בואי כלה · Boi Kallah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

כב תשרי תשפ"ז בס"ד
שמחה תורה ,וזאת הברכה
והקפנו עמה כדור תבל ,גלינו לשפאניה ,לאשכנז שמחה תורה
ולפולין ,וכה נמשיך להקיף את העולם עד שנחזור כאשר השופט הראשי מצוה לשמוח...
ספר לנקודה שיצאנו ממנה ,לארץ ישראל. יש שהקשו :מדוע השם "שמחת תורה" ,ניתן לשמיני
"ברכת חיים מועדים א" עצרת ,ולא לחג השבועות שבו נתנה תורה לישראל,
והיה ראוי לכאורה שהוא ייקרא בשם "שמחת תורה"?
רבוי שמחה ואין לומר שזהו משום שגומרים אז את התורה ,שהרי
כתב בספר "בן איש חי" (פ' וזאת הברכה) :מה שמרבים במערבא היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים?
בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה ,ובכל דבר אפשר לתרץ בהקדם מה שהעירו על הפזמון הנודע:
יכוין האדם לשם שמים ,ויזהר מלערב בתוך השמחה "שישו ושמחו בשמחת תורה" ,ולכאורה היה לו לומר:
של תורה שחוק וקלות ראש חייו .וכתוב במדרש :ודוד "שישו ושישו בשמחה בתורה"? אלא יתבאר הדבר
מכרכר בכל עוז לפני ה' .מהו בכל עוז? בכל כוחו .מהו במשל :משל לאדם שעמד למשפט שבו עתיד להיגזר
מכרכר? שהיה מכה ידיו זה על גבי זה וטופח ואומר גורלו ,לחיים או למוות ,וכאשר השופטים נשאו ביניהם
כירי רם כירי רם .ובפירוש "אור שבעת הימים" כתב, האם לחייבו מיתה או לא ,פרץ הנאשם האומלל בבכי
שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל וחסד על הגבורה מר .פנה אליו השופט הראשי ואמר לו :אל תבכה ,רואה
ורחמים על הדין .והיה מכיון למתק על ידי זה ה' גבורות אני שתצא זכאי בדין ,תהיה בשמחה .כאשר שמע
הרמוזים בהי אצבעות הימין וחמש פעמים חמש הנאשם זאת ,מיד מילאה שמחה את לבו ,ואף
בהכאה הם "יכה" ,סימן לדבר "כה תברכו את בני שהשופטים הוסיפו לדון ביניהם ולהתווכח על העונש
ישראלי" .ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת תורה. הראוי לו היה שמח ,מה לו לדאוג לאחר שראש
ספר "אוצרות התורה ,סוכות שמחה תורה"
השופטים הבטיח לו שיזוכה? ואף אנו ,בימים נוראים
וזאת הברכה עמדנו למשפט שבו היו חיינו תלויים לנו מכנגד,
וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲשֶׁ ר בֵּ ַרְך מֹ שֶׁ ה אִ יש הָ אֱלוקים (לג.א)
כמאמר התפילה" :מי בקיצו ומי לא בקיצו" ,וכאשר אנו
"וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה " ,הברכה האחרונה של משה ,משה רבנו זוכים להגיע לימי החג וליום שמיני עצרת ,שהתורה,
עומד בסוף ימיו ומברך את עם ישראל .התורה פותחת: אשר היא הפוסק האחרון בכל דבר וענין ,אומרת לנו
"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני "ושמחת בחגך" ,אז בודאי שזהו סימן טוב שאנו יוצאים
ישראל לפני מותו" .יש כאן דבר מעניין :דווקא ברגע זכאים במשפט .זו כוונת הפייטן" :שישו ושמחו
האחרון ,כשמשה נפרד מעם ישראל ,הוא לא מדבר על בשמחת התורה" ,כלומר :במה שנאמר בתורה "ושמחת
עצמו .הוא לא מתלונן על כך שלא ייכנס לארץ ,אלא בחגך" ,כי אם התורה מצוה אותנו לשמוח ,זה סימן טוב
מפנה את כל תשומת הלב לעם ומעניק לכל שבט ברכה שנצא זכאים בדין.
מיוחדת .אפשר ללמוד מכאן יסוד גדול :גדלותו של ספר "כמוצא שלל רב סוכות"
אדם נמדדת לא רק במה שהוא משיג לעצמו ,אלא במה
שהוא משאיר לאחרים .משה יודע שהוא עומד שם של שמחה תורה
להסתלק ,אבל הוא דואג שהעם ימשיך הלאה בכוחות שמחת תורה .שם זה מקורו לא מהתלמוד אבל מזמן
מחודשים .הוא נותן לכל שבט את הברכה שמתאימה קדום ,מהזוהר הקדוש .הואיל ובו מסיימים את התורה,
דווקא לו ,כי לכל אדם ולכל קבוצה יש תפקיד ייחודי. רגילים לעשות כמה קילוסים והידורים לספר התורה.
וזה אולי המסר של סוף התורה :התורה אינה מסתיימת השמחה עצמה לכבוד סיומה של תורה ,מקורה
במשה ,אלא ממשיכה בעם ישראל .משה מלמד אותנו במדרש..ואמור באגדת שיה"ש" :ויקץ שלמה והנה
שמנהיג אמיתי אינו שואל "מה יישאר ממני?" ,אלא מה חלום ויעמוד לפני ארון ברית ה'...ויעש משתה לכל
יישאר מהם בזכות מה שנתתי להם?" לכן ,דווקא לפני עבדיו" ,אמר ר' אלעזר מכאן שעושים סעודות לגמרה
מותו ,משה נקרא "איש האלוקים" .כי אדם גדול באמת של תורה .לכך עושים סעודות גדולות ותענוגות גדולים
הוא מי שמצליח להפוך את הברכה שקיבל ,לברכה ביום שמחת תורה ,לכבוד סיום התורה (האשכול)...
המלקט עבור אחרים. ומכאן גם המנהג לסעודה שעושים בסיום מסכת.
העושר טוב רק אם משתמשים בו לטובה בהקפות של שמחת תורה היה אומר ר"מ שפירא
ּולְ גָד ָאמַ ר בָ רּוְך מַ ְר ִחיב גָד כְ לָבִ יא שָ כֵּן וכו'(...לד ,כ) הקפות שלנו אינן אלא משל ,אדם מסתובב ומגיע
אפשר לפרש פסוק זה דרך רמז ":גָד" ,הוא מזל ,אדם לנקודה שיצא ממנה ,הרי הקפות שלנו עם הס"ת כבר
מתעשר ,והוא שמח במזלו הטוב ,אבל המזל הוא טוב נמשכות אלפי שנים ,יצאנו עם הס"ת מארץ־ ישראל
הלכה:הלכות שמחה תורה רק אם האדם עושה הדבר הנכון עם הכסף שנפל בחלקו,
גם בשמחת תורה אסור לקשקש בכוונה בפעמוני אם אין הוא עושה את הדבר הנכון ,עלול הכסף להיות
הרימונים של ספר התורה .שלא התירו חכמים לכבוד "עושר שמור לבעליו לרעתו" .הדבר זה נרמז כאן
התורה אלא מחיאות כפים וריקוד ,שהוא שבות קל, בפסוקּ " :ולְ גָד ָאמַ ר בָ רּוְך" ,משה רבינו אמר ,שהגד
אבל להשמיע כלי שיר ,שבנקל יכול לעשות מלאכה, המזל הוא " בָ רּוְך" ,מתי? כאשר מרחיבים המילה "גד",
במתיחת המיתרים דהוי מלאכה גמורה ,שהוא מתקן כלי והיא נעשית "גמולי דלים" ,כאשר גומלים חסד עם הדל,
שיר ,לא התירו חכמים כלל .יש למחות במי שבא לפרוץ אזי "כלביא שכן" ,ראשי תבות "כי לא במותו יקח
גדר לנגן בכלי שיר ביום שמחת תורה בתואנה. ...אחריו.
ספר "ילקוט יוסף מועדים" ספר ומתוק האור בשם ה"חתם סופר
פתגם :תן להמונה להוביל ,והלב ימצא מנוחה וַ יַעַ ל מֹ שֶׁ ה מֵּ עַ ְרבֹת מוָֹאב אֶׁ ל הַ ר נְב ֹו (לד.א)
פתגם חסידי כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת (רש"י)
יש להבין מדוע פסע משה רבינו את כל המעלות (סוטה
חקירה :שכנגדו חשוד על השבוע ,נשבע ונוטל יג .):לכאורה ,אדרבה היה לו ללכת פסיעה אחר פסיעה,
מעיקר הדין הנתבע היה צריך לשלם ,מתוך שאינו יכול שהרי על פי הדיבור נצטווה לעלות אל ראש ההר ,אם
להישבע ,וחכמים תיקנו שהתובע ישבע( ,תקנה כן בריבוי הפסיעות ,יש יותר שכר .כמו שמספרת
לנתבע) ,או שמעיקר הדין הנתבע היה פטור וחכמים הגמרא (סוטה כב ,).על ההיא אלמנה שהיה בית הכנסת
תיקנו שהתובע ישבע ולא יפסיד את ממונו (תקנה בשכונתה ובכל יום היתה מתפללת בבית מדרשו של
לתובע) (פרי משה שבועות ממון ד-א) רבי יוחנן .אמר לה :בתי ,האם אין בית הכנסת
ספר "קובץ יסודות וחקירות" בשכונתך ,השיבה לו :רבי ,ולא שכר פסיעות יש לי.
מדוע ,איפוא ,לא הרבה משה רבינו בפסיעות ,הרי
סיפור:שימחת חיים העלייה להר היתה לדידו מצוות עשה ,ושכר פסיעות
ילד קטן יצא בבוקר אל השמש ,חייך ואמר :איזה יום יש לו עליה .ויתכן לחלק ,כי לגבי ההליכה לבית הכנסת,
יפה!״ אמו שאלה :למה אתה שמח? הוא ענה :כי יש נוח לו לאדם להתפלל סמוך לביתו (ב"מ קז ,).על כן
לי סיבה ,אני כאן ,ואני חי .הוא המשיך בדרכו עם חיוך ההליכה לבית הכנסת המרוחק ,מרבה המצוה בכל
גדול בלב .לפעמים שמחת חיים נמצאת בדברים פסיעה ופסיעה .אבל עליית משה להר נבו להאסף על
סיפור חסידי הקטנים. עמיו ,היתה נגד רצונו של משה רבינו ,כי הרי הירבה
משה רבינו תפילות להכנס לארץ ישראל ,לפיכך,
שבת שלום,חג שמח משנגזר ונחתם דינו ונצטווה לעלות לראש ההר ,פסע כל
יוצא לאור לרפואה שלימה :בנימין בן אסתר ,יוסף דוד בן ליאל, ,ברוך יואל
שמעון ישראל בן פנינה ,ראובן ישי בן מרצדס ,הדסה אסתר בת רחל בחלא
אותן מעלות בפסיעה אחת כנגד רצונו ,וביטל רצונו
קטי ,פטריק יהודה בן גלדיס קאמונה ,אברהם רפאל בן רבקה ,ויקטוריה לעשות רצון בוראו ,ולפום צערא אגרא.
שושנה בת ג'ויס חנה ,רפאל יהודה בן מלכה ,שלמה בן מרים ,אבישי יוסף בן רב רובין זצ"ל בספרו "טללי אורות"
שרה לאה ,אוריאל נסים בן שלוה ,אלחנן בן חנה אנושקה ,מרים בת עזיזא,
דוד בן מרים ,יעל בת כמונה ,ישראל יצחק בן ציפורה ,עמנואל בן סוזן אזיזה.
שלום בית :גיולה חיה בת סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג'. ִש ָראֵּ ל (לד.יב)
לְ עֵּ ינֵּי כָל י ְ
זיווג הגון :שרה זסוזן אנדרה בת דומיניק רינה ,יוני מאיר משה בן אסתר ,אילן שנשאו ליבו לשבור הלוחות לעיניהם (רש"י)
אלי אהרן בן אסתר ,קלואי אורה בת סופי לבנה ,לולה לאה בת סופי לבנה,לאה
בת רבקה ,אלודי רחל מלכה בת חשמה ,יוסף גבריאל בן רבקה .הצלחה רבה
הקשה הגאון רבי אברהם צבי שנקר בספרו "אריתי
בכל :נאור דוד בן יעל דינה ,ליטל בת יעל דינה ,לחנה בת אסתר וליונתן מרדכי מורי" ,הלא יש ענין לסיים בדבר טוב .וכאן לכאורה
בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור עמיחי מרדכי סיום התורה נגמר בדבר רע שבירת הלוחות?
בן ג'ייזל לאוני .לעילוי נשמת :אלגרין שמחה בת אמילי ,רינה בת רחל ,קלוד
שלמה בן ז'רמן רבקה ,ראובן בן חנינה ,ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל ,שלמה
בן מחה ,מסעודה בת בלח ,גיא יונה בן לאה,יוסף בן מייכה .מוריס משה בן וכתב לתרץ דאיתא בעירובין (נד :).אלמלא שנשתברו
מרי מרים .אליהו בן מרים ,ניסים חי הוברט בן ג'ולי ,דוד בן מרים ,פליקס
סעידו בן אטו מסעודה .אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה ,אברהם בן אליעזר,
הלוחות לא נשתכחה התורה מישראל ע"כ .נמצא שגם
מלכה אנרייט מרזוקה ,אנדרה סעיד בן פורטונה מסעודה ,קרול מזל אדסה בת דבר טוב יצא משבירת הלוחות ,שישראל עוסקים
גבי זרגונה ,אברהם בן אסתר ,ראובן בן איזא ,יהודה יוסף בן רחל .לאה חוה בתורה ולומדים בה כדי שלא תשתכח תורה לחלוטין.
בת שמחה סימי
ולכן בסיומה של תורה מתחילים תיכף בבראשית,
להראות שאף שגומרים לעיני כל ישראל ,שמוסב על
שבירת הלוחות ובזה נתהווה ענין שכחת התורה ,לכן
לעומת זה תיכף מתחילים בראשית ברא ,כדי שלא
תשכח תורה מישראל .והוי סיום בדבר טוב.
ספר "להתעדן באהבתך"
