים של יצחק המרמז על מסירות נפשו בעקידה ,וע"כ זכו ישראל
הסוכה היא "צלא דמהימנותא" ,כפי שנקראת בזוהר הקדוש, לקבל את התורה .אך מהי המעלה שיש אצל יעקב אבינו של
וענינה לחסות בצל ה' .אדם הזוכה לחסות בצלו יתברך זוכה "ולמקנהו עשה סוכות" שבזכותה זכו ישראל וקיבלו את חג
לרחמים מיוחדים ,אף שעל פי דין ,אינו ראוי להם. הסוכות?
וכך שנינו בגמ' )ב"מ פה ע"א( :ההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה אלא יישב ,בבאור תמיהה אחרת בפסוק ,שהרי נאמר "ויבן
לשחיטה ]מעשה בעגל שנלקח לשחיטה[ ,אזל תליא לרישיה לו בית ולמקנהו עשה סוכות ,על כן קרא שם המקום סוכות"
בכנפיה דרבי וקא בכי ]ברח והכניס ראשו תחת זרועו של רבי )בראשית לג ,יז( ,ולכאורה קשה ,שהרי לעצמו הוא בנה בית ורק
ובכה[ .אמר ליה" :זיל ,לכך נוצרת" ]אמר לו רבי -לך ,כי לכך למקנהו עשה סוכות ,וא"כ מדוע קרא יעקב אבינו את שם
נוצרת![ אמרי ,הואיל ולא קא מרחם ,ליתו עלה יסורין ]אמרו המקום על שם בניית הסוכה למקנהו? אלא היישוב הוא ,שיעקב
בשמים ,כיון שלא רחם על העגל ,יבואו עליו יסורים[ .ולכאורה, אבינו אכן דאג למקנהו ובנה להם סוכות ,ואילו לעצמו הוא בנה
מה פגם היה במעשהו של רבי? והלוא כלל נקוט בידינו" :סוף בית מדרש ולא בית ,כמו שמפורש בדברי התרגום בן עוזאיל
בהמה לשחיטה" )ברכות יז ע"א( ,וכך גם אמר רבי כלפי העגל: "ואתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנה ליה בי מדרשא ולגילוי
"זיל ,לכך נוצרת" .כלום כל הנוטל בהמה לשחיטה נדון ליסורין? עבד מטלן ,בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות" .ואכן בעולם הזה
אלא יש לומר ,שאף ש"סוף בהמה לשחיטה" ,ובודאי שאין שהוא עולם עראי והאדם בו אינו אלא אורח ,לא היה צריך יעקב
לתבוע אדם הנוטל בהמה לשחיטה ,ובא לחסות בצלך ומבקש אבינו בית אלא בית מדרש שהוא היה הבית בעבורו.
את רחמיך שתצילהו מן השחיטה -מדת הרחמים צריכה וזהו שנאמר "על כן קרא שם המקום סוכות" -לרמז ולהשמיע
להתעורר אצלך ולגרום לך להגן עליו ,אף ש"לכך נוצר". שיעקב אבינו לא בנה לעצמו בית אלא בית מדרש.
זוהי ,אפוא ,סגולת הסוכה ומעלתה .כאשר בא האדם לחסות וזהו א"כ יסודו של חג הסוכות ,שנצטוינו בו לצאת מדירת
בצל השכינה ,הריהו מעורר עליו את מדת הרחמים המיוחדת ,אף קבע לדירת עראי ,כדי להשריש בנפשינו שהעולם הזה אינו אלא
שעל פי מדת הדין אין הוא ראוי לה. עראי ,וע"כ מקומו של האדם הוא בבית המדרש דוקא לקיים
)הגה"צ רבי נתן וכטפויגל זצ"ל( את חוקות התורה ואת מצוותיה ,כדי לזכות לדירת קבע בעולם
הבא ,ועל כן זכו ישראל לחג הסוכות כנגד יעקב אבינו ,שנאמר
"ולמקנהו עשה סוכות".
)שערי אורה -סוכת היוצרים(
סוכות הוא זמן של רצון
"וחג האסיף בצאת השנה" )דברים כג ,טז(
לכאו' יש לבאר הטעם שסוכות זה זמן שמחתינו ,דהנה בשיח
יצחק על סדור הגר"א ,בתפילת אתה בחרתנו בשלש רגלים כתב יש לתמוה ,בתורה מוזכר ב' פעמים חג סוכות ,במקום אחד
שאתה בחרתנו מכל העמים זה כנגד חג הפסח ,שה' הוציא אותנו כתוב שהחג בתחילת השנה ,ובמקום אחר בסוף השנה .בפרשת
ממצרים ובחר אותנו להיות לו לעם .אהבת אותנו הוא כנגד חג משפטים )כג ,טז( נאמר "וחג האסיף בצאת השנה באספך את
השבועות ,שה' נתן לנו את התורה מפני שאוהב אותנו .ורצית מעשיך מן השדה" .ובפרשת כי תשא )לד ,כב( נאמר "וחג האסיף
בנו כנגד חג הסוכות ,שרצון הוא יותר מאהבה ,שלאהבה יש גבול תקופת השנה" ,ופירש רש"י תקופת השנה -בתחלת השנה
ויש טעם אבל לרצון אין גבול ואין טעם .וכתב שרצון הוא אחר הבאה.
הכעס ,וכן הכונה כאן כי גם אחר שעשו את העגל נתרצה להם אלא כתב בספר "פנינים יקרים" :מצאתי בספר הקדמון "קנה
הקב"ה ביוה"כ והשרה שכינתו בתוכם .וכתב עוד שם וז"ל ,ורצית חכמה" להמקובל הגאון רבי יודא פוחוביצר זצ"ל שכתב ,שמעתי
בנו הוא כפרת עון העגל והשראת השכינה ,ואז בא חג הסוכות, מפי המנוח הרב הגאון ר' יהודה ליב )אב"ד בק"ק ברהין( ביאור
וע"כ נאמרה בו שמחה יתירה יתר מכל המועדים .ע"כ לשונו. נפלא ,כתוב במדרש שקודם שעשו ישראל את חטא העגל ,אמר
מבואר שחזרת השכינה לישראל אחרי חטא העגל זה מורה הקב"ה שרצונו לתת חג בכל חודש בשנה ,וכשעשו את העגל
על ענין הרצון שה' רוצה אותנו ,וזה עוד יותר חזק מענין האהבה, בחודש תמוז ,ביטל להם את החגים ,עד שמשה עלה למרום
וזהו הזמן של סוכות שה' רוצה אותנו ,ובגלל זה שמחתו של לבקש מחילתם ,ונתרצה הקב"ה והשלים להם את כל החגים
חג הסוכות היא יותר מכל המועדים .ומובן היטב שאחרי ימי שנתבטלו בחודשים תמוד אב אלול ,והשלימם בחודש תשרי -
התשובה שה' אוהב אותנו ,ובחג הסוכות גם רוצה בנו ,וחזרה ר"ה יוכ"פ וסוכות ,אמר הקב"ה חג שלו לא אתן בו ,הוסיף שמחת
השכינה לישראל ,והקב"ה קרוב אלינו ורוצה להיות עמנו ,ע"כ תורה.
האהבה והקירבה שיש לה' כלפי ישראל היא אז בתוקף ,וזה נמצא שקודם חטא העגל חג הסוכות היה צריך להיות בחודש
סיבת השמחה בחג הסוכות ,ומשום הכי הוא זמן שמחתינו. אלול שהוא סוף השנה ,ולאחר חטא העגל חג הסוכות ניתן
)זמן שמחתינו( בתשרי שהוא בתחילת השנה החדשה .על כן בפסוק בפרשת
משפטים המדבר עוד קודם חטא העגל נאמר " -בצאת השנה",
היינו סוף השנה חודש אלול ,ובפסוק בפרשת כי תשא המדבר
69
"והיית אך שמח" ושמחת בחגך /על ידי ששמח בחג יזכה לשמחה
כתב הרמב"ם )סוף הלכות לולב( :השמחה שישמח האדם בכל ימות השנה
בעשיית המצוות ובאהבת האל שציוה בהם -עבודה מספר ימי השנה ,365 :ומספר ימי החגים מהתורה] 17 :שבעת
גדולה היא .וכל המונע עצמו משמחה זו -ראוי להפרע
ימי פסח ,שמונת ימי סוכות ,יום א' של ר"ה ,וחג שבועות[ .הרי
ממנו ,שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך
מתוך 365של ימי השנה נותרו 348ימים כמנין "שמח" .הוי אומר:
בשמחה" .ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'.
אם תקיים "ושמחת בחגך" בימי החג ,תזכה לאך "שמח" ,עוד
בימי חול המועד ,כשהיו עולים למעון קדשו של מרן הרב שך 348יום של שמחה .ויש להוסיף בזה כי על ידי זה מקרב גם את
זצ"ל ,זקני ישראל והמוני תלמידים להקביל פניו ברגל ,היה מראה בניין בהמ"ק ,שגם יום ט' באב בכלל שיהיה יום שמחה בבנין בית
ומקריא מתוך השתוקקות ומתיקות עצומה ,את דברי הרמב"ם, המקדש השלישי במהרה בימינו ,אמן.
ומעמיק במשמעות הדברים הנשגבים .הלא אמרו חז"ל )ד"ר א, )נועם שיח(
ה( על הפסוק "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל",
אילו אדם אחר היה אומר כן ולא שלמה המלך ,היו הכל אומרים: יסוד השמחה -אחדות
זה אין לו מה לאכול והוא אומר "הבל הבלים" .כלומר ,כיון שאין
לו ידיעות בתענוגות העולם מדבר כן ,אך אם היה אותו אדם מה מקורה של "שמחה יתירה" זו דוקא בחג הסוכות.
מכיר את תענוגות העולם והנאותיו ,היה מתייחס לקנייני העולם אמרו חז"ל )ויקרא ל( ,כי מצות ארבעת המינים הנאגדים יחד
בכבוד ,אבל מאחר ושלמה המלך שנאמר בו" :ויתן שלמה את מסמלת את אחדות ישראל.
הכסף בירושלים כאבנים" )מלכים א ,י( ,ולא היה חסר לו דבר זאת ועוד ,יסוד "האחדות" קיים במיוחד בחג הסוכות ,אשר
מהנאות ותענוגות העולם -הוא זה שאמר הבל הבלים על כל בו יוצאים ישראל מדירת הקבע שלהם ובכך מבטלים את ערך
קנייני העוה"ז ,שוב אין יכולים להפריך את הדברים. הגשמיות וקובעים בלבם את ארעיות העולם הזה .וכאשר
אף כאן -המשיך רבינו -אילו היה אדם אחר כותב כי "אין מתבטלים הרצונות הגשמיים ,ממילא מתאחדים הלבבות ,וכפי
הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'" ,היה ניתן לומר שמא אין לו שביאר רבינו יונה על הפסוק "לתאוה יבקש נפרד" )משלי יח ,א(:
השגה בחכמות ותענוגות העולם ,אין לו השגה בגדולה וכבוד .אך "מי שמבקש ללכת אחר תאוותו ורצונו ,נפרד מכל חבר ועמית,
דברים אלו כתב הרמב"ם שהיה מבאי ארמונו של מלך מצרים, כי ירחקו ממנו אוהב ורע ,כי תאות בני אדם ומידותם חלוקות"
שר ונגיד ,יועצו ורופאו האישי ,חכם בכל מיני חכמה ומדע ,והיה )שע"ת שער ראשון(.
משופע בכבוד וממון ,והגדולה חיזרה אחריו -לו נאה ולו יאה והנה ,בלא "אחדות ישראל" לא יתכן שתשרור השמחה .ועל
לכתוב שאין שמחה בשום דבר אחר ,הכל הבל מלבד השמחה כן ,זכה חג הסוכות שיש בו "שמחה יתירה" ,על שום ה"אחדות"
בתורה ובמצוות .והרי זה עדות נאמנה שאין שום שמחה בעולם המסמלת את יסודו ומהותו של החג.
כלל מלבד שמחת התורה והמצוות ואהבת ה' יתברך. )רבי שמואל רוזובסקי(
והוסיף להעיד על עצמו בערגה ,שבכל פעם הינו מתרגש
בהיזכרו בדברים אלו.
"והיית אך שמח" )דברים טז(
והיה מסיים בדברי ה"מגיד משנה" שמבאר את דברי הרמב"ם:
ש"השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ,ובאהבת ה' שציוה פירש רש"י לפי פשוטו אין זה ציווי אלא הבטחה .וכן פירש
בהן ,עבודה גדולה היא" .וכתב בתוך דבריו "וכשהוא עושה מה האבן עזרא "והיית אך שמח" :אם תהיה שמח בחג הסוכות ,תזכה
שנברא בשבילו ,ישמח ויגיל ,לפי ששמחת שאר דברים תלויים כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח!
בדברים בטלים שאינן קיימים ,אבל השמחה בעשיית המצוות וכן כתב אברבנאל זצ"ל :וכלל כאן להבטיחו שאם ישמח ויגיל
ובלמידת התורה והחכמה -היא השמחה האמיתית". בחג הסוכות ,יהיה שמח וטוב לב כל השנה .ואם תתעצם בראשית
פעם בערב החג ,נשאל מרן הרב שך זצ"ל כיצד מגיעים לשמחת השנה ,בעצבון תאכלנה ,כי כן טבע המציאות ,השמח בחלקו -
יום טוב ,שהיא מצוה מדאורייתא .וענה" :בקידוש תדע" .תמה ששון ושמחה ישיג .והנאנח בלי סיבה -יאנח דום כל הימים.
השואל על התשובה .הסביר לו מרן "הלא ישמעו אזניך מה שפיך בספר "פלא יועץ" )ערך סוכה( כתב :וציונו לשמוח בחג הסוכות
מדבר ,כשאתה נותן שבח והודיה לבורא עולם אשר בחר בנו מכל שמחה של מצוה ,והוא סימן טוב לכל השנה ,שכתבו גורי האר"י
עם ,ורוממנו מכל לשון ,וקידשנו במצוותיו ונתן לנו באהבה! - ז"ל שמי שיהא שמח וטוב לב ולא יצטער כלל בחג הקדוש הזה
מועדים לשמחה ,חגים וזמנים לששון .אני ,כשאני חושב על כך, מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה לעולם שמח! אי לזאת ,כי
חפץ אני לרקוד ,ואתה שואל כיצד מגיעים לשמחת יום טוב?... לא בכח יגבר איש לשכח עצבו ורוגזו וכל דבר המצערו ,ולשמוח
)רמב"ם -הגרא"מ שך זצוק"ל( בכל יום שמחה חדשה ,שמחה של מצוה כמו שכתוב בזוה"ק וכו',
עיין שם עוד בדבריו הנפלאים.
הרי לנו דבר נפלא ,אדם ששמח בחג הסוכות מתברך בברכה
"ושמחת בחגך ...והיית אך שמח" עצומה מאין כמוה -להיות שמח לעולם! הרי זה אומר שיהיה
מדוע דוקא חג הסוכות נקרא 'זמן שמחתנו' ,הלא גם בשאר לו כל הדברים המביאים את השמחה ,פרנסה בריאות וכל טוב
החגים אנו שמחים כיון שנעשו לנו ניסים ,ומה המיוחד בסוכות עולם הזה.
שמביא שמחה יותר משאר המועדים )עי' רמב"ם סוף הלכות )פלא יועץ(
סוכה(?
70
שמובא ב"מעשה רב" על רבינו הגר"א שבשמחת תורה "היה אלא ללמדנו ולאלפנו בינה ,הנה מקובל בדעות אנשי העולם
הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה ,וחכמת אדם שלשמחה אפשר להגיע רק בריבוי נכסים ,ובקנינים חומריים ,ואז
תאיר פניו כלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר נהפכים למאושרים ושמחים ,על זה ציותה התורה דווקא בחג
בכל עוז לפני הספר תורה ...וכשהוחזר הספר תורה לארון קודש הסוכות המסמלת את עראיות העוה"ז בישיבה באהל ובצל ענפי
שוב לא היה שמח כל כך ,רק כמו שאר יום טוב". הדקל ,להיות מאושר ושמח בחלקו .ללמד -שהשמחה באה
הנה ,בשעה שהוציאו את ספר התורה הרי זה זמן של "לפני ה'", בהסתפקות במועט ,ובבריחה מתענוגות עוה"ז ,ואדרבה מרבה
על כן אז יש דין של שמחה גם על ידי פעולה חיצונית .לעומת נכסים מרבה דאגה.
זאת ,כשהחזירו את ספר התורה לארון ,שוב אין זה "לפני ה'" ,על *
כן שמח "כמו שאר יום טוב" ,אשר "חייב אדם להיות בהן שמח מסופר על אחד ממושלי ערב שלא היה מאושר בחייו ,הלך
וטוב לב" -שמחה פנימית גרידא. ליועץ מיוחד וביקש ממנו עצה ,השיב לו הלה שעצתו היא שילך
)קונטרס אש התמיד( לחפש אדם מאושר ושילבש את חולצתו .הלך המושל מעיר
לעיר לחפש אדם כזה ,לבש בגדי מלכים ,נסיכים ושרים אך
הכל ללא הועיל ,אח"כ הלך ולבש חולצות של אמנים ,מפקדים,
"ושמחת בחגך" סוחרים ,אך ללא תוצאות ,עד שהחליט לחזור לביתו ,בדרכו פגש
שאלו את הגר"א מוילנא זצ"ל איזו מצוה קשה לקיימה יותר איכר עני שעסק בחרישת שדהו ,כשהוא נותן את קולו בשיר
מכל מצוות התורה? השיב הגאון :המצוה הקשה ביותר היא ושמחתו על פניו ,שאלו המושל האם מאושר אתה? ענה לו :כן.
"שמחת החג"! כי מוטל על האדם להיות שמח וטוב לב כל ימי אינך חסר דבר? לא .האם היית מוכן למכור לי את חולצתך? ענה
החג לרבות הימים והלילות ,ללא הפסק אף לרגע ,ולא עוד אלא לו האיכר ,אין לי חולצה ,חולצתי שאני לובש שאולה היא!...
אסור שיעלה בדעתו שום מחשבה והרהור של דאגה בכל ענין )אוצרות התורה(
שבעולם ,ולא יתערב שום צער ויגון בשמחת החג.
וחובה זו לא להתעצב כלל על שום דבר בעולם ,ולהיות אך
שמח ללא הפסקה כלל בכל ימי החג ,שמונה ימים רצופים ,מאה "והיאך היתה שמחה זו ,החליל מכה ...ורוקדין
תשעים ושתים שעות ,אחת עשרה וחצי אלף ועשרים דקות! אכן ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד
מצוה קשה היא עד מאוד! ואחד כמו שיודע ...מצוה להרבות בשמחה זו...
*
כל תלמידי הגר"א ומקורביו ידעו שבימי החג לובשות פניו
ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין
ארשת שונה לחלוטין .ואף שמצוות "ושמחת בחגך" היא מן ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות ...ואין הגדולה
המצוות הקשות ביותר ,שהרי צריכים לשמוח בלא הפסק שבעה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' ,שנאמר 'ודוד מפזז
ימים רצופים ,קיימה הגאון בהידור .פני קדשו הוארו בזיו יקרות ומכרכר לפני ה'" )רמב"ם הל' לולב פ"ח ,הי"ב(
ולא הועם זוהרם במשך כל שבעת ימי החג.
משמע מדברי הרמב"ם כי שמחת בית השואבה שהיתה
פעם נכנסו תלמידיו להקביל פניו ברגל ,והתפלאו מאוד לראותו
במקדש בחג הסוכות היתה משום דין שמחת יום טוב .ולכאורה,
בפנים חתומות ועצובות .כששאלוהו על כך וביקשו לשתף אותם
במה נתייחד חג הסוכות משאר ימים טובים ,שלא מצינו שמחה
בצערו ,לא רצה הגאון לגלות להם את סיבת עצבונו ,אך מאחר
זו שהיו מספקין ומרקדין ומטפחין.
והתלמידים ביקשו מאוד ,גילה את הסוד.
ברם ,בכל המועדים חיוב שמחה הוא מדין "וחייב אדם להיות
וכה סיפר להם ,בלילה הקודם היה לו בחלומו גילוי על הפסוק
בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו" )רמב"ם הל' יום טוב פ"ו,
"עלו זה בנגב וראיתם את ההר" הנאמר בפרשת המרגלים,
הי"ז( .נמצינו למדים ,שגדר השמחה ביום טוב היא שמחת הלב,
וכשקם בבוקר ,עקב חביבות הגילוי ,לא יכול היה להתאפק
שמחה פנימית .משום כך לא מצינו דין זה שצריך לרקוד ולספק
והירהר בדברים שגילו לו ,למרות שהגאון עצמו פוסק שלפני
ולטפח ,שהלא זהו ביטוי לשמחה חיצונית.
ברכות התורה אסור אף להרהר בדברי תורה ,ולפתע -נשכח
לעומת זאת ,בחג הסוכות שבו נאמר "ושמחתם לפני ה'
הימנו כל הגילוי ונעלם .ועל דא קא בכינא ,סיים הגר"א.
אלוקיכם שבעת ימים" ,משמע שמלבד שמחת הלב יש חיוב
והוסיף הגאון :גילוי זה כלל אלפיים ומאתים וששים )(2260
גם בשמחה חיצונית ,כי כדי לשמוח "לפני ה'" לא די בשמחה
פירושים על אותו פסוק ,וגם בפירוש אחד מכל אלה ,אמר הגאון
פנימית ויש צורך ברקידה ושמחה ,שכן לא שייך לרקוד ולשמוח
לתלמידיו יכולתי לראות כל סודות הבריאה ,מתחילתם ועד סו
אלא לפני מי ששמחים בו .וכמו ששנינו" :כיצד מרקדין לפני
פם.
הכלה" )כתובות טז (:שכיון שהוא לפני הכלה ,יש דין של רקידה.
)גאון מוילנא(
וזהו שחותם הרמב"ם את דבריו" :ואין הגדולה והכבוד אלא
לשמוח לפני ה' ,שנאמר 'ודוד מפזז ומכרכר לפני ה'" כיון שהיה
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" דוד המלך לפני הארון ,על כן היה רוקד ומפזז ,כי כאשר הוא
"לפני ה'" לא די בשמחת הלב גרידא.
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל -ענני כבוד היו דברי
)הגרי"ד סולובייצ'יק ,ר"י בריסק(
רבי אליעזר ,ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם) .סוכה יא(:
וכשהציע הגרי"ד את הדברים לפני אביו ,מרן הגרי"ז מבריסק,
נתקשו בזה מפרשים ,דבשלמא לרבי אליעזר דאמר ענני קילסם מאד והסכים להם .והוסיף ואמר ,כי לפי זה מבואר מה
71
יש בהם בני אדם בעלי תורה ובעלי מעשים טובים הכבוד היו ,ודאי מוטל עלינו לעשות זכר להנס הגדול שעשה
וכו' )ויק"ר ל( הקב"ה לנו ,אבל לר"ע דאמר סוכות ממש ,הלא לא היה בזה שום
נס ולמה עושים זכר לזה בכל שנה? ובלבוש )סי' תרכ"ה( משמע
מכל ארבעת המינים האתרוג הוא המובחר שבהם ,שיש בו דמשום הכי סבר ר"א שהיו ענני הכבוד.
טעם ויש בו ריח ,ואלו הם תלמידי החכמים ,המובחרים שבעם. אולי יש לומר דלמ"ד סוכות ממש ,עושים זכר למדרגה
והנה ,דרך העולם לאגוד את שלושת המינים האחרים יחדיו, הגדולה של כלל ישראל ביציאתם ממצרים ששמו כל בטחונם
ואילו האתרוג לא נאגד עמהם אלא רק בשעת קיום המצוה .מיד בהקב"ה .יצאו למדבר שממה מסובבים בשונאים נחש שרף
לאחר קיום המצוה שב האתרוג למקומו ,בעוד שלושת המינים ועקרב מכל צד ,וכל המחסה שלהם ,ע"פ דרך הטבע ,היו רק
האחרים מוסיפים להיות מאוגדים וקשורים יחדיו. סוכות אלו .וכלשון הפסוק )ירמיה ב -ב( "כה אמר ה' זכרתי
אם תמצי ,רמז יש כאן להנהגתו הרצויה והראויה של התלמיד לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
חכם עם המון העם .כל העת עליו להיות בפני עצמו וברשות ובמה שיושבים בסוכות בחג הזה מראים ששואפים אנו להגיע
עצמו ,ורק לשם קיום מצוה הריהו מתאגד וקושר עצמו ,לפי למדרגות אלו בבטחון וחסיון בהקב"ה .ובההנהגה של דירת
שעה ,עם המון העם ,ומיד אחר כך שב למקומו. עראי בימים אלו משתדלים אנו לחיות באופן זה כדי שישאר
)חפץ חיים(
בנו ההשפעה להתחזק בה' ולהרגיש "כי לך לבד עינינו תלויות".
)נחלת פנחס(
"אמר ר' יוסי בר חנינא ,מוליך ומביא כדי לעצור
רוחות רעות ,מעלה ומוריד כדי לעצור טללים
רעים" )סוכה לז(:
"ולקחתם לכם ...בסכת תשבו שבעת ימים" )ויקרא
כג ,מ-מב(
כיצד זה נעצרים הרוחות הרעות והטללים הרעים ע"י נענועי
מפני מה הקדים הכתוב את מצות נטילת ארבעת מינים
הלולב לארבע רוחות השמיים.
למצות ישיבה בסוכה ,והלא מן הראוי היה להקדים ולפרש את
ביאר רבי יחזקאל אברמסקי:
מצות סוכה ,ורק לאחריה -את ארבעה מינים.
כשמנענע האדם בלולב לצד מסויים ,הריהו מודה ומהלל את
ברם ,יום הכיפורים הוא עת מלחמה של כלל ישראל עם שרי
הקב"ה על כל החסד והטוב שמטיב ומשפיע הקב"ה לעולמו
מעלה )עיין העמק דבר ויקרא טז ,כט(.
מאותה רוח.
ואמרו חז"ל ,כי המנצחים השבים מן המלחמה היה מנהגם
הכרת הטובה וההודיה להשי"ת היא מעלה כה גדולה ,עד
לצאת ולנענע בלולבים ,וכמו שמצינו בהולכת הארון בימי דוד:
שבזכותה ומכוחה ניתן למנוע רוחות רעות וטללים רעים מלבוא
"ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' ...ובמנענעים" )ש"ב ו,
לעולם ותחת זאת להשפיע על העולם אך טוב וחסד מאת
ה( .וכשם שכך היה מנהגם של המנצחים השבים מן המלחמה,
השי"ת מקור הברכה.
ציותה תורה על נטילת ארבעה מינים ,מיד לאחר יום הכיפורים,
נמצא שלא פעולת הנענועים כשלעצמה היא הגורמת לכך,
להורותנו כי גם אנו כמנצחים השבים מן המלחמה.
אלא המחשבה והכוונה שנלוות למעשה .ואם במחשבה ובכוונה
והנה ,דרך שבי המלחמה בשמחה להשתמש בדרכם באהלים,
תלוי הדבר -אין לך כוונה גדולה וטובה יותר מאשר הכרת
כשם שעשו בעת שיצאו אל המלחמה .ולפיכך נצטווינו לישב
הטובה וההודיה להשי"ת.
)פניני רבינו יחזקאל( בסוכה ,לאחר יום הכיפורים ,להורות על נצחוננו במלחמה עם
שרי מעלה.
"כי בסוכות הושבתי" -כשם שבצאת ישראל ממצרים הלכו
ארבעת המינים
הם כבני חייל ,חמושים ומזויינים למלחמה ,כך נצטווינו לישב
הקשו הראשונים ,לכאו' למה נבחרו דווקא אלו ארבעת המינים בסוכה לאחר יום הכיפורים ,אלא שכאן מעשה זה מורה על
שאותם יקחו בחג הסוכות? נצחוננו.
הרמב"ן )פר' אמור כג ,א( כתב טעם לארבעה מינים... :ועל דרך )הנצי"ב מוולואז'ין(
האמת" ,פרי עץ הדר" הוא הפרי שבו רוב התאוה ,ובו חטא אדם אמרו משמו של הסבא מקלם:
הראשון ,שנאמר )בראשית ג ,ו( " :ותרא כי טוב העץ למאכל וכי כל מצבו ומדרגתו של האדם תלויים בגישתו וביחסו כלפי
תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל", העולם הזה .אדם הרואה בעולם הזה קבע ועיקר ,על נקלה יבוא
והנה החטא בו לבדו ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים. לידי חטא .על כן ,כדי להינצל מן החטא ,ראשית כל על האדם
וכן בספר "יסוד יוסף" )פרק עה( כתב :ידוע שהלולב עם מיניו לקבוע בנפשו כי העולם הזה ארעי ובר-חלוף.
באים לכפר עוון אכילת עץ הדעת שנעשה על ידי פיתוי הנחש לפיכך נקבע חג הסוכות מיד לאחר יום הכיפורים ,כדי להורותנו
שנתקלל בל"ט קללות ,והוא וחיליו גורמים הבאת מקורות רעות שהדרך להינצל מן החטא ,שהוא עיקר של יום הכיפורים ,היא
על שונאי ישראל בעבור העוון .ועל כן כשמנענע יכוין לעצור על ידי עשיית העולם הזה ל"ארעי" ,שהוא יסודו ועיקרו של חג
טללים רעים ,כי בחודש זה שזוכין ישראל להרבה מצוות ,יש הסוכות.
את היכולת להתיש כוחו של הסט"א ,ואל זה באים פרי החג )המשגיח מפוניבז'(
המתמעטים בכל יום ,להורות כי כך מתמעטים חובות של
ישראל ,וכן מתמעטים מלאכי החבלה הנעשים מעבירות ,כמו מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח ,כך ישראל
72
על תיקונה ,ולולי זה צריך להתגלגל שוב לעולם כדי להשלים שאמרו חז"ל )אבות ד ,יא( :עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור
את החסר לו. אחד.
הקשו רבותינו ז"ל איך יתכן שאדם יוכל לקיים כל המצוות וכן כתב בספר "פנים יפות" )פר' אמור( :אמרו חז"ל )בר"ר טו,
כולם ,הרי חלקם שייכים רק לכהנים ,חלקם שייכים ללויים, ח( כי עץ הדעת הוא אתרוג שעל ידו נטרד מגן עדן ,וכו' .ושמעתי
לישראלים ,לנשים ,ולא יתכן אדם אחד שיוכל לבדו לקיים את רמז למה שנאמר )תהלים לו(" :אל תבואני רגל גאוה" ,ר"ת אתרג,
כל תרי"ג המצוות? ותרצו ,כאשר עם ישראל באחדות נחשבים "ויד רשעים אל תנידני" ,היינו שלא אצטרך להיות נטרד בארץ
לגוף אחד ,וכמו שאדם מניח תפילין בזרועו נחשב שכל גופו נוד ,קדמת עדן ,כפירוש רש"י שם וכו'.
מניח תפילין ,כן כאשר יהודי אחד מקיים מצוה ,נחשב כאילו כל ויש רמז בכל ארבעת המינים שבאו לתקן חטא עץ הדעת
ישראל קיימו את המצוה ההיא. -כתוב "עץ הדעת טוב ורע" ,כשתסיר מספר "רע" 270מ"עץ
והנה ,לאחר יום כיפור שכל אחד חזר בתשובה ,וקיבל על הדעת" ישאר מספר "עץ הדר" ,שהוא טוב בלא רע כלל .וכן "עץ
עצמו לקיים כל התורה כולה ,כאשר נוטל את ארבעת המינים הדעת" הוא מספר " -ערבי נחל" )ע"ה( ,ומספר "עץ אבות" )ע"ה(.
המסמלים את אחדות עם ישראל ,כפי שדרשו חז"ל שכל מין וכן כפות תמרים" ,תמר" הוא מספר "עץ הדעת" )ע"ה(.
מסמל חלק מעם ישראל ,בזה גורם לעצמו שהמצוות שאחרים וזה שכתבו רבותינו )שעה"כ ענין סוכות דרוש ה(" :עץ עבות"
מקיימים כאילו הוא קיים .וזוהי הכוונה " -כאילו קיים כל התורה הוא רמז לג' אבות ,כי "עץ" הוא גימטריא "אברהם יצחק ויעקב"
כולה". )עם הכולל( שהם תיקון חטא עץ הדעת .הרי שד' מינים אלו הם
)אוצרות התורה( רומזים בתיקון חטא עץ הדעת ,כן שלשה מצות סוכה ושמחה
וחגיגה עם הכולל עולה כמספר דעת וכו'...
בספר "שיח יצחק" )פר' אמור( כתב :כתוב בפסוק "ולקחתם
"ולקחתם לכם ביום הראשון" לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" שואל המדרש וכי ראשון הוא
כידוע ,נוטלים ארבעה מינים ,וכוללים אותם יחד בברכת "על והלא ט"ו הוא? נראה לתרץ ,הנה אמרו רבותינו ,שהעץ שאכל
נטילת לולב" .ומדוע מזכירים בברכה את הלולב לבדו? משום אדם הראשון ממנו אתרוג היה ,שכתוב באבות דר' נתן )פ"א(
שהוא הגבוה והניכר מכולם .ועוד ,שאמרו חז"ל שכמו שהתמר בשעה שרצה אדם הראשון לאכול מן העץ ,צווח העץ" :אל
יש לו רק לב אחד )גזע אחד ,בלי פיצול ענפים( ,כך ישראל יש תבואני רגל גאוה" )תהלים לו( ,שהוא ר"ת אתרג .וכתוב בשל"ה
להם לב אחד לאביהם שבשמים. )מסכת יומא( ,שחובה על כל אדם לתקן חטא אבותיו) ,עיין
וכתב הרב "אורחות חיים" זצ"ל ,שהתורה הקדושה רמזה בדבריו על דברי הגמרא ]ברכות ג [:כינור היה תלוי למעלה
שהברכה תהיה על נטילת לולב לבדו .כי "ולקחתם לכם ביום", ממיטתו של דוד( .והיות שבפרי הלזה חטא אדם הראשון ,על
ראשי תיבות לולב! כן ניתן לדורותיו מצוה זו לתקן חטא הראשון שחטא אדם ביום
)אורחות חיים( הראשון.
וזה פירוש הכתוב" :ולקחתם לכם ביום הראשון" -בשביל יום
"ולקחתם לכם ביום הראשון" הראשון של אדם ,והאות ב' של תיבת "ביום" פירושו 'בעבור',
כלומר בעבור שחטא בפרי זה ביום הראשון ,ובו בדבר צריכים
חז"ל דרשו "ביום הראשון -ראשון לחשבון עוונות" .ותמוה, לתקן ,על כן תקחו "פרי עץ הדר" .ומיושב קושיית המדרש למה
וכי מיום הכיפורים ועד חג הסוכות לא היה רגע אחד של בטלה, נאמר ראשון) .ומסיים שוב ראיתי בספר "מאמר השכל" להראב"ן ז"ל
לא היה דיבור אחד שאינו הגון ,לא נעברה חלילה כל עבירה? במצות האתרוג שכתב כן ,וכן בהקדמת שו"ת "בית אפרים" או"ח(.
ואם אמנם היו הימים קודש להתעלות ולהכנה לחג ,מדוע דווקא )אוצרות התורה(
בחג הקדוש ייעשו חטאים ועוונות?
ופירש הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל בספרו "קדושת
לוי" :כידוע ,בתשובה מיראה זדונות נעשות כשגגות ,ובתשובה
המקיים ד' מינים כאילו קיים כל התורה כולה
מאהבה נעשות זדונות כזכויות .מתחילת חודש אלול החל
תהליך של תשובה מיראה ,מפחד יום הדין הממשמש ובא ,אשר בעל ה"רוקח" כותב :באותיות "לולב" יש רמז לתורה .תורה
בו "מלאכים יחפזון ,וחיל ורעדה יאחזון ,ויאמרו הנה יום הדין, שבכתב מתחילה באות ב " -בראשית" ומסיימת באות ל "לעיני
לפקוד כל צבא מרום בדין ,כי לא יזכו בעיניך בדין" -ומה יאמרו כל ישראל" .והנ"ך מתחיל באות -ו "ויהיה אחרי מות משה",
בני האדם קרוצי חומר! והתשובה מיראה הגיע לשיא בחרדת ומסיים באות ל' "ויעל" -הרי אותיות "לולב" .ולזה לולב גימטריא
תקיעת השופר ,והעפילה לגבהים ברעדת יום הכיפורים. חיים -דאין חיים אלא תורה.
כאמור ,בתשובה מיראה הזדונות נחשבות כשגגות ,ואנו בשו"ת מהרי"ל וויל )סי' קצא .הובא ב"באר היטב" תרמ"ה ,ט(
מבקשים ביום הכיפורים שהקדוש ברוך הוא ישליך במצולות כתב :אתרוג גימטריא תר"י ,בצירוף ג' מינים האחרים עולה תרי"ג.
ים כל חטאותינו ,ולא יסתכל גם אל אותן שגגות ,יתעלם מהן לומר לך כל המקיים מצות ד' מינים כאילו קיים כל התורה כולה.
ולא יפקדן. *
ברם ,בסוכות מגיע "זמן שמחתנו" .זהו חג האסיף ,בו אנו מודים יש להתבונן ,מדוע המקיים מצות ארבעת מינים כאילו קיים
ומהללים לה' על הזכיה בדין ,ועל כל הטובות אשר גמלנו .למול כל התורה כולה?
אותן טובות חשים אנו בושה על התנהגותינו וכפיות טובתינו, נראה לבאר ,הנה ידוע כי חובת כל איש ישראל לקיים את כל
ושבים בתשובה מאהבה .ובתשובה מאהבה ,כאמור ,הזדונות מצוות התורה ,כולל כל תרי"ג מצוות ,ואז נשמתו מושלמת ובאה
73
אלא ביאר רבי חיים זייצ'יק זצ"ל )בספרו אור חדש( :השאלה נחשבות לזכויות .לפיכך ,מבקשים אנו שישלו אותם ממצולות
השניה היא ישוב לשאלה הראשונה ,כי היא הנותנת ,כיון שאז ים ,ויוסיפו אותם למנין זכויותינו .לכן זהו "ראשון לחשבון
בימות המשיח ,תתרבה הדעת ואור ה' יאיר על פני כל העולם עוונות!"...
כולו ,ואור זה ישפיע על כל יושבי תבל ,ולכן החיוב להשתחוות )ר' לוי יצחק מברדיצ'וב(
למלך עליו חל אף על אלו שאינם מצווים בהלכה ,כי הם מצווים הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל סיפר על יהודי שהיה
עתה מצד ההכרה בו יתברך. מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים
אלא שהשאלה השניה טעונה ביאור רב ,אחר שמכירים הם ושואלם כמה שילם עליו ,ולאחר שענו לו שבודאי שילם עליו
את האמת ,מדוע אין הם באים להכנע לפניו ולהשתחוות אליו. הון מפולפל ,היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט,
ביאר הדבר ,כיון שהתרגלו לחיות כל ימיהם בשגיאות וכששאלוהו היאך הוא השיג במחיר נמוך כ"כ אתרוג יפה זה,
ובטעויות ,לכלכו את גופם ואת נפשם בכל דבר מאוס ,נעדרת ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג כשהסוחרים
כבר מהם הברירה לבחור בטוב ,רוצים הם לשוב ואינם יכולים, דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם ,ומחיר
רוצים לשלוט על גופם ונפשם ואינם מסוגלים ,כל אבריהם האתרוגים אז נמוך ביותר.
נתחנכו לרוץ למקומות עבירה ,הרגל נעשה לטבע ,ואינם יכולים מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאד ,עד שפעם אחת ניגש אליו
להשתנות!? ואמר לו כך :הגמ' מספרת במס' ביצה )טז ,א( על שמאי הזקן
ולכן כאשר לעתיד יתבעו אומות העולם לקבל שכר ,יצוום שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת ,מצא בהמה נאה
הקב"ה לקיים מצות סוכה ,והולכים הם לקיים והקב"ה מקדיר היה קונה אותה לשבת ,ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה
חמה כתקופת תמוז ,ומי כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא. היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה" ,אבל הלל
הם רוצים באמת לקיים מצוות ,כי רואים הם את האמת ,אך הזקן מדה אחרת היתה לו" ,שהיה אומר ברוך ה' יום יום ,ובוטח
כיון שהתרגלו בעבירות ,התרגלו לפנק את יצרם בעוה"ז ,אינם בה' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת.
יכולים להפרד בנקל ממה שהתרגלו אליו. והנה הדבר לכאורה צריך ביאור ,מדוע לא נהג הלל כמנהגו
וזהו כוונת חז"ל "רשעים אפילו על פתחו של גהינום אינם של שמאי ,שלכאורה הנהגתו נראית טובה יותר? אלא ,לכשנדייק
חוזרים בתשובה" )ערובין יט ,(.אין הכוונה שאינם רואים את בדברי הגמ' "מדה אחרת היתה לו" נראה שמנהג זה של הלל לא
האמת ,אלא רואים הם בעיניהם את הגהינום המר והאיום ,אולם היה אך ורק במצוות אלא אף בעניני עצמו וכגון שכשהיה קונה
הגוף והטבע שהורגל לרע מונעים מהם את האפשרות והיכולת לעצמו חפצים לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך
לחזור ,וכבר אינם שולטים בעצמם. לכך ,וזהו הלשון "היתה לו" גם בענינים גשמיים .וזו גם הכוונה
)אוצרות התורה( בלשון מדה אחרת היתה לו ,שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג
בה לאורך כל הדרך .ולכן אצלו היה מותר לעשות כן אף בעניני
מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי.
שבת חול המועד אולם מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש ,ורק
איתרמי פעם )בארה"ב( שישב רבינו )כ"ק מרן אדמו"ר בעניני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון ,זהו זלזול במצוות.
מסאטמאר זצוק"ל( בשולחנו הטהור )בחוה"מ סוכות( ונתעוררה )מפי השמועה ,נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה"(
השאלה בשבת שחל בסוכות אם יש להקדים ולומר קודם "שלום
עליכם" או להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין עליאין" ורב "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים
אחד שישב שם רצה לומר שבודאי אומרים קודם "שלום עליכם" ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות
כיון שהמלאכים באים בכל ליל שבת משא"כ האושפיזין באין ולחוג את חג הסכות .והיה אשר לא יעלה מאת
רק בחג הסוכות ,והוי כמו שאמרו ז"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר
משפחות הארץ אל ירושלים להשתחות למלך
קודם .וענה רבינו על זה "וכי מה אתם חושבים שהן המה אותם
המלאכים הבאים בכל ליל שב"ק ,לא כן הדבר כ"א לפי התנהגות ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם ואם משפחת
האדם בכל משך ימי השבוע כן הם המלאכים ששולחים אליו", מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה
)וואס מיינט איר יעדע וואך קומען די זלעבע מלאכים ,ווי אזוי המגפה אשר יגף ה' את הגוים אשר לא יעלה
דער מענטש פירט זיך אויף א גאנצע וואך אזעלכע מלאכים לחוג את חג הסוכות .זאת תהיה חטאת מצרים
שטעלט מען אים צו(. וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג
אגב ,כדאי לציין שמנהגו של רבינו )כ"ק מרן האדמו"ר
הסכות" )זכריה יד -הפטרה(
מסאטמאר זצוק"ל( היה להקדים ולומר "תיבו תיבו אושפיזין
עילאין" קודם שאמ רהחרוז "שלום עליכם" ,ורבינו ז"ל אמר דבר יש להתבונן :הלא אין הגויים מצווים לחוג את חג הסוכות,
נחמד בטעמא דמילתא ,כי אנן קיימ"ל )סנהדרין צ"ג גדולים מדוע א"כ הם יענשו שלא יעלו לחוג את חג הסוכות?
צדיקים יותר ממלאכי השרת ,ולכן מהראוי להקדים לקבל את ועוד ,הלא נבואה זו מדברת על ביאת המשיח ,באחרית הימים,
הצדיקים לפני המלאכים ודפח"ח. שאז יתגלה כבוד שמים ,ומלכותו בכל משלה ,ומלאה הארץ
)מושיען של ישראל -סאטמאר( דעה את ה' וכל בני בשר יקראו בשמו הגדול -אם כן כיצד יתכן
שהאומות לא יבואו לחוג את חג הסוכות ,למה יסרבו וימאנו
להשתחוות למלך ה' צבאות?
74
עולם ,כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים בין שבילי המוסר
להושיב בהן זונות ,מרחצאות לעדן בהן עצמכם ,כסף וזהב שלי
הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבקות" .דהיינו :תשתקו "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי"
שקרנים שכמותכם ,לא התכוונתם אפילו חצי אחוז פעם אחת הגמ' אומרת במסכת עבודה זרה )ב (:דבר שקשה להבינו:
לטובת ישראל שיעסקו בתורה, "דרש ר' חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי :לעתיד לבא מביא
אח"כ נכנסת מלכות פרס ,וגם הם דורשים שכר תורה ושכר הקדוש ברוך הוא ס"ת ,ומניחו בחיקו ואומר :למי שעסק בה יבא
מצוות ועוד שטויות כאלה ,וסו"ס טוענים הגויים כך" :אם היית ויטול שכרו .מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא ,שנא־
נותן לנו את התורה היינו מקיימים אתה ומקבלים שכר! ,ועונה מר :כל הגוים נקבצו יחדיו וגו'" .האם אנחנו מבינים גמרא כזו?
להם הקב"ה שהציעו להם והם לא רצו לקבל את התורה ,ועוד איך יתכן שהגויים מעיזים לבוא ולדרוש שכר על "עסק התורה"?!
שטויות הם טוענים ,עד שהם אומרים" :תן לנו עכשיו את התורה ממשיכה הגמ' ,שאומר להם הקב"ה" :רבותי ,לא בערבוביא!
ונקיימנה!". כל אומה עם סופריה!" .מפרש רש"י שאלו הם החכמים שיכו־
עונה להם הקב"ה בסוף פסוק" :תשמעו גוים .היתה תקופה של לים לטעון .איזו אומה באה ראשונה? בני הדודים שלנו ,מלכות
קיום התורה ומצוותיה ,ובתום התקופה ההיא מגיעה התקופה אדום בני עשו הדוד שלנו ,הם אלו שבאים ...שואל אותם הקב"ה:
של מתן שכר לעסק בתורה והמצוות .התקופה של קיום התורה האם אתם עסקתם בתורה? מה עשיתם בשביל התורה? אומרים
ומצוותיה עברה ,ועכשיו זו תקופת מתן השכר ,אם אתם רוצים לפניו" :רבוש"ע ,הרבה שווקים תיקנו ,הרבה מרחצאות עשינו,
לקיים עכשיו את מצוות התורה -איחרתם את המועד!" .והוא הרבה כסף וזהב הרבינו ,וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל
מוסיף להם משל" :מי שרוצה לאכול בשבת מאכל מבושל חם כדי שיתעסקו בתורה!" .אתם שומעים איזו חוצפה? כאילו כל
חייב לבשלו בערב שבת כי בשבת אסור לבשל ,מי שלא בישל מה שבנו הגויים ,כל כביש מהיר בעולם ,כל גשר בעולם ,גשר
בערב שבת אין לו מה לאכול מבושל בשבת .אתם לא קיימתם בעולם ,כל שוק וכל בורסה הכל כדי שיהיה כסף בעולם בשביל
מצוות 'בערב שבת' ,בתקופה של קיום המצוות ,ועכשיו אתם ישראל שיעסקו בתורה! איך זה יתכן?
רוצים לקיים? עכשיו זה כמו 'שבת' ואיחרתם את המועד!". מרן הרב מבריסק זצ"ל מפרש את דבריהם .הוא מביא את
והנה בכל זאת הגויים לא הולכים משם ,ולמרות שכבר הפריכו הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים שאומר שתכלית כוונתו יתב"ש
אותם וטענו טענה ניצחת כנגדם -הם לא הולכים .יש לי על זה בבריאת האדם היתה כדי שהאדם יהיה 'חכם וטוב' ,דהיינו שיגיע
דרשה מיוחדת למה הם לא הולכים ,אבל הלילה אני רוצה להגיע עד כמה שבכוחו להגיע לידיעת השם ית' ע"י לימוד כל התו־
לענין של חג הסוכות .הרי מקודם 'חגגנו' את יסוד האוניברסי־ רה כולה .ובמעשים ובמידות יהיה טוב מאין כמוהו בכל מידה
טה העברית בהר הצופים ,שקראו לזה אז 'תורה לשמה' ,והרב טובה ,ביראת שמים ,בדביקות ואהבה .כמה כאלה ישנם בעולם?
הראשי בירך ברכת שהחיינו ,אז שכחתי לרגע שעכשיו זה סו־ אומר הרמב"ם שאולי אחד בכמה דורות .א"כ בשביל מה ברא
כות כי אין מערבין שמחה בשמחה ...אבל עכשיו נחזור לסוכות. הקב"ה את שאר בני האדם שאינם חכמים ואינם טובים? אתם
לכן אמר הקב"ה לגויים" :אני רואה שאתם לא עוזבים כאן ,מה יודעים כמה הוא ברא? מליארדי אנשים ,במדינת סין לבדה יש
אפשר לעשות איתכם? טוב ,אני אתפשר איתכם ואעשה דבר יותר ממליארד ,גם בהודו יש יותר ממליארד ,אז בשביל מה ברא
יוצא מהכלל .אני נותן לכם עכשיו 'מצווה קלה' .למה היא קלה? אותם הקב"ה? הרי אין שם 'חכם וטוב' ,יש רק 'רשעים ואכזרים'
כי אין בה חסרון כיס ,והיא מצוות סוכה .תקיימו אותה ותקבלו בכל המדינות האלה!
שכר הרבה". מתרץ הרמב"ם שלולא כל האנשים בעולם שעובדים יומם
למה אין בסוכה חסרון כיס? אני גר היום בירושלים ולא יודע ולילה בבניית בנינים ,בחקלאות ,באריגת בגדים כו' ,אז כשמגיע
מה קורה ברחובות של בני ברק ,אבל בירושלים אתה יכול לע־ הצדיק לעולם אם לא היו את כל אלה שמסדרים את הכלכלה
בור ברחוב והכל כזה 'נקי' עד שאדם יכול למצוא כל מה שצ־ בעולם היה צריך הצדיק לנטוע בעצמו עצי פרי ולזרוע חיטים
ריך כדי לבנות סוכה ,דפנות וסכך ומעמידים ,את כל מה שצריך ושעורים וכו' ,ולקצרו ולעסוק בכל י"א מלאכות הפת בעצמו.
אפשר למצוא שם ...אמנם לולב לא מוצאים שם ,אבל סוכה כן, לארוג בגדים לעצמו ולבנות את הבית שלו ,להיות אינסטלטור
אז אפשר להקים סוכה ללא שום הוצאות. וחשמלאי וכו' וכו' ,ולא היה לו פנאי אפילו רגע אחד ללמוד כל
זה באמת יפה מאוד מצידו יתב"ש ,אבל אני כידוע לכם נוד־ ימי חייו! בשביל זה נמצאים מליארדי בני אדם בעולם ,שכל
ניק ותמיד מגיע עם ההערות הדוקרות שלי .גם כאן אני אעמוד אחד מהם חשוב רק על עצמו ורוצה להרויח ועובד כמו חמור
ואשאל" :רבוש"ע ,תן להם מצוות לולב ואתרוג שיוציאו שש עם שעות נוספות ,והם לא יודעים שהם נמצאים כאן בעולם רק
מאות או אלף שקלים עליהם ,וצריך עוד לולב אחד כי יש ספק בשביל שכשיבוא הצדיק יהיו לו אוכל וקורת גג ובגדים וכל מה
אם הראשון לגמרי סגור או הימנק וכו' ,אז צריך לזה עוד מאה שצריך! הרמב"ם כותב שכל העולם משתגעים לגמרי ,כי הם לא
וגם צריך עוד אתרוג מרוקאי שנטעו אותו כאן בארץ ,ועוד אחד יודעים למה הם חיים כאן ,הם עובדים ועובדים ועושים שטויות
מקזבלנקה ,וגם תימני תימני ,ותימני ישראלי ,תן להם לקנות -והכל כדי שיהיה מוכן לצדיקים כאן בעולם.
הרבה אתרוגים עד שיכנסו לבית הכנסת עם מנין לולבים ושי־ עפי"ז מפרש הרב מבריסק ,שהגויים אנשי אדום מבססים את
שים אתרוגים ...למה נתת להם רק מצוות סוכה?" דבריהם על הרמב"ם הזה .בנינו הרבה שווקים ומרחצאות בשביל
עונה לי הקב"ה" :האם אתה חשוב שגוי ישלם משהו על מצ־ הבריאות ,הרבינו כסף וזהב ,ותכלית הכל האמיתי הוא שישראל
ווה?" ...הגוי בטבעו לא יתן פרוטה מכיסו לדבר שבקדושה! יעסקו בתורה .הגויים ילמדו בישיבות ויביאו את הרמב"ם הזה...
לטומאה ,לספורט ,לתאוה ולע"ז הוא יתן הרבה כסף ,בארה"ב מה יענה להם הקב"ה? "אמר להם הקדוש ברוך הוא :שוטים שב־
75
לשלם אלפים ורבבות ,אבל לדבר שבקדושה הגוי לא יכול לתת, למשל כדי לראות 'משחק גמר' בספורט נותנים חמשת אלפים
ומכיון שהקב"ה מכיר אותם והא נותן להם מצווה שלא תעלה דולר למקום ,ויש מקומות שקונים בעשרים וחמשה אלף דולר,
להם כסף. כדי לראות איך שאיזה כושי אכזר לוקח מקל ונותן מכה לכ־
אספר לכם סיפור :לפני שנים רבות כשהייתי עוד בחור ,עמדתי דור הזה ,וכדור החף מפשע עף לו ,ומיד קמים חמישים אלף
בשוק מאה שערים שהיה אז השוק היחידי בירושלים שמוכרים איש ונובחים כמו כלבים "יעלה ויבוא הכדור" ...לזה הם מוכנים
והיינו דשעת עשי' הוי רק ראיה דלא צריך לעצם מעשה המ־ ריתחא דאורייתא
צוה ,אבל לא צריך שיהא שום היכ"ת של עשי' בפועל .וכיון
דשהחיינו דשעת עשיי' הוי שהחיינו על המצוה ,חזינן דגם בענין שהחיינו על שעת עשייה
שעת עשי' הוי זמן השייך למצוה לברך אז שהחיינו על המצוה, שמעתי מש"ב הבה"ח י .ב נ"י שאכל אצלי בלילה הראשונה
וא"כ כ"ש דשעת קיום המצוה עצמה הוי זמן לברכת שהחיינו, של סוכות שהורה לו הג"ר משה אלישיב שליט"א בשם אביו
והרי הישיבה לא גרע משעת עשיה עכ"ד. הגריש"א דכיון דעיקר דין שהחיינו על הסוכה הוא בשעת
]ויש מקום לקיים דבריהם לפי מה שהעלה האבני נזר דע־ עשיי' אלא דאנו ממתינין מלברך עד קידוש ,א"כ אם אינו
שיית סוכה הוא עצמה מצוה ,והביא מהזוהר דגם עשיית לולב אוכל בסוכה שלו כדאי כשחוזר לסוכתו לישן שיקח פרי חדש
הוא מצוה ,ולפי"ז יש מקום לקיים צד זה שהברכה דשעת ויברך עליו שהחיינו ויכוון לפטור גם את הסוכה מספק ,וכן
עשייה היא על העשייה עצמה ולא על הישיבה ,אך כל הפו־ שמע מהג"ר אהרן פישר שליט"א רב דשכונת זכרון משה.
סקים נחלקו עליו בזה .וע"ע בביכורי יעקב תרסב –ב שנראה והיה תמיהא בעיני ,דלפו"ר נ' דהדין שהחיינו בשעת עשיי'
מדבריו ג"כ שהברכה דשעת עשייה שייכא להעשייה עצמה אינו משום דעשיית סוכה מחייב ברכה אלא דישיבת סוכה
וז"ל ,ונסתפקתי אם בירך בשעת עשייה על לולב ושוב נטל מחייב ברכה ,אך הזמן לברך הוא בשעת עשיי' ,וכיון שכן אם
לולב אחר ,אם יוצא בזה בזמן שבשעת עשייה .דבגמרא )דף אוכל בלילה הראשונה בסוכת חבירו וקיים מצות ישיבת סוכה
מו ע"א( לא איירי רק מאותה סוכה ומאותו לולב ,שוב לא א"כ פשיטא דיכול לצאת שם חובה ברכת שהחיינו .והבה"ח
יברך על מצוה אחרת שבאותו דבר שהרי עשייה אתחלתא הנ"ל סיפר לגיסי הר"ר אליעזר שליט"א שקו"ט הנ"ל ,ובליל
דמצוה היא ,דבמה שהכין הסוכה ואגד הלולב לעשות בו המ־ ב' דחוה"מ נכנס גיסי אצל הגרא"י הלוי שליט"א ושאל לו אם
צוה התחילה קיום המצוה ,וכן אם נטל היום לולב ולמחר לולב הברכת שהחיינו בשעת עשיי' הוא מחמת העשיי' או מחמת
אחר ,י"ל כיון שכבר בירך על מצות נטילה זמן שוב לא יברך. ישיבת הסוכה ,ואמר לו דודאי הוא מחמת ישיבת סוכה ,ושוב
אבל אם היום עשה לולב זה ולמחר נטל לולב אחר ,דלא אותו אמר לו פסק הנ"ל ,והי' תמיהא גדול בעיניו ואמר לו שפשוט
דבר איכא ולא אותה מצוה איכא ,אפשר דצריך לברך שוב שאינו נכון ,וכן שמעתי מי .ב .בשם הג"ר משה הלוי שליט"א
זמן לכו"ע ,שהרי לא התחילה אז המצוה במה שאגד הלו־ שכן נקט בפשיטות.
לב ,שהרי לא נטלו ולא קיים בו המצוה ,וברכתו הוי לבטלה. שוב שאלתי זה להגרש"מ שליט"א ואמר לי ג"כ בפשיטות
ואף שנטלו חבירו ,מ"מ הרי כבר כתבו התוס' בסוכה )שם ד"ה דאי"צ לברך ומטעם הנ"ל ,והי' מתמה על הפוסקים שלא
העושה סוכה לעצמו( דדוקא עשה סוכה ולולב לעצמו מברך נקטו כן ,והרחיב בזה דהנה כתב השו"ע )תרסב ,ב( שאין
על עשייה ,אבל על של חבירו לא ,ולפי זה ,גם אם ביום שני לברך שהחיינו על הלולב ביו"ט שני ,ופי' המשנ"ב שם ס"ק
נטל לולב אחר שלא נטל בראשון יש להסתפק כן .וכן לע־ ב' וז"ל ,דממ"נ יצא במה שאמר ביום ראשון זמן אף אם הוא
נין סוכה ,כגון אם בליל שני לא קדש בסוכה וביום שני אוכל חול ,דלא גרע ממה שאמר זמן בשעת עשיית הלולב דיצא
בסוכה אחרת שלא קדש בה בלילה ראשונה ,אם שוב יברך בה כו' ,ואף על גב דגבי שופר מנהגינו לומר זמן אפילו ביום שני,
זמן ,וצ"ע .ונ"ל דאף דספק ברכה להקל ,מ"מ לכתחלה אפשר שאני התם דלפעמים עיקר הקדושה הוא ביום שני כמ"ש שם
דיש לחזור על זה לטול ביום שני הלולב שבירך עליו ביום בסימן ת"ר עכ"ל .ומבואר דהמשנ"ב נתקשה דמאי שנא לולב
ראשון ,שלא לבא לידי ספק שהחיינו עכ"ל ,ולכאורה פוסקים משופר שמברך שהחיינו אף ביו"ט שני .ולפו"ר קושיתו צ"ב
הנ"ל סמכו עצמם על דבריו ,וכבר תמהו רבים על עיקר דבריו שהרי בשופר באמת ליכא דין שהחיינו בשעת עשיית השופר,
ואכמ"ל) [.תש"פ( ורק לגבי סוכה דיש דין שהחיינו בשעת עשיה אפשר לומר
וראיתי בשלמי תורה להגרב"צ פלמן זצ"ל בסי' ח' שהסתפק דלא גרע משעת עשייה ,וא"כ מה שייך בשופר לומר דלא גרע
בנידון הנ"ל ,והביא מהגראי"ל שאין צריך להקפיד על זה ,אך משעת עשיי'.
הגראי"ל נקט דעצם הברכת שהחיינו קאי על עשיית הסוכה אך ודאי שזו לא קשה כלל ,דאע"ג שאין מברכים שהחיינו
אך נפטר בזה ממנ"פ בברכה שבירך על הכוס ע"ש בטעמא על שעת עשיית שופר ,אכתי אפשר לומר דלא גרע יום א'
דמילתא ,והגרב"צ פלפל לומר דכל הדין שהחיינו בשעת הע־ משעת עשי' ,שיסוד הסברא של לא גרע משעת עשי' היא דלא
שיי' הוא משום המצוה דישיבת סוכה ,ודן טובא בזה ,ע"ש. צריך להחפצא של קיום המצוה כדי לברך שהחיינו על המצוה,
וכן הובא בספר הליכות שלמה )פ"ט ס"ק יב( בשם הגרשז"א אלא כל דבר השייך למצוה סגי לברך אז שהחיינו ,ועשיית
שנקט הכי ,וע"ע בזה בספר מקראי קודש )סי' כה(] .תשפ"א[ המצוה ביו"ט ראשון כלפי יו"ט שני הוי מספיק שייכות למצוה
)הארות והערות( לברך אז שהחיינו ,כמו דשעת עשי' הוי זמן השייך להמצוה.
76
זה עבד השם יתברך! בו ד' מינים .המוכרים צועקים "לבלוב ,לבלוב ,לבלוב" על הער־
הגוי לא מסוגל לסבול בשביל מצוות בות ,והגיע לשם מדריך תיירים אחד שהביא כמה גויים עשירים
מארה"ב עם נשותיהם לראות איך 'המשוגעים היהודים' ,הבלתי
ונחזור לגויים .הם יושבים ומתלוצצים איך שהיהודים מסרו
מתורבתים ,ממש אנאלפביתיים ,קונים ד' מינים...
את נפשם ממש לקיים מצוות סוכה במשך דורי דורות ,ואנחנו
על ידי עמד תייר אמריקאי ,ולא ידע שגם אני אמריקאי .עס־
נשב שעה קלה בסוכה שבנינו מסמרטוטים ושברי כלים ונקבל
קתי אז בבדיקת הערבות והוצאתי כסף מכיסי לשלם עבורם,
שכר גדול ,וזה נקרא 'צדק' .אתם שומעים איך שגוים מתלוצצים!
והגוי ראה כמה שאני משלם ,אז הוא אמר למדריך" :האם האיש
מה עושה הקב"ה? הוא לוחץ על איזה כפתור שם למעלה ומגביר
הזה ירד מדעתו ,הוא משלם כסף בשביל כמה עלים! ועכשיו הוא
את החום ...נהיה עשרים וכמה מעלות ,שלושים מעלות ,שלושים
הולך לקנות 'לימון' ,כמה הוא ישלם בשבילו?! בוא נלך מכאן,
וחמש מעלות ,ארבעים מעלות ,ארבעים ומכה -ודי! זה נהיה
אם נעמוד כאן עוד כמה רגעים אנחנו עלולים להשתגע" ...לכן
יותר חם מבני ברק ,אם שיך דבר כזה...
אומר הקב"ה שלא נתחיל עם הגוים במצוות ד' מינים ,אלא אתם
הבעל מסתכל על אשתו ואומר לה" :למה לא התקנת כאן
הגויים תקיימו מצוות ישיבת סוכה ואתן לכם שכר גדול.
מזגן?!" -והיא עונה" :בעלי היקר ,האם אמרת לי שבאוקטובר
יהיו יותר מארבעים מעלות?!" ואז הוא קם וצועק" :אני לא מוכן
לסבול אפילו רגע חום בחיים שלי בלי מזגן! לא!!" -והוא בועט הגויים לועגים על מסירות הנפש של היהודים
בסוכתו ויוצא ,וגמרנו איתם .ישוב בשמים ישחק עליהם" :הת־ ממשיכה הגמרא" :מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה
פטרתי מהגויים ,הם כבר לא רוצים שכר מצוות ולא שום דבר, בראש גגו" .הוא נוטל מהרחוב את החתיכות שזרקו שם ,ועלה
הם לא יכולים לסבול להוציא כסף אז לא דרשתי מהם כדי שלא על ראש גגו ועושה סוכה .למה דוקא על ראש הגג? כדי להראות
יתאבדו ,ביקשתי רק צער הגוף שיסבלו לשעה -וגם את זה הם לעולם" :היהודים כשהיו בגלות בין הגויים התביישו מהמצוות,
לא רוצים לתת" .זה גויים. הם לא רצו שידעו שהם מקיימי מצוות ,איפה בנו סוכות? במקום
מקשה הגמרא קושיא :מה רוצים מהגויים המסכנים האלה, סמוי מן העין ,מאחורי ביתם בגינה כדי שלא יראו ,או באיזה
הלא גם אצלנו בני ישראל ישנה הלכה שמצטער פטור מן הסו־ מרפסת אחורית שלא יודעים שיש שם סוכה .אבל אנחנו הגוים
כה! מה זה 'מצטער'? או שהגשמים יורדים לתוך הסוכה ,או שה־ גאים לקיים את מצוות ה' ועושים אותה בראש הגג!".
חום נהיה בלתי נסבל .אני זוכר שפעם היה לי אורח בסוכות ,הוא והנה הקשיתי עליהם קושיא" :הרי הגגות שלהם מלאים אנ־
למד בפוניבז' ,ואח"כ היה משגיח בישיבה בחו"ל ,ורצה לפגוש טנות של הטלויזיה ,אז איך אפשר לבנות שם סוכה?" ולץ אחד
שוב את מרן המשגיח רבינו יחזקאל זצ"ל .הוא התארח אצלי כמוני ענה לי" :הם מכניסים את זה לסוכה משום תשבו כעין
והסוכה שלי לצערי היתה בצד דרום מערב ,אז היה לי חום בני תדורו!" .את כל שלשת העבירות החמורות שרואים בבית הם
ברקי כל היום ...הדופן היתה עשויה מסנדוויץ' בלי שום צבע, רואים גם בסוכה ,וגם את החזיר הם אוכלים שם כעין תדורו .וכך
והיא התחממה מאוד ,אבל האורח לא ידע שלא נוגעים בדופן יושבים להם הגויים כמה רגעים בסוכה ,הבעל מסתכל על אשתו
הזאת -והוא נגע וכמעט נשרף! הוא הסתכל עלי ואמר" :האם זה הגויה ,מצד זה יושב הבן ומצד שני הבת ,וכולם לועגים וצוחקים
עשוי למגורים של בני אדם?!" על היהודים שמסרו את נפשם אלפי שנים לקיים מצוות סוכה.
לכן שואלים חז"ל שאם גם אנחנו יוצאים מהסוכה כשמצט־ עוד כשהייתי בחו"ל ,סיפרו לי שני יהודים בנפרד איך שבנו
ערים ,למה הקב"ה שוחק על הגויים? עונה הגמרא שנכון שגם סוכות סמויות במחנות ההשמדה של הגרמנים ,שאם הם היו
אנחנו יוצאים מהסוכה כשמצטערים ,אבל אנחנו לא בועטים מגלים את זה היו הורגים תוך חמשה רגעים את כל היהודים
בסוכה כשאנחנו יוצאים .ובכך אנו מצהירים" :רבוש"ע ,יצאנו במחנה .הגזרה הראשונה של היטלר היתה שאף יהודי לא יקיים
מביתנו שהוא דירת קבע כדי לגור בדירת ארעית ,הסוכה האת שום מצווה אף פעם וזה היה בעונש מוות ,ואעפ"כ הם בנו סוכה,
שאין לה את הנוחיות והבטחון של הבית ,אין לה גג שמגן מגשם וביום הראשון של החג כל יהודי נכנס לשם בסכנת נפשות ממש
ומחום גדול ,היא דבר זמני שלא נוח כלל וכלל כמו בית .ידענו ואכל כזית בסוכה!
את זה ואנו מוכנים לסבול ,ורצינו לסבול למען המצווה הזאת". לפני כחמשיים שנה היה כאן בא"י גאון גאוני הדור ,הרב מטש־
עבין זצ"ל שהגיע בסוף המלחמה לירושלים .הוא היה בקי בש"ס
ופוסקי בעל פה ,והיה צדיק יסוד עולם בעל מידות טובות מאין
דוגמאות מהקושי במצוות סוכה כמוהו .היה הוא בן זקונים להוריו ,והיה לו אח שהיה מבוגר ממנו
בארבעים שנה .כל העולם חשבו שהאח הזה הוא הדוד שלו ,עד
אתם יודעים איזה סבל יש לנו בסוכה .אתאר לכם לילה אחד:
שנודע שהוא אחיו .והנה הרב מטשעבין היה חלש בטבעו עד יום
אני הולך לישון בסוכה ,ופתאום באמצע הלילה אני מתעורר,
מותו ,והגלו אותו לסיביר למקום קרח עם עשרות מעלות מתחת
כי הסוכה נמצאת בחוץ ושומעים איך שתינוק אחד צורח מי־
לאפס ,וסיפרו לו שבסוכות הוא בנה לו שם סוכה ולא זז ממנה
מין והשני משמאל ,ואשה אחת צועקת לבעלה" :שמעון ,עכשיו
כל ימי החג! כולם חשבו שהוא יצא משם חתיכת קרח ממש,
תורך לגשת לתינוק!" ,והבעל חוזר וצועק" :אבל אני בסוכה!",
אדם חלש כמוהו ,אבל זה הכח של כלל ישראל ,ולכן אם מישהו
אבל היא מלומדת שגמרה סמינר ואומרת לו "תשבו כעין תדו־
מכם יתעצל לקום בבוקר חול המועד לתפילה בזמנה עם המנין
רו! כל מה שנוהג בבית נוהג בסוכה ,אז תקום!" ...ואני מתפלל
הטוב ביותר ,תחשבו על הרב מטשעבין איך שישב קפוא מקרח
בשקט" :עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עליהם ,וירשו
יומם ולילה ולא זז מהסוכה ותתביישו לכם .הוא הראה לנו מה
לי ללכת לישון" ...עד שלבסוף הם מתפשרים ואני שוב נרדם,
77
מהבית ,וזה קשה מאוד .אבל בסוכות המצווה היא יותר קשה ,כי ברוך ה'.
התורה אומרת לאדם" :תזרוק את עצמך מהבית!". והנה לשכנים שממש על ידי יש תאומים ,שני 'חזנים' .לפתע
שניהם קמים ביחד ,ועכשיו כבר אין ויכוח בין הבעל לאשתו מי
נס שלא אמר לנו הקב"ה לחיות כמו חיה על פני השדה שבעת יקום ,רק הבעל אומר" :את תקחי את התינוקת ואני את התינוק",
ימים ,אלא אמר לנו תבנו סוכה עם דופן אחת ,ועוד דופן אחת, והיא אומרת" :לא ,התינוקת יותר מלוכלכת ואתה תיקח אותה",
ועוד דופן כזה שע"פ למדנות הוא נחשב לדופן ,אבל אני לא אז יש לנו כבר ארבעה חזנים -שני התינוקות ושני הורים ,ואני
חושב שרוח מצויה תכבד את הלמדנות שלי עם הלבוד וצורת אומר פעמיים "עושה שלום במרומיו".
הפתח ,היא ודאי תכנס לשם ...ולמעלה צריכים לשים הרבה פעם קם אחד השכנים ,הבעל 'הצדיק הנשגב הפרוש' ,ורצה
סכך שצילתו מרובה מחמתו ,יותר צל משמש ,יש כאן משהו לשמוע דברי חיזוק באמצע הלילה .יש לו קלטת מאיזה צדיק
של צורת בית אבל יותר משבעה ימים לא הייתי סובל דבר כזה. והוא מפעיל אותה ,ואני מתעורר ושומע צעקות" :ש-ו-בו ש-ו-
עכשיו זה קצת נסבל ,ואנחנו יודעים מזה ומכונים לזה. ב-ו ב-נ-י-ם ש-ו-ב-ב-י-ם" בקולי קולות ,לא ידעתי מה לעשות
"אהל ישרים יפריח" אז צעקתי מהסוכה שלי" :כבר שבתי ביום הכיפורים!" ...עד שא־
ונחזור לתירוץ של הגמרא :יום אחד עושה הקב"ה כזה חום, שתו באה לסוכה וצעקה עליו" :השתגעת לגמרי? תפסיק את
עד שהבי"ד שולחים שליחים בכל העיר ואומרים שאסור לה־ זה!" " -אבל רציתי חיזוק!" " -אז תיכנס לבית ותתחזק שם!"...
שאר יותר בסוכה כי זה נקרא 'הדיוט' .אנחנו קמים בבושת פנים את כל זה אני סובל ,וישנם עוד כמה מקרים שאני לא יכול לספר
ובראש כפוף ואומרים" :רבוש"ע ,רצינו לעבדך בלבב שלם בכל לכם מה שצעקו שם...
לבבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו ,ולהקריב ולנדב ולתת מכוחנו והנה לפנות בוקר באות הציפורים .אני דוקא אוהב את השי־
ומהנוחיות שלנו .אנחנו מוכנים להקריב ולהקריב ,אז למה גרשת רה שלהם ,אבל לפעמים הן עושות עוד משהו חוץ מלשיר ...אני
אותנו? למה אמרת לנו 'אי אפשי בשימושך' ,אינני רוצה בעבו־ שומע איך שהן מטפסות על הסכך שלי ,ואני כזה פחדן ומתכסה
דתכם ואני לא שמח איתכם?" וכך אנו יוצאים כאבלים מהסוכה בעוד כמה שמיכות ליתר בטחון ...לפעמים אני דופק על משהו
בבושת פנים ובשברון לבב. כדי להפחידן ,אז יש ציפורים פחדניות שבורחות ,אבל ישנן כאלו
אבל אצל הגויים זה להיפך" :רבוש"ע ,אם כדי לקיים מצווה שלא מפחדות...
ולזכות לשכרה צריכים לסבול -אנחנו לא מוכנים לסבול אפילו לאחר שעה נוספת קמים 'אנשי הויתיקין' .אחד מהם הולך לו
רגע אחד! אנחנו מוכנים לקבל שכר בחינם ,אבל אם זה יעלה לנו ברחוב מלא בלולבים ואתרוגים כמנהג המחמירים ,ולפתע הוא
משהו אנחנו לא מוכנים לשלם כלום ,לא כסף ,לא כח ולא סבל!". נזכר שהוא שכח בבית לולב מיוחד ,כ"כ סגור שכנראה קיבל במ־
זה החילוק בין יהודי לגוי. תנה ממצורע מוסגר ...אז הוא צועק לבנו" :ד-ו-ד!!" -הילד מת־
הדבר הזה עמוק מאוד ,מורי ורבותי .הפסוק במשלי אומר עורר מהשינה" :כן אבא ,כן אבא" " -שכחתי לולב אחד בבית!".
יש ֵמד ,ואהל ישרים יפריח" .אומר על
)פרק יד ,יא(" :בית רשעים ָ "אבא ,יש עוד הרבה לולבים כאן בבית" - "...לא ,לא ,ההוא בפינה
זה הגאון בפירושו שהרשעים עושים מעוה"ז בית קבוע ,כי זה עם השפיץ הסגור המיוחד עם הזיגזג!"" .אבא ,יש כאן הרבה סגו־
עולמם ולא יותר ,והם מבצרים בו את עצמם ,בונים וילות עם כל רים מיוחדים עם זיגזג "...והאבא מתרגז" :טיפש אחד בעולם!"
הנוחיות האפשרית כאילו שישארו כאן לאלף שנה ,אבל כשתגיע ואני מתפלל" :רבוש"ע ,אנא עשה שהילד יהיה חכם ולא מטומ־
עת צרה -הבית הזה לא יגן עליהם רגע אחד אלא ישמד. טם וימצא כבר את הלולב ,אני רוצה כבר לישון איזה שעה!" .עד
אבל "אהל ישרים" -הצדיקים עושים מעוה"ז דירה עראית שהם מתפשרים ,ואני שוב נרדם לשינה עריבה -ולפתע השונא
כמו ישוב אהל שנע ונד בלי נוחיות ,הוא לא משבחים את העוה"ז הגדול שיש לי בעולם בכל מקום שאני נוסע ,השעון המעורר,
ומתכונים בכל מעשיהם רק כדי להגיע ע"י תורה ומצוות לעוה"ב, מצלצל ...איזה אויב בנפש ,הוא לא מפרגן לי לישון ואני חייב
ובעוה"ז הוא מזלזל ומוותר עליו ולא עושה ממנו עסק" ,יפריח" לקום.
-כשתבוא צרה הוא ינצל ,כי הצרה באה לאנשי עוה"ז אבל הוא מה אני רוצה לומר לכם בכל זה? הסוכה היא דירה ארעית
שאינו קשור לעוה"ז ינצל. שסובלים בה ,ודאי שסובלים בה ומוכנים לסבול .אתם יודעים
במקום אחר חוזר הגאון על אותו רעיון ,ואומר שהרשע עושה למה? כי בעשרת ימי תשובה חזרנו בתשובה אל הקב"ה ,שברנו
מעוה"ז בית עיקרי בחושבו שכאן ישאר לתמיד ,אבל הצדיק לא את כל המחיצות שהיו בינינו אליו יתב"ש ,ויום שלם לא אכלנו
אכפת לו ממה שמגיע לו בעוה"ז כי העיקר אצלו שהוא עובד ולא שתינו ודפקנו על לבנו "אשמנו ,בגדנו ,גזלנו" כל יום ,השפ־
בתורה ומצוות ,גמ"ח ותיקון המידות ותפילה בכוונה ,וזה כל מה לנו את עצמנו ובסוף צעקנו" :ה' הוא האלוקים"" ,שמע ישראל",
שאיכפת לו. וזכינו לכפרת עוונות .אנחנו יוצאים מיוה"כ כל כך חרדים עד
והנה בעל 'מסילת ישרים' ניחן בכשרון כתיבה נדיר להבהיר שמכונים אפילו לצאת ולגור בדירה ארעית! אני לא יודע אם כל
עינים שלא כ"כ ברורים ,היה לו כח כזה עד שהגר"א אמר שהגיע השנה היינו מסכימים למצוה כזאת ,אבל לאחר יוה"כ אנחנו כ"כ
עד פרק מסוים במסילת ישרים ולא ראה שום מילה מיותרת! אז צדיקים עד שכל מה שמצווים עלינו אנחנו מסכימים.
אפשר לתאר איזה ספר הוא המסילת ישרים .והוא אומר )בפרק הגמ' אומרת )סוכה ב (.ששבעת ימים אמרה תורה" :צא מדירת
א( שהאדם צריך לדעת שהוא לא נמצא כאן בשביל מצבו בעוה"ז קבע ושב בדירת עראי" ,אז אנחנו יודעים שזו מצווה קשה .אני
אלא בשביל מצבו בעולם הבא ,ואסור לו להסיח דעת מזה אף אומר בהלצה :מה בין פסח לסוכות? בפסח ישנה מצוה קשה:
רגע בחיים ,אלא שמצבו בעוה"ז בתורה ומצוות ועמידה בפני לזרוק מהבית את האוכל הכי שכיח בכל בית בעולם ,החמץ.
נסיונות ומכשולים כל ימי חייו -זו הדרך היחידה להגיע למצבו חייבים לבדוק את כל הבית וכל פירור של תערובת חמץ לזרוק
78
יביאו לי עצים לסוכתי ,באמת לא יכולתי לבנות סוכה ,ולכן לא בעולם הבא ,ואין דרך אחרת איך להגיע לשם רק דרך עולם הזה.
היה לי מה לעשות והסתובבתי ב טל מרוב צער ,בלילה שלפני )שיח שלמה(
החג אני מטייל ברחוב ,ופתאום את מי אני רואה? את ידידי
הוותיק מלאך המוות! ואני אומר לו שלום לך אחי ,ידידי מלאך ושמחת בחגך והיית אך שמח
המוות! איזה כבוד לראותך ,מה אתה עושה כאן בעירנו? והוא
בכל שנה בעת "שמחת בית השואבה" שנערכה בבית מדרשו.
אומר לי :אהה אני כאן בשליחות מיוחדת" .באתי להרוג את
היה מספר הרה"ק רבי אהרון מקרלין זי"ע את הסיפור הבא:
הגביר הזה"! אז אמרתי למלאך המוות אל תהרוג אותו .אל תבזבז
בעיירה אחת לא רחוק מקרלין ,חיו שני אנשים .האחד "מתנגד"
את האנרגיה שלך על האיש הזה .הוא כבר מת ,הוא יותר ממת!
עשיר מופלג .היה לו הכל ולא היה חסר שום דבר ,רק דבר אחד
הוא מת מיתה משונה אלף פעמים ביום ,הלא הוא מלא כעס.
אין לו :אין לו שמחה בלב! הוא תמיד מלא מרירות וכעס ,ובשבת
אין לו טיפת שמחה בעצמות .זה מתחת מכבודך להתעסק עם
קודש עת היה יושב עם משפחתו היו נשמעים מביתו צעקות
סחורה כזאת .אמר לי מלאך המוות" :אני מודה לך מעומק הלב
וטרוניות ,וכמובן הם לא שרים זמירות ,מפני שלא מוכרחים .הרי
ח ,סכת לי עבודה ואנרגיה .ולאות הוקרה ,אני נותן לך במתנה
זה לא דין ...והשני באותו הרחוב ,מול ביתו של העשיר התגורר
את העצים של בית הקברות" הנה אתה רואה :פ"נ ,פ"נ.
ה"חסיד" עני ואביון ,בקושי יש לו מה לאכול ,אבל תמיד הוא
כמו חיצים חדרו דברי החסיד לליבו של הגביר ,והוא התחיל
בשמחה .ובביתו היה תמיד נשמעים שירות ותשבחות ,וזמירות
לבכות מעומק הלב ...לבסוף הוא אמר לחסיד :מה אני יכול
שבת שהיו ערבים ומגיעים לאזני כל הרחוב ,המתנגד הזה חוץ
לעשות? אני לא יכול להוציא את העצבות מהלב שלי .תסביר לי:
מכך שהיה במרירות עצמית וללא שמחה ,כאב וחרה לו מאד איך
לי יש הכל ואין לי שום שמחה .ואתה ,אין לך כלום .אז מאיפה
יכול להיות שכזה עני מרוד כל הזמן שמח ,ואילו אני שיש לי כל
את לוקח את כל השמחה הזאת? אמר לו החסיד בוא איתי מחר
טוב ,הנני מלא כעס ומרירות.
"לשמחת בית השואבה" אצל הרבי ושם תילמד מה היא שמחה
בכל ימות השנה הצליח איכשהו המתנגד להעביר מליבו את
אמיתית ,ובפרט בחג הסוכות ,הגיעו הם למחרת לרבי בעת
הרהורי הקנאה בחסיד זה ,אך עם הגיע חג הסוכות כשכולם
השמחה ,פנה אליו הרבי ואמר :ושמחת בחגיך -בחג חייבים
יושבים בסוכותיהם בחצרות הבתים .הדבר לא נתן לו מנוח,
לשמוח .והיית אך – אבל מה עושה אדם שהוא כעוס וזעוף וכל
בסוכתו אווירת נכאים ,ואילו ממול בסוכת שכינו העני ,אווירת
היום הוא מתענה :אך אך ! שמח – חייבים להיכנס כל כך בשמחה
יום טוב ושמחה עד לב השמים .שנה אחת החליט מרוב קנאה
עד שמימלא כל העצבות ומרירות מסתלקין ובטילים ממנו....
ושנאה :אין לי כוח לעבור עוד פעם "סוכות" כזה ,אני מוכרח
)ספה"ק(
לעשות משהו כנגדו ,אני לא אתן שלחסיד זה יהיה סוכה .ומכיוון
שהוא היה עשיר גדול מאד ,וכמעט כל פרנסת אנשי העיר הייתה
לא יראו פני ריקם תלויה בו ,אמר הוא לכולם" :מי שייתן אפילו חתיכת עץ אחת
לחסיד – העני ,יפסיד את עבודתו" .ומפני שלעני זה לא היה אף
בשלושת הרגלים מצווים ישראל במצוה מיוחדת :שלוש
פעם כסף לקנות עצים לסוכה ,ומידי שנה היה אוסף מכל שכניו
פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'" עליהם לעלות
ומכריו עוד קרש ועוד קרש ,בשנה זו לא הצליח להשיג אף לא
לרגל ולהראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה.
קרש אחד! לכל מי שהיה מבקש בעירו הייתה בקשתו חוזרת
אולם תנאי הוסיף להם הקב"ה לקיום מצווה זו" ,ולא יראה פני
ריקם מכיוון שאף אחד לא רצה לסבך את עצמו ופרנסתו בגלל
ריקם" כלומר" :אין לבוא בידים ריקות".
הוראתו של העשיר.
נסו לתאר לעצמכם שיש לכם מכרים שבכל שמחה שאתם
הולכים ומתקרבים הימים לחג ,והחסיד אינו יודע מה לעשות!
עורכים ,הם מגיעים מעניקים לכם מתנה מכובדת .כשהם מגיעים
איפה הוא יישב עם משפחתו בחג בעוד הוא חושב ומהרהר
לבר מצוה הם אינם מניחים במעטפה רק עשרים שקלים אלא
לעצמו ,פתאום הבריק לו רעיון :בפאתי העיר עומדת לה "בית
אלף דולר ,וכשהם באים בשבת להתארח הם מביאים כמה ארגזי
הקברות" ושם בחצר מונחים בערימה מאות קרשים ועליהם
יין מתנה.
כתוב פ"נ ,פ"נ . :מוכנים הם לעת הצורך ר"ל ,חשב הוא בליבו
והנה באחד הימים נולד בן לאותם מכרים ,והם מזמינים אתכם
הרי לא ימותו כל כך הרבה אנשים בסוכות ,אלך אני ואקח את
לשמחת הברית שלו .אתם מתכוננים לברית וברגע האחרון
אותם קרשים ויבנה מהם סוכה ,ולאחר החג אחזירם למקומם,
נזכרת עקרת הבית שהיא שכחה לקנות מתנה .אני לא הולכת
וכך הווה ,הלך העני ובנה מכל אותם הקרשים סוכה – כך שבכל
היא מכריזה ,אני מתביישת ...איך אגיע לשם בידים ריקות? איך?
דפנות הסוכה מכל צדדיו הופיע המילים :פ"נ ,פ"נ.
אינני מסוגלת לראות את פניהם ,כשידי ריקות?...
בהגיע ליל יו"ט ,שש ושמח העני ובני משפחתו על הזכות
נקל להבין את ההרגשה הזו אכן כן ,לבוא בידיים ריקות זו
שהם זוכים שוב לשבת בסוכה כשירה ,ופיזמו לעצמם זמירות
התנהגות שאינה ראוייה ,בפרט כאשר מתארחים יושבים
ותשבחות כמידי שנה ושנה .והנה ממול יושב לו העשיר וצופה
ומתענגים על הסעודה ,אוכלים את כל המנות לפחות פעמים
מבעד לחלונו ורואה כי העני יושב כרגיל ושר ושמח כאילו לא
ומזמינים גם עוף וגם בשר ...ועל אחת כמה וכמה ,כאשר
קרה כלום ,לא יכל העשיר להתאפק ולא שלט בעצמו ,פרץ הוא
המארחים רומזים שהם מצפים למתנה כלשהי על ידי חלוקת
לס כו תו של העני ,ושאלו" :מי נתן לך את העצים?!" אמר לו
מעטפות ריקות או קופה מרכזית...
החסיד :תירגע תירגע .אני שמח שבאת לבקרני בסוכתי ,בא
כעת חישבו לרגע הקב"ה הגיע לכל השמחות שלנו ,ולא זו
ותשב ואספר לך את השתלשלות הענינים:
בלבד ,אלא שגם עשה אותן! הוא שנותן לנו חיים ,ונותן ילדים,
כפי שקיווית שיקרה ,מאחר שציווית על כל היהודים שלא
79
מהי התשובה האמיתית לשאלה הגורלית הזו? מספק לנו מקום לישון בו ודואג לבריאות שלנו ,ומעל לכל – הוא
ה"מסילת ישרים" כותב בפרק א'" :שהאדם לא נברא אלא יתן לנו עולם הבא ובורא עולמות שלמים עבורינו – והנה מגיע
להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו ,שזהו התענוג האמיתי והעידון הזדמנות נדירה ,שבה מזמין אותנו הבורא ית' לבוא לשמחה שלו...
הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא". הבה נתבונן מתי זוכה אדם לבוא לשמחתו של בורא עולם?
חז"ל אומרים כי לעתיד לבא "עתיד הקב"ה לעשות מחול הזדמנות מעין זו באה לידינו רק לאחר מלאות ימינו ושנותינו,
לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן" ,כלומר ,הוא יעמיד את כאשר אנו באים לעולם הבא ,שכן כל עוד אדם חי הגוף הגשמי
כל הצדיקים במעגל סביב והוא ישב באמצע" ,וכל אחד ואחד שלו מפריע לו לראות את הבורא ,רק מרגע בו הוא מת והוא
מראה באצבעו שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה וכו' .כל מסוגל לזכות להיות במחיצת הבורא ,אך רק אם במשך כל חייו
הצדיקים יאמרו :הנה הקב"ה ,הנה אלוקינו! זיכך וטיהר את עצמו בלי הרף.
על מנת לשבר את אוזנינו בהנאה שיחוש מי שיזכה לכך ,כותב אולם מצווה אותנו הקב"ה אל תראו פני ריקם ,אל תבואו לשם
הרמב"ן ,שאם יקבץ אדם את כל תענוגות העולם הזה לרגע אחד, – בידיים ריקות!
של שיא התענוג שאותו אפשר להעלות על הדעת ,אין הוא שוה ומהן המתנות שלהן ממתין ומצפה בורא עולם? – המצוות
לרגע אחד בגן עדן. והמעשים הטובים שאספנו בימי חיינו בעולם הזה.
אין לנו מושג ברמות התענוג של גן עדן ,אך לא רק לנו אין אנא מכם הוא מבקש מאיתנו אל תבואו ריקנים אל תגיעו
הבנה בכך כי גם לנביאים לא הייתה אפשרות להשיג בעודם לכאן ,לעולם הבא בלי להביא איתכם מצוות ומעשים טובים!!
בעולם הזה את הטוב המושלם הזה .והנה כדי שנזכה לחוש את כשם שמצוות ביכורים צריכה להעשות מן הפירות המושלמים
אותו תענוג – יצר אותנו הבורא העולם. ביותר ,כך – מלמד אותנו הזוהר הקדוש – מצפה מאיתנו הקב"ה
ככל שאדם זוכה להתקרב אליו יותר ,כך הוא נהנה ומתענג יוצר, למצוות שלימות ומהודרות ,ולשם כך עלינו להשתדל למלא את
אולם כל עבירה שעושה עדם מהוה מעין מסך מבדיל ומרחיקה הטנא שלנו בחיים שלמים ובמעשים מושלמים ,שיעשו נחת רוב
את האדם מתענוג זה. לבורא עולם ,ויזכו אותנו לשבת עם מלך מלכי המלכים.
כמה נורא לחשוב על כך שיש כאלו ,שלעולם לא יזכו לראות באחד הימים הבחנתי בילדה קטנה המתכוננת לקראת מסיבת
את הקב"ה בגלל העברות שעשו! יום ההולדת של חברתה .היא לקחה קופסא ענקית ,ולמען האמת
על מנת שחלילה לא נמנה עליהם ,דואג הקב"ה לתת לנו די חששתי מפני המתנה שהיא מתכוונת לתת לה ...מתנה בסדר
ייסורים וסבל וצרות ,וכל אלו נועדו לזכך את הגוף שלנו ,על מנת גודל כזה ,עלולה לעלות חמש מאות דולר" ...מה את מביאה לה?"
שניזכה לראות את הקב"ה ולהסתופף בצילו. שאלתי "ש"ס? מכונת כביסה?"...
"ולא יראו פני ריקם" אמר הקב"ה אם האדם חלילה וחס ריקני "מה פתאום" השיבה הילדה – אני מביאה לה בסה"כ סיכת ראש
– אין הוא מסוגל לשבת במחיצתו של הבורא או לראות אותו. קטנה אבל אני ממלא הכל בעיתונים כדי שמתנה תרדים אותה..
כדי לזכות להראות לפני ה' ,מוכרח האדם למלא כל רגע ורגע נסו לתאר לעצמכם שאדם מגיע לשמחה של ידידו כשבידו
מחייו במצוות ובמעשים טובים! הכתוב אומר "שלוש פעמים מתנה ענקית "מי יודע מה יש שם?" מלחששים המארחים" ,טוב
בשנה יראה כל זכורך" ,ורמז נפלא יש בדבר זה להזדמנות שניתנת שתמיד נתנו לו ,כעת הוא מחזיר לנו כגמולנו הטוב".
לנו לחזות באור ה': הם עומדים ומכבדים אותו לפתוח ,והנותן ,מסמיק מבושה
שלוש פעמים ניתנת לנו האפשרות הכבירה לראות את פני ה', פותח ומתחיל להוציא ערימות של עיתונים ....ולבסוף שולף
שכן כל אדם זוכה לשלוש הזדמנויות לתקן את מה שעיות :אם סיכת ראש קטנה..
בעומדו לדין ביום הדין הגדול והנורא מתברר שקלקל – מחזירים אלו בושות איומות! כל המתנה שלו מכילה אך ורק דברי הבל
אותו בגלגול לעולם הזה ,ואם בפעם השלישית קלקל ולא נצא וריק ורעות רוח!
אל ההזדמנות ,פעמים שנשאר לנצח במקום שאליו הוא הגיע. הזהר הקדוש מקשה על הפסוק "ויקרבו ימי ישראל למות" וכי
הבה נתחזק כדי שלא נבוא לשם ריקים! ימיו מתים או שהוא מת? לכאורה מתאים לכתוב? ויקרב ישראל
כל אחד מאיתנו יודע היטב כמה ימים ריקים יש לנו וכמה למות.
רגעים ריקים הוא צובר בימי חייו ...כמה לילות התרוקנו לנו על אלא כאשר האדם הולך לבית עולמו כל ימיו באים איתו או אז
שטויות והבלים? כמה כעסנו על הבל וריק? ...האם יכול מישהו כל לעיני כל הצדיקים כולם ,אומר הקב"ה הניחו לפנינו את היום
לשער כמה מתוך הזמן שניתן לו בזבז בריקנות?! הראשון לאחר הבר מצווה הבה נבדוק אם הוא מלא או חלילה
הבה נטה אוזנינו לצו האלוקי שנתן לנו ה' – בואו אלי ,להתענג ריק..
ולמלא את תכלית הבריאה ,אך לא ריקם ,כי לא תוכלו ראות פני מה גדולה הבושה ,כאשר מגלים שהיום מלא אך ורק באוויר...
בעודכם ריקים מתוכן!! ושום דבר רוחני לא התמלא בו!
זוהי עבודתינו בעולם הזה ,וחבל על כל יום שחומק מאיתנו היום השני נראה דומה למדי..
לבלי שוב ,מבלי שננצל אותו להתקדמות בענין זה. ימים ריקים כאלו מסיים הזוהר הקדוש אינם רוצים לבוא לפני
ה'!
בנ"י קיימו במדבר "בכל ללבך ובכל נפשך ובכל הבה נקדיש רגע אחד למחשבה אודות השאלה הקיומית שלנו:
מאודך" לשם מה באנו לעולם? היתכן שבאנו כדי לאכול ולשתות??!
קיבוצניק אחד השיב לי" :באתי להיות חבר אגד "...ואם אגד
הגאון כותב שכדי להוריד את השכינה כדי שתגורר בינינו בשביתה" – החזרתי לו – "אז אין לך תכלית ועליך למות מיד"
בקביעות זקוקים ,כל האומה ביחד ,לקיים את הפסוק" :ואהבת
80
והנה מי שהוא קמצן בטבע ,יסכים לקנות דבר שיקיים את ה' אלוקיך בכל לבבך וכו'" איך קיימנו את זה? ע"י שכל אחד
לחמישים שנה ,ממתכת חזקה כדי שלא ישבר וישאר לתמיד. שנתן נדבה היה מוכרח להיות נדיב לב ,שהלב שלו רוצה לתת
אבל לומר לקמצן להוציא כסף על דבר זמני – זה סוף העולם הוא לא נותן בגלל ששמעון חבירו נתן ,אלא בגלל שליבו רוצה
בשבילו! והנה ד' מינים הם גידולי קרקע בסך הכל ..כמה זמן לבנות בית לה' יתב"ש כאן בעולם" .אני רוצה לתת חתיכות
לאחר סוכות הם ישרדו? הם מתייבשים או נרקבים .במצווה זו גדולות של זהב!"
משתמשים בכלים זמניים ביותר שיש בכל המצוות ..שקמצן תשמעו דבר נפלא :ידוע שמשה רבינו לא נתן נדבה למשכן,
יקנה דברים כאלו? הייתי חושב שהוא יתמוטט .והנה אנחנו והמפרים שאולים מדוע ,אחיו של הגאון רבי אברהם זצ"ל ,חידש
רואים שכל אחד מישראל לא מקמץ בד' מינים! זה פלא שאין פעם בדרשה טעם לזה :כתוב בתורה "כל נדיב לב אשר ידבנו
כמוהו ,ישנם בנים שיודעים שאבא לא מוציא פרוטה מהכיס רק ליבו" ,דהיינו המצווה היתה שהלב יתן משהו משלך להקב"ה.
לדבר אחד הלולב הכי מהודר האתרוג הכי יקר ההדסים הכי אבל משה רבנו היה כ"כ פרוש מגשמיות בעוה"ז עד שלא הרגיש
משולשים וההערבות עם כל ההידורים .אף אחד לא מסביר טעם שום בעלות על רכושו! הוא היה פשוט מופשט מכל רגש של
לזה. בעלות על נכסים בעוה"ז ,אז אפילו אם הוא יתן למשכן ,הוא לא
היה עשיר קמצן בחו"ל ,שחתנו שהוא ת"ח הגיע אליו מארץ ירגיש בלבו שנתו משהו ,כי לכתחילה הוא לא הרגיש שזה שלו,
רחוקה ,ונכנסתי לבקרו .כשאני כבר יוצר ניגש אלי העשיר הגדול ולכן חסר בזה התנאי של 'נדיב לב' ,הוא יודע שהוא נותן אבל זה
הזה הוא ניגש אלי ואומר לי כך "אני רוצה להראות לכבוד הרב לא נדיב לב .אכן ראויים הדברים למי שאמרם.
משהו" .הוא מכניס אותי לחדר בתוך חדר ,מוציא קופסא מוציא נמצא שכל ישראל היו צריכים לתת נדבות למשכן ,וכך קיימו
מתוכה אתרוג ,ושואל "ראית פעם אתרוג כזה מהודר?" הוא יוצא "בכל לבבך" ונתנו כסף וכו' – זה "בכל מאודך" ואלה שהתנדבו
מכליו ממש ,ומספר לי שהוציא עליו הון רב .אני לא יודע מה לעסוק בגופם ולטרוח במלאכת המשכן – "בכל נפשך" ,כי
זה הון רב אבל הוא יודע כל מספר אצלו עם הרבה אפסים.. הפירוש הפשוט של "בכל נפשך" אינו דוקא למות על קידוש
ואני רואה שהוא שמח שהוא הוציא כ"כ הרבה כסף! אני עומד ה' ,אלא שתתאמץ בכל גופך לעשות מצוות והעוסקים במלאכת
ומשתומם הייתי חושב שהוא ישכב על הארץ ויתאבל על כספו המשכן התייגעו בכל כוחם יום יום ,עד שסיימו בהצטיינות.
אבל לא! הוא שמח שהוציא את הכסף ,מה קורה כאן? הפסוק אומר שצריך לתת לקב"ה את הלב וכלל ישראל קיימו
התשובה על זה היא ,שאת הכל הזה קיבלנו ממה שעשו את זה בייחד ,אלה נתנו את כל לבבם ומאודם ,ואלה נתנו את
אבותינו באותם ימים במדבר וזה נתן לנו את כל התנופה הזאת. כל נפשם ,וההתקבצות של כולם יחד קיימה את הפסוק הזה
מה עשו בנ"י מיוה"כ ועד טו' בתשרי? "ואהבת בכל לבבך ובכל בשלימות ,כי בפחות מזה לא היה השכינה שורה בישראל.
נפשך ובכל מאודך" .לשני בקרים הביאו כ"כ הרבה כסף זהב מגיעים הימים שלאחר יו"כ ,ומתכוננים לסוכות .ויש כאן
ועורות אילים מאודמים .מה לא הביאו ,פשוט זרקו עוד ועוד ,עד דבר פלא .אנחנו צריכים לעשות שני דברים :דבר ראשון ,לבנות
שזה הכניס תחושה בכלל ישראל לדורותיו שבארבעה ימים אלו סוכה ,היום קונים סוכה מוכנה אם יש כסף ,וכל שנה מחדשים
אנחנו נותנים נדבות למצוות בלי שום יוצא מן הכלל ,ועושים את כל מיני סוכות כאלה ,עד שעוד מעט לא ישאר מהלוויתן שום
זה בכל לבבנו נפשנו ומאודנו .זה המקור לכך שכל אחד מחפש דבר בשביל לעשות סוכה ...אבל פעם היו צריכים להתאמץ .אני
את הלולב הכי טוב ויקר ,ולא אכפת לו מהמחיר .וזה המקור שכל זוכר כשהייתי בונה סוכה ,לא גמרתי כמעט עד הרגע האחרון
אחד שכל השנה לא יכול לעשות כלום פתאום בונה סוכה כמו עוד מסמר עוד משהו לתקן ,ובסוף הכל מתנדנד ..נשים מעידות
מהנדס הראשי והנגר המומחה ביותר ,כמו שאומר הפסוק "ראה שיש בעלים עם שתי ידיים שמאליות ,שבמשך השנה שום דבר
קראתי בשם" כמו שהקב"ה נתן חכמה בינה ודעת במדבר ,כך הם לא יכולים לעשות ,אפילו בורג הם מכניסים הפוך .והנה
הוא נותן לאלה שבונים את הסוכות ,וכמו שגם הנשים השתתפו מגיע חג הסוכות – וכל בעל נהיה מהנדס הראשי של העיריה.
במשכן ,גם להן נותן הקב"ה את הרוח לעסוק בקישוט הסוכה אשתו עומדת שם ומשתוממת :פתאום אתה יכול להחזיק פטיש
למעלה משכל אנושי .מילא על דירה שנשארת חמישים שנה, ביד? חשבתי שתה לא יכול! אל תפריעי לי עכשיו ,אני באמצע
אבל איך משקיעים בדבר כ"כ זמני ,על דירה של שבעת ימים? כן, המצווה! .וכך הוא מזיע ,הולך וקונה את הדפנות והקרשים הכי
את זה ירשנו מאבותינו בימים שבין יוה"כ לסוכות. טובים ,שיחזיקו אלף שנה .אח"כ הוא נותן כסף לאישתו לקנות
)ירח האיתנים( קישוטים לסוכה ,עד שיכולים לחשוב שזה ארמונו של שלמה
המלך ,והבנות העצלניות האלה קמות לתחיה ,והאמא מטפסת
על סולם באמצע הבישולים ,והבנתו אומרות תהילים שהיא
הושענא רבה לא תיפול ,ומדריכות אותה לתלות עוד פרח ווד אחד שם ...הרי
זה רק לשבעת ימים ,ואח"כ מחריבים את הכל ולא נשאר זכר
כח כפרה – יותר מיום הכיפורים
מהסוכה ,אז מה קורה כאן?
בכף החיים )סי' תרסד סק"א( הביא דברים נשגבים על מעלת דבר שני צריכים כסף רב לארבעת המינים ,כבר שנים אני
יום זה ,שניתן להשיג בו כפרת עוונות עוד יותר מיום הכיפורים. מקשה ,שבמשך השנה אנו רואים בין אחינו בנ"י טיפוסים שונים:
וזה לשונו )בשם ספר מטה משה סי' תתקנז(: ישנם נדיבי לב ,יש בינונים ויש קמצנים .קמצן הוא אדם שלא
למה נקרא שמו הושענא רבה? אמר הקב"ה לאברהם ,אני יחיד שלוט ברוחו ,וכשצריך להוציא פרוטה מכיסו – הוא מרגיש
ואתה יחיד ,אתן לבניך יום המיוחד לכפר בו עוונותם ,וזהו הוש־ שהולך למות ..אוי ואבוי לאישתו זה אדם קצת חולה ...ורבנו תם
ענא רבה! בספר הישר קורא לו בשם מסויים.
81
עוד יש ללמוד על הכח העצום של יום זה ,דהנה הפוסקים פלאי פלאים .אחרי כל הכפרה והטהרה והנקיון של יום
שמסדרי הלוח
ַ הביאו בהלכות סדר קביעת המועדים )סי' תכח(, הכיפורים ,החודרים כל כך עמוק ומטהרים את האדם אפילו
סידרו את קביעות השנים באופן שלעולם לא יחול הושענא רבה מה'בליעות' שנבלעו בגופו מהחטא )עי' שו"ת בית הלוי ,דרוש
בשבת .ונתחבטו הפוסקים בטעמו של דבר ,יש שכתבו שאסור טו( ,שייך עדיין להשיג כפרה יותר מושלמת .ומתי משיגים
לחבוט הערבה בשבת ,ויש שטענו כנגדם שאין בזה איסור ,ויש אותה? ביום הגדול שלפנינו ,יום הושענא רבה.
שדנו האם יש בזה גזירה שמא יעביר ד' אמות ברה"ר ,יעויין ארי־ והנה ידוע מה שהתבטא החתם סופר על עצמו בשנתו האח־
כות דברים בזה במגן אברהם ומחצית השקל ועוד ,שלא מצאו רונה ,שאת הדין של ראש השנה הוא עבר בשלום ,וכן את הדין
טעם ברור לזה. של יום הכיפורים ,אבל את הושענא רבה הוא לא הצליח לעבור!
והאליה רבה שם הביא בשם הרוקח ,שהטעם לזה הוא מפני ]ואכן נפטר מספר ימים אחרי שמחת תורה[ .ואם כן למדנו מד־
שבהושענא רבה היו בוכים ומתחננים על המים ,וזה לא יתכן בריו שיתכן מציאות כזאת שהדין של הושע"ר ישנה את גזר דינו
לעשות בשבת .והו"ד במחצית השקל שם. של האדם ח"ו מטוב למוטב .ומעתה הלוא מידה טובה מרובה,
ויש להשתומם עד מאד ,דהנה כשחל יום א' דראש השנה ועל אחת כמה וכמה שניתן ביום זה לשנות את הגזר דין לטובה,
בשבת מבטלים מצות תקיעת שופר דאורייתא ,למרות גודל וכפי שמבקשים" :ותיטיב לנו החתימה".
הסכנה שנוצרת מאיבוד כל הסגולות הנוראות שיש בשופר לע־ וכן מביא בכף החיים )שם(:
רבב את השטן ולזכותנו בדין .וכן מבטלים באותה שנה מצות אמר לו הקב"ה לאברהם ,אם אין כפרה לבניך בראש השנה,
לולב דאורייתא ביו"ט ראשון של סוכות .וכל זה עדיין לא מהוה יהיה ביום הכיפורים ,ואם לאו ,יהיה בהושענא רבה!
סיבה לתקן ולסדר את קביעות החדשים באופן שלא יחולו ר"ה הרי לפנינו הכח העצום הטמון ביום זה ,שגם מי שלא הצליח
וסוכות בשבת .ואילו כשנופל הושענא רבהבשבת ,שעי"ז יפסידו להשיג כפרה בראש השנה ויום הכיפורים ,יתכן שעל ידי הכוחות
את התפילות והתחנונים שמתחננים על המים ,על זה כבר אי המיוחדים של היום הזה יתכפרו לו עוונותיו!
אפשר לוותר בשום אופן ,ומוכרחים לסדר שלא יחול בשום פעם ועוד מביא בכף החיים ממה שגילו המקובלים על הנעשה בש־
בשבת! מים ביום זה )שם סקי"ח(:
האם אין די בכך כדי ללמדנו על גדלותו העצומה של יום זה, עיקר הדין שנידון העולם עתה ]-בהו"ר[ הוא להימסר הפתקין
ועד כמה התפילה והתשובה שביום זה אין להם שום תחליף שנחתמו בנעילת יום הכיפורים ,אותם שלא חזרו בתשובה כל
בעולם?! הימים שמן יום הכיפורים עד הושענא רבה ,ונמסרין ביד הש־
עוד מצינו בקדמונים כמה וכמה מנהגים מיוחדים שהיו נוהגים לוחין לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב .אבל אע"פ שנמסרו
ביום הושענא רבה ,שמהם נוכל ללמוד על גודל קדושת היום, הפתקים בידם ,לא ניתן רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב
והיחס כלפיו שהשווהו ממש לימים הנוראים בכמה וכמה חל־ באותם הפתקים עד שמיני עצרת כדי לתת עוד זמן אל החו־
קים ,וכדלהלן: טאים שישובו בתשובה ביום ההוא של הושענא רבה – יום אחרון
* היו אומרים ה' הוא האלוקים שבע פעמים ,כמו בסיום תפי־ של לולב וסוכה ,ואם ישובו ,יחזרו לקחת הפתקים מידם וכו',
לת נעילה ביום הכיפורים )תוס' ברכות לד ,א ד"ה אמר פסוקא(. אבל ודאי שאם יזדמן מי שישוב ,ודאי שיקרעו גזר דינו ויחזרו
* מהר"ם היה אומר בו המלך הקדוש והמלך המשפט ,כמו לקחת הפתקה שלו מיד השלוחים .וראיה לזה ממה שכתב בספר
בראש השנה ויום הכיפורים )מובא בתפארת שמואל על הרא"ש הראקאנטי )פר' שלח( כי נעשה הדבר הזה באדם אחד שנסתכל
ספ"ק דברכות ,שמצא כן במחזור כ"י בשם ויטרי(. באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו ,וחזר בלילה והתפלל ובכה
* בשו"ע )סי' תרסד ס"א( מובא שנוהגים להרבות בנרות ,כמו ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו .ולכן
ביום הכיפורים) .ועי' בס' המנהיג הלכ' אתרוג סעיפים לח-ט(. כל יום הושענא רבה יש בו קצת דינין וכו' ,לפי שעדיין הדין תלוי
* הרמ"א )שם( מביא שהמדקדקים נוהגים לטבול קודם עלות עד יום שמיני עצרת לראות אם ישובו בתשובה.
השחר ,כמו בערב יוה"כ )ועי' במשנ"ב סק"ח(. ]וע"ש שביאר השייכות של הושע"ר לאברהם אבינו ,מפני
* עוד הביא הרמ"א )שם( שיש נוהגים ללבוש קיטל ,כמו ביום שהושע"ר הוא היום הכ"א בחודש תשרי ,כמנין שם אקי"ק ,ואב־
הכיפורים )ועי' משנ"ב סק"ט(. רהם אבינו הוא הדור הכ"א מבריאת העולם ,כי ימי נח נחשבים
* בכף החיים )שם סק"ט( הביא בשם ספר פרי האדמה ,שהיה לשני דורות – קודם המבול ואחר המבול ,יעו"ש[.
מנהג ותיקין בכמה מקומות לתקוע בשופר. ועל דרך זה נמצא בכמה וכמה מהקדמונים ,ונעתיק כאן מה
* בבית הכנסת הגדול בווילנא היו נוהגים ומר בו סליחות ,עד שכתב בספר ראשית חכמה )שער הקדושה פי"ד(:
שבא הגר"א וביקש לבטל המנהג משום שמחת יו"ט )עי' עליות ימי הסוכות הם ]ימי[ דין ,והעד כי בליל הושענא הוא חותם
אליהו ,קונ' מעלות הסולם(. הדין ,וימים אלו צריכין שיהיו בתשובה ורעדה ,שימים אלו ניתנו
עוד מצינו על גדולת יום זה בספר כד הקמח לרבינו בחיי )ערך כדי להאריך על האדם שישוב בתשובה ,ואין פתקות הגזירות
ערבה( ,ונעתיק מעט מלשונו: נמסרים ביד השלוחים עד ליל שמיני עצרת כדפירש בזוהר וכו'.
וצריך אדם שיתבונן בגודל כח היום הזה ,שהוא :א( יום כ"א ובספר שמחת הרגל להחיד"א )על סוכות ,לימוד ג'( מביא ג"כ
]לחודש תשרי[ ב( ויום כ"ו ]לבריאת העולם[ ג( ויום תשלום ]-גמר בשם גורי האר"י:
הקרבת[ שבעים פרים כנגד שרי האומות ,כי כל כוחות עתידין מאד צריך לדקדק במעשיו ביום הזה .ובכן השתונן והכונן ביום
שישובו לסיבתם הראשונה ד( והוא גם כן 'יום החותם הגדול' הע־ זה של הושענא רבה לילו כיומו ,הכון לקראת אלוקיך לעובדו
ליון מלבד החתימה הראשונה של יום הכיפורים ,כי כל הדברים בלב שלם בתורה ובמצוות בדקדוק עצום.
82
גוונא שהסוכ כשרה כיון שבנאה קודם החג .וכן הסכימו הגאון ריתחא דאורייתא
הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א והגאונים רבי מנדל שפרן
ורבי שמאי גרוס שליט"א. האם יוצא ידי חובתו בסוכה שחייבים לפרק
]בספר קב ונקי סימן קצט הובא מעשה הנוגע לעניננו אודות אותה בתוך ימי החג?
הגאון הצדיק רבי חיים יעקב רוטנברג זצ"ל ,רב הקהילה החר־
שאלה :בעיר אנטוורפן שבבלגיה קיים חוק עזר עירוני שאוסר
דית בפריז ,שבהיותו במחנה ההשמדה אצל הנאצים ימ"ש הקים
לבנות אפילו מבנה עראי במרפסת הפתוחה לרחוב ,כך שאלו
סוכה בערב החג כדאי לקיים מצות אכילת בליל סכות ,ומיד
שמרפסותיהם פונות לרחוב אינם יכולים לבנות בהן סוכה ,ורק
לאחר שאכל בה כזית פירק אותה בליל סכות מחשש פקוח נפש.
בעלי מרפסות אחוריות יכולים לבנות סוכה במרפסת .ורבים מנ־
ושאל הגר"י זילברשטיין את מו"ח גאון ישראל הגרי"ש אלי־
סים את מזלם ובונים סוכה סמוך לכניסת החג ,ומקוים שהנכ־
שיב זצוק"ל דשמא הסוכה פסולה דדמיא לסוכה שמתייראים
רים לא ישימו לבם לסוכה עד שיעבור החג ,ואף אם הם דורשים
לשבת בה מפני הליסטים שכתב הרמ"א סימן תר"מ ס"ד דאם
לפרק אותה בתוך החג הם מנסים לדחות את הפורענות בכל מיני
עשה מתחילה סוכה במקום שמצטער באכילה או בשינה אינו
תואנות והתחמקויות עד שיעברו ימי החג .אולם פעמים שאין
יוצא באותה סוכה כלל .עוד צ"ע אולי אין זו סוכה הראויה לש־
הדבר עולה בידם והשוטר משאיר צו המורה לפרק את הסוכה
בעה .וענה לו שמכיון שבמשך זמן קצר לא היה צריך לחשוש
בתוך 24שעות ,ובאם לא יעשו כן הרי הם צפויים למשפט ולק־
מהרוצחים כי עשו אותה סמוך לשקיעה ומיד לאחר צאת הכו־
נסות וכו' .והשאלה היא האם ניתן לקיים מצות סוכה בסוכה כזו
כבים פרקוה ,א"כ היתה הסוכה ראויה למשך אותה שעה ושפיר
שחייבים לפרק אותה בתוך ימי החג.
קיים בה מצות סוכה ,ומוכח מדבריו שמכיון שהסוכה מצד עצמה
תשובה:
היתה ראיה לעמוד כל שבעה אלא שמחמת סיבה צדדית נאלץ
קודם שנביא את דברי הרבנים שליט"א נקדים את יסוד הדין.
לפרקה אין זה פוסל את הסוכה[.
בגמ' סוכה כז .א-ב איתא :תניא ,רבי אליעזר אומר ,אין יוצאין
והגר"ש גרוס אמר לי שכבר עמד בשאלהזו בשבט הקהתי
מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד .וחכמים אומ־
לענין סוכה שעומדת בשכנות לילדים שובבים ,ומי שבנאה יודע
רים ,יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד כו' .מאי
מראש שהילדים לא יניחו את הסוכה על עמדה כל ימי החג ,ובו־
טעמא דרבי אליעזר? אמר קרא "חג הסכת תעשה לך שבעת
דאי בתוך ימי החג יפרקוה ברוב פחזותם .ומסיק דבודאי יוצאים
ימים" – עשה סוכה הראויה לשבעה .ורבנן ,הכי קאמר רחמנא
בסוכה כזו ידי חובה מכיון שאין החסרון מצד הסוכה עצמה אלא
עשה סוכה בחג.
בסיבה צדדית .ואמר דכעין זה יש לפסוק לענין נר חנוכה שמד־
]והואיל ואתא מחלוקת זו לידן ראוי להביא עליה את ביאורו
ליקים בערב שבת כדי שידלוק בליל שבת בזמן המצוה ,דאף אם
הנפלא של הפנים יפות בפרשת אמור ,שרבי אליעזר ורבנן הול־
מצויים באותו מקום ילדים קטנים ומסתבר שיפילו את הנרות
כים בזה לשיטתם ,דאיתא בסוכה יא ,ב :תניא" ,כי בסכות הושבתי
ויכבום קודם צאת הכוכבים ,מכל מקום יכול לברך על הדלקת
את בני ישראל" – ענני כבוד היו ,דברי רבי אליעזר .רבי עקיבא
הנרות ויצא בזה ידי חובתו מכיון שהנרות מצד עצמם ראויים
אומר ,סוכות ממש עשו להם .והנה לרבי אליעזר שהסוכות היו
להדליק כל משך זמן החיוב ורק יש כאן גורם חיצוני שבא ומכבה
ענני הכבוד א"כ לא יצאו ישראל מסוכה לסוכה כל מ' שנה ,ולכן
את הנרות.
דמיא דהכי אין יוצאין מסוכה לסוכה בחג .ואילו רבנן ס"ל כרבי
אמנם הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א פקפק בזה ,ואמר דבו־
עקיבא שסוכות ממש עשו להם ,ובודאי יצאו מסוכה לסוכה,
דאי כל זמן שלא נתנה המשטרה צו פירוק לסוכה ,אף אם יודע
שהרי בכל מקום חנייתן היו בונים סוכה מחדש ,וא"כ אף לנו
שהדבר עלול לקרות בכל עת ומסתבר שיקרה בתוך ימי החג,
מותר לצאת מסוכה לסוכה בחג[.
מכל מקום לעת עתה הסוכה ראויה לעמוד כל שבעה ויוצא בה
והנה גם רבנן שמכשירים שעשאוה בחול המועד לצורך הימים
ידי חובתו .אבל לאחר שכבר נתקבל הצו פירוק י"ל שבאמת אין
הנותרים עד סוף החג ,מודים שאם בנה קודם החג סוכה שאינה
הסוכה ראויה לעמוד יתר על הזמן שהוקצב לו ע"י המשטרה.
ראויה לעמוד כל ימי החג לא יצא ידי חובתו ,שהרי בדף כג ,א
ובפרט דבחו"ל אמרינן דינא דמלכותא דינא ואסור לו לקיים את
איתא :תניא ,העושה סוכתו על גבי בהמה ,רבי מאיר מכשיר ורבי
הסוכה נגד צו המלכות והוא מחוייב לפרק אותה כמו שנצטוה.
יהודה פוסל .ומפרש :מאי טעמא דרבי יהודה? אמר קרא "חג
והוסיף הגר"מ גרוס ,דאף בארץ ישראל יש לדון בכעין זה במי
הסכת תעשה לך שבעת ימים" – סוכה הראויה לשבעה שמה
שבונה את הסוכה במקום שמזיק לשכנו ,והלכו לדין תורה ופסק
סוכה ,סוכה שאינה ראויה לשבעה לא שמה סוכה .ורבי מאיר,
בית דין שהוא מחוייב לפרק את סוכתו לאלתר ,די"ל דמאז שנ־
הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא ,ורבנן הוא דגזרו בה ,ע"כ .הרי
תפרסם הפסק שוב אינו יוצא ידי חובתו בסוכה זו ,מכיון שהוא
שאם לא היתה ראויה לשבעה מדאורייתא ,היתה פסולה לכו"ע,
מצווה ומחויב לפרקה.
והמחלוקת היא רק בסוכה כזו שפסולה מדרבנן.
והגר"מ שפרן השיב על טענה זו ,דקי"ל קרקע אינה נגזלת ,ומי
ובנידון דידן הורו הגאונים הגדולים רבי חיים קניבסקי ורבי
שבונה סוכתו על קרקע של רה"ר אף שעשה איסור בדבר מכל
נסים קרליץ זצוק"ל שהסוכה כשרה לכתחילה ,דהפסול של
מקום לא חשיב סוכה גזולה ויוצא בה ידי חובתו כמ"ש הרמ"א
סוכה שאינה ראויה לשבעה הוא כשהסוכה מצד עצמה אינה יכו־
סימן תרלד ס"ג .ומי שבונה סוכה במקום האסור על פי צו בית
לה להחזיק מעמד כל ימי החג ,אבל כאן הסוכה יכולה לעמוד זמן
דין או על פי דינא דמלכותא לא גרע מעושה סוכתו ברה"ר ,ויוצא
ארוך אלא שיש כאן גורם חיצוני שמחייב לפרק את הסוכ בתוך
ידי חובתו.
)וישמע משה( החג ,ואין זה פוסל את הסוכה ,ואפילו רבי אליעזר מודה בכהאי
האלה
83
בחג נידונין על המים ואדם נידון בראש השנה יש ויש עיקרים גדולים ושרשים עצומים לא יכילם לב חושב
וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים ]ר"ה ט"ז[ ולא יעלו בידו מצד עיונו ,אלא אם כן קיבלם וכו'.
ועוד הוא כותב:
הרבה דיו נשפך וקולמוסים רבים נשברו בספרי הקודש ליישב ונקרא היום הזה 'יום החותם הגדול' כנגד השם הגדול שבו
הסתירה אימתי גמר דינו של האדם דמדברי הגמרא משמע נברא העולם ,ולכך נקרא 'הושענא רבה' .וידוע כי היום הזה הוא
דגמר דינו של אדם הוא ביום הכיפורים ואידך בזוה"ק ]ויקרא תכלית החג ותכלית ההקפה וכו' ,וההקפה שאנו עושין בזמן הזה
לא[ אמרו שהוא בהושענא רבה לו ובספר מגיד משרים' כותב הוא סימן ורמז לעתיד וכו'.
עוד דגמר הכפרה הוא בהושענא רבה והא כיצד וברוקח )הלכ' סוכות( הוסיף עוד מעלה מיוחדת שיש ביום
ו'בארץ צבי' הקשה עוד דבשלמא גמר דין הוא ביום כיפור או זה ,שבזמן שבית המקדש היה קיים היה יום זה מרובה בקרב־
בהושענא רבה שפיר אלא גמר כפרה מאי איכא למימר שהרי נות יותר מכל ימות השנה ,שהרי כל מי שנדר ונדב קרבנות ולא
אם נתכפר ונטהר מחטאיו ביוהכ"פ מה צריך עוד לסיים ולהוסיף הקריבם עדיין ,היה צריך להקריבם ביום זה שלא יעבור על בל
בכפרה ועוד קשה לדברי הגמרא למה נקרא יום הכיפורים כיון תאחר!
שהוא יום הדין ***
ולבאר כל זה מקדים את הידוע שבן ישראל הוא חלק אלוקי הנה כי כן ,למדנו בפרק זה מעט על גדולת היום ,שבו :א[
ממעל ונקרא ריעו של הקב"ה עי' רש"י שבת לא ד"ה כל מה נוהגים כל ישראל לדרוש את ה' גדולים וקטנים; ב[ זמן החיתום
דעלך סני ואם נכשל ח"ו ועובר על גזירת המלך בזה הוא מנתק הסופי וההזדמנות האחרונה לתשובה שלימה לפני יציאת השלי־
את הקשר בינו לבין קונו והרבה צריך לעמול להחזיר ולהדק את חים; ג[ כפרת עוונות יתירה על כפרת יום הכיפורים; ד[ הבכיות
הקשר כמו שהיה מעיקרא ולזה נתן לנו השי"ת את יום הכיפורים והתחנונים שביום זה אי אפשר לוותר עליהם בשום אופן ולכן
דכתיב ביה ]ויקרא טז[ "לפני ה' תטהרו" שביום זה יורד ממנו סידרו שלעולם לא יחול בשבת; ה[ השוו אותו ליום הכיפורים
הכתם והלכלוך הנגרם ע"י העון אמנם אף שהקב"ה מוחק את בכמה וכמה מנהגים ,באמירת המלך הקדוש ,ריבוי נרות ,טבי־
החטא לגמרי מכל מקום זוקף עליו את העונש במלוה למשך לה ,לבישת קיטל ,תקיעות ,אמירת סליחות; ו[ כל ענייניו רומזים
השנה שיקבל עליה עונשים ויסורים ר"ל ובכל זאת בני ישראל לדברים גדולים ונשגבים עד מאד ,ובו השלמת השבעים פרים,
שמחים הם בזה שהקב"ה מסיר את החטאים אע"פ שיודעים השלמת ההקפות ,וכו' וכו'.
שיענשו אכן ע"י שאדם שב בתשובה מאהבה בזה נהפכים הח־ ובזה ניתן לקרב להבנתנו מעט את המימרא המופלאה שנ־
טאים לזכיות ושוב אין עליו לפרוע ולקבל עונשים ויסורים על מסרה ע"י הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל המשגיח דישיבת קול
עוונותיו ולכן בחג הסוכות זמן שמחתינו עושים תשובה מאהבה תורה ,ששמע מהגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל ,בשמו של מורנו
ונמחקים כל מה שנגזר עלינו ביום כיפורים לסבול מיסורים וח־ הסבא מקלם זצ"ל ,שהיה אומר שמצד תוקף הדין ,דרגת הוש־
לאים רעים ר"ל באמצע השנה וזמן מוכשר לכך הוא דוקא בחג ענא רבה היא כדרגת יום הכיפורים! וההפרש ביניהם מסתכם
הסוכות כי בזמן השמחה ואהבה להשי"ת אז הוא הזמן הנכון רק בצורה החיצונית של הנהגתנו בהם ,כי ביום הכיפורים ציותה
להתבונן על מה שהקניט את קונו דמחמת האהבה והגעגועים התורה להתענות ובהושענא רבה מצוה לאכול )הובא בבית קלם
שיש לו בקרבו מתמלא לבו בחרטה על כל מה שעשה כי לת־ שבת ומועדים עמ' שס(.
שובה מאהבה לאו כל אדם זוכה ומסיים שם וזהו "דרך נכון לכל אולם אחרי כל זאת עדיין הדברים רחוקים מהרגשתנו ,כי כא־
אדם" ומשום הכי צריך לבקש בתפלת הושענא רבה לאחר שבע מור הצורה החיצונית של אופי היום אינו תואם ליום דין ,והאוירה
ימי אהבה ושמחה מחג הסוכות שימחוק הקב"ה ברחמיו הרבים המקובלת ביום זה אינה מתאימה לרוח הדברים האמורים.
את כל שטרי חובותינו שנגזר עלינו ביוהכ"פ שהרי מאהבה עשו זאת ועוד ,כי אחרי שאת מקומם של היראה והרעדה ועבודת
תשובה ושוב נעשין הכל כזכיות התשובה כבר תפסו השמחה והעליצות של החג ומצוותיו ,קשה
]מפי ספרים וסופרים[
עלינו לחזור בפתע פתאום אל ההרגשות של הימים הנוראים
במלוא עוצמתן ,יחד עם שמחת החג.
הושענא רבה בהיכלו של מלך כדי ליישב את הדברים על ליבנו ,עלינו לשוב ולהתבונן בקשר
ההדוק שבין חג הסוכות לימים הנוראים ,שלמרות שבמבט
בכל יום מקיפים את הטובח פעם אחת וכו' אותו היום
שטחי הם נראים לא קשורים ואפילו הפוכים זה מזה ,באמת הם
שביעי של סוכות מקיפים את המזבח שבע פעמים )מה
ע"א( מהוים המשך אחד ומהלך רצוף של המלכת ה' עלינו ועל כל הב־
ריאה כולה ]וכפי שנתבאר בשער הקודם[ ,ועל פי זה ננסה להבין
יום שביעי של סוכות שהוא כידוע יום חתימת הדין נקרא
הושענה רבה ומדוע הוא נקרא כך?
מהי עבודתנו וכיצד נוכל למשוך על עצמנו את הכוחות הגדולים
שביום זה ,מכח השילוב של שמחת הסוכות עם התשובה של יום
תשובה על שאלה זו מביא האדמו"ר מסלונים זצ"ל בספרו הכיפורים ,וכפי שיתבאר בס"ד בפרק הבא.
נתיבות שלום ח"ב עמי רי"ג, )עבודת ימי הסוכות(
בההקדימו משל ידוע מהרה"ק מרוזי'ן זצ"ל על בן המלך שגו־
רש מהיכל אביו והתחבר עם חבר פוחזים עד שברבות הימים תנא דבי רבי ישמעאל בארבעה פרקים העולם
נהיה דומה להם במראהו ובכל הליכותיו משגברו געגועי המלך
נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן
לבנו שלח את אחד השרים כדי לראות מה שלומו ולברר אם
84
שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים .ומה הקב"ה עושה להם, חסר לו משהו כאשר הגיע השר אל הנער הוא נדהם ממראהו
לאבדן אי אפשר ,אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן ומהליכותיו ונתמלא צער כאשר התחוור לו מי הם ידידיו של בן
מכפרים אלו עם אלו .הרי שאף כי ה"ערבה" המסמלת את אלו המלך כאשר שאלו אם יש לו בקשה כל שהיא מן המלך השיב
שאין בהם תורה ומעשים טובים ,אינם ראוים לקיום ,מכל מקום שמגפיו נקרעו ואם על המלך טוב יואיל נא לשלוח לו מגפים
כאשר מתחברים עם שאר המינים זוכים להיות מושפעים מזיו חדשים לשמע הדברים פרץ השר בבכי על מצבו השפל והירוד
התורה הקדושה ,ואז גם בחינת "ערבה" יש לה חשיבות. של הנער שכן בה בשעה שיכול לבקש שישיבנו אל אביו ויחזור
אולם כל זה כאשר הערבה מאוגדת באגד יחד עם כל המינים, להיות בן המלך הצטמצמה בקשתו בזוג מגפיים ,כך גם אנו בי־
אולם כאשר הערבה רוצה להיות לה לעצמה ,אזי אין לה זכות מים הנוראים בתפילות הימים הנעלים האלה כמעט אין מוזכרים
קיום וחובטים אותה בקרקע. עניניו הפרטיים של האדם וכל תוכן התפילה מוקדש לבקשה
)חתם סופר( על כבוד מלכותו יתברך אנו מבקשים ובכן תן פחדך ותמלוך
אתה ה' לבדך על כל מעשיך מלוך על כל העולם כולו בכבודך
הטעם שאומרים הושענא ומקיפין את המזבח כל הבקשות האלו מביעות את המשאלה היחידה שצריך האדם
שבעה פעמים ביום השביעי היהודי לבקש בראש השנה לעומת נוסח זה שתקנו חז"ל מה הם
הדברים שבאמת מעיקים על לב האדם בימים גדולים אלה על
הטעם שביום השביעי מקיפין את המזבח שבעה פעמים כך כבר נאמר בזוהר דאינון צווחין ככלבין הב הב הב בני הב חיי
ואומרים הושענא ,ענינו יש לומר על פי מה שכתב מהר"ל מפראג הב מזוני ופי' בזה האדמו"ר מקוברין זצ"ל שאמנם בודאי צריך
ז"ל בס' נר מצוה על חנוכה )עמוד ס"ח( דמספר שבעה רומז היהודי לבקש על בני חיי ומזוני אך אל יבקש זאת ככלבים אלא
על הנהגה בדרך הטבע ,כי העולם נברא בשבעה ימים ,וכדכתיב כפי שיהודי צריך לבקש דהיינו יאמר שהוא זקוק לכל אלה לצו־
)משלי ט' א'( חצבה עמודיה שבעה )ועיין תוס' סנהדרין לח.(. רך עבודת ה' שלו ומה רבה היא הבושה כאשר נבוא אל המלך
והנה זה העוסק במלאכתו בדרך הטבע ,מעלה על דעתו כי הכל כבני מלכים ונבקש אך ורק מגפים לכן נקרא יום זה בשם הוש־
תלוי בכחו ועוצם ידו ובחכמתו .ועל כן מקיפין את המזבח דוקא ענה רבה יום של גדלות כי בהגיע היום האחרון יום החתימה
שבעה פעמים ומבקשים הושיעה נא והצליחה נא ,להורות כי גם יש להתעורר ביתר שאת שלא לבקש על דברים פחותים כמג־
כשעושה הכל בדרך הטבע הנרמז במספר שבעה ,מכל מקום פיים אל לנו להסתפק בקטנות אלא הבקשה תהיה הושענה רבה
הוא זקוק לסייעתא דשמיא ולא יסמוך על כחו ועוצם ידו ,וצריך ישועה רבתי ישועה גדולה לכלל ולפרט ובאמת מובא בספרים
לבקש ישועה והצלחה מהקב"ה. הקדושים להקדיש יום קדוש זה לבקשה שיתגדל ויתקדש שמו
וזהו ענין מצות שמיטה בשנה השביעית היא תוקף דרך הטבע, הגדול כי זהו יום של בקשות וישועות גדולות
כי נשלם העולם בתכלית שלימותו כדוגמת בריאת שמים וארץ ]נתיבות שלום[
שנגמרה ביום השביעי ,ואם כן סלקא אדעתין שמכיון שכבר
חדש וזרע וקצר ששת השנים והגיע לשנת השביעית ,אם כן
ודאי שיצליח במלאכתו ויאסוף עושר ונכסים שהרי עשה הכל נוהגים להתיר אגודו של לולב )סימן תרס"ד ס"ב(
כדרך הטבע בתכלית השלימות .ועל כן צוה הקב"ה לשבות מכל הטעם שבהושענא רבה מורידים את הטבעות מהלולב ,שכ־
מלאכה בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נקצור ולהפקיר פירותיו תוב "כפת" חסר ו' לרמז שו' ימים יהיה כפות וביום הז' לא ,וצריך
ומעותיו ,עד שבדרך הטבע לא יהא לו ממה להתפרנס ,אלא לומר שחוסר ה-ו' מרמז על ששה ימים שרק בהם יהיה הלולב
שיצטרך לסמוך על ברכת הקב"ה למעלה מדרך הטבע שהבטיח כפת ,כך כתב הבאר הגולה בס' תרס"ד ס"ק ב' ,וכן מצאנו גם
)בהר כ"ה כ"א( וצויתי את ברכתי ,וכל זה להורות בא ,שדוקא באות הקשת שנאמר בו לדורות עולם )בראשית פרק ט' ,י"ב(
שיש מקום לתוקף ההצלחה בדוקא אז צריך להראות לעין כל כי וברש"י שם נכתב חסר שיש דורות שלא הוצרכו לאות ,הרי שה־
הוא זקוק לסייעתא דשמיא ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו. חוסר מרמז על מה שלא יהיה.
וזהו ענין מצות הקהל בשנה השמינית אחר שמיטה ,דהקהל בסימן תרס“ד ס"א כתב הרמ"א ואומרים קדיש שאחרי מוסף
הוא כענין קבלת התורה וכמו שכתב הרמב"ם )ה' חגיגה פ"ג ה"ו( בניגון יום טוב ע"ש ,ולא ראיתי נוהגים כן ,ואולי הרמ"א לשיטתו
שחייבין לשמוע התורה מפי המלך באימה ויראה כיום שניתנה שאת ההושע – נא אומרים רק לאחר מוסף ואז שייך לומר את
בו בסיני .והנה אמרו חכמינו ז"ל )מכילתא בשלח י"ז( לא נינתה הקדיש שלאחר מוסף בניגון יום טוב.
תורה לדרוש אלא לאוכלי המן .והכונה ,שאין אדם זוכה לתורה )לבני ישראל(
אלא אם כן מאמין שהקב"ה יזמין לו פרנסתו ולא ידאג עליה ,אלא
שיאמין שהקב"ה משגיח עליו ומספק צרכיו ועל ידי זה יתן כל אמר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל )גאב"ד חוג חת"ס(:
מעיינו ומחשבתו בתורה ,והוא מפקיר עצמו כדי לזכות בתורה, שמעתי בשם מרן ה"חתם סופר" זי"ע טעם לחביטת הערבה ,כי
וכמו שאמרו )ברכות סג (:זאת התורה אדם כי ימות באהל )חוקת הנה חז"ל אמרו )ויק"ר ל ,יב( טעם איגוד ארבעת המינים ,כי לולב
י"ט י" ד( ,אין דברי התורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו יש בו טעם ,ואין בו ריח ,כך הם ישראל יש בהם בעלי תורה ואין
עליה ,והיינו שהוא מפקיר עצמו כמת שאין לו צורך בשום דבר בהם מעשים טובים .האתרוג יש בו טעם וריח ,כך הם ישראל יש
גשמי ,וכמו שכתב הרמב"ם )ה' שמיטה ויובל פי"ג הי"ג( אשר בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים .ההדס יש
שבט לוי והדומים להם פרקו מעליהם עול החשבונות הרבים בו ריח ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים
אשר בקשו בני אדם ועל ידי זה נתקדשו בקודש הקדשים עיין ואין בהם תורה .הערבה אין בה טעם ואין בה ריח ,כן יש בהם
85
הושענא רבא שם .והיינו כאוכלי המן ,שישראל במדבר סמכו עצמם לגמרי
על הקב"ה בלא חשבונות .ועל כך דוקא אחרי שנת השמיטה
מדוע לא כתוב בספרים על הושענא רבא שהוא יום דין?
שאז הראו כל ישראל כי הם מפקירים עצמם להקב"ה וסמכו
שאלו את הגראי"ל שטיינמן :מדוע לא כתוב בספרים על הוש־
על שולחן גבוה כאוכלי המן ,או אז הוא הזמן להקהיל את כל
ענא רבא שהוא יום דין? ואמנם הביא המ"ב שכתב שבהושענא
ישראל אנשים ונשים וטף לשמוע תורה מפי מלך אשר דבריו הם
רבא דנים על המים ,וחיי האדם תלויים במים ,והכול הולך אחר
כנתינתן בסיני.
החיתום ,אולם רואים שבספרי הפוסקים לא מודגש שזה יום
ובסוכה )מו (:הביא רש"י בשם מדרש ,מעשה בחסיד אחד
הדין שנמסרים הפתקים וכו'.
שנתן דינר לעני והקניטתו אשתו וברח ,ולא היה לו במה
אמר רבינו ,שיש שאמרו שהטעם לכך על מנת שלא לקל־
להתפרנס ,בשביעי של ערבה הלך ושמט אתרוגין מיד התנוקות,
קל את שמחת החג בעוצמת חרדת הדין ,ורבינו אמר שיש עוד
והיה אותו חסיד עובר בספינה דרך כרך אחד ,והוצרכו לבית
חשובים שלא כותבים .למשל מעלת הסנדק -לא כתובה בשם
המלך לאתרוגין דמצוה לרפואה ,ומכרן ביוקר גדול וחזר לביתו
מקום ,לא בש"ס בבלי ,לא בירושלמי ,לא ברמב"ם ,ונזכר רק
עכ"ד .ומשמע דמעשה זה היה סמוך לימי הושענות ,ועל כן נתן
בילקוט תהילים רמז תשכ"ג ,ובהשגת הראב"ד הל' מילה פ"ג,
חסיד זה את הדינר האחרון שהיה לו לעני ,כי סמך עצמו לגמרי
ובכל זאת ,רואים את החשיבות שגדולי הדורות הקודמים למשל
על הקב"ה כענין אנא ה' הושיעה נא וכנ"ל ,אבל אשתו שלא
החזון איש ,בעל הקהילות יעקב ,נתנו לדבר זה .ועל אותו משקל
היתה במדרגה זו הקניטתו.
הושענא רבא.
)להורות נתן(
)כאיל תערוג(
באור מיוחד באמירת "אנא הושיעה נא" בהושענא
עוצמת יום הושענא רבא
רבא
אף מי שאין בו מעשים ,והוא דומה לערבה שאין לה לא טעם
ולא ריח .יכול לבקש ולהיענות ביום הזה ,ו"יום ערבה" מסוגל ה''דברי שמואל'' מפרש את סדר ההושענות ,שמתחילה
לכך ביותר ,ואדרבה על ידי שיזכור מך ערכו ויבקש מתנת חנם אומרים אנא הושיעה נא ,ואחר כך מוסיפים ומבקשים אנא
יזכה שיתהפך מ"ערבה" ל"ערבה" ]מלשון ערב מתוק כלשון הת־ א-ל נא הושענא והושיעה נא ,ושוב אחר כך מבקשים אנא א'
פילה" :והערב נא השם אלוקינו"[ ובזה מתרץ ה'ארץ צבי' )סוכות נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה ,על דרך משל לבן מלך
תרפ"ט ד"ה בגמרא( הא דמבואר )ר"ה טז (.שגמר הדין ביום הכי־ שנתרחק מאביו ונתערב בין אנשים פשוטים עד שנעשה לעני
פורים ,ואילו בזוה"ק ובכתבי האר"י כתבו שגמר הדין בהושענא המחזר על הפתחים ,וברבות הימים נתן אל לבו לשוב אל אביו
רבא ,ואיך אפשר לפרנס שתי מימרות אלו שלא יהיו סותרות המלך ,אך התבייש להייצב לפניו במצבו הבזוי ובבגדיו הקרועים,
זו את זו ,אך להאמור אתי שפיר ,כי בראש השנה ויום הכיפו־ לכן לא גילה מיהו ונכנס לארמון המלך כסתם עני המחזר על
רים דנים את האדם כפי מעשיו ואז באמת כבר נגמר הדין ,אבל הפתחים וביקש נדבה ,ונתנו לו נדבה רגילה כמו שנותנים לכל
בהושענא רבא שהוא "יום ערבה" אזי מבקש מי שיודע שאין בו אחד ,וביקש עוד שאין זה מספיק ,ונתנו לו עוד ,אך הוא המשיך
לא טעם ולא ריח ,והוא מרבה בתפילה לזכות במתנת חנם ,ומ־ בשלו שרוצה עוד ,והמלך היה רחמן והבין שיש דברים בגו ,לכן
שום הכי הגם שפסקו עליו הדין ולקבל יותר מן הראוי לו ,כי הוא שאל הרי נתנו לך כל כך הרבה מדוע אינך מסתפק בזה ,והשיב
נהנה ויונק מאוצר מתנת חנם שהוא הגדול שבאוצרות ,וממילא שהוא קרוב משפחתו ומגיע לו יותר ,וכשקיבל עוד שוב חזר
יזכה לשנה טובה ומתוקה. ואמר שהוא קרוב מאד אל המלך וגם זה עדיין אינו מספיק ,עד
והגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל תירץ את הסתירה באופן אחר, שלא היה יכול להתאפק עוד והתפרץ בבכייה גדולה ויקרא הרי
דהנה כל מלך בשר ודם חייב לקיים את חוקי המדינה ,ורק לפ־ בנך אני ואתה אבי ,ובתור בן המלך כמה שתתן לי אינו יותר
עמים יוכל להוציא כתב חנינה כדי להקל על עונש החוטא ,והכי מדי .וכך גם כן הוא סדרם של ההושענות ,בתחילה אנו מבקשים
נמי בר"ה ויוה"כ פוסקים את הדינים וכותבים בספרים ,כמאמרם אנא הושיעה נא כסתם עניים ,ואחר כך אנא א' נא הושענא
)ר"ה טז" (:שלשה ספרים נפתחין בראש השנה ,אחד של רשעים והושיעה נא ,עד אשר אי אפשר יותר להתאפק וצועקים אנא א'
גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינונים" ,וכן בנוסח נא הושענא והושיעה נא אבינו אתה ,ומאחר שאבינו אתה הלא
התפלה אומרים )פיוט 'ונתנה תוקף'( "ותפתח את ספר הזיכרו־ כמה שתתן לנו אין בזה די .והנה בשעה שהיהודי מגיע להרגשה
נות" ,ובספר החוקים יעמיד המלך את הארץ בדין ובמשפט כפי האמיתית בלבבו כי אבינו אתה ,ולא די שאומר כן בפיו ,כי הרי
חוקי המלכות אבל בהושענא רבא שנשלחות הפתקאות בלא כל לבבות דורש ה' היודע תעלומות לב ,אלא שמרגיש באמת כן
ספר ,אזי יש ביד הנידון לבקש חנינה וחסד .ובזה מבאר הטעם בלבבו כי אבינו אתה ,אזי אין בקשה שאינו יכול לבקש בשעה
שלא נרמז בתורה שיום זה גדול ונשגב ,רק קוראים בתורה "ביום זו ,ובודאי יכול הוא לבקש את הבקשה העיקרית :ותמלוך אתה
השביעי" כמו בשאר ימי חול המועד ,והיינו כי בספר אין שום ה' אלוקינו מהרה לבדך ,שכל עולם התלאות והצרות יגיע כבר
חילוק ביניהם ,ורק ב'פתקין' יש שינוי ,ועל כן יכולים לבטל ולה־ לתיקונו הגמור במלכות ש-ד-י ,הבקשה העיקרית של הימים
מתיק הדינים .מיהו בודאי שדברי ה'ארץ צבי' משלימים את זה, הנוראים.
)דברי שמואל -נתיבות שלום(
כי על ידי שבשר ודם יודע שאין בו מאומה ,וכל בקשתו אינה
אלא במתנת חינם עי"ז זוכה לשנות את ה'פתקין' לטובה ולברכה
והרבה יותר לפנים משורת הדין ,אמן.
86
העלימו חז"ל ממנו?" ותורף תשובתו" :חכמי ישראל הבינו שבאם עוד הביא השפתי צדיק' )הושענא רבא אות לב( בשם זקי־
יפרסמו שהיום השביעי של חג הסוכות הנהו יום הדין של כל נו הרה"ק בעל ה'חידושי הרי"ם' מגור זי"ע ,דמצינו בנערה
אחד ואחד ,וכל אחד ידע כי עתידה של השנה הבאה תלוי ביום המאורסת שחייבה התורה בעונש )דברים כב ,כד( "על דבר אשר
זה -יטרדו ההמונים ותתבטל עי"ז שמחת החג ,ולפיכך החליטו.. לא צעקה" ,נמצאנו למדין מכאן "כשהאדם יכול לצעוק ואינו
להעלים דבר זה..ולא מסרו זה רק לחסידים ואנשי מעשה..והללו צועק מקרי רצון ]ולא אונס[ ,וכן תקנו חז"ל שכל איש ישראל
היו מרקדין בשמחת בית השואבה אע"פ שידעו את טיב היום יצעק היום הושענא' ,משמע שאם יצעק יענה לו בוודאי וכו' ,ומ־
וכך נמשך הדבר עד קרוב לסוף האלף החמישי שאז ירדו הדורות חויב כל אחד לצעוק אף שאינו יודע מה הוא צריך ומה חסר לו,
וראו חכמי הדור שאף שידעו שהוא יום דין לא תופרע שמחת אעפ"כ יצעק סתם הושענא".
החג מפני שאין אימת הדין מרובה כ"כ ואז גילו את האמת ע"י וב'אמרי נעם' )להוש"ר( מרמז כן במה שנהגו להסיר הטבעות
הזוה"ק" .כיוון חשיבה דומה מופיע בפחד יצחק )סוכות קי"א( שבלולב ביום הושענא רבא ,שהוא ע"ד דרך הכתוב )ח ,ב( "ויסר
בתוך דיון על ההנהגה הראויה בסוכות תשל"ד בעת מלחמת המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי" ,ומכאן שה־
יוה"כ בתשובה לשאלה מדוע לא אמרו תהילים בביהמ"ד ענה: חותם הוא בטבעת המלך כמו שכתוב )פסוק ח'( "וחתמו בטבעת
"לא שאנו מפחדים מאמירת תהילים הלוא בהגיע לנו הידיעה המלך" ,וידוע שמלך הנזכר במגילה רומז למלך מלכי המלכים,
הראשונה על המאורע ביו"כ אמרנו תהילים באמצע תפילת "שנותן החותם להצדיקים ,ואומר להם 'כתבו על היהודים וחתמו
מוסף ,אלא שהיום לא נהגנו כך והטעם הוא לאור השאלה שבה כטוב בעיניכם' ,ונותן הממשלה אל הצדיקים" ,והנה אמרו חז"ל
פנו כמה אנשים לפני פרוס החג אם יש עניין למעט השנה )ויק"ר פרשה ל ,ט'( שכל ארבעת המינים רומזים להקב"ה" ,על
בשמחת החג התשובה הייתה שלילית .הנה בקהל המתאסף כן לוקחין ממנו הטבעת להראות אשר חותם הטוב של הושענא
בביהמ"ד ישנם כאלו שא"א להם לומר תהילים בחג בלי שיצא רבא ,הן לזכות והן לחוב ,הכל מסור הקב"ה לישראל לעשות
מזה גרעון בשמחת יו"ט ...וזה בניגוד למכוון ולומר תהילים כרצונם וחפצם".
שלא על חשבון השמחה -לא כל מוחא סביל דא'" .והלוא זהו והאמת שגם בדרך הפשט כך הוא ,שהרי הטעם לתקנת חז"ל
בדיוק השיקול להעלמת ענינו של הושע"ר בימים עברו כדי לא )סוכה לז (:לנענע את הלולב הוא משום "לעצור רוחות רעות",
לפגוע בשמחת החג הנתפסת כסותרת את אימת הדין) .אך נראה ובזה מבאר הב"ח )או"ח סימן תרסד עי"ש( בשם הראבי"ה טעם
שיש להבדיל -לדעת הגר"י קמינצקי לגבי הושע"ר הסתירה המנהג שמסירים הטבעות "משום דכשסותר אגודו מנענע בו
מתבקשת ותתקיים גם בליבם של אנשים גדולים ,ואילו אמירת יותר ,וכיון שעכשיו הוא גמר החתימה למים -מתירין אגודו כדי
תהילים עקב המלחמה -נתפסת כסתירה רק להמון העם. לנענע בו היטב" ,היינו שיש בכח הנענועים לעצור רוחות רעות
בשם הגרש"ז אויערבך נמסרה התייחסות לשאלה זו ,הדומה ולהמתיק הדינים ,לכן יחד עם הסרת הטבעות צריך להתעורר
מחד לקודמתה בראיית הבדל הדורות כסיבה לדבר ,אך מאידך ולהתפלל מעומק הלב להעביר רוע גזר דיננו.
שונה בגוף התירוץ .וכך כתב חתנו הגר"י בורודיאנסקי )הליכות בגמרא )שם( איכא תרי טעמי למה מוליך ומביא ומנענע עם
שלמה מועדים א' עמ' ת"ל(" :שמעתי מאדמו"ח הגאון זצוק"ל הלולב ,חדא "מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו ,מעלה ומו־
שמה שבפוסקים לא נזכר דבר מכל זה וביארו כל הנעשה ביום ריד למי שהשמים והארץ שלו" ,ועוד "כדי לעצור רוחות רעות,
הזה משום שדנים על המים וביאר שבדורות הקודמים די היה מעלה ומוריד ,כדי לעצור טללים רעים" .ובפמ"ג )משב"ז סימן
להם לישראל בהתעוררות ממה שנדונין על המים ,כדי לעוררם תרנא סקי"ב( כתב נפק"מ בין הטעמים ,ופותח וכותב "לי הנעי
להתחזק כראוי בתפילות ומעשים טובים ,וכיון שהתחזקו יש בכאן רמז" ,דלהטעם שמנענע כדי להעיד שכל ארבע רוחות
והתפללו הועיל זה ממילא גם לעניין הגמר דין הנעשה ביום הזה, שלו ית"ש אם כן אינו צריך כי אם הולכה והבאה ולא לכסכס
אבל בדורות האחרונים שהיראת שמים צריכה יותר חיזוק ולא בעלים ,אבל לטעם "כדי לעצור" צריך טירוף וכסכוס כדי לנענע
היה די בדין על המים כדי לעורר ולחזק כראוי ,נסתובב ממרומים כוחו של קטיגור ,והגם שהוא איירי בנענועים בכל ימי סוכות,
שיתגלה לנו ענין הגמר דין שנעשה ביום הזה כדי שנתעורר עי"ז מיהו מדבריו למדנו טעמא רבא למה בהוש"ר נוהגים להוריד
ביתר שאת וביתר עוז" .הוסיף הגר"י בורודיאנסקי וחידד" :כמו ולהסיר הטבעות ,שהרי ביום הזה צריך להשתיק הקיטגור ויקח
ששמעתי ממנו שמה שלא נוהגים בדורותינו בתפילות והודאות הסניגור מקומו ,ועל ידי הסרת הטבעות מתנענע הלולב חזק
על הגשמים בכל המבואר במסכת והלכות תענית ,מאחר שבימים יותר.
ההם היו המים ממש חיי האדם שהכל היה תלוי בגשמים ,אבל )באר חיים(
בזמננו שישנן דרכים חילופיות להבאת מים ואין המים חיי האדם
ממש ולכן לא נהגו בתפילות ..ככל חומר כבדורות הקדמונים
וא"כ הן הן הדברים שבדורות הקודמים ..היה די בזה להתחזק הושענא רבא – לא בבבלי ולא בירושלמי
ולהתעורר". הגר"י קמינצקי )בספרו אמת ליעקב על התורה( מביא שאלה
]האוצר[ שנשאל על ענינו של יום הושענא רבה" :היאך יתכן שהושע"ר
שהוא יום חיתום הדין לכל העולם כולו והוא קרוב ליום הדין של
ר"ה ויוה"כ ,וחז"ל לא הזכירו את זה לא בבבלי ולא בירושלמי,
טעם שאנו קוראים ליום החתימה ע"ש הושענא ובמדרשים הוזכר כי בהושע"ר באים אנשים ונשים לביהכנ"ס
טעם שאנו קוראים ליום החתימה על שם הושענא? -כי לחבוט ערבה ,אבל לא הוזכר שום דבר שהוא יום הדין של השנה
כללות הימים הנוראים מתחילת אלול עד גמר החתימה הן נ"א הבאה עד שנתגלו דברי הזוה"ק ואיך יתכן שעניין רציני כזה
87
הרים את הספסל הרחב שעליו היה רגיל לשבת וללמוד תוך יום .והכוונה היא :הושע נא שיתקבלו תפילותינו בנ"א ימים הללו
שהוא כותב חידושי תורה ,ונשא אותו על כתפו .פתאום התחיל וגם שייטיב לנו החתימה ביום הנ"א.
לרוץ איתו את המדרגות עד הגג שבו היה המנין בימים הנוראים, )בני יששכר(
ורקד עמו בהתלהבות .ספסל שלמדו עליו תורה שלימה ראוי
לרקוד איתו!!!
שנים מאוחר יותר נזכרתי באותו ריקוד ...ליד וינה נערך סמינר שמיני עצרת ושמחת תורה
בהשתתפות שבעים משפחות .בין המרצים היו הרב יגן זצ"ל הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל :בחג סוכות מכניס אותנו הקדוש
ולהבדיל בין חיים לחיים רבי דן סגל שליט"א .היינו צריכים ויזה ברוך הוא לתוך ביתו ,למקום שבו אף אחד לא יוכל לפגוע בנו,
ולא הצלחנו לקבל .לא ידענו מה לעשות .הרב יגן קבע" :נעשה 'ואזבחה באהלו זבחי תרועה' )תהלים כז ,ו( .אותם ששמרו על
'כוונות' ונעבור בלי ויזה ."...הוא הורה לנהג הגוי להתקדם ,והלה עצמם בכל הימים הללו אומר להם הקדוש ברוך הוא" :היה כל
עבר את כל הגבולות בלי שאף אחד עצר אותו ...הגענו לבית כך נפלא אתכם .שחררתי אתכם מכל העוונות ,כתבתי אתכם
הכנסת של המהר"ל ,ושאלנו אם יש שם משהו שהמהר"ל עצמו לחיים טובים ,שלחתי לכם פיתקא טבא – תישארו איתי עוד יום
השתמש בו .הראו לנו סטנדר שעליו הוא למד והתפלל .ההת־ אחד ,יום שמיני עצרת – שמחת תורה ,כי קשה עלי פרידתכם.
רגשות היתה גדולה .תפסנו את הסטנדר ורקדנו אתו שלושת תשמחו איתי שמחה אמיתית ורצינית .ואתם יודעים מה תהיה
רבעי שעה – "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ,צדיק כתמר הסיבה שלכם לשמחה הזו? – הרי כולכם אוהבים את התורה,
יפרח ."...הרגשנו שאנו רוקדים עם המהר"ל עצמו ...באותו רגע אני מכיר אתכם שאתם אוהבים אותה כל כך .לא רק אותי אתם
נזכרתי בריקוד של ה'חזון איש' עם הספסל שלו .עמל התורה על אוהבים אלא גם את התורה שלי .תביעו את אהבתכם לתורה,
ספסל שנה שלמה גורם שהספסל הזה יהיה שווה .זה לא סתם קחו אותה ,תנשקו אותה ,תרקדו אתה – ותתרוממו" .באותה
עצים ,זה ספסל של 'עמל התורה' .יום שמחת תורה חותם את שעה מראה הקדוש ברוך הוא לכל הפמליא של מעלה" :ראו את
הימים הנוראים הנותנים לנו כוחות וחשק לעבודת ה' למשך כל בני! כל אחד מהם שוכח את כל הצער הפרטי שלו ושמח בשמ־
השנה כולה. חת התורה" .אלו הם דברי הזוהר שהיו שרים אצל הגאון מוילנא
)מתוך 'אריה שאג'( ואצל מרן ה'חזון איש'' .כד יתבין ישראל ועסקין בשמחת התו־
רה' – כשעם ישראל יושבים ועוסקים בשמחת התורה' ,קודשא
שמיני עצרת – קדושתו ורוממותו בריך הוא אומר לפמליא דיליה' – הקדוש ברוך הוא לפמליא שלו:
רבי שלום שבדרון היה מספר על מרן בעל הבית הלוי שבצ־ "חזו חזו" – "בואו תראו בני חביבי ,ששוכחים את הצרות שלהם
עירותו נסע לברודי לדבר בלימוד עם הגאון רבי שלמה קלוגר, ועסוקים בשמחה שלי .בואו תראו כמה הם שמחים אתי!" .את
ולאחר שלושה חדשים כשרצה לחזור לבריסק בא להפרד מרבו השיר הזה בניגון המפורסם שלו אני זוכר את ה'חזון איש' שר.
ואמר לו :עד עכשיו כשבאתי לדבר בלימוד והקשיתי קושיות, זהו השיר היחיד שאני זוכר שהוא שר אותו .מי שלא ראה את
על הכל קיבלתי תשובות .אבל עכשיו יש אצלי קושי אחד שיותר ה'חזון איש' שמח בשמחת תורה לא ראה שמחה מימיו ...הוא
קשה מכל הקושיות ,ועליו בוודאי לא אקבל תשובה .שאל אותו היה אדם צנום ,שקט וצנוע ,וביום הזה כאילו הפך לאיש אחר.
רבו בפליאה :מנין לך? ענהו הבית הלוי ,כי ברור לי שקושי זה זכורני שבשנת תש"ט הגיע מרן הרב מבריסק זצ"ל לבני ברק,
קשה גם עליכם לא פחות מאשר הוא קשה לי .שאל הגרש"ק וה'חזון איש' זצ"ל ארגן לו אכסניה בישיבת 'תפארת ציון' .אחרי
בהשתוממות :מהו הקושי? השיב לו הבית הלוי ,הקושי הוא: ההקפות הלך ה'חזון איש' כדרכו להשתתף בהקפה אחת בפוני־
"קשה עלי פרידתכם"... בז' ,ובשנה ההיא המשיך משם לבקר את הרב מבריסק .בדרכו
*** ליוו אותו כמה בחורים ,וביניהם הייתי גם אני .הפגישה ביניהם
חז"ל הגדירו לנו את מהות היום של שמיני עצרת ,שכביכול היתה מעניינת מאד – ה'חזון איש' עמד במרחק שלשה-ארבעה
הקב"ה אומר לישראל "קשה עלי פרידתכם" ,ולכן אנא תתעכבו מטרים ואמר לו" :גוט יום טוב!" הבריסקער רב ענה לו" :גוט יום
אצלי יום נוסף .וכך מביא רש"י בפרשת אמור )ויקרא כג ,לו( על טוב!" הם התבוננו זה בזה במשך עשר דקות ,ושוב אמר ה'חזון
הפסוק "עצרת היא": איש'" :גוט יום טוב" ,והרב מבריסק ענה לו" :גוט יום טוב" .לאחר
עצרת היא ,עצרתי אתכם אצלי ,כמלך שזימן את בניו לסעודה מכן חזר ה'חזון איש' הביתה .כשהגענו לביתו יצא ה'חזון איש'
לכך וכך ימים ,כיון שהגיע זמנן להפטר אמר ,בנַי בבקשה מכם מגדרו והתחיל להרקיד אותנו סביב הבימה ,יותר מהר ויותר
עכבו עימי עוד יום אחד ,קשה עלי פרידתכם. מהר .לא יכולנו לנשום ...הייתי אז ילד בן שתים עשרה וחצי ,אני
וכך גם בפרשת פינחס ,כשהתורה מונה את קרבנות המוספין, זוכר שחשבתי לעצמי' :מה הוא כל כך שמח?' והבנתי ,כי ככל
שבכל ימות החג הביאו קרבנות רבים יותר מכל המועדים ,כנגד הנראה הוא התרגש מזה שזכה לראות את הנסיך של שלשלת
שבעים אומות וכו' ,ואילו בשמיני עצרת בדיוק להיפך – פר אחד, מלכות התורה שבראשה עמד רבי חיים מוואלוז'ין ,והוא שמח
איל אחד ...ומביא על כך רש"י )במדבר כט ,לו(: על הזכות שלו לזכות לראות את מלכות התורה – מאן מלכי
"פר אחד איל אחד" ,אלו כנגד ישראל] .אמר הקב"ה[ התעכבו רבנן .הרגשתי שזו היתה נקודת ההתרגשות שלו ,ולכן הוא הר־
לי מעט עוד .ולשון חיבה הוא זה ,כבנים הנפטרים מאביהם והוא קיד אותנו מהר יותר ומהר יותר.
אומר להם קשה עלי פרידתכם ,עכבו עוד יום אחד. אחר הצהרים הוא שוב עשה ריקוד .באמצע פנה לנוכחים
ובאמת ענין זה צריך ביאור מכמה וכמה פנים. ואמר לכל אחד" :נכון שאתה לא תרקוד אתי ,ואתה – בטח לא
תרקוד אתי ,ואתה ודאי שלא ...הספסל הזה ירקוד איתי!" הוא
88
הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות ,וביותר בשמיני עצרת, ראשית ,מה שייך לומר "פרידתכם" ,וכי יש ח"ו פרידה
כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג על פי הסוד וכו'. מהקב"ה? אמנם נפרדים מהיו"ט ,מהקרבנות ,ממצוות החג ,אבל
*** לא מהקב"ה!
ובבינה לעיתים )ח"א דרוש יז לשמע"צ( ביאר רבי עזריה פיגו שנית ,הרי הקושי שבפרידה נוצר מכח הקשר והאהבה שנתח־
]בעל גידולי תרומה[ ,מה שאמרו בגמ' )סוכה נה ,ב(: זקה בהיותם יחד ,וא"כ מה יועיל להתעכב יום נוסף ,והרי אדרבה
א"ר אלעזר ,הני שבעים פרים ]של חג הסוכות[ כנגד מי? – כנגד על ידי זה הקשר יגדל ויתחזק עוד יותר ,וממילא גם קושי הפ־
שבעים אומות .פר יחידי ]של שמיני עצרת[ למה? – כנגד אומה רידה יגדל וילך?!
יחידה .משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדו־ שלישית ,אם כל מהותו של שמיני עצרת הוא רק להתעכב יום
ֲשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה לה .ליום אחרון אמר לאוהבו ע ֵ נוסף ,א"כ היה מן הראוי לכאורה להוסיף עוד יום לחג הסוכות,
ממך. ולא להוסיף רגל בפני עצמו ,ומדוע קיי"ל )סוכה מח ,א( ששמיני
וצריך להבין מדוע המלך אומר לאוהבו לעשות לו רק סעו־ עצרת הוא רגל בפ"ע?
דה קטנה ,ומדוע לא יכין לו סעודה גדולה כראוי וכיאות לכבוד ***
המלך? אלא התשובה היא ,אומר הבינה לעיתים ,שכאשר מגיע ובאמת לא זו בלבד ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו ,אלא
זמן שבו המלך רוצה ליהנות ולהשתעשע עם אוהבו ,הוא אינו שדרגתו היא עליונה עד מאד למעלה מכל המועדים ,כפי שמצי־
מעוניין בסעודה שיש בה ריבוי אכילה ושתיה ,כי עיקר תכליתו נו בדברי כמה וכמה מרבותינו.
סעדוה זו הוא לא עצם הסעודה אלא הישיבה בצוותא עם אוהבו, וכך נמצא בדרשות חתם סופר )ח"א עמ' מז טור ד( בשם
וריבוי האכילה והשתיה עלול להפריע לזה. הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות ,מדוע לא מצינו בשום
וזוהי ההגדרה של שמיני עצרת ,סעודה קטנה שכל תכליתה מקום בתורה דנקרא שמיני עצרת "חג":
היא עצם הקירבה והידידות כביכול של כלל ישראל עם הקב"ה, לשון "חג" מורה על חוגה ועיגול הסובב על איזה מרכז ,כמו
שזוהי הדרגה הגבוהה ביותר ששייך ,וכדוגמת שמחת העולם שאר ימים טובים שכולם סובבים על נקודת שמיני עצרת .אבל
הבא. שמיני ]עצרת[ איהו גופא הנקודה קדושה העליונה מכל הקדו־
*** שות אפילו מקדושת יום הכיפורים ,ולא שייך לקרותו "חג".
ויש להוסיף בזה ,דהנה כבר נתבאר לעיל )עמ' קיז( שהש־ פלאי פלאים .כל המועדים סובבים סביב נקודה אחת מרכזית,
מחה הגדולה של חג הסוכות היא על הכפרה והטהרה שזכינו שהיא השורש והתכלית של כולם .ומהי הנקודה המרכזית הזו
ביום הכיפורים ,ועל הריצוי שהקב"ה נתרצה לנו לשוב ולשכון שהכל סובב סביבה? – שמיני עצרת!
בתוכנו גם אחרי שנכשלנו בחטא .אולם גם אחרי הכפרה של ומוסיף החת"ס ומבאר ,שבאמת שמיני עצרת מצד עצמותו
יום הכיפורים עדיין אין השמחה שלימה לגמרי ,שהרי יש עוונות הוא כיום הכיפורים ,וכפי שרואים בקרבנות המוספין ששוין בש־
שהתשובה ויום הכיפורים תולין ויסורים ממרקין ,וא"כ עדיין לא ניהם ]פר ,איל ,שבעה כבשים ושעיר[ ,אלא דקדושת יוהכ"פ היא
נשלמה הכפרה. ע"י עינוי נפש ,וקדושת שמיני עצרת היא ע"י שמחה ,ולכן קדו־
אבל אחרי שנמסרו הפתקים לשלוחים בהושענא רבה ,ויש שתו יתירה על יום הכיפורים ,וזה לשונו:
כאן כבר בחינה של "כל העומד ליעשות כעשוי דמי" ,שכאילו כי אהבת השם על ידי עינוי כמו יום הכיפורים ,למטה ממדריגת
כבר נתקיים הגזר דין בפועל ,מעתה נתכפרו העוונות כפרה מו־ אהבת שמיני עצרת שהיא על ידי שמחה .ויום השמיני הוא בעצ־
שלמת ,ואנו נקיים וטהורים וזכים לגמרי מכל שמץ של חטא, מו כמו יום הכיפורים ,לכן שווין בקרבן מוסף כמו יום הכיפורים,
ולכן השמחה ביום זה היא לאין ערוך] .וראה עוד להלן )עמ' קנה( ואפילו הכי קדושתו יותר מיום הכיפורים על ידי שמחה חדוותא
מה שהבאנו מספר המנהיג[. דמלכא עם ישראל.
ולא עוד ,אלא שהרי הנפש הישראלית מצד עצמה משתוקקת ***
היא לבוראה ודבוקה בו ,ורק החטאים הם המבדילים בין הנפש ומוסיף החת"ס לבאר היחודיות של שמחת שמיני עצרת ,מפני
הישראלית לבוראה ,ואוטמים את הלב מלהרגיש ולחוש את שבכל הימים-טובים השמחה מיוסדת על מצוות החג ,קרבן פסח
האהבה והקירבה לאבינו האב הרחמן .אבל לאחר שזכינו להיות בפסח ,שתי הלחם בשבועות ,שופר בר"ה ,עינוי ביוה"כ ,נטילת
טהורים לגמרי יותר ויותר מיום הכיפורים וכנ"ל ,ממילא הקירבה לולב בסוכות .מה שאין כן השמחה של שמיני עצרת אינה תלויה
והאהבה והדביקות שביום זה אין לתאר ואין לשער כלל! בדבר נוסף ,אלא עצם השמחה היא היא עיקר מצות היום ,וכפי
* שהוא ממשיך וכותב:
לאור כל זאת ,מתעצמת ביתר שאת השאלה שעמדנו בה ,כיצד אבל קדושת שמיני אינה אלא על ידי שמחת האדם שמתענג
התוספת של יום שמיני עצרת מהוה פתרון לקושי של "קשה עלי על ה' וחדוותו ית' ,ואינה עומדת על מצוה מיוחדת .ויש במקרא
פרידתכם" ,והרי אדרבה ביום זה כלל ישראל מגיעים לדרגות זה של "אך שמח" ]שבו נתרבה שמחת ליל שמיני עצרת[ רמז
הרבה יותר גבוהות של דביקות ואהבה וחיבור לקב"ה ,יותר מכל גדול של עוצם קדושת שמיני וכו' .לכך הוא קדוש יותר מיום
המועדים! ובמה השהות הנוספת ִעם ה' תקל על הפרידה? וית־ הכיפורים ,ולא על ידי שום עסק מצוה רק "אך שמח" – על ידי
באר בס"ד בפרק הבא. שמחה לכבוד שמו הגדול.
*** ולכן גם עצם השמחה של שמיני עצרת גדולה הרבה יותר מה־
והנה במעמד הר סיני ,כלל ישראל התרוממו לדרגת אדם הרא־ שמחה של כל המועדים ,וכפי שמובא במעשה רב מהגר"א ז"ל
שון קודם החטא ,והקב"ה פתח להם שבעה רקיעים וראו בחוש )סי' רלג(:
89
נהיה מאושרים בעוה"ז ובעוה"ב. "כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו" )דברים ד ,לה; וברש"י שם(,
)עבודת ימי הסוכות( והגיעו לדרגה של "רואים את הנשמע" )רש"י שמות כ ,טו; עה"פ
"וכל העם רואים את הקולות"( ,כלומר שאפילו הקולות הרוח־
ניים היו אצלם בדרגת חוש ,כראייה ממש.
שמיני עצרת – נגילה ונשמחה בך אך גם לאחר כל זה ,עדיין היתה לדור המדבר עבודה רוחנית
יום יומית ,וכנאמר "אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם
בגמרא סוכה )מח ,א( דרשו דחייב אדם בהלל ושמחה ובכבוד
חיים על האדמה" )דברים ד ,י( ,כי עיקר מעלת האדם היא שגם
יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג מקרא דוהיית אך
כאשר אומרים לו "שובו לכם לאהליכם" )שם ה ,כז( ,גם כשהוא
שמח לרבות לילי יום טוב האחרון ,וכבר הקשו בזה המפרשים
כבר לא עומד למרגלות ההר ורואה קולות וברקים ,עדיין הוא
דהא אכין ורקין מיעוטא] ,וברש"י מבואר דבאמת הדרשה לאו
מתאמץ להמשיך "לראות את הנשמע" .דהיינו שהוא משתדל
מאך אלא מוהיית שמח דהוא יתורא דכבר כתיב ושמחת בחגיך,
לחיות ולהחיות אצלו את אותם לימודים שראו עיניו ,ואינו מניח
ואה"נ דתיבת אך דרשינן למיעוטא ליל יו"ט ראשון[.
לעצמו לשכוח את האמת שנגלתה אליו באופן כל כך ברור.
ומובא בשם הגר"א לתרץ דהדרשה היא על דרך מיעוט,
וכך הוא גם בענייננו.
דממעטינן מ'אך' שאר מצוות החג ,לבד ממצות שמחה .ובפ־
הנה זכינו בחודשי אלול-תשרי להתעלות ולהתרומם ,ולחוש
שוטו ר"ל דשמיני עצרת שייך בהדי סוכות ,אלא דנתמעט מכל
את הקשר הפנימי שלנו עם עולמנו הרוחני ,עם קירבת ה' ,עם
עניניו ולא נשאר בו אלא השמחה ,ומיהו ענין השמחה שבו שוה
המשאלה הפנימית היחידה שלנו" :שבתי בביתה' כל ימי חיי".
ביסודו לסוכות.
וכעת עם סיומם של ימי חג הסוכות ,כשחוזרים אל חיי היום-יום,
אמנם נראה דהאי מיעוטא ריבויא הוא ,והיינו דמה שאין ביום
כל אחד ואחד למקומו ולעיסוקיו ,הרי זה מחייב עבודה בפני
זה אלא מצות שמחה אין זה בגדר 'שיריים' מסוכות ,אלא ענין
עצמה ,איך להכניס את כל הרוחניות שרכשנו לתוך חיי המעשה!
לייחד כל היום למצות השמחה שלא תהא עם תערובת עוד עני־
ולזה נתנה לנו התורה יום מיוחד – "עצרת" .יום שתפקידנו בו
נים ,ומצות שמחה זו כמבו' במדרש )שה"ש א( בהא דאמר דוד
תוכנו את
'לעצור' בקרבנו ו'לסחוט' ]'עצירה' מלשון סחיטה[ אל ֵ
)תהלים קי"ח( זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו ,ואמרו שם
תכליתם של המועדים!
אמר רבי אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה,
תפקידנו ביום זה הוא לראות כיצד הלימודים הגדולים שה־
עד שבא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך ,בך בהקב"ה ,בך בתו־
פקנו מהמועדים לא ישארו רק לזמנים מיוחדים שבהם הלב
רתך ,בך ביראתך ,ע"כ.
פתוח ,אלא גם אח"כ כשחוזרים למסלול החיים השוטף ,גם אז
והיינו דמה שאין בשמיני עצרת ]וכן בחג השבועות[ מצוה
לא להרפות ולא לסגת ,לא להשאיר מאחורינו את כל הדרגות
מיוחדת כמו סוכה ולולב ומצה וכדו' ,הוא משום מעלת הזמן
הגבוהות ,אלא לראות עד כמה שניתן להמשיך 'לחיות' בחוש את
דאין בו אלא נגילה ונשמחה בך ,בך בהקב"ה ,בך בתורתך .כי בכל
הלימודים הגדולים האלו ,ולהקטין את המרחק בין הבנת השכל
יו"ט המצוות הם היכי תמצי להתקדש ולהתקרב להקב"ה ,אבל
להרגש החושי ולעשייה.
ביום שמיני עצרת ובחג מתן תורה' :והיית אך שמח' ,ע"י נגילה
זוהי המהות של היום הקדוש "שמיני עצרת" ,יום שאוצר בתו־
ונשמחה בך ,שמתקשרין מיד להקב"ה ושמחים בו בעצמותו,
כו את כל המתנות הנפלאות שקיבלנו .יום שיש בו את הכוחות
כביכול ,ובתורתו שהיא עצמותו.
להוציא אל הפועל ולהפוך אצלנו ל'קנין' את כל אותם לימו־
וכבר כתב הנפש החיים )שער ד( שבכל המצוות צריך לייחד
דים נפלאים שזכינו להשתייך אליהם .האמונה ,הבטחון ,היראת
המצוה לשם פעלם ע"י שחושב על הבורא עולם מתקיים ענין
שמים ,החביבות למצוות ,הכל נכלל ביום הזה.
המצוה ,משא"כ בתורה שזה דעת השם הרי הלימוד עצמו זהו
ועל זה אומר לנו הקב"ה :קשה עלי פרידתכם .הקשר המיוחד
הדביקות בו יתב'.
שנוצר בינינו לקב"ה בראש השנה ,ביום הכיפור ,וביותר בחג
ולכן בשמיני עצרת תקנו לסיים את התורה ,כי כל מהות החג
הסוכות ,שבו כל אחד ואחד זכה להתרומם ולהכיר את מקומו
והיית אך שמח בו יתברך ,וצירפו לזה שמחת התורה ,ואין כאן
האמיתי בבריאה ,חבל שהקשר הזה ישאר בבחינת קשר שאינו
מערבין שמחה בשמחה ,שהכל עולה לענין אחד דגם שמחת
הרגל נחזור שוב לחיי השיגרה של קיימא .חבל אם ח"ו לאחר ֶ
היום וגם שמחת התורה הוא שמחה והתקשרות ישירה עם הבו־
מבלי שישאר רושם ממשי ומעשי מהימים המיוחדים הללו .וכ־
רא יתברך ,וגם בחו"ל שאין שמחת תורה ביום שמיני ,מ"מ ענין
ביכול אומר הקב"ה ,קשה לי לסבול דבר כזה ,שאחרי קשר כל כך
השמחה בו הוא אחד.
נפלא עם בנַי האהובים ,שוב יתרחקו ויפרדו ממני ח"ו .אבל כדי
וזהו עומק דברי הגר"א ,שריבוי השמחה בשמיני עצרת ,נאמר
שהקשר הזה אכן יהפוך לקשר של קיימא ,וכדי שאכן לא תהיה
בדרך מיעוט למעט שאר מצוות בלתי השמחה עם התורה
כאן שום 'פרידה' חלילה ,גילתה לנו התורה כי הדרך היחידה היא
והקב"ה.
על ידי קביעת רגל בפני עצמו .רגל שכל מהותו היא התקש־
ותנא דמסייע לדרך זו הם דברי התרגום יונתן בפרשת פינחס
רות נצחית לקב"ה .התקשרות של אהבה שאינה תלויה בעשיית
עה"פ ביום השמיני עצרת תהיה לכם ז"ל ביומא תמינאה כני־
מצוה מסויימת )עי' לעיל סוף עמ' קלז(.
שין תהוי בחדוא מן מטליכון לבתיכון כנישת חדוא ,ע"כ .הרי
נמצא איפוא ,כי עבודתנו ביום זה היא לקבוע בלבבנו באופן
מבואר שמהותו של יום הוא מן מטליכון לבתיכון ,והיינו היציאה
חושי ומוחלט שקירבת ה' היא כל תכלית חיינו ,ואין לנו בעולמנו
מן הסוכה וחזרה לבית ,ובפשוטו הוא דבר פלא שהזכיר התרגום
מאומה מלבדה .ועל ידי זה יהיה לנו את הכח גם בחיי היום יום
פרט זה שלכאורה אינו אלא ענין מעשי ,שכיון שנסתיים חג הסו־
לחיות תמיד עם הקב"ה ,ולזכור את השגחתו עלינו בכל עת ,ובזה
90
כות חוזרים אל הבתים ,אך אין זה ענין בפ"ע שיהא נזכר לפרש
שאלות ותשובות עצמו של יום ,אכן להמבואר הרי הן הן הדברים דעיצומו של
)מבית הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל( יום הוא היציאה משאר מצוות של חג הסוכות ולייחד כל היום
ברכת 'לישב' בסוכה פסולה לשמחה בך ובתורתך וביראתך.
ועל דרך זה יש גם לדקדק בדברי רש"י בסוכה )מח ,א( דפי'
שאלה:
הא דשמיני עצרת רגל בפני עצמו שאינו יושב בסוכה .דמה שאין
משנה ברורה )תרלט ס"ק מח( כתב בשם ביכורי יעקב,
יושבין בסוכה הוא מייחד את מצוות שמיני עצרת שלא יהיו בו
שמי שקידש בליל סוכות ,והתחיל לאכול ואחר כך ראה
עוד מצוות מבלעדי השמחה] ,ומה דנקט רש"י דוקא סוכה י"ל
שהגג היה על הסוכה באופן שהסוכה פסולה ,חייב לאכול
משום דלולב אין זה היכר אלא במקדש דבמדינה גם בסוכות
שוב כזית ולברך שנית לישב בסוכה ]אבל קידוש ו'שהחיינו'
בשאר ימים אינו אלא מדרבנן ,או משום שסוכה היא מצוה המ־
אין צריך לברך שנית[.
תמשכת כל היום וגם בלילה ,וכל מצותה היא הדיורין והקביעות
וצ"ב ,אמאי צריך לברך שנית ,הלא ברכתו הראשונה היתה
שם ,וה"נ השמחה מ
