gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בואי כלה · Boi Kallah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

מוציא לאור: בואי כלה · Boi Kallah

שבוע: שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

בואי כלה · Boi Kallah — שמיני עצרת - שמחת תורה (2026-09-28)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כב תשרי תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫שמחה תורה‪ ,‬וזאת הברכה‬ ‫והקפנו עמה כדור תבל‪ ,‬גלינו לשפאניה‪ ,‬לאשכנז‬ ‫שמחה תורה‬ ‫ולפולין‪ ,‬וכה נמשיך להקיף את העולם עד שנחזור‬ ‫כאשר השופט הראשי מצוה לשמוח‪...‬‬ ‫ספר‬ ‫לנקודה שיצאנו ממנה‪ ,‬לארץ ישראל‪.‬‬ ‫יש שהקשו‪ :‬מדוע השם "שמחת תורה"‪ ,‬ניתן לשמיני‬ ‫"ברכת חיים מועדים א"‬ ‫עצרת‪ ,‬ולא לחג השבועות שבו נתנה תורה לישראל‪,‬‬ ‫והיה ראוי לכאורה שהוא ייקרא בשם "שמחת תורה"?‬ ‫רבוי שמחה‬ ‫ואין לומר שזהו משום שגומרים אז את התורה‪ ,‬שהרי‬ ‫כתב בספר "בן איש חי" (פ' וזאת הברכה)‪ :‬מה שמרבים‬ ‫במערבא היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים?‬ ‫בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה‪ ,‬ובכל דבר‬ ‫אפשר לתרץ בהקדם מה שהעירו על הפזמון הנודע‪:‬‬ ‫יכוין האדם לשם שמים‪ ,‬ויזהר מלערב בתוך השמחה‬ ‫"שישו ושמחו בשמחת תורה"‪ ,‬ולכאורה היה לו לומר‪:‬‬ ‫של תורה שחוק וקלות ראש חייו‪ .‬וכתוב במדרש‪ :‬ודוד‬ ‫"שישו ושישו בשמחה בתורה"? אלא יתבאר הדבר‬ ‫מכרכר בכל עוז לפני ה'‪ .‬מהו בכל עוז? בכל כוחו‪ .‬מהו‬ ‫במשל‪ :‬משל לאדם שעמד למשפט שבו עתיד להיגזר‬ ‫מכרכר? שהיה מכה ידיו זה על גבי זה וטופח ואומר‬ ‫גורלו‪ ,‬לחיים או למוות‪ ,‬וכאשר השופטים נשאו ביניהם‬ ‫כירי רם כירי רם‪ .‬ובפירוש "אור שבעת הימים" כתב‪,‬‬ ‫האם לחייבו מיתה או לא‪ ,‬פרץ הנאשם האומלל בבכי‬ ‫שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל וחסד על הגבורה‬ ‫מר‪ .‬פנה אליו השופט הראשי ואמר לו‪ :‬אל תבכה‪ ,‬רואה‬ ‫ורחמים על הדין‪ .‬והיה מכיון למתק על ידי זה ה' גבורות‬ ‫אני שתצא זכאי בדין‪ ,‬תהיה בשמחה‪ .‬כאשר שמע‬ ‫הרמוזים בהי אצבעות הימין וחמש פעמים חמש‬ ‫הנאשם זאת‪ ,‬מיד מילאה שמחה את לבו‪ ,‬ואף‬ ‫בהכאה הם "יכה"‪ ,‬סימן לדבר "כה תברכו את בני‬ ‫שהשופטים הוסיפו לדון ביניהם ולהתווכח על העונש‬ ‫ישראלי"‪ .‬ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת תורה‪.‬‬ ‫הראוי לו היה שמח‪ ,‬מה לו לדאוג לאחר שראש‬ ‫ספר "אוצרות התורה‪ ,‬סוכות שמחה תורה"‬ ‫השופטים הבטיח לו שיזוכה? ואף אנו‪ ,‬בימים נוראים‬ ‫וזאת הברכה‬ ‫עמדנו למשפט שבו היו חיינו תלויים לנו מכנגד‪,‬‬ ‫וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה אֲשֶׁ ר בֵּ ַרְך מֹ שֶׁ ה אִ יש הָ אֱלוקים (לג‪.‬א)‬ ‫כמאמר התפילה‪" :‬מי בקיצו ומי לא בקיצו"‪ ,‬וכאשר אנו‬ ‫"וְ זֹאת הַ בְ ָרכָה "‪ ,‬הברכה האחרונה של משה‪ ,‬משה רבנו‬ ‫זוכים להגיע לימי החג וליום שמיני עצרת‪ ,‬שהתורה‪,‬‬ ‫עומד בסוף ימיו ומברך את עם ישראל‪ .‬התורה פותחת‪:‬‬ ‫אשר היא הפוסק האחרון בכל דבר וענין‪ ,‬אומרת לנו‬ ‫"וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני‬ ‫"ושמחת בחגך"‪ ,‬אז בודאי שזהו סימן טוב שאנו יוצאים‬ ‫ישראל לפני מותו"‪ .‬יש כאן דבר מעניין‪ :‬דווקא ברגע‬ ‫זכאים במשפט‪ .‬זו כוונת הפייטן‪" :‬שישו ושמחו‬ ‫האחרון‪ ,‬כשמשה נפרד מעם ישראל‪ ,‬הוא לא מדבר על‬ ‫בשמחת התורה"‪ ,‬כלומר‪ :‬במה שנאמר בתורה "ושמחת‬ ‫עצמו‪ .‬הוא לא מתלונן על כך שלא ייכנס לארץ‪ ,‬אלא‬ ‫בחגך"‪ ,‬כי אם התורה מצוה אותנו לשמוח‪ ,‬זה סימן טוב‬ ‫מפנה את כל תשומת הלב לעם ומעניק לכל שבט ברכה‬ ‫שנצא זכאים בדין‪.‬‬ ‫מיוחדת‪ .‬אפשר ללמוד מכאן יסוד גדול‪ :‬גדלותו של‬ ‫ספר "כמוצא שלל רב סוכות"‬ ‫אדם נמדדת לא רק במה שהוא משיג לעצמו‪ ,‬אלא במה‬ ‫שהוא משאיר לאחרים‪ .‬משה יודע שהוא עומד‬ ‫שם של שמחה תורה‬ ‫להסתלק‪ ,‬אבל הוא דואג שהעם ימשיך הלאה בכוחות‬ ‫שמחת תורה‪ .‬שם זה מקורו לא מהתלמוד אבל מזמן‬ ‫מחודשים‪ .‬הוא נותן לכל שבט את הברכה שמתאימה‬ ‫קדום‪ ,‬מהזוהר הקדוש‪ .‬הואיל ובו מסיימים את התורה‪,‬‬ ‫דווקא לו‪ ,‬כי לכל אדם ולכל קבוצה יש תפקיד ייחודי‪.‬‬ ‫רגילים לעשות כמה קילוסים והידורים לספר התורה‪.‬‬ ‫וזה אולי המסר של סוף התורה‪ :‬התורה אינה מסתיימת‬ ‫השמחה עצמה לכבוד סיומה של תורה‪ ,‬מקורה‬ ‫במשה‪ ,‬אלא ממשיכה בעם ישראל‪ .‬משה מלמד אותנו‬ ‫במדרש‪..‬ואמור באגדת שיה"ש‪" :‬ויקץ שלמה והנה‬ ‫שמנהיג אמיתי אינו שואל "מה יישאר ממני?"‪ ,‬אלא מה‬ ‫חלום ויעמוד לפני ארון ברית ה'‪...‬ויעש משתה לכל‬ ‫יישאר מהם בזכות מה שנתתי להם?" לכן‪ ,‬דווקא לפני‬ ‫עבדיו"‪ ,‬אמר ר' אלעזר מכאן שעושים סעודות לגמרה‬ ‫מותו‪ ,‬משה נקרא "איש האלוקים"‪ .‬כי אדם גדול באמת‬ ‫של תורה‪ .‬לכך עושים סעודות גדולות ותענוגות גדולים‬ ‫הוא מי שמצליח להפוך את הברכה שקיבל‪ ,‬לברכה‬ ‫ביום שמחת תורה‪ ,‬לכבוד סיום התורה (האשכול)‪...‬‬ ‫המלקט‬ ‫עבור אחרים‪.‬‬ ‫ומכאן גם המנהג לסעודה שעושים בסיום מסכת‪.‬‬ ‫העושר טוב רק אם משתמשים בו לטובה‬ ‫בהקפות של שמחת תורה היה אומר ר"מ שפירא‬ ‫ּולְ גָד ָאמַ ר בָ רּוְך מַ ְר ִחיב גָד כְ לָבִ יא שָ כֵּן וכו'‪(...‬לד‪ ,‬כ)‬ ‫הקפות שלנו אינן אלא משל‪ ,‬אדם מסתובב ומגיע‬ ‫אפשר לפרש פסוק זה דרך רמז‪ ":‬גָד"‪ ,‬הוא מזל‪ ,‬אדם‬ ‫לנקודה שיצא ממנה‪ ,‬הרי הקפות שלנו עם הס"ת כבר‬ ‫מתעשר‪ ,‬והוא שמח במזלו הטוב‪ ,‬אבל המזל הוא טוב‬ ‫נמשכות אלפי שנים‪ ,‬יצאנו עם הס"ת מארץ־ ישראל‬ ‫הלכה‪:‬הלכות שמחה תורה‬ ‫רק אם האדם עושה הדבר הנכון עם הכסף שנפל בחלקו‪,‬‬ ‫גם בשמחת תורה אסור לקשקש בכוונה בפעמוני‬ ‫אם אין הוא עושה את הדבר הנכון‪ ,‬עלול הכסף להיות‬ ‫הרימונים של ספר התורה‪ .‬שלא התירו חכמים לכבוד‬ ‫"עושר שמור לבעליו לרעתו"‪ .‬הדבר זה נרמז כאן‬ ‫התורה אלא מחיאות כפים וריקוד‪ ,‬שהוא שבות קל‪,‬‬ ‫בפסוק‪ּ " :‬ולְ גָד ָאמַ ר בָ רּוְך"‪ ,‬משה רבינו אמר‪ ,‬שהגד‬ ‫אבל להשמיע כלי שיר‪ ,‬שבנקל יכול לעשות מלאכה‪,‬‬ ‫המזל הוא " בָ רּוְך"‪ ,‬מתי? כאשר מרחיבים המילה "גד"‪,‬‬ ‫במתיחת המיתרים דהוי מלאכה גמורה‪ ,‬שהוא מתקן כלי‬ ‫והיא נעשית "גמולי דלים"‪ ,‬כאשר גומלים חסד עם הדל‪,‬‬ ‫שיר‪ ,‬לא התירו חכמים כלל‪ .‬יש למחות במי שבא לפרוץ‬ ‫אזי "כלביא שכן"‪ ,‬ראשי תבות "כי לא במותו יקח‬ ‫גדר לנגן בכלי שיר ביום שמחת תורה בתואנה‪.‬‬ ‫‪...‬אחריו‪.‬‬ ‫ספר "ילקוט יוסף מועדים"‬ ‫ספר ומתוק האור בשם ה"חתם סופר‬ ‫פתגם‪ :‬תן להמונה להוביל‪ ,‬והלב ימצא מנוחה‬ ‫וַ יַעַ ל מֹ שֶׁ ה מֵּ עַ ְרבֹת מוָֹאב אֶׁ ל הַ ר נְב ֹו (לד‪.‬א)‬ ‫פתגם חסידי‬ ‫כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת (רש"י)‬ ‫יש להבין מדוע פסע משה רבינו את כל המעלות (סוטה‬ ‫חקירה‪ :‬שכנגדו חשוד על השבוע‪ ,‬נשבע ונוטל‬ ‫יג‪ .):‬לכאורה‪ ,‬אדרבה היה לו ללכת פסיעה אחר פסיעה‪,‬‬ ‫מעיקר הדין הנתבע היה צריך לשלם‪ ,‬מתוך שאינו יכול‬ ‫שהרי על פי הדיבור נצטווה לעלות אל ראש ההר‪ ,‬אם‬ ‫להישבע‪ ,‬וחכמים תיקנו שהתובע ישבע‪( ,‬תקנה‬ ‫כן בריבוי הפסיעות‪ ,‬יש יותר שכר‪ .‬כמו שמספרת‬ ‫לנתבע)‪ ,‬או שמעיקר הדין הנתבע היה פטור וחכמים‬ ‫הגמרא (סוטה כב‪ ,).‬על ההיא אלמנה שהיה בית הכנסת‬ ‫תיקנו שהתובע ישבע ולא יפסיד את ממונו (תקנה‬ ‫בשכונתה ובכל יום היתה מתפללת בבית מדרשו של‬ ‫לתובע) (פרי משה שבועות ממון ד‪-‬א)‬ ‫רבי יוחנן‪ .‬אמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬האם אין בית הכנסת‬ ‫ספר "קובץ יסודות וחקירות"‬ ‫בשכונתך‪ ,‬השיבה לו‪ :‬רבי‪ ,‬ולא שכר פסיעות יש לי‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬איפוא‪ ,‬לא הרבה משה רבינו בפסיעות‪ ,‬הרי‬ ‫סיפור‪:‬שימחת חיים‬ ‫העלייה להר היתה לדידו מצוות עשה‪ ,‬ושכר פסיעות‬ ‫ילד קטן יצא בבוקר אל השמש‪ ,‬חייך ואמר‪ :‬איזה יום‬ ‫יש לו עליה‪ .‬ויתכן לחלק‪ ,‬כי לגבי ההליכה לבית הכנסת‪,‬‬ ‫יפה!״ אמו שאלה‪ :‬למה אתה שמח? הוא ענה‪ :‬כי יש‬ ‫נוח לו לאדם להתפלל סמוך לביתו (ב"מ קז‪ ,).‬על כן‬ ‫לי סיבה‪ ,‬אני כאן‪ ,‬ואני חי‪ .‬הוא המשיך בדרכו עם חיוך‬ ‫ההליכה לבית הכנסת המרוחק‪ ,‬מרבה המצוה בכל‬ ‫גדול בלב‪ .‬לפעמים שמחת חיים נמצאת בדברים‬ ‫פסיעה ופסיעה‪ .‬אבל עליית משה להר נבו להאסף על‬ ‫סיפור חסידי‬ ‫הקטנים‪.‬‬ ‫עמיו‪ ,‬היתה נגד רצונו של משה רבינו‪ ,‬כי הרי הירבה‬ ‫משה רבינו תפילות להכנס לארץ ישראל‪ ,‬לפיכך‪,‬‬ ‫שבת שלום‪,‬חג שמח‬ ‫משנגזר ונחתם דינו ונצטווה לעלות לראש ההר‪ ,‬פסע כל‬ ‫יוצא לאור לרפואה שלימה‪ :‬בנימין בן אסתר‪ ,‬יוסף דוד בן ליאל‪, ,‬ברוך יואל‬ ‫שמעון ישראל בן פנינה‪ ,‬ראובן ישי בן מרצדס‪ ,‬הדסה אסתר בת רחל בחלא‬ ‫אותן מעלות בפסיעה אחת כנגד רצונו‪ ,‬וביטל רצונו‬ ‫קטי‪ ,‬פטריק יהודה בן גלדיס קאמונה‪ ,‬אברהם רפאל בן רבקה‪ ,‬ויקטוריה‬ ‫לעשות רצון בוראו‪ ,‬ולפום צערא אגרא‪.‬‬ ‫שושנה בת ג'ויס חנה‪ ,‬רפאל יהודה בן מלכה‪ ,‬שלמה בן מרים‪ ,‬אבישי יוסף בן‬ ‫רב רובין זצ"ל בספרו "טללי אורות"‬ ‫שרה לאה‪ ,‬אוריאל נסים בן שלוה‪ ,‬אלחנן בן חנה אנושקה‪ ,‬מרים בת עזיזא‪,‬‬ ‫דוד בן מרים‪ ,‬יעל בת כמונה‪ ,‬ישראל יצחק בן ציפורה‪ ,‬עמנואל בן סוזן אזיזה‪.‬‬ ‫שלום בית‪ :‬גיולה חיה בת סופי לבנה ואילן יהודה יצחק בן סנדרה סולאנג'‪.‬‬ ‫ִש ָראֵּ ל (לד‪.‬יב)‬ ‫לְ עֵּ ינֵּי כָל י ְ‬ ‫זיווג הגון‪ :‬שרה זסוזן אנדרה בת דומיניק רינה‪ ,‬יוני מאיר משה בן אסתר‪ ,‬אילן‬ ‫שנשאו ליבו לשבור הלוחות לעיניהם (רש"י)‬ ‫אלי אהרן בן אסתר‪ ,‬קלואי אורה בת סופי לבנה‪ ,‬לולה לאה בת סופי לבנה‪,‬לאה‬ ‫בת רבקה‪ ,‬אלודי רחל מלכה בת חשמה‪ ,‬יוסף גבריאל בן רבקה ‪ .‬הצלחה רבה‬ ‫הקשה הגאון רבי אברהם צבי שנקר בספרו "אריתי‬ ‫בכל‪ :‬נאור דוד בן יעל דינה‪ ,‬ליטל בת יעל דינה‪ ,‬לחנה בת אסתר וליונתן מרדכי‬ ‫מורי"‪ ,‬הלא יש ענין לסיים בדבר טוב‪ .‬וכאן לכאורה‬ ‫בן שמחה ברכה זרע של קיימא ללבנה מלכה בת עזיזא וליאור עמיחי מרדכי‬ ‫סיום התורה נגמר בדבר רע שבירת הלוחות?‬ ‫בן ג'ייזל לאוני‪ .‬לעילוי נשמת‪ :‬אלגרין שמחה בת אמילי‪ ,‬רינה בת רחל ‪,‬קלוד‬ ‫שלמה בן ז'רמן רבקה‪ ,‬ראובן בן חנינה‪ ,‬ג'ינט מסעודה בת ג'ולי יעל‪ ,‬שלמה‬ ‫בן מחה‪ ,‬מסעודה בת בלח‪ ,‬גיא יונה בן לאה‪,‬יוסף בן מייכה‪ .‬מוריס משה בן‬ ‫וכתב לתרץ דאיתא בעירובין (נד‪ :).‬אלמלא שנשתברו‬ ‫מרי מרים‪ .‬אליהו בן מרים‪ ,‬ניסים חי הוברט בן ג'ולי‪ ,‬דוד בן מרים‪ ,‬פליקס‬ ‫סעידו בן אטו מסעודה‪ .‬אפרת רחל בת אסטרייה כוכבה‪ ,‬אברהם בן אליעזר‪,‬‬ ‫הלוחות לא נשתכחה התורה מישראל ע"כ‪ .‬נמצא שגם‬ ‫מלכה אנרייט מרזוקה‪ ,‬אנדרה סעיד בן פורטונה מסעודה‪ ,‬קרול מזל אדסה בת‬ ‫דבר טוב יצא משבירת הלוחות‪ ,‬שישראל עוסקים‬ ‫גבי זרגונה‪ ,‬אברהם בן אסתר‪ ,‬ראובן בן איזא‪ ,‬יהודה יוסף בן רחל‪ .‬לאה חוה‬ ‫בתורה ולומדים בה כדי שלא תשתכח תורה לחלוטין‪.‬‬ ‫בת שמחה סימי‬ ‫ולכן בסיומה של תורה מתחילים תיכף בבראשית‪,‬‬ ‫להראות שאף שגומרים לעיני כל ישראל‪ ,‬שמוסב על‬ ‫שבירת הלוחות ובזה נתהווה ענין שכחת התורה‪ ,‬לכן‬ ‫לעומת זה תיכף מתחילים בראשית ברא‪ ,‬כדי שלא‬ ‫תשכח תורה מישראל‪ .‬והוי סיום בדבר טוב‪.‬‬ ‫ספר "להתעדן באהבתך"‬