gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪211‬‬ ‫שמחת תורה ‪ -‬כ"ב תשרי תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫הפירוש אותו במלחמה‬ ‫תענוג הבטחון‬ ‫רבי משה דוד פאלוך זצ"ל‪ ,‬מחשובי חסידי גור‪,‬‬ ‫היה מספר את סיפור חייו‪:‬‬ ‫מדוע קרנו פניו של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין‪ ,‬מה גילה באוזני‬ ‫כשהייתי בחור בפולין‪ ,‬נסענו יחד עם ראש‬ ‫הקבוצה (= קומדאנט) לחג השבועות לרבי‬ ‫ידידו רבי שלום שבדרון‪ ,‬ומהי סיבת שמחתו הגדולה?‬ ‫האמרי אמת‪.‬‬ ‫עליו בביטחון מוחלט של גמול עלי‬ ‫כבר זמן רב לא ראה המגיד הירושלמי‬ ‫לאחר החג‪ ,‬ראש הקבוצה שלח את הבחורים‬ ‫הביתה‪ ,‬ורצה להישאר כמה ימים אצל הרבי‪.‬‬ ‫אמו‪ .‬ואכן‪ ,‬יום יום חוויתי וראיתי עין‬ ‫הנודע רבי שלום שבדרון את רעו וידידו‬ ‫אחרי שעזבנו את גור‪ ,‬פגש אותו בן הרבי‪,‬‬ ‫בעין השגחה גלויה ומתמדת‪ .‬לפעמים‬ ‫המשגיח הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין‪,‬‬ ‫לימים הבית ישראל מגור‪ ,‬ואמר לו שהוא‬ ‫הייתי מקבל לידי סכום כסף‪ ,‬רבע שעה‬ ‫כשהוא כה שמח ומאושר‪ .‬קורנות היו‬ ‫חושב שישאל את הרבי אם ראוי להשאיר‬ ‫פניו של רבי יחזקאל באושר גדול‪,‬‬ ‫בחורים לבד‪.‬‬ ‫בלבד בטרם הוצרכתי להחזיר חוב‪ .‬ד'‬ ‫האמרי אמת אמר לו שתפקידו להישאר עם‬ ‫זימן אלינו מיני מאכל או כלים שנדרשו‬ ‫ודומה היה כי בשורה טובה כלשהי‬ ‫הבחורים‪.‬‬ ‫לנו‪ ,‬בדיוק ברגע הנכון‪.‬‬ ‫מסבה לו עונג ושמחה‪.‬‬ ‫ואמר לו‪" :‬אני רוצה למסור לך פסוק שתאמר‬ ‫הייתה זו תקופה נעלית מאין כמוה‪,‬‬ ‫"מה שלום כבוד המשגיח?!" פתח רבי‬ ‫לבחורים היקרים"‪.‬‬ ‫ומסר לו את הפסוק שאומרים בכל יום בנוסח‬ ‫תקופה שאני כה מתגעגע אליה‪ .‬ימים‬ ‫שלום בקולו הרם ובניגונו האופייני‪.‬‬ ‫של "עלינו לשבח"‪" :‬וידעת היום‪"...‬‬ ‫בהם הרגשתי תענוג אמיתי של ביטחון‪,‬‬ ‫"רואה אני כי בשמחה גדולה שרוי מעלת‬ ‫וככה הסביר האמרי אמת (פירוש זה מובא גם‬ ‫תחושה עמוקה שאני נמצא רק בידיים‬ ‫כבודו‪ ,‬שמא יגלה לנו הרב לפשרה של‬ ‫מרבי אהרן הגדול מקארלין)‪ :‬אם יודעים בלב‬ ‫שה' – רק הוא האלוקים‪ ,‬רק הוא מנהיג את‬ ‫של אבא‪ ,‬בידיו של הבורא אבינו אב‬ ‫אותה שמחה‪"...‬‬ ‫הבירה‪ ,‬אין עוד – יותר מזה לא צריך לדעת‬ ‫הרחמן שאין בלתו‪ .‬אי אפשר לתאר את‬ ‫תחילה שתק המשגיח‪ ,‬אולם לאחר מכן‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫המתיקות והתענוג שבידיעה והרגשה‬ ‫ראש הקבוצה עוד הספיק את קבוצת הבחורים‬ ‫פתח והחל לספר‪:‬‬ ‫בדרך‪.‬‬ ‫אלה‪.‬‬ ‫"בימי קדם‪ ,‬בשנים של לפני המלחמה‪,‬‬ ‫הוא לקח את כל הבחורים ביער סמוך ואמר‬ ‫אחר כך הגיעו זמנים אחרים‪ .‬התמניתי‬ ‫שימשתי כמשגיח בישיבת קלעצק‬ ‫להם‪" :‬יש לי מתנה מהרבי‪ ,‬פירוש מופלא על‬ ‫למשגיח בלומז'א‪ ,‬במיר ובפוניבז'‪.‬‬ ‫פסוק שאומרים אותו שלוש פעמים ביום"‪.‬‬ ‫הנודעת‪ ,‬ולאחר מכן במשך כמה שנים‬ ‫וככה‪ ,‬במשך כשעה‪ ,‬צעק להם את הפירוש‬ ‫המשכורת הגיעה כסדרה‪ .‬גם אז ידעתי‬ ‫זיכני ד' לנהל את הישיבה הקדושה‪.‬‬ ‫של הרבי שוב ושוב‪" :‬אין עוד – חוץ מזה לא‬ ‫כמובן שזה מאת ד' והכול מתנת הבורא‬ ‫לאחר תקופה עברתי ללמוד בישיבת‬ ‫צריך לדעת כלום!"‬ ‫הזן ומפרנס‪ .‬זכרתי שכל אלו אינם‬ ‫רבי משה דוד המשיך וסיפר‪ :‬לאחר מכן פרצה‬ ‫מיר כאברך מן המניין‪.‬‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫אלא שליחים שלו‪ ,‬אך בכל זאת לא‬ ‫הייתה זו תקופת מעבר מאתגרת ביותר‪.‬‬ ‫הדבר הכי מבוקש במלחמה היה "חדשות"‪.‬‬ ‫היה המצב הזה דומה לאותה תחושה‬ ‫כאשר שימשתי כמשגיח בישיבת‬ ‫אנשים היו בטוחים שמידע יציל להם את‬ ‫שהייתה לי בהיותי אברך במיר‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬לדעת לאן לברוח‪.‬‬ ‫קלעצק‪ ,‬קיבלתי משכורת גבוהה ונאה‬ ‫אך כעת‪ ,‬בתקופה האחרונה‪ ,‬נקלעה‬ ‫יחסית לזו שמקבל אברך; וכעת‪ ,‬כאברך‬ ‫אני לא עניין אותי כלום‪ .‬כל הזמן הדהד בי‬ ‫הפירוש שהרבי מסר לי‪:‬‬ ‫הישיבה למצב קשה‪ .‬כבר תקופה‬ ‫כולל‪ ,‬המצב היה לא פשוט‪ .‬לא הייתה‬ ‫"אין עוד‪ ,‬לא צריך לדעת כלום‪ ,‬רק שה' מנהיג‬ ‫ארוכה אין המשכורות מגיעות כסדרן‬ ‫בידי פרוטה לפורטה‪ ...‬עול המשפחה‬ ‫את העולם"‪.‬‬ ‫ובזמנן‪ .‬אך לפני שעה קלה ערכתי‬ ‫סיים רבי משה דוד‪" :‬תראו‪ ,‬הרבה אנשים שהיו‬ ‫וכלכלת הבית היה עליי ועל צווארי‪,‬‬ ‫מעודכנים כל הזמן נכחדו ר"ל‪ ,‬ואני‪ ,‬שידעתי‬ ‫חשבון‪ ,‬וגיליתי שכבר שמונה חודשים‬ ‫הייתי צריך לדאוג לאוכל לפיות בני‬ ‫ש'אין עוד' – חי ובריא כאן בארץ ישראל"‪.‬‬ ‫לא קיבלתי משכורת‪ ,‬ובכל זאת ברוך‬ ‫משפחתי‪ ,‬והיו ימים שבהם המחסור‬ ‫צדיקים אמרו שתכלית חודש תשרי היא‬ ‫ד'‪ ,‬לא חסר לי מאומה!‬ ‫היה כה גדול‪ ,‬עד שלא ידעתי מה נאכל‬ ‫ה"אתה הראת" שאומרים בשמחת תורה‪.‬‬ ‫כשאדם חי עם זה שה' מנהיג את העולם‪ ,‬לא‬ ‫שוב איני יודע מה נאכל למחר; חוזר אני‬ ‫למחר ואיך נתקיים!‪...‬‬ ‫חסר לו שום דבר בעולם‪.‬‬ ‫לראות ולהרגיש בחוש את יד ד'!‬ ‫אולם בכל אותה תקופה‪ ,‬גמרתי אומר‬ ‫חג שמח‬ ‫אמור נא לי ידידי רבי שלום‪ ,‬וכי יכול‬ ‫בליבי והחלטתי נחושות להשליך את‬ ‫פינחס שפר‬ ‫אני שלא לשמוח בכך?!‪"...‬‬ ‫עצמי על הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולסמוך‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫נזכר‪ :‬הישיבה שלו הייתה סמוכה למקום מגורים‪ ,‬וכדרכם של‬ ‫לילה אחרי לילה‬ ‫בחורים‪ ,‬מפעם לפעם הם היו חוגגים סיום‪ ,‬התחלה‪ ,‬או סעודת‬ ‫ראש חודש‪ .‬בכל מיני הזדמנויות כאלה היה האברך‪ ,‬אז בחור צעיר‬ ‫מספר ר' אברהם מושקוביץ שליט"א מבני ברק‪:‬‬ ‫ונמרץ‪ ,‬מכוון את ההגברה על עוצמה גבוהה ביותר‪ ,‬שהכול ישמעו‬ ‫יום אחד ניגש אליי אברך‪ ,‬ושיתף אותי בכך שהוא מתבייש מאוד‬ ‫וירקדו בשיא המרץ‪.‬‬ ‫לעשות משהו שנראה לו שהוא חייב לעשות‪ .‬שאלתי אותו‪" ,‬במה‬ ‫הבעיה הייתה שלשכנים זה הזיק‪ .‬הם התלוננו שהקולות הרמים‬ ‫העניין?"‬ ‫מפריעים לילדיהם להירדם‪ ,‬ולעיתים כשהיה ממש מאוחר‪ ,‬זה‬ ‫והוא סיפר לי סיפורי אלף לילה ולילה‪ .‬כן כן‪ .‬לילה אחר לילה‪.‬‬ ‫הפריע גם למבוגרים‪ .‬אבל הבחור הזה חשב שהם סתם מגזימים‪,‬‬ ‫סיפור של שלוש מאות שישים וחמישה לילות לפחות‪.‬‬ ‫וכי אסור לבחורים לשמוח קצת? הוא טען לעצמו שאלו סתם‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬לפני שנה נולד לו בנו בכורו‪ ,‬תינוק בריא ושלם‪ ,‬מתוק‬ ‫ילדים מפונקים‪ ,‬וכי גם ילדים אלו בעצמם בוודאי שומעים תזמורת‬ ‫וחמוד‪ .‬כבר בימיו הראשונים‪ ,‬ההתנהגות שלו במשך היום הייתה‬ ‫בחתונות ונרדמים שם על שני כיסאות‪...‬‬ ‫סבירה לגמרי‪ ,‬אבל בלילה הוא פתח ביללות‪ .‬הוא בקושי ישן‪,‬‬ ‫הוא המשיך במנהגו בחוסר התחשבות‪ ,‬והפריע לשכנים לישון‪.‬‬ ‫ובלית ברירה העמיד את הוריו ערים בתורנות‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬התינוק שלו אינו נרדם בלילה‪.‬‬ ‫בתחילה חשב האברך שככה זה עם כל התינוקות‪ ,‬אבל כשעברו‬ ‫האברך מהסיפור שבספר הבין שעליו לבקש מחילה מהשכנים‪,‬‬ ‫חודש ועוד חודש והמצב לא השתנה‪ ,‬הוא הבין שיש כאן משהו‬ ‫ועם כל אי הנעימות שבדבר‪ ,‬הוא כיתת את רגליו משכן לשכן‬ ‫חריג‪ .‬חמותו ואמו טענו שבגיל שלושה חודשים התינוק כבר אמור‬ ‫באזור וביקש מהם סליחה‪ ,‬והם סלחו‪.‬‬ ‫לקלוט שהלילה הגיע‪ ,‬וגם אם הוא מתעורר כדי לאכול הוא אמור‬ ‫בלילה שאחרי מסע הסליחה הייתה הפעם הראשונה שהתינוק ישן‬ ‫להירדם מיד‪ ,‬ואין לו כל סיבה להיות ער בשעות האלה‪ .‬האברך‬ ‫לילה שלם ברציפות‪.‬‬ ‫הסביר לילד את מה שהסבירו לו‪ ,‬אבל התינוק לא שיתף פעולה‬ ‫הסיפור הזה נגע לליבי ועורר את זיכרוני‪ .‬גם לי יש עסק עם קולות‬ ‫עם ההסברים‪.‬‬ ‫בלילה! גם אני הערתי בן אדם ולא נתתי לו לישון! אוי לי ואבוי לי‬ ‫"עברנו לשיטות רפואיות שונות"‪ ,‬המשיך האברך בסיפורו‪" .‬הלכנו‬ ‫שכך עלתה לי! יש דין ויש דיין!‬ ‫לפרופסור‪ ,‬ביקרנו במעבדת שינה‪ ,‬ניסינו רפלקסולוגיה וטיפולים‬ ‫הייתי אז בחור נמרץ עם חוש מוסיקלי‪ .‬בבית‪ ,‬בחדרי‪ ,‬היה לי אורגן‪,‬‬ ‫רגשיים‪ .‬אמנם היה נדמה שהתינוק ישן קצת יותר‪ ,‬אבל בסופו‬ ‫ובשעות הערב והלילה הייתי מנגן בקול גדול בשתי הידיים – בקול‬ ‫של דבר שוב הוא קם לתחייה וליללה‪ ,‬כמה שעות מעייפות לפני‬ ‫טנור ובקול בס‪.‬‬ ‫שהבוקר הגיע‪.‬‬ ‫השכן‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬היה יורד ומבקש ממני שאנמיך‪" .‬ה'בומבעס'‬ ‫החיים שלי הפכו לסיוט עייף ויגע‪ .‬לא ישנתי בלילה ולא תפקדתי‬ ‫שאתה משמיע מזכירים לי את הגרמנים עם היריות שלהם"‪ ,‬הוא‬ ‫ביום‪ ,‬חייתי בתוך ענן של עייפות‪ ,‬ופחדתי שמא מרוב חוסר שינה‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫אגיע להתמוטטות‪ .‬זו כבר לא הייתה רק מליצה‪ .‬הבכיות של הבכור‬ ‫הנמכתי כבקשתו‪ ,‬אבל לא קלטתי את עומק העניין‪ .‬לא תפסתי‬ ‫שלי עברו כל גבול אפשרי‪ ,‬ומשיחות עם אברכים בני גילי קלטתי‬ ‫שאני משחק באש‪ .‬יהודי שהיה בגיהינום ויצא משם חי‪ ,‬ובכל פעם‬ ‫כי זה ממש לא מוכרח להיות כך‪.‬‬ ‫שאני משמיע את המנגינות שלי אני מחזיר אותו לשם בעל כורחו‪.‬‬ ‫החלטתי שאני צריך לשנות כיוון‪ ,‬ולעשות השתדלות מסוג אחר‪.‬‬ ‫לא תפסתי לאילו סיוטים אני מכניס אותו‪ ,‬לא הבנתי שאני פוצע‬ ‫פניתי לאחד מצדיקי הדור וביקשתי ברכה לישועה‪ .‬הצדיק הורה‬ ‫את נפשו מחדש בכל פעם שאני מנגן גבוה מדי‪ .‬הייתי מנמיך את‬ ‫לי לומר בכל יום עשרה פרקי תהילים ולבקש מד' שהתינוק יירדם‬ ‫הנגינה‪ ,‬אבל אחר כך מגביר להנאתי‪ .‬הוא היה מעיר שוב‪ ,‬ואני‬ ‫בקלות ויישן ברוגע‪ ,‬ובירך שנראה ישועות‪.‬‬ ‫הייתי מנמיך שוב‪ ,‬אבל בהמשך הייתי מגביה ושר עם כל הליווי‬ ‫עשיתי כהוראתו‪ .‬בכל יום אמרתי עשרה מזמורים‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫של ה'בסים'‪ ,‬מה שהקפיץ את השכן שלי שוב ושוב‪ ,‬עד שנמאס‬ ‫ביקשתי את בקשתי‪ .‬אחרי כשבועיים‪ ,‬ביום שבו סיימתי את כל‬ ‫לו להעיר לי‪.‬‬ ‫ספר התהילים‪ ,‬עברתי ליד חנות ספרים וראיתי שם ספר שמשך‬ ‫האברך סיים את וידויו באוזניי – מספר הרב מושקוביץ – "אני יודע‬ ‫את ליבי‪.‬‬ ‫שאני צריך לבקש ממנו סליחה‪ ,‬אבל אני לא מסוגל"‪.‬‬ ‫קניתי את הספר‪ ,‬ובבית פתחתי אותו‪ .‬באופן 'אקראי' הוא נפתח‬ ‫אמרתי לאותו אברך שינסה להתגבר על הבושה‪ ,‬כי חייו וחיי בנו‬ ‫בעמוד שמספר על אברך שהבן שלו אינו ישן ובוכה הרבה בלילות‪.‬‬ ‫תלויים בכך‪ ,‬אבל זה היה לו קשה מאוד‪ .‬חשבנו יחד מה הוא יאמר‬ ‫זו הייתה הארה משמיים‪ .‬בדיוק ביום שסיימתי את התהילים‪,‬‬ ‫ואיך יאמר‪ ,‬והחלטתי שלמחרת אשאל אותו האם הוא באמת הלך‬ ‫מצאתי סיפור בנושא שכל כך מעיק עליי‪.‬‬ ‫לבקש סליחה‪.‬‬ ‫המשכתי לקרוא‪ .‬סופר שם על אברך שהתינוק שלו בכה לילות‬ ‫למחרת אמר לי האברך שהוא חשב על זה‪.‬‬ ‫שלמים במשך שלושה חודשים‪ .‬הוא הלך לצדיק וביקש ממנו‬ ‫גם למחרתיים‪ .‬היה לו הרבה זמן לחשוב על זה בלילה‪ ,‬כי התינוק‬ ‫ברכה‪ .‬הצדיק עורר אותו לחשוב שמא פגע במישהו‪ ,‬ואכן הוא‬ ‫בתחילת הפרק השלישי – שינון שבעת העניינים הגורמים לבטחון‪:‬‬ ‫פרק שלישי (א)‬ ‫שהבורא מרחם‪ ,‬יודע מה טוב‪ ,‬חזק‪ ,‬משגיח בפרטות ואינו מתעלם‪ ,‬רק לו היכולת והתועלת‪,‬‬ ‫השיר‬ ‫מיטיב חינם‪ ,‬ואי אפשר לשנות רצונו‪.‬‬ ‫והשער‬ ‫רּורן ַו ֲא ִמ ָּת ָתן ַמ ְק ֶד ֶמת‬ ‫ָח ֵמׁש ַה ְק ָּדמֹות‪ִּ .‬ב ָּטחֹון ַה ְׁש ָלמֹות‪ְּ .‬ב ֵב ָ‬ ‫ּקֹוד ֶמת‪:‬‬‫ִׁש ְב ַעת ָה ִענְ יָ נִ ים‪ִּ .‬בנְ יָ נִ ים ִקנְ יָ נִ ים‪ֶׁ .‬שּנִ ְת ָּב ֲארּו ַּב ִּפ ְס ָקה ַה ֶ‬ ‫ּתֹוע ֶלת‪ָ .‬חזָ ק ִמ ָּכל ָחזָ ק ַּב ֲע ֶצ ֶמת‬ ‫יעתֹו ַמה ֶ‬ ‫חֹומ ֶלת‪ .‬יְ ִד ָ‬‫ַהנְ ָה ָגתֹו ַה ֶ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫ְּפ ָר ִטית ַה ַה ְׁש ָּג ָחה‪ְ .‬ו ַרק ּבֹו ִּב ְט ָחה‪ֵ .‬מ ִטיב ָל ַעד ְּוגזֵ ָרתֹו ִמ ְת ַקּיֶ ֶמת‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ בעריש שנייבאלג שליט”א‬ ‫שלו לא נתן לו לישון‪ .‬עכשיו‪ ,‬כשהוא הבין שהפתרון קיים‪ ,‬הפכו הבכיות לתובעניות‬ ‫המפתח להצלחה בעולם‬ ‫ביותר‪ .‬נו נו‪ ,‬לך כבר לבקש סליחה‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו דבר אחד‪:‬‬ ‫אמרתי לאברך שעכשיו‪ ,‬כשכבר עבר זמן רב מאז ההטרדות שלו‪ ,‬השכן בוודאי‬ ‫לחיות על פיו‪ .‬לכל השאר הוא ידאג‪ .‬רוצים‬ ‫ירחם עליו וימחל לו‪ .‬נדנדתי לו ועודדתי אותו לאזור אומץ‪ ,‬עד שבסופו של דבר הוא‬ ‫הוכחה? ובכן‪ ,‬עם ישראל היה במדבר‬ ‫עשה מעשה‪ .‬הוא שמע שהשכן עבר לבית אבות‪ ,‬ויצר קשר עם בנו‪ .‬שוב התגבר‬ ‫במשך ארבעים שנה‪ ,‬ושמלתם לא בלתה‪.‬‬ ‫על הבושה וסיפר לו את כל העניין‪" .‬בבקשה ממך‪ ,‬תבקש מאביך סליחה בשמי"‪.‬‬ ‫לא היו זקוקים להחליף מידת נעליים‪ .‬ולמה‬ ‫הבן סיפר כי לא תמיד אפשר לדבר עם אביו בצורה רגועה‪ ,‬וצריך לתפוס את הרגע‬ ‫האוכל ירד בכל יום מחדש? כי הבורא רצה‬ ‫הנכון‪ .‬האברך הבין שזו משימה לא כל כך פשוטה‪ ,‬והתפלל לד' שיעזור לו‪ ,‬שהבן‬ ‫שיחיו איתו‪ ,‬שיזכרו שהכול על פיו‪.‬‬ ‫אכן יצליח לבקש סליחה בשמו‪ ,‬והשכן ימחל לו‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬כעבור כמה ימים שמע השכן מבנו את הסיפור‪ ,‬והגיב‪" :‬מחול לו‪ ,‬מחול לו‪,‬‬ ‫אין לקדוש ברוך הוא כל בעיה לתת‬ ‫מחול לו"‪.‬‬ ‫מיליונים לכל נברא‪ .‬הסיבה לכך שזה לא‬ ‫כבר באותו לילה ניכרה הטבה‪ .‬התינוק נרדם בלילה‪ ,‬שעת השינה שלו התארכה‪,‬‬ ‫קורה היא‪ ,‬שעלינו לזכור לפנות לקדוש‬ ‫והוא איפשר להוריו קצת מנוחה‪ .‬המצב השתפר מלילה ללילה‪ ,‬עד שכעבור שבועיים‬ ‫ברוך הוא מתוך אמונה שרק הוא אחראי‬ ‫התינוק ישן שתים עשרה שעות ברציפות!‬ ‫על מפתח הפרנסה‪.‬‬ ‫אביו של התינוק הגיע אליי בשמחה לבשר לי את הבשורה הטובה‪ .‬הוא הודה‬ ‫זו התשובה גם לכל התמודדות אחרת‬ ‫לי מאוד על שלא ויתרתי לו ושאלתי שוב ושוב האם כבר ביקש מחילה מהשכן‪.‬‬ ‫שיש בעולם‪ .‬ד' הוא בעל מלחמות – גם‬ ‫"בזכותך זכיתי לבקש ממנו מחילה עוד בחייו"‪ ,‬הוא אמר לי בהתרגשות‪.‬‬ ‫המלחמות של האדם עם המידות הרעות‬ ‫התינוק גדל מאז‪ .‬הוא ישן היטב בלילה‪ ,‬ורענן ביום‪ .‬הודו לד' על חסדיו‪.‬‬ ‫שבו‪ ,‬שעליו לעבוד עליהן ולשנות אותן‪.‬‬ ‫זה לא קורה בדקה‪ ,‬וגם לא ביום‪ .‬הגענו‬ ‫שושנת הצלה‬ ‫לעולם הזה כדי לעבוד על עצמנו ולשבור‬ ‫מספר הגה"ח ר' שואל לייב טאבאק שליט"א מבני ברק‪:‬‬ ‫את המידות הרעות‪ .‬בכל יום מחדש יש‬ ‫אחרי כמה שנים שבחסדי ד' אני זוכה לומר שיעור בדף היומי בבית הכנסת של הרב‬ ‫ניסיונות‪ ,‬וזה תהליך שצריך לעבור אותו‪.‬‬ ‫טוביאס שליט"א שבקריית ויז'ניץ בבני ברק‪ ,‬כבר נוצר קשר חם ביני לבין משתתפי‬ ‫העצה לכל דבר‪ ,‬גם לעבודת המידות‪ ,‬היא‬ ‫השיעור‪ .‬כל אחד מהם מוסיף לשיעור נופך משלו – אם בסגנון ההקשבה‪ ,‬אם בסגנון‬ ‫לחיות עם הקדוש ברוך הוא‪ .‬כשאתה כל‬ ‫השאלות‪ ,‬ואם בהערות המחכימות – כך שכאשר אחד מהמשתתפים הקבועים נעדר‬ ‫הזמן מתפלל – אתה בקשר עם הבורא‪.‬‬ ‫במשך כמה ימים‪ ,‬כולנו הרגשנו זאת‪ .‬לאחר כמה ימים שבהם הוא לא הופיע‪ ,‬ביררתי‬ ‫לא חושב לרגע להסתדר לבד‪ ,‬אלא רק‬ ‫מה פשר הדבר‪ ,‬והתברר לי שהוא סובל משושנה ברגל‪.‬‬ ‫בעזרתו יתברך‪ .‬כשזוכרים את הקדוש ברוך‬ ‫הלכתי אליו הביתה לקיים מצוות ביקור חולים‪ ,‬ושם גיליתי שהשושנה אינה ורודה‬ ‫הוא – זוכים לסייעתא דשמיא‪ .‬רואים ניסים‬ ‫כל כך‪ .‬ידידי סבל מחום גבוה וכאבים‪" .‬הייתי בבית החולים"‪ ,‬הוא סיפר לי‪" ,‬ושם‬ ‫גלויים‪.‬‬ ‫אמרו לי שאני צריך לקבל דרך הווריד עירוי של אנטיביוטיקה חזקה‪ .‬בשביל זה חבל‬ ‫לשכב בבית חולים‪ .‬את הטיפול הזה אפשר לקבל גם בבית‪ ,‬כמו שאתה רואה"‪ ,‬והוא‬ ‫כשאדם חי עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא יודע‬ ‫הצביע על עמוד האינפוזיה שלצידו‪.‬‬ ‫שהכול תלוי בו‪ ,‬ושאין דבר שהוא יכול‬ ‫ילדיו סובבו אותו במסירות והשתדלו להנעים לו ככל יכולתם‪ .‬הם הזמינו רופא‬ ‫להסתדר איתו לבד‪ .‬אין צ'יק צ'ק‪ ,‬אלא‬ ‫משפחה שיבוא לבדוק את מצבו‪ ,‬ובדיוק כשהייתי שם הגיע הרופא‪ .‬הוא בדק את‬ ‫יש דבר אחד‪ :‬יהיה לך עול‪ ,‬אתה תעשה‬ ‫המדדים‪ ,‬בחן את הרגל‪ ,‬ולא היה מרוצה‪" .‬הדלקת מתפשטת"‪ ,‬הוא אמר‪" ,‬אני חושש‬ ‫השתדלות‪ ,‬וריבונו של עולם יביא את‬ ‫שהטיפול אינו מספיק‪ .‬צריך ללכת לבית החולים"‪ .‬הוא נתן הפניה למיון‪ ,‬והזהיר את‬ ‫ההצלחה והניצחון‪.‬‬ ‫בני הבית שיזדרזו עם העניין‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬את המלחמות הוא עושה‪ ,‬אבל ממך‬ ‫נפרדתי מידידי בברכת רפואה שלמה ובתפילה להחלמתו המהירה‪ .‬למחרת התקשרתי‬ ‫הוא רוצה שתתמודד‪ .‬אם כל הזמן אתה‬ ‫להתעניין במצבו‪ ,‬וכך שמעתי על המהלך המצמרר שאירע‪:‬‬ ‫חי עם הידיעה שהקדוש ברוך הוא רוצה‬ ‫כשתי דקות אחרי שידידי הגיע לבית החולים‪ ,‬הוא קרס על הרצפה‪ .‬הרופאים הובהלו‬ ‫שתשתנה מבפנים‪ ,‬בסייעתא דשמיא יהיה‬ ‫אליו‪ ,‬הכניסו אותו במהירות על לבדיקות וצילומים‪ ,‬וגילו שיש לו קרע בקיבה‪ .‬זהו‬ ‫לך שפע גדול‪.‬‬ ‫מצב מסכן חיים‪ ,‬שגרם לדימום פנימי חמור‪ .‬מיד עם האבחנה הכניסו אותו לחדר‬ ‫ניתוח‪ ,‬תפרו את הקרע ונתנו לו כמה מנות דם‪.‬‬ ‫ד' יעזור שנזכה באמת לתשובה אמיתית‪,‬‬ ‫"אילו אבא שלכם היה נשאר בבית במצב הזה"‪ ,‬אמרו הרופאים‪" ,‬הוא לא היה שורד‬ ‫שנזכה באמת להיות יראי ד' ולהיות‬ ‫את זה‪ ,‬חלילה וחס"‪ .‬ההתפרצות של הדימום הייתה רק כשהוא היה בשטח בית‬ ‫קשורים בקדוש ברוך הוא כל הזמן‪ .‬שנזכה‬ ‫החולים‪ ,‬כאשר יכלו לטפל בו במהירות הבזק‪ .‬במצב שכזה ההבדל בין חיים למוות‪,‬‬ ‫לגאולה ולשמחה אמיתית‪ ,‬שלא יחסר לנו‬ ‫או בין בריאות לפגיעה בלתי הפיכה‪ ,‬הוא עניין של כמה דקות‪.‬‬ ‫שום דבר‪ ,‬שלא נצטרך להגיע לידי ניסיונות‪,‬‬ ‫ברוך ד' מצבו התייצב והוטב‪ ,‬חייו ניצלו‪ ,‬ואחרי תקופה הוא גם שב להשתתף‬ ‫שלא נצטרך להגיע לשום תסבוכת‪ ,‬וממילא‬ ‫בשיעור שלנו‪.‬‬ ‫ד' יעזור לנו שיהיו לכולנו שפע‪ ,‬בריאות‬ ‫הבעיה הפנימית שהייתה לו‪ ,‬לא הייתה קשורה כלל לשושנה שברגל‪ .‬הקדוש ברוך‬ ‫ונחת‪ ,‬והכול יסתדר כשורה‪.‬‬ ‫הוא שלח אותה כדי להצילו מסכנה גדולה ולהאריך את ימיו ושנותיו בארץ החיים‪.‬‬ ‫>>>‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫<<<‬ ‫התמונה של רוזנטל‬ ‫שליחות בלוס אנג’לס‬ ‫מתחתית ההר נראה הדגל קטן מדי‪ ,‬לדעתו‬ ‫מספר ר' מאיר שלאמע מציריך‪:‬‬ ‫של ג'ונסון‪ .‬הוא רצה דגל גדול יותר‪ ,‬כזה שכל‬ ‫זה לי כבר כמה שנים שבמסגרת הארגון שאני מנהל‪ ,‬אני עוסק בקירוב יהודים לאביהם‬ ‫החיילים שעל האי יוכלו לראות אותו‪ .‬דגל‬ ‫שבשמיים‪ .‬בפרט אני עוסק עם נערים צעירים‪ .‬נערים שלא קיבלו חינוך יהודי‪ ,‬מקבלים‬ ‫בגודל מטר וארבעים על שני מטר וארבעים‪,‬‬ ‫אצלנו מושגים ביהדות‪ ,‬ויש מהם שמתקדמים עוד ועוד לשמירת מצוות ולימוד תורה‪.‬‬ ‫שנמצא באחת מהאוניות‪ ,‬סיפק את רצונו‪.‬‬ ‫ובארגון כמו בארגון‪ ,‬צריך כסף‪ .‬אמנם אין זו דרכי לצאת לאיסוף כספים‪ ,‬אבל הפעם‬ ‫הוא שלח אותו אל הפסגה עם הרץ האישי‬ ‫הבנתי שאין ברירה‪ .‬ביקשתי ברכה מצדיק‪ ,‬והרב אמר‪" ,‬תיסע ללוס אנג'לס ותצליח"‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬הרץ מסר את הדגל לשישה חיילים‬ ‫נסעתי עם הרבה תפילות‪ .‬ידעתי שאני את שלי עושה‪ ,‬אולם מי שבאמת פותח לבבות‬ ‫שפגש בפסגה‪ ,‬וביקש מהם להניף אותו‪.‬‬ ‫ומעביר אליי את התרומות זה הקב"ה‪ .‬כמי שאמון על הרעיון שכל חיינו אינם אלא‬ ‫בדיוק באותו רגע הגיע לשם ג'ו רוזנטל‪ ,‬צלם‬ ‫שליחות בעולם הזה‪ ,‬גם הנסיעה ללוס אנג'לס אינה אלא שליחות‪ .‬אני חושב שאני הולך‬ ‫יהודי אמריקאי ששהה באי בשליחות סוכנות‬ ‫לאסוף כסף‪ ,‬אבל אין לי מושג איזו שליחות נוספת טמונה כאן‪.‬‬ ‫ידיעות‪ .‬רוזנטל ראה נחתים עומדים סביב‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬בלוס אנג'לס פגשתי באנשים טובים עם לב רחב‪ ,‬ובאופן כללי ראיתי הצלחה‪.‬‬ ‫הדגל הראשון‪ ,‬מחזיקים בידם דגל גדול יותר‪.‬‬ ‫הייתי בנסיעה במונית עם דרייבר מתושבי המקום‪ ,‬בשעה שקיבלתי טלפון מחבר‪" :‬אם‬ ‫כהרף עין הוא קלט את ההזדמנות‪ .‬התרחק‬ ‫אתה כבר בלוס אנג'לס‪ ,‬כדאי לך לגשת לביתו של יהודי טוב שגר בווברלי הייס"‪ ,‬אמר‬ ‫עשרה מטרים לאחור‪ ,‬ערם כמה אבנים‬ ‫לי חברי‪" .‬פעם הוא היה כאן בציריך‪ ,‬ותרם יפה מאוד לארגונים‪ .‬שווה לך לנסות"‪ .‬הוא‬ ‫נתן לי את הכתובת ואת מספר הטלפון‪ ,‬וקבעתי פגישה‪.‬‬ ‫וטיפס עליהן‪" .‬לפתע ראיתי מזווית עיני‬ ‫שהחיילים מתחילים להניף את הדגל"‪,‬‬ ‫כאשר הגעתי לפגישה‪ ,‬הוא שאל אותי‪" :‬למה באת לכאן?"‬ ‫תיאר רוזנטל‪" .‬הפניתי את המצלמה וקירבתי‬ ‫עניתי לו כמשנת חיי‪" :‬אני לא באמת יודע למה הגעתי‪ .‬אני מתכנן לבקש תרומה לארגון‬ ‫אותה לפרצופי‪ .‬ברגע המתאים צילמתי את‬ ‫שלנו‪ ,‬אולם איני יודע למה הקדוש ברוך הוא שלח אותי דווקא לכאן‪ .‬אולי תספר לי אתה‪,‬‬ ‫למה באמת הגעתי ללוס אנג'לס"‪.‬‬ ‫התצלום‪ .‬הדבר היחידי שיכולתי לעשות‬ ‫לאחר מכן היה לקוות שהתצלום יצא בדיוק‬ ‫"מה שם הארגון?" הוא שאל‪.‬‬ ‫כפי שראיתי אותו דרך עדשת המצלמה‬ ‫"'יד לנוער'‪ ,‬בציריך"‪.‬‬ ‫שלי"‪.‬‬ ‫"במשך תקופה התגוררתי בציריך"‪ ,‬ענה היהודי‪" .‬זה היה לפני שלושים ושמונה שנה‪ ,‬ואם‬ ‫אתה כאן בשליחות‪ ,‬אולי תוכל לעזור לי"‪.‬‬ ‫מיד כשירד מההר שלח רוזנטל את סרט‬ ‫הצילום לפיתוח באי גואם הסמוך‪ .‬התמונה‬ ‫הוא סיפר שיש לו חוב מהזמן שבו התגורר בציריך‪" .‬באותה תקופה נסעתי לנופש‬ ‫הצליחה מעל המשוער‪ ,‬ורוזנטל שיגר אותה‬ ‫באוסטריה‪ ,‬ויהודי בשם מארק סידר לי שם דירה בשכירות‪ .‬אחרי שהנופש הסתיים‬ ‫ואחרי שכבר עברתי לכאן – ללוס אנג'לס‪ ,‬הוא התקשר אליי ואמר לי שחייבו אותי‬ ‫לסוכנות הידיעות שלו‪ .‬יומיים אחרי הנפת‬ ‫בקנס של שלוש מאות פרנק‪ .‬למה? – כי פיניתי את פח האשפה למקום שבו יש אזהרה‬ ‫הדגל התנוסס התצלום בעמודים הראשונים‬ ‫'השלכת פסולת בשטח זה אסורה'‪.‬‬ ‫של העיתונים בארה"ב‪.‬‬ ‫זה לא שהיה שם שלט שהזהיר כך‪ ,‬אלא שבאוסטריה החוק נוקשה מאוד‪ ,‬ואם זרקת פח‬ ‫היה זה לא הוגן בעליל‪ .‬מיליוני אמריקאים‬ ‫במקום שאינו מיועד לאשפה‪ ,‬הקנס בדרך‪.‬‬ ‫התרגשו מהתמונה‪ .‬ששת הנחתים שהופיעו‬ ‫רגזתי מאוד על האוסטרים הקפדנים‪ ,‬שלא מתחשבים בנופשים שלא יודעים את‬ ‫בה נתפסו בעיני כול כגיבורי המלחמה‪ .‬איש‬ ‫הכללים‪ .‬טענתי באוזניו של מארק שאין להם שום הבנה‪ ,‬שהחוק שלהם מרושע‪ ,‬ושזה‬ ‫לא ידע שהתפקיד שלהם בכיבוש ההר היה‬ ‫עוול לדרוש כל כך הרבה כסף על טעות כה קטנה‪ .‬סיכמתי‪' :‬אני לא הולך לשלם את זה'‪.‬‬ ‫מזערי‪ .‬הם רק הניפו את הדגל השני‪ .‬איש לא‬ ‫התעקשתי‪ ,‬גם האוסטרים התעקשו‪ ,‬ובסופו של דבר מארק שילם את הכסף מכיסו"‪.‬‬ ‫שמע על הלוחמים שכבשו באמת את ההר‪,‬‬ ‫היהודי התנצל‪" ,‬הייתי אז צעיר‪ ,‬ולא קלטתי שבעצם אני עושה עוול‪ .‬לפני כמה שנים‬ ‫שנלחמו בחירוף נפש למען המטרה‪.‬‬ ‫ניסיתי לאתר את מארק כדי לשלם לו את החוב‪ ,‬ואז התברר לי שהוא נפטר מהתקף לב‬ ‫צ'ארלס סיפר‪" :‬כשחזרתי הביתה לארצות‬ ‫בגיל צעיר יחסית‪ .‬לפני שלוש שנים התקשרתי למישהו בציריך שהיה חבר של מארק‪,‬‬ ‫הברית והתחלתי לדבר על החלק שלי בהנפת‬ ‫וביקשתי ממנו שישיג לי קשר עם המשפחה‪ .‬הוא אמר לי‪' ,‬למה להטריד את המשפחה?‬ ‫הדגל‪ ,‬כינו אותי 'שקרן'"‪ .‬לואיס הצלם‬ ‫תתרום את הכסף לעילוי נשמתו'‪ .‬אבל לא ידעתי האם מותר לעשות כך‪ .‬עכשיו הייתי‬ ‫שלח לריימונד מכתב‪" :‬אתם עשיתם את‬ ‫רוצה לבקש‪ ,‬אם תוכל‪ ,‬שתשיג לי קשר עם מישהו מהמשפחה‪ ,‬שיאמר לי האם הם‬ ‫כל העבודה השחורה‪ ,‬ואילו אלה שהופיעו‬ ‫מעוניינים שאחזיר את הכסף או שאתרום אותו‪ ,‬ולמי‪ .‬ועכשיו‪ ,‬מעניין לדעת לאיזה ארגון‬ ‫בתצלום של רוזנטל זכו לכל הקרדיט‪ .‬זו‬ ‫אתם מתרימים"‪ ,‬הוא חזר להתחלה‪.‬‬ ‫בושה עצומה שדווקא החיילים שכבשו את‬ ‫אמרתי שוב‪'" ,‬יד לנוער'"‪.‬‬ ‫ההר לא זכו מעולם בהכרה המגיעה להם!"‬ ‫"'יד לנוער'! שם הארגון זכור לי מאיזה מקום"‪.‬‬ ‫(מתוך מדור 'בעל מלחמות')‬ ‫הוא דפדף ביומן שלו‪ ,‬ולבסוף מצא‪ .‬החבר ההוא של מארק אמר לו לפני שלוש שנים‪,‬‬ ‫שיתרום ל'יד לנוער' לעילוי נשמתו‪.‬‬ ‫מהרגע הזה הכול התגלגל באופן מופלא‪ .‬הוא תרם לארגון סכום נכבד ביותר‪ ,‬וביקש ממני‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫שאלך לקברו של מארק ואבקש סליחה בשמו‪ .‬כשחזרתי הביתה לציריך‪ ,‬נכנסתי לבית‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫החיים‪ ,‬מרחק שש דקות נסיעה בלבד‪ ,‬ואכן עשיתי כבקשתו‪.‬‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫עתה התברר לי פשר השליחות שלי עד לוס אנג'לס‪.‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ומספר על השיחה שהייתה לו עם החבר ביום שישי בבוקר‪:‬‬ ‫אבן תזעק מקיר‬ ‫אותו חבר התקשר אליי‪ ,‬וסיפר לי שהדוד נפטר כבר לפני כמה‬ ‫סיפור זה נשלח אלינו לפני מספר שנים על ידי הרב דוד פיירמן ז"ל‬ ‫שנים‪ ,‬והיום התקשרו אליו מבית הכנסת בכפר סבא ואמרו לו‪,‬‬ ‫מבית שמש‪ ,‬ויהיו פרסום הדברים לעילוי נשמתו‪:‬‬ ‫כי הגיע הזמן לפנות את האבן‪ .‬הם נותנים לו אפשרות לקחת את‬ ‫את הסיפור הבא סיפר לי חיים גיסי‪ ,‬כשהתארח אצלנו בשבת‬ ‫האבן עד השעה שתים עשרה בצהריים‪ ,‬ואם לא יספיק עד אז‪,‬‬ ‫קודש‪:‬‬ ‫הם יפנו אותה איכשהו‪ ,‬אין לו מושג לאן‪" .‬תגיד לי אתה"‪ ,‬הוא‬ ‫היום התקשר אליי חבר מלפני עשרים שנה‪ ,‬וביקש ממני עצה‪.‬‬ ‫ביקש עצה‪" ,‬מה עושים עם האבן הזאת? דוד שלי זיכרונו לברכה‬ ‫כדי שתבין את השאלה שלו‪ ,‬אני צריך לספר לך מה הוא סיפר‬ ‫טרח עליה‪ ,‬ואני חושב שצריכים לשים אותה במקום מכובד"‪.‬‬ ‫לי לפני עשרים שנה‪ .‬ובכן‪ ,‬לפני עשרים שנה‪ ,‬כשעבדנו יחד‪ ,‬הוא‬ ‫חשבתי מעט‪ ,‬ועלה בדעתי רעיון‪" ,‬תבקש מהגבאי שיסתכל‬ ‫סיפר לי שהדוד שלו סיפר לו כך‪:‬‬ ‫בצידי האבן או מאחור‪ ,‬ויראה האם חקוק עליה השם של מי‬ ‫הלכתי ברחוב – כך הדוד מכפר סבא – ופתאום אני שם לב‬ ‫שתרם את האבן הזאת"‪.‬‬ ‫שלפניי רוכב ערבי על חמור‪ ,‬שאליו קשורה עגלה‪ ,‬ובתוכה נמצא‬ ‫הוא עשה זאת‪ ,‬וחזר אליי עם כל המידע שבידו‪" :‬השם שחקוק‬ ‫לוח שיש יפה‪ .‬אני מתבונן קצת יותר לעומק במראה הלא שגרתי‪,‬‬ ‫מאחורי השיש הוא 'צמח'"‪.‬‬ ‫ומגלה לא פחות ולא יותר‪ ,‬כי על אותו לוח שיש חקוקות המילים‬ ‫של כל הפסוק "שיוויתי ד'"‪ ,‬כמו שנהוג לתלות מעל מקומו של‬ ‫"צמח?!" נדהמתי‪" .‬ומה שם המשפחה?" – "הרשלר!"‬ ‫שליח הציבור בבית הכנסת‪.‬‬ ‫"אתה יודע מי זה?" צעקתי לו בטלפון‪" ,‬זה אבא שלי! תגיד לי‬ ‫נחרדתי‪ .‬מה עושה לוח יקר וקדוש כזה אצל ערבי? ניגשתי אליו‬ ‫מהר‪ ,‬לעילוי נשמת מי הוא תרם את האבן?"‬ ‫ושאלתי אותו‪" ,‬מה אתה מתכנן לעשות עם השיש?" והוא אמר‬ ‫הוא התחיל לקרוא באוזניי שמות של דודות שלי‪ ,‬אחיות של‬ ‫לי‪" ,‬אני לוקח אותו לריצוף"‪.‬‬ ‫אבא שנפטרו בגיל צעיר‪ ,‬יכול להיות שנספו בשואה‪ .‬הייתי המום‬ ‫החלטתי מיד שזה לא יקרה‪ .‬ביקשתי לקנות ממנו את השיש‪,‬‬ ‫מהגילוי‪ .‬לא ידעתי שאבי תרם אבן כזאת‪ ,‬ומה שמפעים עוד‬ ‫קצת התמקחתי על המחיר‪ ,‬ובסופו של דבר השיש עבר אליי‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬זה שכאשר עומדים לפנות את האבן‪ ,‬מכל המכרים שלו‬ ‫את השיש הבאתי לבית הכנסת בכפר סבא שבו אני מתפלל‪,‬‬ ‫בעולם מחליט החבר להתקשר דווקא אליי‪ ,‬ולגלות שזו אבן‬ ‫ושם אמרו לי הגבאים שזו אכן אבן יפה מאוד‪ ,‬ובעזרת ד' כאשר‬ ‫ייערכו שיפוצים בבית הכנסת‪ ,‬ייקחו אותה ויקבעו אותה מעל‬ ‫שתרם אבי זיכרונו לברכה!‬ ‫מקומו של החזן‪.‬‬ ‫כמובן עשיתי מיד מה שצריך‪ ,‬שילמתי על הובלה וביקשתי‬ ‫בינתיים‪ ,‬הכניסו את האבן לחדר מחסן שמסונף לבית הכנסת‬ ‫שיביאו את האבן אליי הביתה‪ ,‬קודם כול‪.‬‬ ‫והיא נחה שם על מקומה‪ .‬השלב של השיפוצים הגיע‪ ,‬הזמינו‬ ‫זהו‪ ,‬עד כאן הסיפור ששמעתי מחיים בליל שבת‪ .‬האבן עדיין‬ ‫מעצב פנים‪ ,‬אדריכל וכל מי שמבין בתחום‪ ,‬בית הכנסת עבר‬ ‫ניצבת בביתו‪ ,‬ואם אתם מכירים בית כנסת שזקוק ללוח שיש‬ ‫שיפוץ רציני‪ ,‬אך האבן לא התאימה לסגנון החדש‪ ,‬ולכן נשארה‬ ‫שמתאים לשלב מעל העמוד של החזן‪ ,‬הוא ישמח לתרום את‬ ‫במחסן‪.‬‬ ‫האבן ולהביאה לתיקונה‪ ,‬לפאר בית מקדש מעט‪.‬‬ ‫עד כאן סיפורו של הדוד של החבר‪ ,‬ועכשיו ממשיך חיים‪ ,‬אורחי‪,‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫לכבוד מערכת עלון 'השגחה פרטית'‪ ,‬השלום והברכה‬ ‫שפתחה לו את השערים‪ .‬זוהי‪ ,‬למעשה‪ ,‬תמצית האמונה‬ ‫זכיתי לעיין בעלון ‪ 204‬שפורסם בפרשת שופטים‪ ,‬ודברי‬ ‫– לדעת כי כל קורותינו מוכתבים מאיתו יתברך‪ ,‬והמשפט‬ ‫החיזוק שבו הפיחו בי רוח של אמונה וביטחון‪ .‬במיוחד‬ ‫האמיתי אינו מתקיים בידי בשר ודם אלא מנוהל למעלה‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫נחרט בליבי הסיפור המרטיט על אותו אברך שזכה‬ ‫לישועתו על ידי קבלתו לשמור על דיבורו בשעת התפילה‬ ‫אני חושב שדברי החיזוק הללו ילוו אותי ויזכירו לי תמיד‬ ‫וקריאת התורה‪ .‬מרגש לראות את ההתעוררות הגדולה‬ ‫כי עלינו להתחזק בעבודת ד'‪ ,‬והישועות בוא תבואנה‪.‬‬ ‫הפוקדת כיום את הציבור כולו‪ ,‬בהבנה ששעת התפילה‬ ‫יישר כוחכם על הפצת דברים נעימים אלו‪.‬‬ ‫היא קדושה ואין לחללה בדיבורי חולין‪.‬‬ ‫לא פחות מכך ריגש אותי מאוד המסר השני שבסיפור –‬ ‫בברכת התורה‪,‬‬ ‫שההכרה כי השופט בבית המשפט אינו כלום‪ ,‬וכי הדין‬ ‫דוד צבי סגל‪ ,‬אלעד‬ ‫נחרץ ב'בית דין של מעלה' על פי תשובתנו ותיקון‬ ‫האמיתי‬ ‫מעשינו‪ ,‬היא‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫יׁשה ָּב ְרחֹוב ֶה ָחׁשּוְך‬ ‫ְּפ ִג ָ‬ ‫מּואל וִ יזֶ ל ֵמ ַא ְׁשּדֹוד‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁש ֵ‬ ‫לַעׂשֹות‬ ‫לְפי ֲח ִס ִידים‪ֲ ,‬‬ ‫נָס ְענּו‪ּ ,‬כְ מֹו עֹוד ַא ֵ‬‫לִק ַראת ַחג ִׂש ְמ ַחת ּת ָֹורה ַ‬ ‫נַחנּו ֲח ִס ֵידי וִ יזְ 'נִיץ‪ ,‬וְ ָה ַא ְדמֹו"ר ֶׁשּלָ נּו ּגָ ר ִּב ְבנֵי ְּב ַרק‪ְ .‬‬ ‫ֲא ְ‬ ‫לְא ֵר ַח א ָֹותנּו‪ַּ .‬ב ָּׁשנָה ֶׁש ָעלֶיה‬‫לִיט"א‪ַ .‬ס ְב ָּתא ֶׁשּלִי ּגָ ָרה ִּב ְבנֵי ְּב ַרק‪ַ ,‬אְך ֹלא ָּת ִמיד ִהיא יְ כֹולָה ָ‬ ‫ֶאת ֶה ָחג ְּב ֵצל ָה ַא ְדמֹו"ר ְׁש ָ‬ ‫לְה ְת ָא ֵר ַח ֶא ְצלָּה ֶּב ָחג‪ ,‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ַמ ָּמׁש ֻמ ְצלָח‪.‬‬‫ֲאנִי ְמ ַס ֵּפר‪ ,‬זָ כִ ינּו ִ‬ ‫נִמ ַׁשְך‪ ,‬וְ ִה ְס ַּתּיֵ ם ְמ ֻא ָחר ְמאֹד‪ְּ ,‬ב ֶא ְמ ַצע ַהּלַיְ לָה‪.‬‬ ‫נִמ ַׁשְך וְ ְ‬ ‫נְעילַת ֶה ָחג‪ַ .‬ה ִּטיׁש ְ‬ ‫נֶע ַרְך ִ'טיׁש' ֶׁשל ִ‬ ‫ְּבמ ָֹוצ ֵאי ִׂש ְמ ַחת ּת ָֹורה ֱ‬ ‫אתי ֶאל ָה ְרחֹוב ַה ְּבנֵי ְּב ַר ִּקי ֶה ָחׁשּוְך‪ְּ ,‬בתֹוְך ָק ָהל ָעצּום ֶׁשל ֲח ִס ִידים ֶׁשּיָ ְצאּו ּגַ ם ֵהם וְ ִה ְת ִחילּו לָלֶכֶ ת לְכִ ּוּונִים ׁשֹונִים‪.‬‬ ‫יָ ָצ ִ‬ ‫לַּביִ ת ֶׁשל‬‫לְבד ַ‬ ‫לַחזֹר ַ‬ ‫ּוח ּכְ ֵדי ְ‬ ‫לִמצֹא ֶאת ַא ָּבא ֶׁשּלִי ּכְ ֵדי לָלֶכֶ ת ִאּתֹו‪ּ ,‬כִ י ֹלא ִה ְרּגַ ְׁש ִּתי ַמ ְס ִּפיק ָּבט ַ‬ ‫יתי ְ‬ ‫נִּס ִ‬ ‫ְּב ֶמ ֶׁשְך ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ִ‬ ‫לְפי ַה ֲח ִס ִידים‪.‬‬ ‫לִמצֹא אֹותֹו ּכָ אן‪ֵּ ,‬בין ַא ֵ‬ ‫נְּתי ֶׁש ֵאין לִי ִסּכּוי ְ‬ ‫ַס ְב ָּתא ֶׁשּלִי‪ְּ ,‬בוַ ַּדאי ֹלא ְּב ָׁש ָעה ְמ ֻא ֶח ֶרת ֶׁשּכָ זֹאת‪ַ ...‬אְך ַמ ֵהר ְמאֹד ֵה ַב ִ‬ ‫לִפנֵי‬‫לִצעֹד ָּב ְרחֹובֹות ַה ֲחׁשּוכִ ים‪ ,‬וְ ְ‬ ‫נַחנּו הֹולְכִ ים לְ אֹותֹו ַהּכִ ּוּון‪ִ .‬ה ְת ַחלְ נּו ְ‬ ‫ָח ֵבר ֶׁשּלִי ֵמ ַא ְׁשּדֹוד ָר ָאה א ִֹותי‪ ,‬וְ ִה ִּצ ַיע לִי לָלֶכֶ ת ִאּתֹו יַ ַחד‪ָ .‬ח ַׁש ְבנּו ֶׁש ֲא ְ‬ ‫יתי ֶאת ַא ָּבא‬ ‫ּופ ְתאֹום ָר ִא ִ‬ ‫לְאט‪ִ ,‬‬ ‫לְּתי לָלֶכֶ ת ַ‬ ‫ּלַעׂשֹות‪ִ .‬ה ְת ַח ִ‬ ‫לַּבט ַמה ֲ‬ ‫נִׁש ַא ְר ִּתי ָּב ְרחֹוב‪ִ ,‬מ ְת ֵ‬ ‫לְה ְת ַר ֵחק ַה ְר ֵּבה‪ ,‬הּוא ָּפנָה לְכִ ּוּון ַא ֵחר‪ְ .‬‬ ‫ֶׁש ִה ְס ַּפ ְקנּו ִ‬ ‫יׁשהּו‪ ,‬וְ ִתכְ נֵן‬ ‫לְד ֵּבר ִעם ִמ ֶ‬ ‫לְּתי ְּב ִה ְת ַרּגְ ׁשּות‪ַ .‬א ָּבא ָא ַמר לִי ֶׁשהּוא ְ'ס ָתם' יָ ָצא לְכָ אן ּכְ ֵדי ַ‬ ‫ֹוׂשה ּכָ אן?!" ָׁש ַא ִ‬ ‫"א ָּבא‪ָ ,‬מה ַא ָּתה ע ֶ‬ ‫ֹומד ַּב ַּצד‪ַ .‬‬ ‫ֶׁשּלִי ע ֵ‬ ‫לְס ְב ָּתא ְּבעֹוד ּכַ ָּמה ַּדּקֹות‪...‬‬ ‫לַחזֹר ַ‬ ‫ְ‬ ‫יתי ִאּתֹו יַ ַחד‪ּ .‬כָ ְך ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ִס ֵּדר לִי ד' ֶאת ַהּלִּוּוי‪.‬‬ ‫ּומאֹותֹו ֶרגַ ע ָהיִ ִ‬ ‫לִפּגֹׁש זֶ ה ָּבזֶ ה‪ֵ ,‬‬‫ָׂש ַמ ְחנּו ְמאֹד ְ‬ ‫ַמ ֲע ָט ָפה ְי ָק ָרה ַּת ְר ֵּתי ַמ ְׁש ַמע‬ ‫יֹוסי ֵמ ֶאלְ ָעד‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִ‬ ‫אתי‬ ‫ּומ ָצ ִ‬ ‫ּוׁשי ּת ָֹורה‪ ,‬וְ ֹלא ָהיָ ה לִי ַּדף‪ִ .‬ח ַּפ ְׂש ִּתי ַּב ַּׂש ִּקית ַה ְּמי ֶֹע ֶדת לִגְ נִיזָ ה ַּדף ּכְ ֵדי לִכְ ּתֹב ְּב ִצּדֹו ַה ֵּׁשנִי‪ָ ,‬‬ ‫יתי לִכְ ּתֹב ִחּד ֵ‬ ‫ַּפ ַעם ַא ַחת ָר ִצ ִ‬ ‫לְדף ָראּוי‪.‬‬ ‫ינְתיִ ם‪ְ ,‬מ ַתכְ נֵן ֶׁש ַּב ֶה ְמ ֵׁשְך ַא ְע ִּתיק ֶאת ַהּכָ תּוב ַ‬ ‫לְב ַ‬ ‫נָסיִ ם ֵ‬ ‫ּנַח ִּתי ְּבכִ יס ַה ִּמכְ ַ‬ ‫יתי‪ ,‬וְ ִה ְ‬ ‫לֶיה ַמה ֶּׁש ָר ִצ ִ‬ ‫ַמ ֲע ָט ָפה‪ּ .‬כָ ַת ְב ִּתי ָע ָ‬ ‫יסה‪.‬‬ ‫נָסיִ ם ַּבּכְ ִב ָ‬ ‫ָּב ֶע ֶרב ָׁשכַ ְח ִּתי ֵמ ָהא ָֹוצר ַהּיָ ָקר‪ ,‬וְ ַׂש ְמ ִּתי ֶאת ַה ִּמכְ ַ‬ ‫יסים ֵר ִיקים‪.‬‬ ‫לִבּדֹק ַה ִאם ַהּכִ ִ‬ ‫לִיטה ְ‬ ‫לַּמכֹונָה‪ִ ,‬היא ֶה ְח ָ‬ ‫נָסיִ ם ְ‬ ‫נִיסה ֶאת ַה ִּמכְ ַ‬ ‫לִפנֵי ֶׁש ִא ָּמא ֶׁשּלִי ִהכְ ָ‬ ‫ְּב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית‪ֶ ,‬רגַ ע ְ‬ ‫יצה ּגַ ם לְ תֹוְך‬ ‫לִׁשמֹר‪ְּ .‬בכָ ל א ֶֹפן‪ִ ,‬מּתֹוְך ֶה ְרּגֵ ל ִהיא ֵה ִצ ָ‬ ‫ּוׁשי ּת ָֹורה ֶׁשּלִי ֶׁש ָּצ ִריְך ְ‬ ‫ּלְתה ֶאת ַה ַּמ ֲע ָט ָפה‪ֵ ,‬ה ִבינָה ֶׁש ְּמ ֻד ָּבר ְּב ִחּד ֵ‬ ‫ּכְ ֶׁשּגִ ָ‬ ‫לָר ֶּב'ה ֶׁשּלִי ַּב ַּתלְ מּוד ּת ָֹורה‪ .‬זֶ ה ָהיָ ה‬‫ּוחה נָח‪ֹ ,‬לא ָּפחֹות וְ ֹלא י ֵֹותר‪ֵ ,‬צ'ק ַה ְמי ָֹעד ֶ‬ ‫‪...‬נִד ֲה ָמה! ְּבתֹוְך ַה ַּמ ֲע ָט ָפה ַה ְּפת ָ‬ ‫ַה ַּמ ֲע ָט ָפה‪ ,‬וְ ְ‬ ‫אתי ֵמ ַהּגְ נִיזָ ה‪ ,‬וְ ֶׁשהּוא ִהּגִ ַיע לַּיָ ַדיִ ם ֶׁשל ִא ָּמא ֶׁשּלִי ֶרגַ ע‬ ‫הֹוצ ִ‬ ‫ְסכּום ּגָ דֹול ֶׁשל ּכֶ ֶסף‪ְּ ,‬וב ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית ד' ּגִ לְּגֵ ל ֶׁש ְּב ִדּיּוק ֶאת זֶ ה ֵ‬ ‫לָר ֶּב'ה‪.‬‬ ‫לְה ְחזִ יר אֹותֹו ֶ‬ ‫ֹלְּתי ַ‬ ‫יסה‪ּ .‬כָ ְך יָ כ ִ‬ ‫לִפנֵי ַהּכְ ִב ָ‬ ‫ְ‬ ‫ְס ֵּפ ְי ְׁשל ַה ַּב ְי ָתה‬ ‫יעין ִעּלִ ית‪:‬‬ ‫ּמֹוד ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֲחנַ נְ יָ ה וָ לֶ ס ִמ ִ‬ ‫ּולְה ְת ָּב ֵרְך ְּב ִ'פ ְת ָקא ָט ָבא'‪.‬‬ ‫לְב ֵרְך ִ‬ ‫לֶאכֹל ֶאת ְסע ַּודת ַהּיֹום וְ גַ ם ָ‬ ‫לְס ָּבא ֶׁשּלָ נּו‪ֱ ,‬‬ ‫הֹוׁש ְענָא ַר ָּבה ָהלַכְ נּו ַ‬ ‫ְּב ַ‬ ‫לְׂש ְמ ַחת ּת ָֹורה‪.‬‬ ‫ּולְה ְתּכֹונֵן ְּב ַע ְצ ֵמנּו ִ‬ ‫ּולְא ְרּגֵ ן‪ִ ,‬‬ ‫לַחזֹר ַה ַּביְ ָתה‪ּ ,‬כִ י ָׁשם ִחּכְ ָתה ֲעב ָֹודה ַר ָּבה – לְנַּקֹות ַ‬ ‫לְהזְ ָּד ֵרז ְ‬ ‫לְא ַחר ַה ְּסע ָּודה ָהיִ ינּו ְצ ִריכִ ים ִ‬ ‫ַ‬ ‫לְחּכֹות‪.‬‬ ‫לְהּגִ ַיע‪ִ .‬ה ְת ָּב ֵרר ֶׁשּיֵ ׁש לָ נּו עֹוד ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ַ‬ ‫לַּת ֲחנָה‪ ,‬וְ ָׁשם ִה ְת ַק ַּׁש ְרנּו ָּוב ַד ְקנּו ָמ ַתי ָהאֹוטֹוּבּוס ָאמּור ַ‬ ‫יָ ָצאנּו ַ‬ ‫"לְאן ַא ֶּתם ְצ ִריכִ ים?"‬ ‫ּנֶהג ֵה ִציץ ִמּתֹוכֹו וְ ָׁש ַאל‪ָ :‬‬ ‫לַחֹלף‪ִּ ,‬פ ְתאֹום ָע ַצר לְיַ ד ַה ַּת ֲחנָה ֶרכֶ ב‪ ,‬וְ ַה ָ‬ ‫ְּבתֹוְך א ָֹותן ַּדּקֹות יְ ָקרֹות ֶׁש ֵה ֵחּלּו ְ‬ ‫נְס ָיעה הּוא ִס ֵּפר לָ נּו ֶׁשהּוא ִּבכְ לָל ֹלא ּגָ ר ָּב ְרחֹוב ֶׁשּלָ נּו‪ֲ ,‬א ָבל הּוא ִח ֵּפׂש‬ ‫לַעלֹות‪ּ .‬תֹוְך ּכְ ֵדי ִ‬ ‫ָא ַמ ְרנּו לֹו ֶאת ַהּכְ ת ֶֹבת ֶׁשּלָ נּו‪ ,‬וְ הּוא ִהזְ ִמין א ָֹותנּו ֲ‬ ‫הֹוׁש ְענָא ַר ָּבה‪.‬‬ ‫לַעׂשֹות ִמ ְצוָ ה ַּבּיֹום ַהּגָ דֹול ַהּזֶ ה‪ ,‬יֹום ַ‬ ‫ֲ‬ ‫לְחה‬ ‫ּנִׁש ָ‬ ‫ּומ ַא ֲה ַבת ַה ֶח ֶסד‪ .‬וְ ָד ָבר ֵׁשנִי‪ִ ,‬מּג ֶֹדל ָה ֶעזְ ָרה ֶׁש ְ‬ ‫הּודי ַה ַחם‪ֵ ,‬‬‫ִה ְת ַּפ ַעלְ נּו וְ ִה ְת ַרּגַ ְׁשנּו‪ָּ :‬ד ָבר ִראׁשֹון ֵמ ַהּלֵב ַהּיְ ִ‬ ‫ּנְס ָיעה ָה ֲא ֻרּכָ ה ֵּבין ַה ַּת ֲחנֹות‬ ‫נֶח ְסכּו ֵמ ִא ָּתנּו ּגַ ם ַהּזְ ַמן ַהּיָ ָקר ֶׁשל ַה ַה ְמ ָּתנָה לָ אֹוטֹוּבּוס‪ּ ,‬גַ ם ַה ִ‬ ‫ֵאלֵינּו ִמ ָּׁש ַמיִ ם! ּכָ ְך ְ‬ ‫ּנֶהג ַה ַּצ ִּדיק ֵה ִביא א ָֹותנּו ַמ ָּמׁש‬ ‫יתנּו יֵ ׁש ּגֶ ֶרם ַמ ְד ֵרגֹות ּגָ דֹול‪ ,‬וְ כָ ֵעת ַה ָ‬ ‫לְב ֵ‬ ‫ֹוסף – ֵּבין ַה ַּת ֲחנָה ֵ‬ ‫ֶׁשּלְ א ֶֹרְך ַה ַּמ ְסלּול‪ְּ ,‬ובנ ָ‬ ‫לְט ֵּפס ֶאת ּכָ ל ַה ַּמ ְד ֵרגֹות‪.‬‬ ‫ּנִצ ָט ֵרְך ַ‬ ‫ַעד ַה ִּבנְיָ ן‪ְּ ,‬בלִי ֶׁש ְ‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫חֹורף ָּב ִריא‪,‬‬‫ִה ְננּו ְל ָב ֵרְך ֶא ְת ֶכם ְּב ֶ‬ ‫חֹורף ֶׁשל ִׂש ְמ ָחה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫מּונה ְו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית!‬ ‫חֹורף ֶׁשל ֱא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬ ‫ר' יוֹ ֵסף‪ָ ,‬א ִחיו ַה ָ ּגדוֹ ל ֶׁשל ר' ֵמ ִאיר ְׁשלוֹ מוֹ ִביץ‪ַ ,‬מ ִ ּג ַ‬ ‫יע‬ ‫ְל ַה ְח ִליף אוֹ תוֹ בַּ ִּפ ּקו ַּח ַעל ֶצוֶ ת ַההוֹ ָבלוֹ ת‪ּ ְ ,‬כ ֵדי ֶׁשר' ֵמ ִאיר‬ ‫יו ַּכל ָל ֵצ את ִל ְמסֹר ִׁשעוּר ּתוֹ ָרה‪ְ .‬ל ַא ַחר ֶׁש ַה ּפוֹ ֲע ִלים‬ ‫פרק ‪ 3‬מתוך ‪4‬‬ ‫ְ ּכ ַא ְרבָּ ִעים ָׁשנָ ה ְל ָאחוֹ ר‪:‬‬ ‫ַ ּכ ָּמה ָׁשנִ ים ָח ְלפ ּו ֵמ ָאז ִה ְתוַ ַדּ ְע ִּתי‬ ‫ַל ּסוֹ ד ֶׁשל ִא ָּמא‪ ...‬או ַּלי ַא ְר ָ ּב ִעים‬ ‫ָׁשנָ ה‪ ,‬או ַּלי יוֹ ֵתר‪...‬‬ ‫ק ִשׁי‬‫וּוָ אוּ‪ ...‬יֵ ׁש ָ ּכאן ֶּפ ַתח ָק ָטן! ְ ּב ֹ‬ ‫ִמי ֶׁשעוֹ ֵמד ֵמ ֲאחוֹ ַרי ו ִּמ ְ ּל ָפנַ י ו ִּמ ְ ּצ ָד ַדי‪,‬‬ ‫רוֹ ִאים אוֹ תוֹ‪ ...‬או ַּלי או ַּכל ְל ִה ְת ַח ֵ ּבא‬ ‫הוּא יִ ְהיֶ ה ָהעוֹ ֵמד‪ֲ .‬אנִ י יוֹ ֵצא ְל ַח ֵּפ ׂש!‬ ‫ּבוֹ ? ֲאנַ ֶ ּסה‪...‬‬ ‫ַא ֲחֵרי ִ ּג ּלוּי ַה ֻּק ְפ ָסה‪ִ ,‬א ָּמא ִס ְּפ ָרה ִלי‬ ‫יזה ְמ ַענְ יֵ ן‪...‬‬ ‫יוּ‪ֵ ...‬א ֶ‬ ‫יטים יְ ָקִרים ְ ּביוֹ ֵתר‪,‬‬ ‫ְ ּב ֶׁש ֶקט ֶׁש ֵא ּל ּו ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫יֵ ׁש ָ ּכאן ֻק ְפ ָסה‬ ‫יה ִ ּב ֻיר ּ ָׁשה‪ֵ ...‬הם ָׁשוִ ים הוֹ ן‬ ‫ֶׁש ָע ְבר ּו ֵא ֶל ָ‬ ‫ְ ּגדוֹ ָלה וְ ‪...‬יֵ ׁש ָ ּב ּה‬ ‫ָע ֵתק‪ִ ...‬היא ִ ּב ְּק ָׁשה ִמ ֶּמ ִ ּני ֶׁש ּלֹא ֲא ַס ֵּפר‬ ‫יטים!!!‬ ‫ָמ ֵלא ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫זֹאת ְל ַאף ֶא ָחד‪...‬‬ ‫יקה‬ ‫ִהיא נִ ְפ ְט ָרה ַ ּב ֲח ָטף‪ִ ...‬ל ְפנֵ י ֶׁש ִה ְס ִּפ ָ‬ ‫ְל ַד ֵ ּבר ַעל ָ ּכ ְך ִא ָּתנוּ‪ַ ,‬היְ ָל ִדים‪ ...‬וְ ַא ָ ּבא –‬ ‫אוֹ י‪ָ ,‬ק ֶׁשה ִלי ַל ְח ׁשֹב ַעל ָ ּכ ְך‪ַ ...‬ה ִ ּז ָ ּכרוֹ ן‬ ‫ֶׁש ּלוֹ נִ ְפ ַ ּגע ָ ּכל ָ ּכ ְך‪ ...‬לֹא ֶּפ ֶלא ֶׁש ּ ָׁש ַכח‬ ‫יוֹ ָס ֶל'ה‪ָ ,‬מה ַא ָּתה עוֹ ֶׂשה‬ ‫ֵמ ָהאוֹ ָצר ֶׁש ַ ּב ּבוֹ יְ ֶדם‪...‬‬ ‫ָׁשם?! ד' יִ ְׁשמֹר‪ִּ ,‬ת ָ ּז ֵהר!‬ ‫סוֹ ף סוֹ ף ִה ְׁש ַּת ְחֵרר ַה ְּפ ָקק! ְ ּבעוֹ ד‬ ‫יקה!!! ִמי‬ ‫אוֹ י!!! ַה ֻּק ְפ ָסה ַהיְ ָק ָרה ֵר ָ‬ ‫ה‪-‬ש ַּתיִ ם נַ ִ ּג ַ‬ ‫יע ְל ַת ֲחנַ ת ָה ִא ּסוּף‬ ‫ַדּ ָּק ְׁ‬ ‫יוֹ ֵד ַע ַה ִאם ֵאי ַּפ ַעם נִ ְז ֶ ּכה ִל ְראוֹ ת‬ ‫ֶׁש ָ ּל ֶכם וְ תו ְּכל ּו ְ ּכ ָבר ָל ֶר ֶדת‪...‬‬ ‫יטים ֶׁשל ִא ָּמא‪...‬‬ ‫ֶאת ַה ַּת ְכ ִׁש ִ‬ ‫ידד‪ֶּ ...‬ת ֶכף ָאנ ּו יוֹ ְר ִדים‬ ‫ֵה ָ‬ ‫ִעם ָהאוֹ ָצר‪...‬‬ ‫אוֹ י‪ַ ,‬מה ּקוֹ ֶרה ָ ּכאן?! ַה ֶדּ ֶלת‬ ‫ְסגו ָּרה ְ ּבצו ָּרה ְמ ֻׁש ָ ּנה‪...‬‬ ‫ישה ּו ִט ֵּפל ָ ּב ּה‪...‬‬ ‫נִ ְר ֶאה ֶׁש ִּמ ֶׁ‬ ‫‪7‬‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב כהן‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬היישוב חשמונאים והעיר מודיעין‬ ‫לפני כחודשיים פסקה מכונת הכביסה שבביתי מלפעול‪,‬‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬בתי כנסת‬ ‫ונאלצתי לקחת חופש מיום עבודה כדי לחכות לטכנאי שיגיע‬ ‫הרב משה דרין פורש את פעילות ההפצה שלו על פני שני‬ ‫לתקן אותה‪ .‬הימים היו עמוסים‪ ,‬וקשה היה לי לוותר על יום‬ ‫מקומות – היישוב חשמונאים‪ ,‬שם הוא מניח עלוני 'השגחה‬ ‫עבודה שלם‪ .‬באותו בוקר יצאתי כהרגלי להניח את עלוני‬ ‫פרטית' במספר בתי כנסת‪ ,‬והעיר מודיעין הסמוכה‪ ,‬שם הוא‬ ‫'השגחה פרטית' בבתי הכנסת שבשכונה‪ ,‬מתכנן לחזור מהר‬ ‫ממשיך את המלאכה בשני בתי כנסת נוספים‪.‬‬ ‫הביתה ולהמתין לטכנאי‪.‬‬ ‫הרב דרין מציין שאין לו הזדמנויות רבות לשוחח עם המתפללים‬ ‫בדרכי נעצר לידי רכב‪ ,‬ונהג ירד ממנו וניגש אליי בהתרגשות‪.‬‬ ‫באופן אישי‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬אודות הביקוש העצום יש לו עדות‬ ‫הוא סיפר לי שהוא טכנאי מכונות כביסה‪ ,‬ושבזכות עלון‬ ‫חזקה המדברת בעד עצמה – מקומות החלוקה‪ .‬בשני המקומות‬ ‫'השגחה פרטית' שאני מפיץ בשכונה‪ ,‬ושהגיע לידו לפני כמה‬ ‫כאחד‪ ,‬ביישוב ובעיר‪ ,‬לא נותר עלון אחד‪ .‬הכול נחטף‪.‬‬ ‫שבועות‪ ,‬התחזק מאוד באמונה‪ .‬כעת הוא שמח לפגוש בי‪,‬‬ ‫ודווקא בשתיקה הזו‪ ,‬בהיעדר המילים‪ ,‬מסתתרת העדות‬ ‫במפיץ‪ ,‬ואמר שהוא מחפש הזדמנות להחזיר לי טובה‪ .‬כששמע‬ ‫המשכנעת ביותר‪ .‬אין צורך בסיפורים או בשיחות כדי להבין את‬ ‫שיש לי תקלה במכונה‪ ,‬הציע לבוא באותו רגע לבדוק אותה‪.‬‬ ‫גודל הביקוש – די להביט בפינת החלוקה המתרוקנת במהירות‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בלי תור ובלי המתנה מיותרת‪.‬‬ ‫המהירות שבה נעלמים העלונים מספרת סיפור שלם על צימאון‬ ‫תוך פחות משעה המכונה תוקנה‪ ,‬וכל היום שחשבתי כאבוד‪,‬‬ ‫אמיתי‪ ,‬על אנשים המחכים בכיליון עיניים לדבר ד'‪ ,‬לחיזוק‪,‬‬ ‫התפנה לי מחדש‪ .‬הייתי נרגש‪ ,‬לאחר שראיתי שהעלון שהנחתי‬ ‫לתזכורת השבועית שיש מי שמשגיח על כל צעד ושעל‪.‬‬ ‫בעצמי שבועות קודם לכן‪ ,‬חזר אליי בדרך שלא יכולתי לתכנן‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬בין חשמונאים למודיעין‪ ,‬נובע אותו מעיין של אמונה – עלון‬ ‫ההשגחה העליונה סגרה מעגל שלם – ואת הטוב שהפצתי‬ ‫'השגחה פרטית'‪.‬‬ ‫לאחרים‪ ,‬החזירה אליי בדיוק ברגע שהייתי זקוק לו‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫ת אור החיים‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫להשיג בחנויו‬ ‫חנוי‬ ‫להשיג ב‬ ‫שער הבטחון‬ ‫תא‬ ‫ו‬ ‫ר החיים‬ ‫על ידי הלימוד בספר‪,‬‬ ‫מתוך הבנה‪ ,‬תזכו‬ ‫*ניתן להשיג גם בכריכה רכה‬ ‫מחובת הלבבות‬ ‫בברכת רבינו בחיי‪:‬‬ ‫האלוקים ישימנו‬ ‫מן הבוטחים עליו‬ ‫בדפוס נאה ומשובח‪ ,‬באותיות מאירות עינים‬ ‫(חוה"ל‪ ,‬סוף שער הבטחון)‬ ‫עם ביאור משולב בשפה צחה ובהירה‬ ‫עם חלוקה ללימוד יומי למשך שני חודשים‬ ‫הספר שיבטיח לך חיים מאושרים‬ ‫כריכה קשה ומהודרת‬ ‫בנוסף ניתן לשמוע שיעור יומי על הסדר בקו השגחה פרטית‪:‬‬ ‫שלוחה ‪ 2/6‬אחרי בחירת השפה‪.‬‬ ‫‪1700.552.555‬‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪ ,‬ותזכה‬ ‫מפיצים‬ ‫אברהם בן ר' יוסף וחנה בת אפרת להצלחה וסייעתא דשמיא בכל‬ ‫לישועות בכל העניינים!‬ ‫אמונה‬ ‫העניינים ונחת מכל הילדים וסייעתא דשמיא לילדים במקומות לימודיהם‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫לע"נ הרב משה אהרון בן הרב בנימין זצ"ל ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫בכל העולם‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫‪18:29‬‬ ‫‪18:13‬‬ ‫‪18:16‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫‪18:11‬‬ ‫‪17:56‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪19:26‬‬ ‫‪19:07‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪19:06‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪19:58‬‬ ‫‪19:43‬‬ ‫‪19:46‬‬ ‫‪19:45‬‬ ‫‪19:44‬‬ ‫‪19:47‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬