gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

אלשיך · Alshich — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ומתדבק עד כסא הכבוד‪ .‬גם יתכן‪,‬‬ ‫שבכלל מאמרם הוא מה שכתבנו‪,‬‬ ‫התחזק בדבר אמונת אומן‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫באמרכם כי הלא לא יעדרו עכובים‪...‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שעושה שלום ודבקות לכסא הכבוד הוא‬ ‫כי‪ ,‬אם יהיה ה' עוזר לנו במדת רחמיו‪,‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫כח הדין עמו‪ .‬והוא‪ ,‬כי על ידי זכות‬ ‫התשובה‪ ,‬עושה ייחוד בשתי הבחינות‬ ‫אולי מדת הדין תקטרג‪ ,‬ויקרה להם‬ ‫עניני פסוקי אתה הראת‬ ‫בימים ההם כאשר בזמן החרבן‪ ,‬שעל ידי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ונפשו נדבקת שם‪ ,‬כי על ידה נעשה‪ ,‬והוא‬ ‫קטרוג מדת הדין נאמר וממקדשי תחלו‬ ‫כשושבין בנתים‪ ,‬ואז אין פחד קטרוג‬ ‫אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי ‪ ,‬ויחלו‬ ‫אתה הראת לדעת כי י‪-‬הוה הוא‬ ‫כמדובר‪:‬‬ ‫בזקנים אשר פתח הבית‪ ,‬הם צדיקים‬ ‫הא‪-‬להים אין עוד מלבדו‪:‬‬ ‫ועל (מה שנדמה אשר‪ ...‬עזב ה' אותם‬ ‫שבישראל‪...‬‬ ‫דברים פרק ד‪ :‬אתה הראת‪ ,‬כביכול את‬ ‫ביד החצונים) אמר אין עוד מלבדו‪ .‬כי גם‬ ‫אולי אחר החרבן שנסתלקה שכינה‬ ‫עצמו‪ ,‬כמאמרם ז"ל מלמד שפתח שמים‬ ‫זה הכירו אז‪ ,‬כמדובר בקודם‪ .‬ואם כן‬ ‫מהארץ‪ ,‬עזב ה' אותם ביד החצונים‬ ‫ושמי השמים והראם את כבודו יתברך‪,‬‬ ‫איפה איך יעלה על לב שלסיבת חרבן‬ ‫כאשר כתבנו בחבצלת השרון‪ ,‬שהיה‬ ‫ומי כמוך יוכל לסבול זה מכל העמים‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬או על שום סיבה זולתה‪ ,‬יסתלק‬ ‫דעת נבוכדנאצר‪ ,‬עד הראהו יתברך את‬ ‫וזהו אומרו אתה הראת‪ ,‬כלומר‪ ,‬אתה‬ ‫על השמים כבודו ותעזב ארץ ביד זולתו‪.‬‬ ‫כל הנוראות אשר ראו עיניו‪...‬‬ ‫ולא עם אחר זולתך‪.‬‬ ‫כי אחר שאין מלבדו מי יעצור כח לקיים‬ ‫העולם בלתו‪ ,‬כי גם אילו יצוייר ימסור‬ ‫על‪ ...‬קטרוג מדת הדין‪ ,‬אמר אתה‬ ‫~‬ ‫העולם השפל ביד מלאך‪ ,‬לא יהיה רק‬ ‫הראת לדעת כי ה' הוא הא‪-‬להים‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫לדעת כי ה' הוא הא‪-‬להים‪ ,‬לבל יעלה‬ ‫כצנור שעל ידו יורק וישתלשל השפע‬ ‫כי זולת הוראת כי הדין והרחמים אחדים‬ ‫על רוחך ספק‪ .‬ולמען תדע כי אשר היה‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬ובלעדו לא יוכל לחדש‬ ‫המה‪ ,‬ואין בהם מציאות פירוד חלילה‪,‬‬ ‫איש מלחמה על הים‪ ,‬שהוא הוראת‬ ‫בעולם אפילו על יתוש קטן‪ .‬כי אין לו‬ ‫עוד הורה להם הוא יתברך במתן תורה‪,‬‬ ‫תואר א‪-‬להים‪ ,‬הוא המלמד תורה‬ ‫משלו כח כלל לעשות קטנה או גדולה‪,‬‬ ‫כי על ידי ששבו ישראל ממעשה ארץ‬ ‫לישראל‪ ,‬ולא היה אז רשות אחד פועל‬ ‫אם לא אשר יצווה ויתן לו הא‪-‬להים כח‬ ‫מצרים על ידי מילה וטבילה‪ ,‬נעשה ייחוד‬ ‫דין ורשות אחד פועל רחמים חלילה‪ .‬וזה‬ ‫לעשות‪ .‬כי על כן קצף ה' קצף על‬ ‫למעלה‪ .‬כנודע מחכמי האמת‪ ,‬כי כל פרי‬ ‫מאמרם ז"ל על פסוק אנכי ה' א‪-‬להיך כו'‪,‬‬ ‫המלאכים האומרים כי משחיתים אנחנו‬ ‫תורה ותשובה ומעשים טובים לייחד‬ ‫שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי המתראה‬ ‫כו' ולא הניחם לשוב אל מחיצתם עד‬ ‫למעלה שני השמות הקדושים האלה‪,‬‬ ‫פה בבחינת רחמים‪ ,‬הוא אשר הוצאתיך‬ ‫מאה ושלשים ושמונה שנה כמאמרם‬ ‫להשפיע טובה לישראל‪ .‬באופן שעל ידי‬ ‫מארץ מצרים במראה דין‪,‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬על כי הוא יתברך הנותן להם כח‪ ,‬ולא‬ ‫כן‪ ,‬אפילו ממדת הדין יושפע טוב‪ ,‬ומה גם‬ ‫מהם ולא מהמונם‪.‬‬ ‫שלא יהיה קטרוג‪ .‬ואם כן איפה‪ ,‬גם אתה‬ ‫וזהו אומרו פה לדעת כי ה' הוא הא‪-‬להים‪:‬‬ ‫ישראל אל תירא מקטרוג מדת הדין‬ ‫ועוד טעם שני‪ ,‬והוא לדעת כי אין עוד‬ ‫~‬ ‫לעתיד‪ ,‬כי על ידי מה שושבת עד ה'‬ ‫מלבדו‪ .‬והוא גם מאמרם ז"ל על הפסוק‬ ‫שמות פרק כ‪ :‬אמרו אל משה רצוננו‬ ‫א‪-‬להיך‪ ,‬שאמרתי שהוא עד עשות ייחוד‬ ‫הנזכר שאמר הוא יתברך‪ ,‬הנני מתראה‬ ‫לראות את מלכנו כו'‪ .‬וכן עשה הוא‬ ‫בשני שמות אלו‪ ,‬אל תירא מקטרוג כי גם‬ ‫ואומר אנכי ה' כו' אם יש זולתי יענה‬ ‫יתברך שנאמר אתה הראת לדעת וכו'‪ .‬וזה‬ ‫רצון יהיה לך‪.‬‬ ‫ויאמר לפני‪ .‬באופן שנודע כי אין עוד‬ ‫יתכן אומרו בנועם שיח סתרם באומרם‬ ‫וזהו אומרו עד ה' א‪-‬להיך‪ ,‬שהם שני‬ ‫מלבדו‪ .‬ואל מי מהעמים חש הקדוש‬ ‫רואים את הנשמע‪ .‬כי ראו מה שהיו‬ ‫שמותיו יתברך ה' הא‪-‬להים‪ .‬כי תעשה‬ ‫ברוך הוא לעשות כדבר הגדול הזה‪,‬‬ ‫שומעים‪ .‬כלומר‪ ,‬כי את אשר שמעו אנכי‬ ‫תשובה עד עשות אחדות בה' הוא מדת‬ ‫להעמידם על האמת לבלתי יחטאו עם‬ ‫ה'‪ ,‬ראו‪ .‬כי את ה' ששמעו ראוהו‪.‬‬ ‫רחמים‪ ,‬וא‪-‬להים הוא מדת הדין‪ ,‬יהיה‬ ‫שעדיין לא היו כדאים כמוך‪.‬‬ ‫~‬ ‫בהם ייחוד‪ ,‬עד יכונה הא‪-‬להים לא‪-‬להיך‬ ‫~‬ ‫דברים פרק ה‪ :‬אמרו‪ ,‬רצוננו לראות את‬ ‫שלך עושה רצונך‪:‬‬ ‫הלא אמרתי לך כי אחר עבדך אלהים‬ ‫מלכנו‪ .‬וכן עשה הוא יתברך כי פתח‬ ‫וגם רבותינו ז"ל אמרו על אומרו עד ה'‬ ‫אחרים‪ ,‬תשוב עד ה' וייטיב אחריתכם‬ ‫שמים ושמי השמים והראם את כבודו‪,‬‬ ‫א‪-‬להיך‪ ,‬גדולה תשובה שמגעת עד כסא‬ ‫כאשר נשבע לאבותיכם לתת להם‪ .‬והנה‬ ‫הה"ד אתה הראת‪.‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬כי זולת פשט מאמרם כי על ידי‬ ‫אפשר לכם יתחמץ לבבכם ויפג לבלתי‬ ‫~‬ ‫העון נפרד כד"א כי‪-‬אם‪ ,‬עונותיכם היו‬ ‫מבדילים כו'‪ ,‬על ידי התשובה שם שב‬ ‫‪1‬‬ ‫אך הנה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק‬ ‫חוזק לבם בראותם כי היתה הרווחה‪.‬‬ ‫ישעיהו פרק מג‪ :‬אמרו רצוננו לראות‬ ‫אנכי ה' א‪-‬להיך כו'‪ .‬מפני שראו ישראל‬ ‫והוא‪ ,‬כי היה הוא יתברך כמשחק בם‪,‬‬ ‫את מלכנו‪ ,‬וכן עשה הוא ית'‪ ,‬שנאמר‬ ‫את הקדוש ברוך הוא בים כגבור עושה‬ ‫מראה להם הרוחה והוא לתת מקום‬ ‫אתה הראת לדעת וכו'‪ ,‬ואומר מן השמים‬ ‫מלחמה‪ ,‬ובסיני כשליח צבור‪ .‬אמר‪ ,‬אל‬ ‫לחול אותותיו‪,‬‬ ‫הראך‪.‬‬ ‫תהרהרו בשתי רשויות חלילה‪ .‬כי הנה‬ ‫וזהו את אשר התעללתי – צחקתי ‪-‬‬ ‫~‬ ‫אני ה' אשר הוצאתיך כו'‪ ,‬עם שאז‬ ‫במצרים‪ ,‬כדי שעל ידי כן ואת אותותי‬ ‫שמות פרק י‪ :‬גם שעד כה ידעו ישראל‬ ‫כשהוצאתיך ראיתני כגבור‪ .‬והנה אם לא‬ ‫אשר שמתי בם‪ .‬כי לא היה מקום לשום‬ ‫את ה'‪ ,‬הלא צריך יתגלה למו עיקר עליון‬ ‫היה מתראה לתינוקות כי‪-‬אם‪ ,‬צח‪ ,‬לא‬ ‫אותם בם אלא בדרך הזו‪.‬‬ ‫וגדול באמונה‪ ,‬הלא הוא כי ה' בעל‬ ‫יכירוהו על הים‪ .‬על כן ראוהו צח ואדום‪,‬‬ ‫הרחמים הוא עצמו בעל הדין‪ .‬והענין‪ ,‬בל‬ ‫כדי שיראוהו על הים כגבור‪ ,‬אדום‬ ‫ואילו ידעו מצרים כי ה' הוא הא‪-‬להים‪,‬‬ ‫שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבא‬ ‫יתעו בבא עליהם טובה והמה הרשיעו‬ ‫למצרים וצח לישראל‪ ,‬ויאמרו זה אלי‪,‬‬ ‫להתיאש מן הפורענות‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫ויחזיקו א‪-‬להותו יתברך לעיני השאר‪,‬‬ ‫עליהם טובה‪ ,‬לא היו מתייאשים מן‬ ‫הפורענות‪ ,‬ולא היו מחזיקים לבם בראות‬ ‫אותם הרחמים הוא דין‪ .‬וההקש בהפכו‪,‬‬ ‫וידעו כי ה' הוא הא‪-‬להים‪:‬‬ ‫בהצר למו והם צדיקים‪ ,‬ידעו כי צרתם‬ ‫כי היתה הרוחה‪ ,‬כי אותה ההרוחה אפשר‬ ‫ובזה יאמר מלמעלה‪ ,‬אשירה לה'‪ ,‬הוא‬ ‫תביא עליהם רעה‪ ,‬כי הרחמים הוא דין‬ ‫היא רחמים‪ .‬ובזה תלויה האמונה לבלתי‬ ‫מדת רחמים שבו הושיעני‪ .‬כי הלא בשמו‬ ‫לפעמים‪ ,‬וכן הפכו‪ .‬כי הגויים ההם היו‬ ‫יחטאו‪ .‬וזהו אשר התעללתי כו'‪:‬‬ ‫הגדול עצמו גאה גאה סוס כו'‪ ,‬שבו עשה‬ ‫אטומים להשכיל האמת מה שאין כן‬ ‫ואומרו ששחק בהם‪ ,‬הוא בשום לב‬ ‫מלחמה במצרים והיה מטיב לי‪ .‬ומי יאמר‬ ‫ישראל‪ ,‬שמהבא אליהם תשכילו‪.‬‬ ‫תחת מה נתן ה' הצלה לקצת מקנה‬ ‫כי שם ה' היה עושה משפט על הים ולא‬ ‫מצרים מיד הערוב ולא כילו את הכל‪ ,‬וכן‬ ‫מדת הדין‪ .‬ומה גם כי הלא היה מתראה‬ ‫וזהו וידעתם כי אני ה'‪ .‬כי וידעתם‬ ‫ישראל כי אני בעל הדין‪ ,‬אני ה' בעל‬ ‫במכת הדבר עד שנשאר גם כן שהכה‬ ‫כגבור משקיע למצריים‪ .‬לזה אמר‪ ,‬אל‬ ‫הברד‪ .‬וגם בברד למה ריחם ה' עליהם‬ ‫תתמהו‪ ,‬כי הנה זה אלי‪ ,‬כשהיה מרחם‬ ‫הרחמים‪ .‬ולא תתייאשו מהפורענות בבא‬ ‫עליכם טובה ורווחה‪ ,‬וגם לא תבעטו‬ ‫לאמר ועתה שלח העז את מקנך ולא‬ ‫עלי בשדים כי אינק‪ .‬שהיה מטיב לי‬ ‫הניחם באופן יכלה אותם הברד‪ .‬ועוד‬ ‫שהיה צח ואדום‪ .‬שהוא‪ ,‬כי לא יבצר היה‬ ‫ברעה בהיותכם צדיקים‪ ,‬כי הדין הוא‬ ‫לרחמים‪ ,‬כי שתי המדות אחת הנה‪.‬‬ ‫עשותו יתברך פלאי פלאות לחטה‬ ‫להם צער מחילות שהיה דין‪ .‬עם כל זה‪,‬‬ ‫ולכוסמת שלא יוכו והלא טוב טוב היה‬ ‫היה מניקם דבש וחלב שהוא רחמים‪,‬‬ ‫וזהו וידעתם כי אני ה'‪ .‬והוא עיקר שכל‬ ‫לבלתי השאיר להם ברד דבר‪:‬‬ ‫והוא אחדות הראות צח ואדום כאחד‪.‬‬ ‫הכשרון תלוי בו‪ ,‬והוא יתברך משגיא‬ ‫ואם כן‪ ,‬כאשר היה אז מדת רחמים‪ ,‬והיה‬ ‫לגוים ומאבדם למען השריש בנו שורש‬ ‫ואמנם הוא‪ ,‬כי הוא יתברך משחק על‬ ‫גם כן אדום‪ .‬גם כן עתה הוא הוא‪ .‬ועל כן‬ ‫האמונה לקיום העולם‪:‬‬ ‫הרשע‪ ,‬ומנהלו כמרחם עליו‪ ,‬והוא‬ ‫ואנוהו ואפארהו‪ ,‬על אשר עשה שני‬ ‫לרעתו‪ ,‬לתת בו כח ודרך לקבל כדי‬ ‫~‬ ‫רשעתו במספר ובמשקל‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫הפכים פה‪ .‬כי מדת רחמים היא‬ ‫מתהפכת לדין למצרים‪ ,‬ומרחם אותנו‪:‬‬ ‫שמות פרק ז‪ :‬אומרו הוא יתברך למען‬ ‫גזרה חכמתו יתברך להביא על המצריים‬ ‫שיתי אותותי אלה בקרבו‪ ,‬שישים אותות‬ ‫במצרים עשר מכות‪ .‬והנה‪ ,‬אם היה‬ ‫~‬ ‫ה' הנזכר בקרבו שיאמין בם בקרב לבו‪.‬‬ ‫הערוב מכלה כל המקנה‪ ,‬במה יחול‬ ‫שמות פרק טז‪ :‬מציאותו יתברך‬ ‫וזה היה לו על הים שאמר מי כמוך באלים‬ ‫הדבר‪ .‬ואם הדבר מכלה את כל הנשאר‪,‬‬ ‫ואחדותו הכירו על הים‪ ,‬והם השני‬ ‫ה' שראה דין ורחמים יחד כי ה' הוא‬ ‫במה תחול מכת הברד‪ .‬ואם לא היה‬ ‫עיקרים הראשונים‪ .‬כי עיניהם ראו ולא‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬ועל זה נאמר וידעו מצרים כי‬ ‫מתרה הוא יתברך שלח העז את מקנך כו'‬ ‫זר‪ ,‬מראת א‪-‬להים צח ואדום‪ ,‬שהוא דין‬ ‫אני ה' בהכבדי כו'‪ ,‬כי אני שהוא מדת‬ ‫איך היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות‬ ‫ורחמים כאחת‪ .‬ויאמרו זה אלי ואנוהו‪.‬‬ ‫א‪-‬להים הוא ה'‪:‬‬ ‫פרעה וחילו ירה בים‪ .‬והוא מאמרם ז"ל‬ ‫ומה גם למה שאמרו ז"ל כי הילדים אשר‬ ‫~‬ ‫שכל מרכבות פרעה שירה בים היו‬ ‫שמות פרק טו‪ :‬מאמרם ז"ל שהיה ראוהו בהניק להם דבש וחלב מצור‬ ‫מהירא את דבר ה' שהניס כו'‪ .‬ואם לא‬ ‫מתראה הוא יתברך לתינוקות ההם החלמיש‪ ,‬והיה נדמה להם לבחור צח‬ ‫היה עושה פלאי פלאות להשאיר החטה‬ ‫כבחור צח ואדום‪ .‬כי מהראוי לא יתראה ואדום בהיותו מטיב להם‪ ,‬ובדמותו ההוא‬ ‫והכוסמת‪ ,‬במה תחול מכת הארבה‪.‬‬ ‫הכירוהו על הים בהכותו את מצרים על‬ ‫אדום‪ ,‬כי מרחם היה‪.‬‬ ‫אך המצריים‪ ,‬מה שהיה הוא יתברך‬ ‫הים מאתים וחמשים מכות‪ .‬אז אמרו זה‬ ‫כמטיב ומרחם עליהם לרעתם היה סבת‬ ‫אלי וכו'‪ ,‬ויכירו כי ה' הוא הא‪-‬להים‪ .‬כי‬ ‫‪2‬‬ ‫כלומר נסתר ממני שאיני רואה את הצר‪,‬‬ ‫יואל פרק ב‪ :‬אני ה' בעל הרחמים הוא‬ ‫אשר ראו מטיב להם מתחת לארץ בדבש‬ ‫אחלה פניך תצרני שהוא הסוג השני כי‬ ‫עצמו מדת הדין ואין עוד‪ ,‬כי אין שם‬ ‫וחלב הוא אשר ראו מכה את מצרים‬ ‫לא אראנו‪ .‬ושמא תאמר לא אכיר בנסיי‬ ‫אלקים דבר נוסף נפרד משם ה' חלילה‪,‬‬ ‫לעיניהם‪ .‬הרי מציאותו וייחודו‪ ,‬כי ה' הוא‬ ‫ולא אודה את ה'‪ ,‬לא כן הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אז‬ ‫לומר עליו שהוא עוד על שם ה'‪ ,‬וזהו ואין‬ ‫הא‪-‬להים‪:‬‬ ‫אשלם תודות ורני של פלטה תסובבני‬ ‫עוד‪ ,‬דלא שייך ביה לומר עוד כי האחדות‬ ‫~‬ ‫סלה‪ ,‬כאילו אתה בהצילך אותי מסבבני‬ ‫עצום‪.‬‬ ‫שמות פרק כח‪ :‬שתי כתפות חוברות‪,‬‬ ‫מהרני פלט שאשירה לך‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהוא שני שמות שהם כתפות וסמוכות‬ ‫ולפי דרכנו בהמשך המזמור‪ ,‬יהיה הצר‬ ‫לעשה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם‬ ‫שעליהם יסמוך‪ ,‬שהם ה' א‪-‬להים יהיו לו‬ ‫היצר הרע שלפעמים יבוא איש בידו‬ ‫חסדו‪:‬‬ ‫חוברות שייחד אותם תמיד‪ ,‬כי ה' הוא‬ ‫חטא וינצל‪ ,‬ולפעמים הקדוש ברוך הוא‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬שעם שהם על שני קצותיו מן‬ ‫תהלים פרק קלו‪ :‬לעושה נפלאות‬ ‫מרחיקו מן החטא שאפילו לא יזדמן‬ ‫הקצה אל הקצה זה דין וזה רחמים‪ ,‬עם כל‬ ‫גדולות לבדו וכו'‪ .‬ראו נא גודל מדתו‬ ‫לפניו‪ .‬יאמר‪ ,‬אתה בהסתר לי שאיני מכיר‬ ‫זה וחבר שתמיד יחבר במחשבתו ואל‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬כי כאשר ברא את העולם‬ ‫ימעט בעיניו המחשבה שאמרתי‪,‬‬ ‫בנסי‪ ,‬אתה מצר תצרני הוא היצר הרע‬ ‫אשר לא היה אז כי‪-‬אם‪ ,‬הוא יתברך לבדו‪,‬‬ ‫שלא יביא חטא לידי‪ ,‬ולא תאמר שלא‬ ‫שהתרי"ג נעשים בה כפלים‪ .‬וכן שגדולה‬ ‫ולא היה במציאות מי שיעשה לו הוא‬ ‫מחשבת חיבור השתי כתפות‪ .‬כי דע לך‬ ‫ארגיש בנסי כדי להודות לך‪ ,‬רק בבוא‬ ‫יתברך חסד‪ ,‬עם כל זה עשה העולם‬ ‫הצר ואתמלטה ממנו‪ ,‬כי אדרבה רני פלט‬ ‫שהמחשבה אני מחשב אותם כמעשה‬ ‫לעשות חסד עם העולם עצמו אשר גזרה‬ ‫עצמו‪:‬‬ ‫תסובבני סלה‪ ,‬כי תמיד אחשוב שאתה‬ ‫חכמתו לעשות‪ ,‬ועל כן ראוי להודות‬ ‫מצילני אלא שאיני יודע בנסי‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫לעושה וכו'‪ ,‬שהוא שעשה נפלאות‬ ‫~‬ ‫אם היה הצר הוא היצר הרע פוגע בי‬ ‫גדולות בהיותו לבדו קודם היות עולם‬ ‫דברים פרק ו‪ :‬הודיענו הייחוד‪ ,‬כי ה' הוא‬ ‫ותצילני מחרבו שלא הייתי מודה סלה‪,‬‬ ‫ושום נברא‪ ,‬ועשה נפלאות הם מעשה‬ ‫הא‪-‬להים שפועל דין ורחמים כאחד‪,‬‬ ‫רק בעת ההיא‪:‬‬ ‫בראשית על צד הפלא‪ ,‬כי מי היה כבר‬ ‫שהרי האותות והמופתים לא היו רעים‬ ‫~‬ ‫שעשה חסד עמו בברוא עולם בשבילו‪,‬‬ ‫רק במצרים‪,‬‬ ‫איוב פרק לז‪ :‬הנודע מרז"ל‪ ,‬שהיה (ה')‬ ‫לכן אמור כי בשביל עשות חסד עם‬ ‫אך לא בארץ גושן אשר שם בני ישראל‪,‬‬ ‫העולם עצמו וברואיו שגזרה חכמתו מיישר (במדבר) המעקשים‪ ,‬ומסקל‬ ‫כי שם לא היה ברד‪ ,‬ולא חשך‪ ,‬ולא ערוב‪,‬‬ ‫יתברך לעשותם עדיין‪ ,‬עשאם גם שלא המכשולות‪ ,‬ומגביה החריצים‪ ,‬ומשפיל‬ ‫ולא דבר‪ ,‬ולא שום מכה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬ ‫ההרים‪ ,‬והורג הנחשים ועקרבים וכל‬ ‫קדם מקבל החסד‪:‬‬ ‫שאדרבה היה מגיע עליהם טובה על ידי‬ ‫דברים הרעים‪ ,‬ומכל זה לא היו ישראל‬ ‫~‬ ‫המכה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל כי ממכת הדם‬ ‫דברים פרק ב‪ :‬אמר א‪-‬להים לאמר רואים‪ ,‬רק שבלכתם היו מוצאים דרך‬ ‫העשירו ישראל‪ ,‬שהיו המצריים קונים‬ ‫לישראל‪ ,‬קומו סעו ועברו את נחל ארנון‪ .‬ישר לא יכשלו בו‪ ,‬ולא היה נודע להם‬ ‫בדמים יקרים מים לשתות‪ .‬באופן שהיה‬ ‫ומאשר תראה בנחל ההוא‪ ,‬תראה עין אשר הפליא לעשות הוא יתברך עמהם‪,‬‬ ‫דין למצרים‪ ,‬ורחמים לישראל כאחד‪.‬‬ ‫בעין כי נתתי לפניך את סיחון‪ .‬כי אשר כי היה הוא ית' עושה נפלאות גדולות‬ ‫וזהו גדולים ורעים במצרים‪ ,‬אך לא רעים‬ ‫עשה נפלאות גדולות לבדו בלי ידיעתכם‪ ,‬לבדו‪ ,‬וז"א‪ ,‬מפלאות תמים דעים‪ ,‬כלומר‬ ‫בישראל‪ .‬ואין זה כי‪-‬אם‪ ,‬אחדות‪ ,‬כי שתי‬ ‫הוא ילחם עם מלכם ויתר האמורי אשר כי הוא לבדו ידעם‪:‬‬ ‫המדות אחת הנה‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אתו‪.‬‬ ‫~‬ ‫וזהו אומרו ועברו את נחל ארנון ראה אין כמוך בא‪-‬להים אדני ואין כמעשיך‪:‬‬ ‫דברים פרק ד‪ :‬והשבות אל לבבך‪ ,‬שהם‬ ‫~‬ ‫נתתי‪ .‬כי מאשר תראה בנחל ארנון‪ ,‬תהיה‬ ‫השני יצרים‪ ,‬כנודע מהפרש שבין לב‬ ‫כרואה בפירוש כי נתתי לפניך כו'‪:‬‬ ‫ללבב‪ .‬וכשהם מריבים זה עם זה‪ ,‬תשיב‬ ‫תהלים פרק פו‪ :‬מה שאני מבקש‪ ...‬על‬ ‫להם ותאמר‪ ,‬כי ה' הוא הא‪-‬להים בשמים‬ ‫~‬ ‫ידי שם ה'‪ ,‬הוא שם ההויה הגדול‪ ,‬אינו‪,‬‬ ‫ממעל ועל הארץ מתחת‪ ,‬כאשר ראית‬ ‫תהלים פרק לב‪ :‬לעושה נפלאות גדולות מחשבי חלילה‪ ,‬כי שם אדנות אינו גדול‬ ‫בעיניך כאשר אתה הראת לדעת כי ה' הוא‬ ‫לבדו‪ ,‬כפירוש רבותינו ז"ל‪ ,‬שאין בעל אצלי‪ ,‬לחלות פניו‪ ,‬יאזין ויקשיב ויענה‬ ‫הא‪-‬להים בשמים כו' אין עוד‪ ,‬ותכניע בזה‬ ‫הנס מכיר בנסו אלא ה' לבדו והנצול לא תפלתי חלילה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬אין כמוך באלקים‬ ‫יצרך הרע‪:‬‬ ‫ידע מאומה‪ .‬אמר דוד אתה סתר לי א‪-‬דני‪ ,‬שם אדנות‪ ,‬ואין כמעשיך‪ ,‬וכל גוים‬ ‫~‬ ‫‪3‬‬ ‫ובכן‪ ,‬מעתה‪ ,‬מזמנכם (זמן יציאת‬ ‫כו' יבואו וישתחוו לפניך א‪-‬דני שם אדנות וזהו כי גדול אתה כו'‪ .‬אך שקר הם‬ ‫מצרים) יאות‪ ,‬יהי שם ה' מבורך מעתה‬ ‫ויכבדו לשמך הנזכר‪ ,‬כי גדול אתה שם אומרים‪ ,‬כי האמת הוא כי אתה אלקים‬ ‫ועד עולם‪ ,‬כי על כל הנאה‪ ,‬וכל מצוה‬ ‫אדנות‪ ,‬ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך לבדך כאמונתנו‪:‬‬ ‫והודאה‪ ,‬תאמרו "ברוך אתה ה'"‪ ,‬כאשר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בלי צורך לזולת‪:‬‬ ‫היתה מאתו יתברך מאז‪ ,‬כי אז ניתנה‬ ‫~‬ ‫התורה‪ ,‬כי בכל פרטי העולם השגחתו‬ ‫במעשיו‬ ‫הוה‬ ‫‪-‬‬‫י‬ ‫ישמח‬ ‫לעולם‬ ‫הוה‬ ‫‪-‬‬‫י‬ ‫כבוד‬ ‫יהי‬ ‫בשום לב אל ייתור אומרו א‪-‬דני‪ ,‬כי‬ ‫היה די יאמר "אין כמוך בא‪-‬להים" וידוע תהלים פרק קד‪ :‬שיהי כבוד ה' לעולם‪ ,‬לברכו עליהם‪ .‬וכל זה הוא לשלול מה‬ ‫ולא שיהיה כבודו בבנין בית המקדש ולא שממזרח שמש וכו' מהולל שם ה'‪ ,‬אשר‬ ‫כי עם ה' ידבר!‬ ‫כן בהחרב בעונות‪ ,‬ויחזור יהי כבודו בבית הלולו הוא בגויים‪ ,‬שיומרוהו למזמה‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫אך יאמר‪ ,‬כי הנה דרך הגוים לקנות שני ולא כן בחרבן הבית‪ ,‬רק מעתה יהי רם על כל גוים ה'‪ ,‬כי ירוממוהו‪ ,‬עד סלק‬ ‫אמונת אלקותו יתברך מצד מעשיו‪ ,‬ומזה כבוד ה' לעולם‪ ,‬כמעותד בשלישי‪ .‬וגם השגחתו מעולם הגלגלים והשפל‪ ,‬כי על‬ ‫לא יגיעו להכיר כי הוא אלוק לבדו ואין תועלת אחר‪ ,‬שהוא כי תמיד ישמח ה' השמים כבודו ולא בשמים ובארץ‪.‬‬ ‫~‬ ‫זולתו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כי גדול ה'‪ ,‬אך את אלהיהם במעשיו‪ ,‬ולא יתעצב כביכול ביני וביני‬ ‫הם עובדים‪ ,‬באומרם כי גם המה אלהים‪ ,‬בפושעים בו מישראל ובמחריבים בה'‬ ‫אחר ששני השמות נודעו ונתאמתו‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שאינם גדולים כה' אלקינו‪ ,‬אבל מהגויים‪:‬‬ ‫שם‪ ,‬כדי לעלות לקבל התורה אחרי‬ ‫~‬ ‫אנחנו עם בני ישראל מאמינים בני‬ ‫ידיעת אמתת שמותיו יתברך‪ ,‬הלא‬ ‫מאמינים‪ ,‬יודעים כי כאשר הוא יתברך‬ ‫אלוק ואדון על בני אדם‪ ,‬כך הוא אלוק במדבר פרק ו‪ :‬ישקיף וירא ה' משמים‪ ,‬נסתפק‪ ,‬כאשר נברך אלקינו על כל מיני‬ ‫ואדון על כל אלהים באופן כי אין אלוק לתקן עולם במלכות ש‪-‬די‪ .‬וישמח ה' הברכות‪ ,‬ברכת הנהנים או כל מצוה או על‬ ‫כל תפלה והודאה‪ ,‬לאיזה שם נברך?‬ ‫זולתו‪ ,‬ואמונה זו מבלי השקפה אל במעשיו‪ ,‬וישראל ישמח בעושיו‪:‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬יהי שם ה' מבורך‪ ,‬שתמיד‬ ‫~‬ ‫מעשיו ללמוד אלקותו מהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫שמתחלה האמונה מושרשת בנו‪ ,‬ואחרי דברים פרק כו‪ :‬כאדם השמח שפניו בשמו הגדול נברך‪ ,‬בשמו הגדול הזה‪.‬‬ ‫כן אנו מביטים נוסף על האמונה כי אין מצהיבות שהוא הוראת טוב לבו בפנים‪ ,‬והנה היה מקום לומר‪ ,‬שמיציאת מצרים‬ ‫כן מקור שפע הברכה נפתח ומגלה עד למלחמת עמלק יאות לעשות כך‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫כמעשהו‪ ,‬הפך הגוים‪:‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬אין כמוך ולא שיש אלהים הפנימיות לחוץ‪ .‬והוא ענין שמ"ח אורות ממלחמת עמלק והלאה‪ ,‬שנשבע ה' שלא‬ ‫זולתך אלא שאתה גדול מהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאמרו ז"ל על פסוק‪ ,‬ישמח ה' במעשיו יצרף אותיות י‪-‬ה לאותיות ו‪-‬ה‪ ,‬עד ינקם‬ ‫שבאלקים אתה א‪-‬דני אדון עליהם‪ ,‬כמו כי גלוי אורות השפע יתואר לשמחה מעמלק שנאמר כי יד על כס י‪-‬ה וכו'‪,‬‬ ‫כאדם השמח שפניו מצהיבות שהוא מאז‪ ,‬נברך לשם י‪-‬ה!‬ ‫על האנשים‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬מעתה ועד עולם‪ ,‬והוא‪ ,‬כי לא‬ ‫וזהו באלקים א‪-‬דני בשם אדנות‪ ,‬לומר גילוי רצון הפנימי‪.‬‬ ‫יעלה על לב חלילה יש פירוד בפועל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי באלקים הוא אדון‪ ,‬כי זולתו לא אלהים‬ ‫הוא‪ .‬וזהו לנו מפני שאין אלקותו מתחדש יהי שם י‪-‬הוה מברך מעתה ועד עולם‪ :‬בשמו הגדול‪ ,‬כי אין בשמו שינוי חלילה‪,‬‬ ‫רק‪ ,‬שמה שמורה (בפס' הנ"ל‪ ,‬אשר)‬ ‫לנו ממעשיו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאחר יודענו כי אין‬ ‫בחינת התחברותם בלתי נמצא בעצם‬ ‫~‬ ‫כמוך באלקים ה' נוסף על זה אנו רואים כי‬ ‫ואין כמעשיך‪ .‬וזה הפך הגוים‪ ,‬כי הנה‪ ,‬כל תהלים פרק קיג‪ :‬אמר המשורר דרך בשפע בעולם‪( ,‬אכן) יהיה אחרי כן‬ ‫גוים אשר עשית‪ ,‬עם היות שאתה עשיתם כלל‪ ,‬אל כל העולם‪ ,‬הללוי‪-‬ה‪ ,‬לומר שם (לעתיד‪ ,‬נתגלה בעולם)‪ ,‬אך גדולתו‬ ‫ולא זולתך‪ ,‬יבאו וישתחוו ולא מצד שברא ב' העולמות‪ .‬ומי יוכיח (ברוא) לעולם עומדת (אף שנעלם מאתנו)‪.‬‬ ‫ומצורף לזה (עוד טעם על ברכתינו שם‬ ‫אמונה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לשמך אשר שמעו את חידושם?‬ ‫הויה‪ ,‬אשר) בל יראה‪ ,‬שהברכה היא על‬ ‫שמעך באומרם‪ ,‬כי גדול אתה ועושה‬ ‫לזה אמר‪ ,‬הללו בייחוד‪ ,‬את שם י‪-‬ה‪ ,‬הנאות ושכר העולמות (וכאשר בזמה"ז‬ ‫נפלאות‪ ,‬שהוא מפאת מעשיך‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫לא יאמרו כי אין זולתך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כי גדול עבדי ה'‪ ,‬יוצאי מצרים‪ ,‬כי אתם‪ ,‬על ידי נעלם השפע‪ ,‬נשתמש בחצי שמו‪ .‬לא כן‬ ‫אתה אך לא ישללו א‪-‬להות מזולתך כי‪ -‬נסים שנעשו אז‪ ,‬ראיתם חידוש הוא‪ ,‬אלא ברכתינו אותו ית' הוא‬ ‫העולמות‪ ,‬בכל פרטיהם‪ ...‬וגם אתם‪ ,‬הכרתינו שהויה (אשר אמר לא שניתי)‬ ‫אם‪ ,‬שאתה גדול מהם‪,‬‬ ‫הללו את שם ה'‪ ,‬כי אז נתאמת גודלו תמיד מבורך ומקור הברכה בעצם)‬ ‫והשגחתו‪ ,‬הפך מאמר פרעה מי ה' וכו'‪.‬‬ ‫~‬ ‫‪4‬‬ ‫הצלת את עמך ושבו לקלקל‪ ,‬והנה היית‬ ‫בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫תהלים פרק קטו‪ :‬רוח הקדש‪ ...‬אומרת‬ ‫מציל על ידי מושיע בשר ודם‪ ,‬ושנית‬ ‫מביא תקלה על ידן‪ ,‬צדיקים עצמן לא כל‬ ‫לא תייחלו לברך עד תיגאלו‪ ,‬רק מעתה‬ ‫היית מניחם בקרב הגוים וקרוב ללמוד‬ ‫שכן‪:‬‬ ‫ועד עולם‪ ...‬כאילו כבר קבלתם הטובה‪ ,‬כי‬ ‫מעשיהם‪,‬‬ ‫וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו‪ ,‬הלא‬ ‫ודאית היא ולא תמוט‪:‬‬ ‫אך הושיענו ה' אלקינו בעצמך‪ ,‬כאשר‬ ‫אמרתי‪ ,‬יהי ה' אלקינו עמנו כו'‪ ,‬איני שואל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עתיד‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬חשף ה' את זרוע‬ ‫שינוי בחירה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאל יעזבנו‬ ‫יהי י‪-‬הוה א‪-‬להינו עמנו כאשר היה עם‬ ‫קדשו וראו וכו'‪ ,‬וכן הוא אומר‪ ,‬ונגלה כבוד‬ ‫מלשמור אותנו מן החטא‪ ,‬כי בהיותו‬ ‫אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו‪:‬‬ ‫ה' וכו'‪ ,‬וגם וקבצנו מן הגוים פן נלמוד‬ ‫עמנו‪ ,‬אנו נשמרים‪ ,‬ועל ידי שאל יעזבנו‬ ‫ממעשיהם‪ .‬ואז אחר שנכנענו כל כך‬ ‫מעט‪ ,‬לא יטשנו הרבה אחר כך‪:‬‬ ‫~‬ ‫בגליות‪ ,‬לא נבקש גדולות וייעודים רבים‪,‬‬ ‫והוא סוף מאמרו באר היטב שאומר‪,‬‬ ‫מלכים א פרק ח‪ :‬ברוך ה' אשר נתן‬ ‫כי אחריך נרוצה כאריה ישאג ולא נבקש‬ ‫והיה לבבכם שלם עם ה' כו' כיום הזה‪,‬‬ ‫מנוחה כו' לא נפל דבר א' מכל דברו הטוב‬ ‫רק להודות את שמך בלבד‪:‬‬ ‫שהוא כי אינו שינוי בחירה‪ ,‬רק המשכת‬ ‫אשר דבר‪ ,‬ועל כן יאות לנו לדאוג פן‬ ‫כי גם שאין אנו משובחים וכדאים‪,‬‬ ‫הכשרון כיום הזה להיות כך תמיד‪:‬‬ ‫כאשר נתקיים הטוב יתקיים גם הרע‬ ‫נחפוץ בזה להשתבח לקנות אנו שבח‬ ‫אשר ייעד‪ ,‬אם חס וחלילה נשחית‬ ‫~‬ ‫בתהלתך‪.‬‬ ‫מעשינו לעשות את הרע בעיניו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בראשית פרק כג‪ :‬האבות הן הן‬ ‫על כן אוחילה לאל אחלה פניו‪ ,‬יהי ה'‬ ‫המרכבה‪ ,‬ואין להם צורך בית המקדש‪,‬‬ ‫אלקינו עמנו כאשר היה עם אבתינו כו'‪.‬‬ ‫י‪-‬הוה מלך‪ ...‬י‪-‬הוה מלך‪ ...‬י‪-‬הוה ימלוך‬ ‫כענין יהיה ה' א‪-‬להינו עמנו שיהא מרכבה‬ ‫לעולם ועד‪:‬‬ ‫אברהם יצחק ויעקב שהן הם היו‬ ‫עלינו‪ ,‬כאשר היה עם אבותינו שהם‬ ‫המרכבה‪ ,‬כן יזכנו נהיה אנחנו היכל ה'‪,‬‬ ‫~‬ ‫האבות‪.‬‬ ‫שעל ידי כן יהיה בית המקדש קיים תמיד‪,‬‬ ‫~‬ ‫תהלים פרק י‪ :‬ה' מלך כו'‪ .‬והוא כי‬ ‫כענין היכל ה' המה‪ ,‬ועל ידי כן אל יעזבנו‬ ‫באמרנו ה' מלך ה' מלך כו' אנו מכוונים‪,‬‬ ‫שמות פרק כה‪ :‬יהי ה' א‪-‬להינו עמנו‪,‬‬ ‫ואל יטשנו‪,‬‬ ‫כי עד לא עשה ארץ וחוצות‪ ,‬ה' מלך‬ ‫שתשרה שכינה בעצמנו‪ ,‬כאשר היה עם‬ ‫והוא‪ ,‬כי בתפלתו נרמזו גלות חרבן בית‬ ‫(בסגול)‪ ,‬ואחר היות יצורים בעולם ה'‬ ‫אבותינו אברהם יצחק וישראל עבדיו‪ ,‬כי‬ ‫ראשון וחרבן בית שני אשר הראשון‬ ‫מלך (בקמץ)‪ ,‬וכאשר הארץ כבגד תבלה‬ ‫האבות הן הם המרכבה‪ ,‬ועל ידי כן אל‬ ‫יתייחס לעזיבה ביד אויבינו‪ ,‬והשני‬ ‫כו' ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫יעזבנו ואל יטשנו‪.‬‬ ‫לנטישה גדולה מעזיבה‪ ,‬כי הראשון היה‬ ‫~‬ ‫כלל הענין שעם שמלכותיה מלכות‬ ‫שבעים שנה והשני ארוך עד ישקיף וירא‬ ‫עלם‪ ,‬אין מתייחס היות עולם ועד רק‬ ‫ויקרא פרק כג‪ :‬ביום הראשון לחשבון‬ ‫וירחם ה' משמים‪ ,‬ואמר כי על ידי היותו‬ ‫באחרונה‪ .‬ונבא אל הענין‪ ,‬אומרים ישראל‬ ‫עונות נבטח בשם ה' ונשען ברוב חסדיו‪,‬‬ ‫עמנו אל יעזבנו בראשון ואל יטשנו בשני‪.‬‬ ‫הגולים‪' ,‬מה לנו לבקש על גלותנו‪ ,‬נבקש‬ ‫יהי עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו‬ ‫~‬ ‫על העיקר‪ ,‬שיהיה ה' מלך עולם‪ ,‬שהוא‬ ‫ואל יטשנו ביד יצרנו‪.‬‬ ‫אומרם ז"ל‪ ,‬בגמרא שקרא יתברך‬ ‫אחר צאת שכינה מהגלות‪ ,‬ובכלל מאתים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אותנו כפויי טובה‪ ,‬על שלא אמרנו אתה‬ ‫מנה‪ ,‬כי אחר שה' מלך עולם ועד‪ ,‬אז כבר‬ ‫ואמרו הושיענו א‪-‬להי ישענו‬ ‫תן‪ ,‬באומרו אלינו‪ ,‬מי יתן והיה לבבם זה‬ ‫אבדו גוים מארצו‪ ,‬הוא כל הארץ‪ ,‬שכולה‬ ‫וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות‬ ‫להם ליראה אותי כל הימים‪,‬‬ ‫ארצו‪ ,‬ובכלל הוא‪ ,‬שנהיה גאולים‪ ,‬שאם‬ ‫לשם קדשך להשתבח בתהלתך‪:‬‬ ‫אין גוים‪ ,‬אין גולים'‪:‬‬ ‫כי הלא כמו זר נחשב‪ ,‬איך נאמר אתה‬ ‫(דברי הימים א' פט"ז‪ :‬לה)‬ ‫תן (ותכריח אותנו)‪ ,‬והכל בידי שמים‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫חוץ מיראת שמים‪ ,‬והבחירה חפשית?‬ ‫דניאל פרק ד‪ :‬ה' מלך עולם ועד אבדו‬ ‫תהילים פרק קו‪ :‬הושיענו י‪-‬הוה‬ ‫אך חשבתי למשפט‪ ,‬כי מה שאין הוא‬ ‫גויים מארצו‪ ,‬כי מלך יקרא‪ ,‬גם כי אבדו‬ ‫א‪-‬להינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם‬ ‫יתברך עושה הוא לשנות הבחירה מרע‬ ‫גוים מארצו כלה‪ .‬ואומר‪ ,‬ה' למבול ישב‬ ‫קדשך להשתבח בתהלתך‪ :‬הושיענו ה'‬ ‫לטוב או הפכו‪ ,‬אך לעזור את אשר הוא‬ ‫וגו'‪ ,‬לומר‪ ,‬כי גם שלמבול ישב‪ ,‬וימח את‬ ‫אלקינו וכו'‪ .‬אנו גולת ישראל אומרים‬ ‫חסיד‪ ,‬שלבבו שלם‪ ,‬להמשיך צדקו‪,‬‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הנה פעמים רבות‬ ‫יעשה‪ ,‬כי רגלי חסידיו ישמור‪ ,‬ואפילו‬ ‫‪5‬‬ ‫בזמן ההוא‪ ,‬היא‪ ,‬אשר עשו צדק ומשפט‪,‬‬ ‫לבדו‪ ,‬ולא ילכו איש בשם אלהיו‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫כל היקום מאדם עד בהמה‪ ,‬וישאר אך‬ ‫כי ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה‪ ,‬הם‬ ‫עתה אמרו בגוים מה ירויחו בזה‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫נח‪ ,‬ישב מלך לעולם‪:‬‬ ‫יהיו אז‪ ,‬מכון כסאו‪ ,‬מרכבה אל השכינה‪,‬‬ ‫אמור להם‪ ,‬הנה‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי יתואר‬ ‫וכן ענין ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך‪,‬‬ ‫עם היותה אש אוכלה שיתענגו בה‪,‬‬ ‫לעתיד בתואר "מלך" בקומו לערוץ‬ ‫שענינם היה עד לא נברא אדם‪ ,‬והווה‬ ‫והרשעים‪ ,‬אין צריך לומר אש השכינה‬ ‫הארץ לשפוט כל הגוים‪ ,‬כי על כן נקרא‬ ‫ויהיה לעולם‪ ,‬ועד אחר סוף כל דורות‬ ‫עצמה‪ ,‬כי אפילו‪ ,‬האש אשר לפניו תלך‪,‬‬ ‫תואר "מלך"‪ ,‬לכן לה' תהיו מעתה‪ ,‬ואם‬ ‫עולם‪ .‬כמפורש על פי קדמונינו בסדר‬ ‫הוא אש בהיקותו המבהיק ומתפשט‬ ‫טרם בוא יום ה' לא תשובו אל ה'‪ ,‬ולא‬ ‫סליחה‪,‬‬ ‫לפניו‪ ,‬תלהט סביב צריו‪ ,‬כי בבת אחת מה‬ ‫תתנו לו כבוד ועוז וכבוד שמו ולא תכירו‬ ‫שמענג את הצדיק תלהט הרשעים‪:‬‬ ‫האמת‪ ,‬הלא יקום לערוץ הארץ‪ ,‬ועולם‬ ‫ועד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך‬ ‫ימוט‪ ,‬וידין העמים במדת רוגז‪ ,‬ולא‬ ‫(בקמץ)‪ ,‬ובהכינו וגו' ה' מלך (בסגול)‪,‬‬ ‫~‬ ‫ישמחו בבואו‪ ,‬לא שמים ולא ארץ‪,‬‬ ‫והארץ כבגד תבלה וגו'‪ ,‬ה' ימלוך‪.‬‬ ‫פרק צט‪ :‬ה' מלך ירגזו עמים כו'‪ .‬הנה‬ ‫כי מלכותו ית' בלתי תלוי בארץ וחוצות‬ ‫במזמורים הקודמים‪ ,‬הפליג משה רבנו‬ ‫אך‪ ,‬אם תשמעו בקולי‪ ,‬ככל הכתוב‬ ‫למעלה‪ ,‬טוב לכם וטוב לעולם עליונים‬ ‫וביצורי עולם‪:‬‬ ‫ע"ה בעל י"א מזמורים אלו‪ ,‬לדבר על‬ ‫~‬ ‫מלכותו ית'‪ ,‬ואמר כמה פעמים ה' מלך‪,‬‬ ‫ותחתונים‪.‬‬ ‫וב' פעמים אמר‪ ,‬לפני ה' כי בא כו' שהוא‬ ‫וזהו אמרו‪ ,‬תדעו אשר תרויחו בעצתי‬ ‫תהלים פרק צג‪ :‬ה' מלך גאות לבש וכו'‪.‬‬ ‫לעתיד‪ ,‬והוא להשרות שכינתו בבית‬ ‫שתשובו אל ה'‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬הנה ה' בעל‬ ‫דרך המלך שבמלכו מראה שפלות וגומל‬ ‫המקדש‪ ,‬בין ב' הכרובים‪ ,‬וכל עניינים אלו‬ ‫הרחמים‪ ,‬מלך‪ ,‬ואין צריך לומר בחינת‬ ‫חסדים לעם לשיקבלוהו עליהם‪ ,‬כמה‬ ‫לא אמרם כמדבר עם ישראל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬עם‬ ‫החסד ורחמים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אף תכון וכו'‪,‬‬ ‫דאת אמר היום תהיה עבד לעם הזה וכו'‪,‬‬ ‫כל העמים‪.‬‬ ‫שגם לא תקטרג האף והרוגז שלו‪ ,‬עם‬ ‫אמר כי לא כן מלך מלכי המלכים‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫היותו בא לערוץ הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבה‪,‬‬ ‫כאשר ה' מלך אז גאות לבש‪.‬‬ ‫והנה אין ספק‪ ,‬כי אפי' באמור ה' מלך‬ ‫ירגזו עמים‪ ,‬כי הלא כמו זר יחשב להם‪ ,‬כי‬ ‫אפילו מדת אף ורוגז שלו‪ ,‬תכון תבל בל‬ ‫~‬ ‫(ה') במי שאין בו שינוי‪ ,‬הלא כמו זר‬ ‫תמוט‪ ,‬כי לא יחריב תבל‪ ,‬בכלות כל הגוים‬ ‫אומר המשורר‪ ,‬כאשר ה' מלך שהוא‬ ‫נחשב‪ ,‬איך נאמר שימלוך שיורה (שינוי)‬ ‫הכופרים בו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬תכון תבל‬ ‫עד לא עשה ארץ וחוצות הנה תחלה‬ ‫היות זמן משולל מלכות‪ ,‬וזמן במלכות‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬והטעם‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ידין עמים במישרים‪,‬‬ ‫השם הנזכר גאות לבש‪ ,‬שהוא להתגאות‬ ‫שהוא במדת רחמים וחסידות‪ ,‬כי זה ענין‬ ‫למעלה מן העולם‪ ,‬לבלתי הטפל בו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי יוצר הכל הוא‪ ,‬והכל תחת‬ ‫מישרים‪ ,‬כד"א‪ ,‬ועשית הישר והטוב‪,‬‬ ‫רגליו‪ ,‬ומה צורך אליו למלוך ביצוריו‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬להניח את מדת הדין‪ ,‬הוא האלקים‪,‬‬ ‫ואמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬זו לפנים משורת‬ ‫הוא שכינה בלבד‪ ,‬היא מדת הדין‪ ,‬לברוא‬ ‫ובידו נפש כולם‪.‬‬ ‫הדין‪:‬‬ ‫את העולם‪,‬‬ ‫ואם על אמור‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ירגזו עמים‬ ‫~‬ ‫(היינו שיקשו כנ"ל)‪ ,‬מה יעשו‪ ,‬באמור‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬כאשר לבש ה' הגאות הנזכר‪ ,‬אז‪,‬‬ ‫פרק צז‪ :‬ה' מלך תגל הארץ וכו'‪ .‬הנה‬ ‫העוז שהוא התורה‪ ,‬התאזר נגדו יתברך‪,‬‬ ‫שהוא יושב הכרובים‪ ,‬כי הלא‪ ,‬תנוט‬ ‫במזמור הקודם אמר משה רבנו ע"ה‪ ,‬בעל‬ ‫הארץ‪ ,‬שהיא תמיהא והרעשה יתירה‪,‬‬ ‫ואמר אף אתה עם מדת הדין‪ ,‬ראוי‪ ,‬תכון‬ ‫המזמורים האלה‪ ,‬כי כאשר ה' ימלוך‪,‬‬ ‫תבל‪ ,‬באופן בל תמוט‪ ,‬מה שאין כן‪ ,‬אם‬ ‫מהרגזה הנזכרת (הלא‪ ,‬ביותר יקשו)‪ ,‬כי‬ ‫ישמחו השמים ותגל הארץ מאור שפע‬ ‫הלא‪ ,‬מאשר יאמרו למזמה ירעשו‪,‬‬ ‫שם הרחמים גאות לבש‪ ,‬ועולה ופורש מן‬ ‫שיושפע טובה בעולם‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬שתבל ימוט ואין עולם‪.‬‬ ‫בשמוע כי ישב אלקים על הארץ‪ ,‬ומה גם‬ ‫מי ששמים ושמי השמים לא יכלכלוהו‪,‬‬ ‫אמר עתה‪ ,‬אשר אמרתי כי בהיות שה'‬ ‫~‬ ‫ישב במקום צר בארץ‪:‬‬ ‫מלך‪ ,‬תגל הארץ היינו שישמחו איים‬ ‫רבים‪ ,‬הם הרחוקים‪ ,‬אשר לא היצרו את‬ ‫פרק צו‪ :‬אמרו בגוים ה' מלך וכו'‪ .‬הנה‬ ‫וזה אמר‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬על זה ירגזו עמים‪ ,‬כל‬ ‫ישראל‪ ,‬אך‪ ,‬לא הקרובים סביב‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ידוע כי תואר "מלך" עניינו דין ומשפט‪ ,‬כי‬ ‫שכן באמור‪ ,‬ישב הכרובים‪ ,‬כי מזה תנוט‬ ‫ענן וערפל סביביו‪ ,‬שהם כוחות רוגז ודין‬ ‫על כן בימים הנוראים‪ ,‬אשר הוא יתברך‬ ‫הארץ‪ ,‬אך‪ ,‬לא יבינו‪ ,‬כי הנה‪ ,‬מה שהוא‬ ‫כנודע‪ ,‬לקרובים סביביו‪ ,‬כי הם אשר‬ ‫יושב על המשפט‪ ,‬נתארהו בתואר "מלך"‬ ‫יושב הכרובים‪ ,‬כו' אינה קושיא‪ ,‬כי הנה‪,‬‬ ‫היצרו את ישראל‪ .‬והביטה וראה נפלאות‬ ‫לומר המלך הקדוש‪ ,‬המלך המשפט‪.‬‬ ‫ה' בציון גדול כו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי אשר עולה על‬ ‫א‪-‬ל‪ ,‬אשר יפליא בין הצדיקים לצריו‬ ‫ונבוא אל הענין‪ ,‬אחר אומרו‪ ,‬כי כל‬ ‫רוח המקשים‪ ,‬איך ישב אלקים על הארץ‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬כי הנה הצדיקים‪ ,‬אשר צדקתם‬ ‫העכו"ם‪ ,‬מעתה‪ ,‬יאמינו באלוקי אמת‬ ‫‪6‬‬ ‫פ' קמו‪ :‬עוד יש לכם משכון גדול להיות‬ ‫(בקמץ)‪ ,‬מה שאין כן עתה‪ ,‬כי מתנהג‬ ‫הוא (מפני) חשבם שגשמות הארץ‬ ‫בטוחים ליגאל‪ ,‬כי עתה כביכול שכינה‬ ‫בחסד ובצדקה עם המשפט‪ ,‬עם שלא‬ ‫מעכבת‪ ,‬מבוא בה‪ ,‬רוחניות ית'‪,‬‬ ‫בגלות‪ ,‬שאין מלכותו ניכר‪,‬‬ ‫יבצר‪ ,‬כי מלכותו עולם ועד‪.‬‬ ‫והן אמת‪ ,‬כי במלאכי השרת‪ ,‬יצדק‬ ‫ואז‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪ .‬שהוא אשר‬ ‫וזה מאמר הכתוב‪ ,‬ועוז מלך כו' לומר‬ ‫עניינם‪ ,‬כי על כן‪ ,‬בבוא המלאך אל העולם‬ ‫סידרו לנו בתחינותינו‪ ,‬עד לא עשה ארץ‬ ‫הנה עוז המתואר למלך‪ ,‬שעליו יקרא‬ ‫השפל‪ ,‬מתלבש מכח העולם הלז‪,‬‬ ‫וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ובהכינו וכו'‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ועת‬‫מלך‪ ,‬הוא היותו משפט אהב‪ ,‬שהוא‬ ‫התלבשות דק‪ ,‬מעין העולם‪ ,‬ובו מתראה‬ ‫יקבץ וכו'‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫משפט לבדו‪ ,‬כלומר‪ ,‬ועל כן‪ ,‬על זמן‬ ‫לפני בני האדם‪ ,‬כדמות איש‪ ,‬אך‪ ,‬אין זה‬ ‫ועל חלוקה הזאת הג'‪ ,‬אשר לא תבצר‬ ‫המיוחד למשפט‪ ,‬נקרא "מלך" אליו ית'‪,‬‬ ‫רק (למלאך וכדומה) למי שלא ברא את‬ ‫חלילה‪ ,‬אמר‪ ,‬ימלוך ה' לעולם‪ ,‬ובזה אנו‬ ‫לומר ה' מלך על העתיד‪ .‬מה שאין כן עד‬ ‫העולם‪ ,‬שאין העולם משועבד אליו‪,‬‬ ‫בטוחים כי אז נגאל‪.‬‬ ‫כה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬אתה כוננת מישרים‪ ,‬להתנהג‬ ‫אך הוא ית'‪ ,‬שהעולם משועבד אליו‪,‬‬ ‫בחסידות‪ ,‬הנקרא מישרים‪ ,‬כד"א‪ ,‬ועשית‬ ‫לא יעצור כח לעכבו‪ ,‬מהיותו ית' בו‬ ‫~‬ ‫הישר‪ ,‬ואמרו רבותנו ז"ל‪ ,‬זו לפנים‬ ‫בקדושת רוחניות‪( ,‬ואעפ"כ) מבלי‬ ‫משורת הדין‪ ,‬וכן בכל הימים אשר תעשה הנה כי פסוק ה' ימלוך פירשוהו על‬ ‫יתלבש חלילה מעין העולם‪ ,‬כמלאך‬ ‫לנו משפט‪ ,‬הוא משותף עם צדקה‪ ,‬כי העתיד לבא‪ ,‬בימות המשיח‪ .‬ותהי בקשת‬ ‫הבא‪ ,‬כי על כן‪ ,‬לא נמנע מהיות גם העולם‬ ‫משפט וצדקה ביעקב אתה עשית‪ ,‬על כן‪ ,‬ישראל‪ ,‬שיתקיים מאז יצאו ישראל‬ ‫הגשמי הלז מעשה ידיו‪ ,‬כמקרא שכתוב‪,‬‬ ‫לא תארנו תואר "מלך" על מה שעד כה‪ ,‬ממצרים‪:‬‬ ‫ויבשת ידיו יצרו‪ ,‬ויהיה המצאו בארץ‪,‬‬ ‫ולשמא יאמר א‪-‬להינו יתברך‪ ,‬כי לא‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬לעתיד לומר ה' מלך כמדובר‪:‬‬ ‫כבריאתו אותה‪.‬‬ ‫יתכן יהיה זה מאז‪ ,‬עד תתפרסם גדולתו‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫שמות פט"ו‪ :‬י‪-‬הוה ימלוך לעולם ועד‪ :‬בעולם‪ ,‬על ידי המשך הדורות‪ ,‬מה שאין‬ ‫ועז מלך משפט אהב וכו'‪ .‬הנה כתבנו כי‬ ‫אמרו לא לנו ה'‪ ,‬לא לנו‪ ,‬אנו מבקשים זה‪ ,‬בן בעת ההיא‪ .‬כי הנה נס קריעת ים סוף‬ ‫על שני דברים יתחמץ לב העמים‪.‬‬ ‫כי‪-‬אם על דבר כבוד שמך‪ ,‬כי‪-‬אם כה שהיה גדול לעיני כל העמים‪ ,‬הלא כל‬ ‫תעשה לנטוע אותנו בארצך ובבית היושבים שם הם המצריים כבר מתו‪,‬‬ ‫א'‪ ,‬על אמור ה' מלך (בקמץ)‪ ,‬כי אין בו‬ ‫המקדש העתיד‪ ,‬מעתה‪ ,‬הנה יהיה שה' ואיך יתפרסם שמו בעולם על ידי מתים?‬ ‫שינוי‪ ,‬ואיך נאמר שמלך (בקמץ)‪ ,‬שיורה‬ ‫שהיה זמן משולל מלכות‪ ,‬והוא שינוי‪,‬‬ ‫ימלוך לעולם ועד‪ ,‬כאשר בזמן הבית לזה אמר‪ ,‬אין זה עיכוב‪ ,‬כי הלא בא סוס‬ ‫ומה גם‪ ,‬כי מאליו‪ ,‬הוא היוצר הוא הבורא‬ ‫השלישי‪ .‬שלא יחלק מכבודו למלכיות פרעה כו'‪ .‬כלומר‪ ,‬כי סוס פרעה ורכבו‬ ‫הוא הכל‪ ,‬ומה יתחדש לו במלכו‪,‬‬ ‫בשר ודם‪ ,‬ולא יתחלל כבוד מלכותו ופרשיו שבאו בים‪ ,‬הם היו אשר וישב ה'‬ ‫בחורבנות בית המקדש‪ ,‬כי‪-‬אם שה' עליהם את מי הים‪ ,‬אך לא את פרעה‬ ‫והשני הוא‪ ,‬איך נאמר שהוא יושב‬ ‫ימלוך לעולם ועד שהוא העתיד‪ ,‬שתהיה עצמו‪ ,‬כי הוא נשאר‪.‬‬ ‫הכרובים‪,‬‬ ‫מלכותו גלוי וניכר לכל העמים בלי וזהו אומרו‪ ,‬כי בא סוס פרעה‪ ,‬עם היות‬ ‫והנה על זאת השנית דסליק מיניה‪ ,‬כבר‬ ‫הפסק‪ ,‬כאשר סידרו קדמונינו באומרם‪ :‬שגם בא פרעה עם סוסו‪ .‬אך‪ ,‬הוא לומר‪,‬‬ ‫דיבר ויישב הענין‪ ,‬עתה בא למאי דפתח‬ ‫עד לא עשה ארץ וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪ .‬כי סוס פרעה כו' הם אשר וישב ה' עליהם‬ ‫ביה ואמר‪ ,‬ועז מלך משפט אהב כו'‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫ובהכינו יצורים כו'‪ ,‬ה' מלך‪ .‬ועת יקבץ את מי הים‪ ,‬אך לא על פרעה‪ .‬עם היות‬ ‫לומר כי הן אמת‪ ,‬כי לא יבצר מהיותו יתב'‬ ‫שהוא גם הוא בא‪ ,‬לא נאמר עליו וישב ה'‬ ‫נפוצים כו'‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫מאליו מולך בעולם‪ ,‬אך‪ ,‬הנה דרכו‬ ‫עליהם כו'‪ ,‬ועל כן אינו מזכיר‪ ,‬אלא את מי‬ ‫להתנהג בחסידות‪ ,‬וגם כי יעשה משפט‪,‬‬ ‫~‬ ‫שבא (סוס פרעה)‪ ,‬וישב כו'‪ .‬והוא‬ ‫יצרפנה עם צדקה‪ ,‬ויש זמן שלא יהיה רק‬ ‫תהילים פ"י‪ :‬כי באמרנו ה' מלך ה' מלך מאמרם ז"ל בפסוק ולא נשאר בהם עד‬ ‫משפט לבדו‪ ,‬שהוא לעתיד בקום‬ ‫כו' אנו מכוונים כי עד לא עשה ארץ אחד‪ ,‬כי אחד נשאר והיה במים עד גרונו‬ ‫למשפט אלקים‪ ,‬כי יבוא לשפוט את‬ ‫וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ואחר היות יצורים ואמר מי כמוך ברפיון הכ"ף‪ .‬ואם כן מי‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬וכאשר הארץ כבגד יפרסם גדולתו יתברך יותר ממנו‪ ,‬מאשר‬ ‫והנה ידוע‪ ,‬כי תואר "מלך" הלא יאמר‬ ‫תבלה כו' ה' ימלוך לעולם ועד‪ .‬כלל הענין עיניו ראו ולא זר‪ ,‬ואם כן איפה‪ ,‬אין עיכוב‬ ‫על מציאות משפט לבדו‪ ,‬כי זה הוא עוז‬ ‫שעם שמלכותיה מלכות עלם‪ ,‬אין מהעשות שאלתנו על זה‪:‬‬ ‫המתואר לכל מלך‪ ,‬ועל כן על העתיד‬ ‫מתייחס היות 'עולם ועד' רק באחרונה‪.‬‬ ‫שיהיה משפט לבדו‪ ,‬נתאר אותו בתואר‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫"מלך" לומר על הזמן ההוא ה' מלך‬ ‫‪7‬‬ ‫להחזיק לו טובה שילך בתום‪ ,‬אך‪ ,‬אשר‬ ‫כאשר הוא יתברך‪ ,‬עוזו כל כך גדול‪,‬‬ ‫י‪-‬הוה עז לעמו יתן י‪-‬הוה יברך את עמו‬ ‫כח‪ ,‬ואל‪ ,‬לו‪ ,‬כי רב חילו‪ ,‬ועם כל זה רודף‬ ‫שבשב ואל תעשה יפעול‪ ,‬וישודד וימלוך‪,‬‬ ‫בשלום‪:‬‬ ‫שלום והולך בתום‪ ,‬ראוי להחזיק לו‬ ‫כן ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬וגם הם‪ ,‬על ידי שה'‬ ‫~‬ ‫טובה‪ .‬וכמאמרנו על פסוק‪ ,‬ה' עוז לעמו‬ ‫יברך את עמו בשלום‪ ,‬שבלא חרב ובלא‬ ‫יתן ה' יברך את עמו בשלום‪ ,‬שאומר דוד‪,‬‬ ‫חנית ירדו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ‬ ‫תהלים פרק כט‪ :‬רוב עוז וטובה תחטיא‬ ‫ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬ולבל ירום לבם‬ ‫ולפניו יכרעו ציים כו'‪:‬‬ ‫את ישראל‪ ,‬להתקומם איש על חברו‪,‬‬ ‫להתקומם על הזולת כי יבטחו בעוזם‪ ,‬על‬ ‫והוא הדל משולל עוז‪ ,‬הוא נכנע הרבה‪,‬‬ ‫ובמה שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כי ה' עוז‬ ‫ולא יריב עם אדם‪ ,‬אך אשר לו עוז‬ ‫כן זאת שנית אוחילה לפניך‪ ,‬והיא‪ ,‬כי ה'‬ ‫לעמו יתן נאמר על התורה שנקראת עוז‪,‬‬ ‫יברך את עמו לתת להם שלום‪ ,‬לאהוב‬ ‫מתקומם‪ ,‬ועיקר הצרה אשר לנו בגלות‬ ‫יאמר ענין מאמרם ז"ל‪ ,‬כי כשבא הקדוש‬ ‫הזה הוא העדר שלום‪ ,‬כי זה החריב ביתנו‬ ‫ולרדוף שלום‪ ,‬בל יגורו מלחמות מפאת‬ ‫ברוך הוא לברוא את האדם‪ ,‬נעשו מלאכי‬ ‫והגלה אותנו‪ ,‬לזה אמר‪ ,‬כי גם זה יתוקן‪ ,‬כי‬ ‫עוזם‪.‬‬ ‫השרת כתין כתין וחבורות חבורות‪ ,‬מהן‬ ‫הלא‪ ,‬כאשר ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬ה' יברך את‬ ‫~‬ ‫אומרים יברא‪ ,‬ומהם אומרים אל יברא‪,‬‬ ‫עמו בשלום‪ ,‬שלא יתגאו על ידי העוז‪,‬‬ ‫ישעיהו פרק נב‪ :‬התורה נקראת עוז‪,‬‬ ‫חסד אומר יברא וכו'‪ ,‬ואמת אומר אל‬ ‫לבעוט ולריב אלו עם אלו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שה'‬ ‫כמשז"ל שבשמוע האומות קולות‬ ‫יברא וכו'‪ ,‬צדק אומר יברא‪ ,‬ושלום אומר‬ ‫ישפות שלום למו‪.‬‬ ‫וברקים במתן תורה‪ ,‬הלכו אצל בלעם‬ ‫אל יברא‪ ,‬שכולו מלא קטטות‪ ,‬מה עשה‬ ‫~‬ ‫ואמרו לו שמא הקדוש ברוך הוא מביא‬ ‫הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכה‬ ‫לארץ כו'‪ ,‬שהוא כמפורש אצלנו‪ ,‬שנתן‬ ‫וישב ה' מלך לעולם כי אין כבוד מלכותו‬ ‫מבול לעולם‪ ,‬אמר להם‪ ,‬ה' עוז לעמו יתן‬ ‫תלוי בעם‪ :‬ואמר‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאין‬ ‫היא תורה שנקראת עוז‪ ,‬וענו ואמרו ה'‬ ‫את התורה הנקראת "אמת" בארץ‪,‬‬ ‫שבעסוק בה‪ ,‬יתוקן העדר האמת‬ ‫צריך לומר שאינו צריך לעמו יתנו לו עוז‪,‬‬ ‫יברך את עמו בשלום‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬כדי‬ ‫מלשונם‪ ,‬אך‪ ,‬שלום עדיין נשאר במקומו‪.‬‬ ‫וראוי לדעת למה נקראת עוז? ולמה ענו‬ ‫ועל שני המנגדים האלה‪ ,‬גלו שתי‬ ‫שיעצרו כח לקבל ברכתו כי רבה היא‬ ‫כך?‬ ‫פעמים‪ ,‬אחד בגלות בבל שהוא על העדר‬ ‫מאד‪ ,‬עד יבלו שפתיהם מלומר די‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי ע"י התורה‪ ,‬יש להם חירות‬ ‫התורה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬על מה אבדה הארץ?‬ ‫וזהו‪ ,‬ה' עוז לעמו יתן‪ ,‬על מה שה' יברך‬ ‫ממלאך המות וממלכיות‪ ,‬על כן ענו‬ ‫ויאמר ה' על עזבם את תורתי‪ ,‬שהוא על‬ ‫את עמו בשלום‪ ,‬כדי שיהיה להם עוז‪,‬‬ ‫ואמרו‪ ,‬מי יתן שלא יהיה העוז רק לינצל‬ ‫ביטול תורה‪ ,‬כי‪ ,‬ויתר הקדוש ברוך הוא‬ ‫לקבל הברכה כי עצומה היא מאד‪ ,‬כענין‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ולא שישלטו עלינו‪,‬‬ ‫על עבודה זרה וכו'‪ ,‬ולא ויתר על ביטול‬ ‫ופחדו אל ה' ואל טובו‪ ,‬וכאשר היה בסיני‪,‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫שלא עצרו כח לסבול ויצאה נשמתם‪,‬‬ ‫וזהו ה' יברך את עמו בשלום‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫ואמר‪ ,‬כי‪ ,‬עם היות להם שלום‪ ,‬שהוא כלי‬ ‫העוז למשול בנו‪.‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ותשלך אמת ארצה ועשתה‬ ‫מחזיק ברכה‪ ,‬עם כל זה צריך עוז לעמו יתן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והצליחה‪ ,‬כי ע"י שותשלך ישראל אמת‬ ‫לקבל אותה‪.‬‬ ‫ארצה ע"י כן ועשתה בבל (גלותה)‪,‬‬ ‫~‬ ‫ויהי בנסע הארון ויאמר משה קומה י‪-‬הוה‬ ‫והצליחה‪.‬‬ ‫ויפוצו איביך וינסו משנאיך מפניך‪:‬‬ ‫הנה אין הקדוש ברוך הוא צריך עוז‬ ‫ובגלות חורבן שני‪ ,‬גלו על שנאת חנם‪,‬‬ ‫ותעצומות‪ ,‬לא לאבד עולם ולא לקיימו‪,‬‬ ‫~‬ ‫שהיא העדר השלום‪.‬‬ ‫לאבדו‪ ,‬כי הנה ה' למבול ישב‪,‬‬ ‫במדבר פרק י‪ :‬ויהי בנסע הארן ויאמר‬ ‫על כן אומר עתה הוא יתברך‪ ,‬כי יתקן‬ ‫משה קומה יי ויפצו איביך וינסו משנאיך‬ ‫את שתיהם‪ ,‬כי על האחד‪ ,‬ה' עוז לעמו‬ ‫וגם לא לקיימו‪ ,‬כי הנה מאז וישב ה'‪,‬‬ ‫מפניך‪ .‬ובנוחה יאמר שובה יי רבבות אלפי‬ ‫יתן‪ ,‬זו תורה הנקראת אמת‪ ,‬ועל השנית‬ ‫בשב ואל תעשה‪ ,‬נשאר מוראו בעולם‪,‬‬ ‫ישראל‪( .‬לה‪-‬לו)‪ :‬ראוי לשית לב אל לשון‬ ‫אמר‪ ,‬ה' יברך את עמו בשלום‪ ,‬באופן‬ ‫להיות מלך לעולם‪ ,‬באופן‪ ,‬כי לעצמו אין‬ ‫ויהי שהוא לשון צער!‬ ‫יתוקנו השני מנגדים ולא יגלו עוד‪ ,‬והוא‬ ‫צריך לפעול בעוז‪,‬‬ ‫וגם‪ ,‬למה ייחד הדברים ההם לנסיעה?‬ ‫מאמרנו על פסוק‪ ,‬והאמת והשלום אהבו‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬העוז לעמו יתן‪ ,‬לעתיד על כל‬ ‫ואומרו שובה ה' לנייחא?‬ ‫~‬ ‫העולם‪ ,‬ולא שיצטרכו למלוך ולמשול‬ ‫בעולם על ידי מעוז זרועם‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫פרק יח‪ :‬הנה המתנהג בתמימות והוא אך יהיה‪ ,‬כענין תיקון תפלת יום הזכרון‪,‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬ה' יברך את עמו בשלום‪.‬‬ ‫אין לאל ידו ולא רב חילו להלחם‪ ,‬אין באומרו‪ ,‬ובכן תן פחדך וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫~‬ ‫‪8‬‬ ‫(לארון) ליכנס‪ ,‬אבקשה ממך‪ ,‬כי גם‬ ‫ישעיהו פרק כו‪ :‬פסוק כהנדוף כו'‬ ‫להיות היום ההוא יום דין‪ ,‬אנו מחלים פני‬ ‫שכהניך אז ילבשו צדק הם בגדי כהונה‪,‬‬ ‫שאמר המשורר‪ ,‬משה אמר‪ ,‬קומה ה'‬ ‫אל‪ ,‬יתן פחדו על כל הגוים הבלתי יראים‬ ‫וחסידיך שביניהם ירננו‪ ,‬שיאמרו כמה‬ ‫בעל הרחמים‪ ,‬ויפוצו אויביך וינוסו כו'‪.‬‬ ‫את ה'‪ ,‬וייראוהו וישתחוו לו יתברך‪ .‬אך‪,‬‬ ‫רננות לשיכנס הארון‪ ,‬עם כל זה בעבור‬ ‫שהוא שבהיות ע"י שם ה'‪ ,‬לא ימסו‬ ‫בהיות עתות רצון‪ ,‬אנו מחלים פניו‬ ‫דוד עבדך אל תשב וכו'‪ ,‬כי לא תהיה‬ ‫מפניו‪ ,‬רק יפוצו או ינוסו‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ירצנו וייטב לנו על דרך זה‪.‬‬ ‫הכנסת הארון כי‪-‬אם‪ ,‬בעבורי‪( ,‬בכדי)‬ ‫אך שאלתי היא‪ ,‬יקום אלקים מדת הדין‬ ‫הנה‪ ,‬כי אין ספק‪ ,‬כי עת הטלטל הארון‬ ‫שיוודע‪ ,‬שמחלת לי על עון בת שבע‪,‬‬ ‫וימסו‪ ,‬כהמס דונג מפני אש מפני אלקים‪.‬‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬שמייחסת בצד מה‬ ‫בראות שבעבורי‪ ,‬אינך משיב פני בנה‬ ‫אמר הנביא‪ ,‬אחר כך הנני מוסיף‪ ,‬כי אף‬ ‫טלטול אל השכינה כביכול‪ .‬כמאמר‬ ‫(שלמה)‪ ,‬כאשר היה‪.‬‬ ‫אש צריך תאכלם‪ ,‬לא יהיה‪( ,‬שם)‬ ‫הכתוב ואהיה מתהלך באהל ובמשכן‪,‬‬ ‫~‬ ‫האלקים‪ ,‬שכהמס דונג ימסו מפניו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫והוא עת בחינת רוגז‪.‬‬ ‫אם‪ ,‬שהאש תהיה ה' בעל הרחמים כי בחר ה' בציון וכו'‪ .‬אמר‪ ,‬הנה עוד‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ויהי בנסוע שהוא לשון‬ ‫טעם שני לשתעשה בגיני‪ ,‬שבעבורי‪ ,‬אל‬ ‫שימסו מפניך ה'‪.‬‬ ‫צער‪ ,‬הפך עת הנייחא‪ ,‬שהוא רצון‬ ‫תשב פני משיחך‪ ,‬כי הלא‪ ,‬כאשר בחר ה'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ומנוחה‪ .‬ועל כן בנסיעה שהוא עת רוגז‬ ‫קומה י‪-‬הוה למנוחתך אתה וארון עזך‪ :‬בציון אוה למושב לו‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה על‬ ‫מה‪ ,‬אז‪ ,‬ויאמר משה קומה ה' והטל הרוגז‬ ‫פסוק‪ ,‬לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל‬ ‫על אויביך‪ .‬שיפוצו וינוסו משנאיך‪:‬‬ ‫כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו‪ :‬בעבור ואבחר בדוד‪ ,‬הקשו ז"ל‪ ,‬נכנס בעיר ויצא‬ ‫~‬ ‫בדוד? והוה ליה למימר לא בחרתי בעיר‬ ‫דוד עבדך אל תשב פני משיחך‪:‬‬ ‫ואבחר בציון או ואבחר בירושלים‪ ,‬או לא‬ ‫~‬ ‫פרק ט‪ :‬ובמה ש‪ ...‬ראותם‪ ,‬שנעשית‬ ‫תהלים פרק קלב‪ :‬קומה ה' למנוחתך בחרתי באיש ואבחר בדוד!‬ ‫(עמוד הענן) כמין קורה על מחנה יהודה‪.‬‬ ‫לרמוז להם‪ ,‬שעל ידי שיהודה קדש שם‬ ‫הוא בית המקדש‪ ,‬באופן שאתה ההווה אלא‪ ,‬שמה שבוחר בעיר‪ ,‬תלוי באיש‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬וקבל קורת עול מלכות שמים‬ ‫בעליון תהיה עם ארון עוזך שבארץ‪ ,‬ולא שמשרה בו יתברך שכינתו‪.‬‬ ‫עליו בים שעבר ראשון‪ ,‬נעשה ראשון‬ ‫שבחינת הדום רגליך בלבד‪ ,‬שבמשכן ובזה יאמר פה‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬בעבור דוד‬ ‫לנסיעה וחניה‪ ,‬כמקרא שכתוב היתה‬ ‫וכו' הנה ראוי הוא כך‪ ,‬שהרי כאשר בחר‬ ‫הנער‪ ,‬יהיה עם ארון עוזך‪.‬‬ ‫יהודה לקדשו‪ ,‬ועל ידי כן נעשו ישראל‬ ‫ה' בציון אוה את דוד הנזכר‪ ,‬למושב לו‬ ‫~‬ ‫ממשלותיו‪ ,‬שהוא (יהודה) מושל עליהם‪.‬‬ ‫קומה ה' למנוחתך היא בית עולמים‪ ,‬כי יתברך‪ ,‬שאם לא להיותך בוחר בדוד‬ ‫ובראותם כך‪ ,‬נותנים אל לבם‪ ,‬ונעשים‬ ‫שם היא המנוחה לעולם‪ ,‬ולא יהיה כאשר להיות לך מושב ומרכבה‪ ,‬לא בחרת‬ ‫צדיקים ליקרא בני ישראל‪.‬‬ ‫עד כה‪ ,‬שהיה הארון מיטלטל ממקום בציון‪.‬‬ ‫וזהו לפי העלות ובמה שאחרי כן‪ ,‬על ידי‬ ‫~‬ ‫למקום‪ ,‬ויוצא למלחמה‪ ,‬באופן שהיתה‬ ‫כן כאשר יסעו‪ ,‬בני ישראל (נקראים)‬ ‫שכינה בשני מקומות כאחת‪ ,‬אחת בארץ וכהניה אלביש ישע וכו'‪ .‬הלא מדברך‬ ‫בהרהור תשובה‪:‬‬ ‫כנודע‪ ,‬וגם במשכן שבשילה‪ ,‬או נוב או שאמרת‪ ,‬שבכניסת הארון לבית המקדש‪,‬‬ ‫וזהו שהיה אומר משה אז‪ ,‬קומה ה'‬ ‫גבעון‪ ,‬ואינו כבוד מלך‪ ,‬רק אתה וארון עם היות שכהני ילבשו צדק וחסידי ירננו‪,‬‬ ‫ויפוצו אויביך‪ ,‬מהיות מקטרגים לפניו‪.‬‬ ‫כמה רננות‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬בעבור דוד אל תשב‬ ‫עוזך כאחד‪.‬‬ ‫כענין‪ ,‬גם ה' העביר חטאתך‪ ,‬בדוד‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫וכו' שלא יפתחו השערים‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫~‬ ‫קומה ה' ויפוצו אויביך‪ ,‬שהם כחות‬ ‫כהניך ילבשו צדק וכו'‪ .‬ידוע מרבותינו בעבורי‪ ,‬שהוא‪ ,‬למען יכירו שמחלתי לך‪,‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬העומדים לפניו יתברך‪ ,‬לקטרג‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי בבוא שלמה להכניס הארון בבית והנה זה יהיה לכהנים וחסידים העדר‬ ‫על העון אשר עשו במקום ההוא‪ ,‬עליהם‬ ‫כבוד (שלא נפתחו עבורם)‪,‬‬ ‫יאמר‪ ,‬ויפוצו אויביך‪ .‬ועל הגוים היה‬ ‫המקדש לא היה נכנס גם שאמרו כמה‬ ‫רננות‪ ,‬עד שאמר שלמה‪ ,‬בעבור דוד עבדך אך אשלמה להם‪ ,‬כי לעתיד‪ ,‬כהנים‬ ‫אומר‪ ,‬וינוסו משנאיך מפניך‪ .‬כלומר‪ ,‬כי‬ ‫וכו' ומיד נכנס‪ ,‬ואז נתכרכמו פני אויבי ילבשו ישע‪ ,‬כי אין צריך לומר‪ ,‬שלא‬ ‫אלו (בנ"י)‪ ,‬כבר הם אוהביך‪ ,‬כי שבו‬ ‫דוד כשולי קדרה‪ .‬ויתכן‪ ,‬כי זה מאמר דוד יצטרכו לעשות קרבנות‪ ,‬לשיוושעו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫מחטאם‪ .‬כי נתנו אל לבם בראות העלות‬ ‫מעתה‪ ,‬קומה ה' למנוחתך‪ ,‬הוא בית אם‪ ,‬שמאז ילבשו בגדי קדש יהיה להם‬ ‫(הענן)‪ ,‬ובראות רמז הקורה על יהודה‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬ואף על פי שאתה נמצא עם ישע‪.‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫ארון עוזך‪ ,‬באופן שלהיותך עם הארון יקל‬ ‫‪9‬‬ ‫להיות ראש חולה לצדיקים‪ ,‬ויהיו מראים מראים באצבע מה שיראו עיניהם ויאמרו‬ ‫פרק ל‪ :‬מזמור שיר חנוכת כו'‪ .‬הנה‬ ‫הנה אלקינו זה‪.‬‬ ‫באצבע ואומרים זה אלי‪.‬‬ ‫אומרו "מזמור" ו"שיר" יראה כפל ענין!‬ ‫~‬ ‫שנית‪ ,‬שיושלם שמו‪.‬‬ ‫ועוד שלא חנכו דוד!‬ ‫ועל ב' הדברים אמר‪ ,‬שנא'‪ ,‬ביום ההוא תהלים פרק כד‪ :‬מי זה מלך הכבוד על‬ ‫ויתכן‪ ,‬יאמר במאמרם ז"ל בשמות‬ ‫זה ה' שהם הב' דברים‪ ,‬קוינו לו‪ ,‬ולא על סובלו שמרקדים בהיכלו‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫רבה‪ ,‬שלא נכנס ארון אל הקדש עד בא‬ ‫מה שנמשך לנו ע"י כן‪ .‬רק עיקר מה אדרבה‪ ,‬יגלה כבוד ה' וראו אותו כל‬ ‫ארון דוד‪ ,‬ואמר שלמה‪ ,‬בעבור דוד עבדך‬ ‫שנגילה ונשמחה יהיה בשביל ישועתו של ישראל צדיקים‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬שעתיד‬ ‫אל תשב פני משיחך‪ ,‬נמצא‪ ,‬עיקר חנוך‬ ‫הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה‬ ‫עצמו (ית')‪.‬‬ ‫הבית היה על ידי דוד‪ .‬ובזה יאמר‪ ,‬ברוח‬ ‫לצדיקים‪ ,‬והכל מראים באצבע ואומרים‪,‬‬ ‫~‬ ‫ה' דיבר בו‪ ,‬הנה מזמור ושיר יאותו‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫הנה אלקינו זה‪ .‬וזה יאמר‪ ,‬מי הוא זה מלך‬ ‫על מציאות חנוכת הבית‪ ,‬שנית‪ ,‬להיות‬ ‫ואמר ביום ההוא כו' לומר‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬הכבוד כו' ולא אמר מי זה כאשר אמר‬ ‫לדוד להיות בעבור דוד ועל ידו‪ ,‬על כן‬ ‫כי אשקה לכל העמים בהר הזה שהוא למעלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מי הוא זה‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫ברוח הקדש משורר על הדבר מעתה‪:‬‬ ‫בירושלים משתה שמרים שהוא דין יאמרו‪ ,‬מי הוא הגדול הנסתר‪ ,‬האם‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ורוגז‪ ,‬אמר‪ ,‬הנה כ"כ תהיה נקמת ה' בהם‪ ,‬זה מלך הכבוד‪ ,‬אשר לא ראינוהו עד עתה‪,‬‬ ‫עד שיקום איש ישראל‪ ,‬ואמר ביום ההוא כי יהיו מראים באצבע כרואים ובלתי‬ ‫ואמר ביום ההוא הנה א‪-‬להינו זה‪ .‬קוינו‬ ‫הנה אלקינו זה‪ ,‬שהוא שכינה‪ ,‬שם אלקים‪ ,‬מאמינים רב טוב גדול כזה ושמחים‪.‬‬ ‫לו ויושיענו‪ .‬זה י‪-‬הוה קוינו לו נגילה‬ ‫שיזכו להראותה באצבע‪ ,‬ויאמרו הנה‬ ‫ונשמחה בישועתו‪:‬‬ ‫~‬ ‫נעשתה תאותנו שיצאה מהגלות‪ ,‬והנה‬ ‫~‬ ‫לפנינו כי הנה אלקינו זה קוינו לו שיושיענו‪ ,‬בראשית פרק מט‪ :‬לישועתך קויתי ה'‪:‬‬ ‫שע"י צאתנו מהגלות נושע‪ ,‬וזהו ויושיענו‪ .‬הוא ענין מאמרם ז"ל בכמה מקומות‪,‬‬ ‫ישעיהו פרק כה‪ :‬ואמר ביום ההוא הנה‬ ‫אך‪ ,‬זה ה' הוא השם הגדול שאנו מראים מצינו שתשועתו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫אלקינו זה כו'‪ .‬לעתיד בהתגלות להם‬ ‫ואומרים‪ ,‬זה לא עלה על לבנו לקוות לומר תשועתן של ישראל‪ ,‬זה ה' קוינו לו נגילה‬ ‫שכינה‪ ,‬הנה אלקינו זה מורה באצבע‪,‬‬ ‫בו זה ה'‪ ,‬רק מה שקוינו לו לא היה ונשמחה בישועתו‪ ,‬ובהושיע את עצמו‬ ‫והנה‪ ,‬תחלה בבית א' קוינו לו‪ ,‬לא‬ ‫להראות‪ ,‬רק קוינו לו שנגילה ונשמחה יושיע אותנו‪.‬‬ ‫שתושע שכינה כביכול מגלות לגמרי‪ .‬כי‬ ‫~‬ ‫בישועתו‪ ,‬שיושלם כמדובר בהתחבר ד'‬ ‫אין זה רק לימות המשיח‪,‬‬ ‫איכה פרק ג‪ :‬טוב כו'‪ ,‬לומר יהיה האדם‬ ‫אותיותיו‪:‬‬ ‫אך‪ ,‬בבית שני‪ ,‬לא היה‪ ,‬רק ויושיענו‪,‬‬ ‫ומה רב חסדו שהגדיל לעשות שגם לו טוב מוכן לקבל תשועה ויחיל‪ .‬וגם אם יצר‬ ‫שיבא אלינו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ויושיענו‪.‬‬ ‫נראה (באצבע)‪ ,‬ונאמר‪ ,‬זה ה' מה שלא לו ביסורי הגלות‪ ,‬וזולתם יהיה דומם‬ ‫ע"כ‪ ,‬לא שמחנו לגמרי‪ ,‬כי עדין נשאר ה'‬ ‫חשבנו‪ ,‬רק שם אלקים‪ ,‬הוא שכינה‪ ,‬ומקבל‪ ,‬וזהו ודומם‪ .‬ומה שאמרתי ויחיל‪,‬‬ ‫בלתי שלם‪ ,‬והכסא כבוד בלתי שלם‪,‬‬ ‫ולהיות ה' שלם‪ ,‬ידוע‪ ,‬שהוא ע"י נקמת הוא לתשועת ה'‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫שנא'‪ ,‬יד על כס י‪-‬ה מלחמה לה' בעמלק‪.‬‬ ‫עמלק‪ .‬וזאת נבקש מאתך‪ ,‬שאחר שכל בכמה מקומות מצינו שתשועתו של‬ ‫אך‪ ,‬עתה‪ ,‬באחרון‪ ,‬זה ה' קוינו לו‬ ‫עיקר שמחתנו הוא על כבודך‪ ,‬שתנקם הקדוש ברוך הוא תשועתן של ישראל‪ ,‬כי‬ ‫שיושלם‪ ,‬ולא לכוונה שיושיענו‪ ,‬רק על‬ ‫בעצם וראשונה ממואב כי נגעו בכבודך‪ ,‬משכון גדול יש לנו‪ ,‬כי לא יניח שכינתו‬ ‫הנוגע אליו ית' בצאת שכינה מהגלות‬ ‫כי הם שלקחו ספרי תורתך ויסחבום בגלות‪ ,‬ועל ידי כן נגילה ונשמחה בישועתו‬ ‫כביכול‪ ,‬וע"י כן‪ ,‬נגילה ונשמחה בישועתו‪,‬‬ ‫כמ"ש ז"ל על פ'‪ ,‬ידו פרש צר על כל שלו‪ ,‬כי בהושיע שכינתו‪ ,‬הוא יושיענו‪.‬‬ ‫של עצמו‪ .‬כי ישועתו של הקדוש ברוך‪,‬‬ ‫מחמדיה‪ ,‬אשר צוית לא יבואו בקהל‪ ,‬לך וזה יאמר‪ ,‬מה שאמרתי ויחיל הוא‬ ‫הוא ישועתן של ישראל‪ ,‬מה שלא נגמר‬ ‫וזה יהיה בהתמדה ולא תטנף בהם הר לתשועת ה'‪ ,‬כי ישועתו של הקדוש ברוך‬ ‫לגמרי בבנין בית שני‪ ,‬כאשר בבנין הג'‬ ‫הוא היא תשועתנו‪:‬‬ ‫קדשך‪:‬‬ ‫במהרה בימינו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך‬ ‫ישעיהו פרק נב‪ :‬עין בעין יראו בשוב ה'‬ ‫ב' דברים אנו מקויים‪:‬‬ ‫בכל דור ודר‪:‬‬ ‫א' שנראה באצבע‪ ,‬ונאמר זה‪ .‬והוא ציון‪ ,‬והוא משז"ל שעתיד הקדוש ברוך‬ ‫~‬ ‫מ"ש ז"ל‪ ,‬שעתיד הקדוש ברוך הוא הוא להיות ראש חולה לצדיקים‪ ,‬והם‬ ‫‪10‬‬ ‫שיר השירים פרק ד‪ :‬שכל שבט הלוי היו‬ ‫פרק נב‪ :‬לבשי עוזך ציון‪ ,‬שהוא הלבוש‪,‬‬ ‫תהלים פרק קמה‪ :‬מהו כבוד מלכותך‬ ‫עוסקים תמיד בתורה‪ ,‬ועמרם היה ראש‬ ‫שהוא עוזך‪ ,‬מיוחד לך‪ ,‬ציון הוא לבוש‬ ‫שיאמרו‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי‪ ,‬מלכותך מלכות כל‬ ‫ישיבה‪ ,‬והתורה נמשלה למים‪ ,‬ועל ידה‬ ‫התורה‪ ,‬כד"א‪ ,‬כי מציון תצא תורה‪ ,‬שע"י‬ ‫עולמים‪ ,‬שמלכותו כולל כל העולמות‬ ‫היו מתקיימים מאז ונעזרים ליגאל‪.‬‬ ‫עסק בה נעשה לך חירות ממלאך המות‬ ‫כאחת‪ ,‬הרוחניים והשפל‪ ,‬ולא יעצרנו‬ ‫וזהו כמגדל דוד היא מצודת ציון‬ ‫ומשעבוד מלכיות‪ ,‬שזה הוא עוז התורה‪,‬‬ ‫הגשם‪.‬‬ ‫המיוחד לתורה‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬כי מציון‬ ‫ומתייחס לציון‪ ,‬כי מציון תצא תורה‪,‬‬ ‫ועוד שנית‪ ,‬כי וממשלתך בכל דור ודור‪,‬‬ ‫תצא תורה‪ .‬כן היה צוארך‪ ,‬הוא שבט הלוי‬ ‫ועל ידי היותך חי לעולם‪ ,‬תהיה כאדם‬ ‫והוא הפך סברת נבוכדנצר‪ ...‬שעלה‬ ‫המתייחסים לצואר המיוחד לעול‪ ,‬כי עול‬ ‫הראשון טרם יחטא‪ ,‬שחלוקא דרבנן היה‬ ‫ברוחו הקשה‪ ,‬כי להיותו יתברך אלקי‬ ‫תורה היה על צוארם‪ .‬וגם עבודתם‬ ‫לו בגוף ונפש‪ ,‬כי גם אתה כל יושבי‬ ‫ישראל‪ ,‬מאז החריב בית המקדש על כי‬ ‫מתייחסת לצואר‪ ,‬כי רוממות אל בגרונם‬ ‫ירושלים‪ ,‬לבשי בגדי תפארתך‪ ,‬הן חלוקי‬ ‫חטאנו לו‪ ,‬נסתלק וסילק השגחתו מן‬ ‫בשירם וזמרם‪:‬‬ ‫דרבנן בירושלים‪ ,‬כאשר היה לאדם בג"ע‪,‬‬ ‫העולם השפל‪ ,‬ומסרה לשרי הגוים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי אז ירושלים תהיה עיר הקדש‪ ,‬כענין‬ ‫ולהוברי השמים‪ ,‬עד שייסרהו יתברך‬ ‫ולכבוד אהיה בתוכה‪ ,‬והב' התעוררויות‬ ‫ויודיענו ש"מלכותיה מלכות עלם‬ ‫אב הרחמים‪ ,‬היטיבה ברצונך את ציון‪,‬‬ ‫שאמרתי‪ ,‬שבהן תזכי לכך‪ ,‬הלא הן‪,‬‬ ‫ושלטניה עם דר ודר"‪ ,‬שהוא "עם דר"‬ ‫תבנה חומות ירושלים‪:‬‬ ‫שתעשה שלא יוסיף יבא בך עוד ערל‬ ‫שבזמן הבית "ודר" שאחרי כן‪ ,‬וזה יאמר‪,‬‬ ‫~‬ ‫וטמא‪ ,‬ששני מיני יצה"ר שהא' נקרא ערל‪,‬‬ ‫וממשלתך בכל דור ודר‪ ,‬שהוא‪ ,‬בין בדור‬ ‫תהלים פרק נא‪ :‬הטיבה ברצונך את ציון‬ ‫שהוא תאות המותרות שתמאסם כי פת‬ ‫שאנו שלמים בין בדר שאנו חסרים‪ ,‬ועל‬ ‫כו'‪ .‬הנה כעת אינך חפץ בזבח רק בהכנעת‬ ‫במלח תאכל וכו'‪ ,‬באופן שלא תתן מקום‬ ‫כן דור ראשון מלא והשני חסר‪:‬‬ ‫החוטא‪ ,‬היטיבה ברצונך את ציון‪ ,‬שיהיה‬ ‫לבא בך בחינת יצה"ר הנקרא ערל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מחמת רצון שתזכנו להיות דור שכולו‬ ‫וכן תפרוש כ"כ מכל המביא לידי זמה‪,‬‬ ‫‪ ...‬לכו ונעלה אל הר י‪-‬הוה ואל בית א‪-‬להי‬ ‫זכאי‪ ,‬ולא להיותנו דור שכולו חייב‪ ,‬כי אז‬ ‫עד שלא תתן מקום לבא בך בחינת יצה"ר‬ ‫יעקב‪ ,‬וירינו מדרכיו ונלכה בארחתיו‪,‬‬ ‫נהיה צדיקים ויתקיים בנו מקרא שכתוב‪,‬‬ ‫הנקרא טמא‪ ,‬שהיא קדושה גדולה‪ ,‬שזה‬ ‫כלם נקבצו באו לך הן כלם כעדי תלבשי‪...‬‬ ‫בקשו לעשות אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬ולא‬ ‫כי מציון תצא תורה ודבר י‪-‬הוה‬ ‫שהוא מפאת צדקתם‪ ,‬ואז תבנה בעצמך‬ ‫יכולו‪( ,‬לבטלה) בכח‪,‬‬ ‫מירושלים‪:‬‬ ‫חומות ירושלם כמה דאת אמר‪ ,‬אנכי‬ ‫אך אפשר (לבטלה) ע"י בחירה‪,‬‬ ‫~‬ ‫אהיה לה חומת אש סביב כו'‪ ,‬כי על ידי כן‬ ‫מיכה פרק ד‪ :‬לא נבטל יראותנו עד‬ ‫רוח הטומאה המחטיאה תעבור מן‬ ‫ועוד מעט (לעתיד) ע"י שתי אלה‪:‬‬ ‫נראה איזה טוב‪ ,‬כי ויורנו מדרכיו ונלכה‬ ‫הארץ‪ ,‬כי אז נהיה משוללי עון‪ ,‬ולא‬ ‫~‬ ‫באורחותיו‪,‬ולא תאמרו‪ ,‬כי לזה‪ ,‬בהר‪ ,‬די‬ ‫תהלים פרק קמט‪ :‬ישמח ישראל נצטרך הכנעה‪.‬‬ ‫לנו‪ ,‬מבלי נבא גם אל בית אלקי יעקב‪ ,‬לא‬ ‫~‬ ‫בעושיו‪ ,‬כי עתיד הקדוש ברוך הוא‬ ‫כן הוא כי הלא הן אמת‪ ,‬כי מציון תצא‬ ‫לעשותם שהוא להחזירם בתשובה‪ ,‬תהלים פרק נא‪ :‬אז יעלו‪ ,‬כי בשני הבתים‬ ‫תורה‪ ,‬אך‪ ,‬ודבר ה' הוא מירושלים שהוא‬ ‫שהתשובה היא עשיה כנודע‪ ,‬שהחוטא ומשכן היו פרים נקרבים על המזבח‬ ‫מתוך בית המקדש‪.‬‬ ‫הרשע בחייו קרוי מת‪ ,‬ובשובו יקרא חי‪ ,‬הולכים ומתמעטים‪ ,‬ל'מה שלא יצדה‬ ‫~‬ ‫כי על כן מקבל יתברך תשובה באומרו העולם מהאומות מ"ה ותרבה עלינו חית‬ ‫ישעיהו פרק ב‪ :‬ולמה לא יספיק לנו‬ ‫כי פנים חדשות באו לכאן וכבריה חדשה השדה‪.‬‬ ‫שנבא אל ההר‪ ,‬כי גם אל בית ה'?‬ ‫אמנם‪ ,‬כאשר תבנה חומות ירושלם‪,‬‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫הלא הוא‪ ,‬כי מציון בלבד תצא תורה‬ ‫ואשר אין צריכים תשובה שהם תופשי ואין פחד מהם‪ ,‬אז לא ירדו על מזבחך‬ ‫הוא הר ה'‪ ,‬אך‪ ,‬ודבר ה' מירושלים אשר‬ ‫התורה צדיקים הנקראים בני ציון‪ ,‬כי ויתמעטו רק יעלו ויתרבו‪ ,‬כי לא יהיו רק‬ ‫שם בית ה'‪ ,‬ואנו מבקשים יורנו ה' מדרכיו‪,‬‬ ‫מציון תצא תורה‪ ,‬שאין צריכים עשיה‪ ,‬כליל לה'‪ ,‬ולכבודו יתברך לא יהיו יורדים‬ ‫על כן נחפוץ במקום אשר שם דבר ה'‬ ‫ומתמעטים כי‪-‬אם‪ ,‬עולים ומתרבים‪:‬‬ ‫יגילו במלכם‪:‬‬ ‫ששם יורנו מדרכיו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL. COM‬‬ ‫‪11‬‬ ‫להתברך מאיש כמוהו‪ ,‬כי‪-‬אם אדרבה‬ ‫ויאמר משה אליהם טרם יברכם‪,‬‬ ‫הנה כיוון שני דברים בהקדמת ארבעה‬ ‫פסוקים אלו‪.‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫הקדמה‪ ,‬להורות להם כי גדול ערכם‬ ‫אחד כי הלא בראותם שאין ברכותיהם‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫לפני הקדוש ברוך הוא מאד‪ ,‬ושגם את‬ ‫עצמו אינו מחשיב לגדול מהם‪ ,‬באופן כי‬ ‫שוות כי‪-‬אם מרבה לאחד וממעיט‬ ‫פ' וזאת הברכה‬ ‫לאחד‪ ,‬פן יעלה על רוחם כי אך רחוק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גם שמפיו יתברך הם מתברכים ואין‬ ‫יהיה בין מדרגת אשר הרבה בו ובין‬ ‫עיקר הברכה כי‪-‬אם ממנו יתברך‪:‬‬ ‫מדרגת אשר מיעט בברכתו‪.‬‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש‬ ‫וזהו ויאמר ה' מסיני בא‪ ,‬לומר ראו‬ ‫הא‪-‬להים את בני ישראל לפני מותו (פל"ג‪:‬‬ ‫שנית כי בראותם את משה מברך‬ ‫א)‪ :‬ראוי לשים לב אל וא"ו של וזאת!‬ ‫ענותנות משה‪ ,‬כי גם הוא אמר ה' מסיני‬ ‫אותם שהוא בשר ודם ולא ברכם ה'‪ ,‬חש‬ ‫כו'‪ ,‬שהוא הענין בעצמו להגיד איך ערכם‬ ‫פן יאמרו ישראל כי קלי הערך היו הרבה‬ ‫אך הנה היה מקום לחשוב ולומר‪ ,‬כי‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬ושאינו מחשיב עצמו‬ ‫בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא בערך‬ ‫לא תערך קדושת מאמרי התורה‬ ‫לגדול מכללותם‪ .‬והענין‪ ,‬ה' מסיני בא כו'‬ ‫שמבראשית ועד כאן שהם מאמרי פיו‬ ‫משה‪ ,‬על כן רב להם לישראל יתברכו‬ ‫יתברך‪ ,‬אל ברכות אלו היוצאים מפי‬ ‫לומר‪ ,‬ראו עתה חביבותו יתברך אליכם‪,‬‬ ‫מפי משה‪ ,‬כי גם בזה גדול מאד‬ ‫כי הנה‪ ,‬אין צריך לומר על הגוים ועל‬ ‫משה רבינו ע"ה אל ישראל‪ ,‬ויהיו‬ ‫חשיבותם כי הן מעט ערכם לפניו‬ ‫הדברים האלה ככל הברכות שיברך איש‬ ‫הממלכות‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם על מלאכי‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫מרכבתו גדלתם מאד והוא על האומות‪.‬‬ ‫צדיק מעצמו את בנו ודומה לו‪.‬‬ ‫כי הלא ה' לישראל מסיני בא בכבודו‬ ‫על כן על שני הדברים האלה הקדים‬ ‫על כן הטיל וא"ו‪ ,‬ולא אמר זאת‬ ‫ובעצמו להקביל פניהם‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬כלומר וזאת תוספות על הקודם‬ ‫לעשו וישמעאל‪ ,‬כי לא הלך אליהם‬ ‫ראו עתה מה גדול חשיבתכם לפניו‬ ‫ודומה לו‪ .‬וזה משלשה טעמים‪.‬‬ ‫בעצמו רק וזרח משעיר‪ ,‬כי לא בא שמה‬ ‫יתברך‪ ,‬כי הלא גדלתם מאד‪ ,‬אין צריך‬ ‫אחד שהם דברי משה בלתי דומה‬ ‫עיקר שכינה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ל'מה שמלא כל‬ ‫לומר על כל העובדי גילולים כי‪-‬אם גם‬ ‫לילידי אשה זולתו‪ ,‬וזהו אשר ברך משה‪.‬‬ ‫הארץ כבודו מאתו התפשטות כבודו‬ ‫אפילו על מלאכי עליון‪ ,‬כי הנה ה' מסיני‬ ‫הנמצא שם זרח לדבר עם השר‪.‬‬ ‫בא וכו' אף חובב עמים וכו'‪:‬‬ ‫שנית להיותו איש האלוקים וסתם‬ ‫דבריו מאתו יתברך המה מרוח קדשו‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬משעיר שהוא מהנמצא‬ ‫ועל השנית אמר תורה צוה לנו כו' ויהי‬ ‫ומה גם להיות את בני ישראל שגם הם‬ ‫משעיר‪ .‬ועל דרך זה הופיע מהר פארן‪.‬‬ ‫כו'‪ ,‬לומר כי כמעט שוה ערכו לערכם‪,‬‬ ‫בני אל חי ומשפיע ברכתם מאתו יתברך‪.‬‬ ‫הנה לישראל יתרון עצום ורב על‬ ‫ומה גם בהיותם כל ישראל יחד שיש‬ ‫האומות‪:‬‬ ‫שלישית שהוא לפני מותו סמוך‬ ‫רבוי ואחדות מכל ישראל קדושים‪.‬‬ ‫למיתתו‪ ,‬כי אז שכינה שורה עם הצדיק‬ ‫וגם על מלאכי השרת‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ואתה‬ ‫באופן שגם ברכתו אליהם מאתו יתברך‬ ‫ורוח יתירה‪ ,‬כמו שאמרו בספר הזוהר‬ ‫מרבבות קדש‪ ,‬והוא שהיה לו לומר‬ ‫תתייחס ולא ממשה‪ .‬כי כל אשר ברך‬ ‫על פסוק תוסף רוחם יגועון‪ ,‬ומה גם‬ ‫ברבבות‪ ,‬אך הוא‪ ,‬כי בבקשו להקביל פני‬ ‫אותם משה מה' הוא כאשר היחל לרמוז‬ ‫משה שעל תוספת ערכו וגדולתו תהיה‬ ‫ישראל עזב בסיני את מרכבת מלאכיו‪,‬‬ ‫בפסוק ראשון‪:‬‬ ‫תוספתו‪.‬‬ ‫ובא להקביל את ישראל‪ ,‬ועשה מרכבה‬ ‫וביאור הכתובים ויאמר ה' מסיני בא‬ ‫וזהו לפני מותו ועל כן גדל יתרון ברכת‬ ‫מישראל עמו‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬לומר הנה אמרה תורה וזאת הברכה‬ ‫כל צדיק בעת מותו מבקרב ימיו‪ ,‬ועל כן‬ ‫וזהו מרבבות‪ ,‬ולא אמר ברבבות‪.‬‬ ‫כלומר אין הברכות מתייחסות לבשר‬ ‫משיגים אז יותר מבכל חייהם כאשר‬ ‫ודם‪ ,‬כי הלא הם ככל גופי תורה‪ ,‬שהוא‬ ‫שמואל הקטן התנבא לפני מותו‪:‬‬ ‫ומה מתוק מדבש מאמר התורה בזה‬ ‫ענין הוא"ו כמפורש כי כל דברי ברכתו‬ ‫באומרו‪ ,‬ואתה ולא אמר ובא‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫מאת ה' צבאות יצאו‪ ,‬כי גדול משה כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנה ידענו מאמרם ז"ל‪ ,‬כי נתקן הקדיש‬ ‫איש הא‪-‬להים הוא‪ ,‬ומה גם בהיות לפני‬ ‫וזאת הברכה אשר ברך משה איש‬ ‫בלשון תרגום‪ ,‬לבל יקנאו מלאכי השרת‬ ‫מותו כמדובר בפסוק ראשון‪.‬‬ ‫הא‪-‬להים את בני ישראל לפני מותו‪ :‬ויאמר‬ ‫כי לא יבינוהו‪.‬‬ ‫י‪-‬הוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע‬ ‫ועתה אומרת התורה‪ ,‬הנה אשר רמזתי‬ ‫מהר פארן ואתה מרבבת קדש מימינו‬ ‫והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה‬ ‫באומרי וזאת בוא"ו‪ ,‬אל יעלה על רוחכם‬ ‫גדולה מזו‪ ,‬שתגלה התורה שבא ונסתלק‬ ‫אשדת דת למו‪ :‬אף חבב עמים כל קדשיו‬ ‫כי לא כן לב משה רק שהוא גדול מאד‬ ‫בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך‪ :‬תורה‬ ‫מהרבבות מלאכיו ועזב מרכבתם ויעשה‬ ‫בעת כל כללות ישראל יחד‪ ,‬ושרב להם‬ ‫צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב‪( :‬א‪-‬ד)‬ ‫‪12‬‬ ‫תאמר ואיך הניחוה עשו וישמעאל‪,‬‬ ‫ויאמר י‪-‬הוה מסיני בא וזרח משעיר‬ ‫מרכבה מישראל‪ ,‬ושיכתב בתורה‬ ‫ויגעלו בכבוד ההוא?‬ ‫למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש‬ ‫ונקראו גלוי לכל העמים!‬ ‫לזה אמר מימינו כו'‪ ,‬לומר ממה‬ ‫מימינו אשדת דת למו (ב)‪ :‬פן תאמרו אין‬ ‫על כן מה עשה הוא יתברך לא הכתיב‬ ‫שבימין הלוחות שהם חמשה דברות‬ ‫זה יתרון‪ ,‬כי למה בחר ה' באדם‬ ‫'ובא' מרבבות‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ואתה בלשון‬ ‫ראשונות‪ ,‬לא ניתן אש דת למו‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫מבמלאכי השרת‪ ,‬אם שלא היתה נאותה‬ ‫תרגום‪ ,‬כמעשה תיקון הקדיש‪ ,‬לבל‬ ‫למו לישראל‪ ,‬אך לשעיר ופארן לא נתן‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬כי הם רוחניים‪ ,‬והיא גשמית‬ ‫יקנאו‪:‬‬ ‫כי‪-‬אם מהשמאל‪ ,‬לא תרצח לא תגנוב‪.‬‬ ‫ופרטיים‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שהשיבו‬ ‫ולבל נאמר ולמה עשה כן? (האם)‬ ‫למלאכים‪ ,‬תורה מה כתיב בה‪ ,‬אדם כי‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן יהיו בני אדם‬ ‫לשיגעלו בה?‬ ‫ימות‪ ,‬וכי מיתה יש בכם? למצרים‬ ‫מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה?‬ ‫ירדתם? לפרעה נשתעבדתם? לזה אמר‪,‬‬ ‫אל תתמה‪ ,‬כי הלא מימינו יתברך היה‬ ‫לזה אמר‪ ,‬לא אמר מימינו דת למו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ואתה מרבבות קדש‪ ,‬שעזב את מלאכיו‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬אש דת‪ ,‬לומר‪ ,‬כי הנה לשעיר ופארן‬ ‫אש דת למו בסיני‪ ,‬שהוא מצד גדולות‬ ‫לתת תורה לישראל‪ ,‬ולא נתנה לרבבות‬ ‫נפשותם‪ ,‬כי חלק ה' אמרה נפשם‪ ,‬ואיך‬ ‫לא היה דת של אש רוחניות ראויה אז‬ ‫קדש‪ ,‬עם היות שמימינו אש דת‪ ,‬שהוא‬ ‫להם‪,‬‬ ‫מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת‪,‬‬ ‫דרך הסוד הרוחני‪ ,‬הוא מתייחס למו אל‬ ‫ולא נכוו וסבלו רוחניות אש דתו יתברך?‬ ‫וזהו אש דת‪ ,‬למו שהם ישראל ראויה‬ ‫הרבבות הנזכר‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬אתה ובא‬ ‫אלא הוי אומר‪ ,‬כי זה חסדו יתברך‪ ,‬הנותן‬ ‫להם‪ ,‬ולא לפארן ושעיר‪.‬‬ ‫מהם‪ ,‬ולא נתן דרך אש דת‪ ,‬המתייחס‬ ‫בהם כח בהשתלשלות נשמותם להשיג‬ ‫להם‪ ,‬כי‪-‬אם לישראל ניתן‪ ,‬גם את הכל‪.‬‬ ‫בגוף ונפש‪ ,‬מה שאין אומה זולתה יכולה‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬מימינו שהוא מימין‬ ‫הלוחות‪ ,‬וגם היות אש דת‪ ,‬למו לישראל‬ ‫וזהו ואתה מרבבות‪ ,‬כי בא מהם ועזבם‪,‬‬ ‫לסבול‪ .‬וזהו אומרו‪ ,‬מימינו ולא אמר‬ ‫הנזכר בפסוק הקודם היה‪ ,‬ולא לשעיר‬ ‫עם היות שזולת הפשט היה מימינו אש‬ ‫בימינו‪ ,‬לומר מצד חסד ימינו‪ ,‬נמשך‬ ‫ופארן‪ .‬באופן‪ ,‬כי לא היה הענין‪ ,‬רק‬ ‫דת למו למלאכים‪ ,‬עם כל זה לא נתנה‬ ‫היות מה שהוא אש דת למו‪ ,‬ולא עצרם‬ ‫להסיר פתחון פה מעשו ומישמעאל‪:‬‬ ‫להם רק לישראל‪:‬‬ ‫הגשם‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי גם לפעמים מחבב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫את העמים‪ ,‬כענין נבוכדנצר שקראו‬ ‫מימינו כו' רצה לומר מימינו וחסדו‬ ‫יאמר‪ ,‬איך יתכן יעשה מרכבה‬ ‫עבדי‪ ,‬ומסר ארצו ועמו בידו‪ ,‬וכן לכורש‬ ‫יתברך היה לישראל‪ ,‬שבא להם מסיני‬ ‫מחומריים‪ ,‬והלא התורה שנתן להם אז‬ ‫וכיוצא!‬ ‫אש דת‪ ,‬שהוא הרוחניות שהוא אש‪,‬‬ ‫היה הפשט‪ ,‬ולא הרוחניות הוא סוד‬ ‫אינו דומה‪ ,‬כי הנה לפי האמת אינו‬ ‫שהיה צודק היות דת למו לרבבות קדש‬ ‫פנימיות התורה!‬ ‫מחבב אותם‪ .‬ואף שתאמרו שהוא חובב‬ ‫הנזכר‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬לא נתנה להם כי‪-‬אם‬ ‫לזה אמר‪ ,‬הנה מימינו אש דת למו‪ ,‬כי‬ ‫עמים‪ ,‬הנה‪ ,‬גם אז בעת חביבותם‪ ,‬אין‬ ‫לישראל‪ ,‬ועלינו לשבח לאדון הכל כי‬ ‫גם הפשט שניתן למו‪ ,‬ל'מה שהיתה‬ ‫צריך לומר שהם אינם מערכך‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫הפליא חסדו לנו‪:‬‬ ‫מימינו יתברך‪ ,‬ולא על ידי השתלשלות‬ ‫גם אז‪ ,‬כל קדושיו יתברך בידך‪' ,‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שליח‪ ,‬גם אש היא‪ ,‬מה שהיה דת למו‪.‬‬ ‫מלאכיו יצוה למו'‪ ,‬כענין גבריאל שהציל‬ ‫כי גם הפשט‪ ,‬תוכיותו אש ורוחניות‪ ,‬כמו‬ ‫לחנניה וחביריו‪ .‬וגם דניאל אמר‪ ,‬א‪-‬להי‬ ‫ויאמר י‪-‬הוה מסיני בא וזרח משעיר‬ ‫למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש‬ ‫שכתבנו בפירוש שיר השירים‪ .‬כמאמר‬ ‫שלח מלאכיה וסגר וכו'‪ .‬והוא ענין כי‬ ‫רבותינו ז"ל באומרם‪ ,‬על היות אש‬ ‫מלאכיו יצוה לך‪ .‬והם קדושיו הנזכרים‪,‬‬ ‫מימינו אשדת דת למו‪ :‬אף חבב עמים כל‬ ‫קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא‬ ‫מלהטת סביבות בן עזאי והוא היה‬ ‫במקום שאפשר שתוכו ותנגפו‪ ,‬הם‬ ‫דורש‪ ...‬חורז מתורה לנביאים ומנביאים‬ ‫משמשים לרגלך‪ .‬והוא מאמר הכתוב‪,‬‬ ‫מדברתיך (ב‪-‬ג)‪ :‬הנה אמרתי וזרח‬ ‫משעיר למו כו'‪ ,‬כי הלך אל עשו‬ ‫לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן‬ ‫על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך‪.‬‬ ‫מסיני‪ .‬שהוא‪ ,‬כי גם הפשט לאיש‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך ישרתוני (המלאכים)‬ ‫וישמעאל (לשאול) אם יקבלו התורה‪,‬‬ ‫ואמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שלעשו אמר‪ ,‬שהיה‬ ‫מלובש יחשב‪ ,‬כי הלא קול דברי פשט‬ ‫בדברים גרועים כזה? והלא אנו צריכים‬ ‫היו ישראל שומעים בסיני‪ ,‬אלא של'מה‬ ‫להם‪ ,‬שיהיו אמצעיים להעלות דברי‬ ‫כתוב בתורה לא תרצח‪ ,‬ולישמעאל‪ ,‬לא‬ ‫תגנוב‪ ,‬וזה אמר‪ ,‬זאת ברכתי‪ ,‬וזה אמר‪,‬‬ ‫שהיה מפיו יתברך‪ ,‬אשר הוא עצם‬ ‫תפלותינו לפניו יתברך? לזה אמר‪ ,‬ישא‬ ‫הרוחניות‪ ,‬ומתוך האש הגדולה‪ .‬ובכלל‬ ‫מדברותיך כי אינך צריך‪ ,‬ומה גם‬ ‫זאת היא ברכתי ואומנותי‪ ,‬ונסתלקו‬ ‫מהתורה‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬כי גם הסוד הרוחני ניתן לישראל‪,‬‬ ‫כללותיך (וכ"ש תפלות הכלל‪ ,‬תפלת‬ ‫לזוכה בו‪ ,‬כנודע‪:‬‬ ‫הרבים‪ ,‬אינם צריכים) אל מלאכיו‬ ‫וזה אפשר אמר‪ ,‬הנה וזרח כו'‪ ,‬וגם‬ ‫ישאו דברותיך לפניו יתברך‪ .‬כי הנה‪ ,‬הוא‬ ‫כיבדם שאתה מרבבות קדש‪ .‬ושמא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪13‬‬ ‫לזה אמר (משה)‪ ,‬אם תאמרו תורה צוה וזהו אומרו יחד שבטי ישראל‪ ,‬כי‬ ‫בעצמו ישא מדברותיך‪ ,‬ויקבלם בלי‬ ‫לנו משה‪ ,‬דונו לאידך גיסא‪ ,‬כי אלמלא כאשר היו יחד באחדות אחד‪ ,‬אז שבטי‬ ‫אמצעי‪:‬‬ ‫זכות ישראל‪ ,‬לא היתה תורה ניתנה גם ישראל בשווי אחד יאמר להם‪ ,‬בלי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הפרש ראשים ועם‪:‬‬ ‫לי‪ ,‬כי הלא מורשה היא קהלת יעקב‪.‬‬ ‫אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והוא‪ ,‬כי עד שקנו כל ישראל אחדות‬ ‫לרגלך ישא מדברתיך (ג)‪ :‬מאמר הכתוב‪,‬‬ ‫שלם‪ ,‬לא זכו שתנתן להם תורה‪ ,‬כמו וזאת ליהודה ויאמר שמע י‪-‬הוה קול‬ ‫תאות לבו נתת לו כו'‪ ,‬והוא כי‪ ,‬אם ישאלו‬ ‫שכתבנו על פסוק‪ ,‬ויחן שם ישראל נגד יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר‬ ‫לפני מלך שני בני אדם איש שאלתו‪,‬‬ ‫מצריו תהיה (ז)‪ :‬שמע ה' קול יהודה‪ ,‬הוא‬ ‫ההר‪.‬‬ ‫והוא ידע שאלת כל אחד‪ ,‬ולאחד יאמר‬ ‫וגם משה לא היה מקבל כלל‪ ,‬כמו דוד‪ ...‬מאמרם ז"ל על וירד העיט על‬ ‫אל תדבר שאלתך כי ידעתי אותה‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬שאמר הקדוש ברוך הוא הפגרים כו' בקש דוד לכלות את כל‬ ‫ואתנה‪ ,‬ולשני ישמע כל דבריו‪ ,‬ואחר כך‬ ‫למשה במעשה העגל‪( ,‬לך) רד האומות‪ ,‬אלא שאברם לא הניחו‪ .‬וזהו‪,‬‬ ‫יאמר‪ ,‬ידעתי ואתן‪ .‬את איזה מהם מחבב‬ ‫מגדולתך‪ ,‬כלום נתתי לך גדולה‪ ,‬אלא וישב אותם אברם‪ .‬ויהיה פירוש מאמרם‬ ‫יותר? הוי אומר את זה שעם יודעו‬ ‫זה‪ ,‬כי דוד המלך ע"ה אמר‪ ,‬ארדוף אויבי‬ ‫בשביל ישראל‪.‬‬ ‫שאלתו ודעתו לעשותו‪ ,‬ערבים עליו כל‬ ‫ושיעור הכתוב מה שתורה שתאמרו ואשיגם ולא אשוב עד כלותם‪ ,‬שבקש‬ ‫דבריו‪ .‬ואחר כך יאמר‪ ,‬ידעתי ויקשב‬ ‫שצוה לנו משה ולא לעם‪ ,‬הנה‪ ,‬לא לו לכלות את כל האומות‪ ,‬אך מנעו ה' מצד‬ ‫וישמע‪.‬‬ ‫תתייחס קבלתה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לכם‪ ,‬כי מורשה אברהם‪ .‬והוא‪ ,‬כי אברהם הסגירנו‬ ‫וזהו תאות לבו נתת‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬וארשת‬ ‫היא אל קהלת יעקב על הקהלם למלכיות במקום גהינם‪ ,‬ואם היה מכלה‬ ‫שפתיו בל מנעת סלה‪ ,‬מלאומרו לפניך‪.‬‬ ‫והתאחדם‪ .‬כמו שכתבנו על ויחן שם אותם דוד המלך ע"ה‪ ,‬לא ישארו‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬הנה אחר שכל קדושיו בידך‬ ‫ישראל‪ ,‬כי בזכות קהלתם (ואחדותם‪ ,‬מלכיות להגלות את ישראל‪ .‬ועל כן‪,‬‬ ‫והם תכו לרגלך לעשות רצונך‪ ,‬ולינצל‬ ‫היא גרמה) שצוה לנו משה‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬העיט שהוא דוד‪ ,‬לא שוה לו (לאברהם)‬ ‫מכל צרה‪ ,‬ואף על פי כן ישא וישמע‬ ‫מה שהיה יורד על הפגרים‪ ,‬שהם‬ ‫לא ניתנה לו‪ ,‬ולא היה מצוה לנו דבר‪:‬‬ ‫ויקבל מדברותיך‪.‬‬ ‫המלכיות הרמוזים במה שביתר אברהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬כי לא על חנם הייתי (הבתרים)‪.‬‬ ‫בישראל מלך‪ ,‬אם לא שיתרוני גדול על‬ ‫תורה צוה לנו משה מורשה קהלת‬ ‫כלכם‪ ,‬כי הלא גם ויהי בישרון‪ ,‬משה אך אשר לא נתקיים בחיי דוד‪,‬‬ ‫יעקב‪ .‬ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי‬ ‫הנזכר בישרון מלך‪ ,‬שיתרונו על ישראל אחשבה‪ ,‬שבירך משה אותו (את‬ ‫עם יחד שבטי ישראל (ד‪-‬ה)‪ :‬אחרי‬ ‫כיתרון מלך על העם‪ ,‬זה היה מתחלה‪ ,‬יהודה)‪ ,‬שיעשה משיח בן דוד‪ ,‬שיתקיים‬ ‫אומרו הדבר הראשון‪ ,‬שהוא להגיד‬ ‫אך אחרי כן‪ ,‬בהתאסף ישראל שהוא לעתיד‪.‬‬ ‫מעלת וחשיבות ישראל לפניו יתברך‪,‬‬ ‫כשבא יתרו‪ ,‬ונאמר‪ ,‬ויעמד העם על וזהו שמע ה' קול יהודה‪ ,‬אך לא עתה‪,‬‬ ‫התחיל הדבר השני‪ ,‬שהוא‪ ,‬שלא יעלה‬ ‫משה‪ ,‬שהיה קודם מתן תורה (שהיא רק ואל עמו תביאנו לעתיד‪ ,‬כי דוד מלך‬ ‫על רוחם‪ ,‬שמגדיל משה את עצמו על‬ ‫הסברא היותר נכונה)‪ ,‬אז‪ ,‬בהתאסף‪ ,‬ישראל חי וקיים‪ ,‬והוא המוליך לעתיד‬ ‫כל כללות ישראל‪ ,‬ושעל כן לא זכו‬ ‫נעשו ראשי שרים ראשי עם‪ ,‬שהיו עמו‪ ,‬שאמר הכתוב ודוד עבדי נשיא‬ ‫להתברך על ידי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בישראל ראשים לעם‪ ,‬כי אז נתמנו שרי להם לעולם‪ ,‬וכן נראה מספר הזוהר כי‬ ‫אם על ידי בשר ודם‪ .‬והיה פתחון פה‬ ‫אלפים ושרי מאות כו'‪ .‬ואחרי כן במתן הוא הוא‪ .‬וגם אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שזה‬ ‫להם לומר כן‪ ,‬מאשר לו ניתנה התורה‬ ‫תורה‪ ,‬קנו אחדות‪ ,‬כאומרו ויחן שם הוא ראשי תיבות של אדם אדם דוד‬ ‫בעצם‪ ,‬ולא זכו ישראל לקבל‪ ,‬כי‪-‬אם על‬ ‫ישראל‪ .‬אז במעשה זה‪ ,‬כמעט היו כל משיח‪.‬‬ ‫ידו‪ .‬ובכלל הדבר הוא‪ ,‬כי גם על מאמרו‬ ‫ישראל שוים‪ ,‬כי כלם פסקה זוהמתן‪ ,‬וזהו‪ ,‬ואל עמו תביאנו שהוא לעתיד‪ ,‬ואז‬ ‫למעלה‪ ,‬כי ה' מסיני בא כו' שהחשיב את‬ ‫וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים‪ .‬כמה ידיו רב לו‪ ,‬כי מה שתאות דוד לרדוף‬ ‫ישראל גם יותר מהמלאכים‪ ,‬היה מקום‬ ‫דאת אמר‪ ,‬פנים בפנים דבר ה' אל כל אויביו ברגליו‪ ,‬ולא ישוב עד כלותם בידיו‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי גם כל הכבוד ההוא‪ ,‬לא היה‬ ‫קהלכם‪ ,‬מעין נבואת משה רבינו עליו אז ידיו בלבד רב לו‪ ,‬ולא יצטרך לרדוף‬ ‫העיקר רק לכבוד משה‪ ,‬כי הלא משה‬ ‫השלום‪ ,‬שנאמר בו ודבר ה' אל משה ברגליו‪ ,‬כאשר שאל במלכו תחלה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫לבדו קבל תורה מידו יתברך‪ ,‬והוא צוה‬ ‫פנים אל פנים‪ ,‬באופן‪ ,‬כי אז על ידי אם ידיו בלבד רב ודי לו שיכלה בהם‪ ,‬כי‬ ‫לנו‪ ,‬אך בעצמו יתברך‪ ,‬לנו‪ ,‬לא החשיבו‬ ‫אחדות ההוא‪ ,‬בצד מה‪ ,‬היו כל ישראל לעתיד כלם יבאו לפניו‪ ,‬כמה דאת אמר‪,‬‬ ‫כל כך‪ ,‬ואיך תגדיל חשיבותינו לפניו‬ ‫שוים‪ ,‬ליכלל בכלל שבטי ישראל‪ ,‬כמוני לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו‪ ,‬ולא‬ ‫יתברך?‬ ‫יצטרך אל הרגלים לרדוף‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬ ‫ככם‪ ,‬בלי העדפה ויתרון זה על זה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫אך‪ ,‬לא (תרצה) כל פועל ידיו‪ ,‬גם של‬ ‫הנקראים ישראל אין צריך לדון אותם כי‬ ‫שועזר מצריו תהיה‪ ,‬כי גם צריו יהיו לו‬ ‫מכות חרב אויביו‪ ,‬שלא ישובו (כאשר‬ ‫הם יעשו דין לעצמם רק ילמדום תורה‪,‬‬ ‫לעזר‪ ,‬מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו‪,‬‬ ‫בשכם) להתלמד בכלי חמס‬ ‫וזהו ותורתך לישראל‪:‬‬ ‫וישתחוו לו כו'‪:‬‬ ‫מכירותיהם‪ .‬ועל כן‪ ,‬אם יקומו עליהם‪,‬‬ ‫ועל מה ששמרו אמרתך יזכו שישימו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לא תניח המלחמה אליהם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מחץ‬ ‫קטורה באפך‪ ,‬שאם יעלה אף על ישראל‬ ‫אתה ה'‪ ,‬מתנים קמיו‪ .‬אך‪ ,‬למשנאיו‪,‬‬ ‫וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך‬ ‫חלילה כנגף ודומה לו בעונותם‪ ,‬יעשו‬ ‫אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה‪.‬‬ ‫הבלתי קמים‪ ,‬רק שנאתם בלבד‪ ,‬לא‬ ‫קטורת לבטל האף כאשר עשה אהרן‬ ‫תמחץ מאז ישנאוהו‪ ,‬רק מעת יקומון‬ ‫האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו‬ ‫לעצור המגפה מעל ישראל‪,‬‬ ‫לא הכיר ואת בנו לא ידע כי שמרו‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫וזהו ישימו קטורה באפך לסלק אפך‬ ‫אמרתך ובריתך ינצרו‪ .‬יורו משפטיך‬ ‫וזהו‪ ,‬ומשנאיו מן יקומון‪ ,‬כי משנאיו בלי‬ ‫מעליהם‪ ,‬כי אשר שמרו אמרתך ודבקו‬ ‫ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה‬ ‫קימה לא תמחץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מן יקומון‪ ,‬ולא‬ ‫בך וברחו מטומאת העבודת גילולים‪ ,‬הם‬ ‫באפך וכליל על מזבחך (ח‪-‬י)‪ :‬הנה היה‬ ‫טרם יקומון‪:‬‬ ‫ראויים לשים קטורה באפך לסלק כח‬ ‫על אהרן פתחון פה‪( ,‬שנדמה להם‬ ‫ועל דרך רבותינו ז"ל‪ ,‬האומרים‪ ,‬כי‬ ‫חצוני מעל ישראל‪:‬‬ ‫שאשם) על מעשה העגל‪ .‬על כן אמר‪,‬‬ ‫אומרו (ברך ה') חילו‪ ,‬הוא על הנכסים‪,‬‬ ‫ומאשר בריתך נצרו יעלו כליל על‬ ‫תמיך ואוריך‪ ,‬שהם בלב אהרן לא ניתן לו‬ ‫יאמר‪ ,‬הנה שבט זה אין לו מעשה ידים‪,‬‬ ‫מזבחך‪ ,‬לומר כי ישרתו בימים האלו‬ ‫רק להיות לאיש חסידך‪ ,‬שאם היה רעה‬ ‫להתברך מעשה ידיו (ככתוב‪ ,‬יברכך‬ ‫ולעתיד שהקרבנות העתידים אז הם‬ ‫בלבבו חלילה‪ ,‬לא ניתנו תמיך ואוריך‬ ‫י‪-‬הוה א‪-‬להיך בכל מעשה ידך)‪ ,‬כי הם‬ ‫כליל כי הם הרוב‪ ,‬כי לא על חטא יזבחו‪,‬‬ ‫בלבו‪ .‬והראיה‪ ,‬אשר נסיתו במסה‪ ,‬ויצא‬ ‫עוסקים בעבודת שמים‪ ,‬על כן צריך‬ ‫כמה דאת אמר‪ ,‬אז תחפוץ זבחי צדק‬ ‫בנסיונו‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬תריבהו על מי‬ ‫מאליך‪ ,‬ברך חילו‪ ,‬ועל ידי כן שיהיה להם‬ ‫עולה וכליל‪.‬‬ ‫מריבה‪ ,‬שכללת אותו עמי‪ ,‬לאמר‪ ,‬יען לא‬ ‫ברכה משלהם‪ ,‬ופועל ידיו‪ ,‬שהוא‬ ‫האמנתם בי‪ ,‬ועל אשר מריתם פי‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫בעבודתך תרצה‪ ,‬כי לא יכוונו בעבודה‬ ‫ואחר אמרו ישימו קטורה באפך על‬ ‫הוא לא חטא‪ ,‬כי אני לקחתי המטה‬ ‫על הנאת חלקם מאשי ה'‪ ,‬כי רב להם‪,‬‬ ‫הזמן הזה שיש חטא ואף‪ ,‬וכליל על‬ ‫ואכה הסלע‪ ,‬ולא הרהר‪ ,‬ולא אמר‪ ,‬מה‬ ‫רק יכוונו לגמרי לשם שמים‪ .‬ועל כן‬ ‫מזבחך בזמן שהכל עולה וכליל ואין אף‬ ‫עשיתי? כי זה יורה על חסידותו וטוהר‬ ‫תהיה פועל ידיו לרצון בעצם‪,‬‬ ‫להביא על עון‪ ,‬וזה לעומת מה שבריתך‬ ‫לבו‪:‬‬ ‫ינצורו‪ ,‬והוא מאמר תנא דבי אליהו‪ ,‬כי מי‬ ‫וזהו ברך כו' ופועל ידיו תרצה‪ ,‬עד גדר‬ ‫ששמר בריתו מלטמאו ומזרע לבטלה‪,‬‬ ‫ועל יתר אישי השבט אמר על כהנים‬ ‫רצוי עבודתו‪ ,‬שבזכות פועל ידיו‪ ,‬תמחץ‬ ‫שהוא ערב עליו שישמש לעתיד ככהן‬ ‫ולוים‪ ,‬האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו כו'‬ ‫מתנים קמיו וכו'‪ ,‬כענין יון ביד חשמונאים‪.‬‬ ‫על המזבח גם שיהיה ישראל‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כל‬ ‫שלא נשאו פנים בעגל לאב ולאם‬ ‫וכן משנאיו‪ ,‬בהיותם מן יקומון שהם‬ ‫שכן‪ ,‬אם משבט לוי הוא‪ .‬ובזה יתכן‪,‬‬ ‫לעשות משפט‪.‬‬ ‫מאותם שהם הקמים הנזכרים‪ ,‬אך לא‬ ‫יאמר‪ ,‬אחר כי בריתך ינצורו יאות להם‬ ‫וגם כי שמרו אמרתך שאמרת בפיך‬ ‫(תמחץ) אשר מישראל הם‪:‬‬ ‫שגם לעתיד שיעלו על מזבחך כליל‪:‬‬ ‫שהוא אנכי ולא יהיה לך‪ .‬כי במצרים לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עבדו עבודת גילולים כשאר שבטים‪.‬‬ ‫לבנימן אמר ידיד יי ישכון לבטח עליו‬ ‫ברך יי חילו ופעל ידיו תרצה מחץ‬ ‫וגם בריתך ינצורו שקיימו שם ברית‬ ‫חפף עליו כל היום ובין כתפיו שכן (יב)‪:‬‬ ‫מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון (יא)‪:‬‬ ‫מילה‪ .‬וגם כיוון באומרו לשון נצירה‪,‬‬ ‫בכולם נאמר בוי"ו‪ ,‬וללוי וליוסף וכן‬ ‫יאמר על ברכת כהנים‪ .‬והוא כי הוא‬ ‫שזולת מה שנימולו‪ ,‬היו גם כן נוצרים‬ ‫בכולם‪ ,‬מה שאין כן בבנימין‪ .‬אך הוא‪ ,‬כי‬ ‫יתברך אמר‪ ,‬ושמו את שמי על בני‬ ‫אותו מלטמאו בביאה אסורה‪ ,‬ולא‬ ‫נשתנה זה מכולם‪ ,‬כי לבנימין אמר בלבד‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובזכות זה ואני אברכם את‬ ‫בהוצאת זרע לבטלה‪ ,‬כי נצירה גדולה‬ ‫ידיד ה' וכו' מה שאין כן לשאר‪ .‬והוא כי‬ ‫הכהנים‪ ,‬כענין ואברכה מברכיך‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫משמירה כנודע‪:‬‬ ‫בנימין לא טעם טעם חטא מעולם‪,‬‬ ‫לא תהיה ברכתם אחר ברכם את‬ ‫על כן על שלש אלה‪ ,‬תחת מה שלא‬ ‫שהוא מארבעה שמתו בעטיו של נחש‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬תחלה ברך ה' חילו‪,‬‬ ‫נשאו פנים במשפט בעגל‪ ,‬על כן יורו‬ ‫ועל כן‪ ,‬ישכון לבטח‪ ,‬בהיותו משוכני‬ ‫ואחר כך ופועל ידיו‪ ,‬כשישאו ידיו אל‬ ‫משפטיך ליעקב‪ ,‬כי האומר לאביו ולאמו‬ ‫עפר‪ ,‬יהיה לבטח‪ ,‬שלא יצטרך להתגלגל‪,‬‬ ‫העם לברכם‪ ,‬ודאי תרצה‪ ,‬כי יהיה לרצון‪,‬‬ ‫לא ראיתיו הוא הראוי לדון שלא ישא‬ ‫כי לא חטא‪ ,‬וכל שכן שלא תשלוט בו‬ ‫כי תבא ברכתם מפי ברוך‪.‬‬ ‫פנים במשפט‪ .‬והברכה היא שיזכם ה'‬ ‫רמה‪ ,‬כי יהיה לבטח ינוח‪ ,‬עד יעמוד‬ ‫להורות משפט‪ .‬ומה שצריך לשפוט הוא‬ ‫לגורלו‪ ,‬לקץ הימין‪ .‬ולא עוד‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫את יעקב הם הבלתי צדיקים‪ ,‬כי‬ ‫‪15‬‬ ‫וכן וממגד ארץ ומלואה‪ ,‬הוא יוסף‪,‬‬ ‫וזהו ענין הה"א שבמלת רדה‪ ,‬שהיא‬ ‫השם הגדול הנזכר‪ ,‬שהוא עליו‪ ,‬למה‬ ‫שהיה מגד ומיטב של ארץ ומלואה‪ ,‬שזה‬ ‫רמז אל השכינה‪ ,‬ועל כן נמשך (יעקב)‬ ‫שהוא ידידו‪ ,‬יהיה חופף עליו כל היום‪,‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬והיא הסבה השלישית‪.‬‬ ‫אחריו‪:‬‬ ‫שהוא עד עת קץ‪ ,‬שהוא בגמר היום‪ .‬אך‪,‬‬ ‫ובהצטרף רצון שוכני סנה‪ ,‬היא‬ ‫ועדיין צריך לשית לב‪ ,‬למה זכה יוסף‬ ‫בין כתפיו‪ ,‬שהוא המקדש‪ ,‬לא יהיה‬ ‫השכינה שרצונה בשכון בסנה היה להיות‬ ‫להיות משכן אל השכינה מכל אחיו?‬ ‫בעצם חופף‪ ,‬רק שכן‪ ,‬כי לא יהיה שם זה‬ ‫עם ישראל בגלות‪ .‬על כן‪ ,‬את השכינה‪,‬‬ ‫חופף כל היום‪ ,‬כאשר של בנימין עצמו‪,‬‬ ‫אך הנה היו לו סבות‪ ,‬אחת להיות‬ ‫כי בחרבן‪ ,‬לא יהיה כן חופף תמיד כל‬ ‫שרצית (ה') בהוראת הסנה‪ ,‬להיות‬ ‫מתייחס אל האבות שהוא יעקב שהוא‬ ‫(השכינה) עם ישראל בגלות מצרים‪ ,‬על‬ ‫היום‪ ,‬רק שכן‪ ,‬כי לא יבצר מלשכון‬ ‫בחיר שבאבות‪ ,‬וזה היה זיו איקונין שלו‬ ‫שכינה בכותל מערבית‪:‬‬ ‫כן‪ ,‬תבואתה לראש יוסף‪ ,‬שהוא‪( ,‬תבוא)‬ ‫דומה לו‪ ,‬והיה לו מעין קדושתו‪ .‬ועל כן‬ ‫לחול בראש יוסף‪ ,‬שיהיה (יוסף) לך‬ ‫כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מרכבה‪ ,‬בגלות ההוא‪ ,‬מכל הטעמים‬ ‫ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם‪:‬‬ ‫הנזכרים‪.‬‬ ‫שנית מצד רחל אמו שבמטתה היתה‬ ‫שורה שכינה כמאמר יעקב לראובן‬ ‫וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה‬ ‫ולהיות‪ ,‬כי השכינה היתה מאז על ראש‬ ‫כשבלבל יצועי אביו כי עלית כו' אז‬ ‫תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו‪:‬‬ ‫יוסף‪ ,‬וגם אחרי כן‪ ,‬כי אפילו בארונו‬ ‫חללת יצועי עלה‪ ,‬כמפורש אצלנו כי על‬ ‫בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם‬ ‫היתה שורה שכינה‪ ,‬שהיו מוליכין אותו‬ ‫ידי שבלבל יצועיו אז חילל הקדש‪ ,‬כי‬ ‫עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות‬ ‫במדבר‪ ,‬ועודנה אתו‪ .‬על כן‪ ,‬נאמרה‬ ‫השכינה שהיתה שורה במטה של רחל‬ ‫אפרים והם אלפי מנשה (טו‪-‬יז)‪ :‬מאמר‬ ‫תיבה‪ ,‬שתורה (שפירוש תבואתה הוא)‬ ‫עלתה ונסתלקה משם‪ .‬ועל כן היה ראוי‬ ‫רבותינו ז"ל הלא הוא כי למה הקדים‬ ‫על העבר ועל העתיד‪:‬‬ ‫יוסף גם מצד אמו להיות מרכבה אל‬ ‫יוסף לרדת מצרים קודם ליעקב ולכל‬ ‫ואמר‪ ,‬הנה היה מספיק תשרה שכינה‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫ביתו? אלא מפני כבוד יעקב אבינו‪ ,‬כי‬ ‫על יוסף בזמן הגלות‪ ,‬אך גם הוסיף הוא‬ ‫ראוי היה יעקב לרדת למצרים‬ ‫שלישית מצד עצמו‪ ,‬שהוא אחר אביו‬ ‫בשלשלאות של ברזל‪ ,‬אלא שהקדים‬ ‫יתברך‪ ,‬וישימהו לו למרכבה‪ ,‬גם מאז‬ ‫היותר שלם שבכל העולם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא להוריד ליוסף‪ ,‬וירד‬ ‫פרשו אחיו ממנו ומכרוהו‪ ,‬והרחיקו‬ ‫אחריו יעקב‪ .‬משל לפרה שהיו מושכים‬ ‫אותו ממנו מעליהם‪,‬‬ ‫על כן עלה ברצונו יתברך‪ ,‬בעלות‬ ‫בגזירת חכמתו להיות שכינה בגלות‪,‬‬ ‫אותה לבית השחיטה‪ ,‬ולא היתה‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ולקדקד נזיר אחיו‪ ,‬כי לא‬ ‫להיות שם יוסף לשרות ולחול עליו‪:‬‬ ‫נמשכת‪ ,‬מה עשו? לקחו שם את בנה‪,‬‬ ‫בלבד תבאתה אתה השכינה השוכנת‬ ‫ונמשכה אחריו‪ ,‬כך‪ ,‬כדי להמשיך את‬ ‫סנה (בזמן גלותם במצרים) בראש יוסף‪,‬‬ ‫וזה מאמר הכתוב ומראש כו'‪ ,‬והוא‬ ‫יעקב כו'‪.‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬גם הוספת לחול‪ ,‬בקדקד נזיר‬ ‫בהזכיר גם כן מאמרם ז"ל באומרם‪ ,‬למה‬ ‫נגלה הקדוש ברוך הוא בסנה‪ ,‬לרמוז‬ ‫עוד אמרו בספר הזוהר‪ ,‬למה הקדים‬ ‫אחיו‪ ,‬שהוא גם מאז היה נזיר‪ ,‬ומפורש‬ ‫יוסף‪ ,‬אלא מפני שהיו ישראל עתידים‬ ‫מאחיו‪:‬‬ ‫גלות שכינה‪ ,‬שהוא כביכול הוראת‬ ‫שפלות‪:‬‬ ‫להיות גולים במצרים‪ ,‬והיתה עתידה‬ ‫נוסף על זה‪ ,‬גם ישראל הבא ממנו‪,‬‬ ‫שכינה להיות שם עמהם‪ ,‬על כן‪ ,‬כדי‬ ‫הוא יהושע‪ ,‬אור והדר תורה‪ ,‬שהיה ראש‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר משה‪ ,‬כמדבר עם‬ ‫שתקדים שם השכינה‪ ,‬הוצרך להקדים‬ ‫קבלת התורה של כל העולם‪ ,‬אחר משה‪,‬‬ ‫השכינה שהיתה על ראש יוסף‪:‬‬ ‫יוסף‪ ,‬שהיה שם מושב ומרכבה אל‬ ‫כי משה קבל תורה מסיני ומסרה‬ ‫'הנה מראש הררי קדם‪ ,‬שהוא מצד‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫ליהושע‪ ,‬על כן יזכה‪ ,‬שקרני ראם קרניו‪,‬‬ ‫ראש ובחיר שבאבות שהוא יעקב‪,‬‬ ‫והן אמת‪ ,‬כי שני הדברים אמת (וצדקו‬ ‫לנגח ולכבוש הארץ‪.‬‬ ‫שהאבות נקראו הררי כמו שאמרו ז"ל‬ ‫יחדיו)‪ ,‬כי על כן נמשך יעקב אחר יוסף‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי שני בנים נתייחסו ליוסף‪,‬‬ ‫על פסוק‪ ,‬אשא עיני אל ההרים‪ ,‬ובפסוק‬ ‫על שידע כי שכינה עמו‪ .‬והוא מאמר‬ ‫שזוכים בזכות יוסף להוריש גוים מפני‬ ‫אל ההרים לא אכל‪ ,‬ורבים כאלה‪ .‬מצד‬ ‫יוסף‪ ,‬באומרו שמני א‪-‬להים לאדון כו'‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬והם יהושע וגדעון‪ ,‬והוא‬ ‫זכות יעקב‪ ,‬שירד אחרי יוסף‪ ,‬שהוא זיו‬ ‫כי א‪-‬להים הוא שכינה‪ ,‬ועל כן‪ ,‬רדה אלי‪,‬‬ ‫מאמרם ז"ל בבראשית רבה על פסוק‬ ‫איקונין דומה לו‪:‬‬ ‫כלומר אחר שא‪-‬להים אשר הוא פה‪,‬‬ ‫המלאך הגואל אותי כו' יברך את‬ ‫וגם ממגד גבעות עולם‪ ,‬הם ארבעה‬ ‫למה שהוא עמי‪ ,‬שמני לאדון‪ ,‬על כן‪ ,‬טוב‬ ‫הנערים‪ ,‬מנשה ואפרים‪ .‬ועל פי דרכם‬ ‫נשי בני יעקב‪ ,‬שמהם הושת העולם‪,‬‬ ‫לך‪ ,‬רדה אלי‪ ,‬ולא אל פרעה‪ ,‬כי ברדתך‬ ‫ז"ל‪ ,‬שיחשבו שני אלה (יהושע וגדעון)‪,‬‬ ‫מפאת זכות המגד ומיטב של ארבעתן‪,‬‬ ‫אלי‪ ,‬אל א‪-‬להים אתה בא‪.‬‬ ‫לבני יוסף‪ ,‬יתייחס יהושע לבכור שהוא‬ ‫שהיא רחל‪ ,‬שבמטתה היתה שכינה‪,‬‬ ‫שהיא הסבה השנית‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬כי שם ביששכר יזבחו‬ ‫שמח זבולון בצאתך כו'‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬ ‫הראשון‪ .‬ועליו אמור‪ ,‬בכור שורו שהוא‬ ‫זבחים של צדק‪ ,‬שהוא כל אחד את יצרו‪,‬‬ ‫על פסוק בצל החכמה כו'‪ ,‬כי יש למהנים‬ ‫יהושע‪ ,‬הנה הדר לו‪ ,‬הוא הדר תורה‪,‬‬ ‫במה ששפע ימים עליונים מאתו יתברך‪,‬‬ ‫תלמידי חכמים מנכסיהם‪( ,‬שכר) צל‬ ‫נוסף על זכות יוסף‪ ,‬על כן יבורך‪ ,‬שקרני‬ ‫מהתורה‪ ,‬יינקו‪ .‬וגם‪ ,‬מה שהם שפונים‬ ‫וחופות‪ ,‬כעוסקים בתורה‪.‬‬ ‫ראם‪ ,‬יהיו קרניו‪ ,‬לנגח ולנצח את כל‬ ‫תוך הדברים הטמונים בחול‪ ,‬הוא תוך‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬שמח זבולון‪ ,‬המאכיל את‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫הנשמות‪ ,‬הטמונות בגופים‪ ,‬שנקראים‬ ‫יששכר שיעסוק בתורה‪ ,‬בצאתך מן‬ ‫חול‪ ,‬כי בתוכם ספונים סודות וחלקי‬ ‫וזהו‪ ,‬בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬כי הלא ויששכר הוא שם‬ ‫שהם שלשים ואחד מלכי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫התורה שקבלה כל נפש בסיני‪ ,‬שעל ידי‬ ‫באהליך‪ ,‬הוא צל החכמה‪ ,‬כי 'אהלך'‬ ‫יששכר יתגלו‪.‬‬ ‫כי אלה כל העולם‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫זבולון‪ ,‬שפרנסת אותו‪ ,‬יקרא‪ ,‬כי בצל‬ ‫אפשר שבתחום ארץ ישראל היו אחד‬ ‫והוא הכתוב אצלינו בביאור משלי‪ ,‬כי‬ ‫החכמה בצל הכסף‪ .‬ושם תסתופף‪ ,‬עם‬ ‫ושלשים מלכים? אלא שהם מלכים‬ ‫כל מה שקבלה כל נפש בסיני על ידי‬ ‫שלא עסקת בתורה רק בפרקמטיא‪:‬‬ ‫שבכל העולם‪ ,‬אלא שלא היה מלך‬ ‫יששכר יתגלו‪ ,‬צריך יגיעת בית המדרש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בעולם שלא היה לו חלק ונחלה בארץ‬ ‫לזכות להגלות‪ ,‬ולבא מן הכח אל הפועל‪:‬‬ ‫ישראל‪ .‬נמצא‪ ,‬כי בנצוח את מלכי הארץ‪,‬‬ ‫עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שפע עמים יינקו ושפני טמוני חול (יט)‪:‬‬ ‫הוא כמנגח יחדו 'כל' אפסי ארץ כאחת‪.‬‬ ‫ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן‬ ‫והנה אומרו‪ ,‬עמים הר יקראו‪ ,‬פירש‬ ‫והוא‪ ,‬כי אחר שזכות יוסף היה‬ ‫וטרף זרוע אף קדקד (כ)‪ :‬הנה דרך‬ ‫המתרגם‪ ,‬אומרו עמים על השבטים‪,‬‬ ‫המוציאם ממצרים‪ ,‬לנחול את הארץ‪ ,‬על‬ ‫העולם‪ ,‬כי אשר אשתו ובניו רחוקים‬ ‫כמה דאת אמר‪ ,‬והיית לקהל עמים‪ ,‬וכן‬ ‫ידי היותו שם מרכבה אל השכינה‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ושלא במקום בטוח ונשמר‪ ,‬כי‬ ‫פירש רש"י ז"ל‪ ,‬ואומרו‪ ,‬הר יקראו‪,‬‬ ‫שאלמלא היתה שם‪ ,‬לא היו נגאלים‪ ,‬וגם‬ ‫יהיה לבו מיצר וחרד מדאגת צרת בני‬ ‫פירש על הר בית המקדש‪ .‬וזה לשון‬ ‫ליהושע‪ ,‬זכות תורה המקיימת כל העולם‪,‬‬ ‫ביתו‪ .‬ועל כן כי יקרה לפניו בדרך איש‬ ‫המתרגם‪ ,‬שבטיא דישראל לטור בית‬ ‫על כן‪ ,‬הוא יכבוש את הארץ‪ ,‬וגם הוא‬ ‫צר ואויב‪ ,‬והוא לבו בל עמו על צרת‬ ‫מקדשא יתכנשון‪ .‬ועל פי דרכם ננקוט‬ ‫ככובש כל אפסי ארץ‪ ,‬הנבראים בזכות‬ ‫אשתו ובניו‪ ,‬לא יעצור כח להתגבר על‬ ‫שעמים הם השבטים‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ומה הם שני הקרנות‪ ,‬האחד הם‬ ‫האויב‪ ,‬ולנצח מצרת לבו‪ ,‬כי הנצחון‬ ‫ויאמר‪ ,‬אל תתמה‪ ,‬שכל כך הגדלתי‬ ‫רבבות אפרים והשני הם אלפי מנשה‪:‬‬ ‫וההתקוממות לב להתגבר‪ ,‬צריך רוחב‬ ‫מעלת זבולון על פרנסתו את יששכר‪,‬‬ ‫לב ושמחה‪ ,‬כי על כן במלחמות יקחו את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואמרתי‪ ,‬שזבולון באהל יששכר הוא‬ ‫התוף בידם‪ ,‬וחליל ומצלתים לשכח‬ ‫לעתיד לבא‪ .‬כי הלא‪ ,‬עמים שהם‬ ‫ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך‬ ‫הדאגה להתגבר‪ .‬ואם כן גד‪ ,‬כאשר גדוד‬ ‫השבטים‪ ,‬את יששכר הנזכר‪ ,‬הר יקראו‬ ‫ויששכר באהליך (יח)‪ :‬אינך כדרך‬ ‫יגודנו‪ ,‬בכיבוש ארץ ישראל‪ ,‬הלא בדרך‬ ‫אותו‪ ,‬הוא הר סיני‪ ,‬שממנו תורה יוצאת‬ ‫התגרים‪ ,‬שבצאתם‪ ,‬ויפרשו בים‬ ‫טבע‪ ,‬יהיה לבו כלב אשה‪ ,‬מצירה על‬ ‫לכל ישראל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא כי שם‬ ‫להסתחר‪ ,‬הם עצבים‪ ,‬כי לא ידעו מה‬ ‫הנשים והטף‪ ,‬אשר עזבו מעבר לירדן‪,‬‬ ‫ביששכר‪ ,‬יזבחו זבחי צדק‪ ,‬שיזבחו כל‬ ‫תהיה הצלחתם‪ ,‬אם ירויחו או יפסידו‪,‬‬ ‫במקום שאין אנשים‪ ,‬פן יהיו לבז לגוים‪,‬‬ ‫אחד את יצרו‪.‬‬ ‫או מה תהיה עליהם מסערת הים‬ ‫באופן‪ ,‬יותש כחם לפני אויביהם‪ ,‬ויפלו‬ ‫ומשודדים‪ ,‬אך בשובם בהצלחה טובה‬ ‫בנופלים‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי מיששכר שפע ימים עליונים‬ ‫של תורה יינקו‪ .‬ועל כן‪ ,‬היצר הרע נזבח‬ ‫אז ישמחו על הצלחתם הטובה‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬לא כן היה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬היה לבם כלב‬ ‫ונשחט‪ ,‬כענין אם פגע בך מנוול כו'‪.‬‬ ‫בזה תשתנה מכל הסוחרים‪ ,‬שלא תייחל‬ ‫הארי‪ ,‬בכח אמיץ הנה‪ ,‬ועל אויביו‬ ‫לשמוח עד בואך בהצלחה באניות‬ ‫יתגברו‪ ,‬כי הן המה היו היוצאים חלוצים‬ ‫וגם‪ ,‬שם‪ ,‬יינקו שפוני טמוני חול‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫סחורתך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שמח בצאתך‪ ,‬מעת‬ ‫לפני בני ישראל בראש העם‪ ,‬מכים‬ ‫כי כל השבטים אשר כל אחד קבלה‬ ‫צאתך להסתחר‪ ,‬כי הלא ויששכר‬ ‫לאלפים ולרבבות‪ ,‬כי רחב לבם על‬ ‫נפשו בסיני חלק בתורה‪ ,‬וכל אחד‪ ,‬חלקו‬ ‫באהליך‪ ,‬כי מדרשות יששכר שהם‬ ‫אויבם‪ ,‬ואין זה כי‪-‬אם‪ ,‬מתת ה'‪ .‬וזה‬ ‫טמון תוך נפשו‪ ,‬ובלתי מתגלה‪ ,‬אם לא‬ ‫האהלים משל זבולון הם‪.‬‬ ‫יאמר ברוך מרחיב גד‪ ,‬כלומר‪ ,‬מרחיב‬ ‫על ידי שייגע בבית המדרש‪ ,‬וימצא‪.‬‬ ‫לבו‪ ,‬עם היות שכלביא שכן‪ ,‬שהיה שכנו‬ ‫וזהו שמח זבולון מעת צאתך‪ ,‬על זכות‬ ‫אמר‪ ,‬על ידי יששכר‪ ,‬בבתי מדרשם‪,‬‬ ‫שיששכר הוא עוסק בתורה באהלים‬ ‫כלביא‪ ,‬שבביתו לא ישכנו רגליו‪ ,‬כי ירחק‬ ‫יינקו כל השבטים‪ ,‬כל חלקי התורה‪,‬‬ ‫מילדיו‪ ,‬לבקש טרף‪ .‬כן היה גד‪ ,‬רחוק‬ ‫הטמונים תוך נפשות ישראל‪ ,‬הקרויים‬ ‫שלך שהם מנכסיך‪:‬‬ ‫משכנו‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬היה לו רחב לב‬ ‫חול‪ ,‬כמה דאת אמר ושמתי את זרעך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להתגבר‪:‬‬ ‫כחול הים‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪17‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי כל הצדקה אשר עשה ה'‬ ‫וזהו וירא ראשית לו‪ .‬ומה הוא אשר‬ ‫וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק‬ ‫לישראל‪ ,‬משה הוא העושה‪ ,‬כי בזכותו‬ ‫הביט לו‪ ,‬שהוא דבר הנוגע לו‪ ,‬שעל כן‬ ‫ספון ויתא ראשי עם צדקת יי עשה‬ ‫נעשה‪ ,‬כי המן היה בזכות משה‪ ,‬גם באר‬ ‫בחר במקום ההוא? הלא‪ ,‬כי שם חלקת‬ ‫ומשפטיו עם ישראל (כא)‪ :‬שמא תאמרו‪,‬‬ ‫אחר סלוק מרים‪ ,‬וענני כבוד אחר סילוק‬ ‫מחוקק ספון‪ ,‬ורצה להסתופף בצלו‪...‬‬ ‫ובמה בטח לבו לעזוב נשיו וטפיו על פני‬ ‫אהרן‪.‬‬ ‫ו‪ ...‬למה קראו מחוקק?‬ ‫הארץ?‬ ‫ועל דרך זה כל הצדקה וכל סליחה היה‬ ‫אך הוא לומר‪ ,‬פן יאמרו‪ ,‬מה יתן ומה‬ ‫לזה אמר‪ ,‬וירא ראשית לו‪ ,‬טרם יצא‬ ‫על ידו‪ ,‬בבקשתנו (ובתפלתינו)‪.‬‬ ‫יוסיף לגד היות משה קבור שם‪ ,‬שאין‬ ‫למלחמה‪ ,‬ראה לו עזר סיוע‪ ,‬כי שם‬ ‫וזהו צדקת ה' עשה‪ ,‬כי כל צדקת ה'‬ ‫שם רק הגוף‪ ,‬אך‪ ,‬נפשו עולה מעלה‬ ‫חלקת מחוקק‪ ,‬ולא שניכר כי שם הוא‪,‬‬ ‫עשה המחקק הנזכר‪ ,‬אחר שהוא הסבה‬ ‫מעלה‪ ,‬ומה יסכון לגד‪ ,‬מה שנפשו‬ ‫רק ספון וטמון‪ .‬ועל בטחון זה‪ ,‬ויתא‬ ‫על זכותו‪,‬‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬ושלא לעומת נחלת‬ ‫ראשי עם‪ ,‬שיצא חלוץ בראש העם‪.‬‬ ‫ומשפטיו של משה שהוא (יהיה)‬ ‫בני גד‪ ,‬רק לעומת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫ואשר (זכה להיות) בטח בזכות‬ ‫מחקק‪ ,‬שעשה לו הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬כי שם חלקת כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אל‬ ‫המחוקק‪ ,‬הוא מפני כי צדקת ה' עשה‬ ‫שלא יראה מלחמת ל"א מלכים ושלא‬ ‫ימעט בעיניך מקום אשר שם גופו של‬ ‫כו'‪ .‬וכל זה לא היה רק לזכות את‬ ‫יביא את ישראל לארץ‪ ,‬וגם שלא נכנס‬ ‫משה‪ ,‬כי הלא שם שכינה שורה‪,‬‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫לארץ‪ ,‬הלא לא למענו עשה‪ ,‬רק לשיהיה‬ ‫כי הלא באצבעו שבגופו‪ ,‬חקק בלוחות‬ ‫וזהו עם ישראל לטובתם‪ ,‬ובזה בטח גד‬ ‫המחקק עם ישראל פה‪ .‬ולא ישארו‬ ‫חקק רוחני‪.‬‬ ‫שלא תאונה לו רעה‪:‬‬ ‫בלעדו‪ ,‬פן יאבדו‪ ,‬כי על ידי היותו עמהם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יש תקוה להם לעתיד לבא‪ .‬וכמאמרם‬ ‫והוא‪ ,‬כי בלוחות שניות שכתב משה‪,‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬משל למי שנאבד לו איסר במקום‬ ‫גם בהן היה בחלל החקק רוחניות‬ ‫ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן‬ ‫אפל‪ ,‬ולא היה מוצא נר לבקשו‪ ,‬מה עשה‬ ‫כנשמה אל הלוח‪ .‬ועל כן‪ ,‬גם בשניות היו‬ ‫וטרף זרוע אף קדקד‪ :‬וירא ראשית לו כי‬ ‫השליך שם דינר זהב ושאל נר לבקשו‪,‬‬ ‫מ"ם וסמ"ך עומדים בנס‪ ,‬הנה‪ ,‬כי גם גופו‬ ‫שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם‬ ‫מיד נתנו לו ואגב הזהב מצא האיסר‪ ,‬וזהו‬ ‫כח רוחניות היה בו‪.‬‬ ‫צדקת י‪-‬הוה עשה ומשפטיו עם ישראל‬ ‫ומשפטיו עם ישראל‪:‬‬ ‫וזהו‪ ,‬כי שם חלקת שדה‪ ,‬של מי שהיה‬ ‫(כ‪-‬כא)‪ :‬ולגד כו' ברוך מרחיב גד וכו'‪,‬‬ ‫מחוקק דבר‪ ,‬ספון ונסתר‪ ,‬שהוא רוחניות‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לא יאשם על לכתו ובחר בחוץ‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולא דבר גשמי נגלה‪ ,‬עם היות חוקק בידו‬ ‫לארץ‪ ,‬בעבור מרעה צאנו‪ ,‬כאמור ארץ‬ ‫אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך‬ ‫הגשמית‪ .‬ואם כן‪ ,‬גם בגופו אשר הוא‬ ‫מקנה היא ולעבדיך מקנה‪ ,‬כי הלא מה'‬ ‫ובגאותו שחקים‪ .‬מענה א‪-‬להי קדם‬ ‫שם‪ ,‬לא תעדר ממנו שכינה‪ ,‬כי גם הוא‬ ‫יצא מלא רוחב ארצו‪ .‬ולכן‪ ,‬ברוך מרחיב‬ ‫ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב‬ ‫קדוש לא‪-‬להיו‪:‬‬ ‫גד ראוי לומר‪ .‬כי הראיה כי ה' עמו‪ ,‬כי‬ ‫ויאמר השמד (כו‪-‬כז)‪ ... :‬איך על ידי‬ ‫הלא‪ ,‬כלביא שכן‪ ,‬כי הלא יקרהו כלביא‬ ‫תורה ומצות שכינה שורה בעולם השפל‬ ‫ובמה ראה גד כי זכות משה הוא‬ ‫בשכנו‪ ,‬כי גם כאשר הוא חוץ מביתו‪ ,‬אין‬ ‫הגשמי?‬ ‫העומד לישראל? ואדרבא‪ ,‬יש מקום‬ ‫נגש שם ממוראו‪ ,‬כן גד בשכנו היה בטוח‬ ‫לבעל דין לחלוק ולומר‪ ,‬הלא‪ ,‬אם על‬ ‫מהאויבים (כי לנגד עיניו‪ ,‬ה' עמו)‪ ,‬עם‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי ל'מה שעולם הלזה השפל‪,‬‬ ‫עצמו לא היה לו כח ליכנס לארץ‪ ,‬ואיך‬ ‫וגם של הגלגלים גשמיים המה‪ ,‬ואיככה‬ ‫היותו מעבר לירדן והלאה עם ישראל‪,‬‬ ‫יועיל לאחרים?‬ ‫וטף ונשים בלבד במקומותם‪ ,‬והוא‬ ‫תשרה‪ ,‬אשר אין קצה לרוחניותו‪ ,‬בדבר‬ ‫גשמי?‬ ‫לזה אמר‪ ,‬הנה בכלל מה שראה גד‬ ‫מקום רחב ידים‪ ,‬ואין חומד ארצו‪ .‬וגם‬ ‫הוא‪ ,‬כי הנה המחוקק האמור‪ ,‬הנה זכותו‬ ‫וטרף זרוע כו' במקום מלחמתו אשר הוא‬ ‫אך הנה ידענו‪ ,‬כי על ידי תורה ומצות‬ ‫הביא את ישראל ממצרים‪ ,‬שאלמלא‬ ‫שרוי שם‪:‬‬ ‫עולה אור קיומן למעלה עד ה' א‪-‬להינו‬ ‫זכותו לא יצאו‪.‬‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא הוא אמר‪ ,‬ארץ‬ ‫וזהו ויתא ראשי עם‪ ,‬הם אשר היו‬ ‫מקנה היא ולעבדיך מקנה‪ ,‬הרי כי על דבר‬ ‫ומהתהפכות האור‪ ,‬חוזר ויורד שפע‬ ‫ראשים‪ ,‬שהיו אחד מחמשים או אחד‬ ‫המקנה היתה בחירתו במקום ההוא?‬ ‫קדושה אל העולמות‪ ,‬בהשתלשלות‬ ‫מחמש מאות‪ ,‬שהוא היותר כשרים‬ ‫מהעליון‪ ,‬אל עולם המלאכים‪ ,‬ומשם אל‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬כי הנה‪ ,‬וירא ראשית לו‪,‬‬ ‫הנקראים ראשים בערך כל שאר‬ ‫כלומר טרם וראשית הביטו אל הנוגע‬ ‫עולם הגלגלים‪ ,‬ומשם אל השפל‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫האובדים‪ ,‬וזהו ויתא ראשי עם‪.‬‬ ‫שעל ידי כן‪ ,‬ברצות ה' לחול בעולם‬ ‫אל מקנהו‪ ,‬ראה והביט לו לעצמו‬ ‫ולהנאתו‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫השמים הארץ כו'‪ ,‬על כי בה מקיימים‬ ‫וזהו בשמים‪ ,‬שהם עולם הגלגלים‪,‬‬ ‫הגלגלים‪ ,‬או בשפל‪ ,‬אינו שורה‬ ‫העולמות בקיום התורה בבחירתם‪.‬‬ ‫אשר הם גשמיים‪ ,‬שאינו שורה שם‪ ,‬רק‬ ‫בגשמיות‪ ,‬רק באור שפע קדושת‬ ‫ובזה יאמר פה‪ ,‬רוכב שמים בעזרך כו'‬ ‫בבחינה התחתונה שבשכינה‪ .‬אך‪,‬‬ ‫ההתהפכות‪ ,‬השורה בעולמות הגשמיים‪,‬‬ ‫כי הוא יתברך שורה ורוכב שמים‪ ,‬הוא‬ ‫בנקראים שחקים‪ ,‬שהוא תחלת עולם‬ ‫האחרונים האלה‪:‬‬ ‫עולם הגלגלים‪ ,‬בעזר הצדיקים בזכותם‪,‬‬ ‫המלאכים‪ ,‬שם בבחינה עליונה‪,‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אחרי אשר‬ ‫ובהדרגה גדולה מאשר הוא בשמים‪,‬‬ ‫המתייחסת לגאותו יתברך רוכב בעזרך‪,‬‬ ‫ברך משה את בני ישראל ביום סלוקו מן‬ ‫הוא גם כן בעזרך‪ ,‬בשחקים‪ ,‬הוא עולם‬ ‫כי רוחניות בו‪,‬‬ ‫העולם‪ ,‬והיה עת הפרדו‪ ,‬רצה לדבר על‬ ‫המלאכים כמדובר‪ ,‬כי משם הוא‬ ‫וזהו ו(ג"כ רוכב) בגאותו שחקים‬ ‫לבם‪ ,‬בל יתעצבו אל לבם‪ ,‬באומרם‪ ,‬כי‬ ‫התחלתו‪.‬‬ ‫(בעזרך)‪...‬‬ ‫עתה יסור צלם מעליהם‪ ,‬ומה יעשו‬ ‫וזהו ובגאותו שחקים‪ ,‬כי באופן גאותו‪,‬‬ ‫מאמרנו על פסוק‪ ,‬הן לה' א‪-‬להיך‬ ‫אחרי משה‪ ,‬אשר כבן ירצה היה מרחמם‬ ‫ובחינת גדולתו יתירה על מה שרוכב‬ ‫השמים ושמי השמים הארץ כו'‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫ומגן בעדם‪ ,‬והיה בין המלך ובין העם‬ ‫שמים‪ ,‬הוא בשחקים שהוא עולם‬ ‫שם הערנו‪ ,‬כי לא זה הסדר‪ ,‬או יאמר‪,‬‬ ‫כאמצעי בתוכם‪ ,‬כי הוא היה קרוב אליו‬ ‫המלאכים‪ .‬ולא ששמים ושחקים‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬הארץ ושמים ושמי‬ ‫יתברך מה שאין כן המה‪ ,‬ולפי גודל‬ ‫סובלים אותו‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬הוא מעונו‬ ‫השמים‪ ,‬או מלמעלה למטה‪ ,‬שמי‬ ‫רוממתו יתברך‪ ,‬אך רחוק יהיה‪ ,‬בין‬ ‫של עולם‪ ,‬יתברך שמו‪ ,‬ואין העולם‬ ‫השמים והשמים והארץ‪ ,‬אך הוא‪ ,‬כי‬ ‫המלך ה' צבאות ובין העם‪ ,‬לולא משה‬ ‫מעונו‪ ,‬כי מעונה א‪-‬להי קדם‪:‬‬ ‫בהיות ישראל עושים רצונו של מקום‪,‬‬ ‫בחירו העומד בין ה' וביניהם לכל דבר‪.‬‬ ‫ועל עולם השפל אמר‪ ,‬ומתחת זרועות‬ ‫יותר חשובה הארץ לפניו יתברך‪ ,‬מעולם‬ ‫על כן פיו פתח בחכמה וענה ואמר‪ ,‬אין‬ ‫עולם‪ ,‬לומר אל יעלה על רוחכם כי גדול‬ ‫הגלגלים ומעולם המלאכים‪ ,‬כי עיקר‬ ‫כאל ישרון‪ ,‬לומר אל תחושו על פרידתי‪,‬‬ ‫כבוד שמים ושחקים להשראת שכינה‬ ‫שכינה אצל הצדיקים היתה למטה‪ ,‬כמו‬ ‫כי אין כאל להיטיב לכם אתם ישורון‪,‬‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬יותר מארץ‪ .‬כי דעו איפה‪,‬‬ ‫שאמרו ז"ל על פסוק‪ ,‬והיה כל מבקש ה'‬ ‫ואל יעלה על רוחכם לומר‪ ,‬כי רם ה'‪,‬‬ ‫כי אדרבא‪ ,‬ומתחת‪ ,‬שהוא מהארץ‪,‬‬ ‫יצא אל אהל מועד‪ ,‬כי אפילו מלאכי‬ ‫ואין לו מבוא לעולם גשמי‪ ,‬ועל כן‪,‬‬ ‫משם הוא זרועות עולם‪ ,‬כי הצדיקים‪,‬‬ ‫השרת מעולמם‪ ,‬היו באים לבקש את ה'‬ ‫בהיות משה (בחיים)‪ ,‬אשר היה זך‬ ‫אשר בה (בארץ) הם‪ ,‬המקיימים‬ ‫למדרשו של משה‪.‬‬ ‫האיכות היה קרוב אליו יתברך‪ ,‬ובכלל‬ ‫העולמות‪ ,‬בזרועות‪ ,‬הסובלים אותם‪ .‬ועל‬ ‫והוא כאומרם ז"ל במאמרם‪ ,‬משנברא‬ ‫ביתו נאמן הוא‪ ,‬כי הלא‪ ,‬עם שאין כאל‬ ‫כן סידרם כך‪ ,‬השמים תחלה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫העולם נתאוה הקדוש ברוך הוא שתהיה‬ ‫לרוממיו רוחניותו‪ ,‬לא יעצרנו הגשם של‬ ‫שחקים‪ ,‬ואחר כך הארץ מתחת‪.‬‬ ‫לו דירה בתחתונים‪ ,‬והוא‪ ,‬כי בני העולם‬ ‫העולמות השפלים‪ ,‬מלהיותו יתברך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הזה‪ ,‬הם על ידי תורה ומצות‬ ‫בהם‪,‬‬ ‫המשלשלים השפע ומתקיימים‬ ‫כי הלא‪ ,‬עם היות שאין כאל לאיכות‬ ‫אומר הוא יתברך‪ ,‬הנה בשמים הוא‬ ‫העולמים‪ .‬כי על כן המה כללו את כלם‪,‬‬ ‫עולם הגלגלים‪ ,‬רוכב הוא יתברך‪,‬‬ ‫רוחניותו‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬הוא רוכב שמים‬ ‫הגוף מעולם השפל‪ ,‬הנפש מעין עולם‬ ‫הוא עולם הגלגלים הגשמי‪.‬‬ ‫שמשרה שם מציאות שכינה כרוכב על‬ ‫התנועה‪ ,‬הרוח מעין עולם המלאכים‪,‬‬ ‫סוס‪ ,‬אך‪ ,‬בהדרגה יתירה‪ ,‬המתייחסת‬ ‫כמה דאת אמר עושה מלאכיו רוחות‪,‬‬ ‫ואל תתמה‪ ,‬כי הלא רכיבתו יתברך על‬ ‫לגאותו‪ ,‬הוא רוכב בשחקים‪ ,‬הוא עולם‬ ‫הנשמה מעין העליון‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬הוא בעזרך‪ ,‬שאתה עוזר את‬ ‫המלאכים‪ .‬ועדיין אינו כמתלבש בעולם‪,‬‬ ‫השמים‪ ,‬שיוכלו לקבל קדושתו יתברך‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬כרוכב על סוס‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫על כן‪ ,‬בקיים האדם תורה ומצות‪,‬‬ ‫שהוא על ידי תורה ומצות‪ ,‬שנשפע על‬ ‫התלבשות‪ ,‬וגם אין הרוכב מסוג הסוס‪.‬‬ ‫בכללות חלקיו‪ ,‬הכוללים העולמות‪,‬‬ ‫עצם השמים‪ ,‬ועליו (על אור התורה‬ ‫ישלשלו שפע מהעליון עד התחתון‪,‬‬ ‫והמצוות) מטה (ה') שכינתו יתברך‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬אתה ישרון‪ ,‬שאמרתי שהוא רוכב‬ ‫כמפורש אצלנו פרשת ויצא‪ .‬על כן אמר‬ ‫שמים ושחקים‪ ,‬אינך עם ה' בגדר זה‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫השרוי על השמים‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬בהיותנו צדיקים‪ ,‬סדר הדרגת‬ ‫אם‪ ,‬אתה ממש מעונה של א‪-‬להי קדם‪,‬‬ ‫העולמות הוא מלמטה למעלה‪ ,‬השמים‬ ‫וזהו‪ ,‬רוכב שמים בעזרך‪ ,‬שמה שרוכב‬ ‫שאתה משכן לו יתברך כי היכל ה' המה‪,‬‬ ‫שהוא עולם הגלגלים‪ ,‬ושמי השמים הם‬ ‫שמים‪ ,‬לא שהם (השמים הגשמיים)‬ ‫וכמאמר הכתוב‪ ,‬ועשו לי מקדש ושכנתי‬ ‫עולם המלאכים‪ ,‬ועליהם הארץ הוא‬ ‫כדאים לכך‪ ,‬רק בעזרך‪ ,‬שאתה בקיום‬ ‫בתוכם‪ ,‬ולא אמר בתוכו‪ .‬ואמר‪ ,‬א‪-‬להי‪,‬‬ ‫עולם השפל‪ ,‬המקיים את כלם‪ .‬ועל כן‬ ‫תורה ומצות‪ ,‬תעזור את השמים‪ ,‬שיוכנו‪,‬‬ ‫לומר כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי משנברא העולם‪,‬‬ ‫סידרם כך‪ ,‬באומרו השמים ושמי‬ ‫על ידי השפע המתהפך‪ ,‬שעל ידי כן‪,‬‬ ‫נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים‪ ,‬והוא‬ ‫הוא (ית') רוכב שמים‪.‬‬ ‫כי רבותינו ז"ל‪ ,‬הטיבו אשר דברו‬ ‫‪19‬‬ ‫נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל‬ ‫אין כאל ישרון רכב שמים בעזרך‬ ‫בדקדוק לשונם‪ ,‬שלא אמרו 'למטה'‪,‬‬ ‫ארץ יהודה עד הים האחרון‪ .‬ואת הנגב‬ ‫ובגאותו שחקים (כו) וישכן ישראל בטח‬ ‫אלא בתחתונים‪ ,‬שהוא באנשים‪ ,‬כי היכל‬ ‫ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד‬ ‫בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף‬ ‫ה' המה‪.‬‬ ‫צער (פל"ד‪ :‬א‪-‬ג)‪ :‬הנה בפרשת ואתחנן‬ ‫שמיו יערפו טל (כט)‪ :‬הנה‪ ,‬אמר משה‬ ‫וזה‪ ,‬מעונה א‪-‬להי קדם‪ ,‬כי אתה מעונה‬ ‫(פ"ג‪ :‬כז) נאמר‪ ,‬עלה ראש הפסגה ושא‬ ‫לישראל‪ ,‬בל ישיתו לב אם יפרד מהם‪ ,‬כי‬ ‫של א‪-‬להי קדם‪ ,‬על‪ ,‬כי מקדם שברא‬ ‫עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה‪( ,‬וראה‬ ‫אין כאל ישורון‪ ,‬שאם משה מת‪ ,‬הקדוש‬ ‫העולם‪ ,‬היה לכך‪ .‬ואל תתמה‪,‬‬ ‫בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה)‬ ‫ברוך הוא נשאר‪ .‬ואחר סיימו מאמרו‬ ‫שהחשיבך ה' על העולמות העליונים‪ ,‬כי‬ ‫אך בפרשה זו יראה הפך הסדר ההוא‬ ‫כמפורש‪ ,‬באה התורה ותאמר‪ ,‬אין צריך‬ ‫הלא‪ ,‬מתחת‪ ,‬שהוא מעולם השפל‪ ,‬הוא‬ ‫כי פה נזכר המזרח ראשונה באומרו‪,‬‬ ‫לומר בהקראם ישורון‪ ,‬שהוא על זמן‬ ‫זרועות עולם‪ ,‬כי הצדיקים אשר בארץ‬ ‫עשותם רצונו של מקום יותר מאשר‬ ‫המה‪ ,‬הם המקיימים את העולם כולו‪,‬‬ ‫ויראהו כו' את הגלעד עד דן‬ ‫בהקראם ישראל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם וישכון‬ ‫שכולל שמים ושחקים וארץ הלזו‪:‬‬ ‫שהוא מזרחה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬בהיות להם כשרון עד גדר‬ ‫הקראם ישראל‪ ,‬בטח‪ ,‬גם שהיו בדד‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬אין כאל‪ ,‬שיעמוד לך‪,‬‬ ‫ואחר כך ואת כל נפתלי‬ ‫ממשה‪ ,‬כי האל הנזכר‪ ,‬שאמר משה‬ ‫אתה הנקרא ישורון‪ ,‬כלומר‪ ,‬ואל תחוש‬ ‫שהוא משך לצד צפון‪ ,‬כי קדש נפתלי‬ ‫שיעמוד להם היה אתם‪.‬‬ ‫פרידתי ממך‪ ,‬כי הלא הוא יתברך‪' ,‬טוב‬ ‫הוא לצד ההוא‪,‬‬ ‫מעשרה ממני'‪ ,‬כי הלא ראה‪ ,‬אשר עשה‬ ‫ולא עוד‪ ,‬כי‪ ,‬עם היות‪ ,‬שהיו בלתי‬ ‫למענך‪ ,‬ואשר הפליא חסדו לך‪,‬‬ ‫ואחרי כן עד הים האחרון‬ ‫שלימי הכשרון ביניהם הנקראים בשם‬ ‫יעקב כנודע‪ ,‬כי על מיעוט שלמות‪,‬‬ ‫כי הנה‪ ,‬הוא יתברך‪ ,‬רוכב שמים בעזרך‪,‬‬ ‫הוא ימה‪,‬‬ ‫ויותר בשחקים כמדובר‪ ,‬ותקטן זאת‬ ‫יקראו בשם יעקב‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬ולא‬ ‫ואחר כך ואת הנגב כו'‬ ‫אותי קראת‪ ,‬יעקב‪ ,‬וכאשר יגעת בי‪,‬‬ ‫בעיניו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬זולת היותו בשני עולמות‬ ‫שלמעלה ממך‪ ,‬בעזרך בעולם השפל‪,‬‬ ‫שהוא דרום‪,‬‬ ‫תקרא ישראל‪.‬‬ ‫אתה מעונה אל א‪-‬להי קדם‪ ,‬ולא כתואר‬ ‫ואיך נהפך (סדר הראתו מן) סדר‬ ‫אמר‪ ,‬כי היו ישראל בטח‪ ,‬על כשרונם‪,‬‬ ‫רכיבה בלבד‪.‬‬ ‫מאמרו יתברך אליו?‬ ‫עם היותם בדד ממשה‪ ,‬עם היות שהעין‬ ‫והטעם‪ ,‬כי מתחת‪ ,‬זרועות עולם‪.‬‬ ‫אך אמנם‪ ,‬הנה שם כתבנו כי למען‬ ‫של הנקראים בשם יעקב‪ ,‬לא היה כל‬ ‫מגמתם אל שלמות הנפש‪ ,‬שישבו בארץ‬ ‫והביטה וראה‪ ,‬איך בהיותך מכונה‬ ‫הכין אותו ולראות את כל ארץ ישראל‬ ‫לתואר ישורון‪ ,‬שהוא מרוב כשרון‪,‬‬ ‫תחתונה‪ ,‬הראהו תחלה ארץ העליונה‬ ‫ישראל יותר מבחוץ לארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אל‬ ‫שלמות ובריאות הגוף‪ ,‬למה שהיא ארץ‬ ‫קדושתך עולה עד למעלה‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫שלעומתה למעלה‪.‬‬ ‫ויגרש מפניך אויב‪ ,‬כי את השר השורר‬ ‫דגן ותירוש‪ ,‬שהדגן סעיד לבא וכן היין‬ ‫וזהו אומרו שם ושא עיניך (בריש‬ ‫סעיד ומשמח‪.‬‬ ‫על אויביך בבואך להלחם בם מגרש הוא‬ ‫הפסוק)‪ ,‬מה שלא נאמר (כבסוף‬ ‫יתברך את האויב הוא השר‪ ,‬ואחר כך‪,‬‬ ‫הפסוק) וראה בעיניך!‬ ‫ועל כן היה ראוי‪ ,‬שעל מגמת עיני‬ ‫ויאמר לך השמד את עמו‪.‬‬ ‫הנקראים בשם יעקב‪ ,‬ימנע ה' טל שמיו‬ ‫אך הוא‪ ,‬שנאמר לו שא עיניך למעלה‬ ‫המיוחדים‪ ,‬הם שמים העליונים‪ ,‬אשר‬ ‫והנה אין ספק‪ ,‬כי מושב השר על‬ ‫ממך‪ ,‬ותראה מה שלמעלה‪ ,‬שהיא ארץ‬ ‫שם אוצרו הטוב‪ ,‬אחר שעם כל זה על‬ ‫השמים הוא‪ ,‬ושם מגרשו יתברך‪ ,‬כמה‬ ‫העליונה‪ ,‬שהוא מראות א‪-‬להים‪ ,‬ואז‬ ‫זכות הנקראים בשם ישראל‪ ,‬עם שעין‬ ‫דאת אמר‪ ,‬יפקוד ה' על צבא המרום‬ ‫תשיג בהדרגה מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫הנקראים בשם יעקב לא היה רק על דגן‬ ‫במרום כו'‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬אני מגרשו מפניך‪,‬‬ ‫וזהו אומרו ימה‪ ,‬שיתחיל מבחינת‬ ‫ותירוש‪.‬‬ ‫כי זיו צלם א‪-‬להים שעל פניך‪ ,‬מפלש‬ ‫מערב‪ ,‬שהיא בחינה תחתונה מהאחרות‪,‬‬ ‫ועולה עד מרום‪ ,‬ושם מפניך‪ ,‬שהוא‬ ‫עם כל זה למען הנקראים ישראל‪ ,‬אף‬ ‫מאור פניך‪ ,‬אני מגרש אותו‪ ,‬מחמת אור‬ ‫ואחריה תהיה עולה ורואה צפונה‪ ,‬ואחר‬ ‫שמיו של ישראל המיוחדים לשם‪ ,‬ההוא‬ ‫כך תימנה‪ ,‬ואחריה מזרחה‪ .‬והענין‪ ,‬שעל‬ ‫פניך‪ .‬ואם כן אמור מעתה‪ ,‬כי אין זה‪ ,‬רק‬ ‫יערפו טל בהוציא להם דגן ותירוש‪:‬‬ ‫מאשר אתה מעונה ה' משכן לו‪ ,‬שעל כן‪,‬‬ ‫ידי קדימת ראייה ההיא‪ ,‬כל מה‬ ‫שלעומתם למטה‪ ,‬בכל חלקיה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אור פניך עולה עד צבא המרום במרום‪,‬‬ ‫ושם‪ ,‬מגרש את השר מפניך‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו תשתעבד להראות לפניו‪ ,‬לגמרי (שהוא‬ ‫ויאמר השמד את עמו למטה בארץ‪:‬‬ ‫ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו יי מעל הטבע‪ ,‬כי‪ ,‬ד' מאות פרסה לא‬ ‫את כל הארץ את הגלעד עד דן‪ .‬ואת כל תראה בבת אחת על פי טבע)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪20‬‬ ‫חצונים לידבק בה‪ ,‬בצאתה בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫ועל דרך הפשט יאמר‪ ,‬כי בא הוא‬ ‫ועל הראיה השנית‪ ,‬שהיא לראות אגב‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬כאשר תצא בארץ ישראל‪,‬‬ ‫יתברך לפייס את משה‪ ,‬על בלתי עוברו‬ ‫העליונה‪ ,‬התחתונה‪ ,‬אמר אחר כך שם‪,‬‬ ‫אשר הוא מושב השכינה‪ ,‬כי אמה היא‪.‬‬ ‫את הירדן‪ .‬ואמר לו‪ ,‬הנה גדלת מאד‬ ‫וראה בעיניך‪ ,‬לומר‪ ,‬נוסף על מה שתשא‬ ‫ועל כן בראות משה את נפשו מצירה‬ ‫במה שעשיתי לך‪ ,‬כי הלא זאת הארץ‬ ‫עיניך השמים בעיני שכלך ראיה רוחנית‪,‬‬ ‫מלצאת‪ ,‬אמר לה‪ ,‬היכן את עתידה‬ ‫שהוצרכתי לישבע שלש רגלים כדי‬ ‫גם וראה אגבה‪ ,‬ראיה בעיניך‪ ,‬הם עיני‬ ‫לילך? האם השמים תעלה‪ ,‬דרך אויר‬ ‫'לאמר' לזרעך אתננה‪ ,‬גדולה מזו עשיתי‬ ‫בשרך את הראיה השנית‪,‬‬ ‫ארץ העמים‪ ,‬ותמצא גם על השמים‬ ‫לך‪ ,‬מבלי הכרח שבועה‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫כי היא פליאה‪ ,‬אם לא על ידי ההכנה‬ ‫במקום תחום החיצונים‪ ,‬עד תטה ותפנה‬ ‫הראיתיך בעיניך כי בעיני בשר לך‪ ,‬השגת‬ ‫של מראות א‪-‬להים בארץ העליונה‪ ,‬יוכל‬ ‫משם אל הקדושה‪ ,‬ותאמר לו‪ ,‬אתהלך‬ ‫השגה גדולה (יותר) מהנתן הארץ‬ ‫לראות גם בעיני בשר לו את התחתונה‪,‬‬ ‫לפני ה' בארצות החיים‪ ,‬כי מעתה‪ ,‬עם‬ ‫למקבליה‪.‬‬ ‫ארבע מאות פרסה על ארבע מאות‬ ‫שאני יוצאת בחוץ לארץ‪ ,‬לא אתהלך‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנתן הארץ לישראל‪ ,‬הלא‬ ‫פרסה‪ ,‬כאילו כולה תחת ארבע אמותיו‪.‬‬ ‫(שם)‪ ,‬ל'מה שאני לפני ה'‪ ,‬רק בארצות‬ ‫הוא‪ ,‬לזכך איכותם בקדושתה‪ ,‬ואין ספק‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬להיות הבחינה אחרונה‪ ,‬אשר‬ ‫החיים‪ ,‬מיד‪.‬‬ ‫שאין היושבים בה מכל זרעם‪ ,‬ישיג גופו‬ ‫ראה מהארץ העליונה‪ ,‬בחינת מזרח‪ ,‬על‬ ‫וזה יאמר פה הוא יתברך למשה‪ ,‬אל‬ ‫זכוך עד גדר‪ ,‬מבלתי מראה נבואיית‪ ,‬רק‬ ‫כן משם היחל לראות בארץ התחתונה‬ ‫תחוש על מה שלא תכנס לארץ‪ ,‬פן‬ ‫בעיני בשר לו יראה כשולחן לפניו ארבע‬ ‫בהשתלשלות מה שהיה מביט למעלה‬ ‫תעלה דרך כחות חצונים‪ ,‬כי הלא‪ ,‬זאת‬ ‫מאות פרסה על ארבע מאות פרסה‪.‬‬ ‫נשתלשלה ראשונה ראייתו מיד במה‬ ‫הארץ אשר נשבעתי וכו'‪,‬‬‫ואם כן‪ ,‬המעט בעיניך (משה) כי מבלי‬ ‫שהיה למטה ממנו‪:‬‬ ‫לומר‪ ,‬אם‪ ,‬אפילו ארץ ישראל‪ ,‬אתה‬ ‫שתעבור‪ ,‬תשיג יותר ממה שישיגו‬ ‫וזהו מה שמספר פה על שלמטה‬ ‫רואה כולה‪ ,‬בעיני בשר לך‪ ,‬כי כל ארץ‬ ‫העוברים ויושבים בה‪.‬‬ ‫ואומר ויראהו ה' את הגלעד עד דן שהוא‬ ‫ישראל‪ ,‬תשעבדה לגופך‪,‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬זאת הארץ אשר על ידי‬ ‫לצד מזרח‪:‬‬ ‫ומה גם עתה (כ"ש) לנפשך‪ ,‬שארץ‬ ‫שלש שבועות לא היה רק לתת‪ ,‬ולא‬ ‫ואחר כך לצפון שהוא ואת כל נפתלי‪,‬‬ ‫ישראל שלפניך בה תהיה (ותשעבדה‬ ‫להשיג כמוך‪ ,‬ואתה‪ ,‬הראיתיך בעיניך‪ ,‬עם‬ ‫ואחר כך עד הים האחרון‪ ,‬ואחר כך ואת‬ ‫היות ושמה לא תעבור‪ ,‬כי מבלי עבור‪ ,‬לנפשך)‬ ‫הנגב‪ ,‬והוא סדר עלית המזבח מקרן‬ ‫השגת יותר מהם בעברם‪ ,‬כלומר‪ ,‬ועל כן‬ ‫דרומית מזרחית‪ ,‬בא לו לקרן מזרחית‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא כי ושמה שהוא בארץ‬ ‫רב לך‪ ,‬ולא תקוץ‪:‬‬ ‫התחתונה שנשבעתי כו'‪ ,‬הוא שלא‬ ‫צפונית‪ ,‬ומשם לצפונית מערבית‪ ,‬ואחר‬ ‫תעבור‪ ,‬כלומר‪ ,‬אך‪ ,‬בעליונה אתה עובר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כך למערבית דרומית‪ .‬ולהיות כי אין‬ ‫מאמרם ז"ל‪ ,‬שאמר משה כשהיה מסיח כי לא תעכב לך צאת נפשך בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫עיקר הכונה פה‪ ,‬רק על הנוגע אל של‬ ‫עם נפשו‪' ,‬היכן את עתידה ללכת'? כי בארצות החיים תתהלך‪:‬‬ ‫מטה לספר הענין‪ ,‬כי לא נכנס בארץ‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫ואמרה לו‪ ,‬אתהלך לפני ה' בארצות‬ ‫אם‪ ,‬שראה אותו בלבד‪ ,‬ולא סדר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השתלשלות ראייתה‪ ,‬לא נכתב ענין‬ ‫החיים‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הלא כמו זר נחשב‪ ,‬מה זו‬ ‫שאלה‪ ,‬הממנו יפלא‪ ,‬שילך בארצות זאת הארץ אשר נשבעתי כדי 'לאמר'‬ ‫ראייתו תחלה ארץ העליונה‪ ,‬רק ברמז‪.‬‬ ‫לזרעך כו' שהיא ארץ התחתונה‪,‬‬ ‫החיים (בגן עדן)?‬ ‫והוא באומרו‪ ,‬ויראהו ה' את כל הארץ‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬הנה אמרו רבותינו ז"ל במדרש‪ ,‬על הראיתיך בעיניך‪ ,‬שבצאת נפשך‪ ,‬ולא‬ ‫כי באומרו את ריבה גם כל ארץ העליונה‪,‬‬ ‫הצדיקים המתים בחוץ לארץ‪ ,‬ונקברים תצטרך לצאת מתחום חוץ לארץ‪,‬‬ ‫שקדמה ראייתה‪.‬‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אמרו‪ ,‬אינה דומה פולטתו ולעבור לארץ ישראל‪ ,‬כי ושמה לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תעבור (בצאת נפשך)‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מעתה‪,‬‬ ‫בידי אמה‪ ,‬לפולטתו בידי צרתה‪.‬‬ ‫אתה (כבר עברת) בתוכיות קדושתה‪:‬‬ ‫ויאמר יי אליו זאת הארץ אשר נשבעתי‬ ‫והוא‪ ,‬כי חלל ארץ העמים טמא‪ ,‬ובכן‬ ‫לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בצאת נפש‪ ,‬החצונית‪ ,‬אל הנגדיית (אל‬ ‫אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר‬ ‫עולם הרוחני שנגד ומכוון מה) שבחוץ וימת שם משה עבד י‪-‬הוה בארץ מואב‬ ‫(ד)‪ :‬הנה באומרו לאמר‪ ,‬אמרו רבותינו‬ ‫לארץ‪ ,‬הלא תצטער‪ ,‬עד עלותה על פי י‪-‬הוה (ה)‪ :‬ושמא תאמר‪ ,‬האם‬ ‫ז"ל‪ ,‬שהוא‪ ,‬שצוהו יתברך למשה ללכת‬ ‫השמימה‪ ,‬דרך אויר ארץ העמים‪ ,‬ומשם‪ ,‬יוכחש המוחש‪ ,‬כי הוא מת בחוץ לארץ‪,‬‬ ‫בסילוקו‪ ,‬לאמר לאבות‪ ,‬כי אשר השם‬ ‫עד תטה אשורה אל חלק השמים‪ ,‬וצריך ללכת נפשו דרך אויר טמא של‬ ‫יתברך נשבע‪ ,‬כבר קיימו‪.‬‬ ‫שלעומת ארץ ישראל‪ ,‬כי יבקשו כחות ארץ העמים‪ ,‬עד עלותה למקומה?‬ ‫‪21‬‬ ‫ועל השנית אמר‪ ,‬אל יעלה על רוחך‪,‬‬ ‫השם שתחתיו הוא כעבד‪ ,‬והוא על (גבי)‬ ‫לזה אמר‪ ,‬וימת שם משה‪ ,‬לומר‪ ,‬אל‬ ‫שנטמן תוך עפר ארץ הגי‪ ,‬כי הנה‪ ,‬לא‬ ‫פי ה'‪ ,‬משפיע על הנקרא פי ה'‪ ,‬הוא‬ ‫יעלה על רוחך כי בחוץ לארץ מת משה‪,‬‬ ‫ידע איש את קבורתו עד היום הזה‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬על ידי עבוד את ה'‪ ,‬נמצא‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬וימת שם משה‪ ,‬כלומר שם‬ ‫כי קברו עפר רוחני היה‪ ,‬שנברא בין‬ ‫שהוא בין שני שמותיו יתברך‪.‬‬ ‫במקום הנזכר‪ ,‬שהוא במקום שאמרתי‪,‬‬ ‫השמשות‪ ,‬בזמן שפע קדושת שבת‪,‬‬ ‫ואם כן איפה‪ ,‬מה יחסיר ומה יגרע‬ ‫ושמה לא תעבור‪ ,‬שהוא בארץ ישראל‪,‬‬ ‫שהיה מה שנברא (אז) דבר משולל‬ ‫במותו בחוץ לארץ‪ ,‬כי כל מקום אשר‬ ‫שם מת משה‪ ,‬ומלת שם תראה מיותרת‪,‬‬ ‫עכירות‪ ,‬זך ונקי‪ ,‬מעין אילו של יצחק‪ ,‬כי‬ ‫ימות בו‪ ,‬ימצא שם ה'‪ ,‬ושכינתו‪ .‬והוא‬ ‫אך‪ ,‬הוא לומר‪ ,‬כי גם שאת זולתו‪ ,‬עם‬ ‫על כן הועמד חי יותר מאלפים שנה והיה‬ ‫מסובב מהם‪ ,‬והשכינה היא ארץ החיים‪.‬‬ ‫שצדיק יהיה‪ ,‬לא למת בארץ ישראל‬ ‫רועה תחת עץ החיים בגן עדן‪.‬‬ ‫ובכל מקום שתהיה‪ ,‬שם איכות ארץ‬ ‫יחשב‪ ,‬אם ימות בחוץ לארץ‪ ,‬אין זה‬ ‫ואחשוב‪ ,‬כי אומרם ז"ל‪ ,‬ויש אומרים‪,‬‬ ‫ישראל באמת‪ .‬ולכן הטבתי אשר‬ ‫משה האיש‪ ,‬כזולתו‪,‬‬ ‫אף קברו של משה‪ ,‬כי לדעת תנא קמא‪,‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬כי‪ ,‬מת שם בארץ ישראל‪ ,‬יאמר‬ ‫וזהו וימת שם‪ ,‬למה שהוא משה‪ ,‬כי מי‬ ‫גדול היה יותר‪ ,‬קברו של משה‪ ,‬שהוא‬ ‫עליו‪:‬‬ ‫דומה לו‪ ,‬בכל האדם‪.‬‬ ‫למעלה מאיכות כל דברים הנבראים בין‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬כי הלא‪ ,‬אשר חושב למת‬ ‫השמשות‪ ,‬שהוא‪ ,‬ל'מה שנקרא עפר‬ ‫ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬אם ימות בה‪ ,‬הלא הוא‪,‬‬ ‫תחת כסא הכבוד‪.‬‬ ‫פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום‬ ‫אשר כח לחצונים למשול בו בצד מה‪,‬‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי עפר קבורתו היה דבר‬ ‫הזה (ו)‪ :‬ושמא תאמר‪ ,‬הלא כל זה יהיה‬ ‫ונפשו יוצאה על ידי מלאך המות‪,‬‬ ‫שלא שלטה בו עין איש‪ ,‬כי רוחני היה‪.‬‬ ‫לנפש בצאתה‪ ,‬כי כבוד ה' יאספה‪,‬‬ ‫כמאמר הכתוב‪ ,‬יחיו מתיך‪ ,‬ואמרו‬ ‫וזהו‪ ,‬ולא ידע איש קבורתו עד היום‬ ‫ותעלה גם עלה עמה‪ ,‬אך גופו הנשאר על‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬אלו מתי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬הוא יום הגאולה‪ ,‬שאז תראינה עיני‬ ‫הארץ‪ ,‬הלא יקרנו ככל אשר ימות בחוץ‬ ‫נבלתי יקומון‪ ,‬הם מתי חוץ לארץ‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬במה שלא השיגו מקודם‪ .‬ואם‬ ‫לארץ‪ ,‬כי פירשה שכינה מהגוף‪ ,‬וידבקו‬ ‫בו חצונים!‬ ‫והוא כי נבלה יקראו‪ ,‬שמתים בסכין‬ ‫כן הוי אומר‪ ,‬כי לא בעפר הגי נקבר‪ ,‬כי‬ ‫פגום‪ ,‬הוא מלאך המות‪ ,‬אך משה‪ ,‬הוא‬ ‫בעפר רוחני נגנז‪ ,‬ואותו עפר‪ ,‬הוא 'על'‬ ‫אל תאמר כדבר הזה‪ ,‬כי הלא גם ה'‪,‬‬ ‫עבד ה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא היה כשכיר‪ ,‬יקוה‬ ‫הגי מול בית פעור להכניע הקליפה‬ ‫לא פירש מגופו‪ ,‬כי הלא‪ ,‬פי ה' הנזכר‪,‬‬ ‫פעלו‪ ,‬רק כעבד‪ ,‬העובד את רבו‪ ,‬שלא‬ ‫ההיא‪:‬‬ ‫הוא שכינה‪ ,‬קבר אותו‪,‬‬ ‫על מנת לקבל פרס‪ ,‬כי כספו הוא‪ ,‬ואינו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו ויקבור אותו בגי‪.‬‬ ‫שכיר‪ .‬ועל כן מת על פי ה'‪ ,‬שהיא מיתת‬ ‫ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬האם גוף של איש מת‪,‬‬ ‫נשיקה‪ ,‬על ידי השכינה‪ ,‬שמתדבקת‬ ‫כהתה עינו ולא נס לחה (ז)‪ :‬ושמא‬ ‫יקבור הוא יתברך‪ ,‬וגם יעשה פעולה‬ ‫בנפשו‪ ,‬ומושכה אליו‪ ,‬ואם כן איפה‪,‬‬ ‫תאמר‪ ,‬אחר שנשאר גוף בלי נשמה‪,‬‬ ‫בעפר גשמי‪ .‬לזה אמר‪ ,‬לא יעלה על‬ ‫למה יחשב כמת בחוץ לארץ‪ ,‬אם‬ ‫למה נגנז תוך קדושה רוחניות? וטוב טוב‬ ‫דעתך שהושם תוך עפר ארץ מואב‪,‬‬ ‫בדבקות השכינה מסתלקת נפשו‪:‬‬ ‫היה בעפר גשמי‪ ,‬של ארץ ישראל?‬ ‫חלילה לקדוש כמוהו‪ ,‬כי‪-‬אם שהגי הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ומשה בן מאה ועשרים שנה‬ ‫יהיה נותן טעם גדול אל דרך זה‪ ,‬והוא בארץ מואב‪ ,‬אך‪ ,‬לא משה‪:‬‬ ‫במותו וכו'‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אינו כשאר כל אדם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫במה שהערנו‪ ,‬כי לעיל קראו הכתוב איש‬ ‫שבמותו חלפו ימיו‪ ,‬ולא יאמרו על מי‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬ופה עבד ה'!‬ ‫שחי מאה שנה‪ ,‬שהוא בן מאה שנה‪ ,‬אם‬ ‫ושמא עתה תאמר שני דברים‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫לא עודנו בחיים‪ ,‬אך‪ ,‬לא אחרי מותו‪,‬‬ ‫אך יהיה הענין‪ ,‬כי הא‪-‬להים היא למה נקבר במקום תחום מואב?‬ ‫לומר‪ ,‬פלוני בן מאה שנה‪ ,‬אך יאמרו‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ולגבי דידה לאיש יתייחס‪ ,‬כי שנית שאחר שנקבר בגי‪ ,‬והגי הוא עפר‬ ‫היה בן מאה שנה‪.‬‬ ‫במעשיו הטובים מוריד שפע מלמעלה ארץ מואב‪ ,‬איך נקבר בגי ולא בעפר‬ ‫וגם‪ ,‬לא כשאר הצדיקים‪,‬‬ ‫אליה‪ ,‬אך לגבי השם הגדול‪ ,‬עבד יקרא‪( ,‬כאמור‪ ,‬שהגי הוא בארץ מואב‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫כי על ידי עבוד את ה'‪ ,‬הוא מוריד שפע לא משה)?‬ ‫שימיו מתקרבים בזמן הסילוק‪ ,‬כי‪ ,‬על‬ ‫אל הא‪-‬להים‪.‬‬ ‫עשותו בהם מצות ומעשים טובים‬ ‫כי הנה‪ ,‬על האחת הלא מה שהיה בגי‪,‬‬ ‫ימיהם קיימים‪ ,‬כמאמר ספר הזוהר על‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬ראה נא‪ ,‬איך למת בארץ הוא להיות מול בית פעור‪ ,‬שהוא להגין‬ ‫ישראל יתייחס‪ ,‬כי הלא הוא בין שני על עון פעור‪ ,‬להכניעו ממוראת קדושתו‪.‬‬ ‫שמותיו יתברך‪ ,‬כי הלא הוא עבד ה'‪ ,‬הוא‬ ‫‪22‬‬ ‫כלומר‪ ,‬בשביל האותות וכו' לא היה יכול‬ ‫לזה אמר‪ ,‬זה אי אפשר‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ולא‬ ‫ויקרבו ימי ישראל‪ ,‬ויקרבו ימי דוד‪ ,‬כי גם‬ ‫לעשות עניינים אלו‪ ,‬אם לא היה זך‬ ‫קם נביא עוד בישראל כמשה‪ ,‬כי אינו‬ ‫בהם יתדבקו הימים הרוחניים ההם‪.‬‬ ‫ובהיר בשיעור זה‪:‬‬ ‫בחק בן אדם‪ ,‬להנבא כמדרגתו‪ ,‬כי הלא‪,‬‬ ‫בנפש בלבד‪ ,‬אך לא בגוף‪.‬‬ ‫וכן (הוצרך)‪ ,‬ולכל היד החזקה‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫זה משה‪ ,‬היה בו כח לסבול‪ ,‬אשר ידעו ה'‬ ‫הוא אספקלריא המאירה‪ ,‬ידעו כלומר‬ ‫אך משה‪ ,‬גם אחר מותו‪ ,‬יאמר עליו‪ ,‬בן‬ ‫כי שידו בלי מטה הא‪-‬להים היה קרע‬ ‫מאה ועשרים שנה‪,‬‬ ‫הים‪ ,‬בנטות ידו החומרית‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫השפיע בו‪ ,‬כי זה הוא ענין ידעו‪ ,‬כי‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי ימין ה' רוממה‪ ,‬שראה (הים)‬ ‫השפיע המשפיע במושפע תקרא ידיעה‪,‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגם ימיו‪ ,‬לא בלבד‬ ‫בימינו של משה‪ ,‬ואיך יד זולת‪ ,‬תכיל‬ ‫כמה דאת אמר והאדם ידע את חוה‬ ‫דבקו בנפשו‪ ,‬כשאר צדיקים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם‬ ‫קדושה זו‪.‬‬ ‫אשתו‪ ,‬ואיש לא ידעה‪ ,‬רק אתכם ידעתי‬ ‫שהימים היו דבקים גם בגופו כי קדוש‬ ‫מכל משפחות האדמה‪.‬‬ ‫היה גם גופו‪.‬‬ ‫וכן (הוצרך)‪ ,‬ולכל המורא הגדול‪ ,‬שהיו‬ ‫ישראל יראים‪ ,‬פן תאכלם האש הגדולה‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬כי ידעו והשפיע בו ה'‪ ,‬שהוא‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ומשה בן מאה ועשרים‬ ‫אשר עשה אז משה על המורא ההיא‪ ,‬כי‬ ‫אספקלריא המאירה‪ ,‬הנקראת פנים‪,‬‬ ‫שנה גם במותו‪ ,‬כי הגוף המת היה בן הסך‬ ‫שם עצמו כשליח צבור והקב"ה כמו סניף‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שלא על ידי שאינה מאירה‪,‬‬ ‫ההוא‪ ,‬ולא כבני אדם שבמותם חלפו‬ ‫וכל מה שאמרו ז"ל‪ ,‬שהיה קולו של‬ ‫הנקראת אחוריים‪ ,‬כמה דאת אמר‪,‬‬ ‫ימיהם‪ ,‬שלא יאמרו על מת כך וכך שנים‬ ‫הקדוש ברוך הוא מיטטרון למשה‪ ,‬שהיה‬ ‫וראית את אחורי‪ ,‬כי‪-‬אם פנים‪ ,‬מבלי‬ ‫הוא עתה כי לא יספרו לו ימיו‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך מצרף קולו בקולו של משה‬ ‫תתעבה השפע הנבואה של המאירה‪ ,‬על‬ ‫עודנו חי‪ ,‬אך במשה‪ ,‬עליו יאמר‪ ,‬כי גם‬ ‫בשמונה הדברות‪ ,‬ומשמיעם לישראל‪ ,‬ומי‬ ‫ידי הבלתי מאירה‪ ,‬ויכול לסבול משה‪.‬‬ ‫במותו‪ ,‬הוא בן מאה ועשרים שנה‪.‬‬ ‫גבר יעצר כח בפיו החומרי לעשות (כן)?‬ ‫וזהו אל פנים‪ ,‬שהיו פני משה מוכנים‬ ‫ולא בלבד תהיה קדושת הימים עם‬ ‫וזהו‪ ,‬ולכל המורא הגדול‪ ,‬כי בשביל‬ ‫לעומת פנים של מעלה‪ ,‬ולא יגוע‪ ,‬כאשר‬ ‫נפשו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם עם גופו‪,‬‬ ‫המורא הגדול‪ ,‬כי אשר עשה אז משה‪,‬‬ ‫גועו ישראל בשומעם אנכי ולא יהיה לך‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬במותו שהוא לנקרא מת‬ ‫היה לעיני כל ישראל‪ ,‬כי כל ישראל‬ ‫וזהו‪ ,‬שלא אמר פנים בפנים‪ ,‬כאמור‬ ‫הוא 'הגוף'‪.‬‬ ‫הכירו זה‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬כי גם המה שמעו פנים בפנים‪,‬‬ ‫ולא בלבד הימים שאחר שגדל ועשה‬ ‫כמאמרנו על דבר אתה עמנו ונשמעה‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬שלא עצרו כח לסבול ומתו‪ ,‬אך‬ ‫מצות ומעשים טובים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כל ימיו‪,‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬דבר אתה עמנו‪ ,‬וידענו‬ ‫משה‪ ,‬הוא אומר פנים אל פנים‪ ,‬שידעו‬ ‫שמעת לידתו‪ ,‬שהוא כל מאה ועשרים‬ ‫שנשמעה‪ ,‬כל מחנה ישראל שנים עשר‬ ‫ה' באספקלריא של שם זה שהיא‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫מיל על שנים עשר מיל‪ ,‬כי אתה כדאי‬ ‫המאירה‪ ,‬והיו פני משה מקבילים אל‬ ‫פניו יתברך‪,‬‬ ‫ואל תתמה‪ ,‬כי הלא גופו‪ ,‬היה כנפש‬ ‫שיצרף הקדוש ברוך הוא קולו עמך‪,‬‬ ‫זולתו‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא כהתה עינו ולא נס‬ ‫וזהו‪ ,‬ה"א יתירה שבונשמעה‪ ,‬לרמוז‬ ‫וזהו פנים אל פנים‪ ,‬כי אין זה רק כי לית‬ ‫לחה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬לחי ורוחני יחשב‪ ,‬ואיך‬ ‫אל קול השכינה‪.‬‬ ‫דין בר נש‪ ,‬כי איכות חומרו היה זך‬ ‫יטמן בעפר (גשמי)?‬ ‫ובהיר‪ ,‬מה שאין כן לשום בריה‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫וכן אמרו‪ ,‬ואת תדבר אלינו בלשון‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נקבה (רמז לשכינה)‪.‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬מה שהספיקו ידי משה להשפיע‬ ‫ביהושע לא היה רק רוח חכמה‪ ,‬שהוא‬ ‫ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר‬ ‫וזה עשה משה לעיני כל ישראל‪ ,‬ומי זך‬ ‫הוספה ברוחו של יהושע‪ ,‬אך להוסיף על‬ ‫ידעו יי פנים אל פנים‪ .‬לכל האתת‬ ‫כמוהו לעשות כדבר הגדול הזה‪.‬‬ ‫איכות גופו‪ ,‬לסבול כח הקדושה הנפלאת‬ ‫והמופתים אשר שלחו יי לעשות בארץ‬ ‫וזהו‪ ,‬ולכל המורא הגדול‪ ,‬בשביל‬ ‫ההיא ומה גם בהקיץ‪ ,‬זה אי אפשר‬ ‫מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו‪.‬‬ ‫המורא הגדול אשר עשה משה וכו'‪,‬‬ ‫להשפיע בו משה בחירו‪ ,‬כח זה‪:‬‬ ‫ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול‬ ‫אשר עשה משה לעיני כל ישראל (י‪-‬יב)‪:‬‬ ‫בשביל זה הוצרך ה' יברא הודו ויהיה‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬מה היה‪ ,‬שברא‬ ‫הלא אמרת‪ ,‬שהיה מלא רוח חכמה‪ ,‬על‬ ‫האיש משה גדול מאד לעיני כל ישראל‪:‬‬ ‫יתברך (את משה) אדם על הארץ‪,‬‬ ‫כי סמך משה את ידיו עליו‪.‬‬ ‫תם ונשלם שבח לאל בורא עולם‬ ‫מאיכות גדול מכל האדם אשר על פני‬ ‫האדמה‪ ,‬זך ובהיר מהכל‪ ,‬גם גופו‪.‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬למה לרוח חכמה שוה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לו סמיכות ידיו‪ ,‬ולא להשגת רוח‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אל תתמה‪ ,‬כי הוצרך לשעתו‬ ‫נבואה?‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫להיות כן לפי הצורך‪ ,‬לכל האותות כו'‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬מה ששאלתי להטות‬ ‫לבבנו אליו‪ ,‬עם שהאבות לא הוצרכו‬ ‫תן‪ ,‬באומרו אלינו מי יתן והיה לבבם זה‬ ‫להם ליראה אותי כל הימים‪,‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫לכך‪ ,‬ואני שואל‪ ,‬תהיה עמנו כאשר היית‬ ‫כי הלא כמו זר נחשב‪ ,‬איך נאמר 'אתה‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫עמהם‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי המה לא היו‬ ‫מצווים‪ ,‬והיו עושים‪ ,‬אך אנחנו מצווים‪,‬‬ ‫תן' והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫הפטרת שמיני עצרת‬ ‫והבחירה חפשית!‬ ‫והיצר הרע מגרה ביותר למצווים‪:‬‬ ‫אך חשבתי למשפט‪ ,‬כי מה שאין הוא‬ ‫ושמחת תורה‬ ‫וזהו אמרו מה שאמרתי להטות לבבנו‬ ‫יתברך עושה הוא לשנות הבחירה מרע‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אליו כו' הלא הוא‪ ,‬אשר צוה את אבותינו‬ ‫לטוב או הפכו‪ ,‬אך לעזור את אשר הוא‬ ‫הפטרת שמיני עצרת (בחו"ל)‬ ‫בסיני‪ ,‬נמצא‪ ,‬שאנו מצווים‪ ,‬כי לא עליהם‬ ‫חסיד שלבבו שלם להמשיך צדקו‪,‬‬ ‫בלבד היה הצווי‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על כל זרעם עד‬ ‫מלכים א פרק ח‪( :‬נד‪-‬ס"א) ויהי ככלות‬ ‫יעשה‪ ,‬כי רגלי חסידיו ישמור‪ ,‬ואפילו‬ ‫שלמה להתפלל אל י‪-‬הוה את כל התפלה‬ ‫סוף כל הדורות‪ ,‬כנודע כי נפש כל בשר‬ ‫בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך‬ ‫איש שם היה‪ ,‬באופן‪ ,‬כי אשר צוה את‬ ‫והתחנה הזאת קם מלפני מזבח י‪-‬הוה‬ ‫הוא מביא תקלה על ידן‪ ,‬צדיקים עצמן‬ ‫מכרע על ברכיו וכפיו פרשות השמים‪:‬‬ ‫אבותינו‪ ,‬היא צוואה לכלנו‪,‬‬ ‫לא כל שכן‪:‬‬ ‫~‬ ‫ויעמד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול‬ ‫וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו‪ ,‬הלא‬ ‫לאמר‪ :‬ברוך י‪-‬הוה אשר נתן מנוחה לעמו‬ ‫שמא תאמרו‪ ,‬איך יתקיים זה‪ ,‬שיתמיד‬ ‫אמרתי יהי ה' אלקינו עמנו כו'‪ ,‬איני שואל‬ ‫ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד‬ ‫שלומינו‪ ,‬ועונות לא יעדרו ממנו בכל‬ ‫שינוי בחירה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאל יעזבנו‬ ‫מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו‪:‬‬ ‫דור?‬ ‫מלשמור אותנו מן החטא‪ ,‬כי בהיותו‬ ‫יהי י‪-‬הוה א‪-‬להינו עמנו כאשר היה עם‬ ‫לזה אמר ויהיו דברי אלה אשר התחננתי‬ ‫עמנו‪ ,‬אנו נשמרים‪ ,‬ועל ידי שאל יעזבנו‬ ‫אבתינו אל יעזבנו ואל יטשנו‪ :‬להטות לבבנו‬ ‫לפני ה'‪ .‬הוא מדת הרחמים‪ ,‬גם יהיו‬ ‫מעט‪( ,‬מלשמור אותנו מן החטא‪ ,‬עי"ז‬ ‫אליו ללכת בכל דרכיו ולשמר מצותיו וחקיו‬ ‫קרובים אל שיתוף שתי המדות שהם ה'‬ ‫לא נחטא‪ ,‬וע"כ) לא יטשנו הרבה אחר‬ ‫ומשפטיו אשר צוה את אבתינו‪ :‬ויהיו דברי‬ ‫אלקינו‪ ,‬וזהו קרובים אל ה' אלוקינו‪,‬‬ ‫כך‪:‬‬ ‫אלה אשר התחננתי לפני י‪-‬הוה קרבים אל‬ ‫והוא סוף מאמרו באר היטב שאומר‪,‬‬ ‫י‪-‬הוה א‪-‬להינו יומם ולילה לעשות משפט‬ ‫ואיך יהיו לנו טובות‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬לעשות‬ ‫עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו‪:‬‬ ‫משפט עבדו‪ ,‬ומשפט עמו ישראל דבר יום‬ ‫והיה לבבכם שלם עם ה' כו' כיום הזה‪,‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי אינו שינוי בחירה‪ ,‬רק המשכת‬ ‫למען דעת כל עמי הארץ כי י‪-‬הוה הוא‬ ‫ביומו‪ ,‬שהוא‪ ,‬שעם כל הטובה שתיטיב‬ ‫הא‪-‬להים אין עוד‪ :‬והיה לבבכם שלם עם‬ ‫לנו‪ ,‬בין הטובות‪( ,‬בין שכר טוב לשכר‬ ‫הכשרון‪ ,‬כיום הזה‪ ,‬להיות כך תמיד‪:‬‬ ‫י‪-‬הוה א‪-‬להינו ללכת בחקיו ולשמר‬ ‫טוב‪ ,‬ג"כ טוב לנו אשר) ייסרנו אשמת‬ ‫וגם הטיה מה‪ ,‬להטות לבבנו אליו‪ ,‬במה‬ ‫מצותיו כיום הזה‪:‬‬ ‫כל יום ביומו‪ ,‬ולא יתחברו אשמות רבות‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬ללכת בכל דרכיו‪ ,‬מה‬ ‫יחד‪ ,‬כי לא נוכל לסובלן אחרי כן‪:‬‬ ‫הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון‬ ‫ויהי ככלות שלמה כו' קם מלפני מזבח‬ ‫כו'‪ ,‬ול'מה שבין אדם למקום אמר‪,‬‬ ‫ה' מכרוע על ברכיו‪ .‬כי ל'מה שהיה‬ ‫ובזה ידעו כל עמי הארץ כי ה' המטיב‬ ‫מתפלל לפני ה' היה בהכנעה בכריעה‪,‬‬ ‫לנו‪ ,‬הוא האלקים המייסרנו ביני וביני‪,‬‬ ‫ולשמור כו'‪,‬‬ ‫~‬ ‫אך עתה שלא רצה רק לברך את העם‬ ‫דבר יום ביומו‪ ,‬וגם במה שלא יפלו‬ ‫קם מן הכריעה‪ ,‬אך נשאר עדיין בכפיו‬ ‫ישראל בידם לעולם‪ ,‬יכירו‪ ,‬כי אין עוד‬ ‫שמא תאמר (השי"ת)‪ ,‬כי הקשתי‬ ‫פרושות השמים לפניו יתברך מתחנן‬ ‫מלבדו וכל אלהי העכו"ם הבל המה‪:‬‬ ‫לשאול‪ ,‬שתהיה עמנו כאשר היית עם‬ ‫אליו יקיים את ברכתו‪...‬‬ ‫גם בתפלתי הוא כי והיה לבבכם שלם‬ ‫האבות‪ ,‬והלא (האבות היו ראויים‬ ‫יותר‪ ,‬כי) המה לא היו צריכים סעד‬ ‫אוחילה לאל אחלה פניו‪ ,‬יהי ה' אלקינו‬ ‫עם ה' אלקינו‪ .‬שהוא בשתי המדות ההוות‬ ‫עמנו כאשר היה עם אבתינו כו'‪ ,‬אברהם‬ ‫אתכם ללכת בחקיו כו'‪ ,‬ואינו מן התימה‪,‬‬ ‫לתומכם‪ ,‬ואיך תשאל אסעד אתכם‪,‬‬ ‫להטות לבבכם אליו?‬ ‫יצחק ויעקב שהן הם היו המרכבה‪ ,‬כן‬ ‫יעזור הוא יתברך לשיהיה לבבכם שלם‪,‬‬ ‫יזכנו נהיה אנחנו היכל ה'‪ ,‬שעל ידי כן‬ ‫ולא נקפיד על היות ייסורין כאמור‪ ,‬עם‬ ‫הלא הוא‪ ,‬אשר צוה את אבותינו שהוא‬ ‫יהיה בית המקדש קיים תמיד‪ ,‬כענין‬ ‫היות שהבחירה בת חורין‪ ,‬כי הלא הוא‪,‬‬ ‫בסיני‪ ,‬והענין מאמרם ז"ל‪ ,‬גדול המצווה‬ ‫היכל ה' המה‪,‬‬ ‫כיום הזה‪ ,‬שאינו לשנות הבחירה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ועושה ממי שאינו מצווה ועושה‪:‬‬ ‫~‬ ‫להמשיכה תמיד כהיום הזה‪ ,‬כענין אומרו‬ ‫אומרם ז"ל בגמרא שקרא יתברך וכתבנו למעלה טעם הראשונים בדבר‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬היה לכם לומר‪' ,‬תן אתה' על‬ ‫אותנו כפויי טובה על שלא אמרנו אתה כי יותר מגרה היצר הרע את האדם‬ ‫פסוק מי יתן והיה כמדובר בסמוך‪:‬‬ ‫במצווה ממה שמגרה בבלתי מצווה‪...‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪24‬‬ ‫ושונה בדבר (עוד הפעם 'עבדי') בפסוק‬ ‫יא‪ .‬ועוד אומרו לא יתיצב איש לפניך‪,‬‬ ‫הפטרת שמחת תורה‬ ‫השני?‬ ‫כי הלא גם כל מלכי הארץ וחילם לא‬ ‫יהושע פרק א‪( :‬א‪-‬ה) ויהי אחרי מות‬ ‫וקושיא ד‪ .‬משה עבדי מת‪ ,‬מה בא‬ ‫יתיצבו לפניו‪ ,‬ומה גם איש אחד?‬ ‫משה עבד י‪-‬הוה ויאמר י‪-‬הוה אל יהושע‬ ‫להודיענו? והיה לו לומר עתה קום‬ ‫יב‪ .‬ועוד‪ ,‬כי בכלל אומרו כאשר הייתי‬ ‫בן נון משרת משה לאמר‪ :‬משה עבדי מת‬ ‫וגו'!)‬ ‫עם משה אהיה עמך‪ ,‬הוא הקודם (לא‬ ‫ועתה קום עבר את הירדן הזה אתה וכל‬ ‫ואל יעלה על רוחך‪ ,‬כי לנגוע בכבודך‬ ‫יתיצב איש לפניך) ולמה נאמר?‬ ‫העם הזה אל הארץ אשר אנכי נתן להם‬ ‫באתי לומר שלא עבד לי הוא תוארך‬ ‫יג‪ .‬ועוד אומרו לא ארפך ולא אעזבך‪,‬‬ ‫לבני ישראל‪ :‬כל מקום אשר תדרך כף‬ ‫אלא משרת עבדי‪ ,‬כי לא יקל בעיניך‬ ‫כי‪ ,‬אם לא ירפנו‪ ,‬ודאי שלא יעזבנו‪ ,‬כי‬ ‫רגלכם בו לכם נתתיו כאשר דברתי אל‬ ‫גדרך בהקראך משרת משה‪ ,‬כי הלא גם‬ ‫בכלל מאתים מנה!‬ ‫משה‪ :‬מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר‬ ‫בגדר הזה אתה שקול ככל ישראל‪ .‬וזהו‬ ‫הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים‬ ‫אתה וכל העם הזה‪ ,‬כלומר קום עבור את‬ ‫אמנם בא יתברך להודיע כמה גדולה‬ ‫הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם‪ :‬לא‬ ‫הירדן כלומר עבור ברגליך כי אכרית‬ ‫השגחתו בעשות רצונו בשליחות הלזה‪.‬‬ ‫יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר‬ ‫מימיו‪ ,‬ולא בזכות הכללות שאתה‬ ‫והוא ענין האמור אצלנו במקומות רבים‪,‬‬ ‫הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך ולא‬ ‫מכללם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אתה וכל העם הזה‪,‬‬ ‫כי כל איש ישראל קונה איכות וקדושה‬ ‫אעזבך‪:‬‬ ‫כלומר אתה לצד אחד וישראל לצד‬ ‫יתירה על ידי עשותו מצות ה' אשר‬ ‫יצונו‪ ,‬כענין נוסח ברכות המצות‪ ,‬אשר‬ ‫ראוי לשים לב א‪ .‬למה מתאר את‬ ‫אחר‪ ,‬כי שקול אתה ככולם (ובזה‬ ‫משה בתואר עבד ה' במקום הזה‪ ,‬ושונה‬ ‫נתיישב קושיא ה‪.‬אתה וכל העם‪ ,‬כי‬ ‫קדשנו במצותיו‪ .‬וזה יאמר הוא יתברך‬ ‫ויהי אחרי מות משה הנקרא עבד ה'‬ ‫בדבר (עוד הפעם 'עבדי') בפסוק השני?‬ ‫מלת אתה מיותרת!)‬ ‫שהוא תואר עצום מאד‪ ,‬כי אין בן חורין‬ ‫ב‪ .‬ועוד אומרו משרת משה‪ ,‬מי לא ידע‬ ‫ואל יעלה על דעתך כי אולי זכותם קל‬ ‫גדול מהיות עבד ה'‪ ,‬אז ויאמר ה' אל‬ ‫כי משרת משה היה‪ ,‬כמאמר התורה ויען‬ ‫מאד‪ ,‬ועל כן גם כי תהיה שקול כנגדם‬ ‫יהושע‪ ,‬הנה כעת שעדיין לא עשית‬ ‫יהושע משרת משה מבחוריו?‬ ‫לא יגדל ערכך‪ ,‬כי דע איפוא כי שלמים‬ ‫העבודה אשר אני בא לצוותך‪ ,‬לא הגעת‬ ‫הם‪ ,‬כי הנה הן הם הראויים לתת להם‬ ‫ג‪ .‬ועוד אומרו לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫לתואר הקראך עבד ה' כי‪-‬אם משרת את‬ ‫לזולת‪ ,‬כי כל הענין הזה הוא הודעתו‬ ‫את הארץ מצד עצמם‪ .‬וזהו אשר אנכי‬ ‫מי שהוא עבד ה'‪ .‬וזהו משרת משה‬ ‫נותן להם (ובזה נתיישב קושיא ו‪.‬‬ ‫יתברך את יהושע את אשר יתעתד‬ ‫לאמר כלומר משרת משה הוא הראוי‬ ‫לעשות‪ ,‬ואינן דברי שליחות בעצם‪ ,‬ואם‬ ‫הראוי יאמר אשר אני נותן לכם‪ ,‬ולא‬ ‫לאמר לך ולא עבד ומשרת ה'‪( .‬ובזה‬ ‫להם!)‬ ‫כן לשתוק ממלת לאמר!‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ .‬משרת משה‪ ,‬מי לא‬ ‫והטעם‪ ,‬על כי שלמים הם ראויים‬ ‫ידע כי משרת משה היה‪ ,‬כמאמר‬ ‫ד‪ .‬ועוד אומרו משה עבדי מת‪ ,‬מה בא‬ ‫ליקרא בני ישראל‪ ,‬שהוא תואר המתואר‬ ‫התורה ויען יהושע משרת משה‬ ‫להודיענו? והיה לו לומר עתה קום וגו'!‬ ‫עליהם בהיותם כשרים (ובזה נתיישב‬ ‫מבחוריו?‬ ‫ה‪ .‬ועוד אומרו אתה וכל העם‪ ,‬כי מלת‬ ‫קושיא ז‪ .‬לבני ישראל‪ ,‬הוא מיותר!)‬ ‫וקושיא ג‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫אתה מיותרת!‬ ‫ועם כל זה אתה שקול כנגד כלם‪ .‬ועל‬ ‫לזולת‪ ,‬כי כל הענין הזה הוא הודעתו‬ ‫יתברך את יהושע את אשר יתעתד‬ ‫ו‪ .‬וגם הראוי יאמר אשר אני נותן לכם‪,‬‬ ‫פי דרכו הורה‪ ,‬כי לא יתואר בישראל‬ ‫ולא להם!‬ ‫איש לאיש תואר עבדות כי‪-‬אם שרות‪,‬‬ ‫לעשות‪ ,‬ואינן דברי שליחות בעצם‪,‬‬ ‫כי לא תואר ביהושע למשה תואר‬ ‫ואם כן לשתוק ממלת לאמר!)‬ ‫ז‪ .‬וגם אומרו לבני ישראל‪ ,‬הוא מיותר!‬ ‫אלא שלהעדר משה הנקרא עבד ה' עבדות כי‪-‬אם משרת משה‪ ,‬כי לה' לבדו‬ ‫ח‪ .‬ועוד‪ ,‬כי אחר היותו עתיד לומר‬ ‫כל בני ישראל עבדים‪:‬‬ ‫אני מצוך השליחות הזה‪:‬‬ ‫המיצרים מהמדבר וגו' ועד כו'‪ ,‬למה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫משה עבדי מת ועתה קום עבור את‬ ‫אמר כל מקום אשר תדרוך וגו' שהוא‬ ‫דבר בלתי מסויים!‬ ‫הירדן הזה וכו'‪ .‬וזהו משה עבדי‪ ,‬שהיה לו כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו וכו'‪.‬‬ ‫התואר הלז שהיה נקרא עבדי‪ ,‬מת‪ .‬ולכן וסיים מאמרו ואמר כל מקום כו'‪ ,‬לומר‬ ‫ט‪ .‬ועוד אומרו כאשר דברתי אל משה‪,‬‬ ‫עתה שאיננו קום כו'‪ ,‬מה שאין כן עודנו דע לך כמה שלמות קונה עושה מצותי‪.‬‬ ‫כי הלא אל משה לא אמר דריסת‬ ‫חי‪ ,‬כי שרגא בטיהרא היית לפניו‪( :‬ובזה כי עם היות הדבר קשה בטבע‪ ,‬כבוש‬ ‫רגליהם לסימן?‬ ‫נתיישב קושיא א‪ .‬למה מתאר את ארץ שלושים ואחד מלכים‪ ,‬עד גדר כי‬ ‫י‪ .‬ועוד‪ ,‬שקודם למשה דבר לאבות!‬ ‫משה בתואר עבד ה' במקום הזה‪ ,‬אין האיש עושה רק משים עצמו לעשות‬ ‫ואז אני הוא העושה בעצם ולא הוא‪ ,‬עם‬ ‫‪25‬‬ ‫(ו‪-‬ט) חזק ואמץ כי אתה תנחיל את‬ ‫קרח‪ ,‬או כענין דתן שאמרו ז"ל שאמרו‬ ‫כל זאת משתלם וקונה איכות וקדושה‬ ‫העם הזה את הארץ אשר נשבעתי‬ ‫ישראל נתנה ראש שהיו אומרים למנות‬ ‫גדולה כאילו עשאה‪ .‬וזהו הלא אמרתי‬ ‫לאבותם לתת להם‪ :‬רק חזק ואמץ מאד‬ ‫את דתן במקום משה ואת אבירם‬ ‫לך‪ ,‬שכעת אינך מתואר רק למשרת‬ ‫לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך‬ ‫במקום אהרן‪ ,‬וכן בדוד עם בנו‪ ,‬ושלמה‬ ‫משה ולא לעבד ה'‪,‬‬ ‫משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאול‬ ‫עם אדוניהו‪.‬‬ ‫הנה דע לך כי במה שצויתיך קום עבור‬ ‫למען תשכיל בכל אשר תלך‪ :‬לא ימוש‬ ‫ויש בחינה שנית‪ ,‬והוא ניגוד עם‬ ‫וכו'‪ ,‬אני הוא העושה‪ ,‬שאין אתם עושים‬ ‫ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם‬ ‫אויבים מיתר עמים הלוחמים בו‪.‬‬ ‫רק דורכים במקום‪ ,‬ואני נותנו לכם‪ ,‬כי כל‬ ‫ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו‬ ‫מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו‪( .‬ובזה‬ ‫כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל‪ :‬הלוא‬ ‫עוד שלישית‪ ,‬והוא ניגוד מכוחות‬ ‫חצונים המחטיאים אשר מהם מציל הוא‬ ‫נתיישב קושיא ח‪ .‬אחר היותו עתיד‬ ‫צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי‬ ‫לומר המיצרים מהמדבר וגו' ועד כו'‪,‬‬ ‫עמך י‪-‬הוה א‪-‬להיך בכל אשר תלך‪:‬‬ ‫יתברך את גדולי הצדיקים כמו שאמרו‬ ‫ז"ל דמכרזי ברקיעא הזהרו בפלוני‬ ‫למה אמר כל מקום אשר תדרוך וגו'‬ ‫הנה בחוזק הלז יש (תבות) ייתורים‪,‬‬ ‫ובתורתו‪ ,‬ובכלל זה מכל מיני נזקי‬ ‫שהוא דבר בלתי מסויים!)‬ ‫וחילופים (של לשונות) רבים‪.‬‬ ‫חצונים‪.‬‬‫ואיני אומר אתן‪ ,‬כי‪-‬אם נתתיו כבר‪.‬‬ ‫א‪ .‬כי חזק היה מספיק‪ ,‬מאי ואמץ?‬ ‫רביעית אחר מות‪ ,‬שהנשמה מסתלקת‬ ‫ומתי היה זה‪ ,‬הלא הוא מאז כאשר‬ ‫ב‪ .‬ועוד‪ ,‬למה חזר וצוה רק חזק וכו'‪,‬‬ ‫למעלה אל האלקים אשר נתנה‪,‬‬ ‫דברתי אל משה‪ ,‬והוא כאשר דבר ואמר‪,‬‬ ‫הלא צויתיך חזק כו' אל תערץ כו'?‬ ‫שאפשר יעשה הוא יתברך עיקר מהרוח‪,‬‬ ‫וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והבאתי‬ ‫ג‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬רק חזק‪ ,‬מה מיעט הרק‬ ‫אותם כו'‪ ,‬מאז ניתנה לכם‪ .‬וזהו נתתיו‬ ‫ויעזוב הגוף לעפר רמה ותולעה‪:‬‬ ‫הזה? כי אינו למעט בחוזק‪ ,‬שאדרבה‬ ‫אמר על הבחינה הראשונה‪ ,‬אל תירא‬ ‫כאשר דברתי אל משה‪.‬‬ ‫מוסיף ואומר מאד!‬ ‫כי לא יתיצב איש‪ ,‬כלומר חשוב שהוא‬ ‫ועל כן לא אמר כאשר דברתי אל‬ ‫ד‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬אל תסור כו' למען‬ ‫תואר איש או אנשים שבמקרא‪ ,‬לפניך‬ ‫אברהם כו'‪ ,‬יען כי לאבות לא סיים איזה‬ ‫תשכיל כו'‪ ,‬שיורה שאין ציווי שמירת‬ ‫להשתרר כל ימי חייך‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫דור יהיה‪ ,‬אך למשה סיים על הקטנים‬ ‫התורה‪ ,‬כי‪-‬אם על הצלחת המלחמות‪,‬‬ ‫והם אשר הכניס יהושע‪( .‬ובזה נתיישב קושיא יא‪ .‬לא יתיצב איש לפניך‪ ,‬כי‬ ‫ולא מצד עצמה להיותה מאתו יתברך‪,‬‬ ‫הלא גם כל מלכי הארץ וחילם לא‬ ‫קושיא י‪ .‬שקודם למשה דבר לאבות!)‬ ‫ולא כן הדבר בלי ספק!‬ ‫יתיצבו לפניו‪ ,‬ומה גם איש אחד?)‬ ‫ושיעור הכתוב אשר תדרוך כף רגליכם‬ ‫ה‪ .‬ועוד‪ ,‬כי היה לו להקדים קריאת‬ ‫שלכם‪ ,‬לכם ממש נתתיו מאז כאשר ועל אויבים מהאומות מיתר העמים‪,‬‬ ‫התורה המביאה לידי מעשה אל‬ ‫דברתי אל משה‪ .‬כי משמעות כאשר הוא אל תירא‪ ,‬כי כאשר הייתי עם משה‪,‬‬ ‫המעשה‪ ,‬וא"כ היה לו לומר פסוק לא‬ ‫על הזמן‪ ,‬כמה דאת אמרת כאשר בא שאמרתי לו באומרו‪ ,‬מי אנכי כי אלך אל‬ ‫ימוש ואח"כ פסוק רק חזק כו'!‬ ‫יעקב מצרימה (ובזה נתיישב קושיא ט‪ .‬פרעה‪ ,‬אמרתי לו כי אהיה עמך נגד‬ ‫כאשר דברתי אל משה‪ ,‬כי הלא אל פרעה‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ועוד‪ ,‬למה בפסוק ראשון תלה הדבר‬ ‫משה לא אמר דריסת רגליהם לסימן?)‬ ‫בצווי משה (חזק ואמץ מאד לשמר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא יב‪ .‬בכלל‬ ‫לעשות ככל התורה אשר צוך משה)‪,‬‬ ‫אומרו כאשר הייתי עם משה אהיה‬ ‫ועם כל זה שהכל אני העושה והנותן‬ ‫ובשני במה שכתוב בתורה (לא ימוש‬ ‫עמך‪ ,‬הוא הקודם (לא יתיצב איש‬ ‫ואין אתה והם עושים‪ ,‬רק דורכים בלבד‪.‬‬ ‫ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם‬ ‫לפניך) ולמה נאמר?)‬ ‫אעלה יתרונך על עשותך הציווי‪ ,‬כי‬ ‫ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב‬ ‫ועל השלישית‪ ,‬אמר לא ארפך‪.‬‬ ‫תעלה מגדר הקראך משרת משה‪ ,‬אל‬ ‫בו)?‬ ‫גדר אמור לך‪ ,‬כאשר הייתי עם משה‬ ‫ועל הרביעית‪ ,‬אמר ולא אעזבך‪ ,‬גם את ז‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬תצליח‪ ...‬תשכיל‪,‬‬ ‫אהיה עמך‪ ,‬כאשר ממשיך הדבור‪.‬‬ ‫הגוף‪ ,‬והוא כענין רבי אחאי בר יאשיה שנראה כי הכל אחד (ולמה כופל)?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שנשאר שלם בקברו‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ועוד‪ ,‬כי מלת ואז (תשכיל) מיותרת‪,‬‬ ‫לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך וכו'‪.‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא יג‪ .‬לא ארפך שהיה לו לומר אז תצליח את דרכיך ו‪-‬‬ ‫הנה יקרה‪ ,‬יצר למולך או מושל בעם‪,‬‬ ‫ולא אעזבך‪ ,‬כי‪ ,‬אם לא ירפנו‪ ,‬ודאי תשכיל!‬ ‫יהיה לו ניגוד וצרה באחד מארבע פנים‪.‬‬ ‫שלא יעזבנו‪ ,‬כי בכלל מאתים מנה!)‬ ‫ט‪ .‬וגם מלת דרכיך‪ ,‬היה לו לומר על‬ ‫או מקרב עמו‪ ,‬שיקום איש ויערער על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שתיהן‪ ,‬ולא בין שתיהן!‬ ‫שררתו‪ ,‬מתנשא לאמר אני אמלוך ולא‬ ‫אתה‪ ,‬כי כמוני כמוך‪ ,‬וכיוצא מעין ענין‬ ‫‪26‬‬ ‫והוא על דרך שכתבנו בשלמה‪ ,‬שאם‬ ‫אמנם יאמר‪ ,‬כי הנה לכל איש ישראל‪ ,‬רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל‬ ‫היה שם לבו‪ ,‬כי לא נאמר‪ ,‬פן יסור לבבו‪,‬‬ ‫ומה גם כללותם‪ ,‬או שר צבאם היוצא ‪ -‬התורה וכו'‪ .‬אך רק מיעוט‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬ולא יסור‪ ,‬שאם היה אומר פן‬ ‫למלחמה על אויביו‪ ,‬לא יבצר מלהיות כזה הוא סוג המלחמה האחרת‪ ,‬היא‬ ‫יסור‪ ,‬היה בדבר ספק‪ ,‬אך באומרו‪ ,‬ולא‬ ‫מלחמת היצר הרע‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא בלבד‬ ‫שני סוגי מלחמות לפניו‪ ,‬זו גדולה מזו‪.‬‬ ‫יסור‪ ,‬יורה שהוא ודאי‪ ,‬שאומר במה‬ ‫חוזק מספיק‪ ,‬כי‪-‬אם חוזק ואומץ מאד‬ ‫אחת‪ ,‬מלחמת גוי אל גוי‪.‬‬ ‫שלא ירבה‪ ,‬הוא (הוא הוודאות) כי ולא‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬רק חזק‪ ,‬מה‬ ‫יסור‪ ,‬הא שאם ירבה‪ ,‬יסור ודאי‪:‬‬ ‫שניה‪ ,‬מלחמת היצר הרע שבקרב איש מיעט הרק הזה? כי אינו למעט בחוזק‪,‬‬ ‫שאדרבה מוסיף ואומר מאד!)‬ ‫ולב עמוק‪.‬‬ ‫וכענין עמוני ולא עמונית מואבי ולא‬ ‫מואבית‪ ,‬שהיה דואג מנגד אל הקבלה‪,‬‬ ‫והנה רבים יבערו מהשכיל מי גדול‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬שאינה כראשונה שאני‬ ‫באומרו אם כן ממזר ולא ממזרת‪ ,‬ועל‬ ‫סוג מלחמת היצר הרע או סוג מלחמת העושה‪ ,‬כי‪-‬אם לשמור לעשות אתה‪,‬‬ ‫תשובתם‪ ,‬שאין דרך נשים להקדים‬ ‫האויבים‪ .‬והאמת הוא ככתוב אצלנו כמו שכתבנו שאומר הוא יתברך‪ ,‬עשה‬ ‫בלחם ובמים‪ ,‬השיב‪ ,‬שיקדמו אנשים‬ ‫פרשת כי תצא‪ ,‬כי גדלה מאד מלחמת אתה את שלי וכבוש את אויבי הוא היצר‬ ‫לאנשים ונשים לנשים‪ ,‬ולא מצאו מענה‪,‬‬ ‫הרע‪ ,‬ואני אעשה את שלך‪.‬‬ ‫היצר הרע‪,‬‬ ‫עד שהלכו לשמואל הנביא‪ ,‬ומצא להם‬ ‫וזהו אומרו למעלה‪( ,‬חזק ואמץ כי‬ ‫כי מלבד היותה בקרבו‪ ,‬שהאויב יושב‬ ‫סמך מהכתוב‪ ,‬באומרו‪ ,‬ואשר שכר עליך‬ ‫לו בחדרי בטנו וקשה לנצחו‪ ,‬מאשר אתה תנחיל את העם הזה את הארץ‬ ‫כו'‪ ,‬ואין דרך נשים לשכור‪ ,‬כמפורש‬ ‫(שיצרו) הוא מן הוא (מן האדם עצמו) אשר נשבעתי לאבותם) לתת להם‪,‬‬ ‫במדרש חזית‪ .‬וההיקש בזה בכל הקבלה‪,‬‬ ‫ופה (חזק ואמץ מאד) לשמור לעשות‬ ‫והלאה (לתוך פנימיותו)‪.‬‬ ‫השם לבו ומעיין על מקראי קדש‬ ‫עוד טעם אחר‪ ,‬והוא כי מלחמת איש כו'‪:‬‬ ‫שבענין‪ ,‬ימצא סעד והכרח אל הקבלה‪:‬‬ ‫באיש‪ ,‬ממלכה בממלכה‪ ,‬לא לאדם היא ומה שאני צריך להזהירך‪ ,‬הוא אל‬ ‫וזה מאמרו יתברך אל יהושע‪ ,‬הלא‬ ‫כי‪-‬אם לה'‪ ,‬כי ה' איש מלחמה‪ ,‬וסוס תסור ממנו ימין ושמאל‪ .‬והוא‪ ,‬פן יקרנו‬ ‫אמרתי לך לא תסור מקבלת משה עבדי‬ ‫כשלמה שהלך אחר סברתו‪ ,‬והניח‬ ‫מוכן כו' ולה' התשועה‪.‬‬ ‫ימין ושמאל‪ .‬ואם יתחמץ לבבך לומר‬ ‫אך מלחמת היצר הרע מוטלת על פשטו של מקרא‪ ,‬באומרו מה טעם צוה‬ ‫למה תניח הסברא‪ ,‬הנה לזה לא ימוש‬ ‫האדם‪ ,‬כי הבחירה חפשית ביד כל אדם‪ ,‬יתברך לא ירבה לו נשים‪ ,‬כדי שלא יסור‬ ‫ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם כו'‬ ‫וידוע כי דרך המלך הקדוש יתברך לעד לבבו‪ ,‬אנכי כי רבה חכמתי‪ ,‬ארבה ולא‬ ‫למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו‪ ,‬כי‬ ‫הוא‪ ,‬אומר לאדם‪ ,‬עשה אתה את שלי‪ ,‬אסור‪ ,‬והיה לו זה למכשול כנודע‪ .‬וזה‬ ‫בהתמידך בו‪( ,‬תמצא ראיות להקבלה‪,‬‬ ‫וכבוש את יצרך‪ ,‬ואני אעשה את שלך‪ ,‬יאמר‪ ,‬אל תסור ממנו ימין ושמאל (למען‬ ‫כדי) תשמור לעשות ככל הכתוב בו‪ ,‬כי‬ ‫תשכיל)‪ ,‬כלומר אם יראה לך ימין שהוא‬ ‫אז על ידי ספר התורה‪ ,‬תצליח את דרכיך‬ ‫ואכבוש את אויבך‪:‬‬ ‫שמאל לפי סברתך‪ ,‬אל תשנה בחשבך‬ ‫בתורה בל תמוט מהאמת‪ ,‬ואז על ידי‬ ‫ובזה נבוא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬שאומר הוא כי מתקן אתה‪ ,‬כי הלא אם כה תעשה‪,‬‬ ‫קיום המצות על פי התורה כמדובר‪,‬‬ ‫יתברך אל יהושע‪ ,‬הנה לפניך שני סוגי לא תשכיל‪ ,‬כי תכשל כמדובר (ובזה‬ ‫תשכיל‪ .‬הוא אשר אמרתי לך‪ ,‬למען‬ ‫נתיישב קושיא ד‪ .‬אל תסור כו' למען‬ ‫מלחמות‪,‬‬ ‫תשכיל בכל אשר תלך (ובזה נתיישב‬ ‫דע כי הקלה היא מלחמת האויבים‪ ,‬כי תשכיל כו'‪ ,‬שיורה שאין ציווי שמירת‬ ‫באופן ב' קושיא ד‪ .‬אל תסור כו' למען‬ ‫הנה חזק ואמץ‪ ,‬איני שואל ממך כי‪-‬אם‪ ,‬התורה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על הצלחת המלחמות‪,‬‬ ‫תשכיל כו'‪ ,‬שיורה שאין ציווי שמירת‬ ‫ולא מצד עצמה להיותה מאתו יתברך‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬כי‪-‬אם על הצלחת המלחמות‪,‬‬ ‫שלא תהיה ירא ורך הלבב‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬חזק‪ ,‬ולא כן הדבר בלי ספק!)‬ ‫ולא מצד עצמה להיותה מאתו יתברך‪,‬‬ ‫וממציאות החוזק תבא לך מאתי אומץ‪.‬‬ ‫ולא כן הדבר בלי ספק!‬ ‫וזהו חזק ואמץ (ובזה נתיישב קושיא א‪ .‬לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית‬ ‫וקושיא ו‪ .‬למה בפסוק ראשון תלה‬ ‫בו יומם ולילה וכו'‪ .‬ושמא תאמר‪ ,‬למה‬ ‫חזק היה מספיק‪ ,‬מאי ואמץ?)‬ ‫הדבר בצווי משה (חזק ואמץ מאד‬ ‫אסמוך על קבלה‪ ,‬יותר מעל הסברא?‬ ‫לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך‬ ‫והוא‪ ,‬כי אתה תנחיל‪ ,‬ואם המנחיל ירך‬ ‫לבבו‪ ,‬ימס את לבב אחיו כלבבו‪ .‬ומה לזה אני אומר לך‪ ,‬לא ימוש ספר‬ ‫משה)‪ ,‬ובשני במה שכתוב בתורה (לא‬ ‫ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו‬ ‫שאמרתי שאין צריך רק זה‪ ,‬הוא יען כי התורה וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי דע‪ ,‬שלא יבצר‪,‬‬ ‫יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל‬ ‫אני הוא העושה את המלחמה‪ ,‬כי אינך לשים לבו אל הכתובים שבתורה‪,‬‬ ‫הכתוב בו)?‬ ‫רק מנחיל‪ ,‬אך המלחמה אני העושה‪ ,‬כי ממצוא בכתוב (חייב להיות‪ ,‬שאם‬ ‫וקושיא ט‪ .‬מלת דרכיך‪ ,‬היה לו לומר‬ ‫הלא נשבעתי לאבותם לתת להם‪ ,‬כלומר ישים לבו לעיין בפסוקי התורה‪,‬‬ ‫על שתיהן‪ ,‬ולא בין שתיהן!)‬ ‫בוודאי ימצא) הכרח אל הקבלה‪ ,‬כי היא‬ ‫שאני הנותן בידם כי אני העושה‪:‬‬ ‫~‬ ‫האמיתית‪ ,‬מפי משה נאמן ביתו יתברך‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫וחיילותיהם‪ .‬על כן אמר‪ ,‬הנה דרך המלך‬ ‫הזהרתיך חזק ואמץ‪ ,‬תפול עליך אימתה‬ ‫מה שאמרתי כי אתה תנחיל כו'‬ ‫או שר הצבא בהגיעם למלחמה להעביר‬ ‫ופחד‪ ,‬באמור‪ ,‬אם לא היה פחד גדול‪ ,‬לא‬ ‫שאעשה מלחמתך‪ ,‬שאתנם בידכם‪,‬‬ ‫קול ולומר הכינו כלי קרב ומלחמה‬ ‫היה צריך להזהירני כל כך שאתחזק‪ ,‬ועל‬ ‫כאומרו לתת להם‪ ,‬אך בזאת‪ ,‬שאתה‬ ‫והתחזקו והיו לאנשים‪ ,‬ואם ככה אני‬ ‫ידי כן תכנע בעצמך‪ ,‬על כן אני אומר‪,‬‬ ‫תעשה מלחמתי‪ ,‬ביצר הרע שלך‪ .‬וזהו‬ ‫עושה‪ ,‬הלא ירך לבבם‪ ,‬על כן‪ ,‬העביר קול‬ ‫הלא תראה‪ ,‬צויתיך חזק ואמץ‪ ,‬אל תערוץ‬ ‫רק חזק ואמץ‪ ,‬כי לזה צריך אומץ מאד‬ ‫ואמר‪ ,‬הכינו לכם צידה‪ ,‬כלומר‪ ,‬הטפלו‬ ‫ואל תחת מפני כך‪ ,‬כי עמך ה' אלקיך וכו'‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬למה חזר וצוה‬ ‫במה שצריך לכם‪ ,‬כי מה שצריך לפעול‬ ‫(ובזה נתיישב עוד קושיא ב‪ .‬למה חזר‬ ‫רק חזק וכו'‪?...‬‬ ‫באויביכם‪ ,‬שהוא כלי קרב‪ ,‬אל תחושו‪,‬‬ ‫וצוה‪ ...‬הלא צויתיך חזק כו' אל תערץ‬ ‫וקושיא ג‪ .‬רק חזק‪ ,‬מה מיעט הרק‬ ‫כו'?)‬ ‫הזה? כי אינו למעט בחוזק‪ ,‬שאדרבה‬ ‫כי לא תדמו להולכים לכבוש‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫מוסיף ואומר מאד!)‬ ‫למי שהולך לנחול נחלת אבותיו אשר‬ ‫~‬ ‫הורישוהו‪ .‬וזהו לבא לרשת את הארץ‪.‬‬ ‫הנה חזק ואמץ הוא להתגבר על אויביו‪.‬‬ ‫וכדי לקיים המצות‪ ,‬צריך למוד המביא‬ ‫ואומרו‪ ,‬אל תערוץ‪ ,‬הוא שלא יירא מהם‪.‬‬ ‫לידי מעשה‪ ,‬כי לא ימוש ספר התורה‪,‬‬ ‫ושמא תאמרו‪( ,‬איך תאמר שלא תדמו‬ ‫למען יביאך לידי מעשה‪ ,‬לשמור לעשות‬ ‫להולכים לכבוש‪,‬כי‪-‬אם‪ ...‬למי שהולך‬ ‫ואם כן היה לו להקדים אל תערוץ כו'‬ ‫ככל הכתוב בו‪ ,‬כי אז על ידי הלמוד‪,‬‬ ‫לנחול‪ )...‬הלא נגד עינינו רבים (מאתנו)‬ ‫ואחר כך חזק ואמץ!‬ ‫תצליח את דרכיך שלך‪ ,‬שתתן הצלחה‬ ‫לוחמים (לכבוש)‪ ,‬ומה גם‪ ,‬כי (מכיון‬ ‫אך יאמר‪ ,‬הלא צויתיך חזק ואמץ‪ ,‬ולא‬ ‫אתה את הדרכים שלך עצמם‪ ,‬כי דרכי‬ ‫אשר) לא נחיה כל נשמה (ולא יוכלו‬ ‫לברוח‪ ,‬ולכן)‪ ,‬וכל אחד (מהם) יעמוד על‬ ‫אמרתי שאל תערוץ מפניהם תחלה‪,‬‬ ‫התורה אשר קבלת‪ ,‬תצליח אותם‪,‬‬ ‫ואחר כך שתחזק עליהם‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי‬ ‫שיפוצו לך דבר מתוך דבר‪ ,‬ואז על ידי‬ ‫נפשו‪( ,‬וא"כ מלחמה קשה יהיה)?‬ ‫הנה ידעתי שאל תערוץ ואל תחת‬ ‫המעשה הטוב שימשך לך מהלמוד‪,‬‬ ‫לזה אמר אשר ה' אלקיכם נותן לכם‪,‬‬ ‫מעצמך‪ ,‬כי הנה (אתה‪ ,‬לנגד עיניך תמיד‬ ‫תשכיל בכל אשר תלך‪ ,‬שאמרתי לך‬ ‫ואם הוא יתברך אדון הכל הנותן לכם‪,‬‬ ‫אשר) עמך ה' אלקיך כו'‪ ,‬ואשר עמו ה'‪,‬‬ ‫למעלה‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ז‪.‬‬ ‫הוא יפילם‪ ,‬ועם הרוג תהרגו‪.‬‬ ‫לא יירא‪ ,‬כמה דאת אמרת ה' לי לא‬ ‫תצליח‪ ...‬תשכיל‪ ,‬שנראה כי הכל אחד‬ ‫אירא וכו'‪( :‬ובזה נתיישב עוד קושיא ב‪.‬‬ ‫(ולמה כופל)?‬ ‫ויתכן‪ ,‬כי להחזיק לבם בבטחון אמר‬ ‫וקושיא ח‪ .‬מלת ואז (תשכיל)‬ ‫להם כי וגו' אתם עוברים את הירדן‪,‬‬ ‫למה חזר וצוה‪ ...‬הלא צויתיך חזק כו'‬ ‫אל תערץ כו'?)‬ ‫מיותרת‪ ,‬שהיה לו לומר אז תצליח את‬ ‫עוברים ברגל‪ ,‬כי יוביש הוא יתברך אותו‬ ‫דרכיך ו‪-‬תשכיל!‬ ‫לפניכם‪ .‬ובזה תדעו כי לבא לרשת אתם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ובאופן ב' קושיא ט‪ .‬מלת דרכיך‪,‬‬ ‫באים‪ ,‬כי ה' אלקיכם הוא הנותן לכם‬ ‫(י‪-‬ט"ו) ויצו יהושע את שטרי העם‬ ‫היה לו לומר על שתיהן‪ ,‬ולא בין‬ ‫לרשתה‪ ,‬כי יהיה לכם העברת הירדן‬ ‫לאמר‪ :‬עברו בקרב המחנה וצוו את העם‬ ‫שתיהן!)‬ ‫לסימן כי שלא בטבע הוא עניניכם‪,‬‬ ‫לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת‬ ‫~‬ ‫שתהיו כיורשים ולא כלוחמים‪:‬‬ ‫ימים אתם עברים את הירדן הזה לבוא‬ ‫אמר רק חזק‪ ,‬ואמר לשמור במחשבה‪,‬‬ ‫והנה עדיין היה אפשר לומר‪ ,‬כי הלא‬ ‫לרשת את הארץ אשר י‪-‬הוה א‪-‬להיכם‬ ‫כדי לעשות‪ ,‬ואחר כך בדבור‪ ,‬כך לא‬ ‫בטח לבו בחלוץ העובר לפניהם בכלי‬ ‫נתן לכם לרשתה‪ :‬ולראובני ולגדי ולחצי‬ ‫ימוש כו' והגית כו'‪ ,‬כי אז על ידי דבור‪,‬‬ ‫מלחמה‪ ,‬שהם הראובני והגדי וחצי שבט‬ ‫שבט המנשה אמר יהושע לאמר‪ :‬זכור‬ ‫(נוסף) על המחשבה תצליח את דרכיך‬ ‫המנשה שהיו חמושים לפני כל ישראל‪.‬‬ ‫את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד י‪-‬‬ ‫במעשה‪ ,‬ועל ידי כן ואז תשכיל בכבוש‬ ‫הוה לאמר‪ ,‬י‪-‬הוה א‪-‬להיכם מניח לכם‬ ‫הארץ‪ ,‬שאמרתי לך‪ ,‬למען תשכיל בכל‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הלא גם יהושע לא יבצר שצוה‬ ‫ונתן לכם את הארץ הזאת‪ :‬נשיכם טפכם‬ ‫אשר תלך (ובזה נתיישב קושיא ה‪ .‬היה‬ ‫להם יעברו חמושים‪ ,‬כי כן צוה להם‬ ‫ומקניכם ישבו בארץ אשר נתן לכם משה‬ ‫לו להקדים קריאת התורה המביאה‬ ‫משה‪ ,‬וא"כ מה הבטחון הזה אשר הורה‬ ‫בעבר הירדן ואתם תעברו חמשים לפני‬ ‫לידי מעשה אל המעשה‪ ,‬וא"כ היה לו‬ ‫שהם כבאים לרשת ולא כלוחמים‬ ‫אחיכם כל גבורי החיל ועזרתם אותם‪ :‬עד‬ ‫לומר פסוק לא ימוש ואח"כ פסוק רק‬ ‫וכובשים?‬ ‫אשר יניח י‪-‬הוה לאחיכם ככם וירשו גם‬ ‫חזק כו'!‬ ‫ובאופן ג' קושיא ט‪ .‬מלת דרכיך‪ ,‬היה‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ראה נא את אשר התחכם‬ ‫המה את הארץ אשר י‪-‬הוה א‪-‬להיכם‬ ‫לו לומר על שתיהן‪ ,‬ולא בין שתיהן!)‬ ‫יהושע בדברו אליהם‪ ,‬כי הנה‪ ,‬ולראובני‬ ‫נתן להם ושבתם לארץ ירשתכם וירשתם‬ ‫~‬ ‫ולגדי כו' אמר יהושע‪ ,‬כדי לאמר להם‬ ‫אותה אשר נתן לכם משה עבד י‪-‬הוה‬ ‫שיעברו חמושים‪ ,‬הקדים דבר‪ ,‬שהורה בו‬ ‫בעבר הירדן מזרח השמש‪:‬‬ ‫הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ וכו'‪.‬‬ ‫שלא בחרבם ובקשתם‪ ,‬יבטחו בני ישראל‪,‬‬ ‫שמעתי בשם מהרי"ב (מורינו הרב יעקב‬ ‫רצה יהושע להורות בטחון‪ ,‬בל יתחמץ‬ ‫בירב) זלה"ה שהוא‪ ,‬הלא מאשר תראה‬ ‫כי לולא שרצו לנחול ארץ סיחון ועוג לא‬ ‫לב העם מאימת מלכי הארץ‬ ‫‪28‬‬ ‫היתה מצותך‪ ,‬כי דע איפוא‪ ,‬כי הראוי‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬הנה משה נתן לכם מאז‬ ‫היה מצוה להם משה לעבור חלוצים לפני‬ ‫לאמר הוא‪ ,‬כל אשר צויתנו נעשה אפילו‬ ‫ובניתם ערים‪ ,‬אך עדיין אפשר יהיה‬ ‫בני ישראל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬על כי היחלו להטיל‬ ‫לא היה ציווי משה‪ ,‬ויוכיח סופנו‪ ,‬כי‬ ‫הפסק אם לא תקיימו התנאי‪ ,‬אך אם‬ ‫מורך לבב בישראל באומרם שלא היו‬ ‫מעתה ואל כל אשר תשלחנו נלך‪( :‬אף‬ ‫תקיימו תהיה כירושה שאין לה הפסק‪.‬‬ ‫רוצים לעבור את הירדן‪ ,‬כי באה נחלתם‬ ‫שתשלחנו אתה‪ ,‬זולת ציווי משה‪ .‬ובזה‬ ‫וזהו ואתם תעברו וכו'‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫אליהם‪ ,‬על כן צוה למו משה‪ ,‬שאדרבה‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ .‬אשר צויתנו‪ ,‬כי הלא‬ ‫וירשתם אותה‪ ,‬כי תהיה ירושה מה שעד‬ ‫הם יעברו חלוצים‪ ,‬לחזק את לב בני‬ ‫לא (יהושע) הוא המצוה? רק מזכיר‬ ‫כה הוא אשר נתן לכם משה שהיא מתנה‬ ‫ישראל תחת אשר הטילו מורך‪ .‬והראיה‪,‬‬ ‫מה שצוה משה עבד ה'!)‬ ‫שיש לה הפסק‪ .‬נמצאתם עושים על ידי‬ ‫כי‪ ,‬אם לא יעברו חלוצים‪ ,‬אין ענשם‪ ,‬רק‬ ‫ואפשר בזה‪ ,‬כי הזכיר שם יהושע בלתי‬ ‫קיום התנאי מהמתנה ירושה‪:‬‬ ‫שינחלו בארץ כנען‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אם יאמרו‬ ‫מיותר‪ ,‬כי שיעור הכתוב הוא ויענו את‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלא יחפצו רק לנחול בארץ כנען‪ ,‬לא‬ ‫יהושע לאמר‪ ,‬כי את יהושע גם שאינו‬ ‫יחייבום לצאת חלוצים לפני ישראל‪ ,‬ויהיו‬ ‫(טז‪-‬י"ח) ויענו את יהושע לאמר כל מגדר משה‪ ,‬יאות לאמר בכל אשר‬ ‫כשאר העם‪ .‬נמצא‪ ,‬כי לא על גבורתם‬ ‫אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו צויתנו‪ ,‬והוא על דרך הקודם‪( :‬ובזה‬ ‫בטח משה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬למען הפיס‬ ‫נלך‪ :‬ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע נתיישב קושיא א‪ .‬לאמר כמו זר נחשב‬ ‫דעתם‪ ,‬למלאת שאלתם‪ ,‬נאמר להם‪,‬‬ ‫אליך רק יהיה י‪-‬הוה א‪-‬להיך עמך כאשר כי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫שיעברו כל חלוץ לפני אחיהם למלחמה‪:‬‬ ‫היה עם משה‪ :‬כל איש אשר ימרה את‬ ‫פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע‬ ‫זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה‬ ‫אליך וכו'‪ .‬כי ככל אשר שמענו אל משה‬ ‫יומת רק חזק ואמץ‪:‬‬ ‫עבד ה' וכו'‪ .‬וזה מאמר יהושע אליהם‬ ‫וכו'‪ ,‬אך בזאת שנראה שה' עמך כאשר‬ ‫זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה כו'‪,‬‬ ‫א‪ .‬הנה אומרו לאמר כמו זר נחשב כי היה עם משה‪( ...‬ובזה נתיישב קושיא ג‪.‬‬ ‫לומר זכרו כי אשר צוה משה‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫ככל אשר שמענו כו'‪ ,‬יראה בלתי צריך‬ ‫אינו לאמר לזולת!‬ ‫אל הענין!)‬ ‫שתעברו כל חלוץ למלחמה לפני‬ ‫ב‪ .‬ועוד אומרו אשר צויתנו‪ ,‬כי הלא לא‬ ‫אחיכם‪ ,‬לא היה ראוי להיות מבטח‬ ‫(יהושע) הוא המצוה? רק מזכיר מה כי‪-‬אם אשר ימרה את פיך ולא ישמע את‬ ‫ישראל בכם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כדי לאמר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫דבריך וגו' יומת‪ ,‬ובזה כל העם ישמעו‬ ‫שצוה משה עבד ה'!‬ ‫כן ה' אלקיכם מניח אתכם שעושה לכם‬ ‫ג‪ .‬וכן אומרו‪ ,‬ככל אשר שמענו כו'‪ ,‬וייראו‪ .‬ועל הדבר אשר סיימנו לאמר יומת‪,‬‬ ‫נחת רוח‪ ,‬ונתן לכם את הארץ הזאת אשר‬ ‫אנו אומרים רק חזק ואמץ‪ .‬והוא‪ ,‬כי פחדו‬ ‫בחרתם‪ ,‬לומר‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬אלא‬ ‫פן יקרנו כשאול שעל אשר אמרו מהעם‬ ‫יראה בלתי צריך אל הענין!‬ ‫שהייתם חפצים בארץ כנען‪ ,‬לא היה‬ ‫ד‪ .‬ועוד אומרו רק חזק ואמץ‪ ,‬כי אחר מה יושיענו זה‪ ,‬והיו חפצים להמיתם‪,‬‬ ‫מצוה לכם דבר‪ ,‬ולא תעברו חלוצים‪ ,‬כי‬ ‫שיהיה ה' אלקיו עמו כאשר היה עם ואמר שאול‪ ,‬לא יומת היום איש בישראל‪,‬‬ ‫לא בכם הבטחון חלילה‪:‬‬ ‫והאשימוהו רז"ל כי מלך שמחל על כבודו‬ ‫משה‪ ,‬ודאי שיחזק ויאמץ!‬ ‫ה‪ .‬ועוד‪ ,‬כי תחלה לא אמרו כי‪-‬אם‪ ,‬רק אין כבודו מחול ואדרבה עשה שלא כראוי‪,‬‬ ‫נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ‬ ‫יהיה ה' אלקיך עמך כו'‪ ,‬ועתה משתנים כי כך צריך לשתהיה אימתו על העם‪.‬‬ ‫אשר נתן לכם משה בעבר הירדן וכו'‪.‬‬ ‫ושואלים תנאי אחר‪ ,‬ואומרים רק חזק‪ ,‬ואם ולהשמר מזה אמרו‪ ,‬אשר ימרה כו' יומת‪,‬‬ ‫והענין הוא כי נשיכם וכו' ואתם תעברו‬ ‫הוא ששאלו שני תנאים‪ ,‬ידברו כמוסיפים רק בזה חזק ואמץ אל ירך לבבך לבלתי‬ ‫חמושים‪ .‬כלומר כי לעוברים חמושים‬ ‫המיתו‪ ,‬כי‪-‬אם חזק ואמץ למען ייראוך‪:‬‬ ‫תחשבו‪ ,‬ולא ללוחמים‪ ,‬על כי כל אשר‬ ‫על הראשון ויאמרו ורק חזק ואמץ!‬ ‫תפילום חללים‪ ,‬הוא יתברך העושה‪ ,‬כי‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬רק חזק ואמץ‪,‬‬ ‫אמנם הנה ראוי‪ ,‬כי יהושע היה יכול כי אחר שיהיה ה' אלקיו עמו כאשר היה‬ ‫עם הרוג תהרגו‪ .‬ואדרבה דעו‪ ,‬כי נהפוך‬ ‫לומר‪ ,‬זכור את אשר נתחייבתם לצאת עם משה ודאי שיחזק ויאמץ!‬ ‫הוא‪ ,‬כי אחיכם כל בית ישראל הבלתי‬ ‫וקושיא ה‪ .‬תחלה לא אמרו כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫חמושים לפני ישראל‪ ,‬ולא יאמר אשר‬ ‫עוברים חמושים זכותם תעמוד‪ ,‬כי הם‬ ‫רק יהיה ה' אלקיך עמך כו'‪ ,‬ועתה‬ ‫צוה משה‪.‬‬ ‫הרבים‪ ,‬וזכותם הוא העיקר‪ ,‬ואתם‬ ‫משתנים ושואלים תנאי אחר‪,‬‬ ‫תחשבו כעוזרים בעלמא להם‪ .‬וזהו‬ ‫אך באומרו כך (אשר צוה אתכם ואומרים רק חזק‪ ,‬ואם הוא ששאלו‬ ‫משה)‪ ,‬היה נראה כאומר‪ ,‬אני איני מצוה שני תנאים‪ ,‬ידברו כמוסיפים על‬ ‫ועזרתם אותם‪ ,‬כלומר עזר בלבד‪:‬‬ ‫לכם‪ ,‬כי‪-‬אם משה עבד ה' גדול ממני הראשון ויאמרו ורק חזק ואמץ!)‬ ‫עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וכו'‪ .‬וזה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועשו מצותו‪.‬‬ ‫עד אשר יניח ה' וכו' שהוא עד אחר‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫על כן השיבו ואמרו‪ ,‬אל יעלה בדעתך‪,‬‬ ‫כיבוש וחילוק‪ ,‬ואז וירשתם אותה כו'‪.‬‬ ‫שעל היות מצות משה נעשה‪ ,‬ולא אם‬ ‫והוא‪ ,‬כי ירושה אין לה הפסק‪ ,‬ומתנה יש‬ ‫לה הפסק כנודע משורת הדין‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫ספר אמרי אמת הושענא רבה‪ :‬תרצ"ה‪:‬‬ ‫הוא כדכתיב סיפא דקרא‪ ,‬ואל ישובו‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫יום הושענא רבה הוא אושפיזא דדוד‬ ‫לכסלה‪ ,‬שהתשובה תהיה דבר של‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המלך‪ ,‬והוא מעלה כל נפשות ישראל‪,‬‬ ‫קיימא‪,‬‬ ‫כדכתיב כל הנשמה תהלל י'‪ ,‬פסוק זה‬ ‫ספה"ק אמרי אמת‬ ‫הוא סוף תהלים‪ ,‬איתא בזוה"ק‪ ,‬משה‬ ‫כתיב דלותי ולי יהושיע‪ ,‬שבעל תשובה‬ ‫מרבה"ק ר' אברהם מרדכי אלתר מגור‬ ‫שירותא בעלמא הוה וכו'‪ ,‬סיומא מלכא‬ ‫צריך שיהיה שפל בעיני עצמו‪ ,‬אף אחר‬ ‫כך‪ ,‬שבעל תשובה נשארים עוד אצלו‬ ‫הושענא רבה‪ :‬תרפ"ד‪ :‬יום זה הוא היום‬ ‫משיחא הוא‪,‬‬ ‫הסתרות המונעות מלראות‪ ,‬כדי שישאר‬ ‫האחרון משבעת ימי הסוכות‪ ,‬אושפיזא‬ ‫איתא בזוה"ק פקודי‪ ,‬ויקם משה את‬ ‫דדוד‪ ,‬כתיב‪ ,‬רבים קמים עלי‪ ,‬רבים‬ ‫המשכן וכו' פתח ואמר‪ ,‬ביום ההוא אקים‬ ‫בדלותו‪,‬‬ ‫אומרים לנפשי אין ישועתה לו וגו' ואתה‬ ‫את סכת דוד הנופלת וכו' את פרציהן?‬ ‫אאזז"ל אמר‪ ,‬שהדל"ת של שם דוד‬ ‫ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי‪.‬‬ ‫את פרצה‪ ,‬מבעי ליה וכו'‪ ,‬דסוכת דוד הוא‬ ‫היא שפלות‪ ,‬והוא"ו היא המשכה‪ ,‬ואף‬ ‫לשון יחיד‪ ,‬ופרציהן לשון רבים?‬ ‫שהיא המשכה‪ ,‬היינו שהשיג מדרגות‪,‬‬ ‫ואיתא שזה קאי על אומות העולם‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬וגדרתי את פרציהן‪ ,‬ממאן מאינון‬ ‫מכל מקום אחר כך יש דל"ת‪ ,‬היינו‬ ‫שאמרו על ישראל‪ ,‬שלאחר חטא העגל‪,‬‬ ‫חייבין וכו'‪ ,‬הרשעים הם פורצי גדר‪,‬‬ ‫שנשאר שפל‪ ,‬דלות‪,‬‬ ‫אין ישועתה לו‪,‬‬ ‫כדכתיב אל תארוב רשע לנוה צדיק אל‬ ‫איתא ברד"ק‪ ,‬על אמור לנפשי ישועתך‬ ‫אבל הקב"ה היה מגן בעדי‪ ,‬כבודי ומרים‬ ‫תשדד רבצו כי שבע יפול צדיק וקם‪,‬‬ ‫ראשי‪ ,‬כבודי‪ ,‬שהשרית שכינתך בתוכנו‪,‬‬ ‫אני היינו שיביא חוזק בלבו‪ ,‬בעל תשובה‬ ‫כי שבע יפול‪ ,‬הרבה נפילות‪,‬‬ ‫זקוק לחיזוק נפשו‪ ,‬ובדוד גם כן כ'‪ ,‬ויתחזק‬ ‫ואמרת ועשו לי מקדש וכו'‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬וגדרתי את פרציהן‪ ,‬שלעתיד‬ ‫דוד בה' אלקיו‪ ,‬והיינו שהבעל תשובה‬ ‫וכן נדרש פסוק זה על דוד המלך‪,‬‬ ‫יתוקנו כל החטאים‪ ,‬דוד המלך היה שפל‬ ‫צריך להתחזק בעצמו בכח הישועה‬ ‫השי"ת מחל לישראל‪ ,‬וביום כפור ניתנו‬ ‫מאד בעיני עצמו‪ ,‬משום שהלך תמיד‬ ‫שנותנים לו‪ ,‬שיוכל אחר כך להתחזק בכח‬ ‫לוחות האחרונות‪ ,‬ואחר כך הוא סוכות‪,‬‬ ‫במחשבה שאינו כשר לבוא בקהל‪ ,‬ועל‬ ‫עצמו‪,‬‬ ‫ידי זה הרים עמו כל השפלים‪.‬‬ ‫והיום האחרון הוא הושענא רבה‪,‬‬ ‫כ' ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא‬ ‫רבים אומרים וגו' אין ישועתה לו וגו'‬ ‫אאזז"ל אמר על שמו של דוד המלך‪,‬‬ ‫הלכתי בגדולות וגו' וזה קאי על אתרוג‬ ‫שהד' הראשונה היינו דלות‪ ,‬שפלות‪,‬‬ ‫ואתה ה' מגן בעדי וגו'‪ ,‬איתא‪ ,‬שז' ימי‬ ‫הדס ולולב‪ ,‬וכתיב שם‪ ,‬אם לא שויתי‬ ‫סוכות‪ ,‬הם יומי דקרבא‪ ,‬גבי מלחמה‬ ‫הוא"ו המשכה ומלכות‪ ,‬והד' האחרונה‬ ‫ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו' וזו‬ ‫כתיב‪ ,‬כי ה' אלקיכם ההולך עמכם וגו'‬ ‫היינו שעם כל זאת נשאר בדלותו‬ ‫ושפלותו‪,‬‬ ‫הערבה שהיא פשוטה‪,‬‬ ‫להושיע אתכם‪ .‬וכתיב‪ ,‬לחם את לוחמי‬ ‫זהו דכ'‪ ,‬ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו'‬ ‫דוד המלך הוא הרביעי מהאבות‬ ‫החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי וגו' אמור‬ ‫אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי‬ ‫והרביעי מהד' מינים‪,‬‬ ‫לנפשי ישועתך אני‪ ,‬וכתיב בתהלים‪ ,‬עזי‬ ‫אמו‪,‬‬ ‫איתא באלשיך על כגמול עלי אמו‬ ‫וזמרת י' ויהי לי לישועה‪ ,‬שכל ספר‬ ‫איתא באלשיך על כגמול עלי אמו‪,‬‬ ‫שהמכוון על הזמן שהאם גומלת את בנה‪,‬‬ ‫תהלים נתייסד על זה‪ ,‬הכניסו בתהלים‬ ‫שזה קאי‪ ,‬על שהתינוק בוכה וצועק‬ ‫שאז הוא משתוקק עדיין לינוק‪ ,‬אע"פ כן‬ ‫פסוק זה שהוא מהתורה‪ ,‬על עזי וזמרת‬ ‫מחמת רעבון‪ ,‬כשאמו גומלתו‪,‬‬ ‫האם גומלתו‪ ,‬מפני שהיא יודעת שזה‬ ‫תרגם אונקלוס תוקפי ותשבחתי‪,‬‬ ‫דוד המלך ידע שכל ההסתרות הם‬ ‫הוא לטובתו כדי שיתרגל להתפרנס‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬כיון שנעשה המשכן‬ ‫כענין כגמול עלי אמו‪ ,‬אף שנפשו של‬ ‫בעצמו‪,‬‬ ‫וכו' הלך משה והרכין אזנו במשכן‪ ,‬אמר‬ ‫התינוק עטופה ברעב‪ ,‬אמו מתרחקת‬ ‫וכן הוא בבעל תשובה‪ ,‬שאחר כך יש לו‬ ‫משה‪ ,‬תאמר שיש בלבו של הקב"ה על‬ ‫ממנו כדי שיוכל ויתרגל לפרנס את עצמו‪,‬‬ ‫הסתרות‪ ,‬ומכל מקום אין לו ליפול ברוחו‪,‬‬ ‫ישראל? הה"ד‪ ,‬אשמעה מה ידבר האל ה'‬ ‫וכמו כן הוא בעבודת ה'‪ ,‬שמסתירים‬ ‫אלא יתחזק בעצמו‪ ,‬וידע שזה הוא‬ ‫וכו' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו‪,‬‬ ‫בכוונה לעובד ה'‪ ,‬כדי שיוכל להתגבר על‬ ‫לטובתו וזהו אמור לנפשי ישועתך אני‪:‬‬ ‫בסוכות מתחברים כולם‪ ,‬חסידים‬ ‫ההסתרות‪ ,‬ויוכל לפרנס את עצמו שיוכל‬ ‫ואנשי מעשה‪ ,‬ואנשים פשוטים‪ ,‬והעיקר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לאכול מדיליה‪:‬‬ ‫‪30‬‬